פרוטוקול ועדה

הכנסת העשרים-וחמש מושב שלישי פרוטוקול מס' 337 מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות יום שלישי, י"ב בתמוז התשפ"ה (08 ביולי 2025), שעה 14:00 סדר היום: << נושא >> השפעות המלחמה על העלייה באנטישמיות כלפי הסטודנטים היהודים בתפוצות << נושא >> נכחו: חברי הוועדה: גלעד קריב – היו"ר משה טור פז טטיאנה מזרסקי אלעזר שטרן מוזמנים: יאנה ברמר – מנהלת תחום קשרי חו"ל, משרד העלייה והקליטה שרון רפפורט פלגי – מנהלת קהילות יהודיות, משרד החוץ נתנאל לוי – ראש אגף בכיר מאבק באנטישמיות, משרד התפוצות והמאבק באנטישמיות טליה אלבוחר – מנהלת מוצר מסע טק, הסוכנות היהודית עומרי קופרשטיין – רכז עמיתי ישראל לניו יורק, הסוכנות היהודית דני דיין – יו"ר הנהלת יד ושם סיון קורן – יו"ר התאחדות הסטודנטים והסטודנטיות הארצית דביר קפלן – מנכ"ל, אגודת הסטודנטים טדי (תפארה) ווקסלר – סטודנטים לורן שטיינברג – סטודנטים לירון ברונר – סטודנטים נעמי תמיר – סטודנטים יוסף מורציאנו – סטודנט במכון האירופי לעיתונאות, פריז, צרפת אמיר שפר – מנהל תחום פרויקטים ושותפים, אגודת הסטודנטים מאי חנגל – יושבת-ראש אגודת הסטודנטים, האוניברסיטה הפתוחה שילת כהן – ראש תחום קשרי חוץ, אגודת הסטודנטים סוף קרטיס – יו״ר אגודת הסטודנטים נתניה שירה גודמן – Vice President Advocacy, הליגה נגד השמצה ג'יליאן סיגל – שליחה של ממשלת אוסטרליה למאבק באנטישמיות לורן שטיינברג – מנכ"לית תחום מעורבות בקמפוסים ובחינוך קדם-אקדמי ויוזמות אסטרטגיות, הפדרציות היהודיות בצפון אמריקה דני ווזנר – מנהל יחסי ממשל, הפדרציות היהודיות בצפון אמריקה שחר גרופי – רכז קמפוסים, Camera on Campus ג'יימי גלר – דוברת ארגון Aish יואב ראובן – ראש מחלקת אוכלוסיות אנטוני קספין – סטודנט ג׳יליאן סגל – מתאמת המאבק באנטישמיות של ממשלת אוסטרליה דוד וייס – צעירי יש עתיד אוריה שרגא – מנכ״ל אגודת הסטודנטים נתניה מיכל זהרי – סטודנטית, האוניברסיטה העברית בירושלים פז בן ניסן – סטודנט ייעוץ משפטי: טליה אידלס מנהלת הוועדה: שלומית אבינח רישום פרלמנטרי: הילה לוי רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> השפעות המלחמה על העלייה באנטישמיות כלפי הסטודנטים היהודים בתפוצות << נושא >> << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> שלום לכולם, צוהריים טובים, תודה לכל המתכנסים והמתכנסות בחדר הוועדה. תודה לכל מי שעתידים להצטרף אלינו בדיון באמצעות הזום, ותודה לכל מי שצופה בדיון. אנחנו מקיימים היום דיון בסוגיית השפעות המלחמה על העלייה בגילויי האנטישמיות כלפי סטודנטים יהודים וסטודנטים ישראלים בתפוצות. אנחנו מקיימים את הישיבה הזאת במסגרת יום מיוחד שוועדות הכנסת והכנסת כולה מקיימות לציון יום הסטודנט. הדיון הזה, יש לו שותפים רבים, לרבות חברי הכנסת שעומדים מאחורי היום המיוחד, אבל גם גופי הסטודנטים כאן במדינת ישראל, וגם גופי סטודנטים יהודיים מרחבי העולם שותפים. נציין, כמובן, את התאחדות הסטודנטים שמובילה חלק גדול מהיוזמות לדיונים ביום הזה. חבריי וחברותיי, אנחנו נמצאים ביום ה-641 לאסון שמחת תורה, לאסון 7 באוקטובר. 641 ימים של מלחמה, המלחמה הארוכה בתולדות מדינת ישראל. הבוקר הזה התעוררנו לתזכורת כואבת מאוד מאוד על מחירה הקשה של המלחמה הזאת, עם נפילתם של חמישה לוחמים מגדוד נצח יהודה, של חטיבת כפיר. ליבנו עם המשפחות של סמל ראשון מאיר שמעון עמר מירושלים, סמל משה ניסים פרש מירושלים גם הוא, סמר ראשון נועם אהרון מסגדיאן מירושלים, סמל ראשון משה שמואל נול מבית שמש ורב סמל במילואים בנימין אסולין מחיפה, איש החטיבה הצפונית של אוגדת עזה. אנחנו מרכינים את ראשינו לזכר הנופלים, ושולחים איחולי החלמה ותפילות החלמה לכל הלוחמים. בבית הזה, מטבע הדברים, יש עמדות שונות לגבי מהלכיה של המלחמה הזאת. מהותו של הבית הזה לאפשר דיון וויכוח, אבל בדבר אחד אנחנו חייבים להיות מאוחדים, בהרכנת הראש המשותפת לזכרם של הנופלים, בהבנת המחיר הנורא שהדור הצעיר של החברה הישראלית משלם בעבור הגנת הבית. היום הזה, שהוא יום הסטודנט, רק מדרבן אותנו לחשוב על המחיר הקשה והנורא שצעירים וצעירות במדינת ישראל משלמים. יהי זכר הנופלים. בצד הרכנת הראש לזכר הנופלים, אנחנו זוכרים ש-49 אחים ואחות אחת, 50 חטופים נמצאים עדיין בידי צר ואויב אכזרי. החובה שמוטלת עלינו כמדינה, החובה שמוטלת על ממשלת ישראל וגם על הבית הזה היא להשיב בנים לגבולם, להביא תקוות חיים לאלו שעודם בחיים ולהביא רסיס של נחמה, מזור ותחילת שיקום למשפחות הנרצחים. האשמה היא כל כולה על כתפי ארגון המרצחים וארגוני המרצחים, אבל האחריות להחזרת האחים והאחות על כתפינו, ובראש ובראשונה על כתפיה של ממשלת ישראל. מכובדיי, אנחנו פותחים כעת דיון שיסתיים לקראת השעה 16:00 בהתאם לנהלים של הבית. בשעה 16:00 נפתחת המליאה. אני רואה פנים מוכרות סביב השולחן וגם פנים חדשות, אז ברוכים אלו שמצטרפים בפעם הראשונה לדיוני ועדות הכנסת. מצטרפת אלינו חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי, חברת הוועדה, נשיאת יש עתיד – ברוכה הבאה. יש עימנו דוברים ודוברות רבים, חלקם כאן באולם, חלקם ידברו איתנו בזום, חלקם ידברו במבטא צברי, חלקם ידברו אלינו או בשפות זרות או בעברית עם מבטא כבד. יש גם אוזניות שיאפשרו תרגום סימולטני למי שיתקשה לעקוב אחרי דיבור בשפות זרות על ידי שותפים שהזמנו מעבר לים. דומני שאני לא צריך להרחיב בדברים על נושא הדיון שלנו, מכיוון שהוא נושא שנמצא בכותרות ממש מאז 7 באוקטובר. אנחנו מאתרים עלייה חדה ומדאיגה באירועים אנטישמיים ובאירועים שיש בהם שלילה מוחלטת של הלגיטימציה של מדינת ישראל בקמפוסים ובמוסדות אקדמיים ברחבי העולם. האירועים הללו מביאים לפגיעה ישירה בביטחון האישי, ברווחה, בתחושת המוגנות של סטודנטים יהודים ושל סטודנטים ישראלים שלומדים באותם מוסדות. נציין כדוגמה שבשנת 2024 נרשמה עלייה של 84% בתקריות האנטישמיות המדווחות בקמפוסים אקדמיים בארצות הברית. אנחנו יודעים שהתופעה המטרידה הזאת פוגעת גם בסטודנטים או בראש ובראשונה בסטודנטים, אבל גם באנשי סגל יהודים וישראלים שפועלים באותם מוסדות. מעמדם האקדמי והיותם חברי סגל לא תמיד עומד להם בהגנה על מעמדם, על תפקידם, על תחושת המוגנות שלהם כאנשי סגל וכחוקרים. מעמדם לא תמיד עומד להם. אנחנו מקבלים באמצעות הארגונים השונים, בין אם הארגונים הסטודנטיאליים ובין אם באמצעות המוסדות הלאומיים, הארגונים היהודיים שפועלים ברחבי העולם למאבק בתופעת האנטישמיות, התנועות הדתיות, תנועות הנוער ותנועות הבוגרים, מכולם אנחנו מקבלים לא מעט דיווחים על תחושות של בידוד, של הדרה, של פחד, אפילו של פגיעה בהישגים אקדמיים. בהרבה מאוד מהמוסדות יש גם תחושה שההנהלות של אותם מוסדות לא נותנות את הגיבוי הנדרש, ולא נותנות את המענה הנדרש לאותן תופעות קשות. אם אנחנו מדברים על עלייה חדה בתקריות המדווחות, אין לנו ספק שהעלייה רחבה הרבה יותר, מכיוון שיש הרבה מאוד תקריות שאינן מדווחות. התופעה הזאת בהחלט צריכה להעסיק את כולנו. אנחנו כולנו ערים גם לתרומה השלילית של הרשתות החברתיות ליצירת אותה אווירה עוינת, כאשר ברשתות החברתיות וגם בקמפוסים עצמם אין ספק שלא מדובר רק בהתארגנויות ספונטניות. ישנם גופים, ואפילו הייתי אומר בזהירות, גופים מדינתיים ולא רק אידאולוגיים, שמזינים את אותה תופעה קשה ומסוכנת. אנחנו, כבית המחוקקים של מדינת ישראל, עוסקים בסוגיה הזאת. הוועדה שלנו היא לא רק ועדה שעוסקת בעלייה וקליטה לישראל, אלא זאת גם ועדה שעוסקת בקשר עם התפוצות. מכוח התפקיד הזה, זאת הוועדה המרכזית של הכנסת שעוסקת בתופעת האנטישמיות ובהתגברות שלה. אנחנו פועלים מול משרד התפוצות, שמיוצג פה על ידי אחד מהסמנכ"לים שלו, שמוביל את תחום המאבק באנטישמיות. אנחנו פועלים מול משרד התפוצות, מול משרד החוץ, מול המוסדות הלאומיים, מול הארגונים היהודיים ברחבי העולם על מנת לטכס עצה ולפעול במשותף בשלל אמצעים נגד תופעת האנטישמיות. למותר לציין שהתופעה הזאת והיכולת להתמודד עם התופעה קשורה גם בחוסן הפנימי של הקהילות היהודיות, הארגונים היהודיים, הקהלים הסטודנטיאליים היהודיים, והיכולת דווקא בתקופה הזאת, ולנוכח המתקפה האנטישמית, היכולת גם להיבנות כקהילה שיש לה חוסן, יש לה זהות ויש לה כלים פנימיים לתת מענה לאותה תופעה, וגם על מנת לתמוך בחברי הקהילות. זה לא הדיון הראשון שאנחנו מקיימים בנושא הזה, גם לא הדיון אחרון שנקיים. אנחנו ננהל את הדיון הזה בשמיעת מגוון קולות מהארץ ומהתפוצות, קולות של נציגי משרדי הממשלה והמוסדות הלאומיים, הארגונים, וגם קולות מהשטח של סטודנטים מרחבי העולם, שישתפו אותנו בתחושות שלהם. אני אבקש לומר עוד שני דברים קצרים לגבי הציפיות שלי מהדיון. התופעה ידועה לנו ומוכרת לכולנו. כפי שאמרתי, היא גם נדונה כאן בוועדה לא מעט פעמים, לרבות בישיבה שקיימנו אך לפני מספר שבועות בסוגיה הכללית של התגברות האנטישמיות. אני חושב שטוב נעשה אם הישיבה הזאת לא תהיה רק ישיבה של השמעת עדויות. העדויות חשובות, האמירות העקרוניות חשובות, אבל אני חושב שהדבר החשוב יותר הוא היכולת שלנו לקיים כאן סיעור מוחות לגבי צעדים פרקטיים שאנחנו יכולים לנקוט, כל אחד בגזרתו ובזירתו, ואנחנו ביחד, ולראות את הישיבה הזאת כאיזושהי ישיבה שבה נציף מהניסיון האישי והארגוני של כל אחד מאיתנו, תובנות על צעדים פרקטיים שניתן לבצע, בראש ובראשונה כאן, במדינת ישראל. אנחנו עסוקים בשאלה במה אנחנו יכולים לסייע לסטודנטים היהודים ולסטודנטים הישראלים בתפוצות. לא אחת אנחנו רואים כיצד הדיונים כאן בוועדה מסייעים ליצירת קשרים וליצירת הזדמנויות עבור ארגונים שונים בקשר שלהם עם משרדי הממשלה, ולפעמים אפילו בקשרים בין-ארגוניים בתוך החברה האזרחית. ההמלצה שלי היא שתהיו קשובים ליוזמות, לרעיונות, לשותפים שאפשר לבנות איתם מהלכים מעבר לישיבה המשותפת. דבר שני שאני מבקש לומר הוא הצורך שלנו במסגרת הדיון הזה לשמור על תודעה עמוקה ועל מחויבות עמוקה של אוהל יהודי ואוהל ציוני רחב מאוד. בתקופות של התמודדות עם אתגרים, וכאשר אנחנו מותקפים מבחוץ, יש נטייה טבעית אפילו של הסתגרות. יש איזושהי נטייה לסגור את המדפים, להגיף את החלונות ולעבוד על איזשהו חוסן פנימי שלפעמים מבלבלים בינו לבין הצורך שלנו להשאיר את האוהל פתוח. אחד התנאים לקיומו של אוהל יהודי רחב ואוהל ציוני רחב כאן בארץ וגם בתפוצות, אחד התנאים הוא באמת יכולת ההכלה של מגוון עמדות, מגוון של דעות ומגוון של זהויות ותפיסות עולם דתיות ותרבותיות. הטעות הכי גדולה שאנחנו יכולים לעשות, היא שבמסגרת המאבק שלנו בתופעה המסוכנת והמכוערת הזאת אנחנו נאמץ איזושהי אסטרטגיה שתותיר אחים ואחיות שחשופים לפגיעה שאנחנו מדברים עליה, מחוץ לאוהל, עם איזושהי תחושה שהם חשים לבד מחוץ לאוהל, אבל גם כשהם נכנסים אליו, הם לא מרגישים עד הסוף לגיטימיים ומחובקים. לכן, לפחות מבחינת הוועדה הזאת, הנושא של ההפקדה על אוהל יהודי רחב ועל אוהל ציוני רחב, זה המסר המרכזי של הוועדה. מכיוון שאנחנו בזירה פוליטית, אני לא אהסס להציב בהקשר הזה אתגרים. לפני יומיים נדונה הצעת חוק פרטית בוועדת שרים לענייני חקיקה להסרת סעיף הנכד מחוק השבות. לצמצום דרמטי בהיקפו של חוק השבות. העובדה שהחלטת ועדת השרים של הממשלה הייתה שהדיון בהצעת החוק יידחה בחודש, במקום אמירה חדה, ברורה ונוקבת, שכאשר העם היהודי לגווניו ולקהילותיו מתמודד עם גל של אנטישמיות ודה-לגיטימציה, הדבר האחרון שמדינת העם היהודי יכולה לעשות, זה לאותת כאן שמישהו ברצינות עוד שוקל או מתחייב לקיים דיון באופציה של צמצום חוק השבות עכשיו, ברגע הזה, זאת בדיוק דוגמה לאסטרטגיה של צמצום האוהל במקום לשמור על תפיסה של אוהל רחב. על הדבר הזה, כפי שאמרתי, הבית הזה, הוועדה הזאת, אני כיושב-ראש הוועדה, בעניין הזה אנחנו נקפיד הקפדה יתרה בדיונים שלנו. ברשותכם, אני אומר מה סדר הדברים. יש המון המון דוברים ואנא, אל תלמדו מדרכו הרעה של יו"ר הוועדה לתת דקלרציות ארוכות. תלמדו את יו"ר הוועדה איך אומרים את הדברים בתמצות, כדי שכולנו נספיק לדבר. אנחנו נודיע מראש על כמה דוברים קדימה שיוכלו לדבר, ויש לנו מספיק זמן לשמוע את כולם. נמצאים איתנו כאן נציגים מקבוצת הסטודנטים למען שחרור החטופים, ותודה שאתם כאן. התמונות של 49 האחים והאחות הן באמת לנגד עינינו בוועדה הזאת ובעוד הרבה מקומות בבית הזה. אם תיכנס נציגת אחת המשפחות, אנחנו נעצור את הדיון ונאזין לדבריה. סדר הדוברים יהיה כדלקמן: בתחילה, חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי חברת הוועדה; לאחר מכן נשמע את נציג התאחדות הסטודנטים שעומדים מאחורי היום הזה; נפנה לנציגי משרדי הממשלה ואז נשמע את חברנו דני דיין, יושב-ראש הנהלת יד ושם. אחר כך נמשיך בסדר הדוברים. חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי. << דובר >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש, תודה על הדיון החשוב. מי שנולד בארץ פחות יכול לתאר לעצמו מה עובר סטודנט יהודי ובכלל יהודי בתפוצות, שנמצא בסביבה לא יהודית, ומה מרגיש סטודנט ישראלי שלומד בחו"ל. מי שנמצא בארץ לא יכול להבין דבר כזה. רק כשאתה נמצא בסביבה זרה, שכל הסביבה עם דעות ומידע שמופץ מסביב במגמה מסוימת, אתה מרגיש לבד לגמרי. אתה מרגיש אחראי על כל מה שקורה במדינת ישראל, למרות שאתה נמצא מעבר לאוקיינוס. אני יודעת את זה מהילדות שלי. כשהייתי בבית הספר – לא הייתי סטודנטית, הייתי תלמידה בתיכון – כשהיו שיחות אקטואליה או מישהו היה דן על אגרסור ישראל שחוסם הכנסת עזרה הומניטרית לילדים פלסטינים, כל הסביבה הסתכלה עליי. אני לא ידעתי כלום על ישראל. לא היה אינטרנט, לא היו שידורים בטלוויזיה ולא ידעתי כלום, אבל נשאתי באחריות לכל מה שקרה כאן. זה מה יצא בשבילי לטובה, זה מה שדחף אותי לסיים את בית הספר ובאותה שנה לעלות לארץ. ההרגשה הזאת פשוט נוראית ואני לא אגיד שאתה מתבייש, אבל אתה נמצא במקום שאתה לא יכול לשנות. את הלאום אי-אפשר לשנות. כולם יודעים וכולם מבינים. אני חושבת שעכשיו, כשיש לנו מדינה חזקה, ויש לנו תשתיות לאומיות, יש לנו משרד שלם שנקרא משרד התפוצות, יש לנו ועדה בכנסת שעוסקת בקשר עם התפוצות, אנחנו בישראל צריכים לתת כלים ליהודים שנמצאים בחו"ל להתמודד עם התופעות, גם עם תופעת האנטישמיות, במישור הפוליטי, במישור האקדמי ובכל מיני רמות. דרך קהילות יהודיות ודרך רשתות חברתיות ובכל הדרכים האפשריות, לתת כלים איך מתמודדים עם התופעה הזאת. מה בן אדם עושה עם הרגשות שלו, אפילו לתת ייעוץ נפשי והדרכה, ויש לנו את הכלים האלה. דבר שני שאני מציעה הוא להקים קו חם בכל מדינה או קו בין-לאומי, ולהפיץ את זה בין הקהילות היהודיות. לתת מידע לסטודנטים ישראלים. היום אנחנו מדברים על סטודנטים שנמצאים בחו"ל ולומדים שם. אם הם עוברים איזושהי תקרית או מרגישים מותקפים או מאוימים, שיהיה להם קו חם שאליו הם יכולים להתקשר ולקבל הדרכה ותמיכה. אני מציעה לבנות מסלולים של תמיכה במחקרים אקדמיים, לתת מלגות ולעודד כתיבת מחקרים על המאבק ועל מיגור התופעה תופעת האנטישמיות במדינות השונות. אפילו לתת מלגות לסטודנטים לא יהודים שיעסקו במחקרים האלה. זה ישנה את התודעה, את החשיבה, והם יציגו את העבודות שלהם. זה איכשהו ישנה ויהיה עוד מקור ועוד כלים להתמודד ולמגר את התופעה. כמובן, לעבוד יותר, לחזק את הדיפלומטיה במישורים השונים. גם דיפלומטיה פוליטית, גם דיפלומטיה במישור האקדמי, גם חילופי סטודנטים. כמה שיותר אינטראקציה בתחום תרבות, בריאות ובכל מיני תחומים. זה ייתן תחושה ליהודים שנמצאים בחו"ל, גם יהודי התפוצות שגרים שם וגם סטודנטים ישראלים שנמצאים בחו"ל, זה ייתן להם תחושה שהם לא לבד. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> תודה רבה, חברת הכנסת מזרסקי. הצטרף אלינו משה טור פז, שהוא יוזם היום המיוחד כאן בכנסת. אני מבין שנמצאת איתנו יושבת-ראש התאחדות הסטודנטים הארצית, סיון קורן, ולאחר חבר הכנסת משה טור פז נפנה אלייך. לאחר מכן נשמע את דני דיין, יושב-ראש הנהלת יד ושם שמצטרף אלינו בזום. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> תודה, אדוני יושב הראש, אני שמח להיות איתכם ועם חבריי, יושבי-ראש האגודות. יום הסטודנט שמצוין היום בכנסת עוסק בעיקר במשקל של האנשים שנותנים מעצמם לטובת המדינה, מעבר להיותם סטודנטים. הם משרתים בזרועות הביטחון במקומות השונים, והשילוב הבלתי אפשרי הזה בין נתינה לבין הזמן שאתה אמור להיות שקוע בצמיחה עצמית. הישיבה הזאת מתמקדת באנטישמיות כלפי סטודנטים יהודים בתפוצות, ואני חייב לומר שהייתי מספר פעמים מתחילת המלחמה בקמפוסים בארצות הברית. ההתמודדות של הסטודנטים שם היא על גבול הבלתי אפשרית. בין השאר הייתי בקולומביה זמן קצר אחרי האירועים הקשים שם, ואני מרגיש שיש משהו בחיבור בינינו, היהודים היושבים בציון לבין אלה שבעולם, לבין הסטודנטים כאן ואלה ששם, שהוא מהות הסגולה המיוחדת שיש לעם היהודי. אנחנו צריכים לקום בבוקר ולהיות מודאגים כשאח או אחות שלנו בכל מקום שהוא, בוודאי אם הוא עכשיו שבוי, חטוף ברצועת עזה, אם הוא נמצא בצרה בקמפוס בארצות הברית או במקום אחר בעולם. זה צריך לכאוב לנו פיזית, אנחנו צריכים להיות מוטרדים מזה, ובמובן הזה, סיון, אני מברך אותך גם על המבט שלכם. גם אתם מסתכלים החוצה ולא רק פנימה, לא רק כלפי 400,000 הסטודנטים הישראלים, אלא גם כלפי הסטודנטים היהודיים בכל מקום שהם. תודה רבה, ונעבוד ביחד. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> תודה לחבר הכנסת טור פז, יושבת-ראש התאחדות הסטודנטים הארצית, סיון, בבקשה. << דובר >> סיון קורן: << דובר >> תודה על הכינוס החשוב הזה. אנחנו בהתאחדות מתעסקים בזה לא מעט. תכף הגורמים המקצועיים של ההתאחדות ידברו לעומק. ראשית, אני מבקשת להצטרף לתנחומים למשפחות השכולות שאיבדו הבוקר את היקר להם מכול, ולתפילה כנה מעומק הלב לחזרתם הביתה של 49 החטופים והחטופה שלנו, שנמצאים בעזה כבר 641 ימים. מי היה מאמין שנגיע למספר הזה? צריך להחזיר את כולם עכשיו. בלי לברור מי קודם ומי אחרי. את כולם עכשיו. אני אגיד בקצרה שמאז אירועי 7 באוקטובר, משהו בסיסי השתנה. חצינו קו אדום בשיח העולמי כלפי יהודים, כלפי ישראלים, והגבול בין ביקורת לגיטימית לשנאה והסתה, היטשטש עד כדי סכנה מוחשית. דווקא באקדמיה, המקום שאמור להיות מבצר של סובלנות, של פלורליזם, של מחשבה ביקורתית – שם אנחנו עדים לגילויים מאוד מאוד מסוכנים של אנטישמיות, מחופשים לדיון פוליטי או למחאה חברתית. סטודנטים מרגישים ממש מאוימים, מושתקים, ונאלצים להסתיר את זהותם היהודית. מול המציאות הזאת אסור לנו לעמוד מנגד, ונדרשת פעולה ברורה, ובאתי להציג אותה בפניכם היום. כלי מאוד מרכזי שהתאחדות הסטודנטים משתמשת בו, והשנה ביתר שאת, בשל העובדה שישראל היא נשיאת ה-AERA העולמית, וזאת הגדרת AERA, הגדרת העבודה לאנטישמיות של הברית הבין-לאומית לשימור זכר השואה. אני מניחה שהרבה פה בחדר כבר מכירים את ההגדרה הזאת, אך חשוב להדגיש את המהות שלה. אין מדובר בחקיקה; אין מדובר בצנזורה; זאת מסגרת עבודה בין-לאומית, שהמטרה שלה היא לסייע לממשלות, לארגונים בין-לאומיים ולמוסדות אקדמיים לזהות, להבין, להתמודד עם תופעת האנטישמיות על כל גווניה. היא בעצם מבהירה מתי הביקורת לגיטימית ומתי היא חורגת מהלגיטימיות והופכת לשנאה של ממש. היא לא באה לדכא דיון פוליטי, נהפוך הוא. היא נועדה להבטיח שיח פתוח, מכבד, בטוח עבור כולם, ללא דה לגיטימציה ומוסר כפול. למה אנחנו מתעסקים בזה? כי עשרות מדינות וארגונים ברחבי העולם כבר אימצו את ההגדרה הזאת, והפכו אותה לכלי עבודה מרכזי שמשמש אותם ביום-יום. הגיע הזמן ליישור קו מלא בנושא הזה באקדמיה, ולהוביל איזשהו מהלך גלובלי גם ברמה הנראות כלפי חברינו בעולם. אימוץ ההגדרה הוא יישור קו שיש לו אמירה מאוד ברורה. המאבק שלנו באנטישמיות לא חדש. הוא נטוע עמוק בדנ"א של ההתאחדות. בשנת 2017 אירחנו את איחוד הסטודנטים האירופי, ובמהלך כנס רשמי והיסטורי איחוד הסטודנטים האירופי אימצו את הגדרת AERA. זה היה הישג פורץ דרך שהעניק גם לנו וגם להם כלי עבודה מאוד משמעותי בזירה הזאת. מאז ועד היום, אימוץ ההגדרה הזאת מאפשר לנו להילחם בהחלטות מפלות עם ארגוני חרמות ברחבי העולם, ולספק הגנה לסטודנטים. התאחדות הסטודנטים אימצה את ההגדרה עצמה ביום השואה הבין-לאומי, ב-27 בינואר, והעבודה שלנו מ-7 באוקטובר הפכה אינטנסיבית ונחושה מתמיד. כדי להפוך את זה לפרקטיקה, אנחנו מתמקדים בארבעה אפיקי פעולה מרכזיים: הראשון הוא שיח ציבורי רחב. אנחנו יוזמים, אנחנו מקדמים כנסים, אנחנו מקדמים פאנלים ודיונים ציבוריים, מפיצים מאמרים וכתבות גם בתקשורת, כדי להעלות את המודעות. אנחנו עושים שיתופי פעולה בין-לאומיים ועובדים כתף אל כתף עם שותפים אסטרטגיים, בראשם WUJS, שזה איגוד הסטודנטים היהודים העולמי, Camera on Campus וההסתדרות הציונית העולמית, כדי ליצור חזית אחידה וגלובלית. אנחנו עובדים באופן ישיר מול המוסדות האקדמיים, מקיימים שיח רציף עם נשיאים, רקטורים, דיקנים באוניברסיטאות, והמלצתנו היא להכניס נספח לתקנוני המשמעת של הסטודנטים, שמאמץ את הגדרת AERA ומבהיר את הגבול הברור מהו גילוי אנטישמיות ולמה אנחנו לא מקבלים את זה בסובלנות. האפיק הרביעי הוא הנגשת כלים מעשיים. אנחנו מפתחים ומפיצים ערכות הדרכה – יש פה כמה על השולחן, אם אתם רוצים לעיין – שמעניקות כלים משפטיים וערכיים לאגודות הסטודנטים, לצייד את נציגי הציבור בביטחון שדרוש כדי לפעול בשטח. אנחנו צריכים לוודא שכל סטודנט יהודי ירגיש בטוח בקמפוס שלו, בישראל ובעולם, שאף סטודנט לא יפחד להביע את דעתו או לענוד מגן דוד. אני קוראת לכם להצטרף, ואני רוצה להביע תודה והערכה עמוקה לכל השותפים שלנו פה. אנחנו ביחד מהווים כוח משמעותי שמחויב להבטיח עתיד טוב יותר לסטודנטים יהודים בארץ ובעולם. תודה רבה. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> סיון, תודה לך על כל העשייה של ההתאחדות, וכמובן גם על ההתייחסות לנושא הזה, שאולי הוא לא בליבת העיסוק של ההתאחדות, אבל הוא צריך להפוך להיות בליבת העיסוק של כולנו, כאן במדינת ישראל. הזכרת את AERA, את הקואליציה הבין-לאומית ואת ההגדרה החשובה של AERA, שגם הכנסת אימצה בקדנציה הקודמת. קודמי בראשות הוועדה חבר הכנסת עודד פורר שיחק תפקיד חשוב בקידום אימוץ הגדרת AERA לאנטישמיות, וזה אך טבעי שנפנה לחברנו דני דיין, הקונסול לשעבר והיום יושב-ראש הנהלת יד ושם, שמכהן כעת כנשיא AERA. דני, נשמח לשמוע אותך. לאחר מכן, עוד לפני שאני אפנה לנתנאל ממשרד התפוצות, אנחנו נפנה לחברה יקרה מאוסטרליה, לשליחה המיוחדת של ממשלת אוסטרליה למאבק באנטישמיות, ג'יליאן סיגל, ולאחר מכן נפנה למשרד התפוצות. דני, חברנו ועמיתנו, בבקשה. << אורח >> דני דיין: << אורח >> תודה רבה, היושב-ראש. קודם כול, גילוי נאות – שני הארגונים שאני עומד בראשם, גם יד ושם וגם AERA, אינם עוסקים באנטישמיות פר סה כמשימה מרכזית, אלא בזיכרון השואה, אבל כמובן שיש ממשקים רבים בין השניים. כשאנחנו מדברים על אנטישמיות, צריך קודם כול טרמינולוגיה. אני מציע לא להשתמש במונח המטעה אנטישמיות בקמפוס, אלא לדבר על אנטישמיות באקדמיה. יש כאן משולש שמורכב משלוש צלעות: הסטודנטים, המרצים והנהלות האוניברסיטאות. למרות שהתכנסנו לכבוד יום הסטודנט, אני מעדיף לדבר דווקא על השניים האחרים, כי אני חושב שההתנהגות של הסטודנטים וההתנהגות כלפי הסטודנטים היהודים והישראלים הם הסימפטום ולא הסיבה. הסיבה נמצאת בעיקר אצל שתי הצלעות האחרות – המרצים וההנהלות. אני אגיד מילים על המרצים, על מה שנקרא ה-faculty. מזה תקופה ארוכה, וללא שום ספק זה קיבל תנופה אחרי 7 באוקטובר, הולכת ונבנית תיאורה אקדמית, פסבדו אקדמית, פסבדו מדעית, פסבדו אינטלקטואלית. היא נבנית אבן אחרי אבן, מאמר אחרי מאמר, ספר אחרי ספר, הרצאה אחרי הרצאה, עם אוצר מילים פסבדו אקדמי, שיש לו מטרה אחת – להחדיר למוחות הסטודנטים השומעים והעמיתים את הצורך לפעול לחיסולה של מדינת ישראל. לא מדובר על 67'; מדובר על 48; מדובר על תיאוריה פסבדו אקדמית שנועדה להכשיר את חיסולה של מדינת ישראל, ואת המגזר היהודי, ולקרוא לפעול לשם כך. היושב-ראש, יש איזו תיאוריה רומנטית שנושאים שמקודמים על ידי אינטלקטואלים הם באופן אינהרנטי חיוביים, כי לפעמים הם מקדימים את זמנם, כמו ההתנגדות למלחמת ויאטנם או מאבק לזכויות השחורים בדרום ארצות הברית, והם תמיד נושאים חיוביים. אין דבר רחוק יתר מהמציאות. אני רוצה להזכיר לוועדה שההמונים ששרפו ספרים של יהודים במדרגות אוניברסיטת ברלין, לא היו ההמונים הנבערים של גרמניה, אלא היו הסטודנטים והפרופסורים באוניברסיטאות הללו. אוניברסיטת היידלברג בגרמניה, שבשנות ה-20 במאה הקודמת הייתה מגדלור של ליברליזם, עשר שנים יותר מאוחר נתנה גיבוי פסבדו מדעי, פסבדו אינטלקטואלי לדברים הנוראיים ביותר, שהמוח המעוות של האדם יצר. לכן, צריך לקרוא לדברים בשמם. מדובר כאן על תופעה אנטישמית מובהקת, והיא המנוע המרכזי של מה שקורה כיום באקדמיה. הגורם השני שאני רוצה להתייחס אליו זה ההנהלות. בארצות הברית, משום מה מקובל לקרוא לנשיאי אוניברסיטאות ולבכירים באוניברסיטאות - האדמיניסטרטורים, וככה הם מתנהגים. אמרתי את זה רק לאחרונה לנשיאות קולומביה ב-NYU כשנפגשתי איתן בניו יורק. כל עוד הם ימשיכו להתנהג כאדמיניסטרטורים ולא כמנהיגים מוסריים, כמנהיגים אקדמיים, שום דבר לא ישתנה. התובנה הברורה צריכה להיות שקריאות להשמדת ישראל, קריאות אנטישמיות, צריך את האומץ להגדיר אותן ככאלה שנמצאות מחוץ לשיח המותר והלגיטימי. כמובן, התשובה היא מייד the first amendment, חופש דיבור, חופש אקדמי. על כך אני תמיד משיב לנשיאי האוניברסיטאות האמריקאיות ואחרות, שאם פרופסור לסוציולוגיה יכתוב מאמר שקורא לנדות את הלהט"בים מהחברה וינמק את זה בנימוקים אקדמיים, עם כל הציטוטים הנדרשים ממאמר אקדמי מחייב, גם זה חופש אקדמי, אבל כולנו יודעים שהוא יפוטר למוחרת מהאוניברסיטה, ובצדק יפוטר. זאת צריכה להיות הדרישה גם לגבי הקריאות להשמדת המדינה היהודית. משפט אחרון, הייתי פעמיים בחוף המזרחי בארצות הברית בנושא הזה ובנושא הזה בלבד. פעם אחת בנובמבר 2023, מייד אחרי 7 באוקטובר, ולאחרונה לפני כחודשיים. נפגשתי אז עם נשיא האוניברסיטאות, נפגשתי עכשיו עם נשיא האוניברסיטאות, ואני רוצה להגיד שיש שיפור מסוים בהבנה של הנושא, אבל הדברים שהושמעו אז ובאו אחר כך לידי ביטוי בקונגרס, באותו שימוע זכור לשמצה, כבר לא נשמעים היום. האמירות היום יותר ברורות, אבל המבחן הוא המעשה. אני אסיים ואומר שמכיוון שאמרת, אדוני היושב-ראש, שאתה מבקש גם דברים מעשיים, אני אומר שגם ב-AERA, כמובן, במליאה האחרונה שהייתה וירטואלית, כי היא הייתה תוך כדי המלחמה באיראן, היה דיון מעמיק בנושא הזה וקריאה למדינות – AERA פועל באמצעות המדינות החב רות בה, הממשלות החברות בה – לפעול בעניין. בעקבות הפגישות שקיימתי לאחרונה גם עם נשיאת קולומביה הזמנית וגם עם נשיאת NYU, העברנו לשתיהן תוכנית רחבת היקף לשיתוף פעולה של יד ושם עם האוניברסיטאות, שיכלול מסעות בהדרכת יד ושם של מרצים באוניברסיטאות הללו לפולין, השתתפות בסמינרים בנושא זיכרון השואה והאנטישמיות, שיתקיימו בארץ וחילופי אקדמאים בין יד ושם לאוניברסיטאות הללו. זאת תהיה תרומתנו הצנועה. חינוך לזיכרון השואה הוא מרכיב הכרחי, אבל בוודאי לא מרכיב מספיק במלחמה הקשה שניטשת בפנינו. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> תודה רבה לחברנו דני דיין על הדברים החשובים. אני שמח שבסוף דבריך התמקדת במעשים של הארגון החשוב ובתוכניות של הארגון החשוב שאתה עומד בראשו. תודה, דני. כפי שאמרתי, אנחנו עוברים לצד השני של העולם ואני שמח להזמין חברה טובה שלי, ג'יליאן סיגל, שבשנתיים האחרונות פועלת כשגרירה מיוחדת של הממשלה האוסטרלית ללחימה באנטישמיות. לג'יליאן יש היסטוריה ארוכה של מעורבות בעולם האקדמי באוסטרליה. ג'יליאן, תודה שהצטרפת אלינו. עכשיו ערב בסידני, אוסטרליה, ותודה על שאת משתפת איתנו את הזמן שלך. אני מנצל את ההזדמנות הזאת כדי להציג את הסולידריות שלנו, הסולידריות של הכנסת עם הקהילה היהודית באוסטרליה. אנחנו ערים לאירועים אחרונים במלבורן, ואנחנו בהחלט מודעים לעובדה שהקהילה היהודית באוסטרליה מתמודדת עם אירועים במשך ימים. אנחנו מלוכדים יחד בניסיון לקדם סובלנות ומחויבות עמוקה להילחם באנטישמיות. ג'יליאן, בבקשה. << דובר >> ג'יליאן: << דובר >> (נושאת דברים בשפה האנגלית, להלן תרגומם): תודה רבה, אדוני היושב-ראש הוועדה והרב גלעד קריב, חברי הוועדה ואורחים נכבדים, אני מעריכה מאוד את הסולידריות שאתם מביעים כלפי יהדות אוסטרליה. וכפי שאמרתם, זו הייתה תקופה קשה מאוד מאז 7 באוקטובר, וקשה במיוחד השבוע, כאשר היינו עדים להצתה, או לניסיון הצתה של בית כנסת נוסף. למרבה המזל, מערך האבטחה מנע נזק חמור יותר. בנוסף לכך, ראינו צעדה אלימה ומכוערת, שבמהלכה קבוצה של מפגינים התפצלה ותקפה סועדים במסעדה ישראלית. אלה זמנים קשים וקודרים מאוד, אך בסופו של דבר, למרבה המזל, איש לא נפצע פציעה קשה, ואני סבורה שהאירועים הללו אף המריצו את הממשלה לנקוט צעדים נוספים. מוניתי לתפקידי לפני כשנה, וחלק ניכר מעבודתי התמקד באוניברסיטאות ובסטודנטים. עם זאת, אני מסכימה לחלוטין עם התזכורת החשובה של דני דיין: לא מדובר רק בסטודנטים, אלא גם באנשי הסגל, במרצים ובהנהלות האוניברסיטאות. רבים מהמנהלים אינם ממלאים את תפקידם המנהיגותי, ולעיתים דווקא אנשי הסגל הם אלה שמונעים מאנטישמיות והופכים את חייהם של סטודנטים יהודים לקשים במיוחד. כאשר נכנסתי לתפקידי, קיימתי מסע הקשבה לסטודנטים יהודים רבים, ושמעתי סיפורים קשים מאוד של אפליה, הפחדה, ואיומים. אוניברסיטאות רבות לא היו ערוכות כלל להתקפה האנטישמית שהתרחשה מיד לאחר 7 באוקטובר, כמו גם להקמת המאהלים שבאו לאחר מכן, בדומה למה שראינו באוניברסיטאות בארצות הברית. רוב הנהלות האוניברסיטאות פשוט לא ידעו כיצד להגיב. למרבה המזל, הממשלה קראה להקמת ועדת בדיקה, והתקיימה חקירה בסנאט, הבית העליון של הפרלמנט האוסטרלי. אף שהוועדה לא המליצה על חקירה שיפוטית מלאה, כפי שרבים ביקשו, היא נזפה באוניברסיטאות באופן חד וברור. כמו כן, הוסמכה הרשות המפקחת על האוניברסיטאות לפנות לכל המוסדות ולהבטיח שקיימים מנגנוני תלונה אפקטיביים עבור סטודנטים יהודים, שקיימת הכשרה בנושא אנטישמיות, ובעידודי ובהמלצתי אף הוקם נציב תלונות לאומי לסטודנטים – גוף עצמאי ונפרד מהאוניברסיטאות, המטפל בתלונות של סטודנטים יהודים וכן של סטודנטים אחרים בנושאים נוספים. הנהגנו הכשרות מקיפות בנושא אנטישמיות: מהי, כיצד היא מתבטאת וכיצד יש לעצור אותה. בכלל מגזר ההשכלה הגבוהה. האוניברסיטאות הגדולות, המקבילות לאוניברסיטאות ה־Ivy League בארצות הברית (אצלנו מכונות G08), כבר עברו את ההכשרה הזו. מדובר בהכשרת אנשי קו ראשון במנגנוני התלונות וכן מנהלים ואנשי מנהלה. ההכשרה מתפשטת כעת לכלל האוניברסיטאות. יש באוסטרליה כ־40 אוניברסיטאות, חלקן אזוריות וחלקן עירוניות. בנוסף, כל האוניברסיטאות עדכנו את מדיניותן כך שלא יופתעו עוד מאירועים עתידיים. ניתן כעת לפרק במהירות התארגנויות בלתי חוקיות. נקבעה מדיניות שלטים, כך ששלטים מאיימים או פוגעניים מוגבלים, וסטודנטים יהודים אינם נדרשים להיתקל בהם. שורה ארוכה של צעדים יושמה, במיוחד באוניברסיטאות. עם זאת, אין לומר שהמצב אידיאלי. אני נפגשת בקביעות עם סטודנטים יהודים דרך ארגונם — איגוד הסטודנטים היהודים של אוסטרליה בכל אחת מהמדינות. יש ארגונים בניו סאות’ ויילס, ויקטוריה, ועוד. הם מדווחים שהמצב השתפר, אך רחוק מלהיות מספק. עדיין נאמרים כלפיהם דברים קשים מצד סטודנטים אחרים ואף מצד אנשי סגל. יש עוד מקום רב לשיפור, בין היתר בהעמדת אנשי סגל לדין משמעתי בגין הפרות מדיניות, ייתכן שגם באמצעות הליכים משפטיים, ובהענקת הגנות נוספות לסטודנטים יהודים. אוניברסיטאות רבות אף הקימו מרחבים ייעודיים לסטודנטים יהודים, שבהם יוכלו להיפגש ולהרגיש בטוחים, וזה אינו פתרון אידיאלי. איננו רוצים הפרדה, אך זו הייתה הדרך שבה חלק מהמוסדות הגיבו למציאות. לכן, מדובר בתהליך מתמשך. המיקוד שלי הוא בתוכנית אסטרטגית רחבה, שאינה עוסקת רק באוניברסיטאות, אלא גם בחינוך בבתי ספר, בהשכלה גבוהה, בהסברה על אנטישמיות, בעסקים, במקצועות החופשיים, וברפורמות חקיקה כדי לוודא ששנאת גזע, במיוחד כאשר היא באה לידי ביטוי בצורה מאיימת או אלימה, תיעקר מן השורש. אנו רואים צעדים איטיים אך חיוביים מצד הממשלה, בפיתוח תוכניות לימוד חדשות וברפורמות חקיקה. זהו תהליך שעדיין בעיצומו, אך אנו רואים מאמצים מצד האוניברסיטאות והממשלה לדחוק את האנטישמיות שהתפרצה לאחר 7 באוקטובר חזרה לשוליים, ולמנוע ממנה להפוך לחלק מהשגרה. לצערי, הדרך עוד ארוכה. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> תודה רבה על מה שסיפרת. אני חושב שאחד האתגרים שלנו הוא למצוא דרך לתקשר עם המוסדות הממשלתיים בכל העולם, במסגרת העבודה על הנושא הזה. אני חושב שיש לנו הרבה ללמוד ולעזור לממשלות אחרות, שלא עושות מה שממשלת אוסטרליה כן עושה. יכול להיות שאנחנו יכולים לעזור להן, לחלוק את המידע. אלעזר שטרן הוא חבר הוועדה והיה רוצה לשאול שאלה. << דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר >> שלום, כאדם שמכיר את הקהילות היהודיות בסידני ובמלבורן, ואף ביקרתי שם לפני כמה חודשים, כיצד ניתן להסביר את העלייה היחסית באנטישמיות באוסטרליה אפילו בהשוואה לאירופה? היכן ניתן לשים את האצבע או מעבר לכך, היכן הממשלה יכולה לשים את האצבע עוד לפני שמנסים למצוא את התרופה? מדוע אוסטרליה הפכה, אם מותר לומר כך, למוקד בולט של תופעת האנטישמיות בשנתיים האחרונות, כאשר אירועי 7 באוקטובר והמלחמה בעזה התרחשו באותה מידה גם באירופה וגם בסידני ובמלבורן? ובכן, זו מה שנקרא שאלת 64 מיליון דולר — ביטוי מעט מיושן, אבל הוא משקף עד כמה קשה להשיב עליה. אילו ידענו בדיוק את התשובה, היה לנו קל בהרבה להתמודד עם התופעה. אני חושבת שמדובר בשילוב של מספר גורמים. ראשית, זה לא התחיל רק לפני שנתיים. האנטישמיות הייתה במגמת עלייה עוד קודם לכן. המועצה המבצעת של יהדות אוסטרליה, שהיא ארגון הגג של הקהילה, עוקבת אחר אירועים אנטישמיים, אמנם בדיעבד, אך הדבר נותן אינדיקציה ברורה. לפי הנתונים שלהם, נרשמה עלייה של כ־40% עוד לפני כן. 7 באוקטובר הצית גפרור, והכול פשוט התפוצץ. בחודשים שלאחר מכן ראינו עלייה מיידית של כ-700% במספר האירועים. ובמבט של השנתיים האחרונות, מדובר בעלייה של כ-300% לעומת המצב הקודם. כלומר, הייתה תשתית חזקה של עלייה, במיוחד באוניברסיטאות. מתקיימות חקירות שונות בנוגע להשפעות חיצוניות – השפעות זרות, מימון זר וכדומה – אך עדיין אין לנו תשובות חד-משמעיות. בנוסף לכך, הייתה הגירה משמעותית לאוסטרליה מאזורים מסוימים, כולל אוכלוסייה פלסטינית. גורם נוסף הוא קיומה של תנועת פעולה פלסטינית מאוד פעילה, מאורגנת וממומנת היטב באוסטרליה, הנתמכת על ידי מספר אנשים עשירים מאוד. הם הצליחו להלהיט את השטח ולעורר אנשים. עוד נקודה חשובה היא שאוסטרליה לא התמודדה בעבר עם התופעה באופן מוסדי. אני מוניתי לתפקידי רק לפני שנה. מדינות אירופיות רבות, כמו גרמניה, מחזיקות שליחים ייעודיים ותוכניות ממשלתיות אסטרטגיות למאבק באנטישמיות כבר שנים רבות. אוסטרליה, לעומת זאת, רק מתחילה בכך, בין היתר משום שראתה את עצמה כמדינה רב-תרבותית ושקטה. חלק גדול מהתופעות התרחשו מתחת לרדאר, והכול צף אל פני השטח לאחר 7 באוקטובר. עכשיו אנחנו מנסים להדביק את הפער. << דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר >> האם את יכולה גם להתייחס לעמדת הממשלה? האם ייתכן שהמפגינים קיבלו עידוד, במישרין או בעקיפין, מהתבטאויות או הצהרות של מנהיגים? << דובר >> ג'יליאן סיגל: << דובר >> אינני רוצה להצביע ישירות על כך, אך ייתכן שזה חלק מההסבר בשנתיים האחרונות. אשאיר את זה לשיקולך, אך אני בהחלט סבורה שישנם גורמים רבים שהשפיעו על התחושה הציבורית שזה מקובל להפגין באלימות ולתקוף מילולית יהודים אוסטרלים. תפקידי, ואני חושבת שגם תפיסת הרוב בחברה האוסטרלית – ואני אומרת זאת לאחר מחקר לא מועט – הוא להבין שהמרכז הרחב של החברה האוסטרלית סולד לחלוטין מהתופעות הללו. עלינו לוודא שהקול הזה יישמע ויובלט. ייתכן שגם הממשלה, או לפחות חלקים ממנה, צריכה להמשיך ולהשמיע קול ברור ונחרץ. הממשלה מורכבת מקבינט מורכב, אך שרים האחראים על תחומי החינוך, התרבות ואחרים יכולים וצריכים לדבר בקול ברור נגד אנטישמיות. אני מאמינה שאנשים מושפעים מאוד מהמסרים של מנהיגיהם. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> תודה, ג׳יליאן, על כך שמצאת את הזמן וששיתפת אותנו בניסיון החשוב שלך מאוסטרליה. יש לנו הרבה מה ללמוד, והרבה גם להציג לעמיתינו ברחבי העולם. תודה ולילה טוב. << דובר >> ג'יליאן סיגל: << דובר >> תודה רבה. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> אנחנו נפנה למשרד החוץ, מכיוון ששרון צריכה לצאת בעוד זמן קצר. שרון, בבקשה. << דובר >> שרון רפפורט פלגי: << דובר >> תודה רבה על כינוס הדיון החשוב הזה לחברי הכנסת שנמצאים כאן ומאוד מחויבים לסוגיה, ולכל מי שיושב סביב השולחן. חשוב לי מאוד להדגיש שמשרד החוץ מאוד פעיל בסוגיית האנטישמיות באופן כללי, וכמובן כלפי סטודנטים. אין לנו נציגות בעולם – יש לנו מעל 100 נציגויות בעולם – שלא עוסקת בתופעה הזאת, שלא נפגשת עם נשיאי האוניברסיטאות, שלא נפגשת עם הממשל לדון בדברים האלה. נפגשים גם עם כוחות משטרה ומעלים כל הזמן את נושא האנטישמיות ואת הצורך בהגנה על קהילות, בהגנה על סטודנטים, לאפשר לסטודנטים מרחב בטוח ולא להוציא את הסטודנטים היהודים מהמרחב. זה משהו שמאוד מאוד חשוב לנו. כולם, כולל שר החוץ שמעלה את זה בכל שיחה מדינית שיש לו, מחויבים לנושא הזה. מעבר לזה, משרד החוץ שותף ב-AERA, המליאה האחרונה שהייתה, ואני אחת משני יושבי ראש AERA הישראלים. במליאה האחרונה שהייתה, יש גם קבוצת האנטישמיות ב-AERA, ובקבוצה הזאת דנו באופן ספציפי גם במצב הסטודנטים היהודים. מאחר וכל מדינה שנמצאת ב-AERA יש לה מומחה – הם חייבים למנות מומחה לכל אחת מהוועדות – יש לכל מדינה שם מומחה מטעמה. שם מתגבשות הבנות וזה כלי מאוד טוב, כי זה מומחה שהם מינו, איך אפשר לעשות ואיך לשתף את שיטות העבודה המומלצות לגבי מה שקורה באוניברסיטאות. מה שאנחנו מקבלים מהרבה קהילות ואנחנו צריכים לתת עליו את הדעת, אלה הדרישה והצורך שאנטישמיות לא רק תוגדר כתופעה או אימוץ AERA, וזה משהו שאנחנו עובדים עליו כבר המון זמן מול מדינות, מול אוניברסיטאות וגם מול מועדוני תרבות ומועדוני ספורט – זה משהו שכבר ממש מתרחב – אלא גם איך מוודאים שיש לזה אחריותיות. כלומר, זה שאנחנו מזהים אנטישמיות לא רק אומר שיש אנטישמיות, אלא איך דואגים לזה שתהיה אחריותיות ודואגים לצעדי משמעת בנושא הזה. עולה כל הזמן דרישה גם לחוקק את זה או כפשע שנאה, במקומות מסוימים כפשע פלילי ויש גם מקומות שמעוניינים לפתח את זה לנושא טרור. זה משהו שמשרד החוץ מסתכל עליו, זה מאוד רגיש וזה מאוד פר מדינה. זה לא משהו גורף לכל המדינות, ולכל מדינה יש חקיקה אחרת. השאלה היא איך אפשר לדאוג לכך שתהיה אחריותיות ולא רק להגיד: אנחנו מודעים לבעיה, או אנחנו יודעים מה שקורה. מעבר לכך, כמו שדני אמר ואני מאוד מאוד מסכימה איתו, הסגל בעצמו חוטא באוניברסיטאות, ההנהלות חוטאות. אנחנו גם רואים את התגובות השונות של מדינות, כי אם זאת מדינה שהיחס שלה לישראל הוא בסך הכול יחס חיובי – למשל, בארצות הברית אתם רואים איזו מחויבות יש לממשל בנושא אנטישמיות, וזה מחלחל גם לאוניברסיטאות, אבל במדינות שהאנטישמיות היא גם אנטי ישראליות קשה, וזה גם חלק מהגדרת AERA –יש מדינות כאלה גם באירופה וגם במקומות אחרים – שם אנחנו מאוד מאוד מתקשים לקדם שיח ושיתוף פעולה. אנחנו ממש רואים איך המדינה לא נכונה לטפל בבעיה, והיא אפילו מעודדת. זה שיח שאנחנו מקיימים עם כולם, בחלק מהמקומות בהצלחה ובחלק מהם לא כל-כך בהצלחה רבה, אבל בהחלט מחויבים לנושא. תודה רבה, ואני מתנצלת שאני צריכה לצאת. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> תודה, שרון. ברשותכם, נפנה עכשיו לעוד שני דוברים בזום, ואחרי זה נגיע למשרד התפוצות. נמצא איתנו אילון לוי שמוכר לרבים מאיתנו כאחד משגרירי ההסברה המובילים של הקייס הישראלי ברחבי העולם. לאחר מכן, נזמין את אחת הסטודנטיות שהצטרפו אלינו מארצות הברית, את לירון ברונר, שהיא סטודנטית ב-North Western ותדבר אחרי אילון. בבקשה, אילון, אנחנו איתך. << דובר >> אילון לוי: << דובר >> תודה רבה, שלום רב. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> אני רואה שאוסף מנהיגי ומנהיגות האומה והתנועה הציונית שלך הוא מהמרשימים שיש. << דובר >> אילון לוי: << דובר >> כן. חשוב לי שזה יהיה ברקע בכל ריאיון שאני נותן. תודה רבה לך, חבר הכנסת הרב גלעד קריב, על ההזמנה לדבר בפני הוועדה. אני עולה כבר לא כל-כך חדש, ובמהלך עבודתי בתחום ההסברה אני שומר על קשר הדוק עם קהילות התפוצות. במשך חצי השנה הראשונה למלחמה הייתי מסביר רשמי של מערך ההסברה. מאז אני ממשיך בתור אזרח פרטי כראש מיזם הדוברות האזרחית. בעיית האנטישמיות היא כבר מזמן לא הבעיה של היהודים בלבד. הרי המתקפות נגד יהודים ברחבי העולם מהוות את החזית השמינית למלחמה הזאת. במסעותיי בעולם אני דואג להדגיש שההקצנה הפרו-פלסטינית מייבאת אלימות פוליטית ללב המערב, וראינו את התוצאות במלבורן בשבת, והיא לגמרי מובנת. הרי האנטישמיות החדשה מציבה את מדינת ישראל כהתגלמותו של הרשע, ולכן, כל יהודי שלא יוצא נגדה באופן פעיל, באופן יזום, נחשב כמשת"פ של השטן ודינו גירוש מהחברה המתוקנת. זאת לא שנאת חינם, כמו שדני דיין אמר, זאת שנאה שמבוססת היטב במשנה שגויה, אבל סדורה לגמרי. בכך, האנטישמיות החדשה דומה מאוד לאנטישמיות הישנה. לא מדובר בשנאה כלפי מיעוט נחות, אלא תיאוריית קשר על קבוצה חזקה שמאחורי כל הצרות שבעולם, ועומדת בין העולם לבין העולם המושלם. זאת שנאה עם אידאולוגיה מושלמת, ואידאולוגיה שנדחפת בקרב המעמד האינטלקטואלי של המדינות האלה באוניברסיטאות, בתקשורת, לכן הבעיה חמורה במיוחד. יש להודות בכנות שיכולתה של מדינת ישראל להשפיע באופן ישיר על בעיית האנטישמיות בקמפוסים – מוגבלת. עוד דובר אחד בקמפוסים, עוד מסע הסברה, לא באמת יטו את הכף, אבל יכולתה של ישראל להשפיע בעקיפין, אדירה, כי מי שעומד בחזית המאבק הזה, החזית השמינית למלחמה – כמובן, זה התחיל עוד הרבה לפני 7 באוקטובר – אלה יהודי התפוצות. הם מבינים שיש בגדול שלושה מנופי לחץ שאפשר להפעיל על האוניברסיטאות: כסף, חקיקה ומוניטין. כל מי שמושך תרומה מהאוניברסיטה, כל תביעה בטענה להפרה של זכויות האזרח, כל פיסת סיקור שלילי, הם מבינים שזה משפיע על ההנהלות של האוניברסיטאות, ומכריח אותן באמת להיכנס למגרש, וזה קורה. השאלה היא מה מניע צעירים יהודים בקמפוסים לפעול למען עם ישראל, ולא לקחת את דרך המילוט שמציעים להם. מציעים להם דרך מילוט – מי שרוצה להתנגד לישראל, מוזמן להניח תפילין ולעשות קבלת שבת באמצע ההפגנה נגד ישראל, ויקבלו אותם. זה מחיר הקבלה. מנגד, יש מחיר לצאת בעד מדינת ישראל. הייתי באוקספורד לפני כמה חודשים, ואמרו לי שאפשר או להיות בעד ישראל, או שיהיו לך חברים. באמת, רמה כזאת שלהיות ציוני זאת מילת גנאי. השאלה היא למה הם מחליטים להיכנס למאבק הזה, ולא פשוט לעמוד מנגד. התשובה היא שייכות. ישראל מצטיינת בכך שהיא גורמת ליהודים בחו"ל לחוש גאווה והשראה, לשאת עיניים לעבר ישראל ולהגיד: וואוו, תראו כמה מדהים, מה יהודים יכולים לעשות כשאנחנו עובדים בצוותא. מנגד, התנועה שמנסה לנדות את ישראל, יודעת שהאמוציה הכי חזקה היא בושה, ולגרום לאנשים להתבייש בישראל. לצערי, זה מצליח. ה-HIC ערך לא מזמן סקר ושאל יהודים בארצות הברית איך הם מרגישים בעקבות 7 באוקטובר. באופן לא מפתיע, כמחצית מיהודי ארצות הברית אמרו שבעקבות האירועים ב-7 באוקטובר, הם מרגישים יותר קשורים ליהדות שלהם ולישראל. השאלה מה משתנה, מה קובע האם מישהו ירגיש יותר בעד ישראל או יותר מנותק. הם גילו שהמשתנה העיקרי הוא חינוך, חינוך על ישראל והיהדות. מי שאמר שהוא קיבל חינוך חלש בנושא ישראל, יש סיכוי יותר נמוך שהוא ירגיש קשור לישראל; מי שאמר שהוא קיבל חינוך חזק על ישראל, הרגיש יותר קשור, כי הוא הרגיש שזה קורה לו באופן אישי, בין אם כי הוא ביקר בישראל, כי יש לו חברים בישראל, כי הוא עוקב אחרי החדשות. מי שמרגיש מחובר, מי שמרגיש גאווה בישראל, מרגיש שזה פוגע רק בו, ולכן הוא לא מוכן לקחת את דרך המילוט שמציעים לו כי האופציה הזאת פוגעת בכבוד האישי והעצמי שלו. << דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר >> סליחה, אילון. אחרי מה שאמרת על הקשר או על הביקור או על החינוך, יש מסות של בוגרי תגלית גם בקמפוסים לאורך השנים האחרונות. כשאתה מדבר על אלה שמזדהים, על החינוך או על הביקור, אתה רואה בולטות של כאלה? << דובר >> אילון לוי: << דובר >> חד-משמעית. ביקורים בישראל, נוכחות של משפחה, של חברים משפיעים לטובה. הצד השני מנסה להפוך את ישראל לנושא מופשט. << דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר >> את זה הבנתי. ספציפית, ביקור בישראל במסגרת תגלית. << דובר >> אילון לוי: << דובר >> אני חושב שיש סקרים שמראים שכן, יש קשר בין ביקורים. כמובן, קשה להגיד אם זאת בדיוק הסיבתיות, אבל יש קשר בין ביקורים בישראל לבין תחושת שייכות לישראל. זה מופעל ברגעי האמת. כל מה שמדינת ישראל יכולה לעשות, כגון לגרום ליהודים בחו"ל להרגיש שייכים, גאווה, השראה, לרצות להיות חלק מהמסע האדיר הזה, יבורך. כל שר, לצערי, שפותח את הפה ויוצא באמירה מבישה או גזענית, שהם אחר כך נשאלים עליה וגורמת להם להתבייש בישראל, דוחפת אותם החוצה כי הם לא מרגישים שהם רוצים להיות חלק מזה ולהגן על זה. << דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר >> אנחנו בכנסת, ואני אשאל אותך עוד שאלה שהרב גלעד קריב בטח לא כל-כך יאהב. האם לעמדות של ישראל, שמפלה בין הזרמים כמדינה, יש השפעה לכאן או לכאן? אתם רואים בזה השפעה? << דובר >> אילון לוי: << דובר >> כן. קשה להצביע על זה מבחינת הסקרים, אבל מניסיון אנקדוטלי, מי שמרגיש שישראל מקבלת אותו, מקבלת את היהדות שלו, שהוא מוצא את המקום שלו פה, מרגיש יותר מחובר; מי שמסתכל על ישראל וחושב שאין מקום לסוג היהדות שלו בישראל או שלא מקבלים אותו, כמובן, זה פחות משהו שהוא רוצה. << דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר >> זה ההיגיון הברור, וכל אחד מדבר על זה מכל מקום. אני שואל האם חוץ מההיגיון הזה, האם רואים את זה בשטח? << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> בוודאי שרואים את זה. זה אתגר. << דובר >> אילון לוי: << דובר >> אני לא מכיר נתונים מדעיים, אבל כן. כך קובע השכל הישר. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> אילון, תודה על הדברים החשובים שלך. << דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר >> וגם על המעשים יותר מהדברים. << דובר >> אילון לוי: << דובר >> תודה רבה. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> אני מרשה לעצמי לומר שטוב היה אם היית ממשיך, לא רק כיוזמה אזרחית אלא כחלק ממערך ההסברה. << דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר >> הוא היה טוב מדי. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> אני לא מתעלם מהעובדה שמדינת ישראל מתנהלת כבר הרבה מאוד זמן ללא מנהל וללא ראש למערך ההסברה הלאומי. אנחנו יכולים לשבת פה ולדבר הרבה על הסברה, אבל גם בעניין הזה צריך בדק בית אצלנו. תודה על כל מה שאתה עושה. כפי שציינתי, נפנה עכשיו ללירון ברונר, סטודנטית באוניברסיטת North Eastern. לירון, בבקשה, תודה שהצטרפת אלינו. אחר כך נשמע את נתנאל, נציג משרד התפוצות. << אורח >> לירון ברונר: << אורח >> (נושאת דברים בשפה האנגלית, להלן תרגומם): שלום, אני סטודנטית מאוניברסיטת North Easternבארצות הברית. באוניברסיטת North Eastern קיימת אנטישמיות, לצערי, כמעט בכל מקום. לא מדובר בהכרח באנשים שניגשים אליך ואומרים דברי נאצה נגד יהודים או נגד ישראל. יותר מכך, מניסיוני האישי, מדובר באווירה כללית של אי-נוחות. אני מסתירה את המגן דוד שלי החברים שלי מסתירים את המגנים דוד שלהם. אני נמנעת מלציין את המורשת הישראלית שלי או את העובדה שאני מדברת עברית, משום שבכיתות שלי ובארגונים שבהם אני פעילה קיימת אווירה כזו שאי-אפשר לשתף בכך. היו מרצים שביטלו שיעורים מוקדם כדי לעודד סטודנטים ללכת להפגנות פרו-פלסטיניות, שלצערנו מתקיימות בקמפוס שלנו. ישנם סטודנטים רבים שחווים אנטישמיות חמורה, שהסירו את הכיפות שלהם, ואנחנו מסתירים חלק כל-כך חשוב מהזהות שלנו בגלל תחושת אי-הנוחות שאנו חשים בקמפוס. עם זאת, ב-North Eastern הקהילה היהודית חזקה מאוד. כיום אני עובדת כמתמחה בהלל המקומי שלי, ובמסגרת זו אנחנו פונים לארגונים שונים בקמפוס ומעבירים מצגות על סטריאוטיפים שונים הקשורים לעם היהודי, במיוחד בפני ארגונים שבהם חברים גם לא-יהודים. המטרה היא לחנך, ולהסביר על דברים מזיקים שלעיתים אינם נתפסים כמזיקים. אנו מקווים ליצור קהילה מקבלת ובטוחה יותר עבור הסטודנטים היהודים בקמפוס. מכיוון שזו הייתה השנה הראשונה שבה התוכנית הופעלה, אנו שואפים כעת להרחיב אותה בסתיו, לא רק בתוך הקמפוס שלנו, אלא גם בקמפוסים ברחבי המדינה, כדי ליצור סביבות בטוחות ומקבלות יותר לסטודנטים יהודים בכל רחבי ארצות הברית, כך שלא ייאלצו להתמודד עם אנטישמיות לבדם. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> תודה לך, לירון, על ההצגה הקצרה. אנו מעריכים מאוד את מה שאת עושה יחד עם הלל ועם כלל קהילת הסטודנטים היהודים ב-North Eastern אנו מביעים את הסולידריות שלנו, ומקווים שהיוזמות שאנו מקדמים כאן בישראל יסייעו לכם בעבודתכם החשובה. תודה ויישר כוח. אני מבקש לפנות לנתנאל לוי, סמנכ"ל משרד התפוצות שאחראי על התחום של מאבק באנטישמיות. אני מבקש לשמוע על הפעולות שלכם, וגם על התוכניות לעתיד. בעוד שבועות אחדים תיפתח שנת הלימודים ברחבי העולם המערבי, ואנחנו רוצים להבין איפה אנחנו עומדים מבחינת התוכניות שלכם. הופעה ראשונה בוועדה, אם אינני טועה, אז ברוך הבא ויישר כוח. << אורח >> נתנאל לוי: << אורח >> אפשר להגיד שאפילו שבוע ראשון בתפקיד. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> בהצלחה. מאבקך – מאבקנו. << אורח >> נתנאל לוי: << אורח >> אני טוב במאבקים. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> טוב מאוד. גם אני, יש שמועה כזאת. << אורח >> נתנאל לוי: << אורח >> בשנה האחרונה אנחנו מזהים עלייה של 477% באירועים אנטישמיים רק בארצות הברית. בתחילת הדיון ציינת את המספר 80%, ואנחנו מכירים מספרים אחרים – 477% רק בארצות הברית. באירופה אנחנו מזהים עלייה של פי 6 אירועים מהשנים הקודמות, וזאת כמות אסטרונומית לחלוטין. המון אירועים לא מדווחים, כלומר, לא מגדירים אותם כאירועים אנטישמיים. הרבה מהם לא מדווחים וזה מביא אותי לפעולות האופרטיביות שהמשרד מבצע, והן חלק מראייה אסטרטגית כוללת. ראשית, לפני קצת יותר משנה, המשרד הקים את המשל"ט הלאומי למלחמה באנטישמיות וב-BDS. המשל"ט הזה עושה עבודה מדהימה, יחד עם גופים ביטחוניים נוספים, בניטור הרשת בעזרת אוסינט וובינט, ומבצע סקירה, ניטור ומעקב אחרי פעילים וגם אחרי מחוללי אנטישמיות ודה-לגיטימציה. לתפיסת המשרד, אין שום הבדל בין המרכיבים הללו. התוצרים של הניטור מופצים בסדר מאוד מאוד מובנה בסד"פים. הם מופצים לכל הגורמים, גם בארץ וגם בחו"ל. בארץ יש לנו את משרד החינוך, את ור"ה, את משרד ראש הממשלה בתל אביב, משרדי ממשלה וכו', ואנחנו מפיצים את זה להמון ארגונים בכלים שהמשרד מפעיל. בנוסף לזה, המשל"ט מפיץ סקירה דו-שבועית בנושא אנטישמיות, ובסקירה הזאת בכל פעמיים בחודש יש דגש על אנטישמיות בקמפוסים. כפי שדני דיין ציין, המילה הנכונה היא קמפוסים, כי זה הרבה יותר רחב והרבה יותר מקיף. הסקירה הזאת מופצת לכל הגורמים עם המלצות אופרטיביות גם להמשך פעולה. נקודה שלישית, אנחנו מבצעים סקירות על אנשים ספציפיים שהם מחוללי אנטישמיות. לדוגמה, הפצנו סקירה ייעודית על מחמוד חליל, שהיה אחד המחוללים הכי גדולים של אנטישמיות בקמפוסים. ניתן לראות את הסקירות הללו באתר של משרד התפוצות, למעט יותר ממוקדות שאנחנו מפעילים ומעבירים לגורמים רלוונטיים. בנוסף לכך, הבאנו למשל"ט של המשרד משלחות של אנשי סגל בכירים בקמפוסים. הבאנו אותם אלינו, הראינו להם את התוצרים בעיניים כדי שיבינו ויראו את מה שאנחנו רואים. הם עברו תדרוך ייעודי בנושא הזה. משטח שני של עבודה שאנחנו פועלים בו הוא באמצעות אגף תפוצות של המשרד. פה אנחנו פועלים בשני מישורים מרכזיים. הראשון, יצאנו ממש לאחרונה עם קול קורא לסטודנטים יהודיים ולמוסדות לימוד בישראל, כך שהם יוכלו לקלוט בחילופי סטודנטים לפרק זמן של שנה, סטודנטים מחוץ לארץ שיגיעו אלינו. בתוכנית הזאת הם מקבלים כלים, בין השאר להתמודדות עם אנטישמיות, לחיזוק הזהות היהודית ולציונות. נכון להיום, יש ארבעה הסכמים שהמשרד מפעי עם מוסדות פה בישראל. בנוסף, יש הסכם עם מוזאיק שנגענו בו, 17,000 סטודנטים ב-500 קמפוסים. המשרד נותן להם כלים ויכולות להתמודד עם נושא האנטישמיות. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> גם מעבר לצפון אמריקה? << אורח >> נתנאל לוי: << אורח >> כן, בכל העולם. כמובן שיש דגש טבעי על ארצות הברית. בהתייחס למה שאילון דיבר על כל מה שקשור לחינוך, חוץ מהקמפוסים והסטודנטים, כמובן שאגף תפוצות במשרד מתחיל עבודה בגילים המוקדמים יותר, דרך יונייטד ומוזאיק, שהם החינוך הפורמלי והבלתי פורמלי שנותנים מענה. נקודה שלישית שהמשרד פועל בה היא סיפור המשלחות. המשרד מפעיל משלחות ייעודיות לאנשי אקדמיה בכירים. הם מגיעים לכאן עם משלחת לחמישה ימים, והמרכיב המרכזי, המוטיב המרכזי בימים האלה הוא כל מה שקשור למאבק באנטישמיות בקמפוסים. הם נפגשים עם אנשים ועושים סיורים, חיבור לאוניברסיטאות בארץ וכו'. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> התוכנית הזאת עובדת בשיתוף עם ור"ה ועם המוסדות הישראלים? << אורח >> נתנאל לוי: << אורח >> כן, כמובן. הם מגיעים גם למוסדות הישראלים. משטח רביעי שאנחנו פועלים בו זה אגף מחקר. יש לנו יכולות מחקר מאוד מאוד גבוהות במשרד. אני יכול לציין שלושה מחקרים גדולים שהמשרד מבצע. קודם כול, תמונת מצב אנטישמיות בארצות הברית, ויש לי פה עותק. המשרד הפיץ בצורה ייעודית ונתן דגש על כל מה שקשור לאנטישמיות במוסדות בקמפוסים בארצות הברית. המספרים פה מבהילים, מאוד מאוד קשים לקריאה. במחקרים הללו אנחנו משתמשים ככלי עבודה אל מול הגופים שאנחנו פועלים מולם ונפגשים איתם. המחקר השני הוא דוח מצב אנטישמיות עולמי, ובתוכו יש פרק על אנטישמיות באקדמיה. הוא מדבר ממש בצורה ממוקדת על כל מה שקורה בעולם הזה, ושוב, בצורה עולמית. בראשון זה היה ספציפי לארצות הברית. פעם שלישית, אנחנו מבצעים מחקרים ייעודיים על ארגונים, כמו SJP, שהוא ארגון מחולל אנטישמי מאוד גדול בתוך הקמפוסים. אנחנו מבצעים עליו מחקרים. לגבי התוצרים של המחקרים הללו, אנחנו רוצים לעלות איתם קומה ולראות איך אנחנו מפעילים אותם ככלים אופרטיביים עד כדי הוכחה שהם עוברים על החוק. אנחנו נכנסים לפעילות עם גופים שפועלים בהיבטים ביטחוניים, ונותנים להם את התוצרים שהגענו אליהם, כדי שהם יפעלו בכיוונים הללו. זה מה שאנחנו עושים כיום, זה כבר מבוצע. במקביל, כתוכנית עתידית ורחבה, המשרד מפעיל את המערכה, שזה חיבור בין המלחמה למאבק באנטישמיות וב-BDS, חיבור בין אנטישמיות ל-BDS כראייה כוללת. הוא מנסה לאגום כמה שיותר יכולות של מדינת ישראל, כדי לפעול נגד אנטישמיות ככלל, ונגד אנטישמיות בקמפוסים בפרט. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> תודה, נתנאל, על הסקירה הזאת. אני אומר למשתתפים בדיון שאנחנו עתידים לקיים סקירה רחבה על פעילות המשרד. היא נדחתה והשר הודיע שהוא לא יוכל להגיע, אבל אנחנו עוד נקיים כי זה דבר שגם מתחייב מתקנון הכנסת לקבל סקירה. רק שאלה אחת ואנחנו מייד ממשיכים, עד כמה אתם עסוקים היום בהרחבת הקיבולת של התוכניות מסע ותגלית? אני יודע שזה חוסה תחת משרד ראש הממשלה ובכל זאת, גם משרד התפוצות מעורב. עד כמה הממשלה רואה את הכפלת מספר הסטודנטים שמגיעים לביקורים בישראל כיעד שאנחנו מתקצבים ומתכננים? << אורח >> נתנאל לוי: << אורח >> אני לא יודע לענות על השאלה. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> מבחינתי, אנחנו נקיים דיון על תוכניות מסע ותגלית, ואני שותף מלא לאמירה שנאמרה על ידי אילון לוי, ואני מכיר את זה גם מהדיאלוג שלי עם הקהילות. היכולת להביא מספרים גדולים של סטודנטים יהודים מהתפוצות לביקור כאן בארץ דווקא בתקופות האלה, וגם לתמוך בצורה מאוד מסיבית ביציאה של סטודנטים ישראלים לשליחויות קצרות ולחילופי סטודנטים יותר ארוכים באוניברסיטאות ובקמפוסים בתפוצות, זה בעיניי צעד מאוד מאוד חשוב שאנחנו צריכים לבדוק. הוועדה תמשיך לעסוק בנושא הזה. תודה, נתנאל, ובהצלחה. יש לי תחושה שתבקר כאן בחדר הוועדה לא מעט, ותמיד תיתקל בברכת ברוך הבא. אנחנו נפנה עכשיו שוב באמצעות הזום לעדות של סטודנט, הפעם מאירופה, ולאחר מכן, נפנה לסגנית נשיא הליגה נגד השמצה בארצות הברית. נפנה יוסף מורציאנו. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אל תשכחו אותנו, הסטודנטים. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אדוני היושב-ראש, באנו לדבר על פתרונות. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> יום הסטודנט היום, חבר'ה. אנחנו מחכים בסבלנות. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> ותמשיכו. הכול בסדר. אנחנו מדברים על אנטישמיות שנתקלים בה סטודנטים יהודים בתפוצות, אז כדאי שגם נשמע אותם. הכול בסדר, יש לנו עוד מספיק זמן. כן, בבקשה. << אורח >> יוסף מורציאנו: << אורח >> (נושא דברים בשפה האנגלית, להלן תרגומם): תודה על ההזדמנות לדבר בשם איגוד הסטודנטים היהודים של צרפת. מאז 7 באוקטובר אנו עדים להחרפה חדה של האנטישמיות באוניברסיטאות בצרפת. היא מתבטאת בכמה צורות, שכל אחת מהן פוגעת בחיי היומיום של הסטודנטים היהודים. ראשית, הדרה חברתית. סטודנטים יהודים לעיתים מבודדים בתוך הכיתות שלהם. במקומות מסוימים סטודנטים מסרבים לשבת ליד סטודנט יהודי לאחר שהם מגלים את הזיקה שלו לאיגוד הסטודנטים היהודים של צרפת. בעבודות קבוצתיות או באגודות סטודנטים, חלק מהסטודנטים היהודים נדחקים הצידה, נמנעים מהם קשרים, או מושארים מחוץ למסגרת במכוון. המסר ברור: נוכחותנו אינה רצויה. שנית, האשמה פומבית. במהלך בחירות סטודנטיאליות באוניברסיטת פריז 1 וב-INALCO שתי אוניברסיטאות גדולות בצרפת, הואשמו מועמדים מטעם איגוד הסטודנטים היהודים על ידי רשימות יריבות בתמיכה ברצח עם. הופיעו כרזות עם תמונות המועמדים, פעילינו בקמפוסים, שכינו אותם פשיסטים ציונים. במהלך הקמפיין חלק מהם הוקפו פיזית, קיללו אותם, תקפו אותם וקרעו את חומרי ההסברה שלהם. באוניברסיטת נאנטר, אוניברסיטה גדולה נוספת, נציג של איגוד סטודנטים, ארגון לא-יהודי מרכזי וחשוב, הצהיר בפומבי במהלך ישיבת סגל כי יש לשלול מימון מאיגוד הסטודנטים היהודים בטענה שמדובר בארגון רצחני. השלב השלישי והאחרון הוא הטרדה מקוונת. בקבוצות ווטסאפ אוניברסיטאיות המשמשות מדי יום לתיאום לימודי ועוד, סטודנטית יהודייה ששיתפה פלייר לכנס על האלימות המינית שהתרחשה ב-7 באוקטובר קיבלה עשרות תגובות שטנה. כינו אותה שקרנית, מניפולטיבית, זונה, ואמרו שיש לה דם על הידיים. אף לא אזהרה אחת ולא ננקטו צעדים משמעתיים מצד האוניברסיטאות. התלונה המשפטית נדחתה ללא חקירה נוספת, והאוניברסיטאות הסתתרו מאחורי חוקי הגנת הפרטיות כדי להימנע מהתערבות. המעשים הללו אינם מקרים בודדים. הם משקפים שני מקורות חופפים של אנטישמיות. האחד הוא אנטישמיות קלאסית, שבה יהודים נתפסים כמסוכנים, מניפולטיביים או חסרי נאמנות. השני נובע מאנטי-ציונות רדיקלית, שבה עצם היותך יהודי, או אפילו סירוב לגנות את ישראל, מספיקים כדי להצדיק שנאה או הדרה. מול מציאות זו, איגוד הסטודנטים היהודים של צרפת פועל. אנו מספקים ליווי אקטיביסטי, סיוע משפטי, מארגנים הפגנות, מתעדים מקרים ופותחים מרחבים לשיח. בקמפוסים, ברחבי צרפת כולה, אנו מקימים מה שאנו מכנים שולחנות דיאלוג, שבהם סטודנטים, יהודים ולא-יהודים, יכולים לשבת, להתווכח, לדבר ולא להסכים, מבלי לשלול זה את אנושיותו של זה. בנוסף, אנו עובדים בצמידות עם הנהלות האוניברסיטאות כדי להעלות מודעות ולדרוש אחריות מוסדית אמיתית. סטודנטים יהודים רוצים ללמוד, להתווכח ולתרום, מבלי שייאלצו לבחור בין הזהות היהודית שלהם לבין מקומם באוניברסיטה. זו המשימה שלנו: להבטיח שזה יתאפשר, ואנחנו נעשה זאת. תודה לכולם. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> ואנחנו מודים לכם שוב, כפי שאמרנו קודם, ומביעים את הסולידריות שלנו ותמיכתנו. אנו מעריכים ומעריצים את עבודתכם ואת עבודת עמיתיכם. תודה רבה. אנחנו נשמע עכשיו את סגנית הנשיא של הליגה נגד השמצה, הגוף המוביל ביהדות ארצות הברית ובצפון אמריקה בניטור ובמאבק בגילויי אנטישמיות. לאחר מכן נשוב להתאחדות הסטודנטים ונזמין את אמיר, מנהל תחום פרויקטים ושותפים להציג את העשייה בתחום החשוב הזה. בבקשה, סגנית הנשיא של הליגה נגד השמצה, שירה גודמן. תודה שהצטרפת אלינו. << אורח >> שירה גודמן: << אורח >> (נושאת דברים בשפה האנגלית, להלן תרגומם): תודה רבה. שלום לכולם, אני משמשת כסגנית נשיא לקידום מדיניות בליגה נגד השמצה. תודה שהזמנתם אותנו להיות כאן היום. מרכז ברנדבאום של הליגה נגד השמצה למאבק באנטישמיות במערכת החינוך מתמקד בהתמודדות עם אנטישמיות בכיתות הלימוד, בקמפוסים האוניברסיטאיים ובחדרי הסגל. כפי שאתם יודעים, אנטישמיות בקמפוסים לא החלה ב-7 באוקטובר. זו בעיה שקיימת כבר שנים רבות, אך היא התפרצה בעוצמה לאחר המתקפות המחרידות של 7 באוקטובר 2023. התבקשתי לשתף אתכם בכמה נתונים וגם לספר מעט על מה שאנחנו עושים כדי להתמודד עם התופעה. מדי שנה מפרסמת הליגה נגד השמצה את דו״ח Audit of Anti-Semitic Incidents, הבוחן מקרים מדווחים של ונדליזם, הטרדה פלילית ולא-פלילית ותקיפות פיזיות. כבר כמה שנים אנו מפרידים בדוח בין אירועים כלליים לבין אירועים בקמפוסים, והמספרים מדאיגים מאוד. בשנת 2022 דווחו 219 תקריות אנטישמיות בקמפוסים; בשנת 2023 המספר זינק ל-922, כאשר רוב המקרים התרחשו בשלושת החודשים האחרונים של השנה; בשנת 2024 חלה עלייה נוספת של 84%, ל־1,694 תקריות, כמעט חמישית מכלל התקריות האנטישמיות שדווחו בארצות הברית. מתוכן: 249 מקרי ונדליזם, 695 מקרי הטרדה ו־18 תקיפות פיזיות. חשוב להדגיש, הנתונים הללו נמוכים מהמציאות בפועל. ניסיון העבר בדוח זה ובדיווח על פשעי שנאה בכלל מלמד שכך הדבר, וגם הסטודנטים עצמם אומרים לנו זאת. בשנים האחרונות עורכות הליגה נגד השמצה והלל אינטרנשיונל, יחד עם College Pulse, סקר אקלים בקמפוסים. הממצאים מטרידים מאוד. מוקדם יותר השנה, 83% מהסטודנטים היהודים שנסקרו דיווחו כי מאז 7 באוקטובר 2023 הם היו עדים לאנטישמיות בקמפוס או חוו אותה באופן ישיר. זה אינו נתון שולי – מדובר ברוב המכריע של הסטודנטים היהודים. ולא רק סטודנטים יהודים מבחינים בכך. כ־50% מהסטודנטים הלא-יהודים שנסקרו דיווחו גם הם כי היו עדים לאירועים אנטישמיים. אחד הדפוסים המדאיגים ביותר שזיהינו, וכפי שנאמר כאן קודם לכן, הוא הנרמול של אנטישמיות במרחבים אקדמיים. למעלה מרבע מהסטודנטים היהודים שנסקרו אמרו כי הבחינו בפעילות אנטישמית מצד אנשי סגל. הדבר מוביל לכך שסטודנטים חשים שהנהלת האוניברסיטה לא תגן עליהם. כאשר המסרים הללו מגיעים מהמרצים עצמם, אלה שאמורים לעודד חשיבה ביקורתית ודיון מכבד, הם הופכים למקור של הטיה ותוקפנות. לכך יש אפקט מצטבר: האמון של הסטודנטים נשחק, והם מרגישים שאינם שייכים למרחבים האקדמיים. ובהקשר לאמון, 66% מהסטודנטים היהודים אמרו שאינם בטוחים שהאוניברסיטה שלהם מסוגלת למנוע אירועים אנטישמיים. הדבר משקף כשל מוסדי רחב, ולא רק מקרים בודדים של גורמים בעייתיים. גם המחיר האישי ברור: פחות ממחצית מהסטודנטים היהודים שנסקרו אמרו שהם חשים בנוח שאחרים בקמפוס ידעו על זהותם היהודית. יותר מ־40% דיווחו שהם מרגישים צורך להסתיר את זהותם היהודית. כמעט 25% דיווחו על תחושת אי-נוחות בכיתה, שיעור דומה אמר שנאלץ לנקוט אמצעי אבטחה נוספים כדי להרגיש בטוח בקמפוס, וכמעט אחד מכל ארבעה ציין שחברויותיו נפגעו כתוצאה מהאווירה בקמפוס. הליגה נגד השמצה פועלת בנחישות לקידום אחריות מוסדית. גיבשנו צעדים ברורים שעל אוניברסיטאות לנקוט כדי לשפר את האקלים בקמפוס ולהבטיח סביבה בטוחה ומקבלת לסטודנטים, אנשי סגל ועובדים יהודים. אנו מספקים מדיניות, לדוגמה, מדריכי שיטות עבודה מיטביות, וובינרים למנהלים וייעוץ פרטני ,וגם מצביעים על מי שנכשל. כרטיס הדוח שלנו בנושא אנטישמיות בקמפוסים מודד הן את רמת האנטישמיות והן את תגובת ההנהלות. השנה הערכנו ודירגנו 135 קמפוסים. אמנם חלק מהאוניברסיטאות שיפרו את ציוניהן בהשוואה לשנת 2024, אך נותרה עוד עבודה רבה. יותר מדי מוסדות עדיין נכשלים בהגנה על הסטודנטים שלנו. בתחילת הדיון הוזכר רעיון של קו חם. ברצוני לציין כי הליגה נגד השמצה, בשותפות עם הלל אינטרנשיונל, מרכז לואיס ד’ ברנדייס לזכויות אדם על פי דין, ומשרד עורכי הדין גיבסון דאן וקרצ’ר, השיקה קו סיוע משפטי לאנטישמיות בקמפוסים, המעניק סיוע משפטי פרו־-ונו לסטודנטים ולמשפחותיהם. עד למועד הדיון התקבלו יותר מ־870 פניות ממאות קמפוסים, והליגה נגד השמצה לבדה הגישה תשע תלונות רשמיות בעקבות פניות אלה. ולבסוף, אף שרוב הנתונים שהצגתי מתייחסים לארצות הברית, חשוב לציין כי צוות היחסים הבין-לאומיים של הליגה נגד השמצה הוא הספק הגדול ביותר של הכשרות לסטודנטים להתמודדות עם אנטישמיות באירופה ובאמריקה הלטינית. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> תודה, שילה. לצערנו, בשל מספר הדוברים הרב, לא נוכל להקדיש זמן לשאלות, אך אנו מודעים היטב לעבודתה החשובה, הערכית והמשפיעה של הליגה נגד השמצה בצפון אמריקה. תודה על תפקידך מעורר ההשראה. נפנה לאמיר שפר, מנהל תחום פרויקטים ושותפים. נשמח לשמוע על העשייה שלכם. << אורח >> אמיר שפר: << אורח >> אדוני היושב-ראש, המכשול שלנו הוא ההזדמנות שלנו. חיבור כלל הנקודות בארגונים ולהכניס אותם לתוך אוהל הציוני היהודי הרחב שדובר עליו בתחילת הדיון. חברי הוועדה המכובדים, נציגי משרדי הממשלה, ארגונים, סטודנטים יקרים מהארץ ומהתפוצות, שלום ותודה על ההזמנה ועל המחויבות המתמשכת לעסוק בסוגיות שהן בליבת הזהות היהודית שלנו בארץ ובעולם. אני נמצא פה כחלק מהתאחדות הסטודנטים הארצית, שמהווה גוף פעיל של 389,000 סטודנטיות וסטודנטים בישראל. ההתאחדות מהווה גוף עצמאי ומוביל בתחום האקדמיה בישראל, עם ניסיון נרחב בניהול ובתיאום של יוזמות ארציות וגלובליות. כדי לתאם ציפיות, דובר על זה גם קודם על ידי משרד התפוצות, וגם משר החוץ ציין, בערך אחד מכל חמישה מקרים מדווחים, והשאר נבלעים בשגרה. זה קצה קרחון שמעיד על עוצמת התופעה בפועל, שהיא הרבה יותר גדולה. היא קיימת במקומות שאנחנו לאו דווקא מקבלים עליהם עדכונים ודיווחים. אם מחפשים את הסקירות ואת ההמלצות האופרטיביות, חשוב לקחת בחשבון שהרוב בכלל לא מדווח. אם שואלים למה זה לא מדווח, קודם כול, משפטים כמו: זה לא יטופל ברצינות, או זה מחיר שאני משלם כיהודי, חשש מנקמה או מהסלמה מול הפוגעים, או פחד מחשיפה ציבורית – אלה המשפטים שאנחנו שומעים מהשטח בעיקר. בהמשך לדבריה של ג'יליאן סגל מאוסטרליה, רק לפני מספר ימים נחשפנו לתקריות אנטישמיות במלבורן, אוסטרליה. לפי סקר שנערך בתחילת המלחמה, ב-7 באוקטובר, כ-20% מהיהודים הבוגרים דיווחו שהם חוו הטרדה או אלימות אנטישמית באופן ישיר. בקרב הצעירים, השיעור זינק ל-43%. המשמעות ברורה, ולשם זה התכנסנו. הצעירים הם הנפגעים העיקריים בסביבה שהפכה להיות עוינת ליהודים. אין ספק שמדובר בצו השעה, במסגרת יום הסטודנט הלאומי. אנחנו מדברים פה על ממצאים שאנחנו מקבלים מהשטח, וקוראים לכם לאפשר ולהקצות משאבים לדור העתיד שנמצא בחזית. אני חוזר לתחילת הדברים שדיברנו בדיון. אם כבר אוהל ציוני ויהודי רחב, וברוח יום הסטודנט הלאומי ודור העתיד שנמצא כרגע בחזית, אנחנו מדברים על הזדמנות ליצירת קואליציה לדור המנהיגים הבא של העולם היהודי. ארגון מטריה חדש, שמאחד כוחות בהובלת התאחדות הסטודנטים הארצית. הרעיון הזה בא מהתאחדות הסטודנטים, נולד מתוך הבנה שהקהילה היהודית הצעירה בתפוצות, כ-2 מיליון סטודנטים - - - << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> אתם לא חלק מ-WUJS? << אורח >> אמיר שפר: << אורח >> נמצאת איתנו גם שילת כהן, נציגת ההתאחדות בתחום קשרי חוץ והסברה. זאת סמנטיקה שונה מבחינתנו, זה משהו שיכול להשלים את התמונה. זה לא בא על חשבון.WUJS – World Union Jewish Students, קיים כבר כ-100 שנה, אבל הפתרון שהם נותנים הוא לאו דווקא לאחרון הסטודנטים שבקצה. אנחנו מדברים על משהו יותר משלים גם לאחרון הסטודנטים וגם ברמת השטח עם נציגים של ארגונים מכלל ארגוני ההסברה, ביצירת אסיפה ומטריה כללית רחבה לכל הסיפור הזה. אם שילת נמצאת איתנו פה. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> לא, לא. את הדיונים פה אני עדיין מנהל. יש עוד פעולות של ההתאחדות בנושא שאנחנו עוסקים בו? << אורח >> אמיר שפר: << אורח >> כמו שציינה סיון קורן, יושבת-ראש ההתאחדות, אנחנו שמים דגש על סוגיית AERA. חשוב להגיד שאנחנו מזהים מ-7 באוקטובר זרמי עומק חדשים שמחייבים לאסוף אותם להיות מחוברים למה שנעשה בשטח, עם ארגון שמהווה מטריית-על לאחרון הסטודנטים שבקצה. בשפת דור ה-Z שכרגע נמצא בשטח ומציף את הדברים, זרמים חדשים עולים מהשטח, ואנחנו רואים את המטריה הזאת כקואליציה חדשה ופלורליסטית לסטודנטים, שתספק הגנה ומשאבים בצורה אחידה נגד המאבק באנטישמיות. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> תודה. אני שייך לאלה שחושבים שריבוי ארגונים זה לאו דווקא סגולה - - - << אורח >> אמיר שפר: << אורח >> זה הרעיון, אדוני, לייצר מטריה רחבה. וזה לא קיים. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> בסדר גמור. אם יש פה נציגים של WUJS אנחנו נשמע. מייד נשמע גם את הדברים החשובים שלך. נעשה פינג-פונג בין התפוצות לבין היושבים כאן. נפנה כרגע לטדי תפארה וקסלר, סטודנטית באוניברסיטת סיינט פול בארצות הברית, לאחר מכן נשמע אותך, שילת, מתייחסת לנושא הזה. טדי, בבקשה. תודה שאת מצטרפת אלינו. << אורח >> טדי (תפארה) ווקסלר: << אורח >> (נושאת דברים בשפה האנגלית, להלן תרגומם): שלום, ותודה רבה על ההזדמנות לפנות אליכם. להיות סטודנטית יהודייה בקמפוס אוניברסיטאי זה דבר רחוק מלהיות פשוט. מאז אירועי 7 באוקטובר חלה עלייה משמעותית במעשים אנטישמיים בקמפוס של אוניברסיטת דה-פול, ורבים מהם הופנו ישירות כלפיי. בתחילת שנת הלימודים הראשונה שלי הצטרפתי לקבוצת הרוגבי לנשים, והייתי חברה פעילה וחשובה בקבוצה במשך רוב השנה. ב-5 במאי 2024, בסיום שנת הלימודים הראשונה שלי, סולקתי מהקבוצה אך ורק משום שאני יהודייה ומזדהה כציונית. אנשים שחשבתי שהם חברים שלי כבר לא רצו שום קשר איתי. הם הדירו אותי באופן בוטה מאירועי הקבוצה והפסיקו להתעניין בשלומי. הנהלת האוניברסיטה לא נקטה בשום פעולה, והמעשה האנטישמי הזה כלל לא טופל או נחשף כראוי. במקביל, התקיים בקמפוס מאהל פרו-פלסטיני ברחבת האוניברסיטה. הוא נמשך 17 ימים והיה מהגדולים מסוגו ברחבי המדינה. רוב שטח הקמפוס נתפס, ונתלו שלטים ובאנרים בכל מקום אפשרי. בין הסיסמאות שנראו לעיתים קרובות היו: "ציונים הם טרוריסטים", "מוות לצה״ל", ו"מוות לישראל". הפוסטרים כללו דמויות של מנהיגי חמאס, והקריאות כללו תמיכה בחמאס וקריאה לאינתיפאדה. בתקופה הזו, חבריי ואני קיבלנו איומי מוות, הוטרדנו, סומנו בכיתות הלימוד, ואיבדנו חברים – רק בגלל היותנו יהודים ובגלל תמיכתנו בישראל. ועם כל זאת, מעולם לא היינו גאים יותר להיות יהודים. מעולם לא הייתי גאה יותר בזהות היהודית שלי ובכך שאני ציונית. אנחנו עומדים על שלנו ועושים כל שביכולתנו להיאבק באנטישמיות בקמפוסים ברחבי ארצות הברית. הדרה חברתית, ביטחון אישי ורווחת הסטודנטים הם רק חלק מהאתגרים שסטודנטים יהודים מתמודדים איתם כיום, כתוצאה מהעלייה החמורה במעשים אנטישמיים בקמפוסים האמריקאים. תודה רבה שנתתם לי את ההזדמנות לשתף את החוויה שלי. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> טדי, תודה שהצטרפת אלינו. אנחנו יודעים שעבורכם זו שעה מוקדמת מאוד מעבר לים, וברצוננו לומר שאנו מצטערים מעומק הלב לשמוע את הסיפור האישי שלך ואת העדות שהצגת. קשה להאמין שאירועים כאלה מתרחשים כיום בקמפוסים אקדמיים ברחבי צפון אמריקה. ובו בזמן, אנו מעודדים מאוד מדברי הסיום שלך – מהגאווה שלך להיות יהודייה, לאהוב את ישראל, ולהזדהות כציונית. אנו יודעים שיש לנו חובה משותפת להפגין סולידריות הדדית ולמצוא דרכים מעשיות לסייע לך במשימה הקדושה של יצירת סביבה בטוחה מחדש עבור סטודנטים יהודים, ועבור הערכים והאידיאלים הציוניים ברחבי העולם. אז תודה לך על האומץ ועל הצגת העדות שלך. תודה על כל מה שאת עושה – אנחנו איתך. יישר כוח גדול. תודה. << אורח >> סוף קרטיס: << אורח >> אפשר להבין מה קורה? אנחנו נמצאים פה כבר שעה ו-45 דקות. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> אדוני, אני אסביר לך מה קורה. אתה נמצא בכנסת ישראל, ובכנסת ישראל מתקיימים דיונים שמנוהלים על ידי יושב-ראש של הוועדה. << אורח >> סוף קרטיס: << אורח >> כן, אבל מנוהלים לאט מאוד. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> אדוני, עכשיו אני מדבר. << אורח >> סוף קרטיס: << אורח >> אין ניסיון אפילו לאפשר לנו לדבר. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> אדוני, עכשיו אני מדבר. בכנסת ישראל, בוועדה הזאת שהיא הוועדה לענייני תפוצות, אנחנו מתאמנים בהאזנה למה שיש ליהודי התפוצות לומר. אז תמתין בסבלנות. במקום הזה ידברו גם ישראלים וגם נציגים של התפוצות. יש אנשים שנרשמו לדיון הזה מראש. << אורח >> סוף קרטיס: << אורח >> אנחנו גם נרשמנו מראש. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> לא, לא, לא. נרשמו כדוברים. << אורח >> סוף קרטיס: << אורח >> אנחנו גם נרשמנו מראש כדוברים. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> אדוני, יש לך בעיה, כי אני מנהל את הדיון ואני מציע שתוריד את הקול. << אורח >> סוף קרטיס: << אורח >> אנחנו מחכים פה כבר שעה ו-40 דקות, ואמרת שב-16:00 הישיבה נגמרת. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> אז אתה תחכה כמה שצריך. << אורח >> סוף קרטיס: << אורח >> אבל יו"ר אחד לא דיבר. יו"ר אחד. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> אדוני יירגע, אדוני יכבד את הוועדה, אדוני יכבד את האחים והאחיות שלנו מהתפוצות שנושאים דברים. הדיון כאן עוסק במה שקורה בקמפוסים מעבר לים לסטודנטים יהודים. אז אדוני יאזין וישמע. חלק ידברו, וחלק ידברו בדיון המשך שנעשה. ואנחנו סתם מבזבזים כרגע את זמננו. שילת, בבקשה. << אורח >> שילת כהן: << אורח >> תודה רבה. אני ראש תחום קשרי חוץ בהתאחדות הסטודנטים הארצית כבר שנתיים וחצי. אנחנו עובדים עם כלל הארגונים הגדולים, ובעיקר עם שני ארגונים מרכזיים, שאחד מהם הוא איחוד הסטודנטים האירופי, שמייצג 20 מיליון סטודנטים בכל רחבי אירופה, וגם עם WUJS – The World Union of Jewish Students. אנחנו מייצגים את ישראל, ויש לנו מנדט שקובע את עיקר הדברים בשל היותנו מספר רב של סטודנטים יהודיים כאן בארץ. מתוקף תפקידי אני מייצגת את ישראל בתפוצות, ומתוקף תפקידי ב-WUJS אני גם מייצגת את התפוצות כאן בישראל. אחת לחודש אני נמצאת בחו"ל במשלחת אחרת. אני מכירה את היו"רים, גם היהודים וגם הלא יהודים בכל העולם, ובקשר אישי איתם. כמו שאמרתי, נכנסתי לתפקיד לפני שנתיים וחצי, ושבוע לתוך התפקיד, בתור דיפלומטית חדשה באקדמיה עם בתואר בין-לאומי, הגעתי לגיאורגיה וחטפתי שנאה אנטישמית מאוד מאוד קשה. מדובר על הרבה לפני 7 באוקטובר. אמנה שדורשת להסיר את ישראל מהארגון, ולהכניס במקומה תא DBS בקמפוסים. קלטנו כבר את המצב ואת ההסלמה הרבה לפני 7 באוקטובר, ואנחנו עומדים כאן, ניצבים גם במהלך המלחמה, שבה גם שירתי במילואים וגם שירתי עם חליפה ועקבים. אנחנו עובדים מאוד קשה עם כלל הארגונים האלה כדי למנוע את האנטישמיות ולהילחם באנטישמיות. בשנה וחצי האחרונות מנענו למעלה מעשר אמנות נגד ישראל, נגד החרמות של האוניברסיטאות כאן בארץ בקמפוסים. אני לא אכנס יותר מדי לפרטים, אני רק אגיד שאנחנו באמת חולשים על כל העולם, אנחנו מכירים את כל האנשים הנכונים, ובשונה מכל הארגונים הגדולים שנמצאים כאן לפנינו ויש להם המון כוח ביד, גם לנו יש כוח ביד. אנחנו נמצאים למטה עם האנשים הקטנים. אנחנו בעצמנו סטודנטים, אנחנו יודעים ומבינים אותם, אנחנו חיים איתם בשטח. כמו שאמרתי, אנחנו בקשר עם כולם ומייצגים את כולם. יש לנו כוח, יש לנו ידע, אין לנו משאבים להוציא סטודנטים למשלחות; אין לנו משאבים להשתמש בהסברה שאנחנו יודעים ומשתמשים בה כיום ברמה מאוד מאוד מינימלית. כשמגיעות משלחות לארץ אנחנו עושים הסברה, אנחנו מטיסים סטודנטים ולחומים לחו"ל כדי לעשות הסברה. אין לנו תקציב לדבר הזה. ההתאחדות חולשת על כל הארץ ועושה עבודה נפלאה, אבל בתפוצות אנחנו זקוקים לעזרה ולמשאבים ממדינת ישראל. אתם, מנהיגי ההווה, תעזרו לנו, מנהיגי המחר, לקיים כאן מדינה טובה יותר ולדאוג שתהיה כאן מדינה טובה יותר בעתיד. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> האם גובשה תוכנית פעולה שלכם שהוצגה למשרדים הרלוונטיים? << אורח >> שילת כהן: << אורח >> אנחנו עובדים עם משרד התפוצות ואנחנו עובדים עם משרד החוץ, וזאת תוכנית הפעולה שלנו. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> הגשתם להם פרויקטים שלא זכו למימון? << אורח >> אמיר שפר: << אורח >> יש פרויקטים שדיברנו עליהם ממש לפני 7 באוקטובר. אז הגיעה המלחמה ודברים קצת השתנו. יש פה סיפור שהנקודות לא מתחברות, וזה מה שניסינו לייצר פה, את הרעיון של המטריה הרחבה. יש פה ארגונים שעושים עבודת קודש, כל אחד בתחומו, כל אחד בגזרתו. הנקודות לא מתחברות לסיפור אחד, סיפור ההסברה, תקראו לזה, או סיפור הציונות והשליחות היהודית בקמפוסים בתפוצות ובתוך ישראל. הסיפור לא עובר כמו שצריך. משם נוכל לבוא כארגון מטריה רחב שמספר את כל זה, מיישר קו, מאחד כוחות, יוצא לדרך לכל העולם ומפיץ את הבשורה החדשה. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> אם אתם מעוניינים, כמובן, אני אבקש שתניחו על שולחן הוועדה הצעה קונקרטית לפעולה של ההתאחדות. אנחנו נסייע. בסופו של דבר, המשאבים והמדיניות הם בידי ממשלת ישראל, אבל אנחנו נסייע כוועדה שמופקדת על תחום המאבק באנטישמיות ועל הקשר עם יהדות התפוצות. תביאו גם לפתחנו הצעות קונקרטיות ופרויקטים שאתם מבקשים לקדם, ואנחנו נסייע ככל שניתן מול משרדי הממשלה. אני בטוח שגם שר התפוצות, גם שר החינוך וגם שר החוץ יהיו קשובים לרעיונות, לבקשה לפגישות ולקידום דברים. בואו נראה. אני אומר שבתפיסה שלי, ישנם ארגוני סטודנטים יהודיים בין-לאומיים, והפעולה צריכה להיות ביחד איתם. בעיניי, צריך להשקיע יותר בפעילות ופחות בבניית קונסטרוקציות ארגוניות חדשות. בסופו של דבר, מי שיושב היום בגוף כמו WUJS זה לא עסקני התנועה הציונית מלפני 100 שנה. אני מכיר את הגופים היטב. יושבים שם גם סטודנטים, ולכן אני אומר שוב שפעולה משותפת היא הדרך הטובה ביותר. תביאו גם אלינו הצעות, כיווני פעולה, רעיונות קונקרטיים ואנחנו נסייע לתווך אותם מול משרדי הממשלה הרלוונטיים. מי יודע, אולי נעניין גם את הכנסת. גם לכנסת יש מחלקת קשרי חוץ, וגם הכנסת עובדת מול פרלמנטרים ברחבי העולם. אולי גם נעניין את הבית הזה עצמו – המוסדות הלאומיים, הפדרציות היהודיות של צפון אמריקה. יש הרבה שותפים. תודה, שילת. << אורח >> אנטוני קספין: << אורח >> חבר הכנסת קריב, אני אשמח להתייחס לאמירה של שילת. אני מהאוניברסיטה העברית. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> לא, שנייה. אני אתן לך לדבר. << אורח >> אנטוני קספין: << אורח >> חשוב לי מאוד לעשות בוחן מציאות. אני מודע לכל הפרויקטים הנהדרים שאתם עושים, וצריך להתייחס לעובדה שהאוניברסיטה העברית איבדה את כל הקשרים שלה – וזאת האוניברסיטה הגדולה ואולי המרכזית בארץ – עם אוניברסיטאות בצפון אמריקה. היא איבדה את אוניברסיטת אמסטרדם ואוניברסיטאות מובילות באירופה. לדעתי, החיבור בין מה שאתם שניכם מספרים על מה שאתם עושים בהתאחדות הסטודנטים עם הלובי שלכם מול המציאות, לוקה בחסר, לדעתי. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> בסדר גמור. עדיף שתקבל זכות דיבור ותוכל לדבר קצת יותר מאשר הערת ביניים. אנחנו נשמע עכשיו את לורן שטיינברג מנכ"לית תחום מעורבויות ובחינוך קדם אקדמי ובפדרציות היהודיות בצפון אמריקה. לאחר מכן נשמע את אחד מיושבי-ראש האגודות. נמצאת איתנו יושבת-ראש האגודה של האוניברסיטה הפתוחה? מצוין. מכיוון שאתם האוניברסיטה הגדולה במדינת ישראל מבחינת מספר סטודנטים, נשמע אותך ראשונה. אחרי כן נשמע את ג'ייני גלר מארגון אש. בבקשה, אנחנו עם לורן. בבקשה, לורן, תציגי את עצמך ואת עבודתך. << אורח >> לורן שטיינברג: << אורח >> (נושאת דברים בשפה האנגלית, להלן תרגומם): שלום, אני כאן כנציגת הפדרציות היהודיות של צפון אמריקה. אני רוצה לשוב ולהדגיש תחילה את מה שכבר נאמר בנוגע לנורמליזציה של אנטישמיות ואנטי ציונות בקמפוסים אמריקאים ובין-לאומיים. הודות למאמצים משולבים של גורמים רבים בקהילה היהודית ושל ממשלות, וכן לאכיפה טובה יותר של הכללים מצד האוניברסיטאות, לא ראינו חזרה מלאה למחאות של תחילת שנת 2024. ההפרעות והמחאות שהתקיימו היו קטנות יותר, ובמקרים שבהם הופרו הכללים – הן פורקו במהירות ובאופן הולם יותר. עם זאת, הרקע הכללי הוא של עוינות. כפי שהסטודנטים עצמם שיתפו, החיים היהודיים בקמפוס חזקים, אך ברמת האוניברסיטה – בכיתות הלימוד ובחיים החברתיים – סטודנטים יהודים וישראלים חשים מבודדים ונטושים על ידי מי שבעבר חשבו שהם חבריהם. במקומות שבהם התרחשו מחאות והפרעות במהלך השנה האחרונה, לעיתים קרובות היה מדובר בגרעין קיצוני וארסי יותר, עם מחאות אנטישמיות בוטות יותר, שהתקיימו מול אירועים ואנשים יהודיים באופן ממוקד, ללא קשר להשתייכותם או לקשר שלהם לישראל. המפגינים פעלו בתיאום, לעיתים בשיתוף פעולה עם קבוצות חיצוניות, והביעו תמיכה גלויה וללא התנצלות בטרור, בחמאס ובחיזבאללה. אנו פועלים באופן פעיל עם קהילות מקומיות, הן באופן תגובתי והן באופן יזום, כדי להגן על סטודנטים וסגל יהודים וישראלים, ולשפר את האווירה הכללית בקמפוסים. רבים מהצעדים הללו הם נושאים שניתן וצריך לקדם יחד. בין היתר, הם כוללים הבטחה שקהילות יהודיות ברחבי העולם יקבלו מידע עדכני על חדשות, מגמות ודרכי פעולה מיטביות לפעילות אפקטיבית למען סטודנטים יהודים. אנו פועלים גם לתיאום ביטחוני, בראש ובראשונה כדי להבטיח שחברי הקהילה האקדמית היהודים והישראלים יהיו בטוחים ומוגנים פיזית. בנוסף, אנו מקדמים חינוך בנושאים של ישראל, יהדות, ציונות ואנטישמיות: כיצד נראות הקהילות שלנו באמת? מהי ציונות – מונח שנתפס כיום בקמפוסים ככינוי גנאי – ומה משמעותו האמיתית? כיצד אנטישמיות שונה מסוגים אחרים של גזענות ושנאה, ובפרט בהבנה של אנטישמיות מהשמאל הקיצוני, כפי שקודמה בברית המועצות וממשיכה להדהד במרחבים אוניברסיטאיים עד היום? אנו עוסקים גם בפעילות משפטית ובפעילות מול גורמי ממשל, כולל קידום חקיקה, אימוץ הגדרת ה־IHRA לאנטישמיות, כפי שצוין, והבטחה שזכויות הסטודנטים מוגנות מבחינה משפטית ואינן נפגעות. בנוסף, אנו פועלים לבניית קשרים ושיתופי פעולה עם הנהלות האוניברסיטאות, כדי להבטיח אכיפת כללים, זמינות להקשבה, והגנה על סטודנטים יהודים. עם חברי הסגל האקדמי אנו עובדים כדי לעודד הזמנת חוקרים אורחים מישראל ומגוון רחב יותר של מרצים, במטרה להציג נקודות מבט חלופיות בקמפוסים, ולהבטיח שיח מגוון יותר עבור הסטודנטים. נדרשת גם הבנה טובה יותר של השפעת מימון זר, כולל מקטאר. אנו מחזקים את התקשורת עם סטודנטים ופרופסורים ישראלים, לרבות באמצעות תוכניות לימודים בחו״ל וסטודנטים אורחים בארצות הברית. כמו כן, עלינו לשים לב גם למוסדות שבהם מספר הסטודנטים היהודים קטן, כולל אוניברסיטאות נוצריות, מכללות ואוניברסיטאות היסטוריות של הקהילה האפרו-אמריקאית, ומוסדות נוספים שבהם הקהילה היהודית מצומצמת. גם אם הסטודנטים עצמם אינם נוכחים במספרים גדולים, עדיין עלינו לשקול כיצד הקהילות שלנו נלמדות ומוצגות. ולבסוף, איננו יכולים להתעלם מהגילים הצעירים יותר, מתחת לרמת האוניברסיטה, שבהם אנו רואים – החל מגני הילדים ומעלה – את אותם דפוסים חוזרים ונשנים, גם בכיתות הצעירות ביותר. אנו מודים לכם על התמיכה, שמחים לשמוע את קולם של הסטודנטים הרבים שנפגעו, ומצפים להמשך עבודה משותפת. תודה רבה. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> לורן, תודה על ההצגה הבהירה והמרשימה, ותודה על העבודה המתמשכת של הפדרציות היהודיות של צפון אמריקה. אנחנו יודעים שאתם מעורבים עמוקות בעבודתם של הארגונים היהודיים השונים בקמפוסים ברחבי צפון אמריקה, ותודה על המאמץ החשוב הזה. ג'יימי, בבקשה. << אורח >> ג'יימי גלר: << אורח >> (נושאת דברים בשפה האנגלית, להלן תרגומם): שלום לכולם, תודה ליושב-ראש הוועדה. אני הדוברת העולמית של ארגון AISH, וזוהי זכות עבורי להצטרף אליכם היום לדיון החשוב הזה. AISH הוא הארגון היהודי-חינוכי הגלובלי הגדול ביותר, ובכל שנה משתתפים בתוכניות שלנו אלפי סטודנטים יהודים מכל רחבי העולם. לפני שאפתח בדבריי, יש לי כמה הערות קצרות. ראשית, אני רוצה להביע תנחומים ולחזק את שכניי, משפחת נואל, שבנם משה שמואל נפל בעזה לפני שעות ספורות. יהי זכרו ברוך, וינוחמו מן השמיים בתוך שאר אבלי ציון וירושלים. אני גם רוצה לומר שהייתה לי הזכות והכבוד לראיין רבות מאימהות החטופים, שאת תמונותיהם אתם מחזיקים כאן. מרי, אמו של יוסף חיים – יוסף חיים אוחנה; וג׳ולי, אמו של בר קופרשטיין בן ג׳וליה. ראוי לציין שג׳ולי אמרה בסרט הדוקומנטרי של AISH, שבו הצגנו את סיפורו של בר קופרשטיין: הבן שלי לא נמצא בידיים של חמאס – הוא נמצא בידיו של בורא עולם. אנו עומדים בסולידריות ובתפילה להשבתם של כל החטופים לביתם במהרה. תודה רבה לכם. מה שקורה כיום לסטודנטים יהודים בקמפוסים הוא נושא שנוגע לנו עמוקות בארגון AISH. רבים מהסטודנטים המשתתפים בתוכניות החינוכיות שלנו, אלפים רבים מדי שנה, חוו בעצמם אנטישמיות, ואחרים עומדים להתחיל את שנת הלימודים הראשונה שלהם כבר בשנה הקרובה. לכן אנו מרגישים שזו אחריותנו המלאה לצייד אותם בכלים לקראת מה שמצפה להם. אחת היוזמות החשובות ביותר שלנו בשנה האחרונה הייתה הסרט התיעודי Frontline Warriors, אשר עקב אחר עדן ידיגר מאוניברסיטת קולומביה, אלי ציביס מאוניברסיטת UCLA, ושבתאי (שבאס) קסנקבאום מאוניברסיטת הרווארד, שרבים מכם מכירים בזכות תביעתו המוצלחת נגד הרווארד, לאחר שהאוניברסיטה התעלמה מאנטישמיות בקמפוס ולא הגנה על סטודנטים יהודים. כחלק מאותה תביעה, ארגון AISH קיבל צו זימון שכלל דרישה למסור מסמך בן 999 עמודים, שבו התבקשנו להעביר את כל ההערות, המחקרים וחומרי הגלם של הסרט. סירבנו לכך באופן חד וברור. אנו עומדים איתנים במחויבות שלנו להגן על הסטודנטים המעורבים במאבק באנטישמיות, הנמצאים בחזית המאבק בקמפוסים, ובכללם שבתאי, שהוא בוגר AISH. המנהיגים הצעירים הללו נמצאים בקו הראשון של ההתמודדות עם השנאה. ראינו חשיבות עצומה, כחלק מהאחריות שלנו, להפיק סרט תיעודי, לא רק כדי לתעד את המציאות העכשווית, אלא גם לדורות הבאים, כדי שנדע ונזכור מה עבר על הסטודנטים שלנו בקמפוסים השונים. הכנו קליפ קצר לשיתוף, אך אינני יודעת אם יש לנו זמן לכך. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> אין לנו זמן, לצערי. במסגרת הוועדה הזו יש פרוטוקול ברור להצגת חומרים. << אורח >> ג'יימי גלר: << אורח >> זה בסדר. רק רציתי לציין שפעלנו בהתאם לנהלים, ולא ניסיתי לערער על כך. הדבר המרכזי שברצוני להדגיש הוא שהסרט התיעודי הזה הוכיח את עצמו ככלי יעיל מאוד לחיבור בין סטודנטים ובין קהילות, באמצעות הקרנות ודיוני פאנל. לכן אנו מציעים אותו ללא עלות לכל ארגון שמעוניין להקרין אותו, לארח דיונים, או לשלב את הסטודנטים עצמם בשיח ובשיחות עומק. ראינו עד כמה הוא אפקטיבי בפתיחת שיח משמעותי בקמפוסים. אנו מאמינים בכל לבנו שיהודים חזקים, משכילים ובעלי ידע הם קו ההגנה החשוב ביותר שלנו. הסרט מהווה מקפצה מצוינת לפעילות חינוכית, ונשמח לשתף פעולה עם כל גורם שירצה בכך. הסרט זמין ללא עלות באתר: frontlinewarriorsfilm.com. תודה רבה. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> ג'יימי, אני מעריך מאוד את עבודתכם החשובה, ואני מסכים איתך לחלוטין שבסופו של דבר עלינו להשקיע הרבה יותר בחיזוק הזהות היהודית על כל גווניה. אשמח מאוד לצפות בסרט התיעודי, ואשמח גם להזדמנות לשתף אותו עם חברי הוועדה. << אורח >> ג'יימי גלר: << אורח >> נראה שכולנו מסכימים על כך, וזה מצוין. תודה רבה לך. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> אני פונה אלייך, מאי, יושבת-ראש אגודת הסטודנטים של האוניברסיטה הפתוחה, בבקשה. לאחר מכן נחזור לזום ונשמע את אופיר דיין. << אורח >> מאי חנגל: << אורח >> תודה על הזכות לדבר. אני באה לייצג פה את אגודת הסטודנטים של האוניברסיטה הפתוחה. מדור ב-50,000 סטודנטים, ו-2,000-1,000 מתוכם סטודנטים שלומדים בחו"ל, לא מחילופי סטודנטים אלא זה בית הקבע שלהם. אנחנו מאוד מודאגים. אנחנו בודקים על בסיס קבוע, אנחנו שומעים על איומים, על שלטים של פלסטין. חלק ממקסיקו, מאירופה, מכל מיני מקומות. כאגודה החלטנו להקים מועדון הסברה ישראלית, ואני רואה ערך רב בזה שסטודנטים ייקחו את המושכות ויתחילו לעשות הסברה, כל אחד מהטלפון האישי שלו ומהמחשב. אין שום סיבה שסטודנטים לא יוכלו לקחת את המושכות ולהילחם גם בזירה הזאת, כמו שאנחנו נלחמים גם בשדה הקרב. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> מה כולל הפרויקט הזה? האם קיבלתם תמיכה? << דובר_המשך >> מאי חנגל: << דובר_המשך >> לא קיבלנו תמיכה מאף אחד, מאף אחד. זה כסף של האגודה. שמנו 50,000-40,000 שקל במיוחד להקמת המועדון הזה. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> תאמרי עליו כמה מילים. << דובר >> מאי חנגל: << דובר >> האידאל שלי הוא שסטודנטים יידעו להגיב, לקחת ולחשוף שקרים ברשתות. המומחיות של סטודנטים באוניברסיטה הפתוחה היא הרשת. אנחנו לא נפגשים פנים אל פנים, וזאת המומחיות שלנו להילחם ברשת. צריך לדעת איך להגיב. אם בן אדם מדבר איתי ברשת, מה עושים? אם אני מגלה שזה בוט, איך אני מדווח עליו ואיך אני מסיר אותו? מגיל 17 אני מתעסקת בהסברה הישראלית, והייתי גם במערך הסייבר הישראלי. אני יודעת מה זה תודעה, חוויתי את זה וחייתי את זה. פה במדינה שלנו אנחנו צריכים לדעת להגיב גם בצורה הגנתית וגם בצורה התקפית. אנחנו מאוד נחמדים, לטעמי, במובן ההסברתי, ואנחנו צריכים לדעת גם לתקוף. אנחנו היהודי החדש, אנחנו היהודי הישן. אנחנו לא נעמוד מנגד כשכל הזמן חובטים בנו ומתנהגים אלינו בצורה אנטישמית כמו לפני 80 שנה. אסור לנו לעמוד מנגד ולהגיב בצורה כזאת. אנחנו צריכים להיות התקפיים ולתקוף גם בזירת ההסברה הישראלית. כמי שמתעסקת בזה שנים רבות, אני אהיה כנה ואומר שמערך ההסברה הישראלי הוא פח אשפה. פח אשפה. הפלסטינים, האיראנים לוקחים אותנו, באמת, אנחנו על הקרקע, אנחנו בקרסוליים שלהם. שמדינת ישראל תדע לקחת את הזירה הזאת, ותדע לעשות ממנה משהו נכון, גם אם זה אומר להשתמש בסטודנטים, שהמומחיות שלהם היא העולם הדיגיטלי. קחו אותנו. אנחנו 400,000 איש, כל אחד מאיתנו יכול להיות צבא הבוטים שיש לאיראן, לא פחות ולא יותר, רק צבא של אנשים אמיתיים. זה השנקל שלי. תדעו להשתמש בנו, תביאו לנו את המשאבים האלה, ושהמדינה שלנו תתאפס על עצמה בזירה של מערך ההסברה כי הוא נראה היום כמו פח האשפה הפלסטיני. והם התעסקו בזה עוד משנת 67'. תודה רבה. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> תודה רבה. אני אומר לפרוטוקול ש\אני מסתייג מהביטויים יהודי חדש, יהודי ישן. לפחות בחדר הוועדה שאני מנהל - - - << דובר_המשך >> מאי חנגל: << דובר_המשך >> הייתי מדריכה במוזיאון הפלמ"ח, אלה החיים שלי. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> זה בסדר גמור, ועדיין גם אני זכאי לדעתי. אני חושב שהביטויים האלה לא מתאימים. אני מכיר הרבה מאוד יהודים שלפני 80 שנה לא היו רק הגנתיים. << דובר >> מאי חנגל: << דובר >> מקבלת. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> אופיר דיין, בבקשה. יש לנו עוד 12-10 דקות, ואני מבקש בתמציתיות. << אורח >> אופיר דיין: << אורח >> שלום לכולם, שלום היושב-ראש, אני אשתדל לקצר. תודה רבה, ואני מניחה שאני בין הדוברים האחרונים פה, ואני אשתדל לא לחזור על מה שכבר נאמר. שנית, אני רוצה להציע כמה פתרונות ריאליים ופרקטיים שאנחנו כמדינה נוכל ליישם כדי להתמודד עם האיום הזה, מעבר לזה שנגיד שכולם אנטישמים, גם אם זה נכון. כמי שהובילה את הארגון הפרו-ישראלי המרכזי באוניברסיטת קולומביה במשך חמש שנים, והיום חוקרת את הנושא, אני חושבת שאחת הבעיות הגדולות שלנו היא שאין חלוקת תפקידים בין האזרחים, בין הפעילים בשטח לבין המדינה. המדינה מנסה פעמים רבות יותר מדי לקחת את התפקיד של מי שעומד מול הסטודנטים ומתווכח עם הסטודנטים בקמפוסים. זה לא מקומה. היתרון היחסי של הסטודנטים שנמצאים בקמפוסים ומכירים את החברים שלומדים איתם, הוא לעשות את הדברים האלה. מדינת ישראל צריכה לעשות דבר שונה לחלוטין; היא צריכה קודם כול להחליט מי אחראי על הנושא הזה. לטעמי, מי שצריך להיות אחראי עליו כמו בכל מדינה מתוקנת, הוא משרד החוץ והוא צריך לתכלל את האירוע. מתחתיו יכולים לפעול משרדים או צוותים נוספים, שיכולים להביא את הפן שלהם ואת הסיוע שלהם. אני אתן מספר דוגמאות מצומצם כדי לא להאריך. משרד המשפטים יודע לרדוף אחרי כסף שמגיע לארגוני טרור, יכול לרדוף באותה צורה אחרי כסף שמגיע במימון ממדינות לא ליברליות ושונאות ישראל לקמפוסים. כמובן שאין לנו יכולת לעקל אותו, אבל אפשר לקיים שיח מול האוניברסיטאות בנושא הזה; מערך ההסברה הלאומי צריך ליצור מאגר של אנשי מדיה, שיוכלו לעלות ולהתראיין כמה שיותר, ולא יהיו מזוהים בהכרח אך ורק עם מדינת ישראל כדי להוסיף להם אמינות; כמובן שמשרד החינוך יכול לסייע בקליטת סטודנטים ומרצים שנתקלים באפליה ובאנטישמיות במוסדות שלהם ומעוניינים לחזור ארצה. יותר חשוב מהכול הוא שמשרד החוץ יקבל בחזרה את רוב הסמכויות שלו בנושא הזה, בין אם זה לסייע לפעילים על ידי שליחת חומרים בלתי ערוכים, כי ברגע ששולחים חומרים ערוכים, כמובן הם נחשבים כמוטים; לקיים סדנאות עבור סטודנטים ישראלים שיוצאים ללמוד בחו"ל; לתכלל ולתדרך נבחרי ציבור לפני שהם נוסעים ונפגשים עם קהילות יהודיות ומרצים בקמפוסים בחו"ל. בחמש השנים שהייתי בקולומביה ראיתי בכאב רב נציגים ישראלים רבים מגיעים, בלי תדרוך מתאים, ואומרים דברים שעושים נזק. ואם לא נזק, הם לא מועילים בהכרח. הדבר האחרון הוא לנהל קשר שוטף עם האוניברסיטאות, עם אנשים שמפיקים כנסים ומוציאים לאור ז'ורנלים מקצועיים, כדי לוודא שאקדמאים ישראלים לא מופלים. שורה תחתונה וחשובה מאוד, ישראל החליטה שהיא רוצה להיות מעצמת הייטק, היא החליטה שהיא רוצה להיות מעצמה צבאית והצליחה להשיג את שני ההישגים האלה. אם ישראל תחליט שהיא רוצה להיות מעצמה תודעתית, למרות הנחיתות המספרית, ותחליט שהיא פועלת, למשל, במבצעי תודעה לאומיים בכל הדרכים שמניתי כאן, היא יכולה בהחלט להיות גם מעצמה תודעתית. זה עניין של החלטה, ולתחושתי, מדינת ישראל עדיין לא החליטה על זה. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> תודה, אופיר, על הדברים הממוקדים. אני אבקש עוד שני נציגים שלנו מהתפוצות, ואז לדברי סיכום נחזור אל ההתאחדות ונציגיה כאן. נעמי תמיר, סטודנטית מאוניברסיטת היינריך היינה בגרמניה, בבקשה. אנחנו גם נשמע את הסטודנטים למען החטופים, והם יהיו אחרוני הדוברים. נעמי, בבקשה, תודה על ההמתנה הארוכה. << אורח >> נעמי תמיר: << אורח >> (נושאת דברים בשפה האנגלית, להלן תרגומם): << דובר_המשך >> נעמי תמיר: << דובר_המשך >> (נושאת דברים בשפה האנגלית, להלן תרגומם): צהריים טובים ותודה על ההזמנה. אני חברת מועצת האיחוד הסטודנטיאלי היהודי של גרמניה. אנו מייצגים כ־4,000 סטודנטים יהודים ואנשי מקצוע צעירים ברחבי גרמניה. אני לומדת מדעי המדינה בדיסלדורף, אך באירוניה מסוימת, אני עוסקת כיום ביותר אקטיביזם פוליטי בקמפוס מאשר בלימודים עצמם. מאז ה־7 באוקטובר הכול השתנה, הכול התהפך. עם זאת, חשוב לומר שאנטישמיות הייתה כבר לפני כן בעיה משמעותית שאיתה התמודדנו באוניברסיטאות בגרמניה. מה שקרה בפועל הוא שהיינו בהכחשה ובכאב, אך מעל הכול נתקלנו בשתיקה. היינו מגיעים לאוניברסיטה והרגשנו שמתרחש משהו שדומה לצונאמי: המים נסוגים בשקט, ואז לפתע הצונאמי מכה בנו בעוצמה – וזה בדיוק מה שקרה. יש בידי נתונים עדכניים מדוח ארגון RIAS לשנת 2024 בנושא אנטישמיות. ברחבי גרמניה נרשמו למעלה מ-8,000 מקרים, עלייה של 77%, ומתוכם כ-450 התרחשו באוניברסיטאות. מדובר במקרים קיצוניים מאוד, שמונה מהם אף הוגדרו כמקרי אלימות חמורה. לדוגמה, סטודנט אחד הותקף והוכה ונזקק לאשפוז בבית חולים בברלין. כיום, כ־90% ממקרי האנטישמיות שאנו עדים להם מסווגים כאנטישמיות הקשורה לישראל. זהו אחד הסוגים הקשים ביותר להסברה, ואחד מסוגי האנטישמיות שאנשים מתקשים מאוד להכיר בקיומו. אנו מנסים להתמודד עם כך באמצעות הגדרת IHRA, אך רבים בוחרים להתעלם מהמציאות שמדובר בצורה אמיתית וברורה של אנטישמיות. לדוגמה, בכנס שערכנו, מצד אחד היה מאהל פרו-חמאסי עם עמדות ותצוגות קיצוניות מאוד, ומצד שני הופיעו כתובות גרפיטי שקראו ליהודים לחזור לאושוויץ. אנו רואים כאן את האנטישמיות הקלאסית, אנו רואים אנטישמיות פאן-ערבית, ואתם ודאי ראיתם זאת גם בכותרות החדשות. מה שאני מתארת כאן אינו חדש כשלעצמו. זה קורה בברלין, במינכן, בהמבורג, למעשה כמעט בכל אוניברסיטה שבה יש סטודנטים, ובמיוחד במקומות שבהם יש סטודנט או סטודנטית יהודים שמדווחים על המתרחש. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> תודה. אנחנו צריכים לסכם, אז בבקשה משפט אחרון. << אורח >> נעמי תמיר: << אורח >> משפט אחרון. עשינו הרבה, והסתגלנו למציאות הזו ככל יכולתנו. אני מאוד מקווה שהקשר שאנחנו בונים כעת לא יהיה השיחה האחרונה שלנו, ושנמשיך לחזק ולשפר את שיתוף הפעולה הזה למען עתיד טוב ובטוח יותר לסטודנטים בגרמניה. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> תודה, נעמי, על העדות החשובה שלך. נמשיך לשמוע עדויות גם מקהילת בתפוצות וממדינות נוספות. זהו נושא שלא נניח בצד. מי עוד נמצא איתנו מההתאחדות? << אורח >> פז בן ניסן: << אורח >> אני ראש מחלקת אוכלוסיית באגודת הסטודנטים באוניברסיטה העברית. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> יש פה יושבי-ראש אגודות? יש עוד דובר אחד להתאחדות, ותחליטו מי יסכם. אני פונה לסטודנטים למען החטופים, ואז דברי סיכום לנציגי אגודות הסטודנטים וההתאחדות. << דובר >> פז בן ניסן: << דובר >> אנחנו כאן כדי לייצג באמת את עניין החטופים. אנחנו סטודנטים וכולנו פעילים בצורה כזאת או אחרת, ואנחנו סטודנטים מן המניין. אנחנו באים לייצג את הנושא הזה ואת החשיבות שלו, גם כסטודנטים ישראלים, כמובן. ברמה האישית, כסטודנט שהיה בחו"ל ב-7 באוקטובר בחילופים, מעבר להתעסקות מתמדת בכל נושא החטופים בשבועות הראשונים, אנחנו המשכנו לאורך כל התקופה במהלך השהות שלי באיטליה להעלות את הנושא הזה למודעות – בין אם זה בתליית שלטים, בפעילויות, במיצגים וכו'. אנחנו כאן כסטודנטים לדבר על הנושאים שחשובים לנו כסטודנטים. אני לא חושב שיש כרגע נושא שיכול להיות יותר חשוב מאשר מנושא החטופים, ואני חושב שזה נושא שחשוב גם לסטודנטים ישראלים שנמצאים בחו"ל וגם לסטודנטים יהודים שנמצאים בכל העולם. סטודנטים שמתמודדים עם אנטישמיות קשה, אני יכול להגיד גם מניסיון אישי של חוויות מאוד לא נעימות בחו"ל, למרות כל הקושי הזה היה לי חשוב לנו ולי כסטודנטים באיטליה, להמשיך ולהעלות את המודעות לזה באיטליה. אני רוצה להגיד גם משהו פרקטי, שהסטודנטים נמצאים בתוך קהילות קטנות של יהודים, והרגשנו לפעמים שאין לנו שום קשר לא עם המדינה ולא עם האוניברסיטה. תמיכה גם בנושא הזה מאוד חשובה. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> תודה. יש נציג מההתאחדות שעוד לא דיבר? אנחנו נקיים ישיבה מיוחדת על מסע ועל תגלית. מכובדיי, אנחנו מחויבים לסיים על פי התקנון, אחרי שקיבלנו הארכה של רבע שעה. קודם כול, אני מודה לכל מי שנטל חלק ואני מתנצל בפני מי שלא הספיקו לדבר. זה לא יהיה הדיון האחרון שלנו בנושא החשוב הזה. מעבר לאמירות שנאמרו בפתח הדיון על התמיכה שלנו בסטודנטים היהודים והישראלים ברחבי העולם, ועל הפגנת הסולידריות העקרונית, המטרה שלנו היא לראות צעדים פרקטיים. אני מחזיר את הכדור להתאחדות הסטודנטים – אתם מוזמנים להעביר אליי הצעות פרקטיות שלהם לפרויקטים ולתוכניות מעשיות וקונקרטיות. אשמח שתעבירו גם לאגודות ברחבי הארץ, שהן חלק מההתאחדות. אם הן רוצות להעביר לוועדה מידע מפורט ופרקטי על פרויקטים שכבר נעשים, גם בתחום של הקשר עם סטודנטים מעבר לים, יהודים וישראלים, וגם בתחום ההסברה, נשמח לראות. גם רעיונות. יש הרבה מאוד מה לעשות בעזרת ובאמצעות האגודות וההתאחדות. הדבר מחייב שיתוף פעולה עם ארגונים קיימים, בעיניי, בטח כשמדובר בפעולה בקרב יהדות התפוצות. צריך לכבד את המוסדות שלהם, את ההנהגות שלהם ואת הארגונים שהם הקימו. צריך לעשות את זה יחד איתם, ואנחנו נהיה לעזר לקידום כל פרויקט. הכדור בידיכם. תשלחו הצעות פרקטיות לתוכניות ולפרויקטים, ואנחנו מהבית הזה ננסה לסייע במה שצריך. אני כבר התנצלתי בפני כל מי שלא הספיק לדבר. מה לעשות? אדוני, אני אסביר לכם משהו לגבי הוועדה. כשרוצים לדבר בוועדה, יוצרים קשר עם הנהלת הוועדה, רואים כמה דוברים כבר רשומים. עצם ההגעה לכאן לא אומרת אוטומטית שיש. יש פה 100 דוברים בפרק זמן שמאפשר ל-20 דוברים, אז עושים את זה בתיאום. << דובר >> שלומית אבינח: << דובר >> גם אנשים מחו"ל לא דיברו, והם נרשמו ברשימות. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> גם אנשים מחו"ל שהמתינו. זה מה שיש. יש זמן, יש נהלים בבית הזה. אנחנו תמיד שמחים לשמוע אנשים. בדיון בענייני התפוצות, לפחות 50% אם לא יותר, יהיה ליהדות התפוצות ולא לאנשים שבאו לכאן בלי תיאום, כי הם חושבים שהם צריכים לדבר. יהיה דיון המשך לעניין הזה ונשמח לשמוע את כולם. אני מזמין אנשים לפנות אליי ולצוות שלי באופן אישי, להציף עניינים, להיפגש איתנו. אנחנו עובדים לא רק בישיבות, ונשמח לסייע לכולם לקדם פרויקטים מעשיים בתחום הזה של יצירת מציאות הרבה יותר טובה ומוגנת עבור סטודנטים יהודים וישראלים מעבר לים. תודה לכולם, ושנתבשר בבשורות טובות. הישיבה נעולה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 16:18. << סיום >>