פרוטוקול ועדה
הכנסת העשרים-וחמש
מושב רביעי
פרוטוקול מס' 187
מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי
יום ראשון, כ"ט בטבת התשפ"ו (18 בינואר 2026), שעה 9:00
סדר היום:
<< נושא >> ליווי ומעטפת לנפגעות עבירות מין << נושא >>
נכחו:
חברי הוועדה:
מירב כהן – היו"ר
מוזמנים:
ענת הראל
–
מנהלת תחום נפגעי עבירה, משרד הרווחה והביטחון החברתי
חנמאל דורפמן
–
ראש מטה השר, המשרד לביטחון לאומי
רפ"ק אורית דנין
–
ראש חוליית עבירות מין, המשרד לביטחון לאומי
נילי פינקלשטיין
–
עו"ד, מחלקת ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים
שירי שחף-אופק
–
עו"ד, ממונה ארצית על ייצוג נפגעי עבירות מין, סיוע משפטי, משרד המשפטים
אורלי רוזנטל-נעמן
–
עו"ד, ממונה ארצית לתחום נפגעי עבירה, פרקליטות המדינה, משרד המשפטים
שי-לי עטרי
–
שורדת טבח בכפר עזה ונפגעת תקיפה מינית
הדס שטייף
–
עיתונאית
מיכל גדיסמן
–
נפגעת תקיפה מינית
אורית סוליציאנו
–
מנכ"לית איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית בישראל
הגר כהן
–
יועצת תקשורת
ייעוץ משפטי:
ענת מימון
מנהלת הוועדה:
דלית אזולאי
רישום פרלמנטרי:
יונית חגואל, איטייפ
רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.
<< נושא >> ליווי ומעטפת לנפגעות עבירות מין << נושא >>
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
נפתח את הדיון של הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי. תודה לכל מי שטרחו להגיע לדיון החשוב הזה. אשמח אם תשמרו על השקט, בבקשה. לפני שנצלול לנושא החשוב שעל סדר היום נפתח בתפילה, קריאה ודרישה שהחלל החטוף רן גואילי זכרו לברכה יחזור לקבורה ראויה במדינת ישראל. הוא גיבור ישראל שהקריב את חייו למעננו וזה המינימום שאנחנו חייבים לו.
אני עוברת לנושא על סדר היום. זהו דיון מעקב שלישי שהוועדה בראשותי מקיימת בנושא פגיעות מיניות על כל הרצף של הנושא ממניעה, שיקום וטיפול ואיך המערכות מטפלות בנושא הכאוב הזה.
במסגרת דיון המעקב נרצה לשמוע גם מהמשטרה מהן התשובות לגבי הסוגיות שעלו בדיונים קודמים בין אם זה מילוי התקנים החסרים של חוקרים וחוקרות בעלי מומחיות בעבירות מין, הכשרות לשוטרים ושוטרות, בניית מדדים של השירות שמקבלים המתלוננים והמתלוננות בתחנות המשטרה ובחינת תיקי אונס שנסגרו וביקשנו שיבחנו מחדש לאור כשלים מערכתיים שהועלו בדיונים קודמים.
משרד הרווחה יידרש לשאלה על תקצוב מרכזי הסיוע כאשר התקציב נשאר על אותו סכום ומספר המרכזים הלך וגדל כך שכל מרכז נותר עם תקציב זעום לפעילות.
לפני שנפנה לדיון המקצועי עם כל משרדי הממשלה, אנחנו נקדש את החלק הראשון בדיון לשמיעת עדויות של נשים שאולי הסיפור האישי יכול להמחיש את הכשלים שקיימים במערכת. מכל סיפור כזה צריך להפיק לקחים ולעשות חשבון נפש.
נתחיל עם שי-לי עטרי. שי-לי תודה שטרחת להגיע לכנסת ונסעת לירושלים. שיתפת באומץ רב על הסיפור האישי שלך. יש פה נציגים מהמשטרה וממשרדי הממשלה נוספת ואני חושבת שחשוב מאוד לשמוע את הסיפור שמלמד על האטימות של המערכת. הבמה שלך.
<< אורח >> שי-לי עטרי: << אורח >>
סליחה, אני קצת מתרגשת.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
לאט-לאט.
<< אורח >> שי-לי עטרי: << אורח >>
בוקר טוב. בתור שורדת הטבח מקיבוץ כפר עזה תמיד נמנעתי מלהגיע לכנסת. התעסקתי בלשקם את היום-יום ולבנות חיים מחדש מאז אותה שבת שחורה. זה מה שעשיתי. המטרה של הדיון הזה בשבילו התכנסתם היום עומדת לפני כל פחד שלי. אני גם לא טובה בפוליטיקה. אני בטוחה שאם הגעתם אז כנראה מטרתנו משותפת ואין פה שום ימין, שמאל ופוליטיקה. אני מעריכה כל אדם שנמצא כאן למען עתיד של נפגעות ונפגעי עבירה במדינה ישראל.
קוראים לי שי-לי עטרי, אני אלמנתו של יהב וינר שנרצח באכזריות ב-7 באוקטובר כאשר נלחם במחבלים שחדרו לחדר השינה מחלון ואפשר לי ולבת שלי שייה שהייתה בת חודש לברוח. לצד זאת אני גם נפגעת עבירה שבשנת 2022 הגישה תלונה על אונס וקבלת דבר במרמה בתחנת משטרת לב תל אביב.
באפריל בשנת 2011 עברתי אונס אלים בחניון דיירים מתחת לדירת השותפים שאז גרתי בה בתל אביב. השותף שלי לדירה מצא אותי לפנות בוקר מחוסרת הכרה מחוץ לדלת הבית שלנו. הייתי עם טייץ קרוע ושלולית השתן של עצמי.
באותו ערב לפני התקיפה עבדתי בבאר השכונתי שעבדתי בו אז. התיישבו בו מכרים מבית ספר רימון וביניהם גם מי שאנס אותי. לא היה מותר לשתות הרבה בעבודה. הייתה לנו מעין כוס לואו-בול קטנה והדבר האחרון שאני זוכרת לפני הרגעים האלימים שאני מתעוררת אליהם תוך כדי האונס הוא שאני מרימה עם אותם מכרים לחיים והשארתי את הכוס לידם.
אני לא זוכרת כלום מאז אותם רגע חוץ מרגעים שחקוקים בזיכרוני של האלימות שהוא ביצע בזמן האונס בעוד אין ביכולת הגוף שלי להגיב. הייתי כמו בובת סמרטוטים.
אני אנסה להימנע מיותר מדי פרטים גרפיים אבל הם היו והם לא עוזבים את הראש שלי. בגלל זה חשוב לי לחלוק חלק מהם כאן איתכם. הוא נישק אותי בכניסה לבניין כשכמעט לא הרגשתי את הרגליים שלי, הגוף נדחף על ידיו לעבר החניון של הדיירים שהיה חשוך. לא הייתה לי יכולת לזוז. היד שלו במכנסיים שלי. ראש שנחבט בסורגים. הציפורניים שלו ששורטות לי את הישבן.
אני לא אמשיך אבל אתם יכולים אולי לדמיין. זה מרגיש כאילו הגוף שלך יודע ומרגיש את המגע האלים אבל הכול כמו רדום אחרי רופא שיניים. כאילו אתה רק מתעורר אחרי הרדמה. הגוף שלי כאשר אני כלואה בתוכו בזמן שהוא על אספלט הרחוב, על אספלט של החניון הסתכל משם על פנס רחוב שהיה במדרכה איפה שהיה מואר. ממש רציתי שמישהו יעבור. סליחה.
למחרת קמתי בבהלה. הגוף היה כואב וחבול. הטייץ שלי היה קרוע, התחתון שלי מגולל על רגל אחת. השיניים שלי נשברו והגוף שלי היה מלא בשריטות, חבלות וסימנים כחולים. השותף שלי אז ישב בסלון וסיפר לי כיצד מצא אותי מחוסרת הכרה מחוץ לדלת. חיכה שהתעורר ובינתיים התקשר לחברים משותפים לספר להם. הם עדים שאישרו זאת כאשר נתנו אחר כך עדות במשטרה.
לא הרבה אחרי זה התקשרתי לאנס. זה הרגע שאני בחיים לא אשכח שאני צועקת לו מה עשית לי, מה עשית לי. צעקתי את זה עם השם שלו. מה עשית לי - - -. אני לא יכולה להגיד לכם את השם שלו כי אני מושתקת על ידי צו איסור פרסום שמערכת המשפט מחלקת לאנסים כמו ממתקים.
צו איסור פרסום אמור להיות יוצא מן הכלל. זכות הציבור לדעת וחוק הפומביות שאמור להוביל אותנו על מנת לחפש נפגעות נוספות במיוחד כאשר ציינתי שפנו אליי כמה במהלך השנים. זה לא משנה ואני מושתקת בעוד כאן.
באותו יום צילמתי החבלות, שלחתי אותן לחברה משותפת שהשותף התקשרת אליה והיא אישרה שהיא קיבלה את התמונות גם בעדות במשטרה. ניסיתי להשלים את החורים בזיכרון ובאותו הבוקר עדה אחרת כבר סיפרה לי שמה שקרה שאני בין החלקים האלימים שאני זכרתי היא השלימה את זה שיצאנו מהבאר אז נסענו ברכב.
אני נהגתי ברכב. האנס היה ברכב ואותם מכרים. הם אמרו לי לעצור את הרכב כי איבדתי שליטה. הם ביקשו ממני לעצור כי לא הצלחתי לנהוג. משם המשכנו למועדון שלא זכרתי שום דבר מזה. היה לי רק את המכות בתוך הראש שלי. אפילו לא ידעתי איפה הרכב שלי.
כשיצאנו מהמועדון היא אמרה שהייתי לא מפוכחת. הייתי נראית גמורה והוא הציעה שהוא ילווה אותי הביתה. נשרפה לי הנשמה באותו רגע כי הבנתי שאם אתה רואה אדם בחוסר יכולת לתת הסכמה וכל אותם אנשים שהיו באותו רכב ביקשו ממני לעצור את הרכב והיה צריך ללוות אותי הביתה אז הסכמה לא הייתה יכולה להיות פה.
האמת, אותם עדים שאני מספרת לכם כשבהמשך הגשתי תלונה במשטרה בפעם הראשונה שהייתה חקירה הם אפילו לא נחקרו. נשלח להם אס.אם.אס והם לא הגיעו אליהם. האמת, האנס הגיע אליהם לפניי והחתים אותם על תצהירים. לכן לא משנה מה, הם העדים מוטים אבל לפחות החלק הזה של הדבר הזה הוא גם משהו שקיים בחומרי החקירה הנוכחיים. אני אחזור לחומר כי אני מתרגשת. ניסיתי לכתוב לי, סליחה.
בתקופה שאחר כך רק ניסיתי לשכוח. סיפרתי לאנשים שקרובים לי ממש בימים שאחרי אבל אז נמנעתי מלדבר, נמנעתי מהכול. עזבתי את בית הספר למוזיקה רימון ועברתי לבית ספר למשחק ניסן נתיב. הייתי זמרת והפסקתי לנגן. על מה אני כותבת שירים אם אני לא מוכנה לומר בקול את מה שעובר עליי. רק רציתי להיות מי שהייתי יום לפני האונס. לא רציתי להיות בשום ברנז'ה שהייתי עלולה להיתקל בו או במישהו מהמכרים שהיו באותו ערב.
עזבתי את הדירה שלי, עזבתי את העבודה ולא רציתי לראות אף אחד. לא רציתי לדבר. ישבתי חודשים מול קיר לבן ואמרתי לעצמי שי-לי את לא זוכרת כלום, שי-לי את לא זוכרת כלום ולא משנה כמה שניסיתי לשכוח הגוף שלי זכר. עד היום הזיכרונות חקוקים מזיכרוני.
אחרי ניסיון הדחקה כושל בשנת 2014 הגעתי למרכז לוטם לנפגעות תקיפה מינית בבית חולים ואובחנתי בפוסט טראומה. הפנים שלי התמלאו בטיקים, רעידות, חרדות וסיוטים. חתכתי את עצמי כאשר שנאתי את הגוף שלי. הרגשתי שהוא חילל אותי. רציתי למות. רציתי לשכוח את החוויה הזו בראש שלי שהוא מכה אותי.
היו לי ניסיונות אובדניים עד כדי כך לא רציתי לחיות ואלוהים עדי שאני אוהבת את החיים האלה. אני אדם חפץ חיים. אונס מרגיש כמו רצח הנפש. כך זה מרגיש. קשה לרצות לאהוב את החיים כך. עשיתי כל מה שיכולתי – כדורים, פסיכיאטרים, טיפול כמה פעמים בשבוע.
האמת, לאט-לאט הצלחתי להשתקם. חזרתי לתפקוד ואחרי תקופה של טיפול אינטנסיבי הצלחתי למצוא בעצמי את הכוחות ובגלל זה אני חושבת שאני עדות חיה לכמה חשוב טווח הזמן של טיפול עבור נפגעת עבירה.
אם הייתי צריכה לעבור את התהליך המבזה שעברתי במשטרה, בפרקליטות ומערכת המשפט לא הייתי עומדת בזה נפשית. בגלל זה במרכז לוטם לנפגעות תקיפה מינית כאשר התחלתי להשתקם שאלתי את מירב לברון מי שהייתי אז המנהלת של המרכז באיכילוב ואמרתי לה אולי אגיש תלונה.
אתם יודעים מה היא אמרה לי? היא אמרה לי שי-לי אני חושבת שעדיף לך להשתקם כי אני לא מאמינה במערכת המשפט במדינת ישראל שלא ישברו לך את הנפש. ולא. הם לא שברו לי את הנפש כי אני פה. זה לא אומר שלא נשבר לי הלב.
בסופו של דבר עם הזמן אחרי האונס מצאתי ריפוי דרך אומנות. הלכתי ללמוד קולנוע. היצירה הייתה כלי ביטוי עבורי של כאב וטראומה. אתה לוקח בעלות על סיפור ויכול לשחזר חוסר אונים בתוך סיפור שאתה בוחר את השעה והיום בו. כך עשיתי את סרט הגמר שלי אור פנס יחיד.
במהלך השנים פנו אליי שתי נפגעות של אותו תוקף. לקח ארבע שנים עד שהיה לי את האומץ לחזור לראשונה מביניהן כי פחדתי על הנפש שלי שפתאום תתפרק וזה יהיה טריגר עבורה. למעשה, במהלך הסרט פנתה אליי נפגעת נוספת שהיא מכרה של מישהו היה מעורב בתהליך יצירת הסרט וביקשה לפנות אליי והפעם לא חיכיתי ארבע שנים שאכלו אותי. התקשרתי אליה מיד ודיברנו. שלחנו אחת לשנייה כוחות אבל תוך כדי אכלתי את עצמי למה לא הגשתי תלונה.
המשכתי בדרך שאני מצאתי להשתקם בה שזו האומנות. מה שלא ידעתי שמאחורי הקלעים יש מישהו שהוא אנס שלי שרוקם תוכנית קרימינלית ופסיכופתית שאם מישהו פה ראה את תחקיר חשיפה - - - אין מישהו בר-דעת שראה את הדבר ולא הזדעזע גם כמובן ממחדלי החקירה וגם מרמת המרמה שהגיעה שם כלפי מישהי שאדם אנס.
לסרט שלי קוראים אור פנס יחיד. זהו סרט גמר. הוא עוסק שבהתמודדות של נפגעות אונס ביום אחרי תקיפה מינית כאשר האנס כלל לא דמות פה. הוא מדבר על החשיבות של חברות ונוכחות אדם קרוב בתקופה שאחרי. במיוחד ביום שאחרי, דווקא ברגע החשוך הזה.
מי שאנס אותי הוא אדם עם כסף, כוח ומעמד והמרמה שהוא ביצע כדי לאיים עליי ולנסות להשתיק אותי היא דוגמה מצוין לאיך הון, קשרים והשפעה מנוצלים על מנת להשתיק נפגעות עבירה במערכת שבה יותר מ-80% מתיקי עבירות המין נסגרים, יותר מ-80% מתיקי עבירות המין אפילו לא מגיעים לכתב אישום שלא נדבר על הרשאה. מה זה אמור להיות המספר הזה בכלל?
שלא נדבר שזה ברור לכל אישה שנאנסת כמוני כמו שמנהלת מרכז לוטם אמרה עזבי, אל תעברי את התהליך הזה כי הוא מרגיש שהוא אחד הדברים הכי טראומתיים שעברתי בחיים ועברתי. זה גורם להם לא רק להמשיך לאנוס אלא גם לא לפחד לאיים עלינו. אתם מבינים? הם יודעים שלא יקרה להם שום דבר. התיק ייסגר.
מה שקרה הוא שאותו אנס שכר את שירותיו של חוקר פרטי שהתחזה בפני אוניברסיטת תל אביב כמתווך תרומות לאקדמיה. תבינו כמה פסיכופט צריך להיות להתחזות אל מול גוף כמו אוניברסיטת תל אביב שפנתה אליי וקישרה בינינו. שמחה בשבילה.
הוא קרא לעצמו דן מאירי אותו מתחזה. הוא אמר שהוא מייצג זוג תורמים שרוצים לתרום רק לסרטים על תקיפה מינית ושכול. ראשי החוג של אוניברסיטת תל אביב ומגמת הפקה ברכו אותי על שמצאו תרומה לסרט. הייתי במצב כלכלי לא טוב. היינו זוג אומנים, אני ויהב. גרנו כקיבוץ עזה כי אומנות היא לא מקצוע הכי רווחי בעולם.
המרמה שהוא עשה כלפיי וחטא היוהרה שבה הוא עשה הייתה עבורי הטריגר לזה שבכלל עשיתי מעשה והגשתי תלונה. הבנתי שאני לא יכולה להרגיש שהוא אונס אותו שוב לשתוק. חווית ההשתקה היא מרגישה כמו אונס שני.
המערכת שלנו לא יכולה להעניק לאנס רישיון לאנוס ואפשר לראות את זה דרך אחוזי הסגירה של התיקים. אם יהיה להם מספיק כסף – כמו בדוגמה של מי שאנס אותי – הוא לא יוכל להשיג צו איסור פרסום תוך כמה שעות גם אם יהיה לו את הכסף לקחת עורכי דין יקרים.
כך גם לא רק מעניקים לאנס לרישיון לאנוס דרך מערכת אכיפת החוק שלנו שלא לוקחת את העבירות האלה ולא מתייחסת אליהן ברצינות המגיעה להן. אנחנו מעניקים רישיון להשתיק נפגעות בצווי איסור פרסום שפשוט נשארים אחר כך.
אנחנו נותנים להם אישור להפחיד אותן, לרדוף אותן ולמרר את חיינו בדיוק כמו שהוא מירר את חיי כאשר אותו חוקר פרטי ביקש שאשלח לו את הסרט שלי, סרט לא מוכן, שרק ראשי החוג והמורים צריכים לראות.
אז הוא ביקש לשלוח כל מידע שיש לי שיכול לחבר אותו לסיפור שלי על מנת שהוא יוכל לשכנע את התורמת שבעצמה עברה תקיפה מינית. שלחתי לו שירים לי. שלחתי לאנס שלי שירים שלי, את הכתבים הכי פרטיים שלי, כל מה שכתבתי לעצמי ויכולתי לעזור לה להתחבר רגשית.
הייתי תמימה אבל בחיים לא חשבתי שמישהו יעלה על דעתו על תוכנית כל כך קרימינלית. זה אפילו לא עלה על דעתי שיקרה דבר כזה. שמישהו מסוגל לעלות על דעתו תוכנית זדונית כזו. לא אחרי הרבה זמן אותו מתווך תרומות המתחזה שלח מייל לאוניברסיטת תל אביב ולי שבו הוא מבשר לנו שהתורם חלה במחלה ואין ביכולתו לתרום לאף אחד מהסרטים.
ביולי שנת 2022 קיבלתי לשכונת הצעירים מכתב איום בתביעת השתקה שבו הוא מאיים עליי ודורש ממני לשלם סכום כספי עצום ביחס למצב הכלכלי שהוא גילה דרך מתווך התרומות שבה נשאלתי על המצב הכלכלי. הוא דורש ממני לחזור מדבריי.
מה ששבר אותי לחלוטין זה במהלך השיחה עם אותו מתחזה הוא ניסה לעזור לי. הוא התנה את זה שלא אנקוב בשמו אם הם תורמים בסרט כדי לתמוך בסרט. הוא ראה שאני נפגעת מאוד והוא שאל למה לא התלוננת ואני לא מבינה מה קורה כי אני בלחץ. הוא שואל אותי את יכולה להגיד לי מה השם של התוקף. הוא שידל אותי לומר את השם שלו. הוא אמר אני רוצה לעזור לך, את המכירה עוד נפגעות. אז אמרתי לו שם של נפגעת אחרת.
כשקיבלתי את המכתב וסיימתי לקרוא אותו, מעבר לזה שזו כמו גיליוטינה שיורדת עלייך שוב פעם מחדש הדבר הראשון שעשיתי הוא להתקשר לאותה נפגעת שהבנתי שיש לו את השם שלה ומה גיליתי? יום לפני זה האנס בא אליה ברחוב ואיים עליה שיש השלכות משפטיות.
אז הבנתי שזהו. אני לא אשתוק יותר. הרצחת וגם ירשת? האנסת וגם ירשת? לא. אני כבר לא אותה בחורה שהייתי. פגשתי נשים טובות בדרך וטופלתי. אני לא אתן שאף אחד יאנוס אותי שוב. אף לא אחד ישתיק אותי שוב. דווקא בגלל הצורה האלימה שהוא פעל הבנתי שאני לא יכולה.
אני חושבת שהראש שלי ושל הרבה נפגעות לא מעז לחשוב עד כמה התוקף לא מסוגל להבין בכלל את הבנה עד כמה הוא מתאכזר לאדם אחר. בגלל זה אם הם לא יעברו שיקום הם ימשיכו לעשות את זה שוב. הבנתי שאני הולכת למשטרה. שמתי לזה סוף. 11 שנים אחרי פניתי למשטרת לב תל אביב והגשתי תלונה על אונס ומרמה.
האמנתי במערכת הצדק. ממש. נתתי כל מה שיש – פרטי הקשר של כל העדים, תמונות של חבלות על הגוף מודפסות, אישור תשלום של רופא השיניים על השיניים השבורות שהיו לי, פרטים על נפגעות נוספות שפנו אליי במהלך השנים ומה קרה עם כל זה? כמעט כלום.
המשטרה התרשלה והתייחסה באופן מזלזל ומשפיל. הפרקליטות סגרה את התיק מחוסר ראיות מבלי לבחון את הראיות או לזמן את העדים המרכזיים לחקירה. בית משפט שמגן על הפוגע עם צו איסור פרסום וכשהמשטרה נשאלת לדעתה למרות שיידענו אותם על מתלוננות נוספות ושבעימות עם התוקף עלה שמה של אחת מהם אמרה שהדבר הוא להחלטת בית המשפט כמו שנאמר פעמים רבות.
כנפגעת את לא יכולה להגיע לבית הדין שבו נעשה הדיון. את לא צד בדבר בכלל. כשביקשתי מהפרקליטות לקבל את חומרי החקירה אחרי התיק נסגר חשכו עיניי. חומרי החקירה מעלים התרשלות מבזה של משטרת ישראל.
סליחה, אני רואה אתכם פה אבל אני חייבת להגיד בכנות. הם גם מעלים חוסר רצון להגיע לחקר האמת. הייתה סחבת של ארבע שנים בתוך תיק אונס ומרמה. הפרקליטות סגרה את התיק מחוסר ראיות מבלי שהעדים המרכזיים אפילו נחקרו. לחלק שלחו אס.אם.אס עלוב, רשמו זיכרון דברים ולא חקרו אותם מעולם.
התחקיר על מחדלי החקירה הוצג לציבור בתוכנית חשיפה בערוץ 12 עם חיים אתגר. אין בר דעת אחד שצפה בתחקיר ולא הזדעזע למראה עיניו. עשרות שהפכו למאות הודעות של נפגעות ונפגעי עבירה שכותבים לי התיק שלהם נסגר, שהם מושתקים על ידי צווי איסור פרסום לנצח, אנשים שעזבו את הארץ, שהגיעו למחלקות פסיכיאטריות אחרי ההליך במשטרה.
האמת, הבנתי דבר אחד ואת זה כל אחד שראה את החומרים שנחשפו שם בפרוטרוט ראה שתיק אונס במדינת ישראל לא יכול להראות כמו שנראה התיק הזה. זה לא יכול לקרות. זו בושה. זה לא מגיע לאף אחד מהאזרחים שלנו כאן. זה לא מגיע לאף אחד שרוצה שתהיה פה מציאות תקנית לעומת המשטרה שאפילו לעדים המרכזיים כמו שציינתי הגיע החשוד. החשוד באונס ועורך דינו גרמו להם לחתום על גרסה ולכן הם עדים מוטים.
כשפעם הראשונה התיק עבר לפרקליטות אציין בפניכם שהעד המרכזי שלי שמצא אותי מחוסרת הכרה אפילו לא נחקר. בכלל לא דיברו איתו. אנחנו רדפנו אחריהם ואז הם עשו לי טובה. הם חקרו אותו כחצי עמוד. 19 שורות קצרות. זו העדות המרכזית של מי שראה את המכות שלי על הגוף, שהיה בבית בזמן שאני צועקת על האנס ושמע את השיחה. שום דבר מזה לא שאלו אותו. שאלו מה אתה זוכר? בלי שום שאלות אחרות. מה זה הדבר הזה? זה העד המרכזי שלי בחקירה.
המרמה בכלל לא נחקרה. אפילו לא חקרו את החוקר הפרטי. מותר לרדוף נפגעות, מותר להתחזות מול גוף כמו אוניברסיטת תל אביב. לא דיברו עם אוניברסיטת תל אביב בכלל למרות שהוא הודה שהוא שכר חוקר פרטי. הדבר שנראו שם לא הגיוניים.
מעבר למה שנחקר ומה לא, יש שם רשימה ארוכה מאוד כי אני נתתי כל כך הרבה מספרי טלפון ולא דיברו עם האנשים. אחרי תיק חקירה של שנתיים מהרגע שנחקר עד שהבנתי שהגעתי לפרקליטות. אומרים שיש בעיה של ראיות ואתה רואה עוד מספרי טלפון של עדים מרכזים ועוד מספרים. התקשרתי ולא ענה. ניסיתי שוב באותו יום והוא לא ענה. באותו יום. אני בחקירה שנתיים. מה זה הדבר הזה?
אנחנו לא באים לעשות וי בעבירות אינוס וללכת הביתה. אני יכולה להשיג את כל אחד מהאנשים באינסטגרם, אני יכולה להשיג בפייסבוק. היה אפשר לדבר אפילו איתי ולשאול אותי אם יש לי איך להגיע אליהם. לא נעשתה פה עבודה מעמיקה אלא בעיקר עבודה מתרשלת.
דיברו אליי באופן מזלזל כאילו אני חשודה ולא נפגעת עבירה שמגישה תלונה בעצמה. הייתי צריכה למסור תלונה כאשר מאחוריי יושבת מישהי עם אוזניות ומתאפרת כי הייתה מצוקת חדרים. כך הייתי צריכה להדגים את התנוחות שבהן נאנסתי באלימות כאשר מישהי מאחוריי עם אוזניות.
כאשר לא היו דפים במדפסת גם השאירו אותי לבד עם האנס בחדר. אתם יודעים מה זה בשבילי שבגלל שאין דפים במדפסת משאירים אותי בחדר עם אנס? אתם מבינים מה זה לנפגעת עבירה לעבור עימות? מה היא צריכה כדי לגייס - - - אנחנו לפעמים לא מגישות תלונה בגלל העימות. זאת האמת. אנחנו לא רוצות לשבור את הנפש שלנו אז אנחנו לא עוברות את ההליך הזה. אבל לא היה דפים במדפסת.
אחרי התחקיר המטריד של חשיפה הגשתי ערר. האמת שלפני זה אבל רק אחרי הגשת הערר והתחקיר של שחשיפה בערוץ 12 שפנתה למשטרה ולפרקליטות בשאלות שעלו מחומרי החקירה, התיק נפתח מחדש.
הפרקליטות הורתה על פתיחה מחדש שזה בערך 1% מהעררים שמוגשים על סגירה של תיקי עבירות מין. זה די נדיר. האמת, ללא התקשורת זה לא היה קורה ואולי גם אם לא הייתי זו מ-7 באוקטובר שרצה עם תינוקת אז גם לא הייתה תקשורת. זו האמת.
אנחנו די שקופות ולא מעניינות אף אחד. אנחנו כותבות בפייסבוק אחת לשנייה ונפגשות במרכזי תקיפה מינית. כולי תקווה. אני עדיין עם תקווה איכשהו. בגלל זה באתי לפה היום. קשה לי נפשית לעמוד פה מולכם. הייתי שמחה להיות בבית שלי או בעבודה ולהשתקם כמו שרציתי מאז.
אני מקווה שבאמת שהפרקליטות הפעם תעשה את עבודתה ושהחקירה שנעשתה בשנית כשנפתח התיק מחדש תעשה בצורה מקצועית. אני מקווה אבל אני לא יודעת כי נסתיימה החקירה. מה שבאתי לעשות פה איתכם אני לא יודעת אם רלוונטי כבר לתיק שלי. התיק שלי כרגע כבר פרקליטות או שיהיה כתב אישום או שייסגר.
גם אם המאבק הזה לא רלוונטי לתיק מערכות הצדק פה עובדות לאט. אני בזה מאז 2012. אני מקווה שיהיה למה שאני מספרת ערך עבור נפגעות ונפגעי עבירה שכן יבואו אחריי. אסור להמשיך לשתוק. אסור לנו לשתוק מול מערכת משפט שבה משטרה ופרקליטות שבמשך שנים על גבי שנים משאירות אותנו שקופות ומאפשרת לגופינו להיות הפקר. אני לא אתן לבת שלי לגדול בעולם כזה.
אני אולי איבדתי את בעלי יהב, אני אולי איבדתי את הבית שלי שנשרף בקיבוץ כפר עזה, אני אולי איבדתי 64 נרצחים, חברים שלנו מהקיבוץ אבל יש שני דברים שכן נשארו לי – הקול שלי והבת שלי. אני לא אתן לאף אחד להשתיק אותי יותר כי אם נשארתי בחיים ושרדתי אני אעשה הכול שהיא תגדל למציאות טובה יותר ושאם חס וחלילה יקרה לה משהו מערכת החוק תהווה לה כתובת ושהיא בחיים לא תעבור מה שאני הייתי צריכה לעבור כנפגעת עבירה.
יחד עם איגוד מרכזי סיוע שיושבים כאן לידי סיימנו לכתוב הצעת החוק שתעלה בקרוב לדיון בכנסת. הצעת החוק תאפשר לנפגעת להיות מיודעת על ההליך לבקשת איסור פרסום שם חשוד בעבירות מין וכן להביע את עמדתה בנוגע לבקשה.
כיום, נפגעת עבירה לא זכאית לאף אחד מהדברים הללו ולא צד בהליך וכמובן גם לא בכל הליך הפלילי. אנחנו חושבות שיש ערך רב, מהותי וחקירתי בהוספת הזכויות האלה לחוק זכויות נפגעות עבירה. ביום רביעי הקרוב 21 בינואר בשעה 8:45 מתקיים דיון בבית משפט השלום בתל אביב על הבקשה שהגשנו יחד, אני ואיגוד מרכזי הסיוע, שדורשים להסיר את צו איסור הפרסום על שמו של החשוד.
צווי איסור הפרסום הללו הפכו למגינים הראשיים על האנסים במדינה שלנו. צווים שהיו אמורים להיות יוצאים מן הכלל כמו שציינתי קודם. הכלל הוא שיהיה לציבור זכות לדעת. עקרון הפומביות הוא קריטי עבור מציאת נפגעות נוספות ובוודאי בתיק הזה.
אותו החוק של צו איסור פרסום פעם נועד כדי שאנחנו נוכל לשמור על הפרטיות של נפגעות העבירה. נהיה ב' ו-ג' כשפחדנו לדבר אבל אז השיח השתנה ויש #MeToo ונשים התחילו להשמיע קול. מי משתמש בחוק הזה שלא השתנתה בעצם? מי משתמש? אותם אנסים. הם מקבלים במתנה את הזכות להיות ב' ו-ג'.
לפעמים כש-80% מהתיקים נסגרים אתם מבינים שצווי איסור הפרסום הם עד סוף החיים. אתם מבינים את הדבר הזה? לא רק שעברת תהליך מזעזע ורוב הסיכויים שנסגר לך את התיק אלא גם משתיקים אותך על ידי מערכת החוק שלנו עד סוף החיים. אין מצב שזה יקרה פה בחוויה שלי.
אני מבינה שהצעת החוק הזו לא רלוונטית לתיק שלי. אני מבינה שאנחנו הולכות לעבור - - - אני לא מבינה בהליכים בכנסת אבל אני יודעת קריאה טראומה, ראשונה וזה ייקח זמן. זו ריצה למרחקים ארוכים ובקרוב הפרקליטות תודיע אם יוגש כתב אישום.
אני מבינה שגם אם זה לא בשבילי, החוק הזה יעזור לזה שכאשר אני אדבר עם הבת שלי על כל הסיוט שעברתי אל מול המערכת היא תהיה גאה בי מאוד שלא ויתרתי ואני לא אוותר. גם אם אצלי זה לא יצליח אני גם לא אוותר אחר כך. אנחנו נמשיך לצעוד יחד עם איגוד מרכזי סיוע בשביל נפגעות עבירה אחרות כי קשה להרגיש לבד ואת מרגישה לבד מאוד בתהליך הזה.
אני לא חושבת שבלי זה הייתי יושבת כאן. גרתי בשקט שלי בקיבוץ עזה, היה לי חיים שקטים עם שביל, דשא, כלב. זה מה שרציתי. אם מחבל נוח'בה נכנס לי מהחלון וניסה להרוס לי את החיים ולא נשברתי ובחרתי בחיים אז כן, אני אבחר בחיים עד הסוף ואעשה כל מה שאני יכולה כי אני אוהבת את המדינה שלי מאוד. אני כל כך אוהבת אותה. אני לא רוצה לחיות בשום מקום אחר.
יש לי עדיין אמונה. אני אדם מאמין. אני מאמינה שיהיה פה יותר טוב אבל צריך לדבר ולעשות דברים כדי שיהיה פה יותר טוב. אם כל מה שקרה לנו בשנים קרה אז כנראה שיש לנו הרבה על מה לעבוד כדי להשתקם ובין היתר זה מה שהתכנסו לדבר פה היום. אני מקווה שיהיה פה חקר אמת וצדק. אני מקווה שהילדים של כולנו יגדלו לעולם מוגן יותר ולמערכת רגישה יותר שעושה את עבודתה נאמנה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
תודה, שי-לי ששיתפת אותנו. זה סיפור מחריד שכל כך חשוב ללמוד אותו ולהפיק ממנו לקחים. הלוואי שגם במקרה האישי שלך ולא רק למען הכלל ייעשה צדק. אפשר לעשות את זה. מדהים שאחרי כל מה שסיפרת את עדיין מסיימת בנימה אופטימית ובאהבה לארץ. זה לא טריוויאלי. אנחנו תיכף נשמע את המשטרה והשיח הוא חשוב. לפני כן נשמע גם את מיכל גדיסמן.
<< אורח >> הדס שטייף: << אורח >>
ברשותך, אני רוצה להקדים. אני מזדהה עם כל מילה של שי-לי. כמי שליוותה כל כך הרבה נפגעות אונס ותקיפה מינית ואחת מהן יושבת פה, מה שהיא מתארת זה מדויק. איסורי פרסום על שמות הפוגעים אלמלא הם בעצמם ובעיקר מפורסמים שחוששים מהשמועות אומרים כן, זה אני, אבל זה שקר. הנפגעת עצמה הופכת להיות שקרנית וממציאנית וכיוצא בזה אז זה משהו שצריך לעשות את השינוי.
היום במדינת ישראל יש כל כך הרבה נאנסות ונאנסים ונפגעי תקיפה מינית ונפגעות תקיפה מינית. אני יודעת, הם פונים אליי כשהם לא מוכנים ללכת למשטרה. לא מוכנים לעבור את זה. אני חייבת לומר שהמשטרה עשתה שינוי לפני כמה שנים. במקום חוקר יש חוקרת אבל גם זה לא מספיק. יגידו מה שיגידו, אני חושבת שהמשטרה צריכה היום רק להקשיב ולא להגיב. זה מה שאני חושבת.
עכשיו נפנה למיכל. אני אומר רק שמיכל היא אחת מנפגעות רבות של סילבן שלום ואנחנו כאן היום בגלל שסילבן שלום עמד להיות נשיא מדינת ישראל. הוא היה מועמד מוביל. בזכות מיכל שהיה לה את האומץ לבוא ולהגיד הוא פגע בי למרות שהיה חוק התיישנות שחל על העדות עליה. לפניה היו ארבע נשים אחרות, מכאן מהכנסת הזו, שסיפרו לי את סיפורן.
אחרי שהפרשה פורסמה הגיעו עוד אין סוף נשים. סילבן שלום משך את ההתמודדות שלו לנשיאות המדינה. הללויה. אני מכנה את זה ענישה ברף הציבורי. כעבור זמן הוא גם עזב את הכנסת והתאדה אבל הנה אנחנו עומדים ערב החלטה למנות אותו ליושב-ראש תע"ש.
איך זה מתחבר למה ששי-לי אומרת? האדם הוא עבריין מין. נקודה. כאשר תחפשי בוויקיפדיה על סילבן שלום ואני חיפשתי כתוב שם בשל תלונות של נשים אנונימיות - - לא, הבנות לא היו אנונימיות. הן היו בשמן. מישהו טרח לסדר את זה. הן היו בשמן. הינה מיכל יושבת פה. משהו טרח להעלים את זה בסוף.
זה הדבר. לכן אנחנו כאן הבוקר להגיד חד וחלק שלא ייתכן שאדם פגע מינית בכל הרבה נשים, כל כך הרבה נשים פנו אליי עוד שנים אחרי הפרשה, ימונה לתפקיד ציבורי. שיומנה לתפקיד פרטי בכל מקום אבל לא לתפקיד ציבורי. לא יכול שאדם שפגע מינית הגם שזה היה לפני מאה שנה יקבל תפקיד ציבורי כל כך בכיר. עכשיו נשמע את מיכל.
<< אורח >> מיכל גדיסמן: << אורח >>
בוקר טוב. תודה, כמובן, להדס שהזמינה אותי לקחת חלק בהזדמנות לשתף קצת ממה שקורה. אני אתחיל מהסוף. חבר הכנסת כהן, זה לא יקרה. הציפייה שלי היא שאת וכל מי שצריך ידאג שהאיש הזה, כמו שהדס אמר, לא יהיה בתפקיד ציבורי. נקודה. אין אופציה אחרת. לא היה ולא יהיה. נגמר.
אני אחריג ואגיד שמבחינתי הוא צריך להיות מאחורי סורג ובריח מרמה החמורה ביותר. יותר מזה אני אגיד לך שלפני תשע שנים אולי פחות הלכתי לחבר הכנסת מאיר כהן. גרתי בזמנו בבני ציון ובמשק ליד היה אירוע שלי והוא היה שם. אמרתי לו תסתכל לי טוב בעיניים ואני מצפה ממך עוד לפני שידעתי מהסיפור האישי שלו שאתם תהיו אלה שתוציאו חוק שאין התיישנות על עבירות מין. אין.
כן, כן. זה נחמד להגיד כן, כן אבל כולם יודעים מה זו פוליטיקה אבל זו גם הציפייה שלי מכם. תוציאו כבר את החוק הזה. מה אתם עושים בכנסת כל ארבע שנים? איפה אתם? איפה אתם?
<< אורח >> הדס שטייף: << אורח >>
מיכל, ספרי בבקשה את הסיפור.
<< אורח >> מיכל גדיסמן: << אורח >>
בכוונה עשיתי את ההקדמה הזו כי זה מה שצריך לקרות אחרי מה שאני עברתי, אחרי מה ששי-לי עברה ועוד רבות אחרות. לא קורה כלום בפועל.
אני עבדתי כמזכירה בכירה כשסילבן היה שר המדע וצלצל אליי מהכנסת שבגלל ישיבות תקציב כאשר אגיע למלון, אתקשר ואגיד לך תבואי. הלכתי עם היומן. הוא אומר לי אני בחדר איקס במלון הייאט. אני מקישה בדלת הוא פותח את הדלת ואני עניינית מאוד ושואלת מה קורה. הוא אומר את הולכת לשנות את החיים, את הכי-הכי. לא הבנתי ונכנסתי ללחץ גדול. אני מדברת איתכם ויש לי את התמונה מול העיניים והאדם היה חלוק לבן. לא ידעתי מה אני עושה שם ומה הוא רוצה. איך הכול מתחבר לזה שהוא אמר תבואי עם היומן.
אני לא אכנס להמשך ולתיאורים הגרפיים אבל אי אפשר לשכוח את כל מה שהיה. צריך להמשיך לתפקד כי זו הפרנסה שלי. למחרת דיברתי עם שתי חברות הכי טובות שלי ואמרתי אני רוצה להתלונן. הם אמרו רגע, בואו נלך להתייעץ. סילבן וג'ודי חולשים על כל התקשורת במדינת ישראל. הלכתי להתייעץ עם עורכת דין אורנה תמיר, זכרה לברכה שלשמחתי עוד הצליחה להתראיין כאשר הדס יצאה עם הסיפור. פחדתי. חששתי כי אלה ג'ודי וסילבן ומי אני? אזרחית.
לימים שנודע שהוא רוצה להיות נשיא מדינה, מייד ובלי לחשוב פעמיים אמרתי אתה? נשיא מדינה? אתה יכול להיות בכלא. נדבק בך רבב. שום ניקיון כפיים. מי אתה? אמרתי לאותה חברה מה עושים? אין מצב שהוא הולך להיות נשיא מדינה כל עוד אני אזרחית מדינת ישראל. אין לי כוונות לוותר על האזרחות שלי גם שהיא בלתי אפשרית. הוא לא יהיה. פשוט לא יהיה. עשינו את כל מה שצריך לעשות כדי שהוא לא יהיה.
כמו שהדס מתארת, פנו גם אליי. הייתה אחת שאפילו קיבלה תשלום השתקה מסילבן וג'ודי – תמיד זה סילבן וג'ודי – כדי שהיא לא תלך ותתלונן. זה היה קצת לפני הפרסום של העיתונאי יניב קובוביץ' מהארץ ב-2015 ואז משם הוא הבין שהוא צריך לצאת.
עכשיו פופקורן. הוא רוצה לצאת עוד פעם. לא יהיה, חברת הכנסת כהן. לא יהיה. לא יהיה. אתם שמים את ביטחון המדינה אצל אנס? את ביטחון המדינה. איפה אתם? אתם השתגעתם? חסרים אנשים במדינת ישראל להוביל את התעשייה האווירית?
אני יודעת מה היא התעשייה האווירית. במקרה ניהלתי את משרד הנסיעות של אותה חברת נסיעות שעבדתי דרכה. אני יודעת טוב מאוד מה היא תעשייה אווירית, מי יושב שם ואיך המנגנון הזה עובד. נפלו על הראש. זה לא חדש לאף אחד שהשיקולים הפוליטיים גוברים על ביטחון המדינה. אתם שמים את הפוליטיקה מול ביטחון המדינה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
בגלל שהמשטרה פה אני שואלת אם את הגשת בסוף תלונה?
<< אורח >> מיכל גדיסמן: << אורח >>
בוודאי. כאשר אפי ברכה זכרו לברכה, שכבר לא איתנו, נפטר זה נחת לי כמו אבן על הראש. עכשיו לא יהיה מי שיגן עליי.
<< אורח >> הדס שטייף: << אורח >>
אני רוצה להגיד בעניין שקודם כול עברו מהרגע שמיכל החליטה שהיא יוצאת והיא כבר לא אותה צעירה מפוחדת שעורכת הדין אמרה לה שלא תעזי - - - אגב, אותה עורכת דין אמרה את זה בשידור אצל רזי ברקאי. במשטרה כמובן לא רצו לקבל את התלונה כי חל חוק התיישנות 15 שנה.
אני הרמתי טלפון למי שהיה אז היועץ המשפטי וינשטיין. אנחנו לא חברים ולא שתינו קפה יחד מעולם. אמרתי לו שחוץ ממיכל יש לי עוד עדות, עובדות בכנסת שנפגעו על ידו. הוא רץ לנשיאות המדינה ואנחנו מדינה שנפגעה מנשיא מדינה אנס. אתה רוצה שיהיה עוד אחד?
הוא הורה למשטרה לפתוח בבדיקה ולא בחקירה. בדיקה היא המינוח. בסופו של דבר קרה שום כלום ושום דבר, כמובן. זה שלא נפתחה חקירה בסופו של דבר או זה שהאדם לא הועמד לדין בסופו של דבר לא אומר שצריך להמשיך ולאפשר להגיע לתפקיד ציבורי. 95% מהאנסים לא עומדים לדין בסופו של דבר. אני יודעת את זה בקרוב כי בתי מטפלת בנפגעות תקיפה מינית והיא יודעת את הנתונים.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
מיכל, יש עוד משהו שרצית להגיד?
<< אורח >> מיכל גדיסמן: << אורח >>
אחרי שאמרתי את מה שאמרתי ואת יודעת עוד, מה את הולכת לעשות עם זה? איך מונעים ממנו?
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
קודם כול, הצעת חוק בעניין התיישנות זה משהו שהגשתי מזמן ולצערי לא היה לזה רוב. אני אמשיך לקדם את זה. הפלטפורמה הזו היא פלטפורמה ציבורית ואנחנו נעביר את הדברים שלך. הדברים משודרים ומוקלטים והדיון פה הוא דיון ציבורי. הוא לא דיון חוקי. זהו עניין ציבורי, ערכי ומוסרי. אנחנו ניקח את זה מכאן.
<< אורח >> מיכל גדיסמן: << אורח >>
תודה רבה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
ניתן למשרדי הממשלה להתייחס. אם למיכל או לשי-לי יש משהו לומר אז אתן את רשות הדיבור. אולי מרכזי איגוד הסיוע לפני כן ואז נעבור למשרדי הממשלה. אורית, אתן קדושות. באמת.
<< אורח >> אורית סוליציאנו: << אורח >>
אני מכירה את שי-לי הרבה שנים. שי-לי הייתה באה איתנו להפגנות נגד אייל גולן. מיכל, לא הכרתי אותך קודם אבל אני מכירה נפגעות אחרות של סילבן. למרות שאני שנים רבות במאבק הזה אני פשוט מטולטלת לשמוע. אני לא יודעת איפה להתחיל.
שי-לי, אני מכירה את הסיפור. את סיפרת לי ודיברנו לפני כמה שנים, לפני הזוועות שהמדינה עברה ואת עברת באופן אישי. לשמוע איך תיק - - - איך הדבר הזה שאדם שעבר כזה אונס ברוטלי עם עדים וראיות מתמסמס.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
זו תחושת בגידה. כאילו בגדו בנו.
<< אורח >> אורית סוליציאנו: << אורח >>
יש כאן את חברינו מהמשטרה שיושבים כאן ושומעים אבל זה לא כאן. יש כאן משהו סיסטמתי במערכת. בתוך חדר חקירה מישהי מתאפרת ואין מקום לעשות את החקירות. זה דבר הכי נוראי בחיים שלה ואי אפשר להתייחס לזה כשגרת עבודה.
אגיד שהיו שנים שראינו התקדמות במשטרת ישראל, שכמו שהדס אמרה שזה חוק שאנחנו יזמנו, שאפשר לבחור את מין החוקר. בשנתיים האחרונות ודיברנו על זה כאן בכנסת אנחנו רואים הדרדרות. אני לא יודעת למה. יש לזה כל מיני סיבות אבל הדבר הזה לא יכול להיות.
שי-לי, אנחנו יודעים את הסטטיסטיקה. אנחנו עושות את הסטטיסטיקות הוא אפס של אפס אחוז של סיכוי שהערר התקבל אבל המשטרה והפרקליטות חייבים לעשות חקירה כמו שצריך ולדבר עם העדים. מה קורה פה? אנחנו אזרחי המדינה.
אני חייבת להגיד לך מיכל ולמישהי שהיא לא כאן היום. סילבן שלום עשה דברים איומים ונוראיים. הוא פושע. סילבן, איך אתה מעז להגיש את עצמך כיושב-הראש התעשייה האווירית? השר ישראל כץ, יש לך בנות. גידלת בנות ואולי יש לך נכדות. איך אתה מעז לשים אדם כזה בתפקיד כזה? חסרים גנרלים או אנשים אחרים במדינת ישראל, ערכיים בלי כתם?
מערכת אכיפת החוק לא תמיד יכולה להביא צדק לנפגעות ונפגעים. לא במקרים ששמענו כאן אלא יש מקרים שאין ראיות. אז מה? אם אי אפשר לעבור הליך משפטי אז זה אומר שאנחנו לא בני אדם ואין לנו שיקול דעת לבחור מי הנציגים שלנו לתפקידים כאלה בכירים?
השר כץ, זו בושה. אתה לא יכול למנות אותו. הוצאנו בשבוע שעבר יחד עם שדולת הנשים מכתב לשופטת שלומית דותן שהיא יושבת-הראש למינוי בכירים שלא תאפשר את המינוי הזה. זו בושה וחרפה. זה לא ימין, זה לא שמאל, זה לא ליכוד ולא יש עתיד. זה הביטחון של כולנו ואסור לאפשר את הדבר הזה.
אני חושבת שזה דיון חשוב מאוד. עברנו שנתיים איומות ונוראיות במדינה. אנחנו לא יכולים לאפשר למדינה לקרוס כשמאפשרים לאנשים כל כך בזויים, רמאים וגנבים שמרמים באוניברסיטה ופוגעים מינית ואונסים שלא יעברו חקירה. סילבן שלום, האדם הנאלח שצץ כמו פופקורן, כמו שאמרת. מה זה הדבר הזה?
אני מעריכה מאוד ומודה לך שאת עושה את הדיון הזה ואני חושבת שאנחנו כחברה – שוב, זה לא פוליטי – לא יכול להיות שאנשים כאלה יהיו בתפקידים בכירים. הם צריכים להיעלם ולהתאדות. יש מספיק עבודה בשוק הפרטי שמי שירצה שייקח אותו. תודה לדיון ואני מקווה שהוא יעשה את הטלטלה בציבוריות הישראלית.
<< אורח >> שי-לי עטרי: << אורח >>
אורית, אני אוהבת אותך מאוד אבל אמרת משהו שמרגיש לי כאילו אין שתשובה לשאלה הזו וזו בדיוק הבעיה. למה מערכות צריכות לעשות את התשובה לשאלה ולא השאלה שאת שואלת בראש. את שאלת איך אתה לא מתבייש להגיש את עצמך לתפקיד ציבורי. אני הסתכלתי בעיניים של מי שאנס אותו. אין לו בושה. הבושה היחידה שתהיה לו היא שידעו שהוא אנס אותי. אין לו אמפטיה אליי.
אני זוכרת שבסוף העימות שאלו אותי אם אני רוצה להוסיף משהו. העימות לא צולם והעימות מחויב להיות מצולם והוא לא צולם. המצלמה במקרה לא עבדה למרות שווידאתי וכמובן לא עבדה בעדות אחרי שווידאתי. זה גם חלק מהערר שלי. אני זוכרת שכל פעם שהיא הקלידה הוא נראה עדין כמו ארנבת, הפנים שלו הסתובבו אליי לאט-לאט, הסתכלו ולא עזבו. אמרתי לעצמי, שי-לי, את לא מורידה את המבט כי אין בושה. אין בושה. אחרת לא היו עושים דברים כאלה ואי אפשר להגיד שזה היה הסכמה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אין לנו מה לצפות ממי שעשה מעשה כזה. נשמע את המשטרה קודם. יש פה גם את משרד הרווחה ומשרדים האחרים. נתחיל עם המשטרה. מי תרצו שיתייחס? אורית. יש לנו גם את סיכום מהדיון שעבר אבל אולי כדי להתייחס לשני המקרים שהובאו כאן. שי-לי פירטה בצורה מפורטת את כל הכשלים מרגע הגשת התלונה, אי חקירת העדים הראשיים שהיא השיגה, סגירת תיק בהינף יד. אין תקלה שלא הייתה פה.
<< אורח >> אורית דנין: << אורח >>
אני אורית דנין, ראש חוליית עבירות מין באגף החקירות במשטרת ישראל. אפתח ואומר שאתייחס לדיון הקודם ואגיד שהנפגעת שהייתה בדיון הקודם הגיעה להכשרה אצלנו של חוקרי עבירות מין.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
נועם?
<< אורח >> אורית דנין: << אורח >>
כן. אנחנו קוראים לזה חוקרי משפחה. היא סיפרה את הסיפור לחוקרים שהולכים להיות חוקרי עבירות מין. זה הליך ריפוי גם לה וגם לנו. אני חוקרת עבירות מין במשטרת ישראל 25 שנים. בגילוי לב, אנחנו שמים דגש מאוד על מקצועיות שלנו, על בחירת מין החוקר, על זכות למלווה בחקירה אם זה מרכזי הסיוע ואנחנו בקשר מצוין עם מאיה שהיא בחופשת לידה ועם נטע שבטח גם עכשיו בחופשת לידה ועכשיו עם דור. אנחנו עם כולם.
בתקופה האחרונה אנחנו נותנים דגש על שני היבטים עיקרים בנוסף על כל חוק זכויות נפגעי עבירה. אחד הדגשים הוא על זה שאנחנו מבינים ותמיד הבנו ואנחנו נותנים לזה דגש את האומץ של נפגעת העבירה שמגיעה להגיש תלונה ופותחת את נבכי נשמה. אני בכוונה מסתכלת עלייך.
כל אמירה שאני אומרת בחקירה וכל מבט וכל מה שקשור ולא קשור הוא עולם ומלואו מבחינת נפגעת העבירה ואלה דברים שעלו בשיחה שהייתה עם נועם. אנחנו נותנים לזה דגש.
חשוב לי להגיד לוועדה שחוץ מחוקרי עבירות מין אנחנו נמצאים בכל צומת של משטרה, זאת אומרת קציני יחידה שעכשיו יפגשו נפגעת עבירת מין, ראשי משמרות סיור שיפגשו עם נפגעת עבירת מין ויבינו את הייחודיות, את המצב הנפשי, איך להתייחס לנפגעת.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אורית, אולי אחלק את זה למקטעים. קודם כול, כל מה שאני אומרת לא מופנה אלייך אישית. את מוערכת מאוד ואהובה ואנא אל תיקחי את זה אישי. המערכת כמערכת היא כשלה. כאשר רואים את הסיפור - - - מה הכוונה כשלה? פשיטת רגל. דבר כזה לא יקרה עוד פעם היום כאשר מגישים תלונה?
<< אורח >> אורית דנין: << אורח >>
אני לא יכולה להבטיח - - -
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
כל המתלוננות באות ומספרות אותו הדבר שזלזלו בהן.
<< אורח >> הדס שטייף: << אורח >>
שנים החוקרות והחוקרים מקבלים את אותם דברים - - -
<< אורח >> אורית דנין: << אורח >>
רגע, או שאני מדברת או שלא.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
שאלתי שאלה.
<< אורח >> אורית דנין: << אורח >>
את הנעשה אין להשיב. אנחנו מודעים לזה. אני מגיעה לפה כבר ארבע שנים אנחנו מנסים לטייב את עצמנו. אני מודעת לזה ואני גם מודעת לזה שהיום אחרי הוועדה הזו אני יכולה למצוא עוד מקרה דומה. אני מודעת זה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אמרנו שאתם תפתחו מדדים ושישאלו את המתלוננות האם זה היה סביר או לא סביר ואז תהיה לכם דרך לעקוב אחרי זה.
<< אורח >> אורית דנין: << אורח >>
זה נושא שאנחנו צריכים לבחון אותו. זה לא נושא פשוט. זה לא כמו קופת חולים. אנחנו צריכים לעשות בדק בית בתוך עצמנו ולהבין אילו שאלות אנחנו צריכים לשאול. כל מקרה הוא מקרה לגופו - - -
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
ברור, מה עם בדק הבית הזה? איפה הוא עומד?
<< אורח >> אורית דנין: << אורח >>
אנחנו עליו. אנחנו מביאים עדויות חדשות, אנחנו מתעקשים להביא נפגעות, אנחנו עושים במחוזות - - -
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
בסדר, זה בתהליך. שאלה שנייה היא לגבי כאשר עושים עימות עם הפוגע ומשאירים לבד את הנפגעת עם פוגע. זה משהו שגם חוזר על עצמו.
<< אורח >> אורית דנין: << אורח >>
במקרה הספציפי הזה אני לא יכולה לענות.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
זה לא רק במקרה הספציפי הזה. שמענו את זה גם בעדויות קודמות.
<< אורח >> אורית דנין: << אורח >>
אני לא יכולה לענות על המקרה הספציפי הזה או על מקרים אחרים. אני גם לא יכולה לענות פה לוועדה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
למה?
<< אורח >> אורית דנין: << אורח >>
רק בהסכמת הנפגעת אפשר להשאיר אותם לבד. אני מבינה שבשני המקרים שהובאו בפנינו לא הייתה הסמכת נפגעת.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
נכון.
<< אורח >> אורית דנין: << אורח >>
אנחנו נחדד את זה. אולי הפרקליטות תענה על חשיבות העימות בחקירה כי לפעמים אנחנו מבינים שיש קושי רב לנפגעת לעשות עימות בחקירה ותיק הזה בכל זאת חוזר אלינו להשלמה לעימות.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
לא יתרתי את עצם העימות אלא אני מדברת על השארת הנפגעת - - -
<< אורח >> אורית דנין: << אורח >>
אנחנו צריכים לבדוק את זה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
יש את החלקים של הירידה לעומק. זה מערער את איכות החקירות. אם לא יצרו קשר עם העדים מרכזיים - - -
<< אורח >> אורית דנין: << אורח >>
אני לא יכולה להתייחס לכל מקרה. זה קרה ואני מתנצלת. אני לא יכולה להגיד לך שכך מתנהלים כל תיקי החקירה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
בדיון הקודם היו באירוע דומה מאוד. כל דבר כזה הוא עולם מלואו אבל ישבו פה נשים אחרות עם סיפורים מחרידים מאוד-מאוד של אונס שוב ושוב. אמרנו ואתם הסכמתם שאתם תלכו אחורנית לתיקים שנסגרו ותעשו בדק בית האם היו כשלים מערכתיים.
<< אורח >> אורית דנין: << אורח >>
אנחנו עושים בקרות.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
מה למדתם?
<< אורח >> אורית דנין: << אורח >>
למדנו שאנחנו צריכים לתת דגש על מיצוי חקירה בעיקר.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
כמה תיקים שנסגרו בדקתם?
<< אורח >> אורית דנין: << אורח >>
אני לא יכולה להגיד מספרית. אני יכולה להגיד לך שעשינו בקרות בכמה תחנות.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אשמח לקבל את היקף החקירה ובכמה מקומות נמצאו כשלים מערכתיים כדי להבין עד כמה זה רחב. תיאורטית, אולי יש פה הרבה מאוד מקרים כמו של שי-לי עטרי שלא הגיעו לטלוויזיה לערוץ 12 שגם להם נעשה עוול ואין צדק. איך אנחנו מוודאים שכרגע אנחנו לא עושים עוול לנשים שחרב עליהן עולמן? אני אשמח לדעת וזה מה שסיכמנו בדיון הקודם שתגידו כמה תיקים אתם הולכים אחורה, פותחים ומה הממצאים שגיליתם.
<< אורח >> אורית דנין: << אורח >>
אנחנו מבצעים בקרות גם על תיקים שנסגרו וגם תיקים שהם נמצאים כרגע בחקירה. אנחנו שולחים את ממצאי הבקרה לתחנות ולמחוזות עם מסקנות והצבעה על ליקויים. בפלטפורמה הזו אגיד שיש תיקים שנחקרים לעילא ולעילא. לא כל תיקי עבירות המין נועדו לכישלון.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
ברור. אנחנו שומעים את המקרים הכואבים, לצערנו.
<< אורח >> אורית דנין: << אורח >>
וטוב שכך. אנחנו באמת ובתמים לומדים מכל מקרה שאנחנו חווים פה ואנחנו חווים פה. אנחנו גם אנשים ואנחנו חווים.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אני יודעת. אני רק מבקשת לדעת את היקף הבדיקה ומה היו ממצאיה.
<< אורח >> אורית דנין: << אורח >>
אנחנו עושים בקרות איטיות על תחנות מדגמיות במחוזות שונים. אנחנו גם בקשר עם דור ועם קודמותיה. אם יש תיק שהם יודעים שהוא לא זז הם פונים אלינו ואנחנו בודקים. אנחנו מעורבים מאוד.
<< אורח >> שי-לי עטרי: << אורח >>
רציתי להגיד לך כי פנית אליי בהתחלה. כאשר אשתקם מכל הדבר שעברתי אצלכם אני אשמח לבוא לדבר עם החוקרים. אמרת שזה תהליך מרפא גם לנפגעת.
<< אורח >> אורית דנין: << אורח >>
אנחנו נשמח.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
עוד נקודה שעלתה בדיון הקודם היא מילוי התקנים החסרים של חוקרים וחוקרים בעלי מומחים בעבירות מין.
<< אורח >> אורית דנין: << אורח >>
אני אתייחס לחוקרי עבירות מין, להכשרות ולאיך אנחנו מתוך המערכת מרחיבים את המעגל. נציג המשרד פה ידבר על חוסר בתקינה אבל לגבי חוקרי עבירות מין אנחנו בשנים האחרונות הגדלנו את מערך חוקרי עבירות מין כאשר להכשרת חוקרי עבירות מין הכנסנו עוד תפקידים.
בשנים האחרונות יש חוקרי משפחה. חוקרי משפחה הם חוקרי אלימות במשפחה, עבירות מין וחסרי ישע. כל חוקר הרחיב לעצמו את מאגר המומחיות שלו. בכל תחנה הרחבנו את מערך חוקרי עבירות המין.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
זה מישהו שבעבר התמחה במשהו מסוים אז נתתם לו עוד הכשרה.
<< אורח >> אורית דנין: << אורח >>
למשל ב-2009 הייתי חוקרת אלימות במשפחה ולא התמחתי בעבירות מין אלא אם כן יצאתי להכשרה לעבירות מין.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אחרי שעשיתם את ההכשרה הזו מה היקף החוסר?
<< אורח >> אורית דנין: << אורח >>
החוסר הוא חוסר בחוקרים במשטרת ישראל. הוא לא ספציפית לנושא הזה. בנושא הזה אנחנו מקפידים שבכל תחנה יהיו חוקרי עבירות מין שידעו לתת מענה כשנפגע עבירה מגיע.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
הבנתי. אתם רוצים להוסיף עוד משהו?
<< אורח >> חנמאל דורפמן: << אורח >>
חנמאל, ראש מטה השר. אני חושב שהדיון הזה הוא דיון חשוב ובגלל זה גם באתי לפה למרות שאני בדרך כלל לא בא לדיונים בכנסת אלא דוד בבלי מגיע. אני יכול להגיד ספציפית לגבי תחנות משטרה שיש באמת, כמו שאורית אמרה, הקפדה שהיה חוקר שיהיה מוכשר בנושא הזה. המשטרה לומדת את עצמה כל הזמן.
אני אתן דוגמה שהיא קצת קשורה לפה וקצת לא קשורה לפה. המשטרה מקימה מוקד שיהיה בו נציג מכל מחוז שייטפל בעבירות מין ברשת של בגירים. אנחנו יודעים שעבירות מין ברשת של קטינים מטופלות על ידי 105 ואין מוקד ידע מקצועי שמטפל בעבירות בגירים. זו דוגמה של משהו שהמשטרה לומדת את עצמה ואת השיפורים הנדרשים ולומדת תוך כדי תנועה.
אני חושב שנושא מדדי שירות יכול להיכנס לנושא של בחינה של סקר מול מי שמגיש תלונה ומול נפגעות. כמו שאורית אמרה, זו שאלה של מה שואלים בדיוק בלי לפגוע אבל באופן עקרוני יכול להיות שזה רעיון טוב ואנחנו נבחן אותו.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אורית סוליציאנו ממרכזי הסיוע, רצית להתייחס?
<< אורח >> אורית סוליציאנו: << אורח >>
מהמידע שאנחנו קיבלנו מפגישה שקיימנו עם מישהו מהמשטרה בזמנו עולה שיש חוסר היום של 30% בתקנים. אני יודעת שמדובר בחוקרי עבירות מין ואורית, לא ידעתי על ההרחבה. בסופו של דבר כמו שהיה אפילו בדיון אצלך על החדרים האקוטיים ואמרנו שסייר חקר נפגעת שהגיעה לחדר אקוטי בצורה שהיא לא מיודעת טראומה. זה דבר משמעותי שהחוקר יבין את השדה.
לפי המידע שאנחנו יודעים יש חוסר ב-30% חוקרים ואנחנו במרכזי הסיוע נתקלים בהרבה בעיות למשל דבר שעשינו במשך שנים רבות כדי שנפגעת לא תגיע למשטרה ותחכה שעות אנחנו מנסים לתאם לפי הצרכים של המשטרה.
היום בהרבה תחנות הרבה יותר קשה כנראה בכלל אילוצי כוח אדם, כנראה. אז הנפגעת מגיעה, יכולה לחכות שעות בחדר צפוף. זה בעייתי מאוד. הדבר הזה חייב להיפטר. זה הביטחון שלנו כאזרחים לא לעבור עוד טראומות במגע שלנו עם מערכת אכיפת החוק.
<< אורח >> חנמאל דורפמן: << אורח >>
אני יכול להגיד על זה שני דברים. אחד, בנושא החוקרים. באופן כללי חסרים במשטרה חוקרים. היה הסכם שכר ב-2015 שבו רמת הפעילות ירדה ושמה את החוקרים בשלב אחד פחות מסיירים ולכן הרבה עברו להיות סיירים. זה משהו שאנחנו מנסים לתקן בתקציב הנוכחי ולהעלות את קבוצת שכר של החוקרים ולהשוות אותה לסיירים ואז לפתור אותה באופן כללי.
לגבי תיאום מראש, אני מציע ואני חושב שזה עובד בהרבה מקומות אחרים לייצר רשימה של חוקרים או קצינים בכל תחנה או מרחב שאפשר יהיה לתאם את זה מראש כדי לחסוך טראומה בדרך.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
יש אופציה להכשיר סיירים.
<< אורח >> חנמאל דורפמן: << אורח >>
יש 10,000 סיירים במדינת ישראל אי אפשר לקחת את כולם ולעשות הכשרה. יש עוד עבירות במדינת ישראל. זה חשוב אבל אי אפשר להכשיר כל סייר במגוון של עבירות. עשיתי דיון על קנסות של זנות שלא נותנים מספיק. המשטרה השתפרה ונותנים יותר ויותר אבל לא עדיין. בסוף הסייר נותן את הקנס.
אפילו ההכשרה של הסייר שנותן את הקנס היא אירוע מורכב כי הוא עובד מבוקר עד לילה ברחוב. זה מה שאנחנו רוצים. אני חושב שהרבה יותר נכון זה לתאם ספציפית הגעה או דרך מרכזי סיוע או דרך ארגונים אחרים מול המרחב ומול התחנה ולחסוך דברים בדרך.
<< אורח >> אורית סוליציאנו: << אורח >>
זה חלק משיתוף הפעולה של מרכזי הסיוע שלנו שפזורים בכל רחבי הארץ ולוקח זמן רב לעשות את התיאומים. אני משתפת אותך ולתת אפשר דוגמאות ספציפיות כי יש קושי. אנחנו רואות את זה מהשטח שלנו שלא מצליחים לתאם. יכול להיות שזו בעיית כוח אדם באותה תחנה. אני לא יודעת מה אבל לא מצליחים לתאם. תחשוב שזה לא כמו שאתה בא ומדווח לפריצה לבית. אז תחכה, בסדר. מישהי עברה אונס אפילו אקוטי היא לא יכולה לשבת שעות במשטרה. זה לא אפשרי.
<< אורח >> חנמאל דורפמן: << אורח >>
אני לא מכיר את הפער הזה ואני אשמח לגשר עליו.
<< אורח >> אורית סוליציאנו: << אורח >>
תודה.
<< אורח >> אורית דנין: << אורח >>
אני רוצה להשיב לאורית שכאשר עלה פער - - - ליאור ואני נמצאים וכשעולה פער כזה ועלה פער כזה מול איזשהו מחוז התכנסנו כולנו עם נטע וגישרנו על הפער הזה. אנחנו עושים את זה. אנחנו תומכים בזה מאוד. אם יש לכם פער מול מחוז, דברו איתנו. אנחנו תמיד פותרים את זה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אני רוצה לשמוע את משרד הרווחה. אנחנו רואים פה את התפקיד הקריטי של מרכזי הסיוע שבמקרה אחרי מקרה אילולי העזרה והליווי של מרכזי הסיוע נשים לא היו מצליחות להתחזק ולהשתקם ולהגיע לכדי הגשת תלונה ולעבור את כל התהליך הזה.
תתקנו איתי אבל לכל המרכזים ביחד יש 8 מיליון שקלים בבסיס התקציב עם תוספת של 2 מיליון נוספים. זה בסך הכול 10 מיליון. מתשעה מרכזים עלינו ל-15 ואז הכסף מתחלק בין יותר מרכזים ומגיע פחות לכל מרכז. היה נכון להגדיל את התקציב באופן יחסי לגידול במספר המרכזים כדי שכל אחד יישאר עם תקציב לפעילות מספק. אגב, כמה אצלכם תרומות וכמה זה כספי מדינה?
<< אורח >> אורית סוליציאנו: << אורח >>
יש לי פרספקטיבה של למעלה מעשור. לפני בערך עשור התקציב של מרכזי הסיוע והתמיכות שקיבלו מרכזי היוו בערך 30% מהתקציב שלהם. זה היה לפני עשור. היום זה בערך 15% משתי סיבות.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
15% ממשלתי והיתר תרומות?
<< אורח >> אורית סוליציאנו: << אורח >>
כן.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
זה מטורף ש-15% הוא ממשלתי.
<< אורח >> אורית סוליציאנו: << אורח >>
כולנו חיים במדינת ישראל. כולנו סובלים בכיס שלנו מיוקר המחייה, מעליות המחירים המטורפות בכל דבר ודבר. גם לגבי משכורות. אי אפשר להתגאות במשכורות מי יודע מה במרכזי הסיוע ואתה צריך בכל זאת להעסיק אנשים שיוכלו לשלם שכר דירה ואתה חייב להעלות משכורות. כאשר הכסף הציבורי יורד והוא ירד ב-50% - - -
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אם את מקזזת את יוקר המחייה והאינפלציה.
<< אורח >> אורית סוליציאנו: << אורח >>
זה לא הגיוני. אני מברכת - - -
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
על הקמה של מרכזים נוספים.
<< אורח >> אורית סוליציאנו: << אורח >>
כל עוד הם עומדים בתנאי הסף ועושים עבודה כמו שצריך. נוספו למשל מרכזים חרדים. יש הרבה בעיות באוכלוסייה הזו וצריך לעזור חד-משמעית וטוב שכך. עם זאת - - -
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
איך ממשיכים לפעול?
<< אורח >> אורית סוליציאנו: << אורח >>
מה שאנחנו מבקשים זה אגורות בסך תקציב המדינה. זה עוד כמה מיליונים. זה הכול. יש לנו עקרון במרכזי הסיוע שלנו לא לעבור את 40% מימון.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
את רחוקה משם.
<< אורח >> אורית סוליציאנו: << אורח >>
אני רחוקה. אני לא יכולים להמשיך כך. אני אגיד עוד דבר. מדינת ישראל עברה טראומה נוראית. אני רוצה להגיד שיהדות העולם נרתמה לסייע לכולם וגם לנו. היום יש כל כך הרבה אנשים במצוקה. אנחנו רואים הרבה מהשבים שעושים קמפיין מימון המונים כי הם זקוקים לעזרה רבה.
גם אנחנו כשמסתכלים על החברה הישראלים מבינים שכל כך הרבה אנשים צריכים עזרה. אנחנו מקבלים תרומות החברה הישראלית אבל הדבר יורד לנוכח המצוקות. מרכזי הסיוע הם זרוע ארוכה וחדר מיון. הם הקומה הראשונה שאליה הנפגעות פונות.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
בואי נשמע את משרד הרווחה, בבקשה.
<< אורח >> ענת הראל: << אורח >>
ענת הראל, מנהלת תחום נפגעי עבירה במשרד הרווחה. ברשותך, אני רוצה להגיד למיכל ושי-לי שהדברים שלכן מפלחים את הלב. זה תמיד מדהים. אני אחראית בין היתר גם על תחום של תסקירי נפגע שכנראה לא הגעתן אליהם בגלל שההליך המשפטי לא התקדם.
שמעתי אלפי עדויות כאלה בשנים שאני עובדת. זה תמיד אותו סיפור. זה תמיד אותם סימפטומים ואותם קשיים ואותו נזק מתמשך ואותם טריגרים שבטח יכולים להחמיר עם האירועים הקשים שעברו. זה ממש מגיע ללב כל מה שאתן מדברות ואני גם מצטרפת לחברתי אורית להזמין גם אתכן להכשרות שאנחנו עושים.
לעניין התקציב, אני חושבת שגם אורית וגם את אמרתם את הדברים כפי שאנחנו הגבנו. אני מניחה שראית את המכתב ששלחנו לגבי התקציב. בסיס התקציב הוא 6 מיליון ועליו היו הרבה מאוד תוספות בשנים האחרונות.
משרד הרווחה מסתכל על כלל העיסוקים שאנחנו עושים והפניית משאבים לנפגעי תקיפה מינית בין היתר שיתופי פעולה וכספי התמיכות במרכזי הסיוע. מעבר לזה יש לנו כספים רבים שהולכים לאפיקים טיפוליים רבים, ליווי, עו"ס נפגעי עבירה שתחת אחריותי. אנחנו משקיעים הרבה מאוד מהתקציב שייתן מענה כולל לכול הנפגעים. אנחנו יודעים שהמספרים הולכים ועולים, כמובן.
אחד מהדברים המרכזיים שאנחנו מפנים אליו תקציבים הוא מרכזי הטיפול. כמו שאתם יודעים אנחנו נמצאים ברשימות המתנה וזה ממש על סדר היום כדי לראות איך אנחנו מקצרים אותם. הפנייה של משאבים רבים צריכה להיות גם לשם בגלל המספרים שגדלו ועלו.
בשורה התחתונה אין כרגע תקציב מעבר למה שדובר, על 8 מיליון. צריך תוספת תקציבית כדי להעלות את הכספים האלה. בתוך המשרד התבקשתי לומר שזה ייבחן ויעמוד לבדיקה בלי יכולת להבטיח שזה מה שיהיה.
<< אורח >> אורית סוליציאנו: << אורח >>
אני מברכת ואין ספק שהאוכלוסייה הדתית והחרדית שהיא אוכלוסייה הרבה יותר מורכבת להתמודדות עם הנושאים האלה כאוכלוסייה סגורה יש לברך שיש יותר ארגונים שבאים לסייע לאוכלוסייה. הצלחת קטנה. יש ילדים רבים על אותה צלחת והילדים נשארים מורעבים.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
היא אומרת לך שאין לה תקציב. זה בסוף עניין של סדרי עדיפויות פוליטיים. סליחה, צריך להחליט - - -
<< אורח >> חנמאל דורפמן: << אורח >>
נעשה ניסיון לעשות החלטת ממשלה לאיגום משאבים לזה?
<< אורח >> ענת הראל: << אורח >>
לא שאני מכירה.
<< אורח >> חנמאל דורפמן: << אורח >>
אולי תנסו. אני חושב שיש כמה משרדי ממשלה שהם רלוונטיים לזה כמונו. זה לא נראה לי אירוע תקציבי מורכב.
<< אורח >> אורית סוליציאנו: << אורח >>
זה לא הרבה. זה כמה מיליונים בודדים. עוד 3, 4 מיליון יעזרו מאוד. בשנים האחרונות נוספו עוד חמישה מרכזים.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אנחנו הצענו את איגום המשאבים. אנחנו נעשה את שוב אבל לצערי זה משהו שרק הממשלה יכולה לתת לו מענה.
<< אורח >> חנמאל דורפמן: << אורח >>
אנחנו לא יכולים לתקצב כי לא תחום פעולה שלנו אלא אנחנו יכולים שותפים בהחלטת ממשלה.
<< אורח >> ענת הראל: << אורח >>
אני אעביר את הדברים גם אצלנו לבחינה נוספת.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
בסדר, תודה. הייתי רוצה התייחסות של מישהו ממשרד המשפטים לעניין צו איסור הפרסום. מי היחידה הרלוונטית? יש פה את הייעוץ וחקיקה ויש סיוע משפטי.
<< אורח >> נילי פינקלשטיין: << אורח >>
שלום, נילי פינקלשטיין מייעוץ וחקיקה. אני לא מכירה את הצעת החוק.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אני לא מדברת על הצעת חוק אלא על המצב הקיים. שי-לי מספרת את הסיפור האישי שלה שהאדם מוגן בצו איסור פרסום. חייה נחרבו והוא הכול כרגיל. זו לא הייתה המטרה המקורית של הצו הזה כאשר הוא חוקק.
<< אורח >> נילי פינקלשטיין: << אורח >>
יש מספר מסגרות משפטיות שקובעות את האפשרות להטיל צו איסור פרסום על הליך משפטי או על שלבי מוקדמים להליך המשפטי כאשר מתנהלת חקירה. חלקם מעוגנים בחקיקה באופן מיוחד להגן על עניינן של מתלוננות בעבירות מין וחלק מההסדרים המשפטיים הם כללים יותר. לפעמים הבקשות להטלת איסור פרסום מוגשות על ידי משטרת ישראל וגורמים אחרים גם יכולים להגיש את הבקשות האלה. המצב המשפטי הוא די רחב.
שי-לי תיארה את הצעת החוק והיא צודקת בתיאור שלה. נדרש תיקון חקיקה על מנת לאפשר לנפגעת עבירה להביע עמדה לפני קבלת החלטה על מתן צו איסור פרסום. כיום אין אפשרות משפטית לקבל את העמדה של נפגעת העבירה.
משטרת ישראל במקרים המתאימים או פרקליטות תלוי באיזה שלב מתבקש צו איסור הפרסום יכולים להתייחס למצבה של הנפגעת כשיקול בגיבוש עמדתם ביחס להוצאת הצו. כל הדברים האלה שאני מסבירה הם דברים כלליים.
יש עילות בחוק שנוגעות למצבה של הנפגעת והצורך להגן עליה כסיבה כמו ששי-לי תיארה שהמקור לחלק מהעילות האלה הוא הגנה על הנפגעת. משטרת ישראל במקרים המתאימים גם מבקשת להסיר איסורי פרסום כדי לקדם חקירות ולהגיע לנפגעות אחרות. יש שלל כלים בתחום הזה שיכולים לסייע או לקדם את החקירה ולהגיע לנפגעות אחרות או להגן על הנפגעת.
בוודאי אם יש תופעה שצווים לאיסור פרסום בסופו של דבר מנוצלים על ידי גורמים כדי להגן על אינטרסים שלא ראויים להגנה הדבר הזה צריך להיבדק. אני מבטיחה להתייחס להצעת החוק הפרטית. אני לא יודעת איפה היא עומדת. אני אבדוק את הדברים ואנחנו נגיב.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אורית, איפה הצעת חוק עומדת?
<< אורח >> דור אילון: << אורח >>
שלום, דור אילון מאיגוד מרכזי הסיוע. אנחנו בהליכים של סיום הכתיבה שלה והיא עומדת להיות מוגשת בשבועות הקרובים.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אולי כדי להעביר את זה לייעוץ וחקיקה לפני. זה יעזור.
<< אורח >> שי-לי עטרי: << אורח >>
יש לי משהו לשאול אותך. דיברת על זה בצורה שאני מרגישה שאני יכולה לשאול אותך שאלות.
<< אורח >> נילי פינקלשטיין: << אורח >>
בהחלט.
<< אורח >> שי-לי עטרי: << אורח >>
אם אין שום פיקוח על העובדה שהשופט שנותן בסופו של דבר את מתן הצו קורא את העדות של המתלוננת ומקבל מסמך מעורך דינו של האנס. על סמך מה הוא מאשר צו איסור פרסום אם זה לא אולי על שם עורך הדין שהגיש. תמיד תראו שעורכי הדין הכי טובים תמיד מייצגים את עבירות מין כמו יושב-ראש לשכת עורכי דין לשעבר. תוך שלוש שעות הם מקבלים צו מבלי שקראו את העדות שלי.
המשטרה יותר מדי אומרת שזה נתון לשיקול בית המשפט. אתם צריכים להסתכל, בעיניי, בעדות הראשונית של המתלוננת אם קיים בכלל דיווח על מתלוננות נוספות. אם נתנו את שמן, אולי יש מספרי טלפון כי יש חשיבות למה שאתם אומרים. אפשר להמליץ לקרוא את עדות המתלוננת.
אין שום פיקוח על כך שצו איסור הפרסום נטען כמשהו שהוא הגיוני לחומר. המון פעמים זה קשור על שם מי עורך הדין שהוגש. לא יתכן ששלוש שנים אני יכולה לחכות חקירה, ארבע שנים כבר ותוך שלוש שעות יהיה לאדם עם כסף צו איסור פרסום.
אתם כל כך מתעקשים לא להאריך את ההתיישנות של נפגעות עבירה אז למה אתם לא מבטלים התיישנות של צו איסור פרסום? למה אישה צריכה למות והיא לא יכולה לספר לבת שלה מי אנס אותה? זה לא הגיוני.
אתם יכולים להתעקש על משהו אחד אז תדאגו גם לחוק אחר. אתם הזנחתם אותו יותר מדי זמן. אנחנו ממזמן לא רוצות להיות ב' ו-ג' ואל תתנו לאנסים להשתמש במה אנחנו צריכים לעשות. זה יותר זמן עבר. אנחנו ב-2026 וזה חוק משנות ה-90. לא צריך כל כך הרבה ועדות. זה היה צריך לקרות אתמול.
<< אורח >> נילי פינקלשטיין: << אורח >>
חשוב שאת משמיעה את הביקורת שלך והביקורת שלך תישמע ותשפיע על הליכי גיבוש עמדות של כל הגורמים במשרד המשפטים. טוב שאת אומרת והדברים האלה יילקחו בחשבון. אני אענה לשאלה ברמה המשפטית הכללית ולא הקונקרטית של מה שקרה במקרה של צו האיסור שניתן בעניין הפגיעה בך.
<< אורח >> שי-לי עטרי: << אורח >>
זה לא רק בי. אנחנו מקיימות את זה לגבי הרבה צווי איסור פרסום.
<< אורח >> נילי פינקלשטיין: << אורח >>
אני מתייחסת למצב המשפטי כפי שאני מבינה אותו ואולי זה יכול להאיר. בהליכים בבקשה לצו איסור פרסום יש כיום שני צדדים. המבקש שאם הוא נחקר כחשוד יש לו זכות להגיש בקשה בעניין הזה ושם הגיש עורך דינו את הבקשה והמגיבים לבקשה שמוגשת על ידי החשוד הם המדינה. השופט מקבל את ההחלטה ויש גם הליכי ערעור על צווים כאלה. יש תיקים שהגיעו עד בית המשפט העליון בנושא בקשות לאיסור פרסום.
שאלת מי מפקח. ההליך משפטי כולל שלבי ביקורת אפשריים. גם המדינה כאשר היא מגבשת את עמדתה ואולי הנציגים האחרים מעוניינים לפרט יותר איך זה נעשה בפרקטיקה יש להם רשימה ארוכה של שיקולים שמנחים אותם בגיבוש העמדה ביחס לבקשות האלה. לפעמים הבקשות מוגשות על ידי המדינה. נעשה תיקון לחוק בהקשר של איסור פרסום על פרטים מזהים של נפגעות עבירות מין בחוק עונשין שקובע - - - אני לא זוכרת בדיוק - - -
<< אורח >> שי-לי עטרי: << אורח >>
גם אני לא.
<< אורח >> נילי פינקלשטיין: << אורח >>
אבל יש התקדמות בחקיקה ביחס למתן מקום והתייחסות לכל נפגעת עבירה ולא הנחה מראש שכל נפגעות עבירות מין מה שטוב להן ומה שהן מעוניינות בו זה שפרטיהן לא יפורסמו.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
זה ברור. ראינו פה ניצול לרעה של החוק של אדם שיכול להיות שאם שמו היה מפורסם היו מגיעות הרבה מאוד מתלוננות ולא היה מצליח לשחק בכולם כבובות על חוט באמצעות הכסף שלו וזה הגן עליו.
<< אורח >> שירי שחף: << אורח >>
גבירתי, אם אפשר? אני מהסיוע המשפטי.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
בבקשה. אחרי הסיוע המשפטי נציגת הפרקליטות.
<< אורח >> שירי שחף: << אורח >>
שירי שחף, ממונה על ייצוג נפגעות עבירות מין בסיוע המשפטי. אני מודע לך על הדיון זה. אני מודה גם לכן על שיתוף המרגש והחשוב. אני אספר על העשייה שלנו מאז כניסת תיקון 26 לחוק הסיוע המשפטי לתוקף ב-30 באפריל. התיקון מרחיב את זכות האיסור לנפגעות עבירות מין משלב החקירה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
כמה עבדנו על הזה. מה שעברנו מול עמית מררי בייעוץ וחקיקה בשביל להרחיב דברים. היה קשה מאוד. זאת כדי שתדעי את זה מאחורי הקלעים. אפילו הדבר הזה הוא אחרי אין ספור פגישות והדבר הכי קטן ואלמנטרי.
<< אורח >> שירי שחף: << אורח >>
אני אתן נתונים. למרות שהם מעידים על גידול משמעותי במספר הפניות אלינו אנחנו מאמינים שזה לא מלוא הפוטנציאל. בנוגע לבגירים, מאז כניסת החוק לתוקף ועד סוף חודש דצמבר נפתחו אצלנו 681 תיקים. מחצית מהם הם ייצוג בשלב החקירה בענייני בגירים. בנוגע לקטינים, נפתחו 391 תיקים. גם שם היחס הוא בערך מחצית מהפניות נוגעות לייצוג בשלב החקירה. זה מראה על הנחיצות והחשיבות של התיקון הזה.
גם לפני מועד כניסת התיקון לתוקף בעבירות שבהן ייצגנו, אנחנו מגישים ומייצגים נפגעי עבירה ונפגעות עבירה בהליכים של בקשה לבית משפט להסרת צו איסור פרסום או לבקש להטיל צו איסור פרסום. אנחנו גם מגישים גם ערעורים לבית מהמשפט המחוזי אם הדיון הוא בבית המשפט השלום וגם לבית המשפט העליון.
באופן אישי יצא לי להגיע שלוש פעמים לבית המשפט העליון עם נפגעות עבירה שאנחנו מייצגים כי יש זכות ערעור על הליכים שכבר ניתן בהם צו איסור פרסום ומבקשים להסיר. פה יש זכות עמידה לנפגעת העבירה.
לגבי הצעת החוק, אני לא מכירה אותה אבל היא נשמעת נכון וחשוב מאוד שלנפגעת העבירה יהיה מעמד וזכות הבעת עמדה לפני שהצווים האלה מוצאים.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
תודה רבה, נציגת הפרקליטות.
<< אורח >> אורלי רוזנטל-נעמן: << אורח >>
עורכת הדין אורלי רוזנטל-נעמן, ממונה ארצית לתחום נפגעי עבירה וראש פורום עבירות מין. מטבע הדברים אני לא יכולה להתייחס לתיקים ספציפיים אבל אני אתייחס למספר נושאים ולמה שאני כן יכולה מהדברים ששמענו פה היום.
שמעתי בכאב את הדברים של שי-לי שתיארה את הפגיעה המינית שעברה ואת השתלשלות הדברים לאחר מכן. מצער מאוד לשמוע נפגעת שאוזרת אומץ ומגישה תלונה ומתארת התנהלות קשה של גורמי חקירה ותביעה. חשוב שהדברים נאמרים כאן בדיון היום. חשוב להעלות את הדברים למודעות וחשוב ללמוד ולהפיק לקחים וכך נעשה.
כפי ששי-לי ציינה היא הגישה ערר על החלטה לסגור את התיק. חשוב לומר שערר נבחן על ידי מספר גורמים. חומר הראיות נבחן ביסודיות על ידי מחלקת עררים והמשנה הפלילית לפרקליט המדינה במקרה שלפנינו קיבלה את הערר במובן זה שהיא הורתה על השלמות חקירה. בהמשך תתקבל החלטה.
מעבר לזה אני לא יכולה לומר וגם לגבי עניין הפרסום כפי ששי-לי ציינה יש בקשה שתלויה ועומדת לדיון שתתקיים בבית משפט.
לגבי עניין של איסורי פרסום בכלל, נילי ממחלקת ייעוץ וחקיקה ציינה היטב את הדברים. יש חוק בתי המשפט שמתייחס לאיסור פרסום. ההחלטה היא על ידי בית המשפט וכל מקרה נבחן לגופו. יש מקרים שהמשטרה מבקשת להתיר את הפרסום כדי שיבואו מתלוננות נוספות ויש מקרים שהמשטרה מבקשת לאסור את הפרסום כמו למשל בעבירות מין במשפחה כדי לא לפגוע במתלוננת ולשמור על חיסיון זהותה. אני שמחה לשמוע שאתן מקדמות הצעת חוק שעוד לא הגיעה. אנחנו נבחן אותה בהמשך ונתייחס אליה.
שמעתי גם את מיכל וגם הקול הזה הוא חשוב. חשוב שהקול הזה ישמע. נפגעות לא צריכות לחשוש גם אם הוא הפוגע הוא אדם מפורסם, מוכר וידוע. אני לא מכירה את הבדיקה הספציפית ולא אתייחס בכלל למקרה הזה אבל באופן כללי כאשר ישנה התיישנות הדבר הוא מחסום דיוני. היינו פה בדיון בכנסת שנדון נושא ההתיישנות. יש הצעת חוק שמטפלת שעניינה להאריך את תקופת ההתיישנות.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
רציתי לבטל את תקופת התיישנות במשא ומתן עם משרד המשפטים. לצערי, זה מוזער אבל הדבר הנכון הוא לבטל לגמרי.
<< אורח >> אורלי רוזנטל-נעמן: << אורח >>
הדברים האלה עוד יבואו לפתחה של הכנסת. אני אצטרף לדברים כמו שאמרה אורית. חשוב לנו מאוד ללמוד ולהפיק לקחים ולעשות הכשרות ואנחנו עושים הכשרות לפרקליטים ואנחנו מקיימים קשר שוטף עם מרכזי הסיוע ועם הארגונים. הקשר עם נפגעי עבירה חשוב ואנחנו מפנים אותם גם למרכזי הסיוע והליווי וגם לסיוע המשפטי.
בתקופה האחרונה אנחנו במהלך חדש בפרקליטות. בכל המחוזות של הפרקליטות הוקמו מחלקות לעבירות מין. היום יש פרקליטים שמתמקצעים בתחום והם עוסקים בתחום של עבירות מין. בנוסף יש יחידה מקצועית למתן מענה לנפגעי עבירה שיושבת בתוך יחידת הסיוע הארצית ויוצרים קשר יזום עם נפגעות עבירות מין בתיקי הכנה שמתקבלים לאחרונה בפרקליטות ושומעים את נפגע העבירה, נותנים לו מידע על ההליך ומפנים גם לגורמי סיוע.
נושא הטיפול וטיוב הטיפול בתחום של עבירות מין הוא אחד מהיעדים שלנו בפרקליטות. התיקים של עבירות מין הם תיקים שדורשים טיפול רגיש ומקצועי. יש מורכבות ראייתית ומשפטית ייחודית וניתוח הראיות בתחום מצריך כאן מיומנות ומקצועיות והתיקים האלה נבחנים ביסודיות, במקצועיות, ברגישות וברצינות. חשוב לנו כפי שאמרתי להקפיד על הקשר והליווי של הנפגעים.
אני רוצה להתחבר לסיום של הדברים של שי-לי שהיה לה מסר אופטימי. אני גם רוצה ללכת בכיוון הזה. אנחנו שומעים בדיונים לא אחת וגם בתקשורת וברשתות החברתיות על נפגעות שאומרות בשביל מה להגיש תלונה במשטרה. לא יאמינו לי. תיקים נסגרים. היחס הוא לא יחס טוב. זה מרפה את ידיהן וגורם למתלוננות לא לגשת ולהגיש תלונה.
חשוב לי גם להשמיע שיש גם קול אחר. יש חוקרים וחוקרות ופרקליטים ופרקליטות מסורים שעושים עבודה יסודית ומקצועית ושומרים על קשר עם הנפגע והנפגע לאורך ההליך מרגיש שיש לו כתובת, שמאמינים לו ושנלחמים עבורו.
יש מקרים שמסתיימים - - ואנחנו שומעים גם על זה וצריך להשמיע את הקול על אותם תיקים שמסתיימים בהרשעה ובענישה והנפגעים יוצאים מחוזקים מההליך. גם בעימות, אגב. הרבה פעמים הנפגע מרגיש שהוא יוצא מחוזק מהעימות. העימות לא נעשה אם נפגע לא מעוניין ולא רוצה.
חשוב לדעת שנפגע זכאי לליווי בהתאם לחוק. סעיף 14 לחוק זכויות נפגעי עבירה מאפשר ליווי בחקירה כולל גם בעימות. מרכזי סיוע יעידו על כך שלא אחת הם מלווים את נפגעות גם בהליכי עימות וגם בהליכי חקירה. הקול הזה חשוב שהוא ישמע. כמובן כל זה בלי להקל ראש לרגע מחויבותנו ללמוד ולהפיק לקחים ולשמוע את הדברים.
אשמח להיות בקשר איתך ולשמוע את הדברים. אני לא יכולה להתייחס מעבר לזה כי התיק שלך הוא עדיין תיק תלוי ועומד ואני לא אומרת שום דבר לגופו של התיק ולגופו של העניין אבל הקול שאתן השמעתן פה גם שי-לי וגם מיכל כנפגעות הוא קול שחשוב שישמע.
<< אורח >> שי-לי עטרי: << אורח >>
חשוב לי להגיד לך משהו בתור מישהי שקשורה לפרקליטות ואני חושבת שזה חשוב שאני ספציפית אגיד לך. אני אספר לך שבתור נפגעת הטבח של 7 באוקטובר חיכית מאוד למה שיקרה. כבר בהספד בלוויה של בעלי אמרתי לו אני אמשיך את המלחמה שאנחנו נלחמנו עבור הצדק גם בשבילך.
אחרי סגירת התיק בפעם שנייה כאשר ביקשתי לחקור את השותף כי העבירו את החומר לפרקליטות בלי לחקור את השותף, קראו לי אחר כך אחרי שחקרו את השותף. לפני שהגעתי לחקירה בפרקליטות המלווה שלי קיבלה טלפון ושאלו אותה אם אני כשירה נפשית לעמוד בהליך אחרי מה שעברתי. היא ניסתה להבין למה היא חושבת שאני לא יכולה להבין הליך כזה. בהתחלה היא לא הבינה כי זה היה נשמע ששואלת האם לדבר על זה עכשיו או לפנות אליה בעוד תקופה. היא אמרה שהיא רוצה.
האמת, הם אמרו לי את זה שוב גם כשבאתי. הם אמרו לי את חושבת שאחרי מה שעברת לא עדיף לך לשמור הכוחות שלך. לא. הסתכלתי לה בעיניים ואמרתי לה שאם יכולתי לרוץ ממחבל ולא לקפוא אז אעמוד על דוכן ואל תיקחו את זה לאנשים.
יש הרבה פוסט טראומתיים. יש לי הזדמנות להגיד לך את זה. הרבה יבואו אליכם עם קצת יותר טיקים וחרדות. אולי פוסט טראומה שלהם תהיה קצת יותר נוכחת. אנחנו מדינה שעוברת טראומה וצריכה להשתקם. רציתי להגיד לך שאם יש לי הזדמנות לדבר איתך ויש לך אפשרות לדבר עם פרקליטים במדינה לנסות לא כל כך לפחד על אדם שמתמודד עם פוסט טראומה. קרה לו משהו לא תקין אבל אולי תקין מאוד. אולי דווקא התהליך איתכם ירפא אותו.
<< אורח >> מיכל גדיסמן: << אורח >>
שכאשר התיק שלי הגיע לפרקליטות ובדקו אותו סגרו אותו. מה הסיבה? חוסר עניין לציבור. חוסר עניין לציבור. מה שסילבן עשה הוא חוסר עניין לציבור. השר כץ, אני לא רוצה להיכנס מה אתה מבין ומה לא, את הולך למנות אותו לתפקיד ציבורי? הוא? תגידי את. היו שם סיפורים נוספים. ג'ודי ניהלה מערכת יחסים עם אחר החוקרים אז זה חוסר עניין לציבור. בואו נציף את כל הדבר הזה. על פי הדברים נקבעים גורלות ותפקידים ציבוריים של אנסים.
<< אורח >> אורלי רוזנטל-נעמן: << אורח >>
הבנתי ממך שהעילה הייתה התיישנות אבל אני לא מכירה את הפרטים.
<< אורח >> מיכל גדיסמן: << אורח >>
וינשטיין פתח בדיקה ולאחר שעשו את הבדיקה חקרו אותי, חקרו עדות. התיק הועבר לפרקליטות. חוץ מעניין ההתיישנות היה גם עניין של חוסר עניין לציבור ולא מטעמים אמיתיים של חוסר עניין לציבור. אמרתי לך למה. הדבר הזה בלתי נתפס. כל אנשים שהסתכלו על הבנות שלהם והנכדות שלהם – הן צפויות גם לעבור את זה אם הן יעבדו במגזר הציבורי.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
האם יש עוד מישהי שלא נתתי לדבר שהגיעה ורצתה לומר משהו?
<< אורח >> הגר כהן: << אורח >>
אפשר להגיד משהו בנוגע לשי-לי?
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
כן.
<< אורח >> הגר כהן: << אורח >>
קוראים לי הגר כהן. אני מדברת בנוגע לצו איסור פרסום. רק מהמקרה האישי של שי-לי עוד במהלך החקירה היא ציינה שיש נפגעות. האנס עצמו הכיר בזאת ועדיין המשטרה עושה באופן קבוע ממה שאני מבינה מעורכת הדין של שי-לי היא לא לוקחת עמדה אלא כותבת לשיקול דעת בית המשפט.
ברגע שהשופט רואה דבר כזה מהמשטרה כי המשטרה לא מציינה שעלו עוד שמות במהלך החקירה ושגם האנס מכיר בזאת אז השופט אומר לעצמו אם זה לשיקול בית המשפט אז לא כרגע. הוא מקבל צו איסור פרסום.
אין אפילו רף נמוך שאומר שבמידה שכן מציינים שמות של נפגעות והאנס מכיר בזה או באחד מהשמות אז שלא יתנו לו דבר כזה. זה משהו שמבלבל עד עכשיו שאני לא מצליחה להבין. גם כשמציינים את זה וגם כשהאנס אומר את זה בעצמו עדיין הוא זכה לקבל צו איסור פרסום שעד היום אנחנו נלחמות בו.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
תודה. אני ניגשת לסיכום אם כולן דיברו. מיכל ושי-לי, תודה שבאתם ושיתפתם. אני בטוחה שזה קשה ולא נעים להיחשף בצורה כזו. זה חשוב מאוד. יושבים פה נציגים מכל המשרדים ואם רוצים לעשות תיקון מערכתי הם אלה שצריכים לשמוע.
<< אורח >> שי-לי עטרי: << אורח >>
אני מעריכה את זה שבאתם.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
1. הוועדה מבקשת מהמשטרה והמשרד לביטחון לאומי לקדם את מדדי השירות שניתן למתלוננים ולמתלוננות בעבירות מין. זו נקודה שחוזרת על עצמה גם מהדיון הקודם.
2. הוועדה מבקשת מהמשטרה להגיש לוועדה מסקנות מבדק הבית שנעשה לאחר שבחנו תיקים בעבירות מין שנסגרו. נבקש לדעת כמה תיקים נבדקו ומה היו המסקנות.
3. הוועדה מבקשת מהמשטרה ומהמשרד לביטחון לאומי לבחון איך משפרים את החוויה של הנפגעות שממתינות בתחנות המשטרה כשהן מגיעות להגיש תלונה. נפגעות ונפגעים. כמו כן מבקשת הוועדה לבחון את הנקודה שחוזרת על עצמה עם העימות מול הפוגע ואיך נמנעים ממצב שגם כך קשה שלא משאירים את הנפגעת עם הפוגע.
4. הוועדה קוראת למשרד הרווחה להגדיל בהקדם את התקציב של מרכזי הסיוע. אנחנו נבקש עדכון שבועי בנושא הזה עד שהבעיה תיפטר.
5. הוועדה מבקשת ממשרד המשפטים לבחון את שינוי החקיקה בנושא צו איסור פרסום.
אשמח לקבל את הנוסח שאתן עובדות עליו, אם תרצו למסור. אם תרצו שהוועדה תקדם את זה אז בשמחה רבה. בכל מקרה כדאי להעביר את זה למשרד המשפטים לייעוץ ולחקיקה כדי לקבל את הגיבוי.
אנחנו מוציאות מכאן פנייה גם לשר הביטחון וגם לשר שאחראי על רשות החברות לחזור בהם מהמינוי של סילבן שלום להיות יושב-ראש התעשייה האווירית בישראל. לא די בכך שלא נעשה צדק משפטי אז לפחות ברמה ציבורית לא ייתן פרס למי שיש עליו כל כך הרבה מתלוננות.
שמענו פה אישה שבשמה ובקולה חשפה את עצמה. לצערנו, הסיפור גם מוכר במרכזי הסיוע. המינימום הנדרש הוא לא לתת לאדם כזה תפקיד ייצוגי. יש לזה מסר ערכי ומוסרי קשה ביותר גם כלפי הדורות הבאים. תודה רבה. אני נועלת את הדיון.
<< סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 10:50. << סיום >>