פרוטוקול ועדה

הכנסת העשרים-וחמש מושב רביעי פרוטוקול מס' 112 מישיבת הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים יום שלישי, י' בטבת התשפ"ו (30 בדצמבר 2025), שעה 13:00 סדר היום: << נושא >> ישיבת מעקב - פעילות הממשלה למיגור האלימות בקרב צעירים בחברה הערבית << נושא >> נכחו: חברי הוועדה: נעמה לזימי – היו"ר עאידה תומא סלימאן מוזמנים: מלאכי חסדאי – המטה למלחמה בפשיעה בחברה הערבית, משרד ראש הממשלה שרית נשיא – ראש אגף בכיר פיתוח פרויקטים ומידע, המשרד לביטחון לאומי חנין חאג' יחיא מסארווה – מנהלת תחום בכירה חברה ערבית, רב"ק, המשרד לביטחון לאומי קובי אריאלי – מנהל תחום תכנון ותוכניות את"ב, המשרד לביטחון לאומי סנ"צ אדם פארס – רמ"ד שותפויות חברה ערבית, משטרת ישראל, המשרד לביטחון לאומי רפ"ק מורן בייביץ' – קמ"ד חקירות, משטרת ישראל, המשרד לביטחון לאומי רפ"ק לירון קורן – ראש חוליית סמים ואמל"ח, חטיבת מודיעין, משטרת ישראל, המשרד לביטחון לאומי רפ"ק יהודה כדורי – ראש חוליית מאקרו תקציב, אגף התכנון, משטרת ישראל, המשרד לביטחון לאומי קרן דהרי בן נון – עו"ד, ייעוץ וחקיקה משפט פלילי, משרד המשפטים נסרין סלאמה – עו"ד, ראשת תחום החברה הערבית בסנגוריה הארצית, משרד המשפטים יעל מיזרוחין – מנהלת תחום חברה ערבית - תוכנית יתד, משרד הרווחה והביטחון החברתי שירין חאפי נטור – מנהלת אגף בכיר א' חינוך בחברה הערבית, משרד החינוך ורד גיל – ממונה אקלים חינוכי מיטבי ומניעת אלימות, משרד החינוך אביגיל פלג – רפרנטית משפט ואכיפה, אג"ת, משרד האוצר אחסאן הנו – מנהל אגף תעסוקה בחברה הערבית, משרד העבודה עארף סוסחא – מנהל תחום בכיר, משרד הנגב, הגליל והחוסן הלאומי ד"ר נורית יכימוביץ-כהן – מרכז המחקר והמידע של הכנסת ליהי גאוני – פרוייקטורית חברה ערבית, הרשות לשיקום האסיר אסי אלון – מפקח ארצי נוער וצעירים, הרשות לשיקום האסיר חגי ברוש – ראש תחום בכיר טיפול ושיקום, הרשות הלאומית לביטחון קהילתי חיאם קעאדן – סמנכ"ל המגזר הערבי, מרכז השלטון המקומי אחמד אסמר – הערכת איכות ומגוון, המועצה להשכלה גבוהה יניב פרץ – ראש אגף מעסיקים, שירות התעסוקה למא יאסין – מנהלת קהילות בטוחות, יוזמות אברהם ד"ר נג'דיה עודה-חבשי – מנהלת תוכנית רוואפד, אלפנאר - תעסוקה, כלכלה וחברה ניסים בן-דוד – יו"ר רשת מרכזי הצעירים זכי מאגד – מנהל, עמותת על"ם לנוער במצבי סיכון סומיה בשיר – רכזת החברה הערבית, נשים עושות שלום, ארגוני נשים נדאל מסאלחה – חבר מפלגה, הדמוקרטים הצעירים עאיד בדיר – סגן ראש עיריית כפר קאסם, מנהל תקשורת, מכון זולת לשוויון וזכויות אדם ד"ר אחסאן חלאילה – מנהל מכללת משגב, פעיל חברתי גאלב סלאמנה – עו"ד, רכז לא יהודים, המטה הצעיר, הדמוקרטים אסיה שיבלי – נציגה, מועצת התלמידים והנוער הארצית חליל סבאח – נציג, מועצת התלמידים והנוער הארצית אמיר אשרף סלימאן – עומדים ביחד, דוד שכול מוזמנים באמצעים מקוונים: דימא אסעד ניקולא – מנהלת תחום צמצום פערים דיגיטליים, איגוד האינטרנט הישראלי מנהלת הוועדה: דפנה סידס-כהן רישום פרלמנטרי: חבר תרגומים, יפית גולן רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> פעילות הממשלה למיגור האלימות בקרב צעירים בחברה הערבית << נושא >> << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> שלום, צוהריים טובים. אני מתכבדת לפתוח דיון מעקב נוסף של ועדת הצעירים על פעילות הממשלה למיגור הרצח והאלימות בקרב צעירים בחברה הערבית. לפני שאני אתחיל, כבכל דיון אני מחויבת רגשית ויחד עם כולנו להזכיר פה שעדיין יש חטוף בעזה, גיבור ישראל רן גואילי, ואנחנו מחכים לשובו כולנו עד החטוף האחרון גם היום, וכמובן שנחזור לחיים בביטחון, בשקט, ונוכל באמת לבנות פה מחדש. אני יוצאת עכשיו מדיון ועדת הכספים, שתי קומות למעלה, כשקיצצו בתוכניות החומש 550. היה קיצוץ לפני יומיים למשרד לביטחון לאומי, והיום היה קיצוץ ההשלמה לשב״כ. אני חייבת לפתוח בזה, כי זה מקומם ואבסורד, אוזלת היד המערכתית וההתנערות הטוטאלית. תוכנית 549 היא התוכנית המשטרתית, הלאומית, למיגור רצח ופשיעה וטיפול בארגוני הפשיעה ומניעת האלימות. תוכנית 550 היא תוכנית המניעה. היא ההשקעה בכל המערכות החברתיות, המערכות החיוניות, כדי למנוע מצעיר בחברה הערבית את אותו מסלול נורא שמסליל אותו לארגוני פשיעה, שגוזל ממנו את היכולת לבחור, ולייצר הזדמנות שווה שהיא לא רק עניין ערכי וחברתי. אמרתי את זה גם בוועדת הכספים, זה עניין כלכלי-לאומי. כשאנחנו פוגעים בתוכניות של השתלבות במשק, בשוק העבודה, בהשכלה ובהשתלבות, אנחנו פוגעים בעצמנו. השנה הזאת היא שנת שיא קשה של רצח בחברה הערבית. אחוזים גבוהים מדי הם צעירים, יש לומר גם צעירות. ואני מקיימת את הדיון הזה גם בכאב, בגלל שהכנסת פה מתעלמת מסוגיה לאומית שקשורה ב-20% מהאוכלוסייה, שהיא סוגיה של כולנו, זאת לא סוגיה מגזרית. ועדת הצעירים פה לקחה על עצמה לנהל הרבה מהדיונים בנושא הזה, פשוט כי אין מי שיעשה זאת. ואני כל הזמן אומרת, בסוף זה לא רק הדיון הזה, הוא דיון מעקב ספציפי על רצח ופשיעה בחברה הערבית, אבל אנחנו דנים על כל הרצף, מהחינוך הלא פורמלי ומה עם צעירים חסרי מעש בחברה הערבית, ואי ידיעת השפה העברית הדבורה, אנחנו גם נדבר על זה, מקצצים בחוק ההסדרים, בתוכנית הדגל שהייתה אמורה לסייע. מוציאים מחוק ההסדרים לסייע לידיעת השפה העברית הדבורה. ואני אומרת פה גם לכל מי שלא מבין את החשיבות הזאת, כשצעיר ערבי לא יודע שפה, אנחנו מונעים ממנו לעבור ראיון עבודה, לצלוח את האקדמיה ולהיות חלק. זה אבסורד שצריך להגיד דבר כל כך בסיסי. ואני רוצה להגיד לכל מי שהגיעו לכאן, זה דיון רב משתתפים, קודם כל הוועדה הזאת היא הבית, אנחנו נעשה פה כמה דיונים שצריך, ככל שצריך. אני לשירותכם. את התופעה הזאת אפשר וצריך למגר, ולא רק למגר את הרצח בפשיעה בחברה הערבית, אלא למגר את התלות הזאת בארגוני פשיעה ולייצר מציאות אחרת של השתלבות ושייכות לחברה הישראלית, מה שלא רק מוליד פה חברה יותר בריאה, עם יותר חוסן לאומי, עם יותר ערבות הדדית, אלא גם מוליד צמיחה ופריון וכלכלה. הדברים הללו הם שלובים והם יחד, ואנחנו נילחם בזה בכל הכוח. אני פה לנושא הזה מושקעת, אמשיך להיות מושקעת, ואנחנו נשנה את המציאות הזאת. אז תודה רבה רבה לכל מי שכאן. ואני רוצה לפתוח באחד הארגונים שבאמת הכי הכי מלווים אותנו בנושא הזה, שאני פועלת איתם כבר שנים, ותודה לכם שאתם פה. אגב, המון ארגונים. אני פותחת היום ביוזמות אברהם. אני נותנת לכם לתכלל מי ידברו ואיך ידברו, ולהציג את הדוח שלכם, ותודה רבה שאתם פה איתנו. אגב, גם תודה לסיוע, ללשכה תמיד, ולצוות, על העבודה המשותפת, ואני מאוד מקווה שהמציאות תשתנה. אני יודעת שגם נלחמנו יחד על הקיצוצים שהיו כאן בשבוע הזה. פה לא הצלחנו, אני מקווה שנצליח יותר בדברים אחרים. למא יאסין, מנהלת קהילות בטוחות. << אורח >> למא יאסין: << אורח >> תודה רבה לכבוד יו״ר הוועדה, חברת הכנסת נעמה לזימי, שמתעקשת באמת להביא את הסוגייה הכואבת הזו אל כותלי הכנסת. היום אני לא מציגה רק את עמדתי או את עמדת יוזמות אברהם, אלא את הקול הכואב של משפחות הקורבנות. משפחות שממשיכות להתמודד לבדן עם הכאב, השכול והיעדר המענים הכלכליים והחברתיים. (הצגת מצגת) בדוח שלנו השנה החלטנו לא להסתפק בפרסום של מספרים, אלא להביא את קולם של בני המשפחות. הדוח השנה מוקדש לזכרם של ד"ר עבדאללה עווד, סוזאן עבד אל-קאדר, רוזית ג'ורבאן, וליד בדוויה, כאשר בשלושה מהמקרים הרוצח עוד מסתובב חופשי. מתוך הראיונות עולות ארבע סוגיות מרכזיות בהקשר של תופעת הפשיעה. משפחתו של עבדאללה עווד מתארת את חוסר האמון שנוצר עם מערכת השיטור, כאשר, ואני מצטטת, "עשרה חודשים אחרי רצח באור יום, אין מעצרים, אין חשודים, אין תקשורת איתנו. כך מזלזלים בדם של אזרח ערבי. אני לא מבקש לדעת מי הרוצח, רק שיגידו, חוקרים, מתקדמים. כלום. ובמקרים ביטחוניים, שם תופסים תוך שעות. אז למה כאן לא?". << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> רגע, זה חשוב מה שאת אומרת. אנחנו לא מדברים רק על מניעת רצח ופשיעה בחברה הערבית, אנחנו מדברים גם על תת ביצוע של הגשת כתבי אישום, ומעצר של רוצחים ואנשים שעשו את הפשעים הנוראים מכל. צריך להגיד את זה. זה מצב אבסורד, שאנשים רוצחים רופא לעיני מטופליו, או נערים, או ילדים אפילו בפארק בגן שעשועים ולא נעצר רוצח. << אורח >> למא יאסין: << אורח >> ואין תקשורת עם המשפחה, זה הכי כואב למשפחות. בתמונה אפשר לראות את סוזאן יחד עם אחותה סאוסן, שראיינו אותה. סוזאן, אגב, הייתה מאוימת. המשטרה ידעה, והפתרון שהיא הציעה לה היה ללכת למקלט לנשים מוכות. סוזאן לא הסכימה בשל חשש ודאגה למעמדה החברתי. היא הייתה פעילה חברתית, אישה של שלום ועשייה, ואפילו התמודדה למועצת העיר. אחותה סאוסן שואלת ותוהה בצדק, מה היה קורה אם זו הייתה אישה אחרת, עם כוח, עם מעמד ציבורי גבוה יותר, לו חברת כנסת הייתה מאוימת. האם גם אז מקלט לנשים מוכות היה הפתרון היחיד? מדוע כשאישה מאוימת, החברה דורשת ממנה להתרחק ולהסתגר במקום לעצור את הגברים המאיימים? במקרה של סוזאן, כמו במקרים רבים אחרים, הפער בין הסכנה לבין הכלים שהמערכת מציעה הפך לחלק מהטרגדיה. הנרצחת הכי צעירה מהמשפחות שראיינו היא רוזית ג'ורבאן. רוזית הייתה המפרנסת העיקרית בבית. עם הליכתה, משפחת ג'ורבאן התערערה מהיסוד, ולצד זה המשפחה נותרה לבד להתמודד עם הקושי הכלכלי והנפשי. "אין סיוע, לא מהרשות המקומית ולא ממשרדי הממשלה", האמא שיתפה בכאב, "כולנו חיינו מהמשכורת שלה. היא הייתה הבת הכי צעירה, אבל החזיקה את הבית. קנתה בגדים, אוכל, טיפלה בי כשהייתי חולה. עשתה לי עיסוי כשכאבו לי הרגליים. היא דאגה לכולם". וליד בדוויה, שהשאיר אחריו שלושה ילדים, שנרצח ביציאתו מהמסגד בלוד אחרי תפילת ערב, לעיני מצלמות, כולל תיעודים של מצלמות העירייה. ועד היום, לא רק שאין עצור אחד, לדבריה של אשתו, הודא, אין איש שנלקח לחקירה. שנת 2025 הייתה השנה הקטלנית ביותר בתולדות החברה הערבית בישראל, עם 252 קורבנות בנפש ו-218 מקרי אלימות ופשיעה. הנתונים מצביעים על מגמה מדאיגה במיוחד. רוב הקורבנות הם צעירים וצעירות בגילאי העבודה וההקמה של החיים הבוגרים. האלימות אינה עוד תופעה שולית או עבריינית בלבד, אלא משבר חברתי עמוק המאיים על עתידו של דור שלם, על החוסן הקהילתי ועל היציבות החברתית והכלכלית של המדינה כולה. 72 מהקורבנות בשנת 2025 היו בגילאי 18-40. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> שזה נתון שחייב רגע ממש לעמוד עליו. זה רוב ברור של צעירים וצעירות שנרצחים. << אורח >> למא יאסין: << אורח >> נכון. ויותר מ-50% מהקורבנות היו בגילאי 18-30, לראשונה חוצה קבוצה זו את רף מחצית הקורבנות. צעירים רבים נהרגו בירי, לעיתים באירועים אקראיים כתוצאה מכדור תועה, ללא מעורבות ישירה בפשיעה. מדובר בפגיעה ישירה בדור שאמור להשתלב בשוק העבודה, להקים משפחות ולשמש מנוע צמיחה כלכלי וחברתי. ההמלצות שלנו למדיניות ממוקדת צעירים, אחת, תוכנית לאומית ייעודית לצמצום אלימות בקרב צעירים ערבים, מיקוד בגילאי 15-30, שילוב מאמצי חינוך, רווחה, תעסוקה ובריאות הנפש, תקצוב רב שנתי, זיהוי מוקדם והתערבות מבוססת נתונים, חיזוק הרשויות המקומיות ככלי מניעה, ושיקום האמון ותגובה מותאמת לקורבנות צעירים ולמשפחותיהם. תודה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> תודה. רציתם גם שמישהי תיתן עדות? << אורח >> למא יאסין: << אורח >> היא לא הסכימה לבוא בסוף. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> זה חשוב מאוד. תודה על הפירוט הזה, תודה גם שאתם תמיד שולחים כדי שנעמוד גם על המספר הבלתי נתפס ועל כל הפעילות. אם צריך המלצות חקיקה או עוד תהליכים שגם פה צריך לעשות מעבר לדיונים, אנחנו גם בהקשר הזה לשירותכם. עאידה, תודה שאת פה איתנו. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> תודה רבה, כבוד היו"ר. אני מודה לך על קיום הדיון עצמו, על המעקב שאת עושה בנושא, אבל גם על עצם העובדה שנתת לי מיד לדבר. הייתי רוצה להישאר ולהקשיב יותר, אבל את יודעת טוב מאוד, ב-13:30 יש לנו הצבעות בוועדת הכספים. אני אשתדל לחזור אחר כך, אבל זה גם כן קשור. למה אני אומרת את זה? כי את עשית את הדיון הזה בעניין הצעירים, ואנחנו כבר שבועיים נאבקים בוועדת הכספים כדי שלא יקצצו דווקא בתקציבים שהיו אמורים להיות חלק מהטיפול בנושא הפשיעה, או חיזוק הצעירים באוכלוסייה הערבית מתוכנית 550 לצעירים חסרי מעש. קיצצו מהתקציבים, העבירו למשרד לביטחון לאומי, וזה לא במקרה שאני מהססת לפני להגיד את השם של המשרד, המשרד שלא ניצל את התקציב המוקצה לו כדי לטפל בפשיעה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> תת ביצוע מכוון. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> אני לא חושבת שזה תת ביצוע, זה ביצוע מדיניות. זה לא תת ביצוע, זה לא כישלון, זה לא טיפול לא נכון, אלא זו מדיניות מיושמת שדואגת לזה שהפשיעה תשתולל בתוך האוכלוסייה הערבית, תאכל את האוכלוסייה הערבית מבפנים, תפרק את המרקם החברתי, וזה מה שקורה. לצערי הרב, זה מה שקורה. אנחנו במצב של חוסר ביטחון אישי וקבוצתי בתוך המדינה, ואף אחד לא מטפל בנושא הזה. אני שומעת מאנשים על הפחד הקיומי, אני רואה את הצעירים, איך מידרדרים למצב כזה. עדיין מהדהדת בראש שלי הדברים של אמא מדיר חנא, שרצחו את הבן שלה ביריות בחצר הבית, שאמרה – רק לפני רק חצי שעה אמרתי לו לא להישאר בחוץ, למה אתה יושב בחוץ? ומה הוא ענה לה? הוא ענה לה, אין לי אויבים. אני אף פעם לא הזקתי לאף אחד, למה שאני אפחד לשבת בחצר הבית? ובדיוק הגיעו היריות. אנחנו גם לא מדברים על הצעירים שנמצאים בבתי חולים פצועים. אנחנו מכירים את הסטטיסטיקה של הנרצחים. ובגלל שביליתי בשבועיים האחרונים, לצערי, בגלל מצב משפחתי בבית חולים, ראיתי כמויות של צעירים פצועים מיריות בבתי החולים, שעולים למדינה הרבה כסף, הרבה יותר מאשר אם היו מיישמים חלק מהתקציבים במאבק אמיתי בפשיעה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> כי גזענות זה לא דבר כלכלי, מה נעשה? << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> גזענות זה לא דבר כלכלי. גם הבנתי שעכשיו לאותו שר יש בעיה עם מספר הרופאים והאחיות הערבים שנמצאים בבתי חולים. אבל מה שכדאי להגיד, אין מדיניות ואין כוונה לטפל בעניין הזה. לצערי הרב, כאשר מקבלים דיווחים על מספר הישיבות שמתקיימות, והמעקב והיישום של התוכניות שהן באופן ישיר עניין של מאבק בפשיעה, אנחנו מבינים שאין רצון לטפל בבעיה, לפחות הגורם המרכזי שאמור לבצע את האכיפה. ואני חושבת שכבר האוכלוסייה מבינה את זה. אלא אם היו רוצים, זה קורה כאשר משתמשים בפשיעה כתירוץ דווקא לדכא את כל האוכלוסייה. לפני, אנחנו כל הזמן מדברים על החקיקה. ניתן למשרד לביטחון לאומי ולמשטרה כלים מעל ומעבר כדי לטפל בחקיקה. אני יושבת בוועדת בט"ל ואני יודעת, יש חקיקה שנתנה הרבה כלים שהייתם יכולים להיעזר בהם. היום בבוקר מתעוררים עם כתבה שהשתמשו והוציאו צו נגד מישהי שפעילה נגד הפשיעה באוכלוסייה הערבית, שעובדת במקלט לנשים נפגעות אלימות, הוציאו צו כי חושדים שיש לה כלים או נשק בבית, ועצרו אותה אחרי שלא מצאו שום דבר בבית, חוץ מאשר שני מגנטים שיש עליהם דגל פלסטין על המקרר. שם הם יודעים לפעול, שם הם מוציאים צווים, אבל עשייה אמיתית במאבק ולמנוע הידרדרות של צעירים וניצול צעירים לעולם הפשיעה, אין מדיניות ברורה. המדיניות היא "בטיח' ייקסר בעדו", אם הבנתם מה זה (תרגום מערבית: שהאבטיח ישבור את עצמו. פירוש: שהם יסתדרו בעצמם). << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> עאידה, תודה. דברים חשובים וכואבים, גם בהקשר של הרדיפה והיעדר המעש מנגד. הרשויות וכל הארגונים ידברו, אבל הגיעו לפה היום כמות נכבדת של אזרחים, ופעילים ופעילות. ניתן גם קול להם כמי שחווים את החברה בעירם, בקהילתם, וזה מאוד חשוב שאתם כאן. נתחיל עם נדאל מסאלחה, כפר קרע, תודה רבה לך שאתה פה. << אורח >> נדאל מסאלחה: << אורח >> שלום. רק אתמול שמעתי מחקר על מספר הנרצחים בחברה הערבית, ומאז כניסת הממשלה הנוכחית עד היום נרצחו כמעט 1,000 אנשים. חוץ ממאות או אפילו אלפי פצועים, ואלפי מקרי ירי על בתים, סחיטות וחוואות ווח'רי, שאתם בטח מכירים. ולצערי לפי המחקר הזה, הוגשו רק 10% מהמקרים האלה, או נתפסו 10% מהמבצעים ונחקרו. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> רוצחים. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> רוצחים, נכון. זה מקרי רצח. << אורח >> נדאל מסאלחה: << אורח >> אפילו חלק מהם שוחררו, וחלק מאוד קטן שהוגש נגדם כתב אישום. לפי המחקר, החברה הערבית נמצאת במקום השביעי העולמי מבחינת מקרי רצח. לפנינו טהיטי, ומדינות אחרות. אני חושש שאנחנו נגיע למקום הראשון אם תמשיך המשטרה באותה מדיניות. אני אומר את זה מכאב, לא כי אני רוצה או בא לכאן כדי להתנגח. כחברה ערבית, אנחנו מחפשים פתרון, מחפשים תוכנית להיאבקות בפשיעה בחברה הערבית. דרך אגב, בסופו של יום זה יזלוג, ונראה לי שזה כבר התחיל לזלוג. קודם כל הנשק הזה יזלוג למטרות לפגיעה בביטחון המדינה, זה יזלוג גם לפגיעה בחברה היהודית. ועדיין אתם עומדים דום, אתם לא עושים כלום. כשהילד שלי נמצא בבית והוא רוצה לצאת בלילות לאיזשהו מקום, אני אישית לא יכול לישון עד שהוא יגיע הביתה. אני מפחד. כשהוא טס לחו״ל, אני בכלל לא מתקשר אליו, לא שואל אותו איפה הוא נמצא. היעדרות הביטחון האישי אצלנו בחברה הערבית, זה דבר שנמצא היום בסדר עדיפויות ראשונה. חברת הכנסת נעמה, אנחנו צריכים לא רק חקיקה, אנחנו צריכים שהציבור יהיה שותף גם לחקיקה וגם לביצוע הפעולות הנדרשות. החברה הערבית לא מעורבת מספיק גם עם המשטרה. המשטרה לא מערבת אותה, לא מערבת את המנהיגות המקומית, לא מערבת אותם בצורה נכונה, ולא אפילו מתייעצת עם אנשי מקצוע מהחברה הערבית, איך מתמודדים עם דבר כזה. ולצערי, כשאני שומע שקיים תת ביצוע במשרד, זה דבר מאוד, אין מילים לתאר את זה. ואני לא יודע, אם זאת מדיניות, זה דבר שיוביל לאסון לאומי על מדינת ישראל, דרך אגב, וגם בפרט על החברה הערבית. אנחנו לא מבקשים, אנחנו דורשים תשובות, דורשים תוכניות, כי בסופו של יום אנחנו, החברה הערבית, אם תיאלצו אותנו, אנחנו ניקח את הדברים לידיים. החברה הערבית תתחיל גם לעשות ולחשוב על תוכניות, איך הם ייאבקו במצב ואיך לשנות את המצב הקיים. תודה רבה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> תודה רבה, נדאל, וגם אני שומעת את זה מכל שותפיי וחבריי. רק תגידו איך אנחנו רתומים כולנו, מראשי ערים ועד למובילי קהילות וראשי ארגונים. זה חשוב מאוד. עו"ד גאלב סלאמנה, תודה רבה לך שאתה פה איתנו, גם פעיל במערך עוטף עצורים, ככה שגם בהקשר הדמוקרטי כורך את השותפות הזאת של החיים המשותפים. תודה שאתה פה. << אורח >> גאלב סלאמנה: << אורח >> תודה רבה, כבוד היו״ר, חברת הכנסת נעמה לזימי. אני לא אכנס למחקרים ולנתונים, כי יש רבים כאן ובטח יציגו את הנתונים ואת כל המחקרים. אני אביא את הקול של החבר'ה הצעירים, כצעיר, מה דעתנו בעניין, כי האלימות בקרב צעירים זו לא תופעה. האלימות היא תוצאה של ההפקרה של הממשל ושל הממשלה. במקום להשקיע בנו כאנשים עם חלומות ושאיפות, הם בוחרים להפקיר אותנו לגורלנו. המציאות הזו לא נולדה ביום אחד ולא נולדה בחלל ריק. היא נולדה מתוך הפקרת מערכת החינוך בחברה הערבית, מתוך מחסור בחינוך פורמלי ובלתי פורמלי, בתת תקצוב, כי התלמיד הערבי היום מקבל הכי פחות בחברה הישראלית כולה. כי כשאין חינוך איכותי ואין מסגרות לאחר הלימודים, אין עתיד להרבה צעירים. וכשאין אמון במוסדות, אין תקווה לחבר'ה הצעירים. אני אהיה קצר ואני אגיד, כצעיר, אי השקעה בחינוך היא השקעה ישירה באלימות בחברה הערבית. כי כשאתם משקיעים בחינוך, אתם משקיעים בחיים. כשאתם משקיעים בצעירים, אתם משקיעים בעתיד. אל תתנו לנו, כצעירים, להישאר בצל. תראו אותנו, תשקיעו בנו, כי בסופו של יום העתיד שלנו הוא תנאי לעתיד של כולנו. תודה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> תודה רבה. אני עוברת לעאיד בדיר, סגן ראש עיריית כפר קאסם וגם מכון זולת לשוויון וזכויות אדם. תודה שאתה פה איתנו. << אורח >> עאיד בדיר: << אורח >> שלום לכולם. תודה, נעמה, באמת על היוזמה לכינוס הזה. את האמת, בכל הניסיון שלי, אני הייתי בבית הזה כ-12 שנה יועץ פרלמנטרי. חברים, אני רוצה להגיד לכם, יש פה לא רק פשיעה, יש פה גם פשע. פשע באמת מכוון. דיברו כאן על גזענות, דיברו כאן על חינוך, גם נדאל דיבר על איך הוא לא שואל את הבן שלו כשהוא בחו״ל, אבל כן הוא דואג לו שהוא כאן בישראל. אבל את האמת, אני מסתכל, הייתה ממשלה קודם שבאמת טיפלה בפשיעה. היה בן אדם, קוראים לו יואב סגלוביץ', בטח כולם מכירים. וטוב שיש פה נציגים מהמשטרה שיעידו על זה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> ועמר בר-לב. << אורח >> עאיד בדיר: << אורח >> ועמר בר-לב, הוא היה שר. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> נכון, שניהם ביחד, ותומר לוטן. << אורח >> עאיד בדיר: << אורח >> א', כשר או כסגן שר היו באמת מתקבלים בחברה הערבית בשלטון המקומי. הם היו מתקבלים בברכה. הם באו לעבוד הם באו באמת לעשות את העבודה, והיו תקציבים. כשאני רואה את ה-200 מיליון שקל, שגם עאידה הזכירה עכשיו, חברת הכנסת, ש-200 מיליון שקל נגנזו, ממה נגנזו? זה מהחינוך, זה מהרווחה. למה אני אומר שיש גם פשיעה ויש פשע? אחרי כל אירוע ונרצחים, יש פה משפחות, וכל משפחה סובלת, שאין גם מסגרות של רווחה שמטפלות בזה, כשמקצצים. יום אחד אני שמעתי, היינו באיזה דיון, אז שר האוצר בצלאל סמוטריץ' אומר שהכספים של תוכנית החומש הולכים למשפחות הפשע דרך העיריות. הרי יש לך בכל יישוב ובכל עירייה חשב מלווה. ובסופו של דבר, אנחנו מגיעים לסיטואציות מאוד מאוד קשות. המשטרה כגוף שאני מעריך, אבל עם כל הכבוד, שאין לה כלים ומקצצים בכלים. ששר לביטחון פנים לפני שעה סיים אירוע בנגב והוא עסוק בקמפיין תקשורתי. כן, כן, הוא עסוק בקמפיין תקשורתי בתראבין. על מה אנחנו מדברים? אנחנו מדברים שאין לנו יכולת. אנחנו גם לא משטרה, אנחנו בחברה הערבית, 254 נרצחים. אני יודע את הפעולות של המשטרה. יושב כאן אדם פארס שאני מכיר, שהוא גם באמת, גם על השפה הערבית, אני רואה ואני עוקב על הפעילות שלך, שאתה באמת מתעקש, מטמיע את השפה הערבית, וגם אתם אחראים לרשתות החברתיות, אתם עוקבים. אבל תאמין לי, אם אין לך כלים ואין לך תקציבים, אתה לא יכול לפעול. זה מה שיש לך. ואני לא מאשים אותך. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> ברור. זה ממש לא דרג המדיניות, זה עניין של החלטה פוליטית. << אורח >> עאיד בדיר: << אורח >> בדיוק. דיברו כאן על חקיקה, תוכנית חומש והכול, אבל אני אומר לכם כבן אדם שעבד בבית הזה, הייתי יועץ פרלמנטרי, הכול צריך להיות. בכל יום ראשון יש ישיבת ממשלה, צריך החלטת ממשלה, ואם אין החלטת ממשלה, המשטרה גם, אני אומר להם, הידיים שלהם כבולות, אין להם סמכויות. אבל בדברים אחרים, לצערי הרב, כן מקבלים הנחיות. כן עוצרים איזה רופא על איזה פוסט, אחרי ה-7 באוקטובר, איך ציירו את החברה הערבית, איך האולפנים, הייתה בהם הסתה נגד החברה הערבית וגם ראשי החברה הערבית. לכן, אני מסיים ואני אומר, א', באמת, תודה. תודה, נעמה, על הכינוס. וצריך גם להגיד עוד מילת תודה לשלטון המקומי, שהוא כאן, שחיים ביבס גם נרתם. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> הוא הוציא מכתב נגד הקיצוצים ונרתם. << אורח >> עאיד בדיר: << אורח >> כן. ועם כל הכבוד, החברה הערבית, יש ערים, שאני גם בקשר עם ראש עיר לשעבר ונוכחי, שאין להם תקציבים גם בשביל רווחה, ומקצצים להם גם בתוכנית החומש, שאין אפילו מסגרות לנוער, לצעירים. תודה לכולם. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> תודה רבה. אני עוברת לד"ר אחסאן חלאילה, מנהל מכללת משגב. תודה, אחסאן, שאתה פה איתנו. << אורח >> אחסאן חלאילה: << אורח >> תודה. שלום לכולם. אני לא צריך להסביר את מה שחבריי אמרו ודיברו, אבל אני בא אליכם מחברה כואבת, בוכה, קרועה, אימהות בוכות, ילדים מפוחדים שיוצאים גם בלילות, אבל גם אני לא מאשים את המשטרה. אני לא מאשים את השוטרים, אני מאשים את מי שעומד בראש המשטרה. לא ייתכן שבתחנת משגב חמש-שש ניידות על 200,000 תושבים. לא ייתכן שאנחנו צריכים כל הזמן לבדוק מה קורה בתיק שלא פוענח. לא ייתכן שאנחנו, הסטודנטים הערבים, שיש 15,000 סטודנטים, לא מוצאים מקומות עבודה. האלימות בחברה הערבית היא מהבסיס, מהכלכלה, מההזנחה. יושבת פה שירין חאפי, שהיא אחראית על החינוך בחברה הערבית. אם תתנו לה תקציבים, היא תטמיע את זה בתוך מערכת החינוך הערבית. אם השכן שלי רעב, ביתי בסכנה. חבר'ה, אני פונה לחברה היהודית, תפנימו, החברה הערבית היא חלק כרוך בחברה הישראלית. אתם מסתכלים עלינו כסוג ב'. אנחנו לא נרשה לאף אחד להזניח אותנו. עוד פעם, אנחנו בוכים כל יום. תסתכלו לנו בעיניים, לאן זה יוביל? זה יוביל לחברה היהודית. חבר'ה, אנחנו לפעמים אומרים, לאן פניה של הממשלה הזאת, או לאן פניה של המדינה הזאת? בקריסה? אין לי אמון. תנו לי ביטחון. אני לא רוצה שלום, תנו לי רק לחיות בשלום. אני גם רוצה להסתכל על הסטודנטים שלנו, שהם בשאיפה לעתיד טוב, שאתם לא נותנים לנו בכלל. אתם כחברה ישראלית, אתם לא רוצים שאני אהיה משולב. ואני כל יום נלחם למען שילוב חבר'ה ערבים בתוך מערכת החינוך הישראלית, ותוך, גם קולות קוראים ומכרזים. אבל אנחנו מפוחדים. מי המנהיג שלנו? מי יכול לתת לנו יד? מי יושיט לנו יד? אף אחד. גם בעידן הממשלה הזאת, אל תצפי לשום דבר, כבוד היו"ר. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> לא, רק מקצצים, איזה לצפות? << אורח >> אחסאן חלאילה: << אורח >> לצערי, גם בתוכנית 550, רצו לקצץ. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> קיצצו, הנה עכשיו. << אורח >> אחסאן חלאילה: << אורח >> חבר'ה, הצעיר שיוצא מהבית ולא ימצא מתקן ספורט ביישוב שלו, ילך למשגב, ילך לכפר סבא, אם הוא מהמשולש, ויראה שם גזענות. אנחנו חיים במדינה הזאת, אבל אנחנו חיים תחת גזענות, והמשטרה יודעת את זה. ואני רואה את דובר המשטרה בשפה הערבית, איך הוא מסביר את הכול, והמשטרה באמת עושה הכול. אבל המשטרה לא יכולה, אין לה כלים טכנולוגיים, והם יודעים על מה אני מדבר. כשהייתי מתראיין עם בכירי המשטרה שלכם, דיברנו על 400,000 כלי נשק מסתובבים בחברה הערבית. היום יותר מ-600,000. אז לאן תגיעו? למלחמה. הנה הם אומרים לכולם, אנחנו נגיע למלחמת אחים במדינה הזאת. הנשק הזה יזלוג לחברה היהודית. ולצערי, יש הרבה צעירים היום שמפתים אותם בכסף. חבר'ה, אנחנו ראינו סרטונים, ניידת משטרה, עם שוטרת או שוטר או מתנדב, עומדים מהצד ויורים ממולם על חנויות והם לא יודעים מה לעשות. מה אתם מצפים? אם אין לנו חינוך, אם אין לנו תקציבים שמוזרמים למערכת החינוך, לאן נגיע? אני לא רוצה להביא פה אימהות בוכות. אין לנו פתרון. או שאנחנו נתפלל לבורא עולם שייתן לנו פתרון. המדינה הזאת הזניחה אותנו, וזה כואב לנו. אנחנו היום מרגישים מפוחדים, מרגישים לא שייכים, למרות שאנחנו שמרנו על החוק, שמרנו על העורף בזמן המלחמה. לא היה לנו אף מרגל, ולא היה לנו אף אדם שעשה אירוע לאומני. המלחמה הזאת לימדה אותנו ולימדה את מערכת המשטרה. אנחנו לא נחזור למהומות אוקטובר, אדוני הנכבד. אנחנו חזרנו להיות חברה משולבת, שרוצה לחיות בשלום. היינו בעורף, עבדנו בעורף. המערכת הרפואית כולה הייתה מהחברה הערבית. אז אם אנחנו היינו אלה שגם הזרמנו את הדם במערכת הקיימת, במערכת החינוך, אל תתנו לנו להיות מוזנחים, ואל תזניחו אותנו כחברה ערבית, כי די, אין לנו דמעות, נשבע לכם. אין לנו דמעות. אנחנו רוצים תקווה ורוצים שלום. עוד יום-יומיים מסתיימת השנה הזאת, מקווים שיהיה רק שלום, ושמערכת המשטרה תהיה מערכת חזקה. יש שוטרים חזקים, יש אנשים חזקים, ואנחנו יודעים את זה. אנחנו אף פעם לא נאשים את מערכת המשטרה. אנחנו מצפים שגם השב״כ ייכנס לתמונה. תודה לך, כבוד היו"ר, אבל מלב שבור, ורוצה תקווה ואין תקווה, ורוצה שלום ואין שלום. אז מה אתם רוצים שאני אדבר? שיהיה לכם רק טוב, שתהיה לנו שונה טובה, ותהיו אתם חזקים, כי אם אתם לא תהיו חזקים, אנחנו נהיה המוחלשים, החלשים בתוך המדינה הזאת. תודה רבה לכם. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> תודה, אחסאן. דיברת מדם ליבך. אין חבר שאני פוגשת מהחברה הערבית, שלא אומר לי, אנחנו לא יוצאים מהבית אחרי 19:00. אני לא הולך אפילו להביא פיצה לילדים. אין דבר כזה. אם אני יוצא, אני מסתכן שיהיה פתאום ירי ברחוב. זה דברים שאנחנו בכלל לא תופסים שיש במדינה ריבונית. אפרופו כל מי שמדברים, לעג על ריבונות, מתקיימים פה. זה לא נתפס הדבר הזה, וזו אחריות של המדינה. וכשרוצים, עושים. להוריד 20% פשיעה בחברה הערבית, כמו שהיה בממשלת השינוי, זה כי עושים מעשה. זה אפשרי. אפשר לעשות את זה. אנחנו רוצים להגיע ל-100%, אבל עצם זה שפעולה מראה שאפשרי, מראה גם מה קורה כשלא רוצים. ואני עוברת באמת מכאן לסומיה בשיר, שהיא רכזת חברה ערבית בעוגן לעתיד, וגם מייצגת את ארגוני הנשים כאן, והקול הזה הוא קול חשוב מאוד. את לא היית פה בדיוק כשלמא הזכירה גם את סוזאן, שאני יודעת שהכרתן. << אורח >> סומיה בשיר: << אורח >> לצערי. גברתי היו"ר, חברת הכנסת נעמה לזימי, מכובדים ומכובדות, אנחנו נפגשנו לפני, בוועדה הקודמת, ודיברנו אחרי איך לרתום את הכוחות, אבל לצערי זה לא הולך לביצוע. אני מבקשת לדבר מהשטח בקול ברור, ואומר זאת בפשטות. האלימות בחברה הערבית לא נמשכת בגלל שאין החלטות, היא נמשכת בגלל שהמדינה לא מיישמת אותן. החלטה 549 קיימת, אבל בשטח התקציבים מתעכבים, תוכניות מניעה לא פועלות ורשויות מקומיות נשארות בלי כלים. הבעיה אינה היעדר החלטה, אלא היעדר יישום, אחריות ופיקוח. החלטה 550, תקאדום, מדברת על פיתוח, אבל בלי ביטחון אישי. צעירים בסיכון לא מקבלים רצף טיפולי. והחיבור בין פיתוח כלכלי למאבק באלימות כמעט לא קיים, אין תכלול. והקיצוץ בתוכניות החומש זה לא קיצוץ תקציבי, זו הפקרות מדינית. כשסוגרים מסגרות מניעה, האלימות ממלאת את הוואקום. ואני אומרת כאן בקצרה, בצורה ברורה, בלי שותפות אמיתית של החברה הערבית של נשים וצעירים, שום תוכנית לא תעבוד. תוכניות שנכתבות בלי השטח, נכשלות בשטח. ובנקודה הזו חשוב לומר ביושר, הוועדה הזו נבחנת לא בכוונות, אלא ביכולת שלה לאכוף יישום. ומכאן אני קוראת לוועדה לפקח על יישום מלא של 549, לחזק את 550 ביעדים ברורים לביטחון אישי, זה מאוד חשוב, תעשו את כל מה שאתם יכולים לעצור את הקיצוץ בתוכניות החומש, ולהבטיח שותפות אמיתית של החברה הערבית. כי המאבק בפשיעה הוא לא עניין מגזרי, זה מבחן של אחריות המדינה לחיי אזרחיה. מודה לכם מאוד. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> תודה רבה, סומיה. אנחנו ניזום פה עוד שני דיונים בחודשיים הקרובים, האחד על ידיעת השפה העברית הדבורה, זה דיון מעקב שבזמנו התחייבנו אליו, ואנחנו נעשה אותו. ודיון שגם התחייבנו אליו על בניית תוכנית החומש החדשה, כיוון שזאת השנה האחרונה לחומש, לוודא שאכן הדבר הזה יוצא לביצוע. בזמנו ביקשנו את זה. בחודשיים הקרובים הדיונים הללו ייקבעו ככה כבאופן מובחן. << אורח >> סומיה בשיר: << אורח >> אנחנו מאמינים בך. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> לא, ברור, אני מאמינה בכם. אנחנו ביחד. אני עוברת לעמותת סיכוי אופוק, גם עמותה חשובה מאוד שאנחנו עובדים איתה יחד שנים. האמת, אני עובדת עם עמותת סיכוי עוד כשהייתי חברת מועצת עיר בחיפה. מי פה מעמותת סיכוי? לא פה? אוקיי, תגידו להם שפרגנתי להם. אני רוצה דווקא לתת כאן עוד קול חשוב, שזה חליל סבאח, נציג מועצת התלמידים והנוער הארצית. תודה שהגעת אלינו, זה חשוב. אנחנו שומעים פה צעירים ובכלל ציבור, אבל גם את קול הנוער, וזה חשוב לנו. תודה שאתה פה. << אורח >> חליל סבאח: << אורח >> שלום לכולם. אני חליל סבח משפרעם, תלמיד בן 17 ונציג במועצת התלמידים והנוער הארצית. אני יושב כאן היום לא רק כדי לדבר, אלא כדי לזעוק. הרחובות שלנו הפכו לשדות קרב, והילדות של הילדים שלנו נגמרת הרבה לפני הזמן. במקום מחברות וקלמרים, הם מחזיקים סכינים ואקדחים. במקום לשחק כדורגל, הם לומדים לכוון נשק. לא, זה לא קטע מסרט, זו המציאות היום-יומית בחברה הערבית. כבר בגיל 13 ו-14 ילדים מגיעים לבתי הספר עם סכינים ואגרופנים, מאיימים על ילדים חפים מפשע בתוך מסגרות חינוכיות שאמורות להיות המקום הבטוח ביותר. נערים חמושים מסתובבים גם בשכונות ובמרחב הציבורי עם כלי נשק. הם מאיימים, פוגעים, מטילים טרור, וכל זה הפך לשגרה רגילה. חלק מבני הנוער היום מחפשים דרכים קלות לעשות כסף, כסף מהיר דרך איומים ואלימות שעולה גם בחיים. איך זה הגיוני שנערים שלא סיימו תיכון מנהלים ארגון פשע? מה שפעם היה רחוב של ילדות וצחוק, הפך למסלול חד כיווני אל המוות. אנחנו יוצאים ומסתכלים לכל הכיוונים לראות מאיפה יגיע הכדור. בגלל תחושת חוסר הביטחון הזאת, חלק מהנערים מחזיקים גם הם נשק. לא מתוך רצון לפגוע במישהו, אלא מתוך רצון להגיב לפחד שלהם. בין השנים 2015-2019 חלה עלייה של כ -50% בשיעור הפשיעה בקרב צעירים ערבים, כ-6,000 תיקים פליליים נוספים. בין 2019-2025 נרצחו 82 ילדים ונערים מתחת לגיל 18. והיום אנחנו שוברים שיא, 252 נרצחים בחברה הערבית מתחילת שנת 2025 בלבד. מספר שיא, שיא של דם, של פחד, של כישלון. והאם זה הגיוני שהמשטרה יודעת, מתעדכנת ולא פועלת בזמן שהאלימות רק מתעצמת? אסור לתת לזה להמשיך לקורבן הבא. צריך איסוף נשק שיטתי מיידי מהרחובות, לתת לנוער אלטרנטיביות אמיתיות וחינוכיות לכסף, להחמיר את הענישה על סחר בשימוש בנשק, לצד טיפול ושיקום לנערים שנפלו למעגל הזה. ויותר מכל, להפסיק להעלים עין. לא הגיוני שלא קיימת בשטח אכיפה בכלל. אנחנו לא יכולים להמשיך לחיות בפחד. אני יושב כאן היום ומחכה או לשינוי אמיתי, או שאולי בפעם הבאה אני אהיה הקורבן הבא. << אורח >> אסיה שיבלי: << אורח >> ברגע הזה נגמר הנאום, אבל המציאות ממשיכה. שמי אסיה שיבלי, תלמידת כיתה י"א בכדורי, ואני נציגת מועצת התלמידים והנוער הארצית. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> תודה, אסיה, שגם את פה איתנו. << אורח >> אסיה שיבלי: << אורח >> האלימות הזאת לא נשארת בדוחות. היא שורפת, מאיימת ומטילה פחד. יש משפחות שחיות תחת טרור יום-יומי. רכב של אב שהוצת פעמיים, קרובי משפחה צעירים, ובנים של השכנים שנקלעים לאלימות קשה בגלל סכסוכים על ירושה, שטח וכמובן כבוד. זה לא מקרה חריג, זו השגרה. זה קורה ליד הבית, בתוך הקהילה. כולנו משלמים את המחיר. הסיפורים שהצגתי הם רק אחדים מתוך אלפים. אם לא יקרה כאן שינוי אמיתי, כולנו כאן נישא באחריות בסיפור הבא. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אסיה, תודה. חליל, תודה. גם אני יודעת שבנסיבות לא פשוטות של הדיון הזה והמשמעות שלו, אבל לפעמים גם רואים נוער שהוא יותר אחראי, ויותר מבין, ויותר חומל, ודורש צדק ממי שיושבים למעלה, ואני גאה בכם, ותודה שאתם כאן. באמת, ממש, ממש, זה משמעותי. בדרך כלל אני שומרת את הנוער לסוף, כי אז זה חותם את הדיון הכי טוב, כי פשוט אין מה להגיד, אבל היה חשוב שנשמע אתכם כבר עכשיו. ממש ממש תודה. אנחנו נעשה עכשיו פינג פונג בין רשויות לבין ארגוני חברה אזרחית ופעילים שכאן, כדי בכל זאת לאזן. נתנו ככה לסדרת אנשים לפתוח את הדיון מדם ליבם, ואני חושבת שזה חשוב מאוד, וכולם ידברו פה בדיון הזה. אנחנו פה כדי לקדם וכדי לראות מה כן אפשר לעשות. אני אתחיל עם המשרד לביטחון לאומי. כמובן, גם המשטרה ידברו, אבל טוב שאתם כאן. אני רק רוצה כן לכוון רגע לשאלה. יש פה עוד שאלות ששלחנו, אבל כן, בדיונים הקודמים שהיו לנו בהקשר של קיצוץ בתוכניות החומש ובהקשר הזה, המשרד לביטחון לאומי, משרד ראש הממשלה שעוסק בנושא, והמטה לביטחון לאומי, התנגדו נחרצות לקיצוצים הללו ואמרו שזה פוגש אותם בקצה. וכעסו על זה, זה היה בתקציב 2023, לאחר מכן שוב ב-2024, קיימנו פה דיונים בנושא הזה. ואלו חוות דעת שהן היו מאוד חשובות, כי בעצם מי שמטפלים בפשיעה אומרים, אל תקצצו במניעה. אל תיקחו. גם לפני חצי שנה, נכון. אז חשוב לי גם לשמוע אתכם בהקשר של הפעולות שננקטות להחרמת נשק לא חוקי, לעצירת הסתה והשתת האלימות באמצעות הרשתות המקוונות, תחושת האכיפה הסלקטיבית וכתבי אישום והכול. גם בהקשר הזה, אבל גם הייתי רוצה ככל שניתן את דעתכם בהקשר של הקיצוצים מתוכניות שאמורות בסופו של דבר לסייע לכם לעשות את עבודתכם. תודה קודם כל שאתם כאן איתנו. << אורח >> שרית נשיא: << אורח >> שרית נשיא, מהמשרד לביטחון לאומי. אני אתחיל והמשטרה תמשיך. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> כן, בוודאי. תודה, שרית, שאת איתנו. << אורח >> שרית נשיא: << אורח >> אני אתחיל קודם כל לארגן את העניין הזה של הניצול התקציבי. אנחנו לא ניזונים מהתקשורת, אבל מהמספרים שיש אצלנו, הניצול התקציבי שלנו הוא טוב מאוד. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> על 549. << אורח >> שרית נשיא: << אורח >> על 549. הניצול התקציבי שלנו הוא ניצול לא מקסימלי, אבל ניצול גבוה, בטח ביחס למה שאנחנו רגילים. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> פחות או יותר, יש לך לומר לנו ככה? << אורח >> שרית נשיא: << אורח >> אני לא יודעת את המספר המדויק, אני לא רוצה להטעות את הוועדה, אבל אנחנו מדברים באחוזי ניצול מאוד גבוהים. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> כמו שנה שעברה לצורך העניין? בדומה לזה? << אורח >> שרית נשיא: << אורח >> אפילו יותר. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> יפה. << אורח >> שרית נשיא: << אורח >> אנחנו באמת באחוזי ניצול טובים מאוד של התקציבים שהוקצבו לנו בהחלטת הממשלה. התקציבים שיועדו למשטרה כבר הוטמעו בבסיס התקציב של המשטרה, והם חלק מהעבודה האינהרנטית של המשטרה השוטפת. והתקציבים שהוקצבו למשרד, לצערנו, בשנה הנוכחית התקציבים הגיעו ממש בחודש האחרון, בחודש דצמבר, ואנחנו עמלים לנצל גם את התקציבים הללו, והצפי שלנו הוא שהתקציבים האלו ינוצלו עד תום. אנחנו לא מתכוונים להשאיר שום שקל על הרצפה. כל תקציב שמיועד לנו, אנחנו רוצים לנצל אותו לטובת בסוף העבודה מול המגזר הערבי, גם בהיבט של האכיפה, אבל גם בהיבט של המניעה, העבודה הקהילתית, וחיזוק החוסן הקהילתי וחיזוק האמון בין החברה לבין המשרד והגופים שלו. אנחנו רואים בזה חשיבות מאוד גבוהה, ונמצאים איתי כאן אנשים שאם תרצו אחר כך נרחיב לגבי התוכניות שלנו. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אני רוצה, אני רק רוצה לשאול גם את השאלה המארגנת רגע, ששאלתי לפני כן, האם התחלתם בגיבוש חומש הבא? << אורח >> שרית נשיא: << אורח >> אנחנו עובדים מול משרד רוה"מ, שהם מובילים בעצם את גיבוש החלטת הממשלה. רק רוצה להגיד ביחס לשאלתך מקודם, כבוד היו"ר, לגבי התקציבים של 550 שהוסטו. אנחנו לא מתעסקים במקור התקציבי, אבל אנחנו יכולים להתחייב שכל שקל שיועבר אלינו, אנחנו נדע להשתמש בו. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> כן, אבל היו לכם חוות דעת חשובות בקיצוצים הקודמים, כנגד הקיצוץ. << אורח >> שרית נשיא: << אורח >> אנחנו חושבים שחשוב מאוד שכל משרד ממשלתי יקבל את חלקו, ויידע לבצע את תפקידו בהקשרים הללו. אנחנו יכולים להגיד שהמשטרה מאוד רעבה לתקציבים ומאוד רעבה למשאבים, ואנחנו כמשרד מנסים לתמוך בה ככל יכולתנו. כמות המשאבים, התקציבים, תקני כוח האדם, עלתה בצורה מאוד משמעותית. לצד זה אנחנו פועלים כדי לחזק את הכלים האכיפתיים שיש בידי המשטרה, אם זה באמצעות תיקוני חקיקה, אם זה באמצעים טכנולוגיים. אנחנו באמת פועלים כדי לחזק את היכולות של המשטרה בהקשרים הללו, ולעשות את העבודה של המשרד בהקשרים של המניעה והאכיפה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אבל אם משאירים רק אכיפה, בלי מניעה, אז הפכנו את העבודה של המשטרה לקשה יותר. אני בתקציב האחרון נלחמתי שלא יקצצו מהאגף הקהילתי של המשטרה, כי אמרתי, רגע, לפני החופש הגדול, מקצצים במענים באמת לצעירים חסרי מעש, אגב, מכל החברות, ומפטרים עובדים, שבסופו של דבר המשטרה פוגשת בקצה אחר כך את אותו נוער נושר וחסר מעש. ומבחינתי, מלחמה על מניעה זו אחת המלחמות החשובות, כי יש תפקיד חברתי גם, ולא רק תפקיד אכיפה. אם אנחנו רואים במשטרה רק גורם אכיפה, ולא רואים בו גם גורם מונע קהילתי, אז קשרנו למשטרה את היד, לדעתי. << אורח >> שרית נשיא: << אורח >> אנחנו יותר ממסכימים איתך. << אורח >> סומיה בשיר: << אורח >> אני רוצה רק להמשיך אותה, להתייחס. אם אנחנו מדברים על מניעה, ואתם כן מתכוונים למניעה בחברה הערבית, איפה החברה הערבית שתהיה שותפה? אתם נמצאים בתוך החצר לבד. כשאתם פועלים לבד, אנחנו רואים בכם אויבים. אני אתן לך רק מקרה אחד. אני עם רכב טוב, ביטוח, הכול תקין, עם חגורה. כשאנחנו רואים את המשטרה, אנחנו מרגישים ככה מבפנים רעידה קטנה. << אורח >> שרית נשיא: << אורח >> גם אני. << אורח >> סומיה בשיר: << אורח >> אוקיי. בתוך הפעילות המשטרתית והאכיפה, בתוך לפתח אמצעי מניעה, את חושבת שהחברה הערבית לא שותפה? נשים, אימהות זועקות ובוכות, מאבדות את הילדים שלהן. הבן שלי, כל פעם שאני יוצאת מהבית, אני באה לכאן, "אל תאחרי אמא", הוא מפחד שאני לא אחזור. אז אני לא אהיה שותפה? אתם לא חושבים לשתף אותנו שם? אני עובדת שמונה שנים כפעילה חברתית-פוליטית בתוך הזירה למען החברה הערבית והחברה הישראלית. את לא רואה שאנחנו שותפים לעניין הזה של המניעה והאכיפה גם? << אורח >> שרית נשיא: << אורח >> להפך, אני מאוד מסכימה איתך שגם הרשויות המקומיות וגם החברה האזרחית באופן כללי, ומובילי דעה ופעילי ציבור בחברה הערבית, יכולים לתרום מאוד מאוד גם לחיזוק החוסן הקהילתי, לחיזוק האכיפה ולחיזוק המניעה. והפעולות שאנחנו עושים במסגרת המשרד לביטחון לאומי, שהן לא רק בהקשרים של אכיפה, גם המשרד לביטחון לאומי באמצעות הרשות לביטחון קהילתי, וגם במשטרת ישראל באמצעות אגף הקהילות שעובד באופן משמעותי עם החברה הערבית, אנחנו עושים פעילות משותפת למשרד ולרשויות מקומיות ולארגונים וכו', ואנחנו ממש בשילוב ידיים כדי לעבוד. אם תרצו, אפשר לתת לנציגים הרלוונטיים לפרט. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אני אשמח לקבל עוד פירוט וגם המשטרה. << אורח >> שרית נשיא: << אורח >> יש לנו פה את נציג המשטרה שהוזכר קודם, פארס, שיוכל לדבר על הפעילות המשטרתית שעושים בהקשרים הללו. וגם חנין, שמובילה את הפעילות במגזר הערבי ברשות לביטחון קהילתי, והיא בעצם מובילה את העבודה מול הרשויות המקומיות, אז אנחנו עושים באמת מגוון רחב של פעולות. אני חושבת שמה שעולה פה חזק מהדיון, שאנחנו לא מספיק מהדהדים את העשייה שלנו. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> לא, מה זו עשייה? בסוף אין כתבי אישום, ומקרי הרצח עולים. אני רוצה שהדיון יהיה דיון נעים, אבל בסוף המציאות היא מדממת, היא רצחנית, והפכנו חיים של חיי אדם לזולים. זה מחלחל לכל חלקי החברה, זה בהכרח פוגש גם את החברה הערבית. ואני רוצה גם להקריא עכשיו – "בן גביר סייר בתראבין והתעמת עם תושבים". << אורח >> עאיד בדיר: << אורח >> זה מה שאמרתי. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> בדיוק. "תושבים הטיחו טענות קשות על אלימות משטרתית ומעצרים. אתה שר של טיקטוק, לא עשית כלום על שני נרצחים בחברה הערבית, אבל על שני רכבים בגבעות אתה מביא פה את כל הכוחות האלה. לא רוצים אותך פה. אתה הבאת את כל הרציחות האלה. אתה עבריין שנתנו לו כיסא, אתה מצית את הכפר". עכשיו, אני לא רוצה להתייחס רגע לפעולות העברייניות של השר. אני רוצה להתייחס לתחושות. אזרחים מרגישים שהחיים שלהם הופקרו, שאין להם ערך, שהדבר הזה אין לו משמעות. אבל זו לא רק תחושה, אני רוצה להגיד שזה מגובה בנתונים, כי הפשיעה עולה, ויש קיצוצים בתוכניות, ויש הסתה לאלימות, ויש התססה מהשר עצמו, ויש עדויות מתוך המשטרה שהשר שמח כשנרצחים. אז אני רגע רוצה לשים את הדברים האלה ולהניח אותם. פה אתם גורמים מקצועיים, אין לי מה, מדיניות של הדרג הפוליטי היא שאני בזה לה, לא חלילה לכם. אבל בסוף אי אפשר להגיד רק תחושות. נרצחים אנשים, אנשים לא יוצאים מהבתים שלהם, ולא נעשה מספיק כדי למנוע את זה, כי עובדה שזה במגמת עלייה. << אורח >> שרית נשיא: << אורח >> גברתי, אני חייבת להגיד, תבינו שאני לא נכנסת לשיח הפוליטי, אלא לשיח המקצועי, אבל כשיח מקצועי, המשרד כמשרד הגדיל את התקציבים שהוא משקיע בחברה הערבית, וזו המדיניות של השר. גם תקני השוטרים שמיועדים ספציפית לתחנות במגזר הערבי, עם הטבות שכר ייחודיות לשוטרים במגזר הערבי, המשאבים שמושקעים בעיקר בחברה הערבית. << אורח >> נדאל מסאלחה: << אורח >> ברשותך, שאלה מקצועית עכשיו. כשאתם לוקחים, למשל, עיר ללא אלימות או תוכניות אחרות, וזה לא מצליח, רואים, זה בכלל לא מצליח, למה אתם לא עושים ועדה שיהיו בה גם שותפים מהחברה הערבית, לגבש תוכניות שהן יכולות גם להיות תוכניות מנע, שגם ישנו משהו? אני עובד עם השלטון המקומי הרבה שנים, ואני לא רואה שהתוכניות שאתם מציעים לרשויות המקומיות, שהן מובילות למנע. << אורח >> שרית נשיא: << אורח >> מי שמוביל את התוכניות ברשויות המקומיות זה מנהלים יישוביים שהם עובדי הרשות המקומית, שאנחנו מממנים אותם. << אורח >> עאיד בדיר: << אורח >> סליחה, אני רוצה עכשיו לקטוע אותך. דיברת עכשיו על תוכניות, כן? את יכולה להגיד לי ולהגיד גם ליו"ר כמה קיצצתם בעיר ללא אלימות וגם בהרבה תוכניות? אין. אני הייתי שם, אני סגן ראש העיר. בואי תגידי לי מספרים, אני אגיד לך לא. ועוד הערה, אנחנו חברה הערבית, לא מגזר. שמעתי אותך, אמרת מגזר. לא נגזר עליי לראות, או מבחינה תרבותית אפילו, שאני אשמע שר שאומר לרוני אלשיך, שהיה מפכ״ל, שירצחו אחד את השני. תמשיכי. << אורח >> שרית נשיא: << אורח >> הקיצוץ ברשות לביטחון קהילתי היה קיצוץ רוחבי כתוצאה מהתקציבים. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> לא. הוא היה תיעדוף דווקא שם. אגב, אני נגד קיצוצים רוחביים. << אורח >> שרית נשיא: << אורח >> זה לא נכון. היה קיצוץ רוחבי בכל תקציבי הרשות לביטחון קהילתי, שפועלת כמעט בכל הרשויות המקומיות. והקיצוץ היה גם בחברה היהודית. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אמרתי שהמשרד לביטחון לאומי תיעדף את הקיצוץ. << אורח >> שרית נשיא: << אורח >> זה לא נכון. << אורח >> עאיד בדיר: << אורח >> אז אני אומר לך, גברתי ה-'לא נכון'. אני אביא לך פרוטוקול ואני אראה לך. זה לא העניין. << אורח >> שרית נשיא: << אורח >> היה קיצוץ, לצערנו הרב, בתקציבים של הרשות לביטחון קהילתי. הוא היה קיצוץ רוחבי בכל הרשויות המקומיות. הרשויות הערביות מקבלות מעבר לתקציב השוטף של הרשות לביטחון קהילתי, גם תקציבים במסגרת החלטת ממשלה 549, אם זה עוצרים את הדימום, אם זה עו"ס משטרה, אם זה תוכניות ייחודיות שיש לנו לחברה הערבית. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> למה הוועדה המתמדת לא נפגשת עד עכשיו? הוועדה המתמדת שאמורה לתכלל את החומש, ש-550 לא נפגשת. זה לרוה״מ, אני אתייחס לזה. יש לי בקשה אבל שרית, אם אפשר, כי גם נדאל שיצא העלה את זה, אנחנו נעביר את כל הפרטים של הארגונים שפה, של השותפים והכול, אני אשמח אם תעשו איזה שולחן עגול אפילו, רגע לשמוע את השטח. כי אם בונים חומש חדש בלי לשמוע את השטח של זה, זה פספוס אדיר, וזה לא מחייב אתכם. להקשיב לגורמים מהחברה האזרחית זה הדבר הכי טוב מקצועית שאפשר לעשות. ואם זה יתאפשר, אנחנו נעביר גם את של הפעילים והאנשים שפה, וגם של הארגונים, וזה להזמין לשולחן עגול, בתאריך נקוב, מי שיכול לבוא, יבוא, אבל לשמוע. תקשיבי, מה שחשבתי שידעתי, אני אומרת, כל דיון פה לימד אותי עוד ועוד, ואין תחליף לדבר הזה, שהוא לא מחליף את המקצועיות שלכם, אלא הוא נותן לכם רגע עוד קול ואיך לנתב את הכסף ואיזה סעיפים לשים, מה צריך להוסיף. אם בונים פה חומש חדש, כדאי גם להבין עם החומש הקודם מה היה לא טוב, או מה צריך להוסיף, או מה אבד. ואני מאוד אודה לכם אם תוכלו לעשות את זה. << אורח >> שרית נשיא: << אורח >> אני חושבת שנכון שזה יהיה בהובלת רוה"מ, שבעצם אחראים כאיזשהו משרד על כל החלטה 549. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אז אם אפשר לבקש באמת מרוה"מ, גם על 550 וגם 549. << אורח >> עאיד בדיר: << אורח >> ה-200 מיליון שקל שנלקחו מהמשרד לשוויון חברתי, את יודעת למה הם היו מיועדים? אני אגיד לך למה. הוא הזכיר ש-550 זה כאילו לא שייך אליו, נכון? אתה אחראי על 549, נכון? יופי, 550. ה-200 מיליון שקל נלקחו מהמשרד לשוויון חברתי, שהיו מיועדים לחינוך, לרווחה. הרי זה יקשה גם עליכם. אגב, אני גם לא אראה תוצאות בשטח. << אורח >> שרית נשיא: << אורח >> אנחנו לא לוקחים מאף אחד, אנחנו מבקשים, אנחנו זועקים יותר מפעם אחת גם לממשלה וגם לכנסת על הרעב שלנו לתקציבים ולתקנים. וזכינו וקיבלנו. אנחנו כמשרד וכמשטרה יודעים לנצל תקציבים שמגיעים אלינו, ואנחנו מתחייבים שנעשה את זה, ויש לנו תוכנית סדורה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אין ספק שהשרה גולן והשר בן גביר סגרו להם איזו קומבינה. הם לא אמורים להגיד לי כסף, זו לא רגע שאלה מקצועית, זאת שאלה מהותית מה הדרג הפוליטי עשה עם כסף ציבורי. לא ראיתי עוד שרה שמוותרת על כסף. אין חיה כזאת בעולם, ששרה מבקשת שייקחו ממנה מאות מיליוני שקלים. 2.5 מיליארד בהתחלה. את הפרת האמונים שלהם, נשאיר רגע בצד. אנחנו מדברים על הקטע המקצועי, הם קיבלו כסף, הולכים לעבוד איתו. אבל אני רגע רוצה לומר, על 550, השרה לא תקיים שולחן עגול. היא נגד החברה הערבית. מה אנחנו עושים כדי שהחומש החדש יהיה מקצועי, ויתכללו אותו עם גורמים של החברה האזרחית ויעשו שולחן עגול? אני שואלת רגע את משרד רוה"מ, האם יש אפשרות שתכנסו לחומש החדש את הגורמים, ולשמוע מהם? זו שאלה כל כך בסיסית. אתם הולכים להשקיע מיליארדים. נכון הוא שהמיליארדים האלה ינודבו נכון, זה כספי ציבור. החומש הבא גם אמור להיות תחת המשרד לשוויון חברתי, למרות שהיא נתנה את הכסף של המשרדים? << אורח >> מלאכי חסדאי: << אורח >> 550 זה אצלם, זה באחריותם. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> טוב, לדעתי בדיון שנעשה על החומש, נעשה פה העמקה בנושא הזה. אני פשוט חושבת שאם רוצים שיהיה חומש חדש, צריך שייקחו את מי שרוצים לעסוק בחומש, ולא מי שרואים בזה משהו שהוא סרח עודף שצריך להעיף. << אורח >> אחסאן חלאילה: << אורח >> רק לתשומת ליבה של שרית, שהיא הציגה הרבה נתונים מהמשרד כפקידה, ואת לא יכולה לדבר פוליטית, אז נכון, תגמלתם את השוטרים 1,500 שקל, אבל פגעתם בתדמית של המשטרה. ואנחנו רואים מה קורה אצלנו, ואני גם זועק את זעקתם של משטרת משגב והרבה תחנות. אין תגבור בניידות, אין תגבור בכוח אדם. אתם יכולים לבדוק אותי. ואני שומע את זעקתם של הרבה שוטרים, על מה אתם מדברים? היו שוטרים והיה מנגנון חינוך שנכנס לבתי ספר ללמד ערכים. היום אין, כי תדמית המשטרה נפגעה. המשרד שלכם, במתכוון, לא במתכוון, תדמית המשטרה, שהיא הביטחון הלאומי והביטחון האישי שלי, נפגע. ממי? ממדיניות, גברתי. תודה רבה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> תודה. אני אעבור כן למשטרה כדי שנשמור על הרצף, בכל מקרה של הרשות הזו. אני אכוון כמה שאלות, גם אשמח להתייחסות בכלל, וגם אני רוצה להתייחס לעניין של הסירוב להעביר נתונים. גם כשהוועדה הזו ביקשה וגם מחלקת המחקר והמידע של הכנסת, המשרד לביטחון לאומי, גם יצא מכתב חריג ממחלקת המחקר של הכנסת על היעדר מסירת הנתונים. זה מאוד מקשה עלינו גם בדיון. שרית, את תעני על זה? << אורח >> שרית נשיא: << אורח >> אני אגיב רק לגבי השאלה הזו, כי זה עלה גם בדיון קודם שהיינו, ועשיתי בדיקה גם. זה כרגע בעבודה בלשכת השר, זה בטיפול. הבקשה ידועה, התקבלה, היא בטיפול כרגע. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> זאת אומרת, בדיון מעקב הבא יהיו נתונים? << אורח >> שרית נשיא: << אורח >> אני מקווה מאוד. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> בסדר גמור, תודה רבה. << אורח >> שרית נשיא: << אורח >> אם גברתי תרצה לשמוע גם את ההתייחסות של נציגי המשרד לגבי תוכניות ספציפיות, ולא רק לגבי המשטרה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אני אשמח לגבי תוכנית לעצור את הדימום, לשמוע גם התייחסות. ורק כן נגיד למשטרה, אני רוצה, בהקשר של מיקוד הפעולות של החרמת נשק לא חוקי, ומה שאמרתי לפני כן, ההסתה ברשתות המקוונות, ואיך מאתרים גם פה, ולגבי האכיפה הסלקטיבית, ואני אשמח גם להרחבה על לעצור את הדימום, ומהמשרד. תודה. תודה שאתם איתנו, כמובן. סגן ניצב אדם פארס, אני רואה, ורב-פקד מורן בייביץ. << אורח >> לירון קורן: << אורח >> צוהריים טובים. אני לירון קורן, נציגת חטיבת מודיעין. אני דווקא רוצה להתייחס לנושא של תוכניות ופעולות שמשטרת ישראל כן מבצעת לטובת מיגור הפשיעה בחברה הערבית. גם בהנחיית השר וגם בהנחיית המפכ״ל, יש כמה וכמה תוכניות שמתנהלות במקביל ברחבי מדינת ישראל, בין אם במבצעים ממוקדים, בין אם במבצעים שנמשכים לאורך תקופות, גם ברמת מה שנקרא השיטור הגבוה, יחידות הימ״ר והיחידות הארציות, שפועלות כנגד ארגוני פשיעה ומחוללי פשיעה חמורים. גם ברמת מפקדות משימתיות ומבצעי אכיפה בערים, שמשלבים שולחנות עגולים עם כלל גורמי האכיפה במדינת ישראל, ומביאים לצורך העניין את כלל הכוחות לתוך ערים ספציפיות, שבהן יש אחוזי פשיעה מאוד מאוד גבוהים, ומייצרים שולחנות עגולים ואכיפה משולבת. במבצעי אכיפה נקודתיים, אגב, משטרת ישראל תפסה בשנת 2025 מעל ל-1,000 אקדחים, 400 רובים, רימונים, לבנות חבלה, ועשרות אלפי פריטי תחמושת באותם מבצעים נקודתיים. מבחינת סכסוכים מוכרזים, יש ירידה של 7% באירועי הרצח במסגרת הסכסוכים המוכרזים האלה, שהם סכסוכים שהחטיבה מכריזה ביחד עם יחידות השטח על בסיס המידע שקיים אצלנו. יש עלייה בכמות הסיכולים, יש 111 סיכולי אירועי רצח בשנת 2025. אלה הן חוליות מבצעיות שמשטרת ישראל עצרה בדרכן לבצע אירוע רצח, זאת עלייה משנת 2024. גם את זה אנחנו צריכים להיות מאוד כנים ולהגיד. אני אגיד דבר נוסף. בדצמבר 2024 נכנס חוק הגנה על הציבור מפני ארגוני פשיעה, שמקנה למשטרת ישראל אפשרות באמצעות בתי המשפט להוציא צווי הגבלה מנהליים. במהלך שנת 2025 כבר אושרו על ידי בתי המשפט חמישה צווים כאלה. זה אחד הכלים המשמעותיים ביותר שיש לנו היום. אנחנו פועלים להגביר את השימוש בו ביחד עם הפרקליטות, למרות שאנחנו עדיין בסוג של חבלי לידה. יש עלייה בכמות סיכול הברחות האמל״ח, שזה האמל״ח שמזין הרבה מאוד מהסכסוכים האלימים האלה. עלינו משמעותית בסיכולים האלה, בתפיסות שמשטרת ישראל מבצעת. רואים את זה גם בתוך המידע הגלוי. יש פעולות שנעשות כל הזמן. אגב, בהמשך לשאלתך, כל מבצע ופעילות כזאת, משטרת ישראל בודקת את עצמה איפה היא הייתה טובה יותר ואיפה היא הייתה טובה פחות, לטובת המבצע הבא. כל המבצעים האלה נעשים באמצעות מפקדות משימתיות, ממוקדי ערים, בהנחיות של המפכ״ל, בבחינה של המפכ״ל, וכן נעשות פעילויות כאלה על בסיס קבוע. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> מה לגבי נתונים שביקשנו? כמה מבצעי החרמת נשק, מה שקורה ברשת, וגם לגבי כתבי אישום. << אורח >> שרית נשיא: << אורח >> הנתונים עוברים דרך המשרד. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> זה מה שאמרת, שאתם עובדים על להעביר? << אורח >> שרית נשיא: << אורח >> כן. << אורח >> עאיד בדיר: << אורח >> ב-2025, אנחנו בסוף שנה, 254 נרצחים. כמה מקרי פענוחי רצח התגלו? בואו נגיד המשטרה באמת הוציאה, פרסמה? << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> זה הנתונים שהיא אומרת שהם עובדים עליהם כדי להביא אותם, שאנחנו כבר מבקשים המון המון זמן. << אורח >> גאלב סלאמנה: << אורח >> אז הבאתם רק את הנתונים הטובים שמרימים לכם. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> לא, הם בעצם לא ממש הביאו נתונים, כי זה לא הנתונים שביקשנו. אבל אני רוצה כן לדעת על ההסתה ברשת והפעילות המקוונת, זה לא נמסר. << אורח >> שרית נשיא: << אורח >> אין לנו כאן נציג שמתמחה ספציפית בזה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> איך אפשר לקבל את זה, את הנתונים האלה? << אורח >> שרית נשיא: << אורח >> אנחנו נעשה את הבדיקה הזו, אבל אם אפשר שהוועדה פשוט תעביר שאילתה או שאלה בנושא הזה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אנחנו נעביר שאילתה, אין בעיה. אולי צריך לעשות דיון מעקב נוסף עם הנתונים. אתם אומרים שתוך חודש יהיו נתונים, נעשה פה עוד דיון רק איתכם? << אורח >> שרית נשיא: << אורח >> אני מקווה מאוד. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אוקיי, ונשלח שאילתה. זה יעזור מאוד לממ״מ. אנחנו פה לשירות הממ״מ, שיהיה להם את הכול. << אורח >> נורית יכימוביץ-כהן: << אורח >> בקשת המידע שלנו עברה דרך המשרד למשטרה בחודש מאי, אחרי כמה תזכורות שבעצם לא הניבו שום נתונים. היה דיון בוועדה, וגם זאת הייתה תזכורת בפני עצמה, ובחודש ספטמבר התקשרו אליי מלשכת המפכ״ל, כי הם לא ידעו על איזו בקשת מידע מדובר. הזכרתי להם על מה מדובר, ומאז עברו כבר שלושה חודשים ועד היום לא קיבלנו את הנתונים. טוב, אנחנו מקווים שנקבל ממש בקרוב את הנתונים, שבטח כבר קיימים. תודה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> בגלל שאנחנו צריכים לשחרר תכף את הזום, אז אני רגע עוברת לאיגוד האינטרנט הישראלי, שיש להם עמדה לגבי פערים דיגיטליים ואוריינות דיגיטלית על אלימות ופשיעת צעירים בחברה הערבית, וצעדים קונקרטיים שנדרשים. עידן רינג, או דימא אסעד ניקולא. << אורח >> דימא אסעד ניקולא: << אורח >> שלום. אני רוצה קודם כל להגיד תודה על הכינוס, תודה על ההזדמנות ורשות הדיבור. אני רוצה להתייחס לממד דיגיטלי של תופעת הפשיעה והאלימות בחברה הערבית, שהוא בעצם בעל משקל גבוה וחלק בלתי נפרד מהתופעה כולה, ויכול גם לסייע במאבק. המרחב הדיגיטלי והרשתות החברתיות הן מרחב שבו מקדמים ללא הפרעה תוכן מעודד אלימות ופשיעה, כמו לדוגמה הפצת סרטונים של שימוש או החזקת כלי נשק, שימוש ברשת לקידום מסרים אלימים וכדי לגייס תומכים, במיוחד חבר'ה צעירים, פרסום ותמיכה בארגוני פשיעה באמצעות קודים, האשטגים ושירים המזוהים עימם, תיעוד ירי ותיעוד זירות רצח או פרסום איומים ואתגרים ליריבים. אנחנו באיגוד האינטרנט הישראלי חוקרים מאפייני חיבור ושימוש ברשת בקרב אוכלוסיות שונות, והחברה הערבית מחוברת מאוד לרשת, מחוברת בעיקר באמצעות טלפונים ניידים ורשתות חברתיות, במיוחד פלטפורמות כמו טיקטוק וסנפצ'אט, שהשימוש בהן גבוה משמעותית בחברה הערבית ביחס לחברה היהודית. הזירה הדיגיטלית היא זירה מרכזית שבה תופעת הפשיעה והאלימות מתרחשת, היא לא תופעה שולית או משנית, לכן חשוב לתת משקל לנושא הזה גם ברשת. חשוב לא לייחס את התופעה לתופעה תרבותית. המצב הקיים הוא תוצאה של חוסר בקרה, חוסר אכיפה, חוסר אכפתיות מצד הרשויות ומצד הפלטפורמות. וכדי להתמודד עם תופעת האלימות והפשיעה ברשת באופן אפקטיבי נדרשים מספר צעדים. קודם כל, הפלטפורמות חייבות להגביר את הפיקוח והטיפול, ודיברתם על זה קודם בדיון, בשימוש שארגוני פשיעה עושים ברשתות חברתיות. צריך להכיר את דפוסי השימוש ברשת בחברה הערבית ולשלב אנשי צוות ומומחים מהחברה הערבית בצוותי הבטיחות והמדיניות בפלטפורמות השונות. בשנה האחרונה היינו בקשר עם טיקטוק בישראל, שמפעיל צוות לטיפול בנושא, והם כן מצליחים לזהות תיוגים וסרטונים. השלב הראשון, צריך לרצות לטפל בנושא ולהקדיש לזה משאבים. דבר שני, המשטרה צריכה לדרוש ולפעול ביחד עם הפלטפורמות לטיפול בתכנים אלה. טיפול בפשיעה הוא לא רק ברחובות, הוא גם ברשת. צריך לדרוש מהפלטפורמות להגדיר באופן ברור ומוחלט מהו תוכן מעודד אלימות ופשיעה, ולהציג את כללי הקהילה באופן מלא, בהיר, וגם בשפה הערבית, לצד דוגמאות מה מותר ומה אסור, ולפרט מהם סוגי הסנקציות שהפלטפורמות עשויות להטיל. חשוב לדרוש מפלטפורמות עדכון קבוע על דרכי טיפול, משאבים, והיקף התוכן העברייני המוסר על ידן. וכמובן, יש גם להשקיע בבניית תוכנית לימודי חובה בנושא מוגנות ואוריינות דיגיטלית, התמודדות עם תוכן אלים ופוגעני, ופיתוח כישורי חשיבה ביקורתית לזיהוי מידע ותוכן בעייתי, ולהשקיע במשאבים בצמצום הפער הדיגיטלי ושיפור תשתיות מחשוב ורשת בחברה הערבית. בעיקר בחברה הבדואית בנגב, כדי לספק לצעירים יותר הזדמנויות לעידוד השכלה ותעסוקה, במקום הפניה לתכני אלימות ברשתות. תודה רבה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> תודה רבה. אני עוברת לד"ר נג'דיה עודה-חבשי מאלפנאר. תודה שאת איתנו, הבמה שלך. << אורח >> נג'דיה עודה-חבשי: << אורח >> שלום לכולם, אני נציגת עמותת אלפנאר. אני אתייחס בעיקר למהלך האסטרטגי של אלפנאר, שמתעסק עם צעירים חסרי מעש בחברה הערבית. יש לנו שלוש תוכניות שמתעסקות בחסרי מעש. אני מתחילה מתוכנית מישקא, שהיא תוכנית שעובדת עם הרשויות המקומיות, שמאגמת את המחלקות ברשויות המקומיות, ככה מעבירה את הרשויות מגוף שהוא תגובתי לתופעת חסרי מעש, לגוף שהוא שותף לטיפול בחסרי מעש. וגם יש לנו את התוכנית שנותנת טיפול לצעירים חסרי מעש, שזו תוכנית דורוב. והתוכנית השלישית, שהיא מתחברת לחינוך, שהיא עובדת עם צוותי חינוך, שזה רוואפד, שהיא מניעתית לחסרי מעש. אנחנו עובדים על מניעה להופעת חסרי מעש בחברה הערבית דרך צוותי שינוי שהם המורים בתוך בתי הספר. ואני ככה רוצה להתייחס לקיצוץ בתוכנית 550 שהזכרתי בהתחלה, שזה גם משפיע, לא משפיע עלינו, ארגון אלפנאר, באופן ישיר, אבל משפיע על השותפים שלנו, שאלה הרשויות המקומיות ומשרד החינוך, שאנחנו באמת שותפים איתם בשלוש התוכניות שאני הזכרתי, וזה משפיע עלינו ככה באופן עקיף. זהו, תודה לכם. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> תודה רבה לך. אני רוצה שמי שלא הגיבו ידברו. אתה מהמשרד לביטחון לאומי, תודה רבה שאתה איתנו. << אורח >> קובי אריאלי: << אורח >> אני אתייחס בבקשה, כבוד היו"ר, למספר דברים שנאמרו פה קודם. לגבי ניצול תקציבי של החלטת ממשלה 550, היה לנו ניצול של, גם לפי דוח חופש המידע, של 92%. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> 92% בשנת 2025? << אורח >> קובי אריאלי: << אורח >> אני מדבר על השנים 2022-2024. זה דבר אחד. לגבי ה-220 מיליון שדיברנו עליהם קודם, זה באמת בקשות בזמנו של בן גביר והשרה מאי גולן. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> כן, להעביר כסף לגוף שחוקר אותה. << אורח >> קובי אריאלי: << אורח >> לנתב את התקציב הזה למשטרה ולשב״כ, על מנת לטפל במיגור הפשיעה בחברה הערבית והאלימות. ועוד דבר מהפן האישי, לגבי כנסים שהצעת קודם ושולחנות עגולים. אני אישית הייתי שותף בשנה האחרונה, למשל גם בג'סר א-זרקא וגם בכפר קאסם, שבאו לשם מעוד יישובים סמוכים. אז בעיקרון זה מתקיים, ועלו שם גם תוכניות המניעה. דיברנו קודם על תוכניות מניעה, אז עלו שם מהצד שלנו, דרך הרשות לביטחון קהילתי, כל תוכניות המניעה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> קודם כל, זה מצוין וטוב לדעת שדבר כזה מתקיים. אני דווקא ממקדת רגע לשולחן ייעודי לחומש הבא. זאת אומרת, יותר מקצועי ופירוט לגבי איך לבנות את התוכנית החדשה, כי זה מאוד משמעותי. השולחנות עם השטח הם חשובים, כי תוך כדי תנועה, ואני מבינה את זה, אבל אני חושבת שזה פספוס מאוד גדול שנכתב חומש חדש, וזה לא ייעשה הדוק עם כל מי שהיו שותפים לחומש הראשון, וגם שותפים חדשים שיש להם בטוח איך לשפר את זה. ובסוף אני גם אומרת, יעילות התוכנית, שימוש נכון בכספי ציבור, מניעת תסכול, בכל היבט זה נכון שיהיו כאלה עבודות משותפות ומקצועיות. ותודה לך. אני עוברת לאמיר אשרף סלימאן, מארגון עומדים ביחד. אמיר, תודה שאיתנו. << אורח >> אמיר אשרף סלימאן: << אורח >> שלום לכולם, לכבוד היו"ר, חברת הכנסת נעמה לזימי, נציגי רשויות, משפחות שכולות וארגונים. הגעתי לוועדה היום לא כפוליטיקאי, לא כראש ועד, לא כאיש ציבור. אני כאן כדוד שכול, דוד של נג'ואן סלימאן. צעיר בן 19, נורה למוות במקום עבודתו ביום שלישי, שניסה ותכנן לעבוד לפני לימודים, לחסוך קצת כסף ביום שלישי. היה ירי במקום. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> מתי זה היה? << אורח >> אמיר אשרף סלימאן: << אורח >> לפני חודשיים. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> וואו. << אורח >> אמיר אשרף סלימאן: << אורח >> כן. ואחרי כמה ימים הוא נפטר פשוט, ביצעו בו החייאה במקום. נורא ואיום. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> משתתפת בצערכם. << אורח >> אמיר אשרף סלימאן: << אורח >> תודה. אני בא בשם המשפחה שלנו, משפחה שמעולם לא חשבה שאחד מהבנים שלה יירצח בדם קר, ותוך יום נאבד את היקר מהכול. במשפחה שלי גדלנו על ערכים, ערכים של אהבת האחר, שמירת חוק, פרנסה בכבוד. גיסתי, אמא של נג'ואן, רדא, היא מורה ועוסקת בחינוך יותר מ-30 שנה, מרותקת בבית מאז אותו יום של המקרה. אחי גם אזרח מהשורה, עובד בנמל ונהג משאית, עובד יום ולילה לפרנס את המשפחה שלו ולגדל את הילדים בדרך ישרה. זה הבית שנג'ואן גדל בו, ובכל זאת הרוע הגיע גם אלינו, לצערי. הרשו לי לומר דבר ברור, אנחנו לא חיים רק בפחד, אנחנו חיים באי ודאות. אנחנו יוצאים מהבית ולא יודעים אם כן נחזור, לא נחזור. בכפרים שלנו במיוחד, ברחובות, יש סוג של מלחמה. זו לא המלחמה שמעבר לגבול פשוט. המלחמה האמיתית היא של הפשיעה והאלימות שמשתלטת על כל החיים של המגזר. זה טרור מסוג אחר שמתרחש בתוך גבולות מדינת ישראל. והשאלה שאני שואל אתכם כאן היא פשוטה, איך הגענו למצב שבו העבריינים נכנסים למקומות עבודה, לבתים, לרחובות, יורים על שמאל ועל ימין באנשים חפים מפשע? למה העבריינים משתלטים על החיים שלנו? איך זה נורמלי שחיים של אזרחים שומרי חוק פשוט נשלטים על ידי עבריינים? אין משטרה, אין אכיפה, ואנחנו נשארים לבד, מתמודדים עם העבריינים שדורשים דמי חסות, מסתכסכים בינם, מקדשים תרבות של כוח, נשק והפחדה, בזמן שיש היעדר חוק ואכיפה. הם מרגישים כל כך בטבחים, שהם אפילו מתחזים לשוטרים, נכנסים לבתים של אנשים, יורים בהם מטווח אפס. האזרח הפשוט כבר לא יודע מי מגן עליו או מי מאיים עליו. אל תתפלאו, זה קורה כאן בתוך מדינת ישראל. ואני אומר את זה בכאב, אבל גם באחריות, זו בושה וחרפה למדינה שמאפשרת לאזרחים שלה לחיות ולהרגיש את זה. אני דוד שכול, אני עצוב ואני כועס, ואני מאשים את כולם, את המשטרה שמפקירים אותנו, את הממשלה שמזניחה אותנו, את ההנהגה הערבית והיהודית שלא שמה בסדר העדיפויות שלה תוכניות למיגור האלימות והפשיעה. אבל אני לא בא רק להאשים. גם לנו יש אחריות, להורים, למחנכים, לקהילה, לאנשי דת. האחריות שלנו היא לא לשתוק, לא לפחד, לא להתרגל. ובאותה נשימה גם לכם יש אחריות, אתם המחוקקים. אם למשטרה אין כלים, תנו להם את הכלים לעשות את המשימה. אם החוק לא מרתיע, תחוקקו חוק שמרתיע באמת. אם צריך להפעיל אמצעים חריגים נגד פשיעה מאורגנת, תעשו את זה. אני אומר כאן דבר ברור, הרוב המוחלט בחברה הערבית רוצים חיים של שלום וביטחון. זו הזכות הבסיסית ביותר שמגיעה לנו, כמו כל אזרח יהודי במדינת ישראל. תחוקקו חוקים אמיתיים, ענישה קשה על נשק בלתי חוקי, מסגרות חובה לצעירים אחרי בית ספר, לא להשאיר דור שלם בגיל 16 ומעלה, בלי מסגרות, בלי אופק ובלי תקווה. אבל הכי חשוב, תעבדו בשביל שלאזרחים יהיה טוב, כדי להחזיר את האמון שאבד. אנחנו כאן לא כדי לבכות בלבד, אנחנו כאן כדי לדרוש שינוי ושוויון. אנחנו כאן בשמי ובשם כל המשפחות, וגם בשם המשפחה, שלא ניקח את החוק לידיים. אם לא ניקח אחריות עכשיו, המצב ילך ויחמיר יותר. השנה נרצחו 254 אזרחים ערבים, ואם כלום לא ישתנה, עוד חפים מפשע ימשיכו לשלם את המחיר. נג'ואן לא יחזור, אבל אתם יכולים להחליט אם הוא יהיה עוד שם ברשימה או נקודת מפנה. תודה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> תודה, אמיר. קודם כל, ליבי יוצא. זה לא פשוט לבוא לפה ולספר את הסיפור הזה גם כדי להילחם בתופעה החברתית, וגם ממקום אישי מאוד של מה שקרה לכם. משתתפת בצערכם, זה לא פשוט בכלל. ואני גם רוצה לומר שאני לא פגשתי עדיין אזרח אחד מהחברה הערבית שהרצח והפשיעה לא פגשו את ביתו. לכולם, איפשהו, אם זה רחוק ואם זה קרוב, וזה לא נתפס, העובדה שזה כל כך נרחב, אמרנו גם פציעות, שאנחנו לא מדברים עליהן, כל כך נרחב, ככה שבכל בית יש איזה מקרה מוכר בתוך הקהילה. זה נורא, וזה בר שינוי. מדינה ריבונית, דמוקרטית, שרוצה חיים, צריכה לעשות הכול. וכמו שאמרת, בין אם זה בחוקים נוספים, אבל גם בתקציבי מניעה, של לתת הזדמנות. שלא יהיה קל לקחת נער ערבי ולהגיד לו, בוא לארגון פשיעה, פה יש כסף. אין לך מה ללכת, אין פה כלום. זה נורא. וזאת מציאות שאפשר לשנות, של השתלבות, של שייכות, של פרנסה בכבוד ושל חיים משותפים. אבל לצד מיגור ארגוני פשיעה כמיגור שלהם, צריך לרוקן להם את היכולת לאתר אנשים ולקחת אותם. אז תודה, ושיהיה טוב. אני רוצה לעבור למשרד הרווחה. תודה, יעל, שאת איתנו. שלחנו גם שאלות. << אורח >> יעל מיזרוחין: << אורח >> קודם כל תכווני אותי, אם יש דברים ספציפיים. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> גם על יישום התוכניות, כמובן, ועל גיבוש חומש הבא. << אורח >> יעל מיזרוחין: << אורח >> גם אני רוצה לפנות ולהגיד גם לאמיר וגם לחבר'ה הצעירים שדיברו פה, שהדברים שאמרתם מאוד חשובים ונופלים על אוזניים מאוד קשובות. סומיה דיברה על שותפות אמיתית, אז אני חושבת שזה באמת לפתחנו, לייצר שותפות אמיתית, ממשלה, חברה אזרחית, צעירים. שמי יעל מיזרוחין, אני מנהלת תחום חברה ערבית בתוכנית הלאומית יתד. למי שלא מכיר, תוכנית לאומית לצעירים וצעירות במצבי סיכון במשרד הרווחה מגיל 18 עד גיל 25. תוכנית שפועלת מ-2016 כהחלטת ממשלה. בתוך התוכנית הזו אנחנו מתקציבים הרבה מאוד מהתקציבים של יתד עבור החברה הערבית. יש לנו קרוב ל-10,000 צעירים וצעירות שמקבלים מענים בתוך המחלקות לשירותים חברתיים, ועוד אלפים של צעירים שמקבלים מענים מתוך מיזמים ותוכניות, חלקם מהחלטות החומש. אנחנו מאפשרים הרבה מאוד פעילות והרבה מאוד מניעה. שוב, הטיקט שלנו הוא לא אכיפה ולא הרתעה. יש כאן את המשטרה ואת ביטחון לאומי. אנחנו כמשרד הרווחה באמת עוסקים במניעה, עוסקים בשיקום, עוסקים בטיפול בצעירים האלה, ולנסות לייצר את החלופות לאותו צעיר שמגיע לגיל 18 ואין לו שייכות, ולכן קל מאוד לגייס אותו. ובאמת, זה האתגר הגדול שלפתחנו. אנחנו עובדים בצורה מאוד צמודה גם עם משרד רוה״מ וגם עם המשרד לשוויון חברתי, כדי לפתח את החומש הבא, על סמך הרבה מאוד לקחים שהופקו גם מהחומש הקודם, כולל גמישות לפיתוח, לשינוי, להתאמות. בימים האלה אנחנו מאוד נערכים פנימה, בתוך המשרד, ביחד עם המשרד של רוה״מ, נותנים מענה לחסמים ולצרכים שעלו. ביניהם, אני אתן לדוגמה את המכרז שהוצאנו לאחרונה. אני מקווה שכולכם ראיתם, בטח מי שנמצא כאן, מתוך העמותות וארגוני החברה האזרחית. פרסמנו מכרז שהוא תקדים במשרד הרווחה, מכרז אתגר, שהמטרה שלו היא לפתח מענים לגברים צעירים. הוא שם במוקד את האתגר של העבודה עם הגברים, פרקטיקות של עיסוק, טיפול ופיתוח מענים מותאמים. אנחנו מרגישים שזאת האוכלוסייה שבאמת הוזנחה ואין לה מענים חלופיים, כשמגיעים לגיל 18 אין מסגרות שמותאמות לגברים הצעירים. אנחנו רואים את הצעירות מגיעות וצורכות שירותים. וגם השקענו בהם הרבה מאוד, הקמנו השנה 26 מרכזי נור לצעירות. ורואים באמת את ההשקעה הממשלתית, רואים צעירות נכנסות יותר לאקדמיה, משתלבות יותר בתעסוקה. אבל באמת המצב של הגברים הצעירים לא מאפשר להם, או נגיד ככה, מהווה איזשהו פתח לאותם ארגונים באמת לגייס אותם, ולכן פרסמנו מכרז אתגר. מכרז האתגר הזה אישרו לנו להוציא אותו לשנה. זאת אומרת, בסוף 2026 ההפעלה תסתיים, ורק עכשיו אנחנו בכלל בהליך בחירת הארגונים. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> ואתם מעוניינים בו גם בחומש הבא? << אורח >> יעל מיזרוחין: << אורח >> אנחנו רוצים, אם תהיה הארכה של החומש, וזו הנקודה שלי, היא תאפשר המשך הפעלה של המענים שפותחו. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> זה תהליך, נכון. << אורח >> יעל מיזרוחין: << אורח >> בדיוק. החומש הקודם היה בעיקר הרבה מאוד תקציבי פיתוח, וזה מה שביקשנו, כי אין מענים לצעירים. אמרנו, בואו תנו לנו לפתח, ובאמת יצאנו לדרך עם הרבה מאוד מענים והרבה מאוד תוכניות. ההמשך של החומש יאפשר לנו לא לקטוע את זה, ובעצם להמשיך לתת את המענים ולהמשיך להפעיל את המענים האלה. בין המענים שפיתחנו בשתי תוכניות החומש, גם אמרתי את המכרז של הגברים הצעירים, תוכנית מסאראת, שהיא תוכנית שירות אזרחי מותאמת גם לגברים צעירים שחוו אלימות ונחשפו לאלימות. הפכנו אותם ממש ממקבלי שירות של משרד הרווחה לנותני שירות. הם עכשיו מתנדבים, הם עכשיו אלה שעוזרים לקהילה שלהם, מתנדבים גם במשטרה, גם במד״א וגם ברשות המקומית שלהם, והם הפכו פשוט לנותני שירות. מיזם שנקרא ינאל, שהוא מיזם הכנה להשכלה לצעירים עם חסכים התפתחותיים, רגשיים ולימודיים. פיתחנו מסלולים, מגיעים חבר'ה בני 18 עם חסכים מאוד מאוד גדולים, לא רק לימודיים, זה לא רק שאין לו 12 שנות לימוד, זה חסכים רגשיים התפתחותיים, זה חבר'ה שמגיעים מהרווחה. אנחנו מדברים על השוליים גם בתוך החברה הערבית. ואנחנו בעצם בנינו להם גם מסלולים מותאמים גם בקהילה וגם ביחד עם שותפים, כמו מכינות של מה"ט ואחרים, וממש פתחנו מסלולים, גם אזוריים וגם מסלולים שמונגשים לתוך הרשויות המקומיות. מיזם מידאד, שהוא מיזם שמעודד מעורבות חברתית, גם בחיזוק ובשותפות עם ארגוני חברה אזרחית של 13 ארגונים שמפעילים את המיזם הזה. ושוב, המשך של החומש יאפשר לנו להטמיע ולהפוך את זה מפיילוט מוצלח למשהו שהוא באמת ישים ויש לו המשכיות, ועוד ועוד, אני לא אפרט. אבל אנחנו באמת מאוד תלויים בתקציבים התוספתיים האלה ובהחלטות הממשלה, כי אנחנו כמשרד הרווחה, שוב, משקיעים הרבה מאוד כספים, אבל זה לא מספיק, כי הצרכים רק הולכים וגדלים. ומאוד חשוב לנו ליישם את הפיילוטים ולהמשיך, ולא לפגוע גם באמון של האוכלוסייה ובאמון של הרשויות, כי קטיעה של זה, זה מה שהיא תעשה, היא תעצור את האמון. כשהצעירים שלנו הם אותם צעירים שנמצאים על קרח דק, הם נופלים במעברים, הם נופלים בין מסגרות, אין להם גם מסגרות אחרי 18. אין להם מענים, לא בתחום הרגשי, לא בתחומים של השכלה ומסגרות המשך נוספות. יש תחושת שייכות מעורערת, תחושה של שקיפות, ויש לנו פה חלון הזדמנויות צר מאוד להשפיע. זאת אומרת, אנחנו מקבלים אותם בגיל 18, זה חלון הזדמנויות, יש שיאמרו כבר מאוחר מדי, אבל זו עדיין עוד הזדמנות להשפיע ולתת להם הרגשה של שייכות ולמנוע את ההידרדרות לפשיעה, לתת להם מיומנויות חיים, תמונת עתיד, ולצאת לחיים עם הרבה יותר כלים. ולכן זה בעצם מה שאנחנו מבקשים, המשך של תוכניות החומש, המשך של התקצוב, כדי שאנחנו נוכל להמשיך את התוכניות. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> יעל, תודה רבה. ומה עמדתכם על הקיצוץ שעכשיו מתבצע? << אורח >> יעל מיזרוחין: << אורח >> כרגע הקיצוץ הזה לא פגש אותנו, את משרד הרווחה, לשמחתנו הרבה מאוד. ואנחנו כמובן מתנגדים, וגם המשרד הוציא התנגדות. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> נכון, תודה רבה. אני כן רוצה שמשרד החינוך ידבר, שירין חאפי נטור, מנהלת אגף א' חינוך בחברה הערבית, משרד החינוך. קודם כל, באמת, אנחנו עובדות הרבה יחד. << אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >> אגף בכיר. יש דברים טובים גם. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> נכון. ואני מודה לך שאת פה איתנו, ובאמת, שאפו על כל העבודה. אני ארצה מיד אחר כך גם את המועצה להשכלה גבוהה, בסדר? כדי שנהיה בהשלמה לדברים. << אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >> תודה, היו"ר נעמה לזימי, על ההזדמנות. אני לא אמרתי אגף בכיר כדי להתריס, אמרתי את זה לצעירים שיושבים פה סביב השולחן, כי חשוב לי לצאת מפה למרות הכאב עם תקווה, כי זה הדבר היחיד שנשאר לנו. כשאתה בא מתוך החברה הערבית ויושב בדרג מקצועי במשרד, אתה חייב להביא את הכאב, אבל גם להביא פרקטיות ותקווה כדי לייצר מזה תוכניות עבודה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אגב, משרד החינוך בעיניי הוא משרד של תקווה. זה משרד שמאמין בדור ההמשך והעתיד, זה משרד שמוכוון תקווה. << אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >> וכשרואים את הילדים האלה, אז אנחנו מתמלאים בתקווה, כי יש לנו עם מי לעבוד ויש לנו על מה לדבר. אני אתחיל, ברשותך, עם הקיצוץ המדובר, כדי רגע לדייק בעובדות. בפרק החינוך ב-550 נלחמנו ממש במלחמת חורמה בהובלה של השר, שגם הוא הביע התנגדות בכתב, והצלחנו בסוף להדוף את הקיצוץ הגדול. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אני הייתי צריכה להתווכח עכשיו בכספים, שאתם רציתם לוותר על בינוי הכיתות בחברה הערבית. אמרתי לא, וגם סימסו לי אנשי משרד תוך כדי, ואמרו לי, זה לא נכון, אנחנו רוצים ליישם את זה דרך משרד השיכון. הייתי צריכה להתווכח מול עמדה משרדית של המשרד לשוויון חברתי, שאמרו כן, משרד החינוך מוותר על כסף. << אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >> אנחנו הבענו את העמדה שלנו גם מול ראש הממשלה, היינו בדיון הזה, ואני רוצה רגע להגיד, תקציבי החינוך לא נפגעו בתוכניות שלהם. תוכניות החינוך ממשיכות, גם התוכנית בעברית, עברית לחיים. מה שהתכוונת, זו לא תוכנית שאנחנו התחלנו. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אז מה זו בדיוק התוכנית בחוק ההסדרים? << אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >> היא תוכנית אחרת, שונה, שהאוצר הציע, לא קשורה להחלטת הממשלה שעדכנתי כאן עליה, עברית לחיים. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אבל כן אמורה לבוא לחינוך? << אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >> היא אמורה גם לבוא לחינוך בהמשך, אבל היא לא התוכנית המדוברת שאותה הצגתי כאן. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> התוכנית הפדגוגית שעשיתם. << אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >> בדיוק, היא לא אותה תוכנית. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אבל הוצאת התוכנית הזאת מחוק ההסדרים, האם זה מבחינתכם משהו שחבל שקורה? << אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >> אנחנו נשמח תמיד לקבל תוספת, אבל היא לא פוגעת. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אוקיי, אז אני אילחם על התוספת. << אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >> בעדכון האחרון קיצצו לנו 16 מיליון שקלים, זה התכנון ב-550. כנראה שאני צודקת. וזה מתקציב בינוי כיתות, זה לא פגע באף חלק מהרכיבים של החלטת הממשלה שקשורים לחינוך, לפעילות בלתי פורמלית, לפיתוח מקצועי, ושום דבר שקשור לדברים המהותיים, לליווי רשותי, אז חשוב. לגבי 549, אנחנו שותפים ב-549 בשני מהלכים מובילים. יושבת פה ורד גיל משפ"י, שמפעילים בעצם תוכניות מדהימות ברמה הרשותית. אני אשמח, כבוד היו"ר, פעם אחת גם להראות מה אנחנו כן עושים ברמה רשותית, בהובלה של שפ"י, של היועצות, במחוזות. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> בטח. אני מאוד אשמח שבדיון המיוחד שנעשה על זה ניתן לכם להציג, לפתוח את הדיון. זה ממש חשוב לנו. << אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >> אני אשמח. אנחנו לא יכולים להציל את כולם, אבל התפקיד שלנו במערכת החינוך הוא לזהות בשלב מוקדם, לעבוד יחד עם הרשויות. לא כל החברה הערבית היא פשיעה. יש בחברה הערבית אנשים מדהימים. הפשיעה היא לא המלחמה שלנו, זה המחוזות של המשטרה והביטחון הלאומי, אבל תפקידנו לעבוד ערכית עם הילדים, כדי שהם לא יגיעו למחוזות האלה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> בדיוק, אתם עושים פעולת מניעה גם בלי להתכוון. << אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >> בדיוק, המניעה זו לגמרי האחריות שלנו. החלק השני זה חלק שאמון עליו חיים מויאל, אגף א' נוער בסיכון. יש שלוש תוכניות שפועלות שם, ואני רוצה להגיד משהו. לא רק שלא קיצצנו, הוספנו תקציבים לשנה הזו, לתוכניות מאוד משמעותיות. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> לשנת 2026 אנחנו מדברים? << אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >> כן, לשנת 2026. הצלחנו גם להוסיף בתקציב הקיים, ולא לקצץ. יש לנו תוכניות שאנחנו נעבוד עליהן ונבשר עליהן בחטיבות הביניים, להכניס תוכנית של שמרי מוגנות בשיתוף עם שפ"י וחיים מויאל, כמו שאמרתי. אנחנו מדברים על לתגבר את סלי התגבור שמגיעים לשפ"חים ברשויות, ויש גם תת סל בגפ"ן שנקרא חוסן ומצוינות ערכית וחברתית. ופה אני רוצה להגיד משהו לחברה שאני שייכת אליה ואוהבת אותה. תקציבי החינוך נמצאים בתוך מוסדות החינוך. מנהל בית הספר הוא זה שעושה את ההבדל. כמו שמנהל בית הספר היום בהנחיה שלנו דואג לזכאות לבגרות, אסור לוותר על כל ילד. התקציב הוא גמיש, והאחריות של מנהל בית הספר היא לראות מה מתוך התקציב צריך ללכת לאיזו אוכלוסייה של תלמידים. אנחנו חייבים להחזיר את השיח הערכי לתוך מוסדות החינוך שלנו ולתוך החברה. אנחנו צריכים להבין שהילדים הם הילדים שלנו, גם מי שאנחנו קוראים להם ילדי פשיעה. ואם ילד חולם להיות עם אקדח או רובה, אנחנו גם צריכים לשאול את עצמנו איפה אנחנו טעינו כחברה ברמה המוסרית והחברתית. ומהמקום הזה אני רוצה להגיד שמשרד החינוך, האחריות שלו מסתיימת בגיל 18, ואנחנו באים לפה באהבה, כבוד היו"ר, כי אנחנו מרגישים אחריות מערכתית וגם שותפות. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> שירין, אני רוצה לשאול איזושהי שאלה ולחבר גם ליעל. הגיע אלינו מארגון חמניות, אנחנו גם פה עוסקים בצעירים יתומים על כל הרצף, בין אם זה צעירים, יתומי פעולות איבה, בין אם זו יתמות בכלל, יתומי צה״ל, וכן, יש גם יתמות כתוצאה מרצח הורים. איך אתם פוגשים את זה בבית ספר כדי למנוע בהקשר הזה הידרדרות, נשירה? זאת שאלה שהיא שאלה שצריכה להישאל נוכח זה שאנחנו רואים המון הורים צעירים נרצחים. << אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >> הקול הזה של לטפל באלימות ובנפגעי האלימות בחברה הערבית, מונח על שולחן הנהלת המשרד. יש פעם בשבוע דיון. אחד הדיונים, וורד פה תעיד, משפ"י, זה לעשות מיפוי, שאנחנו ממש לקראת סופו, של כל הנפגעים במעגל הראשון, שתהיה לנו תמונה מי נפגע, מה מידת הפגיעה. ואם תרצי גם לפרט על זה, כי אנחנו ממש על זה, ואני מקווה שבישיבה הבאה תראו את זה. צריך להגיד שהחברה הערבית, אנחנו לא רגילים להיות במצב כזה של פיתוח חוסן ומצב של מלחמה על הקיום, ואנחנו לומדים תוך כדי תנועה איך לעשות את זה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> את יודעת שלא מעט ארגונים דיברו איתי, הנה למשל, זה פחות לחינוך, אבל זה כן חשוב וזה משפיע, שהם היו שמחים גם למרכזי חוסן, שזה משהו שהחברה הערבית לא ביקשה לפני כן. אבל ההבנה שיש גם טראומות מהמלחמה באיראן, ומדברים שקורים. זאת אומרת, קרו פה דברים שהם פוגשים את כולנו, ואני חושבת שהיום אין עיר שלא הייתה רוצה מרכז חוסן אצלה, כי זה דבר ברור. אז הנה דברים, שאני חושבת שצריך להבין שהם שינוי שגם צריך לשים עליו. << אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >> השפה הזאת היא חדשה לנו. זה לא ממעיט מהאחריות של המשטרה והמשרד לביטחון לאומי שצריך לטפל, אבל בגזרה שלנו כמשרד חינוך, אנחנו עובדים בזה יום-יום, שעה-שעה, מול גורמי המקצוע. אני יודעת שיש פה אנשים שיושבים ואומרים, הם מתוסכלים, הם לא רואים את זה בשטח, בתי הספר פרוצים, ורוצחים שומרים, ומנהל בית ספר נרצח. אני לא קהת חושים למה שקורה בחברה שלי, שלא יצטייר פה מצב שאני מתעלמת. אבל צריך להבין שפתרון קל לבעיה מורכבת לא יהיה. יש פה משהו עמוק שמחייב את כולנו רגע לנשום ולהבין מה האחריות שלנו כחברה, מה האחריות של משרדי ממשלה, מה האחריות של דרג מקצועי שבא לפה, ולא צריך גם, אני מאוד שמחה, ראיתי איך את נותנת להם את המקום כדרגים מקצועיים. בסוף יש פה אחריות של כולנו. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אין שירות ציבורי בלי עובדי השירות. << אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >> מאה אחוז. ואני רוצה לקרוא פה לקהילה הערבית, ועדי הורים שצריכים להיות בכל בית ספר, להתערב יותר במה שקורה בתוך מערכת החינוך. אני חושבת שזה מקום מאוד חשוב. המיפוי הזה, ורד, אם תרצי להגיד כמה מילים, כי הוא חשוב. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> בוודאי. ורד, אנחנו נשמח. לשירין יש פה מקום של כבוד בוועדה. תודה, ורד, שאת איתנו. ורד גיל, ממונה אקלים חינוכי מיטבי ומניעת אלימות. << אורח >> ורד גיל: << אורח >> תודה לכם על הוועדה הכל כך חשובה. אני רק אוסיף על הדברים שלך, שירין, לגבי תלמידים שנפגעים, מעגל פגיעות ראשון, שני. באמצע המלחמה בשנת 2024, הוצאנו חוזר מנכ״ל במשרד החינוך שנקרא ליווי תלמידים בעקבות משבר מתמשך, ליווי תלמידים שבן משפחתם נפטר, נהרג, נרצח. ליווי של תלמידים שקרוב המשפחה שלהם חטוף, שב, נעדר וכו', ומדובר גם על החברה הערבית. זה חוזר מנכ״ל שמיושם כבר שנה וחצי, אז ככה היה לי חשוב לומר את זה כאן. ולגבי המיפוי, אנחנו באמת עורכים מיפוי ורואים באיזה, גם בתי ספר וקהילות, צריך לתת יותר מענה, שהוא גם פרטני, אבל גם קהילתי. תודה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> תודה רבה, ורד. אחמד אסמר, מהמועצה להשכלה גבוהה. אחמד, יש לי גם שאלה אליך, שהיא שאלה שהיא חריגה, אבל אני שומעת את זה לא מעט. אני רוצה להבין, לא פעם אני רואה שרוצחים סטודנטים, בין אם זה תארים מתקדמים או אנשים באמת שהם דמויות חשובות במשפחה ובקהילה שהשקיעו בהם. ואני מבינה שארגוני הפשיעה היום מחפשים את הדמויות הכי משמעותיות, כדי לפגוע הכי חזק. זאת אומרת, לא בהכרח את הדמות הקרובה, אלא זה יכול להיות הסטודנט הזה לרפואה, או לדוקטורט, או אותו בן אדם שהוא התרחק כל חייו מארגוני פשיעה, אבל הוא הנקודה הכי כואבת במקרה שאיזה מישהו קרוב הסתבך עם ארגוני פשיעה. וזה הימם אותי פשוט, הידיעה שזה יכול לבוא משום מקום, אפילו לא ככדור תועה, אלא פשוט, אתה הכי מוצלח, אז אנחנו נגיע אליך. וזה בהכרח פוגש גם אולי את המל״ג רגע לנסות להבין מה אפשר לעשות עבור מנע, או להבין מה קורה, וגם איך כיתה לא מתפרקת כשנושרת דמות חשובה ממקום כזה, או שהוא רגע נפצע, או שקורה משהו אחר, או נרצח חלילה, שזה בכלל המקרה הקיצוני ביותר. ואני שואלת את זה גם כי זאת סוגיה שהיא בפני עצמה, כי זאת התפתחות שלא הייתה לפני כן, על לחפש את האיש הכי מוצלח, שהכי רחוק מארגוני פשיעה, ולנסות דווקא לרצוח אותו, כמו רופא שנרצח לעיני מטופליו, או מנהל בית ספר. << אורח >> אחמד אסמר: << אורח >> האמת היא, אין לנו התערבות ברמה הזאת. כלומר, אנחנו כן מתקציבים את המוסדות על מנת לתת מענים, שלפי ראייתם, קצת גם שירין דיברה על זה, שהתקציבים מועברים לבתי הספר, מנהל בית ספר הוא גם מחליט מה טוב לסטודנטים, או לתלמידים במקרה של בתי ספר. ואז אנחנו גם נותנים, אם זה חונכויות, אם זו תמיכה פסיכולוגית או כל מענה אחר. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> את השירות הפסיכולוגי, אתם מכוונים גם לשם? << אורח >> אחמד אסמר: << אורח >> זה בסוף באחריות של המוסד, שהוא כן צריך למנוע נשירה, לעודד סטודנטים להגיע ולהצליח את הלימודים שלהם. אם שירין אמרה שהתפקיד, או הגזרה שלהם עד גיל 18, אנחנו גם בשיתוף פעולה עם משרד החינוך, דרך תוכנית רואד, שנכנסת לבתי ספר וכן מעודדת ועושה reaching out לתלמידי בתי הספר להגיע לאקדמיה. גם באוקטובר התחיל אצלנו מכרז חדש, הוא נכנס לתוקף, ובעצם מנסים עם התקציב שיש לנו לכסות את כל היישובים הערביים בארץ, גם דרך מענים מקוונים ומרחוק. ודרך התוכנית הזאת, באמת אנחנו מגיעים לצעירים. ואנחנו גם ממשיכים במענים אחרים, דרך מלגות, או דרך לעודד את המוסדות להשכלה גבוהה כן לקלוט סטודנטים ערבים. אפשר לראות עלייה מאוד יפה, תוך יותר מעשור מ-10%, היום קרוב ל-20% מהמערכת מהחברה הערבית. כלומר, יש 65,000 סטודנטים מתוך 335,000 סטודנטים במערכת ההשכלה הגבוהה, וזו עלייה מאוד מאוד יפה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> שזה עומד אפילו ביחס לאחוז באוכלוסייה. << אורח >> אחמד אסמר: << אורח >> כן, אבל אנחנו גם שואפים עכשיו שיהיה יחס לאוכלוסיית גיל שקרובה ל-27%-28%. כלומר, אוכלוסייה של 2024 שהיא בגיל של לימודים, בהשכלה גבוהה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> ותוכניות של דור ראשון להשכלה גבוהה בחברה הערבית? אני עוסקת בזה לא מעט בסטודנטים מערי פיתוח ובמקומות אחרים, אבל כן חשוב דור ראשון להשכלה גבוהה גם בחברה הערבית, זו גם סוגיה. איך אתם עובדים במקום הזה? << אורח >> אחמד אסמר: << אורח >> גם במודל התקצוב החדש למוסדות להשכלה גבוהה, כן התחלנו לעודד את המוסדות בתיעדוף או בעצם בתוספת תקצוב לסטודנטים, לא משנה אם הם סטודנטים מהחברה הערבית או סטודנטים לא מהחברה הערבית, כן לקבל תקצוב נוסף. אם הסטודנט, מתברר שהוא דור ראשון להשכלה גבוהה, ככה בעצם אנחנו כן מעודדים, וגם זה נמצא בתוך מודל ההפעלה החדש של תוכנית רואד, שהמפעיל מקבל תקצוב יתר. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> רואד זה של אלומה? << אורח >> אחמד אסמר: << אורח >> של אלומה. גם תוכנית הישגים, וזה לחברה החרדית. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אולי נעשה גם על זה דיון מעקב, זה מעניין. בזמנו עשינו, ורצו להכניס גם איזה פיילוט לבן גוריון, אולי נדבר גם על זה. אבל טוב לשמוע שזה כבר עובד. << אורח >> אחמד אסמר: << אורח >> כן, זה הוטמע. גם לתמרץ את כל המפעילים וכל השטח, אם זה המוסדות או המפעילים של תוכניות ה-reaching out. אני קצת אציין את הסיפור של המלגות, שגם השנה הצלחנו להביא דרך רשות הבדואים עוד 250 מלגות של מלגת אירתקא, ועוד 500 מלגות של פר"ח, ועוד בשנה הבאה 500 ו-500, 500 לאירתקא ו-500 לפרח, ומיועדים לחברה הבדואית בנגב. וגם אפרופו פריפריה, אפשר לראות שהם באשכול 1 או 2, אני מקווה שזה יתמוך ויעזור להם. אני קצת אציין את העניין של הקיצוץ. הקיצוץ, במידה ויקרה, כנראה שהוא יפגע במלגת אירתקא בשנה הבאה בתשפ"ז. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> וזה משהו שגם משרד החינוך, אני מבינה, אנחנו מכוונים אליו. << אורח >> אחמד אסמר: << אורח >> זה דרך המשרד לשוויון חברתי, שהוא בעצם מעביר לנו חלק מהכסף. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> בסדר. אנחנו גם נבקש שלא יקצצו את זה, בכל מקרה, כהצהרה בוועדה, ואנחנו ננסה להילחם על זה, אבל טוב שאתה אומר. אתה הצגת פה שתוכניות הפיתוח לעידוד השכלה וכניסה של סטודנטים, דור ראשון להשכלה גבוהה, משהו שכבר ממש נכנס לפעולה, הקיצוץ ממש פוגע בכל העבודה שעשיתם בתקופה האחרונה. << אורח >> אחמד אסמר: << אורח >> כן. הקיצוצים האחרים הם פחות מ-550, אבל בוודאי. בסוף יש קיצוץ בכל מערכת ההשכלה הגבוהה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> תודה לך. << אורח >> אמיר אשרף סלימאן: << אורח >> אני רק רוצה להגיד דבר קטן. אנחנו כאן, בתיעוד שלנו ובדיבור כל הזמן, פנינו למשטרה, כשהאשמנו את המשטרה ואת החינוך. למשרד החינוך צריך להחזיר את השם הקודם, כמו שהיה בערבית. קודם כל את החינוך, ואז לעבור לאגף הלימודים ולחנך אותם מבחינת השכלה. כי הלחימה בפשיעה מתחילה גם מהדור הצעיר, שזה בבית הספר, מה שנוטעים בו. משם זה מתחיל. ודבר שני שיש לי להזכיר, שצריך להילחם בעורכי דין, לפי דעתי, כי עורכי הדין, אתם העליתם את כל הנושאים, אך לא התייחסתם לצד המשפטי. עורכי הדין, כי הם באמת יודעים קצה של פושע או של מעורב, אז הם מנסים תמיד לעשות אותו חף מפשע. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> לא, רגע, זה פחות בדיון. המשטרה צריכה להגיש כתבי אישום, וצריכים להרשיע. << אורח >> עאיד בדיר: << אורח >> שירין, אני רציתי רק לשאול על נשירה מבתי ספר של נוער. הרי יש גם תוכנית נוער בסיכון, יש כאלה שנושרים בבתי ספר. אם יש נתונים, כמה באמת בשנתיים האחרונות לפחות? האם יש לכם תוכנית למגר את התופעה הזו? << אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >> מה שמורכב בזה, שאנחנו פועלים מתוך נתונים. נתוני הנשירה הגלויה לא מצביעים שיש נשירה מאסיבית. אנחנו מדברים על 1.4, אם אני לא טועה, זה הנתון הכללי. וצריך להגיד שמה שאתה מדבר זה נתוני נשירה סמויה ולא גלויה. אין לנו עדיין אפשרות למדוד נשירה סמויה, אין לנו מנגנון שבודק נשירה סמויה, ולכן אין לי נתון רשמי. אנחנו פועלים במרץ. אני יודעת שחיים מויאל, שהוא מנהל אגף א' נוער בסיכון. יש עכשיו מנגנון חדש שקיבל אישורים אחרונים לצאת לדרך. אנחנו מבינים שהתמונה הזאת לא משקפת את מה שקורה, אבל כל עוד אין לי דרך למדוד את זה באופן רשמי, אז ידיי כבולות. אני מבינה, אבל אתה יודע שכשאנחנו מלווים רשויות בתשכיל, אז אנחנו מציעים ציר. אני מציעה ללמוד על מודל שקורה באום אל-פחם, שהוא מדהים בעיניי, מודל של איך מאתרים ילדים ומנטרים אותם. אנחנו תומכים בזה וגאים לתמוך בזה. אני גם יודעת שאגף נוער בסיכון אצלנו, מכיר ורוצה לעשות לזה מידול. יש דברים טובים שקורים, אבל צריך להבין שגם בגלל סכסוכי הפשיעה ילדים לא באים. יש הרבה מאוד יישובים שהסכסוכים גורמים למשפחה מסוימת לא לשלוח את כל הילדים לבית ספר. חוזר מנכ״ל לא חזה, יש דברים שקורים בחברה הערבית, כמו הרצח של התלמיד, שאין לנו אפילו אזכור כזה. גם לנו כמשרד, אנחנו לא רגילים לתופעה כזאת של אלימות. גם אנחנו, תוך כדי תנועה, כל הזמן לומדים איך להתמודד עם זה. חייבים להגיד את זה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> תודה. לפני משרד ראש הממשלה, וגם יש פה את מרכזי הצעירים, משרד האוצר פשוט צריכים לצאת, אני רוצה שתתייחסו לזה, וגם בהקשר של תקצוב החומש הבא. תודה, אביגיל, שאת פה איתנו. << אורח >> אביגיל פלג: << אורח >> בשמחה. אביגיל פלג, רפרנטית למשפט ואכיפה באגף תקציבים. כל השאלות כאן לעניין 550, זה באמת נכון להפנות למשרד לשוויון חברתי, שהוא מרכז את ההחלטה. כמובן, שאלות לגבי 549 וההיערכות לחומש הבא, גם לדעתי לא נכון להפנות כאן. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אבל האם אתם מתכננים הגדלת תקציבים? אנחנו רוצים מימוש גבוה, 92%, פיתחו תוכניות, בוודאי שגם רוצים להרחיב אותן. האם אתם מתכוונים להגדיל את תקציב החומש הבא מבחינת תוכנית? << אורח >> אביגיל פלג: << אורח >> זה בכל מקרה דיונים שיהיו במהלך 2026, וכחלק מתקציב 2027. זאת אומרת, התוכנית, בגלל שהיא מסתיימת ב-2026, זה לא דברים שעולים עכשיו במסגרת דיוני התקציב. אנחנו נדון כמובן בדברים האלה אחרי שתוצג תוכנית, יוצגו תוכניות, כמו בכל שנה בדיוני תקציב, ואז נקבל החלטה איך וכמה להקצות. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> בסדר גמור. תודה לך, אביגיל. מלאכי, אני עוברת אליך, במשרד ראש הממשלה. << אורח >> מלאכי חסדאי: << אורח >> אהלן, שלום לכולם. היו פה כל מיני טיעונים, אני אתייחס לכמה דברים שעלו. אבל קודם שנייה נתחיל בין 550 ל-549, כאמור 550 מתוכלל במשרד לשוויון חברתי, וכך גם ההיערכות או לא ההיערכות לחומש הבא. 549 מתוכלל על ידי משרד ראש הממשלה, במטה למלחמה בפשיעה בחברה הערבית, ואנחנו מתחילים את ההיערכות לחומש הבא, עוד שנייה ניגע בזה. אתם רוצים שניגע בנתוני ביצוע תקציביים עד כה, 549? << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אני אשמח, בטח. << אורח >> מלאכי חסדאי: << אורח >> אין בעיה. יש לי הכול גם מפורט למשרדים, אבל אני אגיד, הנתונים התקציביים יש לי רק עד סוף 2024, בגלל שאין טעם לאסוף נתונים תקציביים לפני סוף השנה. מבחינת המצב בשטח, אין להתכחש שהמצב גרוע, אבל מבחינת יישום החלטת ממשלה 549, הביצועים התקציביים וגם הביצועים בשטח של ההחלטה, מימוש ההחלטה, אנחנו לא סופרים רק תקציבים, אנחנו סופרים גם את העשייה, מהבחינה הזאת, הביצועים מאוד טובים. כלומר, הטענה שהמצב גרוע כי ההחלטה לא מיושמת, היא לא טענה מבוססת נתונים. יכול להיות שההחלטה לא מספיקה, ואנחנו נתקן את זה בעזרת השם בחומש הבא, אבל מבחינת ביצועים, עד סוף 2024 כמעט 50% מסך תקציב החומש נוצל. מסך התקציב שתוכנן על ידי המשרדים, 87% נוצלו עד סוף 2024. אם מחלקים את התקציב בחלוקה לחמש שנים, אז כמעט 80% נוצלו. כשאני תמיד מזכיר, שבתוכניות חומש תמיד השנה הראשונה היא בביצועים פחות טובים, נגיד ממשרד החינוך, בגלל זמני התנעה, ושזה לא הסתדר עם הזה, שנה ראשונה הם לא הצליחו לממש כלום, ומאז הם במאה אחוז ביצוע. כלומר, הם יגיעו בסוף לאיזה 80%, אז זה נראה ככה. בכל מקרה, נתוני ביצוע תקציבים מצוינים ביחס להחלטות ממשלה. אני יודע שזה לא מנחם, אבל מבחינת היישום של ההחלטה זה ככה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> לא, זה גם מדאיג, כי קיצוץ אומר שהמצב יהיה יותר קשה. << אורח >> מלאכי חסדאי: << אורח >> תראי, בפריזמה הצרה יחסית של החלטת ממשלה 549, זה לא משפיע. גם הכסף שעבר, הוא לא עבר בהגדרה ל-549 אלא למשרדים שרלוונטיים או לדברים שרלוונטיים, אבל הקיצוץ הוא בתשתיות חברתיות כלכליות ולא בהחלטה הזאת. כן אפשר להגיד שבקיצוץ שהיה בזמנו, ב-549 ב-2023, שדיברו על זה 15%, היה שם כל מיני משחקים תקציביים, אני יכול לגעת בהם, אבל בגדול הקיצוץ בפועל הוא של 4.3%, כמעט לא השפיע בפועל על היישום בשטח של ההחלטה. הגם שהתנגדנו לכל קיצוץ, אבל הוא היה בסוף מצומצם מאוד בפועל. שאלתם מקודם על שיעורי פענוח, יש לי גם עד 2024. זה נתונים שאני הבטחתי לך כבר בסוף הוועדה הקודמת שהדוח שלנו ייצא בקרוב, אז הוא התעכב, אבל הפעם אני מקווה ממש שהוא ייצא בקרוב, על אף שזה יהיה רק עד סוף 2024, אבל עדיף מכלום. בכל אופן, מבחינת פענוח מקרי רצח, אנחנו ב-2024, ב-18%. פענוח אלימות חמורה ב-2024, 23%. פענוח תיקי אמל״ח, ב-2024 אנחנו ב-32%. הכול זה מתחת ליעדים ומתחת גם למצב הגיוני. צריך להגיד את זה. זה מבחינת שיעורי פענוח ששאלתם. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אנחנו נוכל גם לקבל את זה? << אורח >> מלאכי חסדאי: << אורח >> בוודאי, זה לא סודי. << אורח >> גאלב סלאמנה: << אורח >> אפשר לשאול שאלה? כמה מהם זה הודאה וכמה זה ניהול תיק עד הסוף? << אורח >> מלאכי חסדאי: << אורח >> אין לי פריזמה כזאת. << אורח >> גאלב סלאמנה: << אורח >> שלא מצאתם את הרוצח, הוא עומד ומחכה. כי בהרבה מקרים, ה-18%, זה שאנשים רצחו וחמקו מהמשטרה. << אורח >> מלאכי חסדאי: << אורח >> לא, קודם כל אין לי את הרזולוציה הזאת, אבל אני אגיד משהו ממש בקטנה, סתם בשביל האנקדוטה, שפעם היינו חושבים שאפילו מקרי רצח נשים, או במשפחה, זה שיעור פענוח קל, כי יודעים, זה הגבר הזה. היום כבר עושים במיקור חוץ על ידי ארגוני פשיעה, ואז אתה לא מוצא את הרוצח. זה אירוע מאוד מורכב, הסיפור של הפענוח, הוא לא סתם נמוך. אני לא מצדיק, אני אומר, זה אירוע מאוד קשה, מאוד מורכב. יש ארגוני פשיעה שמתמחים בזה. << אורח >> עאיד בדיר: << אורח >> נעמה, רק בקצרה, אנחנו גם לא התייחסנו לרצח נשים בחברה הערבית עכשיו. אני מכיר כל סעיף ופרט בכל התוכניות, 549 ו-550, אני הגעתי משם. עכשיו, יש גם בניית מקלטים של נשים בחברה הערבית, ואני לא יודע איפה זה, זה נכנס ב-200 מיליון שקוצצו, למה? מי שהיה אחראי על התקצוב לרווחה, אגב, זה המשרד לשוויון חברתי של מאי גולן. עכשיו, נכון, הם העבירו את הכסף למשטרה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אבל לא נפגע תקצוב המקלטים, נכון? את זה אני לא מכירה. << אורח >> יעל מיזרוחין: << אורח >> לא נפגע, לא ידוע לי. לא אני אמונה על זה במשרד, אפשר לבקש מנועה שמש. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אנחנו נבקש את זה בכל מקרה, לקבל מידע. << אורח >> עאיד בדיר: << אורח >> אז אני יכול לבשר לכם, לצערי הרב, כן, זה נפגע. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אנחנו נבדוק את זה עכשיו, עאיד. << אורח >> מלאכי חסדאי: << אורח >> עוד כמה מילים על החומש הבא, ברשותכם. אנחנו התחלנו להניע את התהליך לחומש הבא. בחומש הבא יוקדש פרק שלא היה ב-549, גם לאלימות נגד נשים. בדיוק בשבוע שעבר כינסנו פורום של ארגונים ומשרדים שמתעסקים בנושא הזה, אצלנו במשרד ראש הממשלה. אנחנו נתעסק בזה. בכל מקרה, מבחינת ההיערכות לחומש הבא, התחלנו. גם בדיוק נבחרה החברה שתייעץ לנו בתהליך הזה, חברה טובה. זה תהליך מורכב. ביקשת בוועדה הקודמת שיהיה תהליך שיתוף ציבור. יש תהליך שיתוף ציבור. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> כבר התחלתם אותו, זאת אומרת? << אורח >> מלאכי חסדאי: << אורח >> לא התחלנו, בגלל שאחד הדברים הכי חשובים לנו כרגע זה קודם כל לסמן את היעדים, להגדיר להם מדדים, ומשם לגבש תוכניות. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אבל אתם מתכוונים להמשיך, ללכת עם שיתוף הציבור? << אורח >> מלאכי חסדאי: << אורח >> לגמרי. פשוט בדרך כלל מה שקורה זה שמשרדים פשוט מתכננים תוכניות ואז קובעים גם יעדים, ולא תמיד יש לזה קשר. באופן כללי במדעי החברה קשה לקשור בין פעולות לבין התוצאות בשטח, אז אנחנו נשתדל שזה יהיה כמה שיותר קשור. קודם כל להגדיר יעדים ומדדים, ואז לגבש תוכניות שהן משרתות את היעדים והמדדים האלה. זה לא יהיה פשוט, אבל אנחנו ניעזר. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> ולגבי הוועדה המתמדת שלא מתכנסת, ועדת המשנה למלחמה בפשיעה בחברה הערבית, מה אפשר לעשות? << אורח >> גאלב סלאמנה: << אורח >> רק להחליף את הממשלה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> בעזרת השם. << אורח >> מלאכי חסדאי: << אורח >> לוועדה הזאת יש שני ממדים, יש ממד סמלי ויש ממד בפועל. בדרך כלל הוועדה מתכנסת כשיש חילוקי דעות מהותיים בין שרים, ואז צריך שרוה"מ יפתור את זה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אין חילוקי דעות בין השרים? << אורח >> מלאכי חסדאי: << אורח >> לא משהו שהיה צריך לעלות לרוה"מ בדבר הזה. שוב, יש פה ממד סמלי. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אה, כאילו, רק שנת שיא ברצח, אבל לא משהו רציני שצריך לפתור. << אורח >> מלאכי חסדאי: << אורח >> אני אומר, יש פה את זה. אבל מבחינת חילוקי דעות ודברים שרוה"מ צריך להתעסק, היא לא התכנסה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> צריך שהשרים יריבו כדי שיכנסו את הוועדה. תשמע, זה לא אליך, זה פשוט מתסכל מאוד ולא נתפס בשנה כזאת קיצונית שהוועדה פשוט משותקת. << אורח >> מלאכי חסדאי: << אורח >> בכל מקרה, לנו יש הרבה ועדות משנה מקצועיות, הן מתכנסות. הנה, כמו שאמרתי, הן לפעמים על בסיס נושאים אד-הוקיים שאנחנו מזהים, כמו באמת האלימות נגד נשים, או סוגיה של תעסוקה ועוד כל מיני סוגיות, יש הרבה ועדות כאלה. מחלקן יוצאים דברים יותר טובים, מחלקן פחות טובים, כטיבן של ועדות. אבל אני יכול גם להגיד בנימה אולי אישית ממשלתית, או לכל הפחות של מי שיושבים פה, יש פה שורה ארוכה של אנשים, אני בתוכם, שקמים בבוקר עם הפשיעה בחברה הערבית, והולכים לישון עם הפשיעה בחברה הערבית, גם אם אנחנו יהודים. אני יודע שבאקלים חברתי ואיומי כזה, קשה לראות את זה, אבל נעשית עבודה מאוד מושקעת ומאוד אינטנסיבית, עם תוצאות שלפעמים באמת לא רואים בתוך כל האלימות הזאת. אגב, במיוחד במניעה. הם דיברו על סיכול. אתה סופר מקרי רצח, אבל אתה יודע כמה היה יכול להיות. אז בטח במניעה, אתה אף פעם לא יודע כמה ילדים היו נושרים. בכל מקרה, יש המון עבודה, יש גם הרבה עבודה לפנינו. אני מקווה שהחומש הבא יספק מענה הרבה יותר טוב, כדי שננצח את האירוע הזה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> נקווה מאוד, תודה רבה. אני רוצה לעבור לניסים בן דוד, יו"ר רשת מרכזי הצעירים. גם מרכזי הצעירים הם עוגן מכווין חשוב, ותודה שאתה כאן. << אורח >> ניסים בן-דוד: << אורח >> חד משמעית. קודם כל, אני שומע את הקולות, אני שומע את החברים פה, ואני שומע בחדשות כל שני וחמישי את כל המקרים, וזה פשוט מזעזע, ואמור לפתוח כל ועדה, לפי דעתי, ולא להקל ראש. אני מודה ליו"ר הוועדה שהרימה את הכפפה בעניין הזה. אנחנו במרכזי צעירים מטפלים בטווח גילאים של 18-35, במנעד רחב של תחומים, כל מה שקשור בתעסוקה, לימודים, הכוונה כזו או אחרת. ואני מוצא את כל הסיפור של יחידת הצעירים כמאוד רלוונטית, סופר רלוונטית, בחברה הערבית, בטח ובטח בחברה מוסלמית או חברה כזו שלא מתגייסים לצבא. כי תחשבו מה שקורה בחברה היהודית, מסיימים את התיכון, ומיד אחר כך הולכים לצבא, ויש איזשהו ניתוק כזה, ואחר כך אנחנו צריכים לאתר את אותם צעירים רק אחרי שהם חוזרים מהשירות הצבאי שלהם. ובחברה הערבית, בחלקה זה לא קורה, ואני מוצא את כל יחידות הצעירים כפלטפורמה מדהימה, שיכולה להיות מתכלל מאוד משמעותי לסיפור הזה של צעירים חסרי מעש. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> ניסים, כמה אחוזים בחברה הערבית של מרכזי צעירים? זאת אומרת, יש כבר מימוש יחסית, אפשר להגיד שבכל רשות, או שעדיין לא? << אורח >> ניסים בן-דוד: << אורח >> כן, יש פה גם את עארף שהוא יוכל להתייחס לזה תכף, אבל אני יכול לומר שאני מסתובב המון בחברה הערבית, בהמון מרכזי צעירים, ואני רואה את הבעיה העיקרית. הבעיה העיקרית היא בחוסר תשתיות. אני לא רוצה להצביע על דבר כזה או אחר, אבל הבעיה היא תשתיתית. וגם כשיש כל מיני תוכניות, אם זו אלפנאר שהייתה פה, וגם בנושא של יתד, לא כולם יושבים תחת מטריה אחת של יחידת הצעירים. אני חושב שיחידת הצעירים יכולה להיות איזושהי פלטפורמה גם לחינוך, גם ללימוד שפה, גם להכוון בנושאים של תעסוקה ללימודים, ולהיות איזשהו גורם מאוד משמעותי בדרך של הצעיר מרגע שהוא סיים את התיכון, להכנה לאזרחות. ואגב, לפי מה שאני יודע, הקיצוץ התקציבי נלקח מתחום של הצעירים. אני לא יודע את זה בוודאות, אני יודע שזה נלקח מתחום של הצעירים, כן, אני לא יודע ברזולוציות. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> עוד מדובר ב-70% ומשהו שנרצחים צעירים. זה מטורף. << אורח >> ניסים בן-דוד: << אורח >> חד משמעית. זה הכול, נשמח שעארף גם יוכל להתייחס. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> בטח. עארף, תודה שאתה איתנו גם, ממשרד נגב-גליל, מנהל תחום בכיר. << אורח >> עארף סוסחא: << אורח >> אחר הצהריים טובים. אני אמשיך את מה שניסים התחיל. אנחנו בהחלט מבינים את הפוטנציאל שיש ביחידות הצעירים, לתת מענים רוחביים בכלל לצעירים ולהוות גורם מומחה ומתכלל בכל מה שקשור לצעירים. לכן עיקר הפעילות שלנו, כלומר רוב התשומות שלנו ברשות הצעירים, הן דרך תמיכה ברשויות המקומיות, כדי שאלה יפעילו יחידות צעירים, שיפתחו מומחיות בתחום הצעירים, יתאמו מענים רשותיים, ממשלתיים של המגזר השלישי. רוב התוכניות ששמענו פה, בין אם זה יתד, אג'יק, כוכבי המדבר, רוואד וריאן, הן ברוב המקרים פועלות תחת המטרייה של יחידות הצעירים גם בחברה הערבית. הנושא הזה של אלימות ופשיעה הוא בהחלט, יחידות הצעירים חוות את זה. אנחנו מלווים היום 14 רשויות מהחברה הערבית, בפיילוט שנקרא מיזם מעלה, בשותפות עם קרן רש"י. במסגרת הפיילוט הזה, אנחנו מפתחים תוכניות אסטרטגיות לרשויות המקומיות בתחום הצעירים. בעוד שהרשויות היהודיות מתמקדות, וצעירים בסקרים שאנחנו עושים, מעידים על חוסר שביעות רצון בתחומים של השכלה, תרבות וניצול שעות פנאי, בחברה הערבית התמונה היא מאוד שונה. אנחנו רואים בבירור שצעירים מדווחים שהם פשוט חשים חוסר ביטחון לצאת מהבית בשעות לא שגרתיות. ל-2026 הכוונה זה לתת תוספות תקציביות ליחידות הצעירים, שיבואו לידי ביטוי בתוכנית הכשרה ייעודית למנהלי יחידות הצעירים, תוספת של תוכניות פעילות לפיתוח מיומנויות אישיות של צעירים, ורכזי חוסן ומעורבות קהילתית שיעבדו ביחידות הצעירים תחת מנהלי יחידות הצעירים. זאת הכוונה ב-2026. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> יפה. ואתם מתכוונים לדחוף את זה ולפתח את זה, וגם להשתתף בחומש החדש? << אורח >> עארף סוסחא: << אורח >> אנחנו כבר בשיח עם המשרד לשוויון חברתי, עם הרשות לפיתוח כלכלי של מגזר המיעוטים, בתקווה שגם אחרי 2026. בעצם אנחנו די סגורים על 2026. מה יהיה אחרי 2026, זו כבר שאלה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> חשוב. תודה רבה. << אורח >> יעל מיזרוחין: << אורח >> חברת הכנסת, אם אפשר רק תיקון קטן לעארף, למה שנאמר, אמרת שיתד היא תחת מרכזי הצעירים, אז רק לתקן. << אורח >> עארף סוסחא: << אורח >> תחת המטרייה הארגונית. << אורח >> יעל מיזרוחין: << אורח >> גם לא. יתד היא תחת משרד הרווחה ופועלת במחלקות לשירותים חברתיים בכל הארץ, 256 רשויות. << אורח >> ניסים בן-דוד: << אורח >> ובתוכנית יתד יש את תוכנית בשבילי, שפועלת תחת מרכזי הצעירים, גם צריך לציין את זה. << אורח >> יעל מיזרוחין: << אורח >> לגמרי, שותפות חשובה וכבודה במקומה מונח. רק להעמיד את הדברים על תיקונם. ורק חוב קטן שביקשת לברר, ביררתי. יש פיילוט של מרכז חוסן במשרד הרווחה באום אל-פחם, הוא פועל מתקציב 550, והוא אמור להתרחב ככל שהוא יוכח. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> כן, אבל מרכזי החוסן הם לא בבסיס תקציב, ככה שאנחנו גם בבעיה. זאת אומרת, קיצוץ הוא בהכרח משפיע על משהו שהוא לא נמצא בבסיס, וזאת אחת התקלות של מרכזי החוסן, שבעיניי כולם צריכים כבר להיות בתוך בסיס תקציב, גם ביישובי העוטף, גם באום אל-פחם, גם בכל מרחב אחר שיש, כן, בוודאי. אני רוצה לעבור למשרד המשפטים, עו"ד נסרין סלאמה מהסנגוריה. תודה שאת איתנו. << אורח >> נסרין סלאמה: << אורח >> תודה, כבוד היו"ר, ותודה על רשות הדיבור. אני מייצגת פה את הסנגוריה הציבורית, אני ראשת תחום החברה הערבית, שזה תפקיד שנבע בעצם מהחומש, 549. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> תפקיד חדש שנוצר מהחומש? << אורח >> נסרין סלאמה: << אורח >> מהחומש, נכון. יש עוד כמה כאלה, גם בכמה יחידות נוספות. ועיקר התפקיד שלנו ב-549, התפקיד של תחום החברה הערבית, כשמדברים על נאשמים, לצערנו, הוא די עולה על האחוז שלנו באוכלוסייה, אנחנו קרובים ל-50% בתוך ההליכים הפליליים, ולכן יש לא מעט עבודה לעשות. אבל עיקר העבודה בתוך תוכנית 549 זה העמקת המעורבות שלנו בהליכי טיפול ושיקום. זה אומר לשלב כמה שיותר צעירים בהליכי טיפול ושיקום מהחברה הערבית. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> רק אני אומר, אני ארצה לאחר מכן את הרשות לשיקום האסיר. אני אשמח אם תוכלו, חשוב שתדברו ישר אחר כך, אחרי הסנגוריה, אם תוכלו. תודה. << אורח >> נסרין סלאמה: << אורח >> חשוב לי להגיד שאני מדברת פה גם מהניסיון שצברנו גם בייצוג המשפטי, בהליכים הפרטניים, וגם בכובענו המוסדי. לאורך השנים הכרנו יותר ויותר את האתגרים הייחודיים של החברה הערבית, של עוברי חוק מהחברה הערבית. נהוג לחשוב בטעות שהחברה הערבית זו מקשה אחת, החברה הערבית היא חברה מאוד הטרוגנית, וכל אזור ואזור יש לו את האתגרים הייחודיים שלו, ואלה אתגרים שצריכים להביא אותם בחשבון. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> צפון, דרום, ערים מעורבות, הכול. בוודאי. << אורח >> נסרין סלאמה: << אורח >> נכון. מהבחינה הזאת אני רוצה להגיד שדווקא אנחנו די חברה הטרוגנית, אבל בהליך הפלילי לצערנו אנחנו רואים מחנה מאוד משותף בין הצעירים האלה, ואני מדגישה פה את האוכלוסייה דווקא של הצעירים, כי אנחנו פה במנדט הזה. והמשותף ביניהם, זה מחבר אותי ליעל, ודברים שנאמרו פה על היעדר מענים רגשיים, לצערנו. הצעירים האלה, אנחנו בעצם מטפלים בהם בשלב שהוא סוף המסלול. אנחנו מדברים על ההליך הפלילי, כאשר הצעירים האלה יתפספסו בשלבים מוקדמים יותר, בין היתר בבית הספר. דובר פה על הנשירה הסמויה, דובר פה על הרבה אתגרים שפוגשים אותם בשלבים האלה, ואנחנו רואים אותם מגיעים להליך הפלילי. אם אנחנו מפספסים אותם בהליך הפלילי, אני חושבת שאנחנו פה מכשירים את הדור הבא של ארגוני הפשיעה, ומכאן החשיבות הגדולה מאוד של מיצוי הפוטנציאל השיקומי בתוך ההליך הפלילי. אני יודעת שזו דעה לא פופולרית, אני יודעת שאנחנו גדלנו, ואני באה מהחברה הערבית, על עקרון הגמול ועל עקרון העונש. פגעת – אז אתה תיפגע. אבל הכלא הוא לא הפתרון בכל המקרים, הכלא הוא הלינקדאין לפשיעה. הצעירים האלה נכנסים ומעמיקים את קשרי הפשיעה שלהם בתוך הכלא, ולכן אנחנו צריכים להיות שונים קצת מארצות הברית. ארצות הברית הכניסה ממש במסות את השחורים לכלא, וזה לא פתר את הבעיה, להפך. גם אין לנו נסיגה בתופעה, ואפילו יש לנו העמקה בתופעה, ולכן זה מחייב אותנו לחשוב קצת אחרת. דובר פה על סמכויות. לא חסר סמכויות בעיני הסניגוריה הציבורית, לא חסר סמכויות היום למשטרה. רק לאחרונה קודמו שני חוקים מאוד משמעותיים. אחד, חוק ההגבלות המנהליות, באמת הוזכר פה, והשני זה חוק המצלמות, מערכות הצילום הייחודיות. אלה אמצעים שאפשר להשתמש בהם כדי לאכוף, אבל בציר הזה של טיפול בתופעה סבוכה, יש גם שיקום וגם מניעה. אנחנו נוהגים לדבר כל הזמן רק על אכיפה, וכאן אני רוצה להזכיר שני דברים. אם אנחנו מדברים על החומש הבא, אני מאוד שמחתי לשמוע את הדיווח של יעל, אבל יש עוד שני דברים חשובים שחשוב שיטופלו בשלב הבא, שזה מחסור באנשי הטיפול מהחברה הערבית. אנחנו פוגשים את הקושי הזה ממש בתיקים הפליליים, וזה מקשה מאוד על הטיפול בצעירים האלה, שרובם לא יודעים עברית, ותארו לעצמכם שאתם צריכים לשאול ולדבר. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> נכון. זו גם אחת השאלות שיש לי לליהי, על הקושי במציאת מטפלים בשיקום אסירים, שזה בגלל היעדר מציאת מטפלים ושפה. << אורח >> נסרין סלאמה: << אורח >> זה באסירים, אבל אני מדברת על ההליך הפלילי. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> נכון, אבל זה בסוף פוגש את כל התחומים. << אורח >> נסרין סלאמה: << אורח >> כמובן, וזה גם משפיע על התוצאה של ההליך הפלילי, כי הוא נמצא ללא נזקקות טיפולית או לא מתאים לטיפול, אבל הוא בסופו של דבר לא יודע לבטא את הצרכים שלו בשפה העברית. זה אחד. ואתגר שני, זה חלופות מעצר. אנחנו באמת בבעיה בעניין הזה. יש היום התקדמות בסיפור הזה מבחינת מציאת מענים, אבל חשוב מאוד גם לדבר על זה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> בגלל היעדר אמצעים אלקטרוניים, או בגלל מה חלופות המעצר? זאת אומרת, מה רוצים? << אורח >> נסרין סלאמה: << אורח >> אין היום מספיק מסגרות שיקומיות, והמסגרות לא פרוסות בכל הארץ בצורה שוויונית, כך שיש לנו יותר חלופות למשל בצפון מאשר בדרום, ולכן זה משהו שמצריך טיפול ברמה של התאמה שפתית ותרבותית של מסגרות קיימות גם. אני רוצה להזכיר, ברשותך, מודלים מוצלחים ביותר שמוכיחים ששיקום עובד, בשונה ממה שאנחנו נוהגים לחשוב. א', זה בתי המשפט הקהילתיים, שלפי מחקר הערכה שבוצע בחלוף חמש שנים מתחילת - - - << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> זה מקטין הליכי שיפוט. זה ממש חשוב, נכון. << אורח >> נסרין סלאמה: << אורח >> נמצא שבאמת הראייה הזאת לאדם, או לעבירה כחלק מהחיים שלו, ולא כחיים כולם עצמם, אז מצאו שהייתה השפעה רצינית על הרצידיביזם ברמה של 50% נסיגה. כלומר, אנשים לא חזרו לפשיעה בעקבות ההליך הזה. והדבר השני זה שבמחוז דרום של הסנגוריה, ובגאווה גדולה אני מספרת על זה, בשיתוף פעולה עם משרד הרווחה, מתקיים בהצלחה רבה פרויקט חומש ייחודי לחברה הבדואית, שבעצם מביא צעירים שהם לא מואשמים בעבירות חמורות מאוד, אלא בעבירות יחסית קלות, ופשוט מטפל בהם בצורה מאוד הוליסטית, נותן להם מענים, תעסוקה, כל מה שחסר נותנים להם. יושבים עשרה אנשים, שזה עובדים סוציאליים, עורכי דין, ונותנים להם מענים מקיפים כדי למנף את ההליך הפלילי לתוצאה טובה. once הגעת להליך הפלילי, אז בוא נעשה מזה הזדמנות. זה אחלה דבר. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> ממש מסכימה איתך. כמובן, כל פשע והמשקל שלו, אבל המון דברים על הרצף, צריך לדעת איך למנוע את הזליגה להעמקת הפשיעה, מה שנקרא. הרשות לשיקום האסיר. ליהי, תודה שאת איתנו, והמתנת עד כה. << אורח >> ליהי גאוני: << אורח >> אנחנו בעצם חלק מהחלטה 549. יושב לצידי מר אסי אלון, שהוא מפקח ארצי תחום נוער וצעירים. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> נכון. אסי, תודה שאתה גם פה איתנו. << אורח >> ליהי גאוני: << אורח >> חלק נכבד מתוכנית 549 מהתקציב הולך לנוער וצעירים, כולל הרחבה של הגיל עד גיל 24, שהמטרה היא באמת לתת איזושהי מעטפת רחבה ככל הניתן של כמה שיותר תחומי חיים, שכוללת גם שילוב בהשכלה, רכישת מקצוע, הגברת תחושת השייכות ומניעה. שיקום תמיד נשמע כמו קצה הרצף, אבל בעצם יש בו גם הרבה מניעה, כי הוא מונע את ביצוע העבירה הבאה. מבחינת חומש 2025, אנחנו נגיע לכמעט מימוש מלא של התקציב, והמשך של 2026, כולל דיוקים ותוך כדי למידה מתמדת כל הזמן מהפעולות שנעשות בשטח. גם לגבי 2027, בתקווה שתצא לפועל החומש הבאה, אז יש לנו תוכנית מאוד רחבה, מקיפה, עם תקציב גבוה, שאני מקווה שיאושר, אבל באמת מתוך למידה והבנה של השטח. חלק מהפעולות שאנחנו גם עושים זה להגיע למשפחות של אסירים משוחררים, במטרה גם להגביר את המוטיבציה לשיקום. אנחנו יודעים שמשפחה ובנות זוג הן גורמים שמאוד נותן מוטיבציה לשיקום ושילוב נכון בחברה, וזה חלק מהפעילויות שנעשות גם במסגרת 549. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> תודה רבה. << אורח >> עאיד בדיר: << אורח >> תוכנית רש"א היא בחסותכם? << אורח >> ליהי גאוני: << אורח >> אנחנו רש"א. << אורח >> עאיד בדיר: << אורח >> לא, בסדר, כאילו התוכנית גם בחברה הערבית. כמה מרכזים יש לכם בחברה הערבית? << אורח >> ליהי גאוני: << אורח >> מרכזי נוער וצעירים, יש לנו כיום ארבעה מרכזים. מזרח ירושלים בעצם לא כלול ב-549, אבל זה מרכזים שהיו עוד לפני והורחבו הפעילות בהם, גם מבחינת שילוב בהשכלה, גם מבחינת מענים, גם מבחינת עובדים סוציאליים, ופעילויות ההעשרה שנעשות. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> ומה המחסור שיש? << אורח >> ליהי גאוני: << אורח >> יש מחסור מאוד גדול בכוח אדם. באופן כללי, אני צריכה להגיד, בעובדים סוציאליים. << אורח >> יעל מיזרוחין: << אורח >> מכלל העובדים הסוציאליים בארץ, רק 11% הם מהחברה הערבית, לעומת הצורך שהוא הרבה יותר. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> כן, זה דומה בערך בנתונים. << אורח >> ליהי גאוני: << אורח >> אני יכולה לבדוק ולהגיד בדיוק, אבל יש קושי מאוד גדול בכלל לגייס עובדים סוציאליים למערך התקון, לא רק ברשות לשיקום האסיר, אלא ממה שאני שומעת לפחות מכלל המשרדים, ועל אחת כמה וכמה כשאנחנו מדברים מהחברה הערבית. דיברתי על זה בדיון הקודם. זה לא משהו שאנחנו יכולים, אבל באמת הגברת תגמול. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אולי מסלולים גם ייעודיים. טוב, זו שאלה יותר ארוכה, איך בחוסרים כאלה צריכים לייצר מסלולים ייעודיים. אגב, הנה בדיוק חומש הבא, למשל מסלולים ייעודיים במערכת ההשכלה הגבוהה לעבודה סוציאלית בחברה הערבית. אסי אלון, כן. << אורח >> אסי אלון: << אורח >> אני אגיד רק לשאלתך, בכלל המרכזים, יש לנו בעצם בפריסה ארצית, ירושלים, באר שבע, חיפה ותל אביב. מעל 80% מהמטופלים הם מהחברה הערבית, צעירים מהחברה הערבית. ובכל זאת, מענים במטפלים מהחברה הערבית, אנחנו די קצרים ולא מצליחים לגייס. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> כן, זו בסוף שאלה, לדעתי, מקדימה. לפני שמגיע אליכם, צריך לראות איך מייצרים מענים. להבדיל אבל, בדיוק כמו רופאים, כשחסרים צריך לפתוח עוד מסלולים ועוד כיתות. זה נכון, אבל תודה לכם, אני מקווה שהמצב ישתפר. זו גם שאלה של שכר, דיברנו, זו עבודה מאוד שוחקת, אז הייתה לנו את השיחה הזאת שקשה מאוד להביא לעבודה כל כך סיזיפית ואינטנסיבית בשכר כל כך נמוך, זה אתגר שלנו לשנות את המציאות הזאת. << אורח >> נורית יכימוביץ-כהן: << אורח >> יש לי שאלה לנציגי רש"א. יש לנו נתונים ממסמך מלפני חמש שנים בערך, ורציתי לשאול אם זה השתנה. בנתונים שראינו לפני חמש שנים, אני רק אקדים ואגיד שיש ברש"א מטופלים שחייבים להשתתף בתוכניות ומטופלים וולונטריים. אלה שחייבים להשתתף נקראים אסירים בפיקוח, בתקופת השליש הם מחויבים להשתתף. לפני חמש שנים, מהחברה היהודית 70% מהמטופלים של רש"א היו מחויבים, ו-30% היו וולונטריים. אצל המטופלים הערבים, 93% היו מחויבים להשתתף ורק פחות מ-7% היו וולונטריים. רציתי לשאול אם השתנה משהו, או שעדיין מטופלים ערבים לא מגיעים לשיקום באופן וולונטרי? << אורח >> ליהי גאוני: << אורח >> אין לי כרגע את הנתונים המספריים, אני יכולה לבדוק ולחזור, אבל בהחלט יש עלייה בכמות האסירים הוולונטריים. זה היה חלק ממטרת החומש של השנים האחרונות, כולל הכנסה של מתאמי שיקום לרשויות המקומיות. אבל אני יכולה לבדוק ולהחזיר לך תשובה יותר מדויקת לגבי נתונים ספציפיים. << אורח >> נורית יכימוביץ-כהן: << אורח >> כי בזמנו דובר על וולונטריים מעטים, וכנראה שהיו חסמים. עוד דבר אחד, לא לרש"א, אני יודעת שאין פה נציגי שב״ס, אבל אני רק רוצה בהקשר הזה, שכל כך מדגישים פה את העניין של הטיפול והשיקום, על מה שקורה מבחינת שיקום אסירים ערבים בשב״ס, הרי בערך חצי מהאסירים בשב״ס הם ערבים. בזמנו, באותו מסמך שעסק בשיקום אסירים ערבים, גילינו שבעצם אין תוכניות שיקום בערבית בשב״ס. מה שנאמר לנו בדיון ועדה, זה שהאסירים הערבים שלא שולטים מספיק טוב בעברית כדי להשתתף בתוכניות טיפול ילמדו עברית, ואז הם יוכלו להשתתף בתוכניות השיקום בעברית. וגם נאמר לנו על ידי מומחים באקדמיה שאין חשיבה רגישת תרבות בעניין שיקום אסירים ערבים. הצעה לנקודות לדיון בהמשך. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> חד משמעית. << אורח >> ליהי גאוני: << אורח >> אני רק רוצה משהו לאחר בדיקה יחסית מהירה, אבל יש לנו נתונים של בערך עד מחצית, זה היה עד אוגוסט 2025 בפעם הקודמת, ובעצם שיעור האסירים בטיפול וולונטרי עמד על 23% בשנת 2025 עד אוגוסט. << אורח >> נורית יכימוביץ-כהן: << אורח >> הבדל גדול. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> משרד העבודה, מנהל תחום, אחסאן הנו, פה? שלום, אחסאן, תודה שאתה פה. << אורח >> אחסאן הנו: << אורח >> אנחנו מפעילים תוכנית לצעירים חסרי מעש דרך מרכזי ההכוון ריאן. אנחנו מטפלים ב-3,200 צעירים כל שנה, זה היעד. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> שמרכזי ההכוון הללו נמצאים במרכזי הצעירים. << אורח >> אחסאן הנו: << אורח >> לא. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> מרכזי ההכוון חיצוניים. << אורח >> אחסאן הנו: << אורח >> יש לנו 25 מרכזים שפורסים בכל הארץ, כלל החברה הערבית, על כלל גווניה. אנחנו מפעילים גם שלוחות ותשתיות בתוך היישובים. אנחנו מכסים למעשה את כל החברה הערבית, אין מקום שאנחנו לא נמצאים בו. וכחלק מהתוכנית של ההכוון, אנחנו בנינו תוכנית ייעודית בעקבות 549 לטפל בצעירים חסרי מעש, נותנים מענה ל-3,200 משתתפים בשנה. זו תוכנית הוליסטית, זו תוכנית יחסית ארוכה עם מענים ארוכים. אנחנו מזהים אתגר וקושי שונה משאר דורשי העבודה. ואני חייב להגיד כהערה, שכשבונים חומש, זה מאוד נכון לקחת בחשבון ששנה ראשונה, אם זו תוכנית חדשה, לוקח זמן לבנות אותה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> זה פיתוח, ברור. << אורח >> אחסאן הנו: << אורח >> אני יכול להגיד היום שאנחנו אחרי ארבע שנים רואים שיפור משמעותי במענים שלנו. טעינו, נפלנו, נכשלנו, התקדמנו לפעמים לאט, לפעמים יותר מהר. היום אנחנו עם צוות של 25 עובדים, שאנחנו מקווים שבחומש הבא נמשיך לתת את המענה הזה. אנחנו מפתחים פרופסיה שלא הייתה קיימת. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> זה מה שגם אמרתי למעלה בוועדת הכספים, כשדיברו על תת ביצוע. הרי אנחנו יודעים שמשנת 2023, מכניסת השרה, עד שנת 2025, הייתה הימנעות מהגדלת ביצוע. ובעצם מה שלא נעשה בשנתיים הראשונות, מתייחסים לזה כאילו לא בוצע, יש תת-ביצוע, אבל זה לא נכון, כי זה זמן הפיתוח והכניסה. זאת אומרת, בסוף החומש אמורים למדוד כשעושים את זה כמו שצריך, לא כשמסתמכים משנת 2023 ומפסיקים לעבוד ובאופן מכוון, וזה עצוב וזה חבל. אבל מה שאתה אומר הוא נכון, אם רוצים לשנות מציאות, זה לא תוך שנה. זו בנייה, וזה תהליך, וזה תקנים, וזה ייעוץ משפטי, וזו הוצאת מכרזים, וזה מינויים, וזה תהליך של שנה-שנתיים עד שזה בכלל עומד. ככה זה. << אורח >> אחסאן הנו: << אורח >> נכון. יש גם דברים בירוקרטיים בתוך המשרד עצמו. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> בדיוק. אנחנו רוצים מינהל תקין, אז יש גם בירוקרטיה, וזה קשה, נכון. וזו נקודה אחת החשובות, כי לא פעם משתמשים בזה כתירוץ להגיד לא עובד, לא ניצלתם. אגב, גם באוצר. וזה לא נכון. זה תהליך, וצריך לתת לתהליך הזה את הזמן, אחרת דברים לא יקרו. כמו בתוכנית שנת מעבר, למשל, שנטען שהיא לא בביצוע, וזה חבל מאוד. וזה הזמן הכי קריטי בתווך. << אורח >> אחסאן הנו: << אורח >> אנחנו גם מפעילים תוכנית של מעבר, עשינו את זה דרך מסלול שנקרא מענקי חדשנות, וב-2026 עברנו מאילוצים של להוציא לפועל התקשרות אחרת עם הג'וינט, בשביל להציל את הכסף ולהמשיך לחוות פיילוטים לטיפול בשנות מעבר, מתוך הבנה שאולי בעתיד נגיע למודל שיאפשר לכל צעיר וצעירה שמסיימים י"ב, להשתלב במסלול כלשהו בשנות מעבר. זה חלום בתעסוקה, בהשכלה. אנחנו מקווים שזה יתגשם, כי כשמתחילים טיפול בתעסוקה בתיכון, עוברים לשנת מעבר, ואחרי זה מרכזי ההכוון, אתה סוגר מעגל. בתוך משרד העבודה, אני מייצג את מינהל תעסוקת אוכלוסיות, יש עוד את מעאד באגף להכשרה מקצועית, אנחנו כבר הקמנו צוות, כלומר להתכנס פעם ראשונה להתנעה, להתחיל לכתוב את התוכנית של החומש החדשה. אנחנו מאוד מקווים להיות יוזמים. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> יפה. אתם כבר על זה, מה שאתה אומר. << אורח >> אחסאן הנו: << אורח >> כן. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> טוב לדעת. בתעסוקה זה נדבך מרכזי, ממש. << אורח >> אחסאן הנו: << אורח >> אנחנו מטפלים ב-25,000 דורשי עבודה בשנה, ואני תמיד אומר, זה 25,000 דורשי עבודה, שלכל אחד יש זוג הורים, שניים-שלושה אחים, ועוד ארבעה חברים. אנחנו מייצרים אקלים תעסוקתי שלא היה קיים בחברה הערבית. זה לא רק מספרים, ואנחנו מציגים מספרים מאוד יפים, מגובים במערכות מידע, מעקב ובקרה, אבל גם לייצר אקלים תעסוקתי שלא היה קיים קודם. זו פרופסיה חדשה, שחשוב מאוד להמשיך אותה גם לחמש שנים הקרובות. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אמן. מישהו שלא דיבר ורוצה להוסיף משהו? בבקשה, בוא. אהבתי שעל"ם התיישב ליד הרווחה, זה כבר הביחד, זה כבר לא נפרד. << אורח >> זכי מאגד: << אורח >> אחר הצהריים טובים. אני זכי, ואני מייצג את העמדה של עמותת על"ם, עמותה לנוער בסיכון, שעובדת שנים רבות בחברה הערבית, גם ביישובים בצפון, גם בערים משותפות וגם במזרח ירושלים. אני לא אחזור על כל הנתונים ועל כל ההמלצות, כי אני מאוד מסכים איתן, אך חשוב לי להדגיש שני דברים. האלימות היא לא המחלה, היא הסימפטום. חבל שכבר החינוך לא פה, המון שמעתי את המילה 'מניעה', אבל אני לא חושב שתהיה מניעה, כל שאין צוות בבתי הספר שקיבלו לפחות הכשרה ייעודית לזה. זה ראשית. שנית, מאוד חשוב לי להביא את הקול הדחוי של מזרח ירושלים. אני בעצמי ממזרח ירושלים, ולמי שלא מכיר, אנחנו במזרח ירושלים מקבלים חינוך פלסטיני, דרכון ירדני ומיסוי ישראלי. אגב, מדובר בחצי מיליון תושבים שהמעמד הפוליטי שלהם עדיין לא ברור לאף אחד. אנחנו מצפים לשוויון, מצפים שלא יהיו עוד קיצוצים, כי בתוך האוכלוסייה הערבית המוזנחת, חצי המיליון במזרח ירושלים הם יותר מוזנחים. אני לא רוצה עוד לגזול מהזמן שלכם, אבל חשוב לי לסיים עם שיר מאוד קטן, שאני מאוד אוהב, והוא מתאר את המצב. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אני אוהבת שמסיימים בשיר. << אורח >> זכי מאגד: << אורח >> שיר של עידית ברק, שאומר – "אל תספרו לי שכדי לעוף כל מה שצריך זה זוג כנפיים, כדי לעוף צריך לדאוג שיהיו גם שמיים". תודה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> מקסים, ממש. וגם הזדמנות לומר שאני מאוד אוהבת את על"ם, שנים עוד לפני שנכנסתי לכנסת, אז אתם ברוכים פה, וטוב שהגעתם. תודה רבה, וסיימת עם שיר ממש יפה. אני חותמת את הדיון, ואני גם התחייבתי לדיוני המשך, ואנחנו נהיה פה עוד בקשר ונעשה. נקודות לסיכום והחלטות ועדה מישיבת מעקב בנושא פעילות הממשלה למיגור האלימות בקרב צעירים בחברה הערבית. בפני הוועדה נסקרו נתונים קשים במיוחד בדבר אלימות וקורבנות בחברה הערבית, ושמעה על אובדן הביטחון האישי ואובדן משילות של רשויות המדינה בחברה הערבית. לפי הנתונים שהוגשו לוועדה, מרבית מבצעי הפציעה ומרבית הקורבנות הם צעירים וצעירות בגילאי 18-40. זה נתון קשה. זוהי הקבוצה הבולטת ביותר בקרב קורבנות הרצח בחברה הערבית בשנת 2025. מתוך 254 קורבנות, 192 מהם בני 18-39. כ-226 ילדים וילדות הפכו ליתומי רצח בשנת 2025. זה שובר לב. על כלל השלכות הדבר, בטווח המיידי והארוך גם יחד. ב-43% מהתיקים הגלויים שנפתחו לחשודים, או נילונים צעירים בגין אלימות גופנית ואיומים, מדובר בלא-יהודים, שיעור גבוה בהרבה משיעורם הכללי בכלל אוכלוסיית הצעירים. הוועדה מברכת על הצהרת המשרד לביטחון לאומי בישיבה, להעביר כמבוקש את נתוני הפשיעה על ידי הוועדה, ממרכז המחקר של הכנסת, ממאי 2025, ואני שבה על הבקשה הזאת. תודה. אנחנו נחכה לנתונים. הוועדה מבקרת את הכוונה להסיט תקציבי תוכניות חומש לתקציב המשרד לביטחון לאומי, וזאת חרף העובדה שהמשרד אפילו לא מיצה את תקציביו המיועדים בתוכניות אלה. לעמדת הוועדה, אין ספק כי דווקא הקיצוץ בתוכניות המניעה האזרחיות צפוי לפגוע במיוחד במאמצים למיגור הפשיעה בחברה הערבית. בהתאם להגדרתו את איום הפשיעה בחברה הערבית, קיום קיומי, הוועדה פונה לראש הממשלה לפעול למניעת הקיצוץ התקציבי הצפוי בתוכניות החומש, בהיקף של 220 מיליון שקלים. הם עברו עכשיו את הקיצוץ, אבל נקווה שעוד אולי יקרה פה משהו. במקום הפנייתם לתוכניות המתמקדות בביטחון אישי, בבניית תשתיות לחינוך, למסגרות לנוער, ולמתן כלים לרכישת השפה ומיומנות להשתלבות אזרחית טובה בחברה הישראלית, בחינוך, באקדמיה, בתעסוקה, בכלכלה ועוד, תוכניות שעיקרן מיגור חוסר המעש והפשיעה. הוועדה מפנה זרקור למשרד לשוויון חברתי בבקשה שלא לקצץ ממלגות אירתקא של המל״ג המתוקצבות מתקציבי המשרד, שבהחלטה 550. רק לומר שוב, אני אגיד את זה אחר כך על ההחרמה של הוועדה. על רקע נתוני סייבר, רציחות בחברה הערבית והידרדרות הביטחון האישי של חבריה, הוועדה פונה לראש הממשלה בבקשה לכנס את ועדת המשנה למאבק הפשיעה בחברה הערבית, ולקדם באמצעותה את מלוא התקציבים למימוש התוכניות וגיבוש חדשות לחומש הבא. הוועדה פונה למשרד לביטחון לאומי ולמשטרת ישראל, לשתף פעילים ציבוריים מהחברה האזרחית בגיבוש תוכניות החומש הבאות ויישומן, בשילובם בתוכניות בנראות גבוהה. יש יכולת להעלות אמון של החברה הערבית במשטרה וברשויות האכיפה. עוד פונה הוועדה למשרד ראש הממשלה ולמשרד לשוויון חברתי, לקיים שולחן עגול באופן המאפשר שמיעת קולם וייעוץ בדבר ניתוב התקציבים לתוכניות ייעול. בוועדה עלה תפקידן של הרשתות החברתיות ככלי הסתה ותעמולה של ארגוני פשיעה. הוועדה פונה למשרד לביטחון לאומי, למשטרת ישראל, למשרד ראש הממשלה ולרשות הדיגיטל הלאומית, לפעול לחקר התופעה ומגמותיה לטובת גיבוש תוכנית פעולה למניעת הסתה כאמור ברשת. בהיעדר נציגות רלוונטית בדיון, הוועדה מבקשת את התייחסות המשטרה גם לטיפול בהסתה ברשת. נשלח על זה גם שאילתה למשרד. עוד בהקשר לשימוש ברשת, בפני הוועדה עלתה סוגיית הנגישות הנמוכה במיוחד לתשתיות אינטרנט בחברה הערבית, בדגש בקרב החברה הבדואית בנגב, כשלדבר השלכות על נגישות צעירים בחברות אלה לתכנים איכותיים של חינוך, תעסוקה, מיצוי זכויות וכו', והשללתם בפועל לחשיפה דרך הסלולר הנייד לרשתות החברתיות הרוויות אלימות, הסתה, הטלת אימה וביסוס מעמדם של ארגוני הפשיעה הן במרחב הציבורי הפיזי והן במרחב הדיגיטלי. הוועדה פונה למשרד ראש הממשלה, למשרד הביטחון הלאומי, למשרד לשוויון חברתי, למשרד התקשורת ולמשרד החינוך לכנס שולחן עגול לטיפול בנושא, ובכלל זה הגברת הרגולציה והפיקוח של משרד התקשורת על התמודדות הרשתות החברתיות עם ביטויים ופעילות פשיעה, לצד פעילות משרד החינוך ובתי הספר הערביים לשימוש מוגן ברשתות החברתיות. אגב, משרד התקשורת, גם בהקשר של מוגנות ברשת בעוד אלמנטים, גם דנו על זה פה. בישיבה עלו טענות בדבר אכיפה סלקטיבית לכאורה מצד גורמי אכיפה, שיעור נמוך של פענוח תיקי רצח, כ-18% בלבד, התרחבות הפשיעה במקום בלימתה, היעלמות המשטרה מהמרחב הציבורי בזמני שיא בעת ההסלמה הביטחונית, מספר גבוה של קורבנות מירי ונשק חם המצריך טיפול בזמינות כלי ירייה בלתי חוקיים בחברה הערבית, ספק לכאורה בדבר שיקול הדעת בשטח ביחס לסכנה שנשקפת לכוח, וביחס לשיקול שימוש בחלופות לא קטלניות. הוועדה מבקשת ממשטרת ישראל לחדד את נהלי הפתיחה באש בקרב תחנות המשטרה בריכוזי האוכלוסייה הערבית, כמו גם להגביר את פעילותה להחרמת נשק בלתי חוקי, ואת מאמציה לפענוח תיקי הרצח ומיצוי הדין עם גורמי הפשיעה. בכוונת הוועדה לקיים דיון מעקב בנושא השפה העברית בחברה הערבית, וכן דיון לענייני גיבוש תוכנית חומש לשנות 2026-2030. הוועדה פונה למשרד לביטחון לאומי ולשב״ס לקדם תוכניות שיקום ייעודיות לאסירים ערבים, מהווים כמחצית מהאסירים בשב״ס, ובשפה הערבית ובהתאמות תרבותיות. לפני שאני סוגרת, אני רוצה לומר שזה שהמשרד לשוויון חברתי שוב לא שולח כבר חודשים ארוכים נציגות לוועדה, זה ביזוי הכנסת. השרה לשוויון חברתי לקחה על עצמה להיות אמונה על אוכלוסיות מיוחדות. היא מפקירה אותן פעם אחר פעם, לא רק בקיצוצים ופשוט בהימנעות מעיסוק, אלא גם במניעת הפיקוח הפרלמנטרי. אני מדברת על אוכלוסיית החברה הערבית כאן, ועל כל התופעות של רצח ופשיעה בחברה הערבית, וכן הקיצוצים בחומש, כן אוכלוסיית היוצאים בשאלה, שאנחנו עוסקים בה רבות והיא אינה מגיעה. החברה הלהט״בית, נשים, ואפילו ניצולי שואה. לא הכול נידון כאן, אבל ההחרמה היא שיטתית בכנסת, והעובדה שהיא מחרימה את הוועדה, כשכולכם רואים, אנחנו מנהלים פה שיח מקצועי עם הרשויות, שאלות חשובות, בא לכאן ציבור שרוצה לשמוע מענה, רוצה להבין מה קורה, נשאר. זו פשוט בושה וחרפה. ולא פלא שהמציאות ככה מדממת, כשזה היחס של המשרד המתכלל עבור תוכניות החומש. ואני אומרת את זה בסגירת הדיון, שזה ביזוי הכנסת, ביזוי האוכלוסיות שעליהן היא אמונה, והפרת אמונים של שרה החשודה בשחיתות ופלילים. אבל אני רוצה לומר לכם תודה שהגעתם לכאן. תודה על דיון ענייני, תודה על הדברים שנאמרו כאן. חלקם היו שוברי לב, מרגשים, אבל הם חשובים, וטוב שנאמרו. ואנחנו פה כדי לעשות טוב יותר, וחיזוק המדינה שלנו זה חיזוק כל חלקי החברה והשתלבות מלאה, ואנחנו פה עבור זה, וגם מניעת המציאות המדממת והקשה. אני לשירותכם, הוועדה לשירותכם, נעשה ונצליח. תודה שהגעתם לכאן. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 15:40. << סיום >>