חומר רקע

מערך גילאי בית ספר אותי – עמותה ישראלית לאוטיזם אותי עמותה ישראלית לאוטיזם משרד החינוך המינהל הפדגוגי אגף בכיר שירות פסיכולוגי ייעוצי מניעת אובדנות באוכלוסיית הילדים והמתבגרים האוטיסטים מסמך בסיס למניעת אובדנות באוכלוסיית הילדים והמתבגרים האוטיסטים נכתב מטעם היחידה למניעת אובדנות, משרד הבריאות, ושרות פסיכולוגי ייעוצי, משרד החינוך באמצעות ׳אותי׳ – עמותה ישראלית לאוטיזם הכותבות: נחמה פבר בן פזי, שיר צנטנר, ד"ר דליה לוי וד״ר ק.ד. יועצים קליניים: פרופ' ענת ברונשטיין קלומק, פרופ' נתנאל .1לאור, יעל שחר, ד"ר מאיה יוהן ברק 2025 אוקטובר . נחמה פבר בן פזי, פסיכולוגית קלינית, מנהלת מערך גילאי בית ספר, אותי – עמותה ישראלית 1 לאוטיזם. שיר צנטנר, מְ רפאה בעיסוק, מנהלת סקטור ריפוי בעיסוק וחברת מטה מקצועי, מערך גילאי בית ספר, אותי – עמותה ישראלית לאוטיזם. ד"ר דליה לוי, פסיכולוגית קלינית, מנהלת וחברת מטה לשעבר במערך גילאי בית ספר, אותי – עמותה ישראלית לאוטיזם. ד״ר ק.ד. , אוטיסטית, אשת טיפול בכירה בתחום בריאות הנפש. פרופ' ענת ברונשטיין קלומק, דיקנית בית ספר ברוך איבצ'ר לפסיכולוגיה ופסיכולוגית קלינית מומחית ומדריכה. פרופ' נתנאל לאור, מנהל עמותה ישראלית לאוטיזם. יעל שחר, - האריס, ויו״ר קליני אקדמי של אותי-מרכז "חוסן" ע''ש כהן פסיכולוגית חינוכית מדריכה, רכזת ארצית לטיפול במניעת דיכאון ואובדנות, אגף פסיכולוגיה, שפ"י. ד"ר מאיה יוהן ברק, פסיכולוגית קלינית ומדריכה, מרכז שניידר לרפואת ילדים , יועצת אקדמית לתוכנית הלאומית למניעת אובדנות. אותי עמותה ישראלית לאוטיזם משרד החינוך המינהל הפדגוגי אגף בכיר שירות פסיכולוגי ייעוצי 2 תוכן עניינים 4.....................................................................................................................................................................מבוא 4................................................................................................................................................................ הקדמה 8.......................................................................................................פרק א’: היכרות עם תפיסות האוטיזם 8...........................................................................................................................................שינויים בהגדרה 9......................................................................................................................5-DSM אבחנת אוטיזם לפי 9............................................​ פי קרול גריי וטוני אטווד-קריטריונים לגילוי אוטיזם (אספרגר)​ על 12..............................................................................................תשע דרגות בהתפתחות זהות אוטיסטית 16........................................פרק ב’: חוסן נפשי כגורם מגן מפני אובדנות באוכלוסייה האוטיסטית 17..............................................................................................גורמי חוסן שיש לטפח באופן אקטיבי 17..........................................................................................................................................גורמים אישיים 17......................................................................................................................................גורמים חברתיים 17.....................................................................................................................................גורמים סביבתיים 18..........................................................................................................................................גורמים מבניים 18.....................................................................................................אסטרטגיות התמודדות ספציפיות 19.......................................................................................................................................פרק ג’: גורמי סיכון 19........................................................................................................................................................הקדמה 19.....................................גורמי סיכון משמעותיים בהערכת אובדנות באוכלוסיית האוטיסטים 19...........מצבים פסיכיאטריים נלווים – מצבים פסיכיאטריים המתרחשים במקביל לאוטיזם 19..........................................................................................היסטוריה של אובדנות ופגיעות עצמיות 19.................................................................................................................................שינוי כבסיס לדאגה 20..............................................גורמי סיכון המאפיינים ו/או מועצמים באוכלוסייה האוטיסטית 20.................................................................................................................קוגניטיביים-מאפיינים נוירו 20........ “כֶּ של האמפתיה הכפולה”: גשר על פער ההבנה בין אוטיסטים לנוירוטיפיקלים1 21................................................................................................................................... אלקסיתימיה2 22........................................ שונּות בתהליכי חשיבה ועיבוד אצל אנשים עם מגוון נוירולוגי3 22.................................... קשיים בתחושת אמביוולנטיות / עיבוד שונה של אמביוולנטיות4 22......................................................................................................... קשיים בתפקודים ניהוליים5 23........................................................................................................................... ויסות רגשי וחושי6 23................................................................................................אתגרים חברתיים והשתלבות בחברה 23....................................... מצוקה הנובעת מקשיים בהבנה חברתית ובתקשורת חברתית7 24........................................................................................... היעדר מקום להשתייכות חברתית8 25............................................................................................................................................... בדידות9 25............................................................................................................................ שימוש במָ סַ כים10 25................................................................................................................camouflage – . הסוואה11 26....................................................................... השפעה של שונּות בעיבוד קשרים חברתיים12 28......................................................................................................................חוויות שליליות וטראומה 28.................................................................................................. בריונות, הצקות ונידוי חברתי13 3 28.................................................................................................................................. פגיעה מינית14 28............................................................................................................ כישלון או חוויית כישלון15 28.............................................................. חוויה סובייקטיבית של נטל על המשפחה/חברה16 29............................................................ שחיקה אוטיסטית – מנגנון סמוי, השפעה עמוקה17 29.................................................................................................................גורמים דמוגרפיים וקליניים 29................................................................................................................................................ מגדר18 30........................................................................................................................... מוגבלות שכלית19 30.............................................................................. היסטוריה של אובדנות ופגיעות עצמיות20 30.................................................... גורמי סיכון שמעבירים ממחשבה להתנהגות אובדנית21 31...................................................................................................................................חסמים מערכתיים 31............................................................................... נגישות מוגבלת למערכת בריאות הנפש22 31.................................................................................................. חשיבות הכשרת אנשי מקצוע24 31................................................................................................. פערים בידע ובמסגרות טיפול25 32..........................................................................................................................................גיל ההתבגרות 33.........................................................................קשר בין מצבי מלחמה לבין אובדנות באוטיזם 35.........................................................................................................אובדנות בקרב ילדים צעירים 35......................................................................גורמי סיכון משמעותיים לאובדנות בקרב ילדים 36.........................................................................סיכון מוגבר לאובדנות בקרב ילדים אוטיסטים 36..............................................................................................................דרכי התמודדות מומלצות 37..............................................................................................פרק ד’: הערכת סיכון לאובדנות באוטיזם 37...............................................הערכת סיכון: האתגרים בהערכת סיכון באוכלוסיית אוטיסטים 37..................................................................................אישית-אישית ותוך-שונּות בתקשורת בין 38...............................................גורמים המחלישים את יכולת הזיהוי וההערכה אצל המטפל 38....................................................................................קושי בזיהוי שינויים בחומרת התסמינים 38..................................................................................)!החמצת סימני מצוקה – (קריאת אזהרה 38..................................................................................................................)*(העברה/העברה נגדית 39.....................................................................................הערכת סיכון: דגשים לביצוע הערכת סיכון 39...................................................................היעזרות בקשר טיפולי ככלי חשוב בהערכת סיכון 39.................................................................................................................התאמת הסביבה הפיזית 40.........................................................................דרכי קשר ותקשורת מותאמים להערכת סיכון 40.....................................הערכת סיכון: כלי הערכת סיכון והתאמתם לאוכלוסייה האוטיסטית ) בתוספת הנחיות עבור האוכלוסייה C-SSRS( שימוש בשאלון המקובל בישראל 40................................................................................................... SBQ-ASC-האוטיסטית שנגזרו מן ה 40................) המקובל בישראל באוכלוסייה הכלליתC-SSRS( התאמות לשאלון הערכת סיכון 41..............................................................................................................שונּות בשפה ובהבנת השאלון 41.......................... ו/או עם הנמכה קוגניטיביתminimally verbal הערכת סיכון לאוטיסטים עם 43...........................................................................................................................................רשימת המקורות 4 מסמך בסיס למניעת אובדנות באוכלוסיית הילדים 2והמתבגרים האוטיסטים 2025 ינואר מבוא הקדמה נמצאה מוגברת בכפילויות הנעות בין פי שלושה 3השכיחות של אובדנות בקרב אוטיסטים ועד פי שבעה בהשוואה לאוכלוסייה הנוירוטיפיקלית. יתרה מזאת, מחקר מצא כי במבט רטרוספקטיבי, לאנשים – לא מאובחנים – שהתאבדו היו מאפיינים אוטיסטיים בשכיחות ).Brown et al., 2024( גבוהה יותר מזו שבקרב האוכלוסייה הכללית ) מתמקד בקשר בין תכונות אוטיסטיות – Cassidy, et al., 2018( מחקרם של קאסידי ואחרים המאופיינות בקשיים הנובעים משונּות במיומנויות חברתיות ותקשורתיות, הסתגלות לשינויים ורגישות חושית מוגברת – לבין מחשבות והתנהגויות אובדניות. ממצאי המחקר מצביעים על כך שאנשים עם תכונות אוטיסטיות גבוהות נוטים להסוות תכונות אלו במצבים חברתיים, מה שמוביל לתחושת השתייכות נמוכה ומגביר את הסיכון למחשבות ולהתנהגויות אובדניות. ממצאים אלו ואחרים מדגישים את החשיבות בהבנת המנגנונים הפסיכולוגיים המקשרים בין אוטיזם ותכונות אוטיסטיות למחשבות אובדניות, ומציעים כיוונים חדשים לפיתוח אסטרטגיות מניעה יעילות הן עבור אוטיסטים, הן עבור האוכלוסייה הכללית. אובדנות בקרב אוטיסטים מציבה אתגרים ייחודיים בפני הקהילה הטיפולית. המפגש בין המטפל למטופל האוטיסטי מחייב הבנה מעמיקה של האופן שבו האדם האוטיסטי חווה את העולם, ואת האתגרים הייחודיים העומדים בפניו בבואו לבקש עזרה. הפער בין האופן שבו המטפל תופס את המציאות לבין החוויה הסובייקטיבית של המטופל האוטיסטי הוא מהותי ומשמעותי. בעוד עבור המטפל העולם מאורגן במערכת של קודים חברתיים מובנים מאליהם, עבור האדם האוטיסטי מדובר בעולם המדבר בשפה זרה, עם כללים שאינם אינטואיטיביים. הכרה בפער זה היא צעד ראשון והכרחי בדרך להפיכת הטיפול לנגיש ומשמעותי. אחד האתגרים המרכזיים בטיפול באנשים אוטיסטים הוא יכולתם לדַ מות לעצמם תוצאה לא צפויה, או להאמין שמפגש עם האחר יכול להוביל לשינוי משמעותי. עבור רבים מהם, התסריטים החברתיים והרגשיים כבר כתובים מראש, והיכולת לדמיין תוצאה שונה או להיפתח לאפשרות של שינוי מהווה אתגר משמעותי. מצב זה מקשה על היכולת להיעזר באחר ולראות בו מקור לתמיכה ושינוי. . בשיח על מוגבלויות והחשיבה על מוגבלויות ישנה התייחסות לא מעטה לשפה בה משתמשים. יש המצדדים 2 "), יש המצדדים בשפה המתייחסת ל"אוטיסטFirst person language( "בשפה המתייחסת ל'אדם עם אוטיזם ). Identity first language( Identity first ." מדגישה את האדם לפני הנכות, למשל "אדם עיוור" או "אדם עם אוטיזםFirst person language שמה את המוגבלות במקום הראשון בתיאור, למשל, "נכה" או "אוטיסט". שתי השפות ראויות בעינינוlanguage באותה מידה, וחשוב לשוחח עם הנער, הילד או בן המשפחה בהתאם להעדפה אישית. במסמך עצמו בחרנו .Identity first language לכתוב לפי . לטובת נוחות הקריאה הטקסט כתוב בלשון זכר, יחיד ורבים, למעט במקרים שבהם ישנה התייחסות ספציפית 3 .לנערות/נשים 5 תפקידו של המטפל בהקשר זה מורכב, ודורש גמישות מחשבתית ומקצועית. עליו להיות מוכן להכיר ולהודות בחוסר ידיעה, לפתח יכולת להקשיב לשפה אחרת, ולהתאים את דרכי התקשורת והטיפול לעולמו הייחודי של המטופל. זוהי עבודה הדורשת ענווה מקצועית לצד יכולת להתבונן מחדש על הנחות היסוד הטיפוליות המקובלות. מסמך זה נועד לספק למטפלים הבאים להעריך אובדנות כלים להבנה מעמיקה יותר של עולמם של מטופלים אוטיסטים, ולהציע דרכים מעשיות להנגשת התהליך עבורם. המטרה היא לא רק למנוע אובדנות, אלא אל מול הסיכון, ליצור מרחב טיפולי בטוח ומותאם, המאפשר צמיחה והתפתחות תוך הכרה והבנה של הצרכים הייחודיים של אוכלוסייה זו. ידי היחידה למניעת -מסמך זה מלווה את תוכנית ההכשרה המוקלטת שנוצרה ועובדה על אובדנות במשרד הבריאות עבור פסיכולוגים בשירות הציבורי. כותבות מסמך זה לקחו על עצמן לזהות את המרכיבים הייחודיים לאוכלוסייה האוטיסטית בגורמי סיכון, רמות סיכון וגורמי חוסן. נקודת המוצא היא שמבט על האדם האוטיסט מתוך קני המידה והתהליכים המלווים אדם שאינו אוטיסט עלול להוביל להחמצה של גורמי סיכון וחוסן, ומתוך כך להערכה לא מדויקת, ובפועל – להתייחסות שאינה משרתת את המטרה של הפחתת סבל ומניעת סיכון אובדני. חשוב להדגיש כי גם בבחינת גורמי חוסן, דוגמת השתייכות והשתלבות חברתית, נדרשת זאת כיוון שהגדרותיו הסובייקטיביות להשתייכות 4.בדיקה מעמיקה אצל מתבגר אוטיסט חברתית מחייבות התבוננות מיוחדת, מעֵ בר לקריטריונים הסטנדרטיים העומדים בפני הבודק. יש להביא בחשבון שהבדידות עלולה להיות מוסווית, וכי ההשתייכות החברתית יכולה להתבטא בדרכים ייחודיות שאינן נתפסות במדדי ההערכה המקובלים. במהלך השנים האחרונות עברה הגדרת האוטיזם, ועודה עוברת, תהפוכות רבות, בין השאר כחלק מהשינויים בתפיסת המוגבלות: ממודל רפואי למודל המגוונּות הנוירולוגית והגישה האפירמטיבית. מעורבות אוטיסטים בהובלת השיח החברתי, הטיפולי והמחקרי באוטיזם, וקריאתם ל״שום דבר עלינו בלעדינו״ מובנת היום כדבר חיוני ומהותי לכל קידום של הבנה והתערבות עבור אוטיסטים. שינויי הפרדיגמה הובילו לשינויים במחקר ובהתערבויות המוצעות לאוטיסטים. קיימת כיום הכרה גוברת בחשיבות הכללתם של אוטיסטים בתהליכי קבלת החלטות שנוגעות לחייהם, וכן בחשיבותו של מחקר המבוסס על שיתוף פעולה עם קהילת האוטיזם. מזה שנים רבות שמסמכי זכויות האדם עם המוגבלות מחייבים שוויון הזדמנויות להשתתפות בחיים, ואוטיסטים רבים דורשים להיחשב מומחים בתחום האוטיזם, ורואים בכך חלק מהותי בתהליכי השתתפות בחיים. במסמך זה, לצורך עיבודו והרחבתו, נעזרנו באוטיסטית שהיא אשת מקצוע בכירה בתחום בריאות הנפש. חשוב לומר שהקריאה של השותפה האוטיסטית והשינויים שערכה בתוכן ובשפה היו חשובים ומאירי עיניים, כמו גם הדיון המשמעותי שיצרו שינויים אלו. התהליך הייחודי של כתיבת המסמך למניעת אובדנות באוכלוסייה האוטיסטית משקף גישה מערכתית חיונית להבנת מורכבות הנושא. השילוב של מְ רפאה בעיסוק, פסיכולוגיות -רב קליניות ואשת טיפול אוטיסטית אפשר הבנה מעמיקה של גורמי הסיכון והחוסן הייחודיים . נדרשת בדיקה מעמיקה אצל אוטיסטים בכלל הגילים. במסמך זה, הפונה למטפלים לילדים ולמתבגרים 4 .אוטיסטים, נשים דגש דווקא על הילד/מתבגר 6 לאוכלוסייה זו. הפסיכולוגיות הקליניות תרמו את המומחיות בזיהוי מצבי סיכון אובדני ובהערכתם; הּמְ רפאה בעיסוק הביאה את ההבנה כיצד קשיים תחושתיים ותפקודיים עלולים להשפיע על מצבי סיכון; ואשת הטיפול האוטיסטית הוסיפה תובנות קריטיות לגבי האופן שבו מצוקה נפשית וחשיבה אובדנית באות לידי ביטוי באופן שונה אצל אנשים אוטיסטים. שיתוף הפעולה הייחודי הזה אפשר יצירת תוכנית הכשרה מותאמת, המביאה בחשבון את האופן שבו אוטיסטים חווים ומבטאים מצוקה, ומציעה דרכים אפקטיביות יותר לזיהוי מוקדם ולמניעת אובדנות באוכלוסייה זו. תיאור המסמך פרק א': היכרות עם תפיסות האוטיזם פרק א' עוסק בהיכרות עם מושג האוטיזם ובהתפתחות תפיסתו לאורך השנים. הפרק מציג את השינויים שחלו בהגדרת האוטיזם, תוך הדגשת המעבר ממודל רפואי, המתמקד בחסרים ובתסמינים, למודל אפירמטיבי, המדגיש את המגוון הנוירולוגי ואת החוזקות הייחודיות של אוטיסטים. הפרק מציג סקירה של שבעה שינויים מרכזיים באופן שבו נתפס האוטיזם בשלושים השנים האחרונות. שינויים אלו כוללים מעבר מהגדרה צרה לרחבה יותר, הכרה בשכיחות הגבוהה של אוטיזם, תפיסתו כמצב מולד המתקיים לאורך כל החיים, מעבר מתפיסה קטגורית לרציפה, הכרה במצבי תחלואה הנלווים לאוטיזם ובמגוון הגורמים לאוטיזם, והתמקדות בחוזקות ובצרכים הייחודיים של אוטיסטים. הפרק מציג גם גישות שונות פי אטווד וגריי -; קריטריונים לגילוי אוטיזם על5-DSM-פי ה-לתיאור אוטיזם, כולל אבחנה על ), המתמקדים ביכולות ובעוצמות הייחודיות של אוטיסטים; ומודל התפתחותי 6 (ראו הערה של זהות אוטיסטית בתשע דרגות. בהערכת סיכון לאובדנות חשוב להתייחס באופן שווה משקל הן לגורמי הסיכון והן לגורמי החוסן של המטופל. בעוד גורמי סיכון כגון דיכאון, בדידות, או קשיים בוויסות רגשי מהווים גורמים מעלי הסתברות, גורמי החוסן דוגמת תמיכה משפחתית, מערכת יחסים טיפולית יציבה, או תחושת משמעות בחיים, מהווים כוחות מגן משמעותיים. בקרב אוטיסטים, חשיבות השקילות הזו מתעצמת נוכח המורכבות הייחודית של אופן התקשורת והביטוי הרגשי. הערכה מאוזנת מאפשרת למטפל לזהות לא רק את הקשיים והאתגרים, אלא גם את המשאבים העומדים לרשות המטופל, ובכך לבנות תוכנית התערבות מותאמת אישית, המתבססת על חיזוק גורמי החוסן במקביל לצמצום גורמי הסיכון. גישה זו מעודדת ראייה קיימה בתהליך -הוליסטית של המטופל, ומגבירה את הסיכוי ליצירת שינוי משמעותי ובר הטיפולי. לצורך הבהרה, הפרקים הבאים מפרידים בין גורמי החוסן לגורמי הסיכון, ומתכנסים חזרה בפרק הרביעי בהערכת הסיכון בפועל. פרק ב': גורמי חוסן ואוטיזם הפרק מציג את החוסן הנפשי כמפתח למניעת אובדנות בקרב אוטיסטים, תוך הדגשת ייחודיותה של אוכלוסייה זו. הטקסט מתאר את החוסן הנפשי כתהליך הסתגלות טובה בפני מצבי לחץ, טראומה ואיומים, ומפרט גורמי הגנה מרכזיים התורמים לו, כגון תחושת שייכות, יכולת שיתוף, ויסות רגשי, חשיבה חיובית ומיומנויות התמודדות. עם זאת, הטקסט מדגיש את 7 ,הצורך בהתאמת אסטרטגיות חיזוק החוסן לאוטיסטים, תוך התחשבות בשונּות החברתית הרגשית וההתנהגותית האופיינית להם. נוסף על כך, הטקסט קורא לבחינה מעמיקה של גורמי חוסן, כמו למשל שייכות חברתית בקרב אוטיסטים, בהתחשב בהגדרותיהם הסובייקטיביות למושג זה. פרק ג': גורמי סיכון ואוטיזם פרק זה מציג סקירה מקיפה ומעמיקה של גורמי הסיכון לאובדנות באוכלוסייה האוטיסטית, תוך התמקדות במאפיינים הייחודיים המגבירים את הסיכון בקרב אוכלוסייה זו. הפרק מציג סקירה מקיפה של גורמי סיכון מרכזיים, דוגמת ּכֶ של האמפתיה הכפולה, המתבטא בקשיי תקשורת והבנה הדדית, אלקסיתימיה, המתבטאת בקשיים בזיהוי ובביטוי רגשות, הסוואה חברתית והשלכותיה על הזהות העצמית, שחיקה אוטיסטית הנובעת מהתמודדות מתמדת עם סביבה לא מותאמת, היעדר תחושת השתייכות חברתית, בדידות עמוקה, חוויית כישלון מתמשכת ועוד. בהמשך מתמקד הפרק בגיל ההתבגרות כגורם סיכון מוגבר לאובדנות בקרב אוטיסטים, תוך התייחסות להתפתחות זהות עצמית, התמודדות עם אבחנה וטשטוש זהות. לאחר מכן נבחן הקשר בין מצבי מלחמה וטראומה לבין אובדנות באוטיזם. בסוף פרק זה הטקסט מתייחס בקצרה לאובדנות בגיל הרך. חשיבותו של הפרק נובעת מהצורך בהבנה מעמיקה של גורמי הסיכון הייחודיים לאוכלוסייה האוטיסטית, כבסיס לפיתוח התערבויות מותאמות ואפקטיביות. הפרק מדגיש את החשיבות של הכרת המאפיינים הייחודיים של אוטיזם בהערכת סיכון, תוך שימת דגש על ההבדלים 5.)המשמעותיים בין חוויית החיים האוטיסטית לזו הנוירוטיפיקלית (אוליסטית פרק ד': הערכת סיכון ואוטיזם פרק זה עוסק בהערכת סיכון לאובדנות בקרב אוטיסטים. הפרק מפרט ומציג את השאלון ככלי הערכה ייעודי לאוטיסטים, ומפרט את ההתאמות שבוצעו בו בהשוואה ASC-SBQ ). כמו כן מתוארים האתגרים הייחודייםSSRS-C( לשאלון המקובל לאוכלוסייה הכללית בהערכת סיכון לאובדנות בקרב אוטיסטים. הפרק מדגיש את ההבדלים והפערים בתקשורת בינם לבין עצמם ואל מול הנוירוטיפיקלים, הבנת מושגים מופשטים, וזיהוי סימני מצוקה אצל אוטיסטים כמרכיבים היכולים לעכב את יכולת הזיהוי וההערכה של המטפל. הפרק מציע דרכי התמודדות עם אתגרים אלו, כגון העדפת קשר טיפולי ובחירת סביבה פיזית מותאמת.   autistic . המונח אוליסטי משמש בחלק מקהילות האוטיסטים לתיאור האוכלוסייה הנוירוטיפיקלית. המונח5 /" (אחרallo"  נבנה מהקידומתallistic " (עצמי), והוא מייצג את האוכלוסייה האוטיסטית. המונחauto"-מקורו ב שונה), ומשמש לתיאור כלל האנשים שאינם אוטיסטים. 8 פרק א': היכרות עם תפיסות האוטיזם שינויים בהגדרה במהלך השנים האחרונות עברה הגדרת האוטיזם, ועודה עוברת, תהפוכות רבות, הן כחלק מהשינויים בתפיסת המוגבלות ממודל רפואי למודל חברתי ולמודל אפירמטיבי, הן כחלק מהמעורבות של בוגרים אוטיסטים/המאופיינים על הרצף האוטיסטי בהובלת הפוליטיקה של האוטיזם, או בלשונם – הפוליטיקה של המגוון הנוירולוגי. האבולוציה של שינויי ההגדרה של מוגבלות ושל אוטיזם משפיעה גם על העבודה העוסקת בסיכון לאובדנות באוטיזם. )) מציגות במאמר סקירה שבעה שינויים מרכזיים שחלו Happe & Frith 2020 'האפה ופרית בתפיסת האוטיזם, בהגדרתו ובזיהויו במהלך שלושים השנים האחרונות. השתיים ביססו את שבע הקטגוריות על סקירת מחקרים נרחבת, ובמאמרן הן מציינות את האימפליקציות של שינויים אלה על עולם המחקר. לצד זאת הן מצביעות על תחומים שהוזנחו במהלך השנים ומעודדות המשך מחקר בתחומים אלה. בהמשך נציג את שבעת הסעיפים שעליהם הצביעו האפה ופרית, ונוסיף בכל סעיף את השפעת השינויים הללו על תחום הסיכון והחוסן במניעת אובדנות. . מהגדרה צרה לקריטריונים אבחוניים רחבים: בעבר הייתה הגדרת האוטיזם צרה וממוקדת 1 בחוסר תגובתיות לאנשים אחרים, בשפה לא תקינה ובאינטראקציה חברתית לקויה. היום הקריטריונים האבחוניים רחבים יותר, ומכירים במגוון רחב של תסמינים, כולל קשיים בתקשורת חברתית ובאינטראקציה, דפוסי התנהגות חזרתיים ורגישות חושית. הגדרה זו מאפשרת בחינה עמוקה יותר של גורמי הסיכון והחוסן לאובדנות אצל אוטיסטים. . ממצב נדיר למצב שכיח יחסית: בעבר נחשב אוטיזם למצב נדיר, עם הערכות שכיחות של 2 איש. היום ההערכות מצביעות על שכיחות גבוהה בהרבה, עם10,000 מקרים לכל22–4 . איש100 איש, ואומדן כללי של מקרה אחד לכל10,000 מקרים לכל62 ממוצע של . ממצב המופיע בילדות למצב לכל החיים: בעבר נחשב אוטיזם למצב המופיע בעיקר בילדות. 3 התפתחותי שנמשך לכל החיים, עם השפעות-כיום קיימת הכרה בכך שאוטיזם הוא מצב נוירו על תחומי חיים שונים, כגון תעסוקה, מערכות יחסים, בריאות נפשית וסיכון אובדני. . מתפיסה קטגורית לתפיסה רציפה: בעבר תואר אוטיזם כמצב נפרד וקטגורי. כיום קיימת 4 תפיסה של ספקטרום אוטיסטי, הרואה באוטיזם רצף של מאפיינים, עם צורכי תמיכה משתנים. . מאוטיזם אחד ל"אוטיזמים" רבים: היום קיימת הכרה בכך שאוטיזם יכול להיגרם ממגוון 5 גורמים גנטיים וסביבתיים, וכי המאפיינים המרכזיים של אוטיזם – קשיים חברתיים, קשיי תקשורת, דפוסי התנהגות נוקשים וחזרתיים וסיכון אובדני – יכולים לנבוע ממגוון מקורות, אפילו אצל אותו אדם. . מאוטיזם "טהור" להכרה בכך שסיבוכיות ומצבים פסיכיאטריים נִ לווים הן הנורמה: בעבר 6 היה מקובל להפריד בין אוטיזם "אמיתי" (אידיופתי) לבין אוטיזם מִ שני, הנובע ממצבים נוירולוגיים או גנטיים ידועים. כיום קיימת הכרה בכך שאוטיזם מופיע לעיתים קרובות לצד , חרדה ודיכאון (כולל אובדנות), ובהשפעה ההדדית של קשיים אלו ADHD מצבים נוספים, כגון על תפקודו של האדם. 9 דיוורסיטי: בעבר-. מהתמקדות באוטיזם כהפרעה התפתחותית בלבד לתפיסה של נוירו7 "הייתה הגישה הרפואית יחידאית בתפיסה של אוטיזם, והתמקדה בגירעונות ובצורך "לתקן את האוטיזם. עם השנים התרחבו הגישות השונות לתפיסת מוגבלות, ובין השאר נוספה דיוורסיטי (מגוון נוירולוגי), הרואה באוטיזם חלק מהמגוון הנוירולוגי האנושי, -תפיסה של נוירו ולא בהכרח הפרעה או מחלה. גישה זו מדגישה את הייחודיות והחוזקות של אוטיסטים, 6.וקוראת להתמקדות בהתאמת הסביבה לצורכיהם, במקום לנסות לשנות אותם כדי להזמין את הקורא להכיר את עולם החוויה האוטיסטית לצד הסיכון והחוסן לאובדנות באוכלוסייה זו, בחרנו להביא מספר הקדמות. , המתמקד DSM-הראשונה מתייחסת להגדרה של אוטיזם – אבחנה רפואית על בסיס ה ב"לקויות"; השנייה – "גילוי אוטיזם" על בסיס היכולות הייחודיות לאוטיזם; והשלישית – לתהליך התפתחות זהות אוטיסטית הנמשך על פני החיים. DSM-5 אבחנת אוטיזם לפי – כל הסעיפים חייבים להופיע: A קריטריון ˆ חסכים מתמשכים בתקשורת החברתית ובאינטראקציות חברתיות: ˆ חוסרים נרחבים בתקשורת וביחסים חברתיים בכל הקשר, שאינם מאופיינים כעיכוב התפתחותי אחר. ​ ˆ לקות בהדדיות חברתית רגשית.​ מילולית המשמשת לאינטראקציה חברתית. ​-ˆ לקות בתקשורת לא ˆ לקות בפיתוח ובתחזוקה של מערכות יחסים מתאימות לרמה התפתחותית (מעבר ליחסים עם המטפלים הראשיים)​. – שניים מהסעיפים חייבים להופיעB קריטריון תבניות התנהגות חזרתית, תחומי עניין צרים, או פעילות המתאפיינת בלפחות שניים מארבעת הסעיפים הבאים:​ ˆ חזרתיות וסטריאוטיפיות בדיבור, בתנועה, או בשימוש בחפצים​. מילולית, או התנגדות מופרזת לשינויים. ​-ˆ התנהגות תבניתית וחזרתיות מילולית או לא ˆ תחומי עניין מוגבלים מאוד ומקובעים, אשר מידת העניין והעיסוק בהם אינטנסיבי ואינו נורמלי בהיקפו .​ תגובה לגירוי חושי, או התעניינות חריגה במאפיינים סביבתיים. ​-ˆ תגובתיות יתר או תת – חלק מהסימפטומים חייבים להיות נוכחים בשנים הראשונות לחיים.C קריטריון הסימפטומים גורמים לקשיים משמעותיים בתפקוד החברתי, התעסוקתי או בתחומים אחרים התפתחותית אחרת או -ידי הפרעה נוירו-של החיים. ההפרעה אינה מוסברת טוב יותר על לקות אינטלקטואלית. . כיום יותר ויותר גישות רואות בהתלכדות של התפיסות השונות דרך המאפשרת להנגיש לכל סוגי וגונֵ י 6 .האוטיזם את הצרכים הייחודיים להם 10 ​)קריטריונים לגילוי אוטיזם (אספרגר 7​פי קרול גריי וטוני אטווד-על המודל המוצג להלן מציע פרדיגמה חדשנית לזיהוי ולהבנת אוטיזם, המבוססת על עבודתם פורצת הדרך של קרול גריי וטוני אטווד. בניגוד למודלים מסורתיים, המתמקדים בחסרים ובקשיים, גישה זו מציעה כאמור מסגרת חשיבה המדגישה את החוזקות, היכולות והמאפיינים הייחודיים של אוטיסטים. ייחודיותו של מודל זה טמונה בשלושה היבטים מרכזיים: ראשית, הוא מתמקד ביכולות ובכישורים במקום בליקויים; שנית, הוא מאמץ גישה לא שיפוטית, המכירה בשונּות כתופעה טבעית ולגיטימית; ושלישית, הוא מעניק משקל ניכר לחוויה הסובייקטיבית של האדם עצמו, במקום להסתמך אך ורק על התנהגויות הנצפות מבחוץ. מטרת המודל היא להציע מסגרת חשיבה חדשה להבנת אוטיזם, המאפשרת זיהוי מוקדם תוך הדגשת הפוטנציאל והיכולות הייחודיות של אנשים אוטיסטים. גישה זו עשויה לתרום לשינוי תפיסתי בקרב אנשי מקצוע, משפחות והחברה בכללותה, ולקדם הבנה מעמיקה יותר של Gray &(( המגוון האנושי והעושר שהוא מביא עימו. רבים מהקריטריונים שמציעים גריי ואטווד , יכולים להיות חלק מהחוסן של אוטיסטים, שנוכל לטפחו כדי למנוע אובדנות. Attwood דיוורסיטי, הרואה באוטיזם-גריי ואטווד מציגים תפיסה של אוטיזם המבוססת על מודל נוירו רצף הטרוגני של הבדלים נוירולוגיים, ולא הפרעה או מחלה. הגישה מתמקדת בחוזקות ) deficits( האופייניות לאנשים עם אוטיזם, בניגוד לגישה המסורתית ששמה דגש על חוסרים וקשיים. בתהליך גילוי האוטיזם שכתבו השניים ניתן לזהות ארבע קטגוריות עיקריות של חוזקות אוטיסטיות: חוזקות תפיסתיות (דוגמת עיבוד מידע חושי מוגבר), חוזקות היגיון (דוגמת חשיבה לוגית ויכולת לזיהוי דפוסים), חוזקות מומחיות (דוגמת התמקדות בתחומי עניין ספציפיים) וחוזקות אופי (דוגמת יושרה ואמינות). הכותבים מדגישים כי זיהוי וטיפוח חוזקות אלו יכולים לתרום לשיפור הבריאות הנפשית של ילדים ובני נוער עם אוטיזם, ולסייע להם להשתלב בחברה באופן מיטבי. .DSM-הקריטריונים בנויים באופן המזכיר את המבנה של ה א. יתרון איכותי באינטראקציה חברתית, כפי שמתבטא ברוב הדברים הבאים: מערכות יחסים עם עמיתים המאופיינות בנאמנות מוחלטת ובאמינות ללא דופי. פי “ערכם -חופש מהטיות מיניות, גילניות או תרבותיות; יכולת להתייחס לאחרים על הממשי”. דיבור ישיר ללא קשר להקשר החברתי או לדבקות באמונות אישיות. יכולת לדבוק בתיאוריה או בנקודת מבט אישית למרות ראיות סותרות. חיפוש קהל או חברים המסוגלים להתלהב מתחומי עניין ומנושאים ייחודיים; להתחשב בפרטים; להקדיש זמן לדיון בנושא שיכול לא להיות בעל עניין עיקרי לאחרים. , ללא התייחסות לשנת העלאתו.autismawareness . הטקסט נדלה מתוך האתר של7 11 .הקשבה ללא שיפוט מתמיד או הנחות מוקדמות התעניינות בעיקר בתרומות משמעותיות לשיחה; העדפה להימנע מ”שיחות קטנות טקסיות” או מאמירות חברתיות טריוויאליות ומשיחות שטחיות. חיפוש חברים כנים, חיוביים ואותנטיים, בעלי חוש הומור צנוע. שפה חברתית המאופיינת בלפחות שלושה מהפריטים הבאים:- "Fluent in autism" .ב נחישות לחפש את האמת. שיחה נטולת משמעות או אג’נדה נסתרת. אוצר מילים מתקדם ועניין במילים. היקסמות מהומור מבוסס מילים, כגון משחקי מילים. שימוש מתקדם במטפורות חזותיות. ג. כישורים קוגניטיביים המאופיינים בלפחות ארבעה מהפריטים הבאים: העדפה חזקה לפרטים על פני הגשטלט. נקודת מבט מקורית, לעיתים קרובות ייחודית, בפתרון בעיות. -זיכרון יוצא דופן ו/או יכולת שחזור של פרטים שלעיתים קרובות נשכחים או מוזנחים על ידי אחרים, לדוגמה: שמות, תאריכים, לוחות זמנים, שגרות. התמדה נלהבת באיסוף וקטלוג מידע על נושא שמעניין. התמדה במחשבה. ידע אנציקלופדי או דיגיטלי בנושא אחד או יותר. ידע של שגרות ורצון ממוקד לשמור על סדר, עקביות ודיוק. בהירות של ערכים/קבלת החלטות שאינה מושפעת מגורמים פוליטיים או כלכליים. ד. מאפיינים אפשריים נוספים: רגישות חדה לחוויות ולגירויים חושיים ספציפיים, לדוגמה: שמיעה, מגע, ראייה ו/או ריח. חוזק בספורט ובמשחקים אישיים, במיוחד אלה הכוללים סיבולת, דיוק חזותי או אינטלקט, בכללם חתירה, שחייה, באולינג או שחמט. “גיבור חברתי שאינו מוכר” עם אופטימיות אמונית: קורבן תכוף של חולשה חברתית ודעות קדומות של אחרים, תוך אמונה יציבה באפשרות של חברות אמיתית. סבירות גבוהה יותר להשתתף באוניברסיטה אחרי תיכון בהשוואה לאוכלוסייה הכללית. לעתים קרובות דאגה לאחרים שהם מחוץ לטווח ההתפתחות הטיפוסית. 12 תשע דרגות בהתפתחות זהות אוטיסטית ) מציג מודל ייחודי להבנת ההתפתחות Wylie et al., 2016( הספר תשע הדרגות של אוטיזם וההתמודדות של אוטיסטים. וויילי הינו אוטיסט, שפיתח את המודל, והספר כולל נקודות מבט של אנשי מקצוע. המודל מתאר תשע דרגות או שלבים שמייצגים את המסע האישי של אדם אוטיסטי – החל מהשלב הראשוני של קיום האוטיזם, דרך גילוי והכרה עצמית, ועד להגשמה ולהשפעה חברתית משמעותית. מאפיינים מרכזיים של המודל המודל מבוסס על מספר עקרונות יסוד: . התפתחות הדרגתית: המעבר בין הדרגות הוא תהליך מורכב והדרגתי, וכל דרגה בנויה על 1 .הקודמת לה . אינדיבידואליות: המודל מכיר בשונּות הרּבָ ה בין אוטיסטים ובמגוון הדרכים שבהן יכול 2 .האוטיזם לבוא לידי ביטוי . חשיבות התמיכה: לאורך כל הדרגות, המודל מדגיש את החשיבות הקריטית של תמיכה 3 .מקצועית וחברתית מתאימה חשיבות המודל המודל מספק מסגרת חשובה להבנת התהליכים שעוברים אוטיסטים. הוא מדגיש את האפשרות להתפתחות חיובית ולצמיחה אישית, תוך הכרה באתגרים ובקשיים הנלווים לכל שלב, כולל כאלו שיכולים להעלות סיכון אובדני. המודל גם מספק כלים להבנה טובה יותר של הצרכים המשתנים בכל שלב, ומדגיש את החשיבות של תמיכה מותאמת אישית. חשוב לציין שלא כל אדם יעבור את כל הדרגות, וקצב ההתקדמות יכול להשתנות במידה ניכרת בין אדם לאדם. המודל מציע מפת דרכים אפשרית, אך מכיר בייחודיות של כל מסע אישי. גם בהצגת מודל זה הדגשנו נוסף לכתוב במודל עצמו את המצבים המעלים סיכון אובדני. תשע הדרגות . דרגה הראשונה: קיום האוטיזם – המצב הבסיסי שקיים מלידה.1 ;מאפיינים: ניתן לזיהוי כבר בלידה; נובע מגורמים גנטיים או מהשפעות סביבתיות בהיריון מתבטא בהיבטים פיזיים ראשוניים. סכנות: איחור באבחון עקב חוסר מודעות; פגיעה בהתפתחות ראשונית של תקשורת עם הסביבה. גיל אופייני: החל מלידה. : מהמצב המולד למודעות.2 7 1 דרגה גורמי מעבר: התפתחות קוגניטיבית המאפשרת השוואה עצמית לאחרים; תגובות מבדילות מהסביבה; התחלת אינטראקציות חברתיות מורכבות. גורמי משבר: חוסר הבנה מצד ההורים והמערכת החינוכית; לחץ חברתי ראשוני; קושי בהתמודדות עם שינויים התפתחותיים – גורמים אשר יכולים להוביל לסיכון אובדני. 13 .. הדרגה השנייה: מודעות לשונּות – זיהוי ההבדל מאחרים ללא הבנת המקור2 ;מאפיינים: הכרה בשונות מה”נוירוטיפיקלי” ללא שיפוט; התחלת קליטת תגובות מהסביבה ניסיונות להתאמה עצמית. סכנות: קושי בפיתוח זהות אותנטית; “בגידה” באני האמיתי. שנים12–6 :גיל אופייני : ממודעות לכאב.3 7 2 דרגה גורמי מעבר: עלייה בדרישות חברתיות; הבנה עמוקה יותר של הפער מהנורמה; כישלונות חברתיים חוזרים. גורמי משבר: היעדר מערכת תמיכה מתאימה; בריונות או דחייה חברתית; לחץ להתאמה לנורמות חברתיות; קושי בהבנת הסיבות לשונּות. גורמים אלו עלולים להיות גורמי סיכון לאובדנות. . הדרגה השלישית: התפתחות קשיים מִ שניים – התמודדות עם הפער בין העצמי לציפיות 3 .החברה מאפיינים: חיפוש הסברים לשונּות; התמודדות עם נורמות חברתיות; התפתחות בושה, אשמה ותחושת כישלון סכנות: דיכאון וחרדה; הפרעות שינה וסטרס; סיכון להתעללות ולבריונות; שימוש באסטרטגיות הישרדות מזיקות (סמים, בידוד, האשמת אחרים). חלק מאסטרטגיות אלו עלולות להגביר סיכון אובדני. גיל אופייני: שונּות רבה. : מכאב לזיהוי עצמי.4 7 3 דרגה גורמי מעבר: חשיפה למידע על אוטיזם; מפגש עם אדם אוטיסט אחר (לעיתים בן משפחה); משבר אישי המוביל לחיפוש תשובות; כישלון של טיפולים אחרים. גורמי משבר: התנגדות משפחתית לאבחון; חוסר נגישות למשאבי אבחון; פחד מתיוג; בלבול זהותי. . הדרגה הרביעית: זיהוי עצמי – הכרה באוטיזם כהסבר לחוויות החיים.4 מאפיינים: אבחנה עצמית (לעיתים דרך קרוב משפחה או מֶ דיה); התחלת תהליך בדיקה וחקירה עצמית; בחינה מחודשת של חוויות העבר. בדידות במסע ללא תמיכה מקצועית.8;סכנות: משבר זהות; עלייה בסיכון אובדני גיל אופייני: שונות רבה. : מזיהוי עצמי לבחינת אפשרויות.5 7 4 דרגה גורמי מעבר: קבלת אבחנה רשמית; מפגש עם קהילה אוטיסטית; הבנה עמוקה יותר של העבר; צורך בשינוי. גורמי משבר: התנגדות משפחתית לשינוי; קושי כלכלי במימוש שינויים; אובדן מערכות יחסים קיימות; תשישות מהשינוי המתמשך. . הדרגה החמישית: חקירת אפשרויות – בחינה מחודשת של החיים דרך הפריזמה של 5 .האוטיזם . זוהי הנקודה הראשונה במודל המקורי המסמנת סיכון אובדני, אך כאמור, בכל המתואר גם בשלבים הקודמים 8 .ישנו מרכיב המעלה סיכון 14 מאפיינים: שינוי מסיבי בזהות העצמית; התחלת תהליך רפלקציה; בחינת אפשרויות חדשות בחיים. סכנות: תשישות פיזית ונפשית; קושי בהתמודדות עם שינויים; עלייה באובדנות. גיל אופייני: שונּות רבה. : מִ בחינת אפשרויות להחלטה לחיות עם האוטיזם.6 7 5 דרגה גורמי מעבר: התחלת תהליך של קבלה עצמית; מציאת דרכי התמודדות מתאימות; בניית מערכת תמיכה חדשה; הצלחות ראשונות בחיים האותנטיים. גורמי משבר: קושי בוויתור על “המסכה” הישנה; לחץ חברתי לחזור ל”נורמליות”; אתגרים בסביבת העבודה; קונפליקטים במערכות יחסים. . הדרגה השישית: החלטה לחיות עם האוטיזם – התמודדות עם משבר זהות והתחלת תהליך 6 .קבלה מאפיינים: יישור זהות עם המהות המּולדת; התחלת תהליך קבלה עצמית; הבנת הצורך בגמישות. סכנות: קושי בקבלת המגבלות המולדות; התמודדות עם משבר זהות מתמשך. גיל אופייני: שונות רבה. : מהחלטה לקבלה עצמית.7 7 6 דרגה גורמי מעבר: הצלחה ביישום אסטרטגיות התמודדות; יצירת סביבה תומכת; פיתוח ביטחון עצמי; מציאת קהילת שייכות. צפויים; לחץ חברתי מתמשך; ספֵ קות -גורמי משבר: קשיים בהתמדה בשינוי; אתגרים בלתי עצמיים חוזרים. . הדרגה השביעית: קבלה עצמית – פיתוח אורח חיים מותאם ומסּפֵ ק.7 מאפיינים: זיהוי אזורי הנאה וסיפוק חדשים; פיתוח אורח חיים מותאם; בניית נחישות והישענות עצמית. סכנות: התמודדות מתמשכת עם אתגרים חדשים. גיל אופייני: שונות רבה. : מִ קבלה עצמית לתרומה לקהילה.8 7 7 דרגה גורמי מעבר: רצון לעזור לאחרים; זיהוי יכולות ייחודיות; התחזקות תחושת הערך העצמי; הזדמנויות להשפיע. גורמי משבר: תשישות מעזרה לאחרים; קושי באיזון בין צרכים אישיים לתרומה; התמודדות עם ציפיות גבוהות. . הדרגה השמינית: תרומה לקהילה – שימוש ביכולות הייחודיות לטובת אחרים.8 ;”מאפיינים: מיקוד בהישגים ובתרומה לקהילה; הבנה שהמוח מחווט אחרת, אך אינו “מקולקל פיתוח יכולות ייחודיות. 9.סכנות: לא מוזכרות בספר . יש לשים לב לכך שבכל כתיבתו הספר מזמין לראיה מורכבת של האוטיזם ושל הזהות האוטיסטית. בעשורים 9 האחרונים שלבי התפתחות אינם מוצגים כליניאריים, אלא כמוקדי התפתחות תואמי גיל ורצף, שבהם יש מקום תמידי להיבטים משלבים אחרים של ההתפתחות. בהקשר זה ניתן לשער כי כפי שבכל מצב שבו האדם פוגש מגבלה ויכולת, עליו להחזיק תמונה מורכבת של ראיית העוצמות והיכולות לצד הכאב על הקשיים והאתגרים. ראייה דרך פרספקטיבה אחת מהווה סיכון לנפילה לייאוש או אידיאליזציה והכחשת המורכבות. 15 .גיל אופייני: שונות רבה : מתרומה לקהילה למאסטריּות.9 7 8 דרגה גורמי מעבר: הישגים משמעותיים; הכרה חיצונית ביכולות; פיתוח מומחיות ייחודית; יצירת השפעה רחבה. גורמי משבר: לחץ מהציפיות הגבוהות; קושי בשמירה על איזון אישי; התמודדות עם חשיפה ציבורית. הדרגה התשיעית: הכרה, שליטה ואחדות – הגעה של אוטיסטים בעולם למצוינות והשפעה חברתית רחבה. לאומית ביכולות ייחודיות; מומחיות ביכולות מיוחדות; יצירת מורשת -מאפיינים: הכרה בין לדורות הבאים. 16 פרק ב': חוסן נפשי כגורם מגן מפני אובדנות באוכלוסייה האוטיסטית חוסן נפשי מפני אובדנות באוכלוסייה האוטיסטית מתייחס ליכולת של אוטיסטים להתמודד עם מצוקה נפשית, עם לחצים ומשברים, תוך שמירה על בריאות נפשית ורגשית, והפחתת הסיכון למחשבות ולהתנהגויות אובדניות. זהו תהליך דינמי הכולל מערכת של גורמים פנימיים וחיצוניים המסייעים לאדם האוטיסטי לפתח עמידות למצבי קושי ולהתאושש מהם. תכונות שונות מהוות גורמי ניבוי ליכולת פיתוח חוסן. חוש הומור, אמפתיה, ויכולת להבין את רגשות האחר – גם אם באופן שונה מאנשים נוירוטיפיקלים, חיפוש משמעות ותכלית אישית, אמונה דתית ורוחניות, מעורבות אידיאולוגית ותחושת שייכות למשהו גדול מהאדם עצמו. למשפחה של האוטיסט יש תפקיד חשוב אף יותר במשפחות אחרות בעידוד יכולת עמידות והתמודדות, ועל כן תקבל קדימות בפרק זה. מטפלים צריכים להנכיח את המשפחה בתהליך ההתמודדות, גם כי אלו מקורות התמיכה המרכזיים, וגם כי ברוב המקרים הם מכירים את הנער/ילד טוב מכולם ויודעים את אפיוניו ואת צרכיו. גורמי חוסן משפחתיים התאמת המערכת המשפחתית לצורכי הפרט האוטיסטי מהווה גורם חוסן מרכזי. משפחות המפתחות הבנה ורגישות לצרכים הייחודיים של חבר המשפחה האוטיסטי יוכלו לספק תמיכה מותאמת. עידוד שינה מספקת, התחשבות ברגישויות חושיות וצורך בשגרה הן דוגמאות להתאמה מעין זו. יחסים חברתיים חיוביים בתוך המשפחה, המאופיינים בתקשורת פתוחה, באקלים משפחתי חיובי, הכולל השקפת חיים מקדמת והסתמכות על חוזקות הדדיות, מעניקים בסיס רגשי איתן. פתרון בעיות יעיל והפחתת קונפליקטים מסייעים ביצירת אווירה מאפשרת. משפחות שמנצלות רגעים יומיומיים כהזדמנויות ללמידה ומקדישות זמן לפעילויות משותפות ולטקסים משפחתיים, מחזקות את הקשרים ואת היציבות הרגשית. גורמי חוסן הוריים הורות חיובית ותומכת, המאופיינת בנוכחות מטפלת אוהבת, ומותאמת אישית לצרכים הספציפיים של הילד האוטיסטי, תוך הפחתת ההשוואה לאחרים, מעניקה תחושת קבלה וביטחון. להורים יש תפקיד משמעותי בקידום תשתיות התמודדות עם הצפה של מידע, גרייה או אינטראקציות אנושיות. עידוד הסברה עצמית ופיתוח היכולת להבהיר צרכים, מתן תחושת שליטה לילד, בכך שמאפשרים לו לקבוע את הקצב ואת זרימת המידע. הקשבה פעילה לצרכיו המיוחדים של הילד מאפשרת זיהוי מוקדם של מצוקות. כל אלו מחזקים את תחושת המסוגלות ומלמדים את הילד להציב גבולות בפני השפעות לא מתאימות מבחוץ. אוטיסטים בוגרים מציינים כי ככל שהם משפרים את יכולתם לווסת הצפות חושיות ורגשיות, לנהל אותן ביעילות, ולהציב גבולות ברורים מול התנהגות בריונית, כך הם חשופים פחות לשחיקה אוטיסטית. הורים המחפשים תמיכה עבור עצמם, דרך שימוש בשירותי הפוגה ותמיכה, מסוגלים להתמודד טוב יותר לאורך זמן. ההכרה בכך שהורים חסינים יותר מסוגלים לתמוך טוב יותר 17 בילדיהם מדגישה את חשיבות טיפוח החוסן ההורי כבסיס לחוסן הילד האוטיסטי. בהתאמה לכך, הדרכת הורים מקצועית ופיתוח אסטרטגיות משפחתיות להתמודדות עם אתגרים מחזקים את החוסן המשפחתי ומעניקים כלים יישומיים. מתפקידיו של איש המקצוע לעזור לאוטיסטים לפתח חוסן, ולקדם באופן אקטיבי את יכולתם להתמודד במצבי מצוקה. מיומנויות חוסן הן מיומנויות שניתן ללמוד ולפתח לאורך החיים. בדומה לחזוק שריר – שככל שאדם יְתרגל יותר, יתאמן על השימוש במיומנויות האלה, כך יהיה לו יותר חוסן. גורמי חוסן שיש לטפח באופן אקטיבי גורמים אישיים פיתוח זהות חיובית כאוטיסט – קבלה עצמית והבנה של האוטיזם כחלק חיובי מהזהות, ולא כהפרעה או כמגבלה. אסטרטגיות ויסות רגשי – פיתוח יכולות לזיהוי, ניהול והתמודדות עם רגשות מציפים. מיומנויות פתרון בעיות – טיפוח יכולת לפתור בעיות באופן שיטתי ולפתח גמישות מחשבתית. מיומנויות בקשת עזרה – פיתוח יכולות היעזרות במערכות התמיכה בצורה אפקטיבית. תחושת משמעות ומטרה – עידוד מציאת תחומי עניין ופעילויות שמספקים סיפוק ותחושת ערך. הכרת תודה – פיתוח היכולת להכיר תודה על הדברים החיוביים בחיים, גם בעיתות קושי, התורמת לראייה מאוזנת יותר של המציאות גורמים חברתיים רשת תמיכה חברתית – פיתוח וטיפוח קשרים עם אנשים מבינים ותומכים, כולל קשרים עם אוטיסטים אחרים. תחושת שייכות קהילתית ותרבותית מעניקה עוגן רגשי ומקור לתמיכה מעשית. תמיכה קהילתית ואינטראקציות חברתיות בקבוצות קהילתיות יוצרות מרחב לאימון מיומנויות חברתיות. רשתות עמיתים ותקשורת עם אוטיסטים נוספים מאפשרות שיתוף בחוויות והבנה עמוקה יותר של האתגרים המשותפים. תקשורת נגישה – פיתוח דרכים מותאמות לתקשורת והבעה, שאינן בהכרח נוירוטיפיקליות. הפחתת הסטיגמה – חינוך הסביבה וקידום מודעות לאוטיזם באופן שמפחית דעות קדומות. גורמים סביבתיים סביבה מותאמת חושית – יצירת סביבות מותאמות לצרכים החושיים הייחודיים. נגישות לשירותים ותמיכות – מתן גישה לטיפולים, לייעוץ ולתמיכות אחרות מותאמות מקצועית, המכוונת לאבחון מוקדם -לאוכלוסייה האוטיסטית. פיתוח מערכת תמיכה רב ומתואמת ופועלת בשיתוף פעולה של האוטיסט ושל משפחתו. 18 סביבה מקבלת – טיפוח סביבות משפחתיות, חינוכיות ותעסוקתיות המקבלות את האדם כמו שהוא. גורמים מבניים מדיניות תומכת – קידום מדיניות המכירה בצרכים הייחודיים של אוטיסטים ומספקת משאבים מתאימים. ייצוג והכללה– קידום השתתפות אוטיסטים בקבלת החלטות הנוגעות לחייהם ולשירותים המוצעים להם. נגישות לתעסוקה מכבדת – פיתוח מסגרות תעסוקתיות המנצלות את החוזקות של אוטיסטים ומתגמלות באופן הוגן, מכבדות את האוטונומיה, הבחירות וההעדפות האישיות של כל אוטיסט. בכל גיל. המיומנויות שהוצגו לעיל צריכות להיות מתורגמות לכלים מעשיים, הן של הפרט האוטיסטי הן של סביבתו. פיתוח תוכנית ביטחון, הכוללת זיהוי סימני אזהרה ואסטרטגיות הרגעה, מספקת רשת ביטחון מעשית. קיום שגרה יומית מובנית עם ציפיות ובהירות מפחית חרדה ויוצר יציבות. אסטרטגיות להסתמכות עצמית מאפשרות לאנשים אוטיסטים לשפר את חוסנם באופן עצמאי. תגובות ריאקטיביות, כגון ויסות רגשי והבנה של מצב רגוע, לצד פתרונות פרואקטיביים דוגמת הצבת גבולות למניעת שחיקה, מספקות ארגז כלים מעשי להתמודדות. אסטרטגיות התמודדות ספציפיות תוכניות למניעת בריונות – פיתוח תוכניות ייעודיות להתמודדות עם בריונות, שכן אוטיסטים חווים אותה בשיעורים גבוהים תרגול מיומנויות חברתיות בהקשר אותנטי – פיתוח כישורים חברתיים בצורה מותאמת ולא באמצעות כפיית התנהגויות נוירוטיפיקליות. ייצוג עצמי – עידוד וטיפוח יכולות לייצוג (סנגור) עצמי ולהבעת צרכים סיכום בניית החוסן הנפשי באוכלוסייה האוטיסטית מצריכה גישה הוליסטית ומותאמת אישית, המשלבת את כל רמות הגורמים שתוארו לעיל. החוסן נבנה לא רק ברמה האישית, אלא מושפע משמעותית מהסביבה המשפחתית, מהתמיכה ההורית, מהמערכות החברתיות ומן השירותים המקצועיים. חשוב להדגיש כי התהליך דורש גמישות והתאמה של הגישות המקובלות לצרכים הספציפיים של כל אוטיסט, תוך הכרה בשונוּת ובייחודיות שלו, והתאמה לגילו הכרונולוגי. שילוב של גורמי החוסן השונים, תוך התאמה אישית, מספק את המסגרת היעילה ביותר להפחתת סיכון ולקידום רווחה נפשית. 19 פרק ג': גורמי סיכון הקדמה גורמי סיכון משמעותיים בהערכת אובדנות באוכלוסיית האוטיסטים בהערכת סיכון לאובדנות באוכלוסייה הכללית ישנם שני גורמים המהווים את המשקולות המשמעותיות ביותר, והם תקפים גם – ואף ביתר ׂשאת – בקרב אוטיסטים: מצבים פסיכיאטריים נלווים – מצבים פסיכיאטריים המתרחשים במקביל לאוטיזם טראומטית נמצאו באוכלוסייה הכללית בקורלציה מובהקת -דיכאון, חרדה והפרעת דחק פוסט ממקרי האובדנות עומדת מאחורי המעשה הפרעה 95%-לאובדנות. ההבנה היום היא שבכ נפשית, ובמרבית המקרים מדובר בדיכאון. משמע, קיומה של הפרעה נפשית היא גורם סיכון לאובדנות. בקרב אוטיסטים ישנם שיעורים מוגברים של הפרעות נפשיות כגון דיכאון, חרדה ).Fusar-Poli et al., 2022( טראומטית, בהשוואה האוכלוסייה הכללית-והפרעה פוסט שכיחות גבוהה זו של מצבים פסיכיאטריים המתרחשים במקביל לאוטיזם מציבה את אוכלוסיית האוטיסטים בסיכון מוגבר לאובדנות. הקשר האמיץ בין הפרעות נפשיות לבין התנהגות אובדנית, שהוא חזק באוכלוסייה הכללית, עלול להיות משמעותי אף יותר בקרב אנשים עם אוטיזם, בשל האתגרים הנוספים שאיתם הם מתמודדים. היסטוריה של אובדנות ופגיעות עצמיות ניסיונות אובדניים קודמים וכן היסטוריה של פגיעה עצמית מהווים גורמי סיכון משמעותיים ביותר לאובדנות עתידית. מחקרים מראים כי פגיעות עצמיות בגיל צעיר עלולות בסבירות גבוהה להתפתח לניסיונות אובדניים בהמשך החיים. נקודה קריטית בהקשר של אוטיזם היא שאוטיסטים עלולים ליזום פחות בשיתוף מידע לגבי היסטוריה של מחשבות או התנהגויות אובדניות. זאת עקב נטייה כללית לשיתוף מופחת, או בשל קושי בקישור בין חוויות עבר למצב הנוכחי. על כן נדרשת מהמטפלים רגישות מוגברת ויוזמה אקטיבית באיסוף מידע על אודות מחשבות אובדניות, ניסיונות אובדניים או פגיעות עצמיות בעבר. חשוב להסביר בפירוש את הצורך בבירור מרכיבים אלה כאינדיקטורים משמעותיים להערכת סיכון עתידי. שינוי כבסיס לדאגה גורמי הסיכון המובאים להלן צריכים להיות מוכרים לכל איש מקצוע המעריך סיכון אובדני. יחד עם זאת, כמו בכל הערכת סיכון, ישנה חשיבות רבה לבדיקת כלל הדיווחים בהתייחסות למצב הרגיל שבו מצויים הנער או הנערה. יש לא מעט מושגי חיים והרגלי חיים אצל אוטיסטים השונים מאלה המצויים אצל נוירוטיפיקלים, ובכלל זה אצל הבודק עצמו. אי לכך, אם קשה לקבל מידע מהמטופל עצמו, חשוב שיהיה גורם שיוכל לסייע בהערכתה של מידת השינוי מההתנהגות הטיפוסית לאותו הפרט. נוסף לכך, המודעות לשונּות האוטיסטית, הכרחית ככל שתהיה, אינה יכולה להפוך לכתב האשמה כלפי האוטיסט. השונּות נתונה. יש לדעת שהאוטיסט פוגש לעיתים קרובות יחס הרואה בו אחראי לשונּות ולתוצריה ואשם בהן 20 .)(“הבדידות כי הוא אינו חברותי”, “הקצרים כי אינו מבין מצבים רגשיים”, ועוד יש לעשות מאמץ לכוון גם להרחבת הבנת החוויה האוטיסטית, ועל איש המקצוע העושה את הבדיקה להכיר את דרכי העזרה בהתמודדות ולדאוג ליישומן. גורמי סיכון המאפיינים ו/או מועצמים באוכלוסייה האוטיסטית פרק מהנושאים הבאים יוצג גורם סיכון המאפיין אוטיסטים או מועצם אצלם. במידת -בכל תת הצורך יצורף הסבר לאפיון שעליו מדובר. חשוב לשים לב שסקירה זו אינה כוללת את כל גורמי הסיכון שעליהם מצביעים בתוכנית ההכשרה של התוכנית הלאומית למניעת אובדנות, אלא 10.גורמים נבחרים המקבלים משקל נוסף ביחס לאוכלוסייה האוטיסטית קוגניטיביים-מאפיינים נוירו .”כשל האמפתיה כפולה”: גשר על פער ההבנה בין אוטיסטים לנוירוטיפיקלים.1 Milton,( פרק זה של גורמי סיכון מתחיל בתחום “כשל האמפתיה הכפולה” שעליו כתב מילטון ), שכן מונח זה חייב לעמוד בפני כל מטפל המנסה להעריך את מצבו הנפשי של ילד/נער 2017 אוטיסט. פרספקטיבה זו תוביל לזהירות מקביעת מסקנות המבוססות על ניסיון המטפל עם אוכלוסייה נוירוטיקפיקלית. בעיית האמפתיה הכפולה היא פרדיגמה המתייחסת לקשיי התקשורת וההבנה ההדדית בין אוטיסטים (נוירוטיפיקלים). לפי פרדיגמה זו, קשיי התקשורת אינם נובעים -אוטיסטים ללא הבנה הדדית הנובעת מהבדלים באופן עיבוד מידע, -מחוסר אמפתיה אצל צד אחד, אלא מאי בציפיות חברתיות ובתפיסת העולם. האוטיסטים צריכים תמיד להתאים עצמם לחברה הנוירוטיפיקלית, וחסר מהלך מקביל של הבנות, -התאמת החברה לאוטיסטים. קשיי ההבנה ההדדית עלולים להוביל לתסכול, לאי לקשיים ביצירת קשרים חברתיים, ואף לתחושת בדידות. הדעה הרווחת, הׂשמה את הכשל האמפתי רק בצד האוטיסטי, מביאה לכך שהאוכלוסייה הנוירוטיפיקלית אינה מכירה כלל בכשל האמפתי שלה, והיחיד הנשאר עם תחושה קשה של כישלון חברתי וכישלון בהבנה חברתית הוא האוטיסט. יוצא אפוא שהפענוח של תפיסות העולם, העולם הרגשי ודרכי הביטוי שלו מונח לרגלי הנוירוטיפיקלים והאוטיסטים, ובמצבים של הערכות סיכון וחוסן מוטלת המשימה להבין ולהנגיש שפה ועולם דימויים מובן – על המטפל. הרחבה: אמפתיה כפולה: הבדלים באמפתיה: אוטיסטים נוטים להבין אחרים באמפתיה רגשית (חוויה משותפת של רגשות), ופחות דרך אמפתיה קוגניטיבית (הבנה ׂשכלית של רגשות). ציפיות חברתיות שונות: נוירוטיפיקלים יכולים לצפות מאוטיסטים להתנהגות חברתית . במקומות שבהם נמצאו תימוכין בספרות המקצועית צוינו המקורות. בשאר הסעיפים משקף הנכתב את 10 ההבנה של כותבות המסמך מתוך מומחיותן באוטיזם (כמטפלות ו/או כאוטיסטיות), ומהווה הצעות לחשיבה ולהמשך העמקה. 21 שאינה תואמת את צורכיהם ואת יכולותיהם של האחרונים. אוטיסטים עשויים לצפות מנוירוטיפיקלים להבנת אופנות התקשורת שלהם, בשעה שאין ברשות הנוירוטיפיקלים הכלים לכך. פרשנות שונה של רמזים: נוירוטיפיקלים ואוטיסטים עשויים לפרש רמזים חברתיים, כוונות תקשורתיות והתנהגויות באופן שונה. ) היא צורה של אפליה והטיה חברתית כלפי אנשים עם מוגבלויות, Ableism( אייבליזם המתבטאת בהעדפת אנשים ללא מוגבלויות, ובהנחה כי יכולות נורמטיביות מסוימות הן הסטנדרט האוניברסלי. כאשר יש הבדלים משמעותיים בין אופני חוויה, תקשורת ותפיסת עולם, הלחץ החברתי מופעל על קבוצת המיעוט כדי שתסתגל לנורמות הרוב. בהקשר של נוירוטיפיקלים ואוטיסטים, האוטיסטים מהווים את קבוצת המיעוט הנוירולוגית. כאשר מתרחשת אינטראקציה לא מותאמת בין אדם אוטיסט לאדם שאינו אוטיסט, האתגר נתפס לרוב כ"בעיה" של האוטיסט ("יש לו קשיי תקשורת"), והליקוי או האשמה מוטלים עליו. לעיתים קרובות אוטיסטים מפנימים תפיסה זו לתוך חווייתם הפנימית, ) Henderson et al., 2023(. המובילה לתחושות בושה ואשמה עמוקות תפיסה זו משפיעה באופן ישיר על הערכת סיכון אובדני, שכן כלים קליניים מסורתיים פותחו בהתבסס על דפוסי תקשורת וביטוי רגשי נוירוטיפיקליים. מודעות לאייבליזם חיונית למטפלים כדי לזהות הטיות בהערכותיהם ולפתח גישות המכירות בשונות נוירולוגית כחלק לגיטימי מהמגוון האנושי, תוך התאמת כלים ואסטרטגיות הערכה לצרכים הייחודיים של אוכלוסייה זו. . אלקסיתימיה2 אלקסיתימיה היא תופעה נוירופסיכולוגית המתאפיינת בקושי משמעותי בזיהוי, הבנה, תיאור וניהול רגשות. בעוד רבים חווים מדי פעם קושי בתיאור רגשותיהם, אלקסיתימיה יוצרת נתק מתמשך בין מצבים רגשיים לבין היכולת לזהות ולבטא אותם. השפעתה חורגת מעבר להבנת הרגשות העצמיים, ומשפיעה גם על האופן שבו אנשים מפרשים רגשות של אחרים ומגיבים להם. אלקסיתימיה שכיחה במיוחד בקרב אנשים אוטיסטים. הסיכון המוגבר לאובדנות בקרב אנשים עם אלקסיתימיה נובע ממספר גורמים רגשיים אישיים (השניים האחרונים):-(השניים הראשונים) ובין . תסכול מתמשך: חוסר היכולת לזהות ולבטא רגשות יכול ליצור תסכול עמוק ותחושת חוסר 1 .אונים, במיוחד במצבי לחץ או משבר . הצטברות מתח רגשי: בהיעדר היכולת לעבד ולווסת רגשות באופן יעיל, מתח רגשי עלול 2 .להצטבר ולהוביל להתנהגות קיצונית . קושי בבקשת עזרה: אנשים עם אלקסיתימיה מתקשים לזהות מצוקה רגשית ולתקשר 3 .אותה לאחרים, מה שעלול למנוע מהם לבקש עזרה כשהם זקוקים לה . בידוד חברתי: הקושי בהבנת רגשות וביטויים רגשיים מוביל לעיתים קרובות לקשיים 4 .ביצירת ושימור קשרים חברתיים, מה שעלול להוביל לבדידות ותחושת ניתוק 22 . שונּות בתהליכי חשיבה ועיבוד אצל אנשים עם מגוון נוירולוגי3 אוטיסטים מתקשים לעיתים בתהליכים של חשיבה מופשטת ולוגית. הנטייה לחשוב בצורה קונקרטית כשהלוגיקה המחברת בין אירועים אינה בהכרח סיבתית עלולה להגביר באופן משמעותי את הסיכון לאובדנות אצל אנשים אלו. הסבר: א. המעבר ממחשבה אובדנית להתנהגות אובדנית עלול להיות מהיר יותר עקב חשיבה קונקרטית. ישנם מצבים קליניים שבהם מחשבה נחווית כמעשה ולא כמחשבה. כתוצאה מכך, יש והגבול בין מחשבה למעשה מטושטש, והופך את המעשה לזמין יותר גם אם אין כוונה ותוכנית להתאבד. גורם משפיע במצבים אלה הוא נגישות קלה מדי לאמצעים קטלניים למעשה אובדני. ב. הקשיים בחשיבה לוגית עלולים לחסום את יכולתו של האוטיסט לעצור וליישם את ההיגיון ככלי מווסת. מחקרים מצאו שחשיבה קונקרטית או לא הגיונית הובילה עוד יותר למעשים מוזרים במרדף אחר פגיעה עצמית או התאבדות, דוגמת שתיית חומרי ביׂשּום ודומיהם וניסיון ).Cleary, et al., 2022 לחֶ נק עצמי עם כרית (מתוך ג. לאוטיסטים נטייה לחשיבה אובססיבית, ו/או חזרתית גם בנושא אובדנות. אוטיסט עלול למצוא את הניסיון להיפטר ממחשבות אובססיביות ומעסיקות של פגיעה עצמית והתאבדות אפשרי. בכך אובססיביות המאפיינת אוטיזם עלולה להגביר את -קשה במיוחד, ואולי בלתי הסיכון לאובדנות. . קשיים בתחושת אמביוולנטיות / עיבוד שונה של אמביוולנטיות4 היכולת להרגיש אמביוולנציה לגבי מעשה אובדני או לגבי פגיעה עצמית מצויה באוכלוסייה הכללית בהתאמה עם חומרת הסיכון האובדני וסיכויי התמודדות עם מחשבות אובדניות. אם אדם יכול לבטא רגשות אמביוולנטיים כלפי מחשבות או התנהגויות אובדניות, הוא מרשה לעצמו לחשוב על חלופה, ומספק לעצמו חבל הצלה שהמטפל יכול לאתר ולהשתמש בו בתהליך ההחזקה וחיזוק. זמנית. תכונה זו מאפשרת להם -אוטיסטים מתקשים בעיבוד מורכב של מחשבות/רגשות מנוגדים בו להתמקד בתחומי עניין לעומקם, אך בה בעת אך מעכבת עיבוד מורכב הכולל כמה כיווני מחשבה זמנית. הקושי בגמישות מחשבתית עלול לצמצם את יכולתם של אוטיסטים לראות חלופה -בו למחשבות האובדניות או להחלטה להוציאה אל הפועל. מנגד, הפחתת הגמישות המחשבתית יכולה לקבע אותם על תוכנית לא יישומית, מבלי למצוא לה חלופות יישומיות מיידיות. . קשיים בתפקודים ניהוליים5 אצל רוב האוטיסטים קיימים קשיים בתפקודים ניהוליים, אשר משפיעים ישירות על יום ובמצבי מצוקה, ומהווים גורם מגביר סיכון לאובדנות.-התנהלותם בחיי היום א. פתרון בעיות – קושי בחשיבה רחבה על פתרון בעיות (לדוגמה: קושי לחשוב על מגוון פתרונות להתמודדות ופנייה לפתרון מיידי וזמין). ב. קושי בעיכוב תגובה (אימפולסיביות) – פעולה מיידית מתוך דחף ראשוני ללא מחשבה מספקת על ההשלכות והמשמעויות הנגזרות מהפעולה. 23 .ג. קושי בתכנון – קושי בתכנון מוביל לאובדן נקודות עצירה וחשיבה קוגניציה – קושי בתהליכי בקרה והבנת ההשלכות של מעשים ופעולות.-ד. קושי במטה ה. קושי בעיבוד אירוע רגשי יוביל לתגובה לא מותאמת ולא מידתית כלפיו. . ויסות רגשי וחושי6 קושי בוויסות רגשי וחושי אצל אוטיסטים, המתווסף לקושי בחשיבה מורכבת, מהווה גורם סיכון לאובדנות, לאו דווקא בגלל מצב דיכאוני.  א. ויסות רגשי בגין קשיים בוויסות רגשי, אירועים רבים נחווים בעוצמות גדולות, ומתוך כך עולים קושי רב בהתמודדות וכרסום במיומנויות התמודדות. וכך, כאשר הפרט במצוקה, הוא בסיכון גבוה יותר להתנהגות אובדנית ולהתנהגות אימפולסיבית של פגיעה עצמית לא אובדנית. לעיתים האימפולסיביות היא מתוך מאמץ לווסת את עוצמתה של המצוקה הרגשית ולא בגלל כוונות 11.אובדניות, אך התוצאה זהה. לא אחת נחווה הרגע כנצח, והפרט נדחק לפעולה אימפולסיבית ב. ויסות חושי -קשיים בוויסות חושי יובילו לדפוסי שינה ואכילה לקויים, לכאב פיזי מוגבר, ולעיתים בלתי נסבל. כל אלו תורמים למצוקה רגשית/חושית, אשר בהיעדר אלטרנטיבה טובה יותר עלולים להוביל את האוטיסט לפעולה אימפולסיבית. מעשה אובדני אימפולסיבי עלול להיות תוצאה נסבל.-של ניסיון הפרט לשחרר עצמו מעומס חושי בלתי ג. תגובת הסביבה לקשיי ויסות רגשי/חושי לעיתים קרובות סביבתו של האוטיסט אינה מבינה את רמת המצוקה הנגרמת בשל בעיית הוויסות, ולכן אינה מְ תַ קפת את המצוקה אלא מגבירה את הבדידות והמצוקה, ומתוך כך גם את רמת הסיכון לאובדנות ולפגיעה עצמית (ראו לעיל). הערה: אסטרטגיות התערבות חייבות לשים דגש רב על ויסות רגשי וחושי, כך שהפרט יוכל לפתח מנגנוני התמודדות מותאמים, יעילים ושימושיים אל מול חוויה רגשית וחושית מוגברת חינוכי, גם כדי -ואף סוחפת. התערבות בתחום הוויסות צריכה להיות מלווה בתהליך פסיכו לגייס את ההיגיון ככלי ויסותי וגם כדי להיטיב את ההבנה העצמית. 12אתגרים חברתיים והשתלבות בחברה . מצוקה הנובעת משונות בהבנה חברתית ובתקשורת חברתית 7 מצוקה הנובעת מקשיים בהבנה חברתית ובתקשורת חברתית מתבטאת באתגרים ובשונות בהבנה חברתית, המובילים ללמידה מועטת מחברת בני הגיל ומתגובותיהם, דבר העלול להוביל להפחתה במודעות ובהבנה של הסיכונים הכרוכים בפגיעה עצמית. חשוב להבדיל זאת מהתנהגויות חיקוי ומיסוך האופייניות לאוטיסטים – במנגנונים אלה אין למידה אמיתית . כמו בסעיף על בריונות ועל פגיעות מיניות, למרות דמיון כגורם סיכון לאוכלוסייה שאינה אוטיסטית, יש 11 .להיות ערניים לקשיים הנובעים משונּוּת מּולדת בוויסות לסוגיו . השתלבות חברתית במינון ובאופי המתאים לאדם עצמו.12 24 או אותנטית, ולכן הם אינם יעילים כגורם חוסן, ונמצאו אף כגורמי סיכון לאובדנות ולמצוקה נפשית בכלל. הבדלים בתקשורת חברתית גוזרים גם הבנה מופחתת של הסביבה את האוטיסט (כשל האמפתיה הכפולה). מצב זה עלול להגביר את הסיכון לאובדנות בגלל נטייתם של חברים, משפחה ואנשים בסביבה לייחס התבטאויות של מצוקה ל”אוטיזם”, ולהחמיץ סימני אזהרה מקדימים – נושא הקשור לחוסר בהכשרה ובידע בקרב אנשי מקצוע ומטפלים. אוטיסטים נוטים לא לדווח על מחשבות אובדניות מִ סיבות מגוונות המשתנות מאדם לאדם. חלקם מרגישים שאין להם קשרים עם אנשים קרובים להם מספיק, שמתאים לדווח להם, אחרים דואגים להשפעה מזיקה של דיווח כזה על אחרים (בני משפחה וכד’) ויש החוששים להשפעות על היחס כלפיהם. יש מי שאינם בטוחים כיצד לבטא מחשבות אלו, מפחדים לשתף, או אפילו אינם מעלים בדעתם לשתף. יוצא אפוא שישנם מצבים שבהם ישנה מחשבה/ התנהגות אובדנית מבלי שגורם חוץ יכול לאתרה, להתערב ולהגיש עזרה. היכולת המוגבלת של החברה לאתר ולהבין את סימני הסיכון ואת יכולות המימוש מהווה גורם סיכון מועצם באוכלוסיית האוטיסטים. . היעדר מקום להשתייכות חברתית8 .א. חוסר השתייכות לקבוצה חברתית/משפחתית חוויה של חוסר השתייכות היא אחד מגורמי הסיכון המרכזיים לאובדנות. אוטיסטים רבים ” מופיעה בספרות belonging”-מדווחים על תחושה עמוקה של חוסר השתייכות. תחושת ה ). ההשתייכות Arslan et al., 2020( כגורם מהותי בהתפתחות עצמי יציב ובבריאות נפשית יכולה להיות ברמת המשפחה, הקבוצה האתנית/דתית, קבוצה חברתית, כיתה וכד’. חוסר ההשתייכות יכול להתייחס לקבוצה זו או אחרת, ולעיתים לתחושה של חסר בקבוצת התייחסות שבה האדם מרגיש דומה, שעליה הוא יכול להישען בשעת צורך, וממנה הוא לומד על עצמו ומקבל תחושת כוח. אל מול האוטיסטים יש להימנע מהכללות, ויש לבדוק כל אדם על בסיס חוויית ההשתייכות הסובייקטיבית שלו. מן ספרות והניסיון הקליני עולה כי תצורת ההׂשמה במערכת החינוך יכולה להשפיע על תחושת השייכות וההדרה. ראשית, על בסיס הגישה החברתית של הצוות ושל התלמידים בבית הספר שבו האוטיסט לומד, ושנית, על בסיס הידע וההיכרות שיש לאוטיסט עם יכולותיו ועם אתגריו. לעיתים הדיווח בקרב אוטיסטים הלומדים בכיתות גדולות ואשר אינם מודעים להיותם אוטיסטים, הוא על תחושת שונּות לא שייכות.-מובנת, הגורמת לתחושת אי נקודה זו מעלה את החשיבות של מציאת קבוצת השתייכות אצל אוטיסטים. למתן אבחנה ושיתוף מותאם של הילד האוטיסט יכולה להיות השפעה מכרעת על הבנה עצמית טובה יותר של הילד את עצמו, ועל היכולת למצוא עבורו קבוצת השתייכות מתאימה. אמצעי תיווך וטיפול חייבים להיות כאלו שמסייעים לילד ולמבוגר האוטיסט למצוא קבוצת השתייכות המתאימה לו, שאינה דוחקת בו לתקן או לשנות את מי שהוא. יש מקום להציע מפגש עם קבוצות השתייכות – כגון קבוצה חברתית הכוללת אוטיסטים נוספים. הפנייה לקהילות אוטיסטיות, למקורות מידע אוטיסטיים, ולקשרים וירטואליים יכולה לעיתים לענות על הצורך. ייתכן שאוטיסטים ירגישו נוח יותר בקשרים דרך קהילות אינטרנטיות, שיכולים לסייע להתגבר על אתגרים בתקשורת במפגש פנים מול פנים, כמו גם לחשוף אותם לקבוצות השתייכות שאינן בסביבתם לאומיות ומקומיות, ובהן גם פעילות אקטיביסטית של -הקרובה. ישנן קהילות אוטיסטיות, בין ארגוני אוטיסטים, המקדמים בין היתר מרחבי שיח נגישים ומוגנים לאוטיסטים. 25 ב. מעברים והגירה אצל אוטיסטים, הגירה תהווה גורם דחק ממספר היבטים – קושי בשינויים ובמעברים, צורך להסתגל לסביבה חדשה, התאקלמות בסביבה תרבותית חדשה, והסתגלות לדרכי הסיוע והתמיכה בבעלי מוגבלויות בתרבויות ובחברות שונות. יחד עם זאת, לאוטיסטים יש נטייה לקבל יותר הבדלים תרבותיים ושונּות, ייתכן וזאת בשל קבלה טובה יותר של שונּות, ופחות התקבעות בחוקים ובכללים חברתיים. בעת הגירה, יש לשים לב לנקודה זו כגורם חוסן אפשרי. . בדידות 9 .באוכלוסייה הכללית בדידות מהווה גורם סיכון מוגבר לאובדנות ולפגיעה עצמית אוטיסטים חווים בדידות בשיעור גבוה יותר מהאוכלוסייה הכללית. מחד גיסא, לאוטיסטים ישנם צרכים חברתיים שונים לעומת נוירוטיפיקלים, ומצבים חברתיים עלולים להיות מציפים -וקשים עבורם. יחד עם זאת, אוטיסטים חווים בדידות, מעוניינים בקשרים וביחסים בין אישיים, ועושים מאמץ גדול לא להיות מבודדים או בודדים, לעיתים במחיר של התנהגויות מיסוך משמעותיות. פערים בתקשורת ובהבנה חברתית נוירוטיפיקלית מובילים למצבים שבהם אוטיסטים מוצאים עצמם מחוץ למילייה החברתי שבו הם נמצאים, המלווים בתחושה סובייקטיבית של בדידות וחוסר אונים אל מול הכישלון בהשתלבות בסביבתם. תחושת הבדידות יכולה להתחיל בגילים הצעירים מאוד, והיא נעשית בולטת יותר ויותר עם ההתבגרות. גיל ההתבגרות עלול להיות עם סיכון מוגבר בהיבט זה. . שימוש במָ סַ כים10 באוכלוסייה הכללית, התכנסות לצפיית יתר במסכים לסוגיהם מהווה גורם סיכון לאובדנות ).Cheng et al., 2018( מבלי להיכנס לממצאים קיימים על שונות בהשפעת סוג ומשך זמן מסך, נצביע על כך שאצל אוטיסטים נסיבות של היעדר חברים, בדידות סובייקטיבית ותחושות של כישלון חברתי עלולות להביא בשל חוסר אלטרנטיבות ליותר ויותר זמן מסך, ובכך להעצים אף יותר את תחושות הבדידות ואת הפערים בין חייהם האמיתיים והמדומים. בדידות זו, שהיא תוצר אינטראקציוני מועצם, עלולה להוביל לדיכאון הקשור משמעותית למחשבות והתנהגויות אובדניות מוגברות. יחד עם זאת, חשוב לזכור ששימוש במסכים עשוי להיות בעל פונקציות נוספות אצל אוטיסטים – בעיקר בהיבט של התנהגויות חזרתיות סטריאוטיפיות וההיבט החושי (כפי שיכולים לבוא לידי ביטוי בצפייה חזרתית של חומרים, או גירוי חושי דרך פעילויות במסך). היבטים אלה יכולים להיות בעלי חשיבות בוויסות עצמי, וגם באופן שבו אוטיסט יכול לקבל ״אתנחתא״ לגיטימית, ולשהות בתוך עולמו הפנימי תוך התנתקות מסביבתו. מבחינה זו יש להמשיך ולחקור את תפקיד המסכים והשימוש בהם אצל אוטיסטים, ולהבין היבטים ותפקידים שונים של המסכים עבורם (יש להעיר כי קיים דיון רב בקבוצות אוטיסטים ובני משפחה לגבי המשמעות של השימוש במסכים והפונקציה שהיא ממלאת). camouflage – . הסוואה11 נמצא כי אנשים אוטיסטים מתאימים את התנהגותם לסביבה (חיקוי, הסוואה, הסתרה) כדי להסוות את הסימפטומים האוטיסטיים שלהם.  26 :הרחבה ):camouflage( הסוואה מונח המתאר את התנהגותם של אוטיסטים המנסים להסתיר תכונות אוטיסטיות, ולהתאים עצמם לציפיות חברתיות ולהתנהגותיות נוירוטיפיקליות (אוליסטיות. הסוואה/ מיסוך אינם אופייניים רק לאוטיסטים, אך מצויים אצלם בשכיחות, בעוצמות ובמשכי זמן מודע.-גדולים יותר. מיסוך יכול להיות מודע, ויכול להיות לא ): 2014 ,סלע-לחיקוי ולהסוואה מספר מרכיבים (בלומרוזן מקובלות חברתית בעקבות ביקורת, הצקה או לעג להתנהגויות - הסתרת התנהגויות בלתי‰ .אלו מודע של התנהגויות, תנועות גוף, סגנון דיבור או לבוש של אחרים (עד - חיקוי מודע או בלתי‰ .)כדי הכנת מאגר משפטים מראש לשימוש במצבים חברתיים ידי לימוד מושכל של כללי התנהגות חברתיים ושימוש בהם.- “פיצוי” על החסר על‰ בטווח הארוך, לאחר שנים של דיכוי העצמי והסתרת הזהות העצמית, ייתכנו תופעות כגון עייפות קיצונית, חרדה, דיכאון ואובדנות, וקשיים בזהות העצמית. חשוב לציין כי לא כל האוטיסטים מסתירים את תכונותיהם, ורמת ההסוואה יכולה להשתנות מאוד מאדם לאדם. הסוואה היא התנהגות מורכבת ולה מניעים רבים. חשוב לתמוך באוטיסטים וליצור סביבה מקבלת ומכילה המאפשרת להם להיות הם עצמם. הסוואה מהווה גורם סיכון מוגבר לאובדנות מהסיבות הבאות: הסוואה והסתרה יגרמו לעיכובים באבחון (כולל אבחונים פורמליים) ובמתן סיוע בתקופות ‰ .)Cassidy et al., 2018( של סיכון מוגבר להתאבדות ), הסוואה נחשבת למנבא משמעותי Cassidy et al., 2018( לפי מחקרם של קאסידי ואחרים‰ של אובדנות, וסביר יותר לפגוש דיווח על מחשבות אובדניות אצל אנשים אוטיסטים אפילו מאשר חרדה או דיכאון. החיים ב”שקר” בזהות נמצאו מובילים לשחיקה מוגברת, אשר מוסיפה סיכון למעשה אובדני.‰ מצבים של הסרת ההסוואה והתוודעות אישית ופומבית לשונּות מהווים גורם סיכון מוגבר‰ .מאוד, הן בגלל ההתמודדות הקשה עם הסביבה, הן בגלל אובדן של מרכיבי זהות קודמים גורם החיקוי בביצוע אובדנות מוכר בספרות המקצועית ובפרקטיקה – לאחר דיווח על ‰ ,אובדנות נמצא כי יש עלייה בהישנות של ניסיונות אובדניים על בסיס חיקוי. אפיון ההסוואה אשר יש בו מרכיבים משמעותיים של חיקוי והדבקה, ייתכן ומגביר בקרב האוכלוסייה האוטיסטית את הסכנה לחיקוי של מעשים אובדניים. . השפעה של שונּות בעיבוד על קשרים חברתיים12 בסיום הפרק על אתגרים חברתיים והשתלבות בחרנו לייחד סעיף המתייחס לתיאוריה המסבירה דרכי עיבוד סיטואציות חברתיות אצל אוטיסטים, דרכים השונות לעיתים קרובות מאוכלוסייה שאינה אוטיסטית. שונות בעיבוד יוצרת חוסר התאמה בחוויה ובפרשנות של 27 סיטואציות חברתיות בין האוטיסט לבין סביבתו. חוסר התאמה זה נמצא בבסיס רבים מהסעיפים המעלים סיכון לאובדנות, ועל כן צריכים להיות מוכרים למטפל המנסה לזהות מוקדים של סיכון לאובדנות. שלפיה קיימים שני סוגי חשיבה עיקריים: חשיבה 13,נתחיל בהצגת תיאוריית התהליך הכפול אינטואיטיבית (מהירה, אוטומטית, לא מודעת) וחשיבה מחושבת (איטית, מאומצת, מודעת). ידי חשיבה -חשיבה אינטואיטיבית מניבה תגובות ברירת מחדל, אלא אם כן היא מוחלפת על מחושבת. תיאוריה זו מציעה שאנשים עם אוטיזם נוטים לחשיבה מחושבת, ופחות לחשיבה שימוש מהיר באינטואיציה יכול להיות 14.אינטואיטיבית בהשוואה לאנשים שאינם אוטיסטים יעיל במצבים המשתנים במהירות, כגון מצבים חברתיים מסוימים, ועל כן להביא לפרשנות שגויה שאינה מתכתבת מספיק עם האירוע החברתי. חשיבה אינטואיטיבית קיימת אצל ידי הנטייה לחשיבה מחושבת, ולא כי מנגנוני החשיבה -אנשים עם אוטיזם, אך מדוכאת על האינטואיטיבית שלהם פגומים. אמפתיה רגשית עוצמתית מאפיינת אוטיסטים, ובאה לידי ביטוי בהצפה רגשית ובהזדהות בעוצמות גבוהות, ללא יכולת לסנן ביעילות את ההקשר החברתי. כדי להבין את כוונות האחר בסיטואציות חברתיות אוטיסטים זקוקים לריבוי רמזים, ונוטים לאסוף מידע באופן קונקרטי כדי לפצות על כך. כאשר הם חשים מותקפים, חשיבתם הקוגניטיבית משמשת כמנגנון הגנה. למידה מכוונת של קריאת מצבים חברתיים עשויה לסייע בארגון החוויה, אך היא הופכת לתהליך חשיבתי מודע במקום אינטואיטיבי. תאוריית הקוהרנטיות המרכזית מסבירה את הקושי בעיבוד התמונה הכוללת לכדי שלם אחד. בזמני מצוקה, בשל חוסר הפניּות לראות את התמונה הכוללת, משמשת הפנייה לפרטים כמנגנון הגנה. בשל השונּות בתפקודים הניהוליים עולים קשיים ביכולת לארגן ולווסת את החוויה במצבי מצוקה. קשיים אלו באים לידי ביטוי גם בעיבוד מידע ובהישענות על אישיים. בעוד חוקיות וכללים יכולים לארגן את העולם, מצבים הדורשים חשיבה -קשרים בין ידוע מציבים אתגר משמעותי. הקושי ברצף -אינטואיטיבית, התמודדות עם שינויים או עם הלא עשוי להוות בסיס לאתגרים ביצירת קשרים, ומדגיש את החשיבות בסיוע לאדם לזהות ולפתח קשרים משמעותיים שבהם אינו יכול לבטא את האותנטיות שלו. בהיעדר מַ ענים מתאימים לאורך שנות הגדילה, נערים ונערות רבים חסרים התנסויות מספיקות ביצירת קשרים. באוטיזם מתאפיינים בעיבוד מידע שמתחיל בפרטים קטנים bottom-up תהליכי חשיבה מסוג , שבהם אנשים מתחילים top-down ומתקדם לכיוון התמונה הכללית. זאת בשונה מתהליכי מהתמונה הכללית ואז יורדים לפרטים. המאפיינים העיקריים כוללים: נטייה לשים לב לפרטים קטנים ולדקויות בסביבה; קושי בראיית התמונה הכללית וביצירת הֶ קשרים רחבים; עיבוד מידע סדרתי ומדויק; יכולת מצוינת לזהות דפוסים ופרטים קטנים. הוא המושג המתאר את היכולת להבין ולייחס מצבים מנטליים – כגון מחשבות, Theory of Mind (ToM ( .13 ,אמונות, רצונות וכוונות – לעצמנו ולאחרים. אוטיסטים רבים מתנגדים לשימוש במושג זה בדיונים על אוטיזם כיוון שהוא מניח מראש חוסר או פגם ביכולתם החברתית, במקום להכיר בכך שמדובר בדרך שונה של תקשורת אוטיסטים - מתעלמת מהעובדה שגם לאToM והבנה חברתית. הם טוענים שההנחה שלפיה אוטיסטים חסרים מתקשים להבין את דרכי החשיבה והתקשורת של אוטיסטים, וכי הקושי הוא הדדי, ונובע מהבדלים בסגנונות תקשורת ולא מ"חוסר". . אנשים בדרך כלל חושבים באופן אינטואיטיבי ומהיר, אך כאשר הם מבינים שחשיבתם האינטואיטיבית עלולה 14 להיות שגויה, הם עוברים לחשיבה איטית ומאומצת יותר. מחקרים עדכניים הציעו כי אוטיסטים נוטים לחשוב באופן מחושב יותר מאשר באופן אינטואיטיבי, בניגוד לרוב האנשים. גישה זו מציגה את ההבדלים הקוגניטיביים באוטיזם כיתרונות ולא כחסרונות. 28 חוויות שליליות וטראומה . בריונות, הצקות ונידוי חברתי13 ונוסף על כך גם חווים סובייקטיבית15,אוטיסטים סובלים יותר מהרגיל מהצקות ו/או מבריונות ידי אחרים כמינוריים. אצל אוטיסטים יש אינטראקציה ברורה -כבריונות אירועים הנחווים על בנושא 19 (ראו להלן סעיףPTSD בין בריונות שנחווית כאירוע טראומטי, לבין אבחנה של ).Peterson et al., 2019( ”“השפעת המלחמה על אובדנות באוטיזם מתבגרים עם אוטיזם שחוו בריונות בבית הספר היו בסיכון מוגבר לפתח מאוחר יותר מחשבות אובדניות. ממצאים אלו תואמים מחקרים על אוכלוסיות של מתבגרים עם התפתחות ). באופן מדאיג, ממצאים אלו כללו כמעט הכפלה של Holden et al., 2020( נוירוטיפיקלית הסיכון לאובדנות בקרב נשים אוטיסטיות שסבלו מבריונות ביחס לגברים אוטיסטים שסבלו מבריונות. . פגיעה מינית14 אוטיסטים מועדים לפגיעות מיניות, הנחשבות בפני עצמן גורם סיכון לפגיעה עצמית מחקרים על פגיעות מיניות בקרב אוטיסטים עם הנמכה קוגניטיבית מופיעים 16.ולאובדנות ). לעיתים קרובות אוטיסטים אינם מדווחים על פגיעות מיניות. Kildahl et al., 2023( בספרות החֶ סר בדיווח נובע הן מקשיי תקשורת הן מפרשנות שגויה של אנשי מקצוע ובני משפחה את הסימפטומים הנצפים ומייחוסם לגורמים הקשורים באוטיזם ובמוגבלות האינטלקטואלית. יש להיות ערניים ולייחד יתר תשומת לב לאוכלוסיות שבהן יש עלייה בפגיעה מינית. ילדים הסובלים מהזנחה ומפגיעות מיניות עלולים להציג תמונה של נסיגה חברתית ונסיגה התפתחותית הדומה לפנומנולוגיה, ומכוונת לאבחנה של אוטיזם. במצבים אלה לעיתים ההזנחה והפגיעות נמשכות. . כישלון או חוויית כישלון15 .מגיל צעיר, ולעיתים באופן סמוי כמעט מלידה, האוטיסט מקבל הד חיצוני המאותת על ּכֶ של ההשוואות לקבוצת בני הגיל ו/או לבני משפחה, הדרישות הגלויות והסמויות מהסביבה להשתנות, “להתקדם”, ועוד, לעיתים קרובות מדי יוצרות חוויה של שונּות ושל כישלון. הקושי בגמישות, בהשתייכות חברתית תומכת ובלמידה מהסביבה, המאפיין אוטיזם, מעצים את התחושה הסובייקטיבית של כישלון וכן את הּשֶ בר ואת הסיכון לאובדנות. . חוויה סובייקטיבית של נטל על המשפחה/חברה16 .תחושות של היות נטל והכבדה על המשפחה, החברה וכד’ ידועות כגורם סיכון לאובדנות אוטיסטים חיים לרוב בתחושה שהם מכבידים על משפחותיהם כתוצאה מהאוטיזם. תחושות אלה נמצאו בשכיחות גבוהה יותר בקרב קבוצות אוטיסטים מאשר באוכלוסייה הכללית ).Pelton et al., 2020( . נתון זה רלוונטי לכלל האוכלוסייה, ובתוכה גם אוכלוסיית האוטיסטים. לצד זאת, השכיחות הגבוהה מאוד של15 בריונות כלפי אוטיסטים (אובייקטיבית וסובייקטיבית) מחייבת ערנות ותשומת לב ייחודית, ועל כן ייחדנו לכך התייחסות. . נתון זה רלוונטי לכלל האוכלוסייה, ובתוכה גם אוכלוסיית האוטיסטים. לצד זאת, הכשלים בזיהוי פגיעות 16 .מיניות אצל אוטיסטים ובדיווח עליהן מחייב עֵ רנות ייחודית לנושא, ועל כן ייחדנו לכך התייחסות 29 . שחיקה אוטיסטית – מנגנון סמוי, השפעה עמוקה17 שחיקה אוטיסטית היא מצב של תשישות קיצונית – נפשית, רגשית ופיזית – שחווים חלק מהאוטיסטים. היא נובעת מעומס כבד המופעל עליהם בשל מספר גורמים: התמודדות עם עולם שאינו מותאם: אנשים אוטיסטים חווים את העולם בצורה שונה ‰ מאנשים נוירוטיפיקלים. קשיי תקשורת, עיבוד יתר חושי, קשיים חברתיים ועוד הופכים את ההתנהלות היומיומית למאתגרת, ודורשים מהם מאמץ מתמיד. מיסוך: רבים מהאוטיסטים מפתחים מנגנוני הסוואה (“מיסוך”) לאורך חייהם, בניסיון ‰ להסתגל לסביבה נוירוטיפיקלית ולציפיות חברתיות שאינן תואמות את צורכיהם. המאמץ הכרוך בהסוואה זו גורם לתשישות רבה. לחץ חברתי: אוטיסטים רבים מתמודדים עם דעות קדומות, סטריאוטיפים ואפליה, הן ‰ ,בחברה הרחבה הן במסגרות חינוכיות ותעסוקתיות. לחץ זה תורם רבות לתחושת חרדה לדיכאון ולבידוד, ומחריף את השחיקה. הסימפטומים של שחיקה אוטיסטית יכולים להיות מגוונים, וכוללים בין השאר: עייפות קיצונית; ירידה ביכולת התפקוד; קושי בריכוז ובזיכרון; רגשות עצב, כעס ותסכול; רגישות יתר לגירויים; הסתגרות חברתית; התפרצויות רגשיות; דיכאון ומחשבות אובדניות. ) אינה מצב פסיכיאטרי נפרד, אלא תוצאה אפשרית burnout( חשוב לציין ששחיקה אוטיסטית ) מצאו Arnold, et al., 2023( של התמודדות עם אתגרי החיים על הספקטרום. ארנולד ואחרים ששחיקה אוטיסטית קשורה באופן ישיר להסוואה ולדיכאון בקרב אוטיסטים. גורמים אלה משפיעים באופן ישיר על הסיכון לאובדנות. גורמים דמוגרפיים וקליניים . מגדר18 בנושא אובדנות והתנהגות אובדנית קיימים הבדלים משמעותיים בין המינים באוכלוסייה הכללית. גברים נוטים להתאבד יותר מנשים, ומשתמשים באמצעים אלימים יותר, אף שהם מבצעים פחות ניסיונות אובדניים בהשוואה לנשים. בהקשר של אוטיזם, המצב מורכב יותר. היסטורית, רוב האבחונים של אוטיזם היו בקרב גברים, מה שהוביל להערכת סיכון גבוהה יותר באוכלוסייה זו. עם זאת, מחקרים מראים כי אוטיסטיות נמצאות בסיכון גבוה יותר להתאבדות בהשוואה לנשים בקרב האוכלוסייה הכללית. לערך חלה התפתחות בהבנת האוטיזם אצל נשים ובנות. הסתמן כי האוטיזם 2015 משנת מתבטא אצלן באופן שונה, מה שמקשה על האבחון. כתוצאה מכך חלה עלייה במספר הנשים , עדיין לא הושג איזון בהתפלגות האבחונים בין המינים.2024-המאובחנות, אך נכון ל היעדר זיהוי ואבחון של נשים אוטיסטיות מוביל להשלכות משמעותיות: הן אינן מקבלות את התמיכה המתאימה, מתקשות למצוא את מקומן בחברה, וחוות בדידות עמוקה. מצב זה, המאופיין בחוסר הבנה ובהיעדר מענים מתאימים, מגביר את הסיכון לאובדנות בקִ רבן. ) מצוין כי אבחון מאוחר של אוטיזם נקשר לסיכון גבוה Reid et al., 2024( 2024 בסקירה משנת יותר להתנהגויות אובדניות, בגלל העלייה בקשיים נפשיים הנִּלווים לאוטיזם. נתון זה תואם את 30 עובדה זו אף מעצימה את17.הטענה כי שינויים בהגדרת הזהות מהווים גורם סיכון משמעותי האבחון המאוחר של נשים כגורם סיכון משמעותי. . מוגבלות שכלית 19 למרות תוצאות לא אחידות, מחקרים אחדים מצאו כי מוגבלות אינטלקטואלית אצל אוטיסטים הייתה בקורלציה חיובית עם ניסיונות התאבדות, אך בקורלציה שלילית עם הסבירות 18.למחשבות אובדניות א. ייתכן שתוצאות אלו מושפעות מכך שאנשים עם מוגבלות קוגניטיבית מסוגלים פחות לדווח בעצמם או לתקשר את המחשבות האובדניות שלהם, וינסו להתאבד לכאורה ללא אזהרה. ב. לאוכלוסיה זו יש לעיתים קרובות פחות גישה לשירותי בריאות ורווחה, ויש לדאוג באופן אקטיבי להנגשת המערכת אליהם. ג. אוטיסטים עם מגבלות קוגניטיביות עלולים לא להבין לאשורה את סופיות ההתאבדות, וייתכן שלא יבינו במלואה את הסכנה שבה הם מציבים את עצמם. . היסטוריה של אובדנות ופגיעות עצמיות20 19.ראו הקדמה לפרק זה . גורמי סיכון שמעבירים ממחשבה אובדנית להתנהגות אובדנית21 גורמי הסיכון כוללים מרכיבים שיכולים להשהות או לזרז את המעבר ממחשבה אובדנית – ובהוצאה אל הפועל. initiation – להתנהגות אובדנית. אוטיסטים מאופיינים בקושי ביזמה ). הסביבה מִ תרגלת לאוכלוסייה Carmo et al., 2017( לאוטיסטים נטייה לקשיי יזימה והימנעות שמדברת אך מתקשה להוציא אל הפועל תוכניות, ולכן מייחסת חשיבות פחותה לאמירות אובדניות, בהנחה שאינן מובילות למעשה אובדני. אלא שהמציאות מלמדת על תכיפות גבוהה מהרגיל של פגיעות עצמיות, ועל כן אין להישען על ההימנעות כגורם מונע התאבדות. באוכלוסייה הכללית, נטייה הימנעותית נקשרת לדיכאון. באוכלוסיית האוטיסטים היא יכולה להיות קשורה גם לקשיי ביצוע, קרי, לתפקודים ניהוליים. יש לשים לב שהפגיעה בתפקודים ניהוליים משמעה לעיתים קרובות גם נטייה להתנהגות אימפולסיבית וחסרת ויסות, והנער שנראה “רק מְ דבר” ,ללא יכולת לבצע, יכול בצעד פתאומי וללא סימנים מקדימים לפגוע בעצמו. אלו הגורמים שיכולים להוביל להתנהגות אובדנית אימפולסיבית על אף הקשיים ביזימה וביצוע. תחושת מלכוד: אוטיזם הוא מצב תמידי, ויש חוויה של קשיים ללא מוצא.‰ . קשיי ויסות המובילים לתנודות חריפות במצבי רוח‰ 20. קושי להחזיק אמביוולנציה ותהליכי חשיבה מופשטים‰ .אבחון בקבוצות שונות בישראל מגביר את הסיכון האובדני באוכלוסיות אלה-. עולה השאלה אם תת17 . ראו התייחסות בפרק הערכת סיכון על אופניות הערכת סיכון באוכלוסייה אוטיסטית עם הנמכה קוגניטיבית18 minimally verbal. ו/או – "מצוקה הנובעת מקשיים בהבנה חברתית ובתקשורת חברתית" – על השפעת פענוח הסביבה 4 . ראו סעיף19 .את מצוקותיו של האוטיסט . מרכיב הקושי להחזיק אמביוולנציה (חשיבה המורכבת ממסלול מחשבה אחד, ראו גריי ואטווד) יכולה להוביל 20 להעצמה של מרכיב האימפולסיביות ולקושי להשהות ביצוע, והוא תוספתי על מרכיב האימפולסיביות המהווה סיכון לאובדנות. 31 קושי בקבלת החלטות המשולב עם אימפולסיביות משאיר תחושה קשה שלפיה אין להם‰ שקט ומתח, אשר אצל חלק מהאוטיסטים הם-מוצא ממצבם. עצבנות, חוסר שינה, אי מאפיינים תדירים. נסיגה חברתית ועלייה בבדידות.‰ חסמים מערכתיים . נגישות מוגבלת למערכת בריאות הנפש22 נגישות נמוכה לשירותי בריאות הנפש והרווחה מהווה גורם סיכון משמעותי לאובדנות בקרב אוטיסטים. אנשים שמתקשים להגיע לשירותים אלו מוצאים עצמם מבודדים יותר, עם פחות מערכות תמיכה, מה שמעצים את מצוקתם. הנגישות המוגבלת נובעת ממספר גורמים, בהם פיזור גיאוגרפי לא מספק של מרפאות ייעודיות, מחסור באנשי מקצוע מוכשרים, והיעדר תוכניות מניעה מותאמות. כדי להבטיח נגישות לאוטיסטים יש צורך במערכת המספקת שירותים שאוטיסטים מזהים אותם כמותאמים עבורם, אשר יכולים לתת מענה המתאים נגישות למערכת הבריאות -למצוקותיהם. חשוב לציין שאוטיסטים הם אוכלוסייה עם תת בכלל, ולבריאות הנפש בפרט. מחקרים מראים שיעור גבוה של אוטיסטים לא מאובחנים בקרב ). במצבים נפשיים מסוימים, כגון Fusar-Poli et al., 2022( המטופלים במרפאות לבריאות הנפש הפרעת קשב וריכוז או הפרעות אכילה, שיעור האוטיסטים גבוה במיוחד. . אתגרי פנייה לעזרה23 ,אוטיסטים מתמודדים עם אתגרים ייחודיים בפנייה לעזרה. לצד קושי בזיהוי מצוקה פנימית שהוזכר לעיל ומעכב פניה לעזרה, הם חווים חוויות כרוניות של חוסר הבנה ושל דחייה מצד גורמים טיפוליים, ואלה מכבידים על יכולתם לראות את האחר כגורם שיכול להשפיע על חייהם. נוסף על כך, פערי תקשורת עלולים להקשות על המטפל בזיהוי פנייה לעזרה, גם כאשר היא מתקיימת, במיוחד כאשר התקשורת נמדדת בכלים נוירוטיפיקליים ומנקודת מבט זו. בסיכומו של דבר, אוטיסטים רבים מעדיפים התמודדות עצמאית ונמנעים מִ בקשת עזרה. יוזמה ופנייה יזומה מצד גורמי בריאות הנפש עשויים להיות יעילים בהנגשה טובה יותר של סיוע נפשי. . חשיבות הכשרת אנשי מקצוע24 כדי שמערכת בריאות הנפש תהיה מותאמת ונגישה לאוטיסטים, נדרשת הכשרה מעמיקה של אנשי המקצוע בהבנת המאפיינים הייחודיים של אוטיסטים והאתגרים בצורכי התמיכה בהם. מערכת יעילה צריכה להיות מכילה מקבלת כלפי שונּות נוירולוגית, חסרת שיפוטיות בנוגע להתנהגויות ואופני תקשורת שונים, ומכירה במחיר של מיסוך והסוואה בקרב אוטיסטים. מערכת כזו תהיה מוגנת יותר עבור אוטיסטים ותאפשר בניית אמון כמקום מסייע במצוקה. . פערים בידע ובמסגרות טיפול25 חוסר הכשרה בנושא אוטיזם ומאפייניו, לצד חוסר מודעות לשכיחות ההתאבדות בקרב אוטיסטים, מובילים לזיהוי לקוי של הזקוקים לתמיכה מקצועית מיידית. קיימת תפיסה מוטעית לגבי המצוקה הפסיכולוגית של אוטיסטים עם צרכי תמיכה נמוכים, מה שמוביל להפחתה באמינות התסמינים ולתגובה מקצועית לקויה. מלבד זאת, המחסור במסגרות אשפוז מתאימות לאוטיסטים מהווה מכשול משמעותי להתערבות במקרי סיכון, ועלול להשפיע על נכונותם של אנשי מקצוע לאבחן מקרים הדורשים התערבות אינטנסיבית. 32 גיל ההתבגרות סיכון מוגבר גיל ההתבגרות הוא תקופה של סערה רגשית גדולה בקרב כל האוכלוסיות. ובארצות הברית ). Schwartzmann et al., 2021( נמצא כי הוא גורם המוות השני המוביל בקבוצת גיל זו מתבגרים אוטיסטים נמצאים בסיכון מוגבר למחשבות והתנהגויות אובדניות. מחקר עדכני מצביע על סיכון גבוה פי שניים לניסיונות אובדניים בהשוואה למתבגרים נוירוטיפיקלים ). Conner et al., 2023( האתגרים הרגשיים של מתבגרים אוטיסטים כוללים קשיי ויסות משמעותיים, פערים גילם, קושי בהבנת ניואנסים חברתיים מורכבים ובלבול הקשור -התפתחותיים ביחס לבני לגירוי מיני. גורמים אלה עלולים להוביל להתכנסות פנימה, לבידוד ולתחושת בדידות. גיל ההתבגרות מתאפיין בעלייה במודעות העצמית ובעיסוק עצמי מוגבר, ובמקביל בצורך עז להשתייך לקבוצה הרחבה ולהיות דומה לה. כאשר מתבגרים אוטיסטים מפתחים מודעות לשֹונּות שלהם, הדבר מקבל עוצמה רבה יותר, פוגע בתחושת הזהות ומערער תהליכי הזדהות. המודעות המוגברת לשונות האוטיסטית בגיל זה עלולה להחריף את הקשיים הרגשיים, ולהוביל להופעת דיכאון ואף להעלאת הסיכון האובדני. התפתחות זהות עצמית The Nine Degrees 21בפרק א’ של מסמך זה תיארנו בפירוט את הספר תשע דרגות באוטיזם , כבסיס להרחבת הבנתו של העוסק במסמך זה את of Autism – A Developmental Model התפתחותה של זהות אישית אצל אוטיסטים. זהו מודל התפתחותי המצייר תשע דרגות במסע החיים של אוטיסט להתפתחות הזהות האוטיסטית, קרי, להשגת הבנה עצמית, חוויית ערך עצמי ולחיזוק היכולת להיות שותף תורם בחברה. אף שהדרגות מסודרות התפתחותית, פרק זה -המודל מכיר בכך שהאדם עשוי לנוע בין השלבים בהתאם לנסיבות חייו. הדגש בתת -מוׂשם על הדרגה השלישית, שבה המודעות לשונּות יוצרת כאב נפשי עמוק, לעיתים בלתי נסבל, המגביר את הסיכון לפגיעה עצמית. הדרגה השלישית באוטיזם מתמקדת בשלב שבו הילד או המתבגר מפתח מודעות לקשייו, אך טרם מבין לאשורם את מקורם. בעוד בדרגה השנייה האדם האוטיסט מודע לשונּותו אך או במהלך 12 לא להיותה נראית לאחרים, המעבר לדרגה השלישית, המתרחש בסביבות גיל ההתבגרות, מאופיין בהפיכת השונות מעובדה ניטרלית לקושי סובייקטיבי משמעותי. בשלב זה עולה הסיכון לירידה בערך העצמי, לדיכאון, לחרדה ולעלייה בפרשנות סובייקטיבית ובחוויה של בריונות והתעללות. זוהי תקופה המאופיינת בפגיעות גבוהה למחשבות אובדניות, המצריכה תמיכה משפחתית וטיפולית. העמקה בקשיים עשויה להוביל לזיהוי מאפייני האוטיזם ולפנייה לאבחון פורמלי. האבחנה, הגם שעלולה לגרום למשבר זהות ראשוני, יכולה להוות הזדמנות להבנה עצמית מעמיקה יותר. התהליך כולל עיבוד השלכות האבחנה והגדרה מחודשת של הזהות העצמית. . ראו פרק א במסמך זה.21 33 ASD/ASC תהליך אישי של קבלה והתוודעות לאבחנת הפרט האוטיסטי מנהל דיאלוג מתמשך עם אבחנתו, הן הפורמלית הן האינטואיטיבית, המשפיע על מצבו הנפשי לאורך שנים. תהליך גילוי האבחנה יכול להוות הקלה, לגרום למשבר גילו שקבלת אבחנה, במיוחד Hosozawa et al., 2021( ( פסיכולוגי, או שניהם גם יחד. מחקרים בגילאים היותר בוגרים, קשורה לקשיים נפשיים כגון דיכאון ופגיעה עצמית. נתונים אלה מדגישים את חשיבות המעקב הטיפולי לאחר האבחון, לצורך הערכה ותמיכה בעומס הרגשי המוטל על האוטיסט ועל משפחתו בתקופות של שינוי זהותי. כותבות מסמך זה מצטרפות לקריאה לאפשר עיבוד של הזהות האוטיסטית מגיל צעיר, כאשר נקודת המוצא היא חשיבות היכרותו של האדם עם עצמו, עם יכולותיו ועם אתגריו, כדי שיוכל לחיות מבלי להסתיר את זהותו. חשוב לשתף את הילד באבחנה (אם בׁשִ יּום מלא ואם בהדרגה באפיונים) באופן שמדגיש ייחודיות, יתרונות והבנה טובה של העצמי. הבחירה לשיים את האוטיזם צריכה להיות בתיאום עם הגוון התרבותי שבו חי הילד, ולצד תהליכים שעושים ההורים כדי לספק תמיכה מלאה ואוהבת. זהות מטושטשת יש הישנות גבוהה מהרגיל של טרנסג’נדריות אצל אוטיסטים. אל מול הנתונים חשוב לשים לב שבחלק מהמקרים החיפוש אחר זהות הוא חלק ממסע הקשור לחוויית זהות לא מגובשת, ולא רק ממסע לגילוי זהות מגדרית. יש להיות קשובים למצוקה העולה ממצבים אלו, שבהם הפנייה לטרנסג’נדריות ממסכת ניסיון למצוא מרגוע לתחושת טשטוש זהות וחוסר שייכות, או ניסיון למצוא זהות מוגדרת כחלק מתהליך התמודדות עם שונות (חוויות אלו שייכות גם לנושא של השתייכות). יוצא אפוא שבגיל ההתבגרות יש שילוב של בירור זהות ושונּות, הסוואה וחיקוי, ומשבר בהשתייכות חברתית. שילוב זה מעלה מאוד את רמת הסיכון לאובדנות. לאובדנות באוטיזם 22קשר בין מצבי מלחמה ההשפעה של אירועי השבעה באוקטובר הייתה רחבה, ונגעה בכל תושבי המדינה. אזעקות, גיוס וחרדה, כמו גם חשיפה ישירה או משנית לחלק מהטראומות שנחוו בדרום. בדרך זו או אחרת, כמעט כל קהילה בישראל הושפעה מאירועי שבעה באוקטובר ומהמלחמה שפרצה קלומק -בעקבותם. מחקר שפורסם לאחרונה והוצג בהרצאתם של יוסי בלז לוי וענת ברונשטיין -) הראה כי מאז אותו יום חלה עלייה של פי שניים בשכיחות של הפרעת דחק פוסט2023( ) ושל דיכאון וחרדה בכל קבוצות הגיל. מחקרם הראה עוד כי אנשים עםPTSD( טראומטית , עם דיכאון מוגבר ועם חרדה מוגברת באוגוסט עוד טרם המלחמה, היו פגיעים ביותר PTSD למחשבות אובדניות מוגברות בנובמבר, חודש לאחר שפרצה. מלבד זאת, בדידות נמצאה כגורם סיכון משמעותי למחשבות אובדניות מוגברות בקרב אוכלוסייה פגיעה זו. PTSD שינוי בדפוסי כמה חודשים לאחר מלחמת השבעה PTSD באוכלוסייה הכללית נצפה שינוי בדפוסי באוקטובר. נציין מספר מרכיבים מגבירי סיכון באוכלוסיית האוטיסטים: בהתחשב בכך שאנשים הנחשבים פגיעים רגשית מציגים נטייה מוגברת למחשבות אובדניות .2024 . חלק זה במסמך נכתב במהלך מלחמת "חרבות ברזל", במאי22 34 .לאחר אירועי שבעה באוקטובר ואירועים טראומטיים בכלל, מתעוררת שאלה לגבי אוטיסטים -) מצביע על כך שאוטיסטים חווים תסמיני פוסט2022( מחקרם של עופר גולן ודני חורש PTSD טראומה בעוצמה רבה יותר מהאוכלוסייה הכללית. ממצאיהם מלמדים כי הסיכון לפתח גבוה פי שמונה בקרב אוטיסטים בהשוואה לאנשים עם מאפיינים אוטיסטיים ללא אבחנת טראומטיים באוכלוסייה זו קשורים לאירועים -. רוב הגורמים המעוררים תסמינים פוסטASD .חברתיים בעלי השפעה משמעותית, וההשפעה על נשים נמצאה חזקה יותר מאשר על גברים עבור אוטיסט, אירועים הנתפסים כשגרתיים בעיני נוירוטיפיקל עלולים להיחוות כטראומטיים. -מצבים כגון אינטראקציות חברתיות מאתגרות, שינויים פתאומיים בסביבה, רעשים בלתי צפויים או עומס חושי במקומות ציבוריים עלולים לגרום לטראומה. מצב זה מחריף בגלל , הכוללים: רומינציה, קשיי ויסות חושי ורגשי, PTSD החפיפה בין מאפייני האוטיזם לתסמיני התפרצויות כעס, קשיים חברתיים, זיכרון אוטוביוגרפי מוגבל והתנהגויות חזרתיות. כאשר , תסמינים משותפים אלה מופיעים בעוצמה רבה יותר.PTSD אדם אוטיסטי מפתח ניתן אפוא להסיק כי אירועי שבעה באוקטובר עלולים להשפיע באופן חמור במיוחד על אוטיסטים. בעוד גם אירועים יומיומיים עלולים לגרום להם טראומה, הרי שהחשיפה לאזעקות מתמשכות, מנוסה למרחבים מוגנים וחרדה ופניקה של הקרובים אליהם – מהוות כולן גורם סיכון משמעותי. מי שנחשפו ישירות לאירועים, במיוחד תושבי האזורים שנפגעו, אשר חוו שעות מאחורי דלתות סגורות ונעולות, פחד עז ולעיתים פינוי מביתם לסביבה זרה, נמצאים ומחשבות אובדניות בהשוואה לאוכלוסייה הנוירוטיפיקלית PTSD בסיכון מוגבר לפתח שחוותה חשיפה דומה. סולידריות והשתייכות סולידריות ותחושת השתייכות נמצאו כמרכיבים המעודדים חוסן והתמודדות יעילה באוכלוסייה הכללית. תחושת ההשתייכות ותחושת ה”דמיון” לקבוצה הכללית מונמכת אצל אוטיסטים. במצבי מצוקה כלליים, כשהחרדה של כולם בעלייה, וקשיי ויסות החרדה ניכרים אצל בקרב כלל האוכלוסייה, הניסיון מלמד שאצל האוטיסטים ניכרת נטייה לסגת למעגל הישרדותי בסיסי וראשוני יותר. וכך, בתגובה לשבעה באוקטובר, נערים ובוגרים רבים החלו לעסוק באובדן השגרה תוך ניסיון להתחמק מהחרדה שבה הייתה האוכלוסייה כולה מצויה. הווי אומר, הם נטו לפנות פנימה ולבטל את השייכות והסולידריות שיכלו לתת לסביבתם ולקבל ממנה. באופן מדאיג, לסביבה הייתה בכך הקלה, שכן לכאורה לא התעניינו האוטיסטים בחרדה הכללית, ועסקו רק בייצוב האלמנטרי של לוח הזמנים שלהם, ועל כן לא היו זקוקים לתמיכה ולעזרה מהסביבה. יוצא אפוא שהאוטיסטים יצאו מופסדים מאוד – הן באובדן שייכות, הן בחוויה חברתית של תמיכה ושותפות, הן באובדן רלוונטיות לקורה סביבם. כל המרכיבים הללו מעלים את רמת הבדידות הקיומית ומגבירים את הסיכון לאובדנות. נגישות לנשק מאז שבעה באוקטובר ישנה הקלה גדולה בתהליך הוצאת נשק בישראל באוכלוסייה הכללית. ביותר בתי האב יש נשק בכספת. אוטיסטים לעיתים עושים ניסיון אובדני ללא מחשבה וללא כוונה, אלא על בסיס של נגישות האמצעים, המצטרפת לחשיבה אימפולסיבית. כאמור לעיל, הנגישות של כלי נשק רבים מגבירים את רמת הסיכון ומחייבים שמירה קפדנית. 35 אובדנות בקרב ילדים צעירים , היא תופעה מדאיגה, שלא זכתה 11–5 אובדנות בקרב ילדים צעירים, בייחוד בקרב גילאי לתשומת לב מחקרית מספקת בהשוואה לאובדנות בקרב מתבגרים ומבוגרים צעירים. קיימת לעיתים תפיסה מוטעית נפוצה שלפיה ילדים צעירים אינם מסוגלים להבין את מושג המוות, ולכן אינם מעורבים בהתנהגויות אובדניות. אולם המציאות מציגה תמונה שונה: בארצות , מייד לאחר 14–10 הברית, התאבדות היא הגורם השני המוביל למוות בקרב צעירים בגילאי מוות מתאונות. מחקרים מראים כי ילדים צעירים יכולים לחוות מגוון רחב של התנהגויות אובדניות, החל ממחשבות אובדניות ועד לניסיונות התאבדות ממשיים. שיקולים התפתחותיים ממלאים תפקיד מכריע בהבנת אובדנות בקרב ילדים צעירים. בניגוד לדעה הרווחת, רוב הילדים מבינים במידה מסוימת את מושג המוות ואת הרעיון של “להרוג את עצמך”. עם זאת, ילדים צעירים מאופיינים בחשיבה קונקרטית וביכולת מוגבלת לפתרון בעיות, מה שעלול דווקא להגביר את הסיכון לאובדנות. הם עשויים לפעול באימפולסיביות מקרי 315 , דווח על2021- ל2018 ולא לשקול לעומקן את ההשלכות של מעשיהם. בין שנים (ראו הערה). שיעורי ההתאבדות בקרב 11 עד5 התאבדות בקרב ילדים אמריקאים בני ).Schindel et al., 2024( 2021- ל2007 עלו פי שלושה בין14 עד10 ילדים בני גורמי סיכון משמעותיים לאובדנות בקרב ילדים מחקרים מצביעים על מספר גורמי סיכון משמעותיים לאובדנות בקרב ילדים צעירים: היסטוריה של ניסיונות התאבדות קודמים ‰ מהילדים שמתאבדים עומדים בקריטריונים לאבחנה90%( נוכחות של פסיכופתולוגיה‰ .)פסיכיאטרית אחת לפחות הפרעות במצב הרוח.‰ . תחושות של חוסר ערך וחוסר תקווה‰ .)ADHD( הפרעות קשב וריכוז‰ . התנהגויות מוחצנות המופיעות בתדירות מדאיגה, כמו למשל גניבות או מעורבות בקטטות‰ . הפרעות שינה‰ . הרטבת לילה‰ . זיהוי עצמי כמיעוט מיני‰ . עיסוק רב במוות‰ . גורמים משפחתיים כגון פסיכופתולוגיה הורית או קונפליקטים משפחתיים‰ . היסטוריה של התעללות פיזית או מינית‰ . גישה קלה לכלי נשק‰ . בידוד חברתי או חשיפה לבריונות‰ 36 סיכון מוגבר לאובדנות בקרב ילדים אוטיסטים התמודדות עם מחשבות והתנהגות אובדניות בקרב ילדים אוטיסטים, כולל בקרב אלו הנמצאים בתהליכי אבחון, מציבה אתגרים ייחודיים ומורכבים בהשוואה לאוכלוסייה הכללית של ילדים. מורכבות זו נובעת משילוב של גורמי סיכון ייחודיים, אתגרי תקשורת, וקשיים באיתור ובזיהוי מוקדם של מצוקה נפשית בקרב ילדים אלו. הנתונים הספציפיים לילדים מתייחסים בעיקר לממצא המדאיג לגבי גיל תחילת המחשבות האובדניות. נמצא 11 עד גיל שמקרב הילדים האוטיסטים שדיווחו על מחשבות אובדניות, שיעור משמעותי חווה אותן כבר בגיל שמונה ומטה. ממצאים אלו מצביעים על כך שהתופעה מתחילה בגיל צעיר מאוד, מה שמדגיש את החשיבות של זיהוי מוקדם ושל התערבות מניעתית כבר בגיל הילדות המוקדמת. חרדה זוהתה כגורם המשמעותי ביותר המשפיע על מחשבות אובדניות בקרב ילדים אוטיסטים, וכן בקרב ילדים עם חשד לאוטיזם. קשיי תקשורת פונקציונלית נמצאו קשורים לעלייה בסיכון למחשבות אובדניות בקרב ילדים עם אבחנה פורמלית של אוטיזם. יש לציין שיש מעט מחקר על אובדנות אצל אוטיסטים בגילים הצעירים. דרכי התמודדות מומלצות אבחון מוקדם של אוטיזם הוא קריטי ומציל חיים.‰ על הורים להיות ערניים לסימנים אפשריים של מחשבות אובדניות אצל ילדיהם, ולהתייעץ‰ .עם אנשי מקצוע במקרה של חשש אנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש צריכים להיות ערניים לקשר בין אוטיזם, חרדה ‰ -ומחשבות אובדניות בקרב ילדים, ולספק התערבויות מתאימות, כגון טיפול קוגניטיבי התנהגותי לטיפול בחרדה. - ישנה חשיבות רבה לפיתוח התערבויות המתמקדות בהגברת חוסן כמיומנויות ומניעה על‰ ידי חיזוק אינטראקציה חיובית בין הורים לילדים, במיוחד במשפחות שבהן הילד מתמודד עם מחשבות אובדניות. הכשרת צוותים חינוכיים לזיהוי סימני מצוקה ואובדנות בקרב ילדים אוטיסטים היא צעד ‰ .חשוב נוסף מערכתית, המשלבת משפחה, בית ספר ומערכת הבריאות, החיונית - יש ליצור גישה רב‰ .לתמיכה מקיפה בילד יש לפתח כלי הערכה מותאמים לזיהוי סיכון אובדני בקרב ילדים אוטיסטים, וליצור סביבה ‰ .תומכת, תוך ׂשימת דגש על רוטינה וצפיות, שעשויה לסייע בהפחתת חרדה ומצוקה 37 פרק ד': הערכת סיכון לאובדנות באוטיזם התוויה מרכזית: לא תיעשה הערכת סיכון בלי תוכנית ביטחון. כמו באוכלוסיות נוירוטיפיקליות, הערכת סיכון היא אקט טיפולי התערבותי, ולכן עליה להיות צמודה לתוכנית ביטחון. הערכת סיכון: האתגרים בהערכת סיכון באוכלוסיית אוטיסטים הערכת סיכון אובדני באוכלוסייה האוטיסטית מציבה אתגרים ייחודיים הנובעים מהבדלים משמעותיים בתקשורת, בתפיסת עתיד ובביטוי רגשי. שונות זו מחייבת התאמה מהותית של כלי הערכה קליניים מסורתיים, תוך הבנה מעמיקה של האופן שבו אוטיסטים חווים ומבטאים מצוקה נפשית, לעיתים ללא הסימנים החיצוניים המוכרים במסגרת הערכות סיכון בקרב אוכלוסייה נוירוטיפיקלית. שונּות בתפיסת עתיד והיעדר תכנית אובדנית מקדימה אוטיסטים מתמודדים עם אתגרים משמעותיים בתחום החשיבה העתידית המופשטת. קושי זה משפיע ישירות על יכולתם לספק הערכה ריאלית של הסיכוי שלהם לבצע ניסיון אובדני בעתיד, מה שמקשה על התהליך המסורתי להערכת הסיכון. מחקרים מצביעים על קושי מיוחד בהבנת המושג “תוכנית התאבדות” בקרב אוכלוסייה זו. כתוצאה מכך נצפים מקרי התאבדות שמתרחשים ללא כל תכנון מוקדם, תופעה המחייבת ).Cassidy et al., 2022B( התייחסות שונה בתהליך הערכת הסיכון בהשוואה לאוכלוסייה הנוירוטיפיקלית, בחלק מהמקרים אוטיסטים חווים מצוקה בעוצמה גבוהה יותר, בתדירות גבוהה יותר ולאורך זמן ממושך יותר. מצבי הצפה חושית ורגשית , המהווים ביטוי למצוקה בעוצמות גבוהות shutdown אוmeltdown עלולים להוביל למצבי במיוחד, ולחוסר יכולת להתמודד עם סיטואציה נקודתית. מצבים אלו יכולים להתפתח כתגובה לאתגרים תקשורתיים, לעומס גירויים רגשיים או חושיים, לעומס משימות או לתגובות שליליות מהסביבה, ועלולים להוביל לעיסוק פרסברטיבי במחשבות על הימלטות/ פגיעה עצמית, ובמצבי קיצון אף לפגיעה עצמית ממשית. חשוב במיוחד להבין כי קיימת נטייה מוגברת לניסיונות התאבדות אימפולסיביים בקרב אוכלוסייה זו, במיוחד כאשר אמצעי פגיעה עצמית נמצאים בהישג יד. נטייה זו מתקיימת גם בהיעדר תכנון מוקדם, מה שמגביר את חשיבות המודעות לנגישות לאמצעי פגיעה. אישית-אישית ותוך-שונות בתקשורת בין אחד האתגרים המשמעותיים בהערכת סיכון אובדני באוכלוסייה האוטיסטית נוגע לקושי בתקשורת של מחשבות אובדניות. גם כאשר קיימת כוונה אובדנית ברורה, התקשורת של מחשבות אלו מאתגרת במיוחד. הקושי נובע ממספר גורמים משמעותיים (רשימה זו אינה ממצה): הגורם הראשון הוא השונות הנוירולוגית, המקשה על המשגת המצוקה הן כלפי עצמם הן כלפי אחרים. נוסף על כך, המטפל או איש המקצוע עלול להתקשות בהבנת המצוקה גם כאשר האוטיסט מבטא אותה בדרכו בשל פערי התקשורת הקיימים. גורם נוסף הוא היעדרם של קשרים חברתיים מספקים והזדמנויות לשיח ולשיתוף 38 .משמעותיים, מה שמחמיר את השפעת השונּות בתקשורת עוד גורם הוא תופעת האלקסיתימיה, המתבטאת בקושי משמעותי ביכולת להביע או לזהות רגשות. מצב זה מקשה אף הוא על התקשורת הרגשית ועל היכולת לשתף במצוקה. הוודאות של העתיד לאחר חשיפת -לבסוף, קיימת חרדה עמוקה בשני מישורים: חרדה לגבי אי המחשבות האובדניות, וחרדה נוספת לגבי ההשפעה שיכולה להיות לגילוי זה על הסביבה הקרובה. הערה: כדי להתאים מענה טיפולי מיטבי בהמשך ישנה חשיבות להבין מתוך ההערכה את הסיבה אשר בגינה לא שיתפו האוטיסטים בדבר כוונות למעשה אובדני, ניתן לראות זאת בהתאמה שביצעו לשאלון המחקרי. גורמים המחלישים את יכולת הזיהוי וההערכה אצל המטפל קושי בזיהוי שינויים בחומרת התסמינים המטפלים נתקלים באתגר משמעותי בזיהוי שינויים בחומרת התסמינים אצל מטופלים אוטיסטים. התגובות הרגשיות של אוטיסטים אינן תואמות בהכרח את התפיסה המקובלת של ביטויי מצוקה נפשית, והם עלולים להתקשות בביטוי מילולי לרגשותיהם. יתרה מזאת, רבים מהם ממשיכים להתנהג באופן שגרתי, ללא סימנים חיצוניים המעידים על שינוי במצבם ). תכונות ייחודיות אלה אצל אוטיסטים מקשות על שימוש בשינוי Cleary et al., 2022( הנפשי תסמיני כסימן אזהרה לדחק ולסיכון אובדני פוטנציאלי. החמצת סימני מצוקה – (קריאת אזהרה!) הישענות ההערכה קלינית על סממנים חיצוניים כהערכה למידת המצוקה עלולה להיות מטעה בהערכה קלינית של אוטיסטים. חשוב לזכור שמדדים התנהגותיים וחיצוניים למצוקה, שיכולים להיות רלוונטיים עבור נוירוטיפיקלים, יהיו לא מייצגים בהערכת אוטיסטים, בשל האופן השונה שבו הם מבטאים את עולמם הנפשי ואת מצוקתם. נטייה של חברים, משפחה ואנשי מקצוע לייחס התבטאויות של מצוקה לתגובות מקובלות הנובעות מה”אוטיזם” ובכך להחמיץ סימני אזהרה מקדימים ואף להרדים בכך את העֵ רנות והדחיפות. העברה/העברה נגדית(*) תגובות של העברה/העברה נגדית הן גורם תומך (לא בלבדי) להעלאת עֵ רנות ודחיפות במצבי הערכת סיכון. בהיעדר איתות חיצוני של מצוקה, או של סימנים הידועים כאמינים בזיהוי מצוקה רגשית, במענה לשאלה אם קיימות מחשבות\התנהגות אובדניות מומלץ להשתמש גם בתגובה הפנימית העולה אצל המטפל כלפי המטופל. עם זאת, על המטפל הנוירוטיפיקלי לשים לב במיוחד לפערים בין אופן התקשורת שלו אל מול המטופל, שיכולים להשפיע על התפתחות העברה נגדית. תגובות של העברה/העברה נגדית העולות אצל המטפל אל מול מטופל אוטיסטי לעיתים קרובות יותר מסובכות, ואינן תמיד אמינות ורגישות דיין כדי להצביע על סיכון אובדני מוגבר נסבלים במאמצי הקהיה -אצל המטופל. לא אחת אוטיסטים מגיבים לרגשות עוצמתיים ובלתי וניתוק. הווי אומר, הם עלולים להרגיש מוצפים וחסרי ויסות, או מנותקים ונסוגים. ייתכן שתחושותיו של המטפל ישקפו את התנודות האלו עם תמונה מקבילה של תנודות בין הצפה 39 וניתוק, ועל כן ימצא עצמו המטפל מתקשה להעריך את השינויים בעוצמתם או בחומרתם של התסמינים אצל המטופל. ניתן לשער שמרכיבים לא מודעים אצל המטפל, התורמים בין היתר להעברה נגדית שלו, יושפעו גם מחוויית השונּות התקשורתית באינטראקציה עם המטופל האוטיסט, שעלולה להציף אצל המטפל רגשות מורכבים ולא מוכרים לו, במיוחד אם הוא חסר ניסיון בעבודה עם אוטיסטים. (*) השימוש במסמך זה במונחים העברה/העברה נגדית אינו קשור לתיאוריה זו או אחרת, אלא מקובל בכלל התיאוריות כתגובות רגשיות/מנטליות אצל המטפל אשר אינן נגזרת הגיונית ישירות מהתנהגות המטופל, אלא מִ רמזים אינטואיטיביים ולא גלויים העולים מהמטופל. הערכת סיכון: דגשים לביצוע הערכת סיכון הערכת סיכון אובדני אצל בני נוער אוטיסטים מחייבת התאמות ייחודיות המתבססות על הבנה מעמיקה של דפוסי תקשורת ושל תפיסה חושית ורגשית, השונים מאלו הנהוגים בקרב בני נוער נוירוטיפיקלים. יצירת סביבה מותאמת, בניית אמון והפחתת גירויים סביבתיים הם תנאי הכרחי לקבלת מידע אמין ומקיף, המאפשר הערכת סיכון מדויקת. שילוב מגוון כלים תקשורתיים, לרבות אמצעים ויזואליים ומעורבות של דמויות אמון, מספק מענה הוליסטי לאתגרים הייחודיים בהערכת סיכון אובדני בקרב אוכלוסייה זו. היעזרות בקשר טיפולי ככלי חשוב בהערכת סיכון בניית קשר טיפולי משמעותי מהווה נדבך מרכזי בעבודה עם אוכלוסייה אוטיסטית. קשר זה חיוני להרפיית החסמים הקיימים בין המטופל למטפל, ומאפשר תקשורת פתוחה ואמינה יותר. בשלבים חריפים של סיכון אובדני מוגבר, כאשר הפרט פוגש את המטפל המקצועי בפעם הראשונה לצורך הערכה וטיפול דחופים, היעדר אמון בשילוב עם מצוקה גבוהה עלולים להציב אתגר משמעותי לתקשורת ולעידוד דיווח עצמי. לאור זאת פותחו מספר המלצות מעשיות לחיזוק הקשר הטיפולי. ראשית, מומלץ להזמין אדם אמון, כגון בן משפחה או מורה, ללוות את הפרט במהלך תהליך ההערכה. נוכחות תומכת זו מספקת תחושת ביטחון למטופל ומאפשרת זרימת מידע מהימנה יותר. גיוס התמיכה הסביבתית חיוני הן בשלב ההערכה הן בבניית תוכנית הביטחון, ודיווחים הוריים יכולים לסייע למטפל להבין טוב יותר את האירועים שהתרחשו, במיוחד כאשר הפרט האוטיסטי מתקשר באופן לא מובן או לא מוכר לבודק. נוסף על כך, מומלץ להתחיל את המפגש דרך שימוש באמצעים מוכרים ואהובים על הפרט, כגון משחק או שיחה על תחביבים ותחומי עניין מיוחדים, טרם המעבר להערכה עצמה. גישה זו מסייעת ביצירת אווירה נינוחה ובטוחה יותר עבור המטופל. התאמת הסביבה הפיזית הסביבה הפיזית שבה מתקיימת הערכת הסיכון ממלאת תפקיד מכריע בהצלחת התהליך. יש חשיבות רבה ליצירת מרחב פרטי המאופיין בעומס חושי מינימלי, המותאם לצרכים הרגשיים והחושיים של הפרט האוטיסטי. סביבה כזו מאפשרת למטופל להתמקד בתהליך ההערכה ללא הסחות דעת או גירויים מציפים. שילוב אמצעים ויזואליים, דוגמת מד רגשות, מהווה כלי עזר משמעותי בתהליך ההערכה. 40 אמצעים אלו מסייעים בהמחשת מושגים מופשטים, ומאפשרים תקשורת ברורה יותר של מצבים רגשיים. כמו כן, ישנה חשיבות רבה לזיהוי ולניטור תסמינים סומטיים ופיזיולוגיים כאמצעי לאיתור מצוקה רגשית. גישה זו מספקת דרך קונקרטית וברורה יותר להבנה ולתיאור של מצבים רגשיים עבור הפרט האוטיסטי, במקום להסתמך על זיהוי והבעה ישירה של רגשות. דרכי קשר ותקשורת מותאמים להערכת סיכון בחירת דרכי קשר ותקשורת המתאימים ביותר לאוטיסט קריטית להצלחת תהליך הערכת הסיכון. ישנה חשיבות רבה להתאמת אופני התקשורת להעדפותיו האישיות של המטופל. בני משפחה מהווים גורם פנייה משמעותי, שכן הם מכירים את דפוסי התקשורת הייחודיים של האדם ויכולים לשמש גשר תקשורתי בין המטופל לצוות המטפל. ויזואלית מהווים אפיק -מלבד זאת, “קווים חמים” ומוקדים טלפוניים המאפשרים תקשורת לא חשוב במיוחד. ערוצים אלו מספקים אפשרות לתקשורת בסביבה פחות מאיימת עבור אנשים אוטיסטים, שמתקשים בתקשורת פנים אל פנים. היכולת לתקשר ללא הצורך בהתמודדות עם גירויים חזותיים או חברתיים מורכבים עשויה להקל משמעותית על הבעת מצוקה ומחשבות אובדניות. הערכת סיכון: כלי הערכת סיכון והתאמתם לאוכלוסייה האוטיסטית ) בתוספת הנחיות עבור האוכלוסייה האוטיסטית C-SSRS( שימוש בשאלון המקובל בישראל .SBQ-ASC-שנגזרו מתוך ה ) הוא שאלון הערכת סיכון המקובל Colombia-Suicide Severity Rating Scale C-SSRS( .לשימוש בישראל ניתן לגשת באמצעות הקישור הבא:C-SSRS לשאלון https://cssrs.columbia.edu/wp-content/uploads/C-SSRS_Pediatric-SLC_11.14.16.pdf ) הואSuicide Behaviours Questionnaire – Autism Spectrum Condition) SBQ–ASC שאלון הערכת סיכון לאוכלוסייה אוטיסטית, שנכתב בידי הצוות של שרה קאסידי, ומותר בשלב זה לשימוש מחקרי בלבד. ניתן לגשת באמצעות הקישור הבא:SBQ–ASC לשאלון https://drive.google.com/file/d/1XNtkLoiLCgLUoQX1WDbx0ott2_GLXZjL/view ) המקובל בישראל באוכלוסייה הכלליתC-SSRS( התאמות לשאלון הערכת סיכון ידי -, שאלון הערכת סיכון שמותר לשימוש מחקרי וקליני, עבר הערכה עלSBQ-R-שאלון ה קבוצה של אוטיסטים ואנשי מחקר, שֶ ׁ ּיַ חד כתבו את התשתית הרעיונית לשינויים הנדרשים ). על בסיס Cassidy et al., 2020B( לקבלת הערכת סיכון אמינה באוכלוסיית האוטיסטים עבור האוכלוסייה SBQ-ASC-עבודת הערכה זו כתבה קבוצת חוקרים אלו את שאלון ה האוטיסטית, אך הוא תקֵ ף בינתיים לשימוש מחקרי בלבד ולא לשימוש קליני. בפרק המובא להלן נסכם תשתית רעיונית זו המובאת במאמר של קאסידי ואחרים כדי שתעמוד לרשות מעביר הערכת הסיכון לצורך דיוק ההערכה. 41 שונות בשפה ובהבנת השאלון החוקרים דיווחו על קשיים של הנשאלים עם שפה מורכבת, עם אפשרויות תשובה לא ‰ מדויקות, עם חוסר פריטים רלוונטיים לאוטיזם ועם שפה לא מתאימה או לא רגישה בשאלון לפני שהותאם. חשוב להימנע משאלות המורכבות ממספר פרטים. יש לחלק את השאלות המורכבות ‰ .למספר שאלות קטנות וממוקדות חשוב לכלול שאלות על עוצמה ותדירות של מחשבות אובדניות, גם ללא התייחסות ‰ .לתוכנית מוכחת נוסף לשאלות על כאב רגשי (שינויים ועוצמות) יש לתת משקל רב לשאלות על כאב ‰ .פיזיולוגי (שינויים ועוצמות) כחלק מסימני סיכון ו/או עם הנמכה קוגניטיביתminimally verbal הערכת סיכון לאוטיסטים הערכת סיכון אובדני ופגיעה עצמית בקרב אנשים עם דיבור מינימלי ו/או מוגבלות קוגניטיבית מהווה אתגר משמעותי, כיוון שלא ניתן להסתמך על דיווח עצמי ישיר. יש צורך בשימוש Newell et al., 2023;(( בשיטות הערכה חלופיות ובהתבססות על מידע ממקורות אחרים .Cassidy et al., (2021 :הנחיות כלליות תחומית להערכת הסיכון, הכוללת -תחומית: חשוב להשתמש בגישה רב-שימוש בגישה רב אנשי מקצוע מתחומים שונים, כגון פסיכיאטרים, פסיכולוגים, עובדים סוציאליים ומטפלים התנהגותיים. התייחסות ייחודית למאפיינים האוטיסטיים: יש להביא בחשבון את המאפיינים הייחודיים של האוטיסטים, כגון רגישות יתר חושית, קושי בשינויים, וקשיים בתקשורת החברתית, שיכולים לתרום למצוקה רגשית ולהתנהגות פוגענית. חשיבות של מניעה מוקדמת: המחקרים מציינים את החשיבות של זיהוי מוקדם של מצוקה רגשית ושל סיכון אובדני, במטרה לספק התערבויות מוקדמות ותמיכה מתאימה. פעמי, כדי לזהות -הערכה מתמשכת: הערכת הסיכון צריכה להיות תהליך מתמשך, לא חד שינויים במצב ובהתנהגות של האדם. שימוש בדיווחי אחרים: דיווח של הורים ומטפלים: המקורות מדגישים את החשיבות של דיווחי הורים, מטפלים ואנשי מקצוע אחרים המכירים את האדם, ככלי להערכת הסיכון. דיווחים אלו יכולים לספק מידע על שינויים בהתנהגות ובמצב רוח, ועל תגובות רגשיות. תצפיות התנהגותיות: ישנה חשיבות רבה לתצפיות ישירות על התנהגותו של האדם, כולל שקט, הסתגרות, או שינויים בדפוסי השינה והאכילה.-סימנים של עצב, חרדה, אי שימוש בשאלונים מותאמים: שאלונים להערכת התנהגויות אובדניות: אף שהשאלונים מיועדים בעיקר לדיווח עצמי, ניתן 42 להתאים את חלקם לקבלת מידע ממקורות אחרים, לדוגמה, ניתן לשאול את המטפלים שאלות ספציפיות על התנהגויות אובדניות שהם צפו בהן אצל המטופל. התמקדות בשאלות ספציפיות: הערכה יכולה להתמקד בשאלות ספציפיות לגבי רצון למות, מחשבות אובדניות, או ניסיונות אובדניים בעבר, באמצעות תשאול של אחרים. רגולציה רגשית קשורה בסיכון מוגבר -הערכת מצבים רגשיים: המקורות מציינים כי דיס לפגיעה עצמית. לכן, הערכה צריכה לכלול התבוננות בסימנים של קושי בוויסות רגשי, כגון התפרצויות זעם, תסכול מוגבר, או שינויים קיצוניים במצב הרוח. הערכת גורמי סיכון נלווים: יש לשים לב גם לגורמי סיכון נוספים, כמו למשל דיכאון, חרדה, אירועי חיים שליליים ובריונות. גורמים אלו יכולים להגביר את הסיכון להתנהגות אובדנית גם אצל אנשים עם אוטיזם ומוגבלויות קוגניטיביות. הערכת סיכון לאובדנות ופגיעה עצמית בקרב אנשים אוטיסטים עם דיבור מינימלי, או כאלה עם הנמכה קוגניטיבית משמעותית, דורשת שימוש בשיטות מותאמות, התבססות על דיווחי אחרים ותצפיות, והתחשבות במאפיינים הייחודיים של האוטיזם. 43 רשימת המקורות האבחון של תסמונת אספרגר בקרב - ביולי). בעיות תת13 ,2014( סלע, שגית-בלומרוזן מבוגרים בכלל ונשים בפרט. פסיכולוגיה עברית. https://www.hebpsy.net/articles.asp?t=99&id=3157 – טראומה. אותי- במרץ). גם אוטיסטים סובלים מפוסט29 ,2022( גולן, עופר וחורש, דני http://www.bait1.co.il/html5/web/1322/troama.pdf .עמותה ישראלית לאוטיזם ). מבט על גורמי סיכון וחוסן במציאות החדשה בדרך לקידום רווחה נפשית 2020( לוי בלז, יוסי ולמניעת אובדנות. מיום עיון בשם נפגשים להציל חיים בצל הקורונה. בטיפולנט. https://www.betipulnet.co.il/portal/lecture/Risk_and_resilience_factors_to_promote_ mental_well-being_and_suicide_prevention בדצמבר). “תראי, עננים שחורים” – על מניעת27 ,2023( קלומק, ענת-לוי בלז, יוסי וברונשטיין אובדנות בימים הקשים של מלחמה. בטיפולנט. American Psychological Association (2010). The road to resilience. Washington, DC: APA, 2010. URL: https://www.apa.org/helpcenter/road-resilience.aspx. Anderson, A. H., Carter, M., & Stephenson, J. (2020). An on-line survey of university students with autism spectrum disorder in Australia and New Zealand: Characteristics, support satisfaction, and advocacy. Journal of Autism and Developmental Disorders 50, 440–454. Arnold, S. R., Higgins, J. M., Weise, J., Desai, A., Pellicano, E., & Trollor, J. N. (2023). Confirming the nature of autistic burnout. Autism 27(7), 1906–1918. Arslan, G., Allen, K. A., & Ryan, T. (2020). Exploring the impacts of school belonging on youth wellbeing and mental health among Turkish adolescents. Child Indicators Research 13(5), 1619–1635. https://doi.org/10.1007/s12187-020-09721-z. Brosnan, M. & Ashwin, C. (2022). Thinking, fast and slow on the autism spectrum. Autism 27(5), 1245–1255. Brown, C. M., Newell, V., Sahin, E., et al. (2024). Updated systematic review of suicide in autism, 2018–2024. Current Developmental Disorders 11, 225–256. https://doi. org/10.1007/s40474-024-00308-9 Carmo, J. C., Duarte, E., Souza, C., et al. (2017). Brief report: Testing the impairment of initiation processes hypothesis in autism spectrum disorder. Journal of Autism Developmental Disorders 47, 1256–1260. Cassidy, S., Bradley, L., Shaw, R., et al. (2018). Risk markers for suicidality in autistic adults. Molecular Autism 9, 42. Cassidy, S. A., Gould, K., Townsend, E., Pelton, M., Robertson, A. E., & Rodgers, J. (2020A). Is camouflaging autistic traits associated with suicidal thoughts and behaviours? Expanding the interpersonal psychological theory of suicide in an undergraduate student sample. Journal of Autism and Developmental Disorders 50(10), 3638–3648. 44 Cassidy, S. A., Bradley, L, Cogger-Ward, H., Shaw, R, Bowen, E., Glod, M., Baron- Cohen, S,, & Rodgers, J. (2020B). Measurement properties of the suicidal behaviour questionnaire-revised in autistic adults. Journal of Autism and Developmental Disorders 50, 3477–3488. Cassidy, S. A., Bradley, L., Cogger-Wared, H., & Rodgers, J. (2021). Development and validation of the suicidal behaviours questionnaire – Autism spectrum conditions in a community sample of autistic, possibly autistic and non-autistic adults. Molecular Autism 12(1), 1–22. Cleary, M., West, S., McLean, L., Hunt, G. E., Hungerford, C., & Kornhaber, R. (2022). A scoping review of autism and the way It changes the presentation of suicidal thoughts and behavior compared to the General Population. Issues in Mental Health Nursing 44(4), 282–301. https://doi.org/10.1080/01612840.2022.2132329. Cheng, Y. S., Tseng, P. T., Lin, P. Y., Chen, T. Y., Stubbs, B., Carvalho, A. F., … & Wu, M. K. (2018). Internet addiction and its relationship with suicidal behaviors: A meta-analysis of multinational observational studies. The Journal of Clinical Psychiatry 79(4), 9291.‏ Conner, C. M., Ionadi A., Mazefsky, C. A. (2023). Recent research points to a clear conclusion: Autistic people are thinking about, and dying by, suicide at high rates. Pa J Posit Approaches. Nov, 12(3), 69–76. PMID: 38660330; PMCID: PMC11042491. Fusar-Poli, L., Brondino, N., Politi, P., et al. (2022). Missed diagnoses and misdiagnoses of adults with autism spectrum disorder. Eur Arch Psychiatry Clin Neurosci 272, 187–198. Gallagher, M. L. & Miller, A. B. (2018). Suicidal thoughts and behavior in children and adolescents: An ecological model of resilience. Adolescent Res Rev 3, 123–154. Ghanouni, P., Raphael, R., Seaker, L., et al. (2024). How to build resiliency in autistic individuals: An implication to advance mental health. BMC Psychol 12, 420. Gray, C. & Attwood, T. (n.d.). The discovery of “Aspie” criteria. https:// autismawarenesscentre.com/discovery-aspie-criteria Happe, F. & Frith, U. (2020), Annual research review: Looking back to look forward – changes in the concept of autism and implications for future research, Journal of Child Psychology and Psychiatry 61(3), 218–232. doi:10.1111/jcpp.13176. Henderson, D., Wayland, S., & White, J. (2023). Is this autism? A companion guide for diagnosing (1st edition). Routledge, NY. Holden R., Mueller J., McGowan J., Sanyal J., Kikoler M., Simonoff E., Velupillai S., & Downs J. (2020). Investigating bullying as a predictor of suicidality in a clinical sample of dolescents with autism spectrum disorder. Autism Res. 13(6), 988–997. Hosozawa, M., Sacker, A., & Cable, N. (2020). Timing of diagnosis, depression and self- harm in adolescents with autism spectrum disorder. Autism 25(1), 70–78. 45 Kaboski, J., McDonnell, C. G., & Valentino, K. (2017). Resilience and autism spectrum disorder: Applying developmental psychopathology to optimal outcome. Rev J Autism Dev Disord 4, 175–189. https://doi.org/10.1007/s40489-017-0106-4. Kildahl, A. N. & Helverschou, S. B. (2023). Post-traumatic stress disorder and experiences involving violence or sexual abuse in a clinical example of autistic adults with intellectual disabilities. Prevalence and clinical correlates. Autism 28(5), 1075–1089. Miller, D. N. (2019). Suicidal behavior in children: Issues and implications for elementary schools. Contemporary School Psychology 23, 357–366. Milton, D. E. M. (2017). A mismatch of salience: Explorations of the nature of autism from theory to practice. Pavilion Press. Newell, V., Phillips, L., Jones, C., et al. (2023). A systematic review and meta-analysis of suicidality in autistic and possibly autistic people without co-occurring intellectual disability. Molecular Autism 14, 12. https://doi.org/10.1186/s13229-023-00544-7. Pelton, M. K., Crawford, H., Robertson, A. E. et al. (2020). Understanding suicide risk in autistic adults: Comparing the interpersonal theory of suicide in autistic and non-autistic samples. J Autism Dev Disord 50, 3620–3637. Peterson, J. L., Earl, R. K., Fox, E. A., et al. (2019). Trauma and autism spectrum disorder: review, proposed treatment adaptations and future directions. Journ Child Adol Trauma 12, 529–547. Posner, K., Brent, D., Lucas, C., Gould, M., Stanley, B., Brown, G., Fisher, P., Zelazny, J., Burke, A., Oquendo, M., & Mann, J. (2010). Columbia Suicide Severity Rating Scale. Reid, M., Delgado, D., Heinly, J., Kiernan, B., Shapiro, S., Morgan, L., ... & Jager-Hyman, S. (2024). Suicidal thoughts and behaviors in people on the autism spectrum. Current Psychiatry Reports 26(10), 563–572. Rodgers, J., Goodwin, J., Nielsen, E., Bhattarai, N., Heslop, P., Kharatikoopaei, E., O’Connor, R. C., Ogundimu, E., Ramsay, S. E., Steele, K., Townsend, E., Vale, L., Walton, E., Wilson, C., & Cassidy, S. A. (2023). Adapted suicide safety plans to address self-harm, suicidal ideation, and suicide behaviours in autistic adults: protocol for a pilot randomized controlled trial. Pilot and Feasability Studies 9,31. Rutter, M. (1987). Psychosocial resilience and protective mechanisms. American Journal of Orthopsychiatry 57: 316–331. Sanchez-Teruel, D. & Robles-Bello, M. A. (2014). Protective factors promoting resilience to suicide in young people and adolescents. Papeles del Psicólogo 35(2), 181–192. Scarf, D., Moradi, S., McGaw, K., Hewitt, J., Hayhurst, J. G., Boyes, M., Ruffman, T., & Hunter, J. A. (2016). Somewhere I belong: Long-term increases in adolescents’ resilience are predicted by perceived belonging to the in-group. British Journal of Social Psychology 55(3), 588–599. 46 Schwartzman J. M., Smith J. R., & Bettis A. H. (2021). Safety planning for suicidality in autism: Obstacles, potential solutions, and future directions. Pediatrics 148(6). Schindel B. J., Baer Chen, B., Wilcox, H. C., Marvin, A. R., Law, J. K., & Lipkin, P. H. (2024). Suicidal thoughts and behaviors among children and adolescents with autism spectrum disorder. JAMA Pediatr 178(6), 620–622. Wylie, P., Lawson, W. B., & Beardon, L. (2016). The nine degrees of autism. A developmental Model. London: Routledge