פרוטוקול ועדה

הכנסת העשרים-וחמש מושב רביעי פרוטוקול מס' 18 מישיבת הוועדה לדיון בהצעת חוק התקשורת (שידורים), התשפ"ו-2025 (מ/1898) יום שלישי, ט"ז בשבט התשפ"ו (03 בפברואר 2026), שעה 10:45 סדר היום: << הצח >> הצעת חוק התקשורת (שידורים), התשפ"ו-2025 (מ/1898) << הצח >> פרק ג': מרשם ספקי תכנים וההגדרות הרלוונטיות לפרק זה פרק ד': הכנסה שנתית של ספק תכנים וההגדרות הרלוונטיות לפרק זה נכחו: חברי הוועדה: גלית דיסטל אטבריאן – היו"ר איתן גינזבורג שלי טל מירון אפרת רייטן מרום מוזמנים: אלעד מקדסי – מנכ"ל משרד התקשורת אביתר גוטמן – סמנכ"ל שידורים, משרד התקשורת ברוריה מנדלסון – יועמ"שית משרד התקשורת זיו גלעדי – סגן בכיר ליועמ"ש משרד התקשורת יונתן בייסקי – מנהל תחום בכיר, מנהל פרויקטים, משרד התקשורת עדי ליברוס – עו"ד, ממונה, ייעוץ וחקיקה (משפט כלכלי) ליאור בן דוד – אחראי על המחקר המשפטי, במרכז המחקר והמידע של הכנסת רועי גולדשמיט – מרכז המחקר והמידע של הכנסת ד"ר יעל לוי אריאל – מרכז המחקר והמידע של הכנסת אביחיל סגל – עו"ד, מרכז המחקר והמידע של הכנסת אופיר ביתן – עו"ד, יועמ"ש הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו עמוס נוימן – מנכ"ל תל"י - חברת התמלוגים נגה בריינס – מנכ"לית איגוד העורכים מודי שרפסקי – מנהל אגף רגולציה, yes עופר ויסוקר – סמנכ"ל ייעוץ משפטי ורגולציה, yes בעז אקרמן – לוביסט ציבורי, לובי 99 דבורה קמחי – עו"ד, יועצת משפטית, ערוץ 10 אבי בן הלל – מנכ"ל שח"ם - ארגון השחקנים בישראל גילית רובינשטיין – מנכ"לית איגוד לשכות המסחר מירי נאור אליאס – מנהלת רגולציה, הוט דב אברמוביץ' – עו"ד, שדלן, ערוץ 9 נגה רובינשטיין – עו"ד, שדלן, שידורי קשת ורשת אסף גרונבאום – עו"ד, שדלן, שידורי קשת ורשת ליעד גיל הר – מנהל מחלקת רגולציה, שידורי רשת וקשת שי חייק – סמנכ"ל רגולציה, קשת ורשת אורי שומר – עו"ד, שדלן, שידורי רשת וקשת אלירן אליה – יו"ר איגוד הבמאיות והבמאים מירב אתרוג בר – מנכ"לית איגוד הבמאים והבמאיות עמית קלדרון – רכז מחקר ומדיניות, ארגון העיתונאים והעיתונאיות עינת עובדיה – מנכ"לית מכון זולת רונן ריינגולד – עו"ד, שדלן, מכון זולת ליאור תמאם – עו"ד, מנכ"ל איגוד התסריטאים גיורא ואלה – מנכ"ל אקט - איגוד העובדים בקולנוע ובטלוויזיה ישראל שור – אח שכול ייעוץ משפטי: פנחס גורט נעמה מנחמי מצדה מצלאוי דוד מ"מ מנהלת הוועדה: מיכל דיבנר כרמל לאה קריכלי רישום פרלמנטרי: חבר תרגומים, מיטל פורמוזה רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> הצעת חוק התקשורת (שידורים), התשפ"ו-2025, מ/1898 << נושא >> << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> אני מתכבדת לפתוח את הוועדה. זכות הדיבור הראשונה לישראל שור, אח שכול, בבקשה. שלוש דקות. << אורח >> ישראל שור: << אורח >> בוקר טוב. תודה ליושבת-בראש חה"כ דיסטל. קוראים לי ישראל שור. אני אח שכול. באתי לכאן לא כדי לנאום, אלא כדי להתריע. לא כדי לשכנע, אלא כדי לפקוח עיניים. לא בשם אידיאולוגיה, אלא בשם אחריות בסיסית לקיומה של מדינה. כמו שלא האמנתם שה-7 באוקטובר אפשרי כך בדיוק אתם לא מאמינים עכשיו שהמערכה הבאה תגיע לתל אביב ולירושלים. ודווקא בגלל זה היא קרובה מתמיד. ב-7 באוקטובר לא האמנתם שייכנסו מעזה. היום אתם לא מאמינים שיגיעו מהצפון, מהדרום, מהים ומהאוויר ושלא יעצרו עד שיגיעו לאל אקצה. כך נראית הפתעה שנייה למי שלא למד מהראשונה. אני עומד כאן כאח שכול. אחי מסר את חייו למען הגנת המדינה הזאת ומאז אני נאבק יום יום לא רק על זכרו, אלא על העתיד. אני כאן גם כדי לנסות לגונן על מעגל המשפחות השכולות שעוד ייווצר ועוד לא נוצר. כי אם הסבב הבא יהיה גדול הרבה יותר, וחס וחלילה הוא יהיה, יתכן שגם בני המשפחות שלכם יהיה חלק מהמעגל העתידי. אבל המעגל הזה מתרחב. והוא מתרחב כי האיומים מסביבנו לא נחלשים והמדינה לא מתמודדת איתם באמת. האויבים שלנו קוראים את המציאות טוב מכם. הם מזהים את הקרע ההולך ונפער בחברה הישראלית. הם מזהים עייפות נפשית ופיזית של חיילי המילואים. שחיקה, חוסר רצון לעוד סבב שאין לו תכלית ואין לו הנהגה. הם מזהים הנהגה משותקת ומדינה שמתווכחת עם עצמה במקום להתכונן. ובזמן שאנחנו מתווכחים הם מתעצמים. החמאס לא חוסל, החיזבאללה חזק ומצויד יותר מאי פעם, איומים נשמעים בגלוי גם מטורקיה. המרחב האזורי כולו משנה צורה עם הסכמים, הבנות ובריתות שלא נועדו להגן על מדינת ישראל. אמריקה, שהייתה רשת הביטחון שלנו כבר לא שם כמו פעם. בעולם של אינטרסים, כסף ועוצמה, ישראל כבר איננה הבחירה המובנת מאליה. מי שחושב שמישהו יבוא להציל אותנו ברגע האמת מטעה את עצמו. ב-7 באוקטובר כשקרס הכול האשמתם את הצבא ואת מערכת הביטחון. אנחנו לא קנינו את זה אז ואנחנו לא קונים את זה היום. ומה יקרה אחרי הסבב הבא? ואם חס וחלילה יקרה, שוב תאשים הממשלה את כולם חוץ מאת עצמה? כולם מזהירים אתכם ממה שהולך לקרות. המידע קיים. האזהרות נשמעות. והבחירה להמשיך כרגיל היא כבר לא טעות, היא החלטה. אני אומר כאן לחברי הקואליציה, הטבח של 7 באוקטובר רשום על שמכם. הייתם שם. ראיתם, לא מנעתם ואפשרתם לממשלה להמשיך בדרכה גם אחרי האסון. וכמו שאיש לא האמין שטבח כזה אפשרי, כך גם עכשיו אתם מסרבים להאמין שהאסון הבא כבר בדרך. אבל אם זה יקרה שוב, אם יתפתח מערכה רחבה, אם תקום קואליציה אזורית, אם ייפגעו אזרחים בלב הערים, הטבח הבא יהיה רשום על שמכם, לא פחות. ואני רוצה לסיים בזה באופן אישי וברור, שיגיע היום שבו תצטרכו להסתכל לילדים שלכם בעיניים או להורה שכול נוסף או לעצמכם במראה. והשאלה לא תהיה מי צדק בוויכוח הפוליטי, אלא מי ידע מה עומד לקרות ובחר שלא לעצור. אני לא כאן כדי להיות צודק, אני כאן כי עדיין ניתן למנוע והאחריות לא של מישהו אחר מונחת עכשיו על השולחן הזה. תודה. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> תודה רבה ישראל. יש לנו היום יום מגוון ומעניין. בדיון הקודם אני הבטחתי שהשבוע התמונה תתבהר והיא אכן הולכת ומתבהרת. יש שני נושאים שעומדים על הפרק כרגע, זה שחברי הכנסת וגם הגורמים המקצועיים מחכים לתשובות ברורות לגביהם. האחד הוא התיקונים לגבי פרק ב' שעבדנו עליו והיו המון הערות. אני שמחה לבשר שאמש הייתה פגישה ארוכה ופרודוקטיבית מאוד בין הגורמים המקצועיים לבין הצוות הנפלא של הייעוץ המשפטי שלנו, שעובד מאוד קשה, סביב השעון למעשה, על הדבר הזה. היום בחלק השני של הדיון תקבלו, מקדסי כאן יציג את כל ההבנות שהושגו עד כה. אנחנו מקדישים לזה זמן נרחב כדי שזה יהיה מפורט. כדי שנוכל לדון, כדי שנוכל לשאול. כדי שלכל אחד תהיה את האפשרות להביע את דעתו גם על ההסכמות האלה. החלק השני שהבטחתי הוא באמת דינו של החוק הזה. האם אנחנו הולכים לקראת פיצול או לא הולכים לקראת פיצול. גם פה אני מבינה שבצדק רב כל הסובבים בחדר הזה רוצים לקבל תשובות. לגבי זה ליועצת המשפטית של הכנסת יש כרגע לו"ז מאוד צפוף ואני מכבדת גם את הלו"ז וגם אותה. לכן המועד הקרוב ביותר שהצלחנו לקבוע איתה כדי לדון סופית, אני לא מתכוונת להשאיר את זה פתוח יותר. האם יהיה פיצול, האם לא. זה ייקבע מחר, כי זה היום היחידי שהיא יכלה לתת לנו תחת הלו"ז הצפוף. << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> מחר אתם יושבים לדון בזה. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> מחר אנחנו יושבים לדון בזה. << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> והיא תיתן את חוות הדעת מחר? << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> כן. את יודעת, זה לא כל כך עניין של חוות דעת, כמו עניין של באמת לנסות. אני אגיד לכם מה המתווה שעומד כעיקרון. הרצון גם של השר, גם של המנכ"ל, גם שלי, הוא שבסוף מושב החורף הזה תעלה למליאה הצבעה שבעצם מאגדת את היוצרים ואת פתיחת השוק לתחרות. זה מה שהשר, עד לשם השר מוכן להתפשר. ומחר אנחנו נראה אם זה אפשרי, איך זה אפשרי. ולא, לא תהיינה הסכמות, אנחנו פשוט נמשיך בלי פיצול גם אחרי הפגרה, בלי להעלות את ההצבעה למושב החורף. אני כולי תקווה, ולו רק כדי שהיוצרים יוכלו לנשום לרווחה שהחלק שלהם כבר יעלה במרץ, יעבור במליאה והם יקבלו את מה שהם צריכים וחשוב מאוד שהם יקבלו. שוב, את התשובות לגבי זה אנחנו נדע מחר. זהו, מתחילים עם חברת הכנסת. שנייה אחת שלי, הייעוץ המשפטי רוצה לומר מילה. << דובר >> פנחס גורט: << דובר >> אני רק רוצה לחדד. כמו שגם אמרנו בדיון שהיה ביום ראשון, שאנחנו נשמע את, אנחנו עובדים על הנוסח וכמו שהתבקשנו גם על ידי יושבת-ראש הוועדה, הייתה לנו ישיבה ממושכת אתמול שבה שמענו את התייחסויות וכל מיני דברים שעלו לגבי נקודות שגם עלו כאן במהלך הדיון. לא היה איזה משהו שסגרנו עדיין, כך שלא ניתן לומר שהיו לנו איזה שהן הבנות או הסכמות. אבל אנחנו עדיין בעבודה על זה. שמענו כל מיני דברים וזה לא שמשהו אתמול נסגר. אנחנו עדיין עובדים על הנוסח וכשיהיה לנו נוסח אנחנו נציג אותו לוועדה. מן הסתם, אם הייתה לנו אתמול ישיבה ושיח על זה ואם היום יש דיון, אז אנחנו פשוט בין לבין נצטרך גם להתקדם אנחנו בעבודה שלנו על איך אנחנו רואים את הדברים ואיך אנחנו נקדם את הנוסח. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> זאת אומרת שיש לכם עוד תהליך לעשות. זה מה שאתם אומרים? << דובר >> פנחס גורט: << דובר >> כן. לא סגרנו. יש לנו תהליך. אנחנו נקווה להשלים אותו מהר, אבל לא סגרנו איזה משהו. אני לא מכיר שאמורות להיות מוצגות כאן הבנות בינינו לבין המשרד. << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> לא, אנחנו התבקשנו להציג ונציג בחלק השני את ההתייחסויות שלנו. דברים שאנחנו, שמקובלים עלינו מההערות. יש לא מעט כאלה. גם הצגנו אותם בפני הייעוץ המשפטי. אני מאמין שחלק גדול מהן יתגלגל לכדי שינויים ותיקונים בנוסח. כמובן שהנוסח הסופי יוצג על ידי הוועדה והגורמים המשפטיים. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> אני מתנצלת אם לא הייתי ברורה בהקשר הזה. חה"כ שלי טל מירון, בבקשה. שלוש דקות, תודה. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> תודה. בוקר טוב גברתי יושבת-הראש, חבריי חברי הכנסת וכולם. אני אתמול קראתי, אמנם לא לדעתי את 121 העמודים, אבל קראתי את הפנייה של היועצת המשפטית לממשלה לבג"ץ לקיים דיון דחוף בנושא העתירות לחוק השידורים. האמת היא שזה באמת פנייה מאוד, בעיניי, ממה שאני מכירה וחקרתי, מאוד יוצאת דופן וחקירה. שבעצם אומרת את מה שאמרנו מ-day one, אני ממש מרגישה שזה מה שאמרנו כל הזמן. שיש פה, התהליך המקדים למה שקרה בכנסת, אנחנו כבר יודעים, היו את הפגמים המהותיים, הייתה בעיה, הוקמה ועדה מיוחדת. ואז נוצר מצב שבעצם אנחנו עובדים פה על איזה תהליך מקביל. והיא כותבת שם בפנייה שהיא מבקשת מבית המשפט להתערב באופן חריג מאוד, מה שבדרך כלל הם נוטים לא לעשות. ולעצור רגע את תהליך החקיקה, להשהות אותו זמני בלבד. כך היא השתמשה, במילים האלה "באופן זמני בלבד". להשהות את עבודת הוועדה המיוחדת כדי לתת את האפשרות ללבן את הסוגיות מאחורי הקלעים בתהליך הממשלתי כדי להביא את זה בצורה המקובלת, הנורמטיבית. בצורה שבה חקיקה ממשלתית נהוג לעשות אותה מזה שנים רבות וברפורמות אין ספור שנעשו בבניין הזה. אני כמובן מצטרפת לקריאה שלה. זה לא חדש, אני אמרתי את זה מתחילת הוועדה. אותי קצת מטריד, אני כן מברכת על מה שנעשה פה אתמול ועל העבודה המאוד קשה שהייעוץ המשפטי של הכנסת עושה, כי בסוף הם צריכים ללמוד פה חקיקה מאוד סבוכה ומורכבת בפרק זמן קצר ולהביא את האינפוט שלהם. באמת לא פשוט. עבודה מורכבת והם גם בוועדות אחרות. ליבי, באמת, ועוד חוק ההסדרים על השולחן. לא פשוט. אבל הקושי שלי הוא שתוך כדי שאתם דנים כן הסכמות, לא הסכמות, אנחנו כאילו מתקדמים עם החוק. אנחנו קוראים את הסעיפים, אנחנו באמת עובדים פה קשה. אמיתי. לוקחת לעצמי קרדיט לגמרי, אנחנו יושבים פה ועושים עבודה אמיתית. שאנחנו מביאים את ההערות שלנו ואת התיקונים שלנו ואת הטיובים שלנו ואת החששות שלנו. ובעצם אני לא בטוחה למה אנחנו עושים את זה. כי אם אתם אפילו על הדברים הקודמים עוד לא הגעתם להסכמות והדברים עוד לא ברורים, זה כמובן משליך. כל סעיף שאנחנו מגיעים אליו אני מרגישה שאנחנו בדז'ה וו. תבדקו, תחזרו אלינו. תבדקו, תחזרו אלינו. כבר איבדתי את הספירה על כמות הסעיפים שחיכינו לתשובה הזאת. וכל סעיף שאנחנו מתקדמים אליו הוא קשור לסעיפים הקודמים. אז אם אני מוטרדת מהיו"ר והמנכ"ל זה משליך לי על הכוח הפוליטי ברגולטור החדש. דבר משליך על דבר. אי אפשר לנתק את הדברים. מה שאני אומרת שהתהליך פה, עזבו את העניין של ההוגנות, בסדר? יש פה חוסר הוגנות. כאילו, אני מרגישה שאנחנו עושים את עבודת הממשלה. וליבי גם למשרד התקשורת, אני חייבת להגיד. יש שם אנשים מצוינים שעשו עבודה ורצו להביא לפה חקיקה ממשלתית, שמה לעשות, בעיניי השר השתלט בחלק הפוליטי שלו על החקיקה הנדרשת. ונוצר פה מצב שאנחנו עושים את עבודת הממשלה. ממש ככה. אני מעירה להם הערות שאני לא מבינה איך לא חשבו עליהם קודם. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> שלי, עמדתך ברורה. תודה רבה. חה"כ רייטן, בבקשה. << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> תודה רבה. אני רוצה לומר קודם כל לפרוטוקול בצורה ברורה מאוד שבניגוד לדברים שנאמרו על ידי יו"ר הוועדה בתחילת הדיון אני מי שמייצגת את חברי הכנסת באופוזיציה כאן, שאגב, הם חברי הוועדה שנמצאים פה רוב הזמן. אין פה אף חבר כנסת מהקואליציה שמגיע לכאן. לא באופן רציף ולא אפילו לעיתים. זה אך ורק אנחנו נמצאים כאן: שלי, איתן, אני, יבגני. אנחנו נמצאים כאן. אבי מעוז שמגיע אומר פעם אחר פעם בכל דיון שהוא מסכים איתנו לגבי כל ההליך החקיקתי הפגום מאוד, שמקשה על כולנו לבצע את עבודתנו וחובתנו. לכן, בניגוד גמור לדברים שנאמרו על ידי היו"ר לפרוטוקול, אולי כדי שישמשו את הכנסת להליכים בבג"ץ, אנחנו לא מרגישים אפילו גרם של אפשרות לקחת חלק אמיתי, מהותי, יסודי, מעמיק, אפילו לא גרם, מהאפשרות ומהחובה שלנו לעשות כאן את העבודה שלנו כהלכה וכדבעי והדברים האלה צריכים להיאמר. בהקשר הזה אני רוצה לומר ולמחות גם על ההודעה של הכנסת לבג"ץ שלא מייצגת אותי, אני לא יודעת מה אתכם, אותי היא לא מייצגת. השורה היחידה שנמצאת בתגובה של הכנסת לבג"ץ היא שורה שאומרת שלושה חברי כנסת מהאופוזיציה הגישו מכתב לוועדה וליועמ"שית והעלו בה טענות שונות. אתם לא מייצגים אותנו, אני מצטערת. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> חד משמעית. << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> זה לא ייצוג של הכנסת במלואה. אין כאן חברי קואליציה, אנחנו נמצאים כאן. אנחנו חברי הוועדה, אנחנו ממש לא מסכימים לזה. ולהפתעתי אני מוצאת שדווקא בהודעה שאתמול הוגשה העמדה הזו שנמנעת מאיתנו ההשתתפות באופן מוחלט והתעמקות בדברים מופיעה שם. אז מה קורה? התהפכו כאן התפקידים? ולכן אנחנו לא נשתוק בעניין הזה. ביקשנו שהמכתב הראשון שלנו יצורף, את המכתב השני לא צירפתם. אנחנו נבקש שגם המכתב השני יצורף לעמדות שלכם לבג"ץ ואם לא, אז לא יודעת מי נמצא כאן, שיצרף. ואם לא, אנחנו נצרף את זה מטעם עצמנו. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> חד משמעית. << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> אבל הדבר הזה, העמדה של הכנסת כפי שמוצגת היום לבית המשפט אינה מייצגת את מה שקורה כאן בדיונים ואנחנו נעמוד על זה. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> לחתור לסיום בבקשה. << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> בסדר. עכשיו אני מדברת פה על כמה נקודות שאני מבקשת לקבל - - - << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> חה"כ רייטן, יש לך עוד שש שניות. << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> אז אני אשמור לפעם הבאה. יש לי כאן המון דברים. זה אפרופו דברים ענייניים שאני מבקשת לומר בהקשר לדברים שאנחנו היום הולכים להגיד. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> אני אשתדל לתת לך את זה בהמשך היום. << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> בסדר גמור. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> מעולה. חה"כ גינזבורג. שלוש דקות לרשותך. אתה רוצה אחר כך? גם אפשר. << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> כן, כן. רק הקטע של עמדת הכנסת על פיצולים, אני עוד לא הצלחתי - - - << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> כן, פיצול אחד לפיצול שני. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> אוקיי. אנחנו חוזרים כרגע לסעיף 47. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> גלית, אתם יכולים רק להגיד לנו מי הגורמים שמנהלים את המשא ומתן? מותר לנו לדעת את זה? << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> כן, רציתי לשאול הרבה שאלות. אבל בגלל שלא ניתן לי. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> אנחנו באמת רוצים לדעת. זה סודי, זה לא סודי? כי אנחנו מרגישים כאילו הכול במחשכים, בין כותלי הכנסת, שזה סוברני שלנו. אז אני רוצה לדעת מי זה הגורמים האלה שעושים את המשא ומתן. ייעוץ משפטי אני יודעת. אבל מי יושב שם? מי נמצאים שם? << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> אני אענה בקצרה. אנחנו מקדישים את החלק השני של הדיון גם לתיקונים וגם לשאלות האלה. בסדר? << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> בסדר גמור. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> עכשיו אני מעוניינת להמשיך עם החוק, תודה. סעיף 47, זיו גלעדי, בבקשה. נא להקריא ולהסביר. << אורח >> זיו גלעדי: << אורח >> איסור העברה, שעבוד או עיקול 47. זכות מהזכויות המוקנות מכוח רישום במרשם אינה ניתנת להעברה, לשעבוד או לעיקול. הסבר. זה סעיף מקובל בהסדרים רגולטוריים. ההיתר הרגולטורי, בין אם זה רישיון, בין אם זה רישום במרשם ובין אם זה איזה שהוא מכשיר אחר, הוא בפני עצמו לא ניתן להעברה. והסעיף הזה פשוט מבהיר שזה המצב. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> חברים, שאלות? << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> כן. אני רוצה לומר משהו ביחס לסעיף הזה ולסעיף הקודם שהם מקבץ אחד. תראו, הסיפור של המרשם הוא בעצם הוא קצת כמו רישוי. כאילו אנחנו עוברים מעולם הרישוי לעולם הרישומי, אבל הלכה למעשה יש פה הרבה מאוד רגולציה שהיא כמו רישוי. כי צריך לעמוד בכללים. כלומר, אתה לא יכול להירשם אם אתה לא עומד בכללים. נכון? זה כמו לעמוד ברישיון. אני לא מבין את ההבדל הזה. אני חושב שאם אנחנו רוצים להגיע לעולם של מרשם שהוא באמת עולם עם הרבה פחות רגולציה, ככל שרוצים, אגב, זו גם שאלה אם בעולם התקשורת זה מתאים לעולם המרשם. אבל אני שם את זה כרגע בצד, כי זאת הנחת העבודה שנמצאת בפנינו. האם לא צריכים להיות עקרונות וכללים קבועים בחוק מי יכול להירשם? כי אם הדבר הזה נתון לכדי שיקול דעתה של המועצה, וכללים שהחוק לא מדבר עליהם, אז למעשה יצרנו פה עולם רישויי חדש, קוראים לו מרשמי, אבל הוא רישויי. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> מה הצעת הייעול שלך בהקשר הזה? << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אז אני אומר, זה מה שאמרתי. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> שמה? לא הבנתי. << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> בואו נקבע באופן ברור ומובהק מה התנאים שנדרש מספק שרוצה להירשם למרשם לעמוד בהם. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> אבל התנאים האלו נקבעו והם באופן מכוון - - - << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> איפה הם נקבעו? << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> ברף המינימלי. << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> איפה הם נקבעו? << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> יש תנאים שבהם אתה לא יכול להירשם. << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> לא, המועצה אמורה לקבוע אותם. << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> לא, לא. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> לא, זה לא. << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> התנאים נקבעו בסעיף 51, שדיברנו עליו. התנאים בסעיף 46, הכללים בסעיף 46 הם כללים לעניין הגשת הבקשה. מה צריך להגיש, איזה מסמכים וכו'. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> אני מבקשת להתייחס באמת לסעיפים עצמם. ותבדקו מה דובר, מה כבר טופל. עוד לגבי 47? << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> כן. עוד הערה חשובה בקשר למרשם. אני חושבת שזה הנושא הכי חשוב שאנחנו מדברים עליו, הכניסה למרשם. וכמו שגם ציינו את זה בפעם הקודמת, אני חושבת שלא צריך לבוא ולומר את זה, שאי אפשר להשאיר את זה לפי מבחן הכנסה, אלא רק בעניין הזה של מספר צופים ומנויים. צריך להכניס עוד אינדיקציות אחרות. כי העלנו בפעם הקודמת את הקשיים וראינו שזה לא כולל וזה לא הופך למשהו שוויוני. וגם לא מייצר כאן את תכלית המטרה של עניין המרשם. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> חה"כ רייטן, זה לא קשור ל-47. << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> כן, לא, אנחנו מדברים על המרשם. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> לא, על העברה. האם יש לך משהו לומר? << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> תראי, זה חשוב בגלל שאנחנו מדברים - - - << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> על זה שזה לא ניתן להעברה יש לך מה לומר? << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> אני חושבת שחשוב רגע להתייחס לזה. כי גם סעיף 47 הרי הוא מתייחס למרשם. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> לא, הוא מתייחס להעברה. זה שהזכות לא ניתנת להעברה. << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> נכון. אבל עדיין. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> סעיף 51 שדנו עליו רבות וארוכות, לדעתי, למעלה משעתיים, הדברים האלה נדונו. אפשר לחזור אליהם אחר כך כשמסכמים את הפרק. כרגע אנחנו כ-47. הבהרתי בפגישה הקודמת ואני מבהירה שוב. אני אנהל את הוועדה באופן הזה שכאשר אנחנו מקריאים סעיף אנחנו מגיבים רק על הסעיף. לכן אני חוזרת, גם כלפייך וגם כלפי כל היושבים בחדר, אך ורק לגבי האופן שבו כרגע כתוב שהזכות למרשם אינה ניתנת להעברה. << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> אז שאלת לגבי הייעול. ואני חושבת שברגע שאנחנו נמצא את הנוסחה הנכונה שבה לא תהיה הכרח ורק לפי כסף זה יפתור גם את הבעיות של הסעיף הזה. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> תודה רבה. לגבי זכות העברה, האם יש למישהו משהו להוסיף? נגה, לגבי זכות העברה? << אורח >> נגה רובינשטיין: << אורח >> כן. מה המנגנון יהיה כשיש העברה של אמצעי שליטה? העברת שליטה? אם אפשר טיפה להסביר מה יהיה המנגנון, כי בכל זאת מניות מועברות. מה יהיה מנגנון האישור. האם יש רק אישור או רק דיווח? 5%, 10%? בחקיקה, משרד התקשורת מכיר את זה, יש מודלים שונים. אם אפשר להסביר, כי זה ממש הסעיף הזה. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> אני מסכימה. << אורח >> זיו גלעדי: << אורח >> זה לא הסעיף הזה, יש סעיף אחר. אני חושב שכאשר נגיע אליו נדבר עליו. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> איזה סעיף? << אורח >> נגה רובינשטיין: << אורח >> לא. אבל כיוון שאין אפשרות להעברה - - - << אורח >> זיו גלעדי: << אורח >> לא, אין אפשרות להעברה של הזכות לרישום במרשם. << אורח >> נגה רובינשטיין: << אורח >> לא. אבל נניח שמישהו בא ורוצה לקנות ממני את הזכות לרישום במרשם. אין אפשרות? << אורח >> זיו גלעדי: << אורח >> לא. אז את זה אי אפשר ואת זה גם היום אי אפשר. לקנות רישיון אי אפשר. אני לא יכול לבוא ולהגיד יש לי חברה שתיכנס בנעליה של חברה שלא שילמה לי איזה שהוא חוב ואני לוקח את הרישיון. << אורח >> נגה רובינשטיין: << אורח >> זה תלוי באיזה דברי חקיקה. יש דברי חקיקה שכן. << אורח >> זיו גלעדי: << אורח >> ברוב ההסדרים הרגולטוריים זה לא אפשרי. וכאן אנחנו מציעים שזה לא יהיה אפשרי. חברה שרוצה להירשם, וזה חוזר אולי להערה של חה"כ רייטן, יכולה להירשם יחסית בקלות והתנאים הם יחסית פשוטים. אבל אי אפשר להעביר את הרישום בין תאגידים שונים. את זה לא ניתן לעשות. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> תודה רבה. זיו, 48(א). << אורח >> קריאה: << אורח >> רגע, אמרת שזה קיים בסעיף, אתה יכול להפנות אותנו רק? << אורח >> זיו גלעדי: << אורח >> כן, אני יכול. רגע. 95. יכול להיות שיש אפילו עוד סעיף, אבל בעיקרון זה סעיף 95. פומביות המרשם, 48. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> אני רוצה להתייעץ רגע עם הייעוץ המשפטי. 48 כולו ואז נעצור. << אורח >> נגה רובינשטיין: << אורח >> לא, אין כאן, ב-95 ו-96 אנחנו לא רואים את זה. 95 זה הגבלות בנוגע לאמצעי שליטה ומינוי נושאי משרה נפרדים. << אורח >> זיו גלעדי: << אורח >> הרישום לא צריך לעבור. החברה שרשומה במרשם, הרישום נשאר על שמה. זה כל הרעיון של חברות, שהן עמידות בפני שינויים בבעלים. השאלה האם צריך לבחון העברת אמצעי שליטה ברמת הבעלות, ברמת המניות, היא שאלה נפרדת, היא לא שאלת הרישום. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> נגה, אני מציעה שכאשר נגיע לסעיף הזה נדון בדבר הזה בהרחבה. זה פשוט לא קשור ל-47 כרגע. זיו? 48. << אורח >> זיו גלעדי: << אורח >> פומביות המרשם 48. (א) מרשם יהיה פתוח לעיון הציבור ויפורסם באתר האינטרנט של הרשות. (ב) במרשם יכללו הפרטים הנוגעים לתחולת הוראות מכוח חוק זה על הרשום במרשם, כפי שקבעה המועצה, ובין השאר: (1) האם הוא ספק תכנים או ספק חדשות המתקשר עם מנויים; (2) האם הוא ספק תכנים גדול; (3) האם עיקר עיסוקו באספקת תוכני צפייה ושמע של מפעל ספורט בעל חשיבות מסחרית; (4) האם עיקר עיסוקו באספקת תוכני צפייה ושמע של מפעל ספורט שהוא אירוע ספורט בעל חשיבות ציבורית. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> אנחנו נתחיל בדברי הסבר. כן, לכל הסעיפים. אני מציעה שתקשיבו טוב לדברי ההסבר. תרשמו לכם אם יש לכם הערות ושאלות. אני כמובן אאפשר לכולם לשאול, ככל שזה נוגע לסעיפים עצמם ורלוונטי אליהם. כן זיו. << אורח >> זיו גלעדי: << אורח >> קודם כל, אמרנו, המרשם הוא הכלי ההסדרתי המרכזי. אני במישור הזה מסכים עם הדברים שאמר קודם חה"כ גינזבורג, שזה בעצם כלי שהוא יכול להיות דומה לרישיון. הסביר המנכ"ל באחד הדיונים הקודמים למה אנחנו עוברים למרשם ולא לרישיון. למה הבדיקה יותר מהירה ויש פחות הוראות מכבידות. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> ופחות עלויות כספיות. << אורח >> זיו גלעדי: << אורח >> פחות עלויות. אני חושב שהדבר הזה הוסבר, אבל עכשיו אני רק חוזר לעניין של הפומביות. הפומביות משקפת כלפי הציבור מיהם אותם גורמים שרשאים. ואני מזכיר שדיברנו הרי לא יספק תכנים וכו'. אז כאן המרשם משקף מי רשאי. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> זה בעצם סעיף של שקיפות. << אורח >> זיו גלעדי: << אורח >> נכון. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> שקיפות ציבורית. << אורח >> זיו גלעדי: << אורח >> שקיפות. והוא עושה סדר גם למאסדר אבל גם לציבור. בגלל זה גם יש חובה שהוא יהיה פתוח ויפורסם באתר. אני אגיד בסוגריים שבדרך כלל המרשם כשלעצמו הוא סוג של קובץ אקסל או לא משנה, איזה שהיא טבלה שבה הדברים מפורסמים. אבל המשמעות הסטטוטורית של הקובץ הזה היא גדולה. לגבי סעיף קטן (ב), אנחנו קבענו את הדברים המרכזיים שלשיטתנו חייבים להיות משוקפים, כי יש להם כל מיני השפעות סטטוטוריות שעוד נגיע אליהן בהמשך. תחולה של כל מיני חובות וכל מיני הסדרים. וחשבנו שהדבר הזה צריך להיות מאוד ברור ולא להיות נתון לפרשנות. אני לא בדיוק יודע אם אתה מתקשר עם מנויים, יש מפעל ספורט בעל חשיבות ציבורית או לא. אז חשבנו שהדברים האלה צריכים להופיע במרשם. שוב, בעיקר כדי לעשות סדר ולמנוע מחלוקות. זה לא שולל את האפשרות שבמרשם יופיעו עוד פרטים שאנחנו למשל לא ראינו אותם כהכרחיים. נגיד סתם לדוגמה, המועד שבו נרשם הגוף במרשם. יכול להיות שזה חשוב, יכול להיות שזה פחות חשוב. לא ראינו סיבה להסדיר את זה בחוק ולכן הרשימה הזאת היא רשימה שאפשר להוסיף עליה. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> מה זה ספק תכנים גדול? << אורח >> נגה רובינשטיין: << אורח >> חייבים ללכת להגדרות, אחרת אין טעם. << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> זה בהגדרה שלא קראנו אותה. << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> כל ההסדרים פה, כל ההגדרות פה הן הגדרות שנוגעות לסמכויות אחר כך שמופיעות בהמשך החוק. כפי שאמרתי בדיונים הקודמים, אנחנו בהצעת החוק מבקשים למקד את ההוראות במפוקחים הרלוונטיים. לא כל הוראה תחול על כולם, אלא רק על המפוקחים הרלוונטיים. זה גם שוני גדול מאוד לעומת המצב הקיים ואנחנו חושבים שגם בכך יש צמצום רגולציה. לדוגמה יש הוראות שחלות על ספקי תכנים גדולים, שחקנים שנחשבים כספקי תכנים גדולים. ונגיע אליהם בהמשך למי הם. אבל אלה הוראות מהעולם התחרותי, שלא נכון להחיל אותם על כל ספק תכנים, רק על ספקים שעוברים איזה שהוא רף מסוים של גודל. זה חלף להחיל הוראה תחרותית רוחבית על פני כל ספקי התכנים, גם אם הם לא עוברים את אותו רף. ואז זה יוצר רגולציה מכבידה מידי לטעמנו. << אורח >> נגה רובינשטיין: << אורח >> אבל בוא נדבר על ההגדרות עצמן. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> נגה, לא להיכנס לו בדברים. << אורח >> נגה רובינשטיין: << אורח >> אבל זה סתם. << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> אותו דבר לעניין מפעל ספורט בעל חשיבות מסחרית. יש הסדרים שנוגעים למפעלי ספורט ספציפיים שיש להם חשיבות מסחרית, יש להם כוח שוק. ולכן לדוגמה הם חייבים, אסור להם למכור את המוצר בבלעדיות או להפלות בין פלטפורמות והוראות מהסוג הזה. אותן הוראות יחולו רק על מפעלי ספורט שיוכרזו כמפעלי ספורט בעלי חשיבות מסחרית. אם הם לא נחשבים ככאלה אז ההוראות לא חלות עליהם. החשיבות של שיקוף הדבר במרשם כדי שכל מפוקח יידע איזה הוראות חלות עליו ואיזה לא. מפוקח שלא חלות עליו, שלא עומד באף אחת מההגדרות שמנויות פה, היקף ההוראות שיחולו עליו הוא מאוד מינורי ביחס למפוקחים אחרים. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> שנייה. זיו, אתה רוצה לסיים או להוסיף לדברי ההסבר לסעיף קטן (2), (3), (4)? << אורח >> זיו גלעדי: << אורח >> לא, אני סיימתי. אם אתם רוצים שנקריא את ההגדרות אפשר. << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> לא הקראנו אותן, זיו, נכון? << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> אוקיי. << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> אז בואו נבין במה מדברים. << אורח >> נגה רובינשטיין: << אורח >> אני יודעת שכבר עברנו את 47. מה זה הזכויות שמוקנות מכוח סעיף 47? סעיף 47 מתייחס לזכות מהזכויות המוקנות. אין זכויות, זה רק חובות. אז על מה אנחנו מדברים? אני מרגישה שאנחנו מלהגים כאן קצת, אנחנו לא מדברים - - - << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> זו שאלה טובה. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> רגע, שנייה. נגה ואפרת, סיימנו את דברי ההסבר. יש לייעוץ המשפטי כמה הערות לתת. אחר כך כל אחד מכם יוכל לדבר. תנשמו, אף אחד לא ייצא מתוסכל בלי תשובה. אוקיי? << דובר >> פנחס גורט: << דובר >> אולי רגע קודם רק נכון לומר שיש זכויות כמובן. כי ברגע שאדם נרשם אז יש לו את הזכות לשדר. << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> הזכות לשדר. << אורח >> נגה רובינשטיין: << אורח >> איזה זכות? << דובר >> פנחס גורט: << דובר >> הזכות לשדר. אני לא רוצה להיכנס לזה, כי זיו יתייחס אני מניח. << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> אז זיו, אתה יכול להסביר מה זה הזכויות? << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> פנחס, אבל כתוב שזה זכות מהזכויות. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> לא, לא. << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> זה זכות מהזכויות, לא זכות, הזכות לשדר היא זכות אחת. << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> בדיון הקודם נתתי הסבר של כמה דקות לגבי הפקות מקור. בהפקות מקור אחת הזכויות שיש לי כמי שרשום במרשם זה להזדכות על הפקות מקור שלי מול שחקן - - - << אורח >> נגה רובינשטיין: << אורח >> זו חובה. << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> לא, זאת זכות. << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> מה זאת אומרת? << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> יש לצידה חובה, אבל הזכות. לדוגמה, נתתי את הדוגמה הזאת לעניין ספק - - - << אורח >> נגה רובינשטיין: << אורח >> חובה שיש בצידה זכות - - - << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> לא, לא. זה לא יעבוד ככה, חבל. אוקיי, הבא, לא אכפת לי אם זה חבר כנסת או גורם מקצועי שנכנס בדברים של המנכ"ל או של כל אחד אחר, הגורמים המקצועיים ייצאו מיד החוצה, הח"כים יקבלו קריאה. ביקשתי, אני מבקשת בפעם האחרונה, מעכשיו יהיו גם השלכות. כן אדוני המנכ"ל? << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> הדוגמה שנתתי בפעם שעברה הייתה של שחקן עם מחזור הכנסות של 30 מיליון, שלא עובר את הרף. ניסיתי להסביר למה אנחנו רוצים לתת זכות להירשם במרשם גם למי שלא חייב להירשם במרשם. אז אחת הדוגמאות לעניין הזה זה הזכות בעצם ברגע שאתה נרשם במרשם, נכון, חבה עליך חובה להפיק הפקות מקור בהיקף של בסופו של יום 6.5% מאותם 30 מיליון. אבל אם אני הפקתי או אם ממילא אני רוצה להפיק הפקות מקור בהיקף הזה, כשאני רשום במרשם יש לי גם איזה שהוא נכס שאני יכול להציג בהתקשרות מול הוט, yes או סלקום טי.וי או כל פלטפורמה אחרת. זה אפשר לזכות את אותן הוצאות שהוצאתי בגין הפקות מקור. זאת בעיניי זכות. יש זכויות נוספות גם. << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> רק להבהיר. אם אתה לא מפיק את אותן הפקות מקור באותו שיעור שיקבעו או נקבע אז אין לך את הזכות להתקשר עם הוט? << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> לא. << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> אתה חייב בשביל להפיק הפקת מקור? << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> אם אני לא עברתי את הרף של 40 מיליון, ורשמנו לעניין הזה את ההערה, יכול להיות שאנחנו צריכים גם להתייחס לדברים שלא קשורים להכנסות. אבל נניח רגע לצורך הדיון שהרף הוא רק הכנסות. אם לא עברתי את הרף של 40 מיליון שקלים לא חלות עליי חובות לעניין הפקות מקור. אבל יכול להיות שאני כערוץ קטן אני ארצה לשדר - - - << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> לא, לא, זאת לא השאלה. ברור, זה אנחנו מבינים אחת את השני. אני שואלת שוב. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> חה"כ רייטן, אולי נחכה רגע. גם הייעוץ המשפטי רוצה לדבר. יהיה לך זמן, תוכלי לכתוב את השאלות האלה. אני פשוט רוצה שיהיה סדר. << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> אבל זה בדיוק, אנחנו נגענו פה בנקודה, אז בואו נסיים את הדיון בנקודה ונעבור לנקודה אחרת. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> תסיימי את זה ובואי. את רוצה לשבת פה ולנהל את הסיפור? << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> האמת שכן. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> אני מרגישה את זה טוב מאוד. << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> אבל לא, עזבי, די, לא מצחיק. באמת, שנייה רגע. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> אני מרגישה את זה לאורך כל הדרך. << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> לא, לא, ממש לא. האמיני לי, לא הייתי לוקח את הג'וב הזה. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> ברור שלא. כן? << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> אני רק שואלת שאלה באמת בשביל להבין, עם מוזיקת רקע. מה שאני מנסה להבין באמת, כשאתה מגדיר את הזכויות ואתה אמרת הזכות היא ברגע שאתה נרשם גם פחות מ-40 מיליון, 30 מיליון, אז הזכות שלי עכשיו היא גם לשדר בפלטפורמות כאלה. << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> לא, זאת זכות שקיימת לי גם ללא. << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> אז אתה יכול לחדד את הזכויות שוב? << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> יש זכויות שנגזרות מרישום. << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> מה למשל? << אורח >> קריאה: << אורח >> פריקות שירותים בסעיף 76, לצורך העניין, זאת זכות. << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> אני לא בטוח שזאת זכות. << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> רגע, תנו לו. הוא יודע לבד. << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> הזכות שהתייחסתי אליה עכשיו, ויש זכויות נוספות, הזכות שהתייחסתי אליה עכשיו זה הזכות להזדכות על הפקות מקור שאני מוציא. << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> אני לא מבינה את זה. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> כן, אני גם לא מבינה. << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> לא, רגע, אני רוצה לחדד את זה. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> אני מציעה כזה דבר: אני רואה שלהרבה אנשים יש הרבה שאלות עוד פעם על 47. << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> זה לא שאלות. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> טענות, מענות. עוד חידודים על סעיף 47. << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> זה בירור. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> זה הדיון. << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> זה נקרא בירור מושגים. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> אני מעוניינת לשמור כרגע על זכותו של פנחס, היועץ המשפטי, שרוצה לומר כמה דברים. אחרי זה אני רוצה שזיו יקריא את ההגדרה ואחרי זה כל אחד יקבל את זמן הדיבור שלו. לכן אני עוצרת כרגע את הדיון. פנחס, אחרי זה זיו, אחרי זה מהסדר הזה, כל אחד גם יכול לחזור ל-47, גם יחזור ל-48. כל שאלה תישאל בזמנה ובעתה. כן פנחס. << דובר >> פנחס גורט: << דובר >> יש לי חידודים ממש קטנים. קודם כל, אני חושב שבמילה "מרשם" ב-48 חסרה ה' הידיעה. יכול להיות? << אורח >> זיו גלעדי: << אורח >> לא, כי יש שני מרשמים. יש מרשם ספקי תכנים ומרשם ספקי חדשות. ולכן כל אחד מהם - - - << דובר >> פנחס גורט: << דובר >> המרשם יהיה פתוח? << אורח >> זיו גלעדי: << אורח >> כל אחד משני המרשמים שכרגע יש בחוק. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> תחבירית זה לא נכון. << אורח >> זיו גלעדי: << אורח >> אבל זה לא המרשם, יש שני מרשמים. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> "מרשם יהיה" זה לא נכון. << אורח >> זיו גלעדי: << אורח >> זה עבר עריכה לשונית ספציפית, אבל אני לא מתווכח על היגוי. רק אומר מה הכוונה הייתה, שיש יותר ממרשם אחד. << דובר >> פנחס גורט: << דובר >> נרשום לעצמנו כוכבית על זה. עכשיו שאלה נוספת, כשכתוב "האם הוא ספק תכנים גדול" אז ההגדרה היא ספק תכנים רשום גדול. אני חושב שצריך להיצמד להגדרה, שם כן חסר. נכון? << אורח >> זיו גלעדי: << אורח >> אני מסכים. << דובר >> פנחס גורט: << דובר >> אוקיי, בסדר. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> להוסיף את ה-"רשום גדול"? << דובר >> פנחס גורט: << דובר >> כן. ספק תכנים רשום גדול. דבר נוסף, לגבי הרשימה שנקבעה כאן, שכמו שאמרת קודם ובצדק, כתוב בין השאר שזה רשימה פתוחה, אבל אלה דברים שהיו חשובים לכם. רק רציתי להבין למה בחרתם דווקא את הארבעה פרטים האלה? רק להבהרה. << אורח >> זיו גלעדי: << אורח >> הדברים האלה עשויים ליצור זכויות מול צדדי ג' ועשויים להיות במחלוקת. למשל מול צרכן או מול ספק תכנים אחר. ולא חשבנו שנכון שיתחיל לעלות בשיח ביניהם האם אתה גדול, תראה לי את היקף ההכנסות שלך. זה מוצר במרשם ואין מחלוקת עכשיו האם הוא גדול או האם הוא מספק מפעל ספורט בעל כשירות מסחרית. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> האם אתם רוצים לשמוע את ההגדרה של ספק תכנים גדול? האם אנחנו רוצים? זיו? << אורח >> זיו גלעדי: << אורח >> לדעתי נכון, ברגע שהזכרנו את זה נכון להקריא. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> אז בוא נקריא. << אורח >> זיו גלעדי: << אורח >> אני לא בטוח שנכון להתחיל לנהל דיון על כל אחד לעומק. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> לא מנהלים על זה דיון, מקריאים את זה. ואחרי זה אנחנו מתחילים את הסבב. << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אז מה יש להקריא? << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> כל מה שיש לכם לשאול או לחדד על 47 ו-48 תרשמו לפניכם. אם מישהו כבר אמר או שאל לא לחזור עליו. כן זיו? << אורח >> זיו גלעדי: << אורח >> "ספק תכנים רשום גדול", אני חוזר לסעיף 1, "ספק תכנים רשום שהכנסתו השנתית האחרונה עולה על 600 מיליון שקלים חדשים". אני חושב שנכון לדבר, לפחות להקריא את ההגדרות של מפעלי ספורט. << אורח >> נגה רובינשטיין: << אורח >> רגע, רק תסביר מה התכלית, למה ספק תכנים גדול לעומת ספק תכנים בעל חשיבות מסחרית. << אורח >> מודי שרפסקי: << אורח >> כן. ולמה ספק בעל חשיבות מסחרית לא מופיע בסעיף כמשהו שאמור להופיע במרשם, אם הוא ספק בעל חשיבות מסחרית. במרשם, בסעיף 48 כתוב כל מיני דברים שאמורים להופיע במרשם. אחד מהם זה ספק תכנים גדול. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> כן זיו? << אורח >> זיו גלעדי: << אורח >> "ספק תכנים בעל חשיבות מסחרית" לדעתי הוא נשמט בשגגה. אני מסכים שהוא צריך להופיע במרשם. << אורח >> מודי שרפסקי: << אורח >> בתוך הרשימה? << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> וזה פרק שהסתיימה עליו העבודה המקדימה? רק שנבין. << אורח >> זיו גלעדי: << אורח >> לא נעים לי השאלה הזאת בסגנון הזה. << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> גם לי לא נעים. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> רגע, רגע. << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> הצגתם לנו שהכול פה פרקים שכן הסתיימה העבודה והנה אנחנו רואים שלא. << אורח >> זיו גלעדי: << אורח >> הנוסח שמונח בפניכם הוא גרסת בטא, לא עברנו על הדברים כמו שצריך. << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> יפה מאוד, זה בדיוק העניין. << אורח >> זיו גלעדי: << אורח >> עכשיו על כל דבר להסביר? << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> כן, צריך. אתם הבאתם את זה לכנסת? כן. כן. << אורח >> זיו גלעדי: << אורח >> אז זאת התשובה. התשובה היא שמונח בפניכם - - - << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> יפה, זה לא נעים לך. << אורח >> זיו גלעדי: << אורח >> - - - נוסח שלא הושלמה עליו העבודה ואני לא חושב שאני צריך לפרט על כל סעיף אם הוא נדון בחודש אפריל או - - - << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> אתה ממש צריך. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> חה"כ רייטן. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> מה זאת אומרת? << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> אתם פקידים, אתם צריכים לבוא לכנסת ולתת כאן הסברים. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> חה"כ רייטן, קריאה ראשונה. << אורח >> זיו גלעדי: << אורח >> אני לא חושב שאני לא נותן הסברים. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> חה"כ רייטן, אני לא מוכנה שתדברי באופן הזה - - - << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> אה, באמת? << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> מה, איך שאת דיברת לאנשים פה? << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> חה"כ שלי טל מירון, קריאה ראשונה. << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> אל היועמ"שית כן ואל זיו לא. זה כאילו האכיפה הבררנית? << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> אני לא מוכנה - - - << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> אל המשנה כן אבל אל זיו לא. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> קריאה שנייה. אני וגם צוות הייעוץ המשפטי שיושב לידי חשים מאוד לא בנוח כשחברת כנסת מדברת ככה לגורם מקצועי. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> אבל זה מה שאת עשית בחודשיים האחרונים. << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> גברתי שכחה איך היא התייחסה. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> קריאה שנייה. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> אני לא בקריאה בכלל. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> את יכולה להביע את דעתך בצורה קצת יותר מכבדת. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> גם את. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> קריאה שלישית, נא לצאת החוצה ל-10 דקות. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> אני לא הייתי אפילו בקריאה ראשונה. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> ולחזור. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> אני אפילו לא הייתי בקריאה ראשונה. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> אז קריאה שנייה, את לפני שלישית. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> אבל לא הייתי בראשונה. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> אז קריאה שנייה, את לפני שלישית. ואני חייבת לשקף את התחושה שלי. אתן לא עוזרות בשום צורה לחוק הזה להתקדם? << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> סליחה? << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> אתן מעכבות את החוק הזה מתחילת הדיון. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> אם לא אנחנו אני לא יודעת מה היה קורה פה בשבועיים האחרונים. היחידה שהייתה פה כל דיון, יותר ממך. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> קריאה שלישית. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> זה קצת חוצפה. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> כן, שמעתי אותך נואמת. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> את חצופה ברמות. אם לא ההערות שלנו, איפה החוק הזה היה? << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> נא לצאת, תודה. לחצי שעה. תודה. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> בושה וחרפה שאמרת את הדבר הזה. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> לחצי שעה, תודה רבה. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> מה שאת לא יודעת על החוק הזה אנחנו מלמדים אותך. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> תעלי סרטון בטיק-טוק. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> אני אעלה גם אעלה. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> איתי את ה-17 לייקים. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> גם אינסטגרם. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> ראיתי את ה-17. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> אני רואה שאת עוקבת מקרוב. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> זה פשוט צץ לי. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> מעולה שאת עוקבת. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> אבל זה קומי, אני חייבת לציין שזה קומי. תעשי סדרת ג'יימס בונד. 007. (חה"כ שלי טל מירון יוצאת מאולם הוועדה) << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> מי שבא לפה כדי לגזור קופון בטיק-טוק, באמת, שלא יבוא. << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> גברתי, בואי. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> תודה. << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> מי שעשה פיליבסטר זה לא אנחנו, כן? << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> תודה. אני מאוד מקווה, מאוד מקווה שהיחס כרגע קצת יותר אסוף והולם. אנחנו נעשה ח"כ וגורם מקצועי. חה"כ גינזבורג, בבקשה, 47 ו-48. << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> כשמדברים על ספק תכנים, האם מדובר על כל ספק תכנים? למשל כי ספק תכנים הוא לא רק ישראלי. כל ספק תכנים. נכון? << אורח >> זיו גלעדי: << אורח >> ההגדרה ספק תכנים היא לא רק ישראלי, אבל הרישום במרשם הוא רק על ישראלים. דיברנו על זה בסעיף האשון במרשם. בסעיף 51. << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> ואתם לא רוצים לחדד את האירוע הזה? << אורח >> זיו גלעדי: << אורח >> עלו הערות לגבי זה, כשדיברנו על סעיף 51. כרגע זה הנוסח. רק ישראלים צריכים להירשם. שוב, חזרנו להגדרה. זה רוב ההכנסות הן בישראל וכו'. דיברנו על זה. << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> כי כתוב פה האם הוא ספק תכנים או ספק חדשות המתקשר עם מנויים. אגב, האם מתקשר עם מנויים זה לגבי יחס לספק התכנים או לגבי ספק חדשות? << אורח >> זיו גלעדי: << אורח >> כל אחד מהם. << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אז זה לא ברור. כי אם אני קורא את העברית כתוב פה שספק חדשות המתקשר עם מנויים. << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> הכוונה היא לאחד מהם. יש הגדרות נפרדות לספק רשום שמתקשר עם מנויים. וזאת הכוונה. << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> צריך לחדד. << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> אין הגדרה כרגע לספק שמתקשר עם מנויים. << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> צריך לשנות, אין דבר כזה. << אורח >> נגה רובינשטיין: << אורח >> את זה צריך בדיוק להגדיר. << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> צריך לכתוב פה האם הוא ספק תכנים או ספק חדשות המתקשרים אולי עם מנויים. << אורח >> נגה רובינשטיין: << אורח >> לא רק זה, יש הבדל. << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אנחנו קוראים את העברית. אנחנו מבינים שזאת גרסה בטא, אז בואו נעבור לגרסת גמא. << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> בסוף הייתה פה עבודה מקצועית ענפה של גורמי המקצוע בכל הממשלה ולכן ההערות האלה בעיניי, חשוב לי לומר, הן לא במקום. הייתה פה עבודה מקצועית מקיפה של עובדי משרד התקשורת, של משרדים ממשלתיים נוספים. עבדנו על זה ואני נותן לכם את זה כפרמטר להשוואה מול הרבה מאוד הצעות חוק ממשלתיות שאני הייתי שותף להן. העבודה פה הייתה משמעותית הרבה יותר ומקיפה הרבה יותר. לכן הערות כאלה בוודאי ישירות מול אנשי המקצוע הן לא במקום. << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אדוני המנכ"ל, כשאני מעיר הערה בעברית - - - << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> מי אמר שזה גרסת בטא? << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> לא, לא, לא על זה דיברתי. << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> על האופן שבו סעיף - - - << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> לא על זה דיברתי. דיברתי על גרסת בטא או גרסת גמא. << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> בסדר, מאה אחוז. אבל כיוון שחלק מתפקידי הוא לטייב את הסעיף - - - << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> איתן, אתם לא תשבו פה ותצעקו. << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> - - - אני יכול לומר שיש פה בעיה בעברית וצריך לתקן אותה. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> איתן, תנמיך את הקול. << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> אני יכול להסכים עם זה. << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> זה חלק מהתפקיד שלי. << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> אני גם יכול להסכים עם זה, חה"כ גינזבורג, אבל אני לא מסכים עם אמירות שנועדו להציג את החוק הזה, את הצעת החוק שאנחנו מביאים ומאוד מאמינים בו מקצועית, שנכון שבהיבט הנוסח העבודה נקטעה לקראת הסוף ולא הושלמה. לא הסתרנו. << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אלעד, אתה אמרת. << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> בהיבט המקצועי יש פה עבודה. לא, זה חשוב לי לומר. << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> נעשתה עבודה רבה, אמרת את זה כמה פעמים. << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> נעשתה עליה עבודה רבה, מקצועית. אנחנו מאמינים במקצועית. אי אפשר לרתום הכול בהכול. << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אדוני, אתה אמרת עכשיו כששאלתי אותך לגבי הנוסח בעברית - - - << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> לגבי הנוסח אני מקבל. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> רק שנייה. << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אתה אמרת אם צריך לתקן, נתקן. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> איתן, איתן. << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אז לכך הערתי. הבנת? << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> איתן, אני לא רוצה. איתן. << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> לא ביחס לכל החוק וכו'. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> איתן, אתה לפני קריאה. << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אם צריך לתקן, נתקן. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> קריאה ראשונה איתן. אני מבקשת להרגיע את הרוחות. אפשר לדבר. << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> מי? << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> כולם. << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> מותר למישהו לצעוק עליי? אז גם לי מותר להרים את הקול. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> גם מולי. גם מולי. << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> לא רק לך מותר להרים את הקול ולא רק למנכ"ל מותר להרים את הקול. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> איתן, מה קורה לכם היום? << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> הוא הרים את הקול עליי. מה יש לך? << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> אז אני מבקשת להרגיע את הרוחות. << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> תרגיעי את מי שמרים, לא את מי שמגיב. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> איתן, גם המנכ"ל, גם אתה. << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> את פונה אליי, לא למנכ"ל. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> אתה, אתה - - - << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> מה לעשות? << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> תקשיבו, אתם לא תהיו בדיון היום. אם אתם באים היום בגישה של לפוצץ, לא תהיו בדיון. אני רוצה לאפשר לכם, נא להרגיע את הרוחות. אפשר גם לדבר בצורה מכבדת. והדברים שלך יישמעו יותר טוב. לא צריך לצעוק על המנכ"ל כל היום. << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> הוא צעק עליי. << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> אני לא. אני בוודאי לא התכוונתי לצעוק. אני צרוד, אז יכול להיות שזה נשמע ככה. בוודאי לא התכוונתי לצעוק. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> אדוני המנכ"ל. << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> פשוט חורה לי אמירות כלפי העבודה המקצועית שנעשתה פה. ולא התייחסתי לתיקון הנוסח שבהחלט יתכן שצריך לעשות. התייחסתי להערות כמו גרסת בטא, גרסת גמא. זה לא נכון, זה לא במקום, זה להוציא דברים מהקשרם. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> איתן, אוקיי, אדוני המנכ"ל, איתן, אני מבקשת האם יש לך הערות נוספות לגבי 47 ו-48? ואם אפשר לומר אותן בנחת. << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> מכיוון שהתפקיד שלי הוא לטייב את החוק ולתקן ולהעיר זרקורים על מקומות שבהם החוק לא מדויק, על אחת כמה וכמה אם אומר היועץ המשפטי שהעבודה טרם הושלמה על החוק. אז גם אם אתה אומר שאם צריך לתקן נתקן, צריך לתקן, לא אם צריך. צריך. כי גילינו שהפרשנות בעברית יכולה לבלבל את מי שאחרי זה יקבל את החוק הזה המוגמר, ככל שיהיה מוגמר. ולכן אם אני אמרתי שזה גרסת בטא כי לא סיימו את העבודה, אז בשביל זה אנחנו נמצאים פה, כדי לדייק אותה. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> אז בוא נדייק. << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> על אחת כמה וכמה, גם אם יש הצעת חוק שגמרו לעבוד עליה לתלפיות בממשלה, עדיין מגיעים לכאן ומתקנים תיקונים. אז גם הערה אם צריך לתקן, נתקן, זה כאילו שנבדוק. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> איתן. << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> בחלק השני תראו שגם הרבה מההצעות שהצעתם וספציפית אתה חה"כ גינזבורג, קיבלנו. ואנחנו מסכימים שצריך לתקן אותן. זה לא בא משם. << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> בסדר גמור, אנחנו רוצים לשתף פעולה. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> עכשיו לגורם מקצועי. נעשה פינג-פונג. אני מבקשת שמה שקרה עכשיו לא יחזור על עצמו. הערות נקודתיות ומקצועיות ל-47 ו-48. גילית רובינשטיין, נא להציג את עצמך. << אורח >> גילית רובינשטיין: << אורח >> בוקר טוב, גילית רובינשטיין, מנכ"לית איגוד לשכות המסחר. גלית, ברשותך אני רוצה להתייחס לנושא שהוא טיפה יותר רוחבי, אבל אני לא אקח יותר מדקה מזמננו. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> אוקיי. << אורח >> גילית רובינשטיין: << אורח >> הנושא של הפיצול הוא נושא קריטי. הוא קריטי כי הוא מתנהל גם מאחורי הקלעים וזה בסדר. אבל אני חושבת שחייבים לשמוע את המגזר העסקי כאשר מתנהלים ולא להגיע לפה עם החלטות שהן כבר גמורות ולבוא ולהציג בפנינו בדיון הבא, כמו שאמרת - - - << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> אז אני אשמח לשמוע מה עמדתך. << אורח >> גילית רובינשטיין: << אורח >> אז אני רוצה להגיד. קודם כל, ברמה העקרונית אני מבינה שזה בא ממקום טוב. ממקום שבו אתם אומרים יש דברים שהם פחות בשלים שבתוך הממשלה יש עליהם אי הסכמות וצריך יותר ליבון ולכן אניח אותם כרגע בצד ונתקדם בינתיים עם הדברים האחרים. אני מבינה את הרציונל. אבל בתוך הרציונל הזה, בסופו של דבר יש פה פגיעה. מה הפגיעה? היא עומס רגולטורי. אנחנו כמייצגי המגזר העסקי עושים הכול בשביל להפחית את כמות הרגולטורים - - - << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> בהנחה שיש פיצול או שאין פיצול? << אורח >> גילית רובינשטיין: << אורח >> בהנחה שיש פיצול. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> אז נוצר עומס רגולטורי. << אורח >> גילית רובינשטיין: << אורח >> נוצר כרגע מצב עובדתי, ממה שאני מבינה, שיש גם את הרשות השנייה וגם את המועצה החדשה. ויש ביניהם איזה שהיא חלוקה במקביל גם לרשות התחרות שממילא כבר עלה פה בדיונים איפה המקום של רשות התחרות מול סמכויות שניתנות למועצה החדשה. יש פה סוגיות שמעמיסות רגולטורית על המגזר העסקי. הן מייצרות אי ודאות, הן מייצרות איזה שהוא חיכוך לא בריא. אני רוצה להפנות את תשומת ליבכם. באוסטרליה יש 25 מיליון תושבים ו-80 רגולטורים. בהולנד יש 17 מיליון תושבים ו-12 רגולטורים. בישראל יש 10 מיליון תושבים ו-209 רגולטורים. אני מציינת את זה כי כל המאמצים שלנו בכנסת כל הזמן זה להפחית רגולטורים ולא להוסיף עוד עומס רגולטורי. אז פעם אחת זה ממש חשוב להבין את זה ולראות איך מטפלים בזה. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> אני רוצה, לפני שאני מעבירה את הדברים שלך לתשובתו של המנכ"ל, לחדד. מבחינתך כרגע הבעיה העיקרית היא שבהנחה ויהיה פיצול אנחנו עומדים מול שני רגולטורים. ובמקום להפחית אנחנו מגבירים. << אורח >> גילית רובינשטיין: << אורח >> נכון, זה אחד. שתיים. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> אדוני המנכ"ל, אנא הקשב רוב קשב. << אורח >> גילית רובינשטיין: << אורח >> שתיים, במקרים שבהם אנחנו כבר דנו פה על כל מיני סעיפים, יש משמעות מחדש ברגע שאת מפצלת את החוק. במשמעות של אותם סעיפים שכבר דנו. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> זה כבר נאמר כמה וכמה פעמים. << אורח >> גילית רובינשטיין: << אורח >> אוקיי. זה משהו שצריך להתייחס ולחזור אליו. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> אוקיי. אבל הנקודה שאת העלית פה עכשיו אני כן אשמח לשמוע את דבריו של המנכ"ל. << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> עומס רגולטורי זה תולדה לא רק של מספר הרגולטורים. מספר הרגולטורים, הצעת החוק הזאת מבקשת לצמצם בתחום השידורים את מספר הרגולטורים משניים לאחד. זה נכון שאם נושא החדשות יפוצל מהחוק, אז אנחנו נשאיר את הרשות השנייה לתקופה מסוימת גם כרשות פעילה. ואז במובן הזה אנחנו ניוותר עם שניים. בעיניי לתקופה קצובה, עד שנושא החדשות ייפתר ויעוגן בצורה מסודרת. לעניין העומס הרגולטורי והיקף ההוראות שחלות, אני חושב שאין פה ספק מכל בחינה אובייקטיבית שאנחנו מפחיתים מאוד את העומס הרגולטורי על השוק הזה לעומת המצב הקיים. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> אלעד, אבל בוא ניקח תסריט של גוף שידור חדש שכן רוצה לשדר חדשות. זאת אומרת שמאותו רגע הוא חדש, הוא כפוף גם למועצה וגם לרשות השנייה. << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> לא. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> בוא נחדד את זה. << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> המצב היום הוא שגוף חדשות חדש שרוצה לשדר בכבלים הוא צריך רישיון מהרשות השנייה וצריך להיות מפוקח על ידה. וזה אם נפצל את נושא החדשות זה המצב שיישאר. גופים רגולטוריים, בגלל שזה חסם - - - << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> רגע, ואם הגוף הזה רוצה לשדר חדשות? << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> גופי חדשות שלא רוצים לשדר בכבלים קמו, קם אחד בולט, i24 וקמו אחרים והם משדרים ללא כל רגולציה היום. זה אחד מהעיוותים הקיימים בשוק שהצבענו עליהם. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> אוקיי, בסדר. << אורח >> גילית רובינשטיין: << אורח >> מילה אחרונה. אני חושבת שאם מתקיימים דיונים מאחורי הקלעים צריך לחשוב איך ועם מי מהמגזר העסקי - - - << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> זה כבר נאמר ודובר והבהרתי כבר בתחילת הישיבה היום. השבוע, בעזרת השם, הסיפור הזה נפתר. זה באמת רצון טוב לצאת מהקופסה ולנסות לייצר איזה שהוא משהו. בסוף השבוע יהיו לי תשובות. << אורח >> גילית רובינשטיין: << אורח >> תודה רבה. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> חה"כ רייטן. << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> תודה רבה. אבל את תוכלי רק לומר, גברתי יושבת-הראש, לפני שאני שואלת את המנכ"ל שאלה, מי הגורמים שיושבים? << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> המנכ"ל, לוועדה מחר, לשיחה מחר? << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> לא, עד עכשיו. עד עכשיו בישיבות. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> זה כולם עם כולם. מחר זה ייקבע ביני לבין השר לבין היועצת המשפטית לכנסת. << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> עד עכשיו. זאת אומרת, בעצם מי ניהל את המשא ומתן? << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> לגבי הפיצול? שמעי, הדבר הזה נזרק כפתרון אד הוק. למנכ"ל יש מה לומר על זה מבחינה מקצועית, לשר יש מה לומר על זה על מה אני מוכן, מה אני לא מוכן לוותר. לי יש מה לומר על זה כיושבת-ראש הוועדה, ליועצת המשפטית לכנסת יש מה לומר על זה מבחינת מה הבשיל. לכולם יש מה לומר על זה. אני, המנכ"ל, השר, שגית, כולנו מדברים כל הזמן. קבענו שחר במעמד השר היועצת המשפטית של הכנסת ואני מנקים שולחן ומחליטים. << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> השר, יועצת משפטית. << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> אם אפשר רק להוסיף, במקביל מתנהל גם שיח בתוך הממשלה על העניין הזה. ואנחנו מנסים להגיע להסכמות מול הייעוץ המשפטי לממשלה. << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> וגם רשות האסדרה שהיו להם הרבה מאוד - - - << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> רשות האסדרה לא רלוונטית לעניין הזה. << אורח >> נגה רובינשטיין: << אורח >> למה? אם יש תזכיר חדש בוודאי שרלוונטי. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> אנחנו לא פותחים לדיון. << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> סבבה, בדיוק, לא פותחים. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> לגבי 47 ו-48. << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> כן, כן, רק שאלה, בדיוק. שאלה. אז רק הערתי נרשמה שאני חושבת שרשות האסדרה חשובה מאוד נוכח הערותיה. מה שאני רציתי לשאול אותך זה אפרופו קודם לכן שלא יכולתי לשאול, היה לגבי רשימת הזכויות. שאלתי את זה קודם לכן. נתת איזה שהוא הסבר שלא הצלחתי להבין ממנו מהי הזכות. ניסיתי לשקף לך מה אמרת, אבל אמרת שלא שיקפתי אותך נכון. אז אני ממש מבקשת להבין מהן אותן זכויות. זכות מהזכויות המוקנות. אז השאלה אם אתם רוצים לאסוף את הזכויות האלה ולהסביר לנו אותן בצורה יותר מסודרת? << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> אני יכול לתת דוגמאות. בסוף רישום במרשם גם מטיל חובות וגם מקנה זכויות. אז דיברנו על הזכות המובנת מאליה שהחל מגודל מסוים אתה לא יכול לשדר ללא רישום. << אורח >> נגה רובינשטיין: << אורח >> חובה, זה לא זכות. << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> למה זה זכות? << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> כי הרישום במרשם מקנה לי את הזכות, אם אני עכשיו - - - << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> להוציא כסף. << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> לא. אם אני עכשיו שחקן עם היקף של מעל 40 מיליון שקלים, הזכות, הרישום במרשם מקנה לי את הזכות לפעול בשוק. << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> מה זה לפעול בשוק? << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> החוק למעשה אוסר על פעילות בשוק מעל היקף כזה ללא רישום במרשם. אז הרישום מקנה זכות. אז זה רובד אחד. רובד אחר זה הוראות ספציפיות. הוראה ספציפית אחת זה בעצם הצד השני של החובה שמוטלת על פלטפורמה ועוד לא הגענו אליה, לשאת ערוצים מסוימים תחת תנאים מסוימים. ערוצים שרשומים במרשם. בעצם זו הוראה שנקראת מס קרעי. הפלטפורמות חייבות בתנאים מסוימים, בעיקר זה נועד לערוצים חדשים שרק נולדו והתחילו את ימיהם. חייבות להכניס אותם ולהפיץ אותם לציבור ללא תשלום אף צד לאף צד. זאת זכות נוספת שבעצם אפשר לראות לערוץ חדש שרשום במרשם. הזכות היותר מורכבת שדיברתי עליה ואולי כדאי להיכנס לפרטים שלה כאשר נדבר על הפקות מקור היא הזכות להתקזז על הוצאות שיש לי בעניין הפקות מקור בהסכמים מול פלטפורמות. זה אולי כאשר נדבר על הפקות מקור וניכנס יותר לעומק אתם תראו שכן יש פה איזה שהיא זכות שללא רישום במרשם אי אפשר. << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> אבל בתכלס מי שנרשם למרשם והוא לא מגיע ל-40 מיליון, ואמרנו שיש לו את האפשרות הזאת, למעשה הוא כאילו בעצם, אני לא מצליחה להבין כל כך עדיין מה הזכויות שהוא מקבל חוץ מזה מהאפשרות שהוא יכול להיכלל באותם 10 או אותו מספר הערוצים שהפלטפורמה יכולה בעצם לשדר. נכון? זאת הזכות העיקרית. << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> זה לעניין ספק חדשות כרגע. זה לא קשור. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> אוקיי, תודה. << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> אבל בסוף השאלה אם קיימות זכויות ברישום וקיימות, מסוימות. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> תודה, תודה. בבקשה. << אורח >> עינת עובדיה: << אורח >> תודה רבה. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> עינת, יש לך דקה. שאלות נקודתיות. << אורח >> עינת עובדיה: << אורח >> אוקיי, אני מקווה שאני אעמוד בזמן. לגבי סעיף 48(א), המרשם יהיה פתוח לעיון הציבור. האם כל הפרטים של המרשם יהיו פתוחים לעיני הציבור או שיהיו דברים שהם אינם פתוחים לעיני הציבור? << אורח >> זיו גלעדי: << אורח >> קודם כל, בוודאי שיהיה מידע שלא פתוח לעיון הציבור. << אורח >> עינת עובדיה: << אורח >> ברור שהמרשם מחייב. דברים שהמרשם מחייב, האם זה יהיה פתוח לעיני הציבור? << אורח >> זיו גלעדי: << אורח >> המרשם מחייב את מה שב-48(ב). יש דברים שהוא לא מחייב. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> לא. מה שהיא שואלת, האם מה שהוא מחייב בהכרח יהיה פתוח? זאת השאלה שלה. << אורח >> זיו גלעדי: << אורח >> כן, כן. זה בדיוק המטרה של סעיף קטן (ב), זה להבהיר מה הדברים שחייבים להיות וחייבים להיות פתוחים. << אורח >> עינת עובדיה: << אורח >> אוקיי. עכשיו שאלת המשך. אני חושבת שחשוב לתת איזה שהוא הסבר קל של הרציונל למה הדברים האלה בסעיף קטן (ב) נכתבו. זאת אומרת, להסביר מהם. להסביר ליושבי הוועדה מה זה ספק תכנים גדול, מה זה ספק תכנים, ספק חדשות. האם עיקר עיסוקו באספקת תוכן. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> ספק תכנים גדול הקראנו הרגע מההגדרות, זה מעל 600 מיליון. מה הטעם המהותי של - - - << אורח >> עינת עובדיה: << אורח >> למה, למה זה נכנס למרשם? השאלה היא למה. למה הדברים הספציפיים האלה? << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> אני חושבת שהוא הבין. << אורח >> זיו גלעדי: << אורח >> לכל אחד מהדברים האלה יש איזה שהיא לוגיקה משלו. אני לא חושב שנכון עכשיו להיכנס למה זה מפעל ספורט בעל חשיבות ציבורית. אני מבין שיש רצון כזה, אבל זה לא נכון. << אורח >> עינת עובדיה: << אורח >> לא, אני רוצה רגע להסביר שנייה מה הרציונל, למה אני שואלת. כי בעינינו, לתפיסת עולמנו, לא יכול להיות שאלה הקריטריונים היחידים שמגדירים ברמה של השפעה על שיח ציבורי, ספקי חדשות וספקי תכנים שמשפיעים על השיח הציבורי. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> זה הרציונל של תחרות חופשית. << אורח >> עינת עובדיה: << אורח >> לא יכולים להיתפס, אם זה תחרות חופשית אז אנחנו לא יכולים להסתכל רק על ההיקף המסחרי שלהם. יש עוד קריטריונים. << אורח >> זיו גלעדי: << אורח >> אבל על זה נדבר כשנדבר על הסעיף. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> לא, אני עוצרת. קודם כל, פנחס מעיר לי פה בצדק שהוא כבר שאל את השאלות האלה, הוא כבר קיבל תשובה. לא הגיוני עכשיו לפתוח את הנושאים המאוד כבדים האלה בסעיף הזה. עמדתי לפחות לגבי הקריטריונים, מבחינתי שיהיו מינימליים. << אורח >> נגה רובינשטיין: << אורח >> לא דיברנו על זה. אולי טעיתי? << אורח >> עינת עובדיה: << אורח >> איפה התשובה? << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> פנחס, מה התשובה? << דובר >> פנחס גורט: << דובר >> לא, אני מחדד. אני שאלתי למה דווקא ארבעה פרטים האלו רשומים וכל היתר זה נכנס למילים "בין השאר". זה מה שאמרתי. << אורח >> נגה רובינשטיין: << אורח >> אוקיי, פשוט לא דיברנו על התוכן של זה. << דובר >> פנחס גורט: << דובר >> רגע. לגבי אבל הגדרה של מפעל ספורט או דברים כאלה, אני חושב שיש מקום לדון בהם כשהדברים יתבהרו לגבי ספציפית מפעל ספורט. אני לא בטוח שנכון לפתוח עכשיו את ההגדרות האלה ולדון בנושאים שהם גדולים יותר שידונו בהמשך ההצעה. << אורח >> נגה רובינשטיין: << אורח >> אבל החליטו, משרד התקשורת החליט - - - << אורח >> נגה רובינשטיין: << אורח >> נגה, מגיעים אלייך. בעז, כן? שאלות שלא נשאלו. << אורח >> בעז אקרמן: << אורח >> שני דברים קטנים. אחד, בנוגע לסעיף 48 אמנם סעיף 73 מגביר את השקיפות וכן מחייב פרסום של כל בעלי העניין שרשומים באותו תאגיד. אבל הצעה אולי להוסיף את בעל השליטה הסופי גם בפרטים שמפורסמים בצורה פומבית בנוגע למרשם במרשם עצמו. דבר קטן נוסף לפרוטוקול, שהוא לא נוגע לסעיף הספציפי הזה, אבל הוא באמת קצר. נאמר פה באחד הדיונים הקודמים שאולי ייעשה דיון נפרד וייעודי על ההיבטים התחרותיים, שאולי גם תזומן אליו הממונה על התחרות ואולי גם מי שעומד בראש חטיבת הריכוזיות. ואני חושב שזה דבר חשוב, לאור הדברים שעלו בדיון הקודם. תודה. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> תודה. כן? << אורח >> מודי שרפסקי: << אורח >> מה שדיברנו קודם, זיו, הנושא של ספק בעל חשיבות מסחרית, הוא כן לדעתנו צריך להופיע בסעיף 48. אני אגיד שהוא כן מופיע בהמשך בסעיף 74, אבל ברשומות משם מה. שאין בעיה לפרסם את זה גם ברשומות, אבל אין סיבה שזה לא יהיה במרשם. המרשם הוא יותר נגיש, יותר פשוט. אתם מכירים מה זה תהליך של להביא משהו לרשומות. יותר פשוט לרשום את זה פה. אין בעיה שתוסיפו את זה גם ברשומות, אבל זה צריך להיות גם פה. << אורח >> זיו גלעדי: << אורח >> אני חושב שהסכמתי איתך גם קודם. לא שיניתי את דעתי ואני מסכים גם עכשיו. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> כן? << אורח >> נגה בריינס: << אורח >> כפקידה אני אגיד שלהתייחס בכבוד לפקידים זה די בייסיק. אז מה שקרה פה לא היה בסדר. אבל אני רוצה להגיד שלספק תכנים אתם מחריגים את התשתיות. והחרגה של התשתיות זה גם מחריג את הבאנדלים וגם מחריג, רוב התוכן הוא בהגדרה של ספק תכנים לא מגדירים את התשתיות. מה קורה עם הפקות מקור? << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> רגע, יש שתי שאלות. אחת, האם מי שעוסק רק בתשתיות צריך להיות רשום במרשם הזה? אם הוא עוסק בתשתיות בלבד לא, הוא בדרך כלל מפוקח על ידינו כמשרד התקשורת. פעילות הנייחת בדרך כלל בדרך אחרת ובהסדרים שונים. לגבי האם ההכנסות מתשתית צריכות להיות חלק מההכנסות שמשמשות לחישוב? על זה אנחנו ניגע בסעיף 56. בעינינו נכון להפריד את זה ואנחנו מציעים דרך מסוימת. << אורח >> בעז אקרמן: << אורח >> כבוד המנכ"ל, אם אתה כבר עונה, אתה תוכל להתייחס גם לעניין של פרסום בעל שליטה סופי במרשם בבקשה? << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> בעיניי זו הצעה מעניינת וטובה, צריך לשקול את זה. << אורח >> בעז אקרמן: << אורח >> תודה. << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> למה הכוונה? אתה יכול להסביר? << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> ההצעה שהוצעה פה, לפרסם גם את זהותו של בעל השליטה. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> כן? << אורח >> אבי בן הלל: << אורח >> אבי בן הלל, מנכ"ל שח"ם, ארגון השחקנים והשחקניות בישראל. מה קורה במצב שגוף לא נכנס תחת ה-40 מיליון והוא כאילו לא נדרש להירשם? איך מפקחים עליו? איך יודעים מה היקף המחזור שלו? זו שאלה אחת. כלומר, האם הוא בכלל צריך להירשם במרשם. מה קורה עם ספקי תכנים בין לאומיים? האם הם גם צריכים, האם צריך לשקף את זה במרשם? האם זה חלק מהדברים שיכללו? ועלתה פה סוגיית הקיזוז. היא עלתה כזכות. כלומר, האם שידורי ספורט מקנים זכות כלשהי להשקעה פחותה בהפקות מקור כקיזוז מסוים או משהו בסגנון הזה? << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> זאת שאלה נפרדת משאלת הקיזוז. שאלת ההכרה בזכויות ספורט גם אליה נגיע. היא שאלה אחרת, לא קשורה לעניין הקיזוז. << אורח >> אבי בן הלל: << אורח >> טוב. אתה אומר עוד לא נגענו בזה. << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> לא. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> תודה רבה. נגה? << אורח >> נגה רובינשטיין: << אורח >> אנחנו פשוט מתגלגלים כאן מנושא לנושא, אני אסביר למה. אני אתן דוגמה. אנחנו ביקשנו להבין מה תהיה כאן סמכות האכיפה ואיך יידעו בכלל, איך תהיה ידיעה מי הגופים שנכנסים ולא נכנסים. נאמר לנו כאן על ידי המנכ"ל 'בהמשך, בהמשך'. זה עלה בכל מיני מקומות וכבר הגיע הזמן לזה. קודם כל אנחנו מציעים, בדיוק בשביל שלא בבת אחת מישהו יגלה בדיעבד, הרגולטור יגלה בדיעבד שמישהו כבר נמצא ב-50 מיליון, שבין 20 מיליון ל-40 מיליון תהיה חובת יידוע של הגוף שהוא בין 20 מיליון ל-40 מיליון. שיהיה חייב ליידע את הרגולטור. ואז אפשר לדעת שעוד מעט הוא מתקרב לזה. יש את זה גם בחקיקה אחרת. הנקודה השנייה היא שבסעיף 47 לא מדובר, אני חוזרת על זה, לא מדובר בזכות מהזכויות המוקנות. אין זכות מוקנית. יש זכות לכל בן אדם לשדר. יש עליו חובה מהרגע שהוא מגיע ל-40 מיליון הכנסות להירשם. אין כאן שום זכות. ולכן המינוח, הנוסח הוא נוסח לא נכון. הנקודה הנוספת היא שנראה לי מתאים יותר את סעיף קטן (ב), את התוכן, להעביר לסעיף 46. אני מדברת על 48(ב), להעביר אותו לסעיף 46. זה המיקום הנכון שלו מבחינה משפטית. אבל זה באמת לשיקול דעת. << דובר >> פנחס גורט: << דובר >> בעצם את אומרת הכותרת של 46 זה כללים לניהול המרשם. אז חלק מזה זה גם מי. ופומביות המרשם זו הוראה אחרת. << אורח >> נגה רובינשטיין: << אורח >> נכון. עכשיו יש לי עוד שתי נקודות. הנקודה האחת שחייבים, אנחנו פשוט חייבים להיכנס לתוך ההגדרות, ואני אסביר למה. וזה מתחבר גם לדברים ששאלו פה על ידי חבריי. בסוף משרד התקשורת החליט לרשום ארבעה גורמים כאן, להציע כאן ארבעה גורמים. << דובר >> פנחס גורט: << דובר >> בין השאר. << אורח >> נגה רובינשטיין: << אורח >> בדיוק. ולגבי השאר הוא כתב "בין השאר". ועכשיו השאלה למה? למשל למה ספק תכני ספורט או ספורט בעל חשיבות מסחרית, למה הוא נמצא כאן ומישהו אחר לא נמצא כאן? אני גם חושבת שצריך לעשות הבחנה. כי יש גם הבחנה בהמשך לעניין הרגולציה בין ספק של מנויים של הוא פלטפורמה לבין ספק מנויים שאני יכולה להיות בערוץ אינטרנט שאני מנויה, הפרטים שלי בכלל נמצאים שם. גם אם אני לא משלמת כסף. זה לא אותו יצור, זה לא אותו דבר. זה רגולציה שונה לחלוטין. לכן מה שאנחנו מציעים קודם כל שהרשימה תהיה רשימה מלאה ולא ספורט למשל. כי אם ספורט לא רלוונטי להפקות מקור הרי זה לא היה בפנים. יש כאן איזה שהם סדרי עדיפויות. וגם לעשות הבחנה בין מנוי של מנוי שהוא פלטפורמה לבין מנוי שהוא מנוי של אתר או של ערוץ. אלה חיות שונות לחלוטין. ושיסבירו מה רלוונטי למרשם כמובן ומה לא. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> זיו, אותי גם מעניין 48(ב) האם להעביר ל-46, נראה לי שזה הפורטה שלך. אבל גם לגבי המונח זכות וגם לגבי הצעה מעניינת שכאשר מגיעים ל-20 מיליון, וזה גם אתה, אדוני המנכ"ל, האם לא שווה שהגוף יכריז שהוא עבר את ה-20 מיליון כדי שלא יהיה איזה - - - שייגבה רטרואקטיבית? אתה מסתכל עליי בעיניים? << אורח >> זיו גלעדי: << אורח >> אנחנו נחשוב על זה. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> אוקיי. אבל בוא, זיו, בבקשה. << אורח >> זיו גלעדי: << אורח >> אני אנסה לענות על הכול. אני חושב שלהעביר את זה ל-46 בעיניי זו הצעה טובה. זה באמת לא בדיוק עניין של פומביות, זה עניין יותר של איך מתנהל המרשם ומה הוא כולל. זה נראה לי הצעה טובה. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> אז התקבלה הצעתה? << דובר >> מצדה מצלאוי דוד: << דובר >> אני מודה שאנחנו צריכים לחשוב על זה. יכול להיות שבאמת לא נכון שזה יהיה בתוך 48(ב), אבל אני לא בטוחה שזה דווקא קשור ל-46 בתוך כללים לניהול המרשם. יש פרטים שאמורים להירשם במרשם. יכול להיות שזה פשוט צריך להיות סעיף נפרד עצמאי של איזה פרטים צריכים להיכלל במרשם. ואז גם יהיה סדר גם לגבי מה החובה להיכלל, מה לא חובה להיכלל. זאת אומרת, אפילו פרטים שיהיו בתוך המרשם ולא יהיו ידועים לציבור. יכול להיות שגם מה שנכון להוסיף זה בעצם חלוקה בתוך סעיף עצמאי שבו יהיו כל הפרטים שיהיו במרשם. גם פרטים שלא יועמדו לעיון הציבור וגם פרטים שיועמדו לעיון הציבור. ואז זה קצת עושה יותר שכל. אבל אנחנו נחשוב על זה. << אורח >> אסף גרונבאום: << אורח >> אם אפשר, להערה שלך, מצדה, ננסה רגע להסביר את הרציונל מאחורי זה. בסוף כנראה אלה הדברים שנמצאים בליבת המרשם, אלא הקריטריונים הכי משמעותיים. מה ההיגיון מאחורי המעבר מ-48 ל-46. אם מדובר בפרמטרים המרכזיים ביותר בליבת המרשם, אז נכון שכבר בעת הרישום הדברים האלה יהיו קטגוריות ברורות שבהן הנרשם צריך לציין האם הוא ספק תכנים גדול, האם הוא ספק תכנים שמשדר אירועי ספורט בעלי חשיבות ציבורית. כל הפרמטרים האלה שיכללו כבר במסגרת המרשם הבסיסי בסעיף 46 ואז ממילא 48 רק יפנה לשם ויציין. אני מקבל את מה שאת אומרת, מצדה, שיכול להיות שיש עניינים נוספים שהם לא בליבה וגם הם צריכים להיות חלק מחובת הרישום בסעיף 46. אבל בגלל זה יש הוראה שמתייחסת לכך שייקבעו כללים בעניין הזה. << דובר >> מצדה מצלאוי דוד: << דובר >> בסדר. אני חושבת שהדגש ב-48(ב) היה לזה שאלה הפרטים שיהיו לעיון הציבור. זאת אומרת מה שהיה חשוב להדגיש פה זה שלהבדיל מפרטים אחרים אלה פרטים שהציבור יוכל להיחשף אליהם כשהוא מעיין במרשם. אבל יכול להיות שמה שנכון לעשות זה בלי קשר להעביר את הסעיף הזה לסעיף 46 ואנחנו נעשה אחרי זה איזה שהוא קישור שהפרטים האלה הם אלה הפרטים שיהיו - - - << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> מצדה, אני חושבת שנסכם את זה בזה שאתם - - - << אורח >> נגה רובינשטיין: << אורח >> גם בין היתר תתייחסו לשאלה - - - << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> אני בדיוק רוצה לכל שאלותיה של נגה או טענותיה של נגה מעבר ל-48(ב) לגבי ה-20 מיליון, אתם אומרים שתחשבו על זה? << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> כן. אני רק אציג מה קיים כרגע. היתרון ברור, מנגד החיסרון זה להטיל חובה נוספת על שחקנים קטנים ליידע ואז זה צריך גם לאכוף אותה. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> הוא עונה. << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> יש פה יתרונות וחסרונות. לא אומר שלא שווה לשקול ולהוסיף. אם יש הפניה לדבר חקיקה אחרת שזה מופיע. << אורח >> אסף גרונבאום: << אורח >> חוק הגנת הפרטיות, כן. << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> ההסדר כרגע הוא כזה שהרף הוא 40 מיליון. אין פיקוח עד 40 מיליון בשום היבט. אבל כן יש סמכות לרגולטור, רק כדי להשלים מה ההסדר שאנחנו מביאים, סמכות לרגולטור לדרוש נתונים ומידע משחקן שהוא מבין שמתקרב לסף הזה. וזה בדרך כלל שחקנים שהם לא נסתרים מהעין. אלה שחקנים שמשדרים לציבור. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> אני כן רוצה, כיוון שלי מאוד חשוב שלשחקנים קטנים בתחילת הדרך תהיה, אתה יודע, כמה שפחות קשיים. במה זה כרוך מבחינתם אם הם נאמר חוצים את ה-20 מיליון הם צריכים לשקף? איפה זה מקשה עליהם? << אורח >> אסף גרונבאום: << אורח >> להוציא מייל. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> אתה יכול לפרט לי, כדי שאני אדע מה עמדתי בנושא? << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> תראו, פירוט, גם שמענו את זה מגופים מסחריים שכאן. פירוט לגבי מחזור הכנסות הוא לא פירוט שקל לתאגיד לחשוף גם בפני רגולטור. אז בוודאי חלק מהסמכויות הרגילות שיש לרגולטור, אז אני לא אומר שזה לא משהו שאי אפשר לדרוש, אבל זה לא רק להוציא מייל. << אורח >> נגה רובינשטיין: << אורח >> לא, להוציא מייל. אפשר להוציא מייל אני מעל 20 מיליון. << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> יש בזה איזה שהיא טרחה במובן לא של הפעולה. אני לא פוסל, אבל אי אפשר להגיד שזה רק להוציא מייל. יש לזה משמעות במובן של לחשוף את עצמך על ההכנסות שלך. << אורח >> אסף גרונבאום: << אורח >> נעמה טיפלה בסעיף כזה בדיוק בחוק הגנת הפרטיות והיא בדיוק הגיעה, אז אולי היא יכולה להרחיב על האפשרות של יידוע. << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> יש פה גם משמעות שצריך גם לחשוב איך אנחנו נאכוף כלפי גוף לא מפוקח את הפרת ההוראה אם וכאשר הוא יפר את ההוראה ולא ידווח לפי ההוראה. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> אוקיי. << אורח >> בעז אקרמן: << אורח >> אני רק אגיד שלא חייבים לדווח לרגולטור מה ההכנסות, אפשר רק להגיג חצינו. << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> אז אני אומר, אני לא פוסל, אבל יש פה משמעויות. << אורח >> נגה רובינשטיין: << אורח >> יש סיבה לגבי העניין של הזרמת בעלים? << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> יש פה אדם נכבד, מה שמך? << אורח >> דב אברמוביץ': << אורח >> דב אברמוביץ', מטעם ערוץ 9 וערוץ i24. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> בקשר לסעיפים האלה. << אורח >> דב אברמוביץ': << אורח >> בקשר להערה הזאת. אני רוצה להזהיר מזה שאנחנו בחוק שמטרתו להפחית את הרגולציה ואנחנו נרבה ברגולציה. עכשיו זה חובת יידוע ל-20 מיליון. אנחנו מדברים על חלק מהגופים הקטנים יותר, הם גופים שהם לא יושבים עם מחלקות רגולציה שמטפלות בדברים האלה בוקר וערב. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> אבל איפה זה מכביד? תן לי קונקרטיזציה. גוף שידור, איפה זה מכביד לו אם אנחנו אומרים. << אורח >> דב אברמוביץ': << אורח >> כל דוח שצריך להעביר. << אורח >> אסף גרונבאום: << אורח >> זה לא דוח. זהו, אז רוצים להסביר את הפרוצדורה. זה ממש פשוט. << אורח >> דב אברמוביץ': << אורח >> אין לכם מושג. לכם יש מושג. כל מייל, כל דיווח, כל יידוע, זה מטלות נוספות, זה אנשים נוספים. זה דורש כוח אדם, זה דורש פעולות. עכשיו לכאורה כל דבר בפני עצמו ממש - - - מלבד שזה גם חסר טעם. כפי שיש לי חובה להתחיל להירשם כשאני מגיע ל-40 אז יהיה לי גם חובת דיווח כשאני אגיע ל-20. מה עשינו בזה? זה אותו דבר. אם אני לא ממלא אחר החובה הזאת - - - << אורח >> בעז אקרמן: << אורח >> ככה יוכלו גם לעקוב האם דיווחת ב-20 כשהגעת ל-40. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> בעז, אתה לא מתפרץ. כן נעמה. קודם כל, אני מקשיבה. אני מקשיבה רוב קשב. כי לפני כן זה היה נשמע לי כמו רעיון מעולה של נגה. ואז ברגע שגם המנכ"ל וגם אתה. << אורח >> נגה רובינשטיין: << אורח >> זה רעיון מעולה. << דובר >> נעמה מנחמי: << דובר >> אני אגיד את השני סנט שלי. יש כאן שני ערכים בעצם. אחד מהם זה באמת הפחתה של רגולציה, אבל השני זה איזה שהוא יישור של מגרש המשחקים. ככל שאנחנו מייצרים איזה שהיא הפרדה מאוד דיכוטומית ומשמעותית בין מישהו שחוצה את רף ה-40 מיליון ומישהו שנמצא שקל אחד פחות מ-40 מיליון יש לזה הרבה מאוד השלכות. מעבר לדיכוטומיה ולפער המאוד גדול בין רגולציה משמעותית לרגולציה שהיא אפס, יש כאן גם, מעבר לקושי הזה אני לפחות חושבת שחובת יידוע זה לא דבר שהוא unheard of, כאילו זה בהחלט משהו שאפשר. זה גם מאפשר לרגולטור איזה שהיא הבנה של השוק. הבנה טובה יותר של השוק. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> כאילו, שיקוף של איפה השחקניות נמצאת. מי בהפסד, מי מתרוממת. << דובר >> נעמה מנחמי: << דובר >> כן. בואו נניח שבעוד חמש שנים אנחנו נפגשים פה לשאלה של איך נראה היום השוק והפקות מקור וכמה הם על הסף של הפקות מקור וכמה הם אולי שומרים את עצמם ב-40 מיליון שקלים מינוס שקל כדי לא להגיע בכלל, לחצות את הרגולציה. יש באמת הרבה מאוד השלכות לפער הרגולטורי המאוד קשה בין מי שמתחת ל-40 מיליון ומי שמעל. לכן אני דווקא חושבת שנכון שכן יהיה סעיף דיווח. אני חושבת שבחוק הגנת הפרטיות, רק להשוואה, הוחלה איזה שהיא מדרגה של חובת דיווח, יידוע, לממונה על הגנת הפרטיות על גודל המאגר, מעל 100,000. למרות שלא כל הרגולציה חלה עליהם. וכך גם יש אפשרות בעצם לייצר מצב שבו אנחנו נמנעים מגורמים שנמצאים שקל אחד פחות. גם אנחנו מייצרים הפחתה של הדיכוטומיה וגם אנחנו מאפשרים לרגולטור לקבל תמונה של השוק. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> תשכנע אותי אחרת. כי היא אומרת דברים הגיוניים מאוד. אני עדיין לא הבנתי באמת, ואני נותנת את מלא ההערכה לאנשים מהחיים עצמם שעובדים בשטח וקורעים תחת נטל הרגולציה. זה באמת נקודת המוצא שלי. לכן אני מבקשת שוב, הטיעונים שנעמה אומרת, הטיעונים שנגה אומרת, הם נשמעים הגיוניים מאוד. ממך אני מבינה שזה יהיה טורח ואני עדיין לא מבינה - - - << אורח >> דב אברמוביץ': << אורח >> קודם כל, אובייקטיבית, השאלה הראשונה קודם כל, זה נשמע נחמד להגיד הפחתת הדיכוטומיה. למעשה זה ריבוי רגולציה. אוקיי? << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> הדיווח. כולה דיווח. << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> בדיוק, היו"ר צודקת. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> לא, לא, שנייה. אני איתך כרגע. תסביר לי למה, כי אני מנסה לחשוב. אני חושבת על i24. Obviously יש לכם רואה חשבון, obviously יש לכם משפטנים. אתם לא גוף, אתם לא חנות רחוב של בגדים. << אורח >> דב אברמוביץ': << אורח >> אבל קודם כל, בואו לא ניקח את i24 דווקא. אנחנו מדברים פה על הוראה שתחול על כל - - - << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> איפה זה מכביד? אני רוצה שתיתן לי דוגמה קונקרטית למה זה עול על הגוף. כי כרגע הטיעונים שנשמעים פה משכנעים אותי. << אורח >> דב אברמוביץ': << אורח >> אני רוצה להסביר. אל תיקחי את i24. תיקחי כל ספק של תכנים אודיו ויזואליים בארץ. אני לא יודע כמה יש. אני לא יודע בדיוק מה הסקירה שהמשרד עשה. נניח שהוא עשה. אבל לכאורה זה הרבה מאוד גופים. כל הגופים האלה יצטרכו להידרש לשאלה אם הם ספקי תכנים לפי החוק. מה המחזור שצריך לקחת אותו בחשבון לעניין החוק. וכמובן יצטרכו לעשות את פעולת הדיווח. כל הדברים האלה וזה יכול להיות, שוב, כל דבר גם היום בחוק הרשות השנייה. אפשר להסתכל על חוק הרשות השנייה ולהגיד מה הבעיה? סך הכול יש לך דיווח כזה ודיווח אחר. דיווח בפני עצמו לכאורה הוא לא בעיה. << אורח >> נגה רובינשטיין: << אורח >> בעיניי יש בלבול גדול בין רגולציה - - - << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> הבנתי. << אורח >> דב אברמוביץ': << אורח >> הצבר של המטלות האלו לא פשוט. << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> איזה צבר? << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> הבנתי. אדוני המנכ"ל, לגבי מה שנעמה אמרה, שזה בעצם נותן לרגולטור תמונה קצת יותר רחבה. נכנסו הרבה שחקנים, מי מתחיל לאבד את ההשקעה, מי פתאום צומח בקצב יותר מהיר. זה יכול לתת לרגולטור או למועצה אפילו ברמה של לקבל החלטות. אוקיי, זה יעיל כי זה עובד. זה פחות יעיל, כי זה, לא יודעת, באמת ה-0 -40 אולי איזה שהוא קו באמצע. אשמח לשמוע את דעתו של המנכ"ל. << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> אני אומר, אם זאת המטרה אני לא חושב שהאמצעי הזה הוא מתאים להשגת המטרה. הבנתי את הרצון להבין מי עכשיו מתקרב ל-50. אבל בהיבט של הבנת השוק יש מספיק כלים לרגולטור להבין. קודם כל, כפי שאמרתי קודם, אפשר, יש לו סמכות לדרוש מידע גם משחקנים שהם קרובים לסף, גם אם הם לא חצו אותו. הוא יכול לדרוש מולם מידע. ו-ב' הוא יכול לדרוש מהמפוקחים שלו מידע. והשוק הזה הוא כזה שבדרך כלל שחקן, בעיקר שחקנים שמעניינים אותנו, לבדוק מיהם ומהם כדי להבין את מצב השוק, הם שחקנים שיש להם התקשרויות קיימות עם שחקנים שכן מפוקחים. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> אוקיי, אז לא מההיבט הזה, אלא מההיבט של מישהו שמתקרב ל-40 מיליון וכמו שנעמה אמרה, עוצר את עצמו כדי לא להיכנס להשקעות הפקות מקור? << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> זאת גם שאלה נפרדת. היא חשובה, דרך אגב, ונתנו עליה את הדעת בהרבה מאוד היבטים בחוק. נכון שיש, בכל מקום שאתה קובע בחוק מדרגה, אז נוצר איזה שהוא משהו סביב אותה מדרגה. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> אולי לא 20? אולי 30? << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> זה לא משנה, אז המדרגה הזאת תקרה ב-30 ולא ב-40. בחרנו 40, אני לא מקדש את ה-40. אני חשוב שזו נקודה טובה. היא נמצאת היום, וכפי שאמרתי בדיון הקודם - - - << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> אדוני המנכ"ל, לא 30 כדי להתחיל להחיל עליהם חובות. 30 חובת דיווח. כדי שפה יהיה איזה דגל של המועצה אלה מתקרבים. << דובר >> נעמה מנחמי: << דובר >> יושבת-הראש, אם אפשר. << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> אני חושב שיש לזה יתרונות. הם לא מאוד גדולים. יש לזה נטלים, הם לא מאוד גדולים, אבל הם קיימים. וצריך לשקול אם זה שווה את זה. << אורח >> נגה רובינשטיין: << אורח >> אבל איך גוף יידע שהוא ב-40? ממילא הוא צריך לבדוק. << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> הוא יצטרך לבדוק את זה. אבל הוא יודע שהוא יהיה יותר גדול - - - << דובר >> נעמה מנחמי: << דובר >> אם אפשר רק עוד מילה אחת. יושבת-הראש, אפשר רק להשלים עוד משפט אחד? << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> אפשר, בוודאי. << דובר >> נעמה מנחמי: << דובר >> לפחות אני חשבתי ש-40 מיליון זה גם לא מספיק בתור חתך, כי ה-40 מיליון רק משקף את גודל השוק בעוד שהוא לא הנתון שאותו באמת צריך לבחון. כלומר, הוא אינדיקציה לשווי, לגודל השוק ולגודל ההשפעה. אבל הוא כשלעצמו רק אינדיקטיבי ולא אינדיקטיבי חזק אפילו. לכן אני חושבת שדווקא אם אנחנו מוסיפים את הנושא של מספר צופים, מנויים, מה שזה לא יהיה - - - << אורח >> נגה רובינשטיין: << אורח >> הזרמות של בעלים, כמה כסף הבעלים מכניסים. << דובר >> נעמה מנחמי: << דובר >> אז אדרבא, זה משהו שהרבה יותר מורכב וכן נכון שהגוף כן יודיע לרשות מסף מסוים כדי שיהיה, שוב, יהיה לה יותר אינדיקציות. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> תודה. בעז, בבקשה. << אורח >> בעז אקרמן: << אורח >> תודה רבה כבוד היו"ר. אני אגיד ש-i24 הוא ערוץ שנהנה מההפקר כבר כמעט חמש שנים. הוא מנצל פרצות שנוצרו כתוצאה מלקונות בחוקים הקיימים. << אורח >> דב אברמוביץ': << אורח >> הוא בעל רישיון. << אורח >> בעז אקרמן: << אורח >> ולא רק שכבר חמש שנים הוא משדר חדשות בעברית בלי חברת חדשות, ולא רק שהוא לא משקיע בהפקות מקור ישראליות, עכשיו גם חובת דיווח קטנה וחד פעמית עם היקף פעילות שמכניס יותר מ-20 מיליון שקלים בשנה – זה הוא לא מסוגל לעשות? רגע, אני לא קטעתי אותך, בבקשה עו"ד אברמוביץ'. אני אגיד שקודם כל לא מדובר בנטל רגולטורי. זו פעולה מאוד פשוטה. ואם מדובר בנטל כזה גדול, אז אפשר פשוט שבסמוך להגשת דוח רבעוני ברבעון העוקב או אפילו בזה שאחריו, שיהיה לכל היותר חצי שנה, כאשר מגישים את הדוח שידווחו גם לרגולטור שמפקח על השוק העיקרי שבו הם מבצעים את הפעילות שלהם. זה לא כזה מורכב. הכול בסדר. << אורח >> ליאור תמאם: << אורח >> אני רוצה רק להגיד ולהוסיף פה על כל הדברים שנאמרו. הדיווח הוא לא רק לרשות, הדיווח הוא לציבור, לתעשייה. וזה כן חשוב כי 40 מיליון זה לא אותם מיליון יורו שיש בגרמניה או במקומות אחרים, זה כבר נתח מאוד משמעותי בתוך השוק. וכן ראוי שנדע איפה אנחנו נמצאים. יש לנו כל מיני עוד דברים שמפחיתים את התקציבים כמו הזרמות בעלים שאנחנו מנסים לא להכניס או כן להכניס. << אורח >> נגה רובינשטיין: << אורח >> צריך לכלול אותם כאינדיקציה. << אורח >> ליאור תמאם: << אורח >> וחייבים לכלול אותם לדעתי. אבל זה כבר יוחלט בהמשך. אבל בתוך כל המשחקים האלה אנחנו יכולים להגיע למצב שבו גוף הרבה יותר גבוה מ-40 עוד לא יגיע לדיווחים. אז כן כדאי שכל הגופים שפועלים בתעשייה, לפחות המשמעותיים, ידווחו כדי שנדע איזה תעשייה יש לנו בכלל. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> תודה. כן? אברמוביץ', אני אתן לך להגיב על הכול. << אורח >> עינת עובדיה: << אורח >> אני מסכימה עם כל הדברים שנאמרו פה. יש לי שתי שאלות: אני מניחה, אני יודעת שאנחנו העלינו את השאלה לגבי האינדיקציה של הזרמות בעלים, לצורך המרשם בלבד. שזה לא יהיה איזה שהיא אינדיקציה לצורך הפקות מקור או כל דבר אחר. לצורך המרשם בלבד. בעינינו הדבר הזה הוא ממש קריטי. במיוחד לאור העובדה שהשוק ייפתח, יהיו המון שחקנים ואנחנו נראה הרבה מאוד, יכול להיות שנראה מצבים שבהם יהיו יותר הזרמות של כספי בעלים, כי עוגת פרסום תלך ותקטן. ואז הדבר הזה דווקא יכול להיות השפעה רעה מאוד על הפקות מקור ובכלל על כללי אתיקה מסוימים. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> אוקיי. << אורח >> עינת עובדיה: << אורח >> שנייה, יש לי שאלה נוספת, אחרונה. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> לא, לא. הגיעו הממ"מ, אנחנו צריכים לסיים את הדיון. << אורח >> עינת עובדיה: << אורח >> האם לרשות יש, האם היא אקטיבית בפנייה לגופי תקשורת במידה והם רואים שהם הולכים להגיע לרף או שהם לא. האם יש לה? << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> יש לה סמכות אקטיבית, כן, כן. << אורח >> עינת עובדיה: << אורח >> אוקיי. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> תודה. אסף, מה זה בקצרה? אני רוצה לתת לעו"ד אברמוביץ' להגיב והממ"מ כבר הגיעו ואנחנו מסיימים את הדיון. << אורח >> אסף גרונבאום: << אורח >> בסדר. אז שתי נקודות קצרצרות. נקודה אחת, עשו מהדיווח הזה קצת יותר מידי. אם אנחנו הולכים על המודל של חוק הגנת הפרטיות, מדובר ביידוע פשוט מאוד באתר הרשות. לא צריך פה אישור של רואה חשבון ולא כלום. היידוע הזה עכשיו אני רוצה להסביר גם למה הוא כל כך הכרחי. נניח יש לנו גוף שהגיע ל-38-39 מיליון שקלים. ברגע שהוא מגיע ל-40 מיליון שקלים אסור לו לשדר יותר אם הוא לא נרשם. לכן אם יודעים מבעוד מועד שהוא מתקרב לרף הזה, אז גם הרשות יודעת להיערך בהתאם וגם הוא יודע להיערך בהתאם. מדליקים לו נורה אדומה. << אורח >> דב אברמוביץ': << אורח >> אתה מגן על הקטנים פה אתה חושב? זה לא, באמת, להציג את זה כמגן על הקטנים זה לא. << אורח >> אסף גרונבאום: << אורח >> מה זה קטנים? אנחנו מדברים על ספקים עם 20-30 מיליון הכנסות. ל << אורח >> דב אברמוביץ': << אורח >> אנחנו עושים להם טובה ומחייבים אותם. << אורח >> אסף גרונבאום: << אורח >> זה לא חנויות מכולת בסוף. מדובר על ספקי תכנים עם 30 מיליון שקלים שסך הכול יידע באתר. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> אני גם הבהרתי את עמדתי בעניין. אדוני המנכ"ל וגם אברמוביץ', אתה יודע מה, המנכ"ל, בוא ניתן למר אברמוביץ', כי בכל הזאת החדר - - - << אורח >> דב אברמוביץ': << אורח >> באמת רק שתי מילים. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> תנסה לשכנע אותי קצת יותר טוב. כי הם מעלים פה טיעונים מצוינים. וחוץ מהרצון שלי להגן על גופים קטנים כדי שנשקה אותם ויצמחו, איפה זה מפריע? איפה זה מפריע? << אורח >> דב אברמוביץ': << אורח >> בואו ניקח את זה, כדי להבין מה זה רגולציה. בואו ניקח את זה מהכיוון השני, מכיוון של רגולטור. אנחנו, מה זה בשבילך דיווח? מייל קטן. אנחנו יוצרים מצב שבו, אני לא יודע, מאות גורמים נוספים יצטרכו לדווח, כיוון שהם במחזורים שבין 20 מיליון - - - << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> מה זה קשור אליכם? << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> לא, לא, חבר'ה. כל החדר בדעה אחת. הוא בדעה אחרת. אתם דיברתם, תכבדו אותו, תנו לו להשלים. כן? << אורח >> דב אברמוביץ': << אורח >> גורמים נוספים יצטרכו לדווח. עכשיו, המשרד צריך לטפל בדיווח הזה באיזה שהוא אופן. אז צריך מישהו שיעבור על זה. אולי ידעו שם מידע נוסף. ככה זה עובד. ואז יש מישהו שהוא אחראי לעניין הזה. הרי גברתי יודעת יותר טוב מכולם פה, בירוקרטיה נועדה להצמיח בירוקרטיה. וכך זה גם במקרה הזה. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> במקרה הזה עוד לא השתכנעתי. בירוקרטיה זה דבר נורא ואיום, היא מוציאה 100 מיליון שקלים כדי לחסוך שקל. << אורח >> דב אברמוביץ': << אורח >> אז אני נותן לך דוגמה. יש חובת יידוע, לכאורה דבר קטן. אבל המשרד צריך לטפל בזה. הוא צריך לבוא, ידרוש מידע נוסף. אחר כך יש התכתבות שלמה. המשרד אומר בעצמו שזה לא כלי הביקורת - - - הערה אחרונה. אני רק רוצה, ל-i24 וגם לא לערוץ 9 אין בעיה עם הדיווח כשלעצמם. אני מדבר על זה כנקודה עקרונית מבחינת הבירוקרטיה. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> וחשוב שהיא תישמע. << אורח >> דב אברמוביץ': << אורח >> אני פוסל לחלוטין את הדברים המיותרים והבלתי נכונים שאמר בעז. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> בעז, בוא לא נשב ונעליב פה גופי שידור. לכולם יש הרבה דברים לומר, לדבר בכבוד. אני מקבלת את הערותיך במלואן. תודה רבה. << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> רק מילה בבקשה. רציתי רק להגיד לך, דב, אני שמחה שאמרת בסוף שזה עניין עקרוני. כי באמת אנחנו מדברים פה, אני לא רוצה שיהיה פה גוף אחד שאני ארגיש או שמישהו ירגיש שאני עובדת בשבילו. הדבר הזה מבחינתי לא יכול להיות על השולחן. אנחנו מדברים כאן על דברים עקרוניים ועל רציונלים שמסתתרים מאחורי הסעיפים האלה. וכשאנחנו מדברים על הרציונל, ואני חושבת שלכן גם היו"ר אמרה שיש פה שכל ויש פה היגיון בדיון שלנו על חובת הדיווח. אז הרציונל זה הדבר החשוב. ואם זה מכביד עליכם קצת יותר כי אתם צריכים עוד אדם אחד או שניים, מבחינתי, סליחה, זה לא יכול להיות השיקול שלנו כאן. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> אני כמעט מסכימה איתך. אני פשוט יודעת מה זה להיות עסק קטן במדינת ישראל. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> זה לא עסק קטן. עד 40 מיליון זה לא עסק קטן. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> אני אמרתי, גופים - - - << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> הלוואי שהייתי עסק קטן כמוהו, הייתי יוצאת לפנסיה. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> אשכרה המילים אתם לא חנות בגדים קטנה, אלא גוף עם ייעוץ משפטי ועם רואה חשבון יצאו לי מהפה. אני מכירה את הכול. אבל יש פרופורציות. בשוק התקשורת גוף שעדיין לא מגלגל 40 מיליון הוא קטן, הוא בהקמה. הקושי רב. האוריינטציה שלי היא כן לעזור. אבל פה אני מודה ומתוודה טרם השתכנעתי איפה הקושי. לכן אני מעבירה עכשיו את הדיבור למנכ"ל. << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> שוב, אני אגיד קודם, אני אחזור על זה שלא פסלתי. רק הדיון פה בעיניי הוא מאוד חד צדדי מבחינת הצגת הטיעונים, כי השאלה הרבה יותר מורכבת מאיך שהיא מוצגת כאן. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> למה? << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> א', התועלת באירוע הזה היא תועלת מוגבלת בעיניי. אנחנו יודעים לזהות היום, בוודאי שרגולטור מחר יידע לזהות די בקלות מי מתקרב ל-40 מיליון. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> איך יידע? << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> הוא יידע. אני יודע להגיד היום, בלי סמכויות המידע שיהיה לרגולטור הזה מחר, לפי השחקנים שקרובים. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> ואז המועצה יכולה להיות פרואקטיבית? << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> ואז נתנו סמכות למועצה, סמכות פרואקטיבית. אז יהיה עוד משהו. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> תרחיב רגע על הסמכות הפרואקטיבית. והיה וגוף הגיע ל-39 מיליון. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> הם חייבים לדווח. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> והיה והמועצה קולטת ברדאר שיש גוף שמתקרב ל-40 מיליון. מה הסמכות הפרואקטיבית שלה בבואה? << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> יש סמכות של דרישת נתונים לפי סעיף 108. סעיף 108 שאפשר להפעיל אותה גם כלפי גוף שהוא לא מפוקח. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> תפרט בבקשה על הסעיף הזה. << אורח >> נגה רובינשטיין: << אורח >> אבל סמכות פרואקטיבית היא הרבה יותר מתערבת ופולשנית מאשר סמכות כזאת. << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> סעיף 108(א)(3) מאפשר ליושב-ראש המועצה לדרוש מידע גם מגורם שהיה לו יסוד סביר להניח שהוא ספק תכנים שמספק תכני צפייה ושמע בישראלית. גם אם הוא לא חצה את ה-40 מיליון. זה צד אחד. אז אני אומר, יש תועלת. היא לא אפס. אבל היא גם מאוד מוגבלת בעיניי. << אורח >> נגה רובינשטיין: << אורח >> אבל איך תדעו? << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> זה שני זה הנטל. גם הנטל הוא לא לשלוח מייל. להציג את זה כלשלוח מייל זה לא נכון. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> במה זה כרוך? << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> הנטל הוא נטל רגולטורי שדורש בחינה אם אני עומד בהגדרות שנמצאות בחוק. לחלק מהגופים זה כנראה ברור, כי ברור להם שהם עומדים בהגדרות. חלק מהגופים דנו פה בהגדרות ואנחנו יודעים שיש פה דקויות שיצטרכו לפתור אותן. לאחר מכן צריך לראות מה סך ההכנסות שלי לפי הכללים שפרסמה הרשות לגבי איך יחושבו הכנסות. יש פה כמה תהליכים בדרך. ובשלב הבא זה לחשוף איזה הוא מידע שאם לא היו מכריחים אותי אז לא הייתי חושף אותו בפני הרגולטור. אני לא אומר שזה נטל רגולטורי מאוד גבוה, אני אומר שזה נטל רגולטורי שהוא לא אפס והוא כן יש לו משמעות וכן יש לו עלות וכנראה הוא ידרוש כוח אדם והוא ידרוש גם עלות כספית. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> יש לי הצעה. הצעת פשרה. << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> המסגרת פה היא הרבה יותר מורכבת מכפי שהיא הוצגה בדיון. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> ברור. יש לי הצעת פשרה שאני אשמח אם תשקלו. לא 20 מיליון, כן 30 מיליון חובת דיווח הכי פשוטה שיכולה להיות. תשקלו. אני חושבת שזה איפה שהוא מקום טוב באמצע. כשאנחנו יודעים שהם כבר מתקרבים ל-40 מיליון. ואז כן איזה שהיא חובת דיווח. כדי שזה יעזור למועצה להיות פרואקטיבית מהרגע שהיא - - - << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> אבל היום יש חובת דיווח לרשות השנייה הרי, זה קיים. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> כן? << אורח >> גיורא ואלה: << אורח >> אני גיורא ואלה, מנכ"ל אקט – איגוד עובדי הקולנוע והטלוויזיה. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> אני מזכירה שהממ"מ פה. וזה על הפקות המקור, זה חשוב. << אורח >> גיורא ואלה: << אורח >> בהחלט. רק הערה קטנה. בדיון קודם דובר פה הרבה וגם אנחנו אמרנו שצריך להוריד את הרף מ-40 מיליון לסכום יותר נמוך. אז אם מורידים את הסכום, ואני מזכיר שבאירופה יש מדינות שבהם נכנסים בשערי רגולציה בהשקעה של מיליון אירו. אז אם מורידים את שער הכניסה מ-40 מיליון אז אולי אפשר להקל. אבל צריך שיהיה פה איזה שהוא - - - << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> אתה מדבר על שער הכניסה ואני מדברת על חובת דיווח. << אורח >> גיורא ואלה: << אורח >> נכון, נכון. אנחנו מדברים על אותו דבר. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> אפשר להעיר הערה? << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> כן? << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> קודם כל אני רוצה להגיד, מיותר לציין שעד הרף של 40 מיליון יש קשת רחבה מאוד. גם היום בערוץ זעיר לפי החוק, יש הבדל ענק. יגידו את זה אנשי משרד התקשורת בין הלא TV או ערוץ 9 לבין ערוץ 14. הפער הוא אדיר. הצמצום ל-40 מיליון, קודם כל הוא לצמצם את הטווח האדיר המטורף הזה שקיים היום בשוק. וכן, אני חייבת להגיד, יש ערוצים קטנטנים שבאמת הם מתקשים. אנחנו רוצים לעודד תחרות והכול. אבל להשוות מישהו שהוא במחזור של שלושה מיליון למישהו שהוא 37 מיליון זה עולם ומלואו. היום, אם הרשות השנייה, חבל שהם לא פה היום, נכון? אה, פה. אז הרשות השנייה יכולים לפרט לכם איך זה מתנהל היום. כי היום יש חובת דיווח למנכ"ל הרשות השנייה על המחזור. ומי שמגיע לרף שעובר את ה-80 מיליון היום, זה בחוק, זה מדווח ליו"ר הרשות השנייה והיא פועלת בהתאם. זאת אומרת, יש פה מנגנון קיים. זה לא שאנחנו ממציאים פה. << אורח >> זיו גלעדי: << אורח >> גברתי, אבל היום המעגל של המפוקחים של הרשות השנייה הוא סגור. הוא צריך לקבל רישיון לפי חוק הרשות השנייה ואז בעלי הרישיון צריכים לדווח. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> בסדר גמור. אני רק אומרת, להגיד שזה עסק קטן ב-40 מיליון זה רחוק. והמשפט האחרון שלא אמרתי והוא סופר חשוב זה הזרמות בעלים. כי בסוף מה לעשות, זה חלק מהמציאות שלנו. אז אם יש ערוץ קטן שהוא זעיר, שהוא מתקשה, אבל הוא מקבל הזרמות בעלים, יש לזה משמעות. כי אם הבעלים הזרים 20 מיליון וזה לא נכנס תחת הרף של ה-40 מיליון, אז איך אנחנו קוראים לזה ערוץ זעיר? אי אפשר להתעלם מהזרמות בעלים. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> מעולה. אני חושבת ששמענו את כל מה שצריך להיאמר בנושא הזה. אני סוגרת את הדיון כרגע. אני נותנת לממ"מ. << אורח >> נגה רובינשטיין: << אורח >> אפשר יהיה להתייחס אחר כך? << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> אני חושבת שהכול כבר נאמר. << אורח >> נגה רובינשטיין: << אורח >> לא. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> רועי גולדשמיט מהממ"מ, בבקשה. << אורח >> רועי גולדשמיט: << אורח >> צוהריים טובים. שמי רועי גולדשמיט ואני חוקר במרכז המחקר והמידע של הכנסת. לבקשת חה"כ שלי טל מירון, עמיתי ואני כתבנו שני מסמכים שסוקרים את הנושא של מנגנוני תמיכה בהפקה של תוכן מקומי במדינות שונות. המסמך שאני אציג מתמקד במנגנוני תמיכה שנוגעים בערוצי שידור בבעלות פרטית. כלומר, לא התייחסתי לגופי שידור ציבורי. המסמך שיציגו עמיתי יעל ואביחי מתייחס להסדרים שנוגעים לחובות ביחס להפקות מקור חברות סטרימינג או צפייה לפי דרישה. בהכללה אפשר לומר ששירותי סטרימינג הם השחקן החדש יותר לעומת גופי השידור המסורתיים ולכן מוחלים עליהם או מותאמים להם הסדרי תמיכה שפותחו טרם קיומם עבור גופי שידור מסורתיים. שני המסמכים שאנחנו נסקור אותם, מטבע הדברים לא בצורה מלאה, הם נמצאים בפורטל הוועדה ובאתר הממ"מ. קודם כל, לפני שאני אתייחס למנגנונים עצמם, למה בכלל לתמוך בתוכן מקומי. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> אתם לא מציגים את זה על המסכים? << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> לא. << אורח >> רועי גולדשמיט: << אורח >> אין, מה אני אמור? לא הכנו מצגת. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> לא צריך מצגת, את המחקר עצמו. יהיה יותר קל לאנשים לראות מול העיניים. << אורח >> רועי גולדשמיט: << אורח >> המסמך עצמו הוא ארוך מאוד ואני חושב שאני אומר את עיקרה. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> הכול בסדר. << אורח >> רועי גולדשמיט: << אורח >> יש שתי עילות עיקריות למה לתמוך בתוכן מקומי. הראשונה שבהן זה הרצון לשמר תרבות מקומית ובכלל זה שפה, מגוון תרבותי מקומי, ערכים, דעות וכדומה. ויחד עם זה, כמובן לתמוך בתעשיית תוכן מקומית. העילה השנייה זה ההבנה שבשוק תקשורת גלובלי, בהיעדר מעורבות רגולטורית ומנגנוני תמיכה בתוכן מקומי, התוכן הזה עלול להצטמצם עד כדי להיעלם מהמסך, מה שבפשטות מקובל לכנות כשל השוק. הרצון הזה לשמר תרבות מקומית גם בא לידי ביטוי בחוקים ותקנות שידור במדינות שונות, ויש התייחסות מפורטת לזה במסמך. אני לא אציין פה דברי חקיקה ספציפיים. הסברנו בקצרה מאוד את הרציונל. עכשיו מה מנגנוני התמיכה העיקריים בהפקות תוכן מקומי? אנחנו זיהינו חמישה מנגנונים עיקריים: הראשון בהם הוא מכסות זמן שידור. כלומר, הקצאה של שיעור מסוים מזמן השידור לתוכן מקומי. השני זה חובות השקעה כספית, כשיעור מההכנסות או מהמחזור. השלישי זה חובות שידור ראשון או תוכן מוזמן, משתמשים במושגים first release או commission content ויש מכסות מינימום לתמיכה בהפקות עצמאיות. זה המנגנון הרביעי. החמישי זה זיכויי מס להפקות מקומיות. אני עושה קצת drill down לסוגים השונים. אז מכסות זמן של שידור תוכן מקומי, translation quotes מה שמקובל לכנות. הכוונה היא לקביעה של שיעור מינימלי מזמן השידור. לפעמים הוא מוגדר כאחוז משעות שידור, לפעמים הוא מוגדר כאחוז משנת שידור שמוקדש ליצירות מקומיות. לעיתים יש גם התייחסות לתתי מכסות לפי שפה או לפי ז'אנר. המנגנון הזה קיים בקנדה, באיחוד האירופי, במדינות אירופיות שאינן חלק מן האיחוד. באוסטרליה וגם בישראל. אני מפרט: בקנדה גופי שידור פרטיים נדרשים להקצות לפחות 50% מזמן השידור בערב, בין השעות 18:00 ל-24:00 לתוכניות קנדיות. החובה הזאת חלה בהיקף משמעותי יותר עוד ביחס לתחנות אתניות מרוחקות וביחס לשידור ציבורי, שם זה 60% זמן שידור בשעות הערב. באיחוד האירופי דירקטיבת שירותי המדיה האודיו ויזואלית ה-ANMSD של האיחוד קובע שלפחות 50% מזמן השידור של גוף, הוא מגדיר את זה כרוב, אבל בפרשנות המקובלת הכוונה היא לפחות ל-50% מזמן השידור של גופי שידור יוקדש ליצירות אירופיות. כל מדינות האיחוד הטמיעו בחקיקה שלהן את הדרישה הזאת ובחלקן הרגולציה גם מחמירה יותר. כך למשל בצרפת ביחס לסרטים עלילתיים לפחות 60% ממספר השידורים הכולל יופנה ליצירות אירופיות ו-40% מהשידורים יוקדש ליצירות בצרפתית. ביחס ליצירות אודיו ויזואליות לפחות 60% מזמן השידור. כלומר, לא ממספר השידורים, אלא מזמן השידור. זאת צורת חישוב מעט שונה. << אורח >> נגה רובינשטיין: << אורח >> זאת אומרת, ממה שהפלטפורמה או הערוץ מעלים? זאת אומרת מפרק זמן השידור הכולל של הפלטפורמה? זאת הכוונה? << אורח >> רועי גולדשמיט: << אורח >> כן. לפחות 60% מזמן השידור מוקדש ליצירות אירופיות. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> הרגולטור נכנס להם לא רק כמה אתם צריכים לתמוך בהפקות מקור, אלא כמה זמן שידור יהיה? << אורח >> נגה רובינשטיין: << אורח >> שלא יישארו במגרה גם. זה מקובל. << אורח >> אבי בן הלל: << אורח >> ברור. אם לא, הוא יכול להשקיע ולא לשדר את זה. << אורח >> נגה רובינשטיין: << אורח >> לשים במגרה. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> מכסות זמן שידור. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> שזה 60%-40%? << אורח >> רועי גולדשמיט: << אורח >> 60% אירופי ו-40% צרפתי. זה גם ביחס ליצירות אודיו ויזואליות. מדינות באירופה, מחוץ לאיחוד, בהן נורבגיה, איסלנד ובריטניה, אימצו גם כן את הכלל הזה, למרות שהם לא חוסים תחת האיחוד. רוב זמן השידור מוקד לתוכן מקומי. בשוויץ הם לא משתמשים במושג רוב זמן השידור, אלא בשיעור משמעותי שיוקדש לעבודות שוויצריות או אירופיות בכלל. באוסטרליה ערוצים מסחריים מרכזיים נדרשים לשדר לפחות 55% תוכן אוסטרלי בשעות בין 6:00 ל-24:00. בערוצים לא מרכזיים החישוב הוא שונה, לפי 1,460 שעות בשנה של תוכן אוסטרלי. גם בישראל אנחנו מכירים התייחסות למכסות מינימליות של שעות להפקות מקומיות. אז המנגנון שאני אתייחס אליו זה חובות להוצאה או השקעה כספית. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> כמה זה בישראל? << אורח >> רועי גולדשמיט: << אורח >> עדיף שנציגי הלשכה המשפטית יתייחסו. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> אתם יכולים לומר לנו כמה זה בישראל ביחס? << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> או הגורמים המקצועיים אולי יודעים. << אורח >> רועי גולדשמיט: << אורח >> המכסות מזמן השידור הכולל. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> הסעיף הראשון. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> לא, אני לא חושבת, אולי המנכ"ל יודע. המנכ"ל, אתה יודע? << אורח >> רועי גולדשמיט: << אורח >> זה מכסות שקיימות ברשות השנייה. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> הרשות השנייה יכולים להגיד לנו? << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> שיתייחסו, הם פה. << אורח >> אופיר ביתן: << אורח >> בסוגה עילית זה 15% שאמורים להיות 180 שעות. כמובן בחלוקה לסוגות השונות. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> ההגדרה של סוגה עילית פה היא קריטית. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> אוקיי. יש התייחסות להפקות מקור באופן כללי או רק לסוגה עילית? << אורח >> אופיר ביתן: << אורח >> יש התייחסות להפקות מקומיות. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> והפקות מקור באופן כללי? << אורח >> אופיר ביתן: << אורח >> 50%. 40%. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> הוא יכול לתת לנו את הנתונים, הם מחויבים לפי החוק. << אורח >> אופיר ביתן: << אורח >> 40% זה צריך להיות הפקות מקומיות. << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> מה שאני מנסה להשוות, הוא לא רק דיבר על המכסות, על האחוזים, אלא גם על זמן שידור. כלומר, על הפריים טיים אנחנו דיברנו. ולכן האם אתה יכול לתת לי את ההשוואה לעומת ישראל. << אורח >> אופיר ביתן: << אורח >> 40% מזמן השידור אמור להיות בהפקות מקומיות. << אורח >> ליעד גיל הר: << אורח >> ליעד גיל הר, מנהל מחלקת רגולציה, קשת. רק בשביל לדייק שתקבלו את תמונת המצב המלאה, המחויבות אפילו יותר גדולה. כי זה נכון ש-40% הפקות מקומיות הן לא כוללות הפקות חדשות. אז אתם יודעים כמה אנחנו, מדינה עם הרבה מאוד תכני חדשות, תורידו את זה מה-40, אנחנו עושים 40% הפקות מקומיות שלא כוללות חדשות. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> תסביר מה זה אומר לא כוללות חדשות. << אורח >> ליעד גיל הר: << אורח >> שאני כל מהדורה - - - << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> חדשות זה בחירה שלכם? << אורח >> ליעד גיל הר: << אורח >> זה סיטואציה קצת אחרת. זה מחויבות קצת אחרת, אבל זה לא נכלל ב-40% שאני מחויב עוד בלי החדשות. לא מהדורה מרכזית, לא מהדורה מוקדמת וכדומה. אז המחויבות היא מאוד רחבה. << דובר >> פנחס גורט: << דובר >> בעצם אתה אומר שיש לכם זמן מסך נתון, יש חדשות כמובן. ומתוך הסך הכולל, שהוא כולל גם חדשות, 40% מתוך זה אתם צריכים להקדיש להפקות מקור. << אורח >> ליעד גיל הר: << אורח >> נכון. המחויבות מבחינת שעות היא מאוד רחבה. << דובר >> פנחס גורט: << דובר >> בעצם אתה אומר ה-60% לא משאיר לכם הרבה, כי מתוך ה-60% יש גם חדשות. << אורח >> קריאה: << אורח >> ומה קורה במצבי חירום נגיד של מלחמה? << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> כן, שמשתלטים על זמן שידור. << אורח >> ליעד גיל הר: << אורח >> לצערי אני אציין שאת נוגעת בנקודה מאוד רגישה. הערוצים המסחריים הם בין הגופים היחידים במשק שלא קיבלו הקלות לא מתקופת המלחמה, לא מתקופת הקורונה. את נוגעת בנקודה רגישה. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> אז המשכתם לשדר גם - - - << אורח >> ליעד גיל הר: << אורח >> אנחנו היינו מחויבים לעמוד במחויבות שלנו כלפי הצופים גם אם זה אתגר אותנו מבחינת המחויבות. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> לוח שידורים. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> יש לי שאלה שלא קשורה, אבל קצת כן. יושבים פה הרבה מאוד גופי שידור. באמת מעניין אותי, בסופו של דבר במדד הרייטינג, האם יש יתרון של אהדת צפייה פופולרית על הפקות מקור על פני - - - << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> תלוי בתוכן. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> ברמה הכללית. << אורח >> קריאה: << אורח >> אבל לא צריך לדבר על רייטינג, צריך לדבר על value for money. כלומר כמה השקעה נדרשת בהפקת מקור אל מול צפייה. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> על זה אני שואלת. value for money, בדיוק, זה אני שואלת. מה דינן של הפקות מקור ככל שזה קשור ל-value for money? << אורח >> ליעד גיל הר: << אורח >> אני יכול לדבר רק בשם הגוף שאני מייצג, קשת. אנחנו מאמינים ביצירה הישראלית כחלק מה-DNA שלנו. אנחנו חושבים שאם אנחנו נקדש את היצירה הישראלית אז הצופים יבחרו בנו על גופים אחרים. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> ובכל זאת, לשאלתי? << אורח >> ליעד גיל הר: << אורח >> אני מבין שזה מה שמביא את הרייטינג, אם זה מה שאת שואלת. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> אבל מספרית, אמפירית, עובדתית? << אורח >> ליעד גיל הר: << אורח >> אני לא חושב שתמצאי תכנים לא ישראלים אצלנו ברייטינג וזה בא לענות על השאלה שלך. אנחנו מאמינים שזה מה שיביא את הרייטינג וזה מה שיביא את ההכנסות. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> בסדר גמור. בוא תמשיך. << אורח >> רועי גולדשמיט: << אורח >> רק אני אציין שגם רשות הכבלים חייבות למיטב הבנתי ב-10% מתוך סך שעות השידור שלהם. המנגנון השני שאני מתייחס אליו זה לחובות להוצאה או השקעה כספית עבור תוכן. כלומר, קודם דיברנו על זמן, עכשיו מדברים על הקצאה פיננסית. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> חובות השקעה. << אורח >> רועי גולדשמיט: << אורח >> חובת השקעה, כן. עבור תוכן מקומי. ושוב, ההכנסות או מהמחזור או מהתקציב. יש לזה צורות מדידה מעט שונות במדינות שונות. כלומר, החיוב לגופי השידור להפנות שיעור מסוים מהמחזור שלהם לתוכן מקומי. הדבר הזה קיים בקנדה, באיחוד האירופי כאפשרות ואני אתייחס לזה עוד רגע, ובמדינות נוספות שאני אפרט. בקנדה גופי השידור הפרטיים מחויבים להשקיע שיעור מסוים מהמחזור הגולמי בהוצאה עבור תוכן קנדי. זה נקרא Canadian Programming Expenditures, CPE. ההסדר ספציפי מוסדר בתקנות של, ברישיונות של כל גוף שידור. בהכללה קבוצות בעלות של טלוויזיה דוברת צרפתית, חברות גדולות מחויבות בין 26% ל-45% מהמחזור. קבוצות בעלות גדולות דוברות אנגלית כ-30%. בתוך הדבר הזה יש תת קטגוריה שנקראת PNI - Programs of National Interest, כלומר, תוכניות בעלות עניין לאומי שבכלל זה דרמה, תעודה, טקסי פרסים. ששם קבוצות בעלות גדולות חייבות בהשקעה של בין 15% ל-18% מהמחזור בטלוויזיה הצרפתית ובין 5% ל-13% בטלוויזיה דוברת האנגלית. באיחוד האירופי מדינות נוספות, כמו שאמרתי יש אפשרות. כלומר, הדירקטיבה מאפשרת ולא מחייבת את המדינות לחייב ספקי שירותי מדיה לפי דרישה, גם VOD, אבל גם גופי שידור מסורתיים, להשקיע במישרין או בעקיפין. מה זה במישרין ומה זה בעקיפין? השקעה ישירה זה השקעה או רכישת זכויות שידור ליצירות אירופיות. והשקעה עקיפה היטלים עבור קרנות לאומיות לקולנוע או לטלוויזיה. אז לפי סקירה שמועצת אירופה עשתה 12 מדינות באיחוד וגם שוויץ מטילות חובות השקעה גם על גופי שידור וגם על ספקי VOD. 12 מדינות אחרות לא מטילות שום חובה ובנוסף להם גם ליכטנשטיין, איסלנד, נורבגיה ובריטניה. וצרפת יש חובת הקצאה של שיעור מהמחזור נטו לקולנוע ולתוכן אודיו ויזואלי. המנגנון השני מתייחס לחובות להוצאה או השקעה כספית עבור תוכן. כלומר, קודם דיברנו על זמן, עכשיו אנחנו מדברים על הקצאה פיננסית. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> חובות השקעה. << אורח >> רועי גולדשמיט: << אורח >> חובת השקעה, כן, עבור תוכן מקומי, קישור מהכנסות או מהמחזור או מהתקציב. יש לזה צורות מדידה מעט שונות במדינות שונות. כלומר, החיוב הוא לגופי השידור להפנות שיעור מסוים מהמחזור שלהם לתוכן מקומי. המנגנון הזה קיים בקנדה, באיחוד האירופי כאפשרות, ואני אתייחס לזה עוד רגע. במדינות נוספות שאני אפרט. בקנדה גופי השידור הפרטיים מחויבים להשקיע שיעור מסוים מהמחזור הגולמי בהוצאה עבור תוכן קנדי. זה נקרא Canadian Programing Expenditure, CPE. ההסדר ספציפית מוסדר בתקנות, ברישיונות של כל גוף שידור. בהכללה קבוצות בעלות של טלוויזיה דוברת צרפתית בעלות גדולות מחויבות בין 26% ל-45% מהמחזור. קבוצות בעלות גדולות דוברות אנגלית כ-30%. בתך הדבר הזה יש תת קטגוריה PNI, Programs of National Interest, כלומר תוכניות בעלות עניין לאומי שבכלל זה דרמה, תעודה, טקסי פרסים, ששם קבוצות בעלות גדולות חייבות בהשקעה של בין 15% ל-18% מהמחזור בטלוויזיה הצרפתית ובין 5% ל-13% בטלוויזיה דוברת האנגלית. באיחוד האירופי, מדינות נוספות, כמו שאמרתי יש אפשרות. כלומר, הדירקטיבה מאפשרת ולא מחייבת את המדינות לחייב ספקי מדיה לפי דרישה. גם VOD, אבל גם גופי שידור מסורתיים להשקיע במישרין ובעקיפין. מה זה במישרין ומה זה בעקיפין? אז השקעה ישירה זה השקעה או רכישת זכויות שידור ליצירות אירופיות והשקעה עקיפה היטלים עבור קרנות לאומיות לקולנוע ולטלוויזיה. לפי סקירה של - - - של מועצת אירופה עשתה, 12 מדינות באיחוד וגם שוויץ, מטילות חובות השקעה גם על גופי שידור וגם על ספקי VOD. 12 מדינות אחרות לא מטילות שום חובה ובנוסף להן גם ליכטנשטיין, איסלנד, נורבגיה ובריטניה. צרפת יש חובת הקצאה של שיעור מהמחזור נטו לקולנוע ולתוכן אודיו ויזואלי. בשוויץ זה 4% מהמחזור הגולמי. בגרמניה זה מוגדר באופן אחר כשיעור מהמחזור הפרסומי או מהכנסות ממינויים. ברומניה 4% מערך דקת הפרסום. בישראל אנחנו מכירים בעצם ערוצים מסחריים שתחת אחריות מועצת הרשות השנייה חייבים להשקיע 15% מההכנסות לסוגה עילית ובעלי הרישיון לשידורים רב ערוציים תחת אחריות המועצה לשידורי כבלים ולווין חייבים להשקיע 8% מההכנסות בהפקות מקומיות. מהן 4% לסוגה עילית. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> חשוב רק לציין כמובן שגודל המדינה משפיע פה, כמובן. גודל השוק, גודל המדינה. גרמניה זה לא ישראל. יש משמעות גם לגודל, כמובן, אני רק רוצה להגיד את זה רגע. << אורח >> רועי גולדשמיט: << אורח >> המנגנון השלישי שסקרנו זה מכסות או נקודות לתוכן חדש. הזכרתי את זה first release או Commissioned content. המנגנון הזה נועד בעצם לעודד לא רק את עצם קיומו של תוכן, אלא שהתוכן הזה יהיה תוכן רלוונטי, חדש, שיצא בשנים האחרונות. מה זה בשנים האחרונות? רואים שתי קטגוריות. קטגוריה אחת שאומרת שנתיים אחרונות, זה מה שאנחנו רואים באוסטרליה. וקטגוריה אירופית סביב יצירות שנוצרו - - - << אורח >> נגה רובינשטיין: << אורח >> הכוונה היא שהופק בשנתיים האחרונות? << אורח >> רועי גולדשמיט: << אורח >> כן. שידור ראשון תוך שנתיים מהשלמת ההפקה. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> זאת אומרת שידורים חוזרים נגיד של תוכן מלפני 10 שנים לא רלוונטי. << אורח >> רועי גולדשמיט: << אורח >> לא. << אורח >> נגה רובינשטיין: << אורח >> לא. גם אם יש הפקה שנמצאת במגרה שלוש שנים ואחר כך משודרת זה לא רלוונטי. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> והממוצע להפקה, אם אני לא טועה, תגידו את, זה שנתיים. נכון? הממוצע להרים הפקה. התהליך הוא בדרך כלל שנתיים? מי יכול לענות פה על השאלה, בממוצע? << אורח >> אלירן אליה: << אורח >> תהליך של פיתוח של סדרת טלוויזיה? << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> כן. בוא נגיד שנתיים? << אורח >> אלירן אליה: << אורח >> חמש שנים. אני אלירן אליה, יושב-ראש איגוד הבימאים, מטה היצירה הישראלית. לשאלה של שלי, וקודם כל תודה רבה על התחקיר. רק לנקודה הזאת שזה עלול להצטמצם, זה הצטמצם כבר בצורה קיצונית. אמרת שזה עלול להצטמצם. מאז 2018 פחות 100 מיליון שקל ליצירה ישראלית. וזה לא על היוצרים והיוצרות. זה כמו שאמרת על הזהות שלנו, על השפה העברית שלנו ועל המשמעות שילדים יגדלו פה עם יצירות ישראליות שמבטאות את המורכבות שלנו פה בישראל. אני אתמול סיימתי סדנת משחק לקהילה האתיופית. לצעירים מוכשרים. אין מי שישדר את התוכן שלהם. וזה המהות של החוק. סלקום ופרטנר משקיעות אפס כי הן מחויבות באפס. בגלל זה הן משקיעות אפס. חמש שנים. סדרה שלי בהוט, העיר הטובה, שבע שנים. היא הייתה שבע שנים. בממוצע, כן, חמש שנים. מתהליך הפיתוח, דרך לסיים את הדרפטינג של התסריט, לאחר מכן הפקה, לאחר מכן - - - << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> חמש שנים זה הממוצע הרגיל או שזה קצת חריג? << אורח >> אלירן אליה: << אורח >> חמש שנים זה הממוצע. לא, לא. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> כי שמענו פה שנתיים. << אורח >> אלירן אליה: << אורח >> שנתיים אולי הוא דיבר על ההפקה, בלי שנתיים. << אורח >> קריאה: << אורח >> לא, לא, שנתיים. << אורח >> אלירן אליה: << אורח >> בלי פיתוח. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> גיורא? << אורח >> גיורא ואלה: << אורח >> זה לא שנתיים. << אורח >> אלירן אליה: << אורח >> הם מדברים על ההפקה. קיבלת גרין לייט, יצאת להפקה pre production, שנתיים עד שסיימת את הצילומים ואז את יוצאת לעוד post production של עריכות וכן הלאה. זה עוד שנה. אבל תהליך הפיתוח, למצוא את הסדרה, להכיר אותה, להזדהות עם הדמויות, להרכיב אותם – זה לוקח ממוצע של חמש שנים. יש גופי שידור שיצמצמו את זה ויש גופי שידור שימרחו את זה. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> זה נתון חשוב מאוד להכיר. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> כן, בואו נמשיך. << אורח >> רועי גולדשמיט: << אורח >> באוסטרליה יש סטנדרטים בחוק. נקבעו סטנדרטים מכוח החוק. הסטנדרטים האלה מאוד מפורטים והם מציגים טבלה שמבססת את הניקוד. הניקוד הזה נקבע לפי הסוגה ולפי העלות שלה. כלומר, צריך להגיע למכסה של 250 נקודות בשנה והמכסה הזאת היא פונקציה של עלות הפקה של פרק. ושוב, שידור ראשון תוך שנתיים מהשלמת ההפקה. באיחוד האירופי המושג הוא יצירות שנוצרו לאחרונה. ברמת המדינות, 26 מדינות קבעו מכסות לשידור יצירות שנוצרו בחמש שנים האחרונות. בחלק מהמדינות זאת הגדרה מספרית, בחלק מהן יש הגדרה של שיעור מספק. גם בישראל אנחנו מכירים חובות שידור ראשוני של הפקות מקומיות בערוצים שפתוחים למנויים ביחס לחברות הכבלים והלווין. << אורח >> יונתן בייסקי: << אורח >> 75% לא רוצה בסיס. אנחנו מחייבים ש-75% מההפקות ישודרו בערוצי בסיס, כלומר ערוצים בלי תשלום נוסף. ורק לדברים שנאמרו קודם, אנחנו מאשרים להם שלוש שנים בין חתימת חוזה להפקה בפועל לצורך הכרה. ודווקא לעניין שציינת ליוצאי אתיופיה, המדינה משקיעה מתוך חוק התקשורת 4.8 מיליון שקלים בשנה תמיכה בהפקות באמהרית. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> אני חייבת לציין שהייתה לי שיחת זום, אני הזמנתי אותם לוועדה, הם יוצרים מהקהילה האתיופית. גם יוצרים של סרטים ותכנים נקרא לזה בידוריים. גם חדשות. הם, אני ממש אמרתי להם בואו, ניתן לכם פה מקום. אני מקווה מאוד, שומעים, תבואו. יש שם מצוקה מאוד גדולה. << אורח >> אלירן אליה: << אורח >> איפה זה בא לידי ביטוי ה-4.8 מיליון? << אורח >> יונתן בייסקי: << אורח >> איפה זה משודר? ITV ערוץ באמהרית. ערוץ ישראלי דובר אמהרית. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> זה חשוב להגיד. אנחנו רוצים לחשוף את כל הקהל לתכנים האלה. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> לא, אנחנו גם רוצים יצירה של יוצרים מהחברה האתיופית שיוצרים בעברית. << אורח >> אלירן אליה: << אורח >> בדיוק. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> שייחשפו בעוד ערוצים, זאת הכוונה. << אורח >> רועי גולדשמיט: << אורח >> דיברנו עד כה על שלושה מנגנונים: מכסות זמן שידור, חובות הוצאה כספית ומכסות וניקוד לתוכן חדש. הסוג הרביעי ואחד לפני האחרון הוא מכסות להפקות עצמאיות או ליוצרים עצמאיים. המטרה היא לתמוך בשוק הפקות עצמאי שאינו בעלות גופי השידור כדי לחזק מגוון יוצרים וגופי הפקה קטנים ובינוניים. המנגנון הזה קיים באיחוד ומחוצה לו וגם בישראל. באיחוד דרקטיבת ה-AVMSD מחייבת לייחד לפחות 10% מזמן השידור למפיקים עצמאיים או לפחות 10% מהתקציב לתוכניות של מפיקים עצמאיים. ברמת היישום 14 מדינות באיחוד דורשות מכסת זמן שידור של 10% למפיקים עצמאיים. 11 מדינות באיחוד ובנוסף גם עוד כמה מדינות מחוץ לאיחוד מאפשרות בחירה בין מכסת זמן לבין מכסת תקציב. בקרואטיה יש - - - מצטברת ואני לא ארחיב יותר. יש עוד דוגמאות למדינות נוספות. המעבר האחרון שבמקרה זה מצאנו רק דוגמה מקנדה ואנחנו מאמינים שיש וקיים גם במדינות נוספות זה זיכויי מס ייעודיים לתאגידי הפקה מקומיים. המטרה זה להפחית את עלות ההפקה ולמשוך הפקות לשטח המדינה. בקנדה יש מה שנקרא CPTC שזה Canadian Film or Video Production Tax Credit, זיכוי מס בגובה 25% מהוצאות העבודה של הפקה קנדית שזכאית לדבר הזה, עד תקרה של 60% מעלות ההפקה. בפועל מדובר ב-15% מהעלות הכוללת נטו. הזכאות מוגבלת לתאגיד קנדי מוסמך. אם אני אסכם, אנחנו רואים שיש לא מעט מנגנונים וכלים לתמיכה בתוכן מקומי. אנחנו רואים שלמרות שיש שונות באופן שבו מדינות שונות מיישמות את זה, בעצם יש סט כלים כזה שהוא לא ייחודי למדינה ספציפית. אנחנו רואים בעצם שימוש בכלים האלה במדינות שונות, כולל בישראל. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> מי מכם מתייחס לענקיות התקשורת? את? נטפליקס, יוטיוב, כל הדברים. אתם תתייחסו? אני רוצה להגיד לך תודה רבה, עשיתם עבודה יסודית ואני מודה לכם מאוד. << אורח >> רועי גולדשמיט: << אורח >> בשמחה רבה. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> רק כדי שאני לא אהיה לחוצה עם הזמן, גם אתה מקריא וגם? אוקיי. אתם בסקירה משותפת? מצוין. אז בואי תציגי גם את עת עצמך כבר. << אורח >> עו"ד אביחיל סגל: << אורח >> אנחנו כתבנו סקירה משפטית משווה על הסדרים המטילים חובות על חברות סטרימינג לטובת הפקות מקומיות. המסמך שלנו מתמקד בחובות המוטלות על חברות סטרימינג ולא על גופי שידור מסורתיים, לינאריים, שלגביהם נכתב בהרחבה בסקירה של רועי. בסקירה השתדלנו להציג תמונה מגוונת של הסדרים במדינות שונות באירופה. הסקירה כוללת התייחסות לחקיקה של האיחוד האירופי וכן למצב המשפטי במספר מדינות החברות באיחוד: איטליה, גרמניה, פולין וצרפת. כמו כן התייחסנו למצב בבריטניה ובשוויץ שאינן חברות באיחוד. בנוסף סקרנו הסדרים קיימים בקנדה, בברזיל ובאוסטרליה. חשוב לציין שבסקירה אנחנו משתמשים במונח חברות סטרימינג, אך ניתן לראות שחלק מההסדרים החקיקתיים עשויים להשתמש במונחים מעט שונים. למשל בדירקטיבת האיחוד האירופי מדברים על ספקי שירותי וידיאו לפי דרישה, VOD service provider. אז בסקירה אפשרת לראות שבמדינות שונות אומצו או הוצעו הסדרים שונים המחייבים חברות סטירימינג לקדם יצירה מקומית. הרציונל העיקרי הוא לחייב את חברות הסטירמינג להשקיע בחזרה במדינות שבהן הן מפיקות רווחים. אפשר לחלק את ההסדרים לשתי קטגוריות עיקריות של חובות: חובת הקצאה, שהמשמעות שלה היא שחברות הסטרימינג מחויבות להקצות מכסות מתוך הקטלוג שלהן לטובת יצירה מקומית. וחובת השקעה, שהמשמעות שלה היא שחברות הסטרימינג מחויבות להשקיע כספים ביצירה מקומית. לרוב שיעור ההשקעה נגזר מתוך הרווחים שהחברות מפיקות מהפעילות שלהן באותה מדינה. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> זה אומר שהם יכולים גם לרכוש תוכן מוכן. << אורח >> עו"ד אביחיל סגל: << אורח >> כן. הן לא חייבות להפיק. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> זה מה שאני אומרת, חשוב לדייק את זה. הן יכולות לרכוש תוכן ולשדר אותו. << אורח >> עו"ד אביחיל סגל: << אורח >> חשוב להדגיש שיש מדינות שבהן חלות שתי החובות ביחד ויש מדינות שמחילות רק חובה אחת. כך למשל האיחוד האירופי מחייב את המדינות החברות באיחוד להחיל חובת הקצאה במכסות בשיעור של 30% מתוך הקטלוג לטובת יצירות אירופאיות. אבל משאיר לשיקול דעתם האם לחייב גם השקעת כספים. בריטניה למשל מסתפקת בחובת הקצאת המכסות, אך לא מחייבת חברות סטרימינג בהשקעת כספים. לעומת זאת, כאמור יש מדינות שבהן ההסדר החקיקתי מטיל את שתי החובות. זה המצב למשל בצרפת, באיטליה ובפולין. יעל תפרט עכשיו לגבי החובות והאופן שבו הן מוסדרות. << אורח >> יעל לוי אריאל: << אורח >> אני אשתדל בקצרה, כי גם הייתה את הסקירה של רועי וגם אנחנו פירטנו את המודלים. אבל ניתן ככה גם כמה דוגמאות כדי לסבר את האוזן. דיברנו על העניין של חובת הקצאת מכסות והראינו בסקירה שלנו שמדינות שונות מחייבות חברות סטרימינג בהיקפים שונים של מכסות לטובת יצירה מקומית. אביחיל דיבר על האיחוד האירופי, שכמו שאמרנו מחייב את המדינות שחברות באיחוד להחיל חובת הקצאת מכסות בשיעור של 30% לטובת מה שנקרא יצירות אירופיות. מה זה בעצם אומר? בפועל המשמעות של הדרישה היא שחברות סטרימינג מחויבות לכלול בקטלוג התכנים שלהן לפחות 30% יצירות שמקורן באחת ממדינות האיחוד. זו המשמעות של יצירות אירופיות. וראינו מדינות מיישמות ממש את הדרישה הזאת של ה-30%. ראינו את זה בגרמניה, באיטליה ובפולין. ואפילו במדינות שהן לא חברות באיחוד כמו שוויץ ובריטניה. הדרישה של ה-30% עומדת. בנוסף לא מספיק להקצות הקצאה למכסות של יצירות אירופיות. צריך לוודא או להבטיח שלתכנים האלה, ליצירות האירופיות ניתנת בולטות, זה נקרא prominence בדירקטיבה. למשל צריך, יש כללים שהאיחוד פרסם כדי לעזור למדינות להבין מה זה בעצם לתת בולטות. אבל אפשר לומר שזה למשל להקל על החיפוש של זה במסך החיפוש של ספקי סטרימינג או להבטיח שיש תצוגה שמקלה למצוא אותם בתוך קטלוג התכנים, שאנחנו יודעים שיכול להיות גם מאוד גדול. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> בתוכן הם לא נכנסים? איכות זה לא שיקול? << אורח >> יעל לוי אריאל: << אורח >> האיחוד מחייב את העניין של מכסות. יש גם הנחיות שמדברות על מה זה בדיוק יצירות אירופיות, אבל אי אפשר לומר שזה הנחיות מחייבות לעניין האיכות. אחרי זה נדבר גם על עניין של השקעה, שאולי שם זה גם נכנס קצת יותר. דיברנו על הנדבך של ה-30%, שזה מה שנקרא חובת בסיס. אבל ראינו גם מדינות שהלכו רחוק יותר. דיברנו על צרפת. חברות סטרימינג מחויבות להקצות 60% מההיצע שלהם ליצירות אירופיות. עכשיו עוד נדבך. << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> יצירות אירופיות. << אורח >> יעל לוי אריאל: << אורח >> אירופיות. בצרפת יש עוד מכסה. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> וכשאת אומרת סטרימינג, למשל יוטיוב הוא נכלל כרשת חברתית או כסטרימינג? היה פה ויכוח גדול על זה. << אורח >> יעל לוי אריאל: << אורח >> נכון. אני לא יודעת מה היה הוויכוח, אז אני לא רוצה ליצור פה זה. יש מדינות שמחריגות את העניין של מה שנקרא תוכן שסופק על ידי משתמשים, שזה יוטיוב. אבל ליוטיוב יש גם מאפיינים של הזרמת תוכן. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> בוודאי. << אורח >> יעל לוי אריאל: << אורח >> הדירקטיבה לא יורדת לרזולוציה הזאת. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> אני כן רוצה, יוטיוב בחלק מהמדינות נחשב כחלק ובחלק לא? << אורח >> יעל לוי אריאל: << אורח >> למיטב הבנתנו כן. כי עובדה שראינו מדינות שהחריגו אותם מפורשות. לא את יוטיוב. הם לא יקראו לזה יוטיוב, הם יגידו תוכן זה. << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> תוכן משתמשים. << אורח >> יעל לוי אריאל: << אורח >> ויש מדינות שלא. אז אנחנו לא יכולים לומר באופן גורף לכאן או לכאן. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> שנוי במחלוקת. << אורח >> קריאה: << אורח >> אבל הדירקטיבה האירופאית כן חלה עליהם ברגע שהם משדרים סטרימינג. << אורח >> יעל לוי אריאל: << אורח >> היא חלה עליהם כי היא גם מחילה עליהם חובות שלא קשורות להפקות מקור. זה מאוד חשוב. זה לא חלק מהסקירה שלנו, אבל היא מכילה על יוטיוב למשל דברים שקשורים לפיקוח על תכנים. זה לא הנושא כרגע. אבל ברור, בוודאי שהיא חלה עליהם. בוודאי, זה לא נתון לספק. דיברנו אז על שני הנדבכים. נוסיף עוד נדבך של מכסות משנה מיוחדות. בצרפת דיברנו על 60% יצירה אירופית. יש גם מכסה של 40% שצריכים להיות מוקצים לטובת יצירות בשפה הצרפתית. << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> 40? << אורח >> יעל לוי אריאל: << אורח >> 40%. זה לא 60% פלוס 40% - 100. יש פה כנראה איזה שהיא חפיפה. זה לא שאי אפשר יצירות נגיד שהן מחוץ לאירופה. זה מאוד מפורש לגבי סטרימינג זו הדרישה. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> אגב, מה שהם מדבבים, כי הם מדבבים הרבה שם, זה לא נחשב. נכון? אם זה מדובב לצרפתית? << אורח >> יעל לוי אריאל: << אורח >> אתה זוכר אם ראינו רזולוציה של דיבוב? אני חושבת שהייתה התייחסות ליצירות מקוריות בשפה הצרפתית. אז יכול להיות שזה מחריג את העניין של דיבוב, אבל אנחנו יכולים לבדוק את זה אחר כך. ועוד דוגמה מעניינת זה איטליה, שבה נקבע ש-70% מתוך המכסה שאיטליה מקצה ליצירות אירופיות, כלומר גם כאן יש מכסה יותר מחמירה. 70% מתוך המכסה הזאת יוקדשו ליצירות בשפה האיטלקית שהופקו בחמש שנים האחרונות בידי מפיקים עצמאיים. כלומר, אנחנו רואים פה באיטליה שיש תוספת של שני רכיבים נוספים. לא רק השפה האיטלקית, גם העניין שזו צריכה להיות הפקה חדשה יחסית. דיברתם פה על שנתיים. פה הם אומרים חמש שנים. והיא צריכה להיות מופקת בידי מפיקים עצמאיים. בזה אני סוגרת את ההתייחסות לחובת הקצאת מכסות, כי אני חייבת לעבור להשקעה. רצית לשאול משהו? << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> כן. השאלה שלי הייתה האם במסגרת הסקירה והבדיקה האם המודל הזה שהוא מודל רישומי במרשם קיים באותן מדינות? << אורח >> יעל לוי אריאל: << אורח >> אנחנו לא נכנסו לעניין של המודל, של רישום או רישוי. זה לסקירה אחרת. << דובר >> נעמה מנחמי: << דובר >> זה סקירה שכן ביקשנו ועדיין לא התקבלה. << אורח >> יעל לוי אריאל: << אורח >> נכון, עוד לא הגענו לזה. << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> העלינו את זה, שאלנו גם את המשרד אם יש מודל כזה דומה. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> אנחנו ביקשנו לגבי זה, הם עדיין לא סיימו. << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> לא מהממ"מ, ממשרד התקשורת, שאלתי. מודל רישומי, מודל של מרשם. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> איתן, יש לנו עוד 14 דקות והם הכינו את הדבר הזה. בואו לא נתפרץ, ניתן להם לסיים. << אורח >> יעל לוי אריאל: << אורח >> אני אתקדם לעניין של חובות השקעה. גם חובת השקעה כספית משתנה בין מדינות. אמרנו שיש שני מודלים, אנחנו זיהינו שני מודלים עיקריים לעניין של חובה של השקעת כספים ביצירה מקומית. יש מודל של השקעה ישירה, שבמסגרתו החברות מחויבות להשקיע כסף ישירות ביצירה מקומית. ויש מודל של מה שנקרא השקעה עקיפה, שזה בדרך כלל חיוב של החברות סטרימינג לשלם כספים לקרנות מסוימות שמקדמות יצירה מקומית. אני אתן דוגמאות בקצרה. לגבי עניין של השקעה ישירה, ראינו בצרפת הבחנה מעניינת בין סוגים שונים של שירותי סטרימינג לפי המודל העסקי שלהם. מה זה אומר? ששירותי סטרימינג שמבוססים על מנויים, מה שנקרא Subscription VOD. מחויבים להשקיע לפחות 20% מהמחזור השנתי שלהם בצרפת, ביצירות אירופיות או יצירות בשפה הצרפתית. אבל לעומתם שירותי סטרימינג שמספקים תכנים בתמורה לתשלום חד פעמי או בדרכים אחרות, למשל אמזון פריים, מחויבים להשקיע לפחות 15% מתוך הרווחים שלהם ביצירה מקומית, שמתוכם לפחות 12% ביצירה בשפה הצרפתית. כלומר אנחנו רואים פה איזה שהיא דיפרנציאציה שלפיה שירותים שמבוססים על מנויים הם כפופים לחובת השקעה קצת יותר מחמירה. << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> התשלום החד פעמי הוא מנוי הוא התשלום החד פעמי ביחס לתוכן הספציפי? בתוכנית. << אורח >> יעל לוי אריאל: << אורח >> ההבחנה בין Subscription VOD למודלים האחרים זה בדרך כלל תשלום פר תוכן. אני לא רוצה להגיד תוכנית, כי יכול להיות שאתה קונה סרט במנוי הזה או קטנה תוכן אחר. כן, זאת הכוונה. שאתה לא רוכש מנוי ואז אתה יכול להוריד תכנים. << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> כאילו, VOD, אתה רוכש את התוכן עצמו ספציפית. << אורח >> יעל לוי אריאל: << אורח >> בתוך ה-VOD יש הבחנה בין Subscription לבין המודלים האחרים. << דובר >> פנחס גורט: << דובר >> בין תוכן ספציפי לבין מנוי למאגר. << אורח >> יעל לוי אריאל: << אורח >> בדיוק. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> זה כמו אם אתה מזמין סרט ב-yes או בהוט, לעומת זה שאתה מנוי שלהם. << אורח >> יעל לוי אריאל: << אורח >> יש מדינות שבהן זה יהיה מהרווחים, יש מדינות שבהן זה הכנסות. אני תכף אדבר גם על זה שהבסיס שממנו מחשבים הוא שונה. אז אני לא רוצה להגיד בכולם זה רווחים או בכולם זה. כי זה שונה וזו נקודה חשובה באמת. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> נכון, זה פער גדול. << אורח >> יעל לוי אריאל: << אורח >> דוגמה נוספת למודל השקעה ישירה זה איטליה שבה אמרנו שחברות סטרימינג מחויבות להשקיע שיעור של 16% מההכנסות השנתיות באיטליה ביצירות אירופיות. מתוכן שיעור מסוים צריך להיות מוקדש, כמו שאמרנו, ליצירות בשפה האיטלקית. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> שאלה. זה רק השפה או שגם צוות ה-production צריך להיות איטלקי? כי הייתה לי הבוקר שיחה עם גיורא, מאוד חשובה. זאת אומרת, זה לא רק השפה, מבחינתנו זה לא חוכמה להוציא הפקה לחו"ל שהרבה יותר זול שם ולהשאיר פה את אנשי התעשייה מובטלים. << אורח >> יעל לוי אריאל: << אורח >> באיטליה יש התייחסות לעניין של גם מפיקים עצמאיים וגם השפה האיטלקית. אם אני לא טועה, בהקשר - - - << אורח >> רועי גולדשמיט: << אורח >> בקנדה גם יש, כי canadian content זה קטגוריה מאוד ענפה. גם בקנדה, אני לא מדבר על VOD, אבל באופן כללי הרעיון, כדי שמשהו ייחשב כתוכן קנדי יש דרישות מתחברות ביחס למפיק הראשי, למפיק המשני, לסטורי. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> זה מאוד חשוב. כי החשש שלי הוא שאנחנו נעמוד במכסות, אבל נוציא את ה- production לחו"ל כי הרבה יותר זול. << אורח >> יעל לוי אריאל: << אורח >> באיטליה לדעתי יש התייחסות, לא תחת העניין של שפה איטלקית, אלא תחת העניין של מה זה מפיק עצמאי. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> צריך גם להפריד, גלית, בין הלוקיישן של הצילום, שזה יכול להיות גם חלק מהעלילה לבין הצוות. אלה שני דברים שונים. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> ברור. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> כי יכולה להיות עלילה, כל הצוות ישראלי, אבל צריך לצלם אותה. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> הכוונה שלי זה צוות ישראלי בראש ובראשונה. << אורח >> יעל לוי אריאל: << אורח >> רק לסגור את העניין של השקעה ישירה. ראינו בצרפת ובאיטליה נדרש יחסית שיעור גבוה, 16%, 20%. בצרפת זה יכול בחלק מהמקרים להגיע אפילו לשיעור יותר גבוה. אבל ראינו גם מדינות שבהן שיעור ההשקעה הוא יותר נמוך. כלומר, בשוויץ ראינו שנדרש להשקיע 4% מתוך הרווחים השנתיים. באוסטרליה חוק שנכנס ממש לתוקף לפני חודש בערך מחייב חברות סטרימינג להשקיע 7.5% מההכנסות שהופקו בשנה הרלוונטית. זה חוזר לנקודה של ממה מחשבים. דיברנו על השקעה ישירה. השקעה עקיפה. אמרנו שהשקעה עקיפה זה מודל שבו חברות מחויבות להעביר כספים לקרנות ספציפיות. אז אני ארוץ על זה. בפולין ראינו שחברות סטרימינג מחויבות לשלם למכון הסרטים הפולני 1.5% לפחות וההכנסות השנתיות. בגרמניה הן מחויבות לשלם למועצת הסרטים הפדרלית שיעור שנע בין 1.8% ל-2.5%, זה משתנה לפי היקף הרווחים שלהם. בקנדה שירותי סטרימינג גדולים מחויבים לשלם 5% מההכנסות השנתיות. שם זה מתחלק בין מספר קרנות. יותר מקרן אחת. כלומר, יש פה כמה קרנות שכולן תומכות ביצירות מסוג מסוים. כמו שאמרתי, חשוב לציין שיש שונות בין המדינות לגבי הבסיס שממנו נגזרת חובת ההשקעה. בשוויץ השיעור הזה נגזר מרווחים שנצברו משירותי סרטים. בפולין זה מחושב מתוך כלל ההכנסות השנתיות שהופקו מאספקת שירותי תכנים אודיו ויזואליים לפי דרישה. יותר רחב, כן? בקנדה נקבע שבחישוב של ההכנסות למשל לא כוללים הכנסות משירותי פודקאסטים, משחקים וידיאו. כלומר, גידרו את זה בכל מדינה קצת אחרת, מה נכלל ומה לא נכלל. לסיום אני רק אזכיר את העניין של חריגים ממש בקצרה. אפשר לשער וגם להבין בפירוט מהסקירה שלנו שהחובות האלה חלות באופן גורף בכל המקרים. ראינו חריגים שנקבעו בהסדרים האלה לגבי תחולה של החובות לקידום יצירה מקומית. אפשר מאוד בהכללה לדבר על שלושה סוגים של חריגים. חלק מההסדרים פוטרים חברות סטרימינג בעלות קהל מצומצם או מחזור עסקי נמוך. אני לא אכנס לזה, אבל לכל מדינה יש את הדרך שלה לחשב מה זה קהל מצומצם ומה זה מחזור עסקי נמוך. אפשר לראות את זה בסקירה. חריג נוסף שראינו שמאפשר לפטור חברות מסוימות מחובות לקידום יצירה מקומית זה כאשר הן סבורות שהדבר הוא בלתי מעשי או בלתי מוצדק. וגם כאן זה פתח לכל מיני דברים. אפשר לראות דוגמאות מסוימות לחריג הזה. אני רק אסכם שדיברנו במדינות שאנחנו בדקנו בכל אופן, אפשר לחלק את החובות שמוטלות על חברות סטרימינג לשני סוגים: החובה של הקצאת מכסות מתוך הקטלוג שלהן וחובת השקעה במודל ישיר או עקיף. השתדלנו להציג כאן את עיקרי הדברים. אם יש עוד שאלות אנחנו נשמח לענות עליהן. תודה. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> קודם כל להגיד לכם תודה רבה. אני הזמנתי את המחקרים האלה עוד מוועדת כלכלה, כי דנו בזה בחקיקות הפרטיות שלו שם. אני רוצה להגיד לכם שעשיתם עבודה, כרגיל, מקצוענית. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> אני מצטרפת. ד"ר יעל, אביחיל, רועי, עשיתם באמת עבודה רצינית, מעמיקה, חשובה מאין כמוה הנוגעת בלב הוועדה. ואני ממש מודה לכם על הרצינות, היסודיות והאחריות. יש פה שאלות. << אורח >> עמוס נוימן: << אורח >> עמוס נוימן, מנכ"ל תל"י. רק מילה על העניין של דירקטיבה אירופית. אנחנו צריכים לשים לב שאנחנו לא מתבלבלים, כי שם יש עירוב של מה שנקרא תוכן אירופאי. לא רלוונטי לישראל. כלומר, ברגע שיש להם מחויבות לשלב תוכן אירופאי גם בקטלוגים וגם ברמת ההשקעה, זה פחות רלוונטי לנו. פה אנחנו רק עם עצמנו. אין פה תוכן מזרח תיכוני. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> הערה חשובה. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> כן, הם אמרו. הם ציינו שחלק באיחוד האירופי וחלק לא. הם ממש ציינו איזה מדינות כן ואיזה לא. << אורח >> יעל לוי אריאל: << אורח >> גם אין בו חובת השקעה, רק לזכור. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> נגה, בבקשה. << אורח >> נגה בריינס: << אורח >> מה בנוגע לחובת השקעה על התשתיות על חברות התשתית שמשדרות את האינטרנט? << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> לא הבנתי את השאלה. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> האמת שגם אני לא. << אורח >> נגה בריינס: << אורח >> יש חברות תשתית שמעבירות את האינטרנט, בין אם זה הוט, מי עוד? מה בנוגע? << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> שעוברות ל-OTT, על זה את מדברת? << אורח >> נגה בריינס: << אורח >> חברות שנותנות שירותי אינטרנט. האם בעולם יש החלה של השקעה או העברת כסף לקרן? << אורח >> יעל לוי אריאל: << אורח >> האם מוטלת גם עליהם חובה לעידוד, לקידום יצירה מקומית. זאת השאלה? << אורח >> נגה בריינס: << אורח >> כן, כן. << אורח >> יעל לוי אריאל: << אורח >> אני לא, אתה ראית רזולוציה כזאת? << אורח >> רועי גולדשמיט: << אורח >> אני לא מכיר. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> את מדברת על פרטנר וסלקום? על מה את מדברת? << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> על OTT, נו. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> על ספקי התשתיות. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> על התשתיות עצמה. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> על גופי שידור שרוכבים על התשתית? בזק? << אורח >> נגה בריינס: << אורח >> בזק. << אורח >> עו"ד אביחיל סגל: << אורח >> לכאורה, אם הן מספקות שירותי, לעניין שלנו, מספקות שירותי סטרימינג אז החובה תחול עליהם. אבל בלי קשר לשאלה של תשתיות. << אורח >> רועי גולדשמיט: << אורח >> אנחנו לא מצאנו שמעצם הבעלות על תשתית מהסוג הזה, תשתית אינטרנט בניגוד לתשתית שידור יש לך חובות. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> תודה . << אורח >> רועי גולדשמיט: << אורח >> אבל אם אתה בעלים של אמצעי שידור, כלומר סטרימינג לצורך העניין, אז תחול עליך חובה. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> נגה. << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> אחר כך אני רוצה בבקשה. << אורח >> נגה רובינשטיין: << אורח >> קודם כל, הניירות שלכם ממש מעניינים וגם הסקירה וזה ממש כיף לשמוע השוואה בין לאומית. רציתי אם תוכלו להתייחס רגע לדברים שאת אמרת, יעל, בעניין המקום לחדשות, אקטואליה. כי אנחנו רואים בחקיקה נרחבת בעולם בשנים האחרונות, גם באוסטרליה, גם בקנדה, גם בניו זילנד, התייחסות או חובות שמוטלות על גופים בין לאומיים כמו גוגל ופייסבוק ביחס לשימושים בתכנים של חדשות מקומיות, בין בדרך של חובות סטטוטוריות ובין בדרך של קרנות כאלה. אם אפשר יהיה להרחיב בזה טיפה. << אורח >> יעל לוי אריאל: << אורח >> נגה, את שואלת האם יש חובה דומה לעניין השקעה בחדשות? או האם החדשות מוחרגות? << אורח >> נגה רובינשטיין: << אורח >> לא יכולה להיות חובה דומה, כי בעצם החדשות הן ההשקעה עצמה. בסוף מה שמעניין זה כמה כסף נכנס לתוך התעשייה הישראלית. בתעשייה יש הפקות מקור ויש יצירה ישראלית של חדשות, שזה לדאבוננו היא משמעותית מאוד בישראל. כשאנחנו רואים הסדרה בחו"ל, ממה שאנחנו רואים, אנחנו רואים שגופים בפלטפורמות בין לאומיות מחויבות, לא יכולות להשתמש או אם יש איזה שהוא שימוש בפלטפורמות שלהם בתכנים מקומיים, גם כאלה שנוגעים לחדשות, הן מחויבות בתשלום. באיזה שהיא חלוקה של הכנסות או באיזה שהוא תשלום. האם ראיתם לגבי זה משהו. ואם לא, אם אפשר להסתכל על זה. תראי, מה שאנחנו מדברים עליו זה מכיוון שבסיטואציה שאתם מתארים אתם לוקחים את חובת ההשקעות שיש ליצירה מקומית באירופה ואנחנו לומדים ממנה ביחס לישראל. אנחנו מנסים ללמוד האם יש חובות שהן לא חייבות להיות חובות של השקעה כמו אלה, כי מדובר בחדשות. האמצעים צריכים להיות האמצעים הרלוונטיים לחדשות. ביחס לפלטפורמות בין לאומיות שעושות שימוש בתכנים מקומיים של חדשות במדינות שונות. ראינו הסדרים כאלה בקנדה, באיטליה, באוסטרליה ובניו זילנד. האם באיחוד האירופאי ראיתם איזה שהיא התייחסות כללית לזה או במדינות פרטניות? << אורח >> יעל לוי אריאל: << אורח >> אני לא ראיתי. לא זכור לי שראיתי. ראינו, זה כתוב יותר בהרחבה בסקירה, לעניין חובת ההשקעה באוסטרליה, שזו אחת המדינות שציינת, שהיא צריכה להיות מכוונת לתוכניות זכאיות. חדשות, אבל במובן שהן מופקות בעת האחרונה ואוסטרליות. אני זוכרת שחדשות היו מוחרגות מהעניין הזה. אבל לא ראינו התייחסות כזאת של שחקנים בין לאומיים. לא זכור לי שראינו. << אורח >> נגה רובינשטיין: << אורח >> פשוט אם אפשר, אם נוכל לשלוח אליכם הפניות לחקיקה. תוכלו להסתכל עליה, אנחנו נשמח מאוד. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> תודה. כן, חה"כ רייטן ואלירן, שניהם רוצים לדבר. שלוש דקות. כל אחד דקה וחצי. << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> תודה רבה באמת על הסקירה הזאת. אני מבינה שיש עוד בקשות מהממ"מ, גם עדיין על הפקות מקור. לא? כן. לא, היא פשוט עשתה לי 'לא' עם הראש. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> לא, מה זאת אומרת בקשות? של חברי כנסת למחקרים? << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> אני אסביר. << אורח >> קריאה: << אורח >> על הרגולציה. << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> כן, בדיוק. אני רוצה, חשוב לי רגע לחדד בעניין הזה. ואם אתם עדין אנחנו צריכים לקבל מהם השלמות, מהממ"מ אז חשוב לי לבוא ולומר שרשות האסדרה הפסיקה להגיע לדיונים. הסתכלתי לפני הדיון היום והסתכלתי על הדוח שלהם. הם כתבו שביחס לקריטריון הזה של הפקות מקור היה פה איזה קריטריון של האם הניתוח של הבעיה תופעה בלתי רצויה, מבוסס על נתונים. היה את העניין של נתונים. היה כתוב שכאן, ביחס לקריטריון הזה, הניתוח שבוצע הוא באיכות בינונית. וגם כשהם היו כאן אצלנו בדיונים הם היו, היה סיג ושיח בין כל הגורמים והם היו אמורים להעביר אלינו כאן לוועדה את הנתונים. הנתונים האלה הם קריטיים בשביל העיבוד, כדי שאנחנו נוכל להבין, גם אתם כגורמים מקצועיים וגם אנחנו כחברי כנסת, נבין בדיוק את - - - << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> השאלה מה הממ"מ יכולים לעשות עם זה עכשיו. מה את רוצה? << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> שרשות האסדרה תציג. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> הם הבטיחו שהם יחזרו עם תשובות. << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> אנחנו צריכים את הנתונים של הפקות המקור שחסרים כאן אצלנו. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> חשוב לי מאוד שאלירן שהוא כן מהיוצרים - - - << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> כדי שהממ"מ, רק אני אסיים את המשפט. חשוב מאוד להעביר את הנתונים של הפקות המקור. כדי שהממ"מ כן יוכל לעבד אותם בשבילנו. והיות והנתונים האלה לא נמסרו לנו עדיין אז לנו חסר את הנדבך הזה. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> ליאור, ברוך הבא. תודה רבה על העבודה הנפלאה. בוא תענה לחה"כ רייטן בקצרה. אלירן גם רוצה לשאול שאלה. << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> הנתונים לגבי הפקות המקור הם נתונים שנמצאים במשרד התקשורת. חלק מהעבודה, חוות הדעת הכלכלית שעמדה בבסיס ההצעה גם לעניין הזה, אלא נתונים פומביים. אנחנו גם נציג אותם בדיון. אני מניח שבוע הבא כבר שנדבר בעניין הפקות המקור. << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> לא. הם היו צריכים לחזור אלינו. אתה זוכר? אני אזכיר נשכחות. << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> כן, אבל בהפקות המקור לא עלתה אפילו טענה לפגם. אז יכול להיות שברכיב מסוים הם אמרו שהאיכות לא הייתה גבוהה. אבל זה לא בהיבט הזה. אנחנו בשיח איתם, אבל זה לא על העניין הזה של הפקות מקור. << אורח >> קריאה: << אורח >> לא, הם אמרו שיש פער בתחשיב. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> נכון. << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> לא, אני לא חושב שזה מה שהם אמרו. << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> כשהם מתייחסים לקריטריון זה הניתוח שבוצע הוא באיכות בינונית. הוא בוצע באופן חלקי וישנם היבטים חסרים. אני יכולה להראות לך, תכף נדבר על זה, זה מוגמר. << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> לא, יש אמרה מסוימת שם. אבל זה לא צוין. הייתה הערה ואנחנו נענה עליה בדיון. << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> זה מה שרציתי להבין. << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> אבל זה עלינו, זה לא עליהם. הם נותנים לנו דוח. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> אדוני המנכ"ל וחה"כ רייטן, בואו ניתן לממ"מ לסיים. יש פה אשכרה מישהו מהתעשייה שרוצה לשאול שאלה. אחרי זה אנחנו יכולים לפתור את הדברים האלה. בבקשה, קודם כל אלירן, תשאל ואז תאמר את דבריך. << אורח >> אלירן אליה: << אורח >> גברתי יושבת-הראש תודה על זכות הדיבור, אבל אין לי שאלה. אני רוצה כן להגיד משהו כיוצר. לא כיושב-ראש איגוד הבימאים. אני מתרגש מהדיון הזה. כי זה פעם ראשונה באמת, לא היום, בכלל, בחודשיים האחרונים, שעוסקים בהפקות מקור בכנסת. כולנו מבינים, כולכם מבינים את המשמעות של היצירה הישראלית. יצירה שבעולם אחרי ה-7 באוקטובר דווקא תוקפים אותנו ואנחנו מוקצים שם. וזה עליכם. אני אומר את זה כי יש לנו חשש כבד ליוצרים, לתעשיית הקולנוע והטלוויזיה. שבסופו של דבר, למרות שכולנו מסכימים פה, זה בסוף לא יצליח להתקדם. חס ושלום. וזה עליכם. אני ממש מבקש מכם לקדם את פרק היצירה בחוק התקשורת. הוא חשוב, הוא חשוב לתרבות שלנו, לזהות שלנו במדינה הזאת. בשפה הזאת, בשפה העברית. זה חשוב, זה לא על היוצרים ועל היוצרות, כמו שאמרתי קודם. זה ממש על התרבות שלנו ועל הזהות שלנו. זה מרגש ואני רק רוצה לדייק את זה. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> כנסת ישראל מאחוריכם. << אורח >> אלירן אליה: << אורח >> תודה רבה. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> כן? << אורח >> ליאור בן דוד: << אורח >> שלום לכולם, אני ליאור בן דוד. אני אחראי על המחקר המשפטי בממ"מ. אני רק רוצה להבהיר לטובת הדברים שנאמרו פה גם על ידי חה"כ רייטן וגם את אמרת, נגה. רק להבהיר. אנחנו כתבנו את שני המסמכים האלה על הפקות מקור. אנחנו עוד לא עוסקים כרגע יותר, אין לנו בקשות שאנחנו עוסקים בהן כרגע בעניין הפקות מקור. אנחנו כן עובדים, יעל ליתר דיוק, עובדת עכשיו על בקשות אחרות שהוועדה ביקשה מאתנו בנושאים יותר כלליים בנוגע לחוק שהוועדה דנה בו. זה עדיין נמצא אצלנו. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> זה קשור גם להפקות מקור לחדשות במקרה? שנדע, כי אנחנו רוצים לבקש. << אורח >> ליאור בן דוד: << אורח >> לא. לא קשור להפקות מקור בכלל. שאלות אחרות. << אורח >> יעל לוי אריאל: << אורח >> קשורות בעיקר לרגולטור ולמבנה של המרשם. אגב, גם השאלה לגבי המרשם. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> שלא נבקש מהם דברים. << אורח >> ליאור בן דוד: << אורח >> אז אם לסכם את הדברים, וגם נגה, זה לעניין שאין מה לשלוח אלינו מסמכים נוספים. אם רוצים להעביר חומרים זה להעביר חומרים לוועדה. << אורח >> נגה רובינשטיין: << אורח >> לא, זה ברור מאליו ששום פנייה אליכם היא לא במישרין, אלא למנהלת הוועדה. << אורח >> ליאור בן דוד: << אורח >> אם רוצים להעביר דברים זה לוועדה, זה לא אלינו. אם לוועדה או לחברי הכנסת, חה"כ רייטן או לכל חבר. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> או מי שהזמינה את המחקרים נגיד, אני. << אורח >> ליאור בן דוד: << אורח >> או מי שרוצה להזמין מחקרים חדשים, כמובן אם תעשה אלינו פנייה נדבר על הדברים באופן ספציפי. אבל רק להבהיר, כרגע אנחנו עוסקים בדברים, שאלות יותר רחבות שהוועדה דנה בהן ולא בדברים נוספים שנוגעים להפקות מקור. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> תודה רבה. אנחנו יוצאים להפסקה, חוזרים בשעה 14:00 לאולם הזה. תודה. << הפסקה >> (הישיבה נפסקה בשעה 13:04 ונתחדשה בשעה 14:06.) << הפסקה >> << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> אני מתכבדת לחדש את הישיבה. יש לנו שעתיים ובשעתיים האלה אני אשמח אם נסיים את סעיף 56 בפרק ד' כמובן. ומיד אחרי שנסיים אותו, ובואו ננסה להיות כמה שיותר יעילים, לא לדלג על שום דבר חשוב, אבל כן יעילות, כדי שכן נוכל לאפשר למנכ"ל לחזור עם תשובות ותיקונים. << אורח >> נגה רובינשטיין: << אורח >> אולי אפשר הפוך? 56 זה סעיף, לפחות עבורנו, סופר. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> אנחנו נקשיב, אבל נהיה יעילים. ומיד אחרי זה אנחנו ניתן למנכ"ל לענות על הכול. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> זה אומר שלא נגיע לזה, אנחנו לא נספיק. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> אנחנו נגיע. << אורח >> נגה רובינשטיין: << אורח >> 56 לעניות דעתי זה סעיף נורא מסובך. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> אנחנו יודעים שזה סעיף גדול. << אורח >> נגה רובינשטיין: << אורח >> אני לא חושבת שאפשר להכניס גם וגם. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> אפשר גם קצת יותר משעה, זה בסדר. אם נהיה נקודתיים ויעילים, אפשר. כל אחד יאמר מה שהוא רוצה. << אורח >> נגה רובינשטיין: << אורח >> יכול להיות. אבל אפשר להתחיל על המנכ"ל, כיוון ששם יש סריה של עניינים. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> לא, עם המנכ"ל יהיה דיון הרבה יותר ארוך, כי הוא חוזר עם הרבה מאוד תשובות על כל מה שנעשה. << אורח >> נגה רובינשטיין: << אורח >> אז ממילא לא הכול יסתיים היום, זה מה שאת אומרת. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> ננסה. << אורח >> עמית קלדרון: << אורח >> גברתי יושבת-הראש אם אפשר רק לשאול מדוע מדלגים על סימן ג'? << דובר >> פנחס גורט: << דובר >> יש את המתווה של היועצת המשפטית לכנסת שהציעה שבעצם בדברים שהיו במחלוקת משמעותית כרגע נדלג עליהם. אנחנו עובדים לפי המתווה הזה. כבר אמרנו את זה מספר פעמים. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> זיו, בבקשה. 56. תקרא את כל הסעיף. << אורח >> זיו גלעדי: << אורח >> כן. אז אנחנו בפרק ד': הכנסה שנתית של ספק תכנים. פרק ד': הכנסה שנתית של ספק תכנים הכנסה של ספק תכנים 56. (א) ההכנסה השנתית האחרונה של ספק תכנים רשום או של ספק תכנים שהגיש דוח כספי לפי דרישת יושב-ראש המועצה בהתאם לסעיף 109 תיקבע על ידי יושב-ראש המעוצה בהתאם לכללים שתקבע המועצה לפי סעיף קטן (ג); יושב-ראש המועצה יודיע לספק תקנים רשום לא יאוחר מ-30 בספטמבר בכל שנה, ואם אינו רשום – בתוך שלושה חודשים ממועד מסירת הדוח הכספי האמור, מהו הסכום שהוא קבע כהכנסתו השנתית האחרונה לעניין חוק זה. (ב) הכנסתו השנתית של ספק תכנים כאמור בסעיף קטן (א) תורכב מכל אלה: (1) הכנסתו בשנת הכספים מאספקת תכנים בניכוי הוצאות שהן הכנסה מאספקת תכנים, באותה שנה, של ספק תכנים רשום אחר; (2) הכנסתו מאספקת תכנים של תאגיד השולט בו או הנמצא בשליטתו, או ששניהם נשלטים על ידי אדם אחד – יראו בכל הכנסתו השנתית של התאגיד האחר כהכנסתו של ספק התכנים ואם בתאגיד יותר מבעל שליטה אחד, ייוחסו שך הכנסותיו בין בעלי השליטה בו ביחס לאחזקותיהם; (3) החלק היחסי של ההכנסה מאספקת תכנים בחבילה שירותים הכוללת תכני צפייה ושמע וכן שירותי בזק או שירותים אחרים, כפי שקבעה המועצה. (ג) המועצה תקבע כללים לעניין אופן חישוב ההכנסה לפי סעיף קטן (ב). << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> דברי הסבר בבקשה. << אורח >> זיו גלעדי: << אורח >> הכנסה של ספק תכנים זה קודם כל עניין מאוד משמעותי לעולם הפקות המקור. ההפקות המקומיות, שעוד לא טענו עליהם, אבל זה רגל אחת. הרגל השנייה היא לעניין חובת הרישום. דיברנו, אמרנו קודם, יש ספק רשום גדול. יש עוד מקומות שבהם צריכה להיות הכרעה מאוד ברורה לגבי היקף ההכנסות. זה ככה החשיבות העקרונית של הסעיף. בגדול ההכנסות האלה נקבעות על בסיס דיווח שהספקים נדרשים להגיש, נדמה לי עד 30 ביוני אמרנו. ועד ה-30 בספטמבר, זה במקרה הרגיל, ספקים שהם רשומים. זה משאיר למועצה בעצם שלושה חודשים לדון, ליו"ר שלושה חודשים לדון ולהכריע מה הסכום החלוט שהוא רואה בו כהכנסה של אותו ספק תכנים. שוב, נגזרות מזה משמעויות. בסעיף קטן (ב) קבענו כמה כללים לגבי חישוב ההכנסה השנתית. אחד במקרה שיש לנו ספק תכנים שמעביר חלק מההכנסות שלו לספק תכנים אחר, כדי למנוע מה שאנחנו רואים בו ספירה כפולה. << אורח >> נגה רובינשטיין: << אורח >> דיברנו על הגדרות הכנסה בעבר ואתם אמרתם, אתם אמרתם שנגיע לסעיף 56 נחזור להגדרת הכנסה. << אורח >> זיו גלעדי: << אורח >> לדעתי הקראנו את הגדרת הכנסה. << אורח >> נגה רובינשטיין: << אורח >> לא הסכמתם לדבר על זה, כיוון שאמרתם כשנגיע. << אורח >> זיו גלעדי: << אורח >> אבל אני עכשיו קודם מסביר, אחר כך אנחנו נענה לשאלות, גם לגבי שאלת הגדרת ההכנסה. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> חבל. להירגע. כולם ידברו. << דובר >> פנחס גורט: << דובר >> אולי חשוב לומר, יש עניין של להקריא את הסעיף, יש גם צורך להקריא את ההגדרה. הדברים הוקראו. עכשיו זה הזמן כמובן לשאול את השאלות על זה. אז כמו שאמרה יושבת-הראש כל אחד יקבל כמובן מקום וזמן. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> ובלבד שזיו יסיים את דברי ההסבר. << אורח >> זיו גלעדי: << אורח >> אז אני מסביר. העיקרון הראשון אומר שבמקרה שיש לנו ספק תכנים שמעביר את חלק מהכנסותיו לספק תכנים אחר, אם אנחנו נראה - - - << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> תן לי דוגמה קונקרטית בעולם. << אורח >> זיו גלעדי: << אורח >> אני אתן דוגמה. נניח שאני משלם לספק תכנים רב ערוצי 100 שקלים. ונניח שהספק הרב ערוצי משלם לערוצים - - - << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> מי זה "אתה" לצורך הדוגמה? << אורח >> זיו גלעדי: << אורח >> אני כאזרח, לא משנה. אבל עכשיו אני שילמתי לספק התכנים הרב ערוצי שהציע לי חבילה של עשרה ערוצים. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> אני משלמת ל-yes 100 שקלים, מנוי. << אורח >> זיו גלעדי: << אורח >> אני משלם לספק תכנים רב ערוצי שמציע לי הרבה ערוצים, משלם לו 100 שקלים. בסדר? בשביל הנוחות. את ה-100 שקלים האלה הוא משלם לספקים שלו, שחלקם ערוצים. הוא משלם להם נניח 50 שקלים. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> נאמר ערוץ הספורט ב-yes או בהוט? << אורח >> זיו גלעדי: << אורח >> נניח, כן, לצורך הפשטות. במצב הזה כשאנחנו נשאל את ספק התכנים הרב ערוצי, שאני ביחסים ישירים איתו, כמה אתה מכניס? הוא יגיד אני מכניס 100, 50 אני משלם לספק תכנים אחר. לך תתחשבן איתו אם הוא צריך להירשם במרשם, אם צריך הפקת מקור, תתחשבן מולו ישירות. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> זאת אומרת, אתה תתחשבן איתי רק על 50, כי 50 העברתי למישהו. << דובר >> פנחס גורט: << דובר >> במילים אחרות מה שאתה אומר, זיו, תן אותי אם אני טועה, בעצם אם יש לי ערוץ וספק תכנים. לספק התכנים יש איזה שהם הסכמים עם הערוץ שהוא עכשיו מוסר לו תוכן שלו. לא יתכן שאנחנו נחשב את זה פעמיים. << אורח >> זיו גלעדי: << אורח >> נכון. << דובר >> פנחס גורט: << דובר >> גם אצלך כמי שקיבל את הכסף אבל מעביר אותו הלאה. זה דומה אולי למע"מ. << אורח >> זיו גלעדי: << אורח >> נכון, בדיוק. זו ספירה כפולה. << דובר >> פנחס גורט: << דובר >> כן, של אותו כסף. << אורח >> זיו גלעדי: << אורח >> נכון. הסייג לזה הוא שזה רק אם מי שמקבל את התשלום, נגיד דוגמתה של היו"רית, מ-yes, הוא בעצמו ספק תכנים רשום. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> ואז גם הוא צריך. << אורח >> זיו גלעדי: << אורח >> אם הוא לא גורם רשום, אז ההתחשבנות תיעשה מול הפלטפורמה. למשל מהטעם שהוא לא עובר את ה-40 מיליון שקלים או מכל מיני סיבות. אז ההתחשבנות תיעשה מול הפלטפורמה. אבל אם הוא גורם רשום אז אני לא אעשה ספירה כפולה. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> שאלה. אני חושבת כרגע על הוט ועל yes. רוב הערוצים שלהם זה או סדרות, או קומי או תוכניות טלוויזיה או סרטים. זאת אומרת, אין שם ספק. זה החומר שהם רוכשים ומשדרים אותו. אנחנו מדברים על דברים כמו ערוץ הספורט? על דברים יותר סינגולריים. נכון? << אורח >> זיו גלעדי: << אורח >> כן. אבל בתהליך העבודה אנחנו תמיד פונים ליחידה הכי קטנה. זאת אומרת, הרשות תפנה קודם לספק הספורט. תשאל אותו תגיד, יש לך הכנסות של מעל 40 מיליון שקלים בשנה? בהמשך לדיון שניהלנו קודם. ברגע שיש לו והוא חייב להירשם, אז עכשיו זה מאוד ברור, לצורך העניין, לפלטפורמה, שהיא צריכה לקזז את מה שהיא משלמת לו. במקרים שהוא לא רשום, אז כאן דיברנו, יש את האפשרות לרישום הוולונטרי, ואז הוא גם יהיה רשום וגם אז היא תוכל להגיד תראו, ראינו אותו ולכן הוא מקוזז. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> תרחיב שוב על רישום וולונטרי. << אורח >> זיו גלעדי: << אורח >> אמרנו, יכול לבוא ערוץ ספורט, למשל, סתם נתפסנו לדוגמה. שהכנסותיו פחות מ-40 מיליון שקלים בשנה. הוא אומר אני בשביל, לא משנה, בשביל לקזז, אני רוצה לעשות את הפקות המקור שלי בעצמי. אז בשביל זה אני מבקש להירשם. ועכשיו אני גורם רשום והפלטפורמה יכולה לנכות מההכנסות שלה את החלק של - - - << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> ובמידה והוא לא נרשם? << אורח >> זיו גלעדי: << אורח >> אז זה נבדק, שוב, במקרה של ספק רב ערוצי זה נבדק דרך הפלטפורמה. אנחנו כן אומרים לפלטפורמות כאלה יש הרבה מאוד ערוצים. חלקם ערוצים קטנים, בשפות זרות וכו', שדי ברור לנו או בסבירות מאוד גבוהה לא מגיעים להכנסות של 40 מיליון שקלים. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> ואז זה מושת על הפלטפורמה הרב ערוצית. << אורח >> זיו גלעדי: << אורח >> נכון. ואז רואים בזה כהכנסה שנעצרת ברמת הפלטפורמה. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> זאת אומרת, ברגע שזה תכנים או תוכן שמתחת ל-40 מיליון, אתה בא לפלטפורמה הרב ערוצית ואומר לה לא מעניין אותי כמה שילמת אותו, 100 שקלים זה עליך. << אורח >> זיו גלעדי: << אורח >> נכון. אם אין להם אף אחד שהוא בעצמו ספק רשום, אז זה נכון. שוב, אני מדגיש, הרעיון כאן הוא למנוע ספירה כפולה. זה לא רעיון של ניכוי, הוצאה לצורך יצירת הכנסה. זה לא הרעיון. הרעיון הוא פשוט למנוע ספירה כפולה. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> זאת אומרת שאנחנו מצפים מהרב ערוציות להשית את מה שהן צריכות להשית על הספקיות הקטנות האלה שלא רשומות בעצם. << אורח >> זיו גלעדי: << אורח >> את זה כבר לא אמרתי. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> לא, אני מנסה לחשוב כלכלית על הגוף עצמו. << אורח >> זיו גלעדי: << אורח >> זה בהחלט יכול להיות. נגיד יש פלטפורמה שאומרת אני לא, אני רק יודעת לאגד ערוצים שמישהו אחר יצר אותם ולשווק אותם ביחד. אבל אני לא יודעת באמת לייצר תוכן. זה הגיוני שבמצב כזה היא תגיד למי שמייצר תוכן, קח חלק מה-6.5% שאני חייבת ותפיק איתו תוכן. << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> רגע, אז מה אתה עושה במצב שנגיד באתר אינטרנט אודיו ויז'ואל, יש כתבה? איך אתה מחשב את זה? << אורח >> זיו גלעדי: << אורח >> אני חושב שנושא אתרי אינטרנט היו לגבי זה התייחסויות. אז אני לא כל כך יודע. << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> זה באותה צורה. ההכנסות יהיו מהאודיו ויז'ואל בלבד. המועצה תקבע כללים של מה ייצבע כהכנסה ומה לא. ההכנסות יהיו מהאודיו ויז'ואל בלבד. במקרים של אתרי אינטרנט מהסוג שמוכר היום אנחנו לא רואים תשלום שלהם לספק תכנים רשום אחר. יכול להיות שבעתיד גם זה יהיה. << אורח >> שי חייק: << אורח >> אבל אז הם יוכלו לעשות גם סוגה באינטרנט? << אורח >> זיו גלעדי: << אורח >> למה זה רלוונטי לשאלת אופן חישוב ההכנסות? << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> הוא ספק תכנים. << אורח >> שי חייק: << אורח >> תשמע, אתה חושב שאתה מנהל את הדיון. אנחנו שואלים שאלות. << אורח >> זיו גלעדי: << אורח >> אפשר לדבר על הרבה דברים. << אורח >> שי חייק: << אורח >> הכול בסדר. רציתי לשאול שאלה, זיו לא מרשה, תמשיכו. << אורח >> זיו גלעדי: << אורח >> אפשר לדבר על סוגה עילית ולהתחיל - - - << אורח >> שי חייק: << אורח >> לא סוגה עילית, הכנסה. << אורח >> זיו גלעדי: << אורח >> זאת הייתה השאלה. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> בואו נעשה את זה מסודר. << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> לא, השאלה שלי הייתה איך מחשבים את ההכנסה מהאתרים? כי בסוף אנחנו מדברים על ספק תכנים. נכון? זה לפי ההגדרה. אז אם יש אודיו ויז'ואל בתוך אתר חדשות. << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> אז יצטרכו לקבוע כללים שמגדירים איזה הכנסה כן ואיזה הכנסה לא. לדוגמה באתר אינטרנט שחלק מהפרסום בו הוא בכתבות טקסט וחלק אחר מהפרסום במסגרת סרטוני אודיו ויז'ואל תצטרך המועצה לבוא ולקבוע כללים מפורשים לאיזה הכנסה תוגדר כחייבת ואיזה לא. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> זאת אומרת, זו האוטוריטה של המועצה. << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> איפה המועצה קובעת את הכללים האלה? << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> ב-(ג) לדעתי. << דובר >> נעמה מנחמי: << דובר >> אגב, אני מודה שהדיון הזה גורם לי לחשוב עוד פעם על המרשם וזאת נראית לי אפילו סיבה טובה יותר באמת לדרוש גם מגופים יותר קטנים להירשם, כדי לוודא שכל הקיזוזים האלה הם משהו שהרשות מכירה. וגם את אותה הערה לגבי חברות הבת וקונגלומרטים. כלומר, יש לי ספק גדול שמחויב ברישום, אבל כל חברות הבנות שלו לא מחויבות, כי הן קטנות מידי. ואז אין לי את התמונה הכלכלית המלאה. אני לא בהכרח רואה. << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> לעניין החלק השני כולם חבים יחד. << אורח >> זיו גלעדי: << אורח >> זה הסעיף הבא, זה סעיף קטן (2) שבאמת מדבר על סיטואציה נקרא לזה של קבוצת חברות. במקרים האלה מסתכלים על כולם ביחד. שוב, גם כדי למנוע כל מיני תכנונים שאני מקים הרבה ערוצים קטנים, שאף אחד מהם לא מגיע להכנסה של 40 מיליון שקלים. שוב, מתוך איזה כוונה לתחמן את המערכת. וגם חלק מהדברים האלה קורים, שוב, באופן עסקי, עם היגיון עסקי מאחוריו ולא רק מתוך איזה שהוא רצון לתכנן. אבל אז אנחנו חושבים שגם נכון להסתכל על זה, על העוצמה ועל ההכנסות נכון להסתכל עליהם ביחד. ושוב אני מזכיר, הסעיף זה רלוונטי גם לעניין חובת הרישום ולא רק לעניין ההשקעה בהפקות מקור. זה באמת הסעיף השני. אני רק אסיים, הסעיף השלישי. על הסעיף של הכללים אין לנו כל כך מה להגיד. אבל הסעיף השלישי באמת מדבר על סיטואציה של באנדלים. כמובן האנשים מהתעשייה כמובן מכירים את זה היטב, אבל נסביר. למשל מאוד מקובל היום שחבילת התקשורת שלי כוללת שירותים, למשל קישור לאינטרנט. למשל חבילת צפייה בטלוויזיה או אפליקציות ולפעמים גם סלולר ולפעמים שירותים נוספים. בעד הדבר הזה נניח אני משלם סכום של 100 שקלים בחודש. מתוך ה-100 שקלים האלה חלק משמשים לאפליקציה או לשירות הטלוויזיה שאני מקבל. חלק משלמים לתשתית הסיב האופטי, חלק משלמים תשתית סלולרית. אבל התשלום הוא אחד. לגבי זה צריך לקבוע איזה שהוא כלל, איך מייחסים מתוך ה-100 שקלים מה נחשב הכנסות משידורי טלוויזיה. אני חושב שזה אולי גם קצת עונה על השאלה של חה"כ גינזבורג. יש לנו מקרים שבהם קשה לדעת 100 שקלים, כמה בתוכם שולמו בעד שירות הצפייה ושמע. ולזה יצטרכו לקבוע כללים. הכלל כאן כנראה יהיה נורמטיבי. זאת אומרת, יגידו כדוגמה, לא מחייב, יגישו שליש, שני שלישי. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> "יגידו" זה המועצה. << אורח >> זיו גלעדי: << אורח >> כן. יגידו לפי מחיר סינגל. זאת אומרת לפי מחיר שהיינו רואים את המנוי משלם אילו היה צופה רק בשירותי טלוויזיה. זאת אומרת, אפשר לחשוב על כל מיני כללים. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> אני מקדימה שאלה שתישאל, למה לא להכניס את זה לחקיקה ולמה לתת למועצה להחליט בדברים האלה? << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> בסוף זה סוג כללים כאלה זה יש פה מורכבויות. יש פה הרבה פעמים עבודה שהיא לא מתאימה לדבר חקיקה. כך גם ברגולטורים אחרים, כך גם אנחנו רואים אצלנו, משרד התקשורת. ואלה גם דברים שצריכים להשתנות מעת לעת. כי יכול להיות שהיום ייחוס הוא בדרך מסוימת ונכון לייחס, אני אקח את הדוגמה של זיו. נניח שקובעים אחוז מסוים, יכול להיות שהיום נכון לייחס 50% מעלות החבילה ומהר מאוד זה ישתנה. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> השוק משתנה כל כך הרבה, הטכנולוגיה וזה. אוקיי, שאלות, חברים. כן נגה? << אורח >> נגה רובינשטיין: << אורח >> אני מתחילה רגע לפי הסדר. קודם כל לגבי ה-30 בספטמבר כל שנה. למה הכוונה? << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> תגידי איזה פסקה את כל דבר. << אורח >> נגה רובינשטיין: << אורח >> סעיף 56, אני עושה את זה רגע לפי הסדר של הסעיפים. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> 56(א)? << אורח >> נגה רובינשטיין: << אורח >> (א), כן, לא לפי סדר החשיבות. למה הכוונה שמדובר ב-30 בספטמבר? מה יהיה ב-30 בספטמבר? של אותה שנה, של שנה קודמת? << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> למה 30 בספטמבר? << אורח >> נגה רובינשטיין: << אורח >> לא, מה זה? ביחס למה זה חל? << אורח >> זיו גלעדי: << אורח >> עד סוף חודש יוני לכל שנה נצטרך לקבל דוח לגבי השנה הקודמת. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> זאת אומרת, אם אנחנו ביוני 2025, אז ביוני 2026 אתה מקבל - - - << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> לא, לא. << אורח >> זיו גלעדי: << אורח >> ביוני הקרוב אני אקבל דוח על 2025. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> מה שהבנתי. << אורח >> זיו גלעדי: << אורח >> כן. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> לשנה הקודמת. זאת אומרת זה מתחיל מה-30 בספטמבר שנה קודמת עד 30 בספטמבר השנה. << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> לא, מינואר עד דצמבר. אבל עד יוני צריך להעביר את הדוח. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> בדיוק. כי לוקח זמן לעבד את המידע של השנה הקודמת. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> 30 בספטמבר, מה התאריך שהוא בודק? << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> מתחיל ביוני. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> יוני או ספטמבר? << אורח >> זיו גלעדי: << אורח >> בואו נעשה את זה יותר פשוט. אני בסוף כל שנת מס צריך להגיש, צריך לארגן לי את הדוחות. את הדוחות האלה, לא משנה אם זה מרץ או יוני, אבל הרשות מקבלת אותם ביוני. ביוני היא מקבלת, יוני 2026 היא מקבלת את הדוחות של 2025. ליו"ר יש שלושה חודשים עכשיו לבדוק את הדוחות, להגיד מה הייתה ההכנסה השנתית ל-2025. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> זיו, אני עושה את זה הפוך. אנחנו היום, התאריך יצא כך שהיום בדיוק ה-30 בספטמבר 2026, זה היום. מאיזה תאריך אני בודקת עד איזה תאריך? << אורח >> זיו גלעדי: << אורח >> ב-30 בספטמבר אני בודק את התאריך - - - << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> 2026. << אורח >> זיו גלעדי: << אורח >> 2026, אני בודק מ-1 בינואר 2025 עד 31 בדצמבר 2025, כל שנת המס של 2025. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> ראשון עד דצמבר שנה קודמת. << אורח >> נגה רובינשטיין: << אורח >> אולי שהרשות השנייה תתייחס. אני לא יודעת מה תהיה תגובתם, אם זה סביר או לא סביר. << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> אבל בואי רגע ננחת בעולם המציאות. כי אנחנו יודעים שהיום, גלית, חשוב לי רגע שתקשיבי. בסוף הרשות השנייה, מי נמצא כאן מהרשות השנייה? מתי הדוח האחרון שאתם פרסמתם, מאיזה שנה? << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> לא, אבל אפרת, יש להם חובה, בניגוד למה שקורה עם הרשות השנייה. קראנו את הסעיפים שבהם חלים עליהם, על המועצה סנקציות. יש סנקציות. מה הסנקציות? << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> איזה סנקציות? << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> על המועצה? לא. << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> אין סנקציות. << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> על המועצה אין שום סנקציות. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> לא של המועצה. של הגופים, להעביר. << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> אני לא דיברתי על הגופים, אנחנו דיברנו על המועצה. לכן חשוב לי לחדד את זה. רק שתביני, רק שנייה אני אסיים את זה. יכול להיות שאני טועה. אבל אם הרשות השנייה פעם אחרונה שהיא פרסמה את הדוחות היה ב-2021, אנחנו ב-2026. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> ברור, דיברנו על זה. << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> אז איך עכשיו אנחנו עושים את זה אחרת? << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> הסיבה שנקבנו במועדים מפורשים זה בדיוק כדי שבעתיד, אחרי שהחוק הזה יעבור, קבועי הזמן בפרסום הדוחות שמשם משתרשרים הרבה דברים, יהיו קבועי זמן ברורים וקצרים. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> נקבע בחוק. אני זוכרת שקראנו את הסעיף. << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> ואם לא עומדים בחוק, אדוני המנכ"ל? << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> אם לא עומדים בחוק, כמו כל רשות רגולטורית שלא עומדת בחוק, יש ביקורת שיפוטית עליה. יש ביקורת פרלמנטרית. << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> זה קל, עותרים, עניינים וכו'. יש סנקציה למועצה או יש הטבה? << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> לא סנקציה, אבל רשום - - - << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> יש הטבה ביחס לספק? << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> אני אגיד לכם מה כן, מה ההבדל. << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> גלית, אנחנו גם לא רוצים להגיע לבית משפט. מה שהוא הציע, אנחנו לא רוצים. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> ברור. דנו בזה נרחבות. אני אגיד את העיקרון ואני אתן לכם לפרט. לפני כן לא חלה בחוק חובה על הרשות השנייה לעמוד בזמנים. בחוק הזה יש סעיף מפורש שאומר על המועצה לעמוד בזמנים האלה, שהם בדיוק, כמה זמן מהרגע שהם מקבלים את הדוחות? << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> שלושה חודשים. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> שלושה חודשים, כתוב בחוק. זאת אומרת שאם הם לא מספקים את התשובות תוך שלושה חודשים הם עוברים על החוק. המועצה עוברת על החוק. << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> ואז מה? גלית, עברה על החוק. ואז מה קרה? << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> אפשר להגיש תביעה. << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> אנחנו לא רוצים להגיע לזה. << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> לא, מה זה תביעה? << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> מה אתם רוצים, סנקציות? אני שואלת באמת. << אורח >> אסף גרונבאום: << אורח >> צריך להבין מה קורה בעולם המעשה. << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> תני הטבה רגולטורית. << אורח >> קריאה: << אורח >> אין מודל. << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אין מודל גם של זה, זה חדש. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> אנחנו קצת גולשים לנושא אחר וזה סעיף חשוב. << אורח >> אסף גרונבאום: << אורח >> לא גולשים. צריך להבין מה קורה בעולם המעשה. אם הם מתעכבים במועד שבו הם מודיעים לנו אנחנו לא מצליחים להבין מתי צריך להשקיע את הפער הזה. וזה יוצר פה בלגן. לכן צריך להגדיר קודם כל באיזה תקופה צריך להתחיל להשקיע את אותו סכום שקובע לנו - - - << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> הוא די הגדיר. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> לא, זה רק הדיווח. << אורח >> נגה רובינשטיין: << אורח >> אין את ההגדרה של הפער. אני רוצה רגע להסביר. אנחנו מגישים, הם בודקים. נניח שהם רואים שיש איזה שהיא ראייה שונה ואנחנו צריכים להשלים עוד X. מתי תהיה ההשלמה הזאת? הדבר הזה חייב לבוא במסגרת ההסדר. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> האם ההשלמה תהיה בשנה הבאה? כן, זיו? << אורח >> נגה רובינשטיין: << אורח >> מתי אנחנו בכלל צריכים להשקיע? מתי צריכה להיות ההשקעה? << אורח >> זיו גלעדי: << אורח >> אני אסביר. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> תסביר זיו, שאלה טובה. << אורח >> זיו גלעדי: << אורח >> אני אסביר. לא סתם נקבנו בתאריך של 30 בספטמבר, שהוא באמת הוא לו"ז בעינינו אפשרי, אבל קשה ליושב-הראש. וזה בגלל שלקראת סוף ספטמבר תחילת אוקטובר וכו' נסגרים התקציבים לשנה הבאה. לכן בתשובה לשאלה של נגה בשנת 2027 כשאת התקציב שלה יסגרו בספטמבר 2026 סוגרים אותו לפי ההכנסות ב-2025. זה הרעיון. לכן ה-30 בספטמבר הוא מועד שחשוב לנו. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> והיה ויש פער ואתם מגלים שגוף שידור לא השקיע את הסכום, חסר לו 20 מיליון, לא יודעת מה. מתי הוא נדרש להשלים את הפער? << אורח >> זיו גלעדי: << אורח >> זו שאלה של אכיפה. אבל השאלה של נגה, כמו שאני הבנתי אותה זה האם נותנים - - - << אורח >> נגה רובינשטיין: << אורח >> זה לא אכיפה, זה רגולציה. אני צריכה לדעת מתי - - - << דובר >> פנחס גורט: << דובר >> לא, לא. נגה, זה היה במענה למה שיושבת-הראש שאלה. בסדר. << אורח >> אסף גרונבאום: << אורח >> בואו נלך לדוגמאות, זה קשה קצת. בואו נעשה המחשות לדברים האלה, זה סעיף סופר רגיש לנו. << אורח >> אבי בן הלל: << אורח >> נניח קשת, עשו בשנת 2025, סתם אני זורק, יש להם 100 מיליון שקלים הכנסות. הם חשבו שהם עובדים לפי 100 מיליון שקלים הכנסות. ב-30 בספטמבר 2026 הם גילו שהם לא השקיעו 100 מיליון שהם היו צריכים להשקיע - - - << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> הכנסות או השקעות? << אורח >> שי חייק: << אורח >> כי אנחנו עובדים, גברתי, אני חושב שזה יהיה לך מובן אם תביני, יהיה לכם ברור יותר. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> רגע, אבל הוא היה באמצע. זהו, חזל"שת את השאלה? << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> השאלה הזאת פשוט לא עולה. << אורח >> שי חייק: << אורח >> גברתי, באמת אפילו לא טענה. אני רק רוצה שתבינו איך זה עובד. הרי בסוף אנחנו צריכים - - - << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> מה החשש? תסביר לי מה החשש. << אורח >> שי חייק: << אורח >> לפני החשש, רק להבין איך זה עובד. אנחנו בעצם צריכים לעבוד לפי צפי הכנסה מתחילת השנה לסוף השנה. בסדר? ואז לפי הצפי הזה אנחנו עושים את ההשקעות שלנו. עכשיו, יכול להיות שהצפי השתנה, יכול להיות שהוא עלה, יכול להיות שהוא ירד. נכון נגה? << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> אז אנחנו מנסים לעקוף את העניין הזה וליצור לכם ודאות. לבוא אליכם בספטמבר 2026 לפני שאתם סוגרים את הדוחות ל-2027 ולהגיד לכם החובה שלכם ב-2027 תהיה 100 מיליון. למה? היא נגזרת מההכנסה ב-2025. << אורח >> נגה רובינשטיין: << אורח >> אבל זה מנותק הקשר. אם אנחנו, אתה בעצם אומר לי, אתה רוצה להגיד לי שב-2027 ההערכה שלי לגבי הכנסות ב-2027 ומכאן ההשקעה שלי. אתה אומר השקעה. << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> לפי 2025, שנתיים אחורה. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> רגע, תן לה לסיים את השאלה. << אורח >> נגה רובינשטיין: << אורח >> הוא הבין. << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> ההערכה שלך לגבי 2027 לא חשובה בהיבט הזה. היא לא קשורה לחובה שלכם ב-2027. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> איך לא? לי זה נשמע שכן. << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> כי החובה ב-2027 היא לא נגזרת מהערכה שלך לגבי 2027. היא נגזרת מהכנסה שהייתה בפועל ב-2025. << אורח >> זיו גלעדי: << אורח >> הערכה של 2027 היא רלוונטית ל-2029. << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> זו המסגרת שאנחנו רוצים. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> אבל אז נגה יכולה להגיד יכול להיות שהחברה נקלעה לקשיים. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> נכון, דברים משתנים. << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> זאת כוונתנו. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> נקלעה לקשיים ואין לה רגע את הכסף הזה לשים, לשלם כביכול על חוב מ-2025. << אורח >> זיו גלעדי: << אורח >> זה לא חוב. << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> זה לא חוב. זו חובה שנגזרת מהכנסות. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> ברור, היקף. מבחינתי זה כסף שהם צריכים - - - << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> שנה תקציבית יכולה להשתנות משנה לשנה. << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> אם היינו גוזרים את החובה מהכנסה ב-2027 אז הייתה עולה בצורה מאוד חזקה הבעיה שהם מציגים פה, שאין ודאות ואנחנו לא יודעים. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> כן, אבל מה קורה אם קם ערוץ חדש? << אורח >> נגה רובינשטיין: << אורח >> לא, קודם כל הנוסח לא אומר את זה להבנתנו. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> תחרות ופתאום הם מרוויחים הרבה פחות. סתם דוגמה. בסדר? << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> פנחס רוצה לעשות הבהרות. << דובר >> פנחס גורט: << דובר >> אני חושב, ההברות הן שלהם ואני רק רוצה להבין שהבנתי וגם להבין את החשש שהציגה נגה. מה שאני מבין זה כך: בעצם אתם רוצים לתת להם דווקא ודאות. איך אתם נותנים להם את אותה ודאות? יש את ההכנסות שהיו בשנת 2025, שהם כבר סגרו עליהם דוחות כספיים בסוף שנת 2025. אתם מבקשים לקבל את אותם דוחות. ובמהלך שנת 2026 עד ה-30 בספטמבר אתם בוחנים אותם. לא אתם, המועצה. המועצה בוחנת את הדברים ובעצם על פי זה קובעת מה יהיה היקף ההשתתפות המחויבת של אותם גופים בהפקות מקור. << אורח >> אסף גרונבאום: << אורח >> של איזה שנה? << דובר >> פנחס גורט: << דובר >> רגע, רק שנייה. אנחנו עדיין, כן, אם זה מתייחס לכספים - - - << אורח >> אסף גרונבאום: << אורח >> לפי החוק זה שנת 2026. לפי לשון החוק זה שנת 2026. << דובר >> פנחס גורט: << דובר >> אם זה מתייחס לדוחות שנדונים במועצה בשנת 2026 והם נגזרים של הכנסה משנת 2025 אז ברור שהחובות יוטלו ביחס לשנת 2027. עד כאן זה מה שקורה. אני מבין ממה שאמרה נגה ואולי גם אחרים כאן, שהקושי בזה הוא שבעצם יכול להיות שההיקף נקבע לפי שנת 2025, אבל מאז עברו למעשה, למעשה זה שנה, כי שנת 2026 עברה. במהלך שנת 2026 יכול להיות גם היקף ההכנסה קטן. ויכול להיות גם כשהם יושבים עכשיו לקראת תקציב של 2027 הם מגלים שיש להם קושי משמעותי או נסיבות אחרות שלא מאפשרות להם - - - << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> השאלה היא איזה מודל אתה מציע? << דובר >> פנחס גורט: << דובר >> אני לא מציע, אני שואל קודם כל. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> השאלה היא האם יש מודל שיכול לשמור על החברות ועל היוצרים יותר טוב? כן גיורא? << אורח >> גיורא ואלה: << אורח >> אפשר רק לשאול שאלה? לפי פרק א' הגדרה של הכנסה שנתית אחרונה, נכון? על זה אנחנו מדברים, סך ההכנסה השנתית בשנת הכספים האחרונה שלגביה נדרש להגיש דוח כספי או למסור מידע לפי חוק זה. אני רגע עוצר פה. לכאורה, הרי שנת 2026 ואז אני מדלג לסעיף 56 שעליו אנחנו מדברים. הרי הבנצ'מרק שלנו לדעת כמה צריך להשקיע בהפקות מקור זה יהיה יותר מ-6.5 הוא נגזרת של ההכנסה השנתית האחרונה. בשנת 2026 ההכנסה השנתית האחרונה מתייחסת לשנת 2025. מה אני לא מבין נכון? << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> אתה מבין מצוין. << אורח >> גיורא ואלה: << אורח >> אז אם אני מבין נכון, ספק תכנים בספטמבר של שנה נתונה שבה הוא צריך להשקיע יהיה לו בספטמבר 2026 יהיה לו רבעון קדימה כדי לדעת אם הוא צריך לתקן לאותה שנה. אני מבין נכון? << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> לא. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> לא, לשנה הבאה. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> לשנה הבאה, זה בדיוק העניין. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> בגלל הפער של השנה הקודמת אתה מתקן את הפער בשנה אחרי. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> לא, זה לא פער. זה קודם כל דיווח תקציבי השנה. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> בהנחה ויש פער. בהנחה ויש. << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> גברתי יושבת-הראש, אלה שתי החלופות שעמדו לפנינו. אני העתקתי, הצגתי מה - - - << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> אני גם אשמח, נגה וכל הגופים התקשורתיים, זה הכסף שלכם, זה הארנק שלכם, אני סופר מכבדת אתכם. תנו הצעות ייעול. << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> אז רגע רק כדי להבין את שתי החלופות שאנחנו ראינו לנגד עינינו, באמת. בגלל שראינו את ספטמבר כמועד המוקדם ביותר לתת ודאות מוחלטת לגבי היקף ההכנסות ב-2025 אז שתי החלופות זה, הראשונה זו חלופה של לבוא ולהגיד החובה ב-2026 כבר תיגזר מ-2025 ואז יש לכם באמת זמן קצר מאוד להתאמות וחוסר ודאות. << אורח >> עופר ויסוקר: << אורח >> סעיף 57 אומר שאני אשקיע ב-2027 לפי הכנסות ב-2026. << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> אז הכוונה הייתה 2027 על 2025. אבל שתי החלופות עמדו לנגד עינינו. אני חושב שהחלופה השנייה עדיפה, אבל מוכן כמובן לשקול את זה שוב. << דובר >> פנחס גורט: << דובר >> אלעד רק שנייה אחת. אני חושב שמה שעופר שאל, אני חושב שאולי תהיה בהירות בסעיף. << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> כן, כן, אני מבין שיש. << דובר >> פנחס גורט: << דובר >> לא, אני לא בטוח שהוא חולק על זה שב-2026 צריכה להיות שנת העבודה על הנתונים שהיו ב-2025. << אורח >> עופר ויסוקר: << אורח >> אני לא חולק על המכניזם, רק להסביר לוועדה. סעיף 57 קובע, די דומה מה שקורה היום. << דובר >> פנחס גורט: << דובר >> 56. << אורח >> עופר ויסוקר: << אורח >> קפצתי רגע ל-57 כי הוא מסביר את 56. הוא אומר ספק תכנים רשום ישקיע בכל שנת כספים סכום כספי השווה ל-6.5% מהכנסתו השנתית האחרונה. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> אז זה לא האחרונה. << אורח >> עופר ויסוקר: << אורח >> הכנסתו השנתית האחרונה היא 2026. << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> הכוונה הייתה להכנסה שנתית שהוקראה על ידי המועצה. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> צריך לדייק את זה. << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> נכון, בסדר. << דובר >> פנחס גורט: << דובר >> לכן כשתיארתי את מה שאמרת, אמרתי אני לא חושב שאתה חולק על העיקרון, רק צריך פשוט להתאים את זה טוב יותר בנוסח. << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> אבל כן חשוב לי, כי שתי החלופות הגיוניות. ושוב, כמו בהרבה מאוד מקרים פה - - - << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> שוב תחדד את שתי החלופות. << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> יש לשתיהן יתרונות וחסרונות. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> אדוני המנכ"ל, לחדד. << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> נקודת המוצא של שתיהן זה שב-30 בספטמבר 2026 המועצה קובעת מה ההכנה החייבת לפני הכנסת 2025. ואז השאלה, שתי החלופות הן החלופה הראשונה שזה חל כבר ב-2026 יותר קרוב לזמן שבו נוצרה ההכנסה, אבל דורש התאמות לעיתים בזמן קצר. או שזה חל ב-2027 ואז יכולת התכנון יותר גבוהה. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> קשת, רשת ו-yes, אני שואלת אתכם. אתם לא מעדיפים שתהיה היערכות של שנה ושלושה חודשים מאשר של שלושה חודשים? << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> אבל זה לא היערכות, יש פה בעיה. << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> דבורה, אולי תסבירי? << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> נכון, סליחה. או שלושה חודשים או אפס. << אורח >> אסף גרונבאום: << אורח >> היינו מביאים לך את האישה הכי מנוסה בתבל, בתעשייה. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> שלום. רק תציגי את עצמך. << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> זה לא רק ודאות לערוצים, זה כמובן ודאות לכל השוק, כולל היוצרים, לגבי החובות. הרבה פעמים חלק גדול מהבעיות שאנחנו רואים היום זה שעד לרגע האחרון וגם הרבה אחריו, לא ברור אם עמדו או לא עמדו בחובות. ומרווח הזמן הזה בעינינו ישפר את הוודאות גם בהקשר הזה. בגלל זה העדפנו את החלופה השנייה. << אורח >> עמוס נוימן: << אורח >> זה לא עניין עמידה בחובות, זה עניין כמה אתה צריך להשקיע, זה לא אכיפה. זה לא זה. << אורח >> דבורה קמחי: << אורח >> עו"ד דבורה קמחי, סמנכ"לית רגולציה וייעוץ משפטי. רשת מדיה. מה שאני רוצה לומר, אין שום אפשרות להשלים, לבצע איזה שהן השלמות של תוכניות סוגה עילית בפרק זמן של שלושה חודשים. ולכן כשמודיעים בספטמבר 2026 מה ההכנסה החייבת ב-2025 ההשלמה צריכה להיות לא לפני 2027. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> אי אפשר לתקן באותה שנה, הם כבר תוך כדי תהליך. << אורח >> עופר ויסוקר: << אורח >> גברתי, הכוונה בלתקן היא לא לתקן את הדוח. זאת אומרת, אם אתה רוצה להוסיף עוד השקעה, אם נגיד יש לך עוד השקעה להוסיף אתה צריך לייצר את התוכן הזה ולהספיק לשדר אותו. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> זאת אומרת, אתה לא צריך רק להתייחס לסכום, אלא כבר להביא איזה שהוא גאנט של זה התוכן שעליו אני הולך להשקיע? כן? זה בלתי אפשרי. << דובר >> פנחס גורט: << דובר >> אני גם רוצה להשלים את השאלה. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> לא סתם שאלתי אם זה סייקל של שנתיים - - - << דובר >> פנחס גורט: << דובר >> אלעד, אני רוצה גם להשלים את השאלה כדי להבין. << אורח >> דבורה קמחי: << אורח >> היה פה יוצר שהסביר לכם שזה חמש שנים לוקח להפיק סדרה משמעותית. אז תבינו, גם אם הסדרה היא לא סדרה מאוד גדולה, סדרה קטנה, שנה שנתיים - - - << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> מה האלטרנטיבה שאת היית מציעה? << אורח >> דבורה קמחי: << אורח >> 2028. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> יוצרים? << אורח >> גיורא ואלה: << אורח >> ברור שהאינטרס שלנו הוא שישקיעו כל הזמן. בסוף אנחנו הרי מדבר, בואו נהיה ריאליים, בסדר? לשאלה איפה אתה מוציא את הכסף שאתה חייב, העיקר שהוא ייצא מבחינתנו. מגלגלים את זה ככה או מגלגלים את זה ככה. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> מה שהיא טוענת גם עובד לכם, כי אתם צריכים, אתה יודע, זמן. << אורח >> גיורא ואלה: << אורח >> אנחנו רק רוצים מבחינתנו א' שלא ייווצר מצב שבו בגלל הדבר הזה יהיה גוף שידור שיהיה מפר שיטתי של משהו שהוא מכשול בפני עיוור ואז חס וחלילה, תראו, יש גופי שידור, יש לנו המון ביקורת עליהם. אנחנו מעדיפים אותם עם הביקורות מאשר זה שהם ייעלמו. אנחנו מעדיפים שלא יהיה מכשול בפני עיוור. זה דבר אחד. דבר שני, שלא ייווצר מצב שבו מוחלים על חובות כאלה ואחרות. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> פנחס רוצה לדבר. << דובר >> פנחס גורט: << דובר >> רק רגע אחד, אם הבנתי נכון, גם בהמשך למה שאמרת, גיורא, בעצם יש אפשרויות שונות להשקיע בהפקות מקור. אפשר להשקיע רק כסף ואפשר ממש להשתתף בהפקה. << אורח >> גיורא ואלה: << אורח >> לא, לא. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> לרכוש אתה מתכוון? << אורח >> עמוס נוימן: << אורח >> זה נכון, אבל זה לא רלוונטי לזה. << דובר >> פנחס גורט: << דובר >> יש אפשרות לרכוש ויש אפשרות להשקיע. רק רגע. לפי מה שאמרה עו"ד קמחי, אז בעצם מה שאני מבין זה שאת אומרת אנחנו רוצים להיערך להכניס איזה שהן השקעות שאנחנו נשתתף בהן, אבל אנחנו לא יכולים לעשות את זה בכזה פרק זמן. אבל אני לא חושב, לא בטוח שיש בין הדברים סתירה לכאורה. בגלל שבעצם גם אם ההשקעה נמשכת על פני חמש שנים אפשר להתחיל בשלב מסוים. זאת אומרת, להתחיל עם מישהו. << אורח >> גיורא ואלה: << אורח >> זה לא כסף שמוכר. << אורח >> קריאה: << אורח >> זה כסף שמוכר רק אחרי השידור. << דובר >> פנחס גורט: << דובר >> רק אחרי שהוא משודר בפועל? אז ברור שצריך לעשות תכנון של התחלות שונות. אבל לא בטוח שלהשתמש בהכנסות מ-2025 ולדחות אותן בעוד שנה זה בדיוק מה שייתן את הפתרון. << אורח >> דבורה קמחי: << אורח >> יכול להיות שהמבחן צריך להיות מועד ההשקעה ולא מועד השידור. << אורח >> גיורא ואלה: << אורח >> יכול להיות. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> זיו, מקדסי? מועד ההשקעה ולא מועד השידור? << דובר >> נעמה מנחמי: << דובר >> וגם בהקשר הזה אולי כדאי לנסות לחשוב קצת על המודל של בעצם מקדמות מס הכנסה. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> מה שחשבתי. כל שנה הייתי מתקנת, תמיד לרעה. << דובר >> נעמה מנחמי: << דובר >> לטובה. זה אומר שהכנסת יותר. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> לרעתי ולטובתי, כן. אבל כן, מס הכנסה עושים את המודל הזה גם. זיו ומקדסי, כן? << אורח >> זיו גלעדי: << אורח >> קודם כל אנחנו כרגע מדברים על השאלה של הכרה בהשקעות ולא של מדידת ההכנסה. זה שאלה נפרדת. אבל אני כן אגיד שכאן - - - << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> והכרה בהשקעות כלולה גם בהצעות אופרטיביות? אנחנו משקיעים בסדרה הזאת והזאת, הכותב הוא כזה וכזה, אלה השחקנים. הם צריכים להביא את זה לשולחן? << אורח >> זיו גלעדי: << אורח >> בדיווח השנתי שאנחנו בסעיף הזה לא. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> רק להגיד זה הסכום שאנחנו - - - << אורח >> זיו גלעדי: << אורח >> זה הסכום שהכנסנו. שוב, רק במכניקה של זה. אז אני אומר, אם ההכנסה הייתה נגיד 100 מיליון שקלים, אז הם גוזרים מזה 6.5% לתקציב של שנה הבאה, מכניסים 6.5%. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> זאת אומרת מה שדבורה פה אומרת שצריך חמש שנים, תכנון, לא רלוונטי. << אורח >> זיו גלעדי: << אורח >> לא. קודם כל, לא אמרתי שלא רלוונטי. זה תמיד רלוונטי. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> הכול רלוונטי. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> למה רלוונטי? הם לא מחויבים להביא לך עכשיו גאנט אלה ההפקות שאנחנו עומדים להפיק. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> הם לא מחויבים. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> אלא רק הסכום. << אורח >> זיו גלעדי: << אורח >> נכון. אבל בעולם המציאות דבורה צריכה לתכנן קדימה כמה שנים והיא צריכה לנסות לחשוב מה יהיו ההכנסות שלה בעוד שנתיים, לפי זה ייגזר כמה היא צריכה להוציא. << אורח >> קריאה: << אורח >> אתה מכיר גוף עסקי שיודע מה ההכנסות שלו עוד זה? << אורח >> זיו גלעדי: << אורח >> בוודאי שלא. אני נותן לך ודאות שנה קדימה. לתת לך ודאות חמש שנים קדימה אני לא יכול. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> אבל יש לי שאלה ששאלתי קודם ולא עניתם. בחקיקה הזאת אנחנו פותחים את השוק לתחרות ומחר יקומו עוד ערוצים, לא יודעת מה יהיה. זה משפיע על ההצלחה גם של הפלטפורמות פה. זאת אומרת, אני רוצה לעזור ליוצרים. אבל אני אומרת מה קורה אם קם ערוץ מתחרה שלוקח נתח שוק מערוץ אחר, ההכנסות שלו ירדו, עברו שנתיים מאז שהוא דיווח. אז אני לא מבינה איך זה יעבוד? << אורח >> זיו גלעדי: << אורח >> לא, אז אנחנו אומרים, קודם כל בשנתיים, שנתיים זה עוד פרק זמן סביר. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> ערוץ יכול לרדת בהכנסות בצורה דרסטית. << אורח >> קריאה: << אורח >> אגב, יכול גם לעלות וזה משפיע. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> נכון, הכול יכול לקרות. זה שוק חופשי. << אורח >> זיו גלעדי: << אורח >> נכון. אבל שוב, אנחנו בסוף רוצים לספק פה שקיפות והוגנות כלפי השוק. השוק צריך לדעת כמה הוא הכניס שמתוך זה ייגזר הסכום. ואנחנו בשביל זה אומרים מתאמצים להמציא את הנתון הזה עד סוף ספטמבר כדי שיוכלו להכניס לתקציב של השנה הבאה את ה-6.5 שהוא נגזרת של זה. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> אבל כל המודל הכלכלי של החקיקה הזאת הוא לפתוח את השוק. מה שאומר שהמפרסמים יתחלקו על עוד חלקים בעוגה. המפרסמים מוגבלים. אין יותר מפרסמים. אבל המודל העסקי שלכם הוא פתיחת השוק לתחרות. העוגה נשארת אותה עוגה, המפרסמים מתחלקים. הערוצים, דברים יקרו בשוק. דברים ישתנו בשוק. אז איך אנחנו יכולים להסתמך קדימה על שנתיים אחורה? אני לא מצליחה להבין. << אורח >> אביתר גוטמן: << אורח >> ההכנסות כבר אצלם. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> זיו, אני חושבת שנפל לי האסימון לגבי מה שדבורה אמרה כאן. בעצם היא מציעה שתבחנו את מועד ההשקעה ולא את מועד השידור. << אורח >> גיורא ואלה: << אורח >> ואם זה לא קורה? אם הפקה לא קוראת? גברתי יושבת-הראש, אם הפקה לא קורית? << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> מצד אחד אתה צודק, מצד שני, אתה אומר לגוף השידורים אתה תשקיע עכשיו. היוצרים כבר קיבלו את הכסף. << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> לא הבנתי, היוצר מקבל את הכסף רק בשידור? << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> אבל אני רק עוד חמש שנים אולי אימדד בזה. << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> זה לגמרי סעיף שנדבר עליו בהמשך. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> אי אפשר. זה גם לא הוגן כלפי גופי השידור. << אורח >> אביתר גוטמן: << אורח >> אני רוצה להגיד רגע משהו. תראו, אני רוצה להגיד מילה. << אורח >> עינת עובדיה: << אורח >> אבל כתוב מועד השקעה. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> כתוב מועד השקעה? << אורח >> עינת עובדיה: << אורח >> כן, כתוב מועד השקעה בחוק. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> החוק, דבורה, מדבר על מועד השקעה. << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> ההכרה היא על השידורים. << אורח >> נגה רובינשטיין: << אורח >> מועד ההשקעה מה ההשקעה, אבל ההכרה היא רק אחרי השידור. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> זיו ואלעד, מועד השידור זה באמת הופך את התמונה למאוד מורכבת עבור גופי השידור. שמענו פה שמועד השידור הוא בעוד חמש שנים וזה זמן ארוך מידי לצפות מגופי שידור. עכשיו כולנו סותמים ונותנים עכשיו להם להסביר. אחרי זה אני אתן לכם. אני רוצה לשמוע את אביתר, אני רוצה לשמוע את זיו ואני רוצה לשמוע את אלעד. << אורח >> אביתר גוטמן: << אורח >> אני רוצה רק להעיר שתי הערות. לגבי הגודל השוק ושינויים בשוק. ככל שטווח הזמן מתקצר התנודתיות בגודל של שחקן מסוים עשויה לקטון. אם השוק נפתח לתחרות, השוק בציפייה אמור לגדול ואמור להיות עוגה יותר גדולה לכולם. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> תציגו לנו את המודל הכלכלי שאתם בוחנים, נשמח מאוד. אני מחכה לראות את זה. << אורח >> אביתר גוטמן: << אורח >> לא, אני לא נביא. אף אחד לא יודע לצפות כיצד שחקנים יפעלו בעתיד. מי ייכנס, מי ייצא מהשוק ומה יקרה. אבל בגדול שוק תחרותי יש בו יותר כמות, יותר איכות. זה מושכלות יסוד. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> אבל המפרסמים נשארים אותם מפרסמים. << אורח >> אביתר גוטמן: << אורח >> גם המפרסמים, אני אומר. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> מאיפה המודל? על מה זה בנוי מה שאתם אומרים? << אורח >> אביתר גוטמן: << אורח >> זה מושכלות יסוד של, אני אומר, שוק תחרותי יש בו יותר כמות, יותר איכות. אמור להיות יותר. << אורח >> עמוס נוימן: << אורח >> זה לא תמיד נכון בעולם התרבות, אבל לא חשוב. << אורח >> אביתר גוטמן: << אורח >> אני לא מדבר על תמיד. הערה שנייה לגבי מנגנון, יש פה שני מנגנונים שונים בחוק. מנגנון כיצד מחשבים את ההכנסה שהייתה לך כדי לקבוע לך מה חובת ההשקעה. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> נכון. << אורח >> אביתר גוטמן: << אורח >> והמנגנון השני זה מנגנון אחר, שבמקרה הם רצים במקביל. זה המנגנון של כיצד מכירים בהשקעות שנעשו בעבר. אם לדוגמה אנחנו מכירים רק בהשקעה ולא בשידור, אפשר להשקיע היום ובעוד 15 שנה גם לא תהיה סדרה. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> אז בוא נמצא דרך אמצע. אני רוצה לתת לו לדבר רגע, תציג את עצמך. תפקיד ושם. << אורח >> עמוס נוימן: << אורח >> עמוס נוימן, מנכ"ל תל"י, חברת התמלוגים של יוצרי הטלוויזיה. דווקא אני רוצה לדבר בשם תפקידי עבר שעשיתי. הייתי 16 שנים ברשת, הייתי סמנכ"ל פרוגרמים ואסטרטגיה. אני תכננתי לוחות שידורים, אוקיי? לוח שידורים לא מתכננים בספטמבר לשנה הבאה. לוח שידורים מתכננים שנה קודם. והשקעה בהפקות מקור, בטח סוגה עילית, בטח דרמה, מתכננים שלוש שנים אחורה. מכיוון שאין דבר כזה שאתה מתכנן היום לשנה הבאה, כי זה לא יקרה. גם שמעתם את אלירן קודם. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> מכירה את התעשייה, ברור. << אורח >> עמוס נוימן: << אורח >> יופי. לכן אנחנו מדברים כרגע, הוויכוח הוא על הפערים ולא על המהות. כלומר, בעיניי סביר להניח שב-2026 אמרת לגוף השידור מה הייתה המחויבות שלו אמורה להיות ב-2025 ואם הוא לא עמד בה, את הפערים אנא השלם ב-2027. סביר. << אורח >> נגה רובינשטיין: << אורח >> אנחנו לא נספיק לעשות את זה. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> לא, הוא רוצה שתוסיפי כסף. << אורח >> עמוס נוימן: << אורח >> רגע, שנייה. זה לא שלא תספיקו לעשות את זה. לא תספיקו לעשות את זה אם לא תכננתם עכשיו הפקות מקור חמש שנים קדימה. אם לא תכננתם אותם אתם עשיתם טעות לעצמכם. << אורח >> דבורה קמחי: << אורח >> זה לא נכון. << אורח >> עמוס נוימן: << אורח >> זה כן נכון, זה ככה עובד. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> זה טיעון. דבורה, זה טיעון. הוא אומר שממילא כל גוף שידורים שקוע בהשקעות מקור חמש שנים קדימה. אני רוצה לשמוע את תשובתם. << אורח >> עמוס נוימן: << אורח >> רק עוד משפט. מייצרים מדפים וירטואליים. ברמת מוכנות שונה. לא תמיד הכול מוכן. מה שעולה לאוויר עולה לאוויר ואז מוכר, לא מוכר, אנחנו מכירים את התהליך. << אורח >> שי חייק: << אורח >> אבל זה לא עובד ככה. יש דברים שפתאום לא רלוונטיים. זה לא נכון. << אורח >> עמוס נוימן: << אורח >> אני מה שנקרא i beg for differ. מניסיון מתוך השטח. יש דברים כאלה. זה זניח ברמת הזניחות הקטנה. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> מה זניח? << אורח >> עמוס נוימן: << אורח >> שדברים פתאום לא רלוונטיים ולא עולים לשידור. זה יכול לקרות אולי בדוקומנטרי, אולי בזה. אבל סדרות דרמה, ראבאק, מתי זה קרה בפעם האחרונה? << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> אני רוצה לסכם רגע את הדברים שלך. אני אתמצת אותם ואני אשמח לתשובה ממך. מה שהוא בעצם אומר, אנחנו מדברים על שחקניות שיודעות שהן תחת רגולציה של הפקות מקור. זאת אומרת שיש כבר את ציידי הכישרונות ויש כבר את התסריטאים שהגישו ויש את התסריטים שאושרו ויש כבר הפקות התחלה ויש כאלה שהם בהפקה ממש. ויש כאלה שהם ב-post production, זאת אומרת זה גלגל שמתגלגל בכל מקרה. זה לא שעכשיו יש לי שלושה חודשים, עכשיו אני צריכה למצוא תסריט שאני אוהב, בימאי שאני אוהב, שחקנים. זה לא עובד ככה. << אורח >> שי חייק: << אורח >> גברתי, זה את צודקת. השאלה היא מועד השידור ולוח השידורים שלך. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> אני אשמע את דבורה ואז אני אשמע אותך. ולכן זה לא בא הפתעה יש מאין שאת צריכה להתחיל from scratch מהרגע שגילית שיש לך זה. תשובתך ואז תשובתך, שי. << אורח >> דבורה קמחי: << אורח >> קודם כל, תשובתי לחברי זה שהתכנון הוא מאוד מדויק. הוא גם תכנון כלכלי. ואין תכנון כלכלי בגמישות של 10 מיליון שקלים לפה, 10 מיליון שקלים לשם. זה הרבה כסף וזה לא דבר שמתוכנן מראש. ובוודאי ובוודאי בשנים האלה, מאוד קשה לייצר תוכניות למדף, כאשר השוק גדל וקטן כתוצאה מהמציאות המשתנה. אני רוצה לענות לאביתר שחשש שמבחן ההשקעה יביא לכך שתכנים לא ישודרו. זה בניגוד לאינטרס של המשדר. הרי ברור שהאינטרס שלנו לשדר כמה שיותר מהר סדרות שביצענו. אז אין מה לחשוש מזה שמשהו יישאר על המדף 10 שנים. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> תודה רבה. שי? << אורח >> שי חייק: << אורח >> רק דבר אחד גברתי, כי את התחלת להגיד קודם לגבי תקופת המלחמה ושידורי החדשות וכו'. הרי תראי, עוד פעם, אני לא רוצה לחלוק, הוא באמת גם בא מרשת ואני מאוד מעריך את הניסיון שלו וכו'. אבל תסתכלו רק נגיד על התקופה האחרונה של סבבי המלחמה וכו'. היו דברים שאומרים אתה עושה מגרה של כל מיני דרמות ואז תשלוף אותם. היו הפקות למשל כמו הסדרה הראש, שאת יודעת, פתאום יש חטופים בעזה. היא הייתה על משהו שאתה לא יכול לשדר באותו זמן. אתה צריך אולי לדחות אותו קדימה. הוא לא מתאים למועד השידור הזה. עשית למשל צילמת תוכנית אחרת, אבל צריך עכשיו לפתוח ולערוך אותה, כי זה לא בדיוק האווירה הציבורית כרגע. לכן אני אומר, אלה לא דברים שאפשר להכניס אותם לשידור. אני מסכים שאם בסוף אנחנו מדברים על מה החשיבות בזה שהכסף ייצא ליוצרים, אז זה דבר אחד. כלומר, הסיפור של ההשקעה לבין מתי הדבר הזה משודר ואז אתה בעצם צריך להשפיע לא רק על ההשקעה שלך, אלא אתה צריך להשפיע על כל לוח השידורים שלך כדי לאפשר את הדבר הזה. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> אני נוטה להסכים. חיבתי ואהבתי ליוצרים - - - << אורח >> עמוס נוימן: << אורח >> זה רק בשוליים, זה מה שאני אומר. אני מסכים לגמרי עם מה שהוא אומר. זה לגמרי תסריט אפשרי, בטח. בטח בעתות מלחמה. אבל אנחנו לא כל החיים במלחמה. << אורח >> ליאור תמאם: << אורח >> רק מה שאמרת לגבי המלחמה רק מוכיח את זה שאנחנו מדברים על דבר שהוא אפשרי ונעשה כל הזמן. הרי לא רק בגלל מלחמה. אני בצד של היוצרים. לא רק בגלל מלחמה מעכבים את זה ומעלים את זה ועושים שלל דברים. לוח השידורים שלכם משתנה כל הזמן ומלא כל הזמן. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> זאת אומרת מה שאתה אומר שאפשר להרים הפקות מהר מאוד. << אורח >> ליאור תמאם: << אורח >> לא, לא, ממש לא. << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> הוא מדבר על השינויים בלוח השידורים. << אורח >> ליאור תמאם: << אורח >> אני אומר שיש תוכנית ללוח שידורים לאורך זמן והיא משתנה ויורדים ועולים דברים. וככה זה. ביום יום. << אורח >> נגה רובינשטיין: << אורח >> תראי, השיבוש הוא לא דבר נורמלי. מה ששי תיאר עכשיו שקרה לקשת ורשת, אני מניחה שגם להוט ו-yes קרה אותו דבר, בגלל האירועים בישראל. זה לא דבר שקורה במדינות אחרות. אז עכשיו להוסיף שיבוש על השיבוש כי אנחנו איכשהו יודעים להסתדר עם הדברים האלה? להבנתי אצל קשת ורשת היום החובות הן ביחס להשקעה. אז אפשר להתייחס להשקעה פשוט ולא לשידור. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> אני עושה רגע סדר. יש לנו פה את העמדה של גופי השידור, יש לנו פה את העמדה של היוצרים. יש לנו פה את העמדה של המנכ"ל. בואו נתחיל לחבר בין הקצוות. << אורח >> זיו גלעדי: << אורח >> גברתי, אני רק רוצה שנייה למסגר את זה לטובת הדיון. יש בעיקרון שתי שיטות אפשריות להתמודד עם העולם של ההשקעה. שתיהן אפשריות, לכל אחת יש יתרונות וחסרונות. שיטה אחת היא להסתכל על זה פרוייקטלי ולהגיד ברגע שנגמר הפרויקט, היינו הסדרה שודרה. בסדר, אני מבין את המחלוקת לגבי הזה. אז אני מכיר בפרויקט הזה לאורך כל השנים. יכול להיות שכל שנה הוצאתי מיליון שקלים לאורך שלוש שנים, אני אכיר לכל שנה במיליון שקלים. אבל זה רק הגעתי לזה כאשר הסתיים הפרויקט. זה שיטה אחת. יש שיטה שנייה להגיד תראו, אני מסתכל על כסף שיצא מהכיס בשנה שהוא יצא. בסוף עולם הכספים עובד לפי שנים קלנדריות ואני מסתכל בכל שנה על הכסף שיצא ואני עוד לא יודע שהפרויקט הושלם ויכול להיות שהוא לא יושלם. כמובן שהחיסרון של זה שאם הוא לא יושלם אז אני אצטרך לאחור להגיד שאמנם יצא כסף, אבל לא היה גמר לפרויקט ולכן אני לא מכיר בו. אז אלה שתי השיטות. לשתיהן יש חסרונות. בעיקר מה שחשוב כאן זה להיות עקביים. בסופו של דבר, בתוצאה, הם יובילו לתוצאות דומות. כי אני, אם החובה שלי היא לשדר אז או שאני צריך להראות איך בשנה מסוימת שידרתי פרויקטים בסכום שמצטבר ל-6.5% או שאני צריך בכל שנה להראות איך הוצאתי על כל מיני שלבים בתהליך את ה-6.5%. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> ברור. << אורח >> גיורא ואלה: << אורח >> בואו נזכור שיש גם ערך ציבורי. << אורח >> ליעד גיל הר: << אורח >> אני ליעד, מנהל מחלקת רגולציה, קשת. זיו דיבר על שתי שיטות כאילו תיאורטיות. חברינו היוצרים מנסים להסביר את הבעייתיות בלא לעשות בזמן שידור. אבל מתעלמים פה מעובדה פשוטה אחת: כבר שנים על גבי שנים זו השיטה בכבלים והלווין. Yes והוט נמדדים על זמן השקעה. זה המציאות כבר שנים. בואו חבר'ה, זה מה שקורה בשטח. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> גיורא. << אורח >> ליעד גיל הר: << אורח >> אני בא להגיד, זה לא איזה שיטה תיאורטית. ככה הוט ו-yes עובדות. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> אוקיי. גיורא? << אורח >> גיורא ואלה: << אורח >> אני רק רוצה להעיר שתי הערות. << אורח >> ליעד גיל הר: << אורח >> מועד החתימה, לא מועד השידור. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> מועד החתימה, תגידו את זה שוב. << אורח >> גיורא ואלה: << אורח >> אני רוצה להעיר שתי הערות בבקשה. אחד זה מה שפנחס אמר וגם אמור לידון בהמשך. אנחנו מתקוממים לגבי הסיפור הזה של רכש תוכן, אבל נדבר על זה כשנגיע לעניין הזה. הדבר השני, בדיוק כמו שאת אמרת. יש עניין של פייפ-ליין אצל הספקים. ולא הכול אפשר לסדר דרך חקיקה. אבל מן הראוי שספקי התוכן יעבדו על יותר מפרויקט אחד במקביל. ומן הראוי שהם יצליחו לקדם דברים. זה נכון שאי אפשר להאיץ מאפס ל-100 בשלושה חודשים. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> גיורא, מה הצעת הייעול? מעכשיו אני רוצה הצעות קונקרטיות על השולחן. מה אתה מציע? << אורח >> גיורא ואלה: << אורח >> אנחנו מבחינתנו אי אפשר לתת חבל יותר מידי ארוך גם. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> מה כן אפשר? << אורח >> גיורא ואלה: << אורח >> שוב פעם, זה עכשיו עולה. אבל אנחנו לא יכולים, מצד אחד אי אפשר לשים את הספקים בתור עבריינים תמידיים. בטח עם החרב שמתנופפת על שלוש הפרות על חובת השקעה בהפקות תוכן וכו'. זה מצד אחד. מצד שני, לתת להם עכשיו גרייס של שלוש שנים זה גם לא ריאלי. הרי בסוף האינטרס הציבורי, יש את האינטרס שלנו בתור אנשים שמקיימים את התעשייה. האינטרס הציבורי בסוף הוא לצרוך את התוכן בעברית. זה האינטרס. << אורח >> עמוס נוימן: << אורח >> אם את רוצה הצעה, גברתי יושבת-הראש, אני רוצה להציע בקצרה. ההצעה שאני חושב שהכי נכונה לשוק, בהסתכלות על זה שבעצם מה שחשוב הוא לראות, לצפות בעיניים בתוכן שמופק, כי אחרת אין לזה שום מטרה רק בהשקעה. זה אומר שבשנה מסוימת אתה משקיע לפי הערכות שלך להכנסות באותה שנה. שנה אחרי אתה מקבל את העדכון מהרגולציה האם עמדת או לא עמדת. ובשנה השלישית, כלומר שנתיים אחרי, 2025 על 2027. 2025 שידרת. 2026 קיבלת עדכון מהרגולציה. ב-2027 עשית את ההשלמות הנדרשות. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> זה כמו שהחוק כרגע כתוב. עמוס, זה לא הנוסח של החוק מה שאתה מציע? << אורח >> עמוס נוימן: << אורח >> לא, לא בדיוק. זה דומה ושונה קצת. << דובר >> פנחס גורט: << דובר >> עמוס, אני רק רוצה לומר על זה שאני חושב שכרגע אתה מסתכל על החוק כשהוא עוד לא הופעל. אבל כשהוא יתגלגל וירוץ זה בדיוק מה שאמרת בעצם. << אורח >> קריאה: << אורח >> אני חושב שיש שם איזה טעות סופר בהצעה שעושה את זה קצת מורכב, לדעתי תבדקו את זה. << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> שמה היא? << אורח >> קריאה: << אורח >> אני חושב שההצעה כרגע מדברת על 2026 ולא על 2027. << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> לא, על זה דיברנו קודם לעניין נוסח 57, את זה אנחנו נבדוק. אבל אני חושב שהדיון פה הוא רלוונטי לסעיף שנגיע אליו בהמשך מה מועד ההכרה בהשקעה. האם זה כמו שזיו ציין בסוף חיי הפרויקט, בשידור הראשוני או בשלבים לפני כן. וזה משהו שבאמת לאור הדיון פה צריך לשקול את האפשרות להכיר עוד לפני השידור הראשוני. אבל רק חשוב לוודא שאם המוצר לא שודר אז צריך להבין, זה לא נחשב גם רטרואקטיבית. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> לא נחשב גם רטרואקטיבית. << דובר >> פנחס גורט: << דובר >> בעצם לקבוע שלב מסוים. << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> לתת איזה שהוא גרייס בין מועד ההשקעה למועד השידור. << דובר >> פנחס גורט: << דובר >> אני שואל כי יכול להיות עכשיו שזה מונח 15 שנה על שולחן העריכה ואומרים לך כן, כן, אנחנו עדיין באמצע. זאת אומרת, צריך דד-ליין. << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> לא. זה חייב להיות קטום בצורה טובה. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> אני רוצה לשמוע גם את yes וגם את הוט. << אורח >> עופר ויסוקר: << אורח >> אני חושב שיש פה, קודם כל הדיון התחיל בכלל מאיך קובעים את חובת ההשקעה ולא איך מכירים אם הפקה שודרה או לא. ואז סטינו לאיך, זה מוכר או לא, זה בכלל לא בסעיפים האלה. סעיף 56 עוסק באיך יגידו לי אכן ההכנסה שלך הייתה 100 מיליון ולכן החובה שלך היא 65 מיליון שקלים, שנה הבאה 200 מיליון, אז 130 מיליון שקלים וכן הלאה. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> בעזרת השם, כן יגדל. << אורח >> עופר ויסוקר: << אורח >> זו סוגיה פחות מסובכת. לעניין השידור, אכן, מה שאנחנו עושים גם היום, השידור וההשקעה, ואני לא חושב שזה צריך להשתנות, אני מוכר על פי חובת ההשקעה שלי. אני חותם חוזה, הוא מוכר לאותו זמן. דמו בנפשכם שאתם בונים בית. מי בונה בית, משלם לקבלן ולא אכפת לו אם הוא יבנה לו את היסודות, את הקירות או את הגג. אין דבר כזה. אני האינטרסנט מספר אחת שאם אני מוציא כסף, לכל אחד, אני משלם לעובד, תבוא תעבוד. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> שיהיה תוצר. << אורח >> עופר ויסוקר: << אורח >> אני משלם לספק מערכת טכנולוגית, תביא. אני משלם ליוצר, אני חייב את המוצר. מה אני אתן ללקוחות שלי? ולכן גם מה שקיים היום, אני משקיע את הכסף על פי החוזה שאני חותם. זה מוכר לי בהתאם. כמובן שאני חייב לשדר בסוף, זה לא אומר שאני לא חייב לשדר, בדומה למה שנאמר פה. אם אני לא אשדר בסוף יגידו לי השקעת את זה לאוויר. אבל יש אפס אינטרס לגוף שידור וזה לא משנה אם זה קשת, רשת, yes או הוט, לזרוק כספים, לשלם אותם ולא אכפת לנו אם מישהו ייתן לי תמורה. לכן כל המחשבה שאני לא אשדר בסוף היא מחשבה לא נכונה. כל השוק יודע את זה וגם היוצרים יודעים את זה. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> המחשבה היא על מריחה. << אורח >> עופר ויסוקר: << אורח >> לא, תבינו מאיפה זה בא. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> אתה בא ואומר לי גם אין אינטרס למרוח. << אורח >> עופר ויסוקר: << אורח >> 100% מהבקשות שאני מגיש לפעמים אני צריך לפנות למועצה להגיד להם תאשרו לי לאחר משהו בשידור, כי יש לי מגבלה של שלוש שנים ממועד החתימה. מאיפה זה מגיע? כי yes רוצה לא לשדר? Yes נתנה כסף כבר. היא פתחה את קו האשראי, היא רוצה את - - - ואני יכול להביא לא מעט דוגמאות של סדרות שהיוצרים בשם היצירה, ו-yes מאפשרת את זה ונלחמת עם המועצה, נלחמת שיאפשרו לה לדחות, כי הם רוצים את היצירה שלהם כמו שהם רוצים אותה. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> תן לי רגע לתת לך מצב היפותטי, שאני לא יודעת אפילו אם הוא ריאלי, אבל חשוב לי לומר, כדי שתרגיע אותי. אוקיי? מתמטית שווה לי להוציא X כסף להשקעה בשנת תרפפ"ו תצא. ואז שנה אחרי זה אני לא צריך כי השקעתי, זה בדרך. << אורח >> עופר ויסוקר: << אורח >> זה לא עובד כך. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> אני זורק אמנם כסף, אבל אני חוסך מהצד השני. תרגיע אותי, תרגיע אותי. << אורח >> עופר ויסוקר: << אורח >> נמצאים פה גם נציגי המועצה. אני נבדק כל שנה, בדיוק כמה השקעתי וכמה שידרתי. אני חייב להביא את הכול אל המסך, זו לא בחירה שלי. חוץ מהאינטרס המובהק שאמרתי שיש לי, זה גם לא בחירה שלי. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> לגבי ההצעה שכרגע הציע המנכ"ל, מה דעתך עליה? << אורח >> עופר ויסוקר: << אורח >> לצערי הייתי רגע בשירותים, אז לא שמעתי. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> אדוני המנכ"ל, נא תחזור שוב. מתנצלת על השיימינג. << אורח >> עופר ויסוקר: << אורח >> הכול בסדר. << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> דיברתי על האפשרות שנשקול להכיר בהשקעה שמתבצעת בשנה מסוימת כהשקעה שבוצעה באותה שנה, גם אם השידור לא היה באותה שנה. כל עוד השידור בוצע X זמן לאחר מכן. כסף שיצא בפועל. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> אני רוצה לשמוע גם מהיוצרים וגם מספקי התכנים, מה דעתכם על הצעת הפשרה של המנכ"ל. << אורח >> עופר ויסוקר: << אורח >> מה שקורה היום, בואו נראה קודם כל כי בדין שקיים היום יש המון שינויים שצריך לעשות. לפעמים גם יש דברים שהם בסדר ושהם עובדים. אני היום משקיע כל שנה, מותר לי לפרוס את ההשקעה עד שלוש שנים ולהגיע עד כדי גמר שידור גג, זה מה שמותר לי. זה מתכתב גם עם לוחות הזמנים שאמרו פה. אתה לא יכול להפיק תוך שנה, לחתום ביוני על הפקה - - - << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> לא, הוא אומר, ייקבע מועד סביר. << אורח >> עופר ויסוקר: << אורח >> לכן אני אומר, מה שקיים היום, אני משקיע - - - << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> ואני רוצה לשמוע מה זה מועד סביר מבחינתך. << אורח >> עופר ויסוקר: << אורח >> אני משקיע בשנת 2020 חותם על חוזה ואני יכול לשדר ב-2020, ב-2021 או ב-2022. יש סמכויות מסוימות להכיר, כי לפעמים היוצרים צריכים עוד זמן להשלמה. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> אתה מדבר בערך על שלוש שנים. << אורח >> עופר ויסוקר: << אורח >> שלוש שנים זה מה שקיים היום. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> מקדסי, שלוש שנים? << אורח >> עופר ויסוקר: << אורח >> שיש למועצה סמכות, כולל השנה - - - << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> נשמע סביר, אבל תנו לנו לבחון את זה רגע. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> שלוש שנים נשמע לך סביר? << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> כן. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> כי אנחנו מגיעים פה למספר המזל. << אורח >> גיורא ואלה: << אורח >> אני אגיד בתור מי שמייצג את האנשים שנמצאים על סט הצילומים עצמו, בסוף הכסף שאתם משלמים עובר בצינור עוד דרך הרבה גורמים עד שהוא מגיע אלינו. אז גם כשאומרים בשם היוצרים וכו', לנו יש אינטרס שהאירוע יצולם. ואגב, once שהוא ב-production ומצולם, הדרך משם לשידור היא הרבה יותר קצרה. אז אסור שזה ייתקע בפייפ-ליין כל כך הרבה זמן. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> אני רוצה לשמוע את הוט, את הטייק שלכם. זה חשוב שכל גוף שידור פה. << אורח >> מירי נאור אליאס: << אורח >> מירי נאור, מנהלת רגולציה בהוט. כמו שעופר אמר, אנחנו פועלים ככה גם היום. למעשה ברגע חתימת ההסכם מוכרת לנו ההוצאה. יש לנו שלוש שנים לשדר. יש הרבה מקרים שהיוצרים מבקשים דחייה כי יש כל מיני, יש קשיים. אפילו משפחת זגורי שעלה עכשיו זו הפקה שהיה שם קושי אובייקטיבי עם השחקנים למשל. << אורח >> קריאה: << אורח >> היה קושי להבטיח את הזכויות של עובדי הסטים למשל. << אורח >> מירי נאור אליאס: << אורח >> וזה משהו נגיד שהשחקנים ביקשו ואנחנו ביקשנו מהמועצה. אני חייבת להגיד שהמועצה במקרים האלה בדרך כלל כן באה לקראתנו, כי זה אינטרס של כולם לקבל את הדחייה. והחשש שלך שנשקיע השנה ואז בשנה הבאה נגיד אנחנו לא צריכים לשדר הוא לא נכון. כי כל שנה יש לנו את אותה מחויבות. זאת אומרת 6.5% הם מההכנסות של כל שנה. וגם השנה, השנה אני חותמת הסכמים בשווי 6.5% וגם בשנה הבאה. השידור עצמו יתבצע. רק יכול להיות שהוא ייקח שלוש שנים, יכול להיות שהוא גם ייקח פחות וגם באמת במקרה הזה יש - - - << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> תודה רבה. יוצרים, שלוש שנים, איך זה נשמע לכם? << אורח >> עמוס נוימן: << אורח >> השאלה איך מבטיחים באמת מה שגיורא אומר. שבאמת תכלס הדבר הזה קורה. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> אגב, קשת ורשת, אני גם רוצה לשמוע את דעתכם על שלוש שנים. << אורח >> שי חייק: << אורח >> אנחנו ממש נשמח כמו חברנו, שזה יהיה אותו דבר ושלא יחייבו אותנו במועד השידור. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> אנחנו מתקרבים לשם. << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> זה קבוע היום בחוק? למועצה, כן, הרגולציה. << אורח >> עופר ויסוקר: << אורח >> זה קבוע בכללי המועצה. << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> בסדר, אני מבין. אבל האם אפשר לקחת את כללי המועצה ולהעתיק אותה לתוך החוק, כדי שלא יהיה פה שיקול דעת. << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> אבל אני חושבת שזה ממש, סליחה שאני אומרת, אולי אני לרגע חזרתי לשבת עם היוצרים והזה. אבל אני חושבת שלקבוע כאלה דברים עבור המשדרים ועבור היוצרים, אני לא חושבת שכנסת ישראל צריכה בכלל להתערב בזה. אני מצטערת. זה נראה לי הגזמה פראית. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> אני חושבת שהיוצרים רוצים להרגיש מוגנים. << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> זה לא נורמלי. אבל רק שנייה ברשותך, אני פשוט חייבת ללכת להתחייבויות אחרות שיש לנו פה. היינו צריכים לשמוע פשוט את כל התשובות. האם התשובות האלה שאנחנו תכף בטח תגיעי לזה, האם הם גם יגיעו לכאן באיזה, אם אפשר, לבקש אותן בכתב, כי אני נאלצת ללכת לדיון אחר. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> אני לא רואה סיבה שלא. << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> אין סיבה שלא. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> אני רציתי גם להגיד משהו. שהוא לא נאמר פה, אבל יש לו ערך גדול וחשוב לי להגיד אותו. אנחנו מדברים על מודלים כלכליים, מועד שידור ואיך לחשב את הכספים והכול חשוב. וכן, שכאשר משלמים ליוצרים, הכול טוב ויפה. אני רוצה לדבר על הערך הציבורי שבשידור היצירה. בסוף אנחנו רוצים שזה יגיע לקהל. זה הדבר שאף אחד לא נגע בו רגע, עם כל המודלים הכלכליים פה. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> אנחנו נוגעים בזה כל הזמן. כל הזמן. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> ברגע שזה משודר לציבור זה מייצר עוד מעגלים. זה מייצר יותר תחרות וחשיפה ורייטינג. אז ירצו לעשות עוד הפקות. זה יעודד עוד דברים שגם להם יש חשיבות. פשוט היה חשוב לי להגיד את זה, שזה לא רק התהליכים ומתי. זה גם הערך הציבורי של הדבר הזה. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> אני רוצה להתכנס למשהו קונקרטי. אני מבינה מגופי השידור, גם מקשת, גם מרשת, גם מהוט וגם מ-yes ששלוש שנים זה טווח שנראה להם סביר. אני רואה שארגוני היוצרים יכולים להכיל את זה. אני מפנה את זה אליכם, לגורמי המקצוע, לחשוב על הדבר הזה? << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> אנחנו נציע נוסח בהיבט הזה. שוב, גם בהקשר של הדברים שנאמרו כאן עכשיו. לנו חשוב שבאמת ההכרה תהיה, גם אם זה בדיעבד, רק על מוצר ששודר בפועל. המשמעות של זה, הרי דיברנו על זה שבכל מודל יש יתרון וחיסרון. המשמעות של זה שצריך להבין אותה וחשוב לי גם להגיד אותה בפומבי, ככה גם גופי השידור ישמעו את זה. שיתכן שאם מוצר או שידור מסוים לא שודר, יתכן שיבואו אליכם כמה שנים אחר כך ויגידו לפני שלוש שנים הייתם בהפרה, בגלל שב-2025 הייתם בהפרה בגלל שב-2028 לא שידרתם. << אורח >> עופר ויסוקר: << אורח >> אלעד, ככה זה עובד היום. << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> בסדר, אז זה המשמעות. << אורח >> נגה רובינשטיין: << אורח >> לא, הוא לא רוצה ללכת על ההשקעה. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> נגה, מה את אומרת על זה? << אורח >> נגה רובינשטיין: << אורח >> תראי, כמו שנאמר כאן, יש אינטרס לשדר. אין אינטרס לא לשדר. וצריך לתת גמישות בהקשר הזה, אפרופו מה שקרה למשל בשלוש שנים האחרונות. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> אומר כאן המנכ"ל לא שידרתם, לא נחשב. << אורח >> עופר ויסוקר: << אורח >> לא, אבל לא במועד השידור אתה אומר. << אורח >> נגה רובינשטיין: << אורח >> לא מתי לא שידרנו. צריך שיהיה כאן טווח. ואם יש את הטווח אז זה בסדר גמור. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> יש את הטווח. נכון אדוני המנכ"ל. << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> כן, כן. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> שימו לב, אנחנו מגיעים פה להסכמות. << אורח >> זיו גלעדי: << אורח >> רק להגיד, כי גם נורא חשוב לנו הפרסום של הדוחות. אז איך שזה ייראה בעיניים, זאת אומרת הדוח ל-2025 יהיו בו שתי קטגוריות: יהיה הוצאות על הפקות שהסתיימו בשידור והוצאות שבכוכבית, שנחכה לראות. << אורח >> קריאה: << אורח >> אבל רגע, אבל לא יהיה את זה. יהיה סכום מצרפי, נכון? << אורח >> זיו גלעדי: << אורח >> לא, לא, בסדר. << אורח >> קריאה: << אורח >> אז זה לא בסדר. איך אני יכול לדעת - - - << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> יכול להיות שזה פילוח שאפשר לעשות. << אורח >> זיו גלעדי: << אורח >> יש שאלה מה משקפים החוצה. אבל אני אומר, מתוך זה יש חלקים שהם חלוטים כי כבר הסתיים בשידור ויש חלקים שהם לא חלוטים. מבחינתנו, אגב, זו לא צריכה להיות סיבה לעכב את הפרסומים, זה הכול. << אורח >> אביתר גוטמן: << אורח >> החלקים החלוטים הסכמנו שיפורסם עבור איזה תוכניות סוגה עילית, הסכמנו על זה. << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> אני רגע לוקח את זה שלב קדימה. דיברנו על פרסום החובה המצרפית בכל השוק. אני לא רואה סיבה רגע במחשבה ראשונית שלא, אם נלך לכיוון הזה, במקום לכתוב החובה המצרפית היא 300 מיליון, נכתוב והיישום שלה היה כך וכך. היישום הוא מחולק ל-200 מיליון שידורים ששודרו באמת ו-100 מיליון שעדיין לא שודרו. << אורח >> עמוס נוימן: << אורח >> זה לא מספיק טוב, סליחה. אנחנו, בשם השקיפות של כל התהליך הזה אנחנו חייבים לדעת מה כל אחד עשה. << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> זה דיברנו. << אורח >> עמוס נוימן: << אורח >> אז אנחנו חולקים על זה, כי פה זה מהותי בעינינו, מאוד. << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> אבל אתם אומרים תסמכו על הרגולטור, ספקי השידורים אומרים תסמכו עלינו שיש לנו אינטרס. ובסוף אנחנו רואים 100 מיליון הולכים לאיבוד. זה מה שקורה. תסמכו עליהם, תסמכו עלינו. << אורח >> נגה בריינס: << אורח >> אני רוצה לדבר שנייה על ההבדל בין תזרים מזומנים לבין ההכרה בהשקעה. זאת אומרת, גם אם הפקה שודרה זה לא אומר שההפקה קיבלה את כל הכסף שלה. כי יש לה את השוטף פלוס, מיליארד אחר כך. והעניין הזה של תנאי התשלום בתעשייה הם בעיה. לכן צריך להכיר בזה כמה שיותר מוקדם. זה דבר אחד. דבר שני, האם אנחנו סגרנו את העניין של העיצומים על המועצה אם היא לא מפרסמת את הדוח? יש עליה עיצומים? << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> אנחנו לא מכירים מודל שמטילים עיצומים על גוף מינהלי כזה. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> עיצומים על המועצה? לא הבנתי. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> אני אגיד לך מה הבשורה שהם מביאים ושלא הייתה ברשות השנייה. שהרשות השנייה לא הייתה מחויבת והם מחויבים על פי חוק. השאלה היא והיה והמועצה לא עומדת בזה, אז רק בית משפט? << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> כן. כנסת ישראל, בית משפט. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> אפשר להפעיל לחצים. << אורח >> נגה בריינס: << אורח >> אבל אם אנחנו לדוגמה גוף נתמך ואנחנו לא עומדים במחויבויות שלנו בהגשה של הדוחות אז אנחנו מקבלים קנס. זאת אומרת, לוקחים לנו חלק מהכסף. למה שזה לא יהיה אותו דבר עם אותה מועצה שבשנה - - - << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> כי זו מועצה רגולטורית. אני לא חושבת שזה נהוג. את לוקחת מהציבור כסף. << אורח >> נגה בריינס: << אורח >> לא, יתנו לו פחות כסף. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> אבל זה יפגע בכם, זה בסוף יפגע בכם. אבל אפשר אולי לדווח לוועדת הכלכלה אם רוצים. לעשות דיווח שנתי לוועדת הכלכלה. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> ברגע שמדובר בגוף מפקח שכפוף לחוק מפורש יש להניח שהגוף המפקח לא יפר את החוק כל שנה. זה שינוי מאוד גדול בין חקיקה שאומרת אתם מחויבים לבין היעדר כל חיוב. זה game changer. אני לא רואה גוף מפקח ששנה אחרי שנה יפר את. << אורח >> נגה בריינס: << אורח >> אז אני מסכימה פה עם שלי שצריך להכניס לתוך החוק שהגוף הזה יצטרך להגיע פעם בשנה לוועדת הכלכלה. << דובר >> מצדה מצלאוי דוד: << דובר >> אז כבר היה שיח על זה בדיון סביב הנושא של הדוח ובאמת אחת מההערות שעלו כאן ואנחנו מנסים לשקף את זה עכשיו בנוסח זה שאחרי מועד הפרסום של הדוח גם יהיה צורך להעביר את הדוח הזה ולדווח עליו לוועדת הכלכלה. כמובן לקיים דיון. אני מניחה שזה כן מייצר איזה שהוא פיקוח על הרגולטור. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> ומניסיוני, גוף שצריך לבוא ולדווח לוועדה בכנסת עושה את מה שהוא צריך. בסדר? זה הרבה פחות מערב פרוע. << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> יש פה עוד סוגיה שצריך להידרש אליה. תראו כמה הדיון הזה מורכב ורגיש בהקשר הזה, לקבוע את ההכנסות וכו'. ואני בכלל רוצה ללכת למקום הרגולטורי. כל האירוע הזה הוא נקבע על ידי יושב-ראש המועצה. בעיניי אירוע כל כך רגיש לא יכול להישאר בסמכות של אדם אחד בלבד. זה מסוג הדברים שהמועצה צריכה לקבוע או ועדת משנה של המועצה. לא יכול להיות, הנה עוד דוגמה לכמה רגולציה וכמה כוח אדם אחד אוחז בו. אני חושב שהדבר הזה צריך להיות בידי המועצה או ועדת משנה של המועצה. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> למה באמת אתם נותנים את הדירקטיבה רק ליו"ר ולא לכל המועצה? << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> אנחנו ראינו את זה כסמכות, לא יודע אם להגיד טכנית, אלא ביצועית. המועצה קובעת את הכללים ובסוף בא היו"ר הוא הגורם שחותם בסוף, אבל זה אנשי המקצוע, הכלכלנים, חשבונאים. << אורח >> קריאה: << אורח >> זה כאילו היו"ר ומנכ"ל. << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> כן. ברשות. והם אלה שמיישמים, מוציאים לפועל את הכללים שקבעה המועצה. נראה לנו פחות תפקיד של בורד. << אורח >> זיו גלעדי: << אורח >> אני גם אוסיף על זה שלוחות הזמנים שקבענו בין יולי לספטמבר, אמרתי, הם מאתגרים. הם אפשריים אבל מאתגרים. << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> ברור בסוף שמי שבוחן את הדברים האלה הוא חשב בתוך הרשות או לא יודע, סמנכ"ל כספים, סמנכ"ל שידורים, לא יודע מי עושה את זה. בסדר? גם יושב-הראש לא עושה את זה, בוא נודה על האמת. אבל מכיוון שמדובר בנושא כל כך רגיש, תראה בכמה גורמים זה נוגע. וכל החלטה פה יכולה להיות, אתה יודע, דברים רבים על הכף. זה מסוג הדברים שצריכה לקבוע בסוף המועצה ולא יושב-הראש כאדם בודד. << אורח >> עמוס נוימן: << אורח >> אני מבקש גם לפרוטוקול להגיד שמאוד חשוב לנו השקיפות. << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אפילו גחמה אחת של אדם יכולים להיקבע. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> אני נוטה להסכים איתך, איתן. << אורח >> עמוס נוימן: << אורח >> מאוד חשובה לנו השקיפות שבה, מחויבות של כל גוף שידור תופיע במספרים והעמידה שלו או אי העמידה שלו במחויבות פר דוח. ולא כסכום מצרפי. העובדה שזה סכום מצרפי זה בדיוק הפוך משקיפות. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> אוקיי. המנכ"ל? << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> התייחסנו לזה ואני אתייחס לזה גם בהערות לסעיפים בפרק ב'. << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אפשר לקבוע ועדת משנה להכנסות, אני לא יודע, של הכנסות של ספקים. ספקי תכנים. שזה יהיה ההתמקצעות שלה. << דובר >> פנחס גורט: << דובר >> אני רציתי רק להעיר משהו קטן לגבי הסעיף בכלל, כי עברנו מהשאלות העקרוניות והגדולות להתמקד בסעיף שנייה. אז קודם כל, לגבי מה שאמר חה"כ גינזבורג, אני גם התלבטתי לגבי זה כשנערכנו פה לדיון, בשאלה אם זה מתאים שזה יהיה יושב-ראש המועצה או לא. לפחות לפי ההבנה שלי ברגע שזה כללים שהמועצה קובעת, אז הרצון אולי היה שהמועצה תקבע את הכללים. ועוד רגע אני רוצה להגיד משהו על זה. אבל זה מתכנס בסוף ליו"ר, זה באמת, אני חושב שזה בא ממקום של לא לשתק. כשהמועצה כולה תידרש, צריך לחשוב על זה. כי בעצם לפי מה שהמנכ"ל אמר זה לא רק הערוצים כמו שמקובל היום שיש, אני יודע מה, שלושה או ארבעה שחקנים שנמצאים בשוק הזה. אלא מדובר על כל מי שהכנסתו מעל 40 מיליון שקלים והוא מספק בעצם תכני צפייה ושמע. זה יכול להיות עבודה מאוד רבה. ואחרי שכבר יש כללים, אני רק מציג את הצד השני שאני חשבתי עליו, כדי שהדברים גם יישמעו כאן. הצד השני הוא שפשוט כזאת כמות של עבודה ואם הכללים היו כללים מאוד מוגדרים, לא בטוח שניתן שיעשו את זה. << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> העבודה לא נעשית על ידי המועצה? << אורח >> נגה רובינשטיין: << אורח >> העניין הוא שאין בהכרח כללים. << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> פנחס, העבודה לא נעשית על ידי המועצה ואל חשש, העבודה גם לא נעשית על ידי היו"ר. נכון? היא תיעשה כנראה על ידי אנשי מקצוע ברשות. << דובר >> פנחס גורט: << דובר >> אני רק אומר שכשאני חושב על זה ונחשוב - - - << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אני חושש מזה שאדם אחד אוחז בכל כל הרבה כוח. ברצותו, דיברנו על עולם שבו היו"ר והמנכ"ל לא מסתדרים. נכון? ואז זה יוצר בעיה וכו'. אני לוקח דוגמה שהמנכ"ל הוא איש קשה ואיש מדון ולא יודע, כל מיני דברים, לך תדע. אתה בסוף משאיר אצל אדם אחד על כל אופיו ותכונותיו ומחשבותיו, אינני יודע מה, את ההחלטה הדרמטית הזאת. << דובר >> פנחס גורט: << דובר >> נכון. אני רק אומר, אני רשמתי לעצמי גם את מה שאמרת. אני רק אומר שיש פה, אני חושב שזו תמונה מורכבת וצריך לחשוב עליה. כי בסוף, נאמר כאן עכשיו על ידי עמוס למשל שנכון ובהחלט כך, אבל אני חושב שהתמונה גם קצת מורכבת. כי בסופו של דבר אם זה יביא לשיתוק ולזה שלא ייקבע מי באמת חייב בהכנסות - - - << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> למה שיהיה שיתוק? << דובר >> פנחס גורט: << דובר >> כי בסופו של דבר, אני חושב שאם מדובר בכמות מאוד גדולה של דוחות ובל נשכח שהיחיד שעובד, ממש עובד במועצה, זה היו"ר. << אורח >> נגה רובינשטיין: << אורח >> ולכן הוא לא יעשה את זה ממילא בעצמו. << דובר >> פנחס גורט: << דובר >> לא, אלא אם כן זה בנפרד. אני אומר, לפי ההצעה כרגע היו"ר הוא גם מנכ"ל, אז הוא עובד הרשות. הוא גם עובד ברשות והוא גם יו"ר המועצה. במילים אחרות, הוא מקדיש את כל זמנו לזה. אני רק אומר, זה מה שחשבתי כצד שני של הדבר הזה. אבל אני לא אומר את זה עם סימן קריאה, אני אומר את זה עם סימן שאלה. חשבתי רק שאולי יכול לחזק, ובהיבט הזה אני שואל אתכם, משרד התקשורת, זה ב-(ג) כתוב המועצה תקבע כללים לעניין אופן החישוב. חישוב ההכנסה לפי סעיף קטן (ב). אולי אם הכללים, בסוף אני חושב שהדרמה הגדולה היא סביב הכללים. כי יש כללים ויכול להיות שגם היישום טוב שיעשה את זה יותר מאדם אחד בעצמו. אבל בסוף הכללים הם החלק המשמעותי. << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אני גם מזכיר לך מי עומד בראש המועצה שקובעת את כללים, כן? << דובר >> פנחס גורט: << דובר >> כן. ואני אומר שאולי נכון לחשוב שאולי את אותם כללים, בגלל שהם כללים משמעותיים ביחס לשחקנים בשוק, ואני מדבר בשני הצדדים, גם היוצרים וגם מי שבעצם מממנים אותם דרך השקעה והפקות מקור. אולי נכון שאת הכללים הספציפיים האלה אולי זה ייעשה באישור ועדת הכלכלה. אנחנו אומרים את זה כהצעה. זה גם, שוב, בסימן שאלה. זו מחשבה באופן כללי על דבר הזה. זה עשוי באמת להפיג את החשש קצת לגבי מי יישם את אותם כללים. כי אני חושש שביישום של הכללים אפשר להגיע למצב - - - עבודה שתיעשה במועדים נדחים. << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אבל אני חוזר על זה, פנחס, בסוף יבוא עובד הרשות שהוא לא המנכ"ל. כי המנכ"ל לא יושב על מספרים, הוא לא עושה את הבחינה של כל הטבלאות. הוא יקבל משהו מעובדיו. והוא בעצם השלוח כלפי אותם ספקי תכנים. ולכן, כיוון שמדובר בנושא כל כך רגיש ואנחנו רואים את הרגישות של כל השחקנים. << דובר >> פנחס גורט: << דובר >> נכון, נכון. << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אני חושב שגם ההחלטה הסופית לא צריכה להיות בידי אותו אדם בלבד. ממילא שהוא לא עשה את העבודה הרי. אז אני אומר, בואו ניתן לגוף שהוא טיפה יותר עם מה שנקרא עם אחריות יותר רחבה, לקבוע את הדברים האלה על סמך אותם כללים מקצועיים. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> המנכ"ל, יש התנגדות שזה יהיה בהסכם המועצה ולא רק החלטה של היו"ר? << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> או ועדת משנה אם רוצים שיהיה יעיל יותר. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> או ועדת משנה. יש התנגדות עקרונית? << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> אנחנו נבחן את זה. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> תבחנו את זה. << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> ההתנגדויות הן, שוב, לא התנגדויות, הסיבות שגרמו לנו לכתוב את זה ככה היו גם הנושא שזה עבודה של יישום כללים ולא אמורות להיות, לא אמור להיות במרחב שיקול דעת כזה שיעורר חשש גבוה. ושתיים, קצב והמהירות של הדברים. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> באמת באינטואיציה אני אומרת זה באמת נושא כל כך כבד, שאני חושבת שזה יהיה טוב אם גם חברי המועצה יהיו כלולים בדבר הזה. אפילו שזה לא מהותי, זה יישומי וכל הלאה וכו'. << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> סתם כרעיון שעולה לי עכשיו, אולי איזה שהוא זכות, טוב, אני אחשוב על זה. משהו, זכות להגיע אחר כך בדיעבד. << אורח >> נגה רובינשטיין: << אורח >> אני רוצה להוסיף משפט. אנחנו לא יודעים עד כמה הכללים יהיו מפורטים. ונכון שהכללים, כמו שאמר פנחס, הם דבר מאוד משמעותי, אבל באמת זאת ליבת העבודה של המועצה בסוף הדבר הזה. ולכן אין סיבה להעביר את זה לסמכות של יו"ר. גם הוא לא יעשה את העבודה בעצמו. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> אני אבקש מהמנכ"ל היקר ומזיו לשקול את הדבר זה לחיוב. ולגבי העברה לוועדת הכלכלה? אתם גם? << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אני לא הייתי, פה זה הכנסה של שיקול דעת פוליטי לתוך כללים חשבונאים ורגישים של שידור. כן. ועדת כלכלה מה זה? זה פוליטיקאים. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> לא יודעת. << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> היא מחר תגיד, יביאו מחר את הכללים וכל אחד יכניס פה את שני הגרוש שלו הפוליטיים. << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> גם במנותק מעולם השידורים והרגישויות שבו זה מטריה מאוד מקצועית. << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> נכון, למה פוליטיקאים צריכים לגעת בזה. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> בסדר. << אורח >> נגה רובינשטיין: << אורח >> איך מחשבים את החישוב של ההשקעה? כל שנה. איך מחשבים? זה לא מפורט. << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> זה לא הסעיף הזה, עוד לא הגענו לסעיפים. << אורח >> נגה רובינשטיין: << אורח >> לא, זה מאוד הסעיף הזה, מאוד. למה לא? זה מאוד רלוונטי. איך זה, כל שנה נתקלים בזה. << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> כרגע אנחנו רק במה חובה, נגזרת מההכנסה. על ההשקעה אנחנו נדבר בהמשך. << דובר >> מצדה מצלאוי דוד: << דובר >> אם אפשר המנכ"ל עוד שאלה. מה שאני שמתי לב שזה שאין בעצם איזה שהוא מנגנון של ערר או איזה שהיא סמכות של הספק לערער על ההחלטה. << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> זה מה שהתחלתי לחשוב. חשבתי כפתרון אפשרי. התלבטתי אם להגיד בהקשר של מה שאמר חה"כ גינזבורג. יכול להיות שאם יש טענה של אחד מספקי התכנים שיישום אותה עבודה לא התבצעה בהתאם לכללים או לא יושמו הכללים באופן נכון בנסיבות קונקרטיות אז יכול להיות שאפשר להגיע למועצה עם זה. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> אני רוצה להתכנס לקראת סיום הדיון. מירב אברמוביץ', גיורא, כל אחד מכם מקבל דקה. << אורח >> מירב אתרוג בר: << אורח >> שתי הערות קטנות לגבי הסעיף. קודם כל, לגבי נושא הספק שבעצם מנכה את ההוצאות שלו על רכישת תכנים. בסופו של דבר יש פה איזה שהיא לקונה שיכולה לגרום לכך שגופי השידור ישקיעו בתכנים ישנים, ישקיעו בתכנים שהם לא מקוריים, שהם לא רלוונטיים וכך יקטינו את חובת ההשקעה שלהם בהפקות מקור. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> תני לי דוגמה קונקרטית. << אורח >> מירב אתרוג בר: << אורח >> סלקום רוכשת תכנים מקשת ומשדרת אותם. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> תכנים שכבר שודרו בקשת? << אורח >> מירב אתרוג בר: << אורח >> נכון. << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> לא, זה לא יוכר. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> לא יוכר. << אורח >> מירב אתרוג בר: << אורח >> למה זה לא יוכר? << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> כי זה כבר שודר בעבר. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> אם שודר בעבר, לא יוכר. נקסט. << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> שורת הכרה אחת. << אורח >> מירב אתרוג בר: << אורח >> אוקיי. הדבר השני וזאת סוגיה מאוד מהותית מבחינתנו זה כל נושא הבאנדל. נכון להיום סלקום, שמשדרת, שמוכרת חבילה של טלוויזיה ותשתית, שני דברים ב-150 שקלים. התוכן מבחינתם והם מודיעים על זה והם מדברים על זה זה 50 שקלים בלבד. זאת אומרת שבסופו של דבר הצרכן רוכש את חבילת התשתית בעיקר בשביל התכנים. אבל איך שהם מתייחסים אליהם זה רק שליש מהחבילה כולה. מה מונע מהם בעתיד למכור יותר ויותר חבילות, מה שהם כבר עושים היום, ולצמצם את הייחוס לנושא התוכן בתוך החבילה. וזה ישפיע כמובן על חובת הפקות המקור. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> הם יכולים לעשות את זה? << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> מי שיקבע את מה ייוחס זה לא תהיה בדוגמה שלך סלקום, אלא תהיה המועצה. << אורח >> מירב אתרוג בר: << אורח >> איך המועצה תקבע? << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> זה סעיף (ב)(3). המועצה קובעת מה ייוחס לשידורים ומה לא. << אורח >> אלירן אליה: << אורח >> זאת אומרת, אתם תראו את המחיר של הבאנדל, אתם תראו את המחיר המקורי. << אורח >> מירב אתרוג בר: << אורח >> ואתם תאשרו כל חבילה וחבילה? << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> המועצה תקבע. שוב, זיו נתן כמה אפשרויות ויש מרחב אפשרויות מאוד גדול לאיך תקבע המועצה, מה הכללים שתקבע המועצה. זה יכול להיות החל מאחוז מסוים וכלה בקומבינציות יותר מורכבות. << אורח >> מירב אתרוג בר: << אורח >> אנחנו חוששים מאוד מהמצב שבו המועצה לא בהכרח תפקח. ויש פה איזה שהוא פתח מאוד מסוכן לכמה בסופו של דבר יושקע בהפקות מקור. << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> נושא הבאנדל ברור לכולם שלא נכון להחיל. << אורח >> מירב אתרוג בר: << אורח >> למה לא להכניס את זה לחוק? << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> הסברתי למה. קודם כל, נקודת המוצא היא שלא נכון להחיל 100%. << אורח >> מירב אתרוג בר: << אורח >> אוקיי, 50% לפחות. << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> גם אם אני משלם על באנדל 100 שקלים אז לא הכול אני משלם על העולם הזה של הטלוויזיה. ולגבי איזה חלק, הסברנו שאלה כללים שלא מתאימים לחקיקה כי הם כללים שדורשים פירוט כנראה שהוא גם רחב וגם משתנה על פני זמן והוא תוצר של בחינה כלכלית או בחינה חשבונית שהמועצה צריכה לעשות מעת לעת ולהתאים את הכללים. << אורח >> עופר ויסוקר: << אורח >> גם היום יש באנדלים, לא לסלקום, כי החובה לא חלה עליה וזה לא רלוונטי. אבל גם היום יש באנדלים, הוט עושה אותם שנים, גם yes עושה אותם. אנחנו יש לנו דוחות כספיים עוד לפני, הרבה לפני הפקות המקור שהוא נושא מאוד חשוב. צריך לנהל ספרים כדין וכחוק. יש דרכים מקובלות, חשבונאיות. אתה לא יכול לקחת שום שקל ולהעביר אותו מימין לשמאל או משמאל לימין. << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> אבל שוב, זאת לא תהיה נקודת המוצא. זה שרפורמה מסוימת רשמה בדוחות שלה ייחוס מסוים, זאת לא נקודת המוצא. מה שיקבע זה הכללים שתקבע המועצה לעניין. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> גיורא, רק משהו שבאמת לא נאמר. << אורח >> נגה רובינשטיין: << אורח >> אני מזכירה שנייה שהדיון כולו התחיל מההערה הראשונה שלי על ה-30 בספטמבר. אני רק הערתי על סעיף (א), עוד לא הערתי על סעיף (ב) והלאה. << אורח >> גיורא ואלה: << אורח >> אני באותה סירה יחד עם נגה. אני רוצה להעיר. << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> לא נגענו מה הכללים שמרכיבים את ההחלטה. << אורח >> גיורא ואלה: << אורח >> לעניין סעיף 54(ב)(1) צריך לוודא שהתוכן שנרכש הוא סוגה עילית. ולא כל תוכן שנרכש. << אורח >> עופר ויסוקר: << אורח >> לא, לא. << אורח >> גיורא ואלה: << אורח >> רגע. ההכנסות הן כל הכנסות שלי. בין אם היא סוגה עילית ובין אם היא כל דבר אחר. לא נכון לספור בהכנסות שקל פעמיים. זה לא קשור לעולם הסוגה העילית. קובעים לי את ההכנסות, אני לא סופר שקל, את אותו שקל פעמיים. << אורח >> עופר ויסוקר: << אורח >> אבל מה שיקרה זה בסוף אני יכול לרכוש תוכן שהוא לא סוגה עילית, לצורך העניין חדשות, וזה מקטין לי את חובת ההשקעה. << אורח >> גיורא ואלה: << אורח >> אבל מגדיל - - - << אורח >> עופר ויסוקר: << אורח >> למי? אבל לחדשות. << אורח >> גיורא ואלה: << אורח >> רכשת מערוץ 18 חדשות? רכשת אותו ב-50 מיליון? זה קטין לך את ההכנסות שמשמשות לחובת ההשקעה ב-50 מיליון, אבל הגדיל לערוץ 18 ב-50 מיליון במקביל. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> אברמוביץ', בוא תתקרב אלינו. << אורח >> דב אברמוביץ': << אורח >> לא התייחסנו לסעיף (ב)(2). << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> (ב)(1) עוד לא התייחסנו. ל-(ב) לא התייחסנו בכלל. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> אתה מוזמן להתייחס לכל הסעיפים שאתה רוצה ב-56. << אורח >> דב אברמוביץ': << אורח >> 56(ב)(2). הזכרנו את זה בדיון קודם בקצרה. מדובר פה על ייחוס הכנסות של חברות קשורות. כפי שהסעיף הזה כתוב כרגע זה אבות על בנים ובנים על אבות ובני דודים. כלומר, מייחסים את כל ההכנסות של חברה שלטת וחברות בת או חברות אפילו במורד שרשרת הבעלות. מייחסים לחברת הבת את כל ההכנסות של התאגיד השולט או אם יש בעל שליטה משותף מייחסים לכל אחד מהצאצאים את כל ההכנסות של בעל השליטה למעלה. זה כמובן לא הגיוני. זאת אומרת, א', אנחנו מבחינת דברי ההסבר הכוונה פה הייתה לתפוס מצב שבו מי שמנסה להתחמק מהחובות שלו על ידי זה שהוא משאיר את ההכנסות שלו מתחת לגבול ה-40 מיליון. אבל נניח שיש מטרה אחרת, אפילו שאנחנו צריכים ללכוד את כל ההכנסות של אותו בעל שליטה מכל הגופים שקשורים אליו. אבל מצב שבו מייחסים לחברת הבת, אולי חברה בקשר אקראי לבעל שליטה ומייחסים לה את כל ההכנסות של הגוף הגדול שהוא קשור אליו, זה בוודאי לא הגיוני. << אורח >> קריאה: << אורח >> למה זה לא הגיוני? הוא בעל השליטה. << אורח >> דב אברמוביץ': << אורח >> הוא לא בעל השליטה. כתוב גם להיפך, שמייחסים לחברת הבת את כל ההכנסות של בעל השליטה. << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> הרעיון הוא לתפוס את כל ההכנסות של הקבוצה יחד. בין אם הגוף שנרשם הוא חברת הבת ובין אם הגוף שנרשם הוא החברה שלמעלה. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> אלעד, יכול להיווצר מצב שחברת בת קטנה תהיה אחראית על כל הזה? << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> אם היא הגוף הרשום אז כן. << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> למה לא? חברת בת קטנה היא לא בהכרח מקבלת פחות כסף. << אורח >> דב אברמוביץ': << אורח >> אני אשלים. כפי שזה כתוב פה יכול להיות שאלעד התכוון באמת למשהו אחר, אבל כפי שזה כתוב פה מייחסים את כל ההכנסות, גם של החברה למעלה לחברה למטה. אז יש פה באופן מהותי שלושה דברים שאף אחד מהם הוא לא טריוויאלי. אחד מטילים על ספק תכנים קטן את חובת הרישום. ב', מטילים עליו גם את החובה להפיק הפקות מקור. זאת אומרת, לא מטילים על בעל השליטה. אומרים לו תשמע, אתה בעל השליטה, אתה ספק תכנים גדול. אני מייחס לך את כל ההכנסות של כל החברות שבשליטתך, אלא פונים דווקא לקטן ואומרים תשמע, לך יש מחויבות עצמאית ואני רגולטורית אני מפקח עליך ואני אקנוס אותך ואני אדרוש ממך את כל מה שצריך בגלל הקשר הזה. דבר שלישי שהוא כמובן לחלוטין בלתי הגיוני, שלצורך חישוב ההכנסות מייחסים לספק הקטן את כל ההכנסות של הספק הגדול. << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> בעלות צולבת זה דבר באמת בעייתי. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> אני אשמח לקבל את התשובות, זיו או אלעד. << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> אני מודה שלא הבנתי עד הסוף את הדקות של הטיעון וברור לי שיש פה, שהיא קיימת. אני אגיד מה אנחנו מכוונים אליו וככל שנדרש להבהיר משהו אז נבהיר. אנחנו מכוונים לכך בקונגלומרט גדול שיש בתוכו קשרי בעלות וקשרי שליטה החובה תחול ברמה הכללית. אמרנו בעבר שרישום מספיק רישום של גורם אחד בקונגלומרט. יכול להיות שאני ערוץ ויש לי חברת בת שיש לה פלטפורמה ועוד חברת בת שיש לה ערוץ אחר. ובסוף אני יכול לבחור אם אני נרשם פעם אחת או אני רוצה לבצע רישום לכל אחד בנפרד. ובואו נניח רגע שנרשמתי פעם אחת עם אחת החברות. אז אחת החברות הזאת שנרשמה, נשאלת השאלה איזה חובה, איזה היקף חובה יחול עליה, מה היקף ההכנסות המיוחס לה. ופה חשבנו שנכון לייחס לה את כלל ההכנסות האודיו ויז'ואל בכל הקונגלומרט. אם בתוך הקבוצה יש פעילויות נפרדות אז בוודאי עם אותו היגיון שדיברנו עליו בהיבט הקיזוזי, אנחנו לא נרצה לספור את ההכנסות של כל הקבוצה יותר מפעם אחת. את זה אנחנו לא עושים. << אורח >> דב אברמוביץ': << אורח >> השאלה על מי אתה מטיל את החובה. << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> אני מטיל את החובה על הגורם שנרשם. על הגורם שנרשם. << אורח >> דב אברמוביץ': << אורח >> אתה אמנם מסתכל מלמעלה ואתה אומר מבחינתי זה הכול חלק מאותה קבוצה, למרות שזה לא בהכרח כך. אבל מבחינת הגורם, הספק הקטן אתה מטיל עליו חובה שהוא יצטרך לדווח ולשלם ולהשקיע והוא ייכנס בסוף - - - << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> אם הספק הזה הוא קטן, הוא הגורם שנרשם, חברת הבת, עם 50 מיליון הכנסות נרשמה ויש לה בעל שליטה שגם לו יש פעילות אודיו ויז'ואל עם 100 מיליון שקלים הכנסות, אבל היא לא נרשמה אותה חברת אם, אז אני מסתכל על חברת הבת. אני אומר סך ההכנסות שלה הוא 150 מיליון. << אורח >> נגה רובינשטיין: << אורח >> אבל איך היא יכולה בכלל לא להירשם? אני לא מבינה. << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> זאת הקלה. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> אני רוצה רגע לעצור. אני רואה שנגה צדקה ולכן אני מחליטה לעשות את הדבר הבא. אדוני המנכ"ל, אני רק רוצה לעשות סדר בדברים. אני אבקש ממך המנכ"ל להעלות את התיקונים לאתר הוועדה, בסדר? << אורח >> נגה רובינשטיין: << אורח >> לא נדבר עליהם? << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> לא, נדבר. להעלות אותם לאתר הוועדה. כל גורמי המקצוע, כל חברי הכנסת יוכלו לקרוא. בוועדה הבאה שתתכנס נקדיש שעה, גם אתם תקראו את זה, תבואו מוכנים. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> אבל גלית, שעה לא תספיק, אנחנו צריכים לדון בזה. שעה בחיים לא תספיק לכל התשובות שהוא מביא. זה מהות החוק. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> אוקיי. אני אקדיש שעתיים כדי לדון בזה ואז נמשיך. בואו נמשיך עכשיו. << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> רק בהמשך לתשובה הקודמת. אם עכשיו רק חברה אחת בקונגלומרט נרשמה וזאת הקלה שאנחנו נותנים, כי אנחנו לא חושבים שצריך לכפות בקונגלומרט על כל חברה - - - << אורח >> נגה רובינשטיין: << אורח >> אבל הכנסה של מי שמעל 40 מיליון? << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> אז הוא יהיה רשום. << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> אין בעיה, אפשר להירשם. קשת לדוגמה יכולה להירשם פעם אחת כקשת ופעם שנייה כ-free TV. היא יכולה, אני מבהיר. קשת יכולה לבחור להירשם פעם אחת כקשת ופעם שנייה כ-free TV. היא גם יכולה להירשם פעם אחת. אנחנו לא כופים על גופים שיש להם כמה פעילויות בקונגלומרט להירשם בנפרד על כל חברה או על כל פעילות. זה נראה לנו מיותר. מספיק רישום אחד. רוצים להירשם יותר מפעם אחת ולחלק את הפעילות? גם זה בסדר. << אורח >> נגה רובינשטיין: << אורח >> אני לא אומרת לטוב או רע, אבל זה לגמרי לא מה שכתוב. מה שכתוב הוא שכל גוף, לי זה גם נראה הגיוני. << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> אני חושב שהבהרתי את זה גם לקשת. << אורח >> נגה רובינשטיין: << אורח >> השאלה היא מה כתוב. ומה שכתוב, וזה נשמע לי גם סביר מבחינה משפטית זה שכל תאגיד שיש לו הכנסה מעל 40 מיליון שקלים הוא צריך להירשם. נכון שאפשר, צריך להביא בחשבון אם יש בעל שליטה ועד למעלה. אם הרישום והגילוי של מי בעלי השליטה, זה עניין של שקיפות. אבל מאיפה בנוסח אתם לומדים, ועוד פעם, אני לא מתייחסת לשאלה אם זה טוב או רע. מאיפה אתם לומדים את זה שמספיק שרשום תאגיד אחד מבין קבוצה של תאגידים? << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> זו שאלה שנשאלתי באופן ישיר בדיון בשבוע שעבר ועניתי עליה באופן ישיר. האם חברת אם וחברת בת צריכה להירשם פעמיים או שני ערוצים שיש להם בעלות צריכים להירשם פעמיים. אמרתי שלא. << אורח >> דב אברמוביץ': << אורח >> זה כתוב. חד משמעית. כתוב שכל ספק תכנים מעל 40 מיליון חייב להירשם. שתיים, אם אתה ספק תכנים ויש לך קשרי בעלות עם ספק תכנים רשום. << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> לא קשרי בעלות, שליטה. קשרי שליטה. << אורח >> דב אברמוביץ': << אורח >> כן, שליטה או שליטה משותפת. אז אתה חייב להירשם גם אם ההכנסה שלך היא שני מיליון אתה חייב להירשם. החובה הזאת מוטלת על כל ספק וספק. << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> אני באמת לא מבין למה לכפות על מישהו להירשם פעמיים. << אורח >> דב אברמוביץ': << אורח >> כי אחרת שאר החובות לא יחולו. << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> אנחנו נבדוק את הנקודה הזאת, אבל בעינינו, הסתכלנו באופן מקל ואמרנו אם גוף יש לו שתי פעילויות או שתי חברות והוא רוצה להירשם פעם אחת. << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אבל אלעד, אם יש לך חברה קטנה שהיא לא במרשם, כי היא חברה קטנה, אין לה 40 מיליון. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> אבל יש לו כמה בעלויות. << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> ויש לה בעלויות ושותפות וכו'. אז מה עכשיו? << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> היא צריכה להירשם או דרך החברה הקשורה או בעצמה. << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אז יש פה הרשמה כפולה. << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> אין חובה להרשמה כפולה. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> וכל זה לא כולל הזרמות בעלים. << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> אין חובה להרשמה כפולה. << דובר >> פנחס גורט: << דובר >> אני חושב שהשאלה מתייחסת כפועל יוצא ממה שנכתב בסעיף 49. בסעיף 49 כתוב מי שהוא בעל הכנסות מעל היקף של 40 מיליון שקלים נדרש להירשם. אם הוא רוצה לספק תכנים. אז אני אומר, כשאתה משלב את זה עם 56(ב)(2) בעצם יוצא שגם אותו שחקן קטן אמור להיכנס. אתה רואה אותו ככזה ביחס למה שנאמר בסעיף 49. אז נכון שאתה אומר כעת כאן בדיון לא התכוונתי ולא רציתי שתירשם 10 פעמים, לצורך העניין. אם אני מתחבר גם למה שאמרה נגה וגם למה שאמר עו"ד אברמוביץ', בעצם הם אומרים לך אתה אולי לא התכוונת, אבל בתוצאה זה יוצא. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> זה מה שכתוב. << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> אז תסבירו לי למה בתוצאה זה יוצא, כי אני לא מצליח לראות את זה. << דובר >> פנחס גורט: << דובר >> שוב, אם כתבת ב-49 שההכנסה היא 40 מיליון שקלים ומעלה מחייבת אותך להירשם כדי לספק תכנים. ואז אתה רואה שזה לא רק מי שהוא בתוך החברה הקונקרטית הזאת הוא 40 מיליון. הוא שני מיליון, אבל אתה רואה בו כמי שמחזיק מעל 40 מיליון בגלל שזה 56(ב)(2) קבעת כך. << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> אז אני אומר שהוא צריך להירשם גם אם הוא בעצמו שני מיליון. << דובר >> פנחס גורט: << דובר >> יפה מאוד. אז עכשיו בדיוק אמרת את מה שהתכוונתי. << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> כן. רק אני לא אומר שגם הוא וגם האחר צריך להירשם. << דובר >> פנחס גורט: << דובר >> אבל אתה לא אומר אחרת. ברגע שאתה אומר, אתה מסתכל, במילים אחרות, מכל זווית שאתה מסתכל על כל חברה בתוך אשכול החברות האלה כל אחת מהן צריכה להירשם. << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> אתה אומר צריכה להיות הוראה מפורשת שלא צריך בקונגלומרט להירשם פעמיים? << דובר >> פנחס גורט: << דובר >> אכן, אכן. << אורח >> נגה רובינשטיין: << אורח >> לא, היום ההוראה אומרת אחרת. אבל עכשיו צריך להתייחס לכוונה או למה שכתוב? << אורח >> עופר ויסוקר: << אורח >> אלעד, אם תלך לכיוון שאתה הולך, אז ניקח את הדוגמה שקיימת בשוק, free תירשם, קשת לא תירשם, כי היא לא חייבת לפי הדוגמה. << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> זה לא משנה לי. << אורח >> עופר ויסוקר: << אורח >> אם אפשר רגע להמשיך את הטיעון, אולי זה ישנה לך בסוף. קשת לא תירשם. ואז אם נלך לסעיף (1) שהוא לפני סעיף (2) ב-56, שמותר לי לנכות הוצאות שאני משלם לספק תכנים אחר. אבל אם היא לא רשומה בכלל, איך - - - << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> היא רשומה. הפעילות המפוקחת היא אותה פעילות. הרישום זה עכשיו, החובה חלה על הקונגלומרט. היא תחול על קשת בדוגמה הזאת ועל free TV. יכול להיות שחובות מסוימות יחולו על פעילות מסוימת של הקונגלומרט. << אורח >> נגה רובינשטיין: << אורח >> לא, זה בדיוק מה שאנחנו שואלים. << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> וחובות אחרות יחולו על פעילויות אחרות של קונגלומרט. << אורח >> נגה רובינשטיין: << אורח >> איזה חובות ואיזה חובות? << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> תלוי בחובה. יכול להיות שלקונגלומרט הזה ייחשב כספק תכנים, יהיה לו, אני אלך למשהו אחר. יהיה לו מוצרי ספורט עם חשיבות - - - << אורח >> עופר ויסוקר: << אורח >> אלעד, תן לי רגע להשלים את השאלה. תקרא את סעיף (ב)(1). אני יכול לנכות, אם אני בדוגמה yes מה ששילמתי לספק תכנים רשום אחר. עכשיו, אם קשת בדוגמה שנתנו היא לא ספק תכנים רשום אחר, כי free TV נרשמה, אז אני לא יכול לנכות כסף. << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> בתוך הקונגלומרט? << אורח >> עופר ויסוקר: << אורח >> אתה רוצה משהו אחר, זה משהו אחר. ה-wording כרגע, ואני מסכים פה עם היועץ המשפטי לוועדה. << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> בתוך הקונגלומרט זה דוחות אחודים, לפי מה שאני יודע, זה כבר מנוכה באופן אוטומטי. לא? << אורח >> עופר ויסוקר: << אורח >> זה לא מה שכתוב ב-56(ב) ו-(2). << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> יש דוחות מאוחדים לעניין הזה. לא? אני טועה? << אורח >> נגה רובינשטיין: << אורח >> לא בהכרח. << אורח >> עופר ויסוקר: << אורח >> זה לא קשור. הדוחות יכולים להיות מאוחדים או לא, זה לא קשור. << אורח >> עינת עובדיה: << אורח >> אני חושבת שההיגיון שצריך להיות פה הוא להסתכל על כמה גוף תקשורת משפיע בציבוריות הישראלית. מה הגודל שלו, לא רק מה המחזור שלו. אז אם אתה טוען לצורך העניין שקשת או רשת או free TV יכולים להירשם אחד לאחד, בעצם אתה לא, הרציונל שאני הבנתי על ההרשמה זה שיהיה מעקב אחרי גופי תקשורת שיש להם השפעה גדולה. לכן לא יכול להיות שהסעיף הזה מפספס את המטרה. כי מהדברים שמתפתחים כאן בעצם מפספסים את המטרה העיקרית. כי אז הגופים הגדולים, בוא נגיד ככה: בעלי ההון יצליחו למצוא דרך מאוד בקלות לא להירשם. לא להיות במרשם. לא לעמוד בכל החובות. זה מאוד פשוט. << אורח >> זיו גלעדי: << אורח >> אלעד, אני אסביר שנייה. אני חושב שמקור הבלבול הוא שחישוב ההכנסה הוא רלוונטי גם לשאלת חובת הרישום במרשם, שהיא שאלה יותר בירוקרטית במהות שלה. אנחנו רוצים לדעת על מי אנחנו מפקחים. אם אני פונה לעופר או פונה למירי או פונה לשי, אני צריך לדעת מי התאגיד שעומד מולי ומי האנשים שמולו. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> הכי טכני בסיסי שיש. << אורח >> זיו גלעדי: << אורח >> זאת שאלת הרישום במרשם. ויש את שאלת ההשקעה בהפקות ששם באמת לא סביר שאני אחייב שני גופים שונים על איזה שהוא סכום של קונגלומרט. ואז אני צריך להגיד להם או שתעשו את זה ביחד ותגידו לי איך אתם מחלקים או שאני אגיד לכם איך אני מחלק. אלה שתי שאלות שונות שבגלל שההכנסה מתייחסת לשתיהן אז זה יצר לנו איזה שהוא בלבול. נחשוב איך לעשות בזה סדר. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> גם ההערה של עינת חשובה, שלא ייווצר מצב שגופים חזקים מאוד ימצאו פרצות שבהן הם לא נרשמים. << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> אני חושב שלהסתכל על קונגלומרט זו דרך למנוע פרצות. דרך אחרת, התייחסתי אליה, כל פעם עולה השאלה לגבי הכנסות. אז אני חוזר על אותה תשובה שנתתי, גם פה הצעתי שנחשוב על איזה שהוא תיקון. אמרתי ש-40 מיליון ורף הכנסות כשלעצמו זה רף מקובל וטוב, הוא מעודד היקף פעילות. והיקף פעילות זה מה שאנחנו רוצים לתפוס פה. לא שחקן קטן, אלא שחקן עם היקף פעילות גדול. אבל הכרתי גם בזה שיכולות להיות סיטואציות שזה לא המדד היחיד. יכול להיות שהיקף פעילות גדול יכול לבוא גם מגוף עם מחזור הכנסות נמוך יותר. אלה סיטואציות שמאוד קשה לצפות מראש. לכן נציע איזה שהיא תוספת שמאפשרת למועצה להרחיב על בסיס קריטריונים נוספים. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> מה לגבי הזרמות בעלים? << דובר >> נעמה מנחמי: << דובר >> אמרנו את זה, להכניס כאלה חובות משמעותיות בחוק בדרך של כללים שקובעת המועצה ולא בחוק עצמו - - - << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> זה מה שלי נראה כדרך הגיונית. לבוא ולהגיד מראש X צופים, הזרמת בעלים כזאת או אחרת, זה מאוד לא נכון. << אורח >> נגה רובינשטיין: << אורח >> אבל X כספים נמצא בספירה - - - << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> זה מדד לא אחיד. הזרמת בעלים גדולה יכולה להיות בגוף שרק קם או שעכשיו יש לו איזה שהיא סיטואציה חד פעמית. יכולה להיות באמת איזה משהו מאבד שליטה. << דובר >> נעמה מנחמי: << דובר >> אבל אלעד, בכוונה אני לא מדברת על הזרמות בעלים. << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> כמות צופים גם, אותו דבר. יכול להיות מישהו שמשדר שידור מאוד מינורי ולא משמעותי לכמות צופים גדולה ויכול להיות מישהו שנותן חבילה רחבה לכמות צופים נמוכה יותר, אבל היקף הפעילות שלו הרבה יותר גדולה. << אורח >> קריאה: << אורח >> אבל זה לא מסובך לעשות איזה נוסחה של זה. << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> בגלל כל הדברים האלה חשבנו שמחזור מכירות זה המדד הכי טוב, הוא יוצר איזה שהיא האחדה. << אורח >> עופר ויסוקר: << אורח >> אבל הוא לא. << דובר >> נעמה מנחמי: << דובר >> הוא לא, הוא ממש לא. << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> הוא לא מושלם, הוא הכי טוב. אני מאתגר את כולם להציע לי מודל, מדד יותר. << אורח >> נגה רובינשטיין: << אורח >> הנה, יש לנו. << דובר >> נעמה מנחמי: << דובר >> כי בסוף השאלה היא מה אנחנו מנסים לבחון. הבחינה, עד כמה שאני מבינה הבחינה היא כוח ההשפעה. << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> היקף הפעילות. אני מתקן את זה פעם אחר פעם. << דובר >> נעמה מנחמי: << דובר >> היקף הפעילות. << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> לא כוח השפעה, היקף פעילות. << דובר >> נעמה מנחמי: << דובר >> היקף הפעילות שגם משפיע על יכולת ההשפעה. בסוף לא מעניין אותי, אמיתי, אם הגוף הזה מקבל את הכסף שלו מבעלים, מקבל את הכסף שלו ממנויים, לא מקבל שום כסף ועובד עם מתנדבים שמפעילה את הערוץ הזה. זה לא כל כך משנה. משנה, בסוף אני צריכה לחזור כל הזמן לשאלת היסוד שלי והיא מה אני מנסה לתפוס. לא את הכסף, הוא לא מעניין בעיניי. מעניין אותי כוח השוק ויכולת ההשפעה והיקף הפעילות. אבל הם לא קשורים בהכרח באופן ישיר לכסף. זה אינדיקטיבי ועובדה שעלו כאן כמה פעמים הצעות. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> יש כל הזמן הזרמות בעלים נניח, כנראה שההשפעה של הגוף הזה היא לא כזאת גדולה. << אורח >> עופר ויסוקר: << אורח >> לא, גברתי, זה לא נכון. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> זה ממש לא נכון. << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> הפוך. << אורח >> נגה רובינשטיין: << אורח >> בדיוק הפוך. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> למה, למה? אם גוף לא עומד על הרגליים של עצמו וצריך שיזרימו לו כל הזמן כסף, סימן שהציבור - - - << אורח >> קריאה: << אורח >> כי אולי המטרה שלו היא לא כסף. אולי המטרה היא לא עסקית. << אורח >> בעז אקרמן: << אורח >> יכול להיות גם שהמטרה שלו היא כן כסף, אבל באמצעים אחרים. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> אני שוב אומרת, כל גוף שצריך קביים, כנראה יש קורלציה בין - - - << אורח >> קריאה: << אורח >> אבל גברתי, השאלה אם המהות שלו היא להרוויח כסף או המהות שלו היא להשפיע, זאת השאלה. << דובר >> נעמה מנחמי: << דובר >> בדיוק. זה רק אם את מניחה שגוף התקשורת - - - << אורח >> בעז אקרמן: << אורח >> יכול להיות שהוא גם רוצה להרוויח כסף בצורה עקיפה. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> ברור שיש מקרים יוצאים מן הכלל של גופים שרוצים להשפיע. אני אומרת אם לא להתמקד רגע ביוצא מהכלל, אלא בכלל, גוף שעובד, עובד. ויש קורלציה ברורה בין התזרים המזומנים שהוא מכניס לעצמו לבין ההשפעה שלו בציבור. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> אבל אנחנו פותחים את השוק. << דובר >> נעמה מנחמי: << דובר >> בהמשך למה שאמר המנכ"ל. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> אבל אנחנו פותחים את השוק לתחרות. יכולים להיכנס לפה כל מיני גופים. - - - גוף לא למטרות רווח, למטרות השפעה. << דובר >> נעמה מנחמי: << דובר >> גלית, בהמשך למה שאמר המנכ"ל. אם המנכ"ל חושש שיש איזה שהוא גוף שבאמת יש לו איזה השפעה זניחה, יש לו אולי הוא הגיע למיליון צופים, אבל זה היה לגבי משחק כדורגל או כדורסל אחד ורוב הפעילות שלו השנתית היא באמת כלום צופים. אז זה משהו שדווקא אפשר להגדיר. אפשר להגדיר שמספר הצופים שאנחנו מדברים עליו הוא מספר צופים שנגיד נמצא מרבית השנה, 51% מהשנה. כלומר, אפשר לשבת ולסקור את הכללים. עשו את זה בעולם. יש דגמים כאלה. לא חייבים להתרכז רק בכסף, כי דווקא בתקשורת באמת הכסף הוא לא תמיד השחקן העיקרי, אלא כל מיני אינטרסים אחרים. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> בשידורים כסף הוא לא הדבר. << אורח >> שי חייק: << אורח >> גברתי, רק אם אפשר מילה על מה שאמרה עו"ד נעמה מנחמי. רק אם אפשר חצי מילה. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> אתה גנבת לבעז. כן בעז. << אורח >> בעז אקרמן: << אורח >> שני דברים בהקשר הזה. דבר ראשון, יכול להיות שהאינטרס הוא כן כסף, פשוט באמצעים עקיפין. לדמם כסף לתוך כלי תקשורת כדי למנף את ההשפעה של כלי התקשורת הזה על מקבלי ההחלטות שיכולים לטייב רגולציה בעסקים מקבילים. אני לא ממציא פה משהו, זה משהו שקורה בארץ, בעולם. האינטרס לא בהכרח פוליטי, הוא בהכרח יכול להיות גם פוליטי. אבל הוא גם יכול להיות כלכלי גרידא. זה בהקשר של הכסף. בהקשר של למדוד השפעה זה לא רק בהיבט השקעה בהפקות מקור. זה גם יכול להיות בהיבט שידור של הפקות מקור. לצורך העניין, בגרמניה, מחייבת את מי שיש לו נתח שוק מסוים שהוא עושה על בסיס סקר להקצות חלק מזמן השידורים לטובת שידורים שהם לא של אותו גוף תקשורת. בין אם זה הפקות מקור ובין אם זה גופים אחרים שהם קטנים יותר, שהם סקטוריאליים יותר, שהם לא מקבלים איזה שהוא ייצוג. לכן שאלת גודל של הגוף היא צריכה להיגזר לא רק מהיקף ההכנסות שלו, בגלל שהיא לא נוגעת רק להיקף ההשקעה, אלא גם למה שאותו גוף משדר לציבור. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> אוקיי. עמוס? << אורח >> עמוס נוימן: << אורח >> שני דברים שקשורים לעניין הזרמות בעלים והשפעה שלהם על גופי השידור. אחד, זה בהקשר של האם זה גוף שעכשיו לרשום את עצמו. כלומר, האם הוא מגיע לרף ה-40 מיליון נניח או לא הגיע אליו בלי הזרמות הבעלים, אבל הוא כן מגיע אליו אחרי הזרמות הבעלים, זה אומר שהיקף העסקים שלו כולל את כל הכסף הזה, כולל הזרמות בעלים. כלומר, הוא כן צריך להיות בפנים. << דובר >> פנחס גורט: << דובר >> אתה מדבר על המרשם. << אורח >> עמוס נוימן: << אורח >> על המרשם, כן, נכון. והדבר השני זה לגבי הפקות מקור. כאן אני רוצה להגיד שבסופו של דבר הזרמות בעלים הן הופכות להיות חלק מתקציב הערוץ. כלומר, זה גם מה שמשפיע על כמות התוכן שמשודרת בו. כלומר, זה צריך להיות אגנוסטי לעולם מאיפה בא הכסף. זה לא מעניין אם זה בא מתוך העובדה שהם קיבלו כסף פרסומות או מדמי מנוי או קיבלו את זה מהזרמת בעלים. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> זה בדיוק מה שאמרתי שוב ושוב בדיונים הקודמים. << אורח >> עמוס נוימן: << אורח >> ואת גם אפילו צודקת. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> בדיוק מה שאמרתי. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> מה ההתייחסות שלכם? << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> תראו, בסוף יש פה חוק כלכלי. החוק עוסק בסוגיות כלכליות. בעולם הכלכלי מקובל למדוד היקף פעילות, מדדים כלכליים. והמדד המקובל הוא הכנסות. בחוקים שאני מכיר זה המדד שהולכים אליו, בגלל הסיבות שאמרתי. הוא יחסית פשוט למדידה. הוא גם לא לגמרי לא מעורר שאלות, אבל הוא יחסית פשוט למדידה והוא אחיד. הוא לא מכניס אותנו לשאלה האם עכשיו מכרתי חבילת במבה קטנה או גדולה או שידרתי ערוץ אחד או חבילה של 100 ערוצים. הוא נותן לי איזה שהוא מפתח אחיד. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> לא, אבל כן תתמקד בהזרמות בעלים. << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> ההצעות פה, אנחנו לא דנו רק על הזרמות בעלים. הזרמות בעלים זה איזה שהיא תת סוגיה בדיון הגדול של האם עכשיו אנחנו צריכים במקום מדד אחיד, שהוא לא מושלם, אבל הוא הכי טוב שאנחנו מכירים, לבוא ולהתחיל לבנות איזה שהוא מדד מורכב שבנוי מעוד קריטריונים בצורה שאחר כך תיקח את הרשות הזאת ואת הדיונים סביבה למקומות שאנחנו מאוד לא רוצים של למה בחרתם דווקא את המדד הזה ולא את המדד האחר. ולמה ספרתם את הצופים האלה ככה ואת התוכניות האלה ככה. בעיניי יש יתרון בפשטות ובזה שאנחנו נצמדים לאמת מידה כלכלית נקייה. לגבי הזרמות בעלים כתת סוגיה של העניין הזה, אמרתי, יש פער גדול בין מקרים של הזרמות חד פעמיות שמשקפות משהו שאנחנו רוצים לעודד. שוב, תסתכלו על כל שוק אחר. אנחנו רוצים ששחקן בשוק, אם עכשיו הוא לא מצליח להחזיק את עצמו הבעלים, והוא בר קיימא מבחינה כלכלית, שהבעלים יזרים לו הון כדי לשמר אותו בשוק וימשיך לפעול. וזה משהו שבוודאי לא הייתי רוצה ליצור כלל שיוצר חשש ומקטין את התמריץ של בעלים להשאיר את החברה שלו, אם הוא מאמין שהיא לטווח ארוך חברה ברת קיימא שהוא יחשוש להזרים כסף, כי אני מטיל עליו עול נוסף על הזרמת הכסף. גם ככה זה אירוע קשה. יתקנו אותי חבריי מהתעשייה. גם ככה זה אירוע קשה וכולם נקלעו אליו. לכן אני מסתייג מאוד מכלל שסופר את הדברים האלה באופן אוטומטי. אני כן חשבתי מתוך ההבנה שהמדד של הכנסות הוא לא מושלם להשאיר איזה שהוא כלי, אני מבין שיכול להיות שזה יכול לעורר בעיות משפטיות, להשאיר איזה שהוא כלי למועצה להרחיב את המעגל במקרים שהיא תחשוב. << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אני רק מזכיר לכולם שאנחנו פה עוסקים בחוק תקשורת. לא באירוע כלכלי בלבד. ולכן צריך להתייחס לכל התמונה, לכללותה, לכל האלמנטים שבה. והסיפור הזה של בעלויות צולבות והסיפור של הזרמת בעלים של עקיפה שהיא רק מאספקת תכנים שעולה על 40 מיליון. << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> בעולם החדשות, חה"כ גינזבורג, לא בחרנו בכלל של ההכנסות. נכון, אנחנו מדלגים על זה. אבל שם עשינו את ההבחנה הזאת. ואמרנו שם זה לא יהיה הכלל, בגלל שאנחנו מבינים ששם הקריטריונים הם אחרים. אבל בעולמות הכלכליים תחרותיים בעיניי זה הכלל. << דובר >> נעמה מנחמי: << דובר >> אז אפשר להוסיף כלל ולתת למועצה כלים להחריג. כלומר, לא לקבוע שבעצם המועצה היא זאת שקובעת אם החוק חל על מישהו. כאילו, מוסיפה עליו את כל החובות. אלא דווקא לייצר - - - << אורח >> נגה רובינשטיין: << אורח >> כל שיקול דעת בעניין הזה, וברגע שיוצאים ממספרים יש כאן - - - << דובר >> נעמה מנחמי: << דובר >> בוא נגיד שעדיפה החרגה בנסיבות מיוחדות מאשר - - - << אורח >> נגה רובינשטיין: << אורח >> אני מסכימה. אבל כל שיקול דעת, ולא משנה מאיזה עדה אתה, זה מטריד. כיוון שמועצה יכולה לשקול שיקולים שהם לא ענייניים, בין בהחרגה ובין בתוספת. במיוחד במבנה של המועצה עכשיו. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> מצד שני יש ערך לפשטות שמגדסי דוגל בה. << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> בסדר, אבל פשטות זה לא, אפשר למצוא משהו פשוט אחר. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> החוק הזה לא פשוט, הוא מורכב מאוד. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> בסדר, הערות טובות. << אורח >> נגה רובינשטיין: << אורח >> ערך הפשטות נפספס את העיקרון של הגיוון בסוף. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> לא. ההערות הן הערות טובות, כולכם, הערות חשובות. אני מצפה ומקווה שהצוות ייקח אותם וזה. אבל אני עדיין אומרת שמבחינתי כמי שחושבת שרגולציה צריכה להיות פשוטה, זריזה, יעילה ורזה אני מעריכה גם את הקו של הפשטות של המנכ"ל. << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אפשר למצוא משהו פשוט אחר. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> בסדר, אני לא אומרת שההערות לא נכונות. << אורח >> נגה רובינשטיין: << אורח >> אני גם רוצה להצטרף למה שנאמר כאן, כי הזרמות בעלים יכולות להיות גם בשביל למשל השקעה. לא רק ערוץ שנמצא בקשיים, אלא ערוץ שצריך שדרוג, ערוץ שרוצה לבנות עוד פלטפורמה. השקעות בעלים זה דבר שקיים, אין מה לעשות. בטח בתעשייה מהסוג הזה. << אורח >> עמית קלדרון: << אורח >> יש הבדל מהותי פשוט, וזה קשור לנקודה שבעז העלה, בין הזרמת בעלים שהיא חד פעמית לצורך של פלטפורמה או בגלל קושי נקודתי. לבין ערוץ או גוף תקשורת שאנחנו יודעים, שגם הבעלים שלו יודע שהוא הפסדי, וזה לא נעשה כמו שאמר אדוני המנכ"ל מאיזה שהיא מחשבה שהגוף הזה הוא בכל היתכנות כלכלית בעתיד. אלא מתוך הבנה שהערך שהעסק הזה מניב לאותו בעלים הרווח הוא לא - - - << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> קודם כל, אני מקבל שיש הזרמות בעלים מסוגים שונים. אני מציג את החשש הנוסף, שהמועצה הזאת עם כל הרגישות שעולה מהשידורים, תצטרך עכשיו בנוסף לכל הדברים שאנחנו מטילים עליה, להכריע האם בהזרמת בעלים מסוג אחד בערוץ מסוג אחד זה משהו שצריך לגרום להכבדה בנטל והזרמת בעלים אחרת היא יחסית כשרה. זה דיון שאני אישית ניסיתי בהרבה מאוד נקודות בחוק לא להכניס את המועצה אליו. << דובר >> נעמה מנחמי: << דובר >> לא, אפשר להגיד, אם החשש הוא שהזרמת בעלים חד פעמית בעצם תשפיע מאוד על החישובים, אז אפשר גם להגיד משהו כמו ממוצע הזרמות הבעלים בשלוש שנים האחרונות. ואז זה מדלל לך הזרמה חד פעמית. כלומר, אם מסכימים על העיקרון אז אפשר למצוא דרך לנסח אותו. זה לא בעיה. << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> מקדסי, מה דעתך על הצעתה של נעמה? << אורח >> אביתר גוטמן: << אורח >> אפשר לעקוף הזרמת בעלים אם יהיה אפקט מצנן על הזרמת בעלים, אז הוא ילך לבנק, יביא מימון שיעקוף את הכלל של הזרמת הבעלים שהבאנו. יש ערב רב של אמצעי מימון לפירמה. המון דרכים להשיג מימון. ואנחנו עכשיו ננסה לגלוש אחר איזה דרך נכנסו כדי לעשות מניפולציה על - - - << דובר >> נעמה מנחמי: << דובר >> אבל כדי להשיג מימון מהבנק הוא צריך באמת ערבויות, הוא צריך להראות תוכנית עסקית. הוא צריך להראות רווחים. הוא לא יכול סתם לקבל כספים אין סופיים מהבנק. << אורח >> אביתר גוטמן: << אורח >> אז צריך לשים את זה בחוק עכשיו שאסור ללכת לבנק להביא ערבויות במטרה לעקוף את מנגנון - - - << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> לא, זה לא מה שהיא אומרת. << דובר >> נעמה מנחמי: << דובר >> אביתר, אם זה עסק מפסיד וכל שנה - - - << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> שלא כל כך מהר יהיו מקורות מימון אחרים, למעט הזרמת בעלים. << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> אבל אפשר לקשור את זה לעסקים אחרים. אנחנו מכניסים פה סיבוכיות. << אורח >> אביתר גוטמן: << אורח >> יש אין ספור דרכים לעשות על זה במעקפים. << דובר >> נעמה מנחמי: << דובר >> בסדר, אבל עדיף כלל שאפשר לעקוף מאין כלל. כלומר, כרגע אתם אפילו לא מכניסים את זה. << דובר >> פנחס גורט: << דובר >> כרגע יש שימוש בדרך הזאת של הזרמת בעלים שהיא לא קיימת בחוק. << אורח >> עינת עובדיה: << אורח >> אולי הזרמת בעלים שהיא מעל גובה מסוים של סכום. << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> הזרמת בעלים, יש שני צדדים. יש את צד ההכנסות, אני מקבל הכנסות בדרך כלל מדמי מנוי או מפרסומות. זה משקף משהו, משקף את היקף הפעילות הכלכלית, איך הצופה מעריך אותי. ואחר כך זה איזה שהיא אינדיקציה, איזה שהוא פרוקסי לעוצמה הכלכלית שלי. מימון זה צד אחר של המשוואה. ואני חושב שזה פרוקסי פחות טוב. הוא משקף משהו. << דובר >> פנחס גורט: << דובר >> לא, ברור. אבל צריך להבין, אנחנו בסוף מדברים על שוק נתון. שוק התקשורת והאופן שבו הוא עובד. אנחנו רואים היום ששוק התקשורת מורכב בחלקו משחקנים שעובדים על איזה שהוא מודל של רווח והכנסות ושחקנים אחרים שלא עובדים על מודל של רווח והכנסות. יש להם רצון להשפיע. אני יודע, המנכ"ל, אמרת כמה פעמים, זה לא עניין של היקף ההשפעה. אבל יש שחקנים שזו המטרה שלהם. כי אחרת המודל העסקי שלהם לא ברור. << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> זה עולם החדשות. אני חושב שזה עולם החדשות. << אורח >> נגה רובינשטיין: << אורח >> זה לא נכון. יש תוכניות שמשפיעות על השיח הציבורי, יש להן השפעה גדולה והן לא בעולם החדשות. << דובר >> פנחס גורט: << דובר >> אני חושב שאני אומר את אותם דברים, אם אפשר להשלים. בעצם יש חדשות, בסדר. אבל שוב, אם לא מדובר בהזרמה חד פעמית, או כמו שהזכרתם בדיונים קודמים, הגנת ינוקא כזאת, שנועדה לאפשר לשחקן חדש להיכנס לשוק. אם באמת מדובר במשהו סיסטמתי ועקבי וכנראה שזו השאיפה, השאיפה היא לא לרווח, אלא לדברים אחרים. אולי זה כמו שאמר בעז לפני כן שזה רווחים בכלל מכיוון אחר באמצעות אותה השפעה, או בכלל אפילו לא רווח. רצון להשפיע, נקודה. מישהו שיש לו מספיק כסף כדי לשחרר על זה. אז שוב, יכול להיות שעכשיו תגידו שיש מימון כזה או מימון אחר. אבל אם יש דרך מימון מוכרת, אולי נכון להכניס גם אותה. << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> עכשיו אני שואל רגע כדי להבין את ההערה. האם אתה מתכוון לסוגיית הרישום? שם זה יותר קל. כי אז אתה אומר גם אם לא עבר 40, אם הזרמת הבעלים היא כזו או אחרת אתה צריך להירשם. << דובר >> פנחס גורט: << דובר >> גם בהפקות מקור. << אורח >> אלעד מקדסי: << אורח >> או לעניין הפקות מקור, שזה הופך את זה להרבה יותר מורכב, כי זה כבר עמידה איטית. << דובר >> פנחס גורט: << דובר >> אני חושב שצריך לחשוב על שתי הנקודות. אני גם אחרי מה שאמרת, החידוד שאמרת עכשיו, צריך לחשוב על זה. אבל כמו שגם הזכרתם אתם בישיבות הקודמות, בהקשר של סעיפים אחרים, יש פה שני מדרגים בעצם: מדרג ראשון זה האם אתה בכלל חלות עליך חובות רגולטוריות. המדרג השני זה האם דרך אותה הכרה בך כמישהו שמופיע במרשם אתה גם חייב להשקיע בהפקות מקור. אני לא רואה סיבה שאם אדם בא לכאן במטרה להשפיע, אז הוא פשוט מתפרק מהחובות הרגולטוריות שלו. הפוך, אולי נכון להכניס אותו גם. עכשיו שוב, לא במישהו שזה שאתה מחשב את זה אתה בעצם הרגת את היכולת שלו להיכנס בכלל לשוק. אלא מישהו שעושה את זה בצורה עקבית עם תכנון מוקדם. << אורח >> עמוס נוימן: << אורח >> אני יכול לעזור רגע בדוגמה? << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> עמוס, אנחנו חורגים על זמן מליאה. כרגע ההתכנסות היא לא חוקית יותר. אסור לי. לפי תקנון הכנסת. אנחנו נמשיך בפעם הבאה. הישיבה נסגרת. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 16:01. << סיום >>