פרוטוקול ועדה

הכנסת העשרים-וחמש מושב רביעי פרוטוקול מס' 41 מישיבת ועדת המשנה למשאבי אנוש בצה"ל יום רביעי, ג' בשבט התשפ"ו (21 בינואר 2026), שעה 9:00 סדר היום: << נושא >> שינויים באופן הפעלת מילואים ב-2026 << נושא >> נכחו: חברי הוועדה: אלעזר שטרן – היו"ר שרון ניר חברי הכנסת: יעל רון בן משה מוזמנים: תא"ל בני בן ארי – קמל"ר, משרד הביטחון אל"מ נטע גמון אברהם – רמ"ח מילואים, משרד הביטחון סא"ל מאיה סולטן – רע"ן תע"מ, אמ"צ, משרד הביטחון סא"ל רותם תייר – ר' עתכ''מ, משרד הביטחון סא"ל זאב ריינמן – רע"ן תקציבי אכ"א ושכר, משרד הביטחון סא"ל במיל' יוסרי זין אלדין – יועץ קמל"ר לענייני חקיקה, כנסת וממשל, משרד הביטחון סא"ל דוד הרוש – רע"ן פרט וממשל, משרד הביטחון שנהב אור – רפרנטית ביטחון, אגף התקציבים, משרד האוצר אילת פלר מימון – ראש תחום קשרי ממשל וצבא, אימהות בחזית שחר ורון – רס״ן במילואים, כתף אל כתף אליהו נזלובין – רכז פרויקטים, תנועת אם תרצו יותם קופליוביץ – פעיל, תנועת אם תרצו רחל עזריה – חה"כ לשעבר, מנכ"לית, העוגן למשפחות המילואים איילת עירון – נציגה, פורום נשות המילואימניקים עומר שחר – בוגרת תואר בתקשורת ראש תחום בקרה, תקציב וכ"א: אמיר ברגר רישום פרלמנטרי: הדר אביב רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> שינויים באופן הפעלת מילואים ב-2026 << נושא >> << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> בוקר טוב לכולם. אני אספר לכם טיפה על עשר השעות האחרונות שלי. סמוך לחצות, אחרי 23:00, הסתיים פה עוד דיון על מה שנקרא חוק הגיוס, על מה שהצבועים קוראים לו חוק הגיוס. זה חוק שכל מה שהוא רוצה לעשות זה להשתמט, וזה אחרי שהקראנו כאן את מכתב הרמטכ"ל, את זעקת הרמטכ"ל. נער הייתי וגם זקנתי, וכשקצין בכיר בצבא כותב על מכתב בלמ"ס, לא מוגבל ולא שמור, זה אומר במילים עדינות שלא אכפת לו שהמכתב יצא החוצה, אם לא יותר מזה. הרמטכ"ל כותב: צה"ל נדרש באופן דחוף לתוספת כוח אדם באיכות גבוהה, בסדיר ובמילואים, ואנחנו עוסקים פה בחוק (אני מתכוון לחוק ההשתמטות) שכבר היו עליו למעלה מ-80 דיונים. אני אגלה לכם משהו הכי פשוט. 75 מהדיונים היו נחסכים אם היו אומרים: אוקיי, כמה בחורי ישיבה ממחזור אתם רוצים שיישארו בישיבות? אלף? אלפיים? 3,000? 5,000? 50%? תגידו, רק תביאו את השמות, כמו שמביאות ישיבות ההסדר, כמו שמביאות הישיבות הציוניות, כמו שמביאות המכינות הקדם--צבאיות, תביאו את השמות. ואז לרמטכ"ל היה כוח אדם כבר מזמן, בגלל שכל השאר היו מתגייסים. הרי הם לא מתכוונים שיתגייסו תלמידי ישיבות, מחקו תלמידי ישיבות, הם רוצים רק את אלה שלא בישיבות. ואחרי זה מלינים על הזמן, על כאילו פיליבסטר. והרמטכ"ל כותב, וגם על זה התכנסנו, ואחד החוקים שהוא מבקש זה הארכת משך שירות החובה ל-36 חודשים. דרך אגב, זה הכי קל. הדבר השני שהוא מבקש זה שינוי חוק המילואים. גם זה הכי קל. מוציאים צווי 8, קהל שבוי. אבל הרמטכ"ל אומר ליו"ר ועדת החוץ והביטחון: נוכח האיומים עם מה מתמודד צה"ל ולאור ההשלכות המשמעותיות המתוארות להן, נדרשת מעורבותך הדחופה בקידום הנושא. התכנסנו פה לדון בין צו 8 לצו 8 כשאין לי בשורות בעניין הזה. לא יתקנו את חוק המילואים בעוד שבועיים, וכנראה גם לא יאריכו את שירות החובה בגלל שעדיין יש כמה חברי כנסת בקואליציה שמתביישים בעצמם כשהם מצביעים לחוק ההשתמטות, להגיד לחיילי החובה: אנחנו מאריכים לכם ל-36 חודשים או לחיילי המילואים: תבואו עוד פעם, צו 8. את זה סיימנו, כמו שאמרתי קודם, לקראת חצות. בבוקר, אחרי הריצה, דיברתי עם דורית אשתי, והיא בלבטים קשים בין שמונה נכדים (ויש לנו יותר, ברוך השם) שהאבות שלהם במילואים. אחד מהם לא יודע אם הוא יבוא שבת, ונכון שיש אתגרים בבית ובעבודה, אבל לכל מי שמגיע למילואים יש אתגרים. ולא נעים לקצינים, שיכול להיות שכן יצאו, כי יש להם את האתגרים שלהם, לדוגמה, הם התקבלו לעבודה חדשה, ואומרים להם: בואו וצאו לקורס כדי שתוכלו להתקדם. אז הם אומרים: אנחנו לא יכולים, יש לנו מילואים, גם ככה אנחנו רוצים להגיש ולת"ם. אז הוא אומר, מה ולת"ם? אני מ"פ. איך זה ייראה אם נגיש ולת"ם ויאשרו לי? מה יגידו החיילים שלי? דורית מתלבטת איפה ללכת לסייע יותר עכשיו, בגלל שהנכדה הצעירה, בת שנה וקצת, היא כבר ארבעה ימים על הידיים עם שלשולים. לא הזמנתי את זה הבוקר, הם לא ידעו שיש דיון על זה הבוקר. זה החיים של עשר השעות האחרונות, בין הלילה של ההשתמטות הצבועה, הצועקת הזאת, של היהדות שהמציאו לנו כאן – באמת המציאו לנו יהדות, תדעו, ולראיה, לכו תסתכלו על תלמידי הישיבות של הציונות הדתית, על רבני ישיבות ההסדר, תקשיבו להורים השכולים, לרבנים השכולים, ותבינו שכל מי שתומך בחוק ההשתמטות הזה נותן יד להמצאת יהדות חדשה. אני אסיים בזה שיש קו ישיר בין איך משקרים את המדינה במילואים לבין איך משקרים את המדינה במעונות; איך אתה מחנך אנשים ב-DNA שלהם כבר, שהמדינה זה הצד האחר, רק זה שנותן, ובואו נראה איך אפשר לעבור על החוקים שלה, ואז תצהיר שאתה לומד בישיבה גם אם אתה לא לומד בישיבה, כדי שלא תתגייס, לבין שתנהל מעון לפעוטות, ולא משנה מה החוקים של המדינה, זה המדינה שלהם וזה החוקים שלהם. ואחרי זה מתפלאים. קמל"ר, אני שמח שאתה פה, אני מעריך את זה. תודה לך, ותודה לכל הקצינים שהגיעו לכאן לנסות לסייע בידינו ליצור את תמונת המצב של המילואים. אני אגיד שני קצוות. דיברתי על המצוקות של המילואים עצמם ושל המשפחות, ואני רוצה רק לשים מחירים שמשלמים בשני קצוות אחרים של המילואים. האחד, ישב פה אב שכול, הוא שייך למגזר של הציונות הדתית, אם זה משנה, אני לא בטוח, אבל ככה הוא הציג את עצמו, אז ככה גם אני אומר – הבן שלו נהרג בעזה מדו-צדדי. הוא אמר, אין לי טענות לחיילים, יש לי טענות אליכם, אלינו, החיילים שירו בו ירו בו משחיקה, העייפות הייתה כתוצאה משחיקה שלהם. והוא אמר את זה באחד הדיונים על חוק ההשתמטות. מהצד השני, על מה שאני ביקשתי להוסיף לדיון, ואני אומר את זה לקמל"ר ולצה"ל בכלל, על תופעות קשות של טוהר הנשק, שאנחנו שומעים עליהן. האמת היא שאני שומע על זה הרבה זמן. האירוע של העיזים, כפי שאנחנו שמענו עליו, ברמת הגולן בקרב חיילי מילואים הוא אחד מהם. יש אירועים שאני מכיר, שלא בדקתי אותם לעומק לגמרי, למרות שאני יודע שחלקם קיימים, ואני לא רוצה לדבר עליהם כאן ועכשיו, אבל נדבר אחר כך כדי שתבדקו גם אותם. אבל על האירוע הזה אני אשמח לשמוע. אני אומר לכם שהתופעות האלה של פגיעה בטוהר הנשק שאני מכיר, חוץ מגיבוי עלוב מקצוות בחברה הישראלית, הן תוצאות של שחיקה; זה לא הסבר להן, אבל אני בטוח שחלק מהדברים האלה הוא כתוצאה מאותה שחיקה שאנחנו עדים לה וחלקנו גם חשים בה ממש. מבחינת הנושאים שהיום על הפרק, קמל"ר, אני מבין שאתה מוביל את הצבא גם בהקשר הזה. יש לכם את הנושאים לדיון – השינויים הצפויים באופן הפעלת המילואים ב-2026, מה צפוי לנו בהיבטי צו 8 או חוק המילואים, ובתוך הדברים האלה, ההבדלים בין מפקדים לבין חיילים, בין לוחמים לבין תומכי לחימה לבין אחרים. אני מודה שאנחנו מודאגים גם מהכשירות המבצעית בהיבטי אימונים בכלל – זה נכון לגבי הצבא הסדיר וזה נכון על אחת כמה וכמה לגבי צבא המילואים. עוד נושא לדיון הוא הגנה על מילואימניקים במקומות עבודה, ובסוף, בחלק האחרון ממש, נושא הפגיעה ברוח צה"ל או בערכי צה"ל בקרב יחידות המילואים – הייתי אומר בכלל, אבל התכנסנו כאן לנושא המילואים. קמל"ר, בבקשה. << אורח >> בני בן ארי: << אורח >> בוקר טוב, ותודה על ההזמנה להיות כאן. << אורח >> שחר ורון: << אורח >> חבר הכנסת אלעזר שטרן, אולי לפני שמדברים המכובדים, כי אני לא רוצה אחרי זה להרוס מגובה הדיון, אבל חשוב לי מאוד וזה בוער בי ואני מצטער שאני מתפרץ, אחרי הדברים שאמרת ואתה יודע שאני איתך הרבה בדיונים - - - << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> רגע. הרשמת שואלת מה השם שלך, ואני מבקש שזה יהיה קצר מאוד, בגלל שאני רוצה שנתחיל את הדיון. << אורח >> שחר ורון: << אורח >> קצר מאוד. קוראים לי שחר ורון, רס"ן במילואים, מ"פ ב-202, ונפצעתי קשה בעזה. אני חייב להגיד לך, חבר הכנסת אלעזר שטרן, שאני באמת מתבייש, אני מתבייש במדינה שאני גר בה היום, והקול שלי רועד כי אני מתרגש שאני אומר את זה. שיתפתי אותך בתחושת המועקה הזאת שאני מסתובב איתה מאז שיצאתי מהמלחמה בפעם הראשונה; נשאתי עיניי למשכן הזה, ואני לא מצליח עד היום, ואולי אתה תעזור לגשר על זה, להכיל את הדיסוננס שבין הוועדה של הערב לוועדה של הבוקר. אני לא מצליח להכיל את הדיסוננס הזה. מצד אחד, נדון פה עכשיו על תנאים, על דברים, זה כלום ושום דבר, כי מחר בבוקר אנחנו יכולים למות בקרב. מה זה יכולים – יש סבירות גבוהה, והיום בערב או מחר ידונו על איך לפתור אנשים מגיוס, וזה באותו בית, זה באותו משכן, זה באותו חדר, זה אותם אנשים. עוד משפט ואני מסיים. הדבר הזה, שאני מרגיש שווה בין שווים, אנחנו, המשרתים, מרגישים שווים בין שווים, בין כאלו שמוכנים למות בקרב לבין כאלו שמוכנים שאני אלך והם יישארו ללמוד, והמדינה נותנת לי את הדבר הזה שאני שווה בין שווים איתם, הוא לא מקובל. איך הפכו אותנו להיות זן נחות מכאלו שלא מוכנים להקריב למען המדינה. ואת מי המדינה מייצגת? את מי המשכן הזה מייצג? אותי או אותם? את מי אתם מייצגים, אותי או אותם? כמובן שזה לא אליך. אבל זה שחבר הכנסת ביסמוט לא יושב פה, וזה שאתמול בוועדה היו 7,000 חברי כנסת, ופה יש שניים במקרה הטוב - - - << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> שלושה, וצריך להגיד שלוש. << דובר_המשך >> שחר ורון: << דובר_המשך >> שלוש. זה מספר את כל הסיפור של מי יותר חשוב, ומי שיותר חשוב היום זה מי שמשתמט כי הוא עוזר לקואליציה. אני לא עוזר לקואליציה בתור משרת. וצריך להגיד את הדברים לפני שאתם דנים בפרטים ובסעיפים ובכל הדברים, והכול חשוב. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> שחר, תודה. אני חושב שגם במילים הקצרות שלך ביטאת הרבה מאוד. אז תודה לך. << דובר >> יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> שחר, אתה מדבר מדם ליבך, ורק נגיד שגם בדיונים של חבר הכנסת ביסמוט, מי שנוכח כאן זה חברי הכנסת מהאופוזיציה. הקואליציה מתביישת במה שהיא עושה, והם לא מגיעים לכאן. צריך גם את זה להגיד. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> תודה. קמל"ר, בבקשה. << אורח >> בני בן ארי: << אורח >> בוקר טוב. אני אגיד מסגרת קצרה לדברים, ואחרי זה נתחיל בהצגה של אמ"ץ ושל ההפעלה שאנחנו מתכננים. קודם כול, אנחנו עדיין במלחמה וכל התוכניות שנציג פה תלויות בהערכת מצב מבצעית. צריך לזכור את זה, ולמדנו בשנתיים האחרונות שתוכניות לחוד ומציאות לחוד, ולכן יש את הכוכבית הקטנה הזאת, אבל היא משמעותית מאוד. עם זאת, אנחנו נערכים במספר וקטורים במקביל. אחד מהם הוא הגדלת צה"ל ככל שניתן, כדי להקטין את העומס עד כמה שניתן ממשרתי המילואים, ואני מאוד מקווה שהשנה, ותראו את זה פה תכף בתוכניות, באמת נצליח להוריד את העומס מהמשרתים. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> מה זה הגדלת צה"ל? << דובר_המשך >> בני בן ארי: << דובר_המשך >> אנחנו מגדילים את צה"ל גם בסדיר וגם במילואים, ככל שניתן, מהקמת אוגדה חדשה ועד לחטיבות דוד וגדודים מבצעיים נוספים, ותכף נציג את כל הדברים האלה. אנחנו פועלים בכל המישורים האלה כדי להצליח להוריד את העומס. במקביל לדבר הזה אנחנו גם מחזירים את צה"ל להתאמן, גם סדיר וגם מילואים, שוב, מתוך אותה הבנה שדיברת עליה של דאגה לכשירות של צה"ל ולעמידה במשימות בהמשך. כל זה צריך לקרות לצד זה שאנחנו מחויבים לתת הגנה טובה לאזרחי מדינת ישראל בכל הגבולות, בתוך שטח המדינה, ולפעמים גם מחוץ לה, ואת זה אנחנו מנסים להביא לידי ביטוי בתוכניות; ושוב, מתוך ניסיון וראייה של הורדת העומס על משרתי המילואים בשנת 2026. מאיה, אני מציע שנתחיל איתך בכל מה שקשור בתכנון ההפעלה, ומשם נתקדם. << אורח >> מאיה סולטן: << אורח >> בוקר טוב לכולם. אני מאיה סולטן, רע"ן תע"מ באגף מבצעים. תכננו את 2026 כדי שהיא תהיה מעט שונה, ובראש ובראשונה תיתן ודאות לאנשי המילואים ותצמצם את הנטל. היא לא תפגע בהגנה בגזרות והיא לא תפחית ממה שתושבי מדינת ישראל צריכים. רק בשביל לשים את ההבדלים – ב-2024 מרבית אנשי המילואים עשו בממוצע 90 ימים, והממוצע הוא אף פעם לא המספר המדויק. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> רגע, מאיה. את מתחילה ב-2024, והייתי שמח אם תוסיפי לזה את 2023. נראה לי שצריך לחבר את השנים לפחות מבחינת ימי המילואים. זה דבר אחד. ודבר שני, אולי קמל"ר ישים כותרת כדי שנתיישר כולנו, מה אומר החוק היום מבחינת ימי מילואים ואימונים. << אורח >> בני בן ארי: << אורח >> חוק המילואים שאיתו נכנסנו למלחמה מדבר על 54 ימים בשלוש שנים לחייל, ומ-7 באוקטובר אנחנו פועלים בצו 8 שמייצר מציאות אחרת. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> ולמפקד? << דובר_המשך >> בני בן ארי: << דובר_המשך >> למפקד זה 84 ימים. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> יש בתוך זה חלוקה של בט"ש ואימונים? << אורח >> בני בן ארי: << אורח >> יש אמירה של תעסוקה אחת בשלוש שנים, של 25 יום, וזה כולל גם אימון לאותה תעסוקה והשאר באימונים. << דובר >> יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> ועכשיו בעצם הכל בצו 8. אין מילואים לא בצו 8. << אורח >> בני בן ארי: << אורח >> יש מילואים לא בצו 8. התחלנו להפעיל גם צווי שגרה בכל המערכים שלא קשורים למלחמה באופן ישיר. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> עכשיו אני מחבר את זה למה שמאיה אמרה. אימונים זה חיי אדם. זאת אומרת, אם לא מתאמנים, בהנחה שאת המשימות נשיג, זה יעלה לנו ביותר דם. ולכן החלוקה הזאת. אני אומר את זה גם לקמל"ר, זה לא סתם שהתעקשתי – על 54 ימים צריך להגיד שרובם זה אימונים. << אורח >> בני בן ארי: << אורח >> נכון. אתה גם תשמע כשמאיה תציג, יש הגדרה מדויקת גם עכשיו לאימונים. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> אז רק בשביל רק לכמת את זה, אנחנו מדברים בערך על תשעה ימי תע"מ בשנה בממוצע, בחוק הקיים היום במדינת ישראל? << אורח >> מאיה סולטן: << אורח >> שבעה ימי תע"מ בשנה. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> אמרתי שאני לארג' בעניין הזה. אז שבעה ימי תע"מ בשנה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> שבעה? לא שמונה? << אורח >> מאיה סולטן: << אורח >> 21 ימים לחלק בשלוש שנים. 25 ימים זה כולל האימון. << אורח >> בני בן ארי: << אורח >> 21 ימים ועוד ימי אימון, זה 25 ימים. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> עכשיו אני מבקש שתציגי כמו שהצגת את המספר הכולל של ימי מילואים, אבל גם בחלוקה של תע"מ ואימונים. תודה. << אורח >> מאיה סולטן: << אורח >> אז אני אמשיך ואני אחזור רגע ל-2023, שם היו בכל רגע נתון 38 גדודי מילואים לאורך כל השנה עד ה-7 באוקטובר. ברור שב-7 באוקטובר כל צה"ל התגייס והגענו לפיק הגבוה, למקסימום הגדודים שהיו באותה שנה, אבל עד אז 38 גדודים. זה אומר שלקחנו את המספר ולא כל הגדודים ביצעו את המשימה בהגנה, אלא רק הגדודים שהותאמו לתוך הפרופיל. אני יכולה לתת את הדוגמה של פיקוד העורף, גדודי החילוץ שלא עשו את המשימות האלה, הם עשו רק אימונים ומוכנות לאירועי חילוץ, והחל מתחילת המלחמה הם מבצעים גם את המשימות, גדודים כמו גדודי החילוץ ועוד גדודים. אני עוברת ל-2024. ב-2024, אחרי שסיימנו את הפעולה הראשונה, אחרי ה-7 באוקטובר, פרסנו את הגדודים על כל הגזרות, ובממוצע 90 ימי מילואים. 65 גדודים הוקפצו פעמיים – זאת אומרת, חלקם היו בחלק הראשון והופעלו בעזה, וכשהתחלנו את חיצי הצפון, בספטמבר 2024, הם הוקפצו שוב. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> יש לי שאלה. מה זה ממוצע? הממוצע הוא רק בין הגדודים? << אורח >> מאיה סולטן: << אורח >> בין הגדודים. לא דיברתי על מפקדות, לא דיברתי על מפקדות חטיבה סדירה שהיו ברצף לאורך כל השנה, לא על מפקדות אוגדה סדירה שהיו ברצף כל השנה עם הפסקות קלות, לא דיברתי על אנשי אמ"ן שנתנו את המעטפת, על חיל האוויר שעובדים באופן שונה. דיברתי רק על הגדוד הלוחם שניתן לכמת את הממוצע שלו, כי בסד"כ המילואים כולו, המפקדות עשו יותר. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> יותר מ-90 ימים. << דובר_המשך >> מאיה סולטן: << דובר_המשך >> יותר מ-90 ימים. זה ב-2024. בסך הכול היו 207 גדודים שהופעלו. אני לא אגיד את המספר שיש לנו השנה, אבל אני כן אגיד שיש גדילה בין השנים. ב-2025 הופעלו 214 גדודים, ומשם עוד גדלנו וצמחנו בעולמות בניין הכוח, וב-2025 הפעלנו את הגדודים בכ-140 ימים. זאת אומרת, קראנו להם למשימה של 70 ימים, וכשנדרשנו להיכנס למשימה נוספת בעזה, העלינו את זה לעוד 70 ימים, ומי שכבר שירת הארכנו לו ל-100 יום. ולכן הממוצע גדול יותר, הוא 140 יום, כשבמרבית השנה עמדנו על 80,000 אנשי מילואים, אבל בפיקים הגבוהים, שבהם הייתה לחימה עצימה יותר, היינו גם עם 120 ו-140 - - - << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> אבל את אומרת שהממוצע בגדודים הוא 140 יום? << אורח >> מאיה סולטן: << אורח >> נכון, זה הממוצע. << דובר >> יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> את תתייחסי לנתוני ההתייצבות? << אורח >> מאיה סולטן: << אורח >> אני לא אתייחס לנתוני ההתייצבות, אבל אכ"א ידעו להגיד את זה יותר טוב. << אורח >> בני בן ארי: << אורח >> בגדודים, לאורך השנים 2023, 2024, 2025 – וב-2023 הייתה התייצבות של מעל 100% – אנחנו שומרים על יציבות של מעל 80% ביחידות השונות שמתייצבות, ולא משנה אם זה בצפון, בדרום, באיו"ש, אלה המספרים. << דובר >> יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> יש יחידות שאתה יודע להגיד שהן במצב פחות טוב? << אורח >> בני בן ארי: << אורח >> לא. אני חייב להגיד שזה די רוחבי, גם בשריון, גם בחי"ר, גם בתותחנים, כולם עומדים מעל 80%. אם זה 82% או 85% או 87%, כל יחידה והמספרים שלה. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> אפשר להיכנס לזה, אבל לפחות ממה שאני מבין, ההגעה ל-80% זה אחרי הרבה מאוד הסדרים. << אורח >> בני בן ארי: << אורח >> בהקשר למה שדיברת קודם וגם מאיה ציינה את זה, כשאנחנו מדברים היום על מילואים וגם השיח כאן שמדבר על מספרים, אנחנו מדברים על גדודי המילואים האורגניים המלאים שעושים תע"מ. אני מזכיר שיש המון מערכים נוספים במילואים שמשולבים בסדיר באופן מלא. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> מאיה דיברה על זה. << אורח >> בני בן ארי: << אורח >> אז צריך להגיד שזה הגדודים. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> תודה. מאיה, בבקשה. << אורח >> מאיה סולטן: << אורח >> ב-2026 שמנו מתכונת שמפעילה את כל גדודי המילואים בכלל גזרות ההגנה, משמרת, כמובן, נוכח ההישגים והגנה חזקה ורחבה, וההפעלה שלהם היא כ-60 יום. בתוך ה-60 יום, ופה עשינו מה שעד עכשיו לא עשינו, הם מתחילים את המשימה שלהם בתשעה ימי אימון. תשעה ימי אימון זה הישג אדיר ביחס לעומס. << דובר >> יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> - - - << אורח >> מאיה סולטן: << אורח >> חטיבה 3 לא עשתה תשעה ימי אימון כי הקפצנו אותם. חטיבת אלכסנדרוני היא חריגה. << דובר >> יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אז צריך להגיד. זה היה בשבוע שעבר, חטיבה שלמה. אז רק לציין את זה בכוכבית ענקית. << אורח >> מאיה סולטן: << אורח >> זה נכון. זה נכון. << דובר >> יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> התחלנו את 2026, חטיבה הוקפצה והיא לא עשתה תשעה ימים. התוכנית להמשך 2026 היא שיהיו תשעה ימים. << אורח >> מאיה סולטן: << אורח >> אתמול התחלפה חטיבה ראשונה בפיקוד הצפון, שסיימה תשעה ימי אימון. הסיבה שהיא עשתה את זה וחטיבה 3 לא עשתה, וכדי שכולנו נהיה בנתונים, זה כי הקפצנו את חטיבה 3 - - - << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> אז אתמול התחלף - - - או חטיבה? << אורח >> מאיה סולטן: << אורח >> חטיבה. חטיבה 5 נכנסה אחרי תשע ימי אימון עם תרג"דים. חטיבה 3 תשלים את זה במהלך השנה - - - << דובר >> יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> מאיה, אני אומרת את זה כאשת מילואימניק וכאימא לחיילים. אנחנו פשוט בשיאו של משבר אמון, אנחנו עוד לא אחריו. וכשאת מציגה שב-2026 חיילי המילואים יעשו תשעה ימים, כשחטיבה אחת הוקפצה (לא הוקפצו יותר) והיא לא עשתה תשעה ימים, ואנחנו בסך הכול בינואר, אז צריך להגיד, זה מה שיהיה ב-2026. זה לא מה שהיה עד עכשיו, חוץ מהמקרה בצפון. אנחנו מנסים לדבר בשקיפות ולהגיד את הדברים כמו שהם. << אורח >> מאיה סולטן: << אורח >> בשקיפות אמיתית לחלוטין. << דובר >> יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אז עד השבוע לא היו תשעה ימי אימון. מעכשיו יש תשעה ימי אימון. << אורח >> מאיה סולטן: << אורח >> אני אמשיך. תשעת ימי האימון האלה הם הישג אדיר והם באמת מתעסקים בכשירות המבצעית של הלוחמים לא רק למשימה, אלא כּשירות לפרט, השלמת הכשרות, השלמת כל הדברים שהם נדרשים לעשות והגעה למשימה מוכנים יותר – ולא רק למשימה, אלא גם לכל שאר הדברים. זה אחד הדברים שהתעסקנו בהם. המשימה עצמה היא 42 יום. זה אומר שיש לנו החלפות תכופות יותר בתוך הגזרות - - - << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> איך 42 יום? אמרת 60 ימים בסך הכול. << דובר_המשך >> מאיה סולטן: << דובר_המשך >> תשעה ימי אימון, 42 ימי משימה, וימים שסוגרים את המשימה – חוזרים לימ"ח, מעלים כשירות, ומעט התארגנות כדי שהם יידעו לסגור את המשימה כפי שצריך. ולכן זה כ-60 ימים, מספיק שייפול שבת או חג, אוטומטית זה מתארך. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> גם התשעה ימים זה שבת חג. << אורח >> מאיה סולטן: << אורח >> נכון. זה מתגייס בשני, ומתחלף שבוע לאחר מכן. זה לא דומה למפקדות. המפקדות עושות משימה אחרת – מפקדות לא חטיבה, עד החטיבה זה אותו דבר. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> למה זה אותו דבר? לא הבנתי. מ"פ וחייל מילואים עושים אותו דבר? << אורח >> מאיה סולטן: << אורח >> כן. למ"פ יש כמובן את כל תהליך הדו-יומי מפקדים שהוא עושה - - - << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> זה מה שאני אומר, ולכן אי אפשר להגיד אותו דבר. מאיה, אמרת רמת חטיבה, ורציתי להגיד שגם ברמת הגדוד 60 יום זה 60 יום של לוחמים, זה לא 60 יום של מפקדים ברמת מ"מ, מ"פ, מג"ד, שלהם נוספים בין עשרה ל-20 ימים או 22 ימים. נכון? << דובר_המשך >> מאיה סולטן: << דובר_המשך >> יש להם תוספת. הם כמובן מקבלים את ההכנה של האימון, שהיא הרבה יותר מאתגרת ממה שהם עשו עד עכשיו וגם כל המוכנות למשימה עצמה. הם עושים הרבה יותר ימים - - - << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> בסדר, אני אומר את זה כאילו אנחנו מתייחסים לזה כדבר שמובן מאליו. << דובר_המשך >> מאיה סולטן: << דובר_המשך >> זה בכלל לא מובן מאליו. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> ויש מ"מים, מ"פים, ומה שאמרנו 60 זה 80, וזה אחרי ה-140 או לא משנה כמה, או ה-200 בתוך זה. אני רק מבקש להזכיר שגם תשעת ימי האימון זה ביחס למה שבחוק המילואים הוא בערך 21. חוק המילואים מדבר על 54 ימים בשלוש שנים, נכון? << אורח >> מאיה סולטן: << אורח >> נכון. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> אז הוא מדבר על שבעה ימי תע"מ בשנה, אם אתה מחלק את זה, ועשרה ימי מילואים בשנה בערך? << אורח >> מאיה סולטן: << אורח >> כן. זה מה שהצלחנו לעשות כדי לגרום גם לוודאות וגם להקטין את הנטל, ככל שאנחנו יכולים. המפקדות עושות מעט יותר, אבל מוגבלות, ואכ"א יתייחסו בהרחבה להגבלה ולאופן שבו אנחנו מחלקים ומגבילים גם אותן, כדי לאפשר להם להיות עם תוכנית ועם יציבות בכל מה שנדרש. זה עיקר התוכנית כדי שנוכל לעמוד במשימה לשנה הבאה. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> - - - מבצעים שבונה את הגרף, איך הוא מתייחס למה שקראנו בעיתונים על שינוי מדיניות החופשות של חיילי מילואים? קמל"ר יודע על מה אני מדבר? << אורח >> בני בן ארי: << אורח >> כן. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> הבנתי שאולי גם למשרד האוצר יש אמירה בזה. << אורח >> בני בן ארי: << אורח >> לא, זה לא קשור לזה. צמצמנו את כמות הימים, כפי שיש פה בתוכנית וכפי שמאיה הציגה, ובמקביל לזה, אנחנו מקווים שנצליח לעמוד בזה בריווח בין סבב לסבב. ולכן, כשאתה מדבר על סבבים שהם קצרים יותר ומרווחים משמעותית ממה שהיה ב-2025, אז אנחנו יכולים להגביר את התפוקות ולהוריד את ימי החופשה, כי שבוע-שבוע שהגענו אליהם זה היה נכון בשביל להצליח להחזיק את המעטפת של משרתי המילואים ב-2025, ואנחנו מקווים שב-2026, לאור זה שנקטין את העומס, אפשר לרדד את הדבר הזה. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> למה? << אורח >> בני בן ארי: << אורח >> למה מה? << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> למה צריך לרדד? << דובר_המשך >> בני בן ארי: << דובר_המשך >> כי שבוע-שבוע שבוע מייצר לנו בעיות אחרות, גם מקצועיות, גם אורגניוּת שנפגעת בצורה קשה, וגם בתפוקות. בסוף במקום גדוד בהגנה, אתה מקבל חצי גדוד, ולכן זה פוגע בנו משמעותית. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> אז נביא עוד גדוד. יש לי שאלה אחרת. 60 ימים, אחרי 150 או אחרי 200, לא מייצר בעיות של כשירות, התייצבות ומוטיבציות והכול? << אורח >> בני בן ארי: << אורח >> זה מייצר הרבה בעיות, ואתה תשמע פה על המעטפת שאנחנו נותנים בשביל להחזיק את הדבר הזה. אבל בסוף להגיע למצב של שבוע-שבוע היה נכון ב-2025, לאור העומסים שהוטלו על המשרתים ועל המעטפת, ואנחנו רוצים להאמין שאם נצליח לעמוד בתוכנית שלנו כפי שהיא ב-2026, אז נוכל לתת תפוקות גבוהות יותר - - - << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> אז מה המדיניות? אני רוצה להבין. << אורח >> רותם תייר: << אורח >> אני רותם, ראש עתכ"מ. אני אתייחס למדיניות בהקשר של הזימון, בהמשך למה שמאיה אמרה. אנחנו מזמנים היום חיילים בממוצע ל-55 יום, ואנחנו מדברים על תשעה ימי אימון, 42 ימי משימה, יום אחד של החזרה לכשירות לימ"ח, ועוד שלושה ימי התארגנות שבתוך זה שישי-שבת יום אחד, ויוצא להם ארבעה ימי חופש. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> כמה ימי חופש? << דובר_המשך >> רותם תייר: << דובר_המשך >> ארבעה ימי חופש מתוך 55 יום. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << אורח >> רותם תייר: << אורח >> תנו לי להתייחס. אני מדבר על הסך הכולל של מה שהוא מקבל בסוף, בנוסף ליציאות שהוא נמצא בבית במסגרת סבב הקו. << דובר >> יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> איך זה עכשיו? 10–4? << אורח >> רותם תייר: << אורח >> זה 10–4, ומתוך 42 יום הוא גם בבית כי הוא יוצא לסבב הביתה, פלוס ארבעה ימים. זו הכוונה. << אורח >> בני בן ארי: << אורח >> זה אומר שבסוף, מתוך 55 ימים של משימה מקצה לקצה, כולל ימי העיבוד והאימון והכל, החייל נמצא 16 עד 18 יום בבית. << דובר >> יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> חייל המילואים, כן? << אורח >> אליהו נזלובין: << אורח >> אפשר להגיד על זה משהו, אדוני היושב-ראש? בוקר טוב לכולם, קוראים לי אליהו, אני נציג של תנועת אם תרצו, שמאגדת הרבה מאוד סטודנטים ומילואימניקים. יש לי אישה וילד בן חצי שנה, ואני עושה מילואים בפת"ן גולני. התחלתי את המלחמה בסדיר, הייתי בסיירת גולני, תוך כדי המלחמה השתחררתי והתגייסתי למילואים, ועשיתי מאז בערך 250 ימי מילואים. תקשיבו, אני גולנצ'יק, יש עלינו סטיגמה שאנחנו דפ"רים. אני אגיד לכם איזושהי טענה מתמטית ואני מקווה שתקבלו אותה. שבע ועוד שבע לא שווה עשר ועוד ארבע. למרות שנראה שכן, זה לא אותו דבר. אני מבין את השיקולים התקציביים ואת השיקולים של התפוקה, וצריך לזכור שמאחורי המתמטיקה של המשרדים, יש מתמטיקה של החיים, יש בני אדם. אני שונא את המילה נטל, אני באמת שונא אותה, כי זה הכיף הכי גדול שלנו לבוא למילואים ולהגן על המדינה, וגם אם תקראו לי ל-400 יום בשנה, אני אבוא עם חיוך. אבל צריך להבין שבסוף יש פה שיקול של המשפחה, ובשיקול של המשפחה יש אישה וילד, זה עניין של זוגיות, עניין של חינוך לילד. יש פה שיקול של הלימודים – אני סטודנט בירושלים באוניברסיטה העברית, ויש אוכלוסיות שמתחילות לימודים בגיל 18 מבלי להתגייס, ואנחנו עושים מילואים רצופים. זה אומר שאני לא יכול להחזיק את הסמסטר נושם תוך כדי, אני לא יכול לעכל את החומר. הלימודים קשים, באמת הלימודים קשים, ואז הכול נדחה לתקופת מבחנים. וגם אם איכשהו בנס אני אצליח במבחן, להגיד שהבנתי את החומר, את החומר שלי בלימודי משפטים, לצורך העניין – אני לא פקטור בתחרות אחרי זה על ההתמחות, כי אני לא באמת יודע דיני נזיקין או דיני מינהל ציבורי. אז יש פה גם את הפן של הסטודנטיאליות, ושל העבודה – אנחנו צריכים לפרנס. אני באמת אוהב אתכם ומעריך אתכם, אנחנו תמיד מאחורי צה"ל, אבל אתם, העבודה היחידה שלכם זה הצבא ואתם טובים בזה, ואני מכבד אתכם, אבל לנו יש עבודה שאנחנו צריכים להחזיק - - - << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> שנייה, רגע. מה היית רוצה שיקרה? << דובר_המשך >> אליהו נזלובין: << דובר_המשך >> אני רוצה למחות כנגד שני הצעדים שהוזכרו פה. האחד, זה קיצוץ של ימי התארגנות; ימי התארגנות זה משהו חשוב, גם בפן של בריאות הנפש. חבר'ה, לא כולם צריכים פסיכולוג, לפעמים אנשים צריכים לעשות חופשה עם - - - << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> אתה מדבר על ארבעה ימים שאמרו בסוף? << דובר_המשך >> אליהו נזלובין: << דובר_המשך >> כן, בסוף ימי התארגנות קוצצו. לפני כן היו יותר ימי התארגנות. חייל שחוזר ממילואים בצו 8 צריך יותר ימי התארגנות, להתאפס על החיים שלו אחרי שהוא חוזר ממילואים, כי אחרי התמרון בעזה מתחיל התמרון בבית; צריך לחזור לעבודה, ללימודים, להתאפס רגע על הכול. פספסנו חצי סמסטר, 60 יום זה חצי סמסטר. פספסנו עבודה, 60 ימי עבודה. אנחנו צריכים גם להתפרנס ורגע לראות מה קורה בעבודה. אני מכבד אתכם מאוד, גם את חברי הכנסת, גם את הקצינים – אם הייתם עושים את העבודה שלכם בשבוע-שבוע, איזה כמות של משימות הייתה מצטברת לכם, נכון? הרבה משימות. אז בסוף יש פה את השיקול של השבוע-שבוע, אני יודע שזה עולה כסף, אפילו לא קצת, יכול להיות שזה עולה יותר כסף. אבל האוכלוסייה של המילואימניקים היא לא האוכלוסייה לקצץ ממנה. השבוע-שבוע הזה זה משהו שאנחנו חייבים אותו, לשמור את העבודה, לשמור את הלימודים, לשמור את המשפחה מתפקדת. 10–4, אנחנו לא חיילים בסדיר. אנחנו נבוא בכיף, בשמחה, עם אותה מסירות אפילו יותר מחיילים בסדיר, אנחנו אוהבים את הצבא הזה יותר משאנחנו אוהבים את עצמנו, זה כבוד להיות בצבא. אבל אני מבקש את ההתחשבות הזאת, וגם בימי התארגנות, צריך לזכור שמאחורי המספרים, 60 ימים, 57 ימים, בסוף יש פנים, והפנים זה סטודנטים, זה אבות, זה אימהות, גם אימהות, זה אנשי עסקים, אנשים עובדים. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> אליהו, תודה. אני רוצה להגיד לכם משהו על מה שאליה אומר. על כל משפט שלו יש לי שמונה דוגמאות מהמעגלים הקרובים שלי; בלימודים, בבחינות לטכניון, בקידום בעבודה, במשפחה, בילדים, ואני באמת משתדל לנטרל את הדברים האישיים שאנחנו משתמשים בהם רק כסוג של פרטים שמעידים על הכלל ושאנחנו פשוט נוגעים בהם. אי אפשר להתייחס ל-60 יום האלה כ-60 יום. זה 60 יום אחרי 150 יום ואחרי עוד 150 יום. ואז אתה בא עם 60 יום למערכת שהיא שחוקה, ואני מתכוון פה למערכת שהיא לא הצבא, לא הגדוד – המערכת ששחוקה זה בעיקר הבית, המעסיקים, שגם הם נשחקים מימי המילואים, והמרצים באוניברסיטה; אליהו נתן פה דוגמה הכי פשוטה – המרצה יכול לעזור לו מאוד, אבל בסוף, כשהוא ילך למשרד עורכי דין בתחרות הקשה שישנה היום, וכשמה שמסתכלים עליו זה בחינות לשכה וציונים בתוך זה, וזה להתמחות, זה עוד לא לעבודה, זה איפה הוא יתקבל להתמחות והתמחות עולה זול למעסיקים ביחס לזה שאחרי זה צריכים להחזיק אותם כעורכי דין, ויש מי שימלא את השורות. אני אומר את זה פה גם לנו כמדינה. אנחנו יודעים על איזה אחוז מהאוכלוסייה אנחנו מדברים. קחו את כל הגדודים האלה שדיברנו, אני לא רוצה להגיד את המספרים שלהם. להגיד לכם שבדיונים של הלילה דובר על מיליארדים לאוכלוסיות אחרות, ושביום שני יבוא תקציב? ונכון שזה בתוך תקציב הביטחון - - - << דובר >> יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> קצין מילואים ראשי אמר שזה לא עניין של תקציב, זה עניין של תפוקות. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> אני אומר את זה לצבא, וקמנ"ר, תעביר למי שאתה רוצה – זה לא זמנים רגילים, בעיניי, שאפשר אפילו להגיד שבוע, ארבעה ימים, אולי תיתן יום אחד ותגיד 60 ימים, אבל בתוך זה הגדוד עושה חצי מהמשימות. יכול להיות שצריך להגיד למדינה, תחליטי כמה משימות את רוצה שנעשה. עמד פה אתמול בלילה סגן רמטכ"ל לשעבר, ואמר שב-5 באוקטובר כוח כוננות הוזז מאזור עזה לחווארה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> מעניין למה. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> אז יכול להיות שצריך להגיד אין לנו משימות לאבטח, לא משנה מה. אני לא אומר כרגע דווקא כל מאחז ששר הביטחון מחליט. יכול להיות שזה אפילו במשימות בתוך סוריה. אבל חלק מהביטחון שצריך לתת זה איך המדינה הזאת חיה, ואני חושב שאלו שאלות נוקבות אומנם. דוגרי, אין לי פה אמירה פוליטית, יש לי פה אמירה משימתית. אם אתה רוצה לשמור את צבא המילואים, אם אתה רוצה לשמור את איכות החיים של משפחות המילואים, אם אתה רוצה לשמור את העתיד של המילואימניקים האלה, גם בתוך מערכת החוקים אנחנו יודעים את זה – אתה תבוא למעסיקים ציוניים, ציוניים, ציוניים, בסוף פעם ועוד פעם, ועוד פעם, ועוד פעם שאיש מילואים לא מתייצב אצלם בעבודה, וזה פוגע להם בהכנסות, הם לא מתלהבים שהעובדים שלהם יוצאים למילואים, וכשמקבלים אותם לעבודה, הם לא מתלהבים שמקבלים מ"פ מ-202 לעבודה. פעם הם התלהבו. גם מה שאנחנו שומעים כאן על המעטפות האלה, יכול להיות שצריך לחשוב גם על המשימות, גם על חלוקה אחרת, גם על זה שלא ישתנו הדברים מבחינת חופשות. זה שירדנו מ-120 או 150 ל-60 או ל-70 יום בשנה, זה לא אומר שצריך לקצץ את המעטפות של השבוע-שבוע. דרך אגב, גם אם זה פגע בכשירות המבצעית, אז מה אם זה פגע בכשירות? אז זה פוגע יותר בדברים אחרים. צריך לשים את זה. אני סומך על המג"דים שלנו, גם מג"די המילואים, בתקווה שירצו להמשיך לבוא למרות שגם הם כמובן משלמים; אנחנו דורשים מהם, אבל בסוף גם להם יש משפחות ויש להם עבודה, ויש להם לימודים ויש להם הכול. יכול להיות שהמודל הזה עולה למעלה, וכשאני אומר למעלה אני לא מתכוון עד קמל"ר, רמטכ"ל, ראש אכ"א או אלוף פיקוד – אני מתכוון גם לשר הביטחון ולראש הממשלה, שחלקם לא מבינים על מה אנחנו מדברים פה, מנסים להמחיש להם, זה התפקיד של הצבא להמחיש. חלקנו מכירים את זה מהבית. יש שם כאלה שלא מכירים את זה מכלום, מזה שהם קוראים סיפורים, וזה לא אותו דבר. יכול להיות שצריך לקחת את ראש הממשלה – קמל"ר, אני אומר לך את זה – ולהגיד לרמטכ"ל שאתה מבקש שראש הממשלה ושר הביטחון יבואו למפגש עם עשר משפחות של מילואימניקים, עם המילואימניקים עצמם. זה זמנים אחרים, זה דברים שצריך לחשוב ממש מחוץ לקופסה, ממש לא להתייחס ל-60 יום כאילו נחתנו עכשיו ל-2026 ומערך המילואים כולו מערך חדש, ואף אחד מהם לא היה פה ב-7 באוקטובר, וגם לא היה פה בסוף 2023, ולא היו ב-2024, ולא היו ב-2025, והינה מביאים לכם בונבוניירה של רק 60 ימי מילואים בשנה. כשראש הממשלה או שר הביטחון באים להצטלם בבקו"ם עם המחזור החדש, זה מאוד יפה, וגם עם טייסי חיל האוויר שחזרו מתימן או מאיראן, זה מאוד מאוד יפה, ואני חושב שזה חשוב, אבל שייקחו פעם אחת להיפגש עם משפחות של מילואימניקים באלכסנדרוני, או חטיבה 5, או במטות, או לא משנה איפה. אתם לא צריכים אותי בשביל להציע, אני לוקח את המספרים ואת היחידות שעלו כאן. אני חושב שזה לא דומה, וכשאתה מסתכל בעיניים של הנשים האלה של המשרתים, של האימהות האלה, של הסבתות והסבים האלה, שחיים את זה, וכאילו הבאנו להם בשורה של 60 יום כשהחוק מדבר על 54 ימים בשלוש שנים. חלקנו משתדל לייצג את זה כאן, וכנראה שאנחנו לא מצליחים, צריך להגיד את האמת. ואתם צריכים לעשות את זה יותר טוב מאיתנו, ואין לי ספק שאתם יכולים לעשות את זה יותר טוב מאיתנו. << אורח >> אילת פלר מימון: << אורח >> שטרן, ברשותך, מילה על הנקודה הזאת, כי אני מקבלת אין סוף הודעות תוך כדי הדיון, ואומרים לי, איזה 60 יום? הבן שלי, נובמבר 2022, שוחרר אחרי צו עיכוב, שחרור נובמבר 2025, זומן למילואים בינואר בצו 8 ל-71 יום. אז המספרים לא מתכנסים פה. אני יודעת שיש המון כוונות טובות, המספרים, העובדות בשטח, הצווים שהילדים מקבלים למילואים, בפעם הראשונה שהם מקבלים מילואים, עזוב שהם לא אמורים לעשות מילואים בשנה הראשונה, אנחנו יודעים את זה – 71 יום, אתה יודע כמה הודעות כאלה אני מקבלת עכשיו תוך כדי דיון? ואז אומרים, איך נקל? נאריך את הסדיר ל-36 חודשים. ואז אנחנו יושבים פה בדיון ורואים שחוץ ממך אין פה שום נציגות של הקואליציה, כשאנחנו יודעים איזה קרנבל היה פה אתמול. באמת, זה mindblower, זה משגע, זה פשוט משגע. תיכף נדבר גם על ההטבות – על מי חוסכים פה? על הילדים שלנו. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> אילת, תודה. בתוך חוק המילואים יש גם ששנה ראשונה לא עושים, נכון? << אורח >> רותם תייר: << אורח >> יש מגבלות קריאה עד חצי שנה לא לקרוא לאימון, אחרי חצי שנה אפשר לקרוא לאימון, ושנה אחרי זה לתעסוקה. זה בחוק, זה לא בצו 8. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> מה בחוק? << דובר_המשך >> רותם תייר: << דובר_המשך >> זה אומר שרק אחרי חצי שנה ראשונה אפשר לקרוא לו לאימון, ואחרי שנה לתעסוקה. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> זאת אומרת, שנה אי אפשר לקרוא לו לתעסוקה? << אורח >> רותם תייר: << אורח >> זה במסגרת החוק, זה לא בצו 8. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> בצווי 8 אפשר. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> בצו 8 אפשר, אז קוראים להם בצו 8. << דובר >> יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אלעזר, הנקודה הזאת של 10–4, אני יודעת שאתה מכיר את זה היטב מהבית, ואולי כהורה רואים את הדברים אחרת. בסוף אנחנו מדברים על אנשים שרוצים להיות מגויסים. זו זכות לשרת במילואים, זו זכות להגן על מדינת ישראל. ואז בהקפצה כזאת, פתאום אומרים להם, רגע, לא יהיה יותר – בחיי שאלה המילים שנאמרו, וזה לא עניין נקודתי – נגמרה החגיגה. כאילו עכשיו שנתיים וחצי חגגנו על המילואים, ועכשיו תעשו 10–4, כמו בסדיר, תצאו בראשון ב-5:00 בבוקר מהבית, תחזרו ברביעי אחרי משמרת לילה או אחרי משימה בלילה, כדי שלא במקרה, חס וחלילה, תצליחו לשמור על קשר עם העבודה ולקבל עוד יום שכר מהעבודה. ככה הדברים נאמרו. אני חושבת שזו לא פעם ראשונה שאתם שומעים את זה. זה לא העוד יום בבית, זו התחושה במהלך הזה שעשיתם על הראש של המילואימניקים והמשפחות שלהם שרוצים לשרת. החשד הזה שאולי מישהו במקרה יצליח להיות עוד יום עם הילדים בתור לרופא או בשיחת הורים, וגם להרוויח עוד שכר של יום עבודה – התחושה הקשה הזאת שנוצרה בשבועות האחרונים תלווה אותנו עוד הרבה זמן, ואני חושבת שכאן בדיון הזה, קודם כול למחוק את הדבר הזה. זה לא תקציבי - - - << אורח >> מאיה סולטן: << אורח >> אבל זה צורך מבצעי. << דובר >> יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אז תסבירו איך מחזיקים אנשים כאלה 60 יום כבר בתחילת 2026? אנחנו עוד לא יודעים מה יהיה לנו בהמשך 2026. << אורח >> מאיה סולטן: << אורח >> אין לנו ספק שזה קשה. אין לנו ספק שכל מי שמגיע למילואים, צריך להסתכל עליו בדרך, ויגידו את זה אנשי אכ"א. אני לא אשת אכ"א, אני מסתכלת על הצורך המבצעי. זו החבילה שלנו. אין לנו יותר בחבילה, וזה הצורך המבצעי. << דובר >> רחל עזריה: << דובר >> זו החבילה. אז זה אומר שזה העניין התקציבי. << אורח >> מאיה סולטן: << אורח >> לא, לא. זה הצורך המבצעי. << דובר >> יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> תלכו למפקדים הבכירים ותגידו, אנחנו לא מסוגלים לעשות את המשימה הזו. << אורח >> מאיה סולטן: << אורח >> לא, אני אומרת שאלה גדודי המילואים שיש. לקחנו את המקסימום ואת הגדודים הסדירים, זה המקסימום של החבילה. << דובר >> יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אז תגידו, אין, אין, לא יכולים, לא יכולים לעשות את זה. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> מאיה, הבנו מה את עושה - - - << דובר >> יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אגב, זה לא מה שנאמר לחיילים על הצורך המבצעי. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> אני רוצה טיפה להתקדם. קמל"ר מדבר על 80% התייצבות, וכאן בדיון כבר הציגו לנו לאורך השנתיים וחצי האלה אחוזי התייצבות, אני מקווה שזה אמיתי, שהם לא בדיוק היו אמיתיים. וגם כמובן שמת הערת אזהרה, גם לא ימי המילואים שעמדו בהם, כשהיה ברור שאי אפשר לעמוד בהם. אבל מאיה, את אומרת לי שהחיבור ביניכם לבין אכ"א, כמו שאני מבין אותו, יכול להיות שהוא בעייתי. << אורח >> מאיה סולטן: << אורח >> בכלל לא. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> סליחה, תכף אני אגיד לך למה אני חושב שכן, ועוד אמרתי 'יכול להיות' בהסתייגות. התפקיד שלכם זה לשים את ה-spaces ואכ"א את ה-faces – לשים את הפנים בחללים שאתם שמים להם כדי למלא משימות. יכול להיות שאפשר לדחוס לתוך אותן משימות את אותם גדודים בגלל שאולי אכ"א מבינים, אמורים להבין, מה קורה בתוך היחידות, מה קורה בתוך הבתים של היחידות, מה קורה בתוך החיים של הלוחמים, ולהגיד את מה שאמרתי פה כל הזמן, שיכול להיות שצריך לחשוב אחרת. הייתי צעיר פעם, הייתי מ"פ בבא"ח 35 וקראו לנו לעוצר על אבו דיס. פואד בן אליעזר, זיכרונו לברכה, היה מפקד איו"ש. עולים לקראת מבצע לילי, סגר על אבו דיס, מעצרים והכול, וכל מפקד עולה להציג את המשימות שלו. הייתי מ"פ, אני עולה, והוא אומר לי, אז אתה סומך על החיילים שלך? כל אחד אמר: בטח, בטח, בטח, ואני אמרתי לו: לא. נהייתה דממה באולם, זה היה באיזה בית ספר באבו דיס. הוא אמר לי: מפקד בצנחנים לא סומך על האנשים שלו? אמרתי לו: לא. אז הוא אמר לי: למה? אמרתי לו: בגלל שאתה לא נותן לי להתאמן איתם, אתה מקפיץ אותי למעצר פה ולמעצר שם כשהם לא מאומנים. למה אני אומר את זה? כי לפעמים צריך להגיד לאלה שמעליך: אנחנו לא מוכנים למשימה הזאת. יכול להיות שאנחנו מוכנים, בסוף יש לנו מספר אנשים והם ידעו לירות. אבל יכול להיות שיש יותר מדי משימות. לא אמרתי מה אני חושב, אם יש יותר מידי או אין יותר מדי, אבל אני בטוח שצריך להציף את זה למעלה, שבשחיקה הזאת של צבא המילואים יש יותר מדי משימות לצבא. אי אפשר לחשוב שלאורך זמן אתה יכול להגיד: כל המשימות, כזה ראה וקדש ואנחנו כבר נדע לעמוד בהכול; זאת האמירה הבסיסית שאנחנו מחנכים עליה חיילים ומפקדים לאורך שנים, ואני מקווה שגם נמשיך לחנך עליה, אבל לעתים למפקדים יש אחריות, ולא משנה באיזה דרג, עד לרמטכ"ל, להגיד: אי אפשר. אני חושב שזה בערך מה שהרמטכ"ל עשה, מצד אחד של העניין, במסמך הבלמ"סי שהוא שלח. הוא לא שם את הסעיף הבא בתור. אני לא יודע כמה סעיפים היו במכתב של הרמטכ"ל – שמונה סעיפים. אני מבין את הרמטכ"ל, כמובן, ואני מאוד מעריך אותו, מיותר לציין את זה אפילו. אבל כשהוא אומר: נוכח האיומים שעימם מתמודד צה"ל ולאור ההשלכות המשמעותיות המתוארות לעיל, נדרשת מעורבותך הדחופה בקידום הנושא – אז לי חסרה שורה: או בצמצום המשימות. זה מה שצריך להיות, ויכול להיות שזה גם התפקיד שלכם. << אורח >> בני בן ארי: << אורח >> אני יכול להגיד לך לגבי הדברים האלה, שמתקיימת הערכת מצב באופן שבועי, ממש ברמה הזאת, בנושא המילואים, גם בהקשרי המדיניות וגם בהקשרי העומסים וגם בהקשרי כמות הסד"כ בגזרות השונות, גם אצל סגן הרמטכ"ל, גם אצל הרמטכ"ל ואצל ראש אכ"א. אנחנו עם היד על הדופק כל הזמן על הדבר הזה. אנחנו מתחילים את שנת 2026 עם המדיניות הזאת, ואנחנו נמשיך לעקוב אחרי הדברים ואחרי היחידות והמצב שלהם בשטח. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> רחל עזריה, מה שנקרא חכ"לית. << דובר >> רחל עזריה: << דובר >> כינוי הכי הזוי שיש. אף אחד לא יודע מה זה חוץ מהחכ"לים, חברי כנסת לשעבר. אני מגיעה לא בכובע ההוא, אני המנכ"לית של העוגן למשפחות המילואים. אני מכירה הרבה מהיושבים סביב שולחן, ואני רואה אתכם עכשיו בסטינג אחר. אנחנו ארגון שמלווה קרוב ל-40,000 משפחות מילואים ב-700 קהילות ברחבי הארץ, ואנחנו נותנים להם סיוע הוליסטי כבר הרבה מאוד זמן. אני מודה שאני די נמנעת מלהגיע לכנסת, אבל לדיון הזה היה לי חשוב לבוא ואני אגיד למה. השינוי הזה שעושים עכשיו בימי חופשה הוא דרמטי, הוא משמעותי מאוד, והוא גם מגיע אחרי שנתיים וחצי עוד מעט, כשאנשים ממש קורסים תחת הנטל, ויש פה תמיד דיאלוג מורכב בין אנשי קבע לבין אנשי מילואים. כשהייתי חברת כנסת חוקקתי את חוק החופשות, הגדלתי את מינימום ימי החופשה מעשרה ימים ל-12 ימים, ומאז אני רואה בשוק העבודה את ימי העבודה כ-20 יום בחודש. וכשאתם מדברים על 60 יום, אז אתם אומרים: הינה, יש 16 יום בבית, אבל 16 יום בבית זה אפילו לא המינימום שאמור להיות, כי המינימום אמור להיות 20 יום, כי בעצם אנחנו לא אמורים לעבוד כל כך הרבה. זה דבר אחד שחשוב לי לומר, שה-16 יום אפילו לא נותן את כל הסופי-שבוע. אני יודעת שזה צבא, ברור, אבל זה צבא של אנשי מילואים שלא אמורים להיות כמו סדירים וכמו קבע, הם מתחזקים במקביל חיים אחרים לחלוטין, ואני רוצה לתת לכם כמה דוגמאות לאיפה זה נהיה קשה מאוד. המשרת או המשרתת, איש או אשת המילואים – הם לא שורדים במקומות עבודה. אתם יודעים את זה, הם לא שורדים במקומות עבודה. פיטורים זה אסור – ואתמול היה לנו דיון גדול, וביקשתי לקבל סיפורים; מישהו סיים דוקטורט, התאמץ לסיים דוקטורט תוך כדי המילואים, תוך כדי המלחמה, והוא לא מוצא עבודה. הוא ביולוג, הוא אמור למצוא עבודה, הוא אמור להיחטף וזה לא קורה. זה לא קורה כי אומרים לו: אתה הולך להיעלם לי לחודשיים. העסקתי הרבה עובדים לאורך השנים, וזה בעצם חופשת לידה כל שנה לכל מילואימניק. הם הולכים להיעלם לחודשיים-שלושה בשנה. חודשיים זה הבסיס, וכולם יודעים שזה יהיה יותר. זה דבר אחד. דבר שני, מקום העבודה של בן או בת הזוג. אני אתן דוגמה אחת שלדעתי תסבר את האוזן. אם בן או בת הזוג עובדי סיעוד, הם לא יכולים לקחת משמרות. זו בעיה אחת, ואחר כך אנחנו פוגשים את זה גם בקושי הכלכלי. מקום העבודה של בני הזוג נפגע, אי אפשר באמת להחזיק את זה, והילדים – ילדים הפסיקו ללכת לבית ספר. מאז הקורונה באופן כללי ילדים לא מבינים את הקונספט הזה, שקמים בבוקר והולכים כל יום לבית ספר, אבל בני נוער של משרתי ומשרתות מילואים פשוט נשמטים ממערכת החינוך. אני כמעט בוכה על זה, כי אני שומעת סיפורים והם פשוט קורסים, הם פשוט לא איתנו. אלו משפחות נורמטיביות לחלוטין, החזיקו את הכול על הגב, זו השדרה המרכזית של החברה הישראלית, אבל הם לא יכולים, אי אפשר להחזיק את זה כל כך הרבה זמן, כל כך כבד. אז בני ובנות זוג מחזיקים את זה, אבל כשהילדים נפגעים? אני מבינה, בנו לכם מנגנון שאתם לא יכולים לעמוד בו. אי אפשר לעמוד במנגנון הזה. הדרישות הביטחוניות הן עצומות, לא קיימים מספיק משרתי מילואים ומשרתי סדיר, ומספר הימים שמשרד האוצר מוכן להקצות לכם הוא לא מספיק. אבל הפתרון חייב להיות שבעצם מילואים יהיו כמו חצי משרה, זו הדרך היחידה, שהם יהיו במילואים ובמקביל יוכלו לתחזק את הבית, יוכלו לתחזק את העבודה, ואם קוראים ל-60 יום, זה ברור שזה לא באמת 60 יום. אפשר לקרוא לזה ישראבלוף, אבל צו 8 זה ישראבלוף אחד גדול כשהחוק אומר 54 יום בשלוש שנים. אז אם ישראבלוף הולך לצד אחד, הוא חייב ללכת גם לצד השני. 16 הימים האלה שהם בבית, זה פשוט לא מגרד שום דבר. אי אפשר להחזיק משפחות ככה לאורך כל כך הרבה זמן. אז הם לא מתקבלים לעבודה, לא שורדים במקום העבודה, בני או בנות זוג נמצאים באותו דבר, הילדים קורסים, המשברים הרגשיים שאנחנו הולכים ללוות לאורך הרבה מאוד שנים זה הולך להיות קטסטרופה. אני אגיד שני מקומות שבהם אנחנו פוגשים את זה, ובתחילת המלחמה לא דמיינתי שזה יקרה. פנתה אליי קרן לפני שנה וחצי ואמרה: אני רוצה לעזור למשפחות שבקריסה כלכלית במילואים. אמרתי לה: תקשיבי, זו השדרה המרכזית של החברה הישראלית, מה קריסות כלכליות? עד עכשיו הם כבר נתנו מעל 800,000 שקל בסיוע למשפחות מילואים, בסכומים משמעותיים. הם לא עומדים בזה, המשפחות לא עומדות בזה. זה אירוע אחד. אירוע שני זה הנושא הרגשי של הילדים ובכלל. בסוף כולם רוצים שמישהו יממן את מה שקורה במדינה, וזו האוכלוסייה שמממנת את זה. בכנסת יש כל מיני ועדות, יש את ועדת החוץ והביטחון, יש גם את ועדת הכספים. ועדת הכספים לוקחת את המיסים של כולם ומחלקת אותם, פחות או יותר. משרד האוצר, זה התפקיד שלכם – האמת, זה די משגע אותי שלא הרמת את המבט פעם אחת בזמן שדיברתי, אבל בסדר. << אורח >> שנהב אור: << אורח >> אני מסתכלת עלייך רוב הזמן. << דובר >> רחל עזריה: << דובר >> התפקיד שלכם הוא לחלק את הכסף. כדי שזה יהיה צריך שמישהו ישלם מיסים. כשהשדרה המרכזית, הציבור הכי חשוב במדינת ישראל לא מתקדם במקום העבודה, לא מצליח להחזיק את מקום העבודה, לא מתקבל למקומות עבודה, וכשהילדים שלו הולכים לסחוב את זה לעוד כל כך הרבה שנים – אז מה יקרה פה בעוד עשור? איך התמ"ג ואיך התל"ג ייראו כשהציבור הכי חשוב לא מצליח להחזיק את זה? וזה הציבור שמחזיק על הגב את מדינת ישראל. זה אומר שצריך להגדיל את מספר ימי המילואים, וכן, אפשר לקרוא לזה ישראבלוף, זה בכלל לא מעניין אותי. אני צריכה שהאוכלוסייה הזאת תשרוד את התקופה הזו. כולנו צריכים שהאוכלוסייה הזאת תשרוד את התקופה הזו. ואם זה אומר שהם יקבלו יותר ימ"מים, והם ילכו לעבודה בחלק מהימ"מים – סבבה לגמרי. ואם יש בחוק שהם לא אמורים להגיע למילואים בשנה הראשונה או בחצי שנה הראשונה ועושים בצו 8 כדי שהאחיינים שלי והילדים שלי ימשיכו עוד שלושה-ארבעה חודשים במילואים, אז אותו דבר אפשר לעשות גם פה. אני חושבת אני מקווה שלשם אנחנו הולכים. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> תודה. << דובר >> איילת עירון: << דובר >> אני איילת עירון, מפורום נשות המילואימניקים. קודם כול, אנחנו רוצים להגיד תודה על זה שהוועדה הזאת מתכנסת, נלחמנו הרבה זמן שיהיו ועדות שמדברות על כוח אדם מילואים. תודה על כינוס הוועדה החשובה הזאת, ועדה שמנסה ליצור ודאות בתוך מציאות חיים מטלטלת, והתחושה היא שנגמרה לנו, למשרתי המילואים ובנות משפחותיהם, השליטה על הזמן. כבר שנתיים שאנחנו חיים לפי גרף מבצעי, שנתיים שסדר היום המשפחתי שלנו מנוהל על ידי צה"ל. קודם כול ולפני הכול חייבים לזעוק את זה – חייבים להרחיב את השורות, וזו לא עוד קריאה פוליטית, ריקה מתוכן. זה צורך ביטחוני, קיומי ויש לפעול. כבר שנתיים שהמשפחה שלנו משלמת מחירים עקב צרכים ביטחוניים קיומיים. על אף האתגר, אנחנו נענים לבוא שוב ושוב מתוך הבנה שזו המציאות הנדרשת. הציפייה היא שכל חבר כנסת והשרים, הלוואי שהיו פה, לא יהססו לומר בקול: צורך ביטחוני קודם, ואת המחירים והחששות לשלמות הקואליציה לשים בצד, קודם הצורך הביטחוני. אני רוצה לשתף אתכם בנתון מדאיג, נתון מאפריל של שנה שעברה. שחיקת המוטיבציה – 70% מהמשרתים מעידים על פגיעה במוטיבציה להמשיך בשירות מילואים, והסיבה המרכזית היא הקשיים המצטברים בבית. 81% מהמפקדים מצביעים על המתח בבית כגורם המרכזי שמשפיע על היכולת לשרת, על הריכוז ואיכות התפקיד בתוך השירות עצמו. הנתון הזה היה נכון באפריל 2025, כשהייתה מתכונת מילואים מיטיבה יחסית שאפשרה למשרתים גם להיות בבית לצד מילוי המשימות הביטחוניות. אני אדבר רגע על המתכונת של שבוע-שבוע. אני לא יכולה להיכנס למספרים ומאיפה יגיעו תקציבים לאוצר, אבל כרגע אנחנו חייבים להחזיק את מקום העבודה, חייבים להחזיק את הבית במקביל, וכל מה שיצטרך להינתן עבור המשרתים שכבר שנתיים פלוס נמצאים בתוך הסיפור הזה, צריך להיות על השולחן, זה לא צריך להיות המקום שממנו מקצצים. המעבר בין צווי 8 וההבדל בין ימי מילואים שדובר עליו פה קודם – אחד ההבדלים המשמעותיים הוא זמן התראה, ההבדל אם יש חודש או יותר לכך שאנחנו יודעים מתי יהיה צו ולהתארגן עליו כמו שצריך, וצו 8 אפשר לשנות בקלות יחסית, להזיז בחודש. ראינו אצל הרבה משפחות שלא חשבו שהם יקבלו הפעם יולי-אוגוסט, ופתאום הם מבינים שהמשפחה לבד בתוך הזמן הזה. ההיערכות בעבודה – גם אם אי אפשר לשנות את זה עדיין חזרה לימי מילואים, להתארגן בחוק שיהיה מחיר לשינוי של הזמן הקבוע ושיהיה ברור שאי אפשר בקלות דעת להזיז צו מילואים ממקום למקום. דובר פה על הניסיונות להגדיל את הכוח הלוחם. אנחנו יודעים שצה"ל עשה בשנה האחרונה תהליכים כדי להחזיר מפטור, כדי להגדיל מסלולים שמכניסים לתוך דוד, לתוך צירוף חזרה למילואים. שימשיכו לפנות לשם תקציבים, שימשיכו לעשות ימים של החזרה מפטור, שימשיכו לעודד גם מתוך החברה החרדית את אלה שיעשו שלב ב'. אנחנו רואים ירידה ברצון לקדם תהליכים כאלה. בסוף זה כן מוריד עוד ימי מילואים ומנפח את העוגה, גם אם זה צורך תקציבים משמעותיים. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> תודה. << אורח >> רותם תייר: << אורח >> אני אתייחס בהקשר של ודאות הקריאה וההתראה. בהתאם לגרף 2026 שמנו את הרצון לתת התראה של 60 יום למשרתים. יש יוצאי דופן בהקשר לצורך המבצעי, וכל מי שלא מוציא את הצו בטווח הזמן הזה עולה לאישור האלוף. וגם יש לנו מקרים שבהם אם אנשים רצו להזיז ימינה או שמאלה את הצו, אנחנו לא פגענו בחלק מהמקרים בחיילים כדי לא לקצר להם תקופה שהם הכירו. זה יכול להיות יום ימינה, יום שמאלה. << דובר >> איילת עירון: << דובר >> לא מדובר ביום ימינה, יום שמאלה, מדובר בהעברה של כל הצו. << אורח >> רותם תייר: << אורח >> אני מדבר על התראת קריאה לצו עתידי. לדוגמה, לתעסוקה מבצעית חייל יקבל התראה של 60 יום, וכל מי שמקבל מתחת ל-60 יום עולה לאישור האלוף עם הסבר מנומק מאוד למה הדבר הזה קורה, בדיוק כדי לייצר מנגנון של ודאות קדימה. כמובן שיש מקרים שהם בהתאם לצורך מבצעי, כמו מפקדות שמופעלות והרבה גופים שהופעלו לאחרונה. אנחנו צריכים אותם, ואז אנחנו לא יכולים לתת התראה של 60 יום. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> תודה. אני רוצה לתת תמונה, ונדבר עליי. נגיד שאני רוצה לתכנן חופשה משפחתית עם כל המשפחה יחד, כמו שהרבה אנשים מתכננים כבר בקיץ. אני יכול לתכנן? << דובר >> רחל עזריה: << דובר >> אתה יכול לתכנן. אבל לא בטוח שתוכל לבצע. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> אני מדבר על ה-60 יום. << דובר >> יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אל תעשה מינוי לתיאטרון אפילו. על חו"ל אין מה לדבר בכלל. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> עזוב את ההתקלות. תנו גרף שנה. << אורח >> רותם תייר: << אורח >> יש גרף שנה קדימה. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> אז ככה צריך לתת לכולם. << אורח >> בני בן ארי: << אורח >> פקדנו גרף לכל שנת 2026, והיום כל יחידת מילואים יודעת מה התוכנית שלה ל-2026. כמו שאמרתי בהתחלה, אנחנו מאוד מקווים שלא נצטרך לשבש אותו לאור מציאות מבצעית כזאת או אחרת. אפילו יש לנו איזשהו שפיל קטן של גמישות בכל מה שקשור ליחידות המתאמנות, גם סדיר וגם מילואים. אנחנו פקדנו את הגרף, וזה באמת אירוע שלא היה בשנתיים האחרונות, וכל יחידת מילואים יודעת מתי היא אמורה לבצע את הגרף שלה. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> אבל לאורך שנים זה היה. << אורח >> בני בן ארי: << אורח >> נכון. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> אני אומר את זה בגלל ה-60 יום, בגלל שדיברת על זה כאילו שהיינו צריכים להגיד: וואו, 60 יום ביחס למה שהיה פעם, זה כאילו וואו. אני מתכוון ביחס למה שהיה בשנתיים האחרונות. אבל ביחס לחיים נורמליים של משפחה ושל אנשים - - - << דובר >> איילת עירון: << דובר >> אני יכולה להעיד באופן פרטני שיותר משלושה שבועות שבעלי לא יוכל להחזיק כמנהל בעבודה, הוא יצטרך איכשהו לתמרן, לצאת, לחזור, וכן לעבוד תוך כדי. שלושה שבועות זה המקסימום - - - << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> אני חושב הנושא של שבוע-שבוע הוא קריטי. הוא קריטי להחזיק הכול. הוא קריטי להחזיק סטודנט, הוא קריטי להחזיק מי שמתקבל לעבודה, הוא קריטי להחזיק מנהל בעבודה, ואתם לא יכולים להתייחס לזה ולא משנה אם זה חלק מהמשא ומתן עם משרד האוצר. בעיניי, זה באמת מטורף. קמל"ר, אני מקווה שאתם מבינים את מה שאתם צריכים להבין. אני לא רוצה להגיד לך שלא יהיו אנשי מילואים. יהיו, אבל אין לי ספק שהעניין הזה משפיע על איכות צבא המילואים כבר עכשיו. יש במילואים מפקדים מעולים, אבל יש גם מעולים יותר מאלה שעכשיו שם, בלי הכללות ובלי כלום, אלה שהתמודדו, אלה שיכלו להתמודד, בגלל שהחיים שלהם אפשרו את זה, מקום העבודה, המשפחה, לא משנה מה. אם לא נלך למקומות הכי מרחיבים עם האוכלוסייה הזאת, ואנחנו לא שם, אז נשלם על זה כמובן גם בדם. במילה היותר יפה זה באיכות הצבא. אני מאוד מעריך את מה שנעשה. אני חושב שגם ימי העיבוד, גם ההכנות, גם הליוויים, אלה דברים שהצבא התקדם בהם בשנתיים האחרונות. זאת אומרת, אנחנו מציעים ומותחים ביקורת, אבל אנחנו גם ערים למה שהצבא כן עשה. אני אומר את מה שאני אומר לא רק בגלל שהאויב של הטוב הוא טוב מאוד, אלא בגלל שהזמן הוא פקטור כאן. אני אתן לכם דוגמה. אם ב-2025 הייתם עושים 60 ימי מילואים בשנה, והאנשים היו אומרים: וואו, איזה בשורה, רק 60 ימים – ב-2026 עוד פעם 60 ימים, זה המון. זאת אומרת, ההסתכלות היחסית צריכה להיות יחסית ל-2021 ול-2022, למרות השתנות המזרח התיכון. אבל בסוף לא יכול להיות שחלק גדול מהעניין הזה נופל על המיעוט הזה, של משרתי המילואים. זאת המציאות, ואני אומר לכם שבבניין הזה ובמשרדי הממשלה שמסביב אין את ההבנה העמוקה הזאת. אין את ההבנה העמוקה בגלל שצריך להגיד את האמת – חלקנו הגדול, או שהם שירתו או שיש להם חברים שמשרתים או שכנים שמשרתים, ואתה משלם מחיר על זה שהבעל שלך במילואים או הבן שלך או האח שלך, או העובד שלך. את התחושות האלה, לפני שאתה מביא למעלה, אתה חייב להכניס לתוך הקופסה הזאת ולפרוץ אותה. שבוע-שבוע זה טבחים, מה פתאום לוחמים? אבל כנראה שאין ברירה. << דובר >> רחל עזריה: << דובר >> אין ברירה. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> ולי כאב, לפחות בפעם אחת שאני ראיתי בעיתון, שזו תוצאה של משא ומתן עם האוצר. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> בדיוק, זה האוצר. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> דרך אגב, אני לא חושב שבאוצר יש אנשים רעים. אני גם יודע מאיפה זה בא לאוצר – בגלל שבחלק מהמקומות, אומנם מיעוט, חגג על ימי המילואים האלה והיד הייתה רחבה, רחבה מדי. ולכן הבנתי מאיפה זה בא כשהאוצר הרים לצבא דגל אדום או הצבא הרים גם לעצמו, אבל אני חושב שזה הלך רחוק מדי בהיבט של גלישה לתוך היחידות המבצעיות שלנו, ושם אסור שזה יהיה. << דובר >> יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> יש עניין על דיווח נוכחות, נכון? << אורח >> אליהו נזלובין: << אורח >> זה לא רק העניין של 10–4, זה גם העניין של ימי התארגנות של אחרי. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> ברור, ברור. << דובר_המשך >> אליהו נזלובין: << דובר_המשך >> אני רוצה להצטרף למה שאמרת. נכון, יש תופעות שבאמת ניצלו את הצו 8 והכול, ואני אחזור על זה ואגיד, קצת מרגיש לי שצולבים אתכם ואנחנו באמת אוהבים אתכם, ואני יודע שכל אחד ממי שיושב פה עושה את המקסימום שלו בשביל עם ישראל. אבל חייבים להבין שיש פה את הנקודה הזאת של הרצף, שיכול להיות ששווה להמשיך את המילואים מעבר - - - << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> אליהו, אתה לא נמצא פה הרבה, למרות שכבר ראיתי אותך פה. תדע שיש ישיבות בחדר הזה או בבניין הזה שאלה שבאים עם המדים באים בשביל להאשים אותם. פה זה לא ככה, הם יודעים. << דובר_המשך >> אליהו נזלובין: << דובר_המשך >> לא, חס ושלום. יש פה כל מיני סוגיות שהם ברומו של עולם, עם החרדים. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> - - - אתה צודק, אבל הם יודעים את זה. << דובר_המשך >> אליהו נזלובין: << דובר_המשך >> אני רק אגיד במשפט, יש סוגיות שצריך לעבוד בהן עם פטיש ויש סוגיות שצריך לעבוד בהן עם פינצטה. פה צריך לעבוד בפינצטה, כי לתת כל מיני צווים קטגוריים זה יהיה קשה מאוד. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> משרד האוצר רוצה להגיד משהו? << אורח >> שנהב אור: << אורח >> שלום, אני שנהב אור מאגף תקציבים. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> את גם אשת מילואימניק במקרה? << דובר_המשך >> שנהב אור: << דובר_המשך >> אני אשת מילואימניק. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> ידעתי. את רואה, אני עוזר לך. בהמשך למה שאמר אליהו, אין פה שני צדדים בעניין הזה. << דובר_המשך >> שנהב אור: << דובר_המשך >> אני בהחלט מזדהה ומכירה בכל הקשיים שנאמרו פה לפניי. אני אדבר על כמה דברים שכבר עלו ושאנחנו מנסים לראות איך מוצאים להם פתרון. באמת לשירות המילואים הנרחב שהיה בשנתיים האחרונות יש משמעויות כבדות מאוד, גם לפרט, גם למשפחה וגם למעסיק; דובר פה גם על המשמעויות למשק מבחינת תעסוקת המשרת ואיך זה משפיע על המעסיק שלו, ובסוף זה אירוע שיש לו שני צדדים. אנחנו מנסים לראות להסתכל על שנת 2026 כאיזושהי שנת מפנה, כדי לראות איך אנחנו משנים המצב הזה לחיוב, כלומר, נותנים יותר ודאות לפרט. דובר פה על זמן הזימון מראש למשרת ועל היקף ימי המילואים, שבצה"ל עובדים מאוד קשה לראות איך מצמצמים אותו כדי להקל על המשרתים, ואני רוצה להציע הסתכלות אחרת על עניין השבוע-שבוע שאפשר להסכים איתו ואפשר שלא להסכים איתה. 60 יום או 55 יום זה לא נתון ולא מספר שנפל מהשמיים. אם השבוע-השבוע ממשיך, 55 ימים לא יהיו 55. הם יהיו יותר. אפשר להסתכל על זה כמאפשר יותר ימים בבית, ומצד שני, זה פרק זמן ארוך יותר שבן אדם יוצא מהשגרה שלו, שגרת החיים שלו מיטלטלת, השגרה של המשפחה שלו מיטלטלת, למעסיק שלו יש פחות תמריץ להעסיק אותו כשהוא לא נמצא באופן רציף בעבודה, ויש לזה משמעויות כבדות מאוד. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> שנהב, סליחה, את מה שאת אומרת עכשיו לומדים באוניברסיטה. יש בזה היגיון, ואני מבין בדיוק מה את אומרת, אבל יכול להיות שמה שלא לומדים באוניברסיטה זה שאולי אם כן היה שבוע-שבוע, אז היו באים יותר אנשים למילואים, ואז אולי כל מה שאמרת על התקופה שנמרחת יותר, היא לא הייתה נמרחת יותר בגלל שהיו יותר אנשים שבאים. הדברים האלה, אני חושב שמשרד האוצר צריך להיות ברקע, מה שנקרא, מדרון אחורי, זאת אומרת, לתת לצבא, למפקדי המילואים – אני לא יודע אם היה במשרד האוצר פורום כזה, שישבתם איתם ממש. למרות שחלק ממה שנקרא פקידי האוצר, דבר שאני לא אוהב, אבל נגיד משרתי האוצר, מבין על מה אנחנו מדברים פה, אבל יכול להיות שהטיעון הזה על 80% התייצבות שקמל"ר אמר פה, ושאני חשבתי ואני גם חושב עכשיו שהוא גבוה ביחס למציאות, יכול להיות שאם היו הולכים על שבוע-שבוע, אז היו 90% התייצבות, בגלל שאנשים היו אומרים: אוקיי, את זה אני יכול לספוג. << אורח >> שנהב אור: << אורח >> וגם יכול להיות שבדיוק הפוך, כי יכול להיות שכשבן אדם רואה 90 יום שהוא מזומן אליהם ולא 55 יום - - - << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> את לא הבנת מה אמרתי. סליחה, אני לא הסברתי את עצמי טוב. << דובר >> רחל עזריה: << דובר >> נו, באמת. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> לא שמעת מה אמרתי? הקשבת לי? << אורח >> שנהב אור: << אורח >> אני מקשיבה לכל מילה. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> שנהב, אמרתי הפוך ממה שאמרת. אמרתי שאם יהיו 90% התייצבות, אז לא צריכים למרוח את ה-60 יום ליותר. למה מורחים יותר? בגלל שאתה אומר, יבואו פחות אנשים, ואז תצטרך להחזיק באותו זמן יותר יחידות. אבל אמרתי שאולי לא יבואו פחות אנשים, אולי יבואו יותר אנשים, ואז אתה לא צריך עוד יחידות, בגלל שהיחידה כן יכולה לעשות את כל המשימות שתכננת לה בגלל שיש שם 90% התייצבות ולא 75% התייצבות. ואז אתה לא צריך להביא עוד יחידה אחרת, אתה מחלק את הגזרות או מחלק את הזמנים, לא משנה איך. אני אומר שאת פרק הזמן שמתוכנן היום, עם אחוזי התייצבות גבוהים יותר, לא צריך להאריך אותו. אבל אני מוסיף לזה שגם אני לא בטוח במה שאני אומר, אני רק בטוח שיש בזה היגיון, ומי שצריך להחליט אם זה בטוח או לא, זה הם, אבל צריך לתת להם את האפשרות הזאת. והאפשרות הזאת צריכה להיות אפשרות שמי שמוביל אותה זה לא משרד האוצר. << דובר >> רחל עזריה: << דובר >> נכון. << אורח >> שנהב אור: << אורח >> חברים, אני לא בונה את גרף המילואים. << דובר >> יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אבל הגמישויות צריכות להינתן לצבא. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> שנהב, אולי אני טועה. אז אני אשאל את קמל"ר. בני, הייתה לכם איזו מגבלה בלחשוב על מה שאני אומר, חוץ ממה שעכשיו אמרתם מבחינת הכשירות? << אורח >> בני בן ארי: << אורח >> לא. אמרתי לך את זה גם קודם, אנחנו פועלים על פי הערכת מצב מבצעית ולא על פי אילוצים תקציביים. אנחנו כן מודעים לגודל האחריות ולהשפעה של זה על תקציב המדינה ועל המיסים שכולנו משלמים ונשלם בעתיד, ולכן אנחנו מנסים לפעול באיזונים נכונים. ושוב פעם, מתקיימת הערכת מצב כל הזמן - - - << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> אז תן לי להגיד לך - - - << אורח >> בני בן ארי: << אורח >> רק שנייה, רק תן לי לסיים. בסוף המג"ד בשטח מקבל את ההחלטה ומקבל את המשימה של 'הגן בגזרתך'. הוא עושה את המקסימום כדי להגן בגזרתו עם הכוחות שיש לו, והוא יודע לקבל החלטות גם על אנשיו בהקשר החופשות וימ"מ זה או אחר. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> מג"ד יכול להחליט על שבוע-שבוע? << אורח >> בני בן ארי: << אורח >> לא. יש מדיניות חופשות, ואם יש אילוצים מבצעיים שמחייבים אותו למשהו אחר, אז יש לו מפקדים, הוא יעלה אליהם ויקבל את האישורים המתאימים. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> אני יודע מה זה 'הגן בגזרתך', ואני שאלתי אותך - - - << אורח >> בני בן ארי: << אורח >> אז אני מזכיר, גם בחוק המילואים - - - << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> לא, עזוב את חוק המילואים. אין חוק מילואים. הלוואי היה חוק מילואים. אני יודע מה זה 'הגן בגזרתך', אבל מה שאתה אמרת לי זה לא סתם הגן בגזרתך, זה הגן בגזרתך כשאלה המגבלות שלך. תמיד יש מגבלות. שאלתי אותך אם יש מגבלות תקציביות, ואמרת לי לא. << אורח >> בני בן ארי: << אורח >> זה לא מגיע משיקול תקציבי, זה מגיע משיקול מבצעי. בסוף גדוד מתקשה לתפקד - - - << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> אז אמרתי לך, תשאיר את זה למג"ד, תן למג"ד את האפשרות הזאת ותגיד לו: אוקיי, אני נותן לך אפשרות לעשות שבוע-שבוע, תגן בגזרתך. עכשיו אתה תגיד לי מה הם השיקולים האחרים שיש. אם השיקולים הם מבצעיים, אז המג"ד יגיד לך: אני לא יכול להוציא לחופש בגלל השיקולים המבצעיים. אני יכול להבין שמג"ד יגיד לך: אדוני, אם לתשעה ימי אימון או בארבעה ימי הכנה לקו באי ם100% התייצבות, ואני מכין את כולם, אז אני יודע להסתדר אחרי זה עם שבוע-שבוע, בגלל שהם היו בהכנה ואיפסתי אותם על המשימות, והיו בסיור קו מי שצריך להיות בסיור קו, והם מכירים את המשימות, ובשלושת הימים הראשונים עלו 100%, אם יש מקום איפה לישון, ואחרי שלושה ימים התחלנו סבב של שבוע-שבוע. אם אתה חושב שאתה תשכנע אותי שבמציאות היום זה פוגע בכשירות של הגדוד, אני אגיד לך שהרבה יותר פוגע בכשירות של הגדוד זה רוח הלחימה ורוח האנשים, ותחושת הפראייריות והלחץ בבית וכל מה שיש. ואני אומר את זה בלי להעריך את מה ששנהב חשבה שזה המשמעויות של מה שאמרתי. אמרתי בפירוש, לא לזה התכוונתי. << אורח >> שחר ורון: << אורח >> אנחנו גם משקרים לעצמנו, כי ככל שיהיו יותר לוחמים יהיו יותר משימות. כולנו היינו בצבא וכולנו מכירים את זה. אז במקום סיור של ארבעה לוחמים, זה יהיה סיור של שמונה לוחמים. זה לא משנה. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> תודה, שחר. שרון, בבקשה. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> תודה רבה, אדוני. קודם כול, הדבר המרכזי הוא שאסור להניח שאותם אנשי מילואים גיבורים שנלחמים כבר שנתיים הם המובן מאליו. ותמיד בדיונים האלה יש לי תחושה שזו הנחת היסוד. הם המובן מאליו, הם יגיעו. אני חווה את זה בקונטרסט עוד יותר גדול, כי אני חווה יחד עם חברי כאן, חבר הכנסת שטרן, את חוק ההשתמטות, מי מודיע לנו שהוא לא מתייצב no matter what, ומי תמיד יגיע. אז דווקא בגלל שאותם אנשים מגיעים פעם אחר פעם, משאירים מאחור את המשפחה, את הילדים, את הקריירה, את הלימודים האקדמיים, את הכול – חובה, חובה לייצר את מקסימום הגמישות לאותם מפקדי שדה, לייצר בסוף את גרף התעסוקה המבצעית באופן הכי ראוי שהם יכולים, כי בסוף הם מסתכלים בלבן בעיניים של הלוחמים, הם מביאים אותם. וכל הנחה עכשיו, שהיא הנחה מסרבלת לצורך העניין, בעיניי, תפגע באחוז ההתייצבות של אנשי המילואים. לכן אני אומרת בצורה ברורה, אנשי המילואים, המג"דים שלהם והמח"טים שלהם, ובכלל בכל שדרת הפיקוד, אותם אנשי המילואים, הם באמת אלה שאנחנו צריכים לשאת על כפיים, להניח שהם לא המובן מאליו, לדאוג לעשות את המקסימום כדי להוריד את היקף ימי המילואים, וגם לתת להם את תנאי השירות הכי ראויים שיכולים להיות. זה מה שיכתיב בסוף את אחוז ההתייצבות, ולתת לזה את הלגיטימציה. אני מסתכלת על מה משפחות חוו, ואפילו סטודנט שעדיין ללא משפחה – הוא התחיל ללמוד תואר ראשון, סמסטר שלם הוא לא היה כי 100 ימים הוא לא נמצא, וגם בשנה הבאה סמסטר שלם הוא לא יהיה, וככה במקום לעשות תואר ראשון בשלוש שנים, הוא יצטרך לעשות אותו בשש שנים. זה נראה לנו הגיוני? החובה שלנו היא לעשות את המקסימום כדי לייצר את אותם תנאים לאנשי מילואים כך שבסופו של יום הם יוכלו להתייצב ולעשות את העבודה. אני מדברת בעיקר על אנשי המילואים הלוחמים, אלה שנמצאים באמת בחוד של החוד, ולא שואלים שאלות, ומגיעים לכל גזרה שאתם מזמנים אותם. זה דבר חשוב מאוד בעיניי, לייצר את הגמישות הזו מול תנאי הסף שקבעתם, ובסוף המג"ד הוא האוטוריטה. הרי שנתיים היינו פה בתעסוקה מבצעית ולא דיברתם על שיקולים מבצעיים. אז תנו למג"דים לעשות את השיקולים הכי נכונים כדי לייצר את ההתייצבות הנכונה של אותם אנשים. תודה. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> תודה, שרון. אנחנו לקראת סיכום של הפרק הזה, קמל"ר, משרד האוצר, יש עוד משהו שאתם רוצים להוסיף? << אורח >> בני בן ארי: << אורח >> בהקשר למה שדיברנו עד עכשיו, חלק גדול מהתוכנית שלנו שלא דיברנו עליו כאן מדבר על זה שניקח את כל המנגנונים של התמיכה במשרתי המילואים, ויש הרבה כאלה; אנחנו לא מושלמים עדיין בהכול ויש לנו עוד הרבה עבודה לעשות, אבל כל מה שנעשה ודיברת עליו; וזה עובר איתנו ל-2026. אני אגיד יותר מזה, בחלקים גדולים מאוד אנחנו שומרים על אותם סכומים לאנשי המילואים על פחות ימים. זאת אומרת, הצלחנו אפילו להיטיב בנקודה הזאת. נקודה נוספת שהיא משמעותית מאוד עבורנו, היא שאנחנו מחדדים עוד יותר את הדיפרנציאליות ואת המדרגים. היה לנו איזשהו עיוות בדבר הזה, התחלנו את המלחמה והלכנו רחב, ולא היה מספיק הבדל בין הלוחם בקצה לבין משרתים עורפיים ובמפקדות. אנחנו מחדדים את הדבר הזה וב-2026 אנחנו מתכוונים שכלל המשאבים יחולקו בצורה יותר נכונה, כשבסוף המקסימום ילך באמת לאותם לוחמים בקצה, לאותם גדודים מתמרנים, לאותם אלה שעושים את המשימות ונושאים בנטל המקסימלי. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> תודה. אני לוקח טרמפ על מה שאמרת. שנהב, אני אומר את זה גם לך, מה שאמר קמל"ר עכשיו בנושא הדיפרנציאציה בין המשרתים זה דבר נכון מאוד לכל ההטבות שהמדינה נותנת. זאת אומרת, צריך לראות את זה במשרדי הממשלה שנותנים הטבות, אולי זה בולט במשרד השיכון ובולט במקומות אחרים. בהתחלה כולם היו וספרנו רק ימי מילואים, וקמל"ר אומר עכשיו שאנחנו סופרים את ימי המילואים ומי עומד מאחורי ימי המילואים האלו. הצבא יודע לעבוד ככה, הוא עבד ככה שנים בתגמול הכספי הבסיסי ובכל הדברים, ואני אומר שגם בהטבות של המדינה אולי קצת נרגענו, ואני לא יכול לבטא את זה יותר טוב מקמל"ר. בהתחלה בלמנו בכל הגזרות, אבל עכשיו שקצת נרגענו ופקחנו את העיניים, ואנחנו מתחילים להסתכל – אז אני אומר את זה לא רק לצמצום, אלא גם להעצמה. צמצום התנאים למה שנקרא איש מילואים והעברה של חלק מזה בדגש לאנשי המילואים הלוחמים, המפקדים או למי שצריך, גם באמ"ן, לא משנה איפה, והצבא יודע לעשות את השיקולים ואת ההעדפות האלה, אני מקווה שהצבא יציף את ההערה הזאת למעלה, אבל גם למשרד האוצר אני אומר את הדברים האלה. << אורח >> שנהב אור: << אורח >> אנחנו כמובן מסכימים עם כל מילה ותומכים בדיפרנציאציה הזאת, וזה גם יבוא לידי ביטוי בהחלטת הממשלה שתעלה, בעזרת השם, ביום ראשון. << אורח >> אילת פלר מימון: << אורח >> ברשותכם, אני רוצה להתייחס לנקודה הזו. ממה שאני מקבלת מהשטח, ישנה תחושה גדולה מאוד שמנסים לחסוך על חיילי המילואים, ולא משנה כמה נייפה פה. ברור שיש תקציב. עזוב שאין פה קואליציה, השתמטות זה הרבה יותר מעניין, ויש פה רק חברי כנסת מהאופוזיציה, אבל אני מקבלת דיווחים מהשטח. אנחנו תנועה של אימהות, ואני יודעת שאכ"א זו לא הבעיה. אני יודעת כי אני בקשר איתכם כל הזמן. החיצים וכל הסימנים מופנים לאוצר. אני רוצה להתמקד שוב בפריזמה הקטנה של נובמבר 2022, ואני חושבת שזה חזות הכול. אני רק אספר פה לחברים בחדר, נובמבר 2022 זה אותם חבר'ה שהיו תחת צו עיכוב שחרור. הכריחו אותם להמשיך בתנאי מילואים לעוד ארבעה חודשים. אמרו: תקבלו הטבות מהטבות שונות, אחרי 120 יום תשתחררו ותקבלו. ומה קרה בפועל, בסופו של דבר? יש לי פה מכתב מלוחמת פלח"ץ, אני לא אקרא אותו, אבל מה שקורה פה במכתב הזה זה פשוט מטורף. שחררו אותם אחרי 119 יום, חלק מהחי"רניקים שוחררו אחרי 117 יום או 116 יום. ומה הייתה המשמעות בפועל? שהם לא קיבלו את ההטבות שהבטיחו להם. מה הבטיחו להם? לקחת את החברה לחופש, 3,500 שקלים. גזלו מהם את ההטבה הזו על יום אחד, על יום אחד, שזה פשוט עוול מטורף. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> אילת, אנחנו מכירים את האירוע הזה. << דובר_המשך >> אילת פלר מימון: << דובר_המשך >> אבל זה אירוע של האוצר, זה לא אירוע של אכ"א. זה אירוע של חיסכון של האוצר. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> השאלה היא אם זה לא נפתר. << דובר_המשך >> אילת פלר מימון: << דובר_המשך >> זה לא נפתר. שטרן, אני בתחקיר על זה, אני יודעת שזה לא נפתר. << אורח >> זאב ריינמן: << אורח >> אני זאב ריימן, מאגף תקציבים במשרד הביטחון. הייתה פה ישיבה בנושא, גם עם משרד הביטחון, גם צה"ל וגם חברינו מהאוצר. השיקולים שקשורים לקיצור השירות של אותם משרתים היו שיקולים מקצועיים בלבד. העירו לנו חברי הכנסת, ובצדק, שאנחנו נדרשים להתייחס גם לשיקולים של מעטפת הפרט בעת קבלת החלטות, אבל זה מבחינה פוזיטיבית. חשוב לומר, ומזה אנחנו לא ניסוג – לא היו שיקולים תקציביים פה ואף אחד לא חשב: בואו נקצר להם כדי לחסוך כסף. זה דבר אחד. דבר שני, הנושא הזה פתור. אנחנו במתווה ממשלתי שכבר מתואם בין משרדי הממשלה, האוצר, הביטחון והמשפטים, ויובא ביום ראשון לשולחן הממשלה. אנחנו נפתור את זה. << אורח >> בני בן ארי: << אורח >> ספציפית את המחזור הזה? << אורח >> זאב ריינמן: << אורח >> ספציפית את המחזור הזה וגם בהסתכלות רחבה ובצורה מרחיבה יותר. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> עם שוליים רחבים יותר. << אורח >> זאב ריינמן: << אורח >> עם שוליים הרבה יותר רחבים, לא 117 יום, ואנחנו נביא את זה הרבה אחורה, בגלל שאנחנו מתייחסים ברצינות לכך שהם היו פעילים מאוד כל המלחמה, גם אם זה היה בשירות הסדיר שלהם, וברצף לשירות מילואים, ולכן הם יקבלו הטבות עודפות ביחס למשרתי מילואים. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> זאב, תודה. << אורח >> אילת פלר מימון: << אורח >> דיברתי ואני יודעת שזה רק על טיפולים נפשיים, שיאפשרו להם מ-110 יום. אני יודעת ששאר ההטבות שהובטחו להם - - - << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> אז הוא אמר לך שזה הולך - - - << אורח >> אילת פלר מימון: << אורח >> זה ייפתר לא רק בעניין טיפולים נפשיים? הילדים האלה יקבלו את כל מה שהבטיחו להם? באמת? כי אני קראתי וראיתי שהם מקבלים את הטיפולים הנפשיים – תודה רבה – אבל לא את כל השאר. << אורח >> זאב ריינמן: << אורח >> אני אחדד. יש הרבה מאוד הטבות. קמל"ר אמר. יש הטבת נופש, הם זכאים לה כבר מהיום ה-60. אף פעם לא הבנתי למה התחבר האירוע של הנופש, מכיוון שהזכאות לנופש היא לאחר 60 יום, ובוודאי שכולם זכאים לנופש. דרך אגב, מי שאין לו ילדים זה 3,500 ומי שיש לו ילדים זה 4,500, כולם לוחמים, הם זכאים. האירוע המרכזי פה היה, וזה הטריד אותנו הרבה יותר בוועדה, שיש מעטפת נפשית מאוד נרחבת אחרי 120 ימים. ולכן בכלל לא היה ספק, בוודאי לאור הרצף של השירות הארוך שלהם, שאנחנו צריכים למצוא מתווה שיאפשר להם לקבל את המעטפת הנפשית הנרחבת, ואת זה הם יקבלו אחרי יום ראשון, בעזרת השם, כשתעבור ההחלטה. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> אילת, על מה את מדברת? << אורח >> אילת פלר מימון: << אורח >> אני מדברת שוב על המרמור האדיר שלהם. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> לא מרמור - - - << דובר_המשך >> אילת פלר מימון: << דובר_המשך >> אני אומרת שוב, אנחנו מדברים על זה שאחרי 60 יום כולם מקבלים הטבות איקס, אחרי 120 יום, אחרי עוד 60 יום, הובטח להם, הובטח להם לקבל עוד חופשות, מה שכל מילואימניק מקבל אחרי עוד 60 יום. מה זה קשור שהם קיבלו אחרי ה-60 יום הראשונים? אם הם עשו 119 יום, על יום אחד – הטענה שלי היא לא לצה"ל, אני בקשר איתכם, ואני מציפה דברים מהשטח בשביל לעזור. אבל זה מרמור מטורף וגורף של כל החי"רניקים, של כל מי שגויס לעוד ארבעה חודשים. הם קיבלו אחרי 60 יום, אבל אחרי עוד 60 יום, כלומר אחרי 120 יום, מגיע להם את מה שהבטיחו להם. זה לא רק המעטפת הנפשית. יש פה עוד הטבות. זה נשמע כאילו קטנוני, אבל זה ממש לא, זה חזות הכול. לא לחסוך על המילואימניקים, לא לחסוך עליהם. זו הבקשה, ואני יודעת שהם הולכים לקבל את המעטפת הנפשית אחרי 110 ימים. תודה רבה. מעטפת נפשית זה הבייסיק. כשבאתי לתוך האירוע הזה, אני אפילו לא חשבתי שאני מדברת על מעטפת נפשית. אני מדברת על זה שחיילת פלח"ץ עשתה 119 יום, והתחושה שלהם כרגע היא שלא נתנו להם את היום הנוסף הזה כדי שהם לא יקבלו. וזה לא רק הם, שוב, לוחמי מילואים מזומנים ל-59 יום, כי ביום ה-60 הם אמורים לקבל הטבות. אל תחסכו על חיילי המילואים – וזו פנייה לאוצר, זו לא פנייה לצבא. << דובר >> יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אתם יכולים להתייחס לעניין הזה שחיילים מזומנים ל-59 ימי מילואים ולא ל-60? אני שואלת אם יש הבדל בהטבות. אין הבדל בהטבות בין 59 ימים ל-60 ימים? << אורח >> זאב ריינמן: << אורח >> אני אסביר את מבנה ההטבות. במעבר ל-2026 אנחנו משנים את כל מבנה ההטבות, קמל"ר התייחס, ומקדימים את רפי הזכאות להטבות כמו נופש או כרטיס פייטר וכן הלאה, אנחנו מקדימים את ימי הזכאות. אחרי שביום ראשון נעביר את זה בממשלה, אני משער שהכנסת תרצה הצגה, כמו שהיה בשנים קודמות. ויותר מזה, אנחנו עושים את זה בצורה שמשמרת את גובה הזכאות, או לפחות בצורה דומה, על אף קיצור משך המשימה. בשנת 2025, לדוגמה, התנאי הזכאות לנופש היה 60 ימים, וזמני התעסוקה היו מתוכננים להרבה יותר מזה, אבל אמרנו ש-60 זה כבר פרק זמן משמעותי. בשנת 2026, בתכנון כרגע, אנחנו ניתן זכאויות לנופש החל מיום 45, כדי להתאים את זה לגרף שהוא באזור 55 ימים. << דובר >> יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> ולא יהיה פער בהטבות בין 59 ימים ל-60 ימים? << אורח >> בני בן ארי: << אורח >> לא יהיה פער. << דובר >> רחל עזריה: << דובר >> כל מה שדיברנו על הגדרות ימי תעסוקה והימים שבבית, בזה משהו ישתנה? אתם דבקים בזה? איפה זה עומד? << אורח >> רותם תייר: << אורח >> כרגע הגרף נבנה מול צורך מבצעי והשיבוץ של האנשים הוא בהתאם למה שצריך במשימות בקו. הקטנו את כמות הזימון, לדוגמה, ירדנו מ-80 יום או 90 יום בשנת 2025 ל-55 ימים בממוצע בשנת 2026, ולכן סבב היציאות יתקצר בהתאמה. לקחנו את מספר הימים שהוא נמצא במשך המשימה, לדוגמה, 10–4 ועם ימי התארגנות בסוף, אז באופן יחסי הכל יצטמצם לתוך הדבר הזה. << דובר >> יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אבל על זה היה הדיון והיושב-ראש כבר אמר - - - << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> אני הבנתי, ותכף נדבר על זה. << דובר >> איילת עירון: << דובר >> אני רוצה לשים על השולחן נקודה מסוימת של פלוגות מסוימות שמקבלות את הבאסה, צווי מילואים מ-18 באוגוסט עד 30 בספטמבר. אני לא צריכה להסביר את עצמי, זה מובן לכל מי שיש לו משפחה ונמצא כאן בחדר. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> זה על החגים? << דובר_המשך >> איילת עירון: << דובר_המשך >> זה סוף אוגוסט והחגים. יכול להיות שצריך איזושהי התייחסות אחרת כשאנחנו מדברים על כמות המשפחות וכמות הילדים שזה משפיע עליהם, ואולי זה איזושהי נקודה פוטנטית שצריך לחלק אחרת, לעשות שלושים-שלושים, או איזושהי התייחסות לפנים משורת הדין, בגלל כמות המשפחות שמשרתות ולא יכולות לעמוד בדבר הזה. << אורח >> רותם תייר: << אורח >> בגרף שאנחנו בונים אנחנו מסתכלים מי היחידות שמופעלות בתקופות האלו, לאורך התקופה האחרונה וגם בשנתיים האחרונות. זאת אומרת, נשתדל לא לשבץ יחידה שעשתה תקופת חגים במתכונת כזאת או אחרת לעוד תקופת חגים. בשיח שלנו עם אמ"ץ, שאנשי אכ"א יושבים עם אמ"ץ, אנחנו מדברים על הדבר הזה. היא דיברה על יחס האנשים הנשואים בתקופת הפעלות בתקופות שהן קריטיות. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> לא רק זה. יש פה שתי תקופות – תקופה אחת זה אוגוסט ותקופה שנייה זה חגים. כשאתה מחבר את שתי התקופות האלה יחד, ואני לא מדבר כרגע אם הם עשו גם לפני שנה, אני מדבר על השנה הזאת – כשאתה מחבר את זה יחד אז המחירים ברורים. מה שאני אומר, גם לאמ"ץ, ידענו להחליף קווים אחרי 28 יום או 30 יום. במסגרת מה שדיברנו כאן, שעושים 60 יום פעם אחת בשנה, ויכול להיות שיש מי שיגיד שזה יותר טוב, עשית, סיימת, ואולי יש כאלה שיגידו שבתוך 12 חודשים יותר טוב לא לעשות חודשיים רצוף בגלל כל מה שהולך בתוך זה. אם הבנתי נכון, גרף התע"מ בנוי על פרק אחד, ואומנם זה לא 60 ימי קו - - - << אורח >> רותם תייר: << אורח >> 42 ימי משימה. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> אולי שווה לתכנן את הגדודים הצעירים יותר, הסטודנטים, לאוגוסט. אוגוסט-ספטמבר זה גם זמן שאין סמסטרים. << אורח >> אליהו נזלובין: << אורח >> מה זה צעירים? אני בן 23 ויש לי ילד. מה זה צעירים? << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> בגיל הזה לרובם אין ילד. יש הרבה שיש, אבל אני מדברת על הכלל. << אורח >> אליהו נזלובין: << אורח >> תתפלאי. הציונות הדתית זה המגזר שמתגייס ברובו, ויש לנו הרבה ילדים, ברוך השם. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> גם אנחנו מכירים את הצבא. יש בציונות דתית חבר'ה ברוכים, אבל זה לא הכול. אפשר לשים גדודים צעירים דווקא בחודשים האלה. << אורח >> אליהו נזלובין: << אורח >> אין חיה כזאת, אין הפרדה בין הגדודים הצעירים. היום הכול - - - << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> זה לא נכון. צוותים אורגניים שעברו מסיירות, עברו כמו שהם והם צעירים, אפשר לקחת אותם. << אורח >> רותם תייר: << אורח >> כשמזינים את הגדודים בהתייחסות בממוצעים, אז הכניסה היא מסדיר, זה גם וגם וגם. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> טוב, אז אני דיברתי על סיירות. זה פחות רלוונטי. << אורח >> אליהו נזלובין: << אורח >> גם בסיירות זה לא עובד פר צוות. זה עובד כפלוגה. גם - - - יש לנו ילדים. << אורח >> רותם תייר: << אורח >> אין במילואים מחלקות חד-מחזוריות. כשמחזור נקלט הוא מתערבב עם כל האוכלוסייה, וחייל בן 23 יכול לשרת לצד חייל בין 50 ומעלה כדוגמה. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> למעט צוותים אורגניים. << דובר >> איילת עירון: << דובר >> אני יכולה לחשוב על שני כיוונים. אפשר לחלק לחלקים קטנים יותר את התקופה הזאת, או מראש שזו לא תהיה אותה פלוגה שיוצאת בדיוק מאמצע אוגוסט עד אמצע ספטמבר, אלא ש-60 הימים מתחלקים אחרת. << אורח >> רותם תייר: << אורח >> אנחנו מסתכלים על זה ובונים את זה פר יחידות, וכמו שחבר הכנסת אמר, יש גם חיילים וגם מפקדים, זה מעורבב, ויש שמעדיפים להגיע חודשיים רצוף ולא לפצל. מה שאנחנו אומרים פה נכון לכל כיוון, ואין לזה תשובה אחת נכונה. יש כאלה שיעדיפו להגיע לחודשיים, ויש כאלו שיעדיפו ל-30 ימים ועוד 30 ימים. << דובר >> איילת עירון: << דובר >> התייחסתי כאן ספציפית לתאריכים. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> תודה. אנחנו ניקח חודשיים, ונעשה לזה דיון המשך לראות את כל מה שאמרתם פה שאמור לעלות - - - << אורח >> רותם תייר: << אורח >> אני אוסיף שגם מתוך כוח צו 8 הוספנו מדיניות מגבילה בתוך הצבא בראי הסתכלות על הפרט, גם בהקשר של ודאות וגם בהקשר לעדכונים שאנחנו עושים, כדי לייצר בסוף לאנשים למטה כמה שיותר ודאות מהצד שלנו. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> אני מקווה שיהיה חוק מילואים, ואני מקווה שכשיהיה חוק מילואים זה לא יפגע בזכויות של המילואימניקים שיש להם צו 8. זאת תהיה חוכמה גדולה, בגלל שעל פניו אנחנו לא רוצים צווי 8, ואנחנו גם לא רוצים לפגוע בזכויות שצו 8 מקנה. אני מניח שבחוק המילואים הקרוב מספר ימי המילואים יוכפל, אני מקווה שלא יותר, אבל נצטרך לראות שזה גורר איתו כאילו הם בצו 8 לפחות באותם 60 ימים. דבר נוסף הוא השבוע-שבוע – אסור שהוא יוחל על מג"די המילואים, וצריך לאפשר להם את הגמישות הזאת. אני לא מחליט, זו ועדה בכנסת שבסך הכול מפקחת ולא מחליטה. אבל אם אתם שואלים אותי, צריך להשאיר את זה לשיקול מפקדי היחידות, ולתת להם גם את הכלי הזה לשחק בו. אם בשבוע-שבוע הם יכולים להביא הרבה יותר חיילים, אז הם יודעים והם מכירים את היחידה שלהם. ואם לא, אז לא. אבל להשאיר את זה כחלק מהאירוע שלהם. אנחנו נסכם את הדברים שנאמרו פה, וכמו שאמרתי, יהיה פה דיון בעוד חודשיים. הנושא השני שתכננו לדבר עליו, קמל"ר הבהיר לי שזה לא בדיוק אנשי מילואים. בנושא הפגיעה ברוח צה"ל לאורך שנתיים של לחימה, ראיתי שהרמטכ"ל עשה על זה דיון, וגם אנחנו נעשה על זה דיון שלא יחולק בין מילואים לסדיר, והלוואי שנגלה שהצבא רק השתפר בדברים האלה. החשש שלי הוא שבאופן טבעי, אחרי שנתיים כאלו, חייבים להרים דגל ולהסתכל רגע, ויכול להיות שנתנו לנו יותר מדי סיבות להרים דגל ולהסתכל רגע. לגבי הסיפור של העיזים ברמת הגולן, אני מקווה שהוא לא היה. זה חיילי חובה ולא חיילי מילואים, וזה אומר שלא נדבר על זה פה, אבל זה לא אומר שלא נדבר על זה, ולפחות מהתגובה של דובר צה"ל שפגשתי בתקשורת, בעיניי לא הוסיפה כבוד. תודה לכולם. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 10:55. << סיום >>