חומר רקע
0
2025 ספטמבר 18
ה" תשפ אלול ה"כ
331961525
לכבוד
מר משה בר סימן טוב, מנכ"ל משרד הבריאות
ד"ר גלעד בודנהיימר, ראש אגף בריאות הנפש
:הנדון דו"ח המועצה הלאומית לפוסט טראומה -
2025
-8
,שלום רב
להלן דו"ח המלצות המועצה הלאומית לפוסט טראומה, אשר הוצג לראשונה ביוני2023
,
כפי שעודכן ביום שולחנות עגולים באוגוסט2025
.
.אבקש להודות לחברות וחברי המועצה על העבודה החשובה
.*תודה לצוות עיקר על הסיוע בכתיבת הדו"ח
בכבוד רב
פרופ' איל פרוכטר
יו"ר המועצה הלאומית לפוסט טראומה
העתק:
ד"ר ספי מנדלוביץ', המשנה למנכ"ל משרד הבריאות
ד"ר הגר מזרחי, ראש חטיבת הרפואה
גב' בלה בן גרשון, מנהלת מחלקה אוטיסטים וטראומה, אגף ברה"נ
גב' גרסיאלה ביל, מנהלת תחום בכיר המועצות הלאומיות
1
דו״ח המועצה הלאומית לפוסט
טראומה
אוגוסט2025
תוכן עניינים
הקדמה
.שגיאה! הסימניה אינה מוגדרת
המצב
היום
3
הגדרות ומדדים
מעודכנים
5
1
.
הגדרת "מטופל "
5
2
.הבחנה
בין פוסט
־ טראומה קלינית לבין "פוסט טראומה "
במובן
הרחב
5
3
.
הגדרת "
חוסן "
ומשאבי
חוסן
5
4
.רצף
המענים
5
5
.
הגדרת
זכאות
לטיפול
6
6
.
מדדי הערכה
עדכניים
6
המלצות המועצה
הלאומית לפוסט
טראומה
7
1
.הגדרות רצף פוסט
־
טראומתי ומניעה
ראשונית
8
2
.
עדכון
כלי
אבחון ומדדים למצב
החדש
9
3
.זכאות ,נכות
ותפקוד
10
4
.חיזוק
מערך ההכוונה והליווי לנפגעי
טראומה
11
5
.
קידום
שיח ציבורי
המדגיש חוסן ,התאוששות ומשמעות
לצד הפוסט
־ טראומה
12
6
.חיזוק מענים
ייעודיים לילדים ,
נוער ומשפחות
במצבי טראומה
13
סיכום
ומבט
קדימה
15
אינדקס
16
תקציר מנהלים -
עדכון המלצות
16
המצב
היום - מקורות (יום החשיבה המרוכז של
המועצה הלאומית
לפוסט המועצה
6.8.2025
)
17
אובדנות בישראל - פרופ ׳
גיל
זלצמן
17
מגמות
בריאות נפש
בישראל - פרופ ׳ עידו
לוריא
18
מסגור
קליני - דחק מתמשך - פרופ ׳ אריק
שלו
19
2
הקדמה
מאז יוני2023
, עת הוצג דו"ח
ההמלצות הראשון של המועצה הלאומית לפוסט-
טראומה, המציאות בישראל השתנתה באופן
קיצוני. אירועי ה-
7
באוקטובר ומלחמת "חרבות ברזל" יצרו מציאות חדשה–
,לא רק בשטח, אלא גם בתפיסה הקלינית
.החברתית והמערכתית של טראומה ונזקיה
בפתח הכנס השני של המועצה, ציין פרופ' איל פר וכטר, יו"ר המועצה, כי כבר אין מדובר עוד ב-
PTSD
במובנו הצר, הצבאי –
אלא בתופעה רחבה המשפיעה כיום על שכבות רבות באוכלוסייה: לוחמים, אזרחים, ילדים, נשים, אנשי צוות רפואי, תושבי
עוטף עזה ועוד. החוויה של ריצה חוזרת לממ"ד נעול, החשיפה הבלתי פוסקת לתמונות קשות ברשת, חוסר הוודאות המתמשך
– כל אלו יוצרים קרקע פ .וריה להתפתחות סימפטומים טראומטיים, גם בקרב מי שמעולם לא לחם
הדיון הפותח עסק בשאלות יסוד: האם יש להרחיב את ההגדרה של פוסט -
טראומה לכל מי שעומד בקריטריונים הפורמליים –
גם אם לא השתתף בלחימה– או שמא נדרשת מחשבה מחודשת על עצם ההגדרות. מי נחשב "מטופל", מהו "קו
?"ראשון
כיצד ניתן להבחין בין מי שזקוק לטיפול רפואי-
שיקומי לבין מי שזקוק לסיוע בהתוויית מסלול לחזרתו המלאה לחיים, בלי להיכנס
?תחת תווית (טיפול ונכות) פסיכיאטרית
כמו כן, העלתה הפתיחה את העלייה בשימוש בטכנולוגיות חדשות לטיפול בטראומה–
,ממערכות נוירומודולציה
דרך מציאות
מדומה ועד טיפול בחומרים פסיכואקטיביים–
לצד הצורך המתמיד להעריך את מידת יעילותן ואת רמת ההוכחה המחקרית
.הנלווית להן
,הדחיפות והקריטיות שבהערכות המחודשת מתחילה מן המספרים: עשרות רבות של אלפי פניות חדשות לביטוח לאומי
הכפלה במספר הנפגעים המוכרים ב משרד הביטחון, עלייה דרמטית בפניות לצה"ל ולבריאות הנפש. לא מדובר עוד בתופעה
שולית –
:אלא באתגר לאומי הדורש חשיבה מערכתית חדשה, כלים מדויקים, ושיתוף פעולה הדוק בין כלל הגורמים ,בריאות
ביטחון, רווחה, חינוך, אקדמיה וחברה אזרחית.
כבר בשלב זה ברור כי לצד האוכלוסייה הכללית, יש לתת דגש מיוחד על אוכלוסיות פגיעות
שנמצאות בסיכון גבוה יותר
.לנזקי טראומה. אלו כוללות ילדים ונוער, עולים חדשים, חברות ערביות ודרוזיות, חברות חרדיות ועובדי מערכת הבריאות
הצרכים של קבוצות אלו מחייבים התאמות ייעודי.ות במענים הקיימים ובפיתוח שירותים עתידיים
דו"ח זה מבקש לסכם את עיקרי המסקנות שעלו בכנס האחרון של המועצה, לעדכן את מסקנות הדו"ח הקודם, ולהציע תשתית
למחשבה מחודשת–
.על הגדרות, על מענה, ועל אחריות
3
המצב היום
מגמות באובדנות בישראל
( הנתונים שהוצגו מראים כי שיעור ההתאבדויות בישראל נמוך מהממוצע העולמי6.4
ל־100
אלף איש ב־2022
לעומת10.5
בעולם), ומאופיין במגמות ייחודיות לתקופות חירום. בדומה לנצפה במדינות אחרות, בעת מלחמות נרשמת ירידה זמנית
בשיעורי ההתאבדות, לצד ירידה בפניות על רקע אובד ,ני למוקדי סיוע, אך במקביל עליה בפניות על רקע מצוקה כללית. עם זאת
לאחר סיום המלחמה, קיימת נטייה לעלייה מחדש במספר ההתאבדויות. ניסיונות התאבדות מציגים דינמיקה שונה —
בישראל
קיימת ירידה במספרם, אך ניכר פער מגדרי עקבי: נשים נוטות לנסות להתאבד בשיעורים גבוהים מגברים. תופעה מדאיגה היא
העלייה העולמית במספר ההתאבדויות בקרב ילדים, המוסברת בין היתר בהשפעת המדיה החברתית, המגבירה ב־כ־50%
את
.הסיכון90%
מהמתאבדים סובלים מהפרעה פסיכיאטרית כלשהי. בקרב חיילי מילואים נצפית עליה בשיעור ההתאבדויות, אך
טרם הובהר אם מדובר בהמש.ך למגמות האזרחיות או בתופעה ייחודית
בסיכומו של דבר, התמונה שמצטיירת היא של מערכת בריאות הנפש הנדרשת להיערכות מתמשכת לשינויים במגמות
התאבדות בעקבות אירועים לאומיים חריגים. המלחמה הנוכחית יצרה מצב שבו ניכרת ירידה זמנית בשיעורי ההתאבדות, אך
קיים סיכון ממשי ל עלייה חדה בתקופה שלאחריה, לצד שינויים בדפוסי הפנייה לעזרה ובפרופיל קבוצות הסיכון. התמודדות
אפקטיבית תדרוש שיפור ביכולת האבחון והניטור, תוך שילוב גישות מותאמות לכל קבוצה פגיעה, וזיהוי חסמים באיסוף נתונים
.ואפיון אוכלוסיות
השפעות המלחמה על בריאות הנפש באוכלו סיות שונות
הנתונים מהשטח מראים עלייה נרחבת במדדי חרדה, דיכאון ו־PTSD
, עם קשר ברור בין מצב סוציו־אקונומי לבין מידת הפגיעה
הכלכלית והנפשית—
דפוס הידוע כאפקט מת׳יו. חצי שנה לאחר תחילת המלחמה נצפו הבדלים מובהקים ברמות חרדה
ודיכאון בין מי שחוו פגיעה כלכלית ג בוהה לבין מי שהפגיעה בהם נמוכה יותר, וכן הבדלים מובהקים בשיעוריPTSD
בכל רמות
הפגיעה. ביישובי עוטף עזה נרשמה עלייה של פי שלושה בפניות לטיפול מרפאתי בשני המגדרים. במקביל, למעלה מ־50%
מהנפגעים אינם פונים כלל לטיפול, מה שמדגיש את מגבלות ההתערבויות המוכרות ואת
.הצורך בהרחבת נגישות המענים
המצב הנוכחי מצביע על צורך במעבר מגישה טיפולית המתמקדת בסימפטומים בלבד, לגישה הוליסטית המשלבת בניית
משאבי החלמה, חיזוק קשרים חברתיים, משמעות וזהות, והגברת שליטה רגשית. שיעור גבוה של נפגעים שאינם פונים לטיפול
מחדד את מגבלות המעני ם הקיימים ואת הצורך במודלים גמישים המאפשרים ייצוב, הכלה ומניעת הידרדרות, לצד בניית יכולות
.תפקודיות שיאפשרו עיבוד טראומתי בטוח
תפיסות טיפול חדשות ושינויי מוקד
ישנה הצטברות משמעותית של מצבים פוסט-טראומטיים מורכבים, עם השלכות נרחבות על התפקוד היומיומי והזהות
:האישית. הממצאים מצביעים על צורך לעבור מתפיסה ממוקדת סימפטומים לגישה רחבה יותר, הממוקדת במשאבי החלמה
השתייכות חברתית, קשרים משמעותיים, עוגנים בחיים, משמעות ושליחות, שמירה על זהות ודימוי עצמי, שליטה רגשית
ומוטיבציה. הטיפול נדרש להיות מוטה הווה ועתיד, ולא ל התמקד אך ורק בעיבוד העבר. בנוסף, הוצגו מענים המתמקדים
בהערכת שליטה עצמית, קשרי קרבה ואמון-
.כבסיס להתקדמות טיפולית
4
המצב הנוכחי מחייב חשיבה מחודשת על הגדרות נכות והכרה, תוך בחינה של השפעתן על דימוי עצמי, שיקום ותהליך
ההחלמה. נדרש איזון בין הגנה על
זכויות לבין מניעת קיבוע זהות פוסט-
.טראומטית
חידושים טכנולוגיים ומודלים חדשניים
מרכזים קליניים כמו "ניב ניראל" הציגו שילוב טכנולוגיות חדשות בהתמודדות עםPTSD
, עם דגש מיוחד על בעיות שינה —
אתגר מרכזי בקרב נפגעי טראומה. בין הכלים: מעבדות שינה ביתיות מבוססותEEG
, פיתוח קטעי סאונד מותאמים אישית
ליצירת גלי טטא לשיפור ההירדמות, והתאמת פרוטוקוליDeep TMS
הכוללים אלמנט של הקלטותRET
להתמודדות עם
טראומות מרובות. נעשה שימוש בכלי בינה מלאכותית לניתוח אינטונציה וקולות במפגש הטיפולי, לשם איתור רגעים
,משמעותיים. לצד זאת מתקיימים ניסויים משולבים בטיפולים מבוססי גוף, בטכנולוגיות נוירומודולציה, ובשימוש מבוקר
במרחיבי תודעה (כגון אסקטמין ו־MDMA
) במחקרי המשך. אתגר בולט שנותר ללא מענה מספק הוא הנגישות הנמוכה של
אוכלוסיות מיעוט לטיפול, על אף מאמצים לפתח שיתופי פעולה עם מטפלים מתו.ך הקהילות עצמן
השטח מציג צורך בפתרונות חדשניים, במיוחד בתחומי השינה, ההתאמה האישית של פרוטוקולי טיפול, ושילוב טכנולוגיות
לניטור ומדידת התקדמות. המורכבות הטיפולית ב-
PTSD
כיום, לרבות ריבוי טראומות, מעלה את הצורך בגישות רב-
מערכתיות
המשלבות טיפול מבוסס-
גוף, כ לים דיגיטליים ותמיכה קהילתית ממושכת. אתגרי ההנגשה למיעוטים ממחישים את הפערים
.שנותרו ללא מענה גם במודלים מתקדמים
.לצד ריבוי הפיילוטים והחדשנות הטכנולוגית שהוצגו, עלתה בדיונים חשיבות הערכה שיטתית של סקיילביליות ועלות־תועלת
יש לבחון אילו פתרונות ניתנים להרחב( הscalable
) ברמה ארצית, ואילו מספקים ערך מוסף מובהק ביחס לעלותם. בהיעדר
.בחינה כזו, קיים חשש שההתערבויות יישארו בשלב ניסיוני בלבד ולא יוטמעו במערך הלאומי
לסיכום
התמונה הכוללת העולה מהנתונים והעדויות מצביעה על
מציאות מורכבת ורבת-שכבות . לצד ירידה זמנית בהתאבדויות בזמן
המלחמה, קיימת סכנה מוחשית לעלייה חדה בשיעורים אלו לאחריה, במיוחד בקרב אוכלוסיות בסיכון וצעירים, על רקע מגמות
עולמיות והשפעות המדיה החברתית. המענים הקי ימים מגלים מגבלות מהותיות–
שיעור גבוה מהנפגעים אינם פונים כלל
לטיפול, וחלקם מתקשים להשתלב במענים המוכרים. עולה הצורך בגישות טיפוליות הוליסטיות, המשלבות לא רק הפחתת
סימפטומים אלא גם בניית משאבי החלמה, זהות, קשרים חברתיים, ומשמעות בחיים. לצד זאת, מצטברת מור כבות קלינית
.בקרב נפגעים עם ריבוי טראומות והשלכות נרחבות על תפקוד וזהות, מה שמחייב בחינה מחודשת של מדיניות ההכרה והנכות
בתחום החדשנות הטיפולית, ניכרת התקדמות בשילוב טכנולוגיות מותאמות אישית, בפרט סביב טיפול בהפרעות שינה, ניטור
רציף של תוצאות, וטיפולים משול בים מבוססי גוף ומרחיבי תודעה. עם זאת, פערי נגישות, במיוחד בקרב מיעוטים, ממשיכים
להוות חסם משמעותי. מכלול הממצאים משרטט תמונה של מערכת הנדרשת לשינוי מבני–
בהגדרות, בפרוטוקולים ובדרכי
ההנגשה–
.כהכנה למעבר לחלק הבא, שיעסוק בהמלצות ובדרכי פעולה עתידיות
5
הגדרות ומדדים מעודכנים
ההתפתחויות מאז פרוץ המלחמה מחייבות עדכון של ההגדרות והמדדים שבבסיס עבודת המועצה, כך שישקפו את המצב
הנורמלי החדש ואת הצרכים המורכבים של האוכלוסייה. העדכונים נועדו לאפשר שפה מקצועית משותפת, להבהיר את
קבוצות היעד ולחדד את ההבחנה בין רמו .ת שונות של פגיעה וחוסן
1
". הגדרת "מטופל
הגדרת המטופל אינה מוגבלת עוד לאנשים שעברו את הסף הקליני של אבחנתPTSD
או הפרעה נפשית אחרת. לצד מטופלים
קליניים, נכללים גם אנשים המצויים במצב קדם־קליני–
מי שנפגעו מאירועים טראומטיים אך לא עומדים בקריטריונים
לאבחנה, ובכל זאת חווים פגיעה תפקודית, מצוקה משמעותית או סיכון להתדרדרות. הרחבת ההגדרה נועדה לאפשר איתור
מוקדם, התערבות
,מניעתית ושימור חוסן בקהילה. במקביל, גם למי שכבר עונה להגדרה שכן עבר את ה"סף הקליני" הרשמי
.יש להתלבט האם מסלול הטיפול וההכרה בנכות שהיה נהוג בעבר מתאים היום
2. הבחנה בין פוסט־טראומה קלינית לבין "פוסט טראומה" במובן הרחב
חשוב להבחין ביןPTSD
במובנו הקליני – כפי שמוגדר ב־DSM
–
לבין מצב רחב יותר של פוסט טראומה, שבו אנשים חוו
טראומה אך אינם סובלים מהפרעה קלינית. הבחנה זו חיונית לדיוק האבחון, להתאמת המענים ולבניית שיח ציבורי שאינו
מתייג את כלל האוכלוסייה הפגועה כחולה/ נכה. המטרה צריכה להיות פיתוח רצף התייחסות–
מהמצב הקדם־קליני ועד
הפגיעה הקשה עם גמישות שיקומית והתערבותית בכל אחד מהשלבים, כדי להתאים את הפתרונות לצרכים של כל שלב
.)'(לפרט, למשפחתו, לסביבתו וכו
3. הגדרת "חוסן" ומשאבי חוסן
חוסן אינו מושג חדש, אך המצב הנוכחי מחייב התמקדות במשאבים המאפשרים שיקום והח למה לאורך זמן, ולא רק בהפחתת
סימפטומים. משאבי חוסן כוללים: השתייכות חברתית, קשרי קרבה ואמון, עוגנים בחיים, משמעות ושליחות, שימור זהות ודימוי
עצמי, שליטה רגשית ויכולת למצוא תכלית גם לאחר אובדן. הגדרה זו מרחיבה את נקודת המבט מעבר לפתולוגיה, וחייבת
לשנות את מ
יקוד ההתערבות -
.ממיקוד בעיבוד העבר, לעיבוד ההווה והעתיד
4
. רצף המענים
המדדים החדשים מדגישים כי טיפול בטראומה אינו רק טיפול אחד־על־אחד של מטפל מוסמך, אלא מערך הוליסטי הכולל ריבוד
מטפלים, ומוקדים על התערבויות קהילתיות, תמיכה קבוצתית, חיזוק מערכות יחסים, קידום אורח חיים בריא, ושירותים
משלימים במרחבי החינוך, הבריאות והרווחה. המודל הרצוי כולל שכבות טיפול–
החל ממניעה ראשונית, דרך איתור מוקדם
וקדם־קליני, ועד טיפול אינטנסיבי ושיקום–
.תוך התאמה תרבותית והנגשה לאוכלוסיות מודרות
6
5
. הגדרת זכאות לטיפול
ב התאם לתובנות שעלו בדיונים, יש להבחין בין זכאות לטיפול לבין זכאות לפיצוי כספי. זכאות)לטיפול (לרבות שיקום
צריכה
להינתן על בסיס צורך רפואי/נפשי ותפקודי, ללא תלות באחוזי נכות או בהגדרה בירוקרטית של "חוסר תפקוד". הבחנה זו
נועדה לעודד תפקוד ושיקום, ולצמצם את הע יוות הנוכחי שבו מטופלים ומטפלים נדרשים להוכיח פגיעה קשה ומתמשכת כדי
.לקבל מענה
6
. מדדי הערכה עדכניים
,המדדים הקיימים לא תמיד משקפים את רמת המצוקה והפגיעה התפקודית במציאות שלאחר השבעה באוקטובר. יתרה על כך
המדדים הקליניים (דוגמת ה-
DSM
-
5
.) אינם בוחנים כמעט את התפקוד
נדרש עדכון המדדים כך שיכללו:
●
.בחינה של רצף התפקוד, ולא רק נוכחות של סימפטומים
●
הערכת שלוׄמּו( תbeing
-
Well
.) כללית ולא רק "אבחנה פסיכיאטרית" פורמלית
●
.מדדים להערכת משאבי חוסן, קשרים חברתיים ותמיכה משפחתית
●
.אינדיקטורים תרבותיים ייחודיים, במיוחד לאוכלוסיות מיעוט
.העדכון יאפשר איתור מוקדם של מצוקה ומניעת הידרדרות, לצד מדידה מדויקת של הצלחת ההתערבויות
.
7
פגיעה מוסרית / משבר זהות
לצד ההגדרות הקליניות המוכרות של פוסט־טראומה, בדיוני המועצה הודגש גם מימד חדש יחסית של( פגיעה מוסריתMoral
Injury) ומשבר זהות . מדובר במצב שבו הערכים האישיים והמצפן המוסרי של האדם מתנגשים עם נסיבות לחימה, מציאות
.מדינית או עשייה צבאית, ויוצרים קושי מתמשך בהתמודדות
הפגיעה המוסרית אינה עמדה פוליטית, אלא ביטוי לקונפליקט פנימי עמוק בין ערכי יסוד לבין חוויות מציאותיות. היא נבדלת
מטראומה במובן הקלא סי, אך מתרחשת לעיתים במקביל לה, ודורשת התייחסות ייחודית במסגרת ההגדרות של פוסט־טראומה
.במציאות הישראלית
העדכונים בהגדרות ובמדדים
אינם שינוי טכני בלבד , אלא מבטאים תפיסה רחבה יותר שלפיה ההתמודדות עם טראומה
מחייבת הסתכלות רב־שכבתית ומערכתית. הרחבת ,ההגדרות מאפשרת לכלול אוכלוסיות שנשמטו עד כה ממערך המענים
ואילו המדדים המעודכנים-
( הכוללים גם פרמטרים של תפקוד ורווחהbeing
-
well
) לצד סימפטומים קליניים-
מספקים כלי
הערכה רגישים יותר למציאות המורכבת שלאחר השביעי באוקטובר. שילוב מדדים אלה יוצר בסיס אחיד לפ ,יתוח מדיניות
הקצאת משאבים ותכנון מענים, באופן שייתן מענה הן לצרכים הקליניים והן לצרכים החברתיים והקהילתיים, תוך עידוד שימור
ושיפור תפקוד ולא חיזוק דפוסי חוסר תפקוד. בחלק הבא יוצגו ההמלצות המעשיות, הנשענות על עדכונים אלה ומיישמות
אותם במערך כולל של התערבות
.טיפול ושיקום, זכאות ושירותים
7
המלצות המועצה
הלאומית לפוסט טראומה
להלן עיקרי ההמלצות, כפי שעלו מדיוני השולחנות העגולים ב־6.8.25
ונגזרו גם ממסקנות הדו"ח הקודם :
1
.
הגדרות רצף פוסט־טראומתי ומניעה ראשונית
הגדרת רצף מצבי פגיעה-
החל מקדם־קליני ועד תמונה קלינית מלאה (תסמינים ותפקוד). בהגדרה זו, קיימת הרחבה של זיהוי
.הצורך גם לאוכלוסיות שאינן חוצות את הסף הקליני, לצד פיתוח מענים מותאמים ומניעה ראשונית בקהילה
2
.
עדכון כלי אבחון ומדדים למצב החדש
התאמת כלי האבחון והמדדים למדידת פוסט־טראומה וחוסן למציאות שלאחר7
באוקטובר, במטרה למדוד רמות סבל ופגיעה
."בתפקוד באופן המשקף את "הנורמלי החדש
3
.
זכאות, נכות ותפקוד
מעבר ממודל פיצוי המבוסס על הוכחת חוסר תפקוד למודל המעודד תפקוד, תוך
הפרדת מסלול הזכאות לטיפו ל ממסלול
הפיצוי הכספי על נכות.
4
.
חיזוק מערך ההכוונה והליווי לנפגעי טראומה
יצירת תפקיד ייעודי ומוסדר של גורם "מנתב" בעל סמכות מקצועית ומשפטית, שיפעל לצד המטפל ויוביל את הנפגעים
.למסלולים ולמענים הנכונים
5
.
חיזוק ההכשרות לגורמים המטפלים בטראומה
הרחבת והעמקת ה.הכשרות למטפלים בכל הרמות, כולל שילוב ידע עדכני על טראומה, חוסן ומענים מבוססי־ראיות
6
.
קידום שיח ציבורי המדגיש חוסן והתאוששות
שינוי הנרטיב הציבורי מהתמקדות בפתולוגיה בלבד אל הדגשת התאוששות, שימור יכולת ותפקוד, והצגת סיפורי חוסן
.והחלמה כמודל לחיקוי
8
1
.הגדרות רצף פוסט־טראומתי ומניעה ראשונית
רקע
ההבחנה הנוכחית (הקלינית) בין "פוסט־טראומתי" לבין "לא פוסט־טראומתי" מצומצמת שאינה משקפת את רצף המצבים
הקיים לאחר חשיפה לאירוע טראומטי. חלק גדול מהאוכלוסייה מושפע טראומטית אך אינו עומד בסף האבחון הקליני, ולכן היום
אינו זכאי לקבלת מענה מותאם. מצב זה מחזק תפי .סות ציבוריות לא מדויקות ומונע התערבויות מניעתיות אפקטיביות
המלצה ראשית
פיתוח והטמעה של רצף הגדרות וקטגוריות פוסט־טראומה, הכולל שלבים קדם־קליניים, ויצירת מערכת מניעה ראשונית נגישה
.בקהילה
סעיפי יישום אפשריים
●
הרחבת האינטייק כך שיכלול לא רק מונחים .קליניים, אלא גם מדדי חוסן ותפקוד
●
"פיתוח מודל "טיפת חלב לטראומה–
שירותי מעקב ותמיכה קהילתיים (למשל, דרך רופאי משפחה) לצורך איתור
.מוקדם של צורך והכוונה למשאבי חוסן
●
( חובת שימוש בטיפולים מבוססי ראיות, תוך שילוב מערכות מדידהBased Care
-
Measurement
) וניהול מקרה
(
Case Management
) לאורך זמן. זאת תוך פתיחת אפשרויות טיפול הוליסטיות רחבות יותר, ושימוש בהן לצד טיפולים מבוססי
.ראיות, תוך מדידה ודיווח גם שלהן
●
.הכשרות ייעודיות לגורמי טיפול, חינוך ורווחה בנושא זיהוי וטיפול במצבים קדם־קליניים
שאלות פתוחות לדיון)(פתוח להוספות כמובן של חברי המועצה
●
?כיצד ניתן להבטיח שמערכת הרצף לא תוביל לאבחון־יתר או לסטיגמטיזציה מיותרת
●
מהם המדדים המדויקים לחוסן ותפקוד בשלב הקדם־קליני? איפה להכניס את מדדי התפקוד ככלי להערכת יעילות
התערבויות למול המדידה הקיימת היום שהיא בעיקרה תסמי ?נית
●
האם יש צורך בקמפיין ציבורי לעדכון השיח–
?"מ"מחלה" ל"חוסן והתמודדות
9
2. עדכון כלי אבחון ומדדים למצב החדש
רקע
.המציאות שלאחר השבעה באוקטובר יצרה עלייה משמעותית במצוקה הנפשית, אך לא תמיד ברמה של פתולוגיה קלינית
ייתכן שה"נורמלי" החדש כולל רמות מצוקה ותפקוד שונות מבעבר, והכלים הקיימים (כגון קריטריוני ה־DSM
) אינם מותאמים
במלואם להבחנה בין מצוקה נורמלית לבין פתולוגיה .)…"("שרוט תפקודי
בנוסף, הקשר בין הכרה בנכות לבין חוסר תפקוד יוצר עיוות במערכת—
תפקוד משופר עלול לשלול זכאות, למרות תרומתו
.להחלמה
המלצה ראשית
,עדכון כלי האבחון, המדדים והקריטריונים לזכאות לטיפול, כך שישקפו את רמות המצוקה, התפקוד והחוסן במציאות הנוכחית
.ויעודדו שימור ושיפור תפקוד
סעיפי יישום אפשריים
●
( פיתוח מדד סבלDistress Index
) המתבסס על פרמטרים של תפקוד, חוסן ואיכות חיים, ולא רק על סימפטומים
קליניים
●
שילוב ( סולמות תפקוד ורווחהbeing)
-
well
כבר בשלב האינטייק, כדי להעריך לא רק סימפטומים אלא גם יכולת
תפקו ד והשתלבות חברתית
●
הטמעת מדידה רב־רמתית:
1.
פרט –
.סימפטומים, תפקוד, רווחה
2.
קהילה –
.רמת חוסן ושירותי תמיכה
3.
מערכת לאומית –
.מגמות כלליות בבריאות הציבור
●
:יצירת שני מסלולים נפרדים
1.
זכאות לטיפול—
.ללא קשר לאחוזי נכות
2.
פיצוי כספי על נכות —
נפרד מהזכאות.לטיפול
●
בחינה מחודשת של תזמון הפנייה למשרד הביטחון וביטוח לאומי—
הקדמת טיפול ודחיית בירוקרטיה כדי להפחית
חיזוק של דפוסי חוסר תפקוד. כיום, תחת רפורמת ״נפש אחת״, הפתרון חלקי ואינו מאפשר התאוששות תפקודית ללא חשש
.לפגיעה בזכאות עתידית
10
●
,הטמעת גישות בינלאומיות, כגון מודל סינגפורVA
וCohen Veteran's Network
, המעודדות פיצוי מבוסס תפקוד
.ומדידה רציפה של הסתגלות
●
מומלץ לגבש התייחסות טיפולית ייחודית לפגיעה מוסרית. על פי מחקרים ועדויות קליניות, טיפולי חשיפה אינם
מספקים מענה במקרים אלה, ואף על ולים להחמיר את המצוקה. נדרש פיתוח של ערוצי טיפול אחרים וייעודיים להתמודדות עם
.פציעה זו
●
.יצירת תפקיד "מנתב זכויות" עם סמכות משפטית ומקצועית, המפריד בין גורם מטפל לבין גורם מתכלל
●
הבטחת מנגנוני בקרת איכות מתמשכים, למען אחידות ואמינות בכלל מערכות האבחון והטיפול, במיוחד לנוכח
.העלייה הדרמטית במספר הפניות
שאלות פתוחות לדיון
●
?מהם המדדים שיבטיחו הבחנה נכונה בין מצוקה נורמלית לבין פתולוגית במציאות החדשה
●
?כיצד ניתן להבטיח שמודל חדש לא יפגע בזכויות קיימות או יפחית נגישות לטיפול
●
כיצד להבטיח שימוש אחיד ?)במדדים בכלל המערכות (קופות, משרד הביטחון, הצבא
●
?"האם ואיך ניתן לשלב מרכיבי חוסן והחלמה בתקשורת הציבורית, כדי לשנות את הנרטיב מ"חולי" ל"התאוששות
3
. זכאות, נכות ותפקוד
רקע
,במודל הקיים, ההכרה בנכות בשל "פוסט־טראומה" מותנית בהוכחת חוסר תפקוד. מצב זה יוצר פרדוקס: חיזוק התפקוד
שהוא יעד טיפולי מרכזי, עלול לפגוע בזכאות לפיצוי. מטפלים נאלצים לדווח על תפקוד ירוד כדי להבטיח זכויות, מה שמייצר
.תסכול מקצועי ופוגע במוטיבציה לשיקום
המל צה ראשית
הפרדה או אפילו היפוך הזיקה בין זכאות לטיפול (לרבות שיקום) לבין זכאות לפיצוי כספי, תוך מעבר ממודל שמתגמל חוסר
.תפקוד למודל שמעודד ומתגמל כלכלית חזרה/שמירה על תפקוד
סעיפי יישום אפשריים
●
:יצירת שני מסלולים נפרדים
1
.
מסלול טיפול – זכאות לטיפול ושירותי שי.קום ללא קשר לאחוזי נכות
11
2
.
מסלול פיצוי –
.פיצוי כספי על נכות, בהתאם למדדים נפרדים
●
:בחינת מודלים בינלאומיים המשלבים תמריץ כספי לתפקוד פעיל, כגון
■
סינגפור –
.מודל המתגמל כלכלית חזרה לתפקוד
■
VA
)(ארה"ב–
.שימוש שיטתי במדדי תפקוד כחלק מתהליך קביעת הזכאות
■
Cohen Veterans Network
–
.מודלים להערכה מתמשכת של תפקוד והסתגלות כחלק מהטיפול והזכאות
●
קביעת גורם מלווה ומנתב עצמאי (בעל מעמד משפטי) שיפנה את הנפגעים למסלולים המתאימים, בהפרדה מהגורם
.המטפל
●
פייל.וט עם קבוצות מוגדרות, לבחינת השפעת שינוי המדיניות על תפקוד ושיקום לאורך זמן
שאלות פתוחות לדיון
●
?כיצד ניתן להבטיח שמדדי התפקוד יהיו מהימנים אובייקטיביים
●
?מהו פרק הזמן המינימלי האופטימלי בין אירוע טראומה לבין קביעת אחוזי נכות
●
כיצד למנוע "הדבקה" של ?תביעות פיצוי מיותרות מבלי לפגוע בנפגעים אמיתיים
4. חיזוק מערך ההכוונה והליווי לנפגעי טראומה
רקע
נפגעי טראומה—
ובפרט הלומי קרב—
,נדרשים כיום להתמודד עם מערכת מורכבת של גופים, נהלים ומסלולים בירוקרטיים
כאשר אין להם ליווי צמוד ומקצועי המכוון אותם למענים ה טיפוליים, הכלכליים והחברתיים המתאימים. מצב זה יוצר פער בין
.יכולות התפקוד לבין ההכרה הרשמית בנכות, ולעיתים אף מעודד אי־תפקוד כתנאי לזכאות לפיצוי
בדיון הוצע להקים מערך
מנתבים(Navigators)
,שיתמקדו בהתאמת המסלול הנכון לכל נפגע, באופן מנותק מהגורם המטפל
מתוך .הבנה שהפרדה זו חיונית למניעת ניגודי עניינים ולהבטחת ראייה מערכתית רחבה
המלצה עיקרית
הקמת תפקיד ממוסד של
מנתב
,בעל הכשרה מקצועית ייעודית, סמכות משפטית, וגישה מלאה למשאבים הבין־מערכתיים
שילווה את הנפגע לאורך תהליך ההתמודדות והשיקום—
מהפנייה הראשונית ועד ה .שגת יציבות תפקודית
סעיפי יישום אפשריים
1.
הגדרת תפקיד וסמכויות
○
.יכולת להפנות לטיפול ללא קשר לאחוזי נכות
○
.)סמכות לפעול מול כלל הגורמים הרלוונטיים (משרד הביטחון, ביטוח לאומי, קופות חולים, רווחה
○
אחריות לשימור רצף הטיפול גם בעת שינוי סטטוס רפואי או זכאות .רשמית
12
2.
הפרדה מהגורם המטפל
○
.יצירת חיץ ברור בין הטיפול הקליני לבין תהליך הניווט במערכת
○
.מניעת מצב שבו מטופלים נאלצים להצהיר על חוסר תפקוד לצורך השגת זכאות
3.
הכשרה ייעודית
○
.התמחות בזיהוי צרכים מורכבים של טראומה מתמשכת
○
הכשרה בעבודה רב־מערכתית ושילוב .מענים הוליסטיים
4.
מעקב והערכה
○
.בניית מנגנון מדידה שיבחן את התאמת המענים, התקדמות המטופל ורמת התפקוד לאורך זמן
○
.שימוש בכלים טכנולוגיים לאיסוף נתונים ולשמירה על רצף טיפולי
שאלות פתוחות לדיון במועצה
●
כיצד יוגדר המעמד המשפטי של המנתב, ובאחריות איזה גוף ?יפעל? מאילו מקצועות יצמח המקצוע
●
?מהי החלוקה האופטימלית בין היקף הכשרה קלינית לבין הכשרה אדמיניסטרטיבית/משפטית
●
?כיצד תמנע כפילות מול שירותים קיימים בקופות חולים, ברווחה או בצה"ל
●
?האם המנתב ילווה גם מטופלים בשלב קדם־קליני או רק מאובחנים רשמית
5
.קידום שיח ציבורי המדגיש חוסן, התאוששות ומשמעות לצד הפוסט־טראומה
:רקע
,הדיון בשולחנות העגולים העלה כי השיח הציבורי בישראל סביב פוסט־טראומה נוטה להתמקד בעיקר בהיבטים של פגיעה
חולי ואובדן תפקוד. דימוי זה מקבע תפיסה פסימית ולעיתים מייצר נורמות בעייתיות, כגון "הכרה מדבקת" ותחושת
"פראייריות" בקרב מי שאינו תובע פיצוי. בנוסף, מיעו ט הדגשת סיפורי החלמה והתחזקות עשוי לפגוע במוטיבציה של נפגעים
לשיקום ובאמון הציבור ביכולת של טיפול ותמיכה ליצור שינוי חיובי. חברי המועצה ציינו את הצורך בעדכון הנרטיב כך שישקף
גם את יכולת ההחלמה, החזרה לתפקוד, והמשמעות שניתן למצוא לאחר טראומה. הדבר עולה בקנה
אחד עם המסקנות
.מהדו"ח הקודם, שהדגיש את חשיבות המשאבים הפסיכו־חברתיים והחיבור לקהילה בתהליכי ההחלמה
:המלצה ראשית
לקדם א
סטרטגיה תקשורתית לאומית
,שתציג באופן מאוזן את אתגרי הפוסט־טראומה לצד דוגמאות ממשיות של החלמה
חיזוק משאבים אישיים וחברתיים, ויצירת משמעו .ת
13
:סעיפי יישום אפשריים
1
.
פיתוח קמפיין ציבורי
בשיתוף משרד הבריאות, משרד הביטחון וארגוני חברה אזרחית, שיציג סיפורי חוסן והצלחה
מגוונים, כולל של נפגעי טראומה שאינם עומדים בהגדרה הקלינית שלPTSD
.אך חוו טראומה משמעותית
2
.
שילוב נרטיב חיובי בתקשורת
הממסדית –
הנחיות ודיאלוג עם כלי תקשורת על איזון הסיקור בין תיעוד פגיעות לבין
.הצגת סיפורי התאוששות
3
.
שיתוף קהילות פגיעות בשיח –
יצירת פלטפורמות לנפגעים עצמם, בני משפחותיהם ומטפלים לשתף חוויות של
.שיקום והתחזקות
4
.
הטמעת חוסן בשיח החינוכי – שילוב תכנים בבתי ספ.ר ובמתנסים המדגישים אסטרטגיות התמודדות ומודלים לחיקוי
5
.
מחקר ומדידה –
.הערכת השפעת שינוי הנרטיב על פניות לטיפול, מדדי חוסן והפחתת סטיגמה
:הערכה
החלת נרטיב ציבורי המדגיש חוסן והתאוששות יכולה לשנות את האופן שבו החברה רואה את נפגעי הטראומה ואת
הפוטנציאל שלהם לשוב לתפקוד. פעולה זו עשויה להפחית סטיגמה, לעודד פנייה מוקדמת לטיפול, ולחזק את תחושת
המסוגלות הן בקרב נפגעים והן בקרב אנשי מקצוע. עם זאת, נדרש תיאום בין גורמי ממשלה, תקשורת וארגוני שטח כדי
.להבטיח עקביות, רגישות תרבותית ומסרים מבוססי ראיות
6. חיזוק מענים ייעודיים לילדים, נוער ומשפחות במצבי טראומה
:רקע
,דיוני השולחנות העגולים והנתונים מהשטח מצביעים על עלייה ניכרת בפניות של ילדים ונוער מאז תחילת המלחמה. עם זאת
חלק מהפניות אינן נובעות ישירות מ-
PTSD
, אלא השפעות עקיפות של המלחמה—
כגון לחץ משפחתי, שינויים בדינמיקה
הביתית, ועומס רגשי מצטבר. נמצא פער בולט בין
( שיעור הפגיעה התפקודית בילדים מהחברה הערבית70%
) לבין ילדים
( יהודים30%
), מה שמעלה את הצורך בהתערבויות מותאמות תרבותית. בנוסף, קיים מחסור במענים מערכתיים המשלבים את
.כלל הגורמים המטפלים בילדים ובני נוער, הן ברמת בתי הספר והן ברמת השירותים הקהילתיים
המלצה :ראשית
,לפתח ולהרחיב מענים ייעודיים לילדים, נוער ומשפחות, המותאמים תרבותית ומבוססי ראיות, עם דגש על איתור מוקדם
.מניעה ראשונית וחיזוק חוסן משפחתי
14
:סעיפי יישום אפשריים
●
פיתוח מודל לאיתור מוקדם בבתי ספר, בשיתוף עם אנשי חינוך, פסיכולוגים.חינוכיים, ורופאי משפחה
●
.יצירת תכניות התערבות הוליסטיות המשלבות טיפול פרטני, קבוצתי ומשפחתי
●
.שילוב הכשרות ייעודיות לאנשי מקצוע בתחום החינוך והבריאות לזיהוי סימני מצוקה מוקדמים
●
התאמת פרוטוקולי טיפול לצרכים תרבותיים ייחודיים, במיוחד במגזר הערבי.והדרוזי
●
.הקמת מערך תמיכה קהילתי המאפשר רצף טיפולי בין מסגרות החינוך, הקהילה והמערכת הרפואית
:היגיון והשלכות
התייחסות ממוקדת לאוכלוסיית הילדים והנוער תסייע במניעת החרפה של תסמיני טראומה ותצמצם את ההשלכות ארוכות
הטווח על התפקוד החברתי, הלימודי והנפשי. השקעה מוקדמת במענים מותאמים תרבותית תתרום לצמצום פערים בין
.קבוצות אוכלוסייה שונות, ותחזק את החוסן הקהילתי הכולל
15
סיכום ומבט קדימה
הדו"ח הנוכחי משקף תמונת מצב עדכנית של האתגרים במענה לנפגעי טראומה בישראל, כפי שעלו בנתונים, בהרצאות
המומחים ובדיוני השולחנות העגולים. הוא מצביע על מגמות מובהקות–
החל בעלייה בשיעורי פנייה לטיפול באזורים שנפגעו
ישירות, דרך תופעות של "ה כרה מדבקת" וניגוד בין נכות לתפקוד, ועד לצורך להרחיב את ההגדרות והמדדים כך שישקפו את
המצב הנורמלי החדש שנוצר מאז ה-
7
.באוקטובר
הממצאים מצביעים על הצורך לעבור מפרדיגמה צרה, המתמקדת בעיקר בטיפול פרטני ובסימפטומים פתולוגיים, לפרדיגמה
רחבה ומערכתית המשלבת חיזוק
חוסן, עוגנים בקהילה, ומניעה ראשונית. הדבר כולל הכרה במגוון מצבי פגיעה– מהקדם -
קליני ועד להפרעות פוסט-
טראומטיות מלאות–
לצד הרחבת המענים לילדים, נוער ומשפחות, והבטחת הכשרות ייעודיות לכלל
.הגורמים המטפלים
ההמלצות שהתגבשו בחלק4
נועדו לגשר בין האתגרים לזירה המעשית, ולספק כיווני פעולה ברורים שיכולים להתממש בטווח
הקצר והבינוני. יישומן מחייב שיתוף פעולה בין-
משרדי הדוק, עיגון חקיקתי ותקציבי במידת הצורך, והטמעה הדרגתית המלווה
.במחקר ומדידה שיטתית
מעבר להמלצות המפורטות, עלתה בדיונים חשיבות מיוחדת בהדגשת
אוכלוסיות פ
גיעות נוספות –
עולים חדשים, קהילות
חרדיות ועובדי מערכת הבריאות–
אשר מצבן מחייב התאמות ייחודיות במערך הטיפול והשיקום. שילוב ממוקד של מענים
.לקבוצות אלו הכרחי כדי להבטיח מענה כוללני והוגן לכלל האוכלוסיות שנפגעו
המועצה הלאומית לפוסט-
טראומה תמשיך בתהליך ההתעדכנות, תוך שמירה על דיאלוג פתוח עם כלל בעלי העניין –
,מטפלים
נפגעים, משפחות, רשויות מקומיות, משרדי ממשלה, וארגוני חברה אזרחית. אחת ממטרותיה המרכזיות בתקופה הקרובה
תהיה הפיכת ההמלצות למתווים אופרטיביים, תוך התאמתם למציאות המשתנה, וניטור שיטתי של השפעתם .בשטח
הצלחת היישום תלויה ביכולת המערכת לפעול באומץ לשינוי מבני, להתמיד במעקב והערכה, ולהציב את הצרכים של הנפגעים
–
במלוא המורכבות והגיוון–
.במרכז
16
אינדקס
תקציר מנהלים- עדכון המלצות
סעיף
( המלצה קודמת2023
) ג
( המלצה עדכנית2025
)כ
עיקרי ההמלצה
הבדלים עיקריים
1
. הגדרות רצף פוסט־
טראומתי ומניעה
ראשונית
הגדרות קיימות מתמקדות ב -
PTSD
קליני. יש להרחיב את
המענים וההגדרות לאוכלוסיות
המצויות במצב טרום-
קליני
ולפתח מודלים למניעה
.ראשונית
הגדרת רצף פוסט־טראומתי
הכולל קדם-
קליני, הרחבת
האינטייק למונחי חוסן, והטמעת
מודלים של מניעה ראשונית
בדומה ל'טיפות חלב' אוGP
.
הרחבת ההגדרות לכלול
מצבים קדם־ קליניים וחיזוק
מערכי מניעה ראשונית
בקהילה
ההמלצה החדשה כוללת הרחבה
מבנית לאינטייק ומודלים של
מניעה ראשונית, ולא רק הרחבת
.ההגדרה
2
. עדכון כלי אבחון
ומדדים למצב החדש
כלי האבחון אינם מותאמים
למצב הנוכחי לאחר אירועים
לאומיים רחבי היקף. יש
לעדכנם כך שישקפו את
.''הנורמלי החדש
עדכון כלי האבחון כך שישקפו
,את השינויים ברמת הסבל
,התפקוד והחוסן במצב הנוכחי
כולל התאמות בין-
דוריות
.ואוכלוסיות שונות
התאמת הכלים והמדדים
ל"נורמלי החדש" שלאחר ה־
7.10
, תוך שילוב מדדי תפקוד
( ורווחהbeing
-
well
) לצד
.סימפטומים קליניים
ההמלצה החדשה מדגישה
התאמות בין -
דוריות ושונות
תרבותית, מוסיפה מדדי תפקוד
ורווחה, וכן חשיבות לבקרת איכות
מתמשכת (עבודת פרוכטר–
בן
.)גרשון
3
. זכאות, נכות
ותפקוד
מודל הזכאות והפיצוי מבוסס
כיום על אחוזי נכות, תוך תלות
בהוכחת חוסר תפקוד. נדרשת
בחינה מחדש של הקר יטריונים
והפרדה בין פיצוי כספי לבין
.זכאות לטיפול
:יצירת שני מסלולים נפרדים
זכאות לטיפול ללא תלות באחוזי
נכות, ומסלול פיצוי כספי על
נכות. מעבר ממודל פיצוי על
חוסר תפקוד למודל המעודד
תפקוד. חיזוק ההבנה בין תפקוד
להכרה והפחתת תמריצים
.שליליים
מעבר ממודל פיצוי על חוסר
;תפקוד למודל המעודד תפקוד
הפרדת זכאות לטיפול מהפיצוי
הכספי
ההמלצה החדשה מוסיפה פירוט
על יצירת מסלולים נפרדים
והדגשה של עידוד תפקוד, לא רק
שינוי קריטריונים, וכן שואבת
השראה ממודלים בינלאומיים
,(סינגפורCohen Veterans
VA,
Network).
4
.
חיזוק מערך
ההכוונה והליווי
לנפגעי טראומה
הצורך במערך הכוונה מובנה
לנפגעים, עם הפרדה בין הגורם
.המטפל לבין גורם המנווט
הקמת מערך הכוונה וליווי
משפטי ומקצועי לנפגעי
,טראומה, עם מעמד מוגדר
והפרדה ברורה בין הגורם
.המטפל למנווט
הקמת מערך מתכלל המלווה
את הנפגעים
ומנתב
למסלולים מתאימים
ההמלצה החדשה כוללת חיזוק
מעמד משפטי ומקצועי של
המנווט, לא רק הקמת מערך
.הכוונה
5
. קידום שיח ציבורי
,המדגיש חוסן
התאוששות ומשמעות
לצד הפוסט־טראומה
הצורך בשינוי השיח הציבורי כך
שיכלול גם דימוי של החלמה
וחוסן, ולא רק תיאורי.פתולוגיה
קידום קמפיינים ונרטיב ציבורי
המשלבים חוסן, משמעות
,והחלמה לצד הפוסט־טראומה
תוך הפחתת הסטיגמה והדגשת
.התאוששות
שינוי השיח הציבורי
מהתמקדות בחולי לפיתוח
נרטיב של התאוששות וחיזוק
ההמלצה החדשה מוסיפה מרכיב
,של משמעות והפחתת סטיגמה
לא רק שינוי .השיח
6
. חיזוק מענים
ייעודיים לילדים, נוער
ומשפחות במצבי
.טראומה
המלצות לחיזוק מענים ייעודיים
לנוער וילדים, כולל התאמתם
להקשרים תרבותיים
.וקהילתיים
,פיתוח והרחבת מענים לילדים
נוער ומשפחות, עם דגש על
פערים בין -
תרבותיים (למשל
בחברה הערבית) ועל שילוב
טיפול משפחתי והקשרי חוסן
.קהילתיים
פיתוח מענים מותאמים גיל
ותרבות למשפחות, בדגש על
קהילות מוחלשות, כולל עולים
חדשים, קהילות חרדיות
ועובדי מערכת הבריאות לצד
ילדים, נוער וקהילות
.ערביות/דרוזיות
ההמלצה החדשה מדגישה פערים
תרבותיים והקשרים משפחתיים
כחלק מהטיפול , וכן הרחבה
,לאוכלוסיות נוספות (עולים, חרדים
.)עובדי בריאות
17
המצב היום - מקורות
(יום החשיבה המרוכז של המועצה הלאומית לפוסט טראומה6.8.2025
)
אובדנות בישראל-
פרופ׳ גיל זלצמן
הנקודת־מוצא היא בעיית המידע: קשה לקבוע ודאות לגבי סיבת המוות, וחלק לא מבוטל ממקרי התאבדות מסווגים בתעודות
פטירה בדרכים שמטשטשות את המספר האמיתי. מחקר מחוזי שנבדק בהרצאה הצביע על טווח שגיאה משמעותי (הערכת
תת־דיווח של כ־25%
–
30%
.). לכן כל קריאה של מגמות חייבת להיעשות בזהירות, ובעיקר כשמפרקים לתת־קבוצות
בתמונה הארצית הרחבה, שיעו
ר התמותה בהתאבדות בישראל נמוך יחסית לסטנדרט העולמי (כ־6.4
ל־100,000
לעומת
~
10.5
בעולם), והדפוס הרב־שנתי לפני המלחמה מאופיין בירידה מתמשכת בקרב גברים מ־2003
, עם עלייה מסוימת בשנים
האחרונות. קבוצת הסיכון הגבוהה ביותר היא בני75
ומעלה, בשני המגדרים—
ולא צעיר ים. בהקשר של משברים לאומיים
ומלחמות, ההרצאה חידדה דפוס מוכר: בזמן האירוע עצמו לא נראית “קפיצה” ישירה בהתאבדויות; להפך, נצפתה ירידה
בסימנים עקיפים כמו פניות אובדניות לקווי סיוע (לצד עלייה גדולה בפניות מצוקה כלליות). יחד עם זאת, מיד לאחר תום לחימה
עלול להופי .ע תיקון־עודף (עלייה מאוחרת), ולכן נחוצה דריכות למדדים אחרי הגלים הראשונים
חשוב להבחין בין התאבדויות לניסיונות התאבדות: אלה אינן אותה תופעה. נשים נוטות לבצע יותר ניסיונות, וגברים מתאבדים
בפועל יותר—
והסיכון לניסיון עתידי עולה בנוכחות פגיעה עצמית לא־אובדני ת ובמיוחד בדיכאון. לפי המצגת, שיעורי ניסיונות
התאבדות בישראל היו יציבים יחסית בשנים2006
–
2020
; בדברי המרצה צוין כי בשנים האחרונות נרשמה ירידה, אך יש לזכור
.שהמדידה בתחום זה מורכבת מאוד
בקרב ילדים ונוער נצפתה בעולם עלייה משמעותית בעשור האחרון. ההרצאה קישרה את המגמה לעלייה בחשיפה למדיה
~חברתית ולהשלכותיה (המרצה ציין אומדנים של השפעה ניכרת, בסדר גודל של כ50%
,עלייה, ברמה עולמית). זהו אות גלובלי
לא ייחודי לישראל, והוא מחייב קריאה זהירה של נתוני גיל—מגדר—
.חשיפה
בהקשר הצבאי עלה כי נרשמות התאבדויות בקרב מילואימניק :ים. יחד עם זאת, המרצה הדגיש שהפרשנות אינה טריוויאלית
.ייתכן שמדובר באנשים שהיו נמצאים בסיכון גם באזרחות, והדאטה הארצית הכוללת איננה מצביעה על גל־על של התאבדויות
גם כאן—
הבנה נכונה של “המכנה” (מי סופר כחייל/מילואימניק ומתי) היא תנאי לקריאה אחראית של מגמות .
לבסוף, עקרונות המניעה המוכחים נשארים העוגן: הגבלת גישה לאמצעים קטלניים (ובישראל—
,)תעדוף מדיניות גישה לנשק
,הנחיות לתקשורת, הכשרת “שומרי סף”, שאלות יזומות על אובדנות (שאינן “שותלות רעיון”), טיפול מוקדם ואגרסיבי בדיכאון
ותיאום רצף טיפול בין גורמים—
כולם
.נדבכים עם תוקף מחקרי, והם רלוונטיים במיוחד בתקופה של דחק מתמשך
18
נכון לעכשיו, האות המרכזי איננו גל התאבדויות, אלא עומס מתמשך של מצוקה וטראומה, כשבמקביל שיעור התמותה
מהתאבדות בישראל נותר נמוך יחסית בינלאומית וללא “קפיצה מלחמתית” פשוטה. בזמן האירועים ע צמם נרשמת ירידה
באיתותים אובדניים ישירים (כמו פניות אובדניות לקווי סיוע) ועלייה גדולה בפניות מצוקה כלליות; לאחר מכן עלול להופיע
תיקון־עודף, ולכן נדרש מעקב הדוק דווקא לאחר הגל הראשוני. ניסיונות התאבדות מהווים תחום שונה —
עם דפוסי סיכון
ייחודיים (בפרט בקרב נ
שים ובקשר ל־NSSI
ודיכאון), ושיעורם בישראל הוצג כיציב יחסית בעשור וחצי שלפני המלחמה. בקרב
ילדים ונוער ניכרת בעולם עלייה שבהרצאה קושרה לחשיפה למדיה חברתית; ובהקשר צבאי דווח על התאבדויות בקרב
מילואימניקים, אך עם הסתייגות מתודולוגית לגבי הגדרת האוכלוסייה וההשוואה. על פני כל א לה מרחפת בעיית מדידה מובנית
—
תת־דיווח/סיווג־יתר בתעודות פטירה —
שמחייבת זהירות בפרשנות. בתוך מגבלות אלה, קווי המניעה הקלאסיים (הגבלת
אמצעים, תקשורת אחראית, “לשאול זה בטוח”, טיפול מוקדם בדיכאון, ורצף טיפול) הם הכלים העדכניים ביותר שיש בידינו כדי
לשמור על ה .יציבות שנראית בנתונים עד כה
מגמות בריאות נפש בישראל-
פרופ׳ עידו לוריא
הנתונים שהוצגו ממחקרים וממקורות מערכתיים מצביעים על תמונה מורכבת של מצב בריאות הנפש בישראל מאז7
באוקטובר. ממצאי מחקר אורך שבוצע בין פברואר למאי2024
בקרב מדגם מייצג של תושבי הדרום והצפון מצביעים על כך
שחוויות של אובדן טראומטי, פינוי כפוי ואובדן הכנסה היו קשורות באופן מובהק לעלייה בסימפטומים של חרדה, דיכאון ו־
PTSD
. אוכלוסיות מסוימות, ובייחוד נשים וקבוצות מיעוט, נמצאו בסיכון גבוה יותר לפגיעה נפשית. מדידה נוספת שבוצעה
כחצי שנה לא חר תחילת המלחמה העלתה קשר שלילי מובהק בין רמת הכנסה לבין עוצמת הפגיעה הכלכלית (המכונה "אפקט
מתי"), והראתה כי פגיעה כלכלית–
הן סובייקטיבית והן אובייקטיבית–
מנבאת מסלולי פגיעה נפשית מתמשכים, לרבות
.דפוסים כרוניים והתפרצות מאוחרת
נתונים אפידמיולוגיים רחבי־ה
יקף של שירותי בריאות כללית, המכסים מעל מחצית מהאוכלוסייה הארצית וכ־85%
מתושבי
עוטף עזה, מדגימים עלייה חדה של פי שלושה בפניות לטיפול מרפאתי פסיכיאטרי בקרב שני המגדרים ביישובי העוטף. לצד
זאת נרשמו מגמות של עלייה בשימוש בתרופות פסיכיאטריות ובמשככי כאבים, וכן .בפניות לאשפוזים פסיכיאטריים
"בנוסף, הוצג פרויקט "עמית נפש –
מודל התערבות חדשני בו בוגרי תואר ראשון בפסיכולוגיה או עבודה סוציאלית פועלים
במרפאות רופאי משפחה, ומפעילים תהליכי "אימון" רגשי קצרים ולא טיפול פסיכותרפי מלא. עד כה השתתפו בתוכנית כ־
10,000
,מטופלים עם דגש על הנגשת השירות בפריפריה, ו־9%
.מהמשתתפים המשיכו לטיפול נוסף לאחר סיום התהליך
נכון לעכשיו, ניכרת השפעה משולבת של פגיעה כלכלית ותסמיני בריאות נפש, עם פערים בולטים בין שכבות הכנסה והבדלים
מובהקים בחרדה, דיכאון ו־PTSD
כחצי שנה אחרי האירוע. יישובי העוט ף חווים עומס ניכר במערכת המרפאות, עם עלייה של
פי שלושה בפניות טיפוליות. לצד זאת, מופעלים מודלים חדשניים בקהילה–
”דוגמת “עמית נפש–
המרחיבים את המענה
הנפשי מעבר למסגרות פסיכיאטריות קלאסיות, במיוחד בפריפריה. עם זאת, ישנם תחומים שבהם הידע עדיין חסר, למשל לגב י
.השפעות מיקרודוזינג של קנאביס, והם מחייבים המשך מעקב והערכה מבוססת נתונים
19
מסגור קליני-
דחק מתמשך - פרופ׳ אריה שלו
:המסגור המרכזי משנה כיווןPTSD, כפי שאנו מכירים מהמודל האירועי-חד-
פעמי, אינו עוד המופע האנושי העיקרי של
התקופה. מי שנפגע בתחילת המלחמה “א ז”, מצוי “היום” במצב של הפרעה מתמשכת עם נזק מצטבר ושחיקה, על רקע
.חשיפה מתמשכת לאיומים, אובדנים והרס שגרת חיים
מתוך ההבנה הזו, שלו מציע מוקדי פעולה ויעדים חדשים בקו הראשון: ייצוב, מניעת הידרדרות, הכלה, הקלה, ורק אז טיפול
ייעודי. זהו מעבר מתפיסה שממקדת את כ ל האנרגיה ב”מלחמה בתסמיניPTSD
” אל החזקה לאורך זמן והורדת עומס, עד
.שהקרקע מאפשרת להתקדם להתערבויות ממוקדות יותר
ביקורתו על “ארגז הכלים המוכר” חדה: רבות מן ההתערבויות הקצרות שנבנו ל -
PTSD
אחרי אירוע שהסתיים נותנות הקלה אך
רק מיעוט מגיע להחלמה; שיעורי הנטישה גבוהים; וחשוב לא פחות—
מעל50%
מן הנפגעים אינם פונים כלל לטיפול. לכן, לצד
הגדרה מחודשת של “קו ראשון”, יש צורך גם בהגדרה ובניית שרשרת טיפול לקו שני, תוך דגש על תזמון נכון והתאמת
יכולות—
.לפני שמכניסים רכיבי חשיפה או עיבוד אינטנסיביים
בהתאם, הוא מצביע על מטרו ת חלופיות להערכה ולטיפול שאינן תסמינאיות בלבד: לבחון את יכולת ההסתגלות, ההישרדות
.וההתמודדות, את מה שעדיין מרכזי ופעיל בחיי האדם ואת היכולות השיוריות, לצד גורמי הדחק החיצוניים שממשיכים ללחוץ
זהו שינוי דגש: מ”מה הבעיה?” ל-“מה מחזיק?” ו-“מה צריך כדי שלא יקרו .”?ס
( בליבת ההחלמה עומדים משאבי החלמה קונקרטיים: השתייכות חברתית, קשרי התקשרותattachment bonds /
confidents), עוגנים בחיים, משמעות ושליחות, ו-שימור זהות ודימוי עצמי. מולם—
,חסמים שיש לאתר ולנטרל: בדידות
,הזנחה, חיים כאוטיים והיעדר עוגנים, שליטה רגשית לקויה קריסת קשרי התקשרות ו -
תקשורת לקויה עם גורמי תמך. ההיגיון
.הטיפולי: לחזק שיטתית את המשאבים ולצמצם את החסמים, לא רק להפחית תסמינים
לבסוף, שלו מבקש להסיט את העיסוק מן “העבר בלבד” אל הווה ועתיד: לאבחן מחשבות, רגשות והתנהגויות שמנציחים את
הפגיעה, להפעיל תפקודי
זהות, תקווה ושאיפות, ולהשקיע בהם זמן מרכזי כחלק מהערכת מצב אישית-
מקיפה ותיעדוף מושכל
של המוקד הטיפולי—
.בראייה קלינית שמעמידה את האדם (והקשרים) לפני התוויות הדירוגיות
ד"ר כפיר פפר - חדשנות בטיפול ובמודלים קליניים ל-
PTSD
ד"ר פפר הציג את פעילות מרכז ניב ניראל בעמק חפר כמודל משולב של
קליניקה, מחקר, הכשרה וחדשנות טכנולוגית . המודל
מתבסס על שותפות הדוקה עם המועצה המקומית, ומאגד תחת קורת גג אחת)”מרפאה אינטנסיבית (“מרפאת חופים,
מרכז
טיפול יום, מרכז מחקר, מרכז הכשרה
, ובשלבים ראשו נים גם
חממה טכנולוגית
לפיתוח פתרונות בתחום. לצד הפעילות
הקלינית, המרכז פועל בזירות החינוך והרווחה ומפתח תוכניות ייעודיות לאוכלוסיות מיוחדות, לרבות ניסיון—מלווה בקשיים—
.להרחיב את המענים למיעוטים
20
חדשנות טכנולוגית
המרכז ממקד מאמצים ב
הפרעות שינה -
תופעה מרכזית ומורכבת בקרב נפגעיPTSD
, ובמיוחד בקרב ותיקי מלחמות קודמות
:שמגיעים עם היסטוריה של שימוש ממושך בתרופות או קנאביס. בין המענים
●
מעבדת שינה ביתית(
Dormot )
-
מערכתEEG
ניידת הנשלחת עם המטופל לביתו, מאפשרת ניטור איכות השינה
במקביל לטיפול ומספקת
.נתונים בזמן אמת
●
השראת גלי טטא באמצעות סאונד מותאם אישית -
בשיתוף חברה המתמחה בפיתוח קטעי שמע המסייעים
למטופלים להיכנס למצב שינה היפנוגוגי, שלעתים נפגע ב-
PTSD
.בשל שינויים בגלי המוח
התאמת טכנולוגיות קיימות ל -
PTSD
●
Deep TMS
בפרוטוקול מותאם -
במענה לבעיה שמטופלים רבים חווים יותר מאירוע טראומטי אחד, פותח פרוטוקול
חדש הכולל רכיבRET
(הקלטת המטופל עצמו), המאפשר עבודה עם אירועים מרובים. המטופלים הראשונים בפרוטוקול זה
.כבר בתהליך ליווי
●
כלי עזר דיגיטליים למטפלים -
מערכות לסיכום פגישות אוטומטי וניתוח אינטונציה וקול לזיהוי רגעים משמעותיים
.בטיפול
מודלים טיפוליים משלימים
●
טיפולי המשך מתווכים -
חיבור שתי משפחות בעלות מאפיינים דומים, כולן עם טראומה מורכבת ומתמשכת, כדי
.ליצור רשת תמיכה ולהמשיך טיפול מעבר למפגשים הרגילים
●
מדידה חוזרת וניטור התקדמות -
שימוש בשעונים חכמים למדידת מדדיbeing
-
Well
;ומעקב אחר יעילות טיפול
.קיימת כוונה להרחיב גם לניטור ביומרקרים, אך זה בשלב ראשוני
חדשנות בטיפול ומחקר
●
טיפולים מבוססי גוף -
+ במענה לקומורבידיות כמו התפרצות מחלות אוטואימוניות, שילוב שיטות כגון אסקטמין
Deep TMS.
●
שימוש במרחיבי תודעה -
מחקריMDMA
וקטמין, לרבות מחקר חדש בשםHealing Oct 7
הבוחן טיפול קבוצתי ב -
DMA
M
והשפעתו על חזרה לשירות עם תסמיניPTSD.
אתגרים ייחודיים
הנגשת טיפול למיעוטים נותרת אתגר מרכזי: קיימים שיתופי פעולה עם מטפלים מהמגזר הדרוזי, אך שיעורי הפנייה של
.מטופלים בפועל נמוכים מאוד