פרוטוקול ועדה

הכנסת העשרים-וחמש מושב רביעי פרוטוקול מס' 184 מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי יום שלישי, י"ז בטבת התשפ"ו (06 בינואר 2026), שעה 10:32 סדר היום: << נושא >> צעירים בישראל 2025 - שנתון סטטיסטי: בחינה מגדרית של פערים ואתגרים << נושא >> במסגרת ציון יום הצעירות והצעירים נכחו: חברי הוועדה: עדי עזוז – מ"מ היו"ר חברי הכנסת: עאידה תומא סלימאן יאיר לפיד ירון לוי מוזמנים: אבישי כהן – ראש מטה מינהל תעסוקת אוכלוסיות, משרד העבודה ליאור עובדיה – עו"ד, נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה, משרד הכלכלה אורית להב – מנהלת תחום פ"א מענים ותוכניות - תוכנית יתד, משרד הרווחה והביטחון החברתי יניב דיין – רשם הוצאה לפועל, ממונה על הרשמים, רשות האכיפה והגבייה עארף סוסחא – מנהל תחום בכיר, רשות הצעירים, משרד הנגב, גליל והחוסן הלאומי עדנה גרניט – מנהלת מחקר מידע ונתונים, רשות הצעירים, משרד הנגב, גליל והחוסן הלאומי תמר קרביץ – אקדמאית, מל"ג יאיר הראל – אקדמאי, מל"ג ברכי בן סימון – חוקרת עמיתה בכירה, מכון ברוקדייל ד"ר אלינה רוזנפלד – חוקרת, מרכז אדוה ד"ר יעל פרואקטור – מקדמת מדיניות וקשרי ממשל, מרכז אדוה רחלי סונגו – מנהלת קשרי ממשל, שדולת הנשים בישראל רונית לב-ארי – מנהלת מרכז ידע, בית רות לנערות וצעירות בסיכון רן מלמד – מנכ"ל נקודת מפנה נוי ברזני – אחראית התאגדויות, הסתדרות הנוער העובד והלומד, ההסתדרות החדשה יעקב אביד – לשכה משפטית, הסתדרות הנוער העובד והלומד, ההסתדרות החדשה מיכל אלטשולר – ראש תחום מדיניות חברתית, התאחדות הסטודנטים והסטודנטיות הארצית ולדימיר מושנוי – יו"ר האגודה הסטודנטיאלית, מכללת קיי ד"ר חנה קטן – ארגון אימהות בחזית מנהלת הוועדה: דלית אזולאי רישום פרלמנטרי: חבר תרגומים, יפית גולן רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> צעירים בישראל 2025 - שנתון סטטיסטי: בחינה מגדרית של פערים ואתגרים << נושא >> << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> בוקר טוב, אנחנו פותחות את הישיבה שלנו היום. אנחנו נפתח את הבוקר כמו בכל בוקר בלציין את זה שכבר 823 ימים ל-7 באוקטובר ורן גואילי עדיין נמצא בשבי החמאס, ונאחל מפה שהוא יחזור בקרוב לקבורה ראויה, בשביל משפחתו יהיה קצת נחת. אנחנו היום מתכנסות לדיון בנושא בחינה מגדרית ואתגרים של צעירות בישראל. אנחנו במסגרת של יום צעירות וצעירים בכנסת, שיזמתי כדי להעלות בצורה ממוקדת את הנושא של צעירים בישראל, 18, תלוי את מי שואלים, עד 34, עד 26, עד 36. אנחנו נתייחס לזה היום 18-36. מי שרוצה להתייחס אחרת, זה גם בסדר. כל המטרה של הדיון היא מנקודת מבט מגדרית, בעצם לתת את המקום לזוויות של נשים, נשים צעירות, ולאתגרים הייחודיים להן כאוכלוסייה כזו. אנחנו ברצף חריג מאוד של אירועים קשים לצעירות וצעירים. אנחנו אחרי קורונה, אחרי ה-7 באוקטובר, אחרי מערכות מלחמה מתמשכות, ואלה שנים קריטיות של מעבר מהשכלה לתעסוקה, של מעבר לעצמאות והתמודדות עם אתגרי חוסן שלא ידענו שצריך לייצר בשנים כל כך קריטיות. אני מזכירה גם פשיעה מגדרית חריפה של חמאס ב-7 באוקטובר, הובילה להחרפה בתוך אוכלוסיית הצעירות לצעירות שהן צעירות בסיכון. גם בתוך צעירות, חשוב לי להגיד, זה גם רצף. יש צעירות שנמצאות פה, יש צעירות שנמצאות שם, ולכן ההשפעות הן רחבות. אני מפה אקצר את דבריי, כי יש לנו שעה לדיון, ואני רוצה שכל מי שהגיע וטרח וטרחה יוכלו לדבר. אז אני מעבירה את זכות הדיבור למכון ברוקדייל, לגברת ברכי בן סימון, חוקרת ועמיתה בכירה, על מנת להציג את המצגת. << אורח >> ברכי בן סימון: << אורח >> תודה רבה. קודם כל באמת תודה רבה, חברת הכנסת עדי עזוז, על ההזמנה לפה. אנחנו באמת מעריכים את תשומת הלב שניתנת לשנתון צעירים בישראל, ואנחנו מקווים שהתעודה תהפוך את זה לכלי שישמש את כולם. כמו שנאמר, אני ברכי בן סימון ממכון ברוקדייל, אני חוקרת בצוות ילדים, נוער וצעירים, ואת שנתון צעירים בישראל אנחנו מוצאים בפעם השנייה בשותפות עם רשות הצעירים במשרד הנגב, הגליל והחוסן הלאומי, והם נמצאים פה והם יוכלו גם להוסיף ולהגיב על הדברים. (הצגת מצגת) נתחיל רגע למה צעירים הם פגיעים? מה הופך צעירים לפגיעים במיוחד? ואת כבר קצת הזכרת את זה, אבל שלב המעבר לבגרות הוא שלב פגיע בגלל כל השינויים שקורים בו. יש חשש גדול לשיבושים בהתפתחות הנורמטיבית של צעירים, בטח במצבי משבר כמו שהם חוו בחמש השנים האחרונות, גם הקורונה, גם המלחמה. אני חושבת שהיום, אחרי שנתיים וחצי מתחילת המלחמה, פחות רלוונטי לשאול את השאלה הזאת, למה צעירים הם פגיעים. אני חושבת שהם הרבה יותר נוכחים, ועדיין יש הרבה מה לעשות. ואם אנחנו נשאל למה להסתכל על זה גם מנקודת מבט מגדרית, זה כי באמת בשלב הזה, שלב המעבר לבגרות, זה השלב של השלמת כל מיני משימות, כמו למשל גיבוש זהות, רכישת השכלה גבוהה, כניסה לשוק העבודה. פערים שמתחילים בגיל הזה, בדרך כלל נמשכים לכל אורח החיים. זאת אומרת, כבר בשלב הזה צריך לתפוס את הדברים. יש בישראל כ-2.3 מיליון צעירים בני 18-34, שהם 23.6% מהאוכלוסייה בישראל. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> יש לי שאלה, ביחס לעולם, את יודעת להגיד איפה אנחנו עומדות, נגיד לאירופה? איפה ישראל נמצאת? << אורח >> ברכי בן סימון: << אורח >> מבחינת האחוז של הצעירים? << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> היחס של הצעירים. << אורח >> ברכי בן סימון: << אורח >> אנחנו יחסית נחשבים אוכלוסייה צעירה. כן, נכון. כי יש פה ילודה יותר גבוהה, ואנחנו אוכלוסייה צעירה. בטח בקרב צעירים ערבים, האחוז שם אפילו גבוה יותר, הוא מתקרב ל-30% מתוך כלל הערבים. אנחנו מדברים על הרבה מאוד צעירים. אם נדבר רגע על השכלה, מצד אחד אנחנו רואים מגמה קבועה של עלייה ברמת ההשכלה לאורך השנים, אבל הפערים בין הגברים לנשים נשארים. רמת ההשכלה של הנשים גבוהה יותר משל הגברים. זה ככה לאורך כל השנים, אנחנו רואים באמת יתרון נשי במובן הזה לנשים. אנחנו גם רואים יותר נשים שמיוצגות בתואר שני, גם סטודנטיות וגם מקבלות תארים, וגם נשים פחות נושרות. למשל, מתואר ראשון, הגברים נושרים הרבה יותר מאשר נשים. אבל מה? היתרון הזה של ההשכלה בעצם לא מתורגם אצל נשים. אם אנחנו מדברים על מדדים קלאסיים, אנחנו יכולים לומר, כן, נשים עושות את מה שבעצם מצפים מהן מבחינת מדדי התפתחות. הן רוכשות השכלה, אבל הדבר הזה לא מתורגם לשוויון מגדרי. זאת אומרת, אנחנו לא רואים את זה אחר כך בתעסוקה, ואנחנו נראה את זה עכשיו פה בשקף. בתעסוקה צריך להסתכל על שני דברים. אחד, קודם כל, שיעורי ההשתתפות. מבחינת שיעורי השתתפות אנחנו רואים פה הבדלים בין יהודים ואחרים וחרדים, לבין צעירים ערבים. בקרב צעירים יהודים ואחרים ובקרב צעירים חרדים, שיעור ההשתתפות של נשים, שיעור המועסקות, גבוה יותר משיעור המועסקים. אצל יהודים ואחרים זה באמת הבדלים יחסית קטנים, אצל החרדים זה הבדלים מאוד מאוד גדולים. אצל הצעירים הערבים אנחנו רואים ההפך, השיעור של הנשים הצעירות המועסקות הוא נמוך הרבה יותר. אבל חוץ משיעורי השתתפות, מה שאנחנו רואים פה זה גם מבחינת האיכות של התעסוקה, ואנחנו פה רואים קודם כל שיש הרבה יותר נשים שעובדות במשרות חלקיות ולא במשרה מלאה, ואנחנו רואים פערי שכר מאוד מאוד גדולים. לאורך כל השנים יש פערי שכר בין גברים לנשים, וגם אם אנחנו מסתכלים רק על כאלה שעובדים במשרה מלאה, זאת אומרת מוציאים החוצה את אלה שעובדות במשרה חלקית ולכן השכר שלהן נמוך יותר, עדיין הפערים נשארים והם גבוהים מאוד. הסיבות הן כנראה באמת ענפים מסוימים שהצעירות משולבות בהם תפקידים. יש תפקידים, אנחנו יודעים שלנשים הרבה פחות. גם אפילו במקצועות מאוד נשיים, נמצא פחות נשים בעמדות הבכירות יותר, זה מאוד משפיע על השכר. אנחנו רואים פה שלהשכלה יש באמת השפעה מאוד גדולה על גובה השכר, זו מקפצה, בעיקר אנחנו רואים את זה בקרב צעירות ערביות, הן מרוויחות כמעט פי שניים, מי שהוציאה תואר אקדמי. אצל היהודים, גם אצל הנשים וגם אצל הגברים זה יכול להוסיף להם כ-50% לשכר. אצל צעירים ערבים גברים, אנחנו רואים פחות השפעה על גובה השכר, זה כנראה קשור לענפים מסוימים שהם נמצאים בהם. אם נדבר על המלחמה שמאוד השפיעה, בטח על הצעירים בישראל, כמו שאנחנו יודעים מהרבה מאוד מחקרים, גם יכולת ההתמודדות וגם השיקום, ההשתקמות אחרי אסון, אחרי משבר, היא תלויה מאוד בכל מיני מאפיינים דמוגרפיים, כמו מגדר, אתניות, השכלה, וגיל. ופה במלחמה ראינו שאנשים מאוד נפגעו, למשל, בנושא של תעסוקה. מבין כל מי שיצא לחל״ת בחודשים הראשונים של המלחמה, 59% היו נשים. על נשים הופעל הרבה יותר לחץ במצבי משבר, כי הן אלו שאחראיות לבית, הן אחראיות על הילדים. זאת אומרת, מעבר ללחץ שכולם חווים, על הנשים יש נטל הרבה יותר גדול, והוא משפיע גם על היכולת שלהן להמשיך לעבוד, ולכן הן פגיעות יותר בתקופות כאלה. לגבי בריאות הנפש, מה שאנחנו רואים, באופן כללי, גם בימים רגילים, בימי שגרה, נשים יותר חשופות לקשיים רגשיים, הן יותר פגיעות בנושא הזה. במלחמה אנחנו בדקנו, פה מוצגת רק מדידה אחת שנערכה בספטמבר-אוקטובר 2024, אבל זה סקר שנערך בכמה גלים, כבר חמישה האמת. בשנתון עצמו אנחנו מייצגים את שלושת הגלים הראשונים, ואנחנו רואים לכל אורך הדרך שנשים מדווחות הרבה יותר על מדדים של בריאות הנפש, כמו פוסט טראומה, דיכאון, ובעיקר חרדה וקושי בתפקוד בעקבות המצב הנפשי. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> אתם סבורים שבעצם זה יותר דיווח של נשים מגברים, או שיש אירועים נסיבתיים שבפועל מעלים את הפגיעות של נשים בתקופה הזו? << אורח >> ברכי בן סימון: << אורח >> אנחנו חושבים שחלק מזה אכן קשור לתפיסה מגדרית של לדבר על זה, להיחשף לזה. אני חושבת שאנחנו רואים כן שינוי אצל הגברים של הרבה יותר מודעות, והם עצמם גם מדברים על זה הרבה יותר. אבל כן, זה קשור גם לדברים אחרים, כמו שאמרתי, הנטל היותר גדול שיש על נשים. למרות שבאמת אם מסתכלים ככה על קבוצות מסוימות, אז למשל בקרב גברים משרתי מילואים, ראינו רמות הרבה יותר גבוהות. אבל זה מושפע מכל מיני דברים, זה מושפע גם מחוסן, שזה הצד השני של הסיכון. אצל נשים אנחנו רואים קצת פחות חוסן, בכל מיני מדדי חוסן, כמו למשל אופטימיות, אנחנו רואים פחות אופטימיות בקרב צעירות, שזה משהו שיכול להחזיק אותך במצבי משבר. לעומת זאת, אנחנו כן רואים אצל נשים יותר מעורבות גם חברתית וגם פוליטית, שזה כן מדד חוסן שיכול לעזור לך במצבי משבר. אז זו תמונה קצת מורכבת מהבחינה הזאת. עוד שקף אחד לפני שנסגור, אני רציתי להראות קצת גם את הצד האחר של הגברים מבחינת הסיכון. מה שאנחנו רואים אצל צעירים, זה שבכל מיני מדדים של בריאות וסיכון, אנחנו רואים שם סיכון הרבה יותר גבוה. אצל גברים, הבאתי פה כמה דוגמאות, אבל אחת זה באמת שיעורים הרבה יותר גבוהים של צעירים עם מוגבלות, מעורבות גבוהה בהתנהגות מנוגדת לחוק. בתאונות דרכים בקרב גברים יש שיעור הרבה יותר גבוה של הרוגים ופצועים קשה מאשר אצל נשים, וגם שיעור ההתאבדויות בקרב צעירים גברים גבוה הרבה יותר. אם ככה נסכם, כשרוצים באמת לעצב מדיניות, להסתכל על מענים מותאמים, חייבים לעשות את זה גם מנקודת מבט מגדרית, חייבים לעשות את זה על בסיס נתונים, בשביל להבין איפה הקשיים אצל כל אחת מהקבוצות. צריך להסתכל על קבוצות פגיעות במיוחד, וצריך לנצל דווקא את התקופה הזאת של הצעירות שבה הדברים קורים ומתחילים להתבשל, שם לשים לב לפערים שמתחילים. ובאמת לגבי השלב הזה, שהוא שלב קצת מורכב, צריך לזכור שהצעירים האלה מצד אחד הם בגירים, הציפייה מהם שהם כבר יחזיקו את עצמם ויהיו עצמאים לחלוטין, ומצד שני הם עדיין מאוד תלויים בתמיכה, בכל מיני סוגי תמיכות, ודווקא בשלב הזה של הבגרות הצעירה, יש ירידה חדה במעגלי התמיכה. אז זה משהו גם שכדאי לשים לב אליו. תודה רבה. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> תודה רבה, ברכי. שאלה אחרונה לגבי המצגת, כי לא ראיתי את הנושא של השכר. זאת אומרת, בדקתם גם את פערי השכר? << אורח >> ברכי בן סימון: << אורח >> כן. בשוק העבודה זה היה פערי שכר. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> היה גם עם השכר? אוקיי, בסדר גמור. תודה. << אורח >> ברכי בן סימון: << אורח >> יש פערים גדולים בין גברים לנשים, כן. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> לטובת נשים? << אורח >> ברכי בן סימון: << אורח >> לא, לגברים. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> תודה רבה. אנחנו נעבור לד"ר אלינה רוזנפלד, חוקרת במרכז אדוה, ולאחר מכן רחלי סונגו משדולת הנשים. << אורח >> אלינה רוזנפלד: << אורח >> תודה רבה. אני אלינה, ונמצאת איתי גם ד"ר יעל פרואקטור היום, ואנחנו בדיוק רוצות לשים את הזום-אין על השכר. פערי השכר בקרב צעירים נפערים בשלב מאוד מוקדם, כבר בכניסה לשוק העבודה, והם עומדים על 20% בקבוצת הצעירים. והם ילכו ויתרחבו לאורך כל מהלך הקריירה, ובעצם יגיעו לשיא לקראת גיל פרישה של 35%. אז זו תופעה שצריך להסתכל עליה עם מבט קדימה גם. וההסבר, כמו שכבר הוזכר, לא טמון בהבדלים בשעות העבודה, כי זה 20% בקרב עובדים במשרה מלאה, אלא בבידול תעסוקתי עמוק. כשאנחנו מסתכלים על העיסוקים של גברים ונשים צעירים, אנחנו מיד רואים שנשים צעירות מרוכזות בתחומי החינוך, טיפול והוראה, והשכר החודשי במקצועות האלה לא עובר את ה-6,000 שקלים בגילאים הצעירים. במקביל, גברים עובדים במכירות, נהיגה, תפקידים טכניים, והשכר הממוצע שם גבוה יותר, גם כשהשכלה שלהם דומה או נמוכה יותר. ויש הרבה אקדמאיות בתחומים של חינוך, טיפול והוראה. אז אנחנו בעצם מתארות כאן אי שוויון מבני, לא כזה שנובע מבחירות אישיות. והתחומים האלה שבהם נשים מרוכזות סובלים מהערכת חסר של שנים. מצד אחד אין מספיק הכשרות בטיפול, כי זה טבעי לנשים לטפל, והן לא צריכות שילמדו אותן איך עושים את זה. מצד שני, גם כשיש הכשרות ודרישה להשכלה אקדמית, התעודות לא מתורגמות לשכר גבוה יותר. אז אנחנו מקבלים עיסוקים ותחומים שלמים שיש שחיקה מאוד גבוהה, תחלופה מאוד גבוהה, חסרות הכשרות, אנשים עוזבים מאוד מהר, כבר העובדות הצעירות פורשות די מהר מהתחומים האלה, וכמובן שגם איכות העבודה נפגעת. זה מצב שבשגרה. כמובן שהקורונה והמלחמה יצרו עומס עוד יותר גדול ומחסור עוד יותר גדול בכוח אדם, אז הן נשחקות והן עוזבות, והמדינה או המערכת לא מספקת להן בעצם כלים להתמודד עם עתות משבר או כלים לצאת ממנו. ואם אנחנו מדברים על צעירים, זאת יכולה להיות נקודת מפנה. במקום שאנחנו נבריח את הצעירים והצעירות מהתחומים האלה, אנחנו יכולים לנסות למשוך אותם לשם כי אנחנו זקוקים להם. בעינינו הפתרון הוא כמובן בשיפור תנאי ההעסקה, הכשרות, שכר, בתחומים האלה. המדינה היא מעסיק מאוד גדול, אז גם האחריות וגם היכולת לשנות משהו היא בידי מקבלי ההחלטות. וזה יהיה צעד נפלא בכיוון של קידום מעמד האישה וצמצום פערי שכר מגדריים. יעל? << אורח >> יעל פרואקטור: << אורח >> ד"ר יעל פרואקטור, מקדמת מדיניות במרכז אדוה. בהמשך לדברים של אלינה, חשוב לי להדגיש פה שחשוב לזכור שהפערים הללו, בטח בשוק התעסוקה, הם לא גזירת גורל, ויש דברים שאפשר לעשות. אני רציתי לפנות, האמת שאת חברת הכנסת היחידה פה שמשתתפת בדיון, אני חשבתי שיהיו עוד כמה. << אורח >> רן מלמד: << אורח >> לפחות מהמפלגה שלה. << אורח >> יעל פרואקטור: << אורח >> קודם כל ברור לכולם שעל רקע של שנתיים מלחמה, קבוצת הצעירים בישראל, בין אם זה האזרחים שנפגעו קונקרטית מהדברים שאירעו במלחמה, חיילים, מילואימניקים, המשפחות שלהם, הצורך בקבלת מענים בהיבטים של טיפול של גורמי רווחה עלה בצורה משמעותית, בעוד שהמחסור בגורמי הטיפול וגם חינוך והוראה הוא חריף ביותר. במיוחד היום בבוקר קראתי שיש שחיקה בגידול של תקציב הממשלה לנושאים חברתיים, בניכוי הוצאות המלחמה, הוא הנמוך ביותר ביחס לממוצע בחמש השנים האחרונות. כלומר, דווקא עכשיו כשאנחנו נמצאים בצורך הכי גדול לקבלת מענים מוסדיים מהמדינה, אז אין מענים. מה שרציתי בעצם לומר, אני פונה פה לחברות הכנסת, אלייך, כי את היחידה פה שנמצאת, ועם כל האתגרים והקשיים של אופוזיציה-קואליציה, עוד לא אושר התקציב בכנסת, אפילו הספר של התקציבים, של המספרים, עוד לא פורסם, ואולי יש פה איזשהו חלון זמן, אני יודעת שזה קשה ומאתגר, לנסות להעביר תקציבים ייעודיים, נקודתיים, שלא דורשים איזשהן החלטות רגולטוריות מאוד רציניות, כדי לסייע בכל זאת לשפר את המצב. אני יודעת שאולי אני מתפרצת לדלת פתוחה ואולי זה מאתגר מאוד. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> תודה. לא, זה לא מאתגר מאוד. ועדת הכספים העבירה מעל מיליארד שקל לחינוך חרדי בשבוע שעבר. ואפרופו עוד חברי כנסת, הם לא יושבים פה, אבל באמת הגשנו עתירה לבג"ץ, כי זו העברה שבעינינו היא נוגדת את עקרון השוויון. כשרוצים להעביר כסף בבית הזה, יודעים להעביר אותו יפה מאוד גם בלי שום צורך במשהו רגולטורי. אני מעבירה את זכות הדיבור לרחלי, ואחריה, רונית לב-ארי. תודה רבה ליו״ר הוועדה. רחלי סונגו, מנהלת קשרי ממשל בשדולת הנשים בישראל. כשאנחנו מדברים על צעירים וצעירות בישראל, חשוב להבין את נקודת המוצא שלהם. אנחנו בתוך שנים ספורות עברנו רצף חריג של משברים, ממשבר הקורונה, משברים כלכליים, המהפכה המשפטית, אירועי ה-7 באוקטובר, מלחמת חרבות ברזל. זה לא אירועים בשוליים, זה אירועים משני חיים שפוגשים את הצעירים והצעירות שלנו בשלב קריטי בחיים שלהם, שלב של גיבוש הזהות האישית, המקצועית והתעסוקתית, בניית עצמאות כלכלית וחברתית, וכל הנחת היסודות שלהם לחיים בוגרים. אני באמת מרחמת על הצעירים והצעירות האלה. הדברים שהם עברו, אני לא חושבת שעברו אותם באף מדינה אחרת. בתוך ההקשר הזה, כשמסתכלים על אוכלוסיית הצעירות, אנחנו רואים אוכלוסייה שהיא פגיעה יותר, והשנתון מציג את זה בצורה מאוד ברורה. גם דיברו על זה בהתחלה, דיברת על הפגיעה, שצעירות חוות יותר חרדה, צעירות חוות יותר קשיים. ובהקשר של ההשכלה ותעסוקה, כמו שנאמר פה, צעירות הן משכילות יותר, הן בשיעורי תעסוקה שווים ואפילו יותר מהגברים, ועדיין הן מרוויחות פחות בשלב כל כך צעיר בהתחלת הקריירה שלהן. ואנחנו רואים, גם לפי המחקר של הביטוח הלאומי שיצא לפני כמה שבועות, שהפערים רק הולכים וגדלים. הביטוח הלאומי מדבר על פערי שכר של 54%. כלומר, זה מטורף. אנחנו תמיד היינו בפערי שכר של בין 30%-35%, ב-OECD אנחנו מקום שני מהסוף. רואים איך כל המדינות, פערי השכר מצטמצמים, ורק בישראל פערי השכר עולים. אני ציפיתי שאצל צעירים אנחנו נראה פערי שכר קטנים יותר. זה מתחבר גם מאוד לסקר שערכנו בשדולת הנשים בישראל, סקר הנשים הגדול. תשאלנו נשים בשנת 2025 בכל הגילאים – מה חשוב לכן? ושאלנו, מה לדעתכן הכי יתרום לשוויון מגדרי? והתשובה שעלתה ראשונה, בדקנו גם לפי קבוצות גיל, ורואים את זה בכל קבוצות הגיל, גם בין הצעירות, 18-34, גם בהמשך, מ-35-54, וגם 55 ומעלה, זה הנושא של צמצום פערי שכר בין גברים לנשים. זה הנושא שהגיע מקום ראשון. ואני שואלת, מה המדינה עושה בשביל למנוע את פערי השכר בין גברים לנשים? ואני רוצה לתת דוגמה. יש תיקון מס' 6 לחוק שכר שווה לעובד ולעובדת, שקובע שמעסיקים צריכים לפרסם טבלאות אם יש פערי שכר בין גברים לנשים בחברה שלהם. רק מה? התיקון הזה מתייחס רק לחברות מעל 518 עובדים. אין פה שום סנקציות, לא ברור איפה הם צריכים לפרסם. אז אני אומרת, בואו ניקח את התיקון הזה ותרחיבו אותו. תעשו סנקציות, תורידו את החברות, שזה יהיה גם לחברות קטנות ובינוניות, והכי חשוב, תעשו תוכנית חומש, איך בתוך חמש שנים המדינה מתכוונת לצמצם את פערי השכר בין גברים לנשים במדינה הזאת. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> תודה רבה, רחלי. דברים חשובים. רונית לב-ארי. אחרייך ידבר רן מלמד, ועאידה, את רוצה לדבר גם? << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> אחרי רן. << אורח >> רונית לב-ארי: << אורח >> בוקר טוב. רונית לב-ארי מעמותת בית רות לנערות וצעירות בסיכון, ואני עוסקת כ-50 שנה בנושא של אלימות נגד נשים. אני חושבת לעצמי על כל הגברים האלימים היום שהם היו ילדים כשהתחלתי, ואיפה הכשל שאנחנו היינו צריכים לבדוק עם עצמנו. כמובן שאני מאוד מסכימה עם כל מה שנאמר פה מטעם השדולה, ואני רוצה להתייחס לשני אלמנטים שנאמרו מטעם מכון ברוקדייל. אחד זה הפער הבולט בהשכלה בין נשים וגברים בכל המגזרים. ורק לתשומת ליבנו, נשים מוכות בממוצע משכילות מבני הזוג שלהן. ואני חושבת שזה מביא אותנו להבנה שאנחנו חייבים וחייבות דחוף לחנך לשוויון מגדרי, כי יש פה משהו מאוד בסיסי שקורה, שגבר לא מסוגל לקבל את היתרון של בת הזוג שלו, וזה אחד האלמנטים המאוד בולטים לניבוי אלימות כלפי בנות זוג. והבוקר שמעתי עוד היבט, שמענו על הנושא של התאבדויות של גברים, על פצוע מלחמה שסיפר שפעם ראשונה הוא מדבר רגשות במשרד הביטחון שנעשה באגף השיקום. זאת אומרת, פעם ראשונה הוא מדבר על רגשות. אני חושבת שהנושא של עבודה עם גברים, עבודה עם ילדים, עבודה עם נערים, עבודה עם צעירים, עם גברים, בראייה מגדרית, של מצד אחד העצמה של נשים וכל מה שצריך, אבל אני חושבת שהגברים חייבים לעבור תהליכי חינוך ותמיכה מאוד רציניים על מנת למצוא סוגי התנהגות אחרים, משום שהם צוברים, צוברים, צוברים, וזה מגיע להתאבדות, וזה עלול להגיע גם לרצח. תודה. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> תודה רבה, רונית. רן מלמד. << אורח >> רן מלמד: << אורח >> תודה רבה, גברתי. רן מלמד, נקודת מפנה. האמת היא שהדיון הזה הוא כל כך חשוב, ואני מרגיש שהוא מתפספס, כי הוא דיון של התקרבנות במקום לנסות ולעסוק בפתרונות. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> לא, רגע, יש פה גם את המשרדים, תכף הם ידברו. << אורח >> רן מלמד: << אורח >> לא, אני לא מדבר על המשרדים. מה שיש לי להגיד למשרדים, אני אגיד. שמענו, ואני חושב שצריכים לדבר על פתרונות, ואני חושב שיש לא מעט פתרונות, אבל הבעיה המרכזית שאני רואה זה שמתחילה להיות פה בארץ, איך הייתי אומר את זה? חלוקה בין קבוצות שונות באוכלוסייה שמקבלות יותר ומקבלות פחות, בלי קשר לא לחרדים ולא לגיוס ולא לשום דבר אחר. אבל אם רוצים לתת למילואימניקים הרבה כסף עכשיו, יש ביניהם הרבה מאוד צעירים, נכון? אז ייתנו להם, ולא ייתנו למישהו שהוא לא היה לוחם קרבי, והוא לא היה מישהו אחר, והוא לא עשה דברים כאלה ואחרים. ואני חושב שפה צריך איכשהו לעשות דיון שהוא קצת יותר מתכלל. אני רוצה כן להגיד ארבע נקודות שלי מאוד מפריעות, שקשורות לציבור הצעירים בישראל. אחת, זה הנושא של אכיפת שכר מינימום, בעיקר בחברה הערבית, אבל לא רק. בעיה מאוד גדולה, מישהו שיצא, סיים את הזכות שלו לעבודה מועדפת, או שאולי לא הייתה לו בכלל הזכות הזאת, והוא עובד היום בשכר מינימום. הרבה פעמים המעסיקים מוצאים דרך לא לשלם לו את השכר הזה, ובזה צריך לטפל, והממשלה צריכה לטפל בזה, והיא לא מטפלת בזה. הדבר השני זו עבודה מועדפת. עבודה מועדפת היום היא בפרספקטיבה מאוד צרה של מספר מקצועות מצומצם לטווח מאוד קצר. ואני חושב שדווקא כשמדברים על ציבור הצעירים, לי לפחות יש תוכנית בנושא הזה, אפשר להרחיב את העבודה המועדפת, להרחיב את המענקים, להרחיב את האוכלוסייה שמשתמשת בזה, ובצורה הזאת לעזור לאנשים להתחיל את העתיד שלהם. הדבר השלישי שנאמר פה והוא מאוד חשוב, זה צמצום פערי שכר. אין הרבה גופים במשק שעושים באופן קבוע מחקרים על צמצום פערי שכר בין גברים לנשים בכלל, ובין צעירים וצעירות בפרט. אני נחשפתי לאחרונה לנתונים מאוד יפים של חברת כלל ביטוח, שאני חשבתי שהיא חברה נוראית בהקשר הזה, ואני מודה, אני מכה על חטא בהקשר הזה, אבל אני חושב אולי, גברתי, שאחד מהדברים שצריך לעשות פה הוא לבקש מהממ״מ לעשות מחקר בחברות עסקיות על פערי שכר של צעירים וצעירות, כדי שיהיו נתונים אמיתיים כמו שצריך. הדבר הרביעי, ובזה אני כמעט מסיים, זו העברת תקציבים שלא נוצלו משנה שעברה. יש הרבה מאוד תקציבים שלא מנוצלים עד הסוף, כדבר שבשגרה. אנחנו מדברים על זה שמנצלים 92%, 93%, 95%. הפער הזה של 4%-5% זה מיליארדים רבים של כספים. אני חושב שחלק ממה שצריך לעשות, ואני חושב שפה אפשר לעשות פעולה, ואני מצטרף למי שאמרה, בוועדת הכספים לקראת דיוני התקציב, להעביר חלק מהתקציבים לפרויקטים כאלה ואחרים. ואני אתן דוגמה למשהו שנעשה. בתקופת הקורונה היה צריך למצוא פתרון לביטחון התזונתי של אזרחים ותיקים, כי סגרו להם את מרכזי היום לקשיש, כי הייתה קורונה, ולא היה כסף. אבל במקביל התברר שבגלל שאין לימודים, אז גם לא מנצלים את הכסף של ארוחה חמה לתלמיד ביום הלימודים. הצלחנו להעביר ממשרד החינוך למשרד הרווחה 140 מיליון שקלים כדי לבצע פעולות של ביטחון תזונתי. אז מי שאומר שאי אפשר לעשות את זה, אפשר. כל מה שצריך לעשות זה לעשות, ופה אני רק מסיים ואומר, תודה על הדיון החשוב, אבל נדמה לי שצריך לעשות דיון על פתרונות וממנו לצאת, בין עם חקיקה ובין עם תיקונים אחרים שיוכלו באמת להועיל לציבור. תודה. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> תודה, רן. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> תודה רבה על קיום הדיון. אני חושבת שכל פעם שאנחנו מדברים על צעירים וצעירות, אנחנו מדברים על העתיד. אנחנו אומנם גם בודקים את ההווה, אבל אנחנו צריכים לדעת שאנחנו מכינים את העתיד של החברה הישראלית. ואם לא מתייחסים בצורה הנכונה, ואני מסכימה עם רונית שצריך, אולי זה נשמע בימים האחרונים או בשנתיים האחרונות, השפה הזו של חינוך לשוויון מגדרי נשמעת קצת משונה במדינת ישראל, כאשר הכיוון הוא דווקא לכיוון ההפוך, כיוון של הדתה, כיוון של יותר מיליטריזציה, שגם כן שמה את האישה בצד וכו'. אפשר לדבר הרבה על זה. אבל לא מספיק לדבר על חינוך לשוויון מגדרי. חינוך לשוויון מגדרי בסוג של בועה שמסביבה יש מדיניות, ויש הקצאת משאבים שהם מנוגדים טוטאלית לצורת החשיבה הזו, זה כמו להילחם בשדים שאי אפשר לסיים איתם. מה שקורה במדינה בעיניי הוא נסיגה מאוד אדירה למאבקים שניהלנו כנשים, כארגוני נשים, גם כן כפרלמנטריות לאורך שנים רבות. וצריך להיזהר עם זה, וצריך להיות מפוקחות ולהבין שאם לא נצביע על כל נסיגה ונתעמת איתה ונתנגד לה, אנחנו עלולות למצוא את עצמנו, לא רק הצעירות, בעוד כמה שנים, אלא אנחנו, הנשים, שכבר עברנו 50 שנה של מאבקים, נמצא את עצמנו במציאות שלא מכירות, מציאות חדשה, אבל לא טובה. ואנחנו חייבות לדבר על זה. אי אפשר לעבור על העובדה, כאשר מצד אחד מדברים על ניסיון לסגור פערים בהשכלה ובתעסוקה בין גברים ונשים, ומצד שני לבוא ולגזול את תקציבי, למשל, האוכלוסייה הערבית, שמוקדשים דווקא לצעירים. הרי התקציבים שנלקחו מתוכנית 550, רובם היו מוקדשים לתוכניות לצעירים, אם זה בתעסוקה, אם זה בהכנה לעולם ההשכלה והתעסוקה, ולחשוב כאילו, אוקיי, סיימנו את הפרק הזה, עכשיו מתחילים לדבר על שוויון מגדרי ועל לסגור פערים. לא, הכול קשור בכל. כאשר גוזלים תקציבים, כאשר לוקחים תקציבים מפרויקטים שאמורים לעזור לצעירים, אי אפשר להתעלם מזה ולבוא לדבר באופן תיאורטי. דבר אחד, בעניין פערי שכר, אני נכנסתי כאשר דיברתם על החוק. יש לי הצעת חוק, גם כן להרחיב את הסמכות ואת הבקרה. השאלה, אפילו עם מה שקיים, מישהו עוקב? מישהו בודק האם החברות האלה, שיש להן מספר עובדים מסוים ואמורים לפרסם, ועבדנו קשה כדי להגיע לחוק בזמנו, האם מישהו בודק אם יש אכיפה? אז זהו, אני חושבת שזה אחד הדברים שאנחנו צריכים לשאול את המשרדים. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> רשמנו לנו את נושא האכיפה. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> איך אוכפים? יש לי הרחבה לחוק הזה. אני אומרת לכם מעכשיו, אף אחד לא יסכים לתמוך בחוק שלי. אומנם הוא למען כלל אזרחי ואזרחיות מדינת ישראל, בכנסת הזו לא יקדמו לי שום חוק. אם מישהו מחברי הכנסת מעוניין, אפילו מהקואליציה, שיעתיק את החוק הזה, יתקדם איתו, אני אשמח אם יעבירו אותו. אנחנו חייבים לשאול גם כן על ענייני המדיניות של המשרדים. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> זהו, הם הבאים בתור. אנחנו עכשיו נעבור לפינג פונג של משרדי הממשלה, ועוד ארגונים ונציגים של החברה האזרחית. אנחנו נתחיל עם משרד הנגב, הגליל והחוסן הלאומי. עדנה גרניט, רשות הצעירים. << אורח >> עדנה גרניט: << אורח >> רציתי להאיר זרקור על נושא שכמעט ולא דובר פה, רק גברת אחת דיברה על מעורבות עם החוק והאלימות. זה נושא שחקרנו בשנתון, ישנו פרק נרחב על הנושא הזה. מה שאנחנו רואים, ואני חושבת שזה ברור וכולם יודעים שזו מכת מדינה, שנשים חשופות יותר לאלימות במשפחה ולפגיעות מיניות, ויש לכך השפעות בריאותיות והשפעות של רווחה על הנשים. אנחנו רואים שהשיעור של נשים, גם במגזר היהודי אבל בעיקר במגזר הערבי, שנפלו קורבן להטרדות מיניות הוא גבוה מאוד, ואני חושבת שצריך להאיר על הנושא הזה זרקור חזק מאוד. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> זרקור, מאיזה היבט את מתכוונת? << אורח >> עדנה גרניט: << אורח >> שאנחנו נחשוב על תוכניות טיפוליות בנושא הזה, איך אנחנו מתגברים על הבעיה הזאת. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> אבל יש תוכניות. << אורח >> עדנה גרניט: << אורח >> כן, אבל אנחנו לא רואים שהן עוזרות. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> אולי בהמשך ישיר אלייך נעבור רגע למשרד הרווחה. היא הרימה לך להנחתה, אז בבקשה. << אורח >> אורית להב: << אורח >> שלום. שמי אורית להב, אני מהמטה של יתד במשרד הרווחה. יתד זו תוכנית לאומית לצעירות וצעירים במצבי סיכון. נכון להיום אנחנו מטפלים ומלווים יותר מ-30,000 צעירות וצעירים, ואם הכוונה היא לתאר מה שיתד עושה, אני חושבת שאין, קצרה היריעה. אם אני רגע אתרכז בהבדל המגדרי, אז יש תוכניות, את, עדי, מכירה אותן טוב, מאוד טוב אפילו, בהפרדה מגדרית ברשויות המקומיות, גם עבור צעירות מהחברה הערבית, גם עבור צעירות מהחברה החרדית וגם עבור צעירות בכלל. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> אפשר להבין מה זאת אומרת בהפרדה מגדרית? << אורח >> אורית להב: << אורח >> כלומר, תוכניות שהן רק מיועדות לצעירות. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> אז אולי להגיד הצד החיובי, זה מקפיץ אותי כשאני שומעת הפרדה מגדרית. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> לא, לא, זה לא בהפרדה מגדרית. זה כמו החצר הנשית, זה כמו תוכנית נור, שאולי את מכירה את נור, עאידה. << אורח >> אורית להב: << אורח >> את נור את בטח מכירה. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> נור ואור, שבעצם באים לטפל בנערות וצעירות עם פגיעות מיניות. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> אני מכירה, אבל למה להגדיר את זה תוכניות בהפרדה מגדרית? להגיד תוכניות לצעירות, פשוט מאוד. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> ייעודיות. תוכניות ייעודיות לצעירות. << אורח >> אורית להב: << אורח >> אוקיי. יש תוכניות שמיועדות לצעירים וצעירות ביחד, יש תוכניות שמיועדות לצעירות בנפרד, לצעירים בנפרד. סליחה, עאידה. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> לא, אני יודעת את זה. אני לא מתווכחת. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> מתוך היקף האוכלוסייה ביתד, כמה אחוז בערך זה צעירות וכמה צעירים? << אורח >> אורית להב: << אורח >> יש לנו ביתד 60-40. זאת אומרת 60% צעירות, ו-40% אפילו קצת יותר. 60% וקצת צעירות ו-30% וקצת צעירים. זה כן משתנה בתוכניות שקשורות בצבא, בצבא זה מתהפך. זאת אומרת, תוכניות שקשורות בצבא, יש היפוך, יש יותר צעירים מאשר צעירות. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> אוקיי. יש לכם תוכנית להגביר את ההתמודדות לאור המצב הקטסטרופה שאנחנו חיים בו? אני גם לרגע אחדד, את באמת מתוכנית יתד, שזה לצעירים וצעירות בסיכון. אנחנו נמצאים במרחב שבו הספקטרום מאוד התרחב. צעירים שעל פניו לפני חמש דקות לא היו בכלל מועדים לסיכון, נכנסו לתוך רצף הסיכון. גם הסיכון מאוד השתנה, אנחנו רואים את זה בהרבה גוונים והרבה פנים. יתד כרגע, לו ישבתי במשרד הרווחה, הייתי מנסה לשים משקפיים רגע בכלל על הצעירים בישראל. << אורח >> אורית להב: << אורח >> אנחנו לגמרי שמים משקפיים. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> אני אשמח אם תגידי לי רגע בנקודת המבט הזו. << אורח >> אורית להב: << אורח >> אוקיי. בנקודת המבט הזו, ברור שאנחנו רואים כניסה של המוני צעירים וצעירות שלפני כן לא היו מוכרים ולא הכרנו אותם בשום, זאת אומרת, לא הכירו את המשפחות שלהם ולא הכירו אותם, בעקבות משבר סביב המלחמה בעיקר, משבר תעסוקתי, משבר בהשכלה, הרבה מאוד נשירה מהשכלה. זה משהו שגם עולה לדעתי במחקרים. זאת אומרת, צעירות וצעירים שהתחילו בהשכלה ובעצם נשרו, אז ברור שאנחנו שמים משקפיים אחרים וברור שיש לנו הרבה מאוד תוכניות במגירה. אני מקווה שגם יהיה לנו דרך לתקצב את זה. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> חברתי עאידה רוצה להוסיף שאלה. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> כן. קודם כל, אני יודעת שזה נשמע ש-30,000 זה הרבה, אבל אנחנו יודעים שזה אחוז מאוד קטן ממה שקיים. << אורח >> אורית להב: << אורח >> 10%. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> כלומר, 90% שנמצאים בחוץ הם לא חלק מהתוכניות. חלק גדול גם כן, אני יודעת שיש בעיה שכל הזמן דיברנו עליה, היא ב-reaching out, שבנושא של נוער במצוקה ונערות במיוחד, ונערות ערביות במצוקה, כמעט ה-reaching out לא קיים, אלא אם היא מגיעה למצב קיצון ואז מגלים, ואז הרווחה נכנסת לתמונה. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> רגע, עאידה, אני עוצרת אותך כי את שואלת שאלה שהיא סופר-חשובה, ויש לנו דיון בדיוק על הנושא הזה ב-12:00 עם יתד. כרגע זה גם על האוכלוסייה הכללית וגם על צעירים. בדיוק על הפלח שנגעת בו, יש לנו תכף דיון ייעודי. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> לא, אבל אני מדברת גם על הכללית. הם לא מצליחים להגיע לכולם, ואני לא אומרת את זה כי הם עצלנים או כי אני מאשימה. אני חושבת שהמשאבים שהמדינה מקצה לנושא הם לא מספיקים, ובמיוחד לאחר ההערה שלך, שדווקא המעגל התרחב בשנתיים האחרונות והנטל הוא יותר גדול. השאלה, האם מתוכנן משהו ל-2026? האם אתם תקבלו תוספת תקציבית? האם יש תוכניות חדשות שייכנסו? << אורח >> אורית להב: << אורח >> יש תוכניות חדשות שייכנסו, אבל אנחנו נשארנו עם אותו תקציב, פרט ל-3 מיליון שקל שקיבלנו ממש היום ל-2026, על הרצף של בוגרי החברה החרדית. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> אתם נשארים על 80 מיליון שקלים גם לשנה הבאה? << אורח >> אורית להב: << אורח >> אפילו פחות. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> מה זאת אומרת פחות? << אורח >> אורית להב: << אורח >> אבל אני מציעה שבאמת מנהלת התוכנית תהיה פה ב-12:00 ותגיד את זה בצורה יותר ברורה. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> תבואי ב-12:00 לדיון ברווחה. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> יש לי בכספים, ב-12:00. << אורח >> אורית להב: << אורח >> זה אותו נושא, עאידה. תבואי גם. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> מיכל אלטשולר, התאחדות הסטודנטים. << אורח >> מיכל אלטשולר: << אורח >> שלום לכולם. אני מיכל אלטשולר, ראש תחום מדיניות חברתית בהתאחדות הסטודנטים והסטודנטיות הארצית. אנחנו הארגון היציג על פי חוק של כלל הסטודנטים בישראל, ואני אשמח לדבר קצת על הבדלים מגדריים מתוך הזווית האקדמית. יכול להיות שכל מי שיושבת כאן יכולה להיות סקרנית ומבריקה וחכמה ומוכשרת, אבל ככל הנראה היא לא תהיה נשיאה של אחת האוניברסיטאות בישראל. היום שיעור הנשים בתואר ראשון עומד על 58%, בתואר שני, 63%, ובלימודי דוקטורט, 53%. נשים הן רוב בתואר ראשון, שני ושלישי. אבל אם אנחנו מסתכלים על הסגל האקדמי הבכיר באוניברסיטאות, אנחנו רואים צניחה רצינית ל-32%. ובעצם ככל שדרגת הסגל עולה, ככה אחוז הנשים יורד. דרגת הסגל הבכירה ביותר, שזה פרופסור מן המניין, אנחנו נראה שם 17% בקרב נשים באוניברסיטאות ו-15% במכללות. ואם אנחנו בודקים מתוך כלל האוניברסיטאות בישראל את הנשיאים, אנחנו נראה את המספר העגול אפס. בעצם אין נשיאות של אוניברסיטאות בישראל. לנשים יש תקרות זכוכית, הן לא מגיעות לתפקידים הבכירים באוניברסיטאות ובאקדמיה. למרות שהיותנו רוב באקדמיה, אנחנו לא מגיעות לתפקידים בכירים, אנחנו לא מקודמות. אני מדברת בשם 200,000 ואף יותר סטודנטיות צעירות, חכמות, שרוב המרצים שלהן הם גברים. הסגל ברובו הוא גברי, העתיד שלהן הוא גברי. במקצועות ה-STEM נשים מהוות 29%. וכשנשים לא מקודמות, כולנו יודעים, המדינה מפסידה חדשנות, המדינה מפסידה פריון, החברה מפסידה מגוון של קולות ונקודות מבט של נשים. ואנחנו מבקשים ברמה האקדמית להסתכל על נשים לא כמקשה אחת, לתמרץ מלגות ייחודיות של נשים מהפריפריה החברתית-כלכלית, לתמרץ אימהות חד הוריות במלגות ייחודיות להן, נשים יוצאות אתיופיה, לתמרץ נשים במקצועות שיש בהם מחסור עמוק במשק. כל הדיון הזה הוא בסוף דיון שצריך להתחיל הרבה קודם. זה מתחיל ללא מהלך כולל ואינטגרטיבי שמחזק השתתפות של נערות בחמש יחידות, במתמטיקה ובמדעים, מבית ספר יסודי, חטיבה ותיכון. אי אפשר לצפות לראות את השוויון הזה בהשכלה הגבוהה, וזה מחייב באמת תוכנית לאומית רציפה, המתואמת לאורך כל שרשרת החינוך. תודה רבה. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> תודה רבה. אנחנו נעבור ליניב דיין, הממונה על הרשמים ורשם הוצאה לפועל, רשות האכיפה והגבייה. << אורח >> יניב דיין: << אורח >> שלום, בוקר טוב לכולם. אני יניב דיין, הממונה על רשמי ההוצאה לפועל ברשות האכיפה והגבייה. דקה על רשות האכיפה והגבייה, זו בעצם יחידת סמך של משרד המשפטים. יש בה שתי זרועות, זרוע של המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, והזרוע השנייה זו מערכת ההוצאה לפועל, שהופרדה לפני למעלה מ-15 שנים מהנהלת בתי המשפט. ובתוך ההוצאה לפועל יש את רשמי ההוצאה לפועל, כיום יש 77 רשמי הוצאה לפועל, אני הממונה על הרשמים, וחשוב לזכור שהרשמים הם בעצם כמו שופטי הוצאה לפועל, הם כפופים למרות הדין ואין להם מרות זולת מרות הדין. ובהיבט של הדיון של היום, אחת הבעיות הגדולות ביותר, אני חושב, של כולם, זה היעדר אוריינות פיננסית, ובמיוחד לצעירים בגילאים שאנחנו דנים עליהם היום בוועדה, זה הנושא של הסתבכויות כלכליות בעקבות רצף האירועים המטורף של השנים האחרונות, שמביא אותם לתיקי הוצאה לפועל. יש לי פה קצת נתונים. בגילאי בין 18-23 מספר החייבים הוא 14,218. והחוב שהתחיל, זה בעצם התחיל ב-3,500 שקלים. בגילאי 24-26 זה 22,000 חייבים. 27-29, 26,811. וככל שעולים בגילאים זה קצת יותר, אבל עד גיל 34, יש למעלה מ-110,000 חייבים. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> למעלה מכמה? << אורח >> יניב דיין: << אורח >> למעלה מ-100,000 חייבים בהוצאה לפועל עד גיל 34. והיום הנושא הזה של ההסתבכויות הכלכליות הוא מביא אנשים וחייבים למעין עשור אבוד, כי צעיר, צעירה, שנפתח נגדו תיק הוצאה לפועל, אם הוא לא משלם אותו אז מתחילים להצטבר הריביות וכו', וגם כשהוא משלם אותו וסוגר אותו בסוף, אז יש לו עוד שלוש שנים שיהיה לו רישום שלילי בנתוני האשראי, וזה משהו שיקשה עליו אחרי זה בעצם להשתלב מחדש במעגל החיים הכלכליים, לקחת אשראי, לקחת משכנתה, לבנות בית, חיי משפחה. או החלופה שהוא הולך לחדלות פירעון, שגם שם לא פשוט. הפרויקטים שאנחנו מקדמים, יש לנו שיתוף פעולה עם פרויקט יתד. אני, כממונה על הרשמים, הקמתי רשמים קהילתיים בכל הארץ. יש לנו שני רשמים בכל מחוז שנותנים מענה לאוכלוסיות צבועות, ואחת מהאוכלוסיות שאנחנו נותנים להן מענה זו אוכלוסיית יתד, זה צעירים בגילאי 21-26, שזה סופר חשוב. זה בשיתוף פעולה יחד עם הסיוע המשפטי במשרד הרווחה, ורשם ייעודי שממש נלחם על מנת לגבש להם הסדרים, ומגייס יחד את הזוכים שלהם חייבים את הכספים, ולמצוא להם פתרונות מותאמים, ממש tailor made לנסיבות האישיות של אותו צעיר/צעירה שמגיעים מולו. כי אם אנחנו מצליחים לתפוס אותו בזמן ולתת לו הסדר טוב של החובות, הסדר שמתאים לו, שהוא יכול לעמוד בו, מגישה שאנחנו גם מודעים, אנחנו רוצים לאפשר לו לבנות את עצמו מחדש, ולא מאמצים כל מיני תמות של אה, אתה צעיר? עשית חובות? בסדר גמור, תעבוד, תחזיר את כל החוב. לא. אלא להבין את המקום שממנו הוא מגיע, ואתה תופר לו את החליפה המתאימה, ואתה מוציא אותו מהמעגל של החובות בהוצאה לפועל, אתה די מציל לו את החיים. כי בלי רקע כלכלי נקי אתה לא יכול להתקדם, אתה לא יכול לזוז בחיים. אוכלוסייה נוספת, מעבר לאוכלוסיית יתד, אנחנו נותנים גם מענה לאוכלוסיית הנובה. צעירים וצעירות שנפגעו בנובה שהם עם תיקי הוצאה לפועל, אנשים די אבודים, כי הייצוג המשפטי, שלא באשמת הסיוע המשפטי, אלא מבחינת כנראה הקצאות או קריטריונים, הוא מאוד נמוך. אם בהוצאה לפועל למעלה מ-85% מהחייבים אינם מיוצגים, אז למעלה מ-80% מהצעירים, בעצם תמונת מראה, הם לא מיוצגים. ולבוא ולהתמודד מול מערכת ההוצאה לפועל, מול הרשמים שבעצם שופטי הוצאה לפועל, זה אירוע מאוד קשה. אדם צריך להיות מיוצג. אז אולי צריך לחשוב על איזשהו מתן ייצוג משפטי חובה לאוכלוסייה בגיל מסוים בלי מבחן של הכנסה. אם אתה צעיר, לא יודע, בין גיל 18-30, שהסתבכת עם ההוצאה לפועל, אתה מקבל ייצוג משפטי. אני מניח ורוצה להאמין שאדם שנפתחו נגדו תיקי הוצאה לפועל הוא לא אדם שמסתיר כסף, הרי זה ברור שאין לו, אז לא צריך להעביר אותו את כל הבירוקרטיה של מסמכים ומבחני הכנסה. מבחן גיל, ולמצוא לו את הפתרון, אז אוכלוסיית נובה. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> רגע, יניב, אני רוצה לשאול אותך כמה שאלות על זה, גם בהקשר של הבנקים והיד הקלה על הלוואות, מבלי להסביר לצעירים מה המשמעות של אי החזרת הלוואה וכו'. יו"ר האופוזיציה וראש הממשלה לשעבר יאיר לפיד כיבד אותנו בנוכחותו, ואני אשמח שיגיד כמה מילים. מי מקודם שאל על חברי הכנסת שלא מגיעים? קיבלת את הכי גבוה, בבקשה. << דובר >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר >> שלום לכם. הכנס החשוב הזה עוסק בעצם בשני נושאים שמתחברים, זה הנושא של צעירים ושוויון מגדרי. יש מעט גברים שקיבלו חינוך פמיניסטי דקדקני כמו שלי, אני בנה של סופרת פמיניסטית ובעלה של סופרת פמיניסטית. אבל ברשותך, אני רוצה להתמקד דווקא בחלק של הצעירים. אנשים צעירים פועלים בשני צירים מאוד חזקים שדרכם הם בונים אמון וביטחון. ציר אחד הוא אופקי, הוא מכוון כלפי מעלה, זה הציר שמחפש סמכות חיצונית, ובילדות זה ההורים, שזה האנשים שנותנים לך גב ותמיכה וביטחון, ומאפשרים לך להתפתח, ומאפשרים לך לעשות טעויות ולנסות כל מיני גרסאות של עצמך. וככל שאתה מתבגר, אז לציר הזה נוסף הציר של ההורה הגדול, שזו המדינה. קודם מורים, ומערכת החינוך, ואחר כך הצבא, ואחר כך כל התהליך הזה שבו אתה מתגבש כאזרח. כל הציר הזה, בהרבה מאוד דרכים, בגד בצעירים ובצעירות בשנים האחרונות. הם ראו את ההורים שלהם בצורות שאתה לא אמור לראות את ההורים. פוחדים, מיואשים, שוכבים על הרצפה עם ידיים על הראש, בוכים מול הטלוויזיה, מאוד מבולבלים מול עולם שיצא מדעתו. ובמקביל, המדינה שברה את עצם הרעיון שהעולם שומר עליהם ומגן עליהם ומגבה אותם. הציר השני של בניית האמון זה הציר הרוחבי, וזה צעירים אחרים. צעירים נשענים על קבוצת הגיל שלהם. קבוצת ההתייחסות שלהם הם החברים שלהם. בסוף המוסד הישראלי המתפקד האחרון זה החבר'ה. וקבוצות של צעירים הם אחד הכוחות הכי גדולים בתולדות העולם. תולדות הציונות זה סיפור של קבוצות של אנשים צעירים שהחליטו לחולל שינוי. וודסטוק, והתנועה לשחרור האישה, והתנועה הלהט"בית, והתנועות שבאו להציל את כדור הארץ, כל אלה סיפורים היסטוריים על צעירים, חבר'ה שישבו סביב מדורה, ואז אמרו, בואו נהפוך את העולם. יש להם איזה מין רגע שבו הם מגלים שביחד יש להם כוח כמעט בלתי מוגבל. גם זה נמצא היום בסכנה, מפני שהיכולת הזו לעשות שינוי תלויה באיזו תחושה של סולידריות מאוד עמוקה. והם תמיד אומרים, רק אנשים בגיל שלנו מבינים אותנו, המבוגרים לא מבינים. והמבוגרים באמת לא מבינים, וזה טוב, אבל אנחנו היום חיים בתוך תהליכים מאוד חזקים, שבהם עולם המבוגרים גורם לאנשים צעירים לבגוד אחד בשני. במדינת ישראל יש צעירים שמקריבים את חייהם, ויש צעירים שלא מקריבים את חייהם. זה לא איזה ויכוח בוועדת חוץ בביטחון. זה משהו מהותי שנמצא היום בתוך עולמם של צעירים. הסולידריות הטבעית שלהם נפצעה. המדינה פצעה את ברית האחים. והם מרגישים מנוצלים, והם מרגישים פגועים נפשית מהמלחמה, והם מופקרים על ידי ההורה הגדול בממשלה ובחברה האזרחית. והתוצאות ניכרות ומובאות פה, בכנס הזה. עברתי קודם על הסטטיסטיקות – אחוזי הפניות להכרה בפוסט טראומה, אחוז הניסיונות האובדניים וההתאבדויות, הפרעות תפקוד, שינה, זהות, דיכאון, חרדה, הכול לגמרי חסר תקדים. לא היה דור בתולדות המדינה שנפגע יותר מהצעירים היום. הקורונה, אחר כך הייתה המלחמה, ובאמצע הייתה איזו התפרקות חברתית גמורה. גזלו מהם את שנות העיצוב שלהם. כל הדברים שמגדירים את הגדילה של אדם צעיר, אהבה ראשונה, פרידה ראשונה, מרידה ראשונה, הכעס הראשון על אי צדק חברתי, הפעם הראשונה שבה הם חושבים אחרת מההורים שלהם. כל זה נגזל מהם כשברקע, הזכרת את זה לפני רגע, הצילומים מהנובה שהפכו באמת בשביל דור שלם לאיזה דימוי ויזואלי מאוד חזק על הרס הנעורים. זה נורא קשה, אבל למול זה אני באתי הנה היום במיוחד בשביל להזכיר להם או להגיד להם שהם הרבה יותר חזקים ממה שהם חושבים. נפש צעירה היא מצד אחד נפש סוערת ומאוד פגיעה, אבל מצד שני יש לה כוחות תיקון עצומים. זה כמו הגוף. פצע בגוף של אדם צעיר מחלים הרבה יותר מהר מפצע בגוף של אדם מבוגר. יש להם אפשרות להחלים ולגדול, והדרך לעשות את זה היא להגיד אני אתקן את עצמי דרך זה שאני אתקן משהו גדול יותר ממני. לקחת את התקופה הזו כהזדמנות ולהגיד, אנחנו לוקחים אחריות לא רק על חיינו, אלא גם על התיקון הגדול של החברה הישראלית. אני אעסוק בתיקון עולם, ואז אני אתן לעצמי את המתנה הכי גדולה ואת התרופה הכי גדולה, שזה חיים ממשמעות. אנחנו כחברה יכולים וצריכים לעזור בדברים כמו תקנים לבריאות הנפש, כמו עבודה מדוקדקת על שוויון מגדרי. אבל קודם כל, אנחנו צריכים להאמין בהם ובהן. אנחנו צריכים להגיד להם, אתם לא הבעיה של החברה הישראלית, אתם ההזדמנות הכי גדולה של החברה הישראלית. ואנחנו לא יודעים להגיד לכם איך תהיו אנשים צעירים ואידיאליסטים ומתקני עולם ופורצי דרך, אבל אנחנו סומכים עליכם. אנחנו סומכים עליכם שתמצאו את הדרך, ואז אנחנו נהיה כאן כדי לעזור לכם. תודה רבה שהקשבתם. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> תודה רבה. רגע, לפני שאתה הולך, אני רוצה להגיד על שוויון מגדרי וגם נתונים שהוצגו ועל תעסוקה, שזו באמת לא גזירת גורל המצב הנוכחי. ולא רחוק, לא מזמן, בממשלת השינוי, היו תשע מנכ״ליות והיו 11 שרות. היום יש אפס מנכ״ליות, למי שפספסה, במשרדים ממשלתיים. וכשאפשר ורוצים ואכפת, אז משנים. ותודה, ותודה רבה שהגעת. << דובר >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר >> תודה. אם כבר נתת לי הזדמנות להתייהר, אני האיש שמינה את המנכ״לית הראשונה במשרד האוצר, ואז את המנכ״לית הראשונה במשרד ראש הממשלה. ויום אחד תהיה ראשת ממשלה, והיא תצטרך להחליט אם היא רוצה למנות מנכ״לית או מנכ״ל. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> או אם לקרוא לה ראש או ראשת, כי יש לנו גם ראש. << דובר >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר >> אני לא בוויכוח הזה. תודה רבה לכולם. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> תודה רבה, יאיר. השעון ממש דוחק בנו, ופתאום אני מבינה שאולי השעה באמת הייתה מאוד שאפתנית, כי זה יום של צעירים ויש לנו עוד דיונים. יש לי הרבה שאלות אליך. יש לי פשוט שתי דקות ואני חייבת לנעול. היו פה דברים, גם שהתאחדות הסטודנטים אמרה, וחשוב לי להגיד. ממש עכשיו, ב-11:30, מתקיימים עוד שני דיונים, אחד על צעירים בפריפריה, שאני חושבת שכדאי מאוד שתהיי שם, וגם נושאים אחרים. << אורח >> מיכל אלטשולר: << אורח >> אנחנו שם. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> מעולה. << אורח >> חנה קטן: << אורח >> אבל אני רוצה להגיד גם משהו אחר, ולא נתת לנו הזדמנות. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> רק שנייה. יש עוד הרבה שניסו ולא הספיקו. צר לי, הזמן באמת היה קצר. יש לנו גם את הדיון ב-11:30 על אנשי קבע וסטודנטים. חשוב לי להגיד שזה אנשי קבע, כלומר מילואימניקים. אנחנו כרגע מפריזמה של אנשי קבע, כי לצערי הם לא מקבלים אפילו חלק מהזכאויות של המילואימניקים, או הבירוקרטיות שלהם יותר מורכבות. זה דיון גם שמתקיים ממש עכשיו ב-11:30 בוועדת החינוך. ובשעה 12:00 יתקיים גם עוד דיון, שאני מודה שגם קרוב מאוד לליבי, בנושא של צעירות וצעירים בסיכון בוועדת הרווחה. אני חושבת שאתה חייב להגיע לדיון הזה, ואנחנו באמת נמשיך את השאלות לשם, כי בסוף המטרה היא כן להוציא דברים שהם פרקטיים לקדם. אנחנו פה העלינו, שמענו את הדברים, בסוף המטרה היא גם לראות איך אפשר לצאת לפתרונות. ירון, סליחה, אתה רוצה להגיד מילה? << דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >> אחרי זה אנחנו נמשיך בדיון. יניב, רציתי רק לשאול, מהנתונים שאתה אמרת, כמה מהחלוקה של עצמאים ושכירים יש? << אורח >> יניב דיין: << אורח >> אני לא יודע להגיד את הנתון הזה. << דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >> אין את זה? זה מאוד מעניין. אוקיי. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> לצערי אני צריכה לסגור את הישיבה, אז אני אמרתי מה שאמרתי. שוב אני חוזרת עליו, הוועדה תלמד את מה שעלה בדיון, וגם תעשה ככל הנראה דיון המשך אחרי שנאסוף את הדברים ונראה באיזה אופן, כי עלו המון היבטים. נבחר היבט ספציפי ובו נתמקד בישיבה הבאה, כדי שנוכל לצאת עם משהו שהוא קונקרטי. המון תודה לכל מי שהגיע. מי שלא הספיקה לדבר, יש לי פה את סתיו היועצת שלי, ואתן מוזמנות לדבר איתה, ואנחנו כן נשלים את זה, או אצלי בלשכה במהלך היום, או שנקבע, אבל שוב גם יהיה דיון המשך בנושא ספציפי של הדיון. המון תודה, הישיבה נעולה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 11:30. << סיום >>