פרוטוקול ועדה

הכנסת העשרים-וחמש מושב רביעי פרוטוקול מס' 504 מישיבת ועדת העבודה והרווחה יום שלישי, י' בטבת התשפ"ו (30 בדצמבר 2025), שעה 14:15 סדר היום: << נושא >> דרישה לפי סעיף 111(ה) לכינוס הוועדה בנושא: שמירה על שירותי ההשמה התעסוקתית לאנשים עם מוגבלות, הוגשה על ידי חברי הכנסת דבי ביטון, אתי עטייה, חילי טרופר, עפיף עבד, עאידה תומא סלימאן, ואליד אלהואשלה << נושא >> נכחו: חברי הוועדה: מיכל מרים וולדיגר – היו"ר דבי ביטון – מ"מ היו"ר מוזמנים: דניאל כץ – ראש אגף בכיר קהילה, מינהל מוגבלויות, משרד הרווחה והביטחון החברתי תאיר ראבוחין – רפרנטית רווחה, אגף התקציבים, משרד האוצר יניב פרץ – ראש אגף מעסיקים, שירות התעסוקה בני ביטון – ראש עיריית דימונה, מרכז השלטון המקומי לירון כרמלי – מנהלת אגף חינוך, רווחה וצעירים, מרכז השלטון האזורי יעקב חגואל – יו"ר ההסתדרות הציונית העולמית ארנן פלמן – יו"ר הדירקטוריון, חברת 'המשקם' אריאל לוי – מנכ"ל, חברת 'המשקם' דן קריאף – מנהל חטיבת התעשייה, חברת 'המשקם' שני חזן – עובדת בחברת 'המשקם' יפה נחמיה – עובדת בחברת 'המשקם' רון הראל – עובד ב'המשקם' אבלין אוחנה – עובדת בחברת 'המשקם' ייעוץ משפטי: נעה בן שבת מנהלת הוועדה: ענת כהן שמואל רישום פרלמנטרי: סמדר לביא, חבר תרגומים רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> דרישה לפי סעיף 111(ה) לכינוס הוועדה בנושא: שמירה על שירותי ההשמה התעסוקתית לאנשים עם מוגבלות הוגשה על ידי חברי הכנסת דבי ביטון, אתי עטייה, חילי טרופר, עפיף עבד, עאידה תומא סלימאן, ואליד אלהואשלה << נושא >> << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> צוהריים טובים לכולם. היום יום שלישי, י' בטבת התשפ"ו, 30 בדצמבר 2025, השעה 14:15. אני רוצה לפתוח את הדיון היום כמו שאני פותחת כל דיון כל יום, וזה באמת לתפילה כנה ואמיתית להשבתו של רס"ר רן גואילי ה' ייקום דמו, לשלומם של כל החיילים שלנו והצלחתם, ורפואה שלמה והחלמה מהירה לכל הפצועים וכל החולים וסוף וקץ לכל צר ותינו. אנחנו מציינים היום את צום עשרה בטבת, צום שבו החל המצור על ירושלים. אני ואני מקווה שרבים איתי מתפללים שכבר נראה בתקומת ירושלים ובבניין ירושלים ונוכל לטפל בנושאים פחות אקוטיים וחשובים כמו שאנחנו מטפלים היום כי הדברים, אני מקווה, ייפתרו במהרה בימינו. הדיון שלשמו התכנסנו היום הוא נושא חשוב ביותר, ואני מודה לחברת הכנסת דבי ביטון שהובילה את הדיון הזה והיא גם תחליף אותי עוד מעט כי אני חייבת ללכת לכמה דברים דחופים, אז איתכם הסליחה. הנושא הוא שמירה על שירותי ההשמה התעסוקתית לאנשים עם מוגבלויות. אני מכירה פה לא מעט מהנוכחים מחברת 'המשקם', אבל אני לא אתחיל לפרוט כי יש כאן עוד גורמים ואנשים שאין לי אלא להוריד את הכובע בפניהם, שעושים עבודה נהדרת ואני לא אוהבת לקלקל דברים טובים. אנחנו תמיד צריכים לשאוף קדימה ולקדם ולהשתפר ולבחון את עצמנו כל הזמן, אבל משהו שעובד טוב ויעיל ומקדם את אותם אנשים לא סוגרים ומקלקלים אלא מפתחים ומרחיבים. ולכן אנחנו מקיימים את הדיון הזה ואני בטוחה שאת, חברתי היקרה, תעשי את זה בצורה הטובה ביותר. אז אני אתן לך את רשות הדיבור, אני אישאר לכמה דקות ואלך, ברשותכם, וסליחה. << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> גברתי, תודה רבה. אכן נושא מאוד מאוד כאוב ואני שמחה, גברתי, על האפשרות שנוכל לקיים אותו. בהתאם לנתונים שקיבלנו והמסמכים שיעלו וייראו כאן תיכף, מאות עובדים עם מוגבלות, בערך עד 500 עובדים, נמצאים היום בחוסר ודאות. בעוד יום אחד, ב-1 בינואר, מסתיימת האפשרות לקלוט ל'המשקם', משמע מי שנמצא ב'המשקם' יישאר ולעומת זאת חדשים לא יוכלו להיכנס. אין לנו ודאות לגבי עתידם, כמה מהר הם ישתלבו במקומות אחרים, ודבר שיותר מקודם והרגשתי צורך להביא את זה, גברתי, זה איך ייתכן שלא מלווים בתהליך כזה את מי שפועל בשטח, שמכיר אותם. גם היה הסכם עם 'המשקם', חמש שנים פלוס אפשרות לשנה נוספת. אז חמש השנים אכן הסתיימו ואני רואה צורך שעד שהרפורמה תיכנס בצורה מסודרת ויבינו את המסגרות ולאן הולכים האנשים עם הצרכים המיוחדים לאפשר לפחות הארכה נוספת והתהליך צריך להיות תהליך הדרגתי. אנחנו לא מדברים על אנשים שהרבה יותר נגיש להם לגשת למקומות עבודה. אני מזכירה שגם שכרם של אותם אנשים הוא שכר יחסית זעום, שגם זה משהו שיבוא לוועדה הזו, ולכן אני חושבת שזה הליך כאוב, איך שחותכים את זה והאפשרות לעצור את זה מבחינתי זה מכה. אני רוצה להזכיר, אנחנו לא עוסקים במספרים על דף, אלא באנשים ובפרנסה בכבוד ושילוב אמיתי נמדד ביציבות ולא בסיסמאות. לכן, גברתי, אני ביקשתי את הדיון הזה. אני מודה לך ואנחנו נשמע את האנשים שמובילים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לפני כן נשמע, ברשותך, את משרד הרווחה והביטחון החברתי, בבקשה. << אורח >> דניאל כץ: << אורח >> אני מנהל אגף בכיר קהילה במינהל מוגבלויות במשרד הרווחה, בין השאר אני גם אחראי על העבודה של 'המשקם', בפיקוח וכו'. אני באתי לשטוח את הכיוונים החדשים שאליהם אנחנו הולכים. קודם כל חשוב לי להזכיר שביוני 2022 חוקק חוק שירותי הרווחה לאנשים עם מוגבלות, שכל חברי הכנסת חברו לחוקק אותו והוא מעגן את זכותו של האדם לבחור ולהגדיר את אורח חייו, לרבות תחום התעסוקה והשיקום התעסוקתי. אנחנו רואים את חובתה של המערכת להתאים את השירות לאדם ולא את האדם לשירות שקיים מראש. המודל שמוצע, וזה המודל שאנחנו מדברים עליו עם חברת 'המשקם' כבר מעל לשנה, מבוסס על רצף תעסוקתי שיקומי שמאפשר מעבר הדרגתי וגמיש בין המסגרות בהתאם ליכולת ולרצון לשלב את החיים של האדם במסגרת התעסוקה. לצורך זה פתחנו בשיח מאוד רחב עם חברת 'המשקם' על מנת להסביר מה אנחנו מציעים. מה שאנחנו מציעים זה לא למנוע מאנשים שנמצאים היום בחברת 'המשקם' את הזכויות שמגיעות להם, אלא אנחנו נמשיך לתקצב גם בשנים הבאות כל מי שנכנס למערכת הזאת עד 31 בדצמבר 2025 והדרישה שלנו היא שאנשים חדשים שירצו להיכנס לתוך המערכת יוכלו להיכנס סביב מכרזים וסביב מודלים חדשים עדכניים שאנחנו מכוונים לטובת אנשים עם מוגבלות. נכון שהמודלים האלה הם מודלים שאנחנו רואים בהם הצלחה, אנחנו רואים בהם אפשרויות קידום לאנשים עם מוגבלות, אנחנו רואים שאנשים עם מוגבלות שמשתלבים בתוך המודלים האלה גם מתקדמים, גם מרוויחים יותר. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> הם קיימים בפועל? << אורח >> דניאל כץ: << אורח >> הם קיימים בפועל. << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> יש מכרזים כבר? << אורח >> דניאל כץ: << אורח >> יש מכרזים כבר שעודדנו את חברת 'המשקם' לגשת למכרזים האלה. אנחנו רואים את האנשים עם המוגבלות כאנשים שלהם אנחנו דואגים, אז מבחינתנו שלא יישמע לרגע שאנחנו מתנגדים או חושבים שחברת 'המשקם' לא עשתה עד היום עבודה טובה, אנחנו חושבים שיש צורך לעשות שינוי. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> דני, אני מבחינתי לפחות לא חושבת לרגע שאתם עושים את זה דווקא או מתוך רצון לגרוע מזכויות אנשים עם מוגבלויות, ברור לי שזאת לא הכוונה. אני פותחת סוגריים, אנחנו עובדים כבר לילות כימים על התקנות ומחכים שאתם תביאו לנו תקנות נוספות כדי לגמור את האירוע וזה לא קורה, ויושבים ויושבים ולא קורה. הזכרת את החוק, אז כדי ליישם אותו ביתר שאת, אתם מיישמים אותו היום בלי תקנות, שזה לא תקין, אבל כדי ליישם אותו אנא הזדרזו ותביאו לנו תקנות כדי שנוכל לעשות את זה טוב יותר. << אורח >> דניאל כץ: << אורח >> יש התערבות של הסמנכ"לית שלנו, של רקפת, והתקנות יוגשו בפברואר. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> הלוואי, לו יהי. אבל אני יכולה לומר, אני אשמח לראות את המכרזים ואת המודלים החדשים ותציגו לנו אותם, ואני חייבת לומר שדברים שהם דברים טובים, כלומר אני גם התוודעתי לעבודת 'המשקם', ודיברתי, בסוף אנחנו גם צריכים לדבר עם האנשים עצמם ולא מעל הראש שלהם, וכשאני דיברתי עם לא מעט משתקמים בעבודות האלה אז שמעתי כמה הם פורחים וכמה גם הם מתקדמים, שוב בקצב שלהם, באירוע שלהם. לכן כשאתה אומר לי מ-31 בדצמבר, מי שהיה יופי ומי שלא היה שיבחר אחרים, בעיניי זה - - - << אורח >> דניאל כץ: << אורח >> הוא יוכל להתקבל במודלים אחרים. << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> מה הם המודלים? תציגו לנו. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> בדיוק, בוא תציג לנו את המודלים האחרים ובאמת זו אלטרנטיבה לאותם אנשים שנמצאים היום, סוג אנשים שנמצאים היום ב'משקם' כדוגמה לצורך העניין. << אורח >> דניאל כץ: << אורח >> לא התכוננתי להציג את המודלים האחרים, אבל אני כן יכול לדבר על שני מודלים עיקריים שאנחנו עובדים על פיהם. מודל שנקרא 'מחר תעשייתי' שהוא מודל תעסוקה בשוק חופשי, תעסוקה קבוצתית. אנשים שיוצאים בקבוצות של שישה אנשים למפעלי התעשייה ומשתלבים שם, מקבלים ליווי של ספקים של משרד הרווחה, משתלבים ומרוויחים שם שכר - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> הבן אדם עצמו, כי אני שומעת שהמכרז ייסגר, כלומר זה רק יהיה ביולי, אדם שיוצא היום - - - << אורח >> אריאל לוי: << אורח >> אנחנו קיבלנו מכתב שאין תוצאות ולא יהיו תוצאות רק ביולי. << אורח >> דניאל כץ: << אורח >> אני לא ראיתי הודעה כזאת, אנחנו יודעים שאנחנו מסיימים את המכרז - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אבל נניח בעוד שבועיים. בשבועיים האלה יש פה אנשים שחיים, אז מה הם יעשו? אתה אומר שיש לך מודלים חדשים ומכרזים חדשים, אז לפחות מי שנמצא פה, ויש פה לא מעט כאלה, אמורים לדעת לאן הם הולכים. << אורח >> דניאל כץ: << אורח >> אנשים שנמצאים פה הם נשארים פה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אני לא יודעת אם כולם פה מ'המשקם', לא שאלתי כל אחד ואחד אם הוא מ'המשקם'. << אורח >> דניאל כץ: << אורח >> אני מכיר את רובם. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אז אתה מכיר את כולם. בסוף גם אם זה יהיה עוד שבועיים, בשבועיים האלה יהיו אנשים שיצטרכו - - - << אורח >> דניאל כץ: << אורח >> יש לנו מודלים שכבר קיימים היום, יש לנו 1,700 אנשים שנמצאים במודל של 'מחר תעשייתי' ויש אפשרות לפנות כבר היום לקבל את המודל הזה. אין לנו שום בעיה. << אורח >> אריאל לוי: << אורח >> סיום תקופת ההתארגנות ותחילת הפעלת השירות במסגרת המכרז החדש עד ל-1.7.2026. אני אשלח לך את זה. החשכ"ל, לא אני. << אורח >> ארנן פלמן: << אורח >> נכון, זה מודל שלא קיים ואף עובד לא יוכל להיקלט לפני 1 ביולי. << אורח >> דניאל כץ: << אורח >> אנשים חדשים יצטרכו להיקלט אצל מפעילים שכבר מפעילים היום. << אורח >> אריאל לוי: << אורח >> לא אצל 'המשקם'? << אורח >> דניאל כץ: << אורח >> לא אצל 'המשקם'. << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> ולמה 'המשקם' לא יכול להיות חלק מאותה חבילה? << אורח >> דניאל כץ: << אורח >> כי 'המשקם' יוכל להיות ברגע שהוא יגמור את הנושא המכרזי, את ההתקשרות המכרזית. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> התחלת להגיד לנו שני מודלים לדוגמה. << אורח >> דניאל כץ: << אורח >> יש את המודל של התעסוקה הנתמכת, שהוא מודל של השמה פרטנית לאנשים והם מקבלים ליווי של הגורמים המשקמים של החברות המשקמות שמלווים אותם לעבודה בשוק החופשי ביחסי עובד-מעביד. יש את התאמת השכר של משרד העבודה, עם כל הזכויות שמגיעות לאנשים. אלה שני מודלים גדולים שיש לנו אלפי אנשים שכבר השתלבו שם ואנשים שמרוויחים - - - << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> איך אנחנו יכולים לדעת איפה הם נמצאים, לקבל עליהם נתונים, ללכת לראות את המקומות שהם נמצאים שם? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אני רוצה לשאול אותך, דני, אני מכירה גם את זה וגם את זה. ניסינו לחוקק הצעת חוק ממשלתית לגבי המשתקמים, שהם לא יהיו יחסי עובד-מעביד אלא רק חלק וזה תקוע עוד, כי אנחנו לא מצליחים להגיע לעמק השווה. אני יודעת שלצורך העניין 'המשקם' כן מעסיק את האנשים האלה ביחסי עובד-מעביד, מה שב'מחר תעשייתי' זה לא קורה. תקן אותי אם אני טועה. << אורח >> דניאל כץ: << אורח >> לא, בשתי האפשרויות היום אנחנו מדברים רק על העסקה ביחסי עובד-מעביד. על יחסי עבודה בשוק חופשי. אין אצלנו יותר אנשים שיוצאים החוצה ולא מקבלים שכר על פי יכולת ההשתכרות שלהם. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כן, שכר מותאם. << אורח >> דניאל כץ: << אורח >> כשאנחנו לוקחים בחשבון את האנשים שנמצאים במפעלים המוגנים, אנחנו הולכים לשנות לגמרי את המודל, אנחנו הולכים לעסוק פחות בהעסקה של אנשים, אנחנו רוצים לעסוק רק בשיקום של האנשים. אנשים שיכולים להשתקם יוכלו להשתלב בשוק העבודה, זאת המטרה שלנו. << אורח >> ארנן פלמן: << אורח >> ואלה שלא? << אורח >> דניאל כץ: << אורח >> וכך אנחנו רואים את האפשרות של אנשים לנוע על רצף התעסוקה, כמו שאומר חוק שירותי הרווחה שאנחנו פועלים לאורו. נכון שאין לנו עדיין תקנות, אבל עדיין מאז שהוא נחקק, ביוני 2022, אנחנו פועלים לאורו ואנחנו מאפשרים לאנשים בחירה, מאפשרים לאנשים לנוע על רצף התעסוקה. << אורח >> אריאל לוי: << אורח >> אם אתה מאפשר בחירה אז תן אותנו כאופציה. << אורח >> דניאל כץ: << אורח >> אתם תוכלו להיות בחירה ואופציה אחרי שתיגשו למכרז. << אורח >> אריאל לוי: << אורח >> שתי התוכניות שהצגת אלה תוכניות חוץ מפעליות, הן לא למסגרות מוגנות. אין לי אפשרות לקלוט לשתי התוכניות האלה, מה-1 בינואר אין לי אפשרות לקלוט עובדים. << אורח >> דניאל כץ: << אורח >> נכון. << אורח >> אריאל לוי: << אורח >> מה נכון? נכון שמ-1 בינואר אין ל'המשקםכ אפשרות לקלוט - - - << אורח >> דניאל כץ: << אורח >> עד שלא תעמוד בתנאי מכרז - - - << אורח >> אריאל לוי: << אורח >> עמדתי, ניגשתי, ביקשתם שאני אגש ניגשתי, מה יכולתי לעשות עוד? << אורח >> דניאל כץ: << אורח >> אתה תקבל תשובה. << אורח >> אריאל לוי: << אורח >> אבל התשובה תגיע ביולי. (היו"ר דבי ביטון) << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> למה 'המשקם', יש בערך 27 מפעלים של 'המשקם' בארץ, מדוע הם נכנסים להיות חלק או לקבל תשובות רק ביולי כשזה גוף שכבר עבד והוא כן יכול להשתלב? אני מניחה שאם הוא השתתף הוא כנראה רוצה להיכנס להתאמה, מדוע הם צריכים להמתין עד יולי? הם יכולים להוות גורם המשכי לתעסוקה עם שכר שכמובן צריך להשתנות בהתאם לנושא המכרזים שתקצו, והשאלה שלי למה לעצור את זה? זה כבר קיים ואנשים, לפחות אני שסיירתי בלא מעט מקומות, מדוע תשתיות שכבר קיימות לא יכולות להיות חלק ועליהם להמשיך לבנות ולאפשר? אני מנסה לחשוב על פריפריות שיש מפעלים היום ואתם תסגרו, כמו בקרית גת – לא תסגרו, זה יירד פשוט. << אורח >> אריאל לוי: << אורח >> אנחנו נסגור. << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> בדיוק, כי אם אתה לא קולט חדשים ואחרים נפלטים, בין אם בגלל מוגבלות חמורה יותר, גיל או משהו, אתה גוזר את דינם להיסגר. זה המסר, מאוד ברור. << אורח >> דניאל כץ: << אורח >> הכוונה שלנו היא לא לסגור את המפעלים, הכוונה שלי היא לשנות את המודל של 'המשקם' בצורה כזאת ש'המשקם' יעסוק יותר בשיקום מאשר בהעסקה של האנשים. זאת המתכונת שאנחנו מדברים עליה היום לאור חוק שירותי הרווחה ולאור זה שאנחנו רואים את ההשתלבות המיטבית של האנשים בקהילה בזה שהם הולכים ובוחרים לעצמם איפה הם רוצים לעבוד. אנחנו הולכים לשנות גם את המודל של התעסוקה המוגנת, הוא לא יהיה יותר אפשרות לעבוד בתעסוקה מוגנת, אלא כל מי שנמצא בתעסוקה מוגנת אחרי עד חמש שנים הוא יצטרך להשתלב בשוק העבודה. << אורח >> יעקב חגואל: << אורח >> ואם הוא לא משתלב? << אורח >> דניאל כץ: << אורח >> אז יש לנו מסגרות. << אורח >> יעקב חגואל: << אורח >> ספרו לנו עליהן. אני אגיד בשביל הגילוי הנאות שמשרד הרווחה שאתם מייצגים אותו ביחד איתנו מנהלים את 'המשקם' מזה 65 שנה עוד רגע. אני רוצה לומר גם, ואני אתחיל דווקא בנימה אישית, אבא שלי זכרו לברכה לפני 40 שנה אחרי שחלה במחלה עבד ב'המשקם' כמוגבל. אני כילד זוכר את זה כחוויה מדהימה, למה חוויה מדהימה? כי הוא לא ישב בבית, כי היה לו למה לקום בבוקר. אנחנו כילדים ראינו את אבא עובד, אז זה לא היה שכר מינימום, היו עניינים אחרים, אבל לא ידענו את הדברים האלה. אני שואל אותך, כמי שמייצג גוף שהוא חלק מהבעלים של 'המשקם', אנחנו ואתם, 'המשקם' לא קיים למען 'המשקם', הוא קיים למען האוכלוסיות החשובות האלה. אני שואל אותך מה קורה בעוד חמש שנים? האנשים הנפלאים האלה בעזרת ה' משתקמים הולכים לשוק העבודה, אנחנו יודעים, לפי הנתונים שיש לך בדיוק כמו שיש לנו שרובם לא, מה קורה איתם בעוד חמש שנים? עכשיו תספר לי. << אורח >> דניאל כץ: << אורח >> אנשים יילכו למסגרות אחרות שהן לא מסגרות תעסוקתיות. << אורח >> יעקב חגואל: << אורח >> מה למשל? << אורח >> דניאל כץ: << אורח >> מי שיכול לצאת לשוק העבודה ולתעסוקה יילך לשוק העבודה. << אורח >> יעקב חגואל: << אורח >> ומי שלא? << אורח >> דניאל כץ: << אורח >> מי שלא יהיה ביחידות ביניים שהן יחידות שיחזיקו את האנשים שהם לא כשירים. << אורח >> יעקב חגואל: << אורח >> מה למשל? עכשיו, מחר בבוקר? מה למשל? << אורח >> דניאל כץ: << אורח >> לא, מחר בבוקר לא. האנשים שנמצאים פה ימשיכו לקבל את אותם תנאים שהם קיבלו - - - << אורח >> יעקב חגואל: << אורח >> עד מתי? << אורח >> דניאל כץ: << אורח >> עד בכלל. << אורח >> יעקב חגואל: << אורח >> אני מחר נכנס למערכת, בעוד חמש שנים אני לא מצליח להתחבר לשוק העבודה, אני רוצה שתסביר לאנשים כאן ולממלאת מקום יו"ר הוועדה לאן הם הולכים. << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> בהתחשב בעובדה שמדובר באנשים עם צרכים מיוחדים. זה מאוד נפיץ בריאותית גם. << אורח >> דניאל כץ: << אורח >> אנשים שלא יוכלו לעבוד יהיו במסגרות שמעניקות להם ערך בזמן שהם לא עובדים. << אורח >> יעקב חגואל: << אורח >> אני כבר ארבע פעמים מבקש דוגמה, יש דבר כזה? << אורח >> דניאל כץ: << אורח >> עדיין לא, אנחנו מפתחים את המודל. << אורח >> ארנן פלמן: << אורח >> אני שואל שאלה נוספת, אנחנו נאלצנו לסגור מחר שני מפעלים לעיוורים. << אורח >> יעקב חגואל: << אורח >> לא קלישאה, מחר באמת. << אורח >> ארנן פלמן: << אורח >> מחר מפעלים נסגרים ואנשים הולכים הביתה, מה אתם עושים עם האנשים האלה מחר? << אורח >> דניאל כץ: << אורח >> זו התקשרות אחרת של האנשים וכל האנשים העיוורים האלה כולם קיבלו מענה. << אורח >> אריאל לוי: << אורח >> בבית, כולם בבית. << אורח >> דניאל כץ: << אורח >> לא נכון. << אורח >> אריאל לוי: << אורח >> אל תגיד לא נכון. << אורח >> ארנן פלמן: << אורח >> האנשים האלה, אנחנו מטפלים באנשים האלה, אנחנו יודעים שהם הולכים הביתה. << אורח >> יעקב חגואל: << אורח >> אני מציע להנהלת 'המשקם' לשלוח את השמות לממלאת מקום יושבת ראש הוועדה ולכם, אומרים לכם שהם בבית, אז בוא נבדוק את הדברים. הרי האנשים האלה נמצאים אצלנו, אצלנו זה אתה ואני, אנחנו הבעלים של החברה הזאת. האחריות שלכם זה לא כרגולטור רק, האחריות שלכם פה היא לגרום לכך ש-2,800 אנשים מוגבלים שנמצאים היום ב'המשקם', ואתה יודע איזה עבודת קודש אנחנו עושים, לא צריך לספר לך, אתה איש מקצוע, אתה מכיר את זה היטב – יש מה לשפר? תמיד יש מה לשפר. כן מכרז, לא מכרז, לא מעניין אותי. אותי מעניין כאזרח וכמי שעומד היום בראש התנועה הציונית, אותה תנועה שחרתה על דגלה להקים את מדינת ישראל, אבל לא להקים כאן רק מדינה, להקים כאן חברת מופת, ואחת הסיבות שאנחנו מתעסקים באתגר הזה ב-65 השנים האחרונות, יש לנו אתגרים אחרים שאנחנו רואים מול העיניים, זה היה אמור להיות התפקיד שלכם, אבל אנחנו נכנסנו מתחת לאלונקה לפני 65 שנה ואנחנו לא עוזבים את זה. תרצו שנעזוב נעזוב, אנחנו לא עוזבים את זה כי אנחנו לא רואים פתרון אחר שיש היום לאוכלוסיות הנפלאות האלה, לאוכלוסיות האלה שצריכות אותנו. ואני אומר לך כאזרח מודאג, כשאתה אומר לי שיהיו, ואתה כרגע נוקט בצעד שיהיו, אני מרשה לעצמי לפקפק בפתרון שיש לאוכלוסיות הנפלאות האלה. << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> דני, גילוי נאות, מי שלא יודע, אז שתי בנותיי הגדולות הן עיוורות מלידה. אני כאמא ניתבתי להן מסלול אחר, אחת עורכת דין, השנייה עובדת סוציאלית וכו', אבל אני גם מכירה אנשים מתוך הקהילה, כי אני נמצאת המון שם, אני ליוויתי גם כשהן היו צעירות יותר וחלקם, האפשרות שלהם הייתה דווקא במקומות יותר מוגנים. אני לא איכנס, כל הורה חינך איך שהוא חינך ומה שהוא חשב, אנחנו מברכים על התקנות, אבל אנחנו חושבים, או אני לפחות חושבת, שבגלל שהכול עכשיו זה ממש חדש והמעבר צריך להיות גם הדרגתי וגם לאפשר למסגרות שקיימות להתאים את עצמן מכרזית. עצם העובדה שכרגע בולמים ואם יצטרכו לסגור שני מרכזים, יש זעקה גם מאזור קרית גת, איפה שיש מרכזים שהעסיקו שם את העיוורים שהם באמת בחוסר אונים. אנחנו מקבלים הרבה הודעות מנתניה. השאלה היא האם לא ניתן לתת לזה לפחות שנה כדי להתחיל לעשות את זה בצורה הדרגתית. כן, אנחנו מברכים את זה, אנחנו חלק מהנושא, לפיד ומאיר עם החוק הזה, אבל אני יושבת בוועדה ואנחנו לא מצליחים להתקדם עם התקנות. << אורח >> דניאל כץ: << אורח >> גברתי ממלאת מקום יושבת ראש הוועדה, אנחנו חרדים לטובת האנשים עם המוגבלות לא פחות מאשר כל אחד אחר, בגלל זה אנחנו נמצאים בשיח שהוא כבר מעל שנה עם חברת 'המשקם' לגבי התוכניות ולגבי השינויים הנדרשים, בגלל זה עשינו את המהלך של הליווי והמלצנו להם לצאת למכרזים, לפנות למכרזים, כי אנחנו רואים בסופו של דבר את האפשרות שאנשים עם מוגבלות בשנת 2026-2025 יכולים ליהנות מתנאי עבודה ורצף תעסוקה שהוא הרבה יותר משמעותי מבחינת תהליכי השיקום. גם היום למשל עיוורים כמעט שלא מגיעים למפעלים מוגנים, ואנחנו מאוד מברכים על זה, גם חירשים. בעבר זה היה מאוד מקובל, היום כמעט שזה לא קיים מכיוון שאנשים, לשמחתנו הרבה, עם הטכנולוגיות ועם ההתפתחות של המדע והיכולות, אנשים עיוורים הולכים לעבוד בעבודה רגילה, בטח עורכי דין ואנשים אקדמאים שהם כמוני וכמוהם וכמו כל אחד אחר. אני חושב שמהבחינה הזאת אנחנו לא רוצים ללכת אחורנית, אנחנו לא רוצים להגיד בסדר, נמשוך עוד שנה, בסדר, נמשוך עוד שנתיים, בגלל זה אנחנו עושים את המהלך כרגע מול החשב הכללי כדי לשכנע לתת המשך פטור לאלה שכבר נמצאים בתוך המפעלים כדי להבטיח שהאנשים האלה לא ייפגעו. במקביל אנחנו דורשים מחברת 'המשקם' לשנות את המודל הידוע של השתתפות בשכר של 'המשקם' ולעבור למכרזים - - - << אורח >> אריאל לוי: << אורח >> אבל זרקתם אותנו לבריכה בלי מים, איך אני אשחה? אין לי מכרזים. אתה אומר מכרזים, אין לי מכרזים שאני יכול לעשות את זה. איך אני יכול לקלוט מחר למפעל טבריה עובד? תסביר לי איך. אתה תגיד לי איך, אני אקלוט. << אורח >> דניאל כץ: << אורח >> מחר למפעל טבריה עובד אתה לא יכול לקלוט. העובד צריך ללכת למפעיל שכבר היום - - - << אורח >> ארנן פלמן: << אורח >> זה ברור לנו. << אורח >> אריאל לוי: << אורח >> יש שם מפעל 'שווים', אתה שולח בן אדם לקבל 400 שקל במקום לבוא לחברת 'המשקם' לקבל בין 70% שכר מינימום ל-150% שכר מינימום. זה סביר בעיניך? << אורח >> דניאל כץ: << אורח >> הוא לא יקבל 400 שקל. הוא לא אמור ללכת למפעל מוגן, הוא צריך ללכת לשוק החופשי. << אורח >> אריאל לוי: << אורח >> אדם שרוצה לבוא למפעל מוגן. אתה דיברת על זכותו של כל אדם לבחור את השירות. אדם רוצה לבוא למפעל מוגן, יש שניים כאלה, רוצים, כי זכותו של כל אדם לבחור את השירות, אז הוא רוצה לבוא למפעל מוגן, אתה אמרת לו: אני אתן לך פלטפורמה לבחור, אז אתה אומר לו בטבריה, אתה תבחר בין 'שווים' לבין 'שווים', בין לקבל 400 או לקבל 400, אתה לא יכול לבוא ל'המשקם', למה? אני שואל למה. << אורח >> דניאל כץ: << אורח >> כי אנחנו מדברים על ניוד על רצף התעסוקה, אנחנו לא רוצים שהמפעלים המוגנים ימשיכו להעסיק את האנשים, אנחנו רוצים שהמפעלים יעסקו בשיקום ויעבירו את האנשים האלה. << אורח >> אריאל לוי: << אורח >> אבל הם עושים את זה היום, 500 איש בשנה יוצאים מ'המשקם'. << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> נמצא איתנו בזום ראש עיריית דימונה, בני ביטון. שלום, בני. << אורח >> בני ביטון: << אורח >> צוהריים טובים, תודה, גברתי היושבת ראש. חברי וידידי, אני רואה את חגואל שם, מנכ"ל 'המשקם', יושב ראש הנהלת 'המשקם'. כנראה שהחבר'ה פה מנותקים לגמרי. שמעתי רק את הסוף של מה שאמר 'המשקם'. אתם פשוט לא מבינים מה 'המשקם' עושה במדינת ישראל ומה הוא עושה בדימונה. אם החבר'ה האלה ייפלטו, כמו שאתה אמרת, אני לא יודע מי דיבר כרגע ממשרד העבודה והרווחה, הם ייזרקו לרחוב. החוק אומר ברשויות ציבוריות, קרי רשויות מקומיות, כנסת, משרדים ממשלתיים, 5%, אני מעסיק מעל 20% אנשים עם מוגבלויות. אתם יודעים שאין חוק במדינת ישראל? הילדים האלה שגומרים את גיל 21 נפלטים החוצה, אין מה לעשות. אני הקמתי מפעל שיקומי שמעסיק קרוב ל-170 עובדים כאלה. אני יכולתי להעסיק. כל מערכת הגינון שלי בדימונה, שהיא מערכת גינון לתפארת עם חברת 'המשקם', אני מעסיק קרוב ל-80 חברים. אז מה זה אומר? שמחר בבוקר הוא יוצא מהרשימה והוא לא יכול לחזור חזרה אליה. אני אומר לכם שזה יהיה אסון, העליתי את זה בישיבת הממשלה האחרונה שהייתה בדימונה. אמרתי לראש הממשלה: אדוני ראש הממשלה, אני בעד האנשים השקופים האלה. הם שקופים. אני מספר שתיים בשלטון המקומי, כסגן ממלא מקום יושב ראש השלטון המקומי, אני אמרתי את זה לחברי חיים ביבס וליושב ראש השלטון האזורי, שלחנו לכם מכתבים, אני לא מבין למה אתם עושים את הרפורמה? מה הם לא בסדר? אני אומר לכם שהאנשים האלה ייפלטו החוצה. אתם לא מבינים, זו זעקה חשובה. גברתי היושבת ראש, כיושבת ראש הוועדה אני אומר לך, אני אגיע עם זה עד לבג"צ, את לא תיתני להם. דבי, את מכירה את זה, את יודעת מה זה, אני יושב ראש פורום ערי הפיתוח של מדינת ישראל, אני לא אסכים בשום תנאי שיפגעו בדברים האלה. אני אצא לכל אמצעי התקשורת. אני חיכיתי בקוצר רוח לוועדה להגיד, אני מדבר מדם ליבי על האנשים האלה. פעמיים בשנה, יכול להגיד לך המנכ"ל אריאל והיושב ראש, אנחנו מגיעים איתם, אנחנו מרימים איתם כוסית, אני נותן להם מתנות מעבר למה ש'המשקם' עושה להם. אז טיפה קומונסנס. חסר כסף היום במדינת ישראל? ברוך ה' יש כסף במדינת ישראל, יש שר אוצר מצוין, יש ראש ממשלה מצוין, יש ממשלה מצוינת. אני בטוח, יעקב חגואל, כמי שאחראי על הדבר הזה, אני מכיר אותך, אני מצטער שאני לא נמצא בכנסת כרגע, אני זועק את זעקת האנשים האלה, אני מבקש בכל לשון של בקשה, טפל באנשים האלה. תודה לכם. אני מצטער אם דיברתי מעומק ליבי. תודה לך, גברתי היושבת ראש. << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> תודה, בני, אני בהחלטת מצדדת בדבריך. אני רוצה בבקשה לתת ללירון כרמלי, ממרכז השלטון האזורי. << אורח >> לירון כרמלי: << אורח >> תודה רבה, כבוד היו"ר, על הדיון החשוב והקריטי הזה. אחרי שראש עיריית דימונה דיבר אז אני חושבת שכולנו הבנו, אבל אני אומר כמה דברים. כמו שהוא אמר, יושב ראש השלטון המקומי ויושב ראש השלטון האזורי הוציאו מכתב לשר ולמשרד הרווחה בנושא. אני רוצה לתת את הדגשים המרכזיים של המכתב ובכלל את העמדה שלנו. הרשויות המקומיות והאזוריות נמצאות בקו ראשון מול האזרח, אנחנו עובדים עם האנשים, עם הקהילות הנפלאות האלה ואנחנו לא פה לעצור רפורמות או לעורר בעיות, אבל אנחנו מסתכלים בדאגה גדולה על הרפורמה הזאת, בעיקר כי היא פשוט לא נעשתה בהידברות עם השלטון המקומי והאזורי. כל מה שידענו ידענו בדיעבד. אי אפשר להתנהל ככה, בטח לא כשאנחנו הגורם המרכזי שעובד מול האוכלוסייה. שלוש נקודות. נקודה ראשונה, יש פה העמסה תקציבית בלתי אפשרית. אם היום היה 100% של המימון, עכשיו אנחנו נדרשים ל-25% לממן, לא יודעת מאיפה הכסף, אני לא מכירה שיש. הדבר השני, בואו נדבר על הרשויות בפריפריה. יש מקומות שלדוגמה רק 'המשקם' נמצא שם כמפעל. מה יהיה שם? מה יהיה ברשויות האלה שיצטרכו לתת את המצ'ינג הזה? מאיפה יביאו את הכסף? והדבר השלישי שחשוב לציין פה זה באמת הרציפות התפקודית. גם כשרוצים לעשות מהלך, ושמעתי טוב את דבר היו"רית שאמרה מהלך הדרגתי יחד איתנו בחשיבה משותפת, בסופו של דבר יש פה אנשים שעוד שבועיים מה יהיה איתם? מה יהיה עם כל הידע המקצועי שהתווסף והתאסף לאורך כל השנים? מה יהיה עם הרציפות התפקודית? מה שאני מבקשת פה, בשם השלטון המקומי ובשם השלטון האזורי, זה לעצור רגע, לשבת איתנו, לדבר, להבין מה ההשלכות עלינו, על הרשויות ועל האזרחים שלנו, של מדינת ישראל, ושנמצאים ברשויות ולחשוב ביחד מה אנחנו עושים. << אורח >> דניאל כץ: << אורח >> קודם כל נציגת השלטון המקומי ישבה איתנו ושמעה לגמרי על המודל ואיך הוא נראה ואיך הוא נשמע ואישרה אותו. אני לא יודע אם היא לא שיתפה את המועצות האזוריות - - - << אורח >> לירון כרמלי: << אורח >> אני דיברתי פה גם בשם השלטון המקומי. << אורח >> דניאל כץ: << אורח >> בסדר, השלטון המקומי, אסא בן יוסף ישבה איתנו ושמעה על המודל - - - << אורח >> אריאל לוי: << אורח >> הרגע דיבר סגן יושב ראש השלטון המקומי בני ביטון. << אורח >> יעקב חגואל: << אורח >> וקיבלתם מכתב משני היו"רים. << אורח >> אריאל לוי: << אורח >> קיבלת מביבס מכתב שהוא לא ידע על זה. << אורח >> יעקב חגואל: << אורח >> השבת עליו? << אורח >> דניאל כץ: << אורח >> ועדיין אני אומר לך שאנחנו לא מדברים ישירות עם חיים ביבס ולא עם שי חג'אג', אנחנו מדברים עם הנציגים שלהם, והנציגים שלהם ישבו איתנו ושמעו בדיוק על הדברים האלה. << אורח >> אריאל לוי: << אורח >> לא, הם שמעו שמעכשיו השלטון המקומי והאזורי יצטרך על כל קליטה לשלם 25%? << אורח >> לירון כרמלי: << אורח >> לא, זה היה בדיעבד. << אורח >> דניאל כץ: << אורח >> אריאל, אנחנו משלמים היום 75-25 על מעל 6,000 אנשים שנמצאים במסגרות התעסוקה על כל הרצפים ועם כל הליוויים שאנחנו נותנים. אז זה לא משהו חדש או משהו מיוחד שהשלטון המקומי נדרש להוציא מכיסו מיליוני שקלים. מדובר בסופו של דבר בהבשלה מלאה שאני מקווה שתקרה, מדובר על אולי זה יעלה מיליון-מיליון וחצי שקל לשלטון המקומי וכל השאר יעלה 75% - - - << אורח >> אריאל לוי: << אורח >> אני בדקתי כמה נקלטו בדימונה אצלנו, בשנה וחצי האחרונות זה חצי מיליון שקל. << אורח >> דניאל כץ: << אורח >> וגם בדימונה יש מפעל מוגן שהרשות משלמת 25% כחלקה. אני לא חושב שהרשות המקומית צריכה לשקול את השיקול של כמה זה יעלה לה. << אורח >> לירון כרמלי: << אורח >> מה זאת אומרת? בוודאי שכן. << אורח >> דניאל כץ: << אורח >> היא צריכה לשקול בסופו של דבר מה טובתם של האנשים עם המוגבלות. << אורח >> יעקב חגואל: << אורח >> אבל של מי האחריות, שלך או שלהם? << אורח >> אריאל לוי: << אורח >> של הרשות, ברור של הרשות. << אורח >> יעקב חגואל: << אורח >> אני שואל אותך שוב, האחריות מלמעלה, אז מה האחריות של השלטון המרכזי? העברתם את הכול לדרג המח"טים? לראשי ערים? איפה אתם בתוך הסיפור זה? מה, אתה עכשיו מפריט את זה? והיא אומרת לך, וגם שני היו"רים כתבו מכתב מאוד מנומק, לא אליך, אל השר, גם השר לא ענה, אלה העובדות, וגם אתם לא. בסוף לא ייתכן שמדינת ישראל מתנערת מהאוכלוסיות האלה. אתה בא היום ואתה אומר להם קחו 25%, ואם אין להם? ואם הם לא רוצים לקחת, מי אחראי על זה? אתה? כן, לא אני. אתם אחראים על זה. אני מדבר כאזרח, בסוף אתם אחראים על האוכלוסיות האלה לפני כל אוכלוסייה אחרת ולצערי אתם מתנערים מאחריות בדרך הזו. << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> יש כאן עוד מישהו שרוצה לדבר? << אורח >> רון הראל: << אורח >> שמי רון הראל, אני בן כמעט 30, אדם על הרצף האוטיסטי ואני עובד ב'המשקם' כבר כמה שנים. בשבילי 'המשקם' הוא לא רק מקום עבודה, זו מסגרת שנותנת לי סדר, משמעות ותחושת שייכות. כאן אני קם בבוקר עם מטרה, פוגש אנשים, מתמודד עם אתגרים ולומד להתקדם בקצב שמתאים לי. עברתי דרך תעסוקתית לא פשוטה עם מעברים, קשיים וחששות, 'המשקם' נתן לי הזדמנות אמיתית לא רק לעבוד, אלא להשתקם. למדתי לעבוד בצוות, להתמיד, להתגבר על קשיים ולגלות שיש לי יכולת אמיתית לתרום. בלי מסגרת כמו 'המשקם' אנשים כמוני עלולים להישאר בבית לבד, מנותקים, בלי תהליך שיקומי ובלי עתיד תעסוקתי. לא כל אחד מתאים לשוק החופשי ולא כל אחד יכול להסתפק בהכשרה בלבד. אני מבקש מכם לראות אותנו האנשים, לא כנתונים ולא כמודל תיאורטי, אלא כבני אדם שזקוקים למסגרת יציבה, תומכת ומכבדת. 'המשקם' מאפשר לי לחיות חיים עם משמעות ולזכות להערכה וגם תנאים סוציאליים. חשוב מאוד לשמור על המסגרות האלה בשבילי ובשביל אלפי אנשים נוספים שמתמודדים כמוני. תודה על ההקשבה. << אורח >> אריאל לוי: << אורח >> רון, איפה עבדת עוד חוץ מ'המשקם'? << אורח >> רון הראל: << אורח >> עבדתי במלא מקומות, בעיתון 'אצבעוני' עבדתי, דרך ההוסטל בכפר סבא שעזר לי, עבדתי ב'המשקם' פתח תקווה, עבדתי במרכז העוגות יום אחד, שטפתי כלים שם. << אורח >> אריאל לוי: << אורח >> עבדת בהרבה מקומות בשוק החופשי. << אורח >> רון הראל: << אורח >> כן, גם שירות לאומי עשיתי וגם בגרות מלאה. << אורח >> אריאל לוי: << אורח >> ובסוף מה שהתאים לך זה 'המשקם' ירושלים? << אורח >> רון הראל: << אורח >> כן, אני שנה שנייה כבר שם. << אורח >> אריאל לוי: << אורח >> מה אתה עושה ב'המשקם' ירושלים? << אורח >> רון הראל: << אורח >> עובד בארגון סודה סטרים, אני מוציא גריז מהלב של הסודה, שבלי זה הסודה - - - << אורח >> אריאל לוי: << אורח >> והיית רוצה שנמצא לך עבודה בשוק החופשי? << אורח >> רון הראל: << אורח >> הייתי נורא רוצה לעבוד כצפר ולהרצות על ציפורים, יש לי ידע עצום על ציפורים ועל בעלי חיים, הייתי רוצה לתת הרצאות על ציפורים. << אורח >> דניאל כץ: << אורח >> איפה אתה גר, רון? << אורח >> רון הראל: << אורח >> ההורים גרים בירושלים בהר חומה, אבל אני גר בהוסטל במבשרת ציון, ברמה מאוד גבוהה. << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> אבל זו בדיוק הדוגמה של הקושי. מאחר שאני מטפלת באנשים עם מוגבלויות, במיוחד על הרצף, אני מקבלת לא מעט פניות של אנשים שהשתלבו בסופרים, אבל אז הם עצרו, ועוד פעם בכל מיני מרכזים. ואני בעד, שלא תהיה אי הבנה, אני בעד שהם יתיישרו עם מה שאתם רוצים, בסוף אנחנו צריכים מסגרות שיהיו יציבות. לצאת לשוק חופשי, גם עובד רגיל לא אחת לא שורד את זה, קל וחומר כשאנחנו מדברים על אנשים עם צרכים מיוחדים, בטח אלה על הרצף, לפעמים יכולים להיות קשיים. הוא כבר שנה שנייה, זאת אומרת כרגע במשך שנה פלוס הוא במקום יציב, כי סביר להניח שבמקומות הקודמים הוא היה - - - << אורח >> דניאל כץ: << אורח >> אבל הוא רוצה להיות צפר. << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> נכון, זה לא אומר שאם הם יהיו דרך 'המשקם' אי אפשר ליצור רעיונות בתוך 'המשקם'. אנחנו אגב מקדמים יציאה לקהילה, לא צריך לראות ב'המשקם' מסגרת הוסטלית כובלת, אפשר לייצר עבודות גם דרכם. << אורח >> דניאל כץ: << אורח >> שיעשו קבוצה של 'מחר תעשייתי' במקום שעושים צפרות. << אורח >> אריאל לוי: << אורח >> אבל אין לנו 'מחר תעשייתי'. << אורח >> ארנן פלמן: << אורח >> אני הולך להציג בנקודות מה המצב היום ומה יהיה המצב בעוד יומיים. קודם כל היום עובד שנקלט ב'המשקם' מרוויח לפחות כ-2,500-2,400 שקל. << דובר >> קריאה: << דובר >> פחות. << אורח >> ארנן פלמן: << אורח >> אולי קצת פחות. תלוי במקום העבודה. << דובר >> קריאה: << דובר >> פחות, אנחנו פה העובדים. 1,500. << אורח >> אריאל לוי: << אורח >> לא, אתה לא מרוויח 1,500. לא, מה פתאום? << דובר >> קריאה: << דובר >> מה זה לא? אני - - - << אורח >> אריאל לוי: << אורח >> הוא לא עובד כל יום. אתה יודע כמה מרוויחים ב'המשקם'. << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> בוא ניתן לו לסיים ואני אתן לך לדבר. << אורח >> אבלין אוחנה: << אורח >> - - - סרטן שד ויש לי ארבעה ילדים ויש לי 15 נכדים, בלי האנשים האלה אני הייתי מתאבדת מזמן. והיה לי את הסיפור הזה, היה לי שהייתי מאושפזת, כי אף אחד לא רצה לקבל אותי, והאנשים האלה חיבקו אותי ואהבו אותי, על מה אתה מדבר? אתה יודע מה אנחנו מרגישים? אתה יודע מה אנחנו עוברים? אנחנו קמים בחמש בבוקר בשביל לבוא למקום הזה, להיות עם שמחת חיים. אנחנו עובדים, אנחנו נהנים. << דובר >> קריאה: << דובר >> אנחנו משפחה, מעל הכול. << אורח >> אבלין אוחנה: << אורח >> אנחנו משפחה. על מה אתה מדבר בכלל? אתם לא יודעים כלום. ניסיתי לעבוד בחוץ, הסתכלו עליי כאל אישה נכה ונתנו לי בעיטה. על מה אתה מדבר בכלל? שאתם מנסים ומנסים, על מה אתם מנסים? אתם לא מסתכלים עלינו בכלל. אנחנו אלה שעוברים את כל זה. האנשים האלה הם היחידים שעוזרים לנו ומלטפים אותנו, לוקחים אותנו לטיולים כשבחיים שלי אני לא יודעת מה זה טיולים, אנשים מסתכלים עליי כנכה - - - << דובר >> קריאה: << דובר >> צודקת במאה אחוז. << אורח >> אבלין אוחנה: << אורח >> עברתי ניתוח לב, עברתי סרטן, עברתי דיכאון וניסיון התאבדות ואני לא רוצה להמשיך עוד. האנשים האלה העמידו אותי על הרגליים. אני חיה היום בשביל הילדים שלי ואני מתפרנסת בכבוד בשביל הילדים שלי. אז קצת תתחשבו שאתם מדברים בצורה כזאת. << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> דני, אני חושבת שהיא סיכמה את אחד החששות. כשאתה נמצא לפעמים במרכזים שאנשים עם צרכים מיוחדים, דומים לך, זה בית חברתי, זה לא רק לבוא לעבוד. לא אחת כשאתה משלב עובדים בשוק החופשי, ברור לנו שיש אוכלוסייה, גם חלקנו, שכן יש להם סבלנות, פחות סבלנות, איך הם ממותגים שם. כי בסוף זה לא רק כסף, בסוף אנחנו צריכים לזכור שיש פה משהו מוסרי, משהו לאומי שלנו, וזו אוכלוסייה שכל כך צריך להגן שגם ברפורמה צריך – בעצם היא אמרה את הכול, היא סיכמה את כל החששות שעולים כאן. << אורח >> דניאל כץ: << אורח >> אני חוזר ואומר, אני מאוד בעד שחברת 'המשקם' תמשיך, אני חושב שצריך להשתנות המודל. << אורח >> יעקב חגואל: << אורח >> בלי לתת לה כלים. << דובר >> קריאה: << דובר >> אם היה קורה לילדים שלך? זה לא יפה להגיד לנו ככה. << אורח >> דניאל כץ: << אורח >> את יודעת שיש לי שני ילדים עם מוגבלות? שיש לי שני ילדים אוטיסטים? << אורח >> אבלין אוחנה: << אורח >> אנחנו אלה שיכאב אלה, האנשים האלה דואגים לנו. האנשים האלה בחברת 'המשקם' דואגים לנו, לא אתם. אף אחד לא מסתכל עלינו, גם בעבודות בחוץ לא מסתכלים עלינו. הייתי בטיפולים, רק הם הסתכלו עליי, אף אחד לא הסתכל עליי. בעבודה בחוץ היו מסתכלים עליי? היו שואלים אותי מה שלומך? היו עוזרים לי? באים לקראתי? בחיים לא. הייתי עם קרחת והעסיקו אותי, הביאו לי עבודה. << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> אבלין, תודה על הדברים שאמרת, הם מאוד מאוד חשובים, בואי ניתן לעוד כמה שידברו כי חשוב שבסוף נגיע לכאן למשהו שהכי נכון וטוב לכם. << אורח >> ארנן פלמן: << אורח >> אני אגיד רק דבר קטן אחד. אני כאן בשבילה, לא בגלל שום סיבה אחרת. אני התחלתי לעשות את ההשוואה. אם הייתה לנו אפשרות לקלוט עובד החל מ-1 בינואר לפי הכללים שנקבעו הוא היה יכול להתקבל בגובה של עמותה, של 500 שקל, 600 שקל. אין שום אפשרות שאנחנו נקלוט עובדים לפני שנזכה, אם נזכה במכרזים חדשים וכו' וכו'. כשאנחנו, המפעל 'המשקם' הגדול ביותר במדינת ישראל, אני רוצה לציין את העובדה הזאת, לא לפי הסדר שכתבתי, כ-600 עובדים שלנו מקבלים מעל משכורת מינימום, אנשים עם מוגבלויות כבר מקבלים ומוצאים מענה בתוך 'המשקם'. עשינו מפעלים מתוחכמים, יש לנו מפעל של הלחמות אלקטרוניות שמי שעובד שם גם יוצא עם תעודה והוא יכול אחר כך לצאת לשוק החופשי. 'המשקם', אנחנו לא צריכים את השוק החופשי כדי שהבן אדם ישתקם, אנחנו עושים את זה בתוך החברה, אבל אף אחד לא מדבר איתנו ולא שומע את זה אפילו. עובד קיים היום מקבל ארוחה חמה ב'המשקם', ב-1 בינואר לא. << אורח >> אריאל לוי: << אורח >> אין אוכל במכרז המחר. << אורח >> ארנן פלמן: << אורח >> יהיה מישהו שמקבל ארוחה חמה אצלנו ויהיה מישהו שיצטרך להביא סנדוויץ' מהבית. אז זה שמרוויח 400 או 500 או 600 שקל יביא סנדוויץ' מהבית. זה המצב החדש שאתם נתתם לנו. כל עובד היום שיש לו מעל 20% נכות יקבל למצוא פתרון תעסוקתי אצלנו ב'המשקם'. אין פתרון במתווה החדש של משרד הרווחה לאנשים בין 20% ל-40% נכות. זה משהו שמשאיר בחוץ אלפי אנשים שנמצאים ברף הזה שלא יוכלו למצוא פתרון. << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> הם לא יוכלו לפנות במסגרת המכרזים? << אורח >> ארנן פלמן: << אורח >> לא, אין מסגרת. << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> אתה יכול להתייחס? עכשיו, אחרי ה-7 באוקטובר, אנחנו מכירים את המעגלים ואת הנכויות לצערי ואת המצב הקשה שנהיה בכלל במדינת ישראל, לא מדברת על העוטף כמי שגרה בעוטף וכו'. כשאתם מדברים על קבוצה של בין 20% ל-40% שיצטרכו להתמודד עם עצמם כי לא תהיה להם אותה המעטפת כמו שהייתה עד עכשיו, למה זה נהיה שיקול? אם ב'המשקם' היה 20% אז מ-20% עד 40% כרגע אין זכות? << אורח >> דניאל כץ: << אורח >> כל מי שהוא מוכר כאוכלוסיית מינהל מוגבלויות יכול לקבל את השירותים מ'המשקם', כל מי שמוכר בסל שיקום יכול לקבל שירותים ממשרד הבריאות, יכול להיות שהם ימשיכו בהתקשרות עם 'המשקם'. << אורח >> אריאל לוי: << אורח >> בן אדם עם 30% נכות לא יכול לקבל. << דובר >> קריאה: << דובר >> לא פה ולא פה. << אורח >> אריאל לוי: << אורח >> מישהו שיש לו 30% נכות על רקע נפשי ממי הוא מקבל שירות? << אורח >> דניאל כץ: << אורח >> ממשרד הבריאות. << אורח >> אריאל לוי: << אורח >> משרד הבריאות סל שיקום זה מ-40%, פעם אחרונה שאני קראתי. אולי אני טועה. << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> זה משהו שאתם צריכים לתת עליו את הדעת, זה נתון חמור מאוד. לצערי הדוגמה שניתנה כאן, יש פה נדבך לא פשוט היום במדינת ישראל. << אורח >> ארנן פלמן: << אורח >> המצב הקיים, התחלופה של עובדים ב'המשקם' בין 400 ל-500 עובדים עוזבים אותנו כל שנה, חלק מהם מכיוון שהם משתקמים, עשינו את עבודתנו. המצב החדש זה שאנחנו לא נוכל לקלוט החל מ-1 בינואר. זאת אומרת בינואר לבד, 50-40 עובדים בממוצע יעזבו אותנו, אנחנו לא יכולים למלא את זה עם עוד 50 עובדים. << אורח >> דניאל כץ: << אורח >> תעברו למודל החדש. << אורח >> אריאל לוי: << אורח >> אבל אין לנו מודל חדש. << אורח >> ארנן פלמן: << אורח >> כשאתה אומר שאתה לא פוגע בעובדים הקיימים, זה חצי אמת, זה רק חצי אמת. חצי אמת בדרך כלל מוגדר כשקר ואני אגיד לך למה, מכיוון שאם יש לי היום קו ייצור איפה שרון עובד בסודה סטרים שאנחנו מתחייבים כל יום לייצר X מכשירים, אנחנו לא נוכל לקיים את זה. ברגע שחצי מהאנשים שעובדים בקו, יתפטרו, ישתקמו, יתקדמו בחיים, האנשים האלה לא יהיו במפעל ואנחנו לא נוכל לקיים את ההתחייבויות שלנו. << אורח >> אריאל לוי: << אורח >> הלקוח יעזוב. << אורח >> ארנן פלמן: << אורח >> סודה סטרים יגיד לנו: תודה רבה, אנחנו לא יכולים לסמוך עליכם. << אורח >> יעקב חגואל: << אורח >> תוך שלוש שנים כל המפעלים ייסגרו. << אורח >> ארנן פלמן: << אורח >> הרבה פחות. אני משלם היום שכר דירה בטבריה עבור 40 עובדים, אם יעזבו אותנו עשרה עובדים אני יכול להחזיק את המפעל? אז חצי אמת זה לא אמת, חצי אמת זה שקר. אנחנו בהליך של סגירת 'המשקם', זה ייקח שלוש שנים, כפי שאמר היושב ראש, או שנה וחצי, כפי שאני חושב, אבל אנחנו בסופו של דבר נסגור את החברה, לא תהיה לנו שום אפשרות להחזיק מפעלים בפריפריה עם 40-30 עובדים, לשלם שכר דירה, לשלם מנהל, לשלם לכל הצוות שמלווה את העובדים, עובדים סוציאליים וכו' וכו'. לא נוכל, נצטרך לסגור את המפעלים הקטנים בראש ובראשונה ואחר כך לאט לאט את כל החברה. אני ממשיך. אנחנו היום מתחשבים מול משרד הרווחה, מקבלים את התמיכה שלא מגיעה ל-40% מסך כל התקציב של 'המשקם'. יש לנו 60% הכנסות עצמאיות שלנו שמאפשרות לנו להמשיך לעבוד. היום משרד הרווחה רוצה לשלוח אותנו ל-200 רשויות מקומיות ולהתחשבן עם כל רשות מקומית. אנחנו נצטרך לנפח גם את ההנהלה שלנו. אצלנו עובד יכול לעבוד גם שישה חודשים, גם שנה, אבל גם עשר שנים. אתם הרי יודעים בדיוק שלא כל אחד יוכל להשתקם, אתם יודעים בדיוק ואין לכם שום פתרון. אמרת קודם אמירה עמומה, יהיו מסגרות, לא יודע מה, אבל אתם לא יודעים מה אתם תעשו עם העובד שאחרי חמש שנים לא ישתקם. אצלנו יש פתרון לעניין הזה, אנחנו ממשיכים להעסיק אותו. גם בגיל הפנסיה אנחנו לא מפטרים אותו או לא אומרים לו: אתה סיימת. << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> אני רוצה שמשרד האוצר יתייחס למה שקורה כאן. << אורח >> ארנן פלמן: << אורח >> עוד נקודה אחת. היום יש 600 עובדים ב'המשקם' שמרוויחים יותר ממשכורת מינימום לפי החוק. << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> זו הייתה המטרה העיקרית בסוף, שהם ישתלבו ויהיו שווים. אני רוצה התייחסות של משרד האוצר. מאוד חשוב לי, כי בסוף אני רוצה לראות איזה פיקוח יש. בסוף אם ייפלטו כל כך הרבה ואנשים לא ישתלבו בתעסוקה אנחנו נקבל אותם בצורות אחרות, זה יעלה יותר כנראה ולכן הייתי רוצה מאוד את ההתייחסות של משרד האוצר. << אורח >> תאיר ראבוחין: << אורח >> קודם כל אני אגיד שזה מהלך שהוא יוזמה של משרד הרווחה במסגרת צעדים הרבה יותר נרחבים ממה שמוצג כאן במסגרת חוק שירותי רווחה לאנשים עם מוגבלות כשהמטרה שלהם היא באמת עידוד ויציאה של אנשים לתעסוקה ולא הדרה שלהם, כמו שהוצג פה. אני מאוד מקווה שזה לא מה שקורה, אבל זה כמובן המניע של המהלך, דני גם התייחס לזה. באופן כללי בחוק שירותי רווחה לאנשים עם מוגבלות, זה גם נידון פה בוועדה, הוקצו סכומים מאוד מאוד משמעותיים, של כ-2.5 מיליארד שקל שמגיעים בהדרגה לפיתוח שירותים לאנשים עם מוגבלות, בין היתר גם כמובן בתחום התעסוקה, זו מהות החוק של עידוד של אנשים להישאר ולחיות בקהילה. << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> זה בעצם יושב תחת התקציב של החוק עצמו? שם זה נכנס? במסגרת הרפורמה והחוק של אנשים עם מוגבלויות, התקציב שהוקנה זה חלק שגם מדבר על הנושא של ההשתתפות? משם יילקח הכסף? << אורח >> תאיר ראבוחין: << אורח >> כמובן שהשוטף, מה שכבר היום יוצא על הסיפור של שירותי תעסוקה, מה שמגיע מהחוק זה התוספת, זה ההרחבה, זה הפיתוח, זה האנשים החדשים ולא הדברים שכבר היו קיימים לפני כן. << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> זה חלק מהתקנות שאנחנו נאשר עכשיו בעקבות החוק הזה שאנחנו יושבים עליו של המוגבלויות? זה יגיע לפתחנו, אנחנו נקבל את המספרים? << אורח >> תאיר ראבוחין: << אורח >> לא כל שירות יגיע, יגיעו הקווים הכלליים שמעוגנים בתקנות. בסופו של דבר משרד הרווחה הוא הרגולטור שקובע בעיקר בתקנון עבודה סוציאלית בדיוק איך נראים השירותים ומה המודלים והדברים שדני התייחס אליהם, אבל אני באינפוט שלי אוסיף פה שהמהלך הרחב שמשרד הרווחה עושה בתחום של פיתוח ושיפור השירותים לאנשים עם מוגבלות בתחום התעסוקה הוא מהלך שיש לו עלות משמעותית ולא איזה מהלך שחוסך כסף. << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> הוא מבורך והוא חשוב, ואני מזכירה שאני באה מהמפלגה שקידמה, זה לא משנה, כי בסוף זה אנשים, זה לא דעות ולא כלום, ומה שמטריד אותי זה הדברים ששמענו עכשיו. גם כשאנחנו רוצים לשלב אנחנו צריכים לזכור שחלק נרחב מאוכלוסייה זו רואה גם, במקרה הזה זה 'המשקם', באותו מקום תעסוקה כמקום חברתי. לא בטוח שכשהם ייכנסו לאיזה מפעל בעלית הם יקבלו את אותו חיבוק או ירגישו בנוח כמו שהם יושבים ב'המשקם', שזה חברים ואפילו נוצרת שם גם זוגיות ודברים שהם מעבר ואנחנו צריכים לחשוב גם על זה. אפשר לעשות רפורמות גם בתוך מסגרות קיימות או לפחות בשיתוף ולחשוב איך לעשות, ופה אני פונה לרווחה. ברגע שמנכ"ל 'המשקם' אומר שרק ביולי הוא ייכנס, אז למה אי אפשר להמתין עד שכולם ייכנסו למערכת? יכול להיות שהם כן יתיישרו איתכם, אני לא יודעת, אבל מה אנחנו עושים עם האנשים עם הצרכים המיוחדים שמחר אתם בעצם מבקשים שישלבו אותם באיזה שהוא מפעל, עלית או מפעל ייצור, הרי בסוף הם יילכו למה שהם מסוגלים. כי מי שמסוגל, עורך דין וכו', הם מסתדרים, הם לא ממש צריכים אותנו, אבל אנחנו מדברים על אלה שפחות מסתדרים, שאנחנו יודעים שיש להם קשיים גם פיזיים וגם קוגניטיביים. איך אנחנו יכולים להיות שקטים שהם ימצאו בית תעסוקתי לאורך שנים? נאמר כאן ש-600 מקבלים מעל שכר המינימום. אני מזכירה לכם את חוק לרון שלא מעט גם גוזרים על כל תשלום שהוא מעבר, שהוא גם צרה בפני עצמה. השאלה איך אנחנו מצליחים שמערכות קיימות שקיימות 60 ומשהו שנה, זה שאפו, ויכול להיות שהם צריכים להיות חלק בלתי נפרד, כי הדאגה היא השילוב. אני ממש רוצה את העצמאות, תאמינו לי שאני רוצה, ואנחנו הולכים לזה, אבל אני גם רואה במציאות היום שחלק עברו לדירות, זה לא מתאים לכל אחד ומה קורה מבחינה תעסוקתית ואנחנו צריכים לחשוב כמה צעדים ולא לחשוב שעשינו איזה רפורמה, איזה חוק חדש, וכולם הפכו להיות פנתרים. לא, זו לא המציאות, לצערי. שוק העבודה גם ככה הוא קשה וזה החשש. על זה הייתי רוצה יותר התייחסות. << אורח >> לירון כרמלי: << אורח >> כבוד היו"רית, אני מבקשת לומר משהו ולהוסיף לדבריי כי הייתה פה הטעיה. אני גם בדקתי את עצמי, לא נעשה שום תיאום, גם לא עם השלטון המקומי, עם אסא. אסא, הקולגה שלי מהשלטון המקומי שמעה על זה בדיוק כשנוצר כל הבלגן, היא פנתה להסבר והתשובה למה שנאמר לה זה היה מכתב שהוצא על ידי השלטון המקומי והשלטון האזורי. אז אני מבקשת את זה לפרוטוקול, זה לא נעשה בתיאום. << אורח >> דניאל כץ: << אורח >> זה לא נעשה בתיאום, זה נעשה ביידוע. << אורח >> לירון כרמלי: << אורח >> ביידוע בדיעבד, ולכן אני - - - << אורח >> דניאל כץ: << אורח >> אני מתנצל אם לא הייתי מדויק. << אורח >> לירון כרמלי: << אורח >> ולכן ענינו את מה שענינו שזה לא מקובל עלינו. << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> אני רוצה לשאול, האם יש מניעה היום, במצב שאנחנו נמצאים, ראשית לעכב ולשבת לאיזה שהיא הידברות ולנסות לסגור ובסוף לשמוע את הקולות? את הקולות אתם צריכים לשמוע. לא את ההחלטות, את המספרים, את הרצון, שהוא רצון מצוין, אני הכי בעד משילות, אבל בסוף אנחנו צריכים גם לחשוב על החלק של האוכלוסייה שלא יודעת להשמיע את קולה. << אורח >> אריאל לוי: << אורח >> יש בהסכם בינינו אופציה להארכה לעוד שנה. בשנה הזאת ייצא החוק של מפעלים מוגנים, בשנה הזאת יהיה את המחר, בואו נדבר. אבל יש אופציה למשרד להארכת ההסכם בשנה נוספת או חלק ממנה. תנצלו את האופציה הזו ונעשה מה שאתם רוצים. << אורח >> דניאל כץ: << אורח >> אני חושב שאנחנו מנהלים שיח מתמשך כל הזמן כדי לבדוק את הדברים, כדי לבדוק את עצמנו. אנחנו נמשיך להיות בשיח. << אורח >> אריאל לוי: << אורח >> אז תממשו את האופציה. << אורח >> יפה נחמיה: << אורח >> שלום. לי קוראים יפה נחמיה, אני בת 73, גרה בירושלים ונכת פוליו מאז שהייתי תינוקת. אני עובדת ב'המשקם' כבר 27 שנה, בשבילי 'המשקם' הוא לא רק מקום עבודה, זו מסגרת חברתית ואישית שאין לה תחליף, עוד לפני הבית הפרטי שלי. הגעתי ל'המשקם' אחרי שבעלי עבד כאן וביקשתי מהעובדת הסוציאלית בקהילה הזדמנות להגיע. גם אני מהרגע הראשון הרגשתי שהגעתי למקום שמקשיב לי, שמכבד אותי, נותן לי סיבה לקום בבוקר. העבודה מחיה אותי. עברתי בחיים דברים קשים, כולל אלימות בבית ו'המשקם' היה בשבילי מקום עוטף ובטוח עם ליווי ותמיכה. אני לא חושבת שהייתי מוצאת את עצמי בשוק העבודה הפרטי, לא בגיל שלי ולא כשהתחלתי לעבוד בגיל 46, לא בלי השכלה ולא עם המוגבלות שלי. אם הייתי נשארת לשבת בבית לא היה לי עתיד. בשבילי לשבת בבית זה לוותר על החיים. ב'המשקם' מתחשבים בנו, השעות מותאמות, יש הכשרה ויש יחס אנושי. המחשבה שאנשים כמוני לא יקבלו את ההזדמנות הזאת ויישארו בבית גורמת לי עצב גדול. אני מקווה שמשרד הרווחה יסתכלו מעבר לנתונים ויראו אותנו העובדים. אפילו רישיון נהיגה הוצאתי תוך כדי העבודה. כאן אני מגיעה לבד, עצמאית ובגאווה. 'המשקם' מאפשר לי להיות פעילה, עצמאית ושייכת. בלי מסגרות כאלה אנשים כמוני פשוט נשארים לבד בבית. << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> תודה רבה. << אורח >> ארנן פלמן: << אורח >> גילוי נאות, אנחנו בתהליך של הגשת בקשה לצו מניעה לבית המשפט המנהלי ואנחנו ממתינים בסבלנות כדי לצפות שקצת מחשבה מקורית תציל אותנו מלהגיש את זה, כי הבעלים שלנו זה משרד הרווחה. אנחנו בשמחה רבה נקבל את ההארכה של שנה שאנחנו מבקשים ומתחננים כדי שזה יאפשר לנו שלא להגיש את הבקשה לבית המשפט מחר כפי שמתוכנן. חשבתי שכגילוי נאות אנחנו צריכים להגיד את הדבר הזה. << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> כן, זה חשוב. נשמע את משרד התעסוקה ולאחר מכן אני אומר מה ההתרשמות שלי ואני מקווה שלבבות משרד הרווחה, שהוא יקר לליבי, באמת שומעים כאן את הקולות, כי באמת זה לא רק לשלב אותם, 'המשקם' מדווח על אנשים שעברו שיקום. והסוגיה הזו של מוגבלויות של בין 20% ל-40% זו סוגיה שערורייתית, זה ממש צריך עתירה כי זה מטורף, זו אוכלוסייה גדולה שקיימת וצריך לדעת מה קורה איתם. אנחנו לא יכולים להשליך אותם כל עוד היה להם בית. נשמע את משרד התעסוקה, אני אגיד מה אני ממליצה ואנחנו כנראה נצטרך עוד דיון. << אורח >> יניב פרץ: << אורח >> אנחנו מכירים היטב, שנינו בני העיר שדרות. אני אתן הקדמה בכמה משפטים לפני שאני אדבר בכובע המקצועי שלי. התוודעתי לארגון 'המשקם' לראשונה בתפקידי כממלא מקום מנכ"ל העירייה בעיריית שדרות בשנים 2008 עד 2014, אז היה מנכ"ל אחר. התחלנו עם שילובם של אנשים עם מוגבלויות כעובדי רשות באגף הגינון, עבודות קלות. בהתחלה זה התחיל בכמה עובדים, הייתי אחראי אישי על הפרויקט הזה ואני יכול להגיד עם המון צניעות וענווה שזה אחד הפרויקטים הכי משמעותיים, הכי ערכיים, שליוו אותי לכל אורך חיי בכל עולמות התעסוקה ובמגוון התפקידים שאני משמש בהם. זה היה משהו יוצא דופן בצורה שאין מילים, תקצר היריעה מלהכיל את המילים לגבי חשיבות הפרויקט הזה. חברת 'המשקם' היא ארגון הצלה לאומי במלוא מובן המילה, זה להציל נפשות. אנחנו מכירים את ארגוני ההצלה האחרים שיש לנו, בכבאות צריך לכבות שריפות ובמד"א צריך לשים לעתים חוסם עורקים, זה ארגון שמטפל בנפשות והוא נכנס למקום שבו אחרים ברחו מלהיכנס אליו. זה בנימה אישית בכובע האחר שלי, זה ארגון יוצא דופן שראוי למלוא ההערכה והחיבוק. ובכובע המקצועי האחר שלי, גברתי ממלאת המקום, אני יכול להגיד לך שמההיכרות שיש לנו עם הארגון לאורך השנים האחרונות, לפחות בשש השנים שאני בשירות התעסוקה, אנחנו נמצאים בקשר הדוק עם הארגון. במגוון הארגונים שיש לנו, יש את אקי"ם ועוד מגוון רחב של ארגונים שאנחנו בקשר איתם בכל מה שנוגע לשילובם של אנשים עם מוגבלויות בתעסוקה, חברת 'המשקם' עומדת בחוד החנית בכמות ההשמות של שילוב בעלי מוגבלויות בשוק התעסוקה. מאות בעלי מוגבלויות שאנחנו בקשר הישיר שלנו במגוון הלשכות שפרוסות בכל רחבי הארץ, יחד עם נציגי הארגון וגם עם אריאל המנכ"ל פועלים בשיתוף פעולה ומשלבים מאות בעלי מוגבלויות בתעסוקה במגוון ענפי המשק שאנחנו מכירים. אני נמצא בוועדות אחרות כדי להגיד כמה קשה היום להשים עובדים בענפי המשק השונים ואנחנו רואים, דבי, איזה מחסור יש בעובדים. אנחנו מכירים את המורכבות ואת האתגרים שיש להשים אנשים עם מוגבלויות ובכל זאת בשיתוף פעולה הדוק עם הארגון אנחנו משימים מדי שנה מאות בעלי מוגבלויות בעולמות התעסוקה. אם הייתי לוקח את היחסיות מסך ההשמות של שירות התעסוקה, 80,000 השמות בשנה, אז הערך היחסי והערכי של ההשמות שאנחנו עושים בשיתוף הארגון הוא, באמת אי אפשר לכמת אותו למילים. זה המקום להגיד תודה לארגון רתום, מחויב, ערכי, שעושה הכול על מנת לשלב אנשים עם מוגבלויות בעולם תעסוקה שאנחנו מכירים את האתגרים והקושי שיש בו. חרף האתגרים והמורכבויות אנחנו עושים את זה בנחישות רבה. << אורח >> אריאל לוי: << אורח >> אני אגיד משהו. מה-1 בינואר כן יהיה לנו מחר, כן יהיה לנו הסכם, כל ההסכמים יהיו, כל המכרזים יהיו, אף אחד אני לא יכול לקלוט משירות התעסוקה. לשירות התעסוקה יש מדור מוגבלים, זה אנשים שעובדים ועדות רפואיות ומשרד הרווחה לא מכיר בזה בכלל. אנשים שעוברים בוועדות רפואיות, מוציא רופא תעסוקתי מכתב שאומר הנ"ל לא יכול לעבוד בשוק החופשי, הוא צריך תעסוקה מוגנת, הם נקלטים אצלנו. מ-1 בינואר, כשיהיה לי את הסכם המחר ואת הסכם תעסוקה נתמכת וכל הסכם שתרצה שיהיה לי, אחד אני לא יכול לקלוט משירות התעסוקה, והשנה קלטנו למעלה מ-250 עובדים משירות התעסוקה, רק לסבר את האוזן. << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> תודה, יניב. מילים כדורבנות. אני ויניב מאותו הכפר, שנינו משדרות. בגלל זה גם העליתי את הסוגיה של ה-20% עד 40% כי אני יודעת מה קורה אצלנו באזור, מי שהתעורר נורמלי ב-6 באוקטובר, לצערי ב-8 זה לא אותו בן אדם. אני כן ארצה ממשרד הרווחה לקבל דיווח עדכני עם נתונים קצת יותר פרקטיים, שלא נערכת, עד שלושה שבועות לוועדה. אנחנו נקיים דיון נוסף ואני אשמח מאוד, ואני ממליצה מאוד, להיכנס להידברות עם השלטון המקומי ועם 'המשקם' ואפילו לשקול את ההארכה. יש לכם את זה בהסכם, אני חושבת שנכון לעשות את זה הדרגתי, הם גם משתתפים במכרז, סביר להניח שהם יהיו חלק, אז אם המכרז יהיה בשביעי, תנו את השנה הזו ואל תשאירו לנו אנשים עם מוגבלויות בחוץ. תסתכלו על זה שזה יפה שהם ישתכרו, אבל אני רוצה לומר לך, ומי כמוך יודע, הבית הזה הוא גם בית חברתי ואם אנחנו לא גורמים לאנשים האלה, לנערים ולנערות, שבגיל 21 כבר אין להם בית, כי חינוך חובה זה עד 21 ואחר כך אנחנו גם ככה צריכים להיאבק על זה, והם עובדים, אבל בסוף הם מגיעים ויש מי שדומה להם ויש עם מי שהם יכולים לתקשר. זה לא תמיד יכול לקרות במסגרת רגילה, אנחנו מודעים לזה, וזה משהו שכן צריך לקחת בחשבון. יש את חוק לרון, יש להם סכום מסוים שהם יכולים להרוויח, בוא ניכנס גם לריאליות ואני חושבת שמשרד הרווחה עושה עבודה מדהימה, באמת, ביטוח לאומי, משרד הרווחה, שירות התעסוקה, בבקשה בבקשה, אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו שיישאר אחד כזה בבית. ביום שהם יושבים ולא עובדים, זה המשפחה מסביב, הם לא נטל, אבל צריך לעזור להם, חברתית הם מתמודדים והרבה פעמים אנחנו יכולים לקבל מהם הבחנות נוספות וזה מה שצריך לעמוד לנגד עיניכם, לא רק פה נתתי ופה. יש כסף, יש הרבה מה לסגור ולתת את הכסף הזה, אני באמת פונה בכל לשון של בקשה לשקול את ההארכה וכן ללכת להידברות. אני אתן לך ולעוד אחד ואנחנו נסיים, כי אני צריכה לסגור את הוועדה. << אורח >> שני חזן: << אורח >> אני ב'המשקם' פתח תקווה כבר שש שנים. עבדתי בכל כך הרבה מקומות מחוץ ל'המשקם', עבדתי באוניברסיטה, לא הסתדרתי, עבדתי באופטיקה, לא הסתדרתי, עבדתי במסעדה ולא הסתדרתי, זה עבודות שבאמת הייתי בהן. הייתי במחסן בסטימצקי, לא הסתדרתי שם. מה שנתן לי זה 'המשקם'. הפרויקטים שאני עושה ב'המשקם' אלה דברים שבדרך כלל כשאנחנו עושים בראש השנה, בפסח, זה פרויקטים מאוד מאוד גדולים שאם 'המשקם' לא היה מנסה ונותן לי את הניסיון הזה לא הייתי מעלה על דעתי למה אני באמת מסוגלת. אלה דברים מאוד גדולים ומאוד קשים ולא כל אחד מסוגל לעשות אותם, ואני מאוד גאה בזה. << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> תודה רבה. דני, בבקשה. << אורח >> דן קריאף: << אורח >> לא הייתי אמור לדבר, אבל אני חייב להוסיף משהו. מר דני כץ, הנקודה שלכם היא שאתם לא תפגעו בעובדים הוותיקים, אבל יש פה בעיה. כמנהל חטיבת התעשייה אני אומר לך, לקח לי המון זמן להביא לקוחות, להביא חברה כמו סודה סטרים שתאמין בנו, זו חברה שיושבת ברהט, התחננו להביא אותה לירושלים, מכיוון שבירושלים עבדו על תיקים וזה עולם הולך ונעלם, דיגיטציה, תיקים של ביטוח לאומי ומשרד המשפטים זה עולם הולך ונעלם. כדי שחברה כזאת תאמין בי, אתה יודע במה התחייבתי? הם מוציאים כל יום 1,000 מכשירים. ברגע שאתה אומר שאתה לא תפגע בהם אתה טועה, מכיוון שכמו שאמר ארנן, כשהם לא יהיו 50-40 יילכו, יבוא הבחור מסודה סטרים ויגיד לי: די, אני לא יכול להמשיך איתך. אתה יודע מה זה להביא לקוח כזה? זה עולם שלם. תוסיף לזה שמכרז המחר רק בשביעי, שלא בדיוק ידעת שהם נתנו תשובה שרק ביולי, זה אומר שבעה חודשים אין קליטה. זה מה שאתה אמרת. 20% עד 40% לא ידעת. בואו, תעשו חשיבה מחדש. ארד דליה שעונים, אתה יודע מה הם יגידו לנו? הם כבר רואים את הכתבות, מה הם אומרים? רגע, מה, זה חדלות פירעון? אתה יודע מה זה ארד דליה? זה מיליונים. אי אפשר ככה להמשיך. כבר לקוחות מתקשרים. << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> הנזק יהיה לדעתי גדול יותר מהתועלת במציאות. דני, אני פונה ללב שלך איך שאומרים וללב של כולם ותזכרו שזה בית מעבר לעבודה וכשלא בא לו לקום בבוקר שום מעסיק מן המניין, כולנו היינו מעסיקים, לא יקבל את זה בהכי הבנה. תודה רבה, הישיבה ננעלה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 15:30. << סיום >>