פרוטוקול ועדה

הכנסת העשרים-וחמש מושב רביעי פרוטוקול מס' 453 מישיבת ועדת הפנים והגנת הסביבה יום שלישי, י"ז בטבת התשפ"ו (06 בינואר 2026), שעה 11:33 סדר היום: << נושא >> חיזוק הצעירים בפריפריה – לבקשת חה"כ עדי עזוז במסגרת יום הצעירות והצעירים << נושא >> נכחו: חברי הוועדה: יצחק קרויזר – היו"ר יעל רון בן משה – מ"מ היו"ר חברי הכנסת: טטיאנה מזרסקי מיכאל מרדכי ביטון עדי עזוז מוזמנים: אביאל הטב – ראש אגף בכיר עתודות לישראל, משרד ראש הממשלה ליאור שחר – ראש מינהל תפקידים מיוחדים, משרד הפנים שמעון וייס – מנהל תחום בכיר צעירים ומעורבות חברתית, משרד הנגב, הגליל והחוסן הלאומי חן מויאל – עו"ד, מנהלת תחום פרויקטים, הרשות לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל אלעד פרץ – אדריכל, מרכז בכיר, משרד הבינוי והשיכון ענבר בזק – ח"כ לשעבר אלאא אכתילאת – ראש תחום אומדני אוכלוסייה, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה גוסטבו שיפריס – תחום אומדני אוכלוסייה, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה אחמד אסמר – מרכז תחום הנגשות, מל"ג נוי ברזני – אחראית התאגדויות, הסתדרות הנוער העובד והלומד, ההסתדרות החדשה יעקב אביד – לשכה משפטית, הסתדרות הנוער העובד והלומד, ההסתדרות החדשה לירון כרמלי – מנהלת אגף חינוך, רווחה וצעירים, מרכז השלטון האזורי בישראל שני הפטל – מנהלת תחום צעירים, מועצה אזורית אשכול גיא דוד מרציאנו – סגן ראש עיריית כרמיאל אמיר ווסקו – חבר מועצת עיריית קריית ים טל ברון – רכז במחלקת מדיניות חברתית, התאחדות הסטודנטים והסטודנטיות הארצית רוני קרצמן – נציג מועצת התלמידים והנוער הארצית אילן פרידמן – מקדם מדיניות, פורום ארלוזורוב ספיר פרץ – מנהלת פורום ארגוני תעסוקת צעירים שחר יפרח – יו"ר האגודה הסטודנטיאלית תל-חי ליאור גור – פורום העצמאים והפרילנסרים מבית ההסתדרות רז מלכה – מייסד לובי 1701 ושינוי כיוון 200 וובה מושנוי – יו"ר האגודה הסטודנטיאלית, מכללת קיי תירא-אל כהן – מנכ"לית ומייסדת קדמה, התיישבות צעירים שי יוסף הראש – בוגר מכינת חנתון, עמק יזרעאל עידו קרן – מייסד ארגון כתף אל כתף שמעון גואטה – חקלאי צעיר אוריה הראל – יישוב מתת מנהלת הוועדה: לאה קריכלי רישום פרלמנטרי: חבר תרגומים, יפית גולן רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> חיזוק הצעירים בפריפריה – לבקשת חה"כ עדי עזוז במסגרת יום הצעירות והצעירים << נושא >> << יור >> היו"ר יעל רון בן משה: << יור >> בוקר טוב לכולם, סליחה על העיכוב. יום שלישי, ה-6 בינואר, י"ז בטבת התשפ״ו. אני פותחת את דיון ועדת הפנים והגנת הסביבה בנושא חיזוק הצעירים בפריפריה, לבקשתה של חברת הכנסת עדי עזוז, במסגרת יום הצעירים בכנסת. חברת הכנסת עזוז צריכה להגיע לכאן, לפתוח את הדיון, להציג את הנושא כמקובל ועל פי הפרוטוקול בכנסת. היא כנראה מאוד עסוקה בדיונים אחרים שעוסקים גם בצעירים במסגרת יום הגליל, אז אני אפתח. אנחנו נכבד את מי שהגיע בזמן, וכשחברת הכנסת תגיע, היא תקבל את זכות הדיבור. כמו בכל יום ועד שישוב לקבורה, נזכור ונזכיר את גיבור ישראל, רן גואילי, זיכרונו לברכה, שיצא ראשון להילחם ב-7 באוקטובר, נורה, נפצע קשה ונחטף לעזה על ידי מחבלי חמאס הארורים. היום, 823 ימים מאז החטיפה, גופתו של רן הגיבור עדיין מוחזקת בשבי. לא נוותר עד החזרתו של רן לקבורה באדמת ישראל. זה כל יום מחדש, בכל דיון מחדש, מרגש, וזה פצע שלא ייסגר עד השבתו לקבורה. ובמעבר חד, מרן ז"ל הגיבור, הצעיר, לצעירים שבמרכז הדיון. צעירים שהם העתיד של מדינת ישראל, דור של גיבורים, שלמדינת ישראל יש חוב גדול כלפיהם. החיילים המשוחררים, המילואימניקים, הסטודנטים, הצעירים שהיו מפונים וחלקם עדיין מפונים מיישובי הנגב המערבי ומיישובי קו עימות בצפון. המשפחות הצעירות, שלעיתים ההורים הם גם מילואימניקים וגם סטודנטים וגם גרים בפריפריה הגיאוגרפית וגם הורים לילדים קטנים. הם העתיד של מדינת ישראל. אנחנו פה בכנסת נחוקק חוקים שמבטיחים השקעה בהם, נפקח על הממשלה כדי לוודא שהמשאבים מופנים לחיזוק אותם צעירים בהשכלה, בתעסוקה, בדיור ובתשתיות בפריפריה. בדיון היום נשמע מה עושות הרשויות המקומיות למענם, מרכזי הצעירים, שהם זרוע הביצוע של הרשויות המקומיות, הן באופן עצמאי והן בשיתוף עם משרדי הממשלה. נבחן את היוזמות הקיימות, נשמע הצעות לשיפור ונדון במה עוד אפשר וחובה לעשות כדי להחזיר לצעירים את מה שמגיע להם – עתיד בטוח ושגשוג. נמצאים איתנו משרדי הממשלה. ממשרד ראש הממשלה, אביאל, נמצא כאן. משרד הפנים, יש נציג פה? לוודא רק שמשרד הפנים מגיעים, בכל זאת, הבית של הרשויות המקומיות. הרשות לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל. יש פה מהרשות לפיתוח הגליל או פיתוח הנגב? המשרד, אוקיי. ממשרד האוצר יש לנו נציג? אוקיי. משרד הבינוי והשיכון, אני רואה שיש נציג. יופי. יש פה נציג של מרכזי צעירים? בבקשה, גברתי, תפתחי את. << אורח >> שני הפטל: << אורח >> נעים מאוד, שני הפטל, מנהלת תחום הצעירים באשכול. חשוב לי להגיד תחום ולא מרכז, כי מבחינתי מרכז הוא מבנה, ותחום הוא תפיסה. ותפיסת הצעירים במדינת ישראל צריכה להשתנות אחרי ה-7 באוקטובר. תודה רבה לך על כל הפתיחה שלך, הרבה מאוד ממה שרציתי להגיד, אבל אני אגיד, תחום הצעירים במדינת ישראל צריך להשתנות. יש היום יוזמות, יש ארגונים, צריך שזה יהיה תחום רוחב, תחום עם חוקים, עם הגדרות בסיסיות. אני רק אגיד משפט אחד, ונשמח שיתחילו את הדיון. יש משפט שאומר, צריך כפר שלם כדי לגדל ילד. כמה אנשים צריך כדי לגדל, לחזק צעיר. כמה אנשים צריך, איזו תפיסה צריך לשנות. וזהו, מבחינתי, הדיון יכול להתחיל. תודה רבה. << יור >> היו"ר יעל רון בן משה: << יור >> אוקיי. גברת שני, אם תוכלי רק בהמשך כן לתת גם קצת מספרים, מה קורה אצלכם במועצה אזורית אשכול. אם יש לך נתונים על ערב ה-7 באוקטובר 2023, והיום, ואיזה פעולות אתם עושים, ואולי גם איזה פערים יש. << אורח >> שני הפטל: << אורח >> אני אשמח להתייחס, תודה רבה על הפתיחה. << יור >> היו"ר יעל רון בן משה: << יור >> אוקיי, אחר כך תתייחסי. בבקשה, חברת הכנסת עזוז, הצגתי קודם שאת יוזמת הדיון. בבקשה, הבמה שלך. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, גברתי, על ניהול הדיון. א', אני מתנצלת על העיכוב. אנחנו ביום צעירים וצעירות שמקיימים היום בכנסת, שזה במגוון נושאים ותחומי החיים של הצעירים בישראל. הדיון שממנו הגעתי זה דיון על נקודת מבט מגדרית, על הנושא של הצעירים והצעירות, על פערים שיש. אגב, לכאן או לכאן, גברים סובלים בדברים מסוימים בצורה הרבה יותר קיצונית, נשים צעירות סובלות מדברים אחרים בצורה יותר קיצונית. המטרה היא לתכנן איזושהי תוכנית שתעזור באמת מהבית הזה, תיתן איזושהי בשורה לשכבת אוכלוסייה, בעיניי, הכי חשובה שיש לנו בישראל. הדיון היום כאן בוועדה עכשיו מתמקד בנושא של צעירים וצעירות בפריפריה. אני אעשה לכם גילוי נאות. לפני שנכנסתי לכנסת, לא מזמן, לפני ארבעה חודשים, ניהלתי עמותה לנערות וצעירות בסיכון, שהיה לה בתים חמים בחיפה, בנתניה, באזורים שהם לא במרכז הארץ עם כל מגוון החברה הישראלית. וראיתי מקרוב את המשמעויות ואת היעדר הגישה למוקדים ולמוביליות, גם חברתית, שנובעת מזה, כשלא גרים ממש במרכז. וחשוב לי להגיד שגם היום במרכז המצב של צעירים וצעירות הוא לא מזהיר. השנים האחרונות של קורונה, מלחמה, סבבי מלחמות בפנים, הביאו את הצעירים לנקודה שהיא מאוד מורכבת גם בשלב התגבשות הזהות שלהם וגם בשלב של מהשכלה לתעסוקה, יציאה לעצמאות. ובתוך הפריפריה אנחנו רואים שאם במרכז גרים היום 40% מהצעירים, אנחנו רואים בצפון 16% ובדרום 18%. אנחנו רואים שהנתונים הם משקפים, בסוף צריך להסתכל בעיניי על המספרים, והמספרים מראים שיש בעיה. הפריפריה היא בהגירה שלילית מאוד למרכז, והמרכז עצמו גם אין לו מספיק מענים. אני מקווה שהיום בוועדה נוכל לשמוע את הקולות של כולם שהגיעו, גם של המשרדים, ולראות מה כן אפשר לעשות ולצאת עם איזשהו אקשן אייטם כדי כן לעשות מעקב. חשוב לי להגיד שהדיון הזה הוא לא רק כדי לשמוע ולעשות וי על יום הצעירים, הדיון הזה הוא כדי לשמוע ומהפרוטוקול כן לקחת משהו ולקדם אותו. אני מצטערת שאני צריכה מפה לרוץ גם לוועדת החינוך, כי זה גם דיון חשוב על אנשי קבע וצעירים, ומשם לצעירים בסיכון בוועדת הרווחה. אבל כשהדיון הזה יסתיים אתם מוזמנים גם לדיון שאני מנהלת בוועדת הרווחה. ותודה, ותודה רבה גברתי. << יור >> היו"ר יעל רון בן משה: << יור >> תודה רבה, חברת הכנסת עדי עזוז, על יזימת הדיון ועל זה שהגעת איתנו, ותדעי שפה בוועדה הזו מתרחשים הדברים החשובים באמת, כי השלטון המקומי הוא הכתובת של האזרחים בסופו של דבר. בהצלחה בהמשך היום. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> אני מסכימה במאה אחוז. << יור >> היו"ר יעל רון בן משה: << יור >> נמצא איתנו סגן ראש עיריית כרמיאל, נבחר ציבור. בבקשה. << אורח >> גיא דוד מרציאנו: << אורח >> גיא מרציאנו. כשפתחת דיון, אמרת מה זה צעירים, מה קרה במדינה מאז ומה הצעירים פה עברו בשנתיים האחרונות. אז אני מאלה שגם עשה 519 ימי מילואים בשנתיים האחרונות, תוך כדי התמודדות במועצת עיר וראשות עיר, ותוך כדי שאני עצמאי. ובסופו של דבר, כרמיאל, שהיא עיר עם 54,000 תושבים, עם מרכז צעירים מאוד טוב, דרך אגב, ועם השקעה בצעירים, ועדיין, כמו שכולם פה יודעים, יש הגירה שלילית מאוד מאוד גדולה. אנחנו מדברים על אלפי צעירים שאחרי הצבא, אין להם מה להישאר בצפון, בפריפריה, בעיר, ובעצם עוזבים למרכז, גם כדי לבנות עצמם, לעבוד, ליהנות. אבל זה בעיקר בגלל שאין את המענים שמקבלים במרכז, את כמות ההשקעה, את הדברים שאנחנו צריכים בתוך העיר לתת להם מענה כדי שהם יישארו. אני יכול להגיד לכם שאנחנו עובדים עם כל המשרדים וכל הגופים, מנגב-גליל, ממינהלת צעירים, לקרנות, בהבאת תקציבים, בבניית תוכניות דמוגרפיה, בכל הדברים. כשהייתי בן 21 והשתחררתי מגולני, הייתה לי אופציה או ללכת למרכז או להישאר לגור בעיר ליד ההורים שלי. ואני בחרתי להישאר בכרמיאל, ולגדל את הילדים שלי בכרמיאל. ובסופו של דבר, כמוני, לא עושים הרבה. יש 600 חיילים משוחררים כל שנה בכרמיאל. מתוך ה-600 האלה, אולי 100 נשארים בעיר. זאת אומרת ש-500 צעירות וצעירים עוזבים את העיר כל שנה למרכז או למקום אחר כי אין להם את המענה הזה. וזה מתחיל קודם כל מהשקעה תקציבית, מלראות אותם, מהחיבור שלנו כרשות או כמדינה או כשלטון מקומי מול הצעירים, מול העבודה שלנו מולם, לתת להם את תחושת השייכות לתוך העיר, שיהיה להם מקום להתבטא, ליזום, לעשות איתם תהליכים. מרכזי צעירים מתוקצבים בעיקר בתקציב לכוח אדם, פחות לפעילות, שזה משהו מאוד מאוד חשוב. אנחנו יכולים לתקצב רכז או הכול, אבל כל עוד אין תקציב לפעילות, שיכולים לעבוד מול החיילים שמשוחררים, עכשיו, בזמן הזה, בכרמיאל יש סדנה, שבוע של כל החיילים המשוחררים, יש שם 110 חיילים משוחררים. הם עוברים סדנה של שבוע, ואחרי זה המענה הוא פשוט לפי צורך של תעסוקה וכאלה, אבל הרוב עוזבים. צריך לשנות את התפיסה ולהשקיע בפריפריה כמה שיותר. אני, לפני חודש, הייתי בפגישה ברעננה עם חברת הייטק. וכשהגעתי לשם, ראיתי ילדים בתחנת אוטובוס, שהם בערך בגילאים של הילדים שלי, יש לי ילדים בגילאים 13, 12 ושמונה, והילדים האלה מקבלים הרבה יותר השקעה לעומת מה שהם מקבלים בפריפריה בסופו של דבר, וזה משהו שצריך לעצור. כמו שאמרה חברת הכנסת מקודם, 16% מהצעירים הם בצפון. זה כלום. כרמיאל היום עם 24% מהתושבים בגיל השלישי. זה כפול שניים ממה שצריך להיות. ולכן אני, כסגן ראש עיריית כרמיאל, שהוא בן 43 וכבר חבר מועצה ופעיל חברתי כבר איזה 12 שנה, אומר לכם שאני הגעתי לפה היום במיוחד כדי לדבר על זה, על איך משאירים את הצעירים בפריפריה, איך נותנים להם את המענה, את היכולת שלהם ללמוד ולהתפתח ולהיות יזמים, ותחושת השייכות לתוך העיר שלהם, כדי שהם יישארו שם ויגדלו את הילדים שלהם שם. היום במרכז הם עוברים, זה נחמד. זה שנה-שנתיים, הם לא יקנו שם בית במרכז לעולם. המחירים במרכז היום הם מאוד גבוהים. אז אי אפשר שהם יתנתקו לחמש-שש שנים ואחרי זה להחזיר אותם לכרמיאל או לצפון. צריך לשמור איתם על קשר. לשמור על קשר לא רק אחרי שהם עוזבים את כרמיאל, אלא גם כשהם חיילים, וגם כשהם סטודנטים, ואת כל התהליך הזה. תודה. << יור >> היו"ר יעל רון בן משה: << יור >> אוקיי, תודה רבה, אדוני. אני אגיד כשכנה מצפון של כרמיאל, שמבחינתנו כרמיאל היא דוגמה ומופת, עם מכללת אורט בראודה ותחנת הרכבת היחסית חדשה, אתה ממונה על תחום הצעירים בעיר? << אורח >> גיא דוד מרציאנו: << אורח >> אני ממונה על תחום הדמוגרפיה בעיר, שזה קשור בהכול בסופו של דבר, גם בצעירים, גם בכל נושא הדמוגרפיה. << יור >> היו"ר יעל רון בן משה: << יור >> אוקיי. אם בהמשך הדיון תרצה לתת דוגמאות לפעילויות שהייתם רוצים לקיים ואין תקציבים, או פעילויות שאתם מקיימים מכספי פילנתרופיה או ממקורות עירוניים אחרים. << אורח >> גיא דוד מרציאנו: << אורח >> אני יכול לתת דוגמא אחת פשוטה. יש לנו ארבעה או חמישה פאבים בכרמיאל. כשאני הייתי בגיל 18, הייתי יוצא לאולטרסאונד ביגור, בתור צעיר. אני אומר שגם את היית שם מתישהו, אולי, או באזור הזה. << יור >> היו"ר יעל רון בן משה: << יור >> אין תגובה. << אורח >> גיא דוד מרציאנו: << אורח >> אבל בסופו של דבר, כולנו היינו יוצאים בתוך העיר, אבל אתה יוצא ונפגש עם אותם חבר'ה כל הזמן, אז יצאו מחוץ לעיר. אני מסתכל היום על כרמיאל, אנחנו בנינו תוכנית עבודה ל-600 חיילים משוחררים, שאומרת שאנחנו מקימים להם חצר תרבות, עם 14 יזמים של אוכל והכול, שאנחנו היזמים, ולוקחים אותם, הצעירים האלה שמשתחררים, והופכים אותם, עושים להם תהליך של חצי שנה של יזמות, שהם אלה שפותחים את העסקים האלה, במחיר של שכירות נמוך מאוד, רק כדי שהם יישארו פה, יהיו יזמים וירגישו חלק מזה, חלק מהתרבות הצעירה, ויובילו אותה. עכשיו, זו תוכנית שלמה שמתעסקת בתעסוקה, ובלימודים, וביזמות, ובכל דבר אפשרי, להשקיע בהם, כי כשהם עוזבים עכשיו לתל אביב או חיפה או כל מקום אחר, אין את ההשקעה הזו בהם. הם הולכים לעבוד, אחרי זה חיים את החיים שלהם. פה, אם אנחנו נשקיע בהם את כל הדברים האלה, וניתן להם מלגות ואת כל הדברים, הם יישארו, ונשאיר יותר צעירים בצפון בסופו של דבר. << יור >> היו"ר יעל רון בן משה: << יור >> אוקיי. תודה רבה, אדוני. מקריית שמונה, יש פה מישהו? בבקשה. חשוב לי לשמוע את נושא קריית שמונה. אנחנו בכנסת, באמת, בנושא קריית שמונה במיקוד מאמץ. זה נושא שחוצה קואליציה ואופוזיציה. בסוף צריכה להיות, לתפיסתי, החלטת ממשלה על קריית שמונה, והממשלה אחראית על הדבר הזה, כי באמת קריית שמונה היא סמל בצפון, וזה סמל שיכול להיות לסמל של הצלחה וניצחון. לא מספיק שניצחנו את חיזבאללה, אם נפסיד את קריית שמונה. קריית שמונה לא דומה לשום יישוב אחר בצפון. 24,000 תושבים, שליש מהם עדיין לא חזרו, ואנחנו באמת קוראים מכאן לראש הממשלה, לשרים, אני יודעת שזה משהו שמשותף לחברי ועדה נוספים, לקדם במהירות החלטת ממשלה לקריית שמונה ולעצור את כדור השלג הלא חיובי הזה שמתגלגל. בבקשה. << אורח >> רז מלכה: << אורח >> אני רז מלכה, מקריית שמונה, ממייסדי לובי 1701. אני בעצם גדלתי בקריית שמונה, בשנתיים האחרונות אני לומד בהרצליה, באוניברסיטת רייכמן, במסלול המצטיינים. שמעתי פה את ידידי מכרמיאל, ואני רוצה לתת פה זווית נוספת. אני חושב שאנחנו, צעירי קריית שמונה, היום עומדים בפני מבחן לאומי. הוא מבחן בדרגת קושי אחת למעלה. כי עזיבת צעירים בפריפריה הייתה מאז ומעולם. אחד הדברים שקרו מאז קום המדינה, זה שפריפריה ועיירות הפיתוח במדינת ישראל שימשו כתחנת רכבת למרכז הארץ. אין רכבות במרבית עיירות הפיתוח, אבל האנשים מהגרים מהם למרכז הארץ. מה שקרה בשנתיים האחרונות בקריית שמונה זה אירוע יוצא דופן ברמה הלאומית. 519 ימים, פעם ראשונה בתולדות מדינה מודרנית, תושבים וחבל ארץ שלם נעתקים. קריית שמונה כעיר הייתה המקום היחיד במדינת ישראל שפונתה ללמעלה מ-198 מקומות פינוי. קהילה שלמה שהתפרקה לגמרי ל-198 מקומות. הדבר הזה יצר את אחד המשברים הגדולים ביותר בתולדות הדמוגרפיה הצעירה בצפון, שמתבטא בעזיבה של חבר'ה בני גילי. אני היום בן 25 בקריית שמונה, כשאני מגיע לימי שישי-שבת אצל ההורים, אחד הדברים הבולטים לעין שאפשר לזהות מיד, ממש ברגע שאתה נכנס לעיר, זה פלח גיל שלם במדינת ישראל שלא קיים. כשאתה מגיע לקריית שמונה, אתה יכול לראות שאנשים בגילאי 18-26 פשוט לא קיימים. הדבר הזה מציב את האזור עם סימני שאלה מאוד גדולים מבחינת עתודות פיתוח, מבחינת עתודות עבודה, תעסוקה, עסקים שלמים בעצם שקורסים. אנחנו רואים איך עזיבה דמוגרפית של פלח גיל צעיר משפיע פתאום על כל היבטי החיים והמסחר בקריית שמונה. אנחנו מדברים על ירידה של למעלה מ-75% בהיקף הפעילות הכלכלית בקריית שמונה. כשרואים את הנתונים הכלכליים של קריית שמונה, אי אפשר לנתק את זה מהאירוע של הדור הצעיר. כשהדור הצעיר לא קיים בקריית שמונה ולא נמצא בעיר, הרבה מהעסקים לא יכולים לפתוח. אני רוצה לבוא ולהגיד פה משהו אחר. אתמול ראינו שראש הממשלה באמת הכריז במליאת הכנסת על הרצון להביא החלטת ממשלה לקריית שמונה. המון החלטות עברו על קריית שמונה לאורך השנים, המון הכרזות. אני חושב שאחד הדברים שאנחנו צריכים לדאוג שיקרו, זה שההחלטה הפעם תמומש בצורה מלאה. אחת הבעיות הגדולות של החלטות הממשלה שנוגעות לצפון, זה שמרביתן נתקעו על 40% יישום. לא עברו את 40% היישום. אנחנו יכולים להגיע להמון החלטות, שיבואו, ינסו איכשהו להרים את המצב של קריית שמונה, אבל אני חושב שמה שקורה היום אצלנו דורש מכת חשמל. אנשים צריכים לבוא ולהבין שקריית שמונה היא לא רק השכפ"ץ הביטחוני של מדינת ישראל. הניצחון על חיזבאללה יהיה כשכל החברים שלי יחזרו לגור בקריית שמונה. אנחנו צריכים להבין את המשמעות הענקית שקורית בסדר היום הנוכחי בעולם. אנחנו רואים מדינות שנופלות, אנחנו רואים איך השיח הביטחוני על איראן ולבנון חוזר, ואנחנו חייבים להבין שהניצחון של חיזבאללה מתבטא בעזיבת הדור הצעיר. הניצחון הביטחוני של מדינת ישראל חייב לייצר רגל משלימה על ידי תוכנית לצעירים בקריית שמונה, לצעירים בגליל באופן כולל. אנחנו חייבים להגיע למצב שבו בעשור הקרוב אנחנו מביאים 40,000 בני דור צעיר בגילאי 18-27 שמיישבים את הגבולות. טרומפלדור נהרג כשהוא היה צעיר. החבר'ה של תל-חי שהגיעו לפני 100 שנה ובנו את המקום היו בגילאים שלנו. היום המשימה של מדינת ישראל היא לראות איך אנחנו מושכים את הגילאים שלי בחזרה אלינו. << יור >> היו"ר יעל רון בן משה: << יור >> רז, בוא, זה לא מתפקידך, אבל בכל זאת אני שואלת, מה יחזיר אותך לקריית שמונה? אותך, את החברים שלך. << אורח >> רז מלכה: << אורח >> דבר ראשון, אני חושב שבמציאות הכלכלית הנוכחית, באופן כולל במדינת ישראל, אנחנו צריכים לבוא ולראות את הצפון כהזדמנות, לא רק כמשבר. יש המון עתודות קרקע בצפון. אני חושב שהשנתיים שדווקא עברתי להרצליה, גם פתחו לי את היתרונות המדהימים שקיימים אצלנו. יש פה אנשים שלמים במדינת ישראל שלא מכירים את המדינה הנוספת שקיימת אצלם. אני הרבה פעמים אמרתי פה במרכז, אני מרגיש כאילו אני בא מחו״ל. כשאתה עובר את צומת הגומא, צריך להחתים דרכון. זה אזור אחר, גם במנטליות, גם בתרבות, גם בנופים. אני חושב שאפילו המדינה, אם היא תשכיל ותראה את הפוטנציאל, זה אמור להיות בקרקעות. יש פה המון, אני ראיתי פה את עידו, את שחר, לוחמי מילואים. הדור הזה שנלחם כל כך הרבה ימים במילואים, יש לנו מלא קרקעות. בואו נחלק לו אותן. בואו ניצור פה תוכנית שבה אנחנו נראה איך אנחנו לוקחים את הדור הצעיר ומייצרים לו תוכנית משלימה שמספקת לו גם תעסוקה, גם דיור וגם משמעות. כי אני חושב שאחד הדברים שמרכז הארץ לא יודע לספק לצעירים זו משמעות. אנחנו יכולים להיכנס פה לתחרות מרוץ העכברים במרכז, כל אחד ידאג לעצמו ולתעסוקה שלו, אבל מה שיש בצפון זו משמעות. לגור על הגבול, לגור בקריית שמונה, לגור במטולה, לגור בקיבוצים, מושבים, לאורך קו העימות, זו המשמעות של מה זה להיות ישראלי אחרי ה-7 באוקטובר. ואת זה המדינה צריכה לבוא, להכניס, וזה אמור גם להיכנס דרך תוכניות חינוך, לחנך את הדורות במדינת ישראל לעבור לגור בצפון ובדרום, לעצור את תחנת הרכבת. << יור >> היו"ר יעל רון בן משה: << יור >> אוקיי. אני מסכמת ככה בשלוש נקודות קצרצרות את מה שאמרת, כמובן הנושא הערכי-האסטרטגי, אבל לאחריו שיכון, דיור, תעסוקה ומשמעות. אני אומרת את זה ככה, כי אחרי זה אני ארצה לשמוע את נציגי משרדי הממשלה, מה בתחומים האלה יש לכם להציע לרז ולחברים האחרים ולאלפי הצעירים שרוצים, לתפיסתי, לבוא וליישב גם את הנגב והערבה וגם את הגליל והגולן, ונשמע מה התוכניות של המדינה. במעבר ישיר, נציג מכללת תל-חי, נציג אגודת הסטודנטים, בבקשה. << אורח >> שחר יפרח: << אורח >> שחר יפרח, יו"ר האגודה הסטודנטיאלית תל-חי. אני חייב רגע להגיד, אני צעיר שעזב את כרמיאל לחיפה, ואז קריית שמונה, בגלל המלחמה. היום נמצא בחיפה, לצערי. קודם כל באמת נאחל שרן יחזור במהרה, גיבור ישראל, הראשון לצאת והאחרון לחזור. אני שחר יפרח, בן 30, בן זוג לטל המקסימה, בת 32. זוג צעירים. עברנו להתגורר בקריית שמונה, אני שנה וחודשיים לפני המלחמה, היא חודשיים לפני המלחמה. פרצה המלחמה, מילואים, לצערי כבר הצו השישי בדרך אליי, מעל 350 ימי מילואים, מחיל הים, מעבר חד לפלס"ר השריון, עזה מהים לעזה מהחוף, בגלל חוסר כוח אדם וכו'. אבל לצערי ולשמחתי זה לא הדיון פה. אני רוצה להציג פה שני נתונים קריטיים מסקר שעשינו דרך האגודה הסטודנטיאלית. ענו על הסקר כ-1,200 סטודנטים. נתון ראשון, 35% מהסטודנטים לא מעוניינים לחזור לגור בצפון, לא רק בקריית שמונה, בצפון. זה כולל את המושבים, זה כולל את הקיבוצים, זה כולל הכול. אין רצון בכלל לחזור. ו-26% לא החליטו. אני לא מדבר על להישאר, אני מדבר על לחזור לצפון לטובת הלימודים. אני, לדוגמה, לא חזרתי לגור בקריית שמונה. אני חי על הקו הזה של חיפה-קריית שמונה בגלל המוגבלויות שיש לי עם תעסוקה, בעיקר של בת הזוג שלי. שאלנו מה הגורמים המרכזיים שיכולים לעודד סטודנטים לחזור לגור בצפון. קודם כל, ביטחון אישי. הגיוני. 45% ענו שביטחון אישי. חשוב להגיד שגם היה אפשר לסמן יותר מתשובה אחת פה. 39%, אפשרויות תעסוקה איכותיות. היום אפשרויות התעסוקה לצעירים, אנחנו מדברים פה בעיקר על מלצרות, על ייצור, על מכירות בחנויות וכו'. יש לנו את אנבידיה ויש לנו את אלביט. זה בגדול שתי החברות שאנשים שואפים להגיע אליה, ופה נגמר. גם כמות המשרות שנפתחות לא כל כך גדולות. הדבר העיקרי שצעירים צריכים זה קיום הבטחות. רז חברי נגע בזה בקצרה, אבל אני רוצה להשמיע לכם משהו קצר שלי מהכנסת מלפני שנה. (השמעת הקלטה) זה היה בנובמבר, לא 2025, 2024. לצערי, הספקתי לחגוג שתי ימי הולדת במלחמה, כבר היה כמעט את השלישית, לשמחתי כבר היה סוג של הפסקת אש, אבל הצפון עדיין נמצא במלחמה. לא במלחמה של טילים ורחפנים, שזה גם עדיין קורה, אנחנו שומעים את הפיצוצים שם. אבל הצפון נמצא במלחמה קיומית היום. רז גם נגע בזה, רוב האוכלוסייה שנמצאת שם זאת לא אוכלוסייה שיכולה, לא לשקם, אנחנו מחקנו את המילה 'לשקם', לחדש. אנחנו לא רוצים את הצפון שהיה פעם, לא רוצים את קריית שמונה של פעם. מי שייכנס ויעבור בקריית שמונה, יראה שיש שם מבנים, עדיין אותו נוף משנות ה-60. ישבתי עם סמנכ״לית המכללה, היא אומרת לי, שחר, גדלתי בקריית שמונה, כביש 90 אותו כביש, אותם בניינים אותו דבר, פה צץ משהו קטן, פה שלט חדש, מבנה מגורים לסטודנטים, חוץ מזה כלום ושום דבר. אז באמת הדבר הראשון זה להקשיב לנו. אף אחד לא מקשיב. אנשים שומעים, לא מקשיבים. יחי ההבדל הקטן. מה ההבדל בין שמיעה להקשבה? שעם הקשבה לוקחים משהו ועושים איתו. אנחנו ישבנו, באנו לפה, עלינו מקריית שמונה לירושלים, ודיברנו, והגענו לכל הוועדות הרלוונטיות, סטודנטים, מילואים, צעירים, פריפריה וכו'. מה שראינו תוצאות בשטח מאז תחילת המלחמה, ה-7 באוקטובר, אני יכול להגיד באופן אישי, כמעט וכלום. באמת, כמעט וכלום. חוץ מזה שמכללת תל-חי הולכת להפוך לאוניברסיטה, שזה הישג מדהים. << אורח >> גיא דוד מרציאנו: << אורח >> מתי זה קורה? אני שומע את זה כבר כמה שנים. << אורח >> שחר יפרח: << אורח >> מפה אני נוסע לקריית שמונה לפגישה עם יואב קיש, תבינו גם את הנסיעה הלוך-חזור. אני מקווה שתשפ״ז כבר אוניברסיטת קריית שמונה בגליל. היום, דרך אגב, אושר שהאוניברסיטה תהיה תחת קריית שמונה בוועדת הגבולות, שזה גם הישג מרשים, כל הכבוד, באמת. אני רוצה גם להתייחס לזה שצעירים התפנו, כולם התפנו מקריית שמונה, נשארו שם מעטים. אני ראיתי איזו אוכלוסייה נשארה שם, בעיקר בבחירות המקומיות. אוכלוסייה שלא כל כך יכולה להניע דברים. חס וחלילה, בלי לזלזל. מי שעבר, האנשים הרלוונטיים, הדומיננטיים, שהיו יכולים להשפיע, עזבו והשתקעו במקומות אחרים. הפורום שהיינו מגיעים איתו לפה, לדבר על הצפון, הוא היה רחב הרבה יותר. היו אנשים, לא בהכרח סטודנטים, צעירים, שבאו להניע, באו להשפיע, באו להוביל, ולאט לאט פשוט נשרו עם הדרך כי הם נשארו ברעננה, נשארו בתל אביב, נשארו במקומות. אני אנסה לתכלל מה באמת צריך. באמת דיברנו פה על דיור. חד משמעית, מענקי דיור, מענקים, לא בהכרח כספיים, לא פלסטרים של אה, אתה צעיר, בוא, אם אתה בין 18-35, קח 5,000 שקל, 10,000, בוא תגור בצפון. לא. אלא יותר דברים של מענקים בדיור עם התחייבות למגורים ב-X שנים. לבוא ולעזור לשקם את התיירות, אני אחזור ואגיד כל הזמן, להוריד את המע״מ ל-5 שנים. כמו אילת, עוברים את צומת הגומא, מחסום כמו באילת, בבקשה, יביא תיירות, יביא עסקים, יביא המון דברים. יזמות צעירה. המון מדברים, אפס עושים. אף אחד לא בא ותופס את הצעיר ואומר לו, בוא, קח מתחם. יש ויש, ברוך השם, לא חסר מקומות ריקים. בוא, קח את המתחם, בוא תקים, בוא תעשה. אני, באגודת הסטודנטים, כבר שנה וחצי בתפקיד, מנסה להקים בר בתוך העיר. מנסה. הבירוקרטיה, התסכול שאני מקבל מהדבר הזה, אני פשוט, כאילו, לא יודע אם להמשיך את הדבר הזה. והכי חשוב, החזרת האמון. מה שאין לנו היום, כצעירים וכתושבים, אבל פה זה בעיקר צעירים, אין לנו אמון. אפס. באמת, המון דיבורים, לצערי אפס עשייה, ושמעתם את ההקלטה. מנובמבר 2024, אנחנו שנה ושלושה חודשים אחרי. אפס דברים השתנו. תודה רבה. << יור >> היו"ר יעל רון בן משה: << יור >> תודה רבה, שחר. דברים נכוחים, כואבים, ואנחנו פה כדי לראות איך משנים. חברת הכנסת לשעבר, ענבר בזק, בבקשה. << אורח >> ענבר בזק: << אורח >> בוקר טוב, תודה על הדיון החשוב. אני מרגישה שאני בדז'ה וו. אני מרגישה שאני בדיון הזה בפעם ה-30 בשנתיים האחרונות. ואת יודעת מה, חברת הכנסת יעל רון? היינו פה בדיון הזה גם כששתינו היינו חברות כנסת לפני ארבע שנים. עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם יום הגליל בכנסת. עוד פעם באים, באמת. הדבר האופטימי היחיד שאני יכולה להגיד, כמות הצעירים שבאים ויוצאים מהצפון ומגיעים לירושלים כדי להגיד, אתה יודע מה, כל מה שאמרת, אני מסכימה עם כל מילה, ויכולנו לקחת פרוטוקול מ-30 דיונים קודמים, שהדברים האלה נאמרו. אני באופן אישי, בשלוש השנים האלה, עולה לכנסת כל שבועיים-שלושה, הדברים האלה נאמרו, הם נמצאים במאות פרוטוקולים, ואף אחד לא עושה כלום. אף אחד לא עושה כלום. ועוד משהו שחוזר על עצמו בכל הדיונים האלה, שאנחנו באים מהצפון ואין פה חברי כנסת, כי לא אכפת להם, חוץ ממך, שאת גרה בצפון ואכפת לך, איפה חברי הכנסת שיבואו? אנחנו באים ומדברים עם עצמנו, אז אולי נעשה כבר את הדיון הזה בקריית שמונה עם עצמנו. לא באים, לא מקשיבים, הפרוטוקולים, לא יודעת מה עושים איתם. לא אכפת למדינה, המדינה הזאת שכחה את הצפון. ורמת הניתוק בין המקום הזה, אני מסתכלת לכאן, אני מקווה שאתם משרדי ממשלה, ויש פה גם נציגי הרשויות. רמת הניתוק בין המקום הזה לצפון היא כל כך גדולה, שהיה האקתון שעשו בזמן המלחמה על שיקום הצפון בעכו, ואנחנו ישבנו שם איזה עשר שעות, תוכניות, מה לעשות, איך לשקם את הצפון. בערך בתשע בערב ישבתי לסכם את המעגל, אני ישבתי עם אגף פיתוח כלכלי, תחת תפקידי כמנכ״לית פיתוח כלכלי גליל עליון, אז ישבתי במעגל שלהם יום שלם, דיברנו, פיתוח כלכלי, תעסוקה, עניינים. ואז בתשע בערב ישבנו לשקם את הכול, ומצאתי את עצמי מתווכחת עם נציג של משרד ראש הממשלה על זה שאין רכבת לקריית שמונה. הוא אומר לי, יש רכבת לקריית שמונה, ואני אומרת לו, לא, הרכבת עוצרת בכרמל. הוא אומר לי, על מה את מדברת? יש רכבת לקריית שמונה. ואני תופסת את הראש ואומרת לעצמי, כמה המקום הזה מנותק? כמה משרדי הממשלה מנותקים, שאתם אפילו לא יודעים עד לאן מגיעה הרכבת? קודם כל, עוד פעם, תודה. כל הצעירים, אתם העתיד. הצעירים של הצפון שממשיכים להגיע הנה כדי להילחם על הצפון, אתם העתיד, בזכותכם אני אופטימית, ואנחנו נמשיך להילחם על הצפון. אבל וואלה, ממשלת ישראל, כנסת ישראל, תתעוררו. יש פה אזרחים שמגיע לנו יחס. תתעוררו. תודה. << יור >> היו"ר יעל רון בן משה: << יור >> תודה רבה, חברת הכנסת לשעבר, ענבר בזק. אין לי עניין ולו לרגע להגן על הממשלה הכושלת הזו והטיפול שלה בצפון. כן אני רוצה להגיד, שמבין חברי הכנסת יש יוזמות רבות של חקיקה למען הצפון, אגב, זה חברי כנסת גם מהקואליציה וגם מהאופוזיציה, צריך להגיד את זה, גם ממפלגת ש״ס וגם ממפלגת הליכוד ומכל מפלגות האופוזיציה. אבל אנחנו באמת צריכים את ההירתמות של הממשלה, ואני מאוד מסכימה שזה מעט מדי, מאוחר מדי, מתיש מדי, והיה נכון שהממשלה הזו כבר שנתיים קודם הייתה פועלת, שלא לומר 30 שנה קודם. נציג ממכללת קיי באר שבע, בבקשה. << אורח >> וובה מושנוי: << אורח >> היי, אני וובה מושנוי, יו״ר האגודה הסטודנטיאלית במכללת קיי, שותף לדרך של שחר. אני מילואימניק, גדלתי באופקים, עיר שהיא ה-פריפריה החברתית והגיאוגרפית. אני דור ראשון להשכלה גבוהה, עתיד לסיים תואר ראשון השנה, ובמקביל, במרץ אני אתחיל תואר שני. וגם אני, בספטמבר הקרוב, עוזב למרכז, לתל אביב. לא כי אני רוצה, אלא כי המדינה ויתרה על האזור שבו גדלתי. אין שם תעסוקה עם אופק, אין לנו לאן להתקדם. יש לנו עבודות, אבל אין לנו עתיד באזור הזה. יש התחלות, אבל אין לנו מסלולים. זו לא רק תקלה, זו מדיניות בפועל. אנחנו רואים את זה לא פעם ולא פעמיים עם משרדי הממשלה השונים, שפשוט מזניחים, שלא באמת שמים את הדגש על הפריפריות הגדולות, שזה הצפון והדרום. כל הזמן כולם מדברים על לחזק את הפריפריה, ובפועל אנחנו רואים ש-70% מההייטק הוא במרכז. פערי השכר הם עצומים, והצעירים, פשוט אנחנו מצביעים ברגליים. לא כי אנחנו לא ציונים, כי אנחנו פשוט לא פראיירים. אין לי סיבה להמשיך להישאר בבאר שבע, כי אין לי פשוט מה לעשות עם זה. ואני אומר את זה גם מבפנים, שגם מי שרוצה להישאר, ואני הכי רוצה להישאר בבאר שבע, ואני הכי רוצה להישאר באזור, אני מאוהב באזור הזה, אני 22 שנה גדלתי באזור הזה, אבל גם מי שרוצה להישאר, הוא פשוט מבין שאין לו איך לבנות שם עתיד תעסוקתי. אין לנו את זה. וזה גם האבסורד, שמצד אחד המדינה משקיעה מיליארדים בכבישים וברכבות כדי שנצא מהפריפריה, אבל מצד שני היא לא משאירה לנו מספיק סיבות להישאר. זאת אומרת, מצד אחד ב-2015 פתאום פתחו לנו רכבת באופקים, משהו שבחיים לא היה לנו. אבל זאת גם סוג של אמירה – אנחנו רוצים לחבר אתכם למרכז, אבל אנחנו לא נותנים לכם מספיק סיבות של בואו תישארו באופקים, בואו תפתחו פה את הנגב. ההגירה השלילית של הצעירים היא לא טבע, היא חד משמעית תוצאה של הזנחה מתמשכת. וזה לא רק בממשלה הזאת, זה עשרות על גבי עשרות של שנים של הזנחות, של סיסמאות ריקות מתוכן, שאני בתור נער מאופקים כל הזמן הייתי תולה תקוות, שכל הזמן היו אומרים לנו, אנחנו נפתח ונביא ונעשה. בפועל אין כלום, אין שום דבר. וזו גם אמירה שאם הממשלות, לא רק הזאת, גם עתידה להגיע, לא ישנו את הכיוון, לא תהיה פריפריה חזקה, תהיה רק פריפריה שמתרוקנת. זו לא בעיה של הצעירים, זו בעיה חד משמעית של המדינה. << יור >> היו"ר יעל רון בן משה: << יור >> תודה רבה, וובה. נציגי מועצת התלמידים, אחד מכם ידבר, ואנחנו נעבור רק לסבבים טיפה יותר קצרים, כדי שנספיק להעמיק בדיון. בבקשה. << אורח >> רוני קרצמן: << אורח >> שלום. אני רוני קרצמן, בן 16, ממצפה רמון, יו"ר מועצת התלמידים והנוער המחוזית, מחוז דרום, ונציג במועצת התלמידים והנוער הארצית. אני כאן היום כנער שגר בפריפריה, אבל בעיקר כנציג של דור שלם של נערים ונערות, וגם צעירים וצעירות לעתיד, שצמאים להזדמנות שווה. אנחנו לא מבקשים הנחות, רק תנאים שווים והוגנים. כשאנחנו מדברים על צעירים וצעירות, חשוב להבין שהקשיים והפערים שלהם לא מתחילים אחרי צבא, הם מתחילים הרבה קודם, אצלנו, עכשיו. כבר היום אנחנו מרגישים אותם, בבית הספר, בתעסוקה, בסביבה שלנו, בהזדמנויות שנפתחות או לא נפתחות בפנינו. מאז שאני זוכר את עצמי, אני גר בפריפריה, במקום שכל הזדמנות בה דורשת מאמץ נוסף. לא תמיד זה היה פשוט. לפעמים המרחק, המשאבים או החוסר בתמיכה מקשים על נערים ונערות כמוני. אבל תמיד היה לי משהו שמילא אותי – תקווה, המשפחה, החברים והקהילה, וזה מה שמראה עד כמה חשוב לתת לנוער בפריפריה תמיכה אמיתית, כלים והזדמנויות כבר מהיום כדי שנוכל למצות את הפוטנציאל שלנו בלי להיאבק לבד. במיוחד לאחר שש שנים של חוסר יציבות, קורונה, מלחמה, סבבי לחימה. זה הזמן בפריפריה והנגב והצפון לשקם ולעשות שם שינוי רציני. אני אתחיל ואתרכז בשני פערים מרכזיים. הפער בחינוך, ובגישה להשכלה גבוהה. יש מחסור במורים, פחות מגמות מתקדמות, פחות גישה לתוכניות העשרה, פחות תקציבים לרשויות מוחלשות. תלמיד מהמרכז גדל עם תקרה גבוהה, תלמיד מהפריפריה צריך לבנות את התקרה בעצמו. והפער בתעסוקה, במיוחד בהייטק ובמקצועות מתקדמים, גם כשצעירים מהפריפריה מצליחים, הם מגלים שהשכר, התנאים וההזדמנויות פשוט רחוקים יותר, לעיתים פיזית ולעיתים מנטלית. זה לא נגמר רק כאן. אנחנו פוגשים את התארים גם בתחומים כמו בריאות, תחבורה, דיור וכו', והגיע הזמן לומר בכנות, הבעיה כבר לא בחוסר מודעות. אנחנו יודעים שיש פערים, אנחנו יודעים שהם פוגעים בנוער, בצעירים ובכל מי שגר בפריפריה, ואנחנו יודעים שאם לא נטפל בהם עכשיו, הם רק יעמיקו. השאלה האמיתית היא לא מה הבעיה, אלא מי לוקח אחריות ומתחיל ליישם פתרונות בפועל. אסכם ואגיד, צעיר בפריפריה צריך לעבוד יותר קשה בשביל להגיע לאותו מקום. לפעמים הוא צריך גם לעזוב את הבית, את המשפחה, את הקהילה, למרכז או אפילו לחו״ל, רק כדי לקבל הזדמנות בסיסית. אם נשקיע עכשיו בנוער, בחינוך, בהשכלה ובתעסוקה, נוכל לשנות את מסלול החיים של דור שלם ודורות שלמים אחריו. די עם הדיבורים, וקדימה לעבודה. תודה רבה. << יור >> היו"ר יעל רון בן משה: << יור >> יפה מאוד, רוני. דברים חשובים מאוד. כל הכבוד לך, להורים שלך, למחנכים, לכל הסביבה שמקיפה אותך. דרוש כפר שלם לגדל ילד, בטח לגדל מנהיג. מעניין אותי לראות איפה תהיה עוד עשר שנים, נשמע לי מבטיח. ואתה צודק, האחריות היא שלנו, זו המשמרת שלנו, גם באופוזיציה, גם בקואליציה, בוודאי בממשלה. הבית הזה הוא בית של דיבורים, פרלה-פרלה. אין לנו רשות מבצעת פה של חברי הכנסת של הבית, אנחנו צריכים לדאוג שמשרדי הממשלה יבצעו. אתה צודק מאוד, אנחנו מיד נשמע מהם מה התוכניות וננסה גם לקיים על זה שיח. אנחנו עוברים באמת לסבבים של התייחסויות. אנא, השתדלו שתי דקות כדי שנגיע גם לשמוע מה מתבצע. נציג ההסתדרות החדשה נרשם לדיבור, בבקשה. << אורח >> יעקב אביד: << אורח >> שלום, קוראים לי יעקב אביד. אני מהמחלקה המשפטית באיגוד המקצועי לנוער וצעירים בהסתדרות הנוער עובד והלומד. וכחלק מהפעילות שלנו, אנחנו גם עורכים סקרים ומחקרים, ומפרסמים דוחות שנתיים על מצב התעסוקה של נוער וצעירים. דרך זה אנחנו רואים שיש פערי תעסוקה מאוד גדולים בפריפריה ובפריפריה החברתית. << יור >> היו"ר יעל רון בן משה: << יור >> אתה רוצה להגיד מספרים? אנחנו יודעים שיש פערים בתעסוקה. << אורח >> יעקב אביד: << אורח >> כן. מה שאנחנו נתקלים בו זה בעיקר, אין מספיק היצע תעסוקה בפריפריה ואין תעסוקה שהיא טובה מספיק. << יור >> היו"ר יעל רון בן משה: << יור >> כמות ואיכות. << אורח >> יעקב אביד: << אורח >> כן. זה משתנה, כי אנחנו על סקרים שנתיים, אבל פערים של למעלה מ-10% בין המרכז לצפון ולדרום בהיצע עבודות, מה שבני הנוער לפחות מדווחים עליו. וגם פערי שכר, שוב, 10%-20%. כחלק מניסיון להתמודד עם זה, אנחנו הקמנו מעין לשכת תעסוקה לנוער שנקראת עבודה פלוס. התפקיד שלה הוא למצוא עבודה הוגנת לבני נוער וצעירים, וגם דרך הכלי הזה אנחנו רואים פערים בין היצע העבודות, עוד פעם, בין כמות ואיכות העבודות שיש במרכז לעומת מה שיש בצפון. כלים נוספים שאנחנו מפעילים, הם נושאים של אכיפת זכויות. זאת אומרת, כשבני נוער וצעירים נפגעים ומנוצלים בעבודה, אנחנו מוסמכים לייצג אותם בבית הדין לעבודה. אנחנו פועלים בשיתוף פעולה גם עם זרוע התעסוקה במשרד העבודה, אבל גם שם, בעינינו, אנחנו חושבים שהמדינה צריכה לעשות יותר ולאכוף יותר. וגם לא רק לאכוף, צריך להתחיל את זה עוד בשלב התיכון, בשלב ההסברה בכלל על מה הן זכויות ומה זו עבודה, ובין היתר שימוש בכלים של הסכמים קיבוציים. אחד הכלים שהם מוכחים, גם מחקרית וגם בשטח, כמצמצמי פערים, אלה הסכמי עבודה קיבוציים. יש לנו הסכמי עבודה קיבוציים. << יור >> היו"ר יעל רון בן משה: << יור >> זה נושאים מאוד מאוד חשובים, אבל בוא נתמקד באיך זה מתקשר לנושא הדיון הספציפי, ובטח לדברים ששמעת עד עכשיו. << אורח >> יעקב אביד: << אורח >> אז אני אומר, זה מתקשר. << יור >> היו"ר יעל רון בן משה: << יור >> זה מתקשר, אבל בכל זאת נתמקד. << אורח >> יעקב אביד: << אורח >> לא, מתקשר קונקרטית. כי אני חושב שברגע שאנחנו מצליחים לספק תעסוקה בשכר הוגן, מצמצם פערים, אני חושב שזה מסוג הדברים שיכולים להעלות את הרצון והצורך והאפשרויות בהישארות. << יור >> היו"ר יעל רון בן משה: << יור >> בסדר. צמצום פערים, היית בנקודה הקודמת. עכשיו כבר דיברת על הסברה בכלל בתי הספר או לכלל הנוער בארץ. זה חשוב, אבל זה לא נושא הדיון. בואו נתמקד. סיימת? << אורח >> יעקב אביד: << אורח >> כן, תודה. << יור >> היו"ר יעל רון בן משה: << יור >> יופי, תודה רבה. בבקשה, שתי דקות. << אורח >> שמעון גואטה: << אורח >> אני שמעון גואטה, חקלאי צעיר. זה די נדיר, לצערי. אני כן רוצה לחזק את האמירה של שחר, יו״ר האגודה של הסטודנטים. אתם עושים תוכניות, מתכננים אותן, מיישמים, לא מיישמים, זה משהו אחר. אני אומר, תעצרו רגע. אני מדבר רגע למשרדי הממשלה, אתם יודעים מה אתם עושים. אבל סבבה, בואו תשתפו אותנו בתוכניות האלה. תנו לנו להחליט איתכם. זה שתביאו אלינו תוכנית, כמו כל התוכניות שהיו עד עכשיו, לא אומר שהן יקרו. << יור >> היו"ר יעל רון בן משה: << יור >> אתה מדבר על שיתוף ציבור, ואחר כך, הנגשת המידע. << אורח >> שמעון גואטה: << אורח >> שיתוף ציבור עם הרשויות, עם הארגונים האזרחיים, עם האגודה. ועוד דבר שהוא חשוב, אנחנו רוצים את המרכז שלנו בצפון. זה סבבה, רכבת לקריית שמונה זה אחלה, אבל המרכז שלנו צריך להישאר בצפון, בגליל. לבוא אליכם זה בסדר גמור, למרכז, לירושלים, זו נסיעה, זה נחמד, זה טיול עם המשפחה, אבל המרכז שלנו צריך להישאר בצפון. וחקלאות, זה מה שבוער בי. המדינה עושה בשנים האחרונות כל מה שהיא יכולה כדי שלא יהיו צעירים כמוני בחקלאות, שיגידו, גיל החקלאים הממוצע הוא 60. זה לא נכון. תעודדו אותנו בהשקעות, תיתנו לנו את מרווח הנשימה. כמו שאתם אומרים, מה שטוב לאירופה טוב לישראל? תעשו את זה. תתחילו בלהשקיע כמו שמשקיעים בחקלאים האירופאים, ואחר כך תבואו אלינו, תגידו לנו, אוקיי, אז אנחנו מורידים לכם את המכסים כדי שהשום בארץ יהיה יותר זול. דרך אגב, אין מגדלי שום כבר במדינת ישראל, אולי שניים. זה מה שיש לי להגיד כרגע, תודה רבה על הדיון. << יור >> היו"ר יעל רון בן משה: << יור >> תודה רבה. נציג פורום ארלוזורוב. << אורח >> אילן פרידמן: << אורח >> תודה רבה. אילן פרידמן, מפורום ארלוזורוב. אנחנו מכון מחקר למדיניות חברתית-כלכלית מבית ההסתדרות ותנועות ההתיישבות. זה קצת דז'ה וו, כי אתמול היה דיון מאוד דומה בדיוק על הצפון. אם מישהו כבר היה, יכול להיות שאני קצת אחזור על דברים, אז סלחו לי. מישהו ספציפי היה פה בוודאות. << יור >> היו"ר יעל רון בן משה: << יור >> אני אגיד לך, זה היה גם לפני ארבע שנים, לפני שמונה שנים, והוותיקים פה גם זוכרים לפני. << אורח >> אילן פרידמן: << אורח >> גדלתי בגליל גם, אז אני מכיר על בשרי. במקור מנצרת עילית, היום נוף הגליל, אני רוב חיי בפריפריה. גם את הלימודים שלי, את התואר הראשון, עשיתי בבן גוריון. אז מכיר מאוד מאוד את הפריפריה ואת כל הקשיים. בגלל זה אני גם מתעסק בזה בפורום, כי זה משהו שהוא מאוד בוער בי. אבל אנחנו גם מדברים לא רק תחושות אלא מדיניות ונתונים, שזה הדבר החשוב, כי זה מגבה את התחושות שאנשים מעלים פה, ויש דברים שחזרו פה שהם מאוד חשובים, ואני חושב שזה ייגע בהם בצורה טובה. קודם כל, חשוב להגיד שעזיבת צעירים, חולשה של צעירים, כל הפגיעות של צעירים בפריפריה היא סימפטום של היעדר השקעה, של היעדר מדיניות, של תשתיות פחותות בפריפריה, ושל השקעה אזרחית נמוכה ושירותים אזרחיים הרבה פחות טובים מבמרכז. כל מחקר מגבה את הדבר הזה. אבל כמו שכבר אמרו פה, זה לא משהו חדש, זה עשורים. כל הממשלות, כל ניסיון שהיה בשנים האחרונות, והיו ניסיונות, אבל הניסיונות האלה בדרך כלל לא הצליחו, לא כי לא רצו, לא כי המשרדים לא מעוניינים לשפר את המצב, אלא כי בדרך כלל המשרדים האלה עובדים לבד. כל משרד עובד פר עצמו. אם תסתכלו על החלטת הממשלה, אגב, לשיקום הצפון של משרד הכלכלה, זו החלטה של משרד הכלכלה שלא כל כך משתפת את כל המשרדים, וזה כל משרד ככה. מה שנדרש, וזה נוגע גם בעניין הזה של השיתוף, כי שיתוף ציבור זה מושג קצת, לצערי, הוא פשטני. מה שנדרש זה לא רק שיתוף ציבור, נדרשת פה מדיניות שמייצרת שיתוף פעולה של כל המשרדים, הסתכלות על פי יעדים ואתגרי על ולא על פי פרויקטים. לא הסתכלות פר נושא, פר תחום, אלא הסתכלות רחבה של איך אנחנו מציבים את פיתוח הצפון או פיתוח הדרום או פיתוח פריפריה כאתגר על של מדינת ישראל, כאתגר לאומי, ועובדים כלפיו לכיוון הדבר הזה. הדבר הזה דורש שיתוף פעולה של כל המשרדים, שיתוף פעולה מההתחלה ועד הסוף עם חברה אזרחית, עם סקטור עסקי, ציבורי, כל מי שנוכחים, אקדמיה, מן הסתם התושבים בכל אופן שהוא, כדי לחשוב על פתרונות, כי אין פתרונות קסם לצמצום אי השוויון הזה. זה לא משהו שעכשיו, לא הייטק ולא שום דבר יפתור את זה, ולכן צריכים לייצר מדיניות שמסתכל על הדבר הזה מההתחלה בשיתוף פעולה. אגב, המטה הכלכלי-חברתי הוא זה שלדעתי אמור לתכלל את הדבר הזה במשרד רוה"מ, ורק כך זה יוכל להשתנות, כי יהיו פתרונות יצירתיים ויהיה שיתוף פעולה שמבין באמת את הצרכים. תודה רבה. << יור >> היו"ר יעל רון בן משה: << יור >> תודה רבה. ברשותכם, חברי הכנסת, רגע לפני שאתם מתבטאים, יש לנו פה השלמה של התייחסות, של גברת שני, מנהלת תחום הצעירים במועצה האזורית אשכול, ואחר כך חברי הכנסת. בבקשה. << אורח >> שני הפטל: << אורח >> קודם כל, ליבי עם הצפון. מועצה אזורית אשכול, אנחנו פחות או יותר שכנים באסון, בואו נגיד את זה ככה, בטרגדיה. אבל תחום הצעירים, אין לי שום עניין להגיע לפה שנה הבאה ולהגיד, אמרתי שנה שעברה שתחום הצעירים ככה וככה. מועצה אזורית אשכול, 3,650 צעירים, תשע מכינות, 18 שנות שירות וקומונות, עתידה גם לקום מכינה שנה הבאה על שם אסף חממי. אנחנו מדברים בנתונים. העבודה שלי מבוססת נתונים. מועצה אזורית אשכול נכנסה לתוכנית מעלה יחד עם נגב-גליל ותקומה. אני רגע רוצה להגיד שיש משרדים שמרגישים שהם איתנו. נגב-גליל, תקומה, בלעדיהם לא היינו מצליחים באמת להגיע לרבע מהעשייה של הצעירים. בעוד שנתיים זה ייגמר, ואז מה? נתחיל עוד פעם מההתחלה להמציא את הגלגל שוב? הרשויות הן מקום להרבה מאוד פתרונות. אני חושבת שיש פה הרבה אמירות כלפי משרדי הממשלה, ואני רוצה להגיד בתור רשות, לשמחתי יש לי ראשת מועצה שהאג'נדה שלה כלפי צעירים מאוד ברורה ועל השולחן. הרשויות הן המקום לעשות שינוי מקצה לקצה בתחום הצעירים, ביזמות, בעסקים, בתעסוקה, בדיור. צריך שמשרדי הממשלה ופורום ארלוזורוב, אמרתי להם שרק לקראת הדיון גיליתי שיש פורום כזה חשוב, הייתי שמחה שכל היוזמות והארגונים יבינו שהציר הוא דרך הרשויות המקומיות, שמשרדי הממשלה יזהו את זה. מבחינתי, מועצה אזורית אשכול תהיה המהפכה בתחום הצעירים. זהו, פחות או יותר. << יור >> היו"ר יעל רון בן משה: << יור >> תודה רבה. אני רוצה כן רגע לשים זרקור, נאמרה פה בכל זאת מילה טובה למשרד נגב-גליל ולמינהלת תקומה. << אורח >> שני הפטל: << אורח >> נכון, מגיע להם. << יור >> היו"ר יעל רון בן משה: << יור >> ברכות. זה לא עובר לנו ככה מתחת הרדאר. ויותר חשוב מזה, אולי כדאי שנעשה גם למידה מההצלחות. האם צריך להאריך את התוכניות האלה? האם שנתיים זה לא מספיק? והאם אפשר להעתיק את זה לצפון, שכל כך צמא לתוכניות האלה? הצטרפו אלינו חברי כנסת. אומנם ננזפנו קודם, אתם ננזפתם, על ידי חברת כנסת לשעבר שאמרה את דבריה, הצטלמה ויצאה, אני לא רואה אותה פה. אבל חברי הכנסת באמת רצים מדיון לדיון. הם לא הגיעו עכשיו מהבית, שלא תטעו. כולם גרים בפריפריה, רחוק, נמצאים פה בכנסת, לנים כאן, לא רואים את הבית, לא את הילדים, באמת כדי לשרת את עם ישראל. זה לא קואליציה ואופוזיציה, יש פה קואליציה, יש אופוזיציה. קודם כל יו"ר הוועדה, חבר הכנסת קרויזר, ששם את הרשויות המקומיות בכלל ואת הנגב והגליל והגולן בפרט על סדר היום הקבוע של הוועדה, ואחר כך חבר הכנסת מיכאל ביטון שהיה גם ראש מועצת ירוחם, וחברת הכנסת טטיאנה מזרסקי, שכנה מכרמיאל. הם נמצאים כאן, הם גם באים גם מדיונים אחרים, תאמינו לי, בלי לדעת איפה הם היו, הם עסקו בנגב, בגליל, באתגרים של החברה הישראלית. בבקשה, יו"ר הוועדה. << דובר >> יצחק קרויזר (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): << דובר >> תודה רבה, חברת הכנסת יעל, על ההובלה של הדיון, על ההובלה של הנושא המאוד חשוב הזה. ודייקת ואמרת נכון, ואני חושב שזה גם חשוב כל פעם להציף את זה מחדש, כי בחוץ מקבלים לפעמים איזושהי נקודת מבט מאוד מסוימת, וגם לצערי יכול מאוד להיות שתכף אני צריך לעלות להצבעות בוועדת כספים. הגעתי עכשיו מכנס גדול מאוד בתל אביב, סביבה 2050, שעסק בנושא שאנחנו יחד מובילים בצורה מאוד משמעותית, אסדרה של משק הפסולת במדינת ישראל, חוק פסולת בניין, נושא של משבר האקלים, נושאים מאוד משמעותיים שאנחנו גם כן כאן בוועדה מובילים, ואני ואת ביחד מובילים גם כחקיקה פרטית וגם כאן בדיונים בתוך הוועדה, ולכן גם איחרתי פה לדיון המאוד חשוב הזה, וגם תכף נצטרך, לצערי, לצאת להצבעות בוועדת הכספים על נושאים אחרים. הוועדה באמת שמה בראש סדר העדיפויות את נושא, לא רק חיזוק הפריפריה, אלא חיזוק הרשויות שנמצאות ומובילות את הפריפריה. וכמובן, כשאנחנו בוחנים ורואים איך אנחנו מקדמים את הפריפריה, בסופו של יום זה אתם הצעירים, זה הדור הבא, דור העתיד, הדור שלא רק שנמצא ויוביל את הפריפריה, אני מגיע מהגולן, אלא הדור שגם יוביל את מדינת ישראל. זה נכון לפריפריה עצמה, וזה נכון גם כאן לכנסת, לבית המחוקקים, וגם אחר כך לממשלה. אם נמקד רגע את המקום שממנו אני מגיע, מהצפון, באמת בתחילת המלחמה היו דיונים מאוד משמעותיים. מה קורה עם רמת הגולן? האם אנחנו, כמו השכנים שלנו לגליל, הולכים ומתפנים, או שנשארים? היו ויכוחים גדולים. אני תפסתי בעמדה שאמרתי שאסור לנו לעזוב את הגולן, גם כי יש כאן איזושהי אמירה ערכית-אידיאולוגית מאוד משמעותית, שלעולם לא עוזבים את הגולן. אבל גם במשמעות הפרקטית, כי הפחד שלי, לצערי, התברר כנכון, שבסוף יגיעו צעירים, והם חדורי אידיאולוגיה, וחונכו היטב על ידי ההורים שלהם להיאחז, והמשמעות הביטחונית והחברתית לחיות ביישובים שהם צמודי גבול, וכשהם יגיעו למרכז, הם ייראו מה קורה עם החברים שלהם, באיזו מציאות מקבילה הם חיים, של חינוך, של בריאות, של רווחה, של חינוך בלתי פורמלי, של כמעט כל שירות אפשרי שלא נמצא אצלנו בגולן. הייתי אפילו אומר, חשמל סדיר ותדיר, בלי הפסקות חשמל, שזה נשמע כאילו שזה נלקח ממדינת עולם שלישית אחרת, אבל זאת המציאות למי שגר בפריפריה. << יור >> היו"ר יעל רון בן משה: << יור >> אתה יכול לספר איך אנחנו לפעמים מדברים בטלפון. << דובר_המשך >> יצחק קרויזר (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): << דובר_המשך >> כן, בוואטסאפ, כשנופלת הרשת. << יור >> היו"ר יעל רון בן משה: << יור >> אין בזק. << דובר >> יצחק קרויזר (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): << דובר >> כן, אין בזק, וכשחוזר הבזק, אין Wi-Fi. בסוף נעבור עם חוט וקוטג', זה על בטוח. בסדר, מזל שאנחנו יותר ימים פה בכנסת ממה שאנחנו נמצאים בבית. אבל בסופו של יום, כרגע הממשלה שאני נמצא בקואליציה שלה, זו החובה שלה. היינו כל הסיעה, כולנו, בקריית שמונה בשבוע שעבר. אנחנו בקשר מתמיד וארוך עם ראש העיר הנוכחי, ועם ראשי הרשויות גם בנגב וגם בגליל. בסוף האחריות של הממשלה הזו, של הקואליציה הזו, היא לייצר כאן משוואה אחרת, משוואה שונה, ולקחת את המשבר הגדול הזה לצמיחה באמת משמעותית, ולצמצם את הפער הגדול שהיה בכל מקרה, בחינוך, בתשתיות וברווחה ביישובי הפריפריה. ולא רק להביא אותם לשולחן לדיונים, אלא באמת להפוך אותם להלכה למעשה, להקצאות משמעותיות, כמו שאתה, חברי חבר הכנסת מיכאל ביטון, אתמול עם ראש הממשלה דיברת והעלית את זה בצורה הכי נכונה, ואני בטוח שתרחיב על זה עכשיו. פשוט הממשלה כולה צריכה להתגייס, לשנס את המותניים שלה, ולייצר, כמו שאמרתי, מהמשבר הזה שחווינו צמיחה מאוד משמעותית לצפון ולדרום. << אורח >> שחר יפרח: << אורח >> אפשר אליך שאלה קטנטונת? << יור >> היו"ר יעל רון בן משה: << יור >> בבקשה, שחר, יו"ר אגודת הסטודנטים. << אורח >> שחר יפרח: << אורח >> נכון, אני יו"ר האגודה הסטודנטיאלית בתל-חי, מקודם דיברתי בעיקר על אמון הציבור. השמעתי הקלטה, סרטון שלי מלפני שנה ושלושה חודשים, שמדבר על זה שעדיין לא הוקצו תקציבים, לא מחשבה, הוגשו תוכניות עבודה, עשינו שולחנות עגולים, הכול עשינו, הגשנו אותן, הכול, ועדיין לא קורה כלום חוץ משלט יפה. << דובר >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר >> למי הגשתם? << אורח >> שחר יפרח: << אורח >> דרך ארגונים, הגיע באמת להמון משרדי ממשלה, אני יודע שהגיע לאוצר, הגיע לנגב והגליל, הגיע באמת לכל המשרדים הרלוונטיים. גם בימים אלה עדיין יש שולחנות עגולים שיש מחשבה בעיקר, אני מדבר פה רגע על אזור הגליל המזרחי, קריית שמונה. אני באמת רוצה לשאול, ובאמת לא בקטע של פוליטיקה וימין ושמאל וכאלה, היום כצעיר שעולה לפה מקריית שמונה, ועוד חצי שעה כבר צריך לחזור לקריית שמונה לטובת פגישה עם השר קיש, למה לי לתת אמון באמירות האלה ובמילים האלה, שעד היום לא הוכח כלום חוץ משלט יפה בצומת מחניים של 'בקרוב רכבת'? שלפי ההבנה גם, התכנון שלה יסתיים עוד בערך כשמונה שנים. באמת, סליחה על החוצפה. << דובר_המשך >> יצחק קרויזר (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): << דובר_המשך >> לא חוצפה, אני חושב שזו שאלה מדויקת, והיא מגיעה, מה שנקרא, מדם ליבך, ולא כדי לייצר, כמו שאמרת, אין פה עניין פוליטי, זה לא ימין ולא שמאל. בפריפריה החיים גם מצביעים לקואליציה, גם לאופוזיציה. בנושא של תל-חי, באופן אישי עם אלי כהן המנכ״ל אנחנו בקשר מצוין, ופעלנו קשה מאוד, לא לבד, כן? כמובן, עם לא מעט כאן חברי כנסת, דרך אגב, גם קואליציה וגם אופוזיציה, כדי באמת להכריז על המכללה כאוניברסיטה, והדבר הזה הוא משמעותי. ואתה דייקת ואמרת, בסוף חובת ההוכחה היא על הממשלה. אני אומר, כל מי שחי בפריפריה, ההזנחה של הפריפריה היא לצערנו משהו שחוזר על עצמו כבר הרבה מאוד שנים. ואין כבישים לרמת הגולן, לא מהממשלה הנוכחית וגם לא מזו שלפניה, אלא יש כאן איזושהי תפיסת עולם, גם ברמה החינוכית, גם ברמה של מערכת הבריאות, כמעט בכל דבר שאתה נוגע, שהפריפריה נשארת מאחור. ולכן אמרתי, אני יודע לדבר על המסגרת הספציפית של המפלגה שאני חבר בה, שמובילה ומעבירה הרבה מאוד תקציבים לרשויות, גם בצפון וגם בדרום. הייתי מאוד שמח, דרך אגב, וזו ביקורת שהיא ביקורת נכונה, והיא על השולחן גם בתוך הקואליציה פנימה. אתה יודע, היינו שבוע שעבר, כמו שאמרתי, בקריית שמונה ובנהריה, וכל הזמן אנחנו הולכים ומדלגים בין רשות לרשות. אני חושב שהשר וסרלאוף קנה את שמו הטוב ברשויות מזה שהוא בשטח, לא מהצהרות כאן בתוך הבניין המכובד הזה. הוא העביר, לדעתי, המספר שהוא אמר, נראה לי 300 מיליון שקלים רק לקריית שמונה בשנתיים האחרונות, לסיוע ישיר, כסף גמיש שעבר לרשות כדי להחזיק אותה בחיים בעצם. והביקורת הייתה כלפי עצמנו פנימה, שהשותפים שלנו, המפלגות שאיתנו בקואליציה הזו, וראש הממשלה שמוביל את זה, כי המשבר הוא לא משבר לא של משרד הבריאות, לא של משרד החינוך, לא של משרד הרווחה. זה אירוע ממשלתי שממשלת ישראל צריכה להגיד, אנחנו רוצים לצמצם פערים באמת. ואתה צודק, בסוף אין לנו פריפריה אחרת. זאת אומרת, המשמעות של כל תושב, כל צעיר שלא חוזר לפריפריה, היא להחלשת הפריפריה בצורה מאוד משמעותית. אני יודע, זה הרבה על הכתפיים. אני סיפרתי אתמול, הבן הקטן שלי דיבר איתי בטלפון וסתם ישבתי עם כמה חבר'ה אתמול, כשהגענו בלילה למלון לישון, אתה יודע, יושבים עם כוס קפה ורגע כל אחד משתף. הוא ילד בכיתה ד', והוא אומר, אבא, יכול להיות שבגללך החלום שלי להיות שחקן כדורגל מקצועי לא יקרה. ואמרתי לו, למה? יש לנו אחלה חוגי כדורגל במושב, אתה בנבחרת באפיק, כאילו, מה? הוא אומר לי, לא, אין פה אקדמיה, אין פה את התשתית שאני שומע על חברים במשפחה, או על מה שהוא רואה בתקשורת, על מה שקורה אפילו לא רחוק מאיתנו. אם אתה מתחיל טיפה לרדת את קו חדרה דרומה, כבר אין שם מסלולים לספורט מקצועני, חוגים. זאת אומרת, מה שקורה בפריפריה הוא ליד, הוא לא האירוע האמיתי. ומצאתי את עצמי שאין לי תשובה להגיד לו. אני לא יכול לספר לו סיפור שמחר מכבי תל אביב יפתחו איזשהו ערוץ בקריית שמונה, הלוואי, או בקצרין. זה לא יקרה. הלוואי וזה יקרה, ויש בקצרין אחלה נבחרת, אבל היא תמיד תישאר באיזשהו מקום. היה איזה פיק לקריית שמונה, כולנו התלהבנו, אבל בסוף זה לא זה, זה לא מגיע לשם. ולכן אני אומר, בסוף הכוח שלנו כאן, גם כחברי קואליציה, הוא לנסות קודם כל במשרדים שלנו, לדחוף כמה שיותר את התקציבים שיש ביכולתנו את האפשרות. זאת הייתה אחת הסיבות שהתעקשנו על משרד נגב-גליל, והוא מוכיח את עצמו עם 100% ביצוע שנה אחרי שנה בכסף שהוא דוחף לפריפריה, ולדחוף בתוך הממשלה את כל משרדי הממשלה, לדחוף את הפריפריה. כי אני אומר עוד פעם, זאת החלטה ממשלתית שצריכה להיות מובלת במשרד ראש הממשלה. וכל עוד משרד ראש הממשלה לא יהיה זה שיוביל את ראש החץ, אז נכון, משרד הבריאות יתקצב עכשיו קצת בעוד כמה גרושים מיון קדמי, שכבר מדובר עליו הרבה מאוד שנים, אז עכשיו באמת רואים את המבנה, את השלד שלו, ויש התקדמות, וזה מדהים ונהדר. למרות המלחמה והקשיים, גם התקציביים וגם הביצועיים מדלגים על זה, אבל בסוף זה כל פעם פלסטר. בסוף הממשלה, וזאת חובת ההוכחה שהיא עלינו, לראות איך הממשלה עצמה מובילה תקציב עתק של מיליארדים, אתה יודע מה, אני אומר, לא כמו במרכז, אבל שלא נהיה ליד, שנראה איזה אור בקצה המנהרה. והבקשה שלי היא שבסוף אין פה מנגנון דמוקרטי אחר. זאת אומרת, להמשיך לתת אמון, זה לא משנה מי יישב בכיסא הזה או בכיסא הזה או בכיסא הזה, זה לתת אמון במנגנון הזה, ולהמשיך לקחת את הכוח שלכם, כי אתם אלו שתשבו פה בשנים הקרובות, זה בא מהר. תשבו פה ותצטרכו להמשיך ולהוביל ולתת תשובות לדור הבא שיהיה. ואני מאוד מקווה שנוכל כמה שיותר מהר להסתכל בעיניים, או כמו שאני רוצה להסתכל לילד שלי בעיניים, או לכם בעיניים, ולהגיד, יהיה יותר טוב, כי אנחנו עושים, אתה יודע, וזה אני כן יכול להגיד שאנחנו עושים את מירב המאמצים כדי שכן יהיה יותר טוב. << יור >> היו"ר יעל רון בן משה: << יור >> תודה רבה על התשובה המפורטת ולקיחת האחריות של יו"ר הוועדה. בבקשה, חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי. << דובר >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, גברתי היו"ר. תודה לאיציק קרויזר, חבר כנסת, יו"ר הוועדה. אנחנו ביחד בשדולה עם מיכאל גם, בוועדה להסרת חסמים, עם יעל בשדולה לפיתוח וחיזוק הגליל. אנחנו שתינו תושבות הגליל ועושות את הדרך מירושלים צפונה ובחזרה. אני רוצה להתייחס טיפה למה שאמרת, שצריכה להיות החלטת ממשלה. הממשלה הקודמת קיבלה החלטה גורלית לגבי רמת הגולן. היא קיימה שם ישיבת ממשלה, ומשם יצאו בשורות. אני מאמינה שהכול תלוי בסדר העדיפויות של השרים, של הממשלה, המדיניות. אם הממשלה רוצה לחזק, אפשרי. אפשרי גם להקים חדר מיון קדמי, אפשרי להשקיע בחינוך ולפתח חינוך למצוינות, והעשרת ילדים בשעות אחר הצהריים בחינוך בלתי פורמלי. אתם יודעים, אני שואלת שאלה, ילדים שגדלים עכשיו בפריפריה, איפה הם רואים את עצמם בעוד כמה שנים? במה הם רוצים להתעסק? אני זוכרת את הבן שלי כשהיה עוד תלמיד ביסודי. הם שיחקו משחק, אתם מכירים, ארץ, עיר, דומם, צמח, שם, מקצוע. שתי קבוצות שהתחרו אחת בשנייה, קבוצה אחת רשמה מקצוע ב-ר'. תנחשו מה? לא רופא, לא רואה חשבון, הם רשמו רואה צאן. זה מה שהם ראו בכרמיאל, קבוצות ועדר עזים וכבשים, וזה מה שקפץ להם למחשבה. ואז חשבתי, זה פשוט נורא שילדים בבית הספר אפילו לא חולמים ולא יודעים במה אפשר לעסוק בסביבה שהם גדלים בה. שלשום, ביום ראשון, ביקרתי יחד עם הוועדה למדע וטכנולוגיות, עם ד"ר יאסר חוג'יראת, בקריית שמונה, ביקרנו במכון מיגל. נכנסנו גם לאחד הקמפוסים של האוניברסיטה שבהקמה בתל-חי, ואפשר לבנות עתיד מצוין גם בפריפריה. קצת חיזוק אקדמיה, כפי שגם אתה ציינת, לא קצת, לבנות תשתית ולהשקיע בתשתיות האלה, להשקיע בקהילה. עכשיו בכלל, לשקם את הדרום והצפון אחרי המלחמה שעברנו, צריכים השקעה מיוחדת, וזה בידי הממשלה. ואם הממשלה הזאת לא תצליח, אני מאמינה שהממשלה הבאה כן תביא עתיד טוב. והגבול של מדינת ישראל לא יסתיים בחיפה, ושזה יהיה ברמת הגולן, ונמשיך לראות את היופי של החרמון. << יור >> היו"ר יעל רון בן משה: << יור >> תודה רבה. רק לציין, אני חושבת שמה שחשוב זו ההזדמנות השווה לילדי ישראל כולם. אני חושבת שלהיות רועי צאן זה חלום יפה מאוד, להיות חקלאי זה חלום יפה מאוד, והמדינה צריכה לאפשר לילדים לבחור מה הם רוצים להיות. ואם הם ירצו ללכת להיות רופאים, זה בסדר גמור, אבל גם אם הם ירצו להיות חקלאים, לפחות אצלי בבית, זה מאוד מבורך. << דובר >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר >> חקלאות מאוד מכובדת, כן. << יור >> היו"ר יעל רון בן משה: << יור >> בבקשה, חבר הכנסת מיכאל ביטון. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> תודה, היו"ר, על כל העשייה שלך למען הגליל והצפון והפריפריה. וכיף לראות אותך מובילה פה ועדה, ותענוג לראות את קרויזר, שהוא יו"ר הוועדה, בא לפרגן לך. הוא יושב כאחד הח״כים, ממתין לתורו לדבר, והיופי של אופוזיציה וקואליציה שמשתפים פעולה למען המדינה. וטטיאנה, שיש את הצפון, והיא איתי בנגב-גליל ובכל הסיורים. זה לא מקרה, לצערי, שהרביעייה הזאת יושבת כאן. היינו רוצים שח״כים מתל אביב יילחמו לצפון. זה מה שהיינו רוצים. היינו רוצים שח״כים מרמת השרון יילחמו למען הנגב. למה זה צריך להיות שאנשי הפריפריה יילחמו? אחד השירים, כתוב – "מה עוד תבקשי מאיתנו מכורה ואין עדיין?", בשיר מלאו אסמינו בר. ואני שואל, מה עוד תבקש מדינה מצעירי הפריפריה ואין עדיין? חן סרור, הכתבת בידיעות, הוציאה מאמר רגע לפני המלחמה, ש-75% מהנופלים בגבולות והגנת המדינה בעשור שלפני המלחמה הם בני הפריפריה. מה עוד תבקש מדינה מבניה שנושאים אותה על הגב בשנתיים האלה? דור המנהיגים כשל בניהול ענייני המדינה ב-7 באוקטובר, גם המנהיגות הצבאית וגם המנהיגות הפוליטית. מי שלא כשל זה ילדים בני 20. עד לא מזמן חשבתי שאני צעיר, עד שגיליתי שיש לי חמישה ילדים בצבא, וכולם קצינים ומפקדים בצה״ל. אני רואה את הילדים שלי, ואני קצת לפעמים מסתכל ואני אומר, מה שהם עשו למען המדינה בשנים האלה, אנחנו עוד לא מבינים. אבל האם אנחנו משיבים את פניהם ריקם? האם כשהם חוזרים לבית שלהם, הם מקבלים את הדבר השווה, האלמנטרי? התשובה היא לא. צעיר בפריפריה לא מקבל הזדמנות שווה להייטק. צעיר בפריפריה לא מקבל הזדמנות שווה לגיוון תעסוקתי. צעיר בפריפריה לא מקבל מעונות בקהילה שלו, ויכול לגור בתוך הקהילה שהוא נולד בה במעונות סטודנטים ולנסוע לאן שהוא רוצה ללמוד. צעיר בפריפריה משלם מס בריאות 100%, ומקבל 50% בריאות. וצעיר בפריפריה צריך היה לקנות מגרשים בקיבוץ האון, בהגרלה שנועדה לאנשי מילואים, ב-2 מיליון, 3 מיליון ו-4 מיליון שקל, ואז הוא אמור לבנות בית. איזה אדם אידיאליסט שרוצה להיות מורה, עובד סוציאלי, קלינאי תקשורת, מרפא בעיסוק, יכול להיות במילואים בגיל 25 ולבנות בית שעולה 4 מיליון שקל? צעירים בפריפריה צריכים לקבל מגרש במימון וסבסוד המדינה בהגרלה על אדמות מדינה, כולל סבסוד הפיתוח והעלויות של בין 200,000 ל-400,000 שקל, זהו, ועליו לבנות בית של מיליון שקל. האם זה אפשרי? כן. איך אני יודע שזה אפשרי? עשיתי את זה. מכרתי 1,000 מגרשים ב-200,000 שקל, חצי דונם לצעירים, והם בנו בית. ומכרתי רבע דונם ב-100,000 שקל לצעירים, והם בנו בית במיליון שקל. << אורח >> גיא דוד מרציאנו: << אורח >> היום רק השטח בכרמיאל עולה 1.3. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> ומאיפה תביא את ה-2 מיליון לבנות? אנחנו בונים את העשירים, לא את מי שאין לו. לא את מי שהלך לגולני וצנחנים, ולנחל, ולהנדסה, ולשריון, ולקרקל. לא את הנשים המדהימות שהפכו לגאוותנו במלחמה הזאת. אני רוצה להגיד לכם עוד מבט קצת היסטורי על צעירים. אני הקמתי פעם עמותה של צעירים. לא להאמין, קראו לה צעירים בירוחם. ומטרותיה היו עידוד התיישבות של בני ירוחם חדשים וותיקים לחזור הביתה, לפעול ביחד. אלה שנולדו בירוחם ואלה שיבואו. עשיתי את זה אחרי זה בכל הנגב, גם במועצת הנגב. היה כתוב שהעמותה עד גיל 30, הזדקנתי, זה נהיה 35. עכשיו אין לה הגבלה, לעמותה הזאת. עד גיל 80 אתה יכול להיות בצעירים בירוחם. זה לפי הגיל שלי. הצעירים, מצד אחד הם נושאים עיניהם למנהיגים שיעשו את המעשה, אבל אסור לחכות לאף אחד. למה הקמתי את עמותת צעירים בירוחם? כי ראיתי עמותות שבאות והולכות, קרנות שבאות והולכות, משקיעים שבאים והולכים, אנשים שקונים אדמות בנגב בזול ומוכרים אחר כך למישהו אחר. אני אמרתי, למה אנחנו לא בעלי ההון של עצמנו? למה לא תהיה לי עמותה עם עוצמה פנימית, עוצמה מקומית, שיהיו לה מיליונים? וככה עשיתי. אבל המעשה הגדול הוא של בני המקום שלוקחים אחריות ומנהיגות, וממשלה שמגבה אותם. עולם הצעירים הוא זר לממשלה. עד 1996 אף אחד במדינה לא דיבר על צעירים כמושא או כתחום. ב-1996-1997, סגן ראש עיר צעיר בשם רוביק דנילוביץ' רצה להקים מרכז לצעירים, לעזור להם בבאר שבע. הוא פנה לסוכנות, אני הגעתי לשם, ובנינו בניין לצעירים, גם לתרבות ואחרי זה גם לסטארט-אפ, לעודד התיישבות של צעירים. עשינו את זה דרך הסוכנות היהודית. הג'וינט הבין את זה והקים מרכזי צעירים. משרדי ממשלה נכנסו לעולם מרכזי הצעירים. משרד נגב וגליל, משרד הביטחון, משרד הרווחה דרך צעירים בסיכון. לא כל המשרדים. משרדי ממשלה צריכים שיהיה להם אגף צעירים. צריך במשרד השיכון אגף לצעירים, צריך במשרד החינוך אגף לצעירים, ברווחה אגף לצעירים. כל משרד צריך לשאול את עצמו מה הוא עשה למען אוכלוסיית הצעירים בישראל. אחת מקבוצות הסיכון הכי גדולות במדינה זה צעירים. למה? הולכים לצבא, נותנים את הנשמה, הולכים לחו״ל, קצת מתבלבלים, מאבדים כיוון, קצת אלכוהול, קצת סמים, קצת התמכרויות, קצת אובדן הרגלים ומשמעת, ואתה רואה אלפי צעירים בסיכון. המדינה הזאת שצעירים העניקו לה את חייה, אמורה לעשות מעשה. וכפי שפתחתי קודם, צעירי הפריפריה צריכים לקבל יותר. למה? כי נמנעו מהם. אבל לכם אני גם אומר עוד דבר, אל תדפקו חשבון. תקימו ארגונים, עמותות, מוסדות, תגייסו כסף, תנהלו משאבים, תכבשו את המועצות ואת העיריות ואת הכנסת ואת הממשלה. אין קיצורי דרך. זה המסע של החיים. מי שרוצה לתקן, מתמסר למשהו עשרות שנים. אז סליחה שהייתי כבד, אבל הדבר הזה בנשמתי. << יור >> היו"ר יעל רון בן משה: << יור >> חשוב מאוד, השראה. << דובר >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר >> מדויק. << יור >> היו"ר יעל רון בן משה: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת ביטון. שותף אמת להפרחת הנגב והגליל, וצעירים ואוכלוסיות מוחלשות בכלל. ובאמת הרביעייה הזאת, יחד עם חברי כנסת נוספים, אנחנו משתפים פעולה בכל מה שקשור לפריפריה החברתית, הגיאוגרפית, לחקלאים, להשכלה, להתיישבות, למשילות. אין פה אופוזיציה וקואליציה. יש בינינו גם הרבה חילוקי דעות, אבל אנחנו יודעים גם על מה לעבוד יחד ואיך לעבוד יחד. גברת כהן, מנכ״לית כפרי סטודנטים, כפרי התיישבות. בבקשה. << אורח >> תירא-אל כהן: << אורח >> שלום לכולם, תודה על הדיון החשוב. מיכאל, אני עם דמעות בעיניים. שמי תירא-אל כהן, אני מייסדת של קדמה, התיישבות צעירים. אני פגשתי את מיכאל בירוחם. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> נשארת בת 17, תירא-אל. << אורח >> תירא-אל כהן: << אורח >> אני כבר בת 33. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> מה קורה לך? אני לא מבין את זה. אני פגשתי אותה, לדעתי, לפני 12 שנה. << אורח >> תירא-אל כהן: << אורח >> נכון, בתחילת הדרך. בדיוק. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> הקמתם כפרי סטודנטים. << אורח >> תירא-אל כהן: << אורח >> נכון, נכון. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> מדהים. << אורח >> תירא-אל כהן: << אורח >> באמת התחלתי מהמקום הזה, בדיוק כמו שציינת, של לקיחת אחריות. אנחנו מתמקדים בצעירים בגילאי 18-35, וביישובים בגבולות המדינה. כל היישובים שנמצאים ברשימת יישובי עדיפות לאומית, זה יישובים שלנו. היום יש לנו 40 נקודות שכבר יש בהן קבוצה של צעירים. זה יכול להיות משנת שירות, שני היא סיפרה על זה קצת קודם, אז אשכול זו דוגמה טובה למרחב שאנחנו רואים בו מרחב אסטרטגי לא רק של מצוקה, אלא גם של הזדמנויות. ומשנת שירות, עובר בגרעיני נחל, כן, זה עדיין קיים, עד כפרי צעירים לחיילים משוחררים, שעל זה רציתי לשים דגש, כפרי סטודנטים וקהילות צעירים למשפחות צעירות. אני רוצה להתחיל מהמצוקה. כמו שתיאר חבר הכנסת ביטון, וגם את בפתיחה שלך, המצוקה היא מאוד מאוד גדולה. גם ככה צעירים זו קבוצה שהיא, כמו שתיארתם קודם, הטיול המבלבל אחרי חוויות לחימה מאתגרות. אז אם זה היה נכון לפני שנתיים, זה עוד יותר נכון היום. צעירים עברו המון. אני אשת מילואימניק לדוגמה, עברנו המון, המון, המון, ובתוך הדבר הזה, מי שלא פונה, מי שלא לחם, מכל הכיוונים, הצעירים היו פרונט בתוך המלחמה הזאת. ומה שאני מציעה זה באמת לנסות לראות בפריפריה, ביישובים בגבולות, מרחב של הזדמנויות. מה שיצרנו לאחרונה, תוכנית שהתחילה לפעול מעט לפני המלחמה וצברה תאוצה, אנחנו הקמנו שישה כפרי צעירים לחיילים משוחררים בנגב, בדגש על העוטף, אבל גם הערבה הדרומית. כשבעצם כפר צעירים זה קבוצה של חיילים משוחררים שגרים יחד, עובדים בתקנים הקיימים בתוך היישובים והאזורים. יש המון תעסוקה של תקני חינוך וחקלאות, שהיום לא מאוישים, פשוט אין צעירים. כמו שנאמר קודם, צעירים עוזבים באופן שיטתי את הפריפריה, והתוצאה של זה, זה דור נעלם. יש דור שלם שלא קיים ביישובים. אתם מכירים את זה, כולנו מכירים את זה, אחרי הצבא יוצאים לתל אביב, ופשוט חוזרים אולי עם ילד שניים-שלושה, ובאמצע יש דור נעלם מגיל 18 עד נגיד גיל 30, שהוא פשוט לא קיים. והדור הנעלם הזה, יש לזה השפעות רוחב מאוד מאוד משמעותיות. והמטרה שלנו זה להחזיר את הצעירים, לתת להם לאייש את התקנים החשובים האלה, וכמובן ליצור להם קהילה ומרחב לחשוב על הזהות שלהם ולחשוב על הדרך שלהם קדימה. אז אם לדבר אל הצעירים שהגיעו, אני ממש מזמינה אתכם, כן, נכון, עם כל המחדלים הקיימים, לנסות לראות איפה כן יש הזדמנויות לחבר צעירים לתעסוקה בתוך היישובים, והלוואי שהמציאות תשתפר. << יור >> היו"ר יעל רון בן משה: << יור >> נשמע מדהים. את יכולה אולי כן רגע לפרט מי השותפים לעשייה המבורכת הזו, ואיפה האתגרים שלכם מהמקום שהמדינה אולי יכולה לסייע יותר, הרשויות המקומיות? כדי שנוכל להיות באמת פרגמטיים. << אורח >> תירא-אל כהן: << אורח >> כן. כשהתחלנו עם קדמה, בעצם המועצות האזוריות הן השותפות הראשונות. כל אזור שאנחנו מגיעים, קודם כל עובדים עם הרשות, היא עוזרת לנו במיפוי היישובים ובמיפוי הצרכים. << יור >> היו"ר יעל רון בן משה: << יור >> אתם נמצאים גם בערים? << אורח >> תירא-אל כהן: << אורח >> אנחנו ממוקדים ביישובים. יש המון עבודה בערים, אבל יש גם יותר עמותות שפועלות בערים. המיקוד שלנו זה היישובים בגבולות. << אורח >> שמעון וייס: << אורח >> יש גם בשדרות, יש גם בערים כפרי סטודנטים. << אורח >> תירא-אל כהן: << אורח >> יש של גופים אחרים, נכון. המיקוד שלנו זה אותם יישובים קטנים שכשנוסעים ונוסעים בכביש, ויש סללום כזה, ואומרים, מה, עוד לא הגעתי? מסתכלים בווייז, כן, אני במקום, השער הצהוב. זה היישובים שלנו. זה יכול להיות מנווה חריף ולוטן בערבה הדרומית, עד סופה ויבול באשכול, ומשגב עם ומטולה בגליל העליון. << יור >> היו"ר יעל רון בן משה: << יור >> שזה בשיתוף עם המועצות האזוריות, ומשרדי הממשלה תומכים? << אורח >> תירא-אל כהן: << אורח >> כן, ומשרדי הממשלה בהחלט תומכים. זאת אומרת, אנחנו עובדים בזה. << יור >> היו"ר יעל רון בן משה: << יור >> מי המשרדים? נגב-גליל, אני מבינה. << אורח >> תירא-אל כהן: << אורח >> משרד נגב-גליל, משרד החינוך, משרד ההתיישבות, משרד החקלאות. אנחנו עוברים בין המשרדים ומנסים לעורר את הרצון. << יור >> היו"ר יעל רון בן משה: << יור >> איזה משרדים פחות משתפים פעולה? << אורח >> תירא-אל כהן: << אורח >> אני רק אגיד שאנחנו נעזרים מאוד בפילנתרופיה. זאת אומרת, שלולא היה לנו את הגב של יהדות התפוצות לאורך הדרך, היה מאוד קשה להתקיים. וכן, שצריך עוד. יש לנו עוד יישובים ועוד צעירים, והיום הפער הכי גדול שלנו זה פער המשאבים. << יור >> היו"ר יעל רון בן משה: << יור >> אוקיי. אנחנו נצטרך כן בסוף להבין איפה האתגרים והפערים מול משרדי הממשלה, כדי שהוועדה הזאת תוכל להיות אפקטיבית. נציג הצעירים ביותר, מישהו מכם עוד רצה להגיד משהו? << אורח >> אוריה הראל: << אורח >> אני אשמח. אני אוריה הראל. אני גר ביישוב מתת, בגליל העליון. << יור >> היו"ר יעל רון בן משה: << יור >> שכן שלי. << אורח >> אוריה הראל: << אורח >> כן, מייצג את עצמי, באתי לפה לזעוק את הזעקה שלי. כרגע מדברים איתנו על מערכה חדשה בצפון, אבל בעצם שכחו מהמערכה הנוכחית. חזרתי הביתה משנתיים של פינוי בתל אביב עם כל המשפחה שלי לצפון שונה ממה שהכרתי, והמצב בצפון כרגע ממשיך להידרדר. שוב, אנחנו מדברים פה על הבעיות גם של המגורים בצפון. אני רוצה להגיד שאחת הבעיות שלנו, הצעירים, זו באמת התחבורה. אני לומד בבית ספר שנמצא במרחק של 40 דקות במועצה אחרת. אני צריך לנסוע כל יום בשלושה אוטובוסים כדי להגיע לבית הספר, שבדרך כלל גם הם לא מגיעים. עוד בעיות שיש לנו, עכשיו הציעו נגיד חוג טיס לבני נוער. אני לא יכול ללכת לזה כי אין לי הסעות, אין לי איך להגיע, ולעוד המון בני נוער. ראיתי קודם שהוא דיבר על הכדורגל פה, לנו בנו מגרש כדורגל ביישוב, הוא נהרס עם השנים, הגשם בלע אותו, אף אחד לא דיבר איתנו, אף אחד לא הציע לעזור ולשפץ שום דבר. ביקשנו, אף אחד לא ענה. זה מגיע להרבה מאוד דברים. אני יודע שיש לזה פתרון בסוף. אני חושב שאחרי המצב הזה של המלחמה, אפשר כל כך להפוך את הצפון למקום שכיף להיות בו. זה הבית שלי, אני לא מתכוון ללכת לשום מקום, אני כל כך אוהב את הצפון, זה המקום הכי יפה בארץ. אבל אם המצב הזה ימשיך להתקיים, אני לא אוכל לגור שם, ועוד הרבה צעירים. זה מתחיל בתחבורה, בתעסוקה, בתשתיות עצמן, של המושב עצמו, של עוד מושבים מסביב, וזהו, אנחנו לא יכולים לחיות ככה, ואנחנו דורשים שמישהו פה יתערב. << יור >> היו"ר יעל רון בן משה: << יור >> אוריה, אתה צודק במאה אחוז. אנחנו איתך. תמשיך לעשות את מה שאתה עושה, להגיד את הדברים בקול רם, לדפוק על השולחן אם צריך, הוועדה הזו איתך. נציגת הלמ״ס, אם את יכולה רק לתת לנו מספרים בנושא צעירים בפריפריה, ומשם נמשיך את הדיון. בבקשה. << אורח >> אלאא אכתילאת: << אורח >> שלום לכם. קוראים לי אלאא, אני מנהלת את תחום אומדני האוכלוסייה בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. קודם כל, אין ספק שהקבוצה שיש לה את המוביליות הגדולה ביותר היא הקבוצה הצעירה, בני 18-36, בראייה שבכל המחוזות, וזה לא רק אם מסתכלים על מחוז צפון או דרום. אבל היעדים הם שונים. אם מסתכלים על קבוצת הגיל הזאת, בני 18-36 במחוז צפון, שהיא עזבה את מחוז הצפון, אנחנו רואים שכרבע ממנה עוזבים לכיוון המרכז ותל אביב, וכ-15% עוזבים למחוז חיפה. << יור >> היו"ר יעל רון בן משה: << יור >> זה נתונים שבדקתם עם תום המלחמה, או באיזה שנים זה נעשה? << אורח >> אלאא אכתילאת: << אורח >> בשנת 2024. כל סוף שנת 2024. וכ-40% ממנה הם מהגרים בעצם בתוך מחוז צפון. << יור >> היו"ר יעל רון בן משה: << יור >> אפשר לפלח את זה לפי יהודים וערבים? << אורח >> אלאא אכתילאת: << אורח >> אני תכף אתייחס לזה גם בהמשך. לעומת זאת, אם מסתכלים על מחוז דרום, קרוב ל-37% מקבוצת הגיל הזאת, המהגרת, הם מהגרים יותר למרכז ותל אביב, והרוב המכריע הוא בתוך מחוז דרום. כלומר, היעדים הם שונים, כי לצפון יש דחיפה שהיא קרובה לזה, והיא גם יעד איכשהו תעסוקתי מעניין. לעומת זאת, אם מסתכלים על מחוז תל אביב, הצעירים שעוזבים את תל אביב, מעל 70% מתוכם עוברים למרכז, ושאר ה-30% מתחלקים באחוזים קטנים לשאר המחוזות. אני יכולה להגיד שקודם כל אנחנו מחזיקים גם בפילוחי אוכלוסייה ברמת מחוז, יישוב, ואזורים סטטיסטיים, שזה קרוב לשכונות. אנחנו יכולים להציג את זה עבור כל מדינת ישראל, וגם בנתוני הגירה פנימית. כלומר, מעברים בין יישוב ליישוב, בתוך היישוב, בתוך המחוז, מחוץ למחוז. בנקודות הזמן, אפשר להגיד לא מוגבלות, גם ברמה שנתית, גם ברמה חודשית, גם לפני המלחמה וגם אחרי המלחמה. אנחנו עובדים עם גופים אחרים שאוספים גם לממשלה וכותבים דוחות, כמו מינהלת תקומה, על גידול האוכלוסייה ביישובים שנפגעו במלחמה, בין אם זה בקו העימות וגם בחבל תקומה. אז אם מנהלי הוועדה יוכלו באמת לפנות ולהיות מדויקים יותר לגבי הגדרת פריפריה, כי אני פה שומעת קו העימות, ופשוט אין הגדרה רשמית למה זו פריפריה. << יור >> היו"ר יעל רון בן משה: << יור >> נכון, זה חלק מהבעיה, גברתי. אבל אני חושבת שאת כל הנתונים האלה, מרגע שידענו, אתם מכירים אותם, אבל חברי הוועדה צריכים להכיר אותם, וזה צריך להיות שקוף גם לציבור. והיה נכון שהנתונים האלה יועברו לוועדה מרגע היוודע הדיון, אבל מכיוון שזה לא נעשה, אני מבקשת כן לקבל את הנתונים. << אורח >> אלאא אכתילאת: << אורח >> כן, ניסיתי ליצור קשר גם. << יור >> היו"ר יעל רון בן משה: << יור >> אנחנו מבקשים לקבל את הנתונים, זה יוצא גם בשקיפות לציבור. << אורח >> אלאא אכתילאת: << אורח >> ברור, אנחנו נשיג, אנחנו יכולים להציג את הנתונים, תכנון נכון. << יור >> היו"ר יעל רון בן משה: << יור >> אוקיי, יש לך פה עוד נתונים שאת רוצה להציג? << אורח >> אלאא אכתילאת: << אורח >> כרגע לא, אבל אנחנו מחזיקים גם במספר המפונים, סוף 2024. << יור >> היו"ר יעל רון בן משה: << יור >> ברור לי שאת מחזיקה את זה, בסדר. כל הנתונים שרלוונטיים לצעירים בגליל, בנגב, בערבה, בגולן, בסמוך לכל הגבולות, ובכלל צעירים בישראל, זה חשוב לנו להשוות את זה לצעירים במקומות אחרים. << אורח >> אלאא אכתילאת: << אורח >> אנחנו נשמח לקבל מכם את הבקשה, ואנחנו נציג. << יור >> היו"ר יעל רון בן משה: << יור >> בסדר גמור. מי נציג משרד ראש הממשלה? << אורח >> אביאל הטב: << אורח >> אני נציג ראש הממשלה, אבל נראה לי שבהקשר של הנתונים, שמעון רוצה רגע להגיד על זה משהו. << יור >> היו"ר יעל רון בן משה: << יור >> בבקשה. << אורח >> שמעון וייס: << אורח >> לי קוראים שמעון וייס, אני ברשות הצעירים במשרד הנגב והגליל. הקמנו מערכת נתונים. הנתונים שקופים לכל רשות, ומשתמשים בזה, שני כבר הזכירה את זה. יש היום מערכת שיש שם את כל הנתונים של צעירים. << יור >> היו"ר יעל רון בן משה: << יור >> בנגב ובגליל או בכל הארץ? << אורח >> שמעון וייס: << אורח >> בכל הארץ. כל ראש רשות יכול לדעת כמה צעירים יש בכל רשות ורשות, נתוני בגרות, השכלה, תעסוקה. << יור >> היו"ר יעל רון בן משה: << יור >> זה המעלה? << אורח >> שמעון וייס: << אורח >> זה נקרא המעלה. זה נמצא באתר שלנו, של המשרד. אנחנו מזינים כל הזמן נתונים שם. זה הוקם במשרד ביחד עם קרן רש"י. יש שם את כל הנתונים של כל רשות ורשות, ואפשר להגיד שחלק מהעבודות היום מבוססות על הנתונים שיש במערכת. << יור >> היו"ר יעל רון בן משה: << יור >> זה חשוב מאוד שיש לכם מסד נתונים של עצמכם. גברתי מהלמ״ס, אתם מכירים את מסד הנתונים הזה? זה בהלימה לנתונים שאתם מכירים? << אורח >> אלאא אכתילאת: << אורח >> אנחנו עובדים עם המשרד של נגב וגליל, אבל אני לא יודעת בדיוק אם מסד הנתונים מתבסס על זה, על הנתונים שלנו, או גם נתונים משלנו. << אורח >> שמעון וייס: << אורח >> אנחנו מכניסים גם את הנתונים של הלמ״ס, יש לנו קשר. לא רק זה, ממש בחודשיים האחרונים הצלחנו לשכנע גם את משרד הפנים לעשות את הפילוח גם לפי הגיל הזה, ויש כבר כל הזמן נתונים עדכניים. אני אוסיף עוד נקודה, יש רשויות שהן היו במיזם המעלה, שהן היו בפיילוט. כל רשויות התקומה נמצאות שם. הן עשו ממש סקר עומק ברשויות, והן מקיימות ועדת היגוי. יש עכשיו תוכניות חדשות, הזכירו פה מקודם, שיתוף ציבור. היה שם גם שיתוף ציבור וגם סקרים, והכול נמצא בתוך המערכות. << יור >> היו"ר יעל רון בן משה: << יור >> יפה מאוד. << אורח >> שמעון וייס: << אורח >> ויש לנו ממש נתונים רחבים על תקומה בפרט, על כל מה שקורה כאן בתחום של ציבור. << יור >> היו"ר יעל רון בן משה: << יור >> יופי, אז אנחנו נשמח גם באמת שיהיה לנו את הקישור למעלה, לוועדה. << אורח >> רז מלכה: << אורח >> נשמח לשאול אם יש גם לצפון? << אורח >> שמעון וייס: << אורח >> אני אומר, זה בכל הארץ. ספציפית קריית שמונה, גם הייתה בפיילוט. << יור >> היו"ר יעל רון בן משה: << יור >> אני אגיד לכם למה אני מתעכבת רגע על עניין הנתונים. אנחנו אחרי דיון בוועדת בריאות, שבו בכלל היה ויכוח האם בצפון יש יותר רופאים מבתל אביב. כאילו, נשמע הזוי, אבל הוויכוח היה על הנתון. הנתונים שהוצגו על ידי משרד הבריאות, זה שבצפון בכלל יש הכי הרבה רופאים פר נפש, בטח ברפואת נשים. << דובר >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר >> להפך. בצפון יש יותר נשים מאשר רופאים. << יור >> היו"ר יעל רון בן משה: << יור >> אני לא יודעת אם היית מההתחלה, היה ויכוח בכלל על הנתונים, אבל בוודאי שאנחנו מכירות את המצב. אז חשוב, שאם פה יש הלימה בין הלמ״ס למה שמשרד נגב-גליל, למה שהרשויות המקומיות מכירות, אנחנו כבר במצב יותר טוב, וזה בעצם הבסיס לעבודה שתהיה מדויקת. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אני רק רוצה להתנצל, אני הולך להוביל דיון על צעירים בסיכון ושיטור יתר כלפי צעירים בקהילה האתיופית. אנחנו צריכים לדאוג גם לאלה שבסיכון וגם לצעירים היזמים, לא לשכוח אף אחד. אני הולך להוביל דיון כזה עוד מעט, אז סליחה, ואני מודה לכם. << יור >> היו"ר יעל רון בן משה: << יור >> נבוא גם לדיון שלך. << אורח >> שמעון וייס: << אורח >> אני רק רוצה להגיד משהו. שני באשכול, ראש הרשות הביאה אותה להראות לכל המחלקות האחרות איך עובדים עבודה מבוססת נתונים. << יור >> היו"ר יעל רון בן משה: << יור >> יפה מאוד. נציג משרד ראש הממשלה, בבקשה. << אורח >> אביאל הטב: << אורח >> שלום לכולם. אביאל הטב, ראש אגף עתודות לישראל במשרד ראש הממשלה, גוף שתחתיו יש היום 38 תוכניות עתודה, 500 בוגרים בשנה. אומנם הושיבו אותנו בשני צידי השולחן, אבל גם אני מגיע מהצפון, הולך לסיים את היום הזה בגולן במילואים, וגם אני יודע באיזו נקודה בכביש הבקעה יש קליטה ואיפה אין קליטה, אז אני שותף. ומי שאמר שיש רופאים בצפון, שיסביר לי איך אני קובע תור לבת שלי, אני עובד על זה כבר כמה שבועות. אבל חזרה לנושא שלנו. לי יש שתי נקודות הנחה שצריך לשים אותן על השולחן בהקשר של הדיון שלנו. אחת, אנחנו נמצאים בעיצומו של משבר ביטחוני, משבר כלכלי. בעיניי, המשבר בשירות הציבורי, אם לא יהיה לנו שירות ציבורי חזק ואיתן, זה העתיד בסוף של המדינה, זו התשתית שעליה אנחנו צריכים לבנות. זו נקודת ההנחה הראשונה, ורק אם הוא יהיה מקצועי והוא יהיה בנוי על אנשים, גם על חלקם שנמצאים פה, רק ככה זה יכול לעבוד. נקודת ההנחה השנייה צריכה להיות, שאומנם יש פה הרבה ביקורת, וביקורת מוצדקת, ויש עוד הרבה מה לעשות, ואני רוצה להזמין פה את כולם להיות מהצד של האופטימיים. כלומר, אני חושב שכמות הממורמרים במדינה הזאת עולה על גדותיה. << יור >> היו"ר יעל רון בן משה: << יור >> לא, אני לא חושבת אבל שזו ביקורת לגיטימית. << אורח >> אביאל הטב: << אורח >> זו לא ביקורת. << יור >> היו"ר יעל רון בן משה: << יור >> הבית הזה הוא בית של אזרחי ישראל שמותר להם להביע פה כאב, וזה לא הופך אותם למתויגים תחת שם כזה או אחר. << אורח >> אביאל הטב: << אורח >> לא, אני לא מתייג אף אחד. << יור >> היו"ר יעל רון בן משה: << יור >> אז אנחנו לא משתמשים פה במילים שהשתמשת בהן, בבקשה. << אורח >> אביאל הטב: << אורח >> אני לא מתייג את זה, אני אומר את זה גם כלפי הסביבה הפנים-ממשלתית. << יור >> היו"ר יעל רון בן משה: << יור >> בוא תספר לנו מה אתם עושים למען הצעירים בכלל ובפריפריה בפרט. << אורח >> אביאל הטב: << אורח >> הדבר הראשון שאנחנו בוחרים לעשות, וסליחה שאני רגע, זה להיות בעיניים האופטימיות. להיות מהאנשים שמסתכלים לבעיות בעיניים ולקחת את הבעיה מהמקום הזה. << יור >> היו"ר יעל רון בן משה: << יור >> בסדר גמור. ועכשיו? << אורח >> אביאל הטב: << אורח >> ציר שני שאנחנו נמצאים בו, אני יכול להגיד שבעינינו אנחנו עשינו היפוך פירמידה בתוכניות עתודות לישראל. אם פעם הרבה מההתעסקות הייתה בתוכניות של הבכירים-דרגי הביניים, היום הרבה מאוד מהאנרגיה, הרבה מאוד מהמשאבים, גם של משרד ראש הממשלה וגם בשותפויות עם משרד נגב-גליל ואחרות, זה בתוכניות. מה שאנחנו קוראים אצלנו – הזנת מצוינות. מתוכנית שנבנתה בחבל תקומה, מתוכנית שהולכת לצאת ממש בחודש הקרוב, 90 אנשים, שאחד השינויים היה שאנחנו באים ואומרים, אנחנו פותחים תוכנית צפון-דרום-מרכז, כי במרכז תמיד חושבים שכולם צריכים לעלות לרגל אליהם. לבוא ולהגיד, אנחנו בונים תוכנית שנועדה לאנשים בצפון, מתוך מגמה שבסופו של דבר הם ישתלבו בשירות המדינה. תוכניות סוהרים למיניהן, שהמטרה שלהן להכניס חבר'ה צעירים לרשויות, בדגש על הפריפריה. << יור >> היו"ר יעל רון בן משה: << יור >> אנשי השטח פה מכירים את התוכניות האלה? אתה יכול להרחיב על זה? אתה אומר תוכניות עתודות בצפון ובמרכז, מה זה אומר? למי זה מיועד? איפה זה יתקיים? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> איפה זה פורסם? << אורח >> שני הפטל: << אורח >> אני גם חושבת שיש הבדל בין הדרום לצפון. << אורח >> רז מלכה: << אורח >> קל להכניס את מינהלת תקומה ביחד עם האירוע של הצפון, כשהצפון לא מעוגן בחוק ולא מעוגן בסמכויות. אמרת פה מילה, אני שמח שיעל אמרה את זה, כי אותי זה קצת מעצבן. אתה יודע, אני איבדתי את בן הדוד שלי ב-7 באוקטובר, אני שנתיים בקריית שמונה, לא זזתי במלחמה. הבית שלי חטף ארבעה טילים בקריית שמונה. ואני אומר לך, אני מסתכל על החבר'ה הצעירים פה, אני האחרון, האחרון, ואתה יכול לראות, אני לא מתקרבן. לא רק שאני לא מתקרבן, אני חושב שהחיים בקריית שמונה, ומה שעברנו בקריית שמונה ובפריפריה, הפך אותנו להיות אוכלוסייה פי ארבעה יותר טובה ואיכותית מהמון אוכלוסיות אחרות במדינת ישראל. אבל דבר אחד חייב לקרות. אתה אמרת להסתכל על הבעיות בעיניים אופטימיות? איפה משרד ראש הממשלה בקריית שמונה? אין משרדי ממשלה בקריית שמונה הרי. בואו נתחיל מהבייסיק, תביאו את עצמכם אלינו, תעברו מנוף הגליל לקריית שמונה. בואו נראה את משרדי הממשלה יחשבו פעמיים על כל אירוע ביטחוני בקריית שמונה כשהמשרדים שלהם יישבו אצלנו בכיכר צה״ל. אנחנו לא מתקרבנים. אני אומר לך, אני ראיתי את סבא וסבתא שלי שעלו ממרוקו לפני כמעט 75 שנה, נטעו עצים. כשאתם נוסעים לצפון ורואים, זה הסיפור המשלים של החלוציות, של סבא שבנה קיבוץ. אנשים אצלנו בצפון נתנו את החיים שלהם כדי שפה בירושלים יבנו בניין של כנסת. אם אנחנו לא יושבים בקריית שמונה, במטולה ובחבל תקומה, אין פה ירושלים, אין פה תל אביב. אני חושב שהדבר הראשון שצריך לעבור, וזה מה שכואב לי, זה גם הדרג המקצועי, חייב לעבור ניעור. חבר'ה, החיים שלנו כאזרחים הם לא סוג ד'. << יור >> היו"ר יעל רון בן משה: << יור >> תיקח את האנרגיות שלו, הוא אחד האנשים האופטימיים, רז. אני רואה אותו, אני פוגשת אותו. תחשבו יחד על הדברים, איך כן שמים את המוקד בקריית שמונה, איך עוזרים לצעירים האלה. ואם תוכל, אחרי שרז יסיים את דבריו, גם להשיב לו וגם לפרט על תוכניות העתודות, מה שהתחלת להגיד. זו יכולה להיות בשורה, ובואו נתקדם. בבקשה, רז. << אורח >> רז מלכה: << אורח >> אני רוצה לגעת רק בנקודה אחת, כי מיכאל הזכיר את זה. אצלנו, בתי העלמין הצבאיים, בעיירות הפיתוח בצפון, לאורך כל הגבול, מפוצצים עד אפס מקום תכף. ואחד הדברים שלי הכי כואבים, זה ששוויון הזכויות במדינת ישראל לאנשי הפריפריה, מתבצע אך ורק בצה״ל. ואתם יודעים, בתקופה שבה כולם מדברים על חוק הגיוס, אני איבדתי את בן הדוד שלי ב-7 באוקטובר, אני רואה את החברים שלי עם 400 ימי מילואים, לא הגיוני שהמקום היחיד במדינת ישראל שאנשי הפריפריה וקריית שמונה עומדים בקו ישר עם שאר הנוער והדור הצעיר במדינת ישראל זה בצה״ל, כשאנחנו לובשים מדים והולכים למות. אנחנו הולכים לשרת את המדינה הזאת, אנחנו אוהבים אותה. אני אומר לך, הדור הצעיר של קריית שמונה מוכן למות על העיר הזאת. אבל אנחנו חייבים אתכם איתנו, איתנו על מלא. זה לראות אתכם איתנו בשטח בקריית שמונה ולספר לנו על התוכניות. אנחנו לא יודעים. << יור >> היו"ר יעל רון בן משה: << יור >> תודה רז. << אורח >> אביאל הטב: << אורח >> א', אני אומר בצורה הכי ברורה, אני מצדיע לעשייה, אני מצדיע לדבר הזה. כחלק מהעבודה שלי אני מגיע למקומות האלה לראות בעיניים, ואני אומר, אנחנו נקבע פגישה שלנו אצלך. לא סתם פתחתי בזה שאני גר בצפון, ואני נוסע כל יום לירושלים כי אני מאמין שאני חייב לגור בצפון כדי להיות מחובר. אני הבוקר רצתי במקשת אבטיחים, בסדר? זה האירוע, מכאן אני מגיע. אנחנו במקום האישי, זה הציר שמניע אותי וכל מי שפה ירצה את המספר שלי כדי לעשות חיבורים, אנחנו נעשה אותם. בוא נשים את זה על השולחן. עכשיו עובדתית ומה שקורה. דבר ראשון, בעתודות לישראל, אחד הדברים הראשונים שאני עשיתי בתפקיד זה למדוד פריפריה. אפרופו השיח שהיה פה, לא מדדו כמה יש מהפריפריה. הכנסנו מדד, כדי שאני אדע בתוכניות שלי כמה אנשים יש. כי כמו שאמרתי קודם, אנחנו ביקשנו מכולם לעלות לרגל – בואו מהצפון ומהדרום לתוכניות, היום אנחנו בונים תוכניות יחד עם שמעון. יש קול קורא שייצא, אני אומר את זה פה לכולם, בשבועות הקרובים, 90 חבר'ה, דגש פריפריה. התוכנית תהיה בצפון ובדרום כדי שאנשים לא יצטרכו לזוז. 90 חבר'ה צעירים, כי אני רואה אתכם כחלק מהעתיד של השירות הציבורי במדינת ישראל. תוכניות הצוהרים, אתם מוזמנים לבדוק רשות-רשות באזור הצפון ובדרום, אתם תפגשו שם צוהרים לחינוך הבלתי פורמלי, צוהרים לשלטון המקומי, אלה בוגרים של התוכניות שלנו. בפקיעין יש תהליך מדהים שהובילה שם צוהרת, באזור הדרום ממשק שיקום נחלים, בעוטף. כלומר, הרבה מאוד פגשו. אני יכול לתת פה רשימה של הרבה מאוד תהליכים. אני יכול להגיד לכם שהיום, אנחנו בעולם שבו מאות אנשים, מאות חבר'ה צעירים מתוכניות עתודות לישראל, מתוך אמונה מלאה שאתם העתיד. עם כל הכבוד לתוכניות בכירים שהשקיעו בהן מלא כסף, אני מסתכל על העתיד מהעיניים האלה לגמרי. שם אנחנו נמצאים. זה לא מספיק אבל, הציר הזה של הזנת מצוינות כמו שדיברתי עכשיו, יסוד התקומה וכן הלאה. אחד הדברים שאנחנו מקפידים עליו מאוד כאגף, זה מי מגיע לתוכניות. כי אני ראיתי שבחלק מהתוכניות זה נשאר חדרה-גדרה. כלומר, אותם אנשים הם הצוות, הם מי שמגיע לתוכניות וכן הלאה. אני מעביר ימים שלמים בהליכי מיון של תוכניות, כדי לשאול, רגע, איפה האומה? איך זה שמתוך 30 משתתפים יש לי רק? וגם פה אנחנו רואים שינויים מדהימים. אתמול הייתי יום שלם, והכנסנו שבעה אנשים מהפריפריה מתוך התפיסה שהם צריכים להיות. אבל שוב, זה לא רק האנשים, זה גם התכנים. יש תוכניות היום שהרבה מאוד מהתכנים עוסקים באתגרי הצפון והדרום, אפרופו מה שאתה אמרת, רז, בדיוק זה. אנחנו לוקחים אותם לסיורים, לראות בעיניים. עם כל הכבוד, זה לא עוזר שאתה מדבר מירושלים. מוציאים אותם, עולים לרגל – בוא תראה איך נראית חממה בעמק המעיינות, ותתחיל לעשות את הדברים האלה. אני חייב לומר גם מהצד השני, אנשים צמאים לדבר הזה. כלומר, גם אנשי ירושלים, אני ארשה לעצמי לומר את הדבר הזה, מבינים שהם לא מבינים. חלקם, חלק עדיין בסרט של עצמם. הרבה מאוד מהאנשים שמגיעים לדבר הזה ורואים את הדברים בשטח, נופל להם איזשהו אסימון, אני אומר את זה בצורה הכי פשוטה וכנה. ציר שלישי שבעיניי הוא מאוד משמעותי, ואנחנו השקענו בו הרבה מאוד אנרגיה בעתודות לישראל, זה ציר הבוגרים. אם בעבר בוגרי עתודות לישראל היו אנשים שהשקיעו הרבה מאוד בסלף של עצמם, מנהיגות-מנהיגים, היום אנחנו דוחפים אותם להוביל מיזמים במקומות שבהם הם נמצאים. אנחנו עכשיו בשיח לבנות רשת של בוגרים בחבל תקומה, מתוך הבנה שתקומה אכן תלך עוד שנה, עוד שנתיים, עוד שלוש שנים, אבל מי שיישאר זה אתם. כלומר, מי שתישאר זו המנהיגות המקומית, ואנחנו חייבים לתת לה כלים של איך מובילים שינוי ועד איך נראית האינסטלציה הממשלתית. איך אתה מוביל תהליכים אל מול חשב, יועץ משפטי, כל הצירים המורכבים האלה, אנחנו מלמדים את הבוגרים שלנו כדי שמחר בבוקר הם לא יצטרכו רק לבוא לכנסת, הם יביאו את המנגנון הזה כדי להוביל אותו, וכמו שאמר פה חבר הכנסת ביטון קודם, אני רוצה שאתם גם תהיו חלק מהמנגנון. לא רק שתצטרכו לנער אותנו, אלא שאתם תהיו. הסיבה שאני נוסע מהצפון לירושלים ארבע פעמים בשבוע, כי אני מבין שלא מדברים צפון וירושלים. ואם אני נמצא בדיון, אז הדבר הזה נעשה יותר טוב. ואני חייב לומר שבעיניי כשמכניסים אוכלוסיות גיוון וכשמכניסים את הפריפריה לשירות המדינה או לשירות הציבורי, יש לזה שלוש מטרות. פעם אחת, בעיניי זה משאב הגז של השירות הציבורי בישראל. יש פה הרבה מאוד אוכלוסיות ששנים לא נגעו בהן, התרכזנו באזור מסוים וזה אתגר אחד. הציר השני שההחלטות שלנו יהיו הרבה יותר טובות, כי כשסביב שולחן ההחלטות נמצאים רק אנשים מאזור חיוג, זה לא משנה, זה גם תרבותי, זה גם איפה הם גרים, אז ככה זה נראה. המטרה השלישית, זו המוביליות החברתית וכל הציר הזה. אבל אני מרוויח את כל הסדרה הזאת כשאני יוצא החוצה עם ערבי חשיפה, ואתם תכירו את הדבר הזה, כי חלק מהדברים האלה קורים היום, וחלק מהדברים יקרו גם בעתיד. יש עוד ציר נוסף שאנחנו עובדים בו קשה מאוד, הם לא נמצאים פה בחדר אבל הם שותפים שלנו, זו נציבות שירות המדינה בכל מה שקשור לגמישות תעסוקתית. כי זה שאני פראייר ומוכן לנסוע הרבה פעמים בשבוע, בן אדם נורמלי מהפריפריה לא יעשה את זה. וחלק ממה שאמרת, רז, יכול להיות שאנחנו לא נבנה מחר בבוקר קריית ממשלה בקריית שמונה, אבל אני רוצה שבן אדם יוכל לעבוד יומיים בשבוע או שלושה ימים בשבוע בקריית שמונה ויום אחד הוא יירד לנצרת ואז השמיים לא ייפלו. זה חלק מהסיפור, זה חלק מהגמישות, שאנחנו כשירות מדינה צריכים להבין שהסיסמה של להגיד 'אנחנו רוצים אנשים מהפריפריה' חייבת להיות מגובה בתהליכים שאנחנו עושים פנימה, ולשמחתי יש יותר ויותר אוזן כרויה. אז אני לוקח את האחריות חזרה אליי. אני אומר, יש עוד הרבה מאוד מה לעשות, חלק חונים אצלי. ואני אומר עוד פעם, ההזמנה פתוחה באמת, מספר הטלפון שלי בכל מקום. והציר השני, זה שאנחנו צריכים בכל מקום את השותפים האלה שביחד איתם ננביט את הדברים הטובים, והדברים האלה קורים. כלומר, חבר'ה היום, בגילאים של מי שנמצא מולי, עשו תהליכים מדהימים במרכזי חוסן בעוטף בלהביא דיגיטציה לרשויות. אנחנו יודעים את הפער המאוד גדול, וזה נעשה בזכות אנשים כמוכם. כל מי שרוצה להיות שותף לנו לאירוע הזה, זה קורה, אבל אנחנו לגמרי שם ודברים טובים קורים בהקשר הזה. << יור >> היו"ר יעל רון בן משה: << יור >> אוקיי, תודה רבה, אביאל. קודם כל, תודה על ההתייחסות, על הרוח הטובה, ואני בטוחה שאתה באגף שלך עוסק בזה בצורה אינטנסיבית. אני כן חייבת להביע את מורת רוחי, כי מלבד האגף שאתה מנהל, אתה גם נציג פה של משרד ראש הממשלה. אני ציפיתי להתייחסות הרבה יותר רחבה בדיון כזה חשוב, בעצם ממה שאתה אומר או ממה שאתה יודע, משרד ראש הממשלה לא באירוע, לא מבין את המשבר, לפחות לא בצפון. אם אתה יכול להרחיב? << אורח >> אביאל הטב: << אורח >> אני נזהר לדבר על העשייה של האגף שלי. אני כן יכול להגיד, שכן יש עשייה מאוד מאוד משמעותית של האגפים השונים במשרד ראש הממשלה, גם בצירים של יצירת תשתיות ארוכות טווח, גם בציר של תעסוקה. גם כשאתם בסוף שומעים על המיזמים שאני מוביל, זה במימון של משרד ראש הממשלה. אני לא עושה את זה מהכיס שלי. וגם בשיתוף פעולה. << יור >> היו"ר יעל רון בן משה: << יור >> את עבודת האגף שלך הצגת נהדר. אני אומרת, אם זה הפתרון של משרד ראש הממשלה למצוקות שהוצגו כאן, מעט מדי, זה אפילו מביך. << אורח >> אביאל הטב: << אורח >> לא, זה חלק מהפתרון. << יור >> היו"ר יעל רון בן משה: << יור >> אוקיי. שמעת פה מסגן ראש העיר כרמיאל על נושא של יזמות, ודיור, והשכלה. כל זה לא מספיק עתודות. << אורח >> אביאל הטב: << אורח >> צריך לזכור שגם תקומה הוקמה במשרד ראש הממשלה. התקציבים שהיו עד לאחרונה, שזה עבר למשרד האוצר, זה היה משרד ראש הממשלה. כלומר, העיסוק בנושא של פריפריה, צפון ודרום, זה חלק מהמטרות שהוגדרו למשרד ראש הממשלה. << יור >> היו"ר יעל רון בן משה: << יור >> לא, לא. אתה בכוונה אומר תקומה ולא תנופה, אני מבינה בדיוק את המתודולוגיה. אנחנו גם שומעים שאולי במועצה האזורית אשכול המצב מבחינת שיתוף הפעולה עם נגב-גליל ותקומה הוא אחר ממה ששמענו כאן מנציגי השטח בצפון. ואני כן ציפיתי, אחרי כמעט שנתיים וחצי של מאבק כל כך קשה שאזרחי ישראל צריכים לעבור, בייחוד הצעירים, אותם מילואימניקים, סטודנטים, משפחות צעירות, בטח בקריית שמונה, בגליל וגם בעוטף עזה ובמקומות אחרים, שמשרד ראש הממשלה יבוא לפה עם תוכנית קצת יותר משמעותית מעתודות. << אורח >> אביאל הטב: << אורח >> עוד תוכנית, כן. << יור >> היו"ר יעל רון בן משה: << יור >> אוקיי. אז אם יש תוכניות נוספות, אנא להעביר לוועדה, נשקף אותן לציבור, נמשיך לעקוב אחרי הדבר הזה. << אורח >> אביאל הטב: << אורח >> יש תוכניות רבות נוספות. << יור >> היו"ר יעל רון בן משה: << יור >> אבל אני אומרת באמת, בשלב הנוכחי כבר היינו צריכים להיות אחרי החלטת ממשלה גם לקריית שמונה, גם לגליל בכלל, ולא עוד מינהלת ועוד פלסטר על פלסטר, וגם עם איזושהי אמירה מה הולך לקרות בחבל תקומה בחלוף השנתיים שנשארו לתוכניות שם. << אורח >> אביאל הטב: << אורח >> העבודה בחבל תקומה רחוקה מלהיות עבודה של פלסטרים. << יור >> היו"ר יעל רון בן משה: << יור >> לא אמרתי שהיא פלסטרים, אבל היא עוד שנתיים נגמרת, ואנחנו יודעים שיש יישובים שעוד לא חזרו אפילו הביתה. << אורח >> אביאל הטב: << אורח >> אבל משקיעים שם הרבה מאוד בתשתיות בדיוק מהתפיסה הזאת, של לבנות מרכזי תעסוקה, לבנות מרכז רפואי. << יור >> היו"ר יעל רון בן משה: << יור >> בסדר, אבל אלה הדברים שאנחנו רוצים לדון בהם בצורה מקצועית, לא מרכז רפואי, מרכז תעסוקה. איפה קיים, איפה לא קיים? איזה משרדי ממשלה משתפים פעולה ואיזה לא? מה מבחינת תקציבים? אנחנו ערב אישור תקציב מדינה. ומן אמירות כלליות כאלה של אנחנו עושים ואנחנו מתקדמים, זה לא מספיק טוב לדיון בכנסת שאנשים הגיעו מרחוק, מוותרים על יום עבודה. << אורח >> אביאל הטב: << אורח >> אנחנו נעביר את כל החומרים המשלימים. << יור >> היו"ר יעל רון בן משה: << יור >> תודה רבה. נציג נגב-גליל, אתה רוצה להתייחס מעבר למסד הנתונים שכבר התייחסת? << אורח >> שמעון וייס: << אורח >> אין לי הרבה מה להתייחס, אני רק אגיד במילה. בנינו תשתיות בכל הארץ של צעירים, ואני יכול להגיד שבשנה האחרונה, כפול תקציב שמנו בתקומה ובצפון. בצפון אני אומר, זה עוד לא מספיק, אנחנו מחכים להחלטת הממשלה. << יור >> היו"ר יעל רון בן משה: << יור >> אתה יכול להתייחס במספרים? אתה אומר כפול וזה לא מספיק? << אורח >> שמעון וייס: << אורח >> אני יכול להגיד במספרים. שעה שעברה בתקומה 30 מיליון, בצפון שמנו 14.5 מיליון. << יור >> היו"ר יעל רון בן משה: << יור >> לתחום הצעירים? << אורח >> שמעון וייס: << אורח >> לתחום הצעירים, אני עוסק ספציפית בתחום הצעירים. אנחנו מחכים עכשיו להחלטת ממשלה גדולה בנושא הצפון. הכנסנו כבר, כתבנו כבר, תוכניות לצפון. << יור >> היו"ר יעל רון בן משה: << יור >> תוכל להתייחס באופן פרטני לקריית שמונה? אני גם אמרתי את זה בפתח דבריי, וגם שמענו את זה כאן, זה באמת אירוע. << אורח >> שמעון וייס: << אורח >> אני בדקתי בדיוק מקודם כשדיברת על קריית שמונה. 4 מיליון, שזה כולל הרבה פעילות לצעירים, 1,000 מלגות לסטודנטים ששמנו בקריית שמונה. << יור >> היו"ר יעל רון בן משה: << יור >> אוקיי, ובהתייחסות לדבריו של סגן ראש עיריית כרמיאל, שאומר, תקנים אנחנו מקבלים תקציב, אבל יש לנו מגבלה עם תקציב לפעילות – יזמויות, עסקים, תרבות. << אורח >> שמעון וייס: << אורח >> ספציפית דיברת על קו עימות בצפון. << יור >> היו"ר יעל רון בן משה: << יור >> כרמיאל לא קו עימות. << אורח >> שמעון וייס: << אורח >> כן, לא קו עימות. הבנתי, דיברתי איתו מקודם, הייתה לנו פגישה בכרמיאל, אני יודע שהוא בשיח עם המנכ״ל של המשרד, אני לא יודע אבל לאן זה התקדם. << יור >> היו"ר יעל רון בן משה: << יור >> אנחנו נשמח, אם יש התקדמויות, לדווח לוועדה, וגם אם אין התקדמויות, כדי שאנחנו נדע והציבור יידע ונוכל לעקוב ולראות איפה אנחנו כחברי כנסת יכולים להגיב. << אורח >> טל ברון: << אורח >> אני גם אשמח לדבר, אם אפשר. שמי טל ברון, מהתאחדות הסטודנטים והסטודנטיות הארצית. אני גם גדלתי בפריפריה, גדלתי במושב שפיר, בין קריית מלאכי לאשקלון, ככה שהנתונים שפתחה איתם את הוועדה חברת הכנסת עדי לא זרים לי, אני ממש רואה אותם מתגשמים הלכה למעשה בסביבה שלי. ובמקביל להתמחות שאני עושה בהתאחדות, אני סטודנט בבן גוריון, וכיאה לסטודנט בשנת הלימודים האחרונה לתואר, יצא לי לדבר עם חברים שלי לקראת סוף הלימודים, מה הם מתכננים לעשות אחרי התואר, וניכר שמרביתם לא הולכים להישאר בבאר שבע בסיום הלימודים. ואני מבין אותם, אני חייב להגיד שגם אני לא הולך להישאר בבאר שבע. פשוט לא מרגישים שיש לנו מה לחפש בפריפריה מבחינה תעסוקתית אחרי הלימודים. אני אתן דוגמה, אני עובד במגזר הציבורי, והמשרד שאני עובד בו נמצא בירושלים. זאת אומרת שאני צריך לעשות שלוש פעמים בשבוע נסיעות בתחבורה ציבורית, הלוך וחזור, ארבע שעות נסיעה על הכביש בשביל לעבוד בשירות המדינה. אז אני שואל אתכם, האם משתלם לי לגור בפריפריה ולא בירושלים או בתל אביב? דוגמה נוספת, שנה שעברה, בעבודה אחרת, ברכבת באר שבע, אני נמצא ואני רואה את כמויות האנשים שנוהרים ככה ברכבות לתל אביב לעבוד בהייטק. זאת אומרת, אנחנו רואים שסיפור התעסוקה פה הוא עניין חשוב. וכמו שזה נראה עכשיו, אין לי ולשאר הצעירים בישראל עתיד בפריפריה. אנחנו מחפשים, אנחנו פשוט לא מוצאים את ההזדמנויות לצמיחה, להתפתחות מקצועית. אנחנו רואים את הקושי במציאת משרות איכות, קושי בפתיחת עסקים, לצד השפע והמגוון שיש במרכז הארץ, ופשוט מצביעים ברגליים. במצב הנוכחי מה שקורה, זה שהשכלה גבוהה דווקא מביאה את הצעירים לבאר שבע, לקריית שמונה ולצפת, והמדינה פשוט נכשלת ביכולת שלה להשאיר אותה שם לחלוטין. ואם משרדי הממשלה והמדינה בכלל לא ימצאו יחד את הדרכים לתת אפשרויות תעסוקה לצעירים בפריפריה, המדינה שלנו תהיה ירושלים ותל אביב. אני מרגיש שעבורי, עבור הצעירים של היום וחבריי, זה לא רלוונטי. אותנו הפריפריה כבר הפסידה, מה שנקרא, אבל יש עוד אפשרות לתקן את זה עם הצעירים של העתיד, והמדינה צריכה לפעול, כי זה לא יקרה מעצמו. תודה. << יור >> היו"ר יעל רון בן משה: << יור >> תודה רבה. גברת לירון כרמלי נמצאת? בבקשה. << אורח >> לירון כרמלי: << אורח >> לירון כרמלי, מנהלת אגף חינוך, רווחה וצעירים במרכז השלטון האזורי, הגוף היציג של המועצות האזוריות בארץ. אני אומר רק נקודה אחת, כי באמת נאמר פה הכול ואני לא אלאה, אבל תשומת הלב הלאומית מופנית, ובצדק רב, קריית שמונה, שלא ישתמע אחרת, ליישובי קו העימות, למינהלות שיכון, תנופה וצפון. אבל יש לנו עשרות יישובים בנגב המרכזי, בערבה, בגליל התחתון, בכל המקומות האלה, שנפלו קצת בעמקים לחור שחור, כי בעצם הם רחוקים מספיק מהמרכז, כדי שיהיה להם את כל החסרונות של המרחק, אבל הם גם רחוקים מספיק מבחינה ביטחונית מהגבולות, כדי לא לקבל אולי חלק מההטבות ולא יראו אותם. אני בתפקידי מייצגת את כולם. אני רגע רוצה לשים את הזרקור עליהם, כי זה אותם יישובים שיש לנו משם בריחת מוחות, זה אותם יישובים שהם מזדקנים. היום בבוקר נתנו לי דוגמה על יישוב שהגיל הכי נמוך בו הוא 50. ברצינות, זה נתון לא נורמלי. זה פחות צעירים שנמצאים, זה פחות אפשרויות של השכלה, זה ברור לכולנו, זו תחבורה שבכלל לא קיימת שם, זה יזמים צעירים ועסקים שאתה רוצה לבנות, אבל אם אתה מסתכל בסוף על עלויות של שילוח או של לוגיסטיקה או כל דבר, אף אחד לא מסבסד את זה, והם לא יכולים להביא לשם. אין לשם סבסוד של זכאות במס, יש בחלק מהמקרים, אני יודעת. << יור >> היו"ר יעל רון בן משה: << יור >> רגע, סליחה, אולי אני פספסתי, על איזה יישובים את מדברת? << אורח >> לירון כרמלי: << אורח >> כל היישובים, אם תיקחי לדוגמה גליל תחתון, או עמק הירדן, או עמק המעיינות, או תיקחו את מבואות חרמון, חלק ממנו, או גליל עליון, חלק ממנו. זאת אומרת, יש לנו המון יישובים שהם לאו דווקא בהגדרה של קו העימות, שזה בסדר, אנחנו עם כולם, אבל הם בכלל נעלמים כי הם מפסידים גם מהמרחק, וגם כי הם לא מקבלים מעבר לזה. עכשיו, זו פריפריה קלאסית. אין שם תעסוקה, אין שם תעשייה, אין שם משרדי ממשלה, אין שם סבסוד מספיק. צעיר שם מרוויח כמו מי שמרוויח בצפון, אבל אין לו הטבות מס של הצפון הרחוק, ולכן, מה נשאר לו בנטו? יש פה הרבה בעיות שצריך גם עליהן לשים את הדעת. << יור >> היו"ר יעל רון בן משה: << יור >> נכון, יש הרבה בעיות, אבל אנחנו... << אורח >> לירון כרמלי: << אורח >> כן, זה ברור לכולנו, אבל אני כן רוצה לשים גם את האוכלוסייה הזאת, כי גם את, כבוד היו"רית מדברת, וקריית שמונה, אני מייצגת פה את כולם וזה חשוב לי, אבל בואו לא נפספס אותם גם שהם עדיין פריפריה, ואין לה את הקשב שלנו כמו לשאר. בסדר? תודה רבה. << יור >> היו"ר יעל רון בן משה: << יור >> בסדר, תודה רבה. ארגון כתף אל כתף נמצא כאן? בבקשה. << אורח >> עידו קרן: << אורח >> אני עידו קרן, בן 23, מייסד ארגון כתף אל כתף, ובשבוע שעבר השתחררתי אחרי שנתיים במילואים. << יור >> היו"ר יעל רון בן משה: << יור >> מה עשית לפני המילואים? סליחה, שנדע. << אורח >> עידו קרן: << אורח >> מהסדיר. אני בן 23, זה היה, אלו הם חיי. << יור >> היו"ר יעל רון בן משה: << יור >> אה, אוקיי, המשכת מהסדיר. << אורח >> עידו קרן: << אורח >> כן, אלו הצעירים בישראל כרגע. שאגב, זה לא דובר פה בכלל וזה גם עניין, אבל זה בהזדמנות אחרת. עשיתי באמת מחקר מעמיק על הנתונים שהיו קודם, ואני חושב שעל הנתונים עצמם אף אחד לא צריך לדבר, כי אם היינו מדברים עליהם, הוועדה לא הייתה מתכנסת, אם זו לא הייתה בעיה. אבל דווקא אני רוצה לדבר על הניתוק ועל הדברים שאני שמתי לב קונקרטית בפעילות, גם של משרדי הממשלה וגם של חברי הכנסת, שאחר כך גם אני אתייחס לדברים שנאמרו פה, שבאמת היו מנותקים, תסלחו לי. נכנסתי לשני אתרי רשויות של צעירים. אחד, למה יש אתרים? צעירים לא נמצאים שם. כאילו, אין חיבור בין מה שמנסים לייצר בשביל צעירים, או התשתיות, או הרבה מילים גדולות שבסופו של דבר לא מגיעות לפרקטיקה. הגוף שדואג לנו, בונה אתר ממשלתי מיושן. הצעירים נמצאים בטיקטוק ובאינסטגרם. למה הם לא יודעים את זה? למה הם לא מכירים? למה הם לא שומעים? איך אני מגלה על זה רק אתמול? אני בן 23. החבר'ה שלי מתים לגור בכל רחבי הארץ, אבל הם לא מסוגלים. באמת, איך מנסים לעשות את זה? צריכים לערב את הצעירים בשביל לעשות את זה. עכשיו, עזבו את הפלטפורמה, בסדר? נכנסתי לתוכן, אמרתי, בואו נבין מה קורה שם. יש באמת דברים מעניינים? יש דברים רלוונטיים שצעירים יכולים לעשות אותם? ויש שם, באמת, הייתי חייב להדפיס את זה ולהראות לכם, תמונות גנריות של AI. אפילו תמונה של צעירים אחת לא היה אפשר לשים שם, מרוב שזה לא רלוונטי. באמת, זה מצחיק, כאילו, זה מגוחך. אני באמת השתגעתי לראות את זה. איך מצפים שצעירים לא יעברו חזרה למרכז כשההתייחסות היא, תסלחו לי, אבל זה פתטי. ואם נחבר את זה רגע למציאות ובאמת למה שצריך לקרות, רז דיבר על זה, כולם דיברו על זה פה, הבעיה שלנו כצעירים מאוד ברורה לכולם. צריכים תעסוקה, צריכים בילויים, צריכים קדמה וצריכים דיור. מישהו פה ממשרדי הממשלה ומחברי הכנסת יודע מה זה AGI? מישהו יודע? << יור >> היו"ר יעל רון בן משה: << יור >> תתקדם, עידו. << אורח >> עידו קרן: << אורח >> לא, אבל זה באמת זה, זו בדיוק הנקודה. אם לא תבינו את הצעירים ולא תידרשו אלינו, לא יהיה פה שום פתרון. זה שאף אחד לא יודע מה זה AGI, אף אחד לא מסתכל קדימה, כולם מסתכלים על ה-30 מיליון הקרובים לדבר נקודתי. צריך להסתכל עשורים קדימה, לבנות מרכזי תעשייה בצפון עם טכנולוגיה, עם שכונות. למה למילואימניקים? זה כל כך ברור, הרי אין התיישבות, יש פרוטקשן, זה באמת מטורף, אין התיישבות לא בנגב ולא בגליל, בגדול איבדנו אותם, אז צריכים התיישבות וצריכים שיהיה למילואימניקים איפה לגור, מאץ' קלאסי, ואף אחד לא מדבר על זה, אף אחד לא עושה עם זה כלום. ועדיין אף אחד בישראל לא יכול לקנות דירה, גם בצפון וגם בדרום. אז באמת אני לא מבין, למה מצפים מאיתנו? איך מצפים שזה לא יקרה? איך מתייחסים אלינו ברצינות כשאתם מגחכים לי פה על זה? קרויזר מדבר על זה שהבן שלו לא יכול להיות כדורגלן, והוא אומר לו, הלוואי והייתי יכול. מה זה הלוואי? תביאו תוכניות כבר, תשאלו אותנו. ואם אתם לא יכולים, פשוט תפנו את הדרך, באמת. כאילו, אתם באמת אומרים, אנחנו משתפים פעולה, זו לא קואליציה, זו לא אופוזיציה, זה לא כלום. אין תוכניות. << יור >> היו"ר יעל רון בן משה: << יור >> בסדר גמור, תודה רבה על ההתייחסות. בבקשה, אדוני. << אורח >> ליאור גור: << אורח >> היא נרשמה, אז שתדבר לפניי. << יור >> היו"ר יעל רון בן משה: << יור >> אבל אני מנהלת את הדיון. בבקשה. << אורח >> ליאור גור: << אורח >> סליחה. ליאור גור, פורום העצמאים והפרילנסרים מבית ההסתדרות. אני רוצה לדבר על פתרון דווקא, לא על בעיה, רוצה להציע פתרון. אני רוצה לדבר על עידוד הגירה חיובית לפריפריה באמצעות תמיכה, במה שנקרא פרילנסרים דיגיטליים. מה זה פרילנסרים דיגיטליים? זה כל אותם העובדים העצמאים, העצמאיות, שעובדים, בדרך כלל זה בתחומי המחשב, פרסום, שיווק דיגיטלי. הם עובדים דרך המחשב, מהבית או מחללי עבודה משותפים. הסוג הזה של התעסוקה הולך ונעשה יותר ויותר פופולרי. זה במגמת עלייה וימשיך להיות במגמת עלייה. לצעירים של היום, סוג העבודה הזה הוא נוח, והוא מציע סוג של פתרון לעניין התעסוקה, לעניין עידוד יזמות בפריפריה, כי בעצם העובד יכול לעבוד בפריפריה, ליהנות מאיכות החיים בפריפריה, מהערך. << יור >> היו"ר יעל רון בן משה: << יור >> מה צריך כדי שזה יקרה? << אורח >> ליאור גור: << אורח >> צריך לסדר תוכניות שהרשויות המקומיות יעודדו את הציבור הזה, את העובדים האלה, להגיע אליהן, לתמוך בהם, לתת להם הטבות. << יור >> היו"ר יעל רון בן משה: << יור >> אתה מדבר על עובדים ברשות המקומית? << אורח >> ליאור גור: << אורח >> לא, לא. << יור >> היו"ר יעל רון בן משה: << יור >> אז איך רשות מקומית? << אורח >> ליאור גור: << אורח >> אני מדבר על בחור תל אביבי שרוצה את איכות החיים של החיים בצפון, ואת הערך ואת המשמעות של החיים בצפון, כמו שנאמר פה. הוא לא יעשה את זה, כל עוד הפרנסה שלו תיפגע. << יור >> היו"ר יעל רון בן משה: << יור >> נכון, לכן אני חושבת שהרשות המקומית היא לא הכתובת. << אורח >> ליאור גור: << אורח >> משרדי הממשלה, הרשות המקומית. << יור >> היו"ר יעל רון בן משה: << יור >> נכון. עידוד מעסיקים להעסיק עובדים שגרים בפריפריה, גם על ידי מענקים וגם על ידי אפשרות של עבודה מהבית. << אורח >> ליאור גור: << אורח >> זה יותר מדויק מזה. שוב, יש פה פלח מסוים של עובדים שהולך וגדל, והאפשרות שלו להגיע לפריפריה ולחיות בפריפריה, חיים גם כן של פרנסה טובה, לחיות ברווחה וגם ליהנות, שוב, מאיכות החיים בפריפריה, זה לא נמצא במקומות אחרים. זאת אומרת, יש פה איזשהו פוטנציאל שצריך לדעת לעבוד איתו. אז זה רשויות מקומיות, כן, זה אתם כחברי כנסת לשמוע ואולי לקדם את הדבר הזה, והחבר'ה הצעירים גם, שיהיו ערים לדבר הזה וידחפו את זה מאיפה שהם יכולים לדחוף. << יור >> היו"ר יעל רון בן משה: << יור >> אוקיי, אני חושבת שזה בעיקר נושא של עידוד של המדינה. אני לא רואה איך ראש עיר יכול לעודד מעסיק מתל אביב להעסיק. << אורח >> ליאור גור: << אורח >> לא, למה? ראש עיר יכול לתת הטבות לעובדים כאלה, למשוך את העובדים האלה אל המקום שלו. << יור >> היו"ר יעל רון בן משה: << יור >> אני לא בטוחה שלראש עיר יש איך למשוך עובד שעובד בעסק בנתניה לבוא לגור בקריית שמונה, אבל אפשר לנסות לפתח את זה. זה בעיקר צריך להיות עידוד מהמדינה. << אורח >> ליאור גור: << אורח >> נכון, תקצוב מהמדינה. אין שאלה בכלל, זה לא בתקציב של הרשות, אבל הרשות יכולה ליזום כזה דבר. אגב, דברים כאלה קורים בעולם, זה בארצות הברית. << יור >> היו"ר יעל רון בן משה: << יור >> ברור לי. חשבתי שאתה מגיע לכאן עם איזושהי הצעה קונקרטית. << אורח >> ליאור גור: << אורח >> לא, אני רק רציתי להעלות מודעות לעניין הזה. << יור >> היו"ר יעל רון בן משה: << יור >> בסדר גמור, יכול להיות שזה הכיוון לפתרון. תודה רבה. בבקשה, גברתי. << אורח >> ספיר פרץ: << אורח >> שלום. אני ספיר פרץ, מנהלת את פורום ארגוני תעסוקה צעירים. הפורום שלנו הוקם לפני חמש שנים בעיצומו של משבר הקורונה על ידי מספר נציגים, 90 נציגי ארגוני חברה אזרחית, שעוסקים בתחום תעסוקה צעירים, על כל גווני קשת החברה הישראלית, מיוצאים בשאלה, דרך יוצאי יחידת 8200 וכו', כשעיקר הפעילות של הארגונים שלנו הוא בפריפריה החברתית והגיאוגרפית. אני לא אחזור הרבה על מה שכבר נאמר פה. וגם אני, בסופו של דבר, ברמה האישית, נולדתי בנגב, גדלתי, התחנכתי בנגב, ועזבתי אותו לפני שנתיים, כשהסיבה העיקרית, היחידה, המרכזית, היא תעסוקה. בפורום אנחנו תמיד חוזרים ואומרים שתעסוקה זה לא רק הסיפור של הפרנסה, אוקיי? זה הרבה מעבר לזה. זו המסוגלות העצמית, זו הזהות העצמית שנבנית סביב הקריירה, סביב התעסוקה שלך, וכמובן, כרטיס הכניסה למוביליות חברתית. נאמר פה כבר הרבה על פערי השכר, אני רוצה רק כן להגיד משהו שפחות נאמר פה, זה הפער גם במיומנויות בין מה שהצעירים מקבלים בפריפריה לבין מה שקורה כרגע במרכז. המיומנויות שנדרשות לשוק העבודה המשתנה כיום, דיברתם על תשתיות תומכות ועל הכול, ומה שאנחנו כפורום ממליצים וממליצות זה לקדם עבודה מרחוק, כמו שכבר נאמר פה, הכשרות קצה שמוכוונות מקום, כלומר להקים ממש מרכזי הכשרה טכנולוגיים, אבל לא רק. לתקצב את הדבר הזה, שוב, חבל לי שמשרדי הממשלה לא נמצאים כאן, כי זה כן תלוי ועומד בתמריצים הממשלתיים, ובכלל גם מעטפת ליזמות שהיא צעירה, שהיא מבוססת על היתרונות היחסיים של האזור. דובר כאן על חקלאים, על הפודטק בצפון, על האגרוטק, אבל גם בדרום זה יכול להיות דומה. ואנחנו צריכים להבין שבעצם תעסוקה זה הבסיס להכול. אם אנחנו מסתכלים על זה כפירמידת הצרכים של מאסלו, לפני דיור שדובר כאן ולפני משמעות, קודם כל תעסוקה איכותית והולמת, כזו שבה הצעירים והצעירות יכולים לממש את הפוטנציאל שגלום בהם, וגם להשתכר בצורה שהיא הוגנת. תודה. << יור >> היו"ר יעל רון בן משה: << יור >> תודה רבה. יש פה עוד מישהו שרוצה להגיד משהו? בבקשה. << אורח >> אמיר ווסקו: << אורח >> אני אמיר ווסקו, חבר מועצת העיר בקריית ים. קודם כל, תודה על זכות הדיבור למרות קוצר הזמן. << יור >> היו"ר יעל רון בן משה: << יור >> לי, אגב, יש זמן. אני עוד אשב פה. אני רק רוצה לשחרר אתכם. << אורח >> אמיר ווסקו: << אורח >> אה, מצוין. דיברו פה על כל הנושאים, במיוחד על תעסוקה, על קריית שמונה, על חקלאים, אבל יש משתנה אחד חשוב, מרכזי, גברתי היו"ר, שהוא בעצם גם מתחבר לכל המשתנים האלה, וזה נושא הארנונה. אני רוצה להביא את זה כמקרה בוחן של העיר שאני חבר מועצה שם, בקריית ים. זאת עיר עם פוטנציאל אדיר. יש לנו רצועת חוף ים מהיפות במדינה, קהילה חזקה, אבל לצד כל זה אין לנו מספיק שטחי מסחר. במשך השנים לא הקפידו לבנות מנועים כלכליים עצמיים. החוף שלנו לא מנוצל, אין תיירות, וכל ההפסד הזה, גברתי היו"ר, מתגלגל לכיס של התושבים. הצעירים במצב הזה מתייאשים ונוטשים. עכשיו, אני רואה פה את החבר'ה הצעירים, את הסטודנטים. אני חושב שאני אדבר בשמם, ואני אגיד שעבורם לחשוב קדימה ולרכוש דירה זה בכלל חלום שאי אפשר כבר להשיג אותו. ואנחנו, דור הצעירים, שנקרא, אני אגיד, אפילו דור מעמד הביניים, היום אנחנו נמצאים מול שוקת שבורה שכל פעם מכניסים את היד עוד ועוד לתוך הכיס, ואנחנו כבר לא יכולים לחיות במציאות הזאת. קריית ים זאת עיר שהיא תלויה בכל מיני מענקים ממשלתיים כדי להמשיך לנשום, אבל מצד שני ממשיכים להכביד את נטל הארנונה ומשנים את השיטות של החישוב, מגדילים שטחים, מוסיפים חניות, וככה החשבון לאט-לאט טופח. אז העיר אולי ממשיכה לנשום, גברתי היו"ר, אבל התושבים כבר נחנקים. זוג צעיר, לצורך העניין, עם שני ילדים, שרוצים לגור בשכירות, לא לרכוש, דירת ארבעה חדרים, רק על השכירות ועל התשלום של הארנונה צריכים כתשלום ראשוני להיפרד מ-10,000 שקלים. איפה מעונות? איפה מזון? איפה מטרנה? איפה טיטולים? איפה הוצאות רכב? דלק? אין פה עניין של מותרות, יש כאן חיים בסיסיים שכבר אי אפשר לעמוד בהם. לא ייתכן גם, גברתי היו"ר, שעיר באשכול סוציו-אקונומי 5, תשלם ארנונה כמו עיר שהיא נמצאת באשכול 7. אם רוצים לדאוג לצעירים, המדינה חייבת לעצור את האישורים האוטומטיים דרך משרד הפנים. ואני כחבר מועצה הייתי שותף לוועדה מיוחדת שהוקמה בעירייה, אחרי מחאה ראשונה והיסטורית של תושבים נגד המחירים המופרזים של הארנונה. אני מגלה בסוף שבזבזנו את הזמן, כי משרד הפנים אוטומטית שולח הודעה – 'לא מאשרים'. אז עכשיו בואו תגידו, כשתושבים אפילו פונים למשרד הפנים, משרד הפנים אומרים, זה לא חונה אצלנו, זה חונה אצל הרשות המקומית. כשפונים לרשות המקומית, הרשות המקומית אומרים, זה לא אנחנו, זה משרד הפנים. אז מי לעזאזל אחראי? ולמה כשמקבלים תשובה שלילית על בקשה להפחית, ריבונו של עולם, זאת עיר עם אשכול סוציו-אקונומי 5, זה אומר שהאוכלוסייה ברובה היא אוכלוסייה קשת יום. עיר אגב, שהיא מדורגת בין הראשונים בארץ עם האוכלוסייה הכי מבוגרת בארץ. אין לנו כבר יכולת לנשום, אין לנו כבר יכולת להמשיך את החיים שלנו בלי להתעורר עם חרדות. אנחנו צריכים תשובות כדי לדעת מה אנחנו עושים בנושא הזה של הארנונה, לעזור ולסייע, לחבר את זה עם כל הדברים הנהדרים שאמרו כאן כבר, עם נושא של תעסוקה, כי באזורים הפריפריאליים האלה, כדי לקום ולהתפרנס בכבוד, צריכים באמת לקחת רכבת ולנסוע למרכז, ואנחנו חוזרים מהעבודה עם הלשון בחוץ, עייפים, גמורים, אין לנו כוח לבית, וזה דברים שהם גם משליכים על אורח החיים שלנו. אני באופן אישי מאמין בפריפריה, אני מאמין בעיר שלי, קריית ים. המדינה חייבת להפסיק לראות בפריפריה עוד שורה שנמצאת בתוך טבלה, ולהתחיל לראות את המשפחות ואת הצעירים בפריפריה לנגד עיניהם, להזרים תקציבים, לפתח תוכניות, לדאוג שהתוכניות האלה ייושמו, כי רק ככה אנחנו נתקדם. תודה רבה. << יור >> היו"ר יעל רון בן משה: << יור >> תודה רבה. יש איתנו בזום נציגים של משרד הפנים ומשרד האוצר? << אורח >> חן מויאל: << אורח >> זהו, שכולם יצאו. אני אשמח, אם אפשר. << יור >> היו"ר יעל רון בן משה: << יור >> בבקשה. אחרי זה אתה, ואחרי זה אני מסכמת. << אורח >> חן מויאל: << אורח >> טוב, אני באמת אקצר, אבל אני חושבת שחשוב שנייה שאני אדבר גם על מה כן נעשה. חן מויאל, מהרשות לפיתוח הנגב. << יור >> היו"ר יעל רון בן משה: << יור >> שאלתי קודם אם יש פה נציג של הרשות לפיתוח הנגב והגליל. << אורח >> חן מויאל: << אורח >> לא שמעתי, סליחה. הייתי כאן. אני כן אומרת מה שחשוב לי, אני מרגישה שכולם לחוצים. ככה, דימונאית, אמא לשלושה ילדים. גם אצלנו מחפשים חוג כדורגל, אם מישהו מוצא. אבל ניגש רגע לעניין. הרשות לפיתוח הנגב עוסקת בפיתוח כלכלי של 34 רשויות במרחב, בין היתר גם אלה שבתקומה וגם המרוחקות יותר, שדובר גם עליהן לפני כן. ואנחנו עוסקים בפרויקטים שונים ומגוונים בתחומי בריאות, חינוך, תעסוקה, וכולם למעשה נוגעים לצעירים. בשנים הקרובות אנחנו שמים דגש יותר על עסקים קטנים ויצירת קהילות, מתוך הבנה שמה שבאמת משאיר את אלה שכן נשארים זו הקהילה הקיימת, זה הרצון להיות ליד מי שהם מכירים, ליד האהובים שלהם, ליד המקום שבו הם גדלו. ומי שבמקרה מצא אזור תעסוקה מתאים ואת השביל הנכון, נשאר בגלל הקהילה. ולכן אנחנו מאוד מפתחים את זה. כמובן, ביד השנייה, חושבים רגע מה אפשר לעשות היום בעולמות התעסוקה, שזה לא רק פלסטר קטן כמו שדיברו לפני כן. אמר פה מישהו, ואהבתי שאמר, יש לנו עבודה, אבל אין לנו מסלול הלאה. היום הם יודעים למצוא איך להעסיק את עצמם ויש תעסוקה, אבל הם לא רואים איך הם יכולים להתפתח באזור, ואת זה אנחנו שנייה מנסים לפצח גם עם שותפים נוספים וגם עם האקדמיה שעכשיו נכנסת, רגע להבין מה יהיה המסלול הנכון לא רק לפרויקט ספציפי כזה או אחר, אלא משהו שבאמת יוצר תשתית ארוכת טווח. נושא הצעירים, להביא אותם בהרבה פרויקטים. גם בחינוך, יש לנו חינוך בלתי פורמלי שמקודם דובר. יש לנו גם פרויקט 'נגב סל' שמביא כדורסל לתוך הרשויות המקומיות, שמי שמכיר, בדרום זה בעיקר כדורגל, ומרגישים שיש פחות חשיפה לעולמות ספורט אחרים, אז אנחנו מנסים גם לזה להכניס. אנחנו נוגעים גם בתרבות וקהילה, כפי שאמרתי לפני כן, תיירות והרבה מאוד עזרה לעסקים קטנים, שינסו לפתח את האזור שלהם מתוך הבנה שזה מנוע משמעותי בחלק מהמרחב. יש לנו גם פרויקט שמקודם דיברנו על זה, שזו השארת פסיכולוגים בנגב. מלווים אותם במהלך שנות הלימוד שלהם, ומתקצבים לאחר מכן חלק מהפעילות שלהם, יוצרים איזושהי קהילה ומחייבים אותם לפחות בשלוש-ארבע השנים הראשונות של ההתמחות להישאר בנגב, תוך מתן כל המענים החברתיים שהם צריכים, מתוך תקווה שאולי באמת הם לא רק ילמדו, כמו שאמרו, וילכו, אלא ילמדו ויישארו. אנחנו באמת עושים הרבה, רוב הפרויקטים, כפי שאמרתי, נוגעים לאוכלוסיית הצעירים, ועם זאת, המשאבים מוגבלים, ובסוף, זו עדיין טיפה בים. אז אנחנו כמובן נשמח ליצור קשר ופעילות, וכל מי שרוצה ויש לו מה, מוזמנים לבוא אלינו, וכמובן עם משרדי הממשלה. כרגע מי שמתקצב אותנו בעיקר זה נגב מזרחי, אבל אנחנו פועלים גם בזה. << יור >> היו"ר יעל רון בן משה: << יור >> האשכול, את מתכוונת? << אורח >> חן מויאל: << אורח >> לא לאשכול. << יור >> היו"ר יעל רון בן משה: << יור >> אז מה זה נגב מזרחי? << אורח >> חן מויאל: << אורח >> את המשרד. סליחה, אמרתי נגב מזרחי. לא, הכוונה היא משרד נגב-גליל. סליחה. << יור >> היו"ר יעל רון בן משה: << יור >> בסדר גמור. בבקשה, אדוני. << אורח >> שי יוסף הראש: << אורח >> תודה רבה. שמי שי הראש, בוגר מכינת חנתון בעמק יזרעאל. אני אתחיל בגנות, אני אסיים בשבח, ממש בקצרה. עמק יזרעאל זה תמרור אזהרה שחור על גבי לבן למה שהולך לקרות. אם זה הניסיון פה לבנות את שדה התעופה ברמת דוד, שהולכת להיות פגיעה אנושה אם התוכנית הזאת אכן תאושר, זה בדרך להוריד את עמק יזרעאל לסוציו-אקונומי נמוך. אם זה מבחינת אשפה. חברים יקרים, יש ליד היער של המכינה שלי, היער הפך להיות המזבלה. זה פשוט לא נורמלי. ודנים פה בוועדה על הצתות פסולת, המכינה שלי חצי מטר מהיער הזה. הראשונים להיפגע זו המכינה שלי. ואני אסיים בשבח. באמת, אני חייב להגיד תודה לחברת הכנסת מזרסקי, שבאמת עזרת לנו עם הכיכר. עד לפני כמה שנים, הצומת של המכינה שלי הייתה צומת של מוות. צומת קטלנית. ואני חושב שמכאן זה מתחיל. תשתיות, תמריצים. בסופו של דבר, יש כאן עניין שרואים. ולעניין היום הזה, של יום הצעירים, תוכניות מנהיגות מגיל צעיר, מגיל יסודי, לנסות ולהטמיע את המנהיגות המקומית ולהצמיח את המנהיגות הבאה. דיברתי עם חברת הכנסת עזוז היום בבוקר על הכוח של מנהיגות צעירה, זה עלינו. זה על כל אחד ואחת מאיתנו שיושבים בדיון הזה, זה עלינו וזה בנפשנו. תודה. << יור >> היו"ר יעל רון בן משה: << יור >> תודה רבה. פורום ארלוזורוב. אחריו, חברת הכנסת. << אורח >> אילן פרידמן: << אורח >> תודה רבה. זה ממש קצר. היו פה כמה דברים שנאמרו לקראת הסוף, לדעתי, קצת קשים כלפי עובדי המגזר הציבורי. חשוב להגיד שעובדי המגזר הציבורי בתת תקינה, תת איוש, שכר נמוך יחסית לממוצע בעולם ויחסית למה שהם יוכלו להרוויח בארץ. ואם אנחנו רוצים מגזר ציבורי שיצליח לעשות את העבודה שלו וגם יאפשר מקומות עבודה בפריפריה, צריך גם לחזק את השירות הציבורי. לתקוף אותם זה לא הפתרון, לעבוד איתם. ואין ספק שהמצב לא מושלם, כולם פה יודעים את זה, אבל לתקוף אותם ולזלזל בהם זה לחלוטין לא הפתרון. << יור >> היו"ר יעל רון בן משה: << יור >> אמירה חשובה, והוועדה הזו בהחלט מעריכה את עובדי המגזר הציבורי. וגם אם יש ביקורת, היא בוודאי ביקורת עניינית, ואם השתמע ככה מדבריי או מישהו אחר, הבנתי. אז יישר כוח, אנחנו צריכים לדאוג לתקינה, לתקציבים וגם לתמיכה איפה שצריך, אבל התפקיד שלנו הוא גם להיות מפקחים על הממשלה, וזה בוודאי לא אישי. אני עוברת לסיכום. קודם כל, אני מודה לחברת הכנסת עדי עזוז על היוזמה של הדיון הזה במסגרת יום הצעירים בכנסת. אנחנו פוגשים פה בוועדה אחרי הזנחה של עשרות שנים בפריפריה הגיאוגרפית, ובמקביל הזנחה של עשרות שנים של תחום הצעירים, ואחרי שנתיים של מלחמה, משבר עמוק, שלא יהיו לו פתרונות קסם. זה לא משבר שהתחיל לפני חצי שנה, וגם לא לפני חמש שנים, אבל בוודאי שאחרי התקופה הכל כך קשה הזו, גם בפריפריה וגם לצעירים בישראל, אנחנו במשבר עמוק ביותר, שלצערי אני עוד לא יכולה להגיד שאנחנו בשיאו. והמשמרת שלנו והאחריות שלנו לוודא שאנחנו מפה יוצאים מהמשבר. הייתי מצפה שבשלב הזה הקבינט החברתי-הכלכלי של מדינת ישראל כבר היה מתכנס לשלב המעקב אחרי החלטות ומעקב אחר ביצוע החלטות. לצערי אפילו החלטות עוד אין מספיק, והקבינט החברתי-כלכלי כלל לא מתכנס. הוועדה רושמת לעצמה לקבל התייחסות כן לדברים שעלו בדיון. אחד, משרד ראש הממשלה, מעבר לעבודה המבורכת שאגף עתודות עושה בהובלתך, וההצעה שלך לרז, לפגישה וככה לשמוע מהשטח, הוועדה רוצה לקבל את כלל החומרים של תוכניות ראש הממשלה בנושא צעירים בפריפריה. מהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נתונים לגבי צעירים בפילוח לפי רשויות, בדגש על הגירה שלילית, תעסוקה ודיור. לא שמענו פה את ההתייחסות של משרדי הבינוי והשיכון. יש פה נציג של בינוי ושיכון? סליחה, אז אני עוצרת את הסיכום. אם תוכל כן להגיד משהו על נושא הדיור, שהוא מאוד משמעותי. אם יש לך התייחסות גם על תוכניות קונקרטיות שמאפשרות לצעירים דיור בפריפריה, ואם גם יש התייחסות לפי שנים קודמות, זה יוכל לתת לנו עוד הבנה של הנושא. << אורח >> אלעד פרץ: << אורח >> אלעד פרץ, ממשרד הבינוי והשיכון. אני אגיד שלוש נקודות. מעבר משיקום לבניית עתיד דמוגרפי, הכוונה היא שהצפון לא זקוק רק לשיקום נקודתי, ולא למדיניות יזומה שמייצרת עתיד. תנאים שיגרמו למשפחות צעירות לבחור להישאר, לחזור ולהשתקע לאורך זמן. נקודה נוספת, דיור הוא תנאי הכרחי, אך הוא צריך להיות כמענה הוליסטי, כמענה משלים, כולל. הגדלת היצע הדיור היא נקודת הכניסה, אך ההצלחה תלויה ביצירת רצף חיים שלם, אם זה כמו שדובר כאן בוועדה על חינוך, תשתיות קהילתיות, תעסוקה, פתרונות גמישים, גם כמו שכירות ארוכת טווח ודיור בר השגה. נקודה שלישית, לקראת יוני 2026, באמת משפחות רבות יחליטו לאן הן יבחרו, אם להישאר בצפון או לחזור לאזורי המרכז, למקומות אחרים שאליהם הם עברו. כמובן, כמו שהזכרת, יש את מינהלת תנופה בצפון בראשות השר אלקין, והכול בשיתוף פעולה מולו ובשיח. << יור >> היו"ר יעל רון בן משה: << יור >> הכול מה? מה נעשה? אני מעריכה את שלוש הנקודות שאמרת עד עכשיו, אבל איך עושים שצעירים יוכלו לגור? לא בהיבט התעסוקתי, לא בהיבט השכלתי, אני יודעת שזה לא בתחומך, שיוכלו לשכור דירה, לקנות דירה, אולי בהמשך לבנות בית? מה המשרד עושה? << אורח >> אלעד פרץ: << אורח >> נקודות נוספות נצטרך להעביר לך. << יור >> היו"ר יעל רון בן משה: << יור >> אוקיי. זו לא התייחסות רצינית, אדוני, סליחה. שוב, האדון מפורום ארלוזורוב, אני קוראת את עצמי לסדר. << אורח >> אילן פרידמן: << אורח >> לא זה, זה לא העניין. << יור >> היו"ר יעל רון בן משה: << יור >> אבל באמת, אנחנו מקיימים דיונים בכנסת מהבוקר עד הלילה, מגיעים לפה אזרחים מרחוק, התכוננו, באו. להגיד להם, דיור זה גם חינוך וזו גם תעסוקה? זו לא תשובה מספיק טובה, אני מצטערת. הוועדה מבקשת לקבל ממשרד הבינוי והשיכון איזה תוכניות מבוצעות ב-20 השנים האחרונות לטובת דיור של צעירים בפריפריה, בדגש על השנתיים האחרונות, ובוודאי מאז הפסקת האש בצפון והאפשרות לחזור להתגורר ביישובי הנגב המערבי. ומגמות, האם רואים שיש מגמות שליליות, ומה המשרד עושה כדי לשנות את המגמה? משרד נגב-גליל, שקיבל פה מחמאות, וחשוב שזה יהיה גם בפרוטוקול, בייחוד מתחום הצעירים במועצה אזורית אשכול, אנחנו מבקשים קישור לאתר מעלה. הייתה פה הערה לגבי הצורך בתקציבי פעילות נוספים, ולא רק תקני כוח אדם. אני מבקשת את התייחסות משרד נגב-גליל לנושא הזה. משרד הפנים ומשרד האוצר, שלא נמצאים איתנו בכלל, היו בזום ככל הנראה וכבר אינם, תוכניות רלוונטיות לצעירים בפריפריה, שנוכל גם להעביר את זה למשתתפים, וגם שהוועדה תוכל לקיים על זה מעקב. הוועדה קוראת לכלל המשרדים הרלוונטיים, כל מי שהקראתי עד עתה, לפעול בתחומים הבאים, והוועדה תעקוב אחרי הביצוע. אחת, כל התחומים שאני אקריא צריכים להיות בשיתוף ציבור. שתיים, הנגשת המידע, כולל ב-AGI, זה לכבוד כתף אל כתף. ותחומי הפעילות המרכזיים, קודם כל תעסוקה, איך מעודדים עבודה וידיים צעירות בתחומים רלוונטיים, איכותיים, שמתחרים במרכז הארץ, שמאפשרים להתפרנס ולהתפרנס בכבוד. בתוך זה, אני פותחת סוגריים, כולל תוכניות של יזמות, של עסקים קטנים, של תרבות צעירה. זה עלה גם מכרמיאל, זה עלה גם מקריית שמונה. תחום השיכון והדיור שדורש התייחסות ספציפית. פערים בחינוך וגישה להשכלה גבוהה. זה היום השר יואב קיש, נכון? אני לא טועה? << אורח >> אחמד אסמר: << אורח >> אני פה הנציג של המועצה להשכלה גבוהה. << יור >> היו"ר יעל רון בן משה: << יור >> אז אני עוצרת את הסיכום פעם שנייה, בבקשה. << אורח >> אחמד אסמר: << אורח >> אחמד אסמר, מרכז בתחום ההנגשות במועצה להשכלה גבוהה. אני אתחיל ואפתח שאתמול התקיים הכנס ל-30 שנה למהפכת המכללות במכללת אשקלון, שבעצם היום המכללות משנות ה-90 שהתחילו, כבר נכנסו ברובן לאזורי פריפריה. אפשר לציין ש-75% מאשכולות 1 ו-2, ו-64% מאשכולות 3 ו-4, שהם נמצאים גם באוניברסיטאות, גם במכללות מתוקצבות, וגם במכללות חינוך. << יור >> היו"ר יעל רון בן משה: << יור >> לא הבנתי. << אורח >> אחמד אסמר: << אורח >> אוקיי. 75% מהסטודנטים הם באים מאשכולות 1 ו-2, אשכול חברתי-כלכלי. << יור >> היו"ר יעל רון בן משה: << יור >> הסטודנטים במכללות בפריפריה? על מה אנחנו מדברים? << אורח >> אחמד אסמר: << אורח >> אני מדבר גם באוניברסיטאות, במכללות מתוקצבות וגם במכללות חינוך. << יור >> היו"ר יעל רון בן משה: << יור >> אוקיי. סך כל הסטודנטים בארץ? << אורח >> אחמד אסמר: << אורח >> אני מדבר, חוץ מהמוסדות הלא מתוקצבים, אם זה רייכמן, שזו האוניברסיטה היחידה, וגם המכללות הלא מתוקצבות, כמו אונו. ו-64% מהסטודנטים באים מאשכולות 3 ו-4. גם המועצה להשכלה גבוהה מפעילה תוכנית הישגים, שהיא גם לכוון וגם לעזור לסטודנטים להיכנס דרך Outreaching למוסדות להשכלה גבוהה, שהיא מופעלת היום על ידי עמותת אלומה. בשבועות הקרובים אמור לצאת האישור להפוך את מכללת תל-חי לאוניברסיטה בקריית שמונה, ובעצם על זה הם מקבלים סכום של 570 מיליון שקל. גם אחרי פרוץ המלחמה, קיבלו מענקים מהמוסדות הרלוונטיים, ופה בגדול זה היה מכללת תל-חי ומכללת ספיר, בכל מיני רכיבים כלכליים ותקציביים. גם אוניברסיטת בן-גוריון זכתה לאחרונה לבינוי פיזי באזור אילת. << יור >> היו"ר יעל רון בן משה: << יור >> אוקיי. יש לך פילוח של הסטודנטים מהפריפריה הגיאוגרפית לפי מוסדות לימוד? << אורח >> אחמד אסמר: << אורח >> כן, יש לנו. << יור >> היו"ר יעל רון בן משה: << יור >> זאת אומרת, בן קריית שמונה שהולך ללמוד בתל אביב, או במכללת תל-חי, או ברייכמן, כמו רז, זה נתונים שקיימים אצלכם? << אורח >> אחמד אסמר: << אורח >> יש לנו לפי אשכולות בעצם. << יור >> היו"ר יעל רון בן משה: << יור >> אבל אני לא יכולה לדעת מאיפה האדם. אני רוצה להבין מי הסטודנטים שלומדים בתל-חי, והם מבחינתי כבר עשו את הצעד הראשון כדי להגיע לצפון. הם מאוד חשובים מבחינתי, מבחינת המדינה. והצעד ההופכי של זה, אני רוצה להבין מי הם אותם בני קריית שמונה, או ניר עוז, או צופר, שהלכו ללמוד באוניברסיטת תל אביב, והם כבר, אני יודעת שיש להם איזושהי זיקה לאזור, ואותם אני אוכל למשוך קצת יותר בקלות מסטודנט שנולד ברעננה ולומד באוניברסיטת תל אביב, שאיתו יהיה לי קצת יותר מאתגר. << אורח >> אחמד אסמר: << אורח >> אם זה נתונים לפי אזור מגורים, הם נאספים על ידי המוסדות להשכלה גבוהה, ולא על ידי מל"ג. << יור >> היו"ר יעל רון בן משה: << יור >> אוקיי, בסדר גמור. אז אנחנו צריכים לבדוק, אני לא יודעת, אולי למשרד החינוך יש את הנתונים האלה. ובהקשר הזה, נגיד כמובן, ציין את זה חבר הכנסת מיכאל ביטון קודם, שחינוך הוא כמובן כלי למוביליות חברתית, ואנחנו יודעים שאם אנחנו רוצים שהפריפריה הגיאוגרפית שלנו תהיה חזקה, אז פעם אחת זה לחזק אותה במקום, אבל פעם שנייה זה גם לגרום לאוכלוסיות חזקות לעבור. ואחד הכלים המשמעותיים לזה שבן קריית שמונה יעלה באשכול הסוציו-אקונומי, אתה דיברת על האשכולות של המדד החברתי-כלכלי, באמת אחד הכלים לזה הוא השכלה. אנחנו חייבים לראות שאנחנו מאפשרים את אותה נטייה להשכלה כבר בתחום גיל החינוך החובה חינם, שחברת הכנסת מזרסקי התייחסה. << דובר >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר >> כן, ואני רוצה לציין, בפריפריה מתגוררים הרבה עולים חדשים. עולים חדשים שהגיעו ארצה עם תארים מתקדמים, אבל בעצם אפילו יום אחד לא עבדו לפי המקצוע ולא זכאים לפנסיה ואין להם הכנסות. בעצם הם אוכלוסייה שנזקקת ונתמכת. אבל בגלל שהם בעלי תארים מתקדמים, זה משפיע על הדירוג הסוציו-אקונומי. ולא לוקחים את זה בחשבון, ואני כבר מנסה עוד מ-2018 ולא מצליחה. << יור >> היו"ר יעל רון בן משה: << יור >> אני יודעת שאת עוסקת בזה, זה מול הלמ״ס, ונכון, אנחנו צריכים לראות. יש פה בוועדה דיונים על זה. << דובר >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר >> וזה משפיע על הכול. << יור >> היו"ר יעל רון בן משה: << יור >> נכון. ואת התייחסת קודם בדברייך לנושא של הילדים, והחינוך, ומה החלומות שלהם, ושלילד בכרמיאל צריך לאפשר לחלום. << דובר >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר >> גם בקריית ים, גם בכרמיאל, וגם בקריית שמונה. << יור >> היו"ר יעל רון בן משה: << יור >> אפשר את כל רשימת היישובים להגיד, אבל זה כבר באמת ממערכת החינוך שאין לנו פה נציג, אז אני מבקשת שמשרד החינוך גם, אני חוזרת למשרדים קודם, יעביר נתונים על ההשקעות שלו בפריפריה, והאפשרות של צעירים בגיל נציגי מועצת התלמידים שהיו כאן, איך מאפשרים להם באמת אחר כך ללכת למוסדות להשכלה גבוהה. אם נוכל לקבל גם את הנתונים, לראות בסוף איפה ילדים, נערים כאלה, ממצפה רמון הולכים ללמוד, ועד כמה באמת יש להם את האפשרות להתקבל למוסדות להשכלה גבוהה, זה חשוב ומעניין. << אורח >> אלאא אכתילאת: << אורח >> אני רוצה להתייחס לזה, בבקשה. גם ללמ״ס יש מידע על כל הסטודנטים באוניברסיטאות, מכללות, ואנחנו יכולים להגיד מאיפה הם במקור. << יור >> היו"ר יעל רון בן משה: << יור >> אנחנו מבקשים לקבל את זה. << אורח >> אלאא אכתילאת: << אורח >> זה תחת אחריות של אגף חינוך בלמ״ס, אנחנו נשתף אותם. << יור >> היו"ר יעל רון בן משה: << יור >> אנחנו נשמח לקבל את זה. יכול להיות שאנחנו נבקש מהוועדה, חברת הכנסת, לעשות איזושהי עבודה עם הממ״מ בנושא ההשכלה, בדגש על הפריפריה, ממערכת החינוך ועד האקדמיה, ועל היכולת לאפשר לצעירים מגיל נוער לחלום בגדול ולחזור גם אחר כך לגור ביישובי המקור שלהם. הנושא האחרון שאני מבקשת שהוועדה תעקוב אחריו בהקשר לדיון הזה של צעירים בפריפריה, זה הנושא של חקלאות, השקעות בחקלאים, והיכולת שלנו למשוך צעירים להמשיך ולעסוק בחקלאות בפריפריה. זה עלה פה מאוד חזק על ידי אדון גואטה. הדיון נעול, תודה לכולם על ההשתתפות. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 13:58. << סיום >>