פרוטוקול ועדה

הכנסת העשרים-וחמש מושב רביעי פרוטוקול מס' 197 מישיבת הוועדה המיוחדת לעובדים זרים יום שלישי, י"ז בטבת התשפ"ו (06 בינואר 2026), שעה 12:41 סדר היום: << נושא >> סטטוס הבאת העובדים הזרים בענף המסחר והשירותים (שירותים בבניין ותשתיות, מסחר סיטונאי וקמעונאי כולל הובלות, מוסכים, אולמות אירועים וניקיון) << נושא >> נכחו: חברי הוועדה: חוה אתי עטייה – היו"ר מוזמנים: תמר ברדה – רכזת עובדים זרים, משרד הכלכלה והתעשייה שרה דיאמנט – מנהלת תחום בכירה עובדים זרים, משרד הכלכלה והתעשייה דורון חמו – מנהל אגף בכיר מסחר ושירותים, משרד הכלכלה והתעשייה אביבית אסרף – מנהלת תחום פרויקטים ובקרה, מינהל הסדרה ואכיפה, משרד העבודה חן בכר – עו"ד, מחלקת אמנות, משרד החוץ זיו בילאוס – רח"ט קש"ח וזרים, משרד החוץ אלי יפרח – סמנכ"ל לעניינים קונסולריים, משרד החוץ עינב שנלר – רח"טית לשירות קונסורלי, משרד החוץ משה נקש – מנהל מינהל עובדים זרים, רשות האוכלוסין וההגירה קרן גלבוע – עו"ד, הלשכה המשפטית, רשות האוכלוסין וההגירה שרון טובול אמיר – מנהלת אגף מגזר עסקי, רשות האוכלוסין וההגירה ורוניקה רוזנברג – מנכ"לית ארגון חברות הניקיון בישראל ואאיל עבאדי – מנהל חטיבה ארצי הסתדרות עובדי הבניין, ההסתדרות - הבית של העובדים בישראל עומר שכטר – ראש תחום, קשרי ממשל וכנסת בהסתדרות - הבית של העובדים בישראל דן ורשבסקי – רכז מקצועות הבנייה, הסתדרות העובדים הלאומית אתי אנג'ל – מנהלת חטיבת עובדי הבנייה, הסתדרות העובדים הלאומית בישראל אלישע יפרח – מנהל קשרי ממשל, איגוד לשכות המסחר איה מרקל זיסליס – עו"ד, יועצת משפטית, קרפור אריה אשד – מנכ"ל איגוד המוסכים אבירם אלון – מנכ"ל התאחדות בעלי אולמות וגני אירועים מנהלת הוועדה: דיקלה טקו רישום פרלמנטרי: חבר תרגומים, מיטל פורמוזה רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> סטטוס הבאת העובדים הזרים בענף המסחר והשירותים (שירותים בבניין ותשתיות, מסחר סיטונאי וקמעונאי כולל הובלות, מוסכים, אולמות אירועים וניקיון) << נושא >> << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> שלום לכולם, היום יום שני בשבוע, י"ז בטבת תשפ"ו, 6 בינואר 2026. אני מתכבדת לפתוח את ישיבת הוועדה בנושא סטטוס הבאת העובדים הזרים בענף המסחר והשירותים. תחת ענף מסחר ושירותים נכללים חמישה תתי ענפים: אולמות אירועים ושירותי הסעדה מוסדית, מסחר קמעונאי וסיטונאי כולל הובלות, מוסכים, ניקיון ושירותים לבניין ותשתיות. מאז ההכרה בענף מסחר ושירותים על ידי ועדת מנכ"לים, בכפוף להחלטת ממשלה 1752 פורסמו שתי הקצאות בענף. הקצאה ראשונה בנובמבר 2024 בהיקף של 6,400 היתרים. הביקוש עמד על למעלה מ-23,000 עובדים. כל ההיתרים חולקו בהבאה פרטית. ההקצאה השנייה ביוני 2025 בהיקף של 4,200 היתרים. כאשר הביקוש עלה על 45,000 עובדים. באוגוסט 2025 אישרה ועדת המנכ"לים הגדלת המכסה לענף ל-25,000 היתרים. חולקו 19,600 היתרים, מתוכם 6,250 בהבאה בילטרלית. בסוף דצמבר האחרון נחתם הסדר יישום בילטרלי עם סרילנקה לענף המסחר והשירותים. אבקש לשמוע מה קורה הלאה עם ההבאה הבילטרלית מול ההבאה הפרטית. שתיים, אבקש לשמוע היום ממשרד הכלכלה על המכסות שניתנו, על הביקוש לעובדים זרים והבקשות שהוגשו בכל אחד מהמקצועות ועל ההחלטה על ההקצאות. ארצה לשמוע על המצב בענף הניקיון, שבו המחסור החמור בכוח אדם פוגע בשירותים חיוניים ומעמיק את הסכנות התברואתיות, בעיקר במקומות כמו בתי ספר, משרדים, שטחים פתוחים, בתי חולים שמשפיע על הבריאות של כולנו. אני מברכת על ההעלאה של שכר עובדי הניקיון הישראלים לאחר עיכוב של שנים שישפר באופן ניכר את שכר העובדים באחד המקצועות הקשים ביותר במשק ומקווה שזה יעזור בגיוס עובדים ישראלים חדשים לענף ולשימור העובדים הקיימים. במקביל צריך לעזור לענף גם בהבאת עובדים זרים לאור הביקוש הרב מצד המעסיקים. אנחנו נתחיל עם משרד הכלכלה. בבקשה שרה, שלחנו לך שאלות. את יכולה לתת לנו סקירה ולהתייחס לשאלות. << אורח >> שרה דיאמנט: << אורח >> כן. קודם כל צוהריים טובים לכולם, תודה רבה לך גברתי יושבת-הראש על הישיבות האלה שכל פעם לעשות את המעקבים על הענף הזה של מסחר ושירותים, שהוא ענף מבחינתנו שמהווה את אחד מעמודי התווך המרכזיים של המשק הישראלי. כמו שהזכרת את תתי הענפים שנכללים בו, הם ביחד יוצרים את רקמת החיים של המשק שמאפשרת לתעשייה, למסחר, לשירותים הציבוריים ולמגזר הפרטי לפעול באופן שוטף ויציב. הענף מעסיק מאות אלפי עובדים ומשמש מקור תעסוקה מרכזי בפריפריה, במרכז ובצפון כאחד ללא הבדל. יש חשיבות ניכרת בכל אחד מתחומי הפעילות הכלכלית בכל הענפים האלה. העבודות שהעובדים הזרים מגיעים אליהם בענפים האלה מדובר בעבודות כפיים. עבודות שהן מתמשכות, שאינן נחשקות בקרב העובדים הישראלים. העובדה הזאת יוצרת פער מבני מתמשך בין הביקוש הגבוה של העובדים לבין ההיצע המצטמצם של כוח אדם מתאים מישראל. הפער מחייב מענה מערכתי באמצעות עובדים זרים. כמו שהתחלנו, אני מאמינה שאנחנו נמשיך את זה. וללא כוח אדם זמין מקצועי ויציב הפגיעה בענף המסחר ושירותים משליכה באופן מיידי על כלל המשק, על זמינות מוצרים ושירותים, על פעילותם התקינה של העסקים, על רמת המחירים שנגזרת מהתייעלות תפעולית ועל תחושת הרציפות הכלכלית של כלל הציבור. כמו שהזכרנו באמת, היו מאז החלטת הממשלה שמדברת על העובדים הזרים, החלטת ממשלה 1752 פורסמו שתי הקצאות מרכזיות. הקצאה ראשונה בנובמבר 2024 שאיתה בעצם נפתחה המכסה של מסחר ושירותים. היא נפתחה על 6,400 היתרים. הביקוש בזמנו היה של 700 מעסיקים שביקשו מעל 23,000 עובדים. כלל ההיתרים של אותם, כלל ההמלצות בעצם יצאו על כל הכמות של 6,400. המימוש היה מעל 84%. ביוני האחרון פרסמנו הקצאה נוספת של 4,200 היתרים וזה לאחר הגדלה שאישרה לנו ועדת המנכ"לים ל-12,800. מעל 1,400 מעסיקים הגישו לנו בקשות והם הציגו ביקוש למעל 45,000 עובדים. בזמנו, ביולי האחרון, גברתי עשתה ישיבת מעקב לענף ובאמת הגיע מנכ"ל משרד הכלכלה והציג את הביקוש שהיה באותה המכסה. באוגוסט 2025, אוגוסט האחרון, אישרה ועדת המנכ"לים את הגדלת המכסה הכוללת לענף ל-25,000 היתרים ולכן חולקו בפועל 19,600 היתרים, מתוכם 6,250 שנשמרו להבאה בילטרלית. מימוש ההמלצות שמשרד הכלכלה הוציא עמד מעל 85%. בחודש נובמבר האחרון אישרה ועדת המנכ"לים להפשיר 2,000 היתרים שהיו שמורים מהמכסה של הבילטרלי מתוך ה-6,250 והיא אישרה להעביר אותם מהמסלול הבילטרלי למסלול הפרטי. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> את יכולה לחזור על נובמבר 2025 מה קרה? << אורח >> שרה דיאמנט: << אורח >> כן. בנובמבר 2025 ועדת המנכ"לים אישרה למשרד הכלכלה להפשיר 2,000 היתרים מההקצאה ששמורה לבילטרלי שכמו שהזכרנו 6,250 נשמרו לבילטרלי. ועדת המנכ"לים אישרה להפשיר 2,000 היתרים מתוכם. צריך להזכיר שההיתרים, ההמלצות האלה כבר נשלחו למעסיקים. זה כל ההמלצות נשלחו למעסיקים. המעסיקים קיבלו המלצה שכתוב להם זה הכמות ששמורה לכם, שמתאפשרת לכם בהבאה פרטית עכשיו. לצד זה יש לכם כמות מסוימת שמורה לכם להבאה בילטרלית. מלבד ענף המוסכים, שהם לפי החלטה של ועדת מנכ"לים, יש להם הבאה פרטית בלבד. אז בעצם כל ההיתרים האלה, כל ההמלצות האלה חולקו. 6,250 היו שמורים לטובת הבאה בילטרלית. ואישרה ועדת המנכ"לים להפשיר 2,000 מתוך ה-6,250 להעביר אותם מהבאה בילטרלית להבאה פרטית. לא, זה לא נוספים, זה מתוך אותה מכסה. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> מתוך ה-6,250, אישרו 2,000. רגע, 2,000 הם יהיו בהבאה פרטית? << אורח >> שרה דיאמנט: << אורח >> כן, הוספו. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> לא, מתוך ה-6,250 2,000 להבאה פרטית. << אורח >> שרה דיאמנט: << אורח >> נכון. שבעצם ה-2,000 האלה למי הם הולכים? << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> למי באמת הולכים? << אורח >> שרה דיאמנט: << אורח >> הם הולכים למעסיקים ששמור להם ההבאה הפרטית. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> כן, אבל איזה תת ענפים? << אורח >> שרה דיאמנט: << אורח >> כל תתי הענפים מלבד המוסכים שלהם יש אך ורק הבאה פרטית. אז מלכתחילה לא הייתה שמורה להם הבאה בילטרלית. לכן בהתאם לכך בוצעה חלוקה חוזרת. << דובר >> דיקלה טקו: << דובר >> למה? בגלל שלא היה בזמנו הסכם מול מדינה? << אורח >> שרה דיאמנט: << אורח >> לא היה הסכם והמעסיקים נמצאים בלחץ אדיר. יש פה דוגמה למעסיק כזה שנמצא כאן איתנו, ואחרי זה הם ידברו. אפשר להבין באמת את הצורך שעובדים ומביאים את העובדים וצריך עוד. ובעצם שמורה על המדף מכסה מסוימת שממתינה להסכם בילטרלי שבאותו זמן לא היה. לכן ה-2,000 היתרים האלה שהופשרו לנו חולקו יחד עם ההמלצות שלא מומשו, שזה היה אחוז מאוד יחסי וקטן. חיברנו את הכול בעצם עשינו חלוקה חוזרת שאפשרה לכל המעסיקים שקיבלו את ההמלצה להבאה בילטרלית, היא צמצמה להם את הכמות הבילטרלית והגדילה להם את הכמות של הבאה פרטית. נוסף לזה היו לנו ערעורים שנמצאו קבילים ולכן גם אותם היינו צריכים לאשר. וסוכם עם רשות האוכלוסין וההגירה שהמערכת לבקשת היתרים למחזור הנוסף הזה של הבקשות תיפתח ב-18 בינואר עד ה-1 בפברואר. אנחנו ממתינים לזה. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> הוצאתם קול קורא? << אורח >> שרה דיאמנט: << אורח >> לא הוצאנו קול קורא. בעצם הודענו לכל המעסיקים שקיבלו את ההמלצות והייתה שמורה להם מכסה להבאה בילטרלית שישימו לב, עכשיו חלק מהמכסה הבילטרלית הזאת מתאפשרת לכם להבאה פרטית. אתם יכולים כבר לנצל את זה ולבקש בגינם היתר. איתנו נמצאים פה רשות האוכלוסין, שאנחנו נשמח לקבל את הפרטים. לדעת יותר על כמות העובדים הזרים שכבר הגיעה לארץ. גברתי, חשוב רק לציין שהעובדים שכבר הגיעו לארץ אלה עובדים ברובם מהסבב הראשון, מההקצאה שהייתה בנובמבר 2024. אז הכמות שעכשיו רשות האוכלוסין וההגירה תציין לנו כמה עובדים כבר נמצאים בארץ, הם ברובם מההקצאה הראשונה. צריך לראות את הכמות הגבוהה של מימוש ההיתרים האלה והגעת העובדים. אנחנו צופים שגם המימוש עכשיו, של ההקצאה השנייה, וקצב הגעת העובדים שהוא בהחלט גבוה, יראו באמת, יסבירו לכולם את הביקוש העצום שיש בענף המסחר ושירותים. בנוסף אני אשמח גם שנקבל את הנתונים מרשות האוכלוסין, יש איזה שהוא חסם בירוקרטי שהוא מבחינתנו מאוד מאתגר. יש עיכוב בהליך הקונסולרי בהבאת העובדים. אנחנו מקבלים באופן שוטף פניות רבות ממעסיקים שמדווחים על עיכובים ממושכים בהנפקת האשרות והם מביאים להשלכות קריטיות. מדובר בתופעה רחבה ומתמשכת ולא במקרים נקודתיים. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> מאיזה מדינה את מתכוונת? << אורח >> שרה דיאמנט: << אורח >> בעיקר המדינות הודו, תאילנד וסרילנקה. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> בפרטי? זה כל הזמן עולה. << אורח >> שרה דיאמנט: << אורח >> נכון. אנחנו מדברים על אלפי עובדים שבעצם ממתינים להגעה לישראל. המעסיקים האלה בעצם סופגים הפסדים על כל עובד שנושר מהתהליך. לחשוב שבעצם מעסיק מגייס כמות של עובדים וברגע שהם ממתינים לאישור קונסולרי ולכל ההגעה שלהם לישראל יש הרבה שנושרים תוך כדי באמצע. בגלל זה יש פגיעה קשה באמינות ובמוניטין של המעסיקים הישראלים. מנגד, יש לזה גם השפעה על המשק, כי יש פגיעה בשרשרת האספקה. כי עדיין העובדים האלה בעצם לא מגיעים. צריך גם לזכור שהמעסיקים שילמו סכומי עתק על העובדים האלה. הם שילמו אגרות. על כל עובד יש אגרה שקרובה ל-10,000 שקלים שכבר שילמו אותה והם מחכים בעצם שהעובדים האלה יגיעו לישראל. המסקנה בעצם מכל האתגר הזה של העיכוב הקונסולרי, שאנחנו משוועים שיהיה איזה שהוא הליך מזורז בישראל בתיאום בין משרדי במקום תהליך קונסולרי איטי בחו"ל. הציע את זה גם מנכ"ל משרד הכלכלה על מנת לזרז את כל ההליך של הבאת העובדים. אני רוצה לציין איזה שהוא אתגר נוסף שיש לנו שזה הביקוש הגבוה והמתמשך במכסה. ההקצאה האחרונה נערכה בליבת המלחמה עם איראן. מעסיקים רבים פספסו את המועד בשל שירות מילואים. לאחר מיצוי התוספת היחסית אנו משערים שיהיה מימוש של מעל 90% מהמכסה. הביקוש האמיתי, צריך לזכור אותו, הוא גבוה משמעותית מהמספרים שבעצם הכמות של המכסה. << דובר >> דיקלה טקו: << דובר >> מה הפער לדעתך בין הביקוש למכסה שקיבלתם? << אורח >> שרה דיאמנט: << אורח >> אפשר לחשוב שאם הביקוש שהיה לנו במכסה האחרונה הוא מעל 45,000, יש הרבה מעסיקים גדולים וקטנים יחד שהם לא הספיקו להגיש. לא בהקצאה הראשונה. כי בהקצאה הראשונה זה היה עדיין איזה משהו שהוא היה צריך לצבור איזה שהוא מקום של ניסיון. אז הרבה מעסיקים חששו להגיש בהקצאה הראשונה. וכשרואים היום את האפקטיביות ואת התועלת של העובדים הזרים מבקשים לממש את האפשרות הזאת גם אצלם. גם כל המכסה שחילקנו צריך לזכור שאנחנו חילקנו אותה באופן שוויוני. לא הייתה פה איזה שהיא עדיפות של כל הקודם זוכה. כולם קיבלו. לכן על מנת שכולם יקבלו היינו צריכים לעשות קיצוץ רוחבי לכולם. לא כל מה שהם ביקשו הם קיבלו. אז היינו צריכים לעשות את הקיצוץ הזה והרבה מעסיקים עדיין נמצאים בחסר של כוח אדם. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אז מה אתם עושים עם הביקוש הרב שציינת לעומת ההיצע? << אורח >> שרה דיאמנט: << אורח >> המסקנה היא להגדיל את המכסה. זה פשוט מהלך שהוא בלתי נמנע. צריך לזכור שגם יש משמעות מבחינה כלכלית לאומית שהמשרות שאליהן בעצם כל העובדים הזרים מיועדים הן לא באות על חשבון תעסוקה של ישראלים. העסקת עובד זר היא יקרה. היא לא גמישה והיא לא פתרון זול. אין פתרון אחר. אין למעסיקים פתרון אחר. המשק מצד אחד, כמו ששמענו אתמול, נמצא בתעסוקה מלאה. שיעור האבטלה עומד על 3%. והיעדר של עובדים זרים משבית ענפים שלמים שהם לא מתפקדים. מבחינת המדיניות של הממשלה, עידוד ישראלים הוא לעבודות בפריון גבוה ולא לעבודות כפיים שהן שוחקות. לכן רוב העבודות בענף המסחר ושירותים הן עבודות שמרבית הציבור הישראלי לא מעוניין לעבוד בהן בשל התדמית וגם כאשר המעסיקים מוכנים לשלם היטב ולשלם סכומים גבוהים, אי אפשר להכריח את המשק "תסתדרו לבד". זה לא פתרון. חייבים לתת את הפתרון הזה של העובדים הזרים. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> בכוונתכם לפנות שוב לוועדת מנכ"לים? << אורח >> שרה דיאמנט: << אורח >> נכון, אנחנו ממתינים. << דובר >> דיקלה טקו: << דובר >> תוספת של כמה? << אורח >> שרה דיאמנט: << אורח >> העניין הוא שכרגע המכסה הכללית של העובדים הזרים היא ממוצה עד כמה שאני יודעת עד תום. יש איזה שהיא בדיקה להגדיל את המכסה הכללית. וברגע שזה יקרה - - - << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אבל העלו ל-3.4, לא? << אורח >> ורוניקה רוזנברג: << אורח >> שרה, אתמול עדכנו שהמימוש הוא 224,000 כשיש 330,000. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> לא זה 340,000 כבר העלו? << אורח >> משה נקש: << אורח >> בואו נמתין לעדכון של המספרים, אנחנו יודעים, תכף נעדכן. << אורח >> עומר שכטר: << אורח >> הנתונים פה סותרים את הנתונים שהוצגו אתמול. סליחה שאני מתפרץ, אבל פשוט יש איזה שהוא פער בין הדברים. << אורח >> משה נקש: << אורח >> איך זה סותר, אגב, לא הבנתי? << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> השתתפת בדיון אתמול? << אורח >> עומר שכטר: << אורח >> השתתפתי בדיון אתמול בנוגע לתעסוקת עובדים ישראלים. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> עם ענבל משאש, עידוד תעסוקת ישראלים. << אורח >> עומר שכטר: << אורח >> שוב, אני אשמח לשמוע אם יש איזה הוא מידע חדש. אבל אני הבנתי שיש בסך הכול 25,000 היתרים שניתנו, אישורים. שלא הגיעו 25,000 עובדים. << אורח >> משה נקש: << אורח >> מי אמר פה משהו אחרת עכשיו? << אורח >> עומר שכטר: << אורח >> לא, דיברתי על הדיון שהיה אתמול. << אורח >> ורוניקה רוזנברג: << אורח >> אתמול בישיבה שהתקיימה בנושא של עידוד תעסוקת ישראלים נמסר שסך הכול אושרו הבאה של 227,000 עובדים זרים בכלל הענפים. זה מה שנמסר. << אורח >> משה נקש: << אורח >> לא, לא, זה לא מדויק מה שאת אומרת. << אורח >> ורוניקה רוזנברג: << אורח >> אוקיי, יכול להיות. << אורח >> משה נקש: << אורח >> נמצאים בארץ 227,000. זה לא מה שאושרו להבאה. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> לא, בארץ. << אורח >> משה נקש: << אורח >> תכף נעדכן בנתונים. ניתן לשרה לסיים. << אורח >> ואאיל עבאדי: << אורח >> אושר 330,000, 227,000 בארץ. << אורח >> שרה דיאמנט: << אורח >> אלה נתונים שידועים. הנתונים המאומתים נמצאים במשרד האוכלוסין, אנחנו לא ניכנס לזה. אני רק חייבת לציין ולהזכיר לכולם שמשק חווה טלטלה עמוקה ורחבת היקף. ביום אחד נגרעו מכוח העבודה 120,000 עובדים פלסטינים. אין מדינה ב-OECD שהייתה לה פגיעה מיידית בין לילה של 10% בכוח העבודה. אנחנו נסכם ונגיד ככה שקיים מחסור מבני וקבוע בכוח אדם בענף המסחר ושירותים. הביקוש למכסה גבוה במיוחד. העיכוב הקונסולרי מהווה חסם מרכזי שדורש פתרון מיידי. המשק בתעסוקה מלאה ואין חלופה ישראלית למשרות קצה בענפים של ענף מסחר ושירותים. משרד הכלכלה רואה את המשק מלמטה, דרך המעסיקים. השטח מצביע ברגליים ושם המחסור מורגש מידי יום וזו עובדה שלא ניתן להתכחש לה. תודה רבה. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> משה, אתה יכול בבקשה לתת לנו סקירה? << אורח >> משה נקש: << אורח >> טוב. אנחנו נעדכן. נמצאת איתנו פה גם שרון אמיר, מנהלת אגף מגזר עסקי וגם קרן גלבוע, היועצת המשפטית והן ישלימו את הנתונים ככל שיהיה חסר או נדרש עוד משהו. נכון להיום יש בארץ 5,288 עובדים זרים, קצת יותר, אני אגיד את המספר המדויק, כי אני מחבר את שניהם ביחד. 5,403 עובדים זרים בענף מסחר ושירותים כבר נמצאים בארץ. חילקנו, כמו שנאמר פה, כבר מעל 16,700 היתרים מתוך המכסה של ה-25,000. צריך לקחת בחשבון, כמו שאמרה נכון שרה, שיש 4,250 היתרים שנשמרים לצורך הקצאה במסלול הבילטרלי. היתר זה כנראה בקשות או של מעסיקים שקיבלו המלצה והחליטו שלבסוף הם לא רוצים לבקש היתר או כאלה שהם בתהליכים של קבלת היתרים. מתוך ה-16,742 יש עדיין, אין לי את המספר פה, כי זה משהו שצריך לעשות עבודה כדי לחפור ולהוציא אותו, אבל יש גם בקשות שעכשיו מתנהלות להבאת עובדים. חלקן הוגשו אלינו לטיפול וזה בטיפול, חלקם המעסיקים פנו לחוץ לארץ בשביל לנסות לאתר לעצמם עובדים. כאמור, זה בהבאה פרטית. אז גם פה לוקח זמן עד שמאתרים את העובדים ואז הם פונים אלינו כדי שנאשר או נתחיל את התהליך של הבאת העובדים. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> 16,742. << אורח >> משה נקש: << אורח >> כן. << דובר >> דיקלה טקו: << דובר >> מה קורה עם ה-4,250 ההיתרים שנשמרים לבילטרלי? << אורח >> משה נקש: << אורח >> קודם כל, נעדכן, וגם משרד החוץ איתנו פה, שביחד הצלחנו להתקדם ולהגיע לחתימה על הסכם עם סרילנקה. מתי זה היה, אלי, לפני שבועיים? לפני שבועיים הייתה פה משלחת מסרילנקה וחתמנו על הסדר יישום לענף מסחר ושירותים. עכשיו אנחנו בדיונים ושיח איתם כדי לקדם מה שנקרא את התכלס. להביא עובדים, להשיג מאגר עובדים, כדי שיבואו לפה עובדים בהבאה בילטרלית. ברגע שאנחנו נעדכן את משרד הכלכלה שיש עובדים - - - << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> סליחה רגע, מאגר לכל הענפים או רק לענף הזה? << אורח >> משה נקש: << אורח >> למסחר ושירותים אני מדבר כרגע. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> להקים מאגר? << אורח >> משה נקש: << אורח >> כן. וברגע שאנחנו נעדכן את משרד הכלכלה שיש עובדים אז הם יתחילו לחלק את ההקצאות שלהם למעסיקים שרוצים להביא או שמבקשים להביא, שיוכלו להביא באמצעות הבאה בילטרלית. ואז הם יתחילו את התהליך מולנו של טיפול בבקשה להיתר ואז טיפול בבקשה להזמנת העובדים במסלול הבילטרלי. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> עד מתי המסלול של הבאה פרטי יעבוד? כרגע אתם משאירים את ההבאה הפרטי גם? << אורח >> משה נקש: << אורח >> נתנו לזה תוקף להבאה פרטית? << אורח >> שרה דיאמנט: << אורח >> לא. יש תוקף להבאה פרטית. כרגע הוא עומד עד אפריל. מה שכן, בגלל שהמערכת נפתחת רק לקראת סוף ינואר והיא תהיה פתוחה עד פברואר אנחנו משערים שנצטרך להגיש בקשה לוועדת מנכ"לים להאריך את ההבאה הפרטית, כדי שיוכלו לממש את האפשרות הזאת. כל עוד שכרגע אין מאגר זמין לענף. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> יש שיפור. << אורח >> שרה דיאמנט: << אורח >> לאט-לאט. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> יש התפתחות, יש התקדמות. << אורח >> משה נקש: << אורח >> תלוי בסרילנקים. אבל אנחנו איתם על זה. דינה שאלה מה הצפי שיהיה מאגר. מהניסיון שלנו זה עניין של שבועות. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> מה זה שבועות? כמה שבועות? << אורח >> משה נקש: << אורח >> אני לא יודע להגיד כרגע. זה תלוי לא רק בנו, אלא גם בסרילנקים וגם אפילו בשותפים שלנו מההתאחדויות ומשרד הכלכלה. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אז מה, זה יהיה רק מדינה אחת המאגר? << אורח >> משה נקש: << אורח >> כרגע כן. כדי שנאפיין מהם הצרכים שאנחנו חושבים שהם מתאימים והולמים לאותם עובדי מסחר ושירותים בהבאה בילטרלית. כשאנחנו נסגור את כל האירוע הזה אז אנחנו נעדכן שיש מאגר ושיתחילו להביא את העובדים באופן בילטרלי. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> תגידי, מה שאומר המאגר יהיו שם גם למוסכים? << אורח >> משה נקש: << אורח >> לא, מוסכים קיבלו הבאה פרטית בלבד. << אורח >> שרה דיאמנט: << אורח >> מוסכים, בגלל שמדובר באופי עבודה מאוד מקצועי, מכונאי רכב וצמיגאים וזה, עבודות יותר מקצועיות – אי אפשר להכניס עבודות מקצועיות לתוך מכסה - - - << אורח >> משה נקש: << אורח >> אני אשלים את שרה. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> מומחים זה לא גם, נכון? << אורח >> משה נקש: << אורח >> גברתי יושבת-הראש, אני אשלים את מה ששרה אומרת. כאשר דנו בזה גם ביחד עם משרד הכלכלה וגם בוועדת המנכ"לים, אז מה שהוחלט זה שאנחנו נתעדף את הטיפול בהסכמים בילטרליים. שוב, אנחנו ביחד עם משרד החוץ, בעובדי כפיים. כמו ששרה ציינה קודם, מסה עיקרית מתוך העובדים שנדרשים לענף הזה זה עובדי כפיים, בלי יותר מידי כישורים או יכולות מיוחדות מקצועיות. עובדי המוסכים כן יש שם יותר היבט של מקצועיות ולכן אושרה להם הבאה פרטית. אבל יתר העובדים, או הרבה מאוד מיתר העובדים, זה עובדי כפיים שאפשר להביא אותם גם בהבאה בילטרלית ולכן אנחנו מתמקדים בזה, לפי מה שהוחלט. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> מעולה. כמה אתם צופים, כמה עובדים תדרשו מוועדת מנכ"לים לדעתך? יש לך השערה? << אורח >> שרה דיאמנט: << אורח >> סביב 20,000. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> זה לוועדה הקרובה את מגישה בקשה? << אורח >> שרה דיאמנט: << אורח >> שוב, זה תלוי במיצוי של המכסה. ככל שאנחנו יודעים יש מיצוי למכסה הכללית של ה-3.3. לכן אין אפשרות להגדיל כרגע את המכסה. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אבל משה, לא אמרו שהגדילו ל-3.4? << אורח >> משה נקש: << אורח >> לא, יש דיונים בנושא. מבקשים לשקול אולי להגדיל את האחוז. כרגע עדיין ההחלטה היא על 3.3%. החלטת ועדת מנכ"לים. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> לשנות את ה-1752? << אורח >> משה נקש: << אורח >> לא, החלטת ממשלה שתתקן את החלטת ממשלה 1752 שקבעה את ה-3.3%. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> בסדר. עכשיו משרד החוץ, אפשר בבקשה? האם אתם פועלים להסכם נוסף עם מדינה נוספת מלבד סרילנקה? << אורח >> אלי יפרח: << אורח >> ממש כן, בימים אלה, עם עוד מדינה. אני מקווה שהמשלחת מאותה מדינה תגיע לפה בשבועיים-שלושה הקרובים. אנחנו ממש אתמול התחלנו לעבוד על מועד. זה תלוי בהם. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אתה מתכוון רק על מסחר ושירותים כרגע? << אורח >> אלי יפרח: << אורח >> מסחר ושירותים בלבד, כן. בנוסף להסכמים אחרים שיש לנו עם אותה מדינה. ואני מקווה מאוד שגם נחתום. אם נחתום כבר יהיו לנו שתי מדינות והיריעה נפתחת ואפשר להיכנס לבילטרלי בהילוך חמישי. אנחנו מצידנו משתדלים. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אתה יכול להתייחס לגבי העיכוב של המדינות הודו, סרילנקה ותאילנד בהנפקת האשרות? לגבי הקונסולריה? << אורח >> אלי יפרח: << אורח >> כן. אני רוצה להגיד באופן כללי, כדי שכולנו נדע, הקונסוליות בעולם לא נבנו ולא תוכננו לטפל גם בעובדים זרים. העניין של העובדים הזרים הוא דבר שהוא די חדש בנוף. הוא לא מטופל והוא לא מטופל בווליום כל כך גבוה. כשאנחנו מדברים על פלוס מינוס קבלת קהל בנציגויות שמהן אנחנו מביאים עובדים, התכנון היה לקבל משהו כמו 20 אולי 30, גג 40 בדחיקה ביום עבודה. בתאילנד היום, אני חושב ששלחתי לך באיזה שהוא שלב גם את הסרטון לפני חודש שביקרתי שם, אנחנו מקבלים 120 עובדים ביום. בנוסף לישראלים שמגיעים לקבל שירות, שלהם ייעדנו בעיקר את השירות הקונסולרי. בעיקר אני אומר, לא רק. שלא לדבר על זה שיש גידול מאוד משמעותית בתיירות של ישראלים לתאילנד. תאילנד לדעתי היום אולי היעד התיירותי, חוץ מארצות הברית, ניו יורק, לוס אנג'לס ומיאמי, היא יעד מוביל. בכל זמן נתון יש בין 30,000 ל-40,000 ישראלים בתאילנד. מספר גבוה מאוד. אפשר לפתוח צ'אט GPT ובשנייה לקבל את הנתון הזה. רוצה לומר, למרות שהגדלנו בכוח אדם את הקונסולרי אנחנו לא מצליחים לעמוד בזה. אין אפשרות להכניס אותם. אין לנו איפה להכניס אותם. הם מסתובבים ברחובות וממתינים לקריאה במשך שעות. וזה מגיע למצב שהעובדים שלנו בקושי אוכלים את ארוחת הצוהריים על הדסק. אם אני אראה פה תמונות לכולם אני בטוח שכולכם די תופתעו לראות. ערמות וארגזים של טפסים שמטופלים בכל יום. עד כדי כך שהמושב של העובד או העובדת שיושבים בחלון הקונסולרי לא יכולים לעשות צעד אחד לאחור. כלומר, מרחב המחיה שלהם קטן באופן כזה שאין אפילו איפה לאחסן את הניירת הזאת. מדובר בעשרות אלפי ניירות. אני לא יודע אם כולכם מכירים את התהליך של הטיפול שנעשה בכל עובד מהעובדים הזרים, לא משנה איזה מסלול. שלא לדבר על זה שבמסלול פרטי העבודה הרבה יותר מורכבת. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> מה עם הדיגיטלי, אי אפשר לאחסן בדיגיטל? אמרת המון ניירת ומסורבל. << אורח >> אלי יפרח: << אורח >> אלה שני דברים שונים בעניין הזה. זאת אומרת, נכון לעכשיו יש מסמכים שאתה חייב משפטית להגיש אותם בקשיח. מסמכים משפטיים כמו אישור נוטריוני או אישור אתה צריך שהוא יבוא עם הנייר, שהוא גם יחתום בפניך שזה שלו, שזה הוא. אתה צריך לעשות ראיונות. אנחנו דיברנו על זה בוועדות שונות וזה נכון גם לגבי נציגויות אחרות, גם הודו. סרילנקה, דרך אגב, אין לנו בכלל נציגות. אנחנו עושים את הכול בשלט רחוק. כלומר, אנחנו שוכרים שירותים של חברה מקומית שאוספת עבורנו את כל הניירת. הניירת עובדת לדלהי, העובדים בקונסוליה בדלהי מראיינים בווידיאו את המועמדים, כדי לדעת שאכן מדובר באותם אנשים. ושיש מישהו שיודע גם לוודא שאלה הם האנשים שיושבים שם, שזה בהתאמה לדרכון ולמסמכים שנחתמו. אפשר לעשות את זה גם בלי נציגות. זה אומר שאפשר לעשות את זה גם מהארץ. מה זה משנה אם זה מרחק של חמש שעות טיסה בין דלהי לסרילנקה או שזה 20 שעות טיסה לישראל? וזה לא 20, הרבה פחות. אני מודה שגם אנחנו וגם הרשות באמת מנסים ומשתדלים לזרז את התהליכים ולמצוא פתרון יותר מהיר. זה לדעתי רק בתחילת הדרך. אני מקווה מאוד שזה יבשיל לכדי מתן אשרה upon arrival, כלומר עם הנחיתה. אבל צריך רגע לעשות עבודת הכנה, כולל פיתוח של איזה שהיא מערכת שאפשר יהיה לקלוט בארץ את המסמכים. אנחנו הבטחנו וגם נעמוד בזה. גם התחלנו עם הדבר הזה, לסייע לרשות האוכלוסין בהדרכה איך לטפל במסמכים שבאים מחו"ל. במידת הצורך אנחנו שם כל הזמן עבורם. זה לא אומר שאנחנו נפסיק לחלוטין את הסיוע בנושא של טיפול במסמכים או בכלל בעובדים זרים, בעיקר בנושא של סיעוד. ששם הדרישות הן קצת יותר גבוהות בגלל הרגישות. ואנחנו ממשיכים הלאה עם עוד ועוד הסכמים. אנחנו גם עם תאילנד אוטוטו לקראת חתימה על שני הסכמים לפחות, אולי אפילו שלישי. ולא רק בענף שאתם מדברים עליו כעת. אז העשייה היא באמת מרובה. אנחנו גם במשאים ומתנים עם מדינות אחרות לענף הבנייה, למרות שזה לא הנושא כאן. עם טאיוואן והרחבה שאתמול קיבלנו אשרור מהנפאלים על עוד שלושה הסכמים שקיימים. נעשית המון עבודה. וזה לוקח זמן. צריך להבין שאנחנו לא השחקנים היחידים במגרש הזה. יש שם מדינה אחרת עם חוקים משלה, עם ממשלות שמתחלפות, מלחמות שמתקיימות ואנחנו צריכים in between לשרת את האינטרסים של מדינת ישראל. עד שעובד מגיע לכאן, גם אנחנו עבדנו עבודה קשה כדי להביא אותם. זה לא משנה באיזה מסלול. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> תודה אלי. ורוניקה, את רוצה? << אורח >> ורוניקה רוזנברג: << אורח >> כן. בהקשר של ענף הניקיון למעשה היו שתי פעימות. לצערי בפעימה הראשונה ניתן מענה מינורי של 450, מתוכם מומשו 300 עובדים והתהליך היה מאוד ארוך וגם התעכב על ידי המשרדים. כשאנחנו מדברים על מחסור של 45,000 אז זה בכלל לא משקף ולא נותן מענה אמיתי למחסור החמור והמתמשך. זה לא משהו נקודתי. בפעימה השנייה ניתנה מכסה של 3,000, מתוכה 1,500 בהבאה פרטית שיצאה לדרך. בנוסף עכשיו, מתוך ה-2,000 זה 50% שאמורים להתווסף בהמשך הדרך עוד 750. אבל אנחנו אפילו עוד לא בשלב שמה-1,500 בכלל אנחנו בתהליך בגלל כל הטעמים והסיבות שהועלו פה, והעיכובים האובייקטיביים והמובנים. אבל בסופו של דבר במבחן התוצאה התהליך הוא ארוך. והענף, פשוט המעסיקים זועקים. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> מה את רוצה לעשות? אבל זה לא באשמתם. << אורח >> ורוניקה רוזנברג: << אורח >> אני לא באה בהאשמות. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> הם עושים את כל המאמצים. << אורח >> ורוניקה רוזנברג: << אורח >> לא, אני יודעת ואני מעריכה. אני משקפת את המציאות, כן. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אבל מה את מציעה? << אורח >> ורוניקה רוזנברג: << אורח >> גם הגדלה כרגע גם ממתינה. זאת אומרת, הביקוש הוא עצום. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> גם אם תהיה הגדלה, זה גם ייקח זמן. << אורח >> ורוניקה רוזנברג: << אורח >> נכון. זה נכון. וצריך להבין גם שאכן החל מינואר עכשיו יועלה השכר של עובדי הניקיון. אנחנו כבר למודי, אני מברכת על הצעד הזה ואנחנו נאבקנו על זה שנים. וזה גם משקף את ההכרה בעבודה הפיזית הקשה והמסורה של עובדי הניקיון בענף הזה שהוא חיוני ובסיסי. בלעדיו אין רציפות תפקודית והוא חשוב גם לבריאות הציבור. עדיין, מניסיון, גם כשיעלה השכר אנחנו נשמר את העובדים הקיימים, אבל להביא חדשים זה כמעט בלתי אפשרי. וגם שמענו אתמול את עמדת שירות התעסוקה. שוק התעסוקה משתנה, דורשי העבודה משתנים. זה אקדמאים, כל עבודות הכפיים ועבודות הניקיון לא מגיעים. לכן הפתרון המשלים זה אכן להמשיך בתהליך ולהגדיל את המכסה. אני רוצה להגיד עוד משהו. מהמכסה הראשונה של ה-300 הובאו עובדים לבתי חולים בהדסה, בשניידר, במאיר. גם בבנייני משרדים, מרכזי מסחר. ובהקשר של בריאות הציבור זה - - - << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> מה עם בתי אבות? << אורח >> ורוניקה רוזנברג: << אורח >> לא, לא, בתי אבות אנחנו לא. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אין שם אבל בעיה תברואתית? << אורח >> ורוניקה רוזנברג: << אורח >> בתי אבות לא קשור אלינו ויש נוהל שאוסר. אנחנו לא יכולים לתת במסגרת בתי אבות. אבל בתי החולים זה אקוטי. צריך פשוט, כן, להמשיך ולהגדיל ולהבין שאין דרך אחרת. << אורח >> ואאיל עבאדי: << אורח >> ורוניקה, מימשתם את כל המכסה שהוקצתה לכם? << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> שאלה יפה, מצוין. << אורח >> ואאיל עבאדי: << אורח >> מה שאני ראיתי כאן, שאתם לא מימשתם את הכול. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> את יכולה לדבר על זה גם? << אורח >> ורוניקה רוזנברג: << אורח >> אני אתייחס לזה. תודה על השאלה. אני אשיב עליה. במכסה הראשונה ניתנו 450 עובדים זרים. מתוכם ניתנה כמות גדולה גם לחברות של להביא עובד אחד או שניים. זה היה חסר סיכוי, בטח בפעימה הראשונה וגם שרה העלתה את זה, מעסיקים חברות קטנות חששו. כל הפרוצדורה שנדרשת גם להלין את העובדים. אי אפשר להלין עובד אחד או שניים. זה מלכתחילה כבר חסם ויצר בעיה. במכסה השנייה אנחנו בעיצומו של התהליך. אני מניחה שיהיה מימוש, כמו שהיא אומרת, 90% והוא יהיה גבוה. אין לי כרגע אפשרות להביא נתונים כי העובדים עוד לא הגיעו לארץ. אבל הביקוש הוא גדול וגם היום החברות, גם המעסיקים לצורך העניין נגיד הגדולים, שקיבלו מכסות יותר גבוהות, כבר היום אומרים יש לי את זה ואני צריך עוד. עוד 200, עוד 100. זה לא נגמר שם. הביקוש והצורך הוא מאוד גדול. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אז יש ביקוש ועוד לא מומש? << אורח >> ורוניקה רוזנברג: << אורח >> הסברתי. בפעימה הראשונה היה קושי וחסם, כי ניתנה כמות גדולה לבודדים שאי אפשר היה לממש. אז מלכתחילה היא נפלה. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> זה פעימה ראשונה. << אורח >> ורוניקה רוזנברג: << אורח >> פעימה שנייה התהליך בעיצומו. העובדים עוד לא הגיעו. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> כמה אמורים להגיע? << אורח >> ורוניקה רוזנברג: << אורח >> 1,500. << אורח >> ואאיל עבאדי: << אורח >> - - - הקצאה של 5,000. << אורח >> ורוניקה רוזנברג: << אורח >> מה פתאום. סתם לזרוק נתונים זה גם לא במקום. לא. אז הסברתי, 3,000, מתוכם 1,500. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> כמה הקצאה בפעימה השנייה? << אורח >> ורוניקה רוזנברג: << אורח >> סך הכול בשנייה 3,000. מתוכה 1,500 בהבאה פרטית ו-1,500 בהסכם בילטרלי. ה-1,500 יצא לדרך. המעסיקים פועלים יום יום לראיין, לגייס ולהביא את העובדים. יש בעיה מול הקונסוליה, מול הרשות שממתינים גם לאישור הערבות, גם למסמך ההברקה. כל התהליך. אין מה לעשות. אני מבינה את המאמץ ולמרות הכול. מתוך ה-1,500 בילטרלי שוחררו 750 שזה בכלל עוד בתהליך, עוד לא קיבלו היתרים. אז אנחנו עוד מה שנקרא - - - << אורח >> שרה דיאמנט: << אורח >> רק חשוב לציין, שלא יישמע שבעצם בפעימה הראשונה לא הגיעו עובדים ניקיון. הגיעו עובדי ניקיון, כמו שוורוניקה אמרה. הם היום נמצאים בהדסה עין כרם, הם נמצאים בשניידר, הגיעו. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> 450, כמה הגיעו? << אורח >> ורוניקה רוזנברג: << אורח >> 300. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> ומה קרה עם היתרה? << אורח >> ורוניקה רוזנברג: << אורח >> נפלו כי חברות שקיבלו אחד או שניים לא יכלו לממש. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> לא, לאן הלכה היתרה? << אורח >> ורוניקה רוזנברג: << אורח >> היתרה מה-100? ב-25,000. << אורח >> שרה דיאמנט: << אורח >> היא חזרה למאגר. << אורח >> ורוניקה רוזנברג: << אורח >> כן, כן. << דובר >> דיקלה טקו: << דובר >> למה לא להעביר את היתרה לפעימה השנייה? << אורח >> שרה דיאמנט: << אורח >> לא. כל מה שלא מומש הוחזר למאגר ועם זה הצלחנו להגדיל את הכמות ל-25,000 וחילקנו שוב. ושוב. ורוניקה יודעת, גם ה-3,000 שחולקו הם בעצם, צריך לזכור ה-1,500 שנמצאים בהבאה בילטרלית הם שם, הם על המדף. הם חולקו, אבל הם לא ניתנים למימוש. עכשיו כשהצלחנו להפשיר את החלק היחסי מהם בזכות ה-2,000 שוועדת המנכ"לים אישרה לנו אז זה ייתן עוד איזה שהיא אפשרות, עוד איזה שהיא הגדלה להבאה הפרטית. << אורח >> ורוניקה רוזנברג: << אורח >> אני רוצה להעלות איזה סוגיה. אני הבנתי שיש ענפים, כמו למשל ענף החקלאות, שלא צריכים ויש כבר כמות. למה לא לעשות הסטה לניקיון, למסחר ושירותים? << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> משה יענה. למה אין? << אורח >> משה נקש: << אורח >> אני לא אענה מהסיבה הפשוטה שבסוף א' ועדת מנכ"לים היא זאת שיכולה להכריע בעניין הסטות. ו-ב' זה שוורוניקה אומרת פה שהחקלאים לא צריכים, הם לא פה כדי להגיד לה שהם אולי כן צריכים. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> היה דיון. השתתפת בדיון עם החקלאים? << אורח >> ורוניקה רוזנברג: << אורח >> לא, לא השתתפו. זה מידע שקיבלתי אתמול. על פי מידע, לא ממקור ראשון. << אורח >> משה נקש: << אורח >> אני אומר, אני מניח שאם תשאלי את משרד החקלאות הם יגידו לך שהם צריכים את כל המכסה. << אורח >> ורוניקה רוזנברג: << אורח >> אני חושבת שצריך לבחון האם יש אלפים שלא מימשו. << אורח >> משה נקש: << אורח >> מי שתפקידו לבחון את זה זה ועדת מנכ"לים. << אורח >> ורוניקה רוזנברג: << אורח >> אוקיי, בסדר. אתי, ועדת המנכ"לים צריכה לבחון באיזה ענפים לא מימשו ולעשות הסטות לענפים שיש צורך מיידי ודחוף בענפי מסחר ושירותים. אני לא מדברת רק עלינו. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> ורוניקה היקרה שלי, אני יודעת שיש לך ערוץ פתוח עם אמיר ברקן ואני בטוחה שהעלית את הסוגייה הזאת בפניו. מה תשובתו? תעדכני אותנו, מה התשובה שלו? << אורח >> אלי יפרח: << אורח >> אני יכול לשאול שאלה? תוכלי להגיד לנו לאיזה סוג של הסטות את מתכוונת? כי לא הבנתי את השאלה. זאת אומרת, הבנתי מה את רוצה. אבל אני לא, כאילו, את צריכה להסביר טכנית שנבין איך את מתכוונת שיהיו ההסטות? לדוגמה, האם את מתכוונת שניקח 1,500 עובדים תאילנדים שמיועדים לעבוד בחקלאות להסיט אותם? << אורח >> משה נקש: << אורח >> לא, לא, זה לא מה שהיא אמרה. << אורח >> אלי יפרח: << אורח >> אני מנסה להבין, שאלתי. << אורח >> משה נקש: << אורח >> אני אעזור לך, אלי. מה שהיא אומרת זה שמכסה שלא ממומשת בענף מסוים שיעבירו לענף אחר. << אורח >> אלי יפרח: << אורח >> אז אני כן הבנתי את השאלה. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אם הם מיומנים לענף החקלאות ועשו הכשרה בחקלאות, יעבירו אותם לזה? << אורח >> ורוניקה רוזנברג: << אורח >> ענפי מסחר ושירותים זה עבודות של עובדים לא מיומנים. ולכן תאילנדים שיגיעו יתאימו לארבעת הענפים שתחת ענפי מסחר ושירותים. << אורח >> אלי יפרח: << אורח >> צריך אבל גם שיהיה הסכם מיוחד עם התאילנדים שאתה יכול להביא עובדים למסחר ותעשייה. ואם אין הסכם כזה אתה לא יכול לעשות הסטה כזאת. אתה יכול גם לזכור שהעובדים רוצים לבוא לעבוד בחקלאות. אתה לא יכול להחליט כשהם נוחתים אתה מסיט אותם לעבוד בניקיון. יש להם זכויות. הם באו לעבוד בחקלאות. << אורח >> ורוניקה רוזנברג: << אורח >> הבנתי. << אורח >> משה נקש: << אורח >> עובד בא עם רישיון לענף מסוים. << אורח >> אלי יפרח: << אורח >> אני רוצה שהיא תבין את הרציונל. << אורח >> ורוניקה רוזנברג: << אורח >> אני רוצה להתייחס. בהנחה שצריך את ההסכם, אז יש הסכם עם סרילנקה. ואכן יש פה סרילנקים שיועדו לענפים מסוימים שלא מומשו ולכן יש מקום לבחון ולהסיט לאנשים שהצורך הוא דחוף ומיידי. כשיהיה הסכם עם תאילנד אני מניחה שגם אפשר. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אבל אם העובד הזר שהגיע והוא לא רוצה לעבור. אז מה? << אורח >> ורוניקה רוזנברג: << אורח >> זה משהו אחר. אבל לפחות לבחון. << אורח >> משה נקש: << אורח >> לא, לא, בתוך הארץ אנחנו לא מאפשרים לעבור. עובד בא לענף מסוים. מה שוורוניקה מבקשת זה מכסות שלא ממומשות בענפים מסוימים שיעבירו לענף אחר. זה ועדת המנכ"לים תבחן בהתאם לבקשה של משרד הכלכלה. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אתה בעד? << אורח >> ורוניקה רוזנברג: << אורח >> משרד הכלכלה מה דעתו? << אורח >> משה נקש: << אורח >> אני לא יודע, אני לא מכיר את הנתונים האלה. ועדת מנכ"לים עושה את זה כל הזמן. ואם הם רואים במקום מסוים שזה לא ממומש. אגב, אם מסתכלים עכשיו על נתוני מסחר ושירותים, ואני כן אגיד פה, הם בקצב מאוד גבוה, לזכות הענף הזה ייאמר. אבל כרגע לא ממומשים הרבה היתרים. אז אולי ניקח ממסחר ושירותים וניתן למישהו אחר? << אורח >> אלישע יפרח: << אורח >> השאלה אבל למה אתה קורא לא ממומשים, נקש. << אורח >> ורוניקה רוזנברג: << אורח >> זה לא נכון, התהליך בעיצומו. << אורח >> אלישע יפרח: << אורח >> נקש, למה אתה קורא לא ממומשים אבל, זאת השאלה. << אורח >> משה נקש: << אורח >> נכון, זאת שאלה. << אורח >> אלישע יפרח: << אורח >> מה זה לא ממומשים? אם 13,000 חולקו לפני חודשיים זה אומר שהם לא ממומשים? << אורח >> משה נקש: << אורח >> זו שאלה, מה זה לא ממומשים. << אורח >> אלישע יפרח: << אורח >> אם הגיעו 5,400 זה מתוך ה-6,400 הראשונים. << אורח >> משה נקש: << אורח >> אדון אלישע, זה מה שאמרתי, זאת השאלה. מה זה לא ממומשים. << אורח >> אלישע יפרח: << אורח >> אני מסכים. << אורח >> משה נקש: << אורח >> וזה מה שצריך להיבחן במסגרת ועדת מנכ"לים ולא פה. << אורח >> אלישע יפרח: << אורח >> אני מסכים, נכון מאוד. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> שרה, את יכולה להתייחס ואחר כך ניתן לנציגה הבאה. << אורח >> שרה דיאמנט: << אורח >> זה בדיוק האתגרים שהסברתי ואמרתי, כל ההליך הקונסולרי וכמו שאלי אמר, ושחס ושלום שלא יישמע שאנחנו מבקרים את הפעילות. הם עושים עבודת קודש. << אורח >> אלי יפרח: << אורח >> ככה זה נשמע. << אורח >> שרה דיאמנט: << אורח >> ממש לא. זה חסם, כמו שהוא הסביר. אלה אנשים שלא רגילים, זו מערכת שלא רגילה לעמוד בכמויות האסטרונומיות האלה, באלפי עובדים. אנחנו מברכים את הפעילות שלהם. אבל צריך לזכור שבסופו של דבר הם עובדים והם בני אדם והם עושים את המקסימום שהם יכולים. אבל המערכת לא בנויה לטפל בכמויות של הליכים של עובדים שצריכים להגיע לישראל. זה אלפים. זה משהו שלא נספר, שנקש ככה לא מזכיר אותו והוא לא נספר. צריך לזכור את זה. זה שהם ממתינים והם לא נמצאים בארץ זה לא אומר שהמעסיקים לא שילמו אגרות. הרבה כספים הושקעו לשם. זה לא אומר שהעובדים האלה לא כאן אז הם לא נחשבים. הם לא מומשו. << אורח >> משה נקש: << אורח >> לא אמרתי את זה, שרה. << אורח >> שרה דיאמנט: << אורח >> אני רק אומרת, בסדר. << אורח >> משה נקש: << אורח >> אה, אוקיי. שלא יובן. אני גם אמרתי להיפך, אמרתי שהענף הזה מראה גידול מאוד ביחס לענפים אחרים. מאוד. << אורח >> ורוניקה רוזנברג: << אורח >> השאלה, שרה, האם יש מקום שמשרד הכלכלה יגיש בקשה לוועדת המנכ"לים לעשות הסטה של עובדים שלא מומשו מענף מסוים לענף אחר. << אורח >> שרה דיאמנט: << אורח >> איזה עובדים לא מומשו, באיזה ענף? מענפים אחרים במשק? << אורח >> ורוניקה רוזנברג: << אורח >> כן. אני מאמינה שאם ייבדק יימצא שיש כמות. << אורח >> שרה דיאמנט: << אורח >> אבל שוב, הסברנו שהמיצוי - - - << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אבל שולמו עבורם אגרות. כל מעסיק שילם על כל עובד. << אורח >> שרה דיאמנט: << אורח >> המיצוי הוא כבר גבוהה. המיצוי של המכסה הכללית, אני לא אכנס לנתונים האלה, כי זה לא המגרש שלי ואני גם לא יודעת את זה באמת. יש את רשות האוכלוסין שיודעים ומטפלים בזה. אני לא יודעת מה המיצוי של המכסה הכללית. אני יודעת שהמיצוי הוא כמעט מלא. << אורח >> איה מרקל זיסליס: << אורח >> נעים מאוד, אני איה מרקל, אני היועצת המשפטית ומנהלת הרגולציה של קרפור. יש לנו כבר כמה מאות עובדים בארץ, מצוינים, מתאילנד. אני רוצה רגע קודם כל לברך את משרד הכלכלה ולהודות לו על התהליך באמת המדהים שהציל את הענף שלנו מחוסר וקושי עצום בגיוס עובדים. בלי זה אני לא יודעת איך הרשתות, בעיקר הרשת שלנו, הייתה מתפקדת בתקופה האחרונה. העובדים שפה הם מצוינים. אבל חשוב לי לחדד כמה דברים, וזה גם לאגף שיושב פה. המעסיק, אחרי שהוא מקבל את ההמלצות, שזה גם דרך מאוד משמעותית לעבור, משלם אגרות ונכנס להליך בירוקרטי סבוך ולא מהיר עם הרשות ועם עוד גורמים, שכולם פה דיברו ואני מבינה גם את הקשיים שלהם. אבל בסופו של יום חשוב לחדד כמה דברים: מהרגע שאני מקבלת את המייל הנכסף משרה עם ההמלצה ועד הרגע שהעובד פה, ותאמינו לי שאנחנו עשינו את זה הכי מהר שאפשר, כי קיבלנו את ההמלצות רק לאחרונה, בסבב השני בחודש אוגוסט וכבר יש לי כמה מאות עובדים פה. מהרגע שאני מקבלת את ההמלצה ועד הרגע שהעובד אצלי בחנות עובד במקרה המאוד טוב חודשיים, במקרה הגרוע שנה. לכן אני אומרת, חייבים לקחת את זה בחשבון. בשביל להביא את העובד, מעבר לזה שאנחנו משלמים עשרות אלפי שקלים של אגרה, של ויזה, צריך שמישהו פה במדינה, וזה יהיה גם בהסכמים הבילטרליים שהם עדיין לא חתומים וגם איתם יש בעיה. כי בניגוד לחברתי שיושבת פה לצידי, שהיא יכולה להסתפק בעובדים לא ממוינים, ברשתות הקמעוניות אנחנו חייבים למיין את העובדים. יש לזה ערך מטורף. אם אנחנו מראיינים עובד ובודקים את השפה שלו ואת היכולת שלו לתקשר עם לקוח, ואם אנחנו מסבירים את החשיבות לעובדים שחלים עלינו כללי רגולציה כמו סימון מחירים, אני צריכה שעובד יעמוד בחנות מהבוקר עד הלילה ויקודד מחירים ויעשה עם האקדח על המוצרים בשביל לשרת את הלקוח ובשביל לעמוד בכללי הרגולציה של מדינת ישראל. אני לא יכולה להסתפק בהסכם בילטרלי שחתמה המדינה, שחתמו פקידים במשרד המשפטים, בכל הכבוד, כן? ולהביא לי עובדים שאני לא יודעת מיהם והם עצמם לא יודעים לאן ולקראת מה הם הולכים. אנחנו מכשירים את העובדים, אנחנו מעבירים אותם בית ספר ללימוד אנגלית, אנחנו מלמדים אותם עברית. אנחנו משקיעים בתוכנות שיתרגמו להם. אנחנו משקיעים בהכשרה על ידי עובדים ישראלים פה בארץ. לכן חייבים להבין, הסכם בילטרלי הוא טוב, הוא נחמד. לא בטוח שזה הפתרון לענף הקמעונאות. אני רוצה מאוד לחדד את זה. עכשיו בכל הנושא הזה של ניצול. מעסיק שקיבל בנובמבר 2024 הקצאות ועדיין לא השכיל להביא את כולם, זה הרבה יותר משנה, חברים, קחו את ההקצאה ממנו ותתנו למי שכן השכיל להביא בחודשיים מאות עובדים. אני באמת לא מבינה. יושבים פה אנשים שרואים את התוצאות, רואים את הוויזות ואת הפספורט של העובדים שנקלטים ועדיין מאפשרים למעסיקים שקיבלו המלצה מהמדינה לצחוק עליהם. יש כזה צורך בעובדים. שמעתם אתמול את נתוני האבטלה. בערים הגדולות יש פחות מ-2% אבטלה. אלה נתונים שהועברו אלינו אתמול מהלמ"ס ומביטוח לאומי. אי אפשר להגיד נתונים אחרים, קיבלנו את המספרים. פחות מ-2% בערים הגדולות. חברים, אנחנו משוועים לעוד עובדים זרים. תנו לי את מה שאחרים קיבלו ולא הביאו. גוף גדול שמעסיק 3,000 עובדים, קיבל 100 הקצאות בנובמבר 2024, לא הביא אפילו עובד אחד. הוא הביא 10 עובדים מתוך 300. למה אני לא יכולה ליהנות מזה, כשאני תוך חודשיים הבאתי 250? מה, איפה הקושי? זה אני אומרת פה לוועדה. ברור לי שההחלטה היא בסוף אצל ועדת המנכ"לים ואצלך, גברתי. אבל חשוב לי שתיקחו את זה בחשבון. עכשיו יש עוד איזה שהוא קושי שאני לחלוטין יודעת מאיפה הוא נובע, ואני לא מבקרת, כמו זה שאני רוצה שנחשוב כולנו איך מייעלים את התהליך מול הרשות. כי אפילו המרה של עובדים מהסכמים בילטרליים לייבוא אישי, רעיון מקסים. הוועדה החליטה שימירו 2,000. ה-2,000 האלה חולקו כמו שחולקו. זה היה לפני שבועיים. רק בסך הכול נדרש כעת לפתוח את הלינק בשביל לשלם את האגרה הראשונית מתוך עשרות אלפי השקלים שהמעסיק ישלם, 360. הרי אחרי שמשלמים את האגרה הראשונית של ה-360 אנחנו מתחילים להתעסק עם שיוכים והיתרים. משה, זה ממש חשוב לי שתקשיב עכשיו. אנחנו פשוט, אפילו הלינק הזה לא נפתח. הודיעו לנו שהוא ייפתח ב-19 לחודש. אז זו שאלה אליכם, לימור ומשה, למה בעצם לא לפתוח את הלינק עכשיו? << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אם אתם חושבים לתת, אתם יכולים עכשיו תשובה? << אורח >> משה נקש: << אורח >> כן. התשובה היא שאנחנו לא מטפלים רק בקרפור או במסחר ושירותים. << אורח >> איה מרקל זיסליס: << אורח >> לא, זה מסחר ושירותים. << אורח >> משה נקש: << אורח >> אני אסיים לענות. אני התפרצתי לדברים שלך, איה? << אורח >> איה מרקל זיסליס: << אורח >> לא, לא. תודה. << אורח >> משה נקש: << אורח >> כמו שהתחלתי לומר, אנחנו לא מטפלים רק ברשת מסוימת או רק בענף מסוים. אנחנו מטפלים בכל המשק הישראלי ובכל הענפים במשק הישראלי. אנחנו צריכים שהדברים יהיו מתואמים כדי שנוכל להיות ערוכים לטפל בבקשות. כל זה בהינתן כוח האדם שלנו שכולנו מכירים את הבעיות וגברתי יושבת-הראש מכירה ויש עוד דיון על זה גם היום. בהינתן כל מה שאנחנו עושים, ושרון נמצאת פה לידי. היא עובדת, תוך כדי שהיא פה מקשיבה היא גם עובדת. וב-24:00 או ב-23:00 אנחנו מתכתבים במייל. תאמיני לי, אנשים עובדים קשה, קשה מאוד. << אורח >> איה מרקל זיסליס: << אורח >> אני רואה את העבודה המצוינת והקשה של שרון ושל הבנות. אני לרגע לא אומרת הפוך. << אורח >> משה נקש: << אורח >> רגע, אני אסיים. עובדים קשה מאוד בשביל לתת מענה. וכן, החלטנו שכרגע אנחנו לא ערוכים לפתוח את הטופס. ברגע הראשון שיכולנו לפתוח והודענו מתי, ב-18 בינואר, שזה ממש מעבר לפינה, ייפתח הטופס ויוכלו להגיש בקשות. אני כן אתייחס, אם כבר אני ברשות דיבור, אז אני אתייחס להערה שהערת על הכי טוב להביא פרטי ולא בילטרלי. אולי בילטרלי לא מתאים. אבל אתם בעצמכם אמרתם, גם המשרד וגם אתם, שבסך הכול מדובר בעובדים בלי כישורים מיוחדים. אז אני לא יודע למה אי אפשר להביא עובדים סרילנקים שעושים עבודה - - - << אורח >> איה מרקל זיסליס: << אורח >> אני לא מדברת על כישורים. אני מדברת על הליך המיון. << אורח >> משה נקש: << אורח >> שנייה, אני אסיים את המשפט. שעושים עבודה נהדרת בענפים אחרים והחברים של ממשרד החוץ גם מכירים את זה ואנחנו רואים את זה. אנחנו גם יורדים לשטח ובודקים את הדברים שם. ומצד שני, גם אומרים העובדים, אולי אין להם שפה, אבל מביאים פה אלפי עובדים תאילנדים, שתאמיני לי, אני מכיר אותם וגם אנחנו פוגשים אותם בסופרים, גם בקרפור. הם לא יודעים מילה באנגלית. אז לבוא ולטעון טענות כאלה, לא יודע. לא נראה לי. << אורח >> איה מרקל זיסליס: << אורח >> אני רוצה לחדד. אני לא טוענת נגד ההסכמים הבילטרליים. אני כן טוענת שהליך המיון שאנחנו כמעסיקים, אני אדבר על עצמי, כמעסיק, מעבירים את העובד זה לא הליך מיון שמתאפשר בהסכמים הבילטרליים, או פחות מתאפשר. ואני לא יודעת מי לא יודע מילה אנגלית או מי כן, העובדים אצלנו יודעים מילים באנגלית. עוברים בית ספר לאנגלית. וגם עוברים הכשרה עם מילים בסיסיות על מנת לעבוד בסופר. אני שוב אומרת, אני מעריכה מאוד ורואה את העבודה הקשה של לימור ושל כל הצוות שם וגם דיברתי איתך בנושא הזה. אבל ככל שהמדינה מבינה שהשוק במצוקה, שוק המסחר והשירותים במצוקה. אין לנו עובדים. יש חנויות בפריפריה, חנות עכשיו ספציפית, שאני אומרת לכם אנחנו לא פותחים אותה. אין לי שם עובדים. אין לי עובדים. לא ישראלים. אין, פשוט אין עובדים. אי אפשר לגייס קופאיות באזור גוש דן, את יודעת? אי אפשר. << אורח >> משה נקש: << אורח >> בסדר, אני רק שם את זה על השולחן. קופאיות, עובדות זרות לא באות לעבוד בעבודת קופאיות. << אורח >> איה מרקל זיסליס: << אורח >> עדיין לא. אני רק מבקשת לחדד, הליך גיוס העובדים למסחר ושירותים, לסופרים, לחנויות מכולת, כמעט ולא קיים. אי אפשר, את פותחת משרות. אנחנו עדיין משוועים לעובדים ישראלים. הם פשוט לא באים. את פותחת משרות והם לא מגישים מועמדות. ולכן אני אומרת, המדינה עכשיו בתהליך שהיא מפנימה את האירוע הזה והיא מבינה שהיא זקוקה לעובדים זרים, כמו בכל העולם. אוקיי? ולכן אם המדינה מבינה את התהליך הזה ואם אנחנו מתכנסים פה, וכולנו תמימי דעים בצורך האדיר בעובדים זרים ובאחוזי האבטלה הכה נמוכים, המדינה גם צריכה להיערך מבחינה בירוקרטית להקל על המעסיקים שמביאים עובדים זרים. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> יש לי שאלה, לפני המלחמה לא היה חוסר משווע של עובדים? מה היה לפני המלחמה? << אורח >> איה מרקל זיסליס: << אורח >> מאז המלחמה החוסר בעובדים - - - << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> לפני המלחמה היו עובדים ישראלים? << אורח >> איה מרקל זיסליס: << אורח >> אני מסבירה. אחרי המלחמה הביקוש לעובדים והחוסר והקושי למצוא עובדים גבר משתי סיבות: אחד, אין עובדים פלסטינאים כמעט. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> העסקתם פלסטינאים בעבר ברשתות? << אורח >> איה מרקל זיסליס: << אורח >> גם. שתיים, שוק העבודה והדור של הגילאים הרלוונטיים מאוד השתנה. גם בבקשות שלו, גם ברצונות שלו. וגם ברצון האישי שלהם לעבוד אצל מעסיקים בסחר ושירותים. אני לא יכולה להכריח בן אדם, אוקיי? בן אדם בן 30 היום פחות רוצה ללכת לעבוד בסופר. או רוצה לעבוד בתנאים מסוימים או לא רוצה להיות שכיר או רוצה להיות שליח עצמאי. כל מיני דברים כאלה. לכן כולנו זקוקים לעובדים זרים. אבל המדינה כבר התקדמה מאז והבינה, במיוחד אחרי ה-7 באוקטובר, שהיא לא יכולה להיות תלויה רק בסוג מסוים של עובדים, והיא חייבת לפתוח את השמיים לעובדים זרים. ואם כולנו הבנו את זה וכולנו גם רואים שאחוזי האבטלה לא עולים, בואו גם נבין איך אנחנו עושים את התהליך הזה הרבה יותר מהיר. << אורח >> שרה דיאמנט: << אורח >> אני אוסיף גם למה שאמרה איה ואני אדגיש שבעצם מי שהיה עובד בסופרים גם לפני ה-7 באוקטובר היו עובדים אנשים מהעליות של חבר העמים, בשנות ה-70 ובשנות ה-90. זה גילאים שיוצאים היום לפנסיה. והם מעמיקים עוד יותר את המחסור בעובדים. << אורח >> ורוניקה רוזנברג: << אורח >> גם בניקיון, אותו דבר. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אלישע, אם אתה יכול להתייחס. אם יש לך לחדש לנו דברים. לא לחזור על הדברים. << אורח >> אלישע יפרח: << אורח >> אני תמיד מחדש. את לא תמיד אוהבת את החידושים שלי, אבל אני תמיד מחדש. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אני רוצה לשמוע חידושים. << אורח >> אלישע יפרח: << אורח >> אני אתן כמה מילים באופן כללי על המכסה ואחרי זה נצלול רגע לאתגרים. קודם כל, כמו שטענו, לאורך כל השנתיים האחרונות וגם לפני, המחסור בענף שלנו הוא אדיר. אנחנו ראינו את זה גם בשטח, אבל התחלנו לראות את זה בנתונים כשהתחילו להיפתח המכסות. כמו שהציגה פה שרה, ביקושים של עשרות אלפי עובדים בשני הקולות קוראים שיצאו. זה דברים חסרי תקדים. באמת, התמודדנו פה עם ביקושי אמת אדירים. אני אומר את זה מהשטח. משרד הכלכלה אומר את זה מהצד שלו, אבל אלה נתוני אמת. גם היום, אחרי שחולקו 25,000 הקצאות יש עוד המון חברות שלא הגישו עדיין, או שהגישו ולא קיבלו וצריכים עובדים. להערכתנו, ואמר את זה גם מנכ"ל משרד הכלכלה, המחסור עומד במשק על 45,000 עובדים בענף מסחר ושירותים. המכסה של 25,000 היא טובה. היא לא ממלאת את הביקוש באופן מלא ואנחנו רואים את זה בשטח. המעסיקים מצביעים ברגליים. למרות שזה יקר, למרות שזה יותר יקר מעובד ישראלי, למרות שיש פה המון עלויות ורגולציה ובירוקרטיה והתעסקויות, שהרבה יותר פשוט לכאורה להביא עובד ישראלי, עדיין הולכים להביא עובד זר מהסיבה הפשוטה: ישראלים לא יעבדו במקצועות האלה. מדינת ישראל צריכה להפנים את זה. אף ישראלי לא ישלח את הבן שלו מרצון לקריירה של שוטף כלים, לא קריירה של מלקט גידולים בחקלאות. לא עבודות רטובות בבניין וגם לא מסדר סחורה במחסנים ובמרלו"גים. ככה אנחנו, אנחנו עם של מנכ"לים ואנחנו רוצים משרות יותר מקצועיות. אגב, בהתאם למה שנהוג בכל העולם. דבר שני, לגבי המימוש. ואני שומע את זה לא מעט בזמן האחרון. בואו נעשה סדר בדברים. המכסה הזאת חולקה בשתי פעימות. פעימה ראשונה של 6,400 בתחילת השנה, שמתוכה היה מימוש מ-6,400 המלצות ל-5,200 היתרים. זה 80% מימוש. מתוכם הגיעו לארץ, אמר נקש היום, כבר 5,403, חלק מזה גם מהמכסה השנייה. הרוב המכריע מהמכסה הראשונה. זה מימוש של 80% לענף שמתמודד פעם ראשונה בחיים עם הבאת עובדים זרים. זה אתגר בירוקרטי ורגולטורי עצום. בשנה עם מלחמה עם איראן, בשנה עם סגירה של השמיים ואזהרות מסע שפרסמו לפה מדינות בגלל המצב הביטחוני כאן. אלה נתונים חסרי תקדים. אני באופן אישי עבדתי במשרד הכלכלה לפני שהגעתי לאיגוד לשכות המסחר, ראיתי קצת את הענף. אלה נתוני מימוש שלא ראינו באף ענף. לדעתי הכנה, אתם מבינים פה יותר ממני. זה אומר דבר אחד פשוט: הענף הזה זקוק באופן נואש לעובדים. חייב את זה באופן בהול. וטענות שנשמעות לגבי זה שיש מכסה של 25,000 אז למה יש רק 5,000 עובדים בארץ. טענה, שאני מצטער לומר, הזויה. כי הרוב המכריע של המכסה שזה 13,250 חולקה עכשיו לפני חודשיים. האם פה יש מישהו שיכול להביא חודשיים בהבאה פרטית עובד? אני לא מכיר את האירוע הזה. << אורח >> איה מרקל זיסליס: << אורח >> אנחנו הבאנו. << אורח >> אלישע יפרח: << אורח >> חוץ מכם, שעשיתם עבודה מצוינת. וזה אירוע חריג. חריג מאוד. חריג לטובה כמובן. << אורח >> איה מרקל זיסליס: << אורח >> זה חריג לטובה, אבל מה הקושי, גברתי? שבמקום לתגמל מעסיקים כמונו, שעשו את זה ומה שנקרא התאבדו על זה והצליחו והביאו עובד בחודשיים, מי שקיבל הקצאות ב-2024 ועדיין לא הביא עובד מקבל פרס וממשיך לקבל הקצאות. << אורח >> קריאה: << אורח >> לא נכון. << אורח >> איה מרקל זיסליס: << אורח >> אוקיי, איך זה לא נכון? << אורח >> אלישע יפרח: << אורח >> נדון בזה בהמשך. כמה מילים על האתגרים, מעבר למכסה עצמה. מעבר להבאה עצמה, שהיא כמובן אתגר בירוקרטי ועלויותיו בצידו, המעסיקים מתמודדים עם כמה וכמה אתגרים והעלינו אותם כאן, אבל גם חשוב לומר אותם פה. למרות האתגרים האלה עדיין אנחנו רואים את המעסיקים מצביעים ברגליים וזה חשוב. דבר ראשון זה העלויות. דובר כאן כבר רבות על הנושא הזה. יש המלצה של ועדת המנכ"לים להפחית את האגרות בחצי. אני חושב שהאוצר יכול למצוא לזה מקור תקציבי. יש לי גם כמה רעיונות בשבילו אם הוא רוצה. אבל מדובר במיליארד שקלים בשנה עלויות. אם כל גורמי המקצוע סמכו את ידם על האירוע הזה וזה יכול להקל משמעותית על המעסיקים, אני לא רואה סיבה לא לעשות את זה. דבר שני, בהמשך לנקש, מה שאתה אמרת, הבאה פרטית אל מול הבאה בילטרלית. תראה, בסופו של דבר כל צד בשולחן יש לו את העקרונות שהוא רואה מול העיניים. אתם, העיקרון שאתם רואים זה מניעת סחר בבני אדם ודמי תיווך. מבחינתנו זה ערך עליון. אבל אנחנו גם לא יכולים לאפשר לתהליך הגיוס לא להיעשות על ידינו. הבאה בילטרלית יכולה להיות מצוינת, פשוט חסר לה מרכיב אחד משמעותי וזה שהמעסיק לא נמצא בתהליך. ברגע שהמעסיק מקבל היתר מהמדינה, שולח מייל ומגיע אליו העובד, מישהו יודע מיהו, מה הוא? ראיין אותו, בחן אותו? מבחינת המעסיקים זה קטסטרופה. אנחנו יודעים שנחתם הסכם, אנחנו יודעים שעובדים חזק על המימוש שלו. זה מצוין. אבל לא יכול להיות שהמעסיקים יקבלו את העובד בלי שהם יכירו אותו. זה לא רק אינטרס של המעסיקים, זה גם אינטרס של המדינה. אנחנו מתמודדים עם תופעת ברחנות מאוד גדולה. ברוך השם, בענף שלנו זה פחות, אולי כי הוא חדש, אולי לא, אבל זה קצת פחות. ברגע שהמעסיק עצמו מביא את העובד נוצרת מחויבות בינו לבין העובד, שגם תורמת לעובד, לרצון שלו לעבוד בצורה יותר טובה ויותר מאומצת עבור המעסיק. אבל גם המחויבות הזאת יוצרת מהצד השני, מהצד של המעסיק, איזה שהוא רצון להמשיך את העבודה המשותפת. זה דבר שהוא מונע ברחנות בהגדרה, כי עובדים שעוזבים, אני לא מדבר על מעסיקים שמכים את העובדים שלהם. אני מדבר על הרוב המכריע של עובדים שעוזבים, זה כי אין מחויבות בינו לבין העובד. וברגע שהמעסיק עצמו עזב את העסק, טס לצד השני של העולם, השקיע עשרות אלפי שקלים כדי להביא את העובד, הוא בעצמו יעשה את האקסטרה ואת מה שצריך כדי שהעובד לא יעזוב. וכנ"ל העובד, הוא מעריך את המאמצים שהמעסיק עשה כדי להביא אותו לארץ זרה. זה דבר שהוא אקוטי והמדינה חייבת למצוא דרך לשלב את המעסיקים גם בהבאה בילטרלית. מילה אחרונה על הנושא הזה. גם מעבר להסכם הבילטרלי לא יכול להיות שינעלו את כל המכסה להבאה בילטרלית, כי זה יוצר בפועל הבאה ממקור עובדים אחד בלבד וזה סרילנקה. עכשיו, כמו שב-7 באוקטובר מדינת ישראל החליטה שלא נכון יותר להסתמך על מקור עובדים אחד, שזה הפלסטינים, גם משיקולים ביטחוניים אבל גם משיקולים כלכליים. אנחנו המעסיקים לא יכולים להסתמך על עובדים ממקור אחד. יש העדפות. יש העדפות של המעסיקים, יש העדפות של העובדים. אנחנו לא יכולים לנעול מכסה שלמה למדינה אחת בלבד. זה לא משהו אישי נגד מדינה כזאת או אחרת, חס ושלום, זה פשוט הסתמכות על מקור עובדים אחד בלבד. בעייתי מבחינתנו, המעסיקים. << אורח >> משה נקש: << אורח >> אני אגיד כמה דברים ובטח אלי גם ירצה להוסיף. אבל אני אגיד כמה דברים קטנים על העניין הזה של ההסכם הבילטרלי. קודם כל, זה לא להסתמך רק על מדינה אחת מכמה סיבות: א', אלי אמר פה ואנחנו שותפים בהרבה דיונים בעניין הזה, שאנחנו פועלים לחתום עם מדינות נוספות. ב', מדובר פה על מכסה של 4,250 מתוך 25,000. אז זה כבר לא מדינה אחת וזה לא המצב שהיה לנו. ושאגב, נכון, כולנו למדנו לקח שאסור לשים את כל הביצים בסל אחד. ואין לאף אחד כוונה לעשות. לעניין של לבוא ובאיזה שהוא מקום לבקר את התהליך הבילטרלי מבלי שבכלל אתם כענף עשיתם בו ניסיון. אני לא רואה את זה כדבר ראוי. אני אגיד שבענפים אחרים, יש בהם הסכמים בילטרליים, שביעות הרצון היא גבוהה מאוד מהעובדים. גם בענף החקלאות, גם בענף המלונאות שמגיעים רק עובדים בהסכמים בילטרליים. הם מאוד מרוצים. אבל אני אגיד עוד משהו שאולי בטח תשמחו לשמוע, שכן, אנחנו גם בוחנים את הנושא הזה של איך אנחנו יכולים לשלב את המעסיקים בתהליך. אגב, בשני היבטים. אחד כבר קורה היום, השני אנחנו צריכים עוד לבחון אותו. << דובר >> דיקלה טקו: << דובר >> בכלל הענפים? << אורח >> משה נקש: << אורח >> כן. הראשון הוא שכשאנחנו הולכים לעשות הסכם, ואני חושב שאלישע יודע ומכיר, אנחנו מדברים עם הארגונים לפני שאנחנו מדברים עם המדינה, כדי לאפיין ביחד איתם צרכים של מה סוג העובדים ואופי העובדים הנדרשים. אנחנו עושים את זה בשיח שוטף, עשינו את זה בכל הענפים עם כל הארגונים הרלוונטיים כדי שבאמת לא נביא עובדים שאין להם קשר לאירוע. אנחנו שואלים אתכם מה אתם צריכים ועם זה אנחנו הולכים למדינות כדי לאפיין את העובדים. הדבר השני, כמו שאמרתי, אנחנו בוחנים כל מיני חלופות. זה ייקח כבר זמן, אני אומר, אבל אנחנו כן בוחנים כל מיני חלופות בכל מיני ענפים איך אפשר יותר לשלב את המעסיקים בתהליך הבאת העובדים גם בהסכמים בילטרליים. מבלי שכמובן נוותר ולו במעט על הסכנות שאנחנו לא רוצים לוותר עליהם ועל זה שלא יגיעו לפה עובדים עם דמי תיווך ושלא יהיה כל התופעות השליליות שאף אחד פה ולא רק פה, לא רוצה אותן. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> מתי לדעתך יהיו המסקנות? << אורח >> משה נקש: << אורח >> אמרתי, זה ייקח זמן. כמו שאת יודעת, גברתי יושבת-הראש, מתעסקים עם המון דברים במקביל. אבל ברגע שתהיה התקדמות אנחנו נעדכן. אנחנו מכירים את האירוע. שוב, בכמה ענפים. זה לא רק בענף הזה. יש לנו ענפים אפילו שזה אולי עוד יותר קריטי בהם, כמו סיעוד ביתי. אבל אנחנו נקדם את העניין ונעדכן גם את הוועדה. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> מעולה, אני שמחה לשמוע. << אורח >> משה נקש: << אורח >> אלי, אם אתה רוצה להוסיף משהו. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אלי, להוסיף, ונעבור לעומר שכטר. << אורח >> אלי יפרח: << אורח >> אתם רוצים שאני אוסיף עוד משהו? צריך לזכור דבר אחד, אנחנו בוועדות באמת משתדלים ובאמת רוצים, מאוד קשובים ומקשיבים ושומעים ומפנימים ומנסים להביא פתרונות לכל השאלות שעלו כאן ועלו גם בוועדות קודמות. השאלות חוזרות על עצמן ובסדר, אנחנו לא בעולם אוטופי. אנחנו עדיין לא במקום שאנחנו יכולים לנסוע ולבחור את העובדים שלנו ולעשות להם ראיון באנגלית, לצפות מהם לרמת אנגלית ואז לוקחים אותם. כמובן שעושים עוד בדיקות. ישנן מדינות שלא מוכנות בשום פנים ואופן שנביא אותם בפרטי. וזה לא משנה כמה אנחנו נשב ונבקש ונדרוש ונתבע ונגיד ונדבר על המצוקות. מדינה שאלה האזרחים שלה רוצים את זה במסלול מסוים. הסינים לא שואלים אותנו בכלל, זה המסלול. רוצים, בבקשה. לא רוצים, שלום. אין בעיה. אין עסקה. << אורח >> משה נקש: << אורח >> גם שם באים עובדים בהסכם בילטרלי והמעסיקים מרוצים מהעובדים שבאים מסין. << אורח >> אלי יפרח: << אורח >> אנחנו מוותרים להם על דברים שהם דורשים. והם אומרים אנחנו רוצים שהאזרחים שלנו יעמדו בתנאים האלה. אתם לא רוצים, אל תיקחו אותם, בסדר. ואז מה יקרה? אם אנחנו נתעקש איתם יבואו ענף הבנייה יגידו אנחנו במצוקה. האזרחים הצעירים שצריכים לקנות דירה צריכים לשלם עכשיו עוד מיליון שקלים על דירה, כי אין עובדים. ויגידו מנגד שאין עובדים פלסטינאים בגלל המלחמה. ואין, ואין, ואין כלום. אז אנחנו מנסים באמת מן היקב ומן הגורן למצוא פתרונות ואת הכי טובים שאפשר. ואלה הפתרונות וזה נותן מענה. אי אפשר לתת מענה מלא במאה אחוז בזמן שהלקוח רוצה. הלקוח מבחינתי זה אתם. אנחנו עושים את המקסימום שזה יקרה וזה לא תמיד קורה. אז אנחנו לא חיים בעולם אוטופי. זה נחמד שאנחנו מדברים כאן. אנחנו צריכים להיות פרודוקטיביים. אנחנו צריכים להיות ריאליים. אנחנו צריכים לזכור שאנחנו מחויבים גם לשמור על הזכויות של העובדים האלה ואנחנו לא יכולים להסיט אותם ככה סתם כי בא לנו או כי יש צורך. אנחנו מאוד שומרים עליהם כדי שהמשק הזה יהיה חזק. כדי שאפשר יהיה, שתהיה יציבות בכל אחד מהענפים. אנחנו מתמודדים עם כל הענפים האפשריים: חקלאות, בנייה, רווחה, ציוד, כל מיני. אם יש עוד שאלות אני אשמח. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> תודה. << אורח >> חן בכר: << אורח >> אני יכולה רק להוסיף משהו? חן בכר ממשרד החוץ. אני רוצה להוסיף משהו למה שאלי אמר. פשוט נאמר פה כמה פעמים על המכסה של ה-4,250 שהיא יושבת על המדף. נכון, היא כרגע יושבת על המדף. אבל כשאנחנו באים וחותמים על הסכם עם מדינה אני לא יכולה לחתום על הסכם מבלי שיש לי יכולת ליישם אותו. בגלל זה זה נשמר. אם היינו יכולים - - - << אורח >> אלישע יפרח: << אורח >> אנחנו יודעים את הסיבה. << אורח >> חן בכר: << אורח >> זה פשוט נאמר פה כמה פעמים. אני מבינה באמת את התסכול, על זה שזה לא מנוצל. אבל אין לנו ברירה כל כך. << אורח >> משה נקש: << אורח >> אגב, אין ספק שהסכמים בילטרליים יכולים להיות מאוד טובים עבור מעסיקים שאין להם אופרציה כמו שלה היה או איגוד שיש מאחורי ומעסיקים שמעסיקים עובד אחד או שניים וזה יכול להיות להם דרך מצוינת להביא את העובדים האלה. << אורח >> אריה אשד: << אורח >> אריה אשד מאיגוד המוסכים. קודם כל, אנחנו איגוד מקצועי שמתעסק בענף יחסית קטן מבחינת העובדים. אנחנו מדברים על מחסור של 4,000 עובדים, לא עשרות ולא מאות אלפים. היתרון והחיסרון שלנו, שיש לנו כמות עובדים קטנה מצד אחד, אבל גם מעסיקים שהם מעסיקים קטנים ובינוניים ולא כל אחד מעסיק כמו בסופרים עשרות ומאות. מעסיקים שניים, שלושה, ארבעה, עשרה. ולכן היכולת של כל מעסיק כזה לצאת ולבחור את העובד, כדי שיהיה עובד טוב, היא קשה יותר. לכן הקמנו גם צוותים מקצועיים אצלנו שנוסעים בשמם לאותם מקומות, בהודו או בתאילנד כדי לבחון את העובדים. כי אנחנו מדברים על עובדים מקצועיים. לא כל עובד אפשר לשים אותו ליד המדף בסופר, אני לא מזלזל חלילה בסופר, אבל אם הוא יניח את הנס קפה לא בצורה טובה לא יקרה כלום. אבל אם העובד המקצועי שאני אביא לא ירכיב את הדבר הבטיחותי שאני רוצה שהוא ירכיב באוטו בצורה טובה, אז תהיה פה סכנה בטיחותית לכולנו. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> לכן באו לקראתכם. << אורח >> אריה אשד: << אורח >> נכון, בסדר גמור. לוח הזמנים פה הוא ארוך גם ככה. אנחנו לא היחידים שמתחרים על העובדים בחו"ל, בתאילנד ובהודו. הדובאים והסעודים כולם מתחרים על העובדים האלה, כי הם עובדים מקצועיים. אז לוח הזמנים שלנו גם ככה קשה, כי אנחנו צריכים לאתר אותם גם במדינות היעד. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> ומה לגבי השכר בהשוואה לשאר המדינות שמתחרות איתנו? << אורח >> אריה אשד: << אורח >> הוא הרבה יותר גבוה. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> יותר גבוה? אה, אצלנו אתה מתכוון. << אורח >> אריה אשד: << אורח >> אצלנו, הוא הרבה יותר גבוה. אני יכול להגיד לך לעומת דובאי כמעט כפול. הוא כמעט כפול והם רוצים לבוא. רק מה? לוח הזמנים הוא בעייתי, וזה אני מפנה לרשות ההגירה וגם למשרד החוץ. יש לנו בעיה כמובן עם האישורים הקונסולריים כמו שזה נאמר פה. יש לנו בעיה עם תשלום ערבויות ותשלום האגרות, שברגע שזה מתחיל לרוץ זה לוקח זמן, גם הקונסול, גם הקטע הקונסולרי, גם הקטע של הערבות. הכול ביחד מאריך את הזמן ובעצם מקשה עוד יותר על התהליך שאנחנו מנסים להתמודד איתו. אז אם אפשר יהיה, ושוב פעם, אין פה חלילה לא ביקורת ולא כלום. מה שאפשר יהיה כדי לעשות, כדי לקצר את לוח הזמנים. בטח במה שקשור בנו בתוך המדינה, אם זה תשלום הערבויות. << אורח >> ורוניקה רוזנברג: << אורח >> שיוכי העובדים. << אורח >> אריה אשד: << אורח >> זה יכול מאוד להקל עלינו. כי כל הדברים האלה בסוף הם מרכיב הזמן. בסוף אתה מגיע לטווח זמן, אין לנו חודשיים. גם אם אנחנו נרצה ונעשה טוב, אנחנו מדברים על חודשים ארוכים מאוד. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> כמה עובדים הגיעו עד היום ומה הייתה המכסה? << אורח >> אריה אשד: << אורח >> מהמחזור הראשון אם אני לא טועה של ה-900, הגיעו קרוב ל-800. במחזור השני, שזה גם יש הקצאה של בערך 900 - - - << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אלו שהגיעו, כמה זמן לקח להביא אותם? ההליך, כמה חודשים? בוא נשמע. << אורח >> אריה אשד: << אורח >> קרוב לשנה. גם כל ההיתרים, לקבל את ההיתרים, ערבויות קונסולריים וגם הבחינות. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> שמעת משה? קרוב לשנה ההליך. << אורח >> משה נקש: << אורח >> יש פה משהו שונה מעובדים אחרים שדובר עליהם, כי פה, ובצדק מבחינתם, הם עשו איזה שהן התאמות ולמצוא את העובדים ולעשות להם הכשרות. זה הליך קצת יותר מורכב מן הסתם. לכן, אגב, הוא ניתן להם לעשות אותו באופן פרטי ולא באמצעות הסכם בילטרלי. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> ואתם מרוצים מהעובדים שהגיעו, כשהם הגיעו? העובדים טובים, אתם מרוצים מהם? << אורח >> אריה אשד: << אורח >> כן, כן. כי ברגע שבחנו אותם אז הביאו אותם כבר כאלה, אחוזי הברחנות הם בודדים. << דובר >> דיקלה טקו: << דובר >> בפעימה השנייה קיבלתם 900 מכסה? וכמה? << אורח >> אריה אשד: << אורח >> על המחזור הראשון או השני? << דובר >> דיקלה טקו: << דובר >> השני. << אורח >> אריה אשד: << אורח >> השני 900, אבל אנחנו בתהליכים. אנחנו כרגע בתהליכים של 350 עובדים. << דובר >> דיקלה טקו: << דובר >> למה רק 350? << אורח >> אריה אשד: << אורח >> כי יש גם כאלה שלא דרכנו, הם עושים את זה באופן פרטי, נוסעים ומביאים. אנחנו לא חלילה מכריחים להביא רק דרכנו. אנחנו פשוט, הגופים הגדולים יותר, אני מדבר על היבואנים, אז יותר קל להם לנסוע ולהביא. כשאתה מדבר על מוסכים קטנים יותר שמעסיקים חמישה, שישה, שבעה עובדים, הוא לא יכול לעשות את זה לבד, אז הוא פונה אלינו. בתהליך שלנו היום במאגר יש לנו בערך 350 עובדים. אנחנו, הלחץ אצלנו נובע בגלל שהצבא, שהוא אחד הלקוחות של המוסכים, מאוד לוחץ. למשל כל עוטף עזה, כל המערכת של תחזוקת הרכבים שעובדים בעוטף וברצועה זה מוסכים פרטיים שעוסקים בזה. עכשיו הם באים ואומרים לי, אין לי עובדים. עכשיו הם נוסעים בעצמם כבר להביא, כי אין להם והם צריכים לטפל בהאמרים ובדוידים ובכל הרכבים שנותנים את השירותים. ואם רכב נתקע הצבא לא אכפת לו, הוא רוצה ישר חילוצים. אלה הבעיות שלנו. אם יהיה אפשר לקצר לוחות זמנים, בטח במסגרת הפנימית שלנו פה, אז זה רק יקל עלינו. תודה. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> עומר, בבקשה. << אורח >> עומר שכטר: << אורח >> תודה יושבת-הראש. אתמול התקיים פה בוועדה הזאת דיון מאוד חשוב וטוב שהתקיים, על תמרוץ של עובדים ישראלים וצמצום של הצורך בהבאת עובדים זרים וצעדים שאפשר וצריך לעשות כדי לעודד את זה. במהלך הדיון הזה הוצגה גם מצגת חשובה של הכלכלן הראשי, על מחסור עובדים זרים במשק. וראינו בתוך המצגת הזאת המאוד חשובה, ואני אגב מנצל את ההזדמנות הזאת כדי להגיד שצריך עוד מחקרים כאלה וצריך לעשות תהליכים כאלה לפני שבאמת מקבלים החלטות חשובות ומשמעותיות על המשק הישראלי. ראינו שהביקוש לעובדים ירד במקביל לירידה בשיעור המשרות הפנויות במשק. ואם היה מחסור אמיתי בעובדים אז היינו רואים גם שינויים בשכר. ראינו שהשכר הריאלי נותר כמו שהוא. השפיע גם כמדומני על הנושא של הריבית במשק וכן הלאה. הטענה שלנו מתחילת הדרך, אגב, שכדי להביא עובדים זרים צריך להוכיח שיש מחסור אובייקטיבי ושאין דרכים שבהן הממשלה והמדינה יכולות לפעול כדי לשמר עצמאות ישראלית ענפית. היום הייתי פה, היום זה יום הצעירים בכנסת והייתי פה בוועדת הפנים, גם ועדת קידום מעמד האישה. ודובר על הנושא של אבטלה והנושא של עידוד צעירים להישאר בעצם בפריפריה. היו נציגים מקריית שמונה וכן הלאה. אני חושב שעד שלא ממצים את הנושא הזה של עידוד תעסוקה בפריפריה, לראות איך משלבים צעירים, כן, בענפים, דובר פה מקודם על זה שכולם רוצים להיות מנכ"לים. אני לא יודע, חברים שלי הם בעיקר מורים ועובדים סוציאליים. עוד אין לי הרבה חברים מנכ"לים. אני בן 33. אז אני אומר, צריך לראות איך בכל זאת שומרים פה על עצמאות משקית ישראלית. << אורח >> ורוניקה רוזנברג: << אורח >> תביא לי עובדי ניקיון. יש סטודנטים שירצו לעבוד בעבודת ניקיון? << אורח >> עומר שכטר: << אורח >> א', אני דיברתי נגיד על הנושא של סדרנים וכן הלאה. אבל לצורך העניין, אני חושב שאפשר בפתרונות יצירתיים, לאו דווקא סטודנטים, אבל כן, במדינת ישראל לפני ה-7 באוקטובר היו עובדים. אחרי ה-7 באוקטובר אני חושב שעם כל הטלטלות שהמשק עבר אפשר למצוא פתרונות יצירתיים כדי להשאיר עובדים ישראלים במשק. כן צריך לקחת בחשבון עוד דבר, שאנחנו הגיעו לידינו עדויות של פגיעה בעובדים ישראלים בעקבות כניסה של עובדים זרים. דיברו פה מקודם על הנושא של ברחנים ושל מעבר וזליגה וכן הלאה ואכיפה גם בדיונים קודמים שהיו בוועדה הזאת. אבל לפעמים זה לא רק מתבטא בפיטורים. לפעמים יש עובדים שמצמצמים להם את המשמרות. והיום אין בעצם מנגנון ששומר על העסקה הישראלית אחרי שהביאו עובדים זרים לארץ. הנקודה החשובה היא שלפני שמאשרים, ושוב, כבר פעמיים הגדילו פה את המכסות רק בענף הזה. א', אני הייתי מציע, גברתי יושבת-הראש, הייתי מציע שלפני שמאשרים הגדלה נוספת של המכסות לראות את הניצול של הפעימה הנוכחית, של הפעימה של ה-13,000 הפעימה השנייה. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אתה מדבר על הענף הזה? << אורח >> עומר שכטר: << אורח >> אני מדבר ספציפית כרגע על הענף הזה. אגב, זה נכון לגבי כל הענפים. אני חושב שצריכה להיות בחינה לראות מה מומש, איפה מומש, כמה מומש. איפה יש צורך אמיתי, איפה יש צורך פחות אמיתי. איפה אפשר לעודד עובדים ישראלים להיכנס לתוך הענף ומה המדינה יכולה לעשות בשביל זה. דבר נוסף, אם רוצים, שוב, לעשות את זה, אנחנו גם נשמח שנדבר על ההשלכות למשק הישראלי בעוד מספר חודשים. נשמח שהוועדה תדרוש מהמדינה לערוך מחקרים בדומה למחקר שהוצג אתמול, החשוב מאוד שהוצג פה בוועדה על ידי הכלכלן הראשי. כמובן אנחנו נהיה שותפים. אנחנו צד בלתי נפרד. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אבל העסקים שלהם קורסים. הם יחכו לשלבים האלה? מה הם יעשו? << אורח >> עומר שכטר: << אורח >> אני אומר, יש כרגע בעצם אשרות שניתנו. יש מכסות שנפתחו. אפשר לממש אותן. יש אפשרות לממש אותן. אפשר לראות מה אחוז המימוש שלהם. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> בסדר, לעבוד במקביל ביחד. << אורח >> שרה דיאמנט: << אורח >> אני אשמח להגיב אם אפשר. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> בבקשה שרה. << אורח >> שרה דיאמנט: << אורח >> אני אשמח לדעת, אני ממה שאני יודעת, ויש פה, שוב, יש פה דוגמה אחת את קרפור, שכל המעסיקים מעדיפים עובדים ישראלים. כולם. למה? זה יעלה להם הרבה יותר זול, יהיה להם הרבה יותר גמיש להעסיק עובד ישראלי מאשר עובד זר. << אורח >> ורוניקה רוזנברג: << אורח >> כל הענפים. << אורח >> איה מרקל זיסליס: << אורח >> כולנו מעדיפים עובדים ישראלים, אבל הנתונים שאתה מציג פה אני לא, באמת - - - << אורח >> עומר שכטר: << אורח >> זה לא נתונים שלי, זה נתונים של הכלכלן הראשי. << אורח >> איה מרקל זיסליס: << אורח >> יכול להיות שהחברים שלך הם מורים והם עובדים סוציאליים, אבל הם לא רוצים לעבוד בסופר. הם לא רוצים לעבוד במסעדות, הם לא רוצים לעבוד בקייטרינג. << אורח >> עומר שכטר: << אורח >> אל תתייחסי לדוגמה הזאת, כי הנתונים שאני הצגתי פה ושהם הנתונים החשובים הוצגו אתמול על ידי הכלכלן הראשי, לא על ידי. << אורח >> איה מרקל זיסליס: << אורח >> ההסתדרות עובדת איתנו יד ביד. העובדים שלנו מאוגדים ועדיין, אני לא מכירה את הנתונים שאתה מדבר עליהם. ההסתדרות יודעת היטב, הוועד שלנו יודע היטב שיש חנויות שאנחנו לא מצליחים לפתוח כיוון שאין לנו בהם עובדים. הביקוש לעובדים זרים הוא עצום והוא רק ילך ויגדל בגלל ששוק התעסוקה משתנה והרצונות של העובדים הישראלים משתנים והם אחרים מלעבוד בסופר. בדיוק כמו שאמרו פה הרבה לפניי במגוון רחב של מעסיקים, מניקיון דרך אחרים במסחר ושירותים, קייטרינג, מסעדנות וכו'. כל מה שאנחנו אומרים, וגברתי מבינה את זה כבר היטב, כולנו תמימי דעים, צריך עוד עובדים זרים. אבל צריך גם לחשוב איך מייעלים את ההליך הבירוקרטי. זה הכול. אני חושבת שזה ממצה הכי טוב את הדיון. << אורח >> עומר שכטר: << אורח >> ומה ההשפעה על העובדים הישראלים. << אורח >> שרה דיאמנט: << אורח >> אבל אני חייבת לסיים את מה שאני אמרתי. האפשרות להעסיק את העובדים הזרים בעבודות כפיים המאוד שוחקות האלה, שאין עובדים ישראלים שבאים לעבוד בהם, הם אלה שפותחים את האפשרות להגדלת הפריון ולשים את העובדים הישראלים בראש, תרתי משמע. זה מה שיביא את העובדים הישראלים תרתי משמע לראש. << אורח >> עומר שכטר: << אורח >> אז נפתחו עוד מכסות. ואני מציע, וזו גם נקודה אחרונה שהעליתי, שלפני שמאשרים מכסות נוספות ניפגש פה, לראות מה נוצל, איפה נוצל, מה אחוז הניצול. פה לרוץ קדימה - - - << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> הם עובדים במקביל אבל. << אורח >> איה מרקל זיסליס: << אורח >> הרשות פה והיא יכולה למסור לך נתונים. << אורח >> עומר שכטר: << אורח >> לא לבחון את ההשלכות זה בעייתי. << אורח >> קריאה: << אורח >> אני יכול להגיד לך שבמשרד הכלכלה יש מינהלת מעסיקים. יש פה את משרד העבודה ויש מינהלת מעסיקים. עובדים במקביל גם על עובדים ישראלים, על הכשרות מקצועיות לעובדים ישראלים ועל חיילים משוחררים. זה לא קשור. המחסור קיים. << אורח >> שרה דיאמנט: << אורח >> המקצועות של העובדים הזרים הם מקצועות שנבחנו ואין בהם עובדים ישראלים. ואם יבוא עובד ישראלי, תאמין לי המעסיק יעדיף את העובד הישראלי ולא את העובד הזר. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אני חולקת עלייך, לא תמיד. << אורח >> עומר שכטר: << אורח >> רוצים להבטיח את זה ולעגן את זה. גם אני לא חושב כמוך. << אורח >> שרה דיאמנט: << אורח >> הרבה פעמים יעדיפו את העובד הישראלי כי הוא הרבה יותר בסופו של דבר זול להעסקה והרבה יותר גמיש. אם אני היום מעסיק עובד זר אני מאוד מוגבל. אני לא יכול לתת לו לעשות דברים מסוימים ואני לא יכול לבקש ממנו לעבור לסניפים אחרים ולעזור לי במקומות אחרים ולתגבר אותי. אני הרבה יותר מוגבל, כי אני חייב להיצמד לכללים שאני מחויב אליהם. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> משרד העבודה, את רוצה להתייחס למה שההסתדרות ציינה? מגיעים אליכם פניות שהעובדים הישראלים נפגעים מהבאתם של העובדים הזרים? << אורח >> אביבית אסרף: << אורח >> לא. בכל אופן, ביחידה שלנו, אכיפת זכויות עובדים, אנחנו לא שמענו על היפלטות של עובדים בינתיים. אני לא יכולה להבטיח שזה לא יקרה. כן יש מחקרים שאומרים שבעצם השכר יורד. אנחנו מכירים מחקרים שמדברים על שכר שיורד בענפים בהם נכנסים עובדים זרים. כן זה בעיה. לכן באמת התאמצנו לאשר בקפידה את המקצועות גם בתוך מסחר ושירותים, לא הסכמנו. כי נאמרו פה כל מיני אמירות של עבודות מול לקוחות וזה. אבל נגיד קופאיות אין להם היתר. אין היתר להעסיק קופאים או קופאיות כעובדים זרים. יש מקצועות שלא הסכמנו. יש כל מיני מקצועות. ככלל, אנחנו בכלל מעדיפים שכל המקצועות שהם בפריון אנחנו לא מאפשרים או מקשים, כמו בתעשייה, שהקצבנו שכר שהוא מוגדל מאוד, כדי באמת לשמר את המנגנון הזה. כן, נכון, מדובר פה בהבאה של כמות מאוד גדולה של עובדים זרים. כן אני אומרת שעדיין, זה רק נכנס למשק. זאת אומרת, עוד לא עבר באמת הרבה זמן שנדע איך המשק מתנהג. יכול להיות שבהמשך אנחנו נגלה דברים מסוימים. אני חושבת שקצת מוקדם מידי כדי לדעת מה ההשפעות, כל ההשפעות של הדבר הזה. יכול להיות שזה באמת, כמו שאומרים פה, יפתח אופציות לישראלים למקצועות בכירים יותר. יכול להיות שזה באמת נראה איזה שהם מאפיינים של דחיקה. אנחנו מנסים להיות כל הזמן עם יד על הדופק כדי לבדוק את הדברים האלה. כמובן, גם כאשר נדרשות הגדלות אז תמיד השיקולים האלה באים בחשבון. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> תודה. אבירם, בבקשה. << אורח >> אבירם אלון: << אורח >> אבירם אלון, מנכ"ל התאחדות בעלי האולמות וגני האירועים. האמת שאין לי מה להוסיף יותר מידי על החברים שלי פה שבאמת אמרו הכול. חוץ באמת עם הצמצום של הזמנים, הבירוקרטיה, קטסטרופה. זה באמת מה שלוקח הרבה מאוד זמן בהבאת העובדים. חלקם נופלים בגלל זה. אם אני כבר מדבר ויש לי את זכות הדיבור אז אני גם רוצה להתייחס למה שההסתדרות אמר, לעודד בני נוער בעצם בתעסוקה בחלק מהמקצועות. אני יכול להגיד שבענף שלנו ההסתדרות שמה רגל כאשר משרד העבודה רוצה להיטיב עם הענף שלנו וההסתדרות נמנעת מזה. אז יש גם מקומות, - - - << אורח >> עומר שכטר: << אורח >> אני לא מכיר ספציפית, אבל אני אשמח אם אתה רוצה שנדבר. << אורח >> אבירם אלון: << אורח >> אני אתן לך דוגמה. << אורח >> עומר שכטר: << אורח >> אני בטוח שאף אחד לא שם רגליים בכוונה לעודד תעסוקת בני נוער. בטח בתנאים טובים. << אורח >> אבירם אלון: << אורח >> מעולה. אז יש פה איזה שהוא במפר שצריך לעבור. וזהו. חוץ מזה, אני מצטרף לחבריי בדיוק על הדברים האלה. << אורח >> איה מרקל זיסליס: << אורח >> אני כן רק רוצה לציין ולהגיד תודה בסוף, כי היה פה נדמה, כולנו כמובן קשה עם בירוקרטיה. אבל אני כן רוצה לציין, משה, את הצוות ואת לימור ואת הרשות. אני יודעת שאתם עובדים מבוקר עד לילה. אנחנו מציקים לכם בכל שעה ביממה. אנחנו מקבלים הברקות ב-8:00 וב-24:00. חשוב לי להגיד את זה. שלא ישתמע אחרת. אני כן שוב רוצה להגיד גם בעניין של בני נוער וצעירים, קרפור, אני בטוחה שכל המעסיקים פתוחים תמיד ובחופשות אנחנו גם עושים את זה, להעסקת בני נוער צעירים ישראליים. תמיד. רק תבואו. אנחנו לא מעדיפים עובדים תאילנדים, אנחנו צריכים גם עובדים תאילנדים. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אבירם, יש לי שאלה אליך. אתה יכול להתייחס למכסה, כמה קיבלו וכמה הגיעו עד היום? << אורח >> אבירם אלון: << אורח >> מספרים מדויקים אני חושב ששרה תדע להגיד, יותר ממני. על פניו סדר גודל של 300 כבר הגישו, קיבלו מכסות ואני חושב שאפילו רובם כבר בארץ. באמת עשינו את זה בצורה מאוד מהירה, החבר'ה אצלנו, כי באמת הצורך הוא אקוטי. אני יכול להגיד גם שהדיבור מהשטח היום הוא שזה באמת חבל הצלה. זאת אומרת, זה לא אקסטרה, זה לא איזה משהו, זה ממש חבל הצלה. השטח מברך על הדבר הזה שנקרא עובדים זרים. כי באמת הייתה מצוקה במקצועות הספציפיים שאישרו לנו, מצוקה קטסטרופלית. הרבה לפני המלחמה, אגב ובטח ובטח ביתר שאלת אחרי המלחמה. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> מאיזה מדינות הגיעו בעיקר? << אורח >> אבירם אלון: << אורח >> עיקר המדינות שאני מכיר שהגיעו זה תאילנד. מאוד מרוצים, אגב, מההבאה מתאילנד. אני יכול להגיד שיש מדינות שהגיעו בכמויות קטנות כמו לדוגמה סרילנקה שאושר ההסכם הבילטרלי. משם אני מכיר דווקא שפחות מרוצים. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> הייתה בעיה אם אוזבקיסטן, זה הסתדר? נקש, לגבי המדינה לאולם אירועים? << אורח >> משה נקש: << אורח >> מה השאלה? << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אוזבקיסטן, זה כבר הסתדר? << אורח >> משה נקש: << אורח >> מה הבעיה? הם מביאים בהבאה פרטית. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> לא, לא. << אורח >> משה נקש: << אורח >> אז מה השאלה? << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> לא אישרו. << אורח >> משה נקש: << אורח >> אה, שלא אישרנו את המדינה. כל הנושא של מדינות מאושר על ידי מנכ"ל הרשות. כרגע לא אישרנו את המדינה הזאת, כי יש כמה דברים שאנחנו בודקים, בכל מיני היבטים שאני לא רוצה כרגע להרחיב. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> כי פנו אליי. << אורח >> משה נקש: << אורח >> בסדר, אז הדברים האלה נבדקים ואני מקווה שבקרוב נוציא עדכון לעניין המדינות. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> דן ואני נועלת. << אורח >> דן ורשבסקי: << אורח >> אני אעשה קצר. דן ורשבסקי, רכב מקצועות הבניין בהסתדרות הלאומית. אני בא מענף שהזרים בו, ההשתלטות על הענף הוציאה משם כמה מקצועות שהישראלים עבדו בהם עד לפני פחות מחמש שנים. חייבים לעשות הכול, כבודה, ישיבות בממשלה, יהיו ענפים שבסופו של דבר גם כשאנחנו ניזכר ונכניס את הפועלים הישראלים וירצו לעבוד, אי אפשר יהיה, כי סביבת העבודה לא תאפשר. מה לעשות שבסופו של דבר כאשר מסתמכים על עובדים זרים, בסופו של דבר הם יהיו גוף חזק שלא יאפשרו - - - << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אתה מדבר על איזה ענף? << אורח >> דן ורשבסקי: << אורח >> לכל הענפים, זה לא משנה. כשהם ישתלטו הם יהיו גוף חזק שלא יתנו לישראלים לעבוד אחר כך. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> למה? יש תחלופה, נכנסים, יוצאים. << אורח >> דן ורשבסקי: << אורח >> גם בענף זה היה. ביטלו מקצועות שלמים. ואני אומר לך, - - - היה ישראלים, מלא. ביטלו. עכשיו גם נכנסים עזרים לכל מיני דברים אחרים, נכנסים להביא להם עוד מקומות. בסוף זה יאבד. פשוט, לזכור. לעשות את - - - << אורח >> איה מרקל זיסליס: << אורח >> אין ישראלים לעבודות. << אורח >> דן ורשבסקי: << אורח >> חבר'ה, דיברנו אתמול על זה. ישראלים לא יבואו כשלא משלמים להם בהתאם למצב הישראלי. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אתמול הוכיחו לנו שזה לא הבעיה של תנאי העסקה והשכר. << אורח >> דן ורשבסקי: << אורח >> מה? << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> נותנים להם תמריצים ומענקים ומלגות וכל אלה, והם לא באים. << אורח >> דן ורשבסקי: << אורח >> כבודה, אבל היה עובדים. אני זוכר בקו-אופ, סליחה שזה דור המשך, קרפור. כשהיה שכר טוב העובדים רצו לעבוד שם. תביא את התנאים של פעם, תכניס את התנאים של פעם. << אורח >> איה מרקל זיסליס: << אורח >> סליחה, יעיד החבר שלי פה מההסתדרות, העובדים שלנו מאוגדים. << אורח >> דן ורשבסקי: << אורח >> תביאו. << אורח >> איה מרקל זיסליס: << אורח >> העובדים שלנו מאוגדים, יש להם תנאים מצוינים. אנחנו יד ביד עם הוועד וההסתדרות. יושב-ראש הוועד טס איתי לתאילנד והיה חלק מהתהליך הזה. אני מבקשת לא להלחיץ ולומר דברים שהם פשוט לא נכונים. << אורח >> דן ורשבסקי: << אורח >> אני לא מלחיץ. אבל פעם הרוויחו הרבה יותר. << אורח >> איה מרקל זיסליס: << אורח >> אני לא יודעת מי זה פעם ומה הרוויחו. אני יודעת שהתנאים של העובדים שלנו מצוינים. << אורח >> דן ורשבסקי: << אורח >> השכר נשחק. מה לעשות? אני עבדתי שם. להגיד לך את המשכורת שאני קיבלתי פעם ומה עובד מקבל היום? אוהבים להתווכח. אני עבדתי במקומות האלו. הרבה מקומות עבודה שישראלים הרוויחו בהם כסף טוב, בגלל ההפרטות היום לא באים לעבוד שם ומכניסים כל מיני דברים. אל תגידו לי לא. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> לפני שאני נועלת את הישיבה אני מסכמת: הוועדה מברכת על המשא ומתן המתנהל עם מדינה נוספת, מלבד סרילנקה, בענף המסחר והשירותים ומבקשת ממשרד החוץ לדווח לוועדה לעדכן על התקדמות חתימת ההסכם. הוועדה מבקשת ממשרד החוץ ומרשות האוכלוסין לבחון דרכים ליעל את עבודת הנציגויות בתאילנד, הודו וסרילנקה כדי לייעל ולקצר את תהליך הבאת העובדים הזרים. הוועדה מברכת על דברי ראש מינהל עובדים זרים לשלב את המעסיקים בתהליך הבאת העובדים הזרים גם בהסכמים הבילטרליים ומבקשת לעדכן את הוועדה בכך. הוועדה תמשיך לעקוב על הגעת העובדים הזרים לענף המסחר והשירותים, חלוקת ההקצאות והמכסות בהתאם לביקוש. תודה, נעבור לדיון הבא. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 14:14. << סיום >>