פרוטוקול ועדה

הכנסת העשרים-וחמש מושב רביעי פרוטוקול מס' 114 מישיבת הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים יום רביעי, י"ח בטבת התשפ"ו (07 בינואר 2026), שעה 09:00 סדר היום: << נושא >> הטיפול בלהטב"ק צעירים בסיכון << נושא >> נכחו: חברי הוועדה: נעמה לזימי – היו"ר שרון ניר חברי הכנסת: יוראי להב הרצנו עדי עזוז מוזמנים: מירי מוסקוביץ' – מנהלת תחום צעירים, אגף חוץ ביתי, מינהל של"מ, משרד הרווחה והביטחון החברתי ענבר סימון שרעבי – מנהלת תחום מעני חירום, משרד הרווחה והביטחון החברתי אפרת כהן ואשדי – מנהלת תחום תוכניות רוחביות ומשרדי ממשלה, המשרד לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה עדי שמאי – מנהל אגף א' לקידום אוכלוסיות הלהט"ב, המשרד לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה איריס מנדה בן יעקב – מנהלת היחידה למיניות ומניעת פגיעה בילדים ובני נוער, שפ"י, משרד החינוך שוש מורשת – מדריכה ארצית ביחידה למיניות בריאה ומניעת פגיעה מינית, משרד החינוך ד"ר יעל גור קול – מנהלת השירות הארצי לעבודה סוציאלית, משרד הבריאות אוהד מרדכי – רפרנט פיננסים באג"ת, משרד האוצר נצ"מ אבי אוחיון – ראש מחלקת נוער ומשפחה, חטיבת החקירות, משטרת ישראל רפ"ק רחלי צימבר – ראש תחום קהילת להט"ב, משטרת ישראל סמ"ר עדי קרויטנר – מש"קית קהילה גאה מחוז ת"א, משטרת ישראל שלי גור – סמנכ"לית שירותי פרט, האגודה למען הלהט"ב אביה ברששת – מנהלת מחלקת מאבק בלהט"בופוביה, האגודה למען הלהט"ב מיה פרלמוטר – סטודנטית, האגודה למען הלהט"ב מאיה-מיכאל רייטן – מנכ"לית מעברים - ארגון למען הקהילה הטרנסית חן פוקס – יו"ר הוועד המנהל, מעברים - ארגון למען הקהילה הטרנסית יוני אביטן – מנכ"ל שותף, ארגון נוער גאה (איג"י) לירון בן דור – סמנכ"לית ארגון נוער גאה (איג"י) אבישג טביב אבגר – מנהלת עמותת הבית הגאה בבאר שבע והנגב ליה נדן – אחראית קשרי ממשל, הבית הגאה בבאר שבע והנגב גיא ישראל יוסף – עו"ס, מטפל בהתמכרויות, מנהל מרכז מטרה להט"ב אדווה וינטראוב – ראש צוות להט"ב, הנהגת ההורים הארצית מירב לבני קייש – מנכ"לית ארגון ברית הלביאות עומר גרוסמן – מנהל האחווה הסטודנטיאלית הגאה, התאחדות הסטודנטים והסטודנטיות הארצית נגה רייזלה קוטס – נציגת מועצת התלמידים והנוער הארצית אריק קולוסוב – עדות אישית, משפיען רשת מוזמנים באמצעים מקוונים: מוחמד עומר – מנהל ארגון בית אל מים מנהלת הוועדה: דפנה סידס-כהן רישום פרלמנטרי: חבר תרגומים, יפית גולן רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> הטיפול בלהטב"ק צעירים בסיכון << נושא >> << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> שלום חברים, חברות, בוקר טוב. אני שמחה להתחיל ולפתוח את הדיון על מענים לצעירים להטב"קים בסיכון. הדיון הזה מתקיים, הוא חשוב, הוא היה מתקיים בכל מקרה, אבל כן כחלק מיום מיוחד לצעירים וצעירות שהיה פה אתמול, ולקחנו גם את הדיון הזה ככה כחלק מהיום המיוחד בכנסת. וזה חשוב גם לשים את קבוצות הצעירים בסיכון על כל הרצף, גם בכנסת וגם בדיוני הוועדה, והפעם אנחנו נדבר על אוכלוסיית הלהט״ב בסיכון. אני לא יכולה שלא לפתוח ולציין שעדיין יש חטוף בעזה, גיבור ישראל, רן גואילי, ואנחנו מצפים ומחכים לשובו אלינו, במהרה אמן. בגלל שאנחנו בשעתיים און פוינט, כי יש מליאה ויפנו אותנו אם לא נסיים, אני ישר פותחת בדוברים, כי אני רוצה שכולם ידברו. הגיעו הרבה, אנחנו הופתענו מכמות הנרשמים לדיון הזה. אני לא אתן פה נאום ארוך, אלא אדבר תוך כדי, ואני אתן לכם לפתוח. האגודה למען הלהט״ב, גם יוזמי הדיון שלנו, תודה שאתם כאן איתנו. בבקשה. << אורח >> שלי גור: << אורח >> שלום, גברתי יו"ר הוועדה והמכובדים, נעים מאוד, אני שלי גור, סמנכ״לית פעילות באגודה למען הלהט״ב ופסיכולוגית בהכשרתי. האגודה מפעילה מערך שירותי פרט, בתוכו קו הקשב 'יש עם מי לדבר', קליניקות טיפוליות לטיפול פרטני, זוגי ומשפחתי, וקליניקה טיפולית לקהילה הטרנסית, מחלקת מאבק בלהט״בופוביה, סיוע משפטי, מערך עו״ס חברה ערבית וקו קשב של בית אל-מים בשפה הערבית. את חלק מהשירותים האגודה מפעילה בשיתוף משרד הרווחה. מחקר גורמי סיכון באוכלוסיות להט״ב שנערך על ידי המכון הישראלי לחקר מגדר ולהט״ב, מצביע על צעירים וצעירות כקבוצת סיכון מרכזית, שעשויה לחוות יותר מצבי סיכון ו/או לחוות אותם בעוצמה רבה יותר ביחס לקבוצות אחרות. מממצאים שנאספו במסגרת מחקרים של האגודה והמכון הישראלי לחקר מגדר ולהט״ב, לרבות מחקר הסוקר מעל ל-8,000 פניות לקו הקשב של האגודה בין השנים 2020-2024, עולה כי 65% מהפניות לקו נעשות על ידי צעירים עד גיל 29. כמות בלתי מבוטלת מהפניות עוסקת בהתמודדות עם מצוקה נפשית אקוטית, התמכרויות, פגיעות מיניות ודימוי גוף שלילי. לקו פנו השנה מעל 3,800 פניות. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> סליחה, ביחס נגיד לשנה קודמת, יש לך את הנתונים? << אורח >> שלי גור: << אורח >> 2,400 בממוצע. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> זו ממש עלייה מטורפת. << אורח >> שלי גור: << אורח >> כן, עלייה משמעותית מאוד. אנחנו מאמינים כי עלייה זו מקורה בנסיקה, בתחושת בדידות וחוסר אונים בשנה האחרונה בעקבות המלחמה, לאוכלוסייה בסיכון שגם כך עשויה לחוות מצבי דחק בעוצמה גבוהה יותר. אל מול הקשיים המשמעותיים שעולים וצעירים להט"בים שנמצאים גם כך בסיכון מוגבר, אנחנו שומעים על סיפורים רבים המגיעים אלינו שמעידים על נוקשות המערכת, על חוסר הקבלה וביטויי הלהט"בופוביה, בין אם מכוונת או לא, שמובילים לתחושת פחד, חרדה וניכור, שמובילות בסוף להימנעות בבקשת עזרה ואי הגעה לקבלת מענה טיפולי. אני רוצה לספר לכם רגע על המקרה של אסף. אסף, צעיר בן 25, הנמצא על הקשת הטרנסית, היה פונה ותיק ואהוב של הקו. אסף חזר ופנה לקו בצמתים קשים בהם חש מצוקה בארבע השנים האחרונות, כאשר במספר מקרים מנהל הקו ומתנדביו ששוחחו עמו, סייעו לו לפנות לאשפוז פסיכיאטרי וליוו אותו על מנת לוודא שהוא מוגן ומטופל. האשפוז האחרון של אסף היה בחודשי הקיץ של 2025. כשאסף היה משתחרר מאשפוזים, הוא לא פעם פנה לקו לספר על החוויה המורכבת שחווה. סירובים לפנות אליו בלשון הפנייה הנכונה, התייחסויות אליו כנטע זר שאי אפשר להבין אותו. באשפוז האחרון שלו בבית חולים פסיכיאטרי גדול ומרכזי במרכז הארץ, אסף שוחח מספר פעמים עם הקו וסיפר על היחס הקשה במיוחד והמצוקה שמרגיש. מנהל הקו ומתנדביו ליוו אותו וסייעו לו כמה שיכלו, וימים ספורים לאחר ששוחרר החליט לסיים את חייו. שבוע לאחר מכן, חבר טוב של אסף התקשר וביקש לדבר עם הקו. הוא סיפר כמה אסף דיבר על הקו ושהרגיש שזה המקום היחיד שהבין אותו ושבזכותו יכל לצלוח קשיים רבים לאורך השנים. החבר סיפר גם על הקושי המשמעותי שהיה לאסף באשפוז האחרון, וכמה תחושת השונות הכבידה עליו בנוסף לקשיים הנפשיים איתם התמודד. לצערי, הסיפור של אסף הוא ממש לא הסיפור היחיד. רק בחודשים האחרונים קיבלנו עוד מספר פניות סביב יחס לא הולם ולא מותאם מצד שירותי הבריאות, ובפרט שירותי בריאות הנפש הציבוריים, במחלקות פסיכיאטריות, במרפאות בריאות הנפש, ועל ידי גורמים טיפוליים בתפקידים שונים. אחד מהפונים סיפר, שהמטפלת שלו שיתפה אותו שהוא ההומו הראשון שהיא פגשה בחייה. פונה אחרת, סיפרה על בנה המתבגר דובר הרוסית, שהוא לא דיבר עברית בכלל, שנמצא על הקשת הטרנסית, הוכנס למחלקה סגורה, ובישיבת בוקר ראש המחלקה פנתה לכל המטופלות וביקשה מהן לקרוא לו במגדר שהוא לא מזדהה איתו ובשמו הישן. במקרה אחר פונה לסבית סיפרה שהיא אולצה לעבור טיפולים שהרגישו לה מוזר, ותהתה אם מדובר בטיפולי המרה במסגרת מחלקה סגורה בה היא התאשפזה. ב-2021 משרד הבריאות פרסם נוהל הנגשה תרבותית של שירותי בריאות הנפש לקהילה הטרנסית. כיום לא ברור האם הנוהל נאכף, מי אחראי לאכוף אותו, ובתוך מעטה הסודיות של המטופלים, מטופלות ומטופלים נותרים חסרי כל כוח מול שרירותיות המערכת, וחווים לא פעם טראומה כפולה שמערערת עוד יותר את תחושת הבטיחות והיציבות הנפשית שלהם. הסיכון הגדול שמשתקף גם מנתונים העולים ממחקרים שונים, הוא שלהט״בים וצעירים להט״בים בפרט הנמצאים בסיכון מוגבר, נמנעים מלגשת ולקבל טיפול רפואי או טיפול נפשי וכתוצאה מכך מדווחים על בריאות לקויה. צעירים שמתמודדים עם מצב נפשי ירוד לרוב יימנעו מלפנות לשירותי בריאות נפש או רווחה ציבוריים, ואם כבר החליטו לפנות, ירגישו הרבה יותר בטוחים מול ארגוני הקהילה. התמונה מדאיגה במיוחד כשבוחנים נתונים המעידים על שיעורי הדיכאון, החרדה והאובדנות בקרב צעירים להט״בים. לפי מחקר גורמי הסיכון, בקרב צעירים להט״בים 32% דיווחו על מחשבות אובדניות לפחות בחודש האחרון. לאחר המקרה של אסף, פניתי ליחידה למניעת אובדנות. התקשרתי, הגעתי לאשת הקשר הרלוונטית, שוחחתי איתה וניסיתי להבין ממנה איזה מידע קיים ברשותם, והאם יש הכשרות ייעודיות למניעת אובדנות בקרב קבוצות סיכון כמו הקהילה הלהט״בית. בתשובה, היא ענתה לי – "הקהילה מורכבת, היום זה לא רק הומואים ולסביות, נכון? יש עוד כל מיני". אני נשארתי בלי מילים מהשיחה הזאת. אין כלל ריכוז מידע בנושא כה אקוטי של אוכלוסייה שנמצאת בסיכון כה גבוה, ואין תקצוב לתוכנית ייעודית בנושא, אין גם הכשרות ייעודיות. שירותי הרווחה נותנים מענה מותאם לאוכלוסייה הלהט״בית, אך גם כאן יש צורך בתגבור משמעותי, תקנים נוספים לשירותי עו"ס להט״ב ואיוש קבוע של התקנים. וכן מענה משמעותי ומקיף אף יותר לבעיית ההתמכרויות, שלצערי, מפאת הזמן הקצר אני לא אכנס אליה כרגע. התכנסנו בדיון הזה כדי לדבר על צעירים להט״בים בגילאי 18 פלוס, אך חשוב לציין שהסוגיות שהועלו כאן נכונות גם לגילאים מוקדמים יותר, ויש להידרש ולתת מענה גם להן. אך הגיע הזמן שגם משרד הבריאות יידרש לסוגיה המשמעותית שעולה כאן, ובייחוד סביב הצרכים הבאים: הכשרות ייעודיות לגורמי טיפול בקהילת הלהט״ב בכלל ובקהילה הטרנסית בפרט, בשירותי הבריאות הכלליים, ובייחוד בשירותי בריאות הנפש. תקצוב מענים מותאמים ללהט״ב במערך בריאות הנפש הציבורי ותקצוב מחקר מקיף בנושא. יצירת נוהל לטיפול באוכלוסייה הלהט״בית ובקהילה הטרנסית, ושקיפות לגבי יישום הנוהל. ומענה מותאם, נגיש, ושאינו פוגעני לכלל האוכלוסייה בעת אשפוז פסיכיאטרי ויצירת נאמני להט״ב שיפקחו על כך. תודה רבה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> תודה רבה, שלי. אני רוצה רגע להציע משהו לפני שאני אתן גם לחבריי פה, חברי הכנסת, לדבר. אני חושבת שמה שאת מעלה לגבי משרד הבריאות הוא ממש מובחן, ואני גם חושבת שהרבה מהדברים הם פתירים, בהעברות, בנהלים, בעבודה שהיא פנימית. זה לא עניינים של חקיקה, זה ממש עניינים משרדיים שצריכים להיות כבר ברורים מאליהם. חלק ממה שאת אומרת ממש גרם לי להתכווץ, שזה בכלל נאמר בתקופה הזאת, כאילו זה אפילו לא נתפס לי. אז אולי ננסה לקיים כאן דיון ייעודי בנושא של צעירים להט״בים עם משרד הבריאות, ופשוט ניגע בזה לעומק, כדי שבאמת נעבוד עם המערכת כמו שצריך דבר-דבר, ונכין גם מראש אולי את הפורמט שנעשה. אז אני ככה שמה את זה כבר בפתח הדיון, ליזום דיון כזה ייעודי, וזה בהחלט חשוב. וכמו שהבטחתי, רק רגע, אתה הגעת לפני כן, יוראי, אבל יוזמת היום המיוחד, אז עדי מקבלת פה עדיפות. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> בוקר טוב. באמת יזמתי אתמול יום, זה יום הצעירות והצעירים של הכנסת, והיום זה דיון המשך של היום הזה. ותודה רבה, נעמה, שאת מקיימת את הדיון הזה, וגם אמרת שתעשי עוד דיון על מרכזי הצעירים. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> דיון נוסף שנעשה ביחד, כן. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> המון תודה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> באהבה. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> והיה לי חשוב שגם נקיים את הדיון בנושא הזה, כי גילוי נאות, אני ארבעה חודשים חברת כנסת, לפני כן ניהלתי את העמותה לנערות וצעירות בסיכון, שמפעילה מרחבים בחיפה ונתניה וכו'. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> החצר הנשית, רגע, תפרגני. אני מתה על העמותה הזו, עמותה מדהימה. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> זהו, לא נעים לי כבר להגיד, אבל החצר הנשית, נכון. והיה לי חשוב שהיום הזה יעסוק גם בתקרת הזכוכית, אבל גם ברצפת הבטון ובכל הגוונים שיש בתוכה. אתמול קיימנו דיונים גם על נקודת מבט מגדרית, על כל מיני סקרים, גם של רשות הצעירים וברוקדייל, וגם קיימנו דיון ברווחה על יתד, שגם אני חושבת שהקול הלהט"בי היה חסר בדיון של יתד. והיה דיון בוועדת הפנים על צעירים בפריפריה, שגם שם יש הרבה מה להגיד. וגם בחינוך, על אנשי קבע וחינוך. אני ממש מקווה שהיום הדיון גם על האתגרים במערכת החינוך, אנחנו גם יודעים שיש עלייה של 45% בפגיעות מיניות במערכת החינוך, ואני יודעת שאם נפלח עוד את הזהויות אז אנחנו נבין שגם פה המצב הוא יותר מורכב. אני סומכת על חברתי שגם תדע תמיד להוציא מפה אקשן אייטם ולא רק את הדיון, כי זו בעצם הייתה החשיבות של היום, גם לעלות למודעות, אבל גם לצאת עם דברים פרקטיים. תודה, ואני ממש מתנצלת כי אני צריכה לנהל תכף דיון בחינוך, אני אישאר כמה דקות ואני יוצאת לדיון. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> תודה עדי, ותודה גם על היוזמה והכול. וחברי לשדולה למען הקהילה הגאה, אנחנו כבר מהרגע הראשון שלנו בכנסת עובדים ביחד. תודה שאתה פה, יוראי. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה לך, גברתי היו"ר. תודה רבה לחברת הכנסת עזוז על הקיום של הדיון הזה. אני אהיה מאוד קצר, כי אני חושב שראוי לשמוע בעיקר את הארגונים שעושים עבודת קודש ואת משרדי הממשלה. המשימה שלנו, של כל מי שיושב פה מסביב לשולחן, היא לוודא שלהט״בים לא יוגדרו כאנשים בסיכון רק בשל מי שהם. איזה נורא זה, להיות בסיכון רק בגלל מי שאתה, בלי תלות בשום משתנה אחר, וזו הסיטואציה היום גם בישראל 2025, וזו סיטואציה שהיא בלתי מתקבלת על הדעת. אם אנחנו מוסיפים לנדבך הזה, או לבסיס הזה, את חוסר האמון של להט״בים ברשויות המדינה, במשרדי הממשלה, חלקם נובעים מכך שבאמת המענים לא מספיקים, לא ברמת התקצוב ולא ברמת השירותים שניתנים, אז מגיעים לסיטואציה שבה אלו שמגיעים למצבי סיכון לא מקבלים את המענה שאליו הם דרושים. ושוב, חוזרים לבסיס, תפקידה של מדינה היא לתת לכל אדם, לכל ילד וילדה את הכלים להגשים את החלומות שלהם, לא משנה מה הם יהיו, לאן הם רוצים או רוצות להגיע, וזה קלירלי לא המצב היום. ולכן יש לנו שותפים נהדרים בדרגי המקצוע במשרדי הממשלה, ואני חושב שהמשימה שלנו היא להבין מהם הצרכים, ולדייק את המענים. לשם כך כולנו כאן, ואני מקווה שזה יקרה. תודה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> תודה רבה לכם. מיה, תרצי כבר לדבר? תודה שאת איתנו. << אורח >> מיה פרלמוטר: << אורח >> שלום. שמי מיה, אני סטודנטית טרנסית באוניברסיטה העברית, שנאבקת לסיים את התואר בכבוד, והגעתי למעונות של האוניברסיטה עקב קושי מאוד רציני למצוא דיור מחוץ לאוניברסיטה. בגלל היותי אישה טרנסית בירושלים, זה פשוט כמעט בלתי אפשרי למצוא דיור לבד בלי איזשהם חברים שיבואו ויעזרו. ועקב חוסר תמיכה מצד המשפחה שלי, אני באה ממשפחה חרד"לית, אני חרד"לית לשעבר, ואין תמיכה. חשוב לציין שמאז שהגעתי לאוניברסיטה, רובם ככולם של הסטודנטים, של המרצים, מאוד מכבדים, מאוד מכילים את הזהות שלי, ורובם ככולם רואים בי כאישה לכל דבר. כשפניתי לצוות המקצועי אומנם, בנושא של דיור ומעונות, ורציתי לקבל תנאים שווי ערך לסטודנטים הסיסג'נדרים שנמצאים איתי גם במעונות, אני נתקלתי בשורה של אמירות טרנספוביות, ובעצם ההבנה מתוך הצוות המקצועי ש-'את שווה פחות בגלל היותך סטודנט טרנסית'. ובסופו של דבר אני הייתי צריכה לגור לבד, הכריחו אותי לגור לבד, ואמרו לי, בסדר, זה עלייך לשלם את ההפרש. אני שילמתי בסביבות 500-1,000 שקל יותר. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> למרות שחייבו אותך. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> למה? << אורח >> מיה פרלמוטר: << אורח >> חייבו אותי. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> חייבו אותך גם להיות במגורים מאוד ספציפיים, וגם לשלם את ההפרש. << אורח >> מיה פרלמוטר: << אורח >> כן. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> למה? << אורח >> מיה פרלמוטר: << אורח >> למה? כי ככה האוניברסיטה עובדת. לא ניתן לי הסבר באותו רגע, נאבקתי שנתיים מול האוניברסיטה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> מה היה ההפרש, אגב? לא שזה תקין. << אורח >> מיה פרלמוטר: << אורח >> בין 500 ל-1,000 שקל. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> הפרש. << אורח >> מיה פרלמוטר: << אורח >> כן. זאת אומרת, שהפסדתי בשנתיים שנאבקתי כדי לקבל את התעריף המיוחד שנתנו רק לי, כי נתנו תעריף פרטני אחרי שטרטרנו אותם והייתה סחבת, אני הפסדתי בין 12,000 ל-24,000 שקל. שזה בשביל סטודנט כמוני, סטודנטית טרנסית או סטודנט טרנס, זה מחיר אסטרונומי להפסיד. ובכלל, כשאנחנו תוהים על הנושא של תעסוקה לקהילה הטרנסית, ואנחנו תוהים למה אין יותר תעסוקה לקהילה הטרנסית, אחד המכשולים הגדולים זו ההשכלה הגבוהה. בסופו של דבר, אני חסרת תמיכה כלכלית מהמשפחה. אני אישית מאוד ברת מזל שיש לי תמיכה כלכלית מעצמי, אבל להרבה אנשים אין את זה. וזה לא הגיוני שהמוסד הכי משמעותי והכי גדול במדינת ישראל, האוניברסיטה העברית, שיש בה מעל 30,000 סטודנטים, תפלה ככה מול קהילה ספציפית, למרות שלקהילות אחרות יש התאמה ויש גם מלגות וכו'. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> מיה, זה ממש חשוב מה שהבאת כאן. אנחנו נפנה גם לאוניברסיטה העברית בעניין הזה, אפילו נדבר לאחר מכן. זה לא תקין. אני כן מברכת על, את אומרת שמבחינה אקדמית יש הכלה מלאה והכול, שזה חשוב שאת לא נתקלת בזה גם באקדמיה, אבל נשמע שמנהלית צריך לעשות תיקון ושינוי. אז תודה, קודם כל. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> מיה, רק להוסיף, התשובה הרשמית של שר המשפטים של הממשלה להצעת חוק שהגשנו בנוגע לאיסור אפליה בדיור, וציינתי שמדובר בצורך אקוטי לא רק של להט"בים וטרנסים, אלא גם של יוצאי אתיופיה ועוד קהילות, התשובה הייתה שאין דבר כזה, שאין אפליה נגד אנשים, לא בהשכרה ולא במכירה של דירות. אנחנו נתקן את זה, כי האפליה קיימת והיא פוגעת, ואת ממחישה את זה בדברייך. זאת אומרת, זה לא עוד מוצר שאת מופלית בו. זה לא שמונעים ממך לרכוש מוצר מסוים או להיכנס למקום מסוים. היכולת שלך לגור במקום מסוים היא מפתח לניידות חברתית, היכולת שלך לרכוש השכלה, להגשים את עצמך בהרבה מאוד מובנים. ובעתיד גם מקום המגורים הוא המקום שבו את תגדלי את ילדייך, זאת אומרת, זה הרבה מאוד דברים, זה חלק מהזהות. נעמה היא חיפאית, זה חלק מהזהות שלה. אני תל אביבי, זה חלק מהזהות שלי. זאת אומרת, זה אירוע אקוטי, ולכן אני מודה לך מאוד שהגעת היום והצפת את הנושא הזה, שהוא מהותי. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> חד משמעית, אבל צריך לומר משהו, את אמרת משהו שהוא הבסיס. מלכתחילה בדיור יש אפליה, מה ששר המשפטים אמר לך שלא קיים, אז המעונות חייבים להיות מקום שעוד יותר מאפשר מול הסיטואציה הזאת, כי זה בדיוק דיור החסר שאמור להיות למי שלא מוצא את האופציה מבחינה כלכלית, וגם לא מבחינת אפליה והיעדר טיפול ואכיפה של אפליה כזאת. יש פה עניין כפול בהקשר הזה, זה לא שאת יכולה פתאום לצאת לאנשהו, אלא המעונות אמורים להיות פתרון בדיוק לסיטואציה הזאת, שהיא לא תקינה מלכתחילה. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> בעוד שבשוק החופשי, זאת אומרת, אין על שוכרי דירות חוק שכרגע אוסר עליהם להפלות, פה יש. זאת אומרת, האוניברסיטה היא גוף דו-מהותי, היא גוף ציבורי במהותו, והיא לא רשאית להפלות. כך שזה נושא שאנחנו נשמח לראות איך מאתגרים אותו, כי זה בלתי מתקבל על הדעת. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> תודה. אריק קולוסוב. שלום, אריק, תודה שאתה איתנו. << אורח >> אריק קולוסוב: << אורח >> שלום לכולם. באתי לספר על הסיפור האישי שלי, אבל האמת הסיפור האישי שלי התחיל לפני המון זמן, אז זה מרגיש לי כאילו קצת לא רלוונטי. כן אני אגיד שיצאתי מהארון, המשפחה שלי קצת פחות קיבלה את זה. בגיל 18 הייתי צריך לצאת לעבוד, עבדתי בכמה עבודות במקביל. אבל בא לי לדבר האמת על המצב של היום, שהמצב של היום בעיניי הוא מצב מאוד מבאס, ומבאס זה ככה בלשון המעטה. אני יכול להגיד לכם שהיום אני מלכת דראג שעושה הופעות ומוכרת כרטיסים, ויש לי המון אנשים שאוהבים אותי, וכאילו במופעים שלי אני יכולה לרגע להרגיש אולי איזו ביונסה קטנה, ואז אני אצא מהמופע ואולי ידפקו לי מכות, כי זה משהו שקורה. ימי חמישי אני בכלל לא אצא מהבית כי רחוב רוטשילד, רחוב נחלת בנימין, בתל אביב, כן? נהפכו להיות ממש מוקד קטלני לאלימות, בעיקר כלפי הקהילה הגאה. אני אגיד לכם את האמת, ביום-יום שלי אין סיכוי שאני אצא מהבית ואני לא אסתובב עם משהו להגנה. התחושה היא שאם יקרה לי משהו, אין מוקד שאני יכול להתקשר עליו ולדבר איתו, שבאמת באמת יענה לצרכים שלי. בפורים האחרון מישהו תקף אותי, ואתם יודעים, בסוף אני יוצא, אני עובד, אני עושה, אני מפרנס את המקום הזה, משלם מיסים, אזרח כמו כל אחד ואחת מכם, ובסוף אני מרגיש שאני לא שווה את זה. הרבה פעמים חשבתי לעזוב למדינה אולי קצת יותר רגועה, למדינה שבאמת אולי אכפת לה קצת יותר ממני, ולקבל איזשהו שקט. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> בגלל פשעי השנאה, בגלל החשש. ממש מהמקום הביטחוני. << אורח >> אריק קולוסוב: << אורח >> כן, ממש ככה. את יודעת כמה פעמים אני עומד מול הארון ואני תוהה – אולי אני אלבש היום משהו שקצת יותר יעבור, כדי שאולי פחות יעירו לי, פחות ירצו אולי... יש המון אנשים משוגעים, ואני חושב שבסוף גם הכשירו המון אנשים ברחוב לתקוף אותנו כי בעצם נרמלו את השנאה כלפינו באיזשהו מקום, בין אם זה ברשתות החברתיות, שאנשים באמת קוראים לרצוח אותי, לשחוט אותי. סתם, על סרטונים מאוד רגילים שלי. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אתה מקבל את זה אישית בסרטונים? << אורח >> אריק קולוסוב: << אורח >> כן, הנה עכשיו גם נהיה איזה שהוא טרנד, שנתיים-שלוש בדגסטן. אתם יודעים מה קורה בדגסטן? כל מיני טיפולי המרה האלה רצחניים שבסוף המון הומואים ואנשים מהקהילה נרצחים, וזה נהיה הטרנד עכשיו. אנשים גם לא מבינים כמה יש כוח ומשמעות למילים שלהם. אני יכול להגיד לכם שבקלות יכולתי ליפול לזנות, להתמכרויות לסמים, לכל כך הרבה דברים, ויש לי המון חברות טרנסיות שמתו ממנות יתר, ומתו מלקוחות שדקרו אותן ותקפו אותן סתם, הלכו ברחוב, קיבלו בוקס, זרקו עליהן לבנה, כל כך הרבה דברים. ובאמת, אני מרגיש באיזשהו מקום שאנחנו אזרחים שקופים, ואנחנו יוצאים לעבוד, המון מאיתנו הולכים לצבא, שירות לאומי, מפרנסים את המקום הזה. ואנחנו מבקשים פשוט את הבסיס, שיהיה לנו שקט, שקט ללכת ברחובות, שקט ללכת לעבוד, להתפרנס בכבוד, זה גם נהפך להיות משהו שהוא קשה, כאילו המון טרנסיות נופלות לזנות, כי הן לא יכולות לעבוד בעבודה רגילה, וזה עצוב לי. אני עובד היום בגג הוורוד, אני מדריך, שזה בעצם מקום שעובד עם נוער להט"בי בסיכון, אני שומע סיפורים הרבה יותר מזעזעים משלי. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> מקום מדהים. << אורח >> אריק קולוסוב: << אורח >> מדהים, מדהים, מדהים, באמת. ואני יכול להגיד לכם, שהייתה לי הפסקה וחזרתי ופתחתי את המקרר והמקרר היה ריק, וזה נגע בי כזה, אמרתי, כאילו, בואנה, מחסלים לנו את התקציבים, גומרים אותנו. כאילו, מה הלאה? אתם יושבים מול איזה חניך שרוצה לאכול טופו כי הוא טבעוני, הוא לא יכול לאכול את זה. מה, הוא חייב לדפוק עכשיו צלע של בשר? יש מורכבויות קטנות כאלה, שאנשים אחרים מקבלים ואנחנו לא. וזה מבאס אותי, כי בסוף אני חלק מהתרבות, אני חלק מהאומנות המקומית, ובמקום לבוא ובאמת לתת לנו את הכבוד ואת הערך שאנחנו צריכים לקבל, אז מורידים אותנו למטה, נותנים לנו תחושה, באמת, אני מרגיש כאילו סוג של עבד פה. אני רואה לפעמים דברים שקורים, יש ימים שאני פוחד לצאת מהבית, באמת. זה סיפור אחד מיני רבים. אתם יודעים, יש סיפורים הרבה הרבה יותר מזעזעים מהסיפורים שלי. אבל אני חושב שצריך לעשות פה שינוי, שינוי מטורף במערכת, בנוער. אתם יודעים, כל פעם שאני רואה חבורה של נערים, אני חוצה את הכביש. אני בן 30 היום. אתם קולטים מה זה הדבר הזה? בן 30 רואה נערים, חוצה את הכביש. עד מתי הפחד הזה יהיה? עד גיל 40? עד גיל 50? בא לי להביא ילדים. מה, אני אביא אותם למציאות כזאת, שהם ייצאו מהארון וידפקו להם מכות? יירקו עליהם? אז אנחנו פה, ואני מקווה שאולי טיפה העדות הזאת שלי תשנה משהו, ואולי באמת יהיה פה קצת יותר טוב, כי באמת בא לי להאמין שהמקום הזה גם יכול להיות בטוח בשבילנו, ולא רק בשביל אוכלוסיות מסוימות. תודה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אריק, תודה רבה. אנחנו עושים פה פינג פונג בין האורחים לרשויות, כדי שכולם ידברו, וגם כמובן שכל השאלות ייענו. המשרד לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה, עדי שמאי ואפרת כהן ואשדי. שלום, תודה שאתם כאן. זה גם אירוע נדיר שאתם פה, אז ממש תודה. המשרד, לא אתה. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> Don't shoot the messenger. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> נכון, לגמרי. << אורח >> עדי שמאי: << אורח >> קודם כל, זה דיון מאוד חשוב, ואני מודה לכם על קיום הדיון הזה, וכמובן לארגונים ולפעילים בשטח שכל הזמן שדוחפים ושמים את הדבר הזה על השולחן של בעל הבית, ומי שאחראי על האזרחים והאזרחיות במדינה. בחמש השנים האחרונות, המשרד לשוויון חברתי פיתח את תחום קידום אוכלוסיות הלהט״ב במטרה לקדם להט״בים בכל מדינת ישראל, שמטרת האגף היא קודם כל לקדם את תחושת הביטחון, תחושת השייכות ותחושת המוגנות של להט״בים. בחמש השנים האלה, להקים תחום ממשלתי שהוא בחלק מהמקומות שנוי במחלוקת, זה אירוע לא פשוט. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> איפה אתם מרגישים את זה? << אורח >> עדי שמאי: << אורח >> כמו כל תחום חדש, ובמיוחד תחום שהוא נמצא באיזשהו שיח ציבורי ער, שאפשר להשתמש בו באופן פוליטי, הוא הופך את המקצוע לפעמים לא להיות העניין. אבל באמת חשוב לאגף לבצע תהליכים שייקחו את התחום הזה, ובאמת נעשה איתו איזושהי עבודה מקצועית ונביא את התחום הזה, כי אין שום סיבה שאף ילד וילדה ירגישו בושה, אשמה ופחד במדינת ישראל רק בגלל מי שהם ומה שהם בוחרים להיות. ומה שעשינו זה איזשהו איתור צרכים, ומתוכו למדנו את הצרכים של האוכלוסייה, ודרך זה תכננו את התקציבים. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> רגע, בהקשר לתקציבים, אני רוצה רגע למקד בשאלות שאנחנו שלחנו. אני אתן את זה רגע מהר, וככה תתייחס איך שתרצה. קודם כל, תקציבי האגף לקידום קהילת הלהטב"ק בשנים 2020-2025, ואילו תוכניות עבודה נפגעו עקב הקיצוץ שחל החל משנת 2024. ואנחנו כן נרצה, תכנון ותקצוב נדרש לשנת 2026 והתייחסות לבסיס התקציב. ואני רוצה בהקשר של תכנון תקציבי ושל כל מה שהמשרד עושה, התייחסות גם לשיתופי הפעולה עם ארגוני החברה האזרחית שנמצאים כאן, ואני מהם לומדת הכול. אני אומרת את האמת, החברה האזרחית הרבה פעמים מבנה מדיניות, מבנה את משרדי הממשלה, בגלל שהרבה פעמים היא התחילה לפני, ויש לה את כל הידע, והיא בשטח, וזה לזכותכם. ולכן אני רוצה גם לשמוע גם על הקשר עם ארגוני החברה האזרחית. אני רואה שיש את הפסקת המיזם עם האגודה למען הלהט"ב, שהעלינו את זה גם פה בכנסת לפני כחודשיים, לשמוע גם מה קורה עם זה. אם אפשר ככה, התייחסות יותר ספציפית. << אורח >> עדי שמאי: << אורח >> אוקיי. השנתיים האחרונות היו לא פשוטות עבור מדינת ישראל, ובכללי, ביכולת רגע לתכנן. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> יש מגזרים שהם היו להם חלום, שהשקיעו שם מיליארדים. אני בכספים, מבטיחה לך, כסף היה. << אורח >> עדי שמאי: << אורח >> כן. מבחינת התחום שלנו והתקציבים של המשרד, אנחנו היינו צריכים לעבור איזשהו שינוי ביחס לתקציבים. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> איזה שינוי? << אורח >> עדי שמאי: << אורח >> הייתה לנו תוכנית של 30 מיליון שקלים בשנה משנת 2022 למשך שלוש שנים, וב-2023, באוקטובר, קיבלנו בעצם איזושהי הנחיה, כלל משרדי הממשלה בכלל התחומים, לראות איפה אפשר לצמצם דברים שהם לא חיוניים. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> הפלאט היה 5%. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> יותר. 15%, נכון? << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> 15%, סליחה. כמה קוצץ אצלכם בתוכניות ללהט״ב? 15%? << אורח >> עדי שמאי: << אורח >> אני לא יודע להגיד בדיוק את האחוזים. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> 40%? ב-2023. זאת אומרת, היה את הפלאט של ה-5%, היה את מי שאיכשהו פגעו בהם יותר וקיצצו להם 15%, אבל לקהילה הלהט״בית קיצצו 40%. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> כן. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> סדרי עדיפויות. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> אתה איש המקצוע. אם אתה יכול לתת לנו רק את הנתונים, עזוב עכשיו פרשנויות. << אורח >> עדי שמאי: << אורח >> יש לנו את הנתונים, ואנחנו גם נשלח לוועדה את כל הנתונים שאספנו והכנו לוועדה. ביחס לתקציב, יש איזשהו גורם שמשפיע שקשור באחוז הביצוע. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> לא, לא. זה לא לגיטימי לומר אחוז הביצוע, כי אחוז הביצוע הוא תולדה של הפיתוח. אם אתה אומר שב-2022 נכנסו 30 מיליון כדי לעשות, אבל כבר ב-2023 מתחילים עם הקיצוץ, אין דבר כזה. הסיפור של תקצוב תוכניות ארוכות טווח הוא שמתקצבים את זה, בונים את התוכנית, לוקח זמן, ויש מכרזים, והכול בנהלים של שירות ציבורי. זה מאוד מורכב, כמו שאתה יודע. ואם יש שיתוף פעולה עם רשויות, אז עד שהרשויות מעבירות, ולכן שנה-שנתיים. אם אתה לוקח את הביצוע שלפני כן, כדי שזה ישמש לקיצוץ, שלעולם לא תהיה עלייה. רק תמיד יגידו אין ביצוע. אני יכולה להגיד את זה על המשרד שלך, גם על תוכנית החומש לחברה הערבית, זה בדיוק אותו סיפור. אני רגע רוצה להגיד, בואו לא נדבר רגע על העניין הפוליטי של הסיפור המלחמתי ולמה זה, אלא תכלס, כמה כסף, מה קורה, והאם החברה האזרחית פה מעורבת בהכול? << אורח >> עדי שמאי: << אורח >> קודם כל, אנחנו עובדים בשיתוף פעולה עם ארגוני החברה האזרחית ועם השטח כל הזמן. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> הוא אותו שיתוף פעולה שהיה תמיד? << אורח >> עדי שמאי: << אורח >> מבחינת התקשורת והחשיבה ביחד, גם ביחס לאילוצים. שוב, יש דברים שאני בסופו של דבר לא יודע. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אבל נתונים אתה יודע. << אורח >> עדי שמאי: << אורח >> נתונים אני יודע, כן, ואני אגיד גם את הנתונים. היה לנו בשנת 2022 תקציב של 30 מיליון שקלים. בשנת 2023 התקציב שהתקבל היה כמעט 19 מיליון שקלים. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> זאת אומרת, בשנת 2023 כבר היה קיצוץ. אני מזכירה שהמלחמה התחילה באוקטובר 2023, לצערנו הרב. אבל כל שנת 2023, למה היה קיצוץ כזה? << אורח >> עדי שמאי: << אורח >> אני אומר, כשאני מדבר על שנת תקציב, אני לא מדבר על השנה שבה הדברים קורים. זאת אומרת, התקציב שאנחנו מקבלים ב-2023, אנחנו מפתחים איתו את התוכניות. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> ולכן תת-הביצוע, כי פיתחתם תוכניות. << אורח >> עדי שמאי: << אורח >> כן, פיתחנו תוכניות, ואז אנחנו בעצם מחתימים הסכמים. לרוב זה קורה סביב דצמבר. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> זאת אומרת, זה אמור היה לקרות בדצמבר 2023, ואז חטפתם 40% קיצוץ, ומה שנאמר זה לא היה ביצוע, כי התוכניות עוד לא יצאו לביצוע. << אורח >> עדי שמאי: << אורח >> לא בדיוק עשו את זה ככה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> לא, אתה בעצם אומר, בדצמבר 2023 הפיתוח הסתיים. << אורח >> עדי שמאי: << אורח >> כן. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> ואז הקיצוץ בשנת 2024. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> בואו נשמע, כמה הקיצוץ ב-2024? << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> זאת אומרת, תת-ביצוע זה לא טיעון, כי אין סיכוי שיהיה ביצוע על משהו שלא התפתח. << אורח >> אבישג טביב אבגר: << אורח >> שלום, אני מהבית הגאה בבאר שבע, אבישג טביב. יש לנו רפרנטית שמקשרת בינינו לביניכם, ואנחנו אף פעם לא מקבלים ביטחון להשתמש בתקציב. כאילו, כל הזמן יש עיכובים עם התקציב, או עם החתימה על הקול הקורא, ואז מאשימים אותנו בתת ביצוע. אם הכסף היה ידוע ונמצא ומגיע בזמנו, ובלי חוסר מענה, אז יכולנו לעבוד רציף. זה לא מצליח לקרות. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> נכון. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> עדי, אבל מה התקציב ב-2024? אמרתם שב-2023 זה היה 19 מיליון. << אורח >> עדי שמאי: << אורח >> ברשותכם, צריך שנייה לעשות סדר מול התקציב הזה, ואני אחזור אליכם עם כל התשובות, בסדר? << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> טוב. << אורח >> עדי שמאי: << אורח >> אם אפשר להמשיך בדיון, ברשותך. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> בטח, אין בעיה. אנחנו נחכה לך פה. תראה, אתם הגוף החשוב לנושא הזה, אז אנחנו נמשיך פה את הדיון, אני רוצה לקבל את הנתונים, ניתן לך את הזה, ואנחנו נחכה להביא. רק לומר, להגיד תת ביצוע זה לא טיעון, זה טיעון שנועד לקצץ בבשר. זה טיעון שנועד לומר, לא יחזור הכסף, כי לא צריכים אותו. וצריכים את הכסף הזה, זה ברור לכולנו. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> והעדות הגדולה לכך, היא שב-2022 היה ניצול של 100% מהתקציב. כלומר, לא היה תת ביצוע. אז מה השתנה בין 2022 ל-2023? << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> זה מעבר לזה, זה אפילו יותר מביצוע מלא. אם המדינה מכירה בצורך, אומרת צריך, יש נתונים שהם מאוד ברורים, הצגתם אותם, אפרופו החברה האזרחית ומה שהיא מראה, אז ברור שצריך לעשות מעשה. ואז להגיד, כל דבר הזה שמתקיים הוא לא רלוונטי כי אין ביצוע? זה לא הגיוני. זה כמו שנאמר, לא ניתן למשטרה עוד תקציבים למרות שהפשע עולה. תת ביצוע, לא ניצלתם איזה סעיף, זה נשמע למישהו הגיוני? הרי זה לא הגיוני, בוודאי שצריך עוד. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> דקרת את הנקודה המשמעותית, כי מה שחמור באירוע הזה של 40% קיצוץ זה שהמשרד הלך, עשה עבודה, מיפה צרכים, גיבש תוכניות מצילות חיים, ואז אמר, לא נקצה לזה תקציבים ונסגור תוכניות מצילות חיים שלא קמו למרות שאנחנו מזהים צורך. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אגב, סליחה שאני מאריכה פה, כי הדבר הזה מקומם. אנחנו פוגשים אותו עם צעירים יוצאי החברה החרדית, שאנחנו עושים פה הרבה דיונים. אנחנו פוגשים את זה עם צעירים מהחברה הערבית, פוגשים את זה עם נשים בוועדה לקידום מעמד האישה, עם ניצולי שואה בוועדה. זה משרד שלקח על עצמו אוכלוסיות מיוחדות ומקצץ לעצמו תקציבים. זה משרד שהפך להיות אימפריה של טיפול באוכלוסיות מיוחדות, ועובד על קיצוץ התקציבים של האוכלוסיות הללו. אז תחזירו את זה לרווחה. באמת, תנו את זה למשרד הרווחה, הם יודעים מה לעשות. אני רוצה לעבור לאיג"י. סליחה שאני נסערת. יוני, תודה שאתה פה. << אורח >> יוני אביטן: << אורח >> כמובן, יו"ר הוועדה והשותפה, חבר הכנסת הרצנו, השותף שלנו. תודה על הדיון החשוב הזה. אנחנו נתייחס פה לכמה דברים. אני אתחיל במילים של ג'סיקה, שהיא חניכה לשעבר, מדריכה במכללת מרשה. לצערה ולצערנו בנסיבות אישיות היא לא יכולה להיות, והיה לנו חשוב להביא את הדברים שלה: "קוראים לי ג'סיקה ואן דה רובארט. אני מדריכה במכללת מרשה, מכללה לשיקום תעסוקתי לצעירים להט"בים במצבי סיכון. אני אישה טרנסית ונערה בסיכון לשעבר. ולמען האמת, אם מסתכלים על הרוחות שנושבות היום בארץ ובעולם, אני עדיין חיה במציאות של סיכון. "כנערה, שרדתי. לא חלמתי, שרדתי. נלחמתי על האמת שלי ועל הזכות שלי ושל אחיותיי פשוט להתקיים. אני זוכרת את הקריאות בבית הספר, את המבטים ברחוב, אבל כנערה בסיכון לא הייתה לי פריבילגיה להגן על עצמי. הייתי עסוקה בלדאוג לבית שבו גדלתי. "אנשים לא תמיד מבינים מה זה להיות להט"בית בסיכון, אלה השוליים של השוליים, הפנים שאף אחד לא רוצה לראות, חוץ ממקומות שבהם את נאלצת להתפרנס כדי לשרוד, ולצידה נשים נוספות בגילאים שאפילו קשה לומר בקול. כשאת נערה להט"בית בסיכון, את עסוקה בלהישאר בחיים ולדאוג לאוכל, לפעמים לא רק לעצמך אלא לכל המשפחה. "ובמקביל מצפים ממך להיות תלמידה טובה, לסיים תיכון, להוציא בגרות ולהפוך לאזרחית נורמטיבית. אבל כששורדים, לא חולמים. וכששאלו אותי מה החלום שלי, עניתי – להיות בטוחה. לא לפחד מראיונות עבודה, לא לפחד שיצחקו לי בפנים, שיקרעו לי קורות חיים, ושינסו לשדל אותי למכור את הגוף שלי בתמורה למשרת מינימום. "רציתי פשוט להיות אני. אישה שחיה בעולם כדי להיות דרוכה כל רגע. הפחד מלהיכנס לאוטובוס, לקנות קפה, לדבר, הפחד מפנייה לא נכונה, מהקול שלי, מהרגע שבו השיחה מתהפכת ואני הופכת ממי שעומדת מולך למי שנמצאת מתחתיך. "היו רגעים שחשבתי שהמציאות משתנה, שאנחנו בדרך לחברה מקבלת יותר. והיום, בלי שהתכוונו, הקולות האלימים חזרו. קולות שמבקשים להשתיק, להסתיר, לפגוע. הקולות האלה חייבים להיפסק עכשיו. נמאס לי לשמוע על עוד צעירה להט"בית שנזרקה לרחוב, כי היא בחרה להיות היא, והנער הערבי שמאוים ברצח בגלל מי שהוא אוהב, ועל שיח ציבורי שמחריף נגד קהילה שלמה. "הגיע הזמן לשנות כיוון. לתת לנו לחיות בשקט, להתפרנס בכבוד, להתהלך ברחוב בלי לפחד מכל מילה ותנועה, להיות חלק מהחברה הישראלית, לא איום עליה. היום אני כבר מרשה לעצמי לחלום, והחלום שלי פשוט – עתיד בטוח, מקבל ושקט יותר לכולנו. כולנו נבראנו בצלם, ואסור לנו לשכוח את זה". אני רוצה להגיד שבתוך מציאות שבה 92% מבני הנוער נחשפים למילה הומו כקללה על בסיס יומיומי, אחד מתוך שלושה מדווח על הטרדה מינית, 15 חוו תקיפה פיזית, וחצי בערך חזרו לארון בתקופת המלחמה, קשה שלא לחשוב באיזה תנאים הם גדלים ולאיזה מציאות הם גדלים, איזה סיכונים הם נחשפים אליהם ואיזה צעירים הם יגדלו להיות, בטח בתוך מצב שבו רובם מסיימים תיכון, מגיעים לגיל 18, בלי עורף משפחתי בהכרח, נזרקים לחיים עצמאיים בלי הזדמנויות, בלי תנאים ובלי מסגרות. שיתמכו את זה, שישנו את זה. מדינה שלא בהכרח לוקחת אחריות על התחום הזה, ויש דוגמאות טובות, ובאיג"י אנחנו מפעילים יותר מ-20 קבוצות לנוער בסיכון, רבות מהן ממשרד הרווחה, לחברה הערבית, לקהילה הטרנסית, לחברה הדתית, מכללת מרשה להכשרה תעסוקתית, כמו שג'סיקה מספרת, גם עם משרד הרווחה, מייצרת תנאים אחרים ללהט"בים לזכות במקצוע, להשתכר בכבוד. אבל אני רוצה להגיד רגע שהדרישות שלנו צריכות להיות מעבר למינימום, ומעבר לצמצום נזקים. צריך גם לתת מענים רציניים והוליסטיים של מסגרות שיכולות לתת את המענה לצורך האקוטי, גם בבריאות הנפש וגם ברווחה וגם בחינוך, וגם צריך לאמץ מדיניות קצת יותר מקיפה שבה להט"בים לא רק שורדים, כמו שג'סיקה אומרת, שבה להט"בים יכולים להיות בעמדות מנהיגות ובהובלה ולא רק לשרוד. והדבר הזה הוא הרבה מעבר לתקציבים שחסרים ונדרשים. בין היתר דיברנו, המשרד לשוויון חברתי, משרד הבריאות צריך להגדיל מענים. אנחנו רואים איפה הצרכים, אבל זה דבר הרבה יותר רחב שנוגע למדיניות ונוגע להחלטה שמדינת ישראל, ממשלת ישראל, צריכה לקבל באופן הרבה יותר מקיף. ואנחנו נרצה גם להעמיק, עוד רגע אחד ברשותך, אנחנו שתיים בתוך השיחה שלנו. אני מעביר ללירון, סמנכ"לית העמותה שלנו, לתחום צעירים, לדבר על החברה הערבית, כי זה נושא שחייב לשים על סדר היום, אפרופו תוכניות שנפגעו בשנה האחרונה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> חד משמעית. אגב, עשיתי על זה דיון לפני איזה שנתיים, ולצערי המצב לא השתפר מזה. << אורח >> יוני אביטן: << אורח >> הוא רק החמיר. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> נכון. << אורח >> יוני אביטן: << אורח >> לירון תמשיך. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> תודה, לירון. << אורח >> לירון בן דור: << אורח >> במהלך המלחמה הוא החמיר. זה כמו שיוני אמר, מסגרת של פעילות, תחום שלם שנקרא אלוואן. ואני רוצה לדבר קצת על מה קורה לצעירים להט"בים מהחברה הערבית. קודם כל, הם מתמודדים עם להט"בופוביה בתוך החברה הערבית, אבל מבחוץ הם מתמודדים עם גזענות והדרה, ועם אלימות ממסדית וסימבולית, על אחת כמה וכמה בתקופת המלחמה, בשנתיים האחרונות. למרבית הצעירים, תהליך גיבוש הזהות המינית והמגדרית מתרחש בסביבה שלא מאפשרת שיח פתוח, קבלה או ביטחון. מדובר בסביבה משפחתית שמאופיינת בפיקוח הדוק, איומים, השפלות, אלימות מילולית ולעיתים גם פיזית ברמת איומים ממשיים על החיים. בסוף, כשמאיימים על החיים של הצעירים האלה, מי שנדרש לקחת עליהם אחריות זה אנחנו, עובדי העמותות, בלי המון כלים ויכולות. הדבר הזה מן הסתם גובה מחיר נפשי מאוד כבד, וזה מביא את הצעירים האלה למצבי חרדה, דיכאון, תחושת חוסר ערך, בדידות עמוקה ובלבול זהותי. הצעירים שאנחנו פוגשים משתמשים באלכוהול ובסמים, ומפתחים הרבה פעמים דפוסי התמכרויות. צריך לומר שהשימוש הוא לא תוצאה של חיפוש אחרי ריגוש, כמו שאנחנו נוהגים לחשוב, אלא זו דרך להתמודד עם כאב נפשי מאוד עמוק, פחד מאוד רציני, דחייה, וחוסר אופק מהחמורים ביותר שיש היום לקהילה הגאה בישראל. לחלק מהם זה האמצעי הזמין היחיד להקהיית המצוקה, ולהשגת תחושת הקלה רגעית או שייכות. בהיעדר תמיכה משפחתית, גב כלכלי, ושירותים מותאמים תרבותית ולשונית, צעירים מסוימים נשאבים למעגלי סיכון חמורים יותר, כמו כניסה למעגלי זנות והרבה מקרים של פגיעה וניצול מיני. ואני אגיד על הסיפור של התרבות והשפה, שבסוף להצליח להביא צוותים ומטפלים, עובדים סוציאליים מהחברה הערבית שבכלל מוכנים לטפל בלהט״בים ערבים, ועל אחת כמה וכמה להיות צעיר או צעירה להט״בית שעברו את הדרך הזאת, והם בעצמם מסוגלים להיות הנהגה שמייצרת תשתיות ובסיסים לצעירים ולנוער להט״ב ערבי, היא משימה כמעט ובלתי אפשרית. כאילו, זה תהליך שעומד בפני עצמו, שאנחנו כארגון נמצאים בו. בכלל, איך בונים צוות שיכול להחזיק את עצמו על הרגליים? זה דבר אחד. הסיפור הזה שולח אותם למעגלים של זנות, לסיכונים בריאותיים, לחשיפה, להדבקות, אגב משרד הבריאות, והעמקה של תחושת אשמה, בושה וניתוק עצמי. המרחב הציבורי שלנו, ובמיוחד מאז המלחמה, גם הוא לא מהווה מרחב בטוח. כשאתה עושה את הדרך לפעילות קבוצתית או קהילתית, אתה יכול לפעמים גם לעבור ממזרח ירושלים לצד השני של ירושלים, לעבור במקומות שהם בלשון המעטה לא נעימים, והפחד הוא פחד ממשי מפני חשיפה, מהטרדות, מאלימות, מהיתקלויות עוינות. ולפעמים זה מתבטא גם באלימות פיזית. צריך לציין שהמפגש עם המשטרה נחווה עבור רבים כמאיים, לא בטוח, חוויה של פרופיילינג, חקירות משפילות, והתחושה הזאת שאתה אף פעם לא בטוח גם כי אתה בעצם חשוף לזה שאולי המשפחה שלך תגלה, אם לא תגיד משהו. בתוך המציאות הזאת, הפעילות של אלוואן משנה חיים. מעבר לקבוצות הנוער והצעירים הרווחתיות, לאלוואן, תוכנית מנהיגות צעירה. מנהיגות זו צומחת מתוך הקהילה עצמה. היא מבקשת להוביל קול להט"בי הערבי משמעותי, ולייצר אזרחים שיהפכו מקורבנות של מציאות מדירה לשותפים פעילים בעיצוב המציאות והחברה. אחת החניכות מתארת את זה ככה – זה המקום היחיד שבו אני מרגישה שאני לא צריכה להסביר את עצמי, לא את מי שאני, לא את ההתנהגות שלי ולא את הלבוש שלי, פשוט להיות. חניך אחר שיתף – הייתי במרחבים להט"בים אחרים, אבל שם תמיד הרגשתי שאני צריך להשאיר חלקים ממני בחוץ. באלוואן, לא רק שמקבלים אותי כמו שאני, באלוואן חוגגים את הזהויות שלי בלי לבקש ממני להסתיר אף זהות. בשנה האחרונה, אגב הסיפור עם המשרד לשוויון חברתי, גם תחומי פעילות של קבוצות, לא הקבוצות שעומדות תחת משרד הרווחה, פעילות אחרת, מקוצצים באופן דרמטי, מה שמשפיע גם על היכולת שלנו להעסיק את אותם עובדים וגם להמשיך בפעילות המטורפת הזאת. שאין לי מה להגיד, חוץ מזה שזאת פעילות שהיא מצילת חיים, פשוט ככה, היא מצילת חיים. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> תודה רבה. חמודי בזום, מבית אל מים. מנהל הארגון רוצה להגיד משהו, ניתן לו. שלום, תודה. << אורח >> מוחמד עומר: << אורח >> שלום. תודה שנתתם לערבי לדבר על החברה הערבית, לא על מישהו אחר, או מישהו אחר שידבר על חברה אחרת. אני מודה לכם. איך שאמרת, אני חמודי, מנהל בית אל מים – ארגון קהילתי לצעירים וצעירות להט״ב בחברה הערבית, תחת העבודה לשמירת זכויות הפרט. חשוב לי לומר בצורה ברורה, קיים חוסר מתמשך במענים ובתקצוב לחברה הערבית. בקו הקשב שלנו נותנים מענה ליותר מ-120 פונים בחודש, ובנוסף, מטופלים אצלנו כ-50 פונים על ידי עובדים סוציאליים, עם רשימת המתנה, לצערי, של 15 פונים. החוסר הזה יוצר פערים, וכעבור זמן, אותם פערים מוצגים כבעיה תרבותית וכאלימות בתוך החברה הערבית, במקום השלכה ישירה של מדיניות ואי השקעה. צעיר להט״ב ערבי שמתמודד עם דחייה מהבית ומהקהילה, כמעט אינו מוצא מסגרת חירום, זמינות, אנשי מקצוע דוברי ערבית שמבינים זהות מינית ומגדרית, וגם שירותי רווחה שמותאמים תרבותית. ולצערי הוא לא בוחר להיות בסיכון, הוא נדחק לשם. כשאין תקצוב, אין רצף טיפולי. כשאין מענים, יש ניתוק. וכשיש ניתוק, האחריות לא יכולה להיות מונחת על הצעיר או על התרבות שממנה הוא בא. אנחנו קוראים לוועדה ולמשרדי הממשלה להפסיק להתייחס לחברה הערבית כבעיה, ולהתחיל להתייחס אליה כאחריות, ולהקצות את התקציבים הייעודיים והמתמשכים לחברה הערבית לתוכניות שבאמת ימוששו. לא כמו מקלט שהיה אמור להיפתח לחברה הערבית לפני חמש שנים, והרעיון ירד מהפרק, משום מה. אני קורא לעיריית חיפה, לכל מי שאחראי על זה. ולעבוד בשותפות עם ארגונים קהילתיים שפועלים בשטח ומכירים את הצרכים האמיתיים. אני לא רוצה להמשיך, אבל בנוסף, חשוב לי להתריע על בעיה קשה וכמעט לא מדוברת. יש המון צעירים להט״ב מהחברה הערבית שהם חסרי מעמד, מהגדה המערבית ומעזה, עם ובלי אשרת שהייה. הם נמצאים בארץ בלי שום רשת ביטחון, אין מעמד, אין זכאות לבריאות, אין אפשרות לעבוד בעבודה מסודרת, אין קורת גג. אלה צעירים שקופים למערכת ולמדינה. בלי מענים, בלי משאבים ובלי עתיד נראה לעין. שוויון במענים הוא לא טובה. שוויון הוא תנאי בסיסי לביטחון, לבריאות ולחיים. תודה רבה לכם. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> תודה רבה לך, חמודי, ונעקוב גם על זה. אולי נקיים ביחד דיון מעקב בנושא, כי מהדיון הקודם, מאז המכרז לא יצא כי לא ניגשו למכרז, והיה סיפור רציני, אני זוכרת. אני רוצה לעבור למשרד הרווחה והביטחון החברתי. תודה שאתם איתנו, מירי, ענבר. תציגו גם את עצמכן. לגבי הנתונים, ההיקף התקציבי, ותכנון ותקצוב נדרש ל-2026. תודה שאתן איתנו. << אורח >> מירי מוסקוביץ': << אורח >> תודה רבה שהזמנתם אותנו. מירי מוסקוביץ', מנהלת תחום צעירים באגף החוץ-ביתי במינהל של"מ, משרד הרווחה. תחתיי, כל המסגרות החוץ-ביתיות שהן לא חירומיות. חברת הכנסת שיצאה ציינה שאתמול היה יום צעירים, אז ככה הרגשתי קצת נעלבת שלא הזמינו אותי. אני בצד השני של יתד. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אצלנו את אורחת כבוד, את יודעת. << אורח >> מירי מוסקוביץ': << אורח >> יתד מטפלים בקהילה ואני בחוץ-ביתי, אז אולי בפעם הבאה שגם הקול של החוץ-ביתי יישמע. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> נכון. האמת שיש חפיפה שהיא מאוד ברורה בין יתד לעוד אגפים, כי בסוף צעירים זה גם... << אורח >> מירי מוסקוביץ': << אורח >> נכון, זה גם וגם. תחתיי יש את כל המסגרות החוץ-ביתיות לקהילת הלהט״ב. יש לנו כיום שני הוסטלים וארבע דירות מעבר. הוסטל אבני דרך שנמצא בחולון, שהוא מיועד לטווח הגילאים 18-25, והוסטל בית הצבעים שנפתח בהרחבה שעשינו והרחבנו במכרז האחרון שיצא בשנת 2023. קודם אבני דרך עבדו כמה שנים קודם לכן, וראינו שיש עלייה גם בגיל, הרחבנו את הגיל עד גיל 35, ובית הצבעים שנמצא באשדוד נותן מענה לטווח הגילאים מ-23-35. לכל הוסטל יש שתי דירות מעבר. יש לנו שלוש דירות מעבר בשותפות עם עיריית תל אביב, שלוש דירות שמיועדות לטרנסג'נדרים וטרנסג'נדריות, Male-to-female, Female-to-male, בהפרדה בתוך הדירות. יש לנו את הגג הוורוד, שענבר תכף תרחיב, תחת אחריותה. יש לנו, אומנם תחת קורת הגג של זנות, את בית לינה, שזו הלנת חירום לטרנסג'נדרים בזנות. ויש לנו עו״ס להט״ב ברשויות בתקצוב של 9 מיליון, והסכמים והתקשרויות כמו עם מרשה, כמו עם איג"י, ועוד כל מיני דברים שעלו כאן, בהיקף של 7.2 מיליון. כשאנחנו מגלמים את כל התקציב של משרד הרווחה, הוא עומד היום על כ-33 מיליון שקלים לקהילת הלהט״ב. אני רוצה רגע להעיר משהו לגבי הסיפור הזה של להט״ב ערבי. ביום ראשון האחרון הייתי בוועדת היגוי באבני דרך, ואני יכולה להגיד שכרגע מתוך 12 צעירים שנמצאים בתוך המסגרת, 60% הם מהחברה הערבית, כנ"ל בבית הצבעים, שמתוך 12, תשעה הם מהחברה הערבית. חלקם, כמו שאמר בזום, הם חסרי מעמד, אבל עם אישורי שהייה שאנחנו יכולים לטפל בהם על פי חוק, וחלקם מהחברה הערבית הישראלית. אין ספק שיש שם מורכבויות מאוד מאוד גדולות. אנחנו על זה, אנחנו דואגים שיהיה מדריך דובר השפה הערבית, אנחנו עושים שם קורסים למדריכים לשפה הערבית, אנחנו מחפשים פסיכיאטרים, אפרופו התאמה לבריאות הנפש, אנחנו דואגים שיהיו פסיכיאטר או פסיכיאטרית שיהיו דוברי השפה, כי מבחינתנו טיפול מיטבי הוא בשפת האם, ולכן אנחנו דואגים שגם זה יקרה. זה מורכב, אנחנו עושים מאמצים מאוד גדולים. לפני שענבר תדבר על המסגרות החירומיות, אני אתייחס עוד מילה לגבי המסגרת של הלנת החירום שהייתה אמורה להיפתח לפני חמש שנים, שדיברתם. עלו שם מורכבויות, אחת, מבחינת להשכיר מבנה. זאת אומרת, אם דיברנו על דיור, ניסינו להקים את זה בחיפה, היה סיפור של השכרת מבנה גם למגזר הערבי וגם לקהילת הלהט"ב. הייתה לנו מורכבות עם מפעילים, שמפעילים גם מהחברה הערבית, כי בסוף, אם אנחנו רוצים להפעיל עם רגישות תרבותית מקסימלית, חשוב לנו שזה יהיה מפעיל מהחברה הערבית, וגם שם נתקלנו בקשיים מאוד גדולים. אנחנו עושים גם מיפוי צרכים, כי יש חלק מצעירים שלא יגיעו למסגרת שמסומנת מלכתחילה עם תווית של חברה ערבית – להט"ב, שגם את זה צריך לקחת בחשבון. אנחנו מודעים לדבר הזה, ואנחנו על זה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> תודה רבה. << אורח >> ענבר סימון שרעבי: << אורח >> תודה, מירי. מבחינת מענה החירום לצעירים להט"ב, יש באמת את הגג הוורוד, הם יושבים כאן, שהיום נותן מענה לגילאי 18-25, מענה חירום ראשוני. צעירים שנדרשים לקורת גג, למקום לישון, רגע לבוא, להתארגן, מגיעים לגג הוורוד, מקום מדהים שנותן באמת את המענה הראשוני. בתקופה של החודשים שהם שם נעשית ההתארגנות, ואנחנו מדברים על רצף טיפולי, מסגרות ההמשך שמירי דיברה עליהן עכשיו, שזה הוסטלים ובהמשך גם דירות המעבר. היום המענה ניתן ל-18-25. אנחנו בתהליך של כתיבת מכרז חדש, והכוונה שלנו לאור ההבנה שבאמת הגיל שנדרש הוא גדול יותר כשאנחנו מדברים על צעירים להט״ב, יש לנו כוונה להרחיב את הגילאים עד גיל 35, שיהיה בהלימה להוסטל בית הצבעים, שמירי דיברה עליו קודם. אני גם אתייחס לחברה הערבית. גם בגג הוורוד, יש לא מעט מקבלי שירות צעירים שמגיעים מהחברה הערבית. גם כחלק מהמיפוי צרכים והעבודה שאנחנו עושים בכתיבת המכרז, אנחנו מבינים שחייב צוות דובר ערבית, זה משהו שאנחנו מתייחסים אליו גם בהיבט של בריאות הנפש וההתאמה. זה דברים שאנחנו בהחלט בודקים ושוקלים, ורואים איזה עוד התאמות אפשר לעשות. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> תודה. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> קודם כל, תודה רבה לכם על העבודה שלכם, ניכר שאתן עושות את זה מכל הלב. גם נעמה וגם אני מבקרים לא מעט בגג הוורוד, והוא באמת מופת של עשייה ציבורית, שבעיניי צריך ללמוד אותו בכל העולם. אני כן רוצה לשאול, אני אתן לכם דוגמה, טרנסית מבאר שבע חוטפת מכות או נזרקת מהבית או נדקרת, לאן היא אמורה ללכת? לתל אביב? סליחה, עכו. לא באר שבע. << אורח >> ענבר סימון שרעבי: << אורח >> המיקום הגיאוגרפי, דווקא במקרים כאלה הרבה פעמים הוא מה ששומר, בין אם זה בדרום, בצפון, במקומות שגם הקבלה היא אחרת, דווקא המרחק מאפשר את המוגנות ואת ההתארגנות, ובאמת המרחב הבטוח יותר לשהייה של אותו אדם שנמצא תחת איום. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> כן, יכול להיות שזה נכון, אבל לצורך העניין גם משהו שהוא לא חירומי מיידי, אלא דירות. זאת אומרת, אנחנו לא רוצים לנתק את אותו אדם, במידה והוא לא רוצה, מסביבת החיים שלו. זאת אומרת, במידה והוא נזרק מהבית, אבל אין סכנה לחיים שלו, יש דירות מעבר בדרום? בצפון? זאת אומרת, הנקודה הכי דרומית מבחינת משרד הרווחה היא אשדוד, והצפונית היא דרום תל אביב? << אורח >> מירי מוסקוביץ': << אורח >> אני רוצה רגע לומר. למשרד הרווחה יש דירות שאינן ייעודיות לקהילת הלהט״ב, בפריסה ארצית, דירות מעבר. יש 31 דירות מעבר שמיועדות לצעירים בטווח הגילאים 18-26, מופעלות על ידי רשות. זאת אומרת, שכל צעיר או צעירה שנזקקים היום, גם אם הם לא מקהילת הלהט״ב, והמוקד כרגע הוא לא הסיפור המגדרי, הוא לא הבדיקה שלי מול מי אני ומה אני, אלא אתגרים של צעירים. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> אבל זה הסיפור. אנחנו מדברים על אנשים שנזרקו מהבית על רקע זהותם המגדרית או נטיית ליבם, לא על רקע כלכלי. << אורח >> מירי מוסקוביץ': << אורח >> אוקיי, אז אני אומרת שיש לי צעירים בדירות מעבר, הם נזרקו על רקע זה שהם יצאו מהארון, או שהמשפחה קלטה שהם טרנסים, הסיבה לזריקה מהבית היא זו, אבל המוקד שלהם היום זה לא איזשהן שאלות לגבי מי אני, מה אני. המוקד הוא לא כרגע הסיפור המגדרי, הם משולבים בדירות ובהוסטלים. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> אתן לא מזהות צורך? << אורח >> מירי מוסקוביץ': << אורח >> כרגע יש לנו מענים שהם לא מלאים, והם נותנים שירות ארצי לכל הארץ, גם אם נמצאים באשדוד ובחולון כרגע, ודירות טרנסג'נדרים בתל אביב גם מקבלים מכל הארץ. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> זה מה ששאלתי, הנקודה הכי דרומית היא אשדוד והנקודה הכי צפונית היא חולון? << אורח >> מירי מוסקוביץ': << אורח >> נכון לעכשיו, יש את בית לינה. אם זה טרנסג'נדריות בזנות, יש בתל אביב. נכון לעכשיו, כן. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> לכן אני שואל, איך זה קורה? << אורח >> מירי מוסקוביץ': << אורח >> אם אנחנו מדברים על הלב, יש הלב תל אביב, יש הלב חיפה. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> לא הלב, אני לא מדבר על המסגרות האלה. << אורח >> מירי מוסקוביץ': << אורח >> אם יש צורך חירומי, הם יכולים להיקלט ואחרי זה לעבור למסגרות אחרות. אבל כן, כרגע אלה המסגרות שקיימות במשרד הרווחה. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> אני מבין את המקום שממנו את מגיעה, של להגן על המדיניות. << אורח >> מירי מוסקוביץ': << אורח >> אני לא מגינה על מדיניות, אני אומרת. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> תראי, אם את מוצאת היגיון בלקיים מסגרות כאלה, אז איך יכול להיות שהן מתקיימות בנקודה הכי דרומית? מדינת ישראל לא נגמרת באשדוד. היא לא מתחילה באשדוד והיא לא נגמרת בחולון או בתל אביב. << אורח >> מירי מוסקוביץ': << אורח >> לגמרי. אבל אם המסגרות האלה לא מלאות, אז אין לנו יכולת. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> והן לא מלאות? << אורח >> מירי מוסקוביץ': << אורח >> הן לא מלאות, והתקציבים שלנו הם תקציבים מוגבלים. בצער אני אומרת את זה. אפרופו המשך תקציבי ל-2026, כל מה שקיים היום ממשיך איתנו ל-2026. הדבר היחיד שהצלחנו להרחיב, זה בעוד מיליון בסיפור של קהילה, לא בחוץ-ביתי, אלה התקציבים הקיימים. בסוף אנחנו עובדים בתקציבים מוגבלים שקוצצו, אפרופו 15% בשנים הקודמות. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> לא, אבל מה שאת אומרת לי זה שגם אם היו עוד תקציבים, לא היית מקצה אותם לפתיחת מסגרות דומות ביתר חלקי הארץ. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> מה שצריך לעשות זה, קודם כל להגיד, צריכה להיות פריסה ארצית, צריכים להעמיד את זה כשירות. זה העניין של החור בגרוש. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> הם אנשי המקצוע, לכן אני שואל. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אנחנו אמורים להגיד, רגע, המדיניות אמורה להיות הפוכה. זאת אומרת, אני לא יכולה להגיד, אתם, בסידור התקציבי עם הקיצוצים הרוחביים, את לא יכולה להקצות למשהו. אנחנו צריכים לשים את זה קודם כל כפריסה ארצית, ואז להגיד, עכשיו יש מקום, בואו נפתח ונמלא אותו, כי אנחנו יודעות שיש צורך, פשוט בגלל שכל בית פתוח יגיד לנו שיש צורך בזה. אגב, בתים פתוחים. גם, זה לא שהיה לזה קודם כל ביקוש אינסופי, ואז. נפתחו בתים פתוחים, והם התמלאו ומילאו אותם, כי יש מי שצריך אותם. ראינו את זה כל הזמן. ולכן הסיפור הוא הפוך, עם מדיניות יזומה, משרדית, פריסה ארצית, כי מה לעשות? הקהילה הגאה היא בכל הארץ, הבנת העומק של זה, ותוך כדי. אבל כשהמדיניות היא מדיניות קיצוצים ועם החור בגרוש, אתה משחק כל הזמן באותו... << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> לא, הייתי מקבל אם זאת הייתה התשובה, אבל זאת לא הייתה התשובה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> מה? << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> הייתי מקבל אם זאת הייתה התשובה של גורמי המקצוע, של תראה, אנחנו מזהים צורך, אבל הסעד התקציבי לא מאפשר לנו לממש אותו. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אבל מה קורה עם האוצר? האוצר בעצם מסתכלים על הכול כעל ביקוש, כעל סחורה. יש לומר את זה. האוצר ככללי, אני לא מאשימה אותך. << אורח >> אבישג טביב אבגר: << אורח >> רגע, אבל לפני שהאוצר הולך, אני אשמח לדבר. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אין בעיה, הוא יישאר גם לשמוע אותך, אבל אני רוצה רק שיגיב. כי בסוף, התפיסה הזאת של הצורך עכשיו, איפה זה, כמה מיליונים, הוא לא מאפשר את הרמת הראש. הכול צריך להיות עם הטיפה מעל פני המים במינימום, וזה לא מאפשר, מדיניות שהיא מצמצמת את העלייה בכל נתון. העליות בנתונים הללו, יגידו גם המשטרה, אני בטוחה, שהפעולות הללו הן פעולות מנע לתופעות. כשהרווחה יכולה לצמוח, כשהמשרד לשוויון חברתי מקבל את התקציבים ולא פועלים לקצץ אותם מתוך המשרד, הדבר הזה בסופו של דבר הוא מה שיפתור את המדיניות, אחרת זו ביצה ותרנגולת. אז אני אשמח לשמוע אותך, אוהד מרדכי, תודה שאתה איתנו, ואודה לך שגם תקשיב לאבישג שפה והגיעה מבאר שבע. << אורח >> אוהד מרדכי: << אורח >> מאה אחוז, אני מאוד אשתדל. פשוט יש ועדת שרים עוד כמה דקות שאני פשוט די חייב לעלות אליה, אולי אני יכול לחזור אחר כך? << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> לא, אני אתן לך מהר. << אורח >> אוהד מרדכי: << אורח >> אוקיי, בסדר גמור. ספציפית במשרד הרווחה אני פחות יודע להתייחס, אני יודע להתייחס למשרד לשוויון חברתי, ואני גם יכול להגיד באופן כללי, שבסוף, במובן מסוים, זה נכון מהדברים שעולים פה. כן, בשנתיים האחרונות הייתה התכנסות תקציבית משמעותית בהרבה מקומות, בהרבה משרדי ממשלה, זה נכון. וגם היו כל מיני החלטות, כולל על תקני כוח אדם, למשל, בשירות המדינה, שהיו כל מיני הפחתות על פי הביצועים שהיו, שכן הרבה משרדי ממשלה היו צריכים, ועדיין צריכים, להתכנס, בעיקר פשוט כי היו עלויות מאוד מאוד גבוהות של המלחמה. זו המסגרת של מה שבאמת היה ב-2024, שבאמת היה ניסיון להביא כסף מכל מקום שאפשר, כי באמת היו עלויות מאוד גבוהות. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> במקביל לקיצוץ בתקציבים, הוקמה רשות לאומית לזהות יהודית במשרד ראש הממשלה. מה היה תקציבה ב-2023, 2024 ו-2025? << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אחת מתשע רשויות כאלה בכל המשרדים, שהוקמה. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> זו רשות שבין היתר תפקידה לרדוף להט״בים. אז מצד אחד קיצצתם בלהט״בים, מצד שני הקמתם רשות שכל תכליתה היא להפיץ פחד ושנאה כלפי להט״בים בישראל. אני אשמח לדעת, אתה יכול לצאת ולחזור, להגיד לי מה תקציבה היה. אני חושב שהוא היה כמה עשרות מיליוני שקלים. << אורח >> אוהד מרדכי: << אורח >> אני יכול לבדוק, אני לא יודע להתייחס לזה. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> ואם תוכל להתייחס ספציפית לכמה כסף המדינה הקצתה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> נוצל. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> א' נוצל, ו-ב', כמה הוקצה לטובת מימון טיפולי המרה. << אורח >> אוהד מרדכי: << אורח >> אני לא יודע. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> אז אני אשמח שתדע. << אורח >> אוהד מרדכי: << אורח >> אני יכול לבדוק, אני אצטרך לשאול גורמים במשרדי הממשלה הרלוונטיים. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> כי ההצגה שהייתה התכנסות וזה... בוא. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> לא, רגע, אבל בסוף הדיון פה הוא לא רק לפיץ'. ברגע שיש שאלה שצריכים עליה מענה, תצטרך לחזור לתת עליה תשובה, או שיהיה פה דיון נוסף תוך שבוע, רק על זה. << אורח >> אוהד מרדכי: << אורח >> בסדר גמור. אני מניח שזו שאלה שהיא יותר למשרדי הממשלה הספציפיים. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> לא, זה הנציגויות שנשלחות כשאנחנו שולחים את הבקשה לדיון, אז לבוא עם נתונים זה הבסיס. אומר פה יוראי, מעבר לתקצוב היתר לרשויות לזהות יהודית, וכל משרד רוצה שיהיה לו אחת-שתיים כזאת, לא ברור למה, תוך כדי שמקצצים, פה הוא אומר, הרשות לזהות יהודית במשרד ראש הממשלה, תפקידה היה גם לפגוע בקהילה הגאה. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> ברור. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> כולל תקצוב לטיפולי המרה. דבר שאגב, ברור שצריך להוציא את זה מהחוק, אבל צריך גם לאסור בכלל שימוש כזה בכספי ציבור, כי כספי ציבור לא אמורים לשמש לפגיעה. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> חד משמעית. זאת הייתה הבטחת בחירות של אבי מעוז, ולצערי הוא קיבל את הכספים לממש אותה. ולכן, כשאתה אומר, התכנסות תקציבית, קיצוצים, פלאטים, 15%, 40%, מלחמות. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> כמו שאמרתי, יש כאלה שלא קיבלו את הפלאט. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> במקביל לקיצוץ במענים ללהט״בים, תקצבתם רשות שכל תפקידה לרדוף להט״בים, להפיץ פחד ושנאה, ואני אשמח לקבל את הנתונים של כמה מיליונים, אני יודע כמה מיליונים קוצצו, כמה מיליונים הושקעו ביד השנייה בלייצר את המפגעים? את המענים למפגעים האלה קיצצתם. << אורח >> אוהד מרדכי: << אורח >> בסדר גמור, אני אנסה להשיג את הנתונים האלה כמה שיותר מהר. אני לא אחראי כמובן על התקציב של כלל משרדי הממשלה והכול, אבל הניהול התקציבי הוא גם בהינתן החלטות ממשלה שמתקבלות, ואין לנו יכולת לקבוע איזו החלטת ממשלה תתקבל ואיזו לא. בתור אגף תקציבים, אני אומר. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> לא, אין בעיה, החלטת ממשלה מתקבלת, אבל ספציפית על טיפולי המרה אני לא מכירה החלטה כזאת. ואם הצינור הזה שימש לזה, זאת שאלה שהיא לגיטימית. החלטת ממשלה מתקבלת, אם היא מעומעמת מספיק כדי לאפשר לאבי מעוז את הדבר הזה, אז צריך גם להבין את זה. אבל אני לא זוכרת את זה בהחלטת ממשלה, ולכן הנתון הזה עוד יותר רלוונטי. << אורח >> אוהד מרדכי: << אורח >> בסדר גמור. אני אנסה להשיג את הנתון הזה, לבדוק אולי עם משרד ראש הממשלה אם יש להם את הנתון הזה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> בסדר גמור. אבישג, את תרצי כבר? << אורח >> אבישג טביב אבגר: << אורח >> תודה. אני אבישג טביב אבגר, אני המנהלת של הבית הגאה בבאר שבע, המרכז הגאה של הנגב. פתאום עלה לי רעיון שאולי נהפוך להיות בית כנסת. אולי עדיף. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> וואו. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> בית מדרש. << אורח >> אבישג טביב אבגר: << אורח >> יש לנו בית מדרש גאה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> יש לך איזה תשע רשויות לקבל מהם כסף אחר כך. זה לא מובן מאליו. << אורח >> אבישג טביב אבגר: << אורח >> מדהים. אני משנה את ייעודי בחיים. ברשותכם, אני אקריא את מה שהכנו קצת מראש כדי להיות מסודרות, ואז אני ארצה להגיד כמה מילים בעל פה. סוגיית צעירים להטב"קים בסיכון היא לא סוגיה של זהות או של ייצוג פוליטי, היא סוגיה של חלוקת משאבים הוגנת, ובדרום הארץ חלוקת המשאבים הזו פשוט לא מתקיימת. בדרום הארץ חיים מעל 1.3 מיליון תושבים ותושבות. בנגב לבדו כ-700,000, ובמטרופולין באר שבע מעל 400,000 איש ואישה. בואו נלך על כלל האצבע הזה שהמציאו סטרייטים כדי להרגיש בנוח, ש-10% מהאוכלוסייה הם להטב"קים, כלומר עשרות אלפי צעירים וצעירות להטב"קים בנגב שחיים כיום כמעט ללא מענה מותאם, רציף וזמין. הבית הגאה בבאר שבע והנגב הוא הגוף האזורי היחידי שמשרת את הקהילה הגאה בכל המרחב הדרומי, מקריית גת ועד אילת. אנחנו עמותה עצמאית, קהילתית, שפועלת מאז 2014, אך למרות היקף האוכלוסייה והמרחב, אין לנו הכרה ואין לנו תקצוב ממשלתי קבוע. כשמדובר בנוער וצעירים להטב"קים בסיכון, המצב חמור במיוחד. בתחום המענה שלנו, מקריית גת ועד אילת, בואו נמנה את מענה החירום שיש לנו. אפס מענה חירום ייעודיים, אפס בתים זמניים, אפס מקלטים מותאמים, ואפס תוכניות ייעודיות אזוריות. אפס. כל הנגב, אפס. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> איך את מסבירה את זה? << אורח >> אבישג טביב אבגר: << אורח >> אני חושבת שלא מתייחסים אלינו כזירה בכלל, ולא רואים בנו, הבית הגאה בבאר שבע, כאנשים שבכלל יוצרים איתם קשר. אנחנו אלה שעולים לכאן, אנחנו אלה שמכתתות את הרגליים, אנחנו כאילו דופקות בדלתות ובשולחנות. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> שזה, צריך להגיד, בית גאה מטרופוליני, אזור שלם. << אורח >> אבישג טביב אבגר: << אורח >> הטלפון האישי שלי, מקבל טלפונים מקריית גת ועד אילת, בכל השפות. הטלפון שלי, הפרטי. וכל מה שאנחנו יכולות לעשות, אני עושה. כל מה שביכולתי. המשמעות היא שצעיר וצעירה להטב"קים שנמצאים בסכנה מיידית, אם בגלל אלימות במשפחה, אם בגלל זהות מגדרית, אם בגלל יציאה מהארון, פשוט אין להם לאן ללכת במרחב שבו הם חיים וחיות. בפועל, כשמגיעות אלינו פניות של צעירים וצעירות בסכנה, אנחנו נאלצות להפנות צעירים למרכז. זאת לא תנועה חופשית או בחירה חופשית, זו מדיניות שכופה הגירה שלילית מהנגב. זה ניתוק מהמשפחה, מהקהילה ומהמרחב התרבותי שבו הם גדלו וחיו עד אותו רגע. היעדר מענה חירום בדרום, אינו רק פער שירותי, הוא מייצר סיכון ממשי. רק לפני כמה שבועות בבאר שבע, יוראי בא לפגוש אותה איתי, אישה טרנסית מהחברה הערבית נדקרה באמצע שכונת מגורים על בסיס זהותה המגדרית. ואני מקבלת טלפון. מה אני יכולה לעשות? פנינו לקהילה, תרמנו כסף, שאלנו אותה מה היא צריכה, והלכנו לקנות לה ולבקר אותה. חוץ מזה אין לי מה לעשות. גם במקרה הזה לא היה לאן להפנות אותה. כשאין מעני חירום זמניים, גם אירוע אלים כזה לא פוגש מערכת ערוכה, אלא חלל ריק. וכאן חשוב להתייחס גם לשאלת התקציב. על פי מענה רשמי של משרד הרווחה והביטחון החברתי, לבקשה לפי חופש המידע, כבר בינואר 2022 פורסם מכרז ממשלתי להקמת מסגרת ייעודית לצעירים להטב"קים מהחברה הערבית, הכוללת גם מענה חירום והוסטל שיקומי. לאחר שהמכרז לא מומש, ביוני 2023, המדינה אף אישרה התקשרות חירומית בפטור ממכרז. כלומר, הכרה רשמית בכך שמדובר בצורך דחוף ובאחריות המדינה. אבל למרות ההתחייבות ולמרות התקציב ולמרות ההכרה בדחיפות, המסגרת לא הוקמה. הסיבות, כמו שאמרת, ונכון, לא עלינו ולא אצלנו. וקשיים חברתיים, דתיים ותרבותיים. אבל חשוב לומר בצורה ברורה, אלו אינן סיבות טכניות, אלה בדיוק הסיבות שבגללן המדינה מחויבת להבטיח מענה. וכך, נכון להיום, אין בדרום אף מענה חירום פעיל לצעירים להטב"קים מהחברה הערבית. מדובר בצעירים שחיים בצומת של פגיעויות, גם להטב"קים, גם צעירים, גם תושבי פריפריה וגם בני מיעוט לאומי. כשמדינה מאשרת התקשרות חירומית אך לא מקימה חלופה כשהיא נכשלת, המשמעות היא השארת צעירים בסיכון ממשי ובסכנת חיים. אנחנו פוגשים ופוגשות אותם כל הזמן. המקרה הזה ממחיש בעיה רחבה יותר. אין כיום מנגנון שמוודא שהתקציבים הייעודיים אכן מתורגמים למענים הקיימים בשטח, ובפרט בפריפריה. אין לוחות זמנים מחייבים, אין פתרונות גיבוי, ואין אחריות ברורה כשמהלך ממשלתי לא יוצא לפועל. מדינה שמצהירה שהיא מחזקת את הנגב ומקימה משרדים ייעודיים לפיתוח הפריפריה, לא יכולה להרשות לעצמה להשאיר עשרות אלפי צעירים וצעירות ללא מענה, רק בגלל המקום שבו הם נולדו והזהות שהם נושאים. אנחנו לא מבקשות פריבילגיות, אנחנו דורשות את הזכות לחיים. אז היה לנו את המקרה של הצעירה שכמעט נרצחה, באמת, היא הגיעה במצב קשה מאוד. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> מה מצבה היום? << אורח >> אבישג טביב אבגר: << אורח >> היום אנחנו מנסים להעביר אותה אולי לעיר אחרת. היא נמצאת בטיפול של עוז, דוברת להט"ב, שהיא התחברה אליה, ואני בקשר איתה מדי פעם לבדוק מה היא צריכה ומה המענים שאנחנו יכולים לתת. אני יכולה להגיד לכם שבשבוע האחרון הגיעו שתי טרנסיות, בנות 17 ו-18, למרפאת לוינסקי לקבל מענה, והן נשלחו לקבל מענה בחיפה. אני יכולה להגיד לכם סיפור אישי שלי, שאני אספתי ילד שישן בספסל בבאר שבע. התקשרו אליי אז, אפילו עוד לא ניהלתי את הבית הגאה, כפעילה גאה בעיר. קיבלתי טלפון ללכת לאסוף ילד שישב בספסל. כשאספתי אותו, גיליתי את הילד הכי חנון שפגשתם בחיים. כל התיק שלו היה מלא בספרי לימוד, כי הוא היה בתקופת בגרויות, אמא שלו זרקה אותו מהבית על רקע נטייה מינית. היועצת לא התערבה, לא היה לה נוח. יש לנו מענים שהם אינם ייעודיים לקהילה, דיברנו על זה. שמתי אותו בעוגן הקהילתי, הוא אחרי שעתיים מתקשר שהוא מעדיף לא להיות שם, כי בחלוקה המגדרית הילד הרגיש הזה אמור להיות עם חבורת בנים אגרסיביים יותר ממנו, ברוב המקרים. הוא פשוט העדיף לחזור לרחוב. בסוף מה שבחרנו לעשות זה היה להכניס אותו לבית שלנו, ולקחת בסיכון שאמא שלו יכולה לתבוע אותנו, כי הוא קטין. ורק אחרי שהכנסנו לסיפור הזה עמותות אחרות, ועשינו לחץ על היועצת להתערב בתוך מה שקורה במשפחה, אז היה איזשהו מענה. היום חוסר המענה הזה, הוא מגיע אלינו, פעילים, מתנדבים. ומה אנחנו יכולים לעשות? להתחיל לחפש – מי מטרנסיות ישראל יכולה לעזור לי? מי ממרפאת לוינסקי יכולה לעזור לי? קוששות, מסתובבות כמו נדבניות של הזכות לחיות, כאילו, זה מה שמדובר, על הזכות לחיות. וזה המצב, ובטח כשמדובר בדוברי ערבית. ולא רק דוברי ערבית, גם כשמדובר בחברה יהודית מסורתית, או בחברה דרומית שאין בה דגלי גאווה שנמצאים בכל מקום. אנחנו תולות דגלי גאווה, נערים עולים ושורפים אותם. ביום ראשון האחרון, בזמן שאני בבית הגאה, נכנסו שלושה נערים לתוך הבית הגאה והתחילו לצלם את היושבים, ולהתחיל לקלל אותם, ולעשות סלפי, ולהלחיץ אותם עם זה שיש להם סרטון. סתם, כי הבית היה פתוח. ואני דוחפת אותם החוצה, ואני מתקשרת למשטרה ומחכה 20 דקות על אף שיש תחנה ממול. אגב, סביב מצעדי הגאווה יודעים לבוא ולהקשות עליי עם כמה שאנחנו תחת סיכון, וכמה צריך אקסטרה ואקסטרה שוטרים, ועלויות של רישוי. אבל ברגע האמת כשיש אצלי סיכון, ויש אצלי שלושה נערים שעושים מה שהם רוצים בקהילה שלי, אף אחד לא מזדעזע. מה שנקרא, לא באנו לפה לחדש, זה פשוט עצוב שזה מה שהייתי צריכה להגיע מבאר שבע היום ולהגיד במקום להמשיך בעבודה שלי. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> וואו. אבישג, קודם כל, תודה רבה. אני חושבת שזה ישמיע את הקול הזה של קול הדרום, זה לא רק חשוב, זה בסוף קול של ההדרה הכפולה. אוכלוסייה בסיכון ובהדרה, וכולל הדרה שהיא לא פעם הפריפריה הגיאוגרפית, אבל גם החברתית, שזה מייצר פה תחלואות ועיוותים כפולים ומכופלים. וגם ההצטלבות, עיר מטרופולינית, חסרי מעמד, קהילות בהדרה כפולה, בדיכוי כפול, הכול ביחד, תוך מציאות של קיטוב, של אפליה, של אלימות ומציאות מתפתחת של שנאה. אז אני חושבת שהקול שלך חשוב פה, טוב שאת מגיעה לכאן גם כשזה מעצבן, וגם כשזה לא בסדר, זה קול שצריך להישמע. << אורח >> אבישג טביב אבגר: << אורח >> גם אנחנו כבית גאה לא מתוקצב. אפס תקציב. אין שום משרד שבתקשורת ישירה איתנו, אין לנו שום תקציב. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> המשרד לשוויון חברתי, אני אשמח לשמוע גם על זה. << אורח >> אבישג טביב אבגר: << אורח >> ויותר מזה, היום אני בקמפיין לגיוס המוני מתוך הקהילה. על המשכורת שלי, ועל המלגאיות שלנו, ועל הקיום שלנו. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אבל אומרים תת ביצוע, אז לא יודעת. סליחה על הציניות, כן. אני אשמח לשמוע על הבית הגאה בבאר שבע. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> באופן כללי, התקציב שהועבר ב-2025. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> ממש, על כל התקציב, וגם על זה. אני רוצה לעבור למשטרת ישראל. נגיע כמובן לחינוך ולבריאות, רק בכל זאת, בהקשר הזה של טיפולים במקרי אלימות והתגובה המהירה. << אורח >> אבישג טביב אבגר: << אורח >> אין אצלנו מש"ק. << אורח >> רחלי צימבר: << אורח >> רגע, אני אענה לך על זה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> קודם כל, תודה שאתם כאן. << אורח >> אביה ברששת: << אורח >> אני אשמח אולי לדבר, אם אפשר, לפני המשטרה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> בטח, אין בעיה. << אורח >> אביה ברששת: << אורח >> שלום, תודה. תודה על הכינוס של הוועדה החשובה הזו. אני אביה ברששת, אני מנהלת את מחלקת מאבק בלהט"בופוביה, באגודה למען הלהט"ב, ואני אחראית על מרכז הדיווח, על שם ניר כץ. מגיעות אלינו פניות, דיווחים על להט"בופוביה מהקהילה, עשרות בחודש, ומערך המתנדבים והמתנדבות שלי מלווים אותם. ביקשתי לדבר, לפני שנשמע את התגובות. שמענו כאן את אריק, שמענו את מיה, שמענו הרבה שדיברו על להט"בופוביה. חשוב לי רגע לומר שני דברים עיקריים. דבר ראשון, זה לא מפתיע אותנו, נתונים. בסקר האחרון שפורסם בספטמבר, אנחנו רואות 63% שלא נותנים אמון, או נותנים אמון מועט מאוד במשטרה שתשמור עליהם בעת הצורך. אנחנו יכולות לראות גם באותו סקר שנעשה, ש-68% מהמשיבים הסיסג'נדרים חוו להט"בופוביה במרחב כלשהו בשנה האחרונה, ו-96% מהמשיבים מהקהילה הטרנסית חוו טרנספוביה במרחב כלשהו בשנה האחרונה. אלה נתונים מטורפים. אנחנו עכשיו עובדות על דוח הלהט"בופוביה לשנת 2025, ובבדיקה קצרה שעשינו רק על השנה האחרונה, אנחנו ראינו שבאופן ממוצע הייתה לנו פגיעה פיזית לפחות פעם בשבוע כלפי חבר או חברת קהילה, ואם אנחנו מדברות על הקהילה הטרנסית המצב אפילו חמור יותר. 41% מהפגיעות הפיזיות דווחו על ידי הקהילה הטרנסית, כלומר לפחות שתי פגיעות פיזיות בחודש. אני כן רוצה לדבר כמובן על התקיפות בגריינדר, שאנחנו כבר מכירים ומכירות, 17 מקרים רק בשנה האחרונה, תקיפות אלימות, שכל המקור שלהן הוא פשע שנאה בלבד כלפי הקהילה, כלפי גברים. יושבים כאן באמת נציגות של המשטרה שאנחנו עובדות ועובדים איתה יום-יום, ועבודה אינטנסיבית שעשינו בשנה וחצי האחרונה מול המשטרה באמת מולידה ניצנים של שיתוף פעולה חשוב, בין אם זו מש"קית במחוז תל אביב, מש"קית בירושלים ומש"ק במחוז חוף. חשוב לומר, חסר מש״ק במחוז דרום, מה שאבישג מדברת עליו. חסר לנו מש״ק בחברה הערבית, כפי שדיברנו על זה פה בהרחבה, כמה יש צורך אקוטי, מש״ק במחוז מרכז, מש״ק במחוז צפון, זה דברים שעדיין חסרים ואנחנו מרגישות את הצורך הזה בשטח. ועדיין, גם כשיהיו מש״קים, זה לא מחליף את התפקיד של המשטרה ואת העבודה של המשטרה, מן הסתם. גם הסיווג של פשעי שנאה במשטרה בתלונות להט"בופוביות עלה השנה, ב-2025, ל-36 תיקים שסווגו לעומת בשנת 2024 למשל. ושוב חשוב לומר, הרבה מהתיקים האלה סווגו מהעבודה שלנו מול המשטרה ותיקים שאנחנו העברנו. יש חשיבות משמעותית להכרה בפשעי שנאה בתלונות במשטרה, ואנחנו רואות שזה אומנם בעלייה, אבל זה עדיין קריטי שחוקרים במשטרה ויומנאים ומי שאחראים על הסיווג יכירו בפשעי שנאה כלפי הקהילה, כי זה מה שיוצר את ההרתעה, וזה מה שיוצר אחר כך את יצירת המענים והטיפול המיטבי בשטח, ושהבית הגאה בבאר שבע לא יצטרך לחכות 20 דקות על הקו כדי לקבל מענה מתחנה שנמצאת מעבר לכביש. זהו, אני סיימתי. תודה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> תודה רבה. תודה לכם, משטרת ישראל, שאתם פה, ותחלקו את זה איך שתרצו לדבר. << אורח >> רחלי צימבר: << אורח >> רחלי צימבר, ראש תחום הקהילה הלהט"בית במשטרה. מאיפה מתחילים? יש לנו שיתוף פעולה מצוין עם הארגונים, והם יעידו, וזה בסדר, יש עוד דרך ארוכה לעשות, אבל בואו נסתכל גם על חצי הכוס המלאה ומה שעשינו עד כה, לפחות בארבע השנים שהתחום הזה מעוגן. חבר הכנסת יוראי שומע אותי חדשות לבקרים על כל העשייה, ואני לא אספר עליה כאן, כי הרבה גם מכירים. מה שכן חשוב לי, שמי שלא מכיר את העשייה שלנו, זה דווקא חברי הקהילה עצמה, ואני חושבת שהרבה גם קשור בפרסום. אתם לא תראו אותי מפרסמת, לדוגמה, על אירוע של נער טרנס שרב עם אמא שלו והיא זרקה אותו מהבית, ואני עושה את החיבור גם לברית הלביאות, ולעומר מפרויקט גילה עם הטרנסים, וגם את תהל"ה, כל מי שניתן. אני עושה את החיבורים האלה כדי שיהיה איזשהו שיח. יכול להיות שאני הצלתי את החיים, לא תראו אותי מפרסמת את זה בשום מקום. לא תראו אותי, בחור שמתקשר אומר לי, אני בסחיטה באיומים, הגשתי תלונה, לא עובד, ומפעילה את המש"קית שלי, באיזו שעה? אתמול ב-19:00 – עד מחר הדבר הזה מטופל. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> לא, אבל רחלי, אני רק רוצה לומר, גם יצא לי לעבוד איתכם, אני לא חושבת שיש כאן מישהו שאומר בקטע הזה שאתם לא רוצים או נגד. אני רגע שואלת, יש פה עלייה בפשעי שנאה, יש פה דיווחים שהופכים להיות במאות אחוזים יותר, עשרות אחוזים יותר, על הרבה מהדברים, ומנגד יש פה גם היעדר טיפול או תקינה. למשל, מה שאבישג תיארה במחוז דרום והכול. זאת אומרת, רגע, מה שאתם עושים במשאבכם הדלים, התארגנות לקראת מצעדי גאווה והכול, אני יודעת שיש. אני גם לא פעם ראיתי את התחנות שאתם מציבים לפני המצעד, ואני גם רואה את מה שכן נעשה. לכן זה לא דיון במובן הזה. << אורח >> רחלי צימבר: << אורח >> לא, ברור לי. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אבל זה לא משנה את הנתונים. זאת אומרת, הנתונים הם של עלייה חדה, ושל היעדר תגבורת או היעדר מענה מספק מנגד. אי אפשר להתווכח עם זה. זאת אומרת, 96% בקרב הקהילה הטרנסית שדיווחו על חוויית להט"בופוביה וטרנסופוביה בשנה האחרונה, זה אומר שיש כאן מגמה חריגה של מציאות לא פשוטה. היא חלק מקיטוב חברתי כולל, היא חלק מעליית גל שמרני, מסוכן, טרלול רגרסיבי שפוגש אותנו מאוד גם על רקע הממשלה הזאת והמינויים שלה, נגע בזה מעט יוראי. אבל בסוף, יש כאן משטרה שתפקידה מערכת אכיפת חוק, ואנחנו חייבים להבין מה נעשה. האם יש מחסור בתקינה? << אורח >> רחלי צימבר: << אורח >> אבל היא יכולה לסתום פיות? << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> לא. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> כן, חד משמעית. כשאנשים מסיתים, את צריכה לסתום להם את הפה. ודאי, זה תפקידה של המשטרה. << אורח >> רחלי צימבר: << אורח >> צריכים להגיש תלונה על זה? צריך להגיש תלונה. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> כשמגישים תלונות שום דבר לא קורה, אני מצטער. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אבל אני חייבת להגיד, על פשעי שנאה אין כתבי אישום. לא, יש מעט. הנתונים לא טובים. << אורח >> רחלי צימבר: << אורח >> אבל תגישו את זה אלינו. תגישו, תכף יתייחס ניצב משנה אבי אוחיון. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> תראי, זה גם ביצה ותרנגולת. כי אם יש מיעוט של הגשת כתבי אישום, בסוף אנשים אומרים, אני לא רוצה להגיש. אני מכירה את זה מהרבה נתונים אחרים. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> אולי כדאי שאני אשתה כוס מים לפני שאני אגיב, אבל לא, אני לא אשתה כוס מים כי זה מרגיז אותי. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אני אביא לך מים. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> אולי עומר. << אורח >> אריק קולוסוב: << אורח >> אפשר רגע גם להגיד משהו? היא פשוט הזכירה אותי, אז בא לי רגע לתת כוכבית. אני כן התלוננתי על פעם אחת שמישהו ממש איים עליי ברצח ברשתות החברתיות, ממש ברצח, הודעות, הכול וזה, ותוך יומיים נסגר התיק. אז כן יש מש"ק שטיפל בזה והוא היה מקסים, אבל פשוט התחושה היא שגם אם אני אפתח תיק תלונה במשטרה, לא יקרה עם זה משהו. זאת התחושה. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> ואני אומר שוב, אני מלא הערכה כלפי הפעילות שלך אישית, רחלי, אבל המילה מש"ק היא לא מילת קסם שמעלימה את הביקורת, ממרקת את המצב. משטרת ישראל לא נלחמת באלימות נגד להט"בים, נקודה. והמענה לא צריך להיות אספת מש"קים, המענה צריך להיות מדיניות ברורה של השר לביטחון פנים, שאומר, אין הומופוביה. כשמגיע בן אדם שעבר תקיפה בגריינדר לתחנת משטרה והוא מגולגל החוצה בבושת פנים, שוטרים צריכים לעוף מהמשטרה. כשהמפכ״ל אומר, אני רואה שני הומואים וזה מגעיל אותי, הוא לא יכול להיות מפכ״ל. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> נכון. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> והעובדה שהתשובה שלכם לגל פסיכי של אלימות נגד להט"בים, זה צעדי יחד של הוספת מפקדים שאינם קצינים בתחנות משטרה, תסלחי לי, זאת לא המדיניות שראויה. וכשאין מספיק כתבי אישום, וכשאין מספיק פתיחת תיקים, אז עם כל הכבוד, זה לא מספיק. למה להט"בים לא מגישים תלונות במשטרה? כי יכול להיות שזה לא עובד, כי הם ממשיכים לתקוף אותם. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אולי הנתון על 60% אמון ירוד זה חלק מזה? << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> ברור, ברור. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> נאמרו פה נתונים שכאילו ביטלנו. הם לא מבוטלים, הם הסימפטום לבעיה. ורחלי, זה הרי לא אישי בסוף, זה מערכתי. חשוב לי ממש לציין את זה, מי שנמצאים כאן, יש לי הערכה מלאה. גם אברהם, אנחנו היינו ביחד בסיור מאוד מרגש עם נוער בסיכון, ואני יודעת מה אתם עושים. אבל בסוף, אי אפשר להתעלם מזה. יש עלייה בפשעי שנאה, יש היעדר טיפול. אומר פה יוראי דברים בצדק, לא איומים, אלא פשעי שנאה דה פקטו, מגלגלים מהמערכת. זה צריך להטריד את כולנו. << אורח >> אבישג טביב אבגר: << אורח >> לא, גם זה יותר נוח לא לקרוא לזה ככה. אצלנו בשריפת דגלים שהיו, קראו לזה 'שלושה נערים עשו מעשה קונדס'. אני התעקשתי על זה שיקראו לזה פשע שנאה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אני רוצה להגיד משהו. אם שלושה נערים היו שורפים דגל ישראל, הם היו נעצרים. אני רוצה להגיד לך שלשרוף דגל גאווה, זה לפגוע במדינת ישראל. זה בדיוק הסיפור. מי שלא מבין את זה באותה צורה, כי בסוף, לפגוע במרקם פה, להסית, להתסיס ולייצר פה מציאות כל כך קיצונית, מה זה אם לא פגיעה במדינה? זו פגיעה במדינה לכל דבר ועניין. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> ואני רק אומר, באמת יש עלייה. בתי עסק להט"בים מושחתים, דגלים שלנו נשרפים, אנשים חוטפים מכות ברחוב רק כי הם להט"בים, ואתם מסווגים את זה כמעשה קונדס. תנו לי נתון, כמה כתבי אישום הוגשו בגין פשעי שנאה נגד להט"בים בשנה האחרונה? כמה? << אורח >> אבי אוחיון: << אורח >> תשעה. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> אוקיי. אני מכיר יותר מתשעה מקרים מתועדים של אנשים שעברו פשעי שנאה בישראל על רקע להט"בופובי. איך תשעה? << אורח >> אבי אוחיון: << אורח >> אני יכול להגיב? << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> כן, בוא ניתן לו. ניצב משנה אברהם אוחיון, רמ"ח נוער במשפחה. תודה שאתה פה. << אורח >> אבי אוחיון: << אורח >> נכון, רמ״ח נוער ומשפחה בחטיבת החקירות. ציינת את המפכ״ל. א', אני זוכר שהיינו אצל המפכ״ל, לדעתי, יחד עם הנציגים פה מהלהט״ב. יצאנו לדרך. זה במדיניות של המפכ״ל, הוא אפילו הקצה אותי במיוחד כדי לטפל בתופעה ולטפל בקהילה אל מול האגודה, אל מול כל מי שפונה מבחינת שירותי משטרה שצריכים לתת ללהט״ב. להגיד שהתמונה היא ורודה? היא לא. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> למה הוא לא התנצל וחזר בו? << אורח >> אבי אוחיון: << אורח >> אני לא יודע להגיד לך אם הוא אמר את הדברים. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> אה, הוא לא אמר את הדברים? << אורח >> אבי אוחיון: << אורח >> אני לא פה להגן על המפכ״ל, אני אומר את המדיניות שלו. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> מה המדיניות? << אורח >> אבי אוחיון: << אורח >> המדיניות שלו לטפל בקהילה הזאת כקהילה שצריכה שירותי משטרה במיוחד. זאת המדיניות. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> מה זה אומר? << אורח >> אבי אוחיון: << אורח >> אני מסביר, עכשיו אני אפרט. אנחנו מבחינתנו עושים הרבה עבודת פנים כדי שהאמון של הקהילה יעלה במשטרה. אנחנו מודעים למקרים שמגיעים אנשי הקהילה שצורכים שירותי משטרה, ולפעמים לא מקבלים את היחס המתאים או את הרגישות המתאימה. אנחנו עובדים הרבה בקורסים, בתחנות המשטרה, פונים, מדריכים, הוצאנו גם קול קורא, ואיך לטפל, מה לטפל. לעניין הסיווגים, בסופו של דבר בשנה וחצי האחרונות אנחנו הקפצנו את הסיווגים פי שלושה משנת 2024. לא שזה המון, אבל עדיין זו דרך שעשינו. אביה כאן ויו״ר האגודה, אנחנו עובדים באופן צמוד, אנחנו נפגשים באופן רבעוני. כמו שאמרת, הטלפון שלך, אז הטלפון שלי פנוי וזמין לכל דבר ולכל עניין. הרבה מהטיפול שאנחנו עושים באו בעקבות הפנייה למוקד, ושם הם מכווינים אותנו כזרקור. לפעמים לאיש קהילה יותר נוח לבוא למוקד שלו ולהסביר, ואז מפנים אותו בצורה המתאימה. אני יכול להגיד לך שבחלק מהמקרים הרגישים, לפעמים זה בעיקר במגזר הערבי, אביה מתקשרת, אומרת, תשמע, מישהי רוצה לבוא להתלונן, היא מפחדת, אין לה ביטחון. אנחנו יוצרים את הטיפול הפרטני, שפוגש חוקר או חוקרת מסוימת את הבן אדם, לוקחים אותו ועושים איתו את הטיפול המתאים. לגבי הגריינדר, קודם כל אנחנו בראייה מרחבית. דרך אגב, רוב כתבי האישום הם בעניין של התקיפות בגריינדר, וזה התקיפות החמורות. אני מסכים לגבי דברים שאנחנו צריכים להשתפר, שבמקומות כמו שריפת דגלים או תלישת דגלים, שגם אביה לפעמים מפנה אותי, אנחנו צריכים להשתפר בהבנה של מה זה אומר פשע שנאה, ואנחנו מסווגים ומשנים סיווג, וזה דרכי או דרך המש״קים. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> זאת אמירה מאוד חשובה, ההבנה שצריך לסווג את זה. << אורח >> אבי אוחיון: << אורח >> מש״קים, לא צריך לזלזל בזה, למה? אני אסביר. זה לא שהם סתם בשטח, בסוף זה איזה מישהו שנמצא ואפשר לגשת אליו בצורה יותר נגישה, בוא נאמר, מה שעשתה תחנת משטרה שמלא שוטרים שלא תמיד הם מוכוונים לעניין, ואז זה הפתח להיכנס לתחנת המשטרה או לבוא אליי כאחד שמטפל בתחום באופן רחב. בעניין הגריינדר, אנחנו מטפלים, אנחנו היינו בוועדה אצל פוגל לפני שבוע, ועדה חסויה. הסברנו מה אנחנו עושים, זה עדיין בטיפול, ובעוד חודש וחצי יש לנו ישיבה עם התוצרים. אז אנחנו מכירים את העניין. אני יכול לומר שבמחלקה שלי יש שתי חוליות, אחת מהן זה מלש״בים ושירות משמעותי, והשנייה זו חוליית מניעה והסברה. אני יכול להגיד לכם שהגיעו אלינו, אני לא יודע אם אתם מכירים, אבל בקהילה יש צעירים שלא תמיד יודעים שצה״ל יכול לקבל את כולם, והם מונעים מעצמם לגשת לכל מיני דברים, עוד בתקופת צווי הגיוס, והם ניגשים אלינו, ואנחנו מכווינים אותם ומתווכים אותם לצה״ל או למקומות משמעותיים אחרים, כדי שיבינו שהם יכולים לעשות הכול ולגשת להכול, שזה חלק מהדברים שאנחנו עושים. מבחינת בתי הספר, חוליית מניעה והסברה שפרושה בכל הארץ, יחד עם נע"תים, שהם עובדי מניעה, בעיקר פונים, ואנחנו רואים בעניין החרם מה שדיברתם, כן נותנים טיפול, כן נותנים הסברה, אוזן קשבת, וכמובן במקרים קיצוניים גם נכנסים ומערבים אנשי טיפול. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> אוקיי. הרבה מאוד סיסמאות. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> טוב, אנחנו נבקש גם נתונים מהמשטרה, כמה תלונות הוגשו על רקע פשעי שנאה? כמה כתבי אישום? יש את הנתונים פה? מעולה. << אורח >> אבי אוחיון: << אורח >> כן, השנה 60 כבר. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> 60 תלונות הוגשו. << אורח >> אבי אוחיון: << אורח >> בפשעי שנאה. << אורח >> אבישג טביב אבגר: << אורח >> ב-2026 או 2025? << אורח >> אבי אוחיון: << אורח >> ב-2025. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> על רקע זהות מינית או מגדרית, כן? << אורח >> אבי אוחיון: << אורח >> כן, ברור. אנחנו קוראים לזה הקהילה הגאה או להט"ב, יש לנו מקום כזה במערכות שלנו שאנחנו מסמנים. לומר לכם שבשנה וחצי, אני אומר, מבחינתנו זאת חשיפה, זה טוב. זה לא רע. זאת אומרת, לפני כן, זה לא שזה לא היה, פשוט לא היו מסמנים ולא היינו יודעים איך להגיע לזה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> זאת אומרת, עצם קיום הקטגוריה מאפשר לכם לסווג את זה יותר טוב עכשיו. זה לא היה לפני כן. << אורח >> אבי אוחיון: << אורח >> הקטגוריה הייתה קיימת. העניין היה המודעות של השוטרים, ואנחנו עבדנו גם בקורסים. פשוט, אנחנו עושים בקרות. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> והכשרות שוטרים? << אורח >> אבי אוחיון: << אורח >> הכשרות שוטרים, וגם בתחנות, וגם הוצאנו קול קורא ומסביר, אנחנו עושים בקרות. וכל פנייה שמתקבלת מהאגודה, מבחינתי, אני בודק פרטנית, גם אם צריך אנחנו פותחים תיקים. סתם לדוגמה, המקרה של מי שישבה פה, אם זה היה מגיע אליי, הייתי בוחן את התיק ורואה למה סגרו, איך סגרו. << אורח >> אבישג טביב אבגר: << אורח >> אני אשמח שיעברו על הדוחות שאנחנו הגשנו, גם על שריפת הדגלים, גם אביה ליוותה אותנו בזריקת אבנים, שלא התייחסו לזה ככה, וגם ביום ראשון האחרון אני הגשתי תלונה. אני בטוחה שאף אחד מהדברים האלה לא סווג כפשע שנאה. << אורח >> אבי אוחיון: << אורח >> אני מזמין את כל מי שרוצה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> האמת היא שזה דבר שמעניין לבחון, יש פה אנשים שיש להם תלונות שהם הגישו, להבין איך התלונות הללו סווגו. עזבו את כתבי האישום רגע, איך בכלל סיווגו אותן מלכתחילה. << אורח >> אבי אוחיון: << אורח >> לא רק הסיווג, אני גם בודק אם עשו את הפעולות הנדרשות לפני. לצערי, לא רק בפשעים כנגד הלהט"ב, גם בכלל בפשעים לא הכול מגיע לכתבי אישום ולא הכל מגיע לראיות, אבל אני בודק בגלל הרגישות של העניין האם באמת טיפלו כמו שצריך. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה לך שהסברת מה אתם עושים, אני באמת מעריך את זה, אני צריך ללכת ולכן אני אומר משפט סיכום אליך. אתם לא עושים טובה לאף אחד, זה לא שאתה עושה ג'סטה שאתה בודק את התיקים לאור הרגישות שלהם. המחוקק הנחה, אנחנו הנחינו אתכם לטפל אחרת בפשעי שנאה, ובשורה התחתונה, אם התוצאה של עלייה פסיכית באלימות נגד להט״בים זה תשעה כתבי אישום ב-2025, אז כשלתם. ואני חושב שהגיעה השעה שזה יהפוך להיות מעבודה פנימית לעבודה חיצונית. דמנו לא הפקר, והמשטרה לא עושה לנו טובה שהיא תופסת את מי שפוגע בנו מתוך שנאה טהורה ומעמידה אותו לדין. וזאת לא הסיטואציה. אתם לא תופסים, אתם לא מעמידים לדין, ואנחנו מסתובבים בישראל, כמו שאמר אריק, ופה שמעת מספר קטן של עדויות, בפחד. כי אין משטרה ששומרת עלינו. אז אני אומר את זה לא מתוך מקום של רצון לפגוע במשטרה. יש לנו משטרה אחת, ותפקידנו לשפר אותה. אני כן מבקש שתיקח את זה לתשומת ליבך, כי בהסברים שלך היה לי לפחות נשמע שאתה עושה מעל ומעבר, או לפנים משורת הדין. הדין הוא שאתה צריך לבצע את מה שהמחוקק הנחה, שזה לתפוס את אלו שפוגעים בלהט״בים ולהעמיד אותם לדין בנסיבות מחמירות, כי הם פגעו בנו בגלל מי שאנחנו. וזו לא הסיטואציה היום, אני מצטער. תשעה כתבי אישום זו לא תעודת כבוד, זה מעיד על כישלון מחפיר של ממשלת ישראל בהגנה על להט״בים בישראל, שזה תפקידכם. אתם לא עושים לאף אחד טובה. תודה. << אורח >> אבי אוחיון: << אורח >> אני רק רוצה לתקן את הרושם, אתה צודק, אנחנו לא עושים לאף אחד טובה. גם לא טענתי את זה. אני גם אמרתי שהמצב הוא לא אידיאלי, ואנחנו תמיד עובדים לשפר. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> אולי בהכשרות, אדוני. אתה יודע, אני חושבת ישר על בית הספר לשוטרים ובהכשרות, אם הנושא הזה ייכנס בהכשרות, שכל שוטר יבין שיש תופעה מכוערת ובזויה של פגיעה באנשים רק בגלל המגדר והנטייה המינית שלהם. אתה יודע, אפשר לשיים את זה ולהגדיר את זה כעבירה ספציפית. ואם אנחנו מחנכים כך גם את השוטרים שלנו לאכוף באופן מחמיר ולשים לב שהתופעה קיימת, אז אנחנו כבר עושים מעשה. אני חושבת שזה חלק מהעניין בתוך ההכשרות בבית הספר לשוטרים. ברור לחלוטין שאתם עושים הכשרות. מעבר לעובדה שכמובן אני מצפה שבתוך המשטרה יקבלו את השונה והאחר, אבל בטח כשאנחנו רואים שיש עלייה ממש גבוהה באלימות על רקע מגדרי, באלימות כלפי להט״בים, אז אנחנו צריכים לראות איך אנחנו נותנים לזה באמת את המענה המתאים ואת המענה שמייצר בסופו של דבר הרתעה. כי אי אפשר לעבור לסדר היום. תראה, אני ממש חושבת על גיל ההתבגרות עבור כל ילד, ואני חושבת על העשור הקשה הזה, דווקא באוכלוסיית הלהט״בים, בין 15-25, שלפעמים יש גם תחושת בדידות כי לא תמיד הסביבה מכילה ומקבלת את זה כמובן מאליו. ואז יש תחושת בדידות, ניכור, ועוד חס וחלילה חוסר מוגנות במרחב הציבורי. זה נראה לי דבר שראוי שכולנו נעצור רגע, נחשוב, נדשדש בציציות של עצמנו מה אנחנו הולכים לעשות יותר טוב כדי לייצר מרחב ציבורי מוגן לכל אחד ואחת בישראל. אין שום סיבה שהתחושה תהיה תחושה של ניכור, אין שום סיבה שמהאוכלוסייה הלהט״בית ירגישו שהם מבוהלים חס וחלילה, ומהלכים תחת אימה כתוצאה מפשעים של שנאה כנגד קבוצות מגזריות ומגדריות. אנחנו כבר לא צריכים להיות שם. לא צריכים להיות שם. זה דבר שהוא מתחיל ונגמר בחינוך ובמודעות, אבל לא פחות באכיפה. << אורח >> אבי אוחיון: << אורח >> אז אני פתחתי ואמרתי שאנחנו עושים הרבה עבודת פנים. בהתחלה כבר אמרתי, גם בקורסים, גם בשטח. זה ברור. מבחינת הנתונים, כמו שאמרתי, 60 תיקים שהם תיקים חמורים שנפתחו, מתוכם תשעה הוגשו כתבי אישום. לצערי, לא בכל תיק שאנחנו פותחים יש לנו מספיק ראיות. אנחנו עובדים, במיוחד בגריינדר. יש לנו קשיים אובייקטיביים גם, שאנחנו פועלים, כמו שאמרתי והסברתי את זה בוועדה בדיון החסוי, איך אנחנו מתכוונים לשפר את העניין. ברור לנו שאנחנו צריכים לשפר את היכולות שלנו באכיפה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> תודה רבה. משרד החינוך. << אורח >> איריס מנדה בן יעקב: << אורח >> אני איריס מנדה בן יעקב, אני מנהלת היחידה למיניות ומניעת פגיעה בילדים ובני נוער. ואחד מהנושאים שאנחנו עוסקים בו המון זה כל הנושא הלהט"בי. קודם כל, יש לנו מדיניות ברורה שמעוגנת בחוזר מנכ״ל אקלים חינוכי מיטבי והתמודדות מוסדות החינוך עם אירועי אלימות וסיכון, כשלמעשה יש לבתי הספר הנחיות ברורות אם במידה הם נתקלים באלימות, אלימות פיזית, אלימות מילולית. בנוסף לזה, אנחנו ניסחנו בשנים האחרונות את מסמך הקווים המנחים, שבעצם הצוות החינוכי יידע איך להתמודד עם הקהילה הלהט"בית. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> מה עם חוזר מנכ״ל לעיגון כללים מחייבים בנושא הזה? << אורח >> איריס מנדה בן יעקב: << אורח >> אז זה מסמך הקווים המנחים, ומסמך הקווים המנחים בעצם נועד לסייע. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> הוא משמש כחוזר מנכ״ל לכל דבר ועניין? << אורח >> איריס מנדה בן יעקב: << אורח >> לא, זה לא חוזר מנכ״ל. אני בכוונה מדגישה, זה מסמך קווים מנחים. שגם אותו לקח לנו זמן להוציא. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אבל באמת יש לי שאלה, אני יודעת שזה לא אלייך, אבל כן אני רוצה לשים את זה על השולחן. האם יש מניעה לקחת את מסמך הקווים המנחים, ולהפוך אותו לחוזר מנכ״ל מחייב? האם החשש הזה הוא מה? שפשעי שנאה, פגיעה בקהילה הלהט"בית, בטח בקרב ילדים ונוער, הפך להיות עניין שהוא סוגיה לא נוחה פוליטית, למנוע את זה? לשים את זה על חוזר מנכ״ל? הרי מה שאמרה אבישג עם היועצת, זה דבר שהיה נמנע אם היה חוזר מנכ״ל ברור. לפחות היה גם איך להתמודד עם זה. << אורח >> איריס מנדה בן יעקב: << אורח >> אני לא יודעת מה היה שם עם היועצת, אין לי מושג. אבל אני רק רוצה להגיד שכל מה שקשור לאלימות ופשעי שנאה, מעוגן בחוזר מנכ״ל אקלים חינוכי מיטבי. זאת אומרת, גם שם יש התייחסות לאלימות על רקע מיני ועל רקע מגדרי. בנוסף לזה, אנחנו הוספנו את הקווים המנחים, כי היו המון סוגיות שבתי ספר התמודדו איתן ורצו בכתובים איזשהו סיוע של איך מתמודדים עם תלמידים טרנסים, לאיזה שירותים הם הולכים, מה קורה עם לשון הפנייה, מה קורה עם התעודה. זאת אומרת, היו כל מיני שאלות שהגיעו לפתחנו והיינו צריכים להתמודד איתן, והמסמך בעצם הוא מסמך מקצועי שמסביר לבתי הספר נקודתית איך להתמודד עם האוכלוסייה הלהט"בית. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> גם כללים מחייבים? << אורח >> איריס מנדה בן יעקב: << אורח >> זה לא כללים מחייבים, זה המלצות. אבל אני אסביר למה. אנחנו מעדיפות, באמת, מתוך ניסיון, שזה יהיה המלצות ולא דברים מחייבים. למה? כי מקרה אחד לא דומה למקרה אחר. אני סתם אתן דוגמה, כשתלמיד טרנס פונה ליועצת בית הספר, אנחנו שוקלים, אנחנו מסתכלים על איזה משאבים יש לתלמיד, מי האוכלוסייה, מה המקרה, כמה זמן הוא בעצם בתוך הסיפור הזה. יש המון דברים שאנחנו שוקלים. תלוי גם מאיזו אוכלוסייה הוא מגיע. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> לא, אין שום פער במה שאת אומרת לכללים מחייבים. כי כללים מחייבים זה חלק האלמנטים, שזה ברור והכול, ויש גם את הצעדים היותר רכים, שכן כל מקרה והעניין שלו. בסוף, היום יש בכל בית ספר את העניין של האם הצוותים החינוכיים מספיק בקיאים, מספיק פתוחים, או לא. וזה לא אמור להיות ככה. זה אמור להיות הרבה יותר מוגדר, כי זאת הדרך היחידה לייצר הכשרות דה פקטו, שיתחילו עוד לפני כן. אנחנו נשים פה בהמלצה חוזר מנכ״ל עם כלליים מחייבים. זה לא הופך כל מקרה לקשיח. זה רק כן אומר שיש מקרים שחייבים, נגיד, יש אחריות מערכתית, ויש אחריות לבית ספר, ולצוותים החינוכיים, ולמשרד החינוך, גם צוותים חיוניים. אבל אני גם רוצה להגיד משהו, ואני אשים את זה גם פוליטי. בכנסת הבאה זה עלינו לשים חוזר מנכ״ל כזה, כי אין לי ספק למה אין כזה חוזר מנכ״ל. זה לא נוח פוליטית. יהיה איזה אבי מעוז שיגיד, זה לא כמו שצריך. ואנחנו צריכים להגיד גם מה כן. וחייב לייצר את הצעדים הללו. << אורח >> איריס מנדה בן יעקב: << אורח >> כרגע אנחנו מתייחסים אליו כמסמך מקצועי. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> אז למה אין חוזר מנכ״ל אם יש עלייה? << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> מה זה? זו עלייה מטורפת. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> את יודעת, אני חושבת שכל אירוע חינוכי צריך לקבל התערבות מתאימה בדרג המתאים. למה אין חוזר מנכ״ל? << אורח >> איריס מנדה בן יעקב: << אורח >> נכון, אני מסכימה איתך. בגלל זה כל מקרי האלימות מעוגנים בחוזר מנכ״ל אקלים. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> זה לא מספיק. אני מבינה מה את אומרת. תקשיבי, זה לא מספיק. זה לא מספיק כי הנתונים פה ברורים, יש עלייה מטורפת. זאת אומרת, יצירת הדבר הזה, הנה יש לנו איזה משהו פלקטי כזה, לא בזלזול, כשהמציאות היא כה קוטבית, זה הזוי. הזוי, באמת. וזה גם מתחבר לתופעת החרמות וההתאבדויות והכול, כי בתוך אוכלוסייה שהיא גם ככה במצב סיכון, זה פוגש עוד תופעות במערכת החינוך שאתם מודעים אליהן. צריך לעשות מעשה, אנחנו נשים את זה בהמלצות. זה בסוף פוגש את החיים של צעירים וצעירות, מה שקורה במערכת החינוך. סליחה, אני מצטערת. אני כן רוצה רגע לעבור למועצת הנוער והתלמידים הארצית. אני רוצה לשמוע אתכם, אני רוצה שיהיה את הדבר הזה. נגה רייזלה קוטס, תודה שאת פה. << אורח >> נגה רייזלה קוטס: << אורח >> שלום לכולם, לכל המכובדים וכל זה. אני מתנצלת אם אני אשגה בנאום שלי או משהו כזה, כי אני מאוד לחוצה לדבר בפניכם היום, גם כי אתם אנשים מאוד חשובים, וגם כי אני לחוצה כי אני יודעת שיכול להיות שמישהו בשכבה שלי יראה אותי פה ומחר הוא יספר לכל השכבה וזה יהיה רע, ואני אחזור לשכבה אחרת. אני לחוצה שהמשפחה שלי תדע, ואני אחזור לארוחת שישי אחרת. אני לחוצה, כי אני יודעת שלא מקבלים אותי כפי שאני. אני בת 16, אני מייצגת כאן את הנוער בישראל, ואומנם אני מדברת בשם עצמי, אבל אני גם מדברת בשם כל הנוער, גם מתל אביב, העיר שממנה אני מגיעה, וגם מערים אחרות. הנוער הלהט"בי גדל תחת בריונות, שנאה ואלימות. הוא פוגש בלהט"בופוביה בבית, במסדרון, בכיתה, בתנועת הנוער, בכל מקום. הנוער הלהט"בי הוא מצד אחד בלתי נראה, אנחנו לא קיימים, לאף אחד לא אכפת מאיתנו. מצד שני, אנחנו בולטים וחריגים לעין, מקור לבריונות, מצביעים עלינו, צוחקים עלינו, יורקים עלינו. הנוער הלהט"בי גדל במציאות בה הדרה כלפיו היא בסדר. הוא מוצג כמשהו חריג ומשונה, זורקים אותו מהבית ואלימים כלפיו במסדרון. מובן מאליו שנגדל למצבי סיכון, מובן מאליו שנהיה במצבי סיכון. החינוך הוא השלב הראשון במניעה. ברור לי שאין אף אחד שיושב בחדר הזה ורוצה שהמצב יהיה כפי שהוא כיום, ויש פער מאוד מהותי בין הכוונות והרצון לבין מה שקורה בשטח. המצב כיום הוא לא פחות ממזעזע. לא משנה מה דעתכם על הקהילה באופן אישי, מה שקורה היום לא צריך לקרות לאף אחד, אף פעם. נער או נערה לא צריכים, לא משנה באילו נסיבות, להינטש על ידי המשפחה שלהם ושלא יהיה להם לאן ללכת. נער או נערה לא צריכים, לא משנה מה, לעבור גיהינום של הערות ובריונות בבית הספר. לנער או נערה אף פעם לא מגיע שישתמשו בזהותם כקללה. לנער או נערה לא מגיע להסתבך בירוקרטית כדי לקבל מפתח לשירותי מורים או כדי לצאת לטיול שנתי, שהם חוויות בסיסיות, אינטגרליות של תיכון. לנער או נערה לא מגיע שלא יקבלו אותם, שישנאו אותם, שיראו בהם חריגים, רק בגלל שהם מבקשים לעמוד על זכותם הבסיסית והכל כך פשוטה, להיות מי שהם. ובכל זאת, זה קורה. המצב כיום צריך לכאוב לכל אחד מהיושבים בחדר הזה, לכל אחד מהיושבים בכל חדר באשר הוא, במצפון. יש לנו אחריות כלפי האנשים האלה, כפי שיש לנו אחריות כלפי כל האנשים בכל מקום. התחושה בשטח היא שהמערכת הרימה ידיים. "זאת החברה שלנו", "אי אפשר לשנות את מה שילדים מאמינים בו". זה המצב. אני לא יודעת מה אפשר לעשות כדי לשנות את המצב, ומובן מאליו שזה תהליך ארוך, קשה ומורכב. אבל גם מובן מאליו שמה שקורה כרגע חייב להשתנות. אי אפשר לוותר, אי אפשר לומר יהיה בסדר. ולפחות שלא נרגיש שוויתרו עלינו, שבריונות היא לגיטימית כשהיא מופנית כלפי הקהילה הגאה, הקהילה שלי, כי פתאום זאת בריונות אידיאולוגית, כי פתאום זאת בריונות שאי אפשר לעצור, שאי אפשר לשנות. תמיד אפשר לשנות. איפה שבבית אי אפשר, חייבים שהמערכת תהיה גב. חייבים שמערכת החינוך, תנועת הנוער, שיהיה מקום כלשהו שאליו אני אוכל ללכת. חייבים שכל התלמידים בישראל ילמדו מהי סובלנות, שכל התלמידים בישראל יכירו את הקהילה. חייבים להפסיק להסתכל עלינו כמשהו זר ולא קשור במקרה הטוב, וגם משהו דוחה ולא טבעי במקרה הרע. אנחנו בסך הכול אנשים. אני נגה, אני בת 16, ואני אלף דברים לפני שאני ביסקסואלית. וחברה טובה שלי, היא אלף דברים לפני שהיא טרנסית. וידיד קרוב, הוא אלף דברים לפני שהוא הומו, וחבר אחר הוא אלף דברים לפני שהוא טרנס. הכאב שלנו והיחס שאנחנו מקבלים, משנים כי אנחנו בני אדם. אסור לקבל מציאות שבה החברה שלנו מתייחסת לאנשים מסוימים ככה, רק בגלל שביקשנו להיות מי שאנחנו. והכי חשוב, תמיד אפשר לגרום לנו להרגיש שרואים אותנו. פתרון קסם אולי אין, ואולי גם אי אפשר לגרום לזה שיפסיקו לומר 'קוקסינל' כקללה. אני לא יודעת, אבל התלמידים חייבים להרגיש שלא ויתרו עליהם. נוער שמרגיש שוויתרו עליו, על הזכות שלו לביטוי ולביטחון עצמי, ברור שהוא יוותר על עצמו. יש נוער שאין לו לאן ללכת, שאין לו גב, שפתאום כבר אין לו משפחה או בית. אי אפשר לזנוח את הילדים האלה. אני מבקשת מכם להיות שם בשבילם. אני מבקשת מכם לזכור שהילדים, הנוער והצעירים האלה, הסבל שאנחנו עוברים, הוא לא נושא פוליטי או של ימין או שמאל. הוא אמיתי והוא פשוט והוא נורא, והאחריות של המדינה ושל כל נבחרי הציבור לעצור אותו. זו החובה המוסרית שלנו לא לנטוש נער או נערה במצוקה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> נגה, תודה. את אמיצה, ואת רהוטה, ואת מהממת וממש תודה. אני מודה לך, ממש. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> אני גם חייבת לצאת, אבל אני רוצה להגיד לך תודה. את פשוט מעוררת השראה, ותמיד תגידי מה שאת חושבת, תמיד, כי כל מילה הייתה בסלע. << אורח >> נגה רייזלה קוטס: << אורח >> תודה רבה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> את רוצה להשלים? << אורח >> איריס מנדה בן יעקב: << אורח >> אני אשמח להשלים. נוגה, קודם כל את מאוד מרגשת, באמת. אני מבטיחה לך שאנחנו מנסים לעשות את הכול כדי שהמצב ישתנה. וזה נכון, זה מורכב. אנחנו עושים גם פעולות הסברה בבתי הספר, אם זה היועצות החינוכיות שעוברות הכשרות. אנחנו נעזרים בארגונים הגאים. יש לנו תקנה תקציבית שאנחנו מפרסמים אותה ומזמינים את בתי הספר. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> רק שיפסיקו לפחד להזמין אותם בגלל האקלים הפוליטי, שזה גם אירוע. ופה אני יכולה להתחייב מה נעשה בכנסת הבאה, אני יכולה לשים רק הצהרה, שאנחנו מגבים אתכם, ואנחנו קוראים לכל מנהלי ומנהלות בתי הספר לא לפחד ולהזמין, ולא לחשוש בגלל אקלים פוליטי ורדיפה וסימון. להזמין את הארגונים של הקהילה הלהט״בית לבתי הספר, להסברה, לשיח. זה כל כך חשוב וזה מציל חיים, כמו שנאמר כאן. ממש, ממש, ממש חשוב. גם המורים שומעים את זה, גם המורות שומעות את זה. אני נשואה למורה, אני יודעת כמה זה משמעותי. אני יודעת כמה הוא תמיד, גם כמחנך, מבקש את ההכשרות הללו. זה עוזר גם להם. לכן, לא לפחד. התקנה הזאת חשובה, לשמור עליה, קוראת למנהלי ומנהלות בתי ספר לעודד מחנכים, לעודד מורים, לעודד יועצים חינוכיים, להשתמש בזה. אין מה לעשות, זאת הדרך שלנו לעקוף את הרדיפה, את הסימון הפוליטי ואת הדה לגיטימציה. ככה מצננים את התקנות הללו, שמים אותן כאילו פחות כדאי, שלא חלילה מישהו יקפוץ. אז לא, להפך. דווקא בגלל עליית פשעי השנאה, שכל מנהל ישמע את נגה ויידע את מי צריך להזמין. << אורח >> אבישג טביב אבגר: << אורח >> וגם לעגן את זה שהם יהיו מחויבים לעבור הכשרות, אולי גם בתוך תעודות ההוראה, וגם בתוך בתי הספר. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> נכון. קריאה אפילו למל"ג לשים את זה בתוך ההכשרות, ממש הכשרות מורים. << אורח >> אבישג טביב אבגר: << אורח >> הכשרות חובה. פנו אלינו פרסונלית יועצות, לבית הגאה, ועל חשבוננו פנינו לברית הלביאות וחוש"ן, ועל חשבון התקציב שלנו יצרנו יום עיון ליועצות. וזה פרסונלי, כי להן היה אכפת. אנחנו צריכים לדרוש את זה, ונראה לי שזה בדיוק הדיון פה. אנחנו כבר לא הקהילה הזו שמבקשת לחיות. אנחנו דורשות את זה ועוד. << אורח >> לירון בן דור: << אורח >> אגב אבי מעוז, בשנתיים האחרונות יש ירידה חדה בכמות ההזמנות. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> בבקשה. << אורח >> אבישג טביב אבגר: << אורח >> אני יודעת את זה. אני גם מנחת חינוך במסל"ן. << אורח >> לירון בן דור: << אורח >> ירדה חדה, חדה, חדה. אנחנו ממש רואים את זה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אני מנסה לתכלל את הדיון הזה. אני מבינה, אבל יש כאן את משרד הבריאות וזה. אם הייתי יכולה, אבל אני לא נעים לי הדבר הזה, אוקיי? אני מבקשת. << אורח >> איריס מנדה בן יעקב: << אורח >> דווקא אנחנו כן רואים שיש עלייה בהזמנות. באמת יש עלייה. אנחנו גם העברנו את הפלטפורמה לפלטפורמת הגפ"ן, מי ששמע על הגפן. << אורח >> אבישג טביב אבגר: << אורח >> אנחנו עכשיו יצאנו מהגפ"ן, הרי אסור לדבר על מיניות בגפ"ן. << אורח >> איריס מנדה בן יעקב: << אורח >> למה? << אורח >> אבישג טביב אבגר: << אורח >> זו התקנה החדשה. << אורח >> איריס מנדה בן יעקב: << אורח >> ממש ממש לא נכון. << אורח >> אבישג טביב אבגר: << אורח >> בטח שכן. ועד למלחמה באיידס יצא מתקנת הגפ"ן. כמנחת חינוך במסל"ן, אני יודעת שכבר לא רוצים שהנוער יקבל אותנו במין, מיניות ומגדר, אז אנחנו פונים היום למורות. << אורח >> מירב לבני קייש: << אורח >> לא, אבל חוש"ן, קו הקשת ואיג"י יושבים בגפ"ן, ואפשר להזמין אותם. << אורח >> אבישג טביב אבגר: << אורח >> אם יש פה מישהו מהוועד למלחמה באיידס, את תדעי שהוציאו הרבה מאיתנו מתקנת הגפ"ן. << אורח >> מירב לבני קייש: << אורח >> אנחנו יודעים שהוציאו חלק. << אורח >> אבישג טביב אבגר: << אורח >> בבקשה, הוציאו. זה לא נכון שלא הוציאו. לא עלו בעליות, ירדנו, ואנחנו מנסים להיכנס היום דרך החלון. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> גם אנחנו נחבר ביניכם. << אורח >> איריס מנדה בן יעקב: << אורח >> כן, בדיוק. יש ארגונים שנמצאים בתוך הגפ"ן, יש את איג"י, יש את חוש"ן, יש מספיק ספקים. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> איריס, זה לא יהיה דיון האחרון שלנו לדעתי. אני אנסה אולי גם ליזום כזה ספציפי בוועדת החינוך. אני חושבת שזה ממש חשוב שנשים על כל תקנות הגפ"ן, ובכל מקרה ניזום דיון שליש בוועדת החינוך, נכתוב את זה יחדיו. רק בגלל שחשוב לנו לשמוע את משרד הבריאות, כי שלי העלתה פה את משרד הבריאות באופן מאוד חשוב. אני רוצה רגע לתת לעו"ס גיא ישראל יוסף, שני משפטים בנושא הזה, כי הוא רצה להתייחס לפני משרד הבריאות, ואז משרד הבריאות יוכל להגיב על הכול. << אורח >> גיא ישראל יוסף: << אורח >> טוב, אין הרבה זמן, אני אעשה את זה קצר. אני רק אגיד במשפט שדווקא המקום שאני מנהל, קוראים לו מרכז מטרה להט״ב, זה מרכז טיפולי ראשוני-אבחוני. הוא מודל שכשרוצים להתאים שירות ורוצים לעשות עבודה שמותאמת בין השטח לבין המשרדים הממשלתיים, זה עובד. השירות שלנו בעצם הוקם דרך משרד הרווחה, יחד עם עיריית תל אביב-יפו ובשיתוף פעולה עם האגודה למען הלהט"ב. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> לא, אבל זו לא כוונתי. << אורח >> גיא ישראל יוסף: << אורח >> זה מתחבר. כי הנקודה המרכזית היא, זה שלאורך השנים ראו שיש תמונה הולכת וגוברת של שימוש בסמים בקרב קהילת הלהט״ב. אפילו תמונה של אשפוזים, מנות יתר, פגיעות חמורות, דפוסי שימוש חריגים, משהו שגם שירותי הרווחה לא הצליחו לחלוטין להבין איך לתת לו מענה. בין היתר, כי הם היו בנויים על מודל הטרו-נורמטיבי של לחלק גברים הטרוסקסואלים עם עצמם ונשים הטרוסקסואליות עם עצמן, ושמשהו בדפוסי השימוש בתוך קהילת הלהט״ב, גם בסוגי החומרים, סיבת השימוש, משך השימוש, היחסים של השימוש בתוך החיים, היה שונה לחלוטין. ומתוך זה באמת השירות שלנו קם. להגיד בקצרה רק, שזאת בדיוק הסוגייה שנראה לי נוגעת כמעט בכל התחומים שדיברנו עליהם פה. כל מי שעובד בתחום ההתמכרויות יודע לומר שהמנוע החזק ביותר שקשור להתמכרויות יושב על בושה, על הסתרה ועל אשמה. זה בדיוק מנגנון שיושב חזק על אוכלוסייה שמתרגלת את החוויות האלו מינקות, מילדות ומנעורים. ובתוך התמונה הזאת, המחקרים מדברים על זה שהשימוש בסמים בקרב להט״ב נעים בין פי שניים וחצי לפי שלושה יותר בהשוואה לאוכלוסייה הכללית. חבל שוועדה שעוסקת בהתמכרויות לא מתכנסת לסוגיה הזאת כבר שנים, חבל מאוד שלא. זאת סוגיה שנוגעת בכל שכבות הגיל. האוכלוסייה הזאת הרי סובלת, היא נמצאת גם בקצה של להיות משכילה, מבוססת, מקיימת אורח חיים אקדמי חזק, אבל גם בתוך הקצה והשוליים. זה משהו שפוגע בכל החלקים האלה של האוכלוסייה. ושהסיבה לשימוש, כאמור, לא מגיעה מתוך איזה פגם גנטי מובנה. זה קשור לסט הלחצים הייחודי שלהט״בים נתונים בהם, וזה כמו סוג של מדיקציה עצמית בהתחלה, שבסופו של דבר הופכת להיות בעיה ראשונית בפני עצמה. זה משהו שנוגע בבריאות מינית, משהו שנוגע בסוגיית השיטור. חבל שלא הספקנו לדבר על זה היום, כי זו סוגייה חמה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> בסדר, אבל אני הודעתי בפתח הדיון, נוכח הנתונים שנמסרו פה של שלי, שאני אקיים דיון ייחודי על זה. אני אשמח שתצטרף בהקשר של הנתונים לדיון הייחודי הזה, ונוכל להתייחס גם לסוגיית ההתמכרויות ומשרד הבריאות, בסדר? ואז ניתן לזה חלק בתוך הדיון, שהוא יהיה יותר מובחן. << אורח >> גיא ישראל יוסף: << אורח >> תודה רבה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> מצטערת, יום רביעי הוא פשוט יום של מליאה, לכן אני לוחצת. בדרך כלל הדיונים פה ארבע שעות. משרד הבריאות. << אורח >> יעל גור קול: << אורח >> היי. שמי יעל גור, אני מנהלת את השירות הארצי לעבודה סוציאלית במשרד הבריאות, אבל אני מגיעה ממרפאת לוינסקי. היה לי הכבוד להקים אותה בשנת 2002, לנהל אותה 21 שנה, ולבסס בה פרקטיקה רפואית. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אז כבוד, כל הכבוד. << אורח >> יעל גור קול: << אורח >> תודה. פרקטיקה רפואית ופסיכו-סוציאלית לאנשים שמתביישים להגיע לרופא המשפחה ונמצאים בסט של סיכונים. היום 70% מהאנשים שמגיעים למרפאת לוינסקי הם להט"בים, או מזוהים עם אוכלוסיות הלהט"ב, חלקם כמובן בארון. אני חייבת רגע להתייחס לפני הדברים של שלי, לאמירה שהייתה כאן ממשרד האוצר סביב טיפולי המרה. חשוב לדעת שמשרד הבריאות קבע בחוזר מנכ״ל, שהוציא פרופ' נחמן אש בשנת 2022 - - - << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> כן, בתקופת ניצן הורוביץ כשר הבריאות, נכון, זה היה חוזר מנכ״ל מאוד חשוב. << אורח >> יעל גור קול: << אורח >> כן, עמוד אחד שקובע במילים מאוד פשוטות שהשתייכות לקהילת הלהט"ב, נטייה מינית, זהות מינית, זהות מגדרית אחרת, אינם בעיה רפואית, ולכן לא צריך "לטפל בה" בכלים רפואיים, "לתקן אותה". << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אני אתקן, זה לא רק עניין של בעיה רפואית, טיפולי המרה הם פגיעה רפואית. זאת אומרת, הם לחלוטין פגיעה שמעודדת אובדנות ופוגעת בצורה מאוד קיצונית, ולכן זה אנטי. << אורח >> יעל גור קול: << אורח >> נציין שיש בטיפולים האלה סיכונים גדולים, וגם אני התרגשתי מאוד לשמוע אותך. לדברים של שלי על מה שנאמר מהיחידה למניעת אובדנות, התכווצתי כששמעתי את זה, ואני רוצה להגיד רגע כמה דברים. קיבלנו מאיציק, שעומד בראש קואליציית ארגוני הלהט״ב, בקשת חוק חופש מידע, שביקשה שנפרוס את פעילויות המשרד והתמיכות של המשרד משנת 2018 עד שנת 2025. לקח הרבה זמן להכין את המענה, הוא כתוב, הוא מוכן. אני לא רוצה לפרט את כל הפעילויות, כי גם אין זמן, וכמו שהבטחת, חברת הכנסת לזימי, יהיה לזה דיון מיוחד, אז יהיה לזה מקום. נעביר גם לוועדה את המענה, גם כשלא אתם פניתם. במענה מתואר גם תהליך מחקרי שנעשה, וגם הרבה מאוד פעילויות שנעשות ברחבי מערכת הבריאות, במימון, ביוזמת המשרד ובשיתוף פעולה עם ארגוני הקהילה. אני רק אגיד במשפט אחד, אני נכנסתי לתפקיד במאי 2023, אבל אחריות על תחום הלהט״ב במשרד נמצאת אצלי חצי שנה, ובתקופה הזאת הקמנו בשיתוף פעולה עם קואליציית ארגוני הלהט״ב והמשרד לשוויון חברתי, ומשרד הרווחה, ובתיאום ושיתוף פעולה עם החברה לרפואת להט״ב, ועדה מייעצת שעובדת בארבעה צוותים – בריאות כללית והנגשה, בריאות הנפש והתמכרויות, להט״ב בגיל השלישי, ושירותים טרנס-פרנדלים והתאמה מגדרית. אנחנו מתכוונים תוך חצי שנה להגיש רשימת המלצות למנכ״ל משרד הבריאות מתוך ארבעת הצוותים הללו, שעל פיהם ניתן יהיה בכל תוכניות העבודה של המשרד לתעדף פעילות. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> רגע, יעל. אנחנו ניגע בזה בדיון הייחודי, אני מבטיחה לכם, שלי, וכל דבר שתרצו להעביר לדיון הזה, נבנה אותו ביחד, פשוט שזה יעסוק כמו שצריך. אני קודם כל מברכת על זה שיש דמות שלוקחת את זה באופן כזה, גם אם רק חצי שנה, זה מבורך, ועבורי זו בשורה. אנחנו נשמע כאן ונעשה דיון טוב, ואני בטוחה שגם ייצאו ממנו דברים. << אורח >> יעל גור קול: << אורח >> מצוין, גם נזמין את הפסיכיאטר הראשי. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אנחנו נבנה את זה. אני רוצה שזה יקרה גם תוך חודש, בסדר? כדי שנוכל לעשות את זה ולא נדחה את זה כמה שיותר. בגלל שלוחצים פה, אני כן רוצה שמעברים וטרנסיות ישראל, כל אחד ייתן רגע משפט-שניים. << אורח >> חן פוקס: << אורח >> משפט אחד, באמת. אני חן פוקס, יו״ר מעברים לקשת הטרנסית. יש לנו מערך של עובדות סוציאליות, שהוזכר גם קודם. אנחנו לא מענה חירומי, אבל אנחנו מתמודדים עם מקרי חירום. אין היום מענה חירום ברווחה שמופנה לקהילה הטרנסית, ובקהילה הטרנסית גם אין ביטחון במענים שקיימים לאוכלוסייה הכללית. עכשיו, אני אגע גם בנקודה של המשרד לשוויון חברתי. השאלה היא לא רק האם משלמים, או מה גובה התקציב, השאלה היא גם מתי הוא מגיע. בשנת הפעילות 2025 לא קיבלנו שקל, למרות שהיא בוצעה והיא בדרישות תשלום. שנת 2024 שולמה ב-31 בדצמבר 2024, ממש בשנייה האחרונה שאפשר היה, וזה מונע מאיתנו לעשות פעילויות המשך. אחרי זה אומרים שלא מיצינו את התקציב. ואנחנו ממש נאלצים לבחור בין איזה מענה אנחנו מקצצים, האם אנחנו מקצצים טיפול חירומי? << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> ואז אומרים לכם תת ביצוע, כן. << אורח >> חן פוקס: << אורח >> כן. האם אנחנו מקצצים טיפול חירומי? או הכשרה לתעסוקה? או ארוחה חמה? זה ממש במצב הזה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> טוב, כמו שאתם רואים את משמר הכנסת, אני מחויבת לסגור, אני רוצה להציע גם משהו נוסף. בגלל גם התקציב והכול, אנחנו פשוט נעשה דיון עם המשרד לשוויון חברתי רק על התקציב. אני רוצה שהדיון הזה כן יהיה תוך שבוע-שבועיים, למצוא לזה את המקום רק על התקציב, ותוכלו כולכם לבוא. כל מי שלא דיבר, ידבר ראשון. אני מתחייבת לזה. ואז ככה נייצר גם את הפער. רשימת השאלות, גם הדברים, זה ברור. תוך שבוע-שבועיים נקיים את הדיון, ואז גם הפער התקציבי וגם נבין את התוכניות, כי זה פשוט סופר חשוב. היינו בטוחים שזה דיון שירשמו אליו פחות והכנסנו אותו ביום רביעי, אבל לוקחת את האחריות על עצמי, ואנחנו נקיים עוד דיון נוסף, ואת הדיון של משרד הבריאות. על גפ"ן אנחנו ניזום דיון במשרד החינוך, בסדר? ננסה להביא את זה מכל כיוון. אני לא יכולה להקריא סיכום דיון, אז סיכום הדיון יהיה על בסיס מה שנאמר פה, שייכנס לסיכום הדיון, ואני אשלח אותו לכל הנוכחים כאן. אני מתנצלת על הבהילות, אנחנו מחויבים תקנונית לסגור את הדיון. תודה רבה לכל מי שפה. תודה, נגה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 11:03. << סיום >>