פרוטוקול ועדה

הכנסת העשרים-וחמש מושב רביעי פרוטוקול מס' 399 מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות יום שלישי, כ"ד בטבת התשפ"ו (13 בינואר 2026), שעה 14:03 סדר היום: << נושא >> 1. מצוקה רגשית ונפשית של ילדי עולים חדשים ומענה המדינה לצרכיהם << נושא >> << נושא >> 2. התגברות גילויי גזענות ברשתות החברתיות כלפי עולים << נושא >> ישיבת מעקב לישיבות שהתקיימו בנושא ב-8.9.2025, ב-29.10.2025 וב-3.12.2025 נכחו: חברי הוועדה: ולדימיר בליאק – מ"מ היו"ר טטיאנה מזרסקי יבגני סובה מוזמנים: עדי וולס – מנהלת שירות רווחה, משרד העלייה והקליטה ד"ר שרי פייר – סגנית מנהלת חטיבת רשויות, ארגונים וקהילה, משרד העלייה והקליטה יונתן אמסטר – מנהל תחום בכיר רגולציה בבריאות הנפש, משרד הבריאות חגי ברוש – מנהל תחום בכיר פיתוח, טיפול ושיקום, המשרד לביטחון לאומי חופית פנחס – מנהלת תחום שותפויות, מוקד 105, המשרד לביטחון לאומי טירה אמרוסי גלינויר – מנהלת אגף קליטת עלייה, משרד החינוך מיכל אנגלרט – מנהלת אגף פסיכולוגיה, שפ"י, משרד החינוך רון טפר – ראש שדולת העולים החדשים, מועצת התלמידים והנוער הארצית אוליאנה שסקין – אקטיביסטית, מרכזים לצדק חברתי בלה טלובסקי – ראש תכנית The Walks, מרכזים לצדק חברתי אנסטסיה ריאבצבה – חברת קהילה, The Walks, מרכזים לצדק חברתי אולגה חודינטוב – אימו של ולדימיר חודינטוב ז"ל אלברט חודינטוב – סבו של ולדימיר חודינטוב ז"ל אלבינה מוסרי – דודה של ולדימיר ז"ל זינה בן חמו – אימו של ליאון ויקטוריה כץ – אימא יהושע פריש – חייל בודד שכול אבי קאהן – חייל בודד צבי שור – חייל בודד שכול משתתפים באמצעים מקוונים: ציקי שטרסברג-דיל – עו"ד, היחידה לתיאום המאבד בגזענות, משרד המשפטים ד"ר רינת כהן – ראשת המסלול לתואר שניה בייעוץ חינוכי, המכללה האקדמית אחווה מנהלת הוועדה: שלומית אבינח רישום פרלמנטרי: נועם כהן, חבר תרגומים ‏‏רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> מצוקה רגשית ונפשית של ילדי עולים חדשים ומענה המדינה לצרכיהם << נושא >> << נושא >> התגברות גילויי גזענות ברשתות החברתיות כלפי עולים << נושא >> << יור >> היו"ר ולדימיר בליאק: << יור >> צוהריים טובים לכולם, אני מתכבד לפתוח ישיבה של ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות. אנחנו ב-13 בינואר 2026, כ"ד בטבת. דיון מעקב בנושא מצוקה רגשית ונפשית של ילדי עולים חדשים ומענה המדינה לצרכיהם, אבל אנחנו הוספנו עוד נושא: גילוי גזענות ברשתות החברתיות, בעיקר כלפי ילדי עולים, אבל לא רק. אנחנו בישיבת מעקב רביעית. הישיבה הראשונה התקיימה ב-8 בספטמבר, אחר כך ב-29 באוקטובר, וב-3 בדצמבר. אני רוצה להודות לחברתי, חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי, שהצטרפה אלינו, נציגי משרדי הממשלה, ההורים, משפחות, משפחתו של ולדימיר חודינטוב, זיכרונו לברכה. תודה רבה שאתם איתנו, אנחנו כמובן ניתן זכות דיבור לכולם. לפני כחודש התקיים דיון מעקב בו סופר על המקרה הקשה של ולדימיר, בן 14 מנוף הגליל, ששם קץ לחייו לאחר שסבל מחרם בבית הספר, חרם מתמשך. לפני כשבועיים, לצערי, היה עוד מקרה מצער של נער בן 14 מכפר סבא. זה כמובן מצטרף למקרה הטראגי של מילנה בובקובה בת ה-12 שקפצה מגג הבניין בראשון לציון בחודש אוגוסט השנה, וקמילה נפצעה. אגב, היום דיברתי עם משפחתה של קמילה, ויש לי שאלה למשרד הבריאות שלאחר מכן אעלה אותה. אני חושב שכבר דיברתי על זה בעבר, יש הרבה מאוד דיונים בכנסת בנושאים שונים, אבל אני מרגיש שבדיונים שאנחנו מנהלים כאן בנושא הזה אנחנו באמת, ואני לא מפחד מהמילה הזאת, מנסים להציל חיי אדם, את חיי התלמידים. לא תמיד, לצערי, אנחנו מצליחים, אבל אני מאמין שבתהליך הזה אנחנו גם נגיע לתוצאות. יש הרבה מאוד סיבות למצוקה הנפשית בקרב ילדי עולים. זו תחושת ניכור ובידוד חברתי ופערים תרבותיים ופערים שפתיים. חרם בבתי ספר זה כמובן מרכיב חשוב ולא יחיד. בהקשר הזה אני רוצה לציין שהיום הנחתי על שולחן הכנסת הצעת חוק חדשה, הוספת עבירת חרם חברתי חמור על קטין, שאנחנו מציעים להוסיף את העבירה לחוק העונשין ולהטיל על ההורים קנס כספי. כמובן, אני כבר קיבלתי הרבה מאוד תגובות ברשתות החברתיות, זה לא יהיה אוטומטי. כמובן יש פה הליך, אבל חשוב שאנחנו נקדם גם את הנושא הזה, כי חרם בבתי ספר, שוב אני מדגיש, לא רק כלפי העולים, אבל גם כלפי עולים, אולי במיוחד כלפי ילדי העולים, זה הופך ממש למגיפה, לתופעה חברתית שהמדינה לא יכולה להתעלם ממנה. בישיבה הקודמת העלינו מספר שאלות ובקשות כלפי כל משרדי הממשלה: המשרד לביטחון לאומי, משרד הבריאות, משרד החינוך, משרד העלייה, הקליטה והתפוצות. יש לי את השאלות והסוגיות שהעלינו, וכשניתן זכות דיבור למשרדי הממשלה אני אעלה את השאלות באופן פרטני. והנושא הנוסף שהחלטנו להעלות היום לדיון, שבצורה מסוימת הוא לדעתי קשור לנושא של מצוקה נפשית, הוא התגברות גילויי גזענות ברשתות החברתיות כלפי עולים חדשים. בחודשים האחרונים ניכרת עלייה בגילויי גזענות, הסתה ופגיעה מילולית ברשתות החברתיות כלפי עולים. אנחנו הזמנו לדיון הזה את נציגי הרשתות החברתיות, כולם סירבו להשתתף. אגב, זו אחת הבעיות, כי במדינת ישראל היום אין רגולציה, בטח אין רגולציה אפקטיבית, כלפי ההתנהגות ברשתות החברתיות וכלפי הרשתות עצמן, ולכן גם היכולת שלנו לפעול כאן היא מוגבלת, אבל בהחלט, העלאת הנושא הזה, בעיניי זה חשוב. וגם למדינת ישראל היום אין אחריות לרשתות החברתיות על התכנים שמפורסמים שם, וכל הסרת התכנים נעשית על בסיס וולונטרי. אתן קצת נתונים על פי איגוד האינטרנט הישראלי, סקר מוגנות האינטרנט הישראלי בשנים 2024-2025: 73% מהישראלים חשים כי רמת השיח האלים ברשתות עלתה. שיח שנאה מוגדר כהתנהגות אלימה ושכיחה ביותר ברשתות, 72%. 66% מהמשיבים נחשפו פעם אחת או יותר מפעם אחת בשנה האחרונה להסתה על בסיס שנאה ברשת הכוללת שנאה על בסיס גזע או לאום. 73% מהמשיבים נחשפו לפחות פעם אחת או יותר לשיח שנאה, כולל שנאה בצורות כאלה ואחרות. ובסקר הזה, רק תחשבו, השתתפו 6,400 עובדים בשירות הציבורי. בימים האחרונים עברתי על הרשתות החברתיות שלי, כל הרשתות, אני אתן לכם לקט. אמנם אני אולי לא קנה מידה, אבל עדיין זה נותן אולי דגימה קטנה על מה שקורה ברשתות החברתיות כלפי עולים וגם כלפי חברי כנסת עולים, גם אם הם עולים ותיקים. דניאל מדר כותב לי: "יאללה, מי אתה? תחזור לרוסיה וקח איתך את ליברמן". למען גילוי נאות, חבר הכנסת סובה כאן, אני לא מישראל ביתנו, למרות שהבדיחה בכנסת אומרת שאני חבר בשתי מפלגות. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> זו בדיחה שרצה כבר. << יור >> היו"ר ולדימיר בליאק: << יור >> כן. "קח איתך את ליברמן". דניאל מדר, לא אקח את ליברמן. רון אלמוג כותב לי: "עוד ליברמן אחד". אני לא יודע איך לקחת את זה, מחמאה או לא. יונית כהן: "איזה רוסי אתה, לך כבר". << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> לפחות אתה באמת מרוסיה. לי אומרים שאני מרוסיה כשאני מבלארוס. << יור >> היו"ר ולדימיר בליאק: << יור >> רפי עזרת כותב לי: "טוס לברית המועצות", בתוספת קללה שאני לא אשמיע. אוריאל כותב לי: "יש לך את זה ביותר מבטא?", זה ד"ש לדודי אמסלם. תומס כותב לי: "לך לרוסיה". גדי כהן: "אתה גזען רוסי, קומוניסט עלוב, רקוב, בוגד". עמי בטש: "רוסי קשקשן". דניאל דסה: "ולאדי, אתה סוכן זר ולא יותר מזה". דורון עוז, בפוסט משותף עם יאיר לפיד: "שני מטומטמים, אחד רוסי". אייל בן דהן: "בבחירות הבאות אתה בבית, נאצי". יהודה בוטבול: "איזה רוסי מגעיל". מישל עמר: "אתה תחזור לרוסיה, מי אתה בכלל?", יוסי אדרי: לך לרוסיה, יא בן של", לא אמשיך. רונן אלמוג: "יא דביל, מי זה אתה? לך למוסקבה". אריה חזן: "איזה סובייטי מטומטם המגמגם הזה". נחום לוי: "תחזור לרוסיה". שלום ממן: "פרוסקה, לך לפוטין". יעקב יפרח: "תחזור לרוסיה אם לא טוב לך". עוזי סגל: "מכוער ומטומטם שבקושי מדבר עברית, עוף מהמדינה שלנו". רפי גואטה: "באיזו שפה הוא מדבר?", חזי עקיבא: גורבצ'וב לא למד עברית", זו זווית מעניינת. איתמר כהן: "מי אתה, מקרקר ככה במבטא של עולה חדש?", טל זאב: "תלמד עברית, אחר כך תנאם". שאול דהן: "קג"ב". דודי כהן: לך לאולפן עם מנסור עבאס, תלמד עברית". מוסי סיו: "לדבר עברית אתה לא יודע". ואני יכול להמשיך, זו רק דגימה קטנה מהרשתות החברתיות שלי. בסופו של דבר, חברים, אני לא בעיה, לנו יש עור של פיל, אנחנו עברנו פה הרבה דברים בכנסת. אבל אנחנו פה, שלושתנו חברי כנסת עולים, שאומנם נמצאים לא מעט שנים בארץ, אבל עדיין עולים, אי-אפשר להתבלבל. אנחנו מייצגים כאן בכנסת 1.2 מיליון ישראלים דוברי רוסית שעובדים, שמשלמים מסים, שמשרתים בצה"ל, שתורמים למדינה הזאת כמיטב יכולתם. והיחס הזה חייב להיפסק, גם כלפינו וגם כלפי הציבור הענק, העצום והטוב שאנחנו מייצגים כאן. והפסקנו לשתוק, אני כבר אמרתי את זה בעבר ואני אומר שוב: אנחנו הפסקנו לשתוק, ואנחנו נעלה את הנושא שוב ושוב עד שנצליח לצמצם את התופעה הזאת. חברת הכנסת מזרסקי. אתם רוצים לדבר, חברים, הלומי קרב? << אורח >> יהושע פריש: << אורח >> כן. נעים מאוד, אני אציג את עצמי. שמי יהושע פריש, אני חייל בודד, מה שנקרא שכול היום, לצערי הרב. לא כי איבדתי משפחה, אלא בגלל שאיבדתי את האח היקר שלי בשם ג'וש בון, חייל ששירת 748 יום במילואים כלוחם בכמעט כל חטיבה שיש בצה"ל. כשהחברים שלו לא יכלו להמשיך במילואים, הוא אמר: אין בעיה, לכו הביתה, אני מחליף אתכם, יש לכם משפחה, אני פה לבד, אני חייל בודד, אני אתן למדינה את כל כולי. זה מי שג'וש היה. וחשוב לי להעביר את המסר הזה. ג'וש אהב את הארץ, והוא הגיע מאיידהו. אני לא מכיר אישית, אני פה עשר שנים, בתחום של החיילים הבודדים. גם אני בשירות מילואים פעיל כרגע, אני מ-7 באוקטובר לא הפסקתי מילואים, ואני לא מכיר אף חייל בודד אחר מאיידהו. אם מישהו פה מכיר, אני אשמח להכיר אותם, כי זה נדיר, זה פשוט דבר שלא נשמע. אנחנו כבר מאתמול נאבקים פה בכנסת מול כל בן אדם שאני יכול לשים את הפרצוף שלי מולו. למה? כי אח שלי היקר השתחרר שבועיים אחרי שהשמ"פ שלו הסתיים והלך לטיפול נפשי. כבר נגמר לו הכוח, האדם נתן 748 יום מאחורי כוונת של צלף. אני רוצה שתבינו את זה, ואני אגיד את זה בכל ועדה, אם זה פוגע במישהו, אני מצטער. הבן אדם פיצץ ראשים של מחבלים 748 יום. אני רוצה שתבינו כמה זה שורט בן אדם ומה זה יכול לעשות לבן אדם, במיוחד עולה חדש. כמה שהוא היה משוגע, ובקטע טוב הוא היה משוגע, הוא אהב לשרת את המדינה, והוא היה מוכן לקבל את כל הדבר שהיה מגיע לו, גם אם זה מוות לפנים. הבן אדם עשה הכול למדינה ולמען החיילים הבודדים. כשהוא לא היה במילואים, הוא היה או באפריקה, במשלחות של משרד הביטחון, לממן צבא חו"ל. אם הוא לא היה עושה את זה, הוא היה מגיע למייקל לוין, לבייס, לכל הדברים האלה, לכל העמותות שמחנכות חיילים בודדים כמכינה לפני הצבא. והיום, לצערי, אנחנו עדיין נאבקים על קבורה צבאית לחבר שלנו. זה לא ראוי שבגלל שהצבא עשה טעות ורצו לשמור עליו שהוא לא יקבל קבורה צבאית. הבן אדם השתחרר שבועיים אחרי לחימה. כל התוצאות וכל הדברים הם נטו, ישר מפוסט טראומה. אנחנו לא יודעים איך הוא מת, מצאנו אותו ללא רוח חיים מחוץ לדירה שלו לפני יומיים, והגופה עדיין יושבת קר באבו כביר. אנחנו פה כדי להעלות מודעות, ולא רק מודעות, לקבל תשובות מכל בן אדם. אנחנו שלושה חיילים בודדים פה נלחמים למען זה, ויש עוד אלפים כמונו, ואם צריך, אנחנו נביא את הגופה שלו בעצמנו להר הרצל, לקבור אותו, בלי רשות, לא אכפת לי. אנחנו פה למען החיילים, החיילים הבודדים. וזה לא רק ג'וש, אלה כל החיילים שלא יקבלו את ההוקרה הזאת כחלל. הבן אדם שירת את המדינה ונתן הכול למען המדינה הזאת. מגיע לו הכול, במיוחד כעולה חדש, במיוחד כחייל בודד. מגיעה לו קבורה צבאית. עכשיו אני שואל אותך, חבר הכנסת, איך אתה יכול לעזור לנו לדאוג לו לקבורה צבאית? כי חברי כנסת כבר כל השבוע אומרים לי, אנחנו נעזור לו, אנחנו פתחנו קבוצה של חברי כנסת, חתמנו על מסמכים. וזה יפה, אני מעריך אתכם, אני באמת לא מזלזל, ואם זה נשמע ככה, אני מאוד מצטער. אבל זה כואב לי שחבר שלי יושב ואין אף אחד לדאוג לו, ואנחנו היחידים שפה לדאוג לו. אין לו אף אחד, המשפחה שלו עדיין לא הגיעה לארץ. ביום חמישי הוא הולך להיקבר כך או כך. הצבא הציעה קבורה עם סימנים צבאיים. מה זה אומר? הקצין של היחידה שלו, המג"ד שלו יגיע, יגיד כמה דברים יפים עליו, יביאו לו פרח לשים מעל הקבר ויגידו לו, עם כל הכבוד, להזדיין. וזה לא מקובל עליי. האדם לחם למען המדינה הזאת 748 יום, מגיעה לו קבורה צבאית כלוחם, כגיבור ישראל. חבר הכנסת, איך אתה יכול לעזור לנו לדאוג לזה? אני לא מוכן לשבת ולא לעשות כלום. האדם, מגיע לו הכול. וסליחה שאני צועק, אני פשוט רועד כבר מכעס על הדבר הזה. זה גיבור ישראל, מגיע לו הכול. מה אנחנו עושים? << יור >> היו"ר ולדימיר בליאק: << יור >> אני אגיד לך. קודם כול, אני כמובן נחשפתי למקרה הזה. לא צריך לפתוח קבוצה, יש לנו קבוצה של חברי כנסת, קואליציה ואופוזיציה, ויש לא מעט חברי כנסת שפועלים בנושא הזה ביומיים האחרונים. << אורח >> יהושע פריש: << אורח >> אומרים לי את זה כבר יומיים. << יור >> היו"ר ולדימיר בליאק: << יור >> רגע, אבל תקשיב לי. זה תהליך, אני מאוד מקווה שאנחנו נגיע לפתרון הנכון. כמובן לא הכול תלוי בחבר כנסת בודד, אבל שוב, יש קבוצה של חברי כנסת, גם קואליציה, גם אופוזיציה. << אורח >> יהושע פריש: << אורח >> אני שואל אותך, אתה חתמת על המכתב של מיכאל ביטון? << יור >> היו"ר ולדימיר בליאק: << יור >> כן. ביחד אנחנו פועלים כדי לפתור את הסוגיה, אני מאוד מקווה שהיא תיפטר. אתה יודע, כמו כל דבר מול הצבא, זה דבר מורכב, אבל אני יודע שמתקדמים. << אורח >> יהושע פריש: << אורח >> איך אנחנו יכולים לקדם את זה יותר מהר? יום חמישי הוא אמור להיקבר. הוא לא הולך להיקבר בחלקה אזרחית. << יור >> היו"ר ולדימיר בליאק: << יור >> אני חושב שאתה עושה מספיק, ראיתי אותך גם היום בוועדת חוץ וביטחון. אתם עושים מספיק, מעלים את הנושא, וכל הכבוד לכם. בואו ניתן לעוד כמה שעות לחלוף, אני מאוד מקווה שזה ייפתר. << אורח >> יהושע פריש: << אורח >> אני גם מאוד מקווה. זה לא רק בשביל ג'וש, זה בשביל כל החיילים הבודדים. << יור >> היו"ר ולדימיר בליאק: << יור >> חד משמעית. זה כמובן מקרה מצער וטרגי. << אורח >> יהושע פריש: << אורח >> כי אני לא רוצה להיות הבא, הוא לא רוצה להיות הבא, אף אחד לא רוצה להיות הבא. אני לוחם עם פוסט טראומה, אני לוחם שנפצע קשה בצבא, ואני עדיין ממשיך, 800-700 יום כבר מ-7 באוקטובר אני עדיין ממשיך. אני מסיים פה בשעה 18:00 היום ואני הולך למשמרת בצבא. אני מחליף את האזרחי שלי פעם ראשונה בכמעט שנתיים ללכת לשמור על הבית, כמו שאני עושה כל יום. ואם אני אמשיך, אני אמשיך בזה עד הסוף, עד שהחטוף האחרון יחזור והמלחמה תגמר. אבל אנחנו לפני סבב גדול של התאבדויות של חיילים, חיילים בודדים, חיילים ללא עורף, אין אף אחד פה לעזור להם. איך אנחנו מסייעים להם? אתם בוועדת עלייה וקליטה אם אני לא טועה. איך אנחנו דואגים לחיילים הבודדים האלה שמסיימים את המילואים לטיפול? אני, אף אחד לא פנה אליי אחרי השירות הצבאי. אני התגייסתי באוגוסט 2018, השתחררתי ביולי 2021. אף אחד, ואני אומר לך, אף אחד, לא מוועדת עלייה וקליטה, לא ממשרד הביטחון, אף אחד לא פנה אליי לעזור לי, להגיד לי: ג'וש, אתה בסדר? אתה חייל בודד, שירת שנתיים ושמונה בצבא, איך אני יכול לעזור לך? נתתם את סיוע הדיור, שזה מטורף, נתתם את שכר הדירה, שזה מטורף. כסף זה יפה, אני לא רוצה כסף. אני יכול לעבוד בחוץ, ותאמין לי, אני עובד, אני עובד מאוד קשה על מה שאני עושה. אני גם עובד בתחום האבטחה ואני גם בצבא. איך אנחנו דואגים למען החיילים הבודדים, ולא רק החיילים הבודדים, למען כל החיילים, לקבל מעטפת בסוף השירות הסדיר שלהם על טיפול? כי אגף השיקום מורח. << יור >> היו"ר ולדימיר בליאק: << יור >> אני רק יכול לומר לך שאני לא יו"ר ועדה, אני ממלא מקום, אבל אני יודע שהוועדה הזאת מטפלת בנושא הזה. יש דיון בשבוע הבא, נכון? יש דיון בשבוע הבא. << דובר >> שלומית אבינח: << דובר >> אתה השתתפת? << אורח >> יהושע פריש: << אורח >> אני אשמח לפרטים של הדיון הזה. << יור >> היו"ר ולדימיר בליאק: << יור >> חד משמעית. << אורח >> יהושע פריש: << אורח >> ויש לי עוד חבר שרוצה לדבר, אם אתה תיתן לו את רשות הדיבור. << יור >> היו"ר ולדימיר בליאק: << יור >> כן, בקצרה רק. << אורח >> אבי קאהן: << אורח >> אני פשוט רוצה להדגיש כמה מיוחד הבן אדם הזה וכמה הוא באמת דמות בכל הקהילה הזאת של החיילים הבודדים, וגם בקהילה היהודית בגדול. אספר לכם בקצרה. אחרי שגילינו שג'וש, לצערנו, נלקח מאיתנו, פתחתי קבוצת וואטסאפ, סתם שחבר'ה יתעדכנו על שעת הלוויה, על השבעה וכולי. אני חושב שאם זה הייתי אני, היו מצטרפים 20, 30, עם מזל גג 50 אנשים. בשעות הראשונות הצטרפו 400 איש לקבוצה הזאת, היום זה עבר את ה-500. אלה אנשים, הם חברים, חיילים, חניכים, תורמים, מנכ"לי עמותות, מדריכים שלו מכל מיני קורסים. << אורח >> יהושע פריש: << אורח >> וזה לא כולל העצומה שפרסמנו, ונשמח אם כל בן אדם באמת יפתח את הטלפון שלו ויחתום על העצומה הזאת, כי זה כל כך חשוב. לא רק בשביל ג'וש, בשביל כולם. << אורח >> אבי קאהן: << אורח >> ואני שואל את עצמי איך, כלומר , איך בחור מאיידהו שאף אחד לא שמע עליו, הוא לא היה אמור להגיע לפה בכלל, לא דיבר אף מילה בעברית, הוא מגיע לפה כדי לשרת את המדינה, הוא הרגיש מגיל צעיר שזו המטרה שלו בחיים, הוא מגיע לפה, איך בן אדם כזה מאיידהו יכול להשפיע על כל כך הרבה אנשים מכל מיני מקומות בעולם. אני לא יודע את התשובה. אני יודע שזה פשוט היה בן אדם, מישהו שהוא לא הכיר, כשהוא הגיע אליו, היה מקבל מג'וש חיוך, עצה, קצת סיפור על הקרב, על המלחמה, וככה הוא היה עם כל בן אדם. פשוט חשוב לי שיכירו באמת כמה הוא דמות בקהילה הזאת וכמה מגיע לאדם הזה את הכבוד, וכמה מגיע למשפחה שלו הליווי והתמיכה כמו שצריך. תודה רבה לכם שהקשבתם. << יור >> היו"ר ולדימיר בליאק: << יור >> תודה רבה. אני רוצה להודות לכם על כל מה שאתם עושים, על כל מה שאתם תורמים, על הימים הארוכים של המילואים, ותשמרו על עצמכם. אני רק רוצה להוסיף שהיום אנחנו קיבלנו את הבשורה המאוד כואבת, מור שמלי, אלמנתו של אלון שנרצח ב-8 באוקטובר במצרים שמה קץ לחייה. סיפור עצוב, סיפור מורכב, לאורך לא מעט זמן, והיום קיבלנו את הבשורה המרה. יהי זכרה ברוך. << דובר >> צבי שור: << דובר >> כבוד הח"כ, אני הייתי פה לפני כחודש, אנחנו פה בהמון ישיבות, וצעקתי שהדבר הזה ימשיך לקרות. והנה עוד, היום ואתמול ושלשום, וכל שבוע. וזה מזעזע, זה מזעזע שאנחנו צריכים להמשיך ואין משהו פרקטי שקורה בפועל. אין משהו, במיוחד אצל החיילים בודדים, שאנחנו חייבים את המעטפת הזאת מכם. אנחנו המשפחה ואתם המשענת, אתם האבא והאימא. וג'וש היה בשביל החיילים הבודדים כאח גדול, הוא היה המעטפת. הוא היה חבר ועד בעמותה שלנו, לעולם לא לבד, Never Alone, וכל מה שהוא רצה זה להיות שם בשביל החיילים הבודדים. אנחנו כאן עכשיו, היום, בשבילו. אנחנו צריכים לגרום לדבר הזה לצאת, ושהוא יקבל את הקבורה, באמת את הכבוד המינימלי האחרון שאנחנו יכולים לתת לו, זו הקבורה בהר הרצל כמו שהוא היה רוצה, כמו שההורים שלו רוצים. אנחנו נלחמים בשמו, אנחנו נלחמים בשם כל - - - << אורח >> יהושע פריש: << אורח >> לא רק רוצה, מגיע לו. << יור >> היו"ר ולדימיר בליאק: << יור >> מגיע לו, חד משמעית. ושוב, אני חוזר, יש חברים שלי, חברי כנסת שפועלים בנושא הזה. << אורח >> יהושע פריש: << אורח >> אבל הדקות ספורות. בינתיים הגופה שלו שוכבת, וזה צריך לקרות. << יור >> היו"ר ולדימיר בליאק: << יור >> אני איתך. << אורח >> יהושע פריש: << אורח >> זה לא שיש לנו זמן, אולי עוד ועדה, נפתח בשבוע הבא. << יור >> היו"ר ולדימיר בליאק: << יור >> אני איתך, זה לא עניין של ועדה. << אורח >> יהושע פריש: << אורח >> זה חייב לקרות. << יור >> היו"ר ולדימיר בליאק: << יור >> אתה צודק. תודה רבה לכם. << דובר >> צבי שור: << דובר >> צריכים אתכם, אתם הגב שלנו. אתם פה בשבילנו, אנחנו פה בשבילו. תהיו איתנו. תודה רבה לכם. << יור >> היו"ר ולדימיר בליאק: << יור >> דרך אגב, המשפחה מקבלת סיוע מהסוכנות היהודית, המשפחה של ג'וש, ושוב, אנחנו גם בשבוע הבא נקיים דיון בסוגיה של חיילים בודדים. ולגבי הסוגיה של הקבורה, שוב, תקוותי שזה ייפתר בשעות הקרובות. << אורח >> יהושע פריש: << אורח >> מקסימום נקבור אותו בעצמנו בהר הרצל. << דובר >> צבי שור: << דובר >> פתחתי עצומה של ג'וש בון - קבורה כגיבור ישראל, כגיבור מלחמה. בן לילה אנחנו כבר על 13,500. תמשיכו, תפיצו, תיתנו את החתימה שלכם, את הגב שלכם, זה מה שיקדם את זה. כרגע אנחנו צריכים אתכם, אנחנו צריכים אתכם שהמדינה תראה שיש פה צורך ושכולם יהיו יחד, אנחנו נהיה משפחה, נאחד וניתן את כל מה שיש לנו בשבילו. תודה לכם. << יור >> היו"ר ולדימיר בליאק: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת מזרסקי. << דובר >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר >> תודה, אדוני היושב ראש. זה לא פשוט לעשות מעבר חד כזה לנושא הדיון, למרות שיש קשר בין גורלו של ג'וש לנושא של הדיון. מי שיגיד שאין תופעת גזענות כלפי עולים חדשים במדינת ישראל, אני אגיד לו שהוא טועה, וטועה בגדול, כי יש תופעה כזאת, ויש אפילו במוסדות חינוך ובערים שקולטות עלייה. והרבה תלוי, כל מקרה הוא שונה, אבל יש ביניהם משהו משותף. כשאין מבוגר אחראי שנמצא עם הילדים כשיש תופעה של גזענות ואלימות כלפי ילד או ילדה כאלה או אחרים, כשאין אחריות של מבוגר, התופעות האלה חוזרות על עצמן עם ילד אחד, אחר כך עם ילד אחר. והרבה תלוי גם במחנך הכיתה, ביועצים חינוכיים, פדגוגיים, וגם במנהלי בתי ספר. בהדרכה שמקבלים צוותים חינוכיים איך לקלוט עולים חדשים, מה הבעיות והאתגרים בקליטתם, בקליטתם החברתית. אני כבר לא מדברת על לימוד השפה העברית, שיש מצב לתקן, יש צורך לתקן ולהוסיף שעות לימוד, כי אחד המכשולים בקליטת תלמידים עולים זה שלא מספיק מהר מקבלים כלים ולומדים את השפה. כמה שיותר ילמדו שפה, יוכלו לבטא את עצמם ולהתחבר ולא להרגיש את עצמם זרים בתוך הקבוצה. וידוע לי שיש הרבה בתי ספר שמקבלים שעות לימוד עברית לאולפן, ובמקום שעות שהמורה המקצועי ילמד את התלמידים, יש מורה חיילת או סטאז'רים שמבלים זמן עם הילדים ועוזרים להם לעשות שיעורי בית, בזה זה מסתפק. לא מדובר באולפן עברית אינטנסיבי כמו שלמשל מבוגרים לומדים. וזה לא בית ספר אחד וזה לא מקום אחד, בהרבה מקומות, בהרבה אזורים, וזאת אחת הבעיות, טירה, שאני אשמח לשמוע ממך איך אתם פותרים את הדבר הזה. ידוע לי שמנהלי בתי ספר פשוט לוקחים את השעות ומפזרים בין אנשי צוות, בין מורים שונים, במקום לתת תקן ושעות מרוכזות למורה אחד שיכול באופן מקצועי ללמד ילדים, תלמידים עולים, ללמד אותם עברית. זאת בעיה אחת. בעיה נוספת בקליטה חברתית של תלמידים עולים, בעיה שגורמת להם להרגיש מצוקה והורגת להם את הרצון לבוא לבית הספר, היא שתלמידים לא מקבלים כלים איך לקבל את השונה. פחות שעות חינוך, פחות הקניית ערכים, וזה מה שחסר עכשיו במערכת החינוך. זה לא מספיק להעניק מיומנויות של טכנולוגיות ואיתור מידע ולמידה, אני חושבת שצריך להגביר שעות חינוך, לאהוב, לקבל את הזולת, במיוחד כשיש עולים חדשים. אני שמעתי בדיון הקודם כשהייתם כאן, ועשינו דיון בעקבות מותו של ולדימיר, שיש ילדה שעדיין סובלת באותו בית ספר, ואני שמעתי שהצוות החינוכי הגיע לכיתה, ומישהו, אני לא יודעת מי, אני רק מעבירה את מה שאני שמעתי, במקום לדבר עם ילדים ולהסיק מסקנות, אומרים: ילדים, אל תרגישו שאתם אשמים, זו החלטה שלו. אני לא חושבת שזה תקין, וזה בטח לא ימנע את האסון הבא. יש לנו תוכנית למניעת אובדנות, אבל כשאנחנו כבר מגיעים למקרה קיצון, למקרה קיצוני ורדיקלי, שכבר ילדים מגיעים למצוקה שהם לא יכולים לסבול, אנחנו לא צריכים לאפשר שילדים ירגישו מצוקה כזאת, שהם רוצים לשים קץ לחייהם. אני אשמח לשמוע אתכם, את משרד החינוך, מה נעשה כדי להילחם בתופעת הגזענות. אני סבלתי מגזענות מצד אחר, כשגדלתי בסביבה אנטישמית. כשהייתי בת 12, ילדים בכיתה הפסיקו לדבר איתי, והפסקתי ללכת לבית הספר, והרגשתי זרה, והתחושה הזאת מלווה אותי עד עכשיו, שכל החיים שלי וגם כל מה שאני עושה עכשיו, אני רוצה להשתלב בחברה, לתרום, לעשות. יכול להיות שהעשייה שלי, אני לוקחת כוחות מזה שאני רוצה להיות משמעותית, ויכול להיות שהחרם שעברתי כשהייתי בת 12, יכול להיות שזה גרם ונותן לי כוחות, אבל אני לקחתי את זה לפעילות. יש אנשים, ילדים ובני נוער, שלוקחים את זה למקום אחר. ואני חושבת שצריך לדבר על זה, לדבר עם ילדים, לא לסגור את הנושאים, לדבר על חרמות, לדבר על גזענות, להביא אנשים שיכולים לתת עדות אישית, אין כמו זה. זה יכול להיות להראות להם סרטים ולעשות סדנאות וסימולציות כאלה, שילדים ירגישו שכל תופעה כזאת ואמירה גזענית, כמו שיושב ראש הוועדה הקריא לנו בתחילת הדיון שכותבים לו, גם לי כותבים, סעי לפוטין, וכל מיני דברים כאלה. אני חושבת שהכול מתחיל בחינוך של הילדים, לא לתת לגיטימציה אם קורה משהו. לא להגיד לילדים: תעזבו, זו בעיה שלו. לא, כל אחד צריך לקחת אחריות על זה, קודם כול מבוגרים ואנשי חינוך והורים. יכול להיות שלתת להורים צוותים חינוכיים, ייתנו כלים להורים, וביחד, ההורים וצוותים חינוכיים, אנחנו נוכל למגר את התופעה. תודה. << יור >> היו"ר ולדימיר בליאק: << יור >> תודה רבה. אנחנו נעשה לסירוגין משרדי הממשלה ומשפחות, ונתחיל ממשרד העלייה והקליטה, כי את צריכה לצאת עד 15:00. היו לנו כמה סוגיות שהעלינו בדיון הקודם: ביקשנו את סקירת המשרד על תוכנית לילדי עולים בחינוך הבלתי פורמלי, מענה להורים עולים נוסף למשרד החינוך. לגבי משפחות, משרד העלייה והקליטה צריך להפעיל קו חם ומוקד לטובת הורים וילדים עולים, הקמת צוות עבודה משותף, משרד העלייה והקליטה, חינוך, ולשקול לצרף נציג משרד הרווחה לטיפול בהדרה חברתית ומצוקה רגשית של 50,000 ילדי עולים. ופרסום אפשרויות הפנייה למוקד 105, ואיך המידע של המוקד מופץ למשפחות עולים. << אורח >> שרי פייר: << אורח >> תודה, אדוני היושב ראש. אני אדבר בתחילה על תוכניות של משרד העלייה והקליטה בכלל בתחום החינוך הבלתי-פורמלי, שחלק מהן באמת מיועד למניעה ולתת מעטפת, ואחר כך עדי וולס, שהיא מנהלת שירות הרווחה, תדבר על השאלות שבתחומי אחריותה וטיפולה. כל עולה, מעצם המעבר, מעצם העלייה, ההגירה, הוא בפוטנציאל למשבר, למשבר זהות, למשבר - - - << יור >> היו"ר ולדימיר בליאק: << יור >> מוכר. << אורח >> שרי פייר: << אורח >> בוודאי כשאנחנו מדברים על גיל ההתבגרות, כשאחד נופל על השני, ועוד גילויי גזענות וכולי. אנחנו מנסים לתת לילדים ולבני הנוער מעטפת הוליסטית, גם בתחום הרגשי-חברתי וגם בתחום הלימודי, אחד מזין את השני. אני כאשת חינוך סבורה שקודם כול צריך להעצים את הילד ולטפל בבעיות הרגשיות שלו, ואז תהיה לו פניות ללימודים והוא ירגיש יותר נעים בחברה. יש לנו גם ילדים שהגיעו ממלחמה, מאזורי מלחמה, והם חווים פה משבר כפול – מלחמה, וגם פה הייתה מלחמה. בקיצור, זה המילייה שלתוכו אנחנו נכנסים. ואני אמנה מספר תוכניות שאנחנו נותנים בהן מענה. יש לנו את תוכנית יע"ל, ילדים עולים לומדים. אגב, בכל התוכניות אנחנו משלבים ידיים יחד עם טירה, חברתי ממשרד החינוך. בתוכנית יע"ל אנחנו נותנים שש שעות שבועיות, שתיים מהן רגשיות, עם דגש על הוראת השפה העברית, על כלים ללימודים, על איך מתחברים בכיתה וכולי. כמובן הכול מלווה גם בהזנה. יש לנו כ-1,600 ילדים היום בפריסה ארצית. התוכנית הבאה שלנו היא תוכנית פל"א, לילדים בחינוך העל-יסודי, שגם ולדימיר, זיכרונו לברכה, היה חבר בה. << יור >> היו"ר ולדימיר בליאק: << יור >> תוכנית שקוצצה בחלקה. << אורח >> שרי פייר: << אורח >> לא, ממש לא. << יור >> היו"ר ולדימיר בליאק: << יור >> היה לנו דיון על זה. << אורח >> שרי פייר: << אורח >> היה לנו דיון, ומאז אנחנו קיבלנו תוספת, 4 מיליון. אנחנו מדברים היום על השקעה של 30 מיליון. << יור >> היו"ר ולדימיר בליאק: << יור >> הדיון היה מכיוון שקיבלתי מידע על קיצוץ בתוכנית אחרי שהייתי בבית ספר אורט אדיבי באשקלון. << אורח >> שרי פייר: << אורח >> כן, אבל זה לא היה קיצוץ בתוכנית. << יור >> היו"ר ולדימיר בליאק: << יור >> זה קיצוץ בזכאות, שזה קיצוץ בתוכנית. << אורח >> שרי פייר: << אורח >> זה שינוי במדיניות, כי המדיניות של המשרד היום היא קודם כול לתת מענה כשהילד מגיע. << יור >> היו"ר ולדימיר בליאק: << יור >> כן, אנחנו לא נתווכח על ההגדרה הזאת, אוקיי. << אורח >> שרי פייר: << אורח >> בסדר גמור. ובפל"א יש לנו היום כ-3,200 ילדים בפריסה ארצית, כשמפעילים את זה באמת זכיינים טובים. גם פה יש לנו שמונה שעות, שתיים מהן הן שעות של העצמה, שעות של תמיכה רגשית. הילדים צריכים את זה, מאוד צריכים את זה. בזכות זה יש להם חברים בקבוצה שלהם, הם מרגישים יותר טוב בכיתה, וכולי. אלה התוכניות לתגבור לימודי ולהעצמה רגשית וחברתית. << יור >> היו"ר ולדימיר בליאק: << יור >> כלומר, זו בשורה משמעותית שקיבלתם עוד תוספת לתוכנית פל"א. << אורח >> שרי פייר: << אורח >> כן, שר העלייה והקליטה, חבר הכנסת אופיר סופר נלחם הרבה מאוד כדי באמת לקבל את זה. << יור >> היו"ר ולדימיר בליאק: << יור >> אנחנו נעשה בשבוע הבא ישיבת מעקב בנושא הזה. << אורח >> שרי פייר: << אורח >> תוכנית נוספת שאנחנו מפעילים היא תוכנית מחוברים לבני נוער עולים. בני נוער עולים אוהבים קודם כול להיות בתוך המילייה שלהם. נכון, אינטגרציה זה חשוב וכולי, אבל בהתחלה הם צריכים איזושהי מעטפת משפחתית, בית לילדים העולים. אנחנו הכפלנו, יש היום כ-30 מועדונים כאלה ברחבי הארץ. << יור >> היו"ר ולדימיר בליאק: << יור >> מה כולל כל מועדון כזה? שהוא מופעל על ידי משרד העלייה והקליטה? << אורח >> שרי פייר: << אורח >> משרד העלייה והקליטה תומך ברשויות, והרשויות נותנות, אבל אנחנו נותנים הכוונה, בדיוק אילו עולמות תוכן אנחנו רוצים שיהיו. למשל קשרים עם המשפחות, למשל חיזוק הזהות והשייכות, למשל פעילות מניעה, פעילות ספורט וכולי, הגברת החוסן. הילדים מאוד נהנים. גם הגברת השייכות. גם את נובי גוד אנחנו חגגנו במועדונים שיש בהם נציגות לעולים יוצאי חבר מדינות העמים לשעבר. זאת תוכנית שבאמת נותנת לילדים המון. בנוסף לכך, השנה אנחנו באמת יצאנו בתוכנית הזאת, נתנו עוד יותר גמישות לרשויות וכולי, בטח לרשויות בפריפריה. דבר נוסף, תנועות נוער. מאוד חשוב לנו שילדים, בכלל תנועת נוער היא מסלול מוביליות. היא עוטפת את הילדים, נותנת תרבות נוער, נותנת לילדים להיות בתוך המרכז החברתי. אנחנו תומכים באמצעות תקנת התמיכה של משרד החינוך בכלל תנועות הנוער לטובת סבסוד של השתתפות של ילדים עולים בתנועות הנוער. בנוסף לכך, אנחנו השנה תמכנו בהקמת שלושה סניפים חדשים במעלות, באר שבע ונהריה, במוקדים של עולים שאין בהם את תנועת הנוער, כדי למשוך את העולים לתוך תרבות הנוער. ובמסגרת זו אנחנו גם תומכים ברכזת שמרכזת את כל נושא קליטת העלייה בתנועות הנוער.אנחנו עושים מעבר לזה עוד דברים גם ברשויות, אבל אלה הדברים המרכזיים. << יור >> היו"ר ולדימיר בליאק: << יור >> מה לגבי הקשר עם ההורים, עם המשפחות? << אורח >> שרי פייר: << אורח >> כן, בהחלט. גם במחוברים, גם בפל"א ויע"ל, וגם בתנועות הנוער, אם אין לך את הגב של ההורים, אם אין לך את הידע שלהם, את ההסכמה שלהם שהילד יהיה, את התמיכה שלהם, את המעורבות שלהם, זה לא הולך. בלי זה, זה לא הולך. זה מאוד משמעותי, ואנחנו מקדמים את זה עוד יותר. עכשיו ברשותכם אני אעביר את רשות הדיבור לעדי, שהיא תמשיך לשאלות האחרות. << אורח >> עדי וולס: << אורח >> שלום, אני עדי וולס, אני מנהלת את אגף הרווחה במשרד העלייה והקליטה, ואני אתייחס לשאר השאלות. אני אתחיל עם החיבור להורים. אני אגיד שאנחנו עובדים באופן צמוד עם הורים לבני נוער עולים. אני לא יכולה להגיד שאנחנו מקיפים את הכול, אבל אנחנו מנסים להגיע לכמה שיותר הורים. בחודשים ינואר עד מרץ אנחנו יוצאים בסדרה של וובינרים ארציים בשפות שונות, יש לנו ברוסית, באנגלית, בספרדית, בצרפתית, בנושאים שזה תחום התוכן שלהם: התנהגויות לילדים, התמודדויות עם חרם, איך אנחנו מזהים את - - - << דובר >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר >> מי קהל היעד? << אורח >> עדי וולס: << אורח >> הורים, זה מפורסם להורים. << דובר >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר >> דרך מה? דרך הודעות SMS שנשלחות להורים? << אורח >> עדי וולס: << אורח >> אנחנו לא שולחים את זה ב-SMS, אנחנו מפרסמים את זה בכל הרשתות החברתיות הייעודיות לפי קבוצות. << יור >> היו"ר ולדימיר בליאק: << יור >> זה בשיתוף עם משרד החינוך? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אנחנו עוזרים להם. << אורח >> עדי וולס: << אורח >> הם עוזרים עם המגשרים, עם הפרסום. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אנחנו מפיצים את זה גם ב-SMS-ים להורים של פל"א ויע"ל. << אורח >> עדי וולס: << אורח >> אני אגיד שבינואר, ההרשמה לקבוצות, לוובינרים, כבר בפיצוץ מלא, אנחנו ממש בהרשמה מאוד מאוד גבוהה, ואנחנו עושים את זה גם בפברואר ובמרץ. וברור לנו שככה אנחנו יכולים להגיע - - - << יור >> היו"ר ולדימיר בליאק: << יור >> מבחינת התוכן, מה זה כולל? << אורח >> עדי וולס: << אורח >> התוכן הוא תוכן טיפולי הכי ייעודי לעניין, הכול בשפת העולים ובהתאמה תרבותית. גם התמודדות עם חרמות, גם עם התנהגויות סיכוניות של ילדים, גם עם חומרים ממכרים. << דובר >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר >> זה מנחה בשפה שונה, או שיש תרגום בכתוביות? << אורח >> עדי וולס: << אורח >> המנחה בשפה. מנחים מקצועיים בשפה הרלוונטית שמעבירים תחום תוכן טיפולי מובהק. את זה אנחנו עושים. << דובר >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר >> כי אני כבר התנדבתי, עשיתי וובינר אחד לפני שלושה שבועות בשפה הרוסית, ועשרות הורים הצטרפו, מערים שונות. << אורח >> עדי וולס: << אורח >> בשפה הרוסית אנחנו מלאים תמיד, אנחנו תמיד בפיצוץ של הרשמה. << דובר >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר >> כנראה סובלים הכי הרבה מתופעת הגזענות. << אורח >> עדי וולס: << אורח >> אני אגיד את זה בהקשר של הסדנאות. ביחס לקו החם, אגף הרווחה במשרד העלייה והקליטה מפעיל קו טיפולי נפשי לעולים בכלל. הקו מופעל באמצעות מטפלים קליניים, פסיכולוגים קליניים ועובדים סוציאליים קליניים באמצעות ער"ן. זה קו שעובד באופן שוטף בכל ימות השבוע, ואנחנו מפנים לשם כל הזמן. << יור >> היו"ר ולדימיר בליאק: << יור >> העולים יודעים עליו? << אורח >> עדי וולס: << אורח >> אנחנו מפרסמים כל הזמן. זה קו קליני, זה לא המוקד של המתנדבים של ער"ן, זה קו טיפולי מקצועי. << יור >> היו"ר ולדימיר בליאק: << יור >> איפה הוא מפורסם? << אורח >> עדי וולס: << אורח >> אנחנו מפרסמים את זה ברשתות, ער"ן מפרסמים את זה ברשתות כל הזמן. אני מניחה את זה גם כאן, 3201*, קו של מטפלים קליניים כל יום' אפשר לקבל כמה טיפולים שרוצים, בין אם זה באופן - - - << יור >> היו"ר ולדימיר בליאק: << יור >> 3201*. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אבל זה לא עובד ברוסית. << אורח >> עדי וולס: << אורח >> אין דבר כזה לא עובד ברוסית. << יור >> היו"ר ולדימיר בליאק: << יור >> יש את זה ברוסית? << אורח >> עדי וולס: << אורח >> בוודאי, הקו עובד, יש ברוסית. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אני התקשרתי. << יור >> היו"ר ולדימיר בליאק: << יור >> בכנסת מדברים עם זכות דיבור. << אורח >> עדי וולס: << אורח >> ברוסית, בספרדית, בצרפתית, באנגלית ובאמהרית. כל יום, חמש שעות, בין 16:00 ל-21:00, והמטפלים גם חוזרים לכל מי שמשאיר. << יור >> היו"ר ולדימיר בליאק: << יור >> בסדר, אנחנו נוודא את זה. << אורח >> עדי וולס: << אורח >> חשוב להגיד. << דובר >> שלומית אבינח: << דובר >> 16:00 עד 21:00? << אורח >> עדי וולס: << אורח >> נכון. שאלה לא שעות העבודה, בכוונה זה מכוון לשעות האלה, כדי שהורים יוכלו להתקשר. וחשוב להגיד שבקו הזה אנחנו מקבלים עשרות פניות בנושא של הדרכה הורית, שאנחנו נותנים את המענה עד שההורה מקבל את הכלים שהוא מרגיש שהוא יכול להמשיך וללוות את הילד בכוחות עצמו. << יור >> היו"ר ולדימיר בליאק: << יור >> הקווים האלה עומדים בעומס? כלומר, כמה פניות? יש לכם מספרים? << אורח >> עדי וולס: << אורח >> כן. לא הבאתי את המספרים כרגע, אני יכולה. << יור >> היו"ר ולדימיר בליאק: << יור >> אם תוכלי לשלוח אחר כך לוועדה את המספרים של הפניות בכל שפה. << אורח >> עדי וולס: << אורח >> הקו מלא כל הזמן, יש שפות שפחות. אמהרית, ממש בבודדים אנחנו מקבלים שיחות, אבל יש שפות שמלאות כל הזמן. התייחסות בנוגע לצוות המקצועי – משרד העלייה והקליטה עובד עם משרד החינוך באופן צמוד. אנחנו גם בונים צוות שהוא רחב יותר, מעבר למנהלת אגף עולים ומנהלת אגף הרווחה, שיהיה באמת רחב יותר ועם צוותים נוספים שייכנסו פנימה. ככל שיש צורך, גם משרד הרווחה שותפים מלאים לכל מה שקורה. לא בכל אירוע צריך שותפות של משרד הרווחה, אבל ככל שצריך, הם איתנו. והדבר האחרון שרציתי להגיד זה שמשרד העלייה והקליטה רואה חשיבות מאוד מאוד גדולה בנושא הזה, ולכן הכנס המקצועי של אגף הרווחה השנה, ב-18 במרץ, זה יהיה הנושא שלו. זה כנס שמיועד לאנשי מקצוע שעובדים בקליטת עלייה ובסוגיות של רווחה, והנושא יהיה בני נוער עולים. וכמובן שנפיץ גם את ההזמנה, אבל חשוב לדעת שאנחנו רואים את החשיבות של הנושא ושמים את זה על סדר היום. << יור >> היו"ר ולדימיר בליאק: << יור >> מה חסר? << אורח >> עדי וולס: << אורח >> מה חסר מאיזו בחינה? בגדול? << יור >> היו"ר ולדימיר בליאק: << יור >> בתחום הזה, איפה אנחנו יכולים להשתפר? << אורח >> עדי וולס: << אורח >> אני חושבת שההיקפים של התופעה הם מאוד מאוד רחבים, הרבה מעבר למה שאנחנו באמת נותנים על זה את הדעת. << יור >> היו"ר ולדימיר בליאק: << יור >> נכון. << אורח >> עדי וולס: << אורח >> צריך עבודה מאוד מאוד צמודה בתוך מערכת החינוך, בהדרכה מאוד מאוד יסודית, בואו נגיד ככה, לאיך אנחנו מתנהלים בתוך מערכות. אני חושבת שעל גבי הבדידות המאוד קשה והחוסר בהשתלבות התרבותית של ילדים עולים בתוך המערכת הישראלית, זה מעצים מאוד את הקושי ואת - - - << יור >> היו"ר ולדימיר בליאק: << יור >> כמו שדיברנו, כל ילד עולה הוא בפוטנציה ילד בסיכון. << אורח >> עדי וולס: << אורח >> הליווי צריך להיות צמוד מאוד, מאוד, מאוד. << דובר >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר >> עדי, אני יכולה לשאול משהו? את מכירה את מוקד קול לכולם של משרד החינוך, 6552*? << אורח >> עדי וולס: << אורח >> אני מכירה, לא בדקתי אותו, אני מכירה את המוקד. << דובר >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר >> הוא עובד בערך חודש וחצי. אתם מפנים לשם אנשים? מישהו מהצוותים שלכם מכיר באיזה מקרה ומי יכול לקבל מענה לפי הקו החם הזה? << אורח >> עדי וולס: << אורח >> ההורים שמגיעים אלינו מגיעים למוקד של ער"ן, אנחנו מפנים באמצעות ער"ן. אנחנו מנסים לתת שם את המקסימום שאנחנו יכולים לתת שם. << דובר >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר >> אבל את יודעת שהוקם קו חם במיוחד להורים ולתלמידים שמרגישים מצוקה נפשית, זה קו ייעודי. << אורח >> עדי וולס: << אורח >> אני יודעת, אבל אם הם פונים אלינו לקבל מענה, אני נותנת להם את המענה. << דובר >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר >> אבל זה מוזר לי שאני צריכה לשאול אותך, שאת לא מדברת על זה כמענה. זה כלי מאוד חזק. << אורח >> עדי וולס: << אורח >> אבל אני לא משרד החינוך. << דובר >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר >> בסדר, אבל את גם לא מער"ן, את נעזרת בער"ן. << אורח >> עדי וולס: << אורח >> לא, זה קו שממומן במימון מלא של משרד העלייה והקליטה, זה ממש מימון שלנו. << יור >> היו"ר ולדימיר בליאק: << יור >> זה קו שלכם? << אורח >> עדי וולס: << אורח >> זה קו שלנו לגמרי. אלה המטפלים של ער"ן. אני מנסה לתת את המענה המקצועי שאני יכולה, אין לי למה להפנות אותם. << דובר >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר >> הבנתי. אבל זה טוב. אם אנחנו נקים עשרה קווים חמים, בנפרד משרד העלייה והקליטה, בנפרד משרד החינוך, לאותה מטרה, אני חושבת שזה שימוש לא מושכל של משאבי המדינה. << אורח >> עדי וולס: << אורח >> אבל המוקד שלנו פועל למעלה משלוש שנים, כלומר, יש לו שם, העולים מכירים אותו ברובם, הוא מופץ ברשתות. אין לי שום סיבה להעביר את הפונים. << דובר >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר >> אני חושבת שיש פה נתק בין שני המשרדים וצריך להשלים ולצמצם את הפער. << אורח >> עדי וולס: << אורח >> טירה פה, אנחנו עובדות צמוד על כל מקרה, אני לא חושבת שהיא תגיד משהו אחר. מגיעים לפתחנו אין ספור מקרים פרטניים. מהוועדה הקודמת שישבנו קיבלנו כל כך הרבה מקרים פרטניים שפתרנו אותם ביחד. << דובר >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר >> אני חושבת שחבל על משאבים. << יור >> היו"ר ולדימיר בליאק: << יור >> אני רוצה קודם לתת למשפחתו של ולדימיר, ואז אנחנו נעבור למשרד החינוך. אולגה ואלבינה, בבקשה. << אורח >> אולגה חודינטוב: << אורח >> (נושאת דברים בשפה הרוסית) << דובר >> שלומית אבינח: << דובר >> (מתרגמת) היא אומרת שיש לה שאלה לגבי הבן שלה, לגבי לימודי עברית, שבשנה הראשונה הוא למד עברית בצורה מצוינת. כשהם עברו לבית הספר השני, כשהתחילו כל הבעיות, כל העניין של החרם, הוא היה בתוכנית פל"א. גם בתוכנית פל"א היה חרם. כלומר, לא היה פיקוח. << אורח >> שרי פייר: << אורח >> מהקבוצה של הילדים של פל"א? << דובר >> שלומית אבינח: << דובר >> כן. << דובר_המשך >> אולגה חודינטוב: << דובר_המשך >> כן. (נושאת דברים בשפה הרוסית) << דובר >> שלומית אבינח: << דובר >> (מתרגמת) כשהוא ביקש מטלות נוספות מעבר, הוא רצה להתקדם בידיעות, לא נתנו לו להתקדם באופן עצמאי. הסבירו שהגיעו ילדים חדשים, שהם צריכים להתחיל מההתחלה, והוא צריך לחכות עד שהם יהיו ברמה שלו, זה מה שאמרו לו בתוכנית פל"א. היא שואלת למה הם צריכים את תוכנית פל"א אם הילדים שהגיעו קודם צריכים להמתין כדי להשיג את הרמה. הם לא מתקדמים, עומדים במקום. אנחנו נעשה בשבוע הבא דיון על פל"א. היא אומרת שזה מה שהיה בתוכנית פל"א באורט שרת. אבל שוב, המקרה הפרטני, אנחנו נקדיש דיון. << יור >> היו"ר ולדימיר בליאק: << יור >> כן, אנחנו לא יכולים להיכנס למקרה פרטני. << אורח >> שרי פייר: << אורח >> אני רק רוצה להגיד שזו לא המטרה בתוכנית פל"א. בתוכנית פל"א, הזכיינים מונחים. אבל אני לא רוצה להשיב כאן. קודם כול, אני משתתפת בצערך מעומק ליבי, וכל דבר אנחנו נבדוק ונחזיר תשובות. << יור >> היו"ר ולדימיר בליאק: << יור >> אנחנו נבקש התייחסות לנושא הזה. << אורח >> שרי פייר: << אורח >> בוודאי. << דובר >> שלומית אבינח: << דובר >> תוכנית פל"א באורט שרת בנוף הגליל. << יור >> היו"ר ולדימיר בליאק: << יור >> אלבינה. << אורח >> אלבינה מוסרי: << אורח >> אני רק רוצה עוד פעם לדבר על מה שקשור למשרד החינוך, שקשור להנהלת בית הספר, שהמנהל הגדול של בית הספר, אותה ילדה, שגם עברה חרם, די השתיקו אותה. מנהל בית הספר ניסה לגרום לה לא להיות בקשר עם אימא של ולדימיר, כי אימא של ולדימיר משקרת וזה לא נכון, וכל זה. וכשהיא אומרת לו שהיא עוברת חרם, הוא אומר לה: אולי הם ככה מנסים להתקרב אלייך, בדרך הזאת, שהם יורדים עליה וצוחקים עליה וכל זה. זה עצוב שמנהל בית ספר אומר דבר כזה לילדה שעוברת חרם. זאת אומרת, יש פה כשל. << יור >> היו"ר ולדימיר בליאק: << יור >> משרד החינוך, ולפני שתתייחסו, אני רוצה גם להעלות דברים שביקשנו בישיבה הקודמת. מעטפת ליווי לתלמידים עולים, כמה תלמידים עולים משתתפים בתוכניות, ומה ההכשרה הפדגוגית לסגל, בחלוקה לפי הערים. האם קיים במשרד נוהל לתחקיר שנוגע לילדי עולים חדשים במקרים של בריונות, חרמות והתאבדויות, והאם הנוהל מתייחס לתפקוד צוות בית הספר. והסוגיה השלישית, לדיון הבא, משרד החינוך מתבקש להציג מצגת שמתארת את המעטפת החברתית וליווי חברתי לילדי עולים, שזה מה שקיבלנו, נכון? אני גם חייב לומר, ברמה האישית, אני חמש שנים בכנסת, יש לי הרבה אינטראקציות עם הדרג המקצועי של משרדי הממשלה, שאני מאוד מאוד מכבד אותו ותמיד נותן לו את הכבוד בכל דרך אפשרית. האכפתיות שלך, טירה, זה משהו נדיר בנוף. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> היא בקשר יום-יומי איתי, יש לי צמרמורת. חשבתי שרק אני מרגישה ככה. << דובר >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר >> אנושית ומקצועית. << אורח >> טירה אמרוסי גלינויר: << אורח >> תודה. אני באמת מאוד שמחה על הזכות ומנסה לממש אותה עד הסוף. קודם כול, אני חושבת שאנחנו בשש שנים מאוד מאוד מורכבות, מהקורונה, מלחמת אוקראינה-רוסיה, גם אם לא כולם מרגישים את זה, האגף שלנו מאוד מאוד חווה את זה, ובטח ובטח הילדים שהגיעו בעקבות המלחמה. ו-7 באוקטובר, שגם הוא נתן את האותות שלו על כולנו, ובטח ובטח על הילדים ועל בני הנוער, כמובן בפניות בכלל של המבוגרים, ככה ששש השנים האחרונות הן הרבה יותר מורכבות. אנחנו יכולים להצביע על כך ש-84% מהילדים שמגיעים מאזורי לחימה, וחלקם הגדול גם הגיע לתוך מלחמה, או למצב מלחמתי פה - - - << דובר >> שלומית אבינח: << דובר >> 84% תלמידי עולים מאזורי לחימה? << אורח >> טירה אמרוסי גלינויר: << אורח >> כן, 84%. כך שזה ביחד אוסף של דברים, בטח על ילדים ובני נוער שמגיעים לא מתוך מניעי משיכה, אלא מתוך מניעי דחיפה. ואנחנו מאוד מאוד משתדלים בחמש השנים האחרונות קודם כול להפוך את הדבר הזה של קליטת עלייה לדיסציפלינה מקצועית, לא רק של למידה והוראת שפה עברית. זה חלק, אבל יש עוד שני חלקים שהם מאוד מאוד משמעותיים בעינינו, כל אחד מהם קצת יותר מ-33%, שזה הרגשי והחברתי. ולכן המעטפות שאנחנו בונים הן מאוד מאוד הוליסטיות, גם בהכשרות. אנחנו בחמש השנים האחרונות מאוד מאוד משקיעים בהכשרות מקצועיות של מי שהולך ללמד את התלמידים העולים. אני מסכימה עם מה שאמרת, שמנהל בית ספר היה מקבל סל בעבור התלמיד העולה והוא היה מפזר אותו, היום הדברים מאוד השתנו. אנחנו בתהליך מאוד מאוד עמוק של לרכז. << דובר >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר >> אני עדיין רואה, סליחה. << אורח >> טירה אמרוסי גלינויר: << אורח >> לא, ברור, אמרתי, אנחנו בתהליך. << דובר >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר >> אני מקבלת פניות, כל שבוע יש לי מספר פניות. << אורח >> טירה אמרוסי גלינויר: << אורח >> את צודקת, אמרתי שאנחנו בתהליך, ולשנות מערכות גדולות זה לא פשוט, אבל אנחנו בדרך. אנחנו מבינים את החשיבות, אנחנו גם רוצים להימנע מהחלפת תפקידים, שהילד יקבל תפקיד הורי, רוצים לשמור על ההורה, ולכן גם אנחנו כמשרד עושים ערבים ביחד עם השפ"י בעבור ההורים, כמו משרד העלייה והקליטה. ברור שאנחנו מסנכרנים זמנים על מנת שבאותו חודש לא יהיה מהמון המון שפות. (מוקרנת מצגת) המעטפת לליווי של התלמידים העולים, כמובן שיש לנו 112 מגשרים חינוכיים, אנחנו הרחבנו את המענה גם לגני הילדים. << יור >> היו"ר ולדימיר בליאק: << יור >> מה המספר של ילדי עולים במערכת החינוך לפי הנתונים שלכם? בסביבות 50,000? << אורח >> טירה אמרוסי גלינויר: << אורח >> כמעט 50,000. << יור >> היו"ר ולדימיר בליאק: << יור >> זה עד עשר שנים בארץ. << אורח >> טירה אמרוסי גלינויר: << אורח >> ויש לנו שלוש קבוצות של עד 15. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> כמעט 50,000 תלמידי עולים? << אורח >> טירה אמרוסי גלינויר: << אורח >> תלמידים עולים. << דובר >> שלומית אבינח: << דובר >> אתיופים ובני מנשה זה 15. << אורח >> טירה אמרוסי גלינויר: << אורח >> יש לנו מגשרים חינוכיים, כמובן על בסיס קול קורא שהמשרד מוציא ורשויות מקומיות ניגשות אליו. אנחנו כל הזמן בתהליך טיוב, גם של הקול הקורא, ובשנים האחרונות יוצא לנו כל שנה לדייק אותו עוד יותר, גם אם אנחנו צריכים לפתוח אותו כל פעם מחדש על מנת שהוא באמת ייתן מענה מקסימלי לשטח. יש לנו בנות שירות לאומי, מורות חיילות שגם עושות הכנה לצה"ל. אגב, המורות החיילות גם עוברות הכשרה מקצועית שלנו להוראת השפה העברית. ברור שהן לא באות במקום מורת עולים מקצועית. הן לא באות במקום, הן מתרגלות. התפקיד שלהן הוא באמת לעשות גם את המעבר וגם את ההכנה לצה"ל על מנת שהתלמידים העולים יוכלו למצות את הפוטנציאל שלהם, גם בצבא, כמסלול למוביליות חברתית, שאנחנו מאוד מאוד מאוד מאמינים בו. הקשר עם ההורים מאוד מאוד חשוב לנו. כמשרד, כל איגרת שנשלחת ממשרד החינוך להורים במערכת החינוך, אנחנו מתרגמים אותה במינימום לחמש שפות. כל מה שכל ההורים מקבלים, אנחנו ממש דואגים ומקפידים על זה. << יור >> היו"ר ולדימיר בליאק: << יור >> כלומר, לצורך העניין, משפחה שעולה מרוסיה מקבלת את האיגרת בשפה הרוסית. << אורח >> טירה אמרוסי גלינויר: << אורח >> כן. ונניח מחר בבוקר לא הולכים לבית הספר, ההורים יקבלו בשפה הרוסית. מחר צריך לבוא עם חולצה לבנה, נניח לקראת הימים הלאומיים, אני לא רוצה שאף ילדה תעמוד עם חולצה אדומה בטקס. אנחנו שולחים קיט בתשע שפות שביום שלישי בתאריך זה וזה יש להגיע בחולצה לבנה. אנחנו מאוד מנסים להנגיש. << יור >> היו"ר ולדימיר בליאק: << יור >> איך זה מוגדר? מי מגדיר את זה בתחילת הדרך? << אורח >> טירה אמרוסי גלינויר: << אורח >> אנחנו כאגף, במנהל הפדגוגי. << יור >> היו"ר ולדימיר בליאק: << יור >> כלומר, טכנית איך זה עובד? כלומר, יש משפחה של עולים בבית ספר אור אדיבי באשקלון למשל, איך אתם יודעים שלמשפחה הזאת צריך לשלוח? << אורח >> טירה אמרוסי גלינויר: << אורח >> זו אותה הודעה בכל השפות, כן. הייתה לנו תוכנית בחטיבות הביניים שנקראת עוגן, היא תוכנית רגשית-חברתית. בגלל צוק העתים הרחבנו אותה בפיילוט גם לכיתות ד'-ו', כי אנחנו מוצאים שגם שם יש לא מעט קשיים, למרות שזה יסודי, לכן הרחבנו את זה. השנה יש לנו קצת יותר מ-2,400 ילדים בתוכנית הזו. בכל ההכשרות המקצועיות שלנו אנחנו מתייחסים לרגשי ולחברתי ולקשר עם הבית. לפחות ב-30% מההכשרה המקצועית אנחנו נותנים, זה גודל המשקל שניתן לקשר. אנחנו מקיימים שישה וובינרים בשנה שעוסקים בצדדים האלה. בנוסף ועד עכשיו היו לנו כבר שלושה מהסוג הזה, השתתפו כ-1,000 אנשי חינוך. וכמובן שביחד עם השירות הפסיכולוגי הייעוצי, גם להם הכנסנו יחידה בהכשרות המקצועיות שמעלה את המודעות לצרכים של ההורים והילדים העולים. אני חייבת להגיד שאנחנו רואים בילדים בני גיבורים. כי לעזוב מדינה עם חיים שהם על המסלול זה מאוד מאוד קשה, ולצאת אל הלא נודע, לוותר על הכנסה ובית וחברים ורשת חברתית זה לא פשוט. אנחנו עובדים כל יום על לשנות את התודעה, ואנחנו עובדים כל יום על להיות קצת יותר טובים, וגם נאבקים בגזענות בהמון דרכים, אני יכולה לשלוח לכם פירוט. וכן, זו עבודה קשה של כולנו. << יור >> היו"ר ולדימיר בליאק: << יור >> את יכולה להתייחס לתופעת החרם? << אורח >> טירה אמרוסי גלינויר: << אורח >> גם מיכל תתייחס לזה, כי היא הפסיכולוגית, אבל אני אגיד שלי, מהמקום המקצועי שלי, נורא קשה לי שאנחנו מחברים את החרם עם אובדנות, כי אובדנות זה עוד הרבה דברים. << יור >> היו"ר ולדימיר בליאק: << יור >> לא, אני גם ציינתי את זה בתחילת הדיון, למצוקה רגשית ונפשית יש פנים רבות. ועדיין, אנחנו לא יכולים להתעלם מתופעת החרמות, זו תופעה מאוד מאוד רחבה. << אורח >> טירה אמרוסי גלינויר: << אורח >> אני אגיד גם כהורה לילדים צעירים יחסית. << יור >> היו"ר ולדימיר בליאק: << יור >> ולמען גילוי הנאות, אני אומר את זה כרואה חשבון, לא כמומחה בתחום. << אורח >> טירה אמרוסי גלינויר: << אורח >> אני אגיד גם כהורה לילדים במערכת החינוך. זו תופעה חברתית שצריך להוקיע אותה בכל צורה ודרך. אני חושבת שהיא קורית לא רק כלפי עולים חדשים. << יור >> היו"ר ולדימיר בליאק: << יור >> חד משמעית. << אורח >> טירה אמרוסי גלינויר: << אורח >> ואנחנו צריכים להילחם בה כמבוגרים. ואני חושבת שהתפקיד שלנו, כהורים, יש לנו אחריות מאוד גדולה. ורק ביחד נצליח, הורים, מסגרות חינוך, וכולנו ביחד. אבל מיכל היא פסיכולוגית וראש אגף פסיכולוגיה במשרד. << אורח >> מיכל אנגלרט: << אורח >> ברשותכם, אני אשמח להמשיך את המצגת ולהתחבר לזה כדי שנדע שענינו על מרבית השאלות. כמו שנאמר פה, אנחנו במנהל הפדגוגי, בשיתוף פעולה בין-אגפי, בטח עם אגף קליטת תלמידים ואגפי הגיל, ביחד פועלים כדי להמשיך לדייק ולטייב את המענים, ולשים בראש עניינינו את נושא העלייה ונושא השייכות וההסתגלות של התלמידים האלו. ממשיכים לדייק את המענים ולתת להם זום-אין יותר ויותר במהלך כל המפגשים פה. חבר הכנסת ולדימיר, אתה רואה את העבודה, אני חושבת, בין לבין המפגשים, ואת הדיוקים שחשוב לנו להמשיך לדייק. ותודה למשפחות, והשתתפות בצערכם כמובן. בשביל זה אנחנו כאן. << יור >> היו"ר ולדימיר בליאק: << יור >> אני חייב להגיד שמאז שאנחנו מובילים את הדיונים האלה כאן בוועדת העלייה והקליטה, הרי אני מרכז האופוזיציה בוועדת הכספים, כל העברה התקציבית שלכם מגיעה גם אליי. << אורח >> מיכל אנגלרט: << אורח >> גם אליך. אם כך, אתה רואה את העבודה. << יור >> היו"ר ולדימיר בליאק: << יור >> אני עכשיו שם דגש מיוחד על כל תוכנית שקשורה לנושא הזה. << אורח >> מיכל אנגלרט: << אורח >> אני רוצה להתמקד בכמה דברים שנעשים. כמובן שגם הפסיכולוגים והיועצים מוכשרים מדי שנה, יש לנו היום 11,000 אנשי מקצוע. אני חייבת להגיד שמאז התמיכה של חברי הכנסת והשר שלנו, יחד כמובן עם המשרדים השותפים, בהסכם השכר של הפסיכולוגים החינוכיים, יש לנו עלייה משמעותית במספר הפסיכולוגים. בשנה האחרונה יש לנו עלייה של מעל 210 תקנים, אנחנו במגמת עלייה. אנחנו מקווים, אנחנו רואים את זה כבר. << דובר >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר >> כל התקנים מאוישים? << אורח >> מיכל אנגלרט: << אורח >> לא, יש 210 תקנים שאוישו רק בשנה האחרונה מאז חתימת הסכם השכר. אנחנו במגמת עלייה, אנחנו ממשיכים לעקוב אחרי זה, ואנחנו באמת מודים לכל מי שהיה שותף למהלך הזה, כי זה ניכר. << דובר >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר >> כן, נלחמנו על הפסיכולוגיה הפדגוגית. << אורח >> מיכל אנגלרט: << אורח >> נכון, תודה. זה באמת משמעותי, ואנחנו נמשיך לעקוב אחרי המגמה הזאת. << דובר >> שלומית אבינח: << דובר >> כמה חסרים לכם באיוש? << אורח >> מיכל אנגלרט: << אורח >> אנחנו נמצאים היום בסביבות 76%-77%, אבל יש עלייה משמעותית של 210 תקנים רק בשנה. אני חושבת שזה גידול מאוד מאוד משמעותי, ואנחנו ממשיכים לעבוד. אבל חשוב להדגיש, אנחנו גם מציינים את זה פה, בסעיף 3, שהמשרד מדי שנה מקצה תקציבים תוספתיים לשירותים הפסיכולוגיים החינוכיים על מנת להרחיב את המענים הפסיכולוגיים לתלמידים וההורים שלהם וגם לצוותי החינוך במידת הצורך. כמו שמצוין פה, שבתשפ"ה, ברשויות קולטות עלייה היו כ-249 סלי תגבור. אני יכולה להגיד שכל סל תגבור, בחישוב כזה, בשנה שעברה, רק לערים האלו מדובר על תקציב של 3.4 מיליון ש"ח לסלי התגבור. וגם השנה, כבר בפברואר, אנחנו נפיץ שוב סלי תגבור. המשמעות של זה היא שמעבר לעבודה בתקן, יש אפשרות להרחבת המענים, כאשר בשנה הזאת אנחנו דייקנו קריטריון נפרד עבור הרשויות האלו למענים ספציפיים לעולים. זה ממש דיוק שאנחנו נפרסם אותו כבר בסוף החודש, או לא יאוחר מחודש פברואר. ביקשתם מאיתנו לעשות מיפוי של מטפלים, עשינו מיפוי לגבי הרשויות עתירות העולים שקולטות עלייה. יש לנו 167 יועצים ופסיכולוגים דוברי שפות זרות, ואנחנו גם יכולים להגיד שיש לנו אפשרויות לחשוב על תגבורים ועל מענים אם יש ברשות מסוימת איזשהו מחסור. ובנושא התוכנית למניעת אובדנות, במסגרת התוכנית בוחרים בחיים, גם פה הרחבנו את התוכנית בצורה משמעותית. מי שמאשר את התקציבים יודע שיש פה עלייה מאוד מאוד משמעותית, במגמה להגיע לכמה שיותר שכבות ט' של בוחרים בחיים. ואנחנו יכולים להגיד, שוב, שברשויות שבהן היו אירועים חריגים, אנחנו מרחיבים את התוכנית, ובאמת זה תלוי רשות ובית ספר, היכולת להרחיב גם לכל חטיבת ביניים וחטיבה העליונה במוקדים של רשויות כאלו. אנחנו מאפשרים אפילו מכיתה ט' ועד י"ב להנגיש את התוכנית הזאת. בנוגע לפיתוח תחושת שייכות ומוגנות, כמו שאתם אמרתם, הבסיס בחינוך הוא להקנות לילדים את תחושת השייכות והמוגנות שלהם, ולהקנות לכל הילדים בכיתה גם את היכולת ואת הידע לדעת לפנות לעזרה, חברות, שייכות, וגם למנוע דחייה וחרם חברתי. ובנושא הזה יש לנו את התוכנית שמלווה את כל שכבות הגיל, אבל במיוחד בשכבות שאנחנו יודעים ששם צריך באמת להתמקד ביחידות של הייעוץ, בתוך בתי הספר, יחד עם צוותי ההוראה. אנחנו נותנים הרחבה בשעות האלו. מורים מוכשרים לזהוי איתותי מצוקה בקרב תלמידים, ואנחנו גם משתמשים בשאלון "מה נשמע" לבירור מה שלום התלמידים. ויש כמובן מתן ידע וכלים להורים, גם טירה ציינה את זה, מותאם לאוכלוסיית העולים בשפות שונות. במצבי חירום במיוחד אנחנו נותנים הרחבה של זה. ובשבוע האובדנות, החל מהשנה הזאת, אנחנו יוצאים גם בהרצאה להורים. אני חייבת להגיד, אתם דיברתם על החינוך ועל החשיבות של ההורים בתוך זה. אנחנו בכל החלקים האלו עובדים יחד עם הנהגת ההורים הארצית, בטח בנושא חרם, הנושא של ההבנה הזאת. אומרים שצריך לגדל כפר שלם לגדל ילד. גם פה, כדי לעשות חינוך צריך את כולם, בטח ובטח את ההורים, את מערכת החינוך, כולם ביחד, הם אלו שיכולים לסייע באמת לחנך ילדים לערכים שאנחנו מדברים עליהם, של קבלת השונה, של ראיית האחר, של אמפתיה, של חמלה, וגם להבין מה המשמעות של ילד שהגיע ממדינה אחרת, עם שפה אחרת, עם מבטא שונה. << יור >> היו"ר ולדימיר בליאק: << יור >> האם לדעתכם, כאנשי מקצוע, לתוכניות האלה יש מקום ראוי היום במערכת החינוך מבחינת ההיקף, מבחינת התקצוב, מבחינת ההתייחסות? << אורח >> מיכל אנגלרט: << אורח >> כן. זה משהו שאנחנו כל שנה שמים, בטח למנכ"ל ולשר, ובאגפי הגיל, את ההשקעה שמבחינתנו, ואני אומרת את זה - - - << יור >> היו"ר ולדימיר בליאק: << יור >> כי זה באמת בין הדברים הכי, הכי, הכי חשובים. מבחינתי, זה אפילו מעל לימודי ליבה. זו הליבה. << אורח >> מיכל אנגלרט: << אורח >> זאת התפיסה של משרד החינוך, בטח של המנהל הפדגוגי. אני כן חייבת להגיד שאנחנו יודעים שיכולה להיות שונות בין מסגרת אחת למסגרת אחרת. בגלל זה אנחנו גם פה, שאם במקרה ויש מוסד חינוכי, מנהל, מורה, אם יש איזשהו קושי, אנחנו פה בשביל להקשיב, להבין מתוך מה זה נובע, אותו קושי. כי המגמה והתפיסה היא מאוד מאוד ברורה, אנחנו בהחלט שם. זה יותר חשוב מכל דבר, מכל שיעור אחר. זה השיעור לחיים. << יור >> היו"ר ולדימיר בליאק: << יור >> אני אומר לכם, תמשיכו להיאבק על התוכניות האלה, כי אני, לפחות מזווית הראייה שלי, כיושב בוועדת הכספים, אני רואה שכל שקל שהוא תוספתי הולך, לצערי אני אומר את זה, לדברים אחרים, ולא לדברים החשובים. אל תענו, אתן לא יכולות לענות. << אורח >> אלבינה מוסרי: << אורח >> אני יכולה לשאול שאלה? הכול טוב ויפה, ואני מבינה שבאמת יש מענה, איפה המענה שלה היה כשהיא פנתה לבית הספר, כשהיא פנתה למורים ופנתה למנהלת? אף אחד לא אמר לה שיש דבר כזה. כולם אמרו לה, הכול בסדר, אין בעיה, הכול בסדר, הוא לא עובר חרם. איפה כל זה היה כשוולדימיר עוד היה בחיים? כשהיה אפשר באמת לעשות את זה. << דובר >> שלומית אבינח: << דובר >> צריך להעביר את ההנחיות לבתי הספר מהמטה. << אורח >> אלבינה מוסרי: << אורח >> לא המנהלת, לא המנהל. << יור >> היו"ר ולדימיר בליאק: << יור >> זו כנראה השונות שדיברת עליה. והשונות הזאת, במקומות מסוימים, יש לה משמעות שהיא טראגית. << אורח >> מיכל אנגלרט: << אורח >> בוודאי, ואנחנו באמת לא רוצים פה להיכנס לפרטים מצנעת הפרט, וגם אני חושבת שצריך כל הזמן להיות גם מאוד זהירים בלהצביע על אשמים. אנחנו באים פה ללוות מערכות, לבחון את הדברים, להסיק מסקנות, ללוות את האנשים, לקדם את הנושא כמה שיותר. הכאב הוא ענק, הוא ענק. לא ניתן לצערנו להחזיר את ולדימיר. קודם כול אני משתתפת בצערכם, וזה ברור לנו שכל מקרה כזה הוא עולם ומלואו, זה לא מקרה, זה ילד. זה ילד שצריך להבין את הקושי, מעניין של איתור ומנושא של טיפול. וכל מקרה כזה אנחנו באמת מלווים, בוחנים, מסיקים מסקנות. כמובן יש לנו מטרה גם, יחד עם המועצה הלאומית למניעת אובדנות במשרד הבריאות, משרד החינוך, באמת לעשות את כל הפעולות הנדרשות כדי שמקרים כאלה לא יחזרו. << יור >> היו"ר ולדימיר בליאק: << יור >> תודה רבה. אנחנו חייבים להתקדם, כי יש עוד לא מעט דוברים ויש לנו עוד 43 דקות. אני רוצה לתת בזום למשרד המשפטים, ציקי שטרסברג-דיל, מנהלת היחידה לתיאום המאבק בגזענות. << אורח >> אולגה חודינטוב: << אורח >> (נושאת דברים בשפה הרוסית) << דובר >> שלומית אבינח: << דובר >> (מתרגמת) היא אומרת על זה שדיברת על האיגרת שאתם שולחים להורים, באיזה בגד לבוא בשפות שונות. הם לא קיבלו אף פעם הודעה. מה שמקבלים, מקבלים הודעות רק בעברית. אין ליווי. << יור >> היו"ר ולדימיר בליאק: << יור >> חייבים לחדד את הנושא הזה. גם בבת ים זה לא, נכון? באיזה בית ספר אתם? << אורח >> ויקטוריה כץ: << אורח >> אפילו אחרי הוועדה הקודמת - - - << יור >> היו"ר ולדימיר בליאק: << יור >> תציגי את עצמך. << אורח >> ויקטוריה כץ: << אורח >> ויקטוריה מבת ים, זה אותו דבר אצלי, אותו דבר. << דובר >> שלומית אבינח: << דובר >> זו תופעה ארצית. << אורח >> ויקטוריה כץ: << אורח >> אפילו אחרי הוועדה, עדיין המנהלת מדברת איתי ככה: את לא ראש ממשלה, אני לא רוצה - - - אני לפעמים חושבת שהוועדות לא עובדות. כלומר, זה לא עושה כלום, אין משמעות, כי זה לא משנה כלום. בית הספר עושה אותו דבר. << אורח >> אלבינה מוסרי: << אורח >> בפועל בשטח לא קורה כלום. אין, לא קורה כלום. אנחנו יושבים פה ומדברים ומצגות ובונים תוכניות, ובואו נשנה את זה ובואו נשנה את זה, אבל בפועל, בשורה התחתונה, בבית הספר, המנהלים והצוות החינוכי לא מקבלים הנחיות, לא פועלים לפי ההנחיות, כלום, אין שום דבר. << יור >> היו"ר ולדימיר בליאק: << יור >> אני חושב שנושא הפיקוח כאן. << אורח >> מיכל אנגלרט: << אורח >> אנחנו נבדוק כמובן ספציפית את הנושא בנוף הגליל. << יור >> היו"ר ולדימיר בליאק: << יור >> אנחנו נשמח שתבדקו ותחזרו, כן. גם בת ים, במקרה של ויקטוריה, ובכלל. << אורח >> מיכל אנגלרט: << אורח >> אנחנו בקשר כמובן עם הרשויות האלו, עם השירות הפסיכולוגי והייעוץ שם, אנחנו נמשיך לבדוק את זה. הצוות שלנו בודק את הדברים, כמובן נשמח לענות להן ולחזור אליהן. << יור >> היו"ר ולדימיר בליאק: << יור >> ציקי, בבקשה. << אורח >> ציקי שטרסברג-דיל: << אורח >> שלום לכולם. שלום, אדוני היושב ראש, תודה על הזימון לדיון החשוב הזה. אני מנהלת את היחידה הממשלתית למאבק בגזענות במשרד המשפטים. היחידה שמה לה למטרה עליונה לבחון תופעות גזעניות בחברה הישראלית, בין היתר גם ברשתות החברתיות. לשם כך התקשרנו עם חברה שלמעשה ערכה לנו מחקר כדי לנטר את השיח הגזעני ברשתות החברתיות, וכתוצר - - - << יור >> היו"ר ולדימיר בליאק: << יור >> מתי הייתה ההתקשרות עם החברה? << אורח >> ציקי שטרסברג-דיל: << אורח >> ההתקשרות הייתה בין 2023 ל-2024, אבל מה שחשוב הוא שאנחנו יישמנו את ההמלצות של המחקר הזה, שלמעשה הביא לידי ביטוי כמה תובנות מאוד מאוד משמעותיות, גם כאן לדיון הזה, בין היתר על השיח של בני נוער בנושא של גזענות. ומעניין היה לראות שבני נוער מדברים לא מנקודת מבט פוליטית. הם מבררים עם בני נוער אחרים מה הם חושבים על גזענות, ולמעשה מתייחסים ומציגים בירור אינטרוספקטיבי. זאת אומרת, הם שואלים את עצמם ואת החברים שלהם, למשל, איך אני יכול להפסיק להיות גזען? למדנו שבני נוער עסוקים בשאלות האלה מאוד ומבקשים לדעת באמצעות אחרים אם הם בסדר או לא. למדנו בנוסף מהמחקר הזה שיש הדיפת האשמות בכל מיני טקטיקות, בין היתר, "מה גזעני במה שאמרתי", או העברה של האש לצד האחר. יש עוד טקטיקה שלמעשה אומרת, "זה לא רק אני, כולם גזענים". טקטיקה נוספת היא הקטנה של הנפגע. זאת אומרת, "למה אתה נעלב? זה היה רק בבדיחות הדעת". אנחנו לומדים שמיקרו-אגרסיות זה משהו שקיים בשיח הזה, בשיח הגזעני. ועוד טקטיקות שלמדנו מתוך המחקר שמאפיינות את השיח הזה, השיח הגזעני. ואני שמחה להגיד שהתוצרים שלנו הם יצירת תוכנית אקטיבית ממש של התמודדות עם התופעות האלה. שלוש המלצות עיקריות היו למחקר הזה, אחת היא פרסום של היחידה שכל האזרחים, גם בני הנוער, יכירו את היחידה וידעו שאנחנו כתובת לטיפול בתלונות. ואכן, בשנה האחרונה, ב-2025, ממש ערכנו סרטונים ודיברנו עם בני הנוער. << יור >> היו"ר ולדימיר בליאק: << יור >> כמה תלונות קיבלתם? << אורח >> ציקי שטרסברג-דיל: << אורח >> ב-2025 עלינו ב-30% בכמות התלונות. << יור >> היו"ר ולדימיר בליאק: << יור >> כמה אבל? << אורח >> ציקי שטרסברג-דיל: << אורח >> אנחנו עומדים על 505 תלונות, והמשכנו להדהד את הפרסום. אבל הבשורה היותר מעודדת שיש לי, אפילו משמחת, אם אפשר לומר, היא שממש יישמנו את ההמלצה של להתחבר עם משרד החינוך, ושמנו לנו למטרה לפעול באמצעות החינוך ככלי להסרת הטיות ולשינוי של דעות קדומות ולקבלת האחר ולהכרת האחר. << יור >> היו"ר ולדימיר בליאק: << יור >> במה זה מתבטא בפרקטיקה? << אורח >> ציקי שטרסברג-דיל: << אורח >> משרד המשפטים למעשה מממן את התוכנית הזאת. התקשרנו עם עמותה שזה תחום המומחיות שלה, בריונות, אלימות ומניעת גזענות, וממש נכנסנו לכיתות בתוך בתי ספר בסדנאות למניעת גזענות. הסדנאות האלה הן גם סדנאות צפייה של אחד מתוך המורים שנבחרים על ידי מנהל בית הספר, כדי שהוא יוכל לייצר מכפלות מספרים ולעשות את הסדנה בעצמו. השנה גם הגדלנו ועשינו יחד עם אגף חיים משותפים ואגף תבור במשרד החינוך, יצרנו איתם שיח משותף והכשרה לגמול של מורים שב-30 שעות מקבלים, חוץ מהחוברת ומהפיתוח של ההדרכה והסדנה הזו לתלמידים, שאנחנו גם מכשירים את המורים, כמו שאמרתי, לעשות את זה בעצמם, מקבלים עוד 30 שעות נוספות של היכרות עם הנושא ברמת ספרות מקצועית, ברמת פרקטיקה של איך לעשות את זה. לו הייתי בדיון יכולתי להראות לכם, אבל יש לנו את החוברת הזו, שזו חוברת שפותחה, חוברת הפחתת דעות קדומות, סטיגמות וגזענות לצוותי חינוך. ואני שמחה להגיד שלקראת 2026 משרד המשפטים הכפיל פי חמישה את התקציב. אם ב-2025 נכנסנו ל-27 בתי ספר, ב-2026 אנחנו הולכים להכפיל את זה פי חמישה. בנוסף, המחקר לימד שהשיח הגזעני מתבטא לא מעט סביב אלימות בספורט, ולכן החלטנו להיכנס, שוב, במימון משרד המשפטים, גם אל מועדוני כדורגל, ונכנסנו כבר לשמונה מועדונים מליגת העל, לתוך בני הנוער שלהם, לדבר איתם. << יור >> היו"ר ולדימיר בליאק: << יור >> לקבוצות אוהדים? << אורח >> ציקי שטרסברג-דיל: << אורח >> לקבוצות אוהדים עוד לא, את זה אנחנו ממש מקווים לעשות בשלב הבא. << יור >> היו"ר ולדימיר בליאק: << יור >> שיהיה לכם בהצלחה. << אורח >> ציקי שטרסברג-דיל: << אורח >> קבוצות של בני הנוער. נכון, אבל מבחינתנו כל אתגר הוא הזדמנות. << יור >> היו"ר ולדימיר בליאק: << יור >> אבל יש לכם איזשהו מדד של הצלחה? כלומר, מעבר לתוכניות או מעבר לחוברות, אני חלילה לא מזלזל בזה, אבל איך אתם מודדים את עצמכם? << אורח >> ציקי שטרסברג-דיל: << אורח >> אנחנו מודדים את זה בכך שאנחנו שואלים את התלמידים לפני הסדנה ואחריה איך הם היו מתבטאים או מתנהגים אחרי שהם עברו את הסדנה. אני אשמח גם להעביר לוועדה אחר כך את כל הסקרים האלה, שאלה סקרים של שינוי עמדות ושינוי תפיסות בקרב בני הנוער. ואני רוצה לומר שבני נוער הם חומר טוב לעבוד איתו, כי הם פתוחים לקבלת התכנים האלה, הם פתוחים לשיח, הם נכונים לו. בכנס שעשינו השנה, ב-2025, שעסק, ממש ייחדנו את הכנס לנושא של חינוך למניעת גזענות במערכת החינוך ובספורט, היו נציגים בפאנלים גם של מועצת התלמידים וגם של תלמידים מתיכונים בבתי ספר, כדי שגם הם יהיו שגרירים של הנושא הזה, יעלו את המודעות, יפיצו את הבשורה שמעבר לזה שאנחנו מקיימים סדנאות עם התלמידים בתוך הכיתות, אנחנו גם כתובת לטיפול בתלונות. מעבר לסרטונים שאנחנו מפרסמים בטיקטוק, שבהם אנחנו גם מלמדים ומספרים על תוצאות הטיפול בתלונות שלנו, אנחנו רוצים את התלמידים שגרירים שלנו גם להעלאת המודעות שאנחנו כתובת לטיפול בתלונות. אני חושבת שמשרד המשפטים באמת שם לו למטרה לעסוק בחינוך כדי למנוע את המקרים האלה, ולא רק להיות במקום האוכף כשהמקרה כבר קורה, אלא להיות בשלב קודם לכן, בשלב המניעתי, ואנחנו לגמרי שם. << יור >> היו"ר ולדימיר בליאק: << יור >> תודה רבה. אני רוצה לפנות למשרד לביטחון לאומי, היו שתי סוגיות. אגב, לא רציתי להפנות את זה לדרג המקצועי של משרד המשפטים, אבל אם אנחנו מדברים על מאבק בבריונות, יכול להיות שאפשר להתחיל מזה ששר המשפטים יפסיק להצטלם עם הבריונים, זה בהחלט יכול לעזור. ואני כמובן מתכוון למרדכי דוד, שהוא נפגש איתו חדשות לבקרים ומפרסם את התמונות, שזה ביזיון אחד גדול. במשרד לביטחון לאומי היו לנו שתי סוגיות שהעלינו בדיון הקודם. הוועדה ביקשה, בכל הקשור לסרטונים של ולדימיר, שהופצו ברשת, אנחנו ביקשנו - - - << אורח >> חגי ברוש: << אורח >> נפנה את זה לנציגה בזום מ-105. << יור >> היו"ר ולדימיר בליאק: << יור >> כן. וסוגיה שנייה, מוקד 105 התבקש להעביר לוועדה פילוח פניות שהתקבלו במוקד בשפות שאינן עברית. אתה רוצה להתייחס גם? << אורח >> חגי ברוש: << אורח >> אני אתן לחברה שלי. << אורח >> חופית פנחס: << אורח >> רק רציתי לציין שאני נציגת האגף האזרחי ממוקד 105, אני לא שוטרת במוקד. אלה שאלות שבאמת צריך להפנות לשוטרים במוקד, אבל אני יכולה להגיד מהשיח פה ומהדברים שבדקנו בזמן הזה. מבחינת הסרטון של ולדימיר, אנחנו לא מצאנו אינדיקציה לסרטון כזה שרץ כרגע ברשת. במידה וקיים, אנחנו כמובן רוצים לקבל דיווח כזה. << יור >> היו"ר ולדימיר בליאק: << יור >> אלבינה, יש עדיין? << אורח >> אלבינה מוסרי: << אורח >> את הסרטון אין ברשת, זה היה סרטון של לייב, אבל התלמידים הספיקו לעשות צילומי מסך ולהעביר את זה. << אורח >> חופית פנחס: << אורח >> ולגבי האפשרות לתת פילוח של שיחות בשפות שונות, זה גם משהו שאין לנו אפשרות לתת. << יור >> היו"ר ולדימיר בליאק: << יור >> למה? << אורח >> חופית פנחס: << אורח >> זאת אומרת, אין אפשרות לפלח. << יור >> היו"ר ולדימיר בליאק: << יור >> אין אפשרות לפלח? << אורח >> חופית פנחס: << אורח >> את השיחות בשפות השונות, כן. << יור >> היו"ר ולדימיר בליאק: << יור >> כלומר, אין במערכת שלכם? << אורח >> חופית פנחס: << אורח >> לא. יש שירות כזה, אנחנו עושים את זה, אבל אין אפשרות להגיד בדיעבד איך פילחנו את השיחות, לפי אילו שפות. << יור >> היו"ר ולדימיר בליאק: << יור >> מדוע? << אורח >> חופית פנחס: << אורח >> שוב, זו שאלה שצריך להפנות למערכת - - - היא פחות קשורה אליי, אבל זה פשוט בגלל שבמערכת לא מסמנים. << יור >> היו"ר ולדימיר בליאק: << יור >> איך אפשר לסמן? זה קצת מזכיר לי את הדיון שלנו בדיונים על עושק קשישים, שבמשטרה לא היה פילוח, ואז הם שינו את זה. כלומר, בסופו של דבר, הטכנולוגיה קיימת אם רוצים. << אורח >> חופית פנחס: << אורח >> נכון. << יור >> היו"ר ולדימיר בליאק: << יור >> ממי אנחנו יכולים לבקש את זה? כי אני חושב שזה אחד המדדים להצלחה. אם נבחן את זה לאורך זמן, נדע כמה פניות אנחנו מקבלים בכל שפה. << אורח >> חופית פנחס: << אורח >> נכון. קודם כול, אני אעביר את זה כאן גם כבקשה למשטרה. << יור >> היו"ר ולדימיר בליאק: << יור >> רק שאנחנו ביקשנו את זה בדיון הקודם, אני אשמח. << אורח >> חופית פנחס: << אורח >> הם החזירו תשובה שאין אפשרות. << דובר >> שלומית אבינח: << דובר >> לא התקבלה שום תשובה בוועדה. << אורח >> חופית פנחס: << אורח >> לא התקבלה תשובה? << יור >> היו"ר ולדימיר בליאק: << יור >> והדיון הקודם, מתי הוא היה? ב-3 בדצמבר, לפני חודש וחצי. ויצא מכתב לשר לביטחון לאומי, ואנחנו נשמח לקבל התייחסות. << אורח >> חופית פנחס: << אורח >> אני אעביר את זה שוב. << יור >> היו"ר ולדימיר בליאק: << יור >> אני הבנתי שמסיבה טכנולוגית כרגע. זה קצת דומה לנושא של עושק קשישים, שבמשטרה לא הייתה סטטיסטיקה, אבל אפשר לשנות את זה. כלומר, זה לא משהו שהוא בלתי אפשרי, רק צריך לרצות לשנות את ההגדרות במערכת, ואז תהיה סטטיסטיקה. כלומר, זה מה שצריך לעשות וזה מה שביקשנו, ואנחנו מצפים להתייחסות, לפחות לתשובה. << אורח >> חופית פנחס: << אורח >> בסדר גמור, אני אעביר את זה גם כן. << יור >> היו"ר ולדימיר בליאק: << יור >> תודה. << אורח >> חגי ברוש: << אורח >> אני באתי לפה עם נתונים על דרך חדשה, אם זה מעניין את הוועדה. << יור >> היו"ר ולדימיר בליאק: << יור >> מה זה דרך חדשה? << אורח >> חגי ברוש: << אורח >> דרך חדשה היא התוכנית ליוצאי אתיופיה, התוכנית הממשלתית. רק לומר שאנחנו פועלים בנושא הזה מתוקף החלטת ממשלה 3243. << יור >> היו"ר ולדימיר בליאק: << יור >> זו תוכנית שמיועדת למי? << אורח >> חגי ברוש: << אורח >> לאוכלוסיית יוצאי אתיופיה. << יור >> היו"ר ולדימיר בליאק: << יור >> לבוגרים או לעולים? << אורח >> חגי ברוש: << אורח >> לכלל האוכלוסייה. ובתוך זה, הרשות הלאומית לביטחון קהילתי, שפועלת במשרד לביטחון לאומי, עובדת בתחום הזה מזה שנים רבות, עוד ברשות הישנה, לפני שזה עבר את השדרוג עם עיר ללא אלימות. אני חייב לציין שבשנה האחרונה התקציב של התוכנית, בכלל התקציב של הרשות כרשות במשרד לביטחון לאומי, קוצץ באופן דרמטי, משמעותי, וגם התוכנית נפגעה. אנחנו היינו מפעילים את התוכנית בכ-22 יישובים לפי מפתח של כמות האוכלוסייה שיש ביישובים השונים, עם רכז שהיה מתכלל את העבודה בצורה מסודרת. תכף אני גם אציין ממש בקצרה את הפעולות שאנחנו עושים. אבל התקציב שירד ל-2.5 מיליון ש"ח, דרך אגב, שהגיע מהחלטת הממשלה ממש שבוע לפני תום שנת התקציב, ירד באופן דרמטי. אני רוצה לומר שבסופו של דבר, התוכנית הזאת מבצעת פעולות בתחום המניעה, הרשות היא לא גורם טיפולי. היא עוסקת עם הנושא של מניעה והתמודדות עם תופעות סיכון, שימוש בחומרים, אלימות, חרמות. תכף אני אתן מילה על הנושא של החרמות, כי זה עלה פה בתחילת הישיבה, חיזוק האמון בין המשטרה לבין יוצאי אתיופיה. אנחנו מכירים את הנושא של שיטור יתר שהיה מופעל כנגד צעירים ובני נוער בחברה האתיופית. חיזוק החוסן הקהילתי של יוצאי אתיופיה, והכשרה והתמקצעות. בגלל שהתקציב הגיע כל כך מאוחר, המשרד נתן אפשרות להשתמש בתקציב, כמובן באישור משרד האוצר, עד סוף יוני, כך שבסוף יוני נוכל להעביר לכם דיווח מסודר מה נעשה עם התקציב. << יור >> היו"ר ולדימיר בליאק: << יור >> הייתי אומר גם באישור ועדת הכספים, אבל אחרי בג"ץ בשבוע שעבר אני כבר לא בטוח. << אורח >> חגי ברוש: << אורח >> כן, באישור ועדת הכספים, נכון. לגבי הנושא של החרמות, מאחר והרשות הלאומית לביטחון קהילתי עוסקת בשימוש בסמים, באלכוהול וכל הנושא של אלימות, נושא החרמות מטופל על ידינו בצורה מאוד רצינית. זאת אומרת, אנחנו בנינו ערכות בעניין הזה גם למנהלים היישוביים. למי שמכיר, אנחנו מפעילים בבתי הספר, כמובן בתיאום עם שפ"י ועם משרד החינוך, כ-500 מדריכי מוגנות שעברו הכשרה בנושא הזה, ובתיאום היועצות בבתי הספר גם מעבירים סדנאות לתלמידים בבתי הספר בנושא הזה, מסבירים כמובן את החשיבות. << יור >> היו"ר ולדימיר בליאק: << יור >> באילו גילאים? לכל הכיתות? << אורח >> חגי ברוש: << אורח >> חטיבות הביניים וצפונה, אבל יש לנו כוונה גם, לאור זה שאנחנו רואים שזה קורה גם בגילים צעירים יותר. << יור >> היו"ר ולדימיר בליאק: << יור >> אני חושב שזה מתחיל ביסודי, לצערי, כן. << אורח >> חגי ברוש: << אורח >> כמו כל דבר. גם גיל השימוש בסמים, דרך אגב, כל הזמן נמצא בירידה. זאת אומרת, הילדים לומדים מהגדולים, זה קורה תמיד. אנחנו כן בשאיפה להוריד את הסדנאות האלה גם לגיל בתי הספר היסודי, בטח לכיתות ד', ה', ו' שאוטוטו נכנסים לחטיבת הביניים. וזהו, לוקחים את הנושא הזה מאוד ברצינות. יש לנו כנס שאנחנו עושים בנושא הזה פעם בשנה לכל הצוותים שלנו. אני כמובן משתתף בצער המשפחה. זה נורא, מה שקרה, ואנחנו מאוד מחויבים לעשות את כל מה שאנחנו יכולים כגורם מקצועי שהוא לא טיפולי, אלא בעיקר מניעתי, לעודד באמת את הנושא של לא להיכנס לתחומים האלה ולשמור האחד על השני, תלמיד לתלמיד, נער לנער. דרך אגב, אנחנו לא רק פועלים עם משרד החינוך, יש לנו גם המון עבודה שאנחנו עושים דווקא בשעות אחרי הצוהריים במועדוני נוער ובמסגרות אחרות שיש בהן בני נוער. תזכרו שהרשות שלנו היא אחת הרשויות שפועלת גם בשעות אחר הצוהריים וערב, בדרך כלל בשעות שאין יותר מדי נוכחות של גופים כאלה ואחרים. אנחנו גם מפעילים הרי סיירות הורים, אבל אנחנו מפעילים גם מדריך מוגנות במרחבים הציבוריים שפועל בעיקר בשעות של אחר הצוהריים והערב. << יור >> היו"ר ולדימיר בליאק: << יור >> תודה רבה. משרד הבריאות, אני אזכיר את הדברים שהעלינו, הם קשורים למקרה הטרגי של מילנה בובקובה מראשון לציון, זיכרונה לברכה. היו לנו שתי סוגיות, והיום דיברתי עם המשפחה, יש לי עוד אחת. קודם כול, ביקשנו להגדיר לו"ז לסיום פעילות הוועדה שמונתה לבדיקת נסיבות התאבדותה של מילנה, האם הוגדר מועד הסיום לעבודת הוועדה? דיברנו על התפר הזה בין ההעברה מאשפוז לקהילה, האם יש נוהל מוסדר עם מעורבות של כל הגורמים הרלוונטיים של משרדי קליטה, חינוך ורווחה? והיום דיברתי עם המשפחה של קמילה, הם הגיעו היום לקופת חולים לאומית כדי להסדיר את הרישום, ונאמר להם שהם לא זכאים. << אורח >> יונתן אמסטר: << אורח >> אני אגיד בכמה נקודות. לגבי העניין של הרישום של קמילה, אני לא מודע לזה, אבל אני אברר את הדבר הזה. << יור >> היו"ר ולדימיר בליאק: << יור >> אני אשמח שנהיה בקשר ונברר את זה. << אורח >> יונתן אמסטר: << אורח >> אין בעיה, אברר את הפרטים אחרי זה ונראה איזו תשובה אנחנו מבררים בעניין, נטפל בזה. לגבי הנהלים של שחרור מאשפוז ששאלת לגביהם, יש נוהל של שחרור מאשפוז של מטופל ממחלקה פסיכיאטרית. הזכרנו את זה גם פעם שעברה, אם צריך גם להעביר את הנוהל, לא יודע אם הוא עבר. << יור >> היו"ר ולדימיר בליאק: << יור >> אני רק אזכיר את המקרה. כלומר, היא שוחררה בט' באב, כשכל הגופים הרלוונטיים לא פעלו, והמקרה הטראגי קרה באותו יום. << אורח >> יונתן אמסטר: << אורח >> כן. יש נוהל מסודר שמגדיר שכשמטופל משתחרר מאשפוז, חלק מהאחריות של הצוות המטפל במחלקה הוא ליצור קשר עם הגורמים הרלוונטיים בקהילה, כל מקרה והגורמים הרלוונטיים אליו. כמובן שכשמדובר בילדים, אם צריך, גם עם גורמי החינוך או עם גורמי הרווחה. << יור >> היו"ר ולדימיר בליאק: << יור >> כלומר, הנוהל הוא קיים, הוא ברור, פשוט הוא לא הופעל. << אורח >> יונתן אמסטר: << אורח >> הוא קיים, הוא ברור. אני לא רוצה להיכנס לפרטים עצמם, כי אני לא מכיר אותם עד הסוף, וכמו שהסברנו בפעמים קודמות, יש על זה ועדת בדיקה, שזה בדיוק תפקידה, לברר את כל הפרטים. אני אגיד גם שזה חלק מעבודה טיפולית סטנדרטית. כלומר, מטפל בשטח, כשהוא משחרר מישהו, יגידו על זה גם עמיתיי פה מהרווחה ומהחינוך, חלק מהעבודה הבסיסית הוא ליצור קשר עם גורמים רלוונטיים ולדאוג לרצף טיפולי. חוץ מהנוהל הזה, גם יש שני סוגים של מדדי איכות של המשרד, אחד מהם הוא לבתי החולים ואחד מהם הוא לקופות החולים, ששמים מדד שבודק לכמה מהמשתחררים מאשפוז נקבע תור המשכי בבריאות הנפש בקהילה, כשהמדד אומר שצריך לדאוג לתור תוך 14 יום מהשחרור, ויש מדדים שבודקים. << יור >> היו"ר ולדימיר בליאק: << יור >> מי דואג לזה? << אורח >> יונתן אמסטר: << אורח >> שני הצדדים. בית החולים אמור לדאוג לזה מצידו, וקופת החולים, שיש אצלה את המידע על כל מבוטח שלה שמשתחרר, גם היא אמורה לדאוג לזה. << יור >> היו"ר ולדימיר בליאק: << יור >> כלומר, אם התור לא נקבע, קופת החולים, הנציג אמור לפנות באופן יזום למשפחה. << אורח >> יונתן אמסטר: << אורח >> בדיוק. שני הצדדים צריכים לדאוג שהתורים האלה נקבעים, ובמדדים של השנים האחרונות נראה שהאחוזים של המקרים שבהם זה קורה אכן בטווח הזמן הזה הם יחסית גבוהים, והדבר הזה כן קורה. לגבי הלו"ז של המסקנות של הוועדה, אין כרגע עדיין תאריך מוגדר. אני יודע להסביר שהוועדות שכלל ועדות הבדיקה של המשרד מתכנסות, והסברנו את זה גם קצת בעבר, התהליכים הם תהליכים ארוכים, כי הרבה פעמים האנשים שמנהלים אותן עושים את זה בנוסף על עוד תפקידים. << יור >> היו"ר ולדימיר בליאק: << יור >> אנחנו חמישה חודשים מאז המקרה. << אורח >> יונתן אמסטר: << אורח >> אני מבין. << יור >> היו"ר ולדימיר בליאק: << יור >> המשפחה מן הסתם מחכה לתשובה. << אורח >> יונתן אמסטר: << אורח >> אני מבין, אני לא מזלזל בזה לרגע, אבל זה דורש בדיקות, פגישות עם האנשים, אנשים מביאים - - - << יור >> היו"ר ולדימיר בליאק: << יור >> הוועדה פועלת? << אורח >> יונתן אמסטר: << אורח >> הוועדה קיבלה כתב מינוי והתחילה לפעול, עומדים בראשה שני אנשים, באמת מהבכירים ביותר בתחום הזה שנמצאים בישראל, בגלל שהנושא הזה מאוד רציני. ולתת לך עכשיו תשובה מתי בדיוק יהיו המסקנות, אני מצטער. << יור >> היו"ר ולדימיר בליאק: << יור >> אבל בסוף זה צריך להיות תוך זמן סביר. כלומר, הוועדה הזאת לא אמורה לשבת ארבע שנים. << אורח >> יונתן אמסטר: << אורח >> נכון. << יור >> היו"ר ולדימיר בליאק: << יור >> אנחנו כבר כמעט חצי שנה מאז המקרה. הזכרנו שלוועדה גם לקח זמן עד שהיא קיבלה את כתב המינוי ויצאה לדרך. אני מעריך שתוך מספר חודשים המסקנות כבר יהיו קיימות. << יור >> היו"ר ולדימיר בליאק: << יור >> אנחנו שוב פונים דרכך למשרד הבריאות עם אותה שאלה. אנחנו מבקשים לו"ז מוגדר לסיום עבודת הוועדה. אנחנו מאוד מאוד נשמח כוועדה בכנסת לקבל תשובה. שוב אני אומר, אני לא מזלזל במורכבות המקרה, אני יודע שזה מקרה מורכב. כל מה שאנחנו מבקשים זה שמשרד הבריאות ייתן לזה את תשומת הלב הראויה, ושהוועדה תסיים את עבודתה עם מסקנות, ובעיקר המשפחה תקבל את התשובות. תודה. אנחנו עוברים לדוברים. אין לנו הרבה זמן. רון טפר ממועצת התלמידים, יש לך שלוש דקות. << אורח >> רון טפר: << אורח >> תודה. שלום רב, כמו שממלא מקום היושב ראש אמר, שמי רון טפר, נציג מועצת התלמידים והנוער הארצית. היה בדיון הזה הרבה על הנוער ועל התלמידים בכל שכבות הגיל, וראוי שגם אנחנו נתייחס. קודם כול, לגבי מה שאמר ממלא מקום יו"ר הוועדה לגבי הוועדה של משרד הבריאות, נכון שהיא כבר חמישה חודשים עדיין לא הסיקה מסקנות, אין לי מה להוסיף. בעניין של מה שאמר משרד המשפטים, אני אגיד שקיימת תופעה בקרב תלמידים, איזושהי תפיסה של, אני לא גזען, אני שונא את כולם באותה המידה. מה שנשמע אבסורדי, אבל זו איזושהי תפיסה שגורמת לכך שיש הרבה יותר מקום לצחוק על אחרים על רקע דת, גזע, מין, מקום עלייה, וצריך לראות איך מטפלים בעניין הזה מהגישה הזאת. אני רוצה גם לגנות את הדברים. ממלא מקום היושב ראש בתחילת הדיון אמר על התגובות שהוא קיבל ברשתות. מועצת התלמידים והנוער הארצית עושה הרבה פרויקטים ופועלת נגד שיח כזה ברשתות, אם זה שבוע אהבת חינם וקמפיינים עם משרדי הממשלה השונים נגד שיח כזה. << יור >> היו"ר ולדימיר בליאק: << יור >> רק למען גילוי נאות, אני נתתי את זה כדוגמה, אני ממש לא דואג לעצמי, אני בסדר. << אורח >> רון טפר: << אורח >> אתה בסופו של דבר נבחר ציבור, ואם ככה מדברים אליך, זה משקף. << יור >> היו"ר ולדימיר בליאק: << יור >> חד משמעית. << אורח >> רון טפר: << אורח >> זה משקף את הלך הרוח בציבור, ולכן היה חשוב להתייחס. אני אתייחס גם למשרד החינוך. אתם עושים הרבה תוכניות יפות, הבעיה היא באופן כללי במשרד שהרבה מאוד דברים פשוט לא מגיעים לשטח, אם אלה הוראות ואם אלה תוכניות. בעניין הזה תקפידו יותר. לגבי התוכניות, הן תוכניות נהדרות בעיניי, חבל שזה פשוט לא מגיע עם הרבה דברים שלא מחלחלים לשטח. בנוסף, אגיד שיש גם בעיה כזאת, אני מכיר הרבה מקרים, גם מי שנולד בארץ לא בהכרח יודע עברית ברמה טובה. אני מכיר אנשים שאמרו לי, עד כיתה ח'-ט' בקושי הרכבנו משפט, והם נולדו בארץ. העניין של הקשיים הנפשיים והבעיות החברתיות במערכת החינוך, ובכלל של ילדי העולים, זה עניין שהוא תלוי גם בשפה, והוא לא מוגבל רק לעולים החדשים, אלא גם לילדים שלהם. יש גם את העניין שלא תמיד ילדי העולים החדשים, אני אגיד על עצמי, אני מרגיש שאני לא לגמרי מבין כמה ניואנסים בחברה הישראלית. למשל הייתי בקונגרס הנוער היהודי העולמי, והיו שם כל מיני דברים, שירים וכל מיני דברים שלא הבנתי. ואני חושב שיש את הבעיה שעולים חדשים במיוחד, וגם ילדי עולים, לא תמיד מחוברים למה שקורה בחברה הישראלית, וזה גם משפיע עליהם. וגם הפוך, הרבה פעמים אני שומע שאומרים לי, נובי גוד זה חג נוצרי, וזה לא חג נוצרי, זה חג אזרחי. כמו שכולם יודעים שחג הסיגד הוא חג יהודי שחגגו יהודי אתיופיה, חשוב שגם שאר הקהילות מכל העולם שיש להן את החגים שלהן, שהחברה הישראלית תהיה מודעת למנהגים שלהן, וגם הפוך, שאנחנו, ילדי העולים - - - << יור >> היו"ר ולדימיר בליאק: << יור >> אני חושב שבזכות הפנייה שלי לראש הממשלה בדיון 40 החתימות האחרון יותר אנשים היום יודעים שנובי גוד זה לא חג נוצרי. << אורח >> רון טפר: << אורח >> אני שמח לשמוע. מאוד חשוב להתייחס לנושאים של ידיעת השפה בקרב העולים החדשים וילדיהם, וגם בעניין של החיבור לתרבות. << יור >> היו"ר ולדימיר בליאק: << יור >> תודה רבה, רון, ותודה רבה שאתה מגיע ומשתתף, זה מוערך מאוד. אוליאנה שסקין ממרכזים לצדק חברתי, בבקשה. << אורח >> אוליאנה שסקין: << אורח >> שלום. אדוני היושב ראש, חברות וחברי הוועדה, אנחנו מבקשים באמת לדבר פה על הבעיה שלפעמים נתפסת כבעיה חינוכית בלבד, אך בפועל מדובר בבעיה מערכתית בתהליך הקליטה, בריונות כלפי ילדים עולים חדשים. לפי נתוני משרד החינוך, כ-30% עד 35% מהתלמידים בישראל חווים צורות שונות של בריונות. מחקרים של ארגוני חברה אזרחית מראים אחוז גבוה יותר בקרב ילדים העולים החדשים. יחד עם זאת, מחקרים רבים מדווחים שההורים לא מדווחים, בעיקר בגלל חסמי שפה, חוסר ידע וחשש של ההורים מהמערכת. ילדי העולים נמצאים במצב פגיע במיוחד. הם מתמודדים עם פערי שפה ותרבות, לפעמים גם עם לימודי עברית שאינם מספיקים למענה אמיתי להשתלבות חברתית. הורים רבים אינם יודעים מהן הזכויות של ילדיהם או למי ניתן לפנות במקרה של פגיעה. כיום אין תיאום ברור בין בתי ספר, רשויות מקומיות, משרד החינוך ושירותי רווחה וגורמים נוספים. יש חוסר בולט של כתובת ברורה וליווי נגיש להורים, והם נאלצים להתמודד לבד דווקא במצבי המשבר. מצב זה מוביל לוויתור על פנייה לעזרה, ולפעמים גם לקבלת הבריונות כחלק מתהליך הקליטה. חשוב להדגיש, עבור המשפחות בשנים האחרונות, לאחר העלייה, חוסר ביטחון של ילדיהם אינו נשאר רק בגבולות של בית הספר, הוא גם פוגע בתחושת השייכות והאמון במדינה, ובמקרים מסוימים אף משפיע על ההחלטה להישאר בארץ. לכן זו לא בעיה חינוכית או חברתית, אלא סוגיה שנוגעת גם ביעילות וקיימות של תהליך עלייה וקליטה. בריונות כלפי ילדים עולים חדשים אינה בעיה פרטית, אלא פער מערכתי שדורש חשיבה מדינית מתואמת. ללא תחושת ביטחון לילדים ולהוריהם קשה לדבר על קליטה ועלייה מוצלחת. בקשר זה, ארגוני חברה אזרחית, ובהם מרכזים לצדק חברתי, יכולים לשמש גורם משלים אפשרי לפיתוח ידע, מחקרים, וובינרים ויוזמות קהילתיות כחלק ממאמץ רחב יותר של המדינה. אנו קוראים לוועדה להביא סוגיה זאת בחשבון ולבחון צעדים מערכתיים שיבטיחו הגנה, ביטחון ושילוב אמיתי של ילדי עולים במדינה שלנו ולמשפחותיהם. תודה רבה. << יור >> היו"ר ולדימיר בליאק: << יור >> תודה רבה. כמה זמן את בארץ? << אורח >> אוליאנה שסקין: << אורח >> שבע שנים. << יור >> היו"ר ולדימיר בליאק: << יור >> כל הכבוד. אנסטסיה ריאבצבה. << אורח >> אנסטסיה ריאבצבה: << אורח >> שלום. סליחה, זו לא תהיה עברית מצוינת. קוראים לי נסטיה, ואני מייסדת עמותת The Walks. << יור >> היו"ר ולדימיר בליאק: << יור >> עמותה מדהימה. << אורח >> אנסטסיה ריאבצבה: << אורח >> תודה. הקמנו את העמותה כתוצאה מהמלחמה בין רוסיה ואוקראינה, ואנחנו עזרנו ליותר מ-1,000 בני נוער מרוסיה ואוקראינה, ואנחנו עובדים כמעט ארבע שנים. מה אנחנו עושים? יש לנו מפגשים בארבע ערים, וגם יש לנו תמיכה פסיכולוגית, ואנחנו עוזרים לבני נוער לעשות משהו למקום הזה, לארץ, ולמצוא חברים. ביולי עשינו צ'אט תמיכה אנונימי. זה חשוב, כי אני בטוחה שאין מספיק תמיכה פסיכולוגית ברוסית בארץ עכשיו. התקשרתי לער"ן, ואני התקשרתי להרבה הרבה מקומות, ואין מספיק תמיכה, וזה חשוב לי. זו עמותה שלנו בשביל בני הנוער, זה מקום, זה לא בית ספר, זה לא בית, זה מקום אחר. הם חכמים, הם טובים, יש להם שם חברים, וזה כל כך חשוב שיש מקומות כאלה. ואני גם חושבת שזה כל כך חשוב שיש צ'אט תמיכה, כי בדקה קשה באמת אפשר לעזור וגם להציל חיים. בצ'אט שלנו יש עכשיו יותר מ-500 פניות. מה אנחנו רוצים? אנחנו רוצים להיות בקשר. אנחנו גם עולים חדשים, ואני חושבת שלא מספיק מורים, לא מספיק הורים, לא מספיק תלמידים יודעים עלינו. הם לא יודעים על הצ'אט, הם לא יודעים על The Walks, ואני חושבת שזה כל כך חשוב להיות ביחד. << יור >> היו"ר ולדימיר בליאק: << יור >> אנחנו קודם כול נדאג לקשר ביניכם לבין משרד החינוך. אני נחשפתי לפעילות שלכם, אני חושב שלפני שנתיים, באחד האירועים. אתם עושים עבודה מדהימה למען העולים, וזה מאוד מוערך. וגם מרכזי צדק חברתי, אני מאוד מעריך את שיתוף הפעולה שיש בינינו. יש לנו עוד שני דוברים, ד"ר רינת כהן בזום, וזינה. << אורח >> רינת כהן: << אורח >> שלום, שמי ד"ר רינת כהן, ואני ראש התוכנית לייעוץ חינוכי במכללת אחווה. שמעתי את כל הדיון כמובן מתחילתו. הנושאים שעלו כאן מאוד מאוד חשובים, ואני חושבת שהם צריכים להיות באמת בראש מעיינינו, ממש של כולם. תודה רבה שהזמנתם אותי לדיון החשוב הזה. אולי פספסתי פה שאלה ספציפית, או שבאופן כללי? << יור >> היו"ר ולדימיר בליאק: << יור >> לא, אם יש לך התייחסות קצרה. יש לך בערך שתי דקות, כי אנחנו חייבים לסיים. << אורח >> רינת כהן: << אורח >> אני אומר באופן כללי, בגדול, שהדברים האלה הם קרובים לנפשי גם מבחינה מחקרית וגם מבחינה מקצועית. כיועצות חינוכיות, הבנות שלנו משולבות בשטח ומנסות לתת בדיוק מענים לדברים האלה, הכל כך - - - << יור >> היו"ר ולדימיר בליאק: << יור >> רינת, לצערי, אנחנו לא שומעים אותך, אנחנו נזמין אותך לדיון הבא, נשמח לארח אותך, פשוט לא שומעים טוב. אני מתנצל. תודה. זינה, בבקשה. ממש שלוש דקות, כי אנחנו חייבים לסיים. << אורח >> זינה בן חמו: << אורח >> אני חייבת. באתי מחדרה, ואזכרה של אבא שלי, יש לי ישיבה בבית הספר, היה חשוב לי לבוא לפה, ואני רוצה שאפילו מה שאני אגיד, יעבירו את זה לכנסת. << יור >> היו"ר ולדימיר בליאק: << יור >> את בכנסת. << אורח >> זינה בן חמו: << אורח >> לא, שהם ישמעו. << יור >> היו"ר ולדימיר בליאק: << יור >> שומעים אותך, כן. << אורח >> זינה בן חמו: << אורח >> אתה קיבלת קול ממני, וחברים שלך, כי אתם, במקום להתעסק כמו שהם מתעסקים כל הזמן בבחירות, אתם עכשיו מתעסקים בדבר שהוא הכי חשוב לחברה שלנו. כשאני אמרתי למפקחת שלנו שבחדרה לפני שנה וחצי, הילדים מתאבדים בגללכם וימשיכו להתאבד, מאז התאבדו שמונה ילדים. אני שלוש שנים מתעסקת בזה עם הילדה. הבן שלי לפני חמש שנים עבר חרם והוא פגע בעצמו. לא הרבה אומרים את זה כי מתביישים, אני היום אומרת כי אני רוצה להציל את שאר הילדים. קודם כול אנחנו צריכים להתחיל ממבוגרים, מאנשי הכנסת, אלו שמרשים לעצמם להגיד לאחרים, העברית שלך, אני לא מבין אותה. הגזענות מתחילה משם. זה רץ ברשת, הילדים רואים את זה. ובן אדם עם אינטליגנציה, אם הייתה לו אפילו אינטליגנציה רגשית קצת, לא אומרים את זה. אני רותחת, באתי רק בשביל זה, להגיד את זה. יותר חשוב לי, כי ברוך השם זכיתי, השם שולח לי שליחים היום, את טירה, והיא עוזרת לי, אבל היה חשוב לי להגיד שזה מתחיל מלמעלה, זה לא מתחיל מילדים, וזה לא קשור אפילו לעולים. אם אתה מרשה לעצמך - - - << יור >> היו"ר ולדימיר בליאק: << יור >> אני יכול להגיד לך, זינה, סליחה שאני קוטע אותך, אני רוצה לומר משפט. אני חמש שנים בכנסת, מעולם אף אחד לא אמר לי שהוא לא מבין את העברית שלי, מעולם. מאז ששר מסוים זרק לי את זה במליאה, אתם לא מתארים לעצמכם כמה אנשים ברשת כותבים לי, אנחנו לא מבינים את העברית שלך. את צודקת לחלוטין, זה מתחיל מכאן, אני אומר את זה בצער, וזה איום ונורא. << אורח >> זינה בן חמו: << אורח >> גם אם אתה לא מבין, להפך. זה בן אדם שעלה, זה בן אדם שלומד את השפה, שאתה נולדת עם זה. איפה האינטליגנציה שלך? או שאומרים לאישה, לכי צחצחי לו נעליים. באמת, זו בעיה מדינית, זו לא בעיה בבית הספר, זו בעיה מדינית. באים לבית הספר ילדים, ובית הספר, באמת, אני מבינה שכל הצוות לא יכול לטפל בילד-ילד, שזה גדול עליהם. אבל יש תופעה חדשה, שיש מנהלים חדשים שרוצים להסיר את החרם, כמו שהיה לבת שלי, שהילדה באה ואמרה: היא אומרת שאמרו לא לדבר איתך. הילדה הלכה למורה, המחנכת אמרה לה: את עושה סכסוכים, למה את מעבירה לה את זה? מה זה סכסוכים? במקום להגיד: כל הכבוד שבאת ואמרת לי, ואנחנו נטפל בזה, היא משתיקה ילדים. זה לא ייגמר, אבל עכשיו טירה הבטיחה לי, היא אמרה: זינה, את צודקת. כל מי שרוצה, תתני את הטלפון. וכל הכבוד, לא כל בן אדם, מאיפה יש לה זמן לכל הטלפונים? והיא עזרה לי בבית הספר. כשאני חזרתי מפה, לא נתנו לי כניסה לבית הספר, אף אחד לא ענה לי לטלפון. היא פתרה לי בעיה להיום, תודה רבה. היא גם ממשיכה. היא אמרה: זינה, אני איתך, כל בעיה אני איתך. ויש לי פסיכולוגית, אני רוצה להגיד, איילת, אני רוצה את הטלפון שלה, היא מדהימה, היא עוזרת לי, בניגוד לבית הספר. הם הולכים נגדם, היא איתי. אבל אני מבינה שיש לכם קשר, וזה מפריע לה, הצד הזה, לטפל בעניין. ואני רוצה להגיד לכם משהו. אם יהיו אנשים כמוכם, טובים, אנחנו ננצח. כי אמרתי לטירה, הילדים מתאבדים, הם יכולים להיות חיילים שלנו שחסרים לנו היום. אתם יודעים, הבן שלי בן 17, הצבא לא רצה אותו עם נשק, כי הוא פגע בעצמו בגלל חרם. הילדים שעוברים חרם, 80% מהם לא מתפקדים יותר. << יור >> היו"ר ולדימיר בליאק: << יור >> זינה, אני חייב לקטוע אותך, אנחנו חייבים לסיים. אני מאוד מאוד מודה לך שהגעת לפה, בטח במזג האוויר הזה, מחדרה. זה מאוד מוערך. אני רוצה לסכם את הדיון. אני רוצה להודות גם לכל הנציגים של הארגונים החברתיים, למשפחות, כמובן לדרג המקצועי של משרדי הממשלה. אני חושב שזה היה דיון משמעותי. כדרכה של הוועדה הזאת, אנחנו נמשיך לנהל דיוני מעקב כדי לקדם את כל הנושאים שעדיין פתוחים. יש הרבה דברים פתוחים שנשארו ויישארו, אבל אנחנו נעשה כמיטב יכולתנו כדי לפתור את הבעיות, לפחות להגיע לפתרונות. דיברנו על מספר דברים. משרד הבריאות, אנחנו מבקשים לוח זמנים ברור לסיום פעילות ועדת הבדיקה ולמתן מסקנות. משרד המשפטים, אנחנו נשמח לקבל את סקרי שינוי העמדות, מה שציקי דיברה עליו. הטענות שעלו פה לגבי תוכנית פל"א בנוף הגליל, אני מפנה את זה למשרד העלייה והקליטה. הסטטיסטיקה לגבי הפניות למוקד 3201*, זה אצלכם, משרד הקליטה, נכון? נשמח לקבל את זה. לגבי הפיקוח על מתן מענה בשפות הרלוונטיות למשפחות העולים, גם נוף הגליל וגם בת ים, אני מניח שיש עוד מקומות, אין ספק שיש פה צורך בהידוק הפיקוח. ואנחנו נשמח שתיצרו קשר עם העמותה של אנסטסיה, The Walks, משרד החינוך, ותיצרו שיתופי פעולה. אני מאוד מודה לכם, ואנחנו נמשיך בפעילות שלנו. הישיבה נעולה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 16:00. << סיום >>