פרוטוקול ועדה
הכנסת העשרים-וחמש
מושב רביעי
פרוטוקול מס' 519
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שני, ט"ו בשבט התשפ"ו (02 בפברואר 2026), שעה 12:00
סדר היום:
<< הלסי >> 1. הצעה רגילה לסדר היום בנושא: "חוסר תקנים לפסיכולוגים בשירות הציבורי לאחר הסכם השכר החדש" << הלסי >>
<< הלסי >> 2. הצעה דחופה לסדר היום בנושא: היעדר פסיכולוגים חינוכיים בבתי הספר בנגב << הלסי >>
נכחו:
חברי הוועדה:
עדי עזוז – מ"מ היו"ר
סימון דוידסון – מ"מ היו"ר
סמיר בן סעיד
ירון לוי
נעמה לזימי
חברי הכנסת:
מיכאל מרדכי ביטון
נעמה לזימי
איימן עודה
יסמין פרידמן
מוזמנים:
מיכל אנגלרט
–
מנהלת אגף פסיכולוגיה חינוכית, משרד החינוך
יפית חסן
–
סגנית מנהלת אגף פסיכולוגיה, משרד החינוך
ד"ר אילן וירצברגר
–
פסיכולוג מחוזי - מחוז דרום, משרד החינוך
ירדנה יערי-לוי
–
פסיכולוגית מחוזית, מינהל חינוך התיישבותי, משרד החינוך
מעיין אלעזר
–
מתמחה ביחידת קשרי ממשל במשרד החינוך, משרד החינוך
אביגל מילסון דגן
–
פסיכולוגית ארצית, משרד הבריאות
כרמלה פילו
–
מנהל/ת תחום (ממונה מחוזי - תכנית לאומית 360), משרד הרווחה והביטחון החברתי
נעמי אבוטבול
–
מפקחת ארצית (מועדוניות וסמך - מקצועיים), השירות לילד, משרד הרווחה והביטחון החברתי
חדוה הלביץ
–
עו"ס, המוסד לביטוח לאומי
יובל וורגן
–
ראש צוות חינוך, מרכז המחקר והמידע, הכנסת
אתי וייסבלאי
–
מרכז המחקר והמידע, הכנסת
נעם וילדר
–
עו"ד, היועצת המשפטית, המועצה לשלום הילד
ד"ר יואב בליי
–
פסיכולוג מדריך, פורום הארגונים למען הפסיכולוגיה הציבורית
מרגלית רוטשטיין
–
מובילת תחום חינוך, מינהלת תקומה
ארז בלנאו
–
מנהל השירות הפסיכולוגי, עיריית קרית גת
קלאודיו גלזר
–
פסיכולוג, מנהל האגף לטיפול בילדים ובנוער, עיריית אופקים
נדב שטרית
–
פסיכולוג, סגן מנהל האגף, עיריית אופקים
מיקה שלומוביץ'
–
מתאמת פעולות בכנסת, מועצת התלמידים והנוער הארצית
מנהלת הוועדה:
אתי דנן
רישום פרלמנטרי:
טלי רם
רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.
<< נושא >> הצעה רגילה לסדר-היום בנושא: חוסר תקנים לפסיכולוגים בשירות הציבורי לאחר הסכם השכר החדש, של ח"כ ירון לוי (מס' 5495) << נושא >>
<< נושא >> הצעה דחופה לסדר-היום בנושא: היעדר פסיכולוגים חינוכיים בבתי הספר בנגב (מס' 6079) << נושא >>
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
בוקר טוב, צוהריים טובים כבר. יום שני, 2 בפברואר, ט"ו בשבט תשפ"ו, יום הולדת גם של הכנסת. אני פותחת את הדיון של ועדת החינוך, התרבות והספורט בשני נושאים: אחד, הצעה רגילה לסדר-היום בנושא: חוסר תקנים לפסיכולוגים בשירות הציבורי לאחר הסכם השכר החדש, של חבר הכנסת, חברי, ירון לוי. הנושא השני: הצעה דחופה לסדר-היום בנושא היעדר פסיכולוגיים חינוכיים בבתי הספר בנגב, של חבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון, חבר הכנסת מאיר כהן וחברת הכנסת נעמה לזימי. נפתח את הדיון עם חבר הכנסת ירון לוי, המציע של ההצעה הראשונה, על רקע המחסור בתקנים של פסיכולוגים. גם אחרי הסכם השכר החדש עדיין חסרים פסיכולוגים חינוכיים בבתי הספר, גם בדרום אבל גם בכל הארץ, ואנחנו יודעים, על רקע שנים של קורונה וגם של מלחמה, שזה הכרחי עבור הילדים של כולנו בכל הארץ, כאמור. נתחיל עם חבר הכנסת ירון לוי.
<< דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >>
תודה רבה, היושבת בראש, אלה שתי הצעות לסדר-היום שאפשר לעשות חיבור ביניהן, אבל אני ממש בקצרה אדבר על השירות הפסיכולוגי הציבורי כדי להבין במהלך הדיון כמה תקנים הוספו מאז חודש מרץ, שהגדלתם ב-40% את שכר הפסיכולוגים, ורציתי לדעת האם בעקבות הגדלת השכר אנחנו רואים קיצורים בתורים וזמני המתנה שירדו בכל אחת מקופות החולים – זה למשרד הבריאות. כמו שאמרתי, הייתי רוצה לחבר בין שתי ההצעות, מאחר ואנחנו בוועדת חינוך, שמתעסקות בשירות הפסיכולוגי החינוכי, בשפ"ח.
כמו שאמרנו, בחודש מרץ בירכנו כולנו על הסכמי שכר שבאופן חסר תקדים הגדילו ב-40% את שכר הפסיכולוגים. חשוב לציין שזה עדיין לא השכר שמקובל בשוק הפרטי, אבל יש כאן בשורה מאוד גדולה.
בעיקר השאלות שלי, כמו ששאלתי את משרד הבריאות, אני פונה למשרד החינוך: כמה פסיכולוגים חדשים התווספו למערכת? כמה הגדילו את היקף המשרה שלהם? וכן, בעיות שדיברתי עליהן במהלך החודשים האחרונים בנושא מפתח התקינה. אנחנו יודעים שב-35 שנה האחרונות לא שינו את מפתח התקינה, זה אומר שפסיכולוג אחד אמור לטפל באלף תלמידים ותלמידות אחרי ה-7 באוקטובר, ואם ניקח אחורה את כל תקופת הקורונה, אתם לא חושבים במשרד החינוך שיש צורך לשנות את מפתח התקינה? בהתאם לזה, אם אנחנו נשנה את מפתח התקינה, אנחנו נוכל להוסיף עוד תקנים ולקלוט עוד פסיכולוגים.
כשאנחנו מדברים על מחסור בפסיכולוגים בפריסה ארצית, אם נתייחס לנגב, ואמרנו שיש מחסור – תכף ידברו על זה – בהסתכלות בזום-אאוט מלמעלה לכל הארץ יש מחסור, יש תת איוש לתקנים, ויש מקומות שאנחנו צריכים תוספת של תקנים, ומפתח התקינה, כל עוד לא נשנה אותו אנחנו לא נראה.
חשוב לי להתייחס לדוח של מרכז המחקר של הכנסת, שהוא גם מציג ומתייחס, למרות שיש הסכם שכר חדש, עדיין משרד החינוך לא הציג איזושהי תוכנית מקיפה שבאה ומראה לנו, לחברי הוועדה כאן, איך היא מתכללת את הנושא, איך היא בוחנת ברמה ארצית את המחסור שיש בתקנים, איך היא מתעדפת ואיך היא דואגת לזה שבפריפריה גם יהיה מענה נפשי.
יש כאן את הדוח של מבקר המדינה ואני חושב שהוא קצת ישן כדי שאנחנו נתייחס אליו, אבל גם שנתיים אחורה עדיין אנחנו מדברים, אותו דוח מבקר, תרתי משמע, על מפתח התקינה, שזה בסופו של דבר המפתח של כל הנושא שאנחנו מדברים עליו.
לסבר את האוזן למי שלא מכיר, מפתח התקינה אומר שתקן של פסיכולוג אחד אמור לטפל באלף תלמידים, זה מאוד קשה. באותה נשימה אני חייב להגיד למשרד החינוך, אני מבקר בשירות הפסיכולוגי בערים השונות, פעם אחרונה הייתי ביהוד מונוסון. אני רוצה להגיד לכם שיובב, סגן ראש העיר, ורפי ארז, מנהל המרכז, עושים שם עבודה מדהימה. יש שם מאה אחוז של תקינה, יש שם מבנה מפואר ומזמין ומרשים שאני חושב שצריך לצאת לסיור ושזה יכול להיות מודל למה אנחנו רוצים שיהיה. יש הרבה דברים טובים, אבל אנחנו כאן באים גם לשקף את הדברים הלא טובים.
התשתית מאוד טובה, אבל צריך עדיין איזושהי תוכנית שבאה ואומרת לנו שבראש סדרי העדיפויות של משרד החינוך אנחנו שמים דגש על החוסן הנפשי.
משפט אחרון. נקודה מאוד מעניינת היא שיש למשרד החינוך שישה יעדים מרכזיים ותוכניות עבודה שהמשרד הציב לשנת 2026. אנחנו לא רואים שם את ההתייחסות לחוסן הנפשי, מצוקה נפשית, הן לא נכללות בששת היעדים השנתיים.
רק למקרה שמישהו פספס, מועצת התלמידים והנוער הארצית בחרו בשנת 2026 את הנושא של החוסן הנפשי ובריאות הנפש כנושא ליבה שלהם שהם רוצים לקדם, אני חושב שצריכים להיות קשובים לבני ובנות הנוער.
אני אשמח לשמוע תשובות לשאלות האלה, אבל עוד פעם, חשוב לי לציין שהשירות הפסיכולוגי החינוכי עושה עבודה מדהימה במקומות שיש תקנים ושהרשות יודעת לתקצב ופועלת בשיתוף פעולה מלא עם משרד הבריאות ועם משרד החינוך ואנחנו כאן לדבר על המקומות שזה פועל פחות טוב כי אנחנו רוצים שיהיה מענה פסיכולוגי ותמיכה רגשית ונפשית לצוותים החינוכיים, לילדים, בעיקר בתקופה שאנחנו קוראים לה אחרי המלחמה, שאנחנו יודעים שהרבה מאוד עדיין נמצאים במלחמה. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
תודה רבה, ירון, ותודה שיזמת את הדיון בנושא החשוב הזה. חבר הכנסת סמיר בן סעיד.
<< דובר >> סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל): << דובר >>
תודה לך, ירון, גברתי היושבת-ראש, קודם כול אני רוצה להתייחס ולדבר אצלנו בדרום, החברה הבדואית, שהיא גם חלק מהחברה הישראלית. מה שחשוב לי מאוד, שבזמן אמת כשיש משימה מסוימת, כשיש משהו מסוים, שם אני רואה שיש היעדר פסיכולוגים. סתם דוגמה, בהריסת הבתים אנחנו לא רואים את הצוותים, גם במקרה שיש אלימות, במקרה שיש רצח של נשים, של אנשים מיוחדים. כל הנקודות האלה, כל הזירות האלה, ברגע מסוים אני רואה היעדר פסיכולוגים.
לפני שאני הגעתי לכנסת גם הייתי מנהל מחלקת החינוך אצלי ביישוב, וחשוב לי מאוד לדעת כמה המחסור בתקנים אצלנו בחברה הבדואית בדרום, זה מאוד חשוב. קראתי הכול, גם ההחלטה ההיסטורית, שלחתי שאילתה בחודש יולי וקיבלתי תשובה לפני חודש ומשהו, זה משהו מדהים, מעודד, אבל גם חשוב מאוד שנדע עדיין מה הפער ומה המחסור בין האמת למה שאנחנו רוצים. וגם, אני רוצה לשאול אם יש מסלולים באוניברסיטאות אצלנו לגבי המחסור הזה. תודה לך.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
תודה. חברת הכנסת יסמין פרידמן.
<< דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >>
אני בעיקר באתי ללמוד ולהקשיב, מן הסתם גם אותי מעניין הנגב. אני מבינה שיש פער עצום, הרבה יותר בין הנגב, בפריפריות בכלל, אבל אנחנו גם חייבים לקחת בחשבון שלצערנו בנגב אנחנו צריכים יותר טיפול פסיכולוגי.
אני מנסה להבין מה אפשר לעשות בכלל כדי לטפל בסוגיה הזאת, ובאמת התכנון, כדי שבעתיד אולי יהיו יותר אנשי מקצוע שיהיו מוכנים לעבוד בנגב, אז באתי בעיקר ללמוד.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
תודה רבה, יסמין. אנחנו נפתח עם הממ"מ, יובל וורגן, עם סקירה שלך. בבקשה.
<< אורח >> יובל וורגן: << אורח >>
תודה רבה, גברתי יושבת הראש. יובל וורגן, ראש צוות חינוך בממ"מ. בתחילת המלחמה, בשנה הראשונה למלחמה הוצאנו שני מסמכים בנושא שירותי הפסיכולוגיה החינוכית. הראשון קצר, ממש בשלבים הראשונים של המלחמה על שירותי פסיכולוגיה חינוכית בשגרה ובחירום, ואחר כך מסמך מקיף יותר – האמת, בין המקיפים שאנחנו כותבים – קיבלנו גם שיתוף פעולה יפה מאוד מאגף שפ"י, השירות הפסיכולוגי הייעוצי במשרד החינוך, אני חייב להגיד, זה לא מובן מאליו, לא תמיד מכל האגפים קיבלנו הרבה מידע ונתונים.
<< דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >>
לא תמיד כל המשרדים נותנים.
<< אורח >> יובל וורגן: << אורח >>
נכון. ונכון למועד שבו הוצאנו את אותו מסמך מקיף, זה היה כבר במרץ 2024, באמת היה שיעור כיסוי או תקנים לא מאוישים בשיעור גבוה של 30%, כשליש מהתקנים – נכון לאותו מועד – זה כאלף תקנים לא מאוישים.
כפי שחבר הכנסת ירון לוי ציין, העניין של מחסור באיוש התקנים גורם למתן שירותים לא לכל שכבות הגיל. למעשה, השירותים התרכזו בגילאים חמש עד 15, והקטנים יותר בגנים והגדולים יותר בתיכון לרוב לא קיבלו את השירותים.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
בכל הארץ. נכון?
<< אורח >> יובל וורגן: << אורח >>
בכל הארץ, אבל יש שונות גדולה בין מחוזות – שוב, אני מדבר נכון למועד כתיבת המסמך, תכף אני אגיד גם כמה דברים שאנחנו יודעים אחרי זה. במועד ההוא, במחוז הדרום נגיד שדובר כאן, שיעור הכיסוי היה נמוך יותר מהממוצע הארצי, הוא היה 64% בלבד, וגם במחוז ירושלים היה שיעור כיסוי עוד יותר נמוך, זה כולל אני מניח גם את מזרח ירושלים. היו הבדלים בין המחוזות ובוודאי בין רשויות מקומיות.
גם במחוז הדרום כשאנחנו מדברים על שיעור כיסוי של 64% זה היה הממוצע למחוז. הצבענו למשל על רשויות, גם בחברה הבדואית אבל לא רק, גם בערד וגם בלקייה היינו על משהו כמו 20% כיסוי, אני מניח שהמשרד יוכל לעדכן אם היו שינויים ותוספות מאז.
מעבר לעניין של הכיסוי והאיוש, באמת כמו שחברי הכנסת גם ציינו, יש את העניין של מפתח התקינה כי כשאנחנו מדברים על שיעור כיסוי ושיעור איוש, אנחנו מדברים על מפתח התקינה הנוכחי.
<< דובר >> סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל): << דובר >>
אחד ל-250.
<< אורח >> יובל וורגן: << אורח >>
לא. היינו רוצים אחד ל-250. זה אחד ל-500 בגני ילדים ובכיתה א', ואחד לאלף בגילאי בית הספר מכיתה ב' ומעלה. בחינוך המיוחד זה קצת פחות, אחד ל-500.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
אחד ל-500 בחנ"מ, לאיזה גילאים?
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
לא. אחד ל-300.
<< אורח >> יובל וורגן: << אורח >>
סליחה, אני חוזר בי. אחד ל-500 בגילאי הגן וכיתה א'; ב' עד י"ב – אחד לאלף; חינוך מיוחד – אחד ל-300.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
אוקיי, זה יותר הגיוני. תודה רבה.
<< אורח >> יובל וורגן: << אורח >>
חינוך מיוחד, 300.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
זה גם לא הגיוני, אבל יותר הגיוני.
<< אורח >> יובל וורגן: << אורח >>
כשאנחנו מדברים על שיעור הכיסוי – שוב, יכול להיות שהיה שיפור מאז, תיכף משרד החינוך בטח יציג – אבל אנחנו מדברים על כיסוי מתוך התקינה הזאת, שכפי שחבר הכנסת לוי ציין היא מאוד מאוד מיושנת. מדובר על 30 או 35 שנה, כשכמובן צריך לזכור שאפילו רק בתקופה האחרונה, בעשור האחרון, חלו שינויים מאוד גדולים בצרכים, החל משינויים בחוק החינוך המיוחד שנחקק פה והטילו משימות נוספות גם על הפסיכולוגים וענייני מצוקות רגשיות בקורונה ובתקופת המלחמה, ובכל הזמן הזה אנחנו מדברים על תקינה מאוד מאוד מיושנת.
אכניס פה הערת ביניים. קודם החמאתי לאגף שפ"י על שיתוף הפעולה והמענה. בעניין הזה של מפתח התקינה, גם היום משרד החינוך אומר שהם על זה, שהם בוחנים את זה, שהם בודקים.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
כמה זמן הם בוחנים?
<< אורח >> יובל וורגן: << אורח >>
האמת היא שאנחנו בממ"מ מקבלים את אותה תשובה שבוחנים את זה משהו כמו עשר שנים בערך, את זה גם צריך להביא לידיעת חברי הכנסת. אני לא חושב שהעניין טמון באגף עצמו, זה קבלת החלטות ברמה הגבוהה ביותר.
<< דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >>
זה תקציב.
<< אורח >> יובל וורגן: << אורח >>
באמת, כמו שחבר הכנסת דיבר על תוכנית לאומית ארוכת טווח שיכולה לתת מענה לעניין הזה.
כן צריך להגיד – שוב אני חוזר לדברי הזכות על משרד החינוך – שאנחנו יודעים מישיבות שהתקיימו גם כאן וגם בוועדה לזכויות הילד, שהמשרד נותן הרבה מאוד מענים. מעבר לעניין של התקינה הקבועה ואיוש התקנים, המשרד נותן הרבה מענים של סלי תגבור נקודתיים, של ימי הדרכה, של הטמעת תוכניות כמו תוכניות חוסן, בהחלט נותן מענים, אבל לרוב אלו מענים מוגבלים בזמן, מיידיים, לא אותה תוכנית ארוכת טווח מקיפה שנותנת איזשהו מענה באמת לטווח הארוך יותר.
אנחנו גם יודעים, בספטמבר 2025 התקיים דיון בוועדה לזכויות הילד, לפני כמה חודשים המשרד כבר דיווח שבעקבות הסכם השכר אוישו תקנים נוספים. אז בישיבה דובר על כמאה תקנים נוספים, שזו מגמה מאוד חיובית, קודם כול לעצירת מגמת עזיבה, ב', לקליטת תקנים נוספים.
<< דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >>
זאת אומרת, איוש מלא כבר בוצע - - -
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
לא. אין איוש מלא.
<< אורח >> יובל וורגן: << אורח >>
איוש של מאה נוספים, לא מלא.
<< דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >>
לא, הוא אמר איוש של המאה. של המאה האלה, אוישו.
<< אורח >> יובל וורגן: << אורח >>
של מאה. אנחנו דיברנו במסמך שלנו מ-2024 על אלף תקנים לא מאוישים.
<< דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >>
נכון, אבל אתה אומר שהמאה האלה אוישו כבר.
<< אורח >> יובל וורגן: << אורח >>
ככה המשרד דיווח בוועדה.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
מתוך אלף חסרים, מאה אוישו.
<< דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >>
ברור שיש כאן עניין, אבל רגע להצביע על זה שתהליך מתחיל.
<< אורח >> יובל וורגן: << אורח >>
משפט אחרון. באמת גם את זה חבר הכנסת לוי וגם חבר הכנסת סמיר בן סעיד ציינו, לעניין של תוכנית לאומית יותר ארוכת טווח, זה לא רק עניין של קליטת אנשים מהיום למחר אלא באמת בדיקה מקיפה של נושא ההכשרה – האם יש מספיק בעלי תפקידים שמסיימים את ההכשרה בתחומים האלה במחוזות הנדרשים. ייתכן שצריך לחשוב על נושא של תמריצים. גם אם יש אנשים עם הכשרה, אולי הם נמצאים יותר באזור המרכז ולא באזור הדרום או באזור ירושלים.
<< דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >>
אני חושב שמה שאמרת עכשיו זה חסם, לא פתרון, זה להכביד על הבעיה. תסלחו לי שאני ככה נוקב, אבל זה ביזיון של מדינת ישראל, שבמשך שנים רבות רק 40% מהתקנים לפסיכולוגים בבתי ספר בדרום מאוישים. 60% מהתקנים לא מאוישים. זאת אומרת, עשרות בתי ספר בלי פסיכולוג.
<< אורח >> אילן וירצברגר: << אורח >>
הפוך. 60% מאוישים, 40% לא.
<< דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >>
60% מאוישים, 40% לא מאוישים, כמעט חצי. ואם אני אלך למגזרים, נניח 40% בכללי בממוצע בנגב אין פסיכולוגים בבתי ספר, אם אני אלך למגזר הבדואי, כמה זה יהיה? 70%?
<< דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >>
אולי לא מאוישים, 70%.
<< דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >>
לא מאוישים.
<< אורח >> אילן וירצברגר: << אורח >>
50%.
<< דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >>
50%. מישהו תורם לסטטיסטיקה. נכון? ואם אני אבדוק אשכול סוציו-אקונומי אחד עד ארבע, שם האחוז יותר גבוה שלא מאוישים. אותם ילדים עם קשיים, אותן משפחות רווחה, אותן משפחות עולים שזקוקים לנו ביותר, אין פסיכולוג בחדר. זה פשע חברתי כפול ומכופל. למה הוא כפול? כי נלקחו כספים. כמה תקנים זה 40% בנגב, בערך? כמה תקנים, הפסיכולוג המחוזי, כמה זה במספר מוחלט? מעריך את זה ב-80, אבל זה ניחוש שלי.
<< אורח >> אילן וירצברגר: << אורח >>
בסביבות 230.
<< דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >>
230 תקנים לא מאוישים. אומדן שלי, שתקן של פסיכולוג סביר במשכורת סבירה של המדינה זה כ-200,000 שקל עלות מעביד. 200 תקנים לא מאוישים זה הופך את זה ל-40 מיליון שקל, שחוזרים לקופת משרד החינוך – לא מבוצעים, נלקחים מתושבי הנגב. לא חקרתי את הצפון, יש דוברים לצפון, גם שם הבעיה, גם שם אין מאה אחוז.
<< דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >>
הכסף חוזר לאוצר.
<< דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >>
לא מבוצע, לא חוזר לאף אחד. אבל יש לי שאלה: למה בינתיים משרד החינוך לא יגיד, עד שאני אמצא פסיכולוגים, בואו נשים עובד סוציאלי, שהוא קצת מוסמך לעשות תהליכים טיפוליים? למה לא ישים שם שני מטפלים בבעלי חיים בחצי משרה עד שנה הבאה שיבוא פסיכולוג? למה אפס? אם אי אפשר להביא פסיכולוג ואין הכשרה של פסיכולוגים ולא באים עשר שנים, כמה שנים הממוצע הזה של 40% לא מאוישים? כמה שנים זה קיים, אדוני הפסיכולוג, תגיד לי, תן לי מספר.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
חברי הכנסת שאלו אותם.
<< אורח >> אילן וירצברגר: << אורח >>
הרבה שנים.
<< דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >>
עשרות שנים. לא נעים להגיד את זה. עשרות שנים תושבי הנגב לא מקבלים פסיכולוג בבית ספר. אז אני פונה למשרד החינוך ואני אומר: תביאו פסיכולוגים, תלמדו מה שעשו בדימונה, מה שעשו בשדרות, מה שעשינו בירוחם. איך מפתים פסיכולוג? אתה מחפש לו עבודה נוספת, אתה מחפש לו הכשרה מקצועית, אתה עושה לו התמחות קלינית בדימונה, פתאום הוא רוצה לבוא, יש לו סיבה לעבוד בדימונה כי הוא יקבל פרסטיז'ה והתמחות, או שמוסיפים לו כמה שקלים, או גובים מהקופות, מגדילים את ההכנסה לפסיכולוגים. מישהו יכול לישון בלילה כשאין פסיכולוגים?
תעשו תוכנית חירום. יש לכם את ה-40 מיליון שקל האלה, שימו עכשיו עובדים סוציאליים, שימו מטפלים בתנועה, בדרמה, בספורט, שימו את המטפלים בתחומים מסוימים עד שנביא פסיכולוגים, אבל אפס מטפלים? הדבר הזה הוא מזעזע. זאת הסיבה שאני יזמתי את העניין הזה. אני מודה לח"כים.
<< דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >>
השלטון המקומי לא פה?
<< דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >>
השלטון המקומי יגיד לך, מה אני אשם, נותנים לי משכורת רעב.
<< דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >>
תאמין לי, אם הכסף היה מגיע לשלטון המקומי, היו עושים את זה יותר טוב. מבטיח לך.
<< דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >>
לא, הוא מעסיק. תקשיב איך זה עובד. השירות הפסיכולוגי העירוני, השפ"י שלי, אני מקבל שיפוי עבור הפסיכולוג שאני מעסיק, אבל השיפוי הוא משפיל ביחס ליכולת שלו להתפרנס בשוק הפרטי. זה לא רק השיפוי, זה גם תנאי העבודה, זה המקום לעבוד בו, זה קשה. ואז עיריות בגירעונות אומרות, למה שאני אוסיף כסף למשרד החינוך? למה משרד החינוך לא מתקצב את התקן הזה גבוה, מעלה את דירוג הדרגה פי כמה לכיוון שיתחרה קצת בשוק הפרטי?
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
תודה, מיכאל. אנחנו נעבור לחברת הכנסת נעמה לזימי, גם מיוזמות ההצעה יחד עם חבר הכנסת מיכאל ביטון.
<< דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >>
תודה רבה עדי, תודה מיכאל. קודם כול, אני לא רוצה לחזור על דברים אלא להתייחס אליהם או להגיד כמה דברים.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
משרד החינוך, תמשיכו לרשום את השאלות של הח"כים.
<< דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >>
ברמה העקרונית, הסיפור פה הוא גם עוול כפול. בטח אוכלוסיות בנגב, בגליל, שמודרות הרבה ממשאבים לאומיים בצורה יותר מקיפה ומבוססת – גם נאלצים להתמודד עם תשלומי הורים גבוהים יותר, גם הסיפור של שיעורים פרטיים, גם הטראומה הלאומית שפגשה את האזורים הללו הרבה יותר לאחר הקורונה, ואז גם השירות הזה, שהוא השירות הטיפולי של פסיכולוגיה ציבורית בבתי הספר, בטח למי שלא נגישים לזה אחר הצוהריים, בעצם נגרע בגלל היעדר.
זאת אומרת, גם פחות שיעורים פרטיים, גם פחות תקצוב וגם הדבר הכי בסיסי הזה של טיפול, הוא בקושי נמצא, בטח לא ביחס ל-OECD, אני בכלל לא מגיבה לזה מפה אלא אפילו במערכת התקינה שאנחנו הגדרנו לעצמנו, ויש כאן בעצם עוול על עוול.
אני כן רוצה להתייחס למה שאמר מיכאל – תן לי להשלים גם את דבריי כי אני יודעת שזה ידליק אותך.
<< דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >>
אני אשתוק. אני אשתוק מראש.
<< דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >>
אין בעיה, אנחנו עובדים הרבה ביחד. אני מאוד בעד להוסיף תקנים, קודם כול טיפוליים, ושל עובדות סוציאליות, לא הייתי רוצה שהפתרון הזה של החלפת השפ"ח, הפסיכולוגים במערכת החינוך, יהפוך לפתרון קבע. מניסיון של כולנו, ברגע שייתנו לעו"סיות שירצו לשפר שכר לעצמן, בתחתית שרשרת הדירוג של השכר, אנחנו יודעות, הפסיכולוגים מרוויחים מאוד מאוד מעט, העו"סים מרוויחים יותר מעט.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
הפסיכולוגיות, העו"סיות.
<< דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >>
הפסיכולוגיות, העו"סיות, נכון. אני גם יו"ר השדולה לצווארון הוורוד, אני צריכה להקפיד. את צודקת.
<< דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >>
איזה צווארון אנחנו?
<< דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >>
מקצועות הצווארון הוורוד אלה מקצועות שמחזיקים את המשק בשירותים הכי חיוניים והכי לא מתוגמלים, בהתאמה, אבל חשוב לומר את זה כי אם אנחנו נחליף רגע את הדרג המקצועי כביכול לזמני, הפלסטר יהפוך לקבוע.
אז אני כן חושבת שמה שאתה אומר הוא חשוב. הוספת תקנים, בסוף הייתי רוצה שבבית הספר יהיה גם את העו"סית שאולי יותר קל לפנות אליה לפעמים ולא ישר ללכת לפסיכולוגית.
<< דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >>
או תסב אותה לפסיכולוגיה.
<< דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >>
וכן כל אותם תחומי טיפול כה חיוניים שלפעמים זה מנגנון יותר רך גם לגשת אליו, אז לא במקום אלא בנוסף, לא בושה להגיד בנוסף.
<< דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >>
זה גם זמנית, שימו זמנית עד שתביאו.
<< דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >>
צדקת לגבי מודל דימונה, שהוא מודל שכדאי ללמוד אותו ולהעתיק אותו, אבל בסוף צריכים אחריות מדינה, מיכאל, להוסיף.
<< דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >>
את צודקת.
<< דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >>
אנחנו כל הזמן למדנו כאן לדבר בוועדות עם החור בגרוש, אז אם אין לכם את זה תשימו את זה. די. אנחנו אחרי טראומה לאומית, די. תנו לילדים שלנו מזור, תנו לילדים שלנו טיפול. מי שחושב שהכלכלה הישראלית תשרוד עוד עשור ושני עשורים כשהילדים לא מקבלים את המינימום שיש כדי להוציא מעצמם את המקסימום, אז הוא לא מבין מה קורה פה, ואני אחזור על זה כל הזמן.
חוסן לאומי זה השקעה, חוסן לאומי זה לא מילים, זאת השקעה מערכתית. כשאנחנו בונים את החוסן דרך ההשקעה בבתי הספר, בצמצום אי שוויון, ביותר טיפול, בהשקעה, ביציאה מהמשבר, אנחנו בונים את החוסן שלנו, של המדינה. מי של עושה את זה, הוא בעצם אומר, אני מגלגל את השבר ויוצר פה פערים לא נתפסים.
והשירות הפסיכולוגי זה הבסיס. בחצי שנה מכינה קדם אקדמית משלימים הכול, אבל את הטיפול הנפשי אי אפשר להשלים. זה הרבה מעבר, וזה ממש ממש משמעותי וחשוב, אי אפשר לוותר על זה.
<< דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >>
רק משפט אחד שלא אמרתי. קודם כול, אני יודע, אילן והצוות של המחוז, כמה אתם נלחמים שזה יקרה, אבל אתם הצלחתם לבנות מודל עירוני, משותף למשרד החינוך, לעירייה ולקופות בדימונה, בירוחם ובשדרות. מי פה איש משרד החינוך? אתם צריכים לעשות את המודלים האלה בכל הערים.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
מיכאל, אמרת משפט, פעם הבאה אני אדע שמשפט זה מניפסט.
<< דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >>
סליחה, משפט אחרון.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
אז משפט אחרון, ירון משפט אחרון גם, ונפתח את הדיון.
<< דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >>
חלק ממה שצריך לעשות זה גם לייצר הטבות ייחודיות כדי להביא אוכלוסייה מקצועית איכותית בדיוק לפריפריה. זה נכון למורים למתמטיקה, פיזיקה, מדעים ואנגלית, זה נכון גם לפסיכולוגיות, זה נכון גם למרפאות בעיסוק וטיפול. אנחנו צריכים להבין איך עושים את זה בדיור בר השגה, בהטבות ייעודיות, חובה להכניס גורמי מקצוע ולהשריש אותם בקהילה, שיהיו שם. זה לא יבוא לבד, המדינה צריכה להגיד, כאן יותר טוב לך להיות, אנחנו נשקיע בך, אנחנו ניתן לך, יש סיבה לעבור לנגב ולגליל. זה הסיפור.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
נכון. ירון, משפט.
<< דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >>
ממש משפט קצר, אני יוצא וחוזר, אני ממש מתנצל. חשוב, חבר הכנסת ביטון, יש כאן שתי הצעות, אחת שמדברת על השירות הציבורי ואחת על השפ"ח. למה אני אומר את זה? אמרתי את זה בתחילת הדיון. שלא יקרה מצב שהדיון הזה יהפוך להיות שמשרד החינוך אמור לפצות על מחסור בפסיכולוגים בקופות החולים, בתורי המתנה ארוכים, ששם אנחנו אמורים לקבל טיפול ארוך טווח.
השירות הפסיכולוגי החינוכי – אמרתי את זה בתחילת דבריי – הוא עושה עבודה מדהימה, אנחנו פוגשים את זה בשטח. אנחנו כאן לדבר על צמצום הפערים ועל – כמו שאמרנו כבר ויובל ממרכז המחקר אמר – לשנות את מפתח התקינה, אבל מאוד חשוב לי להגיד. לא כל פתרון שיש לחרדה או להתנהגות שהשתנתה בעקבות המלחמה, הוא מצריך פסיכולוג.
למשרד החינוך יש הרבה כלים מסביב שהם יודעים לתת בחינוך הבלתי פורמלי, בחוגי הספורט וגם לשם אנחנו צריכים לדבר ואסור שהדיון הזה ילך למקום שבו אתם, משרד החינוך, נותנים את המענה שמשרד הבריאות צריך לתת לציבור. תודה.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
תודה רבה. אנחנו נפתח את הדיון למשרד החינוך, ואני רוצה גם להגיד מכאן. אני חדשה, נכנסתי לפני חמישה חודשים לכנסת, לפני כן הייתי בעמותה לנערות וצעירות בסיכון, אבל לפני כן המון שנים באלו"ט, אגודה לאומית לילדים ובוגרים עם אוטיזם, ואני ממש ככה מתגרדת פה כי אני זוכרת ממאי 2017, דוח מבקר המדינה, שממש ציין לא רק פסיכולוגיות אגב, את כל חמשת מקצועות הבריאות ואת החסמים ואת החוסרים. בדרום ספציפית היו המתנות של מעל שנה וגם שנתיים בחלק ממקצועות הבריאות.
מערכת החינוך היא לא מנותקת ממערכת הבריאות ומערכת החינוך לא מנותקת ממערכת הרווחה. בסוף הילדים הם גם פה וגם פה וגם פה, וברקע יש את הרפורמה בהתפתחות הילד, כפי שציין חברי, חבר הכנסת ירון לוי, שמאיימת לפגוע משמעותית בהמון ילדים קטנים, דווקא מתחת לגילאים שיובל מהממ"מ ציין, שהם מתחת לגיל חמש, שצריכים את הטיפולים האלה.
אנחנו מדברים על שנתיים של מלחמה שהילדים נמצאים במצוקה ושאין מענים. אני חושבת שאם לצאת פרודוקטיביים גם מהדיון הזה – כי אתם מכירים את ועדות הכנסת, לא תמיד מגיעים כל כך הרבה חברי כנסת, זה באמת בוער בדמנו, של כולנו, אנחנו עוסקים בזה המון שנים – ואני חושבת שהדבר הכי נכון שנעשה זה שנתכנס לשני דברים. אחד זה לנסות לראות מה ההיתכנות של הקמת צוות מקצועי במשרד החינוך לתוכנית עבודה רב-שנתית. גם אני, אחרי כל כך הרבה שנים בתחום, ברור לי, זה לא יהיה זבנג וגמרנו, אבל צריך שתהיה היערכות לתוכנית כדי שעוד שלוש שנים לא נשב פה כולנו בדיוק באותו דיון. מאי 2017, זה באמת חרוט לי בראש איך כבר כמעט עשור אנחנו עדיין באותו מצב.
הדבר השני שנשמח שתתייחסו ונצא אליו עם הדיון זה בקונקרטי, בתקציב הנוכחי. ממש בימים אלה יש פה בוועדה למטה דיונים על תקציב המדינה, מה בתקציב הנוכחי נעשה כדי לשפר את המצב. שוב, ברור שזה לא יהיה זבנג וגמרנו, אבל זה חייב להיות גם בתקציב הנוכחי וגם בתוכנית רב-שנתית. אני מבקשת גם מיתר הנוכחים בדיון שמתייחסים, להתייחס לשני הפרמטרים האלה, אחרת יהיה דיון מאוד יפה, כולנו נדבר, נגיד את שעל ליבנו ולא ייצא מזה כלום לפרוטוקול. בבקשה, משרד החינוך.
<< אורח >> מיכל אנגלרט: << אורח >>
שלום לכולם. מיכל אנגלרט, מנהלת אגף פסיכולוגיה בשפ"י, משרד החינוך. אני קודם כול מברכת על הדיון החשוב הזה. פסיכולוגיה חינוכית ציבורית במדינת ישראל היא חשובה ביותר לילדים, להורים שלהם ולצוותי החינוך, וככזה, משרד החינוך פעל ופועל וימשיך לפעול כדי לקדם את המענים למען השלמות הנפשית של ילדים, הורים וצוותים. אני באמת שמחה ככה, חבר הכנסת לוי שהיית - - -
<< דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >>
אבל למה? למה את צריכה להיות שמחה?
<< אורח >> מיכל אנגלרט: << אורח >>
רגע - - -
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
רגע, מיכאל, תן לה לדבר.
<< דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >>
סליחה. למה את צריכה להסביר שהכול טוב, במקום לפתוח ולהגיד: יש פה כשל, נכשלנו בלהביא פסיכולוגים לנגב, לפריפריה? למה המילים העגולות, כשזה עשרות שנים הכשל הזה?
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
מיכאל, רק רגע. בבקשה, גברתי.
<< אורח >> מיכל אנגלרט: << אורח >>
ברשותך, אני כן שמחה שיש לנו מגמה חיובית. בעקבות הסכם השכר, שזה היה בעקבות הרבה מאוד דיונים שנעשו כאן במקום הזה ולחצים מרובים, כולל התמיכה הנרחבת של השר והמנכ"ל, הגענו להסכם חדש שהוא הסכם היסטורי לשירותים הפסיכולוגיים החינוכיים, לפסיכולוגים החינוכיים כחלק מכלל הפסיכולוגים. זה הסכם אדיר, ולמה אני מציינת את זה שאני שמחה בזה? כי אנחנו רואים שיש מגמה, מאז חתימת עקרונות על ההסכם יש תוספת של 216 תקנים נוספים חדשים.
<< דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >>
כמה מהם בנגב?
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
וכמה עדיין חסרים?
<< דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >>
ולמה לא תעדפתם בשכר קצת לנגב? למה לא תמריץ לאיפה שלא באים לעבוד 20 שנה, ששיניתם שכר? למה לא עשיתם דרגות למי שמוכן ללכת לפריפריה?
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
רגע, מיכאל. 216. כמה עוד חסרים?
<< דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >>
למה בפיזיקה, מתמטיקה, אתם יודעים לשלם יותר משכורת למורה שבא לנגב או לאילת, ולפסיכולוג אתם לא יודעים לשלם יותר? על מה אתם כל כך שמחים? אתם תתביישו, אתם לא הייתם צריכים לישון בלילות, עשרות שנים אין פסיכולוג - -
<< אורח >> מיכל אנגלרט: << אורח >>
אני מתנצלת על - - -
<< דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >>
- - בבית ספר, ואתם שמחים.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
היא לא אשמה באופן אישי.
<< דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >>
זה לא אישי. זה אתם.
<< אורח >> מיכל אנגלרט: << אורח >>
אני קודם כול מתנצלת על המילה. אני מדברת על כך שאנחנו שמחים לראות שהמגמה הזאת של - - -
<< דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >>
כמה מה-200 שנוספו, באו לנגב?
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
רגע, מיכאל, תן לה לענות.
<< אורח >> מיכל אנגלרט: << אורח >>
יש לנו 23 תקנים חדשים שבאו לנגב, אז אנחנו רואים גם שם מגמה.
<< דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >>
וכל השאר?
<< אורח >> מיכל אנגלרט: << אורח >>
אנחנו נתייחס לכל הדברים, זה קשה ככה בפינג פונג כזה.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
כן, אבל תיכף תעשי הפסקה מתודית כי גם חבר הכנסת איימן עודה רוצה להתייחס.
<< אורח >> מיכל אנגלרט: << אורח >>
אנחנו יודעים שהמצב הוא לא מושלם ולא שלם. יש לנו עוד מה לעשות, כן, כדי לקדם את המשך המענים. אנחנו רק אומרים שהמגמה הזאת של האיוש ההולך וגדל בעקבות הסכם השכר זו מגמה חיובית וחשובה.
בנוסף לזה, אנחנו יודעים שמפתח התקינה לא השתנה 35 שנה. הנושא הזה על שולחן המנכ"ל, ואגף פסיכולוגיה בשפ"י הביאו אותו לדיון גם למנכ"ל וגם לשר, ואנחנו כתבנו את זה, חבר הכנסת לוי, גם כתשובה למבקר המדינה. כל עוד לא היה הסכם שכר, לא היה מה לדבר על שינוי מפתח התקינה כי אין לנו בעיה של תקינה, זה חשוב מאוד להדגיש, במשרד החינוך אין בעיה של תקינה.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
גברתי, להגיד על חינוך מיוחד אחד ל-300 אין בעיית תקינה, יש בעיית תקינה.
<< אורח >> מיכל אנגלרט: << אורח >>
לא. רגע.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
בבית ספר, אחד לאלף זו בעיית תקינה.
<< אורח >> מיכל אנגלרט: << אורח >>
לא. אני רוצה לעשות את ההבחנה הזאת. יש מחסור בפסיכולוגים, אבל הבעיה שלנו היא לא במספר התקנים אלא באיוש התקנים.
<< אורח >> אילן וירצברגר: << אורח >>
ובהגדרת התקינה.
<< אורח >> מיכל אנגלרט: << אורח >>
אני רוצה להסביר משהו נורא חשוב, חשוב שתבינו את זה.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
לא, אנחנו באמת לא מבינים את זה. אתה מבין את זה, אדוני מהממ"מ?
<< אורח >> מיכל אנגלרט: << אורח >>
אני רוצה להסביר את זה.
<< דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >>
אז המספרים שאמרת עכשיו אלה תקנים שהם לא מאוישים?
<< אורח >> מיכל אנגלרט: << אורח >>
אני רוצה להסביר.
<< דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >>
כמה תקנים לא מאוישים בתל אביב? את יכולה להשיב לי?
<< דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >>
אבל מיכאל - - -
<< דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >>
לא, אני רוצה תשובה. כמה תקנים של פסיכולוגים בבתי ספר לא מאוישים בתל אביב?
<< אורח >> מיכל אנגלרט: << אורח >>
קודם כול, את כל התשובות אנחנו גם נשלח לכם.
<< דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >>
את יודעת את התשובה הזאת?
<< אורח >> מיכל אנגלרט: << אורח >>
אני יודעת, יש לי את זה פה.
<< דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >>
אז תגידי, תגידי. שאלה-תשובה.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
אז תבדקי, אבל בינתיים, חבר הכנסת איימן עודה.
<< דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >>
כמה תקנים לא מאוישים בתל אביב?
<< אורח >> מיכל אנגלרט: << אורח >>
אני יודעת מה אחוז הכיסוי בכל אחד מהמקומות.
<< דובר >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר >>
סליחה, אני רוצה להוסיף עוד שאלה, אולי תעני לכולנו בבקשה.
<< אורח >> מיכל אנגלרט: << אורח >>
בשמחה.
<< דובר >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר >>
את יודעת שבקרב האוכלוסייה הערבית, גם בגלל הפשיעה, יש טראומות, אדירות.
<< אורח >> מיכל אנגלרט: << אורח >>
נכון.
<< דובר >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר >>
מה המצב של הפסיכולוגיה בשירות הציבורי בקרב האוכלוסייה הערבית? אני מוסיף שאלה לשאלות של ביטון בבקשה.
<< דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >>
על הפנים המצב. תוסיף את הבעיה, תכפיל אותה בשניים.
<< אורח >> מיכל אנגלרט: << אורח >>
הנושא הזה של אלימות בחברה הערבית הוא על שולחננו. אני רוצה להוסיף שבנוסף לתקנים, משרד החינוך מקצה בכל שנה סלי תגבור, כמו שציינתם, שבהם אנחנו יכולים בעצם לתת מענים תוספתיים מאוד משמעותיים לאוכלוסייה בכל מקום. ישנם סלים ייחודיים, שזה אומר תקציבים תוספתיים, היקף של כל סל זה 40 שעות מענים טיפוליים לחברה הערבית, במקומות בהם הייתה אלימות ומקרי רצח וכדי להרחיב את התמיכה במקומות האלו. גם עכשיו יש שתי החלטות ממשלה שבגינן ישנה חלוקה נוספת של סלי תגבור כדי להרחיב את המענים האלו.
אני חייבת להגיד שגם הייעוץ הורחב, כ-5,000 שעות ייעוץ גם כן נוספו בשנה הזאת ומשרד החינוך פועל על פי מודל הריבוד, זה משהו שנאמר פה גם. אנחנו מדברים על כך שיש שלוש רמות של מענים שניתנים ברמה באמת הבסיסית, ניתנים מענים בעצם לפיתוח חוסן ולפיתוח משאבים וגורמי התמודדות, שזה חלק מאוד מאוד משמעותי שאנחנו עושים באמת יחד גם עם תוכניות תוספתיות, גם עם הייעוץ, גם עם גורמי מתי"א, עם גורמים נוספים שנותנים את המענים הכלליים, מכשירים מורים לזה.
לכן ביעדי המשרד יש גם התייחסות לפיתוח שלמות אנשי חינוך וגם ההתבוננות של החוסן כחלק בלתי נפרד מכל המענים שניתנים במשרד החינוך. אנחנו רואים את החוסן כמשהו שזור בכל אחד מיעדי משרד החינוך ולא כמשהו נפרד.
אני חוזרת אליך. בחברה בצפון אחוז הכיסוי הוא טוב יותר וגבוה יותר בחברה הערבית. הבעיה המרכזית – תיכף אילן יתייחס – היא באמת בחברה הבדואית שגם שם יש לנו כמה מהלכים, תיכף אנחנו ננקוב בהם, אבל החלטות הממשלה בנושא הזה של התקציבים התוספתיים מאפשרות הרחבת מענים. אנחנו מברכים על מענים מהסוג הזה של סלי תגבור. שוב, זה יחד עם מהלך שלם שצריך לעשותו כדי בעצם להרחיב את המענים של השירותים הפסיכולוגיים.
אני כן רוצה לומר שרק בשנת תשפ"ה הייתה תוספת של 16.5 מיליון שקלים, שזה אומר עוד 660,000 שעות טיפול שנוספו.
<< דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >>
אבל אם אין מטפלים.
<< דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >>
אבל זה לא הדיון. הדיון הוא על מי שזה לא הגיע אליו, הטיפול. למי הוספת? למי שידע לקחת את השעות האלה? כמה בתל אביב לא מאוישים? אמרת שאת תגידי לי באחוזים.
<< אורח >> מיכל אנגלרט: << אורח >>
76%.
<< דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >>
לא הבנתי את השורה התחתונה מבחינת המספרים. למשל, הדיון אמור להתמקד בנגב.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
חברת הכנסת יסמין.
<< דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >>
אני פשוט רוצה לחדד כי פספסתי משהו. בנגב נוספו 23, לא תקנים אלא איוש של התקנים. נכון?
<< אורח >> אילן וירצברגר: << אורח >>
כן.
<< דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >>
כמה עוד חסר מבחינת האיוש?
<< אורח >> אילן וירצברגר: << אורח >>
ד"ר אילן וירצברגר, פסיכולוג מחוזי של משרד החינוך, מחוז דרום. אני אגיד את הנתונים, ברשותכם, באופן כללי. קודם כול, בהחלט אני חושב שזה דיון מאוד חשוב. אנחנו שנים רבות בסיטואציה הזאת והכעס והתסכול מובן. מבחינת נתונים, בחלק מהמקומות הצלחנו לתת מענים ובחלק מהמקומות יש חוסר, אני אציג קודם כל את מה שיש וגם את המקומות שבהם יש לנו קושי.
הסכם השכר בהחלט עודד גידול במספר הפסיכולוגים, וגם בעוטף עזה הצלחנו לתת מענה, היום בעוטף עזה אנחנו ב-120% כיסוי בכללי בכל היישובים.
<< דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >>
שאפו. אבל הייתה לך גמישות תקציבית. מישהו עזר לך לעשות את זה, מישהו גיבה אותך.
<< דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >>
וזה זמני.
<< דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >>
ובנגב השאירו אותך לבד 20 שנה.
<< אורח >> אילן וירצברגר: << אורח >>
יש בעוטף עוד 180 מטפלים ופסיכולוגים שנוספו מעבר לתקנים ונותנים באמת מענה משובח. פתחנו כמה מקומות של התמחויות נוספות – כמו שמיכאל מכיר את ההתמחות בדימונה – יש בדימונה, באופקים, בשדרות, שוב, כדי להגדיל את האטרקטיביות של העבודה בשירותים הפסיכולוגיים החינוכיים.
<< דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >>
הוא ישנא את זה, אבל אחד הפסיכולוגים הדגולים זה מר גלעד פישבין וגם דני שלנו בירוחם. אלה אנשים שהמנהיגות שלהם יצרה פתרון.
<< אורח >> אילן וירצברגר: << אורח >>
נכון.
<< אורח >> מיכל אנגלרט: << אורח >>
אני רוצה להגיד שיש לנו היום 36 יחידות אינטרדיסציפלינריות – כמו שאתה מציין, חבר הכנסת מיכאל ביטון – בעצם אנחנו אומרים שהשפ"ח מבחינתנו הוא הבית לבריאות הנפש.
<< דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >>
את יכולה תוך שנה להביא תקנים בנגב כמו בתל אביב, אותו איוש? זה מה שאנחנו מבקשים.
<< אורח >> אילן וירצברגר: << אורח >>
אני רוצה להתייחס לשאלת התקינה.
<< דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >>
זאת הבקשה שלנו, ואם הצלחתם בעוטף, זה לא היה קל כי הוא קיבל גיבוי ותקצוב וגמישות, תביאו לו את זה לנגב ולגליל. מגיע לאנשים האלה, הם גם היו במלחמה בגליל.
<< אורח >> אילן וירצברגר: << אורח >>
מיכאל, לגבי הגדרת העניין של התקינה. הגדרת התקינה מגדירה תקן רצוי, שזה לפי מספר תלמידים, כשכל שנה משרד החינוך מגדיל את ההקצאה במאה תקנים. הבעיה שלנו זה לא במספר התקנים המוקצים אלא ביכולת לאייש את המאה התקנים הנוספים כל שנה. שם נמצא הפער, ועל זה אנחנו פועלים.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
אני לא מבינה למה אתה אומר שאין בעיה גם בתקינה עצמה. בוודאי שיש בעיה באיוש, אבל התקינה עצמה נשמעת לכם סבירה, אחד לאלף תלמידים?
<< אורח >> מיכל אנגלרט: << אורח >>
כמו שאמרתי, מפתח התקינה זה משהו שאנחנו עובדים לשנותו.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
אז אתם לא חושבים שזה סביר.
<< אורח >> אילן וירצברגר: << אורח >>
לא, ברור שיש פער.
<< אורח >> מיכל אנגלרט: << אורח >>
נכון. הוא לא מגבלה, זה מה שחשוב לציין. מפתח התקינה כיום הוא לא מהווה חסם בעצם לקלוט פסיכולוגים.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
סליחה, אני לא מסכימה כי עצם ההגדרה של התקינה עצמה וגם חוסר האיוש שלה וכל מה שאתם מתארים זה חלק מתמונה גדולה יותר של ההתייחסות מה הילדים צריכים בכל הארץ, וספציפית בנגב. זה לא איזו נקודה בחלל ריק.
<< אורח >> מיכל אנגלרט: << אורח >>
לכן ציינתי וגם נאמר למבקר המדינה בעקבות זה – שזה משהו אחרי הסכם השכר – שאנחנו רואים שיש מגמה של קליטת פסיכולוגים, אנחנו דנים בנושא הזה ביתר שאת מאז חתימת הסכם השכר, זה ממש על שולחננו, עם כל מיני הצעות שיהיו ריאליות בעצם שמפתח התקינה ישקף נכוחה את הצרכים ואת המענים. בהחלט זה בעבודה.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
מייד אנחנו נמשיך אתכם. אני כן רוצה שתרשמו להתייחס למה שאמרתי בדברי הפתיחה בנושא של צוות עבודה רב-שנתי ובנושא של התקציב הנוכחי. אני רוצה לתת גם לחברה האזרחית.
<< אורח >> אילן וירצברגר: << אורח >>
עוד מילה על החברה הבדואית. בחברה הבדואית יש לנו קושי מאוד גדול, יש קושי גדול במספר הפסיכולוגים שנמצאים, כשהבעיה המרכזית שלנו, שיש מעט מאוד סטודנטים לפסיכולוגיה בחברה הבדואית שהולכים ללמוד גם תואר ראשון. אנחנו עכשיו במגעים לפתוח מסלול ייחודי באוניברסיטת בן גוריון, לסייע לכאלה שכבר סיימו את התואר הראשון, גם כאלה שנמצאים בפער מבחינת היכולת לעמוד בתנאי הקבלה, אבל עדיין מה שצריך ואנחנו פועלים בדבר הזה, צריך לעודד סטודנטים לפסיכולוגיה בחברה הבדואית, אני מקווה שהסכם השכר החדש יהיה עוד תמריץ בעניין הזה.
<< דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >>
אני לא מצליחה להגיע לשורה התחתונה. שורה התחתונה היא האם בנגב חסרים הרבה יותר פסיכולוגים? כן. נכון?
<< אורח >> אילן וירצברגר: << אורח >>
במקומות מסוימים חסרים הרבה יותר, בחברה הבדואית.
<< דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >>
הרבה יותר. אני מבינה בחברה הבדואית, אני לא יודעת מה המצב בבאר שבע.
<< אורח >> אילן וירצברגר: << אורח >>
יש לנו כמה ערים שבהן יש לנו קושי, יותר מאשר מקומות אחרים.
<< דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >>
במקומות שבהם יש קושי יוצא דופן, האם יש איזושהי תוכנית לפתור את זה? אני לא יודעת, הטבות מסוימות. יש איזושהי תוכנית?
<< אורח >> אילן וירצברגר: << אורח >>
דימונה זה דוגמה למקום שהיה קושי והצלחנו לפתור את זה, אנחנו מנסים בכל מקום להיות יצירתיים במידת הדברים שאפשר.
<< דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >>
אילן, אבל זה לא יקרה כי אתה מקבל שם גיבוי של עירייה, והעירייה מוציאה כסף מהכיס שלה על מה שמשרד החינוך היה צריך לעשות. היא מממנת את הפתרון הכוללני בדימונה כדי שזה יצליח. למה זה צריך להיות ככה?
<< דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >>
האם כסף זה האתגר היחיד? אני מבינה בחברה הבדואית.
<< דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >>
אם יהיה פסיכולוג בבית ספר זה אחריות של ראש העיר או של שר החינוך? לפי החוק זה שר החינוך.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
כן, אבל אתה רואה שאין פה חברי כנסת מהקואליציה. אני רוצה להעביר לחברה האזרחית. המועצה לשלום הילד, בבקשה.
<< אורח >> נעם וילדר: << אורח >>
תודה רבה. עורכת הדין נעם וילדר, המועצה לשלום הילד. קודם כול, תודה ליושבת בראש וליוזמי הדיון הכל כך חשוב הזה. באמת, אני חושבת שזה אחד הנושאים הכי חשובים שיכולים לדון פה בוועדה, כי כשאנחנו מסתכלים על מערך בריאות הנפש של ילדים ונוער ואנחנו מסתכלים על שלושת המשרדים שאחראים על הנושא הזה – בריאות, רווחה וחינוך – לחינוך יש פוטנציאל השפעה אדיר על שינוי במשבר שאנחנו נמצאים בו בתחום בריאות הנפש של ילדים ונוער.
לכן אנחנו חייבים לקחת בחשבון את השירות הזה שהוא חשוב, ובאמת, יש שם גורמי מקצוע מצוינים שעובדים מצוין, אבל הוא נמצא בתת איוש ובתת תקינה.
אני רוצה להגיד לגבי העניין שאין בעיית תקינה. יש בעיית איוש ויש בעיית תקינה. שתי הבעיות האלה קיימות, יש פה חסר על חסר, ומפתח התקינה חייב להשתנות. אנחנו באמת רואים שהסכם השכר עושה את ההשפעה שרצינו, שקיווינו, אבל זה לא מספיק. את זה צריך למנף, בעצם למנף כדי לתקן את מפתח התקינה שלא עודכן 35 שנה ולהרחיב את הכיסוי. לא יכול להיות שבחוזר המנכ"ל כתוב שמשרד החינוך שואף לתת את המענים לכלל התלמידים, אבל בפועל, בגלל אילוצים תקציביים, השירות יינתן כחובה לגילאי חמש עד 15, לא יכול להיות, זה חייב להשתנות.
ולא דיברנו פה על מעונות היום שעברו למשרד החינוך אחרי חוזר המנכ"ל, הם בכלל לא כלולים בחוזר המנכ"ל ויש שם גם צרכים, ולא מעטים. נדרשות שם התערבויות, וברשויות מסוימות המענה הזה ניתן, ברשויות מסוימות לא. כמובן, שוב, שיטת המצ'ינג וכל מה שאמרנו כאן, יש לזה השפעה ויש פה פערי שוויון.
אי אפשר להתעלם מהעלייה הדרמטית במצוקות הנפשיות של ילדים ונוער אחרי הקורונה, בוודאי אחרי המלחמה. משרד החינוך חייב להיכנס לאירוע. דיבר פה חבר הכנסת ירון לוי על יעדי התקציב של משרד החינוך לשנת 2026. הסיפור של המצוקות הנפשיות לא נמצא שם, בששת היעדים. מתמטיקה, יש AI, הסיפור של המצוקות הנפשיות לא נמצא, וזה כאילו קצת כמו איזו מציאות מקבילה, כאילו לא הייתה פה מלחמה בשנים האחרונות.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
בחודש שעבר קיימנו פה יום צעירים בכנסת ושלחנו סקר לצעירים, 18 עד 26, מה הכי מפריע להם היום – כל מיני, דיור, תעסוקה. מה שאמרו מאה ממאה זה המצב הנפשי.
<< אורח >> נעם וילדר: << אורח >>
ועל אחת כמה וכמה ילדים ונוער ועל אחת כמה וכמה כשילד סובל ממצוקה נפשית. זמן ילד זה לא כמו זמן מבוגר. כשילד לא מקבל את המענה הנפשי בזמן, המצב הנפשי שלו יכול להידרדר, והרבה אשפוזים של ילדים היו יכולים להימנע לו היה ניתן להם מענה משמעותי בזמן, וכאן בדיוק המקום של השפ"ח עם פוטנציאל השפעה אדיר שחייב להתרחב וחייב להתחזק.
סלי תגבור זה חשוב, זה נהדר לשעות דחק מסוימות, זה לא פתרון. זה לא פתרון זמני, צריך פה פתרון תשתיתי, אמיתי, ואנחנו באמת קוראים מכאן שיהיה דיון מעקב בדיוק על זה, שיראו איזושהי בשורה בתקציב הנוכחי כבר עכשיו, איזושהי אבן דרך מסוימת בתקציב הנוכחי שנראה שיש הרחבה של השירות הזה, בטח בדרום, כשיש חוסר משמעותי, ובחברה הערבית. ושתהיה איזושהי תוכנית שבאמת תוצג לנו, תוכנית לתיקון מפתח התקינה, הרחבת השירות לכלל הגילאים מגילאי לידה עד גיל 18, גם המל"ג צריך להיכנס לתמונה בתוכנית הזאת כדי לאפשר לעוד סטודנטים ללמוד.
<< מנהל >> (היו"ר סימון דוידסון, 12:50) << מנהל >>
צריך פה מענקי התמדה, מענקי פריפריה, צריך באמת לעשות עבודה מאוד מאוד מקיפה, אבל צריך לעשות איזשהו מעקב כדי לראות שהנושא הזה מתקדם ולא נמצא את עצמנו כמו שנאמר עוד שלוש שנים באותו מקום.
<< יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >>
תודה.
<< אורח >> נעם וילדר: << אורח >>
אני רק אגיד משפט אחרון. לא לדיון הזה אבל כן לדיון נוסף זה הנושא של היועצות החינוכיות. צריך לייעד לזה דיון נפרד וחשוב כי גם בנושא הזה יש הרבה מה לעשות. תודה רבה, אדוני.
<< יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >>
תודה רבה. מיכאל, בהמשך למה שאמרת קודם, אתה מכיר את האג'נדה שלי, את תפיסת העולם שלי.
<< דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >>
אני עכשיו בצד של משרד החינוך.
<< יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >>
אז מיכאל ממשרד החינוך, אני רוצה להציע לך הצעה. בסוף אנחנו מוצאים את עצמנו פה בכנסת דנים בהרבה מאוד נושאים ואנחנו תוקפים נקודה מסוימת, אבל אנחנו צריכים להבין שכשאנחנו מדברים על חוסן של הילדים שלנו, אנחנו היינו צריכים לראות פה שולחן שהוא לא רק בנושא פסיכולוגיה. יש כל כך הרבה עמותות שעושות עבודת קודש בנושא חוסן. אתה דיברת על ספורט, אתה יודע שאני יכול עכשיו להגיד לך שעתיים מה עושות עמותות במדינת ישראל בנושא של חוסן.
<< דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >>
הנאום שלי לראש הממשלה על הבריכה בחורה שהבאת, מה היא עשתה לילדים.
<< יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >>
כן. בנושא של חוסן לילדים, מה עושה הספורט למשל, ומוזיקה וחיות וכן הלאה וכן הלאה. אם אנחנו, וככה אני מרגיש, לא נגיע אף פעם למאה אחוז, מאה אחוז מיצוי של התקנים ולא נגיע למצב אופטימלי, למה שמשרד החינוך לא יכין תוכנית שמחברת את כל מי שעוסק בנושא של חוסן לילדים, שיהיה שם גם את הנושא של הספורט וגם את החיות וגם את המוזיקה?
<< אורח >> מיכל אנגלרט: << אורח >>
יש את זה בגפ"ן, בגמישות הפדגוגית הניהולית.
<< יור >> היו"ר סימון דוידסון: << יור >>
יש בגפ"ן, אני יודע, אבל בסוף בגפ"ן, מנהל כזה בוחר א', מנהל אחר בוחר ב', ההוא בוחר ג', ההוא בכלל לא רוצה.
אני אתן לכם דוגמה. עבדכם הנאמן – הלכתי על הנושא של בית ספר מסוים בנתניה שהוא היה בית ספר לא פשוט, בית ספר שהוא חטיבה ותיכון, ולקחנו את הנושא. משרד החינוך הסתכל עליי – שתבין על מה אני מדבר – לקחתי את הנושא של הספורט והכנסנו את חמש אצבעות, את העמותה המדהימה הזאת. אתם לא יודעים מה זה עשה לבית הספר תוך שנתיים, מה זה עשה לילדים – תלמידים יותר טובים, פחות אלימות, פחות פשע, יותר טובים בבית, ועכשיו גם הנתונים של הגיוס עולים באותו בית ספר.
זאת אומרת, לקחנו נושא מסוים, הלבשנו אותו לבית ספר ועשינו ממנו וואו. זה ג'וק של בן אדם אחד, ובגלל זה אני אומר למשרד החינוך, צריכים לעשות פעם אחת איזושהי חבילה שלמה שיכולה לטפל בילדים, בנוער, בבנות שלנו, בילדות שלנו, בחברה הערבית. אתה הזכרת את חורה, אתה יודע מה הבריכה שהקמנו בחורה עשתה ליישוב הזה? אתה יודע מה זה 3,000 ילדים בחברה הבדואית לומדים לשחות? אתם יודעים מה זה עושה לילד, לא רק בדואי, בכלל, שבכיתה ג' הוא לומד לשחות, מה זה עושה לביטחון שלו? מה זה אחרי זה עושה למשפחה שלו? איך זה משנה את החברה? כשאתם עוברים בחורה, כל ילד לובש היום חולצה כי הוא הולך לחוגי ספורט אחרי צוהריים, כל הילדים בחורה.
תסתכלו על התוצאות אחרי זה, מה זה עושה ליישוב הזה. בגלל זה אני אומר, הגיע הזמן פעם אחת, מיכאל, שנעשה דיון על נושא החוסן של הילדים, אבל נקיף את כל הדברים, את הפסיכולוגיה, את כל מה שעכשיו הזכרתי, לעשות מעטפת שלמה שתהיה מתנה למנהל באותו בית ספר, לרשות באותו בית ספר. הנה, ככה אנחנו מטפלים בילדים, יש את זה ואת זה ואת זה. זהו, סיימתי, בבקשה.
<< דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >>
אני צריך ללכת, אבל אני רוצה להגיד לך, היושב-ראש, הדברים שלך מדויקים, אני רוצה להוסיף אותם. אחד, כבר קצת קשקשנו שם, אני רוצה פגישת עבודה שקטה עם אנשי משרד החינוך והבריאות ונגב גליל, מודלים שעשינו עם נגב-גליל, להביא רופאים לנגב, לעשות מודל כזה. יש רעיונות, אפילו לא צריך לשנות את המשכורת, ניתן מלגה נוספת ללימודים וניתן קליני והסמכות ואנשים יבואו. זו פגישת עבודה.
<< מנהל >> (היו"ר עדי עזוז, 12:55) << מנהל >>
הדבר השני זה שיהיה דיון מעקב. ביקשתי מהיושבת בראש שיהיה דיון מעקב על הנושא הזה כי הוא מצב חירום, אי אפשר יותר לישון בלילה כשאין פסיכולוגים בבתי ספר.
הדבר השלישי של סימון – אם אין ניצול תקציבי, אותם 40 מיליון, להגמיש לאותם בתי ספר לתגבר היבטים טיפוליים אחרים באותה שנה. להגיד להם: אין לכם תקן של פסיכולוג, קחו 70% מהמימון של הפסיכולוג בגפ"ן, תעשו טיפולים בדרכים שונות, בגפ"ן, בכל האמצעים שיש – טיפול באמצעות בעלי חיים וספורט וכולי – עד שנביא לכם תקן. לפחות שיהיה ניצול משאב עבור אותו מקום שאין לו עדיין את הפסיכולוגיה.
אני צועק, גברת אנגלרט. אני רוצה להגיד לכם, אני מדבר מדם ליבי.
<< אורח >> מיכל אנגלרט: << אורח >>
כולנו.
<< דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >>
והיושבת בראש, היא באה מילדים עם צרכים מיוחדים, זה כואב לנו. לא יכולים לראות שהילד הזה בנגב לא יקבל מה שילד אחר מקבל, אז תיקחו את זה לא כעניין אישי אלא ככאב ציבורי על משהו, ובואו נהפוך את זה לתוכנית חירום, לטפל בעניין.
<< אורח >> מיכל אנגלרט: << אורח >>
קודם כול, תודה.
<< דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >>
תודה רבה.
<< אורח >> מיכל אנגלרט: << אורח >>
תודה רבה. דרך אגב, אני נולדתי בבאר שבע וגדלתי שם, אני תושבת הדרום, אני מכירה היטב את כאבי הנגב והפריפריה.
<< דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >>
אז תעשי תוכנית חירום לנגב ואני אסלח לך, וגם לגליל אם צריך. אני לא יודע את הנתונים בגליל.
<< אורח >> מיכל אנגלרט: << אורח >>
אנחנו פה גם עם אביגל, הפסיכולוגית הארצית של משרד הבריאות.
<< דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >>
זה חשוב, ביחד. המודל שניצח – ביחד.
<< אורח >> מיכל אנגלרט: << אורח >>
יחד, אנחנו עם האוצר והשלטון המקומי.
<< אורח >> אביגל מילסון דגן: << אורח >>
אנחנו פועלים ביחד, צריך להגיד. אביגל מילסון דגן, פסיכולוגית ארצית, משרד הבריאות. נעים מאוד. אני בפריפריה של ירושלים, שהיא גם נהייתה פריפריה בשנים האחרונות.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
נעשה סבב, כל אחד בוועדה יגיד איפה הוא גדל.
<< אורח >> אביגל מילסון דגן: << אורח >>
גדל ובגר. אני נשארתי. אני כן רוצה להגיד שלנו יש תוכנית.
<< דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >>
נציג הממ"מ מזכיר לי שהעברנו חוק בקריאה טרומית, בהסכמה אתכם, שיהיה לכם מימון לילדים לאבחון פסיכו-דידקטי כי ילדים מבית עני, אין להם כסף לאבחון. אנחנו מחכים שמשרד החינוך יאשר לנו את החוק הזה, סוכם שהוא יקודם בהסכמה. הוא עבר טרומית וזה ייתן לכם כלים לתת לילדים האלה את הזכאויות שלהם. תודה שהזכרת לי את זה. סליחה.
<< אורח >> אביגל מילסון דגן: << אורח >>
אני מסכימה, ואנחנו מסכימים שתוכניות מתעדפות בפריפריה, מסייעות. אתה הזכרת את התוכנית של הרופאים, יש במשרד הבריאות תוכנית לפסיכולוגים ולסטודנטים בפסיכולוגיה, נגב וצפון, שמתחייבים להתמחות בפריפריה, שהם מקבלים מלגה, אנחנו כבר במחזור השני, 40 הולכים לסיים ועוד 46 - - -
<< דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >>
אל תתני להם את ההתמחות בקלות. התמחות פלוס שלוש שנות עבודה. את מקלה עליהם, תאמיני לי. הם לומדים בנגב ובורחים. הנגב מייצר מספיק פסיכולוגים, הם לא נשארים אצלנו.
<< אורח >> אביגל מילסון דגן: << אורח >>
אנחנו מקווים שאדם שנמצא בגיל הצעיר שמונה שנים או יותר במקום, הוא נוטע שם, אבל זה רעיון מצוין ואפשר לחשוב ביחד אולי איך אפשר לתמרץ את זה.
<< דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >>
לא לוותר, תאמיני לי.
<< אורח >> אביגל מילסון דגן: << אורח >>
בסוף, כן עוזרים תמריצים וגם ליווי.
<< דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >>
אני בא לפגישת עבודה אתכם, זה הסיכום.
<< אורח >> אביגל מילסון דגן: << אורח >>
מצוין.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
נכניס לפרוטוקול. תודה.
<< דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >>
סליחה על הברדק שעשיתי לך. זה היה חשוב לי.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
הכול בסדר. מועצת התלמידים.
<< אורח >> מיקה שלומוביץ': << אורח >>
שלום לכולם, אני מיקה שלומוביץ', אני מתאמת פעולות בכנסת מטעם מועצת התלמידים והנוער הארצית. קודם כול, אני רוצה לחזק את כל מה שנאמר בתחילת הדיון, גם ירון לוי אמר שהנושא שבחרנו השנה לקדם זה נושא בריאות הנפש, זה באמת נושא שאנחנו מתעסקים בו באופן רוחבי לאורך כל השנה וזו גם הקריאה לכולם להתעסק בנושא הזה. זה על סדר-היום וזה הדבר שהכי חשוב היום לנוער.
אני אגיד שאנחנו באמת דור שעבר הכול – עברנו קורונה, מבצעים, עיצומים, מלחמה – והמצב הנפשי שלנו קשה. כולנו הכרנו מישהו שהכיר מישהו, נפגע מלחמה, כמויות של ילדים שאחד ההורים או שני ההורים במילואים, הורה נפצע, הורה הלום קרב, אח, חבר, כולנו נפגענו, כולנו מכירים את זה. אגב, אנחנו גם לא חייבים לעבור משהו ספציפי בשביל להרגיש בחרדה, בשביל להרגיש לא בטוב. אנחנו מדינה בטראומה, אני לא חייבת לעבור טראומה נפשית בשביל להרגיש בחרדה, בשביל לפחד, בשביל שהמצב הנפשי שלי יהיה לא טוב ושאני אצטרך את התמיכה הזאת. זה משהו שכל ילד צריך, והנתונים שדיברנו עליהם, גם ברמת האחוזים והיחס בין כמות הפסיכולוגים החינוכיים שיש לבין כמה שצריך להיות וגם בשירות הציבורי שלא קיימים מספיק, בני נוער צריכים את המענה הזה.
יש לנו פרויקט שאנחנו מקדמים כרגע של נוער אל נוער, שבעצם אנחנו נותנים לבני נוער מענה לתת מענה לחברים שלהם, מענה רגשי, כי ראינו באמת שבני נוער ירצו קודם כל לדבר עם חברים שלהם ואתם גם תראו שבחיי היומיום שלנו אנחנו מדברים רוב הזמן עם חברים שלנו. יש לנו המון המון שיחות כל פעם כשמשהו קורה, זה השיח, זה מה שמתנהל אצלנו.
באופן כללי, נאמר פה גם קודם, בני נוער הם נורא אמוציונליים, זה הגיל שאנחנו מתפתחים, זה הגיל שאנחנו הכי צריכים את התמיכה הזאת, וברגע שזה לא קיים זו פגיעה לטווח הארוך. תחשבו, דיברתם פה על צעירים, כמה שהם נפגעים, אז בני נוער בכלל מרגישים את זה כל היום, את הלחץ, את הסטרס. אני אגיד גם שלא תמיד אפשר לראות מי נמצא במצוקה, במיוחד כשאני במערכת החינוך בבית ספר, אני יכולה להיות בבית ספר מ-8:00 עד 17:00, והמון פעמים אין לי את הפנאי הרגשי ללמידה ולא תמיד רואים את זה, וזה משהו שצריך לשים לב אליו.
אנחנו צריכים את זה, אנחנו לא מצליחים לתפקד בלי המענה הזה, כמובן שזה לא רק על הפסיכולוגים. אגב, המענה המדהים שניתן על ידי תנועות נוער, ארגוני נוער, זה דבר שהוא מדהים והוא מבורך. אנחנו פשוט צריכים שיראו אותנו, אנחנו צריכים שיבינו שמעבר לכל המערכת הזאת וכל מה שאנחנו סוחבים עלינו, בסוף צריך להבין שהגיל הזה זה גיל שלא חוזר וזה גיל שאנחנו הרבה יותר רגישים בו וצריך את הרגישות הזאת, ובמיוחד בשירות הציבורי. אם אין לי כסף לשירות פרטי, אני פשוט לא אקבל את המענה הזה או שאני לא אקבל את זה בצורה טובה, וזה משהו שצריך לשים על השולחן כי בן נוער שלא יקבל את המענה הזה, הוא פשוט ייפול בין הכיסאות וזו פגיעה לטווח הארוך וזו פגיעה לחיים.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
תודה רבה. אדוני, בבקשה.
<< אורח >> יואב בליי: << אורח >>
תודה, ד"ר יואב בליי, נציג פורום הארגונים למען הפסיכולוגיה הציבורית. קודם כול, אני רוצה להודות ליושבת-הראש ולכל חברי הכנסת שיזמו את הדיון המאוד חשוב הזה. לפני שאנחנו נחזור לפסיכולוגים החינוכיים, יש פה שני נושאים שאחד מהם זה היעדר תקינה באופן כללי, אז אני רוצה להתחיל במשהו של ראש העיר שלי – כי אמרנו שכל אחד אומר איפה הוא גדל – אני גדלתי בתל אביב וראש העיר שלי אמר שאין בתל אביב בעיית חנייה כי אין חנייה. אז במשרד הבריאות אין בעיה של תקינה כי אין תקינה.
במשרד הבריאות זאת בעיה שלדעתי צריך לטפל בה. אני שמח שהפסיכולוגית הארצית החדשה – ובהצלחה בתפקיד – איתנו. אחד הדברים שצריך להסדיר שם בהקדם זה את עניין התיקנון. יש פסיכולוגים שרוצים להגדיל משרות, יש פסיכולוגים שרוצים להצטרף למוסדות הממשלתיים למיניהם ולקופות כדי לעבוד ולא מאפשרים להם כי בחלק מהמקומות אומרים להם, אנחנו לא יכולים לממן לכם תקנים חדשים, אנחנו לא יכולים לממן לכם משרות. זה אני אומר לכם מה שקורה במשרד הבריאות, וזה קיים. אני יכול באמת להגיד מקרים שאנשים רצו להגדיל משרה ואמרו להם שאי אפשר, אנשים שרצו לצורך העניין להצטרף לשירות ואמרו להם שאי אפשר, זו עובדה קיימת.
אז אחד הדברים שאני ממש אשמח שיקרה במשרד הבריאות זה שיצבעו תקנים. אני יודע שיש הודעה של הדובר שמוסיפים מאה תקנים חדשים, שזה מבורך, אבל אני לא יודע עד כמה התקנים האלו, המשרות האלה הולכות להיות קבועות ועד כמה זה איזשהו משהו זמני ואם זה אכן צבוע. זה דבר שנורא נורא יהיה חשוב להתייחס אליו. זה לגבי כל מה שקשור לתקינה במשרד הבריאות, שזה דבר שעומד בפני עצמו.
הדבר השני זה לגבי העניין של משרד החינוך. קודם כול, לפני העניין של התקינה יש משהו שלא הוזכר פה משום מה שאני בטוח שאתם יודעים, שאיך שנחתם ההסכם שהוא הסכם מצוין וכמו שאתם יודעים, פורום הארגונים למען הפסיכולוגיה הציבורית עבד מאוד קשה למימושו, איך שנכנס ההסכם יש כל מיני רשויות מקומיות – אני לא יודע בכובע של מי זה – אבל יש כל מיני רשויות מקומיות שפשוט הפסיקו כוננויות לפסיכולוגים. אז כששואלים למה פסיכולוגים לא מגיעים או עוזבים, זה בין היתר בגלל שכל מיני רשויות החליטו שהן מפסיקות להם את העניין של כוננויות, שזה נראה לי נורא בסיסי כי אם יש עכשיו איזושהי בעיה עם איזשהו תלמיד או איזשהו ילד ולא נותנים לבן אדם כוננות אז הוא אמור לעשות את זה בעצם בהתנדבות. זה לא כלול בתוך ההסכם, צריך שבנוסף להסכם ייתנו להם את הכוננויות. למה עושים את זה? אני לא יודע ואני מניח שחלק מהפסיכולוגים – אני יודע מוודאות שחלק מהפסיכולוגים מאוד מתרעמים על זה שעצרו להם כוננויות בכל מיני רשויות, וזה בסיסי.
אני רוצה להתייחס גם לעניין הזה שיש כאן באמת הבדלה בין עניין של קושי באיוש, כמו שאמרו קודם, לקושי בתקינה. הקושי בתקינה זה שהתקינה שמומלצת – וזה לא משהו שאנחנו המצאנו, יש אותו בארצות הברית – זה פסיכולוג ל-500 תלמידים, והוא דרך אגב לא רק בארצות הברית, יש אותו גם בקרואטיה ויש אותו גם בסלובניה.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
אחד ל-500. גם מה שאמרתם על התקינה, למה זה כן חשוב, כי ברגע שהתקינה היא אחד לאלף למשל, אז אתם מראים בנתונים שהאיוש הוא ביחס אחד לאלף, אבל אם תהיה תמונה אמיתית של התקינה אז אנחנו כולנו נראה את הגאוועלד שבאמת כולם פה צועקים כי יש גאוועלד יותר משמעותי מזה.
<< אורח >> מיכל אנגלרט: << אורח >>
אנחנו בהחלט עובדים על זה, אנחנו נציג את זה בפניכם.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
תודה.
<< אורח >> יואב בליי: << אורח >>
בעניין הזה, אחד הדברים זה באמת לעדכן את מפתחות התקינה. זה נכון שיש יישובים מסוימים, במיוחד כאלה שלצורך העניין הם יותר בפריפריה, יש יותר בעיה למלא את השורות, אבל זה לא אומר שלא צריך לעדכן את התקינה כי התקינה הזאת בסוף תצטרך להתאים לעומס ההולך וגובר וגם להתאים אותה להמלצות לגבי ילדים שאמרו שזה צריך להתחיל מגיל שלוש ולא מגיל חמש, שזה מה שקורה בפועל.
<< אורח >> נעם וילדר: << אורח >>
מגיל לידה.
<< אורח >> יואב בליי: << אורח >>
מגיל לידה, אז עד אדרבה ואדרבה. נכון. אני אוסיף בהקשר הזה שיש כל מיני אפשרויות לעשות את זה, באמת לתמרץ את הפסיכולוגים. אחד, יש תוכנית כזאת לרופאים שקוראים לה תוכנית אילנות ויש תוכנית כזאת לפסיכולוגים במערכת הבריאות שקוראים לה תוכנית שורשים. מאוד כדאי שיוחל גם במערכת החינוך תמרוץ לפסיכולוגים, במיוחד בפריפריה, שהיא תהיה מקבילה לשורשים של פסיכולוגיה במערכת הבריאות או לאילנות של הרופאים, כדי לתמרץ פסיכולוגים להגיע.
בהחלט אפשר לחשוב על עוד מודלים של שפ"חים אינטרדיסציפלינריים. יושב פה מנהל של שפ"ח אינטרדיסציפלינרי מסוים בדרום.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
שניים.
<< אורח >> יואב בליי: << אורח >>
שניים, סליחה, אז אדרבה ואדרבה שככה חשוב לאמץ את המודל הזה שהוא יכול להיות מאוד מאוד מבורך, ואנחנו יותר מנשמח להיות מעורבים בהמשך של קידום התהליכים האלה – גם בעניין של מימוש תקינה, גם בעניין של הגדלת התקינה, וגם לחשוב על תוכניות שיתגברו ויתמרצו פסיכולוגים להגיע, כשחלק מזה, אני חוזר למה שאמרתי קודם, זה לדאוג שיהיו להם הכוננויות.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
תודה רבה. יש עוד מישהו שרצה לדבר ולא הספיק? בבקשה, אבל אנחנו נצטרך קצת לקצר, אז תנסו עד שלוש דקות. בבקשה גברתי.
<< אורח >> מרגלית רוטשטיין: << אורח >>
מרגלית רוטשטיין, מובילה את תחום החינוך במינהלת תקומה. אין ספק שהדיון מבורך. אנחנו עובדים בקשר ישיר עם משרד החינוך ומשרד הבריאות על איוש התקנים. יש מחסור גדול באנשים כדי לאייש את התקנים. אותי מטרידה השאלה מה יקרה כשכספי תקומה ייגמרו בסוף 2028.
<< דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >>
זה מה שאמרתי, זה זמני.
<< אורח >> מרגלית רוטשטיין: << אורח >>
בו בזמן שאנחנו מזהים שהצרכים עולים ולא פוחתים. השאלה בעיניי קריטית ומשמעותית. אני כן אשתף שאנחנו נמצאים בהתנהלות של דיונים על תמריצים, ואין הסכמה מהאוצר לתמריצים לפריפריה, בשונה מתמריצים למרכז הארץ, שבעיניי זה היה יכול לייצר איזשהו תיקון.
<< דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >>
למה? יש תמריצים למרכז הארץ?
<< אורח >> מרגלית רוטשטיין: << אורח >>
הם רוצים משהו שוויוני, ואנחנו טוענים שלחבל התקומה צריך להיות תמריץ ייחודי.
<< דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >>
בכלל לנגב.
<< אורח >> מרגלית רוטשטיין: << אורח >>
אני אמונה על חבל התקומה.
<< דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >>
לא, אני אומרת, בכלל לנגב. בגלל שבנגב יש מחסור הרבה יותר גדול מאשר במרכז, אז צריך תמריצים שיעודדו אנשים להגיע ולעבוד בנגב.
<< אורח >> מרגלית רוטשטיין: << אורח >>
אצלנו יש תקציב לזה.
<< דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >>
יש לכם תקציב, אבל הוא זמני, זה הכול, זה מה שאני אומרת. צריך להיות תקציב קבוע.
<< אורח >> ארז בלנאו: << אורח >>
אני ארז, מנהל השירות הפסיכולוגי חינוכי בקרית גת, אני רוצה לספר את הסיפור של אחת הרשויות שנמצאת במחסור מאוד חמור של תקנים. אנחנו מאיישים 30%, זאת אומרת חסרים לי לפחות 20 פסיכולוגים.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
סליחה. אדוני, אתה יכול לחזור מאיפה אתה?
<< אורח >> ארז בלנאו: << אורח >>
מהשירות הפסיכולוגי חינוכי בקרית גת. דרך הסיפור הזה אני רוצה להדגים את הקושי וגם מה אני חושב שיכולים להיות הפתרונות. נאמר פה הרבה על המענה של השירות הפסיכולוגי חינוכי, עד כמה הוא עוזר גם במקרי קצה וגם במניעה מראש כדי לחזק את החוסן הלאומי, כמו שנאמר פה.
בשטח אנחנו נמצאים באמת במצוקה, אנחנו מגיעים בעיקר למקרי חירום ומקרים חריגים, אנחנו לא מצליחים להגיע למניעה. גם אין מרכז בריאות הנפש באזור שלנו, זאת אומרת זה או אשקלון או באר שבע. אנחנו לא בעוטף, אז אנחנו בעצם חלק מאיזשהו סיפור של שפ"ח ורשות שנמצאת במצוקה מאוד גדולה של מענים בבריאות הנפש.
אנחנו כן, היינו במגמה מאוד רצינית בזכות כל הכיוון החיובי גם של הסכמי השכר וגם של פרויקטים שמקבלים ומענים תוספתיים ובעיקר אחזקה של הרשות, שכולם עם מוטיבציה לדבר הזה ועדיין אנחנו נמצאים בפער מאוד מאוד רציני.
הצלחתי למשוך פסיכולוגים ממרכז הארץ למשך שנתיים עד שהם באמת הבינו שיותר נוח להם לחזור למרכז ולעשות שם את ההתמחות, ועדיין אני רוצה לצאת מכאן עם איזושהי תחושה של תקווה כי יש את הפתרון. אנחנו לא צריכים לוותר על פסיכולוגים, יש פסיכולוגים והם יכולים לחזור לשירות הציבורי, ועוד מעט גם תשמעו עוד פתרונות ואיך זה קרה בשפ"ח אופקים, אבל אני רוצה להתייחס לשלושה פתרונות. אחד, משמעות, באמת מה שדובר פה על מודל אינטרדיסציפלינרי; שתיים, תמריצים ישירים, ויש את המנגנונים האלה. תנו את זה לפסיכולוגים והם מגיעים, אנחנו ראינו שזה קורה, ותמריצים עקיפים שזה סביבת העבודה שלהם. לא נדבר על המבנה וכולי, אבל גם בתור מנהל אני אגיד עוד משהו.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
אדוני, ממש משפט לסיום כי אנחנו צריכים לסגור את הישיבה.
<< אורח >> ארז בלנאו: << אורח >>
על הגמישות הניהולית, אבל אני רוצה לצאת מפה עם איזו תקווה שאפשר לפצח את זה.
<< דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >>
אני עד עכשיו לא שמעתי פתרונות, לפחות יש רעיונות לפתרונות.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
זה נאמר, הרעיונות.
<< אורח >> ארז בלנאו: << אורח >>
אפשר לפצח את זה, יש פסיכולוגים. אני אשמח להשתתף בשולחן עגול כזה של פתרונות, ויש פה הרבה מאוד חוכמה של השטח איך מביאים פסיכולוגים.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
תודה רבה, אדוני. רק שאלה אחת שנבין, לפרוטוקול. נאמר פה מתקומה שחסר איוש, ממשרד החינוך שיש עודף איוש, או שמישהו לא הבין.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
אף אחד לא אמר את זה.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
לא אמר את זה.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
אמרתי שיש מחסור באיוש - - -
<< קריאה >> קריאות: << קריאה >>
- - -
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
שיש 120% איוש בעוטף עזה?
<< אורח >> אילן וירצברגר: << אורח >>
ברמת התקינה בעוטף עזה אנחנו מצליחים לגייס עוד פסיכולוגים בגלל התקצוב הנוסף והסיוע הנוסף שיש והרצון של אנשים לתרום לעוטף עזה.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
וזה מתכתב עם המציאות שאת פוגשת, מינהל תקומה?
<< אורח >> אילן וירצברגר: << אורח >>
עדיין חסרים מטפלים באופן כללי. זאת אומרת, גם ב-120% שזה הגדרת התקינה הארצית, עדיין חסרים מטפלים. אני אגיד שיש עוד 180 פסיכולוגים מתגברים בעוטף, אבל עדיין יש מחסור ועדיין יש שם צרכים נוספים.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
אני אשמח להתייחסות של תקומה.
<< אורח >> מרגלית רוטשטיין: << אורח >>
קודם כול, אני לא חולקת לרגע על מה שאילן אומר, אנחנו עובדים בשיתוף פעולה מלא. אני מסכימה עם אילן שהנושא של מטפלים מאוד מאוד קשה. אני גם אוסיף ואומר, בטח זה לא נתון שהוא חדש לאנשים, שהצרכים עולים ולא פוחתים. אם יש עלייה של 300% בוועדות אפיון וזכאות בחבל התקומה, מאליו נצטרך יותר פסיכולוגים.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
זו העלייה שיש? 300% עלייה בוועדות אפיון וזכאות בעוטף עזה?
<< אורח >> מרגלית רוטשטיין: << אורח >>
באשכול, חד-משמעית. זה אולי הולך וקצת פוחת מול שדרות, שדות נגב, אבל אלה המספרים.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
זה נתון לא נורמלי. בסדר גמור. אנחנו נסגור את הישיבה. לפני זה כמובן הסיכום: הוועדה רואה חשיבות רבה בשירות הפסיכולוגי הציבורי החינוכי שנותן תמיכה רגשית ונפשית לתלמידים, במיוחד בתקופה הזו. הוועדה קוראת לתגבר את השירות הפסיכולוגי החינוכי בכל הארץ, במיוחד בחברה הבדואית בדרום, ולבחון מתן תמריצים להכשרת פסיכולוגיה ביישובי הנגב.
הוועדה קוראת למשרד החינוך ולמשרד הבריאות לייצר הטבות ייחודיות למעבר פסיכולוגים איכותיים ליישובי הפריפריה.
הוועדה קובעת כי מפתחות התקינה הקיימים שנקבעו לפני למעלה משלושה עשורים, מיושנים ואינם מותאמים לתקופה, יש לעדכן אותם. הוועדה דורשת ממשרד החינוך לשנות את התקינה הקיימת.
הוועדה קוראת למשרד החינוך לייצר מעטפת למתן מענים נפשיים וחוסן לתלמידים. הוועדה קוראת למשרד החינוך להקים צוות מקצועי להכנת תוכנית עבודה רב-שנתית להגדלת התקנים לפסיכולוגים החינוכיים, להרחבת המענים של השירותים הפסיכולוגיים לתלמידים ולדווח לוועדה בחוזר בתוך כחודש על הקמת הצוות.
הוועדה קוראת למשרד החינוך לדאוג בתקציב הנוכחי להגדלת התקציב להעלאת מספר הפסיכולוגים ולאיוש התקנים. הוועדה גם כן מבקשת לעדכן אותה בנושא הזה בתוך חודש ימים.
הוועדה קוראת למועצה להשכלה גבוהה לפעול לעידוד סטודנטים לפסיכולוגיה בכלל, ובחברה הבדואית בפרט.
הוועדה קוראת למשרד החינוך לכלול כאחד מיעדי התקציב לשנת 2026 את הרחבת המענים הנפשיים לתלמידים.
הוועדה תקיים ישיבת מעקב על כל הנושאים שלעיל בעוד כחודש ימים. תודה רבה.
<< אורח >> נדב שטרית: << אורח >>
גברתי היושבת-הראש, אפשר להתייחס, קול קצר מהשטח, מהפריפריה עצמה? שמי נדב שטרית, סגן מנהל שירות פסיכולוגי של אופקים. אני רוצה לתאר בחצי משפט מודל שעובד. אנחנו הצלחנו להגיע, ערב המלחמה היינו על תשעה פסיכולוגים, 8.2 תקן, היום אנחנו 26 פסיכולוגים, על 23.2 תקן.
הדבר הזה קרה תוך כדי ששירותים פסיכולוגיים מסביבנו מצטמצמים ומצטמקים. הדבר הזה קרה תוך כדי שנתיים קשות מאוד של מלחמה, פוסט קורונה, והדבר הזה קרה הודות לשינוי ארגוני של שבירה פרדיגמטית, של הבנה שהשירות הפסיכולוגי החינוכי הוא כוח ארגוני, מערכתי, מוניציפלי אדיר של בריאות נפש, שמקובל על הרשות, מקובל על הקהילה, מקובל על האוכלוסיות, שעל פי הכוח הארגוני המערכתי הזה אפשר להלביש עליו עוד דיסציפלינות, כגון: דיסציפלינה קלינית או דיסציפלינה התפתחותית, ובאופן הזה גם למשוך עוד מתמחים ולהגיע באמת לרמות כיסוי מאוד גבוהות. אנחנו כרגע ב-130% כיסוי, ואני רוצה להגיד – עם כוכבית קטנה שתבאס קצת את הפתרון הזה שאני מציג כאן – שבאמת מפתח התקינה הוא כל כך ארכאי, גם מבחינת הזמן שהוא נקבע וגם מבחינת - -
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
נרשם לפרוטוקול.
<< אורח >> נדב שטרית: << אורח >>
- - אי ההתאמה של המצב לצרכים של הילדים, שגם אנחנו, שאנחנו ב-130% כיסוי, האמת העגומה היא שאנחנו בעצם ב-65%.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
תודה רבה. הישיבה נעולה.
<< סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 13:20. << סיום >>