חומר רקע - גורמים חיצוניים
15
,פברואר2026
כ "ח שבט תשפ"ו
תקציר מנהלים
עמדת התאחדות התעשיינים בנוגע לאסדרת משק הפסולת בישראל
התאחדות התעשיינים מברכת על המהלך הממשלתי לאסדרת
משק הפסולת ועל הקמת הצוות
הבין-
משרדי, ורואה בתעשייה שותף אסטרטגי מרכזי בגיבוש רגולציה שתאפשר מעבר לכלכלה
מעגלית .
לאור ההשלכות המשמעותיות וחשיבותו הגבוהה של הנושא, ומאחר שמדובר כעת
בהיוועצות ראשונית בלבד ,
התאחדות התעשיינים שומרת לעצמה את הזכות להעביר התייחסויות
המשך, ומצפה להמשך הליך של הידברות בנוגע לכל התקדמות של הממשלה בקידום העקרונות
לחקיקה העתידית הצפויה.
עיקרי עמדתנו והצעותינו המקצועיות:
1.
הקמת רשות פסולת ארצית :תמיכה בהקמת רשות מרכזית ועצמאית (One Stop Agency)
שתנהל את התחום כמשק סגור ותספק ייצוג הולם לסקטור הפרטי.
2.
אימוץ רגולציה אירופית :
דרישה להיצמד ככל הניתן למודל האסדרה האירופי המתקדם ולמנוע
"המצאות ישראליות" שאינן מותאמות למציאות התעשייתית.
3.
הקפאת חקיקה פרטנית :
בשלב זה אין לקדם חקיקה פרטנית כגון תזכיר
חוק האריזות ו תזכיר
חוק הפיקדון שפורסמו
, ויש להקפיא הליכים קיימים עד להשלמת האסדרה הכוללת.
4.
ראייה מערכתית וחלוקת אחריות :
הטלת אחריות וסמכות מוגדרות על כל שחקני שרשרת הערך
–
יצרנים, רשויות מקומיות, המגזר העסקי והציבור.
5.
)הגדרת מתקני טיפול כתשתית לאומית (ות"ל :
יצירת מסלול רישוי מואץ לקיצור הליכי הקמת
מתקנים נוכח מצב החירום במשק.
6.
הכרה בתעשיית המיחזור כענף אסטרטגי :
הגדרת מתקני הטיפול והמיחזור כ"תעשייה" לכל
דבר, הזכאית לתמריצים והטבות מס של מפעל יצרני.
7.
הבטחת ודאות עסקית ורשת ביטחון :
יצירת מנגנונים לגישור על פערי עלויות מול חומרי גלם
בתוליים ומתן "ערבויות כמות" לאספקת פסולת למתקנים.
8.
מיגור עבריינות סביבתית ואכיפה שוויונית :
הפעלת פיקוח דיגיטלי, החמרת ענישה כלכלית
ומיגור תופעת ה"טרמפיסטים" הפוגעת בתחרות ההוגנת.
9.
העדפת מיחזור מקומי :תעדוף
תעשיות מקומיות הצורכות חומרי גלם ממוחזרים וצמצום ייצוא
פסולת לחו"ל.
10
.
פתרונות לטווח המיידי
(2026-2030)
:
הרחבת נפחי הטמנה קיימים כפתרון ביניים והחלת היטל
הטמנה דיפרנציאלי המעניק יתרון למתקני מיון.
11
.
הגדרת המונח "מיחזור :"
קיבוע הגדרה בהירה ומציאותית בחוק כדי לאפשר למגזר העסקי תכנון
אסטרטגי ארוך טווח.
12
.
קביעת תקופת מעבר :
הגדרת הוראות מעבר ראויות שיבטיחו את המשך קיומם הכלכלי של
מתקנים קיימים שהוקמו בהשקעות עתק.
לסיכום ,
משק הפסולת הישראלי מצוי בנקודת שפל המחייבת שינוי פרדיגמה יסודי, המשלב טיפול
נחוש בבעיות הבוערות של הטווח המיידי לצד אסטרטגיה ארוכת טווח .
הצלחת המעבר לכלכלה
מעגלית תלויה בבניית "שותפות אמת" עם התעשייה וביצירת בסיס כלכלי איתן שיבטיח ודאות
עסקית למשקיעים .רק באמצעות הידברות רציפה ואימוץ כללים ברי-
יישום, נהפוך את ניהול
הפסולת מהכבדה בירוקרטית למנוע של צמיחה ירוקה וחוסן לאומי.
15
,פברואר2026
כ "ח שבט תשפ"ו
עמדת התאחדות התעשיינים -
פנייה לקבלת התייחסויות הציבור בעניין אסדרת משק הפסולת
בישראל
1.
מבוא
התאחדות התעשיינים מברכת על המהלך הממשלתי לאסדרת
משק הפסולת ועל הקמת הצוות
הבין-
.משרדי
התעשייה הישראלית רואה עצמה כשותף אסטרטגי מרכזי
בגיבוש רגולציה מתכללת וחכמה ,
שתאפשר את המעבר
.של ישראל ממשק מבוסס הטמנה למשק של כלכלה מעגלית
,עם זאת, אנו מדגישים כי כל אסדרה חדשה חייבת להיבחן לא רק דרך המשקפת הסביבתית
אלא גם דרך המשקפת הכלכלית-
תעשייתית, תוך הבטחת רציפות תפעולית ומניעת הכבדה
רגולטורית נוספת שאינה לצורך.
2.
)סוגיות עקרוניות ואסטרטגיות (הראייה הלאומית
א.
תמיכה בהקמת רשות פסולת ארצית וניהול כמשק סגור:
התאחדות התעשיינים תומכת
עקרונית בהקמת רשות מרכזית
ועצמאית למשק הפסולת אשר תפעל לטובת אסדרת משק
הפסולת בישראל. אנו סבורים שעל מנת שרשות כזאת תהיה אפקטיבית, יש חשיבות רבה
ל
הקנות לסקטור הפרטי ייצוג הולם ברשות כזו .
להערכתנו, מהלך של הקמת הרשות
חיוני לקידום התחום בישראל מהשיקולים הבאים:
1)
יצירת
ודאות והמרצת השקעות :
הקמת רשות ארצית תספק ודאות רגולטורית ארוכת
טווח ותאפשר קביעת מדיניות רציפה. הבטחת ודאות
של העלויות , לצד תכנון ארוך
טווח של תשתיות קצה וביטול התלות הפוליטית בקרן הניקיון, מהווים תנאי סף
למשיכת השקעות מהמגזר הפרטי ולעידוד כלכלה מעגלית.
2)
ניהול
ריכוזי של תשתיות ותקציבים :
הרשות תרכז את הטיפול בהקמת תשתיות פיזיות
בפריסה ארצית, תוך ניצול יעיל של התקציבים שנצברו בקרן לשמירת הניקיון
ותקציבים ייעודיים נוספים.
3)
ייעול הטיפול הסביבתי :
ניהול אחוד ומקצועי יבטיח טיפול נאות בפסולת ברמה
הלאומית, יקצר תהליכי תכנון וביצוע, ויאפשר למדינת ישראל לעמוד ביעדי המחזור
וההטמנה באופן בר -קיימא.
4)
אימוץ מודלOne Stop Agency
כבסיס להסדרה :
החקיקה תאפשר את עיגון פעילות
הרשות כ-
One Stop Agency
., שתרכז תחתיה את כלל הליכי האסדרה ומתן התמיכות
עקרון זה חיוני למניעת המחלוקות הבין-
משרדיות שמשתקות כיום פרויקטים
.תשתיתיים, ולייעול הממשק מול היזמים
•
"הצורך בגוף מתכלל אחד בולט על רקע הכשל ב"מסלול ירושלם
(הוראת מנכ"ל
4.72
:)
•
:בירוקרטיה משתקת
עיכוב של למעלה משנה (מספטמבר2024
)ועד לאחרונה
בקבלת החלטות הוא בלתי סביר, במיוחד בשעת חירום, ופוגע אנושות ביזמים
.שהשקיעו הון עתק בתכנון
•
:השבת האמון
ניהול אחוד ימנע את הסרבול הבירוקרטי, יזרז את הקמת מתקני
הקצה הנחוצים למשק וישקם את אמון המגזר העסקי ביכולת המדינה לעמוד
בהתחייבויותיה .
ב.
הטמעת עקרון "המזהם משלם" לצד תמרוץ ה"ממחזר משתלם:"
החלת עקרון המזהם
משלם (Polluter Pays Principle)
חייבת לבוא יד ביד עם מנגנונים כלכליים שיהפכו את
השימוש בחומר ממוחזר לכדאי יותר משימוש בחומר בתולי. ללא סבסוד ממשלתי , או מתן
הגנה לפער המחירים שבין חומר גלם ממוחזר לבתולי, התעשייה תתקשה לעמוד ביעדי
המיחזור שייקבעו.
ג.
הסתמכות
על רגולציה אירופית מתקדמת :
החקיקה הישראלית בתחום הפסולת מסתמכת
על חקיקה ארכאית, דוגמת חוק שמירת הניקיון משנת1984
.
אירופה השקיעה משאבים עצומים בלימוד מעמיק של נושא הפסולת, כולל הנחיות
ברורות לזרמים מיוחדים ממגוון תעשיות שאינם זוכים כיום להתייחסות בישראל. מכיוון
שהמשרד להגנת הסביבה כבר נוהג לאמץ את עקרונות האסדרה האירופית בחוק
י
הגנת
הסביבה החדש
ים , חיוני לעגן גישה זו גם בטיפול בפסולת, על מנת להבטיח ודאות
רגולטורית וסטנדרטים בינלאומיים לכל אורך השרשרת.
ד.
ראייה מערכתית וחלוקת אחריות בניהול פסולת :
ה צלחת המדיניות הלאומית לטיפול
בפסולת מותנית באימוץ ראייה מערכתית הוליסטית, הרואה בכל שחקן בשרשרת הערך
חוליה קריטית להשגת יעדי המיחזור וההשבה. לא ניתן להסתפק באסדרה של קצה
השרשרת, אלא יש להטיל אחריות וסמכות מוגדרות על כל מגזר:
1) היצרנים והיבואנים נדרשים לאחריות יצרן מורחבת(EPR)
,הכוללת תכנון מוצרים ברי -
ק
יימא וצמצום אריזות במקור.
2) הרשויות המקומיות נושאות באחריות להקמת תשתיות הפרדה יעילות ו
ל ביצוע אכיפה
והסברה מול התושב .
3)
המגזר העסקי והתעשייתי מחויב לאופטימיזציה של תהליכי ייצור וניהול זרמי פסולת
ייעודיים.
4) ה .ציבור הרחב נדרש לשינוי התנהגותי של הפרדה במקור וצריכה מושכלת
רק הטלת סמכות ברורה לצד אחריות תפעולית וכלכלית על
כל אחד מהמגזרים , תוך יצירת
מנגנוני סנכרון ביניהם, תאפשר מעבר ממשק ליניארי למשק מעגלי היעיל לכלכלה ולסביבה
כאחד
ה.
)הגדרת מתקני טיפול בפסולת כתשתית לאומית (ות"ל:
( קצב הקמת המתקנים כיום10
–
15
שנים) אינו תואם את מצב החירום הלאומי (מיצוי נפחי הטמנה ב-
2026
). אנו דורשים
כי האסדרה החדשה תכלול ,מספר מרכיבים החיוניים להקטנת חסמי ההקמה והתפעול
:כלהלן
1) מסלול רישוי מואץ
: הקמת
מסלול רישוי מואץ שיחייב את מוסדות התכנון לקצר
הליכים עבור מתקני מיון, השבה ומיחזור.
זו סוגיה
שלא נמצא ל
ה
ביטוי מספק בחוק
לקידום תשתיות לאומיות, תשפ"ג-
2023
ביחס למיזמי תשתית חיוניים שאינם מוגדרים
כתשתית לאומית .
2)
)הסרת חסמים בירוקרטיים מול רשות מקרקעי ישראל (רמ"י :
יש לפעול להסרת
הדרישה הקשיחה הקיימת כיום לקבלת אישור מוקדם מרשות מקרקעי ישראל, המהווה
חסם משמעותי בקידום מתקני טיפול. מוצע לאמץ הסדר הדומה לזה שנקבע בסעיף
25
ל
חוק לקידום תשתיות לאומיות, תשפ"ג-
2023
,
אשר יחייב את רמ"י לעמוד בלוחות
זמנים סטטוטוריים קבועים לטיפול בבקשות. הסדר זה
יבטיח כי עיכובים מצד הרשות
לא יעצרו את קידום הפרויקטים–
כפי שקרה באופן מצער במשבר משק הפסולת
הנוכחי–
ויאפשר רציפות תכנונית והקמה מהירה של תשתיות קריטיות .
3)
הקצאת
קרקע
ייעודית
ותחרותית:
יש לפעול להקצאת עתודות קרקע ייעודיות עבור
תשתיות פסולת ומיחזור, תוך הקפדה על מיקומן בקרבה גיאוגרפית למרכזי ייצור
וריכוזי אוכלוסייה ("נקודות ייצור הפסולת"). סמיכות זו קריטית לצמצום עלויות שינוע
ופליטות פחמן. בד בבד, על המדינה להבטיח כי מחירי הקרקע והחכירה י יקבעו ברמה
התואמת את המודל הכלכלי של ענף המיחזור, באופן שיאפשר היתכנות כלכלית
להקמת המתקנים ותפעולם לאורך זמן.
ו .
סנכרון חוק הפסולת עם החקיקה הסביבתית הקיימת
ואסדרות סקטוריאליות
1) לעמדתנו
,בשלב זה על החקיקה הראשית המתוכננת ("חוק הפסולת") להתמקד בביצור
עקרונות העל ובמבנה הרשות בלבד ,
תוך יצירת "חקיקת מסגרת" גמישה ויעילה. מתוך
הבנת הכשלים המובנים בתהליכי חקיקה ממושכים, יש להימנע ככל הניתן מקביעת
פרטים טכניים או חובות תפעוליים של זרמי פסולת סקטוריאליים בתוך חקיקה ראשית
זו.
לצד זאת, הסדרת התחום אינה יכולה להתבצע במנותק מהמציאות הרגולטורית
הקיימת. על חוק הפסולת לפעול בכפיפה אחת ובסנכרון מלא עם מערך החקיקה
הפרטנית, הכולל ,, בין השאר את חוק האריזות, חוק הפסולת האלקטרונית, חוק
השקיות, חוק הפיקדון וחוק הצמיגים. סנכרון זה קריטי למניעת סתירות מהותיות ואי -
בהירויות פרשניות בעת היישום.
לאור זאת, אנו קוראים לממשלה לאמץ מדרג עבודה סדור:
•
קיבוע מנגנון העל :ה גדרה ראשונית של מנגנון האסדרה והמבנה המוסדי בחוק
המסגרת החדש.
•
תיקונים נגזרים בחקיקה הפרטנית :
רק לאחר גיבוש שלדת חוק הפסולת, יבוצעו
התאמות בחוקים הסקטוריאליים כדי להבטיח הלימה מלאה.
•
הקפאת הליכים קיימים :
כחלק מהצורך בראייה הוליסטית, נדרשת הקפאה מיידית
של הטיפול הנוכחי בתיקוני חקיקה ספציפיים ,
בדגש על חוק האריזות וחוק
הפיקדון, עד להשלמת האסדרה הכוללת.
ב
התייחס ל אפשרות להסתמך על המודל הקוריאני (המוצג במצגת המשרד להגנת
)הסביבה כחלופה לאסדרה המקומית ,
מצאנו כי בשלב זה
רב הנסתר על הגלוי
בכל
הנוגע לישימות המודל ותאימותו למבנה השוק והמשפט בישראל.
בשל המורכבות העצומה הכרוכה בשינוי האסדרה הקיימת על בסיס מודל זה, והצורך
בגיבוש חלופות יציבות תחת לוח זמנים מצומצם ,
לא נוכל להתייחס למודל הקוריאני
או לבחון אותו כחלופה בת -ביצוע בשלב הנוכח
י.
2)
צורך
במתן מענה לזרמים דינמיים:
.ענף הפסולת נמצא בתנופה טכנולוגית מתמדת
זרמי פסולת חדשים ומורכבים, כדוגמת סוללות ליתיום-
)יון (מרכבים חשמליים ואגירה
או פאנלים פוטו-
.וולטאיים (אנרגיה סולארית), דורשים מענה רגולטורי דחוף ומקצועי
משך זמן החקיקה הממושך בישראל (האורך לעיתים שנים) יוצר ואקום אסדרתי שבו
המשק פועל ללא הנחיות ברורות, דבר הפוגע ביכולת הכלכלית לנהל את משק הפסולת
בצורה מיטבית ומעכב הקמת תשתיות טיפול ייעודיות.
3)
גמישות תפעולית ועדכון דרישות:
על האסדרה הסקטוריאלית להתבצע במדרג נמוך
יותר–
באמצעות חקיקה סקטוריאלית ייעודית לזרמים משמעותיים (בדומה לחוק
האריזות או פסולת אלקטרונית), או באמצעות תקנות ונהלים מקצועיים של
רשות
הפסולת בזרמים ספציפיים ופחות מורכבים. מנגנון זה יאפשר עדכון
מדיניות
מהיר
,יחסית
ללא צורך בהליכים פרלמנטריים מסורבלים.
4)
מניעת פגיעה כלכלית בשל קיפאון רגולטורי:
חוסר היכולת לעדכן דרישות בלוחות
זמנים רלוונטיים לשוק מייצר עלויות עודפות ליצרנים וליבואנים, וחוסם כניסה של
טכנולוגיות מיחזור מתקדמות לישראל. רשות פסולת חזקה חייבת להיות מצוידת
בכלים רגולטוריים גמישים שיאפשרו לה להגיב לשינויים בשוק בזמן אמת.
הפרדה זו בין עקרונות היסוד בחוק הראשי לבין הפירוט התפעולי בתקנות, היא הדרך
היחידה להבטיח ודאות עסקית מחד, ויכולת תגובה למציאות טכנולוגית משתנה
מאידך .
ז.
הבטחת ודאות עסקית ומענה לכשלי שוק כבסיס ליישום התוכנית הלאומית :
המגזר העסקי
.והיזמות הפרטית מהווים את עמוד השדרה ליישום התוכנית הלאומית לכלכלה מעגלית
ללא מעורבות פעילה של יזמים ותעשיינים בהקמת מתקני מיון, מיחזור והשבה, לא תוכל
.המדינה לעמוד ביעדיה ולהתמודד עם משבר הפסולת המחריף
על מנת לרתום את המגזר הפרטי ולהבטיח את שרידותו הכלכלית של הענף, על המדינה
לייצר סביבת השקעה יציבה המבוססת על העקרונות הבאים:
1)
ודאות ויציבות כביטחון למערכת הפיננסית :
תמיכה ממשלתית עקבית היא תנאי
,הכרחי ליצירת אמון בקרב התעשייה והמערכת הבנקאית. חוסר ודאות במדיניות
עיכובים בקבלת החלטות או שינויים רגולטוריים תכופים מעלים את רמת הסיכון של
הפרויקטים ומרתיעים משקיעים וגורמי מימון. על המדינה לפעול כשותפה אסטרטגית
המבטיחה תנאי שוק הוגנים, אכיפה שוויונית והסרת חסמים ביורוקרטיים.
2)
הבטחת רציפות תפעולית באמצעות "ערבויות כמות"
:
הקמת תשתיות טיפול בפסולת
דורשת השקעות הון אדירות לאורך שנים. כדי לאפשר מימון פרויקטאלי ,
על הרשות
"המוסמכת לספק "ערבויות כמות–
התחייבות מדינתית שלטונית לאספקת זרמי
,"פסולת רלוונטיים למתקנים לאורך זמן. ללא ודאות לגבי רציפות אספקת "חומר הגלם
לא ניתן יהיה לגייס את המימון הנדרש להקמת המתקנים.
3)
גישור על פערי עלויות מול חומרי גלם בתוליים
: על מ נת שמתקני המיחזור ישרדו
כלכלית בתנאי שוק משתנים, יש לקבוע בחוק מנגנוני תמיכה ואיזון קבועים. מנגנונים
אלו יגשרו על הפער בין עלות הפקת חומר ממוחזר לבין מחירי השוק של חומרים
בתוליים, המושפעים מתנודות גלובליות (כגון מחירי הנפט, התאית או עלויות חציבה
שאינן משקפ )ות נזק סביבתי.
4)
תמריצים לאיכות תעשייתית ומיצוי משאבים :
יש לייצר מערך תמריצים כלכליים
המעודד הקמת מתקנים בטכנולוגיה מתקדמת, המביאים את החומר הממוחזר לרמת
איכות מקסימלית .
,העלאת איכות התוצר מאפשרת שימוש חוזר גם במוצרים רגישים
ממקסמת את ערך השוק של המשאב ומונעת את שחיקת תקציבי הסיוע (כדוגמת
מסלול "ירושלם") כתוצאה מנטל מיסוי או חוסר תיאום בין רשויות.
5)
יצירת "ביקוש קשיח" ושוק בטוח :
מעבר למענקי הקמה, על המדינה להבטיח את "שוק
הקצה" של החומר הממוחזר באמצעות:
•
חקיקה ותקינה
: ק ביעת רף הדרגתי לשילוב חומרים ממוחזרים במוצרים סופיים
)(אריזות, תשתיות ובנייה.
•
עידוד מו"פ :עידוד מו"פ ותקינה להטמעת חומרי גלם
ופיתוח יישומים חדשים
לחומרים ממוחזרים בתוך מוצרים המיוצרים על ידי התעשייה , ובכלל זה אריזות
.מתאימות למיחזור
נציין ש כפי שהוכח במדינות ה -
OECD
,
הצלחת המעבר מהטמנה לכלכלה מעגלית תלויה
במתן עדיפות לאומית הכוללת סבסוד נרחב, הגנה על המגזר הפרטי מפני כשלי שוק ויצירת
ודאות ארוכת טווח למשקיעים.
ח .
הבטחת שוויון בנטל ומניעת תחרות בלתי הוגנת באחריות יצרן :
הצלחת המדיניות
הלאומית לטיפול בפסולת מחייבת השתתפות מלאה של כלל בעלי החובות במשק. יישום
:חסר של עקרון "אחריות יצרן מורחבת" יוצר עיוותים חמורים
1)
מניעת סבסוד צולב : לא ייתכן שעלויות התשתית והטיפול יושת רק על החברות
.הצייתניות. מצב זה מטיל עליהן נטל כלכלי עודף המממן למעשה את המשק כולו
2) מיגור תחרות בלתי הוגנת : היעדר אכיפה נחושה מעניק "פרס" בדמות יתרון כלכלי
לחברות המפרות את החוק. הדבר פוגע ישירות בחברות שומרות חוק שמשקיעות
.משאבים בציות ובסביבה, ומעוות את כללי התחרות ההוגנת
3)
אסדרה
:"כנגד "טרמפיסטים
,קשיי האכיפה הנוכחיים יוצרים עיוות שוק חמור
המאפשר ליצרנים ויבואנים"טרמפיסטים"
(Free-riders)
להתחמק מחובותיהם
הסטטוטוריות והכלכליות. תופעה זו אינה רק פוגעת במשאבים המופנים לטיפול
בפסולת, אלא מהווה פגיעה ישירה בתחרות ההוגנת ובאמון המגזר העסקי במערכת
הרגולטורית, שכן העול הכלכלי נופל באופן לא פרופורציונלי על החברות המצייתות
לחוק.
כדי למגר תמריץ שלילי
לשאת בנטל , על
הממשלה
לאמץ מנגנון כלכלי מרתיע
שיבטל את
הכדאיות שבהיוותרות מחוץ להסדר. מנגנון זה צריך לכלול 'קנס אי-
השתתפות' הגבוה
משמעותית מדמי הטיפול הרגילים, לצד מנגנוני קיזוז והתניית רישיונות (כגון רישיונות יבוא
או אישורים רגולטוריים אחרים) בהוכחת עמידה בחוקי אחריות יצרן. יצירת מתאם ישיר
בין הפרת החובה לבין סנקציה כלכלית מיידית וכואבת היא הדרך היחידה להבטיח שוויון
בנטל, להגדיל את הקופה
המשותפת
המוקדשת לטיפול בפסולת ולמנוע מצב שבו "
חטא
יוצא נשכר ."רק אכיפה שוויונית ורוחבית תבטיח שהתחרו ,ת תתבסס על יעילות ומצוינות
ולא על היכולת להתחמק מתשלום חובות סביבתיים. זהו תנאי הכרחי לבניית תשתית יציבה
.לכלכלה מעגלית
ט .
מיגור פעילות בלתי חוקית ועבריינות סביבתית :
התשתית להצלחת התוכנית הלאומית
לכלכלה מעגלית ובניית אמון בקרב המגזר העסקי מחייבת טיפול שורש בתופעת הפעילות
הבלתי חוקית בתחום הפסולת. כיום, המשק הישראלי סובל מפריחה של שוק פסולת
)פיראטי, המוזן משילוב של חוסר אסדרתי (לקונות רגולטוריות ,
היעדר פתרונות מספקים
לטיפול בכמות הפסולת המיוצרת בישראל, עלייה חדה בעלויות הטיפול בפסולת באפיקים
המוסדרים ומהיעדר אכיפה אפקטיבית מצד המדינה:
1)
כשלי
אסדרה ואכיפה כ בסיס
פורה לעבריינות:
המחסור בבקרה הדוקה ובפיקוח בשטח
יוצר "פרצות" המנוצלות על ידי גורמים עברייניים.
היעדר אכיפה נחושה ומרתיעה
הופך את העבירה הסביבתית למשתלמת כלכלית, דבר הפוגע אנושות ביכולת המדינה
לקדם מדיניות סביבתית אפקטיבית בתקופת משבר.
2)
העדר פתרונות מספקים ועלייה משמעותית בעלויות הטיפול בפסולת : הטמנה
פיראטית פרחה באופן משמעותי ב-5
השנים אחרונות בשל העדרם של פתרונות קצה
מספקים לטיפול בפסולת (מיחזור או הטמנה) ועלייה משמעותית בעלות הטיפול
בפסולת. עלייה שהתבטאה בין השאר, בתשלום תמלוגים לרמ"י ועלויות שינוע
למרחקים, בנוסף להיטל ההטמנה. העדר פתרונות מ ספקים ביחד עם עלייה משמעותית
בעלויות הטיפול, היוו תמריץ לשימוש"באפיק הפיראטי"
.
מצב זה יצר תוצאה
אבסורדית בה המדינה גובה היטל הטמנה מאתרי הטמנה מוסדרים ומשתמשת בהיטל
שנגבה כדי לממן את פינוי הפסולת מא תרי הטמנה פיראטים והטמנתה באתרים
.)מוסדרים (לא זו הכוונה בכלכלה מעגלית
כדי לצמצם את פעילות שוק הפסולת
הפיראטי, לא די באכיפה ופיקוח. יש לצמצם עד לבטל את התמריץ לפנייה לשוק
הפסולת הפיראטי.
3)
הקלות
לביצוע עבירות בשטחים:
קיימת חומרה יתרה בתופעת השלכת הפסולת
והטיפול הבלתי חוקי באזורי יהודה ושומרון ובשטחים פתוחים. חוסר התיאום והיעדר
הריבונות האכיפתית באזורים אלו מאפשרים הקלות בלתי נסבלות לביצוע פעולות
עברייניות, תוך זיהום משאבי טבע והסטת זרמי פסולת מתשתית מוסדרת לתשתית
פיראט
ית.
4)
פגיעה
בתחרות ההוגנת וביזמים שומרי חוק:
הפעילות הבלתי חוקית מייצרת תחרות
בלתי הוגנת מול יזמים המשקיעים הון עתק בהקמת מתקנים חוקיים ועמידה ברגולציה
מחמירה .
כאשר עבריינים פועלים ללא עלויות ציות, נוצר עיוות שוק המאיים על
הכדאיות הכלכלית של הפרויקטים במסגרת התוכנית הלאומית ומחליש את
המוטיבציה של המגזר העסקי להירתם למאמץ הלאומי.
5)
אובדן
משאבים למשק:
פעילות עבריינית זו לא רק מזהמת, אלא גם גורעת חומרי גלם
יקרים שהיו אמורים לחזור למשק במסגרת כלכלה מעגלית .
ללא אכיפה סינרגטית
שתחסום את הדרכים להשלכה בלתי חוקית, התמריצים הממשלתיים לבדם לא יספיקו
כדי לשקם את משק הפסולת.
כדי להבטיח את הצלחת התוכנית הלאומית ואת הגנת היזמים המשקיעים בתשתיות
חוקיות, אנו ממליצים על נקיטת הצעדים הבאים:
1)
פיקוח דיגיטלי וטכנולוגי על שרשרת השינוע :
הטמעת מערכות מעקב
ודיווחים בזמן
אמת
על כלל משאיות הובלת הפסולת בישראל, כדי להבטיח שכל טון פסולת המיוצר
במשק מגיע ליעדו החוקי ולא מושלך בשטחים פתוחים.
2)
תיאום בין -
משרדי וחיזוק הריבונות :
הקמת יחידת אכיפה משולבת (משטרה, המשרד
להגנת הסביבה ורשות המ
י סים) שתפעל באופן ממוקד כנגד ארגוני פשיעה מאורגנים
החודרים לתחום הפסולת, תוך הבנה כי מדובר בתשתית לאומית ובסיס לכלכלה
מעגלית.
3)
החמרת ענישה כלכלית ומיגור היתרון לעבריינים:
עדכון החקיקה כך שהקנסות על
עבירות סביבתית יעלו משמעותית על הרווח הכלכלי המופק מהן .
יש לבטל את
ה"פרמיה" על אי-ציות שפוגעת בתחרות ההוגנת מול חברות שומרות חוק.
4)
)השוואת תנאי האכיפה בשטחים (יו"ש :
החלת סמכויות פיקוח ואכיפה הדוקות ביהודה
ושומרון כדי למנוע "זליגת" פסולת לאזורים ללא ריבונות סביבתית, המהווים כיום יעד
מרכזי להשלכה בלתי חוקית.
5)
הגנה על המגזר העסקי מפני "סבסוד צולב :"ה בטחה כי עלויות האכיפה והטיפול בנזקי
הפעילות הבלתי חוקית לא יושטו על החברות המצייתות, אלא ימומנו מגבייה
מהעבריינים עצמם ומתקציבי המדינה הייעודיים.
6)
:הפחתת העלויות לטיפול המוסדר בפסולת הפחתת העלויות ע"י דחיפה מאסיבית
ל יצירת פתרונות קצה מספקים לטיפול בפסולת (שטחי הטמנה מוסדרים בצפון, במרכז
ובדרום בטווח המיידי
ו הקצר; פתרונות קצה חלופיים להטמנה בטווח ,הקצר הבינוני
.והארוך), וסבסוד פתרונות קצה חלופיים להטמנה בשלב הראשוני
י.
:קידום פירמידת הטיפול בפסולת וכלכלה מעגלית מקומית
האסדרה החדשה חייבת לעגן
באופן מהותי את היררכיית הטיפול בפסולת (פירמידת הפסולת), תוך מתן עדיפות ברורה
.למניעה במקור, שימוש חוזר ומיחזור על פני השבה והטמנה
אנו מדגישים את החשיבות הקריטית בבניית כלכלה מעגלית מקומית-
ישראלית; על המדינה
לתמרץ תעשיות מקומיות הצורכות תוצרי מיחזור כחומרי גלם, ובכך להפחית את התלות
בייבוא וביצוא פסולת, לחסוך בעלויות שינוע וזיהום, ולחזק את הביטחון האספקתי של
.התעשייה בארץ
יא.
חשיבות של הגדרת ה"מיחזור" ויצירת וודאות עסקית וכלכלית
אחד הנדבכים הקריטיים להצלחת יישום חוק האריזות הוא יצירת וודאות רגולטורית
מוחלטת בנוגע להגדרת המונח 'מיחזור'. ללא הגדרה בהירה ומפורשת, המגזר העסקי נותר
,בחוסר וודאות תפעולי וכלכלי המקשה על תכנון אסטרטגי ארוך טווח והשקעה בתשתיות
ועלול להוביל להשתת עלויות תפע .וליות עודפות
עמדת ההתאחדות היא כי יש להבטיח שהגדרת המיחזור תכלול את עיבודם הממשי של
החומרים והשבתם לכלכלה מעגלית כחומרי גלם בשוק המקומי, תוך בחינה מתמדת של
היתכנות כלכלית , ומתן אפשרות ליצוא רק במקרים בהם לא קיימת היתכנות כלכלית
כאמור . יש לוודא כי דרישות המיחזור והתפעול יבוצעו באופן יעיל ומאוזן, על מנת למנוע
.התייקרות בלתי מידתית של דמי הטיפול
הגדרה ברורה ומציאותית תאפשר לעסקים לעמוד ביעדים מבלי לגלגל עלויות תפעוליות
חריגות לצרכן הסופי, ובכך תשמור על התעשייה המקומית ותמנע פגיעה נוספת ביוקר
המחיה.
יב. סטנדרטים לטיפול :
הצלחת התוכנית הלאומית מחייבת קביעת סטנדרטים מחמירים
לאישורם והפעלתם של מתקני טיפול בפסולת, באופן שיהפוך אותם למוקדי בקרה
אקטיביים המבטיחים טיפול בסטנדרטים המתקדמים ביותר. אנו מציעים לאמץ את המודל
המיושם כיום בתחום הפסולת המסוכנת בישראל, המבוסס על "אישורי מ נהל", כמודל
:מחייב לכלל זרמי הפסולת
1) מנגנון "אישורי מנהל" כשומר סף :כל מתקן טיפול יידרש ב ,אישור מנהל רוחבי
במסגרתו יצוינו .במדויק סוגי הפסולת המותרים לטיפול ומגבלות קליטה כמותיות
מתקנים אלו יידרשו לוודא ש חומר הגלם הנכנס תואם את היתרי הפעילות ומטופל
.בשיטות ההשבה והמיחזור המיטביות
2)
חובות
יצרן הפסולת :
מנגנון זה מחייב את יצרן הפסולת לקבל הסכמה ממפעל הקצה
לפני ביצוע ההעברה. אימוץ המודל לכלל המשק יבטיח פיקוח הדוק על זרמי הפסולת
.וימנע "היעלמות" של פסולת לאתרים בלתי חוקיים
3) שקיפות ובקרה דיגיטלית :ניתן
לאמץ את השימוש ב"טפסים מלווים" דיגיטליים לכל
משלוח פסולת, כדי לייצר שקיפות מלאה בשרשרת השינוע. כך, מתקני הטיפול יהפכו
לחלק בלתי נפרד ממערך האכיפה המדינתי, תוך שהם מספקים ודאות תפעולית
.וסביבתית לטווח ארוך
יג.
החרגת זרמים ללא פתרון טכנולוגי:
יש להבטיח כי הרשות המקצועית תהיה מוסמכת
להחריג זרמי פסולת ספציפיים מחובות דיווח או היטלים עד להוכחת היתכנות טכנולוגית
וכלכלית לטיפול בהם.
3.
התייחסויות רחבות מעבר לזרם הפסולת הביתית
הפנייה הממשלתית מתמקדת רבות בזרם העירוני, אך התאחדות התעשיינים מבקשת להדגיש
את החשיבות של אסדרת זרמים נוספים המהווים נטל כלכלי ופוטנציאל תעשייתי:
א .
פסולת תעשייתית ומסחרית: יש לייצר הבחנה ברורה בין פסולת דומה-
ביתית לבין פסולת
תהליכית-
תעשייתית. אנו מתנגדים להחלת היטלי הטמנה אחידים על פסולת תעשייתית
שאין לה כיום פתרונות טכנולוגיים למיחזור בישראל. יש להחריג זרמים אלו עד להקמת
מתקנים מתאימים.
ב.
פסולת בניין ואגרגטים :
האסדרה חייבת לכלול
עידוד ל שימוש באגרגטים ממוחזרים (תוצרי
"פסולת בניין) בפרויקטים של תשתיות לאומיות (סלילת כבישים, רכבות). ללא "שוק קצה
ממשלתי, ערימות
הפסולת הממוחזרת ימשיכו להצטבר באתרים מבלי להיכנס חזרה
לכלכלה.
4.
עקרונות לשימור וקידום תעשיית המיחזור הלאומית
התאחדות התעשיינים מדגישה כי ,בצר לנו לא ניתן נכון להיום לראות בפסולת"משאב",
אלא
"
נטל"
. על מנת להפוך את הפסולת למשאב יש לדאוג לקיומה של תעשיית מיחזור מקומית
חסונה, המסוגלת להתמודד עם תנודות שוק גלובליות, ולדאוג לסביבה כלכלית תומכת.
לאור
משבר הפסולת והצורך בהפחתת ההטמנה, אנו קוראים לאימוץ העקרונות הבאים כחלק
מהמדיניות הלאומית לכלל זרמי הפסולת:
א .
הכרה בתעשיית המיחזור כענף יצרני אסטרטגי :
התאחדות התעשיינים מדגישה כי יש להכיר
במתקני הטיפול בפסולת–
החל ממתקני המיון המתקדמים ועד למתקני המיחזור וההשבה
)(מתקני הקצה–
כ תעשייה לכל עניין ודבר .
הכרה זו אינה סמנטית בלבד, אלא נשענת על
מהות הפעילות בשטח:
•
תהליכי ייצור מתקדמים :
מ תקנים אלו אינם רק "אתרי סילוק", אלא מפעלי תעשייה
מורכבים המפעילים קווי ייצור טכנולוגיים, מערכות אוטומציה, ותהליכים כימיים
,ופיזיקליים לשינוי מצב הצבירה והרכב החומר. פעילותם דורשת הון אנושי מקצועי
השקעות עתק בציוד ומחקר ופיתוח, בדיוק כפי שנדרש בכל ענף ייצור
מסורתי או
מתקדם.
•
חוליה קריטית בשרשרת הערך והבטחת חוסן לאומי :
תעשיית המיחזור מהווה את
ראשיתה של שרשרת האספקת
המקומית ומשמשת כגורם המייצר עבור התעשייה
הישראלית "חומרי גלם שניוניים" באיכות גבוהה. פעילות זו מהווה חלופה ישירה לייבוא
חומרי גלם בתוליים מחו"ל, ובכך תורמת ישירות לשיפור מאזן הסחר הבינלאומי של
המדינה, מצמצמת את התלות בשרשראות אספקה גלובליות ומבטיחה את הבי טחון
.התעשייתי של ישראל
הכללת מתקני המיחזור תחת הגדרת "תעשייה" היא תנאי הכרחי ליישור קו רגולטורי
ולהבטחת מקומם כחלק בלתי נפרד מהמערך היצרני של מדינת ישראל. לאור הערך
המוסף הכלכלי העצום הנובע מהחלפת ייבוא וחיזוק כושר התחרות של היצרנים
המקומיים, לצד הערך הסביבתי הקריטי שבמניעת הטמנ ,ה
יש
להכיר במפעלים אלו
כזכאים לתמריצים, מענקים והטבות מס במסגרת חוק עידוד השקעות הון .
הכרה זו היא
תנאי יסודי לצמיחתה של תעשייה מקומית חסונה, שתשפר את מאזן הסחר הבינלאומי
של ישראל ותהפוך את נטל הפסולת לנכס אסטרטגי המשיא תועלת כלכלית וסביבתית
משולבת למשק כו
לו.
ב .
)מנגנון הגנה מפני כשלי שוק (מחיר רצפה:
המדינה חייבת להכיר בכך שתהליכי מיחזור
כרוכים בעלויות קבועות (איסוף, מיון ועיבוד) שאינן תמיד מסונכרנות עם מחירי השוק של
חומרי הגלם הבתוליים .
יש לייצר מנגנון תמיכה ישירה שיופעל בכל מקרה בו עלות המיחזור
המקומית גבוהה ממחיר המכירה של החומר הממוחזר, על מנת למנוע את קריסת המתקנים
בתקופות שפל.
ג.
העדפת מיחזור מקומי וצמצום ייצוא פסולת :
יש לתעדף באופן מובהק טיפול בפסולת בתוך
גבולות המדינה ,
זאת באמצעות הגדרת "מיחזור מוכר" ככזה המגיע לשלב של חומר גלם
מוכן לייצור, ולא רק שלבי מיון ודחיסה המיועדים לייצוא .
ייצוא פסולת ללא הגבלה מחליש
את התעשייה המקומית וגורע מהמשק משאבים יקרי ערך.
ד.
עידוד
שימוש בתכולה ממוחזרת :ככלי ליצירת ביקוש קבוע ויציב, על המדינה ל עודד שימוש
ב
חומר ממוחזר במוצרים ובאריזות המשווקים בישראל .
מהלך זה יתמרץ את התעשייה
להשקיע בפתרונות ארוכי טווח ויפחית את התלות בתנודות מחירי הסחורות בעולם.
ה.
השקעה בתשתיות טכנולוגיות להשבחת חומרים :
יש להעניק מענקים ייעודיים לרכישת
ציוד מתקדם שיאפשר למפעלי המיחזור להעלות את איכות התוצר לרמה הגבוהה ביותר
)(כגון איכות למזון או שימוש חוזר בתעשייה המקומית .
השקעה בטכנולוגיה היא המפתח
להתמודדות מול מתחרים ממדינות בעלות סטנדרטים סביבתיים נמוכים.
ו.
הכרה בפסולות מחולצות ממתקני מיון
: על התוכנית לאפשר הכרה
בהכנסות המופקות
,מחילוץ חומרים (אריזות, פיקדון וכיו"ב) כחלק אינטגרלי מהמודל הכלכלי של מתקן המיון
ולא לקזזן מהתמיכות הממשלתיות הניתנות לו. הכרה זו היא התמריץ הכלכלי היחיד שיעודד
את מתקני המיון למקסם את איכות ההפרדה, לשפר את שיעורי חילוץ חומרי הגלם ולאפשר
א.ת הזנתם חזרה לתעשייה המקומית כחלק מהכלכלה המעגלית
5.
חשיבות קביעת תקופת מעבר במדיניות הפסולת
לאור מורכבותו של הענף, המאופיין בהשקעות הוניות כבדות, חוזים ארוכי טווח אל מול
רשויות מקומיות ותשתיות תפעוליות מורכבות, על המדיניות החדשה להכיר במציאות
.הכלכלית הקיימת ובזכותם של יזמים לוודאות עסקית יש לזכור שמדובר בתחום פעיל שכבר
הוקמה במסגרתו כמות לא מבוטלת של מתקנים מתקדמים אשר תרמו ותורמים לקידום
הטיפול בפסולת בישראל. מתקנים אלו הוקמו בהשקעות הוניות משמעותיות ובסביבה עסקית
.קיימת, אשר יש לשמר ולהבטיח את המשך קיומם
לפיכך יש חשיבות משמעותית לקביעת הוראות מעבר אשר יבטיחו את המשך קיומם הכלכלי
.של אותם מתקנים
קביעת הוראות מעבר וכן תקופת מעבר מדורגת, סבירה ומסודרת מהווה נדבך קריטי להצלחתה
של כל אסדרה חדשה בתחום הפסולת.
הוראות מעבר לשימור הקיים וקביעת תקופת מעבר
ראויה יאפשרו
למשק להתאים את המערכים הלוגיסטיים והפיננסיים לסטנדרטים המעודכנים
מבלי לערער את יציבותם של הסכמים תקפים או לפגוע ברציפות השירות לציבור. גישה
מאוזנת זו, המכבדת התחייבויות עבר מחד ומתווה נתיב ברור לעתיד מאידך, היא הדרך היחידה
להבטיח כי השינוי המבני יוביל לצמיחה בת קיימא ולשיתוף פעולה מלא מצד כלל השחקנים
בשו .ק
6.
ניהול תקופת ה משבר (2026-2030)
משק הפסולת בישראל מצוי כיום בנקוד
ת שפל חסרת תקדים .השילוב הקטלני
בין מחסור צפוי
ב נפחי ההטמנה במהלך שנת2026
לבין עיכובים בירוקרטיים משתקים, יצר כשל שוק המהווה
"מצב חירום לאומי ."
לא ניתן לנתק את הפשיעה הסביבתית וההטמנה הפיראטית מהיעדרם
של פתרונות מוסדרים ומהתייקרות בלתי סבירה של עלויות הטיפול .
על מנת למנוע את קריסת
המערך כולו, על הממשלה ל פעול, כבר בטווח המיידי והקצר, לקידום פתרונות חירום ,
כלהלן :
א .
הרחבת נפחי הטמנה קיימים :
הכרה בהטמנה כ"פתרון ביניים הכרחי" והרחבה דחופה
של
אתרים בפריסה ארצית למניעת נסיקה בעלויות השינוע.
ב.
תיעדוף הטמנת שאריות מיון :
מתן קדימות לנפחי הטמנה עבור שאריות של מתקני מיון
על פני פסולת מעורבת, כדי להבטיח את רציפות פעילותם של המסיטים פסולת ממיחזור.
ג.
רשת ביטחון כלכלית :
הארכת מענקי תפעול לטון מקרן הניקיון כדי להבטיח שעלות המיון
תישאר אטרקטיבית יותר מעלות ההטמנה.
,בנוסף מעבר להיטל הטמנה דיפרנציאלי
אשר
מנתק במדורג את מתקני המיון והטיפול מהצורך להישען על תמיכות של המדינה וייעול
הליכי בירוקרטיה מסורבלים הקיימים כיום, מתוך ראיה סביבתית, שאין זה הגיוני ש עבור
פסולת שהושקעו משאבים רבים במיונה ובטיפול בה ישולם אותו ההיטל כמו עבור פסולת
.מעורבת שנשלחה ישירות להטמנה ללא מיון או טיפול מקדימים
ד.
שיפוי יצרנים ומובילים
על עלויות שינוע עודפות שנובעות מסגירת אתרים קרובים, כדי
למנוע את גלגול העלויות על הצרכן הסופי.
ה.
:הפחתת המוטיבציה לשימוש באפיק הפיראטי לטיפול בפסולת רק קידום כל פתרונות
החירום במקביל וכמעטפת אחידה
ביחד עם הגברת הפיקוח והאכיפה, יובילו להפחתה
.משמעותית במוטיבציה לשימוש באפיק הפיראטי לטיפול בפסולת
7.
סיכום
משק הפסולת הישראלי ניצב כיום בנקודת אל-
.חזור המחייבת שינוי פרדיגמה עמוק ויסודי
אימוץ מדיניות חדשה אינו יכול להסתכם בהצהרות על יעדים רחוקים, אלא חייב להישען על
.בסיס כלכלי איתן המכיר במציאות התפעולית ובצורך ביציבות עסקית
על
הממשלה
לפעול בשני צירים מקבילים: טיפול נחוש בבעיות הבוערות של הטווח המיידי ,
תוך מתן מענה להתחייבויות קיימות ותקופות מעבר ראויות ,
לצד גיבוש אסטרטגיה ארוכת
טווח המבוססת על"שותפות אמת" עם התעשייה והרשויות המקומיות .
אנו קוראים לממשלה לאמץ גישה המטילה אחריות וסמכות על כלל המגזרים
)(כולל הציבור
באופן מאוזן, ולהקים רשות מקצועית, חזקה וגמישה שתנהל את המערך בהתייעצות מתמדת
.עם המגזר העסקי
רק באמצעות הליך היוועצות מעמיק והבטחת כללים ברי-
יישום, נהפוך את ניהול הפסולת
מהכבדה בירוקרטית למנוע של צמיחה ירוקה, המבטיח את חוסנו הכלכלי והסביבתי של המשק
הישראלי לדורות הבאים .