פרוטוקול ועדה

הכנסת העשרים-וחמש מושב רביעי פרוטוקול מס' 558 מישיבת הוועדה לביטחון לאומי יום רביעי, י"ז בשבט התשפ"ו (04 בפברואר 2026), שעה 10:03 סדר היום: << הלסי >> הצעה לדיון מהיר בנושא: קושי בגיוס מאבטחים/ות לתחנות רכבת ישראל ופגיעה בשירות לציבור, של חברי הכנסת יעל רון בן משה, סימון דוידסון, מאיר פרוש וניסים ואטורי << הלסי >> נכחו: חברי הוועדה: צביקה פוגל – היו"ר חברי הכנסת: יעל רון בן משה מוזמנים: שיר גולוס – ראש תחום רכב ומטרו, חטיבת האבטחה, משטרת ישראל מנחם אבישי – אגף הביטחון, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים חנה זיכל – יועמ"שית, רכבת ישראל שקד בר – מנב"ט, רכבת ישראל אלון בן ישי – ראש אגף תחנות, רכבת ישראל סגן מנהלת הוועדה: רון רומן רישום פרלמנטרי: ד"ר ויקטור ינין רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> הצעה לדיון מהיר בנושא: קושי בגיוס מאבטחים/ות לתחנות רכבת ישראל ופגיעה בשירות לציבור (מס' 6480). << נושא >> << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> מכובדיי, בוקר טוב, תודה רבה לכל מי שעשה את המאמץ להגיע. אני מתנצל על השלוש דקות איחור, שלא נהוגות אצלי בוועדה בדרך כלל, אבל הטמפרטורות עלו פה בדיון הקודם, אז נאלצתי להפעיל מיזוג כדי להוריד את מפלס הלהבות. אני שמח שאנחנו התכנסנו כאן לדיון מאוד חשוב. היום יום רביעי, י"ז בשבט התשפ"ו, 4 בפברואר 2026, והתכנסנו כאן לדיון על פי בקשה של מספר חברי הכנסת בהובלת חברת הכנסת יעל, על נושא קושי בגיוס מאבטחים או מאבטחות לתחנות רכבת, שמהווה פגיעה בשירות לציבור. את לא מבלה הרבה בוועדה שלי. אבל אני מתכונן לדיונים האלה, אני לא מסתמך רק על מה שכתבת בדברים שלך. ולמדתי מתוך ההכנה לדיון הזה שהאבטחה בתחנות רכבת היא לא מאבטח, היא מעטפת, היא משהו שנותן מענה הרבה יותר רחב, היא מגינה על הנוסעים, היא מגינה על העובדים, היא מגינה על התשתיות, וכמובן שמבטיחה בסופו של דבר נסיעה בטוחה ורציפה. כשראיתי את מגוון הפעילות שהאבטחה הזאת צריכה לתת להם מענה, אז אני על אחת כמה וכמה מצאתי כמה חשוב לקיים את הדיון הזה היום, כמו למשל מניעת פיגוע ואלימות במרחב תחנת הרכבת, כמו למשל העובדה שמאבטח שנמצא שם עם מדים גם מהווה הרתעה גלויה, שזה בכלל יתרון. הוא מאפשר בחלק מן המקרים גם לבצע בדיקה וסינון של האנשים שנמצאים שם. כמובן שזה בסופו של דבר התגובה המהירה לאירוע. זה אותם מאבטחים. לי אין שום ספק שמרחב פתוח כמו תחנה שיש בה המון אנשים, חייבים לאבטח את זה. הרכבת היא גם תשתית לאומית, וגם את זה אני לא שוכח, שכל פגיעה בה משפיעה גם על חיי השגרה שלנו, גם על הכלכלה, גם על הביטחון האישי. ולכן, מתוך כוונה באמת לא רק להיענות לבקשה של חברי הכנסת, אלא מתוך חשיבות הנושא, התכנסנו כאן. המטרה שלנו היא לאבחן את הפערים ולעבוד מול משרדי הממשלה הרלוונטיים כדי לסגור, לצמצם את הפערים ולהבטיח שהאזור הזה מוגן. חברת הכנסת יעל, בבקשה. << דובר >> יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> תודה רבה אדוני היושב-ראש. ראשית תודה על עצם קיום הדיון, על הפניות שלך בנושא, על הענייניות והמקצועיות, ותודה לכל מי שהגיע. בפתח דבריי, עוד לפני התייחסות לנושא, אני רוצה לשלוח מכאן איחולי החלמה מהירה לקצין באלכסנדרוני שנפצע באורח קשה הלילה במהלך פעילות במרחב הקו הצהוב, בתקרית ירי מול מחבלי חמאס. אני חושבת שזה נושא שצריך להטריד אותנו מאוד, שתקריות כאלה מתרחשות במרחב הקו הצהוב. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> איך אמרתי בדיון הקודם? הקו הצהוב הוא רק קו. << דובר >> יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> עד לפני שבוע, עשרה ימים, אמרו לנו שמכיוון שעוד יש חלל חטוף בעזה ואנחנו עוד לא בשלב ב'. אנחנו כבר שבוע בשלב ב'. עוד לא ברור מי מנהל את העניינים בעזה. ברור לנו שלצה"ל יש בנק מטרות. השאלה למה אנחנו רק תגובתיים ולא התקפיים. אבל זה באמת נושא ענק. אני רק אשלח מכאן איחולי החלמה מהירה בשם כולנו - - << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> אני מצטרף אלייך. << דובר >> יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> - - וחיבוק למשפחה ולכלל החיילים והמשפחות שלהם. לנושא הדיון. אני נוסעת לא מעט בתחבורה ציבורית. אני מניחה שמבין חברי הכנסת אני מהמשתמשים היותר כבדים של תחבורה ציבורית, כולל רכבת. אני גרה ליד נהריה. אני נוסעת לא מעט גם לכנסת וגם לתל אביב ולפגישות אחרות ברכבת. מתחילת המלחמה חלק מהתחנות היו סגורות מכיוון שמאבטחים היו מגויסים לשירות מילואים. זה היה מובן, כולנו התגייסנו לעניין החשוב הזה. וגם עכשיו כנראה יש עוד מאבטחים שהם מגויסים למילואים, וברור שזה יוצר קושי תפעולי אבטחתי לרכבת. עדיין אנחנו רואים בתחנות מסוימות שחלק מהשערים וחלק מהכניסות סגורות, כנראה בגלל היעדר מאבטחים. לדוגמה אחת מהכניסות לתחנות, שאני חושבת הכי עמוסה, סבידור רכבת מרכז בתל אביב, סגורה בחלק גדול משעות הפעילות בגלל היעדר מאבטחים. זה יוצר קושי מאוד משמעותי עבור הנוסעים שמשתמשים ברכבת. זה מאריך את זמן ההגעה לתחנה. זה מאריך את הכניסה, כי כולם מצטופפים לכניסה אחת או בפחות כניסות ממה שהתחנה אמורה להיות, כמובן כניסות רחוקות שצריך לצעוד אליהן או לקחת אוטובוס אחר, תחנות גדולות. כשהתחלתי לברר את הנושא הזה, הרשתות החברתיות מלאות באנשים משתמשי תחבורה ציבורית שמחליפים ביניהם מידע, והרבה מאוד פעמים עולה הנושא של היעדר מאבטחים. כן, יש ציבור שזה מעניין אותו. אנחנו פה עוסקים בנושאים ברומו של עולם, וחמאס, וקטר, וחוק ההסדרים שכולנו לא ישנים ממנו. אבל זה מעניין את הציבור הישראלי למה תחנות הרכבת לא פתוחות באופן מלא. אני יודעת שגם בדיון הזה צופים לא מעט אנשים שרוצים לשמוע את הדברים. כשאני נכנסת, כמוך, לעובי הקורה, אני מבינה שבאמת אנחנו מדברים לא רק על האבטחה הנקודתית בשער תחנת הרכבת, אלא על אירוע הרבה יותר מורכב ביטחונית ותפעולית. אבל הגוף המנחה, שעוד מעט נשמע ממנו, משטרת ישראל, האמין שאחד הקריטריונים צריכים להיות רובאי 07. עוד מעט נשמע את הדברים ותדייקו אותי, ויכול להיות גם שאני טועה. אבל לפחות נשמע את הדברים יחד עם הציבור. והכנסת – יש לה מקום חשוב בדבר הזה. כשאנחנו בקריטריון הזה אומרים, מישהו רובאי פחות מכך, נגיד רובאי 05, שזה יכול להיות שריונר שיצא עכשיו מלחימה של שנתיים בעזה, כולל הגנה פיזית על מגנן, על בית המג"ד, הרי זה לא רק הלחימה בטנק עצמו, הוא לא יכול לאבטח בתחנת רכבת, רק רובאי 07. יכול להיות שיש לזה סיבות ביטחוניות אבטחתיות. נשמע את זה. כשבודקים במרכזי תחבורה אחרים, שאני חושבת שהם יעד אסטרטגי לא פחות, כמו תחנות מרכזיות של אגד, שם אין את הקריטריון הזה. ולכן השאלה הזו הופכת להיות עוד יותר רלוונטית: למה הפער? ולא חלילה שאני רומזת שבתחנות של אגד צריך להיות גם רובאי 07, אלא אם כמובן יש צורך ביטחוני, וזה כמובן, הדבר הראשון זה שנוסעי הרכבת ובכלל אזרחי ישראל צריכים להיות בטוחים. לכן ביקשתי לקיים את הדיון הזה. אני מקווה שנשמע פה את הדברים ונוכל להתקדם. אני אציין בכוכבית שחלק גדול מבעיה של גיוס מאבטחים, כמו לתפקידים אחרים במשק הישראלי, כולל בחינוך, כולל בסיעוד, קשור לזה שהשכר מאוד נמוך. לא נעסוק בזה בדיון הזה, אבל אנחנו בהחלט רואים גם את הדבר הזה לנגד עינינו. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> נשמע את ההתייחסויות, כן. תודה רבה חברת הכנסת יעל רון בן משה. המשרד לביטחון לאומי, שיר, אתה רוצה להתחיל? << אורח >> שיר גולוס: << אורח >> בוקר טוב. דבר ראשון, נכון, באמת יש בעיה של מאבטחים, ונכון שבמלחמה היו הרבה מאוד לוחמים ונסגרו תחנות ונסגרו כניסות, ועדיין נסגרות כניסות, על ידי הרכבת, ובצדק מבחינתי. אבל דבר אחד קצת לא מדויק בדיון, כי אנחנו כבר שנים מאפשרים גם לרובאי 03 עם תעודת לוחם להיות מאבטח מתקדם א', שזו הרמה הגבוהה של המאבטחים ברכבת ישראל. מה גם שיש תמהיל של כוח אדם ברכבת ישראל, שזה משהו כמו 55%-60% מתקדם א', הרמה הגבוהה, והשאר מאבטחים בסיסיים, שזה חבר'ה שהם רובאי 02. אנחנו מנסים לשדרג את רמת המאבטחים. אחד הדברים שאנחנו עושים בתקופה האחרונה זה לתת להם יותר הכשרה, לקחת מרובאי 02, להעלות את רמת הכשירות שלהם כדי להכניס אותם בסופו של דבר למעגל. ועוד דבר, שנמצא כבר בקנה, חלקם, אחרי שיוכיחו יכולת גבוהה יותר, יעברו שלושה ימי הכשרה נוספים, שישה ימי הכשרה נוספים. יש כל מיני מסלולים שכרגע אנחנו מנהלים. אנחנו גם נעביר אותם לרמה גבוהה יותר, זאת אומרת נהפוך אותם למתקדם א'. הם ייחשבו בעינינו, אחרי שנתיים-שלוש במערך, שיוכיחו את עצמם ובדקנו אותם - - - << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> כאילו הם רובאי 03? << אורח >> שיר גולוס: << אורח >> יותר נכון כאילו הם מתקדם א'. זאת אומרת, זאת כבר הרמה הגבוהה של המאבטחים ברכבת ישראל. ולכן בעניין הזה הטיעון הזה הוא טיפה תמוה. עדיין, יש בעיה של מאבטחים בכל המערכים. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> תכף נשמע. נמצאים פה כל המומחים. << אורח >> שיר גולוס: << אורח >> לא רק ברכבת ישראל, דרך אגב. אני מנחה את רכבת ישראל ואת הרכבת הקלה. אני מכיר את כל האוכלוסייה הזו. הבעיה קיימת אצל כולם. אפשר לומר רק, שמאז שהסתיימה המלחמה באופן יחסי, זאת אומרת אנחנו עדיין ברגיעה, אז השוק לאט-לאט מתחיל להתאושש, שזה סימן טוב. אבל אנחנו כבר צופים פני עתיד. רכבת ישראל עומדת לגדול, יהיו עוד תחנות. הרכבות הקלות בארבע השנים הקרובות יגדלו פי ארבע, זאת אומרת נצטרך עוד מאבטחים. אנחנו עובדים על תמהיל של מאבטחים ועל לנסות לשדרג גם אנשים שהם לא רובאי 07, להכניס אותם לתוך המערך, כך שאנחנו מבחינתנו עושים את המירב. הבעיה קיימת, אני לא מתעלם. << דובר >> יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> רק כדי שאני אבין את הדברים לאשורם. אין קריטריון שמאבטח בתחנה צריך להיות רובאי 07? << אורח >> שיר גולוס: << אורח >> נכון. היה בעבר. << דובר >> יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> היה, בסדר. זה תוקן, וטוב שככה. << אורח >> שיר גולוס: << אורח >> היה בעבר. לפני כמה שנים כבר תוקן. << דובר >> יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אתה מאשר שזה יהיה רובאי 03 מתקדם, א', שעובר איזושהי - - - << אורח >> שיר גולוס: << אורח >> רובאי 03 עם תעודת לוחם. זה הקריטריון הבסיסי. יש אפילו אוכלוסיות שגם אותן מחריגים מזה. אנחנו מאוד רגישים לשוק, מאוד רגישים למה שקורה בשוק. דרך אגב, במלחמה עשינו צעדים קיצוניים. קראנו, הייתה הכשרה שהגדרנו אד הוק, לקחנו אנשים עם רובאי 02, עם 13 שעות הכשרה, הכנסנו אותם לתוך המערך, כי לא הייתה לנו ברירה, כי לא היו מאבטחים. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> ברור. << אורח >> שיר גולוס: << אורח >> אנחנו כל הזמן עם אצבע על הדופק. << דובר >> יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> יפה. קודם כול תודה על העדכון. לא מצאתי על זה שום דבר כתוב. << אורח >> שיר גולוס: << אורח >> - - - << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> אבל יש לנו פה מומחה לענייני תחנות, ראש אגף התחנות, אלון, בבקשה. << אורח >> אלון בן ישי: << אורח >> בוקר טוב. בכובע שלי אני מתייחס יותר בהיבט השירותי בתחנות, פחות להיבט הביטחוני. יש פה את שקד שהוא מנהל אגף הביטחון. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> כן, כן, נגיע גם אליו, לא מוותרים לו. << אורח >> אלון בן ישי: << אורח >> אני יכול לציין, היושב-ראש, שאנחנו מבחינתנו ברמה היומית מנהלים שיח איפה אנחנו יכולים להקל ואיפה אנחנו יכולים לבדוק את התורים לכניסות לתחנות, כפי שציינה חברת הכנסת, ואני יכול להגיד לך שזה ברמת מנכ"ל. השיח בנושא מאבטחים והשירות לנוסעים ברכבת ישראל הוא תמידי, וזה משהו שהוא מאוד חשוב לנו. זה לא שאנחנו אומרים שיש מאבטחים שנמצאים במילואים, ואנחנו ישנים על זרי הדפנה. זה בדיוק הפוך, אנחנו מנהלים את זה ברמה היומית. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> שקד, בבקשה. << אורח >> שקד בר: << אורח >> בוקר טוב. אני מנהל אגף הביטחון של הרכבת, מערך האבטחה כפוף אליי. זה נכון שיש חוסר במאבטחים. כמובן שבתקופת המלחמה זה היה חוסר קיצוני ובאמת סגרנו תחנות רכבת. מאז אנחנו פועלים, גם במכרזים חדשים, שזאת אבן שואבת לקליטה של אנשים, על מנת לקלוט עוד מאבטחים, מכשירים אותם ברמות השונות. יש לנו באמת תמהיל. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> מה המגבלה היום לרכוש שירותים של מאבטח? << אורח >> שקד בר: << אורח >> זה לא מגבלה. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> תנאי סף? << אורח >> שקד בר: << אורח >> מאפשרים היום לכל מי ששירת בצבא ברמת רובאי 02 לבוא להיות מאבטח ברמה בסיסית, וכמו ששיר אמר קודם, כל מי שהוא רובאי 03 עם תעודת לוחם יכול להיות מאבטח מתקדם א'. זאת אומרת, יש לנו שתי אוכלוסיות מאוד גדולות שהן אלה שמתחזקים את מערך האבטחה ברכבת. עדיין, אני חוזר, יש לנו חוסר מובנה בכמות האנשים. יש לזה מספר סיבות. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> מה הבעיה? למה אנשים לא באים? כי השכר לא טוב? כי מה? דבר אליי. << אורח >> שקד בר: << אורח >> עכשיו אני מגיע לזה. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> יש פה את משרד התחבורה, אני תכף נופל עליו, לאט לאט. אני נותן לו עכשיו רק לצבור אוויר. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> כן, גם האוצר. << אורח >> שקד בר: << אורח >> יש קושי בגיוס אנשים. אני מניח שאחת הבעיות היא שכר, שהשכר לא מרקיע שחקים. יש גם הפרש בין החבר'ה שהם מאבטחים ברמה בסיסית לבין מאבטח מתקדם א'. ועדיין, אנחנו מתקשים למשוך אנשים גם לחלק הראשון, גם לחלק השני. היינו בתקופה ארוכה של הכנה למכרז חדש ונתקלנו בקשיים לקבוע תעריפים, שיהיו אטרקטיביים בשוק, שנוכל למשוך אנשים. קיבלנו די הרבה ברקסים מהאוצר שכעסו עלינו, אמרו שהתעריפים שלנו לא תקינים, שנוריד ונוריד. זה גם עיכב את המכרז עצמו. אבל גם היום אנחנו נמצאים בתעריף שהוא לא מושך את כל האנשים. יש אנשים שמעדיפים לעבוד בתור שליחים בוולט מאשר לבוא להיות מאבטחים שמונה, עשר, 12 שעות בעבודה קבועה. וזה המחסור, שוק העבודה חסר באנשים. << דובר >> יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> זאת אומרת האתגר הוא איננו בהגדרת הקריטריונים של הגוף המנחה, אלא כנראה תנאי השוק? << אורח >> שקד בר: << אורח >> אני חושב שכן. אני חושב שהמשוכה של האתגר הזה הסתיימה לפני שנתיים-שלוש. << דובר >> יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אז אנחנו צריכים את הדיון הזה בוועדת העבודה והרווחה עם אגף תקציבים. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> שנייה, אני רוצה להבין, שקד. אם הייתה לך אפשרות לתת יותר שכר, היית מצליח לגייס יותר אנשים? << אורח >> שקד בר: << אורח >> כן. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> הבעיה האמיתית היא שכרם של המאבטחים. אתם עובדים היום כשהמאבטחים הם אנשי רכבת ישראל או שזו חברה פרטית שנותנת לכם שירותים? << אורח >> שקד בר: << אורח >> חברות כוח אדם. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> חנה, רצית לומר משהו. << אורח >> חנה זיכל: << אורח >> כן, וזה גם בעקבות שיחה שניהלתי לפני עשר דקות כשפגשתי את נציגנו מאגף התקציבים באוצר במקרה בחדר הסמוך. הם שאלו: מה אתם עושים פה? סיפרתי להם על מה הדיון וכו'. ואז הם אמרו: משטרת ישראל חייבת לשנות את תפיסת האבטחה שלה, כי זה הולך לתקציב המדינה, ותקציב המדינה רק גדל וגדל, אתם רוצים לשלם עוד למאבטחים, על תחבורה, אנחנו לא יכולים לאפשר את זה. הברקסים באמת באו מהם. אנחנו ישבנו שעות בדיונים וויכוחים במשרד האוצר. זה לא שהם הגבילו או כעסו עלינו כמו שאומר שקד, אלא עצרו אותנו. הם אמרו: אתם לא רשאים לפרסם מכרז שמאפשר, אפילו לא מכרז פתוח, שיהיה איזשהו שוק חופשי, גם אם אנחנו מגבילים. הם רצו באמת להנמיך. אנחנו, אחרי הרבה מאוד משא ומתן, העלינו קצת, וזה לא מספיק. זה לא מספיק. ובאמת, הבעיה הולכת ומחריפה, כי זה השקט המדומה. המילואים נמשכים, לא יהיה פה שינוי. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> מה אתם מצפים שיעל ואני נעשה? נגמר הדיון, מה אנחנו עושים? מה אתם רוצים שנעשה? דברו, תגידו, אנחנו עובדים בשבילכם, לא בשביל אף אחד אחר. << אורח >> חנה זיכל: << אורח >> קודם כול שלא יגבילו אותנו בגיוס, שנוכל לגייס מאבטחים. כמה שזה עולה, זה עולה, אם זאת התפיסה, וזאת תפיסת האבטחה ואף אחד לא יכול להרשות לעצמו. אם לא הייתה גמישות, מילא, אבל מבחינת המשטרה יש גמישות מלאה, עד הקו האדום של פגיעה בביטחון הציבור. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> ברור. << אורח >> חנה זיכל: << אורח >> אנחנו חושבים שגם צריך תיעדוף לרכבת ישראל, כרכבת ישראל, כרכבת הכבדה. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> תשתית לאומית, ברור. << אורח >> חנה זיכל: << אורח >> למשל, אם יש איזושהי תחרות בין הגורמים במשק על מאבטחים, התחרות היא גם בין חברות התשתית האחרות שלא מסיעות נוסעים, כמו חברת החשמל או מקורות שבאתי משם, שם הם גם צריכים מאבטחים לשמירה על תשתית לאומית. יכול להיות שצריך לעשות פה איזשהו תיעדוף אם יש בעיה מבחינת קופה ציבורית. אבל ברור שמבחינתנו, אם לא רוצים לפגוע בשירות באמת, אז חייבים להתעדף את זה. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> אתם רוצים להפוך את המאבטחים לעובדים שלכם או עדיין להישאר במסגרת שכירת שירותים של חברות שמירה או כוח אדם? << אורח >> שקד בר: << אורח >> אני חושב שהגמישות היא שזה דרך חברות אבטחה שכירות, יש לנו יותר גמישות. מה שהיינו רוצים זה גמישות בתעריפים. אני אתן דוגמה. לגייס היום בודק ביטחוני בתל אביב קשה. לעומת זה, בחיפה הרבה יותר קל ובעפולה ממש קל, ובבית שאן עוד יותר קל למרות שזו עיר קטנה. לגייס את אותו בודק ביטחוני באותו תעריף בירושלים זה בלתי-אפשרי. אני רוצה לדוגמה שבירושלים יתנו לי להעלות את השכר של אותו בודק ביטחוני בשני שקלים, כבר אני אוכל להביא עוד אנשים. זאת אומרת גם מבחינה גיאוגרפית בישראל צריך לתת לנו גמישות לפי היצע וביקוש באותו מקום שאנחנו מתמודדים. צריך לזכור שאנחנו עובדים ארצית. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> יש תחנות שנסגרות היום בגלל שאין מאבטחים? << אורח >> שקד בר: << אורח >> היום אין תחנה סגורה, כל התחנות פתוחות. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> למה? << אורח >> חנה זיכל: << אורח >> לא, אבל כניסות לתחנות. << אורח >> שקד בר: << אורח >> רגע, רגע. אנחנו עובדים בשיטה של שעון חיים. התחנה היחידה שהיום יש בה פתח אחד סגור היא תחנת מודעי, זאת הכניסה של מודעי שהיא חלק מתחנת סבידור, שאנחנו באופן מחושב בבוקר סוגרים, כי אנחנו יודעים מה כמות הנוסעים שנכנסת שם בבוקר. אגב, היציאה פתוחה לכיוון, כל מי שמגיע והולך לעבוד. אין שם מגורים, הרוב זה משרדים. אחרי הצוהריים השער פתוח ואנחנו בודקים את כל מי שנכנס. זאת אומרת יש פה איזה משחק שאנחנו משחקים בגלל החוסר בכוח אדם. ברגע שיהיו לנו מספיק מאבטחים, נפתח - - << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> אתה לוקח סיכונים? << אורח >> שקד בר: << אורח >> כן. - - נפתח גם את הכניסה הזאת. אבל כרגע האבטחה מתנהלת לפי שעון חיים של התחנה. אגב, באותה שיטה אנחנו מאבטחים תחנות כבדות, כמו סבידור בכניסה הראשית. אחרי הצוהריים, כשנכנסים הרבה מאוד אנשים, יש שם הרבה יותר תשומות אבטחה מאשר בבוקר. המשחק הזה הוא חלק מהניהול. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> מתי היה הפיגוע האחרון בתחנה? << אורח >> שקד בר: << אורח >> הפיגוע האחרון היה פיגוע שהיה מתוכנן להתבצע. כולם מכירים את הפיגוע בשרונה. אותם שני חבר'ה שבאו לשרונה התכוונו להגיע לתחנת לעשות פיגוע ברכבת. אנחנו רואים אותם אצלנו במצלמות. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> ברכבת תוך כדי נסיעה? << אורח >> שקד בר: << אורח >> תוך כדי נסיעה. הם בכלל רצו לתת דוגמה טובה איך עושים פיגוע ברכבת, פיגוע שנכשל בבלגיה, כשעלה מחבל עם קלשניקוב, ניסה לבצע ירי ב- ,Thalysבאותה רכבת אדומה מפורסמת שנעה בין צרפת, בלגיה, הולנד; היה לו מעצור, ובמקרה הרע שלו ישבו לידו נחתים אמריקאים. זה נגמר בבית חולים. אבל הם רצו לעשות את הפיגוע כמו שצריך. אנחנו רואים אותם במצלמות, ואחר כך גם בתחקור, מגיעים לתחנת באר שבע, רואים את מערך האבטחה של הרכבת, עושים אחורה פנה, תופסים מונית לכיוון תל אביב, עוצרים ליד תחנת השלום, מסתכלים על תחנת השלום, על מערך האבטחה, ואז ניגשים לאזרח ושואלים אותו: תגיד, איפה יש פה הרבה אנשים? אז הוא אמר להם: תלכו לשרונה. זה פיגוע שנמנע, הוא נמנע בעיקר בזכות האבטחה הנראית שמבוצעת בתחנות רכבת. זה משהו שמדיד וכולם מכירים, כי כולם נשארו לפחות לדווח, מה שנקרא. << דובר >> יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> האם יהיה נכון להגיד שזה שכרגע יש אזרחים ישראליים שמגויסים למילואים, איננה יותר הסיבה לזה שיש מחסור? << אורח >> שקד בר: << אורח >> יש לזה השפעה. היום אנחנו נמצאים עם 90 איש במילואים. << דובר >> יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> 90 איש שהם מאבטחים? << אורח >> שקד בר: << אורח >> כן, שהם מתוך התקן הקיים, 90. << דובר >> יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> זה יכולים להיות עובדים אחרים. << אורח >> שקד בר: << אורח >> לא, לא, אני מדבר כרגע רק על מאבטחים, 90 איש בכל רגע נתון במילואים. בשיא היינו 472 איש במילואים, ואז סגרנו תחנות רכבת. << דובר >> יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> שאלתי את זה כדי לדעת, כשהשלום יפרוץ, האם בעצם - - - << אורח >> שקד בר: << אורח >> כשהשלום פורץ, אז אנחנו סביב 40-30. אנחנו מעל כפול, כשאנחנו עוד לא במצב לחימה. 90 זה ממוצע הנוכחי. << דובר >> יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> בהנחה שגרף המילואים לא ישתנה בשנה-שנתיים הקרובות, והרכבת רוצה, ובצדק, לחזור לפעילות מלאה, כולל אותה כניסה בסבידור והתחנות החדשות שייפתחו - - - << אורח >> חנה זיכל: << אורח >> עומדות להיפתח, בשעה טובה. << דובר >> יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> ממש עומדות להיפתח, בשעה טובה, וכולנו כמובן רוצים שנסיעה תמיד תהיה בטוחה, אחרת עדיף שלא תהיה. אני חושבת שזה נושא שחשוב שנעסוק בו. אולי לא בוועדה הזו, אם שמענו שהנושא הוא לא ההנחיות של הגוף המנחה. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> חשבתי פעם במקומות מסוימים לבוא ולהגדיר, מכיוון שזה תשתיות לאומיות, בואו נחייב את מי שעובד שם בשגרה, שיהיה שם מוצב גם במילואים. ברוב המקרים הם בעצמם לא רצו, כי הם רצו ללכת ליחידה שלהם. << אורח >> שקד בר: << אורח >> זה המצב, נכון. << אורח >> שיר גולוס: << אורח >> דרך אגב, בשיא המלחמה חלק קטן מעובדי הרכבת סייעו לנו במערך האבטחה, הצטרפו. << אורח >> שקד בר: << אורח >> לקחנו מאבטחים לשעבר, שהם עושים היום תפקידים בתור עובדי הרכבת, והם הצטרפו למערך האבטחה ונתנו סיוע. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> מנחם, מה אתה אומר? << אורח >> מנחם אבישי: << אורח >> קודם כול שלום לכולם, אני נציג אגף הביטחון במשרד התחבורה. הרכבת מאובטחת מתוקף חוק להסדרת הביטחון, המשטרה מנחה אותם, לנו אין איזושהי אחריות. אבל אם אני אגיד מהניסיון המועט שאני צברתי במרוצת השנים, ואני יוצא קצת למקרו, אני חושב שכל התחום הזה שנקרא עבודת האבטחה, כל הנושא של כוח אדם של מאבטחים, הוא גוסס בשנים האחרונות. עם המלחמה זה עוד החמיר, ועכשיו אנחנו עדיין בתהליכים, מנסים קצת לחזור ליום שלפני המלחמה. אבל התחום הזה הוא לא במקום טוב. אני חושב שצריך לעשות פה איזושהי עבודה הרבה יותר נרחבת. אני יכול להתחבר לנושא של השכר, כי בתור משרד ממשלתי אצלנו המצב יותר גרוע, אנחנו גם כפופים להוראת תכ"ם. אני חושב שאנחנו משלמים משהו כמו 60% ממה שמשלמים ברכבת ישראל, וגם שם אנחנו ממש על ערש דווי. הנושא של השכר בעיניי משפיע, אבל הוא לא גורם עיקרי. אני חושב שאני מכיר מקומות שהם לאו דווקא גופים ציבוריים, שמשלמים שכר מאוד גבוה למאבטחים וגם שם הם מתקשים. אני חושב שצריך לעשות פה איזושהי עבודת מטה קצת יותר נרחבת, כמובן בשיתוף של הגוף המנחה, ולראות איך אפשר קצת לייעל ולשפר גם בנושא ההנחיה. שנים שאנחנו מנסים להעלות את הנושא של עבודה מועדפת כלפי מאבטחים חדשים, שהיום זה לא מוכר. יש את המודל ששקד דיבר עליו מקודם, מודל של בתי המשפט, שהיום הם מועסקים באופן ישיר בבתי המשפט. אולי זה דבר שכדאי לקחת אותו בחשבון במקומות מסוימים. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> מהניסיון שלך, מנחם, ויש לך קצת ניסיון, מאבטח שעובד היום בחברת חשמל מרוויח כמו מאבטח שעובד ברכבת? << אורח >> מנחם אבישי: << אורח >> הוא מרוויח יותר. << אורח >> שקד בר: << אורח >> 14 שקלים יותר. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> אני יודע. << אורח >> מנחם אבישי: << אורח >> הוא מרוויח הרבה יותר. הוא מרוויח הרבה יותר, וגם שם אני יכול להגיד לך שהשורות לא מלאות. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> יש קושי. << אורח >> מנחם אבישי: << אורח >> רק עוד מילה. אם בעבר לוחם היה מסיים שירות והדבר הראשון שהוא היה עושה זה הולך לעבוד בתחום האבטחה, היום לוחמים מקבלים מענקים, ישר הולכים להיות סטודנטים. << אורח >> שיר גולוס: << אורח >> או לטייל. << אורח >> מנחם אבישי: << אורח >> לטייל. כשהם כבר מגיעים לעבודת האבטחה, הם תמיד מחפשים משרות של תשב ותלמד. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> יש מלא שב"חים, אולי נתחיל להעסיק שב"חים. << אורח >> מנחם אבישי: << אורח >> אולי. הענף במצוקה. << דובר >> יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אחרי ששמעתי את כלל הדוברים, אני מסכימה איתך. אבל האם אתה לא חושב שאת עבודת המטה צריך לעשות משרד התחבורה? זה נכון שיש פה רכיב ביטחוני חזק, שחשוב שהוא יבוא בעבודה. אבל בסוף, מי שאחראי לזה שיהיה שירות תחבורה ציבורית רציף, פעיל ובטוח, זה משרד התחבורה. << אורח >> מנחם אבישי: << אורח >> כן, אבל אני חוזר עוד הפעם, אני מתייחס רגע לתחום באופן כולל. << אורח >> שיר גולוס: << אורח >> לתחום האבטחה בכלל. << אורח >> מנחם אבישי: << אורח >> אני מדבר על תחום האבטחה בכלל בארץ, בפרט בגופים ציבוריים או בחברות ממשלתיות. אלה אמירות שהן די כלליות, הן לא מתייחסות ספציפית לרכבת ישראל. אם את שואלת על משרד התחבורה, אני חושב שזה לא ממקומי לענות. אני מאגף הביטחון. אין לי יכולת להגיב על זה. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> כן, שיר. << אורח >> שיר גולוס: << אורח >> אנחנו מתחרים כולנו על אותו משאב. גם המשטרה עבור השוטרים שלה מתחרה על אותו משאב, על אותם אנשים. דיברנו בשבוע שעבר על המאבטחים על האופנועים. חלקם היו יום לפני זה שוטרים, והבינו שיקבלו קצת יותר כסף, ועברו ליחידה אחרת. שקד גונב לנו כל הזמן. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> אנחנו מכירים את זה בשיטור העירוני. אותו שוטר שעכשיו שוטר במשטרת ישראל, עושה הסבה, הולך להיות פקח שיטור בעיר, כי העירייה משלמת יותר. << אורח >> שיר גולוס: << אורח >> אני כרגע מייצג את הנישה של התחבורה. היא נישה מאוד גדולה, ומדינת ישראל הולכת להתבסס עליה. אני חושב שאם מישהו יחליט לקיים דיון, הדיון הוא איך לוקחים את החבר'ה הצעירים ומגייסים אותם לתקופה משמעותית לתפקידים. היום כולם רוצים להיות מנהלים. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> אני חושב שקודם כול מדינת ישראל צריכה להחליט מה באמת היא משקיעה באבטחת משאביה האסטרטגיים, כמו משאב לאומי או תשתית לאומית, כמו רכבת או כמו חברת חשמל או מקורות. אלה תשתיות לאומיות. אם לא נאבטח אותן ולא נשמור עליהן, יום אחד אנחנו נמצא רעל במקורות או פיצוץ באיזה פסי רכבת – ונגמר הסיפור, ואז כולנו נתעורר. << אורח >> שיר גולוס: << אורח >> אני יכול לומר שבעבר גם חלק מהגופים לא הבינו. המלחמה עשתה לכולם קצת ערבוב בראש, ערבוב חיובי מבחינתי, כי פעם חשבו: רק תוותרו על האבטחה, ומשטרת ישראל מפריעה והיא מציקה, ותורידו, ואבטחה פתוחה, וכל מיני אמירות כאלה שאנשים לא כל-כך הבינו מה הם אומרים, פשוט היה להם נוח שהאחריות רובצת על כתפיה של משטרת ישראל. אבל צריך אבטחה. אבל צריך לדאוג שהחבר'ה האלה יגיעו. אף אחד לא יכול לאנוס אותם להגיע. אפשר להביא אולי, אני יודע מה, לגייס אחרים, לגייס חיילים, לגייס אוכלוסיות אחרות. גם על זה אפשר לחשוב, אבל זה כבר סיפור אחר. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> עוד מישהו רוצה הערות, משהו? בואו נסכם את זה איתכם, אנשי הרכבת: מה הייתם רוצים שחברת הכנסת יעל רון בן משה וחבר הכנסת צביקה פוגל יעשו מחר לטובתכם? << אורח >> חנה זיכל: << אורח >> קודם כול, ברמה המיידית, הסיוע המיידי, ששוב, הוא לא פתרון כולל, אבל הוא בוודאי יסייע, זה לא להגביל אותנו במכרזים שלנו, ביכולות הגיוס שלנו, בתנאים שאנחנו מציעים, כדי לגייס. אין מה לעשות, יש מה שנקרא קניבליזם בשוק, ואנחנו צריכים לדאוג לעצמנו קודם כול ולוודא שיש - - - << דובר >> יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> המגבלה היא מהחשב הכללי? מהייעוץ המשפטי? << אורח >> חנה זיכל: << אורח >> מהחשב הכללי במשרד האוצר. זה בא מגישה של אגף התקציבים, שלטענתם משטרת ישראל צריכה לשנות את ההנחיות ולהפוך אותן למודרניות ולהכניס טכנולוגיה במקום מאבטחים. הם רוצים טכנולוגיה במקום, והם רוצים שתיעשה עבודה, כי אחרת הם חוששים לתקציב המדינה שיפרוץ, כי אחד גורר את השני. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> מנחם, אתה רוצה להוסיף לזה משהו? << אורח >> מנחם אבישי: << אורח >> אני חושב שגם פה המשטרה נכנסת לאיזושהי פינה, כי מצד אחד המשטרה מנחה סדר גודל של תקנים ואמצעים, מצד שני זה לא קיים בשוק. זאת אומרת, תמיד יש לנו כמובן את שילוב הידיים עם משטרת ישראל. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> נכון. << אורח >> מנחם אבישי: << אורח >> אני לא מצליח. אני רוצה לגייס. אני לא יכול, אין, לא קיים. << אורח >> שיר גולוס: << אורח >> ברגע שאתה קובע קו אדום תמיד ירדו ממנו. << אורח >> מנחם אבישי: << אורח >> נכון. לא קיים. זה לא היה כביקורת, אגב. << אורח >> שיר גולוס: << אורח >> לא, לא, בסדר גמור, אני מקבל. << אורח >> מנחם אבישי: << אורח >> אני אומר כמציאות. בסוף המשטרה מגיעה והיא מנחה. היא רוצה אמצעים טכנולוגיים כאלה, וכמות כזאת של מאבטחים, והכשרה כזאת. אבל אין. אין. בסוף, כשאתה בא לפתוח תחנת רכבת או אתה בא לפתוח כל משרד ממשלתי אחר, אין, המאבטח לא נמצא, אין. זה או לא לפתוח, או לפתוח ברמה - - - << דובר >> יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> נכון, על זה הדיון, שאנחנו לא רוצים לרדד את ההנחיות, אלא אנחנו רוצים לחשוב איפה אנחנו יכולים - - - << אורח >> חנה זיכל: << אורח >> לסייע. << דובר >> יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> זאת אומרת, אם הדיון היה על הרובאי 07, אז הייתי אומרת כן, בואו נחשוב - - << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> כן, בואו נוריד. << דובר >> יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> - - נראה איך משווים את זה למקומות אחרים. הבנו שזה לא הסיפור. << אורח >> שיר גולוס: << אורח >> מנחם, אנחנו גם מלווים כל הזמן את הגופים וכל הזמן בודקים ורואים - - << אורח >> מנחם אבישי: << אורח >> נכון, נכון. << אורח >> שיר גולוס: << אורח >> - - איך אנחנו מאזנים. ביקשנו 100, קיבלנו 60, ואנחנו - - << אורח >> מנחם אבישי: << אורח >> חיים עם זה, נכון. << אורח >> שיר גולוס: << אורח >> - - מאזנים את ה-60 למקומות הכי נכונים. זה מה שאנחנו עושים כל הזמן. << אורח >> מנחם אבישי: << אורח >> נכון, לגמרי. << דובר >> יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אתה אחראי גם על נמלי התעופה או הנמלים הימיים? << אורח >> מנחם אבישי: << אורח >> לא. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> מילות סיכום, יעל? << דובר >> יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אני שוב מודה לך על עצם קיום הדיון. אני שמחה לשמוע שלפחות מבחינת ההנחיות הביטחוניות יש איזושהי, לא רוצה לקרוא לזה פשרה, כי לא - - - << אורח >> שיר גולוס: << אורח >> גמישות, גמישות. << דובר >> יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> גמישות, תודה. גמישות שמאפשרת קודם כול לשמור על ביטחון הנוסעים, אבל גם לפנות לקהל רחב יותר, פוטנציאלי, למאבטחים. עדיין אנחנו נשארים עם האתגר, שגם היום, תחנה אחת לפחות, אני חושבת באופן קבוע בשעות מסוימות של היום הכניסה אליה סגורה, אותה תחנת סבידור. זה כנראה הולך להחמיר כשייפתחו תחנות נוספות, אלא אם נמצא. כי זה יהיו אזורים אחרים בארץ? << אורח >> שקד בר: << אורח >> אנחנו גם כל הזמן נמצאים בתהליך גיוס. אני מזכיר שסיימנו מכרז לא מזמן, ממש בתחילת השנה הזו, וזה נותן לנו אוויר. אנחנו מצליחים לאט-לאט לקלוט. אני מניח שלקראת אמצע פברואר - - - << דובר >> יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אמצע פברואר זה עוד עשרה ימים. << אורח >> שקד בר: << אורח >> בסדר, אני יודע מה אני אומר. לקראת סיום הקורס אני אוכל לפתוח את החלק הזה. אבל עוד פעם, זה תלוי כמה פתאום יחליטו שהם נוסעים לתאילנד ועוזבים אותי. << דובר >> יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> בסדר, זה דברים שהתמודדת איתם גם לפני חמש שנים. << אורח >> שקד בר: << אורח >> נכון, כן. << דובר >> יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אם אתם אומרים: אין בעיה, אנחנו יודעים לנהל את המערך הזה – ושכל השירות יתנהל באופן מלא, כפי שאנחנו מעוניינים, אז נגיד תודה ליו"ר הוועדה, נגיד תודה לכם, ונגיד שאין אירוע. << אורח >> שקד בר: << אורח >> לא, לא. << דובר >> יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אם אתם אומרים: אנחנו כן מתמודדים, אבל הסיפור הוא כלכלי – למרות ששוב, מנחם אמר שהוא לא חושב שהעניין הוא בשכר. << אורח >> מנחם אבישי: << אורח >> אני אומר שזה בין היתר כלכלי. << אורח >> שיר גולוס: << אורח >> זה לא רק שכר. << אורח >> מנחם אבישי: << אורח >> זה לא רק שכר. << אורח >> שיר גולוס: << אורח >> שינוי של תפיסת הדור הצעיר ואת מאפייני העבודה שהוא רוצה לעבוד בה. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> לא, זה לא רק הדור הצעיר, זה גם המדינה בסופו של דבר, וזה חלק מהסיכום. אני חושב שמה שאנחנו צריכים לעשות, נשב ביחד, נכתוב מכתב לכל מי שצריך, לכל הנוגעים, מראש הממשלה דרך שר האוצר וכולם, לקבל החלטה אם תשתיות לאומיות זה משהו שמעניין את מדינת ישראל. זה לא שדה קרב, אבל זה יכול לקרות מחר בבוקר. מחר בבוקר זה יכול להיות שדה קרב. ברור לך ולי, ואני מניח שלכל מי שיושב פה, שאם חס וחלילה מחר בבוקר יהיה פיגוע של איזה שני שב"חים שנכנסים לתוך תחנה כזאת והורגים לנו שם לא מעט אנשים, אנחנו כולנו מדברים אחרת מוחרתיים. ולכן בואו ניתן לזה את הפתרון עכשיו, כי אין לזה מחיר. העלה פה רעיון מנחם אולי להגדיר את זה כעבודה מועדפת. צריך לראות אם מי שעוסק באבטחת תשתיות לאומיות, מגיע לו שכר יותר גדול, ואז אפשר לדבר על זה דרך הגורמים עצמם או דרך חברות כוח אדם. אפשר לאפשר לרכבת לנהל תחרותיות במכרזים שהם רוצים להשתתף בהם. זאת אומרת יש פה מרחב פעילות, אנחנו יכולים להיות מעורבים בהם, כי אני לא רוצה לחכות לפיגוע הבא. מדינת ישראל כולה, בכל נושא הביטחון השגרתי של היום-יום, קטנה על משימותיה. המשטרה קטנה על משימותיה. צה"ל קטן על משימותיו. כולם קטנים על המשימות שאנחנו רוצים. אנחנו מחפשים כל פעם פתרונות. בואו נגייס עוד 12,000 חרדים. זה יפתור את הבעיה, מחר בוקר אנחנו מנצחים את כולם. די. אנחנו מספרים לעצמנו סיפור. << דובר >> יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> לא, אל תכניס אותי לזה, לא נתווכח על זה עכשיו. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> לא, לא, אני לא מזלזל בזה. אני לא מזלזל בזה. אני גם רוצה לגייס את החרדים בדיוק כמוך. אבל אני אומר, זה לא הפתרון. << דובר >> יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> לגייס את כולם. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> אני הייתי בצבא, יעל, אני יודע. אני הייתי בצבא, אני יודע כמה אוגדות סגרו. אני יודע כמה אנשים שחררו בני 35 ומעלה. ולכן, אנחנו צריכים להסתכל על הדברים אחרת. אחרת – זה אומר בואו נראה מה המשימות שלנו, בואו ניתן לזה סדר עדיפויות, בואו נקצה לזה את התקציב שצריך. זה חלק מהעניין, התשתיות. היה לי ברור שמי ששומר במקורות או בחברת חשמל מרוויח יותר ממי ששומר ברכבת. מה ההבדל? מה ההבדל? להפך. ברכבת, המרחב שבו יש המון אנשים בנקודת זמן מסוימת, הוא הרבה יותר פוטנציאל לפיגוע מאשר לפגוע עכשיו בתחנת חשמל. תחשבו מנקודת מבטו של האויב. ומנקודת מבטו של האויב, אני חושב שהפתרונות שאנחנו נותנים – לא מספיק טובים. בואי נעבוד על זה ביחד. נפנה לגורמים שצריך. נקיים בעוד חודשיים-שלושה דיון חוזר פה לראות מה יתקדם, כי זאת גם איזושהי נקודת לחץ על כל הגורמים. נזמין לפה את שר האוצר או את נציגיו ואת כל האחרים ונראה מה הפתרונות. תודה רבה לכם על המאמץ שהשקעתם. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 10:42. << סיום >>