פרוטוקול ועדה

הכנסת העשרים-וחמש מושב רביעי פרוטוקול מס' 195 מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי יום שני, ט"ו בשבט התשפ"ו (02 בפברואר 2026), שעה 11:34 סדר היום: << נושא >> מאבק באלימות בתוך המשפחה - שיקום וטיפול בנפגעות, פוגעים ובני משפחה << נושא >> נכחו: חברי הוועדה: מירב כהן – היו"ר אימאן ח'טיב יאסין עדי עזוז חברי הכנסת: קארין אלהרר נעמה לזימי איימן עודה עאידה תומא סלימאן מוזמנים: טלי רוזנפלדר – מנהלת תחום פ"א - אלימות במשפחה קהילה, משרד הרווחה והביטחון החברתי בישראל רחל ספירו – עו"ד, ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים דניאל רז – עו"ד, ראש תחום מעמד אישי ומזונות חו"ל, הסיוע המשפטי, משרד המשפטים אפרת פילזר ביזמן – עו"ד, נציבות זכויות נפגעי עבירה, ממונה משפטית, משרד המשפטים סג"ד עידית זהר – רע"ן טיפול ייעוד, שירות בתי הסוהר, המשרד לביטחון לאומי כנרת מנגן אלמליח – מנהלת אגף א' (תיאום ותכלול מערכתי), המשרד לביטחון לאומי רפ"ק נעה מנטש – ר' חו' אלימות במשפחה, שירות בתי הסוהר, המשרד לביטחון לאומי שרון ציוני הרשברג – ר"ת אלימות ואלימות במשפחה, שירות בתי הסוהר, המשרד לביטחון לאומי עדי פרץ – עו"ד, עוזר משפטי ליועמ"ש, המשרד לביטחון לאומי ד"ר זהר סהר – מנהלת המחלקה לטיפול באלימות במשפחה ופגיעה מינית, משרד הבריאות אפרים וקשטוק – מרכז בכיר, משרד הבינוי והשיכון איתנה שר שלום – מנהלת אגף הרווחה והשירותים החברתיים, טירת הכרמל, מרכז השלטון המקומי דודו כהן – ראש עיריית טירת הכרמל, מרכז השלטון המקומי אשרף חנדקלו – ראש מועצה מקומית ג'ת, מרכז השלטון המקומי מרינה דאהר – עו"ס ארצית לנושא אלימות במשפחה, שירותי בריאות כללית לרה צינמן – יו"ר ארגון משפחות נרצחות ונרצחים טל בכר – נציגת ארגון משפחות נרצחות ונרצחים ענבל אביב – רכז פורום העמותות המפעילות מקלטים קרוליין עידן – עו"ד, יו"ר משותפת פורום משפחה, לשכת עורכי הדין מאירה בסוק – עו"ד, יועצת משפטית, נעמ"ת ורד בר – עו"ד, מנהלת היחידה לקידום מדיניות וחקיקה, מרכז רקמן לקידום מעמד האישה פרופ' בדימוס חוה גולן – חוקרת, אוניברסיטת בן גוריון אילת אלישר – יו"ר עמותת אישה לאישה ורדית אבידן – מנהלת מערך משפטי, ויצ"ו דוד פחימה – מנכ"ל פורום אבי שאג תומר ישראל – עו"ד, עמותת ה.ל.ב עמותה לשוויון במשפחה אורטל אזולאי – נפגעת עבירה רוחמה גמרמן – יו"ר פורום של תקווה ד"ר חנה קטן – יו"ר נשות תקומה סמדר אונה – נפגעת עבירה נ' – נפגע עבירה ייעוץ משפטי: ענת מימון מנהלת הוועדה: דלית אזולאי רישום פרלמנטרי: חבר תרגומים, מיטל פורמוזה רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> מאבק באלימות בתוך המשפחה - שיקום וטיפול בנפגעות, פוגעים ובני משפחה << נושא >> << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אני רוצה לפתוח את הדיון היום שהוא ראשון מתוך סדרה של דיונים שאנחנו נקיים בנושא אלימות כלפי נשים, אלימות במשפחה. הסיבה שהחלטנו בעצם בחודש הקרוב כל הדיונים בוועדה הזאת יוקדשו לנושא הזה, של מיגור אלימות כלפי נשים ומיגור האלימות במשפחה. הסיבה שהחלטנו להתמקד בזה כי אנחנו במצב חירום. שנת 2025 הסתיימה עם מספר שיא של 46 נרצחות וגם השנה הנוכחית נפתחה לצערי במגמה שהיא דומה ומאוד מדאיגה. אנחנו בעצם רוצים להתכנס כולנו יחד, משרדי ממשלה, ארגוני חברה אזרחית, ולשאול מה לא עובד? מה צריך לעשות אחרת. כי אם זאת התוצאה ברור שיש הרבה אנשים טובים במערכת, שעובדים קשה, עם כוונות טובות. אבל אם זו התוצאה אז משהו לא עובד ואנחנו צריכים להבין מה ולתקן את זה. באמת, חשוב לי לומר בפתח הדיון שאני יודעת שמשרדי ממשלה עושים עבודה משמעותית ובאים לנושא הזה בחרדת קודש. אבל עם זאת, התוצאות בשטח מחייבות לשאול שאלות. להתעורר ולעשות בדק בית. מתוך ההבנה הזו אנחנו עושים פה דיונים שממש לא באים להחליף את תפקידה של הממשלה, של עבודת הממשלה. אבל אנחנו רוצים להיות במה פרלמנטרית שבה יהיה אפשר להציף את הקשיים, לרכז את הידע ואת הניסיון שהצטבר במקומות השונים ולבחון באופן הכי מעמיק שאנחנו יכולים את המענים הקיימים. המטרה שלנו היא בסופו של לאגד את כל התובנות שיעלו כאן לכדי מסמך אחד, דוח שיוגש לממשלה ואני מקווה שיוכל ליעל את עבודתה או לתת לה עוד פרספקטיבה. זה בעצם יכלול תובנות והמלצות בתחום המדיניות. אני מקווה שבזאת אנחנו גם ניתן אפילו רוח גבית לאנשי המקצוע בממשלה, שמקדמים את הנושא הזה. אבל בממשלה מקודמים הרבה נושאים ויש הרבה מצוקות והרבה בעיות בוערות. התפקיד שלנו בשולחן הזה זה לדאוג שזה מקבל תעדוף גבוה בסדרי העדיפויות של הממשלה ושזה לא מוזנח. המטרה היא באמת לתת פה רוח גבית לאנשי המקצוע בממשלה שמקדמים את הנושא הזה. חשוב שתדעו שזו באמת הגישה. ממש לבוא ולעזור ככל הניתן, כי בסוף אנחנו רוצים לייצר פתרונות אופרטיביים. הדיון היום הוא הדיון הראשון והוא יעסוק בתחום השיקום. אני אשקף לכם שאני רציתי שהדיון הראשון, מן הסתם, יעסוק דווקא במניעה, לסדר כרונולוגי. אבל בגלל שהמרכזת של הוועדה הבין משרדית במשרד הרווחה לא יכלה להגיע היום והיא מאוד רצתה להיות בדיון בחלק הזה, אז לבקשתה אנחנו מתחילים דווקא עם השיקום, כי אנחנו באמת בהמשך למה שאמרתי קודם, אנחנו מאוד רוצים לעבוד בשיתוף פעולה ובתיאום, כדי לעזור לממשלה לעשות את עבודתה בצורה הטובה ביותר. אז אנחנו נתחיל עם החלק של השיקום, הן בנפגשות ובשורדות האלימות, גם השיקום של בני המשפחה וגם השיקום של הפוגעים. כי אנחנו יודעים ויודעות שאם לא נעשה שיקום ראוי אז העבירות פשוט חוזרות על עצמן ומה שהתחיל כאלימות יכול בסוף להיגמר גם כרצח. אנחנו נפתח בסקירה של הוועדה הבין משרדית על הפעילות שלה בתחום השיקום. שימו לב, זה ממוקד עכשיו בשיקום. אנחנו לא רוצים לדבר על הבעיה בכללותה, אלא להיות כמה שיותר ממוקדים לפי פרקים, כדי שנוכל להביא תובנות אופרטיביות. אז נתחיל עם הוועדה הבין משרדית. לאחר מכן נשמע את נציבות זכויות נפגעי עבירה והסיוע המשפטי במשרד המשפטים שיציגו את הסעד המשפטי שניתן לנפגעות אלימות ולבני המשפחה של הנרצחות. לאחר מכן אנחנו נשמע עוד התייחסויות של משרדי ממשלה וארגוני חברה אזרחית. אני מבקשת בדברים להיות מאוד ממוקדים במה עובד טוב ומה חסר. כדי שנוכל להגיע בסוף למשימות אופרטיביות. אז תשתדלו להיות ממש ממוקדים. לא לספר על כל הדברים, הצגת תכלית של כל יחידה. אלא מה יש ועובד טוב וצריך לחזק אותו ומה חסר. אנחנו נצטרך להקפיד על זמנים, כי יש פה המון דוברים ודוברות. אז אנא, דברו בקצרה ובצורה ממוקדת. אני כבר אומרת מראש, הדיון צריך להסתיים עד השעה 14:00, אז יתכן מאוד שיהיו פה אנשים שלא יספיקו לדבר. אנחנו נעשה ככל הניתן לתת לכולם לדבר בזמן הנתון וזה מאוד יעזור אם תדברו בצורה ממוקדת וקצרה, כך נוכל לתת ליותר אנשים את הבמה. אני אפתח ברשותכם את הדיון. אנחנו נתחיל עם טלי ממשרד הרווחה, שהיא מנהלת תחום אלימות במשפחה במשרד, אבל היום את בעצם גם מייצגת את הוועדה הבין משרדית. תודה שבאת. << אורח >> טלי רוזנפלדר: << אורח >> צוהריים טובים. אני טלי רוזנפלדר, מנהלת תחום במשרד הרווחה. אני באמת מייצגת גם את הוועדה היום ונתמקד בעיקר באמת בפעולות שהוועדה עושה. הרי בוועדה בעצם נותנת גם תקציבים ומתכננת מענים שהם שותפים למספר משרדים. אני אתמקד במשרד הרווחה וככל שאני אוכל גם באמת דברים נוספים. קודם כל להגיד שבאמת בשנים האחרונות, מאז שהוועדה הבין משרדית התחילה את פעילותה, משרד הרווחה הרחיב מאוד את כל המענים שהוא נותן. אני אתחיל באמת במענה המרכזי שלנו, של המרכזים לטיפול ומניעת אלימות במשפחה. יש לנו 171 מרכזים כאלה שפרוסים ברחבי הארץ. הכפלנו את מספר המרכזים והיחידות בשנים האחרונות, שבאמת נותנים מענה מאילת ועד הצפון לכל בני המשפחה. חשוב לי להגיד שאלה מענים גם לנפגעות, לנפגעים, לפוגעים, לפוגעות, לילדים. הם נותנים באמת מענה על פני כל הרצף. יש בהם מגוון אנשי טיפול שמומחים. אנחנו מכשירים כל אחד מבעלי התפקידים באופן ייחודי, החל מעו"ס גברים, עו"ס לטיפול בילדים, עו"ס משטרה, עו"ס קהילתי. שבאמת אולי לחלק שנדבר על מניעה. בעצם ניתן לעבור שם החל מהערכת סיכון, הוצאה למקלט, בניית תוכנית טיפול, טיפול בפועל. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> כמה מרכזים כאלה אמרת? << אורח >> טלי רוזנפלדר: << אורח >> 171 מרכזים מתוקצבים. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> איך הם נקראים? << אורח >> טלי רוזנפלדר: << אורח >> מרכזים לטיפול ומניעה באלימות במשפחה. יש לנו 171 מתוקצבים. לא כולם פעילים. רובם הגדול פעיל, אבל לפעמים זה תלוי עובד שעוזב או לדוגמה בתקופת המלחמה היו מרכזים שהתקשו לאייש, יחידות קטנות שהתקשו לאייש אותם. אבל רוב המרכזים - - - << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> כמה פעילים להבנתך? << אורח >> טלי רוזנפלדר: << אורח >> לדעתי כרגע פעילים, שוב, זה יכול להשתנות ברמת עובד עוזב או עובד בחופשת לידה. אבל קרוב ל-170 מרכזים פעילים בזמן נתון. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> כמה תקנים יש? << אורח >> טלי רוזנפלדר: << אורח >> יש 576 תקנים. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> רק ל-171? << אורח >> טלי רוזנפלדר: << אורח >> לא, לא כולל מחלקות רווחה. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> או שעושים עוד דברים? << אורח >> טלי רוזנפלדר: << אורח >> לא. 576 תקנים. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אפשרתי את השאלות האלה. עכשיו תמשיכי דוך ואני אתן בסוף לשאול אותך שאלות, כדי שלא נתפזר. << אורח >> טלי רוזנפלדר: << אורח >> אוקיי. גם כל התקנים האלה, לא כל התקנים האלה מאוישים. אבל אפשר יהיה להתייחס בהמשך, רובם הגדול כן מאויש במרכזי אלימות. בנוסף הקצנו לפני שלוש שנים סל גמיש גם באמצעות המחלקות לשירותים חברתיים וגם באמצעות הקרן לידידות, שהגובה שלו 12 מיליון שקלים, כדי לסייע לבני משפחה שנמצאים במעגל האלימות, בין אם הם נפגעים או פוגעים. כשרוצים בעצם להתחיל דף חדש ומסיימים את הקשר הזוגי אז אנחנו מסייעים להם באיזה שהיא התחלה חדשה של עד 10,000 שקלים לכל בן משפחה. אני אומרת עד כי זה כמובן תלוי תקציב ובהתאם לקריטריונים של אותה רשות ולא כל רשות תוכל לתת 10,000 שקלים לכל בן משפחה. בנוסף בכל התחום של תוכניות שיקום ותעסוקה, גם בנוסף לתוכנית דף חדש שאנחנו מכירים אותה ליוצאות מקלט, הרחבנו לפני ארבע שנים תוכנית של דף חדש לנפגעות שנמצאות בקהילה. כאלה שבחרו לא לצאת למקלט או לא יכלו לצאת למקלט. גם הן מקבלות סיוע של עובדת סוציאלית, של מלוות משפחות, של 10,000 שקלים סל שירותים ופיתוח תעסוקתי ואישי. גם מוקד 118 אויש בעובדים סוציאליים מומחים לתחום שיכולים לתת מענה 24 שעות ביממה. אני עוברת ככה בבריף על הדברים ואחר כך נדבר גם באמת אולי על המקום של החסמים. מרכזי אלומה. הקמנו ארבעה מרכזי אלומה, המרכז האחרון באמת הייתה פתיחה שלו לפני שבוע בבאר שבע. יש לנו היום ארבעה מרכזי אלומה. מי שלא מכיר הם מרכזים שלנו שהם one stop center. הם שותפים גם למשרד שלנו, למשרד המשפטים וכמובן למשרד לביטחון לאומי. יושב שם חוקר שאם אישה, הם כמובן פתוחים גם לנפגעות וגם לנפגעים. אישה מגיעה ורוצה להגיש תלונה היא יכולה להגיש תלונה שם. היא יכולה לשהות שם עד 72 שעות. המרכז משמש גם בנותן מענה מרחוק גם ייעוץ מומחים. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> כמה מרכזים כאלה? << אורח >> טלי רוזנפלדר: << אורח >> יש ארבעה מרכזים פרוסים ברחבי הארץ. הם כולם נותנים מענה ארצי. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> וזה מספיק ארבעה? צריך להרחיב את זה? << אורח >> טלי רוזנפלדר: << אורח >> כן. יש לנו מרכז בעכו, יש לנו מרכז בבית שמש, בראשון לציון ובבאר שבע. הם כולם מרכזים ארציים במובן הזה שככל שבאמת במרכז אחד אין מקום אפשר יהיה להפנות למרכז אחר. בכולם יש דירות שמשמשות להלנה. דירות לא מלאות. זאת אומרת היחידות האלה, אין לנו, כשהיה לנו מרכז אחד בעכו אז לפעמים היינו מגיעים למצב שהוא היה מלא. << אורח >> סמדר אונה: << אורח >> המרכזים האלה נגישים? לנשים נכות. << אורח >> טלי רוזנפלדר: << אורח >> אני חושבת שהמרכזים נגישים. אני די בטוחה. << אורח >> סמדר אונה: << אורח >> אני חושבת שאף אחד מהם לא נגיש. יש אוכלוסייה שלמה - - - << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אז אנא תבדקי את זה בבקשה. תודה. << אורח >> טלי רוזנפלדר: << אורח >> אני יכולה לבדוק את זה. << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> לא נגיש. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> בעכו ליד הבית שלי ואנחנו ביקרנו. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אם זה לא נגיש זה מחייב טיפול. << אורח >> סמדר אונה: << אורח >> אני אישית מקרה שבזמן המלחמה פגעו בו יותר מפעם אחת, פעמיים כמעט רצחו אותי. פניתי לכל המקומות. אתם רואים שאני על כיסא גלגלים. אז אל תגידו לי 'יש, יש, יש'. אני פניתי לנושא של נשים, או בכלל אנשים, על כיסאות גלגלים. אין שום דבר. לא מה שדיברו בחצי שעה הקודמת ולא מה שעכשיו. בכלל לא מתייחסים לנושא הנשים. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> את עניין הנגישות חשוב לבדוק. << אורח >> סמדר אונה: << אורח >> ואגב, הכי פגועים האנשים הנכים, יותר מכל האוכלוסייה במחקרים שעשו בכלל. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> תודה. אנא תבדקי את עניין הנגישות. אם זה לא נגיש זה באמת תקלה גדולה. סליחה, אני לא פותח את זה. סליחה, תשלימי את הסקירה. << אורח >> טלי רוזנפלדר: << אורח >> אני יכולה לבדוק את עניין הנגישות, אני אבדוק אותו ואנחנו נחזיר תשובה לוועדה. מבחינת גם אני אגיד ככה הייתה ככה שאלה שהתבקשנו לסקור אותה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אני בגדול רוצה שתגידי לי במקרו. אין לנו יכולת מזה שאת מדברת, אגב, אני ביקשתי גם שקף שממפה את הכול בתמונה אחת. כי קשה מאוד למי שיושב פה, את יורה, יורה, קשה לראות את התמונה הגדולה. את מכירה את זה, אבל מי שלא חי את זה קשה לו לראות את התמונה הגדולה. אם את צריכה לפשט כדי שנבין במקרו מה עובד טוב מאוד, מוכיח את עצמו וצריך לתגבר אותו בתקציבים ולהרחיב אותו ומה חסר. על מה היית שמה את הדגש. << אורח >> טלי רוזנפלדר: << אורח >> אני אגיד שמרכזי אלומה שעכשיו בעצם השלמנו את הפריסה הארצית, עובדים טוב גם מבחינת הכשרות, גם מבחינת איוש של כוח אדם. ואני חושבת שאין שם צורך לתגבר את המענה. אנחנו כמובן ניתן לארבעה מרכזים לפעול ונראה אם יש עוד צרכים. המרכזים לטיפול ומניעת אלימות במשפחה, שהם המענה הקהילתי העיקרי שלנו עובד טוב בחלק מהמקומות, אבל בחלק מהמקומות, ששם כמו שאתם מכירים שיש קושי באיוש כוח אדם ברשויות המקומיות זה בא לידי ביטוי גם בפגיעה ביכולת שלנו לתת שירות מלא בכל המקומות. אני חושבת שכל מה שקשור לעו"ס לטיפול בילדים נפגעי אלימות יש לנו 68 תקנים שמטפלים בילדים. אני חושבת שזה מענה שאנחנו צריכים עוד להרחיב אותו. על אף שגם שם יש לנו חסם. לא כל התקנים מטפלים באופן מלא, כי יש לנו חסם משמעותי בהגעה של ילדים לטיפול, בהסכמת שני ההורים. אנחנו יודעים שחייבים הסכמת שני הורים ושם יש קושי לפעמים לגייס את הצד הפוגע. אז גם שם אני חושבת שצריך לחשוב איך אנחנו מסירים חסמים. מבחינת חברה ערבית אני אגיד שבשנים האחרונות סאעד מהמשרד שלנו הוביל, יש לנו 59 מרכזים שנותנים שירות לחברה הערבית. פיתחנו תדריך מקיף שמנחה בעצם את העו"ס ברשויות המקומיות ועו"סים בכלל ואיך לטפל טיפול מותאם תרבות עם המאפיינים הייחודיים של החברה הערבית. אבל גם שם אני חושבת שיש לנו קושי בהנגשה של השירות לכלל האוכלוסייה. זאת אומרת שהאוכלוסייה תבין שהמרכזים האלה, בין אם הפוגעים וגם הנפגעים יבינו שיש לנו מספיק שירותים שטובים עבורם. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> כי הם לא פונים? << אורח >> טלי רוזנפלדר: << אורח >> כי הם לא מספיק פונים. בעיקר גברים בחברה הערבית, לא מספיק פונים. קשה לנו להגיע אליהם. לפעמים הם מגיעים באמת משירות מבחן ואז הם קהל, אני קוראת לזה קהל שבוי, הם מחויבים להגיע. אבל אנחנו צריכים להרחיב את העבודה הקהילתית שלנו כדי לקרוא גם לגברים וגם לנשים להגיע לטיפול בחברה הערבית. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> תסכמי, כי אני רוצה לאפשר שאלות אלייך. << אורח >> טלי רוזנפלדר: << אורח >> אני עוד פעם אומרת, הוועדה הבין משרדית התחילה לעבוד לפני מספר שנים. זאת אומרת, החלטת הממשלה הייתה בדיוק 10 שנים. אנחנו עכשיו נמצאים באיזה שהיא צומת דרכים שגם בליווי של ייעוץ מקצועי כדי לחשוב מה המענים שתוכננו לעשות. מה המענים שהצלחנו להוציא אל הפועל. איזה מענים אנחנו צריכים להתמקד. בעצם שמנו לעצמנו שלושה נושאים מרכזיים שזה גם התחום של המניעה, גם חברה ערבית וגם טיפול בגברים. כרגע בעצם אנחנו בודקים איזה עוד מענים אנחנו צריכים לפתח בתחומים האלה ובכלל. ויש עוד הרבה עבודה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> חה"כ קארין אלהרר רצתה לשאול. כן? << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> קודם כל, תודה רבה על הסקירה. אני אגיד כמי שלא מכירה לפרטי פרטים את הנתונים, הדברים שהצגת נשמעים מאוד פלואידים. זאת אומרת יש 170 מרכזים, חלק מהם עובדים. << אורח >> טלי רוזנפלדר: << אורח >> רובם הגדול. << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> רובם הגדול. האמת שהייתי שמחה לקבל מספר מה כן עובד. הדבר השני, לגבי איוש של תקנים. זה שיש תקנים לא אומר שאנשים מגיעים. אם תוכלי בבקשה לפרט מה הקושי באיוש התקנים. כדי שאולי, לא יודעת, אולי נוכל לסייע. האם מדובר בתגמול? האם מדובר באופי התפקיד? וגם לא ממש הבנתי מה המענים הספציפיים בשיקום. שזה הנושא של הדיון. הייתי שמחה לקבל פירוט מה בעצם נותנים. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> מה שהיא הציגה זה לא רק שיקום. << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> כן, היא הציגה מענה כללי והוא חשוב. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> היא הציגה בעיקר טיפול. << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> הוא חשוב, אני לא מפחיתה בערכו. אבל אם להיות יותר ממוקדים לגבי השיקום. תודה. << אורח >> טלי רוזנפלדר: << אורח >> אוקיי. אז אני אגיד שמבחינת האיוש של התקנים, כ-80% מהתקנים שלנו מאוישים בתוך מרכזי אלמ"ב. התקנים של עו"ס אלמ"ב קהילתי מאויש 65% מהתקנים ושאר התקנים, כי זה תקן יחסית חדש שנכנס לפני שלוש שנים ולוקח זמן להטמיע אותו לצערי. << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> זו משרה מלאה, אגב? << אורח >> טלי רוזנפלדר: << אורח >> כל רשות מקבלת את מספר התקנים בהתאם לקריטריונים. יש רשויות גדולות שקיבלו משרה מלאה, יש רשויות יותר קטנות שקיבלו 75% מהמשרה. אנחנו רואים, אני חושבת שהקושי באיוש תקנים הוא לא קושי ייחודי לתחום של אלימות במשפחה. להיפך, אני חושבת שדווקא עובדים סוציאליים היום מבקשים להגיע כן לתקנים שהם יותר במרכזים טיפוליים, שמקבלים הכשרות ייעודיות. עדיין יש תחלופה של עובדים, ששוב, היא לא ייחודית רק לסיפור של אלימות במשפחה. אבל כן אני אגיד שהתחום של אלימות במשפחה הוא תחום שהוא שוחק, הוא תחום שהוא קשה. לכן הכנסנו בשנתיים האחרונות תקציב והדרכות לכל העובדים, מה שלא היה בעבר. הכשרות, עובדים מחויבים לצאת להכשרות תוך שנתיים מרגע תחילת העבודה. בדיוק מהמקום שאנחנו רוצים לחשוב איך אנחנו מצליחים לשמר את העובדים. לגבי טיפול ושיקום, אנחנו עושים הפרדה. שיקום שאנחנו מתייחסים אליו זה בעצם שיקום בסוף הטיפול. זאת אומרת, עברתי טיפול רגשי. אני צריכה עכשיו כרגע בעצם לראות איך אני בעצם בונה את ההתחלה של החיים שלי מחדש. אז גם הסל הגמיש משמש כאן, גם כמו שאמרתי תוכנית דף חדש לנשים שנמצאות בקהילה ובמקלטים. יש לנו מיזם משותף עם עמותת רוח נשית ששמענו עליהם לדעתי בדיון לפני שבועיים, שהוא מיזם משותף שגם הוא משפר את היכולות של נשים באמת להשתלב בתעסוקה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אני רגע עוצרת אותך. כשאני מציגה תוכנית עבודה אז מתחילים מלמעלה למטה. לא עכשיו פיילוט עם רוח נשית. שזה חשוב, אבל זה פרטים. אני הייתי רוצה לראות את התפיסה. מה החזון, מה שיטת העבודה שאם אנחנו נתמיד בה באופן שיטתי שנה אחרי שנה אנחנו נשנה את המצב מן הקצה אל הקצה. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> ואז ניתן להבין נתונים. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> את מבינה? קשה לי להבין את הגישה שבה באים. יש כל מיני גישות. גם אין תשובה אחת נכונה. אבל מה האסטרטגיה? למשל אסטרטגיה זה לומר אנחנו עכשיו את הכסף שמים על הטיפול בגבר ואולי בכלל הגבלת התנועה של הגבר ולא של האישה. אוקיי, אז מה אנחנו עושים? חסר לי, אתם מראים לי את הלבנים, אבל לא כולם קשורים לאותה חומה. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> מה שאת אומרת הוא משמעותי גם על הבסיס. כי בעצם את אומרת על תקינה ואיוש וכמה שרידות בתקינה ואיך התקציב צומח. זה נגזרת של אסטרטגיה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> חסר הנרטיב מלמעלה, מה התוכנית, מה הגישה? ואז יש הרבה נדבכים שמחזקים את אותה גישה. ואנחנו מתחילים מהנדבכים, לא מהאסטרטגיה וזה חסר. << אורח >> טלי רוזנפלדר: << אורח >> אז כמובן יש אסטרטגיה של הוועדה הבין משרדית שככה חרטה על דגלה מספר דברים. אחד זה באמת הנגשה של השירותים. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> כל כמה זמן היא מתכנסת? << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אני רוצה לשמוע. אחד אחד. היא תענה, פשוט אל תקטעו אותה באמצע. << אורח >> טלי רוזנפלדר: << אורח >> היא מדברת על הנגשה של השירותים. בזה באמת אפשרנו להרחיב את הפריסה. בעצם ליצור שפה משותפת בין כל משרדי הממשלה שעוסקים באותו תחום. מתן מענה על כל פני הרצף, החל משלב המניעה. אנחנו עומדים לצאת בקמפיין מאוד גדול שעכשיו נמצא באישורים תקציביים סופיים כדי להגדיל את הסיפור של המניע. כי אחד החסמים שאותם לא אמרתי קודם שאנחנו יודעים שיש פער מאוד גדול בין מספר האנשים שנמצאים בתוך מעגל האלימות למספר האנשים שמגיעים לשירותים שלנו. אז גם בעצם יידוע של השירותים, גם הנגשה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> זה לא מה שהתכוונתי. אולי נדבר על זה עוד. הכול מבורך, באמת. << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> זה ה-איך, זה לא ה-מה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> בדיוק. מה הגישה, האסטרטגיה שבה הולכים הכוונה היא אם למשל עכשיו המחקר העולמי מראה שהרבה יותר אפקטיבי לטפל קודם כל בגברים, אז כל התוכניות צריכות ללכת לשם. זאת אומרת, יש פה הרבה כיוונים. אבל לא הבנתי את האסטרטגיה הראשית שבה פועלים. מה הרעיון המסדר? את מצליחה לרדת לסוף דעתי? << אורח >> טלי רוזנפלדר: << אורח >> אני מצליחה להבין. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אבל אוקיי, בואי נתקדם ואנחנו עוד נדבר על זה. היא שאלה כל כמה זמן זה מתכנס, סליחה. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> אולי היה כדאי לבדוק מה המטרות שקבעה לעצמה הוועדה הבין משרדית. ואיך תרגמה את זה לתוכנית פעולה. << אורח >> טלי רוזנפלדר: << אורח >> הוועדה מתכנסת כל חודשיים. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> היא מצליחה להתכנס, זה מתקיים? << אורח >> טלי רוזנפלדר: << אורח >> ברוב המקרים זה מתקיים, הישיבות מתקיימות, חלקן בזום, חלקן פרונטליות עם כל החברים בתוך הוועדה. לגבי אסטרטגיה, ב-2016 שבעצם הוועדה התכנסה לראשונה היא ישבה על המדוכה וקבעה יעדים וקבעה משימות. היום אני אומרת בכנות, היום הוועדה שוב בודקת את עצמה לראות האם התוכניות והמשימות שהיא תכננה, היא עברה - - - << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אני אביא לך דוגמה מהתחום שלי. יותר קל לי לדבר על התחום שלי. אני מבינה בגרונטולוגיה, בזקנים. האסטרטגיה שאני הלכתי איתה זה כל הזמן הפחתת התלות. לשים את הכסף על זה שכמה שיותר מאוחר הם יפסיקו לעבוד ויפסיקו להיות עצמאיים. מתוך תפיסה שאז יהיו לי פחות סיעודיים. אם אני אשקיע הרבה בהתחלה יהיה לי פחות בעיות בהמשך. זה שאני לא משקיעה בהתחלה עולה לי בריבית דה ריבית בהמשך. אז ככה גם כל התקצוב שלי הליך. שמנו את הכסף על זה שאם מישהו עובד לא לוקחים לו קצבת זקנה ואת זה שצריך להעלות את גיל הפרישה. הבאנו מלא תוכניות שמשרתות את דחיקת התלות. מה האסטרטגיה שלכם? הבנת את השאלה? אבל בסדר, עוד נגיע לזה. אני עוברת בבקשה לאפרת, נציבות זכויות נפגעי עבירה. << אורח >> אפרת פילזר ביזמן: << אורח >> קודם כל תודה על ההזמנה. אני אומר שנציבות זכויות נפגעי עבירה זה גוף חדש שהוקם בהחלטת ממשלה, במטרה להנגיש ולמצות זכויות של נפגעי עבירה בשיתוף פעולה עם כלל הרשויות. זה גוף מטה במשרד המשפטים. המטרה שלו הוא לתכלל. החזון של הנציבות, אני אגיד את זה בקצרה, כי אני יודעת שאת רוצה שנהיה ממוקדים. אבל כיוון שאנחנו חדשים אני בכל זאת אומרת כמה משפטים. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> הגנת ינוקא. << אורח >> אפרת פילזר ביזמן: << אורח >> כן. שהמטרה שהיא באמת לקדם מענה מיטבי לנפגעי עבירה בכל שלבי המסע שעובר נפגע העבירה. מההתרחשות של הפגיעה ועובר להליכים השונים שהוא נזקק להם. אם זה מענים בריאותיים, רווחתיים, משפטיים. וגם בכלל זה החיים לצד הפגיעה, שאנחנו יודעים שזה משהו שיכול להיות שנים ארוכות ורבות. ברור לנו שיש לנו הרבה מאוד עבודה במישורים מגוונים. לכן אנחנו בונים תוכניות עבודה בצורה סדורה ומובנית כדי שבאמת נוכל לעשות את הדברים בדרך הנכונה ביותר. כן חשוב לי לספר לוועדה שעם הקמת הנציבות יצאנו להליך שיתוף ציבור מתוך הבנה שבאמת הידע החשוב למען נפגעי עבירה נמצא בשטח. עשינו את זה גם בשיתוף עם עורכי דין מייצגים, עם ארגוני הסיוע השונים. וכמובן עם נפגעי העבירה. אז מעבר למפגשים שעשינו עם הגורמים האלה, יצאנו גם עם שאלון מאוד מפורט מה צריך, מה הדבר הדחוף ביותר. במסגרת ההליך הזה מה שמצאנו זה שאחד הדברים המרכזיים שנדרשים זה להנגיש את הזכויות ואת הידע בצורה מאוד ברורה. גם של המענים שיש וגם של הזכויות. הדבר הזה גם עלה מניירות עמדה שהוגשו לוועדה, שעיינתי בהם לפני הדיון הזה. ברור לנו שזה אחד האתגרים המרכזיים בשנה הקרובה שאנחנו הולכים לטפל בהם. זה לשפר את הנגשת המידע לנפגעי עבירה וכמובן בכלל זה את כל נושא האלימות במשפחה. המטרה שלנו היא גם לעשות אתר משודרג ומותאם. יש כרגע אתר לנפגעי עבירה, אבל לשכלל אותו, לפתח אותו וגם לשלב בו כלים דיגיטליים מתקדמים. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אגב, אתם מתעסקים גם במשפחות של נפגעי עבירה? << אורח >> אפרת פילזר ביזמן: << אורח >> כן. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> גם וגם. << אורח >> אפרת פילזר ביזמן: << אורח >> כן. בוודאי במקרים שלצערנו זה מסתיים ברצח ואז ברור שגם לבני המשפחה קמות הזכויות הרלוונטיות של נפגעי עבירה. << אורח >> סמדר אונה: << אורח >> למה האזרחים לא יודעים על הגוף? << אורח >> אפרת פילזר ביזמן: << אורח >> אנחנו גוף חדש. << אורח >> סמדר אונה: << אורח >> אני שומעת על זה כבר שלוש שנים. << אורח >> אפרת פילזר ביזמן: << אורח >> אנחנו לא שלוש שנים. אנחנו פחות מזה. אנחנו פחות משנה. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> קודם כל בהצלחה. << אורח >> אפרת פילזר ביזמן: << אורח >> תודה. אנחנו גם פגשנו את חה"כ קארין אלהרר שיושבת כאן. עוד לפני שנכנסתי לתפקיד כבר הגענו להיפגש. << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> הייתי מאוד מעורבת בהחלטה. << אורח >> אפרת פילזר ביזמן: << אורח >> אני רק עוד אומר שמעבר לאתגר של להנגיש את הזכויות ברור לנו שאתגר נוסף שאנחנו צריכים לטפל בו זה כל מה שקשור לנתונים בנושא נפגעי עבירה. לייצר תמונה יותר ברורה, יותר אחידה. ברור לנו שזה אתגר משמעותי. וכמובן, שוב, בכלל זה כל מה שקשור לאלימות במשפחה. אנחנו נכונים לאתגר הזה, בשיתוף פעולה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אז רגע, את יכולה ברשימת מכולת להגיד לי מה השירותים שאתם נותנים היום לנפגעות עבירה? << אורח >> אפרת פילזר ביזמן: << אורח >> אנחנו גוף מטה. אנחנו לא נותנים שירותים. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אתם רק מנגישים את המידע. << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> אתם גוף מתכלל. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אתם ה-one stop shop. כאילו, אם תבוא מישהי שנפגעה את משיגה לה את מה שהיא צריכה ממשרדים שונים? << אורח >> אפרת פילזר ביזמן: << אורח >> נכון. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> איך התקשורת מולכם מתבצעת? << אורח >> אפרת פילזר ביזמן: << אורח >> אנחנו גם עמלים על דברים נוספים שאנחנו רוצים להקים. בשלב הראשון אנחנו נעשה אתר. אבל יהיה לזה כמובן גם דברים משלימים. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> לא, אבל נגיד ה-171 מרכזים של הרווחה, של האלמ"ב, הם מחוברים אליכם? << אורח >> אפרת פילזר ביזמן: << אורח >> אנחנו נוכל להפנות לשם. כלומר, שוב, נציבות זכויות נפגעי עבירה היא לא גוף שייתן מענה באופן ישיר. יהיה גוף מתכלל, גוף מטה שיפנה במידת הצורך לגופים האחרים שהם נותנים. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אז במה זה שונה ממוקד טלפוני, מ-118? << אורח >> אפרת פילזר ביזמן: << אורח >> שמוקד הטלפוני של 118 הוא רק לרווחה. << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> היא נותנת בעצם את המטרייה השלמה. היא יודעת לעשות הפניות. בעצם נפגעת עבירה מגיעה אליהם. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> היא לא מגיעה אליהם, כי הם לא נמצאים בשטח. היא מגיעה לאלמ"ב. << אורח >> אפרת פילזר ביזמן: << אורח >> היא תגיע, היא תגיע. תנו לנו הזדמנות להקים את הדברים. << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> היא תגיע אליהן או באמצעות האתר או קו טלפון שיהיה להם. והם בעצם יעדכנו אותה על כל הזכויות שמגיעות לה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אז בעצם קהל היעד הוא לא זה שמגיע ללשכות הרווחה? << אורח >> אפרת פילזר ביזמן: << אורח >> הוא יגיע ללשכות הרווחה בהתאם למענה שהוא יבקש. כלומר, הרעיון של הנציבות - - - << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אם לי קרה משהו, למי אני פונה? ל-171 מרכזים האלה? ל-118 או אלייך? << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> עדיף שתפני אליהם. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> אבל למה? אני לא מבינה. << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> אני אסביר. ככה אני ראיתי את זה לפחות. הם אמורים לתת את כל רשימת הזכויות שלהם זכאית נפגעת עבירה או נפגע עבירה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אבל גם מרכזי אלמ"ב אמורים לתת. << אורח >> אפרת פילזר ביזמן: << אורח >> אולי אני אומר עוד איזה משפט. << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> זה לא רק. כי אלמ"ב יתנו את הדברים בפן הרווחתי. יש עוד דברים, נגיד בפן המשפטי. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> ואלמ"ב לא ידעו לתת את זה? << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> אני חושבת שפחות. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אוקיי. << אורח >> סמדר אונה: << אורח >> עד שהאזרחים לא יודעים שיש למי לפנות זה לא - - - << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> אבל עוד אין. << אורח >> אפרת פילזר ביזמן: << אורח >> אבל עוד אין. זה תהליך, זה הקמה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אני חושבת שכדאי להגדיר טוב את גבולות הגזרה של כל אחד כדי שתשלימו אחד את השני ולא יהיו כפילויות. << אורח >> אפרת פילזר ביזמן: << אורח >> הנציבות לא באה להחליף אף גורם אחר. לא את המשטרה ולא את הפרקליטות ולא את הסיוע המשפטי ולא את משרד הבריאות. אנחנו לא באים להחליף גופים קיימים. אנחנו כן רוצים להיות גוף שמתכלל ומסתכל על כל השלבים שנפגע עבירה צריך. מתוך הבנה שגם לפעמים נפגע עבירה קרה לו משהו והוא לא יודע אפילו מה הוא רוצה לעשות. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אז אני אגיד משהו שאינטואיטיבית ולא בטוח שהוא נכון. אבל מה שלי נשמע, תראו, פריסה של 171 מרכזים בשטח זו פריסה כבדה. זו תשתית של מדינה, לא של עמותה, של מדינה. רוב האנשים כנראה יגיעו למרכזים האלה, כי עד שהם ידעו על הטלפון שלך, לדעתי רוב הציבור אפילו לא יודע את 118 של משרד הרווחה שקיים 50 שנה. אז עד שהם יידעו מה המספר שלך, אם בכלל, עוד 50 שנה. אז אם יש כזו אחיזה בשטח, חשוב שתהיו מאוד מחוברים ותחליטו באיזה מקרים הם מפנים אליכם. כי רוב הסיכויים שיותר יגיעו אליהם כי הם בשטח. תקנו אותי. << אורח >> אפרת פילזר ביזמן: << אורח >> ברור שיהיה חיבור ויהיה קשר. אנחנו יותר מסתכלים על עצמנו כסוג של חדר מיון. בסדר? << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אבל חדר מיון האמבולנס מוביל אליו. אלייך אף אחד לא יודע להוביל. את מבינה? << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> זו העבודה שלהם. << אורח >> אפרת פילזר ביזמן: << אורח >> נכון. תנו לנו את ההזדמנות. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> לא, אני מבטיחה לך שעוד 10 שנים ניפגש עדיין אף אחד לא ידע. כי הציבור מוצף בטלפונים ומוקדים. אני יכולה להגיד לך ממוקדים אחרים, שוב, מהעולם של הזקנים. את יודעת כמה, 15 שנה, 20 שנה עשו קמפיינים בתשלום על המוקד של אזרחים ותיקים. אף אחד לא יודע עדיין מה המספר שלו. אומרת לך בדוק. לא ידעו גם אחרי שאת תעשי, גם אם תשקיעי. אז השאלה איך אתם, השטח, הם יודעים, הם נמצאים בשטח. אז רק חשוב שהסנכרון יהיה טוב, כי ככל הנראה גם אם תקימו את זה עם כל הרצון הטוב וזה, קשה בבליל המידע וברעש שקיים בחוץ, שכולם יכירו את המספר שלך וידעו שאת כתובת. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> אני יכולה לשאול שאלה? << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> אני לא הסנגורית שלהם. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> לא, לא, אני גם לא, הם לא זקוקים לסנגור. << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> לא, לא, שנייה. אבל צריך להבין שהם קמו בעקבות המלצת ועדת ברלינר. והמטרה היא מטרה לפשט את ההליכים בפני האזרח, לא להקשות. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אבל אם הוא לא יודע על זה, זה לא עוזר לו. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> משהו שאני לא מצליחה להבין. כל התחום הזה הוא לא רק תחום משפטי, הוא בעיקרו הוא לא תחום משפטי. ויש צד של סנגוריה ציבורית וכו'. אני לא מבינה למה שירותים שהם בין משרדיים, כלומר כמה משרדים נותנים, מתרכזים תחת משרד המשפטים, כאשר רוב השירותים שצריך לתת באותו רגע, אם דיברת על חדר מיון, זה דווקא ברווחה ולא אצלכם. אני לא יודעת למה אנחנו מצליחים תמיד לסבך לעצמנו את החיים. במקום שיתופי פעולה בין המשרדים אתם מרכזים אצלכם את המידע. שזה אומר שאתם גם תפנו. אתם תצטרכו להכשיר אנשים שיכירו את השטח ואיזה שירותים קיימים ומה הצרכים של נפגעת העבירה או נפגע עבירה באותו רגע. אם זה עבירה מינית או עבירת אלימות רגילה או עבירה מסוג אחר. למה? << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אני נוטה להסכים עם עאידה. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> אני לא מבינה, למה? << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> במקור זה לא היה אמור להיות תחת משרד המשפטים. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> כן, מאירה. << אורח >> מאירה בסוק: << אורח >> עו"ד מאירה בסוק, נעמ"ת. אני רוצה להבין, אתם יוזמים? אני אתן לך דוגמה. נגיד רוצח, יש משפחת נפגעי עבירה. הרוצח עולה לוועדת השחרורים. הם מקבלים ממך פרטים על זה? << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> לא, מה פתאום. << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> לא. << אורח >> אפרת פילזר ביזמן: << אורח >> אני אומר שוב, אנחנו מטה שנועד לתכלל. כלומר, לייצר שיתופי פעולה בין המשרדים השונים. גם זה לשאלה של חברת הכנסת. אנחנו לא ניתן את כל המענים. אנחנו גם לא נחליף גוף אחד. זה משהו שהיה לי מאוד חשוב לומר. אנחנו כן מצאנו שיש קושי בין שיתופי הפעולה בין הגופים השונים ושיש צורך בנושא נפגעי עבירה שיהיה גוף שיסתכל - - - << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> לא, לא, זה מבורך. אנחנו רק אומרים את הדבר הבא: אליכם צרכן הקצה ככל הנראה לא יגיע. לאן הוא יגיע? הוא יגיע למשטרה, הוא יגיע לרווחה. הוא יגיע למוסדות המדינה שקיימים פה מיום הקמת המדינה שהוא איכשהו מכיר. אז לכן חשוב שהסנכרון שלכם, תדעו שהלקוחות יגיעו כנראה קודם כל אליהם. אתם מה שנקרא b2b ולא b2c. אתם צריכים להיות מסונכרנים עם המשטרה ועם הרווחה, כי הלקוחות יגיעו משם. << אורח >> אפרת פילזר ביזמן: << אורח >> חד משמעית, זאת הכוונה, להיות מסונכרנים. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> תודה. << אורח >> סמדר אונה: << אורח >> איך זה עוזר לי כאזרח? אני אזרחית בדיוק עכשיו שצריכה שירותים כאלה. במה זה עוזר לי? למי אני היום צריכה לפנות במדינת ישראל? << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> את רוצה שאני אתן לך את זכות הדיבור רגע, שתגידי? בבקשה, תציגי את שמך. << אורח >> סמדר אונה: << אורח >> אני סמדר, אני מהגליל העליון. אני פוניתי על ידי משרד הרווחה בתחילת המלחמה. אחרי חודש וחצי בחנוכה 2023 משרד הרווחה שלח לי מייל שנגמר לו התקציב על הפינוי שלי. אני זרוקה ברחובות. מי שרוצה לבקר אותי אני במעלים בדרך לכאן, לכנסת. אני בתוך המצב הזה פעמיים בזמן המלחמה ניסו לרצוח אותי. פעם אחת פגיעה בתוך המשפחה, פגיעה מינית שעברתי וכו'. כל מה שיש בוועדה אני יכולה לתכלל על עצמי. תגידו לי למי פונים במדינה? אין גורם שלא פניתי. יושבת פה עורכת הדין של נעמ"ת, פניתי לנעמ"ת. פניתי לרווחה. פניתי לבית המשפט, פניתי למבקר המדינה. אז איך אני עדיין ברחובות ופגועה? אולי תסבירי לי. את יודעת מה התשובה של מנכ"ל משרד הרווחה? לפני שלושה שבועות פניתי בתביעה מינהלית. אתמול מטלפן אליי, עד אתמול היה צריך משרד הרווחה לתת לי מענים לפי הבקשה של השופט. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אוקיי, אני לא רוצה להתעסק במקרה פרטי, כי זה לא פלטפורמה מתאימה. << אורח >> סמדר אונה: << אורח >> איפה המענים לאזרחים? << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> סמדר, תודה רבה. דניאל רז, הסיוע המשפטי. << אורח >> דניאל רז: << אורח >> שלום, אני מרכז של דיני משפחה ומזונות חו"ל בסיוע המשפטי. אני אשיב לגבי מה שהסיוע המשפטי נותן מענה נכון להיום, בהתאם למה שאת ביקשת. אז קודם כל נתחיל בזה שאנחנו במסגרת שיתופי הפעולה שלנו עם הוועדה הבין משרדית שציינה פה טלי קודם, אז אנחנו כבר במחזור הרביעי, אנחנו הרי מייצגים בשליש מהתיקים בדיני משפחה במדינת ישראל. כשאנחנו מייצגים את אחד הצדדים: אנחנו מייצגים גם את הגברים וגם את הנשים. בתור גוף שמייצג כל כך הרבה אנשים אז יש לנו ראייה רוחבית על מנת איך אנחנו יכולים להתמודד עם הנושא של אלימות. אחד הדברים שאנחנו כבר קידמנו במחזור הרביעי זה קורסים לעורכי דין איך לזהות מקרי אלימות, שנערך במרכז דימול ברמת גן. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> כי זיהיתם אותם כסוכני שינוי. << אורח >> דניאל רז: << אורח >> כן. אנחנו בהחלט רואים בהם כסוכני שינוי. אני יכול להגיד לגברתי שאפילו מחר מתקיים המפגש לפני האחרון, ייצוג של עורכי דין שמייצגים בבתי הדין השרעים בחברה הערבית וגם לזה אנחנו הקדשנו ולחמנו מאוד יחד עם בתי הדין השרעים, יחד עם הרווחה כמובן ועם החטיבה החברתית במשרד המשפטים, על מנת שאנחנו נוכל לקדם את הנושא של ייצוג. עולים תוך כדי הדיונים שאנחנו עושים ובהכשרות צרכים ייחודיים בחברה הערבית, אני מרכז גם בחברה הערבית, שהם שונים מהצרכים שאנחנו צריכים באופן כללי בציבור הכללי. << דובר >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר >> סליחה, במה הם שונים בבקשה? << אורח >> דניאל רז: << אורח >> אני אסביר במה הם שונים. קודם כל, בנושא של ההתמודדות, בנושא של אלימות. אלימות היא לאו דווקא בהכרח בן זוגית, זאת אומרת הגבר מול האישה. זה האישה מול המשפחה של הגבר או מול המשפחה של האישה. שזה שונה במובן שיש לנו נשים שאנחנו מייצגים שהן בעצם לחלוטין מנותקות, גם מהמשפחה שלהם וגם מהמשפחה שלו. לפעמים יש לנו גם מקרים שאנחנו מקבלים צווי הגנה מול כל בני המשפחה, לאו דווקא רק מול בן הזוג. שזה שונה ממה שאני רואה בתיקים. דבר שני, יש לנו גורמים טיפוליים שמפחדים, מפחדים לתת חוות דעת מקצועית בחברה הערבית, מה שפחות קורה למשל בחברה, אני לא אומר שזה לא קורה, אבל זה פחות קורה. וזה התמודדות שאנחנו צריכים להתמודד איתה. יש לנו עורכי דין שמייצגים בחברה הערבית שבעצמם מאוימים ואנחנו על זה גם מתמודדים. סוגיה מאוד קשה. << דובר >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר >> רק הערה, בבקשה, ברשותך. הגישה צריכה להיות בן אדם זה בן אדם. הגישה צריכה להיות לא להתחשב במבנה מסוים, אלא איך שכל האנשים יחיו - - - << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> לא, הוא לא אומר את זה. הוא אומר שיש מורכבות. << אורח >> דניאל רז: << אורח >> אני אמרתי שיש מורכבות. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> אני פגשתי אישה במקלט שהיא מאוימת על ידי ארגון פשיעה. זה שונה. זה מורכבות שצריך להתמודד איתה. << אורח >> דניאל רז: << אורח >> אני כאיש מקצועי, כשאני מתמודד עם תופעה מסוימת שהיא תופעה קשה אני צריך לראות מה התבחינים ואיך אני יכול להתמודד איתם. ואני מסכים עם אדוני שזו התמודדות שונה. צריך גם להכיר שזה. זה אחד. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> רגע דניאל, אתה יכול בבקשה לתת לי מה חסר? << אורח >> דניאל רז: << אורח >> אני גם אגיד מה חסר. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> לא, הרי אתה וחבריך לסיוע המשפטי חברים קבועים פה בדיונים. אנחנו יודעים מה אתם עושים, עבודת קודש. מעריכים מאוד. << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> ואם אתה גם בעניין השיקום. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> תגיד לי מה חסר. << אורח >> דניאל רז: << אורח >> אני אגיד ככה: קודם כל ממש בקצרה ואז גם תביני מה חסר דרך הדברים. יש לנו עמדות נגישות לצדק בבתי המשפט לענייני משפחה בשישה בתי משפט. כיום בבתי משפט יש לנו עמדות שנותנות מענה לאנשים בייצוג משפטי. << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> אתם מייצגים גם מול הדיור הציבורי? << אורח >> דניאל רז: << אורח >> אנחנו תמיד מייצגים בדיור ציבורי. << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> לא, אבל ספציפית. << אורח >> דניאל רז: << אורח >> אלימות? << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> לא. תראה, בסוף נשים יוצאות מקלט הן צריכות לקבל איזה שהוא מענה שיקומי. האם אתם מייצגים גם במקרים כאלה? << אורח >> דניאל רז: << אורח >> חד משמעית כן, בוודאי. << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> והקריטריון לייצוג? << אורח >> דניאל רז: << אורח >> הכלכלי. << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> הוא רק הכלכלי? << אורח >> דניאל רז: << אורח >> הקריטריון הוא כלכלי ומשפטי. << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> זו בעיה. << אורח >> דניאל רז: << אורח >> ברור. אבל אני אומר, בדרך כלל במרבית המקרים שזה נושא של דיור ציבורי הם עומדים בקריטריון הכלכלי. לכן אם את שואלת אותי האם מרבית התיקים אנחנו מייצגים במקרים האלה. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> אבל היא לא שאלה על זה. יש כאן גם מורכבות של הדיור הציבורי. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> רגע, אני לא מצליחה להבין את המקרו. בבקשה בלי הפרעות. תן לי מה חסר. << אורח >> דניאל רז: << אורח >> זהו, התחלתי להגיד. לגבי הנושא, אמרתי שעמדות נגישות הצדק למשל הייתי מאוד רוצה שזה יהיה בכל בתי המשפט. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> מה זה עמדות נגישות? << אורח >> דניאל רז: << אורח >> זה עמדות של עורכי דין מייצגים מטעמנו שנמצאים בבתי משפט לענייני משפחה. נותנים מענה בשיתוף פעולה עם הנהלת בתי המשפט. יש לנו נכון להיום בבאר שבע, ירושלים, פתח תקווה, נצרת, טבריה וירושלים. חסרים לנו בעיניי במקומות נוספים כמו תל אביב למשל, חיפה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> לא הבנתי. הם פשוט יושבים שם פיזית? יש עמדה פיזית בבית משפט לענייני משפחה? << אורח >> דניאל רז: << אורח >> נכון. אישה שמגיעה, גם אנחנו מצאנו בנתונים שלנו שהאישה שמגיעה לעמדה, יותר מגיעים לעמדה מאשר לפעמים מתלוננים או מדברים עם מוקד 118. כי הם מגיעים ישירות. אישה נגיד שמאוימת, תגיע מהר לבתי המשפט. היא תצליח להגיע לבתי המשפט. שם בתי המשפט יפנו אותה לעמדה שלנו שנמצאת שם. ושם, ברגע שעורך דין מטפל בעניין הוא כבר נותן לה טיפול לא רק בתיקים, צווי הגנה, הוא כבר פותח לה את כל ההוליסטי שאנחנו יכולים לתת. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> ובאמת נשים מגיעות לשם? << אורח >> דניאל רז: << אורח >> נשים מגיעות לשם. אני הייתי בבית המשפט בנצרת ושם ראיתי עד כמה העבודה הזאת היא אפקטיבית ונותנת סיוע ומענה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> וכל אחת יכולה לקבל שם מענה או שרק מי שזכאית לסיוע משפטי? << אורח >> דניאל רז: << אורח >> כל מי שזכאית לסיוע משפטי. צריך לומר, בשלב של צו הגנה אנחנו לא בודקים, אנחנו לא עומדים, זאת אומרת יש לנו 30 יום עד שמשלימים את הזכאות הכלכלית. לכן כל השלב של צו הגנה ומתן הצו בדרך כלל מכוסה על ידינו כמעט באופן מלא. יש לנו בקשה שכרגע תלויה ועומדת. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אני מכירה שיש הצעת חוק שמבקשת לבטל את הקריטריונים הכלכליים האלה. << אורח >> דניאל רז: << אורח >> זה אני לא יודע, לגבי הצעת החוק, אני לא יודע. אבל אני כן יכול להגיד שהעמדה שלנו היא שצריך לחשוב על זה מחדש. מרכזי אלומה. אנחנו עובדים בשיתופי פעולה מצוינים עם מרכזי אלומה. כמו שציינה פה חברתי, מספר מרכזים. המון תיקים הגיעו אלינו דרך מרכזי אלומה. המרכזים האלה נותנים מענה נקודתי של מספר שעות, 72 שעות בדרך כלל ואז הם מגיעים אלינו. אנחנו נותנים את המענה המהיר הזה ואנחנו נותנים. אני כמובן חושב שככל שיהיה יותר מרכזי אלומה זה יהיה יותר טוב, מהסיבה הפשוטה שמרכזי אלומה לא בהכרח נשים שמגיעות לשם לפעמים נורא חוששות להיות מתויגות "רווחה". לא שיש משהו רע. אני רק אומר, הן פוחדות. ודווקא במרכזי אלומה נותנים להם את המענה הזה, לעשות חשיבה, פסק זמן. יש שם קציני משטרה שנמצאים שם בתפקיד שנותנים את המענה. הם בשיתופי פעולה איתנו. אנחנו פותחים את התיקים. אנחנו בודקים את כל התחומים שאנחנו יכולים לתת. כן התבקשתי לנפגעי עבירות מין, יש לנו ייצוג לנפגעות ונפגעי עבירות מין. אני מציין מה שהממונה הארצית שירי שחף אופק ציינה בפניי. גויסו כ-50 עורכי דין. הוכפל מערך המייצג. התקיימו ימי עיון והכשרות משותפות לעורכי הדין החדשים והוותיקים. יש שמונה ימים ויום נוסף לעורכי דין שמייצגים בנזיקין. ההכשרות ממשיכות גם השנה. בנוסף הוכן נוהל ייצוג למייצגים. החל משלב החקירה מתקיימים כל הזמן מפגשים ושיחות עם שותפים שלנו להליך: משטרה, פרקליטות, רווחה, פרקליטות המדינה. כל הזמן לעשות פעולות לביסוס וחיזוק הנושא הזה. לגבי נפגעי פעולות רצח והמתה, עו"ד הדס גבריאל זני שהייתה פה קודם ולא יכלה להיות פה. אנחנו מייצגים משפחות שחוו אובדן בשיתוף פעולה עם משרד הרווחה. מלווים בהליכים הפליליים והאזרחיים. לרבות מיצוי זכויות, פעולות שלא מגיעות לכדי ייצוג משפטי לגבי השאלה שנשאלה קודם. הליכי נזקקות לאחר רצח המשפחה, משמורת והסדרי ראייה. תביעות נזיקין ועוד. יש צורך כמובן בקמפיין, היא מציינת פה, קמפיין על עיגון הסיוע המשפטי (נפגעי המתה) בחקיקה, לרבות האפשרות לקבל ייצוג בוועדות פסיכיאטריות, ועדות תקציבים ושחרורים. אנחנו מקדמים בנושא הזה גם כתבות בחברה הערבית שיהיו מודעים לזכויותיהם. אני מקווה שאני עניתי על חלק מהדברים. אני עוד פעם אומר, אנחנו עושים המון ותמיד אפשר לעשות יותר. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אני רוצה שמרכז רקמן יתייחסו. כן? << אורח >> ורד בר: << אורח >> תודה רבה. אני עו"ד ורד בר ממרכז רקמן. באמת בהמשך לדברים שנאמרו על ידי שלושת המשרדים, אני רוצה להתייחס לשתי סוגיות שקשורות באמת לנושא של שיקום. זה באמת בהמשך לדברים האלה. נושא אחד זה נושא של ייעוץ משפטי והנושא השני זה סיוע משפטי לנפגעי ונפגעות אלימות במשפחה. הנושא של ייעוץ משפטי, כמו שעו"ד רז אמר, בעצם במרכזי אלומה, שהם ארבעה מרכזים בארץ, יש ייעוץ משפטי לנפגעות אלימות במשפחה. בכל 171 המרכזים, שזה בעצם המסה הגדולה של מרכזי האלימות במשפחה, לא ניתן ייעוץ משפטי. אני רק רוצה לסבר את האוזן, אנחנו במרכז רקמן נותנים ייעוץ משפטי לכ-500 נשים מידי שנה, בשלל סוגיות של דיני משפחה. בשנה רגילה בערך שליש מהפניות שלנו הן על רקע של אלימות במשפחה. בשנתיים האחרונות יש עלייה חדשה, בערך 50% מהפניות הן על רקע של אלימות במשפחה. אנחנו ארגון אחד. אנחנו ארגון ללא מטרות רווח. אין לנו יכולת באמת לתת את הייעוץ לכל נפגע ונפגעת אלימות במשפחה. אנחנו צריכים להבין שנפגע ונפגעת אלימות במשפחה, אני אדבר מעכשיו בלשון נקבה, אבל שוב, זה א-מגדרי, הייעוץ כמובן ניתן גם לגברים, בהתאם לצורך. נפגעת אלימות במשפחה בעצם מוצאת את עצמה חשופה לשלל הליכים משפטיים. היא יוצאת מהבית. יכול להיות שהיא מחליטה גם לפרק את הקשר הזוגי או המשפחתי בדרך. זה אומר תביעת גירושין, זה אומר תביעות משמורת, זה אומר תביעות רכושיות. הרבה פעמים היא נפגעת אלימות כלכלית. היא לא יודעת לגשת לחשבון הבנק. היא צריכה ייעוץ בהקשרים האלה. לפעמים יש חובות שנצברו, אגב אותה אלימות. וכחלק מאותה אלימות היא מוצאת את עצמה מול שורה של חובות. אין לה בכלל מושג מחכה לה מעבר לפינה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אז מה ההמלצה שלך? שגם ב-171 יהיה? << אורח >> ורד בר: << אורח >> בשלב ראשון שיהיה שם ייעוץ משפטי. ייעוץ משפטי, איזה שהיא פגישה עם עורכת דין או עורך דין, מתוך תפיסה הוליסטית באמת של חלק מאותם צרכים של נפגעת האלימות. << אורח >> דניאל רז: << אורח >> לגבי מה שנאמר פה, אלה דברים שאנחנו גם מסכימים לחלוטין. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אז מה החסם? << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> תקנים. << אורח >> דניאל רז: << אורח >> אנחנו נותנים ייצוג משפטי בבתי משפט. זו ההגדרה של חוק הסיוע המשפטי. בשביל שאנחנו ניתן ייעוץ משפטי אנחנו צריכים לעבוד מול הוועדה הבין משרדית על מנת שזה יקרה. אנחנו פעלנו בעניין. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> זה חקיקה? << אורח >> ורד בר: << אורח >> לא, זה אפילו לא חקיקה. אני אגיד רגע, אני רוצה להשלים. << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> זה כסף. << אורח >> דניאל רז: << אורח >> זה גם כסף. זה גם חקיקה וגם כסף. << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> למה חקיקה? << אורח >> ורד בר: << אורח >> בדיוק לפני שנתיים, בסוף ינואר 2024, נציגת משרד הרווחה שישבה פה בוועדה אמרה שהדבר הזה אוטוטו קורה. אנחנו מדברים, שוב, בשלב הראשון רק על ייעוץ. אני עוד שנייה גם רוצה להתייחס לנושא של ייצוג. אבל הנושא הזה של ייעוץ כבר לפני שנתיים נאמר לנו שזה באמת אמור לקרות. יש הסכמה של הוועדה, יש הסכמה של משרד הרווחה, יש הסכמה של הסיוע המשפטי. כולם מבינים את הצורך, אף אחד לא מתנגד. יש תקציב מהתקציב של התוכנית הלאומית למאבק באלימות במשפחה. אנחנו לא יודעות, וזו באמת השאלה שאני עכשיו מפנה למשרדים, למה שנתיים אחרי אני עדיין צריכה לבוא ולדבר על זה, על משהו שאמרו לנו לפני שנתיים. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> נקודה חשובה מאוד. << אורח >> ורד בר: << אורח >> הנושא השני זה באמת, וזה כבר קצת יותר מורכב, זה באמת הנושא של ייצוג משפטי. בכל אותה שורה של הליכים משפטיים לנפגעות אלימות במשפחה. פה זה כן מחייב שינוי חקיקה, כדי שהסיוע המשפטי יוכל לקחת את זה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> את מדברת על מבחן ההכנסה. << אורח >> ורד בר: << אורח >> בדיוק. המבחן הכלכלי הוא מבחן מאוד מחמיר. אישה שחורגת בו אפילו בסכום זעיר של כמה מאות שקלים לא תקבל את הייצוג המשפטי. שוב, אנחנו במרכז רקמן, 500 פניות, רובן גם מבקשות מאתנו את אותו ייצוג משפטי. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> גם צריך להבין שאולי מצבה הכלכלי טוב על הנייר, אבל אולי הבעל לא משחרר כסף. << אורח >> ורד בר: << אורח >> בדיוק. יש כאן כמה דברים. אחד, הרבה פעמים על הנייר יש לה משאבים, בפועל אין לה גישה למשאבים. זה באמת זה. בחלק מהמקרים יש לה משאבים, הם פשוט משאבים מאוד נמוכים. אם היא מרוויחה 8,000-9,000 שקלים והיא צריכה לפרנס מזה את הילדים שלה, אין לה כסף ספייר לעורך דין. הליכים של דיני משפחה הם הליכים שמצריכים משאבים. וחייבים לשנות פה את המבחן הכלכלי. או לבטל אותו לחלוטין או לכל הפחות להגמיש אותו לנפגעות אלימות במשפחה כדי לתת להן את המענה הזה. אני אומרת, זה הדבר המורכב. אבל הנושא של הייעוץ, אני באמת אשמח לקבל תשובה. << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> וזה לא דורש חקיקה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> הבנתי, 171 ייעוץ וביטול המבחן הכלכלי. לשכת עורכי הדין בבקשה. << אורח >> דניאל רז: << אורח >> אני רוצה להתייחס, כי זה נאמר. קודם כל, בוודאי שהסיוע המשפטי ישמח לכל ביטול של קריטריון זכאות כלכלית בתיקי אלימות במשפחה, זה בוודאי. זה לא משהו מחדש. מה שאני כן שכחתי להגיד וזה חשוב להגיד, גם היות ואנחנו מייצגים גברים אנחנו גם מכשירים עורכי דין איך לייצג גברים באלימות במשפחה, יחד עם ויצ"ו שעושה עבודה חשובה בעניין הזה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> מאה אחוז, תודה. אני רוצה לשמוע את לשכת עורכי הדין. << אורח >> קרוליין עידן: << אורח >> קרוליין עידן, יו"ר פורום משפחה בלשכה. אני חייבת רגע לציין, לפני שאני מגיעה לדברים אני רוצה להתייחס לרקמן. יש לנו שיתוף פעולה עם יחידת משגב שעושים עבודת חסד. יש לנו את החוק עם אמצעי הפיקוח הטכנולוגיים, שאנחנו היום מוציאים מהבית. אנחנו מפקחים ודואגים ואנחנו משתפים פעולה ואנחנו למעשה סוכני השטח. אנחנו לא עושים את זה, יחידת משגב עושה את זה. << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> את משכר מצווה בלשכה? << אורח >> קרוליין עידן: << אורח >> לא. אני יו"ר פורום משפחה. << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> אגב, את יודעת כמה מייצגים משכר מצווה במקרים של אלימות במשפחה? << אורח >> קרוליין עידן: << אורח >> אני יכולה לתת לך את הנתונים, כבר אני אגיע לזה. רק עוד משפט. איפה הבעיה שלנו? הבעיה שלנו היא באמת, החוק הנפלא הזה שחוקקו כאן בכנסת לא עבר מספיק פרסום כמו שהיה צריך לפרסם אותו או להשקיע בקמפיין. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> על איזה חוק את מתכוונת? << אורח >> קרוליין עידן: << אורח >> חוק אמצעי פיקוח טכנולוגי. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> עזבי, אנחנו לא באיזוק. שנייה, אנחנו לא באיזוק. אנחנו בשיקום. כל מה שהוא לא שיקום אנא לא לדבר על זה כאן, כי זה מבלבל. עשינו על זה דיונים נפרדים, נגיע לזה שוב. אנחנו רק בשיקום. << אורח >> קרוליין עידן: << אורח >> אדבר רגע על השיקום. שיקום בפועל, צריכים להתייחס ככה: לנפגעי עבירות אלימות שקופה. אלימות שהיא אותה אלימות שהיא לא עומדת בקריטריונים של הסיוע, אבל אותה אישה לא יכולה, באלימות כלכלית, להיכנס לקריטריונים של הסיוע. אבל גם אין לה יכולות באמת לקל כלים להתמודד עכשיו באלימות שהיא נמצאת בה. ועל זה צריך לתת מענה. דבר נוסף שכן אפשר לחדד את המענה בו זה מתן הדיור. להרחיב את הדיור שמקבלות אותן נפגעות, הדיור הציבורי. כי למעשה מבקשים מהן או נותנים להן מענה של להיכנס למקלט. אבל אישה שנכנסת למקלט נכנסת בלי כלום, נעקרת מחייה, מהסביבה שלה. הילדים שלה נעקרים. והיא צריכה להתמודד מחדש עם החיים. אני חושבת שבמדינת ישראל אפשר להקצות משאבים שיכולים לתת לה מענה יותר טוב. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> תודה רבה. << אורח >> דוד פחימה: << אורח >> דוד פחימה, מנכ"ל פורום אבי שאג. אני חוקר פגיעה מתמשכת ומניעה מסלולית. אני אסביר למה אני מתכוון. אני שמעתי פה את חבריי ואותו דבר תמיד חוזר. למה הגעתי להיות חוקר מסלולים? כי אם אנחנו שמים לב, אין סנכרון, יושבת-ראש הוועדה, ואני זוכר גם פעם שעברה שהייתי כאן. היא שאלה יש משהו חדש? אז אני אמרתי כן, יש לי. קודם כל אני רוצה להודות לה שפה מיום שביקשתי פנו אליי, אני בקשר רציף עם העוזר הראשי שלה. בדקו את החומרים, העבירו את זה לפרויקטורית. דברים זזים. אז קודם כל, ברוך אומר ועושה. אבל אנחנו מסתכלים ארבעה מרכזים זה טיפה בים. כמו שאמרת, אין שום תוכנית. אף אחד לא הציג פה מה האסטרטגיה, מתי אנחנו מתפתחים. איך זה הולך, מה המדד. 170 מרכזים אמרו. כמה יש אנשים במרכזים? מה יש לדבר? זה כל כך, אין סנכרון בדברים. כשאנחנו מדברים על הפניות, הפניות המשפטיות שאמרו פה. אנחנו אצלנו, אני מסביר לכם, ביום שפתחנו את הפורום שימו לב מה עשינו. יש לנו חמישה גלגלי הצלה קראתי לזה: הגנה במקום מוגן, שזה מה שאנחנו נמצאים היום בכל המקומות. הבירוקרטיה להגיע למקלט, להגיע למקום. אני אספתי מלא נשים שנמצאות במקום, התקשרו ל-106, התקשרו למקומות. אין אף אחד. זיהיתי את הבעיה הזאת, אנחנו נותנים להם. שימו לב עוד: הענקת טיפול רגשי, צעדים וחזרה למעגל החיים, ליווי משפטי והגנה טכנולוגית. למה חיברתי את כולם? אין סנכרון בין הדברים. אין סנכרון, כמו שאמרת. יש מידע. האם כשפונים, נגיד יש לנו מישהי שאין לה אפשרות, היא יכולה לקבל כלכלית, היא לא נמצאת במאגר הזה. מישהו מתעסק עם הפניות שלהם? אף אחד. זאת אומרת שאנחנו נמצאים פה ואנחנו נשב עוד פעם. לכן אני מוכיח את זה במחקרים. יש לי מחקר של 1,000 עמודים, שישה כרכים, שמראה את כל הבעיה הזאת. שאנחנו צריכים לסנכרן את הדברים וזה הקושי. אנחנו עוד פעם נלך פה ונעשה את זה אותו דבר. אנחנו למעלה מ-600 פניות שפונים אלינו לייצוג משפטי. מישהו מתעסק עם זה? אף אחד. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> זו המטרה שלנו, לראות איך מחברים. אגב, דוד הוא אבא של נרצחת. הוא חווה את כל האירוע על בשרו. לכן שווה מאוד לשמוע על החוויה שהוא עבר. << אורח >> דוד פחימה: << אורח >> ארבע שנים לא קיבלנו שום מידע. אנחנו צריכים לעשות את הדברים. ומפה קמנו, לחבר ממש את הדברים. אבל זה צריך להיות תוכנית, זו צריכה להיות חשיבה. צריכה להיות שפה אחרת. אנחנו תקועים בשפה ישנה. ואני חושב, אני מסיים בזה, במה שאמרת, במומחיות שלך, לגיל השלישי. את בדיוק חושבת במקום הנכון. את מחפשת לראות אם אני אמנע מההתחלה אני לא אגיע. רצח לא מתחיל בירייה ולא במצב. רצח מתחיל בתחילת המסלול. אנחנו נדבר, יהיה לנו דיון שלם על זה ולכן חשוב לשים לב לדבר הזה. מה שמציגה יושבת-הראש אני חושב שזה הטיפול הכי נכון שצריך להיות. תודה רבה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> תודה לך. ראש עיריית טירת הכרמל, בבקשה. << אורח >> דודו כהן: << אורח >> תודה רבה על הזכות לומר כמה מילים בנושא כה חשוב. אלימות בתוך המשפחה היא לא תופעת שוליים. מדובר פה לא בעניין פרטי. זה פגיעה עמוקה בבני אדם, במשפחות, בקהילה, בחברה כולה. מאחורי כל נתון סטטיסטי יש אישה, גבר, ילד, שמתמודדים בשתיקה. לפעמים בבדידות, לפעמים לא יודעים למי לפנות, כמו שדובר פה לא מעט. ברור לחלוטין שהמאבק באלימות במשפחה חייב להתחיל בהגנה קודם כל, בהצלת חיים. אבל הוא לא יכול להסתיים שם. מניעה, שיקום, טיפול, ליווי ארוך טווח הם תנאי לחזרה לחיים. חיים בטוחים עד כמה שניתן. פה גברתי, אנחנו חסרים קצת. צריך לומר בכנות, המערכות עושות מאמץ. מאמץ מאוד גדול. אבל לעיתים הן פועלות במקטעים. אין יותר מידי סנכרון. לצערי לא מעט נפגעים ונפגעות נאלצים לנווט בין לא מעט גורמים: רווחה, בריאות, משטרה, בתי משפט, עובדים סוציאליים, פסיכיאטרים וכן הלאה. דווקא ברגעים שהם חסרי כוחות לחלוטין. האחריות שלנו, הממשלה והרשויות, אני פה ביחד עם ראש מועצת ג'ת, מייצגים את הרשויות המקומיות, זה לייצר רצף טיפולי ביחד עם הממשלה. נגיש, מתמשך, כזה שלא תלוי בעוצמה האישית של הנפגע או הנפגעת. ולנו, לרשויות המקומיות, ואיתי נמצאת פה גם ראש אגף שירותים חברתיים שלנו, לנו יש את היתרון המובנה. לפי דעתי יתרון מובנה על פני הממשלה. אנחנו נמצאים בקו הראשון. אנחנו יודעים לזהות את המקרים הללו לפני שהם קורים. אנחנו מכירים את הקהילה. פרסונלית, שמית, את אותם אנשים ואנחנו יכולים להיות כתובת אמיתית, מיידית, מקומית וקרובה. אם יינתנו לנו הכלים הראויים והתקנים והגיבוי המקצועי זה יכול לחו"ל שינוי. אני אתן רק כמה דברים על קצה המזלג. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> נגיד ה-171 מרכזים, זה לא פרוס ברשות המקומית? << אורח >> דודו כהן: << אורח >> יש. אבל אני אפרט למה אני מתכוון. תגבור תקנים לעובדים סוציאליים. תקצוב גדול יותר להדרכות, למענים. תקנים לאדמיניסטרציה, תקצוב לעורכי דין שזה פקטור מאוד חשוב. פסיכיאטר, תקציבים לפרויקטים קהילתיים שאנחנו בחלקה שלנו יכולים לקדם ולמנוע את הדברים הללו. יש לנו עוד יתרון מובנה, שגם הוא דובר ואמרתי את זה, קשר אישי לתושב. אני יכול להגיע בלחיצת כפתור לתושבים. אני יכול להגיע אישית לכל האוכלוסיות הפוטנציאליות שנפגעות מאלימות במשפחה. יחסים דיגיטליים כמובן שיש לכל ראש עיר ולכל חבר מועצה ולכל עירייה. ברמה המקומית אנחנו הקמנו בטירת הכרמל ביחד עם משרד הרווחה את מרכז אלון. פיילוט ארצי מיוחד, מרגש ומוצלח מאוד, לטיפול בגברים במשברי חיים. באופן דיסקרטי, באופן מקצועי, באופן מחבק ורגיש. זה נותן מענה. אנחנו מניעים קמפיינים להגברת המודעות, להסרת הסטיגמה השלילית מהנושא הזה. כפתור הפרפר באתר העירייה. פועלים במטרה להנגיש את כלל המידע הזה לכל מי שרלוונטי. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אבל איך הסנכרון נגיד עם הרווחה עובד עכשיו? עובד טוב? זאת אומרת, כי הלשכות יושבת ברשות המקומית. << אורח >> דודו כהן: << אורח >> עם משרד הרווחה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> כן. << אורח >> דודו כהן: << אורח >> אני אשמח לתת למנהלת אגף שירותים חברתיים איתנה שר שלום. << אורח >> איתנה שר שלום: << אורח >> אני רוצה להגיד שלפני הדיון הזה אני קצת בדקתי מה קורה אצלנו במרכז לטיפול במניעת אלימות במשפחה. אני רוצה גם לחבר את זה למה שנאמר פה ממשרד הרווחה. בסוף אנחנו מבצעים את המדיניות, אבל אנחנו נמצאים בשטח ומה שקורה אצלנו לא דומה למה שנקבע במדיניות. בסוף העניין של ה-10,000 שקלים, העניין הזה של דף חדש, הוא תקציב שהוא לא מספיק לכל המטופלות שמגיעות ומבקשות אותו. חסרים משאבים לדיור, אין דירות מעבר לנשים בקהילה ויש מעט מאוד דירות רק ליוצאות מכלל. סיוע בשכר דירה מטעם משרד השיכון הוא מגוחך. הוא 1,300 שקלים, כאשר מחירי השכירות מרקיעי שחקים. תוכנית דף חדש ליוצאות מקלט הורחב למענים עבור נשים בקהילה, אבל בפועל כשאנחנו פונים אין שם מספיק כוח אדם ואנחנו רושמים נשים לתוכנית, אבל אין להם מענה. אין פתרונות דיור לגברים מורחקים, שזו גם בעיה. מלבד הדירה ברמת גן שזה מחייב הפניה של גבר שיהיה מוכר בטיפול. זאת אומרת, אם יש גברים שכרגע הורחקו, ודרך אגב, קרה לי מקרה השבוע, קולגה שלי לעבודה. יש לו סכסוך במשפחה, הוא נורמטיבי לחלוטין. הוא לא רצה להיות מורחק, הוא רצה להמשיך עבודה, אבל לא היה לו איפה לגור. הוא נאלץ לכתת את רגליו ברחובות. זה מערים קשיים וזה מענה לא גמיש עבור גברים שהם פחות מוכרים, כמו שאמרתי. יש עוד בעיה גדולה מאוד שאין דוברי אמהרית. מה שקרה זה שהעובדים הסוציאליים דוברי האמהרית הם יצרו איזה שהיא קליקה ביניהם וכמעט כולם עובדים עצמאית ומבקשים 600, 700, 800 שקלים לשעה. כך שנגיד אם אני רוצה לפתוח קבוצה לדוברי אמהרית אני צריכה 1,500 עד 2,000 שקלים למפגש. מה שאין לנו תקציב לזה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> מהלך עסקי חזק. << אורח >> איתנה שר שלום: << אורח >> חבל על הזמן. דרך אגב, יש לנו עובדות סוציאליות צעירות יוצאות העדה האתיופית והן לא דוברות אמהרית. והעצה הראשונה שאני נותנת להן זה ללכת ללמוד את השפה. זה באמת אבסורד. באמת זה חסם מאוד רציני. התקציב, מה שקרה זה שמשרד הרווחה עבר באמת לעניין של כתף מול כתף. זאת אומרת שקיבלנו תקנים ולא תקציבי פעולה. והערך של ההורדה הוא מאוד נמוך ולא מאפשר לנו באמת לעשות פעילויות רבות וטובות, כי אין לנו מספיק כסף לעניין הזה. אני גם חושבת שכאשר בונים מרכז אז צריך לקחת בחשבון את כל המבנה ולא רק עובדי - - - << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אני אשמח לקבל את הפידבק המקצועי והמפורט שלך בכתב, כדי שנוכל גם ללמוד אותו. << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> אם אפשר, אני פשוט צריכה לצאת עוד מעט. לעניין הזה. אני רוצה גם להתייחס לדברים שלה. אני רוצה שנייה להתמקד בשיקום בנושא הדיור. באמת הסיפור של מימון איזה שהוא שכר דירה הוא מגוחך. בין 1,160 ל-1,370 שקלים. זה סכומים שאת יודעת, אפילו לקנות בסופר היום עולה הרבה יותר. ולכן אני לא מצליחה להבין איזה מן אמירה, אפילו כאמירה, לנשים, מה אנחנו רוצים? שיחזרו למקום הפוגעני? זה דבר שהוא באמת לא יעלה על הדעת. דבר נוסף בענייני הדיור. תראי, תקציב דירות מעבר לנשים יוצאות מעגל אלימות. התמחור כפי שמשרד הרווחה קבע אותו עומד על 3,626 שקלים לאישה בחודש. כאשר בדיון שהיה כאן ביולי האחרון אנחנו שמענו שהמענה האמיתי, זאת אומרת העלות האמיתית היא 7,041 שקלים. יש פה איזה דיסוננס ציני מטורף. שבסוף המדינה אחראית על זה והיא אומרת לעמותה את רוצה להמשיך לקיים את הדבר הזה? מעולה, לכי תתרימי כספים. שזה שירות שהמדינה אמורה לתת. זה לא מקובל, זה לא יכול להימשך. ואני באמת מכל הכספים שעפים פה בבניין, אני לא מבינה איך אפשר להמשיך ככה. ואני אשמח לקבל מענים, גם ממשרד הרווחה וגם ממשרד השיכון. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אנחנו תכף נשמע את ההתייחסות שלהם. אימאן בבקשה תתייחסי ויש לנו גם את ראש מועצת ג'ת. << דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> שלום לכולם. האמת, אני רוצה לחזור לישיבה שהייתה לנו לפני שבועיים ואדבר ספציפית לגבי החברה הערבית. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> רק תתייחסי לשיקום. << דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> כן. אני רוצה לצאת מהנקודה שהיו לנו 46 נשים שנרצחו בשנה שעברה, מתוכם יותר מ-50% מהחברה הערבית. ואני חושבת שזאת סוגיה מרכזית שצריך לשים בפנינו, בפני כולנו, בפני כל המשרדים ולשאול את השאלות הנכונות. מה באמת נעשה ומה אפשר עוד לעשות כדי שלא יהיה עוד מקרה רצח. אנחנו יודעים שיש תקנים במשרד העבודה והרווחה לעובדים סוציאליים וגם יודעים בכללי שכמעט 30% מהתקנים לא מאוישים. ועוד יותר אנחנו שמענו פה, כמעט 40% מהתקנים של אלימות במשפחה לא מאוישים. השאלה מי אחראי ואני בטוחה שלמשרד הרווחה יש את הראייה, אבל את התמריצים כדי לתת לאותן עובדות ועובדים סוציאליים שיעשו את העבודה שלהם ולא יינטשו את התפקיד הזה. ואנחנו יודעים שביישובים קטנים יחסית, שכולם מכירים את כולם, התפקיד הוא מאוד קשה. ולא מספיק. זה נכון מקצועי, אני גם עובדת סוציאלית בהכשרה שלי וההשתלמויות והליווי זה דבר טוב. אבל בסופו של יום גם צריך להחזיק. לא יכול להיות שהמשכורת שבסופו של יום, ואנחנו יודעים מה המשכורות גם אחרי החתימה של ההסכם של העובדים הסוציאליים. אני חושבת שצריך לבחון תחת המשקפת עוד פעם את התמריצים שניתנים ספציפית לנושא של אלימות בתוך המשפחה. יש כאן גורמי סיכון מאוד גבוהים, במיוחד במקומות שכולם מכירים את כולם. הדבר השני, דובר על על עד 10,000 שקלים שנותנים כאילו להתחלה חדשה. מה שהבנתי שזה גם מהרשות המקומית, נכון? << אורח >> אפרת פילזר ביזמן: << אורח >> זה תקציב של 75%, כמו כל התקציבים. << דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> עדיין, יש את ה-matching הזה. אז אני רוצה להגיד לכם, כמעט 85% מהרשויות הערביות הן בין 1 ל-3. ואנחנו יודעים שישנם פרויקטים שהם לא עובדים בגלל ה-matching. אז מה אפשר, 10,000 לא עושים כלום להתחלה חדשה. שכר דירה לחודש, שמגיע ל-4,000 שקלים או 4,500 שקלים ולשלם חשמל ותרופות ולא יודעת, מים, ארנונה – גמרנו עם ה-10,000 שקלים. חודש אחד. מה תעשה האישה הזאת? אני חושבת שצריך גם לשים את הסוגייה הזאת תחת המשקפת ולבחון גם את היכולת של אותה רשות. זה כאילו לרועה מזלה של אותה אישה או גבר. שהיא מקבלת אלימות וזה, וגם שהיא נמצאת מלכתחילה ברשות שלא יכולה לעזור, אני חושבת שזה דבר שמבקש טיפול ואבחנה דיפרנציאלית גם בהתייחסות. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אימאן, אני צריכה שתסכמי, כי אני חייבת לעבור לעוד דוברים, סליחה. << דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> רק דבר אחד, בקשר למרכז רקמן. עבודה מבורכת, אין ספק. אבל השאלה, אני פעם ראשונה שומעת על המרכז הזה, באמת. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> באמת? לא, הגזמת, הם מוכרים מאוד. << דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> בחברה שלנו? << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> גם בחברה, בכל הדיונים על החברה הערבית. << דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> היא אומרת שהיו להם 500 פניות. אפשר לדעת כמה מהחברה הערבית? באחוזים, לא מספרים. << אורח >> ורד בר: << אורח >> אני מצטערת, לי אין את הנתונים, אני יכולה לברר. אני מדגישה שאנחנו יושבים תחת אוניברסיטת בר אילן, אז אנחנו לא מוגדרים כעמותה. אבל אנחנו גוף ללא מטרות רווח. << דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> אמרתי בהתחלה, עבודה מאוד מבורכת ונחוצה. << אורח >> ורד בר: << אורח >> אנחנו עושים כמיטב יכולתנו. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אני עוצרת אותך, תודה. << דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> באתי ממקום של מודעות לשירותים הקיימים. באמת, זה מה שאני. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> בסדר גמור, אימאן תודה רבה. << אורח >> דניאל רז: << אורח >> רק אני אגיד בנתונים, אצלנו זה 17% של נשים בחברה הערבית שפונות אלינו. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> זה מעט ביחס לשיעורם באוכלוסייה. << דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> ביחס למצב זה מעט מאוד. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> ביחס לשיעורן מהנרצחות. << דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> אנחנו מדברים על 50% נרצחות מהחברה הערבית. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> תודה, תודה. << דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> אבל גם עבודה מבורכת. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> איתנה, אני קטעתי אותך באמצע ואני במצוקת זמנים. אנא שלחי לנו את הדברים כתובים, זה יהיה הכי אפקטיבי. בסדר? << אורח >> איתנה שר שלום: << אורח >> אני יכולה להגיד משפט אחד? << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> כן, אחרון. << אורח >> איתנה שר שלום: << אורח >> הוא מתחבר עם מה שאמרת. פשוט שמתי לי ציטטה פה של וינסטון צ'רצ'יל. הוא אמר: "תנו לדאגה המוקדמת שלנו להפוך לחשיבה ותכנון מראש". זה פשוט מתחבר למה שאמרת. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> תודה. עכשיו אני אהיה הרבה יותר קפדנית על הזמנים, כי אני רוצה להספיק את כולם. אנחנו נעבור לד"ר זהר סהר, משרד הבריאות. היא נמצאת? יש לך משהו להוסיף? לא. אוקיי. מרינה דאהר, קופת חולים כללית. יש לך משהו להוסיף? לא. אני מתקדמת. עידית זהר משירות בתי הסוהר, לא. סגן גונדר, הרווחת את זה ביושר. סליחה, ראש מועצת ג'ת ואז את. סליחה, אני ברצף, עכשיו אתה. << אורח >> אשרף חנדקלו: << אורח >> הכול בסדר. שלום לכולם, אני רוצה קודם כל להודות לכולם באמת על המלאכה והעבודה הטובה והמצוינת שאתם עושים. את הסוגייה של האלימות במשפחה זו סוגיה לאומית, בעצם זה שאנחנו מדברים עליה בפורום הזה, בפורום יותר, גם בכנסת, זה משהו חשוב מאוד על החשיבות של הסוגייה הזאת. הסוגייה הזאת, הרשויות המקומיות ניצבות בקו הראשון של הטיפול, מההתחלה עד הסוף. גם מניעתי, גם טיפול וגם שיקום אחר כך. המחלקות של השירותים החברתיים בתוך כל מועצה הן באמת נמצאות במגע הראשון. הן עוזרות, מטפלות, נמצאות תחת עומס כבד וקשיים גדולים. גם תקציביים וגם עומס בעבודה. אני יודע שהמדינה נותנת והגדירה אותה כסוגייה לאומית, אבל הפערים בין מה שהמדינה נותנת לבין הצרכים האמיתיים בשטח רוצים הולכים וגדלים עם הזמן. זה מתבטא גם בהקצאת משאבים, גם בגיוס אנשים, שבאמת חסר לנו ואנחנו למשל את האלימות במשפחה, עו"ס של אלימות במשפחה אצלי ביישוב אנחנו כבר שנתיים מנסים לגייס ולא מוצאים. שנתיים, זה הזמן שחיכינו ועד היום מחכים. המדינה צריכה להיכנס מתחת לאלונקה בכל הכוח אם היא רוצה שהשלטון המקומי, הרשויות המקומיות יטפלו. ואנחנו כראשי רשויות רוצים ויודעים איך לטפל בזה, המדינה צריכה לתת את המשאבים לנו כדי שנוכל לטפל. אנחנו הוכחנו את עצמנו יותר מפעם אחת, לפחות בשנים האחרונות. הייתה קורונה, ידענו להיות שם ולטפל. היו המלחמות, ידענו להיות שם ולטפל. גם המלחמה הזאת אנחנו נדע לטפל ולנצח, אבל אנחנו צריכים את המשאבים שצריכים בשביל זה. כולי תקווה באמת שהמשאבים האלה יגיעו ובסופו של דבר זה משהו שבאמת, התא המשפחתי זה משהו שהוא קודש הקודשים בכל חברה. בכל חברה יש את הצרכים שלה ואת האתגרים שלה. שמעתי פה על החברה הערבית והאתיופית. לכל חברה יש את הצרכים שלה וצריך להקצות לה את המשאבים הדרושים כדי שנוכל לטפל בתופעה הזאת, בסוגייה הזאת. תודה רבה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> תודה לך. << אורח >> עידית זהר: << אורח >> אנחנו נמצאות כאן משירות בתי הסוהר, שרון שהיא ראש תחום אלימות תדבר. << אורח >> שרון ציוני הרשברג: << אורח >> צוהריים טובים, שמי שרון ציוני הרשברג, אני ראש תחום אלימות ואלימות במשפחה. עובדת סוציאלית במקצוע. אני אתאר קצת את מה שקורה כיום בשב"ס מבחינת שיקום של אסירי אלמ"ב. אני אגיד שבאמת שב"ס ערוך עם מגוון תוכניות לטיפול באסירים על כל העבירות, אבל בעיקר אנחנו מתמקדים בעבירות אלימות במשפחה. אני אגיד שאנחנו מתייחסים בעצם כרצף לטיפול באסירי אלימות במשפחה. אנחנו פיתחנו תוכניות, מחלקות טיפוליות, מן תוכנית בקהילה שמטפלת בעצם באסירי אלימות ובאסירי אלימות במשפחה. כי בעצם כשאנחנו באים לטפל באסירי אלימות אנחנו מתייחסים לכל מכלול העבירות, ביניהם גם אלימות במשפחה. בשנה האחרונה בעצם מה שפיתחנו זה אבחון צרכים קרימינוגנים. בעצם כל אסיר שמגיע למאסר אחרי שהוא נשפט עובר אבחון צרכים על ידי הגורמים המקצועיים. כמובן שנדרשת הסכמה של האסיר לטיפול ואנחנו בונים לו תוכנית מדורגת על פני רצף המאסר. שוב, בהתאם לאורך המאסר ולמשכו. אני אגיד שיש לנו כ-1,600 אסירי אלמ"ב בשב"ס. עלייה הדרגתית במשך השנים. עלייה הדרגתית מתונה של בערך 8% בשנה. אבל באמת אנחנו כל הזמן מנסים לדייק ולהעמיק בתוכניות הטיפול. אסיר אלמ"ב בעצם יכול להשתלב או במחלקה טיפולית, על פי אבחון הצרכים שלו, או במחלקה טיפולית שהיא מעמיקה יותר או בקבוצות טיפוליות אגפיות ייעודיות. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> כמה זמן בממוצע הוא אצלכם? << אורח >> שרון ציוני הרשברג: << אורח >> יש לנו בעצם שלל מאסרים. אני אגיד, המאסרים, יש לנו נתח גדול של מאסרים בקצוות. זה אומר מאסרים מאוד קצרים עד שנה וחצי, משהו כמו 32% מה-1,600. בקצה השני 32% גם של מאסרי עולם ומאסרים מ-10 שנים ומעלה. בעצם יש הרבה מאוד מאסרים קצרים. גם פה, גם באלימות במשפחה בעצם יש רצף ואסירים באמת על שלל עבירות. זה לא חייב להיות רצח, וההתייחסות היא באמת לרצח פה, אבל יש עבירות קלות יותר. הטיפול כמובן הוא טיפול הוליסטי, מדורג. יש לנו גם תוכניות שפיתחנו בעצם לעצורי אלמ"ב, כבר בשלב המעצר. אם בדרך כלל אומרים שעצור פחות פנוי לתהליך הטיפולי, מצד שני מצאנו שבאמת פתחנו מסגרת בבית מעצר צלמון, של עצורים בתחום האלימות במשפחה ודווקא שם זה מוכיח את עצמו. כי בעצם העצורים ברגע שהם נשפטים ישר עוברים למחלקות הטיפוליות ונכנסים לטיפול ומשתחררים אחר כך לתוכניות המשך בקהילה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אגב, יש אצלכם את הפורמט הזה שנקרא צדק מאחה? שבעצם מפגישים בין הפוגע לנפגעת. אומרים שזה מאוד אפקטיבי בריפוי של שני הצדדים. << אורח >> שרון ציוני הרשברג: << אורח >> אני אגיד שמבחינת הקשרים, זה יותר קשור - - - צדק מאחה, אבל אנחנו כן עובדים עם משפחות הפוגעים. גם עם משפחות הפוגעים. זה אומר אנחנו בתוך המחלקות האלה מתקיים קשר עם המשפחה בחוץ, יש יום משפחות. יש תוכניות להורות, לאסירים. גם מתנדבים וגם מכון אדלר. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> וכמה הצלחתם לשקם שבאמת כשהם יוצאים הם לא מהווים יותר סכנה לציבור ולמשפחתם? << אורח >> שרון ציוני הרשברג: << אורח >> אני אגיד שאין לי נתון על רצידיביזם בתחום האלימות במשפחה. אבל מצד שני יש מחקר בשב"ס, מחקר ראשוני שנעשה שנה שעברה שמראה שאחוז הרצידיביזם של אסירי אלמ"ב שמטופלים במחלקות יורד. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> ואין לך אחוזים, את לא יודעת כמה. << אורח >> דוד פחימה: << אורח >> כיום הם רק 10% שהם מצליחים לטפל בהם. ואני חושב, גברתי, שיש קצת, אני אומר, 10% ממה שאתם מטפלים. << אורח >> שרון ציוני הרשברג: << אורח >> לא, זה לא הנתון. אני אגיד שמתוך ה-1,600 אסירים, עשיתי בדיקה אתמול, 1,115 אסירים באיזה שהוא סוג של טיפול. לא כולם בטיפול ייעודי, אוקיי, אבל יש לנו גם בעצם מאסרים מאוד קצרים שבעצם עד שאסיר נשפט, נגיד שהוא נשפט לשנה וחצי, יושב מעצר משהו כמו תשעה חודשים, בעצם אנחנו לא מספיקים בכלל להגיע לשלב של טיפול איתו. מה גם שצריך מוטיבציה של האסיר. ואם הוא למאסר נורא קצר, אז גם לא קיימת המוטיבציה. << אורח >> דוד פחימה: << אורח >> פה אני רק רוצה להוסיף כביקורת בונה, לא ביקורת אפילו. אני חושב שמה שאני חקרתי בדבר, אין תמריצים כל כך לאחרי הטיפול. זאת אומרת, זה שאין לנו היום, כמו שאת אומרת, רק עכשיו נחקר, כי זה לא במודעות של ההמשך הזה ותמריצים לתת לאותם אנשים שכבר התחילו את ההליך. כי הדבר הכי גרוע שאתה ממשיך תהליך ואתה לא ממשיך אותו, בעצם זה, פה בנקודה הזאת אני חושב שאתם צריכים. << אורח >> שרון ציוני הרשברג: << אורח >> אני אגיד שיש פער שקשור באמת לאיזה שהוא סנכרון בין הרשויות ואסירים באמת שמשתחררים שחרור מלא, גם כאלה שעברו טיפול, אבל גם כאלה שלא ומשתחררים שחרור מלא, אז בעצם הם לא משתלבים בתוכניות המשך בקהילה. << אורח >> דודו כהן: << אורח >> כי הדגש הוא רק לפני. << אורח >> שרון ציוני הרשברג: << אורח >> בעצם אין, לא התמריץ. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אם אני מבינה נכון יש קבוצה שהיא לזמן קצר של מאסר שאליהם הכי קשה להגיע, ואז הם עלולים להשתחרר בצורה שהיא עדיין מסוכנת. זאת אומרת, את מזהה את הקבוצה של המאסר הקצר? << אורח >> שרון ציוני הרשברג: << אורח >> לא רק מאסרים קצרים. יש גם אסירים בשחרור מלא, לא מקבלים - - - בכלא. ואנחנו היינו רוצים שיהיה להם איזה שהוא תמריץ להשתלבות בטיפול בקהילה. המטרה בסופו של דבר זה לצמצם את הסבירות. << דובר >> ענת מימון: << דובר >> מה התמריץ שלהם להשתלב בתוכניות שלכם? כי אמרתם שזה תלוי רצון של האסיר בעצם. << אורח >> שרון ציוני הרשברג: << אורח >> קודם כל, באמת פריבילגיות שיש להם, רווחים משניים. חופשות, שחרור מוקדם. אבל באמת ברגע שהם משתלבים בטיפול אז הם עוברים איזה שהוא תהליך מאוד משמעותי ומעמיק. אם הם יוצאים לחופשות, אז מה טוב. ואם הם מקבלים שחרור מוקדם אז הם גם יוצאים לתוכניות המשך בקהילה דרך הרשות לשיקום האסיר. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> הייתי מאוד שמחה לקבל את הנתון שמלמד על כמה מי שכן נכנס לטיפול באמת זה אפקטיבי. כי זה כן מספר מרשים, של הרבה אנשים שנכנסים לטיפול. << אורח >> שרון ציוני הרשברג: << אורח >> אני גם אגיד שמלבד הטיפול יש גם תוכניות אחרות, של תעסוקה וחינוך והשתלבות בתוכניות אחרות. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> בסדר, אבל רוצחים הרבה פעמים עובדים. זה לא עוזר. << אורח >> שרון ציוני הרשברג: << אורח >> נכון. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> תודה רבה לכם על עבודת הקודש הזאת ואנחנו נהיה בקשר לשאלות משלימות, כשנרצה לכתוב את הדברים. ענבל אביב, מפורום העמותות שמפעילות, כן. << אורח >> ענבל אביב: << אורח >> תודה. אני רוצה לדבר על קשיים כלכליים של נשים יוצאות מקלט, שמטבע הדברים הם משפיעים גם על התהליך השיקומי שלהן ועל היכולת לבנות חיים עצמאיים ללא אלימות. אני רוצה לחזור לנושא של סיוע בשכר דירה ואני אשתדל לארגן את הדברים לפי הבקשה של מה עובד ומה חסר. נתחיל עם מה עובד. קודם כל, הנוהל הקיים עובד והתהליך הוא יחסית פשוט. נשים שזכאיות לסיוע מצליחות למצות את הזכות שלהן באופן יחסית קל ונגיש. אבל מה לא עובד או מה חסר? כמו שאמרו פה, החלק הכי משמעותי, גובה הסיוע. הנשים היום מקבלות 1,370 שקלים לחודש. הסיוע מוגבל לשלוש שנים והוא יורד בערך ב-200 שקלים כל שנה. ברור לכולנו שזה כלום ושום דבר ביחס למחירי הדיור בישראל. לעומת זאת, ממתינים לדיור ציבורי זכאיות ל-3,100 עד 3,900 שקלים לחודש, תלוי במספר הילדים. אנחנו מבקשות להשוות את גובה הסיוע לנשים יוצאות מקלט לגובה הסיוע לממתינים לדיור הציבורי. אני רוצה גם להגיד בצער, ותסלחו לי שאני אומרת, שאני שומעת את עצמי מדברת ואני שומעת את יתר המשתתפות פה מדברות על הנושא של סיוע בשכר דירה ואנחנו נשמעות כמו תקליט שבור. אמרנו את זה שוב ושוב בדיונים פה בוועדה. הדברים חזרו למשרד השיכון לבדיקה, לבדוק את החסמים, לבדוק את התקציבים. לא קיבלנו תשובות והנושא לא התקדם. עניין נוסף שאני רוצה להעלות זה ביטחון תזונתי לנשים יוצאות מקלט. אנחנו עשינו סקר בקרב נשים לפני קצת יותר משנה וראינו שרבות מהן לא נכללות במיזם לביטחון תזונתי והרבה מהן סובלות מחוסר ביטחון תזונתי. זה אומר, בשביל לסבר את האוזן, נשים שסופרות עגבניות בסופר. נשים שאוכלות רק פסטה כי זה זול ומשביע. ילד שרוצה לקחת פרי לבית הספר ולא תמיד יש. זה בלתי נסבל שאנשים במדינת ישראל חיים את המציאות הזאת. חייבים לתקן את זה ואנחנו גם מבקשות להכליל את הנשים במיזם לביטחון תזונתי, שהן יוכלו לקבל גם סיוע. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> נקודה טובה. << אורח >> ענבל אביב: << אורח >> שזה יהיה אוטומטי. עצם זה שאישה יוצאת מקלט היא זכאית להיות במיזם. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> זה של הרווחה. הייתי רוצה לשמוע את משרד הבינוי והשיכון, כי העניין של הסיוע בשכר דירה חזר על עצמו. נודה לך. כי באמת הנקודה, זה גם סכום מאוד נמוך שהולך ופוחת אחרי שלוש שנים. זה חזר על עצמו מהרבה דוברות. << אורח >> אפרים וקשטוק: << אורח >> קוראים לי אפרים וקשטוק, מינהל סיוע לדיור, משרד הבינוי והשיכון. תוכנית הסיוע שלנו בעצם, אכן כמו שהזכירו כאן, זה 1,370 שקלים. מתחיל ב-1,370 ופוחת ככה עד שלוש שנים. אנחנו הגשנו, אנחנו כל שנה מגישים בקשות להגדלות תקציביות מהאוצר. אנחנו לא נענים. זאת אומרת, אנחנו היינו הכי שמחים להגדיל את גודל הסיוע. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> רגע, אבל השר עושה את זה. השר קובע את סדרי העדיפויות. זה לא, אוצר תמיד יגיד לך שאין לו כסף. אבל אז יש תקציב מדינה וכל שר אומר אם לא נותנים לי את זה ואת זה אני לא מצביע בעד התקציב. והשאלה איזה תנאי הוא הציב לזה שהוא לא יצביע בעד התקציב. << אורח >> אפרים וקשטוק: << אורח >> זה אני יכול לבדוק. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אני יכולה לספר לך. << אורח >> אפרים וקשטוק: << אורח >> השרים גם מתחלפים. אתם מכירים את המצב במדינה. אנחנו אבל מגישים כל פעם מחדש בקשות. מה שאנחנו יכולים לעשות במסגרת התקציב זה להנגיש את הבקשות לסיוע, להקל את התנאים. להוסיף שלא רק מי שנפגע אלימות ממש, אלא גם מי שזכאי לסל שיקום או בתוכנית דף חדש. אנחנו מנסים להקל את זה גם בצורה של טופס מקוון, שלא יצריך את האישה לגשת לסניף ואיכשהו זה לא נעים, אלא העובדת הסוציאלית עצמה תוכל להגיש בשמה. אנחנו עושים כמיטב האפשר. מה שכן אפשרי גם היום, יש לנו ועדות חריגים להגדלת סיוע בשכר דירה. יש לנו ועדה עליונה, ועדה ציבורית, ששם בהחלט אנחנו - - - << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> מה השיקולים שעל פיהם? << אורח >> אפרים וקשטוק: << אורח >> השיקולים רבים. זאת אומרת, זה לאו דווקא נפגעות אלימות, אבל אנחנו שמים על זה משקל ממש משמעותי. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> כמה בקשות נגיד התקבלו בוועדת חריגים? כדי להבין עד כמה זה נדיר. << אורח >> אפרים וקשטוק: << אורח >> דנות באלפי בקשות. ועדה עליונה אחוזים, אני לא רוצה לשלוף סתם. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> לא, זה כאילו אחוז אחד מהבקשות מאושר? << אורח >> אפרים וקשטוק: << אורח >> לא, לא, אנחנו מדברים על עשרות אחוזים. << אורח >> ענבל אביב: << אורח >> ובכמה מגדילים? << אורח >> אפרים וקשטוק: << אורח >> בסמכות ועדה ציבורית להגדיל עד 3,900 שזה הסכום המקסימלי של ממתינים לדיור ציבור. << אורח >> ענבל אביב: << אורח >> בעצם מה שאנחנו מבקשות זה שמה שאתה אומר יהיה חריג זה יהיה הסטנדרט. << אורח >> אפרים וקשטוק: << אורח >> צריך להפריד בין זכאות שעל פי הכללים, שזה תמיד תקציבית בהתאם לתקציב של אוכלוסיות מיוחדות, שזה אגב לא רק נפגעות אלימות. לבין סמכות ועדת חריגים לאשר את הגדלת הסיוע, שזה בהתאם לנתונים. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> שאלה חשובה. האם מספר הילדים של האישה שבעצם יוצאת מהמקלט זה פרמטר בסכום שהיא מקבלת? << אורח >> אפרים וקשטוק: << אורח >> כן. עם ילדים, לא תלוי מספר ילדים. אלא עם ילדים זה 1,370, בלי ילדים זה 1,160. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> ואם זה ילד אחד או ארבעה זה אותו דבר? << אורח >> אפרים וקשטוק: << אורח >> כן. אגב, כל תוכניות הסיוע שלנו הפקטור של הילדים, אני חייב לומר שהוא קצת לא בא לידי ביטוי. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> זה לא הגיוני. << אורח >> אפרים וקשטוק: << אורח >> אני מסכים. << אורח >> ענבל אביב: << אורח >> לא, אבל הממתינים לדיור ציבורי ההבדל בין שלושה ילדים לארבעה ילדים הוא בערך 800 שקלים. אבל 10 ילדים, לא, נכון. << אורח >> אפרים וקשטוק: << אורח >> זה לא ממש משמעותי. הפתרון הוא באמת להגיש בקשה לוועדת חריגים להגדלת סיוע, אם המקרה באמת מצריך. אני מקווה שאנשים באמת יעשו מה שצריך כדי להגיש בקשה. העובדות הסוציאליות יכולות להדריך אותן להגיש. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> מה אני אגיד לך? זה ציבור שלא קשה לשבור אותו. גם ככה קשה להן, אז לבוא עכשיו ועדת חריגים ועוד פרוצדורה. << אורח >> אפרים וקשטוק: << אורח >> אבל הם נעזרים בעובדים סוציאליים. אני מסכים, אבל הם נעזרים גם בעובדים סוציאליים להגיש את הבקשה הראשונית, של ה-1,370. אז העו"סיות כן יכולות איכשהו להדריך אותם להגיש בקשה להגדלה. אני רק אוסיף ואומר שיש גם תוכנית לגברים מורחקים. הסכומים לא גבוהים, אני מסכים, אבל יש תוכנית כזאת. כמו שיש לאסירים משוחררים. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> תודה רבה לך. << אורח >> ענבל אביב: << אורח >> רק שאלה אם אפשר לגבי ועדת החריגים הזאת. האם יש איזה שהם קריטריונים רק לדיון בוועדת חריגים, כמו שיש קריטריונים לדיון בחריגים בדיור הציבורי? << אורח >> אפרים וקשטוק: << אורח >> הקריטריונים של הוועדה להגדלת סיוע, להגדלת סיוע אין תנאי סף כמו בדיור ציבורי לצורך העניין. כל מי שזכאי לסיוע כלשהו יכול להגיש בקשה להגדלה, בלי איזה שהוא תנאי סף. << דובר >> ענת מימון: << דובר >> וההגדלה היא מפה והלאה קבוע או שהיא צריכה לחדש את הבקשה כל שנה? << אורח >> אפרים וקשטוק: << אורח >> ההגדלה היא תמיד לזמן קצוב. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אוקיי. אני רוצה לשמוע את אורטל אזולאי. תודה אורטל שבאת. הבמה שלך. זה בסדר שמצלמים אותך? << אורח >> אורטל אזולאי: << אורח >> כן. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אין לך בעיה. << אורח >> אורטל אזולאי: << אורח >> שלום. קודם כל, אני מתרגשת. אני בפורום פעם ראשונה. אז תודה למי שנתן לי את ההזדמנות הזאת. אני כמובן קוראת מהדף, כי קצת קשה לי להתבטא בזה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> לאט-לאט. << אורח >> אורטל אזולאי: << אורח >> אני אורטל, אני גרושה שחוויתי אלימות, לא רק בתוך הנישואים, אלא לאורך כל השנים, מאז היותי גרושה. יש לי שני ילדים, ברוך השם, בני 15 ו-16. אני יכולה להעיד מניסיוני האישי שהאלימות לא תמיד נעצרת בדלת בית משפט. הנשים ממשיכות לחיות בפחד, בהתמודדות יום יומית בלי מענה אמיתי מהמערכת. אמנם טיפול רגשי הוא חשוב, שכן, אני קיבלתי אותו בשנתיים האחרונות. אבל הוא לא תחליף להגנה, לליווי ולסיוע מתמשך. המערכת יודעת לזהות נשים בזמן נישואים, אבל נעלמת מהן אחרי הגירושין. טיפול רגשי לא יכול להיות הפתרון היחיד לאלימות מתמשכת. מעבר לטיפול רגשי שהוא חשוב לא קיבלתי מענה מהמערכת, לא מהקהילה ולא ממקומות סיוע. כמו שאני אומרת, אלימות לא מסתיימת בגירושין והסיוע לא יכול להסתיים בפנייה לטיפול בלבד. הסיפור שלי הוא לא מקרה פרטי. הוא מייצג נשים רבות שהמערכת מפסיקה לראות ברגע שהסטטוס המשפחתי משתנה. כאן האחריות של כולנו לוודא שנשים כמו בסיטואציה שלי לא נופלות בין הכיסאות, רק בגלל שהן לא נשואות. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> זאת אומרת הזכויות שלך כשהיית נשואה היו שונות מהרגע שהתגרשת? << אורח >> אורטל אזולאי: << אורח >> כן. כשאני הייתי נשואה הייתי עם הילד שהיום הוא בן 16, הייתי ממש כשהוא היה תינוק. וממש יצאתי למקלט. הייתי שם חודש. האבא ראה אותו במרכז קשר בזמנו והוא פשוט דיבר שם במרכז קשר, הוא דיבר ללב שלהם שהוא רוצה לנסות לחזור. והם מבחינתם מי שבעצם במקלט ויוצרת קשר עם הגרוש או שיש קשר בעצם יוצאת מהמקלט ולא מקבלת את המענה. אני נאלצתי לעזוב את המקלט ונאלצתי פשוט לעבור ממשפחות, לגור אצל משפחות של חברות. לא היה לי מענה גם מלשכות הרווחה. אחרי שיצאתי מהמקלט גרתי אצל חברה שהיא בעלת משפחה בזמנו של 14 ילדים, אירחו אותי. לשם גם הוא הגיע. לא היה מאז בעצם שהילד שלי נולד, לא היה לי שום מענה. לא מלשכות רווחה. אני יכולה להגיד שאחרי כמה שנים שגם הוא לא הכיר בילדים, גם כשהם נולדו, הרי בעצם גם עברתי לעוד מקלט במרכז ואז הבאתי את הילד הקטן, בן 15. משם זה כבר הדרדר. זה הגיע למצב שמצאתי את עצמי בשמירת היריון, שהחפצים שלי זרוקים בבית החולים. פתאום הוא החליט שהוא זורק לי את החפצים בבית החולים. ואז נאלצו, בגלל שהוא לא לקח אחריות על הילד, בעצם אני בשמירת היריון, אסור לי בעצם לזוז מהמיטה, נאלצתי פשוט ללכת ולחפש מענה שהילד שלי הגדול יהיה. הילד הגדול שלי נאלץ ללכת למקלט חסוי, מקום חסוי. אז נאלצתי גם ללכת לחפש אותו. לאביב בני ברק בזמנו. הלכתי לחפש. זה היה באמת נס שאני יכולה להגיד, שעברתי את כל התהליך הזה פשוט לבד. הלכתי, אחותי בזמנו עבדה בבני ברק. יצאתי לחפש, חתמתי בבית החולים שאני הולכת לחפש את הילד. זה לא יתכן שאם אין מענה מבחינת האבא, שבאמת לא לקח כביכול בזמנו אחריות ואחרי כל מה שעברתי וכל הרקע שלי בעצם הילד שלי עוד צריך לצאת לאומנה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אבל לא היה לך מישהו בלשכת הרווחה או מישהו שיכולת לדבר איתו שידריך אותך מה לעשות? להתייעץ איתו, למצוא פתרונות? << אורח >> אורטל אזולאי: << אורח >> לא. אני יכולה להגיד שאני פשוט פגועה מכל הרשויות, כל המערכת. עד היום. זה לא יתכן שעברתי מקלטים, עברתי אלימות בנישואים. בסופו של דבר הבן אדם גם קיבל משמורת מבית הדין. 10 שנים נתנו לי ועשו לי טובה משמורת משותפת רק לפני חמש שנים. וכל זה אני נאבקת מול הסיוע המשפטי. אגב, אני רוצה באמת בדיוק דיברנו על זה, פניתי לסיוע המשפטי ולכל המרכזים. גם פניתי אליכם, מרכז רקמן, לויצ"ו, לנעמ"ת, עד היום. כי אני לא ידעתי שבעצם אני צריכה להיות מיוצגת על ידי עורך דין שמטפל לא רק בדיני משפחה, שהוא מתמצא באלימות במשפחה. לא ידעתי את זה. פניתי ופניתי ואני אומרת להם אני רוצה עורך דין שיכול לעזור לי בכל המערכת הזאת. זה לא יתכן. נתנו לבן אדם פרס. לא רק מה שעברתי התעללות, נתנו לו פרס את הילדים, להתעלל בי בהסדרי הראייה. התעללות בהסדרי ראייה. אם שמעתי לפני שבוע כשהייתי בהקרנה, שגם הוזמנתי, שהלכתי לראות שם שדיברה עורכת דין. היא אומרת תפנו למשטרה. אז אני יכולה להגיד לך שפניתי למשטרה עשרות פעמים, במשטרת פתח תקווה. פשוט בגלל שהוא הקדים אותי לתלונה, אני באה אליהם עם הודעות, אני באה להם עם S.M.S שהוא איים עליי. עיכבו אותי עד הבוקר. אני יושבת עם עצורים והוא משוחרר. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> מדהים. << אורח >> אורטל אזולאי: << אורח >> וגם הילדים שלי, שאני לא יודעת בעצם מה קורה איתם. שהם מתלוננים ויש לי מהם כל מיני תיעודים, שהם מתלוננים מה שקורה שם איתו בבית. בעצם בגלל היותו נשוי והקים את המשפחה שלו, אז יש יותר אלטרנטיבה שהוא יהיה אצלו. כאילו אני בעצם לא קיימת בתמונה. זה שלשכות הרווחה באות ומנסות לעודד אותי לאורך כל השנים שאני אמא טובה ונורמטיבית, אז איך כאילו עדיין לוקחים את המקום שלי? במקום שתתנו לי כלים, תנו לאמא כלים איך לבוא ולגדל ולהיות עם הילדים שלה. אתם פשוט עושים את ההיפך, את הנזק ההפוך. ואתם נותנים מבחינתי יד לאלימות לבן אדם כזה שמבחינתו, הוא גם משתמש בזה, הוא אומר אמירות, שזה באמת רוצח את הנפש שלי ברמה כזאת שאי אפשר לתאר. שאני באה הוא אומר לי 'אה, לא סתם הילדים לא איתך', 'אה, העובדת הסוציאלית הזאת לא שמה עלייך. נו, לכי תתלונני עליי, ממילא זורקים אותך'. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אני חושבת שהיה חשוב לשמוע, אורטל, כי זה באמת מקרה, מה שהיה נדרש פה בסוף זו הדרכה. זה ליווי והדרכה. כי זו מערכת מסובכת שיש בה מקרים ותגובות. << אורח >> אורטל אזולאי: << אורח >> זה בושה שאני, וזה מה שאני אומרת, באמת למה היה חשוב לי להיות בפורום הזה, כדי להגיד שבעצם אנחנו בתור גרושות, בחורה שהיא גרושה היא לא פחות מאישה נשואה. אז מה, אז היא לא גרה פיזית עם אותו בן אדם. אז לבוא גם להגיד ללכת למשטרה ושם לא מייחסים חשיבות. ללכת לעובדת הסוציאלית שהיא מבחינתה מודעת לבן אדם, מודעת למסוכנות. היא באה ואומרת לך, אני יכולה להגיד לך שעכשיו הילד שלי הגדול הוציאו אותו לפנימייה, לטענת הרווחה בגלל הקונפליקטים שיש ביני לבינו שהם לא פתורים. הוציאו אותו לפנימייה. את יודעת שהיום הילד שלי מנותק ממני שנתיים? איך? הוא במסגרת חוץ ביתית והוא מנותק ממני שנתיים. את מבינה? ופשוט אני מרגישה שאין לי גב בסיטואציה שלי. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> שאת לבד. << אורח >> אורטל אזולאי: << אורח >> כן. ועד שלא באתי למרכז שאני טופלתי עד עכשיו במשך שנתיים שהם באמת נתנו את המיטב לאלימות במשפחה לא ידעתי עד כמה אני באמת צריכה ייצוג משפטי וזה חזר על עצמו. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> ובתחילת התהליך זה יכול היה לחסוך הרבה עוגמת נפש. << אורח >> אורטל אזולאי: << אורח >> לא רק עוגמת נפש. אני גם אגב, כלכלית, אני פה משלמת לעורכת דין, שילמתי 30,000, פה 15,000. אני עד עכשיו מיוצגת ומבחינתם, הם לוקחים את הכסף ואין מענה. אז מי יעזור לי להתנהל מול בן אדם מהסוגייה הזאת שאני לא אצא? למה הוא צריך בתור בן אדם, שאני כקורבן, הוא צריך לקבל פרס. גם את הילדים וגם מענה מכל המערכת. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> תודה רבה ששיתפת. << אורח >> אורטל אזולאי: << אורח >> תודה רבה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> התייחסות קצרה ואני חייבת לרוץ. << אורח >> דוד פחימה: << אורח >> קצרה ביותר. האישה הזאת, לא רק שהיא צודקת, היום אני הנחתי הצעת חוק לעוזר שלך, בדיוק שמדבר על זה. אני חקרתי 100 פרוטוקולים שמתחילים "האישה אשמה". שמתחילים לידון בגברים בין גירושין, יש כבוד האדם וחירותו, תמיד איפה הולכים? היא רוצה לשלול ממנו את החופש. והן משלמות ולכי תביאי פסיכיאטר, 20,000 שקלים למומחה. וכל הדברים האלה. אני רוצה לומר, אני כתבתי על זה מחקר שלם. לא הנחתי חוק של נראה לי. פרוטוקול פרוטוקול, הדברים האלו, זה מה שהאישה הזאת אומרת, היא צודקת. אני לא בא להגיד אשמים. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אתה אומר זה פשוט עולה מהרבה מקרים אותה בעיה. << אורח >> דוד פחימה: << אורח >> אני מטפל, מה שהיא אומרת שלוקחים את הילדים האלה, בתוך הפורום שלנו, מאיפה נולד לי המחקר הזה? מהשטח. מאותן עשרות אימהות כאלו. אני לא אומר, יש דברים. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> בסדר גמור, תודה רבה. אביה כהן, אישה לאישה. << אורח >> אילת אלישר: << אורח >> שלום, אני אילת אלישר. אני רק רוצה להעיר כמה דברים, אפרופו הצלחות והדברים הפחות מוצלחים. אנחנו יש לנו בעמותה מקלט, על המקלטים דיברה ענבל. אבל יש לנו גם, אנחנו מחזיקים 21 דירות מעבר לטובת נשים נפגעות אלימות, שזה בערך מחצית מדירות המעבר שיש למדינה. אנחנו עושים את זה בשותפות עם משרד הרווחה. אנחנו זכייניות של משרד הרווחה. אני רוצה להגיד, למרות שאין לנו נתונים סטטיסטיים, אני מקווה שיהיו בקרוב. אבל אנחנו יודעות שזה פרויקט מאוד מוצלח. בין היתר הצלחה שלו, שזה באמת טיפול עומק. אתה מלווה אישה לאורך זמן. אפרופו רצף שדיברתם עליו, ממקלט, מעניק לה גם טיפול נפשי, גם סיוע, גם לילדים, גם מעטפת בכל התחומים. זה טיפול מאוד מוצלח. אני רק רוצה להגיד, הצד השני והוא נאמר על ידי חה"כ אלהרר, שבסופו של דבר התוכנית הזאת, כאמור אנחנו זכיינים של משרד הרווחה, אבל בעצם מה שהמכרז מכסה לנו זה פחות או יותר, איך אני אגיד, חצי ממה שזה עולה לנו על פי המכרז. הוא בעצם מכוסה על ידי המדינה. באופן ספציפי אנחנו כעמותה משלמים הרבה יותר. אז בסוף זה אפילו מה שהמדינה נושאת בו זה משהו כמו שליש. אבל אני אומרת, לפחות לגבי חובות המדינה הסכומים לא מעודכנים. שכר הדירה, עלויות עובדים סוציאליים וכו'. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> את מדברת אחרי שיוצאים מהמקלט או השהות במקלט? << אורח >> אילת אלישר: << אורח >> לא, לא על המקלט, אני מדברת על דירות המעבר. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אל אחרי, על המעבר. << אורח >> אילת אלישר: << אורח >> הפרויקט הזה של דירות המעבר, כאמור המדינה, אני חושבת שהעלות היא בסביבות 7,000 ומשהו שקלים לאישה, עבור X דברים שאנחנו צריכות לספק. הדברים האלה עולים לנו בפועל סביבות 11,000-12,000 שקלים רק אלה. ואני אומרת, אם אתה רוצה לתת מעטפת שלמה כמו שאנחנו נותנים, אנחנו גם מגיעות לסכומים הרבה יותר גבוהים. צריך לעדכן את הסכומים. שמעו, זו תוכנית, היא לא תוכנית זולה אני מניחה, אבל היא תוכנית עומק והיא אפקטיבית. לכן חשבתי להעיר את זה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> חשוב. תודה רבה. יש פה מישהי מרוח נשית? לא. פורום של תקווה, בבקשה. << אורח >> רוחמה גמרמן: << אורח >> שלום לכולם. אני רוצה קודם כל לגבי עניין הנגישות לנשים נפגעות אלימות עם מוגבלויות. אני התייחסתי לזה בנייר העמדה, כי יש באמת בעיות. אני הלכתי לראות מרכזי אלומה, אני ביקרתי במקלט שנחשב נגיש. אז אני כתבתי את הדברים האלה. אבל אני רוצה להגיד שיש חסר לנשים שהן לא יכולות, או עקב המוגבלות או מסיבות אחרות, להיות במקלט והן במסוכנות גבוהה. בין אם זה נשים עם מוגבלויות, בין אם זה נשים ללא מוגבלות, שלא יכולות או לא רוצות להיות במקלט. אני רוצה להציע פה רעיון שאני התחלתי בעצם לעשות אותו על עצמי, אבל אני רוצה להציע את זה כפרויקט עתידי, שזה פרויקט של דירות מסתור. אני לא מתכוונת לדירות מעבר אחרי מקלט, אני מדברת על נשים שיהיו בקהילה בדירות שיהיו עם כתובת חסויה. כמו שאני עשיתי את זה גם לעצמי. נשים עם מוגבלויות הרבה פעמים לא יכולות לברוח מגבר אלים לבד, בגלל שהן צריכות לקחת איתן ציוד רפואי ובגדים נגישים וכל מיני דברים. אני מציעה שיהיה בעצם צוות מעבר, שיהיה צוות של אריזה וצוות של פריקה. שבעצם בכל עיר יהיה צוות של מתנדבים כוננים למטרה הזאת. שהם יגיעו לבית של האישה שבורחת כמובן בזמן שהגבר האלים לא נמצא שם. יארזו לה את מה שהיא חייבת לקחת איתה. יהיה צוות מקביל בדירה שהיא עוברת אליה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אני אשמח לקבל את ההצעה כתובה ואנחנו נבחן אותה. << אורח >> רוחמה גמרמן: << אורח >> הכול כתוב בנייר עמדה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> מצוין. תודה רבה. טל בכר, ארגון משפחות הנרצחים והנרצחות. << אורח >> טל בכר: << אורח >> היי לכולם, אני גם מאוד מתרגשת להיות פה ואני מודה לכם על הזכות. אני אחות של שני בכר ז"ל, שנרצחה לפני כשנתיים. סליחה, אני גם מתרגשת. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> לאט-לאט, תנשמי. << אורח >> טל בכר: << אורח >> תודה. אני נמצאת כאן היום בשם האחים והאחיות והמשפחות של נפגעות ונפגעי עבירה, שנשארו בחיים אבל לעולם לא יחזרו להיות מי שהיו. הרצח של אחותי הוא לא רק אובדן, זו קריסה מוחלטת של המציאות כפי שהכרתי אותה. העולם הפסיק להיות מקום בטוח וכל פעולה יום יומית כמו לקום מהמיטה, לצאת מהבית, לתקשר עם אנשים, הפכה למאבק. הכאב הוא בלתי ניתן לתיאור. הלם מתמשך, זעם, חרדה, בלבול. תחושת אובדן שליטה וחוסר יציבות תמידי. בתוך כל ההתמודדות הזאת קיבלתי ליווי נפשי למשך שנה אחת בלבד. שנה אחת שאמורה להפסיק להתמודדות עם טראומה קיצונית. אבל טראומה כזאת לא פועלת לפי נהלים. היא לא מסתיימת אחרי שנה. לפעמים, כמו במקרה שלי, היא רק מתחילה אז. בייחוד כאשר במקביל מתנהל הליך משפטי מול הרוצח. הליווי שניתן לא הספיק כדי לעבד את גודל האסון ולא העניק לי כלים המשפיעים לחיים בתוך מציאות שנשברה ובתוכה התא המשפחתי והזוגי שחווה משברים רבים. ואז נשארתי לבד. בלי מעטפת, בלי רצף טיפולי. נאלצתי לעזוב את העבודה שלי לחלוטין, מתוך חוסר יכולת נפשית אמיתית לתפקד. הגוף והנפש קרסו. הראש לא תפקד. ולהחזיר שגרה הרגיש כמו משהו בלתי אפשרי. המשמעות הייתה פגיעה כלכלית חמורה. חוסר יציבות, פחד קיומי והתמודדות יום יומית בזמן שאני מתמודדת גם עם אבל וטראומה. וכאשר כבר הצלחתי לחזור לעבוד זה היה בהיקף מצומצם מאוד, כי הייתי חייבת להשאיר מקום לטיפול בנפש. וזה המצב שלי עד היום, שנתיים אחרי. הפגיעה הכלכלית היא מתמשכת. ומתוך הפגיעה הזאת גם ניסיונות להעניק לעצמי באופן עצמאי טיפולים נפשיים כשלו מפאת העלויות הקשות בהן הם כרוכים. התחושה היא שאני פשוט לבד. לבד מול העולם ולבד מול מציאות שבה אף אחד לא באמת מכיר בי כנפגעת. אין מערכת שעוטפת אותי, אין גורם מלווה לאורך זמן, אין הכרה בכך שגם אחים ואחיות הם נפגעים. התחושה היא שהכאב שלנו לא נספר. עוד קושי גדול שנתקלנו בו הוא חוסר האנושיות מצד המשטרה ברגע שבו נמסרה הבשורה על הרצח. ההתנהלות של המשטרה באותו רגע הייתה פוגענית, מבזה וחסרת רגישות באופן קיצוני. ההורים שלי קיבלו שיחת טלפון מחוקר משטרה שהעיר אותם משינה ודרש מהם להגיע בדחיפות לתחנה. בלי להסביר למה, בלי להכין אותם. בלי שמישהו יגיע אליהם הביתה. הם נשלחו בעצמם לנסוע כדי לגלות בתחנת המשטרה שהבת שלהם נרצחה. ללא ליווי, ללא מינימום של רגישות או אנושיות. כאשר בדרך לתחנה הם כבר קוראים את הבשורה מתוך כתבה שהספיקה להתפרסם עוד לפני שהם בעצמם הגיעו. אחרי שנמסרה להם הבשורה הקשה ביותר שהורה יכול לשמוע הם נשלחו חזרה הביתה באופן פרטי. כאילו מדובר בעוד איזה שהוא עניין מינהלי. רגע אחד שבו עולם שלם קורס ומתנפץ ואת ההורים שלי שולחים הביתה לבדם, כאילו לא בישרו להם עכשיו את הבשורה שתשנה את העולם שלהם לנצח. ההתנהלות הזאת היא לא טעות שולית, היא פגיעה בפני עצמה. היא טראומה נוספת. וכאשר המדינה דרך נציגיה פועלת כך, היא לא רק נכשלת בליווי, היא מעמיקה את הפצע. אני נמצאת כאן היום כדי לומר שהפגיעה לא מסתיימת ברצח עצמו. היא נמשכת ולפעמים גם מועצמת באופן שבו המערכת בוחרת לפעול או בוחרת לא לפעול. משפחות של נרצחים ונרצחות זקוקים לליווי נפשי ארוך טווח, לתמיכה כלכלית מותאמת ולהכרה אמיתית בכאב שלהם. לכן אני מבקשת לא רק להקשיב אלא לפעול. להכיר בבני המשפחה של נרצחים ונרצחות כנפגעים לכל דבר ועניין. להעניק ליווי נפשי ארוך טווח ללא מגבלת זמן שרירותית, לספק תמיכה כלכלית שמכירה בפגיעה התפקודית האמיתית ולקבוע נהלים מחייבים, אנושיים ורגישים לאופן שבו נמסרות בשורות קשות על ידי גורמי אכיפת החוק. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> תודה. וואו, קשה. תודה רבה ששיתפת. יש הרבה לקחים להפיק. תודה. לרה, יושבת-ראש ארגון הנרצחים והנרצחות. << אורח >> לרה צינמן: << אורח >> אתם שמעתם סיפור אחד. וכאלה יש עשרות ומאות סיפורים. כמי שבאמת הייתה שותפה לגיבוש תוכנית סיוע למשפחות נרצחים והתחילה לפעול בשנת 2011, קיווינו שהיא תצמח, תתפתח ותקבל תקציבים נוספים. במקום זה החל מהמכרז האחרון, זאת אומרת משרד הרווחה מוציא מכרז לשתי עמותות שמפעילות שמונה מרכזי סיוע. אז אני ראיתי שמופיע טיפול מוגבל לשנה אחת. אני לא האמנתי למראה עיניי. אבל התחילה המלחמה וכל הגופים, המשרד עצמו ועמותות נקלעו לקשיים רבים. אנחנו ישבנו בשקט ולא היה עם מי לדבר. אבל הגיע הזמן באמת להקשיב למשפחות ולהבין שהמצב הוא קטסטרופלי. הוא לא מתקבל על הדעת שזה מה שמקבלות משפחות. ואתם שמעתם את המספרים בעצמכם. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> לרה, תני לי את הצרכים, את רשימת הצרכים הכי ממוקד שלך. << אורח >> לרה צינמן: << אורח >> הצרכים, קצה של הצרכים זה באמת מימון הטיפול. הוא לא יכול להיות מוגבל לשנה אחת בלבד. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> פעם זה היה ליותר משנה? לכמה זה היה פעם? << אורח >> לרה צינמן: << אורח >> כן. זה היה שנתיים. אז אנחנו זעקנו. ודרך אגב, בגלגול הקודם שהיה שר הרווחה מאיר כהן היינו בפגישה איתו, אישית, של המשפחות. הובטח לנו הגדלת התקציב לטיפול במשפחות. הוא הגיע באופן אישי, נאם בטקס הזיכרון למשפחות נרצחים ונרצחות, ובישר שכן תהיה הגדלה בתקציב. זה לא קרה אז וזה לא קרה בממשלה הנוכחית ונפגשנו עם שר הרווחה בעצמו, מרגי, וזה לא קרה. אז זו דרישה באמת הכי אקוטית שלנו. אבל מעבר לזה, מה שתיארה טל, את האופן, איך מתבשרות המשפחות על הרצח. האם אתם מתארים לעצמכם שאילו זה היה קורה למשפחות של חללי צה"ל. כשרונה רמון לא סיפרו לה בצורה אנושית על נפילת בנה, אז התחילה מהומת אלוהים, ניסיונות חקיקה ושינוי בנוהל לעיתונות וכן הלאה. והמשפחות חשופות לגמרי. זה לא המקרה היחיד שמשפחות בכלל מתבשרות על רצח יקיריהן דרך העיתונות. כי ישר מפרסמים וגם אם לא מפרסמים שם, אז אפשר בנקל לזהות דרך המיקום והנסיבות. ובהחלטת הממשלה מ-2009 שעל סמך ההחלטה הזאת הוקמו מרכזי הסיוע כתוב שחור על גבי לבן הדבר הראשון צוותים להודעה מרה של שוטר ועובד סוציאלי. אלה צריכים להגיע ולבשר בצורה רגישה. וגם להביא מידע. כל משפחה, הנה אתם שמעתם את המשפחה של אינה דנילוב, נכון? << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> כן, בטח. << אורח >> לרה צינמן: << אורח >> ומה את חושבת, מישהו, טוב, הרצח היה בתוך הבית. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> הבת הייתה בזמן הרצח בבית. היא הזמינה את המשטרה. << אורח >> לרה צינמן: << אורח >> אבל עדיין, גם אם הרצח יהיה בתוך הבית, עדיין צריך להגיע צוות. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> נכון. << אורח >> דוד פחימה: << אורח >> אני ביום שבת הייתי בבית כנסת ובאו שוטרים בתוך התפילה. אמרו לי 'הבת שלך נרצחה'. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> וואו. << אורח >> דוד פחימה: << אורח >> מוצאי שבת הגעתי לתחנה. הרגשתי כנחקר, כי למעלה משעתיים שואלים אותי שאלות. אז איך אתה חושב שזה היה? אז מה אתה חושב שהיה שם? נראה לך? שעתיים, אני עוד לא מעכל שהבת שלי נרצחה. שעתיים אני יושב בתחנה ונותן עדות לשאלות כאילו אני נחקר. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> מטורף. << אורח >> לרה צינמן: << אורח >> אנחנו פנינו אין ספור פעמים למשרד לביטחון פנים, למשטרה, למשרד הרווחה. כל הגורמים האחראיים. היה צוות שלם במשרד המשפטים, בין משרדי, שדן בנושא הזה. אטימות מוחלטת. האגף לתנועה שאחראי על הפעלת צוותים להודעה מרה, אטימות מוחלטת. הם פשוט לא מוכנים לבצע את המשימה הזאת. ויש לזה חשיבות גם בהבאת מידע. אילו הצוות הזה היה מגיע והיה מרגיע את המשפחה, אתם תקבלו סיוע. כי מרכזי סיוע לא מסוגלים להגיע באופן מיידי. יש איזה שהוא הליך שאני לא אלאה עכשיו בהליך הזה, אבל הוא לוקח זמן. אבל המשפחות לא יודעות. הנה, הם חשבו על ייצוג פרטי. הם לא ידעו שקיים ייצוג משפטי מהמדינה. ואז הם נפגשו כאן עם הדס גבריאל זני והיא הסבירה להם כמה חשוב דווקא להסתמך על ייצוג משפטי מהמדינה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אני רוצה לשמוע את התייחסות המשטרה. אז רק תשלימי את הדברים שלך. << אורח >> לרה צינמן: << אורח >> אני רוצה להגיד עוד כמה מילים על הנציבות לזכויות נפגעי עבירה. אני דווקא, אנחנו חלמנו על הקמת הנציבות הזאת לפני 10 שנים. ואנחנו מברכים על כך. כי זה גוף שהוא כן יוכל בהדרגה, הוא רק קם, אבל אנחנו נפגשנו איתם, אנחנו הגשנו לשם גם כן את כל ההשגות שלנו וכל הטענות שלנו. לאט לאט הם יוכלו כן להגיע לכל הגופים וליצור תכלול. כרגע כל הליך שמשפחה צריכה לעבור זה פשוט קריעת ים סוף. מפנים אותם מגוף לגוף וקשה מאוד להתמצא. אז לאט לאט אתם תשמעו עליו הרבה יותר. הוא יעשה שינוי גדול מאוד. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> הלוואי. << אורח >> לרה צינמן: << אורח >> ותהיה הרבה יותר מודעות לזכויות נפגעי עבירה ויהיו אירועים, כנסים. למשל אותו טקס זיכרון שכן התקיים במשך השנים משרד הרווחה הפסיק לקיים ואז המשפחות בזמן המלחמה היו מאוד פגועות. ועכשיו אנחנו מרגישים עוד יותר פגועות, כי הקול שלנו כאילו נדחק לגמרי. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> לא נספר. תודה לרה. אני אשמח לשמוע התייחסות של רפ"ק נגה מנטש. << אורח >> נעה מנטש: << אורח >> שלום לכולם. להתייחס לגבי זכויות נפגעי עבירה, בשורה מרה וזה? << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> כן, אני אשמח. << אורח >> נעה מנטש: << אורח >> יש פה כמה נקודות שכתבה המקבילה שלי היא מתעסקת בזה בעצם, אז אני אקריא. לעניין טיפול משפחות נרצחים כיום, מבחינת בשורה מרה, יידוע זכויות, סיוע משפטי וליווי: מנוהל צוותי הודעה מרה במשטרה עבר לאחרונה תיקוף מול גורמי פנים במשטרה אשר אחראים להודעה מרה ולמול הרווחה. הנוהל קבוע כי במרבית המקרים בעצם בני המשפחה נמצאים במקום ויודעים על המקרה ועל כן מקבלים את המידע מצוותי החקירה שנמצאים בשטח, דבר שמייתר את הצורך בצוותי הודעה מרה. במקרים אלה הוחלט כי המשטרה תעביר עדכון לגורם הארצי ברווחה על קרות האירוע, על מנת שיכירו את האירוע או יתנו למשפחה את המענה הטיפול הרווחתי. במקרים בהם בני משפחה אינם נמצאים בזירת האירוע יופעלו צוותי הודעה מרה בשיתוף מדור נפגעים במשטרה וכן גורמי רווחה רלוונטיים. במקביל להודעה המרה מעביר מדור לנפגעי עבירה דיווח לוועדת הזכאות של תוכנית סנ"ע – סיוע לנפגעי עבירות המתה, על מנת לאשר מתן סיוע כלכלי, משפטי וטיפולי לבני המשפחה שנמצאו זכאים לכך. דיווח זה עובר גם לסיוע המשפטי במטרה שייצרו קשר עם אותם בני משפחה ויבדקו האם מעוניינים בסיוע משפטי. באשר ליידוע על זכויות וליווי המשפחה על פי נוהל אח"מ טיפול משטרתי בנפגעי עבירה פלילית, צוותי חקירה מונחים להזין פרטים של בני משפחה כנפגעי עבירות המתה על פי סדר - - - דמויות בחוק לצורך קבלת עדכונים ממערכת המנע. כולל מסירת דפי מידע ויידוע על זכויות. כמובן כל הזמן נעשית חשיבה ומה אנחנו יכולים לעשות כדי לשפר ולייעל את הדבר הזה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> את רוצה להתייחס, לרה? << אורח >> לרה צינמן: << אורח >> כן. אני רוצה להתייחס לכך שצוותי הודעה מרה לא יפעלו אם הרצח היה בתוך המשפחה, בתוך הבית. זה פשוט אבסורד. כי התפקיד של הצוות הזה הוא לא רק עצם המידע היבש, כן? 'הבת שלך נרצחה, אמא שלך נרצחה', זה הרבה מעבר. זה יחס אנושי, זה מסירת מידע על שירותי הסיוע שיבואו בהמשך. זה דבר אחד. דבר שני, דפי מידע על מערכת מנע. אז הם נדחפים, דוחפים אותם לבני משפחה ברגעים הקשים ביותר. הם לא מבינים למה הם משמשים. הם אחר כך לא משתמשים במערכת מנע בהרבה מקרים ומפסידים אחר כך מידע חשוב בהמשך הדרך. מעבר למערכת מנע, יש תפקיד לשוטרים גם למסור מידע על שירותי סיוע. אני פשוט ציטטתי את המילים האלה מפקודת המשטרה. ואני פשוט ישבתי במדור נפגעי עבירה עוד ב-2006 וראיתי את השוטרים האלה מול עיניי ואני אמרתי אתה הולך עכשיו לזירת הרצח. קח דף מידע ותמסור לבני המשפחה. שם כתוב הזכויות ושירותי סיוע. לא עושים את זה. לא עושים את זה עד עצם היום הזה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אז יש מה לכתוב מזה. << אורח >> נעה מנטש: << אורח >> אני יכולה להגיד לפחות בהקשר שלי, ואני בטוחה שזה קורה בעוד מרבית מקרים, אני הייתי 15 שנה בשטח, הייתי בלא מעט זירות. גם אני בעצמי הודעתי הודעה מרה ועשיתי את זה בצורה הכי רגישה והכי אנושית. כל הפרטים שיכולתי לתת באותו רגע אנחנו נותנים. נכון שבאותו רגע הם בסערת רגשות וכו', אבל כן חשוב עדיין לתת את זה ובהמשך הם או אחד מבני המשפחה האחרים, בדרך כלל נותנים למישהו שהוא מהצד או לא משנה, מישהו שהוא לא נפגע נקודתית את הדברים האלה. הוא עובר וקורא ואנחנו תמיד שם ובהכי רגישות ואנושיות ואני מתנצלת אם מישהו פה - - - << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> מה ההכשרה בעצם עוד של השוטרים שמגיעים שנותנים את הבשורה המרה? יש להם הכשרה במיצוי זכויות, במה שבאמת המשפחה זכאית לקבל? << אורח >> נעה מנטש: << אורח >> אני לא יודעת לענות על זה. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> כי זה היה נשמע פשוט מהציבור שהיה חסר החלק הזה. << אורח >> קריאה: << אורח >> זה מגיע עם כוננים של הרשות המקומית. זה צוות, גם שוטר וגם כונן של הרשות המקומית. << אורח >> לרה צינמן: << אורח >> אבל זה לא מתקיים. << אורח >> קריאה: << אורח >> כשזה מתקיים, זה לא תמיד מתקיים. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> גברתי, זה נראה לי החסר שהן אומרות, שחסר באמת שתגיע מישהי שתוכל לתת גם את מיצוי הזכויות. נכון שזה שוטרות ואולי באמת מתאים גם שיגיע הצוות ולהקפיד לאכוף שהצוות מגיע כמו שהוא. וגם כאשר מכשירים את החוברת או את העלון, אנחנו מכירות את זה גם מפגיעות אחרות ומאתגרים אחרים, שהמשפחה או גם מי שנמצאת בסערת רגשות הם פחות מוכנות ומוכנים לקלוט את המידע. אז להשאיר את המטריה שהיא באמת מסודרת ומעודכנת. אני לא מכירה את העלון הזה, אבל חשוב לראות שגם הוא מעודכן למיצוי הזכויות הרלוונטיים. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אני רגע מסכמת את החלק הזה. אם משפחות קיבלו ככה מידע, אז יש בעיה. זאת אומרת, אפילו אם יש פה מישהי שמספרת על המקרה שלה, עם ההורים שלה. יש לנו מול העיניים מישהי שסיפרה שההורים שלה קראו להם לתחנת משטרה ושם הם גילו בדרך מהעיתונות. אז יש בעיה, בואו נכיר בבעיה. אם לא נכיר בבעיה בוודאי שלא נפתור אותה. יש בעיה, אני לא אומרת שאין מקרים שגם טופלו טוב. אבל יש מקרים שטופלו לא טוב, זה אנחנו רואים. צריך ללמוד את זה ולהבין איזה מידע נותנים לשוטרים, מה נוהל העבודה. האם מטריחים בן אדם במצב כזה לתחנת משטרה או מגיעים אליו הביתה? יש מולנו מקרה שמעיד בפני עצמו. אי אפשר להתווכח איתו, זה מה שהיה שם. אז אני מניחה שזה לא מקרה יחיד. אני אומרת מי עוד נשאר לי לסיום הדיון. יש לנו את דקלה שתדבר, דקלה כהן, בת משפחה של נרצחת. האם היא כאן? לא. אני רוצה לשמוע את ויצ"ו ואת חה"כ עזוז. לרה, ממי ביקשת עוד תשובה? << אורח >> לרה צינמן: << אורח >> ממשרד הרווחה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> לרווחה אני אתן להגיב בסוף. לרה, מה השאלה שלך, ממוקד. << אורח >> לרה צינמן: << אורח >> השאלה לגבי מה המשרד מוכן לעשות כדי להגדיל סל טיפולים למשפחות. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> יש פה גם את נ'. יש לנו 25 דקות. אני מתעדפת: לרה, מה השאלה? ממוקד. << אורח >> לרה צינמן: << אורח >> האם משרד הרווחה מתכנן לפעול לפנות לממשלה, למשרד האוצר, להגדיל את סל הטיפולים לבני משפחות? << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> נציגת הרווחה, אודה לתשובתך. << אורח >> טלי רוזנפלדר: << אורח >> גם אני אגיד שהסיוע שאנחנו נותנים היום במסגרת המרכזים הוא עד שנתיים, הוא לא לשנה. זו התשובה שקיבלתי. << אורח >> לרה צינמן: << אורח >> שנה. << אורח >> טלי רוזנפלדר: << אורח >> אפשר להאריך אותו לשנתיים. אני לא יכולה להתייחס למקרה פרטני, אבל אפשר להאריך אותו לשנתיים. << אורח >> לרה צינמן: << אורח >> אבל כתוב במה - - - << אורח >> טלי רוזנפלדר: << אורח >> וגם כתוב שאפשר להאריך לשנתיים. << אורח >> לרה צינמן: << אורח >> לא, לא כתוב. עשיתי משאל, עכשיו שאלתי עוד משפחות. << אורח >> טלי רוזנפלדר: << אורח >> זו התשובה שקיבלתי. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אני אודה לבדיקתך, בסדר? נ' בבקשה. יש לי 25 דקות, אני הולכת לתת לכל מי שאני יכולה בזמן הזה. אני לא אאפשר חריגות. נ' לבקשתו לא יצולם. << אורח >> נ': << אורח >> כן. נעים מאוד. אני נפגע עבירה. טופלתי, אני בפרויקט מיכל סלה. רציתי להגיד שכלום לא עובד. התקשרתי ל-118, 119, 120, לאן לא הלכתי. אין מקום לגברים שעוברים אלימות. זה לא קיים, זה מדע בדיוני. ההשפלה היא מאוד נוראית. ולא מדובר בפעם אחת של אלימות ולא מדובר בפעם שנייה ולא מדובר בפעם שלישית. הרשעות, בדיקות מסוכנות. היחס של הרווחה מזוויע. היא עושה דברים טובים, אמנים באמת, כתבתי, קשה לי לקרוא פשוט. אני מצטער. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> לא, בסדר, אנחנו גם נקרא את זה. אם תרצה ותעביר לנו אנחנו נקרא. << אורח >> נ': << אורח >> הרווחה באמת עושה כברת דרך ארוכה בהגנה על נשים. יש מקלטים, יש נהלים, יש מודעות. אבל כאשר זה מגיע לאלימות נגד גברים המערכת פשוט הולכת לאיבוד. היא לא יודעת לזהות, היא לא יודעת לטפל. בסוף היא מאשימה את הקורבן או את הגבר לצורך העניין. אני מאוד הזדהיתי עם מה שאמרה הבחורה כאן לידי, על האטימות. אני יושב ברווחה, אין לי שום מענה. נאדה. אני נכנס לאלימות במשפחה והשאלה הראשונה ששואלים אותך מה עשית שהיא הרביצה לך? עכשיו, היא רופאה. בסדר, אני מבין שמבחינת הנראות והוויזואליות זה לא כוחות. ואני מבין שאני צריך לשכנע. אני רוצה לדבר על בדק בית, או סליחה, אין לי מושג איך להגדיר את זה. אבל קראתי, ניסיתי להכניס פה מילים "צרכן קצה, לקוח, שיקום, טיפול", כל מיני מילים יפות שאתם בטוח יודעים להגיד אותן. הרווחה לא מתפקדת. אין רווחה. היא לא קיימת. ויותר מזה, היא מאשימה את הגבר, כי אין לה מה לעשות. זה לא קיים. תראי לי מקום אחד, התקשרתי, רציתי לדעת לאן ללכת. אין. אז התקשרתי ל-118. אין. אז הוא גם משכנע אותי ללכת לעובד סוציאלי. ומי שבאמת הסכים לקבל אותי זה היה פרויקט מיכל סלה. ישבתי שם, והם נפלאים. הרווחה פנתה אליהם ואמרה שכאילו זה גבר. ופתאום מתקשרים אליי מפרויקט מיכל סלה ואומרים לי אתה כבר לא זכאי. אבל בדיקת המסוכנות, אני אומר להם, היא מסוכנת לי. לצמיתות. היא מסוכנת לילדים בדרגה גבוהה. זה לא אני, זה קרימינולוג קליני של בית המשפט קבע. והיא קיבלה חצי שנה מאסר. ואז הרווחה מסתכלת עליך ואומרת לך זה הדואליות ביניכם. זה הקשר ביניכם גורם לה להיות אלימה. ואז אתה מוכר את הבית, כדי לממן את הטיפולים, שלי, של הילדים. אבל אין רווחה. היא לא קיימת. אני לא רוצה להתמסכן, לא באתי לבקש כסף. לא צריך כלום. רציתי להגיד שיש פה כישלון טוטאלי. כאילו, בושה, בושה שבן אדם בגיל 54 נכנס להתקפי חרדה בגלל, אני לא יודע אם בגלל אג'נדה. אני לא יודע. את יודעת מה, גם בגלל אג'נדה. כי אנחנו הולכים לטיפול, יש דבר כזה תכנון טיפול. וגם בתכנון הטיפול כתוב האמא ראש המשפחה, האבא לא גר בבית. ואז אני אומר למה? אבל הילדים אצלי הרבה יותר זמן. ויש לה ליווי. ואז הרווחה אומרת כן, זה טופס. ההשפלה היא נוראית. בדק בית, מקום לגברים אולי. אולי אחד, לא 171. או 71 מקומות. אני לא מבקש בשבילי, אני אחרי. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אתה רוצה לעשות תיקון. << אורח >> נ': << אורח >> אני לא יודע אם זה תיקון. אני גם כרגע נמצא בסשן הזה. כרגע. שבוע שעבר הייתה לי ועדה. אני יודע שאי אפשר להגיד את זה, אבל באה הרווחה ואמרה תפרנו לכם משהו מדהים, משהו בשבילכם. זה נקרא הורות נפרדת. אמרתי אבל מה? איך הורות נפרדת? היא מסוכנת לילדים. היא מסוכנת לי. ואיך אפשר להלביש את הדבר הזה, הורות נפרדת? מעכשיו אל תדבר איתנו, מעכשיו תלך תדבר עם עו"ס, אני לא רוצה להגיד, שוב, דברים אישיים שלי. יש כישלון גדול בכל מה שקשור לגברים שעוברים אלימות. מעבר לזה שאני טרף קל, אני מאוד מבין מה שהיא אמרה. אני מאוד מתחבר למילים שלה. אבל לקום בבוקר, ללכת ולמכור את הבית שלך, את הקירות שלך, את העצים שאתה גידלת, ואתה מכיר כל עץ. אתה שתלת אותו. כדי לשלם את הטיפול לילדים ולך וכדי לקחת עורך דין. ואז אתה מגיע, אתה הולך הביתה ואתה אומר משהו פה דפוק. אני אלך ללמוד משפטים. אז הלכתי ללמוד משפטים. אני שנה שנייה. ואני קורא את הספר, אבל שום דבר לא תואם את המציאות. כלום. זהו. אין לי יותר מה להגיד. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> תודה ששיתפת. << אורח >> נ': << אורח >> זה לא שיתוף, זה בקשה לבדק בית. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> שמענו, בסדר. << אורח >> נ': << אורח >> זה לא שיתוף, לא. אני לא מדבר בשם אף אחד, אני מדבר שם אולי עוד גבר. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> בשם עצמך אתה מדבר. תודה. ויצ"ו, כן. << אורח >> ורדית אבידן: << אורח >> אני רוצה לדבר על שני דברים. אני אהיה מאוד עניינית. דבר ראשון זה בעצם ויצ"ו מתמחה בכל מה שקשור למניעה וטיפול ובעיקר שיקום נשים נפגעות אלימות. בשנת 2025 הגענו ל-14,162 נשים וילדים נפגעי אלימות, בפריסה ארצית של 20 מוקדי פעילות. אחד המודלים שהוכיחו את עצמם בשנה האחרונה, שאני באמת מציעה למדינה לקחת אותו, זה המודל של צומחות יחד. זה 11 קהילות של נשים ברחבי הארץ, אני אגיד, אני אומרת את זה כמעט כל ועדה. בוויצ"ו יש שני מקלטים נפלאים. אחד מהמקלטים רק לאחרונה פתחנו שם גם יחידת מתבגרים, שיהיה גם אפשרות לנוער להיות בתוך המקלט. כי ברוב המקלטים אין את זה. אבל עדיין אין תפוסה מלאה במקלטים. זה אומר שיש איזה קושי במיתוג של המקלט ויש איזה סטיגמה שזה מביא איתה. לכן קהילת צומחות יחד היא קהילה בעצם שהיא לא פתרון חירום, אלא פתרון שיקומי ארוך טווח. זה כולל מפגש קבוע אחד לשבוע, עם עוד נשים אחרות שאו שהן יוצאות מקלט או שהן נפגעות אלימות. הן לא צריכות להראות תלונה במשטרה, הן לא צריכות להראות איזה תנאי סף. פשוט צריך להגיד ואנחנו מאמינות להן. אנחנו עובדות איתן על חיזוק מסוגלות אישית והורית. בונות איתן רשת תמיכה חברתית. מניעה של חזרה לבדיקות ולתלות. שזו בעצם, הבדידות, התלות הזאת היא בעצם מה שגורמת הרבה פעמים לחזור לגורם הפוגע. פה יש בעצם נשים שהן בערבות הדדית. הן אחת בשביל השנייה וכל אחת מגיעה מאותה נקודה ועוזרת אחת לשנייה. יש להן ליווי צמוד, כולל גם עזרה עם הילדים. דובר, אני מזכירה, בילדים חשופים לאלימות. ילדים עם טראומה מאוד קשה שהם יכולים לפגוע באחרים בעתיד או להיעלם בין הכלים מה שנקרא. חוץ מזה אני רוצה גם לומר לגבי שיקום גברים. ויצ"ו בשנים האחרונות הבינה שבעצם אחד הדברים שצריך למנוע באלימות במשפחה זה בעצם לתת מענה לגברים פוגעים או עם פוטנציאל לפגיעה. לכן יש לנו היום קו לגברים שאנחנו מפעילות. וגם תוכניות שנקראות אב נולד, שאנחנו בעצם מפגישים בקבוצות תמיכה גברים שבעצם מוציאים את כל הרגרסיות שם ולא בבית. לפני כמה שנים העתקנו, ישבנו ממש, העתקנו תוכנית לשיקום פוגעים מאנגליה. לתוכנית קוראים מודל בין לאומי שנקרא תוכנית דרייב. זה תוכנית מוכחת שמראה ירידה של 80% באלימות פיזית ומינית. ירידה של 70% בהתנהגויות של שליטה, קנאה והטרדה. וירידה משמעותית בעקבות התוכנית במספר התלונות במשטרה. זו תוכנית שהוצעה למדינה לפני כמה שנים ונדחתה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> למה? << אורח >> ורדית אבידן: << אורח >> סיבות תקציביות, לא היה מספיק תקציב. זו הסיבה. זו תוכנית שקיימת. ממש העתקנו אותה. יש לנו את אנשי המקצוע שיכולים להפעיל אותה. היא מוכנה. כל מה שצריך זה לשבת ולדבר על זה שוב. אז יש בעצם שתי תוכנית שאחת שעובדת של מודל קהילתי. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> צומחות יחד ותוכנית דרייב. תודה רבה. רקמן, קצר. סליחה שאני קוראת לך רקמן, זה לא שמך. << אורח >> ורד בר: << אורח >> אני רגילה לכך. רציתי לבקש את תגובת הרווחה לנושא של הייעוץ המשפטי במרכזי אלמ"ב, אם יש לזה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> תתייחסי לזה בדברייך בסוף. עדי? << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> אני אשמח לחידוד, כי לא הבנתי מקודם לגבי צוות בשורה מרה. הפרוטוקול היום מה הוא אומר? את אמרת, גברתי, ולא הצלחתי לשמוע עד הסוף מה שאמרת. << אורח >> טלי רוזנפלדר: << אורח >> אני אומרת שאני מבינה וגם מסרה לי מי שמנהלת את התחום שיש היום קושי באמת בהוצאת צוות בשורה רעה בכל המקרים של רצח או של המתה, שבאמת כמו שהמשטרה ציינה. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> מה הכוונה קושי? << אורח >> טלי רוזנפלדר: << אורח >> לא. אני מבינה מהמשטרה שלא בכל מקרה יוצא צוות בשורה רעה, על פי הנוהל שלהם. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> שהנוהל מה הוא? << אורח >> טלי רוזנפלדר: << אורח >> נעה, את רוצה להגיד? << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אנחנו נבקש את זה כתוב. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> נשמח לשמוע מה הנוהל. ואת אומרת שגם את הבנת שלא עובדים. << אורח >> טלי רוזנפלדר: << אורח >> לא, יש צוות בשורה מרה. אני מבינה שהוא לא תמיד עובד, יש איזה משהו שצריך לעבוד עליו ביחד עם שוטרי תנועה של המשטרה. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> עם שוטרי תנועה? << אורח >> טלי רוזנפלדר: << אורח >> כן, הם הצוותים. לאגף התנועה. אולי זה לא שוטר תנועה, אבל אגף התנועה. אני לא רוצה לטעות. << אורח >> לרה צינמן: << אורח >> שוטר מאגף התנועה מגיע - - - << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> רגע, צוות בשורה מרה זה תחת פיקוח של אגף התנועה? << אורח >> לרה צינמן: << אורח >> כן. << אורח >> קריאה: << אורח >> יש שני סוגים של צוותים. << אורח >> לרה צינמן: << אורח >> כן, כן, זה שוטרי תנועה. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> גברתי, אני אחרי הרבה דיונים. אבל אני רוצה להבין ששמעתי נכון. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> בבקשה, את רוצה להסביר? << אורח >> עדי פרץ: << אורח >> אני עדי פרץ, המשרד לביטחון לאומי. יש החלטת ממשלה 936 שהתקבלה בשנת 2009, בנושא הודעה מרה. בה הוטל על מנכ"ל משרד הרווחה להקים מערך של תמיכה של הודעה מרה. מאז יש פינג פונג בין משרד הרווחה למשטרה. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> ממתי החלטת הממשלה? << אורח >> עדי פרץ: << אורח >> 2009. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> אוקיי. ומאז יש פינג פונג. << אורח >> עדי פרץ: << אורח >> כן. בגדול המשטרה, תמיד מגיע שוטר ברוב המקרים, כי זה תפקיד המשטרה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> לא הבנתי. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> גם אני לא. את לא היחידה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> מה ההחלטה שהתקבלה? ב- 2009 מה ההחלטה שהתקבלה? << אורח >> עדי פרץ: << אורח >> שזה באחריות משרד הרווחה, מנכ"ל משרד הרווחה, להקים צוות הודעה מרה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> ומאז לא קרה כלום. << אורח >> עדי פרץ: << אורח >> כן. בין היתר הודעה מרה. כרגע שוטר נמצא ברוב המקרים. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> בעצם אין נוהל מסודר? כי הם היו אמורים לקבוע נוהל וזה לא התכנס. << אורח >> עדי פרץ: << אורח >> בגדול הם צריכים להקים את הנוהל. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> מ-2009. אתם רוצים שיושבת-ראש הוועדה ואני נשב, נכתוב לכם את הנוהל? << אורח >> עדי פרץ: << אורח >> זה לא באחריות שלנו. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> זה גם לא באחריות שלנו, אבל אם צריך נתגייס לכתוב את הנוהל. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> זה הוטל על מנכ"ל משרד הרווחה. ומנכ"ל משרד הרווחה לא - - - << אורח >> טלי רוזנפלדר: << אורח >> אני צריכה לבדוק את זה. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> יש פה נציגות של הרווחה? << אורח >> טלי רוזנפלדר: << אורח >> כן. אבל אני לא מספיק בקיאה בנוהל של בשורה מרה. << אורח >> סמדר אונה: << אורח >> אין שום נוהל ברווחה כזה, אני בקיאה בזה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> רגע. כן, לרה, קצר. << אורח >> לרה צינמן: << אורח >> אני רוצה להגיד שעסק צוות שלם, צוות הנגשה תחת משרד המשפטים. והיו דיונים עם הנציגים של אגף התנועה והרווחה. וכל הזמן היה באמת פינג פונג. ועכשיו הצוות הזה הוקם בזמנו לתאונות דרכים. אז המציאו אותו מודל לרצח. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> בגלל זה אגף תנועה. לא הבנתי איך הגיעו לאגף תנועה. הוא אמר, ראש הצוות הזה לנו, בפה מלא, אנחנו לא נגיע אם רצח היה בתוך המשפחה, בתוך הבית. אבל רוב המקרים הם לא בתוך הבית. וגם בתוך הבית, זה מחויב. זה מחויב לפי החלטת הממשלה. וזה מחויב על פי הצרכים של המשפחה. כי זו חולייה ראשונה שאם היא לא פועלת טוב אחר כך הכול משתבש בהמשך. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> הייתה לי שאלה גם על ההכשרה שלהם, אבל היא קצת התייתרה, כי אני מבינה - - - << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אין אפילו הנחיות מה עושים. אז הכשרה זה לג אחד קדימה, כן. לא מצחיק. << אורח >> תומר ישראל: << אורח >> גברתי, אני מבקש דקה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אתה תומר? אתה הבא בתור. בקצרה. << אורח >> תומר ישראל: << אורח >> נעים מאוד, אני תומר ישראל. עורך דין מעמותת ה.ל.ב. עמותה לשוויון במשפחה. אני עוד שנייה אספר על עצמי. אני אבא לשלושה ילדים, שלושתם מעל גיל 18, אז אין בעיה. בגדול הבעיה היא שגברים אוטומטית הופכים לאלימים. זו התפיסה שקיימת. לכן אין שום שיקום, שום שיקום. אין השקעה בפרסום של שיקום. אין מקלטים, אין דירות מעבר. דיברו פה על 1,000 שקלים או 10,000 שקלים, על סיוע. כמה גברים פונים? יש תת דיווח ותת פניות אצל גברים, לא רק אצל הערבים. דיברו פה על הערבים קודם. לא, גם אצל הערבים, גם אצל היהודים, יש תת דיווח. גברים לא מתלוננים כשהם סופגים אלימות. בטח לא אלימות שקטה או אלימות פיזית. נכון, האחוזים של גברים שסופגים אלימות פיזית נמוכה יותר משמעותית מאשר נשים, אבל זה לא הופך אותם לאפס. מגיע גם להם שירות והם לא מקבלים כלום. אני כבר שלוש שנים לא שמעתי מילה מהילדים שלי. נותקו ממני. כי הורחקתי מהדירה. אתם יודעים מה? תגידו שהייתי אלים, תגידו מה שאתם רוצים. אבל מאז שיצאתי, מאז שאני בעמותה, סבים וסבתות. לא רק אבא שלי, סבים וסבתות ודודים ודודות וכולם מנותקים מילדים. ואף אחד לא מטפל בילדים ואין שום טיפול בזה ואין שום דאגה. היא דיברה פה קודם על שנתיים לא ראתה את הילדים שלה. אין למי לפנות. היא צודקת. אין למי לפנות בנושא של ניכור הורי. חייבים להטמיע גם את הנושא של ניכור הורי. חייבים לייצר שוויון במשרד הרווחה, כדי שגם גברים שסופגים אלימות ולא משנה מאיזה סוג, יזכו לטיפול ויהיה להם מענה, יהיה להם לאן להגיע. ואולי אפילו סל שיקום, מי יודע. תודה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> תודה. נציגת המשרד לביטחון לאומי. אחרייך תסכם נציגת הרווחה ואנחנו מסכמים. << אורח >> כנרת מנגן אלמליח: << אורח >> אני רק רוצה להשלים את מה שחברותיי מהשב"ס והמשטרה אמרו ולהגיד שיש לנו מודל אחד שאנחנו מאוד גאים בו, שזה המודל של עו"ס משטרה. זה בעצם איזה שהוא גורם שמתווך בין הרווחה לבין המשטרה לבין הפונקציות. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> בשכונה, נכון? << אורח >> כנרת מנגן אלמליח: << אורח >> עו"ס משטרה זה פרויקט שמשותף גם לרווחה וגם למשרד לביטחון לאומי. הרווחה אחראים על עו"ס משטרה בחברה היהודית, אנחנו אחראים על עו"ס משטרה בחברה הערבית. כיום יש 16 עו"ס משטרה שנותנים מענה לכ-70 יישובים בחברה הערבית והם בעצם מייצרים איזה שהיא אינטגרציה בקהילה. זו אחת מהדרכים בעצם לפצח את הסוגייה שאנחנו דנים בה כרגע. בעצם מייצרים חיבור. וגם יתרה מכך, גם אלו שמעודדים טיפול. אני רוצה להביא נתונים רק משנת 2024. כרגע אנחנו אוספים נתונים על 2025. בשנת 2024 אותם 16 עו"סיות נתנו מענה ל-1,827 תיקי אלימות במשפחה. הרוב נשים והמיעוט גברים. ו-1,105 מקרים נדרשה התערבות חירום. בכשליש מהמקרים היה גם ליווי טיפולי. 772 הופנו והשתלבו בהמשך טיפול בקהילה ומהם 109 גברים. זאת אומרת ש-25% מהגברים כן הופנו לטיפול בקהילה, כן השתלבו בטיפול. אז מבחינתנו זה מודל שאנחנו מאוד גאים בו, מאוד אפקטיבי. וכמובן שהיינו שמחים להרחיב אותו לכלל היישובים בחברה הערבית. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> זה נמצא אפקטיבי בחברה הערבית. << אורח >> כנרת מנגן אלמליח: << אורח >> כן, מאוד אפקטיבי. בכלל אפקטיבי כי יש לך מישהו שבעצם מחבר בין השלטון המרכזי לקהילה, לרווחה, למשטרה ובעצם סוגר מעגל. תודה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> משרד הרווחה. << אורח >> טלי רוזנפלדר: << אורח >> סיכמתי לי מספר התייחסויות. קודם כל, לגבי אסטרטגיה של הוועדה, אנחנו נעביר לוועדה את האסטרטגיה כתובה, עם כל הפירוט של הדברים. מן הסתם היא כתובה, היא פשוט לא הייתה לי בשליפה. לגבי הייעוץ המשפטי, אז באמת בשנתיים האחרונות אנחנו בשיח גם מול הסיוע המשפטי ביחד עם הוועדה כדי לבנות מתווה שיאפשר סיוע. היום בעצם המרכזים מפנים לסיוע המשפטי, מפנים לעמותות שונות. אבל גם אנחנו סבורים שנכון שיהיה ייעוץ משפטי שהוא יהיה in house בתוך המרכזים. זה לא יהיה תקנים שלנו, של משרד הרווחה, אבל כן באיזה שהוא שיתוף פעולה ביחד עם הסיוע המשפטי. אני אגיד שבמסגרת התקציב הנוסף שהזכירה פה מהשלטון המקומי אז כן יש אפשרות למרכזים למניעת אלימות להתקשר עם עורך דין בצורה של פרילנסר ולספק ייעוץ משפטי למטופלים במרכז. אבל ברור לנו שזה פחות יעיל ואנחנו היינו רוצים כן את המעטפת של הסיוע המשפטי. כי לנו אין יכולת באמת לפקח על שירות של ייעוץ משפטי. אני רוצה להגיד עוד משהו לגבי אלומה. עשיתי בירור, יש לנו שתי אלומות שהן נגישות: בבית שמש וראשון לציון, הן נגישות. בבאר שבע ובעכו לצערי הן לא נגישות. עלה פה נושא של קושי של matching של רשויות שהן רשויות יותר עניות באשכול סוציואקונומי נמוך של הסל הגמיש. הסיוע שלנו, יש לנו סיוע של תשעה מיליון שקלים באמצעות הקרן לידידות, שהמשרד משתתף בחלק והקרן לידידות, שהוא לא דורש matching ואפשר להשתמש בו. זה באמת התקציב העיקרי שמאפשר לסל גמיש. לגבי כל הנושא של שיקום גברים. אנחנו מטפלים בגברים באשר הם, בין אם הם נפגעים ובין אם הם פוגעים. השירות שלנו הוא לא שירות שאנחנו מטפלים רק בנשים או אומרים לגברים, היה לי מאוד צר לשמוע את מה שאמרת ואני אמפתית לחוויה שלך. ככל שיש צורך בבדק בית במקומות מסוימים אנחנו נעשה אותו. אבל השירות שלנו מונגש גם לגברים שהם פוגעים וגם לגברים שהם נפגעים. כל גבר באשר הוא יכול להגיע אלינו למרכז ולקבל טיפול. אנחנו יוצאים בקרוב, כמו שאמרתי, בקמפיין מאוד נרחב, שיכלול את כלל בני המשפחה ונזמין את כולם לפנות אלינו. אני מסכימה שהטיפול שלנו לגברים הוא כנראה לא מספיק. גברים לא מספיק יודעים על השירות הזה ויש כמובן חסמים מגדריים שמקשים על הפנייה. יש לנו דירת שלב שמאפשרת לגברים מורחקים לשהות בה, ברמת גן. אמנם זו דירה אחת, אבל היא לא מלאה. והדירה השנייה נסגרה כי היא הייתה באמת לא מלאה. יש לנו את מרכזי אלון שהצגנו כאן, שפונים לגברים באשר הם. לא לגברים פוגעים, לגברים שנמצאים במשבר, שאנחנו מזמינים אותם לפנות אלינו ואנחנו פותחים מרכז אלון נוסף בחודש מרץ לאזור הדרום והמרכז. יש את קו 1218 שניתן לפנות אלינו, גברים, קו ייעודי לגברים. אני קיבלתי פה גם המון מידע משירות המבחן על היקף לטיפול, אבל עוד הרבה דברים שנוכל להעביר לוועדה בצורה מסודרת, כי לא הספקתי לדבר על הכול. גם לגבי תוכנית דף חדש בקהילה, שהזכירו כאן בשלטון המקומי. התוכנית לא מלאה. יש עדיין מקום לפנות ואנחנו כמובן כל הזמן בהרצאות ובפניות למרכזים ולרשויות כדי להפנות לתוך התוכנית. לגבי דירות מעבר, אז באמת המשרד השקיע מעל שלושה מיליון שקלים בטיפול ב-57 נשים בשנה האחרונה, שהתקציב הוא 7,800 שקלים לאישה. שדובר פה גם בדיונים קודמים שיש אפשרות לעמותות להגדיל לאישה נוספת ואז התקציב כמובן יגדל. ועוד שלוש שנים להבנתי הולך להסתיים המכרז ואנחנו נבדוק שוב את הצרכים, את העלויות ואנחנו נעשה תיקונים בהתאם. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אוקיי. זה דיון מאוד קשה לסיכום, ואני כבר אומרת שהצוות שלי יישב על ההקלטות של הדיון ואנחנו נתעמק. כי נזרקו פה הרבה מאוד נקודות. אז יכול להיות שגם ניצור אתכם קשר להשלמות אם היו דברים שלא ברורים או חסר לנו נתון או לא הבנו משהו. כי נזרקו פה פשוט המון, יש לזה המון היבטים. אני רגע אציין את הדברים החשובים שאני ספגתי בדיון ואחר כך גם נראה איזה נתונים אנחנו מבקשים להשלמה. אבל מה שלא יהיה אני מבקשת לעבור על ההקלטה וליצור קשר עם מי שצריך להשלמות. היו אנשים שהציגו חלק מהדברים וביקשנו את הנייר שלהם, אז צריך לקרוא את זה. העניין של הנגישות במרכזים, זו תקלה מאוד גדולה. צריך לפתור את זה. לא יכול להיות שהמרכזים האלה לא יהיו נגישים לאנשים על כיסאות גלגלים. << אורח >> סמדר אונה: << אורח >> אמרו לך שזה נגיש. גם במלחמה אמרו שהמלונות נגישים. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> לא, למה? היא אמרה שזה לא נגיש. << אורח >> טלי רוזנפלדר: << אורח >> שני מרכזים. השירות הוא שירות ארצי. ככל שאישה צריכה להגיע למרכז נגיש - - - << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> לא, אבל כל המרכזים צריכים להיות נגישים, כולם. << אורח >> טלי רוזנפלדר: << אורח >> המרכזים שלנו ברשויות הם מרכזים נגישים. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> בסדר, אבל יש בעיה של חלק שלא נגישים. << אורח >> סמדר אונה: << אורח >> הרווחות שלכם ברשויות לא נגישות. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> בבקשה לבדוק את עניין הנגישות ולתת לזה מענה. נושא 171 מרכזים שחלקם אינם מאוישים. אני אשמח לקבל מידע על כמה לא מאוישים וכמובן שצריך לעשות ריכוז מאמץ לאייש אותם. אנחנו רוצים את המידע הזה. אמרנו שיש 68 עו"סים שמטפלים בילדים ושצריך להרחיב את זה. כי זה עובד טוב ואין שם מספיק תקנים. אז נכניס את זה גם. יש את החסם שזה מצריך הסכמה של שני ההורים ולפעמים יש בעיה לתת טיפול של עו"ס לילדים אם אין הסכמה של שני ההורים. אבל מלכתחילה המצב בין ההורים הוא לא טוב, אז יש סיכוי טוב שהילד לא יקבל שירות בגלל הריב, המתיחות. צריך לפתור את זה. צריך למצוא פה הגנה לילד, שהוא לא יסבול עוד יותר מהמצב הזה. עלה פה חזק שהחברה הערבית לא מספיק פונים. << אורח >> דניאל רז: << אורח >> סליחה, רק לנקודה הזאת. קודם כל נתחיל בזה שגם כשיש מקרים כאלו פונים לבית משפט ובית משפט נעתר. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> יכול להיות שאפשר בלי בית משפט לייצר איזה נוהל. << אורח >> דניאל רז: << אורח >> יכולה להיות התנגדות, אני חייב לסייג. יכולה להיות התנגדות של הורה כזה או הורה אחר לגבי אופי הטיפול. הם מתווכחים ביניהם, וזה לגיטימי. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אנא רק תבדקו האם ניתנת שם הגנה ראויה לילדים, שהילד לא יסבול מהמצב עוד יותר. עלתה פה נקודה שבחברה הערבית לא מספיק פונים למרכזים של הרווחה לאלמ"ב. מצד שני עלה פה מודל מהמשרד לביטחון לאומי של עו"ס משטרה. אז אולי זה הפיצוח. אם זה באמת עובד בשטח אולי זה הכיוון שצריך להשקיע בו. << אורח >> טלי רוזנפלדר: << אורח >> הוא עובד גם ב-73 תקנים של עו"ס משטרה ברווחה. שהם מתווספים לתקנים האלה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אוקיי. כי אם האלמ"ב לא עובד טוב בחברה הערבית, אוקיי. נציבות לזכויות נפגעי עבירה, דיברנו פה בעצם בדיון על החיבור החשוב עם המשטרה ועם הרווחה ושיתוף הפעולה עם הגופים שנמצאים בשטח. עלתה נקודה של עמדות צדק בבתי משפט, שזה מצאתם את זה אפקטיבי, אז יש לבחון את ההרחבה של זה. לבטל את מבחן ההכנסה בכל הקשור לייצוג משפטי באלימות במשפחה. העניין של המבחן הכלכלי שמאוד מקשה. עלה הצורך על קמפיין שיביא למודעות על היכולת לקבל סיוע משפטי, בדגש על החברה הערבית, ששם אני מבינה שאחוזי המימוש הם נמוכים במיוחד. עלתה עוד נקודה שבמרכזים, יש את העניין של הייצוג ויש את העניין של ייעוץ וסיוע משפטי. שבעצם יש צורך גם בייעוץ משפטי ולא רק בייצוג וזה מצריך עוד תקציב. << אורח >> ורד בר: << אורח >> לא, זה לא מצריך עוד תקציב. יש לזה תקציב בתוכנית הלאומית, זה פשוט תקוע שנתיים. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> זה לא מומש אני מבינה. אז יש תקציב בתוכנית הלאומית, אך זה לא מומש. << אורח >> ורד בר: << אורח >> נשמח שתעשו דיוני מעקב על זה, להבין. כי שנתיים, גב' רוזנפלדר אמרה זה תקוע. יש הסכמה של כל מי שיושב פה. זה תקוע. נשמח אם תקיימו דיוני מעקב על זה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אנחנו נעשה. נעשה פולו-אפ לעניין הזה. אני מודה לראשי המועצות וראשי הערים שטרחו להגיע, כי הם בסוף מלמדים אותנו הרבה על מה שקורה בשטח. אני רוצה לקבל את התוכנית של האחראית על הרווחה בטירת הכרמל. בין הדברים שהיא מנתה זה גם הקושי בפתרונות דיור. אין מספיק פתרונות דיור, שכר דירה מאוד נמוך, מוגבל לשלוש שנים ופוחת. פתרונות דיור לגברים מורחקים, זה עוד בעיה שהיא הצביעה עליה, ואין דוברי אמהרית. אני מבקשת לקבל את התוכנית הזאת ולראות מה עוד אנחנו לוקחים ממנה. עלתה הנקודה של סיכון מיוחד לעובדים סוציאליים בחברה הערבית שעוסקים באלימות במשפחה. אז עוד פעם, אולי המודל הזה של עו"ס משטרה, אולי הרחבתו יכולה לתת פה מענה. דיברנו על המאסרים הקצרים, שלא מקבלים טיפול בגלל שהם במאסרים קצרים. ואלה שמשוחררים אחרי שהם סירבו לקבל טיפול ובעצם צריך לתת להם מענה בקהילה. זו נקודה חשובה. מיזם לביטחון תזונתי, מי שיוצאת ממקלט שתיכנס לשם אוטומטית. ועדת חריגים בסיוע בשכר דירה יכולה להגיע ל-3,900 שקלים סיוע. צריך לראות איך עושים מסלול יותר פשוט לנשים שיוצאות ממקלט שיכולות להגיע לסכום המקסימלי הזה ללא ועדת חריגים. בסיוע בשכר דירה אין מענה למספר ילדים. זאת אומרת לא נותנים מספיק משקל למספר הילדים כאשר מחשבים את גובה שכר הדירה וזה יוצר סכומים שהם לא ריאליים. נותן סיוע בסכום שלא מכסה חלק ניכר מהעלויות. העדות הכי טובה שניתנה פה זה מהעמותה שמנהלת את המקלטים, שהיא ספקית של משרד הרווחה שאומרת שבדירות מעבר רק סדר גודל של שליש מההוצאה זה על המדינה. אז זה אומר ששני שליש זה אירוע של תרומות. אין פה מודל כלכלי. אי אפשר לעמוד בדבר כזה. שמענו פה אחות של נרצחת שהביאה עדות קשה, שאנחנו צריכים ללמוד אותה ולהפיק ממנה לקחים. גם על הליווי הנפשי שנמשך רק שנה, של משפחות של נרצחות או נרצחים. ההתנהלות הפוגענית בזמן קבלת הידיעה על הבשורה, שגם את זה צריך ללמוד. וסיוע תעסוקתי. בעצם היא הביאה שלושה היבטים שצריך לתת להם מענה. שמענו פה גברים שמספרים על טיפול לא טוב, לקוי בחסר, מגברים שסובלים מאלימות. גם את זה צריך ללמוד. הועלו פה המודלים של צומחות יחד ותוכנית דרייב, על ידי נציגת ויצ"ו. נסמך לקבל את המסמכים של המודלים. בעצם למדנו שבשנת 2009 היה אמור לקום צוות שידריך ויקבע בנוהל כתוב ומסודר ומקצועי איך מבשרים למשפחה שהיקירה נרצחה, איך מבשרים לה את הבשורה - ושום דבר לא קרה עם זה. לכן השוטר בשטח, אם אין נוהל כזה, בוודאי לא יכול לדעת איך לעשות את עבודתו על הצד הטוב ביותר. אז אנחנו מבקשים לקבל. שיחליטו ויהיה נוהל מסודר שייבחן על ידי אנשי מקצוע ושיהיה את הנוהל הכי טוב. << אורח >> טלי רוזנפלדר: << אורח >> גברתי, יש נוהל בשורה מרה. שנכתב על ידי מדור סיוע חטיבתי. גם על בשורה מרה לא בזה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אנחנו שמענו עכשיו הפוך. << אורח >> טלי רוזנפלדר: << אורח >> התכתבתי עם דנית, שהיא ראש החולייה ואנחנו נעביר לך מענה בנפרד על הדבר הזה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אז תעבירו לנו. כי מה ששמענו זה שב-2009 זה נתקע אצל מנכ"ל רווחה. << אורח >> עדי פרץ: << אורח >> יש החלטת ממשלה מ-2009. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> שהסמיכה צוות שלא קיבל החלטה. << אורח >> נעה מנטש: << אורח >> אבל המשטרה עושה רבות - - - << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אני לא בעולמות של מי אשם משטרה או רווחה. בשורה התחתונה אין, היה אמור להיות צוות שייתן לנו נוהל מסודר על איך מבשרים הודעה מרה. ולא, אין כזה נוהל. אז אם יש תשלחו לנו ונבחן אותו. יש את העניין של הניכור ההורי שצריך להתייחס אליו בתוכנית. ושוב, עו"ס משטרה, אם זה נמצא אפקטיבי, אז צריך לבחון את הרחבתו. אני אעבור על רשימת דברים נתונים שאני רוצה שנקבל. אני אומרת את זה לפרוטוקול כי אנחנו נוציא את הבקשות גם כתובות ואנחנו מבקשים ממשרדי הממשלה להעביר את המידע הבא: הוועדה מבקשת לקבל ממשרד הרווחה ומהסיוע המשפטי את עמדתם בנוגע לצורך בייעוץ משפטי במרכזי אלמ"ב. נקודה שאני רוצה לקבל את העמדה שלכם בכתב. הוועדה מבקשת לקבל ממשרד הרווחה עדכון בכתב האם מרכזי אלומה נותנים מענה מספק לאוכלוסייה הערבית והחרדית. הוועדה קוראת למשרד הרווחה לעדכן את הוועדה שלנו בכתב, בנוגע לחסמים למימוש המענה של עו"סים לטיפול בילדים. הוועדה תשמח לקבל בכתב את תוכנית העבודה של נציבות זכויות נפגעי העבירה. הוועדה קוראת למשרד המשפטים לקבל בכתב את עמדתו בנוגע לתיקון חוק הסיוע המשפטי לביטול הקריטריונים הכלכליים במקרים של אלמ"ב. אני בעצם חוזרת על דברים שעלו פה, אבל אני גוזרת את הדברים שאנחנו רוצים לקבל בכתב. הוועדה מבקשת לקבל ממשרד הרווחה נתונים בכתב על שיעור העו"סים דוברי אמהרית. הוועדה מבקשת ממשרד הרווחה לעדכן את הוועדה בכתב בנוגע לתעריפי התקצוב של דירות המעבר. הוועדה מבקשת משירות בתי הסוהר לעדכן בכתב בנוגע לשיעורי ההצלחה של תוכניות טיפול לאסירי אלמ"ב. הוועדה מבקשת ממשרד הבינוי והשיכון לעדכן בכתב בדבר עמדתם של השוואת הסיוע בשכר דירה של יוצאות מקלטים לסיוע שמקבלים הממתינים לדיור הציבורי. הוועדה מבקש ממשרד הרווחה לעדכן בדבר בעיות של נגישות במקלטים ובמרכזי אלומה. הוועדה מבקשת מהמשטרה להעביר לוועדה את נוהל יידוע לנפגעי עבירה. הוועדה מבקשת ממשרד הרווחה לעדכן בעמדתה בנוגע להרחבת הסיוע הנפשי לבני משפחה של נרצחות. זה בעצם אותם סעיפים שרק היה חשוב לי לפרוטוקול לבקש גם את הדברים בכתב. אנחנו ניקח את הדיון הזה ובין הדיונים נעשה עבודה. אנחנו רוצים לקחת את הדיון הזה ולזקק ממנו תובנות והמלצות של צעדי מדיניות לממשלה, רק על הפן של השיקום. בדיונים הבאים אנחנו נעסוק באלמנטים אחרים: במניעה וכן הלאה. אנחנו ניצור אתכם קשר ונבנה איזה שהוא ריכוז תובנות עד שניתן מענה לכל הפרקים בתוכנית. תודה רבה על שיתוף הפעולה, אני נועלת את הדיון. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 14:09. << סיום >>