פרוטוקול ועדה

הכנסת העשרים-וחמש מושב רביעי פרוטוקול מס' 527 מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט יום ראשון, כ"א בשבט התשפ"ו (08 בפברואר 2026), שעה 10:30 סדר היום: << נושא >> סיור במוסדות חינוך במועצה האזורית גוש עציון << נושא >> נכחו: חברי הוועדה: צבי ידידיה סוכות – היו"ר מוזמנים: אביגיל דוידי – פסיכולוגית חינוכית, מנהלת שפ"ח, מועצה אזורית גוש עציון ירון רוזנטל – ראש מועצה, מועצה אזורית גוש עציון אבי אלון – מנהל אגף החינוך, מועצה אזורית גוש עציון מולי יסלזון – סגן מנהל, אגף החינוך, מועצה אזורית גוש עציון כרמית – מיסדת בית ספר דתי מיצד, ישוב אספר, מועצה אזורית גוש עציון יוסף זילברמן – מנהל בית ספר דתי מיצד, ישוב אספר, מועצה אזורית גוש עציון פומר – רב, בית ספר דתי מיצד, ישוב אספר, מועצה אזורית גוש עציון נוח – בית ספר דתי מיצד, ישוב אספר, מועצה אזורית גוש עציון טובי – מנהלת בית ספר דתי מיצד, ישוב אספר, מועצה אזורית גוש עציון עזרי – מחנך, בית ספר סוסיא, ישוב אספר, מועצה אזורית גוש עציון שלום – יו"ר ועד, ישוב אספר, מועצה אזורית גוש עציון אפרים זילברמן – ישוב מיצד, מועצה אזורית גוש עציון דוד – מנהל בית ספר שדה, מועצה אזורית גוש עציון שמעון קרניאל – חבר קיבוץ כפר עציון, מועצה אזורית גוש עציון תמר הקשר – מוסד חינוכי סדנת שילוב, ישוב גבעות, מועצה אזורית גוש עציון סיון יעקבסון – מנהלת פיתוח, מוסד חינוכי סדנת שילוב, ישוב גבעות שלמה רייכמן – עוזר חה"כ, צבי סוכות מירב כהן – דוברת הוועדה אורית הראל – דוברת הוועדה מנהלת הוועדה: אתי דנן רישום פרלמנטרי: מעיין שבתאי, איטייפ רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> סיור במוסדות חינוך במועצה האזורית גוש עציון << נושא >> (ביקור בבית ספר דתי מיצד, ישוב אספר) << דובר >> כרמית: << דובר >> הוא היחיד שקיבל פה הרשאה, יש לו הרשאת בניה. עוד כמה זמן אתם מתחילים? << דובר >> אבי אלון: << דובר >> 9.2 מיליון, בחודש הקרוב. << דובר >> כרמית: << דובר >> מצוין. מתחילים לבנות, יש הרשאת בניה. << דובר >> אבי אלון: << דובר >> 16 כיתות. קומה אחת תהיה לבית הספר של הבנים. קומה שניה לבית הספר של הבנות שנמצא פה מעבר לכביש. << דובר >> כרמית: << דובר >> אנחנו מסודרים פה בבינוי, זה הרשמי היחיד בישוב, הוא גם מתוקצב באופן מלא על ידי המשרד. יש לנו בית ספר פה באזור. יש לנו פה בית ספר שאינו רשמי. אני חשבתי שאנחנו הולכים לזה שאינו רשמי והייתי מוטרדת. << דובר >> שלום: << דובר >> סליחה שאני מתערב. אני שלום יושב-ראש הוועד בישוב. לגבי הקצאה תקציבית, היא מאושרת על מלא? להבנתי יש רק פעימה א' ופעימה ב' חסרה לנו. << דובר >> אבי אלון: << דובר >> 9 מיליון זה השלב הראשון. << דובר >> כרמית: << דובר >> שלב א', כך זה עובד. היא לא חסרה לך, כך זה עובד. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אתה רוצה להתחיל מקומה שנייה ולרדת? << דובר >> שלום: << דובר >> מבחינתי אפשר להתחיל, העיקר שיתחיל. << דובר >> ירון רוזנטל: << דובר >> תוך כדי הבנייה הוועדה תתקצב את השלב השני. << דובר >> כרמית: << דובר >> הרשות יודעת לעשות את זה מצוין. ברגע שהוא יתחיל לדווח לנו על שלב ראשון והוא יתקדם בדיווח שלב א', הוועדה הבאה תתקצב לו את שלב ב'. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> פספסתי לראות אותם בפנים. << דובר >> כרמית: << דובר >> אני פה מבחוץ שמעתי, מתוקים. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> אני פותח להם את המשנה, הוא מביא לי את הספר של המשנה, איזו מסכת שאתה רוצה תפתח, תתחיל משנה בעל פה. הם עם ספרים סגורים כולם. אני מתחיל והם ממשיכים. << דובר >> כרמית: << דובר >> זו זכות גדולה שהם בממ"ח, כל הכבוד. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> הם גם מבינים, התחלתי לשאול אותם בהבנה. << דובר >> כרמית: << דובר >> לומדים ליבה. מכשירים את הילדים לכל מה שצריך בחיים. << דובר >> אבי אלון: << דובר >> שיקבלו תקציבים על מלא, למה רק חצי, למה רק 70%? על מלא. << דובר >> כרמית: << דובר >> רק צריך לטפל בבית הספר. << דובר >> אבי אלון: << דובר >> כבר בטיפול. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> תודה כרמית, את צריכה לזוז. << דובר >> כרמית: << דובר >> תודה, בהצלחה. << דובר >> יוסף זילברמן: << דובר >> אני יוסף זילברמן, המנהל של בית הספר במיצב. ברוכים הבאים, לוועדת החינוך בכנסת. חבר הכנסת צבי סוכות ידידינו היקר. מנהל אגף חינוך אבי אלון. מנהלת בית ספר יסודי, מולי, כל השאר הקהל הקדוש, כולם. מנהלת בית הספר. למה קראנו לכם לפה? יש בתי ספר רבים, דברים שעומדים. יש פה מקום ייחודי. ארחיב בעניין היישוב. היישוב הזה קיים למעלה מ-40 שנים. הרב פומר יגיד לנו במדויק. << דובר >> פומר: << דובר >> 41 שנים. << דובר >> יוסף זילברמן: << דובר >> 41 שנים. במשך 30 שנים הוא עמד ואולי ירד. לפני עשר שנים, 13 שנים, היישוב הגיע למצב של 45 משפחות ומטה. המצב היה או יורד ויורד או שאנשים חזקים באים ומרימים אותו מחדש. קמו אנשים עם אומץ לב בליבם, קבוצה של אנשים ואמרו, מרימים את המקום מחדש. אחד מהם זה הרב פומר, קרא לי, ועוד כמה, ואמרנו – אם נקים מקום חינוך, אם נפתח מוסד, אנשים יבואו. זוגות צעירים נכנסים, מגיעים לכיתה א', כולם בורחים. היישוב דעך. אז הקמנו פני קדם בגלל שהמצב פה לא הלך. הקמנו גנים, בהתחלה היו ארבעה ילדים בכיתה, שישה ילדים בכיתה. המצב היה על הפנים. היה גידול, ברגע שהתחלנו בבית הספר, שמנו פה גנים, התחילו האנשים לבוא. קצת, בטפטופים. בהתחלה הקמנו בית ספר, גנים שרדנו בהתחלה עם המועצה. אנחנו עומדים במצב שיש לנו בית ספר עם שישה ילדים בכיתה, ארבעה ילדים בכיתה ומה עושים? המקום לא מחזיק את עצמו. מן הגורן ומן היקב, לקחנו עוד קצת משם ומפה – לא עובד. הגיע לפה ניר שמעוני, בזמנו היה מנכ"ל משרד החינוך, שאלנו אותו מה עושים? פנינו לחינוך עצמאי, פנינו לבני יוסף. פנינו לכל מי שאפשר. כולם אמרו לנו, השתגעתם, כמה יש שם, שישים משפחות, אנחנו נפתח בית ספר? אין סיכוי. - - - של הממ"ח, בא אמיר שמעוני ואמר קחו ממ"ח, תלכו עם זה עם הכוח. מאז אנחנו רצים קדימה בעזרה של הישוב, של המועצה וכל מה שמסביב. זה המקום. למה חשוב לנו לדעת? כי כך מקימים ישוב חרדי. ישוב חרדי בונים הפוך, מוסד חינוכי ומסביבו אנשים באים ולא הפוך. 30 שנים לא התקדם כי לא היה מוסד חינוכי. גם לשלבים הבאים, בעזרת השם אנחנו חולמים שיהיו פה אלפי תושבים בגוש עציון, חרדים או מכל הגיוונים. כך בונים וזה מה שהולכים. דבר שני, תלמידים יכולים לדעת את כל התנ"ך ברוב משניות וגם לימודי ליבה כמו שצריך, כל הדברים ברמה גבוהה. נמצא פה הרב נוח שמלווה אותנו במסירות נפש מהתחלה, מגיע לפה לכל שאלה, לכל עניין. הוא יכול להעיד שרמת הלימודים פה גבוהה. יש פה לימודים, מיפויים, כיתות מקדמות. אולי בעזרת השם בשנה הבאה גם גנים מקדמים. הכול פה עובד. המשרד נותן לנו את המשאבים, חדר מלא, אולפן למוסיקה. אנחנו עובדים פה על זמן מלא. בהתחלה עם 100 תלמידים, לאט-לאט זה גודל, מתרחב. ויסטרט, מרום. מדריכים שמגיעים לפה קבוע, וכל מדריך לפני שהוא מגיע אומר לי השתגעת? סוף העולם שמאלה, איך אני מגיע לשם, אין סיכוי. אתה מלווה אותם הלוך, אתה מלווה אותך חזור. משרד הבריאות מגיעים לפה עם רכב משוריין, המרובעים הגדולים כמו איחוד הצלה של פעם, גדולים. כך הם מגיעים כי לך תדע מה יקרה בדרך. זה לא פשוט. הייתה לנו משימה לא פשוטה עם המורים. הבאנו בהתחלה מורים מבית שמש, מביתר. זה לא עובד, לא עבד. הבוקר היה פה חפץ חשוד. היה והסתיים, לא נסגור את בית הספר כל יום. פתחנו פה, הבאנו את כל המורים מפה. צריך להכשיר אותם. פתחנו פה גם מכון למורים, הכשרה למורים. הכול בזמן מלא. אנחנו מסתכלים על העתיד, לא מסתכלים על עכשיו, מסתכלים על העתיד. יותר קל וזול לקחת את 100 הילדים האלה, לשלוח אותם באוטובוסים לביתר. << דובר >> ירון רוזנטל: << דובר >> לא כל כך. << דובר >> יוסף זילברמן: << דובר >> יותר קל אולי, נקרא לזה כך. אנחנו מסתכלים קדימה, רואים את הישוב. << דובר >> אבי אלון: << דובר >> רוצים ישוב צומח. בית הספר הוא הליבה של הישוב, כמו שאמרת בתחילת דבריך. ההתיישבות בגוש עציון היא מאוד חשובה ומגוונת. כחלק מהגיוון, זה ישוב חרדי על אמת, לא כאילו, לא רק מי שלא מצליח לקנות בירושלים שיבוא לפה בשוליים. לא, פה המרכז. כדי שזה יקרה צריך בתי חינוך. יש לנו לבנים ויש לנו לבנות, שהם בממ"ח. משרד החינוך שם פה את כל הכסף עבור התלמידים. רמת השירות לתלמיד היא זו שתקבע האם בית הספר יצליח או התלמוד תורה יצליח או לא יצליח. כשיש רמת שירות גבוהה, יש מלמ"ד שמקבל משכורת כמו שצריך ויכול לתת יותר שעות, זה אחרת. היה חשוב להגיע למהלך הזה של ממ"ח. << דובר >> אפרים זילברמן: << דובר >> אני רוצה להוסיף. אבי, ברשותך. שמי אפרים זילברמן. אתם נכנסתם לכיתה וראיתם באיזה אש לומדים את החומש. אם לא היו עושים את זה לילדים האלה ולהורים שלהם – לא הייתה פה התיישבות. כל ההתיישבות שיש פה אלה אנשים שמאמינים בהתיישבות. נפתלי מכיר את זה, אנשים שמוסרים את נפשם לעניין. הם מאמינים בארץ ישראל, בתורת ישראל ומאמינים בקרוב, בגאולה השלמה. בעקבות זה אנשים מוכנים לבוא לפה לדרוך בבוץ, ללכת על אבנים. עם כל הקשיים הכול בא מהחינוך שמלמדים בצורה נכונה. מלמדים את הליבה היהודית. << דובר >> יוסף זילברמן: << דובר >> אספר על סבא שלימד שצריך ללמוד תנ"ך. הוא אמר לי, ברגע שילמדו תנ"ך כולם יאהבו את ארץ ישראל, מכל הזרמים, מכל הסוגים. אהבת ארץ ישראל מגיעה מתוך הלימוד של התנ"ך. מתוך הבנה שהתנ"ך הוא לב ליבה של העם. אנחנו רואים אנשים, את הילדים גדלים ואוהבים את ארץ ישראל. מתים על ארץ ישראל, חיים עליה. בתחילת המלחמה במקום שאנשים יתחילו פה היה הפוך. התלמידים, אנחנו נלמד יותר. אפשר להגיד שחצי מההורים הלכו למילואים. הילדים הפוך, אנחנו נלמד בכל הכוח, זה מה שמחזק, זה מה שמרים את העם. בשביל זה אנחנו פה. << דובר >> מולי יסלזון: << דובר >> מולי יסלזון מהמועצה. הראשונים שהתחילו ב-1927 את ההתיישבות בגוש עציון היו יהודים מ-100 שערים ביחד עם תימנים שהתחילו עם מה שנקרא היום צומת הגוש. זו החזרת עטרה ליושנה. פתאום רואים פה ישובים צומחים עם תורה. משם הכול התחיל, צריך להגיד ביושר. אנשים שוכחים לפעמים. בשנה הבאה זה יהיה 100 שנים להתיישבות. << דובר >> יוסף זילברמן: << דובר >> אנשים אומרים – אם אתה עושה משהו אחד זה על חשבון משהו אחר. אין דבר שהוא על חשבון משהו. הם לומדים כל כך הרבה, עובדים כל כך קשה, האקלים לא טוב. משרד החינוך גם עושה סקר אקלים. אנחנו עושים סקר אקלים פנימי וכן הלאה. לימודים ברמה גבוהה. זה צריך להיות אור לשאר המקומות, להרים עוד ישובים. אנחנו מברכים את חבר הכנסת צבי סוכות שבא לפה, לחזק, להרים, לעודד. האתגר כמו ששמענו פה, האתגר של הבינוי כבר כמעט פה. נזכיר שלפני כמה שנים באנו לפה בבוקר אחד, כיתה אחת בלי גג. עף הגג, גג שלם. בשנים הראשונות. פתאום עף גג של קרוואן. משם הגענו למצב שיש לנו בניין. עוד סיפור שאני חייב להזכיר, לפני תפילת תלמוד תורה שבקושי דשדשנו. יום אחד היו פה תרנגולים. היינו חייבים להעסיק את הילדים, היינו פחות מ-20 ילדים. בא ביום אחד, אחד ההורים, פוגש אותי פה ואומר לי שמעתי שיש כבר 14 אפרוחים. אמרתי לו כן, אפרוחים יש 14, תלמידים עוד אין לנו 14. היום אנחנו כבר למעלה מ-100 ועולים הלאה. מתחזקים, נקום ונתחזק הלאה להרים את הישוב. אני מנצל את ההזדמנות הזו להוקיר, את הרב נוח. הבאנו לו תעודה. הוא עמד ונסע, הגיע מכל הלב, מכל הנשמה. המפקד של משרד החינוך שהיה. אמנם הוא לא עזב את משרד החינוך, אותנו הוא עזב. הרב נוח, אני מנצל את ההזדמנות. מגיע לך, נהיה בקשר. השקעת פה השקעה רבה. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> תודה רבה על האירוח. בעיניי מאוד מרגש לראות מוסד שמצליח לשלב מצוינות בתורה ומצוינות בתחומים אחרים. כמו שהרב אפרים אמר על ליבה יהודית וליבה אחרת גם. ללמוד ביחד, זה מקום ייחודי היחיד בארץ ברמה כזו. אני מלא התפעלות מלהיכנס לכיתה, תפתחו איפה שאתם רוצים, תתחילו את המשנה. פתחתי משניות קשות, עירובין. אני שברתי את הראש כדי ללמוד את העירובין. אתה רואה ילדים בכיתה ה' עושים שיתופי מבואות. הדבר הזה בעיניי מדהים. כמו שאתה הצגת בהתחלה, הרעיון של בית ספר שבונה ישוב, בית ספר שבונה קהילה – אנחנו צריכים לקחת אותו כמודל. אנחנו צריכים לראות איך אנחנו משכפלים אותו לעוד מקומות, את הרעיון הזה. כך זה עובד. אנחנו שומעים שכך זה עבד כאן, אין סיבה שזה לא יעבוד במקומות אחרים. אנשים שמגיעים, בונים בית ספר שמחנך למצוינות, מביא הישגים בכל התחומים, הוא שואב הורים. שואב אנשים שיבואו לגור כאן. שואב מורים, שואב לפתח את כל הקהילה. יישר כוח גדול לכם על מה שאתם עושים. ועכשיו לגבי הבינוי. << דובר >> אבי אלון: << דובר >> הבינוי מתקדם בעזרת השם. משרד החינוך אישר פרוגרמה ל-16 כיתות לבית הספר הזה. מכיוון שעכשיו הצורך הוא בשמונה כיתות, התוכנית האדריכלית היא שתי קומות נפרדות כדי שבשלב ראשון נוכל להכיל שמונה כיתות של בנים ושמונה כיתות של בנות. מהגידול העתידי של 200 ועוד 500 יחידות דיור שאמורות להיות בחמש שנים הקרובות, יוביל אותנו לבקשה נוספת לבית ספר לבנות, נפרד, של 16 כיתות נפרדות מבית הספר של הבנים, מתלמוד התורה של הבנים. כמו שדיברנו קודם, במגמה ראשונה יהיה כל תלמיד על תקצוב של שעות הוראה. שיש מחנך שמקבל שכר הוגן, הוא יכול להיות ולשהות ולא צריך עם הראש להיות במקום העבודה הבא. אותו הדבר, הקירות צריכים לספר סיפור של יציבות, ודאות, קביעות. זה נותן את האופק הלאה. אנחנו בעזרת השם נתחיל בחודש הקרוב, אמרתי לרב יוסף. ההרשאה ניתנה. נמצא קבלן מבצע. היה מכרז, יש קבלן זוכה במכרז. הקבלן המבצע אמור להתחיל בחודש הקרוב את העבודות. בדרך כלל לוקח לנו כ-12, 14 חודשים לבניית בית ספר מאפס לאחד עד לחניכה. נזמין אותך גם לחניכה. << דובר >> מולי יסלזון: << דובר >> בעזרת השם נתאסף פה בחניכה של הבנייה. << דובר >> אבי אלון: << דובר >> כעת חיה. כמו שבאו המלאכים. בשנה הבאה בעזרת השם. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> ראיתי שהם למדו פרשת וירא בכיתה א'. איזה יופי. << דובר >> ירון רוזנטל: << דובר >> אבי, אולי זו הזדמנות לדבר על בינוי לגנים? שם חסרים לנו די הרבה. יש לנו גידול גדול מאוד בכמות הילדים של הגנים. היום ברוך השם בערך 120 ילדים בשכבה. כיתה בשנת ילודה. קצב הגנים, היום יש לנו מבנה אחד שהוא קבוע, כל שאר המבנים יבילים. שבעה גנים בישוב, רק גן אחד במבנה קבע, נבנה לפני 20 ומשהו שנים, דבר שצריך לתת עליו דגש. הישוב גדל. שהמבנים יחכו לילדים ולא שהילדים יחכו למבנים. << דובר >> אבי אלון: << דובר >> יש לנו הכרה לצורך בשני גנים, גני קבע. זה ייכנס לוועדה הקרובה, נשמח לעזרתכם. כרמית שהייתה פה. בוועדה הקרובה. << דובר >> ירון רוזנטל: << דובר >> שניים זה הבסיס. תחשוב שאנחנו צריכים שבעה היום. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> לצערנו בכל המדינה אנחנו באירוע הזה. הלוואי והיו כמה כיתות חסרות במדינת ישראל. צריך להסתכל במבט צופה פני עתיד. אם אנחנו היום עם כזה צורך, הולכות להיות כאן עוד מאות יחידות דיור. זה אירוע שאנחנו ניתקל בו. << דובר >> ירון רוזנטל: << דובר >> היום 250 משפחות בישוב, עוד 220 יחידות דיור בבנייה כבר עכשיו שחלקן הולכות להתאכלס עד סוף השנה. 80 יחידות אמורות להתאכלס עד סוף שנה. יש לנו כבר מתן תוקף לתב"ע הבאה של עוד 510 יחידות דיור, 509 ליתר דיוק, שאנחנו רוצים לרוץ עליהן. אם מבנה החינוך לא יחכו, אין לנו למה לבנות אותן. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> שיבנו. אני בטוח שהמועצה בתוך התב"ע תכניס לך את מבנה הציבור. זה כבר אצלם. מניסיון שלי כך זה עובד. לא תתנו לתב"ע להתקדם, ליזמים לבנות פה בלי מבנה ציבור. << דובר >> אבי אלון: << דובר >> גברת טובי, את רוצה לומר משהו? המנהלת של הבנות. << דובר >> טובי: << דובר >> אנחנו ברוח דומה, עומדים על אותה קרקע. אותה אוכלוסייה, אותו מקום עם אותה רוח. המשפט הכי נכון לגביי היה כי יש בית חינוך – יש התיישבות, זה היה א', ב' של התושבים פה. מקום שרוצה לתת יהדות במקסימום. אפילו ילדי הממ"ח היום, המשרד בכלל מורשת. אנחנו נמצאים במקום המקדם של המורשת ורוצים להתקדם עם זה הלאה ולתת את המקסימום מכל הבחינות. המחוז נותן אין-סוף תמיכה. אפילו שאנחנו נמצאים, כמו שהוא אמר, סוף העולם שמאלה-שמאלה. מגיעים לכאן מדריכים מכל מה שאנחנו מבקשים, הם ניתנים לו. כולם עוברים תהליך של שינוי, פדגוגיה מותאמת בדרישות הכי גבוהות של משרד החינוך. הלמידה יפה ואיכותית יש שילוב מדהים של למידה עם ילדי ישוב. הגוש מכיר את זה, זו תשלובת מהממת בציבור שלנו. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> יישר כוח גדול אצל כולם. תודה רבה שזיכיתם אותנו. << דובר >> ירון רוזנטל: << דובר >> שמעון קרניאל הוא מהיום הראשון של הקמת כפר עציון מחדש. הוא מתוך כעשרה חברים שההורים שלהם נהרגו פה בקרבות והוא חזר לפה והקים את כפר עציון ב-1967. אבא שלו זה שלום קרניאל זכרונו לברכה. הוא היה איש הרוח המרכזי פה בתוך כל החבורה. הוא גם ההרוג הראשון, נהרג בשיירת העשרה, בדרך לגוש. שמעון, אתה פה מהיום הראשון נכון? << דובר >> שמעון קרניאל: << דובר >> לפני. << דובר >> ירון רוזנטל: << דובר >> נולדת פה. << דובר >> שמעון קרניאל: << דובר >> נולדתי פה וחזרתי, עם הקמת כפר עציון, אני מהראשונים שהקימו. << דובר >> ירון רוזנטל: << דובר >> מילה על פרספקטיבה? << דובר >> שמעון קרניאל: << דובר >> אנחנו פה בשביל להמשיך. << דובר >> ירון רוזנטל: << דובר >> נגיד מילה לפרספקטיבות החינוכיות בגוש עציון ואשמח לשמוע התייחסויות. האתגר הגדול של מערכת החינוך בגוש עציון הוא הצמיחה שלה. מבחינת מספר התושבים אנחנו צמחנו השנה ב-3.5%. זה יותר מרוב מוחלט של רשויות ביו"ש. פה הרשות המועצה האזורית שצומחת הכי הרבה ביו"ש, הגדולות. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> בזכות איפה? << דובר >> ירון רוזנטל: << דובר >> יש מספר דברים. כל ישוב תרם משהו. בעיקר בזכות העובדה שאנחנו עם תשומת לב על הדברים. יש הקפאת בניה כמעט מוחלטת באזורים רבים מאוד ביהודה ושומרון בגלל שלא נכנסים פועלים פלסטינים. בכל הישובים פה שהיו פועלים לפני 7 באוקטובר חזרו הפועלים. אלה החלטות של הישובים עצמם, ישוב שקיבל החלטה שלא מחזירים – כמעט תמיד לא הצליחו לבנות. יש פה עוד מספר רפורמות שאנחנו עושים באגף הנדסה, שכונות קרוונים שאנחנו בונים במחצית מהישובים בגוש עציון. אנחנו יודעים לבנות מהר, יחסית הרבה. בשנה הבאה נגדל ב-5% בעזרת השם. אנחנו עובדים קשה מאוד כדי שזה יקרה. המשמעות של זה מבחינת ההתיישבות, זה דבר חשוב מאוד. מבחינת החינוך זה יוצר אתגרים בלתי רגילים. בתי הספר כל הזמן גדלים, אנחנו קולטים אוכלוסיות מגוונות, גם ציבור חרדי, גם דתי לאומי, מסורתי וחילוני. (מרכז חדשנות ולמידה טכנולוגי, גוש עציון) << דובר >> ירון רוזנטל: << דובר >> קוראים לי ירון, אני ראש המועצה. אנחנו נמצאים במפעל חינוכי שהתחיל בשנת 1948. הסיפור של גוש עציון מוכר. היו ארבעה קיבוצים – שלושה קיבוצים של הקיבוץ הדתי וקיבוץ של השומר הצעיר. הקיבוצים נכבשו על ידי הלגיון הירדני. בכפר עציון, כל מי שהיה פה נהרג בקרב חוץ מארבעה אנשים. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> אחרי שפונו. הרוב פונו לפני, נכון? << דובר >> ירון רוזנטל: << דובר >> האימהות והילדים, הם אלה שפונו. כל הנשים גם נשארו. מדברים עכשיו על גיוס וכולי. נשים שלא היו להם ילדים נשארו להילחם ונהרגו פה בקרב 22 נשים. זה הקרב שנהרגו בו הכי הרבה נשים עד 7 באוקטובר, לוחמות. הכי הרבה נשים לוחמות נהרגו פה בקרב שהיה פה בכפר עציון. יש לנו גם אנדרטה בחוץ לזכר הלוחמות שנהרגו פה. אולי אחרי כן נלך אליה. הקרב האחרון בכפר עציון היה במשך יומיים. חלק מהנשים פונו מכפר עציון למשואות יצחק ביחד עם הפצועים. בכפר עציון כל מי שהיה בקרב נהרג חוץ מארבעה אנשים, זה ביום השני של הקרב האחרון ב-ד' באייר. בין האנשים שפונו היה גם דוב קנוהל שפונה למשואות יצחק כי הוא היה פצוע. שלושת הקיבוצים האחרים נפלו בשבי. בשבי הוא התחיל לכתוב את הסיפור של גוש עציון בספר שעד עכשיו נחשב הספר המונומנטלי של כל סיפור גוש עציון. הוא לקט, אסף וכתב ספר שעד היום הוא רלוונטי. המחקר המקיף ביותר שנעשה על גוש עציון. התחיל להיעשות כבר בשבי הירדני . הם ישבו בשבי ממאי ועד מרס, עד ההחלטה על הסמכי שביתת הנשק. רוב מוחלט של המכינות קדם צבאיות הלא דתיות והמעורבות מגיעות לפה לסדרת יו"ש. הם עוברים ומכירים את ההיסטוריה של המקום. עזרי הוא מדריך כבר 27 שנים. זה הסיפור של דוב קנוהל וזו תחילת ההנצחה. אחרי זה הם חזרו מהשבי. הוא הקדיש את חייו לסיפור הזה. בכפר עציון נהרגו רוב דור האבות. הייתה פה אישה אחת שגם הייתה אימא ונשארה להילחם. קוראים לה ציפורה רוזנפלד והבן שלה יוסי הוא היחיד מבני גוש עציון שיתום מאביו ומאימו. הבת שלו התחתנה עם מישהו שהיום הוא אלוף פיקוד העורף, קוראים לו שי קלפר. האישה של שי קלפר איבדה את הסבא רבה וסבתא רבתא שלה בקרב. זה הסיפור של גוש עציון. מה שנראה עכשיו זה לא את כל המיצג, הוא ארוך וזמנכם קצר. רק את החלק האחרון שחנכנו לפני כחודש, שמספר את הסיפור של גוש עציון היום. אם תרצו לראות את כל החיזיון האור קולי תוכלו להישאר אחר כך בסוף הסיור, זה חיזיון חזק מאוד. עכשיו נראה את החלק האחרון ואז נרד לשבת למטה. << דובר >> דוד: << דובר >> אנחנו פוגשים חבר'ה ליום אחד במרחב הפרטי שלהם, לחבר לשטח, למקום האינטימי והקהילתי שלהם למסעות של שלושה ימים וגם חמישה ימים בשטח. כמו פעם, שק שינה, הולכים, קשה ותופחים להם על השכם ואומרים להם חברים כל הכבוד, גם הצלחתם, גם התמדתם, דרך זה מסוגלות וחברה ישראלית. זה בקצרה מה שאנחנו עושים. פוגשים מעל 45,000 תלמידים בשנה. מעל 25,000 חיילים וחיילות. סדרות חינוך למבוגרים, השתלמויות וכדומה. << דובר >> ירון רוזנטל: << דובר >> כשתהיה יום אחד פוליטיקאי אני עכשיו אספר לך את מה שאני מספר, בדרך אחרת. << דובר >> דוד: << דובר >> זה מוקלט. אני לא חושב שאהיה פוליטיקאי אבל תמשיך. << דובר >> ירון רוזנטל: << דובר >> דוד עושה פה עבודה מעולה בתור מנהל בית ספר שדה. הוא איש חינוך שמגיע מהשטח ויש לו ניסיון רב בחינוך הבלתי פורמלי. אתאר את מה שאתה תיארת, במילים אחרות. בשלוש השנים האחרונות כל סדרות החינוך של צה"ל שנמשכות בין שלושה לחמישה ימים מתקיימות בגוש עציון. כמעט ואין חייל קרבי - - - << דובר >> דוד: << דובר >> 90% מהחיילים הקרביים לוקחים פה ספרים. << דובר >> ירון רוזנטל: << דובר >> זה כולם. זכינו פה לפני שלוש שנים במכרז של סדרות חינוך שהיה עד אז בלטרון. העברנו כ-60% מהלינות ומסדרות החינוך של החיילים לכאן. 40% היו בהר גילה, זה גם בגוש עציון. היום כל סדרות החינוך של החיילים הטירונים הקרביים - - יש פה גם קורס קצינים, זה חוץ מזה. בין שלושה לחמישה ימים בכפר עציון או בהר גילה, כ-60% מהם בכפר עציון. האכסניה, יש בה 140 חדרי, אכסניית נוער הגדולה ביותר בארץ. אנחנו שמחים שיש פה גם את קורס נתיב שהוא קורס גיור, גם בתי ספר שמגיעים. כל חייל קרבי עובר פה. << דובר >> דוד: << דובר >> לפני שהוא הולך להילחם אנחנו מדברים איתו על למה. לוקחים אותו לנתיב הל"ה מדברים איתו על האנדרטה, על החיזיון, וזה נותן לו את ה-למה ואת המוטיבציה להמשך. זה האירוע. << דובר >> ירון רוזנטל: << דובר >> בעזרת השם הקצב יהיה מהיר. אנחנו יודעים איך עושים את זה, אנחנו גם די טובים בזה. התקציב שאנחנו מקבלים ממשרד החינוך הוא לא מספיק לדעת בתי הספר. זה בסדר, אנחנו מקבלים כמו כולם, אין טענות. יש טענות. הטענות הן שמדינת ישראל אומרת שמי שבונה יחידות דיור ונותן פתרון לטובת. אנחנו רואים בזה גם יתרון שאנחנו מחזקים את האחיזה שלנו פה בהר. המדינה צריכה מקומות דיור. היא אומרת, אתה בונה דירות, פותר בעיה לאומית, אתה צריך להוריד את רמת החיים של התושבים שלך כי אתה צריך לשלם כסף רב מאוד למצ'ינג לבתי הספר שאתה אמור לבנות. זו לא הבעיה היחידה. תמיד בית הספר יהיה קיים לפני המבנים, צריך להשקיע ביבילים, אתה משקיע פעמיים. אם יום תבואו ותצליחו לטפל בזה, תבוא עליכם הברכה. זה דבר שהוא לא סביר, של רשויות ששמות את הכתף מתחת לאלונקה, מורידות את רמת החיים של התושבים הקיימים. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> כספי אגמ"צ מהם, לא יספיק לך? << דובר >> ירון רוזנטל: << דובר >> לא. אגמ"צ זה לדברים אחרים. אנשים צריכים איכות חיים. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> רובם במיצד עכשיו. גם אם עכשיו תתחיל לקחת אגמ"צ, יש פערים, דיברו אתך. יש לנו שבעה גנים עם מבנה קבע אחר. גם בבית הספר, עד שהוא ייבנה אנחנו באתגרים הבאים. גם באגמ"צ היום, אנחנו צריכים לצמצם פערים של 15, 20 שנים, זה לא מצמצם אותו. << דובר >> ירון רוזנטל: << דובר >> גם אם נניח נשלים את כל הפערים, לאנשים שגרים פה מגיעה איכות חיים כמו האנשים שגרים בתל אביב. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> המצ'ינג מגיע לך מהתקציב השוטף של הרשות ולא מאגמ"צ. << דובר >> ירון רוזנטל: << דובר >> גם אם הוא מגיע מאגמ"צ, על חשבון דברים אחרים. זה על חשבון מקווה, לצורך הדוגמה. זה סכום אפס. הטענה, שרשויות שמתפתחות פותרות למדינה בעיה ויוצרות לעצמן בעיה. בדרך כלל כשאתה פותר למישהו בעיה אתה צריך להיות מתוגמל על זה. פה זה הפוך – אתה לא מתוגמל. יש פה אתגר קשה מאוד, הולך להיות פה אתגר קשה מאוד של כוח אדם בהוראה. אנחנו בתוך המשבר. זה שאנחנו נמצאים פה בקרבת ערים חרדיות או עיר חרדית גדולה, ביתר עילית, זה פותר לנו את הבעיות בקרב היסודי. זה לא אידיאלי, כל ציבור צריך לחנך את הציבור שלו. להביא מחנכות חילוניות לבית ספר דתי - - - << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> מחר יש לנו דיון של כמה שעות על זה. << דובר >> ירון רוזנטל: << דובר >> אני מאלה שחושבים שתוספת המשכורת היא לא זו שתעזור. הבעיה יותר אמיתית. תהפוך את כל העולם, תוסיף עוד 500 שקלים, עוד 1,000 שקלים, זה לא יפתור את הבעיה. צריך לחשוב שונה, בכלל. פרדיגמה אחרת לחלוטין. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> מחר יש לנו דיון עם משנה למנכ"ל, כמה שעות על זה. << דובר >> מירב כהן: << דובר >> יש לך נתונים בשבילנו? כמה חוסרים? << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> ירון הוא בן-אדם של חשיבה מחוץ לקופסא באופן כללי, הוא לא משתמש בזה. << דובר >> ירון רוזנטל: << דובר >> אני פוליטיקאי, לא צריך להביא נתונים, אתם אנשי המקצוע. אני יכול להביא לך נתונים, את לא צריכה נתונים. זה כמו להגיד שב-7 באוקטובר בבוקר, תביאו לי נתונים. מה נתונים? הכול קורס. לא צריך נתונים. כמו שאמרתי, אני פוליטיקאי. התמודדתי פה בחברות, גם עכשיו לפני שנתיים וגם לפני שבע שנים. הדרך שלך לנצח, בטח כשאתה מתמודד מול מתמודדים מכהנים היא סרטוני תמיכה של אנשים משמעותיים שתומכים בך בבחירות. היו לי סרטונים כאלה לפני שבע שנים והיו לי סרטונים כאלה לפני שנתיים. האורך הממוצע של הסרטון לפני שבע שנים היה שלוש דקות ולפני שנתיים היו 30 שניות. השיעור נשאר 45 דקות. לא בחמש השנים האלה, 150 שנים. הקשב של כולנו ירד, בטח של הילדים שהם גדלים לתוך זה, גם של המבוגרים. הפרדיגמה חייבת להשתנות. אתן לך דוגמה איך מתמודדים עם זה. אם נלך מפה 30 מטרים, 50 מטרים, נגיע לבית ספר, לאולפנת רגבים. זו דוגמה איך עוזי צוקר, הוא הבן-אדם היום, עוזי פיצח את השיטה הזו. פיתחו את השיטה, הם מחנכים בני נוער, במקרה הזה בנות נוער. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> זה אירוע לחקלאות ספציפי. << דובר >> ירון רוזנטל: << דובר >> זה נכון להכול. תשבור את הפרדיגמה הזו של מורה, כיתה, לוח, 45 דקות, תלמיד, ותעבור לדברים אחרים. תנועות נוער הוא דבר מאוד משמעותי. תעשה יום תנועות נוער, שיום שלם לא ילמדו בתיכונים, לא ילמדו בבתי ספר יסודיים ויהיה יום שלם פעילות תנועת נוער. מכינות קדם צבאיות מצליחות במקומות שהתיכונים פחות מצליחים בהם. גם דתיות וגם חילוניות. תתחיל את המכינה בכיתה י"ב, תעשה בכיתה י"ב כיתה שהיא מיני מכינה קדם צבאית. אגיד דבר אחד בטוח, אם לא נעשה שום דבר – ההתרסקות תימשך. אם נעשה, יכול להיות שנצליח ויכול להיות שלא נצליח. ונטעה, בטוח ונטעה ולא נצליח בהכול. צריך לקחת את הדברים שעובדים, לנסות להרחיב אותם ולתקן. מולי מתעסק בסיפור של ה-AI. אני לא בן-אדם טכנולוגי ויכול להיות שאני מפספס משהו שהוא רואה ואני לא רואה ויכול להיות שזה חלק מהפתרון. בטוח שזה חלק מהפתרון, זה לא רק זה. היינו עם קבוצה מתוך מעוז שהלכה לסיור בפונוביץ. בסוף הסיור מישהו שהוא יזם הייטק מאוד מצליח אמר חברים. החברים בפונוביץ מכינים את הילדים שלהם לחיים טוב בהרבה מאשר בתי הספר שלנו. זו עבודת צוות רבה החברותות. זו חשיבה מחוץ לקופסא, התמודדות עם קשיים, יצירתיות, לעבוד על השכל, היכולות ולא דווקא על השינון, ועוד-ועוד. זה הפוך על הפוך כי אתה אומר חרדים, לימודי ליבה. הם מקבלים שם יכולות. צריך לימודי ליבה. יש שם משהו שאין במקומות אחרים. אפשר להרוויח את היצירתיות ועבודת הצוות והתמודדות עם קשיים בשדה, אפשר בגמרא ואפשר בטיולים. כמו שפיתחו במצפה רמון, בית ספר סוסיא בשדה בוקר ועוד. צריך ללכת על שינוי. זה לא שיפור מסוים, זו חשיבה אחרת, חשיבה של פרדיגמה אחרת. לעבוד יותר על יכולות מאשר על ידע. צריך ידע, השכלה כללית, אני מאוד מאמין בזה. יש לי תואר ראשון, שני. יש לי את כל הדיפלומות שצריך. צריך חשיבה אחרת. אני אומר לאנשים פה שהסיפור יצמח רק מתוך חשיבה יצירתית מהשטח. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> מה אתה עושה בגוש עציון בהקשרים האלה? << דובר >> מולי יסלזון: << דובר >> אספר בהקשר הזה. אנחנו חברנו למכללת גורדון בחיפה. היה לנו קשר טוב איתם. אנחנו הולכים לקחת בית ספר אחד כמודל כמו שירון אומר. מצאנו ששם הדי.אן.איי החברתי, קהילתי. לנסות ולראות שני דברים – שהילדים לומדים בבחירה, סקרנות. והנושא השני הוא חינוך לקהילה או מה זה חיים קהילתיים. ככול שאת כל הנושא של לומד עצמאי, לימוד עצמי, נדע לעשות טוב עם כל מיני אמצעים טכנולוגיים שיש היום, יפנה לנו יותר זמן רב יותר לעבוד עם הילדים ברמה של מה שאמרתי קודם, סקרנות, איך אתה בחברה, כישורי חיים. זמן רב יותר להיות סוג של מנחה, קאוצ'ר. את זה צריך ללמוד. חושבים שברגע שהלמידה תהפוך, גם מספר האנשים שירצו להיכנס למערכת כזו בתוך המכללות רק יעלה. אני לא עוד הפעם רואה כמו שירון אמר קודם, הישן. אני נותן את עצמי, מחנך, מביע, יש סקרנות רבה מאוד. את הידע והדברים שצריכים לעשות אנחנו נלמד אותם כלומדים עצמאי. צריך להשתמש בתבונה בכלים שעכשיו הולכים ומתפתחים. עוד דבר שהם עושים וזה מאוד הדליק אותנו. המורים, לא יודע מי, יהיו יותר, פחות, ממגזרים כאלה ואחרים, תלמידים בטוח יש. אנחנו לומדים פה מ-א'-ח'. אין שום סיבה שילדים ב-ח' לא ילמדו ב-ג', לא יעזרו ל-ב'. שנעשה מסלול, במקום פיזיקה יהיה מסלול להוראה. אם יש מודל והם היום מסוגלים לתת, גורדון, כמכללה, לתת כמעט תעודת הוראה, מי שהולך אחר כך למכינה יוכל להשלים את זה, כתואר בתוך התיכון. אנחנו חושבים שחוויה חיובית שילד או ילדה יחוו כמורים, יום אחד כשהם יסיימו את הצבא, שירות לאומי, הם יגידו רגע, זו הייתה חוויה נעימה, טובה. אולי גם זה ייתן להם את הדחף לחזור למהלך ההוראה. אנחנו רוצים לראות אותם כדור הבא של ההוראה, אם יחוו משהו חיובי. זו קצת תעוזה. דיברנו עם מנהלת המחוז, וקיבלנו אישור להתפרע. פה צריך להתחיל לערער את היסודות ותפילה רבה שזה יצליח. לא נשקוט, לא נמשיך את מה שיש. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> זה לא כמו חונכות. הוא מדבר מהעל יסודי ליסודי. << דובר >> אבי אלון: << דובר >> גם מהיסודי ליסודי וגם ביסודי בתוך עצמו. זו חלק ממעורבות חברתית קהילתית. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> יש להם חונכות של על יסודי ליסודי? << דובר >> מולי יסלזון: << דובר >> אני מדבר על אימוץ, לא רק על חונכות. אפשרות, ביחד עם הכלים האלה. << דובר >> אביגיל דוידי: << דובר >> מקבל כלים כדי ללמד. << דובר >> ירון רוזנטל: << דובר >> אתן לך דוגמה מהכי שטח שיש. הפריצה תהיה כמו תמיד, מהשטח. הלכתי לבית ספר, אני עושה ביקורים בבתי ספר. משתדל כל חודש, בדרך כלל זה יוצא, ביקור עומק. זה אומר להגיע שעתיים וחצי, שלושה חלקים, מפגש עם ההנהלה, עם תלמידים, וסיור. פתאום בבית הספר אני רואה מישהו מגוש עציון. אני בן 49 עוד מעט, הוא מבוגר ממני בטח בחמש שנים. הוא שרת בסיירת מטכ"ל ואחרי זה היה מפקד שלי בצנחנים. היחידות לפעמים מתערבבות, הוא היה איתנו תקופה. השתחרר מהשירות שלו, בא ללמד בבית הספר. הוא מבקש ממני רק דבר אחד – תן לי ללכת עם התלמידים שלי, לצאת בבוקר, אני, כלי הנשק שלי והתלמידים שלי לסיור פה בגוש עציון. זה מה שאני רוצה, כך אחנך אותם. הבעיה שיש בירוקרטיה רבה של משרד החינוך. הייתי שנים רבות מנהל בית ספר שדה, אנחנו פותרים את הבירוקרטיה. זו דוגמה של איך משהו פשוט, שאנשים גם ביו"ש יוכלו לצאת מהישוב שלהם ולצאת לסיור עם התלמידים. הבחור הזה מבין בצדק, שהאימפקט החינוכי שלו גדול בהרבה יותר כשהם יצאו לשדה מאשר שישבו. גם שישבו, לא רק. גיוון של מערכת השעות. דוגמה, יש פה שעות לימודי קודש רבות. אחד האתגרים בלימודי קודש שהלימוד מאות תיאורטי. אני אומר להם אל תלמדו לימוד תיאורטי עם התלמידים, תלמדו משנה בשדה. תלמדו תנ"ך, את הפרקים שיראו ממש כאן. כך הלימוד נוגע בהרבה יותר לילדים. אתה יכול לשלב אותו, הוא לא משהו רחוק. זה יכול להיות כך בכל תחומי החיים. אותי המחנכת שלי בכיתה ד' מה שהייתה עושה לנו בשיעור מחנך, הייתה מורה לטבע, הייתה מוציאה אותנו החוצה והיינו צריכים לחפש דברים מעניינים. זה עבד על הסקרנות. כיתה ד'. אני מגיע מעולם ידיעת הארץ והטיולים, הטבע, התנ"ך, שיותר מדבר אלי. מי שמגיע יותר מכיוון הטכנולוגיה, כנראה שלעשות את אותם הדברים בתחום הטכנולוגיות. אפשר לעשות אותו הדבר. כשהרב ריסקין עלה לארץ, הקים את החינוך התיכוני בגוש עציון, הקים פה אולפנה בישיבה – נווה שמואל ונווה חנה, זוכות כל שנה לפרסים של בין עשרת המקומות. הוא עבד על משהו אחר. יום בשבוע הם היו צריכים לעבוד. כמו רגבים, זה היה פחות רציני כי זה יום בשבוע. יש פה מנהלים שלוקחים את המשאבים של בתי הספר, משחקים איתם קצת שונה ויוצרים מצב שבית ספר בלי שיעורים. יש למידה מתמשכת שהיא למידה כיתתית, קבוצתית. היינו שם בסיור עם מנהלת המחוז לפני שבוע, שבוע וחצי. היה מרשים. כשאתה מחפש את הדרך אתה בטוח הולך לאיבוד, אתה מתברבר. אם נישאר במסלול הקיים, בטוח נתברבר. הנתונים מוכרים לכולכם. המחסור רק ילך ויגדל. אם רוצים להוסיף בעיה על הבעיות האחרות – מכירת דירות בגוש עציון היום מאוד גבוהים, עברו את ירושלים. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> אין שום סיכוי למורה לגור בגוש עציון. << דובר >> ירון רוזנטל: << דובר >> בדיוק. אנחנו בונים שכונות קרוונים, מנסים לעשות פרויקטים של מחיר בר השגה. זה מוסיף אתגר. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> אני אהבתי מאוד את הגישה. ירון הוא איש של חזון. << דובר >> ירון רוזנטל: << דובר >> אמרתי לצוות, דבר אחד בטוח, אם נמשיך ללכת בדרך שהלכנו – נתרסק. אם נלך בדרכים אחרות יכול להיות שנצליח, יכול להיות שלא. הגעתי ממוסדות זילברמן. בזילברמן גם הלכו על סוג של מהפיכה בכל צורות הלימוד. יכול להיות שהיא מתאימה לכל הציבור, יכול להיות שהיא לא מתאימה, אני לא יודע. אני יודע שכל הזמן צריך לחפש ולנסות, לעודד מיזמים כאלה. אתן לך דוגמה מה אני בתור ראש מועצה עשיתי. אני ראש מועצה, יושב-ראש של החברה לפיתוח. סגרתי עם החברה לפיתוח שנסיעות באוטובוסים של חברה לפיתוח יעלו לבית ספר, זו הייתה ההגדרה, פחות ממחיר מונית. היום בית ספר בגוש עציון יכול לנסוע עם החברה לפיתוח בתוך מזרח גוש עציון, בתוך מזרח גוש עציון. בתור מערב גוש עציון, בתוך מערב גוש עציון, במחיר של 70-60 שקלים לנסיעה. זה פחות ממונית. מחיר השוק הא 400-300 שקלים והם ב-70-60 שקלים. הייתי נותן להם גם בחינם, אני רוצה שהשימוש יהיה מושכל. אתה נותן משהו בחינם, משתמשים בלי חשבון, לא מבטלים כי זה בחינם, ולירושלים 200 שקלים. זה מחיר בדיחה. אני רואה שהם התחילו לנסוע ליום בירושלים. זה לא עולה כסף. 200 שקלים זה כסף קטן מבחינת בית הספר. נוסעים ליום בירושלים, הולכים לסיור באזור קריית הלאום, ספריה הלאומית. הולכים לגן סאקר, הצפרות, כנסת, חוזרים. יום לימודים. לא עלה להם כסף, עלה להם גרושים. שברו את השגרה. אנחנו רק בשלב השאלות, אין לנו תשובות. הכי חשוב לשאול את השאלות. אם שואלים את השאלות ואומרים לצוותים למטה תשתוללו, תחלמו, תעזו, תנסו – זה יצליח. זה חייב להצליח. << דובר >> מולי יסלזון: << דובר >> כוח אדם. תמריצים לעודד כוח אדם שלא היו בחינוך עד היום. כבר יש להם את החינוך פה, גדלו בישיבות ובמקומות אחרים. אתה אומר לו בוא תלמד את הנכד שלך. במקום שתישאר עד גיל פנסיה בהייטק שלך שכבר עשית או להיות עו"ד או כלכלן, בוא קצת יותר מוקדם. לנסות לתמרץ אותו, לעזור לו לקבל תעודת הוראה, אפשר לעשות את זה היום בשנה. עם כל הניסיון שלו זה יכול להיות באנגלית, מתמטיקה, בידע בכלל ואיך להיות בן- אדם. תחזיר חזרה לקהילה כתרומה לקהילה. פה צריך תמיכה רבה של הקהילה בסיפור הזה. אם זו קהילה עם רבנים או קהילה עם הוגי דעות. תחזירו בחזרה את החינוך לקהילה. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> במלחמה עשו את זה בכל מיני מקומות. << דובר >> מולי יסלזון: << דובר >> גם פה. << דובר >> אבי אלון: << דובר >> או במקביל. הוא לא חייב לעזוב את ההייטק. הוא מגיע לארבע שעות. << דובר >> ירון רוזנטל: << דובר >> דוד נתיב, אחד המרצים, ועמוס ספרא שהיה פה מהמחזורים הראשונים של ישיבת הרצון. היה פה מנהל בית ספר שדה כשאני הייתי ילד. הם מלמדים, כל אחד לוקח חצי כיתה בישיבת הרצון הצעירים. עובדים בזה. לא עובדים, מתנדבים בזה. אתן לך דוגמה מכיוון אחר. << דובר >> אביגיל דוידי: << דובר >> אתה דיברת על התנדבות? << דובר >> מולי יסלזון: << דובר >> אני דיברתי גם על עבודה. הם יכולים לבוא לשליש משרה, חצי משרה. << דובר >> ירון רוזנטל: << דובר >> אני רוצה לדבר בעולם קפיטליסטי. אני מסכים לשלם. במשרד החינוך זו בעיה, צריך לראות איך - - - את זה. למישהו כמו גרשון בר כוכבא שיכול להחזיק בקלות 400 בני נוער איזו סדרת הרצאות בבתי ספר. אם הוא מחזיק 400 בני נוער, הממוצע של 28-27 ילדים בכיתה פה, אני יכול לשלם לו משכורת של 12 שעות הוראה. הוא שווה את זה, נכון? << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> בגפ"ן אתה לא יכול לעשות - - -? << דובר >> מולי יסלזון: << דובר >> זה לא נכנס בפורמט. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> למה? << דובר >> מולי יסלזון: << דובר >> נטו טכני. אי אפשר להאזין לבן-אדם אחד על כמה שעות הוראה באותה שעה. << דובר >> אבי אלון: << דובר >> בתיכונים כן עושים את זה כי זה לא משרד חינוך, כמנהל תיכון לשעבר. להוציא סימולטור במתמטיקה - - - שעתיים לכל שעה. << דובר >> מולי יסלזון: << דובר >> הוא יגיד לך שאין בעיה, ספק גפ"ן לא יכול ללחוץ במערכת. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> צריך לפתור את זה. << דובר >> מולי יסלזון: << דובר >> זה לדיון הבא בגפ"ן. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> מה קורה אם מגיע ספק גפ"ן, מעביר פעילויות לשתי כיתות במקביל? << דובר >> מולי יסלזון: << דובר >> משקרים. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> זה מה שקורה בפועל? << דובר >> ירון רוזנטל: << דובר >> צריך לפתור את זה. להגיד הנה סטארים. אנחנו רוצים שיעבדו יום בשבוע בהוראה. הם לא יעבדו בזה באופן קבוע מכל מיני סיבות. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> חוזים אישיים. אתם מצליחים לייצר פה? << דובר >> אבי אלון: << דובר >> ביסודי אין חוזה אישי, המורים הם עובדי משרד החינוך. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> הפוך. ביסודי אמור להיות - - - << דובר >> אבי אלון: << דובר >> יש לנו תוספת גמול רק בישובים שהם ספר, בנוקדים. בישובים הרגילים אנחנו לא זכאים לחוזים אישיים. רק בנוקדים, מי שגר מחוץ לנוקדים, זכאי. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> אמורים להיות 15%. << דובר >> אבי אלון: << דובר >> 15% תוספת. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> אמורה להיות בניה בכל המוסדות. << דובר >> ירון רוזנטל: << דובר >> אני מדבר פה שישלמו פי עשר. לא על 15%. במקום שיקבל 200 שקלים לשעה, שיקבל 2,000 שקלים לשעה. למה לא? אם הוא טוב. זה לא עולה יותר. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> עכשיו אתה נוגע בנימים של המערכת. תביא את יפה בן דוד, תזיז אותה במילימטר, נראה אותך. << דובר >> אביגיל דוידי: << דובר >> אני שומעת שהיא עצרה את החוזים האישיים. << דובר >> ירון רוזנטל: << דובר >> אפשר לעשות את זה לא דרך חוזה אישי. להלבין את זה דרך הגפ"ן, לאפשר להמיר שעות הוראה בתקציב בגפ"ן. להגיד לבית הספר – זה מה שפייגלין אמר, הוואצ'רים – אוטונומיה. יש לך X כסף, אתה רוצה תרכוש הסעות, שתיסע לספרייה הלאומית ובית משפט העליון לעשות סיורים. קח עצמאות. צריך פיקוח שאנשים לא מנצלים את זה לרעה, בתי ספר. רגבים – הם לומדים ארבע שעות ביום ומשחקים עם הכסף בצורה כזו שתביא להם השפעה. << דובר >> שלמה רייכמן: << דובר >> רגבים רווחיים. << דובר >> ירון רוזנטל: << דובר >> אני לא מדבר על זה. נניח שלא. אני מדבר בצורה מאוד פשוטה. אם היינו טובים, למה לקלקל? מה שלא מקולקל, לא מתקנים. אנחנו לא מרגישים שאנחנו מצליחים, אנחנו מרגישים שאנחנו במשבר. המורים פה טובים מאוד. יש פה מורים איכותיים, מורים, מנהלים, אגף חינוך, התברכנו. אנחנו זוכים בכל הפרסים האפשריים. כל ציון שאתה רוצה. היינו במועצה אזורית שומרון, אמרו לנו הינה מצגת איך נהיה כמו גוש עציון בחינוך. אנחנו טובים. אני אומר את זה מתוך הנחה שאפילו אנחנו שנחשבים מאוד טובים, אני מרגיש שאנחנו לא מספיק טובים ושהמשבר כבר פה. כולם ובצדק, יש שיעורים חופשיים רבים, מקצרים את השיעורים כי מבינים ש-45 דקות כבר לא מספיקות. בואו כמערכת נלבין את כל הדברים האלה שנועדו לחינוך יותר טוב, ערכים, דרך ארץ, לכל דבר, למיומנויות והשכלה. אלה שלושת הדברים – ערכים, מיומנויות והשכלה. << דובר >> שלמה רייכמן: << דובר >> הפתרון שאתה מציג הוא פתרון למצוינות. השאלה אם מקומות פריפריאליים שיש להם את הבעיות שלהם, יצליחו גם להגיע לזה. << דובר >> ירון רוזנטל: << דובר >> אתה יודע מה זה כפר בתיה? אני חושב שהם היו מצוינים. זה לא נתפס בתור מצוינות. בית הספר שהיה עושה שם סיירות, מכיר את זה? << דובר >> שלמה רייכמן: << דובר >> כן. זה מצריך קשב ניהולי שבפריפריה הם לא מצליחים להגיע לשם. << דובר >> ירון רוזנטל: << דובר >> אני לא רואה את זה כך. אני רואה בפריפריה בתי ספר מעולים. בפריפריה יותר קל למורים, השכר קבוע - - << דובר >> שלמה רייכמן: << דובר >> ועלות החיים נמוכה יותר. << דובר >> ירון רוזנטל: << דובר >> בתל אביב, איך מורה יגור בתל אביב? << דובר >> אביגיל דוידי: << דובר >> יש דברים רבים שקשה לעשות, הכיתות עצמן הומוגניות בהרבה יותר. בכל כיתה יש לך ילדים רבים עם מורכבויות רבות. למחנך היום קשה יותר בהרבה להחזיק כיתה מכל מיני תחומים. << דובר >> אבי אלון: << דובר >> אביגיל דוידי, מנהלת השפ"ח, פסיכולוגית חינוכית. התמודדות מרכזית. << דובר >> אביגיל דוידי: << דובר >> כוח האדם, ירון תאר את זה מאוד יפה, אחד הנושאים שהכי מעסיקים אותנו. אנחנו מתעסקים רבות בליווי של מנהלים כשירות פסיכולוגי. יש מנהלים רבים שצריכים לפטר מורים רבים בזמן האחרון. הם לוקחים אנשים לא מוכשרים, לא איכותיים שמסתבר שצורחים על הילדים. הורים מתלוננים. אתה מגלה שאתה צריך לפטר אנשים, להעלות אנשים לשימועים. כמעט בכל בית ספר יש לנו אירועים כאלה השנה. פעם ראשונה שאני מרגישה שזה כבר עבר את הגבול. << דובר >> אתי דנן: << דובר >> למה דווקא השנה? << דובר >> שלמה רייכמן: << דובר >> בגלל החוסר. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> הם נאלצים לקבל אנשים שהם פחות. << דובר >> אביגיל דוידי: << דובר >> אתה מעסיק אנשים כי אתה צריך אנשים. היכולת שלך לברור, קטנה במאות אחוזים. << דובר >> שלמה רייכמן: << דובר >> גם מורים קבועים? << דובר >> אביגיל דוידי: << דובר >> מורים שהתחילו כקבועים, כמחנכים. הם לא יכולים להישאר בבית הספר. << דובר >> אבי אלון: << דובר >> להגדיר אחרת את ניצן השעות של כל בית ספר ואיך זה מתוקצב. היום המשרד אומר, לכל מקצוע יש כך וכך שעות, לפי זה נבנית מצבת השעות. בואו נסתכל על זה אחרת, יש דברים שהם חובה. << דובר >> מירב כהן: << דובר >> מסות של פיטורים? << דובר >> אביגיל דוידי: << דובר >> לא מסה. בכל בית ספר, אחד או שניים, מנהלים שאנחנו צריכים ללוות בהתעסקות עם כוח אדם ובמציאה של בני אדם. של הליכי פיטורים. זה לא היה בעבר. זה מאוד מחריף. היה פה ושם, עכשיו אני מרגישה שזו נהייתה תופעה. << דובר >> ירון רוזנטל: << דובר >> אני מרגיש שמשרד החינוך, לפחות המחוז שלנו פה, מאוד פתוח לדברים האלה. כולם מבינים שיש בעיה וכולם יודעים שהפתרון יצמח מהשטח. יכול להיות שיהיו וויכוחים טקטיים כאלה ואחרים, מה אפשר ומה אי אפשר. הפרסום במשרד, זה לא שאני מעלה בעיה שהם לא מכירים או שאומרים שהדרך שלנו לפתור אותה היא לא טובה. הם איתנו ומבינים. << דובר >> אביגיל דוידי: << דובר >> ביסודי יותר קשה לעשות דברים כאלה מאשר בתיכון, בגלל המורכבות הבירוקרטית מול משרד החינוך וגם בגלל הגיל. זה גיל יותר מורכב שהנושאים של התמדה, לרכוש מיומנויות בסיסיות, קריאה, כתיבה, חשבון ואנגלית, יותר קשה מאשר בתיכון. בתיכון יש תוכניות. << דובר >> שלמה רייכמן: << דובר >> לא בטוח שאתם מעוניינים בגילאי עשר לעשות את זה. << דובר >> ירון רוזנטל: << דובר >> אנחנו מעוניינים. << דובר >> אביגיל דוידי: << דובר >> ביסודי זו תהיה חוכמה גדולה לעשות משהו כזה. << דובר >> שלמה רייכמן: << דובר >> מה המינון? << דובר >> אביגיל דוידי: << דובר >> צריכים לבדוק מה המינון. << דובר >> ירון רוזנטל: << דובר >> הבעיה ביסודי שאתה לא רואה את הבעיה. הם ילדים קטנים, הם לא שמים לך את זה בפרצוף, אבל היא קיימת. << דובר >> אביגיל דוידי: << דובר >> גם ילדים קטנים שמים לך את זה בפרצוף. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> מה שירון ניסה לומר, שהשיקוף שלך במורים. שבן-אדם לא כיף לו להיות מורה כי זו הפכה להיות משימה בלתי אפשרית, בגלל שבכיתה א' הילד התרגל להיות כל היום במסכים. איך לתפוס אותו לקשב 45 דקות. << דובר >> אביגיל דוידי: << דובר >> גם בגלל הרפורמה בחינוך המיוחד, יש כיתות מורכבות מאוד. סלים אישיים רבים, נפשיים רבים. << דובר >> אבי אלון: << דובר >> חלק מהפתרון שאפשר להטמיע ביסודי, הם תהליכים שקורים וקרו בתיכונים. בתיכון המנהל מקבל סל שעות, מקבל תקציב והוא מעסיק. אני יכול להעסיק מורה למתמטיקה שהוא טוב, על כל שעה הוא מקבל שעתיים. אין לי בעיה עם זה, לאף אחד לא היה עם זה. עובד שעה, מקבל שעתיים. אני מביא את המורה הכי טוב אצלי ויש לי תלמידים שמצליחים. התפיסה של משרד החינוך, שהכול מקובע בתוך תבניות קבועות – זו הבעיה. אם אתה מכיל מתוך התפיסה, ירון הציג, של מה היסודות שכל תלמיד חייב לעבור, לגעת בהם. אם זו למידה, מיומנויות, ערכים. מה הדברים שתלמיד חייב לעבור. אתה מגדיר את זה, ויש גמישות איך זה מתבצע אצל כל מנהל, איך זה מתבצע בכל בית ספר. יכול להיות שבית ספר אחד לוקח את זה ליום בשבוע מחוץ לבית הספר. בית ספר אחר עושה התנדבות קהילתית פעמיים בשבוע אחרי צוהריים. גם פה המשרד צריך להתגמש ולא כל דבר צריך את המורה. סיימתי ללמוד ב-12:00 והולכים להתנדבות בקהילה. צריך לראות שבטיחותי, ביטחוני וכולי. לנסות בתפיסת העולם של המשרד שהכול בתבניות קבועות. הגמישות נדרשת, היא זו שתוביל לשינוי. << דובר >> ירון רוזנטל: << דובר >> המערכת כבר בחמש שנים של כאוס. מהקורונה הכאוס לא חזר. פה גם יש אחוז גדול של מגויסים והרוגים רבים לצערנו הרב. הייתה פה מסיבת סידור לבת שלי לפני שנתיים. המורה עשתה מצגת, וכל אחד היה צריך להגיד מה הוא התפלל השנה. היה להם סידור, המסיבה נדחתה בגלל המלחמה. הגענו לשקף של הבת שלי, בכיתה א' היא הייתה בזמנו, הבקשה שלה, על מה התפללה השנה? שאבא לא ימות במלחמה. << דובר >> אביגיל דוידי: << דובר >> קשוח. << דובר >> ירון רוזנטל: << דובר >> מאז אני פוליטיקאי, אני לא במלחמות. << דובר >> שלמה רייכמן: << דובר >> במלחמות אחרות. לא מתים. << דובר >> אביגיל דוידי: << דובר >> לסבר את האוזן בהקשר הזה, יש לנו פרויקט של הדרכות הורים, יש לנו עליה של יותר מ-35% בפניות. עשינו השוואה לפני שנתיים ובשנתיים האחרונות. אותו הדבר במרכז טיפול למתבגרים, עלייה מטורפת. << דובר >> ירון רוזנטל: << דובר >> תושבי גוש עציון עשו 260,000 ימי מילואים ב-2025. קח 260,000, תחלק ב-6,500-6,000 בתי אב בגוש עציון, תגיע ל-44 ימי מילואים לכל בית אב. יש מבוגרים. בגיל הרלוונטי הממוצע הוא בערך חודשיים מילואים לכל משפחה. הרוב מילואים קשוחים במקומות מסוכנים. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> זה עם כל הדברים מסביב. הילדים שלנו הלומי קרב. ירון, אני תמיד אוהב לשמוע, אתה בן-אדם של חזון. ראש מועצה שמחזיק. בוא נראה שניה, תמיד כשמדברים על מחסור במורים, השיח הוא תמיד טוב, בוא נראה איך מביאים מורים. אתה אומר רגע, בואו נראה למה יש מחסור במורים, איפה זה מתחיל ואיך אנחנו פותרים את זה. גישה מדהימה, שתצליח לעזור. מחר יש לנו דיון בנושא הזה, נציף את זה. אם יש אתגרים, אם יש דברים ספציפיים של גוש עציון שאתם רוצים שנציף, אתה מוזמן להיות מולנו בקשר כל הזמן, מתי שאתם רוצים. זה דבר שמשמעותי מאוד, צריך לראות איך אנחנו עוזרים למה שאפשר, בוועדה הזו. תודה גדולה. תזמינו אותנו. מתי הבינוי אצלכם? << דובר >> אבי אלון: << דובר >> אמרתי כעת חיה, שנה הבאה חניכת מבנה. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> מתי אבן הפינה, עוד חודש? << דובר >> אבי אלון: << דובר >> פחות מחודש. אורי הבטיח לי ועומד במילתו. המנכ"ל של המועצה. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> תזמין הנחת אבן הפינה, למרות שאני לא יודע איפה אני אהיה. << דובר >> ירון רוזנטל: << דובר >> יש לנו כלל. אני מקווה שלא אחרוג ממנו אף פעם, עכשיו אני מצוטט. אנחנו משתדלים מאוד לא לעשות הנחות אבן פינה אלא רק חנוכה. כמאמר שם שירים ושערים, לא צועקים יש לפני הגול. אפשר להניח אבן פינה, להטיל מטבע. תן לחנוך. תודה רבה לכם. תודה רבה לחבר הכנסת צבי סוכות שמלווה אותנו בדברים רבים. הוא ידיד ההתיישבות, ידיד גוש עציון, עוזר לנו באתגרים רבים מאוד שיש לנו. הוא חדש בוועדה, הוא לא חדש בכנסת. עזר לנו בנושאים רבים שונים שקשורים להתיישבות. בעזרת השם יש לך משימה קשה וגדולה שבניגוד להתיישבות, את הפירות של הדברים שתעשו נקצור כולנו בעוד שנים רבות מאוד. זה האתגר. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> בעזרת השם. תודה רבה. (מוסד חינוכי סדנת שילוב, ישוב גבעות) << דובר >> אתי דנן: << דובר >> אני אתי דנן, מנהלת וועדת חינוך. << דובר >> מירב כהן: << דובר >> מירב, דוברות הוועדה. << דובר >> יוסף זילברמן: << דובר >> הרב יוסף. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> המנהל של בית ספר דתי מיצד. היינו פה בסיור הקודם. << דובר >> אבי אלון: << דובר >> חבר הכנסת צבי סוכות, יו"ר ועדת חינוך. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> את עצמך הצגת? << דובר >> תמר הקשר: << דובר >> ברוכים הבאים. אני תמר הקשר מסדנת שילוב. << דובר >> סיון יעקבסון: << דובר >> סיון יעקבסון, מנהלת הפיתוח. << דובר >> תמר הקשר: << דובר >> ברוך השם יש לנו תפאורה יפה. חוץ מהתפאורה של גוש עציון המדהימה, יש כאן פרויקט שכאן שנים רבות, 30 שנים. פרויקט שהתחלנו אותו כפרויקט חינוכי של שילוב. הקמנו בית ספר שמשלב ילדי חינוך מיוחד בתוך הכיתות עם מודל שבנינו וגדלנו איתו. התחלנו בבת עין, עברנו לראש צורים. היו לנו תחנות רבות, אנחנו כאן 14 שנים. << דובר >> אבי אלון: << דובר >> אני אעצור לסגירת מעגל. כשעשיתם ביקורת בתיכון הבוקר, זה היה בבית ספר ראשית, הוקם על ידי תמר, זה בית הספר שהיא מדברת עליו. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> הוא גם בית ספר מכיל. << דובר >> אבי אלון: << דובר >> מדגים הכלה. מה שעשה בנט בשיתוף עמותת אינקלו, לקחו את בית ספר ראשית ועל בסיסו בנו מודל להכלה. איך תלמיד חינוך מיוחד מגיע לכיתה רגילה ומקבל סל מענים בכיתה הרגילה. << דובר >> תמר הקשר: << דובר >> זה מודל שאנחנו בנינו בדם, יזע ודמעות עם דיוקים רבים במשך שנים רבות. פתחנו את השנה הראשונה ב-1999, בבת עין. יש לנו שעות רבות עם האוכלוסייה הזו. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> הקמתם את ראשית והתקדמתם לפה? << דובר >> תמר הקשר: << דובר >> תמיד המציאות יותר מורכבת. התוכנית הייתה שנעבור ביחד כולם לפה. מה שקרה בפועל, היו בעיות רבות בשטח. קרה לנו נס בחג הניסים הזה, הקרקע הוסדרה עכשיו. << דובר >> אבי אלון: << דובר >> הקרקע הוסדרה רק השנה. לפני חודשיים. << דובר >> תמר הקשר: << דובר >> בחג חנוכה אמרנו, חייבים לפרוץ את זה. המועצה מאוד עזרה לנו והמינהל, הצלחנו לקבל את הקרקע. לאורך כל השנים הייתה בעיה להעביר את בית ספר ראשית לפה. עברנו בלעדיהם, פתחנו מערכת לבוגרים, הקמנו דירות לאנשים עם צרכים מיוחדים. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> על יסודי? << דובר >> תמר הקשר: << דובר >> יש כאן על יסודי וגם בוגרים. יש לנו סמלים של משרד הרווחה של דיור בקהילה. יש לנו עשר דירות של אנשים עם צרכים מיוחדים. יש לנו זוגות. אנשים נשואים. << דובר >> אבי אלון: << דובר >> מבית ספר זו הפכה להיות קהילה. אנשים בעלי צרכים מיוחדים שגרים ועובדים פה. הם משולבים בקהילת גוש עציון. יש כאן שני בתי ספר – יובלים וסדנה, בית ספר לחינוך מיוחד מ-א'-י"ב, ויובלים שהוא בית ספר מוכר שאינו רשמי, משלב את הצעירים. הקמנו כאן מסגרת נפשית, בנות שהן פוסט-אשפוזיות או טרום אשפוזיות. הן היו נוסעות לבית דניאלה מחוץ לגוש ומתנתקות מהתיכונים שלנו כאן. הקמנו כאן מסגרת שהיא ט'-י"ב, בית ספר נפשי לתלמידים פוסט או טרום אשפוזיים. << דובר >> תמר הקשר: << דובר >> שהם גם חלק מכל הקהילה הכללית. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> זה ספקטרום יותר קיצוני. << דובר >> תמר הקשר: << דובר >> יש כאן בעיות התנהגות רבות. בית ספר היסודי פועל רבות בתוך היער עם אפשרויות של מרחב וטבע. אנחנו נסתובב ונראה. זה להיות גמישים ולהתאים את המערכת למה שצריך. גדלנו עם הילדים, התחלנו עם ילדים בני שש, היום הם בני 40. המסגרת הבאה שלנו זו מסגרת סיעודית יותר. זה מבנה שעכשיו בנינו, עוד לא נכנסנו אליו. בעזרת השם לפני פסח נחגוג אותו. זה מרכז יום לאנשים יותר סיעודיים שהם מיצו את שלב העבודה. האנשים שהתחלנו איתם התדרדרו מאוד גופנית ונפשית ובגילאי 40 והם כבר לא עובדים. יש מסגרת טיפולית רבה יותר. הם גרים פה איתנו בקהילה. יש פה קהילה של 45 משפחות. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> משפחה שרוצה לבוא לגור פה, איך זה עובד? << דובר >> תמר הקשר: << דובר >> אם היה לנו מקום. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> אין לכם. אני בטוח, אני יודע. מקבל פניות כאלה כל הזמן. << דובר >> תמר הקשר: << דובר >> אין פה מקום לא למשפחות עם ילדים עם צרכים מיוחדים, ולא למשפחות שרוצות לחיות במשמעות הזו של לחיות ביחד. אין לי ילדים עם צרכים מיוחדים. זו המתנה הכי גדולה שקיבלתי בחיים, שהילדים שלי חיים פה עם האנשים האלה. אנחנו מארחים בשבתות. רבים מהם אין להם משפחות. רבים מהם כאלה שננטשו בגיל צעיר, היו קצת במשפחות אומנה והם גרים פה, זה הבית שלם. ליל הסדר, ראש השנה. אנחנו נהנים מזה. לא עושים טובה לאף אחד, פשוט נהנים. חיים משותפים. זו אורווה, הגעתם אחרי שעות העבודה. כולם אחרי מנחה וארוחת צוהריים. האורווה זה מקום עבודה. מה שיפה בזה שמחזיקים אותה בוגרים עם צרכים מיוחדים. מי שבא לפה אלה תלמידי בית הספר, גם הרגיל והם אלה שמקבלים אותם פה. פינת החי אותו הדבר. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> אלה עם הצרכים המיוחדים הם מדריכים? << דובר >> תמר הקשר: << דובר >> הם לא מדריכים. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> הם מטפלים בסוסים. << דובר >> אבי אלון: << דובר >> יש מדריך מקצועי. זה חלק מהשינוי שדיברנו עליו קודם, על שינוי פרדיגמה ותפיסה של מורה, כיתה וכולי. יש צורך, זה עולה מלמטה. ברגע שאתה יוצא מזה, הכול פתוח. האפשרות של מי שאמור לקבל שירות הוא זה שנותן שירות וכמה זה ממרכז אותו והופך אותך למשמעותי. << דובר >> תמר הקשר: << דובר >> ככל שאתה מגדל ילדים בגיל יותר צעיר להיות אוכלוסייה שמבינה שהעולם מורכב. מגיל מאוד צעיר ילדים יודעים שכן, יש בחור עם תסמונת דאון. יש אישה עם צרכים מיוחדים שבבית הקפה מגישה או עושה לי, לוקחת את ההזמנה שלי. הכול בסדר, זה טבעי. ברגע שהם יוצאים לעולם הם מגיעים לעולם עם יכולת הבנה את המורכבות של כל בן-אדם. הוא לא צריך להיות עם כותרת. אין כאן כותרות, הוא מכיתה נפשית, הוא מכיתת תקשורת. אין דבר כזה פה, אף אחד לא מדבר בשפה הזו. לא מדברים בשפה טיפולית, אף אחד לא מקבל פה טיפול. כולנו עובדים פה ביחד, יש עבודה, יש סביבה שמרפאה את כולנו וכולנו חלק ממנה. כשכולם מרגישים שייכים ומרגישים שיש להם מקום, הם מוכנים לתת ורוצים לתת. חשבנו רבות מה עושים אנשים שגרים פה ואין להם משפחה, אין להם אופק כמונו של מה מכניס משמעות גם בחיים שלנו חוץ מעבודה. אין להם את זה. אנחנו נותנים משמעות בחיים, במה שאתה תורם לחברה, במה שאתה יעיל, עושה. אם אתה לא תבוא בבוקר – הסוסים לא יאכלו, זו חיה שצריך לטפל בה. מוישה לא יוכל לרכב כי אתה לא תאכף את הסוס. חייבים אותך פה, אתה חלק מהעניין. אתם לא תבואו לבית הקפה, מי יגיש, יכין? << דובר >> אבי אלון: << דובר >> אתה לא צרכן, לקוח. אתה שותף. ההבדל בין צרכן, לקוח, לבין שותף. << דובר >> תמר הקשר: << דובר >> הדבר היפה שאני יכולה להגיד לכם כאנשים שעובדים בממשלה, שהצעד הבא שלנו לשכנע את כל המוסדות, התחלנו במועצה והמועצה איתנו, ועכשיו משרד השיכון ומשרד הרווחה, שהעיר גבעות שהולכת לקום מסביב, הולכת להיות עיר משלבת. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> ראיתי את הפרסומים. << דובר >> תמר הקשר: << דובר >> עיר משלבת, זה מסביב. << דובר >> אבי אלון: << דובר >> 1,000 יחידות דיור. << דובר >> תמר הקשר: << דובר >> 1,000 יחידות דיור בצד אחד. יש עוד 3,000 בצד השני. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> אותו רעיון של עדי נגב, בצרכים מיוחדים. << דובר >> תמר הקשר: << דובר >> עדי נגב זה ישוב. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> שם זה לא עם צרכים מיוחדים, הם בעלי מוגבלויות. << דובר >> תמר הקשר: << דובר >> גם צרכים מיוחדים. בעדי נגב הם מקימים ישוב ליד המוסד הגדול והמפואר שיש להם והם רוצים לעשות שילובים. אנחנו עושים את השילוב פה, רוצים להיות אלה שיקרינו על הסביבה שלהם. אתה מכיר את אלעזר בן הרוש, הוא הפרויקטור שלנו לזה. לקחנו אותו, הוא עושה בהתנדבות. עשינו פרוגרמה מאוד מדויקת איך לעשות את זה, איך שבכל דירה יהיו אנשים עם צרכים מיוחדים. כל שניים תהיה דירה של צוות. יהיו מרכזי תעסוקה. כל בתי הספר יהיו משלבים. יהיו מעונות יום שיקומיים לילדים צעירים. הכול יהיה מונגש, המתנ"ס יהיה מונגש. למה יזם חייב לבנות גן ילדים? שיבנה גם מעון יום שיקומי לפי האחוזים באוכלוסייה, שייתן דירות לאנשים עם צרכים מיוחדים בתוך המבנה. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> עושים את זה מראש, אתה מייצר את האופי של המקום. << דובר >> תמר הקשר: << דובר >> אנחנו מכנסים את זה בתוך התקנון של העיר. אנחנו עובדים על זה מאוד חזק, מביאים כל הזמן ביקורים של אנשים כדי שיטמיעו את זה וכדי שזה יהיה חלק ולא יישאר בפורמט הקטן שלנו פה אלא אלפי אנשים. יש צורך לאנשים עם צרכים מיוחדים לגור ולצאת. גם בקהילה פה, בגוש עציון ובכלל. אנשים יוכלו לגור ליד הילדים שלהם. העניין המרכזי הוא שיש רעיון שאנחנו התבשלנו איתו שנים רבות והיום אנחנו רוצים שהוא יהיה נחלת הכלל. (מוסד חינוכי סדנת שילוב, ישוב גבעות) << דובר >> תמר הקשר: << דובר >> הקבוצה של הקרמיקה, קבוצה יחסית נמוכה, עושים את כל הכלים לבית הקפה וגם מוכרים שם. << דובר >> סיון יעקבסון: << דובר >> יש אחד מכל סוג. לא תמצא, זו אומנות. << דובר >> תמר הקשר: << דובר >> יש חדר קליעת סלים, מוכרים את הסלים בבית קפה. הרעיון הוא להיות משמעותי. יש כאן גן ירק גדול שהכיתות מטפחות כאן בשעות הבוקר. << דובר >> סיון יעקבסון: << דובר >> יש כלביה שעובדת עם חברים עם התנהגות. בהפרעות התנהגות מאוד עובד חזק, הכלבייה. << דובר >> תמר הקשר: << דובר >> כל הזמן אנחנו מוסיפים עוד ועוד כדי לתת מענה למה שצריך. << דובר >> סיון יעקבסון: << דובר >> פתחנו עכשיו משתלה. << דובר >> תמר הקשר: << דובר >> יש משתלה. כל הגינון – החבר'ה שלנו עושים. בשעות הבוקר כולם פה עובדים. אלה שעות שכולם בחוץ, תענוג לראות את זה. מרחב מאוד פעיל, עם תנועה רבה. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> מאיפה אתם מממנים את הכול? << דובר >> תמר הקשר: << דובר >> כספי מדינה. אנחנו ממש יודעים לאגם טוב את הכספים ממשרד החינוך ומשרד הרווחה. אנחנו מאגמים יפה. חדר קרמיקה משרת את תלמידי בית הספר וגם את הבוגרים. אותו הדבר קליעת סלים, האורווה. הכול מאוד מחובר וכולם נהנים מהתשתיות. זה לא אחד על חשבון השני אלא נהנים ביחד מהדברים. מפיקים אחד מהשני תועלת. לצעירים זה מאוד חשוב שיהיו בוגרים. לבוגרים חשוב שיש תנועה של ילדים צעירים ונורמטיביים. בית הקפה, הקמנו אותו כדי שתבוא אוכלוסייה מבחוץ. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> מגיעים? << דובר >> תמר הקשר: << דובר >> מגיעים הרבה. << דובר >> סיון יעקבסון: << דובר >> זה בית הספר יער, בית ספר יסודי. כיתות ז', ח'? << דובר >> תמר הקשר: << דובר >> לא. ד'-ה'. עשו פה תערוכה. עובדים פה הרבה בהמחשות. כל תוכניות הלימודים של בית הספר היסודי, אנחנו בונים אותם בעצמנו בשש רמות בכל כיתה. זה מורכב, אנחנו שנים רבות בתחום. בגלל שיש לנו ילדי חינוך מיוחד וילדים עם בעיות התנהגות אי אפשר שכולם ילמדו אותו הדבר ובאותה רמה. יש ברמות שונות ויש עם יכולות למחוננים ויכולות עם תפקוד מאוד נמוך. כולם לומדים את אותו נושא רק ברמות שונות. כשעובדים על התערוכה יש מקום לכולם, זה מה שיפה. גם ילדים שלא ממש מבינים את מערכת השמש ומה עושים, הם יודעים שלהיות חלק מקבוצה זה משהו. לבוא, לתלות ולעבוד ביחד. זה בכלל לא משנה מה היכולות הקוגניטיביות. היכולות החברתיות באות לידי ביטוי, זה מאוד חשוב לנו. לתת כלים חברתיים לכל אחד להיות חלק מחברה. לא משנה מה הרמה והתפקוד שלך. איך אתה לומד כלים להיות חלק מחברה. התערוכות מאוד עוזרות לנו בזה. הנושא נלמד בשש רמות, כל אחד ברמתו הוא, לומד את הנושא וכולם ביחד מקימים תערוכה ומזמינים את ההורים. מסבירים ויודעים מה להגיד. גם ילדי חינוך מיוחד בתפקוד נמוך יכולים להיות פה. הם חלק, בנו ביחד. הוא שם את הכדור והוא כיסה עם בד שחור כי הוא יודע שיש חושך ואור. הוא לא צריך להכיר את מערכת השמש על בוריה, הוא צריך לדעת שאני חלק. הכיתה שלי עשתה תערוכה וגם אני הייתי שותף. זה משהו מאוד משמעותי בנושא של שילוב, לתת מקום לכל אחד לבוא לידי ביטוי ולהרגיש חלק. זו התערוכה של ד', ה'. במקרה נקלענו פה. << דובר >> סיון יעקבסון: << דובר >> הוא אמר לי שהוא זוכר את התערוכה של - - -. הילדים פה באנגלית השתעממו עכשיו. זה אמנם גוש עציון - - << דובר >> אבי אלון: << דובר >> יוצא דופן. תוכנית לימודים אחרת שמתחילה מלמטה למעלה ויש לה אמירה. << דובר >> סיון יעקבסון: << דובר >> זה אמנם בית ספר בגוש ובדרך כלל בגוש יש ילדים דוברי אנגלית, פה אין. בפעם הקודמת שהייתם פה, שהמנהלים של הגוש היו פה, הייתה פה תערוכה של אנגלית שהייתה נראית שכמו ילדים דוברי אנגלית עשו אותה. הם אמרו לצוות, משעמם לנו ללמוד אנגלית. השיעורים באנגלית של ילדים ישראלים דוברי עברית משעממים. הם בנו פה מערך שלם על סוציולוגיה ואנתרופולוגיה של אפריקה ואסיה באנגלית. אתה נכנס לפה והחברים שראו את זה אמרו טוב, ילדים בגוש. לא, אין פה ילדים דוברי אנגלית. << דובר >> תמר הקשר: << דובר >> מלכתחילה חשבנו שאנגלית זה לא זמן לבזבז. אמנם לומדים אנגלית, בוא דרך זה נלמד תכנים משמעותיים וחשובים. הם למדו על אזורי אקלים באסיה, באוסטרליה. הם לומדים דרך אנגלית נושאים רבים של הרחבת אופקים שלא קשורה למשהו או לתוכנית הלימודים. << דובר >> סיון יעקבסון: << דובר >> נועה סיפרה לי. הם למדו על תוצר לאומי גולמי. זה נושא שבדרך כלל לא מגיעים אליו, הם למדו את זה דרך שיעור אנגלית. << דובר >> תמר הקשר: << דובר >> כדי להסביר מושגים. מה שיפה במוכר שאינו רשמי, הוא נותן את הגמישות לבנות את תוכנית הלימודים בצורה עשירה ומגוונת כשנושאי הליבה הנלמדים. כולם לומדים פה. הבן שלי סיים כיתה ח' בשנה שעברה והתקבל בלי בעיה להר עציון לישיבה ולומד שם מהבוקר עד הערב גמרא, מה שהוא לא למד פה ואין לו שום בעיה, הוא קיבל את הכלים הנכונים ללימוד. מושקע פה מאמץ רב וחשיבה איך לעניין, לפתוח אופקים וגם לשמוע. יש כאן מישהו שמעניין אותו אסטרונומיה, בן-אדם בישוב שמתעניין באסטרונומיה – יש חוג אסטרונומיה בבית הספר. זה כמו דבורים לדבש. << דובר >> אבי אלון: << דובר >> זה לא מורה עם תעודת הוראה, זה מישהו מהקהילה שנכנס למשבצת. << דובר >> תמר הקשר: << דובר >> כולם הולכים והוא מביא את הטלסקופ שלו. יש כאן מישהי, משפחה שכולה לא עלינו והבן שלה עבד פה והיא אמרה, אני מורה למוזיקה, יכולה ללמד פיוטים. היא באה ביום שישי אחד, כל יום שישי היא מלמדת פה פיוטים. היא אשכנזייה, ופיוטים דווקא מזרחיים. הילדים מתים על זה. העניין הוא להיות גמיש. לפתוח. לשמוע מה הילדים רוצים, מה מעניין אותם, מה מחיה אותם. לא לאפשר להם להתחמק. הם לומדים פה קשה מאוד ומאוד מדויק. יש להם מחברות ויש להם חומרים שהם חייבים. זה לא בית ספר דמוקרטי, הם לא בוחרים. הם חייבים להשיג תוצאות נדרשות. העניין הוא שיהיה להם מעניין, לפתוח להם. הכיף הגדול, לראות שילדים לומדים גם להיות אנשים חושבים עם השקפת עולם ועם הבנה. יש לנו סדנתון שיוצא כל שבוע שמסביר את המצב הפוליטי בארץ לכולם, כדי שגם האנשים עם הצרכים המיוחדים ילכו הבייתה ויהיה על מה לדבר. אני קוראת שם חדשות, אני לא נוגעת בתקשורת. העניין המרכזי הוא גם להיות בני אדם. הנושא של השילוב מעורר באנשים את כל המקומות המאוד עמוקים של איך להיות חלק מחברה. עם כל הקשיים, ההתנגשויות. כל הזמן אנחנו עושים בירורים. גם עם אלימות. יש לנו שיטות רבות מה לעשות עם זה. אנחנו נוגעים בזה, לא נותנים לזה לעבור. << דובר >> אתי דנן: << דובר >> התקציבים שלכם מגיעים ממשרד החינוך? << דובר >> תמר הקשר: << דובר >> משרד החינוך, משרד הרווחה. אנחנו מקבלים 70% בגלל שאנחנו מוכר שאנחנו רשמי, ועדיין אפשר לעשות את הדברים מצוין. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> אין דברים כאלה בפורמלי? למה אתה צריך להיות מוכשר? << דובר >> תמר הקשר: << דובר >> בפורמלי מהנגיעה שלנו כשהיינו בבית ספר ראשית, היינו מוכר שאנחנו רשמי. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> מקסימום שאפשר זה מכיל, כמו שהם עושים? << דובר >> תמר הקשר: << דובר >> המכיל הוא גם פשרה. הוא לא כמו שצריך להיות. הוא לא הבאמת. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> צבי, אפשר לעשות שינוי בעניין. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> זה מה שירון ניסה להגיד. << דובר >> תמר הקשר: << דובר >> למה? כי משרד החינוך יש לו תוכנית כזו של כל מיני מדריכות שבאות להדריך את הצוות. אנחנו עובדים 15 שנים במכיל, שילוב והם החליטו לעשות מזה מודל. הם הביאו את המדריכות שלהם של איך להדריך, איך ללמד. זה אומר שכל ילדי החינוך המיוחד לא יכולים לשבת בכיתה אם אתם רוצים שילמדו כמו שאתם רוצים. הם התחילו למיין. ילדים שלא יושבים בכיתה לא יכולים להיות שם חלק מהשילוב. מה עשינו בזה? הם הכריחו אותם ללמד כמו שמשרד החינוך מלמד. בתוך הכיתה הזו של 30 ילדים, יש שבעה ילדי חינוך מיוחד, אין להם שום בעיה להיות פה מהבוקר עד סוף היום, בגלל התוכנית הזו. אפילו שהנושא הוא מערכת השמש. << דובר >> אתי דנן: << דובר >> אתם קובעים את התוכנית הזו? אתם קובעים את תוכניות הלימודים? << דובר >> תמר הקשר: << דובר >> כן. יש לנו צוות שבונה את התוכניות. אנחנו מסתכלים מה משרד החינוך דורש מאיתנו, לא עושים מה שאנחנו רוצים. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> כמה הביקוש למקום הזה? << דובר >> תמר הקשר: << דובר >> מטורף. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> אתם מסננים. << דובר >> סיון יעקבסון: << דובר >> אין מגורים. << דובר >> אבי אלון: << דובר >> לדוגמה, משרד החינוך לא נותן הסעות למוכר שאינו רשמי. תלמידים שרוצים לבוא לכאן ויש לי פניה כל שנה של תלמידים רבים. הקמנו ישוב חדש, בר כוכבא. << דובר >> תמר הקשר: << דובר >> הם הגיעו אליך? << דובר >> אבי אלון: << דובר >> הלכתי אליהם. << דובר >> תמר הקשר: << דובר >> הם רוצים לבוא הנה, להבין את הילדים. << דובר >> אבי אלון: << דובר >> הלכתי להיפגש עם התושבים, היערכות לשנה הבאה. מה אתכם, מה אתם רוצים? להבין, לעזור. הם רוצים לבוא ליובלים. יובלים מוכר שאינו רשמי, לא מזכה הסעות. מה עושים, איך מתארגנים? << דובר >> סיון יעקבסון: << דובר >> מה עושים? << דובר >> אבי אלון: << דובר >> דילמה. << דובר >> תמר הקשר: << דובר >> יש את המועצה שצריכה לפתור את הבעיות. היא מקימה ישובים, היא צריכה. אורט הגיעו לפה בשבוע שעבר, אחד מהעובדים. לפעמים זה בית ספר, לפעמים זו רשת שלמה, לפעמים זה החמ"ד שהביאו את יסודות. << דובר >> אבי אלון: << דובר >> אנחנו מביאים, משגררים כדי להביא לכאן. זה חלק מהגאווה שלנו, לראות את כולם וכולם בעמדה של נותנים, לא בעמדה של זה נותן וזה מקבל. כולם בעמדה של נותנים, זה מה שיוצר את החברה בעלת החוסן והטובה יותר. סקירה מלמעלה, ארוץ מהר על הנתונים. (הצגת מצגת) גוש עציון, 30,000 תושבים, קצת יותר, 30,000-282,000, וכ-12,500 תלמידים, 12,406 תלמידים. יש פה פיזור גיאוגרפי, אתם יכולים לראות את המפה. אני עובר למפה הבאה, שם יש אופיי ישוב. אחד מהמאפיינים של גוש עציון זה המגוון הקהילתי שיש פה. התפקיד שלי כמנהל אגף חינוך, כמי שאחראי על החינוך ממעונות ועד תיכון, לדאוג. אני לא מחנך הורים. אנחנו נותנים שירות חינוכי להורים ולכל קהילה יהיו את הצרכים שלה. לכל קהילה יהיו את היכולות, את מה שהם רוצים כדי להשתרש טוב, כדי להטיל שורשים, להעמיק בשורשים בגוש עציון. לפניכם יש ישובים שהם מעורבים, דתיים, חילוניים. יש ישובים חרדיים, היינו במיצד, מעלה עמוס. דתיים, קיבוצים. גם בדתיים, יש דתיים חרד"ליים, דתיים לייט, דתיים מעורב. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> 200 ב' תיארת כחרד"לים? << דובר >> אבי אלון: << דובר >> 200 ב' זה חרד"לים ממש. האשכול הסוציו אקונומי של הגוש, גם הוא מורכב. על כל שקף אני יכול לדבר וליצור עניין, לשאול את השאלות כדי שאתם תבינו את ההבנות שאני מבין פה, שאנחנו מבינים פה. לדוגמה, הקשר לאשכול חברתי כלכלי לבתי ספר. בתי ספר, חוק חינוך חובה, כולם חייבים ללמוד, מה זה משנה הסוציו אקונומי? זה מהותי ומשנה מה העורף ההורי שיש לתלמיד. אם תלמיד מגיע מישוב מסוים שהסוציו אקונומי שם נמוך וההורים עסוקים ביום-יום, בלהביא פרנסה הביתה, בזה הם עסוקים, אין קשב לילד שמגיע בזמן, מגיע באיחור, אספת הורים, ללמוד למבחן. לידו יושב בכיסא ליד, תלמיד שההורים שלו שניהם רופאים. אחוז הרופאים באזור גוש עציון אפרת, מהגבוהים בארץ. שני ההורים שלו רופאים או הייטקיסטים או מה שיהיה, והם יושבים באותו שולחן. לי כמנהל אגף חינוך יש מחויבות לראות את אותו ילד בלי העורף ההורי ולתת לו שוויון הזדמנויות כדי שכשהוא יגיע לגיל 25, 27 וישתלב בחברה כנותן, הוא יקבל ויהיו לו את הכלים והיכולות להשתלב כנותן, לא רק כמקבל. הוא יגיע למימוש עצמי, למי שהוא. יש לנו סדנה לנגרות, רתכות, קרמיקה ומחשבים. אנחנו עושים שם סדנאות אבות ובנים. כשהקב"סיות שלי מגיעות לבתי הספר כדי למצוא את הנושרים הסמויים, אנחנו מביאים את הנוער כדי לראות את הילד ראיית 360 לא רק בבית הספר. גם מה קורה אחר כך, שידברו כולם באותה השפה. רואים את הילד לפני הנשירה שלו. אחד המאפיינים שזיהינו וזה נראה לי נתמך במחקרים ברמה ארצית, תלמידים שהעורף ההורי בהם נמוך, יש להם נטייה גבוהה יותר לנשירה. אנחנו יוצרים בסדנה, בפועל, סדנאות להורים ובנים, אבות ובנים. מגיעים שישה, שמונה הורים. האב והבן כלואים ארבע שעות ביחד. יש להם משימה שאי אפשר לבד, חייבים שניים. יש שם גם כיף כי בכל פעם אב ובן מכינים את המנגל של האמצע. יש שם פסיכולוג שמלווה ודרך היצירה הזו נוצר משהו של דיאלוג, שיח. זה מחזק נשירה. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> זה קורה בכל הגוש? << דובר >> אבי אלון: << דובר >> זה קורה לבתי הספר שבאים מהגוש. רק של הגוש. יש סדנאות כאלה כמה פעמים בשנה, בסבבים. אשכול, סוציו אקונומי הוא סופר חשוב. זה אחד המאפיינים של הגוש, שיש פה קצוות. כאגף חינוך אנחנו מחויבים לכולם לשוויון הזדמנויות. זכאות לבגרות, הפסקנו לספור זכאות לבגרות. זה נתון טוב, אבל לא באמת משקף אותנו. תיכף תראו, זה כולל את החינוך המיוחד. אנחנו על 98.9%, כשהממוצע הארצי הוא 76%. אני עובר לשקפים הבאים, הם עומק תעודת הבגרות. עד כמה התעודה היא בעלת משמעות – כמה יש לי חמש מתמטיקה, כמה תלמידים יש לי שיש להם בגרות מצטיינת. זה חשוב לי כי אני נותן לתלמידים את היכולת להשתלב כמובילים בחברה. האם אני מדבר איתם להיות מחנכים, שופטים, קצינים בצבא –אני צריך לתת להם את הכלים שיוכלו לממש את החלום הזה. שלא תהיה תקרת זכוכית שהיא תקרה שהם לא יכולים לעבור. בגרות מתמטיקה חמש, הגוש הוא על 41.4%. כל עשרה תלמידים – ארבע תלמידים עושים חמש מתמטיקה כשהממוצע הארצי עומד על 16%, 17%. אלה נתוני משרד חינוך, תמונה חינוכית. זכאות לבגרות מצטיינת, הממוצע בה מעל 90. ועדת חינוך, אתם יודעים את הקריטריונים. 45% מתלמידי גוש עציון מהבוגרים הם תלמידים בעלי בגרות מצטיינת. שימו לב לעמודות מימין, יש לומדים ברשות ויש גרים ברשות ויש את הארצי. יש כאן סיפור. הסיפור שיש תלמידים שגרים ברשות ולא לומדים ברשות, אצלם הממוצע, למרות שהוא כפול מהממוצע הארצי, הוא נמוך ביחס לאלה שלומדים ברשות. << דובר >> סיון יעקבסון: << דובר >> אבי מסתכל עלי כי הבנות שלי לומדות ברשות אבל לא גרות ברשות אלא גרות באפרת, והבנים - - - << דובר >> אבי אלון: << דובר >> זה אותו הדבר, אפרת וגוש עציון נחשב יחד. החינוך התיכוני הוא משותף. יש לנו 19 בתי ספר יסודיים, מתוך ה-19, אחד הוא מחוננים. בית ספר אפיקים למחוננים. יש לנו 11 תיכונים, התיכונים משותפים לגוש עציון ולאפרת. אלה המספרים. יש כאן תלמידים שיוצאים, יש תלמידים שנשארים. אלה שנשארים לומדים בבתי חינוך שההישגיים הלימודים מאוד גבוהים. זה הסוף. כשאני מודד כמה תלמידים התגייסו ליחידות קרביות, אחוז הקצינים שיש לי מהגבוהים בארץ. המתגייסים וגם הקצינים. << דובר >> מירב כהן: << דובר >> אני מבינה שרוב מי שמצטיין לא גר ברשות אלא רק לומד? << דובר >> אבי אלון: << דובר >> לומדים, הם גרים ולומדים. ירון דיבר על זה קודם. יש תלמידים שברמה הארצית, מה שנכון להם הוא לא בית ספר שכל היום לומדים בו. גם תלמידי חינוך מיוחד, שלא כל היום לומדים בו. מכיוון שהאפיון של בתי הספר של גוש עציון הוא שכל היום לומדים בהם, התלמידים האלה יוצאים החוצה. הם נמצאים בעמודה של גרים ברשות. גרים ולומדים ברשות זה 45.2% וזה כולל את תלמידי אפרת כי אנחנו בחינוך במרחב משותף. יש כאן תמונה של חיילים, זה מה שהתלמידים שלנו רואים כל יום. היה לנו בשבת בכרמי צור התרעת חדירת מחבלים, היו ארבע שעות בבתים. אני גר במודיעין, הילדים שלי לא חווים את הנשקים האלה. הם אומרים אבא שלהם במילואים. אני במילואים הרבה, מגיע עם נשק. הם לא חווים לעבור בצומת ולראות חיילים עם כדור בקנה. לא חווים שכל חודש יש אירוע דקירה, זריקת אבנים ולא עלינו, אירועי ירי. השאלה איך אנחנו יוצרים חוסן אצל אותם תלמידים. לקחנו את מורשת גוש עציון ודרך למידת האירועים הגדולים שהיו, הדמויות, האנשים שהיו\ התאריכים שדברים קרו בהם, דרך זה אנחנו מעבירים להם חוסן, גם אתם יכולים, גם אנחנו מתמודדים היום. זה יוצר נורמליות, חוסן, מצב שגם אני יכול. הם יכלו – גם אנחנו יכולים. אנחנו מתאמצים לתת חוסן דרך מורשת גוש עציון. גוש עציון קולט את תלמידי חינוך מיוחד בהמוניהם. אפשר לראות את הכיתות, כמה כיתות יש, את סך התלמידים שיש לנו מתוך סך התלמידים. למה באים תושבים חדשים לגוש עציון לחינוך מיוחד? יש פה מענים מעולים, בתי חינוך, מעונות שיקומיים, גנים שיקומיים. יש לנו בתי ספר משלבים ובתי ספר שיקומיים כאן. הורה שמגיע לגוש עציון, ויש לי מנהלת שעברה לגור בגוש כי כאן יש חינוך מיוחד טוב ויש לה בן מחינוך מיוחד. << דובר >> סיון יעקבסון: << דובר >> יש חינוך רגיל טוב. אנחנו עזבנו את לכיש אחרי 17 שנים ועברנו לגוש. אבי יודע את זה, בגוש יש חינוך טוב. << דובר >> אבי אלון: << דובר >> על הנדבך שתיארתי קודם. גם ההישגים. ההישגים זה הסוף של הערכים ושל הגיוס לצבא, שירות לאומי של הבנות. זה הבסיס. יש פה הישגים מטורפים. בתי הספר התיכונים, יש לנו בחמישייה הארצית, זה הסדר גודל. נוסף לזה, זה לא מוציא את תלמידי החינוך המיוחד. גוש עציון יכול להיות מצטיין באקדמיזציה שלו ויכול להכיל תלמידי חינוך מיוחד רבים. זה מה שאני רוצה להניח פה. אני רוצה להניח שיש כאן שיטה שמראה שאפשר אחרת. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> דווקא אחרת. << דובר >> אבי אלון: << דובר >> הייתי מנהל בית ספר שנים רבות, מנהל תיכון. נוח וקל להגיד אני צריך משאבים, תנו לי משאבים. בעבר היה מחסור במשאבים למנהלים. היום למנהלים אין מחסור במשאבים. היום יש מחסור בכוח אדם. קל להיות במקום של אם תתנו לי – יהיה. פה אנחנו מראים, אל תתנו, נגיע לזה. לעיתים צריך אסדרה ברמת חוק וסדר של מדינה שתעז לנסות אחרת. השקף האחרון של צרכים, אלה לא צרכים שלנו. זה משהו שאנחנו יכולים לתת, להראות וליצור פה חממה לאחרים, ללמוד איך עזרה במתן מענים לתלמידים, תלמידי חינוך מיוחד בכיתות הרגילות וכמשולבים, נותן פתרון לכולם. לא נותן פתרון רק לתלמידי החינוך המיוחד, נותן פתרון לתלמידים האחרים. זה טווח. כשיש תלמיד שיש לו בעיות קשב וריכוז, רצים מיד להביא אבחון כדי שיהיו לו הקלות, שעות פרטניות. אנחנו אומרים רגע, אחרת, בואו תכנסו לפרופורציה. בואו תראו, כשהתלמיד הופך להיות מסביל לפעיל, מלקוח לשותף, מכזה שהמורה צריך לעשות הצגה לפניו ושהוא שותף בשיעור, הוא צריך לקדם, יש לו אחריות, הוא צריך לעשות, צריך לחנוך אחר – ממילא הדברים מתמתנים. בצורה כזו גם תלמידים שבמקום אחר היו יכולים להיות חינוך מיוחד, פה זה עובר. דבר שני, אפשר ללמוד מאיתנו הוא צורך אבל אנחנו מציעים את עצמנו כבסיס, חממה ללמידה, לעזרה בהתמודדות עם נושאי חוסן, אחרי הקורונה ובטח אחרי המלחמה. בטח כשיש פה הורים רבים שמשרתים בצבא ונופלים רבים בכל ישוב. זה אירוע שמנוהל לעומק. אביגיל מנהלת השירות הפסיכולוגי, הייתה איתנו בכפר עציון. לקחנו את מורשת גוש עציון, את הלמידה והפכנו את הלמידה לערך ודרך הערך אנחנו נותנים מסרים. המסרים שאנחנו נותנים הם מסרים של כוח, יכולת. עשו את זה לפנינו, גם אנחנו יכולים להמשיך ולעשות את זה נורמטיבית. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> הדבר הזה נמדד? זה מסדר טוב בראש. יש לכם מחקרים? << דובר >> אבי אלון: << דובר >> לא עשינו מחקר על זה. צריך אוניברסיטה שיבואו להצטרף למחקר. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> זה נשמע מאוד הגיוני. << דובר >> אבי אלון: << דובר >> אנחנו יודעים להגיד שהמורים בכיתות מעידים על זה, שבתי ספר שבהם מורשת גוש עציון נלמד לעומק וזה נוכח ותלמידים כותבים עבודות והולכים לחקור מקומות, הולכים לראיין. יש ביננו אנשים שחזרו, שהיו ביננו היום הולכים לראיון. << דובר >> סיון יעקבסון: << דובר >> אבא של תמר הוא משבויי הגוש. אבא של תמר הוא גרשון שפט שישב בשבי הירדני. << דובר >> אבי אלון: << דובר >> אחד מארבעה שניצל, אבא של תמר. הוא נפטר זכרונו לברכה, לפני כשנה. תלמידים, כשהם באים לכיתות, יש לנו פרויקט להיפגש עם דמויות. הם באים לכיתה, מדברים ומספרים. זה הופך להיות נורמלי וההתמודדות שלי, התמודדו כך לפניי, גם אני יכול. זה במסרים הסמויים. זה יוצר חוסן. זה גוש עציון על קצה המזלג. תודה רבה לכם שבאתם, בשמחה רבה. << דובר >> מירב כהן: << דובר >> אתה יודע לפלח לי לפי סוציו אקונומי, אם יש שם יותר אחוזי בגרות וכדומה? << דובר >> אבי אלון: << דובר >> אני יכול לתת לך חתכים לפי סוציו אקונומי. << דובר >> מירב כהן: << דובר >> מן הסתם איפה שיש יותר חזק. מה אתם עושים בחלש? << דובר >> אבי אלון: << דובר >> המחויבות שלי היא כבר בבתי הספר היסודיים כשיושבים התלמידים לתת מענה דיפרנציאלי. זה אומר שאם יש שעות פרטניות למנהל – יש לי תלמידים מתועדפים. זה אומר שאני פותח חדר למידה בישוב בת עין. אני פותח חדר למידה בישוב ששם צריך חדר למידה. יש לי חיות סייבר. אנחנו באמצע הפרויקט, שלוש שנים שמגיעות חיילות 8200, מלמדות סייבר בבתי הספר היסודי. כי גוש עציון מצטיין בגיוס לצה"ל, בקצינים, פיזיקה, מתמטיקה. אנחנו חלשים בשדה הטכנולוגי. החמ"ד חלש בשדה הטכנולוגי. הבאנו לפני שלוש שנים ופרצנו דרך. אנחנו פותחים מגמת סייבר ומדעי המחשב בשנה הבאה. החיילות שמלמדות בבוקר בבתי ספר, שש חיילות, מלמדות ב-22 כיתות בגוש. שש החיילות האלה באות לחדר למידה, יוצרות שם קשר אישי עם תלמידים, מלוות אותו, מה היומן שלך, איזה שיעורי בית היו לך, להיערך למבחנים, מדברות עם ההורים. יוצרות את החיבורים האלה. << דובר >> סיון יעקבסון: << דובר >> גם באפרת יש מרכזי למידה. לי יש ילדת חינוך מיוחד משולבת בכיתה רגילה באוריה. אגיד תודה לרכזת שילוב הכי מדהימה בעולם שיש שם, שקוראת אבחון ולא קוראת אבחון אלא רואה ילדה. אחד הדברים הכי מדהימים אלה מרכזי למידה שהם הקימו פה בגוש. << דובר >> אבי אלון: << דובר >> יש לנו מחויבות כלפי התלמידים, לתת להם שוויון הזדמנויות. זו המחויבות שלנו ולשם אנחנו פועלים. זה מתחיל בלראות אותם, להנגיש את הצורך, להגדיר מה הצורך ולתת מענים פונקציונאליים שנדרשים. לעתים אלה מענים כוללניים, לעתים אלה מענים אישיים. כשאני אומר לרענן גרמן מנהל של בית ספר או הרב יוסף זילברמן, אצל הרב יוסף זה לא קיים, מנהלים של בתי ספר אזוריים, יש למורה מתמטיקה שש שעות פרטניות, אני אומר לך למי ללכת, לאיזה תלמידים. אתה תגיד לי למי אתה רוצה ללכת ואני אאשר לך. השותפות הזו נדרשת. זה לא חד ערכי שהמנהל מנהל לבד, אנחנו פועלים לבד אלא הכוח שלנו הוא בעבודה המשותפת המסונכרנת. זה על קצה המזלג. << דובר >> סיון יעקבסון: << דובר >> צריך להעתיק את הפרויקט הזה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 15:00. << סיום >>