פרוטוקול ועדה
הכנסת העשרים-וחמש
מושב רביעי
פרוטוקול מס' 203
מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי
יום שלישי, ז' באדר התשפ"ו (24 בפברואר 2026), שעה 10:30
סדר היום:
<< נושא >> מאבק באלימות בתוך המשפחה - מענים נדרשים לחברות בעלות ייחודיות תרבותית << נושא >>
נכחו:
חברי הוועדה:
מירב כהן – היו"ר
חברי הכנסת:
איימן עודה
מוזמנים:
ענבל חן קארה
–
מנהלת תחום פ"א - אלימות במשפחה מודולים והכשרה, משרד הרווחה והביטחון החברתי
ה'
–
נפגעת עבירה
דניאל רז
–
עו"ד, ממונה ארצי תחום דיני משפחה, משרד המשפטים
עליזה אדרי
–
סגנית יחידת משגב, שירות בתי הסוהר, המשרד לביטחון לאומי
ברהן מלדה
–
מפקח ארצי קהילתי לקליטת עלייה, משרד העלייה והקליטה
רונית אברה סלומון
–
עו"ס, אלימות במשפחה וטראומה מינית, רווחה, עיריית נתניה, מרכז השלטון המקומי
ורד פיש
–
מנהלת מרכז לטיפול ומניעת אלימות במשפחה, צפון ירושלים, רווחה, עיריית ירושלים, מרכז השלטון המקומי
פנינה פויפר
–
קווים אדומים, פורום גבול נכון
פייני סוקניק
–
מנהלת ביוזמת "חוסן ילדינו" ויו"ר "באשר תלכי", קווים אדומים
בנצי נוימן
–
מנכ"ל עמותת לכתחילה, קווים אדומים
ענבל וייס
–
סמנכ"לית עמותת בת מלך - מקלטים לנשים דתיות
רבקה ליאון זדה
–
עו"ס, רכזת מדיניות חברתית, איגוד העובדות והעובדים הסוציאליים
ציפי לוי
–
עו"ס מומחית לאלימות רוחנית, מנהלת תחום אלימות במשפחה ופגיעות מיניות, אגף הרווחה, עיריית ירושלים
מאירה בסוק
–
עו"ד, יועצת משפטית, נעמ"ת
עדנה לודמיר
–
עו"ס קלינית, מנהלת מרכז "בנפשנו", בית חם לטיפול בנשים נפגעות
ורדית דנציגר
–
מנכ"לית עמותת ל.א. - לא לאלימות נגד נשים בישראל
איציק סלמה
–
מנהל קשרי ממשלה, האגודה למען הלהט"ב בישראל
תרצה קרניאל
–
מנהלת השירות הסוציאלי, יד לאישה
רחלי סונגו
–
מנהלת מחלקת קשרי ממשל, שדולת הנשים בישראל
ציפי לביא
–
אקטיביסטית
ש'
–
חברה פעילה בארגון
רחלי לייטנר
–
ארטופ תקשורת דיגיטלית
מנהלת הוועדה:
דלית אזולאי
רישום פרלמנטרי:
חבר תרגומים, מיטל פורמוזה
רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.
<< נושא >> מאבק באלימות בתוך המשפחה - מענים נדרשים לחברות בעלות ייחודיות תרבותית << נושא >>
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אני מודה לכל מי שטרחו להגיע. זה הדיון השישי שאנחנו מקיימות בנושא אלימות בתוך המשפחה, מתוך רצון לזקק תובנות אופרטיביות ולהגיש אותן למשרדי הממשלה, כדי להציל נפשות, להציל חיים, להציל את האישה הבאה מרצח.
היום אנחנו מבקשות למקד את הדיון בחברות בעלות ייחודיות תרבותית מסוימת. אנחנו היום נדבר גם על החברה החרדית, גם על יוצאות אתיופיה, גם על יוצאות ברית המועצות ועולים חדשים. אני כבר אומרת בפתח הדיון שהדיון על החברה הערבית ייעשה בנפרד, בגלל שיש לנו שם הרבה מאוד אתגרים ייחודיים ותופעת האלימות בחברה הערבית היא מאוד קשה, אז אנחנו נייחד לזה גם דיון נפרד.
בעצם כל האוכלוסיות שמניתי כאן הבוקר הן שונות אחת מהשנייה באופן מהותי, אבל בכל אחת מהקבוצות יש לנו חסמים שאנחנו צריכים לתת להם מענה כדי להציל נפשות ולמנוע תופעות של אלימות. בין אם מדובר בחסמים של שפה, בין אם מדובר בחסמים של חוסר אמון במוסדות המדינה, בין אם מדובר בקהילות סגורות ומסורתיות שנוטות הרבה פעמים לטפל בבעיות בתוך הבית. ובין אם מדובר בתפיסות שונות של מערכות יחסים בין גברים לנשים.
אין לנו את הפריווילגיה להתייאש. אנחנו נעשה פה הכול כדי לתקן את המערכת ועקב לצד אגודל אנחנו נתקדם. אני יודעת שלפעמים זה נראה שהכול לא עובד, אבל אנחנו צריכות להתמיד ולהביא תובנות אופרטיביות כדי לתקן את המערכת. אנחנו חייבות את זה לרחל בוחבוט ז"ל, לאסתר כהן ז"ל, להודיה פדידה ז"ל. אלה רק שלוש נשים מהחברה החרדית והדתית שנרצחו תוך פחות משנתיים על ידי בני הזוג שלהן. אנחנו חייבות את זה לאובייה צגאו גטאון, לאנסטסיה אורלוב ולסווטלנה פורמן וכל כך הרבה נשים נוספות שאיבדנו בדרך. אבל יותר מכל אנחנו חייבות את זה לאישה שאנחנו יכולות עוד להציל אותה. לנשים החיות שנמצאות כרגע בסכנת חיים.
חשוב לי לומר, נעשתה עבודה ונעשית עבודה. הן על ידי משרדי הממשלה והן על ידי ארגוני חברה אזרחית. המטרה שלנו כאן היא קודם כל להכיר את המענים שבשטח ולראות איך מדייקים אותם, איך מרחיבים אותם. ואיך גם נעזרים בסוכני שינוי שיודעים להגיע אל המקרים בקהילות הספציפיות האלו. אם זה נשים וגברים שמכירים את הקהילה מבפנים, אם זה למצוא את סוכני השינוי שמדברים את השפה, שיכולים לחבר בין המערכות שיש להם את המענים לבין הנשים שזקוקות לכך.
אנחנו היום נפתח את הדיון עם שורדות אלימות ואז נשמע מאנשים שפועלים בשטח על היוזמות השונות וגם על משרדי הממשלה. תשתדלו להיות כמה שיותר אופרטיביות. מה בדיוק עובד וצריך להרחיב, מה לא עובד ומה צריך להוסיף. כי אנחנו בסוף רוצות לחבר את כל הנקודות לתוכנית עבודה.
אנחנו נאפשר לכולם לדבר, ככל שהזמן יאפשר לנו. יש מיד לאחר מכן עוד דיון עם פרקליט המדינה, לכן אנחנו צריכים לעמוד בזמנים. ככל שתדברו בצורה ממוקדת נספיק להגיע ליותר ויותר דוברות.
מבקשת ממני דלית, מנהלת הוועדה, לומר שאם יש פה נשים שלא רוצות שיגידו את שמן או שיצלמו אותן, הן כמובן רשאיות לכך. אני קובעת כי לפי סעיף 120 לתקנון, ככל שתהיה בקשה או שיעלה הצורך, יימחקו מהפרוטוקול המפורסם לעיון הציבור פרטים מזהים של דוברים או חלקים מסוימים מתוך הדברים שנאמרו לפרוטוקול ככל שהדבר נדרש לבקשת מי שהשתתף בישיבה, אם העמדת הפרוטוקול לעיון הציבור עשויה לגרום לו נזק או לזולתו.
נעבור לפנינה מקווים אדומים.
<< אורח >> פנינה פויפר: << אורח >>
בוקר טוב. אני פנינה מקווים אדומים. קווים אדומים זו רשת של למעלה מ-170 ארגונים שעוסקת במניעת אלימות בזוגיות. יש פה נציגות ונציגים משם. ספציפית מהפורום החרדי, שיש לי את הזכות לנהל, כמי שאחראית על השותפויות עם החברה החרדית בתוך קווים אדומים.
אני אתן שתי דוגמאות קצרות לדברים שאנחנו עושים. השנה אחד מהם זה הכשרה לרבנים שעשינו. ממש משהו פורץ דרך. עשינו את זה יחד עם הרווחה בירושלים. 14 רבני קהילות, ממוצע של 600 משפחות בקהילה שעברו הכשרה גם על פגיעות מיניות וגם על אלימות בזוגיות. זה משהו שאנחנו שואפות להרחיב לכל הארץ.
דבר נוסף שמאוד התמקדנו בו השנה זה העניין של הכשרת חתנים וכלות. ספציפית פיתחנו חוברת הדרכה למדריכים ולמדריכות.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
מה הדבר שהכי יעזור לכם להצליח בתפקידכם?
<< אורח >> פנינה פויפר: << אורח >>
להרחיב את התוכניות האלה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
הקיימות. אתן מרגישות שזה אפקטיבי וצריך להרחיב.
<< אורח >> פנינה פויפר: << אורח >>
כן. אני אגיד עוד פעם, אני אחראית על פורום, על רשת. יש פה המון נציגות ונציגים שתשמעי והם יספרו מה הם עושים ומה הן עושות. אבל אני חושבת שהפורום הוא במקום שאנחנו יודעים מה צריך לעשות. פשוט צריך את המשאבים להרחיב את התוכניות האלה, להעמיק אותן ולהגיע לעוד קהילות.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
נגיד הכשרות לרבנים, אמרת 14 רבנים.
<< אורח >> פנינה פויפר: << אורח >>
בירושלים.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
כמה משאבים נגיד מושקעים בתוכנית כזאת? סתם כדי להבין את סדרי הגודל.
<< אורח >> פנינה פויפר: << אורח >>
הרבה יותר משאבים ממה שהממשלה אי פעם תוכל לתת. אבל במקומות אחרים, כי אין, זאת אומרת היה סכום מסוים שהגיע מהרווחה, מאיזה תקציב יתרות.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
נגיד כמה כסף צריך לדבר כזה? רק שנבין את סדרי הגודל של התקציבים.
<< אורח >> פנינה פויפר: << אורח >>
הייתי אומרת 100,000 שקלים להכשרה כמו שאנחנו עשינו.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
לשנה?
<< אורח >> פנינה פויפר: << אורח >>
לא, לכל הכשרה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אבל הכשרה היא לתקופה. זה חד פעמית?
<< אורח >> פנינה פויפר: << אורח >>
לא. זאת הייתה הכשרה שהייתה שישה ימי עיון ברצף של כל שבוע. הלוואי ונוכל לעשות דבר בהיקף הזה בכל מקום. אבל גם אם לא, אני יכולה להגיד שבקנה יש לנו משהו בצפון ומשהו - - -
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
ואתן מרגישות שזה אפקטיבי.
<< אורח >> פנינה פויפר: << אורח >>
זה היה מאוד אפקטיבי. גם עשינו מחקר הערכה מלווה ושאלנו את הרבנים, עשינו סקר. מאוד אפקטיבי מהרבה בחינות. גם מהבחינה קודם כל ההיכרות של הרבנים עם הנושאים. דבר שני, הרשות שלהם. זאת אומרת, הרבנים הם רבני קהילות, הם בודדים. ופתאום פעם ראשונה - - - הרצאה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
והייתה היענות מצידם?
<< אורח >> פנינה פויפר: << אורח >>
הייתה היענות. בדיוק דיברתי עם ורד פה מהרווחה בירושלים שרוצה שהרבנים יבואו לביקור ויכירו את השירות שלנו מקרוב.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
מצוין. תודה רבה. נעבור למספין מעיריית ירושלים. בבקשה. אתה רוצה להתייחס? לא, אוקיי. אני מבינה שהגיעה אחת מנותנות העדות? מי שהגיעה שתבוא ותגיד לנו את שמה ואנחנו נתקדם בינתיים. רונית מעיריית נתניה, בבקשה.
<< אורח >> רונית אברה סלומון: << אורח >>
שלום לכולם, אני מאוד מתרגשת להיות כאן. אני אמרתי כשאני יושבת כאן כל האיברים שלי זה תרבות. תרבות שלמה שאני עוסקת מעל 20 שנה בתחום אלימות במשפחה בעדה האתיופית. כאחת שפתחה והתחלנו את הפרויקט הזה בעיריית נתניה במרכז למניעת אלימות בעדה האתיופית לפני 20 שנה, עוד כשהנושא היה טאבו. זה לא היה פשוט. אבל איך אמרת, חה"כ מירב, לא מתייאשים. וככל שאמרו לי רונית, מה את עושה? מה את הולכת לעשות בעדה האתיופית? זה סטיגמה, זה לפתוח פצע, זה שם. וככל ששמעתי את הקול הזה אמרתי לעצמי אנחנו במצוקה.
והאמונה הזאת והעשייה ומזה שגדלתי בעצם שאבא שלי ז"ל היה רב הקהילה, בין היתר היה מיישב סכסוכים בתוך המשפחה באתיופיה והיו באים, מגיעים לבית ואומרים לו כבוד הקייס, תעשה לנו תפילה לשלום הבית. וכשבתור ילדה קטנה שראיתי את זה אמרתי לו יום אחד, כשאני אהיה גדולה, זה מה שאני רוצה לעשות. אני רוצה לעזור לזוגות שרבים.
למה אני אומרת את זה? כי אחד הדברים הכי משמעותיים בעדה האתיופית כדי לטפל בנושא הזה, בתחום אלימות המשפחה, טיפול רגיש תרבות, צריך לאהוב את זה. צריך להיות משוגע על זה. יושב פה ברהן, שהיה אצלנו גאווה. עבדתי איתו בקבוצת גברים שנים, לפני המון שנים וזה מרגש לראות את זה.
אני רוצה להקריא את מה שכתבתי. זה ייתן גם תשובות וגם מה צריך ומה יש בשטח, מה קיים ומה החסמים. ברשותכם, אם אין זמן, אני אקח את השעון האתיופי.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
תיקחי את העיקרים שלך, בבקשה, נשמח לשמוע.
<< אורח >> רונית אברה סלומון: << אורח >>
אוקיי. קודם כל, אני מגיעה לכאן כמייצגת מרכז לשלום המשפחה בעיריית נתניה. מרכז שנותן מענה מעל 20 שנה למגוון אוכלוסיות בעלות - - - תרבותיות. בעבודתי פוגשת מספר תרבויות. בעצם את העדה האתיופית. אני מדברת כאן גם כאשת מקצוע וגם כמי שמכירה את הדינמיקה הקהילתית מבפנים. רואה את עצמי כמגשרת לא רק כמטפלת מתוך העדה, אלא כמגשרת ביניכם לבין העדה האתיופית.
המענים הקיימים כרגע, כיום, אנחנו מדברים על הקהילה האתיופית: טיפול פרטני, נשים, גברים. טיפול קבוצתי, עבודות קהילתיות, טיפול בילדים שחשופים לאלימות. טיפול זוגי ומשפחתי. אני בדרך להסכמה טיפול זוגי ומשפחתי, זה מה שאני עוסקת כרגע גם. וטיפול בטראומה מינית שגם שם אני מטפלת. מענים להפניה למקלטים ויש לנו גם מקרים מאוד קשים של מבקשי מקלט מאריתריאה.
מה נדרש כדי להרחיב את הנגישות והמענים בחברה הזאת? ברמת אנשי המקצוע יש צורך בהכשרה. יש צורך בהכשרה ובהעסקה של העובדים דוברי אמהרית, עם מחויבויות בתחום אלימות במשפחה ומומחיות. לצד זה יש צורך בהכשרה רגישת תרבות לכלול בנוסף לאנשי מקצוע שעובדים עם הקהילה האתיופית.
ברמה הקהילתית יש צורך בהנגשת תוכן מותאם באופן יזום כמו ברשתות חברתיות, דרך רדיו, אמהרית, יש ערוך 40, אני לא יודעת, באמת אני מסתכלת שם ואני כל הזמן אומרת איך אנחנו לא מנצלים את הבמה הזאת. אפילו בטיק טוק, אני רואה את המשפחות מהעדה האתיופית שמשתמשים בטיק טוק באמהרית. בעבודה קהילתית שמשלבת את הדמויות המרכזיות בתוך הקהילה.
אני רוצה להגיד את הפעולות הנדרשות כדי להתאים את המענים. קודם כל יהודיות תרבותית מחייבת למידה מעמיקה של ערכים, נורמות ותפיסות עולם של הקהילה. בהתאם לכך יש להתאים את השפה, הכלים והמבנה הטיפולי, כך שיכבדו את הקשר התרבותי ויבנו אמון, ביטחון ולגיטימציה בתוך הקהילה.
אז מה החסמים בעצם? כרגע החסמים, קודם כל אני רוצה להגיד שהקהילה שאני פוגשת עכשיו היא לא קהילה של לפני 20 שנה. הקהילה עברה תהליך. מה שנקרא יש פה דור שלא ידע את יוסף. יש דור שהוא באמצע, שגדלו והתחנכו בארץ. דוברת שפה רהוטה כביכול. כאשר הציפייה שלנו שיגיעו לטיפול וידרשו את השירותים.
דווקא אצלם, אני מדברת במשפחות בגילאים של 25 עד 45, דווקא אצלם אני פוגשת חסמים כמו בושה, פחד מסטיגמה, חשש מפירוק משפחה. פחד מרשויות. קיים חוסר אמון מאוד גדול שאני שומעת את הגברים, במוסדות. ולכן חשיבה צריכה להיות בניית תקשורת חיובית שתמנע אלימות עתידות, בניית אמון בין המערכת. כרגע אנחנו מחוברים גם לקווים אדומים יחד עם דרור, שעבד אצלנו גם יחד איתי.
אני מבקשת קודם כל לומר גם מילה על עצם קיום הכנס.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
רק משפט אחרון, כי אני לא אספיק את כל הדוברות.
<< אורח >> רונית אברה סלומון: << אורח >>
כן. ההתכנסות כאן היא משמעותית וחשובה. אך כדי לייצר שינוי אמיתי הדיון הזה חייב להיות רציף ומתמשך בכל דרך אפשרית, כפי שהעבודה הטיפולית מחייבת עבודה והמשכיות, כך גם המדיניות בתחום זה מחייבת מחויבות ארוכת טווח.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
תודה רבה.
<< אורח >> רונית אברה סלומון: << אורח >>
הסיכום הוא הקהילה לא מחפשת עוד דיון ובזה נגמר, היא מחפשת נוכחות עקבית שבונה אמון וביטחון לאורך זמן.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
תודה רבה. חשוב מאוד.
<< אורח >> רונית אברה סלומון: << אורח >>
מהמקום שלי אשמח מאוד לתרום את חלקי מתוך הניסיון.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
תודה. אני עכשיו אעבור ל-ש. שהגיעה. אנחנו לא נאמר את שמה והיא גם לא תצולם. ש. תודה שהגעת, הבמה שלך.
<< אורח >> ש': << אורח >>
קודם כל, אני מרגישה שזה בעצם זכות מבחינתי להיות פה במקום הזה. לא כי משעמם לי, אני ברוך השם אישה מאוד עסוקה. אם לחמישה ילדים. אבל אני חושבת ש- - - שמעל כל במה אפשרית אני באה ומדברת, כי אני חושבת שזה נושא שמבחינתי בוער בי.
אני באה לדבר מהניסיון שלי, שבעצם חוויתי סוג של אלימות. הרי יש הרבה סוגי אלימות, זה מנעד מאוד רחב. הקושי בעצם להבין מהי אלימות מסוג שונה, מעבר למכות שזה פיזית, אז אתה מבין אוקיי, זו אלימות. יש הרבה אלימות מאוד קשה שבעצם אין להם הגדרה או שאישה או בתור בחורה צעירה, כשאת מתחנת אין לך בדיוק את הכלים להבין מה זה באמת אלימות. אם זה אלימות כלכלית, אם זה אלימות מילולית, אם זה אלימות רוחנית שבעצם אני חוויתי אותה בצורה מאוד קשה.
זה בכלל פן שיש פה מעבר לאלימות מילולית יש פה בעצם פן של אתה מכניס פה בעצם את הקדוש ברוך הוא, את אלוקים. ואתה משתמש בנושא הרוחני כדי להצדיק את המעשים שלך, שבעצם הם לא, איך אומרים? הם גם לא דרך התורה. ואני חושבת שאני באה לדבר מהמקום שלי, שאני זוכרת את עצמי בתחילת הדרך, כמה הייתי במצוקה שבעצם לי לא היה מענה.
אני באתי מבית, אבא שלי הוא איש ציבור, אני לא אזדהה בדיוק מה. אבל הוא איש ציבור. גדלתי בבית מאוד נורמטיבי וטוב. ראיתי זוגיות הכי יפה בעולם. והתחתנתי ולא באמת, הייתי נורא תמימה. למדתי בסמינר, נפגשתי, יצאתי בשידוך. ובעצם פתאום הגעתי למצב שאני מתמודדת עם דברים שאני אפילו לא יודעת איך להתמודד איתם. לא היה לי את הכלים.
המקום של ההסתרה שיש, שוב פעם, אני מדברת מהמגזר שאני מגיעה, הוא מבחינתי עקב אכילס והנקודה הכי רגישה, שאני חושבת ששם צריך לעבוד ולפתוח. איפה הגבול של אלימות, איפה הגבול של אישה? לי לא היה את הכלים האלה. אני חייתי והאמנתי שזה התיקון שלי ולא נורא, תוותרי. ולא נורא, תורידי את הראש. ולא נורא, תספגי. בסופו של דבר כולנו עשויים מגוף ונפש ולנפש יש גבול ליכולת כמה שאת יכולה להכיל. כשאת מגיעה למצב קצה שם הבעיה.
אני חושבת שצריך לקדם את כל הנושא הזה א' של מודעות, ב' של מענה. אני הייתי מתוסכלת ברמה. טוב, את לא יכולה לספר להורים, כי מה תספרי להורים? שמה, עם מה את מתמודדת? התסכול הזה שהיה לי, ואני ברוך השם, נכנסתי להיריון אחרי חודשיים שבכלל זה היה עוד איזה שהוא, אני לא מכירה אותו ואני כבר. כל המערכת הזאת הייתה כל כך מסורבלת ברמה שכאילו אין מענה.
בשבילי, כשהאלימות החמירה, וזו נקודה שאני רוצה לדבר עליה. שאני חושבת כן להעלות את הנושא הזה של המודעות איפה הגבול שלך כאישה. נכון שאנחנו רוצות להיות נשים טובות. אנחנו רוצות באמת למען הבית, למען השלום, לבנות זוגיות. איפה הגבול? הרי כולנו יודעים, לצערי הרב, שהעיתונים מלאים בכותרות. הרי זה לא התחיל ביום אחד, אלה דברים שאין לי ספק שהיו שם נורות אדומות. ואנחנו בתור נשים 'טוב, לא נורא, הוא לא התכוון, הוא כן התכוון'. לא. אני חושבת שהיום החובה היא, הדבר הראשון זה להעלות מודעות. כן, אצל בנות צעירות בכל המגזרים. איפה הגבול שלי. כי ביום שאת לא תרימי את ההנדברקס שהוא רק הרים את היד או רק הוא לא דיבר בצורה נאותה – שם, איך אומרים, את מזמינה את הבא בתור.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
איפה את מזהה צמתים שאם מישהו היה נותן לך את המידע זה היה משנה עבורך את האירוע ואולי מקצר את התקופה שבה הסתרת וסבלת והבעיה הוחמרה?
<< אורח >> ש': << אורח >>
א', אני חושבת שצריך להכניס תוכנית. אני אמרתי שביום שתהיה לי את היכולת ואת האפשרות אני אקדם תוכנית. אני מדברת כאילו במגזר שלנו, גם בסמינרים וגם בישיבות. קודם כל שגם הבחורים, הם מתחתנים, הם יודעים מה זה אישה? מה זה כבוד, מה זה גבולות. עם כל הכבוד שאנחנו מתחתנים, אף אחד לא קונה אף אחד. יש עניין של כבוד הדדי, של שותפות. לא דיברו איתנו על זה.
למרות שבאתי מבית שאני אומרת שוב פעם, ראיתי זוגיות שאני מאחלת לכל עם ישראל ועד עצם היום הזה. עדיין לא היה לי את הכלים ואת ההבנה ואת היכולת איפה הקו האדום. למי אני פונה? למי אני פונה כשאני במצוקה? הייתי במצוקה, אני זוכרת, הייתי בוכה. היו לי תקופות. עבדתי בתור מנהלת גנים, הייתי מגיעה למשרד אחרי בוקר קרב. אני לא אשכח את זה. הייתי סוגרת את המשרד, מתפרקת מבכי, מנגבת את הדמעות ואיך אומרים? פרק ב'.
זה מטורף. ואת מסתירה את הכול. ההסתרה הזאת, ואחרי זה כשזה כבר הגיע לאלימות שהבכור שלי חווה אלימות מאוד קשה שעד היום הוא פגוע ואני סוחבת את זה. אני פחדתי בכלל מלפנות למשטרה. עשיתי הכול, רק שמשטרה לא תהיה בתמונה. למה? למה? ואני שואלת את זה. כן, זה להעלות מודעות. כן, זה לתת את הכלים. שוב פעם, כל מגזר מתוך המקום שלו, כי כן אני חושבת שצריך מענה מתוך מגזר, דווקא מתוך המגזר. כי איך אומרים, אנחנו הכי מבינים אחד את השני.
כי אני לא יכולה לדבר, כשביקשו ממני כמה פעמים לדבר על נושא של אלימות רוחנית. אני לא יודעת אם מישהי מהמגזר הכללי תבין בדיוק את הניואנסים שאני מבינה אותם. שאני היום יודעת לאבחן שכן, עברתי אלימות רוחנית קשה מאוד. אם אני הגעתי למצב של שאלות ששאלתי את עצמי מול עצמי, לא הבנתי, זה גיהינום בעולם הזה וגיהינום בעולם הבא? איך זה עובד? ואני אומרת כן, אישה לא אמורה להגיע למצבים האלה. אני לא חושבת שיש מקום לאישה להיות במערכת בכלל שיש שם פחד, של שליטה.
אני אומרת שצריך להעלות את המודעות הן מבחינת גברים והן מבחינת נשים. בוודאי שצריך הרמוניה, אבל הנושא הזה של הכוחות ושל השליטה הזאת, אם זה כלכלית וכן, הייתה גם אלימות כלכלית. אני זוכרת שהייתי חוזרת מהסופר מחביאה דברים. למה? זה לא שלא עבדתי. עבדתי ועדיין הייתי מפחדת. כי אחרי זה זה היה טרור. למה זה אמור להיות במקום הזה? ואני אומרת, שום אישה בעם ישראל, לא משנה, במערכת זוגית לא אמורה לחיות במצב הזה. והפתרון הוא ' להעלות מודעות. שאני חושבת כן, עוד לפני שנכנסים למערכת זוגית. לזהות. לא היה את הזיהוי.
אני גם כשהיה לי את המצוקה לא היה לי למי מפנות. אז פניתי למדריכת כלות. ומה היא טייחה אותי? זה יעבור, זה משבר. סחבתי את זה חצי שנה וכבר הייתי צריכה ללדת. זה היה מטורף. אני עברתי תקופה שאני לא יכולה לשכוח אותה. וסחבתי עדיין, סחבתי. והבאתי גם חמישה ילדים. כי בפועל כשיש דברים שצריך לטפל בהם, צריך להרים הנדברקס ולעצור את הכול. בסופו של דבר מי שסובל מזה זה אחרי זה, החבילה יותר גדולה וגם הנושא הזה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
איך בסוף יצאת מזה? מה בסוף עזר?
<< אורח >> ש': << אורח >>
את רוצה שאני אגיד לך איך יצאתי מזה?
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
כן.
<< אורח >> ש': << אורח >>
כשהגעתי למקום שאיבדתי טעם לחיים. כשהתקשרתי יום אחד ליועצת זוגית שאמרתי לה את הקו האחרון. אם לא, מבחינתי לעלות לגג ולקפוץ. זה היה ברמה כזאת. זה היה אחרי לידה חמישית. הרגשתי שאין לי טעם לקום בבוקר. למה? למה אישה צריכה להגיע למקום הזה? וזה לא שלא עבדתי. עשיתי הכול.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
ואז מה קרה?
<< אורח >> ש': << אורח >>
ניסינו גם שם, התחלנו תהליך. ניסינו שם. וכשזה לא עבד כמובן שכבר ההורים היו מעורבים והייתה תמיכה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
זה השלב שהחלטת כבר לשתף כי אין לך מה להפסיד.
<< אורח >> ש': << אורח >>
היו פיקים שכן שיתפתי, אבל מאוד בקטנה. כל הזמן גוננתי. אחד הדברים שהרגו אותי, אני יכולה להגיד לך, זה לכפות, לכסות. כי אצלנו במגזר החרדי, תראי, היום זה נהיה כבר מאוד מקובל. היום זוג שמתגרשים, לא שאני בעד להתגרש כי אני לא חושבת שזה הפתרון. יש מצבים שכן. אבל אני חושבת שהמקום הזה שהגעתי לקצה ולקח לי שנים לשקם את עצמי. אני ברוך השם היום נמצאת במקום טוב. אני במקום שאני חושבת שיש לי הרבה מה לתת ואני נותנת. אבל אני חושבת שאין שום סיבה בעולם לעבור את העינוי הזה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אם את מזהה את הכשל המערכתי הוא בשלב שעד שאת החלטת לשתף בזה? ואחר כך היו לך מענים? אחרי שהחלטת זהו, אני יוצאת מזה, אני משתפת.
<< אורח >> ש': << אורח >>
אי חושבת שלא היה מספיק מענה. אגב, אני אדבר על נקודה שהיא קצת כואבת לי. כאם חד הורית לחמישה ילדים, אני חושבת שאין מענה לחד הוריות. ואחת הסיבות שנשים לא באות ועושות את הצעד, כי את יודעת, יש חרדה ויש פחד. המצב הכלכלי של החד הוריות קשה מנשוא. אני באה לזעוק את זעקת חברותיי ואת הזעקה שלי. אם אין לך משפחה תומכת את יכולה להגיע לפת לחם.
נכון שאלמנות יש להן הרבה יותר מענה. למגזר של החד הוריות אין מענה. ומהמקום הזה הרבה פעמים נשים בוחרות להישאר במערכת אלימה. אני אומרת להעלות מודעות זה אחד. איך אומרים, לפני. בכלל איפה לזהות בכלל מה זו אלימות. כן, אישה צריכה להרים הנדברקס ברגע שהיא מרגישה שהיא נמצאת במערכת אלימה. שיש לה פחד, שהיא צריכה להחביא דברים, שהיא צריכה לחשוש. אני לא אמורה לחשוש כשאני נמצאת במערכת זוגית, הן בצד הזה והן בצד הזה. אבל אני חושבת שכן, אחד זה להעלות את המודעות עוד לפני, בסמינרים, בישיבות. כן, כן, צריך לתת על זה את המענה. באיזה דור אנחנו חיים. אני יכולה להגיד לך שהיום יש לי ילדים מתבגרים. יש לי שניים בצבא. יש לי את הגדול שהוא, אני לא אחשוף, התמודדות בפני עצמה. ואני מדברת עם הילדים שלי ברמה הכי אישית. וכן, איך להתנהל, איך להתנהג. אתה תהיה במערכת זוגית, אף אחד לא קונה אף אחד.
הנושא הזה של השליטה המטורפת הזאת שמגיעה למצב של אלימות. וביום שהחלטת להתגרש, בואי, גם אני קיבלתי. קיבלתי איומים על החיים שלי, קיבלתי איומים מפה ועד לזה. אם לי לא הייתה תמיכה מאוד מאוד חזקה מול ההורים והמשפחה לא יודעת אם הייתי יכולה לצאת מהמערכת הזאת. למה? למה אישה אמורה להיות?
וכן, אין מספיק מענים. אני אומרת הכי אמיתי. אחרי שאני יצאתי פצועה וחבולה אז כן טופלתי במרכז אלימות למשפחה. אני יכולה להגיד שזה היה איזה שהיא, בגלל שכנראה ההורים שלי אנשי ציבור ואמא שלי מקושרת, אז היא הפעילה וקיבלתי מענה. לא בטוחה שכל הנשים מקבלות את המענה הזה, אני אומרת הכי אמיתי. לא בטוחה. וכן, זה חשוב. כי כשאתה מתמודד עם זה לבד והתסכול, וכשאתה קם ומחליט להרים הנדברקס ואתה צריך להתחיל להתמודד עם ילדים שבורים, עם מצב כלכלי קשה. את כולך שבר כלי. אם אין מעטפת, אין מענה. וכן צריך לתת על זה את הדעת. כי אני חושבת שהרבה נשים שוקלות ונשארות במערכת אלימה ובסופו של דבר לצערנו הרב זה גם מגיע לרצח, זה בגלל הנושאים האלה.
אני חושבת שכן, במקום הזה אנחנו צריכים לשבת ולעשות סיעור מוחות איפה לתת את המענה. א', להקדים רפואה למכה, בכלל לא להיכנס למערכת אלימה. ואם יש מערכת אלימה להרים הנדברקס. דבר שני, כבר כשאת נמצאת במערכת אלימה לתת יותר מעטפת, לתת יותר מענה לכל המגזרים.
אני ניהלתי שנתיים וחצי מעון של רווחה. אני יכולה להגיד לך שנתקלתי במקרים מאוד קשים. ובגלל המקום שאני באה וחוויתי הרגישות שלי היא אובר. אני יכולה להגיד לך שכל היום הייתי עם עובדות סוציאליות. אם זיהיתי יום אחד שאמא באה עם איזה שהוא פנס כחול והיא אמרה לי 'לא, נפלתי' – אני דיווחתי. אני שמתי את הדגש. כי אני כל כך רגישה לנושא הזה. אין שום סיבה בעולם שאישה תחיה במערכת אלימה, בשום מגזר, בשום מקום.
הנקודה האחרונה שאני אדבר עליה זה הנושא שיש מנעד רחב של אלימות. אני אומרת עוד פעם, זה לא פיזית. לי המון זמן לקח לזהות את זה כשקיבלתי משפטים כמו "בזכותך אין ברכה, את האישה הכי רעה לפי כל הפוסקים". "אסור לך להגיד 'ברוך השם', השם שונא אותך". ואני יכולה להגיד לך ש-10 שנים לא ראיתי את הים. כי חוץ מללדת ילדים, היום אני נראית, חוץ מללדת ילדים, לעבוד ולא נעים להגיד, להיות פאטמה, לא ראיתי כלום. אתה נמצא באיזה שהוא לופ ואתה כל הזמן מרחם 'הילדים, הילדים'. הילדים גדלים למערכת חולה. איך אומרים, זו העברה בין דורית. אל לנו לשכוח שזה שאנחנו ניתן מענה ונוכל לעצור את הגלגל הזה, אנחנו חוסכים לדור העתיד. כי יש גם דור עתיד, שלצערי הרב אין - - -
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
חוטף.
<< אורח >> ש': << אורח >>
חוטף. וזו העברה בין דורית, לא יעזור, אני רואה את זה. אני אומרת לך, גם במקום שניהלתי וגם במקום של הזה. ואני אומרת את זה כל הזמן לילדים שלי. אני מאושרת ושמחה. אני מתמודדת, אני לא אומרת שאני לא מתמודדת. אני מאושרת ושמחה. אם אני קמתי וקיבלתי החלטה לפרק כדי שהילדים שלי לא ייצאו בדפוס ההתנהגות הזאת והיה זה שכרי.
זהו, השם יעזור. אני באמת מאחלת לכולם שנהיה שליחים טובים וכן להעלות את המודעות ולא להתבייש לדבר על זה. אני אומרת את זה גם במגזר.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
תודה רבה. זה שבאת לפה זו הדוגמה האישית הכי טובה.
<< אורח >> ש': << אורח >>
גם במגזר שלנו, להעלות מודעות, לא להתבייש. וכן, כשצריך להזמין משטרה, מזמינים משטרה. היה לי כזה פחד מהמשטרה, מהבושות, מזה. קודם כל הייתי בת של איש ציבור וכל הזמן החיפוי הזה. אין לזה שום סיבה בעולם. כן, יש מענה ויש מצבים שצריך להזמין משטרה. ויש מצבים שצריך לפנות לרווחה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
תודה רבה. רחלי לייטנר הגיעה? שלום.
<< אורח >> רחלי לייטנר: << אורח >>
אני רחלי לייטנר. ב-19 במרץ 2023 חולצתי אני ושלושת ילדיי למקלט של בת מלך. אחרי 13 שנים של זוגיות מאוד קשה ואלימות שהיה לי מאוד קשה לזהות. אני מתמודדת היום עם פוסט טראומה מורכבת. אני סטודנטית לניהול ומדיניות ציבורית ובמקביל מנסה לשקם את החיים שלי.
הייתי במקלט של בת מלך שמונה חודשים. זה היה באמת הצלה. המקלט של בת מלך הציל את החיים שלי. הייתי שם שמונה חודשים. ואז בעצם כל מה שהיה לי עד אז קרס. היה לי עסק שקרס, החיים שלי קרסו. פסח אני הייתי במקלט עם שלושת הילדים שלי. לא היה לי לאן לצאת, אבל הגרוש שלי התארח אצל ההורים שלי. הוא הצליח לשכנע אותם שאני השתגעתי ושאני לא נורמלית. ובעצם פשוט נאלצתי לבנות הכול מאפס. נלחמתי על הקשר, נלחמתי עליי, על עצמי, על השפיות שלי. בעצם באותם חודשים איבדתי הכול, כל מה שהקמתי. הכול קרס. הארמון שהקמתי קרס.
אחרי המקלט התחיל סוג של גיהינום בפני עצמו. יצאתי לדירה שכורה כשלא הייתה לי גישה לדירה שלי, לרכוש שלי, לחפצים שלי, למשרד שלי. ובעצם באמת מצאתי את עצמי בלי שום גב תומך. זאת אומרת הייתה רווחה ויש לאישה ליוו אותי. אבל השבר שלי היה שאני נאלצתי להכריח את הילדים שלי לפגוש את האבא שפגע בהם.
הגעתי למצב שביקשתי מהרווחה שייקחו את הילדים. לא יכולתי לשרוד. זאת פשוט הייתה שואה בפני עצמה. זה היה אני או הם. ואמרתי חיי קודמים. למזלי הרווחה לא לקחו לי את הילדים. הביאו לי סומכת שליוותה אותי במשך כל השנה האחרונה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
מה זה סומכת?
<< אורח >> רחלי לייטנר: << אורח >>
סומכת של הרווחה שבאה לי לעזור לסדר, לנקות. בעצם עזרה לי לשקם את הבית. זה היה לבנות מאפס. ובאמת, אני אומרת מאפס זה אומר שאפילו מכונת כביסה ומייבש לא היה לי. ארונות. לא היה לי איפה לשים את הבגדים כבר שאני מכבסת. כבר קיבלתי מהרווחה. אוכל, מאיפה לקנות. כלום. זה פשוט תלות.
ההורים שלי התחילו לתמוך בי רגשית רק כשהם ראו את כל הארגונים שעוזרים לי. עד היום זה קשר שהוא מורכב, אבל הוא קיים.
הגדול שלי היה 10 חודשים בבית, הוא לא הסכים לצאת מהבית לשום מקום. ילד בן 14 שאיים שהוא רוצה להתאבד. נאלצתי לקחת אותו למיון, הוא גם עם פוסט טראומה. הפחד של לשתף ולדבר על הדברים מפני שאני אחטוף תביעות, שאפשר לתבוע אותי. מצאתי את עצמי אומרת לשופט 'אני יכולתי להיות אסתי ויינשטיין, יכולתי להיות מיכל סלה'. אני לא צריכה להתאבד בשביל לספר מה עברתי. זה מטורף. אני רוצה לחיות ומגיע לי לחיות חיים יפים.
הבן שלי לומד בחינוך מיוחד. שני הקטנים עדיין מכריחים אותם לפגוש את האבא. אני בתהליכים שבאים לבדוק את ההורות שלי, באים לבדוק את הבית שלי. במקביל לכל הדברים האלה. אני חושבת שיש פה איזה שהוא כשל שצריך לזהות אותו. ילדים שחוו אלימות לא צריך לחכות שמשהו יקרה בשביל קודם כל לקחת את האפוטרופסות ולהעביר אותה למדינה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
גם הם עברו אלימות.
<< אורח >> רחלי לייטנר: << אורח >>
הם עברו אלימות. וכשאני מספרת לעובדת הסוציאלית מה עברנו והכול עם הוכחות. עם יומנים, עם צילומים. הם מדברים, הם מספרים בעצמם. ועדיין מכריחים אותם לפגוש את אבא שלהם, שהוא בעצם משתייך לאיזה שהיא קהילה ממאה שערים. זאת אלימות מסוג שמאוד קשה לזהות אותה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
איך ההסבר, זה שמכריחים לפגוש את האבא למרות שהם אומרים שהוא היכה אותם?
<< אורח >> רחלי לייטנר: << אורח >>
מכיוון שיש שותפות הורית היום. זה אפילו לא נקרא משמורת, משותפת. זה שותפות הורית. הילדים האלה שייכים גם לו וההתעללות שלו הפכה להיות משפטית. אני חושבת שאם האפוטרופסות תעבור למדינה, לצורך העניין בנושא של חינוך ורפואה. הוא מתנגד למוסדות, הוא מתנגד להכול. אז הקשר יוכל להיות, אם באמת אמור להיות קשר עם שני ההורים. ואני חושבת שקשר באמת אפשר. אני שיקמתי את הקשר עם ההורים. במצב שהחינוך והרפואה לא בידיים שלו אז באמת יש שם מקום לקשר ולא לשליטה.
באמת הנושא שאני מדברת עליו זה באמת הקטע הזה שמכריחים את הילדים לפגוש. ושם הניכור ההורי, מאות, זה לא רק הילדים שלי. אני עוד איכשהו באמת, אני אומרת, אני הצלחתי לחזור לתואר בזכות העקשנות שלי והכול. אבל יש לי חברות שאשפזו את עצמן ולקחו להם את הילדים. הם איבדו את הילדים כבר. אני אומרת, אני חיה פה היום באמת בזכות המדינה. המדינה כבר שיקמו אותי, משקמים אותי. נשים כמוני פעם היו מתות. והיום יש תוכנית שמצילה את הנשים, אבל מה עם הילדים? הילדים מגיע להם מענה.
יש לי ילד בן 14, אני עושה לו בר מצווה שנייה, וילדה בת שבע. זו התמודדות פסיכית. אני בת 34, אני צעירה. ואני מתמודדת עם דברים שאני לא יודעת אם נשים מבוגרות היו מצליחות לעבור אותם. באמת, אני רוצה שכל ילד תהיה לו הזכות - - -
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
מה היית אומרת שקריטי לתת לילדים? מה הצורך הכי דחוף למענה?
<< אורח >> רחלי לייטנר: << אורח >>
ליבה, לימודים. ובאמת שהרפואה והחינוך לא יהיו בידיים של האבא כאשר אישה מגיעה למקלט. כשאישה מגיעה למקלט, הבנתי שזה או שהוא היה גומר אותי או, ניסיתי גם לאשפז את עצמי. לא רצו לאשפז אותי. וזה באמת מאוד קשה לי לחשוף. זאת אומרת, היה לי עסק למיתוג. ופתאום המקום הזה של כאילו שנייה, אני צריכה לשים את כל מה שבניתי בצד, את כל התדמית. ולדבר על דברים שהם נורא קשים. וזה קשה. אבל אני עושה את זה כי אני אומרת הגדול שלי כבר נפגע. שני הקטנים עוד לא. אפשר עוד להציל אותם.
מאות נשים שבאמת יושבות בבית ופוחדות לעשות את הצעד הזה, אם הן יידעו שהילדים שלהן יהיו מוגנים הן יעשו את זה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
תודה רבה. אני אמשיך לדוברים ודוברות נוספים. אם יהיו לכם עוד הערות תגידו.
בנצי מעמותת לכתחילה. אחר כך ורדית מ-"ל.א לאלימות נגד נשים". בבקשה בנצי.
<< אורח >> בנצי נוימן: << אורח >>
שלום וברכה. אני בנצי ומה שבעצם העמותה שלנו עושה היא עוסקת באמת בסיפורים האלה ששמענו עכשיו, גם שלך וגם ששמענו מרחלי. מה שמשותף לשני הסיפורים האלה ששמענו זה החושך. החושך שהדברים האלה גדלים. זה שאין מודעות לפני שנכנסים לנישואים, זה שאין זיהוי מוקדם. וזה שאין לגיטימציה לבוא ולהגיד קשה לי, אני לא מסתדרת, אני סובלת מאלימות. אנחנו עוסקים הרבה באלימות רגשית ואלימות מינית.
אם אנחנו מדברים על 13,000 כלות מהמגזר החרדי שמתחתנות כל שנה, אלה המספרים, 13,000. לפי מחקר של איילה לפינסקי, 11% מהן סובלות מאלימות מינית כלשהי. ומתוך ה-11% האלה 58% סובלות מאלימות מתמשכת.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
כמה?
<< אורח >> בנצי נוימן: << אורח >>
11% מהנשים סובלות מאלימות מינית. מתוך ה-11% שסובלות מאלימות מינית, 58% סובלות מאלימות מינית מתמשכת. הדברים האלה הם תוצאה באמת של חוסר ידע וחוסר כלים וחוסר לגיטימציה לעסוק בדברים האלה. מה שבעצם אנחנו עושים זה בדיוק את הדבר הזה.
בחברה החרדית יש את הלקונות שיש בחברה החרדית, ודיברו על זה כאן בהרחבה. אבל יש לחברה החרדית עוצמה מאוד גדולה שאם אנחנו יודעים לעבוד איתה אנחנו יכולים לעשות כאן השפעה מאוד גדולה. אני יכול להגיד מהניסיון שלנו, אנחנו עשינו תוכנית מנהיגות גם למדריכי חתנים וגם למדריכות כלה. אני רוצה לפתוח רגע את הנושא הזה ולהבין מה המשמעות של מדריכי חתנים ומדריכות כלה, כי זה קריטי להבין את זה.
100% מהחתנים ו-100% מהכלות בציבור החרדי עוברים דרך מדריכי חתנים ומדריכות כלה. זה צינור השפעה מטורף שצריך לעשות איתו הרבה עבודה. אבל זה צינור השפעה מטורף שאם נצליח לעשות איתו משהו אנחנו יכולים להגיע להמון נפגעים ונפגעות.
מה שאנחנו עשינו איתם זה בעצם תוכנית מנהיגות שבאה ללמד אותם קודם כל לתת לגיטימציה לחתנים ולכלות שלהם לבוא ולהעלות את השאלות. לזהות את הדברים האלה מוקדם. בדיוק כמו שאת ציינת.
<< אורח >> ש': << אורח >>
אני חושבת על הנקודה הזאת שאתה מדבר, על הנושא של מדריכת כלות. כמו שמעבירים את ההלכות ואת ההליכות, לא דיברו איתנו על נושא של איפה הנורה האדומה.
<< אורח >> בנצי נוימן: << אורח >>
בוודאי. על זה בדיוק מדובר.
<< אורח >> ש': << אורח >>
איפה צריך להרים הנדברקס. רק איך תהיי אישה טובה ואיך תהיי אישה כנועה. איך אומרים, אני לא רוצה להגיד, כי זה לא דרך התורה. אני גדלתי בבית שאבא שלי תלמיד חכם. איך תהיי סמרטוט, סליחה שאני אומרת את זה. אבל תבטלי את עצמך לחלוטין. אני הגעתי למצב שגם שטיח לא הייתי. אני חושבת שיש לזה מקום.
<< אורח >> בנצי נוימן: << אורח >>
נכון. זה בדיוק מה שאנחנו עושים וזו בדיוק המטרה שלנו. מדריכי חתנים ומדריכות כלות צריכים להיות דבר מקצועי, דבר שיודע ידע מקצועי, דבר שיודע איך לבוא ולהיות שאילים ולתת לחתנים ולכלות את התחושה שזה לגיטימי לבוא ולהעלות כל שאלה וכל בעיה. לבוא וללוות אותם בצעדים הראשונים. גם לא לעזוב אותם. זאת אומרת, לא לעזוב אותם בזמן של החתונה, אלא באמת ללוות אותם אחר כך.
זה מה שאנחנו עושים. אני יכול להגיד מהניסיון שלנו, אנחנו עבדנו בסך הכול עם 40 מדריכים ומדריכות. אבל כל שנה האנשים האלה עובדים עם 2,800 חתנים וכלות. זה מספרים באמת מטורפים. הם מוכנים להדרכה הזאת. אבל מה שאנחנו צריכים לדעת זה צריך להיות מאוד מקצועי ומאוד חרדי. זה לא יעבוד בכל מיני גורמי רווחה, משטרה, לא יודע מה, שיבואו וינסו להיכנס לתוך הממסד.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
זאת אומרת שמי שיעביר זה לא יהיה המסד, אלא נגיד ארגוני חברה אזרחית.
<< אורח >> בנצי נוימן: << אורח >>
ממש ככה.
<< אורח >> קריאה: << אורח >>
זה לא נכון, אני לא לגמרי מסכימה.
<< אורח >> בנצי נוימן: << אורח >>
לא, רגע, רגע. אני רוצה רגע להגיד משהו.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
רגע, תנו בבקשה להשלים את דבריו. כן בנצי, אנא תשלים את דבריך. בנצי, יש לנו המון דוברים, אז אני אשמח.
<< אורח >> בנצי נוימן: << אורח >>
כן, כן. מה שבאתי להגיד, זה צריך להיות מאה אחוז מקצועי. שי כל מיני תופעות בתוך החברה החרדית של כל מיני אנשים שלקחו קורסים ב-NLP ב-CBT ואותיות אחרות. זה חייב להיות מקצועי במאה אחוז וחרדי במאה אחוז. ככה זה צריך לעבוד.
עכשיו יש לנו מיזם משותף שאנחנו עושים עם האגף, עם הרשות לביטחון קהילתי במשרד לביטחון לאומי ונראה לי שכנרת יושבת כאן וטלי יוגב. הם באמת דוחפות את העניין הזה ורוצות שזה יבוא. זאת אומרת, עושות כל מה שצריך כדי להזיז את זה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
היום עד כמה התמיכה, כלכלית אני מתכוונת, ביוזמות האלה, כמה זה ממומן מכספי ציבור וכמה תרומות?
<< אורח >> בנצי נוימן: << אורח >>
מאה אחוז תרומות. חוץ מהמיזם הזה. ואני אשמח לשבת עם כל מי שחושב שיכול לתרום ברעיונות או בגישה או במשהו אחר לדבר הזה. כי זה באמת משהו יכול להשפיע על אלפי נשים. בסכום של מקלט אחד אפשר להציל מאות נשים מהדבר הזה. בשלבים המוקדמים, לא צריך לחכות שזה יגיע לאלימות פיזית.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אתה צודק שיש יתרונות וחסרונות למבנה הקהילתי.
<< אורח >> בנצי נוימן: << אורח >>
לחלוטין.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
החיסרון זה שלפעמים מפחדים להוציא את זה ויש הסתרה. מצד שני, אתה יודע איפה הברז, איפה אתה יכול להשפיע בבת אחת.
<< אורח >> בנצי נוימן: << אורח >>
אם עובדים בשיתוף פעולה יש נכונות מאוד גבוהה. יש מודעות ויש נכונות. רק הם צריכים לדעת שלא באים לאיים עליהם, לא באים להילחם איתם. באים לעבוד ביחד איתם וככה זה יכול לעבוד.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
ברור, תודה רבה. ורדית מ-ל.א. לאלימות.
<< דובר >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר >>
אני רוצה להקשיב.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אוקיי, בסדר. בבקשה ורדית. אתה יודע שיש דיון נפרד לחברה הערבית, שתדע.
<< דובר >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר >>
אישה זה אישה, בן אדם זה בן אדם ורצח זה רצח.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
לא, לא, שלא תחשוב שאני מדירה.
<< דובר >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר >>
לא, לא, אבל זה נושא של כולנו.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
בסדר גמור. מצוין, תודה שבאת. ורדית, בבקשה.
<< אורח >> ורדית דנציגר: << אורח >>
בוקר טוב. קודם כל תודה שוב על הדיון החשוב הזה, שהוא רצף מכמה דיונים בנושא. אנחנו ב-ל.א לאלימות נפגשים מידי יום במקלטים שלנו במיקרו קוסמוס במקלטים. אנחנו ממש, אני יכולה להזדהות פה עם מה שדובר. אנחנו רואים מכל שכבות האוכלוסייה בישראל וגם במגזרים מיוחדים. אם זה מהחברה הערבית, אם זה נשים דתיות, ואם זה נשים יהודיות ישראליות שגדלו כאן ועברו מערכת יחסים מאוד קשה.
מתוך זה אנחנו זיהינו צורך שלא מקבל היום מענה לחברה האתיופית, ודיברתי על זה גם בדיון הקודם. אנחנו בונים עכשיו פרויקט שהוא ממש בשלבים של גיבוש ויציאה לדרך עם עמותת טנא, שמטפלת באוכלוסייה האתיופית. הפתרון הוא פתרון של הסברה והדרכה, העלאת מודעות ועבודת שטח ולהגיע לאנשים ולעשות התאמה תרבותית ולדבר איך מנהלים מערכות יחסים מיטיבות ואיך בעצם גודעים את ההעברה הבין דורית שקיימת היום גם בקרב החברה האתיופית וגם - - -
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
איך אתן מגיעות לקהל היעד?
<< אורח >> ורדית דנציגר: << אורח >>
אנחנו עשינו שיתוף פעולה עם עמותה שבעצם פועלת בחברה האתיופית ואנחנו מתאימים - - -
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
היא מקבלת תלונות, יש תלונות?
<< אורח >> ורדית דנציגר: << אורח >>
אנחנו יכולים לראות ש-30% עד 40% מהמקלטים זה נשים אתיופיות ובאופן יחסי לאחוז שלהן באוכלוסייה זה נתון מאוד גבוה. זה מחייב התייחסות ומחייב מענה מותאם ורגיש שמבין את מה שקרה בקהילה הזאת מאז שהייתה עלייה גדולה מאתיופיה.
<< דובר >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר >>
סליחה, בשביל להשלים את התמונה בבקשה. הנשים מאתיופיה, גם הגברים מאתיופיה? זו שאלה שמשלימה את התמונה.
<< אורח >> ורדית דנציגר: << אורח >>
בוודאי.
<< דובר >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר >>
כלומר הגברים הפוגעים מאתיופיה?
<< אורח >> ורדית דנציגר: << אורח >>
כן. יש לזה המון, בוודאי, ברוב המקרים זה משפחות לא מעורבות. אבל גם אנחנו רואים את זה עכשיו במשפחות כבר כאלה שנולדו בארץ. יש פה עניין של העברה בן דורית שצריך לקטוע אותה. וזה מחזיר אותי לנושא שדיברנו עליו פעם קודמת, הנושא של החינוך. כי בסוף אנשים מביאים את מה שהם מביאים מהבתים ושינוי עמדות יכול לקרות במערכת החינוך. וגם שם נמצאים אנשים שמגיעים מכל מיני עדות ומכל מיני קהילות. ושם צריך לעשות את השינוי ולגדוע את ההעברה הבין דורית הזאת.
אנחנו עכשיו יוצאים עם הפרויקט הזה שכולל גם הסברה, גם הדרכה, גם הכשרה של שומרי סף.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
מבחינתך מה חסר?
<< אורח >> ורדית דנציגר: << אורח >>
כסף. תקציבים.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
כסף לדבר הזה.
<< אורח >> ורדית דנציגר: << אורח >>
תקציבים. אנחנו נעשה את זה, כי אנחנו נגייס את זה. כשאנחנו מחליטים לצאת לפרויקט אנחנו יוצאים איתו, גם אם אנחנו משיגים את זה מפילנתרופיה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
ניתן להשיג עובדים סוציאליים דוברי אמהרית?
<< אורח >> ורדית דנציגר: << אורח >>
מאוד קשה למצוא עובדים סוציאליים.
<< דובר >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר >>
למה פילנתרופיה? זה דבר בסיסי, מהמדינה צריך להיות.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
נכון. זה מה שהיא אומרת.
<< דובר >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר >>
זה בסיסי, מהמדינה צריך להיות. לא פילנתרופיה.
<< אורח >> רונית אברה סלומון: << אורח >>
זה אחד הדברים שצריך לעשות, הכשרה של עובדים.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אני חייבת להתקדם, כי הגיעה עוד נפגעת שאני רוצה לשמוע ושלא נפספס אותה. ה'? לבקשתך, את לא תצולמי, נכון? את מבקשת לא להיות מצולמת. בסדר, אז שימו לב, כולם לכבד. ואנחנו נשמח לשמוע אותך.
<< אורח >> ה': << אורח >>
בוקר טוב לכולם. אני שמחה וגם מתרגשת להיות פה. לשתף מהמקום שאני עברתי. אז באמת, חייתי כשמונה שנים במערכת זוגית מאוד מאוד רעילה, מאוד אלימה. לקח לי המון זמן להבין שזאת אלימות. ושאלימות רגשית ונפשית אני חושבת שהיא הכי פוגעת. יותר מהאלימות הפיזית. אלה דברים שנשכחים, אבל האלימות הרגשית היא פוגעת משהו בתוך, בפנים.
כאשר לאט-לאט התפקחתי והבנתי מה קורה היו הרבה שניסו לטאטא את זה, להסתיר. להגיד לא נורא, בסדר, תמשיכי. עד שזה הגיע למצב שזה החריף והופניתי למקלט של בת מלך. וזה פה המקום באמת קודם כל להגיד תודה רבה על המשאבים שמוקצים לכל הדבר הזה.
הייתי כשנה במקלט ואני ממש קיבלתי שם את החיים שלי במתנה, במובן הפנימי, האישי וגם לילדים שלי. אני כן רוצה לבקש פה להמשיך את כל מה שפועלים. זה באמת מציל חיים. אותי זה הביא למקום אחר בחיים, למקום של בנייה. השנה הזאת הייתה בשבילי באמת בניין פנימי בנפש וזאת הדרך אני חושבת גם להמשיך עם זה הלאה ולעצור את המעגל הזה שהוא דורות אחורה ולהמשיך מהמקום הזה, בעזרת השם, בצורה מיטיבה ובריאה.
אני כן הייתי רוצה לבקש אם אפשר במקביל לעבודה של המודעות וההסברה למה היא אלימות ומהן מערכות יחסים רעילות, מהן מערכות יחסים בריאות. מהן מערכות יחסים מיטיבות. אני כן חושבת שמהמקום שלי, אם הייתי רואה את זה, אז הייתי אומרת וואלה, אני לא רוצה לחיות בצורה הזאת. אני רוצה לחיות בצורה אחרת. בשונה מהדיבור של את חיה במקום רעיל. זה קצת לא עוזר. עד שמגיעים למקום הפנימי זה קצת.
אני חושבת שמה שיכול מאוד לעזור בזה זה דווקא להביא את הכיוון של מה בריא, מה טוב, מה יכול להיות, גם באופן כללי אני רואה שהעולם יותר הולך למקום הזה של פחות להתעסק במלחמות ובמה שבחוץ, במה שרע, אלא יותר להתעסק בפנימי ומה שמוביל אותנו לקדמה, להתפתחות, לשינוי.
באמת תודה על מה שנעשה.
<< דובר >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר >>
תודה לך.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
וכל הכבוד לבת מלך, על העבודה המדהימה.
<< אורח >> ה': << אורח >>
באמת, זאת עבודת קודש. אנשים שקמים כל בוקר במקום מאוד לא פשוט, מורכב. ונותנים את הנשמה והלב, גם במצבים מאוד מאתגרים. לא ויתרו עליי, לא ויתרו על הילדים שלי. ובאמת. אני מרגישה שאני חבה להם את החיים.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
טוב לשמוע. תודה רבה.
<< אורח >> ה': << אורח >>
אני כן רוצה להקריא משהו קטן ממה שכתבתי.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
כן, בבקשה, בטח.
<< אורח >> ה': << אורח >>
תודה. אני רוצה להקריא, אולי זה ייתן כוח מתישהו לנשים שעדיין נמצאות שם. גם אני עדיין עוברת את התהליך. אבל בסופו של דבר יש הרבה נשים, חברות שנמצאות במקומות האלה. וכאשר הילדים שלי כמעט חזרו לבית בניסיון להחזיר אותי לבית ידעתי שהמקום שלי הוא להישאר במקלט, למרות המחיר הכבד שאני אשלם. כי זאת תהיה הדרך להשתקם ולהיות אמא לילדים. אז כתבתי להם סוג של ברכת הדרך ולעצמי ברכת הדרך מבורא עולם כביכול. אני רוצה להקריא את שני הטקסטים האלה בבקשה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
בטח.
<< אורח >> ה': << אורח >>
לילדים שלי כתבתי: לך לך ילד והאל ישמור דרכך וחותם צעדיך ישמרו בך את הדרך חזרה וזיכרונות של חיבוק, נשיקה וחום יהיו לך לחממה ותמונות של ילדות שיספרו את התום יאירו בך אמונה. וגעגוע וכמיהה ואמא יהדהדו בך את הרצון ללכת ולחזור לעצמך.
<< דובר >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר >>
יפה מאוד.
<< אורח >> ה': << אורח >>
זה מהמקום, אני חושבת שבאלימות הולכים לאיבוד. והדרך שעברתי בה היא לחזור, להחזיר את עצמי. הטקס השני הוא: לכי לך ילדה ואשמור את גבולך וישובו בנים לדרך הסלולה בחותם צעדיי ושנות דמע ולב של נשבר עוד תהיה לך נחמה ותפילה ואמונה תמימה תאיר בך תקווה והרצון והכמיהה ללכת ולחזור לעצמך יהדהדו בית בתוכך.
<< דובר >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר >>
כל הכבוד.
<< אורח >> ה': << אורח >>
באמת, אני מרגישה שהדרך שעברתי בנתה בית לי, לילדים ולדורות האלה בעזרת השם.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
וגם גילית כישרון כתיבה.
<< אורח >> ה': << אורח >>
תודה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
יפה מאוד. תודה רבה ששיתפת אותנו.
<< אורח >> ה': << אורח >>
תודה לכם.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אני עוברת לציפי לוי ואחריה איציק סלמה. יש ציפי לביא ויש ציפי לוי. אחר כך גם ציפי לוי. את תהיי אחרי איציק, בסדר? כן, בבקשה.
<< אורח >> ציפי לביא: << אורח >>
אני לא אאריך מידי. באמת ציפי לוי היא בוודאי הרבה יותר מומחית ממני לנושאים המדוברים. אני אגיד רק ברמת כמה מילים בנוסף למה שנאמר. לגבי הדרכת חתנים וכלות. הדרכת חתנים זה נושא שצריך כמובן לבוא בצורה וולונטרית. אבל הדרכת כלות זה דבר שהמדינה מחייבת כדי להירשם לנישואים במדינת ישראל. אני חושבת שאפשר בשיתוף פעולה עם התוכניות הקיימות לחייב את ההדרכות האלה, בדרך לזה שבן אדם יהיה לו היתר לעסוק מדריכת כלות. אפשר לפתח פרוטוקול הדרכה שהן יהיו מחויבות להעביר למודרכות שלהן מידעון שהן יהיו מחויבות להגיש להן. מידעון זה שדבר שגם אפשר לחייב מקוואות לתלות.
יש הרבה פרויקטים חברתיים, של ארגוני חברה אזרחית ופעילים עצמאיים שקיימים בשטח, אבל זה הכול בצורה וולונטרית. אני חושבת שבמקרים מסוימים יש אפשרות למדינה לקבוע סמכות ולומר כל המקוואות מחויבים לתלות מידעון של זכויות ומידעון על אלימות במשפחה. כי זה מקום שנשים חרדיות מגיעות אליו בדרך כלל אחת לחודש. זה מקום להביא להן את זה. גם אם המקווה לא רוצה. כי כשצריך לבוא ולבקש מהבלנית או ממי שמנהל באותו רגע את המקווה זה תלוי ברצון הטוב שלו. ואם הוא לא רוצה הוא לא ישים את זה שם.
בנוסף לא דובר פה על נושא בית הדין הרבניים. אני רוצה לומר את זה ממש בכמה מילים. ניסיתי להביא לפה את תהילה גד אור שהיא סוציולוגית וחוקרת את החברה החרדית, שהיא מאוד מתעסקת בנושאים של אלימות דתית. היא לא יכלה לבוא.
<< אורח >> ציפי לוי: << אורח >>
היא מרצה על אלימות בתפילה.
<< אורח >> ציפי לביא: << אורח >>
ברגעים אלו? אוקיי. רציתי לומר לגבי בתי הדין, יש גם מחקר של עו"ד ניצן כספי ופרופ' רונית הירש שי על איך שבתי הדין הרבניים תופסים אלימות במשפחה. אני מביאה ממש מספר קטעים משם ומספר ציטוטים. "אין לראות בנתבע בעל מכה" – ככה קובע בית הדין כשהוא מתייחס לאדם שהורשע בבית המשפט על שתי עבירות אלימות כלפי אשתו. וכאשר יש לבית הדין חוות דעת של מומחים וראיות שמונחות לפניו, הוא עדיין קובע שאין לראות בו בעל מכה. במקרים אחרים שהן סוקרות יש אלמנטים של האשמת הקורבן על ידי הדיינים, של תפיסת האלימות כתוצר של אהבה גדולה של האיש לאשתו ושל תפיסת תלונות במשטרה כתלונות שווא, כל עוד לא יוכח אחרת. והנה, יש לנו מקרה שגם כשהוכח אחרת עדיין תפסו את התלונות כתלונות שווא. אני חושבת שהדיינים אין להם בכלל תפיסה של מהי אלימות במשפחה, קל וחומר של מהי אלימות דתית ואלימות רוחנית וקל וחומר כשזה קורה בתוך החברה החרדית, שזה עוד יותר חזק מאשר בחברה הדתית.
אני חושבת שהמדינה יכולה לפתח הכשרות לדיינים. אני יודעת שיש, מסתבר שזה לא מספיק. כי המציאות בשטח לא מוכיחה שזה באמת מועיל כדי למנוע מנשים שהן נפגעות אלימות במשפחה לעבור גיהינום נוסף כשהן דורכות בבית הדין הרבני.
אני אגיד שגם בבתי המשפט המצב לא מושלם, כי שופטים גם אם הם מודעים למהי אלימות במשפחה ועוברים הכשרות, מהי אלימות במשפחה בחברה החרדית וכל האלמנטים המיוחדים אין להם מושג. והאלימות המשפטית שנשים סופגות, ואין איך לעזור להן. כי זה באמת תלוי במקומות הרבה יותר גבוהים מהם וזה כרוך בעלויות מאוד גבוהות שבדרך כלל נשים נפגעות אלימות אין יכולת להתמודד מולן.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
ההכשרה על אלימות ספציפית בחברה החרדית לכלל הגורמים היא כי נגיד יש סוג מסוים שבחברה אחרת לא ייחשב כאלימות ופה זה כן אלימות?
<< אורח >> ציפי לביא: << אורח >>
ששופט יידע מה זה עסקן שבא לגבר אלים.
<< אורח >> קריאה: << אורח >>
שפה. זה לא אלימות אחרת כמו שזה שפה.
<< אורח >> ציפי לביא: << אורח >>
גם יש אלימות אחרת.
<< אורח >> קריאה: << אורח >>
בהחלט אלימות אחרת.
<< אורח >> ציפי לביא: << אורח >>
גם יש אלימות אחרת. אלימות דתית, אלימות רוחנית, כמו שכבר תואר פה. בנוסף יש את העניין של הקהילתיות, שהרבה פעמים היא באה לטובתך. אבל כשהיא באה נגדך המשמעות היא שהגבר האלים שבצד השני הוא מקבל ליווי קהילתי הדוק. מימון לפעמים של עורך דין מהשורה הראשונה. והאישה נשארת לבד, תלושה בלי קהילה. שאם עד עכשיו הייתה לה קהילה שתמכה בה, היא יכולה להישאר פתאום לבד, תלושה. היא צריכה להמציא את החיים שלה מחדש כשהגבר עטוף בקהילה תומכת, שתומכת בו כלכלית ומקצועית ומלווה אותו.
זה בגדול מה שרציתי לומר. הכול יכול להיות קיים דרך החברה האזרחית, כדי שזה יהיה ברגישות תרבותית. אם המדינה לא מסוגלת להתמודד עם הרגישות התרבותית הנצרכת, אבל שהמדינה תאכוף את הדברים האלה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
ותממן.
<< אורח >> ציפי לביא: << אורח >>
אבל לא רק תממן, גם תחייב.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
ציפי לוי.
<< אורח >> פנינה פויפר: << אורח >>
אני רוצה להגיד משהו על מה שציפי אמרה על העבודה עם בתי הדין.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אני חייבת להספיק.
<< אורח >> פנינה פויפר: << אורח >>
את חייבת להספיק. אני רק רוצה להגיד שיש על זה עבודה. במקום שהמדינה באמת תשים את כובד המשקל שלה על זה כדי שהם יצטרכו לעשות את זה.
<< אורח >> רחלי לייטנר: << אורח >>
אני יכולה להוסיף משהו אחד עליה?
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
ממש קצר, בסדר? יש לנו מעט זמן.
<< אורח >> רחלי לייטנר: << אורח >>
היא מדויקת במה שהיא אמרה על בית הדין הרבני. אני באמת חוויתי דיינים ששאלו אותי שאלות אינטימיות. אני חושבת שצריך להתערב שם בנושא שהם יבינו מה זאת אלימות במשפחה ולהבין גם שיש מגזר ספרדי, ליטאי, חסידי. הירידה לפרטים של ההשתייכות הדתית היא חשובה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
זאת אומרת ששמו אותם שם במצבים לא לגיטימיים.
<< אורח >> רחלי לייטנר: << אורח >>
מאוד לא נעימים. ואני מחויבת לענות להם לשאלות שפגעו בי ממש.
<< אורח >> קריאה: << אורח >>
שיכולות להיות הטרדה.
<< אורח >> רונית אברה סלומון: << אורח >>
אני חושבת שההבנה התרבותית הזאת היא נזקקת בכל המוסדות.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
ציפי לוי, בבקשה.
<< אורח >> ציפי לוי: << אורח >>
אני אגזול שתי דקות מזמנה של הוועדה רק כדי להגיד, ליישר איזה שהוא קו לגבי הנושא של אלימות רוחנית. אז באמת באגף הרווחה של עיריית ירושלים לפני כעשור אנחנו באמת זיהינו שבתוך העבודה על תיקוף חוויות האלימות, אז המעגל שעבדנו איתו, מאגר כוח ושליטה לא זיהה את האלימות הרוחנית. באמת המשגנו אותה והיא קיבלה תוקף אקדמי והיא מדברת על, עשינו לה טיפולוגיה של הקנטת העשייה הרוחנית, הגבלת העשייה הרוחנית וגרימת עבירה רוחנית. כל החומר הזה קיים וצריך רק להדהד אותו ולהרחיב את המודעות לגביו.
עשינו גם הבחנה בין אלימות רוחנית, שזה פגיעה בחוסן הרוחני של האישה לבין רוחניות אלימה, שזה שימוש לרעה בדת. אלה המשגות שחייבים להחזיק אותם. אני אגיד שבעקבות הרצח של אסתר כהן אז עשינו עבודה קהילתית מאוד משמעותית ועלינו על קבוצת נשים שגם הרחיבה את ההמשגה הזאת. נשים שהיו בילדותן עדות לאלימות. אני רק רוצה להקריא לכם מתוך מה שהן כתבו, אין הן ממשיגות את החוויה הזאת ומרחיבות את המידע. כי חייבים להבין, זה חלק מהתיקוף של החוויה.
הן מדברות על שפה דתית ככלי לערעור המציאות. שימוש בסמכות רוחנית ובפרשנות הלכתית אישית כדי לגרום לנפגע לפקפק בתחושותיו ובצדקת רגשותיו. תראו כמה זה חשוב גזלייטינג דתי הם קראו לזה. דת כמנגנון שליטה, שימוש במושגי - - - או דאגה רוחנית כדי ליצור פחד, אשמה ובידוד המצמצמים את חופש הפעולה. מול החברה סטיגמה והסתרה, חסם, בושה חברתית המוביל להסתרת הפגיעה ותיוגה כבעיה פנימית. בלבול בין אלימות למידות רעות או תיקון.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אגב, אנחנו בדיונים הקודמים אמרנו שצריך בחקיקה להגדיר הגדרה אחידה של מהי אלימות. ובתוך אלימות צריכים את כל סוגי האלימות: הכלכלית, הרוחנית, המשפטית. זה חשוב. נכניס גם את זה לסיכום.
<< אורח >> ציפי לוי: << אורח >>
אם אני משתמשת בבמה החשובה הזאת כדי לבקש איפה עוד צריך לעשות, אז אני אגיד שאנחנו פנינו למשרד הרווחה וביקשנו בתוך הכלי החשוב והמשמעותי של הערכת מסוכנות להכניס את האלימות הרוחנית כמדד. וגם עשינו טיפולוגיה שם והסברנו איך זיהוי של מצבים שונים בתוך האלימות הרוחנית יכולים להיות פרמטר כדי לזהות הידרדרות ולזהות סיכון גבוה יותר. עשינו את זה מול סעיד תלי, אנחנו מחכים להתקדמות של העניין. אבל כמו בחקיקה, גם בהערכת מסוכנות. זה כלי מרכזי שאנחנו עובדים איתו ויכולים לתת לו תוקף גם שם. המטופלות שלנו אומרות שאלימות רוחנית היא מכה שלא כתובה בתורה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
תודה רבה. איציק סלמה ואחריו יעל מעיריית כרמיאל.
<< אורח >> איציק סלמה: << אורח >>
תודה רבה יושבת-ראש הוועדה, אני איציק, מהאגודה למען הלהט"ב, מכיוון אחר קצת. אני כאן היום כדי לנפץ מיתוס מסוכן. כשאנחנו מדברים על אלימות במשפחה הדימוי האוטומטי שעולה לנו זה של גבר אלים ואישה מוכה. אבל המציאות בשטח מלמדת אותנו שיעור כואב שאלימות זה לא עניין של מגדר או נטייה מינית, זה עניין של שליטה.
מהשדה המחקרי אנחנו רואים בעצם ששיעורי האלימות בקהילה הגאה זהים לשל האוכלוסייה הכללית. עם זאת, נוטים הרבה פחות לדווח על זה. כאשר מנסים להבין את הדבר הזה, בקהילה הגאה אלימות היא הרבה פעמים שקופה לחלוטין בגלל גם שהחברה הרגילה לחפש סימני אזהרה רק במודלים שהם הטרו נורמטיביים והיא שקופה בתוך הקהילה. כי קיים גם ארון נוסף של בושה ושל שתיקה.
במקומות הייחודיים של הקהילה מערכות הניצול והשליטה הן גם אכזריות וקיצוניות ולעיתים קרובות המערכות הממסדיות לא יתייגו את זה כאלימות במשפחה או אלימות בזוגיות בגלל סטיגמות. לא הבינו שגם כאן מדובר במערכת יחסים רעילה שדורשת סיוע, בניתוק והצלה.
במקרים רבים קו הסיוע של האגודה קיבל שיחות מפונים שאפילו לא יודעים שהם עוברים אלימות. הם לא יודעים לשים את הכותרת הזאת. אנחנו הבנו שיש פה צורך משמעותי בהנגשה לקהילה. אנחנו לא רק באים להתריע, אנחנו גם באים עם פתרונות.
אני גאה לבשר כי לראשונה האגודה למען הלהט"ב ופורום מיכל סלה השיקו שיתוף פעולה אסטרטגי חסר תקדים. התאמה מקצועית, תמרורי אזהרה למערכות יחסים גאות.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
איציק, אני חייבת שתסיים.
<< אורח >> איציק סלמה: << אורח >>
אנחנו מלמדים את הצעירים כי בילוש בטלפון זה לא דאגה, גזלייטינג והקטנה הם לא חלק מהאהבה ושימוש בטראומות עבר כדי להצדיק שליטה הם תמרור אזהרה בוהק. עבור קורבן להט"ב התוקף משתמש בזהות כנשק. איום ב-outing וחשיפת הזהות המינית או המגדרית בפני המשפחה והחברים בקהילת הלהט"ב זה איום שיכול לשתק. ניצול היעדר עורף משפחתי והורדת הביטחון העצמי וההשפלה, למי שלא קיבל או קיבלה תמיכה מלאה בבית, אם בכלל.
והקדוש המעונה. משמש שימוש בטראומות עבר כתירוץ להתנהגות פוגענית. אלה דפוסים שרלוונטיים גם בזוגיות של גברים וגם של נשים.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
איציק, אני חייבת, יש לי פשוט ממש מעט זמן והמון דוברים. אני חייבת שתסיים.
<< אורח >> איציק סלמה: << אורח >>
בטח. אני רק רוצה לשלוח הערכה עמוקה למשרד הרווחה שבזכות שיתוף הפעולה איתם אנחנו עוברים למהלך ארצי של הכשרות לכל העובדים הסוציאליים, להכשרת מוקדנים, לחיזוק העו"סים הייחודיים לקהילה. הדרך החוצה מתחילה בזיהוי והמסר שלנו לכל חבר וחברת קהילה שחיים בטרור בבית הוא אתם לא לבד, יש כתובת. יש מי שמבין את השפה שלכם ואהבה היא לעולם לא פחד. תודה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
תודה רבה. יעל מעיריית כרמיאל, פה? אני עוברת הלאה. ענבל וייס מבת מלך.
<< אורח >> ענבל וייס: << אורח >>
תודה. דיברנו גם בדיון הקודם ובאמת אין הנחתום מעיד על עיסתו, אבל רחלי ו-ה' עשו לנו פה שירות. תודה. הלוואי ויכולנו לעזור לעוד נשים.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
סיפורים מרגשים.
<< אורח >> ענבל וייס: << אורח >>
ממש בקצרה. מצער אותי שמשרד הדתות אינו נוכח בדיון. כי אם מדברים על חברה ייחודית דתית אז באמת הוא סוכן שינוי מאוד משמעותי. במקוואות, בעבודה מול דיינים, בעבודה מול מדריכי חתנים וכלות.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
לשם הפרוטוקול, הוא הוזמן ולא הגיע.
<< אורח >> ענבל וייס: << אורח >>
דיברו פה הרבה על מדריכי חתנים וכלות ואני מציעה פה רגולציה בנושא הפרוץ הזה. יש כל כך הרבה מדריכי חתנים וכלות שאין לי מושג מי הכשיר אותם, מה ההכשרה שלהם, מי שמם. אז אם עושים בזה סדר אז בהחלט כדאי להכניס שם יחידה שעוסקת בזוגיות מיטיבה, קווים אדומים וכו'.
דיברנו הרבה על חינוך ואני רוצה לחזור לזה, כי אנחנו רואים איך כל אוכלוסייה בעולם החינוך שאנחנו מגיעים אליה יש ניצנים ותוצאות בשטח שלגמרי ניכרות. אם אנחנו נכניס את זה למערכת החינוך, ראיתי שהשבוע עשו מהפכה והכניסו חינוך פיננסי. אפשר לעשות גם את זה. יש בחינוך הדתי מובנית יחידת לימוד בנושא חינוך לחיי משפחה. להכניס ביחידת הלימוד הזאת סימנים לזיהוי זוגיות לא מיטיבה ואיך כן מתייחסים אחד לשני וכו'.
כל יום עיון כזה עולה לנו, אם אנחנו מפיקים אותו, 12,000 שקלים. אז שוב, אנחנו חוזרים לנושא התקציב. נשמח מאוד לעשות את זה, אבל גם נשמח פשוט להטמיע את זה במערכת החינוך. כי כל מורה, כל מחנכת של כיתה י"ב יכולה לעזור לתלמידה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
את חושבת שבגילאים האלה יהיה שיתוף פעולה?
<< אורח >> ענבל וייס: << אורח >>
זה המקום למצוא אותם.
<< אורח >> ציפי לוי: << אורח >>
זה קיים בתוכנית חלמיש, צריך להרחיב, להעמיק.
<< אורח >> ענבל וייס: << אורח >>
להרחיב את זה.
<< אורח >> ציפי לוי: << אורח >>
אבל כבר הכנסנו את זה.
<< אורח >> ענבל וייס: << אורח >>
גם בחינוך החרדי, ששם אני לא בטוחה שזה קיים. יכול להיות שבחמ"ד, בחינוך החרדי יש עוד עבודה לעשות בדבר הזה. זהו, ככה אנחנו רוצים להגיע לעוד קהלי יעד.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
צודקת, נקודה חשובה.
<< אורח >> ענבל וייס: << אורח >>
ולהיכנס בתוך מערכת החינוך. הם לא הולכים לצבא, אז המקום האחרון שאנחנו נפגוש אותם בצורה חוקית זה בבתי הספר בכיתה י"ב.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
תודה רבה על הכול, על כל מה שאתם עושים. ענבל חן קארה, תרצי להתייחס? אנחנו התחלנו עם ארגוני חברה אזרחית בכוונה ועם הנפגשות, כדי שתקשיבו. אבל האם יש דברים שעלו שהיית רוצה להתייחס אליהם? ענבל היא מנהלת הוועדה הבין משרדית למיגור אלימות בתוך המשפחה.
<< אורח >> ענבל חן קארה: << אורח >>
קודם כל אני רוצה להודות לך גברתי יושבת-הראש וכמובן לכל הארגונים והעדות, הנפגעות שהגיעו לכאן. דברים מצמררים וקשים, באמת אין לי מילים. ישר כוח על הדרך ועל העבודה שלכם, בת מלך, שאני יודעת שאתם עושים עבודה מדהימה.
אני אגיד שאנחנו מסתכלים על כל הקשת הרחבה הזאת של אוכלוסייה של מיעוטים: החברה האתיופית, הערבית, החרדית, המגזר החרדי. חברות שמרניות שבאמת יש להם מאפיינים שהם שונים, אבל גם דומים. הן חברות יותר סגורות. הדברים אמורים להיסגר על פי רוב בינם לבין עצמם. יש להם סוכני שינוי שם, מנהיגים רוחניים ודתיים שרוצים לסגור את זה ביניהם. שעושים סולחות, עושים גישורים. קשה לנו יותר כממשלה להיכנס לכל החברות האלה ולתת להם מענה. כי באמת הרבה דברים נשארים שם. יש הסתרה, יש בושה, כמו שציינתן. ופחות רוצים לחשוף את הדבר הזה החוצה. זה גם פוגע בשידוך, זה פוגע בילדים, מעבר לזה שבאמת אין מודעות.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
איפה היום אתם משקיעים את מירב המשאבים באוכלוסיות המדוברות?
<< אורח >> ענבל חן קארה: << אורח >>
אני אגיד שלכל התוכניות שלנו יש בעצם מענה לכל האוכלוסיות. כלומר, יש לנו 175 מרכזים, כולם נותנים מענה גם לחברה החרדית, האתיופית, הערבית. יש לנו מוקד 118 ששם יש מענה 24/7.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
ברור. אבל בתוכנית ייעודית לאוכלוסיות האלה, איפה אתם? ברור שהם כמו כל האוכלוסייה זכאים לגשת לכל מרכז והכול פתוח גם בפניהם. אבל מה בעצם ייעודי להם בתוכנית שלכם היום?
<< אורח >> ענבל חן קארה: << אורח >>
אני אגיד ככה: נגיד לחברה הלהט"בית אנחנו כן עכשיו יוצרים הכשרות, יחד עם המרכזים. כדי ללמד את המרכזים מה זה אומר החברה הלהט"בית ואיזה מאפיינים יש לה. אותו דבר באגודה למען הלהט"ב, אנחנו נכנסים ואנחנו נותנים הכשרות של מה זה אלימות במשפחה.
עם החברה החרדית אנחנו כן יצרנו קשר. אנחנו פועלים לפי תקציבים להכשרות ואנחנו רוצים כן לתת למדריכים של חתנים וכלות. אנחנו זיהינו את האוכלוסייה ופנינו אליה. אני אגיד שגם פנינו בכלל לדיינים ולרבנים וגם ציינתי פעם קודמת, זה יותר קשה לגשת אליהם, לגייס אותם לדבר הזה ובאמת להיכנס ולתת להם הרצאות. הם פחות מעוניינים אולי להקשיב.
אנחנו כן בודקים אפשרות לעשות תוכנית לחברה האתיופית. כמו שאנחנו מדברים, יש ארגונים שעושים את זה ומכירים יותר טוב מאתנו. אז אנחנו באמת בבדיקה של הדבר הזה. לחברה הערבית יש לנו - - -
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
לחברה הערבית נתייחס בנפרד.
<< אורח >> ענבל חן קארה: << אורח >>
יש לנו הכשרות ממוקדות לחברה הערבית. כאשר כמובן ההכשרות שאנחנו עושים, וכמובן תוכנית גשרים שאנחנו עושים יחד עם משרד הקליטה שנותנת מענה לעולים חדשים. שאנחנו עושים הכשרות שהן גם דיגיטליות. ושוב, גם בהכשרות הדיגיטליות, הכשרה דיגיטלית שעומדת לצאת לקמפוס IL שהיא תהיה חינמית יש גם הדרכה והסברה לכלל החברה וגם לגורמי מקצוע סביב הרב תרבותיות וחברות שהן יותר שמרניות וסגורות.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
תודה. אני רואה שיש פה מישהו מלשכת הטוענים הרבניים, איסכה פה? אוקיי, לא. מישהו מהמשטרה או בט"פ רוצים להתייחס? בבקשה.
<< אורח >> עליזה אדרי: << אורח >>
שלום לכולם, אדרי עליזה, סגנית יחידת משגב בשירות בתי הסוהר. אני אספר על היחידה. יחידת משגב היא יחידה ייחודית וחדשנית בשירות בתי הסוהר.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אנחנו כמובן מכירים את היחידה, היא מופיעה בכל הדיונים שלנו. רק התייחסות לאוכלוסיות האלה.
<< אורח >> עליזה אדרי: << אורח >>
אוקיי. אז מבחינת האוכלוסיות כיום יש לנו שמונה צווי פיקוח מהחברה החרדית, שלושה מהחברה הערבית ושבעה מהחברה האתיופית. לגבי החסמים אני אתייחס קודם כל לחוסר המודעות לכלי הפיקוח. היחידה עושה פעילות הסברה רחבה להעלאת המודעות וחשיפת הכלי. אנחנו מגיעים לכל פורום.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
צווי פיקוח הכוונה איזוק אלקטרוני, נכון?
<< אורח >> עליזה אדרי: << אורח >>
נכון. לכל סוכן שינוי שבא במגע עם נפגעי אלימות במשפחה. בנושא אוכלוסיות מיוחדות אז נפגשנו עם בתי הדין הרבני, הדרוזי, השרעי. מתוכננת הופעה בהשתלמות גם של דיינים וקאדים. נפגשנו עם עמותות, ארגונים, מרכזי קשר, מקלטים לנשים מוכות, עם השדולה למען האישה הדתית והחרדית. נפגשנו עם נציגות המקלטים של עמותת בת מלך, הצגנו להם את היחידה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אגב, המספרים שאמרת זה צווי פיקוח מתוך כמה?
<< אורח >> עליזה אדרי: << אורח >>
כיום 49.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אוקיי.
<< אורח >> עליזה אדרי: << אורח >>
גם הצגנו את היחידה ליועצות קידום מעמד האישה ברשויות המקומיות, לעו"ס משטרה במגזר הערבי, אבל זה לדיון הבא. הופענו בכנסים של הסיוע המשפטי. אנחנו מנסים להגיע באמת לכל גורם שבא במגע עם נפגעי עבירה ולהציג את הכלי במטרה לתת תחושת מוגנות למבקשי הצו וזאת באמת בהתאם לחשש שגם שמענו פה מהעדויות. אנחנו ביחד עם הבל"מ מקדמים קמפיין שיפורסם עוד החודש וגם בימים אלה אנחנו מקימים אתר ממשלתי להנגשת מידע בנושא פיקוח.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
יש לכם משהו שהוא ספציפי לאוכלוסייה החרדית או דוברי אמהרית או דוברי רוסית?
<< אורח >> עליזה אדרי: << אורח >>
מבחינת צו הפיקוח אז צו הפיקוח הוא לכולם. אבל כן הצוותים שלנו בשטח שהם במגע יום יומי עם האוכלוסיות. אז במסגרת ההכשרה יש מיקוד גם לאוכלוסיות מיוחדות והרגישות, גם התרבותית בהקשר הזה אנחנו גם בנושא, על מנת להתגבר על החסמים התרבותיים והחברתיים בכל הקשור לחשיפת אלימות במשפחה אז אנחנו פועלים במספר ערוצים. אחד, בימים אלה מקדמים דיונים עם משרד הבל"מ ומשרד המשפטים במטרה לקדם הגשת הבקשה לצו פיקוח על ידי גורם מדינתי.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
רגע, אז לא נצלול לצו פיקוח, כי זה כללי ודיברנו על צו הפיקוח בהקשרים אחרים. תודה לך. יש לי עוד חמש דקות לסיום הישיבה ואז פשוט מגיע פרקליט המדינה ואנחנו צריכים לסיים כדי להתחיל עוד דיון.
<< אורח >> פייני סוקניק: << אורח >>
אני אשמח מאוד להוסיף נקודה שלא נגעו בה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אני אתן לכל אחת, ממש אני אעשה סיכום של שתי דקות. מה שמך?
<< אורח >> ורד פיש: << אורח >>
שמי ורד פיש, אני מנהלת מרכז טיפול למניעת אלימות במשפחה בירושלים. חשוב לי להגיד, לא עלה כאן הקול של הרשויות. מעבר לחברה אזרחית שעושים עבודה ענפה ואנחנו עובדים בשיתוף פעולה איתם, קיימים מרכזים, כמו שאמרה ענבל. המרכז שלי ספציפית עובד בעיקר עם האוכלוסייה החרדית, כי אנחנו אמונים על אזור צפון ירושלים.
חשוב לי רגע להתעכב על הפרטים הקטנים ולהגיד שגם במפגש אנחנו יושבים בתוך שכונות חרדיות. הכניסה אלינו היא דיסקרטית. לא יהיה שלט בכניסה שיחשוף אותך לאן את נכנסת או אותך. לא עלה כאן גם הנושא של עבודה עם גברים, שהוא גם אחד מהיעדים החשובים שלנו. אנחנו רוצים לתת מענה לכל בני המשפחה בתחום. אנחנו מקפידים על סודיות. יש היום אפשרות במשרד הרווחה להנפיק זיהוי משרדי רק כדי שלא תיחשפי ולא תהיי כתובה במערכת הרווחה עם מספר הזהות הפרטי שלך. יש המון צעדים שנעשים.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
כן, אתם מתאימים את עצמכם. תודה רבה. סיוע משפטי?
<< אורח >> דניאל רז: << אורח >>
שלום, עו"ד רז, ממונה ארצי תחום דיני משפחה בסיוע המשפטי במשרד המשפטים.
לגבי הדברים שנאמרו, חשוב להבהיר, החלטות של בתי הדין או בתי המשפט לפעמים אנחנו נתקלים, לא בכל המקרים, בהחלטות גם בבתי משפט, שלפעמים בעייתיות מאוד. הדרך לפעול היא כמובן בהגשת ערעור ואנחנו עושים את זה ונתקלנו במקרים גם של בתי משפט, צריך להגיד את זה, זה לא רק בתי דין. שלא תמיד מבינים את הייחודיות של העולם החרדי.
קיבלנו החלטות למשל שבני זוג צריכים להישאר באותו בית ולא להתכתב ביום שבת בווטסאפ. זו החלטה של בית משפט.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
לא כולם יודעים לערער.
<< אורח >> דניאל רז: << אורח >>
נכון. ובהקשר הזה זה מאוד חשוב להגיד. במיוחד לאוכלוסייה החרדית וגם אוכלוסייה יוצאי אתיופיה, שהסיוע המשפטי נמצא כאן. אין כזה דבר שמישהי ללא ייצוג משפטי והצד השני הוא מיטב עורכי הדין. אנחנו יש לנו עורכי דין שמקבלים הכשרות בעזרת משרד הרווחה שאנחנו עושים הכשרות גם בוועדה הבין משרדית, בחברה הערבית וגם בחברות אחרות. אנחנו שם בשביל זה, בדיוק בנקודה הזאת.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
תודה רבה. דוברת אחרונה בבקשה ואני מסכמת.
<< אורח >> פייני סוקניק: << אורח >>
פייני סוקניק, יושבת-ראש מייסדת של "באשר תלכי" שמלווה נשים חרדיות ודתיות במצבי פרידה וגירושים וגאה להיות זו שהקימה את הפורום החרדי, פורום גבול נכון בקווים אדומים, שהרבה יושבות פה.
נקודה אחת שלא עלתה והיא מאוד רלוונטי ואני אשמח לעזרת חברת הכנסת ויושבת ראש הוועדה. בעקבות המלחמה חולקו נשקים בצורה משמעותית בחברה החרדית, מה שלא היה קודם. לא נעשה מחקר מלווה על ההשפעה של הנשקים שנכנסו לחברה החרדית. אנחנו יודעים שנשק משפיע על אלימות בזוגיות ובמשפחה, גם כשהוא לא יורה. אנחנו יודעים שהודיה כהן ז"ל נרצחה מנשק שחולק אחרי ה-7 באוקטובר. אני מבקשת באמת שיתוף פעולה כדי לבדוק בחברה החרדית מה קרה עם הנשקים שהגיעו, איך זה השפיע על המשפחה. כבר ביקשתי שיהיה קמפיין ייעודי מותאם לגברים ולנשים סביב הנושא הזה. שנתיים ומשהו אחרי זה עדיין לא נעשה. זה פצצה מתקתקת וכדאי להתייחס.
נקודה נוספת היא, נעשה שיתוף פעולה עם הרבה מאוד גורמים. אבל החברה החרדית בנושא הזה היא לא מה שהייתה לפני 15 שנה, שאז בערך התחלנו להתעסק. יש פה חדר מלא באנשי ונשות מקצוע ובעשייה משותפת עם גורמי מקצוע מתוך הרשויות והמשרדים. אנחנו צריכים שזה יהיה כחלקנו באוכלוסייה. לא פירורים מפה, פירורים משם. צריך לבדוק. כי בינתיים היחס והתקציבים שמגיעים לפרויקטים ולמיזמים משותפים עם החברה החרדית הם לא כחלקנו באוכלוסייה. אנחנו פה כי אנחנו כבר מוכנות לדבר, אנחנו רוצים לשתף פעולה. אז אי אפשר כל פעם להגיד עוד קצת פה ועוד קצת שם, כי אנחנו עוד לא שם. החברה החרדית כבר שם. בחמש שנים האחרונות היא הרבה יותר שם. יש פה מספיק אנשי מקצוע, אנשי טיפול ומומחים ומומחיות. פשוט צריך לעשות עבודה משותפת.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
תודה רבה. אני חייבת לסגור. אני מזמינה את כל מי שלא הספיקה לדבר, והמון, יותר מחצי רשימה לא הגענו אליה, בגלל שנרשמו המון נשים, לשלוח לנו בכתב את הדברים. אנחנו עוברים גם על הדברים שנאמרו פה בדיון ואנחנו גם קוראות ניירות עמדה. אני מצטערת, זה מה שהזמן מאפשר ומחכים בחוץ עוד המון אנשים. אני חותרת לסיכום.
דגש על הכשרות לרבנים, הכשרות למדריכי חתנים וכלות. וגם במקוואות. זה משהו שאנחנו צריכים להפוך לאירוע מחייב. הביצוע יכול להיות על ידי חברה אזרחית, אבל זה צריך להיות מפוקח ומחויב על ידי המדינה וגם להיות מתוקצב.
עבודה, אנחנו צריכים דגש על עובדים דוברי אמהרית. הכשרה לכלל אנשי המקצוע שעובדים על התרבות והתאמה תרבותית ליוצאי אתיופיה והחזרת האמון ושבירת הסטיגמות, זה בהקשר של יוצאי אתיופיה.
<< אורח >> קריאה: << אורח >>
יש פה אוכלוסייה ממש שלמה שנעדרת מהדיון, האוכלוסייה העולה דוברת רוסית.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אני יודעת, אבל אנחנו נעשה עוד דיון. יש פשוט 60 דקות בשעה. אנחנו נעשה עוד דיונים. אני לא מכניסה לסיכום דברים שלא דיברנו עליהם. מה שלא דיברנו עליהם או שתעבירו לנו בכתב או שנעשה עוד דיון ונכניס לעוד סיכום. אנחנו כל החודש כל יום, הרבה מאוד שעות, מקדישים לזה עשרות שעות של דיונים. אנחנו נדבר גם על האוכלוסייה הרוסית. אם הנציגים לא הספיקו לדבר עכשיו אנחנו נדבר שוב פעם גם על השפה הרוסית.
אני חוזרת לאוכלוסייה החרדית. צריך תוכנית לגברים בסמינרים ובישיבות, עם חידוד גם למי פונים בזמן מצוקה. בתוך ההגדרה של מהי אלימות במשפחה, שזו הגדרה שמשרד הרווחה ומשרד המשפטים עובדים עליה בימים אלה צריך להוסיף גם את האלמנט של אלימות רוחנית.
עלתה פה נקודה של הילדים של אימהות שנכנסות למקלטים. זה בעצם חסם שמחזיר הרבה פעמים נשים לבני הזוג המתעללים. צריך לתת פה מענה ייעודי גם לילדים.
עלו פה נתונים מטורפים שמתוך 13,000 זוגות שמתחתנים יש סקר שמלמד ש-11% מהם בחברה החרדית חווים אלימות מינית, מתוכם 58% אלימות מינית מתמשכת. חשוב להכניס את זה לסיכום.
בתי הדין הרבניים, קודם כל האמירה שלי זה שצריך לצמצם את הסמכויות שלהם, למרות שבקדנציה הזאת רק הרחיבו להם את הסמכויות. אבל לפחות לשפר את ההדרכות לדיינים, שניכר על פי הפסיקות שלהם שהרבה פעמים עושים עוול במקרים של אלימות במשפחה. אז לשפר את ההדרכות. רחלי הביאה פה למשל דוגמה של שאלות אינטימיות שנשאלו.
הכשרות גם בבתי המשפט הכלליים על אלימות בחברות בעלות מאפיינים ספציפיים. פה ניתנה דוגמה של החברה החרדית. אמרנו כבר, להכניס אלימות רוחנית ודתית להגדרה של מהי אלימות במשפחה.
אנא לשלוח פנייה למשרד הדתות ולהלין על כך שהם לא הגיעו, למרות שהם התבקשו והם חשובים מאוד לדיון הזה.
להכניס לתוכנית הלימודים בחינוך החרדי תכנים על זוגיות בריאה.
נבקש מחקר מלווה בנושא חלוקת הנשקים בחברה החרדית.
אני יודעת שלא הספקנו להגיע כמעט למחצית מהדוברות, כי נרשמו המון. אנחנו נעשה דיון המשך. אנא תעקבו מתי התאריך. יש לנו כל שבוע כמה דיונים, כולם מתמקדים בנושא אלימות במשפחה, אבל עם תת נושא. אז תעקבו אחרי הנושאים ופשוט נעשה דיון follow up ונכניס את הדוברים והדוברות שלא הספיקו לדבר היום.
תודה רבה, עשיתי כמיטב יכולתי. סליחה לכל מי שהגיע ולא הספיק.
<< סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 12:01. << סיום >>