פרוטוקול ועדה

הכנסת העשרים-וחמש מושב רביעי פרוטוקול מס' 200 מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי יום ראשון, כ"ח בשבט התשפ"ו (15 בפברואר 2026), שעה 9:00 סדר היום: מאבק באלימות בתוך המשפחה – מניעה ואיתור מוקדם. נכחו: חברי הוועדה: מירב כהן – היו"ר מוזמנים: ענבל חן קארה – מנהלת תחום פ"א – אלימות במשפחה מודולים והכשרה, משרד הרווחה והביטחון החברתי בישראל ד"ר זהר סהר – מנהלת המחלקה לטיפול באלמ"ב ופגיעות מיניות, משרד הבריאות ברהן מלדה – מפקח ארצי קהילתי לקליטת עליה, משרד העלייה והקליטה רס"ב זוהרה עטייה – ראש צוות מוקד מנ"ע משטרת ישראל, המשרד לביטחון לאומי כנרת מנגן – מנהלת תחום תכנון, ניהול וארגון, המשרד לביטחון לאומי איריס בן יעקב – מנהלת היחידה למיניות ומניעת פגיעה בילדים ובני נוער, משרד החינוך ליאור בר-ניר – עו"ד, ראש תחום חינוך ומשפט פלילי, המועצה לשלום הילד יסמין רובין קופר – מנהלת יוזמת, קווים אדומים ד"ר דרור נצר – מנהל תחום, קווים אדומים משה רוזן – עו"ס קהילתי אלמ"ב עיריית בני ברק, חבר הפורום החרדי, קווים אדומים ד"ר יעל מכטינגר – מומחית בין-לאומית, קווים אדומים זוהר בר און – עו"ס, מנהלת מרכז יובלים לטיפול ומניעת אלימות במשפחה חיפה, מרכז השלטון המקומי בישראל ד"ר הדס יחיעם – יו"ר החברה הרפואית להגנת הילד, ההסתדרות הרפואית בישראל רבקה ליאון זדה – רכזת מדיניות חברתית, איגוד העובדים והעובדות הסוציאליים דור אילון – עו"ד, עו"ס, מקדמת מדיניות וקשרי ממשל, איגוד מרכזי הסיוע לנפגעי ונפגעות תקיפה מינית בישראל ענבל וייס – סמנכ"לית, עמותת בת מלך דוד פחימה – מנכ"ל פורום אבי-שאג, חוקר אלימות במשפחה ענבל אביב – רכזת פורום העמותות המפעילות מקלטים מאירה בסוק – עו"ד, יועצת משפטית, נעמת הדס ארנון שרעבי – עו"ד, מנהלת תחום קידום מדיניות וחקיקה, רוח נשית אורית לוי ינובסקי – עו"ד, יועצת משפטית, ארגון אמונה ורדית דנציגר – מנכ"לית עמותת ל.א. (לא לאלימות נגד נשים) בישראל רס"ן במיל' אלון גרזון רז – מנהל קהילה, עמותת ל.א. (לא לאלימות נגד נשים) בישראל ורדית אבידן – עו"ד, מנהלת מערך משפטי, ויצו שלי שכטר-שלו – מנכ"לית פורום ארגוני צעירות דיקלה כהן – נפגעת אלימות במשפחה אלכסנדרה לוי – שגרירה לדוברי האנגלית אתי בוקאי – עו"ס, חברה במשמר המגדרי בכנסת, עמותת פנים חדשות רוחמה גמרמן – יו"ר, פורום של תקווה חיים גמליאל – אזרח ייעוץ משפטי: ענת מימון מנהלת הוועדה: דלית אזולאי רישום פרלמנטרי: דנה אנקר, איטייפ רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> מאבק באלימות בתוך המשפחה – מניעה ואיתור מוקדם << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> בוקר טוב. אני מתכבדת לפתוח את הדיון של הוועדה המיוחדת לקידום מעמד האישה ושוויון מגדרי. אנחנו בסדרה של דיונים מאוד חשובים, מצילי חיים ממש בנושא אלימות בתוך המשפחה ואלימות כלפי נשים. את סדרת הדיונים חילקנו לפרקים, כדי להגיע לתובנות מקצועיות בצורה הכי מזוקקת שאנחנו יכולים, יכולות. אנחנו עוברות על הקלטות הדיונים ואוספים את כל התובנות שנאמרו כאן ואת הכול אנחנו נאגד לדוח שיוגש לממשלה. הדיונים הם מאוד מלמדים. יש לאנשי המקצוע גם ממשרדי הממשלה וגם מארגוני החברה האזרחית הרבה מאוד תובנות לתת לנו וגם של אנשים מהשטח, שחוו על בשרם את הדברים. היום הדיון יתמקד במניעה ואיתור מוקדם. איך עוצרים את האלימות, לפני שהיא מתחילה, אם זה דרך מערכת החינוך, אם זה כשמתחילות הבעיות בבית, אם זה כשמתחילים לראות סימני שליטה. גם תופעת הפוסט טראומה, שעלתה במהלך המלחמה האחרונה, שהיא גם כר פורה שעלולה להוביל לתופעות של אלימות. ההבנה היא שזה החלק שהכי חשוב להשקיע בו, אם אנחנו נמנע את הדברים בראשיתם, לא נגיע למקרים החמורים ביותר. דוח מבקר המדינה משנה שעברה מלמד שהמדינה משקיעה במניעה הראשונית רק 3.6% מהסכום שמושקע בטיפול במקרי אלימות אחרי מעשה. כמדינה, אנחנו בסוף משקיעים את רוב הכסף בכיבוי השריפות ולא במניעת ההצתה, שזה דבר שמחייב תיקון. לפי המבקר, יש נתונים די מדאיגים על איתור מוקדם. 10% מהאנשים שנשאלו בגילאי 18 עד 65, גברים ונשים יחד חוו אלימות מבני הזוג. 25% מתוכם חוו אלימות חמורה ומתוך אלו שחוו אלימות חמורה, רק אחד מתוך תשעה מקרים היה מוכר לרווחה. אנחנו במצב של תת דיווח גדול. מניתוח מקרי הרצח, אנחנו למדים ש-45% מהמקרים היו מוכרים לפני כן למשטרה או לרווחה. זה אומר שהרבה מאוד מקרים, אפילו לא היה איתות או מידע מוקדם. בהקשר של האיתור והמניעה, אנחנו רוצים ורוצות לגעת היום בסוגייה של סוכני השינוי, שהם יכולים להיות משרדים ממשלתיים ויכולים להיות גם גופים שאינם משרדי ממשלה, כל מי שפוגש ציבור ביום-יום ויכול לזהות את הסימנים. הזיהוי של הסימנים, יכול להיות מציל חיים. אנחנו חילקנו את סוכני השינוי לארבע קבוצות מרכזיות – מקומות עבודה, סביבה טיפולית ורפואית, חינוך פורמלי ובלתי פורמלי. בהקשר של המלחמה והתקופה הקשה שעברה עלינו, גם הגופים שנותנים שירותים למילואימניקים, הלומי קרב, מפונים, אנשים שספגו נזק מהמלחמה ונמצאים בקבוצת סיכון מסוימת. מבחינתנו, מי שמטפל בנפגעי המלחמה, הוא גם סוכן שינוי רלוונטי. אנחנו נפתח עם ענבל חן קארה, שהיא מנהלת הוועדה הבין-משרדית שמובילה את התוכנית הלאומית ולאחר מכן נדבר על סוכני השינוי, נחלק את הדיון להתייחסות לסוכני השינוי השונים, נראה מה עובד ומה לא עובד. מאוד חשוב לי שמשרדי הממשלה וכל הפועלים בדבר, יחדדו בתובנות שלהם מה עובד טוב וצריך להרחיב ומה חסר. אם אלה הנתונים, ברור שמה שאנחנו עושים לא עובד כשורה. אני רוצה להודות ליוזמת קווים אדומים בשיתופים, שעזרו לנו מאוד בתכנון הדיון היום. יש בחוץ בתערוכה שהם אחראיות לה. יש לנו רשימת דוברים מאוד ארוכה להיום, כדי שדברים יהיו ממוקדים, אני מבקשת לדבר בקצרה. תכינו מראש את הנקודות שחשוב לכם שיישארו איתנו, אל תחזרו על דברים שנאמרו, תנסו לזקק את התובנה שלכם. ככל שהזמן יאפשר, ניתן לכולם לדבר. אני רוצה לפתוח עם ענבל חן קארה, שהיא מנהלת הוועדה הבין-משרדית, תודה שבאת ונשמח ללמוד ממך. << דובר >> ענבל חן קארה: << דובר >> בוקר טוב, תודה לך חברת הכנסת ויו"ר הוועדה. אני חושבת שדיון כזה מעולם לא היה, בטח לא עם כל הארגונים. זו חובה שאנחנו נעשה את זה ונעבוד יחד, גם עם הכנסת וגם עם הארגונים, שאנחנו עובדים איתם, אבל זה צריך להיות הרבה יותר. במניעה, אנחנו פחות חזקים. עד לפני חמש שנים, מניעה הייתה פחות על השולחן, אבל מאז הקמת הוועדה ובמיוחד בשנתיים וחצי האחרונות אנחנו על זה ועדיין, נשים נרצחות ויש אלימות ואלימות קשה. אנחנו כל הזמן חושבים מה עוד אפשר לעשות ואנחנו צריכים את העזרה, גם של כל הארגונים וגם של הכנסת, כדי שנחשוב יחד ונראה מה אפשר לעשות, כי אפשר לעשות. יש לנו הרבה מאוד תוכניות מניעה. הנושא של הכשרות והסברה כל הזמן עולה, מה זה בכלל אלימות במשפחה. יש כאן לומדה דיגיטלית שאנחנו הפצנו במשרד שלנו ובכל משרדי הממשלה השותפים איתנו בוועדה, שמסבירה לעובדים קודם כל מה זה ואיך זה נראה. כי זה יכול לקרות גם לחברה שנמצאת איתנו במשרד וגם לשכנה, זה משהו שהוא רחב, הוא חוצה מגזרים ומעמדות והלומדה הזאת זו דוגמה לזה. יש לנו הכשרה דיגיטלית שעומדת לצאת בקמפוס יעל, שהיא הכשרה חינמית שבעצם כל אזרח במדינה יוכל להיכנס וללמוד מה זה אלימות במשפחה מההתחלה ועד הסוף – מי הנפגעים, מה ההשלכות של הפגיעות, איך זה בא לידי ביטוי, איזה מענים יש, לאן אפשר להפנות, איך אפשר לגשת לדבר הזה. ההכשרה הזאת היא הכשרה רחבה. במקום להגיע לבית הספר שלנו לעובדים סוציאליים, אפשר פשוט להיכנס להדרכה הזאת. יכולים לעשות את זה גם עובדים שפוגשים את האוכלוסייה והם לא עובדים סוציאליים, כמו עובד בבנק או יועצת בית ספר או מורה, שבמקום להמליץ לילד על ריטלין, תוכל לבדוק אולי מדובר במקרה של אלימות במשפחה והילד סובל. אפשר לראות מה הסממנים, מה התסמינים ומה לעשות עם הדבר הזה, כי יש לאן להפנות. בטיפול אנחנו חזקים מאוד. יש הרבה מרכזים שמטפלים בדבר הזה. יש המון עובדים סוציאליים לטיפול בילדים, בגברים, בנשים, בטראומה. בחלק של המניעה אנחנו מתמקדים היום ולכן, נציג קודם את הלומדה הזאת. (הצגת מצגת) זו לומדה שמלמדת בצורה מאוד פשוטה איך זה בא לידי ביטוי, מה זה אלימות כלכלית, אלימות פסיכולוגית, אלימות רגשית. כמובן שהאלימות הפיזית והמינית היא יותר נוכחת, יותר רואים אותה. אבל יש סוגים שונים של אלימות כמו משפטית, רוחנית, שקשה לזהות. הלומדה הזאת הכרחית, כמו ההכשרה שתהיה לנו בקמפוס. מעבר לזה, אנחנו עומדים לעשות קמפיין רב שנתי, כל הוועדה ביחס, להשקיע בו תקציבים, שיכלול גם את הרדיו, גם את הדיגיטל וגם את הטלוויזיה, להסביר לציבור הרחב איך נראה הדבר הזה, מה זה אלימות במשפחה. היינו עושים קמפיינים נקודתיים סביב חודש אלימות במשפחה, אבל דבר כזה רחב, שנתי לא עשינו את זה בשנים קודמות וזה עומד לצאת לפועל. יש סרטונים שאנחנו עובדים עליהם בוועדה בכל השפות, זה יהיה בערבית, באמהרית. זה יהיה לחברה החרדית, אלימות כלכלית וכמובן, אלימות כלפי קשישים. יש לנו תוכניות הכשרה רחבות ונרחבות ביותר בבית הספר לעבודה סוציאלית. זה גם לעובדים מתוך המשרד – סדרי דין, יחידות הסיוע, עו"ס משפחה. אבל לא רק. אנחנו עובדים עם משרד המשפטים, עם הסיוע המשפטי, יש הכשרה רביעית שעומדת להיפתח. עשינו הכשרה לקאדים. יש לנו הכשרה שניה לעורכי דין שמייצגים בבתי הדין הקאדים. הכשרות למשרד הבריאות. אנחנו מתקצבים למשרד החינוך את חברות וזוגיות לקהל הצעיר. יש לנו הכשרות לשירות מבחן, לשב"ס, לרש"א. המטרה היא שכל העובדים המקצועיים שנפגשים עם האוכלוסייה יידעו לאתר ויידעו מה לעשות, איך להתמודד, איך זה בא לידי ביטוי ומה אפשר לעשות. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אלו הכשרות חובה או שזה עניין של רשות? << דובר >> ענבל חן קארה: << דובר >> עובדים סוציאליים מבקשים את זה ואנחנו מאתרים אותם ומכניסים אותם להכשרות. אנחנו מממנים, אנחנו מתקצבים, אנחנו גם מפתחים את זה מקצועית, אז הם מאוד מעוניינים וכמובן, כל מי שנמצא איתנו בוועדה. יועצות למעמד האישה למשל, יקבלו השנה הכשרה. יש להן תוכנית נפרדת, מאוד מעניינת של כל היועצות ברחבי הארץ, שזה בעיקר למניעה. זה סדנאות להעצמה והתמודדות עם התופעה, לפני שהיא מגיעה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אבל כל אותם סוכני שינוי בבתי הספר, זה חובה? הם חייבים לעבור את ההכשרה? << דובר >> ענבל חן קארה: << דובר >> לא. זו לא חובה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> זה וולונטרי. << דובר >> ענבל חן קארה: << דובר >> רצון שלהם. אבל אנחנו נענים לדבר הזה. מישהו שיבוא ויגיד שהוא צריך הכשרה – אנחנו נבוא לקראתו. אנחנו ממש בעד. גם חוקרי משטרה עומדים לקבל הכשרות. אנחנו מגיעים למכללה לשוטרים, מעבירים הרצאות, אבל הם יקבלו הכשרה מלאה כי הם צריכים את זה. אנחנו השקענו בשנים האחרונות המון מחשבה ותקצוב, כדי שאנשים יקבלו את ההכשרה ויהיה להם מענה. יש לנו את מרכז אלון לגברים. זה לגברים לפני שהם נכנסים למקום של האלימות. לגברים שיוצאים מהמלחמה עם טראומה וגברים שצריכים את המענה, עוד לפני ההתפרצות. אנחנו מתייחסים לזה כמענה. בחצי שנה של הקמה, אבל אם אנחנו נראה שהמענה חשוב ומיטיבי ומשמעותי לגברים, אנחנו נחשוב על הרחבה של הדבר הזה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> מי נכנס לשם? << דובר >> ענבל חן קארה: << דובר >> גברים מהשורה, שלא רוצים להגיע רווחה. שיש להם קשיים בחיים - - - << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> הם מכניסים את עצמם? << דובר >> ענבל חן קארה: << דובר >> הם יכולים להכניס את עצמם וולונטרית. זה נמצא כרגע בטירת הכרמל, הגיעו 200 גברים ו-120 כמעט מקבלים מענה. יש מטפלים שנמצאים בקליניקות פרטיות, אנחנו משלמים להם והם מקבלים את המטופלים, הם משלמים משהו מינימלי כדי להשתתף. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> זה קורה לפני שיש אלימות בבית? << דובר >> ענבל חן קארה: << דובר >> זה מקדים את האלימות. יש לנו תוכנית לילדים. ילדים יכולים להיות שקופים, במובן הזה שלא רואים עליהם סימנים, אבל הם כן חווים אלימות. לילדים האלה, אנחנו צריכים עובדים שיידעו לזהות אותם, לאתר אותם ולתת להם את המענה הנכון. זו תוכנית מאוד רחבה שהוועדה לוקחת על עצמה. יש מספר רשויות שנבחרו והן עושות את העבודה. יש תוכניות לעובדים סוציאליים שהם קהילתיים וגם עוסקים באלימות במשפחה. זה שילוב שאנחנו יצרנו. מתוך 80 תקנים, מאוישים כרגע 50. יש לנו קושי לאייש תקנים של עובדים סוציאליים, בכל המסגרות. העובדים האלה עושים פעולות מניעה בתוך הקהילה ומחברים את הדבר הזה של אלימות במשפחה, יחד עם עבודה קהילתית. אנחנו עושים סקר יחד עם הלמ"ס, שייכנס יחד עם הביטחון האישי. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> ראינו אותו. << דובר >> ענבל חן קארה: << דובר >> הסקר הזה חשוב מאוד, כדי שנקבל תמונה מאוד רחבה ונבין מה קורה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אם את צריכה לחדד - - - << דובר >> ענבל חן קארה: << דובר >> אנחנו עובדים צמוד עם שיתופים, קווים אדומים. זו רשת של ארגונים שעובדים יחד. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> הם ידברו ויספרו מי הם. << דובר >> ענבל חן קארה: << דובר >> בחשיבה מאוד רחבה, לגבי מניעה של אלימות בזוגיות. אנחנו נותנים מענה לצעירים, בזכות שיתופים שמייצרים לנו את החיבורים עם חברות ועמותות וארגונים שאנחנו לא מכירים, כי לא את כולם אנחנו מכירים. אנחנו מתקצבים תוכניות למניעה בקרב צעירים, במכינות, בשנות שירות. מבחינתנו, מאוד חשוב להגיע לקהל הצעיר. תוכניות של חברות וזוגיות במשרד החינוך, השנה הרחבנו אותה ותקצבנו אותה בסכום יותר גדול, במטרה שזה יגיע ליותר בתי ספר. זה אמנם קורה בכיתה י"א, אבל נצטרך לחשוב איך להוריד את זה לכיתות יותר נמוכות, כי זה לא מתחיל בכיתה י"א. אלימות היא בדרך כלל בין-דורית. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> זה בכל בתי הספר? זה דרך גפן? או איך זה? תכף תסבירי לנו. אם את צריכה לחדד מה עובד טוב וזקוק להרחבה ומה לדעתך חסר? << דובר >> ענבל חן קארה: << דובר >> אנחנו לא יכולים לחייב. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> למה לא? << דובר >> ענבל חן קארה: << דובר >> יש יועצות או מטפלות לטיפול זוגי ומשפחתי - - - << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> בשוק הפרטי? << דובר >> ענבל חן קארה: << דובר >> כן. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> בשוק הפרטי את לא יכולה לחייב. אבל במשרדי הממשלה, את כן יכולה לחייב. << דובר >> ענבל חן קארה: << דובר >> משרדי הממשלה משתפים איתנו פעולה, הם רוצים את זה. אין בעיה להפיץ את זה. יש לנו הכשרות חינמיות, זה מקוון. זו הכשרה של 12 שעות, מקבלים בסוף גם תעודה, אבל אנחנו לא יכולים לחייב אף אחד להיכנס ולעשות אותה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> יש משהו שאת חושבת שצריך לשים עליו את הדגש כרגע? או שמבחינתך הרכיבים קיימים? << דובר >> ענבל חן קארה: << דובר >> מבחינתי, הרכיבים קיימים. צריך שנדע למי לתת אותם. ברגע שיפנו אותנו לאוכלוסייה שצריכה, היא תקבל את זה. למשל, לצבא. אנחנו לא יכולים להגיע למסגרת הצבאית, אבל אנחנו רואים אלימות במשפחה בקרב חיילים. איך אנחנו גורמים להם להיכנס לדבר הזה? << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אז אני עוברת ליסמין רובין קופר מקווים אדומים. << דובר >> יסמין רובין קופר: << דובר >> אני יושבת בוועדה הזאת הרבה מאוד שנים ועוד לא היה דיון על מניעה וזה העיסוק העיקרי שלנו ואנחנו מייחלות לדיון כזה כבר הרבה מאוד זמן. זה התחום שלא מדברים עליו. הוא פחות מושך את האוזן ואת העין מרצח. זה נכון למשאבים, זה נכון לתשומת לב ציבורית וזה נכון גם לעיסוק פה בוועדה. אני מאוד מעריכה ושמחה על הדיון הזה. קווים אדומים היא שותפות שמנוהלת בארגון שיתופים, כוללת כ-150 ארגונים, שבחרו לפעול בתחום של מניעה ואיתור מוקדם. ב-2021 ישבנו בשותפות הזו, יחד עם הוועדה הבין-משרדית ושאלנו מה העיסוק שיביא לצמצום התופעה והבנו שדרך הטיפול במקרי הקצה, אי אפשר לצמצם את התופעה. כדי לצמצם אותה, צריך לעסוק במניעה הראשונית והשניונית, בעצירה המוקדמת של האלימות ולשם צריך להפנות אנרגיות רבות שלא היו קיימות במידה מספקת. היו דברים בשטח, אבל הם לא קיבלו מספיק הד ומשאבים וזו הייתה ההחלטה. במהלך חמש השנים הללו, למדנו דברים שהם בסיס להמשך. הדבר הראשון והחשוב ביותר, יש לנו לפחות שלושה סקרים שמעידים על כך שהציבור לא יודע מה זה אלימות, לא יודע מה לעשות איתה וגם לא רואה לעצמו תפקיד בצורה מספקת להיות מעורב בסיפור של מניעת אלימות. לא מכירים את השירותים, לא יודעים שיש מרכזי טיפול, הדבר הזה הוא קריטי. גם מבחינת סוכני השינוי שהוזכרו וגם מבחינת הציבור הכללי. לדעת שיש מה לעשות, זה משהו שמניע לפעולה. בנוגע לתערוכת הכרזות שבחוץ – ליצור כדי לעצור, בשנת 2024 הפצנו קריאה ליוצרים ויוצרות ואמרנו להם מה הדברים שלא יודעים על אלימות וביקשנו שייצרו כרזות ברוח הזו. תספרו על סוגים שונים של אלימות, תדברו באופן שיניע אנשים לפעול. זה היה חודש אחרי שפרצה המלחמה ו-260 יוצרים הגישו כרזות מדהימות. התערוכה כוללת 40. זו דרך להראות שאפשר לדבר על אלימות גם אחרת, לא באמצעות דברים מדממים שבדרך כלל מרחיקים אנשים מזיהוי אלימות בסביבתם. צעירים ונוער הם קהל היעד. הם טרום זוגיות, זוגיות ראשונה ובהיבט הזה, תוכנית בבתי הספר היא קריטית. היא המקום המחייב היחיד שאפשר להגיע לכולם ונעשתה הרבה מאוד השקעה בתוכנית הנוכחית על ידי משרד החינוך והרווחה והוועדה וזה לא מספיק. בני הנוער צריכים להיתקל בתוכנית הזאת בהרבה מאוד ערוצים – בתנועות הנוער, בחינוך הבלתי פורמלי, בחוגים, אחר כך בארגוני צעירים וצעירות, בקמפוסים. צריך פה שותפות עם הרבה גופים. מועצת תנועת הנוער נכנסו חזק עכשיו לנושא הזה, במטרה להטמיע את זה בכל תנועות הנוער וזה קריטי. משהו שעובר בערוץ אחד, לא מוטמע בצורה מספיק חזקה וזה דורש הרבה השקעה. אנחנו צריכים לראות פה הרבה יותר גברים וזה הובן מההתחלה. הגברת מעורבות של גברים במניעה הוגדרה כאסטרטגיה. ביום חמישי האחרון, בפורום מעורבות גברים, היו 30 נציגי ארגוני גברים וארגונים שעובדים עם גברים. זה הולך וגדל, יש הרבה יותר ארגונים שעובדים עם גברים ולא רק פונים גברים רק כפוטנציאל להיות פוגעים. רוב הגברים לא פוגעים, לא יהיו פוגעים והם סוכני שינוי מאוד חשובים, בין אם בתפקידים פורמליים ובין אם לא. קהל היעד נמצא בכל מיני מקומות. הוא נמצא במקומות עבודה, הוא מגיע לקופות החולים, הוא נמצא אצל מטפלים ומטפלות פרטיים. יש קושי מאוד גדול בהגעה לסוכני שינוי בשוק הפרטי שיוכלו להיות סוכנים להגברת מודעות והפנייה לטיפול. הם לא צריכים לדעת לטפל, הם צריכים לדעת לזהות, הם צריכים לעשות דה-לגיטימציה לזה והם צריכים לדעת להפנות לגורמים הנכונים. המלחמה והפשיעה הגוברת בחברה הערבית, מובילים לעלייה דרמטית שרואים אותה בשטח. הרבה מזה, זו אלימות שאפשר למנוע, אפשר לעצור אותה לפני שהיא התחילה. אנחנו במצב שבו הגורמים שמטפלים בנפגעים ונפגעות, פוגעים ופוגעות הפוטנציאליים לא מכירים את האלימות. זה גורמים שלא מגיעים למרכזי טיפול באלימות, צריך להיות שם חיבור. משאבים ייעודיים למניעה, זה דבר נדרש. הקרנות ששותפות בקווים אדומים, הקימו את קרן קווים לשינוי, זו קרן ייעודית למניעה. היא השקיעה מעל 6 מיליון שקלים בשנתיים וחצי האחרונות בתוכניות למניעה. כשיש משאב ייעודי למניעה, המשאב הזה פועל ומגיעים לקהלי יעד חדשים, מכשירים סוכני שינוי. יש פה הרבה ארגונים שמפעילים תוכניות מטעם קרן לשינוי ואפשר לעשות את הדבר הזה. קהלי היעד לא יושבים בארגונים שמומחים לאלימות, הם יושבים בארגונים אחרים. נקרא להם ארגוני קהל יעד, למשל, נוער יושב בתנועות הנוער הרבה פעמים, צעירים בארגוני צעירים. החיבורים האלה בין ארגונים שמחזיקים את הידע ואת התוכן לבין הארגונים והגופים שבהם נמצאים קהלי היעד, הם חיבורים קריטיים. בסוף 2023, שאלנו את כל הארגונים השותפים ברשת כמה התחילו בשנים האחרונות תוכניות של מניעה וגילינו ש-75% הרחיבו או התחילו תוכניות חדשות של מניעה. אנחנו לא במקום שהיינו בו לפני חמש שנים. למרות שקורים דברים רבים, אנחנו עדיין מדברים על זה, כי קודם כל, חסרים המון משאבים. זה לא תחום שאפשר להתמודד איתו עם התקציב הקיים, הפילנתרופיה הולכת ומתרחקת מהתחום בגלל המלחמה. תקציבי הוועדה עדיין חסרים בהשוואה למה שהיה אמור להיות להם בתוכנית הממשלתית, כמעט 100 מיליון שקלים. סוכני שינוי קריטיים בכלל לא מודעים לזה שהם צריכים הכשרה. אנחנו לא במצב שהם מבקשים ולא מקבלים, אבל דיברנו על מטפלים ומטפלות. יש לנו עוד דרך ארוכה ללכת. בהינתן משאבים, בהינתן תמריצים ובהינתן חקיקה מותאמת, אפשר יהיה להגיע גם לשוק הפרטי, גם לארגונים העסקיים וגם לעוד הרבה סוכני שינוי שהיום, אין להם עדיין את התמריץ לעסוק בזה בצורה מקצועית. אני מקווה שנמשיך בדיונים ונוכל להשאיר את הנושא הזה בכלל ואת נושא המניעה בפרט על השולחן של כולנו לאורך כל השנה, כי מניעה לא קורית בחודש אחד. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> תודה לך. אני עוברת לזוהר בר און ממרכז יובלים למניעה וטיפול באלימות במשפחה בחיפה. << דובר >> זוהר בר און: << דובר >> אני מחזקת את מה שיסמין אמרה מהשטח. כשמצליחים לעשות מניעה היא עובדת, אבל צריך להגיע לאנשים איפה שהם נמצאים. אם אני אבוא לאנשים, יש יותר סיכוי שהם יקבלו את המסרים. השנה עשינו קבוצת גלישה לגברים, שלא פורסמה כקבוצה לגברים שנקטו באלימות, אלא לציבור הרחב בחיפה. תוך שבוע מילאנו את הקבוצה והייתה קבוצה מאוד מוצלחת, שעסקה בוויסות רגשי. זה היה לגברים שלא נקטו אלימות, אבל היה מתח שנצבר. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> איך הגעתם אליהם? << דובר >> זוהר בר און: << דובר >> פרסמנו לציבור הרחב, ציינו שזה לגברים נשואים, בעלי משפחות, בצורה מאוד כללית, למשל, קשיים בזוגיות, המתח של התקופה נכנס הביתה והצלחנו להגיע בדיוק לאוכלוסייה הזאת שלא הייתה מגיעה אלינו למרכז למניעת אלימות, כי הכותרת מפחידה. אבל הם כן הגיעו לקבוצת גלישה. המפגשים התקיימו בים, זה היה פרויקט מדהים שאנחנו מקווים לשכפל אותו. כאן בדיוק מגיעים לנקודה של המשאבים. צריך כסף בשביל זה. המשאבים ניתנים, אבל לא מספיק. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> מאיזה תקציבים עשיתם את הפרויקט הזה? << דובר >> זוהר בר און: << דובר >> זה תקציב של מפעל הפיס שקיבלנו תוכנית סביב המלחמה. הצלחנו עכשיו לגייס כסף לעוד קבוצה כזאת, דרך תקציב חוסן. זה תקציבים לא קבועים. אין וודאות שאני אצליח לעשות שתיים או שלוש קבוצות כאלה בשנה. אופן מימוש התקציבים בתוך הרשויות הוא מורכב הרבה פעמים. כשמשרד הרווחה נותן תקציב, יש מורכבות במימוש של זה. בשטח, צריך לוודא שמצליחים לממש את התקציבים שניתנים, עם כל החסמים הבירוקרטיים. בשנתיים האחרונות עשינו פרויקט בקרב הקהילות החרדיות בחיפה, שזה קהילות שהיה לנו קשה להגיע אליהן. מה שפרץ לנו את הדרך זה רצח של אישה חרדית שאירע בחיפה. דווקא מהמקום הזה הצלחנו לייצר שותפות חזקה, שעובדת גם עם נשים מתוך הקהילה ועם הרשות. עשינו כמה ערבי העלאת מודעות שלכל ערב הגיעו מעל 200 נשים, הגיעו אליהם גם רבנים והשלב הבא, זה להגיע גם לגברים בקהילות החרדיות. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> תודה רבה. יישר כוח על הפעילות. נאמר לי שיש פה רופאה שצריכה לצאת עוד מעט. << דובר >> הדס יחיעם: << דובר >> תודה. אני ד"ר הדס יחיעם, אני יושבת ראש החברה הרפואית להגנת הילד בהסתדרות הרפואית. אני מייצגת רופאים שהמקצוע שלהם זה הגנת הילד, לטפל בילדים נפגעי התעללות בכל הקצוות שהם מתייצבים במערכת הבריאות. זה כולל גם את האיתור המוקדם והמניעה וגם את הדיווח לרשויות האחרות. לכתוב את הדיווחים, כמובן לטפל בסיבה בגללה התייצב הילד. לפעמים זו פציעה, לפעמים זה ניסיון אובדני, לפעמים זה חרדה. בסוף גם לכתוב חוות דעת משפטית רפואית, כדי להיות הפרקליט של הילד הזה בפני המערכות האחרות. אנחנו מקצוע רשמי במדינת ישראל, אבל כל הרופאים שעובדים בזה, עושים את זה בנוסף על תפקיד, בלי תקינה ייעודית. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> איך זה נקרא? << דובר >> הדס יחיעם: << דובר >> רפואת הגנת הילד. בארצות הברית זו מומחיות כבר שני עשורים, זה נקרא child abuse pediatrics. בארצות הברית, בכל בית חולים חייב להיות רופא כזה. בפועל, בכל בית חולים גדול יש יחידה שיש בה שישה-שבעה רופאים כאלה, כולל עובדים סוציאליים מתוקננים לדבר וצוות סיעודי. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> הם יודעים לזהות מקרים שאולי יש משהו בבית? << דובר >> הדס יחיעם: << דובר >> זה כל התחומים. זה גם לדעת לזהות דגלים אדומים, זה גם לדעת לזהות את הפציעות ולהתוות בדיקות עזר, למשל, צילומי רנטגן שיאתרו. זה לדעת להסתכל על צילום ולדעת איזה שבר מתאים לפגיעה שהיא תאונה ואיזה שבר לא מתאים, או דימום מוחי, או בעיות בבדיקות דם. לדעת את כל רפואת הילדים, כדי לדעת מה עלול להיראות כמו התעללות, אבל הוא לא. זה לדעת לנתב דיווח, לייעץ לרופאים שמטפלים בילדים, לדעת לכתוב חוות דעת משפטית רפואית לבית המשפט וכמובן ללמד את כל הקולגות, את רופאי הילדים, הצוות הסיעודי, העובדים הסוציאליים בבתי החולים, הסטודנטים לרופאה. אנחנו מלמדים גם בדימול את העובדות הסוציאליות לחוק הנוער, מלמדים גם במשטרה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אצלנו יש בכל בית חולים או לא? << דובר >> הדס יחיעם: << דובר >> לא. המצב אצלנו שכל הרופאים שעובדים בזה זה דה-פקטו בהתנדבות. זה נוסף על תפקיד. כל הרופאים מחזיקים במשרה מלאה – רופא ילדים, רופא רפואה דחופה ילדים, נוירולוג ילדים, הדבר הזה הוא נוסף על תפקיד. יש שני בתי חולים בישראל שבהם יש סוג של זמן צבוע לדבר הזה עבור הרופאות, אבל זה לא מוסדר. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> להכשרה? << דובר >> הדס יחיעם: << דובר >> בכלל לעבודה בתחום. כל העבודה הזאת היא התנדבותית וזו עבודה של משרה מלאה בפני עצמה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> זה רלוונטי אולי לא רק לילדים. << דובר >> הדס יחיעם: << דובר >> בוודאי. לכן אני פה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> כי אנחנו מתעסקים באלימות במשפחה בכלל. יכול להיות שגם אישה שמגיעה עם סימנים מסוימים. << דובר >> הדס יחיעם: << דובר >> יש קבוצת ילדים עד גיל שלוש שהם לא ורבליים. הגוף שלהם מדבר. אנחנו צריכים לדעת להסתכל על הדברים האלה ולזהות את הסימנים, גם כשהילד לא יודע לדבר. ממש בהיבט הרפואי של הדבר ובסוף, להיות הפרקליט של הילד הזה מול הדיסציפלינות האחרות. כשמעבירים את הדיווח, כשכותבים את חוות הדעת המשפטית הרפואית. כי הילד הזה לעולם לא יוכל לספר מה קרה לו. המומחיות שלנו היא רפואת ילדים קודם כל. אבל אין ספק שיש ממשקים ואנחנו גם מעבירים הרצאות לרופאי הנשים ובכל מה שקשור לפגיעות מיניות – אנחנו עובדים בשיתוף פעולה מלא עם כל הדיסציפלינות. מתוך הפריזמה המקצועית הזאת אני פה, כדי להגיד שמלחמה זה גורם סיכון בלתי תלוי לאלימות במשפחה. עוד לפני שלוקחם בחשבון את המצבים של המערכות הפסיכו-סוציאליות והרפואיות שהיו לפני המלחמה. כל ילד במדינת ישראל מגיע למערכת הבריאות, לטיפת חלב, לבתי החולים, למיון ילדים ואנחנו מכשירים ככל יכולתנו, אבל אין חובה בהתמחות ברפואת ילדים לעבור הכשרה כזאת. אנחנו כחברה הרפואית להגנת הילד, לקחנו על עצמנו ללמד את כל רופאי הילדים במיוני הילדים בארץ, כי זה שער הכניסה לבית החולים ועשינו קורס בשנה האחרונה. אבל זו לא הייתה חובה. זו הייתה יוזמה מהשטח, בתמיכה גדולה של מכון חרוב. זה צריך להיות חובה לכל רופא, כמו קורס החייאה, פעם בשנתיים, אחרת, לא נצליח למנוע את זה. יש הרבה חסמים, גם חוסר ידע של רופאים אבל גם, כי הם לא מכירים את הדיסציפלינות. אין קשר והיזון חוזר בין מערכת הרפואה למערכת הרווחה, רופא שמדווח אף פעם לא יידע מה קורה עם הילד שעליו הוא דיווח ולכן, אנחנו בתת-איתור ותת-דיווח במערכת הרפואה. יש תוכניות מניעה בעולם, יש תכנית אחת שהייתה בקנדה, שלקח שמונה שנים להטמיע אותה, אבל היא הורידה ב-35% פניות למיון ילדים בגלל תסמונת התינוק המנוער, שזה גורם לדימומים מוחיים והגורם המוביל לתמותה ונכות בילדים, בגלל טראומה. ירידה של 35% בילדים שאו ימותו, או יישארו נכים. אני אספר משהו, כדי להמחיש את המצב. אני טיפלתי במלר"ד בילד שהגיע במצב מאוד קשה בגלל אלימות במשפחה. לימים, פגשתי את אמא שלו ושאלתי אותה שאלה פשוטה, האם לפני שהוא הגיע למיון, היית פעם במערכת הרפואה והרגשת שאם מישהו היה שואל אותך עוד שאלה אחת, היית חושפת בפניו את האלימות שקורית בבית? היא סיפרה שהיא הייתה עם הילד באבחון במכון להתפתחות הילד והוא קיבל כותרת של עיכוב התפתחותי, היא ידעה שאין לו עיכוב התפתחותי והיא שאלה את המאבחנת האם יכול להיות שטראומה בבית גרמה לעיכוב ההתפתחותי שלו, המאבחנת ענתה כן וזהו. השיחה הסתיימה. לא היה דיווח. הילד הגיע אליי בתור רופאה במיון, לא בתור רופאה להגנת הילד, לא למניעה, שם אנחנו נכשלנו. ילד יכול להגיע למיון ילדים עם שבר, כאשר המשפחה הזאת מוכרת לעו"ס לחוק הנוער ברווחה, בגלל אלימות במשפחה והרופא/ה שיטפלו בו לא יידעו בכלל שבמשפחה הזאת יש אלימות. היא לא תדע לקשר ואם הוא ילד בשלב שהוא כבר הולך והסיפור נשמע לה מתאים לפציעה, לא יהיה פה דיווח. העובדת הסוציאלית לחוק הנוער לעולם לא תדע שהילד הזה ביקר במיון. זו תוצאה של חוסר הקשר בין המערכות. יש בעיה בזמינות חקירות ילדים. ילדים שהם כן בשלב הוורבלי, שהם מדברים, מגיל 3 עד גיל 14 זכאים לחקירת ילדים, המשאב הזה הוא מוגבל והרבה פעמים, הם לא מקבלים את חקירת הילדים בזמן, גם כאשר אנחנו מדווחים. זה עוד חסם לדיווח. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> הרופא מזמין את החקירה הזו? << דובר >> הדס יחיעם: << דובר >> הרופא מדווח למשטרה והתפקיד של המשטרה זה להביא את חוקר הילדים, על מנת לגבות עדות אמינה מילד שלפעמים הוא מאוד צעיר ואי אפשר לגבות ממנו עדות אחרת. היעדר המשאב הזה, גורם לעיכוב בזמינות של חקירות הילדים. הילדים מתעכבים בבתי החולים, מחכים לחקירת הילדים בסביבה שהיא רחוקה מלמזער טראומה וגם העדות שלהם נפגעת, ככל שאנחנו מחכים. אנחנו עובדים עם משרד הבריאות להקמת יחידות להגנת הילד בכל בתי החולים, כפי שקיים בארצות הברית, אנחנו 20 שנה מאחור. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> איך זה נקרא? << דובר >> הדס יחיעם: << דובר >> יחידות להגנת הילד. אנחנו לא צריכים להמציא את הגלגל מחדש, זה קיים. אנחנו זקוקים לתמיכה של האנשים והנשים שיושבים ויושבות סביב השולחן הזה, בצורה של משאבים ואפילו חקיקה. לסיכום, הפעולות שצריך לנקוט – הכשרות חובה לרופאי ילדים, פעם בשנה-שנתיים, כמו קורס החייאה, בניית קשר ושיתוף פעולה בין המערכות, יש כרגע פרויקט שמתקיים בתמיכת קרן שוסטרמן ונעזר בכלים של בינה מלאכותית לייצר את הקשר הזה, אבל יש פה אתגר חוקי קשה מאוד. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> מה האתגר? העברת המידע? << דובר >> הדס יחיעם: << דובר >> העברת המידע ופה באמת צריך - - - << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> תיקון חוק זכויות החולה פותר את זה? או שזה לא קשור? << דובר >> הדס יחיעם: << דובר >> הוא קשור, אבל הוא לא פותר את זה. כמובן הקמת יחידות להגנת הילד, בכל בתי החולים. כל ילד מגיע לבית החולים בשלב מסוים, בתי החולים עמוסים בילדים, היחידות האלה צריכות להתקיים ולתת את השירות הזה. זה יצטרך להגיע מלמעלה, זה לא יכניס כסף לבתי החולים ומשפחות לא יחפשו את בתי החולים שבהם קיימת יחידה כזו כדי לבוא. אנחנו זקוקים לעזרתכם בעיבוי שורות ותקינה, גם עבור רופאי הגנת הילדים וגם עובדים סוציאליים לחוק הנוער וחוקרי ילדים. אנחנו עובדים ביחד. תודה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> תודה. אנחנו פתחנו את סוגיית המסגרות המטפלות, אני ממשיכה עם זה. דרור נצר מקווים אדומים. << דובר >> דרור נצר: << דובר >> בוקר טוב. בנושא של מטפלים ומטפלות, סקר שערכנו עם הוועדה הבין-משרדית ועם הלמ"ס ב-2024, שמדד את היקפי התופעה, גילה ששיעור הפניה לסיוע הוא נמוך. מי שכבר פונה, פונה בעיקר למטפלים ומטפלות פרטיים. המצב בארץ - - - << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> מה זאת אומרת מי שפונה, פונה לפרטיים? << דובר >> דרור נצר: << דובר >> פונה למטפלים במגזר הפרטי. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אבל זה כסף. הרבה מאוד. אנשים פשוט לא פונים למערכת הציבורית? << דובר >> דרור נצר: << דובר >> פחות פונים. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> כי הם חוששים שמשהו רע יקרה? שזה ייצא משליטתם? << דובר >> דרור נצר: << דובר >> יש כל מיני הסברים. זה עניין שגורמים נוספים יוכלו להתייחס אליו בהמשך. אין היום בישראל חובת הכשרה. אני אומר את זה גם כעובד סוציאלי, גם כמי שלימד באקדמיה. אם יש מוסד שמחליט שזה יהיה חלק מהסילבוס – זה קיים, אבל זה לא משהו שהוא חובה. לא במסלולים של פסיכולוגיה, לא בעבודה סוציאלית, אין את חובת ההכשרה של טיפול זוגי, משפחתי. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> באוניברסיטאות אתה מתכוון? << דובר >> דרור נצר: << דובר >> כן. יש קושי לאנשי מקצוע לעשות את ההבחנה בין תופעה של קונפליקט זוגי וקושי משפחתי, לבין אלימות בזוגיות. גם על זה כדאי לתת דגש. לעזור ליועצים משפחתיים, למטפלים משפחתיים לראות מה ההבדל ואיפה עובר הגבול בין קונפליקט זוגי לגיטימי לבין אלימות בזוגיות שצריכה להרים לנו דגל אדום ולחשוב מה לעשות עם זה הלאה. גם זה קשור בהכשרה. הרעיון הוא לא שמטפלים זוגיים יהפכו להיות מומחים במניעה וטיפול באלימות בזוגיות. הרעיון הוא שהם יידעו לזהות, לאתר מוקדם, להרים את הדגל בזמן, יכירו את השירותים שקיימים בשרשרת ויידעו להפנות. יש פה רצף והם עדיין לא אמורים להיות המומחים. יש את המומחים, את משרד הרווחה, את המרכזים, שם יש את המומחיות. יש מיזם שמתהווה, בתמיכה של קרן קווים לשינוי, של יוזמת קווים אדומים, של מכון אדלר, בשיתוף פעולה עם מסל"ן. המיזם מתעתד להכשיר מטפלים משפחתיים, בדיוק כדי לעשות את השרשרת הזאת, כדי לאתר, לזהות ולהפנות בצורה מקצועית. בעולם אידיאלי, אנחנו נרצה שבכל תכנית טיפול באשר היא, הנטפלים יעברו את ההכשרה הזאת. יש לנו גם שיתוף פעולה מאוד טוב עם משרד הבריאות. תודה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> רבקה ליאון זדה, איגוד העובדים הסוציאליים. << דובר >> רבקה ליאון זדה: << דובר >> בוקר טוב, תודה רבה. אנחנו יודעים שאנשים מגיעים לשירותי הרווחה, מגוון מאוד רחב של צרכים. אנחנו יודעים שאין מספיק עובדים סוציאליים. עובדת סוציאלית שעובדת בשירותי הרווחה לרוב אין גבול למספר המשפחות והפונים שהיא צריכה לקבל. הפניות לרווחה הן מגוונות וכוללות גם אלימות במשפחה. אחד הדברים הראשונים שלומדים בעבודה סוציאלית, זה לזהות את הטקסט הסמוי וכשבן אדם מגיע ומבקש משהו אחד, לדעת לגרד את פני השטח ולגלות צרכים אחרים, שלעיתים זה קשור גם בנושא של אלימות במשפחה, על כל הרצף. החל מהשלב הראשוני של שליטה בכעסים ועד לאלימות. כדי שעובדת סוציאלית תוכל לעשות את זה ולגלות את מה שנמצא מתחת לפני השטח, היא צריכה את המשאב המובן מאליו, שהוא זמן. כשלעובדת סוציאלית יש בקושי 9 דקות בחודש להקדיש לכל פונה שלה, זו בעיה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> זה המספר? << דובר >> רבקה ליאון זדה: << דובר >> יש כל מיני מספרים שרצים, זה תלוי באיזה שירות, באיזו עיר, אבל כן. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> מה מספר התיקים הממוצע שיש לכל עובדת סוציאלית היום? << דובר >> רבקה ליאון זדה: << דובר >> ב-2022 זה היה 160. זה גדל מאז. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> 160 ברגע נתון? יש לה 160 משפחות שהיא אמורה לעקוב? << דובר >> רבקה ליאון זדה: << דובר >> כן. זה מספר שהוא ממוצע, הוא משתנה ממקום למקום ומשירות לשירות, אבל הבעיה העיקרית היא שאין הגבלה. מדינת ישראל מעולם לא ישבה והחליטה - - - << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אין תקינה. << דובר >> רבקה ליאון זדה: << דובר >> אין תקינה, בדיוק. זו הבעיה וזה לא יעזור, גם אם נשפוך עוד תקנים, הצרכים משתנים. מה שצריך לעשות, זה לשבת, ללמוד את הנושא ולהחליט מה הגבול. כמו שיש בכיתה 30 ומשהו ילדים ובילד ה-39 נפתחת עוד כיתה, זה מה שצריך להיות. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> לא נעים להגיד שלא יטפלו במישהו שנמצא בסכנת חיים. << דובר >> רבקה ליאון זדה: << דובר >> זה לא רק לא נעים, זה לא חוקי. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אבל במבחן התוצאה, לא מטפלים בו. << דובר >> רבקה ליאון זדה: << דובר >> חד משמעית. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> גם אם מטייחים את זה ואי אפשר. << דובר >> רבקה ליאון זדה: << דובר >> לכל עובדת סוציאלית יש רשימת המתנה סמויה שיושבת לה על הכתפיים. היא לא יכולה להגיע לכל מי שמגיע לפתחה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> מה התקינה המקובלת בעולם? << דובר >> רבקה ליאון זדה: << דובר >> באיגוד עושים עכשיו עבודת עומק בנושא הזה, מה קורה בעולם וגם איך זה משתנה מתפקיד לתפקיד. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> מה הגיוני לעשות? << דובר >> רבקה ליאון זדה: << דובר >> משרד הרווחה הגדיר בעבר מספר של כ-70 משפחות, אבל לא עמד מאחורי זה. זה יכול להיות בסדר בשירותים מסוימים, אבל קודם בואו נחליט שאנחנו רוצים לקבוע מספר, אחר כך נדבר על המספרים. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אני יכולה להגיד שאני בלשכה עושה פניות ציבור, אם יש לנו יותר מ-30-40 מקרים פתוחים, אנחנו בקריסה. אנחנו לא מצליחים להגיע לאנשים. 70 זה גם המון. מעניין מה מקובל בעולם. << דובר >> רבקה ליאון זדה: << דובר >> אני חושבת שקודם כל, צריך להחליט שנכנסים לאירוע של תקינה ואז לדבר על המספרים. כיום אנחנו עוד לא שם. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> מעניין אותי לשמוע התייחסות מהוועדה הבין-משרדית. האם נתתם את הדעת לעניין התקינה לעובדים סוציאליים? כי זה מתבקש. << דובר >> ענבל חן קארה: << דובר >> השאלה, איפה? << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> בממוצע אנחנו מדברות. << דובר >> ענבל חן קארה: << דובר >> כן הגדלנו תקנים לילדים, טיפול בגברים, לטיפול בקשישים, אזרחים ותיקים ועדיין, עם כל - - - << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> העובדות הסוציאליות מחולקות פר קבוצה? אם את לילדים, את לא מטפלת בזקנים? << דובר >> רבקה ליאון זדה: << דובר >> יש עו"ס משפחה, שהיא חדר המיון נקרא לזה ואז יש לפי תתי אוכלוסיות. << דובר >> ענבל חן קארה: << דובר >> לפי קטגוריות, לפי אוכלוסיות, אז אנחנו כן הגדלנו תקנים. << דובר >> רבקה ליאון זדה: << דובר >> זה נכון שיש הגדלה של תקנים. אבל שוב, אין הגבלה. את יכולה להגיע למקום מסוים, להתחיל עם 50 תיקים ולסיים עם 200. כל השירותים הנפלאים שענבל הציגה פה, זה הבסיס של מניעה, אבל כדי שזה יוכל לעבוד טוב ויעיל, צריך שם עוד כוח אדם. << דובר >> ענבל חן קארה: << דובר >> לצערנו, גם במקומות שיש תקנים והקצבנו - - - << דובר >> רבקה ליאון זדה: << דובר >> לא מאויש. זה נכון. אבל זה גלגל קסמים. כי כשעובדת סוציאלית צעירה יוצאת מהאוניברסיטה ויודעת שאם היא תגיע ללשכת הרווחה, לא יהיה גבול, היא פשוט לא תגיע לשם. << דובר >> ענבל חן קארה: << דובר >> נכון. אבל זה גם חוזר אליכם, לעניין השכר והתגמול והתנאים. << דובר >> רבקה ליאון זדה: << דובר >> זה פינג פונג. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> זה קורה גם אצל המורים. << דובר >> רבקה ליאון זדה: << דובר >> בכל המגזר הציבורי. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> היא מגיעה לכיתה עם כל כך הרבה תלמידים שהיא לא יכולה להצליח. << דובר >> ענבל חן קארה: << דובר >> למורים יש תנאים יותר טובים היום. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> כן. מורה מתחיל מקבל 9,000 שקל. גם זה במשרה מלאה, מתחילים ב-70% משרה. אחרי תואר, אף אחד לא רוצה לקבל 7,000 שקלים. << דובר >> ענבל חן קארה: << דובר >> יש להם חופשות. << דובר >> רבקה ליאון זדה: << דובר >> כל מקצוע וההטבות שלו. אני חושבת שהבעיה נכונה לכל המגזר הציבורי. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אבל התקינה היא היגיון בריא. << דובר >> רבקה ליאון זדה: << דובר >> חד משמעית. גם במרכזי אלימות במשפחה, ששם יש תקינה יותר הגיונית, האישה שמגיעה לקבל טיפול, זה מוגבל לשנה. אפשר להאריך לשנה וחצי, לשנתיים. אני חושבת שצריך מראש לתת שנתיים. << דובר >> ענבל חן קארה: << דובר >> אנחנו מאריכים בלי בעיה. << דובר >> רבקה ליאון זדה: << דובר >> מהשטח, אני שומעת שלא אצל כולם קל להאריך. גם כשעובדת סוציאלית מתריעה ומבקשת הארכה, לא תמיד זה מתאפשר. אני מניחה שזה קשור גם לעניין התקינה. בסוף, יש מספר מסוים של עובדות סוציאליות על מספר אנשים, אבל אני חושבת ששנה זה לא מספיק. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> תודה רבה. דור אילון, איגוד מרכזי הסיוע. << דובר >> דור אילון: << דובר >> בוקר טוב, תודה רבה לכולם. גם אנחנו באיגוד מרכזי הסיוע היינו חלק מהחממה ויחד עם התנועה הקיבוצית, הקמנו פרויקט שנקרא יחד בהסכמה, שפנה ל-ש"שינים בתנועה הקיבוצית. כאשר העברנו ל-60 מתוך 120 קומונות בתנועה הקיבוצית, סדרה של סדנאות על זוגיות אלימה. איך לזהות, איך לטפל, איך להיות שומרת סף בסיטואציה. הגיל הזה הוא גיל קריטי, נערים ונערות יוצאים מהבית, מרגישים שהם בוגרים ומתהוות בו מערכות יחסים ראשונות משמעותיות וזו יכולה להיות נקודה מאוד קריטית, עם הרבה השפעה להטמעה של מהי זוגיות נכונה, איך נראית מערכת יחסים בריאה וגם להיות שגירים של התוכן הזה בהמשך. גם לחניכים והחניכות בשנת השירות וגם בהמשך החיים. זה צעירים וצעירות שיתקדמו אחר כך לעמדות הפשעה משמעותיות בחברה הישראלית והיינו רוצים שהם ימשיכו לשאת את התוכן והמידע הזה. התוכן, זה תוכן שאנחנו מעבירים במרכזי הסיוע במשך שנים בתיכונים, בתנועות הנוער. זה תוכן שמדבר על שלב החיזור וההיכרות הראשונית, איך לזהות מה הגבולות הנכונים, מהי הסכמה למערכת יחסית גם מינית וגם בהקשרים של זוגיות מיטיבה. הפידבקים היו מדהימים. הפרויקט הזה רץ במשך שנתיים, במימון קרן שיתופים. למעלה מ-70% מהמשתתפים בתוכנית ציינו שהיכולת שלהם לזיהוי המצבים התרחבה בצורה משמעותית. הם גם יודעים לזהות על עצמם מתי הם מתנהגים בצורה לא טובה כלפי בן או בת הזוג. בהקשר של המניעה ושומרי הסף, 65% ציינו שיש להם את היכולת לזהות את הדבר הזה במערכות יחסים אחרות שהם רואים. בסוף זה פילנתרופיה והכסף נגמר הפרויקט הזה נעצר. אנחנו חושבות שהוא פרויקט מדהים והיינו רוצות לשכפל אותו גם בתנועה הקיבוצית, כי קהל היעד מתחלף כל שנה. זה ש"שינים שעושים שנה אחת של שנת שירות ואם אנחנו רוצים לגדל דור של צעירים וצעירות שמודעים לבעיות של אלימות במשפחה ומה זה מערכות יחסים נכונות, זה משהו שצריך להמשיך במשך שנים. כרגע, זה תקוע, זה לא התקדם. אנחנו נמצאים בשיח עם הרשות לביטחון קהילתי, זה די ראשוני, כדי שהם ייקחו על זה בעלות. נכון שהמדינה תשתף עם זה פעולה ותיקח את זה תחת חסותה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> זה ניכר שצריך להביא יותר תקציבים שיחולקו ויתמכו בהרבה יוזמות בשטח, שמגיעות בדרכים יצירתיות לקהלי היעד. מה מקובל בעולם? כמה אחוז מהתקציב הולך למניעה? בדוח מבקר המדינה ראינו שפחות מ-4% מהתקציב שמושקע באלימות אחרי מעשה, מוקצה למניעה. מה מקובל בעולם. << דובר >> ענבל חן קארה: << דובר >> אני לא יודעת מה מקובל בעולם, לא בדקנו. יש לנו פגישה אתכם, זה גם ביוזמת - - - << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> לדוגמה, בתחום החינוך, הפכו את הפירמידה, הבינו שהחינוך בגיל הרך הוא הכי קריטי, כי אחר כך נצברים פערים שאי אפשר לגשר עליהם. בעולם, משקיעים את רוב הכסף בגיל הרך, אצלנו עדיין לא עושים את זה. יכול להיות שגם פה צריך. << דובר >> ענבל חן קארה: << דובר >> אני מסכימה שאנחנו צריכים לשים על זה דגש. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> כנראה שצריך להגדיל את כל הפירמידה באופן כללי, אבל להשקיע יותר גם בהתחלה. << דובר >> דור אילון: << דובר >> אנחנו חושבות שנכון להרחיב את זה לכל שכבת הגיל הזו, של סוף התיכון, שהיא שנת מעבר, שהיא שנה מאוד קריטית בחיים של כל אזרח ואזרחית במדינה. זה יכול להיות שנת שירות, מכינות קדם צבאיות. התחלנו לעשות עכשיו פרויקט עם שירות לאומי, שהרשות לשירות לאומי מתקצבת את התוכן שאנחנו במרכזי הסיוע מעבירים לרכזות ולעו"סיות ולממונות והן מעבירות את התוכן לבני ובנות השירות. יש לנו כבר מודל שאנחנו מעבירים את התוכן הזה, בשיתוף פעולה עם הממשלה, אז זה יכול להיות גם כאן ורצוי שזה יהיה כאן. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> רועי, אני אשמח שתבררו לי ממודלים בעולם מה מקובל, מה היחס של ההשקעה בשלב הראשוני. משה רוזן, בבקשה. תודה שבאת. << דובר >> משה רוזן: << דובר >> יש לני שני כובעים. אני גם עובד סוציאלי קהילתי באלמ"ב בעיריית בני ברק ומקביל, אני מעורב בפורום החרדי בארגון 'קווים אדומים'. אני מתמקד בעיקר באוכלוסייה החרדית ואנחנו מתחברים ברשויות השונות ועובדים ביחד לנסות לעזור אחד לשני, כי יש הרבה עבודה מול רבנים. אני מטפל באלימות כבר מספר שנים, הסיפור הגדול יושב בחינוך ובהסברה ואם מדברים על האוכלוסייה החרדית, אז זה פי כמה וכמה. קודם כל, אם בציבור הכללי לא ממש יודעים מה זו אלימות ואין זיהוי, באוכלוסייה החרדית, זה נושאים רגישים ולא מדברים על זה, אז עוד יותר לא יזהו. מאפיין נוסף של החברה החרדית הוא חינוך לכבוד לסמכות מגיל צעיר והרבנים והגורמים שיכולים לעזור, לא יודעים את הבעיה, אז עוד יותר קשה לטפל בדבר הזה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> איך נכון לגשת לזה בחברה החרדית? לעשות הרצאות בבתי הספר זה עובר? << דובר >> משה רוזן: << דובר >> יש פה מספר דברים. בשנתיים-שלוש האחרונות, עשינו הרבה פעולות, בעיקר בשיתוף עם 'קווים אדומים'. צריך להגיע לבתי הספר, זה מאוד קשה, כי כל דבר צריך לעבור דרך הרב, דרך הגורמים הקהילתיים ששומרים על הדברים. התמקדנו בצמתים קריטיים רלוונטיים באוכלוסייה החרדית, לדוגמה, בשנה האחרונה, התחלנו לעשות הכשרה למדריכי חתנים. באוכלוסייה החרדית מאוד מקובל שכל גבר שמתחתן, עובר דרך מדריך חתנים והאישה עוברת דרך מדריכת הכלות. ההדרכה הזאת היא מאוד רחבה, כי הם בדרך כלל לא יודעים כלום על התנהלות בין גבר לאישה ולכן, המטרה לשבת איתם וללמד אותם לזהות מורכבויות. אנחנו באמצע ההכשרה ואנחנו רואים שאין שפה, הם לא יודעים מה זה קונפליקט זוגי ואיך להסתכל על הדברים האלה. בוודאי כשמדברים על אלימות משפחה. נעשתה גם הכשרה לרבנים, בשיתוף עם 'קווים אדומים', נשארתי בקשר עם מספר רבנים והסיפור הוא דומה, הרבנים מקבלים המון פניות והם לא יודעים איך להסתכל על זה, איך להתייחס לדבר הזה, הם לא יודעים מה זה אלימות. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> מה עושים? אפשר לעשות הכשרה לרבנים? << דובר >> משה רוזן: << דובר >> זה נעשה עכשיו. << דובר >> ענבל חן קארה: << דובר >> עשינו הכשרה לרבנים. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> הם שיתפו פעולה? << דובר >> משה רוזן: << דובר >> נעשתה הכשרה לרבנים. צריך להשתמש באנשי השטח. יש כמוני עוד עובדים סוציאליים חרדיים ויש אנשים באוכלוסייה החרדית שיכולים להיות סוכני שינוי. הם יודעים את השפה, יודעים לדבר עם האנשים הרלוונטיים ואפשר להשתמש בהם. צריך לתקצב יוזמות, כי אם נצליח לזהות את המצוקות של הרבנים, של סוכני השינוי, אפשר לעשות שינוי. אפשר לעשות עבודה טובה בהכשרה של הרבנים. << דובר >> ענבל חן קארה: << דובר >> לנו היה קשה להגיע לרבנים. ניסינו להגיע לשופטים, בסוף עשינו לשופטים משהו נקודתי ולרבנים, עשינו את זה בסוף בזום. אנחנו עושים הרצאות נקודתיות, לא מזמן עשינו הדרכה לדיינים בבתי הדין, אבל זה קשה להגיע אליהם. << דובר >> יסמין רובין קופר: << דובר >> התוכנית שמשה מדבר עליה, הייתה שיתוף פעולה גם עם הרווחה ועיריית ירושלים ועם ארגון 'בשבילם' וזה הובל על ידי סוכני שינוי מתוך החברה וזה הובל על ידי סוכני שינוי ואנשים מתוך החברה החרדית ולא מבחוץ. זה נתן לזה המון לגיטימציה. כל המרצים היו חרדיים, דאגנו להכיר להם את הגורמים השונים, משטרה, רווחה. הגיעו אנשים, כמו משה, שיודעים לדבר עם חרדים וזה מפחית חרדות ועוזר להבין שיש כתובת. << דובר >> משה רוזן: << דובר >> יש חוסר אמון, במיוחד בהקשר של הרווחה, יש פחד גדול שייכנסו לבית. זה מחסום שצריך לשבור אותו על ידי שיח, אבל שיח של אנשים מבפנים, שמכירים את השפה. להפחית את החרדה ולהגיע למקומות האלה ואפשר לעשות את זה. גם רבנים וגם מדריכים ששוחחתי איתם, אמרו שהם מעוניינים בזה, כי בסוף יש מצוקות והם לא יודעים להתמודד עם זה. הם לא יודעים מה לעשות עם זה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> נשמע שיש את הדרך, רק צריך לעשות את זה מבפנים. בגלל שזו קהילה שיש לה מנהיגים מאוד ברורים, אז ברור איך מגיעים. << דובר >> משה רוזן: << דובר >> נכון. אבל אנחנו מבפנים יודעים שלא צריך תמיד לעבור את המנהיגים הברורים, יש הרבה - - - << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> ערוצים מקבילים. << דובר >> משה רוזן: << דובר >> ערוצים נוספים. זה תלוי איך מביאים את המידע, מה אומרים ואיך אומרים. יש הרבה ניואנסים קטנים. אפילו לי לקח שנים להבין מה לעשות ובאיזו צורה, אבל אפשר לעשות הרבה מאוד ולזהות את הצמתים וגם לנצל את האירועים והמשברים שקורים. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> יש לכם מידע כמה מהאירועים מדווחים וכמה לא? הערכה. אלימות במשפחה בחברה החרדית. << דובר >> ענבל וייס: << דובר >> ענבל וייס, סמנכ"לית בת מלך. אנחנו אחד מסוכני השינוי שמשה מדבר עליהם, כי אנחנו בעבודת שטח של מעל 30 שנה, הצלחנו להשיג הרבה אמון של החברה החרדית ומנהיגי החברה החרדית ורבנים ומחנכים. זה לא היה קל. עשינו את זה בצורה יסודית וסיזיפית. עד היום, אנחנו עוברים קהילה, קהילה, נפגשים במתנ"סים, בכנסים והכול בהתנדבות. לא היה כנס אחד שעשינו שלא קיבלנו למחרת חמש או שש שיחות מנשים שמספרות שזיהו משהו אצלך, אצל קרובת משפחה או שכנה והן לא יודעות מה לעשות ורוצות לקבל כלים. יש ענין של חומות מאוד גבוהות של שתיקה ובושה ואנחנו עושים מאמץ, דרך השטח, להגיע לאנשים בבית, ברחוב, בשכונה ולפגוש אותם שם. בזכות 'קווים לשינוי', שהוא חלק מ'קווים אדומים' הפורום החרדי, הגענו השנה למעל 600 יועצות חינוכיות בבתי הספר היסודיים לבנות. זה לא פחות ממהפכה לכתוב על פלאייר שיש סמינר בנושא אלימות במשפחה. אלו מילים שאסור היה לומר אותן. לצערי, בשל ההגעה לקצה ומקרי הרצח בחברה החרדית, רחל בוחבוט בחיפה, הודיה פדידה ואסתר כהן, עליה השלום, אז החברה מתחילה להתעורר. אחרי 30 שנה, אנחנו קוצרים את הפירות, המקלטים שלנו כרגע בתפוסה מלאה עם רשימות המתנה. זה נעשה דרך האנשים בשטח, לפגוש את הרבנים ולהראות להם שזה קיים וצריך לטפל בזה כמו שצריך, אצלנו תקבלו מענה שלא יפגע ברמה התורנית והרוחנית של הילד, שאלו דברים מאוד חשובים לאישה כשהיא מתפנה למקלט. שאר המקלטים לא בתפוסה מלאה. הצלחנו להוריד את הפחד מההגעה למקלט ולהציל את עצמך, רגע לפני שזה מאוחר מדי. מעבר לרבנים, יש עוד אנשים בדרך כמו מדריכי כלות, מדריכי חתנים וגם בלניות במקוואות, אחריות בטיפת חלב, מקומות שהאישה הדתייה נמצאת לבד ורק שם, היא יכולה אולי להסתכל במראה ולהבין שהיא חיה באלימות להרים את הטלפון הזה. המדבקה הפיזית שאנחנו הולכים ומדביקים מאחורי דלתות של תאי שירותים ומקלחות עם מספר הטלפון, עושה את שלו. הקו שלנו עם 1,600 פניות בשנה. בעוד שהמקלטים נעזרים בשירותי הרווחה, שירותי הקו הטלפוני ושירותי הסיוע שכוללים עובדות סוציאליות ועורכות דין, אלה דברים שהקמנו אך ורק מתרומות. עד היום, עשינו את כל ההשתלמויות ובהתנדבות ובזכות קווים לשינוי אנחנו מקבלים עליהן שכר ויכולים להגדיל את ההשפעה. יש תוכנית נוספת שנמצאת על השולחן ויוצאת לדרך בעזרת קרן ניצן, היא להגיע לישיבות ליטאיות. זו עוד חומה לפגוע ולהגיע לאנשים בקהילות סגורות ולמצוא את הרבנים בישיבות הכי גבוהות. המטרה היא שזה יהיה חותמת, שיבואו הרבנים הנכונים, המשגיחים בישיבות והם ילמדו את השפה ויידעו מה התפקיד שלהם. אם חתן צעיר מגיע לרב עם שאלה והרב לא יודע מה לענות או מאמין ששלום בית זה מעל הכול, אז אין כלים ואין איך לטפל. אנחנו בעד שבילים עוקפי רווחה, כי הרווחה היא גוף שהרבה פעמים האישה מאוד נזהרת ולא פונה אליו. כמובן שנדרשים עוד תקציבים לכל הדברים האלה. אם רוצים לעזור, הדרך היא באמצעות תקצוב החברה האזרחית, הגופים שנמצאים בשטח ועובדים במשך שנים ולעזור להם להתקדם עם זה הלאה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> בהקשר הזה של המניעה, זה כמו עורקים בגוף, צריכים להיות המון עורקים מגוונים, בקהלים שונים, מותאמים ולכן, בפרק הזה יש יתרון מובנה לחברה האזרחית שהיא לא פורמלית. הם מעבירים את הדם לכל חלקי הגוף. ברגע שזה לא רשמי, יש יתרון גדול. << דובר >> דוד פחימה: << דובר >> שמי דוד פחימה, אני מנכ"ל פורום אבי-שאג לאלימות כלפי נשים. יש לנו מרכז טיפולים בירושלים, בכיכר ציון, אני 30 שנה עובד עם המגזר החרדי ויש לנו הרבה פניות, הרבה פגיעות בילדים. יש לנו אינדיקציה מאוד רחבה. כדי לטפל בבעיה, אפשר, כמו שנאמר פה, להיות בקשר עם אנשים משפיעים, אבל לצערי, זו לא הדרך. המגזר החרדי היום פתוח לכל המדיה, לכל הדברים שקיימים, צריך ללכת ולהכריז שיש מקום טיפולי, כמו 'בת מלך', כמו הפורום שלנו. אנשים פונים והם באים, אחרי כל ישיבת ועדה שאני מגיע, המייל שלי מלא. אנחנו לא צריכים להגיע לרבנים, כי זה לא יעזור, יש חסימה ויש אפילו רבנים משפיעים על גורמים ברווחה, זה דברים שמצריך דיון בפני עצמו. צריך להכריז על קיומם של המקומות האלה וכשאנשים יודעים שיש את המקום, הם פונים. צריך להטמיע את זה בפרסום, בהרצאות, זה כבר לא דבר שמחביאים, מדברים. אנחנו צריכים להכריז על הבעיה ולהנגיש את זה לאנשים בצורה חזקה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> ענבל אביב. << דובר >> ענבל אביב: << דובר >> אנחנו מצאנו שנשים לא יודעות מה יש בתוך מקלטים. רוב הנשים יודעות שיש שירות של מקלט לנשים נפגעות אלימות, אבל הן לא יודעות שבמקלט הן יקבלו מענה לכל תחומי החיים שלהן, כולל מענים עבור הילדים וזה יכול להוות חסם משמעותי לנשים לשאול ולברר לגבי מקלט או להבין בכלל אם זה משהו שיכול לסייע לה. אם מדברים על קמפיין להעלאת מודעות, חשוב גם להתייחס למהות של השירותים ולא רק לעצם קיומם ולמודעות לתופעת האלימות באופן כללי. גם במגזר הערבי יש בעיה יותר גדולה של ירידה במספר הפניות, זה כנראה קשור למה שקורה בתוך החברה הערבית. במקביל להעלאת מודעות בקרב הציבור הרחב, צריך גם לייצר תהליך דומה לאנשי מקצוע, שכפי שנאמר פה, לא תמיד יודעים מה התהליכים ולמי אפשר לפנות. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> נשים מגיעות למקלט רק אחרי שכבר הייתה אלימות, או שהן רואות את זה בדרך? << דובר >> ענבל אביב: << דובר >> נשים שמגיעות למקלט, זה נשים בסיכון. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> שכבר עברו. שזה כבר בשיא. << דובר >> ענבל אביב: << דובר >> בהקשר של מניעה, יש פה תפקיד - - - << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> האם אישה הייתה מתקבלת, גם אם היא מרגישה שזה רק בדרך? או שהיא צריכה להוכיח שהייתה אלימות בפועל? << דובר >> ענבל אביב: << דובר >> היא לא צריכה להוכיח שהייתה אלימות, אבל היא צריכה להיות בסיכון. זו יכולה להיות גם אלימות שהיא לא פיזית. למקלטים ולשירותי טיפול ושיקום אחרים יש תפקיד במניעת חזרה למעגל האלימות וגם למניעה בין-דורית שזה מאוד משמעותי. << דובר >> ענבל חן קארה: << דובר >> במקלטים של משרד הרווחה, הנשים לא צריכות לקבל כבר את המכה, הן יכולות להרגיש את האיום והן ייכנסו. << דובר >> ענבל אביב: << דובר >> לא צריכות לקבל את המכה, צריכות להרגיש סיכון. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> מאירה בסוק. נעמת. << דובר >> מאירה בסוק: << דובר >> חייבת להיות חקיקה ויש כבר הצעות של נעמת לגבי מה זה אלימות במשפחה, לפחות שנדע על מה אנחנו מדברים. הוועדה הבין-משרדית מדברת על זה, אבל חבל שהממשלה לא הביאה חוק שנדע על מה אנחנו מדברים. דבר שני, מציגים פה הרבה דברים, כמה זה יפה, אבל לא מדברים על השכר של עובדים סוציאליים, לא סתם עובדים סוציאליים לא מגיעים לעבוד. הם ילכו לעבוד במקומות אחרים, שגם העבודה תהיה קלה יותר וגם יקבלו יותר כסף. לא יכול להיות שכל הפרויקטים שמדברים עליהם כאן זה במימון של מפעל הפיס או קרנות כאלה ואחרות והמדינה לא מתקצבת. מבקר המדינה אמר את זה בצורה ברורה. מוזר מאוד שמשרדי הממשלה לא מתייחסים לזה בכלל, למה לא מגדילים את התקציב? לא הגיוני שאנשים טובים פה שרוצים לעשות עבודה, צריכים לחפש מאיפה להביא את הכספים. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> תודה רבה. רוח נשית. << דובר >> ענבל אביב: << דובר >> הנושא של חוסר התקינה וחוסר ההגעה של העובדים הסוציאליים, זה לא רק השכר. עובדת סוציאלית שצריכה להתמודד עם 160 תיקים, פשוט לא מצליחה לממש את מה שהיא צריכה לעשות. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> תודה. רוח נשית. << דובר >> הדס ארנון שרעבי: << דובר >> תודה. עו"ד הדס ארנון שרעבי, רוח נשית. כל הנושא של האיתור והמניעה נתפס כמשהו שטוב שיש, משהו וולונטרי, לא משהו מחויב, למרות שבפועל לא רק שזה יכול לחסוך תקציבית למדינה, אלא זה יכול ממש להציל חיים. במישור האיתור האקטיבי שעושה 'רוח נשית', אנחנו מגייסות את סוכני השינוי, הקהילה, כדי לסייע באיתור. אנחנו עושות סדנאות של מודל שומרות סף ברשויות. נשים שנמצאות בעמדות משפיעות ברשויות המקומיות, מסייעות לאתר נשים נפגעות אלימות ולהפנות אותן. הן לא צריכות להיות מומחיות בטיפול, הן צריכות לדעת מה זו אלימות, לזהות מהי האלימות הזאת, להכיר את הדרכים לתת מענה ראשונית, לעשות את הקישור ולהפנות. אנחנו גילינו שבעלי מקצוע מסוימים, כמו קוסמטיקאיות, או מעצבי שיער, שנוצר מרחב אישי יותר אינטימי יכול להיווצר מצב שנשים ירגישו נוח יותר לשתף. לכן, עשינו ברוח נשית שיתוף פעולה עם משרד העבודה וכל קוסמטיקאית, במהלך הלימודים שלה, מחויבת לעבור שמונה שעות אקדמאיות של הכשרה על אלימות במשפחה. אנחנו רוצות לקדם את זה גם למעצבי שיער ולמעשה לכל עובד מדינה ונותן שירות, שיכול להיות בתקשורת שהיא יותר אישית צריך לעבור קורס כזה, כחובה ולא באופן וולונטרי. גם שומרות סף ברשויות, היום זה רק וולונטרי, לרשות שרוצה. זה צריך להיות בבסיס התקציב של רשות ולא רק באופן וולונטרי. אנחנו עושות הכשרות למנהלים ומנהלות, כדי לקדם איתור במקומות העבודה, מתוך הבנה שאישה עשויה לראות במקום העבודה כמרחב בטוח ותרגיש שהיא יכולה לשתף ולספר. כמובן שההכשרה צריכה להיות למנהלות משאבי אנוש, אבל גם למנהלים באופן כללי, להבין מהי אלימות, לדעת לזהות ולהפנות. צריך לייצר תמריצים למקומות העבודה, כדי שזה לא יהיה וולונטרי. במישור המניעה, אנחנו עושות דרך הגפ"ן הכשרות לבני נוער שנמצאים בשלב של בניית מערכות יחסים ראשוניות, שיידעו כבר לאתר ולא להיכנס למערכות יחסים אלימות. אנחנו עושות קורסים במרכזי צעירים, לנשים בגילאי 20 עד 30, שנקרא הדרך שלך לעצמאות כלכלית, מתוך הבנה שעצמאות כלכלית היא המגן מפני אלימות כלכלית ולכן, אנחנו מנסות להסיר חסמים ופחד מכסף בקרב נשים, מתוך הנחה ומחשבה שכאישה תגיע לקשר עם עצמאות כלכלית, היא פחות תיטה להישאר במערכת יחסים אלימה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> רק משפט אחרון. << דובר >> הדס ארנון שרעבי: << דובר >> התוכנית ארוכת הטווח שלך נועדה לעצור את מעגל האלימות. שלוש דרישות אופרטיביות מהצד שלנו, אחד, החלת חובת הכשרה סטטוטורית לכל עובד מדינה שבא במגע עם קהל נשים נפגעות אלימות. שתיים, תקצוב רב שנתי לרצף השיקומי של 30 חודשים ולא רק תקצוב חירום של תוכניות קצרות טווח ושלוש, הטמעת חינוך פיננסי ואוריינות ליחסים בריאים כלימודי חובה במערכת החינוך. תודה רבה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> רשמתי. אני עוברת בבקשה לארגון אמונה. << דובר >> אורית לוי ינובסקי: << דובר >> תודה. עו"ד אורית לוי ינובסקי, יועצת משפטית בתנועת אמונה, בנוסף, גם ייצגתי לאורך השנים נשים נפגעות אלימות במקלטים. דיברנו בעיקר על נשים שמסומנות או נמצאות בקהל יעד לסיכון, אבל יש נקודה נוספת שצריך לשים עליה דגש ולתקצב בעיקר בחברה הדתית והחרדית, שהזוגיות מתחילה בגילאים צעירים ופחות שמים לב לנקודות האזהרה ופחות מצליחים להגיע. לייצר גישה לזוגיות ראשונית, אנשים שכבר נמצאים במערכת יחסים זוגית. כבר בשלבים המוקדמים של הקשר, כשיש ילדים קטנים, אפשר להתחיל לשים לב לסימנים. כשנשים מגיעות למקלט, שאז כבר יש הערכת מסוכנות, הגיעו לקצה ובחברה הדתית והחרדית זו אמירה מאוד קשה לצאת למקלט והן יוצאות למקלט בשלב קשה ואנחנו רוצים לקחת את זה צעד אחד אחורה ולאתר את זה כשזה עוד מתחיל. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> גם אצלנו לצאת למקלט, זה מורכב. << דובר >> אורית לוי ינובסקי: << דובר >> בוודאי שגם במגזר הכללי. אני מכירה את השטח של החברה הדתית והחרדית ולכן אני שמה את הדגש על זה. אצל הרבה מאוד נשים ובפרט באוכלוסיות האלה, הן בעצמן לא יודעות לזהות. אנחנו רוצים לתת כל הזמן כלים לקהל ולסביבה, אבל הן בעצמן לא בהכרח יודעות שהן בזוגיות אלימה, או שמתחילה להיות אלימה. יכול להיות שאין להן ניסיון קודם או שאין להן עם מי לדבר על זה והן יכולות לחשוב שזה המצב ואין מה לעשות. אנחנו מתחברות לרעיון של נותני שירותים, כמו מניקוריסטיות, כסוכני שינוי. הנושא הזה צריך להיכנס כהדרכת חובה, אפילו של שעה בקורס לימודי תעודה, כי הן יכולות לזהות כשהן נמצאות במצב של אחד על אחד. צריך לרדת לסוכני שטח, שהם אולי יותר קטנים, אבל הסיכוי שלהם לאתר, אם יהיו להם יותר כלים, יכול להיות משמעותי מאוד וכדאי לתת על זה את הדעת. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> תודה רבה. אני רוצה לעשות רגע הפסקה בארגוני חברה אזרחית ולדבר עם המשרדים שנודעים במסגרות הטיפוליות. נתמקד בסוכני השינוי במסגרות הטיפוליות. זהר, ממשרד הבריאות. נשמח לשמוע את ההתייחסות של המערכת לעניין הזה. << דובר >> זהר סהר: << דובר >> בוקר טוב, ד"ר זהר סהר, מנהלת המחלקה לטיפול באלימות במשפחה ותקיפות מיניות במשרד הבריאות. להתייחס למה? << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> בכל הדיונים, כשאני מגיעה למשרד הבריאות זה תמיד - - - << דובר >> זהר סהר: << דובר >> מסגרות טיפוליות - - - << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> איך יש סנכרון בין מערכת הרווחה למערכת הבריאות, כדי שמקרים של איתור מוקדם יגיעו ליעדן? << דובר >> זהר סהר: << דובר >> מערכת הבריאות היא מערכת שמגיעים אליה כולם, מגיל לידה ועד מוות וגם אנשים שלא בהכרח מזוהים במערכות האחרות. זה משהו שאנחנו משקיעים בו הרבה עבודה וחשיבה, איך לקדם את הנושאים האלה של איתור מוקדם, איתור בכלל וגם חיבור. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> נחלק את זה לשניים. אחד, הכשרה של אנשים, מה יש בצד ההכשרה כדי שיוכלו לזהות, ושתיים, הממשק והסנכרון בין המערכות. הייתה פה רופאה שדיברה על זה שאין חיווי חוזר ולא יודעים מה קרה אחרי יודעים מה קרה אחרי שמפנים, אז אנשים פחות מפנים. << דובר >> זהר סהר: << דובר >> החיווי החוזר יותר קשור לנושא של קטינים וחסרי ישע, בהקשר של חובת הדיווח, לפיה אנחנו מחויבים לדווח לרווחה, יש חוק בנושא של קטינים וחסרי ישע שיש חשד סביר שמישהו אחראי עליהם פגע בהם באופן מכוון באחת מהגדרות החוק ואנחנו מחויבים לדווח. בנושא הזה, יש התחלה של עבודה עם הרווחה, לראות איזה סוג של הדהוד חזרה לתוך המערכת שלנו יכול להיות פה, אבל יש פה עניינים של חקיקה גם. לפי חובת הדיווח, הרווחה והמשטרה לא חייבים לדווח חזרה על התקדמות הטיפול או מה קרה לאחר הדיווח. אנחנו שומעים הרבה במערכת שמאתרים, מדווחים לגורמים הרלוונטיים ולא יודעים מה קורה אחרי זה. אתה לא יודע אם המשחה מטופלת או לא מטופלת, אם נעשה משהו בקשר לקטין, לפעמים חוזרים ילדים מאותה משפחה. זה לא אומר שלא קרה כלום, זה פשוט אומר שאנחנו לא יודעים ויש כאן פער. בצד השני, יש את הנושא של התיקון בחוק זכויות החולה, הוא לא רלוונטי לכל המקרים. גם בחקיקה הזאת יש אפשרות להעביר מידע על מקרים קיצוניים, אנחנו לא מדברים על מקרים יותר "עדינים". << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> איך אפשר לתת לזה מענה? << דובר >> זהר סהר: << דובר >> בהקשר של קטינים וחסרי ישע, אז אנחנו עכשיו בתהליך מתקדם ביחד עם הרווחה לחשוב על הנושא של ויתור סודיות בהסכמה. לרוב מדובר בדיווח שהוא מעל הראש. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> הסכמה פותרת את העניין משפטית? << דובר >> זהר סהר: << דובר >> ברגע שיש הסכמה משפטית, אז אין בעיה. ברגע שבן אדם חותם על ויתור סודיות, אפשר להעביר את המידע. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> היום מציעים דבר כזה? << דובר >> זהר סהר: << דובר >> היום לעיתים מציעים. אני מדברת על קטינים וחסרי ישע. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> לגבי נשים? << דובר >> זהר סהר: << דובר >> לגבי בגירים, הרבה פעמים מציעים. זה נושא שצריך לחזק אותו, אנחנו חושבים איך לעשות אותו. גם לגבי נשים נפגעות אלימות, יש את חובת היידוע, כי הן בגירות. אם מדברים על האיתור ולהגדיל את האיתור, אז פה - - - << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> היום יש מגבלה חוקית להעביר מידע? אישה הגיעה לבית חולים והרופא מתרשם שזה מקרה של אלימות, הוא יכול להעביר את המידע? << דובר >> זהר סהר: << דובר >> בניגוד להסכמתה, לא. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> רק בהסכמתה? << דובר >> זהר סהר: << דובר >> חוק זכויות החולה. אבל באופן כללי, לא היינו רוצים שנעביר מידע לגבי אנשים, בלי שהם - - - << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> תלוי אם היא בסכנת חיים. << דובר >> זהר סהר: << דובר >> זו סוגיה שנדונה פה בשנים קודמות הרבה פעמים. האם אנחנו מגדירים נשים או גברים נפגעי אלימות, שהם לא חסרי ישע והאם אנחנו מעבירים מידע בניגוע לרצון שלהם? זאת סוגיה שבאמת - - - << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> האם אישה שחושבת שאם היא תספר, ירצחו אותה, יכול להיות שאפשר להגדיר אותה חסרת ישע. היא במצוקה גדולה והיא מאוימת. << דובר >> זהר סהר: << דובר >> זה נושא שצריך לחשוב עליו, כי יש לו השלכות בעוד כיוונים. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> מסכימה. << דובר >> זהר סהר: << דובר >> אבל לא על זה רצית לדבר. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> לא. ממש על זה רציתי לדבר. << דובר >> זהר סהר: << דובר >> ניתן הרבה קשב לנושא של הכשרות של אנשי מקצוע במערכת הבריאות. לצערנו, יש פער מאוד גדול בין כמות האנשים שעוברים הכשרה לבין האנשים שבאמת מאתרים. זאת שאלה שאנחנו עוסקים בה הרבה. בשנתיים האחרונות, הכנסנו בקרות בקופות החולים, בנושא הספציפי של אלימות ופגיעות מיניות, כיחידה נפרדת ולא כעוד נושא בתוך מכלול של דברי ואנחנו רואים פער בין הידע שקיים, אנשים יודעים לזהות, עברו הכשרות, לבין האיתור שמבוצע בפועל. זה עניין שאנחנו עדיין לא יודעים להגיד למה בדיוק זה קורה. היום אנחנו מנסים לפצח את זה, בכל מיני שיטות. למשל, יש מחקר משותף למשרד הבריאות ומשרד הרווחה, זה מחקר פורץ דרך במימון קרן שוסטרמן, בשותפות עם - - -, שזו יוזמה שיצאה מפורום מיכל סלה. זה מחקר שלוקח מאגר של נשים שהיו במקלטים ומצליב אותם עם מאגרים במערכת הבריאות, בבתי החולים, טיפות חלב, בריאות הנפש והמטרה היא לבדוק האם יש סימנים שאפשר לזהות. לנסות להגיע לאלגוריתם שאיתו אפשר לאתר בצורה טובה יותר אנשים שנמצאים בתוך מעגל האלימות. המחקר הזה נמצא לקראת סיום, ברגע שהוא יתפרסם ונוכל ללמוד את האלגוריתם הזה, זה יוכל לעזור לאנשי הבריאות לראות איך מזהים יותר טוב את האנשים. שעות מסוימות, תופעות מיוחדות של אלימות. יש מחקר דומה שמתנהל כרגע סביב קטינים, שיכול לעזור לנו לראות את הדברים הרלוונטיים. יש מחקר שנעשה בשנתיים האחרונות בטיפות חלב. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אנחנו נסתפק בזה. יש משהו נוסף במסגרת שתרצי שנכניס לתובנות בסיכום הדיון? << דובר >> זהר סהר: << דובר >> דרושים הרבה משאבים בתוך מערכת הבריאות, כדי לעזור לנו לקדם את הנושאים האלו. המשאבים שמוקצים לזה, הם לא פרופורציונליים לעבודה שנדרשת, כדי שאיתור ייעשה בצורה טובה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> תודה. << דובר >> ורדית דנציגר: << דובר >> אני אשמח להתייחס לנושא של הבריאות אם אפשר. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> מטעם איזה גוף את? << דובר >> ורדית דנציגר: << דובר >> ורדית דנציגר מעמותת – לא לאלימות נגד נשים. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> את כתובה בחינוך. את רוצה להתייחס? << דובר >> ורדית דנציגר: << דובר >> כן. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אני אכניס אותך כאן. אני מעריצה את ההתנהלות של קופות החולים. אני ראיתי אותם בזמני משבר מוציאים את מדינת ישראל מהבלגן. זו מערכת תפעולית משוגעת, הכי טובה שראיתי במדינת ישראל. זו מערכת מאוד יעילה, עם הרבה אנשים בהרבה תחומים שנוגעים בכל בני המשפחה וזה עוגן מאוד חשוב באיתור והמניעה. יש להם מערכות מידע והם יעילים תפעולית, בפריסה ארצית, מגיעים לכולם. בעיניי הם השותף הכי חשוב. << דובר >> זהר סהר: << דובר >> אני מסכימה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> גם בתי החולים, אבל יש עליהם המון עומס ובלגן. << דובר >> זהר סהר: << דובר >> זה שני הגורמים. צריך להשקיע יותר משאבים בדבר הזה. כל קופת חולים מקבלת שעות ספורות לתגבור הנושא הזה וכדי שזה יקבל יותר קשב במערכת הבריאות, צריכים לקבל גם תקציבים יותר גדולים. אי אפשר להפיל את זה רק על מערכת הבריאות, כי היא עמוסה בהמון משימות. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> ברור. << דובר >> זהר סהר: << דובר >> זה צריך להגיע בהחלטה שהיא לא רק תיעדוף, כי התיעדוף מאוד קשה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אני מסכימה. << דובר >> זהר סהר: << דובר >> אנחנו צריכים עזרה בתוך הדבר הזה, לקבל כספים ייעודיים, מהוועדה, מהרווחה או ממקומות אחרים, כדי שנוכל לעשות את מה שאנחנו רוצים. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> תודה. הנקודה הובהרה. << דובר >> דוד פחימה: << דובר >> דוח מבקר המדינה אומר ש-18% מהפניות בנוגע לאלימות, מגיעות ממערכת הבריאות. זה נתון מטורף, לטובה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> זו מערכת מאוד חשובה. ורדית, בבקשה. << דובר >> ורדית דנציגר: << דובר >> תודה על הדיון החשוב הזה. זו פעם ראשונה שעושים דיון של דברים שצריך לעשות ולא רק מה שכבר עושים. העמותה שלנו קיימת כמעט 50 שנה ואנחנו מבינים ומבינות שכל העשייה שנעשית היא לא מספיקה וצריך לעשות עוד. ארגון הבריאות העולמי הגדיר את התופעה של אלימות במשפחה כמגיפה וכתופעה שיש לה השלכות בריאותיות. אנחנו נוטים להסתכל על הבעיה הזאת כבעיה חברתית, שקשורה לרווחה, אבל היא גם בעיה בריאותית. כל מה שקשור ללידות מוקדמות, עוברים קטנים, מחלות לב או מחלות אוטואימוניות, מחלות כלי דם. כל הנושא של הלחץ, הוא גורם סיכון לתחלואה. הרבה הפניות למקלטים מגיעות מבתי החולים ולפעמים גם רופאי משפחה או גניקולוגים שמפנים נשים למקלט, שזה פתרון קצה, אבל אנחנו צריכים להסתכל על זה עוד לפני. אף אחד לא שואל אישה שיולדת מוקדם או יולדת תינוק קטן מה יכולה להיות הסיבה. האם הסיבה יכולה להיות בגלל אלימות במשפחה. יש נשים במקלטים שמספרות שהן ילדו מוקדם ואף אחד לא שאל אותן למה, מה הסיבה שזה קרה. צריך לשים על זה את הדעת ואנחנו התחלנו פיילוט במחלקות הנשים בהקשר הזה. המניעה הראשונית לא מקבלת מספיק התייחסות. נעשית לא מעט עבודה בהקשר של חינוך בבתי הספר, גם על ידי משרד החינוך, גם על ידינו, גם על ידי גופים נוספים, אבל אין תכלול של הדבר הזה, אין הסתכלות על הדבר הזה כתוכנית לאומית שתרוץ במשרד החינוך. אנחנו הצגנו לוועדה הבין-משרדית תוכניות והתשובה שאנחנו מקבלים תמיד ממשרדי הממשלה שזה שהם עושים. כולם עושים, כולם פועלים, אבל אין תכלול כדי לדעת שבסוף מגיעים לכל האוכלוסיות, לנוער בסיכון, למכינות קדם צבאיות. נעשית הרבה עבודה, אבל מישהו צריך לתכלל את הדבר הזה ולבנות תכנית לאומית סביב החינוך. זה מה שישנה את המשחק, מפה תבוא הישועה. צריך לרתום את האנשים כדי לעשות שינוי. צריך לעשות שינוי דרך הגברים, לא כשכבר מגיעים למרכזי הטיפול, או מרגישים שהם במשבר, אלא לעשות עבודה הרבה קודם. אי אפשר להשתמש במילה אלימות כשאנחנו פונים לאותה אוכלוסייה. גם לא בחינוך. התוכנית שלנו נקראת חוסן במערכות יחסים רומנטיות והרבה פעמים מבלבלים בין חינוך מיני לחינוך לאינטימיות. צריך להגיע לאנשים, לייצר שיח של תקשורת בונה בין אנשים, במערכות יחסים אינטימיות ולעשות את השינוי הזה. צריך לעשות משהו אחר ולשנות את החשיבה, לחשוב מחוץ לקופסה ואם אנחנו מציגים למשרדים תוכניות, לא להגיד לנו אנחנו כבר עושים, כי אם אתם עושים, למה המצב כל כך גרוע? צריך לעשות משהו אחר וצריכה להיות ראיה רוחבית. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> ממש לסיום, כן. << דובר >> ורדית דנציגר: << דובר >> חייבים להתייחס למגזרים ייחודיים. למשל, האוכלוסייה האתיופית מהווה 2% מכלל האוכלוסייה, אבל 30% מהתפוסה אצלנו במקלטים היא מהאוכלוסייה האתיופית. לתת הדרכות ייעודיות למגזרים מיוחדים. חייבים להתייחס לדבר הזה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> נציג משרד הקליטה מסמן שהוא רוצה להתייחס לזה, אז בבקשה. מאיפה הנתון ש-2% מהאוכלוסייה מהווים 30% מהתפוסה? << דובר >> ורדית דנציגר: << דובר >> אנחנו יודעים מהמקלטים שלנו. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> מהמקלטים שלכם? << דובר >> ורדית דנציגר: << דובר >> כן. והנתון של 2% באוכלוסייה הוא ידוע. אולי אפילו 1.7%. << דובר >> ברהן מלדה: << דובר >> בעקבות עבודת מניעה שנעשית, נשים מצליחות להגיע למקלט ולא להירצח. << דובר >> ורדית דנציגר: << דובר >> נכון. הן מקבלות הליך טיפולי שיקומי משמעותי. << דובר >> ברהן מלדה: << דובר >> דיברנו על חשיבה מחוץ לקופסה, כולנו מתחתנים ברבנות ואפשר לחייב כל זוג שמתחתן לעבור הכשרה זוגית, אולי ככה אפשר לנסות למנוע. כולם חותמים על הסכמי ממון, בואו נחתום במקום על הסכמי זוגיות בריאה, טובה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> זו הכתובה. הכתובה היא מסמך יפה. << דובר >> ברהן מלדה: << דובר >> במקום הסכמי ממון, הסכמי זוגיות בריאה ומכילה, אולי נרוויח מזה עוד משהו. כולנו עובדים במסגרת שעות מסוימות, שכל גוף מגדיר לעצמו. אני בתחום האלימות במשפחה 19 שנה, יש לנו בעיה. אוכלוסיית העולם נלחמת על המחיה קודם כל, על כלכלת הבית. בזמנים שאני עובד, אני לא מסוגל לתת להם את השירות שהם צריכים. כתוצאה מכך, כשהנחיתי בעברי קבוצות גברים, רובן היו בשעה 19:00 ואילך ואני לא חושב שהמערכת ערוכה להשקיע שעות כאלה. האם יש ארגון שמסוגל לתת את השעות האלה? לא כולם. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אני צריכה שתחתור לסיום בבקשה. << דובר >> ברהן מלדה: << דובר >> לפחות לא המערכות הפורמליות שיכולות לתת מענה בשעות האלה. אנחנו צריכים להתאים את התוכניות שלנו, במשאבים הקיימים אנחנו יכולים לעשות הרבה, אם כי אנחנו לא מותאמים לאוכלוסייה. יש הקשר תרבותי שצריך לשים אליו לב, זה לא רק לדבר שפה, זה להבין את הלב של כל אחת מהקבוצות שנמצאות בארץ. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אני רוצה עכשיו להתמקד במסגרות החינוכיות, החינוך הפורמלי והלא פורמלי. נתחיל מויצו, ורדית. << דובר >> ורדית אבידן: << דובר >> ויצו, כמו רוב הארגונים האחרים, מתמקדת 90% במניעה, לא רק בטיפול ושיקום. יש תוכנית שנקראת שלי ורק שלי, שעובדת מכיתה ז' עד כיתה י"ב. בשנה האחרונה, שנת המלחמה, ליווינו את התוכנית עם מחקר של פרופסור ענת בן פורת. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> זה בבתי הספר? << דובר >> ורדית אבידן: << דובר >> בבתי הספר. ליווינו את התוכנית הזאת עם מחקר של פרופסור ענת בן פורת מאוניברסיטת בר אילן, שמצאה מספר נתונים – שליש מבני הנוער דיווחו שהם עדים לאלימות בזוגיות בסביבתם, רבע מהצעירים שהיו בקשרים דיווחו שהם חוו אלימות בזוגיות, בנים ובנות כאחד. בנים אפילו לא הבינו שהם תחת אלימות, זה היה נראה להם בסדר שהחברה אובססיבית וקנאית יותר מדי, כי הם לא מבינים שיש בזה משהו לא בסדר. הנתון היותר מדאיג, שיותר ממחצית ממי שנחשפו או חוו לא ידעו למי לפנות. יש פה איזושהי בעיה במיוחד בקרב נוער וצעירים שאין להם למי לפנות. יש את 118 והגורמים האחרים, שמדובר באישה באלימות בגילאים בגירים. בגילאים צעירים אין את זה. << דובר >> ענבל חן קארה: << דובר >> 118 זה גם לצעירים. << דובר >> ורדית אבידן: << דובר >> אין מידע שהם יכולים להגיע לזה. << דובר >> ענבל חן קארה: << דובר >> זה גם בהתכתבות ואנחנו מקבלים הרבה פניות שקטות. << דובר >> ורדית אבידן: << דובר >> צריך לעשות משהו ממוקד, כי זה התוצאות של המחקר הזה. המחקר הזה הראה שהתוכנית הזאת עובדת. כאשר לא היה מדובר בסדנא אחת, אלא מספר סדנאות לאורך השנה, התוכנית הובילה לירידה. כבר בקורונה, פנו אלינו מעבידים ומנהלות משאבות אנוש ואמרו שהם מקבלים הרבה פניות של נשים עובדות שמדווחות על אלימות בתוך הבית ולא ידועים מה לעשות איתם. לכן, פיתחנו הכשרה לממונות על מניעת אלימות במשפחה. כמו שיש ממונה למניעת הטרדה מינית, תהיה גם ממונה למניעת אלימות במשפחה, בתוך מקום העבודה, שהן מקבלות הדרכה איך לשים לב לסימני זיהוי, למי להפנות, להביא תוכן על הנושא פעם בשנה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> עשינו את זה כבר. אני זוכרת את זה. << דובר >> ורדית אבידן: << דובר >> אנחנו עושים את זה מ-2020. יכול להיות שזה משהו שאנחנו עשינו. אני כתבתי שתי הצעות חוק, אחת, שממש מתלבשת על החוק למניעת הטרדה מינית ורוצה להרחיב את התפקיד של הממונה למניעת הטרדה מינית גם לנושא הזה. יש כבר חוק, רק צריך לעשות בו שינויים קטנים, המעבידים כבר מחויבים לזה. הגשתי אותה למשרד העבודה, שזה נראה הכי טבעי וביטלו את הפגישה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> הזמנו את משרד העבודה לדיון והוא כתב לנו שאין לו צורך להגיע לדיון. << דובר >> ורדית אבידן: << דובר >> חבל. זה חוק שחייב שיהיה, כי מקום עבודה זה 80% מהזמן שלנו, רוב הנשים שסובלות מאלימות הן עובדות וזה ניכר. יש לנו קהילה של ממונות במקום העבודה, שהכול וולונטרי והן פונות אליי בכל מיני שאלות. זה משהו שלטעמי חייב שיהיה בחקיקה. יש הצעת חוק, אפשר לקדם את זה. תגידו לי למי לפנות. כי כל מי שפניתי אליו, לא רצה לשמוע על זה. אפשר גם לייצר תמריצים למקומות עבודה. דבר נוסף, חלק מתוכניות המניעה בויצו כוללות תוכניות לגברים ונשים בנקודות משבר. דרך ההשתתפות בקבוצה פעם בשבוע, אנחנו מזהות סימנים של מצוקה ונותנות את המענה. בשנתיים האחרונות, הפעלנו תוכנית לנשות מילואים, כך נחשפנו לנושא של אלימות תגובתית, אלימות שנגרמת כתוצאה מבן הזוג שחוזר הביתה והוא עם פוסט-טראומה והתקפי זעם וקושי. אנחנו גילינו שקשה להן בכלל לדווח על זה, כי אם הן אומרות שהן חוות אלימות, אז הן לא בסדר כלפי המדינה, שהן לא מכילות, שהן לא חומלות ויש כאן קושי משמעותי. חייב להיכנס למערכת הביטחון ומשרתי המילואים, בשלב שהם עוברים ימי עיבוד. בימי העיבוד צריך להכניס גם תכנים כאלה. לעשות הכשרה לאנשי בריאות הנפש בתוך הצבא, להגיע אליהם. חבל שלא הגיע לפה נציג של הצבא או משרד הביטחון, כי עוד שנה-שנתיים יהיה גל של אלימות תגובתית ואנחנו רואים את זה קורה כבר עכשיו. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> גם אין פה עוד חברי כנסת. << דובר >> ורדית אבידן: << דובר >> אני מודה לך על הדיון הזה, הוא חשוב ואנחנו שנים רוצות להשמיע את הקול הזה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אנחנו נעשה אותו ואנחנו נזדקק לתובנות של כולכם. אנחנו נוציא מסמך כתוב ונבקש עליו פידבק. << דובר >> אלון גרזון רז: << דובר >> אני יכול ברשותך להתפרץ? << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> מה שמך? << דובר >> אלון גרזון רז: << דובר >> אלון גרזון רז, מלא לאלימות. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> בבקשה. << דובר >> אלון גרזון רז: << דובר >> אני הפצצה המתקתקת שכולם מדברים פה. אני אחרי ארבעה סבבים ו-430 ימי מילואים. אם אנחנו בדיון על מניעה, צריך רגע לשנות את השפה, לא לקרוא לזה מניעת אלימות, כי מה שאני בתור גבר והגברים שאני עובד איתם בשנים האחרונות מחפשים, זה לא להיות מתויגים תחת הכותרת הזו, כי רוב הגברים לא כאלה. הכותרת של הדיון הייתה צריכה להיות דיון לקידום הזוגיות המיטיבה, או המשפחות המאושרות במדינת ישראל וזו סמנטיקה שהיא קריטית וחשוב שהיא תשתנה. אם לא נשנה את השיח, החדר הזה יישאר ריק. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> למה אתה אומר שאתה הפצצה המתקתקת? << דובר >> אלון גרזון רז: << דובר >> אני חזרתי ממילואים בפועל, אף אחד לא שואל אותי מה איתי, אף אחד לא מדבר איתי, אף אחד לא מסתכל עליי, אני לא מעניין אף אחד. כל מה שרוצים, שאני אחזור למקום העבודה שלי ואהיה פרודוקטיבי וזה לא מעניין איך אני חוזר הביתה, זה לא מעניין שאני לא ישן בלילות. כמוני יש אלפים. אף אחד לא בודק איך אני קם בבוקר לעבודה, עם מה אני מתמודד, אף אחד לא מטפל בזה. מה שאנחנו יכולים לעשות זה לשנות את השפה, ליצור אלטרנטיבה שתזמין את הגברים ליצור אצלם בתים שהם נעימים, שכיף לבן אדם לחזור הביתה ולא מושך עוד שעות בעבודה, או בורח שוב למילואים, כדי לא להגיע לפינה שהוא יודע שהוא ייכנס אליה אם הוא יהיה בבית. כי הפתיל שלו עכשיו קצר ממש. אפשר לדבר מלא, אבל איפה שאין דוגמה ולא משמשים דוגמה, לא מגיע שינוי. סוכני שינוי, יש פה בית של 120 ח"כים ושרים שהם סוכני שינוי, שלא עושים שום דבר ואפילו פוגעים באזרחים. העיניים נשואות לכנסת ורואים את הצעקות, מכל הצדדים, האזרח מסתכל וזה מה שהוא לומד, בוא נצעק אחד על השני, בוא נוציא את מי שמדבר בקול אחר, זה צריך להתחיל כאן. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> תודה רבה על הדברים החשובים. אני מתקדמת למועצה לשלום הילד. << דובר >> ליאור בר-ניר: << דובר >> תודה גברתי, ליאור בר-ניר, עו"ד במועצה לשלום הילד. בשנת 2010 פורסמו ההמלצות של דוח ועדת וינטר. דוח שכלל המלצות מצילות חיים, במטרה לאתר קטינים בסיכון ולבחון דרכים לשיוף פעולה ושיתוף במידע בין גורמים מקצועיים. רוב ההמלצות מעלות אבק למעלה מעשור, רובן לא יושמו. יש שלוש המלצות מרכזיות שניתן ליישם אותן בטווח הזמן הקרוב. המלצה אחת היא יצירת מסגרת חוקית שתאפשר שיתוף במידע בין רשויות וגורמים מקצועיים. כשיש פיסות מידע שונות לא תמיד כל אחת מהן ברורה ונתונה לפרשנות, אבל ריכוז של כל פיסות המידע יכולה ליצור תמונת מצב גדולה ורחבה שיכולה לתת אינדיקציה שיש צורך במעורבות. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> איך קוראים לוועדה? וינטר? << דובר >> ליאור בר-ניר: << דובר >> וינטר. השם הרשמי של הדוח זה איתור קטינים הנמצאים במצבי סכנה והתוויית רשת ביטחון להגנה בקהילה. בשנים האחרונות היו ניסיונות לקדם הצעות חוק פרטיות וממשלתיות, של שיתוף במידע בין רשויות, אבל כל הצעות החוק האלו לא הבשילו לכדי חוק. המלצות משלימות הן הקמת מוקד מגן בכל רשות. היום יש מספר מצומצם של רשויות, שביוזמתן הקימו מוקד מגן כזה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> מה זה מוקד מגן? << דובר >> ליאור בר-ניר: << דובר >> מוקד תחת אגף הרווחה ברשות שנועד להקל על העבודה של עו"ס חוק נוער, הוא מקבל את כל המידע. ברשויות נעשות פעולות של הסברה והנגשה לקהילה, לגורמי המקצוע שמטפלים בקטין באותה רשות, יש להם למי לפנות. יש כתובת אחת שמרכזת ומתכללת את כל המידע, זה מקור להתייעצויות, למשל, אם יש משהו שלא יודעים למי לדווח, אז יש מוקד שזמין 24/7. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> זה לאנשי המקצוע, לא לציבור הרחב? << דובר >> ליאור בר-ניר: << דובר >> גם לציבור. גם לאזרחים, גם לשכנים. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אין סיכוי שאזרחים יכירו כל כך הרבה מספרים, של כל כך הרבה מוקדים. אפילו 118 לא יודעים. << דובר >> ליאור בר-ניר: << דובר >> צריך לעשות פה פעולה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> זה מאבק. 100 יודעים, כי זה מספר אחד. אז שיפנו ל-118 והוא יפנה אותם. הם לא יידעו. << דובר >> ליאור בר-ניר: << דובר >> אבל לא תמיד אזרחים רוצים להתקשר ל-100 כי הם לא רוצים שיהיה צעד אכיפתי, או שהם לא בטוחים ורוצים להתייעץ. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> מניסיוני במטריה המוניציפלית והממשלתית, אל תקימו עוד מוקדים לאזרח. הוא לא יודע. זה מבלבל אותו. שיהיה אחד ארצי שיידע לנתב בצורה חכמה, אבל לא עוד מספרים. << דובר >> ליאור בר-ניר: << דובר >> זה מתחבר לנקודה הבאה של הקמת מערכת ממוחשבת כלל-ארצית. מה שקורה היום, לכל רשות ברווחה יש מערכת משלה ואם משפחה עוברת מרשות לרשות, המידע לא עובר. הקמת מערכת ממוחשבת כלל-ארצית, עם אבטחת מידע והגבלות גישה כמובן, כל הדברים האלה יוגדרו כמו שצריך, אבל גם הקמת מערכת כזו יכולה לעזור באיתור קטינים בסיכון. ככה נוכל להגיע לקטינים עוד לפני הפגיעה ולא אחרי. תודה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> תודה רבה לך. פורום ארגוני צעירות, שלי שכטר-שלו. << דובר >> שלי שכטר-שלו: << דובר >> אני רוצה להודות לך על הדיון הזה. אני מגיעה לוועדה לקידום האישה כבר הרבה שנים ותמיד חורה לי שאנחנו מדברים עם המשטרה והבריאות, אבל לא עם החינוך והמוקדים שניתן להגיע אליהם קודם ולהפוך את הפירמידה. אני מנהלת פורום שהוא ארגון גג ומייצג 37 עמותות שכולם מלווים צעירים וצעירות במצבי סיכון, ביחד הם מלווים 20 אלף צעירים וצעירות בגילאי 18 עד 30. אנחנו שותפים ביוזמת קווים אדומים מיום הקמתה, כי אנחנו מבינים שהגיל הצעיר הוא קריטי. מצד אחד, בגיל הצעיר, זה הזמן שבו מתחילות מערכות יחסים לטווח ארוך וכשצעירים, הכול אופטימי וורוד, אבל מצד שני, אי אפשר להתעלם מהעובדה שצעירות מהוות קורבנות לאלימות בזוגיות. בשנת 2025, 30% מהנשים שנרצחו על רקע מגדרי, היו צעירות. זאת אומרת, שאנחנו צריכות להתחיל הרבה קודם. בארגונים שלנו, כמעט ולא עוסקים בנושא של מניעה של אלימות בזוגיות. כי הם מוצפים בנושאים שצריך לטפל בהם ואין כמעט כלים וידע איך להתמודד עם הנושא הזה. צריך להכשיר את אנשי המקצוע ובשביל זה, צריך תקציבים וזו אחת הסיבות שעד היום כמעט ולא נעשה שום דבר בתחום הזה. כשמדובר בצעירים וצעירות במצבי סיכון, הרקע שלהם מוביל אותם למערכות יחסים של תלות, בהם יחסי הכוחות אינם שוויוניים. הצעירות לרוב עדות לאי-שוויון מגדרי בבית ילדותן והצעירים, הגברים, מקבלים מסר שתפקידם לשלוט בנשים. החוויות הללו מובילות אותם לשעתק את אותן התנהגויות בתוך הזוגיות שלהם. זה בעצם קהל היעד הכי ספציפי שלנו. פנינו לוועדה הבין-משרדית למניעת אלימות במשפחה ובשיתוף עם תכנית יתד של משרד הרווחה ויוזמת 'קווים אדומים', בנינו תכנית הכשרות מקיפה לצוותים שמלווים את הצעירים והצעירות במצבי סיכון, הן בארגונים החברתיים השותפים בפורום והן לעו"סיות ועובדי מחלקות הרווחה ברשויות המקומיות. כרגע, אושר לנו תקציב לשנה ראשונה, אבל אורך התוכנית כולה הוא שנתיים לפחות. אחר כך, חשוב יהיה להגדיל את ההשפעה לצעירים והצעירות שיהיו בעצמם שגרירים של שינוי. זאת המטרה שלנו, להטמיע כאן שינוי משמעותי. אני רוצה להודות לוועדה הבין-משרדית על האמון והתמיכה שקיבלנו עד כה ואנחנו בטוחות שזה שיתוף פעולה שיוביל להעלאת מודעות ומניעה בשטח. צריך לתקצב, כי בלי משאבים, אנחנו לא נוכל להגיע לזה. תודה רבה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> תודה רבה. נשמע מאיריס איך ניגשים לזה במערכת החינוך הפורמלית והלא פורמלית. << דובר >> איריס בן יעקב: << דובר >> אני יכולה לענות על מערכת החינוך הפורמלית בעיקר. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> את לא עוסקת בלא פורמלית? << דובר >> איריס בן יעקב: << דובר >> אני לא עוסקת בלא-פורמלי. אני מנהלת היחידה למיניות ומניעת פגיעה בילדים ובני נוער במשרד החינוך. אנחנו חלק מהוועדה הבין-משרדית. במסגרת הוועדה, אנחנו אמונים על העלאת המודעות וההסברה. עיקר העיסוק שלנו במניעה ראשונית וזיהוי. בנושא של המניעה הראשונית, יש לנו במערכת תכנית חובה שנקראת הכוחות שבדרך, בעבר היא נקראה כישורי חיים, כשבתוך התוכנית הזאת יש חינוך למיניות בריאה. מהגן עד י"ב, אנחנו מלמדים חינוך למיניות בריאה. במסגרת הוועדה הבין-משרדית, אנחנו חידשנו את התוכנית שנקראת חברות וזוגיות מיטיבה שזו תוכנית שמיועדת לתלמידי כיתה י"א. ההנחה היא שמהגן עד כיתה י"א מלמדים את היסודות ההכרחיים לקיום מערכות יחסים, להתמודדות עם קונפליקטים, לחברות, לסובלנות, לאמפתיה. אנחנו מלמדים גם את המיומנויות ובתוכנית הספציפית הזו, שמורכבת משבעה מפגשים, אנחנו מלמדים מה זה נורות ירוקות בזוגיות. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> נורות אדומות? ירוקות? << דובר >> איריס בן יעקב: << דובר >> מתוך מיקוד שעשינו עם תלמידים לפני שפיתחנו את התוכנית המעודכנת, הם אמרו שנמאס להם שמזהירים אותם והם רוצים שידברו איתם על מה כן ופחות על מה לא, על הבריא. לכן, התוכנית הזאת מתחילה בנורות הירוקות ואחר כך, אנחנו מלמדים אותם גם על נורות אדומות בזוגיות ומה זה בכלל מעגל האלימות. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> זה בכל בתי הספר? << דובר >> איריס בן יעקב: << דובר >> בכל בתי הספר. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> באיזה גילים? << דובר >> איריס בן יעקב: << דובר >> בכיתה י"א. כחלק מחשיבה ארוכת טווח עם הוועדה הבין-משרדית, חשוב לנו שמי שינחה את התוכנית הזאת הם אנשי החינוך, כי הם אלה שנמצאים בשטח. מבחינתנו, ברגע שאנחנו מכשירים את אנשי החינוך, אנחנו מגדילים את כמות האנשים שעברו הכשרה בנושא. התוכנית כוללת נורות ירוקות בזוגיות, תקשורת, פתרון קונפליקטים, שליטה בכעסים. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> וזה חובה? << דובר >> איריס בן יעקב: << דובר >> חובה. התוכנית כוללת גם נורות אדומות בזוגיות, מעגל האלימות, פרידה. דרך אגב, אחד הדברים הכי חשובים ללמד בני נוער זה איך נפרדים ופנייה לעזרה. בזכות הוועדה הבין-משרדית, פיתחנו חומרים, היה לנו תקציב לפתח סרטונים לכל המגזרים, סרטונים וסיכומי שיעור. מתוך הכספים של הוועדה הבין-משרדית רכשנו אפשרות לקנות ימי הדרכה ומי שמעביר את התוכניות ודואגים להטעמות, זה מדריכי היחידה שלי. יש היום 140 מדריכים ומדריכות שפרוסים בכל הארץ, בכל המגזרים ומעבירים את התוכניות. הם עוזרים ליועצים של בתי הספר להעביר את התוכנית. כמובן, מזהים צרכים ואם יש צורך, אנחנו מתגברים. היום 77% מבתי הספר מעבירים את התוכנית. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אם זו חובה, למה זה לא 100%? << דובר >> איריס בן יעקב: << דובר >> כי יש המון קשיים בדרך. להטמיע תכנית בכלל זה אחד הדברים המסובכים שיש. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> כמה שנים זה קיים במערכת? << דובר >> איריס בן יעקב: << דובר >> שנתיים. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> זה חדש. << דובר >> איריס בן יעקב: << דובר >> זה יחסית חדש. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> לוקח זמן. << דובר >> איריס בן יעקב: << דובר >> זה לוקח זמן וגם אנחנו מפעילים מחקר מלווה. השנה התחלנו במחקר כמותי, כדי לבחון את אפקטיביות התוכנית. ראינו שההשפעה של התוכנית היא גדולה מאוד. כ-90 אלף מילדי מדינת ישראל עברו את התוכנית. יש מגזרים שזה יותר קשה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> התוכנית זה להגיע לכולם? << דובר >> איריס בן יעקב: << דובר >> התוכנית זה להגיע לכולם בפריסה ארצית. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> תודה רבה. << דובר >> אלון גרזון רז: << דובר >> אפשר רגע? << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> כן. << דובר >> אלון גרזון רז: << דובר >> בחלק מהתוכניות, לפחות בגילאים הצעירים, עושים פעילות משותפת עם ההורים ולרוב, מי שיגיע לפעילויות האלה, זה האמא, לצערי וצריך לראות איך מעודדים את האבות להיות אבות פעילים ולקחת חלק בפעילויות האלה שיש בבתי הספר. << דובר >> איריס בן יעקב: << דובר >> הורים זו חוליה הכי חשובה בכל המערך הזה. אבל לא תמיד יש להם נכונות להגיע לבית הספר, גם לאימהות, לא רק לאבות. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> התוכנית מיועדת לפעילות משותפת עם הורים? << דובר >> איריס בן יעקב: << דובר >> לא. התוכנית הזו מיועדת לתלמידים. אנחנו מציינים את היום הבין לאומי למאבק באלימות ויש הרצאות לעובדים ולהורים, יש כאלה שמגיעים ויש כאלה שלא. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> האם יש מישהו שרוצה להוסיף תובנה שקשורה למקום העבודה כסוכן שינוי? אני רוצה לשמוע את דקלה, שהיא בעצמה הייתה נפגעת, אני מקווה שאת מרגישה שאת אחרי זה. חשוב לנו לשמוע גם את נקודת המבט של החיים עצמם. האם תרצי שתמחקי מהפרוטוקול או לא תצולמי? לא. אין לך בעיה. רצית שנצפה במשהו? << דובר >> דיקלה כהן: << דובר >> סרטון קצר של שתי דקות. אני בת 43, אמא לשלושה ילדים בוגרים בני 20, 18 ו-14. יש לי שני ילדים שמנוכרים ממני. הבת שלי, חיילת, כבר ארבע שנים לא ראיתי אותה מאז שהיא התגייסה. אני כבר כמה חודשים לא יכולה לראות את הבן הקטן שלי. כשאנחנו מדברים על מוקדים ששומעים ומעלימים אלה – עובדים סוציאליים, אפוטרופוסים, משפטנים, שופטים שרואים ויודעים את הכול, הם שם. הם נכנסים לחיים שלנו בתוך ספקטרום צר, עליי לא ידעו בכלל, עד שהבת שלי ביקשה לעבור בית ספר ושם נכנסה עובדת סוציאלית ומשם, התחיל כדור שלג שבמסגרתו הייתי צריכה להוכיח את ההורות שלי. יש לי ילד שעבר חמישה אירועים מוחיים והייתי בבתי חולים ואשפוזים ואני אפוטרופוס לענייני בריאות של הבן שלי. את לא באמת יכולה לדבר, כי את חוזרת הביתה לישון עם אותו אדם שאת מפחדת ממנו. גם אם אתם גרושים, את לא יודעת איך הוא יפעל, כי הסנקציות בלתי נגמרות. אם זה סנקציות רגשיות, להפעיל את הילדים נגדך, אם זה להגיע למצב שאת בבתי משפט כל הזמן. לי יש 30 תיקים סגורים במשטרה. יש לי עו"ד שמלווה אותי ומשפחה תומכת. הרבה שנים לא ידעתי שאני בתוך המעגל, הגעתי למעגל דרך רופא אף, אוזן, גרון, כי סבלתי מסחרחורות ומשם הוא העביר אותי לטיפול CBT, שם נאמר לי פעם ראשונה שאני סובלת מאלימות. נעלמתי מהטיפול לכמה חודשים וכשחזרתי, הייתי מוכנה לטפל בזה. הגעתי מבית נורמטיבי והייתי רחוקה מההבנה שאני נמצאת בתוך המעגל. אפשר לקחת מוצרי בסיס בסופר, כמו קרטוני חלב ולשים שם את מספרי הטלפון הרלוונטיים. הנשים האלה מתמודדות עם מלחמה המשפטית הבלתי נגמרת, את נמצאת שוב ושוב במעגלים שאת לא רוצה להיות בהם. אני התגרשתי כי אני לא רוצה להיות שם יותר ואני מוצאת את עצמי בתוך המעגל הבלתי נגמר הזה כל פעם. מערכת השפיטה החזקה ביותר שאני יכולה להגיד היום, זה היה הרכב מסוים שהציל אותי והפנה אותי לטיפול משפחתי, אחרי כמעט עשור שהייתי גרושה וזה מה שהציל אותי. טיפול מטעם המועצה שלנו. בסוף, זה בכל מקום ואין לנו קרניים, אנחנו לא מסתובבות עם פרצוף מסוים, לא רואים עלינו. (הקרנת סרטון) האלימות לא צריכה להגיע לרצח. זה מילולי, זה רגשי, מניפולציות רגשיות, הקטנה, את הפיזי אפשר לראות. עד אז, את מסתובבת פצועה בעולם. הרוב המכריע לא יוצאות מהמעגל, תקנו אותי אם אני טועה. לצערנו, גם לא מטופלות, הן חוזרות למעגל או בוחרות בני זוג דומים. הילדים שלנו ממשיכים את המעגל, כי הם לא מטופלים כראוי. זה צריך להיות בכל מקום. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> תודה רבה שאת שותפה לכל הדיונים. << דובר >> אלכסנדרה לוי: << דובר >> (נושאת דברים בשפה האנגלית, להלן תרגום חופשי) תודה רבה גברתי יושבת-הראש. אני אשמח לדבר על האלימות המנטלית שמלווה צורות אחרות של אלימות, כמו אלימות פיזית, אלימות מינית, אבל במיוחד איך היא באה לידי ביטוי, אחרי שאת עוזבת את מערכת היחסים, כשאת בסוף עוזבת. מהניסיון שלי, מדובר בהתעללות כלכלית, משפטית, ניכור הורי. אני אציג את הסיפור שלי, כדי להמחיש איך אפילו המערכת המשפטית מוטה נגד קורבנות, ברגע שהן עוזבות את מערכת היחסים האלימה ואיך הילדים נמצאים באמצע ומשתמשים בהם כמנוף לחץ. אני אתחיל מהסטטיסטיקה, אני חושבת שהיא מארצות הברית, בממוצע לוקח לאישה במערכת יחסים אלימה שבע ניסיונות לעזוב. שבע פעמים, לפני שהיא מסוגלת לעזוב את מערכת היחסים. במקרה שלי, זה לקח חמש ניסיונות. ניסיתי לעזוב את מערכת היחסים ארבע פעמים לפני שנכנסתי להיריון ופעם החמישית, אחרי שהבן שלי נולד ושילמתי את המחיר האולטימטיבי. שבועיים לאחר מכן, אשתי לשעבר, הפוגעת שלי היא אישה, חטפה את הבן שלי. גרנו ביוון, שם ילדתי את הבן שלי והבאנו אותו לחופשה בישראל לחודשיים, כדי לראות את המשפחה וכשסיימתי את מערכת היחסים. אמרתי שכשנחזור ליוון, ניפרד ונחלוק משמורת על הילד והיא אמרה לי שהיא אמא שלו, הוא צריך רק אותה וברגע שהוא ילך לישון, היא תעמיד אותי במקום ואת תיעלמי. היינו ביחד חמש שנים ולא היה לי מושג עם מי אני נמצאת במערכת יחסים עד הסוף שלה. שבועיים לאחר מכן, היא חטפה את הבן שלי. באותה תקופה, גרתי ביוון ולא בישראל ובבוקר שזה קרה, היא אמרה לי שאם אני אעקוב אחריה או אנסה להבין לאן היא לוקחת אותו, היא תתקשר למשטרה, אם לא תעזבי את בית המשפחה שאנחנו מתארחים, נתקשר למשטרה. היא לקחה את הבן שלי, בסיוע של המשפחה שלה. כמו שאנחנו יודעים, המשפחות עוזרות לפוגעים שלנו, הם עוזרים להם ומעודדים אותם לקחת את הילדים שלנו, לדבר עלינו לרעה, בבתי משפט ובצורה פרטית. אחרי שהיא לקחה את הבן שלי, כשהוא היה בן שמונה וחצי חודשים, אבא שלה הוציא אותי לרחוב. הבן שלי ינק כל יום, עד היום שבו הוא נלקח. אני נמצאת במדינה בחופשה, הבן שלי נלקח ממני ואני נזרקת לרחוב, התכנון הכלכלי שלי הוא למחייה ביוון ולא בישראל. אני צריכה להתחיל להילחם על הבן שלי, כמישהי שאינה תושבת. אני עדיין נלחמת על הבן שלי, לא ראיתי אותו שנה וחצי, כי אני לא אזרחית ישראל. התאחדתי עם הבן שלי לפני כחודשיים, ראיתי אותו שש פעמים, הוא בן שנתיים וחצי. לא ראיתי את הצעדים הראשונים שלו, לא שמעתי את המילים הראשונות שלו. ככה המוסדות שלכם עובדים נגד קורבנות וניצולות. סירבו לתת לי גישה לילד שלי, על בסיס האזרחות שלי. שילמתי מעל 120 אלף שקל בשכר טרחה משפטי, בהגשת תביעה בין-לאומית של חטיפת ילדים, הגשתי תביעת משמורת בבית משפט לענייני משפחה בישראל, הגשתי תביעת אימהות כדי לתקן את תעודת הלידה שהונפקה, כי אשתי לשעבר הנפיקה תעודת לידה ישראלית שרשמה אותה כאמא של הילד ואמרה שאני רק הפונדקאית. בשנה וחצי שאני נלחמת להישאר בחיים של הילד שלי, היו זמנים שהייתי חסרת בית, היו פעמים שקיבלתי מחזור ולא יכולתי להרשות לעצמי לקנות פדים. הפוגעים שלנו והמשפחות שלנו ינסו להרוס אותנו. אני לא אוותר על הילד שלי, אבל יש נשים שאין להן הזדמנות להילחם כמו שאני נלחמת. אני בחוב של 53 אלף דולר. ההוצאות המשפטיות שהיו לי, זה לא כסף שיכולתי להרשות לעצמי ולמזלי, בתור אזרחית אמריקאית היה לי אשראי. אני עדיין חייבת 70 אלף ועדיין אין לי אזרחות. בית המשפט לענייני משפחה שימש כלי להתעללות, מה שמכונה תשישות שיפוטית. השיקול הכלכלי לא יכול להיות רלוונטי בקביעה אם הם יכולים להילחם כדי להישאר בחיים של הילדים שלו. כשהגשתי תביעה על חטיפת ילדים בין-לאומית, לפי אמנת האג, שישראל מחויבת אליה, התיקים האלו אמורים להסתיים תוך 60 יום, כי זה דחוף, כי מרכז החיים של הילד והגישה שלו להורה הביולוגי שלו, זו זכות אוניברסלית. המערכת לא הייתה פתרון במקרה שלי, היא יצרה בעיה. בגלל שופט ישראלי, הבן שלי יכל לשכוח אותי, אני פוגשת אותו היום ואני זרה עבורו. אני אפילו לא יכולה לספר לו שאני האמא הביולוגית שלו, עד שאני לא נרשמת בתעודת הלידה. ניכור הורי הוא פגיעה בילדים, כי הילדים שלנו גם נפגעים בנסיבות האלה, אפשר לומר עוד הרבה בנושאים האלה. כל חבר כנסת צריך לבוא לדבר איתי אחרי הדיון הזה כדי לשאול אותי מה אפשר לעשות כדי לתקן את המצב. זה לא יכול לקרות לשום הורה או ילד. ילדים לא יכולים להיות במצבים שהם שוכחים מי ההורים שלהם במערכת המשפטית הזאת. אנא דברו איתי לאחר מכן. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אני אשמח להיות איתך בקשר. << דובר >> אלכסנדרה לוי: << דובר >> תודה גברתי יושבת-הראש. תודה שהקשבת לי. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אני חברת הכנסת היחידה פה. אני לא נתתי למשטרה עדיין להתייחס. << דובר >> זוהרה עטייה: << דובר >> אני זוהרה, ממדור נפגעי עבירה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> מי שתחליטו. << דובר >> זוהרה עטייה: << דובר >> במשטרה יותר מטפלים באכיפה ותגובה לאירועי אלימות. יש מספר פעולות שאנחנו עושים, כדי למנוע אלימות נגד נשים. נוהל הטיוב. אישה שמגישה תלונה, אם היא נמצאת ברמת סיכון גבוהה – היא נכנסת לטבלת טיוב. יחד עם הרווחה, אנחנו מפקחים עליה, לראות אם יש עוד מופעי אלימות. גם אישה שיש לה צו פיקוח טכנולוגי נכנסת לנוהל הטיוב וגם נשים שהיו נשואות לאסירי אלימות במשפחה, נכנסות לנוהל הטיוב. עו"ס משטרה, נמצא אצל משרד הבל"מ, בדרך כלל זה בחברה הערבית. גם הן סוכנות שינוי. הן אמורות לאתר נשים במעגלי סיכון ולהביא אותן לכדי הבשלת תלונה במשטרה. אנחנו עושים פעולות להעצמת נשים, חטיבת הקהילות, יש סדנאות, מאתרים נשים בסיכון בחברה הערבית, כדי להעצים אותן שיוכלו להגיע להבשלת תלונה. אנחנו משתפים פעולה עם ארגוני סיוע אזרחיים, שנמצאים בהכשרות שלנו. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> עלתה פה טענה שאין מספיק חוקרי ילדים. גם אם קולטים שמשהו חשוד, עד שמגיעים. << דובר >> זוהרה עטייה: << דובר >> זה משרד הרווחה. אנחנו שולחים את הפנייה אליהם. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> זה לא שוטרים שלכם? זה לא חוקרים שלכם? << דובר >> זוהרה עטייה: << דובר >> לא. ממש לא. << דובר >> ענבל חן קארה: << דובר >> חקירות ילדים זה תחום נפרד. זה משרד הרווחה. גם חוק נוער עושים דיבוב של הילדים. במקרה שאין חוקר ילדים, הם ניגשים ועושים את הפעולות הראשוניות. << דובר >> דוד פחימה: << דובר >> מה ההתמחות של אלה שבודקים ברווחה? << דובר >> ענבל חן קארה: << דובר >> חוקרי ילדים מקבלים התמחות מאוד ארוכה, אינטנסיבית, מאוד מקצועית. << דובר >> דוד פחימה: << דובר >> בכל רווחה יש מתמחה כזה היום? << דובר >> ענבל חן קארה: << דובר >> יש אגף נפרד, שירות נפרד. << דובר >> דוד פחימה: << דובר >> שירות נפרד שפונים אליו? << דובר >> ענבל חן קארה: << דובר >> כן. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> כי עלתה פה טענה שהזמינות היא נמוכה. << דובר >> ענבל חן קארה: << דובר >> אני יודעת שבמקרי חירום הם מקבלים עדיפות וקדימות. << דובר >> זוהרה עטייה: << דובר >> כיום מתקיים ממשק עם המשטרה, זה אמור לעלות בחודשים הקרובים, שצווי הגנה יהיו בתוך המערכת המשטרתית. זה שובר שוויון, קורבן עבירה לא יצטרך להסתובב עם צו ההגנה שלו, זה יוזן במערכת המשטרתית. אם סייר בודק את הצד שמורחק, הוא רואה את זה מולו וזה גם יכול למנוע מקרי אלימות. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> כנרת, רצית להוסיף משהו? מהמשרד לביטחון לאומי. << דובר >> כנרת מנגן: << דובר >> מה שזוהרה אמרה משקף את הערך המוסף שלנו במשרד לביטחון לאומי, כי אצלנו נמצאים גם גורמי המניעה, באמצעות הרשות לביטחון קהילתי, גם גורמי האכיפה וגם גורמי השיקום וזה מה שמאפשר לנו לייצר מניעה ואיתור מוקדם, על כלל הרצף הטיפולי. גם בשב"ס אנחנו עושים מניעה ראשונית, בין היתר, באמצעות תקציב ההכשרות שמועבר לנו על ידי הוועדה הבין-משרדית וגם באמצעות שיתוף פעולה, שאנחנו עושים למשל עם 'שיתופים', בנוגע להיוועצות עם אסירים, כדי לבוא ולקדם מניעה. הרשות לביטחון קהילתי מפעילה גם עו"ס משטרה וגם מפעילה תשתיות של מניעה בקהילה. היתרון של הרשות לביטחון קהילתי, באה לידי ביטוי בכך שהיא משתמשת בתשתית הקהילתית, באלו שעושים מניעה של אלימות, פשיעה והתנהגות אנטי חברתית ביום-יום. זה מה שמאפשר להם לקדם תוכניות וגם לרתום שומרי סף. אנחנו עובדים להכשרת שומרי סף, בלניות, קוסמטיקאיות, אפילו נהגי מוניות, כדי לתאר סימנים של אלימות וגם בהכשרה של בעלי מקצוע ברמה היישובית, כמו עובדי 106. יש לנו פעילות של מניעת אלימות במשפחה בקרב קשישים. תודה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אני יודעת שהיה קיצוץ בתקציב של הרשות. << דובר >> כנרת מנגן: << דובר >> נכון. היה קיצוץ מאוד משמעותי שנה שעברה. השר לביטחון לאומי התחייב לכך שהקיצוץ יוחזר. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> מה היה גובה הקיצוץ? << דובר >> כנרת מנגן: << דובר >> התקציב היה כ-30 מיליון שקלים, זה התקציב שניתן לפעילות השוטפת, הצלחנו להגדיל אותו בכמה עשרות מיליונים. השר - - - << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> זה היה 30 וירד לכמה? << דובר >> כנרת מנגן: << דובר >> לא. היה 100 ומשהו התקציב. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> היה 100 וירד ל-30? << דובר >> כנרת מנגן: << דובר >> אנחנו הצלחנו להגדיל את התקציב מתוך מקורות תוספתיים, תקציב של החלטות ממשלה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אבל ירידה מ-100 ל-30 זה קיצוץ דרסטי. << דובר >> כנרת מנגן: << דובר >> השנה השר התחייב שהתקציב המקורי יושב על כנו. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> למה זה קוצץ כל כך? הרי המשטרה קיבלה הרבה משאבים בתקציבים האלה. << דובר >> כנרת מנגן: << דובר >> אני לא יודעת איך להתייחס לעניין הזה. אני יודעת שזה קרה במעבר בין השרים שהיה שנה שעברה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> זה תקציב לרשות לביטחון קהילתי. דוד. << דובר >> דוד פחימה: << דובר >> תודה. אני חוקר משפחה, פיתחתי מודל NTP, לפגיעה מתמשכת ועצירת מסלול. בשנת 2022 הרווחה קיבלה תקציב של 124 מיליון, לפי דוח העמותות, רק 23.7 מתוכו נוצל. יש לנו פער של מיליארד ומשהו בתקציב שלא מנוצל. המדינה לא פועלת בצורה אקטיבית. צריכים לפתח שפה חדשה, שזה אומר לעבור מהתגוננות, להפוך להיות אקטיביים. לא לחכות שיסכימו הרבנים, לא לחכות שיפנו אלינו, אלא אנחנו צריכים להיות אקטיביים בכל מקום. יש לי תכנית מיוחדת לחינוך והסתכלתי על הנתון שכל זוג שלישי מתגרש והכנסתי את כל הדבר הזה לתוכנית אחת. בקורונה, משרד הבריאות מינה פרויקטור. אנחנו נחזור לפה כל שנה, אבל אנחנו חייבים למנות פרויקטור. חייבים להבין שאלימות היא בעיה לאומית, חוצה מגזרים. אנחנו עובדים על מערכת מבוססת בינה מלאכותית, שהיא תחבר בין כל הגורמים. הגורם האנושי הוא העיקר והשפה היא לא נכונה. תודה רבה, תודה על כל מה שאת עושה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> פנים חדשות, בקצרה. << דובר >> אתי בוקאי: << דובר >> אנחנו לא עוסקים באופן ישיר באלימות, אנחנו מכשירים צעירות להתפתחות אישית. אלימות במשפחה לא מתחילה באירוע קיצון, היא מתחילה הרבה קודם. כמעט בכל מקרה של אלימות במשפחה, או רצח, קדמו סימנים מקדימים, פניות למערכות שונות ודגלים אדומים שלא הובילו להתערבות בזמן. הבעיה היא שהמניעה והאיתור בישראל מצומצמים מדי, מפוצלים מדי ומגיעים מאוחר מדי. האחריות לזיהוי מוקדם, נתפסת בעיקר כעניין של הרווחה והמשטרה אבל בפועל, רוב הסימנים המוקדמים מתגלים דווקא במקומות אחרים. מערכת הבריאות, מערכת החינוך, ברשויות המקומיות, במוקדים העירוניים, בקהילה ובמקומות העבודה. אם לא נרחיב את המעגלים האלו, לא נצליח למנוע. בשטח אנחנו פוגשים חסמים ברורים, חוסר תיאום בין משרדי ממשלה, לפעמים זו בעיה של קושי בדיווח, כמו הגנה על פרטיות. רווחה לא מדווחת, אם אין הסכמה של הנפגעת, כי אין חובת דיווח. בניגוד לילדים וחסרי ישע שיש חובת דיווח וזה מגביר את הדיווח ואת הפעילות סביב מניעה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> משפט לסיום בבקשה. << דובר >> אתי בוקאי: << דובר >> נדרשת הכרה במניעה ואיתור מוקדם כיעד מחייב, עם אחריות ברורה ותקצוב ייעודי. פרוטוקולים פשוטים וברורים לזיהוי, דיווח והפניה ושיהיו פרוטוקולים אחידים למשטרה, לרווחה, אנשים לא יודעים לשאול את השאלות. פרוטוקולים שיאפשרו לכל גורם קצה לדעת מה תפקידו. צריך כתובת אחת ברורה ונגישה לדיווח ולליווי, עם הגנה למדווחים בתום לב ובמצבי חירום, איתור, ייזום, צוותים ניידים ושילוב טיפול בטראומה יחד עם אלימות במשפחה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> תודה רבה לך. פורום של תקווה, התייחסות קצרה. << דובר >> רוחמה גמרמן: << דובר >> נושא שלא עלה פה, זה מניעה בהקשר של נשים נפגעות אלימות עם מוגבלויות. עובדות סוציאליות בתחום מוגבלות, צריכות לקבל הכשרה גם בתחום של אלימות במשפחה והפוך, עובדות סוציאליות בתחום אלימות במשפחה, צריכות להכיר גם בנושא של מוגבלות. אין שיתופי פעולה בין העובדים הסוציאליים, הם לא מתקשרים אחד עם השני. יש את הפרויקט של שכונה תומכת לאנשים עם מוגבלות, גם שם יש עובדות סוציאליות, גן אותן צריך להכשיר בנושא של אלימות במשפחה. בהקשר של איתור של גברים אלימים מתמודדי נפש, צריך לתת להם תוכנית לניהול כעסים, או כלים להתמודדות עם אלימות, כי לרוב הגישה שאם הגבר הוא מתמודד נפש אז נותנים תרופות ובזה מסיימים. הגברים האלה הרבה פעמים לא כשירים להיכנס לכלא והם מסתובבים חופשי, אז צריך שתהיה פעולה כדי למנוע אלימות עתידית. חשוב שבמערכת החינוך, אם ילד או ילדה בעל מוגבלות מגיעים עם סימנים כחולים, או סימנים של מצוקה, לא להניח שזה עקב המוגבלות, אלא להבין שיכול להיות מצב של אלימות במשפחה וכמובן, לעשות תוכניות של הסברה לגבי זוגיות מיטיבה, ספציפית לאוכלוסיות האלה. יש דברים נוספים שמופיעים בנייר העמדה שלנו. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אנחנו נעבור על הכול. תודה. חיים גמליאל, התייחסות קצרה. << דובר >> חיים גמליאל: << דובר >> בשם השם נעשה ונצליח. רחל, יוסף, זאב, רבקה, לאה ותהילה, מעולם לא עזבתי אתכם. חברות וחברי הוועדה, אני עומד כאן בעד שוויון. ב-14 ביולי 2020 הוגשה נגדי תלונה על תקיפה בנסיבות מחמירות. הטענה הייתה שאני נתתי אגרוף בגרון לאשתי לשעבר. לא היו סימנים, לא היה אמבולנס, לא היה ביקור בבית החולים, אין אפילו פיסת נייר אחת כדי לתמוך בטענה. לא הייתה היסטוריה קודמת, מילה נגד מילה. יש לה חגורה שחורה – דאן 3, עם מעל 30 שנות ניסיון בקרב מגע. בתוך שעות הוצאתי מביתי והופרדתי מששת ילדיי. לא לאחר בירור יסודי, לא לאחר בחינת ראיות מלאה, לא לאחר הליך משפטי ממצה, אלא מיד. שירותי הרווחה יצרו איתי קשר ראשון רק לאחר שבעה חודשים. צווי ההרחקה הוארכו שוב ושוב, כל שלושה חודשים, כמעט באופן אוטומטי. כאשר ההרחקה מתבצעת מיד, אבל הבדיקה מתעכבת חודשים, יש כאן בעיה מערכתית. כאשר בכירה במערכת הרווחה בדימונה, אומרת בגלוי שנשים מזדהות אוטומטית עם נשים, זה לא שאלה של ניטרליות ואם אין ניטרליות, אין שוויון. אני לא מבקש יחס מועדף, אני לא מבקש להחליש הגנה על נפגעות אמיתיות, אני מבקש עיקרון אחד בלבד, אותו רף אייתי, אותה זהירות, אותה חזקת חפות. שוויון מגדרי אמיתי נמדד ברגעים הקשים, כאשר המערכת נדרשת לבדוק בלי הנחות מוקדמות. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> משפט לסיום. << דובר >> חיים גמליאל: << דובר >> אם אבות נתפסים כחשודים כברירת מחדל, זו אינה מדיניות הגנה, זו אפליה. אם הארכות נעשות כמעט אוטומטית, בלי בחינה ממשית של הראיות, זו פגיעה בהליך הוגן. ילדים גדלים בלי אבא, בגלל מנגנון שמעדיף זהירות חד-צדדית על פני איזון. בוודאי שצריך להגן על נשים, אבל השאלה היא אם שוויון הוא ערך אמיתי, או סיסמה נוחה. אם שוויון מגדרי קיים במדינת ישראל, הוא חייב לחול גם כאשר הנילון הוא גבר. כל דבר פחות מזה, אינו שוויון. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> תודה רבה על הדברים. << דובר >> חיים גמליאל: << דובר >> תודה רבה על הזמן. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> האם יש מישהו או מישהי שלא נתתי לו לדבר? אני רוצה לסכם. << דובר >> דרור נצר: << דובר >> אלפי ועשרות אלפי גברים שחוזרים מהמשימה שהם נשלחו אליה על ידי המדינה, חוזרים לא מווסתים. התופעה מוכרת ולא נרחיב כרגע. בשיתוף הוועדה הבין-משרדית וועדת האיגוד של 'קווים אדומים', אנחנו עובדים כדי לסנכרן בין הארגונים שמומחים בטראומה, לבין הארגונים שמומחים במתן טיפול באלימות במשפחה, כדי שתהיה פה מומחיות אינטגרטיבית. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> עוד מישהו שלא נתתי לו? << דובר >> יעל מכטינגר: << דובר >> ד"ר יעל מכטינגר. אני עשיתי פוסט-דוקטורט ממרכז רייכמן לקידום מעמד האישה, לא דיברו פה בכלל על משפט ועל הגדרה של המושג. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> זה היה בדיון הקודם. << דובר >> יעל מכטינגר: << דובר >> אף אחד לא משתמש במושגים הנכונים. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> עשינו על זה דיון שלם בפרק של איסוף נתונים. התייחסנו לזה בפרק אחר של התוכנית, אני מסכימה, זה מאוד חשוב. רייכמן גם העלו הצעות ספציפיות לתיקוני חקיקה. << דובר >> יעל מכטינגר: << דובר >> חשוב לתת את המושג הנכון, שזה שליטה בכפייה, כדי להיות בסנכרון עם שאר העולם. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> שנוכל לעמוד במדדים הבין-לאומיים. זה נאמר, את לא היית בדיון הזה. עשינו העמקה בזה. דיקלה, משפט לסיכום. << דובר >> דיקלה כהן: << דובר >> חשוב מאוד לשים לב איפה נעשה התשאול של הילדים שלנו, אם הוא נעשה ליד הפוגע או לא. זה משהו שלא נאמר. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> שזה משפיע על התשובה. << דובר >> דיקלה כהן: << דובר >> על היכולת שלו - - - << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> להגיד את הדברים כמו שהם. אני מסכמת. << דובר >> ענבל חן קארה: << דובר >> יש לנו כלים דיגיטליים שאנחנו פיתחנו, גם בתחום של אלימות במשפחה. כמו שאנחנו נותנים חסות לפורום מיכל סלה והאקטון, כל הפיתוחים, כתפור הפרפר נמצא ברשת. מי שכותב כפתור הפרפר, או נכנס לכל מיני ארגונים אחרים, יש כפתור קטן שבאמצעותו אפשר להגיע למענים. אם זה למרכזים שלנו, אם זה לאלומות, אלומות זה מרכזים 24/7 לנפגעים ונפגעות, מגיעות רק נשים. יש גם את מוקד 118 שזה מוקד של משרד הרווחה והוועדה הבין-משרדית, יש שם עובדים סוציאליים מומחים, בארבע שפות, כל היום, 24/7 מלבד כיפור. יש את שאלון IRISK לנפגעים, מי שחושב שהוא נפגע, יכול להיכנס, לבצע את השאלון וזה ייתן לו הערכת מסוכנות קטנה למצב שהוא נמצא. אנחנו מפתחים גם שאלון לפוגעים שייצא. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> רוח נשית תמיד מתעקשים בסוף, בבקשה. << דובר >> הדס ארנון שרעבי: << דובר >> תודה שאת מאפשרת. יש את הצעת החוק של 'רוח נשית' שמקדמת יושבת-הראש. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אנחנו יודעים את זה. אני הגשתי את הצעת החוק, אני יודעת את זה. בואו נסכם את הדיון בבקשה. צריך להפוך את הפירמידה מבחינת התקציבים. כלל התקציבים צריכים להיות גדולים יותר, אבל ההשקעה בשלב המניעה נמוכה מאוד. אני רוצה לקבל מידע מה קורה בעולם, כי מעניין אותי לדעת מה היחס. פחות מ-4% זה בהחלט נמוך וההשקעה צריכה להיות גם במשרדי ממשלה וגם בחברה האזרחית. בפרק הזה, ביחס לכל יתר הפרקים בתוכנית, פה התפקיד של החברה האזרחית הוא הכי חשוב, כי הם יכולים לעשות דברים שהממשלה לא יכולה לעשות. בגלל הכובע שלה, בגלל הפורמליות, בגלל הרישום, בגלל חוסר האמון, אני חושבת שיש פה תפקיד קריטי לחברה האזרחית. החברה האזרחית, בכלים שלה, יכולה לעשות, להתאים את עצמה לקהלי יעד שונים. שמענו פה קבוצות גלישה, להגיע לחדר כושר, מעצבי שיער, קוסמטיקאיות, הדרכות חתנים וכלות, רבנים. התפקיד של הממשלה פה זה רק להיות גורם מתכלל שעוקב ומוודא שהגענו לכל קהלי היעד ושאנחנו בפריסה טובה, אבל נכון שהספקים יהיו ברובם, ארגוני חברה אזרחית וצריך לשפוך עליהם כסף, כדי שזה יקרה. זה כסף קטן, שיכולים אחר כך לחסוך כסף גדול ולהציל חיים. צריך פה דגש למגזרים הייחודיים, לערבים, לאתיופים, לחרדים. מערכת החינוך, שמחתי לשמוע על התוכנית הזו, לא ידעתי עליה. זה דבר מאוד נכון וזה הגיע להיקף של 77%, צריך להגיע למיצוי מלא וזה ממש מבורך. תקינה לעובדים סוציאליים, נכון לפרק הזה, אבל נכון לכל הפרקים. צריכה להיות תקינה ואי-אפשר לעצום עיניים ולחשוב שלעובדת סוציאלית יהיו 160 תיקים והיא באמת תצליח לעשות את עבודתה. הכשרות חובה לכל העובדים שבאים במגע עם הקהל הרלוונטי, מרופאים ועד נציגים אחרים שנותנים שירות לקהל שיכולים להיות סוכני שינוי. זה הכשרות חובה. שיפור התקשורת והעברת המידע בין המערכות, אחד הנושאים המרכזיים שעלו זה העברת מידע בין מערכת הבריאות למערכת הרווחה, אבל זה צריך לכלול עוד מערכות, כמו מערכת החינוך וכן הלאה. אם יש בעיות של סודיות, צריך לפתור אותן חוקית. הקמה של יחידות להגנת הילד בבתי החולים, כפי שיש בארצות הברית. הצבא, צריך לקבל יחס מיוחד. גם הכשרות לקב"נים, גם חלק מהתוכנית בימי העיבוד וקשר עם אותם אנשים שמגדירים את עצמם כפצצות מתקתקות, אז צריך לתת להם את המענה והליווי. אחרת, אנחנו עלולים להיות פה באירוע המוני ממש של הון סכנות. בהקשר של מקומות עבודה, להכניס לתוך החוק למניעת הטרדה מינית גם את האירוע של זיהוי אלימות במשפחה במקומות עבודה. יש מקום גם דרך לשכות הרווחה, אבל גם דרך החברה האזרחית, לבוא על דרך החיוב בתוכניות של חיזוק הזוגיות. לבוא מלכתחילה על דרך החיוב. המוקדים הטלפוניים, אני חושבת שכדאי להישאר עם מוקד אחד של הרווחה, שיידע לנתב, אבל בכמה שיותר מקומות. למצוא מקומות שהם מאוד יום-יומיים. צריך לתקן את הקיצוץ ברשות לביטחון קהילתי מ-100 מיליון שקלים ל-30 מיליון שקלים. זה פוגע ביכולת לתת שירות. אנחנו נעבור על כל התובנות שעלו פה, אנחנו קוראים וקוראות את כל מסמכי העמדה ששולחים לנו ואנחנו נעלה את הדברים על הכתב ונשלח את זה לקבלת פידבקים. עוד לא סיימנו את סדרת הדיונים, בסוף אנחנו נגיע לדוח כמה שיותר מקצועי. תודה רבה על שיתוף הפעולה והקשב. אני נועלת את הדיון. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 12:00. << סיום >>