פרוטוקול ועדה

הכנסת העשרים-וחמש מושב רביעי פרוטוקול מס' 514 מישיבת ועדת העבודה והרווחה יום שלישי, כ"ד בטבת התשפ"ו (13 בינואר 2026), שעה 10:21 סדר היום: << הצח >> 1. הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון מס' 47), התשפ"ה-2025 (מ/1852) – הכנה לקריאה שנייה ושלישית << הצח >> << הצח >> 2. הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון - תגמולי הורים, יתומים ואחים שכולים), התשפ"ד-2024 (פ/4587/25), של חה"כ משה סעדה ואח' – הכנה לקריאה ראשונה << הצח >> << הצח >> 3. הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון - הרחבת הזכאות ליתומים שמלאו להם 21 שנים), התשפ"ג-2023 (פ/3779/25), של חה"כ צביקה פוגל ואח' – הכנה לקריאה ראשונה << הצח >> << הצח >> 4. הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון - הסדרת הזכויות של יתומים בוגרים), התשפ"ד-2024 (פ/4287/25), של חה"כ משה טור פז ואח' – הכנה לקריאה ראשונה << הצח >> << הצח >> 5. הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תיקון - יתומי צה"ל), התשפ"ג-2022 (פ/709/25), של חה"כ שרון ניר ואח' – הכנה לקריאה ראשונה << הצח >> << הצח >> 6. הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון - עדכון הסיוע וההטבות לאלמנה), התשפ"ה-2025 (פ/5463/25), של חה"כ אופיר כץ – הכנה לקריאה ראשונה << הצח >> << הצח >> 7. הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון - תגמולי יתומים, אלמנות וגרושות), התשפ"ד-2024 (פ/4749/25), של חה"כ פנינה תמנו – הכנה לקריאה ראשונה << הצח >> << הצח >> 8. הצעת חוק תגמולים ליתום משני הוריו שאחד מהם נספה במלחמת חרבות ברזל (תיקוני חקיקה), התשפ"ד-2024 (פ/4547/25), של חה"כ ינון אזולאי – הכנה לקריאה ראשונה << הצח >> << הצח >> 9. הצעת חוק שירות המדינה (גמלאות) (תיקון - קצבה ליתום משני הוריו), התשפ"ד-2024 (פ/4369/25), של חה"כ חוה אתי עטייה – הכנה לקריאה ראשונה << הצח >> נכחו: חברי הוועדה: מיכל מרים וולדיגר – היו"ר חברי הכנסת: ינון אזולאי גלעד קריב מוזמנים: עידו חי – רכז ביטחון, אגף תקציבים, משרד האוצר נועם ויבר – משרד האוצר אורן אילון – סגן רק את"ק ור' היחידה לתקציבי משרד הביטחון אלינור ברזני אלימלך – ר' היחידה לטיפול ביתומים מערכת הביטחון ואחים שכולים, משרד הביטחון שירה אתגר – ר' היחידה לטיפול ביתומים מערכתה ביטחון ואחים שכולי, משרד הביטחון אריה מועלם – סמנכ"ל וראש אגף משפחות, הנצחה ומורשת, משרד הביטחון ריקי מורד – סגנית בכירה לראש האגף וראש היחידה לתגמול, משרד הביטחון נגה שילדהאוז טאובר – עו"ד, ע' ליועמ"שית למשפחות והנצחה, משרד הביטחון יואב סטשבסקי – עו"ד, משפטן ייעוץ וחקיקה, המחלקה למשפט ציבורי חוקתי, משרד המשפטים שרית דמרי דבוש – עו"ד, סגן היועץ המשפטי, המוסד לביטוח לאומי מאשי סנדרוביץ – מנהלת אגף השיקום, המוסד לביטוח לאומי שולי מועלם – חברת כנסת לשעבר, אלמנת צה"ל ד"ר מיכל אונגר – חברת הנהלה, ארגון אלמנות ויתומי צה"ל ניצן בסן – שדלן, ארגון אלמנות ויתומי צה"ל אהרון קמפליס – יתום בוגר, ארגון אלמנות ויתומי צה"ל רונית סגל – יתומת צה"ל, ארגון אלמנות ויתומי צה"ל אילנית בן עזרא – יתומת צה"ל, ארגון אלמנות ויתמומי צה"ל גלית ויינר – יתומת צה"ל, ארגון אלמנות ויתומי צה"ל ד"ר שלומית כץ – חברת ארגון אלמנות ויתומי צה"ל שלומית קלמנזון – אלמנת צה"ל, ארגון אלמנות ויתומי צה"ל נעה דוד – מנהלת קשרי ממשל, תנועת עתיד לעוטף מיקה קלדרון – יתומה, תנועת עתיד לעוטף נועה פורד – יתומה ואחות שכולה, 7 באוקטובר, תנועת עתיד לעוטף אסיף תמם – מייסד עמותת תנועת איל"מ - ארגון יתומים לאומיים מדברים נתן סמדר – יתום, תנועת איל"מ - ארגון יתומים לאומיים מדברים רות פרמינגר – עו"ד, נציגת הארגון בכנסת וחברת ועד, ארגון נפגעי פעולות האיבה עדי רוזנשטוק – מנהלת מדיניות ומחקר, הפורום למען יתומי המלחמה אורון קלימן – יתום מורן שדה – יתומת צה"ל שלמה אלפסה צורן – דוד תומך ליתומים בגירים משני ההורים יהב שורר – ראש תחום מיצוי זכויות, חמניות - הבית ליתומים בישראל אדוה פינקלשטיין – אבי ילדיה נרצח ב-7 באוקטובר משתתפים באמצעים מקוונים: כנרת בראשי – יתומת צה"ל ייעוץ משפטי: ענת מימון מנהלת הוועדה: ענת כהן שמואל רישום פרלמנטרי: חבר תרגומים, מיטל פורמוזה רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון מס' 47), התשפ"ה-2025, מ/1852 << נושא >> << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> בוקר טוב לכולם, תודה שהגעתם על אף היום הרטוב במיוחד. ברוך השם, אנחנו מברכים על גשמים. היום יום שלישי, כ"ד בטבת התשפ"ו, 13 בינואר 2026. השעה 10:20. היום כמו בכל יום אני פותחת בתפילה להחזרתו של רס"ר רני גואילי, הי"ד. אני אחזור ואומר, שלא יהיה שום שיקום ברצועה, בעזה, בוודאי לא לפני שנחזיר את רני הביתה, לפני שנפרק את החמאס מנשקו ונפרז את הרצועה. אנחנו מגיעים היום לרגע חשוב ומשמעותי בעבודתה של ועדת העבודה והרווחה, בהכנה לקריאה שנייה ושלישית של תיקון מס' 47 לחוק משפחות חיילים שנספו במערכה. דיון רגיש והיסטורי הנוגע בלב הפועם של החברה הישראלית ובחוב העמוק ביותר שיש למדינה כלפי מי ששילמו את המחיר הכבד מכל. משפחות שכולות, היתומים, ההורים, בני ובנות הזוג, האחים, האחיות. מחויבות ארוכה, מתמשכת, שאינה תלויה בזמן שחלף מאז האובדן. החוב של המדינה כלפיכן, משפחות יקרות, הוא חוב מוסרי וערכי. חוב שאין לו תאריך תפוגה וחובתנו לזכור את זה וכך זכרנו בכל דיון ודיון. בכל החלטה והחלטה, בכל סעיף וסעיף. כפי שאמרתי בתחילת הדרך, זוהי הצעת חוק ממשלתית, הנשענת על המלצות הוועדה הציבורית שבראשה עמד השופט בדימוס פרופ' אליקים רובינשטיין ומתוך הצורך שנוצר לאחר תיקון מס' 35 בשנת 2013 ולאור הניסיון שהצטבר והפערים שעלו מן השטח. שמענו את כולכם, קראנו את כל דפי העמדה, המכתבים והמסמכים שהועברו אלינו וגם למשרדים השונים. גם את הצעות החוק הפרטיות, ויושב איתנו פה חה"כ ינון אזולאי, ותודה לך באמת על כל העזרה בדרך. כמה היינו רוצים לתת לכולכם. בעיקר, בעיקר הכרה, יד מחבקת ויד משקמת במקרה הצורך. יחד עם זאת, אנחנו מקיימים את הדיון הזה תוך מציאות לאומית מורכבת ביותר. המדינה שלנו עברה טראומה קשה, שנמצאת בעיצומה של מלחמה שעדיין גובה מחירים כבדים ועם צרכים אדירים בכל תחומי החיים: בבריאות, בחינוך, בביטחון, ברווחה, ברשויות המקומיות. בכל חדר וחדר פה בכנסת יושבת ועדה ודנה על הצרכים ההכרחיים והקיומיים של מדינת ישראל. אם זה בחינוך, שהילדים, התלמידים של כולנו, בוודאי תלמידים שנמצאים בתוך משפחות שעברו שכול, צריכים חיזוק ותמיכה. וכך גם בוועדת חוץ וביטחון ובוועדת ביטחון לאומי. באמת, מכל ועדה וועדה יושבים פה על צרכים. אני שונאת כל כך את המשפט הזה, שונאת אותו אבל אני אגיד אותו, את הביטוי: השמיכה קצרה. בסוף יש שמיכה שאיתה צריכים להתמודד וזה לא פשוט. אנחנו נאבקנו, למרות הראייה הכוללת שאני צריכה לראות ואני רואה אותה ואני רואה את צרכי כל המדינה כולה וכולם היו בנינו ועדיין בנינו. עדיין כן אני התרכזתי בפרספקטיבה שלי על הוועדה הזאת ונלחמתי קשה, ינון איתי ועוד חברי כנסת שנלחמו כדי כן לסחוב את השמיכה לכיוון שלנו ולתת כמה שיותר. הצלחנו להזיז דברים משמעותיים. לצערי וביושר, לא הצלחנו להביא את כל מה שרצינו. לא עבור כולם. מה שיכולנו. ואני מבטיחה לאלה שלא הצלחנו להביא את הכול, אנחנו נמשיך להיות פה עבורכם ולהמשיך ולנסות ולעבוד עם מה שאפשר. זה כואב ואני באמת אומרת בכנות, זה לא סוף הדרך. זה שלב בתהליך מתמשך של תיקון. הקשבה והרחבת הזכויות. באמת מתוך האחריות הזאת אני רוצה שניכנס לגופו של החוק. אני לא מאמינה שנצליח היום להגיע להצבעה, אבל אנחנו כן נקרא את התיקונים. ופשוט נביא את החוק להכנה לקריאה שנייה ושלישית בהצבעה פה בוועדה ממש בימים הקרובים, מקסימום בתחילת שבוע הבא ואז להעלות אותו למליאה כמה שיותר מהר, כדי שאתם באמת, רובכם פה אם לא כולכם, תקבלו, מה זה את שמגיע לכם? אי אפשר לתת לכם את מה שמגיע לכם. אין אף אחד שיכול להחזיר את היקרים לנו מכול. אבל כן, כל יום שעובר ואתם לא מקבלים פשוט חולף ולא חוזר. אז נעשה את המקסימום ואנחנו פה כלפי כל אלה שלא תיקנו, אבל זה כן רגע היסטורי שאנחנו מתקנים לא מעט עוולות ועשינו את המקסימום שיכולנו. הסדר יהיה כזה, ינון, אתה רוצה לומר כמה מילים? אחר כך היועצת המשפטית ענת מימון תתחיל לקרוא את השינויים. במקרה הצורך, מי שרוצה להעיר, יעיר, אבל אנחנו רוצים להתקדם. באמת תודה ענקית לכולכם. ינון, בבקשה. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> תודה רבה גברתי יושבת-הראש. קודם כל להגיד לך תודה רבה. אני יודע על הימים ולילות שעשית, בכלל שאת עושה למען עם ישראל ובמיוחד בחוק הזה ומגיע לך על זה ישר כוח. באמת, מקום שאת נמצאת בו, להתגאות. באמת להתגאות על העבודה שאת עושה ובפה מלא רק להודות לך. ואני יודע על המאמצים. וזה לא קל. תמיד אני אומר, תמיד קשה להילחם מבית. כלומר, בתוך הבית להילחם כשאתה יודע שמעליך זה שר האוצר, שמצד אחד יש לו את הלב הכי רחב. מצד שני, הוא צריך להיות אחראי על הקופה ולבוא להילחם מול אחד שהוא בעצם מהבית – זה יותר קשה. אבל הצלחת, כי הסתכלת תמיד לנגד עינייך את המשפחות. ואני חושב שזה הדבר הנכון והראוי. אני גם מסכים איתך, לצערנו לא כולם פה יקבלו את המאה אחוז. ואני גם אגיד יותר מזה, זה לא פיצוי. זה קצת הקלה בעול הכלכלי שיש על כתפיהן של המשפחות, שלקחו על עצמם בעל כורחם את הנטל הכבד הזה. וזה רק מעט במעט להקל על כך. אז קודם כל תודה לכל המשפחות שהיו בקשר והעירו את תשומת ליבנו. כי אנחנו כשליחי ציבור זו העבודה שלנו. אנחנו צריכים לדעת שהעבודה שלנו כשאתם מתקשרים ומביעים את הכאב שלכם, תפקידנו לבוא ולנסות לתווך אותו. לעשות איתו חקיקה, לפעמים גם בלי חקיקה. אבל אני באמת אומר, אף פעם, לפעמים מתקשר אליי מישהו, אומר לי 'סליחה, אני מפריע לך עכשיו?'. לא, אתה לא מפריע לי. כי אם לא אתה, אז מישהו אחר צריך לעשות את זה וזה התפקיד שלנו כשליחי ציבור. ולא משנה באיזה שעה ביום. אני כמובן מתנצל שלפעמים גם לא הצלחתי לחזור. עשינו הכול בשביל המשפחות, בשביל כולכם. כי אני חושב שאנחנו חייבים לכם ולא אתם חייבים לנו. וזה חוב שאנחנו חייבים לכם וממשיכים להיות חייבים לכם, כי הקרבתם את היקר לכם מכול למען כולנו. לכן אני עוד פעם אומר, לא הצלחנו להגיע ל-100% והלוואי והיינו מצליחים עוד ועוד. אבל במצב הקיים אני חושב שזה תיקון גדול שנעשה ואני מבקש שתסייעו לנו להעביר אותו כמה שיותר מהר בשביל כולנו. וגברתי יושבת-הראש, אני מבקש גם את ההצעה שלי למזג. בהתחלה אמרתי שאני לא ממזג עד שלא נגיע. ואני חושב שיחד הגענו. עם ענת, היועצת המשפטית, ענת מנהלת הוועדה. באמת כולם, ראינו פה שילוב של כולם. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כולם נרתמו, כן. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> כולם נרתמו מתוך מסירות ושעות לא שעות. גם אתמול בלילה עד שעות מאוחרות ישבנו פה עם משרד האוצר, עם ברק, עם כולם, להביא את זה. כי חשבנו שזה הדבר הנכון. וברוך השם, אנחנו מגיעים לקו הסיום. ובאמת אני מקווה שכך יהיה. תודה רבה לכם וסליחה שלא הצלחנו להגיע למאה אחוז. אבל מה שעוד נצליח אז הלוואי. אני מתנצל שאני יורד לעוד חוק שגם לטובת עם ישראל, בין לבין זה חלק מהעבודה שעליה אנחנו מקבלים את המשכורת, אחרת אין לנו הצדקה להיות כאן. נגה, גם כמובן, לכולם. תודה רבה לכם. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תודה רבה ינון. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> שנעשה רק דברים טובים למען עם ישראל ורק בשמחות. שנדע לעזור אחד לשני ולהבין אחד את השני, בעיקר בשמחות. לצערנו הצער מאחד בינינו, אבל צריך שגם השמחות יאחדו וגם השגרה. תמיד אנחנו צריכים להיות מאוחדים. תודה רבה לכם. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תודה רבה. << אורח >> קריאה: << אורח >> תודה רבה חה"כ ינון. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לגמרי מגיע לו תודה. יחד נמשיך לעשות ולתקן. עו"ד ענת מימון, בואי נמשיך. אנחנו מתנצלים על השעה המאוחרת שהטיוטה פורסמה. יש כאן עוד כמה תיקונים שנצטרך לעשות, קלים. אבל אפשר לברך על המוגמר. ושוב, נמשיך להיות פה עבור כולכם. כל אחד ואחד מכם. << דובר >> ענת מימון: << דובר >> הנוסח שנמצא בפניכם כולל בעקוב אחר שינויים גם שינויים מהותיים שעכשיו אני אעבור ואציג אותם, את התיקונים. יש שם גם שינויי נוסח שעליהם אנחנו לא נתעכב. אני פשוט אפנה אתכם כל פעם לתיקון, נסביר אותו ונעבור הלאה. אנחנו בעמוד הראשון, בפסקה (2) בהגדרה יתום. ההגדרה לא השתנתה. מה שהשתנה זה באמת הגיל, גיל היתמות. אני אקריא את ההגדרה. תיקון סעיף 1 1. (2) אחרי ההגדרה "זכאי" יבוא: ""יתום" – ילדו של הנספה, שלא מלאו לו 30 שנה במות הנספה, או שמחמת מום גופני או שכלי לא עמד ברשות עצמו במות הנספה או בהגיעו לגיל 30 אחרי מותו, וכל עוד הוא אינו עומד ברשות עצמו מסיבות אלה;". למעשה באמת יש פה איזה שהיא הכרה שאומרת יתום, גם מי שהתייתם מגיל 21 עד 30 ייחשב מעתה ואילך כיתום לצורך כל ההטבות, התגמולים וכל מה שהחוק הזה קובע. בנוסף, כן, זה כרגע לא מופיע בנוסח, אבל כן יש בקשה ובנוסח אנחנו נשקף את זה, שכן תהיה הכרה גם על קבוצת יתומים שהיום, כשהחוק ייכנס לתוקף הם בגיל 21 עד 30 והם התייתמו אחרי גיל 21. ולכן כל מי שביום שהחוק הזה יעבור הוא בין 21 עד 30 והתייתם מעל גיל 21 ועד גיל 30 מהרגע שהחוק הזה עובר ייחשב יתום ויקבל מכאן ולהבא את כל הזכויות וההטבות לפי החוק הזה. זה גם יהיה משוקף בהוראות מעבר. אני עוברת הלאה לסעיף 3. בסעיף 3 בעצם אנחנו כן נכניס שני תיקונים בעקבות שינוי גיל היתמות. אנחנו נתקן בסעיף (ב) ו-(ג). אנחנו נגיד שהתגמולים לאלמנה הם עד שהיתום מגיע לגיל 21. לאחר מכן, כמו שראינו בסעיפים שהוספנו, בעצם מגיל 21 כבר ליתום יש את הזכות העצמאית לקבל את התגמולים מ-21 עד 30 בשיעור של 3,600 ומגיל 30 עד 40 – 2,000 שקלים בחודש. אז אנחנו עושים את התיקונים האלה, למרות שסעיף קטן (ד) אומר שהאלמנה זכאית עד גיל 21 לקבל עבור היתומים, אבל אנחנו רוצים להבהיר את זה גם בסעיפים עצמם שקובעים את הזכאות של האלמנה, שזה עד שהיתום מגיע לגיל 21. אני עוברת הלאה לעמוד 2, תיקון סעיף 9. סעיף 9 עוסק בתגמולים ליתום. מדובר שם בסעיף קטן (ג) סיטואציה של יתום שסמוך על שולחן של אלמנה והוא נמצא תקופה מסוימת מחוץ לבית. החוק כבר היום קבוע שעד גיל 21 הוא יהיה זכאי לקבל, או מי שהוא נמצא אצלו בעצם יהיה זכאי לקבל את התגמולים במקום האלמנה. כלומר, את החלק היחסי הזה שמגיע עבור היתום. בעצם אנחנו מוסיפים פה, באמת גם בעקבות דברים שעלו במהלך הדיונים, אנחנו קובעים שהתשלום לפי סעיף קטן (ג) יהיה עד גיל 21. תיקון סעיף 9 ** בסעיף 9 לחוק העיקרי - (1) בסעיף קטן (ג), אחרי "יתום" יבוא "עד גיל 21"; (2) אחרי סעיף קטן (ד) יבוא: (ד1) (1) על אף האמור בסעיף זה, יתום ששולם בעדו תגמול לפי סעיף קטן (ג), בשל הוצאתו מחוץ לבית הורהו [בצו של בית משפט או נסיבות אחרות...] – זכאי לתגמול כאמור גם מגיל 21 ועד הגיעו לגיל 30, שישולם לו במישרין. פה אנחנו צריכים עוד לדייק את הנוסח מהן אותן סיטואציות שקרו לפני שהוא הגיע לגיל הזה שהוא כבר בגיר, שבעצם גרמו לו לא להיות בביתה של האלמנה או בבית בעצם של האפוטרופוס שלו. ואז הוא יהיה זכאי לתגמול כזה הוא עצמו גם מגיל 21 ועד הגיעו לגיל 30 שישולם לו במישרין. כלומר, מדובר על התגמול הגבוה שישולם לאותו יתום עצמאי, ככה אנחנו קוראים לזה, עד גיל 30. (2) יתום המקבל תגמול לפי סעיף קטן זה לא יהיה זכאי, בעד התקופה שבה משתלם התגמול האמור, לתגמול לפי סעיף 9ג." התגמול של 9ג זה ה-3,600 שקלים. את רוצה להגיע על זה משהו, מיכל? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כן, ראיתי שאתה רוצה להגיב לנו לסעיף הזה, אז בבקשה. << אורח >> אסיף תמם: << אורח >> כן. אסיף תמם, יושב-ראש ארגון יתומים לאומיים מדברים. חשוב לי, זה נותן מענה, אך יש את יתומי משרד הביטחון, יתומים בודדים שהם עברו זוועות עולם וזה לא נותן כלים למשרד הביטחון כרגע. כי הם עברו את גיל 30-32. אם אפשר הוראת מעבר אולי אפילו, רק עבורם ספציפית זה יהיה מאוד מוערך. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אנחנו כרגע רשמנו, שמענו. אנחנו כל הערה כזאת זה עיכוב של חוק שכבר מחכה. << אורח >> אסיף תמם: << אורח >> ותודה רבה על זה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> מחכה המון. אני אומרת לך שוב, אנחנו יכולים לפתוח פה קבוצה מאוד גדולה שתרצה תוספות, ובצדק אפשר לומר. אבל בסוף כן המשרדים עשו את המיטב שאפשר. אני פה לצידכם הלאה, אבל אני כרגע, רשמנו. בסדר? אני חושבת שזה באמת - - - << אורח >> אסיף תמם: << אורח >> זה מכובד. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אני לא רוצה לדבר בלשון הישגים, כי זה נשמע לי, אנחנו לא בתחרות או דברים כאלה. אבל כן יש כאן אמירה מאוד ברורה ושינוי משמעותי ביותר. צריך לברך עליו. הלוואי ולא היינו צריכים את זה. << אורח >> רות פרמינגר: << אורח >> בהחלט לברך, בהחלט. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כן, בבקשה. << אורח >> מורן שדה: << אורח >> שמי מורן שדה, בתו של סמל משה שדה שטיינפלד ז"ל. אני רוצה רגע להוסיף ולהתייחס לסעיף של היתום, הגדרת יתום. אני, כמו שאתם כולם כבר הבנתם, אני בת של נכה צה"ל, מוכר, נולדתי לאבא הלום קרב. אוקיי? נולדתי לאבא הלום קרב. חייתי במשך כל החיים שלי עד גיל פטירתו באימה, טראומות. ואני לא רוצה באמת להלאות אתכם בסיפורים, באמת. אני מסתכלת עליכם פה ואני פשוט לא מאמינה שזה קורה. אתם מוציאים אותי מהחוק. אתם מוציאים אותי ומוחקים אותי מכל מה שעברתי. אני רוצה להגיד ככה: הגדרת יתום צריכה להיות לפי הסיפור שלי נכה צה"ל פלוס ילד נספה שווה יתום צה"ל. ככה זה צריך להיות. אני נולדתי לאבא הלום קרב, מגיל אפס. אני מבקשת שיירשם לפרוטוקול כי הצעת החוק הזאת מאשרת אפליה פסולה בין ילדי אותו חלל, על בסיס גיל ופוגעת בכבוד האדם ובשוויון לפי חוק יסוד כבוד האדם וחירותו. תודה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אוקיי. נקודה מאוד כואבת, אני חייבת לומר. אני כל כך מסכימה איתך במובן הזה שלהיות בת של הלום קרב, חייל עם פוסט טראומה, זה לא רק נכות של האב, אלא גם נכות של הילד וכל המשפחה. זעזוע שהיא עוברת. אני כן מקווה לעשות את התיקון המשמעותי הזה בחוק הנכים, שגם יגיע אלינו עוד מעט. כי היום ילדים של פחות מקבלים. כל הליווי של הפצוע, של הנכה, נכה צה"ל, פחות מקבלים, אלא מתרכזים בנכה עצמו. << אורח >> מורן שדה: << אורח >> לא מקבלים, זה לא פחות. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כן, כן. << אורח >> מורן שדה: << אורח >> לא מקבלים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> הם מקבלים. << אורח >> מורן שדה: << אורח >> כלום, כלום. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> בזמן האשפוז. בסדר, אני מוכנה לקבל. << אורח >> מורן שדה: << אורח >> כלום, לא מקבלים. אפילו דיבור, פסיכיאטר, פסיכולוג שידבר איתנו. לא מקבלים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אני מוכנה לקבל את הטענה. שוב, יש דברים שהם כן. אבל אני מוכנה לקבל, אני לא מתווכחת איתך. << אורח >> מורן שדה: << אורח >> אני אומרת, אני לא קיבלתי כלום. בחיים שלי, כלום, כלום מהמדינה הזאת. רק נתנו ונתנו ועדיין נותנים. כלום אני לא מקבלת. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אני מבינה היטב. לכן אני חושבת שאת מירב המשקל שאני יכולה לתת אני אשים בחוק הנכים על האירוע הזה. וכן, שוב, תבואי אליי ואנחנו ננסה ברמת הפרט. << אורח >> מורן שדה: << אורח >> אבל אני באה אלייך, מיכל, אני באה. אני באה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא, אבל את באה אליי ברמת החוק הכללי, כאשר בחוק הכללי זה לא הצליח להתכנס. ניסינו, לא הצליח להתכנס. << אורח >> מורן שדה: << אורח >> למה? זה לא כסף, אני לא מבקשת כסף. אני מבקשת הכרה בלי כסף. בלי כסף. למה זה לא בתקציב? משרד הביטחון. הכרה בלי כסף. שום דבר. רק תגידו לי אני בת משפחה שכולה. אני בת של אבא שלי. אשת קשר למשפחה שכולה. אני אשת קשר למשפחה שכולה. המשפחה שכולה מתה. גם אמא שלי וגם אבא שלי מתו. איזה אשת קשר למשפחה? איזה? תסבירו לי, איפה ההיגיון פה של המדינה הזאת? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כן. היא גם לא בת של נספה, ברמת העיקרון. כי הוא נפטר, הוא לא נפטר מהפציעה. << אורח >> מורן שדה: << אורח >> אבא שלי חלל מערכות ישראל, הוא מוכר חלל מערכות ישראל. הוא חלל צה"ל. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אני שואלת, בואי נשמע רגע ממשרד הביטחון. כן, בבקשה. << אורח >> נגה שילדהאוז טאובר: << אורח >> שלום, בוקר טוב. שמי עו"ד נגה שילדהאוז טאובר, היועצת המשפטית של אגף משפחות. אני לא רוצה להיכנס למקרה הפרטני. אבל אני רוצה להגיד שאם יש נכה שנפטר מחמת נכותו המוכרת הוא נחשב חלל. המשפחה מוכרת לפי חוק משפחות, כל אחד בהתאם לסטטוס שלו. מי שמתייתם אחרי גיל 21 לצורך העניין, ועכשיו אחרי גיל 30 ייחשב ילדו של נספה. << אורח >> מורן שדה: << אורח >> אני רוצה רגע למצלמה. אני תעודה של משפחה שכולה, שווה אפס הכרה. אפס הכרה. סיימתי. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אוקיי. אני איתך. אני ממשיכה, ברשותך. בואי נמשיך לסעיף 9ב. << דובר >> ענת מימון: << דובר >> תיקון סעיף 9ב בעמוד 2. זה הסעיף שמדבר על יתום משני הוריו. אני אקריא את התיקון. תיקון סעיף 9ב 4. בסעיף 9ב לחוק העיקרי - (1) במקום סעיף קטן (א), יבוא: אני מזכירה, בנוסח המקורי של הצעת החוק הממשלתית ביקשו להרחיב את התקופה לתשלום התגמולים המוגדלים ליתום משני הוריו מ-25 שנים ל-30 וכרגע שינינו את הנוסח והרחבנו את זה. "(א) בעד ילדו של נספה שהתייתם משני הוריו שלפחות אחד מהם נספה ישולם תגמול חודשי בשיעור התגמול הקבוע בסעיף 13ב(1) למשך 13 שנים מהמועד שבו התייתם משני הוריו או עד הגיעו לגיל 50, לפי המוקדם"; כלומר למעשה יש פה הסדר שנותן את התגמול הגבוה למשך 13 שנים או עד שהוא מגיע לגיל 50, לפי המוקדם ביניהם. אני מדגישה, זה כבר לא יתום, זה ילדו של נספה. כלומר, גם אם הוא התייתם אחרי גיל 30 במקרה זה הוא ייכנס בעצם לסעיף הזה. אני כן רוצה לשאול, בעצם ההגדרה שלו כילדו של נספה ולא כיתום זה אומר שהוא לא זכאי לקבל את ההטבה לדוגמה של לימודים. נכון? << אורח >> נגה שילדהאוז טאובר: << אורח >> נכון. נכון מאוד. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> למה מורן לא נכנסת לפה אם היא בת של נספה? << אורח >> מורן שדה: << אורח >> ואני היום בת 51, אז זה לא רלוונטי. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא, בסדר, בהנחה. מאה אחוז, אבל בואו נניח, מקרה כמו שלה קורה וזה קרה בגיל 30? זה נכנס? << אורח >> נגה שילדהאוז טאובר: << אורח >> נכנס. << דובר >> ענת מימון: << דובר >> רק שאלתי לעניין באמת, אנחנו בעצם אומרים אנחנו מכירים פה בילדו של נספה כיתום משני הוריו. אבל הוא לא מוגדר בהגדרת יתום. << אורח >> נגה שילדהאוז טאובר: << אורח >> הוא לא זכאי להטבות, נכון. << דובר >> ענת מימון: << דובר >> לפי שאר החוק, לפי ילדו של נספה. << אורח >> ריקי מורד: << אורח >> יש כאן דאגה למעטפת כלכלית תומכת למי שאיבד את שני הוריו. לא משנה הסדר. אבל זה לא מקנה לו הסדרה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כלומר, הוא יהיה יתום רק אם זה קרה עד גיל 30. << אורח >> מורן שדה: << אורח >> זה לא משנה שאני נולדתי לאבא הלום קרב, נכה צה"ל מוכר. נכה צה"ל מוכר. זה לא משנה, זה לא מעניין אתכם בכלל. זה לא מעניין אתכם. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא, זה מאוד מעניין, בשביל זה תיקנו. << אורח >> מורן שדה: << אורח >> זה לא מעניין. אני סבלתי פעמיים. סבלתי גם בזמן שאבא שלי היה חי ועכשיו אני סובלת כשאבא שלי לא פה וכל הטראומות בראש שלי. למה? למה אתם לא מתייחסים לזה? למה אתם לא מתייחסים לזה? למה אתם לא אומרים לי מורן, מכירים אותך כבת משפחה. בלי תגמול. לא רוצה שקל, לא רוצה כלום. רוצה שתכירו בי כמשפחה שכולה. אני בת של אבא שלי. אני בת של אמא שלי, אלמנת צה"ל. למה? למה אני לא מוכרת? זה לא בכסף. << אורח >> ריקי מורד: << אורח >> קודם כל הסיפור שלך מאוד כואב ואנחנו פוגשים אותך, זאת לא פעם ראשונה שאנחנו רואים אותך. על פי ההגדרה את מוכרת כילדו של נספה. אחרי הדיון אני אגש אלייך, נזמין אותך אלינו ונשב ונראה באיזה תחומים אפשר לסייע לך. בסדר? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> וכל מי שכמוה, בהחלט. << אורח >> גלית ויינר: << אורח >> אבל אין לה שום זכויות. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> קודם כל אני רוצה לדייק. זה לא שאין לך זכויות. << אורח >> מורן שדה: << אורח >> אין לי. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> רגע מורן, שמעתי. מורן, אבל שני שמעתי אותך, מתוקה שלי, שמעתי אותך. שמעתי ואני גם אבכה איתך. אני מבינה מה שאת אומרת. כן אומרים לך כאן ממשרד הביטחון, א' אני קראתי את החוק ויש זכויות לבן של נספה. << אורח >> מורן שדה: << אורח >> פסיכולוג, הפסיכולוג - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> רגע, רגע. בואי נדייק. יכול להיות שזה לא מתאים לך ספציפית, אבל יש. << אורח >> מורן שדה: << אורח >> - - - שיש? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> מורן, אני מסכימה איתך. אגב, בוועדות ל' בן של נספה יכול לגשת? << אורח >> קריאה: << אורח >> לא. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אז צריך לתקן גם את זה, בעיניי. ולהרחיב את המענים. << אורח >> מורן שדה: << אורח >> למה לא? גם העקרוני הזה, למה לא? למה? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> מורן, שמענו. באמת, אנחנו שומעים. הכאב שלך, גם אם הוא היה אילם הוא נשמע פה ברעש עצום. והנה, תכף מצביעות פה וכל, סליחה שאני מכנה אתכן יתומות יום כיפור, סליחה. כי יכול להיות גם ששת הימים וגם יום העצמאות, מלחמת הקוממיות. לכן הכינוי. פשוט אתן הקבוצה הגדולה יותר. הן מרגישות אותו דבר כמוך, זה אותו אירוע. << אורח >> מורן שדה: << אורח >> אבל להן הייתה הגנה עד גיל 21, לא לא הייתה הגנה כילדה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא כל כך הייתה, כי אז בתקופה ההיא לא הייתה. << אורח >> מורן שדה: << אורח >> לא משנה, אבל החוק מדבר על 21, לי לא היה שום הגנה. << אורח >> גלית ויינר: << אורח >> אני יכולה לדבר? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כן. << אורח >> גלית ויינר: << אורח >> שלום, אני גלית ויינר, אני הבת של יעקב עוזר, יתומת יום כיפור. אבא שלי נהרג ביום הרביעי של המלחמה. אנחנו מהיתומים שמוכרים. אני משתמשת בסלנג "עלאק". אותנו מודדים בגיל. לא משנה העיניים היפות שלי, לא משנה בת כמה את. תראו לי אלמנה אחת שאתם מודדים אותה בגיל. תראו לי הורה שכול שאתם מודדים את הגיל שלו. היתמות שלנו לא נגמרת בשום גיל. מה זה בנו של החלל, יתום, נספה? מה עניינים אתכם? לאבא שלי קראו יעקב עוזר, הוא היה סמל, נהג טנק. וזה אבא שלי המקסים שהלך ונלחם בשביל המדינה הזאת, נהרג במלחמה הזאת. אז נכון, מורן סבלה את ה-21 שנים או לא יודעת כמה שנים איתו בבית. אני גדלתי בבית ריק. במשפחה שבורה. זה לא משנה, אני לא רוצה שתמדדו אותנו לפי המסכנות שלנו. זה לא קשור למסכנות, זה קשור להכרה. אנחנו לא בנו של הנספה, חלל, מה זה המילים האלה? יש בן של משפחה שכולה. אבא שלי זה קרבה ראשונה. אתם באתם ואמרתם לי אתם לא קרבה ראשונה של החלל. כן, פקידים במשרד הביטחון ככה דיברו אליי. אתם צריכים להבין, כל החוק הזה שאתם רוצים שאנחנו נעזור לכם להעביר אותו זה אפליה. אפליה של היתומים. אתם מתייחסים אל היתומים כאילו אנחנו איזה שהוא סרח עודף של משפחת השכול. לאלמנה לא משנים סטטוס, גם אם היא נישאת מחדש. וברוך השם, יש אלמנות שנישאו. אמא שלי לא, לצערי הרב. אמא שלי נשארה אלמנה כל החיים שלה. לא הכירה אף אחד, לא רצתה שום דבר. רצתה שאנחנו נחיה את החיים הקשים האלה שלנו ונפתחו לי העיניים אחרי גיל 30. כן, אחרי גיל 30. למה? כי עד גיל 30 בניתי משפחה. אני לא מסכנה, אני לא רוצה שתתייחסו אליי בתור יתומה מסכנה. אני בזכות. הזכויות שמגיעות לי הן בזכות, לא בחסדים של אף אחד מכם. מורן יכולה לספר לכם על כל הקשיים, גם אני יכולה לספר. אבל אני לא רוצה. זה לא האישיו. לא יכול להיות שאתם תמדדו אותנו לא במסכנות שלנו ולא בגיל שלנו. כל החוק הזה זה התייחסות אלינו בצורה כל כך משפילה, כל כך פוגעת. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> חס וחלילה. << אורח >> גלית ויינר: << אורח >> כן. מתייחסים אלינו כאילו עד גיל מסוים. מה זה עד גיל? ראיתם פעם הורה שכול שאומרים לו בן כמה אתה? ראיתם אלמנה שמתייחסים אליה בת כמה היא? אנחנו קרבה ראשונה של החלל. אם אבא שלי היה יודע שככה יתייחסו לילדים שלו, ואני אומרת לכם, יש פה עוד מלא יתומים שיושבים. וזה לא משנה שאני בת 57, זה נורא קל לעשות את החשבון, יום כיפור ועוד חמש. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תודה גלית, תודה. את, ואחר כך יש גם בזום. << אורח >> אסיף תמם: << אורח >> אני גם רוצה להגיד מילה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> בסדר, כולכם רוצים להגיד מילה, הכול בסדר. אנחנו רוצים להתקדם. << אורח >> נועה פורד: << אורח >> בוקר טוב. אני נועה פורד, יתומה ואחות שכולה מ-7 באוקטובר. אמא שלי נרצחה, אבא שלי נפטר ב-2019. רציתי קודם כל להגיד תודה על המאמצים ועל הנכונות ובכלל על כל המעמד הזה והפגישות הרבות והשעות הרבות שהקדשתם. אתם וחברי כנסת נוספים, ביניהם ינון אזולאי. תודה רבה, קודם כל. תודה שנתתם איזה שהיא מסגרת של הכרה גם למי שלא נחשב יתום כרגע במסגרת החוק, גם למי שכמוני בגיל 37 עדיין מחפש את עצמו. חשוב לנו להעיר לגבי הסעיף הרלוונטי פה אלינו, שיש פה איזה הוא - - - בכוונת המחוקק. נותנים תגמול ל-13 שנה או עד גיל 50, לפי המוקדם ביניהם. בעצם יש פה חיתוך די שרירותי שיוצר מצב שבו גם הקבוצה "המצומצמת" של היתומים שהתייתמו מהורה אחד מפעולת איבה שהשני נפטר עוד קודם. אנחנו מבקשים שהנוסח ישתנה למאוחר ביניהם וכך בעצם אנחנו מאפשרים לתת מענה שוויוני בנושא הזה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> שוויוני לצערי זה לא יהיה. בסדר? << אורח >> נועה פורד: << אורח >> לקבוצה שלנו. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> זה לא נכון. יש פה, זה לא קבוצה. אני תכף אתן למשרדים לדבר, כי אני מבחינתי קחו. אבל אני גם מבינה בסוף את הלימיט שיש. עם כל הכאב ועם כל האמפתיה שיש לי בלי סוף, זה מורכב. אנחנו ניסינו וניסינו להגיד עד גיל פרישה, ניסינו דברים כאלה. כן בסוף הגענו ויזמו פה המשרדים כן סוג של גיל 50, שזה באמת קו שרירותי, כמו שקבעתם. אבל כן, יש איזה עניין של היפוך. שוב, אני מדברת בצורה נורא כללית. אבל עד גיל 50 פלוס מינוס כן ההורים מסייעים לנו בכל דבר אפשרי ונותנים לנו את הבייביסיטר ומתנות ובאיזה שהוא בגיל ה-50, שיהיה 60, יש כאלה שיהיה 45. לא משנה, אנחנו כבר מתחילים לעזור להורים שלנו. כי זה העולם. אין מה להתווכח פה - - - << אורח >> נועה פורד: << אורח >> זה לא ויכוח. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא, לא, אין פה. אני מסכימה, אני רוצה להכניס פה גם את מורן וגם את גלית. אני אתכם, בסדר? ליתמות אין גיל ואמרתי את זה בהתחלה. בסוף בלי הורה, כשהורה נקטף - - - << אורח >> קריאה: << אורח >> אבל עובדה שכן יש גיל בחוק. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כי צריך, מה לעשות, זה חוק. חוק בסוף קובע גבול מסוים. << אורח >> קריאה: << אורח >> לא נכון. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> מה לא נכון? בסדר, אתה יכול לחלוק עליי. מותר לך לחלוק עליי. << אורח >> גלית ויינר: << אורח >> החוק הזה מכיר במשפחה שכולה, חוץ מאתנו. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אני שומעת. אנחנו שומעים. אני אתן לך גם רשות דיבור. בואי תסיימי, נועה, ונמשיך. כי יש גם זום ויש עוד מלא שרוצים לדבר. ואנחנו רוצים היום לסיים את ההקראה. אנחנו לא נצביע היום, יש לנו עוד תיקונים לעשות. אבל אנחנו רוצים לסיים. בבקשה. << אורח >> נועה פורד: << אורח >> רק שאלה על הרציונל של החוק, של מי שהתייתם משני הוריו. אם הרציונל הוא, אנחנו בעצם נכנסנו לתיקון הזה מהמקום של מי שהתייתם משני הוריו מקבל זכויות של מי שהתייתם מהורה אחד - - -. הרציונל והחוק של מי שהתייתם משני הוריו, אני רוצה להבין אם הוא חל פה גם. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> הבנתי. שוב, אני חושבת שהסעיף מדבר בעד עצמו במובן הזה שכן, המדינה רואה במי שהתייתם משני הוריו, כשאחד מהם הוא חלל, כן יתייחסו אליו כמו אל אותו יתום שהתייתם משני הוריו לתקופה של 13 שנה שהוא יקבל את הדברים. << אורח >> נועה פורד: << אורח >> או 50. יש גבול. לא כל מי ששני ההורים שלו נרצחו - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> נכון. אבל אמרתי, החוק, הנוסח הוא נורא ברור. אתם מתווכחים על הנוסח כי אתם רוצים לשנות את המהות. הבנתי. יש כאן משרדי ממשלה, הם יסבירו. << אורח >> נועה פורד: << אורח >> כן. אנחנו מנסים להבין למה התקרה הזאת אצלנו. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> הסברתי את הסבר. שוב, יכול להיות שההסבר שלי לא מקובל עליכם וזה בסדר. בואו תשמעו את המשרדים אם יש להם הסבר אחר. בסוף זה נחתך. אני אמרתי לכם מה אנחנו רצינו. זה לא התקבל, מכל מיני סיבות. בין היתר, כן, גם סיבות כלכליות. מה אני אעשה? בסוף יש עוד אוכלוסיות שגם הן רוצות וגם הן צריכות וגם להן מגיע. בסוף יש את הסוג של האיזונים האלה שאנחנו חייבים לעשות אותם. אלה החיים, מה אני יכולה לעשות? אבל בואו נשמע את המשרדים מה הם אומרים בנושא. אז בבקשה. כנרת נמצא בזום, תנו לה רגע. << אורח >> כנרת בראשי: << אורח >> בוקר טוב. אני מתנצלת שאני בזום, אבל הנושא הזה מאוד חשוב לדבר עליו. אני שומעת אתכם ואני שומעת את החיבורים. אני כנרת בראשי, אני בתו של יצחק בראשי ז"ל, שנפל במלחמת יום כיפור. הוא היה מפקד טנק. לא זכיתי להכיר אותו, נולדתי חצי שנה אחרי. אני שומעת כמה אני לא חשובה עבורכם ואני אסביר לכם כמה אנחנו חשובים מאוד וכמה אנחנו נהיה שווים לכל היתומים וכמה כל מי שיושב שם, כולל אותם נציגים ממשרד הביטחון, כולל אותם אנשים שחושבים שהם יודעים מה טוב לנו, כולל אותם אנשים שממשיכים לממן את הילדים שלהם גם אחרי גיל 50 ואומרים לנו שאנחנו לא צריכים לקבל כלום. אני שומעת גם אותך עכשיו, את יושבת-ראש הוועדה שאומרת נכון עד גיל 50 אנחנו כהורים עוזרים לילדים ומגיל 50 הילדים עוזרים להורים. ובכן, לנו לא היה אף אחד שיעזור לנו עד גיל 50. ועכשיו אתם גם רוצים שאף אחד לא יעזור לנו מגיל 50, שזה מדהים. עכשיו, עזבו את זה שזה - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא, לא, כנרת, שנייה. << אורח >> כנרת בראשי: << אורח >> לא, לא, רגע, סליחה רגע. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא, לא, אבל שנייה, זה לא הסעיף הרלוונטי אליכם. זה סעיף אחר, בסדר? << אורח >> כנרת בראשי: << אורח >> לא, לא, החוק הזה רלוונטי אלינו. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא התייחסתי אליכם, התייחסתי אליהם, המשפט שלי. << אורח >> כנרת בראשי: << אורח >> החוק הזה הוא רלוונטי אלינו. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא, לא, לגמרי. כנרת, לגמרי. רק המענה שאני עניתי, ההיפוך של הדברים התכוונתי לאלה שבעצם - - - << אורח >> כנרת בראשי: << אורח >> אין היפוך של הדברים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> זה לא קשור אליכם. אני איתך באירוע שלך לגמרי. << אורח >> כנרת בראשי: << אורח >> זה לא קשור אלינו. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אבל אני לא שומעת אותך, אז אני אפסיק ואת תדברי, כי אי אפשר שתינו. << אורח >> כנרת בראשי: << אורח >> בדיוק, זה מה שחשוב. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כן, בבקשה. << אורח >> כנרת בראשי: << אורח >> מדינת ישראל למדה על בשרנו, על בשרנו, יתומי צה"ל של מלחמת יום כיפור, למדה על בשרנו איך מטפלים ביתומי צה"ל. לא נתנה לנו שליש ממה שיתומי צה"ל מקבלים היום. אנחנו היינו המופלים לרעה ואתם באים וכותבים חוק שמפלה אותנו עוד יותר לרעה? ניחא, היינו מקבלים את זה שמשרד הביטחון או מדינת ישראל קבעה חוק שיתום צה"ל מקבל דרך ההורה שנותר בחיים, בדרך כלל האמא, מקבל סכום של מענה מסוים. מקבל אחר כך לימודים, רק אם זה באוניברסיטה, כי מכללות חס וחלילה, לא, אני לא יודעת, יכול להיות שהיום יתומי צה"ל כן מקבלים מכללות. בתקופה שלי לא קיבלו מכללות. ומקבל מענק נישואים. היום אתם באים ואומרים לנו תקשיבו, יתום צה"ל עד גיל 40 שווה 800,000 שקלים, אתם שווים 50 בשתי פעימות. כי יושבת שם עורכת הדין שמייצגת את משרד הביטחון והיא תסביר לכם למה לנו לא מגיע. אני רוצה לשאול אתכם, כל עורכי הדין, חבריי למקצוע, כמה אתם נעזרים בהורים שלכם וכמה נעזרתם בהורים שלכם מגיל 21 עד גיל 50? כמה פעמים ההורים שלכם שמרו לכם על הילדים, כמה הם עזרו לכם לקנות רכב, כמה הם עזרו לכם בשכירות דירה. כמה הם עזרו לכם כשהייתם במשבר, כמה הם עזרו לכם לסגור את המינוס? אתם היום תבואו ותחליטו עלינו ותגידו לנו אתם שווים פחות כי אתם תהיו בני 50? אני רוצה להודיע לוועדה הנכבדה הזאת, יש לי רק משהו אחד להגיד לכם. אתם תפגשו אותנו בבג"ץ. אני קיבלתי גם את ההסכמה של ארגון אלמנות ויתומי צה"ל וכל יתומי צה"ל הבוגרים שאתם בחוק הזה מפלים אותם לרעה ואחר כך אתם אומרים אנחנו מחבקים אתכם. אל תחבקו אותנו, אל תפלו אותנו. אל תתנו לאחד 3,000 שקלים ולשני תתנו 25,000 שקלים על כל התקופה הזאת. תנו לאחד 1,000 שקלים, לשני 1,000 שקלים, לשלישי 1,000 שקלים. לכולם אותו דבר. אם לא, אתם תפגשו אותנו בבג"ץ. חבל לכם על הזמן היקר הזה שאתם מבזבזים, שעולה למדינת ישראל הון תועפות כסף בוועדה הזאת. אנחנו לא נרפה. ואני יכולה להבטיח לכם שאני אעמוד בחזית ואני לא אתן לכם להפלות אותי. לא כי אני צריכה את הכסף הזה. והנה, אני מודיעה לכם, אני את הכסף הזה לא צריכה, באמת שלא. אני מכירה את החברים שלי שצריכים את הכסף הזה. אני מכירה יתומי צה"ל שאנחנו עזרנו להם לשים חלב במקרר, כי לא היה להם כסף במשך השנים. משרד הביטחון לא הכיר בהם כי הם היו אחרי הגיל. איך אמרה לי פעם מישהי במשרד הביטחון, כשביקשתי רק אישור שאני יתומת צה"ל, לתואר שני, לא ביקשתי לא כסף, לא מלגה, לא עזרה, כלום לא ביקשתי. מה היא אמרה לי? 'את כבר לא יתומת צה"ל'. אז אני לא יתומת צה"ל, בואי תחזרי לי את אבא שלי. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> עצוב. << אורח >> קריאה: << אורח >> זה לא עצוב, זה ככה בחוק. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> זה עצוב. זה שזה בעיה בחוק זה לא הופך את זה ללא עצוב. כנרת, בואי תסיימי, כי יש פה עוד אנשים שרוצים לדבר. << אורח >> כנרת בראשי: << אורח >> אין בעיה. אני מייצגת את כל יתומי צה"ל הבוגרים. ואני עומדת מאחורי כל יתומי צה"ל הבוגרים. ואני אומרת לכם לוועדה הזאת, סליחה שאני לא קוראת לכם הוועדה הנכבדה. כי כשאתם יוצרים אפליה אתם לא נכבדה ואתם לא מכובדים. אתם פוגעים. אתם פוגעים בשם מדינת ישראל במה שמדינת ישראל לקחה ממני. לקחה ממני ולא הכרתי את אבא שלי יום אחד בחיים שלי. אתם לא תבואו ותגידו לי היום שאני שווה פחות. אתם תפגשו אותי לאורך כל הדרך, גם אם אני אצטרך להגיע עד יומי האחרון, זה מה שיקרה. ולא עבורי, כי אני לא צריכה את הכסף הזה. עבור כל אותם החברים שלי ועבור ההגדרה הזאת שאתם לא תייצרו אפליה. יהיה פה יתום צה"ל שתהיה לו אפשרות לשלם 3,000 שקלים יהיה לו אקסטרה של 3,000 שקלים נקייה ממס ויהיו יתומי צה"ל שבמשך כל התקופה מהיום שהם התייתמו מההורים שלהם בגיל מאוד צעיר, שזה אנחנו, יתומי צה"ל הבוגרים, שלא היה לנו עזרה במשך כל התקופה הזאת – אתם תבואו ותגידו לנו אתם, לא רק שאנחנו למדנו על בשרכם איך מטפלים ביתומי צה"ל, אתם גם היום לא תקבלו מאתנו מה שיתומי צה"ל שלמדנו על בשרכם שהם יקבלו, אתם גם לא תקבלו מאתנו. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תודה כנרת. << אורח >> כנרת בראשי: << אורח >> אז הנה אני מודיעה לכם. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> מאה אחוז. << אורח >> כנרת בראשי: << אורח >> ואני מקווה שכל חבריי וכל אחיי שנמצאים בוועדה הזאת, יתומי צה"ל הבוגרים, עומדים מאחוריי ועומדים מאחורי מה שאני אומרת. אתם תפגשו אותנו, באמת תפגשו אותנו בכל הכלים המשפטיים שעומדים לרשותנו. ואני מבקשת מכם, תפסיקו להגיד ולטפוח לעצמכם על השכם בחיבוק או לא חיבוק, בעשינו את המקסימום או לא עשינו את המקסימום. מי שעושה את המקסימום לא מגיע למשוואה של אפליה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תודה רבה כנרת. איתך באמת הסליחה. אין לי להשיב על הרגשות והתחושות. אני לא, הלוואי ויכולתי להשיב על זה. אני לא יכולה. אבל כן, רציתם לפני שישיבו המשרדים? << אורח >> שלומית כץ: << אורח >> כן, לפני. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אתה רצית לפני? יש כן חבר כנסת שצריך לצאת. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> לא, אני אשמע. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> הבחור פה ואחר כך את. << אורח >> אורון קלימן: << אורח >> השם שלי אורון קלימן, ואני הייתי יתום צה"ל עד לפני כמה שנים. עדיין לא יתום צה"ל, אבל אבא שלי נהרג בצבא. אז קודם כל אני רוצה להגיד, אני אתחיל קצת מוועדות רובינשטיין שהוקמה ופעם ראשונה ששמו את הנושא הזה של יתומי צה"ל על השולחן, אז באמת כל הכבוד למדינת ישראל שפעם ראשונה מתייחסים אלינו וסופרים אותנו כמו שאומרים. אבל מה שאתם כחברי ועדה ואת כיושבת-ראש והיועצים המשפטיים, תסלחו לי מאוד, אתם עושים פה אפליה. אתם גורמים פה לאפליה בין יתומי צה"ל. אתם אומרים עד עכשיו הייתם עד גיל 30 או עד גיל 20 או עד גיל 40, זה לא משנה מה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> זה, אגב, כתוב בוועדה. זה המלצות של הוועדה. << אורח >> אורון קלימן: << אורח >> הוועדה הזאת, סלחי לי, אני רוצה להיות - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אני לא מצדיקה את הוועדה, אני רק אומרת שזה לא - - - << אורח >> אורון קלימן: << אורח >> המסקנות, אני כתבתי פה מילים מאוד קשות. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> יש לך נגד ההמלצות. גם כלפינו וגם כלפי ההמלצות של הוועדה. << אורח >> אורון קלימן: << אורח >> כל ועדת רובינשטיין גועל נפש. במילה אחת גדולה – גועל נפש, בושה למדינה ישראל שהקימו את הוועדה. היה רעיון טוב להקים את הוועדה, בזמנו היה גנץ שר הביטחון. חשב לקדם את הנושא שלנו בצורה מאוד נחמדה. הוועדה של רובינשטיין זה ועדה של גועל נפש. לא מאחר לאף אחד מחברי הוועדה, שהיו חברי ועדה, לעבור את מה שאנחנו עברנו. אבל אם אחד מהם היה עובר את זה, רובינשטיין או אחד החברים, את מה שאנחנו עברנו, המסקנות היו שונות. בגלל זה אני בא ואומר, אתם כחברי הוועדה יש לכם היום יכולת לעשות פה היסטוריה במדינת ישראל, פעם ראשונה, ולהגיד לוועדת רובינשטיין תודה רבה, שמענו אתכם, קחו את המסקנות תזרקו אותן לפח זבל, כי אתם רק מאכזבים את היתומים. אתם גורמים פה לאפליה, לפיצוץ בין יתומים, לשנאה בין היתומים, לבלגן בין היתומים. זה מה שרציתם? זה המסקנות של הוועדה? זה מה שאתם רוצים לעשות במדינת ישראל? זה מה שאת רוצה כחברת כנסת? אז למה את מאמצת את המסקנות של הדבילים האלו? והם חבורת דבילים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא, לא, לא. << אורח >> אורון קלימן: << אורח >> לא, תסלחי לי שאני מתבטא בצורה - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אבל אני לא יכולה לסלוח. אני אגיד לך, יש משהו שהלכה שאומר שאני אוכל למחול על כבודי, אבל לא על כבודם של אחרים. << אורח >> אורון קלימן: << אורח >> אין בעיה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אז הם לא פה. << אורח >> אורון קלימן: << אורח >> קחי את המילה דבילים בחזרה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אתה יכול להגיד שאתה חולק עליהם, זה בסדר. אבל בוא נשמור פה. << אורח >> אורון קלימן: << אורח >> לוקח את המילה דבילים בחזרה. קחי את הוועדה הזאת, תגידי להם תודה רבה לכם, אנחנו לא מקשיבים לכם, לא רוצים. אנחנו נשב עם יתומי צה"ל, נבין את הבעיות האמיתיות. נבין את הבעיות. מה הבעיה שלי, שאני היום עברתי את גיל 50 ואני רוצה לקנות היום דירה, פעם ראשונה בחיים. פעם ראשונה בחיים שאני הולך לקנות דירה. אני לא זכאי לכלום. בגיל 50 הייתי זכאי לאיזה עזרה מהמדינה, מס שבח, מס כזה ואחר. היום לא. מס רכישה, עד גיל 40, שינו את זה לגיל 50. בגיל 50 נהייתי מיליונר? אני יכול לקנות דירה? לא. היום המצב במדינה שלנו הוא מצב מאוד קשה. היום אנשים, כמו שאת מבינה ואת יודעת, ודיברו על זה פה, ההורים עזרו לנו ואנחנו עוזרים לילדים שלנו גם אחרי גיל 50. אם היום הגעתי לגיל 52 ובגיל 54 לצורך העניין סוף כל סוף הרשיתי לעצמי לקנות דירה מכספי, לא מגיע לי מהמדינה כלום. למה? למה? אז אם אתם באים ואומרים שנייה רגע, בואו נשנה את כל החוקים, כולכם שווים. כולם. אין פה יתום צה"ל שהתייתם בגיל 21 או בגיל 31, נכון, זה כסף למדינה, אין בעיה. אבל יש לא מספיק כסף במדינה הזאת והרבה כסף שהמדינה זורקת ונותנת לגופים כאלה ואחרים. אנחנו יתומים, שאנחנו סובלים. אנחנו סבלנו. האימהות שלנו השתקמו. חלקן הגדול של האימהות השתקמו. חלקן הגדול של האימהות התחתנו פעם שנייה. אנחנו סובלים את זה. אף אחד מאתנו, גם ההורים, סבא וסבתא שלנו, מוציא משהו. אנחנו שרוטים. כולנו פה, זה לא בושה להגיד את המילה הזאת, יתומי צה"ל הם יתומים שרוטים, עם בעיות נפשיות. אז באו ואמרו לנו קיבלתם טיפול לכל החיים. נו, ומה? אני אומר, בואו תכירו בנו לכל החיים, מה הפחד שלכם? כסף? הכרה, שיכירו בי? שאני לא אקבל איזה בגלל שהייתי גר בערד אז מכירים אז היו מביאים לי איזה הזמנה לטקס? אני לא קיבלתי מעולם הזמנה לשום טקס. אמא שלי קיבלה. אמא שלי כתושבת העיר קיבלה. היום היא עזבה את ערד, אני לא אקבל, כי אני לא מוכר. אני סתם אחד שבא לבית קברות לראות איזה מצבה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תכף נשאל את המשרד, בסדר? << אורח >> אורון קלימן: << אורח >> אני לא מבין את הרעיון הזה, ותסלחי לי מאוד, את האפליה בין יתומי צה"ל שאתם עושים. אני לא מבין. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כן, בבקשה, רק תציגי את עצמך. << אורח >> שלומית כץ: << אורח >> אני שלומית כץ פלונסקי שם אבי. אבי נהרג במלחמת השחרור. הוא היה חבלן שפוצץ את השער בלטרון וכל השריון נכנס אחריו וכולם נטבחו. הוא נהרג לפני שנולדתי. לא הכרתי אותו. אמא שלי התמוטטה די מיד אחרי שנולדתי ובגיל מאוד צעיר תינוקת בת שבעה-שמונה חודשים כבר מצאתי את עצמי בקיבוץ, יתומה. יתומה מאה אחוז. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> בת כמה היית? << אורח >> שלומית כץ: << אורח >> שבעה-שמונה חודשים. לא כשאבא שלי נפל. אבא שלי נפל עוד לפני שנולדתי. אמא שלי התמוטטה אחרי שנולדתי. אבל זה לא משנה, אני בתור תינוקת כבר נשלחתי לקיבוץ. מה שאני לא מצליחה להבין זה למה לא מכירים בי בתור יתומה? כאשר חילקו ליתומים - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> שלומית, אני אגיד לכם מה, אני כל כך רוצה לתת לכולכם לדבר. אבל כולכם חוזרים על אותה שאלה. << אורח >> שלומית כץ: << אורח >> לא, לא, לא. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> זאת אותה שאלה. << אורח >> שלומית כץ: << אורח >> זאת לא אותה שאלה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אז בואי תדייקי רגע. << אורח >> שלומית כץ: << אורח >> למה לא מכירים? כשחולקו ה-100,000 שקלים ליתומים לפני 15 שנה. << אורח >> קריאה: << אורח >> לאלמנות. << אורח >> שלומית כץ: << אורח >> לאלמנות, לא נתנו לנו. למה לא נתנו? הטענה, הבאנו את זה לבית משפט. הטענה הייתה שאבא שלי היה סדיר. אמרתי להם איך סדיר? בחור בן 31. הוא נהרג שבועיים אחרי שקמה המדינה. שבועיים. היה צה"ל בכלל? היה סדיר? היה מילואים? לא היה כלום. אבל הוא נהרג במלחמה. במלחמה על הארץ שלנו. והוא הפך להיות חבלן - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> שלומית, רגע. אני רוצה להבין. את בעצם עכשיו שואלת וטוענת לגבי 100,000 שחילקו, שנתנו לפני כמה שנים לאלמנות של קבע? ולמה לא נתנו? לאלמנות מילואים ולמה לא נתנו לכם? מה השאלה? אני רוצה להגיד לכל היושבים פה שכרגע מתייחסים לנקודה הזאת, שאנחנו מתייחסים אליה עכשיו. אני אתכם, אני מבינה אתכם. הבנתי את האפליה והבנתי את מה שאתם טוענים פה, כל אחד מכם שדיבר, כולל מי שדיברה בזום. אני רוצה להפנות את השאלה לגורמים המקצועיים במשרדים. אוקיי, אם זאת הייתה שאלה, שנייה, אבל אני מדברת איתה, זה לא מנומס. תני לי לגמור לדבר איתה. הבנתי שאת רוצה לדבר, שנייה. << אורח >> רונית סגל: << אורח >> אני רוצה להתייחס. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אבל סליחה, היא באמצע דיבור. שלומית, את יכולה למקד רגע את מה את שואלת? כי אני לא הבנתי מה את שואלת. << אורח >> שלומית כץ: << אורח >> כל היתומים והאלמנות של מלחמת השחרור לא הוכרו לצורך הכספים האלה. כלומר, יש לנו כאן פער של שנה. מ-1948 עד 1949 שאז הוגדרו המילואים. הם לא הוכרו. הם לא הוכרו כי הם טענו שהגברים היו בסדיר. אבל הם לא היו בסדיר, כי לא היה סדיר. אז למה לא הוכרו, אני לא מבינה את זה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> מאה אחוז, תודה. כן, רצית? בבקשה, אבל קצר. << אורח >> רונית סגל: << אורח >> אני חושבת שהיא הסבירה את עצמה כרגע טוב. אני רציתי להתייחס. אני אתייחס לדברים שאמר אורון לגבי ועדת רובינשטיין. אני רוצה שזה יירשם בפרוטוקול. ועדת רובינשטיין, אחת המסקנות שלה ואחת הבעיות שלה שהיא לא הסתמכה על מחקרים. וזה כתוב גם בוועדה. לכן בעיניי לפחות היא לא תקפה. אז חשוב שזה יירשם בפרוטוקול, שאתם מסתמכים כל הזמן על ועדת רובינשטיין – אין שום מחקרים שהיא הסתמכה עליהם, כי גם לא קיימים כל כך מחקרים. זהו אחת הרעות החולות של ועדת רובינשטיין. עוד דבר, שאני אשמח לשמוע את פקידי האוצר. אנחנו נמצאים פה בוועדות חודשים על חודשים ואנחנו ביקשנו לדעת את העלות התקציבית של החוק הזה על פי סעיפים ועדיין לא קיבלנו את זה. נציג האוצר פה? אני אשמח לקבל. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אוקיי, בסדר גמור. את רוצה לומר משהו לפני שאני הולכת למשרדים? בואו נשמע רגע את ביטוח לאומי ואת משרד הביטחון. היו פה כמה נקודות. אם אתם צריכים שאני אעשה לכם ריענון אני יכולה ואם לא, בבקשה. << אורח >> שרית דמרי דבוש: << אורח >> שרית דמרי מהלשכה המשפטית בביטוח לאומי. אני אגיד שהוראות היום של החוק קובעות שיתום שרק אחד מהם זה מאירוע איבה הוא יוכר, כמובן שהוא התייתם עד גיל 21 והיום זה כבר יהיה שינוי בזה. דבר נוסף שיהיה שינוי זה שהיום התגמול משולם עד גיל 25 ולכן כבר ההצעה היום שמאפשרת זכאות ל-13 שנה או לחלופין עד גיל 50 היא כבר באמת מאוד משמעותית ומשנה מהמצב הקיים. הנתונים העברנו במספרים. אני כן אגיד שההערכה, אחד הדברים שבאמת עלו זו השאלה האם להגביל אל זה לפי המועד שנפטר ההורה השני. ולא רצינו להיכנס לדבר הזה. חשבנו שזה מייצר מורכבות. לכן העדפנו לייצר הוראה שהיא יותר אחידה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> גורפת יותר. << אורח >> שרית דמרי דבוש: << אורח >> והיא גורפת יותר והיא מכילה יותר, קבוצה נוספת, אולי יותר מצומצמת, אבל היא כן מכילה קבוצה יותר גדולה. גם כאלה שההתייתמות מההורה הראשון הייתה עקב האיבה ורק לאחר מכן בכפוף עד גיל 50 של ההורה השני. ואז הם קבוצה קצת יותר רחבה מהדיונים הראשונים שעשינו. כמובן זאת שאלה. אפשר לבחון לתקופות יותר ארוכות, אבל זאת שאלה של מדיניות ותקציב. אנחנו מבינים שזה כרגע באיזון התקציבי. בתקווה שבעתיד נוכל להרחיב את הזכאות. תודה. << אורח >> מיקה קלדרון: << אורח >> תודה. השאלה שלנו אבל לעניין הזה של ה-13 שנים וגיל 50. על זה אנחנו רוצים להתעכב. כי את זה אנחנו לא מבינות. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כן שרית? << אורח >> מיקה קלדרון: << אורח >> כן, בן 49. << אורח >> שרית דמרי דבוש: << אורח >> ביחס לבן אדם שיהיה בן 49 ואז הגיע הפטירה של ההורה השני, אכן אתן צודקות, הזכאות תהיה רק לשנה אחת, נכון. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כל גבול הוא גבול בסוף. בסדר? הוא קשה, הוא כואב, הוא קשוח. מורן הייתה נכנסת לולא היא הייתה בת 51. שוב, אנחנו מגיעים לעניין גיל. זה פייר? לא פייר. << אורח >> מורן שדה: << אורח >> למה מפלים? למה? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> למה? כי יש תקציב. שוב, נשמע את האוצר. << אורח >> מורן שדה: << אורח >> אבל אני מציעה בלי כסף, הכרה בלי כסף. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא, אבל אין דבר כזה בלי כסף. << אורח >> מורן שדה: << אורח >> בטח שכן, אני מוכנה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> בואו נשמע. אני אתכם, חברים, אני לא נגדכם, בואו נשמע. << אורח >> נעה דוד: << אורח >> אני רוצה רגע להגיד, אין גבול ליתומים. יש קופה מסוימת של המדינה וזה בסדר וזה נכון. אבל החתך הוא אז - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תציגי את עצמך. << אורח >> נעה דוד: << אורח >> נעה דוד, עתיד לעוטף. אני עם חוק היתומים של הורה אחד. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> את בעצמך, את יתומת צה"ל או שאת רק מייצגת עמותה? << אורח >> נעה דוד: << אורח >> אני מייצגת את העמותה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> שיזכו הורייך לחיים ארוכים. << אורח >> נעה דוד: << אורח >> שהוריי יזכו עד 120 בבריאות טובה. אני אומרת שאין גבול ליתומים. אני מבינה את העניין שיש קופה של המדינה והכול בסדר וראוי ונכון וצודק וכו'. אבל המדינה גם צריכה להבין שאין גבול ליתומים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אנחנו מבינים. << אורח >> נעה דוד: << אורח >> רגע. לכן החתך צריך להיות לפי מענק ולא לפי גיל. אם אתם אומרים שאתם מבינים, זה 13 שנה לכולם. ולא למישהו 49 - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תודה. אני מפסיקה אותך כי שוב, אני מאוד מעריכה, אבל יש כאן יתומים שאמרו לנו 20 פעם ואנחנו איתם לגמרי שליתמות אין גיל. אנחנו מכירים את זה, אנחנו חשים את זה. תכף נשאל את המשרדים. אני כן אומרת שוב, ברמה מאוד למעלה, המשרדים אחראיים, אבל אני אומרת ברמה למעלה. זה נכון, 13 שנה לכולם, נכון. אבל בסוף זה מתכתב עם תקציב. ויש, כמו שאמרתי לכם, אני שונאת את הביטוי הזה, הוא מעצבן אותי ואני לא ישנה טוב בלילה, שהשמיכה קצרה. סליחה, תמתחו אותה עוד יותר. נכון, אנחנו מנסים למתוח ומתחנו כמה שאפשר. ואני אומרת, בסוף זה בא על חשבון של משהו אחר. אז השיקולים הם בסוף לא בידיים שלי. אני ניסיתי למתוח כמה שיכולתי, בסוף זה שיקולים של אוצר, ביטוח לאומי ומשרד הביטחון. כן, יכולנו למצוא פתרון שזה רק ההורה השני ואז היינו מושכים יותר הרבה זמן. אבל אז ישבו פה בוועדה בעצמם יתומה שאמרה שאבא שלה נהרג ואחרי שנה אמא שלה מתה משברון לב. אוקיי? היא לא הייתה נכנסת לזה בכלל. הוגן, פייר? לא, לא הוגן ולא פייר. ניסינו לעשות מכל הדבר הזה למצוא את האיזון הכי טוב. אמרתי מראש, זה לא מושלם. לא כמו שכנרת אומרת, אני לא צריכה שתטפחו לי על השכם, ממש לא. צריך לטפוח לכם על השכם. אני לא מבקשת את זה. אני מבינה את העיוותים שעדיין קיימים. אנחנו מנסים לשטח כמה שיותר את העיוותים ולגרום לכך שהם לא יהיו. מה שנצליח עכשיו נצליח, מה שלא נצליח אני ככל שאני אהיה פה, אני לא יודעת, אלוקים יודע איפה אני אהיה, אבל ככל שאני אהיה פה אני אמשיך לדאוג. כי אני עיוות לא יכלה לראות. באמת, זה מרגיז. תכף נשמע את משרד הביטחון האם אפשר לתת הכרה בלי תגמול. אלא רק משפחה. כי אני חייבת להגיד גם לך, חה"כ קריב, כי זרקת את זה כאן ושמעתי. ניסינו לעשות את זה, אבל כן אמרו לנו שלכל הגדרה יש השלכות בעוד מלא חוקים. זה אדוות שיוצרות ולכל דבר יש השלכות, לכן צריך לבדוק ובדקו. אבל בוא נשמע. אני איתך, בואו נשמע את התשובות. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> דרך אגב, אתם יודעים, אפשר גם לייצר הגדרה ייחודית שמעניקה בוודאי את ההכרה הממלכתית, הסמלית. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> נתנו להם בן של נספה. אבל מה זה נותן? אז אומרים מה זה נותן? << אורח >> מורן שדה: << אורח >> בן של נספה זה לא קשור למשפחת השכול. תבינו את זה, הם הוציאו אותנו החוצה, הם קראו לנו ילדי נספה והוציאו אותנו ממשפחת השכול. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אני איתך. לא, לא, אבל עדיין, אם אתה אומר שזה כן בתוך משפחת השכול יש לזה השלכות שאולי חלקן תקציביות. אני לא יודעת, בואו נשמע. הנחה בארנונה זה רק מי שמקבל תגמולים. אז זה לא. אבל יש כנראה השלכות נוספות. בוא נשמע. ואם לא, נתקן. אנחנו בישורת האחרונה, עוד שנייה אנחנו מסיימים. << אורח >> אורון קלימן: << אורח >> אבל גם חשוב לדעת, את עכשיו רוצה לשמוע את האוצר. גם חשוב לדעת - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא, לא את האוצר, קודם כל משרד הביטחון. << אורח >> אורון קלימן: << אורח >> מה גם ההשלכות הכלכליות. עוד דבר שאת צריכה באמת לשאול פה את נציגי האוצר מה ההשלכות הכלכלית שאם עכשיו באים ואומרים רגע, שנייה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> שאלנו, בשביל זה אנחנו פה. אחרת היינו יושבים להם פה על הצוואר ולא זזים. תאמין לי, אנחנו ישבנו פה עד שעה מאוחרת מאוד בלילה. << אורח >> אורון קלימן: << אורח >> מה ההשלכות הכלכליות היו אם היו לוקחים את כמות יתומי צה"ל מעל גיל 50 ואומרים לנו אתם לכל החיים. בכמה כסף מדובר, זאת השאלה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> עשינו את זה, יש את זה. אבל בסדר, מאה אחוז, תכף נשמע את האוצר. << אורח >> מיקה קלדרון: << אורח >> אבל עדיין לא שמענו נתונים, מיכל. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> בשביל זה אמרתי לאוצר. מאה אחוז, אני איתן. כן, משרד הביטחון לגבי השאלות שנשאלו פה, כולל הנושא הזה האחרון. << אורח >> ריקי מורד: << אורח >> שמי ריקי מורד, סגנית ראש אגף משפחות, הנצחה ומורשת. הסגנית של אריה. לגבי שני, להתייתם, להיות יתום משני הורים אין ספק שזה כואב בצורה בלתי רגילה. יש לזה הרבה משמעויות, בכל התחומים המשפחתיים, אף אחד לא יחלוק על זה. אין לי משהו הרבה יותר חכם לומר ממה ששרית אמרה. אני רק אומר ככה במילים אחרות שני דברים: קודם כל, ההצעה כאן מהווה רוויזיה משמעותית לעומת המצב הקיים. גם במספר השנים וגם בגיל. רוויזיה משמעותית ביותר. שתיים, ואתם לא תאהבו לשמוע את מה שאני אומר, אבל אני בסוף אני חייבת לומר את הדברים האלה. אובדן של שני הורים, כפי שאמרתי, הוא נוראי בכל גיל. לא דומה מבחינת התפתחות נפשית, כלכלית ומשפחתית, אובדן של שני הורים בגיל 25, 30, 35 או 49. ואני חושבת - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> או 58. << אורח >> ריקי מורד: << אורח >> או 63. למרות הכאב באמת הבלתי רגיל והקושי. אני חושבת שיש פה משהו שהוא, אני חייבת להודות, בסוף אנחנו אנשי מקצוע. היינו רוצים הכול לכולם כל הזמן. ואנחנו מבינים שתיקון עולם לדיראון עולם זה משהו שהוא כרגע wishful thinking. וכרגע ההסדר שמונח כאן הוא סביר מאוד, עונה, מכניס עוד, אה, סליחה, גם הרפורמה בעניין השלישי שזה אמרנו גיל, מספר שנים וגם הסדר. כלומר, הוא מכניס ילדים של נספים. מבחינתנו זה סידור שאני יכולה לומר אפילו, ובאמת, אל תתבאסו עליי, שאנחנו גאים בו. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> רגע, שקט. אני רוצה שנייה אבל שאלה לגבי השאלה שנשאלה פה. << אורח >> אורון קלימן: << אורח >> איזה גאווה - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא, לא, תודה. לאורך כל הדרך. זה לגבי הכרה. כי כן אני שומעת כחוט השני לאורך כל הדיונים שעשיתי פה את העניין של 'לא מכירים בנו'. אז נכון שלכאורה יגידו הציניקנים שיתחיל בהכרה ואחר כך זה כבר כדור שלג מתגלגל ולאן נגיע, זה רק הכנסת רגל. אני יכולה לראות את הציניקנים אומרים את זה. ועדיין, מותר להם להיות ציניקנים ומה שהם עברו למען המדינה. לכן השאלה אם יש אופציה ומהן ההשלכות של הדבר הזה. זה כן להכיר לא כבן של נספה, כי בן של נספה זה יותר הגדרה טכנית מאשר הגדרה שיש לה השלכות כמו להזמין אותם לטקסים. הם כן גם רוצים לא רק את ההכרה, אלא גם את ההשלכות, לא הכספיות, במובן הרחב של המילה. לא את הקצבה והגמלה כל חודש. << אורח >> גלית ויינר: << אורח >> למה? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תודה "למה?". לא אמרתי שאת מסתפקת בזה, אבל יש כאלה שכן מסתפקים בזה. לא אמרתי שזה את, גלית, הכול בסדר. לכן זו שאלתי אליכם, אם חשבתם על זה. ואם כן, אז למה זה לא מופיע? כי כנראה יש לזה השלכות, אז בואי תשתפי אותנו. << אורח >> ריקי מורד: << אורח >> בעיקרון בן של חלל צה"ל שלא עומד בגיל שמגדיר כיתום הוא ילדו של נספה. וכאן בתיקון החדש ילדו של נספה הוא גם בן משפחה. << אורח >> נגה שילדהאוז טאובר: << אורח >> אנחנו הכנסנו את זה בתוך הגדרת בן משפחה. יש פה הכרה ערכית. << אורח >> אורון קלימן: << אורח >> אבל עד גיל מסוים, עוד פעם. << אורח >> נגה שילדהאוז טאובר: << אורח >> בוועדת ל' מעולם לא הייתה זכאות. אנחנו משמרים את המצב הקיים. בהיבטים אחרים כמו הכפלת מענק נישואים כן נתנו אינפוט. בהיבטים של יתום משני הוריו, ילדו של נספה שהוא התייתם מהורה אחד, גם פה יש לנו - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אני אגיד לך מה הבעיה, אז אולי צריך לעשות עוד ועדה שיידעו מה לוועדת ל' ואני אסביר למה הכוונה. כי אני מבינה ברמה העקרונית שהממוצע, בדרך כלל בן אדם בגיל 57-58 כבר יש לו דירה. בואו נעזוב רגע את אורון. בממוצע הכללי בין אנשים. << אורח >> ריקי מורד: << אורח >> שהתייתם בגיל 57-58 את מתכוונת? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא, לא. אנחנו מדברים רגע על המצב הנתון היום. כולם פה התייתמו, היתומים של יום כיפור, כמו שאני קוראת להם, התייתמו בגילאי שבעה חודשים ושלושה חודשים. << אורח >> ריקי מורד: << אורח >> הם יתומים לכל דבר ועניין. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אבל מהלך החיים שלהם, בגלל שהתייתמו בגיל כל כך צעיר ובדרך כלל ההורים, הם תמכו באמא או בהורה שנשאר, הם לא הצליחו לפתח קריירה. עכשיו, אני מבינה את הרצון הרוחבי להגיד, כמו שאתם הסברתם, שברציונל ההתפתחות הרגשית זה בגילאים יותר צעירים, הם נושאים את זה על גבם. כמו שאמרה פה כנרת, עליהם למדנו כמה זה משמעותי. הם הגיעו לגילאים האלה, אלה שהיום, אני לא מדברת על מה יקרה בעתיד, שלא יקרה. לכן הם היו בגילאים ששום דבר בחוק שאנחנו כן מסתכלים בראייה מקצועית מהו הגיל הסביר שצריך לתמוך בו ומפה לא צריך או צריך פחות. הם לא שם. הם הגיעו לגיל המבוגר יותר שלא נותנים להם כלום או נותנים להם ממש קטן והם תקועים. אז לצורך העניין לא הייתי אומרת לתת לכולם, כי יש כאלה שהצליחו והם נמצאים במקומות הכי גבוהים בחברה הישראלית. אבל יש כאלה שלא הצליחו. לכן להם, אני לא אומרת לתת באופן גורף, אלא להקים ועדה. ועדה היא, סליחה רגע, אני רק אגיד, ועדה היא לא משפילה, אלא באמת ועדה שמקדמת ושומעת ופותחת את ליבה. ואז אם יש מקרה ספציפי קונקרטי שאתם יכולים לזהות ולהגיד אוקיי, זה המקרה שבו צריך לתת כן מענק דירה, כי זו דירה ראשונה ולא היה לו שום. << אורח >> אריה מועלם: << אורח >> שנייה, שנייה. זה קיים בחוק. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> זה קיים? אז איפה זה? << אורח >> אריה מועלם: << אורח >> זה קיים בחוק הנוכחי. << אורח >> אורון קלימן: << אורח >> אבל זה מוגבל בגיל. << אורח >> גלית ויינר: << אורח >> זה מוגבל בגיל. עוד פעם משפיל אותנו. << אורח >> אורון קלימן: << אורח >> סליחה רגע, שנייה. אריה, יש לי שאלה. אני לוקח את המקרה שלי ספציפית. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> טוב, עשיתי בלבול. << אורח >> אריה מועלם: << אורח >> יש פה בלבול. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אני מודה אשמה, בלבלתי. לגבי ועדת ל', אורון כן נמצא, כדוגמה. << אורח >> אריה מועלם: << אורח >> זה אפילו לא ועדת ל'. << אורח >> אורון קלימן: << אורח >> אבל אני עברתי את הגיל. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אז רגע, בוא ניתן למועלם רגע להשיב. << אורח >> אריה מועלם: << אורח >> אריה מועלם, סמנכ"ל וראש אגף משפחות, הנצחה ומורשת במשרד הביטחון. ראשית, שוב, אני מודה ליושבת-הראש ולכל מי שהביא אותנו למצב הזה כדי שהחוק הזה אכן ימומש ויתקיים. צריך לקחת בחשבון שהתחלנו מנקודה של הייתי אומר נקודה מאוד נמוכה שהיתומים הוכרו עד גיל 21. ולכן כדי לנסות ולמצוא את האיזון בין הרצון של היתומים, שהוא צודק, אגב, אמרתי את האני המאמין שלי פה שמבחינתי יתומים הם יתומים לכל החיים ואין הבדל מבחינת משפחת השכול בין הורה, יתום ואלמנה. אבל לצורך העניין, לאותה אוכלוסייה שהתייחסת אליה בדברייך, שהמזל לא האיר לה פנים, ואינם עובדים ואינם לומדים, החוק הספציפי הזה נותן מענה בתגמול חודשי קבוע של 3,600. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא, אבל אורון הוא לא האירו לו פנים במובן הזה, הוא לא צריך לקבץ נדבות. סליחה, שוב. << אורח >> אריה מועלם: << אורח >> הוא לא מקבץ נדבות. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> שוב, כשם גנרי, זה לא אתה. אלה בקטע שכן בגיל 54 לקנות דירה פעם ראשונה, בואו, זה כן אירוע שאומר רגע, צריך פה. והוא אומר אני לא יכול, אני צריך עזרה. << אורח >> אריה מועלם: << אורח >> במידה והוא נכנס לחוק ואכן התייתם לפני גיל 30, אכן יוכל לבוא בפני הוועדות וכן יוכל להסתייע בגיל - - - << אורח >> גלית ויינר: << אורח >> עוד פעם הוא יצטרך בוועדות ל' להוכיח שהוא מסכן? << אורח >> אורון קלימן: << אורח >> למה ועדות? זאת השאלה, למה ועדות? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> רגע, גלית ואורון. אנחנו במטרה נוספת של הוועדה פה זה לשפר את הוועדות. כלומר, ועדה זה לא מילה גסה. בסוף כדי לבדוק מה בן אדם צריך, צריך מישהו שיבדוק מה הוא צריך. אני לא יכולה לתת לכולם הכול. כי אי אפשר. מה לעשות, אי אפשר. גם לילדים שלנו, אני לא יודעת מה אתכם, אני יכולה לגלות לכם גילוי נאות שאני לילדים שלי לא נותנת את הכול שווה בדיוק. כי הוא צריך יותר עזרה במתמטיקה והוא צריך יותר באנגלית. כל אחד נותנים את העזרה שהוא צריך. אי אפשר לתת לכולם את הכול. לכן כדי לדעת מה כל אחד צריך לפעמים צריך ועדות. יש משהו שמסכימים לתת לכולם. ולכן אני כן מסכימה שאולי הוועדות צריך לשפר אותן, הן לא מספיק ידידותיות למשתמש. צריך לא להרגיש שאני מקבץ נדבות ובא ורק אני אשם, אשם. יכול להיות שזה לא. אני שומעת תלונות אז אני מעלה פה אותן. אני לא אומרת שכל הוועדות הן כאלה. כן התפקיד שלנו כוועדה גם לבקר את הוועדות ולראות איך הן עובדות. ולעשות אותן באמת יותר נוחות ונינוחות ואולי גם להוסיף שם כספים, אני לא יודעת. אבל זה לא פשע. כלומר, אני שומעת גם את גלית ואותך אומר 'לא, למה עוד פעם ועדות?'. בסדר, בסדר. << אורח >> גלית ויינר: << אורח >> כי הוועדות האלה מאוד משפילות. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אז אמרתי, יכול להיות שאם היא משפילה צריך לטפל בה. אבל אי אפשר לתת לכולם את הכול, זה לא יעבוד. << אורח >> גלית ויינר: << אורח >> אבל למה מס רכישה - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אני כל פעם משתלטת על השיח. הם צריכים לתת את התשובות, לא אני. אני רק פשוט מנסה לעשות את הגישור. << אורח >> אריה מועלם: << אורח >> אם דובר על דיור, מה שהחלטנו לגבי הכלל, לא לגבי היוצאים מן הכלל, הכפלנו את מענק הדיור. החוק הזה מכפיל. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אבל עד גיל 50. << אורח >> גלית ויינר: << אורח >> עד גיל 30. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אז תתחילו בבקשה להגיד מה כן, כי אני לא מדייקת, כי אני לא חיה את זה ביום יום. << אורח >> אריה מועלם: << אורח >> לא, יש פה את החוק פה, עד גיל 30. << אורח >> גלית ויינר: << אורח >> אני חושבת שכדאי שנדבר רק על מה מגיע ליתומים מעל גיל 50. השאר אנחנו כבר יודעים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא, לא, רגע. תודה גלית, שאת מנהלת את הדיון. אני שמחה מאוד. תודה לך שאת עוזרת לי. אני רק אגיד שיש כאן כמה אירועים. יש את האירוע של מורן, שהיא בכלל בת של נספה והיא לא בת - - - << אורח >> מורן שדה: << אורח >> אבל אני לא רק בת של נספה, אני בת של נכה צה"ל, הלום קרב. אני נולדתי להלם קרב. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> נכון, נכון, אני מסכימה איתך. << אורח >> מורן שדה: << אורח >> לא, צריך להתייחס לזה. זו נקודה מאוד חשובה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אבל בוועדה, אבל מורן, שנייה. להבדיל אלף אלפי הבדלות, היא מזכירה לי באיזה שהוא מקום את היתום העצמאי, שאמרנו שגם שם, למרות שיש הורה חי, הוא בעצם לא מתפקד. אז אני מניחה ש-א', אולי ההורה השני לא תפקד ו-ב' היום היא יתומה משני הורים. כלומר, היום שניהם לא נמצאים פה והיא עוד סוחבת. והיא בת של נספה ולכן היא בכלל לא נכנסת, כרגע. << אורח >> מורן שדה: << אורח >> לא, לא. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא, מורן. << אורח >> מורן שדה: << אורח >> רק להגיד שגם אמא שלי לא הייתה, לא יכלה לעזור, היא עזרה לאבא שלי, בסדר? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> זה מה שאמרתי. << אורח >> מורן שדה: << אורח >> אז כל החיים שלי אני הייתי לבד עם עצמי. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> מורן, זה מה שאמרתי. לכן אני אומרת שהיא לדוגמה, מקרה שלה לא נכנס לכל הוועדות הללו כי זה לא יתומים. היא לא בהגדרת יתום. גם בתיקון שלנו היא מעל 30 כשהיא התייתמה. לכן זה לא האירוע. לכן אני שואלת על תשובות לשני אלה. אז אם אתם יכולים לחלק לנו. אני רוצה לעבור הלאה. בוא תחלק לנו. אני רוצה רגע לעשות סדר בבלגן שאולי אני יצרתי. בסדר? שנייה. אני מבקשת עכשיו תשובות של משרד הביטחון, גם למענים שיש ליתומים שהם היום מעל גיל 40 ומעלה, שהם לא נכנסים לתיקון שתיקנו. יתומים מאחד, שהם מעל 40 ומעלה. מה מעניק להם בין אם החוק לפני כן ובין אם לאחר התיקון. מה היום, החוק היום עובר, מה הם מקבלים. זה אחד. שנית, לגבי המקרה של מורן, או שהוא באמת התייחסות מאוד ספציפית ואז אנחנו נטפל בזה אחר כך. אחר כך אני ארצה לעבור למשרד האוצר שיציג רגע את העלויות של החוק לפי סעיפים ואז אם תרצה לפני או אחרי, אז אני אביא לחבר הכנסת. << אורח >> אורון קלימן: << אורח >> הערה קטנה לגבי מורן. הערה קטנה, אני איתן. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אבל אורון, אתה יודע שכולם רוצים הערות קצרות. << אורח >> אורון קלימן: << אורח >> רגע, שנייה. מורן היא לא לבד. יש כמוה הרבה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> ברור לי. אורון, תודה. מורן ואורון, תודה. גלעד, אתה רוצה לדבר עכשיו? גלעד עכשיו, אני מצטערת. גלעד, בבקשה. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> שלום לכולם. אני רוצה ברשותכם לפתוח בשתי התנצלויות קצרות: האחת, אני לא חבר הוועדה הזאת ולצערי ברוב הדיונים שהתקיימו כאן אני "ביליתי" בוועדות אחרות. אז אני מתנצל שאני מגיע כמעט ברגע האחרון. זו התנצלות אחת. התנצלות שנייה היא שמטבע הדברים שלי הדברים לא יתמקדו בכל הקבוצות והקהלים שמרגישים שלא ניתן כאן מענה הולם בחקיקה. כל מה שאני יכול לומר, וזה גם כעצה, ואני בטוח שגם יושבת-הראש שאני לא מקנא בה על משימתה. הייתי יושב-ראש ועדה אחת, אני היום יושב-ראש ועדה שנייה. מיכל עמסה על שכמה משימה נחוצה ונדרשת באהבה ובמסירות. וזו משימה מאוד מורכבת החקיקה הזאת. אני רוצה לומר לכל החברים כאן שאני בהחלט גם מבין וגם תומך בדרישה להכליל כמה שיותר קבוצות וכמה שיותר מקרים בתוך החקיקה הזאת. אני לא מגיע ממשפחה גרעינית שכולה, אבל נישאתי למשפחה שכולה של מלחמת יום הכיפורים. אנחנו יודעים בבירור, כל מי שיושב כאן, השכול לא עובר רק דור אחד. האפקט הוא אפקט משפחתי רחב, בוודאי על היתומים ועל הילדים של היתומים ועל האחים. הכול נכון, ואנחנו באירוע אחרי שנתיים שמגדירות מחדש לא רק את המושגים המשפטיים, אלא את ההבנה שלנו. כמו שבעקבות האסון של החטופים פתאום התחלנו להבין את מה חוו פדויי השבי של מלחמת יום הכיפורים, שהוטלו לקרן זווית במשך קרוב ל-50 שנים. אני רוצה לומר לכל החברים כאן שאני גם מבין וגם תומך מאוד במאבק. אני חושב שזה גם ישתקף בהסתייגויות מהותיות שתוגשנה. אני כן רוצה אבל לומר לכם שמניסיוני בבית הזה, לפעמים עצם העברת חוק שלא נותן מענה מהווה מקפצה לחוק הבא. בסדר? אני חושב שראינו את זה עם משפחות החטופים, אנחנו רואים את זה עם עוד מקרים. זה לא על מנת לרפות את ידיכם במאבק הנוכחי. תילחמו עד ההצבעה במליאה ראוי, לגיטימי וחשוב להיאבק על כמה שיותר שיפורים. ואני מקווה שיהיו שיפורים. הסתייגויות זה לא לפיליבסטר, זה כדי להכניס - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כבר יש לא מעט. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> אבל חשוב לי גם לומר לכם, אין לי ספק שחוק צריך לעבור. המצב הפוליטי הוא מאוד רעוע. אנחנו עוד מעט באמצע חודש ינואר ואין תקציב. תקציב המדינה לא הונח על שולחן הכנסת. אנחנו במצב פוליטי מאוד מורכב ויש פה איזה שהוא שעון חול שצריך לתת עליו את הדעת מבחינה פוליטית. ואת המשימה הזאת שאין בה מחלוקת בין אופוזיציה לקואליציה, בסדר? חשוב לי רגע לומר. אין פה הרבה חוקים שמתקדמים כרגע בהסכמת קואליציה ואופוזיציה. שלא "נירה" לעצמנו ולכם ברגל. אז נהלו את המאבק, אבל החוק הזה צריך להגיע גם אל איזה שהוא קו גמר. ואני אומר לכם, ופה זה התחייבות שלי, אני חושב שתכף תשמעו כן דבר שחשוב לי להתייחס אליו. המאמץ, המאבק והמסע לא תם בזה שיעבירו עכשיו את החוק. אני חושב שכל הדברים שלא יקבלו בסוף מענה בגלל עמדות הממשלה למשל, יום למחרת צריך להניח הצעת חוק שיהיו חתומים עליה גם חברי אופוזיציה, גם חברי קואליציה, שמסדירים. כתוצאה מהדיון הזה התבררו כל הנקודות ובואו ניאבק ביחד על תיקון החוק. ככה זה עובד. עכשיו אני רוצה כן ברשותכם, אחרי שהתנצלתי, אני כן טיפלתי בשנה האחרונה בשתי קבוצות ואני רוצה רגע להתייחס. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> גלעד, מאה אחוז, אבל כל הפתיח לקחת את הזמן, כי אנחנו צריכים לסיים. אני רוצה לגמור היום את ההקראה. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> מיכל, שתי דקות. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> דקה אפילו אני נותנת לך, לא יותר מזה. << אורח >> אסיף תמם: << אורח >> חצי שעה אני רוצה להגיד משהו, חצי שעה כבר. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אסיף. << אורח >> שלמה אלפסה צורן: << אורח >> אסיף, אנחנו רוצים להגיע להצבעות. אנחנו בעמוד 2, הסעיף שלי הוא בעמוד 13. בסדר, נו באמת. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> שנייה ידידי. << אורח >> שלומית כץ: << אורח >> אני חושב שחבר הכנסת אמר מאוד יפה, זה מקפצה לחוק הבא. אסיף, בוא תיתן לחבר הכנסת לסיים לדבר כבר. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אסיף ושלומית. אסיף, מספיק. << אורח >> אסיף תמם: << אורח >> תנו להגיד משהו לפרוטוקול רק. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא, אסיף, תודה. תודה. כן? << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> יש פה הרבה מאוד תוספות לטובת יתומים בגילאים צעירים. רוב ההטבות הללו מיוחסות ישירות ליתום. אבל חלק מההטבות, ואפשר לסמן אותן, בעצם מגיעות ליתום המשפיעות על היתום דרך האלמנה. הדוגמה הכי טובה זה דבר שהוספתם פה בדיון, מענק לאלמנה שמגדלת יתומים. נכון, הגדלת קצבה לאלמנה שמגדלת יתומים פעוטים. אין בעניין הזה הבדל בין אלמנה שמגדלת יתומים פעוטים לבין אישה גרושה שמגדלת את יתומי בעלה לשעבר, בהקשר הזה. בדברים אחרים יש הבדלים בין אלמנה לגרושה. אי אפשר ללכת לחוק שמרחיב אפליה. ולכן אני אומר למשרדי הממשלה, אחרי שתיקנו, עשינו פה חוק ביחד עם אופיר כץ. צריך לעבור על כל הדברים שיש כאן בחוק, זה לא הרבה. << אורח >> ריקי מורד: << אורח >> סליחה, אפוטרופוס וגרושה היא מקרה פרטי של אפוטרופוס, מקבלת את ההשלמה הזאת. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> היא תקבל את זה, טוב לשמוע. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תיקנו את זה בתקנות. יש תקנות שתיקנו אותם. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> חברים, בסדר. מה שאני מבקש - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> שינינו את התקנות של האפוטרופוס של גילאים מסוימים. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> שנייה רגע מכובדיי, זו הבקשה. ריקי, זו הבקשה. בסופו של דבר יש טבלה של מה מתווסף כאן. מה שמתווסף לאלמנה, כי היא הייתה בקשר הזוגי, צריך ללכת לאלמנה. אבל מה שבעצם עובר דרך האלמנה ומשפיע דרמטית על כתיב חייהם של היתומים צריך במקרה הזה, כמו בחוק, להינתן גם לגרושה. << אורח >> ריקי מורד: << אורח >> זה קורה גם עתה. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> אבל לא בכל הדברים, לכן אני מבקש. אני גם אגיש הסתייגויות. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> מאה אחוז. << אורח >> אסיף תמם: << אורח >> אתם עושים בדיחה. אתם אומרים לי לשתוק אבל אתם עושים פה בדיחה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אסיף, די. לא מתאים, תצא. באמת, אמרתי. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> משפט אחרון שאני מבקש, אני פונה אליכם, אתם מכירים את הסוגייה. יש קבוצה לא גדולה של משפחות בעקבות ה-7 באוקטובר שלא הפכו להיות המשפחה של יתומים מתחת לגיל 18, אבל הפכו להיות המשפחה - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תקרא את החוק, תיקנו את זה וזה נמצא בתוך החוק. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אל תגיד לי לא. כן, כן, תודה. מאה אחוז, תודה. כן, שולי בבקשה. << אורח >> שולי מועלם: << אורח >> קודם כל תודה מיכל על כל החודשים האלה ועל העבודה הזאת, שהיא מצטרפת לעבודה של שנים. אני כן אזכיר כאן את חברתנו שלא יכלה להגיע לדיון, אני מקווה שתגיע לדיון האחרון, את אורלי זהר, שהניעה את כל התהליך של הכרה ביתומים. ואני הצטרפתי אליה ב-2017. בתהליך של החוק, כדי שנוכל להתייחס לכל היתומים באופן שווה, לכן היה לי חשוב לדבר לפני האוצר. הבאתי לכאן - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אנחנו רק באמצע אריה מועלם, שהתחיל להגיד לנו מה הזכויות. << אורח >> אריה מועלם: << אורח >> בסדר, אני אוותר לשולי, זה בסדר. << אורח >> שולי מועלם: << אורח >> אחת ההצעות שהבאתי לכאן כדי ליצור את המצב שבו היתומים כולם יהיו שווים, היא להתייחס ליתומים בכל הגילאים באופן שווה ולתת לכולם את אותם 19 שנים שאנחנו רואים בין 21 ל-40 באופן שווה. להוריד את מענק ה-50,000 ולתת לכולם 3,600 בתשע שנים הראשונות וב-10 שנים אחר כך 2,000 שקלים. בזמנו ביקשנו על זה מהאוצר את העלויות והוא הבטיח לנו שהוא יביא את העלות. כי אני טענתי שאם מבטלים את מענק ה-50,000 שקלים זה משהו שאנחנו יכולים אולי להתכנס סביבו מול משרד האוצר ומשרד הביטחון. לכן היה לי חשוב לדבר על זה. נקודה נוספת שעלתה בדיון האחרון שאני הייתי בו והוא היה הדיון האחרון בנושא הזה, הוא הסיפור של הארנונה. שדיברנו שבוועדת רובינשטיין אמרו שאפשר ארנונה. הנחה בארנונה. לתת ליתומים כולם ללא תלות בגיל. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> בדקנו את זה, תכף יגידו לנו. << אורח >> שולי מועלם: << אורח >> אלה שתי הנקודות שהן קריטיות. כי אני מרגישה שגם אם החוק הזה עושה באמת תהליך אדיר מול היתומים. קודם כל באמירה ברורה, יתומים הם יתומים הם יתומים לכל חייהם, אנחנו לא מפרידים. אבל מה אנחנו יכולים להגיד להם? חברים, זה one step שאנחנו עושים בשביל שכולנו נרגיש שבדלת שנפתחת עכשיו שאומרת שהיתומים הם שווים כולם, כולם נכנסים בדלת הזאת. ההצעה שלי, שהיא כמובן ההצעה שאילנית העלתה, הייתה עד 19 שנים. והצעה בוועדת רובינשטיין הייתה ארנונה. אז אני אשמח לתשובה על שני הדברים האלה. ובאמת, אני רוצה להגיד, העבודה בוועדה והעבודה שאת עושה מאחורי הקלעים של ימים ולילות היא עבודה מדהימה. אבל אני מרגישה שחייב להכניס איזה רגל בדלת הזאת, כדי להראות, באמת להראות ליתומים שבנושא הזה לפחות, ממנו אנחנו מתחילים, אין הפרדה שהיא תלוית גיל. זה בעיניי המסר המרכזי שצריך לצאת מהסיפור הזה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תודה שולי. אם כי יש לי שאלות אלייך לגבי אי התליה של גיל. כי את מסכימה איתי שלגיל יש משמעות. אבל עזבי, אני לא אכנס. << אורח >> שולי מועלם: << אורח >> לגמרי. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> בואו נוריד רגע את הפופוליזם של אי התלית גיל. הגיל הוא משמעותי, אבל נעזוב. אנחנו פשוט קצרים בזמן ואני רוצה באמת להתקדם, כי יש כאן אני מניחה לא מעט דברים בתוך החוק שכולנו מסכימים וכל יום שעובר זה יורד מכם. וחבל לי. פשוט חבל לי מאוד. עידו, תכף נגיע אליך. בינתיים עד שעידו מצטרף אלינו, אריה, אם אתה יכול או מי מכם, לתת לנו רגע ממש תקציב קצרצר למה שביקשתי לגבי הטבות, זכויות שיש ליתומים מגיל 40 ומעלה ולבן של נספה. << אורח >> נגה שילדהאוז טאובר: << אורח >> גברתי, את מתייחסת ליתום מעל גיל 40, אבל חשוב להגיד, היתום שהוא בן 40 הוא התחיל אצלנו עוד הרבה קודם וקיבל לאורך הילדות באמצעות האלמנה הטבות. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כן, כן. << אורח >> נגה שילדהאוז טאובר: << אורח >> את מדברת על המצב דהיום אם החוק עובר. רק חשוב לי להגיד, אלה תהליכים, את היתום אנחנו מלווים לאורך כל החיים, גם בגיל הילדות, גם בגיל ה-21, גם במענקים ותגמולים, בתחנות חיים שונות כמו במענק הנישואים שאנחנו נותנים או גיל 30 או כשהוא צריך לדיור. ומי שנכנס היום לחוק - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> מענק דיור זה עד 30, נכון? << אורח >> נגה שילדהאוז טאובר: << אורח >> זה או מענק נישואים כשהוא מתחתן או כשהוא מגיע לתחנת החיים כשהוא בן 30. ואם בין לבין הוא צריך גם לדיור, הסיוע יכול לשמש גם לדיור. יש לנו גם הטבה של לימודים שהרחבנו אותה. לכן יתום שהיום בן 40 ולא מימש לימודים ומעונין לממש לימודים יכול לעשות זאת עד גיל 60. בוועדה לפנים משורת הדין את דיברת על להנגיש את הוועדות, לעשות אותן יותר ידידותיות. אנחנו ביקשנו להוריד את תנאי הסף של מצב סוציואקונומי, בהתחשב במנעד רחב יותר של שיקולים כדי לאשר בקשות. יתום כזה גם זכאי לטיפול של התערבות לרווחה רגשית או טיפול נפשי. יש כמובן את המענק של ה-50,000 שקלים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> שעשינו אותו גם בו זמנית. ביטוח לאומי, כן. במקביל, שזה יכול להיות גם טיפול נפשי וגם טיפול רגשי בו זמנית. << אורח >> נגה שילדהאוז טאובר: << אורח >> הרחבנו באופן דרמטי את מנעד הטיפולים של התערבות לרווחה רגשית. יש כמובן את המענק של ה-50,000 שקלים. << אורח >> אורון קלימן: << אורח >> שמחולק לשניים. בואו נלך לפי מה שכתבתם. << אורח >> נגה שילדהאוז טאובר: << אורח >> רגע, שנייה. בשתי פעימות, אני מתייחסת לזה כמקשה אחת. לגבי ילדו של נספה, גם חשוב להזכיר, ככל שהוא מתייתם לפני גיל 30 וטרם התחתן גם הוא יקבל את מענק הנישואים. גם הוא יהיה זכאי לטיפול של התערבות לרווחה רגשית וטיפול נפשי גם במקביל, גם עם המנעד הרחב. כמובן יש פה הרחבה דרמטית של ילדו של נספה שאיבד את שני הוריו וזה עד גיל 50. גם הוא יהיה זכאי לתגמול. שוב, או ל-13 שנה או עד גיל 50. << אורח >> גלית ויינר: << אורח >> מה קורה אחרי גיל 50? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> רגע, שנייה. הלאה. כמו שזה קורה לכל יתום. גלית, כמו שקורה לכל יתום, הנה התשובה. כל יתום, בתיקון הזה, לא מקבל אחר כך. << אורח >> גלית ויינר: << אורח >> אבל כל מה שהיא מתייחסת בכלל לא נוגע אלינו. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> קודם כל, אני ביקשתי ממנה, לא כי זה נוגע לשלומית, גלית או יונה. אני ביקשתי לשמוע, יש עוד אנשים. יש עוד אנשים שנמצאים בזום או בכל מקום אחר. אני שאלתי שאלה, סליחה שזה לא נוגע רק אליכם. אפרופו, זה נוגע גם אליכם. זה נוגע אליכם ההתערבות הרגשית, נוגע אליכם הטיפול הנפשי. נוגע אליכם דברים נוספים. לימודים אקדמאיים. חברים, תקשיבו. אני רוצה שנייה רגע, זה מתודה שלי עם עצמי לנשום. כי אני לא, העלינו את הטונים כאילו אנחנו משני צידי המתרס. << אורח >> גלית ויינר: << אורח >> את יודעת שאני אוהבת אותך. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כאילו אתם זה ואנחנו הרעים ואנחנו מתווכחים בינינו. כולנו רוצים שיהיה לכם טוב וכולנו רוצים שיהיה לכם באמת כמה שפחות - - - << אורח >> רונית סגל: << אורח >> זה לא בא לידי ביטוי בחוק הזה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אני יודעת שלא מעניין אתכם, אבל אותי זה כן מעניין. << אורח >> רונית סגל: << אורח >> לא, אמרתי שזה לא בא לידי ביטוי בחוק הזה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אני מצטערת שזה לא בא לידי ביטוי. אז אני אסביר שלא תמיד בא לידי ביטוי, לפעמים תסבירו מה עומד מאחורי. מאחורי לא עומד פה גישה לדפוק אף אחד או להפלות אף אחד. זה לא עומד שם. זה עומד לתת בצורה הכי מיטבית שאפשר, כשיש כל מיני אילוצים. כל מה שהיא פירטה פה, לא הכול עמוד לרשותכם, כי כן מענק נישואים - - - << אורח >> רונית סגל: << אורח >> אני מימנתי את התואר הראשון, איך זה עומד? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> יש כאן דברים שעומדים לרשותכם. יכול להיות שאתם כבר פספסתם או שאתם לא רוצים, הכול בסדר. << אורח >> רונית סגל: << אורח >> על זה אני מדברת. הכול בחוק פספסנו. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> בסדר. << אורח >> רונית סגל: << אורח >> הנה, אורון רצה לקנות דירה, לא יכול לקנות דירה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אני לא יכולה להתווכח איתך. אני לא יכולה, קשה לי. את יודעת מה? נוותר על זה, תודה. לא צריך להמשיך. את רוצה שנוותר על הנושא? אני מבינה שלא כל דבר מתאים לך. אני מבינה את זה. אבל כמוך יש עוד כמה יתומים יש לנו? << אורח >> גלית ויינר: << אורח >> אבל הנה, זה בדיוק הקטע. הטבלה של היתומים עד גיל 40. אנחנו מדברים על 2,000 ומשהו. אתם הדחתם מעל 8,000 יתומים. למה עשיתם את זה? למה? בגלל שאנחנו לא נמצאים. << אורח >> אילנית בן עזרא: << אורח >> הם עשו את זה כי הם ראו את המספרים, פשוט מאוד. << אורח >> גלית ויינר: << אורח >> אנחנו שקופים. באמת, הכול. מה זה? הנה הטבלאות. << אורח >> אילנית בן עזרא: << אורח >> גלית, הם ראו את המספרים ולכן הם עשו את זה כך. זה לא סתם. זה לא סתם מגיל הזה. << אורח >> גלית ויינר: << אורח >> למה אני שואלת על גיל 50? כי אני יודעת על איזה מספרים אנחנו מדברים. אתם הבאתם את המספרים. << אורח >> אילנית בן עזרא: << אורח >> אני רוצה לשאול על הלימודים רגע. אני רוצה לשאול על הטבה של הלימודים. אני קראתי את התיקון שעשיתם עד גיל 60. אני רוצה להבין אם הבנתי נכון. כתוב שם תואר ראשון. האם אני מבינה מתוך זה שמי שיש לו תואר ראשון שהוא מימן בעצמו, כי בזמנו כשאני פניתי כדי ללמוד משפטים אמרו לי שאני לא זכאית, כי חציתי את גיל 30. אז האם עכשיו כשאני רוצה ללמוד נניח תואר שני, שלא השתמשתי מעולם בזכאות, ואני לא חציתי את גיל 60, מה שאתם אומרים שאני לא אוכל ללמוד? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אני מציעה שתחשבו על זה לתת תואר שני. למי שלא מימש. << אורח >> קריאה: << אורח >> תואר ראשון. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא, אבל אם מימשה? לא הייתה הטבה, היא כבר עשתה תואר ראשון, כבר עשתה. << אורח >> אילנית בן עזרא: << אורח >> עשינו גם תואר שני. << אורח >> גלית ויינר: << אורח >> עשינו גם תואר שני על חשבוננו, אבל אתם נותנים את זה להורים שכולים עד גיל 65, אז למה ליתומים לא? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לדעתי התואר השני הוא יותר זול מהתואר הראשון. אז להגיד לה תעשי עוד תואר ראשון זה, בסדר, תנו לה את הבחירה. מה ההבדל? << אורח >> אילנית בן עזרא: << אורח >> אז אפשר לתקן את זה שיהיה כתוב בלי החרגה על התואר? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> הם יבדקו את זה. אני רוצה רגע להבין, משרד הביטחון, אם היא כבר עשתה תואר. היא או הוא, עשו תואר ראשון לא דרככם, הם לא מימשו. ועכשיו הם עושים תואר ראשון במשהו אחר, הם זכאים? << אורח >> נגה שילדהאוז טאובר: << אורח >> חלקם שלא היו זכאים קיבלו את זה מכספי עיזבונות. אז אני רק רוצה לדייק, יש פה סיטואציות שונות. אני לא בטוחה שמי שהגיש בקשה ללימודים ומהטעם הזה שחצה את גיל 30 לא קיבל, אני חושבת שהופנה לעיזבונות וקיבל. << אורח >> אילנית בן עזרא: << אורח >> לא, לא הופניתי לעיזבונות. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> רגע, הבנתי. אני רגע נותנת לך סיטואציה. מדובר בואי נניח מעל גיל 50 ומעלה. 5,729 יתומים ועוד 223 באיבה. אז יכול להיות, יש פה כמות לא מעטה של יתומים כאלה. אני רוצה רגע סיטואציה שכן מי מהם מימש, לא מימש, כלומר למד תואר ראשון שלא על ידי שום עזרה של המדינה. בסדר? לא קרן עיזבונות, לא ביטוח לאומי ולא משרד הביטחון. היום הוא רוצה בגיל 52 ללמוד תואר ראשון אחר. הוא זכאי או לא זכאי? << אורח >> ריקי מורד: << אורח >> כרגע לא. אנחנו נבחן את המשמעות של זה. << אורח >> אילנית בן עזרא: << אורח >> לא, תואר שני. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא, לא, רגע, תעזבו שני רגע. אני שואלת ראשון נוסף. ראשון נוסף. << אורח >> אילנית בן עזרא: << אורח >> לא, תואר שני. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> מה לא? זה מה שאני שואלת. אתם אומרים לי מה לשאול? << אורח >> אילנית בן עזרא: << אורח >> אנחנו שואלות משהו אחר. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> חברים, תקשיבו. << אורח >> רות פרמינגר: << אורח >> תני לה לשאול, היא יודעת למה היא עושה את זה. בנות, תנו לה לשאול. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אני לא מצליחה. אנחנו שעה וחצי מתנהלות אותו דבר. << אורח >> גלית ויינר: << אורח >> אנחנו גם יודעים, כי אנחנו לא מקבלים כלום. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> איך אני אכנה את הקבוצה שלכן? יתומות יום כיפור, אתן מוכנות קצת לנשום רגע? << אורח >> גלית ויינר: << אורח >> התשה, התשה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> התשה גם? אז יהיה התשה. אבל שנייה רגע, זו שאלה שלי, לא שלכן. אני שואלת את משרד הביטחון וביטוח לאומי האם תואר ראשון נוסף, שאת הראשון הם לא מימשו אצלכם, האם בתיקון היום הם יכולים? הם פחות מגיל 60. הם יכולים? << אורח >> אריה מועלם: << אורח >> התשובה היא כן. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אם התשובה היא כן, אז אני אומרת לכם שאני רוצה שייכנס גם תואר שני, כי העלות היא אותה עלות וזה לא משנה. אפילו עלות נמוכה יותר. אני לא יודעת, שוב, אני לא הייתי מזמן באוניברסיטה, אבל בעיניי תואר שני לא עולה יותר מאשר תואר ראשון. << אורח >> קריאה: << אורח >> למה תואר? הכשרה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תודה על התיקון. רגע. לדעתי הכשרה זה משהו אחר, זה לא בסעיף הזה. אבל אנא בדקו את זה. תודה. יופי, גמרנו את האירוע. << אורח >> רות פרמינגר: << אורח >> יפה מאוד. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אנחנו רוצים את משרד האוצר. עכשיו אני רגע אבקש, אני יודעת - - - << אורח >> אורון קלימן: << אורח >> שאלת אותם שאלה, שיתנו לך תשובה. << אורח >> גלית ויינר: << אורח >> ועוד משהו, מיכל. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא להפריע לי באמצע. כן אמרו לי שלא עניתם על שתי שאלות, משרד הביטחון וביטוח לאומי. גיל 50 אני זוכרת שהם כן ענו, אבל לא עניתם על למה אי אפשר הכרה בלי, זה כן עניתם, אמרתם שהם כן מוכרים. << אורח >> מורן שדה: << אורח >> מה אני מקבלת אם אני בת משפחה של משפחה שכולה? מה אני מקבלת? מה אני מקבלת? אני היום מקבלת טיפול פסיכולוגי בלי להיות בחוק. מה אני מקבלת אחרי החוק? אחרי הצעת החוק? כלום, אותו דבר. << אורח >> ריקי מורד: << אורח >> התערבות רגשית. << אורח >> מורן שדה: << אורח >> לא, אמרו לי שלא. גם את זה אני לא מקבלת. << אורח >> רות פרמינגר: << אורח >> רגע, אבל תשמעי. << אורח >> ריקי מורד: << אורח >> התערבות רגשית מורחבת עם עוד שיטות טיפול, עם עוד מקצועות שהיום לא קיימים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> זה כן כתוב. ברמה האישית בואי שבי איתנו. משרד האוצר, אני רק רגע רוצה להגיד משהו. כולכם רגע לנשום עמוק. נעשה רגע מדיטציה ביחד. אם יש לכם בקבוקי שתייה, אם לא, תיקחו. כי אני לא רוצה שתתחילו לצעוק. א' הוא מספיק חטף צעקות מאתנו ולא מעט, זה א'. שנית, הוא מייצג משרד, זה לא הוא אישית. אז אני לא רוצה לשמוע שום תארים, שום פגיעות אישיות. ושלישית, אם לא נשמע עד הסוף לא נדע. לכן אף אחד לא נכנס אליו תוך כדי שהוא מדבר. שנית, אם יש שאלות אנחנו מתחילות לשאול שאלות, כי אולי, היינו אמורים, ואני מודה ומתוודה שלא עשינו את זה, לעשות דיון מיוחד רק על האירוע הזה ולא, איך זה נקרא, צוק העיתים לא אפשר לנו ולכן רצינו להתקדם כדי לזרז את האירוע. אז אנחנו כן ננסה לעשות בתמצית רגע את הנתונים. הוא כן העביר לנו את רוב רובם של הנתונים. לכן אם מי מכם ירצה ספציפית לבל נתונים אחרי הדיון, כאלה ואחרים, הוא מוזמן לפנות אלינו ואנחנו ניתן לו את התשובות. די מוסכם עלינו כל האירוע? גם אם לא, יש לכם בעיה, אני קובעת. תודה. בבקשה עידו. << אורח >> עידו חי: << אורח >> עידו חי, משרד האוצר. תודה יושבת-הראש. נועם יציג את הנתונים. רק נתחיל מהנתונים לגבי התגמול עד גיל 30, מגיל 30 עד 40 ואת העלויות של המענק של ה-50,000. אני חושב שאלה הנתונים המרכזיים שנתבקשנו אליהם. אם יש שאלות נוספות, בקשות נתונים נוספות. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כן. אני כבר אומרת לך עוד. כי יש את העניין של 19 שנה שביקשנו, אתה יודע, ואחר כך עברנו ל-10 שנים כדי לתת איזה אלטרנטיבה אחרת. מה המשמעות? << אורח >> עידו חי: << אורח >> פה נצטרך את הסיוע שלכם בדיוק הבקשה. אמורים להיות לנו את הנתונים ונגיד אותם. << אורח >> נועם ויבר: << אורח >> שלום, נועם ויבר ממשרד האוצר. הנתונים שאני אציג מתייחסים להצעה המקורית שעברה, ללא השינויים שהיו אתמול בלילה, שהעלאה של גיל היתמות כן הרחיבה מעט את הסעיפים האלה. הקצבה שיש עד גיל 30 אנחנו מדברים על עלות גם בשנה ראשונה וגם בשנים יציבות לאחר מכן. עלות של 34.5 מיליון שקלים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לשנה. << אורח >> נועם ויבר: << אורח >> לשנה, נכון. הקצבה הבאה בעצם עד גיל 40 זה עלות של 40.7 מיליון שקלים לשנה. המענקים, מענק עד גיל 40 אנחנו מדברים על עלות בשנה ראשונה של 132 מיליון. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> איזה מענקים? << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> זה המענק למי שעבר את גיל 40. << אורח >> נועם ויבר: << אורח >> המענק שעבר את גיל 40, נכון. המענק של ה-25,000, הפעימה הראשונה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> של 50. זה 25,000 בשתי פעימות. << אורח >> נועם ויבר: << אורח >> כן. << אורח >> אילנית בן עזרא: << אורח >> זה לא מחייב שנקבל. << אורח >> רות פרמינגר: << אורח >> רגע, תני לו להגיד את התקציב. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> בעזרת השם, כולכם תעברו את הגיל, בעזרת השם עד 120. כולכם תקבלו, אוי ואבוי לנו אם לא. תיזהרו, יש לכן עסק איתי אם לא תקבלנה. << אורח >> גלית ויינר: << אורח >> את יכולה להבטיח לי שאני אחיה עד גיל 60? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> קצבה עד גיל 40 זה 40.7 מיליון. << אורח >> גלית ויינר: << אורח >> עד גיל 50. << אורח >> נועם ויבר: << אורח >> אני אתייחס למענקים. המענק שמגיע בפעימה של ה-25,000 זה 132. זה בעצם קבוצת הגילאים שיש לנו מגיל 40 עד 60. והמענק של 50,000 שזה גילאי 60 ומעלה זה 131.6 מיליון. << אורח >> אילנית בן עזרא: << אורח >> זה 50 או עוד 25? לא הבנתי. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> אבל זה חד פעמי, זה לא כל שנה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא, לא, שנייה. << אורח >> אילנית בן עזרא: << אורח >> האם פיצלתם את זה לשניים? << אורח >> נועם ויבר: << אורח >> כן, אני הצגתי פה עלויות בנפרד. אני אחזור שוב על העלויות. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> של ה-50,000 כמה אמרת? << אורח >> נועם ויבר: << אורח >> בעצם אם אני מתייחס לקבוצת הגילאים של 60 ומעלה העלות היא 131.6 מיליון. קבוצת הגיל מתחת, בין 40 ל-60 שמקבלים את זה בשתי פעימות העלות בשנה הראשונה היא 132. << אורח >> אילנית בן עזרא: << אורח >> לא הצלחתי להבין. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> שנייה, שנייה. תעזוב אותי רגע על החלוקה של שתי פעימות. כל האירוע של ה-50 מיליון, שזה חד פעמי. חד פעמי במובן של שתי פעימות, אבל לא יהיה יותר. כלומר, זה היום קבוצה סגורה שתקבל היום 50,000 שקלים, כל זה ביחד. עזוב, אל תחלק אותי לפעימה אחת או שתיים. בסך הכול כמה? << אורח >> נועם ויבר: << אורח >> 263.6. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> לא, יש עוד פעימה. << אורח >> אילנית בן עזרא: << אורח >> אבל יש עוד פעימה. << אורח >> נועם ויבר: << אורח >> אנחנו מדברים על עלות בשנה ראשונה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא, לא, שאלתי שוב. כמה העלות הכוללת לא שנתי, כי זה לא שנתי. נכון שזה בשתי פעימות. אבל בסך הכול הכללי של הכול ביחד. << אורח >> נועם ויבר: << אורח >> 527.6. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> עשיתם חישוב רגע מה היה קורה אם הייתם ממשיכים את המענק אחרי גיל 40 עד גיל פרישה? כמה זה היה עולה למשק המדינה לשנה? סיימתם בגיל 40 את המענק. נכון? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא מענק, גמלה. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> גמלה, סליחה. עד גיל 40. אני רק רוצה להבין. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> שמה? << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> אם היו ממשיכים את הגמלה ליתומים עד גיל פרישה, כמה זה היה? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אבל לא. לא יודעת אם בדקנו את זה, אבל בסדר, אפשר להתווכח אם זה נכון או לא נכון סוף החיים. אבל לדעתי לא בדקנו. אבל בסדר. << אורח >> אילנית בן עזרא: << אורח >> אבל הייתה הצעה של הארגון. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כל כך ביקשתי לא להיכנס באמצע ותודה שאתם מקיימים את מה שאני מבקשת, תודה. בוא תמשיך הלאה. גלעד, בבקשה, זה מפריע לי. כל שאלה שיש לך שים כוכבית ואנחנו נשאל את כל השאלות. אם יש תשובות, ניתן. אם אין, הם יבדקו אותן. כן? << אורח >> עידו חי: << אורח >> אנחנו יכולים להמשיך כמובן עם נתונים נוספים, רק תגידו מה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אני אגיד לך מה אנחנו ביקשנו. כן ביקשנו הרי היה לנו את העניין של יתומים, שאני שוב, מכנה אותם בוגרים, ותיקים, יום כיפור, תכנה אותם איך שאתה מבין. ולא לתת להם את ה-50,000 שקלים מענק, אלא לתת להם מענק של 2,000 לתקופה של, את זוכרת שנתנו, הם גם נתנו לנו תשובות. לתקופה לדעתי זה היה של 19 שנה אם אני לא טועה. << אורח >> עידו חי: << אורח >> יש לנו את הנתון הזה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> יש לכם את הנתון הזה? כי נתתם לנו תשובה. בסדר? שוב, מדובר בכמות לא קטנה של אנשים ולכן הסכום יצא מאוד גדול. אבל בוא תשתף אותנו. << אורח >> נועם ויבר: << אורח >> מענק ליתומים הוותיקים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא מענק, זה אמור להיות קצבה. << אורח >> נועם ויבר: << אורח >> סליחה, קצבה ליתומים הוותיקים בגובה של 2,000 שקלים. אנחנו מדברים על עלות שנתית של 190.5 מיליון שקלים. << אורח >> אילנית בן עזרא: << אורח >> ליתומים מעל איזה גיל? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> מעל 40. כמה אמרת? << אורח >> נועם ויבר: << אורח >> 190.5 בשנה. << אורח >> אילנית בן עזרא: << אורח >> אבל הייתה עוד שאלה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> רגע, הכול בסדר. 190 מיליון שקלים לשנה, כפול X שנים. בסדר? זה לא חד פעמי, זה שנתי. 19 שנה. זה 190 מיליון שקלים כל שנה. שאלה נוספת שהייתה לנו, תזכירי לי. לגבי היתומים, אני אגיד לך מה עוד ביקשנו לדעת. עשיתם לא בדיקה לא מדויקת לגבי הפטור מארנונה. זו גם הייתה שאלה שהייתה לנו. גם לגביהם, אבל בכלל לגבי פטור מארנונה ליתומים. << אורח >> עידו חי: << אורח >> אנחנו נוכל להגיד עלות, אבל היא גם לא מדויקת וגם צריך לזכור שזה בסוף אובדן הכנסה של רשויות מקומיות. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> נכון, נכון, זה לא המדינה. << אורח >> עידו חי: << אורח >> זה לא הוצאה מתקציב המדינה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> זה יותר מורכב להעביר את זה. אבל עלויות. שאלו אותנו פה עלויות, אז בוא נשמע עלויות. << אורח >> רות פרמינגר: << אורח >> מה העלויות באמת? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> הוא בודק. << אורח >> קריאה: << אורח >> זה על כלל היתומים? מגיל 21 או מגיל 40? על מה אתם מדברים? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> שוב, זה בערך. << אורח >> נועם ויבר: << אורח >> הערה שלנו שמדובר על 27.2 מיליון שקלים בשנה. על ארנונה. << אורח >> שולי מועלם: << אורח >> איך אנחנו רואים את זה בראייה כוללת של תקציב המדינה? איך אנחנו יכולים להעביר את זה? מה הדרך שאתם מציעים? כי בסוף אם אנחנו רוצים לאפשר לפחות את הדבר הזה בנתינה לכל היתומים, אז איך אנחנו בעצם פועלים בסיטואציה הזאת? מבחינתכם. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אני גם ביקשתי לא לשאול. בואו נשמע רגע נתונים. כמה אמרת שזה? << אורח >> נועם ויבר: << אורח >> 27.2. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אבל תגדיר לי מי נמצאים בקבוצה. << אורח >> נועם ויבר: << אורח >> 40 ומעלה. << אורח >> רות פרמינגר: << אורח >> כי עד 40 הם זכאים. << אורח >> ניצן בסן: << אורח >> אני יכול שאלה קטנה? יש לי שתי שאלות פשוטות. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כן, אבל אפשר יהיה אחר כך לשאול. כי אני יודעת איזה נתונים יש להם כדי לתת לכם. שנייה. כן אנחנו רוצים שנייה את גיל היתמות. אנחנו הרי ביקשנו וקיבלנו לשנות, את גיל היתמות להעלות היום גיל היתמות נחשב עד גיל 21. ביקשנו להעלות את גיל היתמות לגיל 30. כן הייתה חשיבה בהתחלה ללכת רטרואקטיבית, הסכומים היו מטורפים. אז אם יש לך לתת לנו את הסכומים האלה. יכול להיות שזה היה בלילה האחרון. תסתכל אם יש לך את זה. הכרה ביתום שהוא מגיל 30 יש כאן השפעה כלכלית לאירוע הזה, אם אנחנו הולכים אחורה. << אורח >> עידו חי: << אורח >> העלות כפי שהיא היום, בנוסח שקיים כרגע זה 29.1 מיליון שקלים בשנה. אם אני זוכר נכון את המספרים מאתמול, אני יכול לוודא אותם, בהכרה רטרו דיברנו על 97 מיליון שקלים בשנה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כל יתום. << אורח >> עידו חי: << אורח >> כל מי שאיבד הורה בין טווח הגילאים של 21 עד 30. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> הוא ייחשב יתום ואתה צריך לתת לו אחורה. << אורח >> ניצן בסן: << אורח >> אנחנו רוצים לשאול, כיוון שמדובר ב-70 יתומים - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אבל סליחה, אדוני הנכבד, אני חושבת שהוא מייצג, אני יודעת לבד, את ארגון אלמנות ויתומי צה"ל. אבל אני ביקשתי לא לשאול ויש פה אנשים שביקשו לפני כן לשאול ואמרתי להם חכו רגע. אז תרשמו לכם את השאלות שאתם רוצים ואתם תקבלו את רשות הדיבור. העלאת גיל היתמות נגיד ל-30, כשאנחנו הולכים רטרואקטיבית זה 97 מיליון ש"ח. אלה העלויות שדיברת, לשנה. << אורח >> עידו חי: << אורח >> לשנה, כן. << דובר >> ענת מימון: << דובר >> אבל אני אדגיש, זה הכרה רטרואקטיבית, לא תשלום תגמולים רטרואקטיבית. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא, ההיפך. << אורח >> עידו חי: << אורח >> זה הכרה רטרואקטיבית. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא, ההיפך. סליחה. אם זה הכרה, רגע, אתה מדבר איתי צפונה או אחורה? << אורח >> עידו חי: << אורח >> הכרה אחורה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אני אסביר מה אני שאלתי. בסדר? אז יהיה יותר קל. העלאת גיל היתמות לגיל 30. אם אנחנו עושים אותה מכאן ואילך, כמה זה יעלה? בסדר? זו שאלה אחרת. אם אנחנו מסתכלים רגע גם רטרואקטיבית, קרי בוא ניקח מה-7 באוקטובר מאז את התשלומים או בכלל מאז. שזה אומר עלויות, אם הבנתם מה שאני שואלת. כלומר, לצורך העניין אם אני לא מגבילה רטרואקטיבית מה-7 באוקטובר יש עלות מה-7 באוקטובר ועד שהחוק ייכנס לתוקף. יש לך סכומים שתצטרך לשלם אותם אם אני הולכת רטרואקטיבית. << אורח >> עידו חי: << אורח >> אז החישוב שלנו לא מתייחס לתשלומים רטרו, אלא להכרה רטרו. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> מפה ואילך. הבנתי. << אורח >> עידו חי: << אורח >> ההכרה תהיה רטרו. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> הכרה מפה ואילך זה 97 מיליון שקלים. << אורח >> עידו חי: << אורח >> נכון. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> הבנתי. ורטרואקטיבית אין לכם חישוב. << אורח >> עידו חי: << אורח >> אם זה רטרו אין לנו כרגע. אני מניח - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כי לדעתי עשיתם לנו חישוב כזה ולכן, אז תבדוק. << אורח >> עידו חי: << אורח >> יכול להיות. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תבדוק. אנחנו נשמח לזה, כי לדעתי שאלנו גם את זה. אני חושב שזה היו השאלות שלנו. כן אני אתן לפי הסדר, כי לדעתי אתה ביקשת ראשון, אז בבקשה. << אורח >> נתן סמדר: << אורח >> נתי סמדר, יתום טרור. ארגון איל"מ. שתי שאלות מאוד פשוטות: כמה אושר תקציב לחוק הזה ועד כמה אנחנו מדברים? בכללי, בלי להיכנס לניואנסים. << אורח >> עידו חי: << אורח >> אני אציג רגע, אתה שואל מה היה כל החוק הממשלתית? << אורח >> נתן סמדר: << אורח >> על מה מדובר. << אורח >> רות פרמינגר: << אורח >> כן, בהצעה עצמה ומה עכשיו לנוכח התוספות. << אורח >> עידו חי: << אורח >> לנוכח השינויים. אז ההצעה הנוכחית, יתקן אותי נועם, יחד ביטחון וביטוח לאומי כ-453. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> 453 זה שנתי? או שזה כולל גם? << אורח >> עידו חי: << אורח >> 453 לשנה הראשונה. ולכל שנה אחרי זה 190. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כלומר, כפי שהחוק נכנס היה 453. כשמתוך זה יש את המענק. נכון? את המענק החד פעמי, שזה בעצם לא כל שנה יעלה. << אורח >> עידו חי: << אורח >> זו הסיבה שהעלויות החד פעמיות של שנה ראשונה הן הרבה יותר גבוהות. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כן. ואז עליהן 190. ככה זה נכנס. << אורח >> עידו חי: << אורח >> נכון. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> ועכשיו כמה זה בעזרת השם ייצא? << אורח >> עידו חי: << אורח >> נועם יציג רגע את סך עלות השינויים. << אורח >> נועם ויבר: << אורח >> אני אגיד שיש פה עלויות שנתקלנו בהם קצת לראשונה כאן. יכול להיות שהמספרים ישתנו מעט. אנחנו לפי הערכה שלנו כרגע אנחנו מדברים על עלות בשנה ראשונה של 633.7 ובשנה יציבה על 288.5. << אורח >> רות פרמינגר: << אורח >> כולל את מה שהבסיס היה פלוס התוספות? << אורח >> נועם ויבר: << אורח >> כן, פלוס התוספת. אני יכול להציג רק את העלות התוספתית. << אורח >> רות פרמינגר: << אורח >> כלומר 200 ומשהו. << אורח >> נועם ויבר: << אורח >> העלות התוספתית אנחנו מדברים בשנה ראשונה על 180.7 ובשנה יציבה ל-100.5. << אורח >> רות פרמינגר: << אורח >> אני רק רוצה גברתי יושבת-הראש לחדד שהתקציב הזה כולל עבור חללי צה"ל וגם חללי פעולות איבה. חד משמעית. לא, כי אנחנו הרבה פעמים נתקלים בסירובים, אינטרפרטציות כאלה ואחרות. ואני רק רוצה להבהיר שזה גם לחללי פעולות איבה. תודה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כן, בבקשה. את רצית גם לשאול. כן? << אורח >> שולי מועלם: << אורח >> קיבלנו תשובה לגבי ה-19 שנה במידה ואנחנו לא נותנים מענק? מה שאני הבאתי פה לשולחן? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כן, הם אמרו את זה. << אורח >> נועם ויבר: << אורח >> זה ה-2,000 שקלים ל-19 שנים. << אורח >> אילנית בן עזרא: << אורח >> לא, זה לא השאלה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> הם אמרו, כן, קצבה של 2,000 ש"ח ליתום זה 190 מיליון שקלים לכל שנה. << אורח >> אילנית בן עזרא: << אורח >> בהמשך למה ששולי שאלה. האם אתם הפחתם את ה-527 מיליון שזה היה המענק של ה-50? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כן, כן, כן. << אורח >> אילנית בן עזרא: << אורח >> אתם הפחתם את זה. זאת אומרת אחרי הפחתה. אם זה בלי הפחתה אז זה סכום אחר התקציב? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> ברור. << אורח >> אילנית בן עזרא: << אורח >> לא, אני לא כל כך. אני חושבת שהוא הבין אותי. << אורח >> עידו חי: << אורח >> לא, לא הבנתי. << אורח >> אילנית בן עזרא: << אורח >> לא, הוא לא הבין. כשאתם אמרתם שאתם העמדתם את העלות ל-190.5 מיליון לתקציב של מה שדיברנו ה-19 שנים. נכון? לשנה. עכשיו, א' זה שנה ראשונה ושנה שנייה ואחרי זה אותו תקציב? << אורח >> עידו חי: << אורח >> נכון, כן. << אורח >> אילנית בן עזרא: << אורח >> אוקיי. עכשיו אני שואלת, זה תוספת לתקציב הקיים שהעמדתם הראשון? << אורח >> עידו חי: << אורח >> לא, לא, זה לא תוספת. << אורח >> אילנית בן עזרא: << אורח >> זה לא תוספת. כי בעקבות השאלה שהיא שאלה, וזאת השאלה, כי צריכים להפחית את ה-577 מיליון שאנחנו הרי אומרים שבמצב כזה לא יהיה את ה-577 מיליון. << אורח >> עידו חי: << אורח >> צריך רגע להבחין, אולי זה טיפה חמקמק. אבל כשאנחנו מדברים על מענקים חד פעמיים אז זה העלות הכבדה היא בשנה ראשונה ולאחר מכן היא הרבה יותר נמוכה בשנים שלאחר מכן. כשאנחנו מדברים על קצבה קבועה זה 190 מיליון שקלים כל שנה. זאת אומרת, גם אם יש הפחתה וצריך להפחית, אז היא תהיה בשנה הראשונה, היא תחסוך חד פעמית שנה ראשונה. אבל מעבר לזה אנחנו מדברים - - - << אורח >> אילנית בן עזרא: << אורח >> אבל אני עדיין לא קיבלתי תשובה. אני שואלת שוב פעם. ה-190.5 מיליון שאתה אומר שזה תוספת לעלויות הראשונות. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> הוא לא אמר תוספת, הוא אמר כמה זה עולה. הוא לא אמר תוספת. << אורח >> אילנית בן עזרא: << אורח >> אז אני הייתי רוצה לדעת כמה התוספת. זה מה שחשוב. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אילנית, שנייה. חברים, חבל לי על הזמן. אילנית, חבל לי על הזמן, זה נורא פשוט לעשות את זה. אני אסביר לך למה. השנה הראשונה הוא אמר כמה העלות. << אורח >> רות פרמינגר: << אורח >> 453. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא, זה כל החוק. אבל מתוכם 300 ומשהו מיליון שקלים בשנה הראשונה. אז אפשר הרי לעשות מבחינת כמות האנשים זה לא בעיה לעשות את החישוב, את יכולה גם לבקש ממנו, הוא ייתן לך. אחר כך כל שנה את כבר לא יודעת, כי יכול להיות שיתום אחד יגיע, הרי זה פר גיל שאנשים יגיעו אליו. אז ההשפעה היא נמוכה יחסית. המהות היא הראשון. אבל בסדר, הבנו את השאלה, הוא יעשה לך את החישוב. << אורח >> אילנית בן עזרא: << אורח >> הכוונה היא שזה לא באמת 190 מיליון, זאת הכוונה שלי. שאם אנחנו מורידים בסופו של דבר את ה-500 ומשהו מיליון ופורסים את זה לאורך כל השנים, אז זה יוצא פחות וזה חשוב מאוד. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אנחנו מסכימים. אף אחד לא מכחיש את זה, זה מתמטיקה מאוד פשוטה. אני רק אומרת שזה לא יוצא הרבה פחות. אני מסכימה שזה פחות. אני מסכימה, ברור. << אורח >> אילנית בן עזרא: << אורח >> פחות עשרות מיליונים בשנה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא, לא, בעיניי לא עשרות מיליונים, אבל לא משנה. את צודקת בשנה הראשונה. את צודקת, אבל לא בכל השנים. אבל בסדר, הם יבדקו את זה, אין בעיה. כן אלפסה, בבקשה. << אורח >> שלמה אלפסה צורן: << אורח >> שלום, שלמה אלפסה. אני אעשה בקצרה. רק בנושא שלנו למשפחות שמלוות יתומים בגירים משני הורים. נכנס לסעיף עוד הרבה מאוחר בדף, בלוחות הזמנים. בכל מקרה, יש איזה שהיא הערכת מחיר לפי מה שנכנס? << אורח >> עידו חי: << אורח >> יש הערכה. אנחנו צריכים לתקף אותה מול ביטוח לאומי של כ-3.5 מיליון שקלים. << אורח >> שלמה אלפסה צורן: << אורח >> אוקיי. << אורח >> עידו חי: << אורח >> שוב, אני אומר את זה רגע בזהירות, בסדר? אנחנו צריכים עוד לקבל פרטים מביטוח לאומי. << אורח >> שלמה אלפסה צורן: << אורח >> זה לא יזוז שמאלה ימינה הרבה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תודה שלמה. כן? << אורח >> רונית סגל: << אורח >> אנחנו ביקשנו לקבל מזמן כבר על העלויות של התקציב לפי הסעיפים. << אורח >> עידו חי: << אורח >> אנחנו לדעתי העברנו את זה לוועדה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כן, כן. אז תבואו אלינו, העבירו לנו. << אורח >> רונית סגל: << אורח >> אבל אנחנו לא עודכנו. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תבואי אליי, אני אתן לך, מאה אחוז. אנחנו לא מסתירים שום דבר, הכול גלוי ופתוח. אין בעיה. את רצית, נכון? << אורח >> קריאה: << אורח >> זה לא שאלה, אני רוצה פשוט לדבר שנייה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אז אנחנו לא יכולים עכשיו. אנחנו רוצים לקרוא. כשנגיע לסעיף שרלוונטי אלייך אז תוכלי לדבר, בסדר? כן? << אורח >> ניצן בסן: << אורח >> ניצן בסן, לוביסט, מייצג את ארגון אלמנות ויתומי צה"ל. שתי שאלות: הראשונה נוגעת לארנונה. באמת קיבלנו נתונים דומים מאגף משפחות, שמדבר על הערכת מימוש לנושא ארנונה של 7,171 יתומים מעל גיל 40 ובאמת העלות השנתית היא דומה להערכה שלכם, 26 מיליון לשנה. השאלה אליכם, כרגע ההנחה הזאת ניתנת להורים שכולים, ניתנת לאלמנות. דובר פה על העניין של הכרה מתמשכת ביתומים בוגרים. איך הדבר הזה יכול להתכנס לכדי אירוע שכן ניתן לתת עליו מענה? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אני לא מצליחה להבין למה זה קשור לאוצר. אתה שואל, זו שאלה שהיא בתוך החוק, נכון? יש לך שאלה אוצרית לאוצר? << אורח >> ניצן בסן: << אורח >> איך הדבר הזה אמור להתכנס? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> זה לא מתכנס, זה כל האירוע. אבל האוצר נתן לך את המענה. אז אני רוצה פשוט לדעת אם יש לנו שאלות לאוצר. זה הזמן. אם יש לו תשובות הוא ייתן. אם לא, הוא ייתן לנו אחר כך ואתם מוזמנים. אז אם זה שאלה לאוצר אתה מוזמן. << אורח >> ניצן בסן: << אורח >> שאלה שנייה לגבי הכרה רטרואקטיבית ביתום מתחת לגיל 30. בנוגע ל-70 היתומים מ-7 באוקטובר, מה הערכת העלות? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> עוד פעם, מה השאלה? << אורח >> ניצן בסן: << אורח >> בנוגע להגדרת יתום שהתייתם מתחת לגיל 30, התיקון שנכנס הלילה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> הוא עוד לא נכנס הלילה. לו יהיה. << אורח >> ניצן בסן: << אורח >> הלוואי. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אבל הבנו אותך, כן. << אורח >> ניצן בסן: << אורח >> רוצים לדעת מה הערכה תקציבית להחלה רטרואקטיבית החל מ-7 באוקטובר. אנחנו יודעים שמדובר ב-70 יתומים בגילאי 21 עד 30. << אורח >> עידו חי: << אורח >> אין לנו את זה בשלוף כרגע, אנחנו נוכל לבדוק ולהחזיר תשובה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אוקיי. בסדר גמור. את רצית גם שאלה לאוצר? << אורח >> אדוה פינקלשטיין: << אורח >> שמי אדוה פינקלשטיין, אני אמא של תום וגבע, שהתייתמו מאבא שלהם ב-7 באוקטובר. אני ושלומי היינו פרודים בעצם כשהוא נרצח ולכן המשפחה שלנו זכאית או לא זכאית לדברים בצורה שונה ממשפחות שבראשן עומדים אלמן או אלמנה. בחוק הזה בעצם יש הרבה הרחבות נהדרות, שאגב גם ליתומים שלי יחסכו הרבה מאבקים כשהם יגדלו, אז תודה רבה לכל היתומים הבגירים פה. השאלה שלי ספציפית לגבי הרחבה של מענק הדיור בעצם לאלמנה וגם הלוואות, אנחנו לא זכאים כרגע לשום דבר בהקשר של דיור. כן בחוק שאושר, שלנו, לפני שנה, אושר איזה שהוא משהו זמני לשלוש שנים של 2,500 שקלים וזה עומד להיגמר. זה משהו שהוא סופר קריטי למשפחות עם ילדים בעצם שסמוכים לשולחנם, בדיוק כמו שאלמנים או אלמנות שסכומים לשולחנם. השאלה שלי האם האוצר יכול לתת סכום, כמה יעלה לתת את מענק הדיור הזה גם למשפחות שלנו. אנחנו 50 משפחות סך הכול. בערך 34 מביטוח לאומי, ואם הבנתי ממשרד הביטחון כ-20. זה הסיפור. זה אמור להיות באמת כלום לעומת שאר הסכומים שמדברים פה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תודה. אם אני יכולה רגע לסכם את מה שאת שואלת. אני רק חייבת להגיד שהאוצר לא מסתכל רק כמה היום יש, אלא הוא מסתכל - - - << אורח >> אדוה פינקלשטיין: << אורח >> אין, אין כמעט. כבר בדקו את זה בחוק הקודם. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא, לצערי הרב הפוטנציאל, כן. אבל בסדר, בואי נשמע. << אורח >> אדוה פינקלשטיין: << אורח >> לא הרבה גרושים לשמחתי ולשמחתנו. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא, אבל את לא יכולה לדעת מה יקרה הלאה בעתיד. אני אומרת על העתיד, שלא נדע, שלא נדע. << אורח >> אדוה פינקלשטיין: << אורח >> אני לא יכולה על העתיד, אבל זה לא אומר שהילדים שלי צריכים להיות מופלים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אני אמרתי את זה? אני פונה לאוצר ואני שואלת, זה לא רק עבר, אלא גם צופה פני עתיד. מה העלות של זה. יש להם את החישובים איך הם עושים עלות, זה לא שאני יודעת לעשות את זה. השאלה הובנה ויש תשובה או שאתם צריכים גם את זה לבדוק? << אורח >> עידו חי: << אורח >> גם את זה אנחנו נצטרך לבדוק. << אורח >> אדוה פינקלשטיין: << אורח >> אז אני אחדד, כמה עולה להשוות את מענקי הדיור שמקבלות אלמנות למשפחות שבראשן, ליתומים צעירים. בדיוק, למשפחות של גרושים. אני יודעת על נתון של בערך כ-50 משפחות. אני מניחה שלא היה איזה שהוא שינוי, אנחנו עוקבים אחרי זה מאוד מקרוב. תודה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> נגמרו השאלות לאוצר. ובא לציון גואל. בבקשה. << אורח >> מורן שדה: << אורח >> רק שאלה. האם אפשר לקבל נתון על ארנונה לגבי ילדי נספה, כמה יעלה לילדי נספה גם ארנונה, שגם ייקחו אותנו? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תקשיבי, אני חייבת לומר שלאסוף נתונים, הרי האוצר בסוף, לא שאני עכשיו אפוטרופוסית של האוצר ואני לא סנגורית שלו. אבל אני כן אגיד שהוא בונה על סמך נתונים שהוא אמור לקבל ממשרד הביטחון ומביטוח לאומי. זה לא תמיד נתונים שיש להם בשלוף. אז צריך לאסוף את הנתונים, אני לא יודעת אם יש. את הנתונים של כל ילדיו של נספה. << אורח >> מורן שדה: << אורח >> אם אפשר לאסוף אותם. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כן, כן. אני רק אומרת שהתשובה לא תהיה בשלוף. אני לא יודעת אם יש לכם, תבדקו אם יש לכם נתונים של ילדי נספה. ואז כן ההשלכות לגבי הארנונה. ואם אין נתונים אז תגידו לנו, צריך לפנות למשרדים, לבקש את זה מהמשרדים. זה ייקח מעט זמן. בסדר? כן, בבקשה. << אורח >> אהרון קמפליס: << אורח >> שמי אהרון קמפליס, כעיקרון אני מוגדר יתום צה"ל בוגר. שאלה, אני עדיין לא הבנתי מה ההבדל בין נספה לבין יתום. אני אומר קדיש על אבא שלי? אני יתום. אבא שלי נפצע. אם הוא היה מת באותו רגע, הייתי מקבל זכות. עכשיו בגלל שהוא מפאת הפציעה שלו, 20 שנה ונפטר עקב הפציעה, מה? לא מגיע לי בגלל שהגעתי לגיל? עברתי בגיל? למה? אני עדיין אומר עליו קדיש. אני עדיין יתום נקרא. מדוע המשפחה שלי לא זכאית לקבל זכות? אני מדבר כרגע על עצמי, אבל יש לי עוד אח - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> בן כמה היית כשאבא שלך נפטר? בן כמה היית כשהוא נפצע ובן כמה היית כשהוא נפטר? << אורח >> אהרון קמפליס: << אורח >> הוא נפצע הייתי בגיל 14. וכל העול של המשפחה היה עליי. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> ואז בגיל 34 אבא נפטר? << אורח >> אהרון קמפליס: << אורח >> לא. אבא נפטר אחרי 20 שנה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כן, כשאתה היית בן 34. << אורח >> אהרון קמפליס: << אורח >> יותר, קצת יותר. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כן, אנחנו מבינים את זה. זה בצורה כזו או אחרת דומה למה שמורן אומרת. בהחלט מבינים את האירוע. << אורח >> אהרון קמפליס: << אורח >> נפסיק להגיד קדיש אם ככה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> חס וחלילה, תמשיך להגיד. כן, אתה יתום ברמת ההלכה. אתה עדיין בן של נספה לפי, נכון. << אורח >> אהרון קמפליס: << אורח >> לפי ההלכה אומרים גם אל תעשוק יתום ואלמנה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> נכון, נכון. << אורח >> אהרון קמפליס: << אורח >> יתום הוא יתום. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כן, נכון, אין מחלוקת. << אורח >> אהרון קמפליס: << אורח >> את יכולה להסביר לי מה ההבדל בין נספה ליתום? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> היא הסבירה מקודם. << אורח >> אהרון קמפליס: << אורח >> מתי היא הסבירה? לא קיבלתי. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אתה שואל ברמת הנפקות שיש לזה בחוק? יש לזה נפקות בחוק, אתה צודק. כלומר, בן של נספה לא מקבל את מה שמקבל יתום, שההגדרה של יתום זה עד גיל 21 שהוא התייתם ועכשיו אנחנו מעלים את זה לגיל 30. בסדר? יש איזה קו שבו צריך להגיד עד לפה זה כן יתומים שיקבלו יותר תמיכה ומפה ואילך הם יקבלו הכרה ותמיכה, אבל לא אותו דבר? למה? הסברנו כבר כמה פעמים. << אורח >> ריקי מורד: << אורח >> לא, אבל אני חייבת להתוודות שהחוק לקח בחשבון מוות פתאומי. אין איזה שהיא התייחסות לילדים שחיו עם אבות נכים ולא חיו בדיוק חיים רגילים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אני מסכימה איתך לגמרי. אנחנו נגיש, אני אגיד בעצמי, בלי נדר, הצעת חוק כזאת. אהרון, אני אומרת לך שאני עצמי, בלי נדר, אגיש הצעת חוק כזאת. אני מסכימה לגמרי שחסר פה את האירוע שבו נכה - - - << אורח >> ריקי מורד: << אורח >> כילדים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> קודם כל צריך להתייחס לזה בחוק הנכים. ומעבר לכך, אם וחלילה הוא נפטר כתוצאה מהאירוע של המלחמה, אז הוא בוודאי חייב להיכנס לתוך האירוע של החוק הנוסף. זה כאילו רצף. איך אמר חברי גלעד קריב? שנייה, אני מסבירה לך מה הוא אמר. שהרבה פעמים יש עדנים על חוק. ומוצאים פתאום איזה משהו שהוא לקונה. אז לא תמיד אפשר לפתור אותו כאן ועכשיו. מסיימים את האירוע הזה ומתחילים תהליך. נכון, הוא יהיה לא קצר, אבל תהליך שבהחלט מתקן את העוולה שאתם מדברים עליה. והנה, משרד הביטחון מסכימים אתכם שצריך לתקן את זה. אין מחלוקת. אני ממשיכה. חברים, אני חייבת להמשיך כי אני רוצה להיות פרקטית. אני יכולה בלי סוף לדבר אתכם. << אורח >> אהרון קמפליס: << אורח >> הוא לא ענה על השאלה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> ענו, ענו. אני שמעתי תשובה. אנחנו ממשיכים לקרוא. << דובר >> ענת מימון: << דובר >> בעמוד 2 אני הקראתי את התיקון לסעיף 9ב ובהמשך יש תיקונים שפשוט נגררים בעקבות זה. זה לא משהו מהותי מעבר למה שהקראתי. אני עוברת הלאה. שימו לב שבסעיף של סל שיקום תעסוקתי, סעיף 9ד, יש כמה תיקונים שהוכנו. אני בקצרה עוברת עליהם. בעמוד 4 נוספה פסקה (4). אני אקריא ואסביר מה היא אומרת. << אורח >> נגה שילדהאוז טאובר: << אורח >> ענת, לגבי עדכון של הסכום רק, אולי נתחיל עם זה? << דובר >> ענת מימון: << דובר >> כן. אז בסעיף 9ג, בתגמול ליתומים יש לנו עדכון של הסכום. פשוט הדיונים עוברים והסכום עולה. אז היום כתוב לנו 3,582 שקלים. סעיף 9ג, עמוד 3. יתום מגיל 21 עד 30 מקבל את התגמול החודשי, שהסכום העדכני שלו עכשיו הוא, נגה? << אורח >> נגה שילדהאוז טאובר: << אורח >> 3,651.92 שקלים. << דובר >> ענת מימון: << דובר >> אז אנחנו מתקנים את זה בסעיף 9ג. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> יכול להיות ששבוע הבא הוא יתעדכן שוב. << אורח >> נגה שילדהאוז טאובר: << אורח >> לא, לא. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> נכון, אין מדד שם בפנים. אוקיי. << דובר >> ענת מימון: << דובר >> ובסעיף 9ד, סל השיקום התעסוקתי הוא באותו סכום ולכן זה גם יתעדכן בסעיף קטן (א), זה באותו עמוד, עמוד 3 סעיף 9ד(א), במקום 3,582 יהיה 3,651. נשה את העדכון איפה שצריך. עמוד לאחר מכן, בעמוד 4, הוספנו את פסקה (4): (4) לעניין יתום שאינו תושב ישראל כהגדרתו בסעיף 15א(ה) – הוא לא עבד או שעבד ושכרו לא עלה על מחצית ההכנסה כדי מחייה בתקופה של 18 חודשים מתוך 24 חודשים שקדמו ליום הגשת הבקשה, והוא הוכיח זאת להנחת דעתו של קצין התגמולים. אני לא אחזור על כל ההסדר של הסל שיקום תעסוקתי. אבל למעשה אנחנו כן ביקשנו כמה תנאים לגבי אותו יתום, כדי שהוא יהיה זכאי לסל השיקום. כאשר אחד התנאים זה כדי לדעת שבאמת הוא לא עבד, שלא שולמו בעבורו דמי ביטוח בתקופה מסוימת. לגבי יתומים שהם תושבי חוץ, בעצם המבחן הזה הוא לא רלוונטי ולכן לגביהם קבענו איזה שהוא מבחן שמותאם שהוא צריך יהיה להוכיח שבתקופה של 18 חודשים מתוך 24 חודשים שקדמו להגשת הבקשה הוא לא עבד או שהוא עבד והרוויח סכום שנמוך מהסכום שמוגדר. ובעצם הוא צריך להוכיח את זה. אם יבקשו ממנו אישורים של רשויות המס או משכורות. בעצם קצין התגמולים יצטרך לקבל הוכחות שיוכיחו שהוא באמת עומד בתנאים האלה לגבי ההשתכרות. << אורח >> גלית ויינר: << אורח >> מה זה הנחת דעתו? << דובר >> ענת מימון: << דובר >> זה ביטוי מקובל "להנחת דעתו", אנחנו סומכים על שיקול דעתו המקצועי של קצין התגמולים. << אורח >> גלית ויינר: << אורח >> למה אתם לא קובעים תקנות? << דובר >> ענת מימון: << דובר >> כי אנחנו לא יודעים. בכל מדינה, בעצם יש פה כל כך הרבה מדינות שיכולים לחיות בהם יתומים. בכל מדינה דרכי ההוכחה הן אחרות. תלושי משכורת. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> את גם לא רוצה שזה יהיה קשוח, את רוצה גמישות. הגמישות היא להקל, היא לא להקשיח. << אורח >> גלית ויינר: << אורח >> סליחה, הניסיון שלי. באמת, זה בא רק מתוך ניסיון. אני לא נגדכם אישית. אני אומרת לכם, משרד הביטחון מקשה. מקשה. כל דבר שאני צריכה הייתי להוכיח הייתי צריכה לבוא ולשפוך את הלב. ובגלל זה אני אומרת, הנחת דעתו - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> בסדר, יש סעיפים בחוק שאפשר לערער עליו באופן אוטומטי. כבר למדתי את מספרי הסעיפים בעל פה. גלית, אנחנו רוצים להמשיך. << אורח >> נגה שילדהאוז טאובר: << אורח >> אני רוצה להעיר משהו, הערת הבהרה לפרוטוקול לעניין השכר שאינו עולה על מחצית ההכנסה כדי מחייה. לא מדובר כאן על כל הכנסה בשער הכניסה, רק הכנסה משכר. הכנסה מקצבאות ביטוח לאומי בשלב הזה לא נכנסת. רק הכנסה מיגיעה אישית, מעבודה, תיכנס פה ונמדוד אותה לעניין הכנסה כדי מחייה. << אורח >> קריאה: << אורח >> בעצם אתם מעודדים אותנו להיות נכים, לא לעבוד. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> למה? ההיפך. למה? בדיוק הפוך. ודנו בזה כבר, בדיוק הפוך. חזרי בך בבקשה. זה אמור להקל. לא נתווכח על זה. << דובר >> ענת מימון: << דובר >> אני מקריאה את סעיף קטן (ב), תחתית עמוד 4. (**) על אף האמור בסעיפים קטנים (ב) ו-(ג), נקבעה ליתום דרגת אי כושר צמיתה העולה על 74% לפי סעיף 209(א1) לחוק הביטוח הלאומי, ישולמו לו תגמולים חודשיים, ובלבד שאין לו הכנסה כדי מחייתו. למעשה סעיפים (ב) ו-(ג) דורשים שהיתום ישתף פעולה עם הליכי שיקום וגם מבקשים לחדש את זה כל תקופה. פה בעצם אנחנו אומרים אם ממילא כבר נקבעה לו דרגת אי כושר צמיתה לפי חוק הביטוח הלאומי אין טעם שנצטרך לפגוש אותו כל כמה זמן ולבדוק את זה. הוא לא יכול לעבוד. לכן פה אנחנו קובעים שהסעיפים האלה לא יחולו. מבחינתנו אם יש דרגת אי כושר צמיתה לפי הסעיף הוא יהיה זכאי לתגמול החודשי באופן אוטומטי. גם פה יש איזה שהיא הקלה. אני עוברת לעמוד 5, סעיף 14א, מענק מיוחד לאלמנה בשנה שלאחר התאלמנותה. פה מדובר על התגמול שאמור לשקף את אובדן ההכנסה, בזמנו דובר על זה. במקום שלושה חודשים זה יהיה למשך 12 חודשים. הוספת סעיף 14א1 7. אחרי סעיף 14א לחוק העיקרי יבוא: "מענק מיוחד לאלמנה בשנה שלאחר התאלמנותה 14א1. לאלמנת נספה ישולם, נוסף על תגמוליה, תשלום חודשי בגובה השכר הממוצע כהגדרתו בחוק הביטוח הלאומי, החל בחודש שלאחר החודש שבו התאלמנה, למשך 12 חודשים." << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> ופה מבחינתכם בתקנות מובהר שזה חל? << דובר >> ענת מימון: << דובר >> לא, זה לא זה. זה לאלמנה. זה לא בעבור יתום, זה לא משנה אם יש לה יתומים, אין לה יתומים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא קשור לילדים. << דובר >> ענת מימון: << דובר >> זה לאלמנה. << אורח >> קריאה: << אורח >> אבל על מי זה משפיע ברגע שיש ילדים? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כל דבר משפיע. << דובר >> ענת מימון: << דובר >> בתגמולים אחרים זה בעבור יתום. פה זה תגמול של אלמנה, על אובדן ההכנסה. << אורח >> אדוה פינקלשטיין: << אורח >> כן, אבל אמרה פה מקודם נציגת משרד הביטחון שעד גיל 21 היתום מקבל הטבות דרך האלמנה. וזה בדיוק זה. << דובר >> ענת מימון: << דובר >> זה לא של היתום. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> גם אם אין לה ילדים. << אורח >> אדוה פינקלשטיין: << אורח >> בדיוק, אני מבינה. אבל אתם עוד יותר מחזקים את מה שאני אומרת. כי גם אם אין לה ילדים, אז ברגע שיש לה ילדים זה גרושים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אני חייבת לומר לשניכם, יופי, אנחנו מקיימים את הדיונים האלה כבר כמה וכמה חודשים. זה בסדר גמור. איך אמרת לקבוצות האחרות? אנחנו לא ניכנס לזה עכשיו. אני מבינה מה שאת אומרת. << אורח >> אדוה פינקלשטיין: << אורח >> אני פה כמה חודשים, מיכל. ואת לא הקשבת לי. ואני מבקשת את זה פעם אחר פעם. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> שנייה. קודם כל, אני חלוקה לגבי הדברים שהוא אמר בהתחלה, לגבי שזה כתוב על יתום אני מסכימה איתך. וזה אירוע שאני מסכימה איתך. לגבי אלמנה, שנייה, תראו, אם אתם רוצים דברו, אני ממשיכה הלאה. ככה זה לא הולך. אני אומרת שוב, חלק מהדברים שאמר גלעד אני מסכימה איתו וגם איתך. אם כתוב עד גיל שש צריך X, אז באמת צריך, אלא אם כן תיקנו את זה בתקנות האפוטרופסות, שזה יכול להיות שזה יחול. אני לא יודעת, לא עשיתי על זה בדיקה, כי אני לא, גלעד יכול לעשות על זה בדיקה, הוא פרלמנטר מעולה, אין כמוהו. << אורח >> אדוה פינקלשטיין: << אורח >> מה שגלעד אומר, אני חיה בתנאים האלה עם הילדים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> יכול להיות, אבל מה לעשות שפרלמנטרים עובדים פה ולא את. אז מאה אחוז, דרכו תבדקו את זה. ואם צריך, אני אעזור לתקן את זה. מאה אחוז, ילד הוא ילד הוא ילד, נקודה. אבל רגע. פה מדברים על מענק לאלמנה. מישהי שהיא חיה עם בעלה, גם אם אין ילדים. ועכשיו בעלה, אהוב ליבה, שהיא חיה איתו ביחד. אני לא צריכה לספר לכולם, גם את חווית את זה לפני הגירושים, שיש כאן איזה משהו שהוא החצי השני שלך. בלעדיו את חצי בן אדם, אם לא בכלל לא. והוא נקטף לעולמו ועלה למעלה לגן עדן. והיא נשארה לבד והיא לא מסוגלת לעבוד, כי היא התמוטטה לחלוטין. אין לה ילדים. אלמנה, לא כתוב כאן שום - - - << אורח >> אדוה פינקלשטיין: << אורח >> אבל לי כן יש ילדים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אבל לא קשור לסעיף הזה. << אורח >> אדוה פינקלשטיין: << אורח >> וגם אני נשארתי לבד. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כשנגיע לסעיף - - - << אורח >> אדוה פינקלשטיין: << אורח >> אני איבדתי את העבודה שלי. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אני לא מתווכחת איתך ואני לא אוהבת את הוויכוח הזה, הוא לא נעים לי. << אורח >> אדוה פינקלשטיין: << אורח >> אני לא מצליחה להבין למה זה לא חשוב. למה לא מאחדים את זה? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> טוב, תודה. תקשיבי, לא. שולי, שנייה. אדוה, תקשיבי, אני לא רוצה ויכוחים בינינו. אנחנו נתווכח בסוף בחוץ. בסדר? << אורח >> אדוה פינקלשטיין: << אורח >> לא, אני גם לא רוצה להתווכח בחוץ. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא, אבל אנחנו כן עולים לטונים של וויכוח ואני לא רוצה להיות שם. מה שאני מנסה להסביר, שאנחנו כרגע בחוק שכבר עבדנו עליו הרבה מאוד שנים. יושבת פה שלומית, שבאמת, עברו פה כמה וכמה חוקים, היא אמרה אל תעצרו את החוקים האחרים. תתקדמו. תודה רבה. גם על ההצעה שלכם היא אמרה אני לא רוצה. אם אני אכנס לפה אני יעכב. תרוצו קדימה, אני אחכה בשקט. היא מחכה כבר שנתיים וחצי לקבל את מה שמגיע לה, שזה זה. לה. עזבי אם יש או אין ילדים, זה בכלל לא רלוונטי. המענק הזה ניתן לאלמנה. זה משפיע על הילדים? יכול להיות. זה לא נכתב בשביל ילדים, זה נכתב בשביל האלמנה. נגיע לסעיפים שנכתבו עבור הילדים, בהחלט סמני לך את זה ב-X. נשב יחד עם גלעד, נראה האם יש לזה ביטוי במקומות אחרים. ואם אין לזה ביטוי במקומות אחרים, בהחלט אחריות שלנו לתת ליתומים האלה. זה בעיניי האירוע. לא פותחת אותו, אנחנו ממשיכים הלאה. בואו נמשיך. << דובר >> ענת מימון: << דובר >> אני ממשיכה הלאה. עמודים 5, 6, 7 זה הכול תיקוני נוסח. גם ב-8 ו-9. << אורח >> ניצן בסן: << אורח >> הערה לגבי עמוד 9. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> עוד לא הגענו ל-9, רגע. << אורח >> ניצן בסן: << אורח >> למה? כבר הגענו ל-10. העלינו את זה כבר בדיונים הקודמים והוועדה קיבלה את זה. בהצעה סעיף (12) תיקון לסעיף קטן (טז). פסקה (ב), הסעיף הזה עוסק בסיוע לאלמנה שמשלמת שכר דירה, חיה בשכירות. זה בחוק, אנחנו הערנו על האירוע הזה בדיונים הקודמים. בחוק היום מותנה הסיוע הזה במגורים של יתום עימה. ואנחנו ביקשנו לשנות את הדבר. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> ביקשתם, זה לא התקבל. בסדר. << אורח >> ניצן בסן: << אורח >> מאיזו סיבה? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> בבקשה, המשרד. אל תגיד התקבל, לא התקבל. בוא תשמע. << אורח >> ריקי מורד: << אורח >> זכרנו שהערתם. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אם זה לא נמצא פה, זה לא התקבל. אתה רוצה לשאול למה? בוא נשמע. << אורח >> ניצן בסן: << אורח >> כן, אנחנו נשמח. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אוקיי. << אורח >> ריקי מורד: << אורח >> אני חושבת שזה דובר, ניצן. נראה לי שאתה גם יודע. בסופו של דבר היו צריכות להתקבל הרבה החלטות. והיו המון המון בקשות והתקציב לא יכול היה לכסות את כולן. << אורח >> ניצן בסן: << אורח >> מה ההערכה התקציבית? על מה אנחנו מדברים פה? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> סליחה, אנחנו ממשיכים הלאה. יש לך אחר כך את האוצר לידך, אתה יכול לבדק ממנו. תודה רבה. הלאה, כן. << דובר >> ענת מימון: << דובר >> אני עוברת עכשיו לעמוד 10. אנחנו עדיין בפסקה (3) שעוסקת בטיפול להתערבות רגשית ודיברנו על זה כבר בתחילת הישיבה היום לגבי התיקונים שעשינו שם. אני אקריא ואסביר מה בעצם עשינו. תיקון סעיף 15ז 14. (3) בסעיף קטן (ד), במקום "ליתום, כל עוד לא מלאו לו 30 שנה" יבוא "לילדו של הנספה" ובמקום הסיפה החל במילים "במקום הסיוע" יבוא "ובלבד שהסיוע לא יעלה על 162 מפגשים בסך הכול; העובד הסוציאלי הראשי יקבע את סוגי הטיפולים להתערבות לרווחה רגשית לעניין סעיף זה."; למעשה ככה בתוך התיקון הזה מתחבא שאנחנו בעצם קובעים את זה ל-162 מפגשים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> זה לא מתחבא, זה נאמר בצורה מאוד ברורה. << דובר >> ענת מימון: << דובר >> לא, במקום הסיוע, הורדנו שם מילים שלא מופיעות בו. זה הופך להיות 162 מפגשים במקום 36 חודשים. בנוסף, נאמר שזה לא יהיה במקביל לטיפול הנפשי וזה ירד ולכן זה יכול להיות במקביל לטיפול. << אורח >> גלית ויינר: << אורח >> איך זה ירד? << דובר >> ענת מימון: << דובר >> זה בדיוק מה שאמרתי. איך זה ירד? אמרנו במקום הסיפה, החל במילים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא במקום הסיוע. << דובר >> ענת מימון: << דובר >> "במקום הסיוע", שמיד אחרי זה כתוב, אנחנו מוסיפים פשוט שיהיה כתוב "ובלבד שסך הסיוע". כלומר, "במקום הסיוע" ירד. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> זו החלטה מאוד חשובה ואני מודה לביטוח לאומי שהעיר לנו את תשומת הלב. לא מעט פעמים מתקבל הטיפול הנפשי, ואומר לו הפסיכולוג אתה צריך גם את זה ואת זה, תלך לעוד נוסף. והוא לא יכול, כי הוא לא יכול להחזיק את שניהם ביחד. זה היה נראה לנו לא מציאותי. << דובר >> ענת מימון: << דובר >> כשאומרים "החל בסיפה" מתכוונים לכל מה שקורה מאותן מילים. זה ניסוח משפטי, זה בסדר. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> היא ישבה עם הנסחית. << אורח >> גלית ויינר: << אורח >> לא הצלחתי להבין. זה אומר גם ליתומים מעיל גיל 30? << דובר >> ענת מימון: << דובר >> לילדו של נספה, כן. << אורח >> גלית ויינר: << אורח >> ואז אפשר לקבל גם טיפולים נפשיים וגם? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כל עוד הרגשי זה עד 162. << אורח >> אורון קלימן: << אורח >> האם זה מתחדש? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא, כל החיים. << דובר >> ענת מימון: << דובר >> זה לא חייב להיות ברצף. << אורח >> ריקי מורד: << אורח >> זה שקול לשלוש שנים, אבל אפשר לפרוס את זה יותר משלוש שנים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> זה מפגש, פר מפגש. יש לך סל של 162 מפגשים. << אורח >> אורון קלימן: << אורח >> מפגשים רגשיים, זה לא טיפול נפשי. << אורח >> ריקי מורד: << אורח >> גם וגם. << אורח >> רות פרמינגר: << אורח >> במקביל. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> חברים, יש לי ישיבה עוד חצי שעה. חבל לי, אני רוצה להתקדם, תודה. << דובר >> ענת מימון: << דובר >> אני ממשיכה. י"ב שם פשוט העברנו את זה מהסעיף של ההטבות לרווחה כלכלית. זה אותו סעיף, זה מה שעוסק בתואר. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> שכן כוכבית, לבדוק תואר שני, בסדר? << דובר >> ענת מימון: << דובר >> כן. פה אין שינוי. << אורח >> רונית סגל: << אורח >> למה מלאו לו 60? למה בלי הגבלת גיל? << דובר >> ענת מימון: << דובר >> זה כבר הקראנו, לא שינינו את הנוסח ממה שהיה לפני חודש. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> זכותך, תתייחסי. הכול בסדר. << אורח >> רונית סגל: << אורח >> מי שלא קיבל הכשרה מקצועית, אני רק רוצה להגיד משהו. בין 30 לבין 60 רובנו למדנו, עשינו הכשרה. אז אני אומרת, לפחות אלה שלא עשו או אלה שעשו, שיתנו להם איזה משהו. אני למדתי תואר שני על חשבוני. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא, אבל דיברנו על זה. נו, אז יתנו. << אורח >> רונית סגל: << אורח >> אני רוצה רגע להרחיב את זה. שיהיה דוקטורט. או אני רוצה לעשות עכשיו הסבה מקצועית בגיל 52 או 54. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> דוקטורט אני לא יודעת. << אורח >> רונית סגל: << אורח >> אבל הכשרה מקצועית. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> בסדר, אז אמרו שיבדקו את זה, מאה אחוז. בסדר. << אורח >> גלית ויינר: << אורח >> רגע, זה בעצם אומר שאנחנו מקבלים - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> מי שלא מימש, אגב. << אורח >> גלית ויינר: << אורח >> מי שלא מימש, כולל דמי מחיה? הוצאות הנדרשות. מה זה הוצאות הנדרשות לשם כך? << אורח >> ריקי מורד: << אורח >> דמי מחיה ירדו והוספו לתגמול שהיתומים מקבלים מגיל 21 עד 30 ו-30 עד 40. << אורח >> גלית ויינר: << אורח >> מה, אתם רוצים להגיד לי שאני מחייכת ככה עוד? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> ממשיכים. << אורח >> גלית ויינר: << אורח >> אריה אמר לי כן. כי כתוב פה הכשרה מקצועית וכן הוצאות הנדרשות לשם כך. << אורח >> ריקי מורד: << אורח >> הוצאות נדרשות כמו ספרים, כמו אגודת הסטודנטים. << אורח >> אריה מועלם: << אורח >> נכון, לא דמי מחיה. << אורח >> ריקי מורד: << אורח >> כל הדברים האלה. << אורח >> אריה מועלם: << אורח >> לשאלתך, זה לא פלוס דמי מחיה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> יש תקנות. אני לא יודעת אם התקנות נקבעו או לא נקבעו, אבל יש. אנחנו ממשיכים, חברים. << אורח >> אילנית בן עזרא: << אורח >> רק שנייה, הערה אחרונה. התחלתי ואמרתי קודם, הייתי מבקשת לשקול את עניין הגיל. תפסיקו עם הגבלת הגיל הזאת. אם אתם קבעתם שהורה שכול ואלמנה יכולים ללמוד גם בגיל 65, לא הבנתי, אנחנו סתומים? אנחנו לא יכולים ללמוד בגיל 60? תורידו את הגבלת הגיל הזאת. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אני, אגב, מסכימה. << אורח >> גלית ויינר: << אורח >> ויותר מזה, לנו אין טיפולים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> הרי מה זה משנה? בן אדם בן 90 רוצה ללכת ללמוד, תני לו ללמוד, מה? << אורח >> גלית ויינר: << אורח >> אנחנו לא חיים מתגמולים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> רגע, רוצים להסביר. הבנו את השאלה, יסבירו לנו. << אורח >> נגה שילדהאוז טאובר: << אורח >> אני אסביר בקצרה על התכלית. אני לא מתווכחת עם הרעיון, בסדר? אני אומרת שהתכלית בהקשר הזה של יתומים זה לתת להם איזה שהוא תואר שייתן להם בסוף פרנסה. לקראת גיל פרישה, בסוף אתה כבר מסיים עם - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אני חייבת לומר לך משהו רגע משרד הביטחון. שהיום גיל 67, אני מכירה כל כך הרבה, אולי חלק יושבים פה, הם עובדים והם עושים. ומחליפים מקצוע. הם פותחים עסק. מה זה 67? חמודה, אני עוד שנייה שם. אימאל'ה, עוד 10 שנים אני שם. מה זה? << אורח >> רות פרמינגר: << אורח >> אני כבר אחרי. אני חושבת שאת צודקת באלף אחוז. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כאילו, מה זה? את כותבת לי כאן 60. 67 זה כלום ואני מאחלת לכולנו שגם עד גיל 90 עוד נעבוד ונהיה צלולים בדעתנו. כאילו, מה זה? << אורח >> גלית ויינר: << אורח >> כן. איתי למדו בגיל 65. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> בדיוק. אתם מדברות בקול גבוה ואני לא יכולה להתחרות אתכם. << אורח >> רונית סגל: << אורח >> דרך אגב, הגיל גם לגבי מס רכישה לדעתי צריך לשנות. כי אם יתום קונה דירה בגיל 50? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> זה לא פה, זה לא בחוק הזה. זה אין בעיה. אני מבקשת לשקול את הנושא, בלי הגבלת גיל. << אורח >> אריה מועלם: << אורח >> לא בלי הגבלת גיל, השוואה להורים ולאלמנות. נשקול את זה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא, אני חושבת שגם שם. אני אישית חושבת שגיל הוא לא משמעותי. אנחנו רוצים שבן אדם ירגיש משמעותי, ירגיש טוב. ואם הוא רוצה ללכת ללמוד וזה מה שעושה לו טוב, מה הבעיה? שוב, זה מה שאני ממליצה. תקבלו, תקבלו. לא, אנחנו נדאג שנלחץ יותר חזק. << דובר >> ענת מימון: << דובר >> הוספת סעיף 21ג. הוספת סעיף 21ג ** אחרי סעיף 21ב לחוק העיקרי יבוא: "החלת הוראות מחוק נפגעי איבה 21ג. הוראות לפי סעיפים 7ד, 7ד1 ו-7ד2 לחוק נפגעי איבה יחולו גם על אפוטרופוס ומשפחה מגדלת לפי הוראות חוק זה." זה דובר. זה בעצם תמונת ראי של החלת הוראות מחוק משפחות שנמצא בחוק נפגעי איבה, אז יש הסדרים בחוק נפגעי איבה לגבי יתום משני הוריו, אפוטרופוס ומשפחה מגדלת, מה שאנחנו מוסיפים עכשיו, אז בעצם אנחנו קובעים שזה יחול גם לפי חוק משפחות באופן מפורש. למרות שממילא הבנתי שזה חל. אבל אנחנו רק מבהירים את זה בחקיקה. אני עוברת לסעיף של ועדה ל'. << אורח >> נגה שילדהאוז טאובר: << אורח >> לפני כן אנחנו מבקשים לבטל את סעיף 29ה מענק ליתומים משני הורים. 29ה רבתי לחוק, כותרתו מענק ליתומים משני הורים. לאור ההרחבות שנעשו קודם, הסעיף הזה מתייתר. לכן אנחנו מבקשים להסיר אותו. << דובר >> ענת מימון: << דובר >> לא, בחוק הקיים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> בחוק, לא פה. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> בעמוד 10, אני שואל את משרדי הממשלה. בעמוד 10 בסעיף קטן (6) כתוב לאלמנה בעד יתום. זה כתוצאה מהתקנות נכנס גם למקרים של משפחות של גרושות? איך זה עובד? כל פעם כאשר בחוק כתוב לאלמנה בעד יתום זה נכנס לאפוטרופוס ולגרוש? << אורח >> ריקי מורד: << אורח >> כן. ברגע שכתוב בעד יתום זה אומר שכל יתום זכאי לקבל את זה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> מעולה, תודה. << אורח >> ריקי מורד: << אורח >> אם הוא חי אצל אמא גרושה, זה יהיה באמצעותה. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> בסדר גמור, בסדר, תודה. זו הבהרה חשובה. עוזר לנו להבין דברים. << דובר >> ענת מימון: << דובר >> ועוד הערה על פסקה (6). << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> זה תוקן על פי דיונים פה. << דובר >> ענת מימון: << דובר >> שתוכנית הליווי האישית לשם התפתחות אישית העלינו לגיל 21. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כמו שביקשתם. << דובר >> ענת מימון: << דובר >> ולא 18, לגבי היתומים. נגה הוסיפה בעצם בעמוד 11 אנחנו עושים ביטול של סעיף 29ה. והייתה לכם הערה לגבי ועדת ל'. נכון? בסעיף 35א. << אורח >> נגה שילדהאוז טאובר: << אורח >> נכון. אנחנו למעשה מבקשים לשמר את המצב הקיים. כלומר, ועדת ל' היום דנה במקרים שעולים בשל צרכים של הורים שכולים, אלמנות ויתומים, אף אם מלאו להם 21 שנה. אז פעם אחת אנחנו רוצים לדון גם ביתומים שמלאו להם 30 שנה. זה בעקבות התיקון של היתומים העצמאיים. ואנחנו מבקשים את הגדרת בן המשפחה פשוט להחליף לאוכלוסיות הזכאיות דהיום. כלומר, במקום הגדרת בן משפחה להגיד שוועדת ל', אני תכף אמצא את הנוסח. במקום הגדרת בן משפחה אנחנו רוצים ממש למנות את האוכלוסיות הזכאיות היום. כלומר, שכול, אלמנה ויתום, אף אם מלאו לו 30 שנה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כלומר, את רוצה להסיר את - - - << אורח >> נגה שילדהאוז טאובר: << אורח >> אני לא מסירה. אני רוצה לשמר את המצב הקיים, אני רוצה לדייק את הנוסח בהתאם למה שקיים גם היום. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> זה טרמינולוגיה. אבל כן ביקשתי לשקול את הנושא של בן של נספה, מה אנחנו עושים איתו? איזה ועדה תהיה לו למקרים יוצאי דופן? למקרים חריגים, מיוחדים. לכאורה, ההיפך, אני דווקא אומרת לכאורה אפשר להכניס אותם לפה. אריה? אני כן אבקש שתשקול גם את זה. אולי נעבוד, לא יודעת אם האוצר עוד פעם, אבל כן לתת יותר מימון. אבל כן לתת את האפשרות הזאת, כי יש מקרים שגם הגיעו אליי. << אורח >> שלמה אלפסה צורן: << אורח >> הכוונה לוועדות ל' רק יתום ואלמנה יכולים לגשת? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> הורה שכול, יתום ואלמנה. << אורח >> שלמה אלפסה צורן: << אורח >> ואם יש מישהו כמונו לדוגמה? משפחה מגדלת. << אורח >> רות פרמינגר: << אורח >> כמו המצב שלהם. << דובר >> ענת מימון: << דובר >> לא, לא בן משפחה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> היתום עצמו יכול להגיע. אתה לא, מה לעשות? זה החוק. << דובר >> ענת מימון: << דובר >> עמוד 12. אנחנו עכשיו בתיקון העקיף לחוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה. גם פה בהגדרה יתום, שימו לב, שינינו כמובן בהתאמה לגיל 30. אני לא מקריאה שוב את ההגדרה. בפסקה (3), סעיף 7 זה בעצם הסעיף שמחיל את ההוראות מחוק משפחות לחוק הביטוח הלאומי. פשוט התאמנו שם שבאמת כל הסעיפים שעכשיו תיקנו והכנו בחוק משפחות יהיו גם בחוק נפגעי פעולות איבה, כמו שנאמר לאורך כל הדיונים. אני גם מעירה שאם אנחנו נמשיך ונמצא עוד דברים שפספסנו אנחנו נוסיף לפה גם את הסעיפים האחרים. נבדוק את עצמנו פעם נוספת, כי באמת ראינו את 14א(א1) שהיינו צריכים להוסיף. זה תיקוני נוסח. אני עוברת לסעיף 7ד2 שזה תגמולים מיוחדים למשפחה מגדלת של ילדו של נפגע, מגיל 18 עד 25. אני אקריא את ההסדר. גם פה אני רק מעירה שיכול להיות שאנחנו נצטרך עוד לעשות תיקונים. זה באמת ככה ממש עניין של מהרגע להרגע. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> ברגע האחרון. << דובר >> ענת מימון: << דובר >> ממש. אני מקריאה, עמוד 13, סעיף 7ד2. תגמולים מיוחדים למשפחה מגדלת של ילדו של נפגע מגיל 18 עד 25 7ד2. (א) אדם זכאי לתשלום חודשי של 2,000 שקלים חדשים בשל אובדן הכנסה אם התקיים לגביו אחד מאלה ביחס לילדו של נפגע שמלאו לו 18 שנים וטרם מלאו לו 25 שנה ושני הוריו נפטרו כתוצאה מפגיעת איבה (בסעיף זה – משפחה מגדלת): בעצם אחד מהתנאים הבאים צריכים להתקיים לגביו. (1) ילדו של הנפגע מתגורר אצל אותו אדם; כלומר, אם הוא גר אצלו זה מבחינתנו כבר תנאי. (2) ילדו של הנפגע מסר לפקיד התביעות הצהרה על כך שאותו אדם הוא המשפחה המגדלת שלו; (3) הוא היה האפוטרופוס של ילדו של הנפגע לפני הגיעו לגיל 18; (4) לילדו של הנפגע יש אחים שטרם מלאו להם 18 שנים ואותו אדם הוא אפוטרופוס שלהם לפי סעיף 7ד. כלומר, ארבעה מצבים בעצם: או שהוא מתגורר, או שהוא נגיד באוניברסיטה, מעונות, לא מתגורר אצלו, אבל הוא מוסר הצהרה שזו המשפחה שבעצם נמצאת לצידו, מלווה אותו. או שאם לפני גיל 18 הוא היה אפוטרופוס של אותה משפחה ואז הוא כבר עובר את גיל 18 וממשיך, יש פה זכאות, אז אנחנו עושים פה מעין המשכיות אוטומטית. או אם יש אחים קטינים והאחים נמצאים שם, והוא אפוטרופוס שלהם, אז הוא גם יהיה המשפחה המגדלת. (ב) מבלי לגרוע מהוראות סעיף קטן (א), ילדו של נפגע כאמור באותו סעיף קטן רשאי למסור, אחת לשנה, הצהרה כאמור בסעיף קטן (א)(2) בדבר זהות המשפחה המגדלת שלו. כלומר, גם אם לפני גיל 18 הוא היה אצל משפחה מסוימת, ביטוח לאומי מזהה אוטומטי אותה כמשפחה מגדלת, כל שנה בעצם הוא יכול למסור הצהרה אחרת, ככל שיש שינוי נסיבות ויש משפחה אחרת. (ג) תשלום לפי סעיף זה ישולם לשתי משפחות מגדלות לכל היותר, בעד כמה ילדים של נפגע שהם אחים. כלומר, גם אם יש מספר אחים, זה בסוף מתכנס לשתי משפחות מגדלות מקסימום, או אחת. (ה) שר הרווחה והשירותים החברתיים, בהתייעצות עם שר האוצר ובאישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת, רשאי לקבוע הוראות לעניין סעיף זה, לרבות לעניין דרך ההכרה במשפחה מגדלת." אני חייבת להגיד שבאמת הקושי העיקרי שלנו היה באיך מזהים את אותה משפחה. גם היה לנו חשש אולי שאותם יתומים ימצאו את עצמם במצב של לחצים לא רעים, אבל בדיוק, שיצטרכו לבחור בין כמה משפחות שתומכות בהם. לכן כן חשוב לנו שאם נזהה אולי איזה שהוא משהו שנרצה בתקנות כן יהיה אפשר לקבוע עוד. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> להסדיר את זה. כן? << אורח >> שלמה אלפסה צורן: << אורח >> אני רוצה להגיד כמה מילים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אלפסה, שנייה, אני אתן רגע לביטוח לאומי ואז נעבור אליך. כן? << אורח >> שרית דמרי דבוש: << אורח >> אני רק רוצה לחדד, בהערות, בנוסח כתוב בשל אובדן הכנסה. זה יהיה ברור שאנחנו לא בודקים - - - << דובר >> ענת מימון: << דובר >> כמו לאפוטרופוס בעצם. << אורח >> שרית דמרי דבוש: << אורח >> בדיוק, זה לא בודקים. כן צריך להגיד שהשר האחראי זה שר העבודה, זה טכני. אני מציעה את זה לוועדה, מאחר שיש לנו את זה במקומות אחרים בביטוח לאומי. ככל שבאמת חושבים שיש איזה שהוא חשש אפשר כן להשאיר איזה שהיא סמכות לפקיד תביעות לבחון ככל שהוא מצא אדם אחר. אבל אני שמה את זה כאפשרות. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תנו לנו נוסח, נבדוק. << אורח >> רות פרמינגר: << אורח >> שאלה רק רגע לגבי סעיף (1) ילדו של הנפגע מתגורר אצל אותו אדם. האם אתם תסתפקו בזה שהוא ייתן לכם מסמך שהוא מתגורר אצלו וזהו או שיש איזה? לא, שלא יהיה דברים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> ברור. זה גם מקרים מאוד בודדים. בואו. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> הוא צריך לתת רק תצהיר. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אנחנו לא מדברים, באמת, בעזרת השם שלא תצטרף אף משפחה לפול הזה. אבל לא מדובר בהרבה. הסעיף הזה על שמו של אלפסה, אז בבקשה, ניתן לו רגע. << אורח >> שלמה אלפסה צורן: << אורח >> קודם כל אני ממש מתרגש. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> זו הצעת חוק שלי שלא עברה טרומית. אין לי מה אפילו. << אורח >> שלמה אלפסה צורן: << אורח >> לא, אני ממש מתרגש שהגענו לרגע הזה. לכל הקהל הנכבד הזה פה אני אגיד באמת, אנחנו עברנו שנתיים מטורפות מה-7 באוקטובר, שכלל החזרת גופתה של מיה. למה אני מאוד מתרגש? כי באמת זו לחימה שעשיתי פה לבד. לבד, לחלוטין לבד. אין מאחוריי שום עמותה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> ועשית את זה בצורה הכי מכובדת שאפשר. << אורח >> שלמה אלפסה צורן: << אורח >> אין מאחורי שום עמותה כזו או אחרת. ויש פה כמה וכמה עמותות שבאות בתור ארסנל. ממש תודה לוועדה. תודה לשאר האנשים שנמצאים פה, שעזרו. הסכום פה שסך הכול זה בטל בשישים, של 3.5 מיליון שקלים לעומת מה שדיברו פה אחרים, נושא אובדן ההכנסה, תודה רבה על ההבהרה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> שלמה רק בוא נעשה השוואות. פה מדובר ב-4-2 משפחות ושם מדובר באלפים של אלפים. וברוך השם, תישארו מעט ושזה ילך ויקטן. << אורח >> שלמה אלפסה צורן: << אורח >> מדובר פה בארבע משפחות. ואני רוצה רק לוודא שהדבר הזה כן יחול רטרואקטיבית ל-7 באוקטובר. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא, לא יחול. << אורח >> שלמה אלפסה צורן: << אורח >> למה לא יחול? << דובר >> ענת מימון: << דובר >> כרגע זה לא חל, אני לא יודעת. << אורח >> שלמה אלפסה צורן: << אורח >> אני מבקש, כי זה באמת, זה ארבע משפחות ובאמת גם במקרה הפרטי פה, חתכתם את גיל 25. אני לא רב על הגיל הזה, אבל במקרה הפרטי שלי, שבאמת אני היחיד שנזקק לדברים האלה, גיל 25 הוא באמת לא בשבילי, כי כבר הילדים עברו את גיל 25. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> שרית, מה איתך? << אורח >> שלמה אלפסה צורן: << אורח >> הילדים עברו את גיל 25. זה באמת, אתם נתתם ומצד אחד לקחתם. ואל תכניסו אותי לעוד כל מיני תיקונים בחקיקה יותר מאוחר, שזה באמת, כי הילדים כבר 28 ו-27 ועכשיו 25. עד שזה ייכנס ממש, אתם נותנים ולוקחים. << אורח >> רות פרמינגר: << אורח >> אני רוצה רק כארגון נפגעי פעולות איבה, גברתי יושבת-הראש, אני רוצה להגיד שאנחנו מלווים אותו. אני חושבת שבצדק ומן הדין לתת להם שהם מספר מאוד מועט של משפחות. הם הוציאו מהכסף הפרטי שלהם, מהיום הראשון. אני יודעת, הם לא עשו שום חשבון שלהם עצמם, רק לילדים. אני חושבת שמגיע שהוועדה תמצא לנכון וביטוח לאומי ימצא את המקום לתת להם. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> רותי, בבקשה, יושבת לידך שרית. בואי נשמע מה שרית אומרת. << אורח >> שרית דמרי דבוש: << אורח >> אני כן אגיד, שוב, בשונה ממה שהוצע בהצעות הפרטיות. התגמול כאן יינתן כל עוד היתומים הם עד גיל 25, עד אחרון היתומים. לכן במשפחות, יכול להיות שזה יכול להיות תגמול של שבע שנים בניגוד להצעות הפרטיות שדיברו על תקופה של - - - << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> על כל היתומים או רק על מי שמתחת לגיל 25? << אורח >> שרית דמרי דבוש: << אורח >> עד אחרון היתומים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> זה לא פר ילד. גם אם יש ארבעה ילדים, זה תשלום - - -. רגע, לא הבנתי מה את אומרת. עוד פעם. << אורח >> שרית דמרי דבוש: << אורח >> שוב, בהצעות החוק הפרטיות, למיטב זיכרוני, דובר על תגמול לשנתיים בסך הכול. << אורח >> שלמה אלפסה צורן: << אורח >> איזה שנתיים? אני לא דיברתי על שנתיים. << אורח >> שרית דמרי דבוש: << אורח >> שנתיים מיום השכול. עכשיו ההצעה מרחיבה. למעשה התגמול ישתלם כל עוד היתומים, יש יתומים בין גיל 18 ל-25, עד אחרון היתומים שימלאו לו 25. לכן זה תגמול לתקופה הרבה יותר ארוכה. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> אני חושב שאחת הבקשות שעלתה כאן. הכול בסדר וכל הכבוד על המהלך. אחת הבקשות שעולות כאן. היא לא קשורה באובדן הכנסה. אנשים הלכו וקנו ריהוט, אנשים קנו עוד רכב כדי, אז אני רוצה להבין האם בצד הקצבה החודשית, כל הכבוד, מצוין, אני לא יודע למה 25 כשעוברים ל-30 בכל היתר, מאיפה נקבע 25 כשעברנו בכל יתר הדברים, ויתרנו על 25 והלכנו ל-30? אז תעשו האחדה. אם עכשיו אנחנו מסתכלים על מדרגת גיל של 30, תעשו את זה גם פה. ותהיה על זה הסתייגות. הדבר השני שעולה כאן, עובדים בחוק הזה גם בשיטה של מענקים. משפחה, אין קצבה רטרואקטיבית. אבל משפחה שבאמת הייתה צריכה לקלוט ארבעה. משפחת אלפסה קלטה ארבעה. חלקם היו חיילים, שנת שירות, סטודנטים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> שלושה, לא? << אורח >> שלמה אלפסה צורן: << אורח >> ארבעה. ולא נדבר על המצב שלהם. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> תחשבו מה המשמעות שאתם מגדלים. להם יש שלושה מתגברים. עכשיו צריך להכניס לתוך הבית, בכל שישי שבת. כי הם רוצים לחזור מהאוניברסיטה. הילדה חוזרת משנת שירות. צריך לקנות יותר אוכל, צריך לקנות יותר ריהוט. צריך לתת להם מיטה. מה? הם ישנים בשק"ש? << אורח >> רות פרמינגר: << אורח >> והם כבר קנו ועשו. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> עכשיו, כל זה הם עשו. לכן החוק הזה, אם רוצים באמת לעשות צדק, שבו ותחשבו עד ההצבעה אם אפשר להעמיד פה מענק בגין הצטיידות. שלפחות מתכתב עם איזה שהוא סכום סביר. << אורח >> רות פרמינגר: << אורח >> חד משמעית. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> המשפחות האלה קנו רכב נוסף, כי לכו תחלקו על שבעה מתגברים. << אורח >> שרית דמרי דבוש: << אורח >> כן חשוב לי לציין שדברים חריגים כמו רכב אפשר לבחון את זה בוועדת חריגים, וכן נתנו. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אבל ועדת חריגים הם נכנסים? אני יודעת שלא ל'. << אורח >> שרית דמרי דבוש: << אורח >> מכוח היתומים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אוקיי. << אורח >> רות פרמינגר: << אורח >> עדיין אני מקווה שהביטוח הלאומי ימצא. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לתשומת ליבכם, אנחנו נשמח לבדוק את זה. << אורח >> שלמה אלפסה צורן: << אורח >> אני עדיין מבקש, בגלל שזה מעט משפחות, לשקול על 7 באוקטובר, שבאמת, זה לא נעשה הבחנה של אבל לאבל. 7 באוקטובר זה באמת מבורך, לפחות מבחינתנו זה יעזור מאוד. תודה. << אורח >> רות פרמינגר: << אורח >> תודה לך. ישר כוח. שלא התייאשת. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> משרד המשפטים, סליחה, כן. << אורח >> יואב סטשבסקי: << אורח >> הערה קטנה, יואב סטשבסקי ממשרד המשפטים. ילדו של נפגע שמתגורר אצל אותו אדם זה תנאי מהותי. לעומת זאת, שאר התנאים הם למעשה ראיות על כך שהוא משפחה מגדלת שלו. למשל הצהרה על כך שאדם הוא מהמשפחה המגדלת זה למעשה ראיה לכך שהוא המשפחה המגדלת שלו. במקום זה אני מציע תנאי מהותי שצריך לחשוב עליו, היועצת המשפטי. זה הערה לנוסח. << אורח >> רות פרמינגר: << אורח >> אבל למה? למה יואב? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אפשר לשמוע אותו עד הסוף, בבקשה? תודה. לפני למה. קודם נשמע מה הוא אומר. תודה. << אורח >> יואב סטשבסקי: << אורח >> אני אומר, ילדו של הנפגע אצל אותו אדם. עכשיו, מה קורה אם הוא מסר הצהרה על מישהו והוא לא היה אותו אפוטרופוס? זה תנאים - - - << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> הם לא מצטברים. << דובר >> ענת מימון: << דובר >> זה אחת מאלה. << אורח >> יואב סטשבסקי: << אורח >> זה אחת מאלה. אבל מה קורה מתי שיש סתירה ביניהם? << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> אין סתירה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא, לא, יש סתירה. אני חושבת שהוא צודק במובן הזה שאין ספק שהצהרת היתום היא הגוברת. אם הוא מחליט שזה מגיע, לא רוצה להגיד אלפסה, מגיע לפלוני והוא למרות שהוא ישן אצל אלמוני. בסוף זה הוא קובע. << אורח >> אסיף תמם: << אורח >> זה המקרים האלה, כן. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> זה מה שאני אומרת. הוא שואל מה קורה, ובצדק, אם יש סתירה בין ארבעת התנאים. מה קורה? מי הגובר? << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> יש הסמכה לשר לקבוע כללים. יש הסמכה בחוק לשר הרלוונטי לקבוע כללים והנחיות. לא תקנות אפילו. << אורח >> יואב סטשבסקי: << אורח >> נכון, אבל הוא לא יכול להתגבר על הוראות החוק. אנחנו נדייק את זה אחרי הישיבה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> בסדר, תדייקו, בסדר גמור. << אורח >> רות פרמינגר: << אורח >> הוא קובע, היתום קובע. << אורח >> יואב סטשבסקי: << אורח >> - - - האם ההצהרה גוברת. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> בסדר, אין בעיה. << דובר >> ענת מימון: << דובר >> רק חשוב לי להעיר שאנחנו לא רוצים שכל הכרה תעבור לתקנות. כי אם נשב ונחכה עכשיו לתקנות הסעיף הזה לא יעבור. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כן. << דובר >> ענת מימון: << דובר >> לכן זה צריך לפעול ברגע שהחוק הזה עובר. << אורח >> יואב סטשבסקי: << אורח >> ברור. אם כי אפשר לעשות גם השלמה בנהלים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> בסדר. אנחנו רוצים להתקדם. תודה רבה. כן, הלאה. << דובר >> ענת מימון: << דובר >> אני עוברת לסעיף 25, תחולה והוראות מעבר. אני אקריא את זה ברצף. תחולה והוראות מעבר 25. (א) הוראות סעיפים 15ד(ג1) ו-(יב), 15ו(יח) ו-15ז לחוק העיקרי, כנוסחם בחוק זה, יחולו על הטבות המשתלמות לפי הסעיפים האמורים בעד התקופה שמיום תחילתו של חוק זה ואילך. (*) הוראות סעיף 9ב לחוק העיקרי כנוסחו בחוק זה יחולו גם על ילדו של נספה שהתייתם משני הוריו לפני יום התחילה, ואולם תגמולים לפי חוק זה ישולמו לו בעד יום התחילה ואילך; לעניין זה, "ילדו של נספה" – כהגדרתו בחוק העיקרי, לרבות ילדו של נפגע לפי חוק נפגעי איבה. סעיף 9ב זה לגבי יתום משני הוריו. זה אומר שההכרה היא רטרואקטיבית. עם האירוע הוא הפך ליתום משני הוריו לילדו של נספה שהתייתם משני הוריו לפני שהחוק הזה התחילו, הוא יקבל את ההכרה. התגמולים ישולמו מכאן וצופה פני עתיד. (ב) הוראות סעיף 9ד(ה) לחוק העיקרי כנוסחו בחוק זה יחולו גם על יתום שביום התחילה נותרו לו פחות מחמש שנים עד הגיעו לגיל הפרישה מעבודה כהגדרתו בסעיף 33א(ד) לחוק העיקרי, ובלבד שקצין התגמולים שוכנע כי בתקופה שלפי הגיעו לגיל הפרישה לא הייתה לו הכנסה כדי מחיה ב-42 החודשים מתוך 60 החודשים. אני מסבירה בקצרה. זה הסעיף של סל שיקום תעסוקתי. בגלל שכדי לקבל סל שיקום תעסוקתי אחרי גיל הפרישה יש תנאי שהוא קיבל את זה בחמש השנים שקדמו לגיל פרישה, אנחנו לא רוצים שייווצר מצב שיתומים שביום שהחוק הזה יעבור נמצאים ערב גיל פרישה ונותרו להם פחות מחמש שנים. אז בעצם אוטומטית הם לא יעמדו בתנאי הזה. לכן אנחנו אומרים שלגביהם אנחנו כן מאפשרים פרק זמן קצר יותר של הבחינה, כדי שהם כן יוכלו להיות זכאים אחרי גיל פרישה ואילך לתגמולים של סל שיקום תעסוקתי. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> נוגע אליכם, כן. << אורח >> רונית סגל: << אורח >> אני רוצה רגע להבין. זה הסעיף שדיברנו? << דובר >> ענת מימון: << דובר >> על סל שיקום תעסוקתי. << אורח >> רונית סגל: << אורח >> לא סל שיקום תעסוקתי. << דובר >> ענת מימון: << דובר >> כן, זה הסעיף. << אורח >> רונית סגל: << אורח >> בסדר, אבל אני רוצה רגע להבין אם הבנתי או שזה לא קשור בכלל. אנחנו דיברנו פה בדיונים הקודמים על זה שיתומים יוכלו לפרוש בגיל 67. << דובר >> ענת מימון: << דובר >> לא, זה לא זה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> גם את זה לא הצלחנו, אגב. מאוד רצינו את זה. << אורח >> רונית סגל: << אורח >> שזה ביזיון. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> נכון. אנחנו מסכימים איתך. << אורח >> ריקי מורד: << אורח >> בגיל 67, אפרופו, הם יכולים לפרוש. היא מדברת על חמש שנים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא, הם רוצים, הם לא מדברים על הסעיף הזה. סעיף שהם יכולים להמשיך ולהישאר בעבודה. << אורח >> רונית סגל: << אורח >> אבל לא נותנים לנו תגמולים, אתם לא נותנים לנו כלום. אתם גם לא נותנים לנו להמשיך לעבוד. אני אישה, 62 או 67, גם את זה אתם לא נותנים לנו. כאילו, באמת. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> יאללה, בואו. בסדר, את זה נתנו לכם. << דובר >> ענת מימון: << דובר >> (ג) הוראות סעיף 14א1 לחוק העיקרי כנוסחו בחוק זה יחולו גם על מי שהתאלמנה בתקופה שמיום כ"ב בתשרי התשפ"ד (7 באוקטובר 2023) ועד ערב יום התחילה. זה התגמול לאלמנה. בסדר? (ג) סכומי הזכאות לסיוע הקבועים בסעיף 15ה בנוסחו בחוק זה יחולו גם על בקשה לסיוע שהוגשה לפני יום התחילה, אלא אם כן ביום... יתקיימו שני אלה: נגה פה? את תאריך התחילה צריכים? את התאריך שהחוק יעבור? << אורח >> נגה שילדהאוז טאובר: << אורח >> אני חושבת שכן. << דובר >> ענת מימון: << דובר >> בסדר. (1) שהכול או האלמנה קיבלו לידיהם את החזקה בדירה או שהיו זכאים לקבלה; (2) השכול או האלמנה השלימו את התשלום שבעדו ניתן הסיוע. פה זה למעשה הזכאויות של הדיור. בעצם אנחנו רוצים שזה יחול גם על עסקאות שנעשו לפני שהחוק נכנס לתוקף. אבל יש בעצם, צריך שיתקיימו שני תנאים: שהם לא קיבלו כבר את החזקה ולא השלימו את מלוא התשלום. כי אם כן, אז כבר העסקה עשויה וגמורה ואז לא מעדכנים את סכומי הזכאות. את הסעיף הבא העברתי מיקום, קראנו אותו כבר בכחול. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אוקיי, חברים. כן, בבקשה? << אורח >> נגה שילדהאוז טאובר: << אורח >> אני רק רוצה להוסיף שיש פה עוד כל מיני תוספות של הוראות מעבר שונות לגבי הטבות כאלה ואחרות שאנחנו צריכים להתחשב בהם. מי שכבר מימש לא יוכל לממש, את הניסוחים. ועוד משהו שאני רוצה לברר, אני פשוט לא רואה את זה, יכול להיות שחסר לי עמוד. אנחנו צריכים 90 יום היערכות. << דובר >> ענת מימון: << דובר >> זה היה בכחול? << אורח >> נגה שילדהאוז טאובר: << אורח >> זה היה בכחול. אני פשוט לא רואה את זה כאן, אני רק מחדדת. אולי חסר לי דף. << דובר >> ענת מימון: << דובר >> זה נמצא בעמוד 14 סעיף 24. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> רק שההיערכות לא תיפגע בזכויות מהותיות. << אורח >> יהב שורר: << אורח >> מיכל, אני אשמח להגיד מילה קצרה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> את בכלל לא דיברת כל הדיון, אז בוודאי שאני אתן לך. אני יכולה לא לתת לך? << אורח >> יהב שורר: << אורח >> תודה. יהב שורר מעמותת חמניות, הבית של היתומים. זה משהו ממש קטן וזה פשוט בגלל שאנחנו כבר כן מדברים על חוק פתוח ואדוה הזכירה פה את הסיוע בשכר דירה שניתן. אני מעלה את זה בכל זאת. לגבי הסיוע בשכר דירה שניתן לגרושות, אני כן רגע אומרת במילה, בגלל שאנחנו פה עם החוק הפתוח. אנחנו בעצם אני מדברת על סעיף 15י, 2,500 שקלים לגרושה או פרודה בעצם. עברו שלוש שנים שהיתום הצעיר מגיע לגיל 21, לפי המוקדם. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> מה שאדוה דיברה. << אורח >> יהב שורר: << אורח >> בדיוק. אני כן רוצה להעלות כאן עניין לחשוב עליו רגע במסגרת התיקון. יש לנו משפחות בודדות שבעצם עד היום לא הצליחו, אני מדברת על גרושה עם ילדים קטנים, לא הצליחה לחזור למגורים עצמאיים ובעצם מתגוררת בבית הורים או משפחה תומכת כזו או אחרת. ובפועל מה שקורה שהזמן הולך ורץ והיא מאבדת לגמרי את האפשרות לממש את הזכות הזאת. זה חלק מאוד משמעותי בשיקום וגם בעצם אני אגיד התכנון הכלכלי שלה קדימה והיכולת לעמוד על הרגליים. אני ממש אשמח אם זה יוכל להיכנס לשיקולים עכשיו. שוב אני אומרת, לחשוב על מסגרת זמנים אחרת שיכולה להיות מתאימה באמת לגרושות עם ילדים קטנים שעוד לא הצליחו לעמוד על הרגליים מה-7 באוקטובר. << דובר >> ענת מימון: << דובר >> בעצם הן לא מבקשות לשנות את הזכאות. הזכאות נשארת אותה זכאות לאותה תקופה. הם מבקשים לאפשר את המימוש לפרק זמן ארוך יותר. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> אני מבקש רגע. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> שאגב, זה גם ביטוח לאומי וגם ביטחון, נכון? << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> אני חייב לומר בהקשר הזה משפט אחד. אישה גרושה היא לא אלמנה, אלמנה היא לא אישה גרושה, זה בא לידי ביטוי בהבדלים בקצבה. אבל בסופו של דבר, יתומים גדלים עד גיל צעיר בבית של ההורה שמגדל אותם. לא יכול להיות מצב שיתום שהוריו היו גרושים, המשפחה תוכל לגור בבית טוב כי יש סיוע בשכר דירה ויתום שאיתרע מזלו והוריו התגרשו אז הוא לא יוכל ליהנות מבית שהוא בית סביר כי חסמנו את שכר הדירה לשלוש שנים. פה אני מתחנן בפני המדינה, כי מדובר בקבוצה קטנה וממוקדת. עשיתם פה מהלך אדיר של הרחבות. לא מבקש להשוות אלמנות לגרושות. אבל התיבה בעד היתום היא לא ממצה את העניין. בסופו של דבר צריך לנסות להבין מה מגיע לאלמנה אבל הוא משפיע השפעה ישירה על איכות חייו של היתום. היתום מגיע לגיל 18, עכשיו הביטוח רכב, כדי לתת לו לנהוג, קופץ ב-4,000 שקלים. זה המחירים של נהג חדש. אז פה כתוב ביטוח בעבור האלמנה. אבל צריך לתת לילד ביטוח כדי שהוא יוכל לנהוג. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> גלעד, הבנו. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> אז או שתוסיפו ליתום מימון של ביטוח או לאלמנה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> סליחה, ליתום יש והכול בסדר. יש לו, אנחנו מביאים לו עכשיו קצבאות. מה אין? למה אתה אומר לי אין? חברים, שמענו. << אורח >> יהב שורר: << אורח >> אני רק אשמח לשמוע התייחסות של המשרדים הרלוונטיים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> חברים, סיימנו. << אורח >> יהב שורר: << אורח >> אני רק אשמח לשמוע התייחסות של המשרדים הרלוונטיים להערה הזאת. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אני מסכימה איתך. הם יגידו משפט אחד ואנחנו מסיימים. אני לא רוצה שאף אחד עכשיו יתפרץ, אף אחד. גם גלעד. זה לא הכוונה שתלך, הכוונה שלא תתפרץ. הביטוח הלאומי, אתם יכולים להתייחס לדברים? לדיור, שהכוונה היא לא להוסיף כאן כסף, נכון? אלא לאפשר את המימוש. << אורח >> שרית דמרי דבוש: << אורח >> אנחנו ננסה להוציא נתונים, לראות כמה זה יעלה. לראות כמה כבר. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> זה לא כמה זה יעלה, כי היא מדברת - - - << אורח >> יהב שורר: << אורח >> זה כבר אושר תקציבית. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> בדיוק, זה רק לממש. תבדקי. << אורח >> שרית דמרי דבוש: << אורח >> אני אין לי תקציב. אני יכולה לתת את הנתונים למשרד האוצר. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אני חייבת להסביר לאלה שלא מבינים, שחלק מחישוב תקציבים זה גם אופן המימוש, כמות המימוש. זה לא שלוקחים כל אחד סופרים כפול ואז התוצאה. זה נוסחה הרבה יותר מורכבת, שהם לוקחים בחשבון גם את המימוש. אני בכלל חושבת שצריך לדחוף לממש, לא לדחוף לא לממש. אבל זה כן חלק מהאירוע ולכן את זה היא צריכה לבדוק. << אורח >> יהב שורר: << אורח >> נכון, אבל אנחנו באמת מדברים על משפחות שכאילו, אפשר לדחוף כמה שיכולים, אבל היא לא יכולה לצאת מהבית. היא כרגע לא יכולה להרשות לעצמה לגור לבד. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אנחנו מסכימים. היא תבדוק את זה. משרד הביטחון גם? גם יבדקו. אנחנו מבקשים למזג הצעות חוק. הן לא מעטות, אז אנחנו ממזגים. אני אקרא את המספר, את הפ' של ההצעות. הכול בהצעת המציעים, אלה הצעות חוק פרטיות שאנחנו ממזגים יחד עם הצעת החוק הממשלתית. אני אתחיל בהצעת חוק פ/3779/25 של חה"כ צביקה פוגל ואחרים. פ/4287/25 של חה"כ משה טור פז ואחרים. הצעת חוק פ/709/25 של חה"כ שרון ניר ואחרים. פ/5463/25 של חה"כ אופיר כץ. פ/4749/25 של חה"כ פנינה תמנו שטה ו-פ/4547/25 של חה"כ ינון אזולאי ו-פ/4369/25 של חה"כ חוה אתי עטייה. מי בעד? אין כאן נגד, אין מתנגדים. אתה יכול להצביע בשם מישהו. הצבעה מיזוג החוקים עבר פה אחד << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> המיזוגים עברו פה אחד. זה יעבור לוועדת הכנסת למיזוגים. אני רוצה כן לציין לפני שאנחנו מתפזרים, ואנחנו נקבע את זה ממש בתחילת שבוע הבא להקראה, כמובן אחרי שנתקן את כל התיקונים הרלוונטיים. אתם, אגב, כל מי שהוזמן לדיון קיבל טיוטה. אנחנו נעשה לכם גם את זה בפעם הבאה. אני רוצה רק להתייחס כרגע לאחים השכולים. אנחנו נמשיך לדון בעניינים שלהם. אנחנו לא שוכחים אותם. אני חייבת להצדיע להם ולומר שהם נעדרו מהדיון הזה וגם מהדיונים הקודמים. הם הגיעו בראשון, אבל הם נעדרו מהדיונים האלה כדי לאפשר להעביר את החוק. אז כן, אני ממש מודה להם. אנחנו בהחלט נמשיך ונדון בעניינם וננסה לשפר ולתקן כמה שאפשר יותר את המעטפת שהם צריכים לקבל ועדיין לא מקבלים. אז בהחלט תודה רבה להם. הלוואי ואתם תישארו קבוצה כזאת ולא תתרחבו. אלה התפילות שלי. << אורח >> רות פרמינגר: << אורח >> תודה לך, תודה מיכל. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תודה רבה, ישר כוח לכולם. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 13:08. << סיום >>