פרוטוקול ועדה
הכנסת העשרים-וחמש
מושב רביעי
פרוטוקול מס' 141
מישיבת הוועדה המיוחדת לזכויות הילד
יום שני, א' בשבט התשפ"ו (19 בינואר 2026), שעה 12:00
סדר היום:
<< נושא >> ילדים יתומי פשיעה בחברה הערבית - תמונת מצב << נושא >>
נכחו:
חברי הוועדה:
עאידה תומא סלימאן – מ"מ היו"ר
חברי הכנסת:
סמיר בן סעיד
אימאן ח'טיב יאסין
אחמד טיבי
איימן עודה
מוזמנים:
שירין חאפי נטור
–
מנהלת אגף א' חינוך בחברה הערבית, משרד החינוך
אדורה אלעיס
–
מנהלת תחום חינוך במטה הלאומי להגנה על ילדים ברשת, משרד החינוך
אסתי דורון
–
מנהלת תחום פ"א חוסן קהילתי, משרד הרווחה והביטחון החברתי
תאיר ראבוחין
–
רפרנטית רווחה באגף תקציבים, משרד האוצר
רפ"ק ראמי קאסם
–
ק' נפגעים ירושלים וש"י, משטרת ישראל, המשרד לביטחון לאומי
עדנה ליימן
–
תחום שאירים, המוסד לביטוח לאומי
סמדר סבן
–
מנהלת תחום זקנה ושאירים, המוסד לביטוח לאומי
לינא סולטאן בשארה
–
עו"ד, ממונה על תיאום זכויות ילדים ונוער בחברה הערבית, יחידת התיאום הממשלתית לזכויות ילדים ונוער
חיאם קעאדן
–
סמנכ"ל לענייני החברה הערבית, מרכז השלטון המקומי
סוזנה עסא אסדי
–
מנהלת מחלקת הרווחה במועצה המקומית דיר אל אסד
הודיה מויאל
–
מדיניות, עמותת חמניות
נור איברהים
–
עו"ד, רכזת תחום החברה הערבית, המועצה הלאומית לשלום הילד
משתתפים באמצעים מקוונים:
ראויה חנדקלו
–
עו"ד, מנהלת "אילאף" - המרכז לקידום ביטחון בחברה הערבית
נארימאן דיביני
–
עו"ס, מנהלת מרכז הסיוע אלה - מרכז סיוע חברה ערבית
תגריד אבו דיבה
–
עו"ס, איגוד העובדות והעובדים הסוציאליים
מנהלת הוועדה:
תמי ברנע
רישום פרלמנטרי:
חבר תרגומים, מיטל פורמוזה
רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.
<< נושא >> ילדים יתומי פשיעה בחברה הערבית - תמונת מצב << נושא >>
<< יור >> היו"ר עאידה תומא סלימאן: << יור >>
צוהריים טובים לכולם. אני פותחת את הישיבה של הוועדה המיוחדת לזכויות הילד. היום ה-19 בינואר 2026 ואנחנו בדיון של ילדים יתומי פשיעה בחברה הערבית – תמונת מצב.
האמת, אני רוצה רק בהתחלה להודות ליושבת-ראש הוועדה, חה"כ קטי שטרית, שלא רק שהסכימה כשיזמתי את הדיון הזה וביקשתי ממנה לקיים דיון בנושא, היא הסכימה ואפילו נתנה לי את האפשרות לנהל את הדיון הזה, מאחר והיא יודעת כמה הנושא חשוב לי במיוחד במה שאנחנו עוברים.
אני חייבת קודם כל להתחיל את הדיון בעבודה שהשבוע, לצערנו הרב, נרצחו שתי נשים בחברה הערבית. גם וופא חסארמה, שהיא יועצת חינוכית שעובדת בעיר שלי, והיא אמא לשני ילדים שהיו איתה באוטו כאשר רצחו אותה. זה מקרה מזעזע מאוד. אישה שתורמת לחברה, שמסייעת לתלמידים בבית הספר. אהובה על הילדים ועל הצוות שאיתה. הולכת ככה וכולה בת 35.
היום בבוקר התעוררנו גם כן, עוד מקרה רצח של אישה בנגב, ליד הכפר סעווה, שכנראה היא גם אמא לילדים, עוד לא פורסם כמה ילדים יש לה.
כמובן יתומים הם לא רק יתומים של נשים שנרצחות, אלא גם יתומים של גברים שנרצחים בחברה שלנו. אני הזכרתי את הנשים כי גם במקביל לדיון הזה מתקיים דיון בוועדה לקידום מעמד האישה בנושא של העלייה החדה ברצח נשים וגם בגלל שבדרך כלל, לצערנו הרב, בעבר היינו רואים יתומים של נשים שנרצחו. אז שמשתוללת הפשיעה בחברה הערבית אנחנו רואים יותר ויותר יתומים מאבא. במקרה של וופא זה יתומים משני הצדדים. גם אבא של הילדים נרצח לפני ארבע שנים ועכשיו רצחו להם גם את האמא והילדים נותרו בלי אבא, בלי אמא.
כשקיימתי את היום המיוחד בכנסת לציון המאבק בפשיעה אחד הנושאים שהיה לי חשוב להתעמק בהם זה היה הנושא של יתומי הפשיעה, בואו נגיד ככה. מאחר וכולם מדברים במיוחד על הנרצחים, מדברים על האנשים שנסחטים, מדברים על הקורבנות הישירים של הפשיעה ולא נזכרים שיש גם קורבנות של פשיעה נלווים. שהם אולי לא אלה שנרצחים ונפצעים, למרות שיש ילדים שנרצחים גם ונפצעים ונהרגים תוך כדי. אבל אנחנו לא הקדשנו בעבר הרבה מחשבה של מה קורה עם הילדים האלה שמאבדים או אחד או שני ההורים בחלק מהמקרים.
כדי להבין את גודל הבעיה והאסון אנחנו מדברים עד ה-26 בדצמבר שנה שעברה בשנת 2025 התווספו 226 יתומים למעגל היתמות מפשיעה. וכמובן מ-26 בדצמבר עד היום התווספו עוד ועוד וגם בשנים קדמו.
אי אפשר לדבר על מכת מדינה ולא להתכונן להשלכות של מכה כזו. אם הפשיעה היא מכת מדינה ואם הפשיעה היא מכה מכוונת ללב האוכלוסייה הערבית, חייבים להתכונן להשלכות של מכה כזו ולהתמודד איתה. זה אומר שמערכת שלמה של משרדי ממשלה וגם של החברה חייבים לדון איך מתכוננים לטפל ביתומים האלה, שנשארים להרבה פחד וכעסים וטראומה שמחייבת טיפול אינטנסיבי של כלל המערכות שנוגעות בחיים של הילדים.
זה לא רק תפקידם של הסבא והסבתא שלפעמים לא קיימים, או הדוד והדודה שצריכים לטפל ביתומים האלה. אם זאת מכת מדינה אז המדינה גם כן צריכה להיכנס לתוך העומק של פתרון הבעיה הזאת או טיפול בה. לכן חשבתי שאנחנו חייבים להתעמק יותר בדיון סביב הנושא הזה.
אני מודה לחברי הכנסת, חברי חה"כ איימן עודה וחה"כ דבי, שהגעתם לדיון. אני חושבת שזה דיון חשוב מאוד. תרצו לפתוח בהערות או לחכות לנציגים? בבקשה.
<< דובר >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר >>
הרבה הערכה על הדיון, חה"כ עאידה תומא. חברים, אנחנו נאבקים הרבה שנים נגד הפשיעה. פשוט מאוד אין מענה. במקום זה בורחים מאחריות. בורחים מאחריות. ואולי אחת מהדרכים הקלות זה להאשים את האזרחים הערבים עצמם. דרך קלה, להגיד הם ככה. הם ככה. כך מדברים, כך אומרים. אנשים שיושבים לבד אומרים כך הם.
אבל הם בורחים מלתת מענה על שאלות מדעיות. למשל למה בשנת 1948 עד שנת 2000 נרצחו פחות מ-250 ערבים, בכל השנים הללו ביחד ועכשיו בתוך שנה אחת נרצחים יותר מ-250 ערבים? צריך לתת מענה. האם אנחנו לא אותו עם, האם הם לא חברה שלנו?
אני רוצה להגיד שאם עושים משוואה בין מצב הערבים בישראל למצב פלסטינים בגדה או בירדן או ערבים בגדרות ערב, אין מדינה ערבית אחת שמספר, שאחוז הנרצחים בה במישור הפלילי מתקרב למצב הערבי בתוך מדינת ישראל. אין. לא בתימן, לא בסעודיה, לא בקטאר, לא באמירויות, לא בטוניסיה, לא במרוקו, לא באלג'יר, לא בירדן. אין, אין.
השאלה היא למה? מה הייחוד של הערבי בתוך מדינת ישראל? אני חושב שאנחנו איבדנו את המבנה המסורתי ולא הרווחנו את המדינה. ואני אישית בעד לאבד את המבנה המסורתי, אני אישית. בעד חברה דמוקרטית אינדיבידואלית. בתנאי שתהיה מדינה. שלא ראש החמולה, לא ראש המשפחה הגדולה הוא זה שמחליט. אני בעד. אני רוצה חברה דמוקרטית.
אבל רבותיי, יש כתובת, יש את המשטרה. פענוח מקרי רצח בקרב האוכלוסייה הערבית פחות מ-20%. חלק מהאשמה, דרך מהעברת האחריות "הם לא מדווחים, הם לא משתפים פעולה". אז אני רוצה לשאול עוד שאלה מדעית. האם קרה פעם מאז 48 עד עכשיו ערבי רצח יהודי ולא נתפס? אז למה שם לא מדברים על שיתוף פעולה, אלא מצליחים?
מה לא עשינו? עכשיו מאשימים אותנו, כי הכי קל להאשים אותנו, שוב, שאנחנו לא יודע מה, בגלל שאנחנו לומדים להכריז על מרי אזרחי בדרכי שלום. אתם יודעים מה אנחנו עושים? אנחנו לא רוצים מרי אזרחי ולא רוצים לשבות ולא להפגין, שום דבר. תביאו את תוכנית רצינית. תוך חודש, חודש וחצי, חודשיים, תביאו תוכנית רצינית. ואנחנו מחליטים על ביטול כל פעולה.
חה"כ עאידה, נושא חשוב ביותר בעולם, כי אין דבר יותר חשוב מאדם. אין. תודה.
<< יור >> היו"ר עאידה תומא סלימאן: << יור >>
תודה רבה לך. בבקשה, חה"כ דבי.
<< דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >>
תודה יושבת-הראש, תודה על הדיון החשוב. תקשיבי, הלב נשבר. ולצערי אני מוצאת את עצמי בכל פעם כשאני שומעת כמו הבוקר "נרצחה" יש אני מחפשת כמה ילדים יש לה ובני כמה הילדים. זה פשוט לא יאומן. כי אני חושבת שכל אמא וכל סבתא מבינה את המשקל, את הסבל. בטח ובטח כאשר האירועים האלה קורים לילדים כשהם בתוך הרכב, בבית. או שהם בכלל חשופים לאירוע הזה.
הילדים האלה צריכים להיות מטופלים ברמה הכי גבוהה. כי אם חלילה אנחנו נזנח אותם ברמה הרגשית הם עלולים לחשוב שדפוס ההתנהגות שהם נתקלו זה משהו נורמלי. כי לפעמים זה מסורת ומלחמת חמולות ודברים שמעבר. וזה משהו שאתה צודק, צריך לנתק כבר את החברה הערבית מההתחשבנויות האלה. כי פעם, את יודעת, היה כבוד. לא היו נוגעים בנשים, לא היו נוגעים בילדים. עכשיו ילד בן 15 וילד בן 16. אני לא קולטת את זה.
<< יור >> היו"ר עאידה תומא סלימאן: << יור >>
לפושעים אין כבוד.
<< דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >>
זהו. אז אני רוצה להגיד לך שפעם היה להם כבוד, זה מה שמטריד אותי עכשיו. ואמא שיושבת עם הילדים שלה באוטו. איפה החמלה? אתה יודע מה? חכה עד שהיא תצא. איפה החמלה? טיפה, משהו. מטורף.
לכן ליבי, באמת שותת דם בגלל הדבר הזה. אני מודה לך על הדיון הזה ובאמת כל מה שתצטרכי, כי כברת דרך לעשות, להיות שם בשביל הילדים האלה והמשפחות. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר עאידה תומא סלימאן: << יור >>
תודה רבה. ברוך הבא חה"כ ד"ר סמיר. אנחנו עדיין בסבב פתיחת דיון. אתה רוצה להגיד משהו או שנעבור למשרדים?
<< דובר >> סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל): << דובר >>
מה שאת רוצה.
<< יור >> היו"ר עאידה תומא סלימאן: << יור >>
לא, לא, מה שאתה רוצה. מה לעשות, אני יושבת-ראש דמוקרטית.
<< דובר >> סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל): << דובר >>
קודם כל, בוקר טוב לכולם, לכולכם. צוהריים טובים. לא יתכן שאחוז הנרצחות אצלנו בחברה הערבית הוא 50% מהנשים שנרצחות בכל החברה, למרות שהאחוז שלנו הוא 21%.
<< יור >> היו"ר עאידה תומא סלימאן: << יור >>
האמת, אפילו יותר מ-50%.
<< דובר >> סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל): << דובר >>
זה בעשור האחרון התוצאות. גם לא יתכן שאחוז הפענוח בחברה הערבית הוא 9% ובחברה היהודית 91%. אנחנו מסתכלים בחברה הערבית שלנו על האישה שהיא ממש מאוד קדושה ואנחנו מסתכלים עליה כאמא, כאחות, כסבתא. וגם בחוק הבדואי אצלנו אנחנו אומרים שהיא שווה ארבע. ממש.
נתון מאוד חשוב שאני רוצה להזכיר זה אין עניין כבוד משפחה. רוב הנרצחות בחברה הערבית בתקופה האחרונה – פשיעה. תודה.
<< יור >> היו"ר עאידה תומא סלימאן: << יור >>
תודה ד"ר סמיר. אני חייבת להגיד שהדיון הזה התקיים לפניו גם דיון על המענים הרגשיים לילדים בחברה הערבית. וחלק מהדברים והשאלות ששאלנו אז אולי יתעוררו שוב עכשיו. אבל מאוד חשוב להזכיר שאפילו לנציגי המשרדים ונציגות בעצם, הרוב נשים, נציגות המשרדים, אשמח מאוד אם תתמקדו בעניין של יתומי הפשיעה, יותר מאשר באופן כללי לדבר על המענים הרגשיים. אנחנו גם רוצות להתייחס בישיבה הזאת לא רק למענים הרגשיים, מענים אחרים שכוללים גם תמיכה כלכלית ומשפטית וכו'.
ד"ר אחמד טיבי, ברוך הבא. נשאיר את ההתייחסות שלך למועד אחר. אני הבנתי שמשרד האוצר מבקשים להתייחס ולצאת מוקדם. אנחנו שלחנו לכם שאלות. אשמח מאוד אם בהתייחסות שלך תתנו לנו תשובות גם. בבקשה.
<< אורח >> תאיר ראבוחין: << אורח >>
קודם כל, אני תאיר, רפרנטית רווחה באגף תקציבים במשרד האוצר ואני מתנצלת שאני אצטרך לעבור לוועדת העבודה והרווחה ב-12:30, לכן ביקשתי לדבר. אני אגיד קודם כל, אני שומעת את המצוקה וכמובן אנחנו חושבים שצריך לעשות מאמצים כבירים כדי לצמצם את התופעה הזאת.
מבחינת הטיפול אז כמובן, אני מניחה שבהמשך משרד הרווחה יתייחס ויכול להיות שיש משרדים נוספים שבאמת מטפלים בסוגייה הזאת. עוד שנייה אני אתייחס לשאלות. שוב, בלוחות הזמנים שבהם קיבלתי את השאלות האלה היה קשה להצליח לבודד את ההערכה התקציבית של באמת סוגיה מאוד חשובה ומשמעותית, אבל יחסית קטנה בתקציבי המשרד. מדובר בתקציב נפגעי עבירה באופן ספציפי וחברה ערבית, משהו מאוד מדויק. אני מקווה שאולי הנציגה של משרד הרווחה תדע לתת על זה את הדעת ואם לא אני אשמח להעביר אחרי זה את הנתונים אחרי שתסתיים הבדיקה.
<< יור >> היו"ר עאידה תומא סלימאן: << יור >>
כמה זמן את חושבת?
<< אורח >> תאיר ראבוחין: << אורח >>
עד סוף השבוע לנסות. בסוף זה לא נתונים שלי יש גישה אליהם, זו שאלה בעצם למשרד הרווחה. כי אנחנו במשרד האוצר לא מגיעים לכזאת רמת מיקרו של אוכלוסיות מאוד ספציפיות והחלוקה התקציבית של המשרד לנושא הזה.
<< יור >> היו"ר עאידה תומא סלימאן: << יור >>
לא, אבל אנחנו בשאלות שלנו, אני בדיוק הפרדתי בשאלות. יש שאלות שכיוונתי לרווחה ויש שאלות אליכם. השאלות אליכם מתייחסות קודם כל, עכשיו הכנת תקציב לשנת 2026. אבל היה לכם תקציב ל-2025 ויש לך דיווח, סגרתם כבר את התקציב הזה. השאלה הראשונה האם קיימים פערים בין הניצול לבין מה שהקציתם בתחילת השנה? זה דבר שאפשר.
<< אורח >> תאיר ראבוחין: << אורח >>
לא, בסדר, זו שאלה שאני באמת יכולה להתייחס. הניצול התקציבי של משרד הרווחה הוא בוא נגיד, אם לעגל אותו כלפי מעלה הוא כמעט מגיע ל-100%. אבל הוא ברמת האחוזים מאוד גבוהים. אין במשרד הרווחה בכלל תופעה של תת ניצול, בטח לא בהיקפים משמעותיים. וגם אם זה קורה, זה קורה באופן מאוד זמני ואין לצורך העניין תקציבים שבסוף שנה חוזרים ויוצאים מהמערכת, אלא מוסטים בתוך המערכת מתחומים א' ל-ב' כשלא מצליחים להגיע למימוש מלא.
<< יור >> היו"ר עאידה תומא סלימאן: << יור >>
אני מכירה את העקרונות. אני שואלת באופן מאוד ספציפי על התקציב לנפגעי עבירות וליתומים.
<< אורח >> תאיר ראבוחין: << אורח >>
אני חוזרת לתשובה שלי שאני לא יודעת לומר ברמה.
<< יור >> היו"ר עאידה תומא סלימאן: << יור >>
שנייה. את אמרת לי את העיקרון שהם מנצלים 100% ואני יודעת שמנצלים. אבל הם מסיטים תוך כדי. השאלה שלי היא מאוד קונקרטית. אני לא רוצה לדעת שהם ניצלו בסך הכול 100%. אני מתעניינת בתקציב לנושא שבנדון.
<< אורח >> תאיר ראבוחין: << אורח >>
זה מחזיר אותי להתחלה. אני יכולה להעביר בהמשך השבוע לוועדה, אחרי עבודה יותר מעמיקה.
<< יור >> היו"ר עאידה תומא סלימאן: << יור >>
נשמח לקבל. אבל יש לכם אומדן לתקציב הזה?
<< אורח >> תאיר ראבוחין: << אורח >>
אני אחזור שוב, רמת מיקרו כזאת של אוכלוסייה זה לא משהו שאנחנו במשרד האוצר יורדים לרמה הזאת. יש תחומים הרבה יותר גדולים. מדובר פה בסוגייה מאוד מצומצמת שכמובן לבקשת הוועדה אנחנו נוכל לטייב את הנתון הזה מול המשרד. אבל זה לא משהו שנגיש לי.
<< יור >> היו"ר עאידה תומא סלימאן: << יור >>
אני אשאל שאלה אחרת. האם נתבקשתם להעלות את התקציב או להקצות תקציב יותר ב-2026, בגדול, לסעיפים האלה, על ידי המשרד או לא? והאם אישרתם?
<< אורח >> תאיר ראבוחין: << אורח >>
זאת לא סוגיה שבמסגרת הליך גיבוש תקציב מדינה ל-2026 זו לא סוגיה שעלתה באופן פרטני בתור דרישה שנדונה במהלך דיוני התקציב. זה לא אומר שזו לא סוגיה שנמצאת על שולחן המשרד, כי בסופו של דבר המשרד הוא זה שקובע את סדרי העדיפויות שלו ואנחנו משתדלים, משרד האוצר, כמה שיותר לא להתערב בדבר הזה כי רק המשרד יודע מה בדיוק האוכלוסיות שנכון לתעדף במסגרת תקציבית מוגבלת, תוספתית, שמתקבלת כל שנה. אז זה שזה לא נדון איתי זה לא אומר שזה בראש סדר העדיפויות. אני אומרת את העובדות, זה לא דבר שבאופן קונקרטי נדון מולנו בדיוני התקציב.
<< יור >> היו"ר עאידה תומא סלימאן: << יור >>
אז אנחנו נשאל את הרווחה בנושא הזה. נציגות הרווחה, אסתי, אני מבינה שאת מנהלת את התחום?
<< אורח >> אסתי דורון: << אורח >>
כן, עבודה קהילתית ובתוכו יש לנו את, דיברנו בזמנו על מרכז חוסן באום אל פאחם. שבעצם, אני אתחיל מזה ואז אני אלך אחורנית למה שהעמיתים שלי נתנו לי. במרכז החוסן זה לא נועד לעבוד עם הנפגעים הראשוניים, כי מה שקורה שבדרך כלל הם מופנים לעמותת אלה, למרכזי הסיוע, נותנים להם את העזרה.
למרות זאת, המרכז כן היו 10 מקרים כאלה בשנה שהייתה. אז שלושה מהם עשו בעצם את כל, כי הם התחילו לפני כן עם המשפחה ובשביל לתת טיפול הולם הם המשיכו לעבוד איתם. בשאר המקרים הם נתנו שלושה מפגשים ראשונים עד שהם יכלו להפנות אותם למרכזי הסיוע.
<< יור >> היו"ר עאידה תומא סלימאן: << יור >>
אבל מרכזי הסיוע גם שייכים לכם.
<< אורח >> אסתי דורון: << אורח >>
נכון. אבל הם לא באותו מקום פיזית. כן.
<< יור >> היו"ר עאידה תומא סלימאן: << יור >>
דווקא התחלת במרכז, שזה לא תפקידו לעשות את זה. בואי נדבר על אלה שתפקידם.
<< אורח >> אסתי דורון: << אורח >>
מה שאני מכירה. גם רציתי רק להגיד שאנחנו גם יודעים שהפגיעה במשפחה יש לה עוד אדוות. ומרכז חוסן מתייחס גם לבן הדוד שנפגע או לדוד שנפגע. מחצית מהמטופלים הם ילדים במרכז החוסן.
מרכזי סיוע יש שמונה. שניים מהם ביישובים ערבים. ועוד שלושה בערים גדולות שאני מתארת שיש בכל הסביבה. מה שנאמר לי שב-2024 היו 254 משפחות חדשות שהגיעו על רקע של רצח וזה גם יהודים וגם ערבים. הם אמרו לי שלא הייתה להם דרך לפלח את הנתונים.
<< יור >> היו"ר עאידה תומא סלימאן: << יור >>
נו, באמת.
<< אורח >> אסתי דורון: << אורח >>
סליחה, אבל אני קיבלתי.
<< יור >> היו"ר עאידה תומא סלימאן: << יור >>
לא היה להם דרך לפלח?
<< אורח >> אסתי דורון: << אורח >>
עוד פעם, אני באה, אמרו לי להגיע ביום חמישי. שאלתי, אמרו לי שהמערכות לא, אני לא יודעת מתי פנו אליהם. אני יודעת רק מיום חמישי. והמערכות כנראה לא עושות את החלוקה הזאת, עושים לכולם. הם עושים את החלוקה בתוך מרכזי הסיוע לתאונות דרכים, להתאבדויות ולפשיעה. והם עשו גם כמה אחוזים מהמקבלים לפי גילאים הם נמצאים בקשר. אז הם היו בקשר עם נוער וילדים משהו כמו 30% ביחד.
מה שהם במרכזי הסיוע מקבלים זה עובד סוציאלי שמלווה אותם במהלך של שנתיים.
<< יור >> היו"ר עאידה תומא סלימאן: << יור >>
להגיד לך את האמת? אני מתחילה - - -
<< אורח >> אסתי דורון: << אורח >>
אל תתעצבני.
<< יור >> היו"ר עאידה תומא סלימאן: << יור >>
כי אי אפשר. אי אפשר. אם אין לכם נתונים, אם אתם לא אוספים את הנתונים, אם אתם לא מפלחים, זה אומר שהבעיה לא נמצאת בסדר עדיפות גבוה. ככה אני רואה את זה. כי אי אפשר ללמוד על בעיה מסוימת ועל מחסור בשירותים אם לא מנתחים את הנתונים ולא יודעים. כמה הגיעו מתאונות עבודה וזה אתם יודעים. תאונות דרכים.
<< אורח >> אסתי דורון: << אורח >>
אני יודעת מרצח, אני רק לא יודעת, הם לא עשו חלוקה לפי יהודים וערבים.
<< יור >> היו"ר עאידה תומא סלימאן: << יור >>
כמה קטינים טופלו במרכזי אלה שנמצאים בכפרים הערבים?
<< אורח >> אסתי דורון: << אורח >>
מרכז אלה הם בקשר, הם הגיעו לפה. מישהו אמר לי שבזום.
<< יור >> היו"ר עאידה תומא סלימאן: << יור >>
מישהי בזום צריכה להיות.
<< אורח >> אסתי דורון: << אורח >>
אני ממש מעדיפה שהם יענו על זה.
<< אורח >> הודיה מויאל: << אורח >>
אבל זאת האחריות שלכם.
<< יור >> היו"ר עאידה תומא סלימאן: << יור >>
לא. אבל את נציגת המשרד שאחראי על המרכזים. היא יכולה לתת את הנתונים על המרכז שהיא עובדת בו. יש עוד מרכז שהוא תחת אחריות של המשרד. ויש עוד מרכזים אחרים שיכול להיות שמטפלים ביתומים כאלה ומשפחות כאלה במדינה. אני מצפה שהנתונים יהיו אצלכם. את הבעיות הכלליות ואת המגמות - יהיו אצלכם, לא רק במרכז אחד.
<< אורח >> אסתי דורון: << אורח >>
אני מתנצלת. אני ביקשתי, וכמו שאמרתי לך, זה לא בתחום אחריותי ואני מביאה את הנתונים שהעבירו אליי. אבל אני מאוד אשמח במדויק את רוצה לדעת מהם כמה בדיוק משפחות בחברה הערבית שמטופלים. אני מקווה שלמרכז אלה יש את זה, ואם לא אז נביא את זה.
<< יור >> היו"ר עאידה תומא סלימאן: << יור >>
לא, כי אני יודעת, אני ביקרתי במרכזים. אני יודעת למשל שלא מודעים למרכז על החלת הקשר עם המשפחה, אלא עד שהמשטרה מודיעה להם. ואנחנו עסקנו בנושא הזה והיה איחור בהודעת המשטרה. והייתה הוועדה שמתאמת את הקשר במקרים כאלה ואנחנו יודעים גם ממשרד המשפטים שיש בעייתיות בהודעה הזאת שצריכים להעביר למרכזים. כלומר, ההתערבות הראשונית, ה-S.O.S, כשזה קורה, נדחית. הילדים יכולים להיות איזה חודשיים אחרי מקרה הרצח בלי התערבות מקצועית.
<< אורח >> אסתי דורון: << אורח >>
איפה שיש מרכז חוסן הם קיבלו. אבל איפה שאין, אני מתארת - - -
<< יור >> היו"ר עאידה תומא סלימאן: << יור >>
יש אחד יתום באום אל פאחם והרציחות הם בכל הארץ. זה לא עונה על קצה.
מרכזי חירום מטפלים בשלוש סוגיות: תאונות דרכים, התאבדויות ופשיעה. נפגעים משלושת הנושאים האלה. והם בדרך כלל נותנים את הטיפול לילדים דרך פרילנסרים או אנשי מקצוע שהם עובדים איתם מחוץ למרכז. אבל אני אשמח לשמוע מנציגת מרכז אלה, אם אנחנו כבר בזום, אם התחלנו לדבר על המרכזים. בבקשה.
<< אורח >> נארימאן דיביני: << אורח >>
שלום. אני רוצה עוד פעם לברך ולהודות על הדיון החשוב הזה. שמי נארימאן דיביני, אני נציגת מרכז אלה. אחת העמותות שמפעילות את תוכנית הסיוע של משרד הרווחה. בתפקידי אני מנהלת מרכז סיוע למשפחות שחוו אובדן פתאומי בעקבות רצח, התאבדות או תאונת דרכים. אנחנו נותנים במרכז אלה, מרכז הסיוע של החברה הערבית, אנחנו נותנים מענה בכל הצפון. מהאזור של ג'סר א-זרקא פורדיס ועד לרמת הגולן.
במסגרת עבודתנו אנחנו מלווים משפחות וילדים לאורך שנתיים באמצעות עובדים סוציאליים מוכשרים בטיפול באובדן ושכול ומציעים למשפחות, כמו שאמרתם, סל שירותים שכולל טיפול רגשי לעיבוד האובדן, כ-35 פגישות. טיפול קבוצתי, מיצוי זכויות, סיוע משפטי וסכום של 5,400 שקלים לצורך החזר הוצאות אבל.
חשוב לי להתמקד שבעקבות העלייה המדאיגה במספר מקרי הרצח מתווספים כל שנה באמת מאות של ילדים שהתייתמו בעקבות רצח. בבדיקה שעשיתי אצלנו במרכז אלה יש בסביבות 85 עד 90 ילדים שהתייתמו בשנה האחרונה, 2025.
<< יור >> היו"ר עאידה תומא סלימאן: << יור >>
את מדברת על האזור שלכם, נארימאן?
<< אורח >> נארימאן דיביני: << אורח >>
האזור שלנו, רק האזור שלי. אני גם מתייחסת לילדים שהם זכאים לתוכנית, שהם מגיל שלוש. אנחנו נותנים מענה מגיל שלוש ולא מתחת לגיל שלוש. אז כל אלה שמתחת לגיל שלוש הם לא נספרים בנתון שנתתי.
חשוב לי להדגיש שהילדים שהתייתמו בעקבות פשיעה אלימה אינם מתמודדים רק עם אובדן של הורה. באמת, הם גדלים בתוך מציאות טראומתית מתמשכת. לא טראומה שחולפת. מציאות מאוד אלימה, מציאות של פחד. כמו שאמרת, עאידה, בהתחלה. חוסר ביטחון, חוסר יציבות כלכלית ולעיתים רבות גם איום ממשי על חייהם. ילדים אלה מתמודדים עם דחייה גם חברתית, בדידות חברתית. נטישה של חברים, שכנים ואפילו משפחות שמתרחקים מהם בעקבות מקרה הרצח.
חשוב לי להדגיש שהאבל הטראומתי אינו תהליך סגור אצל ילדים. באמת, הוא מתעורר מחדש בכל שלב התפתחותי. גם בבית ספר, בגיל ההתבגרות, במעברים משמעותיים בחיים שלהם.
יש עוד משהו שמוסיף על החוויה הטראומתית אצל הילדים וזה החשיפה למדיה, לאמצעי התקשורת. אין שם שום השגחה על מה שמתפרסם שם, הקלטות, תמונות, סרטונים מאוד מזעזעים שמתפרסמים ומשפיעים על החוויה הטראומתית של הילדים. כל אלה אנחנו באמת נתקלים עם כל זה כשאנחנו נכנסים למשפחות.
רציתי דווקא לספר על שתי דוגמאות של משפחות שאנחנו מלוות. אחת מהן שאת הצגת עאידה, בתחילת הדיבור של, משפחה שנרצחה לאחרונה באמת לפני כמה ימים, וופא חסארמה, מוות טרגי וטראומתי ביותר אל מול שני הילדים שלה. שרק עדיין לא עיכלו את האובדן הראשון שעברו של אבא שלהם. גם היו שם עוד שני דודים שנרצחו. מעלים אצלי כל מיני שאלות של באיזה מציאות הילדים האלה גדלים. באמת, עם איזה ערכים? מי ממשיך לטפל בהם ואיך מטפלים בהם? לפעמים הרגשה של חוסר אונים כשיש יותר מאובדן אחד במשפחה זה חוויה מאוד קשה.
תרשו לי עוד משפט אחד בקשר לעובדת הסוציאלית שליוותה את המשפחה, שהיא גם הכירה באופן אישי את וופא ז"ל, וגם ליוותה אותה באופן כזה או אחר בעקבות הרצח של בעלה. גם אותה עובדת מתמודדת עם כל מיני קשיים וצער וממש הרגשה של אובדן.
<< יור >> היו"ר עאידה תומא סלימאן: << יור >>
אני רוצה לשאול, נארימאן, את אמרת שאתם מטפלים שנתיים. מצד שני, את הדגשת שזה טראומה מתמשכת. אני יודעת שזה טראומה מתמשכת ועלולה גם להתפתח ביתר שאת כאשר יש יותר ממקרה רצח בסביבה. מה קורה עם הילדים האלה אחרי שנתיים? לידי מי הם עוברים? מישהו מטפל בהם? חוץ מאשר מה שמוצע בבתי הספר. אבל באופן כללי, טיפול יותר אינטנסיבי? מה קורה איתם?
<< אורח >> נארימאן דיביני: << אורח >>
אנחנו משתדלים באמת עם כל פנייה, אחרי שמקבלים את הזכאות, משתדלים להיות בקשר עם מחלקות הרווחה בתקווה שהילדים האלה אמורים לחזור לקהילה. הם צריכים לקבל שם. אבל האחריות שלנו מסתיימת לצערי אחרי שנתיים, זאת התוכנית של המשרד. אנחנו מנסים להיות בקשר עם המחלקות שהם ימשיכו את רצף הטיפול. שימשיכו לטפל בילדים האלה בקהילה.
השאלה אם יש שם, אני שואלת, אם יש באמת מוכנות של המחלקות של הקהילה לקבל את הילדים האלה בחזרה ולטפל בהם בצורה הכי מקצועית והכי יעילה שתאפשר גדילה והתפתחות כמה שיותר נורמטיבית.
<< יור >> היו"ר עאידה תומא סלימאן: << יור >>
יש עוד משהו שהיית רוצה?
<< אורח >> נארימאן דיביני: << אורח >>
כן. יש לי עוד דוגמה שרציתי להמחיש בפניכם גם. משפחות שאנחנו נכנסות אליהם שהם נמצאים עדיין בסיכון כל כך גבוה ומאוימות, הילדים שאחד הילדים שלהם נרצח נשארים בתוך הבית. הם לא יוצאים למסגרות, לא יוצאים לבית הספר, כי הם מפחדים. אז הם גם מפסידים שם. אין להם משמעות לחיים שלהם, אין להם תקווה, אין להם חלום שישאפו אליו. הילדים האלה מתמודדים גם עם דחייה חברתית כזאת, עם נסיגה. נסיגה בהישגים, סימפטומים של פוסט טראומה.
אני תוהה אם הילדים האלה שמתמודדים עם המציאות הזאת מאמצים באמת, כמו שאמרו לפניי, התנהגות אלימה. כי זה הופך להיות המוקד של החיים שלהם.
<< יור >> היו"ר עאידה תומא סלימאן: << יור >>
אני חושבת שהעלית נקודה מאוד חשובה. למרות שאת דיברת על הילדים שהם היה מקרה של רצח במשפחה שלהם. אבל אני חייבת להגיד שהתופעה הזאת היא לילדים גם שלא רק כאשר יש מקרה רצח. גם כאשר יורים על הבתים או כאשר יש מישהו מאוים במשפחה. ואלה ילדים שאתם לא מגיעים אליהם, כי אתם המנדט שלכם מאוד ברור. אבל צריך לזכור שיש ילדים כאלה. אני מכירה באופן אישי מקרים של ילדים שהמשפחות לא מאפשרות להם לצאת ולחיות את החיים הרגילים של ילדים בגיל שלהם, מתוך פחד ואיום.
ברוכה הבאה חה"כ אימאן, את רוצה להתייחס עכשיו? תודה נארימאן. בבקשה.
<< דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >>
בוקר טוב לכולם. רציתי להתייחס באמת לשתי נקודות האחרונות לגבי בתי ספר. אני שמעתי מהרבה משפחות שבאמת לפעמים הילדים נעדרים מבתי הספר לתקופה מאוד ארוכה, מחשש נקמה מהילדים הקטנים.
<< יור >> היו"ר עאידה תומא סלימאן: << יור >>
תכף נשמע משירין.
<< דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >>
זה נושא שצריך לשים לב אליו.
דבר נוסף, לגבי הטיפול. הטיפול ניתן בעצם מגיל שלוש ומעלה. מי אמר שילד בן שנתיים ושנתיים וחצי שכבר מדבר ויכול להביע את עצמו לא חווה טראומה שהיא יכולה להיות משהו לכל החיים? ולכן אני חושבת שצריך להתחיל טיפולים מהרגע שהילד יודע להביע דברים וגם יכול ללכת. כאילו, כל עוד הוא תינוק, בסדר, נגיד אין מה לעשות איתו. אבל אנחנו ראינו ילדים במקומות אחרים וגם בסיטואציות אחרות, כמו במלחמה, אחרי התפתחות מסוימת יש להם רגרסיה מאוד גדולה. וצריך לתת טיפול רגשי במקום הזה. אני חושבת שצריך להתעקש על הסוגייה הזאת.
ממה שאני מכירה, הנתון, בטח אחרי העלייה, יש לנו 211 יתומים מתחת לגיל - - -
<< יור >> היו"ר עאידה תומא סלימאן: << יור >>
לא, כבר יותר.
<< דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >>
אני בטוחה, אני מזמן לא עקבתי אחרי הנושא הזה. זה יחסית מספר די גדול. השאלה באמת כמה כוח אדם מטפל בסוגייה הזאת. ולא לדבר על המעגל השני. לפעמים באים לירות בבית והשכנים, זה בחצר שלהם. ואף אחד לא שואל אותם מה קרה אתכם, מה אתם צריכים?
<< יור >> היו"ר עאידה תומא סלימאן: << יור >>
הם לא מוגדרים כנפגעי עבירה.
<< דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >>
אבל איך שיש מעשן פאסיבי, אני חושבת שצריך להסתכל על הסוגייה הזאת. זה לא אותה משוואה מבחינת חומריות, אבל צריך לקחת את זה ולשים את זה על השולחן. כי אי אפשר להתעלם. אם המטרה היא באמת לתת טיפול, אז לתת טיפול לכולם ולא רק למי שישירות נפגע.
חוץ מזה, אנחנו מדברים על יתומים. מה עם אלה שלא מתו ועדיין סובלים והילדים שלהם אותו דבר ולא הולכים לעבודה וכל הסיפורים האלה? המעגל הזה כמו ספירלה כזאת שהולכת ומתרחבת לצערנו הרב. אני חושבת שצריך לשים תוכניות בהתאם בכל הרבדים. אם זה חינוך, אם זה רווחה, אם זה בטיחות. בכל הצדדים.
<< יור >> היו"ר עאידה תומא סלימאן: << יור >>
תודה רבה חברת הכנסת. אני חושבת שהעלית נקודות מאוד חשובות ומחייבות מעקב. גם הנושא של הגבלת או סף תחתון לגיל שממנו מתחילים את הטיפול. גם העניין של המשך הטיפול.
<< דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >>
אגב, יש לי הצעת חוק בנושא הזה, שהיא כבר מוכנה. גם לאלה שעברו בתקופה של המלחמה, שעברו טראומה, מכל מה שקורה מסביב והם חזרו להרטיב, לגמגם או כל מיני דברים אחרים. פשוט מאוד ההורים לא יודעים מה לעשות. אומרים להם רק מגיל שלוש.
<< יור >> היו"ר עאידה תומא סלימאן: << יור >>
אני חושבת שגם העניין של הגדרת מי נפגע עבירה, במקרים האלה גם צריך לבדוק אותם.
אני רוצה, התייחסת לסטטיסטיקה. קיבלתי עכשיו מארגון חמניות, שהוא הארגון שדחף אותי גם להציע את הצעת הדיון הזה, אבל הם היום יש להם כנס מאוד גדול.
<< אורח >> הודיה מויאל: << אורח >>
אני גם כאן בו זמנית.
<< יור >> היו"ר עאידה תומא סלימאן: << יור >>
אני רק רוצה להגיד שהם העבירו שב-2026 כבר התווספו שבעה יתומים. סטטיסטיקה מעניינת. 7% מהיתומים במדינה הם יתומים ערבים של פשיעה. ורק 1% בין היהודים.
<< דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >>
שלא יהיה יותר לא כאן ולא כאן.
<< יור >> היו"ר עאידה תומא סלימאן: << יור >>
תראו את ההבדל.
<< דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >>
זה זועק.
<< יור >> היו"ר עאידה תומא סלימאן: << יור >>
נכון. אבל זה מראה גם כן. כמובן כשיש יותר רציחות יש יותר יתומים בדרך כלל.
<< דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >>
לכן צריך ללכת לרציחות.
<< יור >> היו"ר עאידה תומא סלימאן: << יור >>
בין 2021 עד 2024 יותר מ-660 יתומים ומ-710 מקרי רצח. לצערי הרב גם הסטטיסטיקה הזאת שעד 2024 יש 660, כלומר בחמש שנים או בשלוש שנים 660, כאשר ב-2025 כבר יש 226. כלומר, גם שם אנחנו רואים את העלייה.
בבקשה, חיאם, רצית להתייחס. אני מבקשת אחר כך מד"ר שירין להתייחס בעניין משרד החינוך. בבקשה חיאם.
<< אורח >> חיאם קעאדן: << אורח >>
שלום לכולם, אני חיאם קעאדן, סמנכ"ל מרכז שלטון מקומי לענייני החברה הערבית. אני מתנצל שיצאתי. באותו זמן התקיים דיון של עמותת חמניות, שאני הוזמנתי גם אליו. אני ראיתי חלק מהדברים וחזרתי לכאן. הם הקרינו סרט שראיינו שם ילדים יתומים מהפשיעה בחברה הערבית. שני משפטים ששוברים את הבן אדם. אחד הילדים אומר אנחנו נכנסים לבית. אין לנו גב, אנחנו מסתגרים כל היום בחדרים שלנו והחיים שלנו נהרסו. ילדה נוספת אומרת שאיבדנו טעם בחיים ואח שלי כל הזמן מתעניין ומחכה לרגע הזה שיגדל וינקום לרוצח של אביו. תראו לאן הדברים מתגלגלים.
דרך אגב, העמותה הזאת, אני בטוח שהזדמנתם אותם. הם עושים עבודה ממש טובה, כדאי להזמין אותם, לשמוע אותם. אני גם עוזר להם מול הרשויות הערביות. הם הקימו עד עכשיו שישה מרכזים, שהם עושים טיפולים, נפגשים עם הילדים האלה.
<< אורח >> הודיה מויאל: << אורח >>
אני כאן. פשוט ד"ר באקה היקרה - - -
<< אורח >> חיאם קעאדן: << אורח >>
נכון, את היית שם.
<< אורח >> הודיה מויאל: << אורח >>
כן, גם. פשוט ד"ר באקה מואסי מדברת בוובינר, אז היא לא יכלה להגיע.
<< אורח >> חיאם קעאדן: << אורח >>
אם אתם פה, אם יש לך את הסרטון כדאי להקרין אותו.
<< יור >> היו"ר עאידה תומא סלימאן: << יור >>
לא, לא. הם לא שלחו אותו, אי אפשר להנחית את זה.
<< אורח >> חיאם קעאדן: << אורח >>
כמובן כל הסיפור הזה נובע מאותו סיפור והמחלה שמתפשטת בחברה הערבית. לצערי הרב 2026, כל הזמן המדינה משקיעה כסף ובשנים האחרונות משקיעה כסף, משאבים. אין ספור כוחות. אבל במבחן התוצאה - - -
<< יור >> היו"ר עאידה תומא סלימאן: << יור >>
הלוואי שזה המצב, חיאם, שהם כן משקיעים. בינתיים הם לקחו כסף מהכסף שהיה אמור להיות מושקע בדברים האלה.
<< אורח >> חיאם קעאדן: << אורח >>
אחוזי הנרצחים הולך ועולה.
<< יור >> היו"ר עאידה תומא סלימאן: << יור >>
תודה רבה. שירין, בבקשה.
<< אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >>
תודה על הדיון החשוב הזה. קודם כל, בתשובה לחה"כ יש לנו גם סלי תגבור למעונות, מעונות יום ולא רק לגני הילדים. אז אם יש צורך.
<< יור >> היו"ר עאידה תומא סלימאן: << יור >>
אני חושבת שהיא התייחסה למרכזי אלה.
<< אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >>
לא, לא, חברת הכנסת אמרה למה מגיל שלוש.
<< יור >> היו"ר עאידה תומא סלימאן: << יור >>
כן, כן, מרכזי אלה נותנים את הטיפול מגיל שלוש. אולי בגלל זה היא התייחסה.
<< אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >>
אנחנו כמשרד חינוך יכולים דרך הרשויות לתת סלי תגבור של טיפולים גם מתחת לגיל שלוש. את פשוט יכולה לפנות ולקבל את סלי התגבור גם מתחת לגיל שלוש.
<< יור >> היו"ר עאידה תומא סלימאן: << יור >>
מצוין.
<< אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >>
קודם כל, אני רוצה להגיד שאני מאוד גאה להיות פה עם אדורה. אדורה עכשיו יושבת בהנהלה של שפ"י במשרד החינוך ומביאה את הקול של החברה הערבית הייחודית. אני חושבת שזה מאוד חשוב. זו אחת המטרות ששמנו לעצמנו, שבכל אחד מהאגפים הגדולים יהיה קול אותנטי. שפ"י עושים עבודה נפלאה. אבל כשיושבת מישהי ששייכת לחברה הערבית ומביאה את הקול, וברגע שמחליטים על תוכניות מערכתיות גדולות אני חושבת שזה מאוד חשוב. מאוד חשוב לי היה להגיד את זה. היא הייתה בחופשת לידה והיא חזרה, אני שמחה שהיא פה.
אני אתן קצת נתונים. קודם כל, אנחנו מדברים על 6,765 ילדים יתומים במערכת החינוך מהחברה הערבית.
<< אורח >> הודיה מויאל: << אורח >>
עד גיל 18?
<< אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >>
כן, עד גיל 18.
<< אורח >> הודיה מויאל: << אורח >>
מגיל יסודי? שש עד 18?
<< אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >>
משלוש.
<< אורח >> הודיה מויאל: << אורח >>
משלוש אתן יודעות להגיד?
<< אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >>
מהגן. זה הנתון הרשמי שיש לנו. אני רוצה להגיד שמבחינתנו כשאנחנו מדברים על הצורך בלרענן אותנו לאור כל מה שקורה אנחנו מוציאים חוזר מנכ"ל. ואכן יצא חוזר מנכ"ל חדש יחסית. הוא יצא ב-14 באפריל 2024, הוא מונח מולי. הוא נקרא ליווי תלמידים בעקבות משבר מתמשך, ליווי תלמידים שבן משפחתם נפטר, נהרג, נרצח. יש שם פירוט ממש מה אמור מנהל בית ספר לעשות, מפקח בית ספר לעשות. המורה לעשות. איזה ליווי נותנים למשפחה, איזה ליווי נותנים למחנך, לילד עצמו. ממש פירוט ברמה של הנחיות של שפ"י מה צרך לעשות כל בעל תפקיד.
כדי להטמיע את חוזר המנכ"ל זו עבודה שלנו מול המפקחים הכוללים, מול המחוזות, מול המנהלים. אבל זה חוזר מנכ"ל חדש. לצערי לא רק החברה הערבית, אלא בכלל אחרי ה-7 באוקטובר נולדנו לבוקר של הרבה מאוד ילדים יתומים ולכן חוזר המנכ"ל הזה חדש. אני ממליצה לכולם להסתכל ולעיין בו. יש בו באמת מעטפת מאוד מקיפה והוליסטית מה צריך לעשות.
אני רוצה רגע להגיד על המקום המרכזי של מנהל בית ספר בסיטואציה הזאת. כמו שמנהל בית ספר דואג ללימודים, על הזכאות לבגרות, אנחנו מצפים ממנהל בית ספר בליווי כמובן, זו אחריות לגמרי של שפ"י עם הפסיכולוגים והיועצים החינוכיים וכו', לתת לו את המענה איך להתמודד. זו מציאות שאנחנו לא רגילים אליה. למפות את הילדים, לאתר אותם, לראות מה הם צריכים, ה וההורים שלהם. יש פה ממש מערך מסודר של מה עושים.
למשל קמנו לבוקר נוראי של יועצת שנרצחה, מי מטפל? מי מגיע לבית הספר, מי ניגש להורים שלה? מי מטפל בילדים שלה וכו'. אנחנו שואפים שיהיה לנו מערך ממוחשב. אין לנו עדיין, אבל אנחנו עובדים על זה במרץ כדי שיהיה לנו גם ברמה של מערכת ממוחשבת שמתעדת את הנתונים. התגברנו על המכשולים המשפטיים ואנחנו באמת רוצים שזה יהיה המצב.
<< יור >> היו"ר עאידה תומא סלימאן: << יור >>
אני רוצה לשאול. קודם כל, מצוין שיש חוזר מנכ"ל שמנחה ומפרט את ההוראות של איך להגיב במקרה מסוים. השאלה שלי, ואנחנו יודעים מהשטח, שהרבה פעמים אנשי השטח לא יכולים ללכת בדיוק לפי ההוראות המצוינות שנמצאות בחוזר מנכ"ל. כמו שגם עובדים סוציאליים ועובדות סוציאליות דיברו על כך שיש פחד של אנשי המקצוע שאמורים להיות מעורבים מזה שהם נכנסים לזירה מסוכנת כאשר הם באים להתערב עם הילדים או לטפל במשפחה. כמו במקרה של וופא חסארמה. שגם בן הזוג שלה נרצח והיו צריכים לטפל בה ובילדים ובסוף היא נרצחה גם כן לצערנו.
כמה אתם יודעים אם באמת כולם עושים את העבודה כמו שצריך, מגיעים? ושמענו על המקרים של ילדים שמפסיקים להגיע לבתי הספר. האם מדווחים? אני יודעת ממקרה, באמת עכשיו, ממקרה שאני מכירה מהעיר שלי, שהקב"סים לא הודיעו על משפחה שלמה שלא שלחה את הילדים שלה כי פחדו שיגיעו אליהם ויחשבו אותם כמי שלקחו צד בסכסוך הקיים.
<< אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >>
קודם כל, ברור לנו שיש מורכבות. את מכירה אותי מספיק טוב, אני לא מנסה ליפות את הדברים. זה שיש חוזר מנכ"ל ויש הנחיות זה לא אומר.
<< יור >> היו"ר עאידה תומא סלימאן: << יור >>
בגלל שאני מכירה אותך שאלתי, ידעתי שאקבל תשובה.
<< אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >>
אני אתן לך תשובה אותנטית ונכונה. יש פער בין להוציא חוזר מנכ"ל לבין לאכוף אותו. להגיד שאנחנו בשליטה מוחלטת על כל ילד ואנחנו יודעים לתת את המענה המיטבי? לא. אבל אני כן יכולה להגיד לך ואדורה תעיד שאנחנו שאנחנו המציקות התמידיות. כל הזמן אנחנו דורשים, גם מול המטה וגם מול המחוזות.
ואני רוצה להזכיר עוד גורם, הרשויות, שהן שותפות מאוד מרכזיות שלנו. כי יש פה טיפול שהוא גם בתוך בית ספר וגם מחוץ לבית הספר. זה לא רק משרד החינוך, זה גם הרשות המקומית. אנחנו עכשיו תגברנו בחומש האחרון בהסטות שעשינו את סלי התגבור לרשויות. הוספנו עוד תקציבים לסלי תגבור, ייעודי לחברה הערבית והבדואית לטיפולים. יש לפעמים פסיכולוג שלא יכול לגשת, אז אנחנו בשיח עם הרשות. קרו לי כמה, אני לא רוצה לחשוף, בכל מיני רשויות. אנחנו מנסים למצוא פתרונות יצירתיים. למשל לקחת, אפילו מרחוק, אחד הפתרונות שעשינו, למשל יש משבר מאוד גדול בלקיה עכשיו, שיש מאות ילדים שלא לומדים. אז הצענו למידה מרחוק. כי כל ניסיון שלנו למצוא פתרון לא צלח.
זה לא שאלה הנתונים וזה מה יש. אנחנו כל הזמן מנסים, או דרך הרשויות או דרך מנהלי בתי הספר שנמצאים תחת המחוזות למצוא פתרונות. אני שואפת להגיע למצב כמו שאמרתי, שנדע על כל ילד. זאת אומרת, לא מספיק המספר הזה. כל ילד הוא עולם ומלואו. לא מספיק להגיד יש לי כ-6,700 ילדים. לדאוג שאנחנו מכירים. זה האחריות שלנו כמשרד ממשלתי, אי אפשר להתחמק, זו לגמרי האחריות שלנו. כל ילד כזה צריך לדעת איפה הוא גר, אם הוא באמת קיבל את הטיפול שמגיע לו.
אנחנו עובדים על זה מאוד קשה כדי לדייק את הנתונים. המערכת הממוחשבת היא מאוד חשובה כדי שנוכל גם לתת סטטוסים ולהגיד לילד הזה הגענו, לילד הזה לא הגענו. הילד הזה כן יכול לקבל, הילד הזה לא יכול לקבל. את רואה שמישיבה לישיבה, אני חושבת שהישיבות האלה סופר חשובות, כי הן גם מדייקות את העבודה שלנו.
בפעם הקודמת הבאנו תמונה כללית. היום דייקנו את עצמנו יותר. אנחנו נעבור על זה ולקראת הפעם הבאה, כי זה חלק מהאחריות שלנו, אנחנו גם נדע לתת מיפוי איפה אנחנו כן מצליחים, איפה יש לנו קושי. אין ספק שזה חשוב.
<< יור >> היו"ר עאידה תומא סלימאן: << יור >>
אני מקווה שנגיע ליום אחד שכאשר אני אומרת שהתווספו לצערנו 260 או התווספו 100, שיהיה באיזה שהוא מקום במערכת במשרד החינוך את השמות ואת הגילאים ואת הסטטוס לטיפול בילדים האלה. בגלל זה אמרתי כשדיברתי עם משרד הרווחה, בגלל זה אמרתי לא יכול להיות שאין לכם סטטיסטיקה ברורה ופילוחים. כי אחרת אי אפשר לבנות. במיוחד כאשר המצב הוא כל כך מורכב. בלי פתרונות יצירתיים לא תוכלו להגיע להרבה תוצאות לצערי הרב.
<< אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >>
את הנתונים קיבלה אדורה באופן אישי מכל המפקחות על הייעוץ. זאת אומרת, אנחנו באמת חושבים שזה חלק חשוב באחריות שלנו. זה התמודדות שאנחנו לא רגילים אליה בהיקפים האלה. לא אנשי החינוך, לא מנהלי בתי הספר, לא הרשויות. לכן יש אחריות עלינו כמשרד גם להכין, המנהלים רגילים לילד שניים, לא למציאות כזאת. זה ממש להכשיר מערכת שלמה. ואדורה אולי יכולה לפרט מה זה אומר להתמודד עם ילד כזה. יועצת, להכשיר אותה. מנהל בית ספר, מחנכת כיתה. לעבוד עם הפסיכולוג הרשותי. יש אתגרים. יש פה מערך שלם.
<< יור >> היו"ר עאידה תומא סלימאן: << יור >>
במיוחד כאשר גם כן חלק מהמערך לפעמים חסר. כלומר, חלקים מהמערך הזה, האידיאלי שצריך להתקיים, יש מקומות שהוא בחוסר. אם יש יועצת בבית ספר שהיא לא בתקן מלא ופתאום קורים שלושה מקרים אצלה או יש לה שלושה-ארבעה יתומים בתוך בית ספר והיא צריכה גם לתפקד בדברים אחרים. אני מבינה את הקושי הקיים, אבל אני שמחה לשמוע לפחות שיש נכונות להבין שזאת סיטואציה חדשה שאי אפשר לטפל בה בכלים הישנים. ואפשר לפתח.
<< אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >>
רק להגיד, את שעות הייעוץ אנחנו מתגברים מ-549. ההחלטה למניעת אלימות. אז אנחנו נותנים תוספת של שעות ייעוץ. עכשיו בהחלטה, בחומש, הוספנו כמו שאמרתי. ואני פה מעלה את המודעות לרשויות, ואני שמחה שאנחנו פה תמיד עם הרשויות ביחד. אין לנו בעיה לכל רשות שתבקש מהחברה הערבית שצריך תגבור, שזה אומר שעות טיפול לילדים, לא משנה, אנחנו נכונים ויש לנו תקציב לזה. אנחנו רק מבקשים שהרשויות ידרשו את זה מאתנו. יש לנו בהחלט מה לתת ויש לנו מענים.
<< יור >> היו"ר עאידה תומא סלימאן: << יור >>
תודה. היועצת החרוצה שלי מראה לי שבחוזר מנכ"ל יש גם הוראה לדווח ולתעד מקרים כאלה. וזה בעיניי חשוב מאוד. ככה לומדים את הצרכים ואת העבודה.
<< אורח >> אדורה אלעיס: << אורח >>
אני רק אוסיף כמה דברים, אני אשלים את התמונה משירין.
<< יור >> היו"ר עאידה תומא סלימאן: << יור >>
אבל בקיצור.
<< אורח >> אדורה אלעיס: << אורח >>
אני רק אגיד ככה במאמר מוסגר ששירין ואני עבדנו אולי לפני 18 שנה בלוד ביחד. עניין הרציחות הוא עצוב ונוגע לנו. שירין הייתה מנהלת בית ספר, אני הייתי אז יועצת. היינו מלווים את המקרים מקרוב. אז אנחנו יודעים כמה מטען רגשי בכל רצח כזה מלווה לא רק את המשפחה, אלא את הקהילה והמוגנות האישית של כל הסביבה. אז רק לשים את זה על השולחן.
אני אשלים ואני אומר שהצוותים שלנו נדרשים היום לתת מענה שבעבר הם לא נדרשו אליו. הכמויות, המסה בעצם. ובגלל זה באמת נולד חוזר המנכ"ל, כי היועצת יודעת לעשות את כל הפרוטוקול, היועצות יודעות לעשות. אם זה מנהגי אבלות ומי הולך ומה צריך לקנות ואיך מלווים ילד ומה עושים בכיתה ומה אומרים לילד שאיבד אמא או אבא.
מצאנו את עצמנו במציאות שהמספרים הולכים וגדלים, זה לא אחד או שניים. מה שקורה בעצם כיום אנחנו מנסים לתמוך בצוותים שנמצאים בשטח ומלווים את הילדים מקרוב. כל הנושא של חוזר מנכ"ל בא לתת המון תמיכה למעגל הראשון של המשפחה. זה לא רק לילד, אלא באמת להורה שנותר או לאחים שנותרו בסביבתו.
אני רק רוצה להגיד שהשירותים הפסיכולוגיים החינוכיים בחברה הערבית נותנים מענים לכלל המשפחה ומדובר על מענים שניתנו בתשפ"ו ותשפ"ה כתקציב של מיליון ש"ח. מעבר לתקציבים השוטפים. כלומר, נצבעים הרבה כספים.
<< יור >> היו"ר עאידה תומא סלימאן: << יור >>
אבל אלה שירותים שניתנים לא רק לנושא שלנו.
<< אורח >> אדורה אלעיס: << אורח >>
אני כרגע מדברת רק על האובדן.
<< יור >> היו"ר עאידה תומא סלימאן: << יור >>
אוקיי, מצוין.
<< אורח >> אדורה אלעיס: << אורח >>
אובדן של אלימות. וגם תגבור כללי של 2,920 שעות טיפול. אני יכולה להעיד משיחות שיש לי עם אנשים שיש שעות טיפול, אבל לפעמים אנשים מתקשים אולי לגשת ולאסוף את עצמם וללכת לטיפול. אולי זו גם סוגיה. שיש תקציב לטיפול, אבל האבא שנותר ואשתו נרצחה לפעמים אומר מה יעזור לי טיפול והוא לא לוקח את הילדים לשיחות אישיות. זה רק נותן לנו עוד עבודה לעשות, כן לתמוך במשפחה שכן לגשת לטיפול ולהסתכל על זה כאירוע ארוך טווח. אנחנו לא מדברים רק על מענה מיידי, אלא מענה של כמה שנים קדימה.
<< יור >> היו"ר עאידה תומא סלימאן: << יור >>
אני יכולה לשאול שאלה? אתם מדברות על טיפול וגם הרווחה או מרכזי אלה מדברים על טיפול. איך אתם מסתנכרנים בנושא הזה?
<< אורח >> אדורה אלעיס: << אורח >>
זה מאוד חשוב. אין לי כרגע תשובה לדבר הזה. צריך לבדוק את זה. תראי, לפעמים צריך, לפעמים אין כפילויות. לפעמים אני מתארת לעצמי שיש כפילויות. אני לא יודעת לענות לך באמת. אני אצטרך לחזור למשרד ולבדוק את הדבר הזה.
<< אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >>
התשובה היא שזה תלוי ברשויות. רשויות מסודרות ומאורגנות שיש להם אגף חינוך שיודע לעבוד עם הרווחה. קחי למשל את אום אל פאחם. זה תלוי ברשות. הרבה פעמים גם תוכנית של 360 מאוד עוזרת, כי אז רואים את כל המענים ביחד. זה ממש תלוי ברשויות שיודעות לסנכרן בין הדברים. אם הרשות לא תדע לסנכרן בין הדברים לא נצליח לעשות את מה שאת אומרת. לכן העבודה מול הרשויות והמקצועיות של הרשות היא קריטית במובן הזה. יש היום רשויות מספיק טובות. דיברת על אום אל פאחם, אבל בקה למשל מובילה תהליך מאוד חשוב. יש לנו רשויות טובות שיודעות לעשות את הסנכרון הזה.
<< יור >> היו"ר עאידה תומא סלימאן: << יור >>
אוקיי.
<< אורח >> אדורה אלעיס: << אורח >>
רק דבר אחרון, אני אגיד שמשרד החינוך חתם בימים אלה עם חמניות והם בעצם הספק שנותן את כל הטיפולים לילדים.
<< יור >> היו"ר עאידה תומא סלימאן: << יור >>
יופי. כשישבתי איתם פגישה ראשונה הם היו עדיין במגעים אתכם בנושא. אז זה נחתם, אני שמחה לשמוע. תודה לכן.
אני רוצה לתת לעו"ס מטורעאן, מאחר והיה להם גם כן מקרה מאוד קשה של אבא ובן שנרצחו, אשמח לשמוע ממך. בבקשה תגריד.
<< אורח >> תגריד אבו דיבה: << אורח >>
שלום גב' עאידה, שלום חברי כנסת נכבדים ונציגי ממשלה. אני תגריד אבו דיבה, אני מנהלת מחלקת הרווחה במועצה מקומית טורעאן. אני נמצאת פה היום לא רק כאשת מקצוע, כעובדת סוציאלית, כמי שמגיעה - - - חווה טראומות קשות בתקופה האחרונה. טראומות מזעזעות, רציחות. רק בשבוע האחרון נרצחו אצלנו בכפר אב ובנו, אדהם נסאר ובנו נזים. לפני חודש ימים גם נרצח איעד בטארנה שהיה גם מטפל בהוריו הקשישים. אנחנו מדברים גם על יתמות של הורים קשישים שצריכים מישהו שיטפל בהם והוא היה מטפל בהם. גם לפני שנים היה עוד רצח ועוד רצח. גל של רציחות מאוד חמור וקשה.
אני מביאה איתי את כל השטח. הקול הזועק של השטח, של אנשי מקצוע הקורסים מול העומס הנפשי והפיזי. לא בגלל שאנחנו חלשים, אלא בגלל שאנחנו מתמודדים עם טראומה שונה, מאוד שונה. בגלל שאנחנו גם בעצמנו חווים פחד. חווים רגשות קשים של עצב, של איך להתמודד מול מקרים כאלה. אפילו אנחנו, איך אנחנו מבשרים למשפחה כזאת את הידיעה המרה שיש להם נרצח בתוך המשפחה. שעובדים סוציאליים רואים את זה כמשימה נוראית, בלתי נסבלת. המציאות מאוד קשה אצלנו בכפר, כמו בכל הכפרים בכל היישובים הערביים. לדעתי הדבר מאוד קשה.
בקשר ליתמות של רצח, בעקבות רצח. ממה שאני פוגשת בכפר שלי, ממה שאני יודעת גם מכפרים אחרים, שיש לזה פן מיוחד. זה שונה. זה מורכב יותר מיתמות טבעית, יתמות אחרת. יש פה המון שאלות שאין להן תשובות. אנחנו פוגשים ילדים שיש להם שאלות למה? מי עשה את זה? למה עשו את זה? האם זה הסתיים או לא? ואין לנו תשובות.
פעם היינו מחזיקים ידיים בילדים, בעת משבר, והיינו אומרים להם יהיה בסדר. היום אנחנו לא יכולים ולא בטוחים. לא מעזים להגיד שיהיה בסדר. כי זאת האמת. אנחנו מסתכלים על הילדים, על המשפחות שלהם, על החברה בכלל, בעיניים. מה שהמדינה לא יכולה לעשות. כי היא לא יכולה להסתכל להם בעיניים. אני אומרת שזו מכה של החברה. לא של המדינה, תסלחו לי. אם זאת הייתה מכת מדינה הייתה יותר מתאמצת ויותר אוכפת. המשטרה הייתה יותר פועלת גם באינטנסיביות ומפעילה את כל האמצעים שיש בידיה. אנחנו יודעים שלמשפחה יש את האמצעים, יש את הכלים.
לגבי אותם ילדים, יש להם פחד, יש להם התפרצויות זעם. הם סובלים מחרדות, יש להם רגרסיה לימודית.
<< יור >> היו"ר עאידה תומא סלימאן: << יור >>
תגריד, אני מתנצלת שאני מתערבת ככה. אני יודעת שיש לך כאב רב בגלל הקשר הזה וההצטברות של המקרים. אבל לצערי בכנסת הזמן מאוד מוגבל ואני חייבת לדייק ולנצל את ההזדמנות שאת איתנו.
את כאשת מקצוע שצריכה לעשות את כל הדברים האלה, תגידי לי האם הכלים שעומדים לרשותך, עד כמה באמת עוזרים לך לטפל בילדים? מה הכלים החסרים לך? מה היית מציעה לנו לדחוף במשרדים השונים? ונא באמת, בקיצור, כי אני צריכה לעבור לאחרים.
<< אורח >> תגריד אבו דיבה: << אורח >>
אמרתי, צריך יותר מדיניות לדעתי. נכון, לא רק חמלה, לא רק להביע צער והצהרות. צריכים שינוי מדיניות. לדעתי להכיר בילדים האלה זה קודם כל כנפגעי טרור. זה דבר ראשון שצריך לעשות כדי שיהיו זכאים לסל שירותים ושהטיפול שלהם לא יהיה מוגבל.
<< יור >> היו"ר עאידה תומא סלימאן: << יור >>
אבל יש סל שירותים.
<< אורח >> תגריד אבו דיבה: << אורח >>
יותר רחב. עזרה כלכלית. כי הם איבדו מפרנס של המשפחה, אז המצב הכלכלי ממילא יהיה להם קשה. נכון, יש לנו משאבים, אבל המשאבים מוגבלים ולא עולים בקנה מידה עם מה שיש בשטח בפועל לדעתי.
<< יור >> היו"ר עאידה תומא סלימאן: << יור >>
תודה רבה. תודה תגריד. אני רוצה לתת, אני מאוד מבקשת עכשיו מי שאתן לכם זכות הדיבור להיות ממוקדים כי הזמן הולך ונגמר. יש לנו את סוזן, מנהלת מחלקת הרווחה במועצה המקומית דיר אל אסד. אחר כך ראויה חנדקלו מנהלת מרכז אילאף שנמצאת בזום.
<< אורח >> סוזנה עסא אסדי: << אורח >>
תודה רבה. קודם כל אני מברכת על הדיון החשוב הזה, יושבת-הראש, גב' עאידה, כל הכבוד. זה באמת חשוב ונחוץ מאוד בימים אלו. כמו שאמרתם, כולנו עדים לעלייה המתמדת והחדה במספר היתומים. במקביל, באמת אין מילים, כעובדת סוציאלית וכמי שחווה מקרוב את המקרים האלה. אני גם מדברת פה לא רק בשם סוזן מנהלת המחלקה בדיר אל אסד, אני פה גם מדברת בשם מנהלים, ארגון המנהלים הארצי. אני יו"ר מחוז צפון בארגון המנהלים הארצי.
אנחנו מדברים פה על טראומה. ילדים מתמודדים, יתומים מתמודדים עם טראומה כפולה, אם לא משולשת. גם מתמודדים עם אובדן טראומתי, קשה, בנסיבות מאוד קשות. כאשר אנחנו יודעים שחלק מהילדים האלה הם עדים והם חלק מאותו אירוע קשה וחלק מהם ניצלו בנס. מצב שני, גם הם חיים בסביבה רוויית פחד, חרדה קיומית, לצד גם שתיקה ומופנמות. וגם היותם חלק מקבוצה מודרת, מתויגת. סטיגמה חברתית שרודפת אותם.
אנחנו מדברים על ילדים שקופים. הם לא רק שקופים בהיותם יתומים, אלא הם גם שקופים בהיותם חלק מקבוצה מתויגת בחברה, מודרת. לא נכון להסתכל על זה כמקרה פרטני או מקרה משפחתי של כל יתום, אלא זו תופעה. אנחנו חייבים להתייחס לזה כקבוצה ייחודית של פגיעה בזכויות הילד, בזכויות של ביטחון, שוויון הזדמנויות. זה הדבר הכי בסיסי בחיי כל אדם. בהיותו אדם, בהיותו ילד, לחיות בביטחון. להיות עם שני הורים. זו פגיעה מתמשכת. מה שקיים היום זה טיפול נקודתי, זה טיפול קטן. הטיפול הקיים היום שמשרד הרווחה נותן זה סל טיפולים שכולל 35 טיפולים בסך הכול לכל מטופל.
אני אתייחס גם לנקודה שהועלתה פה. זה מתחיל מגיל שלוש, אבל הזכות נשארת לכל ילד מהקטינים, כלומר מי שמתחת לגיל שלוש. הוא יכול לקבל את הטיפול במהלך חמש השנים אחרי האירוע. אבל פה אני אגיד שהטיפול הנקודתי הזה, האבל הזה הוא שונה מכל אבל אחר שיכול ילד יתום לעבור. לכן לא ולא. לא צריך להתייחס אליהם כיתום כמו כל יתום אחר, אלא הם צריכים להיות ייחודיים, בתוך קבוצה ייחודית.
מה שקיים היום הוא לא מספיק. ילד כזה בכל שלב ושלב בחיים שלו הטראומה מתמשכת והיא מתגלמת בצורה אחרת. לכן הליווי והטיפול שהיום ניתן הוא לא מספיק. צריך לתת משהו, רצף טיפולי מתמשך העוטף את היתום הזה במהלך חייו. ולכן היום מה שקורה שעמותות כמו אלה נכנסות לתמונה. הן נותנות את סל השירותים שצריך לתת במקרה הטוב. אחר כך הן נשארות כליווי והמנדט עובר למחלקות לשירותים חברתיים.
<< יור >> היו"ר עאידה תומא סלימאן: << יור >>
אני רוצה לסיים את הדיון ב-13:30.
<< אורח >> סוזנה עסא אסדי: << אורח >>
לגבי הנקודה של סנכרון בין המערכות. אני חושבת שזה לא נכון להשאיר את זה תלוי כאחריות רשותית. איפה שיש מנגנונים מעובים וטובים ועובדים בין רווחה לחינוך אז זה טוב. צריך שיהיה איזה משהו, מנגנון מדיני. מדיניות בין משרדית, לאגם את המשאבים הקיימים ולבנות מנגנון ייחודי לקבוצה הזו שמסתכל עליה כקבוצה ייחודית. ללוות כל ילד מהרגע הראשון שזה קורה עד הגיעו לגיל 18.
אני צריכה להתייחס ולהגיד, כיום המחלקות לשירותים חברתיים קורסות. קורסות כי יש אי איוש תקינה, יש מחסור אדיר בעובדים סוציאליים. מעמסת ההתמודדות והעבודה היא מאוד קשה היום ולכן זה לא נכון להגיד אם יש מחלקה טובה יש עבודה טובה באותה רשות, יש רשות חזקה אז זה טוב.
לגבי מרכזי חוסן, אני פה גם קוראת למשרדים לקחת את זה, לתקצב בצורה מתאימה. היום בחברה הערבית כולה יש את אום אל פאחם. האם זה מספיק? האם זה נותן מענה? ברור שלא. לכן גם פה צריך להרים את הכפפה, שהמשרדים ייקחו אחריות ויבנו מנגנונים שמדברים ביניהם. ומשם שזה יירד לשטח. תודה.
<< יור >> היו"ר עאידה תומא סלימאן: << יור >>
תודה רבה. האמת, שתי הצעות שאני חושבת שמאוד חשובות הבאת. חבל שאין לנו את הזמן להתעמק בניסיון שלכם בטיפול. אני אשמח לבוא לבקר ואז אני אשמע ממך יותר פרטים, כי הנושא הזה חשוב לי.
ראויה חנדקלו, בבקשה.
<< אורח >> ראויה חנדקלו: << אורח >>
אני ממש אנסה להיות קצרה. קודם כל, ממש תודה על הדיון החשוב הזה וגם על הדברים שנאמרו, שרובם מהלב ומהניסיון וההתמודדות הקשה. בדרך כלל אנחנו כשמדברים על הפשיעה והאלימות בחברה הערבית נוטים יותר לדבר במספרים, נרצחים. אולי כתבי אישום ואמצעי לחימה וממסגרים את הדיון במספרים ולא מסתכלים על השלכות של הפשיעה.
אני אגיד שאנחנו מדברים על דור שלם של ילדים מתוך החברה הערבית שהם שקופים, שהם ילדים יתומי פשיעה. ואני לא אחזור על הדברים, אבל מהניסיון שלנו והפגישות שלנו עם משפחות שכולות ועם ילדים, להיות ילד יתום בחברה הערבית, כאשר יש פחות פענוח תיקים, זה אומר שאתה נשאר עם סימני קריאה ושאלה, כמו המשפחה שלך. ואתה יותר הולך עם הסטיגמה הזאת.
גם זה אומר שאין מישהו שעוקב אם אתה הולך לבית הספר או לא הולך לבית הספר. אם אתה מקבל את הטיפולים או לא. אם אתה עושה את השיעורים שלך. כי פתאום המשפחה הזאת עולה למסלול שהוא חדש. אמא פחות מתפקדת ברוב המקרים. זה גם לאבד את הפרנסה של המשפחה.
אני רק אגיד שנאמרו כאן הרבה דברים. אי אפשר לדבר על הסוגייה הזאת בלי לדבר על הגדרה של נפגע עבירה ובעיניי זו הסוגייה הכי גדולה, איך אנחנו מגדירים נפגעי עבירה בחוק, מעבר לזכות הדיונית בהליך הפלילי וגם מה סל הזכויות שלהם. צריך להסתכל נקודתית על מה אנחנו עושים עכשיו אל מול מה אנחנו עושים אסטרטגית לטווח הארוך.
אני חושבת שיש עניין של תשתיות, שצריך לעבות את העובדים הסוציאליים והפסיכולוגיים ולהכשיר. אבל שנייה צריך להסתכל על האתגרים במיצוי הקיים. מניסיון שלנו ובדיקה שעשינו, גם במענים הקיימים יש תת מיצוי. בחברה הערבית בכלל יש תת מיצוי כשמדברים על זכויות. אז גם המרחק של המרכזים, גם נגישות של האנשים ועוד הרבה דברים.
לכן אני חושבת, עאידה, אני מציעה שבשלב הראשון יהיה מסד נתונים רשמי אחד שכולנו נשענים עליו ושהוא בשיתוף בין רשויות מקומיות לבתי הספר.
<< יור >> היו"ר עאידה תומא סלימאן: << יור >>
תודה רבה. אני רוצה לתת להודיה מחמניות ואחר כך משרד המשפטים והמשטרה. אבל הודיה, ממש, בקצרה.
<< אורח >> הודיה מויאל: << אורח >>
אני ממש אעשה בקצרה. קודם כל, אני רוצה להגיד לך תודה. זה לא מובן מאליו שאנחנו דנים בנושא הזה היום. הילדים האלה שקופים בכל כך הרבה מקומות ואני שמחה שפה הם לא. אני חושבת שזה כל כך חשוב.
<< יור >> היו"ר עאידה תומא סלימאן: << יור >>
אני התחלתי עם זה ועבדנו ביחד ואנחנו נמשיך לחשוף את הצד הזה.
<< אורח >> הודיה מויאל: << אורח >>
אני באמת מודה לך, באמת, מכל הלב. אני גם רוצה לבקש כבר בהזדמנות הזאת דיון נוסף. יש לנו הרבה משפחות שהיו שמחות להגיע לפה ולספר במה הם נתקלים ולא הייתה להם את ההזדמנות הפעם.
אני אתחיל רגע מנתונים. אנחנו 19 ימים לתוך 2026 וכבר יש שבעה יתומים מרצח. זה מספר הזוי וגדול. בשנת 2025 היה 226 יתומים. את כל הנתונים האלה אנחנו אוספים בעצמנו, יושבים על החדשות ואחרי כל רצח ממש מחפשים את הנתונים. אין היום גורם במדינה שיודע להגיד כמה יתומים מרצח יש. אנחנו הוצאנו בקשות מידע למשרד הרווחה, ללמ"ס, למשרד לביטחון לאומי ואף אחד לא יודע לתת את הנתונים האלה.
אני לא אכביר במילים. ליתומים ולאלמנות בחברה הערבית יש ביטויים הרבה יותר מועצמים על רקע המאפיינים. יש עוני, יש מחסור במסגרות תומכות. יש יותר פגיעות לגורמי סיכון. דיברנו פה גם על רגשות הנקמה שיש לילדים שצריך לתת להם מענה בעצם כדי לקטוע את מעגל האלימות. ועל כל הדבר הזה גם יש תת מיצוי זכויות עמוק. אנחנו מכירים אותו.
אנחנו מפעילים בימים האלה ממש מרכז מיצוי זכויות לאלמנות ויתומים שמתחיל לפעול גם בשפה הערבית והגיעו אלינו כבר כמה פניות. אני רק רוצה לספר כמה דברים שעלו לנו. קודם כל, האתר הראשי של הביטוח הלאומי, איפה שאפשר לדעת מידע, הדף הראשי לא מתורגם לשפה הערבית. זה הדבר הראשון שגילינו. זה בעצם אומר שאלמנה או יתום שרוצים לגלות.
<< יור >> היו"ר עאידה תומא סלימאן: << יור >>
מובן.
<< אורח >> הודיה מויאל: << אורח >>
זה נורא ואיום. הדבר השני, פנו אלינו כמה וכמה משפחות שהם נפגעי עבירה. הם לא קיבלו את הסיוע, לא מהביטוח הלאומי, לא את המענק 5,000 שקלים, לא סיוע משפטי ולא טיפול רגשי. המידע הזה אמור לזרום בצורה אוטומטית למרכזים והם פשוט לא מקבלים את המענה הזה. הם לא ידעו בכלל שהם זכאים לדבר הזה. לא זכאים ל-5,000 שקלים, לא זכאים לסיוע רגשי ולא ידעו שהם זכאים לסיוע המשפטי.
<< יור >> היו"ר עאידה תומא סלימאן: << יור >>
כמובן זה אומר שאף עובד סוציאלי לא הגיע אליהם.
<< אורח >> הודיה מויאל: << אורח >>
לא פנה אליהם.
<< יור >> היו"ר עאידה תומא סלימאן: << יור >>
ברור. וכמובן ההודעה המרה לא נעשתה לפי הנהלים והפרוטוקול.
<< אורח >> הודיה מויאל: << אורח >>
בדיוק. וזה רק קצה הקרחון. כמובן ששמענו פה שיש שני מרכזים בחברה הערבית. אזור הדרום מופקר. אין באזור הדרום מרכזים. זאת אומרת שיש לנו חצי מהאוכלוסייה - - -
<< יור >> היו"ר עאידה תומא סלימאן: << יור >>
יש מרכז חוסן בדרום שהרחיבו את. אבל זה משרד הבריאות.
<< אורח >> הודיה מויאל: << אורח >>
של משרד הבריאות.
<< יור >> היו"ר עאידה תומא סלימאן: << יור >>
של משרד הבריאות, לא של משרד הרווחה.
<< אורח >> הודיה מויאל: << אורח >>
הסיוע המשפטי, הם פשוט לא מצליחים להגיע לכולם. וזה הנקודות העיקריות שאנחנו לומדים מעבודה מאוד קטנה. ואני יכולה עוד להתעמק. אם היית יודעת איזה רשימות יש לי פה של דברים.
<< יור >> היו"ר עאידה תומא סלימאן: << יור >>
תשמעו, אתם ממלאים את הסל שלי. לא רק אתם, אספנו כבר הרבה דברים.
אני רוצה לשמוע ממשרד המשפטים, לינה. אני יודעת שהיה לכם בעיה בכל הנושא של הוצאת הזכאות בוועדת התיאום שקיימת. את מכירה את זה?
<< אורח >> לינא סולטאן בשארה: << אורח >>
לאיזה נושא?
<< יור >> היו"ר עאידה תומא סלימאן: << יור >>
הזכאות אחרי מקרה רצח, הזכאות שנשלחת למרכזי החירום לאחר הודעה?
<< אורח >> לינא סולטאן בשארה: << אורח >>
אני חושבת שקצת מתבלבלים. זה לא קשור אלינו כיחידת תיאום. זה משהו שהוא שייך לוועדות אחרות. אנחנו כיחידת תיאום ממשלתית לזכויות ילדים ונוער - - -
<< יור >> היו"ר עאידה תומא סלימאן: << יור >>
לא, לא, אני חשבתי שאת, אוקיי.
<< דובר >> תמי ברנע: << דובר >>
אפשר לשאול שאלה?
<< יור >> היו"ר עאידה תומא סלימאן: << יור >>
בטח.
<< דובר >> תמי ברנע: << דובר >>
אומרת הודיה שלאף אחד אין נתונים. אני שואלת אם ליחידת התיאום יש נתונים?
<< אורח >> לינא סולטאן בשארה: << אורח >>
אנחנו אוספים. כידוע בשנתיים האחרונות, גם סביב הנושא של המלחמה, התחלנו לבנות דשבורד של נתונים לגבי כל הילדים במדינה. כחלק מהאיסוף הזה גם אנחנו מנסים לאסוף כל מיני נתונים סביב גם ילדים יתומים ממלחמה, יתומים גם מהחברה הערבית. אבל עדיין זה לא מוצר סופי שאני יכולה להעיד ולהביא את זה לשולחן הכנסת.
אבל הסוגייה הזאת של בכלל כל הילדים היתומים והפגיעה בעקבות הפשיעה, הבעיות הקיימות לגבי אנשי מקצוע שהם לא מוגנים, שלא יודעים איך לפעול, פשוט לטפל בנפגעים, היא מוכרת לנו. אנחנו מנסים במקומות שאנחנו נמצאים בהם ככה לתאם ולהביא את זה על השולחנות של הפורומים שאנחנו נמצאים בהם.
אני מקווה שבמקום שלנו יחד עם משרד החינוך וכל המשרדים שאנחנו עובדים מולם לנסות לקדם את זה בסוגיות בין משרדיות. זה מה שיש לי להוסיף לדיון פה. אבל אנחנו לא עושים טיפול פרטני במקרים האלה.
<< יור >> היו"ר עאידה תומא סלימאן: << יור >>
התכוונתי לוועדה שבדרך כלל קובעת את הזכאות לטיפול במרכזי חירום שיושבים בה גם משרד המשפטים, גם המשטרה. אולי נציג המשטרה יוכל לעזור לנו בזה. והרווחה שנותנת את הזכאות לקבלת שירותים של מרכזי החירום. בעבר כשקיימנו את הדיון ידוע לי היה שיש בעיה בקבלת הזכאות שנדחית לפעמים לחודשים. האם פתרתם את הבעיה? אתה יודע מזה?
<< אורח >> ראמי קאסם: << אורח >>
שמי ראמי קאסם, אני קצין נפגעים. אני אתייחס לשאלות שהתבקשתי לענות לכם לפי מה שאתם שלחתם. אם יש לכם שאלות או ככל שיש לכם דברים נוספים אתם יכולים לשאול ונענה לכם בצורה מכוונת כמובן. אין לי את הנתונים שאת מדברת עליהם כרגע.
<< יור >> היו"ר עאידה תומא סלימאן: << יור >>
איזה נתונים?
<< אורח >> ראמי קאסם: << אורח >>
שאת מדברת על הזכאים.
<< יור >> היו"ר עאידה תומא סלימאן: << יור >>
אני לא שאלתי עכשיו על זכאים ולא על כסף. שאלתי שאלה מאוד ספציפית. בעבר דווח לנו שיש בעיה בקביעת הזכאות למשפחות נפגעי עבירה.
<< אורח >> ראמי קאסם: << אורח >>
בעיה ממי?
<< יור >> היו"ר עאידה תומא סלימאן: << יור >>
מהמשטרה. אובחנה על ידי משרד המשפטים ומשרד הרווחה שמתעכבת ההודעה למרכזי החירום והדיווח על הזכאות של משפחה מסוימת, מי זכאי לקבל את הטיפולים. ונאמר באופן מאוד ברור שזה בידי המשטרה. עכשיו, זה היה לפני כמה וכמה חודשים ואמרו שהם יעבדו על הנושא הזה.
<< אורח >> ראמי קאסם: << אורח >>
אני אישית חוזר ואומר, זה לא עלה בשאלות שלכם. אין לי את המידע הזה.
<< יור >> היו"ר עאידה תומא סלימאן: << יור >>
אתה יכול להתקרב ולהגיד מה התפקיד?
<< אורח >> ראמי קאסם: << אורח >>
אני קצין נפגעים במשטרת ישראל. אני מדבר על הודעה מרה ואענה על השאלות שלכם כפי שעלו בשאלות שאתם העברתם לנו.
<< יור >> היו"ר עאידה תומא סלימאן: << יור >>
בסדר, בבקשה.
<< אורח >> ראמי קאסם: << אורח >>
נתונים אחרים שאין לי כרגע אני לא יכול לתת.
<< יור >> היו"ר עאידה תומא סלימאן: << יור >>
זה לא נתונים, אני לא שואלת על נתונים. אני שאלתי על מדיניות. וכקצין נפגעים מינימום צריך לדעת בעניין הזה של הזכאות. כמה זמן לוקח להוציא זכאות לנפגעים או לנפגעי עבירה כדי לקבל את הטיפול המתאים במרכזי חירום.
<< אורח >> ראמי קאסם: << אורח >>
ככל שידוע לי הבקשה מועברת למשרד, לרווחה, ושם זה מטופל על ידי מרכזי הסיוע. כמה זמן לוקח אני לא יודע להגיד לך בוודאות. שוב, ככל שזה חשוב, תפנו עם זה בשאלה ממוקדת ונעשה מה שאני יכול.
לעניין מסירת הודעה מרה, כפי שציינתי וכפי שקיבלתם את זה בתשובות, אנחנו מבצעים את ההודעה המרה כחוק ועל פי חוק. על פי דרישה של היחידה החוקרת במקרה של עבירות המתה, עבירות אלימות. כשצריך להעביר, למסור הודעה מרה - - -
<< יור >> היו"ר עאידה תומא סלימאן: << יור >>
אז הכול בסדר ואתם עושים את ההודעה המרה לפי החוק ובאופן תקין בליווי עובד סוציאלי, הכול בסדר.
<< אורח >> ראמי קאסם: << אורח >>
ככל שאנחנו נדרשים לבצע הודעה מרה על פי חוק אנחנו מבצעים אותה.
<< יור >> היו"ר עאידה תומא סלימאן: << יור >>
מי דורש את זה?
<< אורח >> ראמי קאסם: << אורח >>
היחידה החוקרת שניגשת ומגיעה לזירה.
<< יור >> היו"ר עאידה תומא סלימאן: << יור >>
טוב. אני אומרת שכנראה היחידה הזו לא דורשת מכם בכל מקרה, כי ההודעה המרה לא מתקבלת בכל מקרה לפי החוק ולפי מה שקבוע בחוק. לצערי הרב. אני יודעת את זה מהשטח טוב מאוד. הרבה מקרים שהגעתי לנחם ונאמר לי שהם ידעו או דרך הרשתות החברתיות או שהם ידעו דרך השכנים. בכלל, לפני יומיים הייתי, הבחור שנהרג על ידי כוחות המשטרה, אמא שלו הייתה בדיוק בבית. כמה מטרים ממנו. נמנע ממנה שעה וחצי לצאת לראות מי נפגע מהירי על ידי כוחות המשטרה. ולא טרחו לידע אותה. המשפחה הייתה צריכה לידע אותה שהגופה שהייתה ליד הבית זה הבן שלה. אז ההודעה המרה אנחנו יודעים איך זה הולך, לצערי הרב.
<< אורח >> ראמי קאסם: << אורח >>
אני נאלץ להגיד לך שלדעתי הדרים הם לא מדויקים, מה שאת אומרת. נציגי היחידה החוקרת שנמצאים במקום הם מעדכנים ויודעים בהרבה מקרים, גם לפני המשטרה. אם יש מקרה ספציפי אפשר לדבר עליו.
<< יור >> היו"ר עאידה תומא סלימאן: << יור >>
אפשר להבין שבחלק מהמקרים המשפחה יודעת לפני המשטרה, כי זה קורה לה מול העיניים. זה לא מונע שבכל זאת צריך לקיים את ההוראות של ההודעה המרה, כי זה אומר שעובד סוציאלי במקום מתערב ומגיע וצריך להתערב. אם לא מכירים אותי אז אני חייבת להגיד לך שבדרך כלל אני לא מתבטאת ולא אומרת דברים שאני לא בטוחה במאה אחוז מהם. ההודעה המרה לא מתקיימת לפי החוק. אני אומרת את זה ואני אחראית על כל מילה שאני אומרת.
<< אורח >> ראמי קאסם: << אורח >>
אני רק אציין שבמקרה שהמשפחה - - -
<< יור >> היו"ר עאידה תומא סלימאן: << יור >>
זה לא פינג פונג ואתה לא חייב לציין כלום אחרי שאני אומרת את הדברים שלי.
<< אורח >> ראמי קאסם: << אורח >>
רק להעיר הערה קטנה. במקרה שהמשטרה יודעת אין צורך במסירת הודעה. זה החוק.
<< יור >> היו"ר עאידה תומא סלימאן: << יור >>
במקרה ו-?
<< אורח >> ראמי קאסם: << אורח >>
המשפחה יודעת בדבר הפטירה של המנוח, זה החוק.
<< יור >> היו"ר עאידה תומא סלימאן: << יור >>
אוקיי. אני רוצה להודות לכולם שטרחו והגיעו והביעו נכונות כן לקחת את הנושא כנושא שמחייב חשיבה ותיאום בין כמה גורמים כדי לטפל בו.
אני מבטיחה לכם שהנושא הזה לא ירד מהאג'נדה ואנחנו נמשיך לעקוב. יש כמה וכמה דברים שאצטרך להיות גם אתכם בקשר כדי לעבוד עליו.
אני רוצה לבקש ממשרד הרווחה וממשרד האוצר, אנחנו נפנה ונבקש את המידע שדרשנו ולא ידעתם לתת אותו. לצערי הרב, אני גם פונה למשרד הרווחה, לא יתכן שאתם אין לכם, חלק מלהתחיל לטפל בבעיה זה להפריד למאגר מידע שעוקב אחרי איך מטפלים וכמה מטפלים. זה חשוב מאוד ואנחנו נבקש את זה.
את ההצעה של לבנות מנגנון ייחודי שמביא ביחד את כלל המשרדים אני חושבת שזו הצעה מצוינת. אמנם מהניסיון שלנו מנגנונים כאלה זה לא מעורר הרבה תקווה, אבל לפחות לשבת ביחד ולהתחיל לחשוב על פתרונות.
מסד הנתונים. אני שומעת, משרד המשפטים יש לו מסד נתונים, הרווחה יש לה נתונים אחרים. משרד החינוך. אני חושבת שהגיע הזמן באמת שיהיה מסד נתונים שתשתפו את המידע ביניכם. אולי באמת אם תקום קבוצה של ועדה בין משרדית או אפילו לא ועדה, תיאומים בין המשרדים, תוכלו ללמוד אחד מהשני ממסד הנתונים ולעשות מסד אחד גדול.
יש בעיה בנגישות המידע על הזכויות. אנחנו נפנה, אני יודעת שיש מהביטוח הלאומי, לא הספקתי לפנות אליכם, אבל אנחנו נרצה לקבל תשובה ברורה למה אין תרגום לשפה הייחודית במדינה. כי הרי קבעו שאנחנו לא, השפה שלנו לא שפה רשמית. קבעו שהיא שפה ייחודית. אז לפחות עוד לא הגדירו מה זה ייחודי, אם זה מחייב תרגום או לא. אבל יש חוקים שמדברים על צורך בתרגום. נרצה להבין מתי יתורגמו, כי זה הנגשת מידע מאוד חשוב לאזרחים.
אני מודה לכולכם ואני אפנה ליושבת-הראש ואבק שתהיה עוד ישיבת מעקב על הנושא הזה. תודה לכולם.
<< סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 13:33. << סיום >>