פרוטוקול ועדה

הכנסת העשרים-וחמש מושב רביעי פרוטוקול מס' 416 מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות יום שלישי, ל' בשבט התשפ"ו (17 בפברואר 2026), שעה 14:00 סדר היום: << נושא >> 1. תקיפות אלימות על רקע גזעני כלפי תלמידים עולים במערכת החינוך << נושא >> << נושא >> 2. הצגת פעילות היחידה הממשלתית לתיאום המאבק בגזענות בשנת 2025 << נושא >> << הלסי >> הצעה דחופה לסדר-היום בנושא: "אלימות על רקע מוצא במערכת החינוך – בעקבות האירוע בבית הספר חיים גורי בנתניה", של חה"כ סימון דוידסון, חה"כ יבגני סובה << הלסי >> נכחו: חברי הוועדה: גלעד קריב – היו"ר ולדימיר בליאק – מ"מ היו"ר טטיאנה מזרסקי – מ"מ היו"ר יבגני סובה חברי הכנסת: סימון דוידסון משה סולומון פנינה תמנו מוזמנים: ציקי שטרסברג-דיל – עו"ד, ,מנהלת היחידה הממשלתית לתיאום המאבק בגזענות, משרד המשפטים יהונתן ליף – משפטן, היחידה הממשלתית לתיאום המאבק בגזענות, משרד המשפטים אביבית מסבנד – סמנכ"לית ניהול ההון האנושי, משרד החינוך טירה גלינויר – מנהלת אגף קליטת תלמידים עולים ותושבים חוזרים, משרד החינוך מיכל עוז – מפקחת מורים יועצים ממלכתיים מחוז ת"א, משרד החינוך עידית רובין – ממונה מעקב ובקרה, מזכירות פדגוגית, משרד החינוך ד"ר שרי פייר – סגנית מנהלת חטיבת רשויות ארגונים וקהילה, משרד העלייה והקליטה זיוה אברהמי – מנהלת מרכז קליטה, הסוכנות היהודית מיכאלה לוין – נציגת ציבור ועדת העלייה והקליטה, עיריית תל אביב-יפו אלקס ריף – מנכ"לית, לובי המיליון סמאח דרויש – עו"ד, מנהלת המרכז לנפגעי גזענות, המרכז הרפורמי לדת ומדינה דוד רויטמן – מפקד כיתת כוננות, אנשי עסקים עולים חדשים דמיטרי לוין – אבא משתתפים באמצעים מקוונים: אסתר דהן – ראש מינהל חינוך וחברה, עיריית נתניה שושנה קיפר – מנכ"לית בית הספר חיים גורי, עיריית נתניה מנהלת הוועדה: שלומית אבינח רישום פרלמנטרי: אושרה עצידה רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> תקיפות אלימות על רקע גזעני כלפי תלמידים עולים במערכת החינוך << נושא >> << נושא >> הצגת פעילות היחידה הממשלתית לתיאום המאבק בגזענות בשנת 2025 << נושא >> << נושא >> הצעה דחופה לסדר-היום בנושא: "אלימות על רקע מוצא במערכת החינוך – בעקבות האירוע בבית הספר חיים גורי בנתניה" (מס' 6599), של חה"כ סימון דוידסון, חה"כ יבגני סובה << נושא >> << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> שלום לכולם. אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות. זהו דיון המשך לשני דיונים שהתקיימו כאן בוועדה, כשהאחד היה בדצמבר 2024, בטווח של חודשיים, כאינדיקציה לחשיבות שאנחנו מייחסים לנושא. אני אעביר את ניהול הישיבה, בחלק הראשון שלה, לידיו של חבר הכנסת ולדימיר בליאק, שהוא גם מיוזמי הדיון הזה וממובילי הטיפול בסוגיה, כאן, בבית, משום שאני נדרש לנמק הסתייגויות של הסיעה שלי בוועדה אחרת, ואני אחזור לכאן לחצי השני של הדיון. אני מודה לחבר הכנסת סובה שהצטרף אלינו. הצטרף אלינו גם חבר הכנסת סימון דוידסון. סימון אינו חבר בוועדת העלייה והקליטה, אבל הוא חבר לשם כבוד בוועדה הזו. סימון לקח על עצמו את הובלת הטיפול במקרה האחרון הקשה בנתניה שהגיע לכותרות. << דובר >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר >> היו עוד. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> היו עוד. נמצא איתנו פה גם דימה לוין, שהוא אביה של אחת מהנערות שהותקפו. דימה, תודה גם על ההגעה לכנסת, וגם על השמעת הקול, וגם על ההחלטה שאת האירוע הקשה הזה לא מצניעים ולא דוחפים הצידה אלא עוסקים בנושא. אני מאמין גדול, יחד עם חבריי, שמתוך הסיפורים האישיים ומתוך הקריאה והזעקה של צעירים ומבוגרים מתחדדת תשומת הלב הציבורית, והדיון הופך מדיון תיאורטי לדיון שבאמת עוסק בהצלת נפשות של צעירים וצעירות. אני בכוונה לא רוצה לגזול זמן רב. יש לנו יותר משעה וחצי לדיון ויש פה הרבה מאוד דוברים. התחלתי לומר שאני מודה לחבר הכנסת דוידסון שהעלה את הסוגיה הזו בהצעה דחופה לסדר, שאושרה על ידי יושב-ראש הבית. התקיים דיון במליאה, ובסיום הדיון, בתיאום איתנו, חבר הכנסת דוידסון העביר את הנושא לדיון כאן בוועדה. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> גם אני הצטרפתי להצעה. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> כן, אבל אתה חבר ועדה. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> זה היה במליאה וזה חזר לוועדה. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> כן, אתה היית היושב-ראש. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> סיכמנו שהדיון יעבור לכאן מכיוון שוועדת העלייה והקליטה עוסקת בנושא הזה כבר זמן ארוך. שוב, אני שמח שחברי כנסת בולטים מחויבים לנושא הזה. אני מאוד מקווה שיצטרפו אלינו גם חברי כנסת מהקואליציה. אני יודע שישנם חברי כנסת מהקואליציה שהנושא הזה מעסיק אותם, בין אם הם חברי ועדה ובין אם לא. אני מקווה שהם יטרחו ויבואו לדיון. אמרתי שאני לא רוצה לחזור על כל הכרוניקה שמופיעה בהחלטות הוועדה. אנחנו עסקנו כאן במקרה הנורא והטראגי בראשון לציון, ועסקנו במקרה קשה מאוד נוסף בנוף הגליל, ועכשיו המקרה בנתניה. הוזכרו כאן גם מקרים נוספים. המקרה בראשון לציון והמקרה הנורא בנוף גליל הם תזכורת שהנושאים הללו הם באמת נושאים של דיני נפשות. כל ילד צריך להרגיש בטוח כשהוא הולך לבית ספר, כשהוא מסתובב במקומות הבילוי בעיר, כשהוא הולך אחרי הצהריים לחוגים וכשהוא מסתובב עם חברים. אבל צריך לזכור שבסוף, במקרי הקצה, זה גם מגיע לנושא הצלת נפשות, ואסור לנו לרגע לעצור. בשבועות האחרונים אני שואל את עצמי רבות מה קורה כאן בחודשים האחרונים. האם זה רק עניין של הגעת הנושאים לתקשורת, והמצב הזה הוא מצב מתמשך ואנחנו בפלאטו שפשוט זוכה לחשיפה. והתשובה שלי היא לא. התשובה שלי היא שקורה כאן משהו בחודשים האחרונים ובשנה האחרונה. אני רוצה לקשר את זה לשני דברים, ואני אומר את זה אחרי הרבה מחשבה. אני אומר את זה מכיוון שאני חושב שזה מחייב אותנו לצאת משגרת התשובות שיש לנו כרגע ולחשוב מה עושים מעט אחרת. הדבר הראשון הוא המצב הכללי בחברה הישראלית. החברה הישראלית, מסיבות שקשורות במה שעברנו בשנתיים האחרונות וגם מסיבות אחרות, אוגרת בתוכה הרבה מאוד אלימות והרבה מאוד כעס. הדברים הללו מתפרצים בהיקפים גדולים מבעבר בקרב הדור הצעיר. אני חושב שאסור לעצום את העיניים לכך שהסביבה, גם החינוכית וגם הרחוב הישראלי, הופכים להיות יותר ויותר אלימים בתקופה האחרונה, והדבר הזה מתפרץ. כולנו חווים את זה בכבישים ובתור שבסופר. אבל אני חושב שבקרב קהלים צעירים, סף הרגישות הוא הרבה יותר גבוה. מעבר לזה, ואני אומר את זה כיושב-ראש ועדת עלייה וקליטה, אני חושב שאנחנו לא מפנימים עד הסוף את משמעות העלייה שהגיעה לכאן ממדינות חבר העמים בשנים האחרונות בהיקפים יותר גדולים מבעבר, בין השאר, על רקע המלחמה בין רוסיה לאוקראינה, ואותה מערכת חינוך עסוקה בלקלוט ילדים עולים לא בהיקף של 8,000–9,000 עולים בשנה, כפי שקרה לאורך כל העשור הקודם, עד אזור שנת 2001, אלא שבתוך שנתיים-שלוש מגיעים לכאן 150,000 עולים, ואם לא נערכים בצורה מיוחדת להתמודדות עם גל עלייה, שהוא גל עלייה דרמטי. בחסות הקורונה ובחסות המלחמה שהתנהלה כאן וכל המשימות של החברה הישראלית, קצת עצמנו את עינינו כמערכת שלטונית לעובדה שהעלייה לכאן לא המשיכה בהיקפים הרגילים, ולזה שכמות התלמידים העולים וכמות בתי הספר, שהפכו להיות בתי ספר קולטי עלייה, גדלה בצורה מאוד משמעותית בגלל העלייה הברוכה, הקדושה, הנדרשת, שהגיעה לכאן בשנים האחרונות. החשש שלי הוא שאנחנו, בסופו של דבר, ולא היטבנו את הקליטה ואת מאמצי הקליטה שלנו בכל הגזרות. אנחנו רואים את זה במספר העולים שעוזבים את ישראל. אולי ראש הממשלה יכול מעל הבמה לעשות את התנועה הזאת כשהוא מדבר על העולים מאוקראינה ומרוסיה, שבאו לפה במלחמה ועזבו את הארץ. הוא ביטל בהינף יד, ככה, את זה שעשרות אלפי עולים לפי חוק השבות, לא פליטים, הגיעו לכאן ועוזבים אחרי שנתיים. האם יש כישלון גדול מזה למדיניות קליטה ולמאמצים ציוניים? אני חושב שבתוך הסיפור הזה לא שמנו דגש מספק כמדינה על מה שקורה במערכת החינוך, מה קורה במסגרות החינוך הפורמלי, מה המשאבים שאנחנו מעמידים לרשויות המקומיות כדי לייצר מסגרות בטוחות ומעצימות לעולים מרוסיה, מאוקראינה ומבלארוס. וכן, מה עשינו עם תנועות הנוער ומה עשינו עם ארגוני הנוער ומה עשינו עם המכינות הקדם-צבאיות. אני ניהלתי מכינה, אני בניתי מכינות קדם-צבאיות בישראל. אם נעשה בדיקה של אחוז הצעירים העולים שמשולבים היום במסגרות המכינות הקדם-צבאיות ושנות השירות, הנתונים יהיו מאוד עגומים. הודעתי שיהיה כאן דיון בשבועות הקרובים על המפגש בין החינוך הפורמלי לבין העולים. לא השקענו מספיק בתחום הספורט כחינוך לא פורמלי, שהוא מאוד רלוונטי לעלייה. אנחנו צריכים לעשות עצור לרגע ולהבין שאנחנו באירוע יותר גדול מאירוע שבשגרה. אנחנו צריכים לשאול את עצמנו מה אנחנו עושים קצת אחרת, בעוצמה אחרת, באינטנסיביות אחרת, בריכוז משאבים של משרד החינוך, של משרד העלייה והקליטה, של משרד המשפטים, של המשרדים שקשורים בשירותים חברתיים, בכל מה שקשור במאבק בגזענות. עוד לא קיבלנו את התשובות שאנחנו צריכים ממשרד הבריאות על מה שקרה כאן בראשון לציון. אנחנו לא נוותר על זה. מורחים אותנו עם ועדות פנימיות שלא מסוגלות לשים על השולחן את האמת הכואבת על הכשל שהיה בראשון לציון, ושאין לי ספק שחזר על עצמו בעוד מקומות. אנחנו ממש צריכים סוג של כוח משימה, סוג של מאמץ מרוכז, כדי לתת מענה, בראש ובראשונה, עבור הצעירים והצעירות. אסור לנו להחמיץ את הרגע הדרמטי הזה. אני מקווה שהוועדה תוכל לסייע בדחיפת משרדי הממשלה לבוא ולומר שצריכים פה איזושהי קפיצת מדרגה. אני לא מקל ראש בכל המאמצים שנעשו. ליבי לא גס. אני חושב שיש מאמצים ושעושים הרבה דברים. זה לא מספיק. המקרים האלה והנתונים שמצטברים מהשטח מוכיחים שהדבר לא מספיק. המטרה שלנו היא לא רק לשחרר קיטור, אלא לראות מדיון לדיון איך המשרדים מתכנסים אל עבר השקעת המשאבים הנדרשת ופיתוח המענים הנדרשים. מייד ולדימיר יוביל את הדיון, ואני מניח שדימה גם ידבר בעוד רגעים אחדים. אני כבר מודיע מראש שלדיון הזה ייקבע דיון מעקב בעוד שבועיים. אנחנו נתכנס, כמו שעשינו בעניינים אחרים. אני מודיע מראש, עד סוף המושב אחת לשבועיים יהיה כאן דיון, וכולנו נוביל אותו, בנושא המענים של מערכת החינוך הפורמלית והבלתי פורמלית לנושא המאבק בגזענות, מאבק בתופעת הבריונות והחרמות. אנחנו נתקדם יד ביד, יחד עם משרדי הממשלה, כדי לראות שאנחנו מצליחים להביא מזור לאתגר הגדול הזה. אני שוב מתנצל שרק אני דיברתי. כאמור, אני אחזור לחצי השני של הפגישה. חבר הכנסת בליאק, בבקשה. חבר הכנסת דוידסון מייד יאמר את דבריו לאור הנושא שהועבר אלינו מהמליאה. תודה לכולם. << מנהל >> (היו"ר ולדימיר בליאק, 14:08) << מנהל >> << יור >> היו"ר ולדימיר בליאק: << יור >> תודה רבה וצוהריים טובים. חבר הכנסת דוידסון, בבקשה. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> קודם כול, תודה רבה. גלעד יצא, אבל הסיבה שהעברתי את הדיון לפה, לוועדת קליטה ועלייה, ולא לוועדת חינוך, היא כי שוחחתי עם גלעד והבנו שאנחנו נעשה מספר דיונים בנושא ולא נעזוב אותו כי אני מכיר את הכנסת ואת זה שאם עושים דיון אחד, זה לא מספיק. צריך להיות על הנושא הזה ולא לעזוב אותו. אני אתחיל מההיסטוריה הקצרה של השבועיים האחרונים. דימה לוין הוא תושב נתניה. אני יכול לקרוא לו כבר חבר. אני בכלל מתעסק איתו בדברים אחרים. הוא מקדם מאוד את נושא העולמות של הורים לילד אוטיסט בתפקוד נמוך ומה זה אומר, ומה זה החיים הרגילים ביום-יום. הוא עושה עבודה מדהימה ומקדם מאוד את המודעות לנושא הזה. דימה התקשר אליי וסיפר לי על המקרה שקרה לבת שלו בנתניה. בכלל לא הבנתי שזו הבת שלו. הוא שלח לי סרטון וכבר נסע לבית הספר. גילוי נאות. חשוב לי להגיד שאני גר בנתניה. בית הספר שבו קרה המקרה הזה הוא בית ספר חיים גורי בשכונת עיר ימים. במידה רבה זו השכונה הכי חזקה בעיר נתניה. הבת הקטנה שלי למדה שם. יש לי מלא חברים שהילדים שלהם לומדים בבית הספר חיים גורי. אני לקחתי את הנושא הזה מאוד קשה. אני אומר לכם את זה בכלל לא בקטע פופוליסטי. כתושב העיר, כתושב השכונה וכאדם שמכיר כול כך טוב את בית הספר הזה, והיה חלק מההקמה שלו, מאוד מאוד התביישתי. וגם בגלל שאני מכיר גם את מנהלי החינוך בנתניה באופן אישי. זה לא היה סתם עוד מקרה, וזה לא עוד מקרה. עוד מעט נעלה את הסרטון כדי שמי שלא ראה אותו יוכל לראות מה קרה. מה שקרה זה שמייד התחילו מכתבים וחברי כנסת, ודיון בכנסת והצעה דחופה לסדר, והגענו עד הלום, למקום הזה. אבל אני רוצה לספר לכם על המפגש שהיה לי עם הבת של דימה. << דובר >> שלומית אבינח: << דובר >> בואו לא נגיד את השם לפרוטוקול. לא להגיד שמות לפרוטוקול. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> את דימה אפשר להזכיר, נכון? הוא בוגר. << דובר >> שלומית אבינח: << דובר >> דימה – כן. קטינה – לא. << יור >> היו"ר ולדימיר בליאק: << יור >> אמרו שזה פורסם. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> אני נפגשתי עם הבת של דימה. כשאתה נפגש אחרי המקרה הזה עם ילדה. מדובר בילדה צעירה. אתה מסתכל לה בלבן של העיניים ואתה מבין הרבה יותר את החומרה של הדברים שהילדה הזאת והחברה שלה עברו. יש פה הורים לילדים, לבנות. יש פה כבר סבתות, נכון? תארו לכם שהילד שלכם או הילדה שלכם או הנכדה שלכם הולכת לבית ספר, ובגלל שיש לה מבטא רוסי, ובגלל שהיא עלתה מאוקראינה, מתנפלים עליה ומפרקים לה את הצורה, מושכים לה בשיער, זורקים אותה לרצפה, נותנים לה אגרופים, משפילים אותה בצורה הכי נוראית שאפשר בכלל לדמיין, וכשכל זה קורה במדינת ישראל בשנת 2026, כשכל המדינה שלנו היא פאזל אחד גדול. ההורים של כל אחד מהיושבים פה, או הם בעצמם, הגיעו ממקום כלשהו בעולם. צחקו על המרוקאים, וצחקו על האתיופים, וצוחקים על הערבים, וצוחקים על הרוסים. הגזענות הזאת היא לא נקודתית, היא לא המקרה שקרה בבית ספר חיים גורי בנתניה. אנחנו נמצאים בשיטפון מטורף של גזענות. גם בבניין הזה, גם בכנסת, יש גזענות. << דובר >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר >> נכון. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> אני ראיתי בעיניים מה שעבר חברי חבר הכנסת בליאק בכנסת הזו. אני נולדתי בליטא. אני לא נראה כזה, נכון? אבל נולדתי בליטא, מה לעשות, לשני הורים רופאים, שכשהם היו בני 30, הם החליטו, וזה היה בשנת 1972, שהם מגיעים למדינת ישראל מטעמי ציונות ובגלל שזו מדינת היהודים. האם אתם יודעים מה ההורים שלי עברו, ומה אימא שלי, שהיא רופאת ילדים מאוד בכירה, עברה? למה? כי היא בלונדינית ועם עיניים כחולות ויש לה מבטא רוסי והיא הולכת עם עקבים? אני זוכר כילד איזה ביטויים היו זורקים לה ברחוב. למזלי, לא הכול היא שמעה. ואתה גדל עם זה, ומדי פעם אתה אומר: טוב, יאללה – אני כבר לא אתייחס. כבר נמאס לך להתייחס לזה ואתה שם את זה בצד. אבל, היום, כשאני יושב פה כחבר כנסת, אני נשבע לכם שאני לא אעזוב את זה. אני יהיה הקרצייה הכי גדולה שיש. ואני רואה פה אנשים רבים בתפקידים שונים. אני רואה אנשים ממשרד המשפטים, ממשרד החינוך, ועוד פעם משרד החינוך, וגזענות וגזענות וקליטה. כנראה שאנחנו לא עושים מה שצריך לעשות. כי לא רק שזה קיים, זה מתפרץ. אתמול שמעתי את השר דודי אמסלם. אם אתה היית יושב שם כחבר קואליציה ושומע מה שהוא דיבר על הקטע של המרוקאים ועל המרוקאים. << דובר >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר >> כל נאום שלו הוא עושה את זה. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> זה כל הזמן. במקום לבוא ולהוריד את המפלס הכעס והמריבות, להלהיט ולהלהיט ולהלהיט. איפה הדוגמה שלנו? איפה אנחנו כחבר כנסת וכשר? << דובר >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר >> נכון, הוא נותן לגיטימציה. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> יש פה הרבה מאוד דברים שצריך לעשות. אני אשמע את המשרדים, וכמובן שנשמע את דימה. יושבת פה גם אלקס ריף, שהיא באמת הפה של יוצאי חבר העמים. היא מקבלת מאות מקרים כאלו. לא מקרה אחד, שאותו שמענו. אני בטוח שגם חבריי מקבלים. << דובר >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר >> נכון. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> אסור לנו לשתוק, אנחנו לא יכולים להשאיר את זה כך. אנחנו נדרוש תוכנית אמיתית של הסברה להורים ולילדים ומה עושים עם בתי ספר. עוד מעט תעלה אתי דהן, ראש מינהל החינוך. אני ציפיתי שיסגרו לשעתיים את כל בתי הספר, יעצרו את הלימודים, שיראו לכל הילדים בנתניה את הסרטון הזה וששעתיים שידברו רק על הדבר הזה, כי אסור שהדבר הזה יקרה. תודה. << יור >> היו"ר ולדימיר בליאק: << יור >> תודה רבה על דבריך הנוקבים. לא מזמן סיפרו לי שחבר הכנסת לשעבר אילן גילאון, זכרונו לברכה, קבע את הסדר הבא כשהוא ניהל ועדות: חבר כנסת, בן אדם, חבר כנסת, בן אדם. ככה אנחנו נעשה. << דובר >> משה סולומון (הציונות הדתית): << דובר >> זה חלק מבדיחה. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> זה כאילו אנחנו לא בני אדם. << יור >> היו"ר ולדימיר בליאק: << יור >> אני אתן את רשות הדיבור לדימה, אבל לפני זה אני רוצה להקריא את סעיף 20 לתקנון בנושא חיסוי זהות המוזמנים. כידוע, ישיבת הוועדה מוקלטת ומשודרת, והפרוטוקולים, וגם שידור הישיבה, יפורסמו באתר האינטרנט של הכנסת, ולפי סעיף 120 לתקנון ניתן באופן חריג לחסות פרטים מזהים של אנשים או דברים שנאמרו בדיון, בין היתר, אם הדבר דרוש לשם הגנה על עניינו של קטין או חסר ישע, ואם פרסום הפרוטוקולים יגרמו נזק למוזמן לוועדה או לאדם אחר. יושב-ראש הוועדה מבקש להודיע כי ככל שיעלה הצורך או תהיה בקשה לכך, יימחקו מהפרוטוקולים שיפורסמו לעיון הציבור פרטים מזהים או דוברים או חלקים מסוימים מתוך הדברים שנאמרו לפרוטוקול. דימה, בבקשה. << אורח >> דמיטרי לוין: << אורח >> שלום לכולם. נראה לי שאין היום עיר במדינת ישראל שלא מכירה אותי מהמקרה הזה. אתמול הייתי במקרה בגבעתיים, ונכנסתי לחנות ומישהו דובר רוסית זיהה אותי, ואמר לי: כל הכבוד על המאבק. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> דימה, עצור שנייה. אני רוצה שיראו את הסרטון ואחרי זה תמשיך. (הצגת סרטון) << אורח >> דמיטרי לוין: << אורח >> תבינו, אנחנו במשפחה: אני, אשתי ושני ילדים, וזהו. אנחנו לבד בארץ, אין לנו אף אחד. כמו שסימון הזכיר, אנחנו מתמודדים גם בנושא אחר, וכרגע אנחנו מתמודדים בנושא אחר שקשור לאלימות וגזענות. בזכות זה שפרסמתי את המקרה הזה, ותודה רבה לסימון דוידסון על זה שהוא גם הגיע לעודד והעלה את הנושא הזה, וזה הגיע לאן שזה הגיע, התחלתי לקבל המון המון פניות דרך הרשתות החברתיות לגבי מקרים דומים, שלא דובר עליהם ולא שמענו עליהם, וכנראה שהם גם לא יישמעו. נהיה לי מאוד מאוד עצוב כי אנשים מרגישים שהמערכת כול כך אטומה ולא שומעת אותם. הם מרגישים שמשהו יזוז אם אני אדבר על זה, ולכן פונים אליי כדי שאני אזיז את הדברים. כמובן שאמרתי שאני לוקח את זה כפרויקט ארצי ולאומי. הם מרגישים נוח לשתף איתי בדברים כי הם לא רואים מענה, לא במשטרה, לא בבית ספר, וזה נורא נורא עצוב. אגב, אני לא יודע אם אפשר לשאול איפה נציגים של המשטרה? אוקיי, הם בזום. התאריך היום הוא 17 בפברואר – שבועיים מאז המקרה שקרה. אנחנו כרגע נמצאים במצב שאנחנו לא יודעים איפה אנחנו עומדים מבחינת התיק ואיפה הוא כרגע עכשיו. אני לא מעודכן. הפסקתי להגיע למשטרה יום-יום כי אמרו לי שאני מפריע לחקירה כי אני מתערב ושואל. אמרתי: אוקיי, ושאני לוקח קצת צעד אחורנית ושאני נותן לזה להתנהל. כרגע אני לא יודע איפה זה עומד. אני גם לא יודע איזה צעדים בית ספר הולך לעשות. מבחינתי, העמדה שלי היא שהבנות האלה לא ילמדו יחד עם הבת שלי בבית הספר. אני עומד על המילה שלי. ברגע שהבנות האלה ידרכו בבית הספר, הבת שלי תצא מהבית ספר. אני לא מסוגל. אני שומע המון אמירות כמו: אפס סבלנות לגזענות, אבל עברו כבר שבועיים ואני עדיין לא רואה איזשהו פתרון מול העיניים, ומה הולך להיות בתכלס ומה זה אפס סבלנות. יש הרי וידאו, ואתם שמעתם טוב מאוד מה קורה שם. זה מאוד מאוד עצוב. גם בנות וגם בנים עומדים ומסתכלים. זה נורא. אתם ראיתם את זה בעצמכם. הייתי רוצה שמשרד החינוך יעשה ביקורת פתע בכל המוסדות החינוך ובכל בתי הספר כדי לראות מה קורה שם. << יור >> היו"ר ולדימיר בליאק: << יור >> נשמע התייחסות בהמשך. << אורח >> דמיטרי לוין: << אורח >> הייתי גם שמח אם יכניסו את עניין התורנות לא רק מצד המורים אלא גם מצד החניכים של בית הספר, ושכל כיתה בכל יום תהיה תורנית. זאת אומרת, הם ישגיחו כדי למנוע אלימות פיזית ומילולית וכדי למנוע מקרים דומים שכאלה. כמובן שיש לנו המון עבודה כי זה מקרה שקרה בבית ספר, אבל כולכם מבינים שזה גם מתפשט החוצה. << יור >> היו"ר ולדימיר בליאק: << יור >> דימה, תודה רבה. חברת הכנסת מזרסקי, בבקשה. << דובר >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר >> דימה, תודה. אנחנו נחשפנו לסיפור שלך, וכל אחד מאיתנו, מחברי כנסת, כמעט התייחס. גם נאמנו במליאה, ורצינו לעורר את הנושא הזה בקרב הציבור ונבחרי ציבור. לא תאמינו, אבל התחלתי לקבל לאחר מכן כל יום פניות מהורים מרשויות שונות לגבי מקרים מזעזעים של תופעת גזענות כלפי ילדים עולים דוברי רוסית. אני אספר רק שני מקרים ושתי שיחות שניהלתי אתמול. אחד הסיפורים קיבל גם חשיפה ותפוצה ברשתות חברתיות. מדובר גם במשפחה מנתניה שהילדה שלה לומדת בתל אביב, למרות שהם גרים ממש מול בית הספר חיים גורי. המשפחה נמצאת שלוש שנים בארץ. ההורים החליטו לרשום את הבת שלהם באחד מבתי הספר בתל אביב כי בית הספר בנתניה, שנמצא מול הבית שלהם, ידוע בתופעת הגזענות כלפי דוברי רוסית. איך זה יכול להיות? הילדה נוסעת הלוך ושוב כל יום לתל אביב. היא יצאה ערב אחד, אחרי הלימודים, לפארק עם חברתה מהכיתה, והיא פגשה שם קבוצה נוספת של ילדים גם מבית הספר. זה לא קרה בכותלי בית ספר, אבל זה אותם ילדים שמכירים ממערכת החינוך הישראלית. התחילה קטטה שם והצברים הרביצו לשתי הבנות שדוברות רוסית. אחר כך מצאו את השמות. אני לא חושפת את השמות: גם מישהי מהמגזר הערבי וגם איזה ילד עם קטנוע. הם פשוט הרביצו להן, והיא ממש נפגעה קשות מבחינה פיזית. כאמור, כל הילדים מאותו בית ספר בתל אביב. האימא הזו הגיעה לאותו בית ספר והתלוננה. היא אמרה: אני בכוונה רשמתי את הילדה שלי אצלכם, כי אתם ידועים בכך שאין אצלכם מקרי גזענות. אבל ילדים מבית הספר שלך כן גזענים ואלימים. מה אתה כמנהל בית ספר עושה? הוא אמר: המקרה הזה לא קרה בתוך כותלי בית הספר, אז אני לא מתערב. שום שיחת חינוך, שום התייחסות. וזה איש חינוך שקיבל מעמד של מנהל בית ספר, וכך הוא ענה לאימא שזעקה על כך שהילדה שלה נפגעה מאותם תלמידים שלומדים באותו מוסד חינוכי. << דובר >> שלומית אבינח: << דובר >> האם ההורים האלה התלוננו? << דובר >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר >> האימא הזאת מנתניה הגישה תלונה למשטרה. זה היה לפני תשעה ימים. יש מספר תלונה. שום דבר לא התקדם מאז. המקרה קרה בפארק ציבורי שבו יש הרבה מלא מצלמות. המקרה צולם לא רק במצלמה של טלפון נייד של מישהו. היו עדים לאירוע. מישהו שעבר לידם צילם את זה ופשוט הציל את הבנות מהמשך המכות. הם ביקשו ואמרו במשטרה: הכול צולם. תפנו לשיטור עירוני ותבקשו הקלטות של המצלמות. שום דבר לא נעשה. החקירה לא מתקדמת, אף אחד לא חוזר למשפחות. יתרה מכך, היה מקרה נוסף, שגם עליו אני רוצה לספר. שלשום דיברתי עם האבא שהילד שלו, בן ה-18, היה גם עם חבר ועוד שתי חברות בפארק עירוני, ו-15 בני נוער ישראלים התנפלו עליהם והרביצו להם. הם התחילו עם קללות לבנות ולאיים על הבנות ולהרביץ להם. הילד נהיה כחול בפנים, בגב בידיים וברגליים. שאלתי: האם פניתם למשטרה? האבא אומר: לא, לא פנינו למשטרה. שאלתי: למה. הוא אמר: לפני שנתיים היה לנו מקרה דומה בבת ים. הם עברו מבת ים לראשון לציון בגלל שהילד פגש שם יחס גזעני. הם חשבו שאם הם יעברו לרשות אחרת, הם לא יפגשו יחס שכזה שם. אבל המקרה חזר שוב. לפני שנתיים, בבת ים, חבר'ה, בני נוער ישראלים, ריססו גז לעיניים של ילד עולה בגלל שהיה לו קושי בתקשורת. הוא עוד לא ידע עברית. תבינו, הם פנו למשטרה. אדם נורמטיבי פונה למשטרה ומבקש עזרה. חמש שעות הם היו בתחנת משטרה, והילד והאבא שלו הושפלו ברמות במשך חמש שעות האלה. הם כבר הצטערו על זה שהם פנו למשטרה, כי במקום לקבל הגנה, הם הושפלו שם. לגבי המקרה שקרה שלשום – הם כבר לא פנו למשטרה. המקרה הזה לא יהיה רשום בשום מקום, והילדים האלה, שממשיכים להתנהג באלימות כלפי עולים חדשים, ימשיכו לפגוע בעולים חדשים כי שום דבר לא קורה להם. אין שום עונש, שום שיחה – כלום. זה נותן לגיטימציה. מי יגן על עולים חדשים? לפני שנה בדיוק קיימנו כאן, בוועדת הכנסת, דיון בנושא דומה. עו"ד ציקי שטרסברג דיל, את הצגת לנו נתונים על שנת 2024. התקבלו 272 תלונות בנושא גזענות, ורק 18 מתוכן היו שייכים לתופעות גזענות במוסדות חינוך. הזהרנו אז שיש תת-דיווח על מקרים, וביקשנו שמערכת החינוך תעשה משהו כדי כן לחייב בתי ספר לרשום את כל מקרי הגזענות ושזה יהיה רשום איפשהו וידווח. אני לא יודעת אם אתם בניתם. לא שמעתי שבניתם איזה מערך. לפני שבוע הגשתי הצעת חוק לגבי חובת דיווח. כמו שיש חובת דיווח כשמגיע ילד לבית חולים או כשאחד מצוות חינוכי מזהה ילד שהוא סובל מאלימות חובה לדווח, אז שתהיה חובה לדווח גם במקרה של גזענות. אני מצפה שיהיה שיתוף פעולה בין משרדי ממשלה, ושמערכת החינוך תגן על הילדים. הילדים לא מפסיקים להיות ילדים כשהם יוצאים משערי בית הספר. מבוגרים ואנשי החינוך צריכים לקחת אחריות מלאה, בשיתוף פעולה עם ההורים, ולא לנסות לטאטא מתחת לשטיח את המקרים האלה. שידווחו ויגנו על הילדים שלנו. אנחנו חייבים למגר ביחד את תופעת הגזענות. אבל לא באמצעות הדיבורים אלא באמצעות מעשים. << יור >> היו"ר ולדימיר בליאק: << יור >> תודה רבה. מיכאלה לוין, בבקשה. אני רק מבקש עד שלוש דקות כי יש לנו הרבה דוברים, תודה. << אורח >> מיכאלה לוין: << אורח >> קודם כול, תודה רבה על קיום הדיון. בחודשיים האחרונים אנחנו רואים ממש הסלמה, ואנחנו רואים מקרים חסרי תקדים של גזענות כלפי ילדים עולים חדשים. בין היתר, של ילד בן 14 שבעקבות חרם ואלימות קשה שהוא עבר במשך שנתיים בבית הספר הוא למעשה התאבד, ובין אם זה הבת של דימה ושתי חברותיה, או מורה בחיפה שהענישה ילדים ואמרה להם לכתוב מאה פעם במחברת: אני לא אדבר יותר ברוסית, רק בגלל שהילדים האלה דיברו רוסית בבית הספר. והגיע אליי לפני כמה ימים המקרה שחברת הכנסת מזרסקי דיברה אליו, של האימא קטיה, שהבת שלה וחברתה מבית ספר פרס בתל אביב, הותקפו כאשר הלכו בפארק ודיברו ברוסית, וזה כל מה שהם עשו, והן הותקפו על ידי המון ילדים בני גילן. קיבלתי מאות פניות ברשתות החברתיות. פרסמתי את כל המקרים האלה. אני מקריאה בתרגום חופשי את מה שכתב לי אחד הילדים: אני רוצה להודות לך על הסרטון שלך. קוראים לי X. אני בן 11. הילד שהתאבד היה אח שלי. הוא היה ילד מאוד טוב ועדין. הוא תמיד היה מוכן לעזור לכל מי שביקש עזרה. הוא ממש חסר לי. הרביצו לו בבית ספר והתעללו בו, והוא אף פעם לא החזיר כי ההורים שלו חינכו אותו שאסור להחזיר. מאוד קשה לי בלי אח שלי. זה מה שכתב לי בטיקטוק ילד בן 11, האחד של הילד שהתאבד, כי אין לו פשוט למי לפנות. זה לא קורה בחלל ריק. קודם כול, בכל המקרים האלה שקורים, אנחנו רואים אפס התייחסות של מישהו בקואליציה הזאת. אף אחד. אפס, שתיקה – כאילו זה לא קורה. היחידים שמתייחסים לזה הם חברי הכנסת מהאופוזיציה. וזה לא רק זה. כשאנחנו מדברים על שר הקליטה, שבאופן מודע ובפה מלא אומר שהוא לא מעביר תקציבים לעמותות עולים, כמו לובי המיליון, שזו עמותה שנלחמת למען העולים האלה אלא הוא מעביר את זה לכל מיני ארגוני הדתה למיניהם, וכשאנחנו רואים מדיניות גלויה של ממשלה שמבטלת את חוק הדרכונים, שהעביר חבר הכנסת עודד פורר, שמנסה לשנות את חוק השבות, כשכל היום חברי הכנסת כמו קרעי ואבי מעוז מדברים כנגד אוכלוסייה של 1.3 מיליון ישראלים דוברי רוסית שחיים פה, אנחנו מבינים שיש פה מדיניות מכוונת כלפי אוכלוסייה, לעשות דה-לגיטימציה לכל ציבור דוברי הרוסית. דה-הלגיטימציה לעולים חדשים מלווה במדיניות. << אורח >> שרי פייר: << אורח >> אשמח להתייחס אחר כך, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר ולדימיר בליאק: << יור >> בסדר גמור. << אורח >> מיכאלה לוין: << אורח >> אנחנו נקים בתל אביב ועדה מיוחדת לעלייה וקליטה, יחד עם החינוך, ונטפל באמת טיפול שורש בנושא הזה. אני מצפה שתקום ועדה כזאת שתטפל במקרים האלה גם ברמה הארצית. תודה רבה. << יור >> היו"ר ולדימיר בליאק: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת סובה. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. במדינת ישראל, בשנת 2026, פועל ארגון רעל, שלא משנה מה אתה תגיד ברשת, יחזיר אותך לרוסיה. גם אם לא נולדת שם אלא נולדת במדינה אחרת בברית המועצות, הוא יגיד שאתה לא מספיק יהודי, שאתה פוגע בממשלה הנבחרת, שאתה פוגע ביהדות, ויטנף, יקלל ויגדף אותך. וזה קורה גם כאן, בכנסת ישראל. כשאתה שומע משרים בכירים בממשלה תקיפות מסוג זה כלפי העולים החדשים ואחר כך אתה לא שומע שום התייחסות לאירועים שקורים בחודשים האחרונים, אתה לא צריך לחפש למי להפנות את האצבע המאשימה. אגב תיקנו אותי. אמרו: זה לא יוצאי ברית המועצות. כבר כמעט 35 שנה ברית המועצות לא קיימת. אלו מדינות שקיימות בשטחה של ברית המועצות לשעבר. יש כאלה שהם עולים, יש ילדי עולים. הם עלו למדינת ישראל לפי חוק השבות, ועדיין אומרים להם: אתם לא אזרחים מספיק טובים. ראש הממשלה שותק, והשרים שותקים, ואחר כך אנחנו מתפלאים שמורה או מורה מעיר לילד אמירות גזעניות. הילד חושב שזה בצחוק, והוא לא תמיד מודע לגודל האירוע. אחר כך אנחנו רואים שהילדים רואים תקשורת מאותו ארגון רעל, ושומעים שמותר לקלל ולהגיד: תחזור לרוסיה, רוסי מסריח. הגענו למצב שהמערכת קורסת. ועד שאנחנו לא נזעזע את המערכת, ועד שלא נכניס פה אנשים כבדים, ולא נעשה פה מעשים שלא עשו במשך 35 שנה, אנחנו נמשיך לראות את האירועים ואת המקרים האלה, והילדים ימשיכו ללכת מכות, כמו שראינו בסרטון הזה, כשאומרים להם: רוסי מסריח, תחזור לרוסיה, וכל זה כשהוא בכלל נולד בכלל בארץ. חברי חבר כנסת משה סולומון הוא סגן אלוף במילואים. הוא יוצא אתיופיה, ולכל החיים הוא יהיה יוצא אתיופיה. גם יוצאי אתיופיה שנולדו בארץ יהיו אתיופים לכל החיים, וזה לפי המקרים שאנחנו שומעים. אני דווקא רציתי שהוא ישמע את זה, אבל הוא ישמע את זה אחרי זה. אני השתחררתי מהשירות הסדיר לפני 22 שנה. הייתי קצין קבילות. המשכתי להיות גם קצין קבילות במילואים. אני שירתתי בתקופה של האינתיפאדה השנייה. באחת הקבילות קצין קרבי אמר לחייל יוצא אתיופיה: כושי מסריח ואנחנו הדחנו אותו מהצבא. זה לא משנה כמה אתה קצין קרבי וכמה אתה עושה, על דבר כזה אתה לא יכול להיות קצין ומנהיג, נקודה. קידומו הופסק והוא סיים את שירותו בצבא על זה שהוא אמר כושי מסריח לחייל יוצאי אתיופיה. אני הערתי פה לשר בן גביר כשהוא אמר: אני מיניתי קצינים אתיופים. אמרתי לו: לא אומרים קצינים אתיופים אלא יוצאי אתיופיה. לא אומרים קצינים רוסים אלא יוצאי רוסיה. כולנו עלינו לפי חוק השבות. הגיע הזמן שהשרים בממשלה יפנימו את הדבר הזה. אין פה רוסים, יש פה יוצאי רוסיה, כמו אותם יוצאי רוסיה שהקימו את המדינה הזאת ב-1882 בעלייה הראשונה, וכל הרבנות הגדולה באה מרוסיה ומהאימפריה הרוסית. אבל מה אנחנו שומעים היום? שרב ראשי לישראל לשעבר מתבטא באופן קבע נגד יוצאי ברית המועצות לשעבר. מה זה? אני אולי אומר דבר חריף, אבל פשוט מאוד. הממשלה הזאת לא מסוגלת להתמודד עם התופעות שאנחנו עדים להן בחודשים האחרונים. אני מאוד מקווה שהממשלה הזאת תשתנה, או שלפחות מישהו יתעורר בממשלה הזאת. אי-אפשר ככה. אי-אפשר להפוך ציבור שלם לאויב וכל הזמן להצביע על הציבור הזה, ואחר כך להתפלא שילדים לא נמצאים בחלל ריק. הם שומעים את זה בבית, הם שומעים את זה בתקשורת. לצערי, הם גם שומעים את זה גם מהמורים. לדעתי, הם צריכים להיות מאוד זהירים. אני לא יודע, זה לא תלוי באופוזיציה. אבל הכנסת חייבת לחוקק מספר חוקים ולהכניס רפורמה חדשה במשרד החינוך. אני קורא לשר החינוך: תפסיק לדבר על לימודי תנ"ך. אתה ממציא כל הזמן שחסרים לימודי תנ"ך. שר החינוך, תשמע את הדיון הזה, ותכניס תוכנית של אפס סובלנות כלפי אלימות וגזענות. זו האחריות שלך. אתה אחראי על 80,000 מורים במדינת ישראל, ואתה אחראי על למעלה מ-2.5 מיליון תלמידים. בוא, שמע את הדיון הזה, ותנקוט צעדים קשים. אל תספר לי על לימודי תנ"ך. << יור >> היו"ר ולדימיר בליאק: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת סובה. אלקס ריף, מנכ"לית לובי המיליון. שלוש דקות. אחר כך נעבור למשרדי הממשלה. << אורח >> אלקס ריף: << אורח >> השטח בוער. לגבי מקרי הגזענות האחרונים, מבחינת החומרה ומבחינת הדחיפות שלהם – לא ראינו דבר כזה בחיים. להגיד שזה רק פתאום מגיע? משהו קורה בשטח, וזה יוצא על העולים החדשים. כל מה שנאמר פה נכון. חברי כנסת, שר העלייה והקליטה, שאמר שהוא לא רוצה את העלייה הזאת כי הם הגיעו לקחת דרכון וללכת. איפה שר החינוך? למה אין כאן שר חינוך? איפה מרכז השלטון המקומי? למה מרכז השלטון המקומי לא משבית את המערכת? האם כי זה ילד עולה? האם אנחנו סוג ב'? האם אנחנו לא אזרחים שווים? עלינו לא מספיק להשבית את המערכת? הפתרון היחיד שיש כרגע למערכת, ואני מצטערת להגיד את זה לאנשים הטובים שעובדים מולי, זה להעביר את הילד בית ספר. זה לא פתרון. הילד ניצל, המערכת נשארת. יש מלא הורים שמפחדים לדבר. אנחנו בקשר איתם. הם מפחדים להתלונן כי הם יודעים שאחר כך זה יסתובב עליהם ועל הילד שלהם, ולכן הם יושבים בשקט ונשארים בבתי הספר הגזעניים וממשיכים לחטוף את הגזענות הזאת. וזו אותה גזענות שאנחנו עברנו בשנות ה-90. אבל אנחנו בשנות ה-90 הורדנו את הראש וסבלנו בשקט. אנחנו לא ניתן לזה לקרות עכשיו. אנחנו פה בשבילם ואנחנו נגיד לעלייה הזאת שאנחנו כאן כדי להגן עליה ושאנחנו נשמור עליה עד שבתי הספר יפסיקו עם הגזענות הזאת. אנחנו קוראים לשלושה דברים מאוד מאוד פשוטים: אחד, עצירה מיידית של הלימודים לסדנת חירום בגזענות בכל הארץ, עכשיו ומיידית. שתיים, הצהרה פומבית של שר החינוך עכשיו: אפס סובלנות לגזענות. אני עדיין לא ראיתי את שר החינוך מתייחס בכלל לאירוע הזה. זו חרפה. ושלוש, תוכנית לימודים מעמיקה שמוצגת לציבור ולוועדה איך מלמדים איך נלחמים בגזענות בבתי הספר, ובמיוחד בבתי הספר שאנחנו כבר יודעים עכשיו שיש בהם מורכבויות. אגב, כשהמקרים האלה עולים במרבית בתי הספר האלה, אני מקבלת סיפורים מלפני 20 שנה. אומרים לי: את יודעת שכשאני למדתי בבית הספר הזה לפני 20 שנה, חוויתי אותו דבר? כנראה ששום דבר לא בהפתעה, וכנראה שאלו בתי ספר מורכבים, והגזענות בהם היא עשרות שנים. צריך לטפל בהם לעומק, בצורה מורכבת, עם תקציבים והתייחסות. תודה רבה. << יור >> היו"ר ולדימיר בליאק: << יור >> תודה רבה. אני רוצה לומר משהו לפני שאני עובר לנציגי עיריית נתניה. אני באמת לא רציתי לנהל את הדיון הזה. אני 27 שנים בארץ ולא רציתי לנהל את הדיון הזה בכל רגע נתון. אלקס מכירה את הגישה שלי. אני לא חושב שמגיעות לנו זכויות עודפות, אני לא חושב שאנחנו באמת צריכים להיות שונים. אנחנו באמת רוצים להשתלב ולהיות חלק אינטגרלי מהחברה הישראלית. בכל רגע נתון בחיים שלי כאן, בישראל, רציתי להיות חלק. גם כאן, בכנסת. בכל מה שעשיתי בכנסת בחמש השנים האחרונות, רציתי להיות חלק. וכמובן שגם היום אני רוצה להיות חלק אינטגרלי מהחברה הישראלית. אני בטוח שגם חבריי, וגם בנותיי וכל החברים שלי. אבל אני פשוט לא יכול לנתק את כל מה שקורה פה, את נושא הדיון, מהאווירה הכללית בשלוש השנים האחרונות. אי-אפשר לנתק את זה. צריך לומר את זה בפה מלא. הגיע הזמן לומר את זה. כששר בממשלה מכנה אותנו גויים מטעמי נוחות, יש לזה השלכה. כשיש כל הזמן ניסיונות לצמצם את חוק השבות, עם רמיזה שאנחנו לא מספיק יהודים, יש לכך השלכה. כשאנחנו מגלים כאן, בוועדה, שרק 11% מהתקציבים לעידוד עלייה הולכים למדינות חבר העמים, כששם נמצא הפוטנציאל הגדול, זה רמז מאוד עבה שהממשלה הזאת לא רוצה אותנו כאן. כשיש אפליה ברורה בתקציבים של ארגוני עולים דוברי רוסית, וראינו את זה כאן בדיון רק בשבוע שעבר, זה רמז עבה שמישהו פה לא רוצה אותנו. והניסיון לצמצם את מתן המעמד לדור הרביעי, זה חלק מאותו סיפור. ורק בשבוע שעבר היה ניסיון לסגור את הפרויקט של תרגום אתר כל זכות לשפה הרוסית. זה חלק מאותו סיפור. וגם כמובן כל מה שקורה במערכת החינוך. זה לא קורה במקרה. חברים, זו תוצאה ישירה של היחס שאנחנו מקבלים מהממשלה הזאת. אבל יש לי גם חדשות לכל חברי הקואליציה ולכל שרי הממשלה הזו: אנחנו כאן כדי להישאר. פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): איפה הם? << יור >> היו"ר ולדימיר בליאק: << יור >> אנחנו לא הולכים לשום מקום. לא נלך לשום מקום. אנחנו כאן, ואנחנו נמשיך לעשות את המיטב כדי להשתלב בחברה הישראלית, למרות הכול. אנחנו נילחם בגזענות, ואנחנו לא נשתוק. אני באמת מנסה לא להפוך את עצמי לסיפור. אני 27 שנים בארץ, ואני לא זוכר שמישהו העיר לי על המבטא שלי. זה חלק אינטגרלי ממני. עליתי בגיל 25. וכן, יש לי מבטא. אני לא זוכר שמישהו העיר לי על זה ברשתות החברתיות. אבל כל זה עד שהגיע דודי אמסלם ואמר לי שהוא לא מבין את העברית שלי. כולם שמעו את זה, נכון? זה מוקלט. הוא לא מבין את העברית שלי. האם אתם יודעים כמה תגובות אני מקבל כל יום ברשתות החברתיות שבהן כותבים לי: אנחנו לא מבינים את העברית שלך? מאיפה זה בא בדיוק? מאיפה זה הגיע פתאום? פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): ולדי, אתה עדין. לא רק על המבטא, אני זוכרת את הוודקה ואת זה ששולחים אותך מלא פעמים לרוסיה. << יור >> היו"ר ולדימיר בליאק: << יור >> כי אני באמת לא הסיפור. אני לא מתלונן – הכול בסדר. אני מספיק חזק כדי לעמוד נגד זה. אבל אני לא מדבר על עצמי, אני מדבר על ציבור של 1,200 מיליון עולים שהממשלה הזאת מראה לו את הדרך החוצה. אבל אנחנו לא נלך, אנחנו נישאר פה על אפה וחמתה, ואנחנו נילחם כנגד הגזענות הזאת. אנחנו גם נמשיך את הדיונים בוועדה. נשמע עכשיו את נציגי עיריית נתניה. אתי דהן, ראש מינהל החינוך בנתניה, בבקשה. << אורח >> אסתר דהן: << אורח >> שלום לכם. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> אתי, תפתחי מצלמה. << אורח >> אסתר דהן: << אורח >> אני נמצאת בתעשייה האווירית. אין לי אישור לפתוח את המצלמה. << יור >> היו"ר ולדימיר בליאק: << יור >> אתי, מה ההתייחסות שלך למקרה הקשה שקרה? << אורח >> אסתר דהן: << אורח >> קודם כול, אני כואבת ומגנה כל התנהגות אלימה. אנחנו בהחלט מזועזעים ממה שקרה. נתניה היא עיר קולטת עלייה. יש לנו 3,507 תלמידים שנמצאים בתוך מערכת החינוך. אנחנו כל הזמן עסוקים רק בנושא קליטת עלייה. ולהפך, למגר כל תופעה שהיא תופעה של גזענות. אני רוצה להתייחס למקרה עצמו. נקבעה ועדת הרחקה לצמיתות עבור הבנות הפוגעות. הוועדה תתכנס מחר. נדרש לתת למעלה מ-10 ימים, ולכן הוועדה תתכנס מחר. הבנות היו מושעות למשך 10 ימים, ומחר תתכנס הוועדה יחד עם משרד החינוך. << יור >> היו"ר ולדימיר בליאק: << יור >> מה הוועדה אמורה להחליט מחר מבחינת המסגרת, לא מבחינת ההחלטה? << אורח >> אסתר דהן: << אורח >> אני לא יודעת מה הוועדה אמורה להחליט. מדובר בוועדת הרחקה לצמיתות, על פי נוהל חוזר מנכ"ל של משרד החינוך. חשוב לי להדגיש שהעיר נתניה היא עיר שהיא בבואה של החברה הישראלית. יש לנו באמת את כל הקבוצות בחברה הישראלית. אנחנו עסוקים בלכידות חברתית. הנושא השנתי שלנו הוא מועדים לשלום. אנחנו שם. כינסנו ביום ראשון האחרון כנס לכלל המנהלים והמפקחים של משרד החינוך, מנהלי האגפים של מינהל החינוך, ועסקנו בנושא הזה. הכנס עסק בשלושה חלקים: בקביעת קווי מדיניות עירונית לאור המקרה, בפעולות אקטיביות של תלמידים לקירוב הלבבות ולכל מה ש - - - << יור >> היו"ר ולדימיר בליאק: << יור >> האם זה ברמה רוחבית בכל בתי הספר בעיר? << דובר_המשך >> אסתר דהן: << דובר_המשך >> כן, החל מגני הילדים. הייתה נציגות של גננות מובילות. כל מנהלי בתי הספר השתתפו. כמובן, כפי שאמרתי, מפקחים. וגם מנהלי אגפים במינהל. השתתפו: ראש העיר, חברי מועצה, מחזיקת תיק החינוך וכולם. כאמור, עסקנו בקווי מדיניות עירונית, בפעולות אקטיביות של תלמידים ובכל מה שאנחנו צריכים לעשות עם ההורים והקהילה כדי לצמצם תופעות שליליות כאלה, שאותן אנחנו מגנים בכל תוקף. מחר מתכנסת מועצת העיר לדיון. אנחנו נציג במועצת העיר את התוכנית הרחבה של מערכת החינוך שכוללת היבטים רחבים כדי למנוע תופעות כאלה. אני רוצה לפנות לכל אחד מכם. בסופו של דבר, כל אחד מאיתנו הוא דוגמה אישית. אנחנו חווים הסלמה מאוד מאוד קשה. אנחנו מדינה שעדיין נמצאת בתוך מלחמה. תלמידים חוו. נתניה קלטה מפונים רבים. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> אתי, מה האמצעים שיש ברשותכם נגד בית הספר והתלמידים, ומה אתם יכולים לעשות? מה אפשר לבוא ולהגיד למורים ולמנהל בית הספר מבחינת העירייה? האם את יכולה להגיד לנו מה החוק מאפשר לכם לעשות? << אורח >> אסתר דהן: << אורח >> אני חושבת שנעשתה כאן, שלא בצדק, איזושהי פגיעה בבית הספר. מדובר בבית ספר שלומדים בו 1,600 תלמידים, זה בית ספר שעובד בצורה מאוד מאוד רחבה ויסודית בתוכניות חברתיות מקרבות. עוסקים בקידום השלום בינינו. אי-אפשר לקחת את המקרה הזה ומהמקרה הזה לצבוע את בית הספר – כאילו מדובר בבית ספר שהוא בית ספר שלילי. אני שמעתי אתכם ואת קודמיי. אני רוצה לומר לכולנו שאנחנו צריכים להיזהר בלשוננו. אי-אפשר מהמקרה הזה להפוך את בית הספר ללא בסדר, ואת הצוות ללא בסדר. להפך, אנחנו עכשיו כאן כדי לעשות פעולות פרו-אקטיביות, לקדם מדיניות עירונית, לעסוק בפעולות אקטיביות של תלמידים אחד למען השני, לעסוק בחברות, בשלום בינינו ולעסוק בקהילה. זה המקום שלנו. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> השאלה לא הייתה על בית הספר. השאלה היא במה החוק מאפשר לך כמנהלת אגף חינוך לנקוט כי יש מקרים. בית הספר חיים גורי הוא לא המקרה. אנחנו לא אמרנו שבית הספר חיים גורי אשם בזה. אבל יש מקרים, ואנחנו מקבלים מקרים מבתי ספר אחרים בארץ. השאלה היא האם את יודעת ומודעת ליכולות שהחוק היום מאפשר לך כאגף החינוך בעירייה לנקוט צעדים כנגד. יש גם מקרים שבהם מורים לא תמיד מודעים לזה. השאלה היא האם את יודעת מה גבולות הגזרה שלך. << אורח >> אסתר דהן: << אורח >> כן, אני מודעת היטב. נמצאות גם החברות שלי ממשרד החינוך באולם שלכם. אנחנו כמובן מנגישים את חוזרי המנכ"ל לצוותי הניהול ולמורים. לצערי, אנחנו מוגבלים. אני רוצה שכולנו נזכור שגם כאשר אנחנו נעלה לוועדת הרחקה לצמיתות, ואני לא יודעת מה יוחלט שם לגבי הבנות, אני, בסך הכול, אורחת בוועדה, אני אפילו לא אצבע בוועדה, אני לא יודעת מה יחליטו ואיך האצבעות יורמו מחר. אבל נניח שיחליטו שירחיקו את הבנות. אני רוצה שנזכור שגם הבנות המכות הן, בסופו של דבר, בנות של העיר נתניה. אנחנו לא יכולים לקצוץ דק אף תלמיד ולשלוח אותו לעיר אחרת. ולכן, אנחנו צריכים להיות מאוד זהירים בכל אמירה שלנו. << מנהל >> (היו"ר גלעד קריב, 14:56) << מנהל >> אנחנו כאן כדי לתמוך בבנות שנפגעו, אנחנו כאן כדי לעסוק בחינוך עבור כלל התלמידים. היו שם במקרה תלמידים שלא רק שלא הפרידו, אלא הלהיטו וחיממו את האווירה. אנחנו כאן כדי לחנך את כלל התלמידים. יש לנו חובה חברתית רחבה בעבור כולם, וגם בעבור התלמידים האלימים, לצערי, - - - << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> משרדי הממשלה יצטרכו להתייחס ולומר מה הם עושים ומה כוונתם לעשות. דימה, הערה אחת, בבקשה. << אורח >> דמיטרי לוין: << אורח >> הבת שלי שיתפה אותי. זה לא המקרה היחיד של הערה על רוסיה וכו'. שנית, נפגשתי גם עם הורה אחד שילד שלו באותו בית ספר חיים גורי, לא היה בשנה שעברה במשך חצי שנה בבית הספר. הוא לבד עלה על זה שהילד לא בבית הספר בגלל הגזענות והאלימות. הילד ירד מהרכב ועלה לבית ספר, אבל כשהאבא נסע הוא הלך לטייל. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> מכיוון שזה כבר דיון שלישי או רביעי שאנחנו מקיימים, מבחינתי, הדיון הזה מסמל את המעבר שלנו מהצגת התופעה. זהו, היא קיימת. לצערי, זה קורה. אני תמיד רוצה שיגיעו לפה הסיפורים האישיים ושתשמענה עדויות. אבל אני אומר עוד פעם שאנחנו צברנו כבר כול כך הרבה עדויות ומקרים טרגיים שעכשיו הגיע הזמן לעבור להתייחסות של משרדי הממשלה הרלוונטיים כדי לשמוע מה המענה הממשלתי. נעשה זאת עוד כמה דקות. הישיבה הזאת גם תינעל ברשימה של בקשות שלנו כוועדה לצעדים ממשלתיים, ואנחנו נבקש את ההתייחסות של מנכ"לי המשרדים לבקשות שלנו בישיבה בעוד שבועיים. זה גם ייצא בכתב. כל שבועיים תהיה כאן ישיבת מעקב על נושא הבריונות, חרמות וגזענות כלפי ילדי עולים. זה בוודאי ישיק גם לנושא הכללי של בריונות וחרמות במערכת החינוך שלא מטרגטת. התופעות האלה לא מטרגטות רק עולים. אני יודע שיש חברי כנסת שהציעו הצעות חוק, ומקדמים הצעות חוק, בנושא הבריונות והחרמות. הוועדה הזאת תעסוק בסוגיה הכאובה בפריזמה של ילדי עולים. עו"ד סמאח דרויש, מנהלת המרכז לנפגעי גזענות במרכז הרפורמי לדת ומדינה, בבקשה. << אורח >> סמאח דרויש: << אורח >> תודה רבה. אני אגיד ממש בקצרה על המלצת הוועדה לחיים בשותפות, שלמעשה נרמסת בשטח. המחדל הזועק ביותר הוא שנושא השסעים בחברה נותר נושא בחירה בלימודי אזרחות. הוועדה קראה אז לתוכניות מערכתיות, אך, בפועל, אין הקצאת משאבים מחייבת לכל הזרמים. לא ניתן לדבר על חיים בשותפות כאשר משרד החינוך מאפשר לזרמים שלמים להחריג עצמם מלימוד ערכי סובלנות ומניעת גזענות. ובנוסף, בעקבות אירועי מאי 2020, במצעד הדגלים, פנינו גם לשר החינוך ולמשרד החינוך בנושא מצעד הדגלים, שחשף מציאות מזעזעת. תלמידים ותלמידות בגיל תיכון משתתפים במעשי אלימות וגזענות בליווי מורים ורבנים. זו הפרה בוטה של חוזר המנכ"ל בנושא פעילות חוץ בית ספרית. הצוותים החינוכיים – לא רק שלא מנעו את האלימות, אלא במחדלם נתנו לה לגיטימציה. האירועים בבית הספר חיים גורי בנתניה, כפי שדיברנו עליהם היום, הם תוצאה ישירה של היעדר אכיפה משמעתית כי משרד החינוך לא נוקט בצעדים נחרצים נגד מוסדות שהתלמידים והמורים שלהם משתתפים באירועים גזעניים. אנחנו מבקשים. המאבק בגזענות חייב להפוך למקצוע חובה ומובנה בתוכניות הלימודים, כולל כלי ההערכה והמדידה של בתי הספר. אנחנו דורשים ממשרד החינוך להציג נתונים כמה עובדי הוראה הועמדו לדין משמעתי בעקבות אירועי מצעד הדגלים ב-2025. לבסוף, כמובן שאנחנו מבקשים בסוף לחזק את היחידה הממשלתית למאבק בגזענות, ולהעניק לה סמכויות כך שהיא תוכל לבצע ביקורת בבתי הספר ולחייב את משרד החינוך לתת תשובות על מחדלים בשטח. לסיכום, משרד החינוך מגיע לכאן ומדבר על חיים בשותפות, כפי ששמענו את הגברת כאן, אך בשטח הוא מאפשר לגזענות להפוך לתוכנית הלימודים הלא רשמית. כל עוד נושא מיגור הגזענות הוא בחירה, המערכת בוחרת בגזענות – מה שהופך את חזון השותפות לבלתי אפשרי, לצערי. תודה רבה. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> דוד, בבקשה, בקצרה. << אורח >> דוד רויטמן: << אורח >> שלום וצוהריים טובים. אני דוד רויטמן, בן 46. עליתי לארץ בגיל 10. למדתי בעולם חרדי. ויתרתי על הפטור משירות בצה"ל והתגייסתי ליחידה מובחרת, שירתתי שלוש שנים בסדיר, 18 שנים במילואים, ולפני שנתיים חזרתי לתפקיד מפקד כיתת כוננות בעקבות האירועים. היום אני מפקד על כיתת כוננות במרכז ירושלים. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> מאיפה עלית? << אורח >> דוד רויטמן: << אורח >> מאודסה הסובייטית, בתקופה שאוקראינה עדיין הייתה סובייטית. עליתי עם דרכון סובייטי, עם תמונה עם כיפה. עליתי לבד, בלי הורים. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> גם לי יש דרכון סובייטי. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> אם הוא שואל אותך מאיפה עלית, זה אומר שהוא לא מכיר אותך. אחרי הדיון תספר לו מה אתה עושה. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> כרגע יש פה רק חבר כנסת אחד שהוא צבר, אבל גם הוא זוכר מאיפה הגיעו הסבים והסבתות שלו ובאיזה מבטא הם דיברו. << אורח >> דוד רויטמן: << אורח >> חשוב לזכור מאן אתה בא ולאן אתה הולך. אני עובד בחו"ל. הרבה שנים התעסקתי בחינוך. הבאתי לארץ עשרות אלפי חניכים, במסגרת פרויקטים של תגלית, דוברי רוסית מארצות הברית, קנדה ושאר העולם. וגם בפרויקטים אחרים. אני היום איש עסקים. אני חי פה, בירושלים. מגדל פה ארבעה ילדים. כולם עוברים בערך אותו מסלול: גן ילדים ברחוב לוד, בית ספר יסודי - - -, ואחרי זה בבית ספר - - -. כל הבנים, כל הילדים שלי, הם ספורטאים. שתי בנות הן אלופות ישראל בהתעמלות אומנותית. משפחה יהודית רוסית קלאסית. הבת שלי בת 11 הותקפה על ידי מורה בבית הספר - - - בפני כל הכיתה. פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): לא להזכיר שמות. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> דוד, יש לנו כללים בבית הזה. אני מבקש. << אורח >> דוד רויטמן: << אורח >> של ילדים או של מורים? << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> לא, גם של מורים. << אורח >> דוד רויטמן: << אורח >> אין בעיה. מה שתגיד. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> אני רוצה לבקש. הוועדה שלנו היא עם מנהלת הוועדה הטובה ביותר בכנסת. אנחנו תמיד ערוכים לטפל בפניות ציבור. ואם יש לאזרח איזושהי תחושה שהוא לא קיבל מענה ראוי שקשור בנושא טיפול הוועדה, בוא, תפנה אלינו. בפנייה הזאת בהחלט אפשר להתייחס מקרה קונקרטי. << אורח >> דוד רויטמן: << אורח >> אני אשמח. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> אני מבקש בלי שמות כאן מכיוון שאין לאנשים זכות תגובה. << אורח >> דוד רויטמן: << אורח >> בסדר גמור. הבנתי שאפשר שמות של בתי ספר. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> לא, אני מבקש. אני חושב שיהיה יותר טוב שנשמע את התיאור. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> תגיד, בלי שמות, את המקרה שחווית. << אורח >> דוד רויטמן: << אורח >> בסדר גמור. בכל אופן, הילדה רזה מאוד. היא ספורטאית. היא באה לשיעור ספורט והמורה דרשה להסיר את המעיל. הילדה ניסתה להגן על עצמה ואמרה שקר לה בחורף ירושלמי בבית הספר. אתם מכירים, זה לא מפתיע. ואז המורה החליטה לשכנע אותה להוריד את המעיל בדרך מאוד יצירתית: שם, אצלכם ברוסיה, יש שלג וקר. לשם תלכי עם מעיל. פה, בישראל, תורידי את המעיל. מורה בבית ספר. בהתחלה הייתי ספקן לגבי האירוע, ואמרתי שאולי הילדה קצת מגזימה. הדבר ששכנע אותי שהדברים קרו זה שהילדה, שהיא בת 11, התחילה להסביר לי שבנות אחרות מהכיתה באו לתמוך בה ולשאול אם היא בסדר ואם היא צריכה עזרה. היא די מקובלת בכיתה. אמרתי שדבר כזה ילדה בת 11 לא תמציא. אני איש בוגר. אני מפקד, אני אב, אני איש עסקים. הלכתי לעשות בירור אצל מנהלת. לא הלכתי לחפש מריבה עם המורה. המנהלת דרשה לערוך את הבירור שלא בנוכחותי. אני לא אגיד לה איך לעשות את העבודה שלה. היא שלחה לי מייל באותו יום: הדברים רוסיה, שלג וקור, אכן נאמרו, ו - - -, אך ללא קשר למוצא של הילדה. מבחינתה הבירור הסתיים. היא לא הבינה עם מי היא מדברת. היא לא הבינה שאני לא אתייאש, היא לא הבינה שאני אלחם על הבת שלי. ויש לי שתי מטרות בלבד: האחת, הילדים שלי צריכים לדעת שההורים שלהם יידעו להגן עליהם. שתיים, אני בוודאי אשקיע מאמצים כדי שילדים אחרים בבית הספר הזה, ויש שם עוד ילדים רבים מהמגזר, לא ייפגעו. ברגע שיש מורה גזענית ומנהלת גזענית באופן פומבי, ומערכת החינוך - - - פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): אבל למה רק מהמגזר? אנחנו גם צריכים לשנות את התפיסה בעצמנו כי בטוח שיש ילדים אחרים שהם לא רק מהמגזר הרוסי. << אורח >> דוד רויטמן: << אורח >> אגיע לזה עכשיו. אתם צריכים להבין. לפני שהגעתי לפה עשיתי את כל הדרך. הגעתי למפקח במשרד החינוך, למפקח בעירייה ולשר החינוך בעצמו. כולם טאטאו מתחת לשטיח. כולם – אחד, אחד. המערכת – יד לוחצת יד. רק עקשנות והתאחדות שלנו תביא לשינוי. השינוי האמיתי יהיה רק אחד. אפשר לדבר פה כמה שאתם רוצים. כשהתעסקתי בחינוך, לפני 15 שנה, ביליתי המון בכנסת. הייתי ימים ולילות. יש רק דבר אחד שיכול לשנות את המצב. למה לא נוסעים באור אדום ברמזור? כי זה כואב. יש קנס כספי, שלילת רישיון. אם לא תהיה ענישה, לא יהיה שינוי, אפשר לדבר פה על שינוי מפלגות ושינוי ממשלות ושינוי מזג אוויר, זה לא יעזור. אם לא תהיה הרתעה מבחינת החוק, לא יקרה דבר. << דובר >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר >> נכון. << אורח >> דוד רויטמן: << אורח >> לא ייתכן שאנחנו נהיה הראשונים כשצריך ללכת לעזה ולבנון, וכשצריך להגן על הילדים שלנו, שנולדו בארץ, אנחנו סוג ב', ג', ד', ושאתם תחליטו. זה לא יקרה. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> דוד, תודה על הדברים החזקים. חברת הכנסת פנינה תמנו, בבקשה. פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): תודה, אדוני היושב-ראש. קודם כול, אני רוצה לברך על הדיון המאוד מאוד חשוב הזה. אני מצרה על כך שאין פה אף נציג מהקואליציה, וזה כדבר ראשון. אני גם מצרה על כך שאין אף נציג של מי שאינם מייצגים עולים בעצמם. כולנו עלינו לארץ, למעט אתה, אדוני היושב-ראש. זו תעודת עניות. אי-אפשר להתעלם מזה. שנית, אני חייבת לומר שהרבה שנים אני נמצאת בבית הזה. נלחמים בגזענות, ובחלק מהדברים יש גם תוצאות. עובדה, ציקי יושבת כאן. ובסוף, בזכות המאבקים, שגם אני הובלתי ואחרים, הוקמה היחידה למאבק בגזענות. << דובר >> שלומית אבינח: << דובר >> היא לא נסגרה. פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): היא גם לא נסגרה. למנהלת יש לה זיכרון ארגוני, והיא יודעת כמה מאבקים היו פה. לצד זה, אני לא מצליחה להבין מדוע משרד החינוך, למרות שיש פה באמת שורה של אנשים טובים, לא מצליח להפנים שזה קורה כל יום בכל פינה. המיקוד צריך להיות בטיפול, קודם כול, במורים ובהכשרות למורים, וממש נוהל ברור. דוד, נתת לי השראה לספר את הסיפור שלי. לפני חודשיים מגיע הבן שלי, ואני מבקשת מערוץ הכנסת לא לפרסם את זה, לא להוציא דווקא את הקטע הזה ולעלות כי הפרטיות של הבן שלי חשובה לי. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> היא לא התכוונה לצילום, היא התכוונה שלאו דווקא את זה יעלו בטוויטר. פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): בדיוק. המורה אומר לו: אתה ילד אתיופי ואתה צריך להוכיח את עצמך יותר. ואורי שלי, שנולד בארץ, לא הבין מה המורה רוצה ממנו. אתה ילד אתיופי, ואתה צריך להוכיח את עצמך יותר. את תגידי לו כשהוא ילד ישראלי לכל דבר ועניין, והוא גאה במוצא שלו? צבע העור שלו הוא הטיקט הראשוני שלו – אגב, אם יש משהו לנחם את העולים מרוסיה, למרות שאתה מספר לי שהיא נולדה פה וגם חווה את זה. << דובר >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר >> גם הבן שלי. פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): ומה עושים עם מורה כזאת? ומה עושה מנהל בית ספר? בסדר, אני חברת כנסת. אבל מה הנוהל? הם פשוט מטאטאים את זה. יש ילדים שאומרים לי שאומרים להם: אתה לוקח יותר מדי קשה, אתה מקופח. לא מטפלים בכל ההתנהגויות האלה בצורה סדורה. בסדר, אז יש את טירה, שנמצאת פה, והיא מטפלת בילדי העולים, ואנחנו יודעים לפנות אליה תלונות. אבל אני לא יודעת אם נמצא פה המתאם של המאבק בהפליה ובגזענות במשרד החינוך. האם יש פה מישהו שלקח את זה כתוכנית רצינית, חוץ מהדרך החדשה, שכשגם שם הייתם אמורים לתת תשומות יותר גבוהות? אני ראיתי את הסרטון ונשבר לי הלב. דמיטרי, אני מבינה שהבת שלך הייתה אחת מהילדות. לא הייתי מסוגלת לראות אותו פעמיים. ראיתי אותו פעם אחת ונחרדתי. זה פשוט לא הגיוני שילדים יגיעו בסוף למצב שהם נפגעים על הרקע שלהם. זה קטסטרופלי. במקום שמערכת החינוך תעשה AI, שתעשה מאבק באלימות ובגזענות, שנת מאבק בגזענות. מה זה חיים בשותפות? מאבק בפגיעה בילדים, מאבק בגזענות. בואו נקרא לילד בשמו, בואו לא נכסתח את הדברים. שהמורים והמנהלים ייבחנו על הדברים האלה ושיצטרכו להגיש דין וחשבון על הדברים האלה. זה כמו עם המקרה של אותה מורה. טירה, העברתי לך את הפנייה הזו. היא מתארת איזה ילד – כאילו הוא מהג'ונגל, הולך עם מצ'טות, עם מקלות. אני לא רוצה להגיד לך איזה מורים יש ואיך הם מדברים לילדים שמגיעים מהקבוצות האלה. מה שקורה במדינה שלנו זה כל דאלים גבר. ולצערנו, דווקא בגלל שהרבה פעמים עולים חדשים מגיעים מאוכלוסיות מסוימות, עם גישה כול כך סובלנית ומאופקת, ולא כל דאלים גבר, נותנים לילד לסבול כפל כפליים. ולכן, אדוני היושב-ראש, אני מברכת על זה שתבקש תוכניות סדורות מה עושים, יחד עם היחידה, יחד עם משרד החינוך ועם משרד הקליטה, וד"ר שרי נמצאת פה. שיגבשו משהו שעוזר לילדים האלה. כשהיו קוראים לי כושית כשהייתי ילדה, הייתי דופקת מכות. הילד שלי לא כזה. תודה. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> תודה, חברת הכנסת תמנו שטה. אנחנו מחזקים גם את ידייך. כולנו מחזקים את הידיים שלך, גם כהורה שמתמודדת עם העניין הזה, ותודה ששיתפת אותנו. צריך לזכור, כי קל לומר זאת תופעה שקורית באיזה שהם שוליים מדומיינים, בפריפריות מדומיינות, של החברה. זה לא פריפריות מדומיינות. בתי הספר שהוזכרו כאן בירושלים זה פאר החינוך הממלכתי-דתי בעיר הבירה שלנו. נתניה היא לא בדיוק עיר קטנה ושכוחת אל במדינת ישראל. זה בן של חברת כנסת עתירת זכויות. זה פוגע בכולנו. פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): זו הטרדה נפשית קשה מאוד. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> חד-משמעית. חבר הכנסת דוידסון ביקש לשמוע את מנהלת בית הספר חיים גורי, שגם נמצאת בזום, כדי להבין מה קרה בבית ספר אחרי. שוב, חשוב לי להדגיש. לא מתוך שיפוטיות כלפי בית הספר אלא כמקרה בוחן – מה הפרוטוקול כשקורה אירוע קשה. זה לא קורה בהכרח באשמת מורה מסוים או רשלנות ניהולית, אבל מה הפרוטוקול כשקורה כזה אירוע בבית ספר משמעותי ורציני ומוביל בעיר נתניה. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> האם גם את בתעשייה האווירית? << אורח >> שושנה קיפר: << אורח >> כן, אנחנו ביחד. פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): אנחנו מצרים על כך שלא היה להן חשוב לבוא. נתניה היא עיר עם מלא עולים. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> חברת הכנסת מזרסקי תמלא את מקומי. אני ניגש להצבעה בוועדת הכנסת ואני אחזור. אני לא רוצה להוציא את הדיון להפסקה. << מנהל >> (היו"ר טטיאנה מזרסקי, 15:20) << מנהל >> << אורח >> שושנה קיפר: << אורח >> שלום לכולם. קודם כול, אני רוצה לומר שהנהלת בית הספר, ההורים, התלמידים, כולם מגנים בכל תוקף מקרה אלימות ופגיעה. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> שוש, שמענו את אתי עכשיו ארוכות. אני שואל שאלה, ואחריי דימה, אבא של הילדה, ישאל שאלה. אנחנו רוצים פשוט להיות מאוד מרוכזים כי משרד החינוך אחרי זה הולך לדבר. מה נעשה מהיום שקרה המקרה הזה בבית ספר חיים גורי? << אורח >> שושנה קיפר: << אורח >> אוקיי. קודם כול, אני רוצה להבהיר. אני מנהלת כאן שנה ראשונה את חיים גורי. החלפתי את המנכ"ל, ואני רוצה לציין את זה. אני הגעתי מכמה מקומות. גם מקמפוס ביאליק רוגוזין בדרום תל אביב, כששם יש מ-48 ארצות מוצא, וניהלתי שם את חטיבת הביניים, וגם ניהלתי בחולון. פנינה תמנו הייתה גם אצלנו. הייתי בהייטק היי בחולון. << יור >> היו"ר טטיאנה מזרסקי: << יור >> מה עשית עכשיו? << אורח >> שושנה קיפר: << אורח >> עכשיו אני עונה על הדברים האלה כי זה חשוב לי. כי דימה העלה מקרה שהיה שנה שעברה, ואני רוצה לומר שאיך שקרה המקרה הזה, אני כמנהלת בית ספר שמעתי את המקרה ומייד יצאתי כדי לבדוק מה קרה שם. קודם כול, ערבתי את כל הגורמים הרלוונטיים. קרי, הזמנתי משטרה במהירות. כינסתי מהר. היו לי שתי מורות: אחת, גלית, שהיא מנהלת החטיבה העליונה, והסגנית, שישבו ותחקרו את כל הנושא הזה. הכנסנו פנימה את האימהות. המשטרה הגיעה אליי, באופן אישי, לחדר המנהלת, ושם הם קיבלו תדרוך מה צריך לעשות, וגם פתחו להם שם מספר תלונה כדי שהם יוכלו לגשת למשטרה ויגישו את מספר התלונה שנפתחה. במקביל, הבנות הנפגעות מקבלות מענה רגשי על ידי היועצת של בית הספר וגם על ידי הפסיכולוגית, כשעד לא מזמן הורים היו צריכים לחתום על ויתור סודיות וויתור הסכמה. מעבר לזה, קודם כול, כינסתי מייד את צוות ההנהלה שלי. הנחיתי אותם מה אנחנו אמורים לעשות מייד למוחרת בבוקר, וכמובן שגם היועצות הכינו מערך שיעור. פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): האם היה מערך שיעור לכולם? האם בית הספר עצר לרגע? << אורח >> שושנה קיפר: << אורח >> ברור, ברור. למוחרת היום הייתה עצירה. היועצות הכינו את מערך השיעור. פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): היה צריך לעצור את כל בתי הספר בארץ ולהראות את הסרטון. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> כתבתי לקיש בהודעה: תעצור את הלימודים. פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): נכון. לדבר על בריונות ועל גזענות ועל ההשפלה ומה זה עושה. כבר היו לנו ילדים שלצערנו שהתאבדו בגלל אירועים כאלה. אין פה ילדים ולכן אני יכולה להגיד. << אורח >> שושנה קיפר: << אורח >> גם בעצירה שקיימנו בבית הספר, אנחנו הוצאנו את כל התלמידים העולים, לא רק מחבר העמים, אלא בכלל כל העולים, וישבנו ביחד עם המורות העולות, ושוחחו איתם האם הם מרגישים שיש גזענות בתוך בית הספר. כולם, פה אחד, אמרו שאין. << יור >> היו"ר טטיאנה מזרסקי: << יור >> יש עלייך משימה מאוד מאוד קשה. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> די, אני לא יכול לשמוע את זה. יושב פה אבא שפירקו את הילדה שלו במכות בבית ספר. << אורח >> שושנה קיפר: << אורח >> אני אומרת, אלימות חריגה ביותר. אני מדברת על אלימות. חוץ מזה, כינסתי, גם את ועד ההורים וגם את מועצת התלמידים של בית הספר, וגינינו בכל תוקף את הנושא הזה. לא יהיה אצלנו בבית הספר גזענות ואלימות. << יור >> היו"ר טטיאינה מזרסקי: << יור >> שושנה, אני מציעה לך לעשות סקר אנונימי בקרב כל התלמידים ובקרב כל הצוות הפדגוגי שלך האם הם חשים שתופעת הגזענות קיימת בתוך המוסד החינוכי אותו את מנהלת אותו. כי אם עולים חדשים שמגיעים לארץ שומעים: אל תרשמו את הילדה לבית ספר חיים גורי בגלל שיש שם תופעת גזענות, והם נאלצים לנסוע לעיר אחרת, זה אומר משהו. זה צריך להדליק אצלך נורא אדומה. << אורח >> שושנה קיפר: << אורח >> שמעתי את המקרה שעליו דיברת, אבל זה היה לפני שלוש שנים. אני לא יודעת מה היה לפני שלוש שנים. << יור >> היו"ר טטיאנה מזרסקי: << יור >> נכון. יש עלייך משימה מאוד מאוד קשה. תעשי סקר. << דובר_המשך >> שושנה קיפר: << דובר_המשך >> ולכן, יש לי באמת את ימי החסד האלה שצריכים לתת לי, כי אתם לא מכירים אותי באופן אישי כאחת שמתנהלת ביד קשה על כל אלימות וכל מה שקורה בבית הספר. אני לא מטאטא מתחת לשטיח, כפי שמציינים פה. להפך, אני מעלה את זה כלפי מעלה. אני מערבת את כל הגורמים, כולל גורמי הרווחה. לא רק משטרה, לא רק רשות ולא רק משרד החינוך. כל מי שצריך להיות מסביב לשולחן מעורב, והוא נמצא סביב השולחן יחד אצלי בבית הספר. אני רוצה להעמיד את הדברים על דיוקם. כמנהלת אני לא מטאטא מתחת לשטיח. << יור >> היו"ר טטיאנה מזרסקי: << יור >> תודה רבה, שושנה. זיוה, את מנהלת מרכז קליטה. את רואה את המשפחות ואת הילדים שמשתלבים בבתי ספר שונים בעיר בה את מנהלת מרכז קליטה. האם את יכולה לשתף מה את יודעת על המקרים? פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): היא הרבה שנים מנהלת מרכז קליטה והיא פוגשת אותם. << אורח >> זיוה אברהמי: << אורח >> אני מנהלת את אולפן עציון בירושלים. זה מרכז קליטה לעולים צעירים אקדמיים. אין אצלנו ילדים. אבל, ללא ספק. אני שומעת כאן דוברי רוסית, יוצאי אתיופיה. אבל גם עולים מצרפת, חווים גזענות וקוראים להם "צרפתים מסריחים". << יור >> היו"ר טטיאנה מזרסקי: << יור >> לא רק רוסים מסריחים, עכשיו גם צרפתים. << דובר_המשך >> זיוה אברהמי: << דובר_המשך >> כן. הם שמים בושם, אבל - - -. בסופו של דבר, זה פוגש ממש את כולם. דוד, האם אתה יודע כמה יוצאי אתיופיה לומדים בבית הספר - - -? << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> למה את שואלת אותו עכשיו? בואו נתקדם. אני רוצה להיות פרקטי ולדעת מה עושים מחר בבוקר. << אורח >> דוד רויטמן: << אורח >> אני אב לילדה בבית הספר - - -, אני לא מלמד בבית הספר - - -. פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): בחלק מהקבוצות יש סממנים. הם קצת שונים. למשל, הילד שלי ילך עם עניין הצבע, וזה יהיה הטיקט הראשוני. אנחנו מכירים את ההבדלים. אבל התוכנית של הגזענות או הקבוצות שחוות גזענות צריכות להתלכד יחד – זו האמת. << יור >> היו"ר טטיאנה מזרסקי: << יור >> לצורך כך הוקמה היחידה למאבק בגזענות. בואו נשמע את עו"ד ציקי שטרסברג דיל. בבקשה. << אורח >> ציקי שטרסברג-דיל: << אורח >> תודה רבה. תודה על הדיון החשוב הזה. תודה שהזמנתם אותנו גם לדון על נתוני הדוח לשנת 2025 שמעידים בהקשר התלונות על עלייה של 30% בכמות הפניות שמוגשות ליחידה בין 2024 ל-2025, וזה נתון מעודד. זה מעודד לא כי אנחנו שמחים לראות שיש גזענות, אלא אנחנו שמחים שאנשים רואים בנו כתובת, ויודעים שיש למי לפנות על מנת שאנחנו - - - << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> זה 505 תלונות בשנה, נכון? << אורח >> ציקי שטרסברג-דיל: << אורח >> כן. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> זה מעט מאוד. << אורח >> ציקי שטרסברג-דיל: << אורח >> אני מסכימה, זה מעט מאוד. אנחנו עובדים. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> אני אומר לך שיש 500 ביומיים. << אורח >> ציקי שטרסברג-דיל: << אורח >> נכון. אנחנו עושים המון, גם בקמפיינים, בעיקר סביב החבר'ה הצעירים. בשנה האחרונה החלטנו לשים את האנדר-ליין שלנו בשני תחומים עיקריים שהיחידה עוסקת בהם והם: טיפול בתלונות ושינוי מדיניות. << יור >> היו"ר טטיאנה מזרסקי: << יור >> איך אתם מטפלים בתלונות? << אורח >> ציקי שטרסברג-דיל: << אורח >> אני אסביר. אני רק אסקור את הנושא בהרחבה. בהקשר טיפול בתלונות – יש תלונות שאנחנו כמובן מקבלים מהציבור, ויש תלונות שמגיעות אלינו מהממונים על מניעת גזענות במשרדי הממשלה. בהקשר שלנו, מהממונה במשרד החינוך. ויש תלונות שכדי לעורר את המודעות של הציבור אלינו, אנחנו פותחים באופן יזום, אם הם לא מגישים בעצמם, כמו שעשינו במקרה - - - פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): לא הבנתי. האם ממונה ממשרד החינוך יכולה לפנות אלייך? << אורח >> ציקי שטרסברג-דיל: << אורח >> היא יכולה לפנות אליי ואני מפנה אליה. כן – אם פונים לממונה במשרד החינוך, היא פונה אליי ואני פונה. או שאני מעבירה את התלונה אליה. פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): למה היא פונה אלייך? למה היא לא יודעת לטפל בזה אם היא הממונה במשרד החינוך? << אורח >> ציקי שטרסברג-דיל: << אורח >> לא. היא חייבת לדווח אליי, היא חייבת להתייעץ איתי. היא כפופה לי מקצועית. אנחנו מכשירים אותה, ולכן יש לה חובת דיווח ליחידה. << דובר >> שלומית אבינח: << דובר >> בכל משרד ממשלתי יש ממונה. << אורח >> ציקי שטרסברג-דיל: << אורח >> כן, היא יודעת. היא מכירה אותנו היטב. לגבי המקרה של דימה – אנחנו יצרנו קשר. אתה מכיר את - - - עו"ד מהיחידה? היא יצרה קשר וביקשה. << אורח >> דמיטרי לוין: << אורח >> נכון, - - - << אורח >> ציקי שטרסברג-דיל: << אורח >> אנחנו פנינו אליהם באופן יזום. אסביר למה. עבירות אלימות הן עבירות אלימות. עבירות אלימות לפי סעיף 144 לחוק העונשין, שמייחסים להן מניע גזעני, זה כבר סיפור אחר. אנחנו פותחים את התלונה באופן יזום ומעבירים את זה לאגף חקירות במשטרה כדי לעודד את הייחוס של המניע הגזעני לעבירה. אני כן אשמח לשמוע את משטרת ישראל בהקשר הזה כי אנחנו מתקשים בקבלת נתונים. << דובר >> שלומית אבינח: << דובר >> המשטרה לא תדבר על המקרה הספציפי. << יור >> היו"ר טטיאנה מזרסקי: << יור >> לא, בכלל. מה העונש והסנקציות? << אורח >> ציקי שטרסברג-דיל: << אורח >> אנחנו פנינו למשטרה. חברת הכנסת פנינה תמנו יודעת גם על המורכבות בהקשרים אחרים סביב קבלת נתונים מהמשטרה של היחידה. אבל גם בהקשר הספציפי הזה אנחנו פנינו למשטרה בבקשה לדעת איפה עומדת החקירה. אני אשמח לשמוע מהם כי עד לרגע זה לא קיבלנו תשובות מאגף חקירות. פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): אבל מה קורה מול משרד החינוך? זה מעניין. << אורח >> ציקי שטרסברג-דיל: << אורח >> מול משרד החינוך, ככל שמדובר בשינוי מדיניות – מה שעשינו בשנה האחרונה, כפי שאמרתי, החלטנו לשים את האנדר-ליין שלנו על הנושא המניעתי – חינוך ככלי מניעתי, ככלי לשינוי תודעה, להסרת הטיות והסרת חסמים. ואנחנו, מיוזמתנו, פנינו למשרד החינוך. התכנסנו עם מנכ"ל משרד החינוך וביקשנו לצאת בפרויקט משותף של חינוך למניעת גזענות, במימון משרד המשפטים. אני חייבת לשים את זה על השולחן. בשנת 2025 נכנסנו באופן יזום מצידנו. אני יחידה של שישה אנשים, ובכל זאת קיבלנו תקציב ונכנסנו בסדנאות ל-27 בתי ספר בפריסה גיאוגרפית וזהותית על מנת לעבוד עם התלמידים עצמם, וגם עם המורים, על נושא מניעת גזענות. זה פרויקט מאוד יפה. יש לו עוד לאן להתרחב. בשנת 2026 קיבלתי תקציב שמוגדל פי חמישה לצורך הפרויקט הזה כדי שניכנס לכיתות ב-81 בתי ספר. << מנהל >> (היו"ר גלעד קריב, 15:31) << מנהל >> << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> מה זה אומר? מה אתם עושים? << אורח >> ציקי שטרסברג-דיל: << אורח >> זה אומר שאנחנו נכנסים לכיתה ועובדים עם התלמידים על כל הנושא הספציפי והייעודי של מניעת גזענות, ולא רק בריונות וחרמות. שמים בעיקר את הדגש על מאבק בגזענות. חברת הכנסת דיברה על מה שהבן שלה ספג. אנחנו מלמדים את התלמידים שלא מתייחסים לזה כאיזושהי אמירה בבדיחות הדעת, ושמיקרו אגרסיות לא מבדחות אף אחד. בטח לא את הילד שחווה גזענות. פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): וגם הסיפור של הבת של דוד, ומה אמרה לה המורה שברוסיה - - - << אורח >> ציקי שטרסברג-דיל: << אורח >> נכון. << אורח >> אלקס ריף: << אורח >> האם אתם נכנסים לבתי הספר שבהם היו מקרי גזענות? האם אתם הולכים לבתי הספר האלה? << אורח >> ציקי שטרסברג-דיל: << אורח >> כן. אני יכולה לתת דוגמה, משנת 2025, מבית ספר מגשימים בנהריה. היה שם אירוע גזעני, וגם של תלמידים יוצאי ברית המועצות. שוב, החקירה נסגרה במשטרה. בטח שלא ייחסו לעבירה הזו מניע גזעני. אנחנו החלטנו, באמת במשאבים וביכולות שלנו, להעלות קומה מהטיפול הקונקרטי בתלונה ולהיכנס לבית ספר הזה עם הסדנה. אנחנו פוגשים את התלמידים, אבל אנחנו גם מבקשים ממנהל בית הספר להחליט מי מבין הצוות יהיה הגורם המשקיף הרלוונטי כדי שהוא יוכל ללמוד לעשות את זה בעצמו. אותה עמותה, שאיתה התקשרנו, גם מכשירה את המורים לעשות מכפלות מספרים ולהיכנס ליתר הכיתות בבית הספר. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> אני רוצה להבין. האם התוכנית הפדגוגית שמעבירים היא תוכנית שלכם? << אורח >> ציקי שטרסברג-דיל: << אורח >> הפדגוגיה היא של עמותה, שאיתה אנחנו התקשרנו, ואנחנו משלמים לה. פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): עמותת מצמיחים. בדרך כלל היא עוסקת בחרמות. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> כולנו מבינים, וגם אתם מבינים, שאנחנו באירוע שהוא רוחבי לכל מדינת ישראל. << אורח >> ציקי שטרסברג-דיל: << אורח >> חד-משמעית. לכן, שמנו השנה את הדגש בהקשר הזה. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> אני רוצה להבין למה אנחנו לא עושים את זה בכל בתי הספר מדינת ישראל כחלק מהתוכנית הלימודית. את יודעת מה? שייכנס לגפ"ן ויחייבו את המנהלים לקחת את התוכנית הזאת של עמותה זו אחרת. הרי אתם נוגעים בפינצטה, אתם לא יכולים לגעת בכל מדינת ישראל. << אורח >> ציקי שטרסברג-דיל: << אורח >> אתה צודק. מנכ"ל משרד המשפטים הציע את זה למנכ"ל משרד החינוך. אני מציעה שמשרד החינוך יענה על השאלה הזאת כי זאת הייתה היוזמה שלנו כדי שנוכל להרחיב אותה, וגם לחייב את בתי הספר לעשות את זה באופן רוחבי ומקצועי. פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): קודם כול, היא צריכה לקבל ח"ח. הם הגדילו ראש. סימון, אבל אני כן מסכימה איתך שזה היה אמור להיות רוחבי. למשל, פעם היו קוראים לזה "כישורי חיים". האם יש עדיין את התוכניות האלה? הדבר הראשון שהיית רוצה שידברו עליו זה בריונות, חרמות, גזענות. ואתה צודק שהיום זה לא רוחבי לכל בתי הספר. עמותת מצמיחים מפעילה את הסיפור הזה, אבל במקור היא בכלל מדברת על בריונות והחרמות, ואני אמרתי גם לציקי מה אני חושבת. אני הייתי רוצה שבנוסף לסדנה הזאת יביאו סיפורים אישיים כי הם לא יודעים. הם לא מומחים לגזענות. לא פיתחו במדינת ישראל כלים והכשרות ותוכניות למאבק בגזענות. זה חייב להיות מובנה בתוך כישורי החיים לכל בתי הספר. << אורח >> ציקי שטרסברג-דיל: << אורח >> אנחנו הגשנו המלצות, במסגרת הפרויקט הזה למשרד החינוך, לחייב את בית הספר, לפחות את אלו שנכנסנו אליהם, לצרוך את הסדנה הזו, או מעמותה אחרת, מתוך הרשימה שיש בגפ"ן – זו גם אחת ההמלצות שלנו למשרד החינוך. לגבי תלונות – ככל שמדובר על מורים שכפופים לחוק המשמעת, שמתגזענים כמו ששמענו פה באופן בוטה וחמור, אנחנו מעבירים את הפניות האלה לאגף משמעת בנציבות שירות המדינה. התחלנו לראות סנקציות בהמלצות שלנו ובחוות דעת שלנו. זה לא כמו שהיינו רוצים לראות, אבל כבר יש נזיפות ויש התראות. היינו רוצים לראות בקצה גם פיטורין, ואנחנו בדרך לשם. יש כבר העלאה של מודעות לנושא זה. אני אשמח שמשרד החינוך באמת ישלב איתנו כוחות ושנוכל להרחיב את הפרויקט הזה, ושגם הם יתגייסו ברמה התקציבית. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> גלעד, אנחנו עושים דיון, והנושא המרכזי של הדיון הוא המקרה שקרה בבית ספר חיים גורי בנתניה, ואין פה נציג של עיריית נתניה. הם בזום. האם הם לא צריכים להיות פה? פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): לא, הם בתעשייה האווירית. זה יותר חשוב. << אורח >> ציקי שטרסברג-דיל: << אורח >> האם יש נציג משטרה שייתן מענה? << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> גם אני הייתי מצפה מהם לרצות לבוא לפה פנים אל פנים. אבל זה לא הדיון הראשון. אני רוצה לעבור למשרד החינוך. שוב, אנחנו מהדיון הזה נצא, ואומר זאת בסיכום עוד מעט, עם רשימה מאוד קונקרטית של שאלות ובקשות. אנחנו נתחיל לעקוב אחרי הביצוע שלהם. נמצאת איתנו סמנכ"לית משרד החינוך, אביבית מסבנד, שאחראית על ניהול ההון האנושי, ונמצאת איתנו חברתנו טירה, שמנהלת את אגף קליטת תלמידים עולים ותושבים חוזרים, והיא חברת כבוד כאן בוועדה, וגם חברות נוספות: מיכל, שמפקחת על מורים יועצים, ועידית הממונה מעקב ובקרה. אני מייד אבקש מכם להציג את ההתייחסות שלכם, אבל אני רוצה רגע מראש להעלות כמה שאלות למשרד החינוך. השאלה הראשונה היא כללית. בתפיסה שלכם, האם אנחנו נמצאים, כפי שפתחתי בדבריי, באיזשהו רגע שבו אנחנו מאתרים עליית מדרגה? בסופו של דבר, אתם מנטרים את המקרים, גם בהקשר של גזענות כלפי ילדי עולים, אבל גם במקרה של אלימות. ואני מבקש לדעת, ואם יש לכם את המספרים להציג עכשיו אני אשמח. אני אבקש לקבל לדיון הבא. בניתוח שלי, אנחנו באירוע. תעזבו לרגע את היחידה למאבק בגזענות. אני רוצה לדעת מה מצב הנתונים שיש לכם, כמה נתונים נצברו אצלכם על אירועים של גזענות, של התבריינות, של חרמות. אם, בסופו של דבר, אנחנו נקבל תמונת מצב שבו המשרד מכיר עשרה מקרים, אז ברור שיש פי מאה מקרים, ואז יש בעיה בדיווח. פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): קודם כול, יש בתי ספר שלא מכירים בגזענות. יש כאלה שגם לא מדווחים על גזענות. אין להם חובת דיווח. << דובר >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר >> לפני שנה דיברנו כאן על תת-דיווח. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> אני מבקש לדעת מה הניתוח שלכם והאם אנחנו נמצאים ברגע של עליית מדרגה. אני ביקשתי בעבר, ואני חוזר על הבקשה שלי. אני מבקש שזה יבוצע עד ישיבת המעקב הבא. אני מבקש לקבל בצורה מסודרת את כל חוזרי המנכ"ל הרלוונטיים להתמודדות עם תופעת הבריונות וגילויי הגזענות במערכת. אני לא צריך לעשות חיפוש במנוע של חוזרי מנכ"ל. אני מבקש לדעת האם הייתה ועדה, בין אם ועדה ציבורית, ובין אם ועדה מקצועית בתוך המשרד, שעסקה בנושא גילוי הגזענות כלפי ילדי עולים, תופעת הבריונות והחרמות, גם כלפי ילדי עולים, אבל גם באופן כללי. אני מבקש לקבל את המלצות הוועדה. ואם לא הייתה ועדה, אני מבקש שתאמרו לי שלא הייתה ועדה – בסדר? כי אני לתומי חושב שחייבת להיות ועדה מקצועית שעוסקת בעניין, וגם חושבת על הממשקים הבין-משרדיים. ובכן, אני מבקש עד לישיבה הבאה את כל חוזרי המנכ"ל וכל התוצרים של הוועדות הפנימיות. אני מבקש לקבל לוועדה את מסמך ההמלצות של היחידה במשרד המשפטים למשרד החינוך. הזכרתם שנשלחו המלצות. אני רוצה להבין את הדברים הבאים. בסופו של דבר, יש במדינת ישראל בתי ספר מוטי קליטת עלייה. יש איזו הגדרה של משרד החינוך. זה לא שכל גילויי הגזענות והבריונות והחרמות הם בבתי הספר האלה. לפעמים דווקא בבתי ספר שבהם יש ילד אחד עולה, אז הוא קורבן יותר קל. אבל סביר להניח שבבתי ספר מוטי קליטת עלייה, הסוגיה הזאת יותר עקרונית. אני רוצה לדעת האם ברגע שבית ספר מוגדר כבית ספר קולט עלייה, מעבר לסיוע הפרטני שניתן לילדי העולים, אותו בית ספר מקבל משאבים לתוכנית רוחבית לכל בית הספר, לכל התלמידים, כדי להכין את בית הספר לסיטואציה הזאת של המפגש הבין- תרבותי ושימת הדגש על סבלנות. ואם כן, מה המשאבים שמקבל בית ספר שמוגדר כקולט עלייה למשימה הזו. אני רוצה לדעת האם יש תוכניות, לא של גורמים חיצוניים. עם כל הכבוד לעמותות, ניהלתי עמותות שהגישו תוכניות לגפ"ן. אני רוצה לדעת האם יש תוכניות שפותחו בתוך משרד החינוך, שהן לא של עמותות חיצוניות, שהן תוכניות מחייבות של משרד החינוך, בין אם בכל המערכת, בין אם בבתי ספר מוטי עלייה, בין אם הם בבתי ספר שיש להם רקורד שבהם קרו המקרים. אני רוצה לדעת איזה תוכניות משרד החינוך פיתח. לא שהוא אומר לבית ספר: תתקשר עם עמותה חיצונית. איזה תוכניות פדגוגיות יש לכם בתחום הזה? << דובר >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר >> וגם כמה שעות – זה חשוב. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> כן. אני רוצה לדעת. אני רוצה שתביאו את התוכניות. אני רוצה את החומר. אני רוצה לראות איזה תוכניות, איך קוראים להן, ומה הן כוללות. יש לנו הארכה של רבע שעה. אני מבקש לדעת מכם מה קורה ברמה הבית ספרית אחרי האירוע, מבחינת משרד החינוך. אני בכוונה לא רוצה לעלות פה על המוקד בית ספר ספציפי בנתניה. יש כול כך הרבה דוגמאות. קורה אירוע בבית ספר. האירוע הוא לא הערה גזענית שזרק תלמיד לתלמיד אחר, כשזה חמור כשלעצמו. אנחנו מדברים על אירוע מז'ורי – אלימות פיזית, אלימות נפשית, אבל מתמשכת. זה לא שמישהו זרק למישהו קללה, אלא כישלון של הסגל לראות תלמיד ששבועות וחודשים סובל מגילויים. אני רוצה לדעת מה קורה בבית ספר כזה מבחינת ההתערבות של משרד החינוך. זאת אומרת, קרה אירוע בבית ספר ומוקם צוות בדיקה. באיזה רמה הוא מוקם? האם הבית ספר, אחרי מה שקרה בו, מחויב על ידי משרד החינוך להפעיל תוכנית מסוימת? האם יש צוות התערבות בתוך בית הספר שמלווה את הסגל החינוכי, מעבר לביקור של המפקחת? אני רוצה להבין מה התהליך הטיפולי-שיקומי עם המוסד החינוכי אחרי שהאירוע קורה. הכול ייצא גם כבקשות של הוועדה. אני רוצה לדעת איזה ליווי נותן משרד החינוך, ברמה של המשרד, לא ברמה של היועצת החינוכית בבית הספר, לקורבן ולמשפחתו. יושב פה אבא. אני איש ועדת חוקה, יש עיסוק מאוד גדול בזכויות נפגעי עבירה. אחד הדברים שאנחנו מדברים עליו כל הזמן זה שצריכה להיות רשות לאומית לנפגעי עבירה, כי אדם לא צריך, אחרי שהוא גם היה קורבן, להתחיל לשוטט לבדו בעולם. << דובר >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר >> כמו שאמרתי, הם מגישים תלונה במשטרה והם מושפלים שם. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> אני רוצה לדעת מה קורה אם קרה אירוע בתוך בית ספר. אני מקבל את מה שאומר דוד, שטיפול צריך גם לכלול סנקציות, בין אם מדובר במורה כושל ובין אם מדובר בתלמיד. בטח כשמדובר בתלמיד תיכון. לא כל סנקציה זה מאסר, ולא כל סנקציה מטילה חותם פלילי. אבל לא הכול הוא סדנאות העצמה תלמיד, בוודאי בגיל תיכון, ינהג בעוד שנה וחצי, עוד שנה אולי יתגייס, עוד שנה יצביע לכנסת, ולא בהכרח צריך לפתוח לו תיק פלילי, ולא בהכרח צריך להרחיק אותו לצמיתות. אבל צריכה להיות איזושהי תרבות שאומרת: עשית מעשה, קח עליו אחריות. אחריות זה גם לדעת שיש סנקציה. הדברים הללו צריכים להיות ברורים. הם חלק מהטיפול. לכן, אני גם רוצה לעבור על חוזרי המנכ"ל. כי אם הסיפור הוא דיכוטומי מדי: או התלמיד חוזר כאילו לא קרה כלום אחרי יומיים השעיה, או שמרחיקים אותו לצמיתות, אז יש לנו בעיה. כי ברור למה משרד החינוך לא ממהר להרחיק לצמיתות תלמידים פוגעים. אני לא מעודד את משרד החינוך להגלות תלמיד בכיתה י' מנתניה. אנחנו גם רוצים, בסופו של דבר, שהצעירים הללו לא יאבדו את עולמם. אבל לא יכול להיות שזה: או תשב ביומיים, ומי שלא יגיע עכשיו שלושה חודשים לבית הספר כי הוא בטיפול נפשי זה התלמיד הקורבן. זה או יומיים או הרחקה לצמיתות. בואו, תאמרו. אני רוצה לראות חוזר מנכ"ל שנותן מדרג של חמש-שש סנקציות, ואני רוצה לקבל נתונים כמה סנקציות הופעלו על פי חוזר המנכ"ל. כי אנחנו גמרנו עם הצהרות. אנחנו רוצים לראות את המערכת נעה לעבר פעולה. אבל סנקציות זה לא מספיק. אני רוצה לדעת מה משרד החינוך עכשיו עושה, חוץ מביקור המפקחת, בבית ספר שקרה בו מקרה. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> בצבא קוראים לזה הערה פיקודית. הערה פיקודית לבית הספר - - - << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> גלעד, אני חייב ללכת לפתוח את המליאה. קודם כול, אני רוצה להודות לוועדה, לגלעד ולכל חברי הכנסת, וכמובן גם לשלומית. אתה דיברת על המקרה הקיצון, שבו כבר קורה מקרה. אבל אני רוצה לדעת מה קורה עם המניעה ומה מדינת ישראל הולכת לעשות מהשנה הבאה, ואתה יודע, זה לא יקרה מחר בבוקר, כתוכנית אמיתית כדי לגדוע את הדבר הנוראי הזה, ומה מדינת ישראל הולכת לעשות כדי שהמקרה של הבת של דימה לא יקרה שוב. ויש עוד אלפי מקרים אחרים. זה הדבר החשוב לי ביותר. האם אנחנו צריכים להשפיע, האם אנחנו צריכים לעשות עוד ועדות, האם צריכים לשבת עם שר החינוך – לא יודע מה. אבל זה צריך לבוא מכם. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> אתה צודק. ואני גם רוצה לומר פה משהו בזהירות, ואני חייב לומר אותו. לגבי המקרה של הבת של דימה – אותה בת זכתה להורים שלא ויתרו מהרגע הראשון והתייצבו בחזית במלוא העוצמה. במידה מסוימת זה גם מה שאמר דוד. אני רוצה לומר, ואני אומר זאת בצער גדול, שהרבה פעמים לילדים שנופלים קורבן, אין תמיד את מעטפת ההגנה הביתית. חלק מהסיפור זה שהילדים, שהם הראשונים להפוך להיות קורבנות, הם ילדים שמגיעים הרבה פעמים ממשפחות שלא יכולות לייצר את חומת ההגנה התקיפה הזו. ואז גם מקרים מסתיימים, לא באירוע כזה, אלא באירועים הרבה הרבה יותר קשים. ממש בשפיכות דמים של ממש. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> ביקשה ממני אתי דהן, ראש מינהל חינוך בנתניה, להגיד שאם יצטרכו אותה, היא עדיין בזום, עם כל הצוות שלה. אתי, אני, חס וחלילה, לא בקטע אישי מול עיריית נתניה. אני תושב נתניה, וכמו שזה קרה בנתניה, זה יכול לקרות כמובן גם במקומות אחרים, לצערי הרב. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> הוא קורה. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> ולכן, האירוע פה הוא ממש לא נתניה. האירוע פה זה מדינת ישראל. תודה רבה. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> בוודאי. תודה, חבר הכנסת דוידסון. אני רוצה להוסיף לרשימת השאלות, וזה מתקשר עם סיפור המניעה. אני גם שאלתי אתכם איזה תוכניות אתם מפעילים ברמה הבית ספרית בבתי ספר מוטי עלייה לפני האירוע, לא אחרי האירוע. ואני לא מדבר על רמת הפרט, על העזרה לתלמידים בעברית וכו', אלא על הכשרת הלבבות בבית הספר בקרב הסגלים ובקרב התלמידים לקליטה של ציבור תלמידים עולים. אני רוצה לשאול את שאלת המניעה בתופעת הבריונות והחרמות. משרד החינוך מפעיל סקרים תקופתיים בנושא הבריונות, נכון? יש סקרים. הילדים שלי ענו על סקרים כאלה. אני רוצה להבין האם הסקרים הללו הם איזשהו מדד כללי או שזה כלי לאיתור סביבות חינוכיות מועדות. השאלה הפרטנית היא האם משרד החינוך מריץ פעם בשנה סקר בכל בתי הספר, בקרב תלמידים ומורים, שבודק תופעות של בריונות, חרמות, ואז משרד החינוך בצורה פרואקטיבית לוקח את בתי הספר שבהם הממצאים של סקר התלמידים והמורים. כי גם מורים חווים בריונות וזקוקים לפעמים להגנה. אין לי גם ספק שיש גם מורים שחווים גזענות מעצם היותם עולים. אני לא אתעלם מזה. תלמידי תיכון לפעמים לא מאתרים קורבנות רק בקרב חבריהם לספסל הלימודים. הם משמיעים הערות גזעניות כלפי מורים שמדברים עם מבטא, וכלפי מורים שעדיין קשה להם קצת בעברית, וכלפי מורים, שיכולים להיות המורים הכי טובים בעולם, אבל הם מורים שהגיעו לארץ לאחרונה. אני לא רוצה לדבר על מה שקורה למורים ערבים בתוך בתי ספר יהודים. בושה לוועדת החינוך שהעזה, בחסות היו"ר החדש שלה, להציג את השתלבות מורים ערבים בבתי ספר ממלכתיים כבעיה ולא כפתרון. תראו לאן הגענו בבית הזה. אפרופו, גזענות במערכת החינוך, בוא נדבר על מה קורה בבית הזה, ואיזה דוגמה אנחנו מקרינים פה לציבור הרחב בנוגע לגזענות כלפי עולים, כלפי ערבים, כלפי חברי כנסת שמדברים עם מבטא, כלפי חברי כנסת עם מוגבלויות פיזיות. יש הרבה מה לומר על הבית הזה בהקשר הזה. אבל אני באמת רוצה לשאול. יש בתי ספר שיש בהם איזושהי סביבה שהיא לא תומכת סובלנות, לצערי. זה לאו דווקא תמיד באשמת המורים אלא זה המצב. האם משרד החינוך ערוך היום לאתר מראש את בתי הספר האלה על סמך סקרים, על סמך עבודות, על סמך הדוחות של המפקחים, ולפני שהאירוע מגיע לכותרות מפעיל תוכנית מניעה ושינוי סביבה חינוכית באותם מוסדות חינוך שסומנו אצלכם ברף האדום? אלה השאלות שלי. לא על הכול צריך להשיב עכשיו. אנחנו יודעים שאתם נגד גזענות, ואנחנו יודעים שאתם מאוד מזועזעים מהמקרים האלה, כמו חברי הכנסת. ואפילו יותר, כי אתם עוסקים בזה כי אתם נשות ואנשי חינוך. אבל היינו כבר במספיק ישיבות שבהם אמרנו את כל מה שצריך להיאמר. אנחנו רוצים לראות תנועה קדימה. ולכן, בין אם הפעם ובין בפעם הבאה, אני אבקש תשובות על כל השאלות האלה. הן נרשמו. אנחנו גם נשמח לשמוע על דברים שלא חשבנו עליהם, ותאמרו לנו שאתם עושים. אז, בבקשה, צוות משרד החינוך. ותודה ששלחתם לפה צוות משמעותי מההנהלה הבכירה של המשרד. זה לא דבר קל בעינינו. בבקשה. << אורח >> טירה גלינויר: << אורח >> קודם כול, תודה. באופן אישי, הדיונים האלה מאוד קשים לי, כי בסוף כל אחד מאיתנו הוא הורה, וכל אחד מאיתנו הוא דוד, וכל אחד מאיתנו הוא בן או נכד של עולים. היושב-ראש, אם אתה חושב לעשות את זה כל שבועיים, אני - - - << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> זה יהיה כל שבועיים כי הוועדה הזו למדה דבר אחד: רק דיונים שמתקיימים בתדירות של שבועיים-שלושה, עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם. כל השאר זה סתם כדי שאנחנו נעשה וי: הנה, דיברנו על בריונות בבתי ספר. זאת לא השיטה שלנו. << אורח >> טירה גלינויר: << אורח >> לגמרי. אבל, בסוף, זה פוגש אותי במשך השבועיים לאורך כל הדרך, אם זה עם אלקס, ואם זה עם פנינה, ואם זה עם טטיאנה, ואם זה דברים ששלומית שולחת. שיתפתי אותי, מה שנקרא. אבל באמת תודה על זה, וגם לכל השותפים שלנו בחברה הישראלית האזרחית. זו, קודם כול, משימה לאומית. בסוף, מערכת החינוך היא המראה של החברה הישראלית, על כל גווניה ועל כל ההתנהגויות שלה ושבה. אנחנו באמת משתדלים בכל הזדמנות בשביל התלמידים העולים היקרים. אני יכולה להגיד שאנחנו, לפחות, באגף שלי ואגפי הגיל, רואים בהם באמת בני גיבורים. כי זה לא ברור לעזוב את כל המוכר והידוע והנוח ולעשות את המעבר הקשה הזה מכל הבחינות: חברתית, כלכלית, זהותית. הוא אפילו על התחושה הכי בסיסית של שייכות. אנחנו באמת רואים את מערכת החינוך כעוגן עבור התלמידים העולים והמשפחות שלהם. נכון, זה לא תמיד מצליח לנו. אנחנו כול כך ערים לכל משפחה שקצת יותר קשה לה פה, ובטח ובטח אם הילדים לא מוצאים את המקום והם אורזים ועוזבים. תכף אתן גם לחברות שלי להתייחס, אבל אני יכולה להגיד שהמשרד מוקיע בכל דרך את התופעות ומנסה להילחם בהם בכל דרך של מלחמה. וסליחה, שאני מתבטאת במילה אלימה. אבל גם עם המקרה שקרה בנתניה, כמו שמנהלת בית הספר אמרה וגם מנהלת מינהל החינוך בעיר, כי נתניה היא באמת עיר שקולטת עלייה. אני התחלתי שם את דרכי המקצועית לפני הרבה שנים, ולא אגיד לכם לפני כמה. נעשתה עצירה של הלימודים ביום שלמוחרת, וכל התלמידים עברו סדנאות על הדבר הזה, ואפילו על העמידה מנגד, ברמה שלא תעמוד על דם רעך. כי ראינו בסרטון ילדים שעמדו שם ולא הגישו עזרה ולא התערבו. בסוף, אחד מהתפקידים הראשונים שלנו זה לעצב פני חברה, והיינו רוצים שאף אחד לא יעמוד מנגד אלא שיגישו עזרה ויפסיקו את מה שראינו בסרטון, וייקחו אומץ ואחריות. אני אתן תכף גם למפקחת הייעוץ במחוז להתייחס, כי גם מחוז תל אביב שלח נציגה. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> בסדר. טירה, על חלק מהדברים לא נוכל לקבל תשובות עכשיו. << אורח >> טירה גלינויר: << אורח >> נכון. אבל על הרוב, כן. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> בדיוק. ולכן, אני מבקש התייחסויות גם לשאלות שאני שאלתי. << דובר_המשך >> טירה גלינויר: << דובר_המשך >> אני אענה. קודם כול, הוועדות שהיו בעבר, וביחד עם ציקי ומיטל המדהימה שלנו - - - << דובר >> שלומית אבינח: << דובר >> כמה תלונות קיבלתם בשנת 2025 על גזענות? << אורח >> טירה גלינויר: << אורח >> שמונה על גזענות. << דובר >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר >> ב-2024 היו 18. << אורח >> טירה גלינויר: << אורח >> אנחנו רק בפברואר, וכבר קיבלנו שלוש תלונות. היה מהלך שותף שאפשר להגיש תלונות באנונימיות, וגם בשפות. השנה היו שלוש. << דובר >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר >> לאן מגישים? << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> וכמה תלונות קיבלתם על בריונות ועל חרמות, לא על גזענות? << אורח >> טירה גלינויר: << אורח >> אני יכולה לבדוק את זה. אני כותבת. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> כשיש בריונות נגד ילד ממשפחת עולים, יכול להיות שזה מדווח כבריונות או כחרמות ולא כגזענות. אני מניח שכל פעם שמעורבת בזה אלימות פיזית, אז זה לא מדווח כגזענות אלא זה מדווח כאלימות. אני מבקש לקבל את הנתונים. אם ועדת החינוך אולי לא הייתה עסוקה בהקמת מוסדות חינוך במאחזים בלתי חוקיים ביהודה ושומרון, היא הייתה עסוקה בחרמות ובבריונות. אנחנו נהיה גם קצת ועדת החינוך בפריזמה של ילדי עולים. הכול בסדר, אנחנו רגילים לזה. אנחנו נוציא מסודר. טירה, אני רוצה להבין האם בבתי ספר מוטי קליטת עלייה, יש תוכנית לתלמידים ולסגלים של הכשרת לבבות? << דובר_המשך >> טירה גלינויר: << דובר_המשך >> אני אגיד שזה חלק. בארבע השנים האחרונות, כאגף קליטת עלייה – 30% מכל הכשרה מקצועית שלנו עוסקת בהיבטים האלה. קרוב ל-60% מהתלמידים העולים חיים ב-20 רשויות במדינת ישראל. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> היא הנותנת – שהיה קל לעשות פה בבתי הספר ברשויות האלה. << דובר_המשך >> טירה גלינויר: << דובר_המשך >> אנחנו פועלים באופן האסטרטגי הזה. אגב, גם מוסדות החינוך האלה משופים. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> שאלה אחרת. בית ספר מוגדר כבית ספר קולט עלייה. יש בו 10% ילדי עולים. האם פעם בשנה מופעלת בכל בית הספר תוכנית, שלהפך, שגורמת לזה שבית הספר מתגאה בהיותו קולט עלייה, ושזה חלק מהאתוס? << דובר_המשך >> טירה גלינויר: << דובר_המשך >> כרגע זה לא חובה. מתוך מה שאתה אומר ומכל הלמידה התמידית שלנו, עכשיו, עם ההיערכות שלנו לקליטת בני המנשה, יחד עם משרד העלייה והקליטה והרשויות, כל בתי הספר שקולטים עלייה, כל חדרי המורים, מחויבים במינימום שלושה מפגשים בהיבטים האלה. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> גם לא של בני המנשה. << דובר_המשך >> טירה גלינויר: << דובר_המשך >> לא, אני אומרת שעכשיו בהיערכות, בתי הספר - - - << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> לא, אבל אני לא של בני המנשה, עם כל הכבוד. אתם יודעים, אצלנו, לפחות בוועדה, זה אף פעם לא נאמר מתוך איזושהי תוקפנות כלפי משרדי הממשלה, אבל אני רוצה שאנחנו לעצמנו נדע איפה אנחנו עומדים. אנחנו נמצאים כרגע במצב שבו בבתי ספר שמוגדרים על ידי המשרד כבתי ספר קולטי עלייה, יש משאבים סטטוטוריים לטובת הסיוע הפרטני לילדים, וזה כן חובה. הם מחויבים לתת את שעות התגבור. אבל אין חובה על בית ספר לעבור תהליך היערכות סגלי שנוגע לעובדה שזה בית ספר שיש בו איזשהו דבר ייחודי. קודם כול, אני רושם לי את זה. אנחנו דורשים, מבקשים ומצפים לשינוי, שמשנת הלימודים תשפ"ז בכל בית ספר שמוגדר על ידיכם, זו לא מתנה שניתנת אלא זו חובה. בית ספר לא יכול להיות בית ספר קולט עלייה אם לא מכשירים את כל הסגלים. דוד יצא, אבל הסיפור של דוד הוא חשוב. כי, סביר להניח, שאותה מורה, ואגב, אני גם יכול להניח שיש הרבה מקרים שאיש סגל חינוכי אומר דבר בלי כוונה להתגזען, אבל חוסר הרגישות שלו וההבנה שלו מונעת ממנו להבין שהתלמיד שלו יראה את זה כהערה גזענית. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> תכף הוא יגיד שאתמול הוא היה בסטנד-אפ וצחקו על כל העדות. אבל הוא מורה, וזה ההבדל בינו לבין ילד. המורה צריך להבין שיש לאמירות כאלה השלכות. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> אבל צריך להכשיר את המורה הזה, וצריך לעזור למורה הזה להבין את הרגישות התרבותית. << דובר >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר >> גם דוד אמסלם. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> המורה מהסיפור של הבת של דוד היא לא מחנכת הכיתה. זה לא עוזר שיש לנו מורה אחד בבית ספר שהוא הרפרנט לקליטת העולים והוא באמת נותן שעות תגבור וייעוץ לילדים עולים. הילדים העולים האלה נתקלים במורה לתנ"ך, שיוצאת מנקודת הנחה שבכל הבתים עושים סדר פסח, כמו שאנחנו, הצברים, רגילים לעשות סדר פסח. מה זה? סיפור יציאת מצרים מוכר לכל אחד. לא, הוא לא מוכר. אני בטוח שיש הרבה מאוד עולים מאוקראינה ומרוסיה שהגיעו לישראל בגל האחרון, וזו הפעם הראשונה חווים פה סדר פסח, והם גם לא מכירים את פורים ואת סיפור מגילת אסתר כי הם לא חוו את זה בגן הילדים כבר 15 שנה. ולכן, המחשבה שיש בתי ספר קולטי עלייה, שאין בהם חובה למפגש אחד סביב בית ספר קולט עלייה, להנחיית מורים וכו', זה בלתי נתפס בעיניי. הציפייה שלי היא שבתשפ"ז זה יהפוך לחלק מהכשרת הסגלים החינוכיים כחובה. הם מקבלים עוד משאבים, תנו להם את זה. אני שאלתי שאלה לגבי תוכניות. עם כל הכבוד לעמותות ולגפ"ן, אני רוצה להבין האם משרד החינוך יודע היום לבוא ולומר: אלה ארבע-חמש תוכניות שמטרתן לייצר מרחב חינוכי מוגן עבור ילדי עולים – כן או לא. אל תשלחו אותי לעמותת מצליחים. מה התוכניות שאתם אישרתם? האם יש לכם תוכניות פדגוגיות? אני ניהלתי עמותות גפ"ן. אני מאוד מאמין בחברה האזרחית, אבל אני לא מוכן לקבל. החברה האזרחית היא תוספת למדינה, היא לא מחליפה את המדינה. בטח במשרד החינוך. אני רוצה להבין איזה תוכניות פדגוגיות קיימות. << אורח >> טירה גלינויר: << אורח >> גם מיכל וגם עידית תכף יתייחסו. << אורח >> מיכל עוז: << אורח >> קודם כול, אני רוצה להגיד תודה. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> סליחה, מיכל. האם הייתה ועדה משרדית ובין-משרדית בנושא הבריונות והחרמות? האם הייתה עבודת מטה בוועדה כלשהי, שישבה על המדוכה, בנושא? אני רוצה להבין. אני בטוח שיש חוזר מנכ"ל בנושא. האם יש חוזר מנכ"ל של משרד החינוך בנושא הטיפול בבריונות, בחרמות ובגזענות? << קריאה >> קריאות: << קריאה >> כן. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> האם אי-פעם, למיטב ידיעתכן, הוקם צוות בתוך משרד החינוך, שגם בהקשר של עולים ישב עם משרד העלייה והקליטה באחת הישיבות, ישב עם היחידה, שגיבש מסקנות על התמודדות המערכת עם תופעת הבריונות, החרמות והגזענות? אם אין צוות שכזה או לא היה – אני די נדהם מזה שעד היום לא הוקם צוות להתמודדות פדגוגית ומשמעתית עם התופעה הזו – אני מבקש לדיון הבא התייחסות של מנכ"ל משרד החינוך. אני גם אשתדל לדבר איתו. הוועדה מבקשת הקמת צוות משרדי ובין-משרדי שיעסוק בתופעת הבריונות והחרמות, עם התייחסות ספציפית לנושא הגזענות, האלימות והבריונות על רקע גזעני ועל רקע עלייה. << אורח >> ציקי שטרסברג-דיל: << אורח >> אפשר להציע שמי שיעמוד בראשה יהיה הממונה על מניעת גזענות במשרד החינוך. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> לצערי, יש גם הרבה מאוד אלימות, חרמות ובריונות לא על רקע גזענות. אני מניח שרוב מקרי האלימות והחרמות. עם כל הכבוד לחוזר מנכ"ל, אם לא ישבה ועדה על המדוכה ושאלה את עצמה. למשל, לגבי בית ספר שהיה בו מקרה בריונות ואחרי חצי שנה עוד מקרה בריונות – איזה נורא אדומה נדלקת במשרד החינוך להתערבות פדגוגית? האם זה נגמר בזה שהמפקח עושה עוד שיחה עם המנהל? אולי צריך להקים צוות התערבות, אולי צריך להקים צוות בדיקה לבית הספר, אולי צריך להכניס שם תוכניות חינוכיות, ולכן אני שואל. ואדרבא, שיישב שם הממונה על מאבק בגזענות ואחראית קליטת העלייה. אני מבקש לדעת. יכול להיות שהיה צוות לפני 20 שנה ואנחנו לא יודעים. אני מבקש שתעשו בדיקה איזה עבודת מטה נעשתה. ואם לא נעשתה מעולם עבודת מטה, אני מבקש, וייצא מכתב למנכ"ל המשרד, לדעת עוד שבועיים האם משרד החינוך, שר החינוך ומנכ"ל המשרד מוכנים להקים צוות משימה. יש אנשים ונשים מצוינים בתוך משרד החינוך, ואם הם יישבו ויקצו להם את הזמן לשבת ולהוציא דוח המלצות, אולי נצליח לעשות שדרוג. << אורח >> מיכל עוז: << אורח >> שמי מיכל עוז. אני מפקחת ייעוץ במשרד החינוך, גם בעיר נתניה, מחוז תל אביב, ואני גם מייצגת את מטה שפ"י. קודם כול, אני שמחה על קיום הוועדה. אני מצרה על כל הכאב שהיה כאן אצל כולם. דימה, שיתפת במה שקרה לבת שלך, אבל כמעט כולם כאן סיפרו סיפורים אישיים. הוועדה הזאת מחזיקה באמת הרבה כאב בתוך הסיפור האישי. התפיסה של משרד החינוך ברורה, וגם חברתי טירה שיתפה פה. המורים, המנהלים – ברובם אנשי חינוך. חבר הכנסת גלעד קריב, התייחסת קודם עד כמה אנשי החינוך הם אנשים טובים. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> ודאי. << אורח >> מיכל עוז: << אורח >> וברובם גם התלמידים שלנו וגם ההורים – רוב האוכלוסייה. ממש ממש בפתח דבריך שאלת כמה שאלות שמתייחסות לעד כמה מערכת חינוך פועלת בתוך הדבר הזה שנקרא גזענות ואלימות ובריונות, ועד כמה החברה שלנו כחברה סובלת, ומה משפיע על מה. כן חשוב לי לומר, והיות ואני בעיקר אשת שטח, אני אגיד שאנחנו חווים עלייה מאוד מאוד גדולה. אין לי מספרים. אבל בחוויה האישית שלי, עלייה מאוד גדולה של אירועים רבים רבים שקשורים, גם לאלימות וגם לאובדנות, שעלתה כאן קודם. בחוויה שלי, גם מעט גזענות. אבל אני מבינה שאני לא רואה הכול. אבל גם זה בוודאי ובוודאי קורה, גם כלפי מורים, גם כלפי תלמידים. אני רוצה להתייחס לעובדה שמשרד החינוך, על אנשיו ותלמידיו, לא חי בתוך בבואה אלא בתוך חברה רחבה. כל מה שקורה בחברה שלנו משפיע ונכנס פנימה. חשוב לי לומר את זה כי האנשים החשובים נמצאים פה, סביב לשולחן הזה. אתייחס לכמה נקודות שהעלית וביקשת. ראשית, לתלמידים יש קול. לכל תלמיד שמרגיש איזושהי מצוקה, יש מקום שהוא יכול לפנות אליו, גם בתוך בית הספר, מחנכת, יועצת, גננת. בכל שכבת גיל יש איש קשר ודמות היותר קרובה. אנחנו משקיעים בזה המון כדי לייצר קרבה ויחסים בין אנשי החינוך לבין תלמידים והורים. נכון, יש תלמידים שבסוף לא יבחרו להשתמש. וגם בזה אנחנו משקיעים מאמצים ומה צריך ואיזה מיומנויות צריך גם כדי לבקש עזרה. כי כדי לבקש עזרה, צריך לפתח הרבה מאוד מיומנויות רגשיות חברתיות. זה לא דבר פשוט. ובטח ובטח ילדים שמרגישים גם ככה איזשהו סוג של חוויה קשה, בין אם הם עולים חדשים או בין אם הם בכל מקרה מרגישים מוחלשים ביחס לאחרים. דיברת על המשפחות שמהן מגיעים הילדים. אנחנו באמת משקיעים בזה רבות. היועצות נמצאות שם. אבל לא רק היועצות. הן עוברות ומעבירות הכשרה של צוותים חינוכיים כדי שהם יהיו קול. אפשר לפנות גם באופן אנונימי. כבר לפני כשנתיים, ואפילו כמעט שלוש שנים, נפתחה תוכנית קול לכולם. זו תוכנית שנותנת מענה בדיוק על הרקע הזה של קושי רגשי, של דחייה חברתית, ובדיוק על המקום של פגיעות. גם הורים וגם תלמידים יכולים לפנות. יש שם צוות. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> האם זה מוקד טלפוני? << אורח >> מיכל עוז: << אורח >> זה מוקד טלפוני אנונימי, שיועצות חינוכיות מאיישות אותו. הן מקבלות את הפנייה ונותנות איזשהו מענה ראשוני, ובמידת הרצון מפנות גם לבתי הספר להמשך טיפול מעמיק יותר. ואז אנחנו כמפקחות, אני כמפקחת ייעוץ, קולגות שלי בכל רחבי הארץ, מקבלות את הפניות בצורה מאוד מאוד רגישה ועושות עבודת עומק. חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי, דיברת קודם על איזשהם אירועים. אם יש אירועים בנתניה ובמחוז תל אביב, שאני אמונה עליהם, אני מאוד אשמח שתפני אליי באופן אישי, אולי דרך איתי, אני לא יודעת מה הצינורות המקובלים, ואני אחקור אותם לעומק. גם המקרה שסיפרת קודם – אני מחזיקה נתונים אחרים. אבל אני לא יכולה להתייחס כמובן לכל תלמיד מפאת צנעת הפרט. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> מיכל, יש לכם נתונים לגבי סדרי הגודל של כמות הפניות למוקד? אם לא, נבקש התייחסות לפעם הבאה. << אורח >> מיכל עוז: << אורח >> אני יודעת מספר, אבל הוא לא מבוסס מספיק. הוא לא עדכני. זה יהיה נכון לעשות את זה בצורה מסודרת. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> סדרי גודל כדי שנבין. האם זה עשרות או מאות בשנה? << דובר_המשך >> מיכל עוז: << דובר_המשך >> זה מאות לאורך שנה. אבל אני לא יודעת את הנתון של השנה האחרונה, ולכן אני נורא נורא נזהרת. תעשו את זה בצורה מסודרת. גם לגבי המוקד. זה נתונים אחרים. אני מאוד מאוד נזהרת ולהחזיק רק את מה שאני יודעת. זה לגבי האירועים. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> בסדר גמור. << דובר_המשך >> מיכל עוז: << דובר_המשך >> כן, חד-משמעית, בצורה ברורה, אגיד שלגבי השאלה שלך של התערבות של חוזרי מנכ"ל יש מנעד מאוד מאוד מאוד רחב איך להגיב. זה ברור שצריך להגיב לכל אירוע, בין אם האירוע הוא אירוע קל של אמירה מאוד קטנה מבחינת מי שאמר, אבל מבחינת מי שחווה את האמירה הזאת זו פגיעה מאוד מאוד גדולה. כל אירוע מחויב בתגובה. מנעד התגובות מאוד מאוד רחב. זה יכול להיות משיחה ממשמעת. בסוף, כל התלמידים הם שלנו, והתפקיד המרכזי של משרד החינוך הוא חינוך. התפקיד שלנו הוא דווקא לא לנסות להרחיק אותם. הרחקה מייצרת את הבעיה ממקום אחד למקום שני. היא כן נותנת גבול מאוד ברור, ואנחנו משתמשים בזה. כשצריך, חד-משמעית, וללא ספק, משתמשים. אבל, בסוף, הילד הוא תמיד שלנו. גם אם אנחנו נעביר אותו למסגרת אחרת בעיר או במקום מקום אחר, זה הילד שלנו, וחשוב שאנחנו נעשה פעולות חינוכיות. << דובר >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר >> אבל כשמנהל בית הספר אומר: זה לא קרה בתוך בית הספר, אני לא אתייחס. << אורח >> מיכל עוז: << אורח >> חד-משמעית, צריך להתייחס. כך גם חוזר מנכ"ל. אם יש מקרים כאלו, אז אני אשמח. << דובר >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר >> אני אגיד לך איזה בית ספר. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> מיכל, אנחנו נרצה. אני כבר ביקשתי את זה בעבר, וזה לא קרה. אני אבקש שנקבל את חוזרי המנכ"ל, ושגם נקבל על זה נתונים. אני מסכים שכל ילד הוא ילד שלנו, ושזה נכון גם לגבי מבוגרים. ענישה היא לא חזות הכול. בסופו של דבר, אנחנו רוצים אנשים נורמטיביים. << אורח >> מיכל עוז: << אורח >> נהפוך הוא, אני מתייחסת לזה דווקא בהקשר הטיפולי. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> נכון. עם זאת, אסור לטשטש את ההבחנות בין קורבן לבין תוקף. בראש ובראשונה, צריך לעשות הכול כדי להימנע ממצב שבו הקורבן משלם פעמיים. << אורח >> מיכל עוז: << אורח >> מסכימה עם כל מה שאמרת. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> לצערי, יש יותר מדי מקרים במערכת החינוך. אני מכיר את זה כהורה במערכת החינוך. זה לא קל, הסיטואציה נורא קשה. אני לא מקנא באנשי סגלי חינוך, למרות שהיום אני נשוי לאחת. אני לא מקנא במורים ובמורות ובמנהלים ובמנהלות. הפרופסיה הכי קשה במדינת ישראל היא באמת אנשי חינוך, ובטח היום. וזה נהיה קשה משנה לשנה. לכן, זה גם לא יכול להיות רק ברמת הפדגוגיה הבית ספרית. צריכה להית פה מדיניות במשרד. ויש גם קווים אדומים. לא יכול להיות שהקורבן יושב בבית והתוקף אחרי יומיים-שלושה יחזור לשגרה הפדגוגית כי הוא גם ילד שלנו. הוא ילד שלנו, אבל הוא זה שצריך לשאת בסנקציה, לא הקורבן. << אורח >> מיכל עוז: << אורח >> אני מסכימה איתך במאת אחוזים, וכך גם תפיסת חוזרי המנכ"ל. הם מאוד מאוד ברורים. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> נרצה לעמוד על זה. << דובר_המשך >> מיכל עוז: << דובר_המשך >> אני כן אגיד שלפעמים יש בחירה של הורה שהילד שלו נפגע, להשאיר אותו בבית, וזו זכותו כמובן. אבל, חד-משמעית, יש התייחסות, גם טיפולית, גם משמעתית, גם לילד הנפגע. ההתייחסות היא בעיקר טיפולית ועוטפת, וכן הלאה, וחזרה גם בהיבטים החברתיים של הפגיעה. הפגיעה לפעמים מייחסת מעגלים פדגוגיים, לימודיים, חברתיים, רגשיים. ולילד שפגע, גם היבטים משמעתיים. אבל גם טיפולים, כי, אנחנו בסופו של דבר, נרצה שהוא לא יחזור לפגיעה. ולא משנה מאיזה אופי של פגיעה הוא היה. אני כן אתייחס כי עלתה כאן השאלה. גם מענים טיפוליים ניתנים על ידי השירות הפסיכולוגי בעיר, שאמונה על זה. יש תקציב שמגיע דרך משרד החינוך לרשויות, וזה מנוהל בכל מיני היבטים של פגיעה. ובוודאי אפשר לייצר גם - - - << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> מיכל, בעקבות דברייך עכשיו, אני מבקש לדעת בפעם הבאה האם באירועים, שנקרא להם, אלימות, ביוונות, חרמות, גם על רקע גזעני, המשרד דואג להעניק לקורבנות קדימות בשפ"ח? אני יודע מה המצב בשפ"ח בערים שבהן אני גר. אתה יכול להמתין חודשים. במצב שבו אדם צעיר, תלמיד, חווה אירוע אלימות קשה, האם המשרד דואג שבסופו של דבר האופציה הזאת של טיפול פסיכולוגי משקם יינתן בצורה מיידית? ואם הוא לא יכול להינתן על ידי השפ"ח, האם המשרד מאפשר להורים לקבל החזר על טיפול פסיכולוגי? כי זה לא הגיוני שנערה חווה מקרה של בריונות ואלימות, ועכשיו בשפ"ח, שבכלל מנוהל על ידי העירייה ולא על ידי משרד החינוך, אומרים: כן, אבל יש לנו תור עוד ארבעה חודשים. זה מה שקורה, אני מכיר טוב את השפ"חים. תנו וואוצ'ר. ביטוח לאומי עבר לעבוד עם וואוצ'רים למטפלים בשוק הפרטי. אם אתם לא יכולים להעמיד שפ"ח תוך שבוע-שבועיים, תאמרו מה אתם כן יכולים להעמיד. אני אבקש תשובה על זה. אני לא מצפה עכשיו כי אני חושב שאתם צריכים לבדוק את זה. << דובר_המשך >> מיכל עוז: << דובר_המשך >> אני כן אגיד שבמענה הראשוני, היועצת החינוכית בבתי הספר נותנת מענה ראשוני - - -. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> בסדר גמור. אבל את מסכימה שזה מענה ראשוני, נכון? << דובר_המשך >> מיכל עוז: << דובר_המשך >> חד-משמעית, מסכימה. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> לא צריך להפיל על היועצות החינוכיות מה שלא צריך ליפול עליהן. << דובר_המשך >> מיכל עוז: << דובר_המשך >> שתי התייחסויות נוספות בשבילך: האחת היא לגבי הסקר. שאלת האם נעשה סקר ברמה השנתית שלוקח בחשבון תופעות אלימות. כן, חד-משמעית, דרך ראמ"ה יש כל שנה סקר. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> אני יודע. ומה קורה איתו? << דובר_המשך >> מיכל עוז: << דובר_המשך >> הוא נעשה. יש נתונים, יש פילוחים. בית ספר מקבל את הנתונים. הוא עובר עליהם, הוא יודע מה הוא צריך לעשות איתם. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> אני מציע שתוודאו שיש התייחסות לגזענות. אני גם מבקש שתבדקו לסקר הבא, ופה אני פונה לשרי ממשרד העלייה והקליטה. בואו נוודא שיש הבחנה בין מה שאנחנו קוראים לו גזענות לבין אלימות על רקע עלייה. אני לא בטוח שכשילדי עולים נשאלים על גזענות, תמיד מקשרים את הבריונות כלפיהם - - - << אורח >> שרי פייר: << אורח >> תכף אתייחס לזה בפתרונות שלנו. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> בסדר. אני אבקש את זה. אבל השאלה שלי על סקר הייתה אחרת. אני אומר את זה מכיוון שאני אתעקש לקבל מענה בפעם הבאה. מה קורה עם בתי ספר שמסומנים על ידיכם כנכנסים לאזור אדום? זה שאתם מחזירים היזון חוזר לבית ספר – זה מצוין. אבל האם אותם בתי ספר, ואתם תקבעו את הפרמטרים, או שכבר שלוש שנים ברצף הם ברב גבוה של אלימות, או שהנתונים שם הם מאוד מובהקים – מה ההתערבות? לא של הסגל המקומי. האם יש התערבות של המחוז ושל הנהלת המשרד? << אורח >> מיכל עוז: << אורח >> בהחלט. אנחנו עוקבים אחרי זה מקרוב. בתי ספר אדומים, וזו הקטגוריה שלך, או שהרף האקלים שלהם הוא יחסית נמוך לעומת מה שאנחנו רוצים, וגם אלימות אבל גם היבטים אחרים שקשורים לאקלים, אנחנו מכניסים לשם הדרכת אקלים. לשפ"י, בתוך המענים של היחידה, יש הדרכות אקלים, מדריכות, שתחום המומחיות שלהם זה להתייחס לכל ההיבטים כהתייחסות ארגונית, וגם התייחסות לשייכות, ליחסים, לאלימות. ההתייחסות היא מאוד מאוד רחבה לכל ההיבטים האלה. הם מלווים, בדרך כלל, מינימום שלוש שנים – זה מה שאנחנו מבקשים. אגב, בתי הספר צריכים לרכוש את זה דרך הגפ"ן, אבל בשיח שלנו כפיקוח הם רוכשים, כי אנחנו יודעים כמחוז לבקש. זה שינוי שנעשה בשנים האחרונות. בעבר זה לא היה דרך - - - << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> שלא ייראה ש - - - << דובר_המשך >> מיכל עוז: << דובר_המשך >> לא, לא. זה לא גפ"ן של תוכניות חוץ, זה גפ"ן של תוכניות פנים, עם מוטת שליטה של המשרד. זה כמעט כמו שלנו. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> שוב, אבקש לפעם הבאה הרחבה לעניין הזה. אני מאוד בעד טיפול באקלים בית ספרי. אני חושב שהאקלים בית ספרי מתחיל מאיך נראה בית הספר מבחינה פיזית, ועד תרבות ארגונית וכו'. אבל, בעיניי, ישנו איזשהו רגע שבו נתוני הסקר האלה צריכים לחייב התערבות ניהולית ופדגוגית הרבה יותר אגרסיבית מצד המחוז של משרד החינוך ומצד הנהלת המשרד. יכול להיות שבעידן אחר הייתי מדבר עם עמיתי יו"ר ועדת החינוך. אבל אני לא מתכוון לפתור את הנושא הזה כי חלק גדול מהנפגעים הבריונות זה תלמידים עולים והדיון יתקיים פה. אני אמשיך לעקוב אחרי לשאול שאלות. בפעם הבאה אבקש התייחסות מה דפוס ההתערבות הניהולית של המחוז ושל הנהלת המשרד בבית ספר אדום מבחינת תוצאות הסקר. מדריכות אקלים בית ספרי – טוב מאוד שאתם נכנסים עם תוכניות אקלים בית ספרי, אבל ההתערבות צריכה להיות הרבה יותר אגרסיבית. << דובר_המשך >> מיכל עוז: << דובר_המשך >> בתי ספר אדומים מחויבים. הם תחת פיקוח. התוכניות שהם קונים בגפ"ן צריכות להיות תואמות למצב שלהם. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> מיכל, אני מתוך כבוד לזה. אני ארצה לדבר על זה יותר. אני אומר לך אינטואיטיבית ולא מתוך זלזול, אני שומע פה יותר מדי את המילים "תוכניות גפ"ן". עם כל הכבוד לתוכניות הגפ"ן – פנימיות או לא פנימיות – בסופו של דבר, יש איזשהו רגע שבו משרד החינוך צריך להתערב בבתי ספר שבהם יש מוקדים של בריונות ושל חרמות, בהתערבות קצת יותר אגרסיבית, בהתערבות ניהולית פדגוגית, בהתערבות שיורדת לשורש הדברים. לא במונחים של אקלים בית ספרי, אלא של מה הכשלים הניהוליים. להקים צוות בדיקה שבודק האם תופעות האלימות האלה שייכות לכיתות מסוימות, לשכבות מסוימות, ומה המענה הענישתי שניתן ומה המענה השיקומי שניתן. האם, בסופו של דבר, מוקם צוות ניהולי מלווה לעניין? בפעם הבאה תחזרו עם תשובות על דאטת ההתמודדות שלכם. << אורח >> מיכל עוז: << אורח >> כאשת שטח, אני אומרת, חד-משמעית, כן. אבל אתה צריך תשובת מטה, ואני מבינה. התייחסות אחרת היא לנושא של התוכניות עליהן שאלת. כן, יש את כל תוכניות לקוחות שבדרך, שנותנת בדיוק מענה נקודתי לזה. אני לא ארחיב. אם תרצה, בהמשך. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> אנחנו נרצה. אנחנו פשוט אני מאמין בהודעה מראש למשרדים מהן הסוגיות שאנחנו רוצים לעסוק בהן, ולתת להם שהות לגבש את המידע. ולכן, שוב, אני לא מצפה שתדעו מראש עם איזה תשובות לבוא. עידית, בבקשה. << אורח >> עידית רובין: << אורח >> תודה. אני אומר באמת ממש ממש בקצרה. שמי עידית רובין, ואני עובדת במזכירות הפדגוגית. אנחנו אחראים על תכני הלמידה בכל שלבי הגיל. מעבר לתוכניות, תכני הלמידה בלימודי החובה ביסודי, בחטיבת ביניים ובחטיבה העליונה, מדברים, גם באזרחות וגם במולדת וגם בשורשי עמי וגם בהיסטוריה, על מניעת גזענות, על סובלנות ופלורליזם והסכמיות, ועל כל הערכים שמקדמים חברה דמוקרטית הוגנת ולא אלימה. הנושא הזה הוא חלק מהקוריקולום של כל התלמידים. בממלכתי במגזרים השונים, בממלכתי-דתי, אין תלמיד שעובר 12 שנות לימוד והוא לא נחשף לחומר הלמידה הזה. אלו גם בדרך כלל שאלות שמופיעות בכל בחינות הבגרות במקצועות בתחומי הדעת שהזכרתי, כך שהנושא הזה הוא נושא מדובר. אני רוצה להוסיף עוד שנית נתונים על מה שנאמר כאן. תקציב חובה ייעודי של 38 מיליון שקל לתת-סל שעוסק במניעת גזענות ובחיים משותפים. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> בגפ"ן. << דובר_המשך >> עידית רובין: << דובר_המשך >> זה נכון שזה גפ"ן, אבל כל התוכניות האלה מבוקרות ומאושרות על ידי המשרד. זה לא כל מי שרוצה נכנס לגפ"ן, אלא יש שם נוהל בקרה מאוד מאוד הדוק. נתון נוסף. בתשפ"ה – 1,765 מוסדות בחברה הישראלית היהודית בחרו תוכניות בתת-סל חיים בשותפות, ובתשפ"ו – 2,203 מוסדות. אנחנו רואים עליית מדרגה גם במענים, לא רק באירועים. דבר אחרון. 165 סדנאות לתלמידי חטיבות ביניים, שאנחנו מובילים כמיזם משותף, יחד עם היחידה שציקי עומדת בראשה, במסגרת התמודדות עם אלימות במגרשי ספורט. זה נושא שלא עלה כאן היום לדיון, וזה נושא מהותי שמערכת החינוך מתעסקת בו. גם שם, כמו בכל החברה, אנחנו רואים אירועי אלימות, ואנחנו מתמודדים גם עם הנושא הזה. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> עידית, תודה על הדברים. הם חשובים. נדבר על זה בדיוני המעקב. אחת הסוגיות שאנחנו צריכים לדבר עליהן כאן, ופה אני הולך לסיפור ילדי העולים, היא שהסיפור הוא לא רק סור מרע. הוא גם עשה טוב. אנחנו שרים את סיפור גבורתן של העליות. הסיפור לא יכול להיות רק: אל תהיו גזענים. הסיפור צריך לייצר, בסופו של דבר, בבתי הספר האלה הבנה בקרב התלמידים איזה אתוס גבורה עומד מאחורי העלייה מאתיופיה, איזה אתוס גבורה עומד מאחורי העלייה של מסך הברזל. האם אנחנו בתוך מערכת החינוך יוצרים אתוס שאומר מה המשמעות שיהדות רוסיה או ברית המועצות שמרה על הזהות היהודית שלה בתנאים דיקטטוריים במשך עשרות שנים? הדבר הזה לא קיים במערכת החינוך, ואני אומר את זה כהורה. בסוף יש יתרון וחיסרון לזה שכולנו צרכנים של מערכת החינוך. יש לי שני ילדים שנמצאים היום בתיכון, ואני אומר לכם שהוא לא קיים. העיר רמת גן, שבה ילדיי מתחנכים, היא לא נוף גליל ולא כרמיאל. העיר רמת גן היא אחת מהערים במרכז שקולטות עלייה בגוש דן. יש הרבה מאוד תלמידים עולים, בייחוד מחבר המדינות, מחבר העמים. כהורה, אני לא חושב שמישהו מהילדים שלי בבתי הספר, גם ביסודי וגם בחטיבה ובתיכון, אין אצלנו חטיבה ברמת גן וגבעתיים, אבל ביסודי ובתיכון, חווה חוויה של חשיפה לסיפורי הגבורה של העולים. לא סביב חג הסיגד עם יהדות אתיופיה, לא סביב יום הווטרנים עם עולי חבר העמים. ולכן, אני אשאל. יכול להיות שאני טועה. תראו לי. << אורח >> עידית רובין: << אורח >> אין פער בין מדיניות לבין היישום בעיר רמת גן. - - - << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> נהדר, אבל התפקיד שלנו ושלכם הוא לשאול מה מחלחל. אם תבואו בפעם הבאה ותאמרו: גלעד, אתה חווה את זה בפריזמה שלך, אבל היא צרה. דע לך שבמערכת החינוך מוגדרים 500 בתי ספר יסודיים ועל יסודיים כקולטי עלייה, ואני לא יודע מה המספר, טירה. ואנחנו בדקנו, והנה, ב-500 בתי הספר האלה חוגגים ומציינים את חג הסיגד, חוגגים את יום הווטרנים, או את יום הניצחון, וכל תלמיד בבתי הספר האלה, בין אם בכיתה ה' או בכיתה י', עובר מערך של ארבעה-חמישה שיעורים על סיפורה של העלייה כדי שהם יבינו מאיזה משפחות מגיעים האנשים - - - << דובר >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר >> יש שבוע העלייה בנובמבר. אבל לא מספיק מעבירים את הנושא. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> יש שבוע העלייה. פה, בכנסת, לא מציינים את שבוע העלייה. ספרו לי כמה בתי ספר בישראל מציינים את שבוע העלייה, אני אשמח. חברים, תביאו נתונים. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> כמעט הרוב. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> חברותיי, יש לכם יתרון ענק. אתם יושבים על המספרים. תבואו עם מספרים ותספרו איפה. אחרי מה שעידית אמרה, הדברים החשובים של הפעולה של המזכירות הפדגוגית והמערכת בהקשר, אני שמח על הצמיחה במספר בתי הספר שלוקחים את התוכניות למאבק בגזענות. אני רוצה להבין כמה תוכניות יש היום בגפ"ן, שהן מספרות את הסיפור של העלייה מחבר העמים, שמספרות את הסיפור של אסירי ציון, שמספרות את הסיפור של יהדות אתיופיה והמסע שלה במדבריות סודאן, וכמה בתי ספר בוחרים בזה. האם בית ספר קולט עלייה מקבל עוד תקציב? לא בשביל שעות ייעוץ, אלא כדי להעביר את כל בית הספר ואת כל התלמידים. האם יש תרבות בבתי ספר קולטי עלייה שבה מזמינים את הסבא והסבתא של הילד שהוא הוא עולה מחבר העמים שיספרו את זה? כמו שאנחנו היום מביאים שורדי שואה לעדויות אישיות, להבדיל אלף אלפי הבדלות, ואנחנו מספרים סיפור. יש תערוכות נודדות. תביאו, נחגוג איתכם. זו ועדה שיודעת לפרגן למשרדי הממשלה. תביאו את הנתונים, נשיר את שבחכם. << דובר >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר >> הרבה תלוי במנהל בית הספר והרשות והאם הרשות מקדמת. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> אני לא רוצה שזה יהיה תלוי במנהל בית ספר. אני רוצה שבבית ספר שבו יש אחוז מסוים של תלמידים עולים, זה לא יהיה תלוי ברצונו הטוב, כמו שזה לא תלוי ברצונו הטוב אם הוא נותן שעות תגבור בעברית לילדים העולים – זה סטטוטורי. << דובר >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר >> או שמחלקים את השעות בין מורים. << אורח >> עידית רובין: << אורח >> אנחנו גם מעודדים את התלמידים העולים לשמר את התרבות שלהם בכך שאנחנו פותחים בפניהם אפשרות גם להיבחן בחמש יחידות בשפה הרוסית, חמש יחידות בשפה אמהרית. << דובר >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר >> לא בכל בית ספר. אני אומרת את זה מהשטח. יש, אבל לא מציעים לילדים. << אורח >> עידית רובין: << אורח >> בכל בית ספר. ואם לא בית ספר, ברמה עירונית. האופציה הזו קיימת. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> עידית, הכול מצוין. שוב, יש פה המון נושאים. הנושא הזה של הצעד הפוזיטיבי, העצמתי, לא רק המניעתי, הוא קריטי. אני הייתי שמח שבבתי ספר שבהם יש רמה של עוינות כלפי אוכלוסיות עולים, תהיינה פעולות פדגוגיות ששולחים את כל התלמידים לראיין משפחות עולים. אתן הרבה יותר מוצלחות מכל חברי הכנסת בעניינים פדגוגיים. אבל אני רוצה, וזה התפקיד שלנו, לוודא שהתוכניות האלה לא נשארות על המדף, ושתלמידים גאים במשפחות שלהםו בסיפורי הגבורה. אנחנו כבר עברנו יותר מדי עליות שבהן ילדים התביישו בזה שההורים שלהם לא מדברים עברית. צריך קצת ללמוד מהלקחים של העבר, וצריך להעצים את הגאווה של הילדים האלה בסיפור של הסבים והסבתות שלהם. ולכן, אנחנו נטפל בזה. אנחנו נעבוד יחד איתכם ונוודא שהדברים האלה קורים. << אורח >> טירה גלינויר: << אורח >> אפרופו, אסירי ציון - השנה עשינו שת"פ עם משרד העלייה והקליטה, ובשבוע העליות הכנסנו סשן שלם, כשהם ימנו גם הגעה של מספרים לבתי הספר. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> בסדר גמור. טירה, היה מעניין אותי לבדוק בקרב ילדי ישראל. כשאנחנו גדלנו בבתי ספר, אסיר ציון היה אחד ממושגי היסוד בזהות היהודית שלנו. מאוד יעניין אותי ללכת היום לתלמידי בתי ספר יסודיים ועל-יסודיים בישראל ולשאול אותם מה זה אסיר ציון. זה נהדר שזה כבר לא מושג שחי איתנו בכזאת עוצמה. << אורח >> עידית רובין: << אורח >> אבל זה בבגרות בהיסטוריה. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> בבגרות בהיסטוריה נבחנים בכיתה י"א-י"ב. << אורח >> שרי פייר: << אורח >> אנחנו הולכים להכניס את זה עכשיו גם לתנועות הנוער. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> נהדר. אנחנו נעסוק בכל הנושאים הללו. אנחנו נתכנס פה עוד שבועיים לדיון המשך אחרי שבוע בסדר גמור. שרי, בבקשה. << אורח >> שרי פייר: << אורח >> קודם כול, תודה על הדיון החשוב הזה ועל סדרת הדיונים החשובה הזאת. וכמובן, משרד העלייה והקליטה, והעומד בראשו, שר העלייה והקליטה, חבר הכנסת אופיר סופר, מגנים מכול וכל כל ביטויים של אלימות, של גזענות, ובהתאם לכך אנחנו גם הונחינו. אני אדבר על כמה דברים שאנחנו עושים במסגרות שהן מחוץ לחינוך הפורמלי. ראשית, אתה דיברת שדימטרי הוא באמת הורה אריה שנלחם. אומרים: אימא לביאה. אבל לא כל ההורים יודעים להילחם כמוך, וגם לא כל ההורים מקבלים שיתוף מהילדים שלהם על מה שהם עוברים. לכן, תחת ההנחה הזו, אנחנו מקיימים כבר מינואר, פברואר ומרץ, סדרת הרצאות להורים בשפות. אנחנו מכנסים אותם בוובינרים. אגב, ההיענות של ההורים יוצאי רוסיה היא ההיענות הגדולה ביותר. אנחנו, יחד עם אנשי מקצוע, מסבירים להורים איך לזהות סימני מצוקה, איך לאתר סימנים ברשתות, גם לדברים של אלימות וגם לסוגיות של גזענות. אנחנו גם דנים בסימני אזהרה לאובדנות, לא עלינו, בקרב ילדים. << דובר >> שלומית אבינח: << דובר >> איך אתם מגיעים להורים האלה? << דובר_המשך >> שרי פייר: << דובר_המשך >> אנחנו מפרסמים את זה, גם באמצעות הרשויות המקומיות וגם באמצעות מלווה עולים. אנחנו פועלים דרך הרשתות החברתיות, ויש לנו היענות רבה מאוד מאוד לעניין הזה – זה, פעם אחת, מהצד של ההורים. פעם נוספת, לא כל בני הנוער יודעים לעבד את הדברים. מעבר לפעילות המבורכת ששמענו מהקולגות שלנו במשרד החינוך, אנחנו, באמצעות שירות הרווחה שלנו, מקיימים סדנאות פרונטליות בקבוצות קטנות של בני נוער שאנחנו מאתרים דרך העובדות הסוציאליות המחוזיות ודרך המפקחות המחוזיות. אנחנו אוספים את בני הנוער יחד עם הרשות. עד עכשיו קיימנו כבר ארבע סדנאות, כשכל סדנה כזאת היא של חמישה מפגשים שבהם מדברים עם בני הנוער ומשתדלים לתת להם כלים, וגם איפה למנף ולהרים דגל. אנחנו עושים כנס ב-18 במרץ, שאותו מפיק שירות הרווחה של המשרד שלנו. הכנס הזה מיועד לאנשי מקצוע, גם מהרווחה, גם ממשרד החינוך, ולקהלים רבים של עובדים סוציאליים מרשויות, מארגונים, בדיוק להעלאת נושא האלימות, גילויי אלימות, גילויי גזענות, בעיות וחשש לאובדנות. זה יהיה באמת כנס סופר מקצועי. אני לא אתייחס כרגע לעשה טוב כי זמנינו קצר. אנחנו מפעילים תוכניות פל"א ויע"ל, עליהן דיברנו רבות גם כאן. כל הספקים שלנו מחויבים לתת השתלמויות למורים שבאים ממערכת החינוך או מורים אחרים, וכשאני אומרת "ממערכת החינוך" אני מתכוונת מבית הספר שבו התלמיד לומד בבוקר, איך אנחנו מתייחסים, איך אנחנו צריכים לדבר בצורה של רגישות תרבותית, בעין שנותנת מקום אחר לעולה, בתרבות העולים וכו'. אני בטוחה שעל כל אלה עוד תהיינה הרחבות. אני מודה על השותפות, גם עם הרשויות המקומיות בעניין הזה, גם עם הוועדה הזו, שנותנת לזה מקום, גם עם הקולגות שלי במשרד החינוך. זו סוגיה חשובה מאין כמותה. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> תודה. אני יודע שאתם עסוקים בנושא הזה, ואני יודע שגם הנושא נמצא על שולחנו של השר ושל המנכ"ל. לדיון הבא או לדיון שאחרי זה, אבקש התייחסות יותר רחבה שלכם לסוגיית החינוך הבלתי פורמלי. << אורח >> שרי פייר: << אורח >> בהחלט. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> אני אמרתי כבר בעבר שאני חושב שנושא המסגרות הלא פורמליות לילדי עולים וצעירים, ואני מדבר בעיקר על הגילים של חטיבת ביניים ותיכון, הוא נושא קריטי. אני לא בטוח או אני לא שקט מעוצמת המעורבות של תנועות הנוער וארגוני הנוער בישראל ותוכניות הי"ג בנושא הזה. אני יודע שיש תקציב של משרד העלייה והקליטה של 2.5 מיליון שקל, לדעתי, לטובת תנועות הנוער. אני חושב שיש עוד הרבה מאוד מה לעשות. אני חושב שאם היו מסגרות. אני חייב לומר פה שלא תמיד צריך להניף את דגל ההשתלבות המהירה. << אורח >> שרי פייר: << אורח >> אלה בדיוק מועדוני נוער, שאנחנו מקיימים, מועדוני מחוברים. אם אתה מסתכל על העלייה כארץ המקור וארץ היעד, קודם כול, רוצים להיות - - - << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> זהו, עניין הקהילות התומכות הגילאיות של צעירים-מבוגרים-צעירים. אני ארצה שאנחנו קצת יותר נרחיב על זה. אני רוצה להבין אם זה עובד בכל הרשויות, אני רוצה להבין איך זה מפורסם. אנחנו צריכים לדבר על סיפור החוגים, ועד כמה משרד העלייה והקליטה דואג להנגיש חוגים ומסגרות חינוך משלימות למשפחות עולים. הרבה פעמים במשפחות עולים, ובייחוד אלה שהגיעו בשנים האחרונות, אין חוסן כלכלי. יש לי תחושה שהרבה מאוד פעמים הם מוותרים על החוגים כדבר ראשון. אני מדבר הרבה על רמת גן. אני לא תושב רמת גן, אז קל לי לדבר על רמת גן. למשל, ברמת גן התחילו עם איזשהו פרויקט לפני שנתיים, שבו העירייה נותנת וואוצ'ר לחוג לכל משפחה. אני חושב שיש עוד ערים כאלה. אתה ממש מקבל וואוצ'ר לחוג. אם אתה רושם את הילד במתנ"ס העירוני, אתה יודע שיש וואוצ'ר לחוג של 100% או כמעט 100%. האם משרד העלייה והקליטה מבין את הערך שכאשר יש ילד שלא טוב לו בבית ספר כי הוא הגיע לארץ חדשה והשפה ולוקח זמן, והוא מתגעגע, ואם הוא הגיע רק עם אימא מאוקראינה ואבא לא היה יכול לצאת מאוקראינה, וזה מה שקורה בשנים האחרונות, אז המדינה והרשות המקומית דואגות שיש רצף והמשך בתחביבים שלו, בין אם זה חוג מוזיקה ובין אם זה ספורט, שחמט, או סתם חוג חברתי שבו מדברים אוקראינית או רוסית? כל סיפור המעטפת הלא פורמלית מאוד מעסיק אותי. אני אומר גם למשרד העלייה והקליטה וגם למשרד החינוך, אני ארצה לדעת בדיון הבא האם אתם מפעילים פרויקטים של אחים גדולים מלווים, תלמידים עולים בגיל יותר בוגר, שמלווים תלמידים יותר צעירים על רקע העלייה. כלומר, תלמיד מלווה תלמיד. הוא יכול לדבר איתו ברוסית, באוקראינית, באמהרית, או בצרפתית. דווקא הרעיון הזה של איזשהו פרויקט מיוחד של חיבורים של אחים גדולים ושל מלווים. אנחנו בעידן של התנדבות בחברה הישראלית. האם משרד העלייה והקליטה מציע לסטודנטים מלגות כדי ללוות תלמידים? לא נספיק לדבר על הכול בפעם הבאה, אבל אנחנו נבנה פה סדרת דיונים סביב החינוך הבלתי פורמלי והחינוך המעצים לילדי עולים כי אני חושב שיש לנו הרבה מה לעשות בעניין. הרבה נעשה, והרבה עוד נעשה. דימה, בבקשה. << אורח >> דמיטרי לוין: << אורח >> עליתי לארץ בשנת 2004. באוקראינה למדתי בבית ספר יהודי, ולמדתי על ישראל ועל יהדות ועל הכול. עליתי לכאן בגיל 15. השנתיים הראשונות היו קשות בטירוף. גם אחר כך היה קשה. זה לא הופך להיות ממש קל. מאוד מאוד קשה להשתלב. באתי אז לאימא שלי, זיכרונה לברכה, ואמרתי לה שקשה לי. אני לא יודע לתאר בכמה מילים את התחושה הזאת של נער בן 15 שעולה לפה ושצריך עכשיו להשתלב. אימא שלי אמרה לי אז: תקשיב, מותק. קשה לך? גם לי קשה. בוא נתמודד עם זה. אבל הדור של היום הוא לא כזה. הוא מאוד מאוד רגיש. אולי בזכות זה הפכתי לאבא אריה, כמו שאת אומרת. בסופו של דבר, אני אבא ישראלי כי את הערכים האלה ספגתי פה, בישראל. ילדים עולים צריכים עזרה. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> דימה, אבל כל הורה רוצה שלילדים שלו יהיה טיפה-טיפה יותר קל ממה שהיה לו. התפקיד שלנו הוא שלילדים שלנו יהיה טיפה יותר קל ממה שהיה לנו. מיכאלה, בבקשה. << אורח >> מיכאלה לוין: << אורח >> אני באמת רוצה להודות על קיום הישיבה המאוד מאוד חשובה הזאת. אני רוצה לנצל את ההזדמנות שנמצא פה כל הצוות ממשרד החינוך, ולהגיד, קודם כול, גם תודה על הפעילות שלו. אתה דיברת על היסטוריה והמורשת של יהדות ברית המועצות. אני אחת ממייסדות לובי המיליון לפני שש שנים. זה הנושא החשוב ביותר. כי, בסוף, בורות מולידה גזענות. זה, קודם כול, שאנשים וילדים, ובטח ילדים, לא מכירים את ההיסטוריה ואת המורשת. הם לא יודעים מי היו אסירי ציון ומי זו אידה נודל, והם בטח לא יודעים ש-2.7 מיליון יהודים נרצחו על אדמת ברית המועצות, ושעד לפני מאה וכמה שנים רוב יהודי העולם חיו בשטחה של האימפריה רוסית. אלו עובדות בסיסיות שאנשים לא יודעים. לא יודעים מה עברנו, לא יודעים מה קרה, לא יודעים איך לקחו לנו את הדת. אדוני היושב-ראש, אמרת שאתה שומע יותר מדי את המילה "גפ"ן", ואני מסכימה עם זה. זה צריך להיות משהו ליבתי. ילדים צריכים לדעת את ההיסטוריה ואת המורשת של כל תפוצות ישראל. << דובר >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר >> יש לי בשורה בשבילך, מיכאלה. הגשתי הצעת חוק לציון יום ברמה הלאומית, שבו בכל הארץ ידברו על מאבק יהודי ברית המועצות על זכותם לעלות לישראל. אני מקווה מאוד שזה יעבור. << אורח >> מיכאלה לוין: << אורח >> מדהים. רק שהקואליציה לא תפיל את החוק. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> מיכאלה, אנחנו נעסוק בנושא הזה. אני רוצה לשבח את מוזיאון בית לוחמי הגטאות. הייתי שם בסיור לפני כמה חודשים. הם עמסו על שכמם את נושא מורשת השואה בהקשר יהדות ברית המועצות, ועשו שם עבודה מאוד מאוד משמעות. << אורח >> עידית רובין: << אורח >> יש גם בלטרון את מוזיאון יד הלוחם היהודי, שמדבר הרבה מאוד גם על זה. זה גם מקום בגפ"ן, וממליצים מאוד להגיע לשם. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> ועוד ישבו איש תחת גפנו ותחת תאנתנו. אבל, הגפ"ן הוא לא חזות הכול. חברות, תודה. יתקיים פה דיון מעקב. נוציא רשימה מסודרת של בקשות למידע לעוד שבועיים. דימה, תודה. תודה שטרחת ובאת. << אורח >> ציקי שטרסברג-דיל: << אורח >> תודה רבה גם לשלומית על כך שהעלתה את המודעות ליחידה, וממש כל הכבוד. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> שיר ושבח. ישיבה זו נעולה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 16:46. << סיום >>