פרוטוקול ועדה

הכנסת העשרים-וחמש מושב רביעי פרוטוקול מס' 523 מישיבת ועדת העבודה והרווחה יום רביעי, ג' בשבט התשפ"ו (21 בינואר 2026), שעה 09:02 סדר היום: << הלסי >> הצעה לסדר בדיון מהיר של חברי הכנסת אורית פרקש הכהן, קארין אלהרר, משה סולומון, יצחק קרויזר, עפיף עבד ושרון ניר בנושא: היעדר מענה מערכתי להורי חיילי צה״ל שנפצעו – והצורך בהכרה, ליווי וסיוע כלכלי להורים המטפלים בפצועים << הלסי >> נכחו: חברי הוועדה: מיכל מרים וולדיגר – היו"ר שרון ניר – מ"מ היו"ר דבי ביטון מאיר כהן חברי הכנסת: קארין אלהרר אורית פרקש הכהן מוזמנים: אבי וויס – ר' חטיבת תגמולים והטבות, משרד הביטחון רעיה קדם מוסקוביץ' – מנהלת שירותי שיקום, משרד הביטחון רס"ן אהרון יהושע קרוב – נכה צה"ל, נפצע אנוש בעופרת יצוקה, ראש מדור השמה, ליווי ונגישות, ענף נפגעים, צה"ל, משרד הביטחון מלי לוי – עו"ס מפקחת משרד ראשי, המוסד לביטוח לאומי מיכל אסבן – מנכ"ל "אמא לביאה" חנן טל – מנכ"ל "נכה לא חצי בן אדם" שירה לורנץ ריינר – מקדמת מדיניות וחקיקה, שותפות "אור באופק", 121 - מנוע לשינוי חברתי אודליה מעודה – צוות האגף הממונה על תעסוקת אנשים עם מוגבלות, הסתדרות העובדים החדשה ג.ד. – אמא של פצועת חרבות ברזל נוגה בן פרז – אמא לשורד, נציגות הורים שורדי המסיבות ייעוץ משפטי: ענת מימון מנהלת הוועדה: ענת כהן שמואל רישום פרלמנטרי: חבר תרגומים, מיטל פורמוזה רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> הצעה לדיון מהיר בנושא: היעדר מענה מערכתי להורי חיילי צה״ל שנפצעו והצורך בהכרה, ליווי וסיוע כלכלי להורים המטפלים בפצועים (מס' 6388). << נושא >> << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> בוקר טוב לכולם. היום יום רביעי, ג' בשבט התשפ"ו, 21 בינואר 2026. השעה 9:01. כמו בכל דיון שאני מתחילה, אני אתחיל גם היום בתפילה להשבתו של רס"ר רני גואילי הי"ד והבאתו לקבר ישראל. וכמובן באמירה ששום שיקום לא יהיה בעזה לפני שהוא יחזור, כמובן. ולא לפני פיזור הרצועה ומיטוט החמאס, הן בצד הביטחוני והאזרחי גם יחד. אני עושה מעבר שהוא לא מעבר כל כך חד, אבל עדיין מעבר, לנושא של הדיון היום. זה בעצם דיון מהיר של חה"כ אורית פרקש הכהן. הצטרפו אליה קארין אלהרר, משה סולומון, יצחק קרויזר, אפיף עבד ושרון ניר. כותרתו היעדר מענה מערכתי להורי חיילי צה"ל שנפגעו והצורך בהכרה, ליווי וסיוע כלכלי להורים המטפלים בפצועים. דיון חשוב ביותר. תודה לך אורית ותודה למיכל שאני רואה שיושבת פה וליתר הנוכחים בדיון. בין אם נמצאים פה בבניין ובין אם צופים בנו דרך הזום. מדינת ישראל חייבת להבין כי לצד הפגיעה הישירה בחיילי צה"ל, כוחות הביטחון, פעולות האיבה, נוצרת באופן אוטומטי פגיעה עמוקה ומתמשכת בתא המשפחתי כולו, לא רק אחד מהם. בתא המשפחתי הכולו שעוטף את הפצוע. זה כולל הורים, בני זוג ובנות זוג, זה כולל את הילדים של הפצוע. שמאז הפגיעה ומשם ואילך לא רק שעליהם לטפל בפציעה שלהם, שאמנם לא ישירה, אבל לגמרי קיימת. פציעה שצריך לטפל בה רגשית, נפשית וגם כלכלית. הם צריכים לטפל וזו חובה היא ברורה מאליה החובה שלהם, אבל בסוף זה חובה שהם צריכים לטפל גם בפצוע עצמו. ואם לא ניתן למעטפת הכול כך חשובה הזאת תמיכה והכרה גם הטיפול בפצוע עצמו שנפצע פיזית או נפשית, אבל נפצע פציעה ישירה, תהיה עקומה ולא מוצלחת. כי בעצם מי שמלווה את הפצוע לאורך כל חייו זה בעצם המשפחה שעוטפת אותו. והגיע הזמן שמדינת ישראל תראה בפציעה של האדם עצמו פציעה של התא המשפחתי כולו ותכיר בכך. כי הפגיעה היא באמת מעבר לאדם לפציעה שלו במשפחה כולה, ברמה הכלכלית, אובדן הכנסה ואי יכולת להתקדם כי יש פצוע שצריך לטפל בו. בוודאי ובוודאי פצוע שנפצע נפשית, אבל גם כל פצוע אחר. לכן אני מברכת על הדיון. אני חושבת שבאמת הגיע הזמן שנכיר בזה וניתן את המעטפת הראויה. להבדיל אלף אלפי הבדלות, בחוק העברנו אך השבוע, עוד לא במליאה, אבל העברנו פה בקריאה שנייה ושלישית ברור מאליו שהמשפחות השכולות כל התא המשפחתי נפצע מהאובדן הנורא הזה ונותנים לכל המשפחה את הסיוע. חלקו סיוע כלכלי וחלקו מעטפת מאוד ברורה של טיפולים רגשיים ונפשיים ומענקים כאלה ואחרים. זה חייב להיות העתק הדבק. זו פציעה שקיימת ואי אפשר להתעלם ממנה. פשוט אי אפשר. אז תודה למיכל, שאני יודעת שנאבקת למען הדבר הזה, לא רק למען עצמה, אלא למען אימהות כמוה. שוב, אני לא מכירה פה את כולם, אבל אני מניחה שיש פה עוד בני משפחה ואני מודה להם. אנחנו קיבלנו, לפני שאני אעביר לך, אורית, את רשות הדיבור, קיבלנו שני ניירות עמדה. גם של מטה השורדים, המשפחות, שלגמרי הזדהיתי עם מה שנכתב בהם וגם מאור באופק, שזה גם ארגון שעוטה בתוכו ארגונים לא מעטים. אני באמת מזדהה וחושבת שאכן הגיעה העת. תודה לכם וסליחה שזה לא נעשה עד היום. אורית, בבקשה. אני אתנצל שב-9:30 כשיקראו לי אני צריכה לעבור רגע לדיון אחר, זה לא שאתם לא חשובים. אתם הכי חשובים, אבל זה אילוצי הבית הזה שאנחנו נעים בין ועדות. אז יחליפו אותי ואני אחזור כשאני אוכל. בבקשה אורית. << דובר >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> בוקר טוב, תודה רבה גברתי יושבת-הראש. אני באמת הגשתי בקשה לדיון בנושא הזה ואני חייבת לומר שהצטרפו אליי חברי כנסת מכל צידי הבית, כי הנושא הזה הוא לא נושא פוליטי. הוא נושא ערכי והוא נושא חברתי והוא נושא שבנפשנו. באמת הצטרפו קרויזר, סולומון, חברי כנסת באמת גם מהאופוזיציה וגם מהקואליציה לאור חשיבות הנושא. הבקשה שלי, גברתי יושבת-הראש, מתמקדת בנושא ההורים לפצועים קשה מכל הסוגים, מאז ה-7 באוקטובר. בין אם זה בנפש, בין אם זה בגוף. אם אפשר לשים איזה מבחן אצבע מדברים על נכות של 50% ויותר. כאשר לפי הנתונים של צה"ל מאז ה-7 באוקטובר יש 955 חיילים פצועים קשה. וכמובן יש אנשים נפגעים נוספים. בעצם הסוגייה עלתה לתשומת ליבי כשבאמת פגשתי את מיכל ואת הארגון אמא לביאה, שמרכז בעצם מאות הורים לפצועים קשה מאז ה-7 באוקטובר. פצועים ופצועות קשה יש לומר, כפי שבאמת אנחנו נשמע כאן בוועדה. יש פה גם הורים לטייסת שפצועה קשה, יש את מיכל עצמה שהיא אמא של יותם, שהוא לוחם סיירת צנחנים שנפצע קשה בקרבות בג'באליה במסגרת הלחימה ברצועת עזה. הבעיה היא שבעצם ההורים לפצועים קשה עולמם משתתק. משותק. כל החיים שלהם סובבים סביב הליווי והטיפול בבן או בבת או בקרוב, מה שלא יהיה, שבעצם נמצאים בסדרה בלתי נגמרת של ניתוחים וליוויים. האתגר הוא כל כך גדול שהוא דורש מענה כלכלי שהמערכת לא נותנת אותו. בעצם כשאנחנו עשינו את הבדיקה אנחנו מבינים שהמערכת כרגע תומכת בהורים בחודש, חודשיים. בואו נראה מה הורים לילדים כאלה מקבלים מהממשלה. הם מקבלים חודש אחד החזר על זה הם לא מגיעים לעבודה. כחודש מהפציעה אחד מההורים נדרש לחזור לעבודה בעוד ההורה השני נשאר לבדו ללוות את החייל הפצוע, לעיתים סביב השעון. שניים, הם מקבלים סיוע כלכלי חלקי בלבד. ההורים מקבלים כ-5,000 שקלים בחודש בלבד עבור הוצאות כלכלה, עבור שהות מחוץ לבית. הסכום הזה, אני לא צריכה להסביר לכם, 5,000 שקלים זה לא סכום שמשקף שיתוק מוחלט של שני הורים באירוע כזה. תמיכה לוגיסטית בסיסית, כן. פגיעה גדולה מאוד בצרכים היום יומיים. אני למשל הופתעתי מאוד לשמוע שההורים האלה צריכים מה שנקרא לבזבז את ימי המחלה שלהם, את שווי ימי המחלה שלהם כאנשים עובדים, על חשבונם. ובאמת, לאחר חודשיים הם עוברים לאחריות משרד הביטחון עם הפסקה מאוד חדה של הסיוע, עם חוסר גם במענה וכשל בטיפול הסוציאלי. אני מציעה ומניחה שגם את תתני פה את הבמה להורים עצמם. אבל מבחינתי באמת לא יתכן שאין מעטפת לאומית ממסדית אחרת להורים, לפצועים קשה. אני מדגישה שהדיון הזה צריך לתת זרקור להורים לפצועים קשה. זה אירוע של שנים לטפל בילדים הללו. החוסן והמעטפת והגיבוי שצריך לתת להורים יקרין באופן ישיר על היכולת של הבן או הבת להשתקם. את יודעת, הם הציעו דברים מאוד בסיסיים כמו למשל הנחות מרחיקות לכת בארנונה, בגיבוי כמובן של הממשלה שתיתן את הכסף הזה לרשויות המקומיות. כל מיני דברים שיאפשרו להם להרים את הראש ולטפל בילדים ובילדות שלהם. זה באמת דיון שאני חושבת שהוא ברמת דיני נפשות. אני רוצה להגיד לך משהו, את יודעת, כחברת ועדת כספים. אתמול הונח תקציב 2026, תקציב ראשון אחרי המלחמה. יש בו גידול, בוא נגיד טייס די אוטומטי של גידול בהוצאות משרד הבריאות, שאת כל כך קרוב לליבך הנושאים של בריאות הנפש, שיקום וכו'. ואז כשאנחנו מסתכלים על התקציב של החינוך החרדי אנחנו רואים שם סעיף רזרבה של שישה מיליארד שקלים ותוספות של 40% ו-50%. אני חושבת שהתקציב צריך להסתכל ולראות גם את הצרכים הללו. ולא רק צרכים פוליטיים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אורית, את יודעת מה? את כנראה לא - - - << דובר >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אני מסיימת. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אורית, את לא מגיעה לוועדה הזאת. כי בוועדה הזאת אנחנו לא מדברים פוליטיקה. בסדר? ואנחנו לא פה, לא יודעת, שוב, אני פה בוועדה למעלה מחצי שנה. מעולם לא עלה פה הנושא של חרדים או לא חרדים. בסוף אנחנו מסתכלים על אנשים עצמם. הבאנו ונמשיך להביא גם למשפחות. כלומר, רוב הדיונים היו פה ויעידו פה המשרדים, בנושאים של משפחות. בהחלט, צריך להביא הרבה יותר. אבל בואי, אני מבקשת. אני ממש מתחננת, זה לא האירוע. יכולתי לענות לך הרבה מפה, אני לא רוצה להיכנס לזה. לא רוצה להיכנס. שמענו. << דובר >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> קודם כל, אני יזמתי את הדיון הזה ועובדה - - - הוא איננו פוליטי. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אין בעיה, קיבלתי את הדיון. הכול בסדר. << דובר >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אבל מיכל, תני לי להשלים. גם אם את לא מסכימה עם הדברים שלי. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא, אבל אני מבקשת ממך. את רוצה, מאה אחוז. אני מבקשת ממך לדבר לגוף העניין. << דובר >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> קודם כל, דיברתי לגוף העניין. בסוף הבקשה - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> עד חרדים כן. << דובר >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> לא, ממש לא. אני עומדת על דבריי. אני חברה מאוד פעילה בוועדת כספים. אני עברתי מאז תחילת המלחמה שמונה תקציבים. לא אחד, לא שניים, לא שלושה. שמונה תקציבים, כשאני יושבת יום יום, שעה שעה, לפעמים עד אמצע הלילה בהצבעות ואני שולטת בחומר. ואני עומדת על דעתי שתקציב 2026 היה צריך להיראות אחרת בהיבט הזה. כי בסוף המטרה שלי בדיון הזה היא לא לעשות סתם עוד דיון. הדיון הזה צריך לצאת עם תוצאה של כסף, של תקציב. הפניתי אותם ויצרתי חיבור עם אופיר כץ. הם ישבו עם יו"ר הקואליציה, שאני רוצה גם להעריך אותו שישב איתם. וגם הוא אמר לי 'בסוף זה כסף. אני לא יודע אם אני אצליח להביא את זה'. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אורית, את יודעת כמה פעמים אני ישבתי? אני מסכימה. << דובר >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> רק אני מסיימת, מיכל. אני לא מתפרצת לדברייך. תני לי לסיים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אבל אני כן מתפרצת ומותר לי. << דובר >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אז תני לי לסיים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> רגע, ואני אגיד לך, אני אתן לך לסיים ונתתי לך לסיים ואני אתן לך לדבר כמה שתרצי. << דובר >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> לא, אני סיימתי. אני רק רוצה עוד משפט. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אני רק אומר לך שמיכל מכירה אותי ואנחנו עובדים קשה. את יודעת, החוק שהעברנו פה אתמול, שמונה שנים עובדים עליו. גם בממשלה שלכם זה לא עבר בסוף. מי כמוך יודע שיש כאן תהליכים שקורים. בואי לא ניתמם. אני הייתי פה גם כשאתם הייתם בממשלה והדברים האלה לא קרו. << דובר >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> מיכל. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> עכשיו בסדר, נכון, יש 7 באוקטובר, אני מסכימה. אני מסכימה. הם האירו זרקור על משהו שגם היה לפני כן, צריך לתקן. אבל תיקונים, במיוחד כשהם בסדר גודל עצום בתקציב זה לוקח זמן. יושב פה אדון נכבד שרוצה לתת גם לאחים שכולים. שזה ברור, זה במעגל הכי קרוב. זה לא נכנס הפעם לחוק. אז אני בכוונה קיימתי את הדיון ואני מסכימה איתך, גם פתחתי בכך שאני מסכימה איתך. אנחנו לא חלוקים על זה. אבל אני אומרת לא להפיל הכול על אוקיי, הממשלה הזאת ולא הממשלה הקודמת ולא ממשלה אחר כך. אנחנו באים לגוף - - - << דובר >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> מיכל, אני חושבת שהוויכוח הזה את לוקחת אותו למקום הזה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> את לוקחת אותו למקום הזה, אני לא לקחתי אותו. << דובר >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אני אמרתי את שלושת המשפטים שלי כי בסוף - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אורית, תמשיכי, תסיימי. << דובר >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אני רוצה לומר משפט ולסיים. בסוף הדיון הזה, הערך שלו הוא להציף את הנושא. דיון מאוד חשוב מאין כמותו. אבל בסוף צריכה להיות שורה של כסף שההורים האלה חייבים לקבל. לכן אני חושבת ועומדת על דעתי שהתקציב כפי שהונח שלשום על שולחן הכנסת איננו מבטא סדרי עדיפויות נכונים. בנושא הזה דרוש תיקון, כאשר אני רואה שבנושאים הפוליטיים פעם אחר פעם תמיד יש את הכסף ובמיידי. אז אני מפה משלבת איתך ידיים ומקווה שהדיון הזה יקדם את הפתרון. ואני מודה לך על הקיום שלו. הביקורת שלי, והיא מאוד חזקה, עומדת בעינה. כי אני שם, כי אני בוועדת כספים ואני רואה את סדרי העדיפויות. ואני מאמינה ויודעת שהדברים האלה הם בנפשך. את ידועה בכנסת כמישהי שמקדמת כל הזמן את הנושאים הללו. ואני יודעת גם שאם הדברים היו תלויים בך זה היה מטופל. בסוף הכנסת מפקחת על הממשלה, אנחנו לא עובדים בממשלה. אנחנו מפקחים ומבקרים את הממשלה, זה תפקידנו. אני אשמח שנתחיל את הדיון בתקווה לקבל שיהיו פה תוצאות. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תודה אורית. נעבור לקארין, אני רק, את היית בממשלה הקודמת. גם אצלכם היו סדרי עדיפויות. אני חייבת לומר לך שאני בקואליציה הייתי גם סגנית שר, את יודעת מה סדרי העדיפויות שלי. זה פוליטי. וגם שלי, הייתי צריכה לוותר על לא מעט. קודם כל פוליטיקה זה לא מילה גסה. << דובר >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> חבל על הוויכוח, כי יש נתונים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אני לא מתווכחת. אני אומרת. << דובר >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אנחנו שלוש שנים בשיא של כל הזמנים בכספים קואליציוניים בימים של מלחמה. זה מספרים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> קודם כל, הנה, את רואה, גם את נכנסת. << דובר >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אבל אי אפשר - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> קודם כל, גם את נכנסת לדבריי. גם את נכנסת לדבריי. אמרת שלא, והנה גמרת. אז מאה אחוז, בואי תסיימי ואני אכנס. << דובר >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אני אסיים ואני אומר שאני מציעה שנשאיר כל אחת בדעתה. אבל אני, עמדתי מבוססת על מספרים. פשוט אנחנו בממשלה שבה בשלוש שנים של מלחמה, אנחנו בשיא של כל הזמנים בכספים פוליטיים קואליציוניים. אלו העובדות, מיכל. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אורית, אני מסיימת את האירוע. אני חושבת שזה לא מכבד את ההורים. אני חושבת, ואני אגיד להורים, לכל מי שנוכח פה בחדר, המילה פוליטיקה היא לא מילה גסה. אנחנו הפוליטיקאים אנחנו לא רעים. פוליטיקה נמצאת גם בחברות שאתם עובדים בהם. פוליטיקה בעצם משמעותה, תפתחו את מילון אבן שושן, זה אנשים שכל אחד בא עם סוג של אינטרסים, שזה לגיטימי. זה לא אינטרסים עבור עצמי, לא לכיסי. כל אחד מייצג משהו בתוך החברה הישראלית ובסוף מוצאים את המכנה המשותף. מיכל, אני אתן לך, ראיתי. מוצאים את המכנה המשותף, וזה הפוליטיקה. היא לא מילה גסה. היא מילה קריטית. היא חייבת להיות בכל עולם שמתנהל. כך מתנהלים. מוצאים סדרי עדיפויות. ולאחד סדרי העדיפויות הם כאלה ולאחר זה סדרי עדיפויות אחרים. ומוצאים את המכנה המשותף ומתקדמים קדימה. אני לא אדבר על הממשלה הקודמת, גם לא הקודמת קודמת. אני יודעת מה אנחנו עושים היום פה. גם כל הצרכים שאני ביקשתי שנמצאים אצלי בראש סדר העדיפויות לא קיבל את הכול. גם חצי תאוותי בידי לא יצאתי. ועדיין אני אומרת, מאה אחוז, אני רואה גם את האחרים. יש שאולי קיבלו יותר, אולי קיבלו פחות. גם הם חלק מהחברה הישראלית ומגיע לא רק לבריאות הנפש, מגיע לעוד דברים שצריך אותם. אנחנו מתווכחים בינינו עד שמגיעים לאיזה הבנות. אז המילה פוליטיקה היא לא מילה גסה. סליחה שאנחנו מנהלים את זה בפניכם. אני לא חושבת שזה האירוע היום. האירוע היום הוא אתם, ההורים, האחים, המשפחות שעוטפות את הפצוע, שבעיניי לגמרי צריך לתת לכם את המענה. לפני שאני מביאה לקארין, שהיא גם חברת כנסת שהצטרפה לבקשה לדיון מהיר, אני אגיד שעוד בתחילת נובמבר אני ביקשתי ממשרד הביטחון לתת לי אחרי ישיבות עם מיכל ועם אמא לביאה ועם עוד ארגונים, ביקשתי מהממשלה לתת לי פריסה של מה מקבלים, מה זכאים בני המשפחה של פצועי צה"ל החל משלב האשפוז, אחרי האשפוז, לפני ההכרה של אותו פצוע ואחרי ההכרה. על כל הרצף. קיבלתי מענה, זה גם נשלח אליכם, נמצאים במייל. אני אתן אחר כך למשרד הביטחון להקריא את זה. שוב, קראתי, זה לא בדיוק מה שאת אמרת. << דובר >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> יהיה כאן היום נציג של משרד הביטחון? יש פה? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> הנה, יושב פה. << דובר >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אה, כי הוא לבוש ככה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כי הוא לא צה"ל, משרד הביטחון. אמרתי לך, את לא מספיק פה. כדאי שתהיי פה לפעמים. << דובר >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> זה לא קשור להערות שלי. צריך מקור תקציבי וזה לא קשור לאם אני פה או לא. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אני אמרתי לגבי ההערה של המדים. זה מה שאי אומרת. הכול בסדר, אורית, אנחנו לא, הכול בסדר. אני רק אבקש אחר כך מנציג משרד הביטחון להגיד לנו את הדברים. אני עדיין חושבת שזה לא מספיק, לצורך העניין. אבל כן, בבקשה קארין. << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אחר כך מיכל, אחר כך את ונמשיך לפי הסדר. << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >> את הולכת ב-9:30. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא, לא, אני חוזרת לפה. אני הולכת לכמה דקות, ממש פה ואני חוזרת. זה לא נגמר הדיון. << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> מי יחליף אותך? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> שרון ניר אמורה להחליף אותי ב-9:30 והדיון ימשיך. הפרוטוקול נרשם. מיכל, הסירי דאגה. << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >> כמה נקודות חשובות. אני רואה פה הרבה כיסאות ריקים. אני יודעת שיש פה גם כיסאות מלאים, אבל אני בוחרת גם לראות את הכיסאות הריקים ואז אני מבינה שבעצם הנושא הזה לא מעניין מלא אנשים במדינה. אז מבחינתי זו פדיחה. זאת פשלה שפצועי צה"ל לא מעניינים פה חצי עולם. נקודה ראשונה. אני לא אגיד איזה נושאים אם היו עולים כל המדינה הייתה פה. זו נקודה ראשונה. אני נעדרתי מיום עבודה, יש כאלה שלא טרחו אפילו לרדת. הערה נוספת שאני רוצה לומר. הצבא יכול לתת רשימה מאוד ארוכה של מה שהוא נותן. אנחנו פשוט לא ראינו את זה. אז אם הוא נתן ואנחנו לא ראינו שיספר לנו למי הוא נתן את זה. << דובר >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> מיכל, אולי תציגי את עצמך ותספרי גם את הסיפור שלך. << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >> לי קוראים מיכל אסבן, אני אמא של יותם, לוחם סיירת צנחנים. הבן שלי נפצע קשה במלחמה. אני לא באה בשם עצמי וגם לא בשם הבן שלי, שהוא בסוף יצא נס עצום, שאף רופא לא ידע להסביר את גודל הפציעה וגודל הנס שיצא לנו, למרות הפציעה המטורפת. אני באה בשם חמש בנות ועשר אימהות של פצועים קשה שנמצאות בעמותת אמא לביאה. העמותה שלנו שמה לה למטרה לעטוף ולתת יד במקום שאף אחד לא נותן יד לאימהות הפצועים קשה, מרגע הפציעה של הילד עד שהן יגידו שהן לא צריכות יותר תמיכה. למה אנחנו עושים את זה? כי פשוט אף אחד לא עשה את זה. אז אנחנו עושים את זה, כי ראינו שאנחנו לא קיבלנו את זה, אז אנחנו נותנים את זה למי שכמונו שאין מי שייתן לו. אנחנו כמובן עושים את זה רק מהתנדבויות ומאנשים שעוזרים לנו מתרומות. אף יד במדינה לא עזרה לנו. אנחנו כן רואים הזדהות של חברי כנסת ואנשים חמודים שאומרים אנחנו אתכם. זה אף פעם לא תורגם למעשה. זה תמיד היה רק בקטע של מבינים אתכם והלאה לעבור. בקטע הזה אני רוצה לומר, מיכל, תקשיבי טוב. אנחנו לא מדברים פה פוליטיקה. אין פה שום דיון פוליטי. ואם זה היה דיון פוליטי לא הייתי כאן. הדיון הוא נטו איך אנחנו מבינים שה-7 באוקטובר הוא אירוע מחולל. שאם עד ה-7 באוקטובר היו פצועים קשה מצוק איתן, מכל המלחמות שנזרקו הצידה ואף אחד לא ספר אותם ממטר, הסיפור הזה הביא כל כך הרבה פצועים שהיה מאוד קשה לא לספור אותם ממטר, כי פשוט יש מיליון. נכון שהמדינה אין לה כסף לעזור לכולם. ברור, לא חשבנו שהיא יכולה לעזור לכולם. לכן באנו ודייקנו ודיקקנו ואמרנו שהמענה יהיה לפצועים קשה מאוד. איזה כיף למי שנפצע קל, ברוך השם. הוא יכול לחזור לשגרה. נשברה לו יד, חטף צלקת, מזלו. רק לקנא בו. מה יש לי להגיד? לקנא בו. אבל אלה שעברו את ה-50% נכות, שיש להם חתיכת אירוע שהם מטיילים איתו עכשיו לכל חייהם, הם יסתכלו עליהם. למה היום כן ופעם לא? בעיה שלכם שעד היום לא הסתכלתם. אם עד היום היו פצועים והמדינה התעלמה זה אומר שהיא צריכה להמשיך להתעלם עוד 80 שנה? עוד נקודה שמאוד חשוב לי לומר. כל חוק שמחוקק במדינה הוא מחוקק מהיום והלאה. כל בקשה שביקשנו חוקקה מהיום והלאה. אני מבינה את שר האוצר, הוא חסך ככה מיליארדים. כי אם הוא יעשה את זה מאתמול אז כל הפצועים של המלחמה ייכנסו לתוך הקטגוריה. כשאני באה ונלחמת, אני לא נלחמת מהיום והלאה. אני נלחמת על מתחילת מלחמת חרבות ברזל. כי הרי כשאתה מחוקק חוק מהיום והלאה, מה בעצם עשית? המלחמה עדיין בעזה לא נגמרה, מי שלא שם לב, החמאס עדיין שם. הכול נשאר אותו דבר, למרות שיש פה שקט תעשייתי. ואנחנו בעצם מה אנחנו עושים? מחוקקים חוק ונותנים לחייל עזרה מסוימת שנלחמנו עליה. והחייל שנפצע אתמול לא מקבל אותה, כי הוא נפצע אתמול. וכל חוק שמחוקקים הוא מהיום. אז אנחנו אומרים ממש לא. אנחנו מבקשים מהיום שהחייל הזה נפצע והגיע לבית חולים פצוע קשה, שזה אומר ה-7 באוקטובר הוא מהפכה. תרצה או לא תרצה, המדינה לא תוכל להתעלם מזה. וכאשר באים אנשים ואומרים לי אז מה עם צוק איתן? תשמעו, אני מבינה שאי אפשר להכניס את כל המדינה. גם שמעתי שיש פה אנשים שבאים לדבר בשם האחים של. אני אומרת, לפני שמדברים על האחים של, שכנים של, דודים של, קודם כל תראו את האמא שלו, את אבא שלו. לפעמים אנחנו מגדילים מעגלים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> או את בן או בת הזוג. << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >> בדיוק. ומה שקורה בסוף כשאתם מגדילים מעגלים לסבתא, דודים, שכנים וזה, אז בסוף מה קורה? אף אחד לא מקבל שום דבר. אנחנו בעצם אומרים קודם כל תדייקו. דייקתם למשפחות השכולות, מהמם. עכשיו תעברו למעגל הפצועים, שכמעט נהרגו ובפוקס של החיים נשארו במקרה בחיים. באירוע של הבן שלי נהרגו חמישה לוחמים שלו. הוא בנס יצא פצוע קשה. אבל חבר'ה, הוא היה מילימטר מללכת. אז מזל שהוא חי. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> ואתם צריכים לראות אותו. מדהים, פשוט מדהים. << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >> לכן אני אומרת, לא צריכים להתייחס למי שפצוע קשה כמי שלא עבר כלום. וככה המדינה מתייחסת. וכאשר באתי למשרד הרווחה, אז אמר לי שר הרווחה 'אני מסכים עם כל מילה שלך, אנחנו לא קשורים אליכם'. וכשאתה בא למינהלת השיקום אז אומרים לך 'אני מסכים עם כל מילה, אבל אנחנו לא קשורים אליכם'. אז למי בדיוק אנחנו קשורים? אנחנו לא קשורים לצבא, אנחנו לא קשורים למשרד הביטחון ואנחנו לא קשורים לרווחה. אנחנו קשורים לאוויר. אז אני רוצה פה לסכם ולומר שאנחנו רוצים לעבור משלב הדיבורים לשלב המעשים. ואת כל ההבטחות ואת כל הרשימות שמינהלת השיקום נותנת אף אמא לא ראתה את זה בעיניים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> בואו נשמע. תודה רבה מיכל. בריאות, אושר ונחת. << דובר >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אולי נקשיב גם לגבריאל? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> רגע, לפני כן קארין. היא גם שותפה. תודה, אנחנו נקשיב לכולם. כן קארין, בבקשה. << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה גברתי יושבת-הראש. קודם כל אני רוצה להודות לחברתי, חה"כ אורית פרקש על ההצעה שזיכתה אותי להצטרף. תראו, זה עניין שהוא נשמע די טריוויאלי. בסוף מדינה שלחה חיילים להילחם בשמה על גבולותיה נגד אויביה. חיילים נפצעו קשה מאוד. ואם לא נסתכל על המערך שנותן להם את הליווי, תמיכה, את הישיבה ליד מיטת חוליים. את הצעדים שהם עושים או לא עושים, כי יש כאלה שלא יחזרו לצעוד, אז מה שווה המדינה? איפה האחריות שלה? לא כולם נפצעים ויכולים לחזור לעצמם. ויש לנו מחויבות כמדינה. זה לא מספיק להחליט לשלוח חיילים לקרב. זה החלק הראשון. ואת האמת, הוא הקל. הקשה הוא לטפל. והטיפול הוא לא רק בהם. כי לפעמים הטיפול בהם לא שווה כלום אם אין מי שיחזיק להם את היד. אם אין מי שיטפל בהם. מה יותר עוגן מהורים? מה יותר עוגן מבני ובנות זוג? מה? העובדה שצריך לבוא ולהסביר היא מקוממת. למה? למה צריך להסביר את זה? למה זה לא טריוויאלי? למה זה לא מובן מאליו? צריך להשתמש בזכאויות שלהם כדי לקבל את המינימום? צריכים להשתמש בימי מחלה כדי לשבת לידם בבית חולים? כדי ללוות אותם בשיקום? שמעו, זה נבצר מבינתי. אני לא מצליחה להבין את זה. כאילו, במקום כל נאומי הקרב תתחילו בנאומי ריפוי. בנאומים של נעזור לכם. כמה דיונים היינו בליווי? ואני רוצה להגיד לך, גברתי יושבת-הראש, שמעתי את הוויכוח או חילופי הדברים בינך לבין המציעה. אני לא רוצה ללכת למי מקבל יותר. אני פשוט רוצה שכל אחד יקבל בהתאם לצרכים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> נכון. << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> אבל זה לא קורה, גברתי. ובסוף אי אפשר להתחמק מהאירוע של סדר עדיפויות. ואני לא רוצה להאמין, כי אני יודעת שזה לא נכון, שזה לא בסדר העדיפויות שלכם. אני יודעת שזה לא נכון. אבל זה אומר שצריך את הצ'ק בצד. תודה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תודה רבה. שרון, יקראו לי ואת תחליפי אותי. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> אני יכולה גם להתייחס? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כן. אבל אולי תחכי שתחליפי אותי ואז תעשי את זה כיו"רית. אני רוצה לשמוע כמה שיותר. << דובר >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> זה שיש פה רק נשים, מה זה אומר? לא, מחברות הכנסת. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אה, מחברות הכנסת. אוקיי. לא, אני דווקא, מיכל, אני חייבת לומר לך גם. יש לנו דיונים מאוד חשובים ולפעמים החדר ריק ויש לנו דיונים פחות חשובים והחדר מלא. נכון, זה לא חדר שכל יום התקשורת, כי אני אגיד לך, דיונים מאוד חשובים, אבל הם מתנהלים בדרך כלל בצורה לא נינוחה, כי הנושאים חלקם מאוד כואבים. אבל מכובדת ואין כאן צעקות ואין כאן ירידות אישיות. אז למה שהתקשורת תצלם? ואז אם היא לא מצלמת אז פחות מגיעים. << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >> אני שואלת מה ייצא מזה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> רגע. לפעמים גם הכיסאות ריקים, אני פונה דווקא אלייך. את אמרת שיש פה נשים ולא גברים. אורית, כי יש כאן עוד דיונים שמתנהלים במקביל. וכל אחד אחראי רגע על הוועדה שהוא חבר בה. אז אני לא תמיד לוקחת אומרת אתם לא בסדר, למה לא באתם. זה האירוע. וכולנו, כשאנחנו נמצאים פה אנחנו לא יכולים להיות בדיון אחר שהוא לפעמים מתנהל באותו נושא, בצורה אחרת. אז זה מורכב. אל תיקחו את זה שלא נמצאים פה הרבה כי אתם לא חשובים. זה לא. ולכן היה חשוב לי להבהיר את זה. מי ביקשה פה? בבקשה. אני אבקש שקודם כל ידברו האימהות או בני המשפחה ואחר כך ניתן לארגונים לדבר. שאני אזכה לשמוע אותם. << אורח >> ג.ד.: << אורח >> שלום לכל המכובדים כאן. אני ג. אמא לטייסת צעירה, סגנית מפקדת בסיס בחיל האוויר במדינת ישראל. לא מזמן הייתה רל"שית של מפקד חיל האוויר הנכנס תכף לתפקיד. היפיפייה שלי, שלפני שנה וארבעה חודשים נפצעה אנוש במבצע לילי לחלץ חייל פצוע מפאתי רפיח. אותי הזעיקו ב-2:00 להיות ליד המיטה שלה בסורוקה. מאז, אותי, את משפחתי, השארתם בתופת הזאת שגייסתם אותי למלחמה. מלחמה על הבת שלי, מלחמה על המשפחה שלי. ואתם יכולים לתאר לעצמכם שאני באה מהשמנת בחברה מבחינה כלכלית. אתם מדברים על כסף פה. ואני מהמבוא שהיה כאן נכנס בי שאגה כאמא לביאה. ואני לא מתכוונת שתיקחו את זה אישית, אבל זה מעליב ומקומם כאשר אתם מדברים קצת על החזרי כסף ולתמחר דברים, כאשר קטסטרופה פה זה שאני, ואם אני שקופה עד עכשיו אף אחד לא ראה אותי ממטר, איך אתם יודעים לתמחר מה? מישהו שאל אותי מה אני צריכה? אני רוצה לשאול אתכם, להסתכל בעיניים של כל אחד ובכנות אני שואלת, מתי אתם חושבים שעובדת סוציאלית ראתה אותי? אני לא גרה בפריפריה, אני במרכז הארץ. יש לי רכב. אני יכולה לנסוע, לא בתחבורה ציבורית. תענו לי. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כנראה אף פעם לא. << אורח >> ג.ד.: << אורח >> ביום ראשון השבוע. שנה וארבעה חודשים אחר כך, כי אני הלכתי שבוע שעבר ברגל, כי יש לנו רק רכב אחד, כי אפרופו כסף, דפקתי את הרכב השני כשהייתי בחזרה מלקחת את הבת שלי לטיפול ושמעתי את הפצצות שם בעזה פעם ראשונה. כי אני למזלי לא גרה בעוטף. והבת שלי הייתה באוטו ואני עשיתי תאונה וכמעט יכולתי להרוג אותה בעצמי. מרוב שאני מטופלת. כי אני כן זכאית לקבל החזר חשבון על טיפול נפשי דרך הבת שלי. עכשיו הבנתי שאפשר ישירות, לא חייב ישירות לפצוע להגיש את הבקשה. שהבת שלי שאני אבקש ממנה שתעזור לי לקבל סיוע. לא ראו אותי ממטר. אני רוצה להזכיר לכם שכל פעם כשאני מזכירה את עצמי אני רואה את אלה מערד שישבה לידי, ליד חדר טיפול נמרץ בסורוקה. אני השמנת. הבת שלי רק שלושה שבועות הייתה בטיפול נמרץ. הבן שלה היה שלושה חודשים בטיפול נמרץ. אני ישנתי על הספסל שם בחוץ, על ספסל עץ לא מרופד. גם היא. אבל אני רק שלושה שבועות והיא שלושה חודשים. מישהו ראה אותי בסורוקה? אני אגיד לכם איפה הסיוע מתחיל ואיפה זה נגמר. מי עשה את שיעורי הבית פה ועד מתי. בשיחה שקיבלתי, שהקפיץ אותי לסורוקה ב-2:00. עשו שיעורי בית מצוין. קראו לי, הבינו שאמא מקבלת את הטירוף של החיים שלה היא לא יכולה לתפקד ולחשוב לעצמה לרגע הזה. אז הדריך אותי טוב טוב. אני צריכה לקחת תעודת זהות, אני צריכה לקחת מים, אני צריכה סוודר כי יהיה קר בבית החולים. ואם יש לי תרופות אני צריכה לקחת תרופות. בזמן הזה כבר הייתי לבושה, דרושה לצאת. והיא אומרת לי שימי את הטלפון בקול רם, כי עכשיו מדריכה את בעלי. שלא תהיה אי הבנה. הם מזכירים את שמי, את בעלי, את הבת שלי. שעשו שיעורי בית, כי אמא לא יכולה להבין אפילו מה נפל עליה באותו רגע. אבל הם מדריכים אותנו. עד לאוטו שלוקח אותך לסורוקה. אבל בזה זה נגמר. מאותו רגע, ומאז אני שקופה. אני ואלה, ואני הכרתי בכל השנה וארבע הזאת כמה אימהות הכרתי. מי הפגיש בינינו בכלל? מי שאל מה עברנו? על מה אתם מדברים לתמחר מענק? על מה אתם מחליטים שאנחנו, למה אנחנו זקוקים? מישהו שאל, מישהו ממפה כאן את המצב? מישהו יודע מה המצב הבריאותי, המגפה שמתפרצת כאן? אני רק גירדתי קצת. כן. אין אמא אחת שאין לה מחלה. האישה. אשת - - - באותה התרסקות. היא הייתה מאושפזת ומונשמת חודש, עד לפני חודש בסורוקה. איך אני בכלל הגעתי לאמא לביאה? איך? הרי לא הייתה לי עובדת סוציאלית שהנחתה אותי ואמרה תשמעי, אנחנו מבינים שאת עלולה להיות זקוקה להיפגש עם עוד אימהות. לא העובדת הסוציאלית ביישוב שלי, שמסתבר שיש עוד פצועות שעד היום אני לא - - -. זה לא כסף. זה לא כסף. כמה זה יעלה, שעובדת סוציאלית תכנס כמה אימהות ביישוב ביחד, שנראה אחת את השנייה, שנחבק? תתמחרו את זה בבקשה. כמה שקלים? אתם יודעים מה, אני אלך ברגל ואפתח את הבית שלי. אני אתן להם קפה. אני לא רוצה גרוש מכם. אני רוצה שתראו אותי ותתחילו למפות. מהרגע שאתם משאירים אותי ועוד אמא אחרת בתופת הזאת, ליד חדר ניתוח 18 שעות על כיסא שם ואף אחד לא ראה אותי. זה לא בדיוק נכון, סליחה, כי הייתה שם אחת מקסימה, ריקי. אני לא אשכח את זה. אבל אתם חושבים שאני, שלא עשיתי צבא ואני לא מכירה מה זה המערכות האלה, ר"מ2? אתם יודעים שלקח לי שנה להבין שמשרד, הייתי צריכה לבקש מהבת שלי שתסביר לי שלא, חיל אוויר הם לא אחראים עליי. יש הבדל אמא, יש משרד הביטחון. הכתובת זה משרד הביטחון. מי במשרד הביטחון אני שואלת אותה? מי? ואתם יודעים מה העובדת הסוציאלית, מתי הכרתי את העובדת הסוציאלית של משרד הביטחון, לפני חודש. כי אני הרמתי טלפון. ואתם יודעים כמה פעמים נפגשנו או דיברנו? פעמיים. להגיד לכם שבעלי יש לו סיוטי לילה. הוא בועט בי. ואני רק במיטה, כי אני צריכה להשגיח עליו. להעיר אותו מהסיוטים. הוא לא יכול ללכת לטיפול, כי הוא מטפל בבת ובי. והוא איש חוסן. הוא היה בצוללות, הוא חזק. אבל הוא יודע שאם הוא קורס הלך עלינו, כי אנחנו בקושי מחזיקים את הנישואים שלנו. אנחנו בני מזל כי יש לנו רק פצועה אחת בבית. אין ילדים קטנים בבית. הילדים הגדולים שלי עזבו את הארץ ואני משלמת את המחיר הזה, כי שם הם מוצאים את נפשם שקט, עם הנכדה שלי ועוד מעט תיוולד לי עוד נכדה ואני לא אהיה שם. הבת שלי שם שהולכת ללדת, כי אני, אני חייבת לבחור להיות עם הבת שלי פה. כמו שאני פה עכשיו, ובאתי בתחבורה ציבורית. רוצים לדבר כסף? לא ביקשתי מכם - - -. בסדר? בעלי היה צריך את הרכב, לא קנינו עוד רכב כי אנחנו משתמשים במענק של הפרישה של בעלי, שלמזלנו הוא פרש מהעבודה וקיבל מענק בדיוק לפני הפציעה. אז הוא לא עובד. הוא יכול לשבת יום ולילה. יום ולילה לנהל את התיק של הבת שלנו. והוא איש, מנהל בכיר עם כישורי הנהלה. הוא מנהל את התיק, כי אין מישהו שמנהל את התיק של הבת שלנו. ואנחנו הדובדבן שבשמנת במדינה הזאת, אני עליתי לארץ, גדלתי על העקרונות הפונדמנטליים של יהדות. כבד את אביך ואימך. אם לא אני לי, מי לי. זאת הייתה הפרשה, על זה אני נתתי - - - בבת מצווה שלי. - - - וגמילות חסדים. אמא לביאה איזה שהוא כל הפטריות שצצו אחרי הגשם, שהפצועים בעצמם, האימהות מנסות לעזור אחת לשנייה. ואני כבר לא יכולה להגיע לפגישות האלה, כי אני בבית החולים. אז אני בוחרת שאולי, אני יכולה עכשיו להתחייב בעוד חודש לאיזה שהוא יום תרפיה? מכיסי? תעזבו את הכסף. אני אומרת לכם, תתחילו למפות את מה שקורה פה. תתחילו לבוא אליי ולשאול אותי מה אפשר ללמוד ממך ומאחרות? כי יש לנו ניסיון. ואנחנו יכולים להנחות אתכם ולהגיד למה לתת את הכסף, ריבונו של עולם. אל תגידו לי החזר כזה או whatever. על מה אתם מדברים? זו מגפה. שמעתי לפני שבוע שיש 22,000 פצועים מוכרים כרגע והצפי זה ל-100,000. עכשיו תחשבו על ההשלכות של זה על כמה משפחות זה. כמה בעלים וילדים, אחים ואחיות. ואנחנו רוצים כאן לדבר רק על הפצועים קשה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> ג. היקרה. << אורח >> ג.ד.: << אורח >> תבואו אליי ותשאלו אותי מה ואז תחליטו. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> דברייך יוצאים מן הלב ונכנסים אל הלב. בהחלט. << אורח >> ג.ד.: << אורח >> אתם יודעים, אני רואה אותי, תתביישו לכם. הספרית שלי לובנה בטירה הערבייה היא מחבקת אותי והיא מורידה את השערות הלבנות, מסתירה את השערות. והיא אוספת את - - - מהכיור מידי פעם. היא רואה אותי. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אחרי מילים של כאלה אין הרבה מה לומר אלא להתחיל לעשות. לא לדבר, אלא להתחיל לעשות. ואני מסכימה ממש עם כל מילה שאמרת. שזה לא רק כסף. כסף הוא צדדי. הוא חשוב, הוא הכרחי, הוא פלטפורמה. אבל באמת לראות ולבנות מעטפת וחליפה אישית לכל תא משפחתי של פצוע. בוודאי ובוודאי פצוע קשה. אני מקווה שנביא את התיקון הזה כמה שיותר מהר. אבל גם עד שנביא אותו כחקיקה, שזה תהליך, תכף נשמע את משרד הביטחון איך אפשר עד ש-, יותר לראות, יותר להעניק. << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >> עברו שנתיים מיכל, והתהליך לא התחיל. << אורח >> ג.ד.: << אורח >> אנחנו פספסנו את הרכבות. כל רכבת שיצאה פה פספסתם. אנחנו צריכים להיות כבר - - -. אני אגיד לכם משהו, הבן שלי היה, לא משנה, הוא שלח לי תמונה. שאלתי מה, למה אתה שולף לי תמונות של כל קטועי הרגליים שם? לא משנה. הוא אומר למה? עוד לילה אני רוצה לראות, למה קטועי רגליים? הוא אמר לי בדקתי, כי זה באמת הזוי. כל אלו היו של הצבא שהתפתחה אצלם סכרת. וכתוצאה מהסכרת קטעו להם רגליים וזו מגפה. ואני אומרת לכם שאתם לא יודעים כמה כסף זה יעלה לכם בעתיד. אם לא עכשיו. תרוצו לעצור את המגפה הכלכלית שמחכה לכם בפינה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תודה ג. אני חוזרת מיד. אני פשוט חייבת. שרון, בואי תחליפי אותי, אני אחזור כמה שיותר מהר. (היו"ר שרון ניר) << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> בוקר טוב. ראשית אני רוצה לומר שלא בכדי העדויות כאן קורעות לב. העדות של ג. באמת לא הותירה אותנו בנחת רוח, בלשון המעטה. ואני חושבת שבאמת מה שעושים באמא לביאה, מיכל כאן גם התודות הרבות לך, זה באמת להניח בקדמת הבמה את הפער הכול כך גדול שנקלענו אליו. מכאן באמת הדבר החשוב שהוועדה תעשה זה תיקח את זה למעשים. חברות הכנסת המציעות רוצות להביא את זה למקום של מעשים. אני מאוד מקווה שאנחנו בדיון הזה נוכל כבר לדבר על דברים קונקרטיים שנוכל דרכם באמת למפות את המצב של אותם חיילים פצועים קשה שעצרו מלכת את השעון המתקתק בבית שלהם. זה לא רק שהחייל הוא פצוע קשה, זה המעגל המשפחתי כולו זקוק לעזרה. והמדינה חייבת לאותם גיבורים ולמשפחות הגיבורות שלהם את אותו סיוע. מתוך הבנה שאין מנוס, חייל שיצא לקרב ולא שב כפי שהיה בגלל פציעה קשה, בין אם היא פיזית, בין אם היא נפשית, בין אם פציעת ראש. יש לנו 300 פצועי ראש במלחמה האחרונה ומדברים על קפיצה ממספרים של 60,000 ל-80,000. אנחנו חייבים לשנות את הכללים גם בהיבט של ליווי מנטלי. ויש משמעות לקבוצות שייקחו את זה קדימה. מבחינת קבוצות של מנטורינג, קבוצות שתומכות אחת את השנייה. וגם מבחינה כלכלית. אין מנוס. זאת הציפייה המעודכנת שלנו עובר ה-7 באוקטובר. << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >> אני רוצה בבקשה להעיר הערה. << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> בבקשה מיכל. << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >> מה ש-ג. אמרה, ג. תקשיבי לי, יקירה. היא דיברה על חוסר, היא לא צריכה מענה כלכלי. אני מכירה 498 שצריכות מענה כלכלי. << דובר >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> היא לא בהכרח אמרה שהיא לא צריכה מענה כלכלי. << אורח >> ג.ד.: << אורח >> אני לא צריכה לשלם מכיסי מחסכונות של הפנסיה שלנו. << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >> לא, את חזרת הלוך והדגש. << דובר >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> זה לא. היא אמרה שהיא צריכה לא רק. << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >> אז אני רוצה להגיד לכם כמה דברים. התרגלתם. << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> את מאוד צודקת. המענק צריך להינתן לכולם. << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >> המדינה התרגלה להזניח. והיום כשבאים אליה אנשים ואומרים לה תפסיקי להזניח היא לא מבינה מה הבעיה. כי היו מתש"ח מיליון מלחמות. היא הייתה רגילה להזניח. פתאום קמים כמה קרציות, כמה אנשים ואומרים היי, תפסיקו להזניח. אז הם לא מבינים מה את רוצה. מה את רוצה? הרי הם רגילים להזניח. וכשאת באה היום ואת אומרת אל תזניחו הם לא מבינים מה את רוצה. << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> לכן אני רוצה בדיוק בגלל הדברים החשובים שאת אומרת כאן מיכל להפנות למשרד הביטחון. בואו ננסה למצות. << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >> בכלל לא מובן לפגוש אותנו. אפילו לא בזבז זמן. << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> יש פה נוכחות של משרד הביטחון. << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >> מי פה ממשרד הביטחון? << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> יש פה נוכחות של משרד הביטחון והיות ועלו דברים חשובים בואו נשמע. << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >> ביקשנו להיפגש אתכם, בכלל לא פגשו אותנו שנה וחצי. << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> מיכל, הם הגיעו לדיון בשביל זה. זה מטרת הדיון. << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >> שנה וחצי, לפגוש את שר הביטחון. אימהות החיילים. << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> בואו נשמע את נציגיו. אני רוצה לעזור לכם, תן לי לשמוע אותו ואני מבטיחה לך שאנחנו נשמע אותך. בואו נשמע מה קיים ואחרי זה ננסה לדייק את זה. נשמע את חברי הכנסת הנוספים שהגיעו. בבקשה, משרד הביטחון. << אורח >> נוגה בן פרז: << אורח >> אפשר לדבר בתור אמא? << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> כן, אחרי זה אני אתן לך. אני רוצה לשמוע את משרד הביטחון ואני אתן לך גם. בבקשה. המעטפת הקיימת, המעטפת המתעדכנת, כי ברור לנו שזה לא אותו דבר וצריך משהו אחר. בוא נדבר רגע. << אורח >> אבי וויס: << אורח >> אבי וויס, ראש חטיבת תגמולים והטבות באגף שיקום, משרד הביטחון. קודם כל, כואב לנו על המשפחות כמובן, שאנחנו נתקלים ביום יום. אנחנו מטפלים כמה שאנחנו יכולים. המנדט שלנו של אגף השיקום, המשאבים שיש לנו, הידע המקצועי, מדבר על טיפול בנכי צה"ל וכוחות הביטחון. כל העניין, התעסקות עם המשפחה אין לנו את המשאבים לזה לצערנו. אנחנו כרגע נותנים מה שיש לנו יכולת. << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> בכלל? רגע, בכלל? << אורח >> ג.ד.: << אורח >> איך הם יודעים אם אתם עוד לא יודעים מה צריך לעשות? << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> לא, זה לא מדויק שאין לכם. כי בתקופה של האשפוז כן המשפחה מקבלת עזרה. << אורח >> אבי וויס: << אורח >> נכון, נכון. << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> זאת אומרת שזה הגדרת כללים. בוא נהיה רגע מדויקים. << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >> לוריה אמרה יש לי כסף רק אין לי שום חוק שיכול לתת לכם את הכסף. היא אמרה אנחנו שוחים בכסף, לימור לוריה, צטט אותי, אמרתי את זה גם לידה. היא אמרה מיכל, יש לי ככה כסף. אני לא יכולה לתת לך, כי לא מכירים בכם. אתם לא מוכרים. אין דבר כזה פונקציה שנקראת הורה החייל. החייל הזה נולד ביער. לא יודעים מה. כשהוא נפצע יודעים למי להתקשר. << אורח >> אבי וויס: << אורח >> אני אתייחס לזה שאנחנו יכולים לתת עזרה במסגרת המשאבים שיש לנו, עם כוח האדם שיש לנו. ואנחנו גם ככה מתקשים בטיפול - - - << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> אתה יכול לפרט מה אתם נותנים? << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> תפרט, חייל נפצע, חיילת נפצעה. << אורח >> אבי וויס: << אורח >> היום חייל שנפצע ונמצא באשפוז. << אורח >> נוגה בן פרז: << אורח >> ואם הוא נפצע נפשית והוא לא אושפז? << אורח >> אבי וויס: << אורח >> קודם כל באשפוז מקבלים מעטפת מלאה. זה אומר הפצוע מקבל אובדן הכנסה. זה אחד. מקבל הוצאות אשפוז לאחר ניתוח. << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> אפשר לדבר על המשפחה? << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> על המשפחה, אנחנו רוצים לדבר על המשפחה. << אורח >> אבי וויס: << אורח >> המשפחה מקבלת - - - << אורח >> ג.ד.: << אורח >> מה המשפחה מקבלת? << אורח >> אבי וויס: << אורח >> המשפחה מקבלת 11,500 שקלים להוצאות, כלכלה ולחיות. << אורח >> חנן טל: << אורח >> לא, החייל מקבל את זה. << אורח >> אבי וויס: << אורח >> זה נועד למשפחה. << אורח >> חנן טל: << אורח >> הנחת העבודה שלך זה שהיא תלך לבן שלה ותגיד לו אני מוכנה שתביא לי - - - << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> שנייה רגע, אני מבקשת לשמוע בבקשה. סליחה, סליחה. << אורח >> חנן טל: << אורח >> מה-11,000 שקלים שלך תביא לי כסף. << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> אני מבקשת רגע לתת למשרד הביטחון לדבר. תודה. אנחנו מנהלים פה דיון מסודר. יש הרבה מאוד משתתפים, אני מבקשת לתת לו להשלים. << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> גברתי היו"ר, אני רוצה לנסות לדייק. רק שנייה. << אורח >> ג.ד.: << אורח >> לא ביקשנו שום דבר ממנה. << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> חברים, אנחנו רוצים לקדם את הדיון הזה. אני אומרת לך, אנחנו רוצים. הוא מסביר מה יש, בואו רגע נמפה. << אורח >> חנן טל: << אורח >> אבל כבר שמענו מהם, אנחנו יודעים מה יש. << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> רגע, אבל אני לא שמעתי. שנייה. אני רוצה ברשותך תדייק. אל תדבר על מה החייל, תדבר על מה המשפחה. << דובר >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> ההורים ליתר דיוק. << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> עבור המשפחה. << אורח >> אבי וויס: << אורח >> עבור המשפחה, 11,500 זה הוצאות אשפוז למשפחה. שזה אמור לכסות אוכל בבית חולים, נסיעות, חנייה. << אורח >> חנן טל: << אורח >> לאן זה מגיע? << אורח >> אבי וויס: << אורח >> מה לאן? << אורח >> חנן טל: << אורח >> איפה זה מופקד? << אורח >> אבי וויס: << אורח >> זה מגיע לפצוע או למשפחה. << אורח >> חנן טל: << אורח >> לאן זה מופקד? << אורח >> אבי וויס: << אורח >> לאן שהפצוע מחליט. אם הוא רוצה למשפחה, למשפחה. << דובר >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אבל מה קורה עם פצוע אנוש? << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> שהוא לא יכול להחליט? << אורח >> אבי וויס: << אורח >> אם יש לו אפוטרופוס זה עובר לאפוטרופוס. << דובר >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> לכמה זמן מקבלים 11,500? << אורח >> אבי וויס: << אורח >> לכל התקופה, כל עוד הוא מאושפז. << דובר >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> 11,500 מידי חודש? לשני הורים בעצם שלא עובדים ומטפלים בו. << אורח >> אבי וויס: << אורח >> למשפחה. זה למשפחה. קודם כל, זה רק הוצאות אשפוז. << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> כל עוד יש אשפוז. << דובר >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> כן. אבל זה מכסה את עלויות האשפוז של הפצוע. לא? << אורח >> אבי וויס: << אורח >> אובדן שכר לבני המשפחה. אובדן שכר זה אומר, אם האם עבדה עצמאי מקבלים כעצמאי, אם כשכיר, כשכיר. הכול לפי תלושים. מה שעשינו גם קידמנו, הקלנו פה על עצמאים שאפשר להגיש דוח רווח והפסד תקופתי, רק כדי לכסות את תקופת האשפוז. כדי לא לחכות. בדרך כלל אנחנו נותנים תשומות מס וצריכים לחכות חודשים או שנה אחרי. הקלנו על ידי דוח רווח והפסד תקופתי ואנחנו משלימים. << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> כל עוד יש אשפוז. ואחרי זה? << אורח >> ג.ד.: << אורח >> בבקשה להגדיר אשפוז. אתה מתכוון אשפוז בבית חולים או אשפוז בית? << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> אשפוז בבית חולים, כן. << אורח >> אבי וויס: << אורח >> בבית חולים. << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >> בניתוח ה-25 הוא כבר לא מקבל כלום. << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> כן, בואו, הוא מדבר. << אורח >> אבי וויס: << אורח >> עוד דבר שהוספנו, אשפוז בבית חולים פסיכיאטרי לבית מאזן גם נחשב כהוצאות אשפוז לכל דבר. מקבלים הוצאות מלאות, כולל אובדן שכר. כמו אשפוז רגיל. << דובר >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> שנייה, אני רוצה שאלות הבנה. כל אובדן שכר וכל מה שאתה דיברת עליו הוא לפצוע בעצם. << אורח >> אבי וויס: << אורח >> לא, לבן המשפחה. בן משפחה. << דובר >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> לא, אבל זה גם הפצוע, גם המשפחה. זה בעצם מסמל הוצאות, כשאתה אומר אובדן הכנסה לעצמאי. מה אתה עושה עם הורה שהוא שכיר? << אורח >> אבי וויס: << אורח >> עוד יותר טוב. שכיר יותר טוב. << דובר >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> מה יותר טוב? תסביר. << אורח >> אבי וויס: << אורח >> אנחנו מקבלים בקשה ממקום העבודה שלו, מהמעסיק שלו. אנחנו משלמים ישירות למעסיק, זה על פי בחירתו. אבל אם הוא רוצה ואנחנו מעדיפים ישירות למעסיק, המעסיק משלם לו שכר רגיל. כאילו הוא היה בעבודה. << דובר >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> מה זאת אומרת המעסיק? המעסיק משלם את זה? << אורח >> אבי וויס: << אורח >> המעסיק פונה אלינו, חברה. << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> כשזה שכיר זה המעסיק. << אורח >> אבי וויס: << אורח >> אנחנו משלמים כל הוצאות סוציאליות, הכול. << דובר >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> כמה זמן? << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> כל תקופת האשפוז. << דובר >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> לשני ההורים? << אורח >> אבי וויס: << אורח >> כן. << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> כל 1 לחודש, כאילו זה שכר רגיל. << דובר >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אבל מיכל אומרת פה שזה לא נכון. אז קשה לי להתייחס. << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> אז אנחנו שומעים רגע סקירה ואחרי זה נקבל התייחסות. אנחנו שומעים מה מקבלים ואם זה לא מדויק נא לציין את זה אחרי זה. בבקשה, כן. << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> מהיום הראשון? << אורח >> אבי וויס: << אורח >> מהיום הראשון. גם בדחיפה. מה שאנחנו עושים זה בדחיפה. זה אומר שבעבר לפני המלחמה היינו מבקשים הוצאות, היו צריכים הוכחות תשלום, קבלות, דברים כאלה. היום אנחנו כבר לא עושים את זה. מהמלחמה נתנו 11,000 בדחיפה, לא משנה זמן אשפוז, בחודש הראשון. אחרי החודש הראשון יש התחשבנות. << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> פלוס השכר. << אורח >> אבי וויס: << אורח >> כן. לפי הימים של האשפוז. << דובר >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אה, רק לפי הימים של האשפוז. << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> רק לתקופת האשפוז. << אורח >> ג.ד.: << אורח >> כלומר אני שלושה חודשים הייתי זכאית לזה. מאז שנה שאני לא עובדת. אני לא מקבלת כלום ובעלי שהוא גם כן כבר לא עובד לא מקבל. << דובר >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> יש פה פער, אולי תסביר לנו את הפער. << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> תעבור איתנו שלב. הבנו. << אורח >> אבי וויס: << אורח >> זה שלושה חודשים לאחר האשפוז. << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> זה ממשיך עוד שלושה חודשים. << אורח >> אבי וויס: << אורח >> כן, הרחבנו. שלושה חודשים אחרי האשפוז אובדן שכר מלא לבן משפחה אחד. << דובר >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> בן משפחה אחד? << אורח >> אבי וויס: << אורח >> אחד, כן. << דובר >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אבל כשילד פצוע קשה זה לא בן משפחה אחד. כשילד פצוע ראש או כשבן אדם נפצע בשביל המדינה עם 50% נכות למשל, זה כלל האצבע שניסינו לקבוע לדיון הזה, כי זה גם דיון חשיבה איתך. זה סוג אחר של - - - << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> חה"כ פרקש, אני ממש רוצה שהוא יסביר מה נותנים. פעם אחת ולתמיד שנבין. כן, רק תעשה את זה בקצרה. << אורח >> אבי וויס: << אורח >> מבחינתנו זה. ויש פתרונות אחרים. << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> איזה פתרונות? << אורח >> אבי וויס: << אורח >> זה ליווי. פצוע קשה מקבל ליווי. << דובר >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> מה זה ליווי? << אורח >> אבי וויס: << אורח >> ליווי זה אומר עזרה - - - << אורח >> נוגה בן פרז: << אורח >> אני מחכה חמישה חודשים לוועדת ליווי. << אורח >> אבי וויס: << אורח >> זה אומר שעות ליווי. זה אומר שיש לו מלווה צמוד אליו או חברת כוח אדם. << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> ואם זה ההורה? << אורח >> אבי וויס: << אורח >> או ההורה. << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> ההורה יקבל על זה שכר? << אורח >> אבי וויס: << אורח >> אנחנו נותנים את זה או בתגמול - - - << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> זאת אומרת אם יש פצוע קשה מאוד וההורה לוקח את הליווי הוא מקבל על זה סוג של שכר מלווה. << אורח >> אבי וויס: << אורח >> הוא מקבל שכר. << דובר >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> כמה הוא מקבל? << אורח >> נוגה בן פרז: << אורח >> 20 שעות שבועיות מקסימום. << אורח >> אבי וויס: << אורח >> 45 שקלים לשעה. << דובר >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> 45 שקלים לשעה? כלומר, רק הורה אחד. << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> 45 שקלים לשעה ל-24/7? << אורח >> נוגה בן פרז: << אורח >> לא, מקסימום 20 שעות שבועיות. << אורח >> אבי וויס: << אורח >> כל אחד מה שהוא נותן. לא 20. וכל אחד תלוי בדרגת הפציעה שלו ומה שקובע הרופא. << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> בהתאם למה שהרופא קובע. << אורח >> אבי וויס: << אורח >> זה יכול להיות 24, זה יכול להיות שמונה שעות. << דובר >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> מה קורה לפצוע ב-50%? << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> מה המקסימום רק? << אורח >> אבי וויס: << אורח >> זה לא לפי אחוזים. << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> אז לפי מה? << אורח >> אבי וויס: << אורח >> זה לפי מצב רפואי. << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> מה המקסימום ל-100% פציעה קשה? << אורח >> אבי וויס: << אורח >> יש לנו של 24. << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> כמה שעות? << אורח >> אבי וויס: << אורח >> יש לנו 24/7 כאלה. << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> 24/7. יש כאלה שמקבלים 24/7 בפצועים קשה? תודה. << דובר >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אבל הורה שהופך להיות אותו מלווה והוא מרוויח בעבר הרבה יותר מ-45 שקלים לשעה למשל, למה לא לתת לשני ההורים פשוט את השכר שהם מאבדים? << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> חבר'ה, אפשר לעשות את הכול. אבל הוא מייצג חוק קיים. הוועדה הזאת מוזמנת לשנות את החוק. << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> נכון. << דובר >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אבל אנחנו מנסים פה להבין. << אורח >> חנן טל: << אורח >> לכן אני אומר, זה לא חשוב מה שהוא אומר. כל מי שנמצא פה מכיר את מה שהוא אומר, זה עבורכן. << דובר >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> נכון, אבל אנחנו יוזמים את הדיון, אנחנו רוצים להבין את הפערים. << אורח >> חנן טל: << אורח >> אולי היה נכון שתדעו מה מגיע. << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> אדוני, אנחנו רוצים להבין מה צריך לשנות, כדי שנתקדם. יש עוד פרט שאתה רוצה להגיד מעבר לזה? << אורח >> אבי וויס: << אורח >> כמובן התאמות דירה, דיור. << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> דיור. << אורח >> ג.ד.: << אורח >> לא למשפחה, לפצוע. << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> למשפחה? << אורח >> אבי וויס: << אורח >> לפצוע או למשפחה, תלוי איפה הוא מתגורר. אנחנו נתנו התאמות דיור במאות אלפי שקלים לפצועים. התאמות דירה או למשפחה או לפצוע. << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> מה לגבי ליווי? << אורח >> אבי וויס: << אורח >> שכר דירה, אם הפצוע לא יכול לגור בבית או שהוא לא יכול, שכר דירה. רכב שכור. << דובר >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> לכמה זמן? << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >> הוא מדבר על הפצוע, אנחנו מדברים על המשפחות. << אורח >> אבי וויס: << אורח >> עד הוועדה. אם הוא מגיע לו, אם הוא זכאי יש לו הארכת אחוזים שהוא זכאי לרכב רפואי. מקבל רכב שכור עד 6,000 שקלים לחודש. << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >> שרון, אנחנו זימנו דיון של משפחות, לא החיילים. כל פעם חדש אנחנו באים לכנסת וכל הדיון זה סביב החיילים. << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> אז בואו נדייק אותך. יש קבוצות למשפחה? << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >> אנחנו לא מדברים על החיילים. << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> ליווי מנטלי? << אורח >> אבי וויס: << אורח >> יש גם את המשפחה כמובן. << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> ליווי מנטלי למשפחה? היא דיברה פה בהרחבה על ליווי מנטלי. היא אומרת שאף אחד לא תמך בה, לא ראתה פסיכולוגית שנה וחצי. << אורח >> ג.ד.: << אורח >> לא, לא אמרתי פסיכולוג. אמרתי עובדת סוציאלית. << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> עובדת סוציאלית, סליחה. יש ליווי? אני רוצה בבקשה לשמוע. את רוצה להתייחס? בבקשה. << אורח >> רעיה קדם מוסקוביץ': << אורח >> שלום לכולם, אני רעיה מוסקוביץ', מנהלת שירותי שיקום במחוז ירושלים. אחראית על הצוות של העובדים הסוציאליים. << דובר >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> איזה משרד זה? << אורח >> רעיה קדם מוסקוביץ': << אורח >> משרד הביטחון. << דובר >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> לא, תאמרי. אנחנו לא בקיאים בדבר הזה. << אורח >> רעיה קדם מוסקוביץ': << אורח >> מתוך ההבנה שלנו שפציעה זה דבר שבהחלט משפיע על המשפחה הכוללת וכדי לסייע להם בהתמודדות במקום הרגשי אנחנו מציעים מעטפת של טיפולים פסיכולוגיים להורים, לבנות הזוג, לילדים בגילאי שבע עד 18, שאנחנו גם מאפשרים טיפולים אלטרנטיביים. זה או טיפול פסיכולוגי או טיפול אלטרנטיבי. כל טיפול שמוכר בקופת חולים. << אורח >> נוגה בן פרז: << אורח >> צריך לשלם ולקבל בחזרה. ואם אין אז זה בעיה. << אורח >> רעיה קדם מוסקוביץ': << אורח >> והרחבנו בחרבות ברזל, מתוך ההבנה שהרבה מאוד חיילים צעירים נפצעו ויש להם אחים צעירים, אז הרחבנו לאחים בגילאי שבע עד 18. << אורח >> חנן טל: << אורח >> תוכלי לחזור על המשפט הזה? << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> אני שמעתי שהיא לא קיבלה. אמא לפצועה קשה, לא קיבלה. << אורח >> נוגה בן פרז: << אורח >> אבל כל הוצאה כזאת אנחנו צריכים לשלם אותה מראש ואחר כך. << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> רגע, אז בואו נבין איך זה מתקבל. << אורח >> רעיה קדם מוסקוביץ': << אורח >> לבני משפחה - - - << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> לבני משפחה מקרבה ראשונה מלווים? << אורח >> רעיה קדם מוסקוביץ': << אורח >> בני משפחה בחרבות ברזל יכולים, יש מכונים בפריסה ארצית שמפורסמים באתר של אגף שיקום. הם יכולים לפנות, לקבל טיפול ולא לשלם. << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> לא לשלם. << אורח >> ג.ד.: << אורח >> אף אחד לא הראה לי את הרשימה הזאת עד היום. << אורח >> נוגה בן פרז: << אורח >> יש אפליקציה חדשה שיצאה ב-1 בינואר של אגף השיקום, אבל עד אז זה לא היה. << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> איפה אתם מפרסמים את זה? איפה אתם מפרסמים כדי שהחבר'ה יכירו פה? << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >> עזבי, הם לא עונים לטלפונים שנתיים, מה הסיפורים? שנתיים אתם לא עונים לטלפונים, מחוז ירושלים. << אורח >> רעיה קדם מוסקוביץ': << אורח >> שנייה, סליחה. אני רוצה להגיד ככה. << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >> מה הסיפורים האלה? << אורח >> רעיה קדם מוסקוביץ': << אורח >> באמת המנדט שלנו, והעו"ס ברגע שיש פצוע ששוחרר מצה"ל או שהוא שייך לאחד משב"כ, מוסד, שב"ס, אנחנו כאילו אוטומטית יוצרים קשר עם הפצוע. << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> אני רוצה רגע להגיד לכם משהו. אבל הפצוע לא תמיד אפשר ליצור איתו קשר, בגלל זה יש לו משפחה. ויש פה פידבק מארגון שלקח על עצמו לעשות את זה. אני רק שמה, מניחה פה משהו. אנחנו לא סתם כינסנו את הדיון הזה, חברות הכנסת. יש בסוף, יש פה משהו שבסוף מציב מראה מולכם, שהמשפחות לא באמת מקבלות את הסיוע. שהן צריכות ללכת, לגייס תרומות, לגייס משאבים כדי באמת לקבל את הסיוע כמשפחה. לא הפצוע עצמו. << אורח >> רעיה קדם מוסקוביץ': << אורח >> אני רוצה וכן חשוב לי שתדעו. קודם כל, באמת, לכל אזרח במדינת ישראל, האתר של אגף שיקום נכים בגוגל נותן את כל המידע הקיים, לחרבות ברזל. << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> תראי, אני רוצה להגיד לך משהו. << אורח >> ג.ד.: << אורח >> אני שומעת את זה לראשונה פה. << דובר >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> רעיה, אבל את יודעת מה? << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >> היא יכולה לתת לך מידע, מה זה עוזר לך מידע? << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> אני רוצה רגע לתת, רעיה, הבנתי. יש איזה משהו שפספסת? << אורח >> רעיה קדם מוסקוביץ': << אורח >> משהו שאנחנו נותנים, שחשוב לי שתדעו. אני גם אומרת, ברגע שאנחנו יצרנו קשר עם הפצוע אשת הקשר גם מנגישה את הזכאויות למשפחה. היא מנגישה. היא אומרת הורים יכולים, חונכות לילדים של פוסט טראומתיים בגילאי חמש עד 18 אנחנו נותנים. << אורח >> חנן טל: << אורח >> זה מניפולציות לדיון. אני מבקש שתתנו למשפחות לדבר בבקשה. << אורח >> רעיה קדם מוסקוביץ': << אורח >> ובחרבות ברזל אפילו אמרנו אתה לא חייב להגיע שיהיה לך אחוזים מזכים ואחרי ועדה אנחנו ניתן לך זכאויות. הקדמנו את הזכאויות מראש כדי לתת. << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> את יכולה להגיד לנו אחוזי ניצול ביחס לפצועים? מדברים פה על 20,000 פצועים. אנחנו נדע עד כמה זה נוצל. האם המשפחות מנצלות את כל הדברים? << אורח >> רעיה קדם מוסקוביץ': << אורח >> כמה בני משפחה בטיפול? << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> כן, ביחס לחרבות ברזל. << דובר >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> היא לא שאלה כמה בטיפול. << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> אחוזי ניצול ביחס לאותם פצועים. << דובר >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> היא שאלה אם יש לכם משפחות שיש לכם סיטואציה, מציאות שבה אנשים לא ממצים את הזכויות שלהם כי הם לא יודעים מה מגיע. וגם, טוב, אחרי זה. << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >> מה פתאום, הם פשוט לא עונים אז את לא יכולה. << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> אני אומרת, גם מיצוי זכויות, מה שאמרה פה חה"כ פרקש מאוד חשוב מבחינתנו. אני נותנת עכשיו לאימהות. אני ממשיכה ואחרי זה נגיע לחברי הכנסת. << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> רק משפט. << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> משפט חה"כ אלהרר ואחרי זה נוגה תתכונני, אחרי חה"כ אלהרר. << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> אני מאוד מעריכה את עבודתכם. יחד עם זאת, צריך להבין שיש כשל אם יושבות כאן אימהות ואומרות לא ידעתי או לא דיברו איתי. יש פה בעיה. איפה הבעיה? צריך למצוא אותה. אבל כהצעה, אי אפשר להסתפק באתר אינטרנט. << אורח >> רעיה קדם מוסקוביץ': << אורח >> ברור, אני אומרת, זה בנוסף. ברגע שיש פצוע יש לו אשת קשר. << דובר >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אבל מספרים לך פה שאף אחד לא מדבר איתם. << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> אבל הנה, היא אומרת אף אחד לא דיבר איתה. << דובר >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> את מדברת על מציאות שהיא מנותקת ממה שאנחנו שומעים פה. << אורח >> רעיה קדם מוסקוביץ': << אורח >> לא, לא. אני חייבת - - - << דובר >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> מבחינתי, כששמעתי אותך נרגעתי. << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >> מנותקת לחלוטין. << דובר >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אמרתי הכול מצוין, רעיה מבסוטה. << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >> את אומרת דברים שלא קורים באמת. << דובר >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אבל תדברי עם האמא הזאת שבכתה פה ואמרה ששנה וחודשיים לא פנתה אליה עובדת סוציאלית. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> שרון, אני רוצה להגיד משהו. << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> בבקשה חבר הכנסת, שר הרווחה לשעבר, בבקשה. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> אני רוצה להגיד, זה מאוד נחמד שאנחנו יושבים כאן ומכסחים את האגף. יש פה שני נציגים. זה הכי קל. אני רוצה להגיד משהו, אין לי שום ספק שיש יוצאי דופן ויש אנשים שלא הגיעו אליהם. הם לא הרוב. אני מטייל במחלקות. אני בקשר עם - - - << אורח >> חנן טל: << אורח >> גם אני. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> סליחה, אם אתה אומר שאף אחד לא מדבר אז אתה חוטא לאמת. סליחה, זה לא הוגן. זה לא הוגן. << אורח >> חנן טל: << אורח >> לא אמרתי שאף אחד לא מדבר, אבל גם אני נמצא במחלקות ויש שם תמונה עגומה. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> ככה שמעתי אותך אומר. אנחנו צריכים להיזהר גם בכנסת, לא לקחת אנשים. אני רואה שם אנשים שיוצאים מגדרם. אני בקשר עם לפחות 300 משפחות. אני רוצה להתייחס למה שהגברת הזאת אמרה. << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >> אתה לא שמעת אותי כשדיברתי. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> היית אצלי בחדר. << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >> אה, כי עכשיו אמרתי. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> מה שמיכל אומרת זה בדיוק לב העניין. המשפחות הוזנחו. כל מה שהחוק אומר מבוצע. יותר טוב, פחות טוב. אבל יש כאן לא סתם האוצר לא נמצא כאן והאוצר לא יהיה כאן. ושר האוצר הודיע שהוא מתנגד לכל רעיון לתקצב תקציב למשפחות. הוא התנגד לכל חוק כזה. לכן אני אומר, אם אנחנו רוצים באמת להיות, אני אגב חושב שהם צודקים. אני חושב שכאשר יש פצוע בבית, גם אחרי שנה, שנתיים, שלוש, ארבע וחמש, המשפחה קורה לה משהו. גם אחרי עשר. והורים, אף אחד לא מודד את זה שהורים אחרי 10 שנים לא יכולים לעבוד וקשה להם לעבוד. << דובר >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> מאיר, זה גם אפילו ממוקד פה בפצועים קשה. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> אף אחד לא מבין כשיש הלום קרב בתוך הבית ו-15 ו-20 שנה אחרי זה הבית לא מתפקד. שם אין מענה למשפחות. ומה שצריך לעשות זה באמת לשבת ולעשות חקיקה. ולבוא ולהגיד זה החוק. צריך לשכנע את שר האוצר בראש ובראשונה. אני גם לא חושב שלא סתם לא נמצאת כאן יושבת-הראש הוועדה. << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> היא הייתה ויצאה, היא תחזור. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> חבר'ה, אני הרבה שנים פה. יושב-ראש ועדה ששר האוצר שלו מתנגד, קצת, קצת לא נעים בדיונים. למרות שהיא יושבת-ראש ועדה - - - << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> לא, היא הייתה פה ויצאה ואני מניחה שהיא תכף תחזור. אבל הנה, היא תבוא בדיוק לסיכום, אז זה מצוין. בפירוש צריך לעשות פה חקירה. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> צריך לכתוב חוק. כמה חברי כנסת שייקחו עליהם ממש לנסח חוק. להביא אותו ולהתחיל לדון מול האוצר ביחד עם המשפחות. כי זה חוק שהוא פורץ דרך. אגב, אחרי שמיכל הייתה אצלי בדקתי מה נוהג במקומות אחרים. בארצות הברית כמעט copy paste למה שקורה במדינת ישראל. אבל באירופה יש מדינות רווחה שאם שוטר, חייל או משהו נפצע, פשוט ההורים יכולים עד סוף חייהם לא לעבוד. עד סוף חייהם לא לעבוד. << אורח >> ג.ד.: << אורח >> אנחנו לא יכולים. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> הם הופכים להיות למעטפת של המשפחה. הם מקבלים שכר שניהם. גם אחרי שנה ושנתיים ושלוש וארבע. זה מה שצריך לשפות. << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> תודה רבה אדוני. אני רוצה רגע לתת לנוגה בן פרז, בבקשה. << אורח >> נוגה בן פרז: << אורח >> שלום. אני שמי נוגה, הבן שלי גיא שורד נובה שהיה חייל ב-7 באוקטובר. הוכר זמנית בינתיים 50% פוסט טראומה. קודם כל אני רוצה לענות כמה דברים ואז אני רוצה להתמקד במה שאני באתי בשבילו. אם אני, קודם כל, מדברים פה על פצועים שהם חיילים פצועים קשה. פצועים נפשית, פוסט טראומה, הבן שלי לא היה מאושפז יום אחד. אם הצלחתי להביא אותו, והבן שלי היה חייל, אבל אני מדברת גם על השורדים, כי בסופו של דבר הם מוכרים על ידי משרד הביטחון וגם השורדים שהיו חיילים, גם החיילים שנפצעו וגם השורדים שהיו אזרחים, כולם עברו טבח ב-7 באוקטובר שלא ראו כמותו ושגורר השפעות נפשיות, כלכליות. ופגיעה שהיא ארוכת שנים. הבן שלי, אם הצלחתי להביא אותו למיון כדי שהוא יביא אישור לרופא, זה נס. עד היום הפלאפון של הבן שלי, המייל שלו, לא נמצא אפילו במוקד השיקום. אני ידעתי להכריח אותי כנציגה שלו, אז אני מקבלת את כל העדכונים, אני יכולה להיכנס לאגף השיקום. אני יכולה להגיש בשבילו. הורה שלא יודע לעשות את זה ולדרוש את זה. הרבה מהחיילים ומהשורדים הם גם לא יתנו את ההרשאה להורה שלהם. ואז כל מה שהם מקבלים הם יקבלו. אם הבן שלי מקבל שכר דירה 2,700 שקלים לחודש והוא גר אצלי אני בחיים לא אקח ממנו את ה-2,700 שקלים האלה. אני אשאיר לו אותם, כי הוא לא עובד והוא צריך את ההתקיימות. כי הוא ילד בן 23 שיצא לחיים וחשב שכל החיים לפניו ושום דבר לא לפניו. אפילו לעובדת סוציאלית אולי 10 פעמים הוא ביטל את הפגישה. עכשיו, הוא צריך ללכת. הוא מעל גיל 18. אז בסופו של דבר, גם אם אתם נותנים את הדברים, להורים זה לא מגיע. יש עכשיו אפליקציה חדשה שהיה מה-1 בינואר של השיקום של נפש אחת. שה-6,000 שקלים, מה שלא היה עד עכשיו, היינו צריכים לגשת לטיפולים ולהחזיר את הכסף. עכשיו יש אפליקציה שה-6,000 הופך לנקודות. אבל האפליקציה היא לילדים עצמם. הבן שלי שנתיים לא הלך לטיפול שיקום אחד. ואני אומרת לו גיא, יש לך, תלך. אבל הוא לא הולך. הוא בבית. ומי מטפל בו כשהוא בבית? << דובר >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> את. << אורח >> נוגה בן פרז: << אורח >> נכון. אתם מדברים על פצועים קשה 50% ומעלה. איך אתם מחליטים שפצוע טראומה שפצוע 40%, 30%, 20%? כי היום נגיד על השורדים האזרחיים ולא חיילים, כי אני לא יודעת, אני מכירה עוד חייל שהיה עם הבן שלי באותו אוטו וקיבל 40% צמיתה. אז הוא לא? אבל הוא 40% מציתה והוא עם פוסט טראומה שכל דבר יכול לעורר את הטריגר. אז איך אתם אומרים ש-20%, 30%, 40% זה לא מספיק קשה בשביל שההורה יטפל? אני רוצה לדבר רגע על ההרחבה של העיקרון של החיילים. אנחנו פה מתוך עיקרון יסוד חשוב מאוד שפגיעה קשה ומתמשכת בילד פיזית, נפשית או משולבת יוצרת פגיעה ישירה בהורים. מה שאני אומרת, ההורים של ה-7 באוקטובר הם בעצם המגן המרכזי והעיקרי של הילדים. שהם מה שמונע הידרדרות של מצבי קיצון. זה לא חייב להיות עכשיו, זה יכול להיות עוד שנה, עוד שנתיים, עוד שלוש. יש לנו ילדים שבמשך שנתיים לא יוצאים מהחדר, לא זזים מהמיטה. ההורים צמודים אליהם. הם איבדו הכנסה מהיום הראשון, הם לא חזרו לעבודה. אנחנו מתמודדים עם מצבי קצה מאוד חמורים. יש המון בעיה עם המסגרות. בן אדם שרוצה לקחת בית מאזן, אתם יודעים כמה זמן לוקח להיכנס לבית מאזן? איפה יש מספיק בתים מאזנים שגם יידעו לטפל בסוג מסוים הזה של הטראומה של טבח של שמונה שעות שהם ראו מול העיניים שלהם. אז אנשים הולכים לבתים פרטיים מאזנים ומוציאים מהחסכונות שלהם 40,000, 50,000, 60,000 שקלים לחודש, שהם לא מוכרים במדינה והם לא מקבלים החזר. אני עכשיו רציתי לעצמי פסיכיאטר. לפני ארבעה חודשים ביקשתי תור. אמרו לי אין בעיה, נחזור אלייך. חזרו אליי עכשיו שהתור הבא שלי הוא למאי. זאת אומרת, בן אדם צריך לחכות תשעה חודשים לפסיכיאטר. אז הולכים לפרטי. פסיכיאטר פרטי עולה 1,300 שקלים. אני לא אקבל על זה החזר. אני אקבל אולי שמונה טיפולים שאני יכולה לשלם אותם, אבל גם, עד 400 שקלים לחודש. אני מדברת פה על ההרחבה. יש חיילים שהיו שורדים והם נפצעו. הבן שלי שירות בכיסופים ב-7 באוקטובר. הוא החליף שבתות כדי לצאת למסיבה. מי שהחליף אותו נרצח. הוא הלך ל-40 לוויות בשבוע. הוא לא חזר לצבא. הוא מוכר, מגיע לו את המקסימום. אבל לנו לא מגיע כלום. אני עבדתי בתיירות, במשך שנה ראשונה לא עבדתי כמעט בכלל, עכשיו אני חוזרת. אבל יש הורים שצריכים להיות עם הילדים שלהם 24/7 והילד שלהם לא אושפז יום אחד והם לא קיבלו שקל. אני אומרת שחייבים להכליל פה את הפצועים. אני לא יודעת אם להגדיר פצועים קשה. אבל פצועים נפשית גם אם הם לא 50% הם עדיין פצועים קשה. << דובר >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> הדיון היה על פצועים קשה רק מסיבה של לנסות לייצר משהו שאולי יקרה, מבחינה תקציבית. זה לא בא לזלזל באחרים. << אורח >> נוגה בן פרז: << אורח >> בנוסף יש את החיילים. << דובר >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> גם אמא לביאה הארגון מתמקד - - - << אורח >> נוגה בן פרז: << אורח >> רגע, לא סיימתי. << אורח >> חנן טל: << אורח >> - - - אם זה יקרה או לא. אנחנו יודעים לחוקק פה חוקים. אנחנו כאזרחים יודעים לעשות את זה? << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> אני תכף אשאל אותך שאלה. תכף נשאל שאלה אם עשיתם מיפוי צרכים. << אורח >> נוגה בן פרז: << אורח >> הקבוצה הראשונה זה פצועים שהם פצועי צה"ל. הקבוצה השנייה זה השורדים שהיו חיילים שהם בתהליך הכרה. אבל הם שנתיים בתהליך הכרה ולא כולם קיבלו את האחוזים שלהם. הבן שלי קיבל זמני, חלק קיבלו צמיתה, חלק עדיין לא הגיעו לוועדות. חלק ברמת הכרה 1, 2, 3, אתם יודעים את רמות ההכרה. אבל בשנתיים האלה הם עדיין לא התחילו להשתקם אפילו. אבל הם גם צריכים להיות מוכרים פה ההורים שלהם. השלישי, זה אי אפשר להחריג את שורדי המסיבות האזרחיים. שהם קיבלו נפגעי פעולות איבה מטעם משרד הביטחון וההורים שלהם לא יכולים להיות מופלים פה לרעה ולהיות שקופים, כי אנחנו שקופים כבר שנתיים. עזבו מה שקורה עם השורדים וכמה הם שקופים בשנתיים האלה, אבל אנחנו, המטפלים שלהם והעוגן שלהם, אנחנו קיבלנו את הכול על עצמנו. << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >> הדיון היה על החיילים. אם אנחנו נתחיל עכשיו לחבר את כל מי שבמדינה מרגיש שהוא צריך ליווי. << אורח >> נוגה בן פרז: << אורח >> לא כל מי שבמדינה. << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >> אנחנו מדברים על החיילים. מה, מה הקשר בין הנובה לחיילים עכשיו? << אורח >> נוגה בן פרז: << אורח >> מה הקשר? שהבן שלי היה - - - << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> אנחנו שמענו אותה. היא אומרת את דעתה. אנחנו מתקדמים. << אורח >> נוגה בן פרז: << אורח >> הבן שלי פצוע צה"ל, הבן שלי נכה צה"ל. אוקיי? << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >> מה קשור הנובה עכשיו? << אורח >> נוגה בן פרז: << אורח >> מה זה קשור? כי הבן שלי, אם הבן שלי פצוע והיה בנובה, הוא פצוע צה"ל והבן השני שהיה איתו באוטו ועבר את אותו דבר וההורה שלו עובר את אותו דבר כמוני והוא קיבל ממשרד הביטחון הכרה כנפגע פעולות איבה, אז מה זאת אומרת? למה שההורה שלו גם לא יקבל? אז נזרוק את ההורה שלו לכלבים? איך את עושה את ההפרדה הזאת? ואת לא מדברת על הרבה הורים, את מדברת על 3,000 שורדים. << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> תודה רבה נוגה. אנחנו רוצים לשמוע עוד אנשים. << אורח >> נוגה בן פרז: << אורח >> רגע, רגע, לא, אבל יש לי עוד. << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> אנחנו יודעים, מכירים היטב. ויש גם טיפול במסיבת הנובה, יש גם בזה. << אורח >> נוגה בן פרז: << אורח >> לא, אין בזה. לא, אין בזה טיפול. << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> הדיון עכשיו מתמקד בחיילים פצועים קשה. << אורח >> נוגה בן פרז: << אורח >> לא, אבל בהורים אין. בהורים אין טיפול בשום מקום. למרות שהייתה המלצה גם של מבקר - - - << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> הדיון עכשיו מתמקד בחיילים פצועים קשה. << אורח >> נוגה בן פרז: << אורח >> אין בעיה, הבן שלי חייל פצוע, הכול בסדר. << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> אז דיברת ותודה. << אורח >> נוגה בן פרז: << אורח >> היה דוח גם של מבקר המדינה וגם ועדה ציבורית לגבי מה שהיה ב-7 באוקטובר. בשני המקומות האלה רשמו ואמרו שההורים והמעטפת המשפחתית לא מקבלים טיפול וצריכים לקבל טיפול ואף אחד לא עשה שום דבר עם ההמלצות האלה. << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> תודה רבה. חה"כ ביטון, בבקשה. << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> אני אפתח כמובן תודה גברתי, ליוזמות, להצעה לסדר הדיון החשוב הזה. אני חושבת שבאמת מה-7 באוקטובר התעסקנו כמעט בהכול. באמת הנחנו בצד בשוליים את מי שבעצם נמצא שם לטפל 24 שעות בילדים הפצועים, בכל דרגת פציעה. כל דרגת פציעה אומרת דרשני, בטח נפשי. וגם פציעה של רגל ויד. ההורים והמשפחה, המעטפת נמצאת שם לחזק ולהיות שם. בסך הכול אנחנו יכולים לבדוק ולבחון את המענה שיש. לצערי אין מענה שנותן תשובה לאותם הורים שיכולים לבלות שעות, ימים, לא לישון בלילות. ובואו לא נשכח, כשילד מגיע פצוע גם ההורה נפצע באותו רגע. הרבה פעמים אתה לא תקבל את הילד כמו ששלחת אותו. אני יכולה לומר לך מהמקום, באמת, כשהייתי אחות, אמנם זה לא היו חיילים, ראיתי משפחות שחולים היו במצב או מישהו צעיר, הורים לא ראו את הבית. היו טרוטי עיניים, מקלחות בתוך המקלחות של בית החולים. ואפשר להבין את הכאב ואת הצורך לשחרר את ההורים האלה מלהיות עסוקים בכלל בנושא הכלכלי. (היו"ר מיכל מרים וולדיגר) << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >> אבל אם שר האוצר אמר שהוא לא מוכן לעזור, אז אולי הדיון הזה מיותר. << אורח >> נוגה בן פרז: << אורח >> הוא אמר לי את זה בפנים. << אורח >> ג.ד.: << אורח >> צריך להתחיל ברזולוציות של אוכל. << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> אפשר, מיכל? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כן, כן. << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> אני חושבת שהדיון, עם כל המשמעות והכאב, יש חובה להצעת חוק שתגבה את המשפחות. בין אם נחשוב על מסלול, אפילו כמו המסלול שהיו של הורי החטופים. איזה סכום קבוע שייכנס, שייתן להם איזה גב לנשום. שהם לא יתעסקו במצב הכלכלי, שיתעסקו בלטפל בילד, בשקט הנפשי הזה. כי כשגם יש לך פצוע וגם נטל כלכלי שיכול לגרור את המשפחה ולמשוך אותה למטה, אני חושבת שאנחנו עושים עוול. הם לא אשמים ומחויב, אנחנו כוועדת עבודה ורווחה, למצוא פתרון להורים ששלחו ילד לשרת את המדינה ולצערי מקבלים אותו לא כמו שהוא יצא. תודה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תודה. כן, בבקשה. אחר כך אני רוצה את נציג צה"ל לשמוע. << אורח >> שירה לורנץ ריינר: << אורח >> תודה רבה. קוראים לי שירה לורנץ ריינר, אני מקדמת מדיניות וחקיקה בעמותת 121. אנחנו מפעילים שותפות של למעלה מ-20 ארגונים עבור הרחבת המעטפת לנפגעי פעולות איבה. החוק במדינת ישראל מצמיד את הזכויות של נפגעי פעולות איבה ושל נכי צה"ל ואין כאן זכות בכלל לא להתייחס לנפגעי פעולות האיבה. הם חלק בלתי נפרד מהדבר הזה. כאן אני חייבת להגיד את הדבר החשוב ביותר: צריך לתת מעטפת להורים וצריך לתת מעטפת לבן משפחה מטפל. יש אנשים שלא זכו בזה שהוריו יוכלו לטפל בו. ואם אח מטפל או מישהו אחר מטפל? בן המשפחה המטפל בנפגע הוא צריך לקבל סיוע. הסיוע צריך להיות, זה דבר שחייבים לשים אותו פה על השולחן כשאתם חברי הכנסת מסתכלים על הדבר הזה. כי יש כל מיני מצבים וכל מיני משפחות במדינת ישראל. זה דבר חשוב מאין כמותו. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לגמרי. << אורח >> שירה לורנץ ריינר: << אורח >> אנחנו צריכים לזכור שלפעמים לעזוב פצוע ולעזוב נפגע זה אומר ממש להפקיר אותו למותו. כשאנחנו מדברים על נפגעי טראומה אם הורה או בן משפחה מטפל אחר לא יהיה צמוד אליהם הוא עלול לשלם בחייו. אנחנו שומעים מקרים ואנחנו לא יכולים להתעכב עם הדבר הזה. לכן אנחנו חייבים לאפשר לבן משפחה מטפל פיצוי על אובדן כושר הכנסה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> שוב, זה לא רק פיצוי, זה מעטפת. זה מעטפת וכן ג. הציעה שהיא תצטרף, ואת ממש מוזמנת, קיבלתי את ההצעה, אבל זה לא רק לפצות אותו על אובדן כושר עבודה. גם הוא עצמו צריך תמיכה, בסוף גם הוא נפצע, כמו שאת אומרת. << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> אבל גם אובדן כושר עבודה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא, לא, אמרתי גם. דייקתי ואמרתי גם. << אורח >> שירה לורנץ ריינר: << אורח >> בהחלט. אנחנו מברכים מאוד על מעטפת. אנחנו פשוט רואים שהדבר הקריטי ביותר זה שמשפחות, אדם שמקריב את חייו עבור אח שלו או הבן שלו קורס כלכלית. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כן, כן. << אורח >> שירה לורנץ ריינר: << אורח >> והקריסה הכלכלית הזאת היא הבעיה. אם יהיה לו פיצוי על הדבר הזה הוא יוכל ללכת ולשלם מכיסו על דברים של מעטפת כשהמעטפת לא מגיעה. אם אפשר לדאוג למעטפת - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא, לא רוצה שישלם מכיסו. << אורח >> שירה לורנץ ריינר: << אורח >> הוא לא צריך לשלם מכיסו וזה דבר שצריך להיות. צריך גם לתת הכרה רטרואקטיבית למי שטיפל בבן המשפחה שלו ולא קיבל עד עכשיו. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> בסדר, אנחנו עוד לא שם, אנחנו עוד לא בחקיקה. אני איתך, מיכל אמרה את זה בצורה מאוד ברורה. תודה. אין טעם לחזור. << אורח >> שירה לורנץ ריינר: << אורח >> רק דבר אחד קטן, גם הגנה תעסוקתית לאנשים האלה וזה דבר מאוד חשוב. << אורח >> אודליה מעודה: << אורח >> אני אודליה מההסתדרות. קודם כל הייתי מציעה לפני הכול לחזור שנייה אחת לטלפון של 2:00. << דובר >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> מה התחום שלך בהסתדרות? << אורח >> אודליה מעודה: << אורח >> אני מתעסקת בכל מה שקשור לתעסוקת אנשים עם מוגבלות. פה כרגע אני נקראת לשיחה של 2:00 של ג. אני חושבת שבאותה נשימה שהיא קיבלה את השיחה הזאת היא צריכה לקבל שיחה של מישהי שמדקלמת את כל הזכויות שיש לבני משפחה מטפלים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> בסדר, בסדר, תכף נשמע את טל. אבל אני לא מסכימה איתך. אני חושבת שהיא עוד לא שם בכלל. זה הרבה יותר מאוחר. היא צריכה לקבל תמיכה נפשית. היא צריכה איש מקצוע שיידע להגיד לה את זה. ולא להגיד לה קחי. << אורח >> ג.ד.: << אורח >> אני מוכנה לקבל את זה עכשיו. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> עוד רגע נשמע. << אורח >> אודליה מעודה: << אורח >> רשימה לפני הכול. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אוקיי, זכותך לומר את זה. אנחנו חושבים קצת אחרת, אבל בסדר. << אורח >> אודליה מעודה: << אורח >> דיברנו כאן על מעטפת. וחה"כ מאיר הציע הצעה מאוד מעניינת של אירופה. זה אנחנו לא נמצאים שם כרגע. << אורח >> ג.ד.: << אורח >> אם התכוונת ליווי, אני אגיד לך. זעקתי לעובדת סוציאלית שתציל את המשפחה שלי בסורוקה ביום הראשון. אף אחד לא הבין על מה אני מדברת. << אורח >> אודליה מעודה: << אורח >> זה מזעזע. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כן, בואי תסיימי, אני רוצה את צה"ל. << אורח >> אודליה מעודה: << אורח >> אנחנו מציעים כאן הצעה שקשורה לעולם התעסוקתי. שיהיה איזה סוג של מודל מלווה. כמו שיש התאמה לאנשים - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לגמרי, בואי, אנחנו צוללים - - - << אורח >> אודליה מעודה: << אורח >> כמו שיש התאמה לאנשים עם מוגבלות בעולם העבודה, כך תהיה התאמה שאמא, גב' מיכל לא צריכה להגיע על חשבון יום עבודה. << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >> אתם כהסתדרות עשיתם משהו למען העובדים? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> מיכל, תודה. תכף אני אתן לך. << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >> לא, אני שואלת, באמת. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> מיכל, אני אתן לך גם לדבר. אני רוצה רגע את צה"ל. אני לא יודעת אם היית פה. היית פה מתחילת הדיון, נכון? אני כן רוצה התייחסות, אבל גם בעיקר למה ש-ג. אמרה לגבי השיחות הראשונות. תקשיב, זה זעזע. כולנו יכולים להזדעזע רק מהמחשבה. אבל איך שהיא סיפרה והאופן היה מזעזע ביותר. אז תתחיל בזה ותמשיך ליתר הדברים שיש לך להגיד לגבי המעטפת ומה צריך לתת, לא צריך לתת ואיך. << אורח >> אהרון יהושע קרוב: << אורח >> אני אהרון קרוב. אני בענף נפגעים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> עכשיו אני מזהה. אתה מכיר את זה היטב. << אורח >> אהרון יהושע קרוב: << אורח >> אני מכיר את זה היטב משני הפנים. ברוך השם, לא היה לי ילד שנפצע ולא זה, אבל אני מכיר את זה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> הורים, ברוך השם. << אורח >> אהרון יהושע קרוב: << אורח >> הורים ואחים, ובאמת דיברתי עם ההורים שלי. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אז מה התפקיד שלך היום? באיזה מסגרת אתה יושב פה? << אורח >> אהרון יהושע קרוב: << אורח >> אני מאכ"א. הגעתי, נציג אכ"א. דיברתי עם ההורים שלי ועם האחים שלי סתם, על בעצם ההסתכלות. על ה-17 שנים האחרונות שאני זה. ואני חושב שאחד הדברים שמאוד פגע בי זה מה שבאת ואמרת. בעצם אמרו לה תביאי את תעודת הזהות, תביאי את הסוודר, תביאי את כל הדברים האלה. בסוף כשאת מגיעה לבית החולים, רשמתי את זה פה בסופו של דבר, שבזמן שהם נמצאים בבית החולים, בסוף יש גם את משרד הביטחון ויש גם את הצבא. שהצבא צריך להיות שם. באת ואמרת שריקי הייתה. הדבר הזה רשום לי. זה דבר שאני מעלה את זה עכשיו לנפגעים, לאכ"א. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אבל לא ידעתם את זה עד היום? כלומר, ג. מפתיעה אותך? יש לנו כל כך הרבה, בוודאי במלחמה האחרונה. כל כך הרבה פצועים שצריך להודיע להורים. ההודעה היא דרמטית, היא קריטית. הרי ברור שיש לכם פרוטוקול איך עושים את קצין נפגעים, הוא חייב לדעת את זה. אז מפתיע אותי. << אורח >> אהרון יהושע קרוב: << אורח >> ג. לא מפתיעה אותי. אבל בסופו של דבר כשאתה שומע את זה זה עוד יותר. אני כן יודע מה קורה בבתי החולים. אני מה-8 הייתי בבתי החולים. אני יודע מה קורה בבתי החולים, אני רואה אותם, אני רואה איפה הם יושבים. אבל זה משהו שבסוף צריך לחשוב מה עושים, איזה כיסאות הם יושבים, מה הדרך שלהם. איפה הם צריכים להיות בתוך בתי החולים. אפילו בזמן שהם נמצאים בניתוחים וכל הדברים האלה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אהרון, שנייה. אני רוצה לדעת אם אתה יודע, בסדר? ואם לא, מי בעל התפקיד שיודע. מה הפרוטוקול שיש לך היום? כלומר, מה היום הפרוטוקול שמודיעים? בוא נדבר רגע על פצועים קשה. מי מודיע את השיחה? מי מלווה אותה לבית החולים? מי נמצא איתה בבית החולים? מי אנשי המקצוע שבאים ואומרים לה ומסבירים לה מה המצב? מודיעים לה וזהו, מפה את לבד? יש בטח פרוטוקול היום. לא נראה לי שאנחנו ממציאים היום את הפרוטוקול. צריך להיות דבר כזה. השאלה מי יכול להציג לנו את הפרוטוקול. יכול להיות שאצלה פספסו, שזה אירוע אחד. אבל אם אצלה זה לא התפספס, לא שאלתי את מיכל איך זה קרה אצלה. אבל אם זה פספוס אז צריך לטפל בפספוס. אם זה משהו שהוא רוחבי. << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >> 500 פספוסים, מיכל. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> זה מה שאני אומרת, אם זה רוחבי יש תקלה בפרוטוקול שלכם. תתקנו את הפרוטוקול, זה מזעזע. << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >> לי חשוב לדייק משפט אחד רק. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> סליחה אהרון, זה לא אתה. בסדר? << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >> אהרון, אני זוכרת אותך משיבא. אני רק אומרת שחשוב לדייק, לא אמרנו מילה רעה על ר"מ2. מילה רעה לא אמרנו על ר"מ2. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> על אף אחד, כן. << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >> לא, לא, צריך להבין. ידענו להגיד תודה כשקיבלנו מעטפת נכונה. ובתקופת ר"מ2, מיכל, תקשיבי טוב טוב. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא, לא, אני שואלת שאלה עלייך. << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >> לא, תקשיבי טוב. בזמן שהילד נמצא באשפוז יש תמיכה של ר"מ2. ברגע שהוא עובר למשרד הביטחון אפס. וזה בדיוק הדיוק. זה בדיוק הדיון. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא, אבל השאלה שלי לגבי ההודעה. איך הודיעו לך? << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >> ואימהות כותבות לי אני בניתוח ה-18, אני בניתוח ה-25. כל הדרך הזאת היא עושה לבד. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אז זה מה שאני שואלת. לכן אני על צבא, לפני משרד הביטחון. איך הודיעו לך? לך זה גם היה טראומה? גם היה לך, מישהו ליווה אותך? << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >> אני קיבלתי טלפון בלילה "את אמא של יותם?", אני אומרת "כן". אומרים לי, פתאום אני שומעת "יותם, תגיד שלום לאמא". לא שמעתי שום יותם ושום שלום. ואז יש שקט. אני שואלת "מה זה, מה קרה?". ידעתי שבעזה יש לי שניים ולא הבנתי מה האירוע פה. אני חוזרת ושואלת ואף אחד לא אומר לי. שמונה דקות אני על הקו מפרפרת. ואז אני שומעת גלגלים של מיטה ואני מתחילה להבין שיש פה אירוע. אז אני אומרת בטלפון, אחרי שאמרתי ארבע פעמים "מי זה? מי זה?" ואף אחד לא עונה לך, אז אני אומרת "אני מנתקת את הטלפון". באותו רגע הטלפון עבר מגבר לאישה. ואז האישה אומרת "שלום, אני אחות בבית חולים שערי צדק. תגיעו מיד, יותם נפצע". אני באותו רגע, היה שם שולחן, נשכבתי עליו. טראח, התעלפתי. ואז הייתה לידי מורה, בית ספר בערב, ואז החברה אומרת לי, הבאתי לה את הטלפון. ואז היא אומרת יש פה רופא שרוצה לדבר איתך. אמרתי לה שאני לא מסוגלת לדבר. ואז הרופא אמר לה "תגידי לה שהוא במצב יציב". ממש עוזר לסבתא שלי. << אורח >> ג.ד.: << אורח >> אני לא יכולתי לדבר עם הבת. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> איך הגעת? הגעת ידנית או מישהו הביא אותך? << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >> אף אחד לא בא לקחת אותי. אני גרה בבית אל, הם אמרו לי תחכי, נבוא. מי יחכה? מה תחכי? הבן שלי במצב קשה, מה תחכי? למזלי שהייתה לי חברה שאמרה לי אל תנהגי ככה, אני אקח אותך. היא הסיעה אותי לשערי צדק. וב-4:00 כשהוא היה עוד בניתוחים, כי אז הוא היה בחמש שעות ניתוח, אחרי זה נכנס לעוד ניתוח, אז אני ב-4:00 רצתי הביתה להביא את הרכב, כי הבנתי שאנחנו הולכים לגור שם. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> וליוו אותך? כשהגעת לבית החולים מישהו ליווה אותך? << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >> אף אחד לא ליווה אותנו. אנחנו הגענו. בכניסה חיכה לי מנהל בית החולים. << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> מה זה האירוע הזה? << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >> והסביר לנו את האירוע. ר"מ2 היו חמודים. לכן אני לא באה אליהם בתלונות. הגיעו אליהם מלא פצועים באותו ערב. אני לא מאשימה אותם. מדובר פה באירוע רב נפגעים, היו מלא פצועים. כל דקה מגיעים חדשים. אני מבינה שהמערכת לא הכילה את מה שהיה כאן לא מתוך רוע. אני אומרת שני דברים חשובים: בעיניי הרשלן פה זה משרד הביטחון. בעיניי הם לא ענו לטלפונים, ושלא יספרו סיפורים. הבן, אנחנו מדברים עם הבן. עד לפני יומיים האמא הייתה הכתובת. אחרי יומיים האמא הופכת להיות אוויר והבן הוא הכתובת. וכי מה? את לא יכולה גם לעדכן את האמא? ובעיניי זה גם נראה לא טוב. כי תגידי לה איזה ניתוחים הוא מקבל, איזה תרופות. את מבינה? זה לא קשור לאפוטרופוס. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כן, כן, אני מבינה. << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >> אתמול הייתה לו אמא ומהיום היא הופכת להיות וירטואלית. וכשהיא מתקשרת לשאול אז אומרים לה אנחנו מדברים עם הבן, את לא קשורה. עזבי, זה סתם בדיחה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אני איתך. כן אורית, תשאלי. אני רק אומרת מיכל, שוב, אולי זה מרחק הזמן או משהו כזה. אני קודם כל לא יורה על אף אחד, לא על צה"ל ולא על משרד הביטחון. אני רק אומרת רגע בואו נתקן. אם כבר באנו לתקן בואו נתקן את המערכת. אז א' זה מצה"ל, כי בתקופה שבה היית בתוך בית החולים כן לראות אם הכול עובד כמו שצריך. ואחר כך כן, המעבר למשרד הביטחון, בואו נתקן במשרד הביטחון. << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >> מיכל, כרגע הכול תלוי במשרד האוצר. תקשיבי לי טוב. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אני חייבת להגיד לך שמשרד האוצר דווקא, כשאני דיברתי, כשהיינו בקשר הוא כן הקציב לי כסף וזה נתקע במשרד הביטחון איך מעבירים את זה. << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >> אז תחוקקו חוק. עברו שנתיים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> צריך לשמן פה, לראות איך מטפלים. אני אתכם, אני לא נגד. אני אתכם לגמרי. אורית רוצה רגע לשאול. << דובר >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> יש לי שתי שאלות, אם זה בסדר. אחת לנציג אכ"א ואחת אליך, מערך שיקום ממשרד הביטחון. קודם כל, שאלה ראשונה אליך נציג אכ"א. קצת מפתיע אותי לשמוע את התגובה שלך אחרי שנתיים וארבעה חודשים של מלחמה, שאתה אומר לי בדיון כזה רשמתי לעצמי את התגובה של ההורים שזה מאוד מפריע לי שלא מדברים איתם ישירות ופונים אליהם ברמה של עובדים סוציאליים ישירות וכו'. הייתי רוצה להבין מה בדיוק הסמכות הפורמלית. אני באמת לא מצויה בחלוקת הסמכויות של אכ"א אל מול למשל אבי, כדי להבין איך יכול להיות שאתה אומר משפט כזה אחרי כל כך הרבה זמן. וגם מה הסמכות שלך בעצם? כשאתה אומר את זה אתה גם באמת יכול ללכת ולתקן? או רק להרים איזה דגל למישהו אחר שזו הסמכות שלו. זו שאלה ראשונה, כי אנחנו רוצים לחשוב איך להתקדם. אם זה בסדר, ברשותך, יושבת-הראש. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כן, כן. אז אגב, אני רק אענה לך שאנחנו צריכים את הפרוטוקול של הצבא. צבא ומשרד הביטחון, שאלה שני דברים אחרים לגמרי. כל עוד הוא חייל זה במשרד הביטחון. ברגע שהוא מתנתק ומשחררים אותו מהצבא הוא הופך למשרד הביטחון. לכן כל הפציעה, כל התהליך של הפציעה, מרגע הפציעה ועד השחרור, זה משרד הביטחון. אנחנו רוצים פרוטוקול מסודר. תעבירו לנו לוועדה איך התהליך. << דובר >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> עכשיו השאלה שלי אליך. בעצם אתה די הצהרת פה לפרוטוקול את מה שקורה כרגע בחוק הקיים, כאשר די ברור שהדגש הוא הפצוע או הפצועה. ובעצם שיש גם איזה שני שלבים שאחרי שלושה חודשים המצב משתנה. זה המצב הקיים. עוברים להחזרים לפי שעות - - - << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> רגע, זה שלושה חודשים בהכרח? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> בדיוק, זה לא תלוי מצב? << אורח >> אבי וויס: << אורח >> שלושה חודשים לאחר - - - << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> גם אם הוא מאושפז יותר? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא, אחרי האשפוז. << אורח >> אבי וויס: << אורח >> לאחר האשפוז. כל עוד הוא באשפוז - - -- << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> רק לוודא. כל תקופת האשפוז? << אורח >> אבי וויס: << אורח >> מלא. << דובר >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> לא, אבל אני לא מדברת על הפצוע. לגבי ההורים. << אורח >> חנן טל: << אורח >> לא לחייל, למשפחה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כן, הוא מדבר על המשפחה. << אורח >> חנן טל: << אורח >> לא, המשפחה לא. << דובר >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> מתי תמה התקופה שבה הורים מקבלים החזר הכנסה מלאה, שכר? << אורח >> אבי וויס: << אורח >> שלושה חודשים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אחרי השחרור. << אורח >> אבי וויס: << אורח >> לאחר השחרור. << אורח >> חנן טל: << אורח >> כל עוד שהאימא נמצאת עם החייל בבית החולים, ברגע שהיא עוזבת - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא, הוא אומר שלושה חודשים, זה מה שהוא אומר. אחרי השחרור. << אורח >> חנן טל: << אורח >> אני מכיר את הנושא הזה מקרוב. << דובר >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אבל אי אפשר עם ההתפרצויות האלה. << אורח >> חנן טל: << אורח >> בואי לשיבא. הן חיות איתן בתוך בית החולים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> ניתן לך רשות דיבור. אני רק אומרת מה שהוא אומר ונמשיך את השאלה לאורית. תכבד רגע את אורית. מה שהוא אמר שבכל זמן האשפוז אחד ההורים מקבל החזר מלא, אובדן כושר עבודה. והוא ממשיך לקבל גם כשהוא בביתו שלושה חודשים עד אחרי האשפוז. אחרי שלושה חודשים זה מפסיק. << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> לא משנה כמה זמן היה אשפוז? << אורח >> אבי וויס: << אורח >> משנה. אם זה אשפוז מעל חודש. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אבל אם אשפוז שנה וחצי? << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> רק תן לי לחדד. בן אדם אושפז ארבעה חודשים. משתחרר מאשפוז. ההורים מקבלים אובדן הכנסה שלושה חודשים אחרי? << אורח >> אבי וויס: << אורח >> כן. << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> זאת אומרת ארבעה ועוד שלושה. << אורח >> אבי וויס: << אורח >> נכון. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אגב, זה הורה אחד, לא שניהם. הורה אחד. << דובר >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> רגע, עכשיו אני רוצה לחדד. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תכף נשמע אותך. << אורח >> אבי וויס: << אורח >> לאחר האשפוז הורה אחד. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא הבנתי, באשפוז שני הורים? << אורח >> אבי וויס: << אורח >> באשפוז שני הורים. לאחר האשפוז הורה אחד. << דובר >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אז בעצם מה שאתה מסביר פה זה שבעצם בתקופת האשפוז שני ההורים מקבלים שכר מלא. למשך כל פרק האשפוז. ולאחר האשפוז במשך שלושה חודשים הם מקבלים את החזרי השעות הללו? << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> הורה אחד. << אורח >> אבי וויס: << אורח >> זה השכר. << דובר >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אחד מהם מה מקבל? << אורח >> אבי וויס: << אורח >> אחד מקבל החזר שכר מלא. << דובר >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> החזר שכר מלא. מתי נכנס לעוד שלושה חודשים? ומתי נכנס הסידור הזה של לפי שעות 45 שקלים לשעה? למי שמטפל, המלווה. << אורח >> אבי וויס: << אורח >> זה סיפור אחר. << דובר >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> מתי הוא נכנס לתוקף? << אורח >> אבי וויס: << אורח >> זה תלוי בפציעה. << דובר >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אז לצורך הדיון הזה - - - << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> לא, אבל לא הבנתי. << דובר >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> תני לי רק לסיים. << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> אורית, אבל הוא אומר - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אורית וקארין, אל תתווכחו ביניכן. אורית, היא רוצה רק להבין. << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> אנחנו לא מתווכחות. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא, לא, אני רוצה לעזור פה, שנייה. אורית, שנייה. את תסגרי את שלך, אבל שנייה, אנחנו רוצים רגע לדעת מה קורה, לפני השאלה. אז קארין, בבקשה, מה קורה? << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> רק אתה אומר בעצם שלא משנה מה רמת הפציעה, לא משנה מה אורך האשפוז, שלושה חודשים שני ההורים מקבלים שכר מלא. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא, לא, שנייה. אני רגע אגיד מה אני שמעתי ותאשר או לא תאשר ואז אורית תשלים את השאלה שלה. אתה אמרת שאשפוז מעל חודש, ההורים שניהם מקבלים החזר הפסד עבודה מלא לאורך כל האשפוז, בין אם הוא חודשיים, שלושה, ארבעה, חמישה. אז תסביר. בוא תסביר לאט, לא ניכנס אליו. << אורח >> אבי וויס: << אורח >> כל עוד אנחנו בתקופת האשפוז ההורים מקבלים, שני ההורים מקבלים שכר מלא והוצאות של 11,500 שקלים. << אורח >> ג.ד.: << אורח >> שכירים בלבד. לא מי שעצמאי. << אורח >> אבי וויס: << אורח >> שכירים ועצמאים, זה לא משנה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> חוץ מהפסד אובדן עבודה מה עוד? << אורח >> אבי וויס: << אורח >> הוצאות אשפוז שזה 11,500 בחודש. << אורח >> חנן טל: << אורח >> וזה הולך לחשבון של הפצוע. << דובר >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> שנייה, אי אפשר לקיים ככה דיון. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אני מסכימה. תקשיבו, אף אחד עכשיו לא נכנס לדבריו. אף אחד. אף אחד. אני מבקשת, גם לא חברי הכנסת. בואו נשמע אותו מההתחלה. תתחיל מההתחלה ועד הסוף. גם אם הוא לא אומר נכון לטעמכם אף אחד לא מתפרץ. אני אשמע אתכם אחרי שהוא יסיים. יש לנו 20 דקות, סה טו. אז בואו נקשיב לו רגע. ואם צריך, נקיים עוד דיון. << אורח >> אבי וויס: << אורח >> עוד פעם, המשפחה מה מקבלת בתקופת האשפוז. 11,500 זה הוצאות אשפוז. שזה אמרתי אוכל, חנייה, דברים, הוצאות שהם צריכים במהלך השהייה בבית החולים. זה 11,500 למשפחה מיועד. מקבלים לינה בבית החולים או בסמוך. מקבלים אובדן הכנסה מלא לשני הורים או שני בני משפחה. יכול להיות שני אחים, יכול להיות אח ודוד. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> המשפחה בוחרת. << אורח >> אבי וויס: << אורח >> כן, מה שהם בוחרים. לאחר אשפוז ממושך של מעל חודש פיזי או מעל 14 יום פסיכיאטרי אובדן שכר לבן משפחה אחד עד לשלושה חודשים. מלא. << אורח >> נוגה בן פרז: << אורח >> ופגועי נפש שלא אושפזו? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> ביקשתי בלי שאלות. << דובר >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> רגע, אז פתאום אמרת חודש. פתאום זרקת חודש. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא, לא, הוא אמר את זה מההתחלה שאני פה. << דובר >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אני מתעקשת שיתנו לי להבין. חייל פצוע קשה מאושפז שמונה חודשים. חודש מקבלים שני בני המשפחה אובדן הכנסה מלא או שמונה חודשים? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא, שמונה חודשים. הוא אמר - - - << דובר >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> שנייה, אבל תני לו לענות. << אורח >> אבי וויס: << אורח >> שמונה חודשים שכר מלא לשני ההורים. << דובר >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אוקיי, שמונה חודשים. << אורח >> אבי וויס: << אורח >> כן. לאחר היציאה מאשפוז עוד שלושה חודשים לבן משפחה אחד. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> החודש נאמר רק על תקופת האשפוז. כלומר, כדי שהוא יהיה זכאי להחזר המלא הפצוע צריך להיות מאושפז פסיכיאטרית 14 יום ובאשפוז רגיל חודש. אם הוא אושפז פחות, לכל מה שהוא אמר עכשיו. << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> מה קורה בפחות מחודש? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אבל שנייה, מאחר ואין לנו - - - << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> שנייה, מיכל. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא, אני לא מוכנה, מצטערת. קארין, תודה. << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> אבל פחות מחודש. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> קארין, תודה, אני לא מוכנה. אני רוצה שנייה לשמוע. אני כן מבקשת מכם, הבאתם לנו את הדף. כן עניתם לי על שאלות שביקשתי. זה לא מדויק למה שאתה אומר. לכן אני מבקשת שתעביר לי את כל מה שאמרת עכשיו בצורה מסודרת כתוב. תעבירו לנו לוועדה. כמובן שאני אעביר את זה למציעות פה. אז נבדוק מה כן, מה לא. כן אני שומעת פה מהמשפחות שזה לא נכון. << אורח >> ג.ד.: << אורח >> אני מבקשת דיוק בדברים, כי יש אשפוז בזמן הקריטי שזה מרגע הפציעה. יש אשפוז כאשר זה מעבר לאשפוז שיקום. ויש אשפוז בבית שהוא אין סופי. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אבל ג. שנייה, מה שהוא אמר לגבי האשפוז הראשון. << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >> אני רוצה להסביר את זה, מיכל. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> רגע, אבל אני שואלת את ג., אני אתן לך. << אורח >> ג.ד.: << אורח >> - - - בבית חולים לפני האשפוז בבית. יש הגדרות כאלה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> רגע, אבל אני שואלת אותך, לגבי האשפוז הראשוני אחרי הפציעה. אצלכם זה היה שלושה שבועות. << אורח >> ג.ד.: << אורח >> כל זה בטיפול נמרץ. אחרי זה עוברים לשיקום. זה היה שלושה חודשים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> שלושה חודשים. אז אתם קיבלתם שלושה חודשים החזר מלא? << אורח >> ג.ד.: << אורח >> היינו צריכים, תא משפחה הוא לא בהכרח רק אבא ואמא. לנו יש גם את בן הזוג. הבת שלי גרה עם בן הזוג. היינו צריכים להחליט בינינו מי כאן בתא המשפחה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> שניים שמקבלים. << אורח >> ג.ד.: << אורח >> את השניים שמקבלים. אני לא נחשבתי כאן, זה היה איכשהו בעלי קצת, כי הוא בדיוק יצא לפרישה. במזל היה לו איזה שהוא תלוש משכורת. אם הוא היה אחרי שהוא יצא לפנסיה אז זה היה הקצת שאני מרוויחה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> וקיבלתם את ה-11,500. << אורח >> ג.ד.: << אורח >> אנחנו לא. אני חושבת שהשארנו את זה בקופה של הילדה. אנחנו, כמו שהאמא פה אמרה, אנחנו לא ניקח שקל מהם. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> הבנתי. כלומר, יש כאן בעיה נקודתית, כוכבית, זה שנשוי בסוף יש לו גם הורים שגם הם נמצאים שם בתוך האירוע. כוכבית, כשנקבל את כל המענה נבין. כלומר, מה שבעצם אמרת לנו, ותכתוב לנו את זה גם, כל פצוע עליו הוא המרכז ועליו יש שניים שזכאים, שבעצם הם צריכים להחליט ביניהם מי הזכאי. << אורח >> ג.ד.: << אורח >> עד לרזולוציות שכרטיס לאוכל בבית חולים באשפוז, כי אנחנו מקבלים כרטיס ללכת לקיוסק, לקבל את הסנדוויץ' על חשבון הכרטיס שהבת שלי קיבלה. אנחנו העדפנו להשאיר את זה לבן הזוג שלה, ואנחנו שילמנו על הסנדוויצ'ים והקפה מהכיס שלנו. << דובר >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אם אני יכולה לסיים רק. אני מסיימת מול אבי. תראה, אתה איש המקצוע מבחינתי. << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >> אבל אני רוצה להבהיר פה נקודה, אורית, שאתם לא הבהרתם. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אבל רגע מיכל, תני לאורית. מיד אחריה. << אורח >> חנן טל: << אורח >> - - - חברי כנסת, אנחנו לא חלק מהדיון? << דובר >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> שאלה אחרונה. כי אם אנחנו רוצים להכין איזה הצעה - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> סליחה, אם לא מוצא חן בעיניך אתה יכול לצאת. נתתי עכשיו ל-ג. לדבר. לא מוצא חן בעיניך, חכה. << אורח >> חנן טל: << אורח >> אני לוחם ומפקד שנתיים בעזה. יש לי - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אבל אדוני הנכבד, חכה שנייה בסבלנות. << אורח >> חנן טל: << אורח >> יש לי אח שהוא נכה צה"ל 20 שנה. אני יכול ללמד אתכם. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> חכה בסבלנות, אתה לא מוכן לחכות בסבלנות. << אורח >> חנן טל: << אורח >> ביקשה וחיכיתי. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> מה? לא הבנתי מה אמרת עכשיו. << דובר >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> הוא לא דיבר. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אז אם את מוותרת לו הוא ידבר. אבל את חברת כנסת קודמת, מה אני אעשה? אני שומרת עלייך, לא עליו. << דובר >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אתה איש המקצוע בעצם פרסת בפנינו את המצב הקיים. עכשיו כאיש מקצוע אתה הרי בקיא. אתה רואה את הסיטואציות, אתה רואה את המקרים, אתה רואה את הפערים. נניח שהיו נותנים לך את הסמכות להחליט ותקציב. מה שאני רוצה לשאול אותך זה כמובן שהכול כפוף להחלטה של אנשי המקצוע מבחינת הכספים. אילו בעיות אתה מזהה שאם היו נותנים לך, אבי, מנדט, לתקן ולשפר, מה אתה היית משפר? מה החיסרון שאתה מוצא היום כשאתה כבול? כי אתה פועל לפי הכללים שמחייבים גם אותך. מה אתה בעצם היום היית מתקן מהניסיון שלך? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> רגע, אל תשיב לה. סיימת? << דובר >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> כן. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לפני שאתה מסיים, מיכל רגע תגידי, כי כנראה תצטרך להתייחס גם לדברים של מיכל. << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >> רציתי רק לומר שבזמן שבר"מ2 יש את המעטפת שאמרת, אין על זה ויכוח, מראש לא התווכחנו. ברגע שמגיעים למשרד הביטחון, שזה בערך שלושה חודשים אחרי האשפוז, אז החייל הולך הביתה ומתחילים הניתוחים. יש אימהות שמדווחות על 18 ניתוחים, 25 ניתוחים. יש שעברו את ה-25 ניתוחים. בשלבים האלה, תקשיבו טוב עכשיו, הספירה מתחילה אחרי שלושה ימי אשפוז. זאת אומרת החייל מגיע לניתוח, מעיפים אותו אחרי יומיים וחצי. היומיים וחצי של הניתוח, כי הוא לא נשאר לגור שם. היומיים וחצי לא נחשבים. ימי המחלה על חשבון ההורים. אם יש 25 ניתוחים, יומיים וחצי, האמא בזבזה 50 ימי היעדרות שלה ולא קיבלה החזר ממשרד הביטחון. תעשו ספירה. אני איבדתי 53 ימים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כלומר, אם אני מבינה אותך נכון, תני לי רגע לדייק אותך. אם אני מבינה נכון את אומרת ככה: עזבו את האשפוז מיד אחרי הפציעה. האשפוזים אחר כך, שהם בעצם לפצועים קשה בוודאי, שם מתחיל האירוע. יש בעצם ניתוחים. אם זה אשפוז של פחות משלושה ימים לא מקבלים כלום. אם זה אשפוז של מעל שלושה ימים מבלים רטרואקטיבית על כל - - - << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >> לא, לא רטרואקטיבית. מקבלים את הספירה של אחת, שתיים, שלוש. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כן, אבל גם על השלושה שקיבלת. שהיית. זה האירוע. שאלה לאבי? אני רוצה לשמוע תשובה. << אורח >> נוגה בן פרז: << אורח >> אני אגיד עוד פעם ואני אדגיש עוד פעם שלא מדברים פה על פגועי הנפש שלא היו מאושפזים אפילו יום אחד. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> רגע, עוד לא דיברנו על הפצועים שלא. מאחר ומיכל וולדיגר מטפלת כל הזמן בבריאות הנפש, אי אפשר להגיד - - - << אורח >> נוגה בן פרז: << אורח >> נכון, אבל חייל פצוע נפש - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> זה לא ויכוח. בנות יקרות, זה לא ויכוח. << אורח >> נוגה בן פרז: << אורח >> לא, אני לא מתווכחת. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> זה לא ויכוח ביניכם. תודה רבה בריאות הנפש. << אורח >> נוגה בן פרז: << אורח >> זה לא ויכוח. פציעה נפשית זה פציעה לכל דבר. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> גברתי, אני מבינה. סליחה, נכון. לכן בין אם פציעה נפשית ובין אם פציעה פיזית, אם מאשפזים זה אירוע אחד ואם לא מאשפזים זה אירוע שני. אל תתפרצי לדבריי, תודה. אבי, תענה לי. << אורח >> ג.ד.: << אורח >> יש לי שאלה לאבי. מה קורה במקרה שלי למשל, שאני שכירה, עובדת, עבדתי כמעצבת פנים בעסק קטן משלי. בעלי יצא לגמלאות. ואין לי, זה כבר שנה וארבעה חודשים אחרי. למה אני זכאית כרגע מבחינת אובדן שכר מתמשך? כבר מעל שנה וארבעה חודשים, כאשר אני מראש ויתרתי כדי שבן הזוג יקבל, של הבת שלי, ובעלי שהוא להבנתי כבר לא זכאי. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כן, בבקשה. << אורח >> אבי וויס: << אורח >> אם הבת שלך היא באשפוז עדיין? << אורח >> ג.ד.: << אורח >> היא באשפוז בית. אין לנו צפי מתי היא תצא מהניתוחים. אין סופי, כל החיים. כל חייה. כרגע אני יושבת פה, שתדעו לכם, שבעלי איתה באיכילוב ואני הייתי צריכה, אני רוצה להיות לצידה ואני בחרתי פה במקום. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תודה. אבי, תענה. יש לך את אורית, את מיכל ואת ג. ששאלו את השאלות. אם תוכל להשיב להם. << אורח >> אבי וויס: << אורח >> אני אגיד עוד פעם, כי בקשר לאובדן שכר. ככלל, אני חושב ששלושה חודשים לאחר אשפוז זה כן ייתן מענה. אנחנו די גמישים עם זה. לפעמים יוצא שני בני הזוג חוזרים לעבוד והם עושים ביניהם משמרות. אז נותנים לשניים. נותנים לשניים תקופה מסוימת, נגיד חודש וחצי-חודש וחצי. יום, יום. אנחנו גמישים פה. שוב, גם המטרה שלנו, אנחנו חושבים שזה נכון, שגם ההורים יחזרו לעבודה. שיחזרו לשגרה, שיחזרו, הכי בריא זה לחזור לשגרה. << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> ברור. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> רגע, תנו לו לענות. אנחנו צריכים לסיים עוד 10 דקות. אני רוצה לפחות את התשובה שלו. אני אומרת לכם, מבטיחה אם יהיה פה דיון נוסף שגם נדבר וגם נעבוד מאחורי הקלעים כדי לראות איך מתקנים. אבל בואו ניתן לו את התשובות. שאלתן, תנו לו לענות. << אורח >> אבי וויס: << אורח >> מהשטח יש לנו מקרים בודדים, באמת בודדים, של הורים שזה לא מספיק להם השלושה חודשים, הי הבן שלהם פצוע קשה. יש לנו ועדת חריגים שאנחנו מעלים אותם לוועדת החריגים ונותנים שם סיוע חריג. אם זה לשנה, אם זה לשנתיים, אם זה ליותר מהורה אחד. << דובר >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> של שכר מלא? ממשיכים את השכר המלא בעצם לאחד? << אורח >> אבי וויס: << אורח >> שכר מלא, בהתאם לבקשה. אנחנו בוחנים את הבקשה בוועדה. ואני אגיד לך שממה שלי יצא לראות, את כולם אישרנו. אישרנו אותם על מלא. חברי הוועדה אישרו פה אחד. אובדן שכר. << דובר >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אתה חושב שזה צריך להיות הכלל בלי ועדת חריגים לפצועים קשה? שאתם תגדירו מה זה פצועים קשה? << אורח >> אבי וויס: << אורח >> כמו שאמרתי, זה צריך להיות, יש חריגים. בחריגים אנחנו יודעים לטפל. << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> מה המאפיינים של החריגים? << אורח >> אבי וויס: << אורח >> זה בקשה. חריגים זה פצוע מאוד קשה. פצוע לדוגמה, האחרון שהיה, מישהו שאבא שלו גר בחו"ל. אבא שלו גר בחו"ל, עובד בחו"ל ורוצים מידי פעם לבוא לבקר אותו. כשהוא בא לבקר אותו יש לו אובדן שכר בחו"ל. אז אנחנו פה ועדת חריגים אישרנו לו יותר משנה שהוא כבר אחרי אשפוז. נתנו לו. יש לנו עוד מקרה שאישרנו, פצוע מאוד קשה, אמא הפסיקה לעבוד. היא צריכה לטפל בבן שלה, להיות צמודה אליו. אישרנו לה אובדן שכר לשנתיים כרגע. זו הבקשה הייתה. ושוב, מקרים חריגים אנחנו יודעים לטפל. אני אומר, ככלל אנחנו מוציאים שלושה חודשים וזה צריך להיות מספיק. << דובר >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אבל לפצוע 50%-60% לא היית עושה את זה רגיל? ככלל, רגיל, בלי ועדת חריגים? אם היה לך את התקציב. << אורח >> אבי וויס: << אורח >> כמובן שאם יש תקציב הכי נכון זה ללכת על מסלול גם של משפחות. כמו משפחות שכולות. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תכף אנחנו נגיב לזה בפרוטוקול. בוא תענה ליתר השאלות, כי עלו פה כמה וכמה שאלות. << אורח >> אבי וויס: << אורח >> כמובן שזה הפתרון האופטימלי. אבל אנחנו יודעים שזה לא אפשרי. לא אפשרי. צריך להקים גוף אחר, אגף אחר. דובר פה על אגף חדש. אנחנו פה אגף שיקום נכי צה"ל, לא אגף משפחות של נכי צה"ל. מדובר פה על תקצוב אחר. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> זה כאילו ועדת מור יוסף אמורה לדון בזה. << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> אבל אי אפשר לדבר על החיילים בלי המשפחה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תענה רק לכל היתר. מיכל שדיברה על הניתוחים אחרי, לא הראשון ושניים וחצי ימים. בסוף יש במירכאות כפולות ומכופלות אני אומרת, סוג של קומבינה. שלושה ימים ומעלה, אז כן דואגים שזה יהיה שניים וחצי ימים, כדי שהם לא יקבלו. שוב, זו אמירה של מיכל. אני רוצה התייחסות. << אורח >> אבי וויס: << אורח >> אנחנו משלמים הוצאות אשפוז למי שבאשפוז מעל 24 שעות. זה לא שלושה ימים. אם הוא נמצא בניתוח - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא, לא, היא מדברת על ימי עבודה של בן או בת הזוג, הורה. << אורח >> אבי וויס: << אורח >> כן, הוצאות אשפוז זה כולל אובדן הכנסה. << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >> לא, אבל אנחנו מדברים מניסיון של מיליון אימהות וזה לא ככה. המציאות היא לא כמו שאתה אומר. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא, לא, מיכל. אם המציאות לא ככה זה אירוע אחר של דיון שצריך לבדוק למה ההוראות לא מתבצעות. << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >> לא נעים לי. אני רוצה לכבד אותך, אבל אתה אומר דברים - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא הוא אשם, את יכולה לדבר מה שאת רוצה מול משרד הביטחון. << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >> אתה אומר זה וזה החוק ואנחנו במציאות לא רואים את זה. אז אני לא רוצה להוציא אותך כאילו אתה לא דובר אמת, אבל בשטח זה לא ככה. אני מוכנה להביא לך את השמות של האימהות. << אורח >> ג.ד.: << אורח >> אני איבדתי את אובדן כושר העבודה שלי ואף אחד לא ראה אותי ממטר ולא יודע שאיבדתי, כי אני לא ראיתי פסיכיאטר ואני לא ראיתי עובדת סוציאלית. אני אומרת לכם שכמה שאבי מצפה ורוצה שאני אחזור לעבודה, ניסיתי. אני לא אפרט. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> מאמינים לך. << דובר >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> ולמה לא ניגשת לוועדת חריגים? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> רגע, היא כנראה לא יודעת. << אורח >> ג.ד.: << אורח >> אני יודעת - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> חברים, חברות יקרות, יסלחו לי אהרון ואבי שאני פונה בלשון נקבה. << אורח >> ג.ד.: << אורח >> אני מבקשת לענות על השאלה של גב' פרקש. זה אני פונה, סליחה, אני עונה לשאלה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כן. כי לא הכרת את זה. << אורח >> ג.ד.: << אורח >> סליחה, ביום ראשון הלכתי מיוזמתי לעובדת סוציאלית ביישוב, כי אני לא מקבלת מענה ממשרד הביטחון ואני הלכתי לעובדת סוציאלית. אני שאלתי בכנות, לא בתקיפות ככה, האם הם קיבלו איזה שהן הנחיות, איך לטפל בי. מה אני אמורה לקבל? עשיתם איזה שהיא סדנה, הנחיות? אני זכאית למשהו? קיבלתם מכתב הנחיות מה לתת לי? כלומר, למשל הרשימה שעכשיו שמעתי שיש כל המקומות, מכונים או whatever שהם יכולים לעזור לי, שאולי יש איזה שהן עמותות שיכולות לעזור לי, שצצות כמו פטריות אחרי הגשם. כמו אמא לביאה, שאני חייבת לציין שלא ידעו איך לתפעל את האירוע. כשאני התקשרתי והזדהיתי בתור אמא של, אמא של פצוע, נעניתי, נשאלתי מה קרה לבן? אמרתי לו זה בת. והתשובה שקיבלתי זה היה "זה לא לכל אחת שקיבלה סיכה". << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> ג. הדברים שלך באמת מזעזעים. << אורח >> ג.ד.: << אורח >> הם פגשו אותי במשרדים ככה. להגיע לרזולוציות הקטנות. כי האחריות פה לא נופלת על כל עמותה כמו שמיכל מקימה, כדי להציל אותי ומאות אחרות. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> להציל, כן. משרד הביטחון, התייחסות קצרה ואני רוצה לסכם. << דובר >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> רק אבי לא השלים ואמר, אם היה לך מטה קסם, מה הדבר העיקרי שאתה רוצה - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אבל אין לו מטה קסם. << אורח >> אבי וויס: << אורח >> האופטימלי זה לתת לכולם. << דובר >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> לא, לא לכולם. האם לא יותר משלושה חודשים - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> רגע, אורית. אני מבקשת, זה אין לו מטה קסם כרגע ואם תרצי נקבע פגישה שתוכלו לשבת ביחד ולראות איך פותרים את האירוע. הבנו. משרד הביטחון, בבקשה, רצית להגיב. << אורח >> רעיה קדם מוסקוביץ': << אורח >> אני רק רוצה להגיד, באמת, ממה שאני שומעת ממך היום, שאנחנו עושים הרבה מאמץ כדי להנגיש זכאויות. גם דרך הפצועים - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כנראה לא מספיק. << אורח >> רעיה קדם מוסקוביץ': << אורח >> זה מה שאני - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> בסדר, כנראה לא מספיק. תבדקו את עצמכם, תעשו בדק בית. << אורח >> רעיה קדם מוסקוביץ': << אורח >> אני אבדוק גם ספציפית. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תודה רעיה. אני רוצה לסכם את הדיון. << אורח >> נוגה בן פרז: << אורח >> אבל אני חייבת שתגידו משהו על פצועי הנפש. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אבל הוא אמר על פגועי נפש. הוא אמר 14 יום אשפוז. איך קוראים לך? << אורח >> נוגה בן פרז: << אורח >> נוגה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> נוגה, תקשיבי. << אורח >> נוגה בן פרז: << אורח >> אבל אנחנו לא מאשפזים אותם בבית חולים לחולי נפש. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> נוגה, אין בית חולים לחולי נפש, בבקשה, גם לא מדברים ככה. נוגה, תקשיבי. את מדברת פה עם, סליחה, אין הנחתום מעיד על עיסתו. << דובר >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> מומחית, אני אגיד. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> בואי, תגידי. אני, תאמיני לי, לא רק מומחית בתחום, זה ליבי, זה נשמתי, זה חיי. 365 יום בשנה. כולל שבתות, חגים, יום כיפור, מה שאת רוצה, אני חיה, נושמת בריאות הנפש. זה לא נעדר פה מהדיון. לא היום ולא בכלל. אבל הם לא רק. אני עדיין עכשיו יושבת פה כשליחת ציבור. << אורח >> נוגה בן פרז: << אורח >> אבל הם לא קיבלו תמיכה ליום אחד. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אל תיכנסי לדבריי. אני מסבירה עוד פעם. כן התייחס אבי ואמר שבאשפוז, ואין בית חולים לחולי נפש, אין. יש בתי חולים או היום קוראים לזה מרכזים פסיכיאטריים, לאנשים שמתמודדים עם נפשם, בהחלט נכון, יש כזה דבר. יש גם בתים מאזנים. גם בית מאזן נחשב כאשפוז במשרד הביטחון ובצה"ל. זה נחשב. שינינו ממש בתחילת המלחמה, אני דאגתי אישית שזה ישונה וזה יוכר. בהתחלה זה לא היה, את צודקת. עשינו המון שינויים בתחום בריאות הנפש בקטע של פצועים. כן, נכון, אלה שלא נפצעו, גם פיזית, כאלה שנפצעו פיזית אבל לא מאושפזים גם בהם צריך לבדוק מה מטפלים. לכן אני לא אפתח את זה כרגע. כן יש כאן נציגות של אמא לביאה שמדברים על פצועים קשה. כן הדיון המהיר שלשמו התכנסנו היה על פצועים קשה ולהורים. לכן אני מנסה להתרכז רגע באירוע שלשמו התכנסנו. אנחנו מקיימים פה בלי סוף אירועים. אני כבר דיברתי יותר מידי בשביל ההערה שלך. אז אנא במטותא, תודה. סיימנו. << אורח >> נוגה בן פרז: << אורח >> לא, רק משפט אחד. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> מה לא? << אורח >> נוגה בן פרז: << אורח >> אני מחשיבה את הבן שלי פצוע קשה, 50% נפשי זה קשה מאוד. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אז בואי דברי איתי, אני מסכימה איתך. בואי דברי איתי, אני איתך לגמרי. אני גם לא הבנתי את החלוקה שנפשית אי אפשר לעבור את ה-50. יש לי המון תלונות על האירוע. בואי דברי איתי, אבל זה לא הנושא היום. מצטערת, באמת. אני עוטפת ומחבקת, דברי איתי אחר כך. << אורח >> נוגה בן פרז: << אורח >> ברגע שיאשרו דבר כזה אז הבן שלי נכה צה"ל, פצוע צה"ל, זה יהיה תקף גם אליו. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תודה. אני רוצה לסכם. את מוזמנת לבוא אליי, הלשכה שלי לא רחוקה. משרד הביטחון יישב עם נציגי המשפחות ובדגש על הורים ובני זוג ויעשה מיפוי צרכים של ההורים ושל בנות הזוג לגבי פצועים, בעיקר ודגש על פצועים קשה. קודם כל זה, תעשו מיפוי צרכים. עוד לא אמרנו מה לתת, קודם כל זה. אני כן חושבת, ואני שמה פה רגע כוכבית ואני מפנה את זה אליכם, בינתיים עד שנתקן ונעשה, לעשות מוקד. מוקד אצלכם, להורים ובני משפחה קרובים. כי ג. לא ידעה ולא יודעת או מיכל כשם גנרי מיכל, לא יודעים מה מגיע, מה אפשר. אם אפשר להגיע לוועדת חריגים, אי אפשר להגיע. שתהיה להם איזה כתובת שאליה הם יכולים לפנות ויחזרו אליהם בתשובות כאלה ואחרות. עד שנסדיר את כל האירוע הזה. בעיניי חובה. ולא אמרתי, יכול להיות שצריך עוד אגף. יכול להיות. אבל בינתיים ועד ש-, תנו להם כתובת. שיראו אותם, שמישהו יספור אותם בכלל. זה רעיון שאני מציעה ומבקשת שתעשו. אני כן פונה אלינו כחברי כנסת, שאם משרדי הממשלה לא יעשו את זה, אנחנו כוועדה, כחברות כנסת, לעשות חקיקה. בהחלט להכיר במעמד של הורים לפצועי צה"ל וכוחות הביטחון ונפגעי פעולות האיבה ומשם נגזור את כל המעטפת כלכלית, רגשית, טיפולית. אני קוראת לממשלה. אבל במידה וזה לא יקרה, עשינו לא מעט חוקים גם כקואליציה וגם כאופוזיציה כדי לדחוף את הממשלה להניע קדימה. << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >> אם תרצו זה יקרה, זה תלוי בכם. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> נכון, אם תרצו אין זו אגדה, אני מסכימה. אני כן מבקשת מהצבא פרוטוקול מסודר של מה עושים בטיפול בהורי הפצועים ובנות זוגם. אני מדברת מרגע הפציעה. איך מודיעים להם, איך מלווים אותם, מה מגיע להם. כצה"ל, אני עוד לא פונה, פניתי למשרד הביטחון, אבל לצה"ל. מוניות שייקחו אותם. איך עושים את זה מהרגע של הפציעה ועד שהם יוצאים מצה"ל ועוברים למשרד הביטחון. << אורח >> אהרון יהושע קרוב: << אורח >> זה קיים, בסדר. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אני רוצה שתעבירו לנו, לנו כוועדה, תעבירו לנו. אולי צריך שם תיקונים. אני כן מבקשת גם ממשרד הביטחון, אמנם עניתם לי, אבל זו תשובה לא מספקת מה שעניתם לי. אני כן מבקשת לקבל מכם, שוב, לקבל זה אומר להעביר לוועדה ונעביר גם למבקשות הדיון המהיר. לקבל בכתב את כל מעטפת הזכויות שמשפחה מקבלת בזמן ואחרי האשפוז. כשאני מדברת על אשפוז ואחרי האשפוז, זה כולל לא רק מרגע הפציעה ועד השחרור הביתה, אלא בוודאי בפצועים קשה יש אחר כך סדרה ארוכה של אשפוזים וניתוחים רבים. מה הנהלים, מה הם מקבלים? כן, ציינו גם את ועדת החריגים. יכול להיות שאנחנו רוצים להאיר את תשומת ליבכם לעוד נקודות. אני חייבת לומר פה בצורה מאוד ברורה, גם בעיקר לך, בריאות הנפש, אבל בכלל לכולנו. אני קיבלתי, אני חושבת ביום השני או השלישי למלחמת חרבות ברזל הודעה מפורום של נשות הפצועים. הודעה שאחת מאימהות, הבן שלה אושפז, או שזה היה בת זוג אולי, בת זוג, שבעלה אושפז בבית חולים פסיכיאטרי. בעוד חברה שלה בפורום בעלה אושפז בבית חולים כללי, זו קיבלה מעטפת שסיפר עליה עכשיו אבי וזו לא קיבלה כלום. התקשרתי ללימור, אני חייבת לומר שהיא הייתה באמת קשובה. בהתחלה היא התווכחה איתי, כי היא כנראה לא הבינה את האירוע. אי אפשר, פה בנות זוג יכולות להיות בבית חולים ופה הן לא יכולות. ניסתה להראות לי את ההבדלים. אמרתי לה זה לא זה. לא משנה, אני לא אלאה את כל השיחה. וכן, לשבחה ייאמר, מיד הם התכנסנו, הם מיד שינו את האירוע הזה וכללו בתוכו גם את הבתים המאזנים. לכן אני אומרת שהם קשובים. בסוף אין כאן מישהו שרוצה להרע, אלא כן יש כאן מישהו שרוצה. אני מסכימה שלגבי מיכל לא מצאנו פתרון, למרות שישבנו כמה וכמה פגישות. כי כן, אנחנו שוב ושוב שומעים שאין לכם כוח אדם, אולי לפתוח אגף. אבל אנחנו צריכים להתקדם עם זה. די, הימים עוברים וכל יום הוא עולם ומלואו. אני כן אבקש את הדבר הזה. ותודה לאורית, תודה לקארין ולכל מי שהגיש את הדיון הזה. << דובר >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> תודה לך על הדיון שקבעת אותו גם מהר. << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >> איך הדבר של ההורים, איך הנושא התעסוקתי של ההורים יכול להישאר ככה? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא, לא, בסדר, זה בתוך הצרכים. << אורח >> מיכל אסבן: << אורח >> זה בתוך, אבל זה דבר שקורה ביום יום. - - - את ימי החופשה של המוגבלים. << אורח >> ג.ד.: << אורח >> אני מבקשת שתזמינו אותי לכל ישיבה ולהכניס אותי לכל דלת, כי יש לי את התשובות שאתן רוצות. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תודה. חברות יקרות, נעלתי את הדיון, תודה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 11:04. << סיום >>