חומר רקע

הכנסת העשרים-וחמש מושב רביעי פרוטוקול מס' 515 מישיבת ועדת העבודה והרווחה יום שלישי, כ"ד בטבת התשפ"ו (13 בינואר 2026), שעה 13:22 סדר היום: << נושא >> פערי תשלומי ביטוח לנכי צה"ל שנפצעו בלחימה – ישיבת מעקב בעקבות דיון שקיימה הוועדה ביום 24.11.2025 << נושא >> נכחו: חברת הוועדה: מיכל מרים וולדיגר – היו"ר מוזמנים: מנהלת הוועדה: ענת כהן שמואל רישום פרלמנטרי: א.ב., חבר תרגומים רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> פערי תשלומי ביטוח לנכי צה"ל שנפצעו בלחימה – ישיבת מעקב בעקבות דיון שקיימה הוועדה ביום 24.11.2025 << נושא >> << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> צוהריים טובים לכולם, היום יום שלישי, כ"ד בטבת התשפ"ו, 13 בינואר 2025. השעה 13:22. אנחנו פה בנושא פערי תשלום ביטוח לנכי צה"ל שנפצעו בלחימה, כוחות הביטחון ונפגעי פעולות איבה. זה דיון מעקב. כמובן שבטרם נתחיל לשמוע איפה אנחנו עומדים היום, אני אזכיר שוב כמו שאני מזכירה תמיד את הדרישה שלנו לחזרתו הביתה כמה שיותר מהר של רס"ר רני גואילי הי"ד. אנחנו לא מוכנים לשום שיקום, סליחה על הביטוי, ושום נעליים עד אשר הוא יושב הביתה, עד שתפורז הרצועה ועד שהחמאס יפורק מנשקו באופן ברור וחד משמעי. אני עוברת לדיון שלשמו התכנסנו. מאוד חשוב לנו הנושא הזה. אני כן אומרת שפנו אליי כמה וכמה נכים ששוב קיבלו סירובים לביטוחי חיים. זה לא תקין בעליל. אנחנו רוצים כבר להתקדם ולשמוע איפה זה עומד. ברוך השם את הפן המשפטי עברנו. ברוך השם דאגתי שיהיה כאן תקציב לפאנל שאני מקווה מאוד שבסופו של דבר יסדיר אותנו, וזה כבר יהיה מעבר לפאנל אלא משהו קבוע. אני מבינה ששמיר לא היה יכול להגיע. אני מקווה שהוא יצטרף אלינו בזום, ובינתיים עד אשר הוא יצטרף אנחנו נפנה לאייל, אז בבקשה רק תציג את עצמך לפרוטוקול ונשמע דיווח איפה זה עומד היום. << אורח >> אייל בן שושן: << אורח >> אייל בן שושן, יועמ"ש, ארגון נכי צה"ל. שמיר נמצא עם המבטחת בחו"ל, המבטחת הבין-לאומית. מה שאנחנו עושים פה זה משהו חדשני ומבורך והוא דורש תהליך פרוצדורלי. נסביר. מהרגע שהתקבלה החלטה, אנחנו בתוך תהליך העבודה במסגרת הזאת, כולל בפעם הראשונה מה שנקרא RFI, Request for Information לחברות הביטוח, כי מה שאנחנו החלטנו ומה שאנחנו רוצים זה מה שאנחנו רוצים. חברות הביטוח בצד השני, הן צריכות לדעת שהן מסכימות לתת את הדרישות שלנו כי אנחנו לא מתכוונים לוותר על הדרישות. יש שם דרישות סף בכלל שחברה תיכנס, אז אנחנו נמצאים בתהליך הזה. אני לא רוצה להיכנס יותר מידי לפרטים כי זה תהליך כרגע מסחרי והוא סגור. אני לא רוצה עכשיו לגלות לכולם מה קורה בו, אבל אנחנו מקווים שעד סוף ינואר אנחנו מקבלים שתי הצעות משתי חברות, ובוחרים אחת מהן להיות החברה המובילה. במקביל אנחנו כבר התחלנו התקשרות עם החברה שתפעיל את זה, סוכנות הביטוח של מבטח סימון. היא תהיה המוקד שיהיה הגורם המקשר ומגשר בין הפצוע לבין חברת הביטוח, תבצע לו את כל התהליך, את כל המסמכים. הוא יציג את הצורך והם ידאגו מאחורי הקלעים. אנחנו בתקווה שבמהלך חודש פברואר, לכל המאוחר בתחילת חודש מרץ אנחנו כבר מריצים מערכת. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> צר לי, אייל, אותי זה מאכזב. מבחינתי בינואר הנכים, פצועים מתחילים כבר לקבל תוצאות. << אורח >> אייל בן שושן: << אורח >> אני גם מאוכזב. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אתה אומר לי, רק במרץ אולי המערכת תתחיל לעבוד. כפשוטת עם שלא מכירה את כל התהליכים מתחת, אני יכולה להבין שיש כל מיני תהליכים כדי שזה יקרה. אני בסוף רוצה את התוצאה הסופית. גם עכשיו לא קיבלתי את התשובה המדעית מתי מיכה שירצה לקחת ביטוח חיים, הוא יוכל לעשות את זה, אם הוא יוכל. << אורח >> אייל בן שושן: << אורח >> קצת טרמינולוגיה. גם אנחנו רוצים. זה מה שאנחנו עושים. אנחנו נכנסים בנעלי המדינה שצריכה לעשות את זה, כעמותה פרטית. זה תהליך חדשני שאנחנו גם רוצים שהוא יהיה כמה שיותר מהר כי אנחנו כבר חמש שנים על הדבר הזה. אנחנו פה מחליטים והמדינה מתקצבת ומאשרת. זה נקודה אחת. בצד השני יש גורם מבטח שאנחנו במסגרת התהליך הזה מזיזים את הנורמות המקובלות. אני לא נכנס לפורמט קיים שאני יכול פשוט לעשות אותו. אתם חייבים להבין, זה נורא מורכב. זה לכתוב פוליסה חדשה שלא קיימת מעולם, לכתוב הסכמים. אנחנו רוצים שזה יקרה אתמול, לא מחר ולא מוחרתיים, אבל בסוף זה תהליך מורכב וזה גם כמות גדולה של אנשים. אני לא מדבר על המקרים הפרטניים. זה שינוי מערכתי. אנחנו המתנו לזה כל כך הרבה שנים ואנחנו צריכים לעשות את זה בצורה מסודרת. אם את שואלת, אני מקווה שבסוף פברואר יוכלו כבר אנשים לקבל שירות. במקביל, אנחנו מבקשים פה שמקרים פרטניים שאנשים נמצאים בנקודת השיא שלהם באירוע הזה, זאת אומרת הם ברכישת דירה, זה לא באופן כללי או חידוש דירה או החלפת דירה, אם אפשר לפנות אלינו ואנחנו ננסה במקביל מול חברת הביטוח לא לעכב אף אחד בתהליך הרכישה שהוא תהליך מאוד משמעותי בחיי השיקום. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> מי זה אליהם? << אורח >> אייל בן שושן: << אורח >> גם לפנות למחוזות של הארגון. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> קודם כל תגיד לי כי הם פונים אליי. שאני אדע למי להפנות. << אורח >> אייל בן שושן: << אורח >> אתם יכולים לפנות אלינו ואנחנו נטפל בזה. אני אתן לך טלפון אחר כך של מי שאחראית על הביטוחים הקולקטיביים אצלנו, עירית, ואנחנו ננסה תוך כדי תנועה שחס וחלילה מהפרוצדורה אף אחד לא יפגע. ננסה לעשות את שני התהליכים במקביל. אנחנו באמת מושקעים בזה בכל האנרגיות. במקביל גם לעוד איזה דבר או שניים שקורים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אוקיי. תיכף אני אעבור למשרד הביטחון, אבל אני כן אשאל אותך שאלה, כי כן לאורך כל השנה עבדנו על זה. הייתה חלוקה של שתי אוכלוסיות בעיקר, האוכלוסייה שכן יכלה לעשות ביטוחי חיים אבל היה לה את הדלתא שהיא הייתה צריכה לשלם יותר. שם אני לא מבינה מה הבעיה. בחברות הביטוח והמבטח הראשי, המשני, לא יודעת איך תקרא לו, הוא הסכים לבטח. הוא רק רצה במקום 100 שקל, 200 שקל לצורך העניין, לכל חודש, אז שם בכלל אין בעיה. זה לא משהו חדש. הסכימו לבטח, רק הפרמיה הייתה יותר גדולה. אלה שלא הסכימו לבטח, פה זה יותר מאתגר, אני מסכימה, אבל למה זה מאתגר בקבוצה הראשונה? במסמכים שאתם העברתם לנו היה נדמה שהפוסט-טראומה, הלומי הקרב שוב ימצאו את עצמם מחוץ לאירוע. היה שם כל הזמן "למעט" מישהו שלא התאשפז בשנה האחרונה, כל מיני הערות שהיו לכם שם בהחרגות, שעדיין נשארו. העברתי לכם הערות וביקשתי שיתקנו את הדבר הזה. השאלה היא איפה זה עומד, אם אתה יודע. << אורח >> אייל בן שושן: << אורח >> לגבי מי שלא היה מסורב ביטוח אבל הפרמיה הייתה גבוהה, הפרמיה שכרגע מופיעה ונקרא לזה בהסכם המדף של חברות הביטוח, לא מתכתבת בשום כיוון עם המימון שמשרד הביטחון נותן. מדובר פה במאות אחוזים הפרש, אז אני לא יכול לפני שהחברה מכניסה אותי כארגון לפוליסה שנקראת מעין קולקטיב פרטי שבה יש הסכמים מעוגנים לקבוצות אוכלוסייה ורמות סיכון. אם עכשיו אני פונה באופן פרטני, אז אני מגיע לאותה נקודה. אולי אגף שיקום יסכים לממן אותו ב-250% מה-100, אבל יש שם מספרים שהם מגיעים לפעמים לאלפי שקלים. זה לא נתן לנו את הפתרון. אני לא יכול לעשות את זה תוך כדי תנועה כי כרגע אני עובד, בשפת העם לפי המחירון הישן. בהליך הזה אני רוצה לייצר איתם מחירון חדש שמתכתב עם התקציב שיש ואז שזה יהיה back to back, לכן אני לא יכול לתת פתרון דרך המתווה הקיים למימון ביניים כמו שאת אומרת, כי המדינה לא מממנת את הפער הזה. זה מאוד אינדיבידואלי והפערים הרבה יותר גדולים מהחשבונות שעשינו. לגבי אנשים שהם היו מסורבי ביטוח בכלל, אנחנו שבנו ואמרנו שקודם כל האוכלוסייה הזאת היא צומצמה בהליך הזה. למשל הדרישה שלנו מחברות הביטוח שכל מי שפציעה נפשית עד 20% הוא יהיה חיתום אוטומטית. זה רף שמבחינת חברות הביטוח לא היה קיים. מבחינתם 1% או 50% זה לא מעניין. לגבי היתר, שמיר הסביר גם בישיבה האחרונה שהכוונה היא בעיקר לאנשים לא עקב סוג הפציעה אלא עקב מצב שיקומי. גם אם הוא פיזי וגם אם הוא נפשי, אם הוא נמצא בתהליך תקופה שמתחת לחצי שנה שהיא מסכנת חיים, את הדבר הזה לא הצלחנו להפקיע מבחינה מערכתית. מה שכן, אנחנו קובעים במסגרת הפוליסה וההסכם שיהיה שם ועדת חריגים, שזה רעיון שאנחנו לוקחים מוועדות הסיעוד החריגים. יש לנו ביטוח קולקטיב סיעודי שבו מקום שהחברות לא מסכימות לבטח או להעניק ביטוח סיעודי, שם יושב מומחה מטעם הארגון ונציג הארגון כדי לייצג את הצד של הפצוע. רוב הפעמים האירוע נגמר. לבוא ולומר שבן אדם היום, סליחה, אם הוא על ערש דווי בבית חולים, אנחנו לא נצליח לשכנע חברת ביטוח לבטח אותו. הקומנסנס של כולנו מבין את זה, אבל את כל היתר, המנעד, אני חושב שיינתן מענה ואנחנו שם. אנחנו עושים פה מהפכה בעזרתכם הרבה. נצטרך לתקן אותה תוך כדי אבל אנחנו רוצים להתחיל לנוע. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אוקיי, תודה, אייל. משרד הביטחון, יש משהו להוסיף? אתם עוקבים? אתם בודקים? << אורח >> אבי וייס: << אורח >> אבי וייס, אגף השיקום, משרד הביטחון. אני בקשר עם שמיר, קשר שבועי. אני איתו מתואם. אני מכיר את הסיפור עם מבטחי המשנה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> בקיצור, אני יכולה לנדנד לך, אתה אומר, לא רק לשמיר. << אורח >> אבי וייס: << אורח >> אני מעביר לו נתונים. העברתי לו אתמול נתונים שהם דרשו. אנחנו מחכים. ברגע שיהיה אישור כמובן אנחנו על זה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> הגיעו אליכם פניות פרטניות מאז הדיון האחרון? << אורח >> אבי וייס: << אורח >> הגיע אליי במקרה פרטני אחד. לא הצלחתי להשיג איתו קשר. הוא השאיר טלפון. חזרתי אליו כמה פעמים, לא ענה לי. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> יכול להיות שזה אותו אחד שהגיע אליי. << אורח >> אבי וייס: << אורח >> יכול להיות דרך פניות ציבור. הפניתי אותו לארגון. << אורח >> אייל בן שושן: << אורח >> גם שמיר לא הצליח ליצור איתו קשר, הוא אמר לי. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> רותי, שרית, למישהו מכם יש מה לומר? << אורח >> רותי פרמינגר: << אורח >> אני רק רוצה להגיד שבאמת שמיר עושה עבודה מצוינת. הוא לא ישן, הוא לא שוקט על השמרים. אני רק אגיד שהוא ישב "שבעה". אנחנו גם משתתפים בצערו. הוא לא יכול היה לתת את הזמן הזה, אז אנחנו באמת מוחלים ומבינים, אבל אני יכולה להגיד לך, גבירתי היושבת-ראש, שארגון נכי צה"ל ואנחנו לא נחים לרגע. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אתם גם מעורבים? << אורח >> רותי פרמינגר: << אורח >> אנחנו גם מעורבים. יש לנו כבר מועד לפגישה איתו ואנחנו עושים הכול, וגם מבטח סימון עובד. אנחנו עובדים איתו. יש לו את כל הרשימות שלנו ואני חושבת שבאמת כולם רוצים לעשות את זה. אם מישהו מאוד רוצה להיות ולסייע, ויש איזה נכה שממש עכשיו רוצה ויש לו את הדיל הכי מתאים, אני חושבת שאולי חברות הביטוח ייקחו על עצמן במקרים הבודדים הללו את האופציה הזאת לתת להם דחייה בנושא של התשלום, כי הרי בסופו של יום זה יקרה כי הוא רוצה לרכוש דירה, אז הם יכולים להיות קצת אנושיים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> זה לא כל כך הולך ככה. זה לא מכולת. << אורח >> רותי פרמינגר: << אורח >> מניסיון שלי אפשר גם. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> סליחה, מיכה, מה קרה, אין לך למה לומר? << אורח >> מיכה כץ: << אורח >> יש לי מלא מה להגיד. גם לא הייתי פה קצת זמן. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> נכון, לא ראינו אותך. התגעגענו אליך. << אורח >> מיכה כץ: << אורח >> אני מצטער שלא באתי. היה לי זמן מאוד קשוח לאחרונה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אנחנו מאחלים לך המון בריאות. << אורח >> מיכה כץ: << אורח >> אין ברירה, ואני שמח שהצלחתי טיפה לחזור למשהו ולהרגיש טיפה שיש איזה שהיא מטרה או משהו שאני מנסה לעשות. אני אתחיל בזה שאני רק רוצה להגיד שאנחנו הלומי הקרב, פה בכיכר של הכנסת כמעט שבעה חודשים. עכשיו אנחנו מאוד עסוקים בכל העניין של ג'וש בון ש-748 יום עשה מילואים. אנחנו לא נחים לרגע. יש אנשים בכל החדרים פה בכנסת כדי לנסות לטפל בזה. היה בעיה ביורוקרטית איומה בדבר הזה. פשוט נורא ואיום, שבעצם הוא היה אמור להיות בשירות בימ"מ אבל ניסו להתחשב בו וכביכול לעזור לו ושיהיה לו טיפול כאילו יותר טוב במקום פרטי, אז עשו איזה קומבינה שהוא לא יהיה מחויל אותם ימים שהוא היה בשיקום, וזה היה טעות נוראית כי עכשיו כולם יודעים את הבעיות שיש. אנחנו ננסה לעשות כל מה שאפשר כדי שיקבל קבורה כמו שצריך, כי בסופו של דבר הפציעה פשוט גברה עליו והכריעה אותו. הוא היה אמור להיות באותו זמן מחויל והוא היה אמור להיות בטיפול של צה"ל. הם לא היו צריכים לשלוח אותו למתקן אזרחי. היה שם איזה שהוא כשל, אני לא יודע אם שלישותי אבל משהו ביורוקרטי. חייב לציין את זה שג'וש גיבור ישראל ולא יכול להיות שיגיע לו קבורה אזרחית, סממנים של צה"ל. הוא לא היה מסתובב עם סממנים צה"לים במסיבות והוא לא הסתובב בעיר שלו בארצות הברית, שאם הייתי אומר את השם שלה, אף אחד אפילו לא יודע איפה זה על המפה. הוא לא היה שם בזום עם סממנים צה"ליים. הוא באמת היה פה והוא באמת הגן על עם ישראל ועל כולנו גם בסוריה וגם בלבנון וגם בעזה וגם באיו"ש ובכל מקום, 748 יום. הוא לא עצר לרגע, אז דבר ראשון הכי חשוב באמת זה להביא לשולחן היום, לא משנה באיזה חדר ועדה ולא משנה איפה בעולם. דבר ראשון זה חייב לדבר על ג'וש בון ולדאוג לו שיקבל את הקבורה ואת המעמד שמגיע לו. דבר שני, אני רוצה להודות לך מאוד על הכניסה לפרטים בנושא הזה של הביטוח. אני שמעתי את מה שאייל אמר, שרוצים לוודא שחצי שנה בן אדם נמצא באיזה שהוא, לא זוכר איך הגדרת את זה, מצב שיקומי, היעדר מסוכנות. אני קיבלתי 10–15 פניות מהלומי קרב מיום ראשון עד היום, שקיבלו כולם באופן גורף, מלא אנשים, זה צריך להיות מאות. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תשלח אלינו כי אני קיבלתי אחד. << אורח >> מיכה כץ: << אורח >> אתם עוד לא יודעים על מה אני מדבר. קיבלו באופן גורף מאות או 150, משהו כזה. אם אני קיבלתי 15 פניות מיום ראשון עד היום, חייב להיות עוד המון שביטלו להם. פשוט שלחו לכולם הודעות טקסט, רישיון הנשק שלך בוטל. נניח שהבן אדם היה במצב מצוין בתהליך השיקומי שלו ופתאום רשמו לו המשטרה, בוטל לך רישיון הנשק, בלי סיבה, האם זה אומר שהוא לא יציב עכשיו? למה לוקחים לו את הנשק? יגיד הביטוח, תשמע, הבן אדם לא יציב. נכון שהוא חצי שנה בשיקום אבל הנה, תיראו, הוא קיבל עכשיו הודעה שנלקח לו רישיון הנשק. אני אשלח לכם את כל ההודעות ששלחו לי. אני פתאום לפני יומיים קיבלתי הודעה, פנייתך למשטרה נענתה בשלילה. רשמתי להם, איזה פנייה, על מה אתם מדברים? לא פניתי בשום דבר. יכול להיות שזה מתי שיצאתי מאוטו כולי בלחץ ורצתי 6 קילומטר, מצולם בכל העולם בטיקטוק ובכל מקום, ואז שלפו לי את האקדח מהמכנסיים. אולי מאז הם כביכול עכשיו מכסת"חים את עצמם? שלחו לי, הרישיון שלך בוטל וכאילו ביקשת אותו חזרה ואתה לא מקבל. אם הייתי במצב מצוין למשך שישה, שבעה, שמונה חודשים בשיקום שלי, פתאום קיבלתי כזאת הודעה, מה זה אומר? בצורה גורפת היום היה באחת מתוכניות הבוקר תשובה של אגף השיקום בעניין שמישהו העלה משהו עליי בעניין של מוניות, והם אמרו, אין דבר כזה. כל הפצועים מקבלים מוניות לטיפולים. הם שכחו להגיד שזה רק מוניות לטיפולים עד ל-31.01. יש לי פה עשרות הודעות מאגף השיקום שמבטלים את המוניות והולכים לא לתת את המוניות האלה מה-31.01. המצב הזה ירע את המצב. פתאום עכשיו הבן אדם לא ילך לשיקום ופתאום יהיה לו יום לא טוב, אז מה יגידו? יגידו, הוא לא בר ביטוח פתאום? << אורח >> אייל בן שושן: << אורח >> אני אענה לך. קודם כל זו שאלה שתי מדרגות מלמעלה, שאלה יפה. יש מה שנקרא בעולם הביטוחי, חיתום. חיתום, אתה נמצא במועד, לשם דוגמה ב-01.01. החיתום הזה מתבסס על חוות דעת רפואית. ברגע שהביטוח מכסה אותך, כל שינוי במצבך מאותה נקודה לא רלוונטי לחיתום. << אורח >> מיכה כץ: << אורח >> מה עם לפני? בדיוק לפני אתה בא אותו יום, אתה שמונה חודשים כאילו נקי. אותו יום קיבלת הודעה שביטלו לך את רישיון הנשק כי אתה מסוכן. << אורח >> אייל בן שושן: << אורח >> ההודעה מהמשטרה היא לא קשורה לעולם הביטוח. אני אשמח להבין מכוח מה המשטרה עשתה את זה, אבל זה אירוע אחר. כשאתה מגיע לבקשת ביטוח, בוחנים כל נכה מאיתנו עם התיק הרפואי שלו. זה הכול. זה מה שבודקים. ספציפית בן אדם שהפציעה שלו היא א', ב', ג', ד' אבל עכשיו הוא נמצא באירוע לבבי בבית החולים, אז אם באותה נקודת זמן הוא גם היה צריך לרכוש את הבית וגם היה לו את האירוע הרפואי, כנראה שאיתרע מזלו והוא יצטרך להמתין. יש וקטור של 100% שכרגע לא מטופלים, אז אנחנו רוצים לצמצם אותו ל-90% ואז ל-95% ואז לצמצם עוד ועוד, אבל כרגע חייבים ללכת על הווקטור הכללי. היום מי שמוכר על פוסט-טראומה הוא מסורב ביטוח קטגורית, לא איך אתה מרגיש היום או לא. << אורח >> מיכה כץ: << אורח >> בגלל זה אני לא שואל על ה-95% או על ה-97%. אני מדבר כמו שמיכל שאלה, על הבן אדם האחד הזה. << אורח >> אייל בן שושן: << אורח >> כמו שאמרתי, תהיה ועדה ויהיו שם מומחים רפואיים גם שלנו, שלא יגידו, מסמך כזה מהמשטרה הוא לא אירוע, ואנחנו נלמד את זה ואנחנו נשתדל שכל בן אדם יקבל. אני לא יכול להבטיח ולהגיד דברים שאני חושב שהם לא קומנסנס או אני לא יכול לעמוד מאחוריהם. תן לי בבקשה לתת שירות ל-95% האלה שלנו קודם כל שיוכלו להתקדם, לרכוש בית ושתהיה להם איזו קרקע יציבה בחיים, ואנחנו נדייק את זה. השאיפה היא כל הזמן שה-5% האלה יצטמצמו ויגיעו למינימום האפשרי. אגב, אני לא מכיר במספר 5%. אני יודע שזה רץ באירוע. אני מכיר שאולי יהיו מקרים בודדים. אני לא מכיר באחוזים. << אורח >> מיכה כץ: << אורח >> הם אמרו למיכל 1% ואז הם אמרו 5 והיא ביקשה רשימה של בדיוק מי לא, אבל אני לא יודע אם עד עכשיו הביאו למיכל רשימה. << אורח >> אייל בן שושן: << אורח >> אני לא מכיר 5% שהם קטגורית יהיו מסורבי ביטוח. סתם לשם דוגמה, אני לוקח את עולם האובדנות בפוסט-טראומה. אנחנו מדברים במספרים. זה עשירית האחוז. אני לא יודע איך הגיעו ל-5%. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כן. רק לקבוצה הספציפית זה 100%. אני חייבת לומר לך, מיכה, שאני מבינה את שני הצדדים. זה נושא כל כך רגיש שקשה לי להתבטא בו. אני אקח רגע מעולמות של אנשים שאני מכירה, שמתו מאובדנות בגלל מצוקה כלכלית, לא קשור לפוסט-טראומה. מכירה את זה, אני לא רוצה להגיד אפילו מאיפה, ממש קרוב, שקפץ למותו ואחר כך באו לפדות את כל המשכנתאות שהוא לקח, ומשכנתאות סירבו בצדק כי הוא עשה אותן חודש לפני. זה בעיה. אי אפשר לתכנן את זה. בכל ביטוחי החיים, גם אצלי, מתנות שאם חס וחלילה בשנה הראשונה - - - << אורח >> אייל בן שושן: << אורח >> זה חוק. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אני מבינה את החשש. << אורח >> מיכה כץ: << אורח >> זה רעיון מצוין מה שאמרת, כי אם הם אומרים, במקום שיהיה כאילו נקי חצי שנה, שיגידו שבחצי שנה הראשונה אסור שיקרה משהו, אבל שיבטחו אותו. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> על זה הם עובדים, אני מניחה. אני לא מכירה כל כך את תחום הביטוח. אני כן יודעת ששמנו את מעננו באנשי מקצוע באמת מהמדרגה הראשונה. שמיר היה פה לא מעט וראינו אדם שבהחלט יודע ומחזיק את זה ועובד על זה המון. זה האירוע. האירוע הוא לצמצם למינימום שבמינימום את אלה שיסורבו, ואם יהיו כאלה, אנחנו צריכים לחשוב מה אנחנו עושים כי בשיחות הראשונות שלנו חשבנו, רגע, מה אנחנו עושים לגבי אלה שיסורבו? << אורח >> אייל בן שושן: << אורח >> סליחה שאני מתפרץ לדבריך. אגב, הרעיון שהוא אמר הוא נכון. לא ירדנו לדקויות האלה, אבל כן הנחת המוצא היא שאם בן אדם יהיה מסורב בעילה אחת, שתיים, שלוש ועבר פרק הזמן, חובת ההוכחה תעבור על הביטוח שהוא יצטרך להסביר למה אחרי חצי השנה הזאת. << אורח >> מיכה כץ: << אורח >> יש לי דבר הכי חשוב. היה את כל הדבר הזה שאנחנו לא אוהבים, דברים שהם לא ברי. יש לנו את לא ברי שיקום, יש לנו את הלא ברי ביטוח. עכשיו בגלל שמתחילים לפתור את הלא ברי ביטוח, לא ברי נשק זה משהו חדש, אבל יש ממש שני דברים מאוד מפתיעים. יש אחד, לא ברי מוניות. (השמעת הקלטה) "לגבי מוניות, בנימין, יש עדכון. יש שינוי בנהלים שלנו, של אגף השיקום. אנחנו משאירים את כל המוניות עד סוף החודש, עד סוף 31 בינואר והחל מה-01 בפברואר לא יהיה בעצם אפשרות להמשיך לעזור לכם במוניות, זאת אומרת לעודד יציאה בתחבורה ציבורית". "אפרים, בוקר טוב. זה בעצם הנוהל. הוא אומר שאנחנו מתחילים להצטמצם במוניות. המגמה היא באמת לעודד יציאה בתחבורה ציבורית". << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תעצור שנייה, מיכה. אנחנו מערבבים מין שבאינו מינו. << אורח >> מיכה כץ: << אורח >> דבר אחרון. אנחנו כבר גם לא ברי ספורט, למה? כי קיבלתי איפה שהוא דף באימייל שאומר לי, בגלל שאתה מעל אחוזים מסוימים של נכות, אתה יכול להירשם להיות חלק מהצוות הפראלימפי שייצג את ישראל בעוד שנתיים. אתה יכול להירשם, אז מילאתי את כל השאלון עם כל פרטי הנכות. שלחתי את הטופס שלי שרשום במה אני נכה. אחרי זה עשו לי ראיון טלפוני. אחרי זה עודדו אותי. אמרו לי, תשמע, זה ממש קשה וזה התמדה, אבל זה יביא אותך חזרה לאור, זה ייתן לך מטרה, זה ייתן לך דברים. אמרתי, ארבע וחצי שנים לא היה לי שום מטרה. לא היה לי משהו שיכולתי להיאחז בו. אני נאחז בשיקום שלי שגם ככה משרד הביטחון כל הזמן מנסים לקחת לי את השיקום. מבטלים לי להגיע לחוות חוסן. אני אקח את עצמי בידיים. אני אעשה משהו לעצמי, תוכנית של שנתיים עם התמדה, עם סיבה לייצג את ישראל, להילחם עלינו, לכל הדברים האלה. מזמינים אותי, שואלים אותי איזה מידת נעליים, איזה מכנסיים, איזה חולצה. מביאים אותו לבית הלוחם. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> נו, ומה קרה? << אורח >> מיכה כץ: << אורח >> חצי שעה הגעתי מוקדם להסתגל למקום. מתחילים, מיכה, תודה שבאת. מתחיל לעשות תחנות. מישהו אומר לי, מיכה, מה אתה עושה? אני אומר לו, אני באתי לעבור את התחנות, לראות באיזה ספורט הכי אני טוב כדי לייצג אותנו, אז הוא אומר לי, תשמע, אתה לא מספיק נכה. אני אומר לו, מה זה אני לא מספיק נכה? הוא אומר, תשמע, אל תיעלב, זה לא עניין של אחוזים, זה סיווג של נכות. אני אומר, מה זה סיווג של נכות? ואם יש דבר כזה, למה לא דיברתם איתי? משכתם אותי, עשיתם לי ראיונות, עשיתם לי דברים, פיתחתם לי ציפיות. יצאתי הבית, גררתי את עצמי לעשות. הייתי מולהב ממשהו. יש לי אופק, משהו. הוא אומר לי, לא נורא, תמשיך לעשות, אתה תוכל אם תרצה. אתה יכול לעשות את זה בצורה פרטנית. לא לזה באתי. תביא לי בן אדם עכשיו שיסווג אותי, יגיד לי, כן, לא. אל תמשכו אותי. אמרו לי, תשמע, נשלח אותך לבדיקות רפואיות. אחר כך אמרו לי, תשמע, אין הלומי קרב בדבר הזה. אין דבר כזה. אני אומר, לפחות כאיש צוות תן לנו להרגיש שייכים, קצת שייכות. לא. הלומי קרב הם גם לא ברי ספורט. זהו. הכי חשוב. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> מיכה, קודם כל תודה ששיתפת אותנו. זה באמת קשה לשמוע. אנחנו התכנסנו לביטוח אבל אני רצתי איתך קדימה לגבי המוניות. אני חשבתי שאתה מדבר על מוניות בשוק הפרטי שלא נותנים בגלל כלבי שירות, אבל אתה אומר, זה נוהל של אגף השיקום, אז צריך לטפל בזה. יש פה את אבי. נדבר איתו. לעניין הזה צריך לבדוק. אולי אבי יודע להגיד לך. אני לא יודעת לגבי זה. אבי יבדוק לנו את הנושא של מוניות, מה האירוע עם המוניות. אני אשמח שתגיד לנו גם כן שנראה מה קורה עם זה, בסדר? הנושא של מה שסיפרת עכשיו. אם הייתה פה טעות זה מצער מאוד וצריך לראות איך מתקנים את הטעות. אם לא הייתה טעות, צריך לראות מה אנחנו עושים באירוע הזה, אבל זה באמת מול הארגון שהוא עושה עבודה נהדרת. << אורח >> מיכה כץ: << אורח >> לא סיפרתי את זה בגלל משהו אישי. אני רוצה שכל הלומי הקרב, יהיה להם אופק. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> ברור. אמרת שאמרו לך שהלומי קרב לא יכולים להיכנס לפראלימפי, משהו כזה. << אורח >> אייל בן שושן: << אורח >> אני אסביר. יש מה שנקרא קודיפיקציה בעולם הפראלימפי. זה משהו אחר לגמרי. זה ניקוד מקביל לאופ"א. זה לא קשור לארגון נכי צה"ל. זה בין-לאומי שסופרים בהם נקודות באחוזים. במקביל יש אירוע שכן מיועד גם לפוסט-טראומטיים, של הנסיך הארי, שכל שנה יוצאות קבוצות וזה לא לנכים עם פגיעות פיזיות. אגף השיקום גם משתתף בזה וארגון נכי צה"ל, ושם זה דווקא מיועד לפצועי מלחמה שהם לא עם קטגוריות - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> יכול להיות שמישהו שם התבלבל? << אורח >> אייל בן שושן: << אורח >> מישהו התבלבל במערכת. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אני מדברת רגע על המקרה הקונקרטי ואחר כך באופן כללי. << אורח >> אייל בן שושן: << אורח >> המקרה הקונקרטי, אני אטפל בו. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> זה טעות שהיא טעות אנוש שקורית לכולם, אבל היא מאוד משמעותית במקרה הזה. כל בן אדם רגיל היה מתאכזב, אבל הוא כבר היה סוף-סוף למעלה. << אורח >> אייל בן שושן: << אורח >> אני מבין. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אנא טפלו בזה ותעבירו אותו למה שצריך להעביר אותו, אבל תנו לו את הליווי האפשרי. << אורח >> אייל בן שושן: << אורח >> הייתי אומר שאני אעזור לו, אבל מיכה בקשר ישיר עם עידן. הוא לא צריך אותי בכלל. סתם. הדבר השלישי שמאוד חשוב אם זה כבר עלה. כן שיקום בספורט לעולם הפוסט-טראומה. הוא סופר חשוב. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תחרותי ושאינו תחרותי. << אורח >> אייל בן שושן: << אורח >> כן. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אני לדוגמה נכשלתי. הייתי שם בסיור אצלם. שמו אותי על כיסא גלגלים שאני אקלע ולא הצלחתי בכלל. << אורח >> אייל בן שושן: << אורח >> זה קשה. גם שחקנים מקצוענים לא מצליחים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אנחנו בוועדה יצאנו לסיור, נכון, ענת? את מאשרת את דבריי. << אורח >> אייל בן שושן: << אורח >> מיכה, נמצא לו את הפתרון וכמה שיותר יגיעו לכדורסל בעמידה, טניס, שחייה, כל אחד מה שהוא רוצה. כמו שהוא אומר, שיהיה לו איזה משמעות, שיהיה לו איזה מסגרת. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אני מסכימה. צר לי על הטעות שנעשתה אבל תצ'פרו אותו על הטעות. חברים, אני נועלת את הדיון החשוב הזה. תודה למיכה, תודה לכולכם שהגעתם. אנחנו נמשיך לעקוב. אבי, אתה צריך לבדוק לנו את המוניות של האדון. << אורח >> אבי וייס: << אורח >> בדקתי. קודם כל הייתה טעות במחוז ירושלים. זה במחוז ירושלים? << אורח >> מיכה כץ: << אורח >> כן. << אורח >> אבי וייס: << אורח >> הייתה טעות במחוז ירושלים. יצאה הודעה על הטעות. אין שינוי במדיניות שלנו של המוניות. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> מיכה, צא בהודעה, אוקיי? תודה רבה. יום טובות, בשורות טובות. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 13:54. << סיום >> אבי וייס – ראש חטיבת תגמולים והטבות, משרד הביטחון אמיתי אידלשטיין – רפרנט, מחלקת ביטוח חיים, רשות שוק ההון, ביטוח וחיסכון, משרד האוצר שני סולטן – עו"ד, רשות שוק ההון, ביטוח וחיסכון, משרד האוצר שרית דמרי-דבוש – עו"ד, לשכה משפטית, המוסד לביטוח לאומי אייל בן שושן – עו"ד, יועמ"ש, ארגון נכי צה"ל רותי פרמינגר – עו"ד, ארגון נפגעי פעולות איבה בועז סטמבלר – איגוד חברות הביטוח מיכה כץ – נכה צה"ל, הלום קרב