פרוטוקול ועדה

הכנסת העשרים-וחמש מושב רביעי פרוטוקול מס' 30 מישיבת הוועדה המיוחדת לפיקוח על תהליכי הסרת חסמים יום שלישי, כ"ד בטבת התשפ"ו (13 בינואר 2026), שעה 10:02 סדר היום: << נושא >> החסמים בהפעלת מערך סיוע משפטי חינם לנכי צה"ל וכוחות הביטחון - שותפות המדינה עם המגזר השלישי << נושא >> נכחו: חברי הוועדה: מיכאל מרדכי ביטון – היו"ר מוזמנים: מירב קורט זגדון – ר' היח' לניהול הוועדות הרפואיות באגף השיקום, משרד הביטחון יניב כהן – עו"ד, מנכ"ל עמותת רפורמר ורד מושקובסקי – מנהלת הקליניקה להכרה בנכות צברית, הקריה האקדמית אונו דנה רייטבלט שירי – עו"ד, מנהלת הקליניקה לייצוג נכי צה"ל, אוניברסיטת רייכמן אייל מלאכי – מייסד עמותת אסופי חנניה אבן חן – מכוכב השחר, עמותת אסופי גלעד צור – צנחן מיום כיפור PTSD, עמותת אסופי סטפן בוהנה – נכה צה"ל, עמותת אסופי אייל בן שושן – עו"ד, יועמ"ש ארגון נכי צה"ל רותי פרמינגר – עו"ד, יושבת-ראש ועדת חקיקה של ארגון נפגעי פעולות איבה מנהלת הוועדה: אפרת מורלי רישום פרלמנטרי: רינת בן מוחה, חבר תרגומים רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי -דיוקים והשמטות << נושא >> החסמים בהפעלת מערך סיוע משפטי חינם לנכי צה"ל וכוחות הביטחון - שותפות המדינה עם המגזר השלישי << נושא >> << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> בוקר טוב. יכול להיות שאני אצא לכמה דקות לאיזה עניין דחוף. אנחנו מתחילים את דיוני הוועדה שלנו המיוחדת לפיקוח על תהליכי הסרת חסמים ומעקב אחר החלטות ממשלה. אנחנו תמיד זוכרים לפני הכול את רן גווילי החטוף האחרון שישוב הביתה למיתר, לקבר ישראל. אנחנו לא שוכחים אותו, הוא על ליבנו וזה לפני הכול. היום אנחנו ממשיכים לדבר על נושא שבעיניי, זה שהכנסת דנה בו כבר כל-כך הרבה שנים זה כבר נהיה מצב מביש, מצב שהוא חרפה למדינת ישראל. הוא בניגוד לכל המילים הגבוהות של ראשי המדינה וראשי המערכת. השבוע, החוק שלי להוקרת פצועי צה"ל יגיע לכנסת ויאושר בקריאה שניה ושלישית. אם היה יום זיכרון לחללים הגיע הזמן שנגיד תודה לפצועי צה"ל. יום שנולד בירוחם על ידי ילדי בני עקיבא והמדריכים ואביעד אברקי ויהודית לביא ומשם עבר לרשויות מקומיות ומשם להחלטת ממשלה ויגיע לכנסת כחוק בכ"ט בנובמבר בתאריך העברי, בכל שנה נוקיר את פצועי צה"ל. הבושה היא ש-77 שנה לא היה יום כזה, הבושה זה שהם היו שקופים ולא ידועים. בכל בסיס היה חדר הנצחה לנופלים אבל לא היה מועדון לפצועים, וכל בסיס הזמין משפחות שכולות לימי יחידה ולימי ספורט ולמסע ולנאום ולהרצות לחיילים - ואני משפחה שכולה אז אני יודע את זה - אבל לא ידעו להזמין את הלום הקרב ואת גיבור ישראל שלהם שעשה מעשים גדולים באותה יחידה. אז דרשנו מצה"ל להקים יחידה להנצחה ואת זה גם הקמנו. אבל מה שקרה לנו עכשיו בעולם של נכי צה"ל זו מציאות לא נורמלית. מצד אחד עשינו את הרפורמה הגדולה ביותר שנעשתה אי פעם, בני גנץ ואנוכי, כשר במשרד הביטחון, את רפורמת נפש אחת, ולראשונה הקצנו מיליארדים ונתנו מענים שלא היו קיימים. שני דברים הכו בנו. אני חייב לצאת לכמה דקות ואני חוזר. בסדר, תסלחו לי. << הפסקה >> (הישיבה נפסקה בשעה 10:05 ונתחדשה בשעה 10:09.) << הפסקה >> << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אני לא יכול לשבת בשקט אז התחלתי. הייתי באמצע, שני דברים קשים הכו בנו למרות המאמץ הזה לעשות רפורמה בנפש אחת. אחד, מלחמה, תוספת של 20,000 פצועי צה"ל והכפלת כמות הלומי הקרב שצריך לטפל בהם פלוס אותה גיבנת של אלפי תיקים ותביעות קודמות שלא נסגרו לפני המלחמה. זאת קללה אחת שגורמת למערכת להגיע כמעט למצב של קריסה. הדבר השני זה שכוח האדם באגף השיקום לא בנוי לטפל בכמות הנכים הזאת ולתת מענה. יחד עם זאת יש גם רשלנות. ארבע שנים לתקצב סיוע משפטי, בהתחלה 100 מיליון שאנחנו דרשנו והופיע בתקציב, ואחרי זה 50 מיליון ואחרי זה 40 מיליון, ובפועל אפס שקלים ביצוע. זה כמו מעילה באמון של נכי צה"ל. אתה כבר שמת את התקציב, שמת את הסעיף, וכל הדיונים שלנו פה זה שכר טרחה ועושק של נכי צה"ל, וזה יכול היה כבר להימנע עם 300 המיליון שקלים האלה. אבל הדיון היום הוא נותן מקום למי שמילא את החלל, לגופים ועמותות שבאות לסייע לנכי צה"ל, כל אחד בדרכו, כל אחד בשיטתו. גם ראינו דברים מאוד יפים בקרב עמותות שפעלו למען נכי צה"ל. גם ראינו דברים פחות יפים, אבל משרד הביטחון יהיה חייב להבין שחלק ממערך השירותים שהוא מספק לנכי צה"ל יבוצע באמצעות המגזר השלישי. אז כן, תקצבנו את בתי הלוחם והם מרחיבים את השורות והם ממקדים מאמץ גם בשכלול היכולות למענה הלומי קרב. והדבר הזה קיבל לראשונה תקצוב ממשלתי, תפעולי, משמעותי וככה ראוי. ויש עוד עשרות עמותות. אני זכיתי לבנות את השותפות עם נט"ל שבעיני עמותת דגל ועוד גופים פה יוכלו להציג את העשייה שלהם. אני מבקש מהגופים לדבר קצר ולעניין, להשתדל שלוש ארבע דקות להציג את הדברים. אנחנו ניתן לקליניקה לייצוג נכי צה"ל של רייכמן, דנה עורכת דין רייטבלט, ואחרי זה ארגון אסופי של אייל מלאכי. יש לנו פה ארבעה-חמישה ארגונים, כל אחד לא יותר מארבע דקות להיות ממוקדים כדי שנוכל גם לשאול שאלות את המשרד איך הוא בונה את השותפויות איתכם ואיך הוא משכלל את העבודה איתכם כדי שבתקופת הביניים הזאת לפחות, כשיש אפס ביצוע של סיוע משפטי במימון המדינה, לפחות המגזר השלישי שנותן מענה יעבוד בהלימה ובשותפות טובה יותר עם משרד הביטחון. בבקשה, דנה רייטבלט עורכת דין. << אורח >> דנה רייטבלט שירי: << אורח >> היי. נעים מאוד. ככה באמת הבנתי שאנחנו מוזמנים פעם ראשונה לוועדה. באמת הקליניקה המשפטית שקמה ברייכמן לפני יותר מחודשיים שהמטרה היא באמת לסייע לנכי צה"ל החל משלב ההכרה, השלבים הראשונים של מי שטרם התחיל אותו,, עד להכנה של הוועדות הרפואיות, וכך לסגור להם את כל הנושא של עולם מיצוי זכויות, כל מה שהם צריכים. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> מה היה הטריגר לפתוח את הקליניקה הזאת והאם האוניברסיטה - פעם זה היה מכללה האוניברסיטה - מממנת מתקציבה עצמה את הפעילות ומה התפיסה, באיזו שיטה זה יבוצע? << אורח >> דנה רייטבלט שירי: << אורח >> קודם כל אוניברסיטת רייכמן בכללי חרתה על דגלה את כל נושא פתיחת שערי האקדמיה בכללי לאנשי צבא וגם כמובן לכל פצועי צה"ל בעצמם. אני יכולה להגיד שהשנה נקלטו 250 פצועים בשנה האחרונה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אתם מלווים 250? << אורח >> דנה רייטבלט שירי: << אורח >> לא, אמרתי נקלטו בשערי אוניברסיטה באזור ה-200 סטודנטים. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> שלכם? << אורח >> דנה רייטבלט שירי: << אורח >> באוניברסיטה עצמה. זה נושא שהיה כבר באוניברסיטה שנים אחורה, זה לא משהו שקרה מהשנים האחרונות. אבל הואיל וזה באמת כמו כל קליניקה אחרת, זה ארגון בתוך האוניברסיטה שפועל ללא כוונת רווח. הוא מתחיל מתקצוב חיצוני, תרומות כמו כל עמותה. וגם בקליניקות חדשות שקמות באמת יש איזשהו גוף או ארגון תומך שהוא בעצם השותף של הקליניקה הקיימת. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אבל את יכולה בשקיפות להגיד איזה גוף? << אורח >> דנה רייטבלט שירי: << אורח >> אני לא מסתירה את זה, חלילה, זה גם חלק מהשם של הקליניקה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> איך זה נקרא? << אורח >> דנה רייטבלט שירי: << אורח >> הקליניקה נקראת הקליניקה לייצוג נכי צה"ל בשיתוף משרד עורכי דין ענת גינסבורג, שהם אלה שבזכותם הקליניקה הזאת בעצם קיימת אבל העבודה של הקליניקה והעבודה של המשרד נפרדים לגמרי. זאת אומרת, מה שקורה בקליניקה הוא רק של הקליניקה ולנו יש אינטרסים שלנו של הקליניקה. נכון, זה משרד מלווה שהוא יכול להיות גורם מקצועי שנמצא איתנו, אבל הוא לא מתערב לנו בעבודה, בוא נגיד ככה, ואני לא באה לעשות עבודה של המשרד. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> תראי, רוצים להבין בכל זאת, הזיקה והמורכבות, חשוב שנבין את זה. << אורח >> דנה רייטבלט שירי: << אורח >> כן שאלת על תהליכי עבודה. אנחנו לא חיכינו, לקליניקות חדשות לוקח המון זמן עד שהדברים מותנעים ואנחנו כבר בשבוע השני של השנה התחלנו לקבל אלינו פונים. גם פונים שאני התחלתי איתם איזשהו תהליך לפני וגם פונים מעמותות שיצרו איתנו קשר. ככה שהיה לנו כבר "איזשהו בנק" להתחיל לעבוד איתו עם ההכשרה שהסטודנטים התחילו לקבל עוד טרם שנת לימודים וככה המשיכה ממש עד לפני מספר שבועות. אז הקליניקה כבר רצה, פועלת, מתפקדת, מקבלת אלינו פונים על שלל התחומים, בין אם זה בנושא ההכרה, בין אם זה בליווי לוועדות עצמם ובין אם זה בנושא מיצוי זכויות. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> תודה רבה. ארגון אסופי, אייל מלאכי, בוא תתקרב למיקרופון. << אורח >> אייל מלאכי: << אורח >> אני אתן קודם כל לחיילים שלי לדבר קצת. << אורח >> גלעד צור: << אורח >> שלום לכולם. שמי גלעד צור. אני צנחן בן 71 ממלחמת יום כיפור מקרב החווה הסינית, עברתי חוויות מאוד קשות. וכמו שאתם יודעים יצאתי לדרכי, השתחררתי, לא ידענו מה זה פוסט טראומה, יצאנו לדרך ועברנו חיים מאוד מסובכים וקשים עד שיום אחד הגעתי למשרד הביטחון אחרי הרבה שנים וביקשתי עזרה. דבר ראשון שעשו זרקו אותי החוצה, אמרו לי: מה פתאום אין לך שום בעיות, זה קשור לאזרחות. וככה התחלתי במסע ממש מייאש ומשפיל מול משרד הביטחון והמדינה שלי ולקח לי בערך שמונה שנים של ערעור שמשכו אותי בו עורכי דין. עברתי דרך שלושה עורכי דין בתהליך שלי שכולם בעצם עשקו אותי כי כל הכסף שאיכשהו קיבלתי בתהליך הגיע אליהם, לא אלי. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אתה יכול לציין מספרים? בסך הכול מה העלויות של הדבר הזה? << אורח >> גלעד צור: << אורח >> אז אני כל הסיפור הזה עד היום שבעצם הוכרתי והתחלתי לקבל את הזכויות שלי, זה עלה לי מעל 200,000 שקל, שלושה עורכי דין. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> ולא יצא להם? את התוצאה? << אורח >> גלעד צור: << אורח >> ואת התוצאות קיבלתי בסוף מהסופי. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> איך זה קרה? תספר לי בדיוק את הדינמיקה. גמרת עם שלושה עורכי דין, לא קורה כלום. זאת אומרת איך המפגש? איך זה קורה? << אורח >> גלעד צור: << אורח >> התהליך זה קרה משהו, אבל זה התחיל עם 10% ואחרי זה עם 20%, אחרי שבהתחלה פסיכולוגית בשם רויטל אמיעז של משרד הביטחון טענה שאין שום קשר בין המצב שלי הנפשי למה שעברתי במלחמות ישראל. ככה התחיל התהליך בעצם. אחרי זה הקרב עם עורכי הדין, יודעים איך להפחיד אותנו. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> הפחידו אותך? << אורח >> גלעד צור: << אורח >> כן, בקיצור. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> איך יצאת מהם? << אורח >> גלעד צור: << אורח >> אני לא יצאתי מהם, אני שילמתי כסף. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> הוצאת 200,000 שקל בלי כלום? << אורח >> גלעד צור: << אורח >> 200,000 שקלים, כי הייתה לי גם באיזשהו שלב קטע של הסתבכות עם קנאביס, כי זו התרופה שלי. כיום אני מקבל אותה כבר 10 שנים ממשרד הביטחון בלי כסף מביאים לי את זה הביתה. אבל לפני שהוכרתי היות וזו הייתה התרופה שיכולתי להתמודד איתה בלילות, גידלתי את זה לבד, וכשתפסו אותי פשוט הכניסו לי את כל העונשים שרק אפשר. ועורך הדין הפחיד אותי שייקחו לי את הבית ולקח ממני 160,000 אלף שקלים בשביל לעשות בסוף איזה עסקת טיעון שאני אשלם. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> בוא תקדם תגיד איך נוצר הקשר עם אסופי ואיך זה עזר לך? << אורח >> גלעד צור: << אורח >> הייתי בשלב של כזו מצוקה כי לא היה לי כסף ומשפחה עם שלושה ילדים ואני צריך להתמודד. במקרה ראיתי את המספר של אסופי של אייל מלאכי בפייסבוק ופשוט חיפשתי עזרה, כי כבר למשרד הביטחון הלכתי וזרקו אותי. הרמתי טלפון ופגשתי את האיש המקסים, המלאך הזה שאתם רואים אותו מאחוריי. הדבר הראשון שהוא שאל אותי: איפה אתה? אמרתי לו איפה אני גר. הוא אמר: אני בא אליך. הגיע אליי, ישב איתי, שמע את הסיפור שלי, הביא לי ארגז עם אוכל, עם עופות, עם שמן, עם הכול. אמר לי: מה אתה צריך? אמרתי לו: אני ממש במצוקה, בלי כלום. על המקום העביר לי 500 שקל לבנק כדי שיהיה לי מזומן. פשוט הציל לי את החיים אחרי שהמדינה הזאתי תקעה לי סכין בגב, במשך עשרות שנים, אחרי כל מה שעברתי ואני עוד שירתי 23 שנים במילואים, לא יכולתי לוותר יותר את זה כי התביישתי בכלל להגיד כל מה שעובר עליי, אז הייתי הולך ועושה את זה. אני היום רוצה רק לחשוף דבר אחד שלא חשפתי בחיים שלי לאף אחד, בתהליך של מלחמת ההתשה הייתי כבר במצב מאוד לא טוב מבחינה נפשית ונתנו לי יום אחד לנסוע עם הרכב של שאול מופז שהוא היה הסמג"ד שלנו ב-890, לרדת מהרמה להביא לו את האוטו לחולון לבית שלו. בתהליך הזה של הנסיעה איבדתי את השליטה על הרכב, התהפכתי בגשר אריק לתוך הוואדי, הרכב נהרס טוטאל ואני נשארתי בחיים. הצלחתי איכשהו לטפס, לשרוד ולעצור טרמפים להגיע הביתה. זה היה לקראת השחרור שלי. ביום השחרור לפני זה קיבלתי זימון לבית המשפט של הבית הירוק ביפו לתעבורה. אני עומד מול קצין סרן למשפט על הנזק שעשיתי לרכב, אחרי שאני עובר מלחמה, שתי מלחמות, שלוש מלחמות, והעונש שאני מקבל זה שלילת מענק השחרור שלי. אני רוצה להגיד לכל עם ישראל שאני הלוחם גלעד צור שלחם את מלחמת יום כיפור בקרב החווה הסינית ולחם את השבת השחורה בחרמון במוצב הפיתולים ואיבד עשרות חברים ושירת 23 שנים במילואים, וצה"ל חילט לו את מענק השחרור. אני לא קיבלתי מענק שחרור. אם אתם חושבים שזה הצדק של המדינה, מה שאנחנו צריכים לקבל, הלוחמים, אז אני לא יודע מה להגיד. אני התביישתי, בחיים לא סיפרתי את זה, אבל אני אספר את זה היום כי זה דבר שחותך אותי בלב 50 שנה. אני חושב שזה מגיע לי ובא לי לתבוע את המדינה היום על המענק שחרור הזה לקבל אותו כי אני חושב שזה מגיע לי. ואם אתם חושבים שזה מגיע לי אז אני מקווה שתעזרו. ואני רק רוצה להוסיף דבר אחד. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> מה היה המשך הקשר שלך עם אייל כדי להגיע להכרה? << אורח >> גלעד צור: << אורח >> אייל כמובן שזה קשר כבר של שנים, של משפחה כבר, ואייל עזב אותי מעולם, הוא המשיך לתמוך בי לכל אורך הדרך במשך חודשים. היום אני קצת במצב יותר טוב אז אני לא צריך את העזרה שלו מבחינה כספית. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> קודם כל אני רוצה להודות לך גם שפתחת את הלב ובכנות. אבל אני זכיתי לראות אותך בחווה חקלאית שגם עובד ומתנדב שם וגם עושה למען אחרים, שיש לך מקום בלב לעשות גם לדור הצעיר שהגיע לשם. תודה רבה גלעד. אייל אתה רוצה להוסיף כמה מילים? << אורח >> אייל מלאכי: << אורח >> לא, אני מעדיף. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אתה מעדיף לא לדבר בסוף? << אורח >> אייל מלאכי: << אורח >> לסטפן בבקשה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> קדימה. << אורח >> סטפן בוהנה: << אורח >> שלום, קוראים לי סטפן, עליתי לארץ בגיל 16 בתור ציונות. אני לא יודע להתבטא טוב כמוכם אבל אני אגיד בקצרה. התגייסתי ב-1981 והייתי בח"ן צנחנים וגמרתי מסלול שם והצטרפתי למחלקה של אייל שמאחוריי זה חבר לקרב, מלחמת לבנון הראשונה, הר זיתון, אם שמעתם על המארב קומנדו סורי. בקיצור שמה נלחמנו ואיבדנו גם חברים. מה שאני רוצה להגיד שמאז אחרי שהשתחררתי רציתי להתאבד. שמונה חודשים הייתי במצב דיפרסיה עמוק, נסעתי לצרפת והתחלתי לעבוד ברחוב כי לא יכולתי להשתלב בשום מקום נורמלי כי החיים שלי היו לא נורמליים. 25 שנה הייתי מאבטח מאפיה מקורסיקה, מאפיות מכל הרבדים בצרפת, ואז חזרתי לארץ ב-2003. הקמתי חברה ונפלתי ו-14 שנים הייתי באיחוד תיקים, ביקשתי מעורך דין שיעזור לי ושילמתי כספים, גם כן עשקו אותי, לא קרה כלום, שום דבר עד שאייל איתר אותי כי ניתקתי קשר עם כולם. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> היום אתה מוכר כהלום קרב? << אורח >> סטפן בוהנה: << אורח >> כן אני היום מוכר כהלום קרב כבר שנתיים אחרי 40 שנה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> ואייל ליווה אותך בתהליך? << אורח >> סטפן בוהנה: << אורח >> כן. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> בלי עורך דין? << אורח >> סטפן בוהנה: << אורח >> כן, מהתחלה, אותו דבר. בלי עורך דין. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> תודה רבה לך, סטפן. אייל, אתה רוצה להשלים? אנחנו רוצים לעבור לגוף אחר אז בוא בבקשה. לא, אי אפשר, מתוק אתה, בוא תחליף אותי, אני אלך לוועדה השנייה. תהיה קצר ויאללה קדימה. << אורח >> אייל מלאכי: << אורח >> חנניה אבן חן. << אורח >> חנניה אבן חן: << אורח >> חנניה אבן חן מכוכב השחר, היתקלות עם מחבלים ב-2016 בשער בנימין. הסתערתי על המחבל שם, חיסלתי אחד מהם, שניים נכנסו לכלא, ארכיטקטים של הרשות הפלסטינאית דרך, כנראה, קטאר. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> את מי איבדת שם? << אורח >> חנניה אבן חן: << אורח >> איבדתי חבר טוב, את ינאי וייסמן. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> באיזו יחידה היית? << אורח >> חנניה אבן חן: << אורח >> אני הייתי בדיוק בין השחרורים שלי. בדיוק כמו עכשיו ב-7 באוקטובר, הרבה אנשים שירדו לעזה ולחמו שמה. ההגדרה שלהם הצבאית מה היא? אנחנו אזרחים, אנחנו צבאים? ואז אתה נופל בין הכיסאות. קרוב לחמש שנים שהייתי בוועדות ממש. עכשיו אני רוצה להסביר. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> מה זה אומר שאתה חיסלת את המחבל, היית חייל? << אורח >> חנניה אבן חן: << אורח >> הייתי בדיוק בשחרור שלי. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> עדיין במעמד של חייל? << אורח >> חנניה אבן חן: << אורח >> הצבא טען בוועדות שאני לא נשלחתי למשימה הזאת ובעיה שלי שחיסלתי מחבלים. וביטוח לאומי בא ואמר לי: אתה כוחות הביטחון, תתמודד, זה הלם קרב, אנחנו לא יודעים בכלל מה לעשות איתך. הגענו לפה, היו איזה חמישה שרים שהתערבו. אייל אסופי באיזשהו שלב נכנס. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> כמה זמן מהאירוע שאתה מדבר שאייל נכנס? << אורח >> חנניה אבן חן: << אורח >> ב-2016. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> התחלת עם עורכי דין? << אורח >> חנניה אבן חן: << אורח >> אני חייב לדבר רגע על הנושא של עורכיה דין. כל הנכה לא מוכר הוא לא יכול להתחיל שיקום. הנכות שלו נגררת עוד. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> מחמירה אפילו. << אורח >> חנניה אבן חן: << אורח >> זה לא רק מחמיר, זה הרבה יותר גרוע מזה. יש משפחה, יש ילדים, גירושין, חוסר עבודה, מה שזה לא אומר, ואנחנו תלויים במי? בעורכי דין. עכשיו שנייה אחת עורך דין עושק אותנו, למה הוא עושק? יש לו מונופול עלינו, יש לו מומנט עלינו קוראים לזה הנכות, ואם לא ככה ואם לא ככה, הרבה כספים שהולכים. ואני אומר שניה אחת, היחידה הזאת שקוראים לה עורכי דין היא מאוד חשובה, כי בלעדיה אנחנו לא יכולים לקבל את ההכרה, אבל מצד שני חייבים להגביל אותם. << אורח >> אייל מלאכי: << אורח >> איפה אתה נמצא? מי אמר את זה? << אורח >> חנניה אבן חן: << אורח >> הוועדה. << אורח >> אייל מלאכי: << אורח >> תמשוך הנדברקס. << אורח >> חנניה אבן חן: << אורח >> מושך הנדברקס. << אורח >> אייל מלאכי: << אורח >> גבר, אתה יודע לעשות מלחמות. << אורח >> חנניה אבן חן: << אורח >> לא, אני לא אמרתי את זה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> תן לו. << אורח >> חנניה אבן חן: << אורח >> אני שניה אחת חוזר בי. אני עשיתי ועדות גם עם עורכי דין וגם בלי עורכי דין. אני חייב להגיד שוועדה בלי עורכי דין היא ועדה זוועה, זורקים אותך, מתעללים בך, זה כמו צניחה מחמש קומות בלי מצנח. עם עורך דין זה יותר יעזור, אבל עורך דין לוקח הרבה כסף. פה בדיוק המומנט הזה נכנס, אני חייב לדבר על אסופי. אסופי הצילו אותי. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> איך? באיזה דרך? << אורח >> חנניה אבן חן: << אורח >> הם נכנסו איתי לוועדה, הם עזרו לי בוועדה. זה הגיע למצב שאני כבר לא האמנתי בעורכי דין, איבדתי הרבה כסף, ונגיד את זה ככה שזה הגיע לקצה ברמה שהחיים שלנו מונחים שמה. וזה היה מטומטם מצד המדינה, הייתה לי החמרת מצב, הייתי אמור לקבל אחוזים יותר נמוכים, בזכות הטמטום שלהם האחוזים היו גבוהים. ושאלתי: אתם דפוקים? למה הייתי צריך את אסופי, סליחה שאני אומר את זה, שיציל אותי. << אורח >> אייל מלאכי: << אורח >> כי מישהו צריך להרוויח כסף. << אורח >> חנניה אבן חן: << אורח >> ברור לי, אני אומר דבר ראשון שהעמותה הזו מצילה הרבה חיים, העברתי כבר חברים שלי. ואני יכול להגיד שלאייל יש הרבה עולמות למעלה מובטחים. הוא אדם ענק, הוא לא אוהב שאומרים לו את זה, אבל אני מוריד בפניו את הכובע. כן חבר'ה תסמכו עליו. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> מה איתך היום, מה שלומך? << אורח >> חנניה אבן חן: << אורח >> היום אני מוכר. לצערי הרב אני עובר תהליך גירושין נוראי, לא ראיתי את הילדים שלי קרוב ל-275 ימים מפסח. הגרושה שלי כביכול משתמשת בטענה שהלומי קרב הם מסוכנים, וכו', ומחלקה... אתה יודע מה שזה אומר. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> כן. << אורח >> חנניה אבן חן: << אורח >> היא אפילו השתמשה בטענה שבית מאזן זה נקרא חולי נפש, ואם אני אמור להישלח לשם אז זה חולה נפש ואסור לי לגדל ילדים. אני הרי עם דם על הידיים אז בכלל הסיפור ארוך. אני חייב להגיד שאייל והמשפחה של אייל, נקרא לזה ככה, נותנת את המעטפת, גם את החיבוק, גם את ההבנה, גם את האוזן, וגם את המקום הזה של שניה אחת לעבור כדי להתחיל את השיקום. אני חייב להגיד שבזכותו התחיל לי השיקום, כי עד אז הייתי באוויר. << אורח >> אייל מלאכי: << אורח >> נשמה שלי. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> קודם כל אתה מתמודד עם דברים קשים מאוד, אבל הדרך שבה אתה מציג ומדבר – אתה משדר עוצמה וכוחות. אני מקווה שזה יסייע לך. אייל קח את המיקרופון. דבר. << אורח >> אייל מלאכי: << אורח >> מיכאל, אתה מפריע לי. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אז אני אשתוק. אמרתי לך שאתה המנהל פה. << אורח >> אייל מלאכי: << אורח >> אמרתי לך שאני לא רוצה להסתבך עם עורכי דין. אני רוצה היום לא לריב עם אף אחד, אני רוצה רק שמי שיכול לשמוע שישמע. אני מדבר לקהל, יש לנו 300,000-400,000 איש שצופים בנו כרגע, לא? אני אדבר רק לדף, אני אשאל שאלות לדף אני אעשה את זה בקצרה, ואם הדף יכול לענות לי אז שיענה לי. שלום דף, מה שמך? שמי 4A, שמי אייל מלאכי מייסד עמותת אסופי, אני רוצה לשאול אותך כמה שאלות על מכתב של איזושהי עמותה בשם רפורמר שנתנה לנו כמה מספרים. חשוב לי לדעת על מה אתה מדבר איתי, אתה מציע בכל פעם 12,000 על אובדן כושר עבודה, 1,200 שקלים על שעת ליווי. אני רוצה לשאול אותך: האם קראת את החוזה? לא, אני רק נתתי אישור לכתוב על הדף. אז אני רוצה להסביר לך, דף יקר, שעת הליווי שאתה דורש כאן היא 1,200 שקלים ושעת הליווי שהחייל מקבל היא 42 שקלים, מאיפה הוא יתן לך את הכסף הזה? << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> הם פה, הם יוכלו להשיב. << אורח >> אייל מלאכי: << אורח >> הם לא יכולים להשיב לדעתי. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> ניתן להם את הזכו להציג את הארגון שלהם. << אורח >> אייל מלאכי: << אורח >> אחוז נכות של חייל לא מגיעה ל-60 שקלים. זאת אומרת שאתם דורשים פה 1,200 שקלים על אחוז בעוד שהחייל מקבל 60 שקלים. זאת אומרת, והיה ומישהו זכה בטוטו ב-60,000 אלף שקלים, הוא לא יכול לקבל את הפרס, מיכאל, 60,000 שקלים עד שהוא לא ייתן למפעל הפיס 1.2 מיליון שקלים. אתה מבין את האבסורד? << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אייל, אני רוצה לשאול אותך, הערת את ההערה הזאת, ביכולת שלך לעבוד עם משרד הביטחון, בעצם כל הארגון של מבוסס על תורמים, האם בעתיד ככה אתה רואה אותו או שאתה חושב שהמדינה צריכה להשתתף בחלק מהעלויות של הפעילות שלך? << אורח >> אייל מלאכי: << אורח >> אני חושב שהמדינה צריכה להשתתף לא בפעילות שלי, שזה לא יבוא אליי, אני עמותה, אני לא צריך את הכסף הזה, שזה יעבור ישר לחייל. מה שקורה פה, חברים, ההצעה הזאת של העמותה, עם כל הכבוד לי אליה, למרות שהיא מקבלת מעומר יעבץ ייעוץ משפטי, ומצד שני הוא אומר: לא, אני לא נותן להם. אז יש פה קצת משהו... מישהו כאן קיבל רגליים קרות. אני הבנתי שעומר יעבץ לא מתאים לו הקטע בגלל שבתעריף גרעוני זה הוא לא מוכן לעבוד. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> הוא פה עומר יעבץ? הוא בחר שלא לבוא? << אורח >> אייל מלאכי: << אורח >> לא, הוא לא בחר. לדעתי הוא בחר שלא להגיע כי הוא לא יכול להתעמת עם האמת שלי. היות והוא לא פה. << אורח >> יניב כהן: << אורח >> אני תכף אשיב. << אורח >> אייל מלאכי: << אורח >> היות ואני מכיר אותו לפני 30 שנים, ויש לי שריטות מהמשרד שלו, לכן הוא לא מגיע לפה. אני לא רוצה להתעמת אישית עם אף אחד, חברים. האירוע הזה של הצעת המחיר, אני מבקש מיושב-הראש אני מבקש מיושב-הראש לגנוז את ההצעה הזאת, אנחנו נביא הצעה קצת יותר טובה לחיילים, ואולי, ברירת מחדל, לכמה עורכי דין. אני רוצה לגדוע את זה, ההצעה הזאת לא מקובלת כי היא גניבה בסלמי. זאת אומרת, יש פה מצב שאם מישהו מקבל 40 שעות ליווי, הוא צריך לשלם כפול 1,200 שקלים לעורך הדין. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> תודה שהארת את עינינו לגבי ההצעה הזאת. אבל יש לך משפטי סיום? כי אנחנו רוצים לעבור לגוף אחר. << אורח >> אייל מלאכי: << אורח >> יש לי עוד משהו, לצערנו הרב יש לי הקלטות – כבוד יושב-הראש שאל אם יש לי הקלטות – של פסיכיאטר שפיטרו אותו והוא קיבל הוראה, אין לי מושג מאיפה. אם זה מאגף השיקום – תגידו לי שזה אתם, אם זה ממשרד הביטחון – תגידו לי שזה אתם. קיבלו הודעות כמה פסיכיאטרים שהם מפסיקים את עבודתם היות והם נותנים אחוזים גבוהים והם נותנים לא לצמיתות, הם נותנים את זה זמני. אני מכיר את זה כבר בערך חצי שנה – אני לא אזכיר את שמם, אני לא רוצה להסתכסך איתם, אני בכל שבוע בוועדות – אני מקבל 30 ו-20. יש לי חייל בן 83 ממלחמת ששת הימים שהייתי איתו בוועדה קיבל 20%, לעג לרש, 1,700 שקלים שהוא צריך לחיות איתם. אני מתבייש, אני התגייסתי לצנחנים בגלל גלעד צור. כשהייתי בן 10 וראיתי את הרמטכ"ל אומר: אנחנו בדרך, אנחנו נשבור להם את העצמות. וראיתי אתכם רצים שם ואמרתי לאמא שלי: אני לא רוצה להיות אינדיאני בשנה הבאה בפורים, אני אהיה צנחן. אני מתבייש שיש לנו אחים, עאלק אחים, שזה המסמך שיצא להם, וזו עמותה שאמורה לעזור לנכי צה"ל. ריבונו של עולם, 1,200 שקלים על שעת ליווי? שעת הליווי שלי אם אני אקבל, היא 42 שקלים, מאיפה 1,200 שקלים? מהיכן? << אורח >> יניב כהן: << אורח >> מהתרומות, נשמה. << אורח >> אייל מלאכי: << אורח >> אני מדבר לדף. << אורח >> יניב כהן: << אורח >> אתה יכול להמשיך לדבר לדף. << אורח >> אייל מלאכי: << אורח >> תענה לי אתה, דף, מאיפה נתת אישור לקשקש על הדף? מה זה הקשקוש הזה? מאילו תרומות? ממשרד הביטחון? כל הכסף הזה צריך לעבור לגלעד, לעבור לבן אדם הזה, ולא לעורכי דין. אני עמותה, אני לא רוצה שקל, אני רוצה להיות בוועדות. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> ואם יש כסף ילך לנכים עצמם, ישירות. << אורח >> אייל מלאכי: << אורח >> אתה יודע מה? אם יש עורכי דין שקשה להם בחיים, לכולם קשה, אני אכניס לך מסמך בעוד שבועיים ימים. כמו בשוק, אנחנו בשוק מיכאל. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> תודה רבה. אייל, אהוב ליבי, אתה באמת נשמה גבוהה. וכשאמרו פה שיש לך בעולם הבא כבר כמה זכויות, אז שהקדוש ברוך הוא ייתן לך כוח להמשיך לשרת עוד אנשים שצריכים אותך. אני רוצה עכשיו את הקליניקה לייצוג נכי צה"ל, קריית אונו, עורכת דין ורד מושקובסקי. << אורח >> ורד מושקובסקי: << אורח >> תודה מיכאל. אני מנהלת את הקליניקה להכרה בנפגעי השירות בצה"ל וכוחות הביטחון בקריה האקדמית אונו. את הקליניקה הקמתי באוגוסט 2021, ואני זוכרת שכשהיא נפתחה היא הייתה הקליניקה הראשונה עד שדנה עכשיו, לשמחתי הרבה, הצטרפה. הקליניקה המשפטית היחידה בישראל שעושה נכי צה"ל ואמרו לי שאין בה צורך כי עכשיו הייתה רפורמת נפש אחת בדיוק במאי אז כבר לא צריך פרו בונו, לא צריך מגזר שלישי ותכף יש סיוע משפטי. אמרתי מושלם, אז אני מבינה למה לא היו קליניקות קודם ולא נורא, אז יש רק אחת מספיק. אני כמובן צינית, כי אין סיוע משפטי וצריך מגזר שלישי. מה שאנחנו עושים בעצם, אנחנו כל הזמן מזגזגים בין פרטני לרוחבי. כלומר, אנחנו גם נותנים ייעוצים פרטניים, אנחנו גם מייצגים ואנחנו משתדלים לעשות כמה שיותר דברים שהמשמעות שלהם היא שינוי מדיניות. אתה מכיר את הפעילות שלנו טוב, אם זו פעילות בנושא הגבלת שכר טרחה וניירות עמדה בנושא וניסיון לשנות חקיקה, אם זה ייעוצים לעמותת עורך דין, שזו עמותה של מילואימניקים, היא לא מתמקדת בנכי צה"ל, היא מתמקדת במילואימניקים. אבל אני הייעוץ המשפטי שלהם דרך הקליניקה בנושא של נכות צבאית. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אם אני עכשיו רוצה להגיע איפה אתם נמצאים? לאיפה אני שולח חברים אליכם לקבל ייעוץ? זה ייעוץ ראשוני? מה זה בדיוק? << אורח >> ורד מושקובסקי: << אורח >> יש מייל ויש ברקוד של הקליניקות של אונו, לשם שולחים את הפנייה הראשונה ואז זה מגיע אליי. אבל ספציפית אני אישית גם נותנת את המייל שלי, אז בשמחה אם תרצה אחר כך. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> כדי להגיע אליך מה עוד צריך? כדי לעבור את המשוכה הראשונה שהוא יקבל ייצוג? << אורח >> ורד מושקובסקי: << אורח >> אין משוכות. אני שניה אענה תשובה שהיא כללית, שהיא לא קשורה אליי. קליניקה משפטית נמצאת בתוך פקולטה למשפטים, היא קורס מעשי. היא בעצם אומרת שהסטודנטים עכשיו מגיעים, עובדים עם עורך דין צמוד, לומדים מטריה, עושים עריכת דין חברתית, מה שנקרא, כלומר עושים עבודה שיש לה משמעות לחברה, על הדרך לומדים את העבודה המשפטית. אפשר לקרוא מאמר מדהים של פרופסור יובל אלבשן שמסביר מה זה קליניקה משפטית ולמה היא כל כך חשובה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> ורד, אני רוצה שתמקדי, ושתי דקות לסיים. << אורח >> ורד מושקובסקי: << אורח >> סליחה, עניתי לו יותר מידי. אתה צודק. אתה רוצה שאני אמקד משהו ספציפי? << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> לא, מה שחשוב לך, אבל יש לך דקה-שתיים ותגידי מה שחשוב. << אורח >> ורד מושקובסקי: << אורח >> חשוב לי להגיד לך שאנחנו לא על תרומות. מאוד חשוב לי ובכלל לא תכננתי אי פעם שנדבר על זה, אבל מאוד חשוב לי להגיד שהקליניקות של אונו אפס תרומות, הכסף הוא של המכללה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> את אומרת אז אונו מממנים? << אורח >> ורד מושקובסקי: << אורח >> בוודאי, הם משלמים לי את המשכורת, אני עובדת של המכללה ושום דבר בבחירות של התיקים שלי לא קשורות לתרומות. שזה דבר יחסית חריג. רוב הקליניקות בארץ זה תרומות. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> כמה מקרים ליוויתם, של נכי צה"ל? כמה ליוויתם פחות או יותר של נכי צה"ל וכמה מקרים זכיתם לסיים איתם תהליך כראוי? << אורח >> ורד מושקובסקי: << אורח >> לשמחתי חוץ מתיק אחד כולם הסתיימו בהצלחה, שזה נתון ממש מרגש. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> איזה כיף. << אורח >> ורד מושקובסקי: << אורח >> הקליניקה קיימת ארבע שנים. מבחינת ייעוצים אני לא אגזים אם אנחנו במאות, כי אני בכל שבוע עושה כמות ייעוצים הזויה. יש לי זומים כאלה של אנשים שאני מכינה לוועדות, נותנת להם ייעוץ ראשוני מסבירה להם מה זה בידיים טובות, מה זה אני, מה אגף שיקום, קצינת נפגעים, מה האפשרויות שלהם. אז זה ברמת המאות. אני עושה כמויות של טלפונים וזומים לא סבירה. חלקם עם סטודנטים לשמחתי, אבל חלקם לא, כי יש להם חיים, לי לא. אני גם עושה מילואים, אני יועצת בחטיבת נפגעים, אז גם שם אני עושה ייעוצים, אבל לא משנה, זו לא הקליניקה. אבל זו גם יוזמה שלך, אתה זוכר? << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> כן. << אורח >> ורד מושקובסקי: << אורח >> אז אני בעצם מתנדבת שם במילואים, בחצי השנה האחרונה התחלתי. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> דרשנו מצה"ל להקים יחידות שלו לנכי צה"ל. << אורח >> ורד מושקובסקי: << אורח >> בדיוק, אז אני מתנדבת שם. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> שהבעיה היא לא של משרד הביטחון. כמו שהוא ידע להקים בהתייחסות למשפחות שכולות. << אורח >> ורד מושקובסקי: << אורח >> ואני גם אציין שאני חושבת שלא משנה כמה אנחנו עושים, זה לא מעניין. אני לא באתי פה לפאר את הקליניקה, מה שמעניין זה שזה לא מספיק. אני בן אדם אחד, מי אני בכלל? זה לא מספיק. ואני בקשר עם אגף שיקום ומשרד הביטחון והדלת תמיד פתוחה אליי, כל מה שאני אומרת הם עושים. לא כי אני חשובה, כי הם מקשיבים. זה מדהים, אבל זה לא מספיק כי בסוף על כל בן אדם שאני באה איתו לוועדה רפואית יש עשרה שאני צריכה להגיד להם לא. אני בן אדם אחד, אני אומרת לא על ימין ועל שמאל. ובכל פעם אני מנסה להבין את המקרה כדי להגיד לו אם אפשר בלי עורך דין ואם אפשר בלי עורך דין מה אני מציעה לו ואז אני אומרת: בוא נדבר עוד פעם לפני הוועדה. כי אני לא יכולה להגיע עם כולם. אז זה לא פתרון. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> זו נקודה מאוד חשובה. << אורח >> ורד מושקובסקי: << אורח >> זה נורא חשוב. אני יכולה לעשות לך רשימה, לפתוח בפניך את האקסל של כל התיקים הפתוחים שלי, ערעור בבית משפט, ועדות רפואיות, הכרות, אפליה בצה"ל. אני גם עושה שילובים מחדש של מילואימניקים שנפצעו ועכשיו יש להם מוגבלות וצה"ל לא רוצה לגייס אותם. כלומר, הפוקוס אצלי הוא תמיד אנשים עם מוגבלות, זה לא חייב להיות נכה צה"ל במובן הקלאסי, אבל זה לא יכול להיות אצל בן אדם אחד. קליניקה משפטית זה דבר מדהים ולכן פתחתי את זה ועברתי לעולם הזה, הייתי קודם פרקליטה, אבל זה לא פתרון. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> תודה ורד. עמותת רפורמר, יניב כהן, בבקשה. אף אחד לא מפריע פה. << אורח >> יניב כהן: << אורח >> קודם כל אני אציג את עצמי. אני הייתי חייל בסיירת שמשון, מהמקימים של הסיירת של המסתערבים בעזה, אם אתם מכירים את הסדרה פאודה, אז אולי נחשפתם למה שאנחנו היינו עושים. כשהשתחררתי מהצבא לקחתי עורך דין, הגשתי תביעה נגד משרד הביטחון. לא הכירו בי כפוסט טראומטי כי זה לא ממש עניין אותם, נתנו לי אחוזים של 10% על פסוריאזיס. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> איזה שנה? << אורח >> יניב כהן: << אורח >> 1992. ב-1996 נגמר ההליך המשפטי, ייצג אותי שם נפתלי גרינברג ועשו לי שנתיים זמני לשנה ולא נתנו לי את האחוזים שמגיעים לי, וניסיתי במהלך הרבה זמן לפנות ולעשות דברים, אמרו לי שלא מגיע לי זכויות עם 10%. קיבלתי מענק חד פעמי והעיפו אותי. אחרי שקרסתי, ואני עורך דין בהתמחות שלי שלא הצלחתי להמשיך לעבוד כשנתיים, ברגע שהתחלתי טיפולים כשהבנתי שאני עם פוסט טראומה, שכל הזמן סחבתי משהו ולא ידעתי בדיוק מה זה, אחרי ריבים עם המשפחה ועם הבית ולאבד חברים ולהפסיד עבודה וכל מיני כאלה, התחלתי טיפול והטיפול דווקא הוריד אותי למטה בקטעים של החשיפה. היום אני נמצא במקום אחר אבל החלטתי אחרי שעשיתי הליך עם עורך דין ושילמתי 110 שקל והייתה שווה כל שקל ששילמתי לעורך דין, כי ההתנהלות מול אגף שיקום במהלך שהיה לי לקח מעל שלוש ומשהו שנים של הכרה אחרי שהיו מסלולים ירוקים כבר, והצלחתי להיכנס לרפורמה של נפש אחת, אני עם 50% של PTSD. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> מתי הוכרת? << אורח >> יניב כהן: << אורח >> סך הכול בכללי ב-2020, כשהתחלנו את התהליך ב-2017 ומאז החלטתי שאני רוצה לסייע לחברים שלי הנכים שלא יעברו את התהליך שאני עברתי, שלא יהיו מחוץ לארון, בתוך הארון, 30 שנה עם החוויה הזאת בלי לעשות כלום בעניין שהם יכולים בתוך שנה-שנתיים בשיקום אמיתי אחרי שהם גמרו את התהליך שלהם, להתחיל לעשות משהו ולהיות במקום קצת שונה. אז הקמנו את עמותת רפורמר בחודש יולי 2025 ומאז אני נותן ייעוצים בחינם להלומי קרב. אני שותף איתם בקבוצה ונותן לכל החבר'ה שם את הסיוע משפטי שהם צריכים ולגל"ג שזה גולשים ללא גבולות, גם שמה אני גולש איתם פעם בשבוע וכל החבר'ה יודעים גם שם וגם בשדות ים, יש להם כמה מקומות, שכולם יכולים לפנות אליי. אנחנו עושים להם הכנות לפני ועדות, אנחנו יושבים ומדברים איתם ועם אנשים ומנסים לשלב את הנשים שלהם. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אז את כל זה אתם עושים ללא מימון? << אורח >> יניב כהן: << אורח >> כרגע אנחנו רק מתרומות וכל ההצעה שהוא ראה שם, זו הייתה כוונה שאנחנו נממן את זה מתוך תרומות בהגבלת השוק שהייתה שאנשים היו לוקחים 1,500 שקלים. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> מישהו אחר? << אורח >> יניב כהן: << אורח >> הנכים לא משלמים כלום חוץ מפתיחת תיק. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אתה יכול להסביר רק את המכתבים האלה של ההבהרות וההסתייגויות, בקצרה מה היה שם? << אורח >> יניב כהן: << אורח >> אנחנו פנינו למספר משרדי עורכי דין וביקשנו מהם לקבל הצעות מחיר יותר אטרקטיביות ממחיר השוק שנוכל לעמוד בדברים ולממן אותם. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> כשהרעיון היה שאתה תגייס כסף שישולם לעורכי דין ולא הנכים ישלמו? << אורח >> יניב כהן: << אורח >> הנכים ישלמו רק פתיחת תיק, זה מה שאנחנו רצינו, כל השאר העמותה תשלם מתוך הכספים שאנחנו מקבלים מתרומות, שהעול הזה לא ייפול על הנכים. זאת הייתה המטרה. אין לנו מטרה להרוויח, לעשות מזה איזה כיס למישהו, זה לא מעניין אף אחד. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> הבנתי. הנכה רק פתיחת תיק. << אורח >> יניב כהן: << אורח >> נכון, אז דיברתי עם משרדים בצפון ודיברתי עם משרדים בדרום ועם משרדים במרכז שכולם בערך התיישרו על הסכומים שדיברנו. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> ומה הייתה פה ההסתייגות שהוא אמר לא מייצג, כן מייצג? << אורח >> יניב כהן: << אורח >> אני חושב שבתוך כל הקטע הזה זה היו דיונים של השכר טרחה, כנראה, שקפצו, שהסכומים שם היו יותר נמוכים. אני לא נכנס ממש לעניין. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> משפט סיום יניב. << אורח >> יניב כהן: << אורח >> לפני כמה דיונים שכבר היינו – ואני מלווה את הדיונים האלה כבר במהלך ארבע שנים – החלטנו להקים איתך ביחד פיילוט שאמרנו שנקבל משהו מאגף שיקום. פניתי ללימור לוריה דיברתי גם עם יהודה ליברטי, אז הוא אמר שזה לא בתחום שלו. לימור אמרה שהיא תבחן את הדברים עד היום אף אחד לא חזר אלינו עם זה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> כן. << אורח >> יניב כהן: << אורח >> ניסינו לערב את המשרד שלך. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> איך המבנה? נניח שהיית בונה שותפות עם משרד הביטחון, איך זה היה נראה? << אורח >> יניב כהן: << אורח >> קודם כל מה שאנחנו עשינו, לקחנו מספר עובדות סוציאליות שהיו מוכנות לעבוד איתנו שהן יעשו ריכוז שכל אחת מהן תעבוד עם הנכים הקשים הפוסט טראומטיים שלא מסוגלים. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> כן, היא תלווה אותם. << אורח >> יניב כהן: << אורח >> שהיא תפנה לאגף שיקום בשביל לעשות את מיצוי הזכויות של מה שמגיע להם. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> כן. רק עובדים סוציאליים או גם עורכי דין? איך זה משתלב? << אורח >> יניב כהן: << אורח >> העובדים הסוציאליים זה רק בשביל לעשות את הדברים עצמם. אם אנחנו מגיעים לתביעות אז - - - << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> והמחשבה הייתה שתגייסו תרומות אבל שגם המשרד יממן חלק מהפעילות הזאת? << אורח >> יניב כהן: << אורח >> נכון, כי אני חושב שאנחנו יכולים להוריד את העומס מהם. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> וזה כי יהיה כמו סיוע משפטי בעצם? << אורח >> יניב כהן: << אורח >> יהיה סיוע משפטי חיצוני, שייתן, נכון. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אתה תפעיל עבורו סיוע משפטי? << אורח >> יניב כהן: << אורח >> נכון. שהיום לא נמצא, אתה מבין? אנחנו נכנסנו בגלל - - - שהיה לפני ארבע שנים כשאני רואה שאני עושה את הכול. וכמה אני יכול לעשות את הכול? << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> והתחלת דיאלוג עם המשרד בנושא? << אורח >> חנניה אבן חן: << אורח >> אבל בעצם אתה מודה בזה שהנכה תלוי בעורך כדין כדי לקבל? << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> תראה, זה לא חשוב עורך דין, זה יכול להיות עובד סוציאלי. ליווי. ללכת לבד כהלום קרוב – אתה בבעיה. זה יכול להיות עורך דין שאתה מאמין לו, זה יכול להיות אסופי. אומר אייל מלאכי, מאסופי, שיום יבוא ולא נצטרך עורכי דין. עוד לא הגענו ליום הזה. << אורח >> אייל מלאכי: << אורח >> אני הדוגמה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אבל לא כולם מקבלים אותך, לא כולם מטופלים אצלך, יש אלפים. << אורח >> אייל מלאכי: << אורח >> אני לא מטפל בהם, אני לוקח אותם באוטו שלי. חוץ ממה ששמעתי הם חלק מהצ'יזבטים שלהם. אני בסך הכול נהג, לוקח אותו, מכניס אותו לשיבא, יושב מטר מאחוריו ולא מדבר. אני טוען? אני צריך לטעון עליו על משהו שהוא גנב? << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> רק את האמת. << אורח >> אייל מלאכי: << אורח >> לא, אני גם לא אומר. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> הוא מדבר. אבל אתה מלווה את התהליך. תודה רבה. ארגון נכי צה"ל, עורך דין אייל בן שושן בבקשה. << אורח >> אייל בן שושן: << אורח >> היי מיכאל תודה. אני חייב להגיד שהדיון הזה הוא עצוב לי כי בעצם הדיון הזה בא לומר שמה שהממשלה החליטה אנחנו אומרים לא יקוים, אז בוא ננסה למצוא איך – למרות שיש תקציב ולמרות שיש החלטת ממשלה – אנחנו מנסים לכפר על הדבר הזה בדרך עקיפה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> לא, אבל יש פה עוד טוויסט בעלילה שעם הכסף הממשלתי תפעיל גופים שעושים ייעוץ משפטי. << אורח >> אייל בן שושן: << אורח >> זה בסדר. הטכני, הוא לא קשור למהות. המהות היא שהמדינה צריכה לספק ללקוח את השירות חינם, בין אם באמצעות המדינה או באמצעות מיקור חוץ, זה בסדר גמור, ואז זה היה פותר את הבעיה. ואז מיקור חוץ אחד שתיים שלוש והמדינה תבחר לפי הכללים שלה והניסיון. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> נכון. << אורח >> אייל בן שושן: << אורח >> ולכן זה עצוב אבל אנחנו לא מתכוונים לוותר. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> זה לא הנושא היום. יש מעקב על לאן נעלמו 300 מיליון שקלים? << אורח >> אייל בן שושן: << אורח >> הייתי שמח שישבו פה גם משרד המשפטים ויסבירו למה אנשים צריכים להיות תלויים בטוב ליבם של אנשים יקרים כמו אייל שעושה דברים מדהימים ומציל נפשות במקום שהמדינה תיקח אחריות. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אני אעיר לך הערה על זה. תראה, בעולם מתוקן יש מקום לחברה אזרחית ולמלכ"רים ולגופים ללא כוונת רווח, ובעולם מתוקן יש שותפויות בין ממשלה למגזר שלישי. לא תמיד הממשלה יודעת לפעול מהר והיא לא גמישה, והיא לא יודעת לטפל בחריגים ובמי שנופל בין הכיסאות. והרבה פעמים ממשלה בקולות קוראים, בשותפויות, במיזמים משותפים, הולכת לגוף ללא כוונת רווח ומצליחה לשרת. אני נתתי את הדוגמה של נט"ל, הם לא פה, כאחד הגופים היפים במדינה, שליווה הלומי קרב עשרות שנים וקיבל 100,000-200,000 שקלים או 600,000 שקלים בימים הטובים, ואני כשר אמרתי שהוא יעשה את המוקד של הלילה והוא ישרת, והשותפויות של משרד הביטחון איתו היום זה במיליוני שקלים. וגם בתי הלוחם הם מלכ"ר ללא כוונת רווח שבלעדיו הטיפול בנכי צה"ל היה פחות טוב. אז המערך הזה נשען על תורמים אבל הוא יכול היה להישען היה או להתבסס עם שותפות עם הממשלה. אז זה לא תמיד רק שיש מגזר שלישי, השאלה איך זה מנוהל ואיך עובדים. וזאת תבונה איך ממשלה לוקחת את יתרונות המגזר השלישי, ואיך מגזר שלישי יודע לנצל את יתרונות הממשלה ולא להאשים אותה במה שהיא לא יכולה לעשות, אלא להוציא בשבילה תוצאות שהיא לא ידעה בעצמה להוציא. משרד הביטחון הוא לא גוף שהתמחה בעבודה עם עמותות. משרד הרווחה או משרד החינוך או המשרד לשיווין חברתי אלו גופים שמטבעם עובדים עם אלפי עמותות בשותפויות, ומכל הסוגים. קניית שירות, מכרז, מיזם משותף קול קורא. ויש דרגות שונות של התקשרויות. אני למדתי את זה כשהייתי שר, משרד הביטחון לא יודע לעבוד עם החברה האזרחית ולכן הדיון הזה חשוב והוא לא פוטר את החרפה ש-300 מיליון שקל נעלמו לנכי צה"ל בסיוע המשפטי וזה לא פועל עד היום. זאת חרפה. אם אני הייתי בבתי הלוחם אני הייתי משבית את המדינה על החרפה הזאת. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אתה טוען שההסתמכות על מגזר שלישי הוא ברירת מחדל? << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> לא, משלים. כפעולה משלימה. עיקר האחריות והשירות צריך לבוא מהמדינה, אבל לפעמים כשיש גופים ועמותות שעובדות נכון. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אבל זה בדיוק מה שאייל אומר, שההסתמכות על גורם שלישי, אין בעיה שהיא תהיה זמנית, אבל לבוא ולהגיד שהם יעשו את העבודה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> כן, אבל הפרענו לאייל. << אורח >> אייל בן שושן: << אורח >> אני מסכים עם כל מה שאמרת, מהמקום שלי, כי אני בא מהמגזר השלישי. רק אני אומר שבכל הכבוד זה לא משרד הביטחון אלא משרד המשפטים שנותן שירות היום, והחלטת הממשלה ביקשה ממנו רק לפתוח את השירות לנכי צה"ל. זה מאוד שונה ממשרד הביטחון שלא מכיר את הזרוע הזאת של התעסקות עם ייצוג בעורכי דין והוא גם בניגוד עניינים, הוא לא אמור להתעסק, לעומת משרד המשפטים שיש לו זרוע קיימת וכל מה שביקשנו ממנו זה רק להרחיב אותה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אבל אייל אתה לא עוזר, אני אגיד לך במה. << אורח >> אייל בן שושן: << אורח >> במה? << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אם הכול כל-כך יפה ומשרד המשפטים היה לוקח אחריות על סיוע משפטי לנכי צה"ל אז לא היינו מבזבזים שש או שבע שנים. משרד המשפטים מכחיש את אחריותו לסיוע משפטי או לזה שהוא אחראי לבצע אותו, ושלחו אותנו בין משרד הביטחון למשרד המשפטים ארבע שנים. איפה הכסף, איך יבוצע?. האחריות לנכי צה"ל היא של משרד הביטחון, אם הוא יודע לגרום למשרד המשפטים לתת שירות – שייתן. אם משרד המשפטים לא נותן שירות, שמשרד הביטחון ייתן שירות. האחריות לגורלם של נכי צה"ל הוא של משרד הביטחון. זה שמשרד המשפטים לא לקח אחריות או לא הגדיל ראש, זה חמור. << אורח >> אייל בן שושן: << אורח >> הוא לא צריך לקחת אחריות, יש החלטת ממשלה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אבל תראה מה קרה, ברגע שאתה עובר למשרד המשפטים, אתה הקלת על משרד הביטחון. אתה אומר: לא, זה לא אני, זה הם. וככה ארבע שנים הם עשו לנו. << אורח >> אייל בן שושן: << אורח >> בסדר. אני חשבתי שיש התקדמות כי היינו בשני דיונים אחרונים. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> ההתקדמות היחידה שאגף שיקום התייאש ממשרד המשפטים ויבצע את הייעוץ המשפטי בפיילוט בעצמו בלי משרד המשפטים. << אורח >> אייל בן שושן: << אורח >> את זה אני מכיר, אבל גם את זה לא הצלחנו בישיבה הקודמת. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> זה השלב שאנחנו נמצאים בו. אבל משרד המשפטים כבר לא כתובת לפתרון, לצערי. << אורח >> אייל בן שושן: << אורח >> אז אני אומר פה, כי הדיונים מוקלטים ועם פרוטוקול, אז אני אומר שלדעתנו המשפטית זה לא נכון, וכנראה אם זה יימשך אנחנו נפנה לבית המשפט העליון שיחליט בנושא הזה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> מצוין, לדעתי זו בשורה, כי אחרי החרפה הזאת. << אורח >> אייל בן שושן: << אורח >> אנחנו המתנו בגלל הדיונים אצלך. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אל תמתין אני אומר לך אל תמתין. << אורח >> אייל בן שושן: << אורח >> אני הייתי בטוח שאני בא היום ויש בשורה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אין בשורה, אין כלום. << אורח >> אייל בן שושן: << אורח >> בסדר גמור. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> זה ארבע שנים של חרפה. כולם קיבלו את ההזדמנות, עשרות חברי כנסת חתמו על מכתב לשר הביטחון, כולל ארבעה ראשי הוועדות הגדולות והחזקות, כולל ועדת כספים, ועדת עבודה ורווחה, הוועדה שלי, יושב-ראש הקואליציה, כולנו חתומים על מכתב שבאמת שר הביטחון לא ידע על החרפה הזאת, זו עוד חרפה. עד שלא תפסתי אותו במליאה אישית ואמרתי לו: אתה יודע שתקצבת סיוע משפטי וזה לא בוצע? הוא אמר לי: תן לי לבדוק. ואז הוא חזר למליאה ואמר: אתה צודק יש פה כשל, אני נכנס לתמונה. << אורח >> אייל בן שושן: << אורח >> נשמח לקבל את המכתב הזה כחלק מהמסמכים. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אתה תקבל מאנשיי. << אורח >> אייל בן שושן: << אורח >> בסדר גמור. דבר נוסף שעלה פה בין השורות וחשוב שהוא ייאמר כי יש לגבי זה מחלוקת שיקומית באירוע, התהליך הזה חייב להיות קצר. התהליך בין הנקודה שהפצוע נפצע לבין התהליך שמסתיים האירוע והוא יכול להתחיל את השיקום – הוא חייב להיות קצר. אנחנו מכירים היום מתווים שאגף השיקום מנסה לקדם אם זה "ישר ולעניין" וכל מיני דברים כאלה שבעצם מאריכים את התקופה. אנחנו שבים ואומרים שמבחינתנו כארגון זה נזק שיקומי אדיר, בן אדם חייב לסיים את התהליך הזה כמה שיותר מהר. לטוב, לרע, שיקבל מה שמגיע לו פלוס אחוז אחד מהמדינה ושימשיך בחיים עם האירוע הזה. אנחנו בארגון, לאור המחדל הזה של המדינה, מצליחים להבין שכמו בביטוח משכנתא שלא רצינו לקחת על עצמנו, אבל בחידלון של המדינה הכריחו אותנו לקחת על עצמנו, וביטוח סיעודי, אז כנראה שגם בדבר הזה אנחנו עושים איזשהו פיילוט, לצערי הרב, לא גורע מזה שאחריות המדינה לדאוג לפצועים. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אני אומר שזה הזמן להוריד את הכפפות כי האירוע הזה נמשך יותר מידי זמן והגיע לכל קובעי המדיניות בשקיפות עם זמן לטפל, והחידלון הזה שארבע שנים נעלמו 300 מיליון שקל שלא בוצעו זה פשע חברתי. << אורח >> אייל מלאכי: << אורח >> 380. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אתה רואה, אני מעגל למטה. תן לי 150 מיליון עכשיו וסגרתי איתך. אבל כשמתקצבים את האנשים הפגועים ביותר, שחובתנו המוסרית אליהם היא הגבוהה ביותר, ונאומים מפה ועד לקריית שמונה בשבח גיבורי צה"ל, ו-300 מיליון לא הגיעו, כל אחד צריך ללכת הביתה להתבייש, במסדר בושה. << אורח >> אייל בן שושן: << אורח >> זה לא רק העניין של הכסף. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> לא משנה, הביצוע. << אורח >> אייל בן שושן: << אורח >> זה עניין שהיום אני מתקשר לאגף שיקום ואני מחכה 45 דקות על הקו. אין עובדת סוציאלית. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> יש בעיות אחרות, אני אמרתי. אבל במה פתחתי בדברים שלי? שיש כשל, יש הצף, יש מחסור בעובדים, יש גיבנת של מקרים לפני המלחמה שלא נסגרו. << אורח >> אייל בן שושן: << אורח >> אז לפני שנה סיפרו לנו שהוסיפו 120 עובדות סוציאליות. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אבל זה לא מספיק. << אורח >> אייל בן שושן: << אורח >> זה לא עוזר בכלום. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> המלחמה הזאת הגדילה את כל המשבר הזה. ארגון נפגעי פעולות איבה, בבקשה רותי. יצאה. יש עוד גוף או עמותה שרוצה לדבר? << אורח >> אייל מלאכי: << אורח >> אני מבקש לדעת, כבוד יושב-הראש מי נתן את ההנחיה? << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> שאל. << אורח >> אייל מלאכי: << אורח >> אני רק רוצה לדעת מי נתן, כי אנחנו יודעים שניתנה. מי ממשרד הביטחון, יש פה מישהו מאגף השיקום? << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> יש, כן, הם עוד מעט ישיבו. << אורח >> אייל מלאכי: << אורח >> ירדה ההנחיה לכמה פסיכיאטרים להוריד אחוזים ולתת החלטות זמניות. מי נתן את ההחלטה? משרד הביטחון או אגף השיקום? << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אל תשיבי עכשיו כי את תשיבי לי עוד מעט על הכול. ורד מה רצית להוסיף? << אורח >> ורד מושקובסקי: << אורח >> רציתי לשאול את אייל היועמ"ש בהקשר של הבקשה, האם עמדת הארגון אומרת שכדאי לעשות את הוועדות כשזה עוד פציעה לפני שזה נכות? כי יש פה משהו מאוד חשוב, שדווקא מיכאל הוא האדם לדון איתו – סליחה שקראתי לך מיכאל, אדוני – כי כל הקטע ואחת הבעיות הכי גדולות, ואחד הדברים שאני חושבת שממש כדאי לעשות עם משרד הביטחון שעוד לא הספקתי להגיד לו, זה הכנות מרוכזות לוועדות רפואיות. המון פעמים אני חושבת שאני צריכה לעמוד מול 200 ביחד, לא 10 ככה באמצע שבוע, אלא ממש להסביר לכולם ביחד את הדברים האלה. ואז אם אתה אומר שההליך צריך להיות מהיר, האנשים יגיעו לוועדה רפואית כשהם עוד פצועים כשאין נכות וחוק הנכים הרי מדבר על נכות, אנחנו מבינים מה זה נכות, תנאים מצטברים וכל זה, אז זה יכול לייצר עומס מטורף על האגף, התיקים ייקחו הרבה יותר זמן ולכולם יהיו כמה ועדות. ואחד הדברים שהם כל-כך לא רוצים זה ריבוי ועדות. אז אני אומרת שההצעה הזאת מאוד מורכבת בעיני, ואני אשמח שנדבר על זה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אבל הדרישה לקצר את לוחות הזמנים. << אורח >> ורד מושקובסקי: << אורח >> כן, אבל לא לקיים ועדות בזמן פציעה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> לקצר את לוחות הזמנים. << אורח >> אייל בן שושן: << אורח >> את צריכה להבין, קודם כול הנפש זה אירוע נפרד אבל לגבי הפיזי זה מאוד ברור, כשבן האדם סיים את הליך השיקום שלו בבית החולים והוא יכול לצאת, הוא יכול לעשות ועדה והוא לא עושה את הוועדה. ואפיק אחר שאת פותחת זה שהם בכלל צריכים לעשות מספר ועדות על פגימות שונות, שזה כבר היה אירוע שהיינו צריכים לסיים אותו. << אורח >> ורד מושקובסקי: << אורח >> מסכימה איתך לגמרי. << אורח >> אייל בן שושן: << אורח >> בן אדם צריך להגיע לוועדה אחת ולסיים. אגב, לגבי מה שאמר אייל הנוסף פה, חלק מהמלצות רפורמת נפש אחת זה ביטול אחוזים זמניים לפוסט טראומה. אנחנו רואים לאט-לאט שנוגסים. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> ממש לא. << אורח >> אייל בן שושן: << אורח >> ממש לא? ממש כן. בבקשה תסתכלו – אני לא זוכר אותך איתי בצוות – בהמלצות של הצוות הסופי, חלק מהאירוע הזה בא ואומר שאתה נותן לפצוע אחוזים זמניים במיוחד בפציעה נפשית, הוא נמצא בתהליך, הוא בלופ של עצמו, הוא לא עובר לשלב הבא, הוא באוויר. הוא באוויר גם מהבחינה הזאת וגם מהבחינה הזאת שהוא ב-state of mind שלו, הוא אומר: רגע, זה המצב שלי, מה אני אמור? להטיב את מצבי, לפגוע בעצמי? אתה מכניס אותו למעין קונפליקט שזה מה שקבענו, אז שיתנו. זה כל האירוע של הזמנים, אז שישימו לב. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> תודה. << אורח >> אייל בן שושן: << אורח >> בניגוד למה שאומרים במהות, תסתכלו שלפני הטענה שלי פה בשלוש שנים האחרונות לא היו זמניים לפוסט טראומה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> הדבר מובן. דנה, רצית משפט? << אורח >> דנה רייטבלט שירי: << אורח >> רק רציתי להוסיף לדבריה של ורד, שאמנם באמת הקליניקה שלהם רצה ארבע שנים, כשהיא דיברה על היקף הסיוע והיקף הפונים שנמצאים. אני יכולה להגיד שאמנם אנחנו רצים באזור החודשיים, אבל נמצאות אצלנו בקנה כבר כמעט 100 פניות בחודשיים. באזור ה-60 פונים. וכמו שוורד ציינה, גם לנו יש איזשהו capacity מוגבל. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> כן, אוקיי. יש עוד מישהו בשולחן שלא דיבר? את איבדת את זכות הדיבור שלך. << אורח >> רותי פרמינגר: << אורח >> אבל אדוני, הייתי בוועדת עבודה ורווחה, יש לנו דיון על יתומים משני הורים. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אז יש לך שתי דקות עכשיו, רותי, קדימה. << אורח >> רותי פרמינגר: << אורח >> קודם כל עורכת דין רותי פרמינגר, יושבת-ראש ועדת חקיקה של ארגון נפגעי פעולות איבה. אני רוצה להגיד שאנחנו אמנם בארגון שלנו יש לנו מחלקה משפטית שמסייעת לאנשים שלנו, אבל אנחנו בהחלט חושבים שהלקונה האיומה הזאת שקיימת, שאנחנו לא מקבלים את הסיוע חינם, גורמת לכל-כך הרבה עיוותים וחוסר שוויון לאנשים שבדין זכאים לקבל את הסיוע חינם. אני חושבת שהולכים סחור סחור בנושא הזה. אני חושבת שזה דבר מבזה, מבייש. כמו שאמרת, אתם עובדים מאוד קשה, וברגע שזה כבר הוסכם אני חושבת שמסמאים את העיניים של הנפגעים ואני חושבת שהדבר הזה ממש לא ראוי. אני מבקשת שמשרד המשפטים יעשה חשיבה מחדש. הנושא של הגבלת שכר טרחה של עורכי הדין איננו בא במקום. אני חושבת שיש להם טעות. הם חושבים שאם הם יתנו או ינהלו את הנושא של הגבלת שכר הטרחה, זה יבוא במקום החובה שחלה עליהם לתת את הסיוע המשפטי חינם. אני באמת מבקשת, אני קוראת לשר יריב לוין, הגיע הזמן שהוא יכנס לתוך הסוגייה הזאת ויעשה סדר. כי למעשה, אדוני יושב-הראש יש פה עבירה לחוק. פשוט עבירה על החוק. הממשלה חוקקה או הסכימה, הצביעה וקבעה את זה בחובה שלה במסגרת רפורמת נפש אחת, והיא לא עושה את זה. היא פשוט עוברת על החוק. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> מילים כדורבנות. משרד הביטחון, גם את התשובה לאייל וגם התייחסות לדברים שעלו פה. << אורח >> אייל מלאכי: << אורח >> עוד לפני התשובה שלה. אפשר עוד מילה אחת? << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> לא אי אפשר. משרד הביטחון. << אורח >> מירב קורט זגדון: << אורח >> טוב, שלום לכולם, מירב, ראש היחידה לניהול הוועדות הרפואיות באגף השיקום. ראשית, קודם כול תודה לכם שאתם כאן ואתם ממלאים פה גם תפקיד בתהליך בליווי וסיוע לפצועים. חשוב לי רגע לציין שכאגף השיקום – וראינו פה ככה מספר דוגמאות של פצועים שהם ותיקים מאוד – מתהליכים שהיו לפני הרבה מאוד שנים שמענו בשנות ה-90 או חלקם בשנות ה-2000, שאני חושבת שאפשר לראות שינוי מאוד גדול שאגף השיקום הוביל מתחילת רפורמת נפש אחת ואי אפשר להתעלם מהתהליך הזה ומהשינויים המאוד גדולים שנכנסו באגף השיקום, בין אם זה תהליכי הכרה הרבה יותר מהירים, בין אם זה התהליך והשילוב שהכנסנו את "בידיים טובות". הצגתי את זה גם בפעם הקודמת והרחבנו את התכולות לא רק בהכנה וסיוע לפצועים לקראת הוועדה אלא גם בסימולציות לפני ועדה וגם בתהליך ליווי של עובד סוציאלי לוועדה עצמה. אי אפשר לקחת ולבטל את הדברים האלה כתהליכים שנעשו. עשינו שיפורים מאוד גדולים בין אם זה בתוך האתר, בהיבט של זמינות ונגישות מידע כדי שיהיה לפצועים את היכולת להכיר ולדעת מה שלפני כן דברים בכלל לא היו. קידמנו תהליכים של דיגיטציה מאוד משמעותיים. אני יודעת שלמשל פצועי פוסט טראומה, שלעתים לקח הרבה זמן עד שעלתה החלטה של ועדה רפואית כי זה יוצא מהוועדה ועובר אחר כך עוד מספר שלבים עד שזה יוצא כהחלטה. היום עשינו כחלק מהשיפורים של הוצאת החלטות מהירות, הוצאות החלטה אוטומטיות שכבר רואים וממש מספר ימים אחרי ועדה אפשר לראות שזה כבר עולה לאזור האישי. ההחלטה והפרוטוקול. חבר'ה זה גם שינוי וזאת גם בשורה בסופו של דבר לפצועים. << אורח >> אייל מלאכי: << אורח >> שאלה חיים שלי. << אורח >> מירב קורט זגדון: << אורח >> אייל תן לי שמעתי אותך, אני אתן ואני אענה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אבל היא תשיב לך על השאלה הזאת. << אורח >> מירב קורט זגדון: << אורח >> אני אשיב גם לדברים הקשבתי לך. << אורח >> חנניה אבן חן: << אורח >> תודה רבה שהתקדמתם. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> לא, אבן חן, תקשיב. כשבאתי לעבוד במשרד הביטחון היו 1,000 תלונות על אגף השיקום, בשנה, ותלונה אחת על אגף משפחות שכולות, והיה שם קטסטרופה. ויש מנהלת טובה ונלקחו עובדים ויש שיפורים. מה שמתקדם יש עין טובה, אנחנו אומרים טוב מאוד. דברים מסוימים אקוטיים הם גדולים מאוד והם תקועים. וגם עבורם אנחנו רוצים תשובות. אז לצד סקירת ההתקדמות לצלול למה שנידון. << אורח >> מירב קורט זגדון: << אורח >> המשכנו בתהליכים בין אם זה רידוד בירוקרטיה, בטפסים מקוונים, שיהיה קל לפצוע לגשת, לאתר, להעלות כבר את המסמכים ולהגיש את הבקשות. הוספנו את קציני תלם, שציין פה היו"ר. גם קשרי לקוחות. << אורח >> מירב קורט זגדון: << אורח >> גם את נושא קשרי לקוחות, שזה גם בתהליך ובעבודה מול פצועים. קשר מאוד חשוב של המחוז בתהליך הזה. חשוב לנו מאוד כן לשפר ולעשות את השירות ואני יודעת שיש לנו עוד כברת דרך ועוד דברים שאנחנו נמשיך ונעשה אותם, זה ברור לנו ויש פה עוד הרבה דברים. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אני עוצר אותך. סקירת ההתקדמויות יכולה להיות גם שעה, אני לא רוצה. שלוש שאלות, שאלה אחת שהוא שאל, ואנחנו שואלים. אחד, האם אתם תבנו רעיונות להיעזר בגופים ובעמותות לליווי כפיילוטים, כולל הסיוע המשפטי דרך עמותות או כל מיני רעיונות מהסוג הזה? שתיים, מה הולך לקרות עם הסיוע המשפטי אחרי הפניות של כל הכנסת וכל הוועדות הכי גדולות בכנסת שדורשות משר הביטחון ושלא הוא גם עוסק בזה וזה הגיע לשולחנו, איפה הדבר הזה עומד? תעני לשלושת השאלות האלה. << אורח >> מירב קורט זגדון: << אורח >> קודם כל הנושא של עמותות, אני מבינה שאם פניתם לראשת האגף אז אנחנו אם צריך אז נזמין אולי נקיים איזשהו שיח כדי להבין מה ההצעה ואיפה אנחנו יכולים להיכנס. אנחנו תמיד פתוחים לכל שיפור, לכל שינוי שיכול לסייע, זה דבר אחד. לנושא של הסיוע המשפטי. אנחנו כאן ומשרד הביטחון אגף השיקום מוכן כבר לצאת לצורך העניין לפיילוט. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> רגע, מוכן זה טוב אבל לא יוצא. << אורח >> מירב קורט זגדון: << אורח >> שוב אני אומרת אנחנו מבחינתנו יכולים להפעיל. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> זה לשלוח את הכנסת לפינג פונג. אתם שולחים אותנו לאוצר, למי אתם שולחים אותנו? האחריות היא שלכם, אתם האחראים הישירים לנכי צה"ל ואתם אחראים לארבע שנים ללא ביצוע. << אורח >> מירב קורט זגדון: << אורח >> בסדר, אנחנו צריכים לקבל את האישור של האוצר. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אז מתי יהיה סיוע משפטי? << אורח >> מירב קורט זגדון: << אורח >> בסדר אנחנו פה, אני אשמח לשמוע את האוצר אחרי שאני אסיים ואנחנו נשמח. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> לא, זה סתם מילים. עידו, אתה יש לך פתרון לכסף? אין אז אין. אז אני אומר לך, אייל שתתעורר ותעשה את מה שצריך. אייל, אתה מפריע לי עכשיו בנושא שהוא חשוב לי. אתה אומר לנו שאין כסף, היא אומרת: זה לא אני זה אתה. מרחו אותנו ארבע שנים, מעלו באמון של נכי צה"ל, הפקירו אותם, הבטיחו להם והגישו להם כמו העוגה ליום הולדת הנה היא יפה אבל אסור לאכול, היא לא קיימת היא וירטואלית. עדיף שלא הייתם מתקצבים את זה. עדיף שלא הייתם כותבים את זה. עדיף שלא הייתם מבטיחים את זה. אבל להבטיח ארבע שנים 300 מיליון שקל ולבצע אפס זו חרפה, זה ביזיון. זה ביזיון בראש ובראשונה של משרד הביטחון וצה"ל. אתם אחראים לנכי צה"ל. ואם משרד המשפטים לא תפקד, שהרמטכ"ל יריב עם שר המשפטים, ואם שר המשפטים או האוצר מונעים מכם כסף... לא ראיתי שמשרד הביטחון הפסיק לקנות טילים כשמשרד האוצר אומר אין כסף. ותקציב נכי צה"ל הוא בטילים הוא אפילו לא הסעיף האזרחי. אגף השיקום יושב בתקציב היסוד של משרד הביטחון בלי חשב מלווה מהאוצר, שמישהו ידפוק על השולחן ויביא את הכסף הזה ולא לשלוח אותנו לאוצר כל פעם מחדש. זה כבר נגמר האירוע הזה. אתם נושאים בחידלון. משרד הביטחון שאמור לרכז את זה ואחראי לנכי צה"ל פישל פה ארבע שנים. וניסינו לעזור לכם והלכנו להוא ולהוא ולהוא. אבל אתם לא תכדררו אותנו עוד בין משרדי ממשלה. אתם הכתובת לפתרון ואני מבקש מארגון נכי צה"ל להפוך את זה לנושא הבוער ביותר שלו ובעצימות גבוהה, כי אנחנו לבד לא מצליחים בכנסת. אז קולם של נכי צה"ל צריך להישמע באופן החמור ביותר, כולל תביעה ייצוגית, כולל תביעת ה-300 מיליון שקל, כולל עתירה לבג"ץ, כולל הרחובות עד שיתחיל פה סיוע משפטי בחינם. << אורח >> אייל מלאכי: << אורח >> אני אוכל לקבל תשובה לשאלה מי נתן את ההוראה לפטר פסיכיאטרים? יש לי 10 דקות ו-40 שניות הקלטה עם פסיכיאטר/פסיכיאטרית כדי שלא תדעו ממי. יש לי טלפון של מקלדן שלפני חודש אומר לי שהולכים לפטר את דוקטור כך וכך. פיטרו אותו, התקשרתי אליו, אומר לי: אני לא רוצה ללכת מול משרד הביטחון אחרת יפרקו אותי ומי שיסבול זה החיילים. הוא צודק. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> לא שאלת. יש לך תשובה לשאלה הזאת? << אורח >> מירב קורט זגדון: << אורח >> אני אגיד כי יש פה משהו שהוא ברמה... << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> לא, היא לא אמרה היא רוצה להשיב לך, יש לה זכות להשיב. << אורח >> מירב קורט זגדון: << אורח >> אני רוצה להשיב אני לא יודעת מאיפה אתה מקבל את המידע. התהליך לצורך העניין היה פה והמידע שאתה מקבל בסדר הוא מידע ברמה, לא רוצה להיכנס מפאת צנעת הפרט, סליחה אני לא אכנס. << אורח >> אייל מלאכי: << אורח >> את מפלפלת, איזו רמה? << אורח >> מירב קורט זגדון: << אורח >> אני לא איכנס איתך. יש פה עניין מקצועי. הוא לא קשור ואין שום קשר לעניין של דרגת נכות. << אורח >> אייל מלאכי: << אורח >> תותחי על. אנשים. << אורח >> מירב קורט זגדון: << אורח >> אין פה עניין של תותחי על. אייל, בסופו של דבר מדובר על רופא אחד. << אורח >> אייל מלאכי: << אורח >> לא רופא אחד. << אורח >> מירב קורט זגדון: << אורח >> תאמין לי אני מנהלת את העניין הזה ואני אומרת שזה משהו מקצועי וזה עניין של צנעת הפרט. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אני מעדיף שאחרי זה תורידו את הווליום ותדברו ביניכם, אתם תעשו את זה בשקט. << אורח >> אייל מלאכי: << אורח >> את לא תזלזלי באינטליגנציה שלי. << אורח >> מירב קורט זגדון: << אורח >> אני לא מזלזלת אבל יש פה עניין של צנעת פרט כי אתה מקבל את זה בדרך של משהו שלא שלנו. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> חברים, הסיכום. הוועדה קוראת למשרד הביטחון לשכלל את יכולת העבודה שלה עם המגזר השלישי והחברה האזרחית ולראות בו כתובת גם בנושא של ליווי, גם בנושא של חריגים וגם בנושא שבאמצעותו לבצע גם פיילוטים של ליווי משפטי וליווי סוציאלי לנכי צה"ל והלומי קרב. הוועדה דורשת ממשרד הביטחון מיידית להביא את הכסף לסיוע משפטי לנכי צה"ל כפי שהובטח כבר ארבע שנים. הפשע החברתי הזה חייב להיגמר עכשיו. הוועדה תעשה מעקב על הנושא של סיוע משפטי. הוועדה קוראת לכם לפתוח שולחן עגול של שיח עם המגזר השלישי והגופים השונים כי לפעמים השטח מביא רעיונות טובים וניסיון טוב, וראינו פה הדגמות איך ליווי פשוט וכן וישר ללא מאות אלפי שקלים, הביא תוצאות להלומי קרב שהם סבלו עשרות שנים ובזבזו מאות אלפי שקלים. אני נועל את הישיבה. תודה רבה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 11:17. << סיום >>