פרוטוקול ועדה

הכנסת העשרים-וחמש מושב רביעי פרוטוקול מס' 31 מישיבת הוועדה המיוחדת לפיקוח על תהליכי הסרת חסמים יום שני, א' בשבט התשפ"ו (19 בינואר 2026), שעה 10:39 סדר היום: << נושא >> החסמים בליווי הלומי קרב ופצועי צה"ל - הכרה בלוחמים ששמו קץ לחייהם << נושא >> נכחו: חברי הוועדה: מיכאל מרדכי ביטון – היו"ר עופר כסיף חברי הכנסת: סימון דוידסון ירון לוי פנינה תמנו מוזמנים: ענבר סיטבון – רמ"ח פצועים ושו"ן, נכים ושיקום, משרד הביטחון ליאור נוסבוים – רע"ן קשר למשפחות, משרד הביטחון כרמל קלה – רע"ן קליני, חייל הרפואה, משרד הביטחון אוסנת שרעבי – ר' היח' להכרה וקביעת זכאות, משרד הביטחון רות שלו – עבדה למען ג'וש בון והמשפחה, סגן יו"ר צעירים של כחול לבן חלי גולדנברג – סגנית ראש אגף פוסט טראומה ובריאות הנפש, ארגון נכי צה"ל אוהד ניימרק – מנכ"ל כשהחזקים מתגלים דוד יוספי – מייסד פורום מלחמה על הנפש ראובן ברששת – חבר פורום מלחמה על הנפש יהושוע פריש – חייל בודד שכול, פורום יהלומי קרב ג'ודי הלו שפירא – חיילת בודדה משוחררת, ידידה של גו'ש צבי שור – הלום קרב, חייל בודד, שותף של ג'וש נטע דגן – אחות שכולה של אסף דגן ז"ל תום וסרשטיין – אח שכול של רועי וסרשטיין ז"ל מיכה כ"ץ – שקוף קרב דוד נוזיצה – הלום קרב יוסף ישראל סרדי – הלום קרב שמיר בניטה – הלום קרב גיא זקן – הלום קרב שמעון אור – דודו של פדוי השבי אבינתן אור מנהלת הוועדה: אפרת מורלי רישום פרלמנטרי: רינת בן מוחה, חבר תרגומים רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי -דיוקים והשמטות << נושא >> החסמים בליווי הלומי קרב ופצועי צה"ל - הכרה בלוחמים ששמו קץ לחייהם << נושא >> << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> בוקר טוב, אנחנו פותחים את ישיבות הוועדה המיוחדת לפיקוח על תהליכי הסרת חסמים במעקב אחר החלטות ממשלה. לפני הכול אנחנו זוכרים שרן גווילי טרם חזר לקבר ישראל, וזה הדבר הכי חשוב לנו, שישוב לקבר ישראל. אנחנו מתפללים עם המשפחה שלו, שנעמוד במשימה. הדיון שלנו עוסק היום באירוע כל-כך כואב, של ג'וש בון, חייל בודד, שעשה 750 ימי מילואים. אנחנו רוצים להבין את המקרה שלו כי מתוכו אולי נבין מה יש לנו לתקן במערכת. בנוסף לאסוף הזה של ג'וש בון יש עוד עשרות אנשים שהתאבדו ורבים מהם הלומי קרב מוכרים, או בתהליכי הכרה. אובדן החיים הזה והאסון הזה, ובסוף חוסר היכולת לפחות לראות את החלק של הקבורה וההכרה של האנשים. המקרה של ג'וש בון הובא לפניי, ואני התחלתי ביחד עם עשרות חברי כנסת בפנייה לשר הביטחון ולרמטכ"ל, למצוא את הדרך שייקבר כגיבור ישראל בחלקה צבאית, שאגב, משפחתו בסך הכול ביקשה את הדבר הזה, אפילו לא תגמולים, כלום, רק שתהיה לו הכרה כגיבור ישראל בקבר של חלל צה"ל. האמא והמשפחה החליטו החלטה קשה שהם קוברים אותו מהר ולא מחכים לצבא, ולא למשרד הביטחון ולא לבדיקה. אבל האירוע הזה לא יכול לעבור לסדר-היום, באירוע הזה יש שאלות, והאירוע הזה משליך על מקרים בעבר ולצערי אולי גם בעתיד. השאלה הראשונה שאני רוצה לשאול את צה"ל, ואת אגף כוח אדם בצה"ל, איך יכול להיות שאדם שעשה 750 ימי מילואים, בתחילת דצמבר זוהה כעובר משבר נפשי כשהוא עדיין במילואים. מפקדיו מעידים שבזמן שהוא במילואים הם יודעים שהוא הולך לאשפוז ולבדיקות בראשית דצמבר. בסוף דצמבר הוא משתחרר ממילואים באופן רשמי וכעשרה ימים אחר כך הוא נפטר. אני לא יודע את פרטי הפטירה, אז אני אומר נפטר. אני לא מכיר את הפרטים. איך יכול להיות שחייל במילואים 750 ימים מזוהה כמשבר נפשי, מוכר על ידי מפקדיו, מתחיל טיפול נפשי, משוחרר מצה"ל ואחרי עשרה ימים מת באופן טראגי? תסבירו לנו את האירוע הזה ואחרי זה אני אשאל שאלות עקרוניות על תהליכים של הכרה כחלל צה"ל. בבקשה, צה"ל. << אורח >> שמעון אור: << אורח >> חבר הכנסת ביטון, אני יכול לגזול מכם דקות ספורות לגבי רן גווילי? << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אנחנו פתחנו ברן גווילי, ידידי. אם תרצה, חכה קצת ואני אתן לך. אבל אני נאמתי על רן גווילי והוא אצלי. אבל אם אתה רוצה, תבוא בהתחלה ותדבר. << אורח >> שמעון אור: << אורח >> אנחנו חיכינו פה בחוץ. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> לא, אני לא יודע איפה חיכית, אני התחלתי בזמן, כשבאתי התחלתי. << אורח >> שמעון אור: << אורח >> אני חיכיתי בחוץ. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> בוא, חבל על הוויכוח. תתחיל שתי דקות ותהיה מדויק, בבקשה. << אורח >> שמעון אור: << אורח >> קודם כול גם ברשות החברים שמייצגים את הלומי הקרב, שאנחנו מכירים לא מעט. שתי דקות אני רוצה להקדיש לרן גווילי, ברשותכם. מכיוון שאנחנו עדים פה למצב מאוד חמור של ניסיון או רצון של ממשל ארצות הברית להתקדם לוועדה שהם קוראים לה וועדת שלום של מצרים, קטאר וטורקיה. הייתי אומר אוסף של חבורה שהדבר האחרון שהם יעשו זה להביא את רן גווילי בחזרה אלינו. מעבר לבעיות הביטחון שאנחנו רוצים לפרז את עזה ולהוציא את חמאס, את כל הנושא הביטחוני שאנחנו מעוניינים ביחס לעזה, ביחס לפרימטר, ביחס לקו הצהוב. אני אומר שרן גווילי הוא למעשה קו אדום שמייצג את העמידות שלנו, גם החברתית וגם הביטחונית. וכשאנחנו רוצים - - - מגמה למעשה להוציא את הנושא של רן גווילי מסדר-היום, ולקדם את הוועדה הזאת, אנחנו מבקשים, חבר הכנסת ביטון, מול הקואליציה ומול הממשלה, להביא את הקול שלנו לא לקדם שום פעולה כל עוד רן גווילי לא מגיע, ויותר מכך, להמשיך לפעולות התקפיות מעבר לקו הצהוב. חיסולים ממוקדים, כדי שהם יבינו שכשרן גווילי עוד לא נמצא, הביטחון האישי שלהם נמצא בסכנה. כשהם ידעו את הדבר הזה הם ידאגו להחזיר אותו, ויותר מזה, זה ישדר לכל המזרח התיכון ולעזה שאנחנו עומדים על העקרונות לא רק ההומניטריים, אלא הערבות שיש בינינו מבחינה חברתית. את זה אנחנו מבקשים, זה גם יעזור לנו למנוע לאחר מכן גם פציעות וגם הרג בחיילי צה"ל, שזה הדבר החשוב ביותר שרן גווילי עשה כשהוא הלך ב-7 באוקטובר להילחם. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> תודה לך, ואני אוסיף שמעבר לזה שאסור להתקדם בלי לעמוד בהתחייבות שעד החטוף האחרון, גם אסור לתת פתאום לקטאר דריסת רגל במדינת ישראל, ולטורקיה שעוינת אותנו בשנים האחרונות ופוגעת בביטחון ישראל, לתת להן להסתובב כאן ולנהל את עזה, זה אחד מהביזיונות הכי גדולים שיכולים להיות למדינה, וזה שלב שאסור להתקדם אליו. אם לא נעשה את זה, לא הבנו כלום על ה-7 באוקטובר. צה"ל, אכ"א, נא להתייחס למה שאתם יכולים לסיפור של ג'וש, ואחרי זה אני אשאל אתכם שאלות עקרוניות. כן, כסיף, בהמשך, בוא נשמע את הצבא. << דובר >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר >> לפי המחקר של הממ"מ. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אני לא יודע, אני עושה דיון על בסיס עצמי, לא ממ"מ. אני לא כפוף לממ"מ. בבקשה, צה"ל. << אורח >> ענבר סיטבון: << אורח >> בוקר טוב לכולם. אני אגיד שהרמטכ"ל מינה את הוועדה שמוטי אלמוז בראשה ולקחו בה הרבה מאוד נציגים גם מתוך הצבא, גם גורמי בריאות הנפש וגם במשרד הביטחון, כדי לבחון איך נתייחס לאותם המשרתים ששמו קץ לחייהם לאחר השירות הצבאי. ממצאי הוועדה שאושרו על ידי הרמטכ"ל גם פורסמו ואני חושבת שהם מדברים בעיקר על ועדה שמתכנסת ממש בסמוך לאירוע, ועדה מקצועית בראשות, צריך להגיד, ולהחלטתו של ראש אכ"א, הוועדה הזאת בוחנת את הקשר נסיבות המקרה, וצריך להגיד שבכל התקופה הזאת עדיין סיכמנו שבמקרים כאלו עדיין אנחנו נלווה את המשפחה, נסייע להם בהליך הבקשה לבירור נסיבות המקרה אל מול משרד הביטחון. כמובן שיהיה מספיד צבאי וזר וחיילים וקצינים שילוו את מעמד הקבורה המכבד. צריך להגיד שהמשפחות מלוות על ידי סגלי הנפגעים שמסייעים להם בהגשת הבקשה, שזה אומר הבאת אישורים ומסמכים שיכולים לתמוך. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אני חייב להבין את זה. יש לוויה שיש בה מרכיבים צבאיים. << אורח >> ענבר סיטבון: << אורח >> נכון. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> הקבר הוא לא קבר צבאי? << אורח >> ענבר סיטבון: << אורח >> נכון. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> ואז מה זה אחרי זה הטופסולוגיה? מה התהליך הזה? << אורח >> ענבר סיטבון: << אורח >> בהנחה ויש חלל שנספה עקב מחלתו שקשורה בסוף לשירות הצבאי, הוא יקבל את כל התגמולים ואת כל המעטפת ממשרד הביטחון כחלל. זו הבקשה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> כולל הקבר הצבאי? << אורח >> ענבר סיטבון: << אורח >> לא, זה כבר אחרי קבורתו. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אז מה זו המילה כחלל? למשל אם אני זוכר, ותתקני אותי אם אני טועה, נכה צה"ל שנפטר בסוף ימיו ונפטר מהפציעה שלו. << אורח >> ענבר סיטבון: << אורח >> מחמת נכותו, נכון. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> הוא מקבל קבר צבאי. << אורח >> ענבר סיטבון: << אורח >> לא. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> מה הוא מקבל? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> קבר אזרחי. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> לא, לפני הוועדה של אלמוז היה נוהל. << אורח >> ענבר סיטבון: << אורח >> כן, זה ללא קשר. << אורח >> ליאור נוסבוים: << אורח >> קבר אזרחי זה לפני הוועדה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אבל בכל זאת הכירו במרכיב צבאי. << אורח >> ליאור נוסבוים: << אורח >> הוא עולה ביזכור ומוכר בהיכל הזיכרון בחדר של נכים שנפטרו. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אז הוא גם בהיכל יזכור, גם לוויה צבאית? << אורח >> ענבר סיטבון: << אורח >> לא, זו לוויה אזרחית. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> ואין צבאית? אז אם הוא מוזכר בהיכל יזכור, למה לא לתת לו קבר צבאי, מה היו השיקולים של הוועדה לא לתת קבר צבאי? << אורח >> ענבר סיטבון: << אורח >> זה לא קשור לוועדה, זה חוק. כל חלל שנספה עקב נכותו, עוד טרם ועדת אלמוז, זו הייתה הקביעה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אנחנו לא נצליח לדעת את התשובות. << אורח >> נטע דגן: << אורח >> בגלל זה אין שינויים בוועדה. << אורח >> ענבר סיטבון: << אורח >> לא נכון, השינויים אומרים שבהנחה ויש משרת. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אני שואל, אם הצבא הלך לקראת האירוע הזה, הבין את המורכבות, למה הוא לא השלים את המהלך עם קבר צבאי? << אורח >> ליאור נוסבוים: << אורח >> אני אגיד שמי שעלה בוועדה, עלה לא נכה שנפטר, הוא לא היה מוכר כנכה, אלו אזרחים שלצורך העניין שהשתחררו או משירות מילואים או משירות קבע ונפטרו. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אז אם הוא לא הוכר כנכה, אז לפנים משורת הדין לוועדה יש את הסמכות הזאת, בנסיבות מיוחדות וכללים, לתת לו מעין ליווי צבאי וכו'. << אורח >> ליאור נוסבוים: << אורח >> נכון. << אורח >> ענבר סיטבון: << אורח >> ובהנחה והוא ירצה להגיש את בקשתו. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> וגם נכה צה"ל שנפטר בסוף ימיו, עקב פציעתו הוא לא זוכה לקבר צבאי. << אורח >> ענבר סיטבון: << אורח >> נכון. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אוקיי. השאלה הבאה שלי אליכם, האם הצבא ממהר לשחרר אנשים שהוא יודע שהם מטופלים? בוא ניקח מקרה אחר, היפותטי. נניח שחייל צה"ל התעוור ואיבד שני רגליים והוא בסורוקה, והוא כנראה יהיה בסורוקה ארבעה חודשים, לא יודע, גם טיפול נמרץ וקם לתחייה. בחודשים האלה שהוא בסורוקה מישהו שחרר אותו מהצבא? << אורח >> ענבר סיטבון: << אורח >> זה תלוי בהתאם לחוק הנכים. << אורח >> יהושוע פריש: << אורח >> איזה תלוי, אני עברתי פציעה דומה, הצבא ליווה אותי כל הדרך. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אדוני, אם אתה לא תיתן לי לשאול שאלות, לא נגיע למקומות. אני ממש יודע את העבודה ואני משרת את האינטרס הציבורי שאתם הקול הכי חזק שלו. אבל תן לי להוביל את זה. << אורח >> גיא זקן: << אורח >> אני רוצה רק מחילה מכבודך, מיכאל היקר, פה גיא ההלום. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אהלן, גיא. << אורח >> גיא זקן: << אורח >> מה שלומך? << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> טוב. << אורח >> גיא זקן: << אורח >> רק שאלה באמת חשובה. חייל שיצא עכשיו מהלחימה שקיבל כדור בראש או עלה על מטען ומת אחרי שנה בבית החולים, אחרי שנה הוא כבר לא חייל אחרי השיקום, הוא קבור קבורה צבאית ורשום נפל בקרב. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> הוא לא שוחרר. << אורח >> גיא זקן: << אורח >> אבל עכשיו השותף שלי אלירן מזרחי << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אז תן לי להבין. << אורח >> גיא זקן: << אורח >> אין בעיה, אבאל'ה, רק שאלה אחת וזהו. וזה שקיבל את הכדור, השקוף, ולא שרד את השיקום שלו, למה הוא לא קבור בקבורה צבאית? למה לא רשום גם נפל בקרב? << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> תודה. אני בדיוק שואל את זה אבל אני שואל את זה בדרך שלי. אדם פצוע בבית החולים, שנה מאושפז, חייל צה"ל, הוא לא משוחרר מצה"ל כשהוא שוכב בבית החולים. נכון? עד כאן אני צודק? << אורח >> ליאור נוסבוים: << אורח >> גם אם הוא משוחרר מצה"ל. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> לא גם ולא להוסיף. << אורח >> ענבר סיטבון: << אורח >> לא, זה תלוי. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> חברים, תלכו איתי בעובדות ובמציאות. לא הסברים, לא פרשנות. חברים, אנחנו נעשה את הדיון הזה מכובד אבל בלי הסברים, בלי סטיות הצידה. << אורח >> ליאור נוסבוים: << אורח >> אני לא סוטה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> חייל צה"ל פצוע מגיע לסורוקה, מורדם, מונשם, חצי שנה שם, האם מישהו יעז לשחרר אותו מצה"ל? << אורח >> ליאור נוסבוים: << אורח >> הוא מוכר לאשפוז רציף וחס וחלילה בעת פטירתו הוא חלל צה"ל. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> לא ענית על השאלה. גברתי, את לא עונה על השאלה. בזמן שהוא חייל והוא בסורוקה חצי שנה מורדם, האם מישהו משחרר אותו מצה"ל? זו השאלה שלי. << אורח >> ענבר סיטבון: << אורח >> אני אתייחס. קודם כול זה בהתאמה להמלצה הרפואית, ותכף כרמל פה יתייחס לזה. אבל כן אני אגיד שזה בהתאם לחוק הנכים, יש חיילי חובה ואנשי קבע לא ישוחררו מצה"ל. אנשי המילואים, כדי לסייע להם בתהליך ההכרה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> לא ישוחררו מצה"ל. שניה. עכשיו, אם הצבא שלח אדם לאשפוז נפשי וטיפול נפשי חודש לפני שחרורו מצה"ל, מדוע לא חל עליו הכלל כמו אותו פצוע שהוא בבית חולים, שכל עוד אנחנו יודעים שהוא עכשיו יוצא לטיפול נפשי ואשפוז, הוא עדיין חייל שלנו. מי מיהר לשחרר אותו ולמה? למה פיזית אתה תישאר חייל צה"ל כל שהותך בבית החולים, ונפשית הלכת לבית החולים לחולי נפש אתה תשוחרר מהר, מה השיטה? למה זה ככה? אני חייב להבין את זה. << אורח >> כרמל קלה: << אורח >> צוהריים טובים, כרמל קלה, רע"ן קליני בחיל הרפואה. באופן כללי חיל הרפואה הקים לאחרונה את מרכז השיקום וההחלמה שמאפשר השהייה של מטופלים בזמן האשפוז שלהם כחיילי צה"ל. שחרור של חיילים מתבצע בהחלטה פרטנית על בסיס החלטות מקצועיות. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אחי, תשמע, הייתי שר במשרד הביטחון, הייתי יושב-ראש ועדה בחוץ וביטחון, אני מכיר הכול, תאמין לי. עשיתי את רפורמת נפש אחת, אני גרמתי לצבא להקים את היחידה לנכי צה"ל בצבא, לא להסביר לי – לענות לי. אני שואל אותך: חייל צה"ל בבית חולים באשפוז קטוע רגליים מורדם מונשם שנה, האם מישהו ישחרר אותו מצה"ל בשנה הזאת? כנראה התשובה לא. << אורח >> כרמל קלה: << אורח >> לא, זה כן. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אני ממשיך, אל תפריע לי. עכשיו אותו חייל לא עובר קטיעת רגליים, חודש לפני שחרורו הוא כבר הולך לאשפוז ולבדיקות נפשיות. מדוע אותו חייל כשהפגיעה היא נפשית הוא משוחרר מצה"ל. << אורח >> כרמל קלה: << אורח >> אז אני אומר שוב, החלטות השחרור מתקבלות כהחלטות פרטניות בהתאם לנסיבות המקרה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> האם יש הבדל במדיניות? << אורח >> כרמל קלה: << אורח >> אני מבקש להשלים את הדברים שלי. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> לא, אתה לא תשלים, אתה תענה לנו על השאלות. << אורח >> כרמל קלה: << אורח >> אני עונה על השאלות, אני מבקש להשלים. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> לא, רק על השאלות שלנו, לא הסברים, חברים. << אורח >> כרמל קלה: << אורח >> לא הסברים, להשלים את התשובה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> האם יש במדיניות שלכם הבדל בין אשפוז בבית חולים לחולי נפש לבין אשפוז בבית חולים רגיל לצורך שחרור מצה"ל? << אורח >> כרמל קלה: << אורח >> אז אני רוצה להשלים את מה שאני מנסה להגיד. ההחלטות הן החלטות מקצועיות שמתקבלות בהתאם לנסיבות המקרה. << אורח >> גיא זקן: << אורח >> מה מקצועי? אתה 100,000 עושה לנו, אבל 20,000 הם משחררים על מקצועי. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אבל גיא, אתה לא עוזר לי. אתה רואה שאני יודע להיות. אתה יודע שאני קשוח. << אורח >> גיא זקן: << אורח >> בטח. אבל הם בורחים. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אז תן לי לעשות את העבודה. אתה מפריע לי עכשיו להגיע לאן שאני רוצה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> הוא לא רוצה להפריע לך, זה לא בכוונה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אני לא הגעתי. אני יודע, אתם אחים שלי, אבל אני לא הגעתי. אני פה על משהו רציני. << אורח >> גיא זקן: << אורח >> אבל פרטני זה 2.3, לא 12,000. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אבל זה לא עוזר לי. אני רוצה להבין את המדיניות. אתה אומר לי שההחלטה האם הוא ישוחרר או לא זה לא חוק ולא חקיקה, אלא מדיניות מקצועית? << אורח >> כרמל קלה: << אורח >> כן, מדובר בהחלטה מקצועית. יש אנשים, לדוגמה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> מה השיקולים בהחלטה המקצועית? << אורח >> כרמל קלה: << אורח >> לדוגמה, יש אנשים שאנחנו מבינים שעצם השהות במערכת הצבאית קשה להם, שהם עצמם רוצים להשתחרר, לדוגמה. במקרים האלה כשאנחנו מבינים שהנסיבות הן נסיבות של פרופיל 21 הליך השחרור יהיה מהיר יותר. יש מצבים שבהם אנחנו מבינים שאנחנו נוכל ללוות את האדם הזה, כשאנחנו מבינים שיש אדם סוציואקונומי שמצריך ליווי בתהליכי הכרה לפני השחרור וכו', אנחנו נשהה את השחרור עד להעברת מקל. יש לנו נהלים מקצועיים. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אז המקרה הספציפי, תישאר איתי, של הלום קרב שמפקדיו כבר יודעים שהוא הולך לאשפוז, והוא חייל בודד, האם המקרה הזה לא מצדיק המשך ליווי בצבא? << אורח >> כרמל קלה: << אורח >> למקרה הספציפי הזה אני לא אתייחס היות והוא נמצא תחת לא' יש עליו סודיות רפואית, וב' הוא נמצא תחת תחקיר שלנו, של גורמי הרפואה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אבל אתם קיבלתם החלטה בלי לחכות לתחקיר. אתם לא נתתם לו. << אורח >> כרמל קלה: << אורח >> אני לא יכול להתייחס לנסיבות המקרה מסיבות מובנות. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אז תיאורטית אני שואל, לא המקרה הזה. תיאורטית, אדם עכשיו הלום קרב, חודש-חודשיים בתוך המערכת עדיין משרת ויודעים שהוא יצא עכשיו לאשפוז, ויודעים שהוא חייל ללא עורף משפחתי, סוציואקונומי, או חייל בודד. האם לא חל עליו העיקרון שדיברת שהגיוני שילוו אותו בשלב הזה? ותוסיף רמת סיכון לעצמו, שאתם גם מבינים שהלומי קרב מסוכנים לעצמם. << אורח >> כרמל קלה: << אורח >> כבוד יושב-הראש, אני התייחסתי לשאלה העקרונית. בשאלה העקרונית יש רכיבים של סיכון, יש רכיבים של תפקוד, יש רכיבים של טובת המטופל, ואנחנו שוקלים אותם לפני הכול. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> האם יש מקרים של הלומי קרב שאתם החלטתם ביודעין לא לשחרר מצה"ל שנה עד שיטופלו כראוי בבית חולים לחולי נפש? << אורח >> כרמל קלה: << אורח >> אנחנו מטפלים. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אתה לא עונה. חברים, אתם לא עונים: כן, לא, או לא יודע. מה אתה עושה לי פרצופים? אני שואל. << אורח >> כרמל קלה: << אורח >> סליחה, אני לא הספקתי להגיד מילה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> לא, אתה לא אומר את מה שאתה רוצה, אתה עונה לשאלות. << אורח >> כרמל קלה: << אורח >> אני עונה על השאלה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> האם יש מקרים בצה"ל שהלום קרב אושפז בבית חולים או נדרש לטיפול נפשי לאורך שנה, ואתם מהשיקולים המקצועיים והרפואיים השארתם אותו בצבא? << אורח >> כרמל קלה: << אורח >> אני מנסה להשיב, התשובה היא כן. יש לנו יחידת תעצומות שמטפלת באנשים חודשים ארוכים. יש לנו אנשים שמאושפזים אשפוזים ממושכים ונשארים בשירות צבאי, התשובה היא כן. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אז למה המקרה הזה לא נשאר בצבא? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אבל תעצומות זה לא למילואימניקים. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> זה לא למילואימניקים? << אורח >> כרמל קלה: << אורח >> לא. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> מה דינם של חיילי מילואים באירוע הזה? << אורח >> כרמל קלה: << אורח >> אני עניתי על השאלה העקרונית לגבי הלומי קרב. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אוקיי, אז עכשיו מילואימניקים, מה דינם? << אורח >> כרמל קלה: << אורח >> לגבי מילואימניקים, יש לנו יחידה לתגובות קרב שמאפשרת טיפול בהם. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> האם חלה עליהם האפשרות שבגלל המשבר הנפשי הם יישארו חיילים בצה"ל, בראשית הטיפול לפחות? << אורח >> כרמל קלה: << אורח >> יש לנו. << אורח >> גיא זקן: << אורח >> איפה? תראה לי חייל אחד. << אורח >> כרמל קלה: << אורח >> אני מבקש להשיב. יש לנו אנשי מילואים שמאושפזים במחלקות פסיכיאטריות או באשפוזי יום, וההחלטה על מועד השחרור שלהם מתקבלת בהתבסס על שיקולים מקצועיים ולא בהכרח ברגע האשפוז. << אורח >> יהושוע פריש: << אורח >> איפה היה השיקול לג'וש בון? ג'וש בון אמר למפקדים שלו שהוא במצוקה ב-5 בדצמבר. הוא יצא מעזה כי הבן אדם כבר לא יכל להתמודד נפשי. אז במקום לשחרר אותו, לשלוח אותו ליחידת תגובות קרב, מה המפקדים שלו עשו? אתה יודע מה הם עשו? אז אני אענה לך מה הם עשו, הם הוציאו אותו מהצבא על שבועיים שמ"פ על חשבונם, כדי לפרגן לו, כדי לתת לו. במקום להשאיר את הבן אדם בלחימה, דבר נכון לעשות, מסכים? יופי, מסכים. למה לא שלחו אותו ליחידות תגובת קרב? למה לא שלחו אותו לשום מקום? למה לא עשו איתו משהו? במקום זה הוא הלך למכון פרטי כדי לקבל טיפול, כי הבן אדם מבין שאחרי 748 ימים נשרט לו השכל מלהרוג מחבלים למען צה"ל, נשרט לו השכל. אז איפה אתם אז? << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> תודה לך, אמרת את הדברים. אדוני, נתתי לך ודיברת דברי טעם. חברי הכנסת, אתם רוצים בשלב הזה להתייחס? << דובר >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר >> כן, אני אשמח. << אורח >> יוסף ישראל סרדי: << אורח >> חבל שחברי הכנסת פה עסוקים בפלאפון, כי אני חושב שג'וש בון יותר חשוב. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> תדע לך דבר אחד, חברי הכנסת האלה שפה, אלו שבאו. תשאל על אלו שלא באו. << אורח >> יוסף ישראל סרדי: << אורח >> על אלו שלא באו אני לא מדבר בכלל. אלו שלא באו הם לא שווים בכלל שאני אפנה אליהם. אז מי שנמצא פה, הכבוד הקטן שמגיע לנו, טיפת הכבוד שמגיעה לנו. כי ב-7 באוקטובר, צה"ל, אתם ידעתם לקרוא לנו. אתם ידעתם לי, היום הלום קרב בן 25. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> תודה לך. בבקשה, ירון. << דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >> אני אענה לך ממש בקצרה. זה שאנחנו נמצאים בטלפון בזמן הדיון כי יושבים איתנו כאן וגם בחדר היועצים שלנו צופים בדיון, יש לנו שאלות ויש לנו נתונים שאנחנו תוך כדי רוצים לקבל. זה לא כי לא אכפת לנו, זה בגלל שאנחנו לוקחים את הדברים ממש ברצינות. יש לי שתי שאלות לצבא, האם לאור כל הוועדות שהקמתם, יש גם ועדה שבודקת את ההשלכות של מאות ימי מלחמה בשטח, אל מול ההתמודדות הנפשית? זאת שאלה אחת, אני אשמח לתשובה. ובתחילת דבריך, כבוד יושב-הראש, את ניסית להבהיר את הנקודה, אני חושב שבסוף הצלחת ואני רוצה להמחיש את זה. אם שני חיילים שנפצעו, אחד אושפז ואחד יצא לביתו לאיזשהו הליך קליטה והכרה מול משרד הביטחון, האם שני החיילים האלו יקבלו את אותן הזכויות אם חלילה יקרה מקרה מצער כמו שאנחנו שמענו? זו שאלה מאוד פשוטה של כן ולא. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> בואו נמשיך, אחרי זה תשיבו לך, בכנסת, בבקשה. << דובר >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר >> אני רוצה להתייחס, זה גם חלק מהדיון, למחקר שביקשתי מהממ"מ לגבי שיעורי ניסיונות התאבדות והתאבדויות בצבא. אני ביקשתי את זה כבר לפני ארבע שנים, ושלוש פעמים הממ"מ היה צריך לפנות לצבא ולמשרד הביטחון ולא הייתה היענות. זאת אומרת, אני ביקשתי בפעם הראשונה נתונים על אובדנות והתאבדויות בצבא לפני ארבע שנים. ולצערי הרב, לא בצבא ולא במשרד הביטחון ראו חשיבות לטפל בזה, ולא העבירו נתונים עד לפני מספר חודשים בודדים. רק עכשיו קיבלנו את זה, ורק עכשיו הממ"מ שעשה עבודה מצוינת, כרגיל, פרסם את הנתונים. אני לא אכנס לכל הנתונים, אני רק רוצה לומר שלושה דברים בקצרה. דבר ראשון, במהלך המלחמה שיעור המתאבדים מקרב חיילים לוחמים עלה מ-42% ל-78%, כמעט פי שתיים, שזה מעיד באופן ברור על מה גרמה המלחמה לחיילים ששירתו בה, האם ניתן לזה מענה, ספציפית? כי לפי מה שאני רואה במחקר הממ"מ יש אוסף של שאלות, אני לא יודע אם יושב-הראש ייתן לי להעלות אותם, שאלות חשובות? << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> לא, עם כל הכבוד, אנחנו עוסקים באירוע שמלמד אותנו על בעיה ספציפית של מעמד אדם שהיה הלום קרב ומעמדו כלוחם ובהוקרה שלו. אנחנו לא דנים עכשיו על ההתאבדויות בצה"ל, זה לא הנושא של הדיון. << דובר >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר >> אוקיי, אבל אי אפשר לנתק בין השניים. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אם אתה רוצה משפט אחרון – בבקשה. << דובר >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר >> אי אפשר לנתק בין השניים. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> בסדר, אבל אני קבעתי את הדיון ואני קובע את הנושא. אתה תקבע דיונים אחרים, תעשה מה שאתה רוצה. הדיון פה עוסק בהכרה בהלום קרב שכתוצאה מהפציעה שלו איבד את החיים שלו. << דובר >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר >> נכון, אני אסיים בעוד שני משפטים. אני יודע במה עוסקים אני רוצה לשים את זה בתוך הקונטקסט ואי אפשר להתעלם ממנו כי עם כל החשיבות ויש חשיבות להכרה, אני חושב שחשיבות לא פחותה בלשון המעטה, זה למנוע התאבדויות ואובדנות. אני רוצה רק לשאול שאלה אחת שמופיעה פה והיא רלוונטית לנושא הרשמי, זה מופיע במחקר של הממ"מ. לפי מה שמופיע פה, במהלך 2024 עד יולי 2025 מבין החיילים שהתאבדו, רק 17% ראו קב"ן. 83% לא ראו קב"ן ואני רוצה לדעת למה? לממ"מ אין את הנתונים האלה, אולי לכם יש? האם הם לא ראו קב"ן? << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> תודה. השאלה תיענה אבל לכם אני אומר, אנשי צה"ל ומשרד הביטחון, הדיון הוא לא על ההתאבדויות בצה"ל, הדיון הוא על ההכרה. אדוני, אני קובע את הדיון והדיון הזה עוסק בהכרה בלוחמים בפצועי צה"ל הלומי קרב שמתו, שנהרגו, שנפלו, ולא הוכרו כלוחמים. << אורח >> שמיר בניטה: << אורח >> כן, אבל יו"ר הוועדה, תשאלו את השאלה הפשוטה: מי אחראי על ג'וש? מי אחראי עליו? הוא השתחרר, מי אחראי עליו? משרד הביטחון? << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> הסירו אחריות. << אורח >> שמיר בניטה: << אורח >> אין אחריות. אז אם אין אחריות, אז מה השיחה? יהיו להם מסקנות, אף אחד לא יבוא לטפל בו. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> המערכת הגדירה אותו כנרקומן. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אנחנו עושים את הדיון מהסיבה הזו. << אורח >> יוסף ישראל סרדי: << אורח >> הם קראו לג'וש נרקומן. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אני רוצה להגיד לך משהו, אני אח של הלומי קרב. אם אתה תפריע לי, אני אוציא אותך, לא אכפת לי. אני באתי לעבוד בשבילכם, אל תפריע לי. כל שניה אתה מתערב וזה לא מתאים. פעם אחת משפט מתוך כאב – סבבה, לא עכשיו להידחף. חבר הכנסת סימון. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה. יושב לידי תום וסרשטיין, אח של רובי וסרשטיין זכרונו לברכה. ב-30 ליולי 2025 בנתניה, רועי התאבד, בחור 1.95 מטרים, 130 קילו של שרירים, הר אדם של יופי ושכל, סטודנט, תלמיד מצטיין, עשה מעל 300 ימי מילואים, ראה את האירועים הכי קשים, הגיע הביתה ואחרי חודש ימים, אחרי סבבים שהוא עשה, הוא התאבד. ב-30 ביולי הגעתי אליהם הביתה בערב, הם שכנים שלי, גרים לידי, אני מכיר את רועי מגיל שנתיים, והמשפחה, רוני ודינה ההורים, ביקשו דבר אחד שהוא מאוד פשוט, מאוד הגיוני, שאני לא מבין איך ועדת אלמוז פשוט זרקה אותם מתחת לגלגלים. ביקשו שיכירו ברועי כחלל צה"ל. יש בקשה יותר הגיונית מזאת? יש יותר חמלה למשפחה שאיבדה את היקר מכול, את הילד שלהם? שיכירו בילד שלהם כחלל צה"ל? מה לא הגיוני בזה? << אורח >> נטע דגן: << אורח >> זה קשור לצדק, זו לא חמלה, אנחנו לא מחפשים חמלה. גם תום לא מחפש חמלה, זה קשור לצדק. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> בסדר גמור, מה לא הגיוני בזה? ישבנו מספר דיונים שקידמתי פה בכנסת, ישב מולי ראש אכ"א, דיברתי עם שר הביטחון מספר פעמים, עם הצוות שלו, הבטיחו שיטפלו בנושא הזה והוא ייפתר. עכשיו, אני יודע שזה לא הדיון על הנושא הזה, אבל חבר הכנסת מיכאל ביטון, אני גם מכיר את האופי שלך ושל ירון לוי, ואני גם נמצא פה היום, אם הם חושבים שעל ההחלטה הזאת של ועדת אלמוז אנחנו נשתוק ואנחנו נגיד: טוב, החליטו מה שהחליטו, אתם חיים בלהלהלנד, אנחנו לא נוותר ואנחנו נמשיך בכל דרך שאפשרית לחברי הכנסת לתקוף את הנושא הזה. לא ניתן לזה שרועי וסרשטיין וחבריו, ששמו קץ לחייהם כי הם ראו את המקרים והיו במקומות הכי קשים בצבא. הם לא התאבדו כי לא נעים להם, הם התאבדו בעקבות מה שעבר עליהם בצבא. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> תודה. תדע דבר אחד, אני גם עמדתי להביא חוק שיתקן את זה מטעם הכנסת, צביקה פוגל כבר הניח חוק כזה, אנחנו נצטרף אליו ואנחנו נביא תמיכה לחוק הזה גם מהקואליציה וגם מהאופוזיציה, ואני מאמין שיהיה לו רוב, וזה ייתן סמכויות לשר הביטחון לשנות את הכללים. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> הגשנו גם חוק ביולי עם אלי דלל. שום דבר לא התקדם. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> נטע דגן קדם, אחות שכולה, בבקשה. << אורח >> נטע דגן: << אורח >> אני אגיד בקצרה, הייתי כבר בכל-כך הרבה דיונים. אני נטע, אני אחותו התאומה של רב סרן במילואים, אסף דגן, זכרונו לברכה, נווט הקרב, שהתאבד עקב פוסט טראומה. יש לי כמה דברים להגיד, קודם כול בעיניי אח שלי, כולם ידעו בצבא, במשרד הביטחון, אנחנו דיווחנו, הכול מתועד, על פוסט טראומה קשה. והוא נפל בגלל האדישות והבירוקרטיה כי הפניות שקיבלנו הם: אם אסף לא פונה אלינו, אנחנו לא יכולים לעזור לו. איך אח שלי יכל לפנות? אח שלי לא יצא מהבית ולא ענה לטלפונים, הוא היה מנותק מהעולם, הוא לא יכל לפנות בעצמו. ואני חושבת שאתם משקיעים כל-כך הרבה בחיילים האלה. אח שלי היה טייס, הוא אמנם התחיל בצנחנים והוא היה נווט קרב, כמה המערכת השקיעה בו? פעמיים זה ירד לטמיון, גם מה שכבר השקעתם בו וגם אין תפוקה בעתיד, הוא כבר לא יעשה מילואים. דבר שני, איזה מין מסר זה מעביר לכל הלומי הקרב שיושבים פה? לאלו שבחיים, שרוצים לבחור בחיים, איזה מסר זה מעביר להם? אני לא רוצה להשמיע את ההקלטה כי אני לא רוצה לחשוף אותו, אתמול דיברתי עם פסיכולוג כי שמעתי טענה שאם יכירו בהם זה יעודד התאבדויות, אובדנות. מי שרוצה – אני אשמיע לו אחרי זה בפרטי. זה לא נכון. פסיכולוג ופסיכיאטר זה לא נכון, זו טענה לא נכונה. יש לי את זה מאנשי מקצוע. ודבר אחרון, לא מגיע לנו להשתקם? לא מגיע לנו לסגור מעגל? אני רוצה לחזור לחיים שלי, אני לא רוצה לבוא לפה. אני שנה וחצי במאבק. מגיע לנו לסגור מאבק ומגיע לנו להשתקם, למשפחות האלה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> תודה רבה לך. גיא זקן, בבקשה. << אורח >> גיא זקן: << אורח >> צוהריים טובים לכולם. אני קודם כול רוצה להגיד לכם תודה רבה על זה שאתם לובשי מדים, אין לנו שום דבר אישית אליכם כי אנחנו מאוד אוהבים את צה"ל, אז שלא תחשבו שזה אישית. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אמרת יפה גיא, כל הכבוד. << אורח >> גיא זקן: << אורח >> אבל אתם חייבים להבין משהו אחד פשוט, כשאני התחלתי את השיקום שלי עכשיו, אני מפעיל צמ"ה, השותף שלי זה אלירן מזרחי, שבזמן השירות שלו התאבד וירה לעצמו שני כדורים בראש. לא כי היה חסר לו כסף או משהו, פשוט יש פה משהו שהוא כל-כך מטומטם שאף אחד לא מסתכל. אתם עושים הפרדה בין הפיזי לבין השקוף, כשאני הייתי בשיקום, הפסיכיאטרית באה ואמרה לאישתי: את יודעת למה את מזלזלת בו? כי אם לא היו לו רגליים אז את היית מקלחת אותו ואת היית שוטפת אותו ואת היית מאכילה אותו ומלטפת אותו, אבל בגלל שאת לא רואה את הפציעה השקופה שלו, זה לא מענין אף אחד וזה מה שקורה. לוחם שמשתחרר אחרי 187 ימים או 200 ימים, לא בא לו להתאבד כי משעמם לו, ואתם מבחינתכם, מבחינת צה"ל כביכול לא מכירים בנו בכלום, למה? למה לאלירן צריך להיות רשום על הקבר "נפל בעת מילוי תפקידו" ולא "נפל בקרב"? מה ההבדל בין הכדור השקוף לכדור הפיזי הזה? ובאמת, שמים אתכם במצב כאילו אתם פה האויבים, זו לא הנקודה, אבל פעם אחת תשחררו את כל החארטות של הדרגות שלכם ודברו תכלס, תתנו לנו זמן מסוים. לוחם משתחרר אחרי חודש-חודשיים ומתאבד חייב קבורה צבאית. אתה לא יכול לוותר עליי, לזרוק אותי לבית לאשתי ולילדים, איזה אבא מטורף נהיה לי? פתאום זה לא אבא שלי כי משעמם לו? לא, כי ראינו דברים הזויים. ובמיוחד תראה מה זה צמ"היניקים שהיו קו ראשון, רואים את הכול, ומבחינתכם כאילו אנחנו... לא, זה לא עובד ככה. וכל אחד שמתאבד זה גיבור שנתן את החיים למדינה. תשנו את החוקה הזאת ואת הדברים האלה וזה קריטי מאוד. תודה רבה לכם. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> תודה רבה, גיא. תום וסרשטיין, בבקשה. << אורח >> תום וסרשטיין: << אורח >> שלום לכולם, אני הייתי פה בדיון הקודם לפני שבועיים שרמ"ט אכ"א מדמני בא ואמר שהם בדקו את הנושא של מניעת אובדנות, אני גם מתלווה אליהם לדיונים, והוא אמר שהם יצאו עכשיו בתוכנית של בין הזמנים. זאת אומרת ליווי של חיילי המילואים בין סבב לסבב, כי הם מבינים שהם לא משוחררים לגמרי. זאת אומרת, אני בא ואומר שהם נאחזו על הנושא הזה שהם שוחררו. לי לא זכור שאמרו לרועי: חביבי, אתה משוחרר, בוא תביא את חוגר המילואים שלך, נחתוך אותו, אתה לא חוזר לפה יותר. הוא היה עם קיטבג מוכן בכניסה לחדר, הצוות שלו בתוך עזה. הוא יצא בסך הכול להשלים כמה מבחנים וידע שברגע שהוא מסיים את המבחן האחרון הוא חוזר לשם. זה לא שהוא שוחרר מהצבא. אם באותו יום בצהריים לפני שהוא היה יורה לעצמו בראש המפקד שלו היה מתקשר אליו ואומר לו: תעלה על מדים ותבוא. עכשיו אפשר להשתמש בו? מה ההבדל? הוא לא שוחרר לרגע. זה שצו המילואים עצמו לא פעיל, הוא לא נמצא בפקודה, זה לא אומר שהוא שוחרר. אצלו בתעודה, בחוגר שלו רשום "משרת מילואים פעיל", זו גם הסיבה שכשאני התקשרתי, באותו יום שהוא שכב לידי, התשובה שקיבלתי ממצ"ח: אין לנו מה לבוא, הוא לא קשור אלינו. << אורח >> גיא זקן: << אורח >> והציוד שלו מאופסן, אפילו גם לא הזדכה. << אורח >> תום וסרשטיין: << אורח >> הוא לא מאופסן, הוא בכניסה לבית. << אורח >> גיא זקן: << אורח >> לא, הנשק שלו באפסון. << אורח >> תום וסרשטיין: << אורח >> הנשק שלו באפסון, הוא עשה את זה עם הנשק הפרטי שלו. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> משפט סיום, תום. << אורח >> תום וסרשטיין: << אורח >> טוב. רועי, כשהוא התאבד, בדקנו את זה, הייתה בקשה פתוחה לקב"ן. זאת אומרת שהקב"ן לא הספיק לפגוש אותו אפילו. ושורה תחתונה, משרד הביטחון בדק קשר ישיר ומצא קשר ישיר והכיר בו כחלל של משרד הביטחון והכיר בנו כמשפחה שכולה. אז אני לא מבין מה הקטע? הצלחתם להשתמש? קלקלתם? הרסתם? תיקחו אחריות לפחות, מינימום, זה הכבוד הראוי. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אז הוכרתם כמשפחה שכולה עם קבר צבאי? << אורח >> תום וסרשטיין: << אורח >> לא, אנחנו באופן אישי מכספנו עשינו קבר צבאי בבית עלמין אזרחי. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> בצורה של צבאי? << אורח >> תום וסרשטיין: << אורח >> כי אנחנו מאמינים בזה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אני שואל אתכם – אם מישהו הוכר כמשפחה שכולה, הוא לא זכאי לקבר צבאי? << אורח >> תום וסרשטיין: << אורח >> לא. << אורח >> נטע דגן: << אורח >> כי אז הוא חלל צה"ל, חלל צה"ל הוא מישהו שהיה בשירות פעיל. הוא לא היה בשירות פעיל. << אורח >> תום וסרשטיין: << אורח >> אבל בחוגר שלו כתוב שהוא בשירות פעיל. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אבל הוועדה של אלמוז לא קבעה איזו תקופה או משהו? תקופת ביניים? אוהד ניימרק, בבקשה. << אורח >> אוהד ניימרק: << אורח >> שלום לכולם, שמי אוהד, לוחם בחטיבה 55 בפלח"ן, בוגר היחידה לאבטחת אישים, מנכ"ל עמותה כשהחזקים מתגלים. אני יושב פה לא רק כנציג העמותה, אלא כאדם שפוגש את ההשלכות האמיתיות של המלחמה יום-יום פנים אל פנים. אני יודע מה זה לשבת על חבר על קפה ויומיים אחר כך לזהות אותו באורים, יום למחר לזהות את עומרי ואת ליאב, ואז לגלות בציוד שלהם תמונה שלהם עם החברה, שרק מבקשת מהם שישמור על עצמו. הייתי שם בזיהוי ובליווי הפצועים והמשפחות, אני יודע מה זה להיות דרוך ולקפוץ על אשתך באמצע הלילה כאשר היא נוגעת לך ברגל. לא מזמן ישבתי עם קצין שבא אלינו לעמותה אחרי שהוא קפץ ב-7 באוקטובר לבארי ולכפר עזה. הוא חזר הביתה, הוא חזר למשפחה, לילדים, הוא בעצם מתפקד, הוא חוזר לעבודה. הוא לא באמת מתפקד, הוא מבין שמשהו עמוק בעצמו נשבר. הוא לא קרס, הוא לא ביקש עזרה, הוא פשוט נעלם רגשית מעצמו, מאישתו, מהילדים, מהעולם. זה אולי הדבר הכי מסוכן בפוסט טראומה, שזה נראה כאילו שאנחנו מתפקדים אבל אנחנו לא באמת מתפקדים, וזה מה שהעמותה שלנו עושה, היא קמה בדיוק על הפער הזה, לזה הצורך, למי שנראה חזק ומתפקד, לוחם, לבין מי שבתוכו מתפרק בשקט. אנחנו לא מחליפים טיפול פסיכולוגי, אנחנו לא מחכים לקריסה, אנחנו עובדים בקהילה. חבר, אחים, אחים לנשק, באים מדברים. העמותה פועלת בים, דרך גלישה בים ומייצרת קהילה של לוחמים שיודעים להסתכל אחד לשני בעיניים ולומר: אחי, גם כשקשה, גם כשכואב, אני איתך. הפגיעה הנפשית של המלחמה הזאת לא תיגמר השנה, היא רק התחילה להיחשף. אם לא נשקיע היום בקהילה, בזיהוי ובשיקום, בהקמת בית שיח כמו שיש בית הלוחם, בית שיח ללוחמים, וביצירת מרכזים למענם, כמו שיש פעילות במתנ"סים לקשישים, לילדים, לטף, צריך שיהיה בכל עירייה, בכל מועצה מקומית, בית ללוחמים ולוחמות, מילואימניקים, בסדיר ובמילואים. שייתן להם מענה, שייתן להם פעילות שבועית, חודשית, לא משנה מה, והמדינה צריכה להיות שם וצריכה לתת את המענה הזה. עמותת כשהחזקים מתגלים היא ההוכחה שאפשר לעבוד אחרת. אנחנו נותנים פעילות שבועית, בכל שבוע מגיעים אלינו עשרות לוחמים ולוחמות שנמצאים, מדברים, משוחחים, נמצאים גם אחרי שעות הפעילות, ומייצרים את הקהילה והם נפגשים גם אחרי, וזה החוסן שלנו, וזה החוזק שלנו, וזו הצמיחה. אני שומע פה גם את השיח, ואני חושב שאנחנו צריכים לקחת את המשבר ולצמוח ממנו. צריכים לגדול, ואני קורא למדינת ישראל ולצה"ל, אני נפגש עם המון דברים, גם עם חיילים ועם לוחמים, לא ממזמן קיבלתי הודעה מחבר שאחרי שנתיים גילינו בכלל שהוא בבית חולים פסיכיאטרים. האירועים האלה קורים והם ימשיכו לקרות ככל שהזמן ילך ואנשים יצאו. צריך מקומות כאלו שיתנו להם את המענה. לא כולם חתומים במשרד הביטחון, לא לכולם יש את תעודת נכי צה"ל או את פוסט הטראומה, וזו פציעה שקופה כמו שאמרו פה החברים שלי. זו הפציעה וזה הטיפול, והטיפול צריך להיות גם קהילתי והמדינה צריכה להיות שם. תודה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> תודה, רות שלו, עבדה למען ג'וש בון והמשפחה בכל הימים הקשים האלה. בבקשה. << אורח >> רות שלו: << אורח >> תודה רבה, יושב-הראש. קוראים לי רות שלו, אני סגן יו"ר צעירים של כחול לבן, אבל במקרה הזה באמת פשוט ניסיתי לעשות כל מה שאני יכולה מהמסדרונות האלה לעזור כדי שג'וש יקבל קבורה הולמת. אני רוצה לשנות רגע את הנימה ולספר מעשייה שכולם שמעו בגן או בבית הספר, מעשיה יהודית של שתי נשים, אישה שהיה לה חטא גדול שהיא עשתה והיא רצתה ללכת לכפר ולעשות תשובה והלכה לצדיק כדי להתייעץ ולהצטער, והיא לקחה חברה איתה. הן הגיעו והצדיק פונה לחברה השנייה ואומר: לך אין משהו שאת רוצה להתחרט עליו ולהסיר מהלב? היא אומרת: לא, דברים קטנים, פה ושם בקטנה. אז הוא שלח את שתיהן לחצר והוא אמר לכל אחת להביא אבן בגודל החטא שלה. אחת הביאה סלע ממש כבד, זו שרצתה לכפר על המעשים שלה, ואחת הביאה מלא אבנים פיצקיות, והביאו אליו, ואז הוא פשוט אמר להן: יופי, עכשיו תחזירו את הכול בחזרה. עכשיו, כל הסיפור הזה הוא בכלל על נושא של תשובה וכו', אבל אני אמרתי אותו בגלל משהו אחר. החטא הכי גדול, לדעתי, שאנחנו עושים עם פגועי הנפש – אני מסתכלת עליכם ואומרת "אנחנו" כי מבחינתי לובשי המדים, אנחנו אמורים להיות ביחד בזה – שאנחנו עושים עם פגועי הנפש כשאנחנו מתייחסים אליהם בבין לבין, בקטנה, כל פעם זה סימן קטן, זו אף פעם לא אבן גדולה, זה אף פעם לא עם שם, וכשאין שם אז גם לא יהיה מרכז בקהילה, וכשאין שם אז גם לא יהיה איזה אקט של reaching out ולחפש אותם, בסוף אנחנו לא מדברים רק על מקרה הקצה של האנשים שמתאבדים, אנחנו מדברים על הרוב. עד חרבות ברזל אולי הייתה לנו את הפריבילגיה – יכול להיות גם שלא, אני לא יודעת – להתייחס למקרים האלה כמקרי קצה, להתאבדויות האלה. מתמודדי הנפש זה כבר לא היוצא מן הכלל, זה הכלל. אנשים חוזרים מהמילואים ולא מצליחים לנחות על הרגליים. אנחנו מדברים על התמודדות שהיא הכלל ולכן אין מה להתפלא כשבסוף אנחנו נתקלים בדיונים הכל-כך כואבים בימים שאני לא מבינה איך המשפחה, חברים, איך בכלל היה להם את תעצומות הנפש. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> את רוצה להתייחס לדברים האלה של ג'וש בון? << אורח >> רות שלו: << אורח >> זה בדיוק מה שבאתי להגיד, איך היה להם את תעצומות הנפש להתייחס לדברים האלה, זה הרגיש כמו למצוא פרצה כדי לקבל קבורה הולמת. בסוף הפתרון לא צריך להיות להעצים את המאמצים שנעשו בדברים האלה או לחדד פה לחדד שם, צריך לשנות, יש כאן מעמד חדש, המעמד של הבין לבין הוא מעמד חדש וצריך להפסיק להתייחס אליו בדברים הקטנים כי הדיון כאן, בכלל בכל אירוע של מתמודדי הנפש, הוא לא מקרה פרטי ועוד מקרה פרטי כי זה מאוד קל – הם צעקו קודם שסומן שהוא נרקומן – מאוד קל להתייחס לכל מקרה פרטי לגופו, זה היה כי ככה וזה היה כי ככה. יש כאן תופעה רחבה ועד שלא נתעורר ונתייחס אליה ככזאת אז יהיו עוד המון מקרים קטנים וזה יהיה קצה הקרחון. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> תודה. << אורח >> נטע דגן: << אורח >> אני חייבת הערה קטנה רגע, אני חושבת שכן חשוב להתייחס. מאוד חשוב להתייחס לכל מקרה לגופו, כי לצערי יש אובדנות בצבא שלא קשורה לשירות, מסיבות אישיות. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אתן אומרות דברים דומים. היא מתכוונת שהתופעה כל-כך גדולה, היא חייבת מדיניות ופתרון גדול ולא להגיד: אה, הוא היה ככה, הוא השתמש. אתם יודעים, איציק סעידיאן. אני אסביר לך, קדם, זה שם המשפחה שלך, אני אסביר לך למה היא מתכוונת. כשאיציק סעידיאן שרף את עצמו פתחו את התיק שלו והוא קיבל הכרה של הלום קרב אבל מעט אחוזים. את יודעת מה אמרו לו בוועדה? חלק מהבעיות הנפשיות שלך הן מהבית, מהילדות, לכן תקבל רק חלק. אבל כשאמרו לו: תהיה מאגיסט בגולני, 100% מאגיסט, 100% למות. רק כשהיה צריך להכיר בו שלפו לו את הבית. בסדר? ורק בדיעבד קיבל את האחוזים. לזה היא מתכוונת. לא להתחיל למצוא לכל אחד תירוץ למה שלא יקבל. << אורח >> רות שלו: << אורח >> יושב-הראש, אני אחדד במשפט, יש כאן מלחמת גבורה על הנפש. היא לא מלחמה בקטנה, היא לא התמודדות יומיומית קטנה. היא מלחמת גבורה ולה צריך לתת את השם. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> שמיר בניטה. << אורח >> שמיר בניטה: << אורח >> תודה. אני מתעקש ואני מקבל את הזכות. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אבל אחרי שאתה עושה לי בעיה ומחמם את כולם, אבל אני אוהב אותך מאוד. << אורח >> שמיר בניטה: << אורח >> קודם כול אני רוצה לתקוף אתכם, חברי הכנסת היקרים, ממשלה יקרה, אני לא רואה פה כמעט נציגים. ישבנו אצל שר הביטחון לפני חודשיים, ביקשנו הכרה והוקרה, חמש דברים פשוטים, לקחת חיילים ממילואים לריטריט, כולם ישבו על השולחן והסכימו. כמה שנים, מיכאל ביטון, הכרה והוקרה לא קורה? כמה זמן מחכים לאות הארגמן לתת לאנשים סיכה קטנה? לצבא אני אומר עוד הפעם, אנחנו יושבים פה בישיבה אחרי ישיבה, אני שואל אתכם מי אחראי על חייל במדינת ישראל? שחייל מילואים במדינת ישראל הוא קודם כל חייל אחר כך אזרח. אם יש לו סיווג אסור לו לטוס לחלק מהמדינות. מי אחראי לקחת אותו ולהגיד לו לך ל-EMDR, לך למחלקה סגורה? מי? חייל מילואים. בחיילי סדיר אתם מתקדמים ועושים עבודה יותר ויותר טובה, אבל הרוב זה אנחנו, המילואים. צה"ל זה צבא המילואים לא צבא הסדיר, רובנו מילואים. מי אחראי? משרד הביטחון? לא, הוא רק משלם. איפה? << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אגב יש תחקיר בצה"ל על ג'וש בון נכון? האם יש סיכוי שהמדיניות תשתנה לאור התחקיר הזה? מתי הוא יסתיים התחקיר הזה? למי הוא יוצג? מי יקבל את ההחלטות? << אורח >> כרמל קלה: << אורח >> אני מתאר כרגע תחקיר רפואי על נסיבות האירוע, טיפול, כל נסיבות ההשתלשלות של האירועים שמה. אנחנו נציג אותו למפקד חיל הרפואה לקרפ"ר ושם אנחנו נראה. << אורח >> שמיר בניטה: << אורח >> אבל יש תחקיר לגבי הליך הנפש שלו? << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> מעבר להיבט הרפואי, אכ"א צריכים לחקור את מה ששמיר אומר, איך שחררו אותו מצה"ל 10 ימים לפני שאיבדנו אותו, כשהמפקדים שלו ידעו שהוא בקטסטרופה נפשית? הכי כואב על האיש הזה זה 750 ימי מילואים, ומה שמספרים עליו שבאו אבות למילואים בחגים והוא אמר: תשמעו, אני חייל בודד, לאן אני אלך? תצאו אתם הביתה בחגים. אתה יודע מה זה לעשות 750 ימי מילואים? זה כאילו להתגייס לסדיר מחדש, זה כאילו שנתיים, הבן אדם עשה שנתיים סדיר. ואז יודעים חודש לפני את הקטסטרופה הנפשית, ואז מישהו לוחץ על הכפתור ומשחרר אותו מצה"ל. ופה שמיר שואל: שוחררת ב-29 בדצמבר, מי שואל ב-1 בינואר מה קורה איתך? מי מנהל לו את התיק הרפואי? צבי שור חבר של ג'וש בן בבקשה. << אורח >> צבי שור: << אורח >> שלום יושב-הראש, שלום כולם. ג'וש בון היה חבר פעיל בעמותה שלנו עד ה-7 באוקטובר, תמיד היה שם בשביל כולם. עמותת "לעולם לא לבד" הוקמה והוא היה חלק מהמקימים. מהיום שהוא הגיע לארץ ישראל כציוני הוא היה לוחם ומגן על הארץ יותר מכל חייל ואזרח רגיל. הוא חייל, הוא הגיע למטרה אחת, להיות מגן ולהיות חייל, לשמור ולהגן על העם ועל הארץ שלנו שהוא החשיב גם הארץ שלו כמו כל חייל בודד שמגיע לפה. מן הראוי, אחרי שבוע שאתם מתזזים אותי בין משרד למשרד, מראש אכ"א לשר הביטחון, אף אחד לא מביא לנו תשובות. העם דורש תשובות. אנחנו רוצים תשובות. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> רק לעשות סדר במה שאמרת, אני אתן לך גם להמשיך. ההחלטה נאמרה פה שבצד הרפואי האם הוא ישוחרר מצה"ל ומתי זה עניין מקצועי, אפילו לא חוק. זאת אומרת, אם הצבא היה מחליט שהוא מגמיש ועושה החלטה מרחיבה, הוא לא היה משחרר הלומי קרב בזמן שהם בטיפול בשנה הראשונה, עד שהוא רואה שהם מתייצבים, כמו שהוא לא שחרר את המאושפזים בבתי החולים מצה"ל, החזיק אותם. זו החלטה מקצועית. זו הערה אחת. כלל המדיניות פה היא של הצבא, משרד הביטחון יטפל בנכים לפי איך שהצבא מציג לו, וגם בחללי צה"ל. אם הצבא יחליט שחלל צה"ל לעניין אובדן חיים, שעשה X ימי מילואים או סדיר, והשתחרר, ועדיין הוא הלום קרב, ומטופל, ואחרי שנה-שנתיים מתאבד, אם הצבא יגיד, כהחלטה שלו, שזה חלל צה"ל, משרד הביטחון יפעל בהתאם. אין פה שתי כתובות. צה"ל צריך להחליט את מדיניות חללי צה"ל ומשרד הביטחון יפעל בהתאם. דבר אחד הם לא פטורים, משרד הביטחון, זה לא בתפקיד של אנשי המקצוע. זה שר הביטחון. שר הביטחון יכול לדרוש ולחוקק כללים וחקיקה חדשה שתגדיר שחלל צה"ל לעניין אובדן חיים בשנה הראשונה, אחרי שחרור כהלום קרב, כמוכר בפציעה נפשית, יוכר כחלל צה"ל, זה ברמת שר הביטחון. הסיכום שלנו ידרוש פעולות מאכ"א, בסמכויות שלהם, ומשר הביטחון. שמכדררים אותך בין כולם, זה הדיוק מה האחריות של מי ומה אנחנו דורשים. וגם אני התכתבתי איתך ידידי, נכון? << אורח >> צבי שור: << אורח >> אז מה שקורה פה בעצם זה שהוא נופל בין הכיסאות, בין משרד למשרד ואף אחד לא לוקח אחריות, מה שמוביל למה שקרה. איבדנו חבר, איבדנו לוחם, איבדנו גיבור, איבדתי חבר ועד פעיל. כל משפחת החיילים הבודדים הפסידה אח גדול. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> מה שמדהים אצלו שהיה לו כוח למרות הסבל הנפשי להיות שם בשביל אחרים. אתה רואה את זה גם בשירות וגם כשהוא יוצא הביתה, אתה אומר שהוא הולך ועוזר לחיילים בודדים. הרבה חיילים בודדים דיברו עליו כגיבור שלהם, כדמות שהם הלכו אחריו. << אורח >> צבי שור: << אורח >> תמיד היה לו זמן בשביל כולם, תמיד הוא היה שם בשביל כולם. לא היה ישן בקושי, לא היה דואג לעצמו מספיק וזה היה ניכר, היה ניכר מאוד שהוא היה צריך טיפול. זה לא משהו שאפשר ככה להתנער. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> האם לאור התחקיר שייעשה באגף הבריאות של צה"ל או מערך הבריאות של צה"ל, ואולי תחקיר שיעשה באכ"א יש סיכוי שיהפכו את ההחלטה וכן יתנו לו קבר ישראל? אם נגיד יגידו שהיה פגם בשחרור המוקדם שלו, בתחקיר הרפואי, האם הצבא יבוא ויגיד שלאור הפגם הזה אנחנו מתקנים את החלטתנו והוא זכאי לקבל של חלל צה"ל? האם יש אפשרות כזאת? << אורח >> כרמל קלה: << אורח >> לגבי התחקיר הרפואי שאני תיארתי. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> הספציפי הזה. << אורח >> כרמל קלה: << אורח >> הספציפי הזה, הוא בודק את התהליך הרפואי. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> נכון, אז נניח והוא יוכר תיאורטית שהוא שוחרר מוקדם מיד, ושראוי היה לשמור אותו בצבא בזמן הטיפול הזה, האם צה"ל ישקול וגם משרד הביטחון, לפנים משורת הדין, כן לתת לו קבר של חלל צה"ל? << אורח >> כרמל קלה: << אורח >> אני לא יודע להשיב על זה. אני מתאר כרגע את התיאור הרפואי המקצועי שאנחנו נתחקר אותו. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אבל הוא ישליך. נניח אם היית יודע עובדות. << אורח >> רות שלו: << אורח >> יו"ר הוועדה, קיבלתי מענה למה שאתה שואל. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> רגע. חלק מהעובדות שתגלה בתחקיר לא הונחו בפניך כשהייתה פניה לתת לו קבר ישראל. האם עובדות חדשות שמצדיקות קבר ישראל יכולות לשנות את ההחלטה ולהפוך אותה? << אורח >> נטע דגן: << אורח >> הצבא, כשהוא רוצה, הוא מחייל בדיעבד, הוא כבר עשה את זה. הצבא חייל בדיעבד. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> את כל-כך צודקת. << אורח >> נטע דגן: << אורח >> כשהצבא רוצה הוא עושה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> את יודעת כמה לוחמים חוילו בדיעבד ב-7 באוקטובר? << אורח >> נטע דגן: << אורח >> גם אזרח. << אורח >> ענבר סיטבון: << אורח >> כשיסיימו את התחקיר, הנושא יעלה לאישור של ראש אכ"א. << אורח >> שמיר בניטה: << אורח >> מתי זה יקרה? זרקו אותו כמו כלב. << אורח >> ענבר סיטבון: << אורח >> אנחנו רוצים שהתחקיר יהיה מקצועי ומעמיק ובגלל זה הוא גם לוקח זמן. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> שניה, חברים. את אחלה, אבל תעזרי לי. שאלת הבהרה, כמה זמן לדעתכם בערך, התחקיר הרפואי יימשך? << אורח >> כרמל קלה: << אורח >> להערכתי התחקיר הרפואי עצמו יסוכם תוך שבועיים. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> כן, ואז יובא לאכ"א? זאת אומרת שבאזור חודש-חודש וחצי יכול להיות שנוכל לקבל תשובה אחרת לגבי ג'וש בון? אם אני מעריך את זה, לפי מה שאתה אומר. שמיר בניטה, אתה גם לוקח זכות דיבור ואז ממשיך להפריע לי. אני לא יכול להוציא אותך מהחדר. << אורח >> שמיר בניטה: << אורח >> יש דגימות מעבדה, ייקח להם חודשיים לחזור ובעוד חודשיים תהיה תשובה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> לאו דווקא, אני לא חושב. לדעתי האירוע של ג'וש בון הוא אירוע מכונן. לפעמים מקרה קצה מראה כמה הבעיה גדולה ונוגעת ומשנה מדיניות. בעוונותינו, אתה לפעמים מגיע לקצה ואז פתאום מתעוררים. אני אמרתי לך שאתה ממשיך, אחרי זה פנינה ואחרי זה המנומסת מאנגלית, בטח מארצות הברית. << אורח >> ג'ודי הלו שפירא: << אורח >> מארצות הברית. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אז חכי רגע. בבקשה, אדוני. << דובר >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> הם פה, מיכה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> מיכה הוא ברשימה שלי. << דובר >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> ודודו, חבר שלי מהתיכון. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> דודו מהפנימייה? << דובר >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> מהפנימייה, סיפרתי לך. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אין על דודו. << דובר >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> הוא לא מהפנימייה, אני הייתי הפנימיה, הוא היה... << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> הייתה לו בלורית, זה דודו המפורסם. בבקשה. << אורח >> צבי שור: << אורח >> כהלום קרב אני יכול להעיד על עצמי שחוסר ודאות זה משהו שמאוד לא עוזר, במילים עדינות, לאף אחד. המדינה שלנו חטפה כאפה רצינית ואתם ממש לא מועילים בוודאות ובחוסר הוודאות שאתם נותנים לנו פה בחודשיים שלוש ארבע חמש מי יודע כמה זמן אנחנו נקבל תשובה? וגם מה יהיה ההבדל בין תשובה לתשובה? בסופו של יום הוא מת וקברנו אותו במקום שהוא לא היה אמור להיות. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אתה משהו. החברים שלו, אני רוצה להגיד לכם, מהלילה הראשון. << אורח >> צבי שור: << אורח >> אני רוצה קודם להודות גם לך וגם לצוות שלך. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אני רוצה להודות לכם, אחי, עזוב אותך. << אורח >> צבי שור: << אורח >> לא, לך. על זה שאתה מעמיד אותם במקום, כי להעמיד אותם במקום על כל השאלות זה מה שצריך. כמו שאנחנו צריכים להשכיב את ג'וש במקום, אבל לתת תשובות למשפחה על זה שבאמת מגיע לו את הקבר. ובינתיים הוא לא נמצא, וזה לא נותן שפיות לא למשפחה ולא לכל העם. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> תדע לך שביום חמישי רות עדכנה אותי שהאמא מהכאב שלה החליטה לקבור אותו קבורה אזרחית, אני התביישתי. << אורח >> צבי שור: << אורח >> היא לא יכלה יותר. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אני אמרתי איך עשינו את העוול הזה? << אורח >> נטע דגן: << אורח >> אנחנו קברנו את אסף חודש וחצי. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> יש כאלה שאמרו לי: יאללה נגמר תרד מזה, אמרתי שאפילו שהוא בקבר אני ממשיך. << אורח >> יהושוע פריש: << אורח >> מיכאל, אני רוצה להגיד לך משהו, שעה לפני הקבורה אני מגיע למלון לאסוף את ההורים ובוודאי הצבא לא ליווה אותם, לא נתן להם טרמפ, דאג להם לכלום, לדרך, להביא אותם. אני בא לאסוף את המשפחה ומי מחכה לנו בחוץ מהמלון בלי תיאום? הסמג"ד שלו, המ"פ שלו וקצינת נפגעים. אתה יודע מה הציעו לו? באו, תפסו אותנו בהפתעה 20 דקות לפני הקבורה ואמרו לנו: אנחנו רוצים קודם כול לבקש אם הסמג"ד שלנו יכול לדבר לספר עליו? שאגב סמג"ד חדש שבקושי מכיר את הסיפור. בנוסף לזה מה צה"ל הציע? צה"ל הציע שובר זהב תו זהב כדי לתת אוכל למען הזה... עכשיו סתם לצחוקים שאלנו על כמה תו הזהב? הם באו עם תו זהב של כמעט 500 ש"ח אמרו לנו: קח את זה למען המשפחה. ככה באמת זורקים על המשפחה? ככה זורקים על חבר שלי? ג'וש לחם למען המדינה, אנחנו כולנו לובשי מדים. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אני הבנתי שהמשפחה בכלל לא ביקשה שום תגמול כספי, אמרה: אני לא רוצה כלום רק קבר, אני לא מבקשת כסף, לא כלום. << אורח >> יהושוע פריש: << אורח >> בדיוק, הם לא רצו הכרה אפילו כחלל, לא אכפת להם מזה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> קבר צברי. << אורח >> יהושוע פריש: << אורח >> קבר צבאי ומישהו שיהיה שם ביום הזיכרון להצדיע לו. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אבל תראה את וסרשטיין לאן הגענו שהוא עושה לאח שלו קבר צבאי לבד. << אורח >> יהושוע פריש: << אורח >> תאמין לי, אנחנו גם נעשה את זה, כי המדינה זרקה אלף עליו. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> הגברת המנומסת, עכשיו אף אחד לא מפריע לה. תציגי את עצמך. << אורח >> צבי שור: << אורח >> דרך אגב, רות שלו הגיעה ללוויה. מכל המבנה הזה אף אחד לא הגיע חוץ ממנה. אז מוערך מאוד. << אורח >> ג'ודי הלו שפירא: << אורח >> ג'וש היה אחד מהחברים שלי שבאמת היה שם בשבילי כשצה"ל זרק אותי בצורה לא חוקית וגם ללא סיבה מוצדקת. זו הייתה רשלנות שבסופו של דבר גיליתי בשנה אחרי, שהרופאה לא הייתה מוסמכת, היא הייתה מתמחה בשנה א' או ב' שלה. ואני בטוחה שיש עוד מקרים דומים, אבל צה"ל מסרב לחקור את זה. ג'וש הכיר את הסיפור ואני מפחדת שחלק מהסיבה שהוא לא ביקש עזרה מוקדם יותר לפני שבאמת הוא הגיע למצב שהוא הגיע אליו, זה כי הוא היה מפחד ואמא שלו, כשהייתי בשבעה, אמרה לי שהוא פחד שיעיפו אותו גם. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> זאת אומרת, הוא לא סיפר את כל הכאבים והפציעה הנפשית מרוב שהוא רצה לעשות מילואים? << אורח >> ג'ודי הלו שפירא: << אורח >> כן. << אורח >> יהושוע פריש: << אורח >> יותר מזה, המפקדים שלו לא רצו לספר, המפקדים שלו ידעו על המקרה הזה. המפקד שלו אמר לי אישית, יש לי הקלטה בטלפון: רצינו לשמור אותו בתוך המערכת הצבאית. אני שואל אתכם כקצינים בצבא, אני גם מפקד. איפה האחריות שלכם? איפה האחריות של הצבא? << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> טוב, זה בתחקיר עכשיו. אכ"א גם עושים תחקיר משלהם על המקרה הזה? לצד הרפואי. יש פה גם היבטים שהם לא רפואיים, זה גם נחקר באכ"א? חבר'ה אני צריך לסכם את הדיון בעוד 10 דקות כי יש פה עוד דיון אחר, ויש לי עוד 3-4 דוברים, ואני רוצה לתת להם להשיב ואני מסכם ויהיה מעקב על הדיון הזה. יהיה בתוך חודש כי הבדיקה הרפואית תסתיים. חודש-חודש וחצי יהיה דיון מעקב. אנחנו לא מפסיקים אז תהיו קצת סבלניים. מיכה, כל הדוברים, קצר ולעניין. בבקשה, מיכה. << אורח >> מיכה כ"ץ: << אורח >> תודה רבה, מיכה מהמחאה של הלומי הקרב. דבר ראשון אני רוצה להגיד שזו באמת בושה וחרפה שהאולם הזה כזה ריק, ושכמעט ואין אנשים שצועקים, זו בושה וחרפה. החדר הזה אמור להיות מלא גם פה באמצע וגם בכל הפינות, וצריכים להוריד את הקירות כדי שכל עם ישראל יוכלו להיות מסביב. זה דבר ראשון. דבר שני, אני אף פעם לא מעלה דברים אישיים, אני מעלה את זה רק בגלל שאני רוצה שיהיה לך את המידע הנכון בשביל השאלות שאתה שואל אותם כמו שאתה עושה תמיד בצורה הכי נכונה שיש. אני נפצעתי גם פיזית וגם נפשית עכשיו בחרבות ברזל. הייתי פצוע נפשית גם לפני זה, אבל התגייסתי בכל זאת לחרבות ברזל, ובגלל שהייתי פצוע פיזית שלחו אותי לצריפין אחרי 160 יום מילואים, כבר לא שמעתי, לא יכולתי ללכת, לא יכולתי להשתמש בכתף. שלחו אותי לצריפין בגלל הפציעות הפיזיות שלי. תוך כדי שהייתי בטיפול בצריפין שמו לב שגם יש פה איזה עניין נפשי שדיברתי איתם עליו, אז על הדרך שלחו אותי גם לטיפול נפשי במלש"ב. כשסיימתי את הטיפולים הפיזיים פשוט שחררו אותי, לא אמרו: רגע תישאר פה תסיים את הטיפול הנפשי שלך, לא שום דבר כזה, לא הייתה שום התייחסות. בסך הכול בגלל שכבר טופלתי פיזית, אז טיפלו בי על הדרך בצורה נפשית. אבל בשנייה שסיימו את הבדיקות הפיזיות פשוט זרקו אותי החוצה, לא אמרו לי: לך ליחידה לתגובות קרב, לא אמרו לי כלום, פשוט זרקו אותי החוצה מהמערכת. לאחר מכן, הלכתי ליחידה לתגובות קרב לבד על בסיס עצמי, עם אשתי. לא קיבלתי על זה אף ימ"מ, לא פתחו לי שמ"פ על זה שהייתי ביחידה לתגובות קרב. אז אני לא מבין על מה הם מדברים שמילואימניקים מטופלים ביחידה לתגובות קרב ושגם יש לנו איזשהו כיסוי מסביב לזה ושזה מוכר? אני לא יודע איפה זה מוכר, אין לי ימ"מים על זה שהייתי ביחידה לתגובות קרב, וביחידה לתגובות קרב אמרו לי שאני אהיה שם רק יום אחד, ואמרו לי שהם לא יכולים לטפל בי, אין להם את הכלים לטפל בי. אני גם רציתי לשאול, בן אדם שקיבל RPG לחזה והוא אומר: אני רוצה להשתחרר עכשיו. אני לא רוצה להיות מטופל בבית החולים עכשיו, תוך כדי שמפנים אותו, הצבא פשוט נותן לו ללכת? זו השאלה שרציתי לשאול. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> זה הפער הכי קשה. הפציעה בנפש היא לא נצפית ואולי ההדק שלשחרר מוקדם פצועי נפש ביחס לפצועי גוף שמאושפזים, זה פער שהצבא... אני אומר לכם את זה בזמן שאתם דנים, משרד הביטחון וצה"ל, הפער שאתם צריכים לבדוק הוא מהירות השחרור של פצוע נפש שהוא בתהליך כשמתחילים לגלות את זה, מול שחרור של פגוע גוף שמאושפז. דודו, כן. << אורח >> מיכה כ"ץ: << אורח >> הדבר האחרון שרציתי להגיד. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> רגע, מיכה. אבל לא יהיה לי זמן לסכם. << אורח >> מיכה כ"ץ: << אורח >> אחרון. כשהייתי עם שמיר אצל שר הביטחון, ביקשנו שתהיה מערכת לגילוי וזיהוי מוקדם של אנשים שמשתחררים ממילואים או מסדיר, בדיוק כמו שעושים צו ראשון שיעשו גם צו שני. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> נכון, כן. אז אני עשיתי את זה ואמרתי שכולם יקבלו סדנה אחרי לחימה, אחרי שירות סדיר, אחרי מילואים, סדנת עיבוד, ובעיבוד יזהו את הארבעה שהם בסיכון. חלק נעשה. דודו. << אורח >> דוד נוזיצה: << אורח >> תודה, כבודו. אני רוצה להבין דבר פשוט, אני שומע פה שהוא אומר אנשי מקצוע שבחנו, אנשי מקצוע ראו. אבל אנחנו, אני ומיכאל לדוגמה, אנחנו בני אותו גיל, בני 44, אנחנו מלינים על אותה בעיה, גם אותי בשירות הסדיר שלי כסת"חו, ואני דיברתי בדיוק על הדברים, והם פשוט סידרו את זה איך שנוח להם. אז אולי אנחנו סומכים פה על מישהו שאנחנו בכלל לא צריכים לסמוך עליו? אולי אנחנו צריכים להביא מישהו שיבדוק גם אותם? שיראה איך הם עושים את העבודה שלהם? כי אני רוצה להגיד לך שלא רק שהם לא עושים את העבודה, הם גם עושים דברים שעדיף שלא נדבר עליהם פה בשולחן הזה. אז אולי בוא נעזור להם, אתה יודע שמערכת אגף השיקום כרגע הצהירה שהיא בפשיטת רגל? << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אין להם כוח אדם. << אורח >> דוד נוזיצה: << אורח >> הם קורסים בכל רמה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> 20,000 פצועים. << אורח >> דוד נוזיצה: << אורח >> אז זה ממש לא מעודד, כבודו. אנחנו לא מתקדמים. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> לא, האירוע קשה. << אורח >> דוד נוזיצה: << אורח >> אתם צריכים, אני חושב, להתכנס ולחשוב בידיים של מי ההגה? כי הנהג קצת מאבד שליטה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> זה מה שהכנסת עושה מיום שהכנסתי אני מתעסק רק בנכי צה"ל. פנינה, משפט כי אנחנו צריכים לסכם. << דובר >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> קודם כול אני רוצה להגיד לכל המובילים את הקול הכל-כך חשוב של נכי צה"ל, תודה רבה שאתם פה. לך, דודו, שבאמת אנחנו חברים מגיל 16, והיה צריך לראות את דודו לפני הקרבות והמלחמות שהוא עבר, בשביל להבין שהוא האחרון שחשבתי שיישב כאן ויצטרף להיאבק ביחד עם החברים. << אורח >> דוד נוזיצה: << אורח >> גם לחיים הפרטיים שלי הם יגיעו. החיוך שהיה לי על הפנים מדברים שאני הסתרתי, הם ניסו להפיל את האשמה, רק לא על עצמם. הם עושים הכול רק לא לקחת אחריות. << דובר >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אני אומר דבר כזה. קודם כול להודות לך, אדוני יושב-הראש, שאתה עוסק בנושא הזה הרבה מאוד זמן. אני אדבר מהר כדי שזה יהיה קצר. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> יש לי אחד שהצטרף אליי, ירון לוי, חזק. << דובר >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אני שמחה גם ירון. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> ירון, וקרויזר, ודוידסון. יש חבורה ברוך השם. << דובר >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אז אני רק אומר שבסוף החבר'ה שמובילים את הקול החשוב הזה עוברים מוועדה לוועדה, ואנחנו כבר הבאנו את הקול המאוד ברור ביחד איתם שצריך להקים ועדה מיוחדת, ואמרנו את זה ליושב-ראש ועדת חוץ וביטחון. צר לי שהקואליציה לא מבינה – וזה לא עניין של קואליציה אופוזיציה – שחייבת לקום ועדה מיוחדת, ועדיין, טוב שאתה מקיים סדרת ישיבות בנושא הזה גם בשדולה וגם כאן. אני חושבת שאמרת שאנחנו נמצאים באירוע מאוד קשה, גם מבחינת כוח האדם שיכול לטפל בנושא, גם מבחינת התקציבים. צריך לשאול פה שאלות מאוד נוקבות, מה התקציבים שמועברים? כמה תקנים משוחררים להם? האם יש בירוקרטיות שמקשות על היכולת לטפל באנשים מעבר לחסמים שאנחנו מדברים עליהם שהם חסמים של לגלות הרבה יותר רגישות, לעשות שינוי כבר מרפורמה של נפש אחת? התחיל שינוי מסוים, אני אומרת לכם שצריך להאיץ את השינוי הזה כי לראות את המספרים של המתאבדים ושל האנשים שלא יכולים לשאת את הכאב זה פשוט בלתי אפשרי. אני רוצה לסיים עם משהו שהוא מאוד קרוב לליבי, לפני שג'וש הלך מאיתנו וגם שמתי אז בקבוצת החמ"ל את הסיפור שלו – החברים תודה שהבאתם את זה לידיעתנו – אני העליתי שבוע לפני את הנושא של חיילים בודדים ועולים חדשים. בתוך הקבוצה הזו שסובלת ברמת הקבוצה הגדולה הכללית, לא יכול להיות מצב שאנחנו מפקירים את העולים החדשים ואת החיילים הבודדים. אני אומרת לכם שהם סובלים מכפל חסמים ומאי יכולת מיצוי של הזכויות שלהם. כאלו שההורים שלהם בכלל לא נמצאים בארץ ואין מי שידאג להם. היה חייל שהגיע לכאן וסיפר איך אחרי פציעת ירי משחררים אותו מבית חולים ואומרים לו לנסוע ברכבת. הוא מגיע הביתה ואומר: אני בודד, אני לבד, כואב לי ואין לי למי לצעוק, למי לקרוא. הדבר הזה לא יכול להתרחש במחוזותינו, לא יכול להיות מצב שאנחנו כעם ישראל לא נהיה שם ונדאג לאנשים שהכי דאגו לנו. ולכן חבר הכנסת ביטון, אני חושבת שעד שתוקם ועדה מיוחדת, ושם צריך להיות הלחץ שלכם. מיכה, אני אמרתי לך וגם לסעידיאן, הלחץ צריך שיהיה פה ועדה שדנה יום-יום. אבל אם לא, אני יודעת שמיכאל הוא בית, ובמקום הזה להתחיל ממש לפרוט ולשאול את השאלות האלה וללכת למקום של לעסוק בזה ולעבוד ואני מאמינה שאנחנו יכולים לפתור. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אנחנו לא נרפה, אבל אני אומר לך, לפעמים ועדה ועודה ועדה ועוד רשות, זה רק למרוח זמן. << דובר >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אבל הכנסת, התפקיד שלה היא לפקח. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אנחנו צריכים שר ביטחון נחוש שמבין את המצב, ואנחנו צריכים רמטכ"ל נחוש. << דובר >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אבל איפה השר? אני לא שומעת אותו מתייחס לדבר הזה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אני אגיד לך את האמת? השר נכנס לכמה נושאים, גם לבקשה שלי, ושהוא לא הכיר. אתה יודע, שר ביטחון ידיו עמוסות, ניהול הצבא, ענייני המלחמה, ואלף נושאים אזרחיים. אני פניתי אליו בכמה נושאים ואני חושב שגם בנושא הזה הוא ייכנס לתמונה, לתת לו. ואנחנו לא נוותר – אמרתי לכם את זה. << דובר >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אני רוצה לומר מילה אחת. נטע בפעם הקודמת אמרה דברים מדם ליבה. נטע, אחות של אסף דגן, בפעם הקודמת אמרת דברים מדם ליבך והייתה תקלה ולא פרסמו לנו. אז אנחנו איתכם, אני רוצה שהמשפחה תדע שאתם לא לבד. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> כן, אתה רצית להגיד משהו? קצר. << אורח >> יוסף ישראל סרדי: << אורח >> אדוני יושב-הראש, אני פה בפעם הראשונה, אני לוחם ביחידה מיוחדת, עשיתי 340 ימי מילואים ואני רוצה להגיד לכם משהו שאני חושב שלא נגענו בו. אני חושב שהיום בתוך היחידות, גם כשקורים מקרים קשים, ועוד יותר לזהות חריגים כמוני. חבר שלי הכי טוב, אורי דנינו, היה חטוף בשבי, מי שמכיר ויודע. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> מירוחם סבא וסבתא שלו, וגם אמא שלו. << אורח >> יוסף ישראל סרדי: << אורח >> כן, נכון. הוא ירושלמי וחבר שלחם איתי בצבא ואני באמת חושב שאם הוא לא היה חטוף, הוא היה בא ונלחם איתנו ב-7 באוקטובר כמו שלחמנו. ואני יודע על עצמי לפחות, שאחרי כל הזמן הזה שלחמנו ב-7 באוקטובר ועברנו את מה שעברנו, ואני אומר לכם את זה בתור כלבן – חבר'ה, אני רוצה שזה ייכנס טוב לאוזניים של כולם – הכלבה שלי בעצם כלבת גופות, סימנה לי כל פינה ופינה אם זה בבארי, אם זה ברעים, לא הייתה פינה... באיזשהו שלב אמרתי למפקד שלי שאין לי מה לעשות עם הכלבה, בכל מקום יש, אני לא צריך אותה. ואת הדבר הזה אנחנו סוחבים לבית. ואני בן 26 אמורים לשלוח לי תמונות, כשאני קורא לעצמי ילד, שאני שם אישה בתוך קרטון ואז אורז אותה בתוך שקית ועם זה אני הולך לבית. ואז אשתי מסתובבת שואלת אותי אם אני יכול לקחת את הילד לגן? ואני רואה את אותה אישה. אני מוכן להשקיע את כל הזמן שלי, להוציא את המצלמות מהכלב, לעבור ולהראות לאחד-אחד מכם מה עברנו ומה ראינו ומה אנחנו לוקחים הביתה. למה אני, ילד בן 25? הבאתי ילד במלחמה כי פחדתי שאני לא אסיים אותה כי הבטחתי לאמא של אורי שאני לא יוצא מהרצועה ולא יוצא מהמלחמה עד שאורי חוזר. עד שאורי חוזר אני לא עוזב. ולא באו לראות אותי קב"נים, וחבר שלי אורי אפשטיין התפוצץ, פיצץ את עצמו עם רימון, והיה לנו את אותו סיפור כמו ג'וש, לא רצו להכיר בו. << אורח >> נטע דגן: << אורח >> הם גם ניהלו מאבק, נכון. << אורח >> יוסף ישראל סרדי: << אורח >> ולא היה אף אחד, ובאו ועשו לנו שיחת עיבוד להגיד לנו שזה קשה. אני יודע שזה קשה כי אני קברתי את החברים האלה בשקיות. מה עובר עליכם, אתם מדברים איתי על גיוס? איזה אבא חרדי רוצה לגייס את הילד שלו כשהוא רואה שהצבא מפקיר את הלוחמים שלו? מה כזה קשה בתור צבא לזהות קודם לכן לוחם כמו ג'וש שהוא נמצא לבד? 748 ימים היה איתנו גם ביחידה. תתאפסו על החיים שלכם. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> תודה רבה. אנחנו חייבים לתת להם משימות לפני שמוציאים אותנו. << אורח >> יוסף ישראל סרדי: << אורח >> ביטון, אני לא מכיר אותך ואני לא מכיר פה אף אחד. אני בא להגיד לך תודה, אבל באמת אני מתחנן אליכם. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> לא נוותר. << אורח >> יוסף ישראל סרדי: << אורח >> יש לנו מקומות ספציפיים איפה להיות בהם בלילה. תפתחו מקומות שיהיה לנו איפה להיות. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> ישראל, נכון? << אורח >> יוסף ישראל סרדי: << אורח >> כן. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אנחנו לא נוותר, אני איתך ויהיה פה דיון ואתה תוזמן. << אורח >> יוסף ישראל סרדי: << אורח >> אני מתחנן. אני רואה שבכל פעם... זו פעם ראשונה שאני מגיע לפה. תתאפסו על החיים שלכם. ידעתם לקרוא לנו ב-7 באוקטובר, עכשיו תיקחו אותנו גם. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> משרד הביטחון וצה"ל גם היו שאלות של ח"כים, וכל דבר שאתם רוצים להגיד לסיום, ואני אסכם את הדיון. << אורח >> ענבר סיטבון: << אורח >> אני אגיד קודם כול שאני כואבת מאוד את מה שאתם מרגישים. אנחנו עושים הרבה מאוד מאמצים היום בצבא כדי להיות שם בתקופת המעבריות. << אורח >> יוסף ישראל סרדי: << אורח >> כן, רק אחרי שחברים מתאבדים כמו שאמר חבר הכנסת ביטון. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אנחנו לא נצליח. << אורח >> יהושוע פריש: << אורח >> איפה היה הצבא בשבילי כשאני הייתי צריך? כשמחבל רץ אליי עם סכין, צועק: אללה אכבר, ואני צריך לשים לו 11 כדורים. איפה הצבא? למה קב"ן לא פנה אליי? למה אני צריך לשרוד את זה? חברים שלי מתים בטנקים, מתפוצצים. איפה הייתם? אף אחד לא בא אליי. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אם אנחנו לא נסכם << אורח >> יוסף ישראל סרדי: << אורח >> את לא איתי בלילה כשאני רוצה להרביץ לאשתי כי אני חושב. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> ישראל, אם אני לא אסכם את הדיון הזה כראוי, לא עשינו כלום. באנו לבכות והלכנו הביתה. << אורח >> יוסף ישראל סרדי: << אורח >> חבר הכנסת ביטון, אתה אמרת משפט מאוד קשה, הוא אמר שצה"ל לומד רק אחרי שחיילים עושים לעצמם משהו. אז תתאפסו על החיים שלכם ואל תחכו שזה יקרה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> תודה. << אורח >> יוסף ישראל סרדי: << אורח >> נתתם לנו להרים גופות. אתם רוצים לצאת מהדיון ואני אראה לכם את זה? << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> חברים, אני מסיים את הדיון. לצערי אני מסיים את הדיון בלי משימות. אתם לא עוזרים לי. << אורח >> יוסף ישראל סרדי: << אורח >> אני לא סוג ב'. אני לא הגעתי לכאן אבל כואב לי כי אני נמצא בלילה, אני לבד בלילה, אני רואה את הגופות, אני בן 25 הם שלחו אותי לבארי לאסוף משפחות ילדים וכלבים, אותי הם שלחו. אז מי מספר לי סיפורים שהם נמצאים איתי? << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> תראה את האנשים בחוץ, אני לא יכול לסכם את הדיון. << אורח >> יוסף ישראל סרדי: << אורח >> אני לא צריך כסף. חבר הכנסת ביטון, אני מכבד אותך. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אבל ישראל, אני לא יכול לסכם את הדיון, לא עשינו כלום. << אורח >> יוסף ישראל סרדי: << אורח >> אני לא צריך כסף, אני צריך שיהיו מקומות שהלומי קרב יוכלו לבוא אליהם ולהיות איתם בלילה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> ישראל, אתם לא נותנים לעשות את העבודה בשבילכם. << אורח >> צבי שור: << אורח >> אני רק רוצה להזמין, לעולם לא לבד פתחה את הטרקלין ל-24/7 בכיכר ציון, טרקלין להלום ולחייל הבודד. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אתם לא עוזרים לחברים שלכם. שעתיים להגיד את הכאב ולא לתת משימות, לעבוד, אז זה לא שווה כלום. אתם לא יודעים להתאפק, לתת לנו לתת להם משימות ולבדוק אותם. אתם רוצים שנעבוד בשבילכם? אז תתנו לנו לעבוד. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> תעבוד. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אתה לא נותן לי, כבר הגיעה השעה 12:00, יש פה 50 איש בחוץ. בפתח הישיבה הבא הצבא ומשרד הביטחון יגידו את הדברים באופן סדור. תהיה פה ישיבת מעקב בעוד חודש-חודש וחצי. הוועדה דורשת מאכ"א להציג את המסקנות לגבי ג'וש בון, והאם לאור התחקיר הרפואי ניתן להכיר בו כחלל צה"ל כולל קבר צבאי? הצבא נדרש על ידי הוועדה, לבדוק את כל שיטת השחרור של חיילי מילואים הלומי קרב בתהליך טיפולי ביחס למדיניות השחרור של פצועים אחרים בגוף בבתי חולים, והאם בכוונתו לשנות את מדיניות השחרור הזו? משרד הביטחון ושר הביטחון נדרשים להסתכל על הנושא הזה ברמה שאם נדרשת בו חקיקה ושינוי מדיניות בהובלת שר הביטחון והנחיית שר הביטחון לצה"ל מתי ראוי לשחרר אדם שהוא הלום קרב? והדבר השני שמשרד הביטחון צריך או בחקיקה שאנחנו כבר מביאים בכנסת – אני מצטרף לחוק של צביקה פוגל, גם אני רציתי להגיש חוק אבל אני מצטרף אליו – שהחוק אומר שהלום קרב שהתאבד בשל שירותו הצבאי, בסמיכות לשחרור שלו מהצבא, יוכר כחלל צה"ל כולל קבר ישראל. אנחנו נחכה לתשובות ולמדיניות בעוד חודש ושם נמשיך את הדיון. תודה רבה לכולם. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 12:01. << סיום >>