פרוטוקול ועדה
הכנסת העשרים-וחמש
מושב רביעי
פרוטוקול מס' 201
מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי
יום חמישי, ב' באדר תשפ"ו (19 בפברואר 2026), שעה 10:30
סדר היום:
<< נושא >> ביקור במרכז לטיפול בנפגעי ובנפגעות תקיפה מינית (הלנה) במרכז הרפואי הלל יפה בחדרה << נושא >>
נכחו:
חברי הוועדה:
עדי עזוז – מ"מ היו"ר
מוזמנים:
הלנה סלוצקין
–
מנהלת תחום בכיר, במרכז חטיבת המרכזים הרפואיים הממשלתיים, משרד הבריאות
טליה בן אבי-שטיינברג
–
ממונה על שוויון מגדרי ויועצת המנכ"ל לקידום נשים, משרד הבריאות
יעל גור
–
מנהלת השירות לעבודה סוציאלית, משרד הבריאות
טל סולומניקה
–
עו"ס מחוזית, אחראית תחום אלמ"ב ופגיעה מינית, לשכת בריאות חיפה, משרד הבריאות
עידו אבגר
–
מרכז המידע והמחקר של הכנסת
לינור אטליס
–
עו"ד, מנהלת ליווי בהליכים משפטיים מרכז הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית, חיפה והצפון
פרופ' מיקי דודקביץ
–
מנהל המרכז הרפואי הלל יפה
פרופ' אילן ברוכים
–
מנהל מחלקת נשים וגניקולוגיה, המרכז הרפואי הלל יפה
ד"ר דיקלה דהן שריקי
–
סגנית מנהל, המרכז הרפואי הלל יפה
דפנה נבו
–
דוברת, המרכז הרפואי הלל יפה
עידית שפייזר
–
עו"ד, מנהלת ליווי בהליכים משפטיים מרכז הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית, השרון
אלינה פישנזון
–
עו"ס, מנהלת המחלקה לעבודה סוציאלית, המרכז הרפואי הלל יפה
אפכאר ביאדסה
–
עו"ס, מרכזת חדר אקוטי מרכז הלנה, המרכז הרפואי הלל יפה
דנה הירש פדני
–
אחראית השיווק והסושיאל, המרכז הרפואי הלל יפה
ד"ר רנת ריינס
–
מנהלת החדר האקוטי, מרכז הלנה, המרכז הרפואי הלל יפה
מאיה ספיר
–
אחות אחראית מיון נשים, מיילדת וחברה בוועדת למניעת אלמ"ב בבית החולים.
טלאור ושדי
–
דוברת של חברת הכנסת עדי עזוז.
מנהלת הוועדה:
דלית אזולאי
רישום פרלמנטרי:
אתי רוקח, איטייפ
רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.
<< נושא >> ביקור במרכז לטיפול בנפגעי ובנפגעות תקיפה מינית (הלנה) במרכז הרפואי הלל יפה בחדרה << נושא >>
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
שלום לכולם, בבקשה לומר שם מלא ותפקיד לפרוטוקול.
<< דובר >> מיקי דודקביץ': << דובר >>
מיקי דודקביץ', מנהל המרכז הרפואי הלל יפה בעשר שנים האחרונות, מנהל המרכז הרפואי שער מנשה במקביל בשלוש שנים האחרונות. ברוכות הבאות, ברוכים הבאים, אני שמח שאתם פה. הנושא שלשמו באתם, הוא בליבו של בית החולים.
כשתסובבו בשטח תראו עד כמה וכמה משמעות יש לזה, ואיך התקדמנו לאורך השנים, גם בנושא של תשתיות, גם בנושא של הדרכה, גם בנושא של כמות האנשים שעוסקים בזה, ובהחלט זה מוקד מצוינות אצלנו, ומוקד המצוינות הזה משפיע על הקהילה העצומה שבית החולים משרת וכשנציג את בית החולים נדבר עליה. תודה.
<< דובר >> דקלה דהן שריקי: << דובר >>
אני דקלה דהן שריקי, סגנית מנהלת בית החולים.
<< דובר >> רנת ריינס: << דובר >>
אני דוקטור רנת ריינס, מנהלת את החדר האקוטי במרכז הלנה בהלל יפה.
<< דובר >> דנה הירש פדני: << דובר >>
דנה הירש פדני, אחראית על השיווק והסוציאלי.
<< דובר >> יעל גור: << דובר >>
יעל גור, אני מנהלת השירות הארצי לעבודה סוציאלית במשרד הבריאות.
<< דובר >> אפכאר ביאדסה: << דובר >>
אני אפכאר ביאדסה, אני עובדת סוציאלית ואני מרכזת את החדר האקוטי.
<< דובר >> אלינה פישנזון: << דובר >>
אלינה פישנזון, מנהלת המחלקה לעבודה סוציאלית כאן בבית החולים.
<< דובר >> מאיה ספיר: << דובר >>
מאיה ספיר, אחות אחראית מיון נשים, מיילדת וחברה בוועדת למניעת אלימות במשפחה בבית החולים.
<< דובר >> הלנה סלוצקין: << דובר >>
אני הלנה סלוצקין, מנהלת חוויית המטופל בחטיבת בתי החולים הממשלתיים. נציגת החטיבה ועשינו פה מבדק, מלווה את בית החולים מטעם החטיבה.
<< דובר >> טל סולומוניקה: << דובר >>
אני טל סולומוניקה, אני עו"ס מחוזית, בלשכת הבריאות מחוזית בחיפה, אני אחראית על תחום של אלימות במשפחה ופגיעות מיניות.
<< דובר >> טליה בן אבי-שטיינברג: << דובר >>
טליה בין אבי-שטיינברג, ממונה על שוויון המגדרי ויועצת המנכ״ל לקידום נשי. אני עובדת גם בחטיבת בתי החולים ואני גאה לומר שהלנה ואני הובלנו את המבדקים בחדרים האקוטיים בממשלתיים.
<< דובר >> דפנה נבו: << דובר >>
דפנה נבו, דוברת בית החולים.
<< דובר >> לינור אטליס: << דובר >>
לינור אטליס, אני ממרכז סיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית של חיפה והצפון.
<< דובר >> עידית שפייזר: << דובר >>
עידית שפייזר ואני ממרכז סיוע נפגעות תקיפה מינית השרון. גם השרון וגם חיפה מגיעות, מלוות לכאן.
<< דובר >> עידו אבגר: << דובר >>
אני עידו אבגר, מרכז המחקר והלמידה של הכנסת.
<< דובר >> טלאור ושדי: << דובר >>
טלאור - - -
<< דובר >> דלית אזולאי: << דובר >>
דלית אזולאי, מנהלת הוועדה לקידום מעמד האישה.
<< דובר >> אילן ברוכים: << דובר >>
אילן ברוכים, מנהל אגף נשים ויולדות. אני שמח שבאתם לפה גם להכיר את בית החולים, האגף, וכמובן את מרכז הלנה.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
ברשותכם, אני אגיד גם כמה דברים. אני חברת כנסת חדשה יחסית. אני כמעט חצי שנה במשכן אבל פעילה חברתית הרבה מאוד שנים. הייתי הרבה שנים באלו"ט, ואחר כך בתפקיד האחרון ניהלתי את עמותת החצר הנשית, את עמותת החצר בחיפה הגדולה, בנתניה, ביפו החצר הראשונה.
כל הנושא של נפגעות אלימות מיני זה נושא שהוא מאוד קרוב ללבי בעשייה המקצועית הרבה מאוד שנים. התנדבתי גם במרכזי הסיוע לנפגעות, בירושלים וזה נושא שאני מכירה מקרוב ומלווה. כשנכנסתי לכנסת, באופן די טבעי, הגיעו אלי המון פניות ציבור על הנושא של נפגעות אלימות מינית, על מגוון התחומים. לא רק חדר אקוטי, גם בנושא של פרקליטות ובתי משפט ועינוי דין ורווחה ובריאות וחינוך.
עשינו גם שולחנות עגולים ושמענו את השטח. לי מאד חשוב לעבוד עם השטח, השטח זה הדבר הכי חשוב שיש לי כמחוקקת כדי לקדם דברים, והחיבור הכי חשוב זה בין הממשל לכנסת, לשטח, ורק ככה אפשר לחבר את הדברים ולהוביל לשינויים.
עשיתי הרבה ביקורים בחדרים האקוטיים. כחברת כנסת מהאופוזיציה, יש אפשרויות שהן לפעמים יותר נחמדות מאשר בקואליציה, כי באופוזיציה יש יותר מקום לביקורים האלה, בקואליציה פחות, כי זה ממשל. הביקורים הם כדי לבדוק שהמטופלות שמגיעות מקבלות שירות טוב.
פגשתי צוותים מדהימים, והייתי כמעט בכל החדרים, אפילו בבית החולים יוספטל באילת. צוותים מסורים שאכפת להם, חשוב להם, עושים, עובדים גם שעות-לא-שעות, גם חלקם היו באמצע הלילה, וההתרשמות הייתה שצריך עוד השקעת מאמץ כדי לעזור להם.
בגלל שאני באה גם מהחברה האזרחית, אני מחברת את זה גם לנושא של תקינה. שירות כדי שהוא יהיה טוב, צריך לתקצב אותו ותקצוב צריך להגיע מהמדינה. כשיש תקינה של חצי תקן לנהל את החדר האקוטי, זה שונה מאשר כשאין תקן בכלל וזה וולונטרי בנוסף על תפקיד.
חמי וחמותי וגיסתי הם רופאים וחוקרים ופרופסורים, ותמיד יש לי את הכנסים ואת הנסיעות, שזה גם חשוב לעשות מוניטין טוב לתחום הזה כדי להחזיק אותו כמו שצריך. בעיני זה המפתח כדי לייצר שירות טוב. מי שמרוויח מזה זה הציבור.
באתי לפה בעיקר כדי ללמוד עוד, לשמוע, לדייק, ולראות מה אפשר עוד לעשות מהכנסת ואולי גם בעזרת השם בממשלה, כדי לקדם גם תקציבית את הנושא כדי שיוכל לקבל את המקום שהוא ראוי שהוא יקבל. מכאן אני מעבירה ואני אשמח לשמוע.
(הצגת מצגת)
<< דובר >> דקלה דהן שריקי: << דובר >>
אנחנו נתחיל בהצגה קצרה של בית החולים ומשם נמשיך להצגה של מרכז הלנה. בית החולים הלל יפה, בית החולים הממשלתי הוא די מבודד, בין תל אביב לחיפה. בחיפה יש שלושה בתי חולים, בתל אביב ארבעה בתי חולים, הלל יפה נמצא די בודד באמצע הדרך.
אנחנו מוגדרים כבית החולים גדול, מעל 600 מיטות, מרכז טראומה. אנחנו מסונפים לפקולטה לרפואה בטכניון, ואנחנו עוד לא מיצינו את הפוטנציאל שלנו, יש לנו פוטנציאל מאוד-מאוד גדול לגדול, כמו שאני אראה בהמשך.
האזור הזה הוא אזור מאוד צומח. כיום מעגל הריכוז שלנו זה בערך 600,000 תושבים, הצפי הוא שזה יעלה ויגדל, כי זה אחד האזורים בצמיחה הכי גדולה בארץ. אנחנו צופים שעד 2040 אנחנו נהיה כמיליון תושבים.
יש פה גם ילודה מאוד גדולה, ויש פה גם הגירה לפה. אני מזכירה שהעיר האחרונה - - - בארץ, מקומה בחריש באזור שלנו, יש פה שכונות מאוד גדולות שנבנות גם בחדרה, גם בפרדס-חנה ובכלל האזור הזה הוא עוזר מאוד מאוד מתפתח.
אנחנו שמים דגש כהנהלה וכבית חולים על איכות ובטיחות הטיפול שלנו, על חוויית המטופל וכנגזרת של כך, הזמינות והנגישות של התורים שלנו טובה. אנחנו לא מאמינים בתורים ארוכים, לא מאמינים בהמתנה ארוכה. אנחנו דואגים שהשירות יהיה גם זמין וגם נגיש, ואנחנו שמים דגש כמובן על חדשנות בטכנולוגיות וגם זמינות ונגישות.
אנחנו מוכרים כמרכז טראומה, נמצאים במקום מאוד אסטרטגי, אולי רלוונטי לימים האחרונים. אנחנו מקווים שלא יהיה, אבל בתרחיש של עלטה אנחנו נהיה כנראה אזור מאוד מתווך, בגלל הקרבה שלנו - - -. אנחנו נמצאים על צירי תחבורה מאוד גדולים, ולכן אנחנו מנקזים לפה הרבה מאוד פצועים של תאונות דרכים. יש פה לצערנו גם אירועים פליליים לא מעטים, גם דקירות, אבל בעיקר יריות ומטענים וכולי. אנחנו מטפלים בכמאה פצועים, פצועי טראומה כל יום.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
זה הרבה.
<< דובר >> מיקי דודקביץ': << דובר >>
זה מרכז טראומה מאוד פעיל, גם בהשוואה לבתי החולים הגדולים בישראל.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
וממה זה? גם דברים בבית?
<< דובר >> מיקי דודקביץ': << דובר >>
יש פה טראומה פלילית, לאומנית, מכל הסוגים.
<< דובר >> דקלה דהן שריקי: << דובר >>
אבל היא שואלת ממה מורכבים ה-100, אז זה גם כמובן פצועים קשה, וגם פצועים קלים. חתך, כוויה.
<< דובר >> דקלה דהן שריקי: << דובר >>
לא כולם נכנסים לחדר הלם הזה.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
כן, אבל עדיין 100 ביום זה הרבה מאוד.
<< דובר >> דקלה דהן שריקי: << דובר >>
בבית החולים זה בערך 3,000 עובדים, 300 מתנדבים ועוד 2,700 עובדים בתוך בית החולים.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
מתנדבים, זה גם בנות שירות?
<< דובר >> דקלה דהן שריקי: << דובר >>
כן. ובני שירות.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
ובני שירות. תסלחי לי - - -
<< דובר >> דקלה דהן שריקי: << דובר >>
אצלנו זה עובדים ועובדות. אם תשימי לב כל השקפים הם זה, אבל לצורך הנוחות של הדיבור אני אדבר בלשון זכר ולא בלשון נקבה.
זו הפעילות שלנו – כ-12,000 ניתוחים בחמש שנים, מעל 44,000 מאושפזים, 3,500 לידות. כל המיונים שלנו מקבלים בסדר גודל עצום יחסית לגודל של בית החולים. אנחנו מאוד קרובים לבתי חולים גדולים מאיתנו בהרבה מבחינת היקף הביקורים במיון בשנה, מיון מאוד עמוס. כ-400,000 ביקורים במרפאות בשנה.
יש לנו לא מעט מוקדי מצוינות, חלקם יושבים פה. האגף של נשים הוא אחד האגפים המובילים אצלנו. גם מבחינת IVF, אנחנו הרבה מעבר לממוצע הארצי מבחינת המדדים. גם מבחינת חדשנות, הם מובילים בחדשנות, הם מנתחים בכלים וברובוטים החדשנים ביותר שיש היום בשוק. גם קרדיולוגיה, עיניים, אורתופדיה ונוירולוגיה, בעיקר מתן שירותי - - - ושבץ מוחי, מחלקות חזקות ומשמעותיות מאוד.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
אני רואה שאתם נותנים שמות לרובוטים, "רובוט דה וינצ'י".
<< דובר >> דקלה דהן שריקי: << דובר >>
זה לא אנחנו, זאת חברה אמריקאית. יש לנו בית ספר לאחיות. אנחנו מסונפים לטכניון והם מסונפים לאוניברסיטת תל אביב. מהמובילים בארץ.
<< דובר >> מיקי דודקביץ': << דובר >>
אפשר להגיד המוביל בארץ.
<< דובר >> דקלה דהן שריקי: << דובר >>
מספר אחת תמיד באחוז המעבר של הבחינות, אחוזי הצלחה שאין להם אח ורע. יש לו המון תוכניות, גם הסבה וגם הכשרות לאחיות, ולא רק לאחיות. מנהלת בית חולים, היא הראשונה שקיבלה פרופסור חבר קליני מבין האחיות.
קשרים עם מוסדות אקדמיים – אנחנו נותנים על זה דגש ואנחנו קשורים גם במחקרים, בפיתוחים ופטנטים עם המון מוסדות אקדמיים, ואנחנו מאוד שמחים על זה, כי זה ריענון וידע חדש ושונה ממה שאנחנו יודעים לתת.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
הפריה חשובה.
<< דובר >> דקלה דהן שריקי: << דובר >>
נכון. הם מפרים אותנו, אנחנו נותנים להם סודות קליניים והם מפרים אותנו וזה מאוד חשוב. מבחינת הקהילה, אנחנו שמים דגש על הקהילה. שמתי פה מספר דוגמאות קטנות, אבל יש עוד הרבה. יש לנו מערכת ליווי גם באגף אימהות, מערכת ליווי לנשים ולמשפחות שעברו לידה שקטה.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
זה חדש?
<< דובר >> דקלה דהן שריקי: << דובר >>
זה התפתח. זה לא רק בתוך בית חולים. אני אתן דוגמה קטנה אבל משמעותית. את החלקה שבה קוברים את העוברים הם ביקשו לשפץ כי הם שמעו מהאימהות שהחלקה מוזנחת מאוד, הם פנו לחברת קדישה ושיפצו אותה והפכו אותה למשהו יפה וראוי יותר למשפחות כאלה.
יש לנו שירות למטופלים שלנו שבו אנחנו מאפשרים למי שלא מקבל טופסי 17 מהקופה לפנות לעורכת דין שאנחנו מממנים, והיא פונה לקופות ומסדירה את התהליך, והמטופלים יכולים לקבל את טופסי 17.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
מתוך איזו תפיסה אתם עושים את זה, שאתם מעמידים את השירות?
<< דובר >> דקלה דהן שריקי: << דובר >>
יש לנו המון תלונות של מטופלים על כך שהם לא מקבלים טופסי 17, בעיקר מקופת חולים כללית. מטופלים שעברו פה את כל התהליך.
<< דובר >> מיקי דודקביץ': << דובר >>
הסדרי הבחירה, מה שקוראים ב-ח', זה הסדרי הבכי רע ב-כ'. פוגע במטופלים, מטריחים אותם להגיע בסוף לשירות הפרטי, יש מנגנון משופשף היטב. פוגע במטופלים בסוף.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
זה מתחבר לשינויים שיש עכשיו עם השב״ן, עם ההסכמים החדשים?
<< דובר >> מיקי דודקביץ': << דובר >>
זה גם בעקיפין, יש פה מורכבות בכלל. קודם כל אנשים מאזור בית החולים, מכריחים אותם להגיע לבתי החולים, בעיקר קופת חולים כללית, שהיא המבטחת הגדולה פה באזור. חמישים ומשהו אחוז מהאזור, מכריחים אותם להגיע לבתי החולים שלה, אין שם תורים, אוטומטית זה מגיע איכשהו בדלת האחורית להרצליה מדיקל סנטר, שאחד הבעלים שזה כללית, זה חלק מהתהליך, שזה השב״נים.
לבתי חולים ציבוריים לא אישרו שב״נים שיגיעו, למרות שזה כסף שנגבה בצורה ציבורית, כי בסוף המטופלים משלמים את זה, אז אין אפשרות להגיע נגיד להלל יפה או אפילו לשיבא או משהו כזה על ידי שב״ן. אפשר רק להגיע לבית חולים פרטי, כמו אסותא, הרצליה מדיקל סנטר, כלומר זו השיטה.
זה הצטרף לנושא הזה שלפני מספר שנים אפשרו להגיע עם כסף ציבורי, טופסי 17 לבתי החולים הפרטיים. במקום לפנות לבתי החולים הממשלתיים או הכלליים בכלל, זה לא משנה, ציבוריים בכלל, זה יכול להיות נצרת, הדסה, שערי צדק ועוד, מכריחים - - -
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
צפונים לאסותא.
<< דובר >> מיקי דודקביץ': << דובר >>
בדיוק. לא בגלל שהתור ארוך במקום מסוים, זה בגלל שזה התהליך משיקולים כלכליים כאלה ואחרים שהם לא מוצדקים, בסופו של דבר זה פוגע בהרבה מאוד דברים. אחד, במטופל, כי מעבירים אותו לאזור יותר רחוק, מכריחים אותו, לא נותנים לו שיקול דעת להגיד, אתה יכול לקבל טיפול בניתוח קטרקט בהלל יפה תוך יומיים ולא תקבל את זה יותר מהר גם באסותא. ובנוסף, זה פוגע בכל ההתמחויות, זה פוגע בכל התהליכים, זה אירוע רע מאוד, אני לא זוכר אם זה שמונה שנים. שילוב של אוצר ובריאות בעניין הזה.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
ההסדר הזה יחסית חדש, שמונה שנים?
<< דובר >> מיקי דודקביץ': << דובר >>
סדר גודל של פחות מעשר שנים. הולך ומחמיר. פותחים יותר ויותר בתי חולים פרטיים. מקלקלים את הרפואה הציבורית ומחזקים את הרפואה הפרטית, וזה בא על חשבון מטופלים. גם הסדר הבחירה וגם - - -
<< דובר >> דקלה דהן שריקי: << דובר >>
הכוח הוא בידיים של הקופה, כי הקופה יכולה להחליט אם היא נותנת לו את ההתחייבות.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
כן, אבל גם אם היא לא נותנת לו, אז היא נותנת לדוגמה למדיקל סנטר, זה גם בסוף חוזר אליה.
<< דובר >> מיקי דודקביץ': << דובר >>
בדיוק.
<< דובר >> דקלה דהן שריקי: << דובר >>
אם הוא עושה את זה דרך השב"ן – זה לא מהכיס של הכללית אלא זה מהכיס של השב"ן, אז היא מרוויחה פעמיים כי גם יש השתתפות עצמית וגם - - -
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
יש לנו דיונים בוועדת הבריאות על הנושא של השב״ן, אולי אפשר להכניס את זה כנושא. אני לא יודעת אם זה בכובע שלך להתייחס לזה.
<< דובר >> דקלה דהן שריקי: << דובר >>
לא, זה לא בכובע שלי, אבל אני אעביר את זה להגר.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
יופי, מעולה. וגם אני אכתוב את זה, אולי לעשות דיון אצל לימור בוועדת הבריאות.
<< דובר >> מיקי דודקביץ': << דובר >>
גם אין להם אינטרס משמעותי לבטח בבתי החולים הציבורים שלה, של הקופה, כי בסוף כשאתה מחזיק, אומרים שמשרד הבריאות מחזיק בשני כובעים – הוא גם רגולטור וגם בעלים של בתי חולים, אבל הקופות הן רגולטור, זאת אומרת הנזק של שני כובעים הרבה יותר דומיננטי בקופות, הן גם מבטחים רפואיים וגם ספקי שירותים. הקטע של המבטח הוא הרבה יותר חזק.
זאת אומרת, אם הם נותנים טופס 17, הם רוצים טופס התחייבות. אז אין לו אינטרס, אפילו בבילינסון, שינתחו, כי במחיר שמרוויח, הוא מפסיד. ברגע שהוא לא מוציא את ההתחייבות, הוא מרוויח יותר בזה שהקופה לא מוציאה את ההתחייבות.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
איפה שהשמנת יותר שמנמנה.
<< דובר >> מיקי דודקביץ': << דובר >>
כן, זה אירוע שפוגע במטופלים.
<< דובר >> דקלה דהן שריקי: << דובר >>
מי שמשלם את המחיר זה המטופל המסכן, שנאלץ לנסוע רחוק ולהמתין חודשים שלמים לניתוחים.
ביחד עם שער המנשה, אני עוד מעט אדבר על השילוב שלנו, אנחנו משתלבים ביחד עם שער המנשה, בית חולים משולב. אחד מהניצנים של השיתוף הזה, זה הקמת מרפאת ניצן, שממפה פוסט-טראומה.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
פוסט-טראומה, או גם על פגיעות מיניות?
<< דובר >> דקלה דהן שריקי: << דובר >>
יש לנו מרפאה אחרת לפגיעות מיניות.
<< דובר >> מיקי דודקביץ': << דובר >>
לגבי השם "ניצן", הוא בן של אחות חדר ניתוח שלנו, והוא גם היה מאבטח בשער המנשה.
<< דובר >> דקלה דהן שריקי: << דובר >>
שנהרג עכשיו, במלחמה. ופתחנו סניף של האגודה למלחמה בסרטן.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
אנחנו מדברים על זה כאילו זה מובן מאליו, בסוף זו מציאות קשה.
<< דובר >> מיקי דודקביץ': << דובר >>
כשמתקשרים אליך בשמונה בערב, והאחות הראשית של בית החולים, אומרת שהיא צריכה לדווח על משהו, אני יושב במשרד, דבר ראשון זה מה קרה בחדר ניתוח, מה קרה בחדר לידה, היא אומרת, "לא, הבן של פרח נהרג". אני אומר לה, "היא גרה בחדרה, נכון?", אני מכיר את כולם, עשר דקות הייתי שם.
ומתקשרים אלי משער מנשה, ואומרים לי שיש שמועה שמאבטח שלנו נהרג. אני יוצא החוצה ואומר "שמועה זה לא". זה נורא ואיום. עלם חמודות כזה. אגב, האימא לא הצליחה להביא ילדים בהתחלה, והיא אימצה אותו מחו״ל, נסעה במיוחד ואחר כך היא הצליחה להביא ילדים. אחד הדברים שהכי קורע לב, היא אומרת שהיא הביאה אותו למות פה.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
קשה.
<< דובר >> מיקי דודקביץ': << דובר >>
כן, קשה.
<< דובר >> דקלה דהן שריקי: << דובר >>
אולי את צריכה להמשיך את המצגת אחר כך. סליחה.
<< דובר >> דקלה דהן שריקי: << דובר >>
זו המציאות שלנו, לצערי. והיא גם לא היחידה.
הקמנו פה סניף של האגודה למלחמה בסרטן, שנותן ייעוץ לעובדת סוציאלית שיושבת ונותנת ייעוץ למטופלים שלנו מעבר למתחם של בית חולים.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
ויש לכם תורים במרפאת ניצן?
<< דובר >> דקלה דהן שריקי: << דובר >>
בטח. חדשנות זה מחקר, יש לנו תוכנית דגל, תוכנית קהילה למנהיגות במצוינות רפואית. יש לנו שני מחזורים, אנחנו עומדים לפתוח במחזור שלישי. במסגרת התוכנית אנחנו בוחרים מתמחות ומתמחים בתחומים שונים, נותנים להם הכשרות בתחום ניהול, חדשנות, מחקר, מנהיגות, כל תחום אחר.
כל מתמחה מקבל מלגה. אנחנו מקבלים מלגה באופן כללי על סך 250,000 שקלים, על פיתוח אישי. יש לנו תוצרים יפים מאוד. עד כה המומחים זכו בכ-5 מיליון שקלים במענקים. הם ניגשים ומנהלים פרויקטים בתוך בית חולים, בשיתוף עם ארגונים אחרים, לקידום הרפואה בתוך בית החולים ולקידום המחקר והחדשנות.
אנחנו מקדמים שירותי טלמדיסין, אחד מהמוצרים במרכז הלנה ועוד מעט נדבר עליו. בתחומים שונים – ילדים, לב, עיניים, הפלות תרופתיות מרחוק, אנחנו הראשונים בארץ שהקמנו את השירות הזה להפלות מרחוק, והקמנו שירות ראשון בעולם למעקב אחר לחץ תוך-עיני של מטופלים.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
מה הכוונה בהפלות מרחוק?
<< דובר >> דקלה דהן שריקי: << דובר >>
הפלות תרופתיות, זה לא גרידה, אלא הפלות בתרופה.
<< דובר >> אילן ברוכים: << דובר >>
את כל התהליך הם עשו בבית.
<< דובר >> יעל גור: << דובר >>
בממשלה הקודמת הייתה רפורמה בתקנות של הוועדות להפסקת היריון, שאפשרה לקיים ועדות דיגיטליות. הרפורמה קידמה עוד כמה דברים, לא רק ועדה דיגיטלית, גם אפשרות שהקופות יעשו הפסקות היריון, גם אפשרות שאת העילה 4 להפסקת היריון – שאומרת שההיריון צריך להיפסק כיוון שהוא יגרום לפגיעה גופנית או נפשית של האישה ההרה, לא צריך כבר שפסיכיאטר יכתוב, אלא אפשר שעובדת סוציאלית תכתוב.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
ממשלת השינוי עשתה דברים מדהימים.
<< דובר >> יעל גור: << דובר >>
נכון. זה היה ניצן הורוביץ. עוד לא הייתי בתפקיד, אבל השירות הארצי לעבודה סוציאלית הוביל את זה במשרד ובחסות זו, הלל יפה הוא הבית החולים הראשון שמאפשר את הוועדות הדיגיטליות, מאז גם בית חולים שיבא הצטרף. אנחנו מאוד מעודדים בתי חולים נוספים לעשות את זה.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
גם על זה קיבלתי פניות ציבור.
<< דובר >> יעל גור: << דובר >>
יש פניות מכל כיוון בהקשר הזה.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
שרוצים את זה בעוד בתי חולים. נגיד מישהי הייתה צריכה ללכת עד לשיבא, היא מתגוררת בתל אביב, כי רק שם הם נותנים את זה.
<< דובר >> יעל גור: << דובר >>
נכון. היא עשתה על זה - - -
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
נכון. היא כתבה לי. אני מנסה להגיש על זה הצעת תיקון חוק.
<< דובר >> יעל גור: << דובר >>
ערכנו לפני חודשיים, מפגש אל כל העו"סיות והרופאים והרופאות בוועדות להפסקת היריון. לא הגיעו כולם, אבל הגיעו די הרבה וקידמנו בשולחנות עגולים את האייטמים השונים של הרפורמה, בין השאר את הנושא הזה של ועדות דיגיטליות.
<< דובר >> אילן ברוכים: << דובר >>
אנחנו מדברים על צעד אחד קדימה. אנחנו עושים את כל התהליך עצמו בטלמדיסין.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
אם עכשיו אישה רוצה להפסיק היריון ופונה לבית החולים הלל יפה, איך זה מתקדם? מה התהליך?
<< דובר >> אילן ברוכים: << דובר >>
היא ישר מקבלת הדרכה הראשונית, ההדרכה ניתנת באפליקציה והיא מקבלת את התרופות במעטפה, היא עושה הכול בבית. התקשורת היא בעצם בטלמדיסין עם הרופא.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
היא לא צריכה להגיע לוועדה עצמה?
<< דובר >> אילן ברוכים: << דובר >>
לוועדה היא צריכה להגיע. זה הדבר היחיד ואם הוועדה החליטה שהיא הולכת להפסקת היריון, היא מקבלת אפליקציה עם המעטפה עם התרופות ואת הכול היא עושה בבית, את הביקורות היא עושה בטלמדיסין. כלומר, ההפלה קורית בבית, היא לא צריכה לבוא פיזית.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
וכמה מתוך אלו שמגיעות לוועדה מקבלות אישור וכמה לא באחוזים, או במוחלטים?
<< דובר >> רנת ריינס: << דובר >>
מאז הרפורמה של ניצן הורוביץ, לפחות אצלנו, מדובר על משהו כמו 100%. כשאנחנו יושבים בוועדה, קודם כל השירות הסוציאלי עושה עבודה נהדרת בלדבר עם האישה לפני ולראות באמת שההחלטה היא שלה ושאף אחד לא לוחץ עליה.
כשאני יושבת בוועדה להפסקת היריון אני רואה את התפקיד שלי, לא לאשר או לא לאשר אלא לשים פעם אחרונה את המראה מול הפנים ולשאול אותה האם זה באמת מה שהיא רוצה. ואם התשובה היא כן, אנחנו תמיד נמצא את הסעיף שיאפשר.
סעיף 4 הזה הוא מאוד משמעותי, כי עד אז היינו מקבלים סטנסילים של פסיכיאטרים שרק השם למעלה היה כתוב בכתב יד והם היו גובים על זה הרבה כסף והאישה הייתה צריכה להביא את זה לוועדה או הצהרות למיניהן שההיריון הוא לא מבן הזוג, שזה קטסטרופה.
אני מעולם לא הסכמתי, אולי פעם אחת לאחרונה אחרי שהסברתי לה איזה חצי שעה מה המשמעות של הדברים ושזה יכול להתהפך עליה והיא התעקשה שזה הסעיף שהיא רוצה שנחתום עליו.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
בסדר, בסוף זה גם הבחירה שלה.
<< דובר >> רנת ריינס: << דובר >>
זה הבחירה שלה, זה בסדר, אבל את ההסבר את חייבת לתת.
<< דובר >> אילן ברוכים: << דובר >>
הסינון לוועדה נעשה על ידי העובדות הסוציאליות ומי שמגיעה לוועדה, היא כבר מגיעה כשיש לה בעצם את האינדיקציה לעבור - - -
<< דובר >> אלינה פישנזון: << דובר >>
את המסמכים הנדרשים לקבלה.
<< דובר >> אילן ברוכים: << דובר >>
את המסמכים הנדרשים - - -
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
זה אפילו מחזק את זה שזה אולי מתייתר, כי התהליך נעשה לפני.
<< דובר >> אילן ברוכים: << דובר >>
כל התהליך נעשה לפני, וחברי הוועדה מאשרים את זה. יש לנו מעט מאוד מקרים שמגיעים לוועדה, ועברו את הסינון של העובדת הסוציאלית ולא מאשרים להם, כי תמיד הם מגיעים. מי שלא מתאימה לא תגיע לוועדה בסופו של דבר.
<< דובר >> אלינה פישנזון: << דובר >>
עובדת סוציאלית היא זאת שעושה את כל עבודת ההכנה לקראת הוועדה, ומכינה את כל הניירת. אנחנו עושות תמיד שיחה מקדימה, מאפשרות לאישה לקבל החלטה אם כן או לא. ב-99% נשים מעדיפות לדבר עם העו"ס, לקבל את המידע, גם לגבי התהליכים, כי זה מסייע בסופו של דבר גם לבחור בשיטה המועדפת.
הרפורמה הרחיבה את האפשרויות של בעלי מקצוע למתן ההמלצה מעבר לעבודה סוציאלית ופסיכיאטר, גם רופא משפחה וגם פסיכולוג. ככל שיש בעלי מקצוע ורופא משפחה בדרך כלל מכיר את המטופלות, הוא מכיר את ההיסטוריה, הוא מכיר את ההתנהלות, גם את הקשיים הנפשיים, ואז הוא יכול להעלות את זה על הכתב.
שינוי נוסף ומאוד מהותי וחיובי, היום כל אישה שמקבלת אישור של הוועדה – מקבלת אוטומטית את ההתחייבות מטעם קופת חולים. זה לא היה בעבר, בעבר זה היה רק הקטינות, רק עד גיל 33. היום, ברגע שיש אישור של הוועדה – יש את הסבסוד, מה שמאוד מקל.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
ועם טופס 17 הזה, אין בעיה.
<< דובר >> אלינה פישנזון: << דובר >>
אין בעיה. ולגבי הפלות בבית, זה מתאים לכל הנשים חוץ מקטינות. את הקטינות אנחנו מלוות מאלף ועד תו בכל התחנות, כולל מידע אינסטרומנטלי, תיווך, תמיכה וליווי גם אחרי התהליך.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
תודה.
<< דובר >> דקלה דהן שריקי: << דובר >>
מעבר למרפאת ההפלות מרחוק, הקמנו גם מרפאת גלאוקומה מרחוק, שזו מרפאה שעוקבת אחרי הלחץ התוך-עיני של המטופלים. הם מנטרים את זה לבד בבית, יש להם מכשיר, אנחנו נותנים להם, והם משדרים לנו את זה. אנחנו רואים מה הלחץ. נגיד שהמטופל הראשון שהיה במרפאה הזאת שידר את הלחץ שלו בלילה, ראו שהלחץ מאוד-מאוד גבוה, הזעיקו אותו לבית החולים והצילו לו את הראייה בניתוח.
<< דובר >> מיקי דודקביץ': << דובר >>
אתם לא מרגישים את זה הרבה פעמים, זה גורם לאובדן ראייה פתאומי. זו מחלה שכיחה, זה לא משהו נדיר, זו מחלה שכיחה, אבל אנשים מבוגרים, והרבה פעמים הם מאבדים את הראייה הם מגיעים ולא יודעים מה הסיבה, ופה אתם יודעים מזה.
<< דובר >> דקלה דהן שריקי: << דובר >>
היה לנו מחקר שבו שינענו בדיקות מעבדה באמצעות רחפנים בין הלל יפה לשער המנשה, והוכחנו שאמצעי השינוע הזה באמצעות רחפנים הוא שווה ערך לשינוע באמצעות רכב ולא פוגע בדגימות בגלל הטלטולים, מקור חום, יובש.
יש לנו לא מעט מחקרים מבוססי בינה מלאכותית בשילוב עם 8200. חלקם מאגף נשים ויולדות, חלקם מטרשת נפוצה. ציינתי חלק מהמחקרים. רשמנו ארבעה פטנטים, רובם בשילוב עם מוסדות אקדמיים אחרים – טכניון, רייכמן, תל אביב, רמב״ם ויש לנו גם פטנטים עצמאיים שלנו.
ציינתי פה את המענקים הגדולים, אז יש לנו מענק הורייזון, אחד מבתי החולים היחידים שיש לו, מענק הורייזון, בגובה 2 מיליון שקלים, גם הוא של תוכנית הילה, שציינתי לפני כן. יש לנו מענק משותף עם הטכניון של קמין.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
זה כל הקרנות מחקר?
<< דובר >> דקלה דהן שריקי: << דובר >>
זה כל מיני קרנות מחקר, יש לנו עוד הרבה מענקים שלא ציינתי, ציינתי את המענקים הבולטים. המענקים הם מתחומים מגוונים, גם גניקולוגיה, גם עיניים.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
אני רואה שהם ייעודיים ומאפשרים לכם לפתח את הדברים.
<< דובר >> דקלה דהן שריקי: << דובר >>
נכון. ב-2024 הייתה החלטת הממשלה על שילוב בתי חולים, זו החלטה רוחבית על בתי חולים רבים. אנחנו משלבים עם בית חולים שער מנשה. המחשבה מאחורי זה – הורדת הסטיגמה. המטופל יעדיף ללכת לבית חולים שהוא בית חולים משולב, בית חולים כללי, ולא לבית חולים שנקרא בית חולים לבריאות הנפש.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
יש לך מרכז ענבר גם עם שער מנשה? מרכז ענבר, זה טיפול בבריאות הנפש, שהוא קצת גם עם הרווחה לצעירים בסיכון.
<< דובר >> דקלה דהן שריקי: << דובר >>
המרכזים האלה, יחד עם תוכניות - - -, הם לא נמצאים בבתי החולים הפסיכיאטריים, הם נמצאים בקהילה.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
יש את לב השרון עם נתניה - - -
<< דובר >> דקלה דהן שריקי: << דובר >>
זה בקהילה.
<< דובר >> מיקי דודקביץ': << דובר >>
את מדברת על מה שקשור לפדרציות של לב השרון? יש פרויקט כזה של כל בתי החולים הפסיכיאטריים, אני לא זוכר באיזה שלב אנחנו, אבל זה משולב עם המרפאה של הפדרציה, שהם שילבו גם וגם, אם אני זוכר נכון, כי הייתה עכשיו פתיחה.
<< דובר >> דקלה דהן שריקי: << דובר >>
גם האטרקטיביות עבור צוות, יש אנשי הצוות שיעדיפו להיות במרכז משולב, גם כי הם יכולים לעשות רוטציות ולעבור ממחלקה למחלקה. לצערנו, גם לצוות יש סטיגמות על בתי החולים לבריאות הנפש. המטרה היא לעשות הנהלה אחודה שתנהל את שני בתי החולים, איגום משאבים, כל תומכי הרפואה יהיו מאוגמים ביחד, החשיבה תהיה אחרת, יש יתרון מאוד גדול לגודל, גם מבחינת רכש ועוד הרבה בחינות אחרות. כשאנחנו נמצאים בעיצומו של התהליך, יש תתי-וועדות שיושבות, יש לנו כבר טיוטות של מבנה ארגוני.
קצת על מלחמה ושעת חירום. היו לנו לא מעט אירועים באזור, בחרנו את שני האירועים האלה, כי אם תשימו לב הפעם - - - בשניהם אני הייתי כוננית.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
אוקטובר זה חודש לא טוב.
<< דובר >> דקלה דהן שריקי: << דובר >>
נכון. יש לא מעט פיגועים פה באזור, פה היו שני פיגועים, אבל היו עוד פיגוע וכטמ"ם, היו עוד שני פיגועים מעבר הזה במהלך השנתיים האחרונות. לא פשוט. באירוע של בא"ח גולני הגיעו לפה מעל 60 פצועים, והגיעו לא פחות מזה הורים ומשפחות מבוהלות שחיפשו את היקירים שלהם. היה לא פשוט לטפל ועוד יותר לא פשוט לכבות את הסטרס של המשפחה.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
יש עוד בית חולים שמטפל בכאלה אירועי טראומה?
<< דובר >> מיקי דודקביץ': << דובר >>
כל בתי החולים נחשפים לזה בצורה כזו או אחרת.
<< דובר >> דקלה דהן שריקי: << דובר >>
ואם אנחנו מסתכלים על 7 באוקטובר, אז יש את סורוקה ויש את ברזילאי. כל בית חולים יש לו את האתגרים שלו.
<< דובר >> מיקי דודקביץ': << דובר >>
הכל בסדר גודל של 200 פצועים במלחמה. חלקם אפילו הגיעו ישירות מהמיון בסורוקה וברחו לאזור המגורים שלהם, והרבה הגיעו מהרגע להרגע. סיפורים קורעי לב, חלקם פורסמו.
היה זוג ששניהם אבדו את אותה רגל, הופיעו בערוץ 12. זה נראה נורא שמח כשאתה רואה את זה. אנחנו זוכרים שקלטנו אותם בחדר טראומה בהלל יפה. הצבע הלבן של הקירות היה כהה לעומת איך ההורים נראו ואיך הם נראו.
מהמקום הזה, כולל השירות המלא – עובדים סוציאליים, פסיכולוגים, אורתופדים, כירורגים, פיזיותרפיסטים, מעטפת ענקית, לקח המון זמן עד שאפשר בכלל היה להעביר אותם לשיקום, זה אירוע קורע לב. תמיד זה נראה נורא שמח מבחוץ.
<< דובר >> דקלה דהן שריקי: << דובר >>
מבצע עם כלביא תפס אותנו בבית חולים עם מעט מאוד חללים ממוגנים, היינו צריכים להמציא את הגלגל תוך כדי התהליך. תוך 24 שעות ארגנו מחדש של בית חולים, הורדנו את המיונים ואת מה שהיה לנו במוגדר לתת קרקע, וגם פינינו חללים חדשים למעבדות ולדיאליזה, פינינו את כל המטופלים לרמב״ם לפי דרישת משרד הבריאות. היו לנו עובדים שהיינו צריכים לחלץ אותם מחו"ל ולהביא אותם לארץ.
<< דובר >> מיקי דודקביץ': << דובר >>
הפרדוקס פה שאנחנו אחד מבתי החולים הכי מאוימים, ולא באופן מקרי, לא רק בגלל חברת חשמל, ומצד שני, אנחנו הכי פחות ממוגנים.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
גם עכשיו, אחרי השנתיים האלה?
<< דובר >> מיקי דודקביץ': << דובר >>
גם אחרי השנתיים האלה, עד עכשיו אנחנו בתהליך של בניית בניין חדש, שאמור להיות ממוגן כולו. הוא היה אמור להיות במרס 2023, ארבע קומות כבר היו אמורות להיות. לא הייתה ממשלה, לא היה זה, לא היה אישור, לא הוציאו תקציב, ואני מקווה שאנחנו בעוד שנה וחצי, שנתיים, לפחות החלק הראשון של מיון ממוגן, אשפוז ממוגן וחדרי ניתוח ממוגנים נהיה אחריהם. זה אירוע שובר שוויון ואחרי זה יש עוד שש מחלקות, שש קומות של מחלקות ממוגנות.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
יעל, יש אפשרות למשרד לבדוק התייחסות אם זה באמת קורם עור וגידים?
<< דובר >> יעל גור: << דובר >>
אני אבדוק את זה עם הגר.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
כן, אני אשמח.
<< דובר >> מיקי דודקביץ': << דובר >>
הבנייה נעשית, היא התחילה. היא קורית בשלבים רק המשאבים חסרים.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
המשאבים חסרים להתקדמות?
<< דובר >> מיקי דודקביץ': << דובר >>
כרגע משרד הבריאות אישר, נתנו גם תקציב ראשוני, אנחנו משיגים תוך כדי זה גם עם משרד הבריאות, גם להשיג תורמים ועוד. אירוע מזו'רי.
<< דובר >> דקלה דהן שריקי: << דובר >>
אין לנו כרגע חדרי ניתוח מוגנים.
<< דובר >> מיקי דודקביץ': << דובר >>
עלויות דומות כמו בסורוקה, קרוב למיליארד שקלים.
<< דובר >> דקלה דהן שריקי: << דובר >>
לנתח תחת אזעקות כשיודעים שאלו טילים מאיראן, זה פחות נעים. אבל אנשים המשיכו לנתח ולא עזבו את השולחן.
יש לנו היעדר חללים ממוגנים, תשתית מיושנת. פתחנו חללים חדשים. פיתוח ובנייה. בסגול – מה שקיים, מה שבכתום זה – בתכנון. הבניין הגדול באמצע זה הבניין הממוגן. כרגע אנחנו עובדים על הקומות הראשונות ואנחנו מקווים שנוכל להשלים את כל המבנה.
הפרויקטים שהסתיימו בשנה החולפת היו מגוונים. מרכז לבריאות האישה, שבו נמצא מרכז הלנה, הושלם. יש עכשיו חלל יפה ומכובד לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
הוא במיון של הנשים.
<< דובר >> דקלה דהן שריקי: << דובר >>
הוא נמצא במרכז בריאות האישה ופועל במתכונת מיון. הוא פעיל 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע בזמינות של הצוות. כלומר ברגע שמגיעה אישה היא תתקבל, לא משנה באיזו שעה היא הגיעה, גם בשעות הלילה, גם בשעות הבוקר. היא תגיע למיון ומשם תתחיל את התהליך.
זה הבניין שדיברנו עליו, הממוגן, כ-45,000 מ"ר. אומדן עלויות רק של ארבע הקומות הראשונות צוין. התחלנו שלב ג', ואנחנו מקווים מאוד שנסיים את השלב של ארבע הקומות הראשונות לקראת סוף 2027, ונוכל לאכלס את המטופלים שלנו גם בשעות חירום.
פרויקט נוסף חשוב שעומד להסתיים בחודשים הקרובים – PET-CT. אחרי לא מעט שנים שאנחנו מבקשים אישור, לשמחתנו קיבלנו את האישור המיוחד, ואנחנו צפויים להתחיל את הבדיקות בחודש אפריל ועד מאי 2026.
<< דובר >> מיקי דודקביץ': << דובר >>
כל המשאבים הם תרומות. קיבלנו נייר ממשרד הבריאות שמאשר, וגם זה עלה לנו בדמים, שמונה שנות מאמצים. אחת הבעיות הגדולות בשירותי רפואה היא שהרגולציה נקבעה לפני 20, 30 או 40 שנה. כל אחד משך לכיוון שלו, ולכן יש שלוש מחלקות לנוירו-כירורגיה באזור תל אביב, שלוש מחלקות לכירורגיית חזה ולב בתל אביב, הרבה מכשירי PET-CT והרבה מכשירי MRI. ואחר כך, כשניסו לעשות רגולציה, זה כבר חל על מכשירים שנרכשו. עכשיו הרגולציה מאוד קפדנית.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
דווקא אתמול נפלה הצעת חוק של חברת הכנסת נעמה לזימי, לקדם מכשור כזה בפריפריה.
<< דובר >> דקלה דהן שריקי: << דובר >>
הבעיה היא שאנחנו לא מוגדרים בדיוק כפריפריה.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
אתם מוגדרים כפריפריה?
<< דובר >> מיקי דודקביץ': << דובר >>
כן, אבל מעשית זה כבר לא לגמרי. העניין הוא שהאוכלוסייה פה היא ענקית והאזור הוא בעל הצמיחה חיובית מהגדולות בישראל. כל מקום שהיה פעם בית פרטי הופך לבניין של 30 קומות. תראו את אור עקיבא, שהיא כבר נוף ים, אור ים, כל המקומות שמוכרים יותר דירות.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
יש לכם פה מוזיאון מאוד יפה לילדים.
<< דובר >> מיקי דודקביץ': << דובר >>
נכון. נתניה היא עיר שאנחנו משרתים את האוכלוסייה שלה בצורה משמעותית. זו אחת הערים הגדולות בישראל. יש פה 15 עד 20 רשויות מקומיות שאנחנו משרתים, הקטנה שבהן היא אלונה שיש בה שלושה מושבים. פרדס חנה-כרכור מונה 50,000 תושבים, זיכרון יעקב ואום אל-פחם מעל 60,000, באקה אל-ג'את 40,000.
<< דובר >> דקלה דהן שריקי: << דובר >>
שימו לב גם למנעד במצב הסוציו-אקונומי.
<< דובר >> מיקי דודקביץ': << דובר >>
יש פה את ג'סר א-זרקא, שזה סוציואקונומי מינוס שתיים, עם 17,000 תושבים ולצד זה שזה עשר פלוס, את קיסריה, עמק חפר ובית ינאי שבהם גרים אנשי הייטק. המנעד מגוון מאוד.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
זיכרון כבר לא מגיעים לכאן?
<< דובר >> מיקי דודקביץ': << דובר >>
מגיעים. גם מזיכרון, גם מיישובי חוף הכרמל וגם מיישובי עמק חפר. זו גם אוכלוסייה לא קטנה.
<< דובר >> דקלה דהן שריקי: << דובר >>
ואם אנחנו חוזרים ל-PET-CT, תחשבו על מטופלת של פרופסור ברוכים שמגיעה עם ממצא גניקו-אונקולוגי וצריכה בדיקת PET. היא מג'סר, ואומרים לה עכשיו את צריכה ללכת לעשות את ה- PET-CT בשיבא, כי אין לנו PET-CT.
<< דובר >> מיקי דודקביץ': << דובר >>
היא צריכה קודם כל לחפש מקום ואין לנו אפשרות - - -
<< דובר >> אילן ברוכים: << דובר >>
והתיעדוף הוא תמיד של בית החולים השולח. האונקולוגיה בשיבא תמיד תהיה בעדיפות.
<< דובר >> מיקי דודקביץ': << דובר >>
אנחנו בסוף הרשימה שם. אנחנו מקווים שזה ייפתח עוד מעט.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
אתם מנסים לרכוש עכשיו?
<< דובר >> מיקי דודקביץ': << דובר >>
לא, אנחנו ניצלנו את כל התרומות. קרוב ל-30 מיליון שקלים בתרומות. באמצע אפריל זה ייפתח.
<< דובר >> אילן ברוכים: << דובר >>
זה מאוד משמעותי. PET-CT זה בייסיק לחולים אונקולוגים. לא היה לנו את זה עד עכשיו ואנחנו שמחים שזה נפתח.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
הייתי מעניקה לכם פרס. כל הכבוד.
<< דובר >> רנת ריינס: << דובר >>
מרכז הלנה, הוא שם שנבחר ברוב קולות במשאל שנערך אצל העוסקים במלאכה. הלל יפה למען נפגעי ונפגעות תקיפה מינית. הלנה הייתה היפה בנשים וגם היא עברה סיפור מסוים.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
זו לא ונוס?
<< דובר >> רנת ריינס: << דובר >>
לא, זו הלנה.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
כמו ונוס.
<< דובר >> רנת ריינס: << דובר >>
אני גאה להוביל את המרכז הזה, שהוא מרכז מצוינות. יחד עם אפכאר ביאדסה, שהיא עו"ס, מרכזת את תחום האלימות המינית, אנחנו מובילות את המרכז. נדבר קצת עלינו, על הייחודיות והחדשנות, על החינוך ויעדים.
באוגוסט 2020 פורסם מקרה האונס באילת וזה נתן את הדחיפה להקמת המרכז האקוטי בבית החולים. בדצמבר 2020 המרכז כבר היה פתוח וקיבל מטופלים ומטופלות. למקרה האונס הקבוצתי נוספו נזקי הקורונה, כי הדייטים עברו למרחב הביתי ושם קרו דברים נוראים. שני הדברים האלה ביחד השתלבו כדי לתת הדחיפה לפתוח את המרכז האקוטי. ההנהלה נרתמה ועשתה את כל המאמצים לפתוח כמה שיותר מהר.
<< דובר >> מיקי דודקביץ': << דובר >>
הייתה "תחרות" מול בית חולים גדול אחר באזור שלא רצה להקים מרכז כזה כי זה לא כלכלי. אמרתי שלא כל דבר הוא כלכלי, זו הצלת חיים, אז אין פה בכלל שאלה.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
זה באמת לא כלכלי, זה לפנות חדר שיכול היה להיות חדר יולדות.
<< דובר >> רנת ריינס: << דובר >>
נכון. מאז ועד היום טיפלנו בכ-350 מקרים. בנוסף היו 234 פניות טלפוניות, ויש כנראה הרבה יותר כי חלק לא מתועדות. מי שלא מוסרת שם או פרטים מינימליים, אין לנו דרך לתעד. זה בנוסף למה שאנחנו מטפלים.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
איך אתם מתעדים את זה? זה המון מידע.
<< דובר >> רנת ריינס: << דובר >>
אני אדבר על זה, כי זו באמת בעיה. זה מספר לא קטן, בגלל זה גם הוספתי אותו.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
זה מספר לא קטן, זה כן יפה שאתם אוספים את המספר, כי אפשר לדעת איך לטפל בו. בהרבה בתי חולים לא אוספים את המספר אז גם לא יודעות וחלקן פונות ולא מקבלות מענה.
<< דובר >> רנת ריינס: << דובר >>
כרגע, אנחנו אוספים את המידע בטבלת אקסל.
<< דובר >> רנת ריינס: << דובר >>
זה לא שהן פונות ולא מקבלות מענה. הן בוחרות לא להגיע.
<< דובר >> אלינה פישנזון: << דובר >>
זה לא רק מספר, מאחורי כל מספר יש את הנפגעת או נפגע, או גורמי חוץ מקצועיים שמתקשרים אלינו בכל שעה סביב השעון, בימים לא ימים, בשבתות ובחגים, 24/7 מקבלים מענה טלפוני באופן אנונימי ואנחנו מתעדים את זה.
פיתחנו עם יחידת המחשוב כלי דיגיטלי מאובטח לתיעוד פניות אנונימיות, או פניות בשם שאנחנו לא יודעים לזהות ולאשר את הזהות של מי שנמצא בצד השני של הקו. חשוב לתת את המענה הזה, הכוונה, להשאיר דלת פתוחה לאנשים שמתלבטים וצריכים אוזן קשבת, לא מייל ולא פקס אלא לקבל מענה אנושי בכל שעה למצוקה, או לגורם המקצועי.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
אז אתן עובדות ככה גם עם מרכזי הסיוע.
<< דובר >> רנת ריינס: << דובר >>
גם עם מרכזי הסיוע בקשר הדוק. אחד הכלים שאנחנו מפתחים עכשיו זה טלמדיסין בדיוק למקרים האלה. הכל מתועד ברמה האפשרית, אבל אנחנו לוקחים את זה צעד קדימה. רוב האנשים מגיעים בפנייה עצמית או דרך המשטרה, אבל יש המון ממשקים שאנחנו עובדים איתם ויודעים להתקשר אליהם גם בטלפון האישי והפרטי שלנו שאנחנו מפרסמות אותו בכל מקום ומקבלות פניות 24/7.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
יש לכם עלייה גדולה בין 2024 ל-2025.
<< דובר >> רנת ריינס: << דובר >>
נכון, של 54%. אם אנחנו מסתכלים לפי ימין, אין הבדל גדול בין הספרות לבין מה שאנחנו מקבלים, בסביבות 10% מהפונים הם גברים, כמובן שזו תת פניה מטורפת. כשמסתכלים לפי גיל, מעניין לראות שכשליש מהמטופלות הן מתחת לגיל 18.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
זה המון.
<< דובר >> רנת ריינס: << דובר >>
זה המון. אנחנו מתמודדים עם זה יפה.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
יש לכם רופאים שעברו הכשרה גם בשלב - - -
<< דובר >> רנת ריינס: << דובר >>
יש, אנחנו נדבר על זה. אנחנו מתמודדים עם זה יפה במסגרת מה שהוטל עלינו, אבל המשרד עושה עבודה מאומצת לתת טיפול מיטבי לילדים ולילדות, למרות שאנחנו גינקולוגים ואין לנו את כל המעטפת, אבל אנחנו נותנים את המענה.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
המענה כרגע שניתן הוא לא מספק. המענה לילדים שמגיעים במצב קשה הוא אירוע קשה מאוד. לא מספיק שרק גינקולוגית תבדוק אותם.
<< דובר >> מיקי דודקביץ': << דובר >>
יש אצלנו רופאי ילדים שעברו הכשרה, אבל זה תמיד נופל על החלק הכלכלי כי התוכנית עדיין לא הגיעה לסיומה מבחינת שיפוי ועוד דברים אחרים.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
כשמגיע ילד בן שש, גם לרופא עצמו זה אירוע.
<< דובר >> רנת ריינס: << דובר >>
זה אירוע. עברנו הכשרה מטעם משרד הבריאות. זה אולי לא מיטבי, אבל זה שלב ביניים עד למציאת פתרון טוב.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
מה הפתרון הטוב?
<< דובר >> אילן ברוכים: << דובר >>
רפואית, נכון יותר שרופאי ילדים שעברו הכשרות יטפלו בילדים ובילדות. אנחנו כגינקולוגים לא מתעסקים איתם בדרך כלל. כשיש מקרה של ילדה מתחת לגיל 12, כירורג ילדים ורופא ילדים תמיד איתנו. כרגע אנחנו מטפלים בזה כי זה המצב בשטח, זה לא רק רופאות, זה גם רופאים, כי אין לנו מספיק צוותים של רופאות בכירות שיעשו את זה. הרופאות שמטפלות הן גם רופאות שעוסקות בכל תחום, כלומר לא קיבלנו צוותים נוספים לזה. עומס העבודה הוא כזה גדול ובנוסף אנחנו מוסיפים את העבודה הזאת.
<< דובר >> רנת ריינס: << דובר >>
משרד הבריאות מייצר את המתווה, אנחנו קיבלנו את מה שהוטל עלינו ועושים את זה - - -
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
וזה בא מעל המתווה?
<< דובר >> יעל גור: << דובר >>
כרגע המתווה הוא שיש 11 בתי חולים ברחבי הארץ, שיש להם רישיון להפעיל חדר אקוטי והם צריכים לבדוק כל אדם, לרבות ילדים. מכיוון שהמצב האופטימלי שאתם מתארים פה הוא גם מקובל עלינו, אבל אנחנו נמצאים במציאות בפער, כיוון שאין מספיק רופאים מומחים להגנת הילד, ואין עוד את המודל הזה שעובד יחד איתם באופן כזה שנותן הגגה לבתי חולים שאין בהם, אנחנו בונים את המודל הזה.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
עם המכון לרפואה משפטית?
<< דובר >> יעל גור: << דובר >>
עם המכון לרפואה משפטית ועם הרל"י, שזו הזרוע לרפואה להגנת הילד בתוך הר"י. אז מכיוון שכך, נערכו הכשרות לרופאות ורופאי נשים כדי שייתנו את הטיפול, גם הבדיקות הפורנזיות וגם הטיפול האקוטי, גם לילדים. מכיוון שזאת המציאות, כרגע צריך לגשר על הפער הקיים.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
הגישור הוא כלכלי?
<< דובר >> יעל גור: << דובר >>
לא, הגישור הוא בהכשרת כוח האדם.
<< דובר >> מיקי דודקביץ': << דובר >>
הגישור הוא גם כלכלי, כי זה עניין של כוננויות והגדרה של זמינות שהיא יוצרת. כיום יש לעובדים סוציאליים ולרופאות גינקולוגיות, אין לרופאי הילדים במנגנון. אנחנו הכשרנו רופאים, יש לנו לפחות שתיים.
<< דובר >> יעל גור: << דובר >>
זה חלק מהעניין, אבל יש גם עניין שאין עדיין מספיק רופאים מומחים להגנת הילד. אנחנו יושבים עם הרל"י ואנחנו מדברים על זה. נגיד הכל היה אפשרי והיה כסף, אין מספיק רופאים מומחים להגנת הילד.
<< דובר >> אילן ברוכים: << דובר >>
לא, אבל יש רופאי ילדים.
<< דובר >> רנת ריינס: << דובר >>
אבל זה צריך להיות רופא מומחה להגנת הילד. יש תת-התמחות להגנת הילד.
<< דובר >> מיקי דודקביץ': << דובר >>
רופא ילדים גם הכשרנו, אנחנו לא מחכים, אנחנו רצים קדימה. חלק מהעניין הוא בסופו של דבר, ואמר את זה בפירוש רופא ילדים מאחד מבתי החולים, "אנחנו לא מקבלים כוננויות ייעודיות לזה".
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
גם אם אתה מקבל, אתה מקבל כוננות לפי מחלקה ולא לפי מיון, נגיד לעו"סיות, יש תמריץ.
<< דובר >> מיקי דודקביץ': << דובר >>
גם אם זה קורה פעם ביומיים וגם אם זה קורה פעמיים ביום, אתה צריך להיות זמין. בכללים שלנו אין זמינות חלקית. אנחנו אמורים להיות גם 24/7 לטלפון וגם חצי שעה לקריאת הגעה לאירוע. מי שהוא כונן הוא כונן לגמרי, לגמרי. זו מערכת שהיא הרבה יותר אפילו משירותי הביטחון, והייתי שם 20 שנה, אתה צריך להיות זמין לגמרי. אם אתה לא, אין לך כוננויות מוגדרות לטובת העניין, זה עניין של הגדרה, אז זה פחות - -
חלק מזה זה היה תהליך רוחבי, ברגע שהם הגדירו את זה. וגם החוסר של אנשים שיודעים לעשות את זה.
<< דובר >> רנת ריינס: << דובר >>
אפשר גם להיות יצירתיים, לא חייבים שלכל בית חולים יהיה כונן משלו. אפשר לעשות כוננים אזוריים - - -
<< דובר >> יעל גור: << דובר >>
נכון. לכן אנחנו רוצים לייצר ארבעה מרכזי על שייתנו הגגה של רופאים להגנת הילד לבתי חולים, עד שנכשיר את השורות ויהיו מספיק רופאי הגנת הילד.
<< דובר >> טלאור ושדי: << דובר >>
לא יצאנו לנו לקבל דחיית קטינים מהחדר הזה, אבל יש לי שאלה חשובה. ידוע שלפני בערך מעל לעשור היו 40 רופאים שיצאו להכשרת רופאי abuse . את יודעת להגיד כמה עברו הכשרת רופאי abuse וכמה תקנים יש לרופאים כאלו?
<< דובר >> יעל גור: << דובר >>
אני לא יודעת כרגע את הנתונים. יודעת שיצאו כ-30 רופאים, חלקם כבר בפנסיה.
<< דובר >> טלאור ושדי: << דובר >>
נכון, אז לא יצאו להכשרות מאז, אבל גם כשהם חזרו - - -
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
אולי כן יצאו מאז.
<< דובר >> יעל גור: << דובר >>
לא, לא יצאו מאז. הם עובדים כרופאי ילדים, זאת לא נחשבת מומחיות בארץ. יש דברים שהם לא בידינו, אנחנו צריכים לעבוד ביחד עם ההסתדרות הרפואית, צריכים לקדם כאן מומחיות. אין כזה דבר רופא מומחה בהגנת הילד במדינת ישראל. יש רופא מומחה לרפואת נשים.
הם יצאו להכשרה שהיא לא מחליפה מומחיות. בשביל להיות מומחה ברפואת נשים היום, אתה לא רק לומד, אתה גם עושה מומחיות, שזה שירות במחלקות ומתארים של רפואת נשים. זאת לא מערכת שקיימת היום בארץ.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
אם אתה יוצא להכשרה בטראומה, אז בסוף יש לך תקינה של מומחה בטראומה. השאלה באמת אם יש חשיבה גם - - -
<< דובר >> יעל גור: << דובר >>
כן, אנחנו עובדים על זה עם הרל"י. זה בדיוק העניין. עובדים במשרד הבריאות בשיתוף הגורמים בשטח, גם מכאן וגם עם הגורמים בהרל"י, על מודל שייתן מענה מקצה לקצה בתחום child abuse, והמענה הזה יכלול יציאה נוספת של רופאים להכשרות הללו. המודל הזה יכלול גם את כל התהליכים שצריך לעשות כדי שתהיה מומחיות מוכרת ומובנית עם תקינה בצדה.
זה לא דבר שקורה ב-2026, זה תהליך ארוך. המודל הזה כולל גם בסופו של דבר קביעה של ארבעה או חמישה מרכזים שהם יהיו מרכזי-על, שייתנו סוג של הגגה מקצועית גם בייעוץ וגם בסיוע לפעמים בשטח שצריך לבתי חולים שאין בהם את הרופאים שיודעים לתת את זה, וגם אין בהם רופאי נשים עם ביטחון כמו שיש לרנת לעשות את זה כשמגיעים ילדים, כדי שילדים לא יטורטרו, כדי שלא יהיה ילד במדינת ישראל ששולחים אותו מבית חולים מסוים לבית חולים אחר.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
בטווח הזמן איך אפשר?
<< דובר >> יעל גור: << דובר >>
בחודשים האחרונים לא טורטרו ילדים, בכל אופן לא הגיעו אלינו מקרים כאלו.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
הגיע. לזוהר, הגיע גם.
<< דובר >> יעל גור: << דובר >>
זה מקרים שצריך לטפל בהם בחומרה ואנחנו עושים את זה.
<< דובר >> מיקי דודקביץ': << דובר >>
אף אחד לא צריך לעבור ממקום אחד למקום שני.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
היה לנו מקרה אחד שהגיע קטין לבית חולים בירושלים, והוא נשלח הביתה.
<< דובר >> יעל גור: << דובר >>
נכון. זה כן היה באמת בשבועות האחרונים ואני יודעת שזה הגיע וזה טופל.
<< דובר >> מיקי דודקביץ': << דובר >>
צריכות להיות שתי מטרות. אחת – שלא יעברו ממקום למקום. שתיים, שאנשים המתאימים יטפלו. כלומר, רופאי ילדים שעברו הכשרה. גם אצלנו, יש שתי רופאות שעברו הכשרה כזאת או אחרת. אני חי את החיים, יש את הצד האסטרטגי ויש אופרטיבי טקטי. יש בתי חולים שאם תיתנו להם את המשאב הזה שבו נוכל לבוא לומר - - יש הגדרות רגולטוריות, תגדירו שיש ליין של כוננויות לרופאי ילדים, שבהלל יפה, ברוב הזמן יהיה רופאי ילדים שיהיו בכוננות שיעברו את ההכשרה ויעשו את זה.
<< דובר >> רנת ריינס: << דובר >>
המודל הזה, זה מודל שהדס ואני הגינו והעלינו. הדס יחיעם היא היושבת-ראש של הרל"י, ואנחנו עובדות כבר כמה שנים ביחד ואנחנו ממש מתקשרות על בסיס חברי, ברמה שכשאני צריכה עזרה עם ילד, אוטומטית זה הטלפון הראשון. לפעמים קרה שהיא עזבה את הכול ופשוט באה להיות לצידי.
מעבר לנושא של ההכשרה של רופא ילדים child abuse, יש משמעות לכל המעטפת שנותן בית-לין, למשל, שלא קיימת אצלנו. ולכן השילוב הזה של המעטפת של בית-לין עם בית החולים שלנו, שנותן את מה שבית החולים יכול לתת – זה המודל והפתרון הטוב ביותר לדעתנו וגם לדעתכם צריך לרקום עור וגידים.
<< דובר >> יעל גור: << דובר >>
נכון. לגמרי. ואותה הגגה מקצועית תהיה גם על בתי-לין. נחלק את הארץ לארבעה, עוד לא הוחלט אם זה ארבעה או חמישה אזורים, של בתי חולים שאין להם את כוח האדם הייעודי, ייתנו את החסות גם על בתי החולים שלהם ועל בתי-לין. זה צוות התגובה הראשונית שדיברתם עליהם.
<< דובר >> אילן ברוכים: << דובר >>
אנחנו כרגע עושים את זה כי אנחנו לא רוצים לשלוח את הילדים הביתה, ואנחנו עושים את זה כגינקולוגים שנותנים את השירות הזה. אנחנו לא חושבים שרפואית זה נכון לשלוח ילדים או ילדות בני שש, שבע, ולכן אנחנו עושים את זה. הנכון הוא שיהיה ליין נוסף לרופאי ילדים שיקבלו את הכשרה.
<< דובר >> רנת ריינס: << דובר >>
לגבי הנושא של פילוח לפי דת אנחנו נותנים את השירות של מרכז הלנה, מאזור רמת השרון, נגיד הרצליה, ועד אזור עתלית, ומזרחה כל השטח. אנחנו מכסים שטח ענק עם אוכלוסייה ענקית, סביבנו המון אוכלוסייה ערבית, ואך ורק 7% מהפונים הם מהאוכלוסייה הערבית מסביבנו.
זה תת-דיווח נוראי, זה משהו שכולנו כחברה חייבים לתת על זה את הדעת, כי אנחנו יודעים שאין הבדל בין מגזרים לבין דתות, פגיעה מינית חוצה מגזרים, חוצה דתות ואוכלוסיות, ולכן 7% פנייה מהאוכלוסייה הערבית זה בעיני כישלון שלנו כחברה. אנחנו צריכים לתת על זה את הדעת.
אני רוצה לומר במספר מילים על המטרות של המפגש בחדר האקוטי. עד שלושה ימים אנחנו אוספים ראיות של DNA וחבלות, אנחנו נותנים טיפול מניעתי למניעת מחלות מין שמועברות במגע מיני ולמניעת היריון, ואנחנו כמובן נותנים את התמיכה הפסיכו-סוציאלית החשובה כדי למנוע את הקומפלקס PTSD בהמשך.
בין שלושה ימים לשבוע ה-DNA כבר לא נמצא, אבל כן אפשר לתעד חבלות גופניות, ולכן זה מן כזה חצי ווי. טיפול מניעתי לרוב אחרי שלושה ימים אנחנו כבר לא נותנים, למשל, טיפול נגד איידס, אחרי שלושה ימים אסור לתת, כי זה גורם לעמידויות, וטיפולים מניעתיים אחרים גם כבר לא יעילים, ולכן גם חצי, כי אם היא באה אחרי ארבעה ימים ויש פה איזשהו סיפור מאוד חשוד, הרבה פעמים אולי כן ניתן את הטיפול, אז בגלל זה הווי חצי הזה. תמיכה פסיכו-סוציאלית כמובן, ואחרי שבוע מה שנשאר זה התמיכה הפסיכו-סוציאלית ולכן זה לא נעשה כבר במעטפת של החדר האקוטי, אלא - - -
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
וגם תוכלו להפנות לדגימת שיער, גם ככה צריך יותר זמן.
<< דובר >> רנת ריינס: << דובר >>
נכון, ואנחנו מסבירים על זה. התמיכה הפסיכו-סוציאלית בכל התהליך הזה היא מאוד משמעותית, ואם פעם כשפתחנו את החדר, זה היה חדר לאיסוף ראיות, אני רואה היום את הייעוד של החדר הזה קצת שונה, כי בהתחלה הייתי מאוד מאוד מתוסכלת מזה שכל כך הרבה פניות, וכמעט שום דבר לא מגיע, אפילו לא לפרקליטות, וההבנה בסוף הגיעה שהתפקיד שלי ושל כל מי שמעורב בחדר הזה הוא כן מאוד חשוב, איסוף הראיות והמקצועיות וכולי, אבל התמיכה הפסיכו-סוציאלית היא המרכיב העיקרי והחשוב, היא ניתנת בעיקר על ידי העובדות הסוציאליות, אבל גם לרופא, לרופאה, יש תפקיד מאוד מאוד משמעותי בגישה ובטיפול למניעת הקומפלקס PTSD.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
יותר חשוב להסביר את ההלימה בין שני הדברים. ככל שהנפגעת מרגישה יותר בנוח, כי הצוות רגיש ומודע ומטפל טוב, והתמיכה הסוציאלית היא טובה – זה מעודד את הנפגעת לשתף פעולה, ואז החקירה יותר טובה, הממצאים יותר טובים. זה מה שמוביל להרשעות, שהיא לא נסגרת, היא לא מתגוננת, היא מרגישה בנוח.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
גם על זה דיברו איתנו הרבה כשהגיעו ללשכה. אם העובדת הסוציאלית מדברת בגובה העיניים ובשפה פשוטה ונגישה ומודעת טראומה, זה מפחית את הפוסט-טראומה שלה אחר כך מהאירוע, והיא משתפת יותר פעולה בבדיקה והדברים עובדים יותר טוב.
אחת התלונות שאני קיבלתי זה הנושא של הזריקה. יש נגיד בתי חולים שמתווכים את זה לפני, ואומרים שהזריקה לא כואבת, אבל החומר כואב, ואז זה מתווך טוב. יש בתי חולים שאפילו לא נותנים את הזריקה.
<< דובר >> רנת ריינס: << דובר >>
במיוחד בילדים. אנחנו במיון ילדים, במקום לקחת את המעבדה בדקירה אנחנו כבר מכניסים את הוונפלון בשביל זה.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
עדיף.
<< דובר >> רנת ריינס: << דובר >>
וברור שמתווכים את זה.
<< דובר >> אלינה פישנזון: << דובר >>
אני רוצה להוסיף גם את העניין של הנגשה שפתית ותרבותית.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
זה מאוד חשוב.
<< דובר >> אלינה פישנזון: << דובר >>
יש לנו צוות רב-תרבותי, דובר שפות, רוסית, ערבית.
<< דובר >> מיקי דודקביץ': << דובר >>
אמהרית, יש פה הרבה שפות.
<< דובר >> אלינה פישנזון: << דובר >>
לצוות התכוונתי.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
אבל הצעירים היום לא מדברים אמהרית.
<< דובר >> רנת ריינס: << דובר >>
זה תרשים זרימה כללי של איך אנחנו מטפלים. קודם כל אנחנו זמינים 24-7. יש טלפון של מרכז הלנה, אחרי שניים-שלושה צלצולים, אם אין שם המענה, ולרוב אין שם מענה, הוא עובר אוטומטית לטלפון של אפכאר האישי. 24/7 היא עונה מהבית ומקבלת את השיחות.
אפשרות נוספת זה דרך אתר בית החולים, מופיעים כל הפרטים, איך לפנות וכולי. המרכזייה שלנו יודעת ומתורגלת, אני התקשרתי כמה פעמים ובדקתי אותם, איך הם מטפלים אם מתקשרים אליהם ומה המענה שהם צריכים לתת. והמיונים שלנו, לכל הגעה ולכל פנייה, כל המיונים שלנו – מיון כללי, מיון ילדים ומיון נשים, שותפים לעשייה ויודעים איך לתפעל פנייה אליהם.
במידה והגיעה מטופלת לאיזשהו מיון, המיון שהיא הגיעה אליו קולט אותה. לרוב נשים מיון נשים, גברים יהיו במיון הכללי וילדים במיון ילדים. אנחנו מעדיפים שהאינסטנציה שמטפלת, האחות שמקבלת את הילד, תהיה אחות ילדים, שאחות שמקבלת את האישה תהיה אחות של מיון נשים. בדרך כלל זה מסתדר כך.
נניח שהגיעה לפקידת הקבלה. פקידת הקבלה שומעת שמדובר בפגיעה מינית, והדבר הראשון שהיא עושה זה לוקחת את הנפגעת הזאת יד ביד ומביאה אותה לאחות האחראית של אותו מיון. האחות האחראית מכניסה את האישה לחדר שהוא חדר נפרד, לא שואלת שאלות, לא מזהמת חקירה, אבל מבינה שמדובר בפגיעה מינית והדבר הבא שהיא עושה זה מתקשרת לעובדת הסוציאלית התורנית.
אם זה בשעות שלא שעות עבודה והעובדת הסוציאלית התורנית בבית, אז הרבה פעמים יש איזשהו תשאול מינימלי טלפוני כדי לדעת על מה מדובר. אם זה בשעות העבודה או שהעובדת הסוציאלית במקרה נמצאת כאן, היא מגיעה ומדברת עם הנפגעת. המטרה היא לקבל את הפרטים הראשונים כדי לדעת לאיזה כיוון אנחנו הולכים. אחות במקביל עושה את הטריאז' הראשוני ולוקחת מדדים ומעבדה.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
את זה היא עושה בתוך החדר.
<< דובר >> רנת ריינס: << דובר >>
בתוך החדר הצדדי. בתשאול הראשוני של העו"סית יש שני דברים עיקריים – הדבר הראשון הוא בערך מה קרה, שנדע שבאמת מדובר במשהו שמצריך פתיחה של החדר ואיסוף ראיות ותמיכה וכולי. והדבר השני, חשוב לנו לדעת מה מצב היכולת ההסכמה של הנפגעת. זה חשוב, כי במידה והנפגעת היא, למשל, תחת השפעת חומרים ברגע הזה, אין לי אפשרות לקבל הסכמה מדעת ולבדוק אותה.
המשמעות היא שאם בדקתי אותה בכל זאת – זה תקיפה, ושתיים, הסניגור הראשון שיעמוד בבית משפט יבוא ויגיד, "את קיבלת סיפור מקרה, בדקת אותה בהתאם לסיפור המקרה, והוצאת חוות דעת של השילוב של שני הדברים, אבל היא בכלל לא הייתה איתך, הסיפור שקיבלת, זה בכלל לא הסיפור", ובבית משפט הכל נופל.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
זאת בעיה אחרת.
<< דובר >> רנת ריינס: << דובר >>
זאת בעיה אחרת, מסכימה לחלוטין, אבל הנושא של ברת הסכמה, גם לגבי התקף פסיכוטי אקוטי. אם היא לא ברת הסכמה – אנחנו בבעיה. ולכן, כשיש בעיה כזאת של למשל אישה שהיא לא ברת הסכמה ברגע נתון זה, אנחנו מאשפזים במחלקה, עד התפקחות, עד שהיא ברת חתימה. כמובן, נותנים את כל ההנחיות לא להתקלח וכולי, משאירים אותה לישון ולהתפקח, ואז כשהיא מתפקחת אנחנו מתחילים את התהליך.
בבית החולים הזה, כל מקרה של תקיפה מינית שנפתח או לא נפתח חדר, כולל ה-234 פניות הרבה פעמים, הכול עובר דרכי. גם אם אני בחו״ל, הטלפון שלי זמין ומתקשרים להתייעץ איתי, במיוחד אם אנחנו לא פותחים חדר, כי אני מעדיפה ששני אנשים, שתי אינסטנציות – עובדת סוציאלית, עם רופאה, יקבלו את ההחלטה אם לא לפתוח את החדר, זה משהו שהוא מאוד משמעותי, ולכן כל מקרה עובר דרכי.
אחרי התשאול הראשוני, אנחנו מחליטים אם אנחנו פותחים תיק של מרכז הלנה, והנתיב הוא לכיוון של מרכז הלנה, או שלמשל יש איזושהי פגיעה גופנית שדורשת התערבות או אשפוז להתפקחות, ואז אנחנו פותחים תיק מיון, לא מציינים בו את המילה פגיעה מינית, כן אפשר לכתוב "אחרי אירוע תקיפה" או "אירוע אלימות" או משהו כזה, אבל לא תקיפה מינית.
מהזרוע הזאת אנחנו ממשיכים אחר כך לכיוון תיק מרכז הלנה, אחרי התפקחות למשל, או אחרי טיפול בבעיה מסכנת חיים כמו פגיעת ראש שנלוותה לפגיעה המינית. ברגע שהסתיים הטיפול שהוא לא תחת מרכז הלנה, אנחנו פותחים תיק של מרכז הלנה, שהוא תיק חסוי לחלוטי, ומתחילים שם את הטיפול. ככה הדברים עובדים אצלנו.
אתם תראו את המיקום, אנחנו נמצאים בתוך מרפאת נשים, בשעות הבוקר יש אחיות של מרפאת נשים שנותנות לנו את הגיבוי ואת הכיסוי מבחינת הסיעוד, האחיות. בשעות הערב והלילה זה האחיות של המיון שנותנות לנו.
<< דובר >> יעל גור: << דובר >>
רנת לפני שאת מעבירה. שאלה. בתוך התזרים הזה, כמה בהערכה מהפונות והפונים לחדר האקוטי פורשים על רקע עניין של דיווח למשטרה?
<< דובר >> רנת ריינס: << דובר >>
מעט מאוד, כי הצוות הסוציאלי שלנו יודע לתווך ולהגיד את זה בדרך הנכונה. אחד המשפטים הראשונים של הצוות הסוציאלי זה שהדיווח למשטרה הוא לא תלונה, ושהבדיקה בחדר לא כפופה להגשת תלונה. אנחנו מסבירים את הנושא של ההבדל בין דיווח לבין תלונה. זה התפקיד שלהן, והן עושות את זה נהדר.
היה לנו מקרה אחד יחיד מתוך כל המקרים של אישה שלא הסכימה, היא הייתה שוטרת שנפגעה בתוך המשטרה ולא הסכימה שנעביר דיווח למשטרה. ובצער רב, מכיוון שאנחנו לא עוברים על החוק בשום דרך ובשום שלב, אנחנו לא בדקנו אותה, לצערי. הסברנו לה וניסינו להסביר לה עוד פעם ושוב, ועל הסודיות והיא לא הסכימה בשום אופן, ואנחנו לא עוברים על החוק, אבל אחת, זהו.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
גם לנו הייתה פניית ציבור אחת שבמענה הטלפוני אמרו לה, "קודם תתקשרי למשטרה ואז תבואי לפה".
<< דובר >> רנת ריינס: << דובר >>
אז לא. הדיווח נעשה אצלנו, אצל פקידת הקבלה שמקבלת קודם כל אישור מהעובדת הסוציאלית, שאכן מדובר באירוע שדורש דיווח למשטרה, ואנחנו מדווחים ל-100.
<< דובר >> יעל גור: << דובר >>
זה מרתיע אנשים. ואני שמחה שפה זה לא מרתיע באופן הזה, אבל כמה שמסבירים טוב, והעובדות מתורגלות בזה וכולם, זה משהו בחקיקה שצריך לשקול לשנות אותו.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
אני מתרשמת שהתיווך שלהם דווקא עושה את העבודה.
<< דובר >> רנת ריינס: << דובר >>
אחד הממשקים החשובים שלנו זה עם המשטרה. אפכאר ואני עובדות מאוד קשה על שיתוף הפעולה עם המשטרה. יש לנו פה שני שוטרים - - -
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
הנתונים שלכם מדברים בעד עצמם, בסוף אם יש תיווך כל כך טוב כנראה, כי רק מקרה אחד בחרה שלא להיבדק. זה אומר שתיווך טוב כן עושה את העבודה. אנחנו חוזרות עוד פעם למקום של ההכשרות, שאנשים מקצועיים במה שהם עושים.
<< דובר >> דקלה דהן שריקי: << דובר >>
אחד ממרכזי המצוינות שלנו זה מרכז הלנה והוא לא סתם מרכז מצוינות, הוא מרכז מצוינות בגלל האנשים שנמצאים שם. רנת, אפכאר, אלינה, כמו שאתם רואים, נשים שעובדות מהלב.
<< דובר >> רנת ריינס: << דובר >>
יש לנו שיתוף פעולה מלא של כל מחלקות בית החולים, וכל ייעוץ שאני צריכה, של אורתופד, של כירורג וכדומה, בשנייה שאני מרימה טלפון מגיעים אליי לחדר ונותנים את הייעוץ, אלא אם כן צריך גיבוס או משהו אחר, ואז אין ברירה, אבל ייעוצים וטיפולים של יועצים מבית החולים, יש לנו גיבוי מלא, מגיעים אלינו לחדר.
יש לנו ייחודיות מאוד משמעותית של שיתוף פעולה מקסימלי ועבודת צוות יפה בין השירות הסוציאלי לסיעוד ולחלק הרפואי, והמטופלת היא במרכז וכולנו סביבה, וזה שיתוף פעולה שהוא באמת מאוד מאוד משמעותי.
הנהלה מודעת טראומה, זה הנהלת מחלקה, זה הנהלת בית החולים, שלא סתם הרימה את הפרויקט הזה ולקחה אותו וחיבקה אותו בשתי ידיים, יש לנו שיתוף פעולה מאוד יפה.
כל שירותי בית החולים והמחלקות, מהרמה אפילו של המנהלת של הטקסטיל של בית החולים, כשאני מתקשרת אליה ואני אומרת לה שנגמרו התחתונים במרכז, אז היא אומרת לי, "כל כך עצוב לי לשמוע שנגמרו התחתונים, זה אומר שטיפלתם בהרבה מקרים", תוך שבוע יש לי ערימה של תחתונים.
יש מרפאת מעקב שבית החולים סופג בלי טופס 17 ובלי התחייבויות ובלי תשלום. מטופלות שיוצאות מהחדר אחרי טיפול, אנחנו מציעים, אם היא רוצה, לקבל תשובות מעבדה, שנראה איך היא מרגישה, ולראות אותנו שוב, מוזמנות להגיע למרפאה. אני עושה את המרפאה פעם בחודש. אני לא אגיד שהרבה מאוד מגיעות, אבל מגיעות אליי נשים, או מטופלות. זאת מרפאת מעקב שהיא חשובה מאוד, אומנם אנחנו חדר אקוטי, מטפלים עד שבוע אבל הפגיעה המינית ממשיכה.
הסעה הביתה, זה שירות שהשירות הסוציאלי שלנו מאפשר. במידה ואין לנפגעת איך לחזור הביתה אחרי הטיפול בחדר, יש לנו הסעה של בית החולים. זה נהג בית החולים על חשבון בית החולים.
<< דובר >> אלינה פישנזון: << דובר >>
אנחנו הראשונים מבתי החולים שהשגנו את ההסעה הזאת, כמובן במקרים שמצליחים, מתוך הרציונל שאישה רוצה להשאיר את המידע דיסקרטי, ויש נשים שלא רוצות לשתף, לא חברים ולא בני משפחה והן צריכות לחזור הביתה.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
מדהים.
<< דובר >> אלינה פישנזון: << דובר >>
וזה גם דרך לחזור לסוג של שגרה ולהחזיר אותה באופן סביר.
<< דובר >> עידו אבגר: << דובר >>
הנהג עצמו מודע לסיטואציה, מודע לרגישות?
<< דובר >> אלינה פישנזון: << דובר >>
אנחנו לא משתפים לא את הנהג ולא את התחבורה, הכול אנונימי בראשי תיבות, מיידעים גם את מנהל התחבורה, ובאישור ההנהלה.
<< דובר >> מיקי דודקביץ': << דובר >>
זה דיסקרטי לגמרי, אבל הנהגים מאוד רגישים.
<< דובר >> רנת ריינס: << דובר >>
רצף טיפולי זה גם מרפאת המעקב, עוד רגע אדבר עליו. צוות גפן זה צוות שהוקם בעקבות הקמת החדר האקוטי על ידי מחלקת הפסיכיאטריה שלנו. צוות שנותן את המענה הראשוני למניעת קומפלקס PTSD ברמה של תוך שבוע מענה ראשוני. אתם מודעים לבעיה במענה הארצי, שאחרי פגיעה מינית, מחכים כחצי שנה לתור בלב השרון. צוות גפן זה צוות שהוקם במיוחד ונותן את המענה בטווח של שבוע.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
אחרי שהיא הייתה בחדר?
<< דובר >> רנת ריינס: << דובר >>
אחרי שהיא הייתה בחדר, כן. במקרים מתאימים אנחנו עושים את השידוך ומצוות גפן פונים אל המטופלת אם היא מעוניינת וזה הולך יפה.
הכרטיס הסגול – אני גאה להגיד שאנחנו מהמרכזים הראשונים שהשקנו והתחלנו לתפעל, אפילו בהשקה בבית הנשיא היה פוסטר עם תמונות שלנו מיום מניעת האלימות הבינלאומית, כשעשינו פה הפנינג גדול של מכירת בגדים מיד שנייה שאספנו מכל בית החולים בחודשים שלפני, אספנו 8,500 שקלים שתרמנו אותם למעון לנשים אחרי פגיעה ובמסגרת היום הזה השקנו את הכרטיס הסגול ובבית הנשיא כבר הופענו בתמונה.
הייחודיות שלנו מבחינת קשרי חוץ – אנחנו עובדים בקשר הדוק עם משרד הבריאות והמכון לרפואה משפטית, אני חברת ועד ב-היפ"ם, האגודה הישראלית לטיפול ומניעה בפגיעה מינית. אנחנו עובדים בשיתוף פעולה הדוק עם המשטרה, מד״א, על בסיס ישיבות.
יש עכשיו נושא שאני מנסה להוביל, של שינוי הנוהל. הסתבר לי שבמד״א, כשמובילים ילד או ילדה שאוספים אותם מהרחוב, הם מחויבים בעירוב של ההורים. ואחרי אירוע שהיה לנו פה עם ילדה, שהיה קטסטרופה, שהגיעו ההורים, הבנתי שזה הנוהל ואני עובדת עכשיו עם משרד הבריאות ועם נציגי מד״א והייעוץ המשפטי של מד״א כדי לשנות את הנוהל הזה.
גורמי רווחה, עו״ס לחוק, מרכזי הגנה, בית לין, ומרכזי הסיוע, שעושים עבודה נהדרת, ואנחנו עושים איתם סבבים של מתנדבות שמגיעות. אתמול היה הסבב האחרון לשנה הזאת של מתנדבות שמגיעות, ואפכאר ואני מציגות להן את המרכז. זה שיתוף פעולה הדוק ומאוד יפה, ואנחנו שמחים מאוד על העבודה הזאת ועל שיתוף הפעולה.
כל המוסדות האלה, אנחנו עוברות ונותנות הרצאות כדי שידעו איך לתקשר איתנו ולהפנות אלינו, וכמובן כל הנושא של השבים, שאני לא ארחיב עליו כרגע. אנחנו חנכנו את ארבעת המרכזים החדשים שהוקמו אחרינו והמרכזים האלה הוקמו בדמות מרכז הלנה, והשתתפנו בהכשרת הצוותים. אנחנו מקדמים את השיתוף עם החדרים האקוטיים והמנהלים של החדרים האקוטיים האחרים. עשינו פה יום עיון למובילי חדרים אקוטיים, שהיה מאוד מוצלח.
קורס מניעת אלימות מגדרית של המשרד לשיתוף פעולה בינלאומי, משאב של גולדה מאיר בזמנו. אחת לשנה מגיעים אלינו מכל העולם כדי ללמוד איך להקים חדר אקוטי ואיך לתפעל אותו.
הבקרה של משרד הבריאות. אנחנו היינו הפיילוט של הבקרה, אנחנו היינו הראשונים. על סמך הבקרה אצלנו נבנתה שאר הבקרה של בתי החולים האחרים, והמטרה של הבקרה הייתה יצירת סטנדרט אחיד לטיפול ומיפוי של הצרכים בחדרים האקוטיים. למשל, חלק מהלקחים שלמדנו בבקרה – הנושא של מעקב טיפול תרופתי שהאחות עושה אחרי שהנפגעת השתחררה מהחדר האקוטי. יצרנו פורמט של תשאול טלפוני שיהיה אחיד, שאפשר יהיה על סמך התשאול - -
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
אגב, זה הרבה פעמים מתקיים בפניות שמגיעות ללשכה, שהנפגעות אמרות, הייתי שמחה שישלחו לי הודעה, "היי, בהמשך למה שהיית, האם נוח לכם לדבר עוד שעה או זה", כי הרבה פעמים הם כבר באמצע העבודה, אחרי שלושה, ארבעה ימים או אחרי שבועיים אפילו, פתאום יש להן טלפון וזה גם מחזיר אותם אחורה וגם הם ממש לא מתאים להם לדבר על הדבר הזה עכשיו.
<< דובר >> רנת ריינס: << דובר >>
כשאני מתקשרת לתת תשובה למשל של בדיקה קלינית, הדבר הראשון שאני שואלת "נוח לך עכשיו לדבר אם לא אני אחזור אלייך אחר כך", לפעמים אני חוזרת אליה אחר כך.
<< דובר >> מאיה ספיר: << דובר >>
גם בעקבות ההכנה למבדק, גם אנחנו, הצוות הסיעודי, עשינו שינוי וגם אנחנו מתקשרות לאחר השחרור ושואלות על היענות לטיפול ומיידעות את הרופאה.
<< דובר >> רנת ריינס: << דובר >>
זה המעקב טיפול תרופתי.
<< דובר >> מאיה ספיר: << דובר >>
לגבי הצוות הסיעודי, הוא גם מודע טראומה ועם הרשאות מיוחדות. אחות אחראית נותנת הרשאה לאחות מי יכולה לטפל ומי עברה את ההכשרה.
<< דובר >> הלנה סלוצקין: << דובר >>
המבדק עסק במיפוי פערים מול הנוהל וזו אחת הסוגיות שזיהינו באופן רוחבי, שהאחות הייתה פחות מעורבת בטיפול אחרי שנפגעת או נפגע שוחררו הביתה. זו הסוגיה שהעלינו אותה בכל בתי החולים.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
ואתן כבר מתחילות גם את הבקרות בבתי החולים הלא ממשלתיים?
<< דובר >> הלנה סלוצקין: << דובר >>
כן.
<< דובר >> רנת ריינס: << דובר >>
הרחבה לבתי חולים שאינם ממשלתיים, ודבר נוסף זה להכניס פנימה לתוך הבקרה גם את הנושא הפורנזי והקליני, כי חשוב לי מאוד לקבל בקרה של ריקרדו, למשל, על התיקים. אני יזמתי ומשרד הבריאות יוזם את זה, אנחנו נקבע תאריך. אני רוצה מאד בקרה על התיקים שלי, מאוד חשוב לי. בקרת ערכות ישנות שהייתה פה ועברנו אותה גם בהצלחה, כי הערכות הישנות אצלנו - - -
<< דובר >> יעל גור: << דובר >>
אני אשלים רגע, כי זה בטח יישאל אחר כך. חטיבת הרפואה, השירות הארצי לעבודה סוציאלית, יחד עם הנהלת חטיבת בתי החולים הממשלתיים, עם הלנה ועם טליה, נשלים במהלך 2026 את הבקרה באותו באופן שנעשה כאן, על החדרים האקוטיים שלא עברו, כלומר הלא-ממשלתיים וזה ממש קורה ב-2026, ובתקופה הזאת אנחנו מוסיפים עוד שני רבדים לכלי הבקרה.
רובד אחד הוא הרובד של הבקרה של ריקרדו, הבקרה על החלקים הפורנזיים, ורובד נוסף הוא על החלק הפסיכו-סוציאלי. על החלק הזה גם צריך לעשות הבקרה וזה מתחיל משיחת טלפון. הבקרה גם תהיה על תיעוד השיחות וגם בכלי הבקרה אנחנו נפצח איך לבדוק את העניין הזה, שהמסר על תלונה למשטרה, או דיווח למשטרה, עובר כראוי. אנחנו נפצח את זה באופן כזה שנצליח באמת להביא את כל הצוותים הרב-מקצועיים לתפקוד ברמה הכי גבוהה.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
מדהים, ויש מטרה לעשות את זה אולי בתדירות מסוימת, כל שנה, כל שנתיים?
<< דובר >> יעל גור: << דובר >>
האופן שבו אנחנו ערוכים לבצע בקרות, הוא במסגרת בקרות הרישוי שאנחנו עושים, כל מוסד בריאות עובר בקרה אחת לשנתיים, זה הסטנדרט, גם חדרי ניתוח, לא רק חדרים אקוטיים.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
אחת לשנתיים זה מצוין.
<< דובר >> יעל גור: << דובר >>
זה הסטנדרט.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
ואתם חוזרים לבדוק לגבי הליקויים?
<< דובר >> יעל גור: << דובר >>
בוודאי. הדברים האלה הם מאוד מסודרים בבקרות רישוי. כל בית חולים שמקבל הערות, צריך להשיב עליהם. הדוחות מפורסמים באתר משרד הבריאות.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
וולפסון עבר בקרה חוזרת?
<< דובר >> יעל גור: << דובר >>
אני לא רוצה לספר על הפרטים שאני לא מכירה.
<< דובר >> הלנה סלוצקין: << דובר >>
בשני בתי חולים היינו בבקרה חוזרת והם הציגו לנו סגירת פערים מאוד מרשימה ואישרנו את התהליכים. אם יש עוד דברים שאתם רוצים.
<< דובר >> רנת ריינס: << דובר >>
חדשנות – אנחנו הראשונים שהקמנו את הגיליון הממוחשב החסוי ומאיתנו הגיליון הממוחשב החסוי בקמיליון עבר לשאר המרכזים.
טלמדיסין – אני לא ארחיב לגבי זה, אבל המטרה היא בטלמדיסין – ה-234 האלה שלא רוצים להגיע מסיבות שונות, ולפעמים הם רק צריכים את הטיפול התרופתי, ולפעמים הם לא רוצים בדיקה. יכול להיות שבטלמדיסין – ועשינו את זה כבר פעם אחת בעל כורחנו, ולכן החלטנו שכדאי לפתח את זה קדימה – לתקשר עם הנפגעים בטלמדיסין ולתת להם את הטיפול שהם רוצים ומוכנים לקבל. ומול המרכז לרפואה משפטית, שחלקו משתתף בבדיקה במידת הצורך.
מרפאה מולטי-דיסציפלינרית מודעת טראומה, המטרה היא לתת שירותי רפואה באופן כללי. הגשנו בקשה למענק על זה של 600,000 שקל, שאני מקווה שנקבל. במרפאה הזאת אמור להיות גם גז צחוק שיש לנו במרפאה, שזה חידוש טוב לנפגעים ולנפגעות.
ומחקר – אנחנו שותפים לשני מחקרים בחדרים האקוטיים. חינוך מודע טראומה – הצוות שמטפל בטראומה הוא "סיירת". ככה אני קוראת להם. זה השם של קבוצת וואטסאפ של הכוננים שלי. אני באמת חושבת שהם כאלה. אנחנו משתפים את המיונים והמרפאות, ואנחנו מנחים אותם וזה הולך מאוד יפה.
אנחנו מקדמים בית חולים מודע טראומה עם סדנאות של בית חם, אבל לא רק. אנחנו מעבירים השתלמויות בכל בית החולים במטרה שכל בית החולים הזה, החל מהשער ועד השער חזרה, כולם יהיו מודעי טראומה וייתנו טיפול, שהוא טיפול תומך וממזער טראומה.
אני נותנת הרצאות גם לסטודנטים של שנה ה' שמגיעים אלינו לסבב גינקולוגיה, גם לסטאג'רים, עוזרי רופא, מתמחים, הכרטיס הסגול וההרצאות בקופות החולים.
היעדים שלנו הם להמשיך להוביל טיפול במטפל, שזה דבר מאוד חשוב, אנחנו לא עושים אותו מספיק ברפואה בכלל, על אחת כמה וכמה בחדר האקוטי. אני לא אעבור כאן על הכול, אבל כן מאוד מאוד חשוב הרצף הטיפולי המרפאתי, ולכן המרפאה המולטי-דיסציפלינרית תהיה מאוד מאוד משמעותית לדעתי.
מה מחזק אותנו – חלק מזה זה וואטסאפים כתובים לעובדות הסוציאליות, חלק זה במרפאה שראיתי בביקור שאחרי. אימא של נערה שבדקתי כתבה "חבל שהיינו צריכות להיפגש, אבל מכיוון שקרה, אני שמחה שנפגשנו איתכן, קיבלנו יחס ותמיכה לאורך כל התהליך וגם אחריו, והרגשנו שרואים אותנו".
מישהי אחרי סם אונס כתבה "הייתי בכזאת בלבלה, הכלתן אותי ונתתן תחושה נורמלית שכל כך הייתה חסרה לי באותו רגע". אימא של נערה כתבה: "ר' מזכירה אתכן הרבה, מספרת שהייתן מקסימות אליה ושדאגתן לה, אתן באמת משהו מיוחד".
זה הדברים שנותנים לנו את הדרייב. וזאת האמירה החברתית שהיא הכי חשובה מתוך כל התכונות האלה שמוצאים בתוך החדר, אבל האמירה החברתית של בית החולים ושל הנהלת בית החולים והנהלת המחלקה, שרואה את החשיבות, היא המניע שמניע אותנו.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
מדהים, באמת מדהים. כל הכבוד. בעיניי זה גם רפואה, ולא רק בעיניי, גם מחקרית. בסוף, אם הן לא מטופלות אחר כך יש להן עוד תחלואה ודברים הרבה יותר - - -
<< דובר >> רנת ריינס: << דובר >>
נכון.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
תודה רבה.
<< דובר >> אילן ברוכים: << דובר >>
בהמשך לזה, רק להגיד תודה רבה לדוקטור ריינס, לצוות הסיעודי, לצוות של העובדות הסוציאליות פה, שעושות עבודה באמת מדהימה ונפלאה, וכמו שראיתם, הן עושות את זה מכל הלב וכל הנשמה.
עם כל זה, דוקטור ריינס היא גם אחראית של המיון שלנו, וחייבים להזכיר את הדברים האלה. היא אחראית על המיון ויש מטופלות שמחכות במיון. כלומר, התקנים והעבודה נעשו בסופו של דבר על חשבון התקנים של בית החולים. אנחנו במצוקת תקנים קשה מאוד.
צריכים לתת שירות פה לאוכלוסייה, שירות טוב ומקצועי ולכן צריכה להיות גם תקינה ראויה ומתאימה כדי שנוכל לתת את השירות הכי טוב. דוקטור ריינס עושה את זה מכל הלב, אבל חשבון התקינה הקיימת פה בבית החולים. אז אלה דברים שצריכים להשתפר.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
תודה רבה. זה רשום. הצעת החוק הראשונה שהגשתי הייתה על החדרים האקוטיים, היא הייתה על הסטנדרטיזציה בפיקוח של שר הבריאות שהגיע אחת לשנה לוועדת הבריאות לדווח. אבל הגשתי אותה ככה כי זה עדיין לא ממשלה. אבל לכשאני אהיה בממשלה, וזה מוקלט פה, זה פרוטוקול, הצעת החוק הראשונה שאני אגיש תהיה על החדרים, אבל היא תהיה עם תקינה ראויה וכוננות, כי בסוף זה צריך להיות מתוקצב.
<< דובר >> אילן ברוכים: << דובר >>
לא רק הכוננות, אני מדבר על תקינה עם האחיות. כוננות זה משהו אחד, גם וגם.
<< דובר >> עידית שפייזר: << דובר >>
עידית שפייזר, אני ממרכז סיוע השרון. אני עשר שנים בתפקיד. בהתחלה עבדנו רק עם וולפסון, ווולפסון שירת את כל השפלה, המרכז והשרון. וזה היה קטסטרופה. היינו מלוות נפגעות, והיינו מחכות שם 12 שעות, 14 שעות, מישהי שנפגעה ועברה תקיפה מינית, וזה היה קשה מנשוא.
הרופאים המשפטיים היו הפתולוגים מאבו כביר, שהיו מתשאלים בצורה מאוד קשה ואפילו פוגענית. לפעמים הם היו צריכים להגיע בלילה. ואז נקודת האור, דוקטור ריינס, הגיעה אלינו, היא ואפכאר החדר האקוטי כאן, שהן עושות עבודה נפלאה. אנחנו רואות שינוי. אנחנו בכלל לא מפנות לוולפסון כמעט. אנחנו מגיעות לכאן, לעיתים, כשהן מעדיפות במרכז, אז לאיכלוב. אנחנו עדיין עובדות עם וולפסון קצת, ובאמת יש שיפור ניכר, אבל כאן זה פשוט מקום מודע, כמו שדיברו על זה.
המתנדבות שמגיעות לכאן חוזרות מוקסמות מכל דבר. לכל פעולה יש את השאלה, יש את ההסבר, יש את העוטפות בכל כך הרבה חום ואהבה והבנה, וזה דבר מדהים. אמרו כאן, אבל אנחנו כמרכזי סיוע גם רוצות להגיד את זה.
גם יש לנו הרבה מאוד שיתוף פעולה, כמו למשל, הן עושות לנו סיורים למתנדבות כאן, כדי שבאמת המענה וההסבר יהיו מותאמים ונכונים. עשינו ביחד למשטרה, יום שעשינו בכפר סבא לשוטרים, כשדוקטור ריינס הסבירה להם ואנחנו גם לקחנו חלק בזה, כי אנחנו עובדים הרבה מאוד עם המשטרה.
היו מקרים בודדים לא בגלל בית החולים, בגלל השוטרים. הרי נותנים את הפרטים לשוטרים, ופתאום הגיעו לבית של הנפגעת, או אפילו בזמן שהייתה פה בטיפול, פתאום התקשרו לבת זוג שלה, שאפילו לא ידעה שהיא נפגעת על ידי אבא שלה, והיה שם באמת קטסטרופה מאוד גדולה.
<< דובר >> לינור אטליס: << דובר >>
זה מה שאמרתי קודם, העניין של יידוע המשטרה, הוא לא תמיד נעצר שם, במיוחד כשמדובר בקטינות. הנושא של ביקורי בית, בבית של קטינה, שמענו על זה מעוד מקומות.
<< דובר >> עידית שפייזר: << דובר >>
כן. והיה לנו משטרת כפר סבא, ועם משטרת נתניה.
<< דובר >> רנת ריינס: << דובר >>
היה עם פיצוץ גדול סביב שני האירועים האלה.
<< דובר >> עידית שפייזר: << דובר >>
כן. באותו מקרה, כשדיברו כאן גם על התקן, משהו שעוד הרתיע אותה, זה שמי שקיבל אותה, זה היה בשעות הלילה, עובד סוציאלי גבר. אני מבינה שיש מצוקת כוח אדם, אבל זה משהו שהוא מרתיע והוא קשה.
אפכאר, מעבירה לי אפילו את הרשימה של העובדים הסוציאליים הכוננים, שאנחנו נוכל לדבר איתם בלילה במידה ויש איזה אירוע, אבל אני מבינה שמבחינת מצוקת כוח אדם, לפעמים זה לא מתאפשר. אנחנו כמובן היינו שמחות יותר שתפנו אלינו.
<< דובר >> רנת ריינס: << דובר >>
אנחנו תמיד מיידעות ואפילו שואלות אם להתקשר.
<< דובר >> אלינה פישנזון: << דובר >>
זה לא מצוקת כוח אדם, זה עובדים סוציאליים מקצועיים לכל דבר ואולי הרגע הראשון של המפגש עם הגבר - - הם יודעים להפגין את המקצועיות וללוות את הנפגעת, לפעמים יותר טוב מנשים.
<< דובר >> רנת ריינס: << דובר >>
יש גם רופאים שעושים כוננויות, והאג'נדה שלנו היא שלא כל הגברים פוגעניים. קרה לנו אירוע אחד, שהיא לא הייתה מוכנה להיבדק על ידי גבר, וחיכתה לבוקר, ואז אני באתי ובדקתי אותה. אבל גם זה כמעט ולא קורה, כי כל העובדים הסוציאליים והרופאים הגברים שנותנים את המענה הם כל כך רגישי טראומה. אבל אם יש איזושהי בעיה קריטית מבחינת הנפגעת, היא תקבל את המענה המתאים לה. אבל זה כמעט ולא קורה.
<< דובר >> לינור אטליס: << דובר >>
אין ספק שיש עובדים סוציאליים מקסימים מקצועיים. זאת לא הנקודה, אנחנו אומרות מהשטח, ממה שאנחנו פוגשות. יש פונות שזה כן מרתיע אותן, זה לא אומר שום דבר על המקצועיות שלהן, יש כאלה שזה לא מרתיע אותן, אבל אנחנו כן פוגשות גם בנות שזה כן מרתיע אותן, זה כן מהווה חסם גם מבחינת לספר, גם מבחינת התשאול הטלפוני.
כשהן צריכות בתשאול הטלפוני לספר לעובד סוציאלי שהוא גבר על פרטים שהם גרפיים, אם הייתה או לא הייתה חדירה למשל, אם הוא זר, גם אם הם עושים את זה בצורה שהיא רגישה, זה משהו שהוא נקודתי, בסוף זה גבר שמדבר איתן בטלפון, זה כן מפריע.
<< דובר >> אלינה פישנזון: << דובר >>
אני ממליצה בצד השני כשאתן עובדות עם הנפגעות, לבקש אישה. תמיד יש לנו אפשרות להציע אישה גם לשיחת טלפון וגם לליווי.
<< דובר >> לינור אטליס: << דובר >>
אנחנו מודעים למגבלות ולכוח האדם, אבל אנחנו יודעים שיש בצוות הרפואי רופאים, וזה כן מרתיע.
אנחנו שמחות על שיתוף פעולה, ונשמח שתפנו גם אלינו. ואם מגיעות לכאן לא בתיווך שלנו, לפעמים אנחנו פונות אליכן כשמגיעות אלינו לקו. אם מגיעות והן לא מלוות, אז כן להציע להן, אנחנו מלוות בקו.
<< דובר >> רנת ריינס: << דובר >>
מציעות תמיד.
<< דובר >> לינור אטליס: << דובר >>
אנחנו גם נתקלות בקושי בקבלת טיפול מתאים עקב מצב שנפגעות נתונות בו. למשל, מישהי מנותקת או לא מסוגלת לספר מה קרה לה, זה גם משהו שאנחנו פוגשות הרבה, ואז היא נזכרת. ראיתי שדיברתם על העניין שתוך כמה ימים היא יכולה להגיע. אחרי זה חוזר אליה, וכן נתקלנו במצבים שלא היה לנו פשוט ברור, אז גם שלנו יהיה ברור בתיווך שלנו מול הנפגעות. אם כן יכולה לקבל מבחינת בדיקות – בדיקת היריון, חלק מהבדיקות הרפואיות.
<< דובר >> רנת ריינס: << דובר >>
היא יכולה בכל מקרה, אם זה תחת תיק הלנה או תחת מיון נשים.
<< דובר >> לינור אטליס: << דובר >>
אוקיי. כי זה היה לא בהיר. גם שאנחנו נדע לתווך אם היא יכולה לקבל את - - -
<< דובר >> הלנה סלוצקין: << דובר >>
זה כתוב בנוהל. צר לי לשמוע על החוויה שלכם מבית החולים שציינתם, אבל אני מאוד מאמינה שהמרכזים הם מקור למצוינות בבית החולים, ובמיוחד שהם עברו את המבדק ועשו שיפורים מאוד משמעותיים. חלקם הפכו תהליכים.
אם יש בעיות או דברים שעולים, אני מעדיפה לא לשמוע את זה כאן. תבואו אלינו, יש לכם את הכתובת, את הטלפון, אנחנו מעוניינים וכל הזמן נמצאים בתהליכי שיפור, לשפר ולעבוד על האתגרים והפערים שעוד קיימים.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
תודה גדולה מאוד, גם לך מנהל בית החולים, וגם לך ולך ששיתפת וגם לדקלה שהציגה מאוד יפה את הדברים ולכל הצוות. אני פה גם על תקן ממלאת מקום יושבת ראש הוועדה לקידום מעמד האישה, והרבה פעמים כשאני מנהלת דיונים, יש אמת אחת ברורה בכל הוועדות, אם זה בחינוך, במעמד האישה או ברווחה, בסוף כשמתכנסים סביב השולחן, אנשים רואים כשכואבת הבטן ויש עשייה, ורואים שפחות כואבת הבטן ונגררות הרגליים.
ממש כיף, באמת כיף לבוא ולראות שזה מניע באמת לעשייה ולשירות. אני גם מצטערת שאין יותר תקנים ותקציבים. הדברים כל פעם נכנסים ויש שינויים במידה כזו או אחרת.
אני כותבת גם לפרוטוקול שאנחנו נקדם דיון גם עם הוועדה לזכויות הילדים, עם קטי שיטרית, בנושא ספציפית של חדרים אקוטיים בילדים, הטיפול בילדים, וגם נעשה מעקב על הנושא של הסטנדרט בחדרים. עלו פה דברים נפלאים.
בשם הוועדה, אנחנו מודות ומברכות על העשייה של בית החולים. תודה, באמת, תודה גדולה. זהו. ואנחנו נצא לסיור.
<< סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 12:45. << סיום >>