פרוטוקול ועדה
הכנסת העשרים-וחמש
מושב רביעי
פרוטוקול מס' 402
מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
יום שני, א' בשבט התשפ"ו (19 בינואר 2026), שעה 12:31
סדר היום:
<< נושא >> מצוקתם של המילואימניקים הבודדים לאחר שירותם במילואים << נושא >>
נכחו:
חברי הוועדה:
גלעד קריב – היו"ר
יבגני סובה
אלעזר שטרן
מוזמנים:
רויטל אורדן
–
מנהלת המערך האמבולטורי בברה"ן, משרד הבריאות
עדי וולס
–
מנהלת שירות רווחה, משרד העלייה והקליטה
אייל כץ
–
סגן מנהל חטיבת פרט, משרד העלייה והקליטה
אורית להב
–
מנהלת תחום פ"א מענים ותוכניות, תוכנית יתד, משרד הרווחה והביטחון החברתי
אלינה מילקין
–
מנהלת אגף מחליפות שכר, המוסד לביטוח לאומי
אע"ב דוד הרוש
–
רע"ן פרט וממשל, צה"ל
סרן במיל' קרן שובל
–
רמ"ד צבא חברה, צה"ל
טורו דבסו
–
רכזת הבוגרים, כנפיים, הסוכנות היהודית
מיטל שפירא
–
יועצת, כנפיים, הסוכנות היהודית
נריה מאיר
–
עו"ד, פעיל בתחום החיילים הבודדים, ההסתדרות הציונית העולמית
נויה גוברין
–
מנהלת תוכנית לחיילים בודדים, ארגון נפש בנפש
נטע כ"ץ
–
ראש חטיבה, קליטה וקשרי ממשלה, ארגון נפש בנפש
דני ווזנר
–
מנהל יחסי ממשל, JFNA
אלינועם חורש
–
רכז מתנדבים, אח גדול למען חיילים בודדים
ליאורה רובינשטיין
–
מנכ״לית, המרכז לחיילים בודדים ע"ש מייקל לוין
מארק גולדברג
–
מנהל, המרכז לחיילים בודדים ע"ש מייקל לוין
יונתן סובין
–
ראש תחום ייעוץ, המרכז לחיילים בודדים ע"ש מייקל לוין
מרדכי בטניק
–
מנכ״ל, חייל אל חייל
דב ליפמן
–
חבר הכנסת לשעבר, מנכ"ל, יד לעולים
דוד דבור
–
מנכ"ל, נבות
צבי שור
–
חבר של ג'וש, מייסד, עמותת לעולם לא לבד
יהושע פריש
–
חייל בודד שכול
יונתן למברט
–
חייל בודד חסר עורף
נחמן ידגר
–
חייל בודד
מיטשל אקאווי
–
מילואימניק בודד
מיכה כץ
–
הלום קרב
יוסי
–
מחאת הלומי הקרב
מנהלת הוועדה:
שלומית אבינח
רישום פרלמנטרי:
נועם כהן, חבר תרגומים
רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.
<< נושא >> מצוקתם של המילואימניקים הבודדים לאחר שירותם במילואים << נושא >>
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
בפתח הישיבה אנחנו מזכירים שעברו 836 ימים מאז טבח שמחת תורה, 7 באוקטובר. אנחנו עדיין ממתינים לחזרתו של החטוף האחרון, רן גואילי, לוחם משטרת ישראל, לחיק משפחתו וארצו, חובה שמוטלת על כולנו, אנחנו לא נרפה מן המשימה הזו.
חבריי וחברותיי, מכיוון שאנחנו מוגבלים בזמן, אני אבקש לעבור לגופם של דברים בלי הרבה דברי פתיחה. הדיון הזה הוא דיון רגיש ודיון כואב, הוא עוסק בדיני נפשות והוא עוסק בסוגיה שנוגעת גם לוועדה הזו וגם לוועדות נוספות בכנסת. הוועדה שלנו קיימה עוד בתקופתו של היושב ראש הקודם, חבר הכנסת עודד פורר, עשרות דיונים בכל מה שנוגע לתנאי השירות של חיילים בודדים בסדיר ובמילואים, הן במהלך השירות והן לאחר שהם משתחררים.
דגש מיוחד שמנו על כל נושא חיילי המילואים, שבעניינם, בעקבות הפעילות של הוועדה, נוסדה הכרה בחיילי מילואים שהם חיילים בודדים. עד אז הדברים היו שמורים לחיילי הסדיר. אנחנו שמים לנגד עינינו את העובדה שבמלחמה הקשה, מלחמת הגבורה הזו, נפלו כ-100 עולים חדשים, חלקם חיילים בודדים, חלקם חיילים שהגיעו לארץ עם משפחתם.
לצערנו הרב, וכולנו מכירים את הסיפורים הכואבים, החברה הישראלית מתמודדת עם תופעה מאוד מאוד קשה של יציאה משירות סדיר ושירות מילואים עם פגיעות בחוסן הנפשי שההשפעה שלהן על בריאותם של המשרתים לא פחותה מההשפעה הרעה של כל פציעה פיזית, לפעמים אפילו יותר, כי הדברים מתגלים לאיטם ולעיתים לא מזוהים בזמן.
אנחנו בשבוע האחרון שמענו את זעקתם הצודקת של חבריו של הלוחם ג'וש בון שנטל את נפשו אחרי 748 ימי שירות, שירות אינטנסיבי כצלף, שירות במספר יחידות לוחמות, שירות במספר זירות, שירות שהייתה בו גבורה עילאית והתנדבות עילאית, הרבה מעבר לנדרש. ג'וש סיים את שירות המילואים על רקע האתגר של ההתמודדות הנפשית. יחידתו לא סיימה את המילואים, הוא ביקש להשתחרר, כך שבמידה מסוימת, דגל קטן של זעקה וקריאת מצוקה הונף ברגע שחרורו.
הוא פנה למסלולי טיפול פרטיים, מתוך שילוב בין חשש לבין חרדה מן הביורוקרטיה, ואולי גם פערי ידע לגבי המסלולים שעוצבו, ובסופו של דבר כוחו לא עמד לו. כפי שכולנו יודעים ונחשפנו, ג'וש לא זכה ללוויה צבאית, הוא זכה להכרה במסגרות או בגדרות שהוצגו על ידי ועדת האלוף אלמוז. הוועדה הזו, או מסקנות הוועדה הזו, נידונות היום בבג"ץ, בעתירה שהגישו חיילים בסדיר ובמילואים.
למיטב ידיעתי, מסקנות הוועדה הוצגו רק בעיקריהן לכנסת, הן לא הונחו במלואן על שולחן אחת מוועדותיה של הכנסת. אני אינני מוצא לכך סיבה. הדבר הזה יותר שייך לוועדת חוץ וביטחון, לוועדת המשנה לענייני כוח אדם, אבל ככל שמסקנות הוועדה המלאות לא הונחו על שולחן הכנסת, אני מוצא בזה טעם לפגם.
אנחנו ביקשנו לקבל את הדוח, את הדוח המלא לא קיבלנו, ואני אבוא בדין ודברים עם חבר הכנסת אלעזר שטרן, שהוא ראש ועדת המשנה לענייני כוח אדם בוועדת חוץ וביטחון, על מנת לברר מדוע מסקנות הוועדה לא נידונות כאשר הן פרוסות במלואן בפני חברי הכנסת. אם יש בהן איזשהו ממד של מידע חסוי, לא שברור לי למה, אבל אם יש כזה, הכנסת יודעת לדון גם בעניינים חסויים, במיוחד בוועדת חוץ וביטחון. אבל אני חושב שהמקרה הקשה, הטראגי, הכואב, וגם מעורר השאלות והכעס, של ג'וש, זכרו לברכה, מחייב דיון מחודש בבית הזה במסקנות הוועדה.
חשוב לי לומר, רבות נעשה. אנחנו כוועדה עקבנו אחרי דברים שנעשו, וחשוב לי לומר בפתח הדיון שאין לנו ספק שהרבה דברים קודמו, גם על ידי צה"ל, גם על ידי משרד הביטחון, בעניינם של החיילים העולים, גם על ידי משרד העלייה והקליטה, הביטוח הלאומי מעורב, משרד העבודה והרווחה בכל מה שקשור לצעירים חסרי עורף משפחתי. הרבה דברים נעשו, אבל התפקיד שלנו הוא לא לנוח על זרי הדפנה, כי אנחנו מלווים יותר מדי משוחררי שירות סדיר ומילואים למנוחת עולמים. המנוחה על זרי הדפנה, אסור לה להיות אופציה.
מכיוון שזה לא דיון ראשון, ואני מניח שגם יעלו פה כאבים וכולי, המטרה שלי היא לראות איך אנחנו מתקדמים. ואני מבקש שבמרכז הדיון שלנו היום, בין השאר לאור מה שהתגלה וצף כתוצאה מסיפורו של ג'וש, אני מבקש היום שנתמקד בקו התפר המאוד רגיש של השחרור והחזרה לחיים האזרחיים בשבועות הראשונים. אני אומר, יש עוד הרבה מאוד סוגיות שצריכות מענה, אבל אני חושב שכדי לדייק את הדיון וכדי שלא כל פעם נחזור על הדברים הכואבים והנכונים, רק נחזור עליהם, אני מבקש שהדיון הזה בעיקר יהיה דיון שבו אנחנו נבין איך מתבצעת העברת המקל.
איך בסופו של דבר כשחייל לוחם, בין אם הוא סדיר, ובמיוחד אם הוא במילואים, כל חייל, אבל במיוחד חייל שהצבא הגדיר אותו כחייל בודד, אלה לא דברים שהחייל מספר למפקדו בשיחת נפש, זו הגדרה פורמלית של הצבא שהיום קיימת גם לגבי חיילי מילואים, איך מועבר המקל. איך במקרה שבו חייל בודד משתחרר ממילואים ארוכים או משירות סדיר, איך מתבצעת העברת המקל. איך יודעים שהחייל הזה, בסופו של דבר, לפני השחרור, קיבל ליווי והכנה ייחודיים כתוצאה מהיותו בודד, ואיך בשבועות הראשונים ובחודשים הראשונים האדם הזה, אלא אם המערכת השתכנעה שיש לו מערכת משפחתית מלאה, תומכת וכולי, ואין שום סימנים, או של בדידותו או של איזשהו אתגר.
איך המערכת ממשיכה ללוות אותו, בין אם בחבירה למול משרד העלייה והקליטה, ובין אם בחבירה למול משרד הרווחה במקרים של חסרי עורף משפחתי שהם לא עולים. איך בסופו של דבר אנחנו יודעים שאגף השיקום יודע לטפל בכולם, אבל לגלות איזושהי רגישות ייחודית לחיילים שהעורף המשפחתי שלהם והחברתי שלהם הוא יותר דק מעצם הגדרתם כחיילים בודדים? האם יש רפרנט באגף השיקום שעוסק בחיילים בודדים, שמקצר תהליכים במקרה שלהם? האם משרד הבריאות יודע בסופו של דבר, כמו שכבר דיברנו על זה, לייצר איזושהי קדימות, לפחות בטיפול הראשוני, לאנשים שמוכרים על ידי המערכת המדינתית כחיילים בודדים?
כל הדברים הללו, אני אבקש עליהם התייחסות מהמשרדים השונים. אני כבר אומר שאחת מן הלקונות שאנחנו איתרנו היא הנושא של הסיוע המשפטי במיצוי זכויות ובהגעה להכרה. ברפורמת נפש אחת במסגרת החלטת הממשלה נאמר במפורש שתיבחן האפשרות שהסיוע המשפטי של משרד המשפטים ילווה אנשים שמבקשים הכרה בשלב הראשוני, לא אחרי שהם כבר הוכרו, ללא תלות במבחנים הכלכליים. הדבר הזה הוא קריטי במקרה של מתמודדים עם פוסט-טראומה. הם בסופו של דבר האנשים שהקושי שלהם במיצוי זכויות, בהתנעת התהליך, הוא הגדול ביותר. הדברים האלה ידועים.
אם יש קבוצה שצריך להבהיר לה עוד לפני שהיא יוצאת מהצבא שיש שם סיוע משפטי זמין שיעזור להם בתהליכי ההכרה, שיעזור להם בקיצור תהליכים ביורוקרטיים, זו הקבוצה הזו, של חיילים בודדים מתמודדי נפש ושל חיילים שהשתחררו והם מתמודדי נפש. לצערי, הנושא הזה לא הוסדר, למיטב ידיעתי.
לכן אני הנחתי הצעת חוק על שולחן הכנסת היום שמגדירה את החיילים המשוחררים כזכאים לסיוע משפטי בכל תהליכי ההכרה עם התמודדות עם פוסט-טראומה. הנושא הזה, בעיניי, לא צריך חקיקה, הוא יכול להתקדם גם בהחלטת ממשלה, אבל החלטת הממשלה לא הגיעה, למרות שעבר הרבה מאוד זמן מאז החלת רפורמת נפש אחת.
הצעת החוק הזו הונחה, ואני קורא מכאן לשר המשפטים או לאמץ אותה או לפעול בהחלטת ממשלה כדי שכל חייל משוחרר שמתמודד עם האתגר הנפשי בעקבות השירות יוכל לקבל ליווי צמוד של הסיוע המשפטי של משרד המשפטים בכל ההליכים הביורוקרטיים ובכל הליכי ההכרה. ואין לי ספק שהצעת החוק הזאת, שבאמת העלות שלה לא גדולה, אם בכלל, יכולה להתקדם מהר, ואנחנו נעשה הכול כדי שהיא תתקדם מהר.
הצעת החוק השנייה שכבר הונחה בעקבות המקרה הטראגי והקשה והמקומם של ג'וש, עם עוד חברי כנסת אחרים בבית הזה, גם אני ואחרים הנחנו הצעת חוק, שאני אומר, תעקוף את ועדות אלמוז בכל מה שנוגע לקבורה צבאית בסיטואציות האלה. אם הצבא רוצה כמובן להיות בדין ודברים עם הבית הזה, זה תמיד דבר מבורך. אבל אנחנו לא מוכנים לראות את מסקנות ועדת האלוף אלמוז כסוף פסוק, ובמקום שבו לא נצליח להשפיע על המדיניות, זה בדיוק מקומם של המחוקקים לחוקק, והצעות החוק הפרטיות בנושא הזה כבר הונחו על ידי הקואליציה ועל ידי האופוזיציה כאחד.
אלה דברי הפתיחה הארוכים שלי, ואני מתנצל, אבל באמת, המטרה היא לנקז את כולנו לדברים קונקרטיים ולטפל בתפר הזה של השחרור. סדר הדברים יהיה שחבר הכנסת סובה יפתח, אז אנחנו נעשה סקירה מהירה של משרדי הממשלה ושל הצבא, ואז כמובן נזמין דוברים נוספים. אני פותח במשרדי הממשלה כי המטרה שלנו היא לשמוע תשובות, ואז הדוברים הנוספים יוכלו גם להעלות סוגיות נוספות וגם להתייחס לפתרונות שקיימים, לפתרונות שעדיין לא קיימים.
חשוב לי רגע לבקש מכולנו. הכאב גדול, בייחוד של אנשים שעמדו לצידו של ג'וש, בייחוד חיילים שהשתחררו ומתמודדים עם אתגרים של חוסן נפשי, בייחוד על ידי חיילים בודדים שמרגישים שהמערכת לא מלווה אותם. המטרה שלנו היא לא רק להוציא את הזעקה, המטרה שלנו היא להתקדם בפתרונות, בסדר? בואו כולנו ניקח את זה בחשבון. בעוד שבועיים תהיה עוד ישיבה, בדיוק כמו שעשינו פה. גם אם נצטרך לעשות 50 ישיבות, יהיו פה 50 ישיבות. עדיף לעסוק בפחות נושאים, אבל במה שעוסקים לרדת לעומקם של דברים. חבר הכנסת סובה, בבקשה.
<< דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >>
תודה, אדוני היושב ראש. אני כמובן מצטרף לדבריך החשובים. אני רק אוסיף, נקבת בנתון של כמעט 100 חיילים עולים שנפלו מאז 7 באוקטובר, אני הייתי מוסיף לפה גם נופלים שנולדו למשפחות של עולים, כלומר, נולדו בארץ אבל הם בני משפחות של עולים, צברים, איך שאנחנו קוראים להם. כך שהמספר הזה הרבה יותר גבוה, וכמובן אסור לנו לשכוח גם חיילים שאחרי המלחמה שמו קץ לחייהם. אנחנו גם מדברים על מספרים שהם מספרים גדולים, מדובר על עשרות, נדמה לי ש-23 חיילים, משהו כזה, מאז 7 באוקטובר.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
הנתונים שיש לנו מצה"ל לפחות, חשוב לומר - - -
<< דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >>
לא, חלקם היו חיילים בודדים.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
מדברים על 15 מקרים כדוגמת המקרה הכואב והקשה של ג'וש, אבל אנחנו מדברים על 74 לוחמים גם תוך כדי שירות שנטלו את נפשם, ועוד קרוב ל-300 מקרים של ניסיונות אובדנות. באמת אנחנו עוסקים בדיני נפשות, ברור לכולם.
<< דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >>
נכון. ולכן כשאנחנו כאן בוועדה דנו גם בטיפול במשפחות, אנחנו ראינו ונתקלנו שכמעט אין משפחה של עולים, גם כשהילדים שלהם שנפלו למען המדינה שלנו נולדו כאן בארץ, עדיין, למרות 20 שנה, 25 שנה, המשפחה עדיין מתקשה ויש כאלה שמתמודדים עם קשיי יום-יום כמשפחה של עולים החדשים, לכן חשוב מאוד גם לזכור את זה.
אני רוצה שני משפטים קצרים, אני לא אגזול מזמנם של נציגי הממשלה וגם כל מי שמשתתף בדיון. אני רוצה להגיד שאתה דיברת על התפר בין השירות הצבאי לאזרחות לאותו חייל בודד. התפר הוא כל כך ברור, כי הוא עובר בדיוק בין האחריויות של הממשלה. כלומר, נציגי משרד העלייה שדיברו על כך שחייל, כשהוא למעשה משתחרר, הוא כבר לא חייל בודד מבחינתם, אבל הוא עדיין עולה חדש, אבל משרד העלייה פחות מתייחס אליו כאילו הוא בטיפול של הצבא, ואחר כך אי אפשר להחזיר אותו לטיפול של המשרד.
אפשר לעשות דברים, זה גם בסמכותו של שר הביטחון, שר הביטחון יכול לעשות המון דברים, אם זה סיוע לשכר דירה במשך שנה מאז השחרור, אם אלה דברים נוספים כמו הגדלת קצבאות. אני חושב שגם אנחנו כאן בכנסת חייבים לפעול ולשים זרקור דווקא על המצוקה, כולל מצוקה כלכלית, כי אנחנו יודעים שחייל שמשתחרר, יש לו גב כלכלי מהמשפחה, וחייל שמשתחרר שהוא חייל בודד, הגב שלו הרבה פעמים בחו"ל, ברוב המקרים בחו"ל.
ופה אני חייב לציין, מאחר שאנחנו גם בוועדת התפוצות, אני רוצה לציין גם ולהגיד תודה רבה לנציגים של התפוצות. יש לא מעט תפוצות במדינות רבות שכן נותנות סיוע לחיילים בודדים, זו גם הזדמנות לברך. אני רואה שיש פה חלק מהאנשים שעוסקים יום-יום בעבודה עם התפוצות, לכן אנחנו כאן בוועדה צריכים קודם כול להגיד תודה לכל הקהילות מכל המדינות, שלא רק שהן שולחות את החיילים שהופכים לאזרחים ומגנים עלינו, אלא גם נותנות סיוע וממשיכות לסייע לקהילות האלה גם כשהחיילים כבר כאן בישראל. גם חשוב מאוד להזכיר את זה ולציין את זה לטובה.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
תודה. בואו נתחיל עם משרד הביטחון, בבקשה.
<< אורח >> דוד הרוש: << אורח >>
דוד, רע"ן פרט וממשל, אכ"א. צוהריים טובים. אנחנו באמת מבינים, גם בגלל השינוי שחל בשירות המילואים בעקבות ירידת הסד"כ וגם בעקבות זה שאנחנו מבינים שעדיין תמשיך להיות כמות גדולה של משרתי מילואים בשנת 2026. אנחנו מבינים שאנחנו צריכים לעשות שינוי בהגדרת המדיניות, שעד היום הייתה ביצוע של שירות של 60 ימים במלחמה ועשר שנים בהכרה של חייל בודד כחוק חיילים משוחררים.
אנחנו משנים את זה היום, שכל חייל סדיר שעבר משירות הסדיר למילואים, ההגדרה לא חלה עליו בהיבט כמה ימי מילואים הוא יעשה במלחמה, אלא מבחינתנו, הוא מוגדר חייל בודד במילואים גם ביום הראשון שלו בשירות, גם בעקבות הצורך שגם המפקדים יכירו את זה, וגם בעקבות כל הנושא שאנחנו מבינים שעדיין בשנת 2026 יהיו הרבה חיילים בודדים שימשיכו לשירות המילואים ויהיו איתנו ביחידות לוחמות. המטרה פה היא גם שהמפקדים יכירו, וגם כדי שנוכל באמצעות המוקד שנמצא באכ"א, מוקד הבודדים, לתת יותר מענה לכמות הבודדים שקיימת וגדלה. זה השינוי שאנחנו עושים בתחילת 2026.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
מה זה בדיוק השינוי הזה? סתם מעניין.
<< אורח >> דוד הרוש: << אורח >>
הגדרת הכמות של החיילים.
אנחנו מוסיפים גם שבשנת 2026 אנחנו מתחילים לעשות תוכניות לחיילים בודדים יוצאי החטיבות וגם הפלג החרדי וגם נשים שהן חיילות בודדות בצבא, ומטרת התוכניות היא באמצעות הקרנות ובאמצעות יחידת פק"ל, שהיא יחידה שמלווה יחידות, היא לבנות להם קבוצת מעטפת של קהילה של יוצאי חטיבות, אם אלה יוצאי גולני שהיו בסדיר במלחמה, הם יהיו בחטיבות המילואים ב-2369, אבל אנחנו נאגד אותם כקהילה של יוצאי גולני לצורך העניין, ונחבר אותם ביחד גם עם פסיכולוגים תעסוקתיים ממערך ממד"ה שיסייע להם בליווי התעסוקתי, גם בליווי של מיצוי הזכויות מתוך מה שהצבא נתן מתוך החלטות הממשלה, וגם כמובן בליווי של הטיפולים הנפשיים שהם קיימים, למרות שגם יש מענה בצורך.
קיימנו וובינר לפני כחודש וחצי למיצוי זכויות ביחד עם העמותות שנמצאות פה איתנו. המטרה הייתה לסייע למשרתים למצות זכויות גם בשפה שהם מדברים, אנחנו מבינים שהרבה לא מדברים עברית, והיו איתם שם מתורגמנים שסייעו להם באיך להגיש את הטפסים. אנחנו גם משנים כרגע את כל הסיפור של המערכות התומכות בצבא, שהמטרה היא לתת גם למפקדים כלים כדי שיוכלו לדעת מיהו החייל הבודד.
שינינו את הגדרת המדיניות בתחילת 2026, והמטרה היא שהמפקדים יכירו את זה, גם בעקבות הסיפור של 2026 שאמרנו מקודם, שעדיין חיילי מילואים בודדים שעברו מסדיר ימשיכו לעשות תעסוקות. המטרה היא שהמפקדים יוכלו לראיין אותם בהתאם ולזכור שיש להם אינדיקציה מותאמת לחייל בודד, שהוא צריך לקבל עוד מענה נוסף מבחינת המפקד. לא מה שהיה עד היום, שרק היו צריכים לקבל את זה אלא היום המפקד ידע מראש כשהוא מזמן משרת מילואים שהוא חייל בודד.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
דוד, אני רוצה לרדת להבנה איך זה אמור לעבוד. אני מבין דבר אחד, שבניגוד למצב הנוכחי, כל מפקד וכל יחידה ידעו שחייל מילואים מוגדר כחייל בודד. מה שהיום היה תלוי בזה שמישהו מספר, שהחייל מספר. הצטרפו אלינו חבר הכנסת אלעזר שטרן שכבר ציינתי את דברי הפתיחה בהיעדרך, אלעזר. אתה משמש יושב ראש ועדת המשנה לענייני כוח אדם. עסקנו פה בשאלה מדוע מסקנות דוח האלוף אלמוז לא הוצגו במלואן לכנסת, ודיברנו על יוזמות חקיקה, וגם חבר הכנסת רון כץ הצטרף.
אנחנו נכנסים לעידן שבו כל מפקד ידע שתחת פיקודו משרתים חיילי מילואים בודדים. מה קורה בסופו של דבר, מעבר למידע, מה קורה בזמן המילואים, בזמן השירות ולקראת השחרור, בין אם השחרור של כל הקבוצה, ובין אם אותו חייל בודד בא ואומר, אני מבקש להשתחרר. שכדרך אגב, זה מקרה שעוד יותר צריך להניף איזשהו דגל. זה מה שקרה למיטב הבנתי במקרה של ג'וש.
<< אורח >> דוד הרוש: << אורח >>
במהלך המסגרת, בזמן שהיחידה נמצאת בתעסוקה, יש קצין מעטפת שירות בכל יחידה כשהמטרה היא לסייע לאותם מקרים, לא רק הבודדים, לכל מקרה שעולה שם, אבל בין היתר של החיילים הבודדים. ובסיום התעסוקה הם עושים את המשימה של סגירת המשימה, תוכנית "עומדים בשער", זה עובר על כל היחידה עצמה. כן יש רעיון שמבוצע על ידי המפקד, והמטרה היא לסמן גם, שוב, במקרה עצמו, לזכור שהוא חייל בודד, ולאו דווקא המוקד שאתה מכיר, מוקד הבודדים שנותן מענה, לאו דווקא הוא זה שצריך לתת את אותו מענה למשרת ולשאול אותו לפני החג שיש לו מענה נקודתי לחג, אלא באמת לראות שהמפקד שאל אותו את השאלות ויודעים להצמיד לו סיוע לפני השחרור שלו מתעסוקה.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
הוצאתם הנחיות למפקדים? מפקדים יודעים מה לשאול? מפקדים יודעים מה להציג?
<< אורח >> דוד הרוש: << אורח >>
כן. חלק מהתוכנית של שנת 2026 הוא תוכנית שאנחנו קוראים לה בין הזמנים בתוך צה"ל, היא במטרה גם להסתכל על מעטפת השירות לאחר השירות ולפני השירות. כבר לפני השירות, כשמזמנים אותם השנה לתעסוקה, את היחידות הלוחמות, המטרה היא שמראיינים אותם 60 יום לפני לכל מי שיצא לו צו, ויש את האינדיקציה עצמה שהוא חייל בודד. על זה יש את הקב"ן שמנחה את המפקדים מה אנחנו רוצים שישאלו אותם כדי שישאלו את כל השאלות הקשות, המפקדים, לפני שהם מראיינים, הם יודעים לסמן גם את אותה שאילתה על חיילים בודדים.
<< דובר >> רון כץ (יש עתיד): << דובר >>
יש לי שאלה, ברשותך. כמה זמן מהרגע שאותו חייל מילואים סיים את התעסוקה שלו עד הרגע שהוא באמת משתחרר? כלומר, האם יש לו איזשהו פרק זמן שהוא בבית, בנחת, עם עצמו, בשביל לראות סימנים של מצוקה?
<< אורח >> דוד הרוש: << אורח >>
כן, יש את ימי ההתארגנות.
<< דובר >> רון כץ (יש עתיד): << דובר >>
כמה זמן זה?
<< אורח >> דוד הרוש: << אורח >>
ב-2026 זה ישתנה, גם בעקבות שינוי התעסוקה.
<< דובר >> רון כץ (יש עתיד): << דובר >>
כמה זמן עכשיו?
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
שישה ימים, וזה מתקצר לארבעה.
<< אורח >> דוד הרוש: << אורח >>
זה מתקצר לארבעה ימים, זה תלוי תעסוקה. אם התעסוקה היא קצרה - - -
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
ארבעה ימים מספיקים להתמודד עם הנפש שלי? אני סתם שואל.
<< אורח >> דוד הרוש: << אורח >>
אם התעסוקה היא קצרה - - - 42 ימים. לחיילים בודדים יש עוד יום נוסף.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
כפיים, חבר'ה.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
תראה, אם לשם נלך, לא נקבל תשובות ואז גם לא נדע אילו שאלות יותר לדרוש.
<< דובר >> רון כץ (יש עתיד): << דובר >>
לא, אבל זה בדיוק הנושא. הנושא הוא שאין להם מספיק זמן בשביל לעבד את הטראומה.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
בוודאי. אני מזכיר, הוועדה פה כבר הציגה את הדרישה שלחיילים בודדים תהיה תקופת התארגנות יותר ארוכה. זה לא קשור רק בחוסן נפשי, זה הרבה פעמים קשור באיזה בית אתה חוזר אליו. לכן אנחנו ביקשנו בצורה מפורשת שלחיילים בודדים תקופת ההתארגנות תהיה יותר ארוכה. אני אומר כאן, חמישה ימים, על הוועדה לפחות זה לא מקובל. וגם השאלה, שאני חושב שרון גם מתכוון אליה, היא השאלה של יצירת הקשר הפרואקטיבי אחרי תום השירות.
<< דובר >> רון כץ (יש עתיד): << דובר >>
בדיוק.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
אנחנו רוצים להבין. אני מבין שעכשיו אנחנו נהיה במצב שכל מפקד ידע שהחייל הוא חייל בודד, יהיו הנחיות של קציני המעטפת ושל קציני בריאות הנפש לגבי הרעיון הסופי וכולי. אבל אני מנסה להבין, התברר שמישהו בסדר, הוא יוצא מהשירות במצב טיפה מעורער, מה תרשים הזרימה? המפקד מראיין, הבחור אמור להשתחרר עם כל היחידה שלו עוד שבוע, עשו לו ראיון, בראיון רואים שהבחור, המ"פ לא אמור להיות קב"ן, אבל רואים שהבחור מאוד מוטרד, נסער, בטח אם הוא בא ביוזמתו וביקש להשתחרר. אני רוצה להבין מה תרשים הזרימה.
<< אורח >> דוד הרוש: << אורח >>
יש את הליווי של המפקדים שצריך לקרות גם אחר כך. אנחנו מבינים שיש פה קושי ברגע שנותק הקשר אחרי התעסוקה והיה ראיון, אבל עדיין יש קשר בתוך היחידה שהוא לא תמיד מותנה והוא מאוד מאוד משתנה. יש את המוקד שאתה מכיר שהוא מבצע איתם שיח, ואנחנו, שבונים תוכנית לשנת 2026.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
הוא מייצר איתם שיח יזום?
<< אורח >> דוד הרוש: << אורח >>
כן.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
עם החיילים הבודדים?
<< אורח >> דוד הרוש: << אורח >>
עם החיילים הבודדים, כן.
<< דובר >> רון כץ (יש עתיד): << דובר >>
עם כל חייל?
<< אורח >> דוד הרוש: << אורח >>
לפני החגים, כן.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
איזה מוקד זה? אני מעולם לא קיבלתי טלפון. סתם מעניין. מה אתה מסתכל עליי, גבר?
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
חבר'ה, פה בוועדה אנחנו לפחות משתדלים להעלות דברים ולפתור. אני מבקש להבין יותר טוב. ואם האדם השתחרר בראש חודש שבט? היום אנחנו בראש חודש שבט. מה, הוא ימתין לשנת תשפ"ז כדי לקבל טלפון, או לערב פסח?
<< דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >>
אגב, זה לא צריך להיות כולל סוף שבוע. יש לפעמים חייל בודד שחוזר לדירה, ללכת לבנק. כלומר, חמישה ימים צריכים להיות נקיים, לא כולל חמישי, שישי, שבת, שאין לו מה לעשות, לפעמים הוא פשוט לא מספיק לעשות סידורים.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
בנושא ימי ההתארגנות אנחנו נבקש תשובה, מבחינתנו חמישה ימים לא מספיק. הדבר השני, אני אומר עוד פעם, לא מתוך איזושהי קלות ראש במה שכבר נעשה, הייתה פה מציאות שבה לא היה כלום, ואתם בונים משהו תוך שנה, תוך כדי לחימה, הכול טוב ויפה, המטרה שלנו היא לראות איפה עדיין חסרות לבנים בחומה. אנחנו מוטרדים ממצב שבו מפקד בסופו של דבר עושה ראיון, ואז הליווי הופך להיות דבר לא פורמלי. כי א', המפקד, יכול להיות שגם הוא השתחרר ויש לו עכשיו משפחה שצריך לאסוף מחדש ועסק להציל.
אני שואל עוד פעם, איפה בהעברת המקל, בין אם למוקד, בין אם למשרד העלייה והקליטה, בין אם למשרד הרווחה? יכול להיות שאתם צריכים לעשות שולחן עגול שלכם, אבל בסופו של דבר, החייל הבודד הזה צריך לקבל איזושהי פנייה, איזושהי הזמנה לשיחה, אולי עם גורם אזרחי, הבהרה של מה עומד לרשותו, בדיקה. אנחנו נאסוף את התשובות ממשרדי הממשלה ואז נעשה סבב אצלכם.
<< אורח >> דוד הרוש: << אורח >>
אני אוסיף את מה שאמרנו, שאנחנו בונים ל-2026 תוכנית לחיילים הבודדים הלוחמים שסיימו שירות והם יוצאי חטיבות החי"ר או חטיבות השריון או הלוחמים, והמטרה היא לאגד אותם כקהילה חזקה. אם יוצאי גולני היו במלחמה בחטיבת גולני חטיבה אחת והם היום בחטיבות המילואים בגולני, הם יגיעו לקהילה בתוך כפר המכביה שבונים אותה עם מנחה קבוצתי, עם פסיכולוג תעסוקתי וגם עם המענה של תוכנית עמית שנותנת להם את המענה לאחר השירות כדי למצות את הזכויות.
<< דובר >> רון כץ (יש עתיד): << דובר >>
יש צפי לזה, מתי זה נגמר?
<< אורח >> דוד הרוש: << אורח >>
אנחנו אישרנו את זה בתחילת השנה מבחינת אישורי התוכניות, ואנחנו יוצאים לדרך. זה לאגד קבוצות, זה גם עם צורך של פילנתרופיה שרוצה באמת לסייע ולבוא לימים האלה כדי לסייע לאותם חיילים בודדים.
<< דובר >> רון כץ (יש עתיד): << דובר >>
למה פילנתרופיה?
<< אורח >> דוד הרוש: << אורח >>
כי יש הרבה תרומות שרוצות להגיע עבור חיילים בודדים.
<< דובר >> רון כץ (יש עתיד): << דובר >>
אבל הצבא עצמו?
<< אורח >> דוד הרוש: << אורח >>
הצבא יכול, יש לו את המענה שלו, אבל אנחנו רוצים בסוף גם להעצים ולתת עוד דברים. חלק מהדברים שניסינו לעשות ביום הסידורים שהיה, ולצערנו לא הייתה היענות, זה להביא גופים שרוצים לסייע להם.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
חייל בודד שמשתחרר מקבל מהצבא מסמך, מקבל ביד מסמך, או במייל, מקבל מסמך שמרכז את הזכויות שלו, נתיבי הפנייה, מה הטלפון של המוקד, מה הוא יכול לקבל במשרד הרווחה אם הוא לא מוכר כעולה, מה הוא יכול לקבל במשרד העלייה והקליטה? יש? אולי ביטוח לאומי? האם יש עד היום מסמך?
<< דובר >> רון כץ (יש עתיד): << דובר >>
קב"ן, פסיכיאטר.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
תראו, אתם הרי בניתם בסופו של דבר כמה מענים בתחום בריאות הנפש, לכל החיילים, לא רק לחיילים הבודדים. אני פשוט אומר שחיילים בודדים, כולנו יודעים שבגלל היעדר המעטפת המשפחתית יש פחות מי ששם לב, יש פחות מי שמלווה. זה לא אחד לאחד, אבל בהרבה מאוד מקרים סטטיסטית יש פחות תמיכה בחיילים הבודדים לסוגיהם השונים.
<< דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר >>
יש בתוך הקבוצות האלה הבדל בין חיילים בודדים לחיילים בודדים? רוצה לומר, יש חיילים שבאו לפה בודדים, ההורים שלהם לא משנה איפה, יש חיילים שהם בודדים בגלל הרקע הסוציו-אקונומי, יש חיילים בודדים בגלל שהם באו מהעולם החרדי ובגלל שהם שירתו לא רוצים לראות אותם. אני אומר את זה גם לנו, אני אומר את זה גם לכם. האם יש בדברים האלה סוג של הבדלי התייחסות?
<< אורח >> דוד הרוש: << אורח >>
לא, החשיבה שלנו היא לתת מענה לכלל החיילים הבודדים, אבל כן ליצור להם קהילה שהם משויכים אליה. אם אלה החיילים החרדים, ליצור להם קהילה נפרדת כדי לא לחבר אותם למקומות שהם לא היו רוצים.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
אבל גם צריך לומר שזה נכון אולי מבחינת הצבא, אלעזר, אבל בסופו של דבר, חייל בודד עולה מלווה על ידי משרד העלייה והקליטה, וחייל חסר עורף משפחתי אמור להיות מלווה על ידי תוכנית יתד.
<< דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר >>
לכן אני שואל, זה בדיוק מה שאני שואל, אם יש את ההבדלים האלה.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
עולה פה גם שאלת התפר בין משרד הביטחון לבין שני המשרדים הנוספים, משרד הרווחה והשירותים החברתיים ומשרד העלייה. אני מנסה להבין איפה פה התפר. בסדר, הבנתי את נושא הקהילות שאתם מקימים.
אני חוזר ושואל, האם חייל בודד יוצא משירות מילואים, אני מדבר בעיקר על הלוחמים, או בעיקר אלה שעושים עשרות ימים, אני לא מדבר על חד-יומי שהזמינו קצין מודיעין שהוא גם חייל בודד, הזמינו אותו לגלילות ליומיים, זה חשוב, אבל אנחנו מדברים על סיטואציה של לחימה, של ניתוק מהשגרה של החיים. האם חייל בודד, כשהוא יוצא מצה"ל, הוא מקבל מדריך זכויות ייחודי לחייל הבודד? כולל למי הוא יכול לפנות במוקד מהיר של מצוקה. הקמתם את המרפאה דחופה בתל השומר, יש את התוכנית של הוואוצ'רים, יש את תוכנית עמית. חיילים בודדים מקבלים הסבר בכמה שפות על הדברים האלה ברמה פיזית?
<< אורח >> דוד הרוש: << אורח >>
עשינו את זה בוובינר, וגם יש איגרת שנמצאת באתר המילואים לכל החיילים הבודדים עם כל המענים. כן אנחנו עכשיו מדייקים עם החלטת ממשלה שהולכת לעבור ביום ראשון הקרוב, ונוציא את זה באיגרת מסודרת לכלל החיילים הבודדים, עם המענים שהשתנו, כי יש שינוי שיעבור גם במענים הנוספים שיינתנו בשנת 2026.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
האם ביכולת אכ"א ומשרד הביטחון, תעזבו וובינרים, חברים, רוב האנשים לא מגיעים לוובינרים.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
איך אני אקבל את הוובינר כשאני באמצע פעילות מבצעית?
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
זה ברור לנו שהוובינר הוא כלי, הוא קומה אחת. אני שואל, הרי יש לכם את הפרטים של החיילים. מה הבעיה שחייל בודד שגמר 60 ימים מילואים יקבל SMS שאומר, אתה מוכר על ידינו? SMS, מייל, דואר יונים.
אתה מוכר על ידינו כחייל מילואים בודד, הנה מדריך הזכויות, הנה אפיקי העזרה, אם יש לך איזושהי שאלה, הנה המוקד הייחודי, הנה מסלול מהיר אם יש איזשהו אתגר. אני לא מצליח להבין את הקושי בלהנפיק את העניין הזה, והוועדה תבקש את זה בהודעת הסיכום. אנחנו מבקשים לדחוף את המידע לחיילים הבודדים.
<< אורח >> דוד הרוש: << אורח >>
קיבלתי.
<< אורח >> מיכה כץ: << אורח >>
כי אם אתה מרגיש בתחושה שאתה חושב שאתה מפחד, אני בתחושה של אימה. אני מבין שזה לא מקרה שאני אמור להיות, זו הזיה. זו הזיה גם הדברים שאתם אומרים. כי אני צריך להפנות משהו לצה"ל. לא יכול להיות שאתה מדבר על המפקד. מה זה אומר המפקד? איזו דרגה זה מפקד? מי זה המפקד? זה מפקד הכיתה? זה המ"מ? זה המ"פ? מי זה? איזו הכשרה הוא קיבל? מה, הוא פתאום נהיה קצין ת"ש? מה, הוא פתאום קצין עובד סוציאלי?
אני לא מצליח להבין. הוא גם עשה 400-300 ימי מילואים. אני לא מצליח להבין, מתי הוא אמור לעשות את זה? הוא גם צריך להוביל חיילים בקרב. באמת, אני לא מצליח להבין את הדברים שאתם מדברים, פשוט זו הזיה. מה זה המפקד? אני המפקד, הוא המפקד, הוא המפקד. מתי יש לנו את הזמן לעשות את זה? באמת אני שואל אתכם, אני לא מבין, מי זה המפקד הזה? מי זה המפקד על חלל הזה שיש לו כל כך הרבה כישרונות ושלימדו אותו כל כך הרבה דברים? אני רוצה לדעת.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
מיכה, אני מבין, הכול בסדר. אנא תרשמו גם שאלות. אני חושב שכדאי שתשמעו קודם את כל נציגי המשרדים, ואז תוכלו.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
אתה לא חושב ששמענו מספיק עד עכשיו?
<< אורח >> מיכה כץ: << אורח >>
אבל אני שומע, ואני שומע כמה מוטל על המפקד. המפקד צריך להכניס אותו לצבא, הוא צריך להיות מש"ק ת"ש, הוא צריך לעבוד בעבודה סוציאלית.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
זה לא נכון. אף אחד לא מדבר עם החייל הבודד בסוף היום. הם זורקים אותנו.
<< אורח >> מיכה כץ: << אורח >>
כי המפקד שלו באמצע להילחם, אין לו זמן לדבר איתו.
<< אורח >> יהושע פריש: << אורח >>
אנחנו חיילים בודדים שיושבים פה, ואני אומר לך את האמת לפנים, שאף אחד לא עושה את זה, ויש פה עשרות ארגונים מדהימים שעושים עבודה מדהימה, וכל אחד לא יודע באמת מה לעשות, כי אף אחד לא יתייעץ עם החייל בודד בשטח, אף אחד לא יפנה אליי וישאל אותי איך אני, לא יפנו אליי.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
יהושע, אני שומע, אני מכבד, אבל אם אנחנו רוצים בסופו של דבר לא רק להשמיע את הזעקה, אלא גם - - -
<< אורח >> יהושע פריש: << אורח >>
זו לא זעקה, למה אתה מתייחס לזה כזעקה?
<< דובר >> רון כץ (יש עתיד): << דובר >>
לא, זו זעקה חיובית.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
זעקה מוצדקת.
<< אורח >> יהושע פריש: << אורח >>
זו זעקה שאף אחד - - -
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
יהושע, זה בדיוק מה שאנחנו מנסים לעשות כאן. לכן באנו ואמרנו למשרד הביטחון שבצד מה שהם אמרו, אנחנו דורשים להבין מה הצורה הפרואקטיבית, שיש פנייה, לא דרך המ"כ, אלא שיש פנייה מסודרת של משרד הביטחון, היא יכולה להיות משרד הביטחון פלוס משרד העלייה, או משרד הביטחון פלוס המשרד לביטחון חברתי, שבאה ואומרת לחייל לקראת שחרורו: הנה הכתובת, הנה אפיקי העזרה, זה מה שאנחנו דורשים.
<< אורח >> יהושע פריש: << אורח >>
ומה קורה כשהם לא עונים לנו? כשאנחנו פונים לכל הארגונים, ואנחנו פונים לצה"ל, למוקד הבודדים, והם לא עונים לנו. ואני יושב בטלפון 40 דקות, ואני גם ככה קצר על הצווים שלי כי חבר שלי רק עכשיו התאבד. ומה קורה אז, כשאין לי גוף לפנות אליו? אני באמת שואל אותך.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
בשביל זה הדיון פה. בשביל זה הדיון, יהושע.
<< אורח >> יהושע פריש: << אורח >>
אנחנו שואלים שאלות.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
אבל השאלות נשאלות, אנחנו רוצים לשמוע.
<< אורח >> יהושע פריש: << אורח >>
והם לא יקבלו תשובה לעולם.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
יהושע, הם בטח לא יקבלו תשובה לעולם אם אנחנו עד 14:00 רק נשמיע את הזעקה המוצדקת. אבל המטרה שלנו היא גם לשמוע.
<< אורח >> יהושע פריש: << אורח >>
אבל איך אתה יודע מה הולך בלי לשאול? אתה לא שואל.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
יהושע, סליחה, עם כל הכבוד, אנחנו מכירים סביב האירוע הנורא והלא מוצדק שקרה עם ג'וש.
<< אורח >> יהושע פריש: << אורח >>
אנחנו לא מדברים על ג'וש עכשיו, אני מדבר איתך על הכלל.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
יהושע, אני מסביר לך שהוועדה הזאת קיימה ושמעה הרבה מאוד חיילים בודדים גם לפני שאתה באת.
<< אורח >> יהושע פריש: << אורח >>
אני פה עכשיו, ואני אשמיע את הזעקה שלי על כל מערכת הביטחון ועל כל המערכת של הכנסת, כי לא שמעתם אותי מעולם.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
יהושע, שמענו.
<< אורח >> יהושע פריש: << אורח >>
ואתה לא יודע מה אני עברתי בצבא. אני איבדתי את אימא שלי בצבא והמשכתי. כמעט נהרגתי בצבא והמשכתי. אני עשיתי הכול למען הצבא, מגיעה לי מילה. וכאדם ששנתיים עושה מילואים, מגיעה לי מילה.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
יהושע, אתה תקבל את המילה מייד. אנחנו נשמע קודם את נציגי משרדי הממשלה ואתה תקבל, אתם בהחלט תאמרו את כל הדברים. אני מבקש את הדברים שאנחנו ביקשנו. אני מבקש להבין מכם את צורת הפעולה של מוקד הבודדים. זה מוקד שמופעל על ידי צה"ל או משרד הביטחון?
<< אורח >> דוד הרוש: << אורח >>
צה"ל.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
מי מנהל אותו?
<< אורח >> דוד הרוש: << אורח >>
ענף במופ"ת שמתעסק ברווחת המשרתים. הם היו פה גם בדיון הקודם, אם אתה זוכר.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
האם המוקד הזה אמור לשרת גם את חיילי המילואים הבודדים אחרי השחרור שלהם? זו הכתובת?
<< אורח >> דוד הרוש: << אורח >>
כן.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
זו הכתובת הטלפונית?
<< אורח >> דוד הרוש: << אורח >>
כן.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
טוב. אנחנו לדיון הבא נזמין שוב את נציגי אכ"א שמטפלים במוקד הבודדים, ואנחנו נבקש לראות מספרים וסטטיסטיקות.
<< דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר >>
אני חושב שמה שמיכה אמר זאת נקודה מאוד מהותית. יש הבדל משמעותי מאוד בין יחידות מילואים לבין יחידות חובה. כמו השאלה שהוא שאל, מי זה המפקד, והוא צודק במאה אחוז, של מי האחריות. כיוון שגם על אותו מ"פ או אותו מג"ד, שבדרך כלל, בטח בזמנים של אחרי כל כך הרבה ימי מילואים ואירועי לחימה - - -
<< אורח >> מיכה כץ: << אורח >>
הוא גמור בעצמו.
<< דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר >>
לא רק שהוא גמור בעצמו, יש גם חיילים לא בודדים שצריך לשים אליהם לב בהיבטים של הלם קרב, של תופעות אחרות, שלא רואים אותם אפילו בארבעת או ששת ימי ההתרעננות בסוף השירות. ביחידה סדירה יש להם, גם הם עצמם 24/7, וגם יש להם את המעטפות הבנויות בילט-אין של קצינת ת"ש בתוך החטיבה, בתוך הגדוד, מה שאין ביחידות מילואים.
וזה לא יעזור מה נחליט כאן. במשקל שנשים על מפקדי המילואים זה שלושת-רבעי התנדבות. גם להיות מפקד מילואים זה שלושת-רבעי התנדבות, וגם להיות מפקד מילואים שמטפל בחיילים שלו מעבר לימי המילואים זה עוד שלושת-רבעי התנדבות.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
זה 100%.
<< דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר >>
100%. והנהלים, לא משנה אילו נהלים הוועדה תקבע והצבא יקבע, הם לא יכולים לתת לזה פתרון. ולכן, אני חושב שהמשקל על מערכות הקבע, שצריך להחליט כמה זה צה"ל ואיפה הגבולות בין צה"ל למשרד הביטחון, אם יש בכלל, והמוקדים, כמו שציינת כאן, היושב ראש, עיקר המעמסה עליהם, או עיקר התפקיד, לא רוצה להגיד אפילו מעמסה. זה על אותו יחידה באכ"א, שכנראה שבעתות כאלה של לחימה צריך להרחיב אותה או למקד את הדברים, או על אותו מרכז, מה שדיברת, היושב ראש, על כן הארד קופי, לא הארד קופי, אבל הנתונים שהם מקבלים.
אני רוצה ברשותכם אולי להגיד משפט אחד שהוא לא שאלה. הנושא של חייל בודד לא התעורר במלחמה. זאת אומרת, אני אהבתי לתת דוגמה שיוצא חייל בודד הביתה מהצבא, והוא בבוקר צריך להתחיל לרוץ לקנות אוכל לשבת, ואחרי זה איפה הוא ישים את הכביסה, ואז במוצאי שבת לאסוף ולארוז את התיק ולחזור. חוזר ביום ראשון ליחידה, יוצאים לאימונים, מוציאים שניהם את הצ'ימידנים, ושומע את החייל שעומד לידו: וואי וואי וואי. הוא שואל אותו: מה קרה? הוא אומר: אל תשאל. הוא אומר: תגיד, מה קרה? הוא אומר: אימא שלי שכחה לשים לי את המגבת. זה כל ההבדל.
זאת אומרת, ההבדלים הענקיים האלה בין מאיזה בית יוצאים ולאיזה בית חוזרים, ואני מדבר כרגע על שגרה. על אחת כמה וכמה. זאת אומרת, יש חיילים, לאו דווקא בודדים, שלא יודעים שמשהו לא בסדר איתם עצמם, שמי שמסתכל מהצד, שזה יכול להיות בן הזוג, זה יכול להיות האבא, האימא, אחים, אחיות, אומרים, משהו לא בסדר. לפעמים אומרים לו את זה, לפעמים גם לא אומרים לו את זה, אלא מרימים טלפון למישהו להגיד. לחייל הבודד אין את כל זה. כשהוא בא הביתה אין מי שיגיד לו, או עליו למישהו אחר, שמה שנקרא, מישהו חזר אחרת משדה הקרב.
ואני חושב שבתוך כל הפרוצדורות האלה צריך את כל הדברים האלה לקחת בחשבון. זאת אומרת, את החיבור הזה של אין יחידת אם, בזה אני עושה את החילוק בין חייל בשירות חובה לבין חייל מילואים, והצד השני, בין המשפחה, כולל המשובים המקצועיים שמשפחה נותנת, שגם את זה אין לחיילים הבודדים.
אני כמובן מברך מאוד, ואני חושב שזה לא הדיון הראשון, אני יודע, אני בדרך כלל תקוע בחוץ וביטחון בזמנים הקשים האלה, אבל אני חושב שהנקודות שעלו פה, וגם אלה שיעלו, אלה שני אירועים שהפרוצדורות הצה"ליות צריכות להמציא את עצמן מחדש בשביל לתת להם את הפתרון. זהו, תודה.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
הדברים חשובים מאוד, אלעזר, גם כמי שהיה ראש אכ"א. דוד, אני אומר עוד פעם, המטרה שלנו היא להוציא שורות תחתונות, ואז לבקש מכם לעבוד עליהן והתייחסות. בעקבות הדברים של מיכה ואחרים, אלעזר אומר, ואני חושב שהוא משקף פה את העמדה שלנו, אנחנו רוצים בסופו של דבר לראות איזושהי התארגנות מערכתית, ואני כרגע מדבר על חיילים בודדים במילואים, שבאמת, הם לא מגיעים לבסיס לכמה שנים שיש בו קצינת ת"ש שמכירה אותם כחיילים בודדים וכולי. זו לא רמת המ"כ והמ"מ.
אנחנו רוצים לדעת מה המערכת הצה"לית הריכוזית שאומרת, יש לנו כרגע בשירות פעיל 800 חיילי מילואים בודדים, ואנחנו יוזמים אליהם פנייה, אנחנו יוזמים פנייה לפני שהם משתחררים, אנחנו יוזמים פנייה כמה ימים אחרי שהם משתחררים, ושלושה שבועות אחרי שהם משתחררים, ואנחנו יודעים לקצר להם זמנים, לחיילים האלה, במסלולים של הסיוע. אין להם את המעטפת המשפחתית. זה מה שאנחנו מבקשים, בסדר?
אני מאוד מעריך דברים שאתם עושים, אתם בראתם יש מאין בשנה האחרונה, אבל אנחנו עכשיו צריכים לדבר. עברה שנה, אנחנו יודעים מה חסר. הקהילות זה נהדר, זה לא יכול להחליף את שגרת הפנייה של תא בודדים חיילי מילואים. תקימו תא באכ"א או במשרד הביטחון של תא שמלווה את חיילי המילואים הבודדים.
<< דובר >> רון כץ (יש עתיד): << דובר >>
יש תא בתל השומר שמתעסק בזה, צריך להקים כאלה.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
יש תא של חיילים בודדים, אבל הוא מטפל בסדירים.
<< דובר >> רון כץ (יש עתיד): << דובר >>
צריך להרחיב אותו.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
היינו פה עם צה"ל. יש תא שמטפל בחיילים בודדים. אני הכרתי אותו טוב, אחותי עמדה בראש התא הזה. אתה רואה? אני מכיר.
<< דובר >> רון כץ (יש עתיד): << דובר >>
יפה, יש לנו משהו משותף.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
השאלה היא איך אנחנו מטפלים אחרי זה בחיילי המילואים, שמה אין תא, שמה הם במשרד הביטחון.
<< דובר >> רון כץ (יש עתיד): << דובר >>
שירחיבו.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
אני אומר עוד פעם, זה מה שאנחנו מבקשים לדעת לפעם הבאה. צה"ל, התייחסות שלכם, אם יש מה להוסיף למשרד הביטחון.
<< אורח >> דוד הרוש: << אורח >>
לא. קיבלנו את הדברים, אנחנו נעביר אותם בפעם הבאה.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
בסדר גמור, הם יצאו גם מסודרים. אני מבקש התייחסות כרגע של משרד העלייה והקליטה. אני מזכיר, זו התייחסות שנוגעת לחלק מתוך החיילים הבודדים. אחרי זה נשמע גם את נציגות תוכנית יתד של משרד הרווחה. בסופו של דבר, אנחנו עם איזשהו משפך. הם יוצאים דרך משרד הביטחון, אבל אז יש פה איזושהי התפלגות שצריך לדבר עליה. מגיעים למשרד העלייה והקליטה אותם 3,500 חיילים עולים בודדים, איך אנחנו כרגע עושים טיוב של הליווי שלכם לחיילי המילואים הבודדים, בדגש על אלה שיצאו משדה הקרב?
<< דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר >>
הם גם נכנסו דרך אותו - - -
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
נכון, אני אומר, יש פה איזשהו מצב של התנקזות של כולם אל תוך המערכת של צה"ל, אבל אחרי זה זה יוצא עוד פעם ומתפצל. הרי חלק מחסרי העורף המשפחתי מגיעים מתוך בתי ספר ופנימיות והחינוך ההתיישבותי ומסלולים מיוחדים, והיום גם מכינות אופק נכנסות לעניין. נצטרך לראות את כל המערכת גם בכניסה, אבל כרגע אנחנו מדברים על היציאה. אסור לנו להגיע למצב שמישהו נופל בין הכיסאות. איפה משרד העלייה והקליטה בסקציה הזאת?
<< אורח >> אייל כץ: << אורח >>
צוהריים טובים. אייל כץ, אני מנהל את אגף צעירים במשרד העלייה והקליטה. ברשותכם, אני אתייחס כמובן אך ורק לרכיב של החיילים הבודדים במילואים, וכרגע אני לא מתייחס - - -
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
שהם עולים.
<< אורח >> אייל כץ: << אורח >>
שהם עולים כמובן, אנחנו מתייחסים אך ורק לעולים, ואני לא מתייחס לרכיב של הסדיר.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
זה נושא הדיון.
<< אורח >> אייל כץ: << אורח >>
כן. אני אומר, קל לנו מאוד לעבוד אל מול קבוצות שכבר קיימות, ואני אסביר למה אני מתכוון. ברמה שנניח שבוע הבא יש כנס משתחררים, כבר אנחנו פוגשים את החיילים העולים הבודדים באותו כנס, ואנחנו באים ואנחנו מעבירים את מיצוי הזכויות ואת כלל הרכיבים שנדרשים במקום הזה. כאשר יש לנו סטודנטים עולים שמשרתים במילואים, אנו יודעים לעקוב אחר אותו סטודנט, מתי הוא מתחיל את המילואים, מתי הוא חוזר, ואז להעניק לו ליווי אישי פרטני של עובדת סוציאלית, וגם לקיים קבוצות וסדנאות עבור אותם הסטודנטים.
יש לנו את תוכנית פורסים כנפיים, בשיתוף הסוכנות היהודית וקרן מיראז'. ברגע שאנחנו עובדים עם חיילים, עולים ועודדים במילואים בתוכנית הזו, אנו יודעים לעשות להם את הסדנאות, ריטריטים שעשינו, או דברים כאלו. ברגע שהם בתוך רכיב קבוצתי, זה קיים. כנ"ל לגבי מוקד המילואים, שביצענו שם פנייה יזומה למעל 3,000 מילואימניקים, ומתוכם מעל 350 טופלו בנושא של סיוע נפשי. כל הרכיבים האלה הם רכיבים שאנחנו ביצענו את הפניות, כמו שאתה אומר, אדוני היושב ראש, הגענו אליהם, ובוצעה פעילות.
רכיב שכרגע התייחסת אליו, ואני חושב ששם אנחנו ניקח על עצמנו את העניין ונראה איך אנחנו מטפלים בו, זה קו התפר שאתה אומר, בכל סבב מילואים. עם החזרה בכל סבב, שם זה רכיב שאנחנו צריכים לתת את ההתייחסות, ושם אנחנו עובדים עליו בשנה הזו, איך אנחנו מוסיפים גם את הרכיב הזה על הרכיבים שכבר הוספנו. אלה בגדול הדברים.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
אייל, אני רוצה רגע לשאול, כי גם על זה עבדנו. נכון להיום אני מבין שלא קיימת שגרה של קבלת מידע מהמערכות הצבאיות אליכם, מיהם כרגע חיילי המילואים הבודדים שמשרתים בתפקידי לחימה, ומתי הם משתחררים. אתה לא מקבל במשרד העלייה והקליטה אקסל פעם בשבועיים שאומר לך, הנה כל החיילים שאצלנו במערכת הצבאית מוגדרים כחיילים בודדים עולים, או אם אין את ההגדרה הזאת, כל החיילים הבודדים שהשתחררו בשבועיים האחרונים, קח את האקסל, תצליב עם המערכות שלך, תדע מי מוגדר כעולה. ואני מניח שעל פי המספרים שקיימים היום, כל שבועיים תקבל רשימה של 200-150 חיילים בודדים שמשתחררים עכשיו שהם חיילים עולים.
<< דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >>
אגב, הוא לא צריך לקבל פעם בשבועיים. הרי מחלקת קליטה יודעת, אם החייל הזה עבר קליטה, ודרך הרשות המקומית.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
לא, אבל היא לא יודעת. תראו, אנחנו בדיון שלנו מדברים עכשיו רק על מילואימניקים, ואני מסתכל רגע קדימה. אנחנו במצב טיפה אחר מהשנתיים האינטנסיביות. היום חייל נקרא למילואים ל-60 ימים, מאריכים לו אחרי זה ל-90 ימים. אם צה"ל לא ידע להזרים את המידע למשרד העלייה והקליטה, אין שום גורם, לא מחלקת הקליטה העירונית, לא מחלקת הרווחה העירונית, ולא המשרדים, שיודעים שפלוני אלמוני, שהיה חייל בודד, גמר עכשיו עוד 90 יום בסבב לחימה, בשטחים או באזור הצהוב.
<< דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >>
וזה צריך להגיע לכל שאר החיילים הבודדים, לא רק העולים, צריך להיות לכולם.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
נכון, לכן אני אמרתי. צריך להבין רגע את הסיטואציה. כשהחיילים משתחררים, הם נמצאים כולם תחת משרד הביטחון, אבל אחרי זה יש התפצלות למשרד העלייה והקליטה, שעושה הרבה דברים למען חיילים מילואימניקים עולים, ומשרד השירותים החברתיים אמור לעשות אותו דבר עם חיילים בודדים שהם לא עולים, שהם חסרי עורף משפחתי.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
ואם הם הם מח"לניקים? מתנדבי חוץ לארץ שעוד לא עשו עלייה.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
נכון. גם זה היה פה בדיון הקודם, דיון בנושא מח"ל. אנחנו ביקשנו תשובות לגבי נושא מח"ל. אני אומר בצורה פשוטה. מבחינתי, מתנדבי חוץ לארץ, בוודאי כשהם עוד נשארים בארץ אחרי שירותם, צריכים להיות תחת משרד העלייה והקליטה. צריך להגדיר פה כתובת. בעיניי, כרגע עוד לא ברור מה קורה עם מתנדבי חוץ לארץ. אני מדבר על כתובת ממשלתית. חשוב לי רגע לומר. אני מאוד מאמין בחברה אזרחית, ותמיד חברה אזרחית יוצרת עוד - - -
<< דובר >> שלומית אבינח: << דובר >>
יש אגף במשרד הביטחון.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
נהדר, אבל האגף הזה מטפל באנשים כשהם מגיעים לפה במהלך השירות שלהם. אם הכתובת, שמשרד הביטחון יבוא ויאמר, האגף החברתי ימשיך לטפל בהם חמש שנים אחרי שחרורם - - -
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
אם הם נשארים.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
גם מי שלא נשאר. אני רוצה לומר, אני לא רוצה בכוונה, כי עוד לא קיבלנו פה תשובות. אנחנו בדיון הקודם ביקשנו לגבי מתנדבי מח"ל בדיוק את התשובות על זה, מי הגורם שמטפל במתנדבי מח"ל אחרי שהם משתחררים ממילואים, כי אנחנו יודעים שבמשך - - -
<< אורח >> יהושע פריש: << אורח >>
אני אסביר לך, יש ארגון אחד פה שמתעסק עם חיילים באמריקה, קוראים לו נבות. הוא לא רשום פה, הוא לא יקבל כלום. יש חיילים, אני אגיד לך שבאלפים, שאין להם טיפול, הם חוזרים לאמריקה. ועזוב את זה, מה עם חייל בודד שנשרט מהמלחמה, נדפק לו השכל כבר, לא יכול להתמודד עם זה בארץ, למי הוא פונה? לאגף השיקום.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
יהושע, זו הסיבה. אני רוצה לומר לך, לכן כבר הזכרתי בתחילת הדברים שלי שאנחנו מבקשים, הוועדה תוציא את זה גם בהחלטה.
<< אורח >> יהושע פריש: << אורח >>
אבל לא רק על מח"ל אני מדבר, אני מדבר על הכללי.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
אבל אני גם דיברתי כללי. אנחנו אמרנו, מבחינתנו, צריך להיות תא של חיילים בודדים במילואים, שהתא הזה הוא כתובת. כל עוד אדם נמצא על תקן המילואים של צה"ל והוא מוכר כבודד, צריכה להיות לו כתובת ברורה של תא. לא המ"כ, כמו שמיכה אמר.
<< אורח >> יהושע פריש: << אורח >>
אין בעיה, ומה עם נכה צה"ל? עכשיו הוא השתחרר מהצבא והוא פצוע, מה הוא עושה? הוא ברח לחו"ל.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
יהושע, תקשיב רגע. כדי שאנחנו נהיה אפקטיביים, אנחנו אומרים בונים עוד ועוד דברים שאנחנו צריכים לטפל בהם. אנחנו אומרים, צריך לטפל בתא. אתה מעלה את העניין של נכי צה"ל שהם חיילים בודדים, אנחנו רושמים את זה, ונדאג לפעם הבאה להביא את אגף השיקום.
<< אורח >> יהושע פריש: << אורח >>
תודה רבה.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
הנגשת אתר. האתר של אגף השיקום צריך להיות מונגש בשפות גם לעולים חדשים.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
ידידיי, תקשיבו, אני רוצה להציע הצעה, כי המטרה שלנו היא באמת להתקדם ביחד איתכם, לקבל תשובות, להעלות עוד שאלות, לחזור. כל הדברים שאתם מעלים פה עכשיו, אני באמת מציע שתעבירו אלינו את כל הרעיונות.
<< אורח >> מיכה כץ: << אורח >>
אם הייתי יכול להעביר לך, היית מקבל מלא, אני לא יכול להעביר לך. קשה לי, קשה לי להעביר לך.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
מיכה, אבל הנה, תראה, היית פה, כבר שתי נקודות העלית, לאחת התייחס אלעזר. בעקבות האמירה שלך אנחנו אומרים למשרד הביטחון, לא מספקת אותנו האמירה המפקד האורגני, שיכול להיות חייל מילואים בודד בעצמו כדרך אגב.
<< אורח >> מיכה כץ: << אורח >>
ברור.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
יכול להיות, נכון? הוא לא הכתובת. אנחנו רוצים שגם הוא ידבר, ושהוא יעשה ראיון לקראת השחרור, אבל אנחנו רוצים עוד כתובת אחת מרכזית שמתמחה בנושא החיילים הבודדים. שמענו, אתה מדבר על האתר, אנחנו נבדוק את נושא ההנגשה.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
הוא מדבר על חיילים נכים. הוא לא יכול להיות נכה כי הוא לא יכול לקרוא את האתר.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
א', טוב שאתה אומר את זה, ונטפל. ואני גם אומר לך, זו הסיבה שהנחנו הצעת חוק היום שתעמיד סיוע משפטי של המדינה לכל חייל מילואים שמתמודד עם אתגר של קושי נפשי, מנטלי, ואז מיצוי הזכויות, הוא לא יכול בכלל להתעסק עם מיצוי הזכויות שלו.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
גם בלי זה. הוא היה לוחם עכשיו שלוש שנים, חמש שנים עכשיו, כולל בכלל. הוא לא יודע מה זאת ביורוקרטיה, אין לו מושג בכלל מה זו ניירת. הוא לא יודע, הוא יודע להילחם, הוא יודע להגן.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
לכן אנחנו מדברים על מהלך שאנחנו מתחילים אותו, ואני מקווה מאוד ששר המשפטים יקצר פה את המהלכים, כי זה לא דורש חקיקה. אני הולך לדבר עם שר המשפטים, לבקש ממנו שיעשו מהלך בתוך משרד המשפטים כדי להעמיד את הסיוע המשפטי בדיוק לדברים האלה.
<< קריאה >> יוסי: << קריאה >>
אני שואל שאלה. הרי ג'וש, 700 ימים ידעו לקרוא לו, ידעו לקרוא לו כצלף, ידעו לבקש ממנו דברים. ואתה מבקש מאיתנו, הלוחמים. אני אגיד לך מה אני עובר. אני שומע פה את כולם מדברים בוועדה, מבחינתי, עוד שנייה נכנסים פה מחבלים ומרססים פה את כולנו. אתה מבקש ממני, או מתוך חייל בודד עוד יותר בודד, שאין לו משפחה, אין לו מי שמחזיק אותו, אין לו מי שיפנה אליו, כמו שאמר חבר הכנסת, אין לו מי שיתן לו מראה. אתה מבקש עכשיו שנתחיל עם ביורוקרטיות ונתחיל לבדוק. מה הבעיה לעשות גוף בתוך הצבא, עוד יותר בלוחמות, עוד יותר בקרבי, עוד יותר אחרי תמרונים ופעילויות, לבוא ושיהיה גוף שיודע לזהות לוחמים כאלה.
כי אנחנו, כשקרה לנו, חבר שלנו, אורי אפשטיין, זכרונו לברכה, לקח רימון ופיצץ את עצמו, הגיע אלינו איזה מישהו מטעם לא יודע מה, תגובות קרב, ואמר לנו: תקשיבו, זה אירוע קשה. ספר לי על זה, כי אני את חבר שלי קברתי בשקיות.
אתם יושבים פה, עם כל הכבוד לכולם, מבלבלים את השכל שבועות, ואתם עושים את זה יותר קשה ממה שצריך. תתאפסו על עצמכם, תעשו גוף שיודע לשלוט ולבוא למפקד ולקבל ממנו נ"צ על הלוחם, איפה הוא נמצא, מה הוא עובר, מה הוא חווה.
אתם רואים חייל בודד, נותנים לו 700 ומשהו מילואים. תגידו, בתור צלף, כל בן אדם שאני אשאל פה באזרחות, מה קורה לבן אדם שכל היום מפוצץ ראשים דרך הכוונת, צריך להיות גאון גדול בשביל להבין שאוטוטו יהיה פה משהו בעייתי? או שיש מישהו, גוף שידע להסתכל על ג'וש ולהגיד: חבר'ה, צה"ל, אני בא עכשיו, לוקח אותו, הוא יוצא מהשירות, למה? כי אני מזהה פה סכנה. כי אותו לוחם, אנחנו, הלומי הקרב, אתה צריך להבין את זה, אני מוכן היום לעזוב את אשתי ואת הילד ולחזור לקרב, גם אם זה בלי רגליים. ואני מתחנן כל יום, לא התרגשתי מעולם כמו שהתרגשתי בלוויה של ג'וש כשעליתי על מדים.
מדברים איתי פה על לתת ולתמוך, אף אחד לא היה בלוויה. אני קיבלתי הבוקר תמונה שאני מחזיק את ג'וש עם האלונקה בצד שמאל ועל הצוואר שתי דיסקיות של חברים, אחד שנרצח בשבי ואחד שהתפוצץ לי בשירות. כל אחד נותן פה הצעות חוק ומסביר לי פה דברים. זה פשוט מאוד, גוף, ולא אכפת לי איזה, ולא עמותות, תפסיקו להסתמך על עמותות. עמותות זה יפה, אבל זה כצ'ופר, זה יהיה הדובדבן שבקצפת. גוף שיודע לבוא ללוחמים, למפקדים. כי כמו שאמר חבר שלי מיכה, המפקד עצמו עם סיוטים, המפקד עצמו ב-7 באוקטובר הכניס איתי, בזמן שהוא פותח את הקופסה, אני מכניס ילד. מה אתה רוצה, שהוא ייתן לי דוח על מה שאני עובר, לאן להפנות אותי? הוא לא נמצא שם.
תבינו, זה פשוט. גוף שיודע לזהות מצוקה. חיילים בודדים, אנשים חושבים חיילים בודדים, כל הלום קרב הוא חייל בודד. כל הלום קרב הוא חייל בודד. אנחנו מתרחקים מכולם, אנחנו בורחים מכולם. מבחינתנו, כשאתה מדבר על ביורוקרטיה, מי מתקרב לזה בכלל? אני נהפך לסבא. אני לא יודע איך להעביר את האפליקציות ולתפעל אותן. זה אמור להיות מישהו, כמו שידעתם לקרוא לנו ב-7 באוקטובר, אמרו לי: יוסי, תאפס את הכלב שלך, יש לך כלב תקיפה, קח זמם, דאגתם שאני אביא את כל הציוד שלי ללחימה ולא פספסתם שום דבר. אותו דבר, יהיה גוף שיבוא, יגיד לי: יוסי, תקשיב, נשמה, אתה השתחררת.
אתה מדבר איתי על אחרי שירות. אני השתחררתי, חבר הכי טוב שלי, אורי דנינו. מי שלא מכיר, היה שבוי בשבי שנה. אני השתחררתי כי אני הבטחתי לאימא, אני אמרתי לאימא, עינב, אני קורא לה אימא, אימא, אני לא עוזב את המלחמה, לא עוזב, ימות העולם, יעופו לי רגליים, אני לא עוזב עד שהוא חוזר. חוזר, מחזירים, אני, היחידה, לא מעניין אותי, עד שהוא חוזר. וכשאני סיימתי, הוציאו אותי החוצה, אתה מדבר איתי על ליווי? מקבוצות הוואטסאפ כבר הוציאו אותי אחרי יומיים. איזה ליווי? על מי אתם עובדים? על מי אתם עובדים?
אתם יושבים פה בכיף שלכם, אנחנו ישבנו בקור בחוץ, עוברים פה חברי כנסת על ימין ועל שמאל. עוד לפני שאתם חברי כנסת אתם אזרחים עם לב שלא מוכן לבוא ללוויה של בן אדם שנתן 748 יום.
אתם מביאים לי פה הצעות חוק, תהיו בני אדם קודם, לפני שאתם חברי כנסת, לפני שאתם מקבלים סכומי עתק. כל אחד פה, לפני חברי כנסת תהיו אנשים, כי בזכותנו ישנתם טוב בלילה, בזכותנו הילדים שלכם יכלו להסתובב בקניון, בזכותנו, בזכות זה שאני שמתי ילדה בתוך קרטון, אני שמתי אישה בתוך שקית, בזכותנו. ואם שכחתם את זה, אני אבוא בשבוע הבא ואני אוציא את המצלמות של הכלב ואקרין לכם את זה פה, וכולם יהיו חייבים לראות את זה.
תתאפסו על החיים שלכם ותפסיקו להמציא לי פה סיפורים שמלווים וחייל בודד. כולם בודדים וכולם שווים. חייל שמבקש עזרה, הוא לא צריך להתחנן לעזרה. אני היום לא צריך לקחת עורך דין שייצג אותי. למה, אני שאלתי ב-7 באוקטובר, צה"ל, בואו, אתם רוצים לקחת אותי? בואו דברו עם עורך הדין שלי אם אני אפצע. אמרו לי קבורה עם סממנים צה"ליים. מה השארתם לנו, לבוא על מדים? אלה הסממנים הצה"ליים.
זה פשוט מאוד, אתם עושים את זה מסובך, והתשובות של עוד שבועיים ועוד שבועיים. אתם עושים עבודת קודש. זה בכלל שאתם נמצאים פה, אני מעריץ שלכם. על אלה שלא אין לי מה לדבר, אבל זה אמור להיות קצר, כי בזמן הזה נופלים לוחמים. קריב, נופלים לוחמים בין הכיסאות. לתקתק עבודה. כמו שאומרים אצלנו הלוחמים, לשטוף פנימה. יש זמן על חשבון הבטחה והבטחה על חשבון זמן. כרגע אין זמן, לתקתק עבודה.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
יוסי, תקשיב שנייה. כל מה שאמרת, לשם אנחנו מכוונים. אנחנו רוצים גוף שיטפל. הוועדה הזו כרגע דנה בעיקר בסיטואציה של חיילים בודדים. אתה צודק באמירה שבסופו של דבר הצבא צריך לדעת לאתר חיילים, בין אם הם מרימים את הדגל, ובין אם מפקד שלהם או חבר שלהם מרים את הדגל. צה"ל צריך לדעת בצורה יזומה לבוא ולטפל. השאלה איך ג'וש נשאר 748 ימים בשירות - - -
<< אורח >> יהושע פריש: << אורח >>
כי המפקדים שלו אהבו איך שהוא ירה במחבלים. אני אסביר לך את זה הכי פשוט. המפקד שלו אמר לי אישית, אנחנו רצינו לשמור אותו במערכת. מה זה הכישלון הזה? אנחנו רוצים שהצלף ימשיך להרוג אנשים כי הוא הצלף הכי טוב בצה"ל, אבל מה? אנחנו רוצים לשמור אותו במערכת גם כשהמוח שלו פאקינג שרוט.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
יהושע, זה בדיוק מה שאנחנו מנסים לייצר, שאין דבר כזה.
<< אורח >> יהושע פריש: << אורח >>
מציאות, יש דבר כזה.
<< דובר >> יוסי: << דובר >>
בוא נדבר פרקטיקה, מי מטפל בנורות האזהרה? אני שואל, מי מטפל בנורות אזהרה?
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
יוסי, תקשיב. לצערי, אין לי ברירה אלא ב-14:00 להפסיק את הדיון.
<< אורח >> מיכה כץ: << אורח >>
לא, כי זה מאוד חשוב. צריך להחליף בין ימי ההתרעננות לימי העיבוד, כי עכשיו הם יוצאים מהצבא, עושים ארבעה ימי עיבוד, ואז הולכים הביתה כאילו לתשעה ימים. החייל הבודד הזה, הוא לא יודע, אתה אמרת בעצמך, הוא צריך יותר זמן, לאיזה בית הוא חוזר. למה לעשות ימי עיבוד ואז ימי התרעננות? תשלח אותו לימי התרעננות, הוא ידע לאיזה בית הוא לא חוזר, הוא ידע את הצרכים. תביא אותם אחרי, הם יזהו כבר קצת אולי. אתה מבין? זמן צריך לעבור, צריך להחליף בין הדברים.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
מיכה, שנייה. את זה אני לא יודע, יש גם היגיון בלא לזרוק לאזרחות.
<< דובר >> יוסי: << דובר >>
עכשיו תשובות. מי הגוף?
<< אורח >> מיכה כץ: << אורח >>
שבוע בבית ואז יומיים לחזור, אבל אחרי שמונה-תשעה ימים בבית מי דיבר איתך? אף אחד, הוא יודע.
<< דובר >> יוסי: << דובר >>
חבר הכנסת גלעד, אתה צריך להבין, זו עוד שרשרת שיש לי על הצוואר. זו עוד מדבקה ועוד שרשרת. אני בסוף אעמוד ככה עם הצוואר כי יש לי חברים במדבקות, אני מסכם אותם במדבקות ובשרשראות. מי הגוף שיודע לזהות נורות אזהרה? מי?
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
יוסי, אני לא מנסה לגרום לך לא לדבר, הדברים שלך מאוד חשובים, הם הכי חשובים. מכיוון שלא קיבלנו תשובה מי הגוף, זו המסקנה. לכן אנחנו באים ואומרים.
<< אורח >> יהושע פריש: << אורח >>
אם כך, למה אנחנו פה, אם אין תשובות? בואו נמרח את זה. סתם וי שעשינו עוד ועדה, זה מה שזה.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
אתה חושב כך, אני חושב שהוועדה הזו גרמה לזה בכלל שגם משרד הביטחון וגם משרד העלייה והקליטה בכלל מכירים בעניין הזה של מילואימניקים בודדים.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
איפה הם היו? איפה?
<< אורח >> יהושע פריש: << אורח >>
איפה הם שנתיים? שנתיים אנחנו נלחמים, איפה הייתם עד עכשיו? למה התעוררתם? כי חבר שלי שם קץ לחייו? בגלל שג'וש בון לקח את חייו אתם עושים את זה עכשיו?
אני שואל אותך, כמה עוד צריכים למות למען המדינה כדי לקבל את ההכרה הזאת? למה שנתיים אנחנו עושים את זה? איפה הייתם?
<< דובר >> יוסי: << דובר >>
חבר הכנסת קריב, אני אומר לך, אני מרכז את כולם.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
יוסי, אל תרכז את כולם, כי שמענו.
<< דובר >> יוסי: << דובר >>
אתה צריך להבין, הכאב של החבר'ה פה הוא שאתה נותן תשובות לפני שאתה שומע מה הבעיה.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
יוסי, זה שאתה לא היית כאן לא אומר שלא היו פה עוד הרבה מאוד חיילים בכל הדיונים הקודמים, כולל חלק שנמצאים כאן, דיברו, העלו, טוב מאוד שגם אתם באתם ומשמיעים עוד דברים, אבל בוא, היו פה 20 דיונים שבהם דיברו קודם כול חיילים, וגם ימשיכו לדבר חיילים.
עדי, אני מבקש לקבל תשובה. הוובינרים והריטריטים זה מצוין, אנחנו רוצים להבין איך משרד העלייה והקליטה למול חיילים בודדים עולים יודע לייצר פנייה יזומה של משרד העלייה והקליטה, או ישירות או דרך מחלקות קליטת העלייה. חזרת ממילואים אחרי 90 ימים, אנחנו עושים איתך טאץ'-בייס. מה אתם צריכים כדי שזה יקרה?
<< אורח >> עדי וולס: << אורח >>
אני אגיד שקודם כול אנחנו צריכים לקבל את הרשימות בצורה מסודרת מצה"ל, אחת לשבועיים, כמו שאמרת, ולא פעם בשנה, כדי שאז אנחנו נוכל לפנות.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
הם לא מוכנים להעביר.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
האם צה"ל מוכן? דוד.
<< אורח >> עדי וולס: << אורח >>
- - - לא הוסדר, ההעברות בתוספת, שאחת לשבועיים אנחנו נוכל לקבל את הרשימות באופן - - -
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
איזו עבודה מתבצעת כרגע בין המשרדים כדי שהדבר הזה יקרה? כי אני רוצה רגע לומר משהו. אם צה"ל ומשרד הביטחון אומרים למשרד העלייה והקליטה, אל תתערבו, זו אחריותנו, בסדר, מותר למשרדי ממשלה להגדיר תחומי אחריות. אבל אז נדע שמשרד העלייה והקליטה לא מטפל במילואימניקים עולים והאחריות היא כולה אצלכם.
ואני אומר מה הפרמטרים שלנו. אנחנו רוצים טאץ'-בייס רציני עם החייל לפני שהוא משתחרר, ואנחנו רוצים טאץ'-בייס אישי, פרטני, לא קבוצות ולא קהילות, זו קומה שתיים, עם החייל, אחרי שהוא משתחרר. ואנחנו רוצים גוף ספציפי שמטפל בחיילים הבודדים במילואים. אנחנו רוצים לדעת בסופו של דבר שיש להם כתובת מהירה שהם יכולים להתקשר, בין השאר לומר, חבר שלי הוא חייל בודד ויש פה צורך בהתערבות.
אם משרד הביטחון אומר, הכול יהיה בטריטוריה שלי, בסדר, משרד העלייה והקליטה יתפנה לענייניו. אם משרד העלייה מעורב, אין מעורבות של משרד העלייה והקליטה אם הם לא יודעים מי ישתחרר. כלומר, אין לזה שום משמעות.
מכיוון שהנושא הזה עולה כבר כמה ישיבות, אני מבקש קודם כול לפתור את זה. אני מבקש לפתור את זה. לא יכול להיות שמשרד ממשלתי שמפעיל מוקד לא יכול לדעת מי השתחרר בחודש הזה שמוגדר כחייל בודד עולה. יש פה בעיה של מה? של ביטחון מידע? תסביר.
<< דובר >> שלומית אבינח: << דובר >>
גלעד, מניסיון של ישיבות קודמות, צה"ל לא מסכים להעביר.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
אני מבקש לקבל תשובה מוסמכת.
<< אורח >> דוד הרוש: << אורח >>
אנחנו ננסה לעגן את זה גם בהעברת החלטת הממשלה כדי שתהיה אפשרות להוציא מידע, כי זה מידע רגיש, ורק באמצעות זה אנחנו מצליחים היום להוציא גם למשרד החינוך מידע. אנחנו נבקש להכניס את זה עכשיו, בהחלטה הזאת.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
אני מבקש שלהחלטה ייכנס הנושא, אני אומר מראש, גם של העברת המידע למשרד העלייה והקליטה, וגם למשרד לשירותים חברתיים. מי פה מייצג את יתד?
<< דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >>
אבל צריך להגדיר מהו המידע, היושב ראש. יש פה דברים.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
זה בהחלטה. תוכנית יתד מקבלת את המידע?
<< אורח >> אורית להב: << אורח >>
קודם כול, מה שדובר כאן על ידי החיילים הבודדים המילואימניקים, מדובר קודם כול על נושא של בריאות הנפש.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
נכון.
<< אורח >> אורית להב: << אורח >>
צריך רגע לשים את זה על השולחן. היי לכולם, אורית להב מתוכנית יתד, משרד הרווחה. אני ממקדת את מה שעלה פה. מה שעלה פה זה הנושא של בריאות הנפש והמצב הנפשי שאתם מגיעים אליו והצורך לגלות את זה לפני הזמן, אני צודקת? זה מה שאני מבינה.
אני אומרת שבעיניי, אני אדבר גם על עצמי, בסדר? אבל בעיניי זה קודם כול התפקיד של הצבא, זאת אומרת, ביחידות. זה אחת. לגבי תוכנית יתד, אנחנו מקבלים הפניות באופן קבוע, אחרי שהחיילים הבודדים או המילואימניקים הבודדים הסכימו, דרך מדור בודדים הצבאי, ואנחנו מקבלים הפניות אלינו, ואנחנו פונים או מפנים בכל הדרכים האפשריות. ההפניה אלינו היא וולונטרית. זאת אומרת, אנחנו לא פונים באופן יזום, אלא או שפונים אלינו או שאנחנו פונים אחרי שהם הסכימו, מי שזה לא יהיה.
<< אורח >> יונתן למברט: << אורח >>
איזה סל מענים יש לכם לחייל בודד חסר עורף?
<< אורח >> אורית להב: << אורח >>
אני אגיד את סל המענים שיש לנו. יש לנו עובדים סוציאליים כמעט ברוב הרשויות במדינת ישראל, יש לנו תוכניות ארציות ותוכניות מחוזיות. חשוב לי להדגיש שזה לא בפן של בריאות הנפש.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
אבל זה עד איזה גיל?
<< אורח >> אורית להב: << אורח >>
תוכנית יתד היא עד גיל 26.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
ויש עולים חדשים שמשרתים בגיל 26.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
אבל העולים לא מטופלים על ידי יתד. אנחנו חייבים לקבל את המידע כדי שנוכל לבוא גם בבקשות.
<< אורח >> אורית להב: << אורח >>
מה הייתה השאלה?
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
נאמר שיש את מערכת העובדים הסוציאליים.
<< אורח >> אורית להב: << אורח >>
כן, יש לנו תוכניות ארציות, תוכניות מחוזיות, תוכניות רשותיות. עדיין זה וולונטרי, זאת אומרת, אני בוודאי לא יכולה להכריח אף אחד, ותמיד זה יהיה בקשר, או פנייה של הצעיר עצמו, או פנייה של הצבא אלינו אחרי שהם הסכימו. אם לא פנו ושאלו אתכם, אתם צודקים, זו בעיה.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
רגע, אבל איזה מענה? משרד העלייה והקליטה דיבר פה על ריטריטים, על ליווי תעסוקתי. אני שואל אותך, מה משרד הרווחה נותן לחייל בודד חסר עורף? ולא משנה, הוא לא היה מוכר ברווחה לפני. אם אתם בכלל רלוונטיים, כי אני לא מכיר אותך.
<< אורח >> אורית להב: << אורח >>
אתה לא אמור גם להכיר אותי באופן אישי, אתה אמור להכיר את - - -
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
מה המספר? שיהיה לעולם, בואו נציף, שידעו מה המספר. בואו נפיץ את המספר, שידעו.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
אנחנו מנסים רגע להבין, כשאת מדברת על התוכניות - - -
<< אורח >> אורית להב: << אורח >>
מה אנחנו נותנים.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
כן, אילו סוגי מענה.
<< אורח >> אורית להב: << אורח >>
יש לנו עובדים סוציאליים ברשויות המקומיות ותוכניות בתחומי העיסוק של השכלה, תעסוקה, מיומנויות, ליווי רגשי, אבל זה לא ליווי ברה"ני, אני מדגישה. זה התפקיד של משרד הבריאות או משרד הביטחון או הצבא, בסדר?
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
ברור.
<< אורח >> אורית להב: << אורח >>
זה ליווי סביב מצוקות החיים.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
הבנתי, זו לא הבעיה שלך, אין מה לעשות.
<< אורח >> אורית להב: << אורח >>
מגיל 26 זו לא "לא בעיה שלי".
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
חברים, תנו לה לדבר. פה בוועדה מקשיבים.
<< אורח >> אורית להב: << אורח >>
מגיל 26 ומעלה יש עובדים סוציאליים של מחלקות הרווחה, שבהתייחסות של יתד אנחנו שואפים לגיל יותר גדול, כרגע משרד האוצר לא אישר את הדבר הזה, וכאן אנחנו נמצאים.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
בסדר. אנחנו נעמיק באחת הישיבות הקרובות בנושא הזה. אני מבין את הדגש שאת אומרת על נושא בריאות הנפש, שהוא באמת נמצא במוקד. מי מייצג כאן את משרד הבריאות?
<< אורח >> יונתן למברט: << אורח >>
רגע, אבל לא סיימנו עם עניין חסר העורף ברווחה, זו סוגיה שעוד פתוחה.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
יונתן, אני מבין, ועכשיו אני כיושב ראש הוועדה מחליט במה אנחנו עוסקים בשלוש הדקות שנותרו. יהיה עוד דיון.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
לא נתמודד עם השאלות, לא נתמודד עם הבעיות שלנו. איך ידעו מה לפתור? צריך להתחיל איתנו ואז שהם יתחילו לרשום.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
אדוני נמצא פה לדעתי בפעם הראשונה.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
באמת?
15 פעם אני פה, ואני יוצא מהמילואים, יוצא מעזה כדי להגיע לפה.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
ידידי, אם אתה פה 15 פעמים, אתה יודע שבהרבה מאוד מפגשים וישיבות אנחנו מתחילים בלשמוע, אבל היום אני ביקשתי מנציגי הממשלה לתת תשובות על דברים שביקשנו בפעם שעברה. לפעמים אתם המתחילים ולפעמים נציגי הממשלה מתחילים, ככה זה עובד.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
אם אפשר להציע שהם ישלחו את התשובות אליך, נקריא את זה על ההתחלה, יהיו תשובות.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
אני מודה על ההצעה, אני אבקש את זה מהם. אני רוצה לשמוע ברשותכם את משרד הבריאות.
<< אורח >> רויטל אורדן: << אורח >>
רויטל אורדן, אני מנהלת את המערך האמבולטורי בבריאות הנפש במשרד הבריאות. אני אגיד שהסוגיה כאן, אומנם באמת עולה הצורך בבריאות הנפש, אבל אני כן אגיד קודם, זה מה שיוסי אמר, איזושהי מעטפת, גם בהקשר של העברת המידע, או איזושהי מעטפת תומכת, או איזשהו גוף מתכלל שאליו המידע מועבר, והוא כן רואה את כל הצרכים. הצרכים בבריאות הנפש, אם מדברים על בריאות נפשית, בן אדם שאין לו מה לאכול ואין לו למה לקום בבוקר, הטיפול בבריאות הנפש יגיע גם יגיע, מה שנקרא.
מכלול הצרכים, או התיאום עם כלל המענים, צריך להיות, כפי שנאמר כאן קודם, באמצעות הצבא או איזשהו גוף אחר, ממשלתי, שיעביר, ולא בצורה וולונטרית, ושכן ידע לתאם את המענים, כולל עם בריאות, ועם משרד הביטחון בהקשר של מענה הבריאות. זאת אומרת, אם אנחנו לא יודעים כרגע, אני אגיד שהשירותים בבריאות הנפש לא ניתנים על ידי משרד הבריאות, משרד הבריאות הוא רגולטור בהקשר הזה, המענים ניתנים על ידי קופות החולים והספקים וארגוני הבריאות, שממומנים, בין אם זה על ידי קופות החולים, ובין אם זה על ידי משרד הביטחון או ביטוח לאומי, לפי המצב.
אנחנו כמשרד הבריאות, בהקשר הזה אנחנו כן נשמח לשתף פעולה עם גיבוש המסמך ויצירת רצף הטיפול עם הגורמים והמענים השונים בבריאות הנפש, אבל בשביל זה צריכים שהסכמה מלכתחילה תהיה מוסדרת. זאת אומרת, שיהיה איזשהו מנגנון מוסדר, לא וולונטרי, שיתכלל את כלל המענים וינגיש אותם בהקשר של מעטפת סוציאלית ומיצוי זכויות ועוד הרבה דברים, וכן, גם בבריאות.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
פה אני גם פונה רגע אליך, דוד. בסופו של דבר, מה היום קו הממשק ביניכם לבין משרד הבריאות? האם בתפיסת ההפעלה שלכם, הטיפולים, בדגש על טיפולי החירום, הטיפולים המהירים צריכים לקרות בתוך המסגרת הצבאית, או שאנשים אמורים לקבל מענה בשירותי בריאות הנפש בקהילה?
<< אורח >> דוד הרוש: << אורח >>
בזמן השירות זה בתוך.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
לא, אחרי השירות.
<< אורח >> דוד הרוש: << אורח >>
אחרי השירות זה חייב להיות ממשרד הבריאות. כן ביקשנו בתוך ההחלטת הממשלה הקרובה שיהיה שולחן רב-מגזרי גם עם משרד הבריאות לצורך העניין הזה כדי לפתור עוד מקרים כאלה שעולים לאחר השירות.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
אבל אני רוצה רגע להבין. תראו, אם אין גוף שבסוף יודע לפנות למשרד הבריאות, כלומר, יש פה מקרה שדורש קיצור תורים, אין מה לשלוח חייל מילואים, בודד או לא בודד, לחפש עכשיו תורים בקופות החולים של בריאות הנפש. אין תורים. במקרה של הלומי נפש, הביורוקרטיה להשיג את התור היא בלתי אפשרית, הם מתייאשים בדרך.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
וזה איפה שבאים הארגונים המדהימים, נבות, בייס, חייל אל חייל, נפש בנפש, שכן בסוף היום מוצאים וישלמו על הטיפול שלנו, כי הממשלה פשוט הפקירה אותנו. אני אפנה למשרד הבריאות, מה יעשו לי? אני אגיד לך. יוציאו אותי ממילואים, יגידו לי שאני מפגר, יקחו לי נשק ולא יתנו לי לעשות כלום. זה איפה שאנחנו פונים לארגונים.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
אבל משרד הבריאות לא חוקר את הרשלנות בתוך הצבא.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
אצלנו מטופלים כ-120 חבר'ה, וגם בארצות הברית.
<< דובר >> יוסי: << דובר >>
חבר'ה, אנחנו כולנו עם אותה מטרה. אתם שוכחים, כולם פה לאותה מטרה. אני אחזור על זה 1,000 פעם. כולם לאותה מטרה.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
בינתיים זה לא מרגיש ככה, אבל בסדר, אחי.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
זה באמת לא מרגיש ככה.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
אני מבין. עכשיו אני רוצה תשובה.
<< אורח >> נחמן ידגר: << אורח >>
זה מרגיש כאילו זו מלחמה, סליחה שאני אומר את זה, כאילו אנחנו נלחמים מולכם. סליחה שאני אומר, סליחה שאני קוטע, אני משוחרר על 21 על סמך דיווח של אחת העמותות פה. פנו אליי מטעם זה, שחררו אותי בלי לשים עליי, בלי לשמוע מה זה.
אני מגיע, ניסיתי, הסברתי לפסיכיאטרית את כל הסיפור, את כל המצב, לא הייתה מוכנה לשמוע. על סמך דיווח של המרכז לחיילים בודדים מייקל לוין, על סמך זה. לא היו מוכנים לשמוע אותי. עברתי מפסיכיאטר לפסיכיאטר, הסברתי להם את כל הסיטואציה, הכול בסדר איתי. בסוף מה אני מוצא את עצמי? זרקו אותי. ואז מה? לסמן וי על זה שדיברו איתי בלי שזה. ואם באמת עכשיו הייתי 21, אז מה? העיפו אותי ככה? פניתי אחרי זה לעמותות.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
הם שלחו אותי הביתה לדירה ריקה, אותו הסיפור. זה מצב בלתי נסבל. וגם הרופאה ששחררה אותי הייתה מתחזה, היא הייתה מתמחה בשנה א' או ב', והם לא סימנו את זה. זה מסוכן.
<< אורח >> נחמן ידגר: << אורח >>
פניתי אחרי זה.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
לא, נחמן.
<< אורח >> נחמן ידגר: << אורח >>
אני רק רוצה להוסיף עוד דבר קטן.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
אבל אני צריך לסגור את הישיבה.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
אנחנו מרגישים כמו מפגרים.
<< אורח >> נחמן ידגר: << אורח >>
פניתי אחרי זה חזרה למרכז, שהעמותה תטפל בבעיה, לבוא ולדבר איתם על הבעיה. סליחה שאני - - -
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
לא, זו לא סליחה, אני רוצה להסביר. אני צריך בעוד כמה שניות לסגור את הישיבה.
<< אורח >> נחמן ידגר: << אורח >>
אבל בינתיים רק מתנערים ממני מאחריות.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
תסגור, אבל קריב, אנחנו אומרים לכם שאנחנו, החיילים, במצוקה.
<< אורח >> נחמן ידגר: << אורח >>
אני פה על זמן עבודה שלי, אני מסתובב מדבר לדבר. באמת, אני רציני. בינתיים אף אחד לא פונה אליי. אני באתי בשביל לקבל מענים. אני באתי חזרה לקבל מענה, לא רוצים לשמוע אותי. אומרים לי: " סיימנו לדבר על זה, אנחנו לא מוכנים להמשיך לדבר על זה. התנערו מאחריות.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
אתם פשוט לא רוצים להקשיב לנו. אולי אנחנו המפגרים, הפוסט-טראומטים, מה שזה יהיה, אבל אתם לא רוצים להקשיב לנו.
<< אורח >> נחמן ידגר: << אורח >>
בינתיים גם הארגונים וגם העמותות רק מתנערים מאחריות. מי אמור לקחת פה אחריות? אני מנסה להבין.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
אתה יודע, אני דיברתי על אותה בעיה לפני שנה וחצי בכנסת, ושום דבר לא יצא מזה.
<< אורח >> נחמן ידגר: << אורח >>
גם העמותות שלנו שאמורות לטפל בזה מתנערות מזה. מי אמור לקחת את זה? מי אמור לטפל?
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
חבר הכנסת רון וקריב, אולי אתם יכולים להסתכל עלינו כעל מפגרים, אבל אני אומר לכם את המציאות בפנים, שאף אחד לא מקשיב לנו, ואתה תנסה להשתיק אותי וזה לא יעבוד.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
אני לא מנסה להשתיק אותך.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
אתה יכול גם להוציא אותי, מה שאתה רוצה.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
אני לא אוציא אותך.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
אבל אני אומר לך שהמציאות פה היא שכולם פה בשולחן הזה במצוקה, ואף אחד לא פונה אלינו, ואין גוף, ואף אחד לא רוצה להקשיב לנו.
<< אורח >> נחמן ידגר: << אורח >>
במקום לטפל בבעיות ולנסות, אני משלם על זה מלא כסף עכשיו, לנסות גם לחזור לצה"ל, מפסיכיאטר לפסיכיאטר, אני עובד על זה קשה, ואף אחד לא מוכן לקחת על זה אחריות. מה אני אמור לעשות עכשיו? אני מנסה לפנות.
<< אורח >> יהושע פריש: << אורח >>
מה, אני מפגר? אני צריך להילחם על זה? אני מפגר? בוא תגיד לי את זה בפנים. אני נלחמתי למען המדינה פאקינג 800 יום. אז כן, אני מפגר. אני מפגר? אני פאקינג צריך לקבור חברים שלי ואתה יושב פה בכנסת. אני מפגר? אז תגיד לי את זה בפאקינג פנים.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
מכובדיי, אנחנו לא נוציא מהוועדה אף אחד, אבל אני חייב על פי נהלי הבית. אנחנו מסיימים את הישיבה, תיקבע ישיבת המשך בקרוב. תודה לכולם.
<< סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 14:10. << סיום >>