פרוטוקול ועדה
הכנסת העשרים-וחמש
מושב רביעי
פרוטוקול מס' 192
מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי
יום שני, ח' בשבט התשפ"ו (26 בינואר 2026), שעה 13:00
סדר היום:
<< נושא >> עיכובים בקביעת דרגות סבסוד למעונות יום << נושא >>
נכחו:
חברי הוועדה:
מירב כהן – היו"ר
חברי הכנסת:
עאידה תומא סלימאן
מוזמנים:
חגי פורגס
–
אגף עידוד תעסוקת הורים, משרד העבודה
שרון שמר
–
מנהלת תחום בכיר שירות לציבור משרד העבודה
מאירה בסוק
–
עו"ד, לשכה משפטית נעמ"ת
שלום נגר
–
יו"ר ארגון חלמיש
שלומי נחומשון
–
מנכ"ל, ארגון אלמנות ויתומי צה"ל
זהבה גרוס מידן
–
עו"ד, יו"ר ארגון אלמנות ויתומי צה"ל
ניצן בסן
–
לוביסט, ארגון אלמנות ויתומי צה"ל
יעל חג'בי
–
ראש צוות גנים מובילת גנים ומובילת תחום לידה עד גיל 6, הנהגת ההורים הארצית
עמית טרכטינגוט
–
עו"ד, ראש תחום מדיניות, פורום נשות המילואימניקים
סתיו סעד
–
סגנית מנהלת אגף הגיל הרך, ויצ"ו
טליה לביא
–
מנהלת מעון ויצ"ו ירושלים
ד"ר יערה שילה
–
מומחית בגיל הרך, מכללת אפרתה וחברת ועדת העמותה למען הילד בגיל הרך
חליל עבד אל רחים
–
מנהל מערכת חינוך לגיל הרך
דיאנה עבד אל רחים
–
מפעיל מערכת חינוך לגיל הרך
נינט ששון
–
ראש ענף הגיל הרף, כוח לעובדים
רן מלמד
–
נקודת מפנה
מור דקל
–
יו"ר העמותה למען הילד בגיל הרך
ד"ר כרמל בלנק
–
חוקרת בכירה, מרכז טאוב
נדב טיבי
–
מאהל הלומי הקרב
מנהלת הוועדה:
דלית אזולאי
רישום פרלמנטרי:
רינת בן מוחה, חבר תרגומים
רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי -דיוקים והשמטות
<< נושא >> עיכובים בקביעת דרגות סבסוד למעונות יום << נושא >>
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
שלום, תודה לכל מי שטרחו להגיע לדיון של הוועדה לקידום מעמד האישה ושוויון מגדרי. אני רוצה לפתוח את הדיון שעוסק במעונות היום.
לפני זה, רק כמובן אזכיר שכל עם ישראל מאוחד בדרישתו, תפילתו, כמיהתו שרן גווילי זכרונו לברכה יובא לקבורה ראויה, גיבור ישראל שהקריב את חייו למעננו, ואנחנו לא שוכחים אותו לרגע.
מעונות היום – זו שנה שנייה שבה בגלל כל מיני מאבקים פוליטיים-משפטיים, משרד העבודה מפרסם בעיכוב ניכר את הקריטריונים לקבלת דרגת הזכאות לסבסוד במעונות היום. הסיפור ברקע הוא מוכר לכולם, יש את האירוע עם ילדי האברכים, שבעקבות זה שהם לא התגייסו והסדר "תורתו אומנותו" פקע, אז בג"ץ הורה להפסיק את ההטבות האלה ומאותו רגע, בעצם הגורמים הפוליטיים במשרד העבודה מחזיקים את כלל הציבור כמו בני ערובה, ולא מפרסמים בזמן את הזכאות להנחות ואנשים פשוט לא יכולים לתכנן את ההוצאות שלהם בצורה כזו.
הפעם הקריטריונים פורסמו לפני ארבעה חודשים בלבד, שזה שלושה שבועות אחרי ששנת הלימודים כבר נפתחה. כאמא במערכת אני יכולה להגיד שתמיד היו עיכובים, תמיד היו עיכובים, אבל נגיד פרסמו חודש לפני הפתיחה. זה גם היה לא נוח ואנשים לא ידעו לתכנן, אבל לא אחרי פתיחת שנת הלימודים נזכרים בכלל לפרסם את זה וברגע שלא מפרסמים את הקריטריונים לזכאות, אז כל התהליך של מתן ההנחות מתעכב. זה בעצם עיכב את כל פרסום הדרגות בפועל וכתוצאה מזה להרבה מאוד משפחות פשוט אין תשובות מה ההנחה שהן יקבלו ומה ההוצאה המתוכננת שהן צריכות לעמוד בה? צריך להבין שזו הוצאה של אלפי שקלים בחודש – אם אתה צריך לשלם 3,000 שקלים או אתה משלם 1,000 שקלים או אתה משלם 400 שקלים, זה הבדל מאוד-מאוד משמעותי בתכנון כלכלי של משפחה עד כדי כך שזה יכול להוות שיקול לאם אם לצאת לעבודה או לא לצאת לעבודה
קיבלנו תלונות שלא עונים לטלפונים, שלא נותנים תשובות ברורות. נעשו פניות גם לשר הרלוונטי, שהיום זה יריב לוין, הוא שר העבודה במקביל לזה שהוא שר המשפטים, שר לשירותי דת, שר ירושלים והשר שאחראי על מסורת ישראל. גם מבקר המדינה התייחס לסוגיה הזאתי. לפי תשובת משרד העבודה, יש 1,000 משפחות חדשות שממתינות למענה לגבי מה דרגת ההנחה שלה הן זכאיות ויש משפחות שכבר במערכת, זאת אומרת שהילד כבר היה שנה ראשונה במעון, וכרגע הן מקבלות את ההנחה לפי מה שהיה נהוג בשנה הקודמת. אבל גם כאן יכולה להיות בעיה, כי אם מצבן הכלכלי הידרדר, אז ההנחה לא מספיקה ואם מצבן הכלכלי השתפר, הן עלולות למצוא את עצמן במצב שהן צריכות להחזיר רטרואקטיבית את סכומי ההנחות שהן קיבלו.
זה מצב שהוא בלתי אפשרי ויוצר אי-יציבות אדירה במערכת.150,000 פעוטות נמצאים במסגרות האלו המפוקחות והמסובסדות של ויצ"ו ונעמ"ת, 100,000 מתוכם ביקשו בקשה לסבסוד, ו-70 אחוזים מתוכם קיבלו בפועל סבסוד. הסיוע – תבינו עד כמה זה משמעותי – נע בין 400 שקלים בחודש ל-2,500 שקלים בחודש לילד. כששיש כמה ילדים זו משכנתה, זו ממש משכנתה. זה מאוד מקשה על תכנון כלכלי של משפחה וזה מקשה מאוד על הבחירה של נשים לצאת ולעבוד.
לכן ביקשנו לכנס דיון חירום כדי להבין איפה זה עומד ושלציבור יהיו תשובות. יש לנו עד 14:00, זו מסגרת הזמנים שיש לנו היום לנהל את הדיון, אז אנחנו נהיה מאוד-מאוד ממוקדים.
אנחנו נתחיל עם נופר אזולאי אמא, שנמצאת פה? אוקיי, אני עוברת לטליה לביא, מנהלת מעון ויצ"ו.
<< אורח >> טליה לביא: << אורח >>
היי, שלום. אני טליה לביא, אני מנהלת ברשת ויצ"ו כבר שלוש שנים.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
גילוי נאות, הילדים שלי כולם גדלו בוויצ"ו, כולם ילדי ויצ"ו ואני אוהבת ומעריכה מאוד.
<< אורח >> טליה לביא: << אורח >>
אני מנהלת כשלוש שנים בוויצ"ו במקור חיים בתלפיות וכן היה חשוב לי להגיע היום כדי באמת להעלות את המצוקה ואת הבעיה שאנחנו נמצאים בה. דיברת קצת על איחורים בכל העניין של התשובות, אז כן חשוב לי להגיד שכשאנחנו לוקחים שלוש שנים אחורה, אנחנו רואים את כמות הילדים שהיו לנו בתחילת שנה במעונות: 85 ילדים, 90 ילדים. והיום, כשאנחנו נמצאים לקראת הרשמה של שנה הבאה, אנחנו כבר רואים שזה יותר לכיוון ה-50.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
תחזירי על זה עוד הפעם.
<< אורח >> טליה לביא: << אורח >>
אני אומרת שכמות הנרשמים לתוך המעונות, בגלל שיש המון עיכובים של סבסוד הולכת ופוחתת. זאת אומרת שבעצם הורים לא יכולים להרשות לעצמם להגיע לתוך מעון מסובסד ולא לדעת מה קורה איתם מבחינת דרגה.
אני כן יכולה להרים דגל ולהגיד שיש לי המון הורים, אימהות יחידניות, שזו שנה שנייה שלהן כבר אצלנו, ולצערי הן לא רושמות את הילד הנוסף מכיוון שהן לא קיבלו עדיין תשובה לדרגה לילד הראשון. אנחנו לא יכולים לצפות מאמא ששמה שני ילדים בתוך מעון וצריכה לשלם 8,000 שקלים, לשים שני ילדים. יש אימהות שלצערי לא חוזרות לעבודה כי הן לא יכולות לקבל עדיין דרגה, אין עדיין תשובה. אז אנחנו עדיין מחכים שיגיעו התשובות ועדיין אנחנו מחכים שיהיה איזשהו מענה שנוכל לתת גם להורים שנמצאים. וחלקן גם לצערי מאבדות את העבודה שלהן ומעדיפות להשתמש בסבתא או בסבא או בכל מיני אפשרויות אחרות.
אנחנו ממש מרגישים שבמידה והיה לנו מענה לתת מבחינת הדרגה, מבחינת סבסוד לפני תחילת שנה, אז המצב שלנו היה אחרת. גם אני כהורה מרגישה את זה. אז אני באמת חושבת שצריך לעשות איזשהו שינוי מאוד-מאוד דרסטי כדי לאפשר גם לאימהות לצאת לעבוד, גם להכניס ילדים למסגרות, וגם לתת להם באמת את המענה הראוי לילד שהוא פעוט
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
ברור, 100 אחוזים. כרמל ממרכז טאוב.
<< אורח >> כרמל בלנק: << אורח >>
תודה רבה. אפשר להעלות את המצגת? אוקיי, מצגת קצרה. ד"ר כרמל בלנק, ממרכז טאוב. רציתי להגיד שחבל לי שאין כאן בדיון עוד אנשים. הדיון בבוקר היה רווי בהצהרות לתקשורת אבל במעט פרקטיקה התפוצץ מאנשים, ופה כשעושים את העבודה עצמה חבל שאין יותר.
רציתי להראות כמה נתונים שמסבירים כמה הסבסוד הזה הוא קריטי גם למצב של האימהות אבל גם ממש לחיים של הילדים.
אלו נתונים שמתבססים על עיבוד של דוח מבקר המדינה משנת 2022. ניתן לראות בשני הטורים השמאליים, זה בעצם אשכולות 1 ו-2 במצב סוציו-אקונומי, החלק האדום זה ילדים שהם במסגרות לא מפוקחות והחלק הכחול אלו הילדים שבמסגרות מסובסדות.
אנחנו רואים שבאשכולות 1 ו-2, איפה שהמצב הכלכלי הוא הכי קשה, יש מעט מסגרות מסובסדות ובהתאם הילדים נמצאים במסגרות לא מפוקחות אנחנו גם יודעים שלא כולם עם האמא.
השקף הבא יראה כמה המצב הזה הוא קריטי. כאן אנחנו רואים, זה קצת קטן, אבל אם תסתכלו על כל החלק הכתום והאדום, שוב, אלו אשכולות 1 ו-2 עם אחוז הילדים שנמצאים במעונות לא מפוקחים. החץ השחור הראשון מראה את החברה החרדית, אנחנו רואים שם שבאשכול 2 למשל, 55 אחוזים מהילדים החרדים הם לא במסגרות מפוקחות. שורה אחת מתחת זה בחינוך הממלכתי, יהודים לא חרדים – יש שם מעל 60 אחוזים במסגרות לא מפוקחות, ובחברה הבדואית והערבית זה כבר עובר את ה-60 ואפילו את ה-70 אחוזים. זה מראה לנו שהבעיה של ילדים במעונות לא מפוקחים היא לא בעיה תרבותית, זו בעיה סוציו-אקונומית
היא בעיה שלאשכולות החלשים אין מספיק היצע במסגרות מפוקחות, ואם את מעט המסגרות המפוקחות האלו הם לא יכולים להרשות לעצמם ולא יכולים להיות בהן, זה דוחף עוד ועוד ילדים לא להישאר בבית, כי האמא צריכה לצאת לעבוד, היא לא יכולה לרעוב ללחם. וזה פשוט דוחף אותה למחסני ילדים.
אי אפשר לקיים מעון עם תנאים בסיסיים כשהתשלום עליו הוא כמו בחברה החרדית למשל, 500 או 600 שקלים לחודש. המדינה צריכה לקחת אחריות שלא יהיו מעונות שעולים שבעה שקלים לשעה, אלא את המעונות המסובסדים לאפשר להורים להסתמך עליהם ולהרשות אותם לעצמם, לקדם הפיכת מעונות נוספים למסובסדים וכמובן לדאוג למשפחות ליציבות שידעו כמה כסף ותמיכה הן מקבלות, להעמיק את התמיכה הזאת ולא להקשות עליה.
אנחנו רואים ויודעים מאינסוף מחקרים שפערים שמתחילים בגיל הרך, יש פערים באוצר מילים בין ילדים כבר בגיל שנה, בגיל שנתיים הפערים האלו מתרחבים ובכיתה א' כבר אי אפשר לסגור אותם ומי שמרוויח בצורה הכי ברורה – הנתונים שלנו מראים גם בישראל וגם בעולם – הם ילדים להורים לא אקדמאיים ממשפחות נמוכות הכנסה, שמקבלים במעונות הטובים והמסובסדים את הגירויים שלהם הם צריכים. ויש אחריות למדינה לעשות כל מה שהיא יכולה כדי לדאוג שיהיו עוד מקומות במעונות האלו, ולאפשר למשפחות את התנאים האלו.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אגב, אני חייבת לומר שלדעתי במדינת ישראל כולם מופלים, גם הילדים של החזקים. זה שאת משלמת הרבה כסף למעון זה לא אומר שהוא מקבל את הגירויים ושאנשי הצוות מקבלים את ההכשרות. היום גם מי שמשלם לא מקבל תמורה.
<< אורח >> כרמל בלנק: << אורח >>
עוד לא דיברנו על התנאים והסטנדרטים והתקינה וזה שיש הרבה ילדים.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
בהיבט הזה יש שוויון, כולם מקבלים שירות על הפנים.
<< אורח >> כרמל בלנק: << אורח >>
יש הרבה מה לתקן, ובגלל זה צריך להתחיל מלהכריז על מצב חירום ולכוון משאבים לכיוון הגיל הרך.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
נכון.
<< אורח >> כרמל בלנק: << אורח >>
כי זה הבסיס לחוסן שלנו.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אני מסכימה, זו באמת אקסיומה. יערה שילה. אני אתן לכולם לדבר.
<< אורח >> יערה שילה: << אורח >>
צוהריים טובים. דוקטור יערה שילה. מירב, קודם כל תודה שהסכמת להרים את הוועדה הזו, לקח זמן אבל בסוף הצלחנו. אני רוצה להגיד שני דברים, קודם כול אני רוצה להשתתף בצער המשפחות של ליה ואהרון. שני ילדים מתו, אי אפשר להסתכל על זה ולהתנתק מהאירוע כי זה שזור זה בזה "צבת בצבת עשויה".
עכשיו אני אגיד באופן כללי, אני יושבת פה עם אישור קבוע כמעט כבר מ-2012, תעשו חישוב. אני חושבת שלא הייתה שנה קשה של דרגות כמו השנה הזו. אם באי קבלת הדרגות שזה מאוד משמעותי כמו שהציגה כרמל, אבל מעבר לזה, הקושי הבירוקרטי שאין צורך בו.
נניח שרגולציה היא מחויבת חוק, אבל שעתיים וחצי חיכיתי עם אמא ובסוף זה גם מתנתק, מילא היו עונים לי. אני חושבת שזו שערורייה של שירות. ובסוף מי ממצה זכויות? אנשים שהם חזקים. אני, למשל, הייתי נוסעת עד למשרד העבודה ויושבת להם על הווריד עד שאני אקבל את הדרגה. אבל אמא שהיא עובדת קבלן שזו הסיטואציה שלה, אין לה את השעתיים וחצי לשבת לחכות שיענו לה. גם לא תמיד הם מבינים מה צריך.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אני גם לא חושבת שזה יעזור לחכות, היה עיכוב מלמעלה, גם לא היו להם תשובות.
<< אורח >> יערה שילה: << אורח >>
וזה הדבר הבא, שאתה מביא לחשב את הדף הזה, הם הוא אומר לך: לא את הדף הזה, כשאתה מביא לו את הדף הזה... הכול כל כך קשה. בואו, גם ככה נותנים חינוך עני לעניים, גם ככה זה כל-כך קשוח. אני לא אחזור על מה שכרמל אמרה כי זה מיותר להפסיק את הסיפור הזה. בן אדם מגיש דרגה, זה צריך לקחת שבוע-שבועיים, זה לא צריך להיות כל-כך הרבה חודשים. זה לא נורמלי. יש ילדים שכבר לדעתי התחילו לזחול על גחון והם, נראה לי, עומדים.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
תודה. נציגת משרד העבודה, את רוצה לשמוע את הארגונים לפני שאת מתייחסת? שניכם, אתם מעדיפים לשמוע את הארגונים קודם? אתם יודעים מה, בואו נשמע אתכם עכשיו ואז אני אתן גם לויצ"ו ונעמ"ת להתייחס.
<< אורח >> יערה שילה: << אורח >>
אגב, זה 470 ומשהו מפעילים, קחי את זה בחשבון. וסך כל הילדים במדינת ישראל זה נושק כמעט ל-600,000 ילדים. בעצם מי מקבל סבסוד? בערך 25 אחוזים מהילדים. גם מתוכם יש את הקשיים. זאת אומרת, ב-150,000 גם את זה אנחנו לא מצליחים לממש, שזה לא נורמלי.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
ברור. בבקשה, אז מי מטעם משרד העבודה?
<< אורח >> חגי פורגס: << אורח >>
אנחנו שנינו, אני חגי, מאגף עידוד תעסוקת הורים, מה שהיה פעם מעונות יום. אני יותר בעולם המקצועי של - - - סבסוד, מערכות דיגיטליות.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
מי אחראי על פרסום הדרגות? אתה.
<< אורח >> חגי פורגס: << אורח >>
מסמכים, בירוקרטיה וזה.
<< אורח >> שרון שמר: << אורח >>
אני שרון שמר, מאגף בכיר שירות לציבור. אנחנו מנהלים ביחד את המוקד שנותן שירות בימים אלו.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אז שמעת, אנחנו תכף נשמע עוד ארגונים, אבל התמונה ברורה והתלונות ברורות. מה הסטטוס אצלכם?
<< אורח >> חגי פורגס: << אורח >>
אני אגיד ככה, קודם כול אין ספק שמועד פרסום מבחני התמיכה הוא מחולל קריטי של בלאגן. אנחנו עושים את המאמצים לפרסם את מבחני התמיכה כמה שיותר מוקדם. בחינת הגאנט השנתי של המשרד, אנחנו מכוונים ליוני.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
יוני?
<< אורח >> חגי פורגס: << אורח >>
יוני זה הגאנט הקבוע שלנו, לשם אנחנו מכוונים.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
והשנה מתי זה היה?
<< אורח >> חגי פורגס: << אורח >>
השנה זה היה בסוף ספטמבר. בשנה שעברה זה היה אפילו אחרי. בשנה שעבר זה היה בסוף נובמבר. לצורך העניין אנחנו כבר מקדמים את מבחני התמיכה להתשפ"ז.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
ולמה זה קורה? למה סוף ספטמבר וסוף נובמבר במקום יוני?
<< אורח >> חגי פורגס: << אורח >>
כמו שציינת בתחילת הדברים, היה את פסק הדין של בג"ץ לגבי סבסוד לימודים תורניים ללומדים שהם בגיל חייב גיוס. הדבר הזה עיכב את המבחנים. אני לא רוצה להיכנס לסיבות מי גרם לזה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
כן, אבל הפסיקה של בג"ץ לא עוסקת בשינוי המבחנים. הוא פשוט הוציא את האברכים מזכאות.
<< אורח >> חגי פורגס: << אורח >>
הזכאות של אותם לומדים קבועה במבחני התמיכה, ומבחני התמיכה לא פורסמו עד שהנושא הוסדר.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אז זה בשנה הראשונה. ולמה בשנה השנייה? כבר סגרנו את זה.
<< אורח >> חגי פורגס: << אורח >>
אותו דבר, גם השנה היה שיח מול משרד המשפטים ומול משרד האוצר לגבי כל מיני בקשות שמשרד המשפטים רצה להכניס מבחנים סביב... אני יכול לפרט על זה אם את רוצה. לא נראה לי שזה הנושא, אני יכול לפרט למה היה את העיכוב הזה. בסוף שכנענו את משרד המשפטים לדחות את מה שהם ביקשו בשנה ואז הם הסכימו ושחררנו את המבחנים. אבל שורה תחתונה, העיכוב הזה מחולל מעגלים של עיכובים ושל לחץ ושל קריסת מערכות ובסוף ההורים הם אלו שנפגעים ואנחנו מצרים על כך מאוד. זה כהקדמה.
יש עוד גורמים שמשפיעים על העיכוב במתן הדרגות, בין אם זה ריבוי הבירוקרטיה שחד משמעית קיים, ואנחנו כל הזמן מנסים מאוד לצמצם אותה. יש לנו אתגרים טכנולוגיים מאוד גדולים שגם בהם אנחנו משקיעים ויש לנו את המוקד הטלפוני ששרון תוכל להרחיב עליו, על כל הפעולות שאנחנו עושים.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אז כרגע מה הסטטוס? כולם אמורים לדעת מה דרגת ההנחה שלהם בשלב הזה?
<< אורח >> חגי פורגס: << אורח >>
הסטטוס הוא כרגע – אני אפריד בין בקשות שנבדקו לבקשות שקיבלו דרגה. מבחינתו כל הבקשות שהוגשו נבדקו. בדרך כלל כשמבחני התמיכה מתפרסמים ביוני, אז עד תחילת שנת הלימודים יש שלושה חודשים להיערך למתן הדרגות. הורים מגישים, יש איזשהו פעמון, אבל בסוף אנחנו שולטים על הדבר הזה ככה שב-1 בספטמבר ההורים יקבלו דרגה.
כאשר מבחני התמיכה מתפרסמים באיחור, כל שלושת החודשים האלו שההורים מגישים בקשה בדרך כלל מתנקזים לשבועיים, וזה גלים שמעכבים את זה עוד יותר.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
זה מזעזע. אני מרחמת עליכם, אני יודעת שזו לא אשמתכם.
<< אורח >> חגי פורגס: << אורח >>
לא עלינו, תרחמי על ההורים, אל תרחמי עלינו.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
לא, אני מרחמת עליכם, אתם עושים מה שאתם יכולים, אבל זה מצב בלתי אפשרי.
<< אורח >> חגי פורגס: << אורח >>
ההורים הם אלו שצריך לרחם עליהם ואנחנו עושים את המקסימום כדי שזה לא יקרה. אז אני אומר שהייתה תקופה מאוד ארוכה שהורים הגישו בקשה והיא עדיין לא הגיעה לבדיקה, ובזמן הזה הם כמובן שילמו מחיר. מבחינתנו המעונות יכולים לגבות מהם מחיר מלא.
אנחנו הגענו למצב שכל הבקשות שהוגשו נבדקו. עכשיו יש לנו את השלב הבא שזה מי זכאי לסבסוד? אז גם כאן בכל שנה בהתחלה אנחנו מתחילים עם היקף מאוד גבוה של הורים שלא זכאים לסבסוד. פה נכנסת הבירוקרטיה, פה נכנסים עוד כל מיני אילוצים שלנו, טכנולוגים קצת, גם ההיבט של המוקד החיצוני. ההיקף עדיין גדול ופה אנחנו עושים מאמץ כדי שההיקף הזה ירד, ובאמת שכל מי שזכאי לדרגה – יקבל. כל הפינג-פונג עם ההורה: תשלים מסמכים, תצרף לי את התלוש הזה, התלוש חתוך תביא לי אישור מרואה חשבון וכל מיני דברים כאלו. זה כרגע המאמץ הכי גדול שאנחנו משקיעים.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
הבנתי. תישארו רגע ותקבלו עוד פידבק ונראה מה עושים. מאירה בסוק מנעמ"ת.
<< אורח >> מאירה בסוק: << אורח >>
יש את הנושא של המאקרו שזה גם דובר בוועדת חינוך שאין מספיק מעונות, ודיברה על זה גם הגברת ממרכז טאוב. אני אדבר על המיקרו שזה נעמ"ת שהיא המפעילה, והיא לא בכלל לא קשורה לנושא אבל ההורים מגיעים אליה, לנעמ"ת, לויצ"ו, לכל הארגונים שמפעילים והם אין להם תשובות. עכשיו אתם מדברים על השנתיים, אני יודע שזה שנים.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
תמיד היו עיכובים אבל לא ככה.
<< אורח >> מאירה בסוק: << אורח >>
אבל זה לא משנה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אני זוכרת שכשהילדים שלי היו במעונות אז חודש לפני היה בלאגן חבל על הזמן אבל לא ככה.
<< אורח >> מאירה בסוק: << אורח >>
העיכובים קיימים כבר שנים ואין שום סיבה שהורים לא יהיה להם לפני ה-1 בספטמבר ידע מה שקורה. עכשיו, המפעילים בכלל לא קשורים לנושא הזה והם אלה שחוטפים את הכול.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
הופכים לשק החבטות. ויצ"ו?
<< אורח >> סתיו סעד: << אורח >>
אני סתיו, אני אשמח להוסיף, גם אני ממשיכה את מה שהיא אמרה. אנחנו כמפעילים הרישום אלינו למעונות קורה הרבה לפני, הוא מתחיל כבר בחודש פברואר.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
מה זה הוא מתחיל כשהילד בבטן, אני זוכרת באיזה שלב אנשים נרשמים.
<< אורח >> סתיו סעד: << אורח >>
אבל משרד העבודה מפרסם את זה בערך בחודש פברואר ואנחנו נערכים לילדים שיגיעו אלינו כבר בספטמבר, ואנחנו קולטים כוח אדם עם כל הקושי ועובדים מאוד קשה כדי לגייס את המטפלות ואת המנהלות ואנחנו מכשירים אותם כדי שב-1 בספטמבר אנחנו נוכל לפתוח את השנה. ואז הרבה שלא קיבלו תשובות או שקיבלו דרגות או שיש איזשהו פינג-פונג כזה או אחר בסוף עוזבים אותנו, ואנחנו נערכנו לקלוט מספר מסוים של ילדים.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
האמת שזה פוגע גם בכם כלכלית.
<< אורח >> סתיו סעד: << אורח >>
פוגע בנו, גם בהיערכות שלנו ובשגרה וביציבות שאנחנו מנסים לייצר עבור המטפלות שלנו ובסוף כמובן שזה פוגע בהורים. אני לא יכולה לתת להם את השירות שמגיע להם בטח בילדים ובפעוטות.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אני חייבת רגע להגיד כאמא במערכת, ויצ"ו ונעמ"ת – אני חיה שם, זה הבית שלנו ושל הילדים –הם בקריסה מוחלטת, כוח האדם מתחלף בכמויות, אי אפשר להביא כוח אדם. השנים האחרונות היו ירידה תלולה ביותר ביכולת לנהל אנשים טובים, אנשים עם שליחות, מודל מקסים.
אגב אני תמיד שמתי את הילדים שלי, אף פעם לא הייתי זכאית להנחה, אבל היה לי חשוב להיות במסגרת ציבורית. זה מודל מקסים ואנשים טובים. קריסה. להוסיף את זה שהם גם לא יכולים לתכנן כמה כסף הם יקבלו וכמה ילדים יהיו להם במעון וכמה כוח אדם לגייס. זה מטורף.
<< אורח >> סתיו סעד: << אורח >>
ואז אנחנו גם נאלצים לפטר צוותים, כשמהצד השני כל-כך קשה לנו לגייס צוותים, אבל כשהילדים לא מגיעים אלינו בסוף בגלל שההורים שלהם לא יכולים לשלם את הסכומים האלה לאורך זמן או שהם מייצרים חובות, ואז בדיוק כמו שהסברת בהתחלה, בסוף אנחנו לא מצליחים להיערך גם מבחינת כוח האדם ולא מצליחים לתת את השירות שמגיע להם.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אני רוצה לשמוע את יעל, הנהגת ההורים הארצית.
<< אורח >> יעל חג'בי: << אורח >>
אני חושבת שאנחנו מדברים פה על נושא שתחילתו בתחילת המאה שעברה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
ממש.
<< אורח >> יעל חג'בי: << אורח >>
כאילו זה לא להאמין שאנחנו מסתכלים על זה כאילו זה משהו שקורה בימים האלו, אנחנו מדברים פה על סיפור של למעלה מ-100 שנה. הכניסה של הנשים למעגל העבודה, ההסתכלות על האישה כאילו זה איזשהו משהו שהוא היום בחירה של האישה אם לצאת לעבודה או לא לצאת לעבודה.
אני לא מכירה תא משפחתי שמסוגל לחיות בצורה נורמלית ממשכורת אחת, אוקיי? ואני חושבת שהמדינה קצת הסירה אחריות מתחום הגיל הרך באופן כללי. דיברנו על זה בוועדה בדיון הקודם, היינו בוועדת החינוך היום, דיברנו את זה על משבר כוח האדם. ועדת החינוך והוועדה המיוחדת לזכויות הילד הכריזו על משבר לאומי לפני כשבועיים בתחום הגיל הרך. זה הכול תחת אותה מטרייה.
ואני אומרת דבר כזה, אנחנו ב-2026, אם המדינה עד היום לא מסוגלת לייצר את הפתרונות האלה, אולי הגיע הזמן להתחיל לדבר על הארכת חופשת הלידה לשלוש שנים? אולי זה הפתרון? לאפשר לנשים להישאר בבית, לטפל בילדים שלהן כמו שצריך ולא לצפות.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
למה רק לנשים? למה לא לגברים?
<< אורח >> יעל חג'בי: << אורח >>
אוקיי, אני מצטערת שאני יוצאת קצת מגדרית בנושא, אל תתפסו אותי במילה, לאחד מההורים בתא המשפחתי לטפל בילדים כמו שצריך, להישאר בבית ולעשות את מה שהוא צריך לעשות, אוקיי? ולשמור על הביטחון של הילדים וכו'.
כשאנחנו מדברים על המטפלות ועל המחסור בכוח אדם אז גם שוב צריך להסתכל על הדברים בצורה מאוד מאוד רחבה, על ההכשרות שלהן, על תנאי העסקה שלהן, על שעות העבודה שלהן, על הכול, על המכלול. אין שום סיבה שאנשים ירצו ללכת ולעבוד בתחום הזה אם אנחנו ממשיכים בפינצטה לדבר רק על זה ורק על זה.
לפני כמה חודשים היה דיון בוועדת החינוך על היישום של ההכשרות, על הדחייה בעוד שנתיים של ההכשרות.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
שקיצצו את זה, נכון? זה היה 10 מיליון וזה קוצץ ל-4, נכון?
<< אורח >> יעל חג'בי: << אורח >>
גם, וגם האריכו את הזמן.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
לא משנה, אני לא רוצה לתקוע, יעל.
<< אורח >> יעל חג'בי: << אורח >>
לא, אני אשמח שיערה דווקא תרחיב על העניין הזה כי זה נושא מאוד מאוד חשוב.
<< אורח >> יערה שילה: << אורח >>
מה שעשו בסוף, זה לטובת כולנו, אפשרו לתת עוד שנה וחצי.
<< אורח >> יעל חג'בי: << אורח >>
אני לא בטוחה אם זה לטובת כולנו.
<< אורח >> יערה שילה: << אורח >>
המחנכות-מטפלות לא יכלו להיכנס אם לא הייתה להן את ההכשרה, כיוון שראו שהמצב הוא כל כך קשה ואין כוח אדם, אז נתנו עוד זמן להיערכות.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אני ראיתי שקיצצו את התקציב ברשויות המקומיות, היה תקציב של 10 מיליון וקיצצו ל-4. אוקיי, יעל תשלימי את דבריך.
<< אורח >> יעל חג'בי: << אורח >>
אז אני אומרת שיש בעיה מאוד חמורה והגיע הזמן שכל המשרדים יתכנסו לאירוע הזה ויטפלו בנושא הזה, כי אפשר להתחיל לדבר על היפוך הפירמידה מפה ועד להודעה חדשה, אבל צריך אומץ כדי לעשות שינוי אמיתי.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
כן.
יש פה הרי כמה לבלים. היום יש מסגרת שנותנת מענה ל-22% מהאוכלוסייה במסגרות מפוקחות ומסובסדות כמו ויצ"ו ונעמ"ת, זה רק 22% מהאוכלוסייה. אז קודם כול צריך שלפחות זה יעבוד, שהארגונים ישרדו, שיקבלו את ההנחות בזמן. שהמערכת, לפחות הזו, למרות שזה רק פלח מאוד קטן באוכלוסייה, לפחות שזה יעבוד. אחר כך כמובן שהאידיאל זה להרחיב את זה, אבל כיוון שזה הרבה מאוד כסף ותשתיות ואנחנו רואים ששום דבר לא זז, אז צריך לפחות לראות איך מנהלים את השוק החופשי, איך מפקחים, איך עוזרים, איך מעודדים עוד פתיחה של מסגרות? ויש פה מה לעשות גם אם זה בצורה הדרגתית.
<< אורח >> יעל חג'בי: << אורח >>
אני חייבת לומר שכולם כל הזמן אומרים שאין מספיק מבנים ואין מספיק מבנים. אני יכולה להעיד שהילדים שלי הם בני חמש וחצי היום, התאומים שלי, כשהם היו בני שלוש והיו צריכים להיכנס למעון, עיריית יבנה בקסם בנתה מעון מכלום.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
לא, זה קורה, אני לא אומרת שלא בונים.
<< אורח >> יעל חג'בי: << אורח >>
שעומד בכל התנאים של הרישוי, בחודשיים.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
זה לא רק עניין של זמן, זה עניין שכדי לפתור שיהיה לך את המסגרות של ויצ"ו ונעמ"ת, המסובסד והמפוקח, זה אירוע של עשרות מיליארדים.
<< אורח >> יעל חג'בי: << אורח >>
הגיע הזמן לדחוף את היד לכיס.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
צריך להתחיל גם אם לא עושים את זה בבת אחת, בואו, אנחנו מדינה רצינית, בואו נבנה תוכנית ארוכת טווח. אוקיי, לא בשנה אז בחמש שנים, לא בחמש שנים אז ב-10 שנים, אבל בואו נפתור את זה כי אי אפשר...
<< אורח >> טליה לביא: << אורח >>
עכשיו מדברים קונקרטית על זמנים שאנחנו לא מקבלים בעצם את הדרגות.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
זה המיקרו של המיקרו, זה הבסיס, זה הטכני הפשוט.
<< אורח >> טליה לביא: << אורח >>
זה בעצם מה שבאמת מעכב לנו, להקים רישומים לפני.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
זה ברור, התחלתי בזה, זו בעיה נפרדת. אני פשוט אומרת שאת מדברת על משהו שהוא גם ככה המעט של המעט, ל-22%. אנחנו אפילו לא התחלנו לדבר על הבעיה בכללותה. טוב, זה ברור. שלום נגר מחלמיש.
<< אורח >> שלום נגר: << אורח >>
עורך דין שלום נגר, יושב ראש ארגון חלמיש. אני מייצג למעלה מ-450 מעונות יום מפוקחים מסובסדים. מעבר לרשתות הגדולות יש למעלה מ-50% יזמי חינוך ורווחה שמפעילים מעונות יום ברחבי הארץ מכל המגזרים ומכל המגדרים.
היה חשוב לי לבוא לפה. אני מגיע תמיד לוועדות חינוך, אבל הוועדה למעמד קידום האישה, אני חושב שצריך לצאת מפה עם שתי אמירות. אבל אני קודם כול רוצה להתייחס, גברתי, לפתיחה שלך. מעונות היום ביסוד שלהם, במהות, הוקמו כעידוד תעסוקת נשים. אף פעם לא הסתכלו מה העיסוק של האמא. אני לא רוצה להיכנס לפן הפוליטי, אבל אני חושב שאמא עובדת, מגיע לה זכאות לילד, ולא משנה אם אבא לומד.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אז אל תיכנס לפן הפוליטי אם אתה לא רוצה. כי אם אתה רוצה להיכנס לפן הפוליטי, תיכנס.
<< אורח >> שלום נגר: << אורח >>
לא, אני אומר שאנחנו בעידוד תעסוקת נשים ובוועדה של מעמד קידום האישה, וצריך להסתכל פה לשתי נשים בעיניים, לאמא ולמטפלות, ואני אסביר. האימהות רוצות לצאת לשוק העבודה והן מפרנסות והן לא יכולות היום בגלל כל הבירוקרטיה והקריטריונים ההזויים שבכלל מערכת הסבסוד. אנחנו לא 100 שנים אחורה. אני חושב שבמהות בסבסוד יש בעיה במקור, צריך פשוט להגמיש את הקריטריונים, זה אחד.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
מה זאת אומרת?
<< אורח >> שלום נגר: << אורח >>
הקריטריונים הם בלתי נתפסים. זה שעות של האמא, אם היא מורה אז יורדת לה הזכאות. צריך פשוט לבנות מבחני תמיכה שבאמת מקבילים לשוק ולמציאות כי ההורים מפספסים לפעמים על שקל אחד דרגה שהיא משמעותית והיא הולכת למעון פיראטי. אין היגיון.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
תמיד יש גבול.
<< אורח >> שלום נגר: << אורח >>
נכון, ברור, אבל אני אומר שאותם קריטריונים כבר המון שנים. אני אומר שאם אנחנו רוצים לקדם את הנשים במדינת ישראל לצאת לשוק העבודה, לקבל משכורת טיפה יותר מ-10,000 שקלים, כדי שתהיה זכאית, צריך קצת לשנות את הקריטריונים.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
לא, למה? דווקא גם מעל 10,000 שקלים מקבלים הנחה פשוט לא את המרבית.
<< אורח >> שלום נגר: << אורח >>
אז אני אומר לך, גברתי, שהורים שמתפרנסים. הורים של מעמד ביניים שיש להם ילד או שניים כבר לא זכאים לסבסוד, חד משמעית לא זכאים לסבסוד. אני גם דיברתי על זה בגלי צה"ל, ואני אומר את זה כול הזמן שצריך לשנות את מבחני התמיכה. אני חושב שמפה, מהוועדה הזאת, כמי שדואג לנשים זה דבר ראשון שצריך לצאת.
משרד העבודה עושה ככל שביכולתו. עכשיו, מעונות היום מפוזרים בארבעה משרדי ממשלה, בחינוך אומר העבודה - - - חינוך, אבל יש מוקד של דרגות, המוקד הזה כשל. פשוט צריך להוסיף תקציב, יש החלטת מנכ"ל, אין פשוט תקציב מדינה. להוסיף עוד פקידות במוקד כדי שיתנו דרגות כי הם קורסים שם מהלחץ. אני לא יודע מי מבקר אותם. את יודעת מה? אפילו שתהיה בקרה של המדינה על המוקד הזה, לא רק של משרד העבודה.
לא ייתכן שאנחנו מחודש ספטמבר ועד היום לא מגיעים לדרגות, עד שהמשרד בטוב ליבו החליטו לתת דרגות כפייה כדי לתת להורים משהו ביניים, כי הם כראשי אגפים עושים את שביכולתם. אין להם תקציב, אני אומר לך שהיום על כל אגף מעונות יום יש ראש אגף ויש מישהי שיצאה לחופשת לידה, אין לנו מענה כראשי ארגונים, ואנחנו כל הזמן איתם. הייתי במשרד העבודה פעמיים בשבוע שעבר, כדי לעזור, כדי לייעל, להקים מוקד, לעזור אפילו למנהלות מעון שיתנו את הסיוע להורים. אנחנו כולנו מוכנים לתת את הכלים, אבל המוקד הוא בקריסה, צריך להוסיף תקציב רציני למוקד.
המוקד הזה, אם הוא לא עומד בתנאים שלו, והוא זכיין של משרד ממשלתי, מדינה ישראל צריכה לאכוף מולו, יש דרישות כמובן, הוא צריך חד משמעית. אנחנו נכנסים פה אבל הדיון פה הוא על סבסוד, ויש כסף, מדינת ישראל משקיעה מיליונים במוקד הזה, המוקד הזה צריך לתת את הדין לכנסת ישראל, חד משמעית. הוא לא יכול המון זמן להשאיר עשרות אלפי הורים בלי דרגה, זה לא הגיוני. גם אם נעשה חישוב שהוא נותן רק עשר דרגות ביום מחודש ספטמבר עד היום, איפה הוא היה עד היום?
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
יכול להיות, אני אכניס את מה שאתה אומר לסיכום, זו נקודה חשובה. אבל הוא גם אומר שהיה פה delay מאוד משמעותי בתהליך האישור של הנחות אז נוצר צוואר בקבוק.
<< אורח >> שלום נגר: << אורח >>
אז אני אענה גם על זה. משרד העבודה וגם הייעוץ המשפטי החליטו, שכבר לכאורה לא צריך להגיש תלושי שכר, למה? כי יש במערכת כבר ביטוח לאומי. למה אנחנו באמת נמצאים בשנות ה-20 שצריכים להגיש בכלל ניירת? בכפתור אחד יש ביטוח לאומי. מה קשורה ההחלטה של הייעוץ המשפטי למערכת שהיא טכנית, בשנייה, בהזדהות ממשלתית, ההורה שלא מופיע כאברך, הוא צריך לקבל דרגה. זה סיפורים. כי אם המערכת היום יודעת לזהות...
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אתה אומר למה מבקשים?
<< אורח >> שלום נגר: << אורח >>
אין קשר, זה סתם. או שיגידו שאין באמת סנכרון עם הביטוח הלאומי ואז נדע את האמת, או שאם אנחנו התקדמנו לשמה אז המערכת יודעת לזהות.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
יש לכם תשובה על זה? אם אפשר פשוט לקבל את הנתונים מביטוח לאומי?
<< אורח >> חגי פורגס: << אורח >>
אז אנחנו מקבלים נתונים מביטוח לאומי.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אז בשביל מה להטריח את המשפחות?
<< אורח >> חגי פורגס: << אורח >>
אוקיי, קודם כל מילה על הביטוח לאומי. אני חושב שהמשרד שלנו הוא מוביל בממשלה בסנכרון מידע בין משרדי. יש משרדים שעומדים בתור ללמוד את המנגנון הזה. המנגנון הזה יש לו עדיין כמה מגבלות ואילוצים, לצורך העניין, למשל, אנחנו לא מקבלים מידע על עצמאיים. עצמאיים עדיין צריכים להתקשקש איתנו על ניירת. המידע שאנחנו מקבלים הוא לא עדכני ליום הגשת הבקשה, הוא קצת ב-delay, ואז אם מאז יש איזשהו עדכון אז אנחנו חוזרים לעולם הניירת.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
בסדר. אז אתם יכולים לקחת ולומר לבן אדם שאם משהו השתנה חובתך לעדכן אותנו, ואז היוצאים מהכלל יבואו.
<< אורח >> שלום נגר: << אורח >>
נכון, אחרי חצי שנה. יקבל דרגה זמנית, נכון. הרי התקדמנו לשם, נכון.
גברתי, אני עכשיו רוצה לבקש פה בקשה אישית מיוחדת ממך, והגעתי לפה במיוחד בשביל זה. אני פניתי לשרה כמה פעמים בכתב והיא לא התייחסה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
איזו שרה? שאחראית על איזה משרד? על מה אתה מדבר?
<< אורח >> שלום נגר: << אורח >>
קידום האישה. היא לא התייחסה. ואני רוצה שתצא איזושהי אמירה, כי משרד החינוך והשר אף פעם לא אמרו את זה, אף אחד בכנסת ישראל לא עמד על דוכן ואמר מילת הערכה למטפלות במדינת ישראל.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אז רגע אני אגיד, לי חשוב. את הילדים שלי גידלה מזל מויצ"ו בבית הכרם, מזל הענקית. היא בשבילי כמו בת משפחה. אני ידעתי שהילדים שלי במקום בטוח, היא עזרה לנו במשברים, היא הייתה ועדיין אשת מקצוע מדהימה ואת הכול היא עשתה בצניעות ובתנאים קשים ובשמחה ובאהבה ובתחושת שליחות. זה התפקיד הכי חשוב שיש במדינת ישראל באמת. אני אומרת את זה, אני חושבת שלומר את זה זה לא מספיק במקום שבו אני נמצאת אני צריכה לפעול.
<< אורח >> שלום נגר: << אורח >>
זה מספיק כי אף אחד לא אמר מילה טובה למטפלות, ומה שאת עושה עכשיו, והלוואי ויוציאו את זה החוצה, שמישהי אחת בכנסת ישראל תעמוד ותגיד תודה לכל המטפלות במדינת ישראל, כי כמו שאמרת מקודם יש מצוקה קשה, וכל אחת שהיום בשליחות, והגיל הרך זה הגיל הכי קריטי. אני אמרתי את זה לשר החינוך, כי ילדים שלא מקבלים את הטיפול הנכון הם זקוקים לשילוב, לחינוך מיוחד והכול. אם יהיו לנו צוותים איכותיים אנחנו נחסוך מיליונים בעתיד החינוך. האנשים לא משקיעים בגיל הרך, לא מבינים את המשמעות של גיל הרך, וכל מטפלת שקמה ברבע לשבע במעון ועושה סריקה שמאבטחת, ושוטפת כלים והכול, צריך לעמוד ולהצדיע לכל המטפלות במדינה הזאתי.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
חבל על הזמן, ממש.
<< אורח >> שלום נגר: << אורח >>
ובאתי לפה כדי לבקש ממך כי מכל מי שביקשתי עד היום להגיד מילה אחת למען המטפלות, לאף אחד אין את האומץ הזה להגיד.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
לא, אני מעריצה אותן, באמת, מה שהן עוברות. ואגב, התמודדות עם הורים מאוד מסובך.
<< אורח >> יערה שילה: << אורח >>
מירב, ויותר מזה. אני אחדד את מה ששלום אומר. מכניסים מכשירים, משגעים אותן. זה נהיה צייד. אני יכולה להגיד שאחרי המוות הזה של שני הילדים התקשרה אליי כתבת ואמרה לי: תגידי לי אילו מסגרות לא טובות, אני הולכת. כמובן שלא שיתפתי פעולה. אבל אני אומרת שהצייד הזה של בוא נראה מי לא טוב ונכסח אותו. אני חושבת שהרוב הן טובות. היה קצת, אני חושבת שמור הצליחה, לא יודעת עוד מי, אני חושבת ששלום הצליח, לעשות פינה טובה ביום על המחנכות-מטפלות, היא ירדה אחרי שבועיים לצערי הרב. אולי מפה הקריאה, שלום.
<< אורח >> שלום נגר: << אורח >>
אני אמרתי את זה אז לשרה יפעת שאשא ביטון שהיא עשתה את ההליך הזה לא בצורה מושכלת, ואז היא עשתה איזושהי פרסומת.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
אתה מתכוון על המעבר?
<< אורח >> שלום נגר: << אורח >>
היא לא עשתה אותו בצורה. היא הודתה לי בסוף אחרי שהיא בסוף לא הייתה שרה. אבל אמרתי לה: תקשיבי, לבוא עם סרטונים של צילומים, של מצלמות, של סרט. אתם הפכתם את המטפלות למפלצות. יש בודדות אבל יש בכל בוקר אלפי מטפלות שקמות ומוסרות את הנפש בשביל הילדים שלנו, בשביל ההורים שבחזית.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
לא, חס וחלילה.
<< אורח >> שלום נגר: << אורח >>
ואני אומר לך שאני הרבה פה, ואני מבקש בכל פעם שתרימו להן, הן רוצות, הן זקוקות לזה. אני מעסיק קרוב ל-100 מטפלות, אני יודע מה זה. אני בא מהפריפריה, מבית שאן. אגב, אני רוצה להגיד לך שאני גם אהבתי את המחקר האחרון שלכם בבית שאן, בכל המעונות יש מקומות פנויים ואנחנו שיא הפריפריה, אנחנו אשכול ארבע, ועדיין הורים אין להם זכאות למעונות בגלל שהם לא זכאים לסבסוד, ויש מלא מקומות פנויים.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
אין סבסוד.
<< אורח >> שלום נגר: << אורח >>
מה לעשות, זה מה שאמרתי. גם מעמד ביניים ב-10,000 שקלים הורה יחיד לא זכאי לסבסוד.
<< אורח >> יערה שילה: << אורח >>
מירב, זה משהו שחייב לבדוק.
<< אורח >> טליה לביא: << אורח >>
אני יכולה להגיד שכאשר אני כהורה הגשתי דרגה, על עניין של 200 שקלים לא קיבלתי דרגה, והיו לי שני ילדים במעונות.
<< אורח >> שלום נגר: << אורח >>
נכון.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אוקיי, סיימת?
<< אורח >> שלום נגר: << אורח >>
אני מודה לך, תודה רבה על הוועדה החשובה הזאת.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
חליל עבד אל רחים, מפעיל מעונות?
<< אורח >> דיאנה עבד אל רחים: << אורח >>
אנחנו ביחד, כן. שמי דיאנה וזה בעלי חליל, מטירה מרכז, אנחנו מנהלים מגיל שלושה חודשים עד גיל שש שנים באותו מתחם. אנחנו קיימים כבר שש שנים מופעלים עם רישיון. אנחנו כבר שנתיים עם הכרה של משרד העבודה ומשרד הרווחה. אם אנחנו כבר פה בוועדה לקידום האישה, אם כבר אנחנו מדברים על האישה, אנחנו רואים, אתם אמרתם, שההורים סובלים, אף אחד לא דיבר על מפעילי המעונות, שאנחנו גם סובלים. עד שאנחנו מקבלים דרגה, היום אנחנו בחודש החמישי של פתיחת השנה ועד היום יש לי הורים שלא שילמו שקל אחד עד היום. כי אני לא יכולה לצפות מההורים לשלם 3,500-3,600 שקלים לחודש כשהם מחכים לדרגה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אז מה את עושה?
<< אורח >> דיאנה עבד אל רחים: << אורח >>
בינתיים אני מחכה ככה, לדרגה. אנחנו במינוס.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אתם מפעילים על חשבון עצמכם?
<< אורח >> דיאנה עבד אל רחים: << אורח >>
אנחנו מפעילים על החשבון שלנו, כן. רוב ההורים לא שילמו שקל אחד. מי שאנחנו יודעים מראש שהוא לא יקבל סבסוד, אנחנו נותנים לו מחיר על שכר הלימוד, ואז אלו כן שילמו. אבל מי שלא קיבל דרגה... אני זאת שמזמינה הורים ואומרת להם: הנה, יש לנו הכרה, אתם תקבלו סבסוד, יש מצב שתשלמו 1,000-2,000 שקלים, ועל סמך זה הם מגיעים.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
מטורף.
<< אורח >> דיאנה עבד אל רחים: << אורח >>
כן, בדיוק. דוגמה משבוע שעבר, הורה אחד שכבר חמישה חודשים אצלנו, הוא לא שילם שקל אחד, אפילו בוא תשלם 1,500 שקלים – נניח שתקבל 1,500 שקלים – והילד עזב את הגן. שני ילדים בחודש האחרון עזבו את המעון בגלל שאני פניתי אליהם ואמרתי להם: תשמעו עד היום אתם לא מקבלים סבסוד.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
ואני לא יכולה לקחת סיכון יותר.
<< אורח >> דיאנה עבד אל רחים: << אורח >>
בדיוק, אני לא יכולה לקחת סיכון כזה, והילדים בינתיים עוזבים אותנו. וההורים חושבים שאנחנו אלו שנותנים את כל המידע אז הם כל הזמן שואלים אותנו מה עם הסבסוד? מה קורה? מה עם הדרגה? אני לא עובדת בזה, אתם צריכים.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
מטורף.
זה שהם צריכים להתקשר למוקד ולשבת, סליחה, יותר משעה – אף אחד לא עושה את זה. סתם דוגמה חיה מאתמול, ביקשו בסך הכול ספח. כן, תמשיך.
<< אורח >> חליל עבד אל רחים: << אורח >>
יש לי הרבה מה להגיד על העניין של ההתנהלות של המוקד בכלל. אם תרצו אני אביא דוגמאות למה קורה. החשב כותב הערה לשלוח ספח פלוס תעודת זהות. אז שולחים ספח ותעודת זהות ומחכים עד שידונו בבקשה מחדש, ואז מה עולה? שהוא רצה תלוש. אז ההורים מחכים חודש וחצי – אני מדבר על מקרים אמיתיים – חושבים שזה בטיפול, בינתיים לא מקבלים דרגה זמנית והילדים הם ממשיכים גם, ובסוף מסתבר שחסר תלוש של ספטמבר. זה מקרה.
מקרה אחד נוסף האות הסופית – בטעות החשב שם בהערה שלו אות סופית באמצע המילה, ואז כשרוצים לעדכן מסמך המערכת לא נותנת למי שרוצה להעלות מסמך בעידכונט – הנה, היא יודעת, היא מהנהנת בראש, אז היא מכירה את זה – לא נותן לו להמשיך להעלות מסמך כי יש אות סופית באמצע. מתקשרים למוקד, מתקשרים 40-50 דקות, ועונה מישהי שגם לא מבינה. לא נתפס שאי אפשר להעלות מסמך. אז המוקדנית או מישהו שעונה לא מבינה את הסיפור, אז אומרת: בסדר, אני אעביר הלאה. היא לא מעבירה ממש הלאה כי היא לא מבינה או לא ממש מעכלת שזו באמת השטות הזאת.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
רגע, בואו נחזור למשרד העבודה והמוקד כי זה חוזר כחוט השני.
<< אורח >> חליל עבד אל רחים: << אורח >>
יש לי הצעה לייעול נציגי המוקד, אם אפשר, אני חושב שמאוד יעיל לתת למנהל או מנהלת המעון לא לדבר בשם ההורים אלא לרכז את הבקשות של ההורים, סתם כי יש דברים קטנים, כמו ספח שחסר, תעודת זהות, כמו דברים קטנים, להציג למוקדנית באופן מרוכז, הנה רשימת ההורים.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אני לא בטוחה שכל מנהלי המעונות יסכימו לקחת על עצמם.
<< אורח >> חליל עבד אל רחים: << אורח >>
במצב הזה אחרי חמישה חודשים שלא קיבלו שקל, אז כן יעשו את זה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אני רוצה לחזור רגע למוקד. מה הדדליין? ומה קורה עם הורים שיצטרכו להחזיר רטרואקטיבית כספים? האם אתם מתכוננים לתת להם פריסה? מה הם יעשו עם זה? מה הדדליין, מתי – כולם יודעים. ומה עושים עם המצב של הרטרו?
<< אורח >> חגי פורגס: << אורח >>
את שואלת על המהלך שעשינו לאחרונה עם הילדים הממשיכים, אני מבין?
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
כן.
<< אורח >> חגי פורגס: << אורח >>
בחודש הקרוב תהיה בדיקה ממוקדת על אותם הורים שקיבלו את הדרגה הזאת. אנחנו מקווים מאוד שרובים יישארו עם אותה דרגה. יכול להיות שיש כאלו שהסבסוד יעלה ואז הם בסדר, יש כאלו שסכום הסבסוד ירד.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אז ברור. מה עושים עם אלו שפתאום צריכים להחזיר כסף? מה הם יעשו?
<< אורח >> חגי פורגס: << אורח >>
כשאנחנו הודענו להורים על הדרגה שהם קיבלו, שלחנו להם מסרים, מיילים וסמסים וגם במערכת כתבנו להם שזה המצב, יכול להיות שבעתיד הקרוב נבדוק את הבקשה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
בסדר, עשית לעצמך disclaimer.
<< אורח >> חגי פורגס: << אורח >>
לא, וכתבנו להם: אם אתם חושבים שמצבכם נפגע, פנו במיידית למוקד והדרגה תעודכן לפי המצב האמיתי. אנחנו עושים את זה כמה שיותר מהר כדי שאם יהיה מצב כזה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
בקיצור, הם עלולים להיות במצב...
<< אורח >> שלום נגר: << אורח >>
בחובות של 20,000-30,000 שקלים והמפעילים משלמים את זה, ואין ממי לגבות ותיקחי עורכי דין. קטסטרופה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
זהו, אני מציעה שכבר תיערכו לאפשרות, לתסריט הזה, כי הוא כנראה יגיע, שיש אנשים שאמורים להחזיר כסף ואין להם כרגע איך להחזיר כסף ואתם באירוע.
<< אורח >> שלום נגר: << אורח >>
למה לשגע את ההורים? תקבעו את הדרגה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
בסדר, אנחנו במצב נתון, הם כבר עשו את זה. אתה מדבר על פתרון הלאה, אני מסכימה איתך, אבל הם כבר עשו את זה.
<< אורח >> חגי פורגס: << אורח >>
כשעשינו את המהלך הזה קיבלנו הנחיה ממי שאישר את הדבר הזה, שאנחנו חייבים 100% בדיקה על התיקים, זו לא בדיקה מדגמית.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
מה הדדליין, מתי כולם מקבלים תשובות?
<< אורח >> חגי פורגס: << אורח >>
אנחנו מתחילים בתחילת פברואר לעבוד מסיבי רק על ה-8,000 תיקים האלו בערך.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
ומתי זה ייגמר?
<< אורח >> חגי פורגס: << אורח >>
אנחנו בשאיפה תוך חודש.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
בפברואר?
<< אורח >> חגי פורגס: << אורח >>
במהלך פברואר.
<< אורח >> שלום נגר: << אורח >>
מתחילים בפברואר ומסיימים במרץ.
<< אורח >> חגי פורגס: << אורח >>
כן. ושוב, ברור לנו שיהיו הורים שיצטרכו... אבל בניהול הסיכונים שלנו עדיף ש-8,000.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אני רק מציעה להתחיל לחשוב מה עושים במצב של אנשים שצריכים להחזיר כסף?
<< אורח >> שלום נגר: << אורח >>
במרץ הם יקבלו רטרו. מסכנים, הם ממש מסכנים.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
זה אירוע, אז צריך לחשוב על פריסה מיוחדת, אני לא יודעת, תחשבו על זה, תיערכו לזה. עורכת הדין זהבה גרוס מידן.
<< אורח >> זהבה גרוס מידן: << אורח >>
תודה רבה, קודם כול אני רוצה לברך, אנחנו בפעם הראשונה נמצאים בוועדה שלך, אנחנו ארגון אלמנות ויתומי צה"ל, אני יושבת-ראש הארגון, והדיון הזה שאנחנו מעלים היום, כפי שאני הבנתי כרגע מהשיח שהתנהל, אינו מתמצה רק בתקלה מערכתית אלא באמת משקף מצוקה אמיתית שיש לכלל ההורים במדינת ישראל, והוא מעלה לסדר-היום אצלנו בארגון את העניין הזה של המעונות שבא מהשטח, של האלמנות שלנו, במיוחד לאלמנות של המלחמה האחרונה, שרבות מהן עם ילדים קטנים, וזה מעלה המון שאלות ודברים שאנחנו רוצים להעלות ואולי אפילו לתקן, שלצערנו אין בנהלים של הקבלה למעונות היום וגם לא במבחנים של הסבסוד כל התייחסות ייעודית לאלמנות צה"ל למרות מצבן המיוחד, רבות מהן אינן עומדות בתנאי הסף של תעסוקה. לא משום שאינן מעוניינות לעבוד, אלא משום שמתמודדות עם האובדן הקשה שהן מצויות בו.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אין לזה מענה דרך הצבא?
<< אורח >> זהבה גרוס מידן: << אורח >>
לא. הטיפול בילדים יתומים והשיקום של המשפחה זה עול כבד מידי, ובכל זאת, בהיעדר הכרה במצבן נחסמת גם בפניהן האפשרות לקבלה למעון. קודם כול כי הן לא עובדות, הן לפעמים גם נשארות בבית, ולקבל סבסוד כמובן. זה עוול שאנחנו חושבים שחייבים לתקן אותו.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
נקודה חשובה.
<< אורח >> זהבה גרוס מידן: << אורח >>
המטרה של הישיבה היום הוא גם לבחון את הכשלים שהובילו לעיכובים, אך גם בעיקר לוודא שנוהלי הקבלה ותבחיני הסבסוד יתוקנו כך שישקפו רגישות והוגנות ושיווין.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
100%, נקודה חשובה.
<< אורח >> זהבה גרוס מידן: << אורח >>
אנחנו מבקשים לקדם תיקון שיקבל כי אלמנות צה"ל שהתאלמנו ב-24 החודשים שקדמו להגשת הבקשה, יהיו זכאיות לתעדוף בקבלת הסבסוד וגם אם הן אינן עומדות כרגע בתנאי העבודה של מה שצריך. זהו תיקון הכרחי, תיקון צודק וזהו תיקון שאסור לדחות אותו.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
נקודה חשובה מאוד. אני לגמרי אאמץ את זה ואנחנו נעבוד על נוסח. באמת לא הייתי מודעת לזה שהן לא מתועדפות.
<< אורח >> שלום נגר: << אורח >>
עכשיו לפני תקציב המדינה זה הדבר הראשון שצריך לתת להן. שישתתפו משרד הביטחון והעבודה. זה א' ב', אנשים איבדו את החיים שלהם. זה אירוע. אני בהלם.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אני גם לא הייתי מודעת.
<< אורח >> נדב טיבי: << אורח >>
תתפלא שיש מלא ילדים של הלומי קרב.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אתה רוצה להתייחס עכשיו?
<< אורח >> נדב טיבי: << אורח >>
כן. מלא ילדים של הלומי קרב, של הלומות קרב. נשים שנתנו את החיים שלהן למען המדינה, הילדים שלהן בבית, אין להם בכלל טיפול.
<< אורח >> שלום נגר: << אורח >>
מה?
<< אורח >> נדב טיבי: << אורח >>
לא מטפלים בהם, אין להם טיפול בכלל. אתה יודע כמה ילדים רוצים להתאבד? ילדים של הלומי קרב וילדים של הלומות קרב. הנשים שלהם. בוא תבקר פה במאהל שלנו, אנחנו שבעה חודשים יש לנו פה משפחה, באים עם הילדים שלהם והילדים אתה רואה איזה מתוקים, ילד בן ארבע, היום אנחנו חוגגים לו מחוץ לכנסת יום הולדת ארבע במקום שיחגגו לו בגן.
<< אורח >> שלום נגר: << אורח >>
מזעזע.
<< אורח >> נדב טיבי: << אורח >>
וזה אנשים שנתנו את החיים שלהם למען המדינה.
<< אורח >> שלום נגר: << אורח >>
אנחנו כארגון נעשה כל מה שאפשר. כולל היום להוציא מכתבים גם לשרים וגם לתקשורת. אני בהלם.
<< אורח >> נדב טיבי: << אורח >>
אנחנו גם, אנחנו פה בשביל לשנות, אנחנו לא עושים את זה בשבילנו, אנחנו עושים את זה בשביל עתיד הילדים שלנו, עתיד הילדים, ללוחמים שעכשיו נמצאים בעזה, שהם לא יעברו את הגיהינום שהלומי קרב עוברים במשך שנים.
<< אורח >> שלום נגר: << אורח >>
חד משמעית, זה עצוב מאוד.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
נדב, תודה שבאת ודיברת. פשוט הזמן שלנו מתקצר ואני רוצה שכולם יספיקו. נינט ששון, ראש ענף הגיל הרך בכוח לעובדים.
<< אורח >> נינט ששון: << אורח >>
כן, שלום. שמי נינט ששון, אני ראש ענף לגיל הרך בכוח לעובדים ומאגדת ארצית של המשפחתונים דווקא, אני לא שמעתי שדיברתם על משפחתונים.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
דיברנו על זה שרק 22% במסגרות המפוקחות והמסובסדות, זה אומר שכל היתר במשפחתונים.
<< אורח >> נינט ששון: << אורח >>
אני אדבר היום דווקא כמטפלת, כי עד אוגוסט האחרון הייתי מטפלת 38 שנים. אני אומר שאי סבסוד מביא לכאוס לא נורמלי. מטפלות המשפחתונים הן בדרך כלל מטפלות שנקראות כעצמאיות שלא ברשותן, שלא ברשותנו, אלא החלטה של הממשלה, ואנחנו בדרך כלל בפריפריה החברתית-כלכלית, ולכן רוב ההורים שנמצאים אצלנו במשפחתונים הם הורים שהמשכורת שלהם מאוד זעומה, ועד שהם מקבלים את הסבסוד הם אמורים לשלם לנו את הסכום המלא, כשבעצם לא ניתן לשלם את כל הסכום. במגזר הערבי והחרדי אני יודעת שמטפלות לוקחות על עצמן, כמו שהם סיפרו קודם, את נושא הסבסוד של הילד אצלם במשפחתון, וכך בעצם הן נשארות בכ-40% משכורת ומאוד קשה לנהל ככה את המשפחתון.
העבודה שלנו היא עבודת קודש, אתם צריכים להבין מה זה לקבל ילדים קטנים מגיל 0-3, גיל 0-3 זה הגיל הכי קריטי בבניית הביטחון של הילד, להקנות לו את כל מה שצריך. ברגע שיש כאוס במסגרת עצמה, אין אפשרות לתת לילד את מה שאנחנו רוצות. אי אפשר לקבל ילד בשכר של 8,000 שקלים במקום 3,000 שקלים ולנהל כך את המשפחתון.
הרישום נעשה בפברואר, אין שום סיבה שבמהלך כל שבעת החודשים האלה לא יהיה סבסוד, זה אבסורד לגמרי. אני אומר דוגמה עליי של שנה שעברה, אמא באוגוסט קיבלה דרגה, באוגוסט, בספטמבר היא נכנסה אלינו ובאוגוסט היא קיבלה דרגה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
מטורף.
<< אורח >> נינט ששון: << אורח >>
חוץ מזה שבמשרד, כמו שסיפרו קודם ואמרו פה לגבי מסמכים, שהמסמכים האלו ניתנים שוב ושוב. אפשר לגלגל למעלה ולראות איזה מסמך יש ואין. אבל לפקידות כרגיל אין את המסמך הזה ואין את המסמך הזה, או שלפתע פתאום מישהי מחליטה שההורים גרושים וצריך להביא איזשהו אישור שהם גרושים. ברגע שאומרים לה שלא – טוב, תלכו לעורך דין ותביאו אישור שאתם נשואים. באמת שהסיפורים הם הזויים מאוד.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
1,000 סיפורים.
<< אורח >> נינט ששון: << אורח >>
אני רוצה לומר לבחור הזה שישב פה קודם, לגבי המילה טובה. אני רוצה לומר לך תודה, אני אומרת לך קודם תודה, כי אתה פשוט לא הבנת מה שאתה לי עשית באופן פרטי, כי באמת לעמוד ולומר תודה למטפלת הזאת שעושה עבודת קודש, ממש כך. אתם לא מבינים מה זה לטפל – אני טיפלתי בחמישה ילדים – בחמישה ילדים שבאים כל בוקר ומחבקים עם הידיים הקטנות האלה. מי שלא חווה את זה זה לא להיות אמא, זה פשוט משהו אחר לגמרי, זו אהבה עצומה, אחרת לגמרי.
אני משפחתון, לא מעון, אני מבינה את זה, אבל אתם צריכים להבין שצריך באמת קודם כול לטפל בנושא הזה של הסבסוד, של הדרגות האלה, כדי לתת את השקט הנפשי גם להורה וגם למטפלת, ולהקנות לאותו ילד קטן את מה שצריך בטוב ולא בעוד יום לעבור של: אולי היום אני אקבל את הדרגה או שלא. פשוט מאוד.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
תודה רבה לך.
<< אורח >> דיאנה עבד אל רחים: << אורח >>
אז פה מתחילה השרשרת, ממש ככה. אם אנחנו לא מסבסדים כמו שצריך אז הכול מתבטא במשכורת של המטפלת, ואיכשהו זה מתבטא בתפקוד שלה, בשחיקה שלה. ככה זה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
ברור. אוקיי אני רוצה להספיק, מור דקל, יושבת-ראש העמותה לגיל הרך.
<< אורח >> מור דקל: << אורח >>
שלום כבוד היו"ר, תודה רבה על הדיון הזה. אני יכולה להעיד שהייתי לפני שנה בדיון עם היו"ר הקודם שהיה. לפחות הפעם יש הרגשה באמת של אוזן קשבת לעומת מה שהיה פעם שעברה. אני שמחה לראות שהגיעה חברת כנסת גם לדיון. באתי להגיד שזה מאוד מעציב אותי שאנחנו יושבים פה כבר כמעט שעה ואין פה חברי כנסת כי יש דיונים שהם יותר מעניינים.
<< דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >>
אבל את יודעת שאני תמיד איתכם בדיונים.
<< אורח >> מור דקל: << אורח >>
זה נכון, אבל אני רוצה להציף פה את האירוע. אני יודעת שכולם מדברים מהמקום המקצועי שלהם ומהמקום האישי. אני יושבת-ראש העמותה הישראלית למען הילד בגיל הרך, אנחנו מתעסקות בקידום מעמד הילד, כשאנחנו בעצם דואגים לילדים גם דרך לדאוג למבוגרים שסביבם. כלומר, אין לי שום אינטרס פה, אני לא מעון, אני לא אמא ואני לא כלום – אני מדברת לטובת הילד. אנחנו נמצאים – בצר לי, כולם פה דיברו מהלב ומהמקום המקצועי שלהם – פה באירוע שהוא מחדל בגלל פוליטיקה זולה.
אין לי איך ליפות, אני מצטערת, אני ארגון א-פוליטי ואני מנסה להישאר מחוץ לאירוע הזה, אבל די, אנחנו שנתיים באירוע מתגלגל שפוגע בכלל האוכלוסייה של מדינת ישראל. זה לא משנה במי בחרת, באיזה צד אתה, אם אתה חובש כיפה או אם אתה מהמגזר הערבי או אם אתה מצפון תל אביב. כל אחד ואחת שזכאים למעון מסובסד במשך שנתיים נאבקים בשיניים על מנת לקבל את הדבר הבסיסי שהם זכאים לו מטעם מדינה שחרטה את האירוע הזה על דגלה.
נכון, תמיד היו בעיות ותמיד לא היה מקום ותמיד היו עיכובים והכול טוב ויפה, אבל אנחנו לא שם, אנחנו כבר לא שם משנה שעברה, ועצם העובדה שאנחנו שנה שניה בתוך המצב הזה, תוך כדי מלחמה שמתנהלת, תוך כדי הרוגים שממשיכים להיות לנו, לצערי, והלומי קרב שחוזרים, ומשפחות שקורסות תחת הנטל בלי הפסקה, איך אנחנו יכולים להרשות לאירוע הזה לקרות?
עכשיו אני מקשיבה פה לחבריי ובאמת, חגי, אני אחמיא לו, כי בכל פעם שאני פונה אליו הוא עונה לי. אבל אני לא צריכה שהורים... אני יכולה להראות לכם יש לי קבוצת וואטסאפ שהייתה שנה שעברה 4,700 הורים מכל הארץ והיום היא כבר כמעט 7,000, וזה אלה שהגיעו אליי שאיפה שאני יכולה אני עוד פונה אליו, וזה לא אמור להיות ככה. המדינה הזאת הייתה צריכה במצב החירום הזה, כשהאירוע התגלגל מעל שנה, לתת כפתור ירוק. קודם כול לשחרר, ואני לא יכולה לשמוע את הדיונים האלה של מערכות, של טכנולוגיה. רבאק, אנחנו בכנסת ישראל 2026, איזה מערכות טכנולוגיות יש לנו, למה? לשיטור, לשב"כ, למלחמה, לרפואה? בזה אנחנו לא יכולים לטפל? אני מרחמת על החבר'ה שיושבים פה ממשרד העבודה, הם לא האשמים, הם אלה שמנסים עוד לתת את המענה.
אבל באמת הם מנסים לתת את המענה כמה שהם יכולים, אבל הם בעיניי לא פחות הקורבן מהילדים, מההורים, ומהמעונות שנמצאים פה. כי בסוף גם הטענות כרגע אליהם ואנחנו נותנים להם. המדינה הזאת יכלה בדקה... עזבי, אני אפילו לא מדברת איתך על להרחיב של כל מעגל הזכאים שנכנסו בשנתיים האחרונות לסבסוד ואין להם מקום כי גם אין כוח אדם, הם לא יכולים להיכנס, הם צריכים להיכנס ולא יכולים.
אבל רגע, קודם כול מי שכבר שם – תשחררו. בלי רטרו, בלי שמטרו. אני רוצה להראות לכם על מקרים שאני מקבלת, אימהות יחידניות שהתחילו את השנה, כי זה היה או לשמור על מקום העבודה או להישאר בבית עם הילד. הכניסו את הילד למעון. אני שמעתי אתכם, כל הכבוד לכם, אני לא יודעת איך אתם עושים את זה. אבל המעונות הגדולים לא יכולים להרשות לעצמם להגיד להורים: חצי שנה אל תשלמי לי. זה לא עובד ככה. 4,000 שקלים לתינוק בכל חודש והמדינה אומרת: אני אחזיר רטרו? עד הרטרו היא כבר קרסה, איפה אתם? תתעוררו.
המענה הטלפוני זה מחדל, אבל זה גם כמו העניין של הטכנולוגיה. יש פתרונות, יכלו לגייס. עברו שרים, ואני אגיד יותר מזה, שר אחרי שר עברו פה ואף אחד לא ניסה גם לדאוג או להעביר את המושכות כמו שצריך. זה פשוט, סליחה, לא מעניין, זה נטו קלף פוליטי. והאם אנחנו במדינה הזאת, במצב הזה שנתיים כמעט וחצי, תוך כדי מלחמה, הפכנו את מדינת ישראל, את הילדים שלנו, את ההורים, את המטפלות המדהימות לקלף פוליטי, בני ערובה לכל דבר ועניין?
כבוד היו"ר זה מחדל, זה מחדל של המדינה הזאת, זה מחדל של הממשלה הזאת, זה מחדל של כולם, של הכנסת הזאת. לא רק של קואליציה או אופוזיציה, של כולם, כי התשובה היא כאן שיש רק ח"כית אחת שיושבת פה, זה לא מעניין, הגיל הרך לא מעניין. כשמתו לצערנו שני פעוטות עכשיו במעון, תראו כמה היה לנו בבוקר, אי אפשר היה לדבר. תראו מה קורה עכשיו בוועדת חינוך. זה היום יום, זה היה לפני המלחמה וזה יהיה אחרי.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
תודה רבה, אני רוצה להספיק.
<< אורח >> מור דקל: << אורח >>
אני רוצה שתדרשי תשובות גם ממשרד העבודה, אחד, לשחרר את זה, קודם כול לשחרר, תשחררו, תענו לאנשים, תנו להם משהו שיעבוד וגם מי שהדרגה שלו עלתה או ירדה, אוי ואבוי שלוקחים לאנשים רטרו, זה מחדל. כשעסק נותן מחיר לא נכון הוא סופג את הטעות. כשאני בטעות אגיד 100 שקלים במקום 200, אני סופגת את הטעות, זה החוק. והמדינה לא יכולה לקחת את האחריות על המחדל שלה והיא עוד תדרוש כסף מהאנשים? זה הדבר שצריך לדרוש.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
תודה רבה. עמית, היא גם מהפורום של נשות המילואימניקים שאנחנו מקיימות הרבה דיונים ביחד, אבל גם פה, גם נשות המילואימניקים לא מקבלות מענה לגבי דרגת הסבסוד.
<< אורח >> עמית טרכטינגוט: << אורח >>
אז קודם כול תודה על ההזדמנות להעלות את הדברים. אני עמית, אני אשת מילואימניק, אני אמא לששה ילדים ואני מבינה שהדיון הזה נערך בעצם על השירות שניתן. גם אנחנו כמוכן מחכות במוקד טלפוני ולא תמיד מקבלות מענה. אני כן אגיד שיש לנו קשר ישיר עם משרד העבודה ואני מברכת עליו אז אני לא אעלה טענות בעניין הזה, גם עלו מספיק קולות.
אני כן אתחבר רגע לארגון אלמנות ויתומי צה"ל שהעלו כאן איזו לקונה שהיא מאוד-מאוד משמעותית. אני כאן כדי להזכיר שמעבר לזה שיש הורים עובדים, שזה קצת מזכיר לי את המאה הקודמת, יש לנו הורים משרתים וגם המקום שלהם אל מול הורים עובדים צריך להיות מקום קצת אחר.
אני אתחבר לדברים של ארגון אלמנות ויתומי צה"ל ואגיד שגם יש בנות זוג של פצועים. אתה הזכרת את הלומי הקרב, אבל פצועים בגוף או פצועים בנפש שלא תמיד הקריטריונים רלוונטיים עבורם כי הם נאלצו להפסיק את התעסוקה שלהם בעקבות כך.
אני יודעת שמשרד העבודה מנסה לגלות גמישות וכמה שיש לו במרחב התמרון המינימלי, אבל באמת צריך לתקן כאן חקיקה, צריך לעשות כאן תיקון מהיסוד, מה התנאים? מה הקריטריונים אחרי שמקבלים דרגה כדי להתקבל למעונות האלו? כי והיה וקיבלת דרגה לא בהכרח שתצליח להתקבל למעונות. וכן, אני רוצה שניתן איזשהו תיעדוף כאן להורים משרתים או להורים ששילמו בחייהם, להורים שמשלמים בגופם, בנפשם, בשגרת יומם, וצריך לתת על זה את הדעת במסגרת תיקון חקיקה, תודה רבה.
<< אורח >> שרון שמר: << אורח >>
אני פשוט מאוד רוצה לשתף פה את כל מי שיושב כי אני חושבת שהם וכולם ראויים לדעת מה כן אנחנו עושים. אני עוד פעם אגיד שאנחנו אגף שירות בכיר שהוקם רק לפני כשנתיים במשרד העבודה ובפברואר האחרון, לפני שנה, בעצם קיבלנו לידינו את ניהול המוקד, כשהמוקד בעצם עסוק במתן מענה וחישוב דרגות הוא המוקד שבעצם מפעיל את כל ערוצי השירות ואני כן רק רוצה לשתף בכמה מילים על תהליכי השיפור שעשינו ועושים. כמובן שזה לא קשור בכלל למתי, איך, כמה ולמה ומה הקריטריונים של מבחני התמיכה. זאת אומרת רק אחרי שמבחני התמיכה מפורסמים אנחנו בעצם נכנסים לתמונה, זאת אומרת אני מנהלת את הספק.
כל הטענות שעלו פה הן נכונות, אנחנו מודעים, אין משהו שאנחנו לא יודעים, אני יכולה גם לספר לכם שככל שאנחנו חופרים יותר ויותר אנחנו מוציאים עוד ועוד תקלות. חלקן בגין תשתיות מיושנות שאין לנו תקציב לפתח משהו אחר או חדש. גם כמות הנציגים במוקד, אתם צודקים, היא לא מספקת, אין לנו תקציב לכמות נציגים גדולה יותר. ולמרות זאת, אני כן רק רוצה לספר, התקלה שאתה העלית היא מאוד נכונה.
<< אורח >> חליל עבד אל רחים: << אורח >>
אבל הבשורה הטובה שבשבועיים האחרונים הרבה בקשות מתוקתקות.
<< אורח >> שרון שמר: << אורח >>
נכון.
<< אורח >> חליל עבד אל רחים: << אורח >>
וזה מרומם את הנפש.
<< אורח >> שרון שמר: << אורח >>
אני נורא שמחה שאתה אומר את זה, כי אנחנו עובדים על זה מאוד-מאוד קשה אבל אני כן רוצה להגיד שגם התקלה שהעלית היא תקלה נוראית שאני דרשתי ממערך הדיגיטל לנטרל לנו אותה כי זה בגלל רכיב של מערך הדיגיטל שהם לא מוכנים לוותר לנו עליו. הם עושים איזו בדיקת תחביר ואיות שם על הערות - - - ורק בשביל כך שהם לא מוכנים לנטרל לנו אותה זה מונע מהורים להוסיף מסמכים. נורא ואיום, מחדל נוראי. אני חושבת שקיבלנו החלטה קשה לנסות להוריד את הערות החשב מהעדכונט כך שלא יתקע את כל התהליך.
אז כן חשוב לי רק להגיד שאנחנו עובדים על הרבה מאוד תהליכי שיפור. אני חושבת שהשנה דווקא מופעלים על המוקד לחצים מאוד-מאוד גדולים. אני יכולה להגיד לכם שגם מדדתי את ההערות של מבקר המדינה ונראה שיש ירידה של 30% מינואר-פברואר 2025 לדצמבר 2025.
אני כן רק רוצה להגיד שאנחנו מאפיינים ומפתחים בימים אלו טופס חכם יותר שידע כבר לשקף בזמן הגשת הבקשה להורים אילו מסמכים הם צריכים להגיש כדי למנוע באמת את כל הפינג-פונג הזה שמתרחש בשנים האחרונות שהוא באמת נוראי, כולנו מסכימים איתכם. אז גם טופס חכם יותר, גם מערכת AI שתרוץ על כל הבקשות ותדע לסווג אותן למסלולים שאפשר יהיה לקבוע להם דרגות אוטומטית כשלא חסר כלום.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
הלוואי. תצליחו.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
כל הכבוד אבל את ההורים שלא משלמים מלא זה לא מעניין עכשיו, הם צריכים את הסבסוד.
<< אורח >> שרון שמר: << אורח >>
אתם צודקים, את ההורים זה לא מעניין.
<< דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >>
את האמת שאני הגעתי למרות שהייתי בוועדת הכספים בנושא גם כן חשוב, כי ראיתי שזה נושא חשוב וכי עקבתי והייתי שותפה בדיונים הקודמים שהיו סביב הנושא הזה כי באמת אכפת לי מהעניין, זה לא איזושהי גחמה וסרטון שאפשר לצלם כאשר אנחנו מדברים על עתידם של הילדים האלה.
עם כל הכבוד, וזה מצוין שסוף-סוף משרד העבודה התעורר ושם לעצמו איזשהו אגף שיטפל לעתיד, אולי נגיע למצב שהוא אמור להיות ה-default הבסיסי. מה שאתם עכשיו – וזה לא אישי – מתפארים שאתם בונים, זה היה צריך להיות עבר כבר. השאלה המהותית, לא יכול להיות שאני נכנסת ויוצאת לוועדה ועדיין שומעת שמשפחות שלמות לא קיבלו את הדרגה שהן צריכות לקבל.
אתם זוכרים את הסיכומים שהיו לפני שנה פה בדיוק בוועדה הזו? שנאמר: תשחררו ואחר כך תתחשבנו. איפה? מה קרה עם ההחלטה הזו של הוועדה? למה הוועדה בכל פעם צריכה להתכנס ולחזור על עצמנו ולדבר שוב ובסופו של דבר זה המשרד שמצפצף על המחוקקים? והמחוקקים, כאשר רואים שהם נכנסים ומתדיינים ושמים כל האנרגיות ואחר כך מסובבים את הגב והמשפחות עדיין סובלות מזה והילדים סובלים.
אני לא רוצה שיהיה ארגון באוכלוסייה הערבית שכל מטרתו לדאוג לעבודה מולכם. הם אמורים להתעסק בילדים ובחינוך של הילדים ובטיפול, לא להפוך למומחים של הבירוקרטיה של משרד העבודה, זה לא התפקיד שלהם, לא בשביל זה הם קמו ולא בשביל זה הם עוסקים. תסיימו עם הסאגה הזו.
צריך לקבל החלטה. זה שזורקים את התפוח הלוהט משר לשר וזה מוכן ומועיל בטובו לקחת את המשרד ולא לעשות כלום. אני חושבת שזהו, לפחות אתם, אנשי המקצוע שנמצאים שם יום-יום – לא חשוב מי מתחלף שמה למעלה, איזה שרים, רכבת השרים שנכנסת ויוצאת – אתם מאלה שנמצאים והפניות אליכם. תלחצו לכיוון. ואני מציעה שהוועדה תוציא מכתב חריף ביותר לשר המכהן, תבקש ממנו לשחרר את הכספים. הם משחררים כספים על ימין ועל שמאל, בעצם על ימין, לא על שמאל, שיוציאו פעם כסף על משהו טוב, מה קרה?
<< אורח >> שלום נגר: << אורח >>
בגלל שאין פה עוד חברי כנסת אולי גם תני להם בראש על נשות המילואים ועל אלמנות צה"ל, גם לתת להם איזושהי אמירה למשרד, שיישמע מעוד חברי כנסת את מה ששמענו פה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אני אכניס עכשיו את הכול לסיכום.
<< דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >>
הסיכום אצל יושבת-הראש.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אוקיי, אני מתנצלת בפני מי שבזום, אנחנו לא נוכל להגיע לדוברים בזום, עמכם הסליחה, פשוט צריך לנעול את הישיבה. בואו נסכם.
קודם כול, אנחנו נוציא פנייה לשר הממונה שכרגע זה יריב לוין שגם איזה מין תפקיד כל כך חשוב? משפטים, שירותי דת, ירושלים ומסורת ישראל בשר אחד ואז לא מתפנים לעסוק במשברים כי זה כל תפקיד כזה זו משרה מלאה, אז אנחנו נפנה וכמובן נדרוש תשובות לאלתר.
המוקד – הוא כשל, צריך - - -
<< אורח >> שלום נגר: << אורח >>
להעלות אותו על המוקד.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
לא, צריך בדק בית רציני, אני שמחה לשמוע שאתם מבינים שיש בעיה כי זה השלב הראשון בדרך לפתרון, אבל אנחנו נשמח לקבל עדכונים שהדברים לא יחזרו לעצמם. אולי תגבור בכוח אדם, לשפר את איכות כוח האדם.
היו גם עוד פידבקים שהם חשובים זה לראות איזה מידע כבר יש לכם ואין צורך לבקש שוב מאנשים? אם זה דרך ביטוח לאומי, אם זה מידע שכבר הוא עלה בשנים קודמות, לייעל את זה כי זה גם יקל על המוקד וגם יקל על ההורים.
סיכמנו שהדדליין הוא עד סוף פברואר, זאת אומרת שאנחנו נבקש עדכון שעד סוף פברואר לא יהיו הורים בישראל שלא קיבלו תשובה. זה מביש ומביך שהגענו לסוף פברואר אבל לפחות בואו נגמור עם זה בסוף פברואר.
אני אקח את הפידבק שהועלה פה על אלמנות צה"ל ועל משפחות של משרתים ואני אקדם חקיקה בנושא הזה. אני לא הייתי מודעת לזה שלאלמנות אין סידור לילדים וגם לא הפצועים. זה ברור, הדבר הכי מתבקש שיש.
אני מבקשת ממשרד העבודה – תערכו לאירוע של התשלומים רטרו, הוא יגיע וחבל להיות מופתעים כשהוא יגיע, הוא יגיע ולא כדאי שאנשים שגם ככה סבלו והיו באי-ודאות בגלל תקלה ממשלתית ובגלל סחבת שנובעת מפוליטיקה, הם בסוף יצטרכו לשלם את המחיר, אז אנא תערכו עם פתרונות.
אנחנו נמשיך לעקוב אחרי הנושא הזה, תודה רבה.
<< אורח >> דיאנה עבד אל רחים: << אורח >>
רק בבקשה, הבטיחו, קיבלנו הודעה שממשיכים בדרגה של השנה הקודמת, מי שקיבל דרגה בשנה הקודמת הוא אוטומטית יקבל.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
על זה דיברנו.
<< אורח >> דיאנה עבד אל רחים: << אורח >>
אוקיי כי רק אחד מתוך 40 קיבל דרגה.
<< אורח >> שלום נגר: << אורח >>
על נשות צה"ל יש לי רק הצעה אחת, בגלל שמשרד הביטחון אומר, אז אם אפשר שמשרד העבודה, שזה מתייחס לאמא הסבסוד, יתייחס באיזשהו קריטריון למי שבעלה במילואים או שחלילה נהרג, אז אפשר לתת לה ישירות כדי למנוע את הבירוקרטיה בין האוצר לעבודה לביטחון וכל זה. אז חייב להקל עליהן את הדבר הזה כי מה שהיה פה היום זה באמת לא מציאותי.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
תודה רבה, אני נועלת.
<< סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 14:12. << סיום >>