פרוטוקול ועדה
הכנסת העשרים-וחמש
מושב רביעי
פרוטוקול מס' 548
מישיבת ועדת העבודה והרווחה
יום ראשון, ה' באדר התשפ"ו (22 בפברואר 2026), שעה 09:00
סדר היום:
<< נושא >> יצירת המעטפת ליווי, טיפול ושיקום לתלמידי ישיבות ההסדר וחיילי המילואים ששירתו במחנה שורה << נושא >>
<< הלסי >> הצעה לדיון מהיר בנושא: יצירת מעטפת שיקומית לתלמידי ישיבות ההסדר ששירתו במחנה שורה ב-7/10 << הלסי >>
נכחו:
חברי הוועדה:
מיכל מרים וולדיגר – היו"ר
דבי ביטון
מוזמנים:
סא"ל עוזי בכור
–
מפקד היחידה לתגובות קרב, משרד הביטחון
סא"ל אוריאל זמיר
–
רע"ן סדיר מיטב, משרד הביטחון
רויטל אורדן
–
מנהלת המערך האמבולטורי בברה"ן, משרד הבריאות
רמי און
–
רס"ל במילואים, מזהה חללים, איגוד ישיבות ההסדר
יהודה איש שלום
–
מנהל אגף פוסט טראומה, ארגון נכי צה"ל
נטע כ"ץ
–
ראש חטיבת קליטה וקשרי ממשלה, ארגון נפש בנפש
אורי פינסקי
–
ראש מטה איגוד ישיבות ההסדר
רחל הילו
–
אחת ממובילות הפורום, פורום נשות משרתי המילואים
שמרית טוביאנה
–
מנהלת הפורום, פורום נשות משרתי המילואים
גרשום גבירצמן
–
פסיכולוג קליני, שותף במכון כיוון
שמואל הראל
–
ארגון הלומי הקרב
אפרת זנטון
–
אזרחית
ספיר לוי
–
רס"ל במילואים, תקשוב, מחנה שורה
נועם רון
–
מילואים, תקשוב, מחנה שורה
מאי סוחר
–
מילואים, תקשוב, מחנה שורה
שרגא דהן
–
מילואים, הרבנות הצבאית, מחנה שורה
משתתפים באמצעים מקוונים:
שמרית גז
–
רמ"ד קליני בחטיבה לחוסן ורצף מניעתי בתחום הנפשי, משרד הביטחון
שמואל מלול
–
רס"ן במילואים, זיהוי חללים צפוני
מנהלת הוועדה:
ענת כהן שמואל
רישום פרלמנטרי:
עומר סלע, איטייפ
רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.
<< נושא >> יצירת המעטפת ליווי, טיפול ושיקום לתלמידי ישיבות ההסדר וחיילי המילואים ששירתו
במחנה שורה << נושא >>
<< נושא >> הצעה לדיון מהיר בנושא: יצירת מעטפת שיקומית לתלמידי ישיבות ההסדר ששירתו במחנה שורה ב-7/10 (מס' 6689). << נושא >>
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
בוקר טוב לכולכם. אני שמחה לראות אתכם, תודה שהשכמתם קום ובאתם. היום היום ראשון, ה' באדר התשפ"ו 22 בפברואר 2026. השעה 09:08. אנחנו מתכנסים כאן היום כדי לעסוק בנושא שהוא חובה מוסרית מהמעלה הראשונה של מדינת ישראל כלפי אלו שעשו עבורה את העבודה הקשה והמטלטלת ביותר שאפשר לתאר – חיילי המערך בטיפול בחללים במחנה שורה.
חיילי המערך עבדו ועמדו בחזית הזיהוי והטיפול בחללים בנסיבות הקשות ביותר שידעה המדינה. החל משמחת תורה התשפ"ו כשהוקפצו, הם נחשפו יום-יום ושעה-שעה למראות ולחוויות שאיש אינו אמור לשאת. הם עשו זאת מתוך תחושת שליחות קדושה. השליחות הזו הגיעה עם מחיר נפשי כבד והתפקיד שלנו כאן הוא לוודא שהמדינה לא משאירה אותם לבד. אני רוצה לפתוח את הדיון דווקא בנקודה הקודמת שאולי יש מי שיקרא לה אפליה בין דם לדם – אני מקווה שזה לא, אבל יש מין תחושה שכזו – בתוך המערך הזה בסוגיית חיילי ההסדר.
בעקבות פניות שקיבלתי ובעקבות פרסום כתבה של יפעת ארליך בנוגע לחיילי ההסדר בשורה עולה תמונה מדאיגה. נתייחס אליה גם בהמשך. חיילי ההסדר שסיימו את השירות הפעיל וחזרו לישיבות נקראו בשמחת תורה ומייד לאחריה לחזור מהשל"ת לשירות פעיל. כל עוד הם היו על מדים וככל שהם נזקקו לסיוע ולטיפול הצבא דאג להם באמצעות קב"נים או מערך בריאות הנפש ביחידה. מרגע השחרור נוצר פער בלתי נתפס. בעוד שחיילי המילואים – שגם להם בקשות או טענות – קיבלו ימי עיבוד וטיפולים משמעותיים דרך קרן הסיוע, חיילי ההסדר, אותם צעירים שראו, חוו, הריחו ועשו אותו הדבר, לא קיבלו מענה.
אנחנו לא מדברים כרגע על תהליכי ההכרה בנכות. מי שרוצה להגיש נכות פונה למשרד הביטחון. הדרך פתוחה בפניו בין אם הוא מילואימניק ובין אם הוא הסדרניק. אנחנו מדברים על אלו שלא רוצים להיות מוכרים כנכים, אלא רוצים להשתקם בלי התואר הזה ובלי הכותרת שתהיה רשומה על ראשם. אנחנו מדברים על אלו שרוצים לחזור לחיים, ללימודים, לישיבה ומבקשים בסך הכול עזרה ועיבוד כדי שלא יצטרכו להגיע למשרד הביטחון בעוד עשר שנים כנכים כרוניים.
לא ייתכן שחייל שחסר משל"ת יקבל פחות אוויר לנשימה נפשי מאשר חברו למילואים רק בגלל ההגדרה הבירוקרטית. בדיון היום נידרש לתשובות מצה"ל וממשרד הביטחון איך קרה שהמענה הנפשי נעצר ביום השחרור עבור חיילי ההסדר ומה ניתן לעשות כדי לפתור את הדבר במהירות וביעילות. אני רוצה להבין, כשהסדרניק לאחר שירות פעיל נקרא שוב לשירות ונפצע, הטיפול לא מגיע לו? מה הולך שם?
ככל שייוותר לנו זמן, אבקש גם לקבל תמונת מצב ביחס לחיילי המילואים ששירתו בשורה כהמשך וכמעקב בעקבות הדיון הקודם שקיימנו בנושא. המחויבות שלנו כלפי כל מי שטיפל בחללינו, הקושי של הגיבורים והאמיצים ביותר שנתנו את נפשם בשירות המערך לא נעלם ביום השחרור. הוא לא מבחין בין חייל מילואים לבחור ישיבה. אני ממש אודה אם נצליח להגיע לפתרונות. משיחות שקיימתי עם משרד האוצר ועם משרד הביטחון הייתי בטוחה שהדברים נפתרו כבר.
בואו נשמע פה, אולי אכן נקבל בשורות ונוכל להגיד לאותם חיילים הסדרניקים – ואחר כך כשנדבר על מילואימניקים – שהמצב נהיה טוב יותר ויש מענה אמיתי לקשיים ולאתגרים שעומדים לפתחיהם. ברשותכם נתחיל עם הצבא. רשות הדיבור לכם. אם אפשר את החלוקה בין חיילי ההסדר בשל"ת ושעשו שירות בצבא בתקופת 7 באוקטובר – ואגב עד היום – לבין המילואימניקים.
<< דובר >> אוריאל זמיר: << דובר >>
בוקר טוב לכולם. קוראים לי אוריאל זמיר, אני רע"ן תגבורת סדיר בצבא. בפתח הדברים, מערך ההסדר והחיילים שבשל"ת – הביני"שים – עושים עבודת קודש גם בימים אלו. בגזרות הלחימה השונות יש לנו ביני"שים – חלקם בשירות פעיל וחלקם בשל"ת – שמופעלים במשימות כאלה ואחרות. בפתח הדברים צריך להגיד את זה.
לפני שאתייחס אסביר ברשותך מהו של"ת. כשאנחנו מגייסים למסלול ההסדר – אני עושה את המסלול הקלאסי – מדובר ב-44 חודשי שירות שחלקם פעילים וחלקם לא. אנחנו מתחילים ביום חיול ולאחר מכן מגיעים לשל"ת ראשון שהוא נניח תשעה עד עשרה חודשים, ובתקופה הזאת הם בישיבה. אחר כך שירות פעיל של 17 חודש ואז של"ת שני, בשם של"ת סוף. אני רוצה לעמוד על הטיפול הרפואי והנפשי שניתן בכל ה-44 חודשים הללו.
בשל"ת הראשון הטיפול הרפואי הוא על בסיס קופת החולים. כך נקבע וכשהוא בישיבה הוא תחת קופת החולים. בתקופת השירות הטיפול הרפואי והנפשי הוא בחזקת הצבא, מתוך הבנה שהחייל אצלנו בתוך המערכת ויש פה עניין של רצף ועוד ניואנסים קטנים, אם נפצעתי במהלך השירות ואני סוחב את הפציעה נניח מעבר לשל"ת. הצבא לא מעביר את הבעיה כי זה טיפול מתמשך. בשל"ת השני הוא גם תחת קופת החולים. משמע קופת חולים, צבא, קופת חולים.
החיילים הללו הופעלו ב-7 באוקטובר למחנה שורה. כ-209 הסדרניקים הופעלו. צריך להגיד שלא כולם עסקו במגע הישיר עם הגופות. חלקם עסקו בתפקידי מנהלה. מרישומינו יש לנו כ-101 חיילים שעסקו בנושא הישיר בטיפול הגופות והם טופלו ומטופלים על ידי קופות החולים ועל ידי ליווי של צה"ל. לגבי סדנאות עיבוד וכו', אנחנו ביצענו סדנאות עיבוד - - -
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
רגע על ידי קופות החולים ומה עוד אמרת?
<< דובר >> אוריאל זמיר: << דובר >>
אני אומר על ידי קופות החולים וצה"ל למי שצריך. יש תוכנית עמית, יש תוכנית חיילי תעצומות ובשיתוף עם משרד הביטחון. בהתייחס למה שאמרת לגבי סדנאות עיבוד, ב-16-15 בספטמבר 2024 הוצאנו קול קורא לכל מי שנטל חלק בפעילות בשורה ובתוך כך גם לחיילי הביני"ש וההסדר. נרשמו לסדנה מתוך 209 שאמרתי 122 חיילים והתייצבו בפועל לסדנה 98 חיילים. סך הכול התייצבות של 48% מתוך מי שמסומן.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
כמה נרשמו?
<< דובר >> אוריאל זמיר: << דובר >>
נרשמו כמו שאמרתי 120. אני אגיד לך בדיוק. 122 חיילים נרשמו ו-98 התייצבו שזה 47% התייצבות.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אתה יודע להגיד לי חלוקה בין מילואימניקים לבין הסדרניקים?
<< דובר >> אוריאל זמיר: << דובר >>
כל מי שאני מדבר זה רק הסדרניקים.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
לא, אבל הקול הקורא היה רק להסדרניקים?
<< דובר >> אוריאל זמיר: << דובר >>
לא, היה גם להסדרניקים וגם למילואימניקים.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
התייצבו יותר מ-98? אתה מדבר איתי רק על ההסדרניקים.
<< דובר >> אוריאל זמיר: << דובר >>
בקרב ההסדרניקים זה מי שהתייצב שפה אנחנו מדברים כרגע על ההסדרניקים. זה בהיבט הזה. בתקופה האחרונה אנחנו עושים עבודה שלמה ומלאה על כל הפעילות של חיילי המילואים בשורה וככל שיינתן מענה לחיילי המילואים, מענה זה יינתן גם לחיילי ההסדר. עד כאן.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אני רוצה רגע להבין לפני שאנחנו נשמע את יתר הסובבים. כאשר חייל הסדר – נעזוב שנייה את שורה –שסיים את השירות הפעיל שלו, נכנס לישיבה, נקרא בשמחת תורה ללכת – בוא נניח שהוא שריונר או צנחן – ונפצע שם פיזית. הוא מקבל טיפול כמו שמקבל כל חייל מילואים אני מניחה, נכון?
<< דובר >> אוריאל זמיר: << דובר >>
לא, לא. אם הוא בתקופת של"ת הוא חייל חובה. לפי ההסדר הוא מקבל טיפול מקופת החולים.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
הוא נפצע פיזית בשירות המילואים שלו.
<< דובר >> אוריאל זמיר: << דובר >>
אם הטיפול הוא מתמשך הצבא ממשיך לטפל בו. אם נפצעתי ביד במהלך שירות פעיל וביום שני התייצבתי חזרה בישיבה, הצבא עדיין ממשיך לטפל - - -
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אמרתי זה הצבא, לא קופת חולים.
<< דובר >> אוריאל זמיר: << דובר >>
לא, אבל בשילוב קופת החולים. זה צבא בשילוב קופת החולים.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
תסביר לי איך, אני לא הבנתי - - - נכרתה לו רגל. הוא נפצע קשה או בינוני – אני לא יודעת מה ההגדרות – ושכב בבית החולים חודשיים.
<< דובר >> אוריאל זמיר: << דובר >>
שנייה אחת, את עכשיו פתחת - - - אם הוא שכב בבית החולים חודשיים הוא בר"ם 2. אנחנו הצבא מטפלים בו באופן מלא.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
ואחרי כן הוא משתחרר.
<< דובר >> אוריאל זמיר: << דובר >>
הוא משתחרר והוא ממשיך את הטיפול בקופת החולים אל מול ההחלטה של הצבא. כלומר אם הרופא הצבאי מתרשם שיש פה טיפול מתמשך באותו מקרה, באותו אירוע, הוא עדיין ימשיך להיות מסופח לר"ם 2 או למרפאת תל השומר. אם הרופא הצבאי מבין שאין פה טיפול מתמשך הוא ממשיך לקבל טיפול מקופת החולים לדוגמה משיבא.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
כן, אני מבינה. סליחה, אני בשיח של הדיוט. חייל סדיר כמו חייל מילואים כמו כל מי שנפצע בצבא – נפצע קשה – מוכר כנכה. בסוף גם חייל שהוא חייל מילואים שנפצע במילואים ולא עלינו נכרתה לו רגל, כל מה שסובב סביב הפציעה שלו הוא יעשה את זה במסגרת הצבא. כל מה שלא קשור לצבא והוא צריך רפואה הוא הולך לקופת חולים.
<< דובר >> אוריאל זמיר: << דובר >>
גם איש מילואים שנפצע - - -
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
זה מה שאני אומרת, זה אותו דבר.
<< דובר >> אוריאל זמיר: << דובר >>
אותו דבר. גם איש מילואים שנפצע מטופל על ידי קופות החולים. הוא מאושפז לדוגמה בשיבא, זה דרך קופת החולים ויש ליווי צבאי.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
כן, הבנתי. כל מה שקשור לפגיעה עצמה הוא שייך תחתיכם ומה שלא קשור לפגיעה עצמה – זה לא חלק מהדברים, אלא דברים אחרים – אם הוא נפגע ביד ועכשיו יש לו שפעת שהסתבכה. לא קשור. את השפעת שהסתבכה הוא יטופל דרך קופת חולים ואת הפציעה ביד הוא ימשיך לקבל דרך - - - הבנתי נכון?
<< דובר >> אוריאל זמיר: << דובר >>
אמת.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אוקיי. הסדרניק כחייל מילואים? היינו הך?
<< דובר >> אוריאל זמיר: << דובר >>
היינו הך.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
או סדיר, הסדרניק וחייל מילואים זה היינו הך?
<< דובר >> אוריאל זמיר: << דובר >>
היינו הך.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
מצוין. אם הוא נפצע בנפש החלוקה הזאת של סדיר, הסדרניק וחייל מילואים היא אותו דבר?
<< דובר >> עוזי בכור: << דובר >>
אני אתייחס בסדר?
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אני פשוט רוצה להבין את זה כי יש אי-בהירות עצומה בנושא. אנחנו בעיקר עסוקים פה בנושא הנפשי. נכון, קשה יותר וקל יותר – אני לא משווה ואין לי היררכיה לקושי – בעיניים לראות קטיעה מאשר לראות נכות נפשית קשה שהיא שוות ערך לקטיעה. קשה לאבחן את זה אבל בסוף זה אותו דבר על האדם ואולי אפילו גרוע יותר.
<< דובר >> עוזי בכור: << דובר >>
בוקר טוב ושבוע טוב. אני עוזי בכור מחיל הרפואה. אני מפקד היחידה לתגובות קרב ואני מייצג את ברה"ן בדיון הזה בצה"ל בחיל הרפואה. אתחיל בלומר שאני מסכים שזו אוכלוסייה ייחודית, שעשתה תפקיד מורכב מאוד במלחמה וחלקה נחשפה לאירועים טראומטיים ואנחנו צריכים כולנו לדאוג להם ולטפל בהם. במהלך השירות, דיברת על החלקים של השירות, בין אם זה של"ת, בין אם זה מילואים ובין אם זה סדיר, הם קיבלו, כמו שאוריאל הזכיר, ליווי צמוד ושוטף של אנשי בריאות הנפש ושל קב"נים שכללו שיחות עיבוד, איתור והפניה לטיפול והפניה לאגף שיקום למי שצריך ושמשתחרר.
איך נראית שרשרת הטיפול הברה"נית בצה"ל? ברגע שאת בתוך השירות, הטיפול הוא על ידי קב"נים. הערך המוסף של הטיפול על ידי קב"נים הוא זה שאנחנו צריכים לשמור על רציפות תפקוד, עבודה ביחד עם המפקדים, עם גורמי ת"ש, ועם החייל עצמו בשביל לשמור על רציפות תפקוד כל עוד שהוא בשירות. ברגע שהוא משתחרר – אני רגע שם את השל"ת בצד, אני מדבר על חייל סדיר או חייל מילואים שהיה בשירות, קיבל טיפול בצה"ל, השתחרר מצה"ל – בהיבט הברה"ני הוא מגיע לשתי אפשרויות אחרות שניתנות במסגרת משרד הביטחון.
הראשונה היא במסגרת תוכנית עמית, שמיועדת לטפל באנשים שהם לא עם אבחנה קלינית. הם לא סובלים מהפרעה פוסט-טראומטית והם מקבלים גם מענים הוליסטיים וגם טיפול נפשי, תכף גם משרד הביטחון יכולים להתייחס לזה.
אם אדם נפצע בשירותו מבחינה נפשית ויש לו תסמינים שהם מורכבים יותר ויש לו כבר אבחנה, הוא זכאי ויכול לפנות לאגף שיקום נכים ולקבל טיפול מאגף שיקום נכים, אתם מכירים את זה במעמד 01, 03, עד לוועדות כל מה שמרד שיקום עושה והוא נותן טיפול לכלל המשרתים לאחר השחרור שלהם.
בנקודה של חייל בשל"ת, בפרק הזמן שהוא בשל"ת – כמו שאוריאל הזכיר – הוא לא בשירות הצבאי בפועל. כלומר אין לו מפקדים, אין תפקוד שאנחנו עוקבים אחריו ואין ערך מוסף מקצועית לטיפול על ידי קב"ן. הטיפול נעשה במסגרת קופת החולים והשאלה פה – ובשביל זה הגענו ואני לא בהכרח מי שיכול לענות עליה – היא אם המענה הניתן על ידי הגורם המבטח – על ידי קופת החולים – הוא מענה שמספיק לנו או שלא. ואם הוא לא מספיק, האם אנחנו צריכים לתת יותר בתור צה"ל? תכף אוריאל יסביר מה אנחנו נותנים למילואימניקים ומה אנחנו יכולים לתת לחבר'ה האלה כדי שיקבלו בנוסף לקופת החולים גם מענה של טיפול. אבל לא רק טיפול, גם מענה של חוסן וגם מענה של - - -
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
מצוין אבל למה זה לא ניתן עד היום? תראה, אני לא רוצה שזה יתנהל רק בינינו כי כולם כאן הגיעו וגם הם רוצים לדבר אבל בתור מי שמתעסקת בתחום בריאות הנפש לא מהיום ומכירה את המצב בקופות החולים, אני יודעת שהאחריות שאתם לוקחים על מישהו שנפצע במסגרת השירות הצבאי צריכה לקבל מענה מיוחד. לצערי. אני הייתי שמחה שלא היו צריכים בכלל להגיד את זה ושבקופות החולים הם היו לוחצים ומייד מקבלים מענה. הלוואי, אני מקווה שהיום הזה יגיע אבל אנחנו עוד רחוקים ממנו.
לכן להכניס חייל הסדרניק שנפצע אצלכם כמו חייל מילואים או סדיר – הוא נפצע כשהוא היה בשל"ת אבל הוא היה בשירות פעיל וחזר לשל"ת, שחררתם אותו מהשירות הנוסף – לא הוגן, לא נכון, לא ראוי להגיד לו, "אוקיי, לך עכשיו לקופת חולים ותעזוב אותנו".
הוא לא יסתדר בקופת חולים. הוא לא יקבל את המענה הגדול והרב. הוא לא יקבל את זה. כמו שאמרתם, אתם יכולים לתת לו מעטפת נוספת גדולה יותר ורחבה יותר. הוא עוד לא רוצה והוא עוד לא חושב שהוא צריך להגיע למשרד הביטחון. ייתכן מאוד שאנחנו דוחפים אותו לשם כי אם הוא לא יטפל באותה מוגלה שיוצאת לו שם בפנים, היא תגדל ותגדל. לא כולם יכולים לטפל בעצמם ודחפנו אותו למקום שאנחנו ממש לא רוצים שהוא יהיה שם.
אני אשמח לשמוע לפני שנעבור עכשיו – אני מקווה שסיימתי ולא אתפרץ – מה אתם מציעים ומתי זה קורה ונעבור ליתר האנשים שהוזמנו והגיעו.
<< דובר >> אוריאל זמיר: << דובר >>
כמו שאמרתי רק נקודתית על אוכלוסיית שורה – מילואים וביני"שים כאחד – בנינו תוכנית חוסן שכוללת מספר מפגשים וכו'. אנחנו צריכים להכניס את האוכלוסייה הזאת של הביני"שים שביצעו את הפעולה הזאת ב-7 באוקטובר. צריך להגיד שיש קריטריונים לדבר הזה, קרי, ביצעו מעל 45 ימים במשימה ועוד כל מיני קריטריונים שהוועדה קבעה. אני מקווה, שבעזרת השם אנחנו נכניס אותם.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
רק שנייה. לדעתי אנחנו שוב עושים ערבוב. אותם הסדירניקים נניח שקראתם להם לשלושה שבועות, לא ל-45 יום. הקריטריונים הם קריטריונים של מילואימניקים נכון? חוץ מ-45 יום איזה עוד קריטריונים יש?
<< דובר >> אוריאל זמיר: << דובר >>
זה הקריטריון העיקרי וגם מגע בגופה.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
ישיר?
<< דובר >> אוריאל זמיר: << דובר >>
בדיוק, מגע ישיר. התנאים שלהם יושוו אחד לאחד. זה נדרש בתיקון. צה"ל עובד על התיקון הזה אבל זה יהיה בדיוק כמו הזכאויות שהמילואימניקים מקבלים. אם הופעלתי בשורה לשבעה ימים או לעשרה ימים, לא משנה אם אני מילואימניק או הסדרניק, בסוף לא אקבל את התוכנית המלאה של מי שביצע 45 יום. יש תוכנית. כשאני אומר התוכנית המלאה זה לא אומר שאנחנו חלילה זורקים חיילים. אנחנו שלחנו אותם למשימה ואנחנו נותנים להם את כל המעטפת.
האנשים האלה שאנחנו מדברים עליהם הם בכלל מילואימניקים והם השתחררו משל"ת. ארבעה-חמישה בשירות עדיין, חלקם בקבע חלקם בחובה. גם פה כמו כל חייל מילואים שהשתחרר, יש מעטפת מלאה גם מקופת החולים וגם מתוכניות – תוכנית עמית וכו' – של משרד הביטחון. זה לא שאנחנו זורקים אותם.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אנחנו שנתיים ולא מעט, שנתיים וחצי הגענו? - - - יש לך יעד מתי הדבר הזה קורה? כי עברו יותר משנתיים. אתה יודע, בכל זאת.
<< דובר >> אוריאל זמיר: << דובר >>
שנייה אחת. אנחנו לא חיכינו שנתיים וחצי כדי לטפל בהם. כל מי שפנה אלינו טיפלנו בו.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
לא, הם טוענים שלא. ההסדרניקים, לפחות מי שאני דיברתי איתם, אומרים שהם פנו לצבא ואמרו להם, "לא, לכו". שיחקו איתם פינג-פונג.
<< דובר >> אוריאל זמיר: << דובר >>
אני מזמין אותם כאן וקורא להם, תגישו אלינו בקשות וכו' ואנחנו נטפל בהם. נבחן כל מקרה לגופו.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
על מה אתה עובד? לא הבנתי. אם צריך תיקון - - - התבלבלתי פה.
<< דובר >> אוריאל זמיר: << דובר >>
יש תוכנית שלמה שמובילים אותה למערך המילואים של שורה והיא כוללת תוכנית חוסן רחבה. התוכנית הזאת עוד לא יצאה לפועל, היא תצא לפועל. כיום חיילי ההסדר לא מופיעים בתוכנית הזאת. אנחנו נרצה להכניס אותם לתוכנית הזאת.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
מתי התוכנית תצא לפועל ומתי תכניסו?
<< דובר >> אוריאל זמיר: << דובר >>
אנחנו ממתינים לאישורים ממשרד הביטחון ואנחנו מחכים למספר תיקונים כדי להכניס אותם לתיקון הזה כי התוכנית מדברת רק על מילואימניקים ולא על הסדרניקים או מי שהיה בשל"ת. אני מקווה שבתקופה הקרובה יבצעו את ההסדר הזה והם יקבלו את התוכנית.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
טוב. יש לי עוד שאלות כמו ההגדרה של תקופה קרובה, אתה יודע זה הכול יחסי בעולמנו. זה יכול להיות גם בעוד שנתיים, תקופה קרובה, אני יותר אוהבת תשובות ברורות של מה שהכוונה.
<< דובר >> אוריאל זמיר: << דובר >>
הייתי שמח להגיד לך בעוד שבוע, שבועיים או שלושה אבל זה לא הכול תלוי בצבא. יש פה עניין מול משרד הביטחון. אני לא רוצה לנקוב בתאריך שאני לא יודע לעמוד מאחוריו.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
בסדר. אתה יכול להגיד לי במה זה תלוי? מבחינתכם זה יכול לקרות בתוך שבוע?
<< דובר >> אוריאל זמיר: << דובר >>
כן.
<< דובר >> נטע כ"ץ: << דובר >>
רק מאיפה הגיע הקריטריון של 45 ימים? מי שהגיע בשבוע הראשון - - -
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
תגיד את השם שלך.
<< דובר >> נטע כ"ץ: << דובר >>
נטע כ"ץ. בשבוע הראשון כל מי שהיה בשורה יכול להגיד לכם שהוא היה השבוע הכי זוועתי שיש. אם מישהו הגיע והיה שם רק שבוע ואני הגעתי לקראת סוף השבוע הראשון ועברתי מהמתחם שלי את כל ההסדרים - - -
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
סליחה נטע, גם רק יום.
<< דובר >> נטע כ"ץ: << דובר >>
גם רק יום. אבל אני אומר, אני הגעתי ביום חמישי, ושאלתי למה יש פה הסדרניקים והוצאתי אותם. אבל היו חמישה ימים, תיפקדו עם משאיות נוטפות דם, הרימו גופות וסחבו אותן ממקום למקום. מה זה מעניין אותי 45 ימים? מה הרלוונטיות של המספר הזה?
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
רק אמרת את שמך, תציג את עצמך.
<< דובר >> נטע כ"ץ: << דובר >>
אני הייתי סגן מפקד מתחם של זיהוי החללים האזרחי. באיזשהו שלב הייתי אחראי על כוח האדם של המתחם. הגעתי ביום רביעי של המלחמה. לא בשבת ולא במוצאי שבת. הגעתי ביום רביעי. ביום חמישי נכנסתי למתחם הזה והייתי אחראי על כוח האדם ועל דברים אחרים. כל מי שהיה במתחם הזה – גם לרגע או גם ליום, נגע בגופה או לא נגע בגופה, צריך לקבל טיפול.
אני מכיר אנשים שלא קיבלו טיפול וחבל. אני לא יודע מה הרלוונטיות של 45 ימים כי כשהגעתי לשם בחודשיים הראשונים היו אנשים שהגיעו ליומיים והלכו ממתחם אחד למתחם השני והלכו למפקדה וחזרו מהמפקדה. 45 ימים אין אנשים רבים שהיו באותו מתחם, באותו טיפול ובאותו מצב. אני לא יודע מאיפה הגיע המספר הזה.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אוקיי, הבנו. אפשר לענות?
<< דובר >> שמואל הראל: << דובר >>
כבוד יושבת-הראש אפשר לדייק את השאלה הזאת?
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
כן, רק תציג את עצמך.
<< דובר >> שמואל הראל: << דובר >>
שמואל הראל מהלומי הקרב. אני חושב שהנחת היסוד שאנחנו עושים כאן היום היא לא 45 הימים אלא אותם אלה – ויש סקר ואציג עוד מעט את הנתונים שלו – שהגיעו כמו שנאמר פה על ידי נטע כ"ץ לשבוע ואפילו ליום, וזה בסיס הוועדה הזאת.
לאור הנתונים האלה שעלו בתחקיר העיתונאי הגיעה הוועדה הזאת. נשמח לקבל תשובות על אותם אנשים שהגיעו ליום או לשבוע והם חיילים בהסדר. הם לא היו שם יותר משבועיים-שלושה רובם. זה קריטי להבין כהנחת מוצא של כל הדיון שאנחנו עושים כאן.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
כן, בבקשה.
<< דובר >> אוריאל זמיר: << דובר >>
גם אם שירתי שבוע או עשרה ימים או 14 יום, זה לא אומר שלא אקבל טיפול. אני אקבל טיפול. התוכנית השלמה שעשו בנוסף למי שהיה בשורה מדברת על 45 יום. אם רוצים לפתוח את זה, זו ועדה אחרת שקבעה את הקריטריונים, לא אנחנו ואני לא רוצה להתייחס למשהו שאני לא בקיא בו.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אבל אוריאל, עדיין. מה הכוונה גם מי שהגיע לפחות ימים יקבל טיפול? איפה? אתה תשלח אותו לקופת חולים? הוא לא צריך אותך. גם אני יכולה ללכת. אני לא הייתי בשורה. כן, ביקרתי אבל אני מתכוונת שלא התגייסתי לשם. אני יכולה ללכת לקופת חולים ככל שארצה, אף אחד לא יכול להגיד לי לא. זה חוק ביטוח בריאות ממלכתי.
אלא מה, אם אתקשר היום לקופת חולים למצוא פסיכולוג ואם אמצא אותו – אקבל שירות אולי בעוד שנה, שנה וחצי. חייל שעבר טראומה משמעותית – וצריך לבדוק, אני אומרת שכל אחד צריך לקבל אבל בוא נעזוב את זה רגע – שהגיע ליומיים-שלושה והריח שהיה שם ואני זוכרת אותו, והמראות – גם אם הוא לא נגע, הוא ראה את המשאיות – זה יכול לשבור. זה יכול לשבור אותו. מה אתה אומר לו? הוא יקבל טיפול איפה? הוא יתקשר לקופת החולים?
<< דובר >> אוריאל זמיר: << דובר >>
לא רק בקופת החולים, זה מה שבאתי להסביר לך.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
למי? בן אדם שהיה שם שלושה ימים, ארבעה ימים או חמישה ימים?
<< דובר >> אוריאל זמיר: << דובר >>
בן אדם שהיה חמישה ימים מקבל טיפול מלא גם בקופת החולים וגם מחיימ"ש. בתוך חיימ"ש יש לנו תוכניות כמו תוכנית עמית. עוזי ירחיב על זה.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אבל אמרת שעמית זה רק למי שהיה 45 יום.
<< דובר >> אוריאל זמיר: << דובר >>
לא, לא.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
התבלבלתי לגמרי.
<< דובר >> אוריאל זמיר: << דובר >>
אני שוב אסביר. יש מענה שניתן לכל חייל באשר הוא שמשתחרר. נניח אני מילואימניק או של"תניק – זה לא משנה – אני מקבל מקופת החולים ומחיימ"ש. בחיימ"ש יש את תוכנית עמית. יש תוכניות נוספות שניתנות בעיקר לדרג הלוחם. מחנה שורה וחיילי שורה בעבודת מטה שביצעו, הוכרו ככאלו שיקבלו זכויות בדומה ללוחמים. הם לא לוחמים אבל בדומה ללוחמים. כשאני אומר בדומה, זה סדנאות חוסן מעמיקות יותר, מספר מפגשים וכו'. גם חיילי שורה יקבלו ובתוך כך - - -
<< דובר >> שמואל הראל: << דובר >>
כולם? כולל אלה שהיו שם שבוע?
<< דובר >> אוריאל זמיר: << דובר >>
שנייה.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
לא, הוא אומר שלא.
<< דובר >> אוריאל זמיר: << דובר >>
לא, לא. את התוכנית הזאת מקבלים – כך הגדירה הוועדה, לא אני – מי שביצע 45 יום.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
מתוך המספרים שאמרת קודם, של 200, נקטת פה מספרים מקודם.
<< דובר >> אוריאל זמיר: << דובר >>
מתוך ה-109.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
100 ומשהו, הם עשו 45 יום ומעלה?
<< דובר >> אוריאל זמיר: << דובר >>
לא, מתוך ה-101 שאמרתי שנגעו בדרג ראשון בעולם הטיפול בחלל, כ-40 חיילים ביצעו מעל 45 ימים את הפעילות. אני רוצה עוד פעם לעשות סדר כי אני מבין שלא הבינו את זה. כל חייל מקבל טיפול בצבא, לא משנה אם הוא חובה או מילואימניק או בקבע. אם השתחררת – וזה השל"ת – מילואימניקים ושל"ת מקבלים טיפול מקופת החולים ובנוסף תוכניות ייעודיות של משרד הביטחון. כל חייל מקבל דרך חיימ"ש את תוכנית עמית. כל מי שהוא לוחם, מקבל תוכנית נוספת ובעניין זה גם שורה, אפילו שהם לא לוחמים הם מקבלים את אותו טיפול.
<< דובר >> שמואל הראל: << דובר >>
הייתי רוצה להציע שנעבוד פה ביחד למצוא פתרונות ולא רק להציג מה קיים כי עובדתית מה שקיים כיום לא נותן מענה. אני אשמח גם – נשמע את זה עוד מעט משאר חברינו פה – שנכיר ברעיון של הדיון ונחשוב על פתרונות נוספים אפשריים, כי מה שקיים עובדתית לא מספק ולכן אנחנו כאן ביחד.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
תודה. תודה שמואל. כן בבקשה, רק תציג את עצמך.
<< דובר >> שרגא דהן: << דובר >>
קוראים לי שרגא דהן. אני הייתי רב צבאי שנים רבות. במלחמה הייתי במחנה שורה ביחד עם נתן. רציתי לומר כמה דברים חשובים לדיון. אני רואה את הדוברים. אני מכיר אותם. אני יודע שהם מכירים טוב גם את עולם הטיפול בחללים, גם בשדה הקרב. הם היו גם בשגרה במחנה בשורה, ובוודאי אתם יודעים על מה מדובר עם הריחות, עם ההתמודדות ועם האתגרים.
מה שאני חושב שהוועדה מנסה ובעיקר מי שהגיע לכאן זה להסתכל שנייה בראייה הוליסטית לאו דווקא על הפתרונות של 45 יום יקבלו כך ו-20 יום יקבלו כך, אלא איך נותנים מענה לכל מי שהיה בתופת הנוראה הזאת. רגע לפני שנכנסים לשאלה, אני רוצה לקרוא משהו שכתבתי בהקשר הזה כי הוא ייתן לנו זווית ראייה רחבה יותר –
"היינו שם כולנו במחנה שורה. נכנסו עם נפש אחת וחזרנו עם אחרת. בתוך התופת הנוראה מכול, במקום שבו הזמן עצר מלכת, מסרנו את נפשנו וקיבלנו במקומה נפש חדשה, סדוקה, רגישה וכואבת את שבר האומה אך כזאת שמעולם לא הייתה גאה יותר בעמה ובמורשתה, נפש שזכתה ליטול חלק במשימה הקדושה עלי אדמות ולהיות חלק מהעם הזה.
בימים האחרונים העלו על נס את תרומתם של הביני"שים – תלמידי ישיבות ההסדר – שנקראו למלאכת הכתפות. הם הגיעו לסייע בהרמת משקלים בלתי-נתפסים בסיטואציות לא הגיוניות, מעמיסים על כתפיהם את כבודם של הקדושים, מעבירים אותם מהמשאיות אל חדרי הטיפול והזיהוי. זו הזדמנות להעלות על נס יחד איתם – ודווקא פה בוועדה חשוב להעלות את זה – בעבודת הקודש את אלו שהיו איתם בתוך הדממה והריח שהנפש לא שוכחת, יחד עם עוד רבים.
כולם אנשים שקופים שעשו את עבודתם בשקט, בצניעות, בענווה, ביראת כבוד ונפשם אשר קשורה בנפשנו ובנפש האומה כולה, צריכה חיזוק, חיבוק ותמיכה. יש את המנקות, עובדות הקבלן, שעבדו בשקט חרישי, בחרדת קודש ובטוהרה, מצחצחות ומנקות את חדרי הטיפול פעם אחר פעם, מכינות את המקום לקדוש הבא שיבוא. מחזה לא נורמלי.
אני חייב לומר, אנחנו לא מדברים על כולם אבל צריך להסתכל בראייה הוליסטית. אותן מנקות שמגיעות וצריכות, אני לא רוצה לתאר מכיוון שזה גם משודר אבל זה משהו שהוא לא הגיוני. לא הגיוני, נורא. רק מלספר את זה אני כבר נחנק - - - והיינו צריכים לעזור להן לנקות וכאילו זה פשוט כי הן רק מנקות כביכול. בחללים שהגיעו אחרי יומיים או שלושה, המצב נהיה מורכב מאוד. אני רק אומר שהחדר היה זז, הרצפה הייתה זזה, בורות הניקוז היו זזים מכל מיני דברים וכאן אני אעצור. אף אחד לא מסתכל גם עליהן וגם על הביני"שים. יש את הצוערות של חיל חינוך ואולי גם אחרים שהגיעו – כמעט ילדות – ששובצו רק כדי לשמור על הניקיון והסדר של המשאיות שהמתינו בתורות ארוכים לפריקה. הנפש השברירית שלהן עמדה שם חשופה. אחרי יום או יום וחצי הבינו שזה לא המקום בשבילן אבל הן היו שם, הן ראו את הדברים והן הריחו את הדברים. הנפש שלהן הייתה חשופה, מוגנת רק על ידי תחושת השליחות מול המראות שסביב.
אנחנו זוכרים ומחבקים את נהגי המשאיות לקירור המזון. משאיות של זוגלובק, של יטבתה ושל תנובה. אני לא יודע אם הם בכלל הוכשרו לדבר הזה. הם עבדו לילות כימים, סיכנו את נפשם ביישובי העוטף תוך כדי ירי ממשי. בן דודי, איתי מורנו ז"ל, נפל ביום הרביעי לקרב והיה ברחבי העוטף ולא בשום מקום אחר. המקום היה רווי סכנה. זכיתי להביא אותו לקבורה. כל זה כדי להוביל את אחינו ואת אחיותינו לפתחו של גן עדן יחד עם עובדי משרד הבריאות ומתנדביו שהיו שם כדי להעניק חוסן לאחרים בעוד הם מאבדים את החוסן של עצמם.
כולם היו שם – אנשי משטרה שעמלו איתנו במסירות אין-קץ, אנשי משרד הדתות ומשרד הפנים, רופאים מהתמחויות מגוונות שהניחו הכול והתנדבו למלאכת הזיהוי המפרכת, אנשי בינוי, חשמל, לוגיסטיקה סיפקו תשתיות בין פריקה לטעינה, בין זיהוי לשיהוי. הם טיפלו בחללים? לא. הם היו שם, ישבו על כיסא בתוך מקום של חללים וכל מה שכולל הסיפור של חללים – חללים בתהליכי הפשרה או חללים בתהליכי טיפול – וכן, הם רק היו צריכים להחליף לו רוזנטים והם היו שם או לשים חשמל בקומפרסור של מערכות הקירור, הם לא טיפלו בחללים בקו הראשון. - - - אוספי משננים.
כולם היו שם ועשו את רוחם ונשמתם בין כותלי המחנה ובין כותלי היחידות השונות ביס"ר וביק"פ. כולם שמעו את הקולות, ראו את המראות, כולם נשמו את הריחות ואת השבר אבל מעל הכול כולם ראו את העוצמה, את הקדושה, את האחדות ואת האמונה היוקדת של העם שלנו.
היום כשהאבק שוקע רבים מהם נופלים בין הכיסאות. הם לא תמיד בחזית הכותרות אבל הם נושאים את שורה בתוכם או את הטיפול בחללים – כל אחד ביחידה שהוא היה – בתוכם בכל רגע. אני קורא לוועדה הזו, אל תשכחו אותם. אל תיתנו להם להתמודד לבד עם הנפש שהשתנתה לנצח. אני אומר, השתנתה לנצח. הרגולציה טכנית מאוד ומקשה עוד יותר על ההתמודדות.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
תודה.
<< דובר >> שרגא דהן: << דובר >>
רואים, מעריכים, תומכים, מחבקים, מתרוממים, ממשיכים בעוז ותעצומות. אני רוצה חצי דקה.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
לא, ממש כי יש לנו - - -
<< דובר >> שרגא דהן: << דובר >>
אני אגע רק בנקודה. בסוף בשורה האחרונה, גם אם יש כאלה שמכוונים ל-45 יום אני חושב שצריך ראייה הוליסטית לא רק על הבני"שים, גם, אבל לראות בכלל אם אולי גוף פרלמנטרי או אקס-פרלמנטרי או מישהו שמסתכל ויודע לתת מענה מהיר וזמין, זה יוריד את המעמסה מאגף השיקום, מביטוח לאומי ומכל הארגונים שמקבלים את השאריות של כל אלה שלא מקבלים טיפול.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
תודה רבה. לפני שאנחנו עוברים לשמרית גז ממשרד הביטחון רק שאלה, אני מקבלת גם בווטסאפים שאלות מהבית מאנשים. אני רוצה רגע להבין לפני שאנחנו עוברים הלאה. לגבי תוכנית עמית. האם הביני"שים זכאים לתוכנית? כי אומרים לי פה רבים שהם נדחים. אני רוצה להבין את האירוע.
<< דובר >> עוזי בכור: << דובר >>
אני מציע ששמרית תתייחס לזה כי אחראית על תוכנית עמית ממשרד הביטחון.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
זה לא אתם?
<< דובר >> עוזי בכור: << דובר >>
לא.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אני לא יודעת אם זה אתם או משרד הביטחון, פונים אליי ואומרים לי שקו החירום של אגף הביטחון. זה גם לא אתם, זה משרד הביטחון. השאלה השלישית שקשורה למה שאמר שרגא, האם עשיתם לשורה עצמו – בתוך שורה – לכולם כלומר מעובדת הניקיון ועד למפקד תוך כדי ובתוך האירוע שיחות רוחביות וקבוצתיות כדי לזהות אם יש למישהו בעיה וגם אישיות ככל שהיה צורך בזה?
<< דובר >> עוזי בכור: << דובר >>
היו שם לאורך כל התקופה כל הזמן שיחות עיבוד לכל מי שנגע שם בדבר בהובלה של המפקדים יחד עם קציני בריאות נפש. כל הזמן.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
גם מי שהיה שם יום או יומיים או שבוע?
<< דובר >> עוזי בכור: << דובר >>
גם מי שהיה שם יום בזמן שהוא היה שם.
<< דובר >> ספיר לוי: << דובר >>
אפשר להגיד משהו?
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
כן. אני רוצה לשמוע את שמרית גז אבל ביקשת יפה. רק תציגי את עצמך.
<< דובר >> ספיר לוי: << דובר >>
אני ספיר לוי. אני הייתי תקשוב בשורה. שירתי 500 יום ואני יכולה להגיד שמהיום הראשון שלי בשורה כל מה שאמרת, כל מה שדיברת לגבי קציני בריאות הנפש, סדנאות זה לא פורומים שקרו לעתים קרובות, אם בכלל. כתבתי משהו ואני כמובן אגיד את זה בתורי ואציג את זה. חשוב להגיד שממה ששרגא אמר, אנחנו היינו אפילו עוד יותר שקופים, כי את התקשוב הוא לא אמר.
אנחנו הסתובבנו שם יום ולילה בין הגופות, 500 יום – אם לא יותר חלק מאיתנו – ולא קיבלנו את המענה הזה. על פניו זה מה שהיה אמור להיות וזה מה שהתבקש אבל לא היה את זה בפועל. לא היה את זה והיינו שם יום ולילה, משמרות של 12 שעות ושל 24 שעות. לא היה את זה. חשוב לי להבהיר.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
חשוב. תודה. יש לכם למה להתייחס?
<< דובר >> עוזי בכור: << דובר >>
אני לא מכיר. אנחנו נבדוק את זה. לא הכרתי את זה.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
כן, שנייה. אני אתן לכולכם לדבר. אני רוצה רק לעבור לשמרית גז. את איתנו בזום?
<< דובר >> שמרית גז: << דובר >>
שלום, בוקר טוב.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
בוקר טוב. ב-16 בדצמבר 2025 שלחנו אליכם שאלות וביקשנו תשובות. לא קיבלנו דבר עד היום. ארענן את זיכרונכם שביקשנו. הוועדה פונה לתוכנית עמית אגף חיילים משוחררים לשקול את האפשרות לבנות שאלון לבת הזוג של המשרת ולאפשר לה לפנות בו היא מזהה צורך ולא רק המשרת עצמו. ביקשנו לבדוק – טוב זה כבר מהמפקדים עצמם שגם את זה לא קיבלנו מהצבא – אפשרות שהמפקדים ביחידות השונות במערך יקבלו הכשרה לפנות לבנות הזוג של המשרתים, לתשאל ולאתר קושי. גם מצה"ל לא קיבלנו תשובות.
שמרית, לגבי מה ששאלנו באותו מכתב מ-16 בדצמבר אבל אני גם שואלת מה שאנחנו שומעים היום. לגבי תוכנית עמית, האם ההסדרניקים שבשל"ת זכאים לתוכנית הזאת? כי אנחנו מקבלים פניות שלא, שדוחים אותם ושהם לא מקבלים את התוכניות האלו. זו שאלה אחת.
השאלה השנייה היא שכותבים לי פה אנשים שהתקשרו כמה וכמה פעמים למוקד נפש אחת, קו החירום של אגף הביטחון והקו מנותק. אין עם מי לדבר. שמענו מהצבא הם רוצים מעבר לתוכנית עמית לקדם תוכנית שהם בנו אותה, אני רוצה לשמוע מכם. אני לא רוצה להגיד לא מתקדמת כי הם מקדמים אותה. השאלה איפה זה עומד אצלכם כי כדי להתחיל אותה בפועל צריך גם את משרד הביטחון. איפה הוא עומד באירוע הזה? ובכלל, מה ששמעת. נשמח לשמוע ולקבל את ההתייחסות שלכם.
<< דובר >> שמרית גז: << דובר >>
תודה. לגבי השאלה הראשונה ששאלת על שאלון לבת הזוג, אנחנו הגשנו התייחסות כתובה. אני יודעת באופן אישי כי אני כתבתי אותה ביחד עם מנהלת תוכנית עמית. נברר אחר כך איפה זה נתקע בדרך אבל העברנו התייחסות.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
כנראה את כל הבירוקרטיה ואת כל הצנזורה זה עוד לא עבר כי זה עוד לא הגיע אלינו.
<< דובר >> שמרית גז: << דובר >>
כן, כנראה.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
תבדקי איפה זה תקוע כי אלינו זה עוד לא הגיע.
<< דובר >> שמרית גז: << דובר >>
בוודאי, אני אבדוק אבל שתדעי שכן לקחנו את זה כמובן ברצינות. נראה איפה זה נתקע בדרך בתשובה. לגבי של"ת. תוכנית עמית מיועדת לחייל המשוחרר ולאיש המילואים. יש קטגוריות שנקבעו בהשוואה לצה"ל. הקטגוריות או קביעת הזכאות היא כזאת, משוחררים עד 31 בדצמבר 2025 זכאים לתוכנית עמית, חיילי סדיר שהשתחררו כבר משירות מ-7 באוקטובר ועד דצמבר 2025. זו תקופת זכאות אחת.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
עוד פעם, עוד פעם. כל מי שהשתחרר עד 31 בדצמבר 2025?
<< דובר >> שמרית גז: << דובר >>
נכון. יש שני סוגי זכאויות. אם אתה איש מילואים ששירת מ-7 באוקטובר ועד סוף 2025, נדרש 30 יום של שירות מילואים. לגבי חייל סדיר ששירת, פה לא צריך 30 יום אלא כל עוד שירת כחייל סדיר והשתחררת מ-7 באוקטובר ועד סוף 2025. זו תקופת זכאות אחת. של"תניק לצורך העניין בעודו בשל"ת הוא לא זכאי לתוכנית עמית, כאשר הוא משוחרר הוא כן זכאי לתוכנית עמית בהנחה ושירת מ-7 באוקטובר והשתחרר בפרק הזמן שציינתי.
תקופת זכאות אחרת היא מ-01/01/2026 - - -
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
רגע, אני עוצרת אותך שנייה. אורי סליחה שאני פונה אליך כראש איגוד ישיבות ההסדר. לא הבנתי כל כך את התשובה שלה. הלכתי לאיבוד עם המספרים. האם ההסדרניקים הביני"שים בשל"ת זכאים לפי מה שהיא אמרה? בוא תפרשן לנו את מה שנאמר פה.
<< דובר >> שמרית גז: << דובר >>
אני אפרש את זה רגע. אם הוא עדיין בשל"ת, הוא לא זכאי.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
לא הבנתי. לא הבנתי מה שאת אומרת. הסדרניק שסיים את השירות הפעיל שלו עוד לפני המלחמה. הוא שירת ועכשיו הוא בישיבה. בשמחת תורה תשפ"ד קראו לו לשרת בשורה או בכל מקום אחר אבל בואי נדבר רגע על שורה. הוא הגיע. הוא לא מילואימניק ולא הוציאו לו צו 8. הוא הרי חייל סדיר בשל"ת. בתוך השל"ת הוא הלך לשורה. שירת שם יום, יומיים, שבוע, שבועיים, חודש, חודשיים. לא משנה כרגע. סיים את השירות בשורה וחזר להסדר. הוא עדיין באותו של"ת שדיברנו עליו לפני כן. הוא עכשיו בשל"ת.
<< דובר >> שמרית גז: << דובר >>
רק כאשר הוא ישוחרר משירות צבאי.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
צודקים כל מי שפנו אליי, כל ההסדרניקים שהיו בשורה וחזרו אחרי שורה לישיבות ההסדר לא זכאים לעמית. נראה לכם הגיוני? לי לא.
<< דובר >> אורי פינסקי: << דובר >>
לא, צריך להגיד רק - - -
<< דובר >> אוריאל זמיר: << דובר >>
כולם השתחררו כבר. הם זכאים לעמית.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
עזוב היום. שנתיים וחצי אחר כך, תגידו מה אתם השתגעתם? סליחה שאני מדברת כך. הבן אדם יצא אחרי שהוא היה בשורה 90 יום – לא 75 יום – והוא חזר לישיבה. כולו עם עומס, עם מראות, הנפש שלו מבעבעת. הוא עדיין בשל"ת הרי הוא לא סיים את ההסדר. בואו נניח שהוא בשיעור ד' היום. לא היום, אז. עזוב מה קורה היום. היום הם כבר פצועים קשה. למה?
למה תוך כדי השל"ת הוא לא זכאי לתוכנית עמית? למה הוא זכאי? למה הוא זכאי? לקופות חולים? יופי, בואו נזרוק אותם לקופות חולים. מצוין, זה באמת יופי של תשובה ופתרון.
<< דובר >> אורי פינסקי: << דובר >>
אני רק רוצה להדגיש ברשותך יושבת-הראש. הנושא חשוב מאוד. בהקשר של עמית, זה לא רק פגועי הנפש. מה עם כל חייל?
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
נכון, נכון אני מסכימה איתך. לכן אמרתי זה לא רק שורה. כרגע אנחנו עוסקים בשורה.
<< דובר >> אורי פינסקי: << דובר >>
אני מדגיש את זה, אם אנחנו כבר בדיון כזה. חייל שלקחו אותו למילואים לשרת 100, 120, לא יודע כמה, 200 יום בסדר? הוא חזר לישיבה ועכשיו הוא בשל"ת, תנו לו תוכנית עמית כמו כל אחד אחר. מה זה הקריטריון המוזר הזה? אפשר לסדר את זה. אני מבין את הבעיה שהוא לא כך ולא כך. בסדר. קובעים, מכנסים ועדה ומסדרים את העניין. אין בזה היגיון.
לגבי הדיון עצמו אם כבר אני בזכות דיבור, הנושא הוא חשוב מאוד. אני חושב שצריך להגיד – אני מקבל פניות – שלא מדברות רק על שורה אלא על כלל אלה שטיפלו בחללים. יש בפיקודים השונים, יש בכל מיני - - -
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
רגע אורי, רק תציג את עצמך.
<< דובר >> אורי פינסקי: << דובר >>
סליחה. אורי פינסקי, ראש מטה איגוד ישיבות ההסדר. אני מברך על הדיון ואני מברך על כל העיסוק בנושא הקדוש הזה. כל מי שיושב כאן כולנו מצדיעים להסדרניקים האלה שעזבו הכול ובאו. האם היה נכון לקרוא להם? שאלה שצה"ל לדעתי כדאי שיבחן אותה.
יכול להיות שבמצב כמו שהוא היה לא הייתה ברירה. אנחנו רצים ובאים כשקוראים לנו אבל שווה לבחון את זה. האם לא היו אפשרויות אחרות? כמו שנאמר כאן, היו אנשים שבאו וזרקו את הביני"שים. אמרו להם, "זה לא בשבילכם" וזו שאלה. אנשים בגיל הזה לעומת אנשים בגילים אחרים ועם ניסיון אחר.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
שלא נצטרך לבחון את זה שוב.
<< דובר >> אורי פינסקי: << דובר >>
שלא נצטרך לבחון את זה אבל שווה לבחון את זה עכשיו כשאנחנו במצב יחסית רגוע יותר. זה דבר אחד. דבר שני, לטפל בכל המערכים של זיהוי החללים וגם במערכים הלוגיסטיים של זיהוי החללים. אני מכיר אנשים, גם אישית, מהמערכים הלוגיסטיים שהם כביכול המערכים של מעגל שני ומעגל שלישי. אני לא איש בריאות הנפש אבל אני יכול בהחלט להבין את זה ואני גם מכיר מקרים של אנשים שגם במעגלים האלה חטפו וחטפו את זה חזק, כמו שמתחילים כאן להגיד מסביב.
הדבר הזה חשוב. חשוב שהצבא קודם כול יביא נתונים. התחלתם להגיד כמה אנשים היו, כמה אנשים נפגעו, אם בדקו אותם אם זה מעגל א', ב', ג', בשורה או שלא בשורה, בכל המקומות האלה ואיזה טיפולים נותנים להם.
האמירות הכלליות שנותנים תוכניות חוסן כאלה ואחרות, א' זה דברים שכשנכנסים לפרטים רואים שלא, כמו עכשיו תוכנית עמית. אומרים שנותנים תוכנית עמית אבל אם אתה בודק אין תוכנית עמית. ושוב, לא לפגועי הנפש אלא גם למי שעשה את כל העבודות האחרות שהן בוודאי חשובות כשלעצמן. צריך לראות את כל הפרטים ולתת מענה משמעותי. מענה משמעותי פירושו עשרות טיפולים עם פסיכולוגים. לפעמים זה יכול להגיע גם לעשרות טיפולים ואף ליותר מזה.
לתת את זה לקופות החולים זה לא עובד. לתת את זה לנט"ל זה חלקי. זה לא כלום. אגב, גם אני מכיר שהתקשרנו, בדקנו ווידאנו שיש קב"נים בימים הראשונים לפחות להסדרניקים והתשובות שקיבלתי שהן היו סך הכול שבשורה בימים הראשונים יש קב"נים שמסתובבים ומציעים. אני חושב שגם בכתבה חלק מההסדרניקים התייחסו לזה שהציעו להם כל הזמן. יכול להיות שאחר כך זה נחלש ויכול להיות שזה לא היה לכולם. אלה דברים שבהחלט נכון לבדוק אותם.
אני יכול להגיד שאנחנו כאיגוד ישיבות הסדר מקבלים פניות ופונים לצבא. בדרך כלל כשאנחנו מקבלים משהו פרטני הצבא מסייע. אני מדבר יותר על העניין המערכתי. צריך בהחלט לבדוק את העניין המערכתי, צריך לעשות אותו כמו שצריך וצריך לתת לבני"שים האלה גם בתקופת השל"ת – אני לא רואה שום סיבה להבדיל בין תקופת השל"ת לבין תקופות אחרות – את כל המענה שצריך וכמובן גם לכל אנשי המילואימניקים, חלקם גם הסדרניקים.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
תודה אורי. אנחנו נחזור לשמרית. שמרית, אחר כך הצבא ואז ליתר האנשים פה. אני רוצה להבין. איזה מענים ניתנים אצלכם? עמית שדיברו עליו כל הזמן זה לא מענה לאותם אנשים בשל"ת. תכף אני אתייחס גם אליכם, תקשוב וכדומה. אבל אני רוצה רגע לדבר על אותם הסדרניקים שבתוך של"ת. אין להם מענה. אין להם. לזרוק אותם לקופת חולים זה לא מענה, אני מצטערת. מה עשיתם עד היום ומה אתם עושים מכאן ואילך?
<< דובר >> שמרית גז: << דובר >>
אני מסכימה שזו אוכלוסייה שחייב לתת לה מענה. צריך להגיד אבל שהקריטריונים לתוכנית עמית נקבעו עם צה"ל ואנחנו משווים את עצמנו לצורך העניין לאוכלוסייה שצה"ל מגדיר לנו שהיא באחריותנו שזה משוחררים משירות סדיר ומילואים. אנחנו לא באים - - -
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
שמרית לזה אנחנו פה. כי כל גוף זורק את האחריות על אחר.
<< דובר >> שמרית גז: << דובר >>
לא, לא - - -
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
את אומרת שזה נקבע יחד עם צה"ל. צה"ל אומר שיש את תוכנית עמית, זה חלק מהמענים אבל זה לא חלק מהמענים וזה משרד הביטחון. זה כל הזמן הפינג-פונג הזה שאני רוצה לפתור כאן ועכשיו. בואי תסבירי לי איך פותרים את זה כאן ועכשיו. נתחיל עם ההסדרניקים בשל"ת, אחר כך נשמע לגבי חיל התקשוב ועוד כאלה שהיו בתוך המערך הזה ובכלל.
<< דובר >> שמרית גז: << דובר >>
עניין השל"ת הוא משהו שבהחלט צריך לפתור. הוא לא ייחודי רק לשורה. לצורך העניין גם כל חייל שבדחיית שירות כמו העתודאים וכו' לא זכאים לתוכנית עמית.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
כן, שוב אני מדברת על המקרה הקונקרטי שקרה לנו שצריך לחשוב עליו מפה ולהבא. אנחנו מדברים על כל אלה שהם בדחיית שירות, כל אלה שהם בשל"ת, כל חייל שהוא נקרא סדיר אבל הוא בשל"ת. אני אומרת של"ת אבל תשתמשו אתם באיזה מינוחים שאתם מכירים. ב-7 באוקטובר שמחת תורה קראו להם לשירות פעיל למרות שההגדרה שלהם מלמעלה היא שהם לא בשירות פעיל. הם היו בשירות פעיל בין אם זה בשורה, בין אם זה בצנחנים או בין אם זה בשריון. לא משנה. עכשיו הם זקוקים. לא כשהם השתחררו כשהם סיימו את כל דחיית השירות וחזרו לאזרחות.
<< דובר >> שמרית גז: << דובר >>
רגע, שנייה.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
מי מטפל בהם? זה לא אחד, לא שניים, זה לא שמונה, זה לא 300.
<< דובר >> שמרית גז: << דובר >>
אני מבינה אבל את שואלת אותי מה האוכלוסייה שאנחנו מטפלים בה בתוכנית עמית. אני ראש תחום קליני של תוכנית עמית. אני אומרת לך, האוכלוסייה כרגע שאנחנו מטפלים בה היא רק משוחררי סדיר ומילואים.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
מי יש אצלכם במערך במשרד הביטחון שכן מטפל באוכלוסייה הזאת או שהיא לא מטופלת? נשמע את זה.
<< דובר >> שמרית גז: << דובר >>
אני לא יודעת לדבר בשם אגפים אחרים במשרד הביטחון. אני מדברת מטעם אגף חיילים משוחררים ומילואים. חיילים משוחררים ואנשי מילואים אכן מקבלים טיפול אצלנו.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אחרי שהם השתחררו.
<< דובר >> שמרית גז: << דובר >>
אני יודעת לדבר מטעם האגף שלי. לגבי מוקד נפש אחת, אני לא רואה את הנוכחים בדיון הזה. מוקד נפש אחת הוא של אגף השיקום, אני לא יודעת אם יש נציג כרגע שביקשת התייחסות לגבי זה שהקו מנותק. לגבי התוכנית הנוספת של שורה שאמר שם נציג צה"ל שהיא חונה אצל משרד הביטחון, אני לא יודעת אצל מי היא חונה. היא לא חונה באגף חיילים משוחררים.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אוקיי, בסדר. אנחנו נבקש לראות מי.
<< דובר >> שמרית גז: << דובר >>
שיגיד אצל מי היא חונה.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
את לא יודעת, אוקיי. תודה רבה שמרית.
<< דובר >> גרשום גבירצמן: << דובר >>
אני אשמח להתייחס ללקונה הזאת של השל"ת אם אפשר.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
כן, תודה שמרית. תבדקי רק איפה התשובה שלנו. תודה. כן, רק תציג את עצמך.
<< דובר >> גרשום גבירצמן: << דובר >>
שלום, בוקר טוב. קוראים לי גרשום גבירצמן. אני פסיכולוג קליני וממייסדי מכון כיוון. בקליניקה שלי אני פוגש חיילים שחוזרים מהמלחמה. רבים מהם ביני"שים ומחר אני יוצא שוב לשירות מילואים כלוחם כך שהנושא הזה נוגע בי גם מקצועית וגם אישית. אני באתי להגיד לכם דבר אחד. הבעיה היא לא רק מי מטפל בבחורים האלה ובתלמידים האלה אלה איך הם בכלל יגיעו לטיפול. אנחנו יודעים שאם הם פונים לצבא הם כבר יקבלו את הטיפול. אבל איך הם יגיעו לטיפול?
אני רוצה שנחשוב על זה רגע. בחור בן 20 שחזר עכשיו משורה אחרי שהוא נחשף למראות הכי קשים שאפשר לדמיין. הוא חוזר לישיבה ויושב מול הגמרא. הר"ם שלו הוא זה שיראה אותו ראשון. הוא יראה שהוא בוהה, שהוא מסתגר ושהוא דרוך אבל לר"ם אין שום כלים לזהות שזו פוסט-טראומה או הפרעה נפשית אחרת. אין לו כתובת להפנות אליה, אין לו ידע כיצד לתווך את הטיפול הזה – בטח לבחור שמתנגד – והר"ם הוא אולי הדמות הכי משמעותית בעבור התלמידים האלה. זו בעיה מערכתית שקיימת שנים והיא עולה פה מכל כיוון. חיילי ההסדר – לא רק משורה ולא רק עכשיו – הם חיילים ללא קב"ן. זה הסיפור פה. הם חיילים ללא קב"ן. אין מי שלוקח אחריות על מצבם הנפשי בזמן שהם בישיבה.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
תודה. אני יודעת שכבר כמה שנים טובות מכניסים לישיבות ההסדר פנימה בשיטה להדריך את המדריך, נותנים לר"מים השונים הדרכות והכוונות איך, למה, כמה ואיך. זה לא מספיק וצריך יותר. אין מחלוקת. אבל בבקשה גרשום, עוד דקה אחת.
<< דובר >> גרשום גבירצמן: << דובר >>
רק עוד דקה אחת. אנחנו עברנו ישיבה-ישיבה. דיברנו עם ישיבות רבות. אנחנו מקיימים היום יום עיון לישיבות ומגיעים עשרות ר"מים מכל רחבי הארץ. אנחנו שומעים מהם במפורש שהם מנסים למצוא פתרונות אבל זה לא מתוקצב, זה לא מוסדר וזה לא מוערך. מה שמתרחש הוא שפעמים רבות הם לא יודעים מה לעשות ולמי לפנות והם חסרי אונים מול התלמידים האלה. אני יודע שנעשו כל מיני ניסיונות שונים אבל אין מערך מוסדר ואני חושב שזה אמור להיות באחריות הצבא.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
תודה רבה גרשום. נורא מפתה אותי לחזור אליכם לצבא אבל אני אתן לכולם ואז נחזור אליכם. עוד ביקש לדבר נועם רון. כאן? שלום נועם.
<< דובר >> נועם רון: << דובר >>
שלום. אני נועם. אני בת 24. אני הייתי 580 יום בשורה מטעם מדור תקשוב, גם חבריי פה. כולנו שירתנו במילואים או בסדיר ואז במילואים. אנחנו באנו לפה כדי להדגיש שגם בתוך - - -
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
רגע, אתן לא מדברות על סדיר? אתן מדברות על מילואים?
<< דובר >> נועם רון: << דובר >>
רובנו מילואימניקים, יש גם סדירים. אנחנו באנו להדגיש שגם בתוך המילואים בשורה לא כולם שווים בהכרה ובטיפול. בין 07/10 ל-09/10 כולנו גייסנו למילואים. חלקנו בכלל לא ידענו שקיים כזה דבר כמו חיל הרבנות הצבאית – אני לא – וגם מי ששירת בשורה לפני לא היה אמור להיכנס למתקן החללים. ברגע שהגענו לשורה בין 07/10 ל-09/10 הסבירו לנו על המתקן של החללים ואמרו לנו שיש המון תקלות במחשבים ונכנסנו לשם. אני הייתי בת 22. החייל הצעיר ביותר היה בן 18, המבוגר ביותר בן 23.
כל יום וכל לילה שבעה ימים בשבוע – כמו שספיר אמרה קודם – היינו נכנסים לחדרי הטיפול כדי לטפל בתקלות של המחשבים במשך שעות. תקלות של מחשבים יכולות להימשך שעתיים, שלוש, לפעמים גם כל הלילה או כל היום לכל החדרים. לא משנה מה קורה בתוך החדר במהלך טיפול פעיל בגופה – פעיל לחלוטין – כלומר הרופאים, הצלמים, רופאי השיניים, המטפלים, הטב"אות, הכול קורה כשאנחנו עומדים במרחק אפס. לא מטר ולא שני מטרים אלא אפס.
נראה לי שרובכם הייתם שם. החדרים שם קטנים. יש מיטה ומקום לעוד מספר מצומצם של אנשים ואנחנו נכנסים. אנחנו שם. ראינו הכול. ראינו גם את חדר החפצים. היינו בכל הדיונים. היינו בחדרי חליטה. היינו בחדרי פרידה. ראינו את המשפחות. ראינו את כולם. ראינו הכול. היו מקרים אפילו שכל המטפלים וכל מי שהיה בתוך החדר היו עם מסכות אב"כ גדולות כאלה ולנו הביאו מסכות של קורונה.
אני זוכרת את עצמי ממש עומדת שם שכולם עם מסכות מסיביות – אנשים מבוגרים – ואני בת 22 עם מסכת קורונה עומדת שם למשך חצי שעה ושעה ומטפלת במחשב כאילו אין מאחוריי חלל. אני רוצה להגיד שכל המערך הזה לא היה יכול להיות בלעדינו, החל מהרגע הראשון מ-07/10 בבוקר. יעידו גם כל מי ששירתו שם כמטפלים. בלי מחשב אין להם מה לעשות. בלי טב"א אין להם מה לעשות. בלי מצלמה עובדת אין להם מה לעשות. כלומר בלי ציוד תקשוב פעיל אין להם מה לעשות.
אני רוצה להתייחס לכל פגישות החוסן וכל הקב"נים. בשבוע הראשון או השני לדעתי של המלחמה הייתה פגישת חוסן אחת לכל המפקדה, כלומר לעשרות אנשים. רובם לא נכנסו למתקן והיא הייתה רק למי שהיה במשמרת באותה רגע. אני הייתי במשמרות לילה. הפעם הראשונה שאני ראיתי קב"ן הייתה ביולי 2024, כמעט שנה אחרי וזה גם כי עשיתי טופס טיולים כדי לנסוע לרודוס לחמישה ימים. מאז אני פניתי בערך כל יום לאנשי החוסן ביחידה ואמרתי להם שאנחנו שקופים לגמרי – כך הרגשנו וכך אנחנו עדיין מרגישים – עד שסוף-סוף הם השתכנענו ועשו לנו סדנת חוסן אחת של יומיים.
מה שקורה זה שכולנו פותחים דברים, בערך, עד כמה שאפשר לפתוח בסדנה של 15 איש ביומיים. לא סוגרים כלום ולא מדברים על זה לעומק מן הסתם כי אי-אפשר. הכול נשאר פתוח. כולנו כביכול המשכנו בחיים שלנו. אני סטודנטית לרפואה היום ויש פה עוד סטודנטים.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
בהצלחה.
<< דובר >> נועם רון: << דובר >>
תודה - - - לא הייתה לנו הכנה. אנחנו לא מטפלים בחללים. לא נגענו בחללים – זה נכון – אבל ראינו הכול והרחנו הכול. יש לנו פלאשבקים ואנחנו הולכים לטיפול. אני אגיד גם את האמת. רובנו לא דתיים. אין לנו קהילה תומכת, רב תומך או אפילו אמונה, אנחנו לבד לגמרי. גם לא שיש לנו אישה וילדים ותא משפחתי יציב, לא. אני תוך כדי שירות מילואים עברתי מהבית של ההורים החוצה, ברמה כזאת. זה מלווה אותנו כל יום ואנחנו מבקשים להתחיל את החיים שלנו כמו שצריך. שיכירו בנו ושיפסיקו להתעלם מאיתנו כי זה כרגע מה שקורה ברבנות הצבאית. זהו.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
תודה נועם.
<< דובר >> ספיר לוי: << דובר >>
אני אשמח להוסיף.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
ממש בקצרה כי יש לנו עוד רבים. רק תציגי את עצמך.
<< דובר >> ספיר לוי: << דובר >>
כן. אני ספיר לוי. אני בת 22. הגעתי לשורה כשהייתי בגיל 20. ישר השתחררתי משירות הסדיר ואחרי חודש לקחו אותי למילואים. אני אגע באופן כללי על מה שאמרתם לגבי הקריטריונים. אני בכלל רק חשבתי שנגיע לוועדה הזאת כי לא מכירים בנו ולא רואים אותנו אבל גם הקריטריונים שיש, בעיניי הם לא קבילים כי אנחנו הרי לא נגענו בגופה אבל ראינו הכול, חווינו הכול והרחנו הכול.
רציתי בקצרה לספר סיפור אישי שלי. יצאתי אחרי משמרת של 12 שעות בבסיס. יצאתי לתדלק ב"ילו" ב-22:00. מרוב שהיה לי ריח כל כך חזק של גופות ההורים שלי ישר אמרו לי, "ספיר תיכנסי להתקלח, את לא עושה כלום לפני שאת נכנסת להתקלח". הלכתי לתדלק. נכנסתי ל"ילו". פתאום אני מריחה ריח של גופה. אני אומרת לעצמי ספיר זה מוזר, ההיגיון אומר רגע זה תחנת דלק ואין פה גופות. אני מתחילה להסתובב במעברים וחושבת לי רגע, ספיר, תעצרי זה לא שפוי אין פה גופות. אני הולכת לקופאית ושואלת מה זה חומר החיטוי הזה שהם משתמשים, והיא אומרת לי, "סתם, זה משהו תעשייתי, משתמשים בזה בכל החנויות הגדולות. למה את שואלת?", אמרתי לה שאין לזה ריח טוב.
שילמתי, יצאתי והבנתי שהבעיה היא בי. זה המוח שלי שמערבב חומר חיטוי עם ריח של גופות. מאותו יום לתקופה מאוד ארוכה אני מסתובבת עם בושם בתיק כמו פק"ל. מפתחות, חוגר ובושם. כל פעם שאני נתקלת בזה אני מוציאה בושם מהכיס, מריחה וממשיכה הלאה. זו הייתה המציאות שלי.
אני לא אחזור על הדברים שנועם אמרה. זו הייתה חוויה טראומטית ביותר כי אפילו לא היינו שם 45 ימים. היינו שם 500 ימים או 580 ימים. זו נהייתה השגרה שלנו. אנחנו הולכים וחוזרים ונכנסים למתקן ואף פעם בחיים שלי לא חשבתי שאני אלך לדבר כזה. לא חשבתי שאני אראה גוש בשר בצורת בן אדם. לא חשבתי שאני אראה גופה כל כך ירוקה מריקבון. לא חשבתי שאני אראה דבר כזה בגיל 20. חשבתי שבאיזשהו שלב זה ייגמר. חשבתי שתבוא משאית וזהו אבל זה עוד משאית ועוד משאית ועוד גופה ועוד גופה וזה לא נגמר. זה לא נגמר. כך היו נראות השנתיים שלי. רק לפני ארבעה חודשים התחלתי לחיות.
אף אחד לא הכין אותי שאני אראה חיילים, נשים, ילדים. ב-7 באוקטובר זה אפילו לא היה ברמה של חללים, זה היה ברמה של נשים, ילדים, של בני אדם רגילים, של אזרחים. היינו בהלם. אני אוסיף שבסיס שורה זה לא קשה נפשית רק בגלל העשייה הנוראית והריחות. זה קשה נפשית בגלל המשמעות. תחשבו שאנחנו באים יום-יום והמשמעות שלנו במערך היא סביב מוות. אנחנו מגיעים ואנחנו רואים מוות.
אין ניצחונות, רק הפסדים. מגיעות גופות. אני כל הזמן חושבת שבמקומות אחרים יש איזושהי תקווה, יש הצלחה, יש ניצחונות, יש הצלות. אצלנו זה רק מוות. מגיעה גופה, שומעים קדיש, מזהים חללים וזהו. זה מה שחווינו במשך שנתיים וזה מרסק.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
תודה ספיר על השיתוף. אני יודעת שכולכם רוצים לדבר אבל אתן אומרות משפט אחד וזה יוצא הרבה יותר. אני לגמרי מבינה. תציגי את עצמך אבל תנסי קצר. אנחנו עוד צריכים לחזור לצה"ל.
<< דובר >> מאי סוחר: << דובר >>
את צודקת לגמרי. אני מאי סוחר. אני באתי לפה איתם על אף שהם שירתו נצח מבחינתי. אני שירתי 78 יום. אני הספקתי להשתחרר, להקפיא את כל החיים שלי כי אמרתי שאני מותשת נפשית ואני צריכה הקפאה. שנה לא עשיתי עם עצמי כלום. נכנסתי ללימודים.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
78 יום במילואים או בסדיר?
<< דובר >> מאי סוחר: << דובר >>
במילואים, כן. אחרי שנה בערך שהייתי בחוסר עשייה כמעט לחלוטין, לא הצלחתי להחזיק עבודה ונכנסתי ללימודים. משם הכול התדרדר כי הייתה לי התפרצות של פוסט-טראומה. היום אני מאובחנת. לא היה לי למי לפנות, לא היה מקום לבקש בו מענה ולא ידעתי איך להתמודד עם התסמינים. חלק זה דברים שכבר דיברו פה חברות שלי וחלק דברים שגם לא.
הרמתי טלפונים לרבים מהגורמים כמו נפש אחת. היום אני בתהליך הכרה במשרד הביטחון באגף השיקום, גם שם לקח לי חצי שנה להבין איך לפתוח תיק. הדברים באים בדיעבד. אני מקווה מאוד שנמצא היום פתרון כדי שחברים שלי שהשתחררו לא מזמן לא יגיעו למצב הזה. אין שום סיבה.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
תודה רבה. רחל הילו בבקשה. את רוצה גם לומר? שמרית סליחה.
<< דובר >> שמרית טוביאנה: << דובר >>
אני שמרית טוביאנה. אני מפורום נשות אנשי המילואים של המטפלים בחללים. הדבר הראשון שאני רוצה להגיד הוא שאנחנו מדברים פה על שורה אבל אנחנו לא מדברים רק על שורה.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
כל המערך.
<< דובר >> שמרית טוביאנה: << דובר >>
אנחנו מדברים על המערך לטיפול בחללים וזה חשוב מאוד כי לבי איתכן שאתן שקופות וגם אני נפגשת איתכן לראשונה. אתן מרגישות ואני מצטמררת לשמוע אתכן. כל החיילים של המערך לטיפול בחללים מרגישים שקופים. אם מדברים פה על ההסדרניקים הם חזרו לישיבות והם לא מוכרים ואף אחד לא לוקח עליהם אחריות. הם היו בשורה או במתקן אחר לטיפול בחללים. הם היו כמה שבועות. אנחנו מדברים על המילואימניקים שהיו 450 ימים וגם הם לא מטפלים טיפולים, ברור. מתי מישהו כבר יתעורר שפשוט צריך לעשות לזה סוף? אנחנו היינו כאן בנובמבר ואמרו לנו שהתוכנית מאושרת והיינו פה בדצמבר ואמרנו לצבא תודה, תודה, תודה. לא הפסקנו להגיד תודה בדצמבר.
מה שקרה, אני עומדת לבכות מהפינג-פונג הזה שאני מרגישה ששוב פעם חוזר. לכו למשרד הביטחון, טוב, תלכו לתוכנית עמית. מה תוכנית עמית יכולה להועיל למישהו שטיפל בחללים? ריבונו של עולם. הם לא מתאימים. הטיפולים האלה – 12 טיפולים או לא משנה כמה טיפולים – של תוכנית עמית גם כבר שמישהו אמר שהוא רוצה טיפול זו תוכנית לא מותאמת בשום צורה. החיילים שלנו שפונים אלינו אומרים שעד שהם כבר פונים – לא משנה לאן הם פונים – אומרים להם טוב בסדר תמתין וזה בכלל לא מטפל שמתאים ולא מטפל - - -
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
למה תוכנית עמית לא מותאמת? תסבירי.
<< דובר >> שמרית טוביאנה: << דובר >>
הם לא מותאמים לפוסט-טראומה מורכבת כמו מישהו שכמו ששמעתם עכשיו בעדות פגש גופות במשך מאות ימים. לא משנה אם זה יום אחד או יומיים. זה לא משנה. אני חייבת להגיד שכל הדבר הזה של אם הוא נגע, אם הוא לא נגע או אם זה יום או יומיים, אי-אפשר להבחין. בבקשה שצה"ל יבין שמישהו צריך לעשות קודם כול מערך איתור. תבינו מול מה אתם עומדים.
אנחנו הפנינו שאלונים לבנות הזוג וגם למערך. הגענו ל-400 שאלונים. המצב הוא נוראי. אנשים נשארים בבית ולא חזרו לתעסוקה. דיברתם פה על אמונה. יש בעיות באמונה. זה פוגש אותם בתפקוד ההורי, בתפקוד הזוגי, ובכל תפקוד שהוא. ריבונו של עולם, תתאפסו.
אני מרגישה שוב שאחרי שכל כך ייחלנו לתוכנית הזאת שתתחיל ותפעל והדיוקים צריכים לבוא במי עוד ייכנס לתוכנית ורק חיכינו שבריאות הנפש בצבא יתלוו אלינו וייתנו גם טיפול נפשי ולא רק חוסן, הכרה וכו' גם זה לא קורה בפועל.
מה שקורה כרגע זה שרק אנשים מסוימים קיבלו חלק מהמענקים והכול נעצר. אין תוכנית. מדברים פה על תוכנית אבל אני מתנצלת. אמרו שהתוכנית תתחיל ב-01/01/2026, אין תוכנית. אנשים מרגישים עוד יותר שקופים. עבר זמן כה ארוך ואף אחד לא מתייחס. קופת חולים זה בכלל, באמת.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
זה צחוק.
<< דובר >> שמרית טוביאנה: << דובר >>
אין לי מה לומר יותר. מי חושב שאנחנו– אני אומרת רגע בתור בנות זוג – צריכות לאתר ולדחוף את הבעלים שלנו ללכת לטיפול? זה לא הגיוני. פעם אחת לא היה עיבוד רציני לאנשי מערך הטיפול בחללים. גם העיבוד שהן מדברות עליו היה עיבוד באמצע השירות שלהם. אחר כך הם המשיכו לשרת וביום שהם סיימו כולם סיימו ואף אחד לא התייחס אליהם. לא עשו שום עיבוד, שום איתור ושום דבר.
צריך לבנות מערך ייעודי שיכלול את כל מה שקשור לבריאות הנפש. צר לי אבל הדיון הזה מתחילתו קשה לי כי אני מרגישה ששוב פעם אנחנו עושים את הפינג-פונג הזה עם תוכנית עמית ומשרד הביטחון. בואו נתכנס למשהו.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
את צודקת. משפט אחד כי אני רוצה לחזור למשרד הביטחון ואנחנו צריכים עוד מעט לסיים. כן, בבקשה.
<< דובר >> אפרת זנטון: << דובר >>
שלום. קוראים לי אפרת. אני כאן בכובע האזרחי. התגייסתי במלחמה למילואים. לא שירתי בצבא כשהייתי נערה ונקראתי לדגל בדצמבר 2024. שירתי כשנה במדור המקשר למשרד הביטחון באגף נפגעים. ישבתי בתל השומר ובמשך שנה שלמה הגשתי את בקשות ההכרה עבור פצועי חרבות ברזל. לא הייתי בצבא אף פעם. עולם המילואים זר לי וגם אף פעם לא הייתי בעולם מערך החללים. במהלך השנה הזו נפגשתי עם כלל צה"ל וכלל החיילים שביקשו ושהיה להם את הכוח לקום, להגיד ולהבין שיש להם בעיה ושהם רוצים ומוכנים להתעמת איתה, לטפל בה ולהבין איך הם יקבלו את הטיפול. במהלך השנה הזו גם כתבתי מאות עדויות של המערך הלוחם ושל המערך הלא-לוחם.
בחודשים האחרונים – אתם רואים אני כבר לא בת 18 – המקרים המורכבים ביותר התנקזו אליי כמו גל האובדנות והמטפלים בחללים. כשאני מדברת על המטפלים בחללים וכשאני אומרת שורה זה שם קוד. הכוונה למאנ"ח, ליס"ר וליק"פ של הצפון והדרום ולמי שהיה בתא"חים – תאי איתור חללים – והאנשים מפיקוד העורף שהגיעו למבצעי הדיגום, היו שלושה כאלה במהלך המלחמה. מבצעי האיתור והדיגום כי אולי בתוך חללי האויב יש גם חללים שלנו. העדויות מורכבות מאוד. אני מוצאת פער ענק בין העדויות שכתבתי לפני שלושה חודשים וארבעה חודשים לתוך התפקיד שלי, לעדויות שכתבתי ממש לאחרונה.
אני יצאתי מהמדור המקשר למשרד הביטחון עם משימה לאומית לדאוג לאנשים האלה. אלה אלפי אנשים – קרוב ל-3,000 אנשים – שמסתובבים חיים-מתים. שמרית דיברה על הפגיעה. כשאני כתבתי את העדויות, אני לא מכירה אותם והם לא מכירים אותי. הם לא יפגשו אותי הלאה. אני לא אחליט בשבילם אם הם ילכו למילואים או לא.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
תודה אפרת, תודה.
<< דובר >> אפרת זנטון: << דובר >>
רק חשוב לי להגיד. הפגיעה היא פגיעה הורית, זוגית, פנימית, תעסוקתית. זו פגיעה נוראה.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אפרת אני חייבת לסיים.
<< דובר >> אפרת זנטון: << דובר >>
אני רוצה להתייחס רק במשפט אחד לחיילי ההסדר. במסגרת המפגש שלי עם פצועים נפגשתי עם חיילי הסדר שמשוועים לטיפול. הם פנו למדור בני"ש והם פנו למרפ"א. הם לא יכולים להגיש בקשת הכרה כי הם עדיין נחשבים חיילים. הם חייבים טיפול רפואי ואין להם איפה לקבל אותו חוץ מאשר ברפואה הציבורית שקורסת.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
תודה, תודה. כן, משפט אחד ואני רוצה לחזור לצבא ואין לנו זמן.
<< דובר >> רמי און: << דובר >>
אני אשמח להגיד בקצרה.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
רק תציג את עצמך.
<< דובר >> רמי און: << דובר >>
שמי רמי. אני בן 24. אני הוקפצתי בהודעה של ארגון ישיבות ההסדר בצו 8, בצוהריים.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
היית הסדרניק?
<< דובר >> רמי און: << דובר >>
הייתי הסדרניק באותה תקופה.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
היית בשל"ת?
<< דובר >> רמי און: << דובר >>
הייתי בשל"ת ואני הגעתי בהודעה. שלחו לי הודעה ואני הגעתי בגללה למחנה שורה. לא ידעתי מה אני הולך לראות. בתוך שעה ארזתי תיק, תפסתי את הדברים שלי ונכנסתי. לא שאלנו שאלות. הגענו כ-150 אנשים. נכנסו לתוך המתקנים. אף אחד לא פיקח עלינו מי רואה מה ומי לא רואה מה. קיבלתי תפקיד כמפקד צוות עם אנשים בערך בגילי. מכיוון שהייתי מ"כ טירונים נתנו לי להיות מפקד צוות ולהיות אחראי על מה הם רואים ומה אני רואה כאשר לי עצמי אין כלים להכיל את הדברים ואת המראות.
אומנם היו שם קב"נים שהסתובבו באותה תקופה אבל אחרי שלושה שבועות של עבודה מסיבית בתוך המתקן יצאנו החוצה ואף אחד לא פנה אלינו. סדנאות החוסן שעברנו אחרי שנה בערך מהזמן של כל מה שראינו זה לא מספיק. אם חייל מתקשר אליי אחרי חצי שנה ואומר לי "רמי אני מרטיב בלילה כי אני ראיתי מראות", אי אפשר להכיל את זה. רק אתם מבינים ורק אתם תבינו מה ראינו. פתחנו משאיות, סחבנו ולא שאלנו שאלות. עשינו את הדברים הכי גרועים ואני לא מדבר על מי שהיה במעטפת והריחו וזה פגע להם בנפש.
אני מדבר על אנשים מאובחנים שלא פנו אליהם. אין להם הכוונה אפילו. להגיד שעשינו סדנת חוסן של יומיים אחרי שנה זה לא מספיק לאף אחד. איפה האנשים שהלכו לטיפולים פסיכולוגים ולא קיבלו החזרים? ההורים שלהם דאגו להם ושלחו אותם לפסיכולוגים. איפה כל האנשים האלה? הם צריכים להיות מוכרים.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
תודה רמי שאתה משתף. תודה רבה. כן בבקשה.
<< דובר >> יהודה איש שלום: << דובר >>
יהודה איש שלום, ראש אגף בריאות הנפש, ארגון נכי צה"ל. אם היית נותנת לי להגיד מילה אחת, המילה הייתה אחריות. אי-אפשר ביום פקודה לדרוש מכולם להתייצב למקום הקשה מכל ואחרי כן כשהנפש מדממת ומתפרקת להתחיל לתת בהם סימנים. 45 יום על בסיס מה נקבע המספר הזה? אני גם איש טיפול. אני לא מבין את המספר הזה על מה הוא מבוסס. רק מגע ישיר עם החלל? על בסיס מה? אני שומע על תוכנית שעוד לא יצאה לפועל, ההסדרניקים לא נכללים בתוכנית, צה"ל עובד על תיקון. ריבונו של עולם, עברו שנתיים. אני משתתף בוועדות האלה כל שבוע. עברו שנתיים. אנחנו לא בתחילת המלחמה, יותר משנתיים עברו.
הפינג-פונג שאת מתארת נמשך. מי לוקח אחריות על האירוע הזה, על רצף טיפולי גם מתוך השירות. אם הוא היה בשירות ועכשיו חזר לישיבה, זה אומר שהוא בקופת חולים? איפה נשמע דבר כזה? איפה רצף טיפולי? אנחנו שומעים את העדויות ואני אסכם בזה – אמרתי את זה גם בדיון בוועדת חוץ וביטחון שיש שם כרמל – בואו נתחיל מלהסתכל לבעיה בעיניים.
לראות שיש בעיה, להסכים עליה ומפה לשלב כוחות ולהתחיל לבנות מענים ולתקן. מיכל, תוכנית עמית עם כל הכבוד עושה דברים נפלאים. הנושא של הטיפול הנפשי הוא לא ליבת העשייה של תוכנית עמית. הוא חלק מתוכנית עמית והוא גם לא מותאם לאנשים שעברו חוויות כמו שאנחנו מדברים עליהן במערך הזיהוי והאיתור בשורה ובכל הצוותים של המעטפת של הדבר הזה. חייבים לקחת אחריות מקצה לקצה.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
תודה. בהחלט תודה. תודה יהודה. כן שמואל.
<< דובר >> שמואל הראל: << דובר >>
אני אגיד את תמצית הדברים גברתי יושבת-הראש. אנחנו מציגים נתונים מסקר שעשינו בסוף השבוע על 224 משיבים שעסקו במלאכה הקשה מכל – טיפול בחללי 7 באוקטובר במחנה שורה ובשטח. הממצא הקריטי הוא ש-51% מהמשיבים מדווחים על פגיעה תפקודית משמעותית, 63% בכלל לא זכו לכל סיוע רשמי מהמדינה או שנאלצו לממן טיפולים מכיסם. הנתונים חושפים אוכלוסייה שקופה של מתנדבי זק"א - - -
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
כמה אמרת? 60 ומה?
<< דובר >> שמואל הראל: << דובר >>
63%. הנתונים חושפים אוכלוסייה שקופה של מתנדבי זק"א, אנשי רבנות ואזרחים וגם חיילים וחיילות מיחידות אחרות שנותרו ללא מעטפת שיקומית למרות חשיפה קיצונית למראות זוועה. אנחנו קוראים לוועדת העבודה והרווחה לדרוש ממשרד הביטחון הכרה מיידית ומתן מענה נפשי יזום לכל מי שטיפל בחללי המלחמה. לסיום, אנחנו קוראים לוועדת העבודה והרווחה לדרוש מאגף השיקום במשרד הביטחון להקים מסלול הכרה ייעודי ומהיר למטפלי חללים.
כמו שאמרתי, 51% מדווחים על פגיעה תפקודית משמעותית מתמשכת המחייבת התערבות מיידית למניעת כרוניות של הדברים ושל פוסט-טראומה. אנחנו מדברים על אובדנות, גירושין, מחלות קשות. אנחנו קוראים לוועדת העבודה והרווחה לדרוש ממשרד הביטחון וצה"ל לבצע איתור יזום של כלל המשרתים והמתנדבים שעברו בשורה וביחידות השדה שטיפלו בחללים. כמו שאמרנו 63% לא קיבלו סיוע רשמי, נתון שמעיד על כשל אקטיבי בהנגשת זכויות לאוכלוסייה בסיכון גבוה.
אנחנו קוראים לוועדת העבודה והרווחה לדרוש ממשרד האוצר וממשרד הביטחון להשוות את תנאי המעטפת השיקומית של מתנדבי זק"א, של אזרחים ושל חיילים מיחידות אחרות - - -
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
שמואל אנחנו חייבים לסיים. אמרת לי נתונים, והסכמתי.
<< דובר >> שמואל הראל: << דובר >>
אני ממש מסיים. עוד שני משפטים. 11% מהמשיבים מתנדבי זק"א שמדווחים על שקיפות ויש לנו עוד נתונים נוספים. לסיום, אנחנו קוראים לוועדת העבודה והרווחה לדרוש מהרבנות הצבאית וממחלקת נפגעים להטמיע פרוטוקול ליווי נפשי רציף למערך הקבורה והזיהוי. העדויות של המשיבים שהם לא רק מי שעסק במגע ישיר בגופות חושפות עומס רגשי חריג ללא מעטפת תמיכה מובנית. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
תודה רבה לכולם. אני פונה לצה"ל ואני אסכם. אתם שמעתם את מה שאני שמעתי. אני צורך שאני אדייק אלא אני אדייק בסוף. מה המענה שלכם? אני חוזרת על זה עוד פעם. אני עוברת גם על הדיון שהיה בדצמבר וגם על הדיון שהיה בנובמבר ונאמר פה שוב ושוב כן זה סגור וכן זה כבר מוכן גם לגבי התוכנית החדשה שאמורה לתת יותר התייחסות ויותר דגש על הבריאות הנפש לחיילי המילואים וגם על תקופת הביניים.
בתקופת הביניים בין השחרור לבין הפנייה למשרד הביטחון זה עדיין מוטל עליכם, בין אם באופן ישיר עליכם ובין אם על הקרן לחיילים משוחררים, ועוד על אחת כמה וכמה אלה שבשל"ת, בדח"ש או לא משנה כרגע איך נקרא לזה. אבל הם כן עשו פעילות צבאית קרבית או טיפול בחללים.
מבחינתי הפגיעה היא פגיעה זהה אם לא חמורה יותר. מה איתם? איפה הם? כי הם נופלים בין הכיסאות. שמעתי פה שהם לא שייכים למשרד הביטחון כי הם לא השתחררו. תעזבו רגע את אלה שחלקם כבר השתחררו. אבל בכל השנתיים וחצי האלה הם היו בתוך של"ת. איפה הם? הם לא מקבלים שום מענה. כלום.
<< דובר >> עוזי בכור: << דובר >>
אגיד בקצרה, כאב לי מאוד לשמוע את הדברים ואנחנו נבדוק את הדברים. אני לא הכרתי פה רבים מאוד מהדברים האלה. דבר שני לגבי החיילים שמשתחררים מהשירות. בתוך השירות זה באחריות צה"ל ובאחריות קב"ן.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
זה לא עוזר לי שאתה אומר את זה. מענה אין.
<< דובר >> עוזי בכור: << דובר >>
רגע, אני רוצה לדבר על רצף כי לא נכון להשית על קב"נים שמטפלים בחיילים עכשיו גם אוכלוסיות שהשתחררו. זה ייפגע במענה שניתן לחיילים משרתים וזה לא נכון. מבחינת רצף הטיפול יש רצף מניעתי. הייתה גם עבודת מטה במשרד הביטחון בנושא הזה. בתוך שירות הטיפול הוא על ידי קב"נים, לאחר השירות הטיפול הוא על ידי משרד הביטחון שבשלב הראשון הוא תוכנית עמית לאוכלוסייה שאינה מאובחנת. אני מסכים איתך שמי שמאובחן עם פוסט-טראומה – בטח עם פוסט-טראומה מורכבת – כנראה שלא יספיקו לו 12 מפגשים בתוכנית עמית. המענה שהוא צריך לקבל הוא מענה מאגף שיקום נכים.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
סליחה, סליחה שאני אומרת לך. אני מאוד מכבדת את הדרגות, את מה שאתה ואת מה שאתם אומרים. אני לא מוכנה לשמוע את הפינג-פונג הזה. היינו בזה כבר פעמים כה רבות. אני רוצה להבין לאן אנחנו מתקדמים היום. תגיד לי לגבי התוכנית שיש לי שדיברתם עליה. איפה היא עומדת היום. אנחנו נעצור פה, נשמע ונכריח את הבן אדם שאחראי - - -
<< דובר >> עוזי בכור: << דובר >>
רגע, אני בריאות הנפש בצבא.
<< דובר >> שמרית טוביאנה: << דובר >>
לא, עם כולם.
<< דובר >> עוזי בכור: << דובר >>
אני בריאות הנפש בצבא - - - רגע, אני רוצה להסביר משהו. הטיפול ותוכניות החוסן והעיבוד זה לא אותו דבר. אנחנו צריכים רגע לדייק פה בדברים. מי שבשירות מקבל טיפול בתוך הצבא מקב"נים. מי שמשתחרר יכול לפנות למשרד הביטחון - - -
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אבל יש כאלה שהם באמצע.
<< דובר >> עוזי בכור: << דובר >>
שנייה, אני רוצה להתייחס לזה.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
רגע, תכף נדבר על מי - - -
<< דובר >> עוזי בכור: << דובר >>
מי שהשתחרר עכשיו משל"ת אמור לקבל טיפול ממשרד הביטחון. יש אוכלוסייה שאני חושב שבעיקר חשוב – אני מקווה שלא נהיה בעוד אירוע כזה – לנו שאם יקרה אירוע כזה ויהיו חיילים בשל"ת שאנחנו נדאג שהם יקבלו טיפול. פה אני אגיד שני דברים. אחת, אני לא מציע מהר מאוד לפטור את קופות החולים ואת משרד הבריאות מהעניין הזה כי אי-אפשר להגיד על גורם מבטח טוב הם לא אחראים. גורם מבטח צריך לקחת גם אחריות הטיפול ההוליסטי בחייל והם צריכים גם - - -
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אני חולקת עליך. אתה יודע למה אני חולקת עליך עוזי?
<< דובר >> עוזי בכור: << דובר >>
רגע, אבל עוד לא סיימתי.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
לא, אני חולקת עליך באמירה הזו כי הפציעה נעשתה במהלך השירות. היא לא נעשתה במהלך השל"ת. היא נעשתה אצלכם בתוך שורה או בשטח - - - במערך איתור חללים או בכל דבר אחר - - - מה הקשר קופת חולים? למה אתה צריך להעמיס על הנכים האזרחיים את מה שהצבא אמור היה לקחת אחריות עליו? אנחנו לא מדברים על פגיעה שנעשתה כשהוא ישב בישיבת ההסדר והמעמד נפל עליו.
<< דובר >> עוזי בכור: << דובר >>
אני לא מתווכח.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אף אחד לא דיבר על זה. בזה הוא יצטרך לטפל בקופת החולים. אנחנו מדברים על פעילות צבאית שנעשתה במסגרת הצבא. הצבא צריך לקחת עליהם אחריות ובשום פנים ואופן לא קופות החולים. תשאיר את קופות החולים לאזרחי.
<< דובר >> עוזי בכור: << דובר >>
אני רוצה לענות. אני אומר שאנחנו לא צריכים – כי טיפול הוא גם טיפול רפואי וגם ברה"ני – להגיד שקופות החולים לא רלוונטיות.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
ברה"ני זה טיפול רפואי. ברה"ן אצלי הוא טיפול רפואי.
<< דובר >> עוזי בכור: << דובר >>
נכון. אני לא חושב שצריך לשים בצד את הגורם המבטח. בנוסף לזה, יש את משרד הביטחון ויש את האוכלוסייה – זה אחרי השחרור – בשל"ת שאנחנו צריכים לדאוג מבחינת תוכנית החוסן וקרן הסיוע. אנחנו עושים עבודת מטה בתוך הצבא בשביל לדאוג לאוכלוסייה הזאת.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אני לא מוכנה לתשובות האלה. אנחנו שנתיים וחצי אחר כך, באמת עוזי. אני לא מצליחה להבין מה אתה אומר לי. לדעתי זה הדיון הרביעי אם אני לא טועה. אנחנו שומעים כל הזמן את אותן תשובות של אנחנו עובדים על זה. תגידי לי אוי ואבוי, אני סומכת על הצבא הרבה יותר. מה זה עובדים על זה? יש כאן שלוש אוכלוסיות. יש את הסדיר שבתוך סדיר – סדיר הכוונה שירות פעיל לא משנה היכן – יש את אלה שבשל"ת – אבל אני מדברת על אלה שבשל"ת שהפציעה שלהם או הפגיעה שלהם נעשתה תוך כדי שירות, לא שהם בשל"ת וזה לא קשור לשירות עצמו – ואלה שיצאו כבר החוצה והשתחררו.
אלה שיצאו החוצה והשתחררו שזה המילואימניקים והם עוד לא רוצים הכרה במשרד הביטחון. הם לא רוצים וזה טוב למדינה שלנו. אנחנו לא רוצים להפוך את כולם לנכים, נכון? גם אגף השיקום קורס. הוא קורס. הם יצאו נדמה לי בהצהרה עכשיו שאין להם מטפלים והם קורסים. אני לא אפיל הכול על הצבא. אני לא אומרת שהכול צריך ליפול עליכם. צריך טיפול הוליסטי. אבל בסופו של דבר החייל עצמו בין אם הוא במילואים או בין אם הוא בסדיר נופל בין הכיסאות. זה לא אמור לפגוש אותו מי ייקח אחריות. הוא בא אליכם, הוא בא לצבא, הוא עזר לצבא, קחו אתם את האחריות במקומו ואתם תלכו מול קופות החולים ומול משרד הביטחון.
אל תגידו שאנחנו לא עוזבים אתכם עד שזה קורה, בפועל זה לא קורה. אני יכולה לקיים פה כל יום דיון ושום דבר לא ישתנה.
<< דובר >> שמואל הראל: << דובר >>
אפשר להציע את יחידת הלם שתסייע בתחום הזה?
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
רגע, רגע.
<< דובר >> אוריאל זמיר: << דובר >>
אני רק רוצה להגיד משהו שחשוב לי כי שמעתי פה את החיילים ואת החיילות ואני אומר את זה גם לאנשים מישיבות ההסדר. כל מי שיפנה אליי או אלינו – אני אמון על ההסדרניקים – יקבל מאיתנו מענה והכוונה להכול. גם אם בסוף צה"ל לא מטפל בו באופן אישי, אנחנו מכווינים – ואמרו את זה גם פה – ומסבירים להם כיצד לטפל בהם.
את צריכה להבין. אם אני חייל בגולני. בדיוק כמו של"תניק, אם אני נדרש לטיפול נפשי החייל בגולני הולך לקב"ן. השל"תניק לא יכול ללכת לקב"ן, הסביר את זה עוזי. למה הוא לא יכול? כי הקב"ן זה משולש של מפקד, חייל - - -
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אני לא אמרתי. בסדר, תמצאו פתרון אחר.
<< דובר >> אוריאל זמיר: << דובר >>
שנייה, חייל וקב"ן. דקה אני רק רוצה לענות לך. ההסדרניק שהשתחרר אין לו מפקד. בגדול "המפקד" שלו זה המפקד שהשתחרר. כשעוזי מתחיל תהליך של קב"ן - - -
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אוריאל, תקשיב לי. זה כל כך פשוט. סליחה, עזבו קופת חולים. אני מדברת שוב על קבוצה אחת מתוך שלושת הקבוצות שהיו פה אבל בואו ניקח רגע את אלה שבשל"ת שהם נפצעו בצבא ובשירות הפעיל, הם קיבלו מענה או שלא קיבלו מענה כי עוד לא יכולים לנשום, סיימו את זה, יצאו החוצה והם חוזרים נניח לישיבה. עם כל הכבוד אתם תתנו תקציב. 100%.
שזה יהיה בישיבת ההסדר בלי שדיברתי עכשיו עם אורי שיושב פה. תנו להם תקציב ותנו להם תוכנית. הם יעשו את זה שם. יש שם את הר"ם, את הקב"ן האזרחי שיושב בתוך הישיבה וייתנו להם מענה שם בתוך הישיבה. הם עוד לא רוצים לפנות למשרד הביטחון. הם גם לא יכולים כי הם בסדיר עדיין. הם לא סיימו את השל"ת שלהם. פתרונות יש למכביר רק צריך לצאת מהקופסה ולמצוא פתרונות. לא יכול להיות שאנחנו שנתיים וחצי אחרי ואין פתרונות. הבנתי שזה לא קב"ן. הבנתי. מה, בגלל זה לא עושים כלום? לא עושים שום דבר?
<< דובר >> אוריאל זמיר: << דובר >>
לא, שנייה. יש עוד כלים רבים. שנייה, הסברתי אבל.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
לא הסברת כי הסברת באופן פרטני אם למישהו יש בעיה שיפנה אליך. אני מדברת על רוחבי ועל משהו של איתור שתאתר כשהם יוצאים. כולנו מסכימים שהיחידה הזו וכל המערך הזה – בין אם זה בשורה ובין אם זה ליד כולם כולל התקשוב – חוו חוויה שהלוואי בעזרת השם שלא נחווה אותה יותר. תעשו איתור ותפתחו איזה משהו שיאתר את האנשים האלה. זה הרי לא מספר בלתי-פתיר.
<< דובר >> אוריאל זמיר: << דובר >>
יש לנו מוקדים. כולם מוזמנים לפנות למוקד שלנו. מדור ביני"ש לביני"שים, קרן הסיוע, למחלקת נפגעים.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
הם לא יודעים לאתר. אני לא מבינה אוריאל.
<< דובר >> שמואל הראל: << דובר >>
ניסית להתקשר אליהם?
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
מה זה קשור אליהם עכשיו? אני לא מבינה.
<< דובר >> אוריאל זמיר: << דובר >>
אני אביא לך את מספר הטלפון האישי שלי.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
מרכז ישיבות ההסדר יודע או יש לו יחידת ברה"ן? מה הקשר? איך אפשר לאתר ולאבחן? הרי בישיבות ההסדר לא יושב פסיכיאטר קבוע בכל ישיבה וישיבה. בסדר, תעזוב אם צריך או לא צריך. אבל אתם מיחידת ברה"ן של הצבא. האנשים האלו היו בצבא והם בסדיר. תעשו איתור, תבחנו, תראו מי צריך טיפול ואיזה ותכווינו. בסדר, אם לא צריך קב"ן, לא לקב"ן אבל צריך למצוא פתרונות.
<< דובר >> אפרת זנטון: << דובר >>
הפגיעה של חיילי ההסדר היא רק בבריאות הנפש. אני מחזיקה פה מכתב עדות של חייל שבקושי הולך. הוא מחכה לניתוח בגב והוא נזרק מגורם לגורם. הוא פנה אלינו למדור המקשר למשרד הביטחון כשאני שירתי שם. התיק שלו מוכן להגשה ולהכרה אבל הוא לא יכול לגשת להכרה. אני דיברתי איתו שבוע שעבר והוא משווע לטיפול. הוא עם פציעת גב והוא לא בבריאות הנפש. אני מניחה שיכול להיות שגם אבל הוא מאוד לא רצה להגיע לעניין של הכרה. אין לו ברירה כי הוא חייב טיפול והוא לא מצליח לקבל אותו. זה דבר ראשון.
הדבר השני, לגבי האפשרויות שעומדות בפני החייל. דיברתי על הפער הזה בין המצב שהיה לפני שנה ולמצב שרבים מאוד מהמטפלים בחללים נתונים בו כרגע. לרובם הגדול אין משאבים נפשיים לקום ולחוות את הטלטלה הזו בין הגופים כי אף אחד לא לוקח אחריות.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
טוב תודה. תודה. כן בבקשה דבי ואני חייבת לסגור את הדיון. אנחנו נעשה עוד דיון.
<< דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >>
חבל לי שאני לא רואה כאן את המציעים - - -
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
זה לא מציעים, זה דיון יזום.
<< דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >>
זה דיון של מציעים. זה דיון מהיר.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
נכון, נכון. הם אמרו לי שהם לא יוכלו להגיע והם הסכימו שנקיים.
<< דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >>
על כל פנים, הדיון הזה חשוב. הנושא של שורה, כמי שביקרה כמה ימים אחרי יחד עם שר הבריאות דאז בוסו אני יכולה להגיד לכם באופן אישי שהספיק לי להיות שלוש שעות בשורה. למזלי הרע הגיעה משאית של קיבוץ כפר עזה עם כל השקיות. אלה מראות שלא עוזבים את האנשים. בטח ובטח כשאני שומעת כאן חיילים ואנשים שהסתובבו בין גופות ולחשוב שהייתי אחות בבית חולים וכבר ראיתי נפטרים. אבל מה שהלך שם נחרט בנפש. לא משנה לאן אתה שייך, באיזו תחנת חיים היית, אתה חייב טיפול.
גברתי מאחר שאנחנו רואים שהאירועים האלה קורים בין ישיבות וכו', דבר אחד, למצוא איזשהו מנגנון שראשי הישיבות יהיו בקשר, יהיה גורם או לעשות שולחן עגול כדי לפתור את זה. אבל האנשים האלה חייבים לקבל תשובות. זה נורא שזה לא קורה.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
תודה. מכיוון שהזכרת – סליחה שלא אמרתי את זה בהתחלה – הנושא לדיון הוא גם יצירת המעטפת לליווי, טיפול ושיקום לתלמידי ישיבות ההסדר וחיילי מילואים ששירתו בשורה והדבר השני היא הצעה לדיון מהיר בנושא יצירת מעטפת כזאת של חברי הכנסת יצחק קרויזר, ירון לוי, קטי שטרית, אורית פרקש הכהן ויונתן מישרקי שאישרו לנו לעשות את הדיון היום בלעדיהם. כי הכול נעשה במהירות כדי שנוכל לקבל תשובות. שלא ישתמע חלילה וחס שאנחנו יוצאים נגד חברי הכנסת הללו שהיו רוצים להיות פה ולא יכלו. אני רוצה רגע לסכם. כן שמרית?
<< דובר >> שמרית טוביאנה: << דובר >>
מיכל יש בזום חייל שמחכה. אפשר להעלות אותו?
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אוקיי. בסדר ניתן לו שתי דקות, אני אקרא את הסיכום ואנחנו נקבע עוד דיון. שמואל מלול? אם אתה יכול לעשות את זה קצר. אני בינתיים אסכם. אני מבקשת מצה"ל למצוא את הדרך להגדיר את המשרתים בישיבות ההסדר שנמצאים בשלב השל"ת, כזכאים לתוכנית עמית בשלב הראשון. כמובן גם ממשרד הביטחון אני מבקשת אותו הדבר.
נאמר לנו פה על ידיהם ועל ידי הקרן לחיילים משוחררים, שאתם עובדים ביחד ואתם אלה שהגדרתם מי צריך להיכנס ומי לא, בבקשה שניכם. תתכנסו לתוך האירוע הזה ותכניסו פנימה את אותם חיילי ההסדר.
לא הבנתי ולא קיבלתי תשובה למה הקריטריון של 45 יום הוא מחויב המציאות. לא ברור לי ולא קיבלתי על כך תשובות. אנא שקלו זאת מחדש. שוב, גם צה"ל וגם משרד הביטחון. כך גם לגבי הקרבה הישירה לחלל. שמענו פה לא מעט כאלה שהיו במרחק של אפס מהחלל, הריחו, הרגישו, וחוו. אולי נגעו אולי לא נגעו, אבל הם היו שם ולהרחיק אותם, משמעות הדבר להתעלם מהבעיה שהיא מהותית ואקוטית. אני מבקשת שתעשו את הדרוש לטפל בכל אלה.
דבר נוסף. אבקש שתפנו לראשי הישיבות – כמו שהציעה פה דבי וגם אני הצעתי קודם – או לר"מים ולמצוא את הדרך לאתר את מי שזקוק לטיפול נפשי, עם כתובת למי לפנות בצבא. אי-אפשר להטיל את זה על ישיבות ההסדר. זה לא הגיוני. זה חייב להיות בהדרכתכם ואיתכם, גם ברמה המקצועית וגם ברמה התקציבית. צריך לטפל בזה ולראות איך מגיעים לאותם חיילים ואיך מאתרים אותם. זה לא מספר גדול אלא מספר שאפשר להגיע אליו ולטפל בו.
דבר נוסף. אני אבקש מכם לעשות חשיבה איך ניתן לטפל בכל מי שהיה בשורה או בשטח. אבל לא רק החיילים עצמם אלא גם יושבות פה חיילות המילואים מצוותי התקשוב. כל מי שעבד שם. צריך לראות איך מטפלים בהם. אנחנו לא צריכים שבסוף ייפלטו לנו לחברה – וזה מה שקורה – אנשים נכים נפשית שלא מקבלים טיפול ואנחנו מנמיכים אותם ואת החברה. בעיניי זה דבר פסול. לא רק לשלוח אותם לקופת חולים, זו עדיין אחריות של הצבא.
לגבי חיילי המילואים בשורה. מה קורה עם התוכנית הייעודית ששמענו עליה שוב ושוב? לא עמית. אני מדברת כרגע על התוכנית הייעודית לטיפול בהם שהוצגה לנו כבר בדיון הקודם בחודש דצמבר. אני מבקשת להתכנס לסיום ולהוציא אותה מהכוח אל הפועל בדחיפות. אנחנו נקבע למרס עוד דיון. אתם תצטרכו להגיע לפה אולי כל שבועיים כדי לתת לנו מעקב מה קורה עם התוכנית הזאת. אנחנו מבקשים לקבל דיווח מתי היא תצא לפועל.
אני מבקשת עכשיו לעבור ברשותך לשמואל מלול שיסיים לנו את הדיון. הוא קצין בזיהוי חללים צפוני. בבקשה
<< דובר >> שמואל מלול: << דובר >>
שלום לכולם. אני אעשה את זה קצר כי אני רואה שאנחנו קצרים בזמן. אני שמואל מלול. אני רב סרן במילואים ביחידת אגד המחץ למחנה חללים צפוני. הזכרתם פה שחוץ משורה יש עוד בשטח. אני רוצה שתדעו ויכול להיות שאתם לא יודעים, אגד המחץ טיפל במאות חללים החל מ-7 באוקטובר. קראו לי מבית הכנסת. כל חלל צה"ל שגר בחדרה וצפונה – שימו לב למה שאני אומר – מגיע לאגד המחץ בציפורית. החל מתהליך הקליטה שלו, השינוע, הזיהוי, הפרידה של המשפחות היו במחנה חללים ציפורית. אני אישית וקצינים נוספים הכנסנו אותם לחדר פרידה כדי להיפרד מהחללים. חשוב מאוד לטפל בשורה אבל שורה זה אגף מרכז. יש צפון ויש דרום. גם בסמנטיקה של המילים, כתוב כאן "חיילי המילואים ששירתו במחנה שורה", אני חושב שזו טעות וצריך לשנות את זה.
אנחנו ביחידה 420 חיילי מילואים. אני אישית עשיתי מעל 400 ימי מילואים ברצף. זה פעם אחת. פעם שנייה, העניין של המעטפת. גם נהגים שהביאו חללים ולקחו חללים הם אומנם לא היו במעגל ראשון עם חלל אבל הם הריחו חלל והם היו באותו חלל עם החלל.
דבר אחרון. צריך לזכור שהייתה גם מערכה בצפון. כל החללים שלצערנו רבים מהם נהרגו במערכה בצפון אנחנו הבאנו אותם קודם כול לתא"חים שפרסנו בצפון, משם לציפורית ומשם לשורה ולמקומות שהחללים היו צריכים להגיע אליהם. צריך להתחיל בזה שהשורה פה שכתוב בה "מחנה שורה" צריכה להשתנות ל"מערך זיהוי החללים".
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
כן, אנחנו כל הזמן אומרים את זה. מערך זיהוי החללים.
<< דובר >> שמואל מלול: << דובר >>
לא, כי זה פוגש אותנו. כבר יש דברים שאושרו בהכרה למי ששירת בשורה ולאגד המחץ וליק"פ דרום לא אושרו. זה כבר קרה. זה מתחיל מהדברים הקטנים, ברשותך זאת ההערה שלי.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
תודה רבה לכולכם. אני אנעל את הדיון. אני מצדיעה ואומרת לכם תודה, שלא תבינו לא נכון. אתם אומנם על המוקד שלנו – אתם זה הצבא – אבל תודה רבה על כל מה שנעשה. לא פנינו למשרד הבריאות, יושבת פה נציגת המשרד רויטל אורדן. שמעת את מה שאמרנו על קופות החולים. קופות החולים יכלו להיכנס מתחת לאלונקה אבל הן במשבר בתחום בריאות הנפש.
<< דובר >> רויטל אורדן: << דובר >>
המערכת הציבורית לא קורסת ומשרד הביטחון - - -
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
רויטל רק תציגי את עצמך.
<< דובר >> רויטל אורדן: << דובר >>
רויטל אורדן, מנהלת המערך האמבולטורי לבריאות הנפש במשרד הבריאות. אני רק רוצה לחדד ולהגיד. המערכת הציבורית לא קורסת. אומנם העומס הוא רב אבל לא קורסת והמענים שפותחו במסגרת התוכנית הלאומית גם נותנים מענה לשירות - - -
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
רויטל מה לא קורסת? בחייך. אני אתן לך, את יודעת מה, אני אפנה את כל החיילים אלייך והם יגידו לך כמה זמן הם בכלל לא מנסים כבר.
<< דובר >> רויטל אורדן: << דובר >>
אני רק רוצה להגיד. אני מסכימה מאוד שהמענה - - -
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אבל זה אחריות של הצבא.
<< דובר >> רויטל אורדן: << דובר >>
אני מסכימה מאוד שהמענה המותאם לא רק בהקשרים של נגישות השירות וזמינות השירות אלא בהקשר של המענה בבריאות הנפש המותאם צריך להינתן במסגרת צה"ל ומשרד הביטחון ולא במסגרת המענה של השירות הציבורי, בין אם זה חוסן או בין אם זה קופות חולים. זהו, זו דעתי.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
תודה רבה. אנחנו מסיימים את הדיון. אני מאחלת לכם בנות יקרות בהצלחה רבה. אני מקווה שנצליח להכניס אתכן כמה שיותר מהר. לך שמואל, לכל הנוכחים בשורות טובות ובריאות טובה. תודה.
<< סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 10:40. << סיום >>