פרוטוקול ועדה

הכנסת העשרים-וחמש מושב רביעי פרוטוקול מס' 562 מישיבת ועדת החוץ והביטחון יום שני, ו' באדר התשפ"ו (23 בפברואר 2026), שעה 9:30 סדר-היום: << נושא >> דוח נקח"ל לשנת 2025 << נושא >> נכחו: חברי הוועדה: בועז ביסמוט – היו"ר שרון ניר – מ"מ יו"ר משה טור פז יעל רון בן משה אלעזר שטרן מוזמנים: תא"ל במיל' רחלי טבת ויזל – נציבת קבילות החיילים, משרד הביטחון תא"ל אמיר ודמני – רמ"ט אכ"א ורח"ט הפרט, משרד הביטחון סא"ל אורטל יוחפז ארז – יועמ"ש נקח"ל, משרד הביטחון כרמית בר טל חלפון – ממונה משפטי, משרד הביטחון איריס ברוך – יועצת משפטית צוות מילואים בנקח"ל, משרד הביטחון שירן גור – יועצת משפטית מחלקת הבירור בנקח"ל, משרד הביטחון אהד וילנר – יועץ משפטי לצוות זרועות ותומכי לחימה, משרד הביטחון נורית פולק – יועץ משפטי נציבות קבילות החיילים, משרד הביטחון שירן אלבז – עוזרת בכירה לנציבת קבילות החיילים, משרד הביטחון סגן משנה דורון שמש – קצין בירור, משרד הביטחון סגן שיר אור ארבוז – סגנית דוברות אכ"א, משרד הביטחון רחלי דיאמנט גוטמן – מעקב ובקרה, משרד הביטחון רס"ן שני מוניס – רלשי"ת רמ"ט אכ"א, משרד הביטחון אילת פלר מימון – ראש תחום קשרי ממשל וצבא, אימהות בחזית ישראל שור – משפחות שכולות איציק סעידיאן – עמותת "יהלומי קרב" מיכה כץ – עמותת "יהלומי קרב" ג'וש פריש – עמותת "יהלומי קרב" שמיר בניטה – עמותת "יהלומי קרב" גיא זקן – עמותת "יהלומי קרב" נדב וירש – מייסד עמותת "יהלומי קרב" מנהל הוועדה: אסף פרידמן רישום פרלמנטרי: ריקי קמחי רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> דוח נקח"ל לשנת 2025 << נושא >> << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> שלום לכולם, אנחנו בדיון בנושא דוח נקח"ל לשנת 2025. תודה, גברתי, תודה לנציבה, קיבלתי את הדוח. לפני שנפתח בדיון אני רואה שיש לנו פה נציגים של הלומי הקרב שבטח רוצים לדבר. מעוניינים בבקשה? אני אומר לכם את זכות הדיבור. << דובר >> שמיר בניטה: << דובר >> בוקר טוב לכולם. בועז, הגעתי לפה כי כרגע היחידה שהייתי נספח אליה מסיימת את 700 ימי המילואים שלה, לא הייתי איתם בכל הימים. צוות יחידת בגרים. אנחנו יושבים פה הרבה זמן ומדברים על עיבודים ועל הרצון שלנו להחזיר אותם בחזרה לאזרחות בצורה תקינה. העברתי לקצינת הרפואה באוגדה ולקב"נית הנתונים ואת הבעיות שיש לי ביחידה. ילדים שחזרו להרטיב במיטה, בעיות בזוגיות וכו', וביקשתי לעשות את העיבוד, גם ארגנתי כסף לכל ההנחיה של העיבוד עצמו וביקשתי את הכלים. בתשובה הראשונה שניתנה לי אמרו שיש קיצוצים ועברנו לחד-יומי בעיבודים. אחר כך יצאה הוראת רמטכ"ל וזה חזר. נותנים שוב יומיים, אבל בלי המשפחות ובלי כל הדברים שדיברנו עליהם. גם אם אני רוצה להביא את התוכן אני בבעיה. באותו סיבוב גיליתי שגם ביחידה נוספת בצבא, אנחנו לא משודרים? אני יכול לדבר? << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> אנחנו משודרים. << דובר >> שמיר בניטה: << דובר >> ביחידה נוספת, יחידה מובחרת, הם היו צריכים להעביר עיבוד נורמלי לכל החיילים שלהם מכסף של תרומות, לא דרך הצבא. אני לא מבין, באמת, אני לא מבין, אנחנו יושבים פה פעם אחר פעם אחר פעם, יש נושאים שאני מבין שקשה מאוד לטפל בהם, מבין מקובל, צריך דיונים. האנשים האלה שחוזרים הביתה למשפחות שלהם, אם לא הצלחנו להסביר משהו אחד, הטראומה קרתה, את הפוסט-טראומה אפשר למנוע וזה תלוי רק בכם. בצד השני אולי שכחו מה זה לחזור מהשטח, אבל אני רוצה שגם הם ילחמו. זה לא כסף, התקציבים מינימליים. אתם רואים שאת מי שלא מצליחים להציל עולה לנו פי אלף. שלא לדבר על הערבות של להציל את המשפחות. זה חייב לקרות במיידי, במיידי. תודה. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> תודה, יקירי. בבקשה. << דובר >> אמיר ודמני: << דובר >> אני יכול לענות, היו"ר? << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> בבקשה. אנחנו מכירים אותך בוועדה, אפילו מכירים אותך היטב, אבל תציג את עצמך לפרוטוקול. << דובר >> אמיר ודמני: << דובר >> אני ראש מטה אגף כוח אדם. כפי שצוין פה הרמטכ"ל סיכם על מתכונת ימי העיבוד בממש בדקה הזאת אני הייתי צריך להיות שם כיוון שאני פה יש שם אנשים אחרים. יש קפ"ק שנותן סגן הרמטכ"ל לכל המח"טים כדי להסדיר את הנושא הזה, במתכונת ימי העיבוד. זה נכון שלגבי ההמשך אנחנו סבורים שנכון לעשות יום עיבוד אחד מרוכז ולא שניים. זה עניין מקצועי, אבל הסיכום של הרמטכ"ל הוא שכל מה שסוכם ויצאו צווים בהתאם ונקבעו שם היקף ימי העיבוד יהיה לפי מה שסוכם. ובמתכונת העתידית אנחנו מתכוונים לעשות יום עיבוד אחד, אנחנו גם חושבים שזה מקצועית יותר נכון. אני מכיר את הפער הזה, אנחנו נטפל בו אבל עניינית אנחנו מקיימים את ימי העיבוד, ממשיכים לקיים את ימי העיבוד, יש לנו מערכת שלמה שעוסקת בזה. בשנת 2025 היו למעלה מ-100,000 חיילים בימי עיבוד והכוונה היא להמשיך בזה. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> מה שהייתי מציעה ברשותך, אמיר, אם יהיה לך זמן, שבסוף הדיון אתם מוזמנים ללשכתי לשבת שם יחד. אני מניח שיהיו לכם עוד שאלות, אם זה בסדר מבחינתך לתת להם תשובות לכל השאלות שלהם. קחו את הלשכה שלי ותשבו שם. אדוני, רצית לדבר, בבקשה, יקירי. לאחר מכן אנחנו נשמע כמובן את הנציבה, שמסרה לי את הדוח לשנת 2025, וכמובן תעשה את ההצגה. << דובר >> ישראל שור: << דובר >> בוקר טוב, אני משפחה שכולה. הבוקר אני רוצה לשאול אתכם חברי הקואליציה, למה אתם מחויבים? לציבור? לנופלים? למשפחות השכולות? או רק לבייס? לראש ממשלת המחדל ולכיסא? אני כבר 53 שנים אח שכול שנפל בלבנון. אני אומר לכם דבר אחד בוודאות, משפחות שכולות לא שוכחות מלחמה והן לא שוכחות את יקיריהן, הן לא שוכחות את מי שהיה אחראי במעשה או במחדל. אפשר לשנות ניסוחים, אפשר להחליף מילים, לקרוא לטבח אירוע, לתבוסה תקומה, להזיז מועדי זיכרון ולנסות לטשטש אחריות בסיסמאות. אבל אי-אפשר לשכתב את המציאות. הפקרה היא הפקרה. התעלמו היא התעלמות ואחריות היא אחריות. אתם פוחדים מהזיכרון, כל המדינה רואה את זה. אתם בפאניקה מהשאלה הזו שתעלה ביום הבחירות. כתם האחריות יהיה על גבכם תמיד, גם בעוד 10 שנים, גם בעוד 20 שנה, וגם בספרי ההיסטוריה. לעולם לא תשתלטו בזיכרון, הוא לא שייך לכם. הוא לא בידיים של הקואליציה, הוא בידיים של העם. למעלה מ-80 שנה אחרי השואה מדינת ישראל עומדת מידי שנה לזכור, הזיכרון לא נמחק, הוא רק מתחדד. כך יהיה גם כן. אנחנו נזכיר, נכתוב, נלמד את הדורות הבאים, נקים אנדרטאות, קירות זיכרון, ימי עיון, נכתוב ספרים. נביא את סיפורי הגבורה ומולם את סיפורי ההפקרה. נרשום את שמות הגיבורים ומולם את שמותיכם, איך הפקרתם חיילים ואזרחים למותם. לא נעשה זאת מתוך נקמה, נעשה זאת מתוך אחריות. השאלה איננה מה קרה ב-7 באוקטובר, השאלה היא רק מה עשיתם אחרי. מי מכם שיקום היום ויאמר, כפי שאמר מנחם בגין, אינני יכול עוד, ייקח אחריות, ישים את טובת המדינה מעל טובתו האישית, יזכה להבנה. מי שלא יישא את כתם אותה משמרת לעד. הילדים שלכם ישאלו, הנכדים שלכם ישאלו מה עשיתם כשאלפים נהרגו ונרצחו במשמרת שלכם. אנחנו נוכל לומר לילדים ולנכדים שלנו, לא שתקנו, לא שיתפנו פעולה עם טשטוש, לא נתנו למחוק. לא נסלח על ההפקרה, לא נשכח את האחריות ולא נשחרר את הזיכרון אפילו ליום אחד, כי מדינה שלא לוקחת אחריות מאבדת את נשמתה ואנחנו לא ניתן לזה לקרות. ממשלת ישראל וקואליציה הדמים איננה ראויה לקורבנותיה. אנחנו נהיה כאן כל יום, תמיד, כדי שהמדינה תהיה ראויה למשרתיה, לקורבנותיה ולאלה שמסרו נפשם כדי להגן עליה. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> תודה, תודה רבה. כפי שאתה רואה, יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון הוא חבר בסיעת הליכוד. בשנת 2026 יש בחירות, הציבור באמת יחליט. ואתה רואה שהדמוקרטיה כל כך בסכנה שאני מאפשר לך כל פעם לדבר ולסיים אפילו. אז הציבור יחליט. לגבי אנדרטאות וזיכרון להזכיר לך שמערכות ישראל היו לצערי, רבות והיו גם קורבנות. ולהיפך, אנחנו העם היהודי וגם אחרי שהעם היהודי קיבל עצמאות למדינה שלו הוא כותב את העתיד עם הדיו של העבר. לכן, אף פעם לא נשכח, לא את גיבורנו. ככה תמיד היה וכך תמיד יהיה. תודה רבה על הדברים. בבקשה, גברתי. << דובר >> רחלי טבת ויזל: << דובר >> בוקר טוב, אדוני היושב-ראש, אני מתכוונת להגיש את הדוח כבר הצגתי לאדוני, אני רוצה רגע לדון בעיקר הדוח ולשים כמה דברים בסיסיים שקשורים בכלל לנקח"ל. הסמכות שלנו נובעת מחוק השיפוט הצבאי. אני מזכירה שמדובר בגוף סטטוטורי עצמאי, בלתי תלוי, המלצות נציב קבילות חיילים, המלצות הנציבה הם פקודה לביצוע, אלא אם כן הרמטכ"ל הורה אחרת. אני חמש שנים נציבה, לא קרה מצב שבו הרמטכ"ל אמר לא לקיים את המלצות הנציבה, ההפך הוא הנכון. אנחנו זוכים לשיתוף פעולה די מלא עם צה"ל, מאות המלצות מידי שנה והן מכובדות. דבר שני שרציתי להגיד, מבחינת הרעיון שעומד מאחורי הגוף הזה. אנחנו עומדים לצידם של חיילי צה"ל, שהסמכויות שלנו נוגעות לפרט ולמערכת. זאת אומרת שאם הפרט נפגע בנושא מסוים, לוחם כיפת ברזל שלא מקבל רמת פעילות פלוס, למרות שזה למרות מחויב המציאות. אנחנו נגיד אותו לוחם מקבל את ה-א' פלוס שלו, ואנחנו נגיד גם למערכת הצבאית, בואו רגע, תיכנסו, תסדרו, תראו מה קורה אם שני גדודי כיפות הברזל החדשים ואיך מסדרים להם את רמות הפעילות. אנחנו מתייחסים גם למילואימניקים ולחברי פה שדיברו קודם אני אתייחס לזה מאוחר יותר, גם בתור אימא גאה למילואימניקים. אנחנו כמובן שומעים את המילואימניקים. גם נושא העיבוד, אני אתייחס אליו יותר מאוחר, כי זה נושא שאנחנו שומעים עליו גם בשיחות חתך ולכן אני אשמח לגעת בזה. נעבור לכמה דברים בסיסיים לפני זה. אדוני, דבר בסיסי מבחינתי, אומנם אני באופן אישי אזרחית עם תקופת כהונה קצובה של שבע שנים, אבל מתחתיי יש יחידה צבאית. זאת אומרת האנשים שלי הם אנשים שהם מתוך הצבא ומכירים את הצבא. כאשר נבדק למשל נושא של פקוד מפקד מי שיבדוק את זה מי שהיה מפקד בצבא, זאת אומרת שאנחנו נמצאים בתוך הצבא עצמו. וזו הזדמנות מצוינת להגיד תודה לאנשי הנציבות, חלקם יושבים פה, חלקם צופים בנו על עבודת הקודש והמסירות שהם עושים. דבר שני שהוא בסיסי, כשאנחנו בודקים קבילות ופונים אלינו ישירות, לא צריך אישור מפקדים, דבר ראשון אנחנו שואלים מה עשיתם עם זה בתוך הצבא? האם המפקדים שלכם מכירים את האירוע? האם ניסיתם להיעזר בגורמי הצבא? ורק בשלב הזה, כשאנחנו רואים שפניתם או לא הקשיבו או שזה לא עבד או שצריך לעשות עם זה משהו אחר, בשלב הזה אנחנו נכנסים. דבר נוסף שאני רוצה להגיד מבחינת איך אנחנו מבצעים את הקבילות. מבחינתי אני רוצה שהצבא יטפל בעצמו. אם יש אירוע חמור, דוגמה היה לנו אירוע של מ"פ בעזה, בעצבים על חייל רצה לחתוך לו את הגומייה שהייתה לא במקום הנכון. ועם סכין חתך את הגומייה, חתך את המכנס וחתך לו גם את הרגל באותה הזדמנות – זה אירוע חמור. מבחינתי אם הצבא יטפל בזה עדיף לי, ולכן במקרה כזה אני שולחת את זה למאו"ג. אומרת למאו"ג: אתה עושה תחקיר, מביא את החייל, מביא את המ"פ ואת כולם נוקט בסנקציות, במקרה הזה אותו מ"פ הועמד לדין משמעתי, עשו ערב יחידה, לא משנה. אם הצבא יטפל אני הולכת צעד אחורה, אני נכנסת בדרך כלל במקומות שהצבא לא מטפל עד הסוף. ואז אנחנו נכנסים. דבר שני מוודאים שהצבא באמת סגר את הפינה עד הסוף. דבר אחרון, הדוח הזה הוא דוח שנתי אמנם, אבל הרמטכ"ל מקבל דוח רבעוני. לא מחכים לסוף שנה. מפקדי צה"ל, האלופים, מח"א, מח"י, כולם בדוח רבעוני. אבנים גדולות של 2025 – מידי שנה אנחנו מדברים על בערך 6,000 קבילות שמתבררות. זה מייצג הרבה יותר אנשים, אנחנו סופרים קבילות ולא אנשים. בזמנו הייתה לנו קבילה של צוערת אחת, שהחתימה 1,200 חיילות, סופרת אחד. 50 חיילים מבא"ח נח"ל על זה שאין אוכל, סופרת את זה כקבילה אחת. ולכן 6,000 קבילותו או 6,600 מייצגות הרבה יותר. אתם תראו פה לדוגמה 900 אנשי קבע, אני לא אגיד רק 900 אנשי קבע ובואו נראה מה זה אומר לנו בכלל. דבר נוסף, מבחינת השנה אנחנו פחות או יותר באותם מספרים כמו בשנה שעברה. כבר נראה את זה. 52% מהקבילות שביררנו נמצאו מוצדקות. חוץ מזה, יש פניות רבות שמטפלים בהן שבכלל לא נכנסות לתוך קבילות. היה לי אירוע מעניין בקורס טיס שאסרו על הצוערים, על פרחי הטייס, שהם כבר יוצאים סוף סוף לשבת מקוצרת, לנהוג. הם לא ירצו להגיש קבילה, לא רוצים לסמן אותם, אבל זה מסוג הפניות שמדברים איתנו ואנחנו נדבר עם מפקד הקורס ונראה איך עושים את זה. וזאת לא קבילה ואתה לא תראה את זה פה כקבילה, זאת אפשרות לשיח ישיר עם חיילי צה"ל, חיילים ומפקדים. הנושא המוביל נשאר פיקוד ומנהיגות, נדבר גם עליו. 35% מהקבילות עוסקות בפקוד מפקד. אני רוצה לתת בזה סימנים שזה קריטי, בעיקר בתוך הצבא, הרוב זה מול פיקוד צעיר, מול אלה שסיימו לפני חצי שנה בה"ד 1, הם עושים את רוב הטעויות. זה לא אומר שהם לא קצינים טובים, הם פוטנציאל להיות קצינים מצוינים, זה אומר שהם צריכים חניכה רצינית. זאת אומרת, שכשאני הולכת לבה"ד 1 באופן קבוע אני מושקעת לא פחות בקורס ייעוד וייחוד, שזה הרס"נים, בפו"ם שזה עשה הסא"לים, זאת אומרת במפקדים שלהם ואיך חונכים. עוד דבר אחרון באבנים הגדולות. רוב הקבילות, כשמדובר על הפרת פקודות, לא נוגעות לפקודה עצמה. הפקודה קיימת, עכשיו איך מיישמים אותה. פקודות לגבי חופשות קיימות, השאלה היא האם נותנים לחיילים לצאת לחופש. פקודה שאומרת שמותר לקבל גימ"לים בבוט קיימת, השאלה האם המפקדים באמת מוכנים לקבל את הגימ"לים מהבוט, למרות שזה לא שיקול דעתם. קצת מספרים – כמו שאמרתי בהשוואה הרב-שנתית 2025 מתנהגת דומה ל-2024 מבחינת הנתון הכולל. אני רק רוצה להגיד שב-2024 לעומת 2023, העלייה התבטאה בעלייה בקבילות של אנשי מילואים דווקא, כמובן שעלה הסד"כ של המילואים. אם אני רוצה רגע לסמן מה תופס אותי בתור עליה ב-2025, הרוב הם חיילי חובה שפונים ועל זה נדבר. אבל אם אני רוצה לסמן משהו שהוא מטריד ועלה משנה שעברה זאת העלייה במספר הקובלים שהם אנשי הקבע. כשאני אומרת לך, אדוני, איש קבע עד שהוא קובל, הוא עשה וניסה לעשות את כל מה שאפשר. לא נעים לקבול, לא פשוט שסגן אלוף יקבול אליי בנושא רכב, לא נעים לו, אבל הוא כנראה ניסה לעשות כל מה שאפשרי וזה לא מסתדר ולכן בסוף הוא פונה אלינו. ובסדר שהם פונים, לגיטימי לגמרי. מבחינת הנושאים של הקבילות, כמו שאמרתי, מי שמככב זה יחסי פקוד ומפקד, 35%. אנחנו מתחילים לראות מגמה קטנה של ירידה, שאני מקווה שתמשיך. אנחנו מאוד מושקעים בלהגיע לבה"ד 1 למפקדים ולקצינים וגגם בתוך הצבא, הרי גם מדברים על זה כל הזמן, אני מקווה שזאת איזושהי מגמה שתתפתח כך גם בעתיד. מבחינת המוצדקות לא מוצדקות. כמו שאדוני רואה 46% לא מוצדקות. אני רוצה להסב את תשומת ליבך לזה, שבניגוד לגופי נציבות אחרים, למשל משרד הבריאות או נציבות פניות הציבור, כשאין הכרעה, שאני לא מצליחה להגיד האם האזרח או האם הפונה צודק, יהיה כתוב קבילה לא מוכרעת. אצלנו זה אחרת, כשאין הכרעה אני אכתוב קבילה לא מוצדקת, אני לא רוצה להכתים את שמו של אותו קצין, אבל זה לא אומר שזה עובר לידנו. זאת אומרת שאם יש שבע קבילות כנגד אותו קצין או נג"ד ובכולם לא נמצאו ראיות שאכן זה קרה, זה לא אומר שמתי את זה בצד. זה אומר שזה ילך למפקדו של אותו קצין, נגיד לו: יש לו כבר שבע קבילות, לא הצלחנו להוכיח פה כלום, אבל תסתכל, תעשה שיחות חתך, תסתובב רגע, תקרא לו רגע, תנסה להבין איך יש כל כך הרבה חיילים שקובלים כנגד אותו מפקד ולכן זה דבר שצריך לשים לב אליו. מתוך הבולטים, מתוך המוצדק לא מוצדק, אני רוצה להסב את תשומת הלב לנושא של מנהל ורשומת, של 74% מוצדק זה לא יורד, זה רק עולה משנה לשנה. זה מטריד כי מנהל ורשומת זה יכול להיות המשכורות ומנהל ורשומת יכול להיות גם דברים יותר קריטיים. היה לנו אירוע של מפעיל D9 בעזה שאומר שהוא לא מקבל תוספת לחימה, ואתה בודק ואתה רואה שלא כתוב לו שהוא עבר הכשרה ובסוף מסתבר שבאמת גם לא עבר הכשרה. זאת לא רק הרשומת שלו, אלא שזה הרבה מעבר לרשומת ולמנהלות. נעבור לחיילי החובה – מבחינת הנתונים שלנו, מה שמטריד אותם זה בעיקר נושא של יחסי פקוד מפקד. אני אתן מזה עוד מעט קצת יותר סימנים. 17% נושאי רפואה למיניהם, טיפול רפואי, מנהל ורשומת וכדומה. אדוני רואה בכל מקום את האחזקה והלוגיסטיקה במספרים קטנים יחסית, ועדיין כל מספר כזה זה יהיה חייל אחד שיגיד אין אצלנו שירותים ומקלחות וזה מייצג פחות או יותר את כל הבסיס. ולכן באחוזים זה יתבטא במעט אחוזים, אבל יותר מאוחר אני אציג גם את זה. פקוד מפקד – כמו שאמרתי 35% מהקבילות. נושאים מרכזיים: מתחיל מאלימות, אין לעשות מכות, בעיטות, סטירות, דחיפות, משיכות כיסא ומה שלא יהיה. בחלק מהמקרים המפקדים אומרים לנו זה לא ברצינות, זה בצחוק או להסב תשומת לב. אבל גם היו אירועים של מפקד שירה ליד החיילים, או מפקד שזרק רימון הלם ליד החיילים, קורים דברים גם מהסוג הזה. אגב, במהלך המלחמה הזה הלך ועלה, אם אנשי המילואים פה מדברים על איזושהי הסלמה בתחושות, אתה מרגיש את זה גם בהתנהגויות החיצוניות. << דובר >> יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> מתי זה עובר לדין צבאי? << דובר >> רחלי טבת ויזל: << דובר >> אני אסביר, כל אירוע שיש בו איזשהו גוון של עבירה, אפילו אותו מפקד עם הסכין או רימון הלם שנזרק, היועמ"שית, שיושבת פה, קודם כול מרימה טלפון לפרקליטות ולמצ"ח. שואלת את מצ"ח ואת הפרקליטות האם מבחינתכם זה תיק שאתם הולכים לטפל בו? ברגע שהפרקליטות אומרת זה תיק שלי, אני לוקחת את זה אליי, זה בפרקליטות, מטופל על ידי מצ"ח ואנחנו הולכים צעד אחורה. הם ברירת המחדל, הם עושים את העבירות. ברגע שהפרקליטות אומרת אני לא מטפלת, אני לא שואלת אותה למה היא לא מטפלת? זה אצלי. היה אצלנו אירוע של מפקד קצין בדרגת רב סרן, שהוציא חייל שלו למשימה ברכב שלו. היה בפנים כיסא בטיחות וכיסא הבטיחות ניזוק כי שמו אותו בבגאז'. המפקד פונה לחייל שלו ואומר, תעביר לי 1,000 שקל בביט, בערב הוא אומר, סליחה, 700 שקלים, כנראה שהוא עם הכרטיס הצהוב, אז אולי הוא חשב שירד 30%. עכשיו, זה קלאסי מצ"ח, אין שאלה בכלל. בתור שופטת צבאית ישבתי בתיקים כאלה. מצ"ח לא מטפלים אז אנחנו ברירת מחדל לכל זה, אבל אנחנו מתייעצים. התחלנו עם האלימות, אני עוברת לאלימות המילולית, עוד יותר אפילו מטריד, מעבר לשפה בוטה וקשה אנחנו מקבלים כמעט מידי שבוע איזושהי אמירה גזענית לא במקום או אמירה הומופובית לא במקום. מפקד שקורה לחייל שלו באופן קבוע כושי ואתה שואל את המפקד מה זה הדבר הזה? והוא אומר: אבל הוא יודע שזה החייל שאני הכי אוהב. זה לא עובד ככה בכלל בכלל. אמירות לגבי מוצא. אנחנו לא קיבלנו קבילות, אני אבהיר, שאומרות אני לא מתקדם כי אני מעדה מסוימת או אני לא מתקדמת כי אני לסבית. לא קיבלנו קבילות מהסוג הזה, אבל אנחנו כן מקבלים קבילות על אמירות מאוד מאוד פוגעניות וקשות. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> אמירות מיזוגיניות והדרת נשים. << דובר >> רחלי טבת ויזל: << דובר >> לא אמירות של הדרת נשים. דווקא זה לא קיבלתי, פחות. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> גם אם לא אמירות, יש אירועים של הדרת נשים בקבילות שלך, בכל 6,600? << דובר >> רחלי טבת ויזל: << דובר >> לא ממש, לא. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> אין תלונות. << דובר >> רחלי טבת ויזל: << דובר >> לא, לא, לא. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> אבל אנחנו יודעים שיש אירועים. << דובר >> רחלי טבת ויזל: << דובר >> שוב, זה לא קבילות שמגיעות אליי. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> בגלל זה אני שואלת. << דובר >> רחלי טבת ויזל: << דובר >> זה לא קבילות שמגיעות אלי. מגיעות קבילות, של הוא קרא לי כך וכך, אבל לא על רקע זה שאני אישה, לא נכנסתי למקום כזה או אחר. לא קיבלנו. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> זה לא מגיע אלייך? << דובר >> רחלי טבת ויזל: << דובר >> לא קבלו והגישו לנו קבילה. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> זה מגיע למקום אחר, רמ"ט אכ"א? << דובר >> רחלי טבת ויזל: << דובר >> לא הגיעו. << דובר >> אמיר ודמני: << דובר >> יש אצל יוהל"ם. << דובר >> רחלי טבת ויזל: << דובר >> יכול להיות שיש אצל יוהל"ם. שרון, אני רוצה להגיד עוד משהו, מעבר למה שאני רואה בקבילות, אנחנו מסתובבים בבסיסים. פעם בשבוע אנחנו נמצאים באחד מהבסיסים, בסוף כל ביקור יש שיחות חתך, אתה שומע את האנשים ואתה עובר בסוגים שונים של בסיסים. אם אירוע הדרת נשים היה אירוע שהייתי שומעת אותו בבסיסי צה"ל הוא היה צף. הם גם יודעים שהייתי יוהל"ם, אני אומרת להם, הייתי יוהל"ם, הם יודעים להגיד לי ענייני יוהל"ם ואני לא שומעת את זה, זה לא דבר שעולה. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> ברור. << דובר >> רחלי טבת ויזל: << דובר >> נושאים נוספים בפיקוד ומנהיגות עם מימוש זכויות רפואיות זה קטע. מפקדים שאומרים לא מוכן לקבל את זה שהוצאת גימ"לים בבוט, לא מקובל עלי. אל תלך במוצאי שבת לביקור רופא. אז מה אם הוצאת הפניה, יש לי פעילות אחרת. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> אני שואל אם זה שכיח הדבר הזה? << דובר >> רחלי טבת ויזל: << דובר >> כן, כן. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> תיארתי לעצמי. << דובר >> שמיר בניטה: << דובר >> יש לך פילוח גם כמה זה קשור לנפש, התעלמות בנושא קב"נים וכאלה. << דובר >> רחלי טבת ויזל: << דובר >> יש לנו התייחסות גם לקבילות בנושא קב"ן. אדוני, טוב שאתה שואל את זה, בשנים קודמות דיברנו על זה שנה אחרי שנה שחיילים לא רואים בזמן קב"ן, אמרנו את זה. זאת הפעם הראשונה שאנחנו לא שמים את זה בראש הרשימה, כי יש לנו את ההרגשה שהזרימו לא מעט קב"נים פנימה לתוך הכוחות. אני אגיד לך איפה זה פוגש אותנו, אנחנו נדבר עוד מעט על המלש"בים, לפני הגיוס, שם אנחנו תקועים. אם אתה רוצה להתגייס ואתה תתקדמו או משהו אחר ויש לך אירוע נפשי ואתה חייב לראות קב"ן, זה יכול לקחת לך עשרה חודשים, זאת הנורמה. זאת אומרת, הקב"נים נמצאים בתוך הצבא ועכשיו חסרים לנו בלשכות הגיוס וזה מאוד בולט. אני כבר אדבר על זה. נושאים נוספים שקשורים לפקוד מפקד, זה אי-טיפול מפקדים באירועים לא נורמטיביים. חיילת שטוענת שאצלה חלק מהעניין זה שקושרים חיילים וחיילות חדשים, בידיים וברגליים באזיקונים, כטקס קבלה או חיילים שאמרו להם להיכנס למבנה אזבסט אחרי אחת התקיפות ולפנות אזבסט בניגוד לפקודות ולא עם כל המסכות. זאת אומרת, כשהחיילים כבר מגיעים אל המפקדים והמפקדים לא מיישמים. אני שוב אדגיש שבדרך כלל אני מדברת על המפקד הצעיר. המפקד הצעיר שאומרים לו אני רוצה לצאת לאזכרה ואומר אל תצא לאזכרה. כשאני שואלת את המג"ד או את הקצין היותר מבוגר, הוא באמת מכיר. אני רוצה לתת עוד דוגמא אחת, הגענו לאחת מהיחידות ופגש אותנו מפקד היחידה, והוא אומר באתם בגלל X קצינה, יחסית צעירה שהיו נגדה בערך עשר קבילות, על זה שהיא לא נתנה לי ממש הפניות רפואיות, לא נתנה לצאת לאזכרות וכו'. אנחנו פוגשים את אותו מפקד, הוא אומר: אל תדאג, היא כבר לא כאן. העיף אותה. לימים פגשתי אותה כמפק"צית בבה"ד 1, העיפו אותה לשם. אנחנו פוגשים את המפק"צית הצעירה, היא ניגשת אליי ואומרת, בגללי הגעתם לבסיס שלי. אני רוצה להגיד שני דברים, א. הבנתי והיום אני כמפק"צית מדברת על זה עם צוערים אחרים. ב', אני רוצה לספר לך מה קורה, אני מפקדת של 40 חיילים שלא רוצים להיות בצבא, בכל רגע נתון אני צריכה שיהיו לי 30. 20 בעמדות ועוד 10 להחליף, כל בוקר ניגשים אליי 20 חיילים שרוצים הפניות וכו'. אני לא עומדת בזה, אני ניגשת למפקד שלי, ואומרת לו, מה אני עושה עם זה? והוא אומר לי את ילדה גדולה כבר קצינה בצה"ל, תתמודדי. אתה מבין, כשהיא מגיעה ואומרת, יש לי מצוקה, מישהו מלמעלה צריך להסביר לה איך מסדרים את האירוע או לקחת אליו, או להגיד לה מה עושים, זה חלק גדול מזה. פה זה פחות האירוע, אבל כשאנחנו מדברים על זה עם הרמטכ"ל או מדברים על זה עם קציני צה"ל, זה מבחינתי האירוע המרכזי. החניכה של הדור הצעיר של הקצינים, הם יהיו מעולים, כן, אין לי ספק בזה. זה מבחינת חיילי החובה. שוב, אם החלק הארי, הנושאים בעיקר אצלם. אני רוצה לגשת למשרתי הקבע, כ-900 משרתי קבע קבלו השנה כשהם הגיעו לסוף של הסופים. על מה קובלים משרתי הקבע, כש- 58% מהקבילות שלהם באמת מוצדקות. קודם כול המון דברים שקשורים לשכר, רשומת ורמות פעילות. זה לא שהוא אומר מגיע ליותר, הוא אומר לא יכול להיות שאני כבר חצי שנה ולא מקבל את רמת הפעילות ומדבר עם מפקדי ורמת הפעילות לא מגיעה. קצינים שנמצאים בהצבות חירום למיניהם שהם בתפקיד עורפי אבל פעם או פעמיים בשבוע. עושים אירוע שהוא מאוד מאוד עצים ועדיין לא טיפלו במה קורה עם האירועים העצימים שלהם. המון תקלות בחוות דעת שהן מתויקות או לא מתויקות הן משפיעות. לא מחתימים אותך בזמן על קבע ולכן אתה לא תקבל איזושהי תוספת. לא נעים להם לפנות אלינו, אני מרגישה, השיח עם אנשי הקבע, אתה מרגיש שלא נעים לו. הוא אומר, עם היא עוד אני אדבר? עכשיו 58% מוצדקות זה אומר שכשפונים אלינו אנחנו מצליחים לפתור את האירוע הזה, וזה סימן שמישהו יכול היה גם לפתור את זה לפנינו. גם פה אני אני אגיד, כשאנחנו פונים למופת או למפקדים הבכירים, בסוף אנחנו זוכים לשיתוף פעולה. בסוף בחיל האוויר יעשו את העבודה שאומרת האם כיפת ברזל צריכה. זה שהם פונים אלינו אני שמחה שאני כתובת, אבל צריך רגע להגיד לנו בראש, כשאיש קבע פונה, תפנו לו רגע, תסתכלו עליו שניה, גם אם זה דברים שקשורים למשכורת, רשומות וכו', זה קריטי וצריך להסתכל עליו. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> רחלי, סליחה, שאני קוטע את דברייך. את רואה קשר בין האתגר שהובא כאן לוועדה בנושא הישארות אנשי קבע בצבא בכלל לבין המקומות שבהם אנשים קובלים. << דובר >> רחלי טבת ויזל: << דובר >> אני חושבת שכן, אני גם אסביר. אחד מהנושאים שציינו זאת שקיפות. הייתה פה החלטה שהתקבלה מול משרד האוצר בנושא החופשות, שאי-אפשר להעביר חופשות מ-2025 ל-2026, חלק פודים וזאת נשמעת החלטה סבבהו גם נשמעת החלטה הגיונית מכיוון שאנשים לא יצאו לחופשות בתחילת השנה ובעיה שאנשי הקבע יצאו לזה בסוף. מה קרה? ההחלטה הזאת התקבלה והגיעה לאנשי הקבע באמצע דצמבר, כשאתה לא יכול להעביר את החופשות ל-2026. אגב, אפילו לא בקבילות, אתה מתחיל לקבל את הטלפונים של אנשי הקבע, למה מעדכנים אותנו עכשיו? אני מבינה שסגרו את האירוע רק בדצמבר, אבל מישהו רגע צריך להסביר להם, להגיד להם, אתם לא שקופים, הבנו את האירוע והאמת שלאחר מכן נעשתה עבודה באכ"א והאריכו את זה בכמה חודשים בכדי שהם יוכלו להעביר את החופשות מ-2025 ל-2026. זה עניין של תחושה ואני מתחברת למה שאתה אומר. אנשי הקבע לא מונעים לא מהמשכורות, לא מהחופשות, לא מהרכבים, אין מצב, אני מגדלת כאלה בבית, אין מצב, זה לא האירוע. אבל בסוף כשזה גם וגם ואתה לא מקבל גמול השתלמות כי סתם הייתה תקלה בגמול ההשתלמות זה מוסיף לך על ההרגשה הלא מדהימה גם ככה. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> לדעתי זה נתון מאוד מאוד מדאיג, אדוני, של עלייה בהיקף. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> הדברים, אגב, שאמרת לגבי אנשי הקבע הזה מדמני אמר לנו את זה שבועות וחודשים ארוכים. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> נכון, נכון. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> ושכנעת אותנו. << דובר >> אמיר ודמני: << דובר >> זה לא שעכשיו אני אומר את זה ולא עושה עם זה שום דבר. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> לא, להיפך. << דובר >> רחלי טבת ויזל: << דובר >> הם עושים. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> ברור לנו. << דובר >> רחלי טבת ויזל: << דובר >> שרון, שנייה, הנושא של החופשות זה קלאסי. פנו ופנו ובסוף אכ"א הרימו את הכפפה. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> אני מקשיבה פה למוסיקה, לא רק לנתונים שאני רואה. אני רואה נתון מדאיג, עלייה ב-40% בקבילות של משרתי הקבע, שזה שדרת הפיקוד של הארגון. זאת אומרת איש קבע שמרגיש מתוסכל ממשהו ובין אם זה מימי חופשה או מאיזושהי תקלה רשומת, אבל זה משליך בסוף על חיילים ועל כל הארגון. לדעתי אי-אפשר להסתכל על זה בצורה שמגמדת את האירוע, גם אם זה תקלות רשומת, גם אם זה תקלות ימי חופשה או צבירה וכל דבר מהסוג הזה. בעיניי זה הנושא הכי חמור בתוך הדוח לפחות מההתבוננות שלי. אני אומרת דבר אחד, בסוף אנחנו צריכים להתבונן על אמון הציבור בצה"ל ואמון הציבור בצה"ל מתחיל ונגמר קודם כל בתחושה של המפקדים בתוך הארגון. כי המפקדים בתוך הארגון משליכים בסוף על החיילים, והחיילים באים ומספרים בבית, והבית זאת החברה הישראלית. וכשמפקדים משרתי קבע, בין אם זה נג"ד ובין אם זה קצין או מפקד, מרגישים איזשהו סוג של תסכול סביב הזכויות שלהם, בעיני זה דבר שצריך פרוז'קטור. אני מקווה מאוד שאכ"א יתייחסו לזה אחרי זה וגם אם הם התייחסו תוך כדי זה מצוין, אבל זה דבר שאי-אפשר לעבור עליו לסדר-היום, במיוחד שהוא שונה. הוא איזשהו סוג של פער בין הדוח הקודם לדוח הנוכחי. אגב, לי זה מתחבר עם משבר כוח האדם החמור שאתם מדברים עליו בצה"ל בתחום משרתי הקבע, שרוצים לעזוב. דבר כזה בעיניי הוא אינדיקטור שצריך לעמוד לנגד עינינו. אני יודעת רמ"ט אכ"א, אני מסתכלת עליך, כי אני יודעת עד כמה נלחמת פה בחירוף נפש עבור זכויות משרתי הקבע. אגב, זה של כולנו, אני לא אומרת את זה לצבא, אני אומרת את זה לכולנו. פה לוועדת החוץ והביטחון, גם לחברי הכנסת ובדגש על חברי הכנסת בקואליציה. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> תודה, תודה. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני, רגע. זה נושא מהותי. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> לא, לא, לא יישאר לי זמן אחר כך. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> זה נושא מהותי. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> תודה, אני אתן לך זכות דיבור. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> אני רק אסיים. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> תסיימי את המשפט, בבקשה. עם כל הכבוד. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> אני רק אסיים, תודה. אני אסיים, אדוני, כי זה נושא שחשוב שתיתן על את הדעת. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> הבנו, אבל עכשיו אני שומע את ההצגה. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> בשורה התחתונה, בעיניי זה נושא סופר חשוב ואי-אפשר להתייחס אליו כאל משהו שהוא מנהל ורשומת. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> ברור. תודה רבה, בבקשה, להמשיך. << דובר >> רחלי טבת ויזל: << דובר >> נושא נוסף שאנחנו עוסקים בו הוא כמובן מערך המילואים. יש יציבות בהיקף של הקבילות, עדיין המספרים לא נמוכים, ההיקפים של אנשי המילואים לא נמוכים. נושאים עיקריים, כחלק מזה, לא קשור לפקודה עצמה. חלק קשור ביישום שלה. הקפאות לזימון שירות למילואים יש לנו לא מעט קבילות, זאת אומרת, לא מתאים לנו שתהיה יותר ביחידה. טוב, שלום, תלך, בלי לעשות את זה בצורה מסודרת. אנחנו לא נגיד לצה"ל מי יהיה במילואים ומי לא, אבל כשנפרדים מאיש המילואים צריך לעשות את זה כמו שצריך. הרבה קבילות שעוסקות בהכרה ביחידות, האם הם חלק מהמערכה לוחם או לא לוחם. שגיאות בהזנת שמ"פ, רכבים, ימי התארגנות, החזר הוצאות, מענקים, ייעוד קידמי וכל הדברים האלה, הם נושאים שאנחנו עוסקים בהם לא מעט מול אכ"א מילואים ומול אכ"א. לא מעט בקשות לשינוי שיבוץ במהלך המילואים, חלקן לא מוצדקות, אבל זה נושא שעולה וגם במילואים יש יחסי מפקד פקוד, כמו בכל מקום, כמו בכל הצבא. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> בנושא של המילואים, בשנה שעברה היינו בנושא בפיק, דיברנו עליו גם כן, ואני חושב שאין נושא שמשפיע יותר על יחסי צבא חברה. ולכן פה אני חושב שהדגש של ההשפעה הוא דרמטי. << דובר >> רחלי טבת ויזל: << דובר >> נכון. אבל אני אגיד שיש קצת שונות. אם בשנה הראשונה והשנייה היו דברים יותר טכניים, לא זימנו אותי, אני בודקת חללות לא נתנו לי ימי שמ"פ על הימים האלה וכו'. עכשיו אנחנו יותר בתיישמו את המדיניות, תרשמו כמו שצריך. מי שמגיע לו ימי התרעננות אז ימי התרעננות. אנחנו חוזרים שוב ליישום הפקודות עצמן, פקודות קיימות, על זה דיברנו לפני שנה ושנתיים, וצריך ליישם אותן כמו שצריך. לגבי מלש"בים, מועמדים לשירות הביטחון, יש לנו שני נושאים שקצת תוקעים את העבודה הטובה שנעשית במיט"ב. אני אומרת מידי שנה, למרות שמפקדי מיט"ב מתחלפים. אני אגיד, לטובת מיט"ב שהמדיניות שלהם היא מדיניות מאפשרת. אם מלש"ב קובל ומבקש הזדמנות נוספת ולא בהכרח מגיעה לו, ואם אפשר לתת לו הזדמנות נוספת יתנו לו. ולכן יש לנו אחוז גדול של קבילות שבאו על תיקונן וזה לא בהכרח עניין של מוצדק או לא מוצדק. יש לנו שני אירועים שמטרידים מאוד. אחד זה הנושא של הקב"נים, הוא ממש מטריד. הנורמה היא לחכות עשרה חודשים לקב"ן. אנחנו עושים דברים טובים, קולטים את "תתקדמו", אבל אם מישהו מ"תתקדמו" שהוא על הרצף האוטיסטי צריך לחכות בסוף שנה וחצי, זה אירוע. כל ילד או כל נער שעכשיו מתגייס והגיע עם קצת טראומות מהבית וצריך לראות קב"ן יש לנו בעיה בראשית הצירים, זה דבר אחד. אירוע נוסף שהוא מעניין אבל הוא פוגש אותנו באותה נקודה, הנושא של קביעת סיווג ביטחוני. בשנה הזאת יש לנו חיילים שמחכים עשרה חודשים ושנה. הם מתגייסים, מתגייסים למקצוע שאותו הם כבר למדו, בי"ב, י"ג, מגיעים לסוף הקורס, אין סיווג, ואז בסוף אתה הופך להיות טבח במקום מהנדס. זה ממש אירוע. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> רחלי, באותו עניין, קיבלנו הרבה פניות בשבועות האחרונים בנושא של משאבים. תושבי עוטף עזה שמשובצים אוטומטית ומקוטלגים אוטומטית כנפגעי פעולות איבה. << דובר >> רחלי טבת ויזל: << דובר >> אני לא מכירה את זה. << דובר >> אמיר ודמני: << דובר >> זה ממש, ממש לא נכון. אני גם הייתי על העניין הזה. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> בסדר, קיבלנו פניות. << דובר >> אמיר ודמני: << דובר >> אם יש מקרים שמגיעים לטיפול ויש שם אחוזי נכות, זה מטופל פרטנית. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> זו לא קביעה קטגורית? << דובר >> אמיר ודמני: << דובר >> נהפוך הוא, הרעיון הוא כמה שיותר לשלב. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> אני מבין, אני רק אומר שקיבלנו כמה פניות בעניין. בסדר, מיטב קיבלו ממני את הנושא. << דובר >> יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> מה לגבי הסיווג הביטחוני, את יודעת לזהות? << דובר >> רחלי טבת ויזל: << דובר >> תקוע, פשוט תקוע. כנראה שאין מספיק אנשים שמטפלים בזה. זה תחקירים, זה לוקח זמן, זה מעקב אנשים. << דובר >> יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> זה אנשים שצריכים אותם בצה"ל. << דובר >> רחלי טבת ויזל: << דובר >> הרמ"ט יתייחס, צה"ל מכיר את זה. הרמטכ"ל הורה להיכנס לאירוע הזה ולראות איך מטפלים. זה גם מול השב"כ ולא רק בתוך הצבא, זה אירוע שלם, שדי תוקע אותנו. בנושא זכויות בתחום שכר ותנאי שירות – אני לא אפרט את הכול, אני רק אזכיר שבמנהל ורשומת את 74% מהקבילות מוצדקות ובתשלומים 53%. זה נושאי שכר, רמות פעילות לא מוזמנות, חופשות, עיכובים בהליכי סיווג, משך שירות בגלל השיבוץ במקצוע שלא תואם את מה שהתחייבת לגביו, דמי כלכלה. המגוון הוא עצום, אני יכולה לפרוט אין-סוף דוגמאות, מלא תקלות ברשמות. שוב, דרג נפרש. ת"ש, חינוך, לא משנה, הבעיה היא לא בפקודות הצבא עצמם. עוד בתנאי שירות דברים דרמטיים שיש הם בעיקר סביב מגורים ואנחנו עוד מעט נתייחס לזה בנפרד, אני לא רוצה לגעת בזה. שוב, הרבה נושאים שקשורים ברשומת, יש פירוט מאוד גדול בדוח עצמו, חבל לי עכשיו להתעכב על זה. הנושא הבא תנאי מחיה ותשתיות. אדוני, על זה אני רוצה רגע להגיד שתי מילים. במספרים לכאורה המספרים לא גדולים, זה באחוזים, כי אתה סופר אנשים כתלונה אחת, אבל כל תלונה כזאת בסוף אנחנו נכנסים לבסיס עצמו ורואים את גודל האירוע ויש גודל לאירוע. זה יכול להתחיל, והסתובבנו לא מעט, מבסיסי הערבה. בסיסי הערבה זה צינורות חלודים, זה מים, זה מזון, זה שינה, זה מגורים, זה הכול. אגב, אני רק אגיד, אחרי שעשינו את הסיבוב בערבה העברנו דוח מפורט לראש אט"ל ועד כמה שאני מכירה יש תוכנית לכל בסיסי הערבה. << דובר >> אמיר ודמני: << דובר >> יש שינוי מאוד גדול. << דובר >> רחלי טבת ויזל: << דובר >> אני יודעת שזה קרה, אבל עדיין אנחנו מגיעים למוצב אחר מוצב, לדוגמה, לפני חודשיים בערך היינו במוצב על גבול הצפון, אני לא רוצה להגיד את השם פה, שהיה קפוא, קפוא, המזגנים לא עובדי, קפוא. אתה רואה את הטחב בקירות, המזגנים לא עובדים, עובש, המטבח נראה כמו גבעת חלפון, נראה נורא, פשוט נראה מו משהו של פעם. יש בסיסים שנראים מדוגמים וזה מצוין, אבל אנחנו פוגשים יותר בסיסים שנראים לא טוב מאשר בסיסים שנראים טוב. זה קשור בתשתיות. חלק בסיסים הם בסיסים שנפגעו ואנחנו כבר שנתיים וחצי מסתובבים בתוך האירוע הזה ועדיין לא תוקנו. יש פה רשימה של דוגמאות: תל נוף, ופלמחים, אוגדה 91, חטמ"ר 300, בא"ח 900, שזפון, בהל"ץ, נח"ל, אוגדה 210, נפ"ח, ערער, חטמ"ר 769, חדירות מים, מים עומדים, קירות עם ירוקת, בלי חימום, תשתיות, מטבחים ישנים, ישנים, ישנים. מידי פעם אתה מגיע לאיזשהו מקום כמו הוא הגמ"ר 80 עם מטבח חדש ואוכל מדהים והכול וואו, אבל זה הנדיר. לכן, זה נושא שמטריד, אנחנו מעבירים דוח מאוד מאוד מסודר לראש אט"ל. נפגשנו עם ראש אט"ל הנכנס, מבחינתו על כל דוח כזה, הוא רוצה לשלוח איתי נציג כשאני הולכת, כדי לראות בעיניים. אין צורך, כי אנחנו שולחים לו את הדוחות האלה. נושא שני, אני רוצה להתייחס לנושא המזון. יש בסיסים בודדים שאומרים שהמזון בסדר, אני לא חושבת שחסר אוכל, זה לא האירוע, אלא האופן שבו האוכל משונע. אם לפני שנים בסיסים שבהם היו מקבלים ממקור חיצוני, וואו איזה אוכל טוב, היו עדיפים, עכשיו רואים בצורה מובהקת בסיס שמבשל לעצמו, טבח שמבשל והוא בעניין האוכל שלהם נראה הרבה יותר טוב. בסיסים שמושכים אוכל מושכים קונטיינרים האוכל נראה חלקו מעובד תעשייתי, לא טרי או שהוא שרוף או שהוא קפוא או שמסתובבים בו כל מיני חרקים. לא נעים. אני לא תמימה, יש בסיסים שהאוכל בהם כל כך גרוע, וכשאני מגיעה אליהם בדרך כלל יש אוכל טוב. זאת אומרת אחרי שאני מגיעה יש מקומות שאומרים תבואי יותר כי סוף סוף האוכל השתפר. אז אם כשאני מגיעה והאוכל גרוע אז זה לא לעניין. זה לא בכל הבסיסים, אנחנו מעבירים רשימה מסודרת לצה"ל, בודקים אחרי זה מוצבים שהיינו בהם והייתה בעיה. חודש אחרי זה בודקים ובדרך כלל זה משתפר. אני לא אגיד שלא, אבל זה דבר שמטריד אותנו. זה היה לגבי תנאי מחייה ותשתיות. אגב, דברים שצריך לשים לב אליהם, במיוחד מכיוון שיש לנו צליאקים, טבעוניים, צמחוניים ביחידות קרביות אנחנו מקבלים את כולם. צריך לשים את הדגש דווקא על היחידות האלה שהכול יגיע. שירותי רפואה בצה"ל, אני אחלק את זה בין הדברים הטכניים של אי-זמינות כן זמינות וכו'. חיל רפואה, והם לא נמצאים השנה בפעם הראשונה כי בכל שנה התלבשנו עליהם. חיל רפואה עשה כמה מהלכים לא רעים במהלך השנה. יש מרפאה מקוונת, יש אפשרות טובה לקיצור תורים. זאת אומרת זה מתחיל להראות יותר טוב ועדיין יש קבילות שעוסקות גם במענה הרפואי עצמו. יש מספר אירועים קשים שהיו במהלך השנה עם חיילת שבסוף מצאה את עצמה בטיפול נמרץ או חיילים שהגיעו בסוף לבעיות רפואיות כבדות. יש נושאים שקשורים בכלל למה קורה בתוך חיל הרפואה. נושא שחוזר לא פעם שרופא צבאי לא מכבד הפניות והאבחנות של רופא מומחה צבאי, שזה בתוך הבית וזה די מטופש. אני לקראת סיום, כשרופא מומחה צבאי נותן הפניה או אבחנה או גימ"לים והרופא ביחידה אומר: לא, אני לא מקבל את זה. זה אירוע שחוזר על עצמו ואנחנו מדברים על זה לא מעט. זכויות חולה שקשורות לסודיות רפואית וכדומה. ברה"ן שיפור בתוך הצבא עצמו, בעיה בראשית הצירים במלש"בים. נושאים למיקוד – קודם כול כמובן צה"ל זה פיקוד ומנהיגות זה ראשית הצירים של הכול אין וזה תמיד יהיה נכון שצריך להתמקד בפיקוד הזוטר לצד חניכה של דרג פיקודי הזוטר על ידי המפקדים. דבר שני, רוב הדוח עוסק באנשי החובה ועדיין שמנו פה את אנשי הקבע באיזשהו ספוט, כי יש פה עלייה, 900 אנשי קבע זה אירוע לא פשוט. צריך לשים לב, צריך לרכז מאמץ לגבי אנשי הקבע. לגבי התמקצעות מפקדים וגורמי משא"ן דיברנו על זה. הבעיה היא דווקא לא בפקודות, הבעיה היא ביישום של הפקודות בדרג הנפרס. משאבים, תשתיות, מחנות קיימים, בכל בסיס שאני הולכת אמרו לנו: כן, אמרו שיגיעו 20 מיליון שקל, אבל כנראה ב-2027. המפקדים על זה רק שזה לא באמת עוזר להם. מה שעוד מטריד אותי, אדוני, זה גם כשכבר עושים התקשרות, לדעתי הצבא עושים התקשרויות ודופקים את צה"ל. אתה מגיע למבנה חדש לגמרי או לאוהל חדש לגמרי והמזגן שבועיים אחרי שהאוהל נבדק כבר לא עובד. אתה מגיע למבנה חדש לגמרי, למפקד הפלוגה, וכבר זולגים המים. מישהו צריך לראות את המוצרים שצה"ל מקבל ולבדוק אותם. מי בודק שהם ברמה הנדרשת ושהם לא מתפרקים לנו אחרי שבועיים בשטח, כי בסוף מקבלים מבנים חדשים, אתה מגיע ושואל, זה הגיע לפני שלושה חודשים וכבר לא טוב? << דובר >> יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> מי באמת עוסק בזה? << דובר >> רחלי טבת ויזל: << דובר >> אני כנציגת קבילות חיילים שמה ספורט ושמה סנסור ואומרת זה מה שאני רואה בעיניים וזה דבר שצריך לחשוב עליו. דבר נוסף עיכובים בסב"ט דיברנו על זה, סיווג בטחוני, זה אירוע שצריך לפתור אותו. מענה מותאם למערך המילואים. דיברנו פה על נושא מנגנוני העיבוד. אין לנו כמעט קבילות על זה שאין עיבודים, אבל כשאנחנו נמצאים ביחידות ומדברים בין היתר על שיחות החתך, אני שומעת גם באנשי הקבע דווקא שמדברים על עיבודים. שחסרים עיבודים ושהם היו רוצים שיהיו עוד עיבודים. << דובר >> נדב וירש: << דובר >> אפשר להתייחס לזה, בבקשה. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> תן לה לסיים. << דובר >> רחלי טבת ויזל: << דובר >> הנושא של העיבודים הוא נושא שעולה אצלנו, אבל בשיחות חתך ולא בקבילות של קבילה לצה"ל. אתה שומע את זה מהשיח של האנשים. מיסוי מנגנון פיצוי – פתרנו את זה מול אכ"א ולכן אני לא אתייחס לזה כרגע. לסיכום הדברים, אני רוצה רגע לשים דגש על שני דברים. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> רחלי, את יכולה לתת מבט השוואתי, כי בשנתיים הקודמות מאוד הדגשתם את הנושא הרפואי שנגעת בו. את רואה פה קפיצה? הזכרת את הברה"ן, איפה את רואה את זה במבט רב-שנתי? << דובר >> רחלי טבת ויזל: << דובר >> מבחינת ברה"ן – יש שיפור בברה"ן בתוך הצבא, הבעיה עברה למלש"ב, זה מבחינתי האירוע המרכזי. מבחינת תהליכי רפואה, אמנם יש עלייה במספר הקבילות, מצד שני אנחנו עובדים כל הזמן עם הקרפ"ר. יש נושא חדש שעולה אנחנו מול מקרפ"ר זה נושא שנפתר ומתקדמים איתו הלאה. נושא שלישי שקשור לרפואה לא קשור למקרפ"ר, קשור לצבא עצמו, מפקדים לא מכבדים הפניות רפואיות. לא שולחים חייל לרופא בזמן, אומרים לו לך עוד 48 שעות. או נגיד נוהל השגחה, בנוהל השגחה חייל אומר אני רוצה להתאבד, צריך לקחת את הנשק שלו וכו' וצריך לשלוח אליו קב"ן. המפקד לא שולח קב"ן אלא הוא אומר: דיברתי איתו והוא בסדר. זאת אומרת, מפקדים לוקחים על עצמם טעויות שיכולות להיות אחר כך טעויות רפואיות בעייתיות. אני מחזירה את זה לפקוד מפקד, זה אחד הנושאים המרכזיים שאנחנו מדברים עליהם. << דובר >> ג'וש פריש: << דובר >> זה בדיוק מה שקרה עם ג'וש בון, אם אתה זוכר. המפקדים שלו ידעו על הבעיה ולא טיפלו בזה והוא התאבד. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> בואו ניתן לה לסיים, אחר כך שאלות. << דובר >> רחלי טבת ויזל: << דובר >> בכל אופן, שוב, מבחינת מקרפ"ר אנחנו עובדים מולם. רופאים בעייתיים ומה שלא יהיה בסוף מוציאים אותם מחוץ למערכת. מבחינת עד כמה מפקדים נשמעים לזה, זה דבר שצריך לעבוד עליו במקביל. הדבר האחרון שאני רוצה להגיד, דלתי באמת באמת, אמנם ליבי בתוך צה"ל, אבל ההרגשה שלי שדלתות המפקדים או השיח עם המפקדים הוא שיח פתוח. כשאנחנו אומרים למפקד אוגדה קורץ לך כך וכך, הוא לא מנפנף אותי. הוא גם יודע שיש לי מעמד וההמלצה שלי זאת פקודה לביצוע. אין לו גם כל כך הרבה איך לסגת מזה. אני כן מרגישה שאנחנו עובדים מול מפקדים, מול אוזן קשבת, מול מישהו שמקשיב שם ומסתכל על זה כסנסור. זה נכון שאין להם ברירה, אבל הם גם מבצעים. אני רואה את זה בעיקר לפי אחוז ההמלצות שאנחנו מקיימים, מידי שנה יוצאות מאות רבות של המלצות ומידי שנה מקוימות מאות רבות של המלצות. תודה. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> תודה לך, על הסקירה. חבריי חברי הכנסת, תובנות לפני שנעבור להמשך. רגע, אתה רצית להתייחס. << דובר >> נדב וירש: << דובר >> נעים מאוד, אדוני היושב-ראש, אני מפורום יהלומי הקרב, לפי מה שראינו כאן בדוח אתם מדברים הרבה על אנשי הקבע, אבל עם זאת יש גם אנשים בסדיר שאני עד עכשיו מקבל הודעות באינסטגרם, על מפקדים וקצינים אלופי משנה שמבקשים קב"נים, מבקשים להגיע ואני לא אגיד אנקוב ביחידות, אני אגיד לך את זה באופן פרטי, ואת גם מכירה אותם בטוח. זה אותם מפקדים, זה אותם אלופים שממשיכים עם אותה המדיניות ואף אחד לא עוצר את זה. אם אנחנו לא פונים לכתבים לתחקירנים והם עולים עם זה לדובר צה"ל ולצה"ל עצמו זה לא נפטר. הילד לא רואה קב"ן, האימא זועקת ומדברת איתנו שאנחנו בכלל גוף מבחוץ, בכלל גוף ממגזר שלישי שצריך לטפל בזה ואז אנחנו מגיעים לאנשי הצבא. מה שאני מנסה להגיד לכם, זה כשדיברתם פה על אנשי הקבע, יש המון אנשי קבע שגם אצלנו נמצאים בפורום יהלומי הקרב שהגישו עכשיו תביעה מול אגף השיקום. הם הגישו את זה בגלל שלא קיבלו עיבודי אירוע, בגלל שלא התייחסו אליהם ולא ראו אותם כחלק ממערך הלוחם, כמו שזה נשמע. היו הרבה פרסומות על מילואימניקים, היו הרבה פרסומות על פצועים, אבל הדבר שהכי שכחנו זה אנשי הקבע. ואני אומר מכאן, אדוני היושב-ראש, אני באמת מבקש ממך שתסתכל על האנשים האלה כי האנשים האלה עוזבים את הצבא כי הם פשוט לא מקבלים את היחס שמגיע להם והאנשים האלה עובדים ועובדות בעבודות מזדמנות, על אף שהם בצבא, כשהם חוזרים, ואני מכיר אותם באופן איש, אני מכיר המון כאלה, עובדים בעבודות מזדמנות. למה? כי לא משלמים להם טוב. אני חושב שכאן הבעיה, שקודם כול יסתכלו עליהם לא כמוצר צבאי אלא כחיילים כמו שצריך מהשורה הראשונה, שיסתכלו עליהם ויראו אותם. תודה. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> תודה רבה, הדברים ברורים. בבקשה, יעל. << דובר >> יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> תודה רבה. ראשית, תודה לנציבה ולצוות שלה על העבודה המאוד רצינית ועמוקה. אני אומרת את זה גם כאשת מילואימניק, גם כאימא לחיילת ובקרוב גם לחייל, טוב לדעת שיש כתובת. ואני חושבת שהנציבות היא גם כתובת להורים אז טוב לדעת שיש גם את הכתובת הזו. בסוף צה"ל זאת מערכת היררכית, לא לכולם יהיה בחדר אוכל את האוכל שהם הכי אוהבים או תנאי הלינה לא יהיו תמיד הכי נוחים, בטח לא באזורי לחימה, זה ברור ומובן. אני שמחה שראינו את הנתונים מחולקים לפי האוכלוסיות של משרתי הקבע, המילואימניקים, משרתי הסדיר והמלש"בים. אני חושבת שכל האוכלוסיות הן חשובות, בוודאי שהנתון על משרתי הקבע והעלייה בפניות הוא תמרור אזהרה, וצריך לשים לב מה קורה שם. אני חושבת שזה שבמילואימניקים אנחנו לא רואים יותר פניות, אני שמה על זה סימן שאלה. אני עוד לא יודעת לאן זה הולך ומה שחשוב זה בעיקר מה שאנחנו שומעים מהאנשים היקרים שיושבים כאן, שאולי לא מגיעים לנציבות הקבילות. בסוף מילואימניקים הם אנשים שבאים עכשיו ל-55 ימים, מסיימים את המשימה, לא בטוח שהם יגיעו לקבילות זה לא אומר שלא קורים שם דברים. פה בוועדה הזו ובטח בוועדת המשנה, ראיתי פה קודם את חבר הכנסת שטרן, אני לא ידעתי אם הוא עוד כאן, בוועדת המשנה למשאבי אנוש אנחנו פוגשים את זה לא מעט, את הנושא של משרתי המילואים, תנאי השירות, מעטפת השירות. אני מברכת על הדוח שמונח לפנינו, אני רוצה להגיד שיכול להיות שמשרתי המילואים זו אוכלוסייה שעוד לא מגיעה, אולי גם לא תגיע, זה לא אומר שצה"ל לא צריך לשים שם דגשים רבים. ובעיקר בעיקר בסוף אני שומעת ממך, גברתי הנציבה, שחלק גדול מהדברים קשורים ליחס ולהרגשה של החייל, המפקד, המלש"ב, מעבר לדברים האובייקטיביים. מי שישן בחורף בלי חימום ועם עכברים זה אובייקטיבי. אבל בעיקר זה שהוא כנראה פנה למישהו ביחידה ונפנפו אותו ופנה עוד פעם ונפנפו אותו והיה צריך בסופו של דבר להגיע אליכם. התחושה הזאת שלא סופרים אותך זה אירוע משמעותי שנמצא, אני חושבת, בחלק גדול מהמקומות, לא בכולם, לא בכולם, יש גם הרבה יחידות שהן נהדרות ונפלאות ואלפי חיילים שמחים ומאושרים, אבל זה משהו שצריך גם בבית הזה גם במשרדי הממשלה, אנחנו מקיימים פה דיונים על נציבות שירות המדינה, על היחס למשרתי צה"ל משרתים במילואים, אני מתכוונת, וזה משהו שצריך לזכור. כשאנחנו לא נושאים על כפיים את המשרתים אנחנו שומעים על זה בבתים שלנו, אנחנו שומעים על זה במקומות העבודה ואנחנו צריכים כל הזמן, גם בוועדה הזו, לדאוג לזה שיראו אותם, יספרו אותם, ישמעו את התלונות שלהם וינסו לשפר. תודה. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> תודה רבה, יעל. שרון, בבקשה. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> תודה רבה, אדוני. קודם כול, אני רוצה גם לפתוח בתודה רבה גם הנציבה וגם לצוות שלה. אני יודעת שיש פה עבודה מאומצת של שנה שניסו לארוז אותה לדוח אחד, אבל ברור לי לחלוטין שיש מאחורי זה המון, המון, עבודה וירידה לפרטים ואנחנו מאוד מעריכים את זה. בסוף זה באמת איזשהו סוג של כתובת לפרט בטיימינג שהוא מאוד מאוד מאתגר. שנתיים וחצי לתוך המלחמה הצבא נמצא בעצימות של פעילות מאוד מאוד גבוהה, אנשים נמצאים בשנתיים וחצי של לחימה ממושכת. ובתוך כל הווקטורים החשובים האלה יש בסוף פרט בתוך המערכת שצריך להרגיש משמעותי ומתייחסים אליו בצורה משמעותית. אז אני מניחה שגם לקחו את הדוח שלכם והציבו אותו כמראה, אין לי ספק שהצבא מסתכל על זה כעל מראה וכעל סנסור לעמדות הפרט בארגון וזה חשוב שכך ייעשה. אחד הדברים החשובים בעיני זה באמת לדלות את הדברים המערכתיים שבהם הצבא צריך לעשות איזשהו סוג של שינוי מערכתי. ולפחות אני ככה אנסה לשים ספוט על הדברים שאני רואה. הראשון זה כמובן סוגיית אנשי הקבע, אדוני, זה מתחבר לי לעוד הרבה מאוד דברים משמעותיים שהיו פה בוועדה לגבי זכויות המשרתים, משרתי הקבע, שהם באמת שדרת הפיקוד של הארגון. אבל לא רק, גם סוגיות של פיקוד ומנהיגות, של קצינים צעירים זה חלק בלתי נפרד בסוף ממשהו שנוגע בפרט. ובעיני זה צריך לקבל איזשהו סוג של פוקוס מערכתי, כי הדוח הזה מראה איזשהו סוג של עלייה בהיקף הפניות. 900 פניות מאנשי קבע זה המון, זה המון. גם אם אנחנו נסתכל על זה ביחס ואנשים כמובן לא נעים להם לפנות, אבל אם הם פנו לנציב קבילות חיילים כאיש קבע, זה כשכלו כל הקיצים. זה צריך להיות באמת פרוז'קטור לצבא. לגבי תשתיות ומצבים יש לי תחושה שככל שיעברו השנים, בואכה שמונה עשורים לקיומה של מדינת ישראל, תמיד יהיה לנו את הסיפור עם המוצבים. אבל אני חושבת שהצבא צריך להסתכל על זה בצורה מערכתית. היה פעם ניסיון להסתכל על זה דרך האגף הטכנולוגי לוגיסטי בצורה מערכתית, איזשהו סוג של בעל בית במוצב, נג"ד ראשוני במוצב או מישהו שיתחזק את המוצב בזמן שעוברים אנשים, נותנים כיף בש"ג נכנס ליחידה כזו ועוברת ליחידה אחרת. דבר ששווה להסתכל עליו בהיבט רחב, סוגיות הסיווג הביטחוני כנ"ל. והכי חשוב דווקא בגלל שאנחנו עכשיו בתקופה שבה אנחנו רואים, לצערנו, אפרופו מלחמה עצימה הרבה מאוד תגובות של קרב ופוסט-טראומה ותגובות קרב בקרב כל האוכלוסיות, סוגיית הברה"ן חייבת להתקבל איזשהו סוג של טיפול ייחודי, בטח בראשית הצירים גם במיטב ששם פוגשים לראשונה את האוכלוסייה. זה טוב שזה השתפר בתוך הצבא, אבל גם במיטב זה חייב להיות בצורה טובה יותר. תודה רבה, אדוני. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> תודה לך. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, תודה. אני מצטרף לתודות לצוות ולכולם ברמת המאקרו, אני חושב שכמו כמידי שנה הדוח הזה מבליט את סוגיית הפיקוד והמנהיגות, כשיש מפקדים רואים כל השאר מסתדר כשאין אז אנחנו מקבלים הרבה מאוד פניות בעניין. ברמת המיקרו אני רוצה לציין משהו שאני חושב שהוא מאוד בולט, בעיקר ביחידות קרביות, אבל לא רק, זה הלחץ הפנים יחידתי. לפעמים חייל חולה לא פונה, לא מקבל את השירות שלו או כל בעיה אחרת, כי יש לחץ מהחברים שלו. המשמעות שהוא הולך היא שיש גדול יותר שמוטל עליהם. גם זה נוגע, בסוף הפתרון פה הוא מנהיגותי, אבל יש פה בעיניי איזו לקונה שכל הזמן מזינה את עצמה. הלחץ של החברים שגורם לחייל החולה או לחייל שנפגע לו, וזה דבר שצריך כל הזמן להתמודד איתו. נקודה שלישית, זה נושא שיפור התקשורת של מיטב, אני רואה פה שיפור אבל אני כל הזמן מקבל פניות. אני מטפל לפחות פעם ביום בפניה שנוגעת למלש"בים. ואני חייב לומר שכל הפניות שלי נענות, הם יודעים לטפל בהם מצוין. יש לי תחושה שצריך לקפוץ עוד מדרגה בנושא התקשורת עם המלש"בים. שוב, מהרבה סיבות הציפיות עולות ובהתאם גם רמת התקשורת צריכה לעלות. הערה אחרונה, ואני חושב ששווה לחשוב עליה לשנה הבאה, אנחנו מקווים ורואים עליה בשירות חרדים בצה"ל ומעניין אותי יהיה לראות בשנה הבאה אם נראה גם התייחסות ספציפית לצרכים של החייל החרדי והקבילות שלו. היות וראינו כבר וקיבלנו דיווח על עלייה כרגע לאור השליש הראשון בשנה הנוכחית ובשנה הקודמת כמעט הכפלה, האם יש לכם כבר נתוני מסמך ואם לא אז מן הראוי שבשנה הבאה נוכל לקבל על זה איזשהו מבט כדי לראות שהאוכלוסייה היחסית חדשה הזו מקבלת את המענים שהיא נדרשת להן. << דובר >> רחלי טבת ויזל: << דובר >> חלק חונה באותו מקום שאני מדברת עליו, של לכאורה מנהלות או רשמות. לדוגמה, המפקדים של חטיבת החשמונאים שנכנסו ויצאו מעזה בלי סוף, מקבלים רמת פעילות ג' למשל, הם היו צריכים לפנות אלינו בקבילה בכדי שזה יהיה א' פלוס, כדי שכל האירוע יסתדר. עכשיו המפקדים מקבלים ה-א' פלוס. אנחנו רואים את זה. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> יש פה גם מאפיינים שהם ספציפיים לתרבות ולאורך חיים שנשמח ללמוד עליהם מכם ולהפיק מזה מסקנות. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> תודה רבה. בבקשה. << דובר >> ג'וש פריש: << דובר >> נעים מאוד אני חייל בודד לשעבר, מילואימניק פעיל הלום קרב, נכה צה"ל. אני רוצה להתייחס לעניין שלך לגבי המפקדים לוקחים אחריות על עצמם כדי לטפל בחייל. לפני חודש וחצי הגעתי לכנסת בפעם הראשונה בחיי. למה? כי חבר שלי התאבד. עכשיו החייל ידע שיש לו בעיה, המפקדים שלא ידעו שיש לו בעיה וידעו את כל הבעיות. ידעו שהוא פוסט-טראומטי, ידעו שהוא הרג מעל 50 אנשים מאחורי הכוונת של הצלף, ידעו שהוא 748 יום במילואים, ידעו הכול אבל בכל זאת נתנו לו לשרת. אני שואל למה? אני שואל למה הצבא לקח אחריות? למה המפקדים שלא לקחו אחריות, ואמרו, יאללה תפדל, הוא הצלף הכי טוב שהיה לנו, בואו ניתן לו. איפה האחריות של הצבא? איפה האחריות? מי יישא באחריות הזאת? הוא מת, הוא בקבר. נלחמנו על קבורה צבאית, הוא לא קיבל את זה, בועז יודע את זה. נלחמנו על הכול, הוא לא קיבל כלום. איפה האחריות של המפקד, מי מחזיק את המפקד? שמעתי, אני לא יודע אם זה באמת הגיע לראש אכ"א, אבל הוא ידע על הבעיה, הוא קיבל את ההודעות, יש לי הקלטות של המפקד שלו, שאומר: אנחנו רצינו לשמור אותו בתוך המערכת. איפה האחריות של אכ"א, של המפקד שלו? אני באופן אישי חושב שהמפקד זה צריך להיכנס לכלא ולהיות משוחרר מצה"ל. << דובר >> רחלי טבת ויזל: << דובר >> אנחנו לא מכירים את האירוע, נשמח לבדוק. << דובר >> ג'וש פריש: << דובר >> אני אשמח להפנות אותך לזה אחרי. אני חושב שגם מלא מילואימניקים לא פונים על הבעיות הנפשיות למערכת, לקב"ן ולשאר הדברים האלה, כי אתה בא ל-50 יום, או ל-90 יום, עושה את השירות שלך ואתה הולך הביתה. אני יודע באופן אישי, ואני לא מתכוון לפנות לאף גורם בצבא, למה בתור חייל בודד וכו', נפנה לצבא והצבא יעיף אותנו. בצבא לא יעזרו לנו, למה ג'וש בון לא פנה לצבא, כי הוא פחד שיעיפו אותו. הוא כל כך אהב לשרת וזה הבית שלו זה המקום שלו, אבל אז היו משחררים אותו בלי טיפול ובלי מעקב ובלי כלום. היו אומרים לו, אתה פוסט-טראומטי, אתה דפוק בראש, אתה לוקח סמים, לך מפה, זה מה שעושים לו. אני שואל את צה"ל, איפה המענה לדבר כזה? אני מכיר באופן אישי מלא חיילים בודדים, שלא מוכנים לפנות לצבא על זה. אני הגעתי לשלב שאני חייב לפנות, כי הנפש שלי כבר זועקת, הנפש כבר צריכה. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> תודה, תודה. רצית להשלים וגם איילת, רצית לדבר, נכון? << דובר >> ג'וש פריש: << דובר >> אני רק רוצה להגיד דבר אחרון, ההתייחסות של רופאים צבאיים כלפי החיילים בסדיר אני אישית, עברתי מוות, מוות בצבא עברתי. הייתי בהתהפכות של אהמר שברתי שלוש חוליות בגב. << דובר >> שמיר בניטה: << דובר >> יש לי שאלה טכנית, חייל שהוא במילואים, השתחרר מהמילואים, אחרי חודשיים שהוא חושב שקרה לו משהו, הוא עדיין יכול לפנות? << דובר >> רחלי טבת ויזל: << דובר >> כן, כן, יכול לפנות אלינו. << דובר >> שמיר בניטה: << דובר >> אין לו הגבלת זמן? << דובר >> רחלי טבת ויזל: << דובר >> רגע, לפי החוק יש הגבלת זמן של חצי שנה מהשחרור, אבל אם יש לנו דרך לטפל אנחנו מטפלים בכל מי שפונה. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> מאה אחוז. תודה. << דובר >> רחלי טבת ויזל: << דובר >> שום בעיה. << דובר >> נדב וירש: << דובר >> חשוב להגיד לגבי האנשים שנפצעים ואחר כך מילואימניקים שרוצים להגיש, לא כל אחד שמגיש יוצא מהצבא, חשוב להגיד את זה. יש אנשים שהם בתפקוד והם יכולים לתפקד ולהיות חלק מהצבא. זה לא איזו אות קין. << דובר >> ג'וש פריש: << דובר >> אתה דוגמא לזה. << דובר >> נדב וירש: << דובר >> לא, בסדר. אבל אני אומר זו לא אות קין, שאם אתה מגיש תביעה בצבא אז הצבא זורק אותך. הצבא משתמש בך כל עוד הוא יכול. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> תשבו איתם אחר כך. אילת ואחרי זה ודמני עונה על כל השאלות. << דובר >> אילת פלר מימון: << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש, זאת שנה שנייה ברציפות שאני יושבת בדיון הזה ואני יודעת איזו עבודה רצינית נעשית מאחורי הקלעים וכמה כוונה טובה יש. אנחנו מקבלות אלינו באמת המון, המון פניות במגוון נושאים. אני רוצה להתחיל מנושא האוכל כי ישבתי פה, הרי היה דיון שלם שאחריו קיבלתי, באמת על בסיס סיירים, תמונות שהעלית מהבסיס, באמת משהו מטורף, נראה כמו מלון 5 כוכבים, משהו מדהים. באותו יום קיבלתי תלונות מבסיס זיקים, עם תמונות קטסטרופליות. אתה אומר זה מול זה, איך זה יכול להיות שזה אותו צבא? אני לא רוצה לחזור, סירים בשירותים, חולדות פה, עובש פה, דברים מזעזעים. ואני אומרת אלה הילדים שלנו, זה האוכל שהם אוכלים, הצבא צועד על קיבתו זאת לא קלישאה, זה משהו שחייבים להמשיך לשים עליו דגש. כי ראינו בסיירים כשרוצים אז אפשר, כששמים דגש על בסיס זה קורה, כשאתה שם דגש על בסיס זה קורה. אנחנו חייבים להבין שאלה הילדים שלנו, הילדות שלנו, זה האוכל שהם אוכלים. זה כל כך חשוב. אני רוצה להתייחס לנושא בריאות הנפש, ברשותכם, יושבים פה יהלומי קרב, אנשים מדהימים שעושים עבודת קודש. אנחנו אלה שפוגשות את הילדים בבית. חוסר האונים מול ילד שחוזר הביתה ומסתגר ולא מקבל את המענה המתאים בזמן המתאים ואנחנו יודעים שזמני ההמתנה הם בלתי נתפסים, והרבה פעמים זה עניין של חיים ומוות. אז החברה האזרחית עושה עבודת קודש, אבל הצורך הרי הם זועקים פה, שבוע אחרי שבוע אנחנו זועקות, אלה הילדים שלנו, זה מענה שהם חייבים לקבל. זו לא פריבילגיה, זה כל כך חשוב לשים על זה דגש. לא דיונים על חוק השתמטות, אדוני, דיונים על דיונים על בריאות הנפש, משהו שמאגד את כל הצרכים כי הצונאמי כבר כאן. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> חוק הגיוס, תיקון קטן. << דובר >> אילת פלר מימון: << דובר >> אנחנו חלוקים פה, אבל בואו נתמקד שניה בצרכים של החבר'ה המדהימים של הילדים שלנו שחזרו מהקרבות ואנחנו יודעים שהצונאמי הוא עכשיו. אני ממש מבקשת לטפל בזה כי חוסר האונים הרבה פעמים בבית הוא עצום בגלל המחסור אדיר במטפלים. קחו את זה כבר, קחו את זה כבר בשתי ידיים ותטפלו בחבר'ה האלה, גם בצבא, גם פה בכנסת, בצורה אינהרנטית, בסינרגיה אחת על הכול – זה הכי חשוב זה הילדים שלנו. אני רוצה להתייחס ולהגיד שבגלל מחסור בכוח אדם, אני מקבלת פניות מאימהות, שאומרות המפקד בא לילד ביקש ממנו באופן אישי לוותר על חופשת השחרור שלו, כי הוא חייב אותו, כי אין לו כוח אדם. אז נושא המחסור בכוח אדם משליך המון פעמים על המון, המון בקשות שהן פשוט בשטח. עכשיו חייל יגיד למפקד שלו: לא, אני לא מוכן. אז האימא אמרה: חלק מהחבר'ה הסכימו וחלק מהחבר'ה לא הסכימו. אבל אנחנו צריכים להבין שהנושא של מחסור בכוח אדם יעלה שוב ושוב ויקרין שוב ושוב על מה שקורה פה בדוחות האלה, בוועדה הזו, עד שזה לא ייפתר. העומס על החיילים הוא אדיר, זה לא סתם שנדרשים פוסט-טראומטיים להתגייס שוב. ועוד, זה לא יכול להיות שמפקד מבקש מפקוד שלא לוותר על חופשת השחרור שלו. גייסו עוד אנשים, גייסו ותגדילו את מאגר כוח אדם. זה יפתור המון בעיות. תודה. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> עברנו מהדיון לדיו, הבנתי. בבקשה, אמיר ודמני. << דובר >> אמיר ודמני: << דובר >> ברשותך, רוצה להתחיל בכמה דברים כלליים ואחרי זה לרדת לפרטים. קודם כל אנחנו לומדים את הדוח ומתייחסים אליו במלוא הרצינות. דבר שני, יש עבודה שוטפת מול נציבת קבילות החיילים לאורך כל השנה. גם בדוח עצמו מצוין ובצדק, שבשנת 2025 צה"ל מימש המלצות יותר מאשר בשנה שעברה וגם בדגש על המלצות מערכתיות. שהמלצות מערכתיות עניינן אסדרה עמוקה של דברים לא רק פנייה כזו או אחרת, אלא יצירת תשתית לכך שלא יהיו פניות נוספות. הדבר השני שאני רוצה להגיד ברמה הכללית, לפני שאני יורד לפרטים, זה הסוגייה שהדוח הזה הוצג לרמטכ"ל. חשוב לי להגיד שהרמטכ"ל הנחה מספר הנחיות מעבר לכך שהוא רואה חשיבות בעבודת הנציבות ובכך שהוא נתן לנו הנחיות לטפל בכל דבר באופן מערכתי ויסודי. הרמטכ"ל גם נתן לנו הנחיות בכל מה שקשור לתכנים בקורסי הפיקוד ובכלל זה גם הרצאות של הנציבה בתוך הקורסים, אבל גם פעילות רחבה מאוד שלנו בתוך קורסי הפיקוד, אני אתייחס אליה עוד מעט. הרמטכ"ל נתן לנו אחריות לעסוק בצורה חזקה יותר באכיפת פקודת השירות המשותף. והנחה אותנו גם לקצר את משך ההמתנה לקב"ן, לברה"ן ולסב"ט, אני אתייחס לזה גם. קודם כל, זה היה רגע ברמה הכללית לפני שאני רגע יורד לפרטים. לגבי הדברים המרכזיים שעלו בדוח, אחד בנושא של הפיקוד והמנהיגות והסוגייה של גילוי של אלימות פיזית או מילולית שהוצגה גם בתוך הדוח. א, ברור לגמרי שזה מנוגד לכל הערכים של צה"ל ושאנחנו מצפים שכל חייל שנפגע יפנה למפקדיו. צריך להגיד שכל מה שעומד ברף הפלילי מטופל על ידי מצ"ח ואנשים מטופלים על זה בדין משמעתי ובחומרה הכי גדולה שיכולה להיות. צריך להגיד שביחס לשנה שעברה יש ירידה, אני מסכים שהיא ירידה מתונה ואני גם לא מרוצה מזה, כי הייתה צריכה להיות ירידה דרסטית. אני רוצה להגיד כמה דברים שאנחנו עושים בנושא הזה, אחד זה באמת חיזוק מאוד משמעותי של ציר המנהיגות בכל הכשרות הפיקוד, בדגש על הנושא של יחסי מפקד פקוד. בעקבות הדוח בשנה שעברה הוקם צוות בראשות תת אלוף שמהאגם תחתיו הרבה מאוד מומחים. שפועל מול כל בסיסי ההכשרות, נפגשים כל המפקדים, בדגש על הכשרות הפיקוד, כדי להקטין את ההיקפים של האירועים האלה ולעסוק בזה בצורה יותר משמעותית בהכשרות. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> איפה, בתוה"ד? << דובר >> אמיר ודמני: << דובר >> גוף שהוא משותף עם תוה"ד והוא משותף עם הזרועות ומשותף עם אכ"א. הדבר השני זה ביקורות נושאיות ודוחות ביקורת, שבודקות גם את הנושא של תנאי השירות, הטיפול בפרט, החריגות בנושא המשמעת. החזרנו את דוח אתגר והעמקנו אותו מאוד בכל מה שקשור בסוגיית הטיפול בפרט. הדבר הבא זו הסוגייה של העיבודים וסגירת המשימה. צריך להגיד שבשנת 2025 השתתפו יותר מ-100,000 חיילים, המספר הוא 113,000 חיילים. דיברתי על חיזוק ערכי הפיקוד בקורסים הבכירים ובקורסים של בעיקר סר"נים ורבי סר"נים, עם זה פו"ם ייעוד וייחוד מחצבים. יש פה עוד דברים אחרים, כולל שינוי במדיניות הקידומים והכנסה של פקטור של היקפי קבילות כלפי קצין כזה או אחר, גם כחלק מהמדדים בסוגיות הקידום. לגבי עדכוני תכני הכשרה בקורסים השונים גם בשיתוף האלוף דן נוימן, שאחראי על הדבר הזה בסוגיית ההדרכה בצה"ל. היקף רחב מאוד של ביקורות, שאני לא אפרט אותן כאן, אבל ביקורות גם כלליות וגם נושאיות. הדבר השני שעולה כאן זו הסוגייה של משרתי הקבע. אני חושב שהעלנו את הנושא מספר פעמים. אנחנו עוסקים בזה מאוד, צריך להגיד שבכלל באופן כללי המציאות שאנחנו נמצאים בשנים האחרונות, העומס והשחיקה, הצורך שלנו לבנות סד"כ כל הזמן, הצורך שלנו הוא לעשות גיוסים ותנועות של כוח אדם, ומן הסתם הוא משפיע מאוד. בנושא משרתי הקבע יש הרבה מאוד פעולות שאנחנו עושים, הן, לצערי, לא מביאות עדיין את התוצאות המקוות. אני אמנה כמה מהן: אחד, זה בנושא של הוודאות. אנחנו פה בחדר הזה סיכמנו לפני מספר חודשים את הנושא של הסדרת השלמת תקופות השירות. בהתאם לסיכום הממשלה אנחנו עוסקים עכשיו בצורה מאוד משמעותית, עתידים להביא למושב הנוכחי, את נושא פנסיית הגישור לקריאה ראשונה ולהמשיך בסיכום של הנושא הזה בלוחות הזמנים שנקבעו. הדבר הנוסף, מימשנו בינואר 2026, הסכם שכר שהיה מכוון הוא והוא היה דיפרנציאלי, הוא היה מכוון לאוכלוסייה הצעירה, בדגש על הצעירים והלוחמים, והקבע הראשוני שהשכר שלהם לא מספיק גבוה. האם אני חושב שהשכר שלהם אחרי התוספת הזאת מספיק גבוה? התשובה היא לא. יש תוספת נוספת שמתוכננת גם ל-2027. יש סיכום של החלטת ממשלה מלפני מספר חודשים שסיכמה סכום מאוד משמעותי לסוגיה של תגמולים ותמריצים. פעולות נוספות על מנת להרחיב את הדבר הזה. זה עדיין לא נותן את המענים המקווים, כולל בהחלטת הממשלה. אנחנו ממשיכים שנה שנייה בקרן סיוע למשרתי הקבע, שהיא קרן שהוקמה בשנה שעברה. הסוגייה של פעילות למשפחות המשרתים וחיזוק משפחות משרתים. הרחבת המענה למשפחה הלוחמת עם הרחבה מאוד משמעותית של המרכז למשפחה הלוחמת. בדוח עלה, מאוד משמעותי, הסוגייה של הנגשת המידע והשיקוף בשיח. בשנה האחרונה הקמנו את אתר הקבע כדי שאפשר יהיה לקיים שיח הרבה יותר משמעותי. יש למעלה מ-30,000 אנשים בתוך האתר הזה, שאנחנו הנגשנו את נושא ההשלמות לתקופות השירות, עשרות אלפי אנשים היו על הדבר הזה. חיזקנו מאוד את מערך השירות. << מנהל >> (היו"ר שרון ניר, 10:43) << מנהל >> הוצג פה גם הנושא של פדיון החופשות, בשנת 2025 נתנו בתיאום עם האוצר מענה באמת משמעותי לכל מי שלא יכול היה לנצל חופשה. קיבלנו גם את ההערות של הנציבה, וכמו שהיא הציגה פה נתנו ארכת זמן נוספת לממש את החופשות. בנושא של רמות פעילות, זה נכון שיש לנו לא מעט תקלות, אבל צריך להגיד שאנחנו מזיזים אנשים כל הזמן וזה עשרות אלפי אנשים אם לא מאות אלפים של אנשים, ואנחנו לומדים מהדבר הזה. חשוב לי להגיד שכל המערכות בצה"ל הן מערכות ישנות, בנות כ-40 שנה. אנחנו גורטים אותן, מה שנקרא מערכות ה-mainframe, אנחנו גורטים אותן ועוברים ל-SAP בתהליך מאוד מסודר שלוקח כמה שנים. הדבר הזה הוא גם מאוד מאוד ישפר את כל הסוגייה של המעקב והבקרה. לגבי הנושא של מערך המילואים, חשוב לי להגיד, יש עשייה מאוד מאוד נרחבת שמגובה בהרבה מאוד החלטות ממשלה. קרן סיוע בשנת 2025 נתנה ל-733,000 משרתי מילואים כמיליארד שקל. אם אני מסתכל מאז הקמת קרן הסיוע אנחנו נדבר על כ-3 מיליארד שקל. אני מדבר על סגירות משימה. דיברתי על זה, זה למעלה מ-400 יחידות. סל כלים לרמת החטיבה, שכולל גם נופש משפחות, חיזוק עורף משפחתי, כרטיסים למג"ד. ארנק דיגיטלי, שבניגוד למה שהוצג - - - << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> אמיר, לאור זה שעדיין אין תקציב מדינה, יש מגבלות על הקרן כרגע, כלומר היא מוגבלת לאחד חלקי 12? << דובר >> אמיר ודמני: << דובר >> לא, הדבר היחיד שיש בקרן זה שהיא תשנה את הזכאויות לפי החלטת הממשלה האחרונה שלמדת מדרגים. וגם פה ברמת המדרגים, היא תדייק את המענה כך שהמענה המשמעותי ביותר יהיה לאלף פלוס, כלומר לדרג הגדודים וביצעה התאמה של כל הדרגים. זה קשור גם למה שהוצג פה בסיוע הנפשי, גם מה שהוצג פה בנופש, גם במענה לסטודנטים שהרחבנו אותו עכשיו גם במענה לסטודנטים של Stem ברמת פעילות א' פלוס. במילואים, זה אומר כל הדרג הגדודי שנפגע משמעותית מהעומס שאנחנו מדברים עליו. יש פה באמת מערכת שלמה, אני לא בא להגיד שאנחנו לא צריכים להשתפר, צריכים להשתפר בהמון דברים, אבל יש פה מערכת שלמה של מענה למשרתי המילואים שהיא חסרת תקדים, בגיבוי של  החלטות ממשלה דרמטיות, של למעלה מ-20 מיליארד שקל בחמש החלטות ממשלה שונות. << מנהל >> (היו"ר בועז ביסמוט, 19:46) << מנהל >> << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> אני רק אגיד לך, שמה שחסר תקדים, זה לזמן אותם מאות ימים בשנה. << דובר >> אמיר ודמני: << דובר >> אני מבין את זה. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> רק שתזכור את זה כל פעם שאתה אומר, תזכור את זה באותה נשימה, שזה חסר תקדים. לקחת סטודנט ולהגיד לו שסמסטר אחד הוא עושה וסמסטר אחד הוא לא עושה. << דובר >> אמיר ודמני: << דובר >> אני זוכר את זה היטב. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> אני יודעת שאתם מדברים לפעמים ביניכם ומסתכלים רגע על הסכומים, תמיד תזכרו את זה. << דובר >> אמיר ודמני: << דובר >> אנחנו לא מדברים בינינו, אנחנו חושבים שהדברים ובמיוחד אחרי הדיוק האחרון שנעשה, שחידד את הדרג הגדודי, אני חושב שהדברים האלה נדרשים. אנחנו עוסקים באכיפה ובמימוש שלהן ובניהול השוטף שלהן. יש המון, המון דברים שמתבצעים בעולם המילואים. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> אני בכוונה אומרת את זה רמ"ט אכ"א, תרשה לי ואני מתעקשת על הנקודה הזו. כי אני עכשיו יודעת שימי מהעיבוד כן, לא? וימי ההתרעננות שברור לי שנגעתם בהם ונגסתם בהם. אני אומרת לכם, אור אדום, תסתכלו כי המציאות תקבע על פי ההתייצבות שלהם. ואם יושב פה בן אדם ואומר שהם היו בהתחלה 120%, והיום בגדוד הם 70% אז זאת צריכה להיות נורה אדומה בשבילכם. כל מה שמקבלים זאת לא פריבילגיה זאת חובה. << דובר >> אמיר ודמני: << דובר >> לא אמרתי את המשפט הזה, ככה שאי-אפשר לייחס אותו לא לצה"ל ולא אלי. אני יכול להגיד רק שאנחנו מכירים היטב את נתוני ההתייצבות של המילואים, והם נתונים טובים. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> נכון, וזה נאמר בדיונים רבים. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> נכון. << דובר >> אמיר ודמני: << דובר >> עם זאת, אנחנו באמת עוסקים בזה. אני חייב להגיד לגבי העיבוד, אני חושב שגם צריך לתת לנו קרדיט על החלטות מקצועיות. אנחנו חושבים שלעשות שני ימי עיבוד זה דבר לא נכון, אנחנו חושבים שנכון למקד את זה ליום אחד. יש לנו שיקולים, הם לא רק שיקולים תקציביים, גם שיקולים של הבנה שלנו, של מה נכון לעשות. << דובר >> ג'וש פריש: << דובר >> מה יום עיבוד אחד עושה ללוחם שלחם 800 יום? איפה זה עוזר לו? << דובר >> אמיר ודמני: << דובר >> אני חושב שיש משנה מאוד מאוד מסודרת בעניין הזה. לגבי הנושא של המיועדים לשירות הביטחון. הוצגה פה בעיקר הסוגייה של זמני המתנה ארוכים ואני רוצה להגיד על זה שתי נקודות חשובות. אחת, יש שינוי משמעותי שגם בהתאם למה שהוצג לנו ואנחנו מכירים את זה, שהתחיל באוגוסט 2025, שהמטרה שלו היא להרחיב גם בהיקפי כוח אדם וגם בכל הנושא של SLA ולוחות זמנים לטיפול בסוגיית הגיוס, כדי להקטין את משך ההמתנה של מלש"בים. ואני כבר יכול להגיד שאנחנו מקצרים את פרקי הזמן ונמשיך לקצר את הפרקים. בכל מה שקשור לנושא של הסיווג הביטחוני, צריך להגיד שגם הדרישות וצדק של הסיווג הביטחוני עלו מאוד משמעותית בהקשרים של שמירת סוד, פעם ראשונה, ופעם שנייה שאנחנו עוסקים מאוד בגיוס של אוכלוסיות רחבות מאוד לצה"ל, שחלק מהדבר הזה אומר שאנחנו צריכים שם להרחיב את סוגיית הסיווג הביטחוני. לפני מספר שבועות קיימנו דיון שלישי או רביעי בנושא, כדי להרחיב את היקפי כוח האדם שעוסקים בנושא הזה, כדי להקטין את פרק הזמן וגם פה לקבוע SLA של 30 ימים לכל היותר לתפעול. אני לא בא עכשיו להגיד שהדברים האלה יתקיימו מיידית, אבל זה דברים שגם עלו בהמלצות של הנציבה. הנושא של המענה לצליאקים, גם הנושא הזה הוסדר בינואר 2026, וחשוב גם להגיד את זה. לגבי הנושא של שירותי הרפואה, הנציבה הציגה פה שיפור משמעותי, אני בכל זאת רוצה להתייחס לדברים שהוצגו כפערים. יש פה פערים שעלו בסוגיית מימוש המלצות הרופאים וגם בסוגיות אחרות של התנהלות גורמי הרפואה. צריך להגיד שהאירועים מתוחקרים ומופקים מאירועים חריגים לקחים. יש הרבה יותר כנסים ומופעים מקצועיים ומבחני רמה לרופאים. גם הכשרת נאמנים בתחום ניהול הסיכונים. וגם בקרה ותיקוף אחרי ההנחיות בנושא תיעוד, סודיות רפואית וכיבוד המלצות ימי מחלה, מה שהוצג קודם על ידי הנציבה. אני חייב לגבי הנושא של הברה"ן. היערכות מאוד רחבה של צה"ל בשנה האחרונה שכוללת גם פתיחה של מרכז תעצומות, שנפתח במאי 2025 לחיילי החובה. גם הרחבה משמעותית של היקף הקב"נים עד לרמת הקצה בשונה מהעבר, גם אנשי סדיר וגם אנשי מילואים. גם הרחבה משמעותית של מכון הקבע לטיפול במשרתי קבע, כולל שלוחות, שזה דבר שלא היה בעבר. וגם הרחבה משמעותית של המענה ביחידה לתגובות קרב, ובעיקר מטפל באוכלוסיית המילואים. אני אני יכול להגיד שגם בנושא של זמינות בדיקות פסיכיאטריות עומדות על פחות מ-30 ימים, ופניות דחופות כמובן, מטופלות בלוחות זמנים קצרים יותר. לגבי הנושא של תנאי מחיה ותשתיות. צריך להגיד שהיינו צריכים להתמקד בנזקי המלחמה. יש עבודה שמוביל אותה ראש אט"ל, לטיפול בתשתיות מגורים. וקטור משמעותי מאוד במה שאנחנו קוראים תשתיות הכרחיות לחייל, תה"ל, בדגש על מחנות קבע, מוצבים ויחידות הכשרה. צריך להגיד שגם פה הפריסה של המוצבים השתנתה באופן משמעותי בשנתיים האחרונות, גם אל מול מקומות שלא היינו בהם וגם אל מול דברים שנדרשו מבחינה מבצעית שלא היו קודם. ולכן זה אתגר מאוד גדול, ולכן גם נקבעה תוכנית מאוד מאוד משמעותית שיש לה סדרי עדיפויות. כמו שאמרתי, סדרי העדיפויות זה מוצבים, יחידות הכשרה ומחנות קבע. אדוני מכיר שנעשה בבסיסי הערבה עבודה מאוד משמעותית בארבעה החודשים האחרונים. אני לא אפרט את כל הדברים של ניפוק, של תאי שירותים, מקלחות, זה עדיין לא מספק. בסוגיית המזון, אמרה את זה הנציבה, הבעיה היא לא שאין מזון, אלא בעיקר ניהול לא נכון של אספקת המזון. גם פה יש חיזוק של דרג הרס"פים, ליווי אישי למנהלי מטבחים, חיזוק מוקדי השירות בסוגיה של אספקת מזון. וגם אירועים נקודתיים שמטופלים ומתוחקרים עד הרמה של ראש אט"ל. כולל סוגיות של הרחבת הגיוון. הנושא של מענה לצמחוניים, לטבעוניים ולצליאקים, שדיברתי עליהם קודם, זה נכון שביחידות ההכשרה שיש שם תשתיות מאוד ישנות, יש מורכבות לטפל ויש שם מיקוד מאוד מאוד חזק של אט"ל. בשורה התחתונה, אני באמת אומר, אנחנו מתייחסים בכובד ראש לכל הדברים שעלו. אנחנו עוסקים בתיקון של הליקויים. צריך להגיד, שלצד דברים שאני לא ממעיט מילימטר בערך שלהם, יש המון דברים טובים שמקודמים. יש עיסוק מאוד גדול. אני מאוד מאוד מוטרד ממה שהוצג פה בנושא משרתי הקבע, זה בהלימה גם לסקר משרתי הקבע, שהצגתי אותו פה בפני הוועדה. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> חבל שהקואליציה שהצביעה נגד החוק לא פה, עמית הלוי. << דובר >> אמיר ודמני: << דובר >> אני לא בקואליציה. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> אני רק אומרת את זה לאדוני היושב-ראש. לא עמית הלוי ולא חנוך מלביצקי. לא, לא, אני אומרת פה לפרוטוקול שהם לא באים לשמוע את התלונות של המשרתים. אני רוצה שהפרוטוקול ישמע את זה. << דובר >> אמיר ודמני: << דובר >> אני ממש מבקש ממך, הנושא הזה הוא של כל עם ישראל, כולנו בעניין. אנחנו דרך אגב, עוסקים בזה ביראת קודש. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> לא הכול פוליטיקה, זה לא קשור. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> עובדה שהם לא פה. שעה וחצי של דיון. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> בסדר, אני פה. << דובר >> אמיר ודמני: << דובר >> אנחנו נמשיך להתעסק בזה ברמה השוטפת, ברמה רבעונית ברמה שנתית, כדי לשפר את הליקויים שעלו. תודה רבה. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> תודה לך. בבקשה, התייחסות. << דובר >> גיא זקן: << דובר >> יש לי רק משהו אחד לומר שהוא קריטי. קודם כול, תודה רבה, לכם על זה שאתם לובשים מדים אתם הגאווה שלנו. אבל אני רוצה להתייחס למשהו שהוא קריטי, אתם מדברים על ימי העיבוד האלה, אחרי שאני לחמתי בתקופה מסוימת. אני מפעיל צמה, קוראים לי גיא זקן, והשותף שלי אלירן מזרחי, שם קץ לחיים שלו, רק שתדע מי יושב מולך. לגבי ימי העיבוד האלה, שאתם מורידים אותם או לא מורידים, לפי יום או יומיים, גם יומיים, זאת חארטה, כי אם אני אקח אותך אישית אתה תראה שבאמת אין שם שום דבר. אבל הקטע ההכי הזוי הוא שלא מביאים לשם את האישה, את החמה או את האימא כדי להבין איזו פצצה הם מקבלים בבית. ורק על זה תשבו. אני לא בא, חס ושלום, להוריד מערכך או לפגוע בכך, שלא תיקח אותי לכיוון הזה, אבל תיקחו רגע צעד אחורה, וביום העיבוד הזה תראו איפה אפשר להכניס את האישה. אני אומר לך שאשתי קיבלה אותי בבית לא אותו בן אדם, ואז היא לא מבינה למה אני שובר את הבית או למה אני פתאום כועס, או למה לילדים שלי לא נעים לשבת לידי. תכניסו את האישה, את החמה ואת האימא לימי העיבוד האלה, זה הכי קריטי. תודה. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> תודה. << דובר >> מיכה כץ: << דובר >> ממש תודה רבה לכם, חיכיתי בחוץ כל הזמן הזה לא רציתי להפריע, אני רואה שהגעתי בדיוק בזמן. אני רוצה להגיד, תודה רבה, לכולם, בדיוק כמו שגיא אומר, אתם הגאווה של המדינה. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> קודם כול, אתה אף פעם לא מפריע ואתה תמיד מוזמן. << דובר >> מיכה כץ: << דובר >> תודה, בועז. אתם הגאווה של המדינה ובאמת בזכותכם יש לנו מקום להיות פה, אפילו לבוא לפה ולדבר עם בועז ועם אסף ואנחנו מודים לכם על כך. אני רוצה לחזק את מה שגיא אומר ולהרחיב. ימי העיבוד האלה זה איך שיוצאים מלחימה, ואתה נכנס לתוך מלון ואתה ממשיך כביכול את אותו דבר שניהלת במוצב. יש שיחת מג"ד, ושיחת מ"פ, ושיחת מ"מ וכל זה מסביב לעיבוד אבל בסופו של דבר לא השתנה כלום. ואז פתאום שולחים אותנו הביתה לשבעה ימים, לתשעה ימים, לחמישה ימים, כל אחד עם הזכאות שלו לפי ימי המילואים שהוא עשה, ואחרי שהוא פתאום בבית חמישה, שבעה, תשעה ימים, והוא שם לב מה עובר עליו. הוא הסתכל על הילדים של הילדים לבית הספר והוא הסתכל על הדברים שלא קרו בבית והוא מסתכל על העבודה שנשארה לו, שלא לדבר על חיילים בודדים ועולים חדשים שמגיעים ולא יודעים לאן הם חוזרים. הוא לא השכיר בית חודשיים כשהוא לא גר שם, אין לו משפחה ואין לו אף אחד שמממש את הדירה, לאן הוא חוזר? פתאום אחרי השבעה, תשעה ימים האלה הם בתוך הרוח. את הימים שאתם מורידים, אתם צריכים להוסיף בסוף עוד יומיים. שימו לב, בצבא ידוע לנו על נתונים, 23-22 חיילים התאבדו בתוך הצבא. ידוע לנו מאגף השיקום שהתאבדו שישה או שמונה לאחר שלב ההכרה, בין הצבא שהוא פה לבין ההכרה שהוא פה, אתם לא תופסים את החור ואת הפער הזה. למה? כי אתם לא עושים עוד שני ימי עיבוד אחרי השבעה או התשעה ימים שהם בבית, והם שמים לב בקטנה שבאמת משהו קורה. בעיבוד מתחילים לדבר איתם על מה עלול לקרות, על מה עלול ומה יכול להיות. אמרו לי מגיע לך ככה טיפולים, אתם יכולים ככה. שלחתם אותנו הביתה לחמישה, שבעה או תשעה ימים, ושעיקלנו או שניסינו לתפוס בטלפון את הטיפולים ולא מצאנו, אם הייתם מחזירים אותנו כל ה-50 שהתאבדו בין לבין, יכול להיות שהייתם מצילים חצי או רבע מהם. איך להוריד ימים? חשבתי שאתם באים לדבר היום על זה שאתם מוסיפים עוד יומיים בסוף לכול אלה שהולכים לאיבוד, אלא אם כן אתה טועה ואף אחד לא הלך לאיבוד בין הצבא לאגף השיקום. רק תגידו לי אם אני טועה, יכול להיות שהפציעה שלי בלבלה אותי, אבל לא נראה לי. אתם חייבים לעבוד הכי קשה על מי שבין הצבא לבין הכרה באגף השיקום. אתם לא יכולים פשוט לוותר עליהם. אתם חייבים להוסיף עוד שני ימי עיבוד בסוף ואם אתם לא רוצים, אין בעיה, קחו את שני הימים בהתחלה ותפצלו אותם, יום אחד בהתחלה ויום בסוף. תביאו את כולם חזרה, אל תשלחו אותנו לרוח, יופי תשעה ימים, כל הכבוד לנו, לא. תחזירו אותנו ותשאלו מה קרה בתשעת הימים האלה, אם באמת מעניין אתכם. ואם סתם רציתם לשפר אותנו קחו את התשעה ימים האלה ותזרקו אותם, כי אנחנו לא צריכים את זה. אנחנו צריכים שתצילו אותנו. וכמו שגיא אמר את המשפחות שלנו, להציל את המשפחות שלנו. << דובר >> גיא זקן: << דובר >> אנחנו לא מתבכיינים על מה שלחמנו. אנחנו גאים בזה ואוטוטו נגמרת לי ההקפאה, ברוך השם, כי אני גם פיזי וגם נפשי, ואני אחזור ללחימה בכל הכוח, כי אין מה לעשות. אבל יש לנו פה אישה וילדים שהם לא מבינים מאיפה באנו. תשעה ימים ישבתי בבית והסתכלתי על הקירות, ועכשיו איך אני מכין לו סנדוויצ'ים, ואיך אני אקלח אותם? טוב, יאללה, נגמר, תחזור לעבודה. איזו עבודה? מי יכול לאכול אותי בעבודה? אחרי שדרסתי מלא מחבלים, אחרי שאכלתי מטענים, ונ"ט שקיבלתי ל-9D ועוד דברים שאני לא צריך להסביר לך שקשורים לצמה. איפה, כפרה עליכם, תעשו רגע סטופ על מה שאתם מביאים. אנחנו באים ומדברים מהשטח, מהלחימה. מה כבר אנחנו מבקשים, שתבינו מה המשפחה והילדים צריכים לקבל. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> תודה, יקירי. הדברים ברורים. מישהו רוצה מכם להתייחס לדברים? << דובר >> שמיר בניטה: << דובר >> אולי הם יסכימו לפתוח צוות עבודה. << דובר >> רחלי טבת ויזל: << דובר >> הדבר היחיד שאני יכולה להתייחס אליו הוא בהמשך לשאלה שלך. גם למי שמשוחרר מילואים אנחנו עדיין כתובת. << דובר >> שמיר בניטה: << דובר >> לא, תראי, אנחנו יושבים פה כל הזמן עם ודמני, אני באמת מאמין לכל התוכניות שלו. אבל אני גם יודע שבצבא יש פקודה שיורדת מלמעלה ועד שהיא מגיעה למטה היא מתמלא ונהיית סמיכה. אנחנו מציעים את עצמנו בכל פעם, אנחנו יכולים להיות העיניים מלמטה, לראות אם מה שאומרים למעלה קורה למטה, כי אנחנו מקבלים את הפניות מהחיילים, מהאימהות ומהמשפחות. הטלפון שלנו פתוח, אין לנו ענין לקבל על זה לא הכרה ולא הוכרה. אבל אם רוצים לשנות משהו באמת חייב לעשות טלפון ישיר בין חייל בגדוד לבין הרמטכ"ל, לצורך העניין, בהשאלה. << דובר >> רחלי טבת ויזל: << דובר >> מה שאני מציעה זה שאצלנו לא צריך גם תיווך. הטלפון הישיר מבחינת נקח"ל, ישירות אלינו. << דובר >> שמיר בניטה: << דובר >> זה ברור, אבל אני אומר הם מצליחים, הם עושים. << דובר >> גיא זקן: << דובר >> תדאגו לאחד שיתקשר ואחד שפותר. << דובר >> נדב וירש: << דובר >> הייתי במילואים, אמנם ב-2014, בצוק איתן, שם בכלל היה מחדל עם כל מה שקרה שם ועם כל ההתנהלות של עיבודי האירוע. אני חושב שאתם לא עושים את ההכנה ליציאה החוצה לאותו מילואימניק, לאותו פצוע שנפצע. אתם לא עושים לו את ההכנה מה הולך להגיע עכשיו. אוקיי, תקשיב, אתה מגיע הביתה, נכון, ויש מצב שיהיו לך התקפים, יש מצב שיהיו לך דברים אחרים. לא מכינים לו את התשתית ואז מה שקורה זה שהוא נפלט פשוט מהחברה. אני אומר לכם זה בוודאות, שאנשי המילואים ברגע שלא תופסים אותם בזמן הם נשאבים לזה, הם לא מטופלים, לא מקבלים את המענה, לא התייחסו אליהם, זה מתקבע, הפציעה מתקבעת. ואז מה שקורה זה שאנחנו נמצאים בתוך המעגל הזה, וכל פעם אנחנו באים לפה ומנסים למצוא פתרונות לדור החדש. אבל יש פה דור חדש עכשיו, של כמות מטורפת של אנשים שהתגייסו, ועכשיו סיימו את השירות ועליהם צריך להסתכל, כי בסוף הפער הוא מאוד פשוט בין השחרור לבין האזרחות יש פער, הבן-אדם לא חוזר אותו דבר, הוא צריך כלים. ואנחנו כצבא יכולים להביא להם את הכלים. אין שום סיבה בעולם כמו שגייסתם אותנו, עשיתם אותנו לוחמים, אתם יכולים גם להחזיר אותנו לחיים באמת. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> תודה. << דובר >> איציק סעידיאן: << דובר >> אני רוצה לשאול שאלה אחת, בועז, אפשר? << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> בוודאי, בבקשה, יקירי. << דובר >> איציק סעידיאן: << דובר >> איזה פיקוח יש על התכנים שעוברים בימי העיבוד? ובעצם מה התכנים שעוברים אם יש התייעלות? << דובר >> אמיר ודמני: << דובר >> יש פיקוח, יש שם בעצם ענף חוסן, שמחובר בין ממד"ה לבין בריאות הנפש. ובעצם שני הגופים האלה עושים לנו את בקרת האיכות של התכנים. << דובר >> איציק סעידיאן: << דובר >> יש התייעלות עם הזמן? קורים דברים בתוך הימי העיבוד? משתפרים, לומדים? << דובר >> אמיר ודמני: << דובר >> אמרתי את זה קודם. חלק מהדברים שאנחנו משפרים עכשיו, זה שאנחנו חושבים שאנחנו יכולים למקד את ימי העיבוד יותר טוב. אנחנו לא בטוחים שדווקא האורך של היומיים זה הדבר הנכון לעשות. להיפך, אנחנו חושבים שדווקא ביום עצמו אנחנו יודעים לרכז את הדברים בצורה יותר נכונה. << דובר >> איציק סעידיאן: << דובר >> ביום אחד? << דובר >> אמיר ודמני: << דובר >> ביום אחד ולבנות את זה לא כמשהו הפגתי. לקחו את זה פשוט לכיוונים מאוד הפגתים, אלא לקחת את זה לכיוון יותר מקצועי, זה מה שאנחנו מנסים עכשיו לעשות. << דובר >> איציק סעידיאן: << דובר >> למה לא לשתף בזה אנשים שעברו את החוויה? אני אומר בסוף. << דובר >> אמיר ודמני: << דובר >> אני מבין את ההערה שלך. << דובר >> איציק סעידיאן: << דובר >> אני אומר את זה מתוך האנשים שמגיעים אליי, שהם חווים בימי העיבוד האלה איזשהו מרתון כזה בתוך יומיים, לפרוק את כל מה שיש להם באיזשהו לחץ כזה. ולא בהכרח גם מקבלים כלים. לפעמים כלים מעולם הפסיכולוגיה, כלים לחוסן בעצם. << דובר >> אמיר ודמני: << דובר >> זה מה שאנחנו עושים, אני אשמח להראות את זה. אבל אנחנו מדברים באמת על מתכונת שהיא יותר ממוקדת ויותר מכוונת על הדבר הזה ופחות מקוונת לעניין של הפגה, שהוא יותר היה חלק גם מהמתכונת. << דובר >> איציק סעידיאן: << דובר >> לדעתכם ביום אחד אתם תוכלו לרכז את הכול? << דובר >> אמיר ודמני: << דובר >> אנחנו חושבים שכן. << דובר >> איציק סעידיאן: << דובר >> ביום אחד? << דובר >> אמיר ודמני: << דובר >> כן. << דובר >> איציק סעידיאן: << דובר >> יום יומיים לא עובד. << דובר >> אמיר ודמני: << דובר >> זה לא אומר, יש פה עוד דברים אחרים שקורים. אחרי זה יש את כל הנושא של הטיפולים, שאנחנו נותנים במסגרת החלטת הממשלה. ויש את היחידה לתגובות קרב, יש דברים נוספים. אבל לגבי מתכונת יום העיבוד, אנחנו חושבים שאנחנו יכולים להשיג ביום הזה את כל מה שצריך, כן. << דובר >> גיא זקן: << דובר >> אתה עומד עם עוד עשרה חבר'ה, עם חוט כמו אני לא יודע מה. זה חבר'ה שיצאו מלחימה של תופת, חבר'ה קרועים. << דובר >> אמיר ודמני: << דובר >> אני יודע להגיד שיש המון אנשים שהשתתפו בימי העיבוד. ואני דיברתי קודם פה על נתונים בשנת 2025, למעלה מ-100,000 וברור לי שיש אנשים שחושבים שאולי יש שם דברים פחות נכונים, אבל רוב האנשים מחשיבים את זה כנקודה מאוד משמעותית. << דובר >> ג'וש פריש: << דובר >> אתה יודע מה החוויה שלי ביום עיבוד, אני עברתי לא מעט, שרתתי כבר 800 יום פלוס. החוויה ביום עיבוד, אתה מגיע, אתה עושה קצת קפה, אתה נהנה, אתה מדבר עם החבר'ה, אתה הולך לאיזה ODT של עשר דקות, ואז אתה בורח מה-ODT כי עכשיו יצאת מהקרה ומהכול ואין לך סבלנות לשבת שם. ואז אתה יוצא עם כל החבר'ה לבר וזאת החוויה.   << דובר >> אמיר ודמני: << דובר >> בטוח שזאת לא המטרה. יש מספר מתכונות, המתכונת המובילה מבחינתנו זה שמי שמוביל את העיבוד זה בכלל המפקד ולא מישהו חיצוני. אם המפקד מבקש את זה. << דובר >> ג'וש פריש: << דובר >> יש לכם גם מענים לחיילים בודדים לאחר יום העיבוד הזה? יש אנשים שאין להם משפחה. << דובר >> אמיר ודמני: << דובר >> יש מערכת שלמה של טיפול בחיילים בודדים ואני מקווה שאתה מכיר. << דובר >> ג'וש פריש: << דובר >> החיילים הבודדים יודעים על זה? << דובר >> אמיר ודמני: << דובר >> כן. והיא הורחבה מאוד מעבר למה שהיה מקובל בעבר שחייל בודד בעיקר היה בשירות החובה שלו. היום יש הגדרות מאוד מרחיבות להמשך טיפול בחיילים בודדים גם בעולם המילואים. << דובר >> ג'וש פריש: << דובר >> אז אני אגיד לך בתור חייל בודד, אני עולה מארצות הברית, אני לא מכיר שום דבר כזה. יותר מזה המפקדים שלי לא יודעים בכלל על הדברים האלה. << דובר >> אמיר ודמני: << דובר >> השתתפתי לפחות ביום אחד לחיילים בודדים, מאוד גדול, שכלל גם חיילים סדירים וגם חיילי מילואים. << דובר >> ג'וש פריש: << דובר >> מאיפה הוא מקבל את המידע הזה? אני מתעניין, באמת. << דובר >> שמיר בניטה: << דובר >> גם אותי מעניין לדעת, איפה הוא מקבל את המידע? << דובר >> ג'וש פריש: << דובר >> יש לי חברים שאין להם מענה. << דובר >> שמיר בניטה: << דובר >> היו לי בפלוגה גם חיילים בודדים, אף פעם המפקדים לא ידעו להגיד את זה. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> רגע, רגע, בואו נעשה את זה מסודר. << דובר >> ג'וש פריש: << דובר >> אני לא פה לתקוף חס ושלום, אני ממש לא מתכוון לתקוף. בועז, אתה מכיר את הבעיות, דיברתי איתך על זה. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> אני מכיר את הבעיות, ואני גם מכיר את אמיר ולאמיר אין נטייה להגיד דברים שהם לא מדויקים בוועדה הזו. ולכן, אולי צריך יותר אינפורמציה ויותר מידע. << דובר >> שמיר בניטה: << דובר >> אנחנו מדברים על הפער. << דובר >> ג'וש פריש: << דובר >> אז בואו נקבע ישיבה, באמת ללמוד ולדבר. << דובר >> נדב וירש: << דובר >> היה לנו פה דיון קודם, שהיינו אתך, ודיברנו על זה שמפקדים אלופים לא יכולים להביע את הרגשות שלהם מול החיילים שלהם ולספר את מה שעובר עליהם. קרה משהו עם הדבר הזה, שאלופי משנה וכולם נפגשים יחד? כי בסוף רואים אנחנו רואים את הפער הזה שהקצין לא יכול להראות את החולשה כלפי החייל, ואני מצטער שאני אומר את זה, ואותו דבר החייל לא יכול להראות כלפי הקצין, אם הוא עשה טעות או שאם הייתה שם איזו חווית לחימה לא נעימה. << דובר >> אמיר ודמני: << דובר >> יש תוכנית ספציפית שקוראים לה "נקודה בזמן", שהיא תוכנית מפורטת למפקדים. יש פנייה שלנו בעיקר מהמרכז למשפחה הלוחמת למפקד, מציעים לו מענה מלא. להגיד לך שכל המפקדים לוקחים את זה? אני לא יכול להכריח אותם. מה שכן, יש שיח מאוד משמעותי של המפקדים הבכירים, כדי שיתנו הבנה לפקודים שלהם, הקצינים, שזה חשוב לעשות את זה ושלא יהיה פה מחסום. אבל לשאלתך, יש לא מעט שכן לקחו את זה וזאת תוכנית מאוד ספציפית למפקדים. << דובר >> נדב וירש: << דובר >> מעולה, תודה. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> יש פה הזדמנות לשאלות תשובות. אגב, אמיר, תודה על שיתוף הפעולה. הם מגיעים להרבה מאוד דיונים ופה יש להם הזדמנות לקבל תשובות. ותודה על זה. << דובר >> שמיר בניטה: << דובר >> מבחינת הליווי של אחרי שירות המילואים ומבחינת המעקב, ישבנו, הייתה לנו פה הצעה של למנות אחראי גדודי שיידע לעשות טלפונים ולתת לנו את המעקב הזה של השנתיים הראשונות, השנתיים הקריטיות. << דובר >> אמיר ודמני: << דובר >> אני אתן לך תשובה, זה גם נושא שהבנו את הצורך שלו. יש תוכנית שנקראת "בין הזמנים", היא תצא לדרך ממש אחרי פסח. אני כבר אני בתוך תהליך מאוד מתקדם שלה יחד עם פק"ל וגורמים אחרים בעולם המילואים. שהמטרה שלה זה לייצר עורף משפחתי בתוך רמת הגדוד והחטיבה, עם מערכת מידע שהיא תומכת, עם מנגנון של ועדות פרט ועוד דברים אחרים כדי לדעת לטפל. השלב הראשון יהיה בחטיבות המתמרנות ובגדודים המתמרנים שעל הגרף, ולאחר מכן אנחנו נרצה להרחיב את זה ככל שיהיה אפשר. << דובר >> איציק סעידיאן: << דובר >> לכמה זמן? << דובר >> אמיר ודמני: << דובר >> מבחינתי לכמה זמן שצריך. << דובר >> איציק סעידיאן: << דובר >> מה זה מבחינתך? << דובר >> אמיר ודמני: << דובר >> אני אסביר, הבעיה היא שהבעיה שאנחנו מנסים להתמודד איתה היא שבעולם המילואים הטיפול הוא היה תמיד פונקציה של שירות המילואים. עכשיו אני צריך לסדר את זה אחרת שהטיפול יהיה בזמן שאין שירות מילואים, זה משהו שלא היה.  זה בדיוק המיסות שאני מדבר עליו, לכמה זמן? כמה שיידרש. אני לא יודע להגיד את זה עכשיו, אני בונה תוכנית ל-2026. אני מעריך, שאני אמשיך אותה לפי התוכנית. << דובר >> איציק סעידיאן: << דובר >> אבל לתוכנית יש תקציב. עומדים לפי פקודה. לפי הפקודה ולפי התקציב לכמה זמן כרגע נערכים? << דובר >> שמיר בניטה: << דובר >> אנחנו החיילים שלך, אם מישהו עושה לך שם בעיות, אנחנו אגב שלך. בשביל זה אנחנו פה, סמל לא יודע מה במילואים, אני מאחוריך. << דובר >> אמיר ודמני: << דובר >> כרגע בצבא יש שני היערכויות. יש היערכות לתקציב 2026, כפי שאתה מכיר, וגם לתוכנית רב- שנתית. אז אני נערך בשני הכיוונים. << דובר >> איציק סעידיאן: << דובר >> הבנתי שזה ל-12 או ל-16 מפגשים. << דובר >> אמיר ודמני: << דובר >> לא, זה משהו אחר. זה הטיפולים שיש בהחלטת הממשלה. זה גם יותר מ-12 או 16 טיפולים, אם אתה ביחידה ברמת פעיות א' פלוס זה גם מגיע ל-22 טיפולים. אם זה נשוי פלוס ארבעה ילדים, זה גם מגיע ל-26 טיפולים. אני לא מדבר על זה, אני מדבר על המעגל של התמיכה שהגדוד ושהחטיבה יכולים לתת למשרתים. במידת הצורך גם להפנות אותם לאנשי מקצוע. << דובר >> איציק סעידיאן: << דובר >> שהם יוכלו להיות בקשר רציף. << דובר >> אמיר ודמני: << דובר >> בדיוק, על זה אני מדבר. << דובר >> איציק סעידיאן: << דובר >> הבנתי. << דובר >> מיכה כץ: << דובר >> המפקד אמיר, והמפקדת רחלי, יהיה לכם יכולת לעשות דבר כזה, להביא את החיילים ביום התשיעי של המילואים שלהם, להחזיר אותם ולראות מה קרה בשמונה הימים האלה שהם הלכו הביתה? אתה משתמש בימים, אבל אחרי שאתה בבית כל כך הרבה זמן, זה הרבה זמן שמונה ימים. << דובר >> אמיר ודמני: << דובר >> אני מאפשר למג"ד לאפשר לייצר את היום הזה לפי איך שהוא גם מבין את הצרכים של היחידה שלו, זה לא דומה מיחידה ויחידה. << דובר >> מיכה כץ: << דובר >> מה אינדיבידואלי בזה שבן-אדם הולך הביתה שמונה ימים אחרי שהוא לא היה בבית חודשיים? << דובר >> שמיר בניטה: << דובר >> לא, לא, לא, מיכה, מה שהוא אומר זה בסדר. המג"ד יקבע, אני נותן להם עכשיו חמישה ימי התארגנות ותבואו בעוד שבועיים ויומיים. << דובר >> מיכה כץ: << דובר >> המג"ד יכול להיות העצמו שבור, הוא מגיע הביתה לשמונה ימים, והוא לא מצליח לגייס את עצמו. << דובר >> שמיר בניטה: << דובר >> מיכה, אבל זה מסתדר. << דובר >> גיא זקן: << דובר >> זה פשוט, יש שמונה ימים? נתת שמונה ימים, ביום השביעי תזמן את כולם עוד הפעם, מה עובר עליכם ביום האחרון? לא צריך להוסיף עוד ימים. << דובר >> מיכה כץ: << דובר >> אני לא מבין למה זה צריך להיות שיקול למג"ד? לא הבנתי. << דובר >> שמיר בניטה: << דובר >> הוא לא מוסיף, הוא נותן. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> טוב, תודה רבה. אמיר יישאר פה לכמה דקות לשאלות ותשובות. קודם כול, אני רוצה להגיד לך, תודה, רחלי. אגב, נשארו לנו עוד כמה דקות, שאלה קשורה ולא קשורה, סתם מסקרנות, יש לי פה הזדמנות לשאול, לגבי המספרים. הגיש קבילה, אותו חייל שהגיש קבילה והיא התבררה כלא נכונה, לא שהיא בלתי ניתנת לבדיקה. הוא חוזר לבסיס שלו, נכון? << דובר >> רחלי טבת ויזל: << דובר >> כל הסיפור של עד כמה אתה אחר כך מרגיש מאוים, כן או לא. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> בדיוק, זה היה חסר לי. << דובר >> רחלי טבת ויזל: << דובר >> אנחנו מנתבים אותו. ברגע שאנחנו מסיימים את כל הטיפול בקבילה. אגב, תוך כדי הטיפול אנחנו בקשר איתו כל הזמן. גם אם יש נקבל, אנחנו בקשר עם הנקבל, ואומרים לו, הינה, יש עליך קבילה וזה מה שהולך להיות. הולכת להיות המלצה להערה לתיק אישי וכו', יש לו זכות שימוע וכדומה. בסוף האירוע הוא מקבל מכתב ביד מאוד מאוד מסודר, שמגיע אליו והוא גם יודע לאן הוא יכול להתקשר. זאת אומרת שאם אחרי זה יתנכלו, עשו, אני לא יודעת מה, הוא יודע איך לחזור.בכדי שאני אדע מה עושים איתו ביחידה, זה דבר אחד. דבר שני ויותר חשוב, כשאני הולכת לדבר עם המפקדים, ואני מדברת המון עם מפקדים, אני מזהירה אותם במיליון אזהרות, שאם אני אשמע על חייל אחד שהמפקד שלו מתנכל לו, מבחינתי מצ"ח, הדחה וכו'. זה הולך להיות הדבר הכי חמור שיכול להיות. מבחינתנו זה גם להגיד למפקדים, שאותו חייל שפנה אליי ולא אליך, תתייחס לזה בתור סנסור, תבדוק איך אתה בתור מפקד. אם, חלילה, אתה הולך להתנכל לו, אנחנו נשמע מזה. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> זה היה חשוב לי לשמוע. << דובר >> רחלי טבת ויזל: << דובר >> אני מגיעה מתוך מערכת בתי המשפט, בתי הדין, הייתי שופטת, אני יודעת מה להגיד. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> אני מתנהג יפה. << דובר >> רחלי טבת ויזל: << דובר >> חד-משמעית, היית ממש בסדר. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> תודה רבה, רחלי. תודה רבה לכולם, כמובן שאתם מוזמנים להישאר. אנחנו נישאר כמה דקות הבטחת להישאר איתם. << דובר >> רחלי טבת ויזל: << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> אני אסכם עם מה שאת אמרת, הבאת לנו סרט מיתולוגי, דווקא היה סרט טוב, גבעת חלפון אינה עונה, הייתי אומר שאת שגרדת את הסרט, הגרסה שלך זה גבעת חלפון עונה. << דובר >> רחלי טבת ויזל: << דובר >> אני מאמצת. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> תודה רבה לכולם, ישיבה זו נעולה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 11:25. << סיום >>