פרוטוקול ועדה

הכנסת העשרים-וחמש מושב רביעי פרוטוקול מס' 188 מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי יום שני, א' בשבט התשפ"ו (19 בינואר 2026), שעה 12:06 סדר היום: << נושא >> דיון חירום – שיא במקרי רצח של נשים והדחיפות בהיפוך המגמה ב-2026 << נושא >> נכחו: חברי הוועדה: מירב כהן – היו"ר מירב בן ארי אלי דלל אימאן ח'טיב יאסין שלי טל מירון יואב סגלוביץ' עדי עזוז מטי צרפתי הרכבי קטי קטרין שטרית פנינה תמנו חברי הכנסת: דבי ביטון שרון ניר יסמין סאקס פרידמן איימן עודה עאידה תומא סלימאן מוזמנים: סאיד תלי – מנהל תחום פ"א אלימות במשפחה, ועדות ותוכניות, משרד הרווחה והביטחון החברתי בישראל רפ"ק נועה מנטש – ר' חוליית אלמ"ב, משטרת ישראל, המשרד לביטחון לאומי כנרת מנגן אלמליח – ר' אגף תיאום ותכלול מערכתי, המשרד לביטחון לאומי מפקח לינוי מימוני – ק' חו' תוכניות עבודה, אג"ת, משטרת ישראל, המשרד לביטחון לאומי אפרת ליפשיץ-פרקש – ממונה ייעוץ משפטי (מוקד ידע), המשרד לביטחון לאומי גנ"מ נועה בין – מפקדת יחידת משגב, שב"ס, המשרד לביטחון לאומי דוד בבלי – יועץ השר לביטחון לאומי לילך וגנר – עו"ד, ייעוץ וחקיקה (משפט פלילי), משרד המשפטים הדס גבריאל זני – עו"ד, ממונה ארצית נפגעי עבירות המתה, סיוע משפטי, משרד המשפטים רחלי זוארץ-לוי – ממונה במחלקה הפלילית, פרקליטות המדינה ג'רי אלמו-קפיטל – מרכז המחקר והמידע, הכנסת הילה בוסקילה – עו"ד, הנהלת בתי המשפט קרן בן הרוש – עו"ד, יועצת למנהלת הרשות לקידום מעמד האישה רחלי סונגו – עו"ד, מנהלת קשרי ממשל, שדולת הנשים בישראל רוחמה גמרמן – יו"ר פורום של תקווה רעות פוקר קפואנו – עו"ד, מרכזת הקו הפתוח זכויות נשים בעבודה, נעמ"ת סתיו אלה – חברת הנהלה, בונות אלטרנטיבה ורדית אבידן – עו"ד, מנהלת מערך משפטי, ויצ"ו רוני בן-כנען – מחלקת מדיניות, רופאים לזכויות אדם בישראל לרה צינמן – יו"ר ארגון משפחות נרצחים ונרצחות חן קליין – הבת של מירי קליין ז"ל, חברת ארגון משפחות נרצחים ונרצחות דנה רובין – מנהלת אגף לשירותים חברתיים, מועצה מקומית חוף הכרמל, ארגון מנהלי רווחה רחל גולוגובסקי – ארגון משפחות נרצחים ונרצחות ורד בר – עו"ד, מנהלת היחידה לקידום מדיניות וחקיקה, מרכז רקמן באוניברסיטת בר אילן שני נורי – עו"ד, מ"מ יו"ר פורום משפחה, לשכת עורכי הדין פרופ' שלוה וייל – מנהלת התצפית הישראלית על רצח נשים אלכס חפץ – אחיין של אינה דנילוב ז"ל אלה דנילוב – הבת של אינה דנילוב ז"ל דניאל חפץ – אחיין של אינה דנילוב ז"ל אלינה חפץ – אחיינית של אינה דנילוב ז"ל אמינה אבו סיאם – אמא של רבאב אבו סיאם ז"ל נעמה זרביב – מנכ"לית שוברות שוויון רן מלמד – מנכ"ל נקודת מפנה מנהלת הוועדה: דלית אזולאי רישום פרלמנטרי: חבר תרגומים, יפית גולן רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> דיון חירום – שיא במקרי רצח של נשים והדחיפות בהיפוך המגמה ב-2026 << נושא >> << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אנחנו נפתח את הדיון הזה, כמו שאנחנו פותחים כל דיון, בקריאה, דרישה, תפילה של כל עם ישראל, שגיבור ישראל רן גואילי זיכרונו לברכה יוחזר לקבורה ראויה. כולנו מרגישים אסירי תודה על הבן אדם הגדול הזה, שנלחם למעננו והקריב למעננו את חייו, והמינימום שאנחנו יכולים לעשות זה לא לשכוח אותו עד אשר הוא יגיע לקבורה. וכולנו מאוחדים בזה, אופוזיציה, קואליציה, ימין ושמאל. זה בפתח הדברים. עכשיו אני צוללת לדיון שאנחנו נעסוק בו היום. זה חלק מסדרה של דיונים שאנחנו עושות בנושא רצח נשים, ולצערי אני פותחת היום את הדיון בתחושת מועקה ודאגה ותחושת בהילות, כי גם הלילה התבשרנו שעוד אישה נרצחה. בסמה אבו פריחה, בת 40. היא גרה באחד מהיישובים בפזורה הבדואית בנגב. הבעל שלה נעצר בחשד לכך שהוא זה שרצח אותה בזמן שהילדים הקטנים שלהם היו בבית. שנת 2025 הייתה שנה של שיא שלילי גם בהיבט של רצח נשים. בהרבה מאוד היבטים זו הייתה שנה מדממת, אבל גם בהיבט הזה. ולצערי, שנת 2026, שהחלה רק לפני שלושה שבועות, היא בסימן אותה מגמה מדאיגה ומדממת. היה לנו את בסמה, זיכרונה לברכה, הלילה. חמישי האחרון, וופא בדראן, מהגליל. ולפני כשבועיים, אינה דנילוב, זיכרונה לברכה. וזה רק בשלושה השבועות הראשונים של שנת 2026. אנחנו נשמע היום את משפחתה של אינה דנילוב, זיכרונה לברכה. אני חושבת שזה מקרה שמאוד חשוב ללמוד אותו ולהפיק ממנו לקחים כדי לפחות למנוע את הרצח הבא. זה מקרה מובהק שהמערכת הכירה את המקרה. לפני תשע שנים התלוננה אינה, זיכרונה לברכה, על בעלה, אבל זה לא הבשיל לכדי כתב אישום. לפני שנה היא הזעיקה את המשטרה בעקבות אלימות קשה שהיא חוותה. לאינה יש חמישה ילדים. לפי מיטב הבנתי, שניים מהם היו בבית כשהרצח הנורא קרה. בתה בת ה-22 היא זו שהזעיקה את המשטרה. עוד ילד קטן, בן עשר, היה בבית. וזו תחושה קשה מאוד של עוד מקרה רצח שיכולנו למנוע. עוד אישה שהזדעקה וביקשה עזרה ולא הצלחנו להציל אותה. אז אנחנו נשמע היום את המשפחה של אינה דנילוב, זיכרונה לברכה, אנחנו נשמע נציגים של משפחות נוספות. ואנחנו נפנה אל משרדי הממשלה ונשאל מה תוכנית העבודה, האם הופקו לקחים, זה שהמצב הוא כל כך קשה ורק הולך ומידרדר, האם בדקתם מה עושים לא נכון ואיך עושים את זה אחרת? האם יש באמת התכנסות של כל גורמי המקצוע בממשלה? האם מבינים בכלל שזו עת חירום ומקצים לזה את משאבי הזמן והתקציבים הנדרשים כפי שהיינו מצפים שיקרה? הדיון היום הוא עד השעה 14:00. יש פה הרבה מאוד דוברים. אנחנו נתחיל עם עדויות, לאחר מכן נעבור למשרדי ממשלה ואז לארגוני חברה אזרחית. בגלל הזמנים הקצרים אני מודיעה מראש שייתכן מאוד שלא נצליח להגיע לכולם, אבל זה לא דיון ראשון ובטח לא דיון אחרון. אנחנו לא נרפה מהסוגייה הזו. ברשותכם, אנחנו נתחיל עם המשפחה של אינה דנילוב, זיכרונה לברכה. או אלכסנדר או אלה, מה שתבחרו, או שניכם, מה שתחליטו. תודה שבאתם. אני ממש משתתפת בצערכם, ותודה שמספיק חשוב לכם ומצאתם את הכוחות לבוא לכאן ולשתף. הבמה שלכם. << אורח >> אלכס חפץ: << אורח >> צהריים טובים לכולם. שמי אלכס, אני האחיין הבכור של אינה. זאת אלה. אני רק אתקן אותך, היא בת 20. וזה האחים שלי. עברנו טרגדיה נוראה לפני שבועיים. דודתנו ואמא של אלה נרצחה באכזריות על ידי חיית אדם. אנחנו רוצים בדקה וחצי לדבר על דודה, כמה שהיא הייתה אישה מדהימה. היא הייתה לביאה אמיתית. היא תמיד דאגה לסביבה שלה. היא תמיד דאגה לשים את עצמה במקום האחרון כדי שלסביבה יהיה טוב. היא מלכה. אנחנו יודעים 30 שנה שהייתה אלימות במשפחה. 30 שנה הם נשואים. זה התחיל מהר מאוד אחרי שנה. הכתובת לא הייתה על הקיר, הכתובת הייתה בעזריאלי, באיילון שם. ולצערנו, ולצער המשפחה, ולצער כולם, היא תמיד דאגה לטשטש, או שיהיה שלום בית, כי היא רצתה משפחה גדולה ושיהיה הכול כמו שצריך. וכל פעם שניסינו לעשות משהו, היא לא נתנה לנו לעשות. היא כל הזמן טשטשה את זה, וטאטאה את זה מתחת לשטיח על מנת שתהיה לה משפחה נורמטיבית. הילדים חוו את זה מקרוב. הם חוו את זה בצורה מאוד מאוד קשה, הכול מול העיניים. ואחד הפחדים של דודה שלי, של אמא של אלה, אסף, אלפרד, אדם ואלן, באיזשהו שלב בחיים היא אזרה אומץ והתלוננה. הפחד שלה היה, אוקיי, היא תתלונן, ישימו אותו בכלא ליומיים, שלושה, חמישה, שבוע, שבועיים, חודש, אבל אחרי זה, לאן הוא יחזור? לאן הבן אדם הזה יחזור? בוא, שאלה, לאן? אז היא פחדה. היא אמרה, אוקיי, אני אסבול על עצמי, והצלקות שיהיו לי בגוף יהיו עליי, אבל אני רוצה שיהיה הכול בשקט בשביל המשפחה. בסופו של דבר, לצערי הרב, כל המדינה ידעה איך זה נגמר, וזה נגמר באכזריות שאין לתאר, פשוט אין לתאר, אני לא רוצה לתאר את זה פה. מחבלי חמאס היו יותר עדינים ממה שהיה שם. אנחנו מאוד כואבים, אנחנו שבורים ומרוסקים. אחד הילדים בהלוויה, אלפרד, לפני ההספד, אמר לנו במפורש, לכולם, היה מעל 1,000 משתתפים בהלוויה, והוא ציווה עלינו שמקרים כאלה, שאם אתם שומעים או יודעים על אישה, על אמא, על אחות, על שכנה, על חברה, לא משנה מי, לא לטשטש את זה. להיכנס ולדווח לרשויות ולעשות הכול, אבל הכל, כדי למנוע את הרצח הבא. כי אצלנו במשפחה כבר אי אפשר להחזיר את דודה. אי אפשר להחזיר את אמא שלה, אי אפשר. ואמא שלה הייתה בשבילה האור שלה. ויש ילד בן עשר שיש לו גם נכות, ומי טיפל בו? האמא. ויש לה ארבעה נכדים, מי טיפל בנכדים? האמא. אימא שלה, דודה שלנו. מי טיפל בי כשעלינו לארץ? מי טיפל בי? בי, אני, אני, אני. דודה שלי, כשההורים שלי היו עובדים 24 שעות כשהם עלו לישראל. וסבתא וסבא שלי שעלו לישראל בשנת 1991 ו-1992, מי היה מטפל בי? דודה שלי. המקרה הטרגי הזה גמר אותנו כמשפחה, אבל איחד אותנו בצורה בלתי רגילה. אני פונה לעם ישראל, בבקשה, אם אתם יודעים או שומעים או לא יודע מה על מקרה כזה, אנחנו בעל כורחנו נהיינו סוג של דוברים על מקרים כאלה. להתערב כל הזמן, לדווח, לא להתפשר, כי בסופו של דבר זה יכול להיגמר כמו הסיפור שלנו. סיפור עצוב. חמישה יתומים, ארבעה נכדים. חיית האדם הזה, אנחנו מאחלים לו שיירקב בכלא. לא מגיע לו המיסים שאני משלם, לא מגיע לו לקבל מים ואוכל ומקלחת. לא מגיע לו. אבל לצערי זאת המדינה שלנו, ואנחנו גם שומרים על מחבלי חמאס וכאלה. זו דמוקרטיה, וככה פועלים בדמוקרטיה. אבל אני חושב שצריך להחמיר בעונשים. אני לא פוסל גם, סליחה על הביטוי, אם צריך לסרס אנשים כאלה, אם צריך להוקיע אותם מהחברה, אם צריך להיות בצינוק עד היום האחרון, בלי אנשים, בלי טלפון, בלי אור, בלי שמיכה, עם עכברים, בצינוק. ומבחינתי, גם עונש מוות תקף. אני חושב שמי שלקח חיים, צריכים לקחת לו את החיים בחזרה. והוא הרס לא רק את החיים לעצמו, הוא הרס את החיים של הילדים שלו ולמשפחה מהסביבה הראשונה, ולמשפחה מעגל שלישי וחמישי ועשירי. היו בהלוויה מעל 1,000 איש, והוא פגע בכולם. חלאת האדם הזה פגע בכולם. ואני דורש מהשרים, מהממשלה, מהכנסת, מחברי הכנסת, מכולם, להחמיר בעונשים. כי דודה שלי, לצורך העניין, הפחד שלה היה שאם היא תתלונן, אז אוקיי, הוא יהיה שנה בכלא, חודשיים בכלא, X זמן, הוא יחזור לגור בפרדס חנה, הוא יראה אותה במכולת, הוא ישחט אותה. בסוף זה באמת קרה. אבל זה היה הפחד שלה, אז היא הייתה מעדיפה את הצלקות על הגוף שלה מאשר שתיפגע באיזשהו דרך המשפחה. אנחנו לא מצליחים להתאושש, אנחנו פשוט לא מצליחים להתאושש. זה משהו שאני לא מאחל לאף אחד לעבור. אנחנו גמורים, הילדים גמורים. האמא של אינה, הסבתא שלנו, אלה, והסבא, הם מבוגרים, אבל הם הזדקנו בשבוע כאילו עברו עשר שנים לפחות. פשוט כאב לב. אז לכל הח"כים, לכל השרים, לכל החברים, האופוזיציה פה לא מעניינת, הקואליציה, אופוזיציה, שמאל, ימין, זה לא רלוונטי בכלל. ערבים, יהודים, נוצרים, דרוזים, זה לא משנה. מה שמשנה זה לשמור על הנשים. זה המסר שלנו כמשפחה, שאם יש מקרים כאלה שאתם שומעים, לא לוותר, כי את דודה שלנו אי אפשר להחזיר. אנחנו גמורים ואנחנו שבורים, אבל אנחנו נתאושש מזה ואנחנו נתאחד, והתאחדנו, ואנחנו נצא מזה חזקים. ותודה רבה על זמנכם ושהקשבתם לנו. אנחנו מעריכים את זה מאוד שהזמנתם אותנו, זה לא מובן מאליו, כי עד לפני יומיים, היינו משפחה "נורמטיבית" כמו כולם, היה לנו את מעגל החברים, ולא היינו בתקשורת ולא היו תמונות ולא כתבות ולא ראיונות. והלוואי ולא היינו צריכים להיות שם. פרסום זה לא מה שאנחנו מחפשים. אבל אני דורש ענישה. אני דורש שלא יקרה עוד מקרה כזה, כי המקרים האלה מפרקים משפחות. במגזר הקווקזי ובמגזר הערבי יש מושגים שהם מושגים לפני דוד המלך – 'כבוד המשפחה'. איזה כבוד המשפחה, חברים? על איזה כבוד משפחה אתם מדברים? איזה כבוד משפחה אתם מדברים? בואו תסבירו לי. איזה כבוד? לרצוח נשים זה כבוד? זה כבוד? המושג הזה צריך להימחק מהמילון הישראלי. אין מושג כזה. מה זה? זה כבוד המשפחה? איזה כבוד? מי? הרוצח, יש לו כבוד? אין שום כבוד, אין שום דבר. אלה, את רוצה להוסיף משהו, חיים שלי? משהו קטן לזכר אמא? << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אלה אהובה, אם במהלך הדיון תתחרטי ותרצי להגיד משהו, הבמה שלך כל הזמן, וגם אם לא היום, בכל יום אחר שתבחרי. << אורח >> אלכס חפץ: << אורח >> אלה סיפרה לי משהו שהיא רוצה שישימו עליו דגש. אחת החוקרות מהמז״פ שהגיעו לזירה, גם הייתה ב-7 באוקטובר, היא טענה שהיא הגיעה להרבה זירות רצח, אבל לזירת הרצח שלנו זה היה סטייל 7 באוקטובר. לאלה חשוב שתדעו מה היה שם, אז אני קצת אפרט ככה בעדינות. בוצעה שם שחיטה עם שנאה אגרסיבית. הסכין הייתה חדה כזו, זאת אומרת, עם קרסים, והוא פשוט לא השאיר לה סיכוי. אני לא מבין איך בן אדם יכול לעשות דבר כזה. זה לא נתפס. אני לא מצליח לעכל את הדבר הזה. היו שם השפרצות של דם, התזות של דם על כל הקירות. הדודה האהובה שלנו נרצחה, והיא נפטרה לא מאיבוד דם, אלא מדקירה בלב. כשהלב שלה נדם, הלב נדם לעוד הרבה אנשים, למאות אנשים. אז אני מבקש, עם ישראל, אם אתם שומעים אותנו, אנחנו זועקים לכם, אנחנו לא רוצים לאחל לאף אחד שיהיה את מה שאנחנו חווינו. אתם לא מבינים, אני לא יכול ללכת לתאר לכם מה אנחנו עוברים בבית. אני מבקש ואני דורש לא לראות דבר כזה, לשמוע דבר כזה, או לדעת שמישהי עוברת התעללות. אני מבקש ואני דורש, בבקשה מכם, תתערבו, כי כמו שאנחנו המומים, יכול לקרות מצב שלא תהיה לכם לא אמא, לא דודה, לא אחות, לא חברה. תודה רבה לכם על המעמד הזה שאנחנו פה ואנחנו מפיצים את זה לעם ישראל. זה נושא מאוד חשוב. ותודה לך, חברת הכנסת מירב כהן, על ההזדמנות. שאפו. ואנחנו פה לכל דבר. בעל כורחנו אנחנו נהיינו סוג של שגרירים לעניין הזה. אנחנו פה, וציוו עלינו להיות בדבר הזה, אח של אלה, אלפרד. ואנחנו פה, ואנחנו נשמיע את זעקתנו, ואנחנו נלך לסיפור הזה תמיד. ולך, דודה אהובה ויקרה שלנו, אנחנו מתנצלים ומצטערים שלא רבנו איתך ושלא התערבנו כמו שהיינו צריכים באמת להתערב, ושכמו השתקת אותנו, ואנחנו מתנצלים על זה, ואנחנו אוהבים אותך, ואנחנו נשמור על הילדים שלך, ואנחנו ננציח אותך לנצח. את תמיד תהיי בלב שלנו, ואנחנו אוהבים אותך. תודה רבה לכם. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> תודה. אלה, אם תרצי מתישהו להגיד משהו, תסמני לי. אני עוברת לחן קליין, שאמא שלה נרצחה. << אורח >> חן קליין: << אורח >> צהריים טובים. תודה על ההזדמנות. אני ממש שמחה לראות אתכם פה. אני ואלה נפגשנו בשבעה, הייתה לי הזכות לבוא. לא מקרי שאני גרה באור עקיבא והיא עשר דקות ממני. כאילו לא מכירות, אבל ממש מכירות. אני רגע אציג את עצמי. קוראים לי חן קליין. אני הבת של מירי קליין, זיכרונה לברכה. היא הייתה עו"סית לחוק הנוער. לפני 15 שנה היא נרצחה בבית שלה על ידי אבי, שדקות לאחר מכן הוא גם התאבד. ואני באתי לספר את הסיפור שלי כדי להראות עוד צעד ועוד אפשור באספקט של 15 שנה. קודם כל, אני חייבת לציין שלקחו לי יותר משבע שנים בכלל לתפוס את המציאות, כי כשטראומה כזאת נפגשת, אנחנו מאבדים את תחושת הזמן. אבל יש איזושהי בשלות שמגיעה, ואצלי היא הגיעה אחרי שבע שנים. ואני התחלתי בעל כורחי בטיפולים רגשיים, איך אלכס אמר יפה? זה לא מעגל ראשון, זה מעגל שני, שלישי, רביעי, חמישי, והנה אנחנו יושבים פה. זאת אומרת שזו תופעה באנושות. אנחנו הנציגים, אבל זה לא רק שלנו, אנחנו כבר באנו למסור את זה. והבלאגן שהתחולל לי במציאות הוא בכל מרחב, כלכלי, חברתי, פרנסה, עבודה, זוגיות, אהבה, אמון, משפחה, אחים, חברים, בני דודים, הכול לאט-לאט התחיל לקרוס ויצר ממש הדהוד של ניתוקים בתוך הטראומה. ונאלצתי לאסוף את השברים באהבה לאט-לאט, והיום אני פה כדי להגיד שקודם כל זה אפשרי. יש כוח בטיפול רגשי עצום, יש כלים חדשים מדהימים, ומטפלים מדהימים שיש להם את האפשרות לעזור לפגועים ופגועי נפש בכל מיני דרגות של כאב, וזו בסיסה של התפתחות, לפגוש כאב. אנחנו חייבים לפגוש כאב כדי לעשות טרנספורמציה ולעשות התמרה, כי אם אני נשארת עם הכאב שלי אני ממשיכה להזמין אותו בכל מיני תחפושות לחיי. ואני רגע רוצה להגיד ספציפית על הסיפור שאני שומעת לא מעט, כמו בסיפור שלנו, שאמא שלי היא זו שהוציאה ילדים בסיכון מהבתים, ואמא שלי היא זו שהוציאה נשים למקלטים, והיא לא הצליחה להציל את עצמה. אז נשאלת השאלה, מה פה משחזר את עצמו? כמו ששמעתי את אלכס, זה בדיוק המקום שהן תמיד הנשים המופלאות, הרגישות, החומלות, המכילות והמטפלות, שלא מצליחות לשים לב איפה הקו האדום עובר, ואיפה אני מגדירה גבול. אני ממש מזדהה עם הסיפור, זה ממש אותם סימפטומים. כשאני ישבתי בשבעה עם אלה, אני הרגשתי שאני מסתכלת במראה של עצמי. אותו סיפור בדיוק. עכשיו אני רגע אגיד, שהגנה זה לא רק צו. צריך לעשות איזשהו שינוי תודעתי ולהגיע לנשים, למקלטים, לציבור, לחברה, לבני ובנות הנוער, להבין, אני יודעת שזה לא יקרה יום-יומיים, אבל אני שותלת פה זרע שיצמח לעץ אדיר מימדים, ולהבין שיש פה העברה בין-דורית שאנחנו צריכים לעצור אותה. אני מטופלת במנעד מיוחד של טיפולים, בין היתר גם טיפול שנקרא קונסטלציה. זה כבר הגיע לתודעה האנושית, אני לא החלוצה, של ברט הלינגר, ועוד כמה דברים מדהימים. אפשר. זו משימה, אבל אני בטוחה שיש פה מספיק אנשים עם המון תשוקה, וזה הכיוון, לעזור לתודעה האנושית להבין שזה לא מספיק שאנחנו כל הזמן טובות וחומלות ומקסימות ונהדרות. זה נכון, זו האנרגיה הנקבית, אנחנו אימהות. יש לנו רחם מלשון רחמים. אבל איפה הגבול עובר בלשים את הקו ולהגיד, עד כאן? לצערי, אבל לשמחתי, כי אני מבינה שזו שליחות, איך אלכס אמר? זה בחר בנו, אני פה כדי להגיד שההורים שלי גם שרטטו לי מה לא. אבי שרטט לי מה לא, ואיך אני בונה זוגיות בריאה ומיטיבה, ואיך אני אם לילדיי, כדי שנגדיר ויהי אור. תודה על המעמד ותודה שהוזמנתי ותודה שנתת לי לדבר. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> תודה שבאת. האמת היא שכששומעים אותך באמת מרגישים שאפשר להשתקם מהמשבר הזה, ואולי זה טוב באמת שאתן נפגשות. יש פה עוד שתי נשים שדיברו גם בדיון הקודם שעשינו על רצח נשים, גם אמינה, שהבת שלה רבאב נרצחה, וגם רחל, שהבת שלה מאיה נרצחה. ואני רוצה לשמוע אתכן, אבל אולי לפני זה את המשטרה, כי אז אמרנו שהמשטרה אולי תבוא עם עדכון, ואחרי זה אני אתן לכן התייחסות. ממשטרת ישראל, מי תרצו? נועה, בבקשה. אנחנו גם שלחנו חומרים כתובים. קודם כל יש את בכלל מהי תוכנית העבודה והשאלות שנשאלו. אמינה, הבת שלה רבאב, נרצחה בחצר ביתם, ומאז גם אמינה עצמה מאוימת. הרוצח של הבת שלה רודף היום גם אותה, ואין לה מענה. אנחנו אמרנו שנעשה על זה מעקב, מה קורה עם הפתרונות שהמשטרה מציעה. זה היה בדיון הקודם, וגם נשלח אליכם. << אורח >> נועה מנטש: << אורח >> אני אדבר באופן כללי, לא על המקרה הזה, כי אין לי את התשובות. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אז איך נקבל התייחסות גם למקרה הזה? << אורח >> נועה מנטש: << אורח >> אני אעביר את זה הלאה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אבל העברנו כמה פעמים, כולל תזכורות טלפוניות ומכתבים שוב ושוב ושוב. << אורח >> נועה מנטש: << אורח >> אני לא קיבלתי. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אני אומרת כמובן משטרה, את מייצגת מבחינתי את המערכת. << אורח >> נועה מנטש: << אורח >> אבל כרגע אין לי את התשובה, אני יכולה לבדוק את זה לחזור. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אני אשמח אם אחת מכן תוכל תוך כדי הדיון לצאת ולחזור אלינו עם תשובה בזמן שאת מדברת. אתן כמה נציגות. אנחנו כינסנו את הדיון כדי לקבל תשובות אופרטיביות, אז אני אשמח להתייחסות כללית, ובזמן הזה אנא תבררו מה סטטוס הטיפול. << אורח >> נועה מנטש: << אורח >> אני היחידה שיכולה לברר, כי אני מהמשטרה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אוקיי, אז אני אעבור ליחידה אחרת, תבררי ותחזרי אלינו. בואו נעבור בבקשה להנהלת בתי המשפט. הנציגה נמצאת? היא כבר יצאה. אני בינתיים אעבור ליחידת משגב, גונדר נועה בין. יחידת משגב, אתם אחראים על האיזוק האלקטרוני. בדיונים הקודמים היו כמה ממשקים שהצביעו בהם על בעיה. אחת, זה העניין של המרחק בין האנשים שאנחנו מבקשים להרחיק ביניהם, הגבר הפוגע והאישה. והשני זה שהיה צורך בהרשעות קודמות או עבר פלילי כלשהו, כדי שיהיה אפשר לשים את האיזוק. ואז המספרים שהציגו לנו היו מאוד נמוכים. מתוך 10,000 בקשות לצווי הגנה, רק 35 אושרו. ובעצם מה שנטען פה בדיון הקודם, זה שזה קשור לתנאים האלה של המרחק והרקע הפלילי. << אורח >> נועה בין: << אורח >> צהריים טובים. גונדר משנה נועה בין, שירות בתי הסוהר. לגבי שני הדברים שציינת, זה לא כל כך מדויק, כי גם בסופו של דבר זו החלטת בית המשפט לתת את הטווחים של בני הזוג. אצלנו ביחידה יש טווחים מאוד מאוד קצרים, גם של קילומטר הפרה, ואנחנו מסתדרים עם זה מצוין. כלומר, הטווחים הם לא בעיה. וגם לעניין ההרשעה הקודמת, יש לנו לפחות כרגע עשרה מפוקחים שאין להם בכלל הרשעות. יש סעיף סל בחוק, שבסופו של דבר השופט רואה בעיניו את הסכנה לאישה והוא יכול לתת. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אז לשיטתך אין פה בעיה. << אורח >> נועה בין: << אורח >> אין פה שום בעיה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אגב, זה מה שהנציגים פה אמרו בדיון הקודם, אני לא הכרתי את זה. << אורח >> נועה בין: << אורח >> יש לבית המשפט את האפשרות הזאת, גם אחרי הערכת מסוכנות של הרווחה, הוא רואה את הסכנה, והוא יכול. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אם ככה, למה מתוך 10,000 בקשות לצווי הגנה, יש רק 35 בפועל? << אורח >> נועה בין: << אורח >> 42 בפועל. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> התקדמנו מהדיון הקודם, אוקיי. << אורח >> נועה בין: << אורח >> כן. 42 מתוך 62 שהיו, כי בסוף זה צווי הגנה שיש להם תוקף וחלקם מוסרים עם הזמן. לשיטתי, פעם אחת נשים חושבות שזה צעד דרקוני. כמו ששמענו כאן את העדות, הכול מתוך חשש. זה פן אחד. נשים חוששות עכשיו לשים אזיק, ומה יהיה אחר כך. זה איזשהו צעד דרקוני. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> זאת אומרת, אין רצון בזה? << אורח >> נועה בין: << אורח >> לא שאין רצון, יש חשש. אני חושבת שכן יש רצון גדול, ואחרי שהן מגיעות ליחידה, הן רואות שזה לא רק העניין הטכנולוגי. הן רואות את כל המעטפת שאנחנו נותנים, גם את הבלשים הצמודים, גם הרווחה צמודים. באמת, כל המערכות מתאגדות יחד בכל ארגוני הממשלה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> כי הרי בחקיקה, אם אני זוכרת נכון, יצרו מכסה של 200 מקרים שאפשר כרגע בהתחלה? << אורח >> נועה בין: << אורח >> 100 זוגות, הוראת שעה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> ואז אמרנו זה ממש מעט וזה, אבל האמת היא שגם לזה אנחנו לא מגיעים. << אורח >> נועה בין: << אורח >> נכון. הפן השני הוא שבסוף זה תהליך. מדובר בחוק חדש, כל המערכות צריכות להתכנס ולהתגייס לזה, השופטים צריכים להכיר, וכמו שאת אומרת, חלק מהשופטים עדיין אומרים, רגע, אבל צריך הרשעות. אבל לאט-לאט יש גם הבנה בבתי משפט שהכול תלוי בשופט, ואיך שהוא רואה את המקרה ושהוא יכול לתת. וגם שאר המערכות מתארגנות, ארגוני הנשים, מקלטי הנשים. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אוקיי, אז אם תהיה פה את הנציגה של הנהלת בתי המשפט, תגידי לי ונראה באמת איך הדברים מתחברים. יש פה את המשרד לביטחון לאומי? תוכלי להתייחס האם עשיתם איזושהי תוכנית עבודה שונה או איזושהי הפקת לקחים? כי אנחנו רואים את המצב הכל כך קשה, איך אתם נדרשים למצב החירום הזה? << אורח >> כנרת מנגן אלמליח: << אורח >> צהריים טובים. שמי כנרת, אני אחראית על נושא הטיפול באלימות במשפחה במשרד ובגופים. אני כן רוצה לתת את המקום לגופים לבוא ולדבר על תוכנית העבודה שלהם לשנת 2026 באופן פרטני, אבל אני כן ממבט-על יש כמה תובנות שהגענו אליהן, שאנחנו כן הולכים ליישם אותן השנה. אחת, זה הצורך באמת לבוא ולהנגיש לציבור את כלל המענים שמקדמים המשרד וגופיו, שהמקרה המייצג, לטעמי, זה הנושא של הפיקוח הטכנולוגי. אנחנו כן פועלים להשיק קמפיין לאומי, כן פועלים להנגיש, לייצר איזשהו אתר שירכז את כל המידע על מערך הפיקוח הטכנולוגי תחת קורת גג אחת, כדי שכן הציבור יבוא ויכיר יותר את הכלים ואת המענים שהמשרד וגופיו מגבשים. זה מקום אחד. מקום שני, זה יותר לבוא ולחזק את השילוביות בין כלל הגורמים שעוסקים באלימות במשפחה בתוך המשרד, כדי שהאחד יוכל לדעת מה השני עושה וכן לגבש ביחד אסטרטגיות פעולה משותפות. זה משהו שהתחלנו גם בשנה שעברה. מקום נוסף, וזה כמובן בכפוף להקצאת משאבים, אנחנו כן מדברים על הרחבת מערכי האלימות במשפחה, גם במשטרת ישראל, גם בשירות בתי הסוהר וגם ברשות לביטחון קהילתי. אנחנו כן מתכוונים לתת דגש על מניעה, מתוך הבנה שקהילה מזהה היא מרכיב הכרחי בכך שנדע למנוע ולאתר. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אוקיי. אנחנו דיברנו עם נציגת השב״ס על האיזוק, והמספרים עדיין נמוכים, 42. << אורח >> הילה בוסקילה: << אורח >> סליחה, זה 42 פעילים. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> כן. זה נמוך מאוד. אם אמרנו שהקצינו 200 זוגות וזה היה גם אז יחסית קטן, ויש 10,000 בקשות לצווי הגנה, אז 42 פעילים זה מעט מאוד. << אורח >> הילה בוסקילה: << אורח >> 10,000 בקשות לצווי הגנה רגילים, כן? << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> כן, נכון. << אורח >> הילה בוסקילה: << אורח >> ומתחילת הכניסה לתוקף היו 277 בקשות לצו פיקוח טכנולוגי. צו פיקוח טכנולוגי זה בקשות שנועדו למקרה הקיצון של צווי ההגנה. אי אפשר לצפות שבכל צווי ההגנה יוגשו גם בקשות. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אז לשיטתכם זה עובד טוב, כל מי שרוצה וצריך מקבל? << אורח >> הילה בוסקילה: << אורח >> אנחנו לא אמונים על שיווק פרסום הכלי. אנחנו מקבלים את הבקשות אלינו ודנים בהן בהתאם להוראות הדין. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> כן, אבל זו חלופה שבמקרים שנידונים אצלכם אתם צריכים... איך היית רואה את הממשק ביניכם בצורה מיטבית, נציגת השב״ס? את רוצה רגע לחדד את זה? << אורח >> הילה בוסקילה: << אורח >> הממשק בינינו לבין השב״ס, לניסיוני, ואני מלווה את החוק הזה מטעם הנהלת בתי המשפט, הממשק הוא נהדר. זה שיתוף פעולה באמת פורה. הדלת שלנו פתוחה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אז מבחינתכם זה עובד בסדר. הם אומרים ש-42 זה הרבה. << אורח >> נועה בין: << אורח >> לא אמרנו ש-42 זה הרבה. הממשק והעבודה מול השופטים היא מצוינת. באמת ביקרנו בכל בתי המשפט לענייני משפחה, ביקרנו אצל כל השופטים, הדרכנו אותם על החוק עצמו ועל הניואנסים. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אז הם מכירים. << אורח >> נועה בין: << אורח >> הם בהחלט מכירים. << אורח >> הילה בוסקילה: << אורח >> מה שעלה בדיונים הקודמים שנערכו בעניינו של החוק, גם דיוני פיקוח, גם דיונים של הוועדה שהייתה אחראית על החקיקה, זה שבעצם הציבור לא מכיר את הכלי מספיק. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> נכון, אבל הם פוגשים את המשטרה ואת בתי המשפט. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> סליחה, רגע. אני רק מתערבת אחרי שנים בחוק של האיזוק. קודם כל נעים מאוד, ואתם עושים עבודה מעולה בשב״ס, זה צריך לומר. אבל יש כאן שני דברים. אחד, עם כל הכבוד לאיזוק, שהוא תהליך של תסקיר סעד, של תהליך של בית משפט, של עורכי דין, בסוף זה לא הכול. פעם, כשאישה הייתה מתלוננת במשטרה, למשטרה היו כלים. לא יכול להיות שרק האיזוק הוא כלי. לא יכול להיות. הרי בסוף, את יודעת, גם סוף סוף אישרו לי את הביקור אצלך, תודה לאל, גם זה לקח לי חמישה חודשים. לא יודעת ממה הוא מפחד, מה אני אעשה? אני רק באה לפרגן לכם. לא נורא. שמה בצד. האיזוק האלקטרוני הוא כלי מציל חיים, אבל הוא פרוצדורה שמעורבים בה הרבה גורמים. היום, כשאישה מתלוננת למשטרה, מה המשטרה מציעה לה? שיצילו את החיים שלה, מה? אני, אי אפשר לחשוד בי. אני מ-2016 עם האיזוק. האיזוק הוא לא כלי רק מציל חיים, הוא איכות חיים. היא נשארת בבית, הילדים. לא אכנס לענייני האיזוק, דיברנו על זה, טחנו פה. אבל תגידי לי את, כיו״ר הוועדה, כשאת פונה למשטרת ישראל, עזבי את שב״ס, מה המשטרה היום, כשאישה באה ואומרת, אני חטפתי מכות רצח מבעלי. מה המשטרה מציעה? << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> בואי נשמע את נציגת המשטרה, מירב. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> רק רגע, אני מסיימת הקלוז'ר ברשותך, מירב. עשינו כאן שיחה. אמרתי להם, כמה שנים? 30 שנה. 30 דינמיקה של אלימות. הרצח זה הקצה, האלימות היא דינמיקה בתוך הבית. מה היום, ותגידו לי אתם, כשאישה מתלוננת, עזבי מכות רצח, חטפתי מכות מבעלי, מה את יכולה להציע לה כאיזושהי תוכנית הוליסטית? והנה, אני אומרת לכם, וזה המשפט שהיה חשוב לי לסיים ואת תביני אותי למה, ההתבססות על עמותות, פורום מיכל סלה, הכלבים, זה לא פתרון של מדינה. מה היום המדינה אומרת לאישה נפגעת אלימות, ושימי את האיזוק בצד, כשאני הקהל באמת הכי שבוי של האיזוק, אי אפשר לחשוד בי, אני מאמינה. תגידו לי מה עושים. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> דווקא בואו נחזור לנציגת המשטרה, שאחר כך גם נתייחס למקרה של אמינה, אבל רוצה רגע לתת את התשובה הכללית לשאלה של חברת הכנסת בן ארי, ואחר כך אנחנו נתייחס למקרה הספציפי. אגב, רק הערה קטנה לפני שעוברים לכללי. הנהלת בתי המשפט, רק שתדעי, למה אני בדקתי אם יש קושי? כי אני ראיתי מכתב של השר לביטחון לאומי שמאשים את הנהלת בתי המשפט בזה שהאיזוק לא יוצא אל הפועל. אז רציתי לבדוק שממשק העבודה באמת עובד. << אורח >> הילה בוסקילה: << אורח >> אנחנו השבנו על המכתב של השר לביטחון לאומי. אנחנו נוכל להעביר אותו גם לוועדה, את העתק המענה, אם תרצו. לעמדתנו, בסופו של דבר, זה חוק שעבר המון דיונים, והתנאים שנקבעו בחוק הם תנאים לא פשוטים בכלל. כלומר, יש המון דרישות סף שאישה צריכה לעמוד בהן לפני שהיא תוכל לקבל את צו ההגנה בפיקוח טכנולוגי. יש דרישה להרשעה קודמת. נכון, יש סעיף סל, אבל סעיף הסל מטפל במקרים חריגים ביותר, לא ניתן להתייחס אליו כסעיף כללי. בנוסף לזה, מההתרשמות שלנו, לאחר שיחות עם שופטים, הציבור לא מכיר את החוק. גם ציבור עורכי הדין, אני שוחחתי פה בדיון הקודם שהיה כאן בוועדה עם נציגת לשכת עורכי הדין בנקודה הזאת. אנחנו אמרנו, אנחנו חושבים שלשכת עורכי הדין צריכה לקיים השתלמויות בנושא הזה, כדי להביא את הדברים בפני עורכי הדין שעוסקים בתחום, אבל גם הציבור לא מכיר את זה. העמותות, נכון, מכירות את זה, אבל יש המון נשים שלא מגיעות לעמותות, אלא מגיעות לתחנות המשטרה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> בואי נעבור למשטרה, כן. << אורח >> אפרת ליפשיץ-פרקש: << אורח >> אני אבקש רק לדייק משהו קטן, גברתי. עו"ד אפרת ליפשיץ, מהלשכה המשפטית במשרד לביטחון לאומי. חוזרים פה כל הזמן על האמירה שהחוק מחייב הרשעה קודמת כדי לתת את הפיקוח הטכנולוגי, זה לא מדויק. מעבר לסעיף הסל שהוזכר, ישנן אפשרויות נוספות, לאו דווקא הרשעה בעבירה הספציפית הזאת, אלא בעבירה שמטבעה מראה שלאותו אדם אין מרות כלפי החוק, או הפרה קודמת של צו הגנה, גם אם רק הוגש כתב אישום, זו לא חייבת להיות הרשעה ממש. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> יש תקדים של מישהו בלי הרשעה הקודמת? << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> היא אמרה שכן. אוקיי, תודה. << אורח >> נועה מנטש: << אורח >> כשאישה מגיעה למשטרה, נפתח תיק חקירה, החשוד נחקר. אחרי שהחשוד נחקר, אנחנו כמובן בודקים מה העדויות, יש ר"פ, אין ר"פ, תיקים קודמים וכו', ואז קצין החקירות מחליט מה הוא עושה. בפניו שתי אפשרויות, וכמובן זה לפי חוק, או שהוא משחרר אותו בתנאים לפי החוק, מה שהחוק מקנה לנו. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> מה את מציעה לה? << אורח >> נועה מנטש: << אורח >> מה אני מציעה לה? << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> למתלוננת, לנפגעת. << אורח >> נועה מנטש: << אורח >> מפנה אותה לרווחה. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> אבל היא לא רוצה רווחה. היא לא רוצה, היא באה מבית הכי רגיל. << אורח >> נועה מנטש: << אורח >> אני גורם אכיפתי, אני לא גורם טיפולי. אז אני עושה את ההפניה לרווחה. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> את צריכה לתת לה הגנה. << אורח >> נועה מנטש: << אורח >> אני מציעה מקלט בחסות הרווחה, צו הגנה, פיקוח אלקטרוני. זה מה שאני יכולה להציע. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> רגע, תני לה להשלים את דבריה ואז תתייחסי. << אורח >> נועה מנטש: << אורח >> אין לי משהו אחר להציע. כל מה שאנחנו יכולים ויודעים, אנחנו מציעים לה, כולל הפיקוח האלקטרוני. אלה הדברים שיש בפנינו. מעלים לבית משפט, ובואו נאמר את האמת, הרבה פעמים גם בית משפט משחרר. כשהוא רושם באותיות קידוש לבנה שיש מסוכנות ומשחרר, אז עולים לערר. לפעמים זה מצליח ולפעמים לא. זה מה שיש ביכולת שלנו. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אוקיי. לגבי המקרה של אמינה, שאגב, הבת שלה, רבאב, לא הסכימה להיכנס למקלט. לפני שהיא נרצחה אמרו לה או שתיכנסי למקלט או שתמותי, בערך, זה מה שהיה, והיום הרוצח של הבת שלה רודף גם אותה ומאיים גם עליה. היא מקרה של שעון מתקתק. מה עושים? << אורח >> נועה מנטש: << אורח >> קודם כל, אני לא יכולה לפרט את הדברים, בטח לא בפורום הוועדה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אבל היא לא מקבלת יחס. << אורח >> נועה מנטש: << אורח >> שנייה. אני לא יכולה לפרט את הדברים. שוחחתי כעת עם קצין נפגעי עבירה של מחוז מרכז, ששם מטופלים התיקים. ממה שהוא אמר לי, כל התיקים מטופלים. אם יש בעיה ספציפית - - - << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אז אנחנו אומרים לך שיש בעיה ספציפית, ואנחנו רואים את זה כבר הרבה זמן. << אורח >> נועה מנטש: << אורח >> אוקיי. אני אשמח שהיא תפנה אליי, אני ראש חוליית אלמ"ב. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> היא פנתה והיא לא מקבלת. << אורח >> נועה מנטש: << אורח >> אליי, אליי. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אוקיי. אמינה, את רוצה להתייחס? ואחר כך גם תדברו. אמינה, תתארי שנייה את הסיטואציה. הנה מקרה לנגד עינינו שאם לא נטפל, גם ייגמר ברצח. אמינה, אנא תתייחסי. << אורח >> אמינה אבו סיאם: << אורח >> אני חיכיתי שמישהו מהמשטרה יהיה פה. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> אני רוצה לפרגן לכן שאתן מגיעות ושהגעתן לוועדה, ובסך הכול מה שאתם שומעים כאן זו ביקורת עניינית. אוקיי. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אני רוצה לשמוע את אמינה, ואף אחד לא מפריע לאמינה. << אורח >> אמינה אבו סיאם: << אורח >> מאז הרצח של רבאב, שזה היה לפני שלוש שנים, אני חושבת שכל עם ישראל מכיר את הסיפור. כבר זה דבר ידוע. אבל אף פעם לא פגשתי שוטר או חוקר או קצין ושאלתי אותו את השאלה הזאת. כולם מתעלמים מהתשובה. אף אחד לא נותן לי תשובה מה יהיה ומה היה. התיק של רבאב על המדף, היא מספר עכשיו. רבאב מספר. איזה מספר התיק שלה? לא, גברת. אני רוצה להגיד, רבאב הייתה אישה, הייתה הבת שלי, בת 30, אמא. היא לא מספר. המשטרה לא עושה את העבודה שלה. יש לכם את כל המשאבים לעשות את העבודה, אבל הם לא עושים את העבודה. יש מודיעין בעבודה הזאת, יש קצינים, יש חוקרים, אבל הם לא עושים את העבודה. הם יודעים מי רצח את רבאב. אבל כמו שאמרת, הכי קל זה – "אין לנו הוכחות. לך הביתה". ואז הוא פוגע עוד פעם ועוד פעם. הוא מתעלל בנו כבר שלוש שנים, גברת. מה הלאה? את חושבת שיש לי ביטחון במשטרה ואני עכשיו יכולה ללכת ולהתלונן? הלכתי, שום דבר לא קרה, אז אני לא אלך עוד פעם. אני לא אלך. וזה לא יקרה שאני עוד פעם אלך ועוד פעם תגידו לי, לכי למקלט. לא, אני לא אלך למקלט. יש לי ילדים בבית. אני אישה עובדת ומוכרת מאוד בלוד. את יודעת במה אני עובדת? אני די-ג'יי. אני עושה אירועים לאנשים, לשמח אותם. את חושבת שאשת ציבור כמוני צריכה להיות במקלט? למה? מה עשיתי? הרי אתם יודעים בדיוק איפה הכיוון שלכם. למה אני צריכה להיות במקלט? בטח שאני לא אקבל את זה. אני לא רוצה. אני לא רוצה להיכנס לחקירה שמונה שעות ואז להגיד לי, אמינה, או מקלט או תשמרי על עצמך. בדיוק זו המילה שהקצין אמר לבת שלי שלושה ימים לפני הרצח – "רבאב, אין לנו מה לעשות איתך. או שתלכי למקלט או שתשמרי על עצמך". לצערי, היא לא יכולה לשמור על עצמה. הוא נכנס אליי לתוך הבית. הוא רצח אותה מול העיניים שלי. אני ראיתי כל כדור שנכנס לראש שלה. אז אל תגידו לי שמקלט זה ביטחון לכל אישה מאוימת. לא, זו לא תשובה שאני רוצה לשמוע היום. אני רוצה תשובה שהוא יהיה מאחורי סורגים, שהוא יקבל את העונש. שתהיה אפילו תקווה אחת, 1% שהרוצח של הבת שלי שמסתובב עכשיו בחוץ, יהיה במאסר. למה? למה אני זו שצריכה להיות מאוימת ולפחד על הילדים שלי? אני כל יום אומרת לרבאב סליחה. סליחה שלא יכולתי להציל אותך. סליחה שאין אמונה וביטחון בארץ שאנחנו חיים בה. סליחה. אני כל יום מבקשת ממנה סליחה. היא ישבה לידי, היא הייתה אומרת לי, הבית זה הביטחון. אני בבית, הוא לא יפגע בי בתוך הבית. אבל היה לו אומץ להיכנס, ונכנס אליי לתוך הבית, ופשוט ירה בה מול העיניים שלי. אני עד היום סופרת כדורים, אני עד היום לא ישנה. אני מקבלת טיפול רגשי ופסיכולוג, אבל מה זה עוזר לי? האם אני מצליחה לישון? מישהו שאל אותי, את יכולה לישון? את מוכנה להרפות? את מוכנה לשכוח? איך? הרי ילד אחד שיש לו חום, אתם ממש מפחדים ולוקחים אותו לבית חולים, והילד שלנו חולה. מה עם ילדה שמקבלת כדור אחרי כדור אחרי כדור, ועוד פעם כדורים? 18 כדורים בגוף של ילדה כזאת קטנטונת. מה? איך מבקשים ממני להיות סבלנית ולהיות רגועה? איזו תשובה אני מקבלת מהמשטרה? התיק שלה על המדף. כמו שאמרת, אין תשובה. אני רוצה תשובה. אני מבקשת תשובה. אפילו שהוא שילם לרוצח, והמשטרה יודעת שהוא שילם לרוצח. אבל הוא עדיין רוצח. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> כי הוא זה שרצח אותה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> נכון. << אורח >> אמינה אבו סיאם: << אורח >> הוא עדיין רוצח. אני רוצה תשובה. אני מבקשת תשובה. אני מתחננת לתשובה. אני לא רוצה יותר להיות זאת שכל הזמן נלחמת, וכמו טוחנים מים. אין תשובות. לא, רבאב לא מספר. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אמינה, אנחנו נעשה כל מה שאפשר לא להרפות מזה. רחל, שגם הבת שלה, מאיה, נרצחה, ושמענו את הסיפור, את רצית לשאול משהו את המשטרה? << אורח >> רחל גולוגובסקי: << אורח >> כן, אני פשוט רציתי לשאול משהו את המשטרה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> הבת שלה, מאיה, נרצחה ברכב עם סכין יפנית על ידי בחור שהיא רק התחילה לצאת איתו. << אורח >> רחל גולוגובסקי: << אורח >> היא יצאה איתו שלושה חודשים, אפילו פחות מזה. הוא היה אצלנו בבית, אכל ושתה, בחור נורמטיבי. אבל מתי שהיא רצתה להיפרד ממנו, הבינה שהוא לא בשבילה, הוא רצח אותה עם סכין יפנית באוטו. אני פשוט חושבת שזה מקרה מזעזע, כמובן. אני באותו ערב ישבתי בבית, חיכיתי, דפקו לי בדלת, נכנסו שלושה שוטרים לבושים בשחור, וסתם ככה אמרו, איפה הבת שלך? אמרתי, היא לא נמצאת. מה איתה? קרה איתה משהו? הם אמרו, כן. שאלתי, מתה? הם אמרו לי בפשוט, נרצחה. ככה סתם. אז זה חוסר רגישות של המשטרה, שבאים הביתה לאישה מבוגרת שחיה לבד עם בתה, להודיע ככה בפשטות. ושאלתי, מה עליי לעשות עכשיו? אני לא מאמינה לכם. "תיסעי לרחובות, שם תקבלי כל הסבר". זה חוסר רגישות, קודם כל. ואחר כך, במהלך כל התקופה שהיה דיון בבית משפט והכול, לא קיבלתי תשובה על איך קרה, למה זה קרה, ואיך אני צריכה לאכול את המצב הזה. אני הייתי לבד לגמרי, ואם לא הייתה לי עזרה מרות אלדד, שהייתה מלווה משפחות נרצחים ונרצחות, לא הייתי מקבלת שום אינפורמציה איך זה קרה, איך מצאו אותו ומה זה נהיה. זה קרה, תלכי למשטרה, שם יגידו לך הכול, וגם שם את לא מקבלת את התשובות. כשהגעתי לרחובות, לא קיבלתי את כל התשובות שהייתי רוצה לשמוע. וגם במהלך המשפט שהיה, יש לנו כזה נוהל, כאילו נותנים לך קוד, שכל התשובות את תקבלי לפי הקוד כשאת נכנסת לאינטרנט. מאוד קשה להיכנס לאינטרנט ולקבל בקוד הזה מה מצב הדיון הבא ואיפה זה נמצא. כאילו, לא יודעת איך להסביר את זה. כן, ממש ניתוק. אין דרכים נכונות ופשוטות שקורבן יכול לקבל מידע על תהליכים. למשל, גם לקחו לי את הטלפון של מאיה, לקחו את הטאבלט שלה והמחשב שלה והחזירו לי את זה רק אחר כך כשהמשפט נגמר. למה כל כך הרבה זמן זה היה במשטרה? כי זה הדבר היחידי שדרכו אני יכולה לדעת מה היו הדברים האחרים שהיא שמעה, ממי היא שמעה, מה היא דיברה. זה הכול נעלם. במשך שנה וחצי לא הייתה לי נגישות לדברים האלה. אני לא מבינה למה זה. << אורח >> רן מלמד: << אורח >> גברתי, אנחנו יושבים פה כבר שלוש פעמים, סליחה שאני אומר, ואני שומע את אמינה ואני שומע את רחל, והן חוזרות על הדברים שלהן כבר ישיבה שלישית ויותר, ומשרדי הממשלה, עם כל הכבוד, לא באים ולו עם תשובה אחת בלבד, ואני חושב שזהו הזלזול הגדול. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אוקיי. אני אעשה ככל יכולתי לשפר את זה. התייחסות קצרה של אלכסנדר וחן, רק לכם, כי אתם משפחות, אני נותנת רגע התייחסויות גם באמצע. אני רוצה גם לפתוח לחברות הכנסת הרבות מסיעות שונות שהגיעו, אני מודה לכן. חן, רצית להגיד משהו? << אורח >> חן קליין: << אורח >> כן. אני שומעת פה את הדברים גם של המשטרה, ואני רוצה רגע להגיד איזשהו משהו מהמציאות שלי. חבר'ה, זו לא רק משטרה. צריך פה תיווך של הרווחה, משהו חדשני שמתווך באופן סופר רגשי לנשים האלה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> את הסכנה. << אורח >> חן קליין: << אורח >> לא רק את הסכנה, את הכלים שמה כן מתאפשר, כי כשהן במצוקה, הן לא שומעות. זה פחד בווליומים מאוד גבוהים. וגם, אני בטוחה שאתם מכירים את התופעה של הנשים, זו אמא שלי, שהן בעצמן מבטלות את התלונות. אמא שלי ביטלה באופן אישי את התלונות. אחותי הגישה תלונה ואמרה לה, לכי תבטלי. ואמא שלי הפרה צו של שופט, שהיה לו צו הרחקה מהבית והיא נתנה לו להגיע לקחת ולפגוש את אחי. יש פה משהו שקורה גם אצלנו, הנשים היקרות והאהובות. ולי הייתה הבינה, באמת, בסיעתא דשמיא, שכשאבא שלי נעצר, כי היא רצתה להיפרד ממנו, שזה גם בא מאיתנו כי כבר לא יכולנו לשאת את האלימות המטורללת במשפחה, אז אנחנו ביקשנו ממנה ואנחנו שמנו לה את הגבול, אז היא הצליחה ומצאה אומץ. כשהיא התלוננה במשטרה ולקחו את אבא שלי למעצר, ועוד הרבה דברים שלא מספרים לכם, שהיא אמרה שהוא לא כזה מסוכן. הוא מאוד היה מסוכן, אני חייתי עם האיש 26 שנה, רבותיי, הוא היה מאוד מסוכן, אני הייתי מפחדת ממנו פחד מוות. והיא בעצמה לא, כאילו היא בעצמה ביטלה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אז יש פה משהו יותר רחב. << אורח >> חן קליין: << אורח >> אני זו שהוצאתי את אמא שלי מהבית. זאת אומרת, אני אמרתי לה, תעזבי את הבית. דיברנו פה, אני שמעתי אותך, יקרה, לגבי המקלטים. זה לא הדבר הנוח. זה רחוק מלהגיד שזה נוח. << אורח >> אמינה אבו סיאם: << אורח >> סליחה שאני אומרת את זה, אבל רבאב אותו הדבר. רבאב כל הזמן לא התלוננה, כשהיא התלוננה גם ביטלה את התלונה כי היא לא ראתה תשובה, וזו אחת הסיבות שהיא רצתה לחיות. היא אמרה, אני מפחדת. << אורח >> חן קליין: << אורח >> כן, אם יש סכנה, צריכים לתווך להם את זה ברמה הכי רגשית שיש, ואני אשמח אם יפנו אליי כדי להיות חלק מהסיירת הזאת. יש מוגנות, יש סכנה, צריך לעשות בשיתוף פעולה. צריך להיכנס למקלט. נכון, זה לא נוח, וזה לא ההיילייט. אמא שלי גם הייתה אישה מאוד מוכרת ומוערכת, וכולם ידעו מי היא. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> והיא הצילה אחרים. תודה. אלכסנדר. אני פשוט רוצה לשמוע גם את משרדי הממשלה, אז התייחסויות קצרות. << אורח >> אלכס חפץ: << אורח >> אני יושב פה בוועדה, ואני מסתכל על הנוכחים פה, לא ייתכן שמדובר על גברים, ויש פה 80% נשים. אני מסתכל, פתאום אני קולט. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> יותר מזה, תסתכל על חברות הכנסת, כולן אופוזיציה. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> אבל יש פה את מר בבלי, נציג הקואליציה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אה, הוא הגיע. אוקיי. << אורח >> אלכס חפץ: << אורח >> אני לא משחק במשחקי קואליציה ואופוזיציה. זה לא רלוונטי מבחינתי. אני רק אומר דבר כזה, איך יכול להיות שיש פה ועדה נגד אלימות נשים, ויש פה 80% נשים? לא מצליח להבין את זה. זה דבר אחד. דבר נוסף, חברת הכנסת מירב בן ארי אמרה שקיים חוק, שבמידה ויש איזשהו אונס והמתלוננת מושכת את התלונה, המדינה נכנסת לנעליים שלה ונהיית הדוברת שלה. אז אני שואל את אדון בן גביר, שאני בוחר בו, אגב, ואני לא מתבייש בזה, איך יכול להיות שאין חוק שהמדינה לא נכנסת בנעליים של האישה? כי אם היא הייתה נכנסת בנעליים של דודה שלי, ולבת שלך, ולאמא שלך, לא היה קורה דבר כזה. היו מענישים אותו. פשוט המדינה צריכה להתערב במקרים כאלה. אז אני פונה אליך, שר המשטרה, בבקשה ממך. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> אלכס, נמצא פה מר בבלי, היועץ הקרוב של השר בן גביר. אתה יכול לפנות אליו. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> תודה רבה, אוקיי, לעצור. תודה, עדי. אני רוצה להתקדם. סיימת? << אורח >> אלכס חפץ: << אורח >> אני פונה לשר המשטרה, בבקשה, אם אתה יכול לעשות חוק כדי להגן על הנשים במדינה, אני מאוד אודה לך. תודה רבה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אוקיי. אני רוצה לקבל תשובות רגע נקודתיות. משרד הבריאות, תיקון לחוק זכויות החולה עלה בדיון הקודם. עלה? אז מתי זה מגיע? << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> אבל עלה כבר לפני שלושה שבועות. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> מתי זה מגיע? נציגי משרד הבריאות שאמונים על זה, את יכולה לתת לנו סטטוס מתי זה מגיע? << אורח >> דוד בבלי: << אורח >> זה חודש במליאה, אנחנו מחכים לח"כים, אתם. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אנחנו היום מצביעים על חוקים, זה מגיע היום? << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> הקואליציה, לא אנחנו. הלוואי וזה היה תלוי בנו. << אורח >> דוד בבלי: << אורח >> הסכמות פה עם האופוזיציה, זה עולה השבוע. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> אין דבר כזה. אני אעשה לך סדר. לא, זה לא נכון, אין בעיה. כל מה שעולה לתוך המליאה זה אך ורק החלטה של יו״ר הקואליציה. בוודאי שחוקים כאלה, אגב, מי שמחליט את זה תכלס בסוגריים זה החרדים, לא אופיר, ולכן הם אלה שקובעים, לא אני. אני, כמו שאתה רואה, ברוב המקרים, גם בחוקים של בן גביר, אנחנו נמנעים או לא נמצאים, או אפילו תומכים. אז בוא, זו החלטה? << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אני מקדמת את פניו של אלי דלל, נציג הקואליציה הראשון שהגיע. אנחנו מברכים אותך, תודה רבה שבאת. << דובר >> אלי דלל (הליכוד): << דובר >> אני מתנצל, הייתי גם בוועדת הכספים. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אנחנו ממתינים לחוק הזה. << דובר >> אלי דלל (הליכוד): << דובר >> מירב, מילה אחת. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> לא, חכה, שנייה. הגעת אומנם, אנחנו מאוד מתרגשים, אבל יש עוד. << דובר >> אלי דלל (הליכוד): << דובר >> אני הגבר היחידי. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> ג'רי, האם קיבלתם את הנתונים מהמשטרה? זה גם פולו-אפ מהדיון הקודם. << אורח >> ג'רי אלמו-קפיטל: << אורח >> ג'רי אלמו-קפיטל, מרכז המחקר והמידע של הכנסת. אנחנו עדיין ממתינים לקבל נתונים מהמשטרה על קורבנות אלימות נשים, שביקשנו עוד לקראת יום המאבק באלימות כלפי נשים. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> את חמודה, ג'רי. את ממתינה מנובמבר. << אורח >> ג'רי אלמו-קפיטל: << אורח >> לפני נובמבר. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> סליחה, עוד יותר טוב. מה הבעיה להביא נתונים? כל ארגוני הנשים יודעים, כל אחד כאן מהמשפחות השכולות יודע את מי הוא איבד. מה הפחד להביא נתונים? מאוקטובר, לדעתי, שקבענו את היום, אין נתונים, אגב. כאילו שאם קוברים אותה אנחנו לא יודעים? << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> בקיצור, לא קיבלתם את הנתונים. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> אין, אין. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> נציגת המשטרה? אנחנו נשמח שתעבירו לרשות המחוקקת את הנתונים. מי אחראי על העברת הנתונים? << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> הלשכה של השר. << אורח >> ג'רי אלמו-קפיטל: << אורח >> אנחנו מקבלים את הנתונים דרך לשכת השר. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> נציג לשכת השר, האם תוכל להשיב על זה? << דובר >> אלי דלל (הליכוד): << דובר >> איך אפשר לקבל החלטות בלי נתונים? << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> אין נתונים. << דובר >> אלי דלל (הליכוד): << דובר >> נו, אז זה לא בסדר. איך אפשר לנהל משהו בלי נתונים? << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> יש נתונים, הם לא נותנים אותם. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> רגע, שנייה. האם נציג לשכת השר ירצה להתייחס להעברת הנתונים, מדוע הם לא הועברו, או מתי הם יועברו? << אורח >> דוד בבלי: << אורח >> אני אמרתי לדעתי גם פעם קודמת, יש את הטלפון לכל הח"כיות פה, תפנו אליי. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> לא, לא. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> לא, אחי, זה לא נתונים בלי לבינך, זו כנסת ישראל. << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> זה לא שוק. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> מה זה 'יש לכם את הטלפון שלי בפרטי'? << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> בבלי, זה לא עובד ככה. << דובר >> אלי דלל (הליכוד): << דובר >> רגע, הנתונים בכספת? לא, באמת. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> גם מילא אנחנו, מה אשמים הממ"מ? מילא אנחנו, האופוזיציה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> היה פה שלוש שניות, איך שדרכתי באולם, הלך. לא הספקתי אפילו משפט, איך שנכנסתי, הלך. אבל אתה רוצה לתת רגע תשובה לפרוטוקול? זה חשוב, אנחנו רוצים לדעת מה קורה עם הנתונים. << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> להתקשר אליך זה לא פתרון. זה לא שוק. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> בבלי, עזוב אותנו. אנחנו אופוזיציה. הממ"מ הוא מרכז המחקר והמידע של הכנסת, לא שלי ולא שלך. השר פעם נהג אפילו להעלות לאתר מיוזמתו, קראו לו עומר בר לב. השר הזה כבר שנים לא מעלה לאתר, אני לא מצפה. לפחות להגיש לממ"מ נתונים על רצח נשים. הם יודעים שהיא כבר לא כאן, היא יודעת שהיא כבר לא כאן. מה הבעיה? << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> הנהלת בתי המשפט לא פה, רציתי להפנות אליהם עוד שאלה, בסדר. רגע, לרחל זכות לשאול משהו, ואז אני פותחת פינג פונג בין האורחים לנבחרות הציבור. << אורח >> רחל גולוגובסקי: << אורח >> אני רק רוצה לשאול את בתי המשפט, מי אחראי על זה? אחרי שקיבלנו את פסק הדין, צלצלה אליי העובדת הסוציאלית של בית הכלא, והיא שאלה אותי מה הדעה שלי על הרוצח. זה התפקיד שלה לשאול אותי מה הדעה שלי על הרוצח, שרצח אותה באופן כל כך אכזרי? << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> נשמע מוזר. כשהיא תחזור לדיון, אנחנו נפנה אליה את השאלה. היא יצאה. מטי, ואחריה משרד הרווחה. << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, גברתי היו"ר. אנחנו כחברה, ובטח ככנסת ישראל, חייבים לעצור את הרצח הבא. ולפי הסטטיסטיקות ולפי המגמות, אנחנו לא מצליחים כחברה במדינת ישראל. והנסיקה הזאת במספר הרציחות אומרת שלא עושים מספיק. זה מבחן התוצאה. אני הייתי רוצה לשמוע מהמשטרה, איזה חומר הם מעבירים לבית המשפט בבואם? האם יש איזשהו פרוטוקול? מה החומר שהמשטרה נותנת לבתי המשפט בכדי שהוא יוכל לאמוד את מסוכנות האדם? אני שואלת כי אני לא יודעת, אם יש איזשהו פרוטוקול או נוהל. מה המדדים, או מה המידע, שאתם מעבירים לבית המשפט על מנת לבחון מסוכנות של אדם? << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אוקיי. שאלת שאלה, את רוצה להשיב? << אורח >> נועה מנטש: << אורח >> כן. כל מה שיש בפנינו, גם העדות שלה, גם החקירה, גם אם יש עדויות, דוח אירוע שנפתח בסיור. << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> חוות דעת שלכם? << אורח >> נועה מנטש: << אורח >> לא. רישום פלילי, דוח מסוכנות שאנחנו עושים, כל מסמכי האלמ"ב שיש. כל מה שיש בפנינו, נמצא בתיק החקירה ומועבר כמובן לשופט. אם יש סרטונים, ראיות כאלה ואחרות, הכול. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אוקיי. משרד הרווחה, סאיד. << אורח >> סאיד תלי: << אורח >> סאיד תלי, מנהל תחום טיפול באלימות במשפחה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> לאור הנתונים המאוד מדאיגים, מה תוכנית העבודה שלכם? << אורח >> סאיד תלי: << אורח >> אני קודם כל רוצה לציין שיש פה איזשהו דיסוננס מסוים. מצד אחד, יש יותר שירותים, ויש במקביל גם יותר נרצחות. אבל אני רוצה מה אני כן רואה ב-2025 מבחינת הנרצחות. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> תגיד, סאיד, כמה אצלך יש נתונים על נרצחות ב-2025? << אורח >> סאיד תלי: << אורח >> הנתונים שלי כמובן מתואמים עם המשטרה, כי אני לא קובע. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> כמה? << אורח >> סאיד תלי: << אורח >> אני אומר בדיוק, אני לא אומר, אני פשוט מרכז את הוועדה הבין-משרדית לבדיקת מקרי רצח. 46 נשים, כאשר אנחנו מדברים על שמונה שנרצחו על ידי בני זוג, על 13 על ידי בן משפחה. כמובן, הדברים האלה יכולים להשתנות, כי לפעמים חקירה יכולה להשתנות. ויש הרבה תיקים שזה עדיין בחקירה. << אורח >> נועה מנטש: << אורח >> רגע, אני יכולה לדייק את הנתונים, בבקשה? יופי. יש 46 נשים סך הכול. מבחינת זיקות, יהודי, לא יהודי ואחר, 17 יהודי, 26 לא ושלושה אחר. מבחינת הזיקות, בן זוג תשע, משפחה ואחר זה 14, ואחר לא ידוע, 23. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> מה זה אחר? << אורח >> נועה מנטש: << אורח >> לא ידוע. אנחנו לא יודעים מי העבריין. את מדברת בדת? אז לא יהודי ולא מוסלמי. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> נגיד נוצרי? << אורח >> נועה מנטש: << אורח >> גם נוצרי. << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> כמה מתוך ה-46 היו תלונות והייתה איזו נורה אדומה שהזהירה? << אורח >> נועה מנטש: << אורח >> אין לי את הנתון פה. << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> כמה בערך? את יכולה לומר לי? << אורח >> סאיד תלי: << אורח >> אני רק אשלים או שאת רוצה? כי לא את זה התכוונתי לומר, פשוט התייחסתי לזה בכדי שכן נבין שיש פה באמת עלייה. יש לא מעט מקרים של מעורבות גורמי פשיעה, במיוחד בחברה הערבית. אנחנו מדברים פה על משהו שמאוד מעלה את המספרים. תראו, אני פשוט שומע פה שהמקלט לא מספיק ודברים לא מספיקים. אני רוצה להגיד לכם שלחלק מהנשים, נכון, מקלט לא מתאים, אבל יש מאות נשים שנכנסות במקלטים. חלק מהעמותות שיושבות פה גם מפעילות את המקלטים, כמובן, בתקצוב ופיקוח של משרד הרווחה, שזה כן הציל את החיים שלהן. אני לא רוצה פה, כאילו שהמקלטים לא טובים. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> ברור, הגזמת. כולנו ביקרנו, היינו. << אורח >> סאיד תלי: << אורח >> מה שאני מנסה לומר, שיש כמובן נשים שזה לא מתאים להן, יש נשים שזכותן, לא רוצות, וכמובן, אנחנו מכבדים את זה, אי אפשר לכפות את זה, אבל יש נשים שזה כן מתאים להן. גם הפיקוח הטכנולוגי. יש מקרים, לצערי אני אומר את זה, שהפיקוח הטכנולוגי, ככל שהיה מופעל, זה היה מציל את החיים שלהן. ובמקביל, אני גם אומר, שאם יש מקרה שבן הזוג המאיים שמים עליו פיקוח טכנולוגי והוא שולח שליח, אז אין מה לעשות. הפיקוח לא יכול לעזור. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> אבל מה עם ה-15 קילומטר? מתי אנחנו מפחיתים את זה? << אורח >> סאיד תלי: << אורח >> לא, אבל הקילומטרים, עוד פעם, התייחסו לזה במשגב וגם במשטרה, זה כבר לא 15 קילומטרים, יש הרבה פחות, וזה תלוי, כמובן, חוות הדעת המקצועית של המשטרה והחלטה שבית משפט יכול להחליט. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> אתה יודע להגיד בכמה מהמקרים ניתנו בפחות מ-15 קילומטר? << אורח >> סאיד תלי: << אורח >> לא, אני לא יכול. אולי יחידת משגב יכולה להגיד. זה לא התחום שלי. בכל מקרה, אבל כן, אנחנו כבר רואים מקרים שאין את התנאי הזה. יש בדיקה מקצועית ויש החלטה. תראו, יש מקרים באמת, גם דיברה פה על הנגשה ודברים כאלה, יש היום יותר שירותים, כמו נניח מרכזי אלומה, שאפשר להתקשר מרחוק. השנה השלמנו את הקמת המרכז הרביעי בבאר שבע. עדיין יש מין תחושה, לכן חשוב לי להגיד את זה כאן, שזה לא עוזר ואז לא פונים. אני לא אומר שבכל מקרה יש לנו את המענה, בטח כרווחה במקרים של סיכון גבוה, כמו שהציגה פה אמינה, אבל יש לא מעט מקרים שכן, יש מענים, אם זה מקלט, אם זה אלומה, אם זה פיקוח טכנולוגי, אם זה מיכל סלה. מיכל סלה זה גם מיזם משותף עם הרווחה. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> ברור. צריך לפרגן. הם הביאו את הכסף אחרי שהמשרד לביטחון לאומי יצא, משרד הרווחה, מרגי הכניס את הכסף, וזה מיזם משותף. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אוקיי. יש לך עוד משפט לסיום? << אורח >> סאיד תלי: << אורח >> כן, זה כנראה לא מספיק. אני רק אומר שיש שירותים שצריך לצרוך אותם ולפנות, וכן, זה יכול לעזור ולהציל, ויש עדיין דברים מסוימים שצריך לשפר, כמו ממשקי עבודה בינינו, נניח. אנחנו והמשטרה לא מעט שיפרנו בעקבות התיקון של חוק זכויות חולה, אני מאמין שגם אנחנו והבריאות נלך ונשתפר. יש גם מעט רציחות שזה היה קשור במתמודדי נפש. אני מאמין שהתיקון של החוק גם ישפר. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אנחנו נעקוב אחרי זה. << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> אולי רק לומר שב-2022 נרצחו 23 נשים, ב-2025 נרצחו 46 נשים. זה מה שקרה בשלוש השנים של הממשלה הזו. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> זה המצב, נכון. שרון ניר, ואחריה יש לי כאן את פרופ' שלווה וייל. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> תודה רבה, גברתי. קודם כל, חשוב לומר לכולם שרצח נשים הוא לא גזירת גורל. וכשממשלה מחליטה לשים את זה בתוך סדר העדיפויות שלה, ומחליטה שתופעת הפגיעה בנשים ורצח נשים זו פגיעה בביטחון הלאומי של כולנו, כי מה לעשות, זה מרכיבי הביטחון הלאומי, כשמאן דהוא או מאן דהיא מסתובבים ברחבי המדינה או בבתים שלהם בחוסר מוגנות, זו בעיית ביטחון לאומי, אז צריך לטפל בזה. עכשיו, כשלא מטפלים, אין ארוחות חינם. אנחנו רואים את העלייה הלינארית במקרים משנת 2022, 2023, 2024, עד לשיא בשנת 2025, שיא של מקרי רצח כנגד נשים. זו אוזלת יד, זו פשוט אוזלת יד, אי אפשר לקרוא לזה אחרת. וצריך להכניס את זה לתוך תוכנית לאומית אחת, שהיא צריכה להיות מובלת על ידי המשרד לביטחון לאומי. ואם זה היה מעניין מישהו, זה היה נכנס לסדרי עדיפויות. ואם זה היה מעניין את הקואליציה, אז היינו רואים פה חברי קואליציה יושבים. וממתי נושא של פגיעה בנשים ואלימות כלפי נשים הפך להיות נושא של קואליציה-אופוזיציה? שנים ידעו לשתף פעולה בכל הממשלות, בכל הקדנציות, עוד מימי שולמית אלוני וגאולה כהן, נשים ונשים מכל קצוות הקשת הפוליטית, למען מניעת פגיעה בנשים. זה פשוט אבסורד שהגענו למקום הזה. ואני רוצה לומר שמה שקרה פה, צריך להגיד ביושר, כל הנושא שטופל על ידי הממשלה פשוט הוזנח, הופקר. יש פה ארגוני חברה אזרחית, פורום מיכל סלה, יש פה את משרד הרווחה, שממשיך ללוות את הנשים באמצעות מקלטים ועוד הרבה מאוד תנועות וארגונים של נשים, ויש פה ציבור. עכשיו תראו, בסוף ציבור הוא חלק בלתי נפרד מהעשייה. כי אין מה לעשות, כשאישה מאוימת והיא סובלת מתסמונת האישה המוכה, וזו תסמונת שמוכרת באקדמיה, אז מישהו צריך לעזור ולחלץ אותה לצאת מהמצב הזה. אבל פה צריכים להיות הרשויות לטובתה והחברה לטובתה. << אורח >> אמינה אבו סיאם: << אורח >> סליחה שאני קוטעת אותך, זה לא מספיק. הרי אני מאוימת, ושום דבר ממה שאמרת לא הזיז טיפה. טיפה לא הזיז. לא רווחה ולא משטרה. שכל אחד ייקח את עצמו בידיים, כי אנחנו היום נמצאים במצב שלא המשטרה ולא הרווחה. שום דבר לא עוזר, לצערי. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> את הרמת לי להנחתה, כי אני חושבת שצריכה להיות פה תוכנית לאומית למניעת פגיעה בנשים ואלימות כלפי נשים. תוכנית לאומית שמובלת, במדינה מתוקנת זה המשרד לביטחון לאומי, שיש פה סקייל רחב של מנעד של פתרונות שהמשטרה יודעת לתת, לא רק כשהאישה נרצחת, או לא רק כשמגיעים לקצה של איזוק אלקטרוני, אלא הרבה קודם. מדובר פה על חודשים ושנים שנשים סובלות מסביבה אלימה. << אורח >> אלכס חפץ: << אורח >> דודה שלי סבלה 30 שנה. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> בבקשה, 30 שנה עד שהוא רצח אותה. איפה היו כל הרשויות? והיו תלונות למשטרה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> נכון. << אורח >> אלכס חפץ: << אורח >> היו. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> זו בדיוק הכתובת על הקיר שלא טופלה, אנחנו רואים את זה. << אורח >> אלכס חפץ: << אורח >> היא לא הייתה על הקיר, היא הייתה באיילון, בעזריאלי. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> אנחנו רואים את זה בדוגמת מקרה אינה, זיכרונה לברכה. ובהקשר הזה, אני אומרת לכם, זה צריך להיות מקרה דגל שצריך לעמוד לנגד עינינו כשנגבש את התוכנית הזאת. אינה דנילוב, זיכרונה לברכה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> תודה. פרופ' שלווה, ואחריה עדי עזוז. מירב, זה נחשב שדיברת או לא? << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> לא. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> את אחריה. << אורח >> שלוה וייל: << אורח >> שלום. אני מהאוניברסיטה העברית, מנהלת את התצפית הישראלית על רצח נשים. כל אישה שנרצחת, זה כואב גם למשפחות וגם לציבור הרחב. אני מציגה נתונים בקצרה. אין עלייה משנה שעברה במספר הנשים שנרצחו, יש עלייה חדה במספר הנשים שנרצחו על ידי האנשים שהן מכירות. 77% של הנרצחות ב-2025 היו בני זוג ובני משפחה. העלייה היא לא רק עניין של החברה הערבית, זה לא העניין. האמת היא שיש עלייה חדה בחברה היהודית בשנה שעברה, ועלייה חדה של 82% במספר הנשים היהודיות שנרצחו אשתקד. הדבר הכי מזעזע בעיניי, זה רצח אם על ידי בן. איפה הרווחה? רוב הרוצחים היו בטיפול, אבל הרשויות הזניחו אותם. מה קרה פה? שבעה מקרים של בנים שרצחו את אימם. שש אימהות יהודיות, אגב. למה מוציאים נשים או מציעים להן להיכנס למקלט? איפה המקלט לגברים? הם המאיימים הפוטנציאליים. ראינו ב-2025 עלייה חדה בשימוש בנשק חם במקרי פמיסייד. פמיסייד זה רצח של אישה בגלל שהיא אישה. אבל כלי הרצח לא היה ברישיון ברוב המקרים, היו אך ורק ארבע נשים שנרצחו על ידי ירי ברישיון. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אני צריכה שתחתרי לסיום כדי להספיק את כולם, אז עוד דקה. << אורח >> שלוה וייל: << אורח >> הכלי הנפוץ הוא סכין, וראינו את זה ושמענו את זה בהרבה מקרים. כואב לנו, המדינה צריכה להיכנס. למה אני צריכה לעבוד בהתנדבות, לאסוף נתונים, ואני בודקת כל נתון ונתון וגם עוקבת אחרי זה, ואין נתונים של מכון המחקר של הכנסת? ואין נתונים במקום אחר. זה לא הגיוני. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> נכון, זה לא הגיוני. תודה רבה. חברת הכנסת בן ארי. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> טוב, אני אדבר קצר כי כבר דיברתי על הדברים החשובים לי. אנחנו כבר הרבה שנים מלווים את הנושא הזה של רצח נשים, ביקרנו במקלטים, ליווינו את החוק של האיזוק. אני אגיד קודם כל משהו טוב, אני חושבת שהאיזוק הוא באמת כרגע הכלי הכי טוב, הכי יעיל, והיחיד. צריך לומר, מבחינת המשטרה. תכף נדבר על האופציות של הרווחה. זאת אומרת, מבחינת המשטרה, היום הכלי היחיד שמציל חיים, ובכלל אגב, צריך לומר, מטופל על ידי שב"ס. שב"ס הוא הגורם האמון לפי החוק לתפעל את זה, בגלל הניסיון שלהם עם יחידות אחרות של מפוקחים, בעיקר של עברייני מין. זאת אומרת, להבדיל, עשו את זה, ואני זוכרת עוד בדיונים, ניסינו ואתם עושים את זה, ואתם עושים את זה טוב. כן, יש בעיה עם ידע. דובר על קמפיין. פספסתי, אמרתם משהו על הקמפיין? אני כבר חצי שנה שומעת שהוא בשלבים מתקדמים. זה בסך הכול קמפיין. בואי, עושים קמפיין די מהר. היה אמור להיות קמפיין. הוועדה צריכה לקבל תשובה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> זה היה אמור להיות בנובמבר. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> אז מתי? כאילו, מה? חודש? חודשיים? הקמפיין הוא דרמטי. בוא נגיד שלהזמין את עם ישראל להתחמש, וואחד קמפיין עשיתם, אין בן אדם שלא יודע שהוא יכול לקבל היום נשק יותר בקלות. אז למה לא להציל נשים? למה לא לקדם את הקמפיין הזה? << אורח >> אלכס חפץ: << אורח >> למה אישה לא יכולה לקבל נשק אם היא מאוימת? << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> קודם כל, היא יכולה לקבל נשק, אבל לצערי גם נשים עם נשק זה לא עזר להן כשהוא הגיע. אגב, היא יכולה ואנחנו בעד. << אורח >> אלכס חפץ: << אורח >> קודם כל, עדיף שיהיה נשק למישהי שמאוימת, מאשר שלא יהיה לה נשק. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> כן, אבל אני עוד פעם אומרת לך, אין לנו בעיה, אני דיברתי על הקמפיין. היה קמפיין מדהים, כולם ידעתם עליו, נכון? למה אין קמפיין על הצלת חיים של נשים? << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> אני לא זוכרת שאישה הגנה על עצמה פעם עם נשק, למעט כרמלה בוחבוט, שזה פסק דין מכונן. << אורח >> אלכס חפץ: << אורח >> אז הגיע הזמן לעשות שינוי. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> לא, אני אומרת, יש להן נשק, הן לא משתמשות בו להגנה עצמית. היה פסק דין אחד של כרמלה בוחבוט. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> היא מבטלת תלונות. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> על הקמפיין חייב לקבל תשובה ולעקוב. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> מאה אחוז, נכניס את זה לסיכום. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> תכלס אני אומרת לך, מבחינה פרקטית. דבר שני, אני חייבת להגיד את זה. תראו, עכשיו אני אגיד משהו פוליטי, אוקיי? תסתמו את האוזניים, מי שקשה לו. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> הנשי הוא הפוליטי. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> העובדה שיש מספר כזה שמעולם לא היה במדינה, לא הייתה כמות נשים כזו של 46 נרצחות, אוקיי? לא היה, מה לעשות? לא אצל עומר בר לב, אפילו לא אצל גלעד ארדן, אפילו לא אצל אוחנה. עזבו את עומר בר לב, הוא שמאלני, כל הסיפורים שהדבקתם לו. גם אצל שרים אחרים לא היה. והעובדה שלא מוקם במשרד לביטחון לאומי צוות מיוחד שמורכב ממשרדי ממשלה, ואומר את 2026 לא נסיים ככה, כי אני רוצה להגיד לך, אם 2025 נראה ככה, 2026 יהיה הרבה יותר גרוע. מה לעשות? יש נטייה תמיד בנתונים שהם עולים. אלא אם כן, יקום צוות מיוחד ששותף לו, אני רואה פה את וגנר ממשרד המשפטים, כולם פה גם חבר'ה ותיקים, מקצועיים. שיישבו בשולחן עגול, שהמשרד לביטחון לאומי ינהל אותו, גם את, גברת איזוק אלקטרוני, שנים את כבר איתנו. כל הפרצופים שיושבים פה ותיקים ומיומנים. יש במשרד המשפטים צוות, אני קוראת לו צח"מ, מיוחד, שעסק ועוסק בנושא של צריכת הזנות. משרד המשפטים, של יריב לוין, כן? ועושה עבודה, עם תקציב אגב, מדהימה בנושא הזה. והנה אני אומרת לכם, אני חושבת שלאור המספר הגבוה והמזעזע, שאומנם ניסו כל הזמן להסתיר אותו, אבל אין מה, כי כל משפחה יודעת שהם קברו את היקרה להם מכל. אתם לא יכולים את שנת 2026, ואנחנו בינואר 2026, שיירשם וייאמר כאן באופן ברור, לא יכול להיות שאתם לא מתכנסים ואומרים מה הפתרונות. והאיזוק הוא נכון, אבל כמו שאמרתי בתחילת דבריי, הוא לא תכלית הכול. והעובדה שאין היום צח"מ כזה שבא ואומר, אנחנו נותנים ולא כל משרד לעצמו, אני דואגת ששנת 2026, קחי את הדוגמה של הזנות במשרד המשפטים. זהו. << אורח >> כנרת מנגן אלמליח: << אורח >> אבל יש את הוועדה הבין-משרדית, שקיימת מ-2017. היא מבוססת על המלצות המדיניות שכתב אז לייזר, שאת מכירה אותו יפה מאוד. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> אני מכירה את הוועדה. אני הייתי פה בכנסת ב-2017, אבל זה בכלל לא דומה. << אורח >> כנרת מנגן אלמליח: << אורח >> למה לא דומה? << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> זה לא דומה. הנה אני אומרת לך, לא היה מספר כזה. אנחנו מדברים על רצח. תראי, בסוף, לצערי, זה לא דומה 2017. הייתי פה בכנסת. << אורח >> כנרת מנגן אלמליח: << אורח >> אני מסכימה איתך, אבל יש פלטפורמה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> והיא מתכנסת בתדירות? << אורח >> כנרת מנגן אלמליח: << אורח >> היא מתכנסת בתדירות. << אורח >> סאיד תלי: << אורח >> רק במקרה היום התכנסה הוועדה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> באיזו תדירות? << אורח >> סאיד תלי: << אורח >> אחת לחודשיים. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> מ-2017 ועד היום, אחת לחודשיים מתכנסים? << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> תכלס, מה הפתרונות? מה את נותנת? << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> קודם כל, גם 155 מיליון זה פחות ממה שהיא הייתה אמורה להיות. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> זה אנחנו תקצבנו, אני מזכירה לך. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אבל גם אם זו הפלטפורמה, אנחנו רואים שבמבחן התוצאה משהו רע מאוד קורה, אז מה עושים? << אורח >> סאיד תלי: << אורח >> קודם כל, הוועדה, כמו שאמרו, היא כבר מ-2017. לא מעט שירותים הוקמו בזכות הוועדה הבין-משרדית. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> חשוב להגיד שהיא לא התכנסה ב-2018 וב-2019. היא לא התכנסה גם הרבה זמן. << אורח >> סאיד תלי: << אורח >> אני מדבר כרגע על איזשהו פרק זמן ארוך שצריך להתייחס, לא מעט שירותים הוקמו בזכות הוועדה. נכון הוא שכרגע גם בדיון היום, רקפת עצמון, שהיא מנהלת אגף בכיר משפחות, ילדים ונוער בקהילה, וגם יו"ר הוועדה הבין-משרדית, היום גם הצהירה, וחלק מהאנשים השתתפו בדיון, שאנחנו צריכים לבחון מחדש, גם לאור הנתונים וגם לאור זה שהרבה מהתוכניות כבר יושמו, הוקמו. אז אנחנו צריכים לבחון מחדש ולהציע תוכניות חדשות. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אוקיי. אני עוברת ללרה, שעושה עבודת קודש כיו"ר ארגון הנרצחים והנרצחות, והיא זו שמגיעה לסוכות האבלים, והמשפחות פוגשות אותה ברגעים הכי קשים. קודם כל, תודה רבה על כל מה שאת עושה, בהתנדבות, באמת, עבודת קודש, ואני אשמח לשמוע אותך. אחריה עדי עזוז. << אורח >> לרה צינמן: << אורח >> תודה רבה. אני לא רק יו"ר ארגון, אני גם אמא לגנית, שנרצחה כמעט לפני 30 שנה. והייתי בכל כך הרבה דיונים מהסוג הזה, כשהגיעו עוד ועוד משפחות, עשרות ומאות משפחות. לצערי הרב, אליכם אני לא הצלחתי להגיע, למשפחה של אינה, אבל כל הזמן בנפש שלי כאבתי ועקבתי ושמעתי, ואני מתכוונת עוד ליצור קשר עם הסבתא, לדבר איתה ברוסית, שיהיה לה קל יותר. אני רוצה להגיד שאילו המדינה הייתה גם תומכת במשפחות נרצחים, כפי שהיא תומכת בנפגעי פעולות איבה, אולי היא הייתה גם דואגת יותר למנוע את הרציחות. זאת אחת המחשבות שלי. נכון שקיימת תוכנית סיוע למשפחות, ויושבת כאן הממונה על הסיוע המשפטי למשפחות, וזה דבר נפלא, אבל מבחינה כלכלית ומבחינת טיפול נפשי, למשפחות נרצחים מגיע סיוע זעום ביותר. רק שנה אחת מגיע טיפול נפשי. וליתומים מרצח, מגיע סיוע זעום לעומת יתומים של פעולות איבה. והנה, העדות של חברתנו חן, מה היא עברה במשך הרבה שנים, שהתמודדה לגמרי לבד עם הרצח של אמא שלה. ואני הכרתי אחות אחרת של חן מאז שאמא שלה נרצחה. אני רוצה גם להצביע על הפיל שבחדר, הנשק, כן? אומנם פרופ' וייל אמרה שרק ארבע נשים נרצחו מנשק חוקי, אבל כל אחת זה מאה אחוז סטטיסטיקה, ואין מספיק בדיקות לפני קבלת הרישיון לנשק חוקי. כשצריך להגיש את האישור מהרופא, אין שם משהו שעובר את הבדיקה הפסיכיאטרית. כל אחד יכול לרשום מה שהוא רוצה, שהוא לא מקבל תרופות, שהוא לא היה אצל פסיכיאטר, וזה לא עובר שום בקרה. גם מבחינת הנשק הבלתי חוקי, מה המדינה עושה? זה אסון. ולא רק נשים, גם גברים, ילדים, נרצחים סתם ככה כל יום. קיימת ועדה בין-משרדית, אבל זה לא מספיק. באמת צריך להיות צוות חירום שיתכנס לא פעם בחודשיים, כל יום. זה צריך להיות משהו שעל סדר היום, על בסיס יומי. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> תודה רבה על כל מה שאת עושה. חברת הכנסת עדי עזוז, ואחריה מרכז רקמן. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, גברתי. אני חייבת להגיד שאני מאוד מאוד מודאגת. סיימנו את 2025, כמו שכבר אמרו חברותיי, במספר שיא של נרצחות, ואנחנו התחלנו את 2026 לא בצורה טובה יותר, אני חייבת להגיד. אנחנו נאבקות פה דיון אחרי דיון על מה שמרגיש כמו פירורים. תכף אני אגע גם בחלק הפוליטי, כי אני מצטערת, אתם יודעים מה? אני לא מצטערת. האישי הוא הפוליטי. הרצח פה, 46 נשים זה לא מקרים של רצח פרטי. זו תופעה. כאילו זו מגיפה. זו לא מגיפה, וזו לא גזירת גורל, וזו לא מכת מדינה. זו פשוט אוזלת יד של ממשלה, אני חייבת להגיד את זה, וזה מכעיס אותי. באמת, נרצחה אמש עוד אישה. הנחתי הבוקר הצעת חוק כדי לעשות ממשק בין הרווחה לבין המשטרה, כי אני לא מצליחה להבין איך משרד הרווחה לא מחויב, לא בהתנדבות, מחויב לתת את דעתו על מי שמבקש רישיון נשק, על אלימות במשפחה. אנחנו יודעות ש-44% מהנשים שנרצחו בשנה שעברה התלוננו לפני כן, או במשטרה או במשרד הרווחה. ואתם יודעים מה קרה היום, אפרופו פוליטי? הכאוס בבית הזה, עם מי יחקור, את מה יחקור, איך יחקור, פרטטי, פתטי, לא משנה מה, זכויות הנשים פשוט יורדות, יורדות, יורדות לסוף החדשות. זה לא מעניין. אישה נרצחה אתמול. << דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> הבוקר. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> לא, מישהי נרצחה אמש בנגב. << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> בחצות. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> כן, בדיוק, זה היה אמש. וזה מחריד, כי אין לזה בכלל מקום בסדר היום. וזה כן עניין פוליטי, אני מצטערת, וגם אני שמחה שאתה דיברת, באמת, היה לי כואב לשמוע אותך. וחשוב לי להגיד את זה, בתור אחת, באמת, שכל חיי המקצועיים נלחמת למען זכויות נשים. זכויות נשים, בסוף זה כן עניין פוליטי. כי כשמציפים את הרחוב בנשקים, הם זולגים. כשהרחוב מוצף בנשקים, הם זולגים גם לנשקים לא חוקיים. ולכן אנחנו רואים את העלייה ברצח של נשים. ואני הראשונה שתבוא איתך לכל מקום שתרצה כדי לדבר בעדך ובטובתך. אבל ממשלה שלא רואה את הזכויות של הנשים ולא מתעסקת בהן, אפילו לא חקיקה אחת, לא לחדרים אקוטיים, לא לרצח נשים, לא לנפגעות הטרדות מיניות, כלום, לא מעניין אותה, רק מרמה והפרת אמונים, זו הצעת חוק שלהם. את יודעת, אני תהיתי הבוקר איך קמתי ולא ביקשו לבטל את עבירת האינוס. הרי יו"ר ועדת כספים, אולי גם זה לא מתאים לו שיהיה בחוק. לא מתעסקים פה בשום דבר שהוא חשוב, וככה הבית הזה נראה. תודה רבה, גברתי. << אורח >> אלכס חפץ: << אורח >> אנחנו נגיע למי שצריך להגיע. אני אשמח, כשנסיים את הוועדה, תגידי לי למי לפנות. אנחנו נפנה. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> אני איתך עד הסוף. אני אקח אותך יד ביד. << אורח >> אלכס חפץ: << אורח >> אנחנו נפנה, אם זה לבן גביר, אם זה לביבי, לא משנה מי. אנחנו נפנה. לצערנו, נהיינו סוג של משווקים את הדבר הזה. זו הזיה, אני חייב להגיד את זה, זו פשוט הזיה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> מרכז רקמן, ואחריו אימאן ח'טיב יאסין, חברת הכנסת. << אורח >> ורד בר: << אורח >> יש לי שלוש הערות קטנות לגבי כל הנושא של האיזוק האלקטרוני, ואחרי זה אני רוצה להגיד עוד משהו אחד קצת יותר כללי. עו"ד ורד בר, מרכז רקמן לקידום מעמד האישה. תודה רבה, קודם כל, באמת, על הדיון החשוב הזה ועל הנוכחות של חברות הכנסת, שפעם אחרי פעם הן אלה שמגיעות לדיונים על אלימות במשפחה. לגבי האיזוק האלקטרוני, אני רוצה להגיד פשוט בתגובה לדברים שנאמרו פה קודם. אחד, נאמר פה שוב על הצורך בתיקון לחוק, ואמרה גם נציגת הנהלת בתי המשפט, הסעיף הזה שמכונה בטעות סעיף סל, הוא לא סעיף סל, הוא סעיף חריגים. בתי המשפט מפרשים אותו ככה, הוא סעיף חריגים. זה אומר שאם יש מקרה שלא עמדו בתנאים הקבועים בחוק, אבל הוא עדיין מאוד מאוד חמור, אז אפשר לתת בו את הצו. אבל הוא לא איזה סעיף כללי שאפשר לתת בו את הצו בכל מקרה. << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> אז הם לא משתמשים בזה בגלל זה. << אורח >> ורד בר: << אורח >> כי החוק לא מאפשר להם. השופטים כפופים לפי החוק. החוק הזה חייב תיקון, חייבים להנמיך את הרף המאוד גבוה ומחמיר שנקבע בו. זה דבר ראשון לגבי מה שנאמר. ודבר שני, אמרה נציגת המשטרה, בצדק, שנשים חוששות עדיין מלפנות לבקש את צו הפיקוח הטכנולוגי. הן חוששות, בין היתר, כי הן לא מכירות את הצו הזה. זה משהו מאוד חדש. ולכן אנחנו מהיום, ואני מסתכלת פה על חברותיי, כי כולנו אומרות את זה, מבקשות קמפיין, אנחנו על סף המתחננות לקמפיין כזה. דבר ראשון, כדי שבכלל יכירו, שיידעו, שיפנו, שיידעו לשאול אם בכלל אני עומדת בתנאים או לא עומדת בתנאים. ודבר שני, כדי באמת להפחית את החשש. החשש הזה הוא חשש קיים, הוא אמיתי ומוצדק. אני גם בטוחה שהדברים שנאמרו הם נכונים ואמיתיים, אבל אם לא ניצור קמפיין כזה, אם לא נביא את זה לידיעת הציבור, החשש הזה ימשיך להיות קיים תמיד. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> חד משמעית. << אורח >> ורד בר: << אורח >> ועוד עניין אחד נוסף, שהוא גם קצת יותר רחב. יושבת פה פעם אחרי פעם נציגת הנהלת בתי המשפט, והיא מדברת והיא מביאה את הנתונים. מי שאינם יושבים פה זה נציגי הנהלת בתי הדין הרבניים. צריך לזכור שבכל הנוגע לחוק אלימות במשפחה, הרבה מהסמכויות נתונות גם לבתי הדין הרבניים. הם גם נחוצים פה בדיון, הם צריכים גם להגיד מה המצב אצלם, כמה בקשות הוגשו, כמה בקשות אושרו, איזה הכשרות הדיינים עברו. אני לא רוצה להגיד מה אני יודעת או לא יודעת כשהם לא נמצאים, אבל גם שם חייבת להיעשות ביקורת על מה שקורה בבתי הדין הרבניים. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אוקיי. דבר אחרון, סליחה שאני מקצרת. << אורח >> ורד בר: << אורח >> אני רוצה להגיד עוד אמירה קצת יותר רחבה. כשאנחנו יושבות פה ומדברות על שורה של נושאים שצריכים פתרון, כמו למשל היישום של חוק האיזוק האלקטרוני. אנחנו מדברות בדרך כלל על נושאים שכמעט לא מצריכים תקציבים, מצריכים תוספת תקציבית יחסית נמוכה. אני מדברת פה, אנחנו, מרכז רקמן וחברותיי מהארגונים האחרים. ב-2017, שהייתה הפעם האחרונה שהיה ככה באמת איזה משבר גדול מבחינת המספרים, אז הנתונים הגיעו למספרים שהיום היינו חושבות שהם שיפור המגמה. היו 24 נרצחות, אם אני זוכרת נכון. יצאנו גם לרחובות. אבל גם באמת הזעקה הביאה לזה שהוקמה ועדה בין-משרדית, הועברו תקציבים של מאות מיליוני שקלים. פה אנחנו כל כך כבר הנמכנו את הרף של עצמנו, שאנחנו מבקשות באמת, תיישמו את החוק. כבר חוקקתם חוק, כבר העברתם לו 39 מיליון שקלים, אם אני זוכרת נכון, כבר הוא תוקצב, הוא תוקצב בעלות מאוד גבוהה. אנחנו מתחננות שיישמו אותו. אנחנו מתחננות על דברים כל כך טריוויאליים וכל כך בסיסיים. אבל המצב מצריך פה באמת עשייה הרבה יותר רחבה, השקעת תקציבים יותר גדולה, ראייה יותר הוליסטית של כל הנושאים. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> ברור. תודה רבה לך. שנייה, אימאן, הנהלת בתי המשפט חזרה. הילה, הייתה פה גם שאלה של אם שכולה שכבר תשאל אותך, וגם אנחנו רצינו לדעת, אז בדיון הקודם הייתה אמורה להיות מערכת אוטומטית של צווי הגנה שעוברים למשטרה, וזה היה אמור לקרות בדצמבר. זה הסיכום של הדיון הקודם. קרה או לא קרה? << אורח >> הילה בוסקילה: << אורח >> כמו שעדכנתי אתכם במסגרת המייל, יש עיכוב בעלייה לאוויר של המערכת. הוסיפו שם כל מיני פיינטיונינג אחרונים, וזה צפוי לעלות ממש למעשה בחודש וחצי הקרובים. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אוקיי, אנחנו נמשיך לעקוב על זה. << אורח >> הילה בוסקילה: << אורח >> חשוב לי רק להבהיר, גם בעוד שהממשק טרם עלה לאוויר, צווי ההגנה מועברים וצווי איסור נשק מועברים באופן שוטף לכל הגורמים. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> כן, רצינו שזה יהיה אוטומטי ומהיר. << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> ראיתם התייחסות לחריגים בחוק? << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> רגע, רחל ביקשה. שנייה. << אורח >> רחל גולוגובסקי: << אורח >> אני רציתי לשאול את הנהלת בתי המשפט. אחרי שהיה פסק דין לרוצח של הבת שלי, מאיה, העובדת הסוציאלית של בית המשפט התקשרה אליי לדעת מה הדעה שלי על הרוצח. זה מקובל לעשות כזה דבר? << אורח >> הילה בוסקילה: << אורח >> מה זאת אומרת, עובדת סוציאלית? << אורח >> רחל גולוגובסקי: << אורח >> כן, היא הציגה את עצמה שהיא עובדת סוציאלית של בית המשפט. לא בית משפט, בית הסוהר. ו-"אני רוצה לשאול אותך, מה הדעה שלך הרוצח?" << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> מבית המשפט פנו אלייך? << אורח >> רחל גולוגובסקי: << אורח >> לא מבית המשפט, מבית הכלא. עובדת סוציאלית של בית הכלא, אחרי שהיה משפט. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אוקיי. אז בואי תביאי לנו את זה, ואנחנו נבדוק את זה פרטנית, בסדר? רועי, קחו את הפרטים של רחל. << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> ביחס למה שרקמן אמרו, שבעצם בחקיקה הראשית יש את החריגים, כמה זה ממומש? קודם נאמר כאן שלא חייבים הרשעה קודמת. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> היא מדברת על האיזוק האלקטרוני. << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> וגם מתוך הצווים שנתתם, או מתוך האישורים שנתתם, השתמשו בסעיף הזה, כי מה שהבנתי, שזה חריג. << אורח >> הילה בוסקילה: << אורח >> קודם כל, כמו שאמרתי מקודם, החוק קובע את התנאים למתן צו הגנה בפיקוח טכנולוגי, אלו תנאים מצטברים, ואלו תנאים לא פשוטים. זה מובן. כאמור, יכול להיות שיש מקום לתקן את החוק, אבל בסופו של יום החוק קובע תנאים מצטברים למתן צו הגנה בפיקוח טכנולוגי. אחד התנאים זו הרשעה קודמת בעבירות אלימות. << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> ויש חריגים. << אורח >> הילה בוסקילה: << אורח >> נכון. << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> וכמה משתמשים בסעיף החריגים? כי לפעמים הכתובת על הקיר. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> בסדר, השאלה ברורה. מה התשובה? << אורח >> הילה בוסקילה: << אורח >> יש שימוש בחריגים, אנחנו רואים את זה. אני לא יכולה להגיד נתונים. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אנחנו נשמח לדעת את התשובה. << אורח >> הילה בוסקילה: << אורח >> הבדיקה של נתונים מהסוג הזה מחייבת מעבר על כל ההחלטות שניתנו בצווי הפיקוח. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> זה לא הרבה. << אורח >> הילה בוסקילה: << אורח >> לא, רק שנבין. זו לא בדיקה שהיא בדיקה טכנית, זו בדיקה מהותית שצריך ממש לעבור ולהיכנס. << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> כדאי לדעת, כי אולי כדאי כן במסגרת ההכשרות שלכם להפנות את תשומת הלב. << אורח >> הילה בוסקילה: << אורח >> השופטים מודעים לזה ועושים בזה שימוש. אבל אני שנייה רוצה להבהיר, כשמדובר בסעיף חריג, מטרתו לשמש במקרים החריגים. זה לא סעיף סל. << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> אז מה שזה אומר, שצריכים תיקון בחקיקה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אוקיי, אנחנו נבקש גם את הנתונים האלה. בסדר, תודה. חברת הכנסת אימאן ח'טיב. << דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> שלום לכולם. האמת, אני הגעתי מהדיון בוועדת זכויות הילד על יתומים כתוצאה מפשיעה בחברה הערבית. נתונים מאוד מצמררים. בשנה שעברה היו לנו 226 ילדים מתחת לגיל 18. וחשוב להגיד שהיו אמורים להיפתח מרכזי חוסן כאלה שייתנו טיפולים, חלק כבר התחילו לעבוד, ועדיין, אפילו אם כולם נפתחים, לא יכולים לתת את המענה למספר הגדול הזה. בנוסף, צריך גם לשים על השולחן שהטיפול הוא רק בילדים מעל גיל שלוש. ומה עם ילדים מגיל שנתיים, למשל, שכבר מרגישים, מדברים, יודעים מה קורה מסביבם? הם יחיו עם הטראומה לכל החיים ואף אחד לא ידבר איתם. הדבר השני זה המעגל השני של הנפגעים, שזה שכנים, זה אותם בני בית מסביב, בני דודים, דודים. אנחנו יודעים איך כולנו חיים. האנשים האלה, אין להם סיכוי לקבל שום טיפול ושום מענה. לצערי הרב, מתוך 46 הנרצחות בשנה שעברה, יש לנו 52% נשים ערביות. 52%, כאשר אנחנו גברים ונשים 20%. אם אנחנו נגיד שהנשים הן 10%, בואו נהיה לארג'ים, 11%. תסתכלו, 11% מול 52%. אלה דברים מצמררים. ועדי אמרה משפט כזה לגבי האחריות, אני אומרת, זו הפקרה. זו המילה המתאימה, זה הפקרה ולא משהו אחר. כי לא חשוב לזה שקורא לעצמו השר לביטחון לאומי, מי נרצח ומי לא. מה שחשוב לו זה לצאת לטיקטוק, לקחת לשטח, ללכת להרוס, להדביק צווי הריסה ולהצטלם ולצאת בווידאו. זה מה שחשוב לו. ודובר כאן גם כאילו על הנרצחות שאנחנו יודעים, יודעות, שהן כבר נרצחות, יש גופה. ואני רוצה לציין במקום הזה, שבטוח במאה אחוז שלפחות בן אדם אחד בוגר מתוך המשפחה, מתוך הרווחה, מתוך המשטרה, ידע שהאישה הזאת נמצאת בסיכון. אני פעם הצעתי הצעה בדיונים של הקורונה והאלימות בתוך המשפחה וכל הדברים. יש את החוק של האזיקים. בואו נציע את החוק של לחצני מצוקה לנשים, שזה נמצא מחובר ישירות למוקד ארצי, והוא מנתב את זה בשניות, ואולי אפשר להציל נשים במקום הזה. אני חושבת שזה צעד שצריך לחשוב עליו יותר לעומק, ואם את רוצה, נעשה את זה בתוך הוועדה. איך אומרים? אני מחויבת עד הסוף. דיברנו על גופות שכולנו יודעים, כשאישה נרצחת יש גופה, נכון? אני רוצה לספר לכם סיפור מהיישוב המקורי שלי בעראבה, שצץ שוב פעם לפני חודש. אבא מודאג שכבר 14 שנים לא יודע איפה הבת שלו בת ה-15, האם היא נרצחה? היא נחטפה? מה קרה לה? פשוט מאוד, היא יצאה ביישוב כפרי לפני 14 שנים, באמצע הכפר, הלכה לתוכנית היל"ה ופשוט לא חזרה הביתה. עד היום האבא פנה אליי וביקש לדעת האם הילדה שלו נרצחה? יש גופה? לא יכול להיות שבמדינת ישראל לא יודעים איפה בן אדם נמצא. לא יכול להיות. הם יכולים, זבוב. ולכן גם דרך הוועדה, כבוד היו"רית, אני שלחתי שאילתה לשר לביטחון לאומי, אבל אני מבקשת שגם תהיה פנייה בוועדה בסוגיה הזאת, שאנחנו דורשים תשובות מה עלה בגורלה של הילדה הזאת, ילדה בת 15. לא אישה מבוגרת, לא יודעת מה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> ברור. << דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> והאישה שנהרגה, נרצחה הלילה, באכזריות מול הילדים שלה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> נורא, נורא. << דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> איך יגדלו הילדים האלה? באיזה מצב נפשי, פסיכולוגי? << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> תודה, אימאן. נציגת הרשות לקידום מעמד האישה, ואחר כך שדולת הנשים, ואז חבר הכנסת עודה. יש רשימה, ככל שהזמן יאפשר. << אורח >> קרן בן הרוש: << אורח >> קרן בן הרוש, הרשות לקידום מעמד האישה. עלה כאן הנושא של נתונים. הרשות לקידום מעמד האישה יזמה בשיתוף הלמ״ס את המחוון, דיברנו עליו כמה וכמה פעמים. באמת הנתונים של ביטחון לאומי הועברו אלינו כבר, והם נגישים באתר, אפשר להיכנס, זה שקוף, הכול עכשיו פתוח לכולם. ההבנה והרצון שהמחוון יהיה כלי מרכזי להתוויית מדיניות, ובאמת אנחנו מנסים למצב אותו בצורה הזו. הנושא של מניעה הוא מאוד מרכזי והוא מאוד חשוב. אנחנו משקיעות בו מאמצים רבים ומשאבים רבים, באמצעות תוכניות ברשויות המקומיות ליועצות לקידום מעמד האישה. השנה זו השנה השנייה שפועלת התוכנית לנאבקות באלימות ברשויות המקומיות, עם תקציב תוספתי לרשויות של תקומה, לרשויות של העוטף. היה עכשיו קמפיין דיגיטלי שהופץ גם ברשויות המקומיות, שהגיע למיליונים, לגברים – 'חבר אל תתעלם', במטרה להגיע לקהל הגברים. וגם אנחנו פועלות בשיתוף המשטרה עם סדנאות להגנה עצמית. אלה המאמצים. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אוקיי, תודה רבה. << אורח >> ג'רי אלמו-קפיטל: << אורח >> הנתונים במחוון לא תמיד עדכניים. זה לא כמו שאנחנו מקבלים נתונים מהמשטרה, זה לא תחליף. זה גם לא לפי הפילוחים שאנחנו רוצים, איזה תיקים פוענחו. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אתם, גוף המחקר של הכנסת, צריכים לקבל נתונים מהמשטרה. << אורח >> ג'רי אלמו-קפיטל: << אורח >> אז חשוב לציין שיש את המחוון וזה מעולה, אבל זה לא תחליף. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> ברור. << דובר >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר >> כבוד היו"ר, אני צריך לעבור לוועדת הכספים עכשיו, התקשרו אליי. ברשותך, רק מילה אחת. אין לי ספק שהאנשים פה שמתעסקים בנושא הזה כמעט יום-יום, יודעים יותר טוב ממני, וקידמו חוקים מצוינים לכיוון. אני מאמין שלצד החוקים, הדבר הכי חשוב בקרב כל חברה זו התרבות הדמוקרטית בקרב החברה עצמה. כלומר, לצד החוקים, צריך לנהל מערך מעבר להסברה. של הטמעה, של ערכים, בקרב החברה, וזה חייב להיות של נשים וגברים ביחד. זה לא נושא לחלק מהאוכלוסייה, זה נושא לחברה כולה. ואני אשמח אם כבוד היו"ר תוביל דבר כזה בכנסת, שנהיה מסביבך בשביל לקדם את העניין הערכי הזה. תודה רבה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> תודה לך. שדולת הנשים, ואחריה, בונות אלטרנטיבה. << אורח >> רחלי סונגו: << אורח >> תודה, גברתי יו"ר הוועדה. כמו שנאמר פה, אנחנו בשנת שיא של רצח נשים, שנת 2025. 2026 רק התחלנו, שלוש נשים נרצחו. בעצם כל שישה ימים נרצחה אישה. אנחנו נמשיך ככה, אנחנו נסיים עם מעל 60 נשים שנרצחו על רקע מגדרי. שמענו כל מיני דברים, לדוגמה, הנושא של האיזוק האלקטרוני. אני חושבת שזה לא ברור. סעיף סל שמאפשר לשופט להחליט לתת איזוק אלקטרוני גם אם לא עומדים בקריטריונים, מה זה החריג? אישה שמצליחה להביא את עצמה ולבקש את האיזוק האלקטרוני, שאנחנו יודעים כמה זה קשה, על זה צריך להיות החריג? אני רוצה להזכיר את מאיה כהן, זיכרונה לברכה, שנרצחה על ידי אחיה, שהיו לו בעיות נפשיות, היה לה צו הגנה בלי איזוק אלקטרוני. היה לה צו הגנה פעיל, הוא לא הגן עליה. אם היה לה צו הגנה עם איזוק אלקטרוני, הוא היה מגן עליה, היא יכלה להיות פה בחיים. איפה הקמפיין שאמרו? דרך אגב, הקמפיין לא רק לגבי האיזוק האלקטרוני, קמפיין באופן כללי. אני מסכימה עם מה שסאיד אמר. ההרגשה היא, למה שנשים ילכו להתלונן? פחד מוות. שומעים פה את נציגת המשטרה שאומרת, הפתרונות שלנו זה לשלוח לרווחה. ואומרת כאן מישהי שהייתה עו"ס במשרד הרווחה, אני לא יודעת אם אני הייתי צריכה, אם הייתי הולכת למשטרה. אני לא יודעת, אם הייתי יותר צעירה ולא הייתי מכירה את מה שאני מכירה. אז האיזוק האלקטרוני, חוץ מהקמפיין, צריך תיקוני חקיקה. עוד משהו שעלה ממשגב לגבי האיזוק האלקטרוני, שצריך לשקול איזשהו מנגנון שלא האישה מגישה את הבקשה, שזה יכול להיות או עובד סוציאלי או מישהו מטעמה, כי אנחנו יודעים שנשים מפחדות. עכשיו, אם יש 10,000 צווי הגנה בממוצע בשנה ומגישים 277 בקשות לצווי הגנה עם פיקוח אלקטרוני, סליחה, זה נמוך. זה לא 'תראו איזה נתון מדהים'. זה נתון נמוך. אנחנו כבר שמענו את נועה בין מספרת, איך נשים פעם ראשונה עם צו הגנה עם פיקוח אלקטרוני מרגישות שהן יכולות לחיות, שהן יכולות ללכת למכולת, שהן יכולות ללכת להוציא את הילדים בלי שיפחדו שדוקרים אותן. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> רחלי, לסיום. << אורח >> רחלי סונגו: << אורח >> החברה הערבית, אנחנו פה במצב חירום. יש פה אוכלוסייה שלמה של נשים וגברים שחיים בפחד. לא רק רצח, בפחד. 2025, כמה היה אחוז פענוח של נשים ערביות שנרצחו? 12%. לעומת כמה אחוז פענוח בחברה היהודית? 95%. צריך מענים ייחודיים לחברה הערבית. המענים שאנחנו מדברים עליהם זה לא תמיד המענים שמתאימים. << דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> זה לא מענים מיוחדים. צריך לקבל החלטה שעושים את מה שעושים בצד השני. << אורח >> רחלי סונגו: << אורח >> נכון. גם צריך לחשוב על מענים של הרווחה ושל המשטרה ושל המשרד לביטחון לאומי שיהיו מתאימים לחברה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אוקיי. בונות אלטרנטיבה. << אורח >> סתיו אלה: << אורח >> היי, שלום. אני סתיו מבונות אלטרנטיבה. באמת אנחנו מתריעות כבר שנים ארוכות על החוזה הזה שהופר בין המדינה לבין נשים, ובסוף דיברנו פה על זה שהנשים הן אלו שפעם אחר פעם מזיזים אותן הצידה מהעבודה, מהחיים שלהן, בזמן שהגבר נשאר חופשי והוא ממשיך את חייו כרגיל וממשיך לאיים על הנשים. דיברנו הרבה על הצמיד האלקטרוני, הכלי שאמור להגן על החיים של הנשים, אבל נשים לא מכירות אותו. אני ביום-יום שלי מגיעה לעשרות צעירים וצעירות, מדברת על החוק הזה, אף אחד לא שמע עליו. אם אני אשאל אותם על רישיון לנשק, אני אשאל אותם על רפורמה משפטית, כולם יידעו מה להגיד. ואני חושבת שהמשרד לביטחון לאומי צריך לעשות הכול כדי שהקמפיין הזה יהיה בכל מקום. הוא יהיה בטיקטוק ובאינסטגרם, והוא יהיה בטלוויזיה, והוא יהיה בכל מקום, שכל אחד יידע מה זה הצמיד האלקטרוני וכמה הוא יכול להציל חיים של נשים. אנחנו בבונות יצאנו עם תוכנית שנקראת 'שומרות סף אדומות', שהמטרה שלה היא להכשיר את האנשים הרגילים לזהות את הסימנים האלה. אבל בסוף זה לא התפקיד שלנו, זה התפקיד של המדינה וזה התפקיד של הממשלה לבוא ולהכשיר את האנשים, לבוא ולעשות את התוכנית הזאת כתוכנית לאומית, לתקצב אותה. אי אפשר שהאחריות מוטלת על הנשים שנמצאות כאן, שעובדות באמת ימים ולילות במקלטים ובארגוני החברה האזרחית. האחריות בסוף היא על הממשלה, ואני חושבת שמן הראוי גם לעבוד ביחד איתנו, ואנחנו נשמח לשבת בכל שולחן עגול שיהיה ובכל ועדה שתהיה, כדי לבוא ולבנות קמפיין ביחד שמנגיש את זה, וכדי לבוא ולתת מענה מקצה לקצה. תודה רבה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> תודה רבה. רן מלמד, ואחר כך חברת הכנסת. << אורח >> רן מלמד: << אורח >> אני כבר התפרצתי ואמרתי את הדברים. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אוקיי, אתה מרחם עליי. חברת הכנסת, כן. רק בבקשה, את הגעת בעשר הדקות האחרונות, אני חייבת להספיק עוד אנשים. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> קצר. אני פשוט מתנצלת על זה שהגעתי מאוחר, ניהלתי דיון. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> לא נורא, חבל על הזמן. דוך. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> בסדר, אבל אני צריכה להתנצל בפני הציבור שנמצא פה ושיודע שהנושא חשוב לי. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> לא, את לא צריכה, הכול בסדר. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> אני רק רוצה להתייחס לעניין. אני בטוחה שהתייחסתם גם לפענוחים, גם למקרי הרצח, אבל אי אפשר לא להגיד כמה מילים על זה שאני חושבת שהייתה צריכה להיות צפויה העלייה במקרי הרצח. כל מי שמבין במקרים של רצח נשים ואיום על נשים, ויודע שעברנו תקופה מאוד קשה, מאוד מאיימת על החברה באופן כללי, זה יעבור לאלימות נגד נשים, ותהיה עלייה במקרי רצח נשים. ומדינה מתוקנת הייתה צריכה להתכונן למצב כזה, במקום לפזר נשק על ימין ועל שמאל בידי אזרחים, שבסופו של דבר אנחנו הנשים סובלות. אני רק רוצה לנצל את ההזדמנות. היום בדיוק קיבלתי תשובה על השאילתה שהגשתי בעניין טיפול בגברים אלימים. אנחנו רואים את המקרים של נשים שנרצחות לאחר שכבר מוכרות למשטרה ומוכרות לרווחה ודיווחו על אלימות מצד בני הזוג. החוק הזה היה צריך להיכנס לתוקף באוגוסט 2022, לאחר שדחינו את היישום שלו בחודשיים. עד היום הזה אין איוש מלא של כל התקנים, לא הוקצו תקנים מלאים לטפל בחוק הזה. זה אומר שחלק מהאזרחים, זה קיים בחלק מבתי המשפט, כי בתי המשפט חלקית מיישמים חוק שהוא אמור להיות מחייב לכלל בתי המשפט. כלומר, את והמזל שלך. את מגיעה לבית משפט בגיאוגרפיה מסוימת, במקום מסוים, אולי כן ישלחו את בן הזוג שלך לטיפול. אם את נמצאת במקום אחר ובית משפט אחר יטפל בתיק שלך, אז את תמשיכי לסבול ואולי תירצחי על ידי בן הזוג שלך. לא יכול להיות מצב כזה. לא יכול להיות שחוקים שאנחנו עובדות קשה ועובדות שנים על גבי שנים כדי לחוקק אותם, וזה חוק שאני חוקקתי, להגיע ל-2026 כאשר החוק לא מיושם או מיושם חלקית. אותו הדבר לאיזוק האלקטרוני, אותו דבר לתוכנית מאבק באלימות נגד נשים שהיו צריכים לתקצב אותה. אי אפשר לעבור בשקט, באמת. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> זו זילות, כן. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> לא רק זילות. את יודעת מה? כל פעם כשאני חושבת מה אפשר לעשות, כבר עשינו את הכול. מה אפשר עוד לצפות מאיתנו כדי שישימו לב שהדם שלנו נשפך? זה אולי גם כן הכעס שמצטבר על רצח שתי נשים בשבוע אחד. אחת מהן יועצת חינוכית שנרצחה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אנחנו דיברנו על הכול. רוני בן כנען, רופאים לזכויות אדם בישראל. << אורח >> רוני בן-כנען: << אורח >> שלום, רוני בן-כנען. אני רוצה להזכיר את הנושא של הנשק עוד פעם, הוא עלה פה בכמה הזדמנויות, ולומר שהנשק הוא לא רק העניין שבסופו של דבר מביא למוות, אלא גם עצם נוכחות הנשק בבית, במרחבים האזרחיים, מאיים על מי שסובלת ממילא מאלימות, ויש לזה משמעות מאוד מאוד גדולה. הנושא הזה של נשק ברישיון, כביכול, אנחנו יודעות, הוא זורם גם לידיים פליליות, הוא זורם לכל מיני מקומות. בהחלט ניכר שיש עלייה באלימות, שהיא נמצאת באיזשהו קו שהוא מקביל לריבוי בהיתר של רישיונות בנשק. הנושא של רישוי נשק, אפשר לראות בארצות הברית כבר לפני עשור, הוא מוגדר כמשבר בבריאות הציבור. צריך לראות את זה ככה בישראל. עדיין לא הסכימו לראות בנושא של ריבוי נשק במרחבים האזרחיים כסוגיה של בריאות הציבור, ובפועל רופאים שנדרשים לתת את האישור הרפואי משמשים חותמת גומי. זאת אומרת, עשיתי שיחות אישיות בעצמי עם רופאים ורופאות של רופאי משפחה. יש ממש זלזול באופן שבו זה נעשה. רופאים אמורים לתת הצהרת בריאות למטופלים שהם מכירים. זה לא המצב. אפילו ניתן לתת אישור רפואי באופן מקוון. אני יכולה להגיש בקשה באופן מקוון לרופאה שלי ולבקש שהיא תיתן לי, בלי שהיא תכיר אותי. את כל הדברים האלה אנחנו הצפנו בפני משרד הבריאות, דרשנו ממנכ״ל משרד הבריאות להתייחס לזה. טרם קיבלנו התייחסות. גם 40 ומשהו ראשי איגודים רפואיים פנו למשרד הבריאות בדרישה לשנות את המצב, להתייחס לשלב הזה ברצינות רבה יותר, במיוחד לאור העובדה שמכירים בזה כמשבר בבריאות הציבור וטרם נענינו. ואני חושבת שמשרד הבריאות חייב להיות חלק מהסיפור הזה. לא יכול להיות שהוא לא לוקח צד. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> תודה רבה. << אורח >> אלכס חפץ: << אורח >> אפשר התייחסות רק שלוש שניות? << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> כן. << אורח >> אלכס חפץ: << אורח >> אנשים פה מדברים על רישיון הנשק. כנראה אנשים שכחו שהיה פה ה-7 באוקטובר. אתם שוכחים? << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> זה דיון נפרד. << אורח >> אלכס חפץ: << אורח >> לא, היה חשוב להגיד את זה, כי אנשים מדברים. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אם זה עזר או לא עזר בגלל ה-7 באוקטובר, יש לך גם נתונים שהיו דו"צים וזה. בואו רגע נשים את זה בצד. << אורח >> אלכס חפץ: << אורח >> לא, זה חשוב רק להגיד את זה. אני רק מתזכר, יש פה כנראה אנשים ששכחו את זה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> מאה אחוז. אחר כך נבדוק את הנתונים, כמה זה הציל חיים וכמה הלכו לנו בטעות. אני עוברת לרוחמה גמרמן, אחריה ויצ"ו, ואחריה תהיה אחרונה נעמה זרביב. יש לנו שלוש דוברות. סליחה למי שלא הספיקה, אני חורגת. ב-14:00 אני צריכה לנעול את הדיון. << אורח >> רוחמה גמרמן: << אורח >> תודה שניתנה לי רשות הדיבור. אני רוצה להגיד משהו כאישה בסכנת חיים להירצח. אני חושבת שהאמירה – או מקלט או אין לנו פתרון בשבילך, זאת אמירה בעייתית. אני חושבת שצריכים למצוא פתרונות, מה שנקרא, מחוץ לקופסה, ספציפית לנשים מאוימות, בין אם זה לחצני מצוקה, כמו שגם לי יש, בין אם זה דירות מסתור, בין אם זה פתרונות אחרים. אני, למשל, הייתי צריכה ליצור לעצמי את הפתרונות לבד, כי למערכת לא היה מה לתת לי. במקרה שלי לא היה מתאים שאני אהיה במקלט, ואני חושבת שזה לא התפקיד של האישה ליצור פתרונות. דבר שני שאני רוצה לציין, שגם מוסדות לא תמיד מבינים את העניין של אישה בסכנת חיים. אם אני, למשל, הולכת לבדיקה רפואית, ודורשים ממני כתובת עדכנית שהיא חסויה, אני אומרת להם, אני בסכנת חיים להירצח, ודורשים ממני, אומרים לי, אם את לא מביאה כתובת עדכנית, אז אנחנו לא נעשה לך את הבדיקה, ואחר כך רושמים את הכתובת הזאת באופן גלוי בצורה שמסכנת אותי. זאת דוגמה אחת. או דוגמה שנגיד, ארנונה לא ייתנו לך אם את לא תכתבי את הכתובת העדכנית שלך, שזה לא רשום במערכת. אז גם המערכות צריכות להיות ערוכות לאיך להגן על נשים ואיך לשמור על החיסיון שלהן. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> זה חשוב. צריך לבדוק את זה. תודה רבה לך. ויצ"ו? << אורח >> ורדית אבידן: << אורח >> ורדית אבידן, מויצ"ו. אני רוצה להגיד כמה דברים. אחד, אתמול סיימתי קורס הכשרה לעורכי דין לענייני משפחה, וויצ"ו לנושא אלימות במשפחה. 20 עורכי דין עם 20 שנות ניסיון שלא ידעו מה זה אזיק אלקטרוני ולא הכירו את הצו. רק בזכות ההכשרה הם ידעו. אז קמפיין דרוש, חייב, וזה אנשי מקצוע, זה אפילו אנשים רגילים. זה דבר ראשון. דבר שני, היום, לפני שהגעתי לכאן, קיבלתי פרוטוקול וידיעה מישראל היום על אישה שנעצרה על ידי המשטרה. יש פרוטוקול דיון מהמעצר שלה, שהגרוש שלה, והיא בדרגה חמש במסוכנות, כלומר היא ברמת מסוכנות של חמש, היא בפחד אלוהים, אוקיי? היא נמצאת במעצר בגלל 20 תלונות שווא של הגרוש שלה לגבי זה שהיא תוקפת אותו והיא בבעיה והיא הבעייתית, אחרי שהיא שנים מתלוננת עליו גם לרווחה וגם למשטרה. והנהלת בית המשפט, זה גם לא קורה הרבה, שופטת אחת החליטה לא להקשיב לשוטרים, להבין שמדובר באישה מאוימת, שהיא אישה נפגעת אלימות, וגם אלימות מערכתית ומשפטית. אגב, בהכשרה, אפרופו, בזכות ההכשרה, עו"ד גילה שיש את הדבר הזה אלימות משפטית. כלומר, הוא ידע על זה כל הזמן, אבל פתאום יש לו שם, שיש את הדבר הזה אלימות משפטית, ולראשונה הוא הצליח להגיד את זה לשופט, והשופט הבין, למזלנו, ונתן הוצאות על הגרוש של 2,000 שקל. לא הרבה, אבל הנה זה קורה. כלומר, מה שאני מנסה להגיד, יש פה עניין של חוסר הכרה, חוסר הבנה. זה לא קמפיין אחד, אני מסכימה פה עם חברתי משדולת הנשים, זה לא קמפיין לעניין אחד, זה קמפיין לאומי. זה קמפיין של מיתוג מחדש, כמו מקלטים. מקלטים זה משהו שיכול להישמע עם קונוטציה שלילית ובעייתית. אבל באמת, אני יכולה להגיד לכם, ביקרתי בהרבה מקלטים, במיוחד נגיד במקלטים של ויצ"ו שאני מכירה, קשה לי להגיד על אחרים, זה ריטריט של שנה, זה מקום ריפוי, זה מקום שיש בו מעטפת, זה מקום שאפשר רגע לנשום, לקבל עובד סוציאלי, הדרכות לילדים, הגנה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> ברור, אנחנו לא מפחיתות בחשיבות של המקלטים. << אורח >> ורדית אבידן: << אורח >> ובויצ"ו יש אולי תפוסה, יש לנו יכולת במקלט אחד לקבל 12 נשים, יש לנו עכשיו חמש עם המשפחות שלהן. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אוקיי. תודה רבה. << אורח >> שני נורי: << אורח >> אני רק אגיד דבר קטן. שני נורי, עו"ד מטעם לשכת עורכי הדין. כבר ב-16 בחודש מרץ אנחנו עושים איזשהו יום עיון יחד עם מרכז רקמן, בעקבות הדיון הקודם, להעלאת המודעות לציבור עורכי ועורכות הדין. נועה בין, אנחנו נשמח שאת תגיעי, השם שלך עלה. זה בהיבט שלנו. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> יופי, יישר כוח. תודה רבה. נעמה זרביב. יש עוד מישהי שבאה במיוחד ולא נתתי לה? את רצית? את תהיי אחריה וזהו, אני סוגרת. אני מה זה מצטערת, יש לנו ישיבות סיעה ועוד רגע יבוא המשמר, אז אני מתנצלת. דנה והדס, תהיו בבקשה קולגיאליות ולעשות את זה מאוד קצר. << אורח >> נעמה זרביב: << אורח >> אני נעמה זרביב, משוברות שוויון. אני טוענת שאי אפשר לטפל באלימות במשפחה אם לא שמים את הנתונים המדויקים על השולחן. אני אתייחס שנייה רק למגזר היהודי. המגזר הערבי בוודאי שיותר חמור, עם תרבות אחרת, וצריך לבדוק איך פותרים את זה באמת. ובמגזר היהודי שמונה נשים נרצחו השנה על ידי בני זוגן. << דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> אולי נצא מהסיפור של התרבות? << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> לא, זו דרך חדשה להעליב. << אורח >> נעמה זרביב: << אורח >> רק רגע אחד. שמונה נשים נרצחו על ידי בני זוגן. יש עוד תופעות, למשל אישה מבוגרת, כמה כאלה, שנרצחו על ידי הבן שלהם, שבוודאי דורש טיפול אחר. אבל סכסוכים במשפחה בין בני זוג, כמו שראינו לדוגמה אזיק אלקטרוני, לא יפתור בעיה למשפחה שהאמא מפחדת מהסלמת הסכסוך. אז צריך לשים נתוני אמת על השולחן. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אני מכינה אתכם, יכול להיות שלא נסכים עם חלק מהדברים. בואי נשמע אותה ונסיים. << אורח >> נעמה זרביב: << אורח >> תודה, מירב. יש שמונה נשים שנרצחו השנה על ידי בני זוגן. זה באמת נכון מה שדיברו כאן, שקשה להשיג את הנתונים. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> זה לא המספרים שהמשטרה נתנה. << אורח >> נעמה זרביב: << אורח >> זה גם מה שאמרו פה. אני כתבתי את כל מה שאמרו. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> המשטרה, אתן מאשרות את זה? זה מה שהיה השנה? << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> בטח, כאשר לא מפענחים את שאר התיקים, יוצא רק שמונה. << אורח >> נועה מנטש: << אורח >> תשע נרצחו על ידי בני זוג, ו-14 בזיקה אחרת. סך הכול 23 נשים, רצח בתוך המשפחה. << אורח >> נעמה זרביב: << אורח >> יפה. תשע על ידי בני זוג, אני ספרתי שמונה, יכול להיות מישהו שספר שבע, ניקח שמונה. שמונה זה אומר שצריך לזה התייחסות אחרת, שצריך לחשוב מה עושים כששמים נתוני אמת על השולחן. אני לא מתעלמת מהמגזר הערבי, אבל זה מגזר עם תרבות אחרת, ששם גם אח רוצח על כבוד המשפחה. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> לא, אני מבקשת ממך, קודם כל, אל תדברי בשם האוכלוסייה הערבית, משהו שאת לא מבינה בו. << אורח >> נעמה זרביב: << אורח >> מצוין. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> אל תדביקי לנו שום סטיגמה. התרבות היא אותה תרבות, התרבות הפטריארכלית, גם בחברה היהודית וגם בחברה הערבית. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> בואי תשלימי את דברייך. שנייה, רק תסיימי. << אורח >> נעמה זרביב: << אורח >> אוקיי, אני מקבלת. לא אדבר על חברה שאני לא מכירה לעומק. בחברה היהודית, שמונה נשים נרצחו על ידי בני זוגן, או תשע. זה דורש מחשבה אחרת. איזוק וכל הדברים שדיברו פה לא יפתרו את הסכסוך. זהו, תודה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> בבקשה. יש לנו את דנה והדס. << אורח >> דנה רובין: << אורח >> דנה רובין, ארגון מנהלי הרווחה. קודם כל, אני מרגישה צורך להגיד סליחה בפני כל המשפחות שהמדינה לא הצליחה לשמור עליהן. 60% מהנשים האלה הן לא התלוננו. אנחנו מדברים פה על האחוז שכבר התלוננו ומה עושים איתן. ולצערי הרב, אחד הדברים הראשונים שאומרים, האישה מוכרת ברווחה. אבל אם אישה מגיעה ושואלים אותה, למה יש לך פה סימן כחול? והיא בוחרת לא לספר, וחן, את נגעת לליבי, אין לנו יכולת לעשות משהו עם אישה בגירה שלא מוכנה לדווח על עצמה. ויכול להיות שכאן שינוי, שכל אחד מבני המשפחה יכול לדווח על האלימות הזאת ולחייב את כולם להגיע לטיפול בעילום שם, יכול להכניס הרבה יותר נשים למעגל הזה שאנחנו מכירים. כי האפשרויות לטיפול הן גדלות ומתרחבות. הדבר השני, אנחנו נמצאים בתוך אירוע לאומי. כל אחד מספר את תוכנית העבודה שלו, ולצערי, תוכנית עבודה של כל משרד לא מספיקה. האישה הזאת אולי מוכרת ברווחה, אבל הילדים שלה מוכרים בבית הספר, והיועצת פוגשת אותם. היא גם הייתה אצל רופא משפחה. אין לנו יכולת לסנכרן בין המידע הזה. ואם נשב בחדר אחד עד יעלה עשן ונבנה תוכנית עבודה משותפת, יכול להיות שממנה יצא משהו קצת יותר מסונכרן. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> תודה רבה. הדס. ואם שי פה, אני מתנצלת שאני לא נותנת לו לדבר. סליחה. << אורח >> הדס גבריאל זני: << אורח >> עו"ד הדס גבריאל זני, מהסיוע המשפטי, משרד המשפטים. אני רק רציתי להוסיף שני דברים בשני כובעים שלנו. א', בסיוע המשפטי, במישור הרגיל, אנחנו גם רואים עלייה מאוד מאוד גדולה במספר צווי הגנה שהוגשו על ידינו, עלייה של 44% ביחס לשנת 2024, וזה עולה בקנה אחד עם מה שקורה מבחינת מקרי הרצח. אנחנו כן עושים הכשרות באופן גורף לעורכי הדין שמייצגים מטעמנו, גם בהיבט של עורכי דין שמייצגים גברים אלימים וגם בתחומים של אלימות במשפחה. ודבר אחד, מהמקום שכן מייצג משפחות שאיבדו את יקיריהן בעבירות המתה, אני חושבת שצריך לדבר גם על הענישה שיש במדינת ישראל, בהיבטים של מדרג ענישה. יושבת פה לילך וגנר. רצח נשים צריך להיות נסיבה מחמירה במדינת ישראל. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> נאבקנו על זה ולא הסכימו. << אורח >> הדס גבריאל זני: << אורח >> ולא רק הפסיקה צריכה להתייחס לזה, אלא זה צריך להיות נסיבה מחמירה. זהו. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> תודה רבה. אני מסכמת, בבקשה, ברשותכם. קודם כל, הדיונים הבאים בנושא אלימות כלפי נשים ורצח נשים יהיו פר-נושא. מה הכוונה? אנחנו נחלק את הדיונים הבאים לפרקים, כמו מניעה, שיקום, ענישה. בעצם אנחנו נחלק את זה לתתי-נושאים, אכיפה, כדי להביא לאפקטיביות יותר גדולה בדיונים. הדיונים הראשונים היו ככה יותר התנעה של זה, ואנחנו גם בסוף נוציא את התובנות לכדי מסמך שיוגש לממשלה. זה רק שתדעו מה תוכנית העבודה להמשך הדיונים. אני עוברת לסיכום. הוועדה מבקשת משר הבריאות ויו"ר הקואליציה לפעול למען קידום חקיקת התיקון לחוק זכויות החולה. המשרד יעדכן בוועדה כל שבוע עד שאנחנו נגיע לפתרון. אנחנו נבקש כל שבוע עדכון מה קורה עם תיקון החוק הזה של זכויות החולה, כי אנחנו מבינים שזה ישפר את הסנכרון ואת שיתוף הפעולה בין המשרדים. הנקודה הבאה, הוועדה קוראת לשר לביטחון לאומי לאשר למשטרה להעביר את הנתונים לממ״מ. בלי הנתונים על היקף התופעה קשה לנו מאוד לעקוב אחריה, וכך קרה כל השנים, ואנחנו פונים שוב לשר לביטחון לאומי לאשר למשטרה להעביר לממ״מ, לג'רי שלנו, את הנתונים. הנקודה הבאה, הוועדה קוראת למשטרה להיפגש עם אמינה, אמא של רבאב, זיכרונה לברכה, ולמצוא פתרון שיבטיח את המוגנות שלה ואת לכידתו של הרוצח. הוועדה תבקש עדכון בנושא הזה בכתב. הסיבה שאנחנו מתעכבים על זה, כי זה מקרה מאוד מאוד חריג, שלא ברור איך הרוצח לא מאחורי סורג ובריח ואיך עדיין אמינה מאוימת. אנחנו נמשיך להתעדכן בנושא הזה עד שנקבל תשובות שמניחות את הדעת. הוועדה קוראת להנהלת בתי המשפט לעדכן בנושא מערכת העברת המידע בנוגע לצווי הגנה. זה משהו שהיה אמור להיפתר בדצמבר, עדיין לא נפתר, ואנחנו נבקש עדכון. הוועדה קוראת למשרד לביטחון לאומי ולמשרד המשפטים לבחון האם נכון לעשות חקיקה שתאפשר למדינה להיכנס לנעליה של האישה. אמר את זה פה אלכסנדר, שבעצם איך במצבים שהאישה מבטלת תלונות ולא מעזה, האם אפשר במצב כזה לאפשר לבן משפחה אחר להתלונן ולהשתלט על האירוע? כי הנה, אנחנו רואים שיש מקרים שבהם זה מוביל לרצח. זו חקיקה עדינה, ואני מבקשת שתקדישו לזה מחשבה, מה האיזון הנכון מצד אחד להגן על האישה ומצד שני לא לפגוע בעצמאותה. אני מבקשת לקבל חוות דעת מהמשרד לביטחון לאומי ומשרד המשפטים בעניין החקיקה הזו. האם אתם חושבים שזה נכון? ואם כן, איך? הוועדה מבקשת מהנהלת בתי המשפט את מכתב התשובה שנשלח לשר לביטחון לאומי בנושא הפיקוח הטכנולוגי, כדי להבין את הפערים בין המשטרה למערכת בתי המשפט. היינו רוצים גם לקבל נתונים, כמה מאלה שקיבלו את האיזוק האלקטרוני היו בגדר אותם מקרים חריגים וללא רקע פלילי, ונשמח לקבל גם מהנהלת בתי המשפט וגם מהמשטרה, מהשב״ס בעצם, האם לשיטתם מבחינה מקצועית יש מקום לתיקון חקיקה שמקל את הסעיף של הרקע הפלילי, או שנכון להשאיר את הנוסח כפי שהוא. הדעות פה היו חלוקות, והיינו שמחים לקבל עמדה מנומקת בכתב. הוועדה מבקשת מהמשרד לביטחון לאומי לעדכן תוך שבוע, או בכתב או את הוועדה, בדבר תאריך ההתחלה של הקמפיין בנושא האיזוק האלקטרוני. היה לזה דד-ליין בנובמבר וזה לא קרה, ושמענו פה כמה חשוב שכל העוסקים בדבר יכירו את הכלי הזה. וכמובן, הוועדה קוראת למשטרה ולכלל המשרדים הנוגעים בדבר לבחון הקמת צוות חירום. אנחנו רואים שהפלטפורמה שהוקמה בשנת 2017 כבר התיישנה במידה רבה. חלק מהתוכניות יושמו, חלק יושמו חלקית. הדברים הפכו כנראה ללא רלוונטיים, וצריך לבחון את הדברים מחדש. הנתונים מלמדים שצריך להתעורר בדחיפות, כי המגמה מאוד מדאיגה, וזה מצריך תוכנית חירום, ולא המשך עבודה כבשגרה. תודה רבה לכל מי שנכחו, סליחה שקיצרתי אתכם, וניפגש. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 14:15. << סיום >>