פרוטוקול ועדה
הכנסת העשרים-וחמש
מושב רביעי
פרוטוקול מס' 89
מישיבת הוועדה המיוחדת לטיפול בשורדי השואה
יום רביעי, ג' בשבט התשפ"ו (21 בינואר 2026), שעה 9:34
סדר היום:
<< נושא >> בחינת מצוקת בני משפחה מטפלים בשורדי שואה סיעודיים ומצב יישום התוכנית הלאומית לדמנציה
דיון מעקב בהמשך לדיון שהתקיים ב-30.12.2025 << נושא >>
נכחו:
חברי הוועדה:
יסמין פרידמן – היו"ר
חברי הכנסת:
איימן עודה
מוזמנים:
מיכל שוכמן גבאי
–
מנהלת תחום פ"א - בני משפחה מטפלים, משרד הרווחה והביטחון החברתי
מיכל שטיינמץ ליברמן
–
מנהלת תחום פ"א - תכנית תיאום טיפול, משרד הרווחה והביטחון החברתי
רותי טואטי
–
מנהלת סניף ירושלים, הרשות לזכויות ניצולי השואה, משרד ראש הממשלה
יוסי ברנט
–
מנהל חטיבת קהילה, דיגיטל וחדשנות, עמותת מלב"ב
נטלי שפיר
–
רכזת תחום דמנציה, קופת חולים מאוחדת
עדי שליט
–
עו"ס, רכזת תחום ניצולי שואה, קופת חולים כללית
שלמה פרלוב
–
יו"ר, ראש האיגוד המקצועי הסתדרות הגמלאים בישראל, ההסתדרות החדשה
משתתפים באמצעים מקוונים:
ד"ר גל מידן
–
מנהל המחלקה סטנדרטים ונהלים, אגף הגריאטריה, משרד הבריאות
נטלי גבאי
–
מנהלת אגף סיעוד, המוסד לביטוח לאומי
פרופ' יהודית אהרון פרץ
–
רופאה, האיגוד הישראלי לנוירולוגיה
ענת שוסטר
–
מנהלת השירות הסוציאלי, הקרן לרווחת ניצולי השואה
ד"ר נתי בלום
–
מנכ"לית, עמותת עמדא
מנהלת הוועדה:
אריאלה אהרון
רישום פרלמנטרי:
חבר תרגומים. אלעד גרנות
רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.
<< נושא >> בחינת מצוקת בני משפחה מטפלים בשורדי שואה סיעודיים ומצב יישום התוכנית הלאומית לדמנציה- דיון מעקב << נושא >>
<< יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >>
בוקר טוב. הדיון הזה הוא למעשה דיון המשך, כי נגענו בדיון הקודם בנושא הדמנציה וזו הייתה רק ממש טעימה וכן חשוב להעמיק בזה ולשמוע יותר. אני כן אגיד שמה שכן שמענו קצת הציג תמונה מדאיגה, כי נדמה שהנתונים מבוססים על משהו שהוא לפני שבע שנים.
אנחנו רואים שיש פערים בין המענים ושהרבה מהמענים נשענים על המגזר השלישי. ולכן אנחנו רוצים לשמוע עוד קצת על הטיפול שקיים ומה אפשר לעשות, ולראות. שלחנו שאלות די ממוקדות.
אנחנו כן נפתח עם פרופסור יהודית אהרון פרץ, כי היא צריכה להיכנס כבר לזה. בוקר טוב לך. ראשית, תודה רבה שהצטרפת אלינו ופינית שוב מזמנך. אני כן אשמח שנמקד, כי סיפרת לנו באריכות בפעם שעברה על הרקע, וכן הייתי רוצה אם אפשר להתמקד: מה לדעתך הטיפול היעיל ביותר? איך לדעתך אפשר לשפר את זה? מה את חושבת שצריך לעשות?
<< דובר_המשך >> יהודית אהרון פרץ: << דובר_המשך >>
בוקר טוב. אני בכול זאת רוצה להתחיל בהגדרה. דמנציה היא הגדרה תפקודית, זאת לא אבחנה רפואית. זאת אומרת זה אומר שאדם או אישה סובלים מירידה קוגניטיבית ו/או התנהגותית בדרגת חומרה, שלא מאפשרת לה להמשיך לתפקד בדרך שהיא תפקדה עד עכשיו בעבודה, בקהילה, במשפחה.
בדיון הקודם שמענו והיה נהוג לדבר על כך, שדמנציה היא מחלה של אנשים זקנים, מבוגרים. אבל בשנים האחרונות מסתבר שלא כך הוא, ואנחנו מדברים היום על דמנציה, שעלולה להסתמן בכול טווח הגילים, מ-30, 40, 50. אז מחלקים את זה לדמנציה late onset מגיל 65 ומעלה, ו-early onset לפני גיל 65.
<< יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >>
אגב, אתם מוצאים איזושהי סיבה מדוע דווקא בשנים האחרונות יש ירידה בגיל?
<< דובר_המשך >> יהודית אהרון פרץ: << דובר_המשך >>
לא, אין ירידה. זה לא שיש ירידה בגיל, לא שיש יותר אנשים צעירים, אלא שככול שעולה איכות החיים במדינות מתפתחות, יש יותר אנשים שמאובחנים כסובלים מדמנציה. וזה כיוון שיש יותר מודעות, אנשים פונים יותר למערכת הבריאות, ובנוסף לזה כי מה שקורה עם התקדמות הרפואה והעלייה בתוחלת החיים, במיוחד במדינות המתפתחות אז אפשר להגיע למצב של ירידה קוגניטיבית ודמנציה כתוצאה מהרבה מחלות, לא דווקא מהמחלות הניווניות.
אז, למשל, כתוצאה מאוטמים במוח. זאת אומרת חוסר טיפול נכון בלחץ דם, סוכרת, מחלות לב, אי-ספיקת לב, חוסר שינה ודברים כאלה. כתוצאה מחבלות ראש. כתוצאה מכול המחלות הנוירולוגיות שפעם או שהיו מתים מהן או שהיו הופכים לסיעודיים, כמו טרשת נפוצה, פרקינסון, דברים כאלה. חבלות ראש, אני מדגישה שוב פעם.
זאת אומרת שהאוכלוסייה, שנכנסת היום לסל הזה של אנשים שסובלים מירידה קוגניטיבית ודמנציה - התרחבה מאוד והיא גם כוללת אנשים צעירים.
עשיתי אתמול חשבון, כי התפרסם לפני שנה ובפעם הראשונה מאמר מסכם על כמה חולים צעירים עם דמנציה חיים בעולם. והם מדברים על משהו כמו 119 ל-100,000 אנשים בני 30 עד 60. אז לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה יש בארץ בערך שלושה מיליון וחצי אנשים בגילים האלה, שזה אומר שחיים בארץ כמה אלפי אנשים צעירים, זאת אומרת בין 30 ל-60, שסובלים מירידה קוגניטיבית ודמנציה.
מה אפשר לעשות? אם אתה מסתכל מהכיוון הרפואי, אז כמובן צריכים לאבחן אותם כמה שיותר מהר ולטפל, כי יש לזה חשיבות אדירה, מכיוון שהאנשים הצעירים האלה אלה אנשים שהם הורים ויש להם ילדים קטנים והם מפסיקים לעבוד והם מהווים מטלה על המשפחה, כמובן על הקהילה וכמובן על המטפלים. אז זה עולה הרבה גם למשפחה וגם לסביבה וגם לקהילה.
עוד משפט אחרון מה אפשר לעשות: שגם בקבוצה הזאת הסיבה השכיחה ביותר לדמנציה היא מחלת אלצהיימר. זאת אומרת לא רק במה שנחשב late onset, גם בצעירים הם סובלים מהרבה גורמים. אבל מחלת אלצהיימר, כמו שהיא מאובחנת היום, היא הסיבה המובילה לדמנציה.
אז, כמובן, אם אנחנו מסתכלים כקהילה, אנחנו צריכים לשפר את הטיפול בכול האוכלוסייה הזאת, אם אנחנו מדברים כרגע על הנתח של הצעירים שמתווספים. וכמו שאמרתי בפעם הקודמת, יש היום בישראל עשרה מומחים. קוראים לזה נוירולוגיה קוגניטיבית. בכול אופן נוירולוגים שמתמחים במחלות שעלולות לגרום לדמנציה. יש בטח משהו כזה, אולי קצת יותר, פסיכיאטרים שמדגישים את ההתמחות שלהם את השינויים הקוגניטיביים-התנהגותיים. כי דיכאון, למשל, בכול מהלך החיים, מגיל ינקות עד גיל זקנה, דיכאון הוא גורם סיכון לדמנציה. כמובן, כול החוויות הלא נעימות הסביבתיות, שאנחנו חיים אצלנו בארץ. והגריאטרים בכלל לא מגיעים, או בדרך כלל לא מגיעים לאוכלוסייה הזאת.
אז מה אפשר לעשות? מה שדיברנו. זאת אומרת זה מתחיל מלתגבר או לתגמל את האוכלוסייה של הרופאים, כדי שזה ייהפך למקצוע יותר נדרש, כי זה מקצוע די קשה ולא כול כך מתגמל, אבל מאוד מעניין ומאוד חשוב. אז להעלות את מספר הנוירולוגים ואלה שמטפלים בנוירולוגיה קוגניטיבית, ולתגמל את הפסיכיאטרים ואת כול מקצועות הבריאות – פסיכולוגים, עובדים סוציאליים, מרפאים בעיסוק - כול החבילה הזאת, כול מקצועות הבריאות שצריכים לעטוף את האנשים האלה.
וכמובן, להפנות כמה שיותר לאבחון מדויק. מה שעוד חשוב להגיד באוכלוסייה הזאת, האבחון הוא לא כול כך פשוט. בגלל שהאבחנה המבדלת היא מאוד גדולה, אז האבחון הוא לעיתים מסובך ודורש דימות, זאת אומרת MRI או מיפויים כאלה ואחרים וסמנים בנוזל השדרה ובדם. וכול הדברים האלה, כמובן, עולים הרבה כסף וחלקם לא ממומנים על ידי הקופות למיניהן.
ולמשל, הזכירו בפעם הקודמת את התרופות החדשות למחלת אלצהיימר, אז בהנחה ובתקווה שמשהו מזה ייכנס לסל, אבל עדיין כדי לספק לאדם או להאט את ההידרדרות במחלת אלצהיימר העלות היא משהו כמו 35,000-40,000 דולר לשנה. וזה כולל את התרופות, אבל לא רק, כי כול הדימות, זאת אומרת בדיקות העזר והאשפוזים לעירויים – אלה תרופות שניתנות בעירוי – שום דבר לא בסל. זאת אומרת ככול שהרפואה מתקדמת ועולה תוחלת החיים ואפשר יותר לטפל באנשים האלה, ואם מטפלים בצעירים, כמובן, אז אנחנו מורידים את העלות לקהילה בשלבים מאוחרים יותר, כי אלה אנשים שהם מטופלים ונמצאים במסגרות המתאימות. אז העלות עולה.
וכמובן, עוד לא אמרתי, כול המעטפת של התמיכה, קבוצות התמיכה, נגיד מה שעושה עמדא וארגונים אחרים שתומכים באנשים האלה. יש היום הרבה אנשים אחרי PTSD, אחרי חבלות ראש. ולא רק הפסיכיאטריה. אחרי טיפולים אונקולוגיים. כול המחלות האלה, שפעם היו מתים מהן, היום אפשר לחיות וחיים לא רע, אבל הן מהוות גורמי סיכון לירידה קוגניטיבית. וכשהירידה הקוגניטיבית היא חמורה זה מהווה גורם סיכון לדמנציה. וכמובן, לא אמרתי שכול המחלות האלה, לא חשוב איך אנחנו מתארים אותן, הביטוי שלהן שכיח וחמור יותר באוכלוסיות מוחלשות.
<< יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >>
כן. את יכולה רק שאלה אחרונה, אם אפשר, מה בעצם ההבדל בין אלצהיימר לדמנציה?
<< דובר_המשך >> יהודית אהרון פרץ: << דובר_המשך >>
דמנציה, כמו שאמרתי, זאת ירידה קוגניטיבית בדרגת חומרה, זאת אומרת כמו חום. מחלת אלצהיימר היום זאת מחלה מאוד ספציפית, שיש לה ביטוי פתולוגי מאוד מסוים. מה הביטוי הפתולוגי? שיש משקעים של שני חלבונים ספציפיים, אחד קוראים לו ביתא-עמילואיד והשני קוראים לו טאו. בגלל המשקעים האלה נגרמת דלקת במוח וכתוצאה מהדלקת והמשקעים של החלבונים לאט-לאט יש פגיעה בתאי העצב במוח.
מה שעושות התרופות החדשות, שהן הדור הראשון וכמובן אנחנו מקווים שזה ישתפר בעתיד, הן מנקות את המוח מהחלבון הלא תקין הזה, עמילואיד, ובאופן עקיף גם קצת מהחלבון השני הלא תקין, שקוראים לו טאו. ומסתבר שכאשר אנשים סוחבים במוח פחות חלבונים לא תקינים, הירידה הקוגניטיבית שלהם, זאת אומרת הנזק העקיף לתאי העצב הוא פחות, ולכן הירידה הקוגניטיבית היא יותר קלה. אז מחלת אלצהיימר היא סוג מסוים של מחלה, שגורמת לירידה קוגניטיבית.
נגיד מחלת פרקינסון, שוקעים שם משקעים אחרים, חלבונים לא פתולוגיים אחרים. אז שמה גם כן, אחרי 5, 10, 15 שנה יש ירידה קוגניטיבית, שנראית קצת אחרת. למשל חבלות ראש גורמות לנזק במוח בצורה אחרת ואז הירידה הקוגניטיבית היא מסיבה אחרת. אז מחלת אלצהיימר היא סוג אחד של מחלה שגורמת לירידה קוגניטיבית.
<< יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >>
והטיפול הזה בעירוי הוא חייב לתת אותו כול חודש כול עוד האיש או האישה בחיים או שזה טיפול ממוקד?
<< דובר_המשך >> יהודית אהרון פרץ: << דובר_המשך >>
לא. ממוקד. אחד, מדובר בטיפול שנמצא יעיל בשלבים הראשונים של המחלה, זאת אומרת בשלבים הראשונים של ההסתמנות של התסמינים. זאת אומרת החלבונים הפתולוגיים יכולים להיות במוח והאדם יהיה תקין לגמרי ולא יחווה ירידה קוגניטיבית ותפקודית. אבל ברגע שזה מתחיל לקרות, זה השלב שמאמינים היום שהוא היעיל ביותר. זאת אומרת אנשים שעדיין מתפקדים.
עכשיו, יש שתי תרופות, כל אחת מחברה אחרת. אחת ניתנת פעם בשבועיים בעירוי, השנייה ניתנת פעם בחודש בעירוי. התרופה שניתנת פעם בחודש, הניסוי שבוצע בה הראה, שבערך אחרי שנה וחצי, תלוי באדם, המוח נקי מחלבונים. אפשר לראות אם יש או אין חלבונים במיפוי מוח ואז מפסיקים את הטיפול בכלל ועוקבים אחרי האדם מה מצבו.
והתרופה השנייה, שנותנים אותה פעם בשבועיים, אחרי שנה-שנה וחצי, לפי התסמינים והירידה הקוגניטיבית יורדים לעירויים פעם בחודש ואחר כך אולי אפילו פחות.
אבל צריכים להבין, הטיפולים הם לא לכול החיים וזה מכיוון שלצערנו, אלא אם כן תהיה איזו הפתעה נוראה גדולה, ההנחה היום היא שהטיפול לא מרפא, הוא רק מאיט את התהליכים הפתולוגיים. אז ההנחה היא שהאנשים עדיין ייתדרדרו, אבל יותר לאט. ואז כנראה, הלוואי שאני טועה, אבל שאחרי כמה שנים או יכול להיות ששנה וחצי-שנתיים, זה יפסיק להיות מועיל. אלא אם כן יימצא משהו אחר. אבל כנראה שלא כול החיים. זאת אומרת זה לפי תוחלת החיים.
<< יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >>
תודה רבה, פרופסור אהרון פרץ. אנחנו מודים לך מאוד על המידע ועל זה שפינית מזמנך לחלוק איתנו את המידע.
<< דובר_המשך >> יהודית אהרון פרץ: << דובר_המשך >>
תודה לכם, בהצלחה.
<< דובר >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר >>
תודה רבה לך, כבוד היושבת-ראש, יסמין פרידמן. אני באמת מתנצל בפניכם, כי אני לא אוהב להפריע לדיון ולעבור לנושא אחר, אבל קיבלתי על עצמי לעבור מוועדה לוועדה ולדבר על הפשיעה בקרב האוכלוסייה הערבית, שזה אנשים שמאבדים את הכול. אז, ברשותך, שלוש דקות בבקשה.
<< יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >>
בהחלט.
<< דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >>
העיר סח'נין שובתת מאתמול, החנויות סגורות טוטלית. למה החנויות סגורות? כי אנשים לא רוצים לשלם פרוטקשן. בעלי החנויות החליטו לא לשלם פרוטקשן אז סגרו את כול החנויות.
חברים, אנחנו רוצים לחיות בחברה ללא נשק, עם אפס נשק. אפס. כי הנשק הזה הוא רע בכול המובנים. אם הוא נגד ערבים הוא רע, נגד יהודים הוא רע, במישור הפלילי הוא רע, במישור הביטחוני הוא רע. יש לנו תביעות כלפי ממשלות ישראל, ניאבק בדרכים דמוקרטיות לא אלימות. אנחנו לא רוצים נשק. לא נגד ערבים, לא נגד יהודים. אנחנו יכולים לחיות בלי נשק.
מאות אלפי כלי נשק מגיעים מבסיסי צבא. איך יכול להיות? איך יכול להיות? וזה לא רק שנה אחת, הרבה שנים. ואנחנו זועקים מדם ליבנו, אין מקום שלא זעקנו בו. חסמנו כבישים, ישבנו עם ראשי ממשלה, עם שרים, מעלים את זה הרבה שנים, שהמדינה צריכה לטפל. יש נושאים המדינה צריכה לטפל בהם, כמו הנשק למשל, כמו ארגוני הפשע המאורגן, כמו פענוח מקרי הרצח. אלה דברים של המדינה. יש דברים של החינוך, של התרבות.
אני אומר שמי שמתעסק בפשיעה בקרב האוכלוסייה הערבית הוא 1%. 1% זה לא אפס, זה 20,000 אנשים. 99% מהאזרחים הערבים רוצים לחיות חיים נורמליים, 99% רוצים לחיות בחברה נורמלית. אני אומר למדינה: עלינו 99%, כי זה החינוך והתרבות והכול. עליכם 1%. בלי שהמדינה תטפל בזה, אם אנחנו נחליט להיאבק נגד ארגוני הפשע המאורגן ונגד הנשק הבלתי מורשה, לקחת את החוק לידיים, אנחנו ניקח את החוק לידיים – יהיו 3,000 רציחות בשנה. כי אם ניכנס לבית על אפם וחמתם של בעלי הבית בשביל לאסוף את הנשק הבלתי מורשה, אז הם ירצחו אותנו. יהיו 3,000 רציחות בשנה.
הרצח והפשיעה בקרב האוכלוסייה הערבית זו מכת מדינה. אין דבר יותר פוגעני מאשר להאשים את התרבות שלנו. אין דבר יותר פוגעני. משנת 1948 עד שנת 2000, כמה שנים יש? בכול השנים הללו נרצחו פחות מ-250 ערבים. פחות מהחברה היהודית, משנת 1948 עד שנת 2000. היום בכול שנה - יותר מ-250.
אני עושה השוואה בין פלסטינים פה לבין פלסטינים בגדה המערבית. יש בגדה המערבית שלושה מיליון פלסטינים. נרצחו בשנה שעברה 25 אנשים. אצלנו שני מיליון – 250 אנשים. בירדן 50% פלסטינים. לכול מיליון אנשים נרצחים עשרה אנשים. אצלנו לכול שני מיליון – 250.
אנחנו לומדים להכריז על מרי אזרחי בדרכי שלום. מה זאת אומרת מרי אזרחי? זאת אומרת שביתה כוללת גם של הערבים שעובדים במוסדות השונים במדינה, גם נהגי אוטובוסים, גם נהגי משאיות, גם להחליט שלושה ימים לא לשלם בוויזה, לא להשתמש בשום דבר כלכלי בשביל להגיד, שזה מרי אזרחי בדרכי שלום. אנחנו רוצים להפריע, כי אנחנו רוצים שיתייחסו אלינו.
אני מקווה שכל בן אדם בהיותו בן אדם יעמוד לצד הצדק.
תודה רבה.
<< יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >>
אני מצטרפת לקריאה, כמי שגרה בנגב ויודעת, שבעיר השכנה אליי יש 100,000 נשקים. גם משם אני רוצה שיאספו את הנשקים. אנחנו כולנו רוצים לחיות בסופו של יום. אין דבר כזה פשיעה במגזר הערבי. פשיעה במגזר הערבי זה גם פשיעה במגזר היהודי. זה לא קיים ואתה צודק, וזה תפקיד הממשלה לטפל בזה. ולצערי, אנחנו רואים שאין טיפול.
אני גם אחדד לכול מי שחושב שזה עניין של תרבות, שהשנה נרצחו יותר נשים במגזר היהודי מאשר במגזר הערבי עד כה.
<< דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >>
אנחנו שותפים למאבק נגד רצח נשים.
<< יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >>
בכלל, נגד רצח נקודה.
<< דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >>
השם שמשפיל את כולנו, "כבוד המשפחה" או "על רקע רומנטי" - -
<< יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >>
אין ספק, צריך לטפל בזה.
<< דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >>
- - אין רומנטי בזה ואין כבוד בזה. יש רצח מתועב בזה וכולנו שותפים.
<< יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >>
ואנחנו דורשים מהממשלה הזאת להקצות לזה משאבים, לקחת את זה כמשימה לאומית ולהחזיר את השקט לכולנו.
<< דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >>
תודה רבה. סליחה שהפרעתי.
<< יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >>
הכול בסדר, גם זה חשוב.
אנחנו נעבור ליוסי, מנהל חטיבת קהילה מעמותת מלב"ב, היי.
<< אורח >> יוסי ברנט: << אורח >>
שלום, בוקר טוב. אני רק אתן רקע קצר מאוד על העמותה למי שלא מכיר, אפשר להיכנס לגוגל, אבל בגדול עמותת מלב"ב הוקמה ב-1981. רוב תחומי העיסוק שלנו זה זקנה וטיפול באנשים עם דמנציה. יש לנו שלושה מרכזי יום בירושלים ואחד בבית שמש, כשהגדול ביותר בארץ אצלנו תיכף יהיה עם רישיון של 140 אנשים.
מרכזי היום מחולקים לפי רמות תפקוד ושפה – ערבית, עברית, רוסית, אנגלית וצרפתית. כלומר אדם ברמה תפקוד גבוהה, שהוא ממש בהתחלה של הדמנציה, הוא לא יהיה ביחד עם מישהו ברמת תפקוד נמוכה. וזה גם תלוי תרבות. אמריקאי לא יהיה עם מישהו שהוא עלה מברית המועצות, ישראלי לא יהיה עם מישהו שעלה מצרפת, כי התרבות מאוד שונה ומשפיעה.
יש לנו את תחום הסיעוד, יש לנו את תחום הטיפול באנשים צעירים, קבוצות אצלנו בירושלים וגם בשיתוף עם מוזיאון ישראל, שמגיעים אנשים מתחת לגיל 67. כול תחום המחקר, פיתוח, עשינו תשעה מחקרים, כתבנו מעל 60 מאמרים שפורסמו בכול העולם, שיתופי פעולה עם קופות חולים, משרד הרווחה, משרד הבריאות וביטוח לאומי. כול תחום העיסוק שלי זה בתחום של תרפיות וטיפולים באופן פרטי, לצערנו, ולא דרך מימון כלשהו. בירושלים, בית שמש, מודיעין ומרכז הארץ לאנשים שיכולים לממן תרפיות וטיפולים בבית. אנחנו גם נותנים תמיכה מאוד רחבה מקוונת - - -
<< יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >>
חוץ מהתרפיות, שזה, אתה אומר, רק למי שיכול לשלם, המרכזי יום, אתם נותנים שירות דרך משרד הרווחה?
<< דובר_המשך >> יוסי ברנט: << דובר_המשך >>
מרכז היום מוכר. נכון, מרכז היום זה דרך הרישיון של משרד הרווחה ומי שקובע את העלות זה ביטוח לאומי דרך חוק סיעוד. מי שלא רוצה לשלם בחוק סיעוד יש סכום מסוים, שנקבע, שמותר לגבות מהאדם עצמו. כול מרכזי היום הם, כמובן, בגירעון בגלל שהעלות של מרכז היום לאדם היא הרבה יותר ממה שאנחנו מקבלים. זה נושא בנפרד שנמצא בטיפול, אבל חשוב ממש להגיד, הגירעונות של מרכזי היום, לא רק אצלנו, גם אצל רוב האחרים. אצלנו זה מגיע לגירעון של מיליון שקלים בערך בשנה, פחות או יותר, ולכן תחום הסיעוד והתחום שלי אמורים לכסות את העלות הזאת ביחד עם התרומות.
הקמנו גם את "מלב"ב למשפחה" בשיא הקורונה, תמיכה מקוונת לבני משפחה מטפלים – המון פוסטים באתר, קבוצות תמיכה מקוונות, מפגשים מקוונים שעושים פעם בחודש, ניוזלטר מקוון. הכול אנחנו שולחים לבני המשפחה המטפלים גם דרך השותפים בקופות החולים, משרד הרווחה דרך מיכל וזה עובד בצורה מאוד-מאוד טובה.
אנחנו פה בגלל שאנחנו פה במשך שנים באים ואומרים שחייבים לטפל בתחום הדמנציה. היינו חלק מפורום המומחים של משרדי ממשלה, קופות חולים וארגונים של המגזר השלישי דרך התוכנית הלאומית לדמנציה, שזה משהו שכמעט ולא פעיל, כמעט ולא מתוקצב.
אני מציע את עצמי אם צריך מישהו שיעמוד בראש אפילו, לא שאני מחפש את זה, אבל אני חושב שזה באמת צו השעה להחזיר את זה ולפעול כולם ביחד כדי באמת לתת אבחון מוקדם, קידום בריאות ומענה להרבה מאוד אנשים שלא מקבלים את זה.
יש מכרז שיצא, שעמותת עמדא היא הזכירה אותו לפני שלושה שבועות ואנחנו זכינו וגם הם – העלאת מודעות בקרב ערבים, זה עמותת עמדא. אנחנו בקרב ישראלים מוצא אתיופי. זה מימון של ביטוח לאומי ומשרד הבריאות ושלנו. שותפים לזה גם משרד הרווחה, שבאמת מפיצים את כל המידע וגם ביחד עם קופות החולים. המטרה היא להגיע לאוכלוסיות, שיש שם בעיה של העלאת מודעות והגעה לאבחונים. כי ברגע שמישהו עובר אבחון, אפילו פרטי או אפילו דרך קופת חולים, הוא כבר נכנס לsession-של הרבה מאוד מידע שזורם אליו מהקהילה.
וביחד עם הפורום של המומחים והתוכנית הלאומית לדמנציה אפשר בהחלט להגביר את המודעות. ככול שנגביר את המודעות ונגיע לאבחון מוקדם ולמניעה ראשונית, לפני שהאדם בכלל יש אצלו את ההתפתחות של הירידה הקוגניטיבית המוקדמת או של דמנציה, אפשר לפעול לקידום של הבריאות. אנשים שיצאו לפנסיה, אנשים לפני גיל פנסיה, שיידעו, שיכירו את הדברים האלה, שככול ששומרים על איכות חיים טובה יותר, בריאות, תזונה טובה ופעילות גופנית, יש סיכוי למנוע את ההתחלה או לפחות לעכב התחלה של סוגים מסוימים.
בגדול, בשפה פשוטה, דמנציה זה אוסף של הרבה מאוד מחלות ואלצהיימר זה המרכזי שבהם, שזה בערך 60 ומשהו אחוזים. יש עוד המון סוגים של דמנציה וחלקם אפשר אולי לנסות – זה לא הוכח על ידינו – אבל אפשר לנסות לעכב או למנוע באמצעות קידום של בריאות אצל האנשים.
<< יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >>
האמת, לא צריך להיות מומחים גדולים. אתה רואה, אתה פשוט רואה שאם האדם יש לו חברה ויש לו משפחה והוא מטופל לעומת אנשים שחיים בבדידות נוראית. ואני חושבת שהקורונה הראתה כמה זה משפיע. אז זה כאילו נראה לי א'-ב', זה ברור שתהיה ירידה קוגניטיבית אצל אנשים מבוגרים שכבר יש שם התחלה, אני חושבת.
<< דובר_המשך >> יוסי ברנט: << דובר_המשך >>
כן, אבל ממש חשוב להגיד שאין הפרדה בין אדם שהוא פרופסור למשפטים שחי בירושלים עם משפחה והכול לבין אדם שגר ברהט.
<< יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >>
חד משמעית, זה ברור. אבל אני מניחה שבדידות והיעדר תקשורת עם הסביבה משפיעה, לא?
<< דובר_המשך >> יוסי ברנט: << דובר_המשך >>
סוגים מסוימים של הדמנציה. כן, זה חלק מזה. יש הרבה מאוד השפעות.
אבל אם אנחנו באמת נתקצב את זה ויש שיתוף פעולה הדוק כמו עכשיו, אבל עם תקצוב של תוכניות של העלאת מודעות בקרב ישראלים ממוצא אתיופי, בקרב ישראלים ממוצא של ברית המועצות, של מדינות דוברות אנגלית, כול האוכלוסיות קצה שאין להם את כול המידע נגיש באופן מלא, אז נוכל להעלות את המודעות שאנשים יגיעו לאבחון, שיבינו במה מדובר.
וסיפור אחד מאוד-מאוד קצר על התוכנית להעלאת מודעות בקרב ישראלים ממוצא אתיופי: היה בחור שקיבל איזושהי מלגה והגיע ללימודים, סיים בהצטיינות ועבד בחברת הייטק. לצערו הרב, שני ההורים שלו המצב שלהם הלך והידרדר. הוא התפטר ועבר לטפל בהם. ובזכות התוכנית הזאת – שזה מימון גם של משרד הבריאות וגם של ביטוח לאומי ושלנו – הוא קיבל את הליווי שלנו ואת התמיכה והצטרף לחלק מהמפגשים והוא חזר לעבוד. הוא הבין, שהוא לא צריך להישאר עם זה לבד, עשה אבחון לאחד מהם, כי אצל אימא שלו, אם אני זוכר נכון, זה לא היה דמנציה, זה היה MCI שזו ירידה קוגניטיבית מתונה וזה לא חובה שזה יתפתח לדמנציה. הוא חזר לעבוד, הם קיבלו חוק סיעוד וזה דבר שהוא מאוד-מאוד משמעותי.
<< יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >>
נכון.
<< דובר_המשך >> יוסי ברנט: << דובר_המשך >>
כי זה מציל בסוף לא רק את הקשישים, שזה משהו אחר, זה מציל את האדם עצמו.
<< יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >>
את כול המשפחה, כן.
<< דובר_המשך >> יוסי ברנט: << דובר_המשך >>
וזה מה שחשוב לנו, כי אנשים בגיל שלי, בני 40, בני 50 שמטפלים בהורים שלהם, וגם את, כמו ששמענו פעם קודמת, אם לא תהיה את התמיכה הבסיסית עבורנו, לצערנו הרב זה פוגע בנו מאוד-מאוד קשה. ראיתי את זה אצל אבא שלי, זה פגע בו בריאותית ברגע שאימא שלו נפטרה, המצב שלו הידרדר.
<< יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >>
נכון, אני מסכימה איתך לחלוטין.
<< דובר_המשך >> יוסי ברנט: << דובר_המשך >>
זה מה שחשוב.
<< יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >>
אנחנו תיכף נשמע בדיוק מה המדינה מציעה ומה אפשר לעשות מבחינה תקציבית.
<< אורח >> שלמה פרלוב: << אורח >>
ברשותך, אני יכולה להעיר?
<< יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >>
כן.
<< דובר_המשך >> שלמה פרלוב: << דובר_המשך >>
שלמה פרלוב, הסתדרות הגמלאים. אני רוצה רק לעדכן את הפורום הנכבד שהסתדרות הגמלאים בשבוע שעבר קיימה כנס גדול, גמליאדה-ספורטיאדה של 1,500 גמלאים מכול הארץ, שהכותרת שלה הייתה זקנה מיטבית. ובין היתר אני הבאתי פה את מה שהיה בוועדה בישיבה האחרונה בפעילות נגד דמנציה.
ומה שמתברר בסוף, ואני מכוון את זה לחבר הנכבד: אנחנו כהסתדרות הגמלאים רוצים להיות שותפים בכול מה שעוזר לקשישים. אין לנו שמץ של מושג, אלמלא הייתי פה בוועדה, על פעילות נגד הדמנציה. וכשהרציתי שמה, עלו פתאום שאלות, למשל על מרכזי יום.
אנחנו כבר נאבקים איזה שלוש-ארבע שנים על מרכזי היום. אומרים שהם בגירעון, זה בסדר, זה לא תפקיד שלנו. אבל יש פה כן בעיה. קשיש סיעודי שיש לו את שעות סיעוד שהן לא מי יודע מה, כדי להיכנס למרכז יום חייב להקצות מקצבתו שעות עבור מרכז היום וזה פוגע בעזרה הסיעודית. אני יודע שמרכז יום - - -
<< יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >>
ככה זה עובד? כאילו או שעות סיעוד או מרכז יום?
<< דובר_המשך >> שלמה פרלוב: << דובר_המשך >>
כן, מהשעות של הביטוח לאומי.
<< אורח >> יוסי ברנט: << אורח >>
לא, אפשר או בתשלום פרטי שנקבע, אני לא זוכר כמה זה, 215 שקלים?
<< יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >>
לחודש?
<< דובר_המשך >> יוסי ברנט: << דובר_המשך >>
לא, ליום פעילות. או שעתיים ורבע עד שעתיים ושלושת רבעי, אם אני זוכר נכון.
<< יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >>
זה המון כסף.
<< אורח >> שלמה פרלוב: << אורח >>
גבירתי, זה המון כסף. מי שהייתה לפנייך, חברת הכנסת מירב כהן, כבר הגישה על זה אינסוף שאילתות ודיונים וכול אחד זורק את כדור השלג הזה, או שהכדור הלוהט תלוי איזה צד, זורק אותו למישהו אחר. כול אחד אומר שיש מכרז של משרד הרווחה. אבל הבעיה עצמה, אני חושב - - -
<< יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >>
מכרז של מה? רגע, רגע, סליחה שאני עוד לא בקיאה עדיין בנושא כמו מירב, אבל אני בהחלט לומדת. אני רוצה להבין, רק מרכזי היום שמיועדים לאנשים עם ירידה קוגניטיבית עולים 215 שקלים ליום?
<< אורח >> יוסי ברנט: << אורח >>
לא, כל מרכזי היום הם עולים כסף.
<< אורח >> שלמה פרלוב: << אורח >>
תראי, אני יודע מאימא שלי המנוחה שהיא הייתה עם דמנציה מתקדמת והיא הייתה במרכז יום לאלו שפגועים קוגניטיבית ברמת גן, והיינו צריכים – אני שילמתי את זה מכספי, בגלל שלא רציתי שיפגעו בשעות סיעוד שלה.
<< יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >>
כמה שעות סיעוד שווה ביקור במרכז יום, מישהו יודע?
<< אורח >> יוסי ברנט: << אורח >>
אם אני זוכר נכון בין שעתיים ורבע לשעתיים ושלושת רבעי.
<< אורח >> שלמה פרלוב: << אורח >>
יומי או חודשי?
<< אורח >> יוסי ברנט: << אורח >>
יומי.
<< אורח >> שלמה פרלוב: << אורח >>
יומי? גבירתי, זה המון.
<< יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >>
ליום? שעתיים ליום? אז מה נשאר לה? תיכף נעלה את נטלי, נבקש ממנה בדיוק.
<< אורח >> שלמה פרלוב: << אורח >>
גבירתי, אני רוצה להגיד לך, אנחנו שמענו את המומחית מרמב"ם שהיא נוירולוגית בקנה מידה בין-לאומי. ובמפורש אנחנו לומדים כבר ישיבה שנייה שמרכז יום זאת תרופה. זה טיפול רפואי.
<< יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >>
נכון.
<< דובר_המשך >> שלמה פרלוב: << דובר_המשך >>
ולכן זה לא צריך להיות על המסכן הזה או המסכנה, שגם ככה לא יודעים באיזה עולם הם נמצאים. אני חוויתי את זה לפני המון שנים עם אימא שלי, טוב שלי היו את הקשרים שלי והיה לי קצת כסף לכך. אבל אחרים, אני שומע, זה נורא.
וזה צריך להיות פועל יוצא של הוועדה, דרישה שהנושא הזה ייכנס לסל. זה לא פחות יעיל או נטול חשיבות מאותה זריקה של המילאן. ואני מבקש, גבירתי, אם אפשר שהוועדה תיקח על עצמה כמה שהיא יכולה.
תודה רבה.
<< יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >>
בהחלט.
ראשית, תודה שהצפת את זה, אני פעם ראשונה שומעת את זה. אני לא הכרתי את זה.
<< דובר_המשך >> שלמה פרלוב: << דובר_המשך >>
אני כבר דיברתי על זה בכל הוועדות.
<< יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >>
לא, אבל לא מולי, אני לא הייתי.
<< דובר_המשך >> שלמה פרלוב: << דובר_המשך >>
אז אני מעלה לך את זה בכול חומרתו.
<< יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >>
אז זה נושא חדש ואני בהחלט אצלול אליו.
<< דובר_המשך >> שלמה פרלוב: << דובר_המשך >>
מירב כהן יודעת מהנושא והיא נלחמה בזה בצורה, זה גם היה גם בדיון אצל ישראל אייכלר בוועדת העבודה והרווחה.
<< יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >>
אוקיי, אז אני אבדוק את זה, בסדר? אני רוצה לצלול לזה.
את יכולה להסביר לנו למעשה איך זה עובד בדיוק?
<< דובר_המשך >> נטלי גבאי: << דובר_המשך >>
כן. קודם כול אני רק אדייק. יש שני תעריפים. אנשים שמבקרים במרכז יום רובם משתמשים ביחידות הסיעוד באמצעות הגמלה על מנת לבקר. זה מחולק לשני תעריפים, בהתאם בעצם לרמה הסיעודית שהזקן נמצא. ברמות 4 עד 6, שאלה הרמות הגבוהות, שנמצאים שם גם בעיקר אנשים תשושי נפש, הם משלמים 2.75 יחידות לכול ביקור, שזה יוצא משהו כמו 203 שקלים פלוס תוספת של 15 שקלים השתתפות של הזכאי. וברמות הנמוכות 1 עד 3 הם משלמים שתי יחידות, שזה 144 שקלים פלוס 15 שקלים השתתפות.
חשוב להבין, שמי שמתכלל את האירוע ורגולטור של מרכזי היום זה משרד הרווחה. התשלום נעשה באמצעות הגמלה. כיום, מכלל מקבלי גמלת סיעוד, יש משהו כמו 14,500 מבקרים במרכזי היום.
זה נמצא בחקיקה שהמימון של הביקור במרכז יום הוא חלק מלוח ח' 2, שלוח ח' 2 בעצם בגמלת סיעוד זה השירותים שניתן לקנות באמצעות היחידות. על מנת שהשירות הזה יהיה ללא עלות או במימון של מי מהגורמים, צריך לעשות פה שינוי חקיקה שיש לזה, מן הסתם, עלות תקציבית שצריך גם אותה.
<< יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >>
ברור. יש לכם הערכה מה העלות התקציבית?
<< דובר_המשך >> נטלי גבאי: << דובר_המשך >>
אני יכולה להגיד אין לי הערכה, אנחנו יכולים לבדוק. אבל חשוב להבין שאם אנחנו ניקח את הכמות של המבקרים היום כשהשירות הוא בעלות, צריך להוסיף איזושהי דלתא. אפשר להעריך את העלות הזאת. אני גם יודעת שעשינו בעבר הערכות אבל לא מהחודשים האחרונים ואם, כמובן, את מבקשת והוועדה מבקשת אנחנו נבצע את זה.
<< יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >>
אני אשמח לקבל עלות תקציבית, זה הזמן.
<< דובר_המשך >> נטלי גבאי: << דובר_המשך >>
אוקיי.
<< יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >>
אני אומר לך כי אם הצלחת לשמוע את פרופסור יהודית, אז היא ממש הדגישה את זה שהטיפול ומרכזי היום הם באמת סוג של עיכוב, תרופה. ואת יודעת, בסופו של יום זה עולה פחות למדינה אחר כך. לא שהמדינה עובדת בהיגיון בדברים האלה. אבל אני מנסה.
כמה מרכזי יום יש בארץ?
<< דובר_המשך >> נטלי גבאי: << דובר_המשך >>
יש המון, 90, 100,
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
לא, יש יותר. 138 בערך.
<< יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >>
גם בפריפריות?
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
כן, ברור.
<< דובר_המשך >> נטלי גבאי: << דובר_המשך >>
כן-כן, יש בפריסה ארצית.
<< יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >>
אנחנו יודעים כמה מבקרים יש?
<< דובר_המשך >> נטלי גבאי: << דובר_המשך >>
14,500.
<< יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >>
14,500?
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
אבל יש גם באופן פרטי. יש הרבה אנשים שנמצאים באופן פרטי.
<< יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >>
אוקיי.
<< דובר_המשך >> נטלי גבאי: << דובר_המשך >>
נכון, אבל הרוב מגיעים, 95% הם באמצעות גמלת הסיעוד.
<< יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >>
אוקיי.
<< אורח >> שלמה פרלוב: << אורח >>
זאת בעיה גדולה מאוד, זאת בעיה לאומית.
<< אורח >> נטלי גבאי: << אורח >>
אבל צריך לקחת בחשבון שבהקשר הזה, אני לא יודעת אם יש נציג מהרווחה בדיון.
<< יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >>
יש.
<< דובר_המשך >> נטלי גבאי: << דובר_המשך >>
אוקיי, אז אולי זה המקום שלהם להתייחס, כי יש גם אנשים שברמות הנמוכות או בשלבים הראשונים של הדמנציה שמבקרים עדיין במועדוני מופ"ת. יש איזושהי מסגרת. אין ספק שהשירות של מרכז יום הוא יקר, ואני מניחה שאם הוא יהיה שירות חינמי או במימון המדינה אז יותר אנשים ייצאו אליו.
אבל צריך לקחת בחשבון, שלא כול מי שלא נמצא במרכז יום אז לא יוצא מהבית בכלל, כי יש מועדוני מופ"ת ומועדונים מאושרים וזה המקום של הרווחה שכן כדאי שירחיבו על העניין הזה. כי אנשים כן יוצאים מהבית.
<< יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >>
אוקיי. לא, אני כאילו מנסה לחשוב ולהבין. הרי אם משרד הרווחה אישר לקשיש או אפילו לא לקשיש שעות סיעוד, מן הסתם הוא זקוק להן.
<< אורח >> שלמה פרלוב: << אורח >>
שעות סיעוד מאשר הביטוח לאומי.
<< יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >>
כן-כן, אני מתכוונת לשעות סיעוד של הביטוח הלאומי ואז בעצם הוא צריך לבחור. אם אין לו כסף להוסיף מהכיס הפרטי הוא צריך לבחור האם להשתמש בשעות הסיעוד או האם ללכת למועדונית.
<< דובר_המשך >> נטלי גבאי: << דובר_המשך >>
הדילמה היותר משמעותית היא כאשר האנשים מעסיקים עובדים זרים. ואנשים עם דמנציה מתקדמת, מן הסתם, מעסיקים עובדים זרים. ואז המימון של הגמלה בדרך כלל הולך לעובד הזר, וזקנים שאין להם מעטפת של משפחה או כסף שיכולים לתרום הם או נאלצים - - -
<< יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >>
בכלל לא יכולים לצאת.
<< אורח >> נטלי גבאי: << אורח >>
או שאם יש מישהו שכן מממן את זה אז הם יוצאים והם מממנים את זה מכספים פרטיים.
<< יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >>
כן, אבל זה לא יכול להיות שירות רק לעשירים. ו-215 שקל ליום - זה רק לעשירים, באמת.
<< דובר_המשך >> נטלי גבאי: << דובר_המשך >>
זה לא מעט כסף אגב אנחנו - - -
<< יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >>
זה הרבה כסף, זה 1,000 שקל בשבוע.
<< אורח >> שלמה פרלוב: << אורח >>
גבירתי, יש עוד עובדה פה שנטלי תשמע, אנחנו קיבלנו פנייה ממשפחות של סיעודיים, חולי דמנציה, שיש להם מטפל או מטפלת זרים, חייבים בדרך כלל בהרבה מקרים להגיע עם המטפל/מטפלת למרכז היום, אחרת הם לא מתניידים לשמה וזה גם עולה כסף.
<< יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >>
כי צריך לשלם על המטפל?
<< דובר_המשך >> שלמה פרלוב: << דובר_המשך >>
כן.
<< אורח >> נטלי גבאי: << אורח >>
כן, בהקשר הזה אני רוצה לומר משהו ונמצא הנציג של מלב"ב בדיון והוא יאשר את מה שהיא אומרת. אני באופן אישי מכירה במרכזים של מלב"ב, ורוב האנשים עם דמנציה בוחרים להיות במרכזים האלה, העובדים הזרים מגיעים לשם, אבל פרט לעלות של ההסעה, כי הם נותנים הסעות, הם לוקחים את הזקנים מהבית. פרט לעלות מאוד-מאוד מינורית של הסעות, אין תשלום לעובד הזר.
<< אורח >> יוסי ברנט: << אורח >>
נכון, אין.
<< יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >>
ומי מממן את ההסעות?
<< אורח >> נטלי גבאי: << אורח >>
בתוך הגמלה. זה חלק מהביקור. ביום הביקור ההסעה ממומנת.
<< אורח >> יוסי ברנט: << אורח >>
מרכזי היום. זה הפער התקציבי שיש, כן?
<< יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >>
ההסעות?
<< דובר_המשך >> יוסי ברנט: << דובר_המשך >>
יש הסעה, למשל, של נכים שצריך להעלות כיסא גלגלים, העלות שלה מאוד-מאוד יקרה וזה לא מכסה.
<< יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >>
אז אנחנו כן פועלות יחד עם הצוות לשכה שלי בחודשים האחרונים על הגדלת תקציב ההסעות, אבל זה מיועד אך ורק לשורדי שואה. פה אנחנו מדברים על מנעד יותר רחב. אבל אנחנו - - -
<< אורח >> שלמה פרלוב: << אורח >>
זאת בעיה לאומית, זה לא רק שורדי שואה.
<< אורח >> יוסי ברנט: << אורח >>
אנחנו מדברים פה בעצם על דחיקת תלות, שזה מושג מאוד-מאוד חשוב בזקנה מיטבית של קידום הבריאות. הדרך לבצע את דחיקת התלות אצל האנשים האלה זה בעיקר מרכזי יום, כמו מועדוני מופ"ת, מרכזי יום וכול הדברים האלה. כי ברגע שאדם מגיע למקום כזה – גם אדם שיש לו משפחה ויש לו כסף ויש לו אוכל והכול – אצל הרבה מהם אנחנו שומעים מהמשפחות עצמן, שהם אוכלים הרבה יותר טוב והתפקוד שלהם הרבה יותר טוב במרכז יום, כשהם בחברה של קבוצת השווים, כשהם אוכלים ביחד עם אחרים.
<< יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >>
ברור.
<< דובר_המשך >> יוסי ברנט: << דובר_המשך >>
ולכן זה ממש-ממש חשוב לאפשר גם לאנשים שאין להם את הכסף, גם לאנשים שהם שורדי שואה שצריכים גם, הם מקבלים את התוספת הזאת, יש את ההשתתפות המסוימת לשורדי שואה, אבל עדיין צריך להביא את כולם למרכזי היום.
<< יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >>
אז נטלי, אם תוכלי לעשות לי איזושהי הערכה תקציבית, אפילו גסה, זה יעזור לי.
<< אורח >> נטלי גבאי: << אורח >>
אין בעיה.
<< יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >>
כי בסופו של דבר הכול עניין של תקציב ואז זה יעזור לי לנסות לדחוף את זה, שאני אדע על כמה כסף מדובר ולראות איך אפשר כן לפעול בנושא בלי חקיקה, פשוט תקציב.
<< דובר_המשך >> נטלי גבאי: << דובר_המשך >>
אין בעיה, אז אנחנו נעשה את ההערכה וכמובן שאני אשלח. אבל בהקשר הזה חשוב לומר שבסוף מרכז היום הוא לא פתרון לכול הזקנים לדחיקת תלות ויש עוד המון-המון-המון פעילויות שמתבצעות, וזו איזושהי נישה שמתאימה בעיקר לאנשים עם דמנציה, תשושי נפש, שיותר קל להם, לצורך העניין. אבל חשוב להבין שאי-אפשר לקחת את האירוע הזה של מרכזי היום, וכן הם דוחקי תלות וזאת פעילות נהדרת ואנחנו בעד, אבל זה לא מתאים לכול אחד, אני אגיד את זה בצורה כזאת.
<< יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >>
ברור.
<< דובר_המשך >> נטלי גבאי: << דובר_המשך >>
וצריך לראות גם לאיזו נישה של אנשים זה כן מתחבר, לצד המון-המון פעילויות, שניתנות ברשויות ושנעשות גם בביטוח הלאומי, גם ברווחה, מטפלות מיומנות שנכנסות כבר לבתים. יש עוד הרבה, יש קשת רחבה של שירותים וצריך לקחת את זה בחשבון, לצד זה שאנחנו כול הזמן עובדים על פיתוח שירותים חדשים. כי בסופו של יום, וטוב שכך, אנשים מאריכים חיים וצריך להכניס כבר שירותים חדשים לזקנים החדשים, שנכנסים לעולם הזה שהם יותר דיגיטליים ועם המון אוריינטציה וחשוב להם לצאת מהבית. אז זה משהו שעובדים עליו, וקיים ויש. אז רק רציתי שתדעי בהקשר הזה.
<< יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >>
נכון.
תודה רבה-רבה. יום טוב.
<< אורח >> מיכל שוכמן גבאי: << אורח >>
אני אשמח להגיד כמה הדברים. אני מיכל ממשרד הרווחה.
<< יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >>
רגע, אז בוא ניתן לרווחה ואז נתי, בסדר? כי זה ישלים לנו את התמונה.
<< דובר_המשך >> מיכל שוכמן גבאי: << דובר_המשך >>
אני אגיד שלגבי מרכזי יום אנחנו מאוד-מאוד נשמח, אני חושבת שזה גם מה שרותם אמרה אתמול לאריאלה, שיהיה דיון על מרכזי יום, תגיע מנהלת תחום מרכזי יום, מנהלת מסגרות מרכזי יום, יריב מן יוכל להגיע.
אני מנהלת תחום בני משפחה מטפלים במשרד הרווחה. זה תחום חדש אצלנו, הייתי אומרת תחום פורץ דרך, כי בני משפחה מטפלים בעצם הם צעירים מגיל זקנה, ואנחנו מינהל זקנים ותיקים. ובכול זאת אנחנו נותנים לבני המשפחה המטפלים באזרחים ותיקים מענים, שירותים, ליווי פרטני, קבוצות, סדנאות, ימי עיון, באמצעות המחלקות לשירותים חברתיים. יש 150 רשויות שנותנות היום מענים לבני משפחה מטפלים אם הם מטפלים באדם שהוא עם דמנציה או אדם שיש לו הזדקנות וצרכים אחרים ובעיות אחרות.
אני רוצה לספר שיש לנו שולחן עגול שאנחנו מקיימים במשרד, בין-מגזרי עם ביטוח לאומי, קופות חולים, ארגונים, עמותות, משרד הבריאות. אנחנו מזמינים לשולחן עגול, דנים בכול מיני נושאים. מה שחשוב לי להגיד פה שהשולחן העגול הזה הוא לא סטטוטורי, אף אחד לא נתן לנו מנדט. אנחנו עושים את זה, מארחים, מזמינים, נותנים כיבוד.
<< יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >>
סופר מאמינה בזה.
<< דובר_המשך >> מיכל שוכמן גבאי: << דובר_המשך >>
מאוד חשוב, Caregivers Israel.
<< יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >>
ככה פותרים דברים, ככה מתקדמים הכי מהר.
<< דובר_המשך >> מיכל שוכמן גבאי: << דובר_המשך >>
כן, הבעיה באמת שהוא לא סטטוטורי, אף אחד לא נתן לנו מנדט וזה יושב על הרצון הטוב של כול השותפים. ומצד אחד זה נהדר וזה איגום משאבים ומדברים שם על דברים חשובים. פעם אחרונה דיברנו על הבעיה בהזדהות האישית, שעכשיו אי-אפשר שיהיה לבן אדם שני מספרי טלפון. אבל עדיין, אני אומרת, הוא לא סטטוטורי, אין לנו מנדט.
<< יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >>
יש לכם צורך שהוא יהיה סטטוטורי?
<< דובר_המשך >> מיכל שוכמן גבאי: << דובר_המשך >>
כן, בוודאי.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
זה עניין של מימון?
<< דובר_המשך >> מיכל שוכמן גבאי: << דובר_המשך >>
לא, זה לא עניין של מימון. זה עניין שמישהו ייתן לנו מנדט. אנחנו משרד הרווחה, אף אחד לא נתן לנו מנדט. אנחנו עושים את זה, שוב, אני אומרת על האמונה והחשיבות.
<< יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >>
אין שר רווחה, אין שר בריאות, אני לא יודעת למי לפנות, כאילו, באמת.
<< דובר_המשך >> מיכל שוכמן גבאי: << דובר_המשך >>
לעצם העניין אני רוצה להגיד שאנחנו עובדים בלי אגו, באמת. אם היה אצל מלב"ב את העלאת מודעות עם דמנציה בחברה האתיופית ובעמדא העלאת מודעות בחברה הערבית, אנחנו לקחנו את המסמך שלהם והפצנו אותו לכול הרשויות שלנו: יש פה תוכנית יפה, קחו, תעשו, תפעילו אצלכם ברשות בשיתוף פעולה עם העמותות האלה. לאחרונה הפצנו מסמך שאומר - - -
<< יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >>
הבעיה היא שהם מפסידים כסף ממה שהמדינה מסבסדת, הם צריכים לממן.
<< אורח >> יוסי ברנט: << אורח >>
מרכזי יום? אין מימון של המדינה למרכזי יום.
<< יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >>
מה זאת אומרת? אז מי משלם את השעות האלה שמורידים להם?
<< דובר_המשך >> יוסי ברנט: << דובר_המשך >>
מי שמשלם זה חוק סיעוד, שזה voucher, זה שובר של האדם עצמו באופן פרטי.
<< יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >>
לא, אין בעיה. אבל זה המדינה. זה עדיין המדינה.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
זה כן.
<< דובר_המשך >> יוסי ברנט: << דובר_המשך >>
לא. זה שובר שהאדם מקבל והוא מחליט מה לעשות איתו.
<< אורח >> רותי טואטי: << אורח >>
המדינה מממנת את זה בסיעוד.
<< אורח >> יוסי ברנט: << אורח >>
זה לא אותו הדבר. זה כמו להגיד שהקצבה של המילואים אחרי כול ימי המילואים שאני עושה זה המדינה עושה בשבילי. אבל אני עושה את המילואים, אני זכאי לזה.
<< יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >>
לא, לא עושים בשבילך. אבל זה בא מתקציב המדינה. לזה אנחנו מתכוונים. זה יוצא כל שנה מהתקציב.
<< אורח >> שלמה פרלוב: << אורח >>
על חשבון הסיעודי. פחות שעות מטפל.
<< אורח >> מיכל שוכמן גבאי: << אורח >>
אני רוצה רגע לסיים רק.
לגבי בני משפחה שמטפלים באדם עם דמנציה, הוצאנו מסמך לרשויות שלנו, והרשויות זה כוח מאוד חזק כי הן בכול הארץ מדרום לצפון. הוצאנו מסמך שדור שני בן משפחה המטפל באדם עם דמנציה יכול לקבל ליווי פרטני, טיפול באמצעות עמותות או ארגונים שמטפלים באנשים עם דמנציה בעלות שלנו דרך קרן ידידות.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
מעולה.
<< דובר_המשך >> מיכל שוכמן גבאי: << דובר_המשך >>
הם מקבלים voucher והם יכולים לקבל טיפול פרטני.
<< יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >>
יש איזושהי מחשבה על בני משפחה מלווים?
<< אורח >> שלמה פרלוב: << אורח >>
איך אנחנו לא יודעים? לא יודעים. לא ידענו שיש את עזר מציון, שאני לא יודע אם נמצאים.
<< אורח >> מיכל שוכמן גבאי: << אורח >>
וזה בדיוק העניין של לשבת בפורום של מומחים ופורום של משתתפי פעולה ולדברר את המידע הזה. אני יודעת שעמדא כבר עובדים עם השוברים האלה, אני יודעת ש"עמך" גם קיבלו. יודעים.
<< יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >>
אני מנסה לחשוב איך אפשר לשפר את הידיעה של כולם. אבל יש לי שאלה רגע - - -
<< אורח >> נטלי שפיר: << אורח >>
נטלי ממאוחדת. הידיעה של כולם, סליחה שאני מתפרצת, אבל יוסי הזכיר מקודם את השולחן של מומחים, שישבנו שנים ארוכות ביחד כשהיה מישהו מתכלל והוביל אותנו. אני יודעת עכשיו שדוקטור גל מידן, שנכנס לתפקיד של הובלת תחום גריאטריה אמר שהוא יחדש את הפורום. חלק מזה זה להזמין את כול הארגונים לשם ולדברר את המידע, אנחנו עובדים יפה מאוד בשיתופי פעולה.
<< יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >>
גל בזום, אנחנו תיכף נפנה אליו, בגלל זה אנחנו חייבים להתחיל לקצר טיפה.
אבל שאלה חשובה: האם יש איזושהי מחשבה לבני משפחה מטפלים? אובדן ימי עבודה, כול הזה? יש איזשהו משהו? תראי, את יודעת שיש חוק שנותן לך אני חושבת שבעה ימים בשנה על טיפול בהורה.
<< אורח >> יוסי ברנט: << אורח >>
זה הכול.
<< אורח >> נטלי שפיר: << אורח >>
אני יודעת שעמותת Caregivers Israel מקדמת את הנושא הזה בכנסת, להעלות את המודעות. לא מזמן אני זוכרת שרחל פירסמה, שהיא הייתה בכנסת והובילה את זה, זה על השולחן.
<< אורח >> מיכל שוכמן גבאי: << אורח >>
נכון. יש פה נציגה של Caregivers, אני רוצה להגיד שהיינו שנתיים בהתקשרות עם Cargivers Israel, קידמנו תוכניות יחד, זה היה מאוד-מאוד משמעותי. אני חושבת שכuל הנושא של בני משפחה מטפלים עוד זקוק ל- - -. אנחנו חמש שנים, זה תחום חדש אצלנו במשרד. בשורה התחתונה: בני משפחה מטפלים היום זה עדיין לא המושג שהוטמע באוכלוסייה הכללית. בני משפחה מטפלים לא יודעים שהם בני משפחה מטפלים.
<< יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >>
כן, נכון.
<< דובר_המשך >> מיכל שוכמן גבאי: << דובר_המשך >>
הם לא מזהים את עצמם, הם עוד לא באים לקבל את השירות הזה במחלקות ואת הטיפול. מפרסמים, יש הרבה פרסום של הרשויות ואנחנו עובדים בשיתוף פעולה עם Caregivers Israel. רחל עשתה, היינו בכנסת אצל הנשיא כדי לשים את זה על השולחן.
<< יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >>
אוקיי, תודה.
והבטחנו לנתי בלום בזום. ואחר כך נשמע את גל כי אני חושבת שזה ייתן לנו תמונה שלמה.
<< אורח >> נתי בלום: << אורח >>
כן, אני בזום. א' תודה רבה. אני רוצה רגע לדבר על שורדי שואה כי זאת ועדה לשורדי שואה, אז אני חושבת שהתמקדנו פה בנושאים, שקצת פחות נוגעים לשורדי השואה. אין שורדי שואה שסובלים מדמנציה והם צעירים, כי הגיל הממוצע שלהם הוא 87, אז צעירים הם כנראה כבר לא. דווקא בלשון מקצועית ולא במקום להעליב, הם זקנים.
ואני רוצה לדבר רגע על הנושא הזה של אנשים עם דמנציה, שהם שורדי שואה. אולי לא שמתי לב אבל לא ראיתי את רונית רוזין בקהל וגם לא - - -
<< יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >>
לא, יש פה נציגה מהרשות.
<< דובר_המשך >> נתי בלום: << דובר_המשך >>
אז אני רוצה לדבר על שורדי השואה שהם אנשים עם דמנציה. גדולים וחשובים ממני אמרו בפעם הקודמת ששני שליש כנראה משורדי השואה הם אנשים עם דמנציה על סוגיה השונים וברמה שונה. זאת אומרת דמנציה יש לה מספר סוגים ויש לה גם מספר רמות. יש אנשים בשלבים התחלתיים ויש אנשים בשלבים מתקדמים וצריך לקחת את כל המנעד.
אני חושבת שבוועדה הזאת דנו המון על כול הדברים האלה, אבל אנחנו דנים בהם ואני לא רואה – ואני מצטערת שאני קצת הורסת את המסיבה – שמשהו משתנה. כלומר שורדי השואה נפטרים ומשהו בשירותים כמעט ולא משתנה. כלומר, יש שירותים מאוד יפים שבמשך שנים ניתנו לשורדי השואה על ידי מגוון עמותות שמתמחות בטיפול בשורדי שואה, אבל היום יש לנו סביב ה-110,000 שורדי שואה, כנראה ששני שלישים מהם הם אנשים עם דמנציה בדרגות שונות, אבל לא שינו באופן משמעותי את השירותים שניתנים להם.
ופה במקרה הזה, לדעתי, כן יש משאבים כלכליים שלא מושקעים נכון. עכשיו אם נדבר על מרכזי היום, ואנחנו דיברנו גם עם משרד הרווחה וגם עם עוד אנשים. דובר פה על כסף. לאדם מבוגר לשלם גם לעבוד זר וגם למרכז יום לרוב המשפחות זה על גבול הבלתי אפשרי. זה המון כסף.
<< יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >>
זה מה שאמרנו מקודם, כן.
<< דובר_המשך >> נתי בלום: << דובר_המשך >>
נכון. אבל במקום לתת לשורד שואה טיפול נפשי רגשי, שזה פחות טוב בדמנציה, אפשר לתת לו יום במרכז יום. אמר פה יוסי, שהוא קולגה שלי יקר ממלב"ב, ש עלות יום במרכז יום היא 215 שקלים, אני בטוחה שלמטפל רגשי משלמים יותר מ-215 שקלים. האם האפקט של מרכז היום הוא יותר גדול? הרבה יותר גדול.
דיברנו על זה עם משרד הרווחה, עם יריב מן, דיברנו על זה עם עוד אנשים ועם המשרד לרווחת ניצולי שואה וזה לא התקדם. זה לא התקדם מכול מיני שיקולים ביורוקרטיים. למה? אין לי מושג. אבל אם הייתה חבילה, שממנה משפחות היו יכולות לקחת אני בטוחה שזה היה נעשה.
עכשיו תראי, כשאדם יש לו מטפל זר הוא לא צריך מרכז יום כל יום, הוא יכול רק פעמיים בשבוע, שזה המינימום, גג שלוש פעמים בשבוע. האפקט של זה יהיה יותר מכול החוגים ומכול הטיפולים הרגשיים שייתנו. זה ייתן גם אוויר לנשימה למרכזי היום שזה אחד המיזמים הכי יפים במדינה שהם בקשיים מאוד גדולים, וזה ייתן איכות חיים גם לאדם עם הדמנציה וגם לבני המשפחה המטפלים.
<< יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >>
נכון.
<< דובר_המשך >> נתי בלום: << דובר_המשך >>
ועם כול זאת זה לא מתקדם לשום מקום. עכשיו תראו, אם בשאר הוועדות אפשר לדבר ולהתקדם לאט כי דברים מתקדמים לאט - -
<< יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >>
לא, פה אין לנו זמן. אני מסכימה.
<< דובר_המשך >> נתי בלום: << דובר_המשך >>
אין לנו זמן. האנשים האלה מתים. אני מהפעם הקודמת שהייתי עד הפעם - כבר המון אנשים נפטרו.
עכשיו יש עוד דברים, בדמנציה מי שמרכזי באיכות החיים של האדם עם הדמנציה זה בני המשפחה המטפלים. ובכול זאת הארגונים לשורדי שואה מתעקשים לתת את הטיפול רק לאדם, רק לשורד. כשאנחנו יודעים שטיפול במשפחה של אדם עם דמנציה ובעובדים הזרים נותן איכות חיים לאדם עם הדמנציה. זה דיאדה שאי-אפשר להפסיק אותה, שאי-אפשר לנתק אותה. זה משהו שהוא מאוד-מאוד חשוב.
כול הטיפולים החדשניים, לדעתי, לא מתאימים כרגע לאנשים עם דמנציה שהם שורדי שואה.
<< יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >>
נכון.
<< דובר_המשך >> נתי בלום: << דובר_המשך >>
זה לא נראה לי רלוונטי לוועדה פה, זה אולי רלוונטי לוועדת הבריאות שתדון בכול מיני טיפולים חדשניים.
עכשיו לגבי מה שאמרה מיכל, קודם כול, מיכל, תודה. באמת, עזרה לנו המון עם הפרסום של דמנציה בחברה הערבית ואני מניחה שעשתה את אותו דבר בקשר עם מלב"ב, שעוסקים בקהילה האתיופית. ויש את הנושא של הטיפולים דרך קרן הידידות. אני חייבת להגיד שזה מסורבל לנו ולדעתי מסורבל לעובדים הסוציאליים להפעיל את זה, ולדעתי זה היה צריך להיות חלק ממשהו, שניתן על ידי הרשות לרווחת ניצולי שואה ולא כזה.
עוד דבר: יש מספר ארגונים שמטפלים בשורדי שואה. אני לא מבינה למה שורד שואה צריך לבדוק אם הוא מוכר על ידי ועידת התביעות ואם הוא מוכר על ידי ועידת התביעות הוא יקבל זכאות בפרויקט של עמדא של מתנדב הביתה, אבל אם הוא לא מוכר הוא לא יקובל. למה? יש 100,000 שורדי שואה, מה הבעיה להתאגד ולתת את כול הטיפולים? למה יש מתנדב שיכול להיכנס לשורד, שמוכר על ידי ועידת התביעות שהוא ממזרח אירופה וצפון אפריקה ולא יכול לתת למישהו אחר? מה הרעיון של זה? ולמה יש ארגון של מתנדבים של הרשות, שלא עובד בשיתוף פעולה עם עמותות, שהן מתעסקות בדמנציה ונכנס לבתים של אנשים עם דמנציה? למה? אני לא מבינה את זה.
יש 100,000 אנשים, אין מיליון, והם נפטרים. אני לא מבינה את ההתנהלות פה. ההתנהלות פה היא איטית, היא מסורבלת. לא מבינה למה לא משנים דברים. אני לא מבינה וזה כבר דובר וזה עוד ידובר ועד שאנחנו נמצא פתרון, אם בכלל, לא יהיו לנו שורד שואה לתת להם את השירות.
<< יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >>
אז ראשית את צודקת נתי. אני לא רוצה לתרץ אבל אני כן אגיד, שזו פעם ראשונה שאני נחשפת לדבר הזה. אני בכלל לא ידעתי שזה קיים, הנושא של מרכזי היום. אני פעם ראשונה היום מבינה בכלל את כול התהליך הזה.
<< דובר_המשך >> נתי בלום: << דובר_המשך >>
בכול עיר יש מרכז יום.
<< יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >>
אני לא יודעת אם את יכולה לענות בשם הרשות כי היא מציפה פה משהו סופר נכון. מה אכפת לרשות אם הוא רוצה טיפול נפשי או אם הוא רוצה ללכת למרכז יום?
<< אורח >> רותי טואטי: << אורח >>
אז זהו, אז אני רוצה רק להגיד לך שכול אלה שמוכרים אצלנו בדמנציה הם מקבלים תגמול של כסף, שזה מעל 1,600 שקלים והם מקבלים מעבר – גם מתנדבים הם מקבלים מהרשות. אנחנו מטפלים רק בניצולי שואה, לא מטפלים - - -
<< יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >>
לא, ברור לי.
<< אורח >> נתי בלום: << אורח >>
הם לא מקבלים מתנדבים כי אני הייתי בקשר עם המתנדבים שלכם, שעובדים איתכם ביחד עם מת"ב ונאמר לי חד-משמעית שהמתנדבים שלכם לא רוצים להיכנס לתוך בתים של אנשים עם דמנציה בגלל הקושי של - - -
<< יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >>
נתי, אבל רגע, עזבי שנייה את המתנדבים. רגע, אני רוצה שנייה להבין על מרכזי היום. הרשות אומרת שהיא נותנת 1,600 שקלים וב-1,600 שקלים האלה הם יכולים גם ללכת למרכז יום?
<< אורח >> רותי טואטי: << אורח >>
הם יכולים ללכת למרכז זה כסף, זה נכנס למישהו לשכר.
<< יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >>
אוקיי, אז איפה הבעיה?
<< אורח >> יוסי ברנט: << אורח >>
לא, אבל ברגע שיש עובד זר לשורד שואה ועלות של מרכז יום הוא לא יכול לעשות הכול. אנחנו אומרים: למה? במקום לקבל טיפול נפשי לאדם עם דמנציה, שיילך למרכז יום שהוא יבחר.
<< יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >>
רגע, ה-1,600 זה התשע שעות הנוספות?
<< אורח >> רותי טואטי: << אורח >>
זה לא תשע שעות.
<< יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >>
אז מה זה?
<< דובר_המשך >> רותי טואטי: << דובר_המשך >>
זה בגלל שהוא מוכר בדמנציה הוא מקבל את הסכום הזה.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
אבל זה לרוב הולך למימון של העובדים הזרים.
<< אורח >> רותי טואטי: << אורח >>
מי שדמנטי הוא מקבל - - -
<< יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >>
אבל המימון של עובדים זרים מגיע ממקום אחר.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
לא כולו.
<< אורח >> רותי טואטי: << אורח >>
לא, זה מתחיל ב-800 שקלים אם הוא בבית, ואם יש לו מטפלת הוא מקבל את ה-1,000 שקלים, ואם הוא בסיעוד הוא מקבל את ה-1,800 שקלים. כלומר הוא מקבל כסף עבור הדמנציה.
<< אורח >> יוסי ברנט: << אורח >>
והוא עדיין זכאי לטיפול רגשי?
<< אורח >> רותי טואטי: << אורח >>
הוא מקבל טיפול פסיכולוגי ופסיכיאטרי.
<< אורח >> יוסי ברנט: << אורח >>
אז למה שלא יתנו למשפחה את האפשרות? או טיפול פסיכולוגי או מרכז יום?
<< יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >>
רגע. האם ה-1,600 שקלים האלה זה עבור הטיפול הנפשי?
<< אורח >> רותי טואטי: << אורח >>
הוא יכול להשתמש בו במה שהוא צריך, במה שהוא רוצה. זה כסף. מקבל את זה.
<< אורח >> יוסי ברנט: << אורח >>
לא, היא שואלת משהו אחר. האם בנוסף לזה יש זכאות לטיפול פעם בשבוע?
<< יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >>
טיפול נפשי, או שזה הכסף?
<< אורח >> רותי טואטי: << אורח >>
הוא מקבל טיפול נפשי, כן, הוא מקבל טיפול נפשי ומקבל טיפול פסיכיאטרי.
<< יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >>
לא, רגע. תקשיבי שנייה. אני מנסה רגע לחדד כי נראה לי שאולי בכלל אין פה בעיה. הוא מקבל מכם את ה-1,600 שקלים ברגע שהוא מוכר עם דמנציה, נכון? יופי.
<< דובר_המשך >> רותי טואטי: << דובר_המשך >>
זה מתחיל מ-800 אם יש לו דמנציה. ואם יש לו מטפל ישראלי הוא מקבל 1,000 שקל, ואם הוא בסיעוד הוא מקבל 1,600 שקלים.
<< יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >>
אז בעצם ה-1,600 שקלים האלה מיועדים לעזרה בבית.
<< דובר_המשך >> רותי טואטי: << דובר_המשך >>
או עזרה בבית או בדיור מוגן, זה לא משנה, הוא מקבל את זה.
<< יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >>
אוקיי. בנוסף לזה, אתם גם מסבסדים לו טיפול נפשי?
<< דובר_המשך >> רותי טואטי: << דובר_המשך >>
טיפול נפשי וטיפול פסיכולוגי דרך העמותות.
<< יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >>
דרך העמותות.
<< דובר_המשך >> רותי טואטי: << דובר_המשך >>
דרך העמותות, כן.
<< יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >>
באיזה סכום?
<< דובר_המשך >> רותי טואטי: << דובר_המשך >>
תלוי בעלות של החשכ"ל, שזה יכול להיות 300 שקלים או 400 שקלים.
<< יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >>
לא, אבל זה מוגבל לפעם בשבוע?
<< דובר_המשך >> רותי טואטי: << דובר_המשך >>
אה לא, זה תלוי בטיפולים שהוא מקבל. יש כאלה 12 טיפולים, יש כאלה, תלוי, תלוי.
<< יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >>
12 טיפולים בחודש? אני מדברת פר חודש, אם הוא מוגבל.
<< דובר_המשך >> רותי טואטי: << דובר_המשך >>
אני אבדוק את זה, אבל אני חושבת שהוא מקבל טיפולים, כן.
<< יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >>
אז לזה אנחנו מתכוונים. האם במסגרת התקציב של הטיפול הזה – הרי יכול להיות שהוא דמנטי, הוא מקבל 1,600 כי יש לו מטפל זר, ועדיין הוא זכאי לטיפול נפשי. מה שאני רוצה לבדוק - - -
<< דובר_המשך >> רותי טואטי: << דובר_המשך >>
בכול מקרה הוא מקבל, בלי קשר ל-1,600 או 800 שקלים או 1,000 שקלים, הוא גם מקבל את הטיפול, גם אם הוא לא דמנטי.
<< יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >>
לא, אין בעיה. אז אני מתייחסת כרגע רק לדמנטים. מה שאנחנו רוצים לבדוק, האם במסגרת הטיפול הנפשי שהוא זכאי לו גם ככה כדמנטי, האם הוא יכול לפי בחירה שלו להחליף את זה וללכת למרכז יום? אוקיי? זה מה שאני רוצה לבדוק מול הרשות.
<< דובר_המשך >> רותי טואטי: << דובר_המשך >>
מול הרשות, מרכז יום.
<< יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >>
כן, אני אבדוק את זה. אני אדבר איתה עוד היום.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
הם נותנים את התשלום גם אם יש עובד זר וגם אם אין עובד זר. נכון?
<< אורח >> רותי טואטי: << אורח >>
נכון, אז זה מה שאני מסבירה.
<< אורח >> יוסי ברנט: << אורח >>
לא, אבל מדובר פה על משהו אחר. אם מישהו זכאי לקבל באמצעות 'עמך' ו'אלה' טיפול פעם בשבוע, שהמשפחה תבחר האם הוא מקבל שעה אחת או מקבל חמש שעות במרכז יום.
<< יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >>
לתת להם את הבחירה.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
כן, אבל זה לא פותר את הכסף.
<< אורח >> נתי בלום: << אורח >>
אבל אנחנו דיברנו על זה עם היועצת המשפטית של הרשות לרווחת ניצולי שואה והם לא הסכימו לעשות את זה.
<< יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >>
אני מנסה לפתור. למה? את יכולה לומר לי מה הסיבה?
<< דובר_המשך >> נתי בלום: << דובר_המשך >>
למה? כי הם טענו שזה ביורוקרטית, הם צריכים לקבל מכול מרכז יום דיווח על איזה ימים הם היו ולשלם להם בהתאם.
<< יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >>
אבל גם כשאת הולכת לטיפול, את צריכה לדווח מתי היית בטיפול.
<< דובר_המשך >> נתי בלום: << דובר_המשך >>
לא, הטיפול של 'עמך' משלמים ל'עמך' מה שלא ישלמו למלב"ב. ל'עמך' משלמים תמיכה בגובה מאוד גבוה וזה מה ש'עמך' ו'אלה' עושות, נותנות טיפולים רגשיים לשורדי שואה.
<< יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >>
כן, הם במכרז.
<< אורח >> רותי טואטי: << אורח >>
אבל אני רגע לא מבינה. אני יודעת שאנחנו, כול הארגונים שמטפלים בניצולי שואה הם מקבלים את הטיפולים שלהם ומקבלים תשלום. אני לא יודעת למה היא מתכוונת.
<< אורח >> יוסי ברנט: << אורח >>
לא, זה רק מי שזכה במכרז.
<< אורח >> רותי טואטי: << אורח >>
אתם רוצים טיפולים מעבר למה ש - - -?
<< דובר_המשך >> יוסי ברנט: << דובר_המשך >>
לא, רוצים שתהיה אפשרות של בחירה.
<< יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >>
שתהיה להם בחירה. יכול להיות שהם יגידו: במקום ללכת לטיפול נפשי בגיל 87 לשבת אצל פסיכולוג, אני מעדיף ללכת למועדון ולראות אנשים.
<< דובר_המשך >> יוסי ברנט: << דובר_המשך >>
זה יותר זול.
<< אורח >> רותי טואטי: << אורח >>
הרשויות מטפלות בזה. יש רשויות, יש קופת חולים.
<< אורח >> עדי שליט: << אורח >>
אבל רגע, אני רוצה לשאול משהו את הרשות. הרי הרשות מחויבת לשלם על כול הטיפולים במחלה המוכרת. ואני חושבת שדי יסדו פה, שטיפול במחלה מוכרת, כמו שנותנים את הטיפולים ב'עמך' ו'אלה', כי לכולם מוכרת תגובה נפשית ואז הם צריכים לקבל את זה. אז אם לבן אדם מוכרת דמנציה ואנחנו מכירים בזה שמרכז יום זה טיפול הכי מתאים לאנשים עם דמנציה, אז נראה לי שהגיוני שזה יוכלל בתשלומים למחלה המוכרת.
<< אורח >> רותי טואטי: << אורח >>
אבל הם מקבלים את הטיפול הנפשי ומקבלים את הטיפול הפסיכולוגי עם הארגונים שאנחנו מטפלים בהם. אתם רוצים שזה יהיה בלבד? אתם רוצים שזה יהיה במועדוני מרכזי יום?
<< אורח >> יוסי ברנט: << אורח >>
אנחנו רוצים את האפשרות.
<< יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >>
אני אצלול לזה, בסדר? אני גם אדבר עם מירב להבין איפה אצלה זה נתקע ואני רוצה לבדוק את זה.
אנחנו רוצים רגע להעלות את גל ממשרד הבריאות, דוקטור גל מידן.
<< אורח >> רותי טואטי: << אורח >>
יש את משרד הבריאות, יש את קופות החולים, יש את ה- - -
<< אורח >> עדי שליט: << אורח >>
לא, אבל אתם אמורים לממן את הטיפולים במחלות המוכרות.
<< אורח >> רותי טואטי: << אורח >>
אין בעיה, הוא מקבל את הטיפול.
<< אורח >> עדי שליט: << אורח >>
לא, אבל מרכז יום זה מענה לדמנציה, זה הגיוני, שגם מרכז יום יהיה על הרשות.
<< אורח >> רותי טואטי: << אורח >>
אז יש את הרשויות, יש את קופת חולים, יש את משרד הבריאות.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
אבל קופת חולים לא קשורה לזה.
<< אורח >> רותי טואטי: << אורח >>
אבל יש את משרד הבריאות.
<< אורח >> עדי שליט: << אורח >>
אבל כשאתם משלמים על אוסטיאופורוזיס או מחלות כאלה - - -
<< יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >>
רגע, חברים. אנחנו רוצים לשמוע שנייה את משרד הבריאות. שלום.
<< אורח >> גל מידן: << אורח >>
שלום, ואני מתנצל שאני עולה בזום ולא יכול להיות באופן אישי.
<< יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >>
הכול בסדר.
<< דובר_המשך >> גל מידן: << דובר_המשך >>
בשביל להגיב לכול הדברים שנאמרו אני אצטרך יותר משעה, אז אני אגיד את הדברים בראשי פרקים ואני ארחיב לפי מה שאתם תבקשו.
<< יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >>
אוקיי.
<< דובר_המשך >> גל מידן: << דובר_המשך >>
ראשית, התוכנית הלאומית לדמנציה או ל התמודדות עם אלצהיימר ודמנציות נוספות היא תהליך. אין בה כמעט נקודות ספציפיות לפעולה ובמקום שיש הן דורשות העמקה, והדברים האלה נעשים לאורך השנים. כן הייתה פעילות ומשרד הבריאות הוא הגורם המתכלל ובכול תקופה אפשר להצביע על הפעילות, אבל תמיד צריך לחדש את זה. העקרונות לא משתנים, התוכניות משתנות.
המגזר השלישי נושא בעיקר הנטל של הטיפול בחולי דמנציה? התשובה היא: לא. המגזר השלישי מאוד דומיננטי ביחס למשאבים שלו וכול הפעילויות שנעשות של כול הגורמים שדיברו, כולל ארגון מלב"ב, שהציג את הפעילות בפעם הקודמת וזו פעילות שנתמכת על ידי משרד הרווחה ומשרד הבריאות ובכול ועדת היגוי, בכול אחת מהפעילויות האלה משרד הבריאות עוקב ומשתתף יחד עם הגורמים האחרים. אבל בעיקר הנטל נושאים הארגונים המוסדיים, בין אם זה ביטוח לאומי, בין אם זה משרד הרווחה, המשרד לאזרחים ותיקים, כולם הציגו את הדברים שלהם, משרד הבריאות וקופות החולים.
עיקר הטיפול הרפואי נעשה על ידי קופות החולים. ויש כאן את הנציגה של מאוחדת ויש תוכניות לכול אחת מהקופות, כולל תוכניות של רשם דמנציה בקופות וכולל תוכניות לאיתור מוקדם וטיפול בדמנציה, קווי תמיכה. אם יהיה לכם זמן אני חושב שמאוד חשוב לשמוע על הפעולות האלה ממקור ראשון. והדברים האלה נתמכים על ידי משרד הבריאות במבחני תמיכה. יש מבחן תמיכה מתכלל, שמשתנה משנה לשנה, מותאם בפרקי זמן שמאפשרים את זה. ומבחן התמיכה שייצא ב-2027 יהיה מעודכן למצב הנדרש אז. אבל יש כבר היום פעילויות שנתמכות דרך אותו מבחן תמיכה באיתור מוקדם וטיפול בדמנציה ובהתמודדות בהוספיס בית, שחלק גדול הם מטופלים עם דמנציה ונושאים נוספים.
גם בבתי החולים משרד הבריאות תומך בתוכניות כמו "מיטב" שמיועדים בעיקר לאוכלוסייה שסובלת מירידה קוגניטיבית, כי מדובר במניעה של דליריום וזו אוכלוסייה שמועדת לפורענות בהיבט הזה. מעבר לזה משרד הבריאות תומך בכול המוסדות של הגריאטריה הכרונית. למעשה, במכרז הקודים החדש, שהאוריינטציה שלו היא שהמוסדות לתשושי נפש והמוסדות האחרונים הסיעודיים יהיו יותר באוריינטציה של בית, ובתוך המסגרת הזאת יש משאבים ניכרים עם שיתופי פעולה עם הג'וינט, עם גורמים נוספים בתוכניות הכשרה לשפר את הרמה המקצועית, בדיוק בהתאם למה שנאמר בדרישות של התוכנית הלאומית לדמנציה ובדברים שנתי בלום אמרה ושאמרה פרופסור יהודית אהרון בתחילת הדברים, שכן, יש כול הזמן תהליכים של עדכון. מוקדשים לזה משאבים רבים.
אז בין אם זה עדכון של הצוות במוסדות ובין אם זה עדכון של הצוות הרב-מקצועי ובין אם זה עדכון של הרופאים, קורסים שנעשים עם חלק ניכר שמוקדש לנושאים אלה ולנושאים של פליאציה שהם היו גם בחלק מהדברים הישירים, הצעדים לפעולה שנדרשו בתוכנית הלאומית לדמנציה.
זאת אומרת שבאמת עיקר המשאבים עוברים דרך הערוצים האלה. אי-אפשר לוותר על הפעילות החשובה, שנעשית על ידי כל אחת מהעמותות והפעילות הזאת היא מבורכת ואנחנו שותפים מלאים לכול אחת מהן כמעט.
לגבי הדברים שקשורים לטיפול החדש אני לא ארחיב, אני רק אגיד שאם הייתי צריך לבחור בין מחלקות יום ומרכזי יום ובין הטיפולים החדשים, חד-משמעית האימפקט של מרכזי יום הרבה יותר משמעותי. טיפול בדמנציה - - -
<< יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >>
אנחנו מיד הבנו את זה ולכן אני מנסה להבין איך אפשר לתקצב את זה יותר.
<< דובר_המשך >> גל מידן: << דובר_המשך >>
אני חייב להדגיש הפוקוס שקיבלו במיוחד כאן, מסכים עם נתי – אי-אפשר להתייחס לנושא של דמנציה בלי להתייחס לצעירים ובלי להתייחס לטיפולים החדשים. אבל בהיבט של שורדי שואה יש דברים אחרים הרבה יותר חשובים והטיפול הוא עובר דרך מכלול של דברים, שקשורים גם בתמיכה במשפחה. זה אולי דבר סופר חשוב באוכלוסייה של שורדי שואה. אבל לכול דבר כזה יש את ההתייחסויות.
הטיפולים לדמנציה באופן כללי, יש גם כן תרופות ישנות וגם עם התרופות הישנות, אף אחת מהן, גם התרופות החדשות, לא עוצרות את המחלה, לא עוצרות את ההתקדמות, הן מאיטות. חשוב מאוד להבין את זה. כיוון שהדברים האלה, אני לא אכנס לדיונים מדעיים, אבל הדברים האלה הם לא בקונצנזוס ולא בכדי יש עליהם דיונים. הדרך שהם עשו, הפיתוח התחיל ב-2013, 2012 עם הרבה כישלונות בדרך. הדרך שהם עשו היא מדהימה, אולי בעתיד זה יהיה משהו שהוא must אצל כול חולה. רחוק מזה היום.
האבחון המוקדם, כן נושא חשוב בגלל שיש לזה כאן משמעות אדירה והדוגמה של מלב"ב היא דוגמה מצוינת. הפרויקט למודעות בחברה האתיופית, שמשרד הרווחה עם ביטוח לאומי - -
<< אורח >> יוסי ברנט: << אורח >>
קרן הסיעוד.
<< אורח >> גל מידן: << אורח >>
- - תומכים בו, פרויקט סופר חשוב, כמו גם הפרויקט של עמדא במגזר הערבי. וכן, איתור מוקדם יכול לשמר תפקוד, יכול להאט את המחלה. אבל צריך גם לקחת בחשבון, זה לא שעכשיו כדאי להיכנס לכול אדם שהגיע לגיל 50 ולהגיד עכשיו תעשה בדיקה. יש לזה השלכות גם בנזק שזה גורם. בדיקות זה לא דבר כול כך תמים, צריך להפעיל את זה בצורה מושכלת. יש לזה מקום.
העלאת מודעות דיברתי. מה עוד? פעילות משולבת להתמודדות, אז יש הרבה פעילויות ותמיד יש דילמה מה הפעילויות שהן מוכחות ועוזרות וממומנות. ואני גם ממליץ, כרופא, לא בתור משרד הבריאות, למטופלים מסוימים על דברים שהם לאו דווקא מוכחים, שהם לאו דווקא ברפואה הקונבנציונלית, אבל טיפול בבעלי חיים, דברים שאין ספק, שבאופן פרטני יכולים לעזור. אבל אם מדברים על זה שכול טיפול וללא הגבלה ייכנס, אנחנו צריכים לבחור כאן ולעשות הדברים בצורה מושכלת – מה הדברים שנכנסים במימון ומה הדברים שאדם יבחר אם הוא עושה אותם או לא.
ונתונים מדעיים שהוזכרו כאן, כמו שני שליש משורדי השואה סובלים מדמנציה, אז נכון, יש רשם דמנציה בקופות, אין רשם דמנציה ממשלתי. שאלה איפה הדברים משפיעים יותר, אבל הסטטיסטיקות של דמנציה הן ברורות. אני לא אתייחס לכול אחד מהדברים שעלו. באמת יש מגיל מסוים שכול חמש, עשר שנים המספר מוכפל וכשאנחנו מדברים מעל גיל 90 אז אנחנו מדברים על בין שליש לחצי, תלוי לפי איזה מחקרים, אבל זה לא משנה. בסוף, הטיפול חייב להיות עם איתור של כול האנשים. לצערי, בדרך כלל מעל גיל 90 זה לא איתור מוקדם או מעל גיל 80 זה גם לא איתור מוקדם.
הנושא של דמנציה בגיל צעיר זה לא דבר חדש. החולה הראשונה שתוארה שסבלה ממחלת אלצהיימר הייתה אישה צעירה יחסית, אני לא זוכר בדיוק את הגיל אבל סביב 50. והייחודיות של שורדי שואה: נכון, אין בתוכנית הלאומית לדמנציה ביישומים שלה כיום התייחסות ספציפית לשורדי שואה ואפשר לבחון האם צריך להכניס את זה. וכן, גם אני עכשיו כשאחראי על התוכנית הזאת הולך לחדש את הפורום כמו שהיה פעיל בכול תקופה אחרת לאורך התוכנית ואפשר יהיה גם לבנות קבוצת עבודה בנושא הזה, כמו קבוצות עבודה שהן עם משרד הרווחה ומשרד השיכון על עריריים או על אנשים שגרים במקבצי דיור.
ואם כבר אז הנושא של אנשים שנתמכי הרווחה ושבאמת נמצאים בגיל מבוגר ולא מקבלים טיפול מלא הוא דבר שכרגע יותר במוקד של המענה וכולל בתוכו את שורדי השואה, שאולי הכי זקוקים לזה. אבל במסגרת פעילות של הפורום של השותפים וכול מי שנמצא בחדר ועוד הרבה גורמים אחרים הם שותפים, אפשר גם לבחון התאמה ייחודית לנושא הזה. המשאבים שמוקצים הם גדולים.
<< יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >>
אנחנו נשמח שתעסקו בזה. אנחנו ממש נשמח שתעסקו האם יש מענים ייחודיים, שאפשר לתת לשורדי השואה וננסה למצוא לזה תקצוב מאיפשהו. אבל הוועדה הזאת, זה המנדט שלה. המנדט שלה זה לא הצעירים, המנדט שלה זה שורדי השואה וזה התפקיד שלנו פה קודם כול לטפל בהם.
<< דובר_המשך >> גל מידן: << דובר_המשך >>
אני מקבל את זה, אבל חייבים לומר גם את הדברים האלה.
<< יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >>
לא, בהחלט.
<< דובר_המשך >> גל מידן: << דובר_המשך >>
לא, אני מתכוון למשהו ספציפי לגבי שורדי שואה. רוב שורדי השואה מקבלים את הטיפול אם הם במצב סיעודי או של תשושי נפש במוסדות, שעכשיו הייתה רפורמה בתנאים שבמוסדות הסיעודיים ולתשושי נפש עם אוריינטציה לבית ועם התייחסות ספציפית לנושא הזה. אם בקופות ובקהילה, אז יש גם את המענים, שכול קופה נותנת ומאוד חשוב לשמוע את הפעילויות של הקופות, אלה פעילויות נתמכות ורוב האנשים שנזקקים לזה מקבלים את הטיפול דרך זה. לא אומר שלא צריך, אני רק אומר שזה לא נושא שאין לו מענה בכלל.
<< יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >>
אוקיי. תודה רבה דוקטור גל. קודם מי שנמצא פה, כי אנחנו ממש יש לנו עוד שבע דקות וברגע שתיפתח המליאה אסור לי בתכלית האיסור להמשיך את הדיון, אי-אפשר כאילו לחרוג. אז אנחנו ממש נקצר. תודה רבה דוקטור.
את רוצה להוסיף משהו?
<< אורח >> נטלי שפיר: << אורח >>
היי, נטלי שפיר, אני עובדת סוציאלית, מרכזת את תחום דמנציה ברמה הארצית בקופת חולים מאוחדת. אני רוצה להדגיש בהמשך לדוקטור גל מידן על העשייה גם של הקופות בנושא הזה ואני מייצגת את מאוחדת. אני אומר שבעשור האחרון, התוכנית הלאומית נבנתה לפני 13-14 שנים, אנחנו שחקנים שותפים מאוד בעשור האחרון בתחום הזה בכול הרצף הטיפולי. אני אומר שמה שמשרד הבריאות וביטוח לאומי מסייעים לנו זה להוציא את התוכניות לפועל – החל משלב האיתור והאבחון בזמן, דרך מבחני התמיכה וכלה בתמיכה בבני משפחה מטפלים.
הצלחנו לאורך השנים גם להעלות את המודעות של הצוותים שלנו, לעשות הכשרות בהתאם להכשרה הלאומית שנבנתה ואנחנו משתמשים בחומרים האלו. לפתוח מוקד טלפוני לבני משפחה שמתמודדים עם דמנציה, לקיים קבוצות מידע ותמיכה עבור בני המשפחה. כול השירות הסוציאלי הוכשר ומוכשר כול הזמן לתת מענה גם פרטני וגם קבוצתי מונגש שפתית בעברית, רוסית וערבית. עלוני מידע, וובינרים – אנחנו עושים את העבודה.
את תמיד שואלת מה עוד אפשר לשפר, אז אני מסכימה, שכשאנחנו יושבים ביחד בוועדות משותפות זה מאוד עוזר לשיתופי פעולה ולהעלות את הצרכים מהשטח וביחד גם למצוא את המענים והפתרונות. יש באמת במדינה הזאת המון גופים מצוינים שרוצים לקדם את הנושא. אבל כן חשוב שיהיה מישהו שמתכלל, אוקיי? כולנו עובדים אבל צריך את הראש בעניין הזה.
<< יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >>
תראי, משרד הבריאות אמור לתכלל את זה, הוא גם אמר שהוא הולך לחדש את הפורום.
<< דובר_המשך >> נטלי שפיר: << דובר_המשך >>
גם, אבל לא רק. אנחנו מדברים על חולים צעירים שהם לא יושבים תחת אגף הגריאטריה של משרד הבריאות. אז צריך לשים לב למי כן ולתקצב, אין מה לעשות, אם אנחנו רוצים לעשות עבודה חייבים תקציב להעלאת מודעות בקרב האוכלוסייה הרחבה. יצא בעבר סרטון קצר שהיה יומיים בערך בטלוויזיה וזהו. אז זה עשה גל, אבל חולי דמנציה נולדים כול הזמן וכנ"ל בני המשפחה שמטפלים בהם נולדים כל הזמן ואנחנו רוצים להמשיך לתת להם מענה.
<< יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >>
חד משמעית.
<< דובר_המשך >> עדי שליט: << דובר_המשך >>
עדי שליט מהכללית. בעניין של ניצולי שואה אנחנו עושים תוכנית לאתר ניצולי שואה עם דמנציה, שלא מוכרים ברשות על הדמנציה ואנחנו פונים אליהם, פונים לבני המשפחה ומסייעים להם בהגשה להכרה מול הרשות, שאז זה באמת נותן להם תקציבים ו - - -
<< אורח >> רותי טואטי: << אורח >>
נותן מענה כמעט לכולם.
<< אורח >> עדי שליט: << אורח >>
אני עדיין חושבת שצריך לתקצב גם את מרכזי היום, עכשיו אחרי שנפתח, אבל יש איזה איתור יזום בנושא הזה. לפי הנתונים שלנו יש לנו 13,000 ניצולי שואה עם דמנציה בכלל, לא רק מהרשות.
<< אורח >> ענת שוסטר: << אורח >>
אני ענת שוסטר, מהקרן לרווחת ניצולי השואה.
<< יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >>
כן.
<< דובר_המשך >> ענת שוסטר: << דובר_המשך >>
אני רוצה לדבר קצת על הנתונים של הנציגה של הרשות. היא דיברה על זה שניצולי שואה שהם מקבלים, מי שדמנטי, מקבל תוספת תשלום. אבל מדובר רק על מי שהוא מקבל תגמול חודשי. כלומר בערך על שליש מניצולי השואה. כול השאר, שני שליש, שזה כולל מי שהיה באוואקואציה, מי שהיה בבריחה, שבעיקרם הם אוכלוסייה מאוד-מאוד חלשה, יוצאי ברית המועצות, כול מי שהוכר ב-2014, יוצאי עיראק ומרוקו ובכלל - הם לא מקבלים את זה.
<< יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >>
נכון, זה החוק, לצערנו. זה לא קשור לרשות, זה החוק.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
זה קשור לחוק המנהלי.
<< דובר_המשך >> ענת שוסטר: << דובר_המשך >>
זה קשור לחוק, נכון. אבל כשאנחנו מדברים על ניצולי שואה וכשאנחנו מזכירים שיש למעלה מ-100,000 ניצולי שואה שעדיין איתנו, אנחנו כוללים את כולם.
<< יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >>
נכון.
<< דובר_המשך >> ענת שוסטר: << דובר_המשך >>
אנחנו כוללים את כולם, אז לבוא ולהגיד שה-30,000 שיכולים לקבל את התגמול לדמנציה הם העיקר – זה לא. אותו דבר לגבי הנושא הנפשי. כלומר מי שמ'עמך' ומ'אלה' שזכו במכרז, יש להם כללים מאוד-מאוד ברורים באילו כלים הם יכולים לטפל. הם לא יכולים לטפל עם בעלי חיים, הם יכולים לעשות רק תרפיה.
כול מה שמדבר לגבי הנושא של טיפול נפשי הוא לא רלוונטי, שאנחנו מדברים עליו והתמיכה שהם צריכים, מרכזי היום, האנשים שמומחים בזה בלהתמודד עם דמנטים – אלה כלים ששיחה לא עובדת בהם. אלה כלים אחרים והם לא מתקצבים את זה כרגע, כולל זה שהם גם לא מתקצבים, למשל, ארגונים כמונו, שמטפלים בניצולי שואה את העבודה עם הבני משפחה, שזה עולם בפני עצמו. זה עולם רחב. גם נתי, גם מלב"ב, כולם יודעים שזאת התמיכה העיקרית ואין אותה. כלומר אם אני עכשיו נותנת סיוע למרותק בית שהוא דמנטי, אני עובדת עם הניצול ובן המשפחה כאילו בא מסביב במקום שזה יהיה גם טיפול בבן המשפחה עצמו, כי הוא צריך את התמיכה, הוא צריך את מה שיחזיק אותו.
<< אורח >> רותי טואטי: << אורח >>
אנחנו מטפלים רק בניצולי שואה.
<< יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >>
אני מבינה את זה. אנחנו לא באים בטענות. אנחנו מבינים שזה משהו שמישהו אחר קבע, לא אתן. הכול בסדר.
פשוט יש לנו 60 שניות לסגור את הדיון, אז תודה רבה.
אני כן אגיד לסיכום שככול שאני לומדת על זה יותר, אני מבינה כמה עוד יש לתקן, שזה פשוט לא הגיוני. ורק היום נחשפתי לדברים האלה. אני לא הייתי מודעת לזה לפני כן. אני כן צריכה כמה ימים לצלול לזה ולהבין איך אפשר לשפר, איך אפשר לשנות. אני אחכה גם להערכה התקציבית, שהיא אמרה שמהביטוח הלאומי שהיא תשלח לנו ואנחנו ננסה לפעול להגדיל את התקציב. בנוסף להסעות שעם זה אנחנו כבר מנסות להגדיל, מאוד משתדלות להגדיל את הנושא של ההסעות וכמובן את הנושא של הקצבה של המענק השנתי. נוסיף גם את זה.
<< אורח >> יוסי ברנט: << אורח >>
אנחנו נשמח גם להזמין אותך לביקור במרכז יום אצלנו.
<< יור >> היו"ר יסמין פרידמן: << יור >>
בשמחה.
תודה רבה, אני סוגרת את הדיון.
<< סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 11:00. << סיום >>