פרוטוקול ועדה

הכנסת העשרים-וחמש מושב רביעי פרוטוקול מס' 135 מישיבת הוועדה לפיקוח על הקרן לאזרחי ישראל יום רביעי, ג' בשבט התשפ"ו (21 בינואר 2026), שעה 9:34 סדר היום: << נושא >> יישום הקצאת משרד הבריאות לשנים 2024-2023- עבור תכנית להקמת תשתית למוקד ארצי ייעודי למתן סיוע נפשי- ישיבת מעקב << נושא >> נכחו: חברי הוועדה: ניסים ואטורי – היו"ר חברי הכנסת: מיכל מרים וולדיגר מוזמנים: רויטל אורדן – מנהלת המערך האמבולטורי בבריאות הנפש, משרד הבריאות איה נוימן – מנהלת תחום תיאום מערכות בריאות רווחה, משרד הרווחה והביטחון החברתי ענבר דוד – מנהלת אגף נפגעי פעולות איבה, הביטוח הלאומי אברהם סתתיה – מנהל מוקד בריאות הנפש, קופת חולים כללית דוד קורן – מנכ"ל, עמותת ער"ן רעות לב – מנהלת מרכז החוסן הארצי, הקואליציה הישראלית לטראומה אסתר קרמר – חברת ועד מנהל, עמותת לשמ"ה שולמית אלעד – פעילה, עוצמה - ארגון ארצי של משפחות נפגעי נפש דליה נוי – חברת ועד מנהל, עוצמה ייעוץ משפטי: אמתי כהן מנהלת הוועדה: נטלי שלף רישום פרלמנטרי: חבר תרגומים, אלעד גרנות רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> יישום הקצאת משרד הבריאות לשנים 2024-2023- עבור תכנית להקמת תשתית למוקד ארצי ייעודי למתן סיוע נפשי- ישיבת מעקב << נושא >> << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> בוקר טוב לכולם. אני פותח את ישיבת הוועדה בנושא יישום הקצאת משרד הבריאות לשנים 2024-2023 עבור תוכנית להקמת תשתית למוקד ארצי ייעודי למתן סיוע נפשי. אנחנו בישיבת מעקב כמובן. אני רוצה להגיד ולתת דגשים בנושא הזה, אנחנו – חשוב לנו מאוד, גם ישבנו כאן עם חיילים שנפגעו במלחמה ועוד לפני כן, וכול הנושא של הלם הקרב שהוא לא נותן טיפול מענה במה שנקרא במיון הראשוני, בחירום. גם השנה אנחנו נבחן את הדברים האלה לגבי המוקדים של הסיוע. היום יודעים שיש אמבולנס אחד שנותן שירות של פסיכיאטר בלילה לחיילי צה"ל שנפגעו במלחמה. אנחנו רוצים להגדיל את הכמות, אני אגיד כפול, כי זה מעט, אנחנו רוצים להגיע לפחות לחמישה אמבולנסים כאלה בשלב ראשוני, אולי אפילו עשרה, נראה לפי התקציב שנצליח להקצות לדבר הזה, ועל זה יהיו עוד ישיבות בהמשך. אנחנו מאוד רוצים כבר להתחיל בדיונים של תקציב 2026, הייעוץ המשפטי קצת רוצים פה לתגבר כוחות והם עסוקים בכספים ולכן אנחנו כרגע בדיונים על זה. אני מאמין שתוך שבוע עד שבועיים גג נתחיל בדיונים וקיבלנו את הצעת הממשלה אגב, שיש שמה כמה תיקונים שנהיה חייבים להכניס. דברים שאנחנו מחויבים אליהם גם מבחינת החוק וגם מבחינת השליחות שלנו פה בוועדה לכול מה שחשוב לעם ישראל, להגיע לקצוות, לאזורים שעדיין לא טופלו ולא מחויבים על ידי הממשלה. אנחנו לא מחליפים את הממשלה כמו שאמרתי בשנה קודמת. אנחנו נעשה את מה שאנחנו חושבים שצריך להגיע לאזרחי ישראל. כספי הגז הם של אזרחי ישראל. אני אחזור על זה תמיד ואגיד שוב ושוב כדי שיהיה ברור לכולם. לגבי משרדי ממשלה, שהגישו הצעות וזה אושר בממשלה אומנם, אבל אנחנו נדרוש תיקונים מסוימים. אנחנו נבקש שותפות שרים מסוימים, שיהיו מעורבים בתקציבים שהם בנושא שלהם. ואנחנו נילחם על הדברים האלה, אני אומר את זה עוד פעם. נילחם על זה, נראה איפה שטוב לתת שם ניתן. אין לנו שום משוא פנים ולא חשש לעשות דברים גם כמו שעשינו שנה שעברה, כששינינו ממש בצורה מהותית את הסעיפים שהגיעו מהממשלה. והנושא הזה מאוד חשוב. אנחנו נפתח בעדכון של משרד הבריאות, איפה זה נמצא כרגע? << אורח >> רויטל אורדן: << אורח >> רויטל אורדן, אני מנהלת המערך האמבולטורי בבריאות הנפש במשרד הבריאות. אני אגיד בהתייחס להקצאה של 2023-2024, מרבית ההקצאה הועברה לבתים מאזנים, שאכן הוקמו על ידי קופות החולים וחלק מההקצאה, נדבך ממנה, הועבר לטובת הקמת מוקד, שאנחנו ייעדנו אותו למוקד מד"א נפשי. אני אגיד בהרחבה, מד"א נפשי זה פרויקט, הוא אפילו לא מוגדר פרויקט, זה תיקון שכבר היה אמור לקרות לפני שנים רבות. שירותי החירום במדינת ישראל לכלל האוכלוסייה ניתנים על ידי מד"א וכך צריך להיות גם בהקשר של מד"א בריאות הנפש. אנחנו לא מאמינים ולא חושבים שזה נכון ליצור מענה ייחודי. המענה הוא ייחודי בתוך מד"א והוא מותאם, כמובן, לענייני בריאות הנפש, אבל לא צריכים להוציא איזה שהם פילים לבנים או איזה שהוא מוקד נפרד מהשירות הקיים במדינת ישראל, אלא צריכים לקחת את השירות הקיים של מד"א, קרי המוקד הטלפוני של מד"א מוקד החירום, להתאים אותו לצורכי בריאות הנפש. זאת אומרת שמי שמתקשר 101 והמוקדנית במד"א עונה ומתרשמת שמדובר במקרה חירום נפשי, השיחה מועברת למוקד של אנשי מקצוע בבריאות הנפש, של אחות פסיכיאטרית שעושה טריאז', מבינה את הצורך ובהתאמה מוציאה ניידת שכוללת פרמדיק ועוד איש מקצוע בבריאות הנפש למקום. הדבר הזה התחיל לפעול ב-1 באוגוסט 2025. זה עובד כרגע בפיילוט בתל אביב. אנחנו חשבנו שזה נכון, זה אכן עובד וזה קורה בתל אביב. יש לנו 1,400 פניות למוקד מד"א בתל אביב, ו-700 הוצאה של צוותים. בכול רגע נתון יש שני צוותים שפעילים. הדבר הזה הוכיח את עצמו, זאת אומרת בשיחות אנחנו יצרנו גם רצף טיפול עם קופות החולים, כלומר קופות החולים מקבלות דיווח בבוקר על הפניות שנעשו בלילה ובהתאמה גם יצרנו איזה שהוא דירוג מצבים מול - - - << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> 1,400 לכמה זמן? << דובר_המשך >> רויטל אורדן: << דובר_המשך >> מה-1 באוגוסט ועד היום. כ-1,400 פניות למוקד ועוד כ-700 יציאות של צוותים. יצרנו רצף טיפול עם הקופות, אנחנו עדיין, כול זה בתהליכי עבודה, מדובר בפיילוט, אבל אנחנו כבר רואים – רגע, שנייה, אני אשלים את המשפט. הקופות מקבלות את הדיווחים מה קרה בלילה, אם יש צורך בפינוי כמובן למיון אז אותו בן אדם מפונה למיון, אם יש צורך בהתערבות במקום הדבר גם נעשה כמובן. ואם יש צורך בהוראה של פסיכיאטר מחוזי בהקשר הזה, פסיכיאטר מחוזי מעודכן. אנחנו כן רואים כמה דברים, אנחנו רואים שאם אני מדברת על 1,400 פניות למוקד ועוד כ-60 פניות שכבר יצא צוות אליהם, אז זה בערך סוג הפניות שמטופל ואלו מצבי החירום. הצוותים של מד"א והספק החיצוני שמספק את השירות מתרשמים שאכן מדובר בשירות שהוא נדרש, שהוא נצרך, שהוא טוב. כן צריך עוד ללמוד ולדייק אותו ולהכווין אותו שבאמת ישמש כמוקד חירום ולא מוקד שמנסה לקצר תורים, נגדיר את זה ככה. אז הדבר הזה עובד. אנחנו כן רוצים שהדבר הזה ייצא בפריסה ארצית. כרגע הקושי הוא קושי תקציבי, רגולטורי, נקרא לזה ככה. הסיפור הוא כזה: אנחנו רצינו להכיר במד"א כספק יחיד לצורך העניין ולא לצאת במכרז, כי מבחינתנו שירותי החירום, דבר ראשון במדינת ישראל אמורים לתת למד"א, והניידות של מד"א אמורות לתת את המענה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אני מאוד מעריך את מד"א, באמת, אין לי שום דבר נגדם. הם עושים עבודת קודש, אבל אני חושב רגע מבחינה רגולטורית, גם בכנסת פה נדון הדבר הזה מול איחוד הצלה לדוגמה, שזה לא ניתן בבלעדיות למד"א, אני יודע. למרות שהם מאוד התבאסו מזה ודיבר איתי המנכ"ל. אבל זה עדיין לא ניתן להם בלעדיות. אני לא אומר את זה כי אני רוצה לקחת להם את הבלעדיות שכאילו קיימת. לא, אין בלעדיות פשוט. << דובר_המשך >> רויטל אורדן: << דובר_המשך >> אוקי, אז אני אומרת, כאשר אזרחי מדינת ישראל מתקשרים לשירותי החירום, קודם כול זה המוקד של מד"א. אני לא באה ואומרת שלא צריך להתרחב גם לספקים אחרים, אבל כאשר אתה בא ואתה אומר שירותי החירום במדינת ישראל אמורים לתת מענה לבריאות הנפש כמו שהם אמורים לתת מענה למקרה קרדיולוגי באותה מידה, הניידת אמורה להיות מותאמת לזה ומותאמת לזה. המוקד אמור לתת מענה לזה ואמור לתת מענה לזה. אז כאשר אנחנו באים ומסתכלים על שירותי החירום בישראל, הגיוני שהדבר הראשון שנלך ונעשה את הפרויקט הזה קודם כול עם מד"א, וכמובן אחר כך כן הציפייה שהדבר הזה יתרחב לכלל שירותי החירום. הסיפור כרגע שלא אושר לנו מד"א כספק יחיד ולכן החשכ"ל דורש מכרז, ולכן אנחנו כול פעם מתנהלים בהארכה של אישור כול פעם לשלושה חודשים, לעוד שלושה חודשים. אני מקווה שהדבר הזה ייפתר בקרוב, אנחנו כן נצליח להגיע למצב שאנחנו כן מצליחים להכיר במד"א כספק יחיד והתקצוב אכן יאפשר הרחבה, תקצוב של כול הפרויקט. אני לא מדברת כרגע רק על המוקד, אני מדברת על פריסה ארצית של ניידות. ואת הצורך שמעתם היטב. זאת אומרת, אם אנחנו מדברים על משרד הביטחון והמילואימניקים עם ה-PTSD, ואם אנחנו מדברים על מתמודדים עם סכיזופרניה, שכרגע עם התלקחות פסיכוטית, ואם אנחנו מדברים על שורדי נובה, אין טעם לבוא ולהקים מיליון מוקדים שונים, אין טעם, באמת. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תגידי, שאלה לגבי – היום אזרח מתקשר 101, הוא מגיע למד"א. << דובר_המשך >> רויטל אורדן: << דובר_המשך >> בתל אביב, הוא מגיע למד"א, כן. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> לא משנה איפה, כאילו כול מקום שהוא נמצא זה מגיע לאזור שלו, למחוז בטח. איך איחוד הצלה מגיעים לפעמים ביחד, לפעמים לפני? איך זה קורה? << דובר_המשך >> רויטל אורדן: << דובר_המשך >> אוקיי, אני לא יכולה להגיד. התחום שלי זה בריאות הנפש, אני לא יודעת איך בדיוק העניין הזה של איחוד הצלה, איך הפנייה מועברת לאיחוד הצלה או לשירותים אחרים. אני אגיד שכמשרד הבריאות, כאשר אנחנו באים ומציעים מוקד חירום ושירותי חירום, דבר ראשון הדבר ההגיוני הוא ללכת לשירות המרכזי שהוא מד"א. זה לא סותר שבהמשך, כאשר הדבר הזה כבר יתבסס בפרקטיקה של שירותי החירום, הדבר הזה גם יתרחב לחברות אחרות. זה לא סותר את זה. אבל האל"ף-בי"ת הוא קודם כול באמת ללכת ולעשות את השירות הזה דרך מד"א מבחינתי. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> השתמשתם בכול החמישה מיליון? << דובר_המשך >> רויטל אורדן: << דובר_המשך >> אני אומרת, כרגע אנחנו לא השתמשנו בכול החמישה מיליון, כי אנחנו נמצאים בפיילוט רק במחוז תל אביב. זאת אומרת, אני לא אקים עכשיו מוקד עם עשר עמדות. התשתית כבר מוכנה. זאת אומרת התשתית שכוללת גם את המיקום, גם את העמדות, את המחשוב, את הפיתוחים וכולי, התשתית מוכנה. לצורך העניין הזה גם יכול להיות שחלק מהדבר הזה כן יילך לטובת ממשק עם קופות החולים בהקשר של פיתוחים מחשוביים וכולי, אנחנו גם צריכים לראות את זה ככה. אבל כול עוד החלק של המעבר מפיילוט לפריסה ארצית לא יקרה, אני לא יכולה, אנחנו ומד"א לא יתפעלו מוקד של עשר עמדות. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אז מתי זה כן יקרה? הערכת זמנים. << דובר_המשך >> רויטל אורדן: << דובר_המשך >> אז אני אומרת, אנחנו כרגע יש לנו אישור של החשכ"ל לעוד שלושה חודשים. אנחנו עדיין ממשיכים להפעיל את הפיילוט. אנחנו מקווים מאוד שאנחנו כן נצליח להתגבר על האירוע הזה ולהתקדם לפריסה ארצית. זה משהו שנמצא על השולחן כול הזמן. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אז מתי? << דובר_המשך >> רויטל אורדן: << דובר_המשך >> אין לי תשובה לזה לצערי. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> לשנה, שנתיים, חודשיים? << דובר_המשך >> רויטל אורדן: << דובר_המשך >> אני אומרת גם התקציבים לצערי, זה תלוי בחשכ"ל, וככול שלא יימצא פתרון מול החשכ"ל, אנחנו נראה אם אנחנו מוצאים פתרונות אחרים. אנחנו מאמינים שזו הדרך וזה הצורך, וסביב השולחן הזה הצורך עלה באמת מספר פעמים, לגבי כלל האוכלוסייה. ובאמת, אמרתי, גם הצרכים של משרד הביטחון, ומבחינתנו אין טעם בלהקים מספר שירותים מקבילים או נפרדים בעצם. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> חוץ מזה שאת לא רוצה להקים מספר שירותים מקבילים, אני שואל אותך שאלות, תעני לי תשובה לזה. << דובר_המשך >> רויטל אורדן: << דובר_המשך >> כן, אני אומרת, אין לי תשובה. הלוואי והייתי יודעת. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אנחנו חייבים תשובה אבל. מה, ניקח את הכסף חזרה? << דובר_המשך >> רויטל אורדן: << דובר_המשך >> אני מקווה מאוד שלא, אבל כרגע אני אומרת אנחנו מבחינתנו כרגע מוכנים. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> יש פה מישהו מהאוצר? לא. הם מייד ישמחו, אולי אפשר לקחת את הכסף. << דובר_המשך >> רויטל אורדן: << דובר_המשך >> אנחנו כן השקענו בהסכם מול מד"א, בהתכווננות לפריסה ארצית כן השקענו את הכסף והמשאבים, בוא נגדיר את זה ככה, בפיתוח השירות כפי שאנחנו רואים אותו בהכוונה לפריסה ארצית. ככול שהדבר הזה לא יתקדם לפריסה ארצית, ואני מקווה מאוד שהפרויקט הזה לא יתקפל לתוך עצמו ולא נראה לי שזה יקרה, אז ככול שזה יתקדם באמת כפי המתוכנן ולא יהיו חסמים והדבר הזה יאושר, אז אנחנו כן, המוקד הזה יוקם במלואו בפריסה המלאה כפי שמתוכנן. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> נראה לי תמוה למה מד"א צריכים לנהל את המוקד, כשיש לך כול מיני מוקדים כמו ער"ן או שיש עוד מוקדים אני שומע, שמתמחים בזה שיושבים שמה פסיכולוגים ומדברים עם - - -. רגע, תני לי לסיים. גם אם אני מדבר שטויות, תני לי להגיד את השטויות שלי ואחרי זה תגיבי. ומוקד גדול שעונה לפניות, לפעמים זה רק כמו שאמרת 1,400 פניות, 80 הקפצות של ניידת? נכון? אני צודק במספרים? יפה. אז תני למד"א להתעסק עם הטיפול שלה בשטח, יציאה לזה. כי מוקד לא תמיד זה המוקד הנפשי שעכשיו יישב איתה שעה בטלפון וידבר ויטפל לי בבן אדם בטלפון, יכול להיות שהוא יפתור את הבעיה, כמו שקרה עם 1,400 כאלה, 1,320 שטופלו כנראה ולא היה צריך להוציא ניידת. אני בעד זה באמת להשקיע בניידות, כמו שאמרתי בפתח דבריי, ולכן אני חושב שאנחנו נשקיע עוד עשר ניידות כאלה ברחבי הארץ כרגע כהתחלה, ואז אנחנו נוכל לפתח את זה. אבל אני חושב לבוא לשבת על מד"א להגיד "אתם תעשו את המוקד של זה"? יש עמותות אומנם, אני לא יודע מי הן, עכשיו הכרתי בחור מער"ן, אני לא הכרתי אותו לפני כן, דקה לפני שנכנסתי לדלת. ואני אומר לך שלפעמים, את יודעת, נראה לי יותר הגיוני שמי שעושה את המוקדים – מוקד זה לא מוקד טלפוני כמו תחנת מוניות של מד"א, את יודעת, "בוא, צריך לכאן, סע לשמה, תביא את ההוא". לא, צריך בן אדם שיהיה עם רגש, יקשיב לבן אדם, יאזין לו, ייתן לו את הפתרון או שלא ייתן לו פתרון ואז הוא מחליט אם צריך להוציא אמבולנס או לא להוציא אמבולנס. מסכימה איתי? << דובר_המשך >> רויטל אורדן: << דובר_המשך >> לא, אני לא מסכימה. אני יכולה גם להקשיב, אני רק אתייחס לדברים ואגיד ככה: המוקד הוא מוקד שנועד לתת מענה למצבי חירום בבריאות הנפש. יש הבדל בין מוקד תמיכה טלפוני למוקד של שירותי חירום. זאת אומרת מוקד שירותי חירום בסופו של דבר אנחנו צריכים – << אורח >> דוד קורן: << אורח >> פשוט חוסר הבנה בתחום, סליחה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> מיכל, זה פרויקט שאת שותפה לו. << דובר_המשך >> רויטל אורדן: << דובר_המשך >> אם חוסר הבנה בתחום זה יפה. אוקי, בסדר. אתה יכול לחלוק על דעתי וגם לעשות את זה בכבוד. << דובר_המשך >> דוד קורן: << דובר_המשך >> קצת יותר ניסיון מלך. << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> אני רגע מתנצלת, אני פשוט יושבת ראש ועדת עבודה ורווחה והיה לנו דיון על הליווי והמעטפת של משפחות של פצועים קשה, והייתה אימא באמצע עדות שלה ובכתה את נפשה. לא יכולתי לצאת באמצע, אני תכף אתחיל גם אני בעצמי לבכות, אז הבטחתי לכם שאני אהיה בזמן, כי זה דיון שאני באמת מודה לכם שקיימתם. אז מתנצלת על האיחור. לא יכולתי לא לאחר, לתת לה את הכבוד שלה, אז עכשיו תודה, יושב הראש שאתה מעדכן אותי. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תכף נטלי תעדכן אותך על הכול, אני אגיד לך שאני חושב שהם עשו איזה פיילוט עם מד"א, אני אומר זה ממש בקצרה, טוב? << אורח >> רויטל אורדן: << אורח >> היא מכירה את זה. << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> גם הבאתי לשם תקציב, כן. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אז דעתי שהמוקד והקריאה לחירום, זאת אומרת מד"א זה לא מוקד שיקבל וידבר עם אנשים בנחת ויסביר לו ויש שמה פסיכולוגים, אין פסיכולוגים. ומד"א זה יותר בקטע של להזניק אמבולנס. מתוך 1,400 פניות 80 הוציאו לשם ניידת. << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> לא-לא, מה פתאום? לא לא. 800 אפילו הוציאו. << אורח >> רויטל אורדן: << אורח >> 60%-50%, אמרתי 700-800 צוותים. זה 60%-50% מהפניות הוציאו צוותים. << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> כן, היו יכולים להוציא יותר פשוט לא היה להם מספיק צוות. היה צריך יותר. << אורח >> רויטל אורדן: << אורח >> שני צוותים בכול נקודת זמן. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אני אמרתי שאני רוצה השנה להשקיע בלפחות עשרה אמבולנסים שיהיו ברחבי הארץ, אמבולנס אחד לא מספיק היום, כשיש להם ממשרד הביטחון ל-PTSD. << אורח >> רויטל אורדן: << אורח >> זו דעתי, אמרתי את דעתי, אני כן אגיד את דעתי שוב ואני אתן עוד - - - << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> לא צריך לחזור אחורה כול הדיון, שמעי. << דובר_המשך >> רויטל אורדן: << דובר_המשך >> לא כול הדיון. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אנחנו נעדכן אותה תכף. << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> הם יעדכנו אותי אני סומך על ניסים ועל הוועדה ב-100%. << אורח >> רויטל אורדן: << אורח >> לדעתי, בני, אני ככה גם שמעתי את ההתרעמות וההתנגדות כאן ואני גם אשמח לשמוע יותר. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אני שאלתי רק שאלות, כן? מה זה התרעמות? אוקי, חכי הוא עוד לא דיבר. << דובר_המשך >> רויטל אורדן: << דובר_המשך >> מחבריי כאן לשולחן במסגרת הערה ואני אשמח עוד לשמוע יותר. העניין הוא כזה: אני חושבת שכן יש מקום למוקדים של תמיכה נפשית, אבל יש הבדל בין מוקד של תמיכה נפשית, קרי ער"ן שהרבה פעמים, או ער"ן או סה"ר שהרבה פעמים באמת מופעל על ידי מתנדבים, ויש מוקדי תמיכה של קופות החולים שגם עובדים, מוקדי תמיכה נפשית. לצד זה יש מוקד שהוא נועד לתת מענה לאירועי חירום בבריאות הנפש. וכאשר בן אדם שכרגע נמצא באי שקט סביב PTSD יכול להפיק תועלת גם מער"ן או מתנדבים או ממוקדי תמיכה נפשית. השאלה אם בסופו של דבר יושב שמה איש מקצוע וכן עושה איזו שהיא הערכת מצב לגבי הצורך להוציא צוות, שכולל גם פרמדיק וגם שיכול כן לתת איזו שהיא התערבות טיפולית רפואית וגם איש מקצוע מבריאות הנפש למקום. האם הדבר הזה מתכנס לשם? אני כן חושבת שכאשר אנחנו מדברים בכלל על בריאות הנפש, וזה מניסיוני באינטגרציה של הרפורמה מהיום הראשון שלה. זה מה שאני עושה בחיים, אינטגרציה של בריאות הנפש לתוך הרפואה הכללית. אם יש כלל אחד שלמדתי זה לא להחריג את בריאות הנפש מהרפואה הכללית. זה גורם להדרה, זה גורם לסטיגמה. הפילים הלבנים האלה אין להם היתכנות. כול פעם מבחינה כלכלית אתה צריך למצוא את הבטוחות. אז אני אומרת, זאת דעתי המקצועית וזאת דעת מינהל בריאות הנפש. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> טוב רויטל, רגע, אנחנו קצרים בזמן. תעדכני אותה קודם. << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> כן כן, אני מכירה, גם הכרתי את זה, תודה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> לא, את לא מכירה את הוויכוח שהיה פה. << דובר_המשך >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אה, נכון. זה תעדכן אותי. קודם כול אני באמת מודה רבה לוועדה ולעומד בראשה, למנהלת, על הדיון החשוב הזה ובכלל היינו בסיור ביחד. אני חושבת שאתם עושים עבודה נהדרת ואם אני יכולה רגע לנשום אחרי הדיון והוא עוד מחכה לי, אני צריכה עוד לחזור לשם, אז פה אני מקבלת את הרגע לנשום ואז אני חוזרת חזרה לאולם ממש ליד להמשך דיון מאוד מאוד קשה. ותודה שאתם מקיימים את הדיון הזה. אני רוצה רגע להבהיר משהו גם לרויטל, שאני מאוד מעריכה אותה, אני מעריכה מאוד את העבודה, אני חושבת שיש כאן איזה כשל בהבנה, בסדר? ואני אגיד אותו עוד פעם, גם אם המשרד חולק עליי. אני, כמובן, מעריכה מאוד את העבודה של ער"ן, זה לא קשור רגע לער"ן, לדעתי הדיון שלשמו התכנסנו, כלומר, זה קשור, בוודאי זה קשור, זה עושים עבודה נפלאה ונהדרת אי אפשר היה בלעדיהם. אני רגע רוצה להסביר בשתי מילים לגבי המוקד, שלשמו אישרנו את החמישה מיליון שקלים ולכן הם גם לא הופנו למד"א כי לא הסכמנו אז בשעתו, זה היה עוד לפני התקופה שלך, להעביר למד"א. המוקד שאנחנו דיברנו והוא נשוא מכתב שפורסם גם בוועדה, דיבר על א' לצומת אחת לפני מד"א. כי מד"א נפשי זה בשלב שכבר – אני רגע אדמה את הדמיון למישהו שכבר נמצא עם הסכין, הוא כבר ממש במצב פסיכוטי, נמצא עם הסכין ברחוב ורוצה לדקור מישהו, כי הוא חושב שהוא רואה מחבל נוח'בה. הוא נמצא רגע לפני, הוא כבר נמצא על הגג והוא רוצה לקפוץ וכבר - - - . זה השלב שכאילו לכאורה מד"א אמורים להיכנס כי זה חירומי. אבל יש רגע, ממש צומת אחת ליד, שבני המשפחה בעיקר, אבל לאו דווקא, יודעים לזהות אותו שאם הוא לא יטופל ברגע הזה - התוצאה תהיה אסון. כלומר או שהוא באמת יצליח לקפוץ, או שהוא באמת יתחיל לדקור מישהו ואז תגיע המשטרה ואז – והיו מקרים, אני לא מדברת על תיאוריה – ואז מתמודד הנפש עלול למצוא את עצמו במקרה הרע ביותר בבית הקברות מתחת לאדמה, או בבית חולים באשפוז כפוי, או במשטרה במעצר, כי הוא עובר עבירה פלילית כי הוא פגע ועשה. שלא נדבר על כול המחירים שזה עולה למדינה, שצריך שופטים וצריך שוטרים וצריך ים של כסף. אם היינו מטפלים באירוע הזה רגע לפני שההורה קורא, זועק לעזרה, צומת אחת לפני. ער"ן לכאורה עושים את זה אבל הם לא יכולים לעשות כי הם לא באים, הם לא עושים reaching out. אם מתקשרים אליהם אז מנהלים את השיח. עכשיו לא המתמודד, כרגע הוא נמצא במצב פסיכוטי, הוא נמצא במצב נוראי הוא מה שנקרא מאתגרי טיפול. זה רוב האנשים שאנחנו מדברים עליהם: הם לא הולכים לקבל טיפול, הם מסרבים, הם אומרים, סליחה על הביטוי סליחה, "אני משוגע? אתם משוגעים! עזבו אותי". לכן הוא לא מקבל טיפול ולכן הוא לא יתקשר לער"ן, לכן הוא לא – אין לו שום דבר. ההורה או הסביבה הקרובה לאותו אדם הם אלה שייצרו קשר. אין להם לאן ליצור קשר. או למשטרה או למד"א - זה מה שהם עושים ברגעים האלה. ואז מגיע גם מד"א וגם המשטרה, הם לא יודעים איך לטפל ואמרתי לכם איפה זה נגמר. ולכן רצינו מוקד צומת אחת לפני. והמוקד הזה הוא לא מוקד שער"ן שהוא חשוב ביותר, זה מוקד שכן אמור לשלוח צוות הביתה או למקום, שבו נמצא המתמודד ולהוריד את ההתלהמות, ואתה יודע ולנסות רגע להרגיע את המקום, לתת להורים רגע או למשפחה כלים איך להתנהל ולשמור על הקשר. כלומר להחזיק את האבחון המיידי הזה. אם צריך אשפוז הם אלה שידאגו לאשפוז כי הם יכולים להתקשר לפסיכיאטר המחוזי, מה שהורים לא יכולים לעשות, הם לא יכולים להתקשר ולבקש אשפוז. אבל גם אם לא צריך אשפוז ברגע הזה הם יחזיקו את המושכות, אותו צוות שיגיע הביתה לאותו מתמודד ויידעו לחבר אותו לקופה, כי אי אפשר לחבר לקופה בלעדיהם. זה היה הרגע, לזה ביקשנו את הכסף, להקמת מוקד שכזה. ויש לי הצעת חוק, שכבר עברה בקריאה ראשונה, שלשמה זה גם נועד, להקים את המוקד שאמור לעמוד שם. אז בעיניי זה היה אירוע של הדבר הזה. כן, משרד הבריאות פחות היה באירוע הזה והסכים לעשות פיילוט של מד"א נפשי, שזה לא אותו אירוע, זה כבר השלב שאמרתי לך, שהוא כבר נמצא עם הסכין ביד או עם הקפיצה. את עושה לי לא, אבל זה האירוע. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> לא האירוע. << דובר_המשך >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> תקשיבי, יש לי מסמכים אינסופיים, אני לא רוצה להעלות פה את הוועדה. עם גלעד בודנהיימר, עם בר סימון טוב, עם בוסו שהיה אז שר הבריאות. בסוף אתם עושים מד"א והפיילוט הזה הוא חשוב ביותר. הוא לא עונה על מה שאני ביקשתי, אבל זה בהחלט גם עוד שלב ברצף, שחייב להיות. הפיילוט הזה הוא פיילוט רק בתל אביב, הוא עוד לא נסתיים, יש לו בעיות מאוד קשות עם מכרוז. יש לו בעיות מאוד קשות, אני לא יודעת איך אתם – ואתם עדיין מתעלמים – אני חייבת להגיד לך, רויטל, אתם עדיין מתעלמים מהאירוע, כי אני כן הבאתי כסף לשנה ומשרד האוצר יחד איתכם אישר רק לשלושה חודשים. עוד שנייה זה מסתיים וגם זה לא יהיה. ולכן הכסף הוא לא רלוונטי, הרלוונטי שתתחילו לטפל בזה כמו שצריך כי אתם לא מטפלים בזה כמו שצריך. אני אומרת שוב, הכסף פה יועד למטרה מאוד מאוד ספציפית. טרם התקיימה המטרה הזו. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> יש לי שאלה. בבקשה. אם אנחנו מקימים מוקד עכשיו חדש, את אומרת – שאלה ראשונה, איפה את שמה אותו בין ער"ן לבין מה שהיא אמרה מד"א לבין מוקד אחר? דבר שני, מה אנחנו עושים עם ריבוי מוקדים? לאן בן אדם מתקשר? יש לו טלפון של ער"ן, טלפון של מוקד ארצי, טלפון שלך וטלפון של מד"א. מי הראשון שהוא מתקשר אליו? << דובר_המשך >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> רגע, זהו, אז זה בדיוק האירוע. אנחנו באמת ישבנו על זה שעות על שעות, ישבנו על זה שעות. תראה, אני מחלקת רגע את התשובה שלי לכמה חלקים. א', עניין של מודעות. כלומר כן חלק מהאירוע זה תקשורת. זה לעלות בטלוויזיה, זה לעלות בכול מקום בכלי התקשורת, מהו המספר של המוקד, הוא מוקד ארצי שהוא מוקד ארצי נפשי עם צוותי משבר. כלומר זה יכול להיות, שאפשר לתת את הפיילוט הזה לער"ן, שהם יתפעלו את האירוע. אבל הרעיון של ההבדל, ותכף יסביר פה חברי וידידי הטוב, את מה הם עושים היום. היום רוב המקרים זה מתקשר האדם עצמו שבמצוקה, לפעמים גם בן המשפחה, אבל רוב הפניות, תעיר לי, זה המתמודד עצמו שנמצא במצוקה. לאו דווקא מתמודד, כלומר זה יכול להיות גם אדם שהוא אין לו אבחון קליני של בריאות הנפש. זה מישהו, שמצוקה נורא גדולה, שהחבר שלו התאבד והוא לא יודע. והם מתקשרים ושם יש מוקדנים באמת מדהים האירוע הזה, ומדברים איתו בטלפון. הם לא שולחים צוות אליו הביתה. וזה בדרך כלל אנשים, שהם בעצמם משתפי פעולה, בסדר? זו לא האוכלוסייה שאני מדברת עליה. אני מדברת על אוכלוסייה מאוד גדולה של מתמודדי נפש, שהם מוכרים כבר כמתמודדי נפש, שהם לא משתפים פעולה. מה שנקרא בעגה המקצועית אולי סרבני טיפול. אני פחות אוהבת את זה, בעיניי הם מאתגרי טיפול, כי לא פונים אליהם נכון, כי לא מגיעים אליהם נכון, כי כול החברה שלנו אומרת "אימאלה! הם מקטמים, הם נוראיים", אז נכנסת סטיגמה אישית "אני לא כזה, מה פתאום" ואז הוא לא משתף פעולה ואז הוא לא הולך לפסיכיאטר. אני לא אפתח את כול הנושא הזה פה. אני רק אומרת שאם לשאלתך, כן חלק מהרעיון זה להפיץ בכול מקום אפשרי, כמו שכול בן אדם מתעורר היום משטרה – 100. הוא יודע שהוא מתקשר ל-100. אותו דבר יידעו המשפחות ויש היום, לפי נתונים שהם לא ברורים, מעל 200,00 לדעתי מתמודדי נפש מוכרים במדינת ישראל, שמכירים את האירוע הזה. הם יידעו, שיש להם מוקד ספציפי. עכשיו, זה יכול להיות גם מד"א וזה גם יכול להיות ער"ן, אבל המענה – עזבו רגע איך קוראים לזה – המענה צריך להיות מוקד ארצי נפשי, שכול בן משפחה, שכול מתמודד אם הוא בעצמו או כול מי שרוצה יידע לפנות והוא צריך עזרה שיבואו אליו עכשיו הביתה כי לא משתפים פעולה. ואז מגיעים אליו הביתה ומדברים עם המשפחה אם הוא לא מוכן לשתף פעולה. יש כאן תהליך, הוא גם משפטי, הוא מורכב, אבל אפשר לפתור את הבעיה הזו ובעיניי 99% מהמקרים ייפתרו. הם לא יגיעו לפלילי, הם לא יגיעו למשטרה, הם לא יגיעו למאסר, הם לא יגיעו לאשפוז כפוי, הם לא יגיעו לחלילה וחס בית עלמין. ייתנו להם פתרון, יחזיקו להם את היד, הם יחזרו לקופות החולים, הם יתחילו טיפול ונעביר אותם לצד הקהילתי והמענים הכי נכונים שצריכים להיות ואם יהיה להם קושי וכבר שיתפו פעולה - הם כבר יתקשרו חזרה לער"ן ויקבלו שם את התשובות. בקיצור, קשה לי לשים נקודות כי הנושא הזה כול פעם מחדש זה בדמי, זה פשוט בדמי. אני מכירה את זה, חוויתי את - - - << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> את אומרת אחרי שבעה חודשים תביאי את המוקד הזה. << דובר_המשך >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> בדיוק. חוויתי את המחסור הזה על דמי, על בן משפחה שלי, כמה וכמה פעמים. חוויתי את זה. היינו במקומות של סכנת חיים כי לא היה למי לפנות ומי שהגיע לא הגיע מוכשר ולא ידע לטפל ובכלל לא ידע מה התפקיד שלו. ואני אומרת לך, ניסים, ברמה האישית והציבורית והכללית והפרטית, איך שתקראו לזה, זה must, must, must. אז איך הוא יידע למה לפנות? אני אומרת זה תלוי בתהליכים שצריך לעשות אותם. זה כמו שאתה בבוקר מתעורר ויודע לחייג 100, אתה תדע ש-101 – 101 כבר תפוס – אבל אתה תדע לאן להתקשר. צריך לפרסם את זה, צריך לעשות לזה מודעות, להעלות את זה. יש כאן פרוצדורה, שצריך לעבור אותה, היא לא פשוטה אבל היא אפשרית. צריך רק רצון טוב ולהאמין שאפשר. אני לא מאמינה באי אפשר. אפשר. אפשר לעשות את זה, זה דורש השקעה, זה דורש מחשבה, זה דורש שיתוף פעולה אבל האמן לי – אפשרי. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> מי הראשון שאני מתקשר אליו? למוקד שאת מציעה? << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> מי הראשון שמתקשר? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> לא. למי את מתקשרת ראשון? << דובר_המשך >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> לא, זה פשוט one stop shop. אתה לא מתקשר למיליון אנשים, זה בדיוק האירוע. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> נכון, אני משווה ל-100. לא, איזה מוקד את פוגשת ראשון? את ער"ן? << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> לא, לא, אז אני מסבירה לך, לא ער"ן, לא. שנייה, אני עכשיו אימא של מתמודד, שהוא לא משתף פעולה, בסדר? הוא לא הולך, הוא לא מקבל תרופות, הוא כן מקבל – הוא לא משתף פעולה. אני מרגישה שהוא רגע לפני התפרצות, אני רואה את זה. מאחר ואנחנו מכירים הכי טוב את בן המשפחה שלנו, אנחנו יודעים שעוד שנייה אם לא ייתן מענה זה יכול להיגמר באסון. אני יודעת, אני שאני מכירה אותו, יודעת להתקשר למוקד הזה, קוראים למוקד הזה ניסים, אני מתקשרת לניסים. עכשיו ניסים שומע את הסיפור, הוא לא מעביר אותי "אה, כן? אוקיי, שמענו, רגע אני אעביר אותך לעוד מוקד". ואז "רגע" ואני מספרת את הכול – אין לי זמן. אין לי יכולת. לא פיזית, לא נפשית, לא מנטלית להתחיל לספר ל-20,000 אנשים. פגשתי אותך, אני מספרת לך. אתה – אם אתה מכיר, כי אתה גם אותו מוקדן אמור להיות עם הכשרה כזו או אחרת בנושא הזה. אתה גם צריך להתייעץ מאחור עם פסיכיאטר, שיישב מאחור אם אתה מתלבט. ואז אתה אומר לי "מיכל, אין בעיה, אנחנו שולחים אלייך צוות". הצוות צריך להיות רב מקצועי, אוקיי? גם תלוי באירוע שאתה שומע ממני. הצוות מגיע אליי הביתה ומדבר איתי, מדבר עם המתמודד ככול שהוא מוכן לדבר. אני מתקשרת פעם אחת אליך, אתה זה שמזניק את הצוות, אתה זה שעושה את כול הפעולות האחרות כי אני אין לי כוח. שוב, כבת משפחה, אין לי כוח עכשיו להתחיל להתקשר ואתה תגיד לי "כן, מיכל" או - - - << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> טוב, הבנתי. << דובר_המשך >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> לצורך העניין, רגע, אני מסיימת. ער"ן, תכף הוא יספר, אז כן הוא מדבר-מדבר ואז גם ידיו קשורות, הוא לא יכול לעשות דברים אחרים אז הוא מקסימום יכול להגיד "אוקיי אז תפנה ל-". הוא כאילו מפנה אם הוא לא יכול. תכף, ער"ן, אתה תדבר. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> רגע, מיכל, יש לנו מגבלת זמן. אני אתן לך תכף לדבר לפני שנצא להפסקה תכף. << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> זה רק אמרתי לך, התשובה שלך זה one stop shop. לא מי הראשון. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> רגע, אני אתן לרעות ואתה. תעשו את זה קצר ואז תדברו שוב פעם כדי שהיא תשמע לפני שהיא הולכת, בבקשה. << אורח >> רעות לב: << אורח >> אני נותנת לו את הכבוד לפניי. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> טוב, בבקשה. << אורח >> דוד קורן: << אורח >> שמי דוד קורן. אני פשוט מפחד שמיכל תלך. << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> אל תפחד. << דובר_המשך >> דוד קורן: << דובר_המשך >> אני רוצה לחדש לך משהו. כשמגיעה אלינו שיחה כזו ומגיעות כאלה ארבע ביום, אנחנו מעלים איש מקצוע על הקו, בין אם הפונה שומע את זה ובין אם לא, והוא מנהל את הזעקת הצוות הזה, שהצוות הזה, אני מסכים איתך, עוד לא קיים. את מי שאנחנו מזעיקים זה את מד"א והמשטרה, ולפני זה יש את האיתור הפיזי. אבל זו אותה שיחה, אנחנו לא נפנה אותו לאף מוקד אחר. << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> לא, אבל בן משפחה, אני מתקשרת אליך כאימא. << אורח >> דוד קורן: << אורח >> גם. << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> כן, תעלה איש מקצוע. ואני עצמי מדברת עם אנשי מקצוע. הבעיה היא שהוא לא משתף פעולה, אז זה נורא נחמד, אתם לא מגיעים פיזית, אתה שולח משטרה. יכול להיות שאתה זה שצריך להיות המענה, אני לא אומרת, אבל אין לך את המענה היום. << אורח >> דוד קורן: << אורח >> מיכל, אני מבין שזה בוער בך. אני אומר שזה איננו. אם מוסיפים את החלק הזה אנחנו יכולים להזעיק לשם כול אחד. אם היחידה הזאת תצטרף, מה שאני אומר המוקד כבר קיים. אנחנו מקבלים בכול חודש 1,200 פניות ובתוכן כ-10% שייכים למרחב הזה, לא יותר. וברגע שיכריזו על מוקד כזה שהוא חירום, אני מודיע לך שמי שיתקשר לשם זה 80% כאלה שהם ממש לא חירום. כי, בסופו של דבר, האנשים את המוקד של ער"ן מכירים ולכן - - - << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> אני עוצרת אותך כי אתה רגע מדבר על מה קורה בפועל ואני מסכימה איתך, יכול להיות שאתה צריך להיות הפלטפורמה, בסדר גמור. אני רק אומרת מה צריך. הפלטפורמה שלך כיום לא מספקת את מה שצריך. יכול להיות שמשרד הבריאות צריך לעשות מכרז מי ייקח את הדבר הזה אבל מענה אין. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> רגע, הבטחתי לרעות גם. שמענו את הדברים, רגע, אתה תמשיך. << אורח >> דוד קורן: << אורח >> אין בינינו ויכוח, מה שאני אומר שהמותג הזה כבר קיים, מעל 1,000 איש מתקשרים בכול חודש בתוכם 10% זו בדיוק האוכלוסייה הזאת. מה שאין לנו בתוך זה, זה נכון, את ההזעקה לא של מד"א וזה אלא משהו באמצע, בדיוק כמו שמיכל אומרת. << אורח >> שולמית אלעד: << אורח >> אתם לא מגיעים פיזית. << אורח >> דוד קורן: << אורח >> אנחנו כן מגיעים פיזית. אני אומר בפירוש. << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> הוא שולח את המשטרה או את המד"א. הוא מסכים איתנו. חברים, הוא לא מתווכח הוא מסכים, הוא אומר רק לו אין את המענה של לשלוח צוות רב מקצועי. << אורח >> דוד קורן: << אורח >> החולייה הזאת חסרה. אני מסכים. << אורח >> רעות לב: << אורח >> הוא מדבר על זה שלא צריך מוקד להקפיץ מד"א. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> רגע, רעות, בבקשה. << אורח >> דוד קורן: << אורח >> כן, מה שאני אומר המוקד קיים כבר והוא מורכב. לא צריך להמציא אותו. << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> הוא מסכים. הוא אומר: המוקד פיזית קיים, חסר להם את החלק הנוסף למוקד. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> בסדר. רעות לב, מנהלת המרכז החוסן הארצי. << אורח >> רעות לב: << אורח >> תודה, כבוד יושב ראש הוועדה. אני אתחיל בלחזק את דבריו של דוד ולומר שזה לא עניין למי אני מתקשר, אני לא צריך מוקד כדי להקפיץ מד"א. גם היום אנחנו עושים את זה. כשמסתכלים על מכלול הדברים שעלו כאן וגם לגבי הדברים, שאמרה רויטל, שהם נכונים בבסיס שלהם, אבל עדיין אי אפשר לעשות הכללה להכול. ואני אסביר רגע למה אני מתכוונת. בתוך מקרה חירום, בתוך ניהול של מקרה חירום ובתוך אוכלוסיית מתמודדי נפש, בעיקר אחרי השנתיים האחרונות מאז ה-7 באוקטובר יש לנו מנעד מאוד רחב של אנשים. כשאת מציגה, חברת הכנסת, בן אדם, שלא רוצה לבוא בתקשורת או לא רוצה להתפנות מהבית או מסרב לקבל טיפול זה דבר אחד, לבין אנשים, ביניהם גם שורדי מסיבות, שיכולים להיות במקרה קצה, שמסלימים למקרה חירום ואיך אנחנו נותנים להם מענה. בסוף, יש כאן יריעה הרבה יותר חשובה, שמתחילה מזה שכאשר בן אדם נמצא במצב של מצוקה עד לרמה של מצב של חירום, הוא פונה מה שהוא יודע היום, כמו שדוד אמר, זה לפנות או למוקדים שהוא מכיר, שנותנים לו מענה ראשוני רגשי מקצועי ומשם יש המשך דרך. האתגר הגדול הוא, ויסלחו לי כאן חבריי, לא שאני מזלזלת, זה מה עושים מהרגע שהקפצת מד"א ובן אדם מגיע למיון במצב חירום, ותכף נדבר גם על הלפני, ואיך מתבטא הרצף הטיפולי שלו. זה לא רק להגיד "חיברתי אותו לקופה". אחד האתגרים הכי גדולים, אנחנו – אני אעשה רגע פתיחת סוגריים ואגיד שמרכז חוסן הארצי מפעיל מאז אוגוסט 2025 מענה חירומי פסיכיאטרי לשורדי מסיבות לנוכח אובדנות ש- - - . << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> חוסן זה רק לפעולות איבה. אני מדברת כרגע על האוכלוסייה הספציפית שהיא, חולה עוד לפני ה-7 באוקטובר וזה מעל 200,000 אנשים. את צודקת, בשביל זה הוקם חוסן. << אורח >> רעות לב: << אורח >> את צודקת, אבל גם אלינו מגיעים מתמודדי נפש ובעם כלביא - - - << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> כולם היו בניי, כולם בניי. << אורח >> רעות לב: << אורח >> כולם גם ילדינו. וגם בעם כלביא, כשהמדינה שלנו הייתה במצב של חירום ועבדו 200 מטפלים של צוותי חוסן בתוך המלונות ובאתרי הפינוי והגיעו למוקד שלי, שעבד 24/7 מתמודדי נפש, שלא קיבלו ממערכת הבריאות מענה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> זה לא ויכוח. << אורח >> רעות לב: << אורח >> אני לא באה להחליף – רגע, אני מסכימה עם רויטל באמירה, שמערכת בריאות הנפש צריכה להיות הגורם המתכלל. ויחד עם זאת, צריך לעשות אבחנה בין מי נותן מענה היום כאשר בן אדם נמצא במצוקה, צריך להבחין בין השלב שבו אנחנו מגדירים אותו "מקרה קצה" שהוא רגע לפני או מה שיכול היה להחזיק את הטיפול שלו לפני שהוא קופץ, סליחה על הביטוי, מהגג, לבין מה קורה כשהאדם נמצא כרגע בדיוק בסיטואציה הזאת, והאם נמצא לידו גורם תומך, שפונה לקבלת עזרה חירומית או לא נמצא כזה, או אחד שמגיע הביתה. זה נושא סופר מורכב שיש לו המון צירים של טיפול ולא נגמרים ב"נרים טלפון למוקד מד"א" ואז אנחנו נקפיץ מד"א. כי בזה דוד צודק. יש היום מוקדים. ער"ן מקבל שיחה של אדם שנמצא במצוקה, סה"ר מקבלים שיחה של אדם נמצא במסוכנות או באובדנות פעילה, הם יודעים להפעיל משטרה ומד"א לבד. הסיפור הגדול זה מה קורה משם. << אורח >> שולמית אלעד: << אורח >> זה לא מה שאנחנו צריכים בתור משפחות. << אורח >> רעות לב: << אורח >> אבל אנחנו מדברים על אותו דבר, אבל במקום לשים את כול הביצים בסל אחד ולהגיד "נקים מוקד שיענה ויקפיץ מד"א", אנחנו לא צריכים מוקד שיקפיץ מד"א. אנחנו צריכים מוקד שייתן תכלול למענה טיפולי. << אורח >> שולמית אלעד: << אורח >> סליחה, אולי הגיע זמן שגם ישמעו את המשפחות. << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> אני חייבת ללכת אז אני רוצה רגע לענות. אני חייבת להבהיר פה משהו. א', רויטל אמרה שהיא רוצה להפוך את בריאות הנפש כחלק מהבריאות כאילו שלא יהיה הבדלים. אז כולנו רוצים אבל יש הבדלים וברצון טוב הדרך לגיהינום רצופה כוונות טובות. כלומר בסוף הרצון לא לעשות את ההבדלים שהכול יהיה אותו דבר אנחנו מזיקים. כי, לצורך העניין, אני רוצה להגיד לך על מד"א על הפיילוט של מד"א נפשי שמצד אחד הוא מבורך אבל יש הרבה מה לתקן בו. כשמתקשרים למד"א נפשי החובה שלהם, על פי חוק מד"א, זה להזניק מיד אמבולנס. לא קשור לא לצוותי המשבר שיש לצידם. כלומר הכספים, שמתבזבזים בדרך. מזניקים אמבולנס ואז המשפחה מתקשרת, מעבירים אותה למוקד הנפשי בתוך מד"א, אחרי שהוא התקשר למד"א מעבירים אותו. אחרי שהאישה שומעת את זה או המוקדן, הוא ישר שולח אמבולנס. צריך לא צריך לא באמת כי הוא לא יודע, כי זה הכללים שלהם. אל תגידי לי לא, אני ישבתי איתם עשרות פעמים כולל בוועדה אצלי ודיברנו על זה. אז אני אומרת לך שהם שולחים אמבולנס ואחר כך מעבירים אותי בטלפון למוקד הנפשי, אני צריכה לספר שוב את הסיפור ואז הם מבינים, הם שולחים עוד מוקד, נוסף, שהוא הצוות המקצועי, שאמור להיות מלכתחילה על מה שהיא סיפרה. << אורח >> רעות לב: << אורח >> ובסוף גם מקבל התחייבות על האמבולנס. << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> לא, את צודקת ברגיל. פה בפיילוט לא. את מבינה? אני מסכימה איתך, על זה החוק שלי שעבר בקריאה ראשונה שבוע שעבר, שמדבר על לתת להם פטור אבל עזבי את זה שנייה. הנקודה פה, שמתבזבזים פה משאבים ובאמת, ככול שייפגשו עם בן אדם אנשים שלא מתאימים לו רק הרסנו, לא קידמנו. כי בן אדם, שנמצא בסטרס בין אם הוא פעולות איבה הוא בין אם מלידה הוא בין אם תוך כדי הדרך פקד אותו משבר נפשי אקוטי, אם הוא פוגש משטרה במדים או פוגש מד"א, שלא מבין מה רוצים מהחיים שלו - אנחנו רק מדרדרים את המצב והסיכוי שהיה משתף פעולה עם בן אדם שיודע לדבר איתו הלך לאיבוד. ולכן זה צריך להיות ייעודי. לא מד"א, שמטפלת באופן חירומי שאני באמת מברכת את מד"א ואפשר גם להשתמש במוקד של מד"א. אני מבינה, אני רוצה לחסוך כסף. יכול להיות שאת הכסף הזה נשחרר לדברים אחרים כי מוקדים כבר קיימים, נניח, וגם אמר את זה ניסים. מוקד של ער"ן, מוקד של מד"א או מוקדים אחרים. צריך א' לתכלל אותו ולייעל אותו לאירוע. אז המוקד קיים אבל צוותי המשבר, הצוותים המקצועיים, הרב מקצועיים, שאותם צריכים לשלוח הם צריכים להיות הרבה יותר רחבים. לא צריך לשלוח סתם אמבולנס שהוא אמבולנס רגיל, לא צריך לבדוק לו לחץ דם. אנחנו יודעים למה קראנו לאמבולנס. אז יש פה ואני כן אומרת, שוב, אנחנו נדבר גם מאחורי הקלעים אחר כך לגבי מה עושים עם הכסף הזה. אבל המוקד הוא היה רק שם כותרת. זה לא המוקד. המוקד הוא חשוב, אני מסכימה איתך. וואו, יש כול כך הרבה מוקדים בואו נאחד אותם. אז יכול להיות שזאת הדרך. המוקד הוא טייטל, שהחשוב ביותר זה מה יש מתחתיו, למי הוא מחובר. אילו צוותים ייסעו בסוף לבית הלקוח, מה שנקרא reaching out. הרי הוא לא משתף פעולה/ הם יגיעו אל מקום המתמודד וינסו לגרום לו לשתף פעולה ולחילופין ייתנו את העצה’ את העזרה’ את התמיכה למשפחה מסביב’ שלא יודעת מה לעשות’ כי היא זאת שהזעיקה את זה. אז זה האירוע. אני חושבת שכולנו לא מתווכחים עם זה. כולנו מסכימים פה אחד, שמוקד קיים או לא קיים. זו לא הבעיה העיקרית. הבעיה העיקרית היא הצוותים שצריך לייעל אותם, צריך למצוא אותם, צריך לאתר אותם. אני נתתי מיליון הצעות כדי שזה יקרה והם יילכו. הם בסוף יילכו פיזית ויפגשו את המשפחות היקרות האלה וייתנו להם מענה. יראו אותם ויגידו להם "תקשיבו, בואו נפעל ביחד". ואז כן, ההמשך זה הקופות, כי הקופות בסוף על פי חוק ביטוח בריאות ממלכתי, מה לעשות, זה החוק במדינת ישראל. הם אמונים על בריאות הנפש. הם אמונים ולכן זה צריך להיות החיבור, וככול שנגדים לעשות את זה כך ייטב גם ברמת הפרט שיקבל את המענה הנכון, גם ברמת המדינה, שמשאבים ילכו לכיוון הנכון. לא נבזבז פה אלפי משאבים מיותרים לחלוטין שהולכים לא לצורך, משאבים יקרים מפז. נדע לייעל את האירוע וזה האירוע. וצר לי שאנחנו כול יום. אני כבר עם זה חמש שנים. כול יום זה עוד דבר אחר שצץ ועוד דבר שצץ. וזה מתנגד, וזה מתנגד. כולנו מאוחדים פה אחד, שצריך להיות מוקד והמוקד רק שידבר זה לא עוזר בתחום בריאות הנפש, זה לא עוזר. צריך לשלוח אנשי מקצוע רק מקצועיים, לא בתחום אחד. בתחומים מסוימים ספציפיים, בהפרעות אכילה, לא אפרט פה. הם צריכים להגיע לבית הלקוח ולחבר, בין אם פגישה ראשונה, בין אם שתי פגישות, לחבר אותם לקופות. ושם בקופות הם ימשיכו את התהליך. אבל החיבור הזה הוא קריטי. כי היום אין חיבור. הקופות לא משתפות פעולה. בקיצור, ניסים, אני יכולה להמשיך לדבר על זה ולדבר אבל אני רוצה להשאיר גם לאחרים לדבר וגם מחכים לי שם בוועדה. אז אני מודה לך. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. << אורח >> רעות לב: << אורח >> חברת הכנסת, לפני שאת יוצאת, לגמרי היא צודקת ואנחנו בדיוק מכוונים לשם. ואני רק אגיד שמלבד גם ההגעה לבית, חוץ מהצוותים שהם כול כך קריטיים, גם הנושא של פיתוח והרחבת המענים. כי בתים מאזנים הם לא רק הפתרון. יש המון סיטואציות קשות שדורשות מענים. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> בסדר, אני פה, אני שומע אותך. שולמית, נכון? << אורח >> שולמית אלעד: << אורח >> שמי שולמית אלעד, אני מייצגת את עוצמה. קודם כול אנחנו כארגון באמת מודים על כול תמיכה ועל כול אגורה שניתנת, כי באמת התחום הזה משווע לעזרה. עכשיו, מה שקורה זה שאנחנו נתקלים במתמודדים בחיי היומיום. אנחנו אלה שצריכים את הרגע לפני, כפי שמיכל מסבירה אותו. אנחנו אלה שבשעת המשבר וה-crisis גם אנחנו כבר לא עם אותם כוחות, ואנחנו מוצאים את עצמנו בדלת מסתובבת. אני לא מאחלת לאף אחד מכם לחוות שמשטרה מגיעה לקחת פגוע נפש שאז המצב נעשה קטסטרופלי. אני לא יכולה להגדיר את זה אחרת, כולל זה ששברו לי דלת בבית כדי להגיע אליו, כולל זה שאזקו אותו ושהוא בכלל לא הבין איפה הוא נמצא ומה הוא נמצא, כי הוא היה בעולמו. אני מדברת על בחור בן 37 שאני לאחר חמישה אשפוזים. אם היה לי אל מי לפנות רגע לפני אני בטוחה שמחצית מהם לא היו. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אז מעבר למוקד אנחנו צריכים גם, אני אומר, ניידות. זה מה שאני חושב. << דובר_המשך >> שולמית אלעד: << דובר_המשך >> אני לא רוצה להלאות אתכם << דובר >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר >> כן, זה לא דווקא ניידת זה צוותי משבר. יש בקופה צוותי משבר אבל תקשיבו, מה שיש בקופה זה ככה. הבן שלך צריך להיות בהתקף רק בין השעות האלה והאלה כי אם הוא יהיה בהתקף בשעות אחרות תחכה שבוע, אנחנו נחזור אליך. << אורח >> שולמית אלעד: << אורח >> נכון. בדיוק. << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> כלומר המילה צוותי משבר, שוב, לכן אני אומרת לכם עזבו איך קוראים לפלטפורמה. תקראו לה ברוך, תקראו לה ער"ן, תקראו לה מיכל וולדיגר. זה לא האירוע. השאלה היא מה נותנים בתוך הטייטל הזה. ולכן צוותי המשבר שאתם קוראים להם צוותי משבר בקופות, כבודם במקומם מונח, 100%. זה לא למקרה הספציפי שאנחנו מדברים עליו. זה לא למקרים של אנשים שלא משתפים פעולה ושהם צריכים עכשיו מענה, כי אם לא ניתן להם עכשיו מענה זה יהיה הרבה יותר גבוה. אני מכירה את האירוע, אז תדברי איתי אחר כך בנפרד, אני חייבת לחזור. רוצה שוב להודות לניסים ולנטלי ולאמיתי ולוועדה. הם לגמרי מכוונני בריאות הנפש והבריאות הנפשית של אזרחי מדינת ישראל, אז אני מפקירה אתכם בידיים נפלאות. באמת, אני לא אומרת את זה סתם ואני לא אומרת את זה לכול אחד. מכירה כבר חברי כנסת, יש כאלה שנחמד, זה נכון, זה פופוליסטי להגיד, אז בוא נדבר קצת על בריאות הנפש. ויש כאלה שבאמת מחוברים ובאמת עושים, ואחד מהם יושב פה איתכם. ואני לא מחמיאה סתם. בסדר, אז אני חייבת לעזוב. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה למיכל, קודם כול, שהיא מחוברת. אני חושב שמיכל בצד שלה, זאת אומרת, יפה מאוד שאת באמת נלחמת על זה. זה בליבך, בנפשך, עוד לפני שאני ניהלתי את הוועדה. וטוב שאת כאן, לתת לנו ייעוץ. כן, בבקשה. << אורח >> דליה נוי: << אורח >> שמי דליה נוי, אני חברת ועד מנהל של עוצמה. אני רוצה להגיד קודם כול תודה למיכל, שעזרה לי באופן אישי בכול מיני מקרים. היא הייתה המוקד שלי. << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> אני מוקד. אני מוקד עד היום. << אורח >> דליה נוי: << אורח >> אני חייבת להודות והיא מאוד עזרה לי. אני, מיכל, מאוד בעד כול מה שאת הזכרת. השאלה היא, אני לא רואה את זה בדמיוני, איך זה יקרה עם צוותים בפריסה ארצית כמו שאנחנו רוצים. והלוואי הלוואי וזה יקרה ומשמה אולי נמשיך למד"א נפשי. ואני רוצה להגיד לך, שאני חושבת שלנו, משפחות של מתמודדי נפש, שזאת מחלה שלא קרתה פתאום, היא נמשכת הרבה זמן היא בת קיימא מה שנקרא כבר אצלנו זה sustainability. אני לא חושבת שמרכזי חוסן לנו יכולים לעזור. << אורח >> רעות לב: << אורח >> לא, זו לא הייתה גם הכוונה שלי. הכוונה שלי הייתה להגיד שבתוך אוכלוסיית מתמודדי נפש יש את מתמודדי הנפש שכבר הוכרו ומכירים ויודעים. ובשנתיים האלה גם נוצרו הרבה אנשים, שאולי לא הוכרו או שמו כמתמודדי נפש. אני מסכימה. אבל ההתייחסות כאן הייתה שמדברים על מצבי חירום באופן כללי. יש לנו הלומי קרב, יש אנשים שמגיעים שורדי מסיבות ובני משפחה שלהם, ודברים שקורים גם תוך כדי תנועה. אני לא מזלזלת באף אחד, נהפוך הוא. איך הוא אמר "כולם ילדינו" ולכול אחד צריך לתת המענה הראוי לו ובצורה הנכונה. זה הכול. << אורח >> דליה נוי: << אורח >> אני מבינה אותך אבל אני פה בשביל לייצג את עוצמה שזו קבוצת מתמודדי נפש לסוג מסוים של אוכלוסייה. וזה האינטרס שלנו זו האוכלוסייה שמיכל הזכירה. תודה, אבל תודה רבה. << אורח >> רעות לב: << אורח >> תודה גם לך. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אני רוצה "לחדש" לכם שיש גם מוקד של ביטוח לאומי עם מספר 1-800-363 אני חושב. מי פה מביטוח לאומי? ענבר דוד? << אורח >> ענבר דוד: << אורח >> אני ענבר דוד, מנהלת אגף נפגעי פעולות איבה מביטוח לאומי. << אורח >> דליה נוי: << אורח >> שוב, פעולות איבה זה לא אנחנו בסדר. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> נקשיב לכולם. << אורח >> דליה נוי: << אורח >> אתה צודק, אדוני. << אורח >> ענבר דוד: << אורח >> אני מצטרפת לדבריה של חברת הכנסת וולדיגר, שחשוב לעשות אבחנה בין ההתמודדויות השונות בבריאות הנפש. ושונה התמודדות אחת מרעותה עם כול הדמיון שיש בהתייחסות של המנגנונים של המדינה. וגם היה כתוב במצע לדיון. יש היום מרפאות להפרעות אכילה, יש מרפאות לנכויות שונות אבל אני חושבת שחסר וזו אוכלוסייה שמאוד מאוד גדלה בשנתיים האחרונות – מחלקות אשפוז, בתים מאזנים, טיפולי יום, צוותי משבר ייעודיים לנפגעי פוסט טראומה בעקבות המלחמה. אלו אנשים שתיפקדו היטב. אני מבינה שאתן מייצגות משהו מסוים אבל הוועדה הזאת היא מכילה את כול מדינת ישראל על כול ריבודיה ואני מייצגת כאן אוכלוסייה של חבר'ה שנפערה תהום בחייהם עכשיו, כשעד עכשיו הם תיפקדו באופן נורמטיבי. אני אגיד כביטוח לאומי חסר לנו רצף השירותים הזה. היום, כשכבר אנשים הולכים פניהם לשיקום וצריכים את הרצף של יש מעידות בדרך של הטיפול יום, של צוות משבר שילווה רגע לפני המצב האקוטי. זה מאוד חסר. אנחנו באיזה שהוא שיח עם משרד הבריאות. אמרו לנו שיש צוותי משבר בקופות החולים ואני מצטרפת למיכל, שזה אורך זמן וצריך להאיץ תהליכים, כי היום כבר זה חירום וקשה. לביטוח לאומי יש מספר מוקדים שנותנים מענים נפשיים. אז אני אגיד שב-8 באוקטובר פתחנו את המוקד הראשון שלנו, מוקד חרבות ברזל של ביטוח לאומי, שקיבל כול יום אלפי פניות. היו ימים שלמים שקיבלנו מעל 2,500 פניות ביום, כי אנשים היו אובדי עצות. המוקד הזה עדיין קיים והוא מתוגבר בשעות ובימים. שבע, לא 24 בתקופות של הסלמה. יש לנו את מרכזי החוסן, שהם נותנים שירות. בשנת 2025 היו כ-16,000 שהגיעו למרכזי החוסן של פניות. משם זה יכול ללכת לנוהל חרדה אבל זה יכול להיות גם איזה שהוא מענה רגשי ראשוני להתארגנות ראשונית. ויש לנו את מוקד קו הסיוע של נט"ל, שמיועד בעיקרון לאנשים שכבר עם נכות. אנחנו יודעים שמצבי חירום, אפילו יום הולדת, אפילו חג, אוקיי? אנחנו רואים גם את ההסלמה לקראת אוקטובר, אנחנו רואים את ההסלמה לקראת מאי, ימי הזיכרון הם תקופות קשות. ואני יכולה לספר שבקו הזה טיפלו ב-17,000 אנשים במהלך 2025. אלה כמויות שלא ידענו לפני המלחמה. לפני המלחמה דיברנו על מאות. אנחנו רואים פשוט קפיצה של אלפי אחוזים וצריך לתת לזה מענה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. אסתר. << אורח >> אסתר קרמר: << אורח >> תודה רבה. אסתר קרמר, אני חברת ועד מנהל בעמותת לשמ"ה, שזו עמותה של מתמודדי נפש למען מתמודדי נפש, לחיזוק, העצמה והורדת הסטיגמות של מתמודדי נפש. אז קודם כול אני מאוד מברכת את הפיילוט הזה ואני חושבת שהוא פיילוט ממש חשוב ואנחנו מחכים שהוא יהיה בכול הארץ. אני חושבת שאחת הנקודות, קודם כול, אני מכירה את ער"ן, השתמשתי גם בשירותי ער"ן לא אחת ולא שתיים. גם אני מכירה גם על עצמי, גם אצלי בבית הייתה משטרה וגם אני הייתי בסיטואציות האלה. זה לא פשוט. זה לא מקרה פשוט וזה מקרה שער"ן אולי היה קצת גדול עליו, כי כשפונים לער"ן קודם כול, הרוב לא עומד שמה איש מקצוע. עומדים שמה מתנדבים, שהם מדהימים ועברו הכשרה, אבל מה שצריך בצוותי משבר זה אנשים שיותר פועלים. אני חושבת שצוותי משבר הם משהו ממש חשוב. הוא צריך להיות. זה לא תמיד אנשים רק עם סכיזופרניה, שהמשפחה שלהם. זה לפעמים אנשים עם PTSD גם לא על מצב של מלחמה. יש PTSD על מצב של מלחמה. לצערנו, יש אנשים בישראל שסובלים את אותו סבל שעוברים אנשים עם PTSD בגלל מלחמה, כי הם על PTSD אחר. כי יש עוד כול מיני גורמים שגורמים לאנשים להיות עם PTSD להיות עם התמודדויות נפשיות אחרות. והרבה פעמים האנשים האלה יודעים שאם עכשיו יגיע צוות משבר, וזה משהו שהוא יותר, כשהם מגיעים לרמה של צרכים הרבה יותר גבוהה. אף אחד לא רוצה להביא הביתה צוות משבר. כולם מעדיפים היו לעשות את זה במוקד כשהם יכולים, וצוות משבר הוא ממש הרגע של הקיצון. אבל חייבים שהוא יהיה. ככול שיהיו יותר צוותי משבר יגיעו פחות אנשים לאשפוז, זה יחסוך הרבה כסף למדינת ישראל כי יום אשפוז עולה יותר מלהביא צוות משבר הביתה. ויום אשפוז זה אף פעם לא נגמר ביום אשפוז. מינימום של אשפוז זה 48 שעות. זה מאוד נדיר שיש פחות מ-48 שעות אשפוז. אשפוז זה דבר ארוך. אחרי אשפוז יש פוסט אשפוז והרבה פעמים אשפוז גורר עוד אשפוז. אז צריך אם לדעת שככול שיהיה צוות משבר יותר טוב ויותר איכותי ויותר בפריסה ארצית ואנשים יידעו, שכשהם מרימים טלפון למוקד חירום - הם יוכלו לקבל את המענה הנכון ולא שמוקד החירום יביא עכשיו משטרה הביתה וכול השכנים בחלון "למה הגיעה משטרה הביתה". אז צריך שיהיה את כול המענים. אני לא חושבת שמענה אחד מיותר על חשבון השני. צריך גם וגם. וזה באמת צריך לעבור להיות חלק מהמענה, בדיוק כמו שכעברתי אירוע מוחי הזמינו לי מד"א. אותו דבר באירועים אחרים יוכלו להביא לבן אדם מד"א. ואני מברכת על הפרויקט, ותמשיכו אותו, תרחיבו אותו ותודה על השותפות. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. נעשה ישיבת המשך, רויטל, בעוד יומיים. בסדר? אני רק נשארתי עם השאלה של ה- - -. את רוצה להתייחס? יש לנו דקה אחת לפני שוועדת הכנסת מגרשים אותנו מהחדר בשעה 10:30 אחרי שהם דחו את זה. << אורח >> רויטל אורדן: << אורח >> הניסיון הוכיח שללכת בדרך המלך ובלי מעקפים ובלי כול מיני פתרונות, שהם מחוץ למערכת. הדברים האלו לא עובדים ואני לא רוצה להגיד איפה היינו היום אחרי ה-7 באוקטובר ואחרי השנתיים האלו בלי הרפורמה בבריאות הנפש. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> רויטל, זהו. מגרשים אותנו. לא, זה כבר ועדה הבאה. << דובר_המשך >> רויטל אורדן: << דובר_המשך >> הרפורמה בבריאות הנפש הכי חייבים אותה. ודרך המלך היא ללכת דרך מד"א. והמוקד של מד"א הוא מוקד נפשי שיש אנשי מקצוע שעונים - - - << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> רויטל, אנחנו נמשיך. אני חייב לסכם. סליחה שאני קוטע אותך, תיכף נכנסת פה הוועדה הבאה. תודה רבה לכם שהשתתפתם. תהיה ישיבת המשך בעוד כחודש. אני אגיד לך למה חודש. קודם כול תביאי יותר תשובות. אני אבקש לדעת מה הזה. << דובר_המשך >> רויטל אורדן: << דובר_המשך >> הקושי הוא עם החשכ"ל אבל אנחנו נדבר על זה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אני אבקש לקבל יותר תשובות. לא סגרנו את העניין הזה. זה לא ברור מאליו שזה יהיה שמה במד"א. אנחנו רוצים לבחון את העניין עדיין ולראות איך זה משתלב יחד עם האמבולנסים שאני רוצה להוסיף. בסדר? נדבר איתך על זה. ישיבה זו נעולה. תודה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 10:30. << סיום >>