פרוטוקול ועדה
הכנסת העשרים-וחמש
מושב רביעי
פרוטוקול מס' 119
מישיבת הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים
יום רביעי, י' בשבט התשפ"ו (28 בינואר 2026), שעה 9:01
סדר היום:
<< נושא >> ישיבת מעקב - תנאי העסקה במערך שירותי ליווי נפשי במוסדות האקדמיים << נושא >>
נכחו:
חברי הוועדה:
נעמה לזימי – היו"ר
חברי הכנסת:
איימן עודה
מוזמנים:
טל סויסה
–
רפרנטית השכלה גבוהה, אגף השכר והסכמי עבודה, משרד האוצר
עומר שכטר
–
ראש תחום קשרי ממשל וכנסת, ההסתדרות החדשה
דבורה מרגוליס
–
ראש מינהל ור"ה
ד"ר אבינועם דאר
–
מנהל שירותי הייעוץ הפסיכולוגי לסטודנט, אוניברסיטת בר אילן
ד"ר תמר זיסינויין
–
פסיכולוגית קלינית מומחית, אוניברסיטת בן גוריון
הדר זמירי
–
רמ"ד רווחה, האגודה הסטודנטיאלית בן גוריון
מעיין אביה הפנר
–
מתמחה, אוניברסיטת בן גוריון
אתיה ברנהרט מגן
–
פסיכולוגית מדריכה, שירות פסיכולוגי, אוניברסיטת תל אביב
סרגיי סזונוב
–
פסיכולוג קליני מתמחה, אוניברסיטת תל אביב
איטל לאור
–
שירות פסיכולוגי, אוניברסיטת תל אביב
אריאל שטיינברג
–
מתמחה לפסיכולוגיה, אוניברסיטת תל אביב
ד"ר איל אליש
–
מנהל השירות הפסיכולוגי, האוניברסיטה העברית
יואב ראובן
–
רמ"ח אוכלוסיות, אגודת הסטודנטים והסטודנטיות באוניברסיטה העברית
אלישבע לב-רן
–
פסיכולוגית קלינית, פורום הארגונים למען הפסיכולוגיה הציבורית
מנהלת הוועדה:
דפנה סידס-כהן
רישום פרלמנטרי:
חבר תרגומים, יפית גולן
רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.
<< נושא >> תנאי העסקה במערך שירותי ליווי נפשי במוסדות האקדמיים << נושא >>
<< יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >>
שלום, בוקר טוב. אני מתכבדת לפתוח את ישיבת המעקב על תנאי העסקה במערך שירותי ליווי נפשי במוסדות האקדמיים. דיון שקיימנו לפני שלושה חודשים וקיוויתי שלא נצטרך דיון מעקב עליו, אבל אנחנו בסוף מקיימים דיון מעקב.
אני רוצה לפתוח, היום יובא למנוחת עולמים גיבור ישראל רן גואילי, החטוף האחרון, וזה אירוע חשוב מאוד מאוד מאוד בחיינו. אנחנו מציינים את זה כאן, אתמול ציינו שסוף סוף אין חטופים, היום מדינה שלמה סוגרת איזשהו מעגל חשוב. גם בהקשר הזה של חוסן וטראומה זה בהחלט משמעותי.
יש פה אירוע שבעיניי הוא פתיר, ואני לא מבינה למה אנחנו לא מגיעים איתו לפתרון. נחתם הסכם קיבוצי עם הפסיכולוגים בשירות הציבורי, אלא שהפסיכולוגים באוניברסיטאות הוחרגו. המערך הפסיכולוגי באוניברסיטאות הוחרג. ובדיון האחרון שהייתי בו נמסר שהכיוון מאוד חיובי, ושככל הנראה תוך שבוע-שבועיים ייחתם ההסכם הסופי.
הדבר הנוסף שהיה, זה שהאוצר אמר שאכן שוריין לזה סכום. זאת אומרת שאין פה פרוצדורה של העברות תקציב וסאגה, אלא ברגע שייחתם ההסכם ישנו סכום ששוריין לטובת שיפוי הפסיכולוגים באוניברסיטאות וגם רטרואקטיבית. אני חוזרת על זה כי זה חשוב לומר, שבעצם מרגע חתימת ההסכם בפסיכולוגיה הציבורית, אמורים גם להחזיר את כל אותה תוספת שלא הייתה בגלל ההחרגה המאוד לא מותאמת הזאת.
אני לא רוצה להכביר במילים על כמה חשוב עכשיו באוניברסיטאות למנוע נשר, לטפל בפוסט טראומטיים, לייצר עוד יותר מענים לטיפול נפשי, לא להחריף את המצב בהקשר הזה של סיוע, אלא להפך, הייתי מצפה אפילו לתוספת תקציבים כדי שבאמת יוכלו לוודא שהסטודנטים יכולים לסיים את התואר שלהם עם טיפול ומענים מתאימים.
לצערי קורה ההפך, ואנחנו רק באדוות הראשונות של המציאות החברתית, הלאומית, הנפשית, בישראל נוכח השנתיים האחרונות ואפילו לפני כן. ואני ארצה שהדיון הזה יהיה דיון ממוקד בפתרונות ובעשייה לצורך העניין. אני רוצה לפתוח עם אלישבע לב-רן, מפורום הארגונים למען הפסיכולוגיה הציבורית. תודה, אלישבע, שאת איתנו.
<< אורח >> אלישבע לב-רן: << אורח >>
תודה לך על הדיון. קודם כל, באמת תודה לך על הליווי ועל האכפתיות ועל זה שאת על זה.
<< יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >>
תודה לכן.
<< אורח >> אלישבע לב-רן: << אורח >>
שוב, לא צריך באמת להכביר במילים על המצב הנפשי של כל אזרחי מדינת ישראל. דווקא עכשיו, כשלכאורה סיימנו את החלק העצים של הלחימה, אנחנו יודעים שעם החזרה לשגרה הבעיות צפות, ובתוך כל אזרחי ישראל גם הסטודנטים.
במבט שלי מפורום הארגונים לפסיכולוגיה ציבורית, אנחנו עבדנו הרבה שנים ומשרדי הממשלה שיתפו איתנו פעולה והבינו, ועשינו הסכם שכר שהוא באמת מיוחד ואנחנו כבר מרגישים את השיפור. זאת אומרת, יש רצון של פסיכולוגים להישאר אחרי התמחות.
<< יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >>
את אומרת שדווקא כבר מרגישים את השיפור עם ההסכם הזה.
<< אורח >> אלישבע לב-רן: << אורח >>
נכון.
<< יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >>
שזה דווקא מעודד, כי חשבתי שזה לא מספיק מה שנתנו.
<< אורח >> אלישבע לב-רן: << אורח >>
מה שקורה במצב העניינים הנוכחי, שירותי הייעוץ, אני אגיד ממש בקצרה, הם נמצאים פה, הם ידברו יותר טוב ממני, אבל במבט מבחוץ, שירותי הייעוץ לסטודנט הם המומחים לעשות את הטיפול בסטודנטים. הם בתוך הקמפוסים, המחיר הוא מסובסד.
<< יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >>
זה גם נגיש.
<< אורח >> אלישבע לב-רן: << אורח >>
כן. בסקר שאנחנו עשינו, פורום הארגונים, ויצא לפני חודשיים, שאלנו את הסטודנטים ו-76% היו מעוניינים בטיפול נפשי, אבל אחוז מדי גבוה הלך לשירות הפרטי. אנחנו חושבים שזה לא ראוי. זה מאוד מאוד יקר, השירות הפרטי, אתם יודעים.
שירותי הייעוץ לסטודנט, הם יודעים לעשות את העבודה, זו המומחיות שלהם. אני עובדת בבית חולים, הם עובדים באוניברסיטה. זו המומחיות שלהם לעזור לצעירים בבעיות של נשירה, תפקוד, הסתגלות. עכשיו, המצב שנוצר, של העיכוב הזה בהכנסת העובדים בשירותי הייעוץ להסכם השכר המשופר, יש לו שני היבטים.
מהצד של העובדים, הפער בין רמת ההשתכרות שלהם לבין שאר העובדים בשירות הציבורי הוא בלתי נסבל. תמיד השכר לאוניברסיטאות היה לא גבוה ואפילו נמוך בהשוואה לשאר השירות הציבורי, אבל הם נהנו מיוקרה של מוסדות באמת מפוארים, מאוד מקצועיים, בגלל שהם יושבים בתוך המוסדות האקדמיים. אבל כרגע הפער שנוצר הוא מעליב. הם לא יכולים להחזיק מעמד, הם צריכים לפרנס משפחות. ובמצב כזה שהם לא יחזיקו ויעזבו, לא יישאר מי שייתן טיפול לסטודנטים.
ועכשיו אני עוברת לצד של הסטודנטים. הסטודנטים שלנו הם הצעירים, אנחנו יודעים שבמלחמה היו אוניברסיטאות ש-30% מהסטודנטים שירתו במילואים. זה הצעירים, זה העתיד, אני לא צריכה להסביר לוועד ראשי האוניברסיטאות מה זו השקעה בצעירים, בהשכלה גבוהה. הם העתיד של המדינה, והם צריכים לעמוד בתור לטיפול?
הבוקר קראתי, יצאו מסקנות משרד הבריאות, הם סיכמו ככה שנתיים של מלחמה, ואחת ההמלצות שלהם זה להקדים טיפול לפוסט טראומה. אז במצב הזה אנחנו נשלח את הסטודנטים לעמוד בתור בקופות החולים? במרכזים לבריאות הנפש? זה פשוט לא יעלה על הדעת.
אז החיזוק של שירותי הייעוץ דווקא עכשיו הוא חיוני, והעיכוב הזה הוא באמת בלתי נסבל. השירותים מתפוררים, הם יספרו לכם. ואני חושבת שאנחנו כחברה לא יכולים לעמוד מנגד, וחייבים מהר, אני קוראת לור"ה, להסתדרות, לשבת ולצרף את שירותי הייעוץ להסכם.
<< יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >>
חד משמעית. לפני שאני ממשיכה עם השאר, אני באמת רוצה לשמוע את עומר שכטר, ראש תחום קשרי ממשל וכנסת בהסתדרות. תודה, עומר.
<< אורח >> עומר שכטר: << אורח >>
כבוד היו"ר, תודה. אני מצטרף לדברים שנאמרו לגבי החשיבות. מדובר בדיני נפשות, אנחנו מבינים את זה, וזו אוכלוסייה חשובה ויקרה. הרבה מאוד מילואימניקים שנמצאים באוניברסיטאות, עם כל הצרכים וכל מה שיוצא מתוך הדברים האלה.
התקיימה לפני שלושה חודשים ישיבה, שבה אנחנו הבהרנו את העמדה שלנו לגבי החשיבות של החלת ההסכמים שנחתמו בשירות הציבורי גם במוסדות ההשכלה הגבוהה, ולהתאים את ההסכמים האלה ככל הניתן.
<< יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >>
ואז הייתם אופטימיים.
<< אורח >> עומר שכטר: << אורח >>
נכון. אני לא הייתי פה, היה פה רון בוכניק מההסתדרות המחר, אבל כמובן בתיאום מלא איתו, לקח הרבה מאוד זמן, קיבלנו רק לפני קצת פחות משבוע, טיוטה.
<< יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >>
קצת פחות משבוע, זאת אומרת, איזה יום אחרי שנקבע הדיון.
<< אורח >> עומר שכטר: << אורח >>
נכון. אם אני לא טועה, כן, לפני שבוע.
<< יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >>
חבל שלא קבעתי את הדיון.
<< אורח >> עומר שכטר: << אורח >>
חיכינו לקבל את הטיוטה, כאמור היא הועברה מאוחר, ואנחנו מבצעים עכשיו דיון עומק, כשאנחנו מבינים את הדחיפות, זה משהו שאנחנו עושים מאוד מאוד מהר. אבל כבר מקריאה ראשונה, אני אצטרך לציין, ואני לא אכנס פה לסעיפים עצמם מטבע הדברים, אבל כבר מקריאה ראשונה אפשר לראות שיש פערים בסעיפים כלכליים, ועל פניו יש בקשה להתנות מתנים כלכליים בעמידה בתפוקות, למשל, שלא בדיוק ברור איך ומה שיטת המדידה שלהם.
<< יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >>
יש את הבקשות הללו גם מההסכם הכולל? לא. תכף נשמע.
<< אורח >> עומר שכטר: << אורח >>
זה בשונה מההסכם הכולל. בכל אופן, לצערנו, כמו שזה נראה כרגע, הטיוטה הזאת לא תביא בשורה גדולה לפסיכולוגים באוניברסיטאות. ואני מצטער לצנן את האופטימיות, אבל לאור האיטיות שהייתה בהתנהלות שנתקלנו בה מול ור"ה, התנהלנו בנפרד בעצם מול הטכניון, ושם כבר הגענו לטיוטה מוסכמת להחלה של ההסכם של השירות הציבורי בהתאמות שנדרשות לדעתנו.
התקיימה פגישה גם עם האוצר וגם עם הטכניון, וזה כרגע חונה אצל הממונה במשרד האוצר, ואנחנו מקווים שהאוצר לא יערים קשיים כדי שנוכל לאשר את הטיוטה, לקבל אור ירוק ולצאת לדרך. ואגב, זו מבחינתנו גם טיוטה שמכילה את ההסכם בצורה הכי טובה עם העובדים, עם הטכניון, והיינו רוצים ללכת לכיוון הזה. זה המצב כרגע.
<< יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >>
תודה רבה. ד"ר אבינועם דאר, תודה שאתה איתנו כאן.
<< אורח >> אבינועם דאר: << אורח >>
אני משמש כמנהל שירותי ייעוץ הסטודנט באוניברסיטת בר אילן. קודם כל, אני באמת רוצה להגיד המון תודה על זה שאת ממש על זה, ואני גם מתרשם מהחדות שאת נוהגת בה.
<< יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >>
בשמחה, זה התפקיד שלנו.
<< אורח >> אבינועם דאר: << אורח >>
אני רוצה להגיד כמה מילים מזווית הראייה שלי, שלנו, כמנהלי שירות. קודם כל, ההסכמה העקרונית של ור"ה ושל האוצר ושל ההסתדרות, ללכת למהלך כזה של השוואה של התנאים של הסטודנטים באוניברסיטאות, זה מהלך מאוד מבורך. בזמן הזה המשמעות שלו היא קריטית, כי היא בעצם עשויה, יש לה פוטנציאל לבלום תהליך פשוט הרסני שהתחיל להתפתח בשנים האחרונות באוניברסיטאות בשירותי הייעוץ.
אני אסביר למה הכוונה. עד לפני עשר שנים, שירותי הייעוץ לסטודנט באוניברסיטאות היו אחד המקומות האטרקטיביים ביותר להתמחות. אני אגיד מזווית הראייה הקטנה של בר אילן, אבל זה לא שונה באחרות, על שלושה מקומות להתמחות היו לנו למעלה מ-100 מועמדים.
יכולנו לקלוט מהמגמות הקליניות באוניברסיטאות את הסטודנטים הטובים ביותר. המשמעות הייתה שהאוניברסיטאות קיבלו צוותים של פסיכולוגים ברמה הגבוהה ביותר שיכולה להיות, ובאותו אופן במקביל גם הצוות הבכיר, שהוא צוות ההדרכה, גם הוא צוות איכותי מאוד.
מה שקורה בשנים האחרונות זה תהליך מאוד מאוד מדאיג. קודם כל, מספר המתמחים שפונים לשירות הולך וקטן, הם אנשים בעלי משפחות, בעלי צרכים, מסלול לימודים מאוד ארוך, והעניין הכלכלי עומד לפתחם. והם מאוד רוצים להשתכר ולהחזיק את המשפחות שלהם, בוודאי בתנאים של המציאות של החיים שבתוכה הם נמצאים.
והדבר השני, כוח אדם בכיר, שהוא בסופו של דבר השלד שעליו נמצא המקום, עליו בונים את הפרויקטים העתידיים, קצב התחלופה שלו גדל בצורה קשה ביותר.
<< יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >>
שזה גם עלה בדיון הקודם, נכון.
<< אורח >> אבינועם דאר: << אורח >>
והתוצאה היא זה שהיכולת לבנות גוף מסודר שממשיך ומתפתח, היא כל פעם כמו צריכה להתחיל ולהתניע מחדש. הפרישה של האנשים היא באמת למקומות כמו מגזר פרטי, כי הם בקלות יכולים למלא את הקליניקות שלהם.
<< יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >>
נכון.
<< אורח >> אבינועם דאר: << אורח >>
ואותו הדבר פונים למגזר הציבורי, למקומות שבהם כרגע יש את הסכם הפסיכולוגים החדש. עכשיו, אני רוצה להגיד כאן משהו, ופה אני חייב להגיד שאני עם תמיהה מאוד גדולה.
<< יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >>
זאת אומרת, אתה אומר גם אתם מאבדים עכשיו כבר דרג מקצועי לשירות הציבורי בגלל הדיפרנציאליות בהסכם.
<< אורח >> אבינועם דאר: << אורח >>
נכון. אני אגיד בצורה פשוטה, זה גול עצמי לאוניברסיטאות. כי אם היה להם, א', כוח אדם איכותי מאוד, ומעבר לזה, התוכניות הקליניות הפכו לאטרקטיביות, כי סטודנט שיודע שהוא יכול להמשיך אחר כך בתוכנית התמחות ברמה גבוהה, אז כדאי לו להגיע לאוניברסיטה. כרגע ייווצר מצב שגם כוח האדם שעובד בשירות ילך ויהיה פחות איכותי. והדבר השני, אם אדם צריך לבחור לאיזו מגמה קלינית להגיע, הוא לא בהכרח יגיע לאוניברסיטה שאין לה תוכנית התמחות טובה.
ופה אני חוזר לתחילת הדברים שלי, יש לי תמיהה מאוד גדולה על ור"ה בעניין הזה. כי אם המטרה היא בסופו של דבר, א', לנהוג בהגינות כלפי ציבור הפסיכולוגים, ולהגיד אתם לא שונים מאחרים במקומות אחרים, ואם רוצים לשמר את כוח האדם ולמנוע נטישה ועזיבה של המערכת, אני לא מבין למה הטיוטה של ההסכם שהוצגה כרגע מטעם ור"ה, מחריגה פעם נוספת את הפסיכולוגים בשירותי הייעוץ באוניברסיטה מהפסיכולוגים בשירות הציבורי. בעצם אנחנו עושים בדיוק את ההפך מהמטרה המקורית של ההשוואה של התנאים.
<< יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >>
ומניעת הנשירה של פסיכולוגים מהשירות. פשוט בסוף מתפטרים.
<< אורח >> אבינועם דאר: << אורח >>
בדיוק. ברור לי שישנם הבדלים נקודתיים, רלוונטיים, בין פסיכולוג שעובד בבית חולים לפסיכולוג שעובד באוניברסיטה, אבל יש הרבה מאוד החרגות שהן לא רלוונטיות. אני אתן דוגמה, התשלום הרטרואקטיבי. אנחנו התבשרנו שכנראה התשלום הרטרואקטיבי מ-1 בינואר 2025 לא יקרה. זה נראה לי לא רלוונטי בכלל להחריג פסיכולוגים מאוניברסיטאות מהפסיכולוגים במגזר הציבורי.
<< יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >>
למה אמרו לך שזה לא יקרה?
<< דובר >> דפנה סידס-כהן: << דובר >>
שזה בניגוד למה שנאמר פה.
<< יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >>
נאמר פה לפרוטוקול חד משמעית שישולם רטרואקטיבי.
<< אורח >> דבורה מרגוליס: << אורח >>
אני לא מבינה על סמך מה המידע, כי אני לא חושבת שאתה היית חשוף לטיוטה. יש פה נציגה של האוצר שמכירה גם כן את הפרטים, היא תכף תתייחס.
<< יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >>
לא, אבל אתן יכולות להבהיר שלא יהיה. זה ממש מאוד פשוט להגיד יהיה רטרואקטיבי. יהיה רטרואקטיבי? שאלה פשוטה.
<< אורח >> דבורה מרגוליס: << אורח >>
לנו יש רצון שיהיה רטרואקטיבי.
<< יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >>
לנו הובטח לפרוטוקול. רגע, אני עוצרת אותך, אני רוצה לשמוע מהאוצר. יהיה רטרואקטיבי כמו שהובטח לנו?
<< אורח >> טל סויסה: << אורח >>
שוריין כסף לרטרואקטיבית, אבל המשא ומתן עוד לא בעיצומו. אנחנו כאוצר מוכנים ומעוניינים שיהיה רטרו מ-2025.
<< יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >>
מעולה.
<< אורח >> טל סויסה: << אורח >>
אבל זה כתלות בתוצאה של המשא ומתן עם ההסתדרות. ואני מזכירה שזה כסף מהקופסה. כלומר, האוצר והממונה על השכר ומי שמחליף את יו״ר ההסתדרות צריכים להסכים על הקצאת הסכום הזה.
<< יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >>
אבל הכסף הזה שוריין בזמנו, אם אני מבינה נכון, כי ור"ה, אתם אמרתם שאתם מעוניינים לשים בצד את הסכום הזה, בזמנו כשעשו את ההסכם.
<< אורח >> דבורה מרגוליס: << אורח >>
סכום, זה לא אנחנו שמים בצד, זו קופסה. ההסתדרות חלק מההסכם הארצי. אפשר להסביר פה.
<< יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >>
לא, אבל כששאלו את ההסתדרות ואת ור"ה, שני הגופים שאחראיים, אמרו בהחלט היינו רוצים שגם השירות הזה ייכנס לתוך המתווה עם משא ומתן.
<< אורח >> טל סויסה: << אורח >>
שוב, כמו שדבורה, נציגת ור"ה אומרת, לור"ה אין התנגדות. הכסף, מבחינת האוצר אנחנו מוכנים, אבל מכיוון שזה בקופסה וצריך לבוא בהסכמה עם ההסתדרות, צריכה להיות הסכמה סופית על זה. מבחינתנו, מבחינת השריון שלנו, כן, זה שוריין מ-2025.
<< יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >>
כסף ייעודי צבוע.
<< אורח >> טל סויסה: << אורח >>
כסף ייעודי צבוע. אבל שוב, זה צריך להיות סופי כתוצאה של משא ומתן, וגם הסכום יהיה בהתאם לתוצאות המשא ומתן.
<< יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >>
אז תכף נרחיב על זה, אבל ההבהרה פה היא חשובה.
<< אורח >> אבינועם דאר: << אורח >>
אני רוצה להגיד שישנם עוד הבדלים, שאני באמת לא מבין למה הם קיימים בתוך הטיוטה החדשה. ואני לא מבין באמת למה לא פשוט לקחת הסכם אחד, להרחיב אותו באותה צורה במקום האחר.
<< אורח >> דבורה מרגוליס: << אורח >>
לאיזו טיוטה אתה מתייחס רק? סליחה, אדוני. רק להבין, על איזה מסמך אתה מדבר?
<< אורח >> אבינועם דאר: << אורח >>
טיוטה של ור"ה שהעבירו לצורך העניין, ובתוכה יש, זה לא אותו הסכם, ויש בו סעיף שבו ישנן נקודות שבהן זה לא יהיה אותו דבר.
<< יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >>
שזה נקודות שעומר דיבר עליהן?
<< אורח >> טל סויסה: << אורח >>
אפשר להתייחס?
<< יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >>
כן, בוודאי.
<< אורח >> טל סויסה: << אורח >>
קודם כל, כמו שאמרתם מקודם, נכון, אתם באמת טיפה שונים משאר המגזר הציבורי.
<< יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >>
טלי אוברמן?
<< אורח >> טל סויסה: << אורח >>
אני טל סוויסה. טלי אוברמן היא הסגנית, אני רפרנטית השכלה גבוהה אצל הממונה על השכר.
<< יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >>
תודה רבה שאת פה.
<< אורח >> טל סויסה: << אורח >>
בשמחה. אתם באמת שונים משאר המגזר הציבורי באופי ההעסקה שלכם, אני לא צריכה לספר לכם את זה, אתם יודעים את זה טוב ממני. אתם יותר מזכירים בעצם כמו מרפאה של קופת חולים, וההסכם הארצי מטפל בפסיכולוגים שהם בעיקר בשלטון מקומי, משרד החינוך, משרד הבריאות ומשרד הביטחון. זה אופי העסקה אחר. עכשיו, זה לא אומר שאנחנו רוצים "לחסוך" עליכם את הכסף, זה פשוט לא. זה אומר שצריך לעשות התאמות.
אני גם רוצה להתייחס למה שנציג ההסתדרות אמר פה. אני רוצה להזכיר לפרוטוקול, שההסתדרות הסכימה לא לכלול את הפסיכולוגים של האוניברסיטאות במשא ומתן הארצי. הסכימה לזה. ההסתדרות היא נציג העובדים. אנחנו הבענו את כל הרצון גם אז וגם עכשיו.
יכולנו להגיד להסתדרות כנציגת העובדים, את הסכמת לא להכליל את זה, אנחנו לא רוצים רטרו, אבל לאור החשיבות שאנחנו רואים בטיפול במוסדות להשכלה גבוהה, אנחנו מעוניינים להחיל עליכם את זה ברטרו מ-2025, אבל זה לא בגלל שהאוצר לא רצה מלכתחילה להחיל. וההתאמות הן התאמות שמותאמות פשוט לאופי ההעסקה שלכם.
<< יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >>
את תוכלי רק לפרט? נגיד, לתת דוגמה.
<< אורח >> טל סויסה: << אורח >>
כן. אני לא רוצה לפרט לגמרי, כי בסוף אנחנו במשא ומתן. אבל לדוגמה, אני לא יודעת מי אמר לכם, אבל יש תפוקות גם בהסכם הארצי, וזה משהו שהוא לא סודי. ההסכם הארצי כבר נחתם, הוא פורסם ברשם.
<< יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >>
שמה הכוונה בתפוקות, אם אפשר?
<< אורח >> טל סויסה: << אורח >>
במשרד הבריאות רצו להגדיל, אני מקווה שאני אומרת את הז'רגון נכון, זה ז'רגון פסיכולוגי, להגדיל מגעים, בסדר? בבתי החולים. הייתה טענה במשרד הבריאות שהפסיכולוגים עושים הרבה מפגשי טיפול והדרכה בין הפסיכולוגים, ופחות מגדילים מגעים. אז כחלק מההסכם הארצי הוקצה כסף שיועד להגדלת תפוקות.
עלתה טענה מצד המעסיקים בור"ה שגם הם רוצים להגדיל תפוקות. אתם יודעים, בסוף צריך להבין, השכר של הפסיכולוגים כשייחתם ההסכם יגדל בממוצע ב -40%, שאנחנו רוצים ומעוניינים ואנחנו חושבים שמגיע לכם. אבל אני חושבת שזה בסדר להגיד אנחנו רוצים שתגדילו תפוקות בהתאם.
<< יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >>
אבל טל, פה זה ביחס לדרישה של ור"ה לא בגלל השוני. זאת אומרת, אני רוצה להבין איפה השוני. את אומרת, ור"ה רצו להשתמש במשא ומתן כדי גם להגדיל תפוקות. נדבר על זה אחר כך. זה קורה, הרבה פעמים במשא ומתן מעסיקים מכניסים עוד סעיפים כתנאי להעלאת שכר. לא תמיד אני בעד, לפעמים כן, לפעמים לא, אבל זה לא רלוונטי. נדבר על זה תכף. מה השוני שאת מדברת עליו שהוא גוזר הסכם אחר? ויכול להיות שאת צודקת, אני לא מתווכחת, אני רק רוצה להבין.
<< אורח >> טל סויסה: << אורח >>
כמו שאמרתי, אופי ההעסקה של הפסיכולוגים באוניברסיטאות הוא שונה, הוא יותר מזכיר מרפאה בקופת חולים.
<< יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >>
בגלל האלמנט המבני של הלו״ז?
<< אורח >> טל סויסה: << אורח >>
של מה שהם עושים. זאת אומרת, כמו שאמרתי, בעצם נכנסים אליהם אנשים, שזה שונה מאיך שמטפלים פסיכולוגים בשלטון מקומי, במשרד החינוך ובמשרד הבריאות, שזה עיקר הפסיכולוגים שעסק בהם מהסכם הארצי.
ובנוסף, יש להם את העניין של הכשרות רוחביות. הם לדוגמה מעבירים סדנאות על איתור סטודנטים עם פוסט טראומה, הכנה לחרדה בבחינות, כל מיני. הם יגידו יותר טוב ממני. אז זה פשוט שונה מאיך שמעסיקים בהסכם הארצי את הפסיכולוגים. בגלל זה צריך לעשות את ההתאמות.
ובנוסף, אני אגיד לעניין של קונטקסט, יש להם עבר הסכמי שהוא טיפה אחר, הפסיכולוגים בהסכם הארצי. לצורך דוגמה, בהסכם הארצי היה לפסיכולוגים הסכם משנת 1979, הסכם עתיק עם כל מיני מבני העסקה. הוא לא חל על פסיכולוגים באוניברסיטאות. פשוט הוא לא חל.
<< יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >>
אם זה הסכם מ-1979, זה אומר שזה הסכם טוב יותר ממה שיש להם. תקופות עם יותר זכויות עובדים.
<< אורח >> טל סויסה: << אורח >>
לא יודעת.
<< יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >>
את זה אני כן יודעת.
<< אורח >> טל סויסה: << אורח >>
אפשר לנהל על זה דיון עקרוני. אבל לא משנה, ההסכם הזה פשוט לא חל עליהם. אז בעיות שההסכם הארצי פתר לאור הסכם 1979, אין מה לפתור אצלם כי הבעיה לא קיימת.
<< יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >>
כי מצבם גרוע יותר.
<< אורח >> טל סויסה: << אורח >>
לא.
<< יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >>
בוודאי שכן. נו, ברור. לפני תוכנית הייצוב, כל מה שהיה, ברור שהמצב היה יותר גרוע.
<< אורח >> עומר שכטר: << אורח >>
אני רוצה גם להתייחס, ברשותך, לפרוטוקול, בהמשך למה שנאמר פה מנציגה מהאוצר. קודם כל, רק לדייק, ההסתדרות לא ביקשה לא להחיל את ההסכם על האוניברסיטאות. למיטב הבנתי, זו הייתה הסתייגות של האוצר. נאמר שאו שיש הסכם במגזר הציבורי ללא אוניברסיטאות, או שאין הסכם. אלה הדברים שהיו למיטב הבנתי.
ודבר נוסף, לגבי המקור התקציבי, שוב, מבלי להיכנס פה למקורות המדויקים, אבל האחריות על שימור פסיכולוגי היא בראש ובראשונה של האוצר. אנחנו לא נכנסים לדיון מה יגיע מהקופסה, מה לא יגיע מהקופסה, אבל העמדה המהותית היא שהחלת ההסכם בשירות הציבורי צריכה להיות מוחלת גם באוניברסיטאות. צריכה להיות פה התגמשות בסוף ורצון.
<< יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >>
אני גם חושבת שזה לחזור די אחורה, כי בסוף בדיון הקודם היינו פה הרבה יותר אופטימיים והיה ברור שזה הולך לקרות, ועכשיו לחזור לזה, זאת אומרת, לנו נמסר שתוך שבוע-שבועיים הולך להיחתם ההסכם. היינו פה אופטימיים.
<< אורח >> עומר שכטר: << אורח >>
אני גם רוצה להציג אופטימיות, ואני חוזר ואומר שיש טיוטה מאוד מתקדמת.
<< יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >>
לא דיברנו על זה בפרוטוקול, גם אחרי הדיון אמרו את זה.
<< אורח >> דבורה מרגוליס: << אורח >>
אבל אני עדיין אופטימית.
<< אורח >> עומר שכטר: << אורח >>
לא, אני גם אופטימי כי יש טיוטה מצוינת עם הטכניון שממתינה כרגע לאישור של האוצר.
<< יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >>
הטיוטה עם הטכניון שממתינה לאישור האוצר, אנחנו יודעים שגם שאר המוסדות היו רוצים את הטיוטה הזאת?
<< אורח >> טל סויסה: << אורח >>
הטיוטה עם הטכניון היא לא מצוינת, כאילו עברה אפס התאמות. לצורך העניין, סתם דוגמה, אתם החלתם גם תוספות של משרד הביטח על הטכניון. להגיד טיוטה מצוינת על טיוטה שאומרת החלה as is, זו לא טיוטה מצוינת.
<< אורח >> עומר שכטר: << אורח >>
אנחנו לא ננהל פה משא ומתן, אבל אנחנו חושבים שזו טיוטה טובה.
<< יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >>
רגע, טל, אני לא נכנסת גם לזה, כי אם אנחנו נכנסים לזה אז את בעצמך אמרת שלפסיכולוגים בשירות הציבורי הכללי, יש מה שנקרא סעיפי העסקה שהם חלים עוד מ-1979, תקופות אחרות שאין להם. אז לפעמים שואלים הטבות נוספות כדי לעשות השוואה לאיזשהו משהו שלא היה לאורך שנים.
אני לא נכנסת לזה, כי אני לא מכירה את הטיוטה. אני רק אומרת שגם להציג את זה כאילו כאיזה דבר שהיה שוויוני, ששם התאמות מאוד ספציפיות למשרד הביטחון ואז לקחו, זה לא בדיוק ככה. בעצם את חשפת את זה, שמלכתחילה ההסכם הקיבוצי של השירות הפסיכולוגי האוניברסיטאי, הוא הסכם בחסר.
<< אורח >> טל סויסה: << אורח >>
לא.
<< יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >>
הוא נחתם אחרי גל סוציאלי של זכויות עובדים, שכבר לא קיים כשהיום נחתם. כשהשירות שלהם בוסס, לא היה את הדבר הזה. ולכן, חלק מההתאמות ששואלים ממקום אחר זה כדי לנסות לתקן עיוות ארוך שנים.
<< אורח >> טל סויסה: << אורח >>
לצורך העניין, כשאמרתי שלא חל עליהם הסכם 1979, זה אומר שחלו עליהם ההסכמים העתיקים של האוניברסיטאות. זה אומר שלצורך העניין, מי שמועסק בטכניון ובעברית, יש עליו הסכמים בני 100 שנה. אז אם אני ממשיכה לטיעון שלך, כנראה הם הכי מטיבים במגזר הציבורי.
<< יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >>
אין בעיה, אני אשמח לפירוט. אני אוהבת לעסוק בסוגיות כאלה של דיני עבודה. אני מוכנה שנפרט פה מה יש להם ומה אין להם. בואו נעשה את זה. אבל אי אפשר להגיד משהו כזה, ואז הפרשנות שלי תהיה נוכח מה שאני יודעת. אבל הידע הגדול והנרחב יותר אצלך, את רוצה לפרט את זה? אני אשמח. זה מעניין אותי, אני אשמח. ור"ה, רוצים גם?
<< אורח >> דבורה מרגוליס: << אורח >>
לי חשוב לומר דברים שאמרתי אומנם בישיבה הקודמת, אבל חשוב שייאמרו גם פה לפרוטוקול, אני גם רואה שחלק מהאנשים מן הסתם התחלפו.
<< יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >>
אגב, אפרופו הסכם בן 100 שנה, יש למישהו פה פנסיה תקציבית? כנראה לא בדיוק. אני רק אומרת, הסכמים של פעם, בואו נדבר על זה, כן?
<< אורח >> דבורה מרגוליס: << אורח >>
גם לי אין פנסיה תקציבית.
<< יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >>
לא אמרתי את זה, אבל אם מדברים על הסכמים של פעם, אז בואו, זה לא בדיוק כל הדברים. או שמפרטים את הכול או שלא. אל תייצגו כאן איזה סל תנאים והטבות שאינו קיים יותר. הוא לא קיים.
<< אורח >> דבורה מרגוליס: << אורח >>
את הפרטים האלה, בכל הכבוד, יש לנו יועץ משפטי שיכול להשיב על השאלות שלך, ויש פה את נציגת האוצר.
<< יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >>
פשוט אל תעשו name dropping לכל מיני דברים, אם אין לכם כוונה לפרוט פה את הכול. אני מוכנה שנפתח מצגת ונפתח את ההסכמים. אין בעיה. אולי בדיון עוד שבועיים זה מה שנעשה.
<< אורח >> דבורה מרגוליס: << אורח >>
בסדר. בכל מקרה, אני רוצה רק לדייק את העובדות, וחשוב לי שגם האנשים היקרים שיושבים פה ישמעו. באפריל 2025 נחתם ההסכם הארצי עם הפסיכולוגים. בניגוד למה שבדרך כלל מקובל בהסכמים מהסוג הזה, לא יידעו אותנו לפני, את הנהלות האוניברסיטאות הכוונה, שיש כזה הסכם.
לא היינו חלק מהמשא ומתן, וגם בדרך כלל בהסכמים קיבוציים ארציים גדולים שנחתמים, יש אפשרות להצטרפות של גופים נוספים במשק, למשל האוניברסיטאות. בהסכם הזה זה לא קרה. אני רק מציינת את זה כעובדה, לא יודעת למה ולא נכנסת לזה כרגע. ראינו את ההסכם, המצב של הפסיכולוגיה באוניברסיטאות תואר פה בהרחבה בדיון הקודם, אין בכלל ויכוח.
וגם ההנהלות של האוניברסיטאות לגמרי שותפות לרצון להיטיב את התנאים, לגייס עוד אנשים, לשפר את השירות לסטודנטים ולסטודנטים הכלליים, הלומדים שנהנים משירותי הייעוץ הפסיכולוגי באוניברסיטאות, ולשפר את ההוראה שניתנת לסטודנטים שלומדים פסיכולוגיה. בסדר? אין פה ויכוח, כולנו פה באותו צד.
<< יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >>
אני רק רוצה להגיד, אם יש שירות שהוא באמת שונה, הוא חשוב בטירוף, אבל שונה לחלוטין בתוך כל הדבר הזה, זה המערך של השפ״ח, השירות הפסיכולוגי החינוכי. אם הוא נכנס לתוך הדבר הזה, אז בטח שזה הרבה יותר קל להתאים, ואת מסכימה איתי כמובן על זה, אם את מכירה.
השפ״ח זה שירות שונה לחלוטין, צריך להשקיע בו בפני עצמו. אבל זה בכלל שירות שנכנסו אליו גם טיפולים נוספים של עו"סיות ועוד קטגוריות, והוא מורכב ברמות אחרות. אם הוא הצליח להיכנס להסכם הכולל, בוודאי שהשירות הפסיכולוגי האוניברסיטאי יכול לעמוד בתוך דבר כזה.
<< אורח >> דבורה מרגוליס: << אורח >>
שוב, אין לי דרך להתייחס לזה. יש לי תואר שני ביחסים בינלאומיים, אני לא מתיימרת להבין לי.
<< יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >>
האמת זה לא אלייך, את צודקת. אני רק אומרת שדיברו פה על השונות, ראינו שקטגוריות מאוד שונות נכנסו לתוך הסכם רחב.
<< אורח >> דבורה מרגוליס: << אורח >>
שוב, כאמור, יש יועץ משפטי שנמצא בזום, הוא פשוט בבית משפט, בגלל זה הוא לא יכול היה להגיע.
<< יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >>
לא, בסדר, אנחנו נעשה דיון גם עוד שבועיים.
<< אורח >> דבורה מרגוליס: << אורח >>
הוא יוכל לעלות ולפרט יותר, הוא מומחה לנושא. אני רוצה שוב לחזור. אחרי שהבנו שיש הסכם, פנינו ביוזמתנו להסתדרות, פגישה שהתקיימה במאי 2025 וביקשנו להתחיל נושא ומתן מואץ, והכוונה הייתה שכבר בנובמבר 2025, קרי, בפתיחת שנת הלימודים תשפ״ו, זאת שמתקיימת כרגע, ההסכם הזה ייחתם. זו הייתה הכוונה של ההנהלות, שלא תהיה שום טעות.
הייתה פגישה עם ההסתדרות, התבקשו נתונים, התחיל פינג פונג של העברת נתונים כאלה, נתונים כאלה, האוניברסיטה הזו העבירה אקסל ככה, ההיא אקסל ככה, לא נכנסת לזה, גם לא מכירה. שוב, אני הייתי רק השליח גם באירוע הזה. נאספו הנתונים, היה דאטה בייס שעליו התחילו לעבוד.
הדברים לקחו יותר זמן ממה שההנהלות רצו, ואנחנו באמת לפני שבוע העברנו טיוטה מסודרת, מלאה ומפורטת, שעדיין האוצר אמור להתייחס אליה, אבל בגדול היה לנו אישור להעביר את זה להסתדרות בשביל לקדם את העניין של ההסכם. ואני גם אופטימית, אני לא יודעת כמה זמן זה ייקח, כולנו רוצים שזה ייקח כמה שיותר מהר.
בכל מקרה, שאלת הרטרואקטיביות היא חלק מההסכם, זה יהיה תלוי בהסכמות פה בין שני הגופים, החבר'ה עם הצ'קים. ככל שהאוניברסיטאות מעוניינות, כמובן שזה יהיה מוקדם ככל הניתן, גם מצידנו לפני ינואר 2025.
<< יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >>
אני רק רוצה להגיד, יש פה כן עניין של הסתמכות. יש פה הסכם, יש אנשים שנשארים בתפקידם מתוך ידיעה שהובטח משהו שהם אמורים לקבל אותו גם רטרואקטיבית, זה נמסר גם בדיון הקודם. אני מוכנה גם להוציא את ההקלטות של הדיון הקודם, זה היה מאוד מאוד ברור.
<< אורח >> דבורה מרגוליס: << אורח >>
לא חוזרים בנו מהדבר הזה.
<< יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >>
אני רק אומרת, דבורה, זה גם דבר שמשפטית מכניס פה לאירוע. גם להסתדרות אני אומרת את זה, וגם לאוצר אני אומרת את זה, כי היה פה עניין של הסתמכות. יש אנשים שלא נושרים, תחת יוקר המחיה, המציאות והכול, מתוך ידיעה שתכף תהיה תוספת ושהם גם יקבלו רטרואקטיבי, מה שייתן אופק ואוויר לנשימה. אם הדבר הזה מופר, אנא שנדע אותו, וגם שיידעו מה לעשות מבחינה משפטית נוכח ההסתמכות שהייתה פה ליותר משנה.
<< אורח >> אבינועם דאר: << אורח >>
אני יכול להשלים עוד משהו? דבורה, אני רוצה רגע להגיד גם משהו אליכם. אנחנו אומנם יושבים בשני הצדדים של השולחן.
<< אורח >> דבורה מרגוליס: << אורח >>
אני ישבתי בפעם הקודמת שם, וגם אין לי שום בעיה לחזור ולשבת. אמרתי את זה.
<< אורח >> אבינועם דאר: << אורח >>
בדיוק. אני חושב שאנחנו נמצאים באותו מקום.
<< אורח >> דבורה מרגוליס: << אורח >>
אתם עושים עבודת קודש, אין ויכוח.
<< אורח >> אבינועם דאר: << אורח >>
לנו יש אינטרס, אנחנו מאוד אוהבים את המקום שאנחנו עובדים בו, אני נמצא באוניברסיטת בר אילן כמעט 34 שנים. אנחנו מאוד אוהבים, מאוד מושקעים באוניברסיטאות, ואנחנו מדברים מתוך דאגה וחרדה לצרכים של האוניברסיטאות ושל הסטודנטים.
<< אורח >> דבורה מרגוליס: << אורח >>
אתם היום בחזית. מגיעים סטודנטים אחרי שירות מילואים, אני מטפלת בזה בקצוות אחרים של פעילות של ועד ראשי האוניברסיטאות מול מילואימניקים. אתם בחזית של לשמור עליהם. איתנו לומדים, עובדים, משקמים את עצמם אחרי המלחמה המסויטת שהם עברו. אתם בחזית, בכלל אין שאלה, אין ויכוח.
<< אורח >> אבינועם דאר: << אורח >>
בדיוק. לכן אני אומר, תראי, אנחנו נמצאים בזמן קריטי. אנשים מאוד ממורמרים, והם בתהליכים של לקראת עזיבה, וזה יהיה חבל מאוד אם הדבר הזה יקרה. ואם אנחנו נמצאים באותו מקום, חבל לקחת את ההסכם, לעקר מתוכו הדברים.
אני אקח עוד נקודה אחת קטנה, למשל תשלום עבור השתלמויות. בהסכם הבסיסי יש תשלום עבור השתלמויות וגם ימי השתלמויות. בהסכם שבטיוטה מופיע רק ימים ולא מופיע תשלום עבור ההשתלמויות עצמן.
<< אורח >> דבורה מרגוליס: << אורח >>
אני מתקשה להגיב לעניינים של הטיוטה, אני לא מספיק מתמצאת.
<< אורח >> אבינועם דאר: << אורח >>
אני לא נכנס פה למשא ומתן, אני בעיקר רוצה להגיד שאם ייצא הסכם שהוא יהיה עם טעם של מין עוד פעם החרגה, ועוד פעם מין התעסקות בכספים היותר קטנים, האוניברסיטאות יפסידו ברמה האסטרטגית, ישלמו מחיר הרבה יותר גדול וגם החברה שלנו במדינה.
<< יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >>
אני רוצה בכל זאת רגע לעבור לאוניברסיטה העברית, ד"ר אייל אליש. תודה, אייל, שאתה איתנו.
<< אורח >> איל אליש: << אורח >>
היי, שלום. אני אקצר, כי אני חושב שאבינועם הציג את הדברים. אני רק אגיד מנקודת מבטי, יש פה באמת שלושה דברים מרכזיים. ראשית כל, אני מברך על כל התהליך, שיש כמובן מוטיבציה לחתום על ההסכם, אבל מהצד שאני קולט, גם העובדים, איפה שאני רואה אצלנו, יש פה שלושה דברים מרכזיים.
אחד, הזמן. אצלנו אנשים כבר מאבדים אמון. עברו עשרה חודשים מה-1 באפריל, וכמו שאבינועם אמר, אנשים מתחילים לקבל החלטות בצוות ויש כבר אווירה של איבוד אמון. אני כל הזמן אומר להם עוד מעט וכאלה, אבל הם מתקשים להבין למה הסכם טוב, שאני קראתי, אני מכיר את הפרטים שלו, והסכם נוסח בחוכמה, בהבנה של מה זה תפקיד של פסיכולוג/פסיכולוגית בשירות ציבורי.
אנחנו דומים למרפאות לגמרי, אני לא ראיתי הבדלים, יש מספר הבדלים מועט, שבאמת, אף אחד לא מתווכח שהם לא, אבל אנחנו בסך הכול יודעים, אנחנו מכירים את העבודה דומה, והשאלה היא כל הזמן ששואלים אנשים מהצוות, יש לנו הסכם שבאמת בנוי, מעבר לכסף, לשכר, יש פה סעיפים שבאמת רואים שמי שבנה את ההסכם מכיר וישב וחשב מה זו עבודה של פסיכולוג בשירות ציבורי.
אז אני חושב שאחד, יש התייאשות, ובאמת אם זה לא יקרה בזמן הקצר, אנשים בונים את החיים שלהם וימשיכו קדימה. זאת אומרת, אנשים ייקחו את ההחלטות שלהם, כל אחד, וכולם יש להם גם קליניקות, כולם אצלי המומחים עובדים בשירות הפרטי, הם עוסקים מורשים, הם עובדים שליש משרה, חצי משרה, אין להם בעיה לעבור. זה לא עובדים במשרה מלאה שיתעכבו, הם יעשו את זה מאוד מהר אם הם ירגישו שזה לא מתקדם, וזה חבל, חבל, חבל, כמו שאבינועם אמר.
הדבר השני, ההסכם בנוי טוב, אני לא נכנס לפרטים, זה לא המקום, אבל כדאי להעביר אותו במקשה. זה משהו היסטורי, ולא מכיר את הפרטים, לא נכנס, אבל שיעבור כמקשה, בעיניי זו מוטיבציה גדולה של הארגון, של האוניברסיטאות, למען הסטודנטים. זאת אומרת, זה משהו מאוד היסטורי. זה שני דברים, גם העניין של הזמן, גם תחולת ההסכם, זה נראה לי הדברים המרכזיים. ואין לנו זמן, אני חושב, מהבחינה הזאת. תודה.
<< יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >>
תודה. וגם אנחנו נכנסנו לפרוטוקול של הדיון הקודם, אכן דובר על הקופסה התקציבית, אני זוכרת גם שהיה שיח על העניין של אולי איזה הסדר כזה של תוספת, ועם הקופסה, או להבין איך עושים את זה, אבל צריך לפתור את העניין הזה. לפי הפרוטוקול שלנו, אכן זה שוריין בתוך קופסה, אבל לא ניתן לנו הסכום המלא.
<< אורח >> עומר שכטר: << אורח >>
לא, אבל הנה, הטכניון למשל לא יהיה מהקופסה ועדיין האוצר לא מאשר את הטיוטה.
<< יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >>
אני אשמח שטל תגיב.
<< אורח >> טל סויסה: << אורח >>
קודם כל, אנחנו רוצים שהטכניון גם יהיה מהקופסה. אנחנו לא חושבים שזה נכון שיהיה מוסד אחד שלא יקבל תקצוב מהקופסה.
<< אורח >> דבורה מרגוליס: << אורח >>
אגב, רק הערה. בטכניון מדובר בשישה אנשים או משהו בדומה, ממש.
<< יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >>
רגע, לא, דבורה. בלי קשר לקופסה אנחנו מצפים להסכמות, כי זה שירות חיוני. מילואימניקים חוזרים וצריכים טיפול. אנחנו קודם כל מסכימים. גם ממה שנמסר אז מהממונה על השכר והאוצר, נמסר שלא מדובר בסכומים גדולים מדי, בגלל שגם לא מדובר באיזה היקף גדול, זה לא המערך כולו.
זאת אומרת, קודם כל, יש לזה פתרונות. בטח מי שנמצאת גם בוועדת כספים ורואה לאיפה הולך הכסף, חד משמעית. לא אתם בוזזים את הקופה הציבורית, ולא עליכם יגדל הגירעון. רק לומר את זה, כן? אז כן צריך רגע להבין את זה. בסוף האלמנט הרטרואקטיבי גם מתרחב, ואני מאוד מקווה שלא יצומצם בגלל פער הזמנים.
אבל כן, אני אומרת, היה דיבור על קופסה. צריך להבין איך מאזנים את הדבר הזה. בין אם האוצר מביא גם תוספת שמאפשרת איזון ובין אם יהיה חלק מהקופסה, אבל תמצאו לזה את הפער. אני חושבת שהפער פה הוא בסוף לא רק התוספת התקציבית, אלא גם עוד סעיפים שמנסים להחיל בתוך ההסכם על הדרך.
עושים את זה לא מעט, סעיפים שהם סעיפים אידיאולוגיים של איך התפקיד נראה, ולא סעיפים כלכליים של מה התוספות. ואני גם מבינה שיש פה הסתייגויות, בצדק, כי זה בסוף משבש את השירות עצמו או את האופי, וצריך להבין את זה. לא בהכרח מסכימה, אני לא מכירה את הסעיפים, כן? אני אומרת, ברור לי שזה עוד מטען שיושב על הדבר הזה.
<< אורח >> טל סויסה: << אורח >>
חשוב לי להתייחס שוב פעם. הדוגמה, מה שאמר פה, אני מצטטת, הנציג של בר אילן. לצורך העניין, ההשתלמות זה פשוט לא נכון. זאת אומרת, אני לא יודעת מאיפה אתה מביא את הדברים שאתה אומר, אבל זה פשוט לא נכון. גם אנחנו וגם ור"ה מעוניינים, ותקצבנו את הדבר הזה. זאת אומרת, האוצר תקצב את הדבר הזה. אז אני באמת לא יודעת מאיפה אתה מביא את מה שאתה אומר.
<< יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >>
יש פה קבוצה שהיא בחשש שההסכם שהולך להיחתם הולך לפגוע בהם. רגע, עוד שבועיים אפשר יהיה להציג פה טיוטה?
<< אורח >> טל סויסה: << אורח >>
הועברה טיוטה. צריך להבין, לאור החשיבות אישרנו לור"ה להעביר את הטיוטה בלי התייחסות הלשכה המשפטית שלנו, בסדר? זה יוצא דופן. הטיוטה בימים אלה אצל ההסתדרות, וצריך להתקיים משא ומתן. אני לא חושבת שזה נכון שתוצג פה עוד שבועיים. אנחנו כמובן נתייצב לדיון, מה שצריך, אבל אני לא חושבת שזה נכון.
<< יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >>
לא, אולי לא יציגו טיוטה. אני לא יכולה לחייב אתכם משהו שאי אפשר לעשות, את זה אני רוצה להגיד. אבל כן לדרוש את המעקב ואת הנתונים. בסוף הם מגיבים למה שהם מקבלים ושומעים, אין מה לעשות. גם אני מגיבה נוכח מה שאני שומעת ורואה. יש את הנתונים שבפניי, יש מה שלא בפניי.
<< אורח >> טל סויסה: << אורח >>
אין בעיה. בסוף יש להם נציגות, ארגון עובדים, והם צריכים, אני לא יודעת, לסמוך עליהם שהם מייצגים אותם נאמנה. אין מצד האוצר ואין מצד ור"ה שום כוונה לגרוע או משהו כזה, אפילו להפך. נניח גם, תוך כדי ההכנה של הטיוטה עלה שיש סעיפים שיש להם עלות תקציבית, אבל לדוגמה הם לא נצרכים באוניברסיטאות.
אמרנו, את הכסף הזה אנחנו נמיר לדברים אחרים באוניברסיטאות. כלומר, שהם יקבלו את הכסף למרות שכביכול לא צריך לתת אותו. ממש לא. ושוב אני אזכיר שגם בהסכם הארצי, זה הסכם שנולד כדחיפה של משרד האוצר.
<< יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >>
טל, יש לי שאלה באמת על זה. אם אפשר, אפילו כמחוות רצון טוב, איזה פתרון ביניים עד לחתימה שייתן רגע אוויר לנשימה, כי כבר עברה יותר משנה. אגב, ייצרתם מודלים כאלה, גם עם הבעיות שהיו עם תוכנית היל"ה. אני זוכרת שהיה איזה מודל ביניים של מענק זמני עד החתימה.
<< אורח >> טל סויסה: << אורח >>
אני לא מכירה את תוכנית היל"ה. אני יכולה להעיד לגבי דברים בעולם ההשכלה הגבוהה, לתת מענקים או תוספות לפני הסכם, זה כמעט לא קורה, וכשעשינו את זה במקומות אחרים בהשכלה גבוהה, אני לא מכירה לגבי היל"ה, זה היה כשהיה הסכם עקרונות או היינו מאוד קרובים לחתימה ברמה שחודש הבא כבר השכר מתעדכן. זו לא הסיטואציה.
<< דובר >> קריאה: << דובר >>
מינואר 2025?
<< אורח >> טל סויסה: << אורח >>
כן.
<< יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >>
זו הכוונה גם, הרטרו חייב להיות מוחל מרגע כניסת ההסכם הקיבוצי. אני כן מוסיפה מעבר לזה את ההכרח בלמצוא גם אולי פתרון ביניים, נוכח ההשתאות עד שהדברים הללו מתקדמים.
<< דובר >> דפנה סידס-כהן: << דובר >>
שאלנו על זה גם כן במפורש בהכנה לדיון הזה, על הסוגייה של פתרון ביניים. היא ביקשה במפורש מהצדדים.
<< יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >>
נכון. סרגיי סזונוב, פסיכולוג קליני מתמחה מאוניברסיטת תל אביב. תודה לך.
<< אורח >> סרגיי סזונוב: << אורח >>
קודם כל, תודה שוב על הדיון החוזר. תשמעי, אני שומע דברים ברגשות מעורבים. קודם כל, לשמוע שהמשא ומתן לא בעיצומו, שהדברים נמשכים, קצת מעציב אותי, כי אנחנו התחלנו הליך, ואני רוצה לענות לדברי נציגת ור"ה.
שנה לפני חתימת ההסכם, עוד לפני שהיינו מאוגדים, איגדנו את שאר האוניברסיטאות וראינו פערים שהיו קיימים. עשינו סקר של 50 מקומות ציבוריים, והפערים היו 28%-40% שכר כבר אז, לפני חתימת ההסכם. את יכולה להבין באיזה פערים עצומים מדובר.
<< יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >>
לא שהשכר במקומות הציבוריים האחרים היה גם ככה גבוה, כן? אז זה עוד יותר מתסכל.
<< אורח >> סרגיי סזונוב: << אורח >>
אפילו נאלצנו לאיים, שתביני כמה זה לא פשוט לאיים בעיצומים באוניברסיטה שלנו, בשביל שההנהלה תדבר איתנו. ולדברי נציגת ור"ה, הדברים שהיא אומרת פשוט לגופו של עניין לא נכונים, כי אנחנו הוצאנו מכתבים, ארגנו את שאר האוניברסיטה, גם לור"ה.
במהלך המשא ומתן דיברנו על כך שההסכם מתקרב, האוניברסיטאות ידעו על גיבוש ההסכם, הצגנו פערי שכר עצומים שהיו קיימים אז עוד לפני החתימה, וביקשנו התייחסות לדבר הזה. יתרה מזאת, הוצאנו מכתב משותף לפני החתימה במרץ, שור"ה לא טרחה לענות עליו בכלל, לנציגות, כשהיינו בתהליך ההתאגדות.
עכשיו, כל זה כשאנחנו צריכים במציאות הכלכלית הזאת לשרוד, להתפרנס. אני לצורך העניין צריך להתפרנס עוד 70% משרה, כאשר בשנתיים האחרונות השכר הזה נשחק, דה פקטו זה שכר שלא מכסה כלום. בנוסף, בשירות שלנו יש הצפה בסטודנטים, ואגב, לא המילואימניקים עצמם, זה הולך ומתפשט לכל המעגלים, יותר ויותר סטודנטים שפונים על רקע, בצורה כזאת של המלחמה, המקרים נהיו הרבה יותר קשים וחמורים.
וכמובן, מידת המושקעות שלנו, כלומר, במקום להיות מושקע במטופליי, אני צריך לעסוק בדבר הזה. לשבת ולשמוע על הטיעונים של נציגת האוצר, שחושבת שהשכר שלנו לפי ההסכם לפני 100 שנה יותר טוב, כשהיו פערים של 40%, אפילו דאז ממקומות ציבוריים שגם אז היו בשחיקה. ואורך הרוח הזה שיש להם כשאנשים שחוקים ולא סוגרים את החודש, המשא מתן בעיצומו.
הטיוטה הועברה רק ביום רביעי בערב, וחלק מהעניין של להזיז את הטיוטה, כחלק מהמהלך פשוט דרשנו פגישה עם נשיא האוניברסיטה, ועוד אחת מהפגישות, שאנחנו בעצם נאלצים כל הזמן להיות במאבק, עובדים תוך כדי, במקום שהמוקד יהיה בסטודנטים שבאמת זקוקים לנו, שהם צריכים את הטיפול המיטבי כרגע על רקע ההחמרה, אנחנו צריכים לעסוק בזוטא הזה, כשאוניברסיטאות יודעות מראש ששנים, וור"ה יודעת את זה, הן שילמו.
הן בעצם לקחו, כמו שאמר אבינועם, את הכוח המיטבי בשוק, הבוגרים הכי טובים, והם אפשרו לעצמם לנצל את הכוח הזה, לשלם לו בפערי שכר עצומים. הם ידעו על זה קודם, שנה לפני ההסכם, אנחנו ישבנו עם ההנהלה שלנו כבר הרבה לפני חתימת ההסכם. כלומר, יש פה איזושהי משיכת זמן שבסופו של דבר תפורר את השירותים האלה ותפגע בסטודנטים, וזה יהיה על האנשים האלה שיושבים פה.
צר לי להגיד את זה, אי אפשר להגיד את זה במילים אחרות. כמובן, אפשר לעטוף את זה בנייר עטיפה יפה כזה או אחר. אבל דה פקטו ור"ה ידעו על התנאים שלנו, אנחנו הצגנו לפני תחילת השנה שהמתמחים, ויושב פה מתמחה, לא יבואו, השירות בתהליך פירוק הדרגתי, לא רק אצלנו. וזה עצוב לשמוע את ההתנהלות הזאת, זה פשוט קצת כמו מחזה תיאטרון מרגיש, לעומת המציאות הכלכלית בפועל של המתמחים שלא שורדים. והסטודנטים כמובן מושפעים, כי הם המטופלים שלנו. כלומר, תחשבי על זה.
<< יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >>
מילים חשובות.
<< אורח >> דבורה מרגוליס: << אורח >>
אני רק רוצה להתייחס, פשוט הטענה היא קשה והיא אכן לא נעימה. אני רק רוצה שייאמר לפרוטוקול. אני לא רוצה להאשים ולתקוע אצבע בעין של אף אחד. במהלך המשא ומתן על ההסכם הארצי, נעשתה בדיקה של האוניברסיטאות לגבי אפשרות להצטרף.
<< אורח >> סרגיי סזונוב: << אורח >>
אז הן ידעו בעצם.
<< אורח >> דבורה מרגוליס: << אורח >>
והבקשה נדחתה על ידי גורמים שניהלו את המשא ומתן. אני מציעה לעזוב את זה כרגע. זו היסטוריה, זה כרגע לא משנה.
<< אורח >> עומר שכטר: << אורח >>
זה קצת סותר את מה שהיא אמרה מקודם לגבי אפריל, שהכרתם את זה רק מאפריל.
<< אורח >> סרגיי סזונוב: << אורח >>
את בעצם אומרת דבר והיפוכו כבר עכשיו.
<< אורח >> דבורה מרגוליס: << אורח >>
אנחנו לא הכרנו את פרטי ההסכם. ידענו שמתקיים משא ומתן, לא היו חשופים אצלנו לפרטים שלו. אני רק אומרת, נעשתה פנייה.
<< יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >>
איך זה יכול להיות אבל? אתם ארגון המעסיק, איך אתם לא חשופים? דבורה, זה לא דבר שאני יכולה לקבל שאומרים.
<< אורח >> דבורה מרגוליס: << אורח >>
חברת הכנסת לזימי, זה בדיוק היה העניין. בניגוד להסכמים אחרים ארציים של ההסתדרות והמעסיקים והאוצר, הסכמי מסגרת וכו', שמזמנים נציג של כלל המעסיקים הנוספים במשק, קרי גם נציגי הנהלת האוניברסיטאות, במקרה הזה זה לא קרה. אפשר להגיד בגלל זה, בגלל ההוא, זה כרגע פחות רלוונטי.
אני אומרת שוב, נקודת הזמן שאנחנו נמצאים בה כרגע, שהיא נכונה גם לדיון לפני חודש או חודשיים שהיה, ההנהלות רוצות את ההסכם הזה, רוצות שהוא יוסדר, רוצות לשלם יותר לפסיכולוגים שלהן. אני פה בשם כולם. האירוע עם הטכניון הוא אירוע נקודתי, יש שם פרשנות, ויכוח משפטי כלשהו כזה או אחר, נשים אותו רגע בצד. גם מדובר שם ממש באנשים בודדים, הוא בא מול עשרות רבים בכל המוסדות האחרים.
כפי שהייתי אופטימית בפעם הקודמת, אני גם אופטימית עכשיו. זה ייקח עוד X שבועות והדברים האלה יסודרו, כולל אלמנט רטרואקטיבי של ההסכם. עד מתי? שוב, ה-fine tuning המספרי כרגע לא בשולחן הזה וגם לא אצלי.
<< יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >>
אני רוצה אחר כך גם התייחסות מכם על הסעיף מהדיון הקודם, שגם אמרנו, בנוסף להסכם קיבוצי חדש, לעיגון העסקה במשרה מלאה גם בתוך ההסכם. אני כן אבל רוצה לעבור לאוניברסיטת בן גוריון. ד"ר תמר זיסינויין, תודה שאת פה איתנו.
<< אורח >> תמר זיסינויין: << אורח >>
אני חושבת שהוויכוח על מה היה הוא חלב שנשפך, אני חושבת שצריך להתקדם. אני רוצה לשתף אתכם בנתון, יש לנו 488 סטודנטים שפנו לוועדה על רקע נפשי השנה, זו הכפלה של המספר שהיה בשנה שעברה, וגם המספר שהיה בשנה שעברה, היה הכפלה של השנה הקודמת.
זאת אומרת, אנחנו נמצאים במצב של שבר. יש סטודנטים במצוקה אקוטית, יש לנו מספר מגוחך של פסיכולוגים שעובדים בשירות שאמורים לטפל בסטודנטים הפגועים האלה, יש לנו בסך הכל שמונה מתמחים וחמישה מומחים, וחמשת המומחים האלה עובדים בחלקיות משרה. אנחנו מדברים על מספר מגוחך של משכורות.
<< יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >>
נכון.
<< אורח >> תמר זיסינויין: << אורח >>
זה לא יאומן שאנחנו עדיין יושבים פה, שנה אחרי שההסכם הזה כבר נחתם, וצריכים לבוא ולהיאבק על הדבר הזה. זה פשוט לא יאומן. בשירות שלי יש מתמחים שמאיימים בעזיבה, ואז אני אישאר בלי מתמחים בכלל. זאת אומרת, כבר כרגע אנחנו מטפלים בסך הכל ב-130 סטודנטים, כשיש לנו אוניברסיטה של אלפי סטודנטים ומאות נמצאים במצוקה.
אז אני לא מבינה למה אנחנו עדיין יושבים פה, וגרירת הרגליים הזאת נמשכת. אני חושבת שזאת בושה. אם המדינה הזאת חשוב לה החוסן, כל הזמן מדברים כאן על חוסן, ועל שיקום, ועל ריפוי, אז אני לא רואה כאן שהמדינה שמה את משקלה על הסיפור הזה של חוסן. אתם רוצים חוסן? אתם צריכים להתקדם עם ההסכם הזה. אין משהו אחר שאפשר להגיד. אני מבקשת מאוד מכל הנציגים שיושבים כאן ואמונים על ההסכם הזה, להביא אותו לחתימה.
<< יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >>
תודה רבה. איימן, אתה תרצה גם?
<< דובר >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר >>
באתי ללמוד ולהזדהות.
<< יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >>
בסדר גמור, תודה. הדר זמירי, אגודה סטודנטיאלית, מדור הרווחה. הדר, תודה שאת איתנו.
<< אורח >> הדר זמירי: << אורח >>
תודה רבה. שוב, כמו בפעם הקודמת, תודה על קיום הדיון הזה. אני לא רוצה להכביר, כי באמת את רוב הדברים כבר אמרנו בדיון הקודם. אני כן באמת רוצה להצטרף למה שנאמר על המצוקה האקוטית והחריפה שקיימת, כמו שדיברנו כבר לאורך שנתיים וזה רק עולה ומתגבר.
בשיא הכנות, אני באתי לפה היום עם ציפיות, ובאסה לי. אני מדברת בשם המון סטודנטים ובשם חברים שלי, אני סטודנטית בעצמי. ובאמת, זה פשוט באסה שהדברים לא מתקדמים. לשמוע שרק לפני פחות משבוע הוגשה הטיוטה, זה באמת, כאילו שמעתי את זה ולא ידעתי מה לעשות עם עצמי באותה שנייה, כי זה מתסכל.
והתסכול הזה הוא תסכול מצטבר, לא רק סביב הנושא של השירות הפסיכולוגי, זה תסכול שמצטבר אצלנו הסטודנטים לאורך כל השנתיים האלה, וזה איזשהו קש ששובר גב הגמל פעם אחר פעם. וזהו, באמת מצטרפת לכל מה שנאמר, כי אין בעיניי דבר שהוא יותר חשוב וקריטי מזה כרגע.
<< יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >>
תודה. אתיה ברנהרט מגן, תודה לך.
<< אורח >> אתיה ברנהרט מגן: << אורח >>
שלום. קודם כל, תודה. אתיה ברנהרט מגן, פסיכולוגית מדריכה מאוניברסיטת תל אביב. אני רוצה להתייחס בשלב הזה של הדיון, מתוך הדברים שכבר עלו. בדומה למה שתמר אמרה, גם אני הסתכלתי אתמול על נתונים של סטודנטים שפנו אלינו, דגמתי מדגמית מקרית את 40 הסטודנטים האחרונים שפנו אלינו לשירות הפסיכולוגי.
35 סטודנטים מתוך 40 היו עם אבחנות פעילות, אבחנות פעילות PTSD, דיכאון, חרדה, הפרעות הסתגלות, הפרעות פסיכיאטריות קשות יותר. כן, זאת אומרת אנחנו מדברים על זה שבעצם, וזה בניגוד לבעבר, מרבית הסטודנטים שמטופלים אצלנו הם סטודנטים שמאובחנים פסיכיאטרית, בסדר? שנזקקים לעיתים לטיפול תרופתי, שנזקקים להחזקה הרבה יותר משמעותית.
פה טל, נציגת האוצר, אמרה שהעבודה שלי שונה באופן מהותי ממרפאות. וצר לי, טל, להגיד לך, אני מכירה היטב את העבודה שלי, והעבודה שלי לא שונה מהותית, והמבנה הארגוני לא שונה מהותית, הוא שונה ממשרד הביטחון ומשירותים פסיכולוגיים חינוכיים כמובן, אבל הוא לא שונה מהותית ממרפאות לבריאות הנפש. להפך.
אני ממש בעת האחרונה התעסקתי עם מקרה של סטודנט ששוחרר משירות מילואים אחרי שני סבבים, שוחרר מבלי להבין למה הוא שוחרר, ובן משפחה שעלתה לארץ לפני 30 שנה, הוא יליד הארץ, שוחרר משירות מילואים פעיל, ויש הידרדרות נפשית משמעותית במצבו, חוסר ארגון, מצב מסכן חיים.
מתוך 40 המקרים שדגמתי והסתכלתי עליהם, יש לנו פה 10% עם אובדנות פעילה, מדובר על אנשים שפוגעים בעצמם, שיש סכנה ממשית לחיים שלהם. עוד 30% עם מחשבות אובדניות ללא כוונה פעילה, זה אנשים שהמצב שלהם עשוי להידרדר.
אנחנו מדברים פה על מצבים קיצוניים ביותר, שאני מוצאת את עצמי, אני לא חדר מיון, אבל בסופי שבוע מתערבת, בודקת, אנחנו מפעילים כל מיני התערבויות חירום כאלה ואחרות. אז להגיד שאופן ההעסקה שלנו הוא שונה באופן מהותי, זאת אמירה שהיא, אני לא רוצה להעליב, כן? אבל היא בהחלט מעליבה כלפיי. העבודה שלנו היא ממש לא שונה, היא חשובה, ואין לנו שום התנגדות לנושא התפוקות ולנושא המגעים.
אנחנו כמובן מבינים שהשירות צריך להיות רווחי, והוא גם, אגב, לפחות אצלנו באוניברסיטת תל אביב תמיד היה כזה, וזה בניגוד לשירותים פסיכולוגיים בשירות הציבורי שלא היו כאלה, שזה אנחנו הצלחנו להחזיק. אז יש משהו בדברים האלה שהוא בפירוש לא נכון. ואני רוצה להגיד לגבי ההסכם, יש פער מאוד גדול בין התחושה של לשבת כאן ולשמוע את הדברים כאילו הם לכאורה מתקדמים, לבין לשבת בצד השני כבר שנה וחצי אל מול הנהלת האוניברסיטה שלי.
<< יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >>
לא מתקדם, אגב.
<< אורח >> אתיה ברנהרט מגן: << אורח >>
ולשמוע שוב ושוב, "עוד רגע, עוד קצת, עוד מעט, הנה תישארו, הנה הסמסטר מתחיל, ואנחנו מאמינים שזה ייכנס, הנה אנחנו חושבים שיהיה, הנה אנחנו מאמינים", תסלחו לי שאני מאוד מתקשה להאמין להתקדמויות האלה לכאורה.
יש פה הסכם, הסכם מצוין, שנעשה אחרי מלאכת מחשבת, ומשקפת באופן מהימן את עבודתו של הפסיכולוג בשירות הציבורי. אין שום סיבה שההסכם הזה לא יוחל עלינו. אם הכסף שלי לא יהיה שווה לכסף של מקבילתי בשירות הציבורי מבחינת הרווח, אני לא אישאר באוניברסיטת תל אביב וכך גם חבריי. הדבר הזה צריך להיות ברור, הוא צריך להיות ברור לוועד ראשי האוניברסיטאות שצריך להכניס את היד גם כן לכיס, והוא צריך להיות ברור לאוצר ולהסתדרות. אנחנו מצפים להחלה של ההסכם as is.
שוב, טל, ציינת קודם שהוצאו סעיפים לא רלוונטיים, ויש רצון שהכסף ישמש לדברים אחרים שהם כן רלוונטיים. אני לא הבנתי האם הוכנסו לטיוטה סעיפים תקציביים אחרים שאמורים לתגמל אותנו. בדבר הזה אני איכשהו, קשה לי להאמין בכך. אני הייתי רוצה מאוד להשמיע את כל העובדים שקצה נפשם קצת בתהליך הזה וזקוקים להתחייבות.
<< יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >>
את יודעת, יש לי היום שאילתה לשר החינוך. אני הולכת להכניס את זה גם לתוך השאילתה הזאת. היא אמורה להיות על הקיצוץ, אבל זה פשוט לא נתפס ההתנערות גם של משרד החינוך מהחובה שלהם לעמוד על הדבר הזה. אין מה לעשות, הכול שזור. אני הולכת לדבר איתו גם על זה. זאת שאילתה שנשלחה באוגוסט ורק היום עולה למליאה, אז דווקא יותר אקטואלי לדבר על הדברים הממשיים. אני מבטיחה לך גם את זה.
<< אורח >> אתיה ברנהרט מגן: << אורח >>
תודה. המונח X שבועות קדימה הוא מונח שמשאיר אותנו שוב בלימבו באוויר. אני אשמח שה-X הזה יקבל מספר, הוא יכול לקבל טווח, אבל הוא צריך לקבל מספר. וכן, העובדים צריכים לדעת האם יש לנו אופק עתידי במקום העבודה שלנו, או שאנחנו צריכים ללכת הביתה ולחפש את תפקידנו במשרות הנהדרות שנפתחו ליד הבית, כן? לא רחוק. תודה.
<< יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >>
תודה. יש מישהו שלא דיבר ורוצה לדבר? בטח.
<< אורח >> יואב ראובן: << אורח >>
שלום, בוקר טוב. אני יואב ראובן, אני ממחלקת אוכלוסיות מאגודת הסטודנטים והסטודנטיות בעברית. קודם כל, תודה רבה באמת גם על הדיון והוועדה והמעקב בסוגיה. באנו מתוך תמיכה מלאה בשירות הפסיכולוגי אצלנו באוניברסיטה העברית, שבשנים האחרונות ובעיקר בתקופת המלחמה הגבירו את המענים שהם נותנים לסטודנטים משרתי מילואים אחרי זינוק של מאות אחוזים בפניות אליהם, אגב, הגדלה בתפוקות.
אני מביא פה איזשהו קול של הסטודנטים בסוגיה הזאת, כי אני חושב שזה אבסורד שאחרי שנתיים וחצי של מלחמה, ומילואימניקים צריכים לתזז בין החזית ללימודים, וסטודנטים מתמודדי נפש נדרשים איכשהו לסיים את התואר, והשירות הפסיכולוגי הוא כל כך חשוב וכל כך חיוני, אנחנו צריכים בכלל לדבר על האם הוא ישרוד.
ואחרי שיחה שהייתה לי עם איל, אנחנו מדברים על זה שבעצם אם שום דבר לא ישתנה פה, השירות הפסיכולוגי ייסגר. וגם צריך להגיד, זה שלא יהיה שירות פסיכולוגי, זה גם כמובן אומר על העובדים והעובדות בשירות הפסיכולוגי, שבאמת מקבלים אצבע בעין על כל העבודה שלהם, זה גם אומר שלא יהיה מענה לרווחת הסטודנטים.
זה אומר שיהיו סטודנטים שעושים הכל כדי לקבל השכלה, כדי להשתלב בשוק העבודה, ופשוט לא מקבלים תמיכה. והמוסדות שאמורים לתמוך בהם, לא נותנים להם את התמיכה הזאת. וזה לא משהו שיקרה בהכרח עוד שנתיים, שלוש, חמש, זה משהו מהחודשים הקרובים.
אנשים מחכים לתשובות, גם דיברתם על זה המון. זה משהו שיכול להשפיע כבר על סטודנטים שמקבלים טיפול, שפשוט לא יהיה להם מי שיטפל בהם. והמענה הזה מציע מענה מותאם, ומוזל, ונכון, ובגובה העיניים לסטודנטים שהכי צריכים את זה.
פסיכולוגים בשירות האוניברסיטאי, הם צריכים שהתנאים שלהם יהיו שווים לפסיכולוגים בשירות הציבורי. הסכם שווה. לא פערים, לא משהו שהוא בערך, לא טבלת שכר שהיא שווה אבל סעיפים צדדיים שהם לא. כאילו, הסכם שווה לכל דבר ועניין. הפסיכולוגים זכאים לזה, הם עובדים מעל ומעבר ומקבלים, כמו ששמענו מפסיכולוגים שדיברו פה.
<< יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >>
זה נכנס בסיכום, כל מה שאתה אומר עכשיו, שתדע.
<< אורח >> יואב ראובן: << אורח >>
מעולה, תודה. הם מקבלים שכר זעום ביחס למה שמגיע להם לקבל. ועצם העיכוב בסוגיה הזאת, וה-X שבועות קדימה כמו שדיברת על זה מקודם, והעובדה שהדבר הזה לא מניב תועלת, מראה לא רק על היחס והפער ההזוי שפסיכולוגים חווים בשירות הציבורי, אלא גם את היחס כלפי סטודנטים משרתי ומשרתות מילואים, כלפי סטודנטים וסטודנטיות מתמודדי נפש, וכלפי כל סטודנט שביקש להזדקק מתישהו בשירות הפסיכולוגי, ופשוט עוד X חודשים כבר לא יקבל מענה יותר. זהו, תודה רבה.
<< יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >>
מישהו או מישהי נוספת שלא דיברו?
<< אורח >> מעיין אביה הפנר: << אורח >>
מעיין, אני מתמחה בשירות של בן גוריון. מגיעים סטודנטים עם קושי, אני עוברת איתם את המסדרון לדקנאט ועוזרת להם. כלומר, זה ממש משהו שהוא ייחודי לשירות. אני חושבת שזה שההסכם לא נחתם, פשוט מפורר את השירות הזה. מגיעים אנשים, אני דקה הולכת איתם ועוזרת להם, זה כל כך זמין, וזה ממש ייחודי למקום שאנחנו נמצאים בו עכשיו באוניברסיטה.
<< יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >>
מאוד מאוד. וזאת נקודה טובה גם לחתום איתה את הדיון לפני שאני אסכם. בעצם, גם הנגישות הפיזית היא הכרח מאוד משמעותי למי שיכול להיראות להם הכי קשה באותו רגע, והזמינות של שירות טוב, ציבורי, איכותי וזול, זה עולם ומלואו אל מול היעדר דבר כזה, וזה ממש חשוב.
בנוסף, כל מה שנאמר פה, הסיכום, כל מה שאמרנו כולל הדיון עוד שבועיים, ייכנס לסיכום דיון ויישלח אליכם. אני כן רוצה להוסיף רק, שאני דוחקת בחתימת ההסכם עם הטכניון והחלתו על שאר האוניברסיטאות. אם יש כבר הסכם שנשלח לחתימה, והוא מוסכם וטוב, יש לחתום עליו, לזרז את זה, ואז להחיל את זה לשאר האוניברסיטאות, וזו אולי גם תקווה שזה יקרה יותר מהר כי יש כבר טיוטה קיימת שהוסכמה על ידי מוסד אוניברסיטאי.
בכל מקרה, אני ארצה שנתכונן לדיון עוד שבועיים עם יותר סעיפים ופירוט על אבן המחלוקת. אני יודעת שיש דברים שהם משפטיים שאי אפשר, אני יודעת שיש דברים שכן אפשר. אז מה שאפשר, אני ארצה שנעשה סנכרון, עומר, גם הסתדרות, גם איגודי הפסיכולוגים, ור"ה, וכמובן האוצר, ועוד שבועיים נקיים את הדיון הזה ונצלול. פחות להסביר את המצוקה, אלא יותר להגיד מה קורה כאן, איפה זה, ולמה לא נחתם לנו. בסדר?
אבל תודה רבה לכל מי שנמצאים כאן. אני אשאל גם את שר החינוך בשאילתה היום על זה. אם כבר שאילתה שאחרי חצי שנה נשאלת, אז נשאל כבר על הנושא היותר אקטואלי. תודה רבה חברים, אני ממש מעריכה את זה, תודה שאתם כאן. הישיבה נעולה.
<< סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 10:05. << סיום >>