פרוטוקול ועדה
הכנסת העשרים-וחמש
מושב רביעי
פרוטוקול מס' 525
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שלישי, ט"ז בשבט התשפ"ו (03 בפברואר 2026), שעה 15:41
סדר היום:
<< נושא >> תערוכת ציורים יהוד עמלי- 90 שנה לעמק יזרעאל (עידית סולומין) << נושא >>
נכחו:
חברי הוועדה:
צבי ידידיה סוכות – היו"ר
מוזמנים:
עידית סולומין
–
אמנית, קיבוץ שער העמקים
יוסי סולומין
–
מורה דרך ומלווה קבוצות, שער העמקים
ד"ר רחל שלי לוי דרומר
–
ילידת מקדוניה, נשיאת העמותה למורשת מונסטירה
יהודית גידלי
–
לשעבר מנהלת ועדת החינוך, התרבות והספורט, אוצרת התערוכה
דורית ראובני
–
זמרת, ילידת קיבוץ שער העמקים
צביקה גפן
–
חבר קיבוץ שער העמקים
שפנד סדיקי
–
שגריר צפון מקדוניה בישראל
אלכסנדר מיקוליץ
–
קונסול הכבוד של סרביה בישראל
מנהלת הוועדה:
אתי דנן
רישום פרלמנטרי:
חבר תרגומים, מיטל פורמוזה
רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.
<< נושא >> תערוכת ציורים יהוד עמלי- 90 שנה לעמק יזרעאל (עידית סולומין) << נושא >>
<< יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >>
תודה רבה. באמת אני רואה שהגיעו הרבה אורחים מכובדים, אז אני לא אגזול מזמנכם. אני בטוח שאנשים טרחו להגיע לכאן ולדבר. אז הכנתי מה לומר, אבל בכל אופן, נשמע. בכבוד.
<< אורח >> רחל שלי לוי דרומר: << אורח >>
תודה רבה. אני מאוד נרגשת מהפורום הנכבד שיש לנו פה, שגריר, קונסול, יושב-ראש הוועדה וכל החברים המקדונים שלנו, ממוצא מקדוני. אני רוצה להגיד תודה ענקית ליוסי ולעידית. יוסי מוביל בכל שנה את מצעד החיים שאנחנו עושים למקדוניה, גם השנה. חה"כ סוכות, אנחנו נשמח שגם מהוועדה הזאת ייצאו נציגים וישתתפו במצעד החיים שאנחנו מוציאים למקדוניה במרץ, בעזרת השם השנה. באמת כל הכבוד ליוסי ועידית, הם מנוע מטורף.
וכל מי שעוד לא נרשם לשנה, יש קצת מקומות. מוזמנים לפנות אליי, פרוספקטים אצלי ונשמח שכל מי ששורשיו במקדוניה יבוא וירגיש כמה שזה בית שם. כמה שהם הגיעו מהבית לפה.
<< אורח >> יוסי סולומין: << אורח >>
גם אלה כמו יהודית וצ'רנה.
<< אורח >> רחל שלי לוי דרומר: << אורח >>
יהודית וצ'רנה היו בשנה שעברה.
<< אורח >> יוסי סולומין: << אורח >>
ומאוד נהנו, למרות שאין להם שום שורשים במקדוניה.
<< אורח >> רחל שלי לוי דרומר: << אורח >>
הם הרגישו את השורשים המקדונים של השכנים. אז תודה רבה מאוד גדולה, יהודית, על היוזמה הזאת. ושוב, כולם מוזמנים. תודה רבה לשגריר ולקונסול.
<< אורח >> יוסי סולומין: << אורח >>
אני רוצה להתחיל, ברשותכם. אפשר?
<< יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >>
בשמחה יוסי, בטח.
<< אורח >> יוסי סולומין: << אורח >>
יהוד עמלי. אדוני יושב-הראש, חברי כנסת נכבדים, חשבתי שיהיו פה יותר, הם באו לפני. כבוד שגריר צפון מקדוניה בישראל מר שפנד סדיקי. קונסול הכבוד של סרביה, מר אלכסנדר מיקוליץ, נשיאת העמותה למורשת מונסטירה ד"ר רחל שלי לוי דרומר. מכובדיי, משפחה יקרה, חברים וחברי הקיבוץ, אורחים נכבדים. תודה שבאתם להשתתף בתערוכת ציורי יהוד עמלי, המוקדשת ליובל ה-90 של קיבוץ שער העמקים והפתיחה הזאת היא גם לכבוד יום ההולדת ה-77 של הכנסת. כאן אני פוטר את שאר הדוברים אחריי מלהזכיר את כולם ומבקש שתסתפקו ב-"מכובדיי".
אני גאה לפתוח רשמית את תערוכת היחיד השישית של עידית סולומין, יהוד עמלי, העוסקת בהנצחת ימי ראשית הקיבוץ למען הדורות הבאים. כפרפרזה על דברי יגאל אלון שהיה חבר ועדת החינוך והתרבות ואף כיהן כשר החינוך, קיבוץ שאינו מכבד את עברו גם ההווה שלו דל ועתידו לוטה בערפל. אלא שיגאל אלון התייחס לעם. גם המשורר הלאומי שלנו, חיים נחמן ביאליק, אמר הנותן לדורו נותן לדורות. אכן מי ייתן.
מילה על שם התערוכה הלקוח משירו המונומנטלי של אלכסנדר פן "על גבעות שיך אברק וחרטייה, ששמענו קודם את דורית מבצעת אותו. שיך אברק הוא מקום מושבו של אלכסנדר זייד, שהיה מאז עלייתם על הקרקע לפני 90 שנה ידידם של ראשוני שער העמקים. חרטייה הוא שם הכפר הערבי שעל אדמותיו עלו הקיבוצניקים ואשר שולם על אותה קרקע תשלום כספי שלוש פעמים. הראשון על ידי סורסוק, בסוף המאה ה-19. השני על ידי חנקין בשנות ה-20. חנקין, גואל אדמות העמק, אשר המוכתר ברח עם הכסף שקיבל. והתשלום השלישי נאלצו המוסדות הלאומיים לשלם שוב לפלאחים והחתימו אחד-אחד את כולם בטביעת אצבע. ההליך המשפטי הזה ארך כעשור, בעוד החלוצים ממתינים במחנה הזמני במגדיאל לפינוי הקרקע.
השורה ביומי ולילי לי יהוד עמלי מבטאת בדיוק רב את מהות התערוכה. לא במקרה נמצאים עימנו שגריר צפון מקדוניה מר שפנד סדיקי וקונסול הכבוד של סרביה בישראל, שכן מחצית המתיישבים הראשונים בקיבוץ הגיעו מקני השומר הצעיר ביוגוסלביה. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >>
תודה רבה. עידית, תרצי להגיד משהו? נשמח מאוד.
<< אורח >> עידית סולומין: << אורח >>
מכובדיי, אני אקריא, כיוון שאני מאוד נרגשת מהמעמד. אז תסלחו לי אם קצת הקול שלי ירעד. אני מבקשת להודות ליהודית, אוצרת התערוכה. הגב' יהודית גידלי, על עינה האמנותית ועל טיב בחירתה הנושאית. תודה מיוחדת לדורית ויענקל'ה, לדורית ראובני. דורית היא לא רק חברה, גדלנו יחד מבית התינוקות. לדורית יש גם ייצוג משפחתי פה בתערוכה עצמה.
העיסוק באמנות בימים טרופים אלה גובר בעיניי על המציאות המטורללת בה אנחנו שרויים. פבלו פיקסו אמר "מטרת האמנות היא לשטוף את אבק חיי היום יום מעל נשמתנו". דווקא עכשיו עלינו להקדיש את הזמן והדרך כדי לתת ביטוי לנפש, ליצירה ולהשראה.
קיבוצי, קיבוץ שער העמקים, מציין השנה 90 שנות עמל ויצירה. בעצם בתערוכה הזאת אני מנציחה את מה שנראה לי שהיה אז ואת הווי העבודה והאווירה סביבו.
<< אורח >> יוסי סולומין: << אורח >>
רגע עידית, רגע.
<< אורח >> דורית ראובני: << אורח >>
אני הייתי מסתפקת בתמונה.
<< אורח >> יוסי סולומין: << אורח >>
אבל זה מה שהרגשנו.
<< אורח >> יהודית גידלי: << אורח >>
תודה. תודה רבה, מכל הלב.
<< אורח >> יוסי סולומין: << אורח >>
תמשיכי, עידית.
<< אורח >> עידית סולומין: << אורח >>
רציתי לספר על אנשים שנתנו את נשמתם בעבודה קשה ושאפו לברוא עולם חדש. מצאתי לנכון להיות להם לפה, לתאר את פועלם. נברתי באלבומים ישנים ובארכיונים וחיפשתי בתמונות הישנות בשחור לבן רגעים של עשייה חלוצית שהניעו אותי רגשית ובזאת התמקדתי. אני דולה את אותן התמונות ומעניקה להן ביטוי לעשייה החלוצית ולנוף הסובב אותם בצבעוניות, כפי שתיארתי לעצמי. אני מתרגמת את התמונות הקטנות והעתיקות בשחור לבן ושואפת להחיות אותן לסיפור שלם, דרמטי, אישי ומלא עוצמה.
הערכתי למייסדים מגיעה לידי ביטוי יצירתי ונושאיה הם הינם הזמנה לשוב אל העבר ולייצג אותו. בשבילי הציורים הם בעיקר אפסון וארכיון של דברים שקרו במונחים של סיפור וציור. אני מנסה לשאוב את המתבונן אל הסיטואציה ולעורר בו את הסקרנות של מה שלהבנתי הייתה התרחשות של עמל בראשיתי. בעצם אני משתתפת באותה תקופה ראשונית, סצנות של עבודה מתקופה רחוקה. אני לוקחת חלק באותה תקופה ומנסה להעניק לה ביטוי צבעוני. אני מאמינה שלצבע יש כוח להעביר תחושות מתוך התמונות בשחור לבן.
אני מציגה פרשנות רגשית, סובייקטיבית ואמנותית במגמה להעביר תחושה של נוסטלגיה לתקופה שלא נכחתי בה. ללאונרדו דה וינצ'י מייחסים את האמרה שלעשות אמנות זה דבר פשוט, אבל להיות פשוט זאת אמנות גדולה. אני מייחלת בפשטות ורגש אמיתי לרתום את החומר להוויה הנפשית. תודה רבה.
<< אורח >> יוסי סולומין: << אורח >>
לפני שאני אתן את רשות הדיבור לצביקה, אני רוצה להודות לאתי, מזכירת הוועדה, ליושב-הראש שנתן את חסותו לאירוע הזה ולכל הצוות של אתי, לענת, למירב ולנגה. תודה רבה. וגם לדוברת. צביקה, בבקשה.
<< אורח >> צביקה גפן: << אורח >>
3 בפברואר 2026. יהוד עמלי. תערוכה מציוריה של עידית סולומין. "האדם אינו אלא קרקע ארץ קטנה. האדם אינו אלא תבנית נוף מולדתו". כך כתב שאול טשרניחובסקי ודבריו מיטיבים לתאר את עידית ואת אומנותה. עידית אוספת את החומרים לציוריה מן הזיכרונות של ילדותה ושל הדור שלפניה. מן הנופים אותם חוותה בצעירותה ובבגרותה ואותם חווה עד היום. מן הצלילים והקולות אותם שמעה ועדיין שומעת בלילות ובימים ומן הצבעים והריחות שנצרבו בתוכה ופורצים החוצה בציוריה.
ומעיד על כך השם אותו בחרה לתערוכתה, ביטוי משירו של אלכסנדר פן, אשר בילה פרק זמן על שיך הבריק וחרטייה, הגבעות עליהם שוכן קיבוץ שער העמקים. עמלה של עידית כעמלם של הוריה ושל הדורות המייסדים מהדהד עד היום ומוסיף הוד והדר לעמלם ולמורשתם. ואולי יותר מכל בולט בעבודתה הנוף האנושי, הדמויות אותן פגשה ואהבה. הדמויות שהשאירו חותם על חייה ועולות כיום מהתמונות שהציבו, מהזיכרונות ומהשכחה, מהחוויות שחוותה ומהסיפורים ששמעה.
עידית מיטיבה לתת לכל אלה ביטוי אומנותי. ביטוי שמגשר על פני תקופות, דורות ושנים. שמחבר את הימים הרחוקים, את ימי בראשית לימינו אלה. כמו שכתבה רחל בשירה רחל: "הן דמה בדמי זורם, הן קולה בי רן ובהמשך כשמורים ברגליי זיכרונות מיני אז, מיני אז". ובאנלוגיה לעידית, הן דמם בדמי זורם, הן קולם בי רן".
פבלו פיקאסו אמר "מטרת האומנות היא לשטוף את אבק חיי היום יום מעל נשמותינו". ואני אומר שבאומנותה של עידית היא שוטפת את האבק מזיכרונות העבר, מעבדת אותם באמצעות רוחה וכישרונה וכך מעבירה אותם אלינו, לימינו ולנשמותינו. ועל כל אלה, עידית, המון תודה.
<< אורח >> יוסי סולומין: << אורח >>
תודה רבה לצביקה. חצי משפט. כשתעברו, מי שעוד לא עבר, ותסתכלו לא על הציורים, אלא על שמות הציורים, תבחינו שרובם לקוחים מתוך שירים ישראלים שעידית מאוד אוהבת.
אני רוצה לתת בבקשה ליושב-הראש, חה"כ צבי סוכות, בבקשה.
<< יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >>
תודה רבה אדוני.
<< אורח >> יוסי סולומין: << אורח >>
סליחה, כאילו שאני נותן לך רשות דיבור. אתה צריך.
<< יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >>
דווקא אהבתי את הקונספט. בשמחה רבה. אתה יודע, זה אירוע שלכם. באמת, אני רואה פה את ההתרגשות הגדולה ואני באמת מאוד שמח. כי תראו, אני אמנם לא מגיע מהקיבוצים, אבל אני כן מגיע ממקום שבו הקשר בין האדם למקום הוא מאוד עמוק, מאוד אמיתי. הרבה פעמים אנשים לא מבינים על מה אנחנו מדברים בכלל. כאילו, איך יכול להיות קשר בין אדם לדומם. מה בכלל הקשר בינך לבין איזה אדמה שאתה חורש? למה אתה מתרגש כשאתה רואה את החבר'ה ככה עם הטורייה והמכנסיים הקצרים. והם לא מבינים מה מרגש אותנו.
לכן כיו"ר ועדת החינוך אני שמח מאוד, עידית ויוסי, באמת על התערוכה הזאת שהבאתם לכאן. זה אירוע שבאמת בעיניי מסמל את החלוציות, את הציונות, את הקשר בינינו לאדמה הזאת, לארץ הזאת, להגשמה. להרגיש את היבלות בידיים ואת העבודה אחרי יום קשה ולדעת ליהנות מהדבר הזה ולהתחבר אליו. כי בסוף אנחנו קשורים לאדמה הזאת שאנחנו עובדים באדמה, מתחברים אליה ומרגישים אותה.
באמת אני שמח מאוד שבמהלך דיוני הוועדה זה יהיה לנו מול העיניים. כי תמיד כשאנחנו נמצאים כאן רוצים להרגיש בסוף שמעבר לחינוך, ואנחנו בדור ההייטק ודור שבו אנשים, כל היום אנחנו דנים כאן בבינה מלאכותית ואיך יהיה עוד יותר, מטפחים יותר את החינוך וכל מיני מקומות כאלה. ובסוף יש את האנשים הפשוטים שהלכו עם המחרשה בידיים עוד לפני שהיה קומביין. והם הסתובבו ולקחו ודחפו והרגישו את האדמה והיו מחוברים אליה כל היום והיו בסוף אנשים שמחים.
סך הכול, ברוך השם, זיכיתם אותי באמת בדבר הזה. תודה לכל מי שהיה מעורב. לאתי, מנהלת הוועדה, ליהודית המנהלת הקודמת של הוועדה, שזה העניין שלה. מגיע לה. באמת אמרת לדלג על כולם, אז אני - - - אותך. אבל באמת תודה רבה לכולכם.
מי זאת רחל דרומר, רצית להגיד משהו?
<< אורח >> רחל שלי לוי דרומר: << אורח >>
אני דיברתי כבר. תודה רבה בכל אופן, אני אנצל שוב את ההזדמנות להגיד שכל הפעילות שלנו היא לזכרם של 98% מקהילת יהודי מקדוניה, שנספו בשואה. למעשה שרדו רק כ-50 איש, למעט אלה שעלו לארץ. 50 איש מביטולה. וכל הפעילות וכל מצעד החיים וכל מה שאנחנו עושים זה כדי להנציח את זכרם ולקחת את מורשתם שהייתה ורשת מאוד מחברת ואינטגרטיבית בין מזרח למערב, בין התרבות האירופית לבין החום וההכלה של עדות המזרח.
אין ספק שקהילות הבלקן, שלצערנו הרב הן הולכות בצד המסילה של השואה, למעשה הן פחות נזכרות בכל הפעילויות בארץ של השואה. הגיע זמנן להיות, להיזכר גם באופן רשמי, גם דרך משרד החינוך וועדת החינוך. הגיע הזמן שהמורשת שלהם תשפיע גם על המורשת בארץ. למעשה אני רואה במידה רבה תקווה רבה שיש במורשת של קהילות יהודי הבלקן אם נצליח להנחיל את מורשתם בארץ.
תודה רבה ולזכרם.
<< יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >>
תודה רבה. יהודית, בכבוד.
<< אורח >> יהודית גידלי: << אורח >>
אדוני יושב-הראש, תודה לכולם. אם תרשה לי בהזדמנות לברך אותך לתפקידך. אתה יושב-הראש הראשון כשאני כבר לא מנהלת הוועדה, אז ברכות והצלחה. אני רוצה גם להודות לך שאתה מאפשר את הקיום של התערוכות שהן כבר מסורת בוועדה, למעלה מ-25 שנה.
אני מודה לאתי שמוכנה לקחת על עצמה את המשימה הזאת, שהיא לא כל כך פשוטה. יש את התיאוריה של 80-20, 80% מהזמן מתעסקים ב-20% מהדברים הבעייתיים. אז זה ה-80. זה לוקח הרבה יותר זמן ומאמץ. תודה אתי. תודה עידית. ולכל מי שתרם.
אני שמחה, תכננו את זה, אלה ציורי טבע וחקלאות, תכננו את זה שזה יהיה לט"ו בשבט. אני מקווה שהמסורת הזאת תמשיך גם בתערוכות הבאות. תודה רבה לך.
<< יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >>
תודה רבה. המליאה מתחילה, אז אנחנו ניאלץ לסיים כאן. שוב, תודה גדולה לכולם ואני בטוח שהדיונים בוועדת חינוך עם הציורים האלה מול העיניים, נקבל פרספקטיבה אחרת בכל הדיונים.
שוב, תודה גדולה לכולם, הישיבה נעולה.
<< סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 15:59. << סיום >>