פרוטוקול ועדה

הכנסת העשרים-וחמש מושב רביעי פרוטוקול מס' 20 מישיבת הוועדה לדיון בהצעת חוק התקשורת (שידורים), התשפ"ו-2025 (מ/1898) יום שלישי, כ"ג בשבט התשפ"ו (10 בפברואר 2026), שעה 10:10 סדר היום: הצעת חוק התקשורת (שידורים), התשפ"ו-2025 (מ/1898) המשך דיון – חובות השקעה בהפקות מקומיות (פרק ה' וההגדרות הרלוונטיות לפרק זה) נכחו: חברי הוועדה: גלית דיסטל אטבריאן – היו"ר מירב בן ארי איתן גינזבורג שלי טל מירון צגה מלקו אבי מעוז יבגני סובה אפרת רייטן מרום חברי הכנסת: יוראי להב הרצנו ירון לוי מוזמנים: אריאל שטיינר – רמ"ט מנכ"ל משרד התקשורת ברוריה מנדלסון – יועמ"שית משרד התקשורת זיו גלעדי – סגן בכיר ליועצת המשפטית, משרד התקשורת אביטל סומפולינסקי – המשנה ליועצת המשפטית לממשלה (משפט ציבורי חוקתי), משרד המשפטים עדי ליברוס – עו"ד, ממונה, ייעוץ וחקיקה (משפט כלכלי) מודי שרפסקי – מנהל אגף רגולציה, yes עופר ויסוקר – סמנכ"ל ייעוץ משפטי ורגולציה, yes גיורא ואלה – מנכ"ל אקט - איגוד עובדים בקולנוע ובטלוויזיה רז ניזרי – שדלן, עו"ד, הוט מערכות תקשורת מיכל פליישר – עו"ד, סמנכ"לית רגולציה, הוט מערכות תקשורת אלעד מן – עו"ד, יועץ משפטי, הצלחה - לקידום חברה הוגנת אורי שרף – מנכ"ל הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו נגה רובינשטיין – שדלן, עו"ד, חברת החדשות של שידורי קשת אסף גרונבאום – עו"ד, שדלן, שידורי קשת ורשת רונן ריינגולד – שדלן, עו"ד, מכון זולת נועה גבע – שדלן, עו"ד, ערוץ הספורט עמוס נוימן – מנכ"ל, תל"י - חברת התמלוגים נגה בריינס – מנכ"ל איגוד העורכים דבורה קמחי – עו"ד, סמנכ"לית רגולציה, רשת מדיה אבי בן הלל – מנכ"ל שח"ם - ארגון השחקנים והשחקניות מירב אתרוג בר – אחראית קידום היצירה המקורית - איגוד הבמאיות והבמאים בישראל שי חייק – סמנכ"ל רגולציה, שידרי קשת קרין קיינר – במאית ויוצרת דוקומנטרית, חברת הנהלה הפורום הדוקומנטרי בישראל רוני אבולעפיה – יו"ר הפורום הדוקומנטרי בישראל צביקה גוטליב – אחראי יצירה מקורית, איגוד המפיקים זהר גופן – עו"ד, מחקר, המכון הישראלי לדמוקרטיה ליאור תמאם – עו"ד, מנכ"ל איגוד התסריטאים ישראל שור – אח שכול, אחיו אבידע שור נפל לפני שנים רבות יוסי סרדי – הלום קרב חגי עזרן – הלום קרב ייעוץ משפטי: פנחס גורט מצדה מצלאוי דוד נעמה מנחמי מנהלת הוועדה: נועה בירן-דדון רישום פרלמנטרי: חבר תרגומים, מיטל פורמוזה רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. הצעת חוק התקשורת (שידורים), התשפ"ו-2025, מ/1898 << יור >> היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור >> בוקר טוב, אנחנו פותחים את הישיבה. ישראל שור, בוקר טוב ישראל. ישראל שור: בוקר טוב, ישראל שור, חה"כ דיסטל. אני רק רוצה להקדים ולומר שאני ממש לא נהנה לבוא לישיבות האלה ולומר את מה שאני אומר. זה לא אזור הנוחות שלי, אני לא נהנה מזה. יחד עם זאת, אני מרגיש שזו חובתי האזרחית ואחריותי ובגלל זה אני אומר את כמה הדקות שלי. תודה. קוראים לי ישראל שור ואני אח שכול. אבקש שיירשם בפרוטוקול, לא באתי לכאן כדי להתריע, באתי לכאן כדי לקבוע עובדות. אני עומד כאן כאח שכול. אחי מסר את חייו למען הגנת מדינת ישראל. מאז אני נושא לא רק כאב אישי, אלא אחריות אזרחית שהמעגל הזה לא ימשיך להתרחב בגלל מחדלים שניתן היה למנוע. ב-7 באוקטובר לא נכשלתם בהיעדר מידע. המידע היה קיים. האזהרות היו קיימות, הדוחות היו קיימים. הכישלון היה בהחלטה אחת לא להאמין. לא האמנתם שהאיום ממשי, לא האמנתם שהכוונות יתורגמו למעשה. לא האמנתם שהמציאות השתנתה. ההחלטה לא להאמין הייתה נוחה. היא אפשרה שגרה, דחייה והמשכיות פוליטית רגילה. מאז עבר זמן. לא זמן של הפקת לקחים, אלא זמן של הסתגלות. הסתגלות לכך שהחמאס לא חוסל. הסתגלות לכך שחיזבאללה חזק ומצויד יותר מאי פעם. הסתגלות לכך שנשמעים איומים גלויים על מדינת ישראל, כולל מטורקיה. הסתגלות לכך שהמרחב האזורי מתארגן מחדש בבריתות ובהסכמים שלא נועדו להגן עלינו. ובזמן שהמערכת הסתגלה האויבים שלנו למדו. הם למדו לזהות קרע פנימי בחברה הישראלית. הם למדו לזהות שחיקה עמוקה בקרב חיילי המילואים, נפשית ופיזית. הם למדו לזהות אובדן אמון בהנהגה והם למדו לזהות מדינה שמנהלת ויכוח פנימי במקום היערכות. הם גם למדו לזהות דבר נוסף שבישראל של היום ההכחשה מהירה מהתגובה. כך נראית הדרך לאסון הבא. לא בהחלטה אחת שגויה, אלא ברצף של החלטות שלא לקבל החלטה. לא בהפתעה, אלא בדחייה. לא בכשל מודיעיני, אלא בכשל מנהיגותי. וכאן עובדה נוספת, ברורה. גורמי הביטחון כבר לקחו אחריות והתפטרו. ואתם? אתם נאחזים בכיסאות כאילו האירוע התרחש במשמרת אחרת, במדינה אחרת. ההיפך הוא הנכון. זו הייתה המשמרת שלכם. זו המדינה שלכם, זו האחריות שלכם. ושנתיים וארבעה חודשים אחרי האסון החמור ביותר בתולדות המדינה אין ועדת חקירה ממלכתית. לא בגלל מחלוקת מקצועית, לא בגלל שיקול עקרוני, אלא מסיבה אחת בלבד. יש מי שמבין שוועדת חקירה תהיה אסון אישי עבורו ולכן היא נמנעת, נדחית, מוסחת ונקברת. זה איננו עיכוב, זה מחדל מתמשך. וכל יום ללא ועדת חקירה הוא יום שבו האמת איננה נאמרת והמשפחות השכולות נדרשות לשלם מחיר נוסף: חוסר תשובות, חוסר אחריות וחוסר נכונות לומר בקול כשלנו. אני אומר כאן בצורה שאינה משתמעת לשני פנים: הטבח של ה-7 באוקטובר רשום על שמכם. לא רק בגלל מה שקרה, אלא בגלל מה שלא נעשה מאז. והיום, אחרי כל המידע, אחרי כל האזהרות, אחרי כל הסימנים, אם תיפתח מערכה נוספת, אם היא לא תיעצר בגבול, אם היא תגיע למרכזי הערים, אם מעגל השכול יתרחב לא תוכלו לומר שלא ידעתם. הפעם זה לא יהיה מחדל, זו תהיה אחריות מודעת. אני מסיים בקביעה אחת, היום הזה, הדברים האלה הם נקודת הייחוס. ומכאן והלאה כל מה שיקרה יהיה תוצאה של בחירה. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: תודה רבה ישראל. אנחנו נחזור ל-57, שאותו אנחנו צריכים לסיים. אני כן רוצה לומר שאחרי הישיבה הארוכה מאוד שלשום יש לי שני דברים חשובים לומר: אחד, נועה דאגה לנו לסנדוויצ'ים. השני הוא שאני מפיקה לקחים ממה שקרה בפעם האחרונה. לא הייתי שבעת רצון מאיך שהדיון התנהל. אני חושבת שצריך לאסוף את הסיפור הזה קצת יותר כדי שבאמת יש לנו נטייה בוועדה הזאת בכל סעיף להכניס את כל החוק. בואו נגיד ככה: יכולנו לדעתי בחצי מהזמן להספיק הרבה יותר אם היינו יותר יעילים ויותר נוגעים לכל סעיף. לפיכך אני חושבת שמעכשיו מה שאני הולכת לעשות זה שבכל סעיף אחרי דברי ההסבר ואחרי דבריהם של הייעוץ המשפטי אנחנו נעשה גורם מקצועי, חבר כנסת, גורם מקצועי, חבר כנסת. לכל אחד יש זכות דיבור של חמש דקות. יוראי להב הרצנו (יש עתיד): לא, לא, ממש לא. את לא מגבילה את זכות הדיבור של חברי הכנסת. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: אתה בקריאה ראשונה. יוראי להב הרצנו (יש עתיד): לא יכולה להגביל את זכות הדיבור - - - היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: יש זכות דיבור של חמש - - - יוראי להב הרצנו (יש עתיד): - - - על טענות ענייניות. אני מצטער. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: לכל אחד יש זכות דיבור של חמש דקות. יוראי להב הרצנו (יש עתיד): היא לא יכולה. איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): לא בדיונים - - - יוראי להב הרצנו (יש עתיד): היא לא יכולה לתחום את הטיעונים שלנו על סעיפים ספציפיים. שלי טל מירון (יש עתיד): מה הכוונה חמש דקות? אפרת רייטן מרום (העבודה): אם יש דיון, יש דיון. שלי טל מירון (יש עתיד): חמש דקות למה? אפרת רייטן מרום (העבודה): תסבירי רגע. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: חמש דקות בכל סעיף. יוראי להב הרצנו (יש עתיד): לא. אפרת רייטן מרום (העבודה): למה זה על זמן? איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): גברתי, זה דיון על סעיפים חוק. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: כי ככה החלטתי. יוראי להב הרצנו (יש עתיד): אבל את לא רשאית להחליט את זה. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: אוקיי. סעיף 57, אורי, בבקשה, אנחנו רוצים - - - יוראי להב הרצנו (יש עתיד): רגע, לא. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: אין לכם, אתם לא בזכות דיבור כרגע. אני ממשיכה את סעיף 57. אורי, בבקשה. יוראי להב הרצנו (יש עתיד): מה בודקים? ככה מתנהלים בכנסת. אפרת רייטן מרום (העבודה): טוב שלא הבאתם משקל ואתם בודקים את השאלות שלנו אם זה הערות על משקל. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: אני לא רוצה להוציא. איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): זה לא דברי פתיחה. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: אני לא רוצה להתחיל להוציא. יוראי להב הרצנו (יש עתיד): מה אם הטיעונים חורגים מחמש דקות? היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: אז תדבר על זה אחר כך. לא, אתה מפריע לי כרגע בוועדה. יוראי להב הרצנו (יש עתיד): לא, אבל את מגדירה - - - יוראי להב הרצנו (יש עתיד): אתה בקריאה שנייה. יוראי להב הרצנו (יש עתיד): לא, סליחה. יש סדרי דיון. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: אם אתה תפריע לאורי לדבר, זה על דעת היועצת המשפטית של הכנסת. יוראי להב הרצנו (יש עתיד): אז אני מבקש את ההתייחסות של הייעוץ המשפטי. איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): מה העניין של הייעוץ המשפטי? היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: תפנה אליה. יוראי להב הרצנו (יש עתיד): לא יכול להיות שאת מגדירה סדרי דיון - - - היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: אתה מגיע לקריאה שלישית. אתה מפריע לי לנהל ועדה. יוראי להב הרצנו (יש עתיד): סליחה, אבל זה לא יכול להיות דבר כזה. לא יכול להיות. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: נא לצאת. יוראי להב הרצנו (יש עתיד): לא. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: יוראי להב הרצנו, נא לצאת ל-10 דקות. יוראי להב הרצנו (יש עתיד): אני מבקש, עם כל הכבוד. אפרת רייטן מרום (העבודה): אולי לא הבנו נכון. יוראי להב הרצנו (יש עתיד): עם כל הכבוד, לא יכול להיות. אפרת רייטן מרום (העבודה): נראה לי שלא הבנו נכון. יוראי להב הרצנו (יש עתיד): לא יכול להיות שהיא מציגה את הדיון ואני מוצא החוצה אחרי שלוש קריאות. לא יכול להיות דבר כזה. אפרת רייטן מרום (העבודה): תסבירו רגע עוד פעם כי נשמע לי שלא הבנו נכון. מצדה מצלאוי דוד: אני רוצה רגע להסביר במשפט. שלי טל מירון (יש עתיד): אחרת אנחנו מיותרים פה ופשוט נלך. יוראי להב הרצנו (יש עתיד): סליחה, מה זה הדבר הזה? אפרת רייטן מרום (העבודה): את רוצה, מצדה, להסביר רגע? מצדה מצלאוי דוד: כן. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: מצדה במשפט ואנחנו עוברים. אפרת רייטן מרום (העבודה): תודה. מצדה מצלאוי דוד: צריך לייצר פה את האיזון. מצד אחד ליו"ר הוועדה כן יש סמכות לנהל את הדיון ולקצוב זמנים, ככלל לזמן דיבור. לצד זאת, אי אפשר למנוע מחברי הכנסת להציף את השאלות ולדון בשאלות לעומק. אני כן אעשה איזה שהיא עוד בדיקה נוספת לגבי קציבת הזמן בין לבין בתוך השאלות. איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): אני מזכיר למצדה שהדיון הוא לא רק לפרוק את השעות לאוויר. את זה אני יכול - - - היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: איתן, אנחנו לא בדיון כרגע. אם יש לכם בעיות תדברו אחר כך עם הייעוץ המשפטי. אורי שרף כרגע בזכות דיבור. תודה. אפרת רייטן מרום (העבודה): ביום ראשון זה לא היה. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: מי שיפריע יקבל קריאה. אפרת רייטן מרום (העבודה): ביום ראשון הדיון לא היה ענייני? היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: ברובו התפרסנו חזור וחזור על דברים שדיברנו עליהם כבר הרבה מאוד פעמים. שלי טל מירון (יש עתיד): אבל הגענו להפקות מקור. איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): זה מהות החוק. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: אורי שרף. כרגע מי שמפריע מקבל קריאה. איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): את זו שאמרת שזה חשוב לך. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: איתן, קריאה ראשונה. איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): בסדר, קריאה ראשונה. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: איתן, אתה בקריאה ראשונה. איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): השימוש בסמכות הזאת לא מעניינת כל כך, באמת. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: אורי, בבקשה. אורי שרף: אני אסביר איך הרשות השנייה עובדת היום מבחינת סיווג התוכניות. החובה שקיימת היום על בעלי הרישיון היא שבפועל זה קשת ורשת, בעלי הרישיון הרגילים, לא בעלי רישיונות הזהירים. היא 15% מסך ההכנסות להשקיע בסוגה עילית. כאשר החלוקה היא למעשה בין תוכניות תעודה, תוכניות דרמה ותוכניות מיוחדות. אני רק אגיד שלנו יש דרישה ללפחות 20%, מאותם 15%, כלומר 3% לדרמה. לפחות 3% לתעודה וכל השאר בעצם לפי איך שבעל הרישיון יבקש. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: מה שלנו חשוב להבין זה מה זה מיוחדות. אורי שרף: כן, כן, אני אגע בכל. דבר ראשון, אני כן רוצה להפנות לאיזה שהיא שגיאת סופר, טעות סופר, בהגדרה של תוכנית תעודה שנמצאת בחוק. בסוף ההגדרה מופיע "שהיא איננה תוכנית בענייני היום". למיטב הבנתי לא מוגדרת תוכנית לענייני היום בחוק ולכן יש פה איזה שהיא טעות. איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): אז למה הכוונה זיו? זיו גלעדי: זה מוגדר בתקנות. איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): מה זה תוכנית בענייני היום? זיו גלעדי: זה לא טעות, זה הנוסח המקובל. ככה זה גם בחוק השידור הציבורי. אורי שרף: שוב, אצלנו כן מופיעה הגדרה לתוכנית בענייני היום ולכן זה מאוד ברור. אצלנו מופיע הגדרה של תוכנית חדשות אני חושב, שאולי לשם הייתה הכוונה אצלכם בחוק ואולי לא. זיו גלעדי: הכוונה הייתה בדיוק לנוסח של חוק השידור הציבורי. איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): אז מה הכוונה של זה, זיו? היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: אוקיי, תודה רבה. כן אורי, תמשיך. תמשיך, אנחנו לא פותחים דיון על זה. אפרת רייטן מרום (העבודה): לא, אבל יש מחלוקת. אז לא הבנתי מה. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: אורי, תמשיך. אורי שרף: אני אומר, אצלנו יש הגדרה לתוכנית בענייני היום ולפי דעתי זה חשוב. איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): אז מה ההגדרה? אורי שרף: אני אגיד בדיוק, תוכנית בענייני היום אצלנו בחוק היא תוכנית שאינה שידורי חדשות שעוסקת בהרחבה של אירועים ונושאים אשר עלו סמוך לשידורה במסגרת החדשות. כמובן חדשות מוגדר, גם בחוק הנוכחי חדשות מוגדר. אבל זה הנושא של תוכנית בענייני היום אצלנו בכללים. אני אסביר רגע על תוכנית מיוחדת. זיו גלעדי: רגע, רק להבהיר, זה בחקיקת משנה. זה לא בחקיקה ראשית. איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): מה זה משנה? זיו גלעדי: באף חקיקה ראשית זה לא מופיע. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: אני מבקשת לתת, אורי, תמשיך לדבר. איתן, תודה. אורי שרף: בנוגע לשאלה של תוכנית מיוחדת. איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): צריך להוסיף פה את ההגדרות האלה בסעיף ההגדרות. אורי שרף: תוכנית מיוחדת אצלנו כן מופיעה בתוך החוק תוכנית מיוחדת, שהיא חלק מהדברים שמוכרים לסוגה עילית. כמובן אחרי שעומדים בשאר החובות של ה-20% לפחות דרמה ובתעודה. תוכנית מיוחדת ההגדרה אצלנו זה תוכנית במתכונת מקורית ובעלת ערך מיוחד, אשר הונח להנחת דעתה של הרשות כי היא באיכות יוצאת דופן של כתיבה תסריטית, משחק ובימוי מסוגים אלו. תוכנית מערכונים המופקת ברמת הפקה גבוהה. אני מקצר קצת. תוכנית במתכונת מקורית וחדשנית ודרמה בודדת. זאת אומרת, אם יש עכשיו לא סדרת דרמה, אלא פרק או שניים אז נכנס שם. זה תוכנית מיוחדת. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: מה, מיני סדרה כאילו? אורי שרף: כן, מיני סדרה. למעשה היום מוכרות, שוב, ארץ נהדרת זאת הייתה דוגמה שגם אני חושב עלתה בדיון הקודם. כתוכנית מיוחדת תוכניות מערכונים נוספות מוכרות כתוכניות מיוחדות. אבל לא תוכנית סטנד אפ, זה לא יוכר כתוכנית מיוחדת כמובן. זה חייב להיות מתוסרט, זה חייב להיות בעל רמת הפקה גבוהה. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: זאת אומרת אנשים שיושבים באולפן - - - אורי שרף: מדברים על זה, זה לא אמור להיות. איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): מלהגים, זה לא יקרה. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: זה לא נכנס. אורי שרף: לא אמור להיות בפנים. שוב, רמת הפקה גבוהה ומתוסרט. לא כסטנד אפ. אני כן רוצה להצביע על עוד נקודה קטנה בחקיקה הנוכחית, שבעצם מבקשת ודורשת רק מתוכניות תעודה להגיע לרף של לפחות 10% מה-6.5%. כמו שאמרתי, אצלנו זה 20% תעודה ו-20% דרמה. כל השאר לבחירת בעלי הרישיון. העמדה המקצועית שלנו שכן צריך גם לתת רף לתוכניות דרמה. אני אגיד רגע את הסיבה. תוכנית דרמה, שוב, מהניסיון המצטבר שלנו, זה משהו שהוא מוגדר היטב בחוק. גם תוכנית מיוחדת זה משהו שהוא מוגדר טוב מבחינת היכולת שלנו להגיד מהי תוכנית מיוחדת ומהי לא. תוכנית תעודה ההגדרה היא יותר אמורפית, יותר רחבה. איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): כרגע אין הגדרה של תוכנית מיוחדת בחוק הזה. אורי שרף: נכון, נכון. אני אומר אצלנו. אני מדבר כרגע מה קורה אצלנו בחוק. איך ההגדרות שלנו ואיך אנחנו עובדים לפיהם. באים אליך בעלי השידורים ואומרים זה אמורה להיות מבחינתנו תוכנית מיוחדת. למה? אחת, שתיים, שלוש, ארבע, חמש, יש לנו סיבות טובות. ואז אנחנו משתכנעים או שלא משתכנעים. חושבים על זה, יושבים על זה, עושים דיון ומחליטים. אני אומר, תוכנית תעודה - - - ליאור תמאם: כמו תוכנית חיסכון, אורי. אולי תיתן את הדוגמה. אורי שרף: שנייה, אני אתן את הדוגמה. ליאור תמאם: כן, אבל זה מאוד רלוונטי. רוני אבולעפיה: נכון, זה כשל שיש אצלכם. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: למה אתם מדברים בלי רשות? אורי שרף: אני אדבר על הכול. אז תוכנית תעודה, אני אומר, ההגדרה היא מאוד אמורפית. אני אקריא את ההגדרה ואפשר גם להבין כמה היא באמת יכולה להיות ועשויה להיות רחבה. זה לא רק המקור או עובדה, שהן הקלאסיקות מבחינתנו של תוכנית תעודה או תחקיר כמובן. תוכנית תעודה היא תוכנית העוסקת בעדויות, תיעוד ופרשנות של תופעות חברתיות, תרבותיות או פוליטיות. ההגדרה היא די דומה למה שלקחתם גם לחוק, שאצלנו היא מעט יותר מפורטת, אבל כן בסוף די דומה. ועדיין, למרות שההגדרה דומה, היא רחבה מספיק בשביל בוא נגיד שבמקרים מסוימים בעלי השידורים ישכנעו אותנו שזה עומד תחת אותם קריטריונים. אז אני אחזור רגע: תוכנית תעודה – תוכנית העוסקת בעדויות, תיעוד ופרשנות של תופעות חברתיות, תרבותיות או פוליטיות. או בתיעוד של תופעות או תגליות בטבע או מדע ומיועדת להעשיר, להרחיב, להעמיק ידע והבנה בתחומי דעת שונים, המורכבת בחלקה מצילומים בשטח או צילומים ארכיוניים ובחלקם מקטעים המצולמים באופן ובכל מקום המשמש כאולפן שאיננה תוכנית לענייני היום, ואורכה ככה וככה. לרבות תוכניות מסוג מגזין תרבות, תוכניות תחקיר ותוכנית על יוצרים ויצירה. עכשיו אני אגע בתוכנית חיסכון. שוב, יש איזה שהוא - - - איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): אז איפה אמרת שזה שידורי חדשות? אורי שרף: לא, כאן אין חדשות. ענייני היום. אני אומר, בהגדרה, בתוך ההגדרה בהצעת החוק בתוכנית תעודה, תסתכל במילים האחרונות. איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): אני קורא, אני קורא. אינה תוכנית לענייני היום. אורי שרף: המילים האחרונות של הגדרת תוכנית תעודה "והיא אינה תוכנית לענייני היום". גם אצלנו זה כתוב. איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): אבל קודם אמרת הגדרה אחרת שאינה שידורי חדשות. אורי שרף: שוב, ברגע שאני אומר פה בסוף ההגדרה תוכנית בענייני היום, מה זה תוכנית לענייני היום? אצלנו בחוק זה לא מספיק ברור, בהצעת החוק. איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): שהיא הינה או אינה? אורי שרף: אינה, ב-א'. גם אצלנו זה אינה תוכנית בענייני היום. אצלנו כשאני שואל את עצמי מה זה תוכנית בענייני היום, קבענו חקיקת משנה שאומרת בדיוק מה זה תוכנית בענייני היום. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: זה פחות או יותר אותו רציונל כמו - - - זיו גלעדי: אני רק אגיד, בחוק הרשות השנייה יש הגדרה אחרת. הרשות קבעה לעצמה בכללים הגדרה שהיא שונה מההגדרה שמופיעה להם בחוק הראשי. אורי שרף: היא מפרטת יותר, כן. זיו גלעדי: היא מפרטת יותר. אורי שרף: היא מפרטת את ההגדרה כדי שיהיה לנו יותר קל לאכוף ולהחליט. בסוף אני אגע לשאלתו של אלעד. תוכנית חיסכון. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: חבר'ה, למה יש רעש בחדר? אורי שרף: אני חושב שבשנת 2009, לפני כמעט 17 שנה, כאשר התחילה תוכנית חיסכון, אז הגיעו המורשים לשידורים ואמרו הנה התוכנית שאנחנו רוצים, שאנחנו מציגים, משדרים לציבור. ויש בה אחת, שתיים, שלוש, ארבע. שוב, כנראה שבמהלך השנים, שוב, אני לא זוכר איך הייתה נראית תוכנית חיסכון ב-2009. אבל כנראה שבמהלך השנים תוכנית חיסכון הלכה והתעסקה, למרות שהתעסקה בעבר כנראה בתחקירים ותעודה ותיעוד תופעות חברתיות כאלה ואחרות. רוני אבולעפיה: היא לא עשתה מעולם בתיעוד של - - - היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: את מדברת בלי להגיד מה השם, מה התפקיד. אורי שרף: אני אומר, הייתה כאן חשיבה של הרשות וזה עלה גם למועצה הנושא הזה והמועצה קיבלה החלטה. המועצה קיבלה החלטה בעניין הזה שתוכנית חיסכון תוכר. ושוב, אנחנו, אני אגיד את זה בפירוש, יש קו שעובר. אמרתי, ההגדרה היא די רחבה. ויש קו שעובר בסוף בין תוכנית תעודה לבין מה שקורה. ועכשיו זה לגמרי, אני מבין את האמירה, תוכנית בענייני היום. ואנחנו לא הולכים להכיר בה יותר כתוכנית תעודה. זה די ברור, ברור לרשת וקשת שהיא לא תוכר יותר כתוכנית תעודה. זה תוכנית שהרבה יותר קרובה, שוב, בגלל שהגדרה רחבה ויכול להיות שמשהו כן ייכנס לתוכה. עד שזה עובר את אותו קו הזה. התוכניות הן בסוף התכנים שם דינמיים מה אני מציג בכל תוכנית. וכמובן, באיזה שהוא שלב צריך לקבל יכולת החלטה שונה לגבי אותה תוכנית. למרות שהשם שלה נשאר אותו שם. זה מה שקרה בהקשר של תוכנית חיסכון. הדבר האחרון שרציתי להגיד קודם, מצטער, נקטע לי חוט המחשבה. בנושא של רף של התעודה. אמרנו 10% אצלכם, 20% אצלנו. אבל אין רף מינימלי לדרמה. לדעתנו זאת דרמה. איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): אתה חושב שצריך להיות בתוך החוק את הקטגוריה שירדה מהחוק של המיוחדת? אורי שרף: זו שאלה טובה. איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): לאור הניסיון שלכם. אורי שרף: שאלה טובה. שוב, השאלה מה מחליטים. איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): אני רוצה להגיד לך משהו. זה טעות להתייחס לתוכנית חיסכון וזו טעות להתייחס לארץ נהדרת. אורי שרף: בסדר, נכון. איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): אני מדבר על העיקרון, אני לא עוסק פה בתוכניות פרטניות. אני עוסק בעיקרון. אורי שרף: אז אני אגיד רגע את הגישה. איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): האם סיווג של תוכנית כמיוחדת מפעיל שיקול דעת של רשות חדשה, היא נכונה או לא נכונה? אורי שרף: בדיוק. אני אגיד רגע את הגישה. בעצם מסתכלים, זו גישה נכונה. איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): כי החיים דינמיים, אתה לא יכול לשים את הכול בתבניות של תעודה, דרמה ועניינים. אורי שרף: הגישה היא של משרד התקשורת, ואני מסכים איתה, זה גישה של איפה יש כשלי שוק, שם נטפל. השאלה האם עכשיו בעל רישיון לשידורים ירצה לשדר בעצמו תוכנית כזאת שהיא מיוחדת, בגלל שיש לה רייטינג, בגלל שיש לה איזה ערך שהוא רוצה לייצר לעצמו מותג כזה או אחר שיהיה מזוהה איתו. ויכול להיות שבאמת בתוכניות מיוחדות, כמו שאנחנו רואים אותם היום, אין כשל שוק. רוני אבולעפיה: אין כשל שוק. אורי שרף: לכן אתה לא צריך לשים את זה בפנים. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: אנחנו לא פותחים את הדיון הזה בכלל. אורי שרף: אתה אומר האם חשוב שזה יהיה על המסך? חשוב. השאלה אם יש כשל שוק היא שאלה אחרת. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: אוקיי. אורי שרף: עכשיו בהקשר של דרמה. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: אורי, בוא. אורי שרף: דקה אחרונה. אנחנו חושבים שצריך לשים גם רף על דרמה. כי בדרמה כן אנחנו חושבים, הם חושבים שאין כשל שוק ואנחנו חושבים שיש כשל שוק בדרמה, שיכול להיות שלא נראה יותר דרמות על מסך אם בעצם הרף המינימלי יהיה רק על תעודה. זה קשור לזה שהגדרה של תעודה היא מספיק רחבה. כי יכול להיות שכל ה-6.5% האלה - - - היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: לא הבנתי. למה אם הרף המינימלי יהיה תעודה זה יפגע בדרמה? רוני אבולעפיה: כן, גם אני לא הבנתי. אורי שרף: כי הרף המינימלי, הם יכולים לשים את כל ה-6.5% האלה רק בתעודה. אז יכול להיות שתעודה - - - היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: למה להם? אורי שרף: ההגדרה היא מספיק רחבה. קריאה: זה יותר זול. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: יותר. אורי שרף: תעודה יותר זול. אולי פחות רייטינג, אבל יותר זול. מבחינת עלות תועלת יכול להיות שזה יוריד את הדרמה. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: אריאל, מה אתה אומר על זה? אריאל שטיינר: אנחנו נקיים שיח פנימי מול הרשות ואנחנו נביא את עמדתנו. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: כן? ביקשת שאלה זריזה. צביקה גוטליב: שאלה לרשות השנייה בבקשה. לגבי תוכנית חיסכון, האם יש לכם חישוב כמה נחסך לקשת הוצאה על הפקות מקור בהכרה בתוכנית חיסכון? כי רק ב-2021 הוכרו 192 שעות של תוכנית חיסכון. שאלה שנייה, למה לא פרסמתם עדיין את דוחות 2022, 2023 ו-2024? אורי שרף: אני רק אציין, אנחנו פה כדי שהחוק, שהצעת החוק הנוכחית תהיה מיטבית ולא עכשיו בשביל לענות על נושאים ספציפיים שקשורים לרשות השנייה. רוני אבולעפיה: זה פשוט תמונה של מה קורה לרגולטור. קריאה: הם עזרו לנסח את הצעת החוק, הם צריכים לתת תשובות. רוני אבולעפיה: זה מה שקורה לרגולטור. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: טוב. תודה רבה אורי. אין פה דיון, הדיון על סעיף 57 הסתיים הרגע. לגבי סעיף 58. סעיף 58 הוא סעיף שכרגע כמו שכבר אמרתי כמה וכמה זמן, הוא כרגע סעיף שנדון בערכאות הרבה יותר גבוהות. אני כן מבקשת לא לדלג עליו מבלי לקבל מכם, משרד התקשורת, תשובה כיצד אתם נערכים והאם אתם נערכים למצב שבו הסעיף הזה יורד ואיך אתם נערכים לפגיעה בסופו של דבר בהפקות המקור בהקשר הזה? אריאל שטיינר: העמדה המקצועית שלנו, של משרד התקשורת, היא שיש להחיל חובה על כל השחקנים, על ישראלים ועל זרים כאחד, בשיעור שווה. ככל שלא - - - היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: אני יודעת שהמנכ"ל מאוד נחרץ בעניין הזה ושהוא מעוד מעוניין להכניס את הבין לאומיות. מבחינה מקצועית שם ליבו נמצא. אני פשוט צריכה לדעת מה יקרה במידה וזה אכן בסופו של דבר לא יתבצע. אריאל שטיינר: אנחנו בדיון הקודם הצגנו את עמדתנו המקצועית לגבי השיעור הנכון של חובת ההשקעה שהיא 6.5%. העמדה הזאת נגזרת - - - היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: אני כבר מבקשת להעלות את זה ל-7%. אריאל שטיינר: רק שנייה. העמדה הזאת מגיעה, כמו שהסברתי באריכות בדיון הקודם, לא מתוך איזה - - - מטרה של סך כספי כולל לכל השוק, אלא מתוך מה נכון לכל שחקן. מהו נטל הרגולטורי הנכון לכל שחקן בנפרד. גיורא ואלה: אני לא מבין אתכם. מה זה מה נכון לכל שחקן? היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: חבר'ה, רגע. גיורא ואלה: אתם רוצים לעשות - - - או רוצים להעצים את הספקים? אני לא מבין. קריאה: או את הספקים הבין לאומיים מצילים. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: רגע, רגע. גיורא, אני מבקשת. קריאה: ממי אתם פוחדים, אני לא מבין. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: גיורא, אני מבקשת. כן אריאל, תמשיך. אריאל שטיינר: זהו, זו עמדתנו בעצם. ש-6.5% בעצם מייצגים את הנטל הרגולטורי הנכון והראוי לכל שחקן בענף. יוראי להב הרצנו (יש עתיד): באיזה היקפים מדובר על הספקים הבין לאומיים? מה הסכום המצטבר? אריאל שטיינר: ככל שחלה חובה גם על הזרים, אמרתי בדיון הקודם, האומדן המאוד שמרני שלנו הוא 40 מיליון. האומדן של היוצרים הוא לפחות פי שתיים מזה. הגיוני גם שהם צודקים. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: בגלל זה דיברתי על ה-7% אריאל, כי בחישוב שלי החצי אחוז זה 40 מיליון בקירוב. ליאור תמאם: זה לא 40 מיליון. כל העסק לא 40 מיליון. נטפליקס מרוויחה מיליארד שקלים בארץ הזאת. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: כן זיו, בבקשה. זיו גלעדי: אני כן אגיד שאנחנו מבחינה משפטית רואים בזה בעיה להחריג את הבין לאומיים. אביטל סומפולינסקי: לכן גם בהיבטי שוויון צריך - - - היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: חבר'ה, אני לא שומעת. כן? זיו גלעדי: כמו שאמרתי, בסוף מדובר בספקים שנותנים את אותו סוג של שירותים. עלו גם טענות בהקשרים אחרים. אבל אנחנו לפחות בהקשר של החובה בהשקעה בהפקות מקומיות אנחנו חשבנו שבהקשר הזה צריך להחיל. יש כל מיני הסדרים שהם קצת מרככים, שוב, מתוך איזה שהיא הבנה למי שפועל בעולם גלובלי. וישראל היא אחת הטריטוריות, אבל לא הטריטוריה המרכזית שפועלים בה. אז חשבנו שאפשר לתת הקלות מסוימות גם באופן היישום של החובה להשקעה בהפקות מקומיות, גם בדברים אחרים. אבל אנחנו לא חושבים שאפשר לוותר על זה באופן מוחלט. זה יוצר בעיה, שוב, במובני שוויון. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: את זה אני מבינה ואני לא חושבת שיש פה אחד בחדר שחולק על זה. אין. איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): אבל אני חושב שזה לא רק הם. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: אני באמת מציבה את המשוואה. המשוואה כרגע, כפי שאני מבינה אותה, זה או שיש חוק בלי הבין לאומיות או שהחוק הזה הולך לפח. איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): זה לא נכון, גלית. אפרת רייטן מרום (העבודה): מה? אז בעצם נטפליקס מחזיק את כולם בו כבני ערובה? איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): גלית, זה לא נכון. אפרת רייטן מרום (העבודה): בעצם הבין לאומיות מחזיקים פה עכשיו את היוצרים ואותך כבני ערובה? היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: זה באמת ברמה של נשיא ארצות הברית וראש ממשלת ישראל. שלי טל מירון (יש עתיד): אז מה אנחנו עושים פה? איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): זה ממש לא נכון. אני אומר לך גלית שזה לא רק אנחנו ואת - - - אפרת רייטן מרום (העבודה): אם נשיא ארצות הברית וראש ממשלת ישראל רוצים לכתוב את החוק, שיכתבו את החוק. בשביל מה אנחנו יושבים פה? היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: אני ניסיתי להבין האם יש איזה שהיא היערכות worst case scenario שבסופו של דבר אנחנו לא מצליחים להכניס את הבין לאומיות. זה מה שניסיתי להבין. אבל כיוון שאתם מרעישים אנחנו עוברים. איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): גלית, זה לא רק עמדה של הוועדה בשאלה. אפרת רייטן מרום (העבודה): אנחנו משתתפים בדיון ואנחנו זועמים וזועקים. איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): ממשלת ישראל - - - את החוק הזה פעמיים והיא אישרה את הסעיף הזה. הממשלה. הממשלה. אפרת רייטן מרום (העבודה): זה כתוב בחוק. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: קריאה שנייה, איתן גינזבורג. איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): הממשלה הצביעה לחוק הזה. אפרת רייטן מרום (העבודה): זה חוק ממשלתי. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: קריאה ראשונה אפרת רייטן. איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): הממשלה הצביעה על זה פעמיים, אז איך את אומרת שהיא נגד זה? אפרת רייטן מרום (העבודה): זה חוק ממשלתי. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: כן, אביטל? אביטל סומפולינסקי: אני רוצה להגיד. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: בקצרה. איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): היא אישרה את הסעיף. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: בקצרה. אביטל סומפולינסקי: יש פה שני היבטים, לכן באמת גם שני גורמים: אחד מקצוע ואחד משפטי ענה על זה. אחד זה בהיבט המקצועי, איך מתמודדים עם העובדה שהעוגה קטנה. לכאורה לדבר הזה אפשר יהיה למצוא פתרונות. יש לזה כמובן עלויות וצריך לראות מה ההשלכות גם של המהלך הזה לא רק על היצירה, אלא גם על מי שמטילים עליו את החובות. הדבר השני שצריך יהיה להתמודד איתו זה היבטי השוויון. כאשר תובא בפנינו עמדת הדרג המדיני שזה מה שהם מבקשים לעשות בהצעת החוק אנחנו נצטרך לבדוק האם הדבר הזה הוא אפשרי מבחינה משפטית. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: אוקיי, מקובל. איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): אביטל, ועדת שרים לחקיקה הצביעה על הסעיף הזה. אביטל סומפולינסקי: נכון, נכון. אפרת רייטן מרום (העבודה): נכון. איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): זה עמדת הממשלה. אביטל סומפולינסקי: התשובה שזה או זה או כלום היא לא בהכרח תשובה שאנחנו יכולים לחיות איתה בעולם המשפטי. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: אביטל. אביטל סומפולינסקי: נבחן אותה. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: אביטל, מקובל לחלוטין. תעשו מה שאתם צריכים לעשות מבחינה משפטית. כרגע אלה הקלפים שיש לי על השולחן. אפרת רייטן מרום (העבודה): לא, מקצועית. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: אני מאוד מקווה שאנחנו נחזור לסעיף הזה ושהוא יהיה רלוונטי. איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): אבל יש פה משהו יותר עמוק מזה. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: בזה תם הדיון. איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): אבל הוא רלוונטי ליוצרים. אפרת רייטן מרום (העבודה): גלית, רגע, יש לנו הרבה דברים להגיד. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: יהיה לכם זמן דיבור. שלי טל מירון (יש עתיד): עוד לא אמרנו מילה אבל. אפרת רייטן מרום (העבודה): אבל אגב, זה לא רק משפטית. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: אתם מפריעים, סליחה, לא להפריע. אפרת רייטן מרום (העבודה): זה גם מקצועית. מיכל פליישר: - - - הגופים הפרטיים צריכים לעשות יותר. אפשר להפיל את זה על התאגיד. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: מיכל, אני לא רוצה להוציא אותך. אף אחד לא מדבר כרגע ללא רשות דיבור. לא יכול להיות שכל נושא שהוא טיפה נפיץ כל החדר הזה מאבד את הקשב והולך סחור-סחור. די. אפשר לנהל דיון מסודר. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: כן פנחס. פנחס גורט: יש שני דברים: דבר ראשון, אנחנו בסוף הדיון הקודם יושבת-ראש הוועדה פנתה אליכם, אני מדבר אליך, אריאל, שבעצם נדרשים אולי עוד נתונים כדי לבסס את 6.5% ואת ה-320 מיליון. דובר על זה בסוף הדיון הקודם, אמרתם שאולי יש שם בעיה של סודיות אבל שכן תבחנו מה ניתן למסור בהקשר הזה. כעת כשאנחנו מבינים שאולי השחקנים הבין לאומיים בחוץ או אולי יהיו בחוץ אז צריך גם, בסדר, אין בעיה, כמו שאמרה יושבת-ראש הוועדה - - - איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): איך אתה מבין את זה? פנחס גורט: כך הבנתי ממה שאמרה יושבת-ראש הוועדה. אם אתה הבנת אחרת, אז - - - איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): אני הבנתי שהממשלה הצביעה בעד זה ואישרה את הסעיף הזה פעמיים. פנחס גורט: אני אומר שוב, יושבת-ראש הוועדה הציגה כאן משהו שונה ואני מדבר בהתבסס על מה שהיא הציגה, כדי להבין איך משרד התקשורת רואה את זה. אני אומר, דבר ראשון אני חושב שגם אם תחשיבית 0.5% נניח מביא אותנו לסכום הזה, לא בדקתי את זה, צריך עדיין לבסס כלכלית איך אתם רואים את זה ומה קורה גם לטווח הארוך, כי יתכן שהשחקניות הבין לאומית בטווח הארוך יקבלו עוגה גדולה יותר. אז יכול להיות שזה גם נמצא אצלכם איפה שהוא בתחשיבים. כך שגם אם היום אנחנו רואים אותם כ-40 מיליון, אולי בעוד שנתיים הם יהיו 100 מיליון. צריך להבין את זה, זה דבר ראשון. ואז השאלה אם 7% מאפשרים או לא מאפשרים. דבר שני, משפטית אני מצטרף למה שנאמר כאן שיש פה מורכבות גדולה. כי יש כאן שחקנים שבעצם מקבלים את כל הנטל ולמעשה יוצא ששחקנים ישראלים מקבלים איזה שהיא משקולת על הרגליים באותו שוק ושחקנים בין לאומיים מקבלים עדיפות באותו שוק. זה מה שהיה לי לומר. אפרת רייטן מרום (העבודה): איפה ההשקעה הישראלית, בציונות? היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: אני שואלת ככה: יש מדינות שבהן הבין לאומיות לא תחת רגולציה, נכון? פנחס גורט: כמו מה? אפרת רייטן מרום (העבודה): איזה? באיזה שפה מדברים שם? מה הגודל שלהם? מה שוק הפרסום, מה שוק התקשורת? היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: שנייה, שנייה. אני אשאל את זה. חבר'ה, די. יוראי להב הרצנו (יש עתיד): אולי יש לנו את הממ"מ? היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: חבר'ה, די. זיו, האם לידיעתך, או אריאל, האם יש מדינות שבהן הבין לאומיות לא נכנסות לרגולציה? שלי טל מירון (יש עתיד): ברור שיש. אריאל שטיינר: בחוות הדעת הכלכלית שלנו אנחנו סקרנו למעלה מ-17 מדינות שבהן חלה חובה גם על השחקן המקומי וגם על השחקן הזר, חובה שהיא שוויונית. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: האם קיימות מדינות שאין בהן את זה? אריאל שטיינר: עם זאת, כשעברתי על המסמך של הממ"מ אני חושב שמצאתי מדינה אחת שבה אין חובה על הבין לאומיות. אבל זה משהו שאני צריך לבדוק אותו. אפרת רייטן מרום (העבודה): אבל גם, איזו מדינה זו? אי אפשר. מה, מיקרונזיה? איזה מדינה? היא דומה לישראל? איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): אולי בארצות הברית? אפרת רייטן מרום (העבודה): בואו נדבר בשפה שהיא מדויקת. נשווה תפוחים לתפוחים. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: אריאל, תבדקו את זה ותחזרו אלינו. יוראי להב הרצנו (יש עתיד): אולי הממ"מ יכולים להציג לנו את זה? היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: לא מעניין אותי מבחינה מקצועית, מעניין אותי מבחינה משפטית איך הם יתגברו על אי השוויון. אפרת רייטן מרום (העבודה): לא, אבל מקצועית. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: רגע, נדבר על המקצועי. אני לא יכולה לנהל ככה ועדה, אני מצטערת. יוראי להב הרצנו (יש עתיד): חה"כ דיסטל. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: אני מעכשיו מוציאה להוציא בסיטונות. Try me. מי שמדבר. חברי כנסת בקריאות, גורמים מקצועיים פשוט ייצאו. מי שפותח את הפה יוצא החוצה. שלא תגידו שלא הוזהרתם. שקט בחדר. כן? אריאל שטיינר: שוב, מבחינה עובדתית הסקירה שלנו מראה שב-17 מדינות שבהן קיימת חובה לשחקן המקומי קיימת חובה זהה לשחקן הבין לאומי. איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): שוויוניות. שלי טל מירון (יש עתיד): בוודאי. יוראי להב הרצנו (יש עתיד): אולי נשמע את הממ"מ חה"כ דיסטל? היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: לא כרגע. קריאה: אם אפשר להגיד, זה לא רק בעיה משפטית, אלא גם בעיה כלכלית כמובן. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: ברור שזו בעיה כלכלית. אפרת רייטן מרום (העבודה): בוודאי. אורי שרף: אפשר להוסיף על זה מילה בבקשה? היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: על הבעיה הכלכלית אני חושבת שאנחנו נוכל להתגבר. נעלה את האחוזים, נוכל להתגבר. אפרת רייטן מרום (העבודה): איך? אבל אז זה הופך להיות עוד יותר לא שוויוני. איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): אי אפשר להתגבר כלכלית כשפוגעים בשוויון. אפרת רייטן מרום (העבודה): כן, אי אפשר. צגה מלקו (הליכוד): חבר'ה, אל תדברו כולכם, אי אפשר לשמוע את זה. באמת, אחד-אחד. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: זיו, אתה עובר כרגע להקריא ברצף את סעיפים 59-62. שלי טל מירון (יש עתיד): עוד לא דיברנו אבל מילה. אפרת רייטן מרום (העבודה): רגע, רגע, יש לנו מלא מה להגיד. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: תודה. שלי טל מירון (יש עתיד): אבל גלית, אנחנו עוד לא שאלנו שאלות ולא דיברנו על כלום. אפרת רייטן מרום (העבודה): יש לנו על זה. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: זיו, בבקשה להקריא את סעיף 59. שלי טל מירון (יש עתיד): אבל חברי הכנסת לא דיברו. אפרת רייטן מרום (העבודה): אבל את מונעת מאתנו את ההשתתפות ולהביע דברים רלוונטיים. שלי טל מירון (יש עתיד): אבל על כל סעיף אנחנו אמורים לדבר ולא דיברנו. אפרת רייטן מרום (העבודה): אנחנו רוצים לדבר רלוונטי. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: לא. אני אומרת לכם לא. שלי טל מירון (יש עתיד): מה לא? זו זכותנו לדבר על כל סעיף. אפרת רייטן מרום (העבודה): אנחנו רוצים רלוונטי להביע את העמדות שלנו המקצועיות. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: אפרת רייטן, קריאה שנייה. שלי טל מירון (יש עתיד): אבל למה? היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: זיו, נא להקריא. אפרת רייטן מרום (העבודה): על מה? על זה שאני רוצה להביע - - - היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: את מתקרבת לשלישית. אפרת רייטן מרום (העבודה): על מה? יוראי להב הרצנו (יש עתיד): על מה? אפשר לדבר על סעיף 58? אפרת רייטן מרום (העבודה): על מה? אתם גם מונעים ממני לדבר וגם רוצים לזרוק אותי החוצה? היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: קריאה שלישית. חמש דקות, תחזרי. שלי טל מירון (יש עתיד): למה? יוראי להב הרצנו (יש עתיד): מה זה הדבר הזה? אפרת רייטן מרום (העבודה): על מה? היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: חמש דקות, לחזור. תודה. אפרת רייטן מרום (העבודה): על מה? תסבירי לי על מה. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: על זה שצריך להיות פה שקט בחדר. אפרת רייטן מרום (העבודה): על מה? אני באמת שואלת אותך, על מה? על זה שאני רוצה להביע את עמדתי המקצועית? היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: זיו, נא להקריא. בבקשה להוציא אותה חמש דקות. אפרת רייטן מרום (העבודה): שנייה. על מה? יוראי להב הרצנו (יש עתיד): על מה את מוציאה אותה? אפרת רייטן מרום (העבודה): אני לא מצליחה להבין, תסבירי. יוראי להב הרצנו (יש עתיד): היא ביקשה לדבר עניינית על סעיף החוק. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: אני מאוד מבקשת להוציא אותה. יוראי להב הרצנו (יש עתיד): על מה את מוציאה אותה? אפרת רייטן מרום (העבודה): על מה? על מה, גלית? על מה? יוראי להב הרצנו (יש עתיד): גלית, על מה את מוציאה את חה"כ רייטן? אפרת רייטן מרום (העבודה): על זה שאני רוצה להביע דעה? היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: יהיה לך את הזמן. יוראי להב הרצנו (יש עתיד): על מה את מדברת? שלי טל מירון (יש עתיד): לא דיברנו על סעיף 58. יוראי להב הרצנו (יש עתיד): אני לא מבין את זה. איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): על מה את מוציאה אנשים? יוראי להב הרצנו (יש עתיד): אי אפשר להוציא חברי כנסת שמבקשים להביע את דעתם על סעיף ענייני. איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): מה, אתם רוצים להשאיר את הוועדה הזאת לבד? יוראי להב הרצנו (יש עתיד): לא יכול להיות שזו תהיה פרקטיקה, שתשתמשי בפרקטיקה הזאת. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: לא, לא, לא. יוראי להב הרצנו (יש עתיד): אני לא מצליח להבין את זה. אפרת רייטן מרום (העבודה): אני לא מוכנה. חברים, זה שיש לנו עמדות מקצועיות להגיד על סעיפים - - - היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: את צריכה עזרה? אפרת רייטן מרום (העבודה): לא, היא לא צריכה עזרה, את צריכה עזרה. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: אז תקומי. אפרת רייטן מרום (העבודה): אני אומרת לך שזה לא יכול להיות. יוראי להב הרצנו (יש עתיד): ייעוץ משפטי, לא יכול להיות שמוציאים חברי כנסת פה בסיטונאות. מצדה, לא יכול להיות דבר כזה. אפרת רייטן מרום (העבודה): לא, אני לא מוכנה. יוראי להב הרצנו (יש עתיד): אנחנו לא סטטיסטים בהצגה המופרעת הזאת. אנחנו חברי כנסת, אנחנו נשלחנו על ידי הציבור - - - היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: קריאה ראשונה, יוראי. אפרת רייטן מרום (העבודה): יש פה ארבעה אנשים מצוות מקצועי. יוראי להב הרצנו (יש עתיד): - - - כדי להביע את דעתנו על הסעיפים האלה. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: אני מבקשת ממך לצאת, אפרת. יוראי להב הרצנו (יש עתיד): אנחנו כרגע מדברים על סעיף 58. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: אני מבקשת ממך לצאת. יוראי להב הרצנו (יש עתיד): מבלי שניתנה לנו אפשרות להתייחס לזה. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: אני מבקשת תגבור לסדרני הכנסת. (חה"כ אפרת רייטן מרום מוצאת מאולם הוועדה לאחר קריאה שלישית) יוראי להב הרצנו (יש עתיד): מה זה הדבר הזה? לא יכול להיות שאת תסתמי את הפה לחברי הכנסת. איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): את תישארי לבד וזהו. יוראי להב הרצנו (יש עתיד): לא יכול להיות. מה זה הדבר הזה? צגה מלקו (הליכוד): זה לא יפה. יוראי להב הרצנו (יש עתיד): זאת בריונות. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: יוראי להב הרצנו, אתה מתקרב לקריאה שלישית. יוראי להב הרצנו (יש עתיד): את לא מאיימת עליי. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: קריאה שלישית. יוראי להב הרצנו (יש עתיד): לא יכול להיות, הייעוץ המשפטי. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: אני מבקשת תגבור של סדרנים. יוראי להב הרצנו (יש עתיד): אם את לא רוצה פה חברי כנסת - - - איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): כן, תביאו סדרנים, תוציאו את כל חברי הוועדה, תשאירו את גלית לבד. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: מיד. יוראי להב הרצנו (יש עתיד): על מה את מוציאה אותנו? שאנחנו מבקשים להביע את דעתנו? היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: אתה יוצא לשעה. היא יוצאת לעשר דקות. יוראי להב הרצנו (יש עתיד): את לא מחנכת אותי. איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): זה היה חמש דקות, עלה לעשר. יוראי להב הרצנו (יש עתיד): את לא מורה בגנון. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: החוצה. החוצה. יוראי להב הרצנו (יש עתיד): לא יכול להיות. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: תראה איך יכול להיות. החוצה, לקום בבקשה. לשעה. לשעה. תמשיך להתווכח. יוראי להב הרצנו (יש עתיד): את לא תוציאי חברי כנסת על שום שהם מבקשים - - - היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: שעה וחצי. שעתיים. יוראי להב הרצנו (יש עתיד): את לא תוציאי חברי כנסת - - - שלי טל מירון (יש עתיד): מה זה, מכירה פומבית? איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): שלוש, ארבע. שלי טל מירון (יש עתיד): גלית, זה לא מכירה פומבית. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: היום אתה לא נכנס לדיון. איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): לא הבנתי, זו ועדה שאת רוצה להישאר בה לבד? תישארי בה לבד. יוראי להב הרצנו (יש עתיד): יש פה חברי כנסת שנבחרו - - - היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: אני מאוד מבקשת לעזור להוציא אותם. איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): את תקיימי את הישיבה הזאת לבד. יוראי להב הרצנו (יש עתיד): את ביזיון שאת מעיפה פה חברי כנסת - - - היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: אני מאוד מבקשת להוציא אותם מפה. תודה. יוראי להב הרצנו (יש עתיד): מה זה הדבר הזה? היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: יוראי להב הרצנו, אתה היום לא נכנס לוועדה. יוראי להב הרצנו (יש עתיד): על שום מה? על שום שאנחנו מבקשים להביע את דעתנו? היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: לא נכנס לוועדה. יוראי להב הרצנו (יש עתיד): תתביישי לך. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: להוציא אותו. להוציא אותו. יוראי להב הרצנו (יש עתיד): תתביישי לך. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: הוא מפריע לוועדה להתכנס. יוראי להב הרצנו (יש עתיד): תתביישי לך. איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): מה זה הדבר הזה? היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: החוצה. החוצה. תודה. זיו, נא להקריא את הסעיפים שביקשתי. ליאור תמאם: כל הבלגן הזה בשביל לפטור את נטפליקס מהפקות מקור. הם טובים. הלובי שלהם לא רע. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: נא להקריא בבקשה את הסעיפים. קריאה: דיווח נעים לנטפליקס ואתם מבטלים על הפקות מקור ישראליות. קריאה: מוותרים על הישראליות. קריאה: הוועדה הזאת נותנת לארצות הברית לקבוע לה חוקים. יוראי להב הרצנו (יש עתיד): תתביישי לך. קריאה: אנטי ציונים. קריאה: חברי כנסת, ממשלה, כולם. יוראי להב הרצנו (יש עתיד): הגלגל הוא עגול. קריאה: אנטי ציונים. צגה מלקו (הליכוד): אני חושבת זה לא אנטי ציוני, בשביל זה דיון מתקיים. יוראי להב הרצנו (יש עתיד): תתביישי לך. קריאה: הדיון זה עניין שלכם, אני שתקתי פה כל הזמן. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: איזה מעייף אתה. איזה מעייף. צגה מלקו (הליכוד): לא, אבל זה לא עניין של לא ציוני. בשביל זה אנחנו דנים. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: מעייף. צגה מלקו (הליכוד): סליחה שאני מתפרצת. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: נהנינו, נהנינו מספיק. ביי. כן זיו, בבקשה. (חה"כ יוראי להב הרצנו יוצא מאולם הוועדה) זיו גלעדי: דיווח למועצה בדבר הכנסה שנתית אחרונה 5.9 (א) לשם חישוב הסכום החייב בהשקעה לפי סעיפים 57(א) ו-58, יגיש ספק התכנים האמור באותם סעיפים למועצה, עד ליום 30 ביוני של השנה העוקבת לשנת הדיווח דוח המפרט את הכנסתו השנתית, בשנת הדיווח, מאספקת תכני צפייה ושמע בישראל. (ב) המועצה רשאית לקבוע כללים בדבר אופן חישוב, עריכה והצעת פרטי המידע בדוח המוגש לפי סעיף קטן (א); על אף האמור ברישה, רשאי יושב-הראש המועצה ליתן הוראות בעניינים המנויים בה לספק תכנים בין לאומי מסוים שחלה לגביו החובה להגיש דוח לפי סעיף קטן (א). דיווח בעניין עמידה בחובת השקעה בהפקות מקומיות 60. ספק תכנים שחלה עליו חובת השקעה בהפקות מקומיות לפי פרק זה יגיש למועצה, עד יום 30 ביוני של השנה העוקבת לשנה שבה חלה עליו החובה כאמור, דוח המפרט את היקף השקעתו בהפקות מקומיות מסוגה עילית בשנה שלגביה חלה עליו החובה כאמור. הודעת יושב-הראש המועצה לספק תכנים לעניין הכנסה שנתית ולעניין עמידה בחובת השקעה 61. עד ליום 30 בספטמבר בכל שנה, ימסור יושב-ראש המועצה לכל ספק תכנים רשום ולכל ספק תכנים בין לאומי שהגיש לו דוח לפי סעיפים 59(א) או 60 הודעה המפרטת את אלה לפי העניין: (1) מהו סכום ההכנסה השנתית האחרונה של אותו ספק תכנים, המשמש כבסיס לחישוב חובת ההשקעה החלה עליו לפי סעיפים 57(א), 58 או 63(2), לפי העניין; (2) האם ספק התכנים עמד בחובת ההשקעה החלה עליו לפי סעיפים 57(א), 58 או 63(2), לפי העניין; חובת ההשקעה בהתאם לדוח כספי שהוגש לפי דרישת יושב-ראש המועצה 62. הגיש ספק תכנים שאינו רשום או ספק תכנים בין לאומי דוח כספי בהתאם לדרישת יושב-ראש המועצה כאמור בסעיף 109, ימסור לו יושב-ראש המועצה, בתוך שלושה חודשים ממועד הגשת הדוח או המידע, הודעה המפרטת את סכום ההכנסה השנתית האחרונה של אותו ספק תכנים, המשמש בסיס לחישוב חובת ההשקעה החלה עליו לפי סעיפים 57(א) או 58, לפי העניין, ויחולו הוראות אלה: (1) החובה לפי סעיף 57(א) או לפי סעיף 58 תחול לגבי הספק האמור, בהתאם להודעת יושב-ראש המועצה, לגבי ההכנסה השנתית האחרונה כפי שצוינה בהודעה כאמור; (2) נמסרה הודעת יושב-ראש המועצה בעניין ההכנסה השנתית האחרונה עד ליום 30 ביוני של שנה מסוימת – תחול חובת ההשקעה באותה שנה; (3) נמסרה הודעה אחרי 30 ביוני – תחול חובת ההשקעה בשנה העוקבת. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: תודה. הסבר בבקשה. זיו גלעדי: אני אסביר את זה ככה יחסית מלמעלה, כי הקראנו הרבה סעיפים, אז אני אסביר רגע את הרציונל. ספק שחייב, זאת אומרת שנמצא שהוא עובר את ה-40 מיליון שקלים הכנסות, בעצם נכנס לאיזה שהוא פול שהוא צריך לדווח מידי שנה ומשם החובה הזאת ממשיכה להתגלגל. מידי שנה בודקים אותו, גם את ההכנסה וגם את ההוצאה. יש מועדים. בעיקרון המועדים הם ככה עד סוף יוני ואז יש עוד שלושה חודשים למועצה עד סוף ספטמבר לעשות, ליושב-הראש לעשות את הבדיקה ולתת הודעה מה המסקנות שלו. יש ספקים שלא עברו את הרף במועד מסוים. ההסדר בעצם יחול עליהם בפעם הראשונה. כמובן שיש אפשרות שאותם ספקים יבואו ויתוודו ויפנו ויגידו עברנו את הרף של 40 מיליון שקלים ואנחנו חושבים שההסדר הזה צריך לחול עלינו. אבל יש גם אפשרות שהם לא יעשו את זה באופן וולונטרי ויהיה צריך "למשוך אותם באוזן". במצבים האלה בעצם מה שאמור לקרות זה שיושב-הראש פונה לאותם ספקים. יכול להיות, אגב, שזה ספקים שכבר הועלו על הרדאר ככאלה שיש להם הכנסות גבוהות. הם נבדקים מידי שנה, אבל הם באף שנה לא הגיעו ל-40 מיליון. ויכול להיות שזה כאלה שלא עלו על הרדאר בשום צורה. לכן צריך לפנות אליהם. ברגע שפונים אליהם בעצם מחילים עליהם את החובה בפעם הראשונה. זה משהו שחשבנו שכן צריך לתת איזה שהוא גרייס או איזה שהיא תקופת חסד לאותם ספקים להיערך בעצם לזה שלראשונה הולכת לחול עליהם החובה, בין שהם ישראלים ובין שהם בין לאומיים. לכן שם יש איזה שהוא הבדל אם הדברים האלה מתרחשים לפני אמצע השנה או אחרי אמצע השנה, כמה זמן זה מאפשר להם להיערך. אני חושב שזה הסבר יחסית מלמעלה. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: בכללי. אוקיי. אנחנו נעבור גורם מקצוע, חבר כנסת, גורם מקצוע, חבר כנסת. גורמי המקצוע, כל השחקניות. מי שיש לו משהו לומר על הסעיפים האלה. להזמין את עצמך. מודי שרפסקי: מודי שרפסקי, מנהל רגולציה, yes. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: מודי, יש לך חמש דקות. נעמה מנחמי: אבל אולי רק נעשה את זה סעיף-סעיף. כרגע 59. מודי שרפסקי: רק על 59? 59 אני חושב שדיברנו גם בפעם הקודמת, גם המשרד אמר שהוא יבחן את הנושא הזה. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: נכון, זה כבר נדון. מודי שרפסקי: לפי לוחות הזמנים שיש עכשיו בחוק בעצם אנחנו צריכים להגיש דוח עד ה-30 ביוני ואז היו"ר או המועצה יקבעו את החובה שלנו ביחס לשנה הקודמת עד ה-30 בספטמבר. זאת אומרת שאם יהיה איזה שהוא פער בין הדוח לבין הקביעה, יהיה שלושה חודשים להשלים את החתימות של עוד הפקות. לנו זה נראה מועד קצר מידי והיינו רוצים להקדים את כל האירוע הזה. כיוון שכבר, אם אני לוקח לדוגמה את שנת 2026, שבה ההשקעות שלי אמורות להיות לפי הכנסות של 2025, אז ב-1 בינואר אני כבר יודע פחות או יותר את ההכנסות שלי ברמת ודאות מאוד גבוהה בעצם, את ההכנסות שלי ב-2025. אני יכול לדווח למועצה כבר במרץ, אחרי פרסום הדוחות הכספיים. לכן מה שהצענו זה שאפשר להשאיר את הדיווח עד ה-30 ביוני, כלומר, שכל גוף יעשה מה שנוח לו. אבל שההחלטה של היו"ר או המועצה תהיה תוך 60 ימים. ואז אם אני אני אקדים את זה באופן וולונטרי אז אני אקבל גם החלטה ונוכל להתנהל. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: דיברנו על זה כבר. מה דעתכם באמת על הקדמה וולונטרית? זיו, אריאל? זה כבר נדון בדיון הקודם. אריאל שטיינר: כן. אז אנחנו בכיוון חיובי. זאת אומרת, אנחנו רוצים להקדים כמה שיותר את העניין הזה. זה נותן ודאות לשוק. יחד עם זאת, עוד אין לנו משהו מגובש, אז נשמח גם לשמוע את יתר השחקנים. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: אבל זה נשקל בחיוב. אריאל שטיינר: כן. נשמח לשמוע גם את יתר השחקנים בנוגע להצעה הזאת. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: ברור. שלי, בבקשה. שלי טל מירון (יש עתיד): תודה גברתי יושבת-הראש. אני רגע, יש לי חמש דקות, נכון? היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: נכון. שלי טל מירון (יש עתיד): יופי. אני רוצה לדבר על כמה דברים. אחד, על מה שקרה פה לפני רגע, כי אני לא יכולה להתעלם מזה. אני נשארתי פה היחידה מהאופוזיציה. עכשיו גברתי יושבת-הראש, את יודעת שאני מגיעה לוועדה הזאת באדיקות וזה חשוב לי ואני עובדת מאוד קשה על החקיקה הזאת. ברגע זה ממש יש במקביל דיון בכלכלה שאני ממש רוצה להיות בו והוא חשוב לי, אבל אני פה. היה לי מאוד קשה לראות את החברים שלי מוצאים וגם יוצאים ומאוד רציתי להצטרף אליהם כאות מחאה. אבל אני לא עושה את זה כי אני באמת מרגישה אחריות כלפי מה שקורה פה. ואני מרגישה שחייבת להיות פה נציגות של האופוזיציה בכל זמן נתון. כשאני מסתכלת על היוצרים, שאת כל הזמן אומרת כמה הם חשובים לך ושאת רוצה להציל אותם וכו', אני מרגישה שאני לא יכולה להפקיר אותם. אני לא יכולה לצאת מפה. למרות שהמחאה בתוכי בוערת. אני לא צועקת, כי אני לא טיפוס צעקן באופן כללי. אבל אני רוצה לעזור להם. ואני מרגישה שאם אני אצא אני חוטאת לתפקידי ואנחנו מפקירים אותם לבד בדבר הזה. אני כן רוצה למחות על מה שהיה כאן. כי בסוף התפקיד שלנו זה לדון בדברים. וכשאת מתחילה עם ההגבלות שלנו, גם לא דברי פתיחה בהתחלה וגם לא לאפשר לנו לדבר – זה חוטא למטרת הדיון. אני לא פה בשביל הפיליבסטר. אני פה בשביל לדון בחוק. ואת יודעת את זה, כי היו לנו כל כך הרבה הערות ענייניות. באמת, נברנו בסעיפים ודיברנו והערנו והבאנו הערות מאוד טובות שמנסות לשפר את החוק הזה ולהטיב איתו. ואני מרגישה שסתימת הפיות שלנו חוטאת לתפקידנו. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: את מרגישה עכשיו שסתמתי לך את הפה? שלי טל מירון (יש עתיד): לא ברגע זה, מה שקרה כאן קודם. על זה אני מדברת. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: זה סדר ועדה. שלי טל מירון (יש עתיד): לא, אבל גלית - - - היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: זה סדר הוועדה תחת ייעוץ עם שגית. אוקיי? אין שום חובה לתת לכם דברי פתיחה. שלי טל מירון (יש עתיד): לכן אני אומרת - - - היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: אני רואה שדברי הפתיחה לוקחים בדרך כלל חצי שעה. הם בדרך כלל לא על החוק, אלא על האווירה. זה חצי שעה שכרגע אני מעוניינת להקדיש למקצועי. שלי טל מירון (יש עתיד): אבל גלית, שנייה. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: ברגע שיהיו לכם הערות על החוק עצמו בוודאי שתדברו. שלי טל מירון (יש עתיד): קודם כל, יש נורמות בכנסת. נכון, את סוברנית ואת מחליטה. מה לעשות? מה שאת תחליטי את תחליטי. ואני עדיין קוראת לך כיושבת ראש הוועדה לגלות יותר סבלנות כלפי מה שחברי הכנסת רוצים להגיד. וכל הזמן הלחץ הזה של הזמנים מבחינתי זה חוטא לתפקידנו. ואני אגיד למה. כי אנחנו בליבה של הליבה, אנחנו בחלק הכי שנוי במחלוקת, בחלק הכי חשוב, במקום שבו אנחנו הכי צריכים להתבטא. ומה שיש לנו להגיד הוא חשוב לתהליך שקורה בכנסת. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: חד משמעית. שלי טל מירון (יש עתיד): לכן אני חושבת, ואני קוראת לך ואני עושה את זה ברוגע מלא, לגלות יותר סבלנות. לתת לנו להביע את דעתנו. אנחנו רוצים לשמור שהחוק הזה יהיה חוק טוב בעתיד למדינת ישראל. זה לא קשור לתוכנית ספציפית וזה לא קשור לערוץ ספציפי. זה כל השוק במדינת ישראל. זה ככה באופן כללי והיה חשוב לי להגיד לך את זה. ואני ממש מבקשת ממך לדיונים הבאים לגלות יותר סבלנות וכן לאפשר לנו גם דברי פתיחה. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: ככה זה הולך, אין דיוני פתיחה יותר. שלי טל מירון (יש עתיד): חבל. אני חושבת שאת עושה טעות בזה. ואני חושבת שזה גם לא ייראה טוב בסוף שחברי הכנסת מועפים ולא נמצאים כאן בתהליך הליבתי הזה. זה הדבר הראשון. לגבי העניינים המקצועיים: אני חושבת שבסד השיקולים בין מהות לבין זמן, להתמקד במהות. זה לא העיקר 'אוקיי, בואו נרוץ קדימה, נסגור את הסעיף הזה, אנחנו לא מתעכבים על זה'. אנחנו חייבים להתעכב על זה. זו הליבה, זה הכי חשוב. זה הדבר השני. אני ממש לא מבינה איך אנחנו יכולים לעשות בחסות החוק הזה אפליה מובנית. לא מבינה. לא מבינה איך, אני מבחינתי הממשלה הצביעה. הוחלט שיהיו פה ספקים בין לאומיים שתוחל עליהם רגולציה. אז עכשיו אנחנו שואלים את עצמנו רגע, אם את אומרת לנו שרוב הסיכויים שלא יהיה את הספקים הבין לאומיים בחוק ושתבוא איזה מדיניות מלמעלה, אז מה אני עושה פה? אני אלך לכלכלה. מה אנחנו עושים בחוק הזה? אם החוק הזה הולך לפח. כמו שאת אמרת, אני משתמשת במילים שלך 'החוק ילך לפח'. למה אנחנו מכלים מאות שעות עבודה של חברי כנסת בלשבת פה בוועדה כשזה לא רלוונטי בכלל? אני רוצה להגן על היצירה. אז אני אגן על היצירה בזה שאני אעניש את הפלטפורמות הישראליות ואתן עליהם עוד רגולציה? היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: משפט סיום. שלי טל מירון (יש עתיד): רגע, אני על זמנים. אני על ארבע דקות ואת דיברת חצי דקה מתוך זה. תאמיני לי, בדקתי. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: תחתרי בבקשה לסיום. שלי טל מירון (יש עתיד): אבל את אמרת לי חמש דקות, אז אני עומדת בחמש דקות. אפליה בחסות החוק לא יכולה להיות. לא הגיוני. אני מבקשת - - - היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: משפט סיום. שלי טל מירון (יש עתיד): - - - שאם אנחנו מבינים שזה הולך לכיוון הזה אנחנו צריכים לדעת מזה עכשיו. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: תודה. שלי טל מירון (יש עתיד): עכשיו. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: תודה רבה. שלי טל מירון (יש עתיד): לא לבזבז לא את הזמן שלנו - - - היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: תודה רבה. שלי טל מירון (יש עתיד): - - - לא של הגורמים פה. לא של כולם. זה כספי ציבור שהולכים לריק. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: תודה רבה. שלי טל מירון (יש עתיד): אני רוצה להיות בכלכלה בדיון. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: לגבי באמת ההקדמה הוולונטרית. הוט, כן? מיכל פליישר: רז ידבר מטעמנו. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: רז, בבקשה. רז ניזרי: שלום, עו"ד רז ניזרי, מייצג כאן את הוט. אני לא לגבי ההקדמה הוולונטרית, ברשותך גברתי יושבת-הראש. הערה לגבי מה שדיברנו הבוקר. נאמר כאן גם לגבי הבעיה הכלכלית והעניין המשפטי, בהקשר של הפלטפורמות הבין לאומיות. עלתה איזה אמירה, חלק מכאן, חלק מהקהל, לגבי אפשרות שיפתרו את הבעיה הכלכלית באמצעות זה שישיתו. כשאומרים את המשפט הזה צריך להבין, אומרים בעיה כלכלית, בעיה משפטית. מה הבעיה המשפטית? שיש אי שוויון. אז מה אומרים? נפתור את הבעיה הכלכלית דרך מה? יש אחד משיתים אליו משהו, אחד לא. יש אי שוויון. מה נעשה? טוב, בואו נשית יותר על הראשון. זה רק יחריף את הבעיה המשפטית. לכן אני חושב, צריך להבין פה שזה לא, אין פה בעיה כלכלית שאפשר לפתור אותה באמצעות זה שנשנה את העוגה, נגדיל את האחוזים ונטיל יותר אחוזים על החברות הישראליות. מה שזה יעשה הצעד הזה אולי זה יפתור את הבעיה הכלכלית של היוצרים, שכולנו רוצים לפתור את הבעיה שלהם. אבל זה יחריף פי כמה וכמה את הבעיה המשפטית שגם ככה היא חריפה. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: את זה הבנתי. רז ניזרי: אני רוצה לחדד עוד דבר. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: אני אשמח אם תתייחס לסעיף. רז ניזרי: אני מתייחס לסעיפים שדיברנו עליהם, גברתי יושבת-הראש. לגבי הנושא של הוולונטרי - - - היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: אנחנו כרגע בדיון 59 עד 62. רז ניזרי: אני ברשותך רק אשלים משפט אחד, גברתי יושבת-הראש, לגבי הנושא של 57-58 כי אני מכבד כמובן את מה שאת אמרת בצורה גלויה, שזה עניינים של טראמפ וראש הממשלה וכו', קטונתי. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: אפילו השגריר מעורב. אתם באמת לא מבינים כמה זה נדון בערכאות הגבוהות. רז ניזרי: לא רק טראמפ, אפילו השגריר, הבנתי. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: כרגע הידיים שלי קשורות. באמת שאין לי מה לעשות. רז ניזרי: גברתי יושבת-הראש, אין לי טענה אלייך. שלי טל מירון (יש עתיד): אז מה אנחנו עושים פה? רז ניזרי: אני אומר, את מחוקקת כרגע. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: לא, לא, זה לא דיון. רז ניזרי: שנייה, זה חשוב לי לומר את זה לפרוטוקול. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: זה לא דיון. רז ניזרי: שנייה, אני רק אשלים את זכות הדיבור שלי, גברתי יושבת-הראש. אין לי שום טענה אלייך. את אומרת טראמפ, נתניהו ואפילו השגריר. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: הטיעון שלך ברור. רז ניזרי: לא, אני רוצה לומר שוב לפרוטוקול, כי בסופו של דבר אם נצטרך - - - היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: אז לפרוטוקול בבקשה. רז ניזרי: בסופו של דבר צריך להבין שלפעמים דברים כאלה עובדים מאחורי הקלעים, לחצים מכאן, לחצים מכאן, לחצים משם. ואז הממשלה מביאה משהו מבושל בצורה כזו או אחרת. פה אנחנו נמצאים בשלב שכבר הממשלה אמרה מה היא רוצה. הממשלה באה ואמרה ברור שצריך לעשות את זה גם בהקשר הזה. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: שוב, רז, גם זה כבר נאמר. רז ניזרי: אם נגיע לעתירה - - - היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: אם אין לך משהו לחדש, תודה רבה. רז ניזרי: רק נקווה שטראמפ לא יקווה להגיש תצהיר לבג"ץ מדוע יש פגיעה בשוויון. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: אני גם. פנחס ואחרי זה אפרת רייטן. אפרת רייטן מרום (העבודה): זה יהיה דווקא מעניין, רז. פנחס גורט: אני רוצה לומר כך: אני אומר את זה גם בשם היועצת המשפטית לכנסת. ודאי שהייעוץ של היועצת המשפטית לכנסת לא היה לא לאפשר לח"כים לדבר או להוציא לישיבה שלמה. כמובן שהיועצת המשפטית לכנסת מתנגדת להוצאה של ח"כ לישיבה שלמה. וכמובן גם נדרש לאפשר לדבר. אפשר גם לדלג על דיוני פתיחה, זה לא מחויב המציאות בכל ישיבה מחדש. שלי טל מירון (יש עתיד): אמרתי שזה נורמות וחבל. פנחס גורט: אבל לגבי הסעיפים נדרש כמובן לאפשר לחברי הכנסת לשאול. אבל אני לא חושבת שיושבת-ראש הוועדה אמרה אחרת, היא אמרה שהיא תוחמת את זה בזמן וזה תואם את סעיף - - - אפרת רייטן מרום (העבודה): לא, לא, אבל היא לא נתנה לי לדבר. שלי טל מירון (יש עתיד): אבל על 57 ו-58 לא דיברנו. לא דיברנו. לא הוצאנו מילה על זה. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: על 57 דיברנו שמונה שעות. שלי טל מירון (יש עתיד): לא אנחנו. לא נתת לנו זכות דיבור. אנחנו, חברי הכנסת לא. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: 57 נדון - - - שלי טל מירון (יש עתיד): אנחנו לא דיברנו, אני לא דיברתי. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: שלי, 57 נדון בישיבה הקודמת. שלי טל מירון (יש עתיד): לא, 58. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: 58 לא מדברים עליו כי אין - - - שלי טל מירון (יש עתיד): אבל את כן דיברת עליו ואנחנו לא. פנחס גורט: אני רק אשלים. אני אשלים, אם יהיה איזה משהו פתוח אז תגידו לי. שלי טל מירון (יש עתיד): אני אומרת, פתוח, לא דיברנו על 58. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: אוקיי, תני לו לסיים. פנחס גורט: לא סיימתי את דבריי. אחרי שאסיים את דבריי אם יש עוד משהו פתוח שאליו לא התייחסתי. כמובן נדרש לאפשר לחברי הכנסת לשאול. יושבת ראש הוועדה אמרה שהיא קוצבת זמן. כמובן שאם יש דברים עניינים נוספים אז אנחנו נבחן את זה פר סעיף ונראה אם נדרש יותר מחמש דקות. לגבי דילוג על סעיף, היה מקום לאפשר לחברי הכנסת להתייחס לנושא של הדילוג. אנחנו גם לא סבורים שזו עילה להוצאה. אבל אפשר גם לקבוע שמבחינת יושבת-ראש הוועדה היא יכולה לומר שאפשר לשאול את השאלות אבל כרגע לא לפתוח את זה לדיון. אני חושב שגם בהקשר הזה גם אנחנו אמרנו שנדרש כאן לקבל איזה שהיא התייחסות ממשרד התקשורת לעניין הזה, כי כמו שנאמר כבר כמה פעמים, הצעת החוק כפי שמונחת כאן משקפת מצב אחר ולכן צריך אולי התייחסות לזה גם בהיבט המשפטי וגם בהיבט המקצועי כלכלי. לגבי הסעיפים של הבין לאומי, לדעת היועצת המשפטית לכנסת הם בהחלט סעיפים חשובים, אבל יושבת-ראש הוועדה יש לה את הפררוגטיבה לקבוע שהיא מעוניינת לדון בהם מאוחר יותר וזה חלק מהסמכות. אפרת רייטן מרום (העבודה): אנחנו לא אמרנו שלא. אגב, זה ממש לא אמרנו. אני חייבת להגיד. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: כן אפרת, יש לך זכות דיבור חמש דקות, בבקשה. אפרת רייטן מרום (העבודה): בסוף אנחנו נמצאים כאן בהליך כל כך מורכב עם רפורמה כל כך מורכבת. ולקיים הליך שהוא עם כל כך הרבה בעיות, שסליחה, אני חייבת להגיד לך, גברתי היו"ר, את עושה לנו את הפיליבסטר. את לא נותנת לנו לקיים כאן דיונים ממשיים ואמיתיים, מעמיקים. לשאול שאלות פשוטות. להבין למה זה דולג, להבין מה קורה בסעיף 57. לשאול שאלות ענייניות. לא באתי לעשות פה נאומים, זה לא מעניין אותי. לא צריך לעשות פה עכשיו שום דבר. באמת, אני רואה את הקצב של הדברים. להוציא בצורה דורסנית חברי כנסת שטרחו להגיע ולהשתתף בדיונים האלה פעם אחר פעם, בלי לתת להם את האפשרות לשאול שאלות ענייניות ולהגיב על מה שקורה, גם אם זה לא מוצא חן בעינייך. גם אם זה לא לרוחך. גם אם זה חוזר לכאורה לטעמך על הדברים שנאמרו. אז מה? זה חלק מדיון בכנסת. כל חבר כנסת מותר לו להביע את דעתו, גם אם הוא חוזר על מה שאמרו כאן קודם. כך הדיונים צריכים להתנהל, כי זה דיון אמיתי. וכשאת לא נותנת לנו גם להשתתף, גם לשאול את השאלות האמיתיות. וכאשר השיקולים פעם אחר פעם הם רק לוח זמנים. לוח זמנים ולרוץ, לרוץ על סעיפים, זה פוגע וזה סותר מהות של דיון אמיתי, מעמיק ויסודי בכנסת ישראל. זה לא יכול להמשיך ככה. אי אפשר לחוקק כך את החוק. ואז לבוא ולהגיד אנחנו רוצים לעזור ליוצרים. אבל מצד שני יש לי את טראמפ ואת ביבי ואת השגריר על הראש לא נותנים לי לעזור לכם, אז בשביל מה אנחנו יושבים פה? אז שהם יבואו. או שיסגרו ביניהם. עכשיו נתניהו נסע היום לארצות הברית? שיסגרו את החוק ויחזרו עם נוסח. שלי טל מירון (יש עתיד): שיישבו פה הם. אפרת רייטן מרום (העבודה): מה זה הדבר הזה? בשביל מה אנחנו פה יושבים? יש פה שאלות מהותיות אמיתיות. לא רק על חוסר שוויון. על העוגה. עזבי, עזבי על העוגה. בואי נתחיל מאפס. איפה התשתית שלכם? איפה התשתית העובדתית? איפה התשתית המקצועית? איפה? אני רוצה לראות כאן. למה לא התחלנו את הדיון הראשון במצגת של שוק הפרסום הישראלי, של התקשורת, של מי אוחז, מי בעלי השליטה, איפה הסכנות של בעלות צולבת? במיוחד לנוכח מה שקורה עכשיו. מה קורה עם המינויים? מה קורה עם היוצרים? איך יכול להיות שמגיעים עכשיו ל-6.5% ואז כמו בשוק אומרים 'טוב, אז נעלה ל-7%'. לא. צריך כאן דיונים, תשתית עובדתית מקצועית, אמיתית. עובדות. שאפשר לבוא ואז רק אחרי שאנחנו רואים את הכול אפשר לקחת החלטות ולהחליט כמה מעלים, איך מעלים, איך יכול להיות שבחוק עצמו, בחוק שאישרה הממשלה למרות הייעוץ המשפטי לממשלה, אבל אישרה את זה. אז שנייה, היא אישרה את זה למרות הייעוץ המשפטי לממשלה ואז גם עכשיו היא מתנערת מההצבעה שלה פה אחד? אז מה היא שווה הממשלה? סליחה שאני אומרת. אבל היא פשוט גם נגד הייעוץ המשפטי לממשלה וגם היא נגד ההחלטות שלה עצמה בוועדה שהייתה. כי היא אומרת מה שהצבעתי עליו כאן עכשיו מקפלים אותנו ואנחנו נוציא מכאן סעיפים מהותיים שאמורים היו להכניס הרבה מאוד כסף ליוצרים. קריאה: 80 מיליון. אפרת רייטן מרום (העבודה): 80 מיליון, תודה. אז עכשיו הם אומרים 'לא, אנחנו חוזרים בנו כי יש עלינו לחצים בין לאומיים'. ובסוף אני מסכמת בעניין הבא, גלית. אני יודעת שכן חשובים לך היוצרים. ואני יודעת שכן חשוב לך להעביר כאן דברים טובים, אני יודעת את זה. למרות המחלוקות והכול. יש כאן דברים מהותיים אמיתיים שהם נשארים כל הזמן פתוחים. כל הזמן פתוחים. חסר לנו המון מידע. חסר לנו תשתיות וחסר לנו באמת לקיים, ואני מבינה את הלחץ. גם אני כשהייתי יו"ר היה לי לחץ של זמנים. אבל זה לא יכול להיות המצפן של להוציא דברים תחת הידיים ולרוץ, לרוץ, בלי לתת פה להבין באמת. אני מקשיבה לך בדיונים ואני גם שומעת אותך מידי פעם אומרת לא השתכנעתי, כן השתכנעתי, צריך לחזור לזה. אני רואה את ההקשבה. אני רואה את זה. ולכן עוד יותר קשה לי. אני רואה את המתח הפנימי שלך בתוכך. מצד אחד את רוצה להתקדם ומצד שני את רואה שיש פה דברים שצריך לפתור אותם. אנחנו נמצאים באותו מקום. כי מה, אנחנו לא רוצים לעזור ליוצרים? ברור שאנחנו רוצים לעזור. אני עד לפני כמה שנים קיבלתי תמלוגים בתור יוצרת כל שנה. אני יודעת מה זה. אני זוכרת את הסרטים, אני זוכרת את ההפקות ואני שומעת את כל הדברים שהם מדברים כאן שכמה זמן לוקח לעשות הפקה ואז הפקה נתקעת ואז אין תקציבים. אני מכירה את זה על בשרי. לכן אני באה ואני אומרת, יש פה תמימות דעים מטורפת בעניין הזה של היוצרים. אבל גם עכשיו תראי מה קרה. המחלוקות בינם לבין כן בין לאומיות, בין ספקים, בין משרד התקשורת – דברים שהם לא בשלים ולא מבושלים עד הסוף. ואני מרגישה אחריות מלאה, מלאה, לפחות את תפקידי לעשות בצורה הכי מקצועית שיכולה להיות, כדי לא ליצור כאן חוק עם עוד יותר פגמים ועוד יותר אי שוויון. זה התפקיד שלנו. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: תודה רבה. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: שנייה. בעקבות דבריה של היועצת המשפטית לכנסת. אני כן רוצה מתוך באמת העובדה שאני מכבדת לחלוטין את דעתה וכבודה של היועצת המשפטית לכנסת, שחה"כ יוראי להב הרצנו יוכל לחזור לחדר אחרי ההפסקה ולא יורחק ליום שלם. שלי טל מירון (יש עתיד): זה עוד שעתיים. פנחס גורט: שעה. שלי טל מירון (יש עתיד): ב-13:00. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: גיורא, תראה מה נעשה. אנחנו קודם כל נסיים את הגורמים המקצועיים. גיורא ואלה: אנחנו לא מקצועיים? היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: לא, ספקיות. ואחרי זה אני אתן לכם זמן נרחב מאוד. גם לכם. לא לדאוג, כולם ידברו. אסף, חמש דקות. אסף גרונבאום: אגף גרונבאום, מייצג את רשת וקשת. אני רוצה להעיר כמה הערות שחלקן גם הערות טכניות. קודם כל, אנחנו קוראים את סעיף 59, אז כדאי לשים לב שסעיף 56 שמתייחס לאופן קביעת ההכנסות, אם הייעוץ המשפטי רגע, כי זה נוגע אליו. סעיף 56 מתייחס לכך שיושב-הראש יקבע את ההכנסות והוא מפנה לכך שהוא יעשה זאת בהתאם לסעיף 109. נכון לדעתי לציין את סעיף 59 גם. הוא יקבע את ההכנסות בהתאם לדוח שיימסר לו - - - היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: לציין אותו איפה? אסף גרונבאום: בסעיף 56. כלומר, ההפניה צריכה להיעשות גם לסעיף 59. הדוח יוכן בהתאם לסעיף 59. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: זיו, אתה על זה? דעתך? זיו גלעדי: רשמתי. אני לא רואה בזה בעיה, אבל אני צריך לבדוק את זה. אסף גרונבאום: רק למען הסדר הטוב, זו הערה טכנית אני חושב. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: ולגבי הסעיף הנוכחי? אסף גרונבאום: כן, רגע. זה הסעיף הנוכחי, אנחנו בסעיף 59. אני חושב, עוד כמה הערות בהקשרים של הגדרות. דובר פה בדיונים הקודמים על כך שהיה פה סיבוך גדול לגבי שנת הדיווח, שנת ההשקעה והשנה שאליה מתייחסים. לדעתי המונחים האלה מופיעים פה בערבוביה בסעיף הזה. גם שנת הדיווח, גם שנת ההשקעה. אז קודם כל צריך לפתור את השאלה העקרונית מתי מדווחים, על איזו שנה ומתי חייבים בהשקעה. אבל מעבר לזה נכון יהיה להגדיר את כל אותם מונחים בצורה יותר בהירה וברורה בסעיף ההגדרות. מהי שנת הדיווח, מהי שנת ההשקעה. כדי שכל המושגים האלה, כי כרגע כמו שהעיר רונן כבר בדיון הקודם, יש פה סתירה בין סעיף 57 לסעיף 65 ביחס לשאלה האם ההשקעה מחשיבים אותה רק בעת השידור או במועד שבו סוגרים עם היוצרים, חתימת החוזה. לכן כל ההגדרות האלה נורא חשובות, הן יעשו סדר. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: זיו? זיו גלעדי: מקבל. אין לי הצעה לפתרון, אבל אני מקבל את אי הבהירות וצריך לחשוב איך. אסף גרונבאום: וגם אנחנו מבקשים שהוועדה תכריע כבר בשאלה הזאת. דובר על כך שבעצם אם מדווחים על שנת 2025 על ההכנסות בה אז הדיווח נעשה בשנת 2026 ונכון לעכשיו ההשקעה עצמה צריכה להיעשות בשנת 2027. אנחנו, אני חושב שזה מוסכם פה בחדר הזה, ביקשנו שההשקעה תיעשה, יש צורך בהתארגנות וביקשנו שהיא תיעשה לא בשנה העוקבת אלא בשנה שלאחר מכן. זה נראה לי חיוני על מנת שניתן יהיה להשקיע כמו שצריך בהפקות השונות. וכדי ליצור, שוב, ודאות כלכלית בשוק. אנחנו מבקשים שהוועדה תכריע בסוגייה הזאת. פנחס גורט: בעצם שעל סמך הכנסה מ-2025 להשקיע ב-2028? היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: לא, 2027. פנחס גורט: לא, אין בעיה. זיו גלעדי: רגע, אבל פה אין תמימות דעים. פנחס גורט: לכן שאלתי. זיו גלעדי: Yes הביעו עמדה אחרת. פנחס גורט: לכן שאלתי את זה. זיו גלעדי: בסדר. אנחנו שומעים את חוסר תמימות הדעים. אסף גרונבאום: בסדר, אני הבנתי אחרת. בסדר, אפשר לדון בדבר הזה. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: איפה אתם, הוט? Yes חושבים אחרת, אתם? מיכל פליישר: יש פה עוד חידוד. אני חושבת שמדברים פה על כמה מועדים. אחד מהם זה באמת על איזו שנה נקבעת ההכנסה, כמובן על השנה שבה הייתה הכנסה. האם החובה נקבעת על פי שנת ההכנסה הקודמת. אני מניחה שהחובה נקבעת על פי שנת הכנסה קודמת. עכשיו איך מבוצעת העמידה בחובה? היום העמידה בחובה היא בעצם העובדה שבשנה העוקבת חותמים הסכמים. מה שמהותי בנושא של יצירה, היות ולוקח זמן מחתימת הסכם ההפקה ועד מועד השידור, זה פחות רלוונטי אולי אבני הדרך של ההשקעה. רלוונטי מתי מועד השידור שבו תחשב לי - - - אסף גרונבאום: אבל הסוגייה הזאת גם לא הוכרעה. לכן אני אומר, יש פה כמה סוגיות עקרוניות שצריך להכריע בהן. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: מה עמדתכם? מיכל פליישר: העמדה שלנו שלחייב, וזה נקבע היום בכללים, מודי צודק. אבל שהשידור יהיה תוך שלוש שנים ממועד החתימה, שזה ייחשב כעמידה בחובה – זה סביר. אגב, מוטב שתהיה גמישות. יש גם הפקות כמו זגורי אימפריה לאחרונה, שמסיבות כאלה ואחרות, פורסמו הרבה כתבות על זה. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: אפשר להכניס גמישות מהסוג הזה לתוך החוק? אפרת רייטן מרום (העבודה): כמה? 11 שנים? היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: רגע, לא, לא. אסף גרונבאום: אבל רגע, אולי שההערות האחרות יישמעו אחר כך. אני רוצה להשלים. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: לא, לא, אני אתן לך. מיכל פליישר: אגב, לפעמים יש שחקן ראשי שפתאום מורשע ומחליטים לשנות את התסריט. יש הרבה. שלי טל מירון (יש עתיד): יש כל מיני שמורשעים במדינה. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: מיכל, בואי, היה לי חשוב רגע להבין את העמדות. מיכל פליישר: הגמישות מאוד חשובה. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: אוקיי. אסף באמצע. אורי שרף: רק אני אגיד שברשות השנייה זה לא לפי מועד חתימת החוזה, אלא לפי מועד השידור בפועל. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: מה חושבים על זה היוצרים? מה אתם חושבים על זה? עמוס נוימן: אני חושב, גם אמרתי את זה בדיונים הקודמים. אני חושב שמבחן השידור הוא מבחן הרבה יותר מהותי והרבה יותר חשוב, גם ברמת מה אתה מספק לצופים שלך וגם לגבי איך זה נבחן. החשש, תראו, יכול להיות שזה יהיה מתגלגל וזה יהיה בסדר. אבל החשש הוא שיפלו דברים בדרך. שלוש שנים לוקח, לא יודע . לכן בעניינו מבחן השידור הוא המבחן המהותי וגם הסופי של הדבר הזה. אנחנו יודעים מה הושקע לפי מה שיש על המסך. לכן עמדתנו היא שצריך ללכת בקו שקורה היום ברשות השנייה ופחות מאשר קורה היום - - - מיכל פליישר: היוצרים שלך יודעים להביא לשידור תוך שנה הפקת דרמה רצינית? היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: מיכל, מיכל. מודי שרפסקי: אני רוצה רגע לעשות סדר. כי אני חושב שגם היה ראוי שהמועצה והרשות השנייה יסבירו. הם לא הסבירו אז אנחנו ניאלץ לסייע בנושא הזה. בסוף יש היום כמה שיטות: יש את השיטה של החתימה, שהיא קיימת היום במועצה שלנו וגם בתאגיד. שהתאגיד הוא גוף חדש והוא הבין שזאת השיטה העדיפה. גם היו לו הרבה ישיבות על זה וזה מה שהוא החליט לפני כמה שנים. יש את השיטה ברשות השנייה. קריאה: זה הפוך, מודי, זה הפוך. מודי שרפסקי: לא נכון. עזוב, לא חשוב. בקיצור, השיטה של החתימה אומרת ככה: שאתה מכיר בהשקעה במועד שבו חתמת. אם אני בשנת 2026 חתמתי על הפקות ב-100 מיליון שקלים הוכר לי 100 מיליון שקלים. אומר עמוס מה יקרה אם לא תשדר את ההפקה? אז לעניין הזה צריך להגיד כמה דברים: אחד, למי יש אינטרס הכי גדול לשדר? לגוף שהשקיע. אני שמתי שם כסף, אין לי אינטרס לא לשדר את זה. בסוף ההפקות זה משק סגור. כל מה שיצא בסוף יגיע למסך, כל הכסף ישולם. אין דבר כזה שזה לא משולם בסוף. לכן אני חושב שאפשר לפתור את העניין הזה בכללים מאוד מסודרים, שההשקעה תוכר במועד שבו חותמים את החוזה ובכללים תהיה הגמישות למועצה להחליט תוך כמה שנים אפשר לשדר. רוב הפקות הדרמה אפשר לשדר תוך שלוש שנים למשל. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: זאת אומרת פר הפקה? מודי שרפסקי: לא. אני בעצם - - - היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: אתה לוקח את האופי של ההפקה ואומד פחות או יותר כמה זמן אתה נותן? מודי שרפסקי: כן. למשל תראו, אפשר גם לקבוע איזה, אבל עוד פעם, זו המועצה צריכה לקבוע. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: חבר'ה, עוד פעם החדר מתחיל להתרופף. מודי שרפסקי: קובעים את זה בכללים. למועצה צריכה להיות גמישות. כמו שאמרנו קודם, למשל אביתר בנאי, בגלל כל מיני סיבות, לקח 11 שנים שזה יגיע למסך. גם רצו, לפעמים הדוקו עצמו מתפתח ורוצים להמשיך לעקוב, שזה לא יהיה רק שנתיים או שלוש. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: ואז להגיד שזה בזמן השידור זה הכי לא הגיוני בעולם. מודי שרפסקי: לא. אין בעיה בזמן השידור מה שזמן השידור יקבע כדי להניח את דעתו של עמוס והיוצרים, בזמן השידור זה בעצם נותן את הגושפנקה הסופית שעמדתי בחובה. זה בדרך כלל תוך שלוש שנים סוגר את רוב ההפקות. יש הפקות דוקו שנמשכות, בעיקר דוקו, כי היוצרים באים לבקש ארכות מאתנו. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: ליוצרים לא עדיף בזמן סגירת החוזה? מודי שרפסקי: אני חושב שזה פותר את זה. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: למה לא? עמוס נוימן: פער הזמנים הזה הוא פער זמנים שיש בו סימני שאלה. נכון שזה אינטרס שלהם שאכן זה יקרה, אין לי ספק בזה בכלל. זה קצת מוזר בעיניי לפחות שאתה חותם על הסכם עכשיו של שני מיליון שקלים להפקה. מוכר לך שני מיליון שקלים לאיזה שנה? לשנה שבה חתמת את ההסכם. עוד שלוש שנים אתה תיבחן האם עמדת שלוש שנים אחורה? מודי שרפסקי: לא, אבל אני אסביר רגע. זה מה שקורה היום. שנייה. אז המועצה הולכת אחורה. נגיד בשנת 2025 חתמתי 100 מיליון שקלים. היא עוקבת. כל הפקה. אני כל שנה מגיש דוח, מאושר על ידי רואה חשבון, מה שידרתי. בסדר? ברגע ששידרתי היא עושה "וי" שההשקעה בוצעה. נפלה הפקה. בסדר? נפלה הפקה, נפל לי חצי מיליון שקלים. אחרי התסריט גיליתי שקשת או הוט עושות על אותו נושא, לא רוצה להמשיך בהפקה. הלך לי חצי מיליון שקלים, אני צריך להשלים את זה. אז המועצה נותנת לי הוראות על השנה הקודמת או לפני שנתיים או לפני שלוש: חסר לך, יש לך חוסר של חצי מיליון שקלים. אם היו לך שם עודפים אולי זה משלים. אם לא, אז אני צריך להשקיע מחדש. זה משק סגור, זה נסגר. זה פשוט מבחינת איך שהדברים מתנהלים זו השיטה הכי הגיונית לעשות את זה. צריך לתת למועצה סמכות, שיקול דעת, מתי להכיר בהפקה. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: איפה אתם עומדים בסיפור הזה? זיו גלעדי: אני אומר שוב, אנחנו, ההצעה לא הכריעה בעניין הזה. השאלות של מועדי הדיווח ומתי חלה החובה מתממשק לזה. כי אם המועד הוא מועד החתימה, אז כמו שאמר מודי, מאוד קל לחתום בזריזות על משהו שכבר התחיל להתגבש אבל עוד לא הייתה חתימה. אבל אם המבחן הוא לא מבחן של מועד החתימה אלא מועד השידור, אז את זה יותר קשה להבשיל, במירכאות או לא במירכאות, תוכן שעוד לא גמרו לצלם, עוד לא גמרו לעשות עליו את העריכה. זה יותר קשה. ואז זה מתקשר לשאלות המועדים. אנחנו חשבנו, שוב, לפחות בהצעה שהונחה, חשבנו לא להכריע בזה, להשאיר את זה למועצה. אם היא תחשוב שהשיטה הזאת עדיפה או השיטה הזאת עדיפה. אני מבין את הבלבול ואת חוסר הקוהרנטיות שזה יוצר. נצטרך לחשוב אם אנחנו כבר רוצים להכריז על שיטה ואז להתאים את כל ההסדרים. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: או לתת למועצה להחליט. אסף גרונבאום: ההצעה שלנו היא שהוועדה תכריע בזה. כמו שרואים פה על השולחן, מדובר בשאלה שמאוד משפיעה על השוק. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: שהוועדה הזאת תכריע? אסף גרונבאום: כן, כן. גם על היוצרים, זה משפיע על היוצרים, זה משפיע על ספקי התכנים. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: למה לא שהמועצה? אסף גרונבאום: קודם כל, כמו שאנחנו רואים כרגע, וזאת הייתה הנקודה הבאה שלי. כתוב פה שהכול יהיה בכפוף לכללים שייקבעו. אבל אין התניה שהדוח יוגש רק לאחר שייקבעו הכללים. אנחנו קודם כל נבקש שהדוחות האלה יוגשו רק לאחר שייקבעו כללים שיהיה תמריץ לקבוע את הכללים מה שיותר מוקדם, לפני כן החוק הזה לא יוכל להיכנס לתוקף. כי יש פה כללים שהם נורא מהותיים. זה אחד. שתיים, כללים בסופו של דבר יש בהם גמישות, ניתן לשנות אותם. כשיש עקרונות בסיסיים שקבועים בחקיקה הראשית הדברים האלה מסדירים את השוק בצורה הרבה יותר בהירה והשחקנים בשוק יודעים להתנהל. כאשר הדבר הזה קבוע בכללים, כללים גם נוטים להשתנות. הרבה יותר קל לשנות כללים מאשר חקיקה ראשית. מודי שרפסקי: בדיוק זאת הסיבה לעשות את זה בכללים ולא בחקיקה ראשית. אסף גרונבאום: לא, רגע. את הגמישות ניתן - - - היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: ואנחנו שומעים פה כמה הנושא גמיש. אסף גרונבאום: לא, רגע, רגע. יש דברים נראה לי שהם מוסכמים. למשל שהדבר הזה ייעשה משעת חתימת החוזה. נראה לי שזה מוסכם. אבי בן הלל: אבי בן הלל, מנכ"ל שח"ם – ארגון השחקנים והשחקניות. אני רק אגיד, מה שמודי תיאר פה הוא מבחינתנו מקובל. כלומר, מבחינתנו זה בסדר גמור כל עוד מוודאים שידור. אם מוודאים שידור של ההפקה ואי אפשר בעצם להכיר בהפקה שלא יצאה לפעול או בעצם לא באמת הושקע בה כסף. אסף גרונבאום: במסגרת הכללים למשל, בואו נתחבר רגע לעניין הכללים. במסגרת הכללים אפשר באמת ליצור גמישות לגבי סוגיית השידור. דובר פה קודם על כך שהשידור ייעשה תוך שלוש שנים. עכשיו בכללים אפשר לקבוע כל מיני חריגים. בסיטואציות מסוימות שבהן אי אפשר יהיה לעמוד כי הייתה מלחמה ולכן יש סדרה מסוימת שלא מתאים או לא ראוי לשדר אותה, אז ניתן יהיה ליצור את הגמישות הזאת. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: יש לך עוד הערות? אסף גרונבאום: אני כן חושב שנכון שההחלטה תתקבל ולא תידחה בבקשה. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: עמדתך ברורה. הייעוץ וגורמי המקצוע מקשיבים. תחזרו אלינו עם עמדות. פנחס רוצה לשאול. פנחס גורט: אנחנו חושבים שבדיוק הדברים האחרונים שאמרת, אגף, אנחנו חושבים שזו עמדה לכאורה נכונה. שאפשר לחשב את זה לפי אותה שנה של מועד החתימה. המועד שבו שמו את הכסף כהשקעה. והמועצה תכריע בשאלה לגבי הכללים של השידור. אני גם חושב שזה עושה שכל לגבי שחקנים חדשים ואני אסביר למה. כי שחקן חדש עכשיו מגיע לשוק ואין לו כלום. אז נכון שיש לו מקדם, אנחנו נראה את זה בסעיפים הבאים של מספר אחוזים מסוים, בגלל שמתחשבים בו שהוא שחקן חדש. אבל מצד שני, ברגע שהוא משקיע באותו זמן מיד ומחשבים לו את ההשקעה הזאת, זה עושה שכל. אני אולי מדמה את זה לעולם שלי, אם אני מסתכל על עורך דין שהוא ליטיגטור אז לוקח לו קצת זמן עד שהמחסנית מתמלאת. ואני אסביר למה אני מתכוון. בשלב הראשון הוא מקבל תיקים ואז באיזה שהוא שלב חלקם נקבעים לדיון, חלקם לתגובה וכו'. ובסוף נוצר מצב שיש לו כל הזמן, גם אתם הצגתם את זה, הוט, yes ואולי גם, אני לא זוכר אם קשת רשת גם הציגו את זה ככה. שבעצם בשלב מסוים כשאתם כבר בשנות האמצע אז יש לכם מספיק הפקות שחלקן מתחילות, חלקן ממשיכות וחלקן עכשיו כבר משודרות. ואז יוצא שתמיד אתם יכולים באופן הזה בתכנון קדימה, זה גם נאמר בדיונים הקודמים - - - עמוס נוימן: זה קצת בעייתי, פנחס, בהקשר של השנים הראשונות דווקא. כי אז, סתם, תראה, זה לא דוגמה פה לכל - - - פנחס גורט: לא, אז המועצה תקבע כללים לגבי מתי ישודר. עמוס נוימן: לא, מה שאני אומר, לפי מה שאתה מתאר, נניח בשנה-שנתיים הראשונות לשחקן חדש לא יהיו הפקות מקור על המסך. הוא יחתום על הסכמים שיובשלו בעוד שלוש שנים. מיכל פליישר: שש שנים אין להם הפקות מקור. אז הם יחתמו חוזים, הם יתחילו להשקיע. אפרת רייטן מרום (העבודה): אתה לא מכין לפני? לפני שאתה עולה לשידור אתה לא מכין לפני? כמו שעלו, כמו שעלו הפלטפורמות. היה להם לפני. פנחס גורט: תקן אותי אם אני טועה, אבל בסוף צריך למצוא כאן איזה שהוא - - - אפרת רייטן מרום (העבודה): משהו היה. מיכל פליישר: לא, הם כבר עובדים עם הפקות מקור. אפרת רייטן מרום (העבודה): זה אני יודעת. פנחס גורט: רק רגע אחד בבקשה. לפחות צריך למצוא כאן איזה שהוא שביל זהב. הכסף, כבר בשלב החתימה הם מתחילים להשקיע אותו. עמוס נוימן: לא, זה סבבה. אם זה מודל שמודי אמר, סבבה, חיים איתו בשלום. יש פה סט מתגלגל. אני החשש היחיד שלי זה שיום אחד אנחנו נקום, נסתכל אחורה ונגיד 2025 וואי, כמה חסר היה לנו שם. הפקות נדחו. הם לא נמשכו שלוש שנים, אלא שש שנים. אני אומר, אין לי פתרון פה. אבי בן הלל: ויותר מזה, פנחס, צריך לתת את הדעת מה קורה במידה שבמעמד חתימת ההסכם הושקעו שני מיליון שקלים בהפקה, אבל פתאום ההפקה הפכה להיות 1.8 מיליון, או 2.5 מיליון. איפה ההשלמה הזאת קורית או מאיפה מחסירים? מאיזה שנה? מודי שרפסקי: זה בדיוק מקום שצריכים כללים שהמועצה תוכל לעשות העברת עודפים. לפעמים אתה חותם לא במאה אלא במאה ואחד, תשעים ומשהו. פנחס גורט: נכון. זה לא שהכול מוכרע מראש. זה גם מודל שהוא קובע רק כללים מראש הוא מודל מאוד לא גמיש. אנחנו מדברים על זה שהשקעה בשלב הראשון של החתימה תיחשב, אבל בהמשך יהיו השלמות על ידי המועצה. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: ואחר כך גמישות לגבי השידור? פנחס גורט: ברור. הרי יש כאן כללים. אסף גרונבאום: דרך אגב, רק אם אפשר ביחס למה שעמוס אמר, הוא העלה חשש לגבי ספקי תכנים חדשים. כלומר, כאלה שפתאום עברו את ה-40 מיליון או שלגמרי נוצרו יש מאין. אז אם אנחנו נחזור למודל הזה של היידוע, יכול להיות שאפשר יהיה לפתור גם את הבעיה הזאת. כי מראש יידעו מי מתקרב לסף הזה ויכול להיות שגם ניתן יהיה לקבוע כללים בנושא הזה של מי שמתקרב לסף הזה. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: אוקיי. אני מציעה כזה דבר: נראה לי שזה מקרה נדיר שבו לזיו אין התנגדות עקרונית ורוב השולחן פחות או יותר - - - אורי שרף: רק אני רוצה כן לציין הערה. ושוב, זה חוזר לנושא של סיווג התוכניות. כמובן שסיווג תוכניות ניתן לעשות הרבה יותר בקלות בדיעבד ולא מראש. יכול להיות שבאים אלינו ואומרים ההפקה הזאת אמורה להיות סוגה עילית מסוג כזה או אחר, אבל בדיעבד אנחנו רואים שהיא סוג של ריאליטי. שלי טל מירון (יש עתיד): אחרי שזה משודר, כן. אורי שרף: ורק בדיעבד אתה מבין את זה. אז צריך גם להידרש לזה. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: להידרש לזה. כן גיורא? אפרת רייטן מרום (העבודה): זה עלה בדיעבד, זה קורה? גיורא ואלה: כמה הערות ושאלות. בסוף סעיף 59(א) יש התייחסות למונח אספקת תכני צפייה ושמע בישראל. אם הולכים לסעיף של הגדרות, קודם כל יש חוסר קוהרנטיות לגבי ההגדרות. אם מתייחסים להגדרות בסעיף 56 ויותר חמור מזה, אם הולכים להגדרה בפרק 1 של אספקה בישראל של תכני צפייה ושמע, ההגדרה היא מאוד מצומצמת. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: מה הטיעון. גיורא ואלה: הטיעון הוא שגם תכנים שהופקו בישראל ויש בגינם הכנסה כי הם נמכרו למשל לחו"ל צריכים להיכנס פנימה. כרגע ההגדרה מוציאה אותם החוצה. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: תגמולים? אתה מדבר על תגמולים? גיורא ואלה: לא, לא. מכרו פורמט למשל. אז או שצריך לשנות את הרפרור מאספקת תכנים בישראל או שצריך לשנות את ההגדרה של אספקת תכנים בישראל ולהוסיף בסיפה או מכירה של תכני צפייה ושמע שהופקו עבור אספקה בישראל ונמכרו לחו"ל. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: אפשר להוסיף את הסיפה הזאת, זיו? להוסיף על תכנים שנמכרו לחו"ל? גיורא ואלה: הלא מהותית אמרנו שזה כל סוגים של הכנסות שמשויכים לצפייה ושמע. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: תכני צפייה ושמע בישראל ו/או כאלו שנמכרו. זיו גלעדי: אני לא יכול, אנחנו צריכים לחשוב על זה. ברור לנו מה הבקשה. אבל בואו נשים אותה שנייה על השולחן. הכוונה היא שתוכניות ישראליות, סתם דוגמה, ולא דוגמה שלנו, תוכניות כמו טהרן למשל שנמכרו לאפל טי וי ושודרו בחו"ל ויש בגינן הכנסות בחו"ל - - - גיורא ואלה: לא, לא, הכנסות בגין המכירה. זיו גלעדי: בסדר, קל לי לדבר על דוגמאות שהן לא רלוונטיות לנושא. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: זיו, תמשיך. זיו גלעדי: אבל אני אומר אם סדרה ישראלית כזאת שיש בגינה הכנסות, אבל ההכנסות האלה הן לצורך שידור בחו"ל, האם צריך לראות בהם הכנסה מישראל או לא הכנסה בישראל והבקשה מהוועדה היא שתכריע עכשיו שכן צריך לראות בזה. אפרת רייטן מרום (העבודה): זה שני דברים. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: שאלת הדיוטות. מישהו הגה קונספט מסוים ומכר אותו, לא יודעת, לספק תכנים כלשהו בחו"ל. זה דיל פרטי בינו לבינו. הוא מקבל את הכסף. גיורא ואלה: הכול פרטי, מה זאת אומרת? היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: אז מה אתה רוצה להוסיף לזה? גיורא ואלה: אמרנו בהתחלה, הגדרנו מה זה הכנסה. הכנסות מאספקת תכני צפייה ושמע. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: מי אמור לקבל את הכסף? קריאה: ישראל. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: מה זה ישראל? אפרת רייטן מרום (העבודה): זו עסקה. גיורא ואלה: רגע, אין שום בעיה. אפרת רייטן מרום (העבודה): ברגע שיש עסקת מכירה, אלה שני דברים גיורא. יש את עסקת המכירה ויש תקבולים, נכון? של אחוזים, תלוי בהסכם. גיורא ואלה: לא הבנתי. אפרת רייטן מרום (העבודה): עוד פעם, אלה שני דברים: יש את עסקת המכירה שזה אחד. ויש אם ההסכם קובע שגם מגיעים אחוזים מ-X מכל מיני שיווקים או לא יודעת, דברים אחרים, אז זה הלבל השני. גיורא ואלה: אבל זאת הכנסה, זה כמו הכנסה לפרסום, מה זה משנה? באמת אני אומר. אסף גרונבאום: בסוף אי אפשר לאחוז את החבל משני קצותיו. מצד אחד להגיד ספקים בין לאומיים בחוץ, לא מתייחסים אליהם. מצד שני, כשאנחנו עושים עסקאות עם גורמים בין לאומיים - - - היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: אסף, תודה. זיו, אני מבקשת דבר כזה, לא לדבר בבקשה. כן, זיו? זיו גלעדי: אני רק אגיד, יש הרבה ויכוחים וזה נושא נורא חשוב, איזה סוגי הכנסות מסווגות כהכנסות מאספקה בישראל. חלק מהדברים האלה כבר הונחו בעבר, חלק היום על השולחן וחלק דברים שבכלל עוד לא נוצרו והם ייוולדו רק בעתיד. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: אז איך אנחנו מתגמשים לידי מסקנה פה? זיו גלעדי: אלה דברים, שוב, שלשיטתנו צריכים להיות מיושמים על ידי המהסדר. לא הכול צריך להיות מוכרע ברמת החקיקה. העיקרון של הכנסה מאספקה בישראל צריך להיות העיקרון המסדר ועכשיו כאילו כשעולות תתי שאלות אתה מבין שכל אחד היה רוצה - - - לכיוונו. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: מבחינתך להוסיף לסוף הסעיף הזה ותכנים שנמכרו לחו"ל זה בעייתי? גיורא ואלה: רגע, תכנים ששודרו בישראל ונמכרו לחו"ל. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: רגע, רגע. אף אחד לא מדבר עכשיו. ברור ששודרו בישראל. זיו גלעדי: להוסיף משהו שהוא לא אספקה בישראל ולקשר אותו פנימה - - - היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: בעייתי. זיו גלעדי: כן. אני אומר, העיקרון המסדר הוא אספקה בישראל ועל הדבר הזה צריך לדבר. יש דברים שרואים בהם אספקה בישראל, למרות שאולי זה לא נראה ככה. זה לא דמי מנוי וזה לא פרסומות, אבל הם גם הכנסה. ויש דברים שהם לא נראים והם באמת לא. אני לא חושב שנכון להכריע בתתי שאלות כאלה כרגע. אין לנו את הכלים לזה. אסף גרונבאום: צריך להגיד שזה שינוי סדרי עולם של המצב הקיים. מיכל פליישר: זה ביזנס אחר. אי אפשר לבוא ולהגיד, הרי מי שמספק טלוויזיה רב ערוצית יכול מחר למכור טלוויזיות חכמות, קומקומים והוא יכול גם להחליט למכור יצירות לחו"ל. אי אפשר, מעצם העובדה שזה אותו תאגיד מייצר עוד ליין של ביזנס - - - גיורא ואלה: אפשר להתייחס? לא סיימתי את החלק הזה. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: כן. גיורא, בבקשה. גיורא ואלה: כל מה שאני אומר, אני אתן דוגמה, עוד פעם, קלה. בסדר? תאגיד השידור הישראלי, שלא נמצא פה על השולחן, מחזיק בזכויות של קופה ראשית. הלך ומכר את הזכויות האלה כדי שיפיקו סרט. זה הכנסות - - - היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: סרט בחו"ל על בסיס קופה ראשית. גיורא ואלה: לא, פה בישראל. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: בישראל. גיורא ואלה: ברמת ההיגיון זו לא הכנסה צדדית, זה לא ביזנס אחר. בסדר? זה מתוך, זה כמו למכור שטחי פרסום. הוא עושה כסף מתוך התכנים שהוא יצר. יש בזה, למה לא ליהנות מהדבר הזה? מיכל פליישר: הפרסום זה בעקבות זה שאני משרדת בישראל אני יכולה לשלב פרסומות, נניח קשת ורשת. הם משרדים בישראל, מודל ההכנסה שלהם על השידור זה פרסומות. את הפרסומות משלבים בשידורים כי זה משודר בישראל. אלעד מן: אבל את מוכרת למנויים כל מיני מוצרים נוספים ובאנדלים בגלל שהם מנויים שלך. ואין שום סיבה שזה לא ייכנס למכלול ההכנסה. אסף גרונבאום: אבל למנויים אתה מוכר בישראל. אספקת התכנים נעשית בישראל. אלעד מן: כל ההכנסה היא בישראל, כי החברות האלה אין להן פעילות בחו"ל. גיורא ואלה: אני רוצה להגיד עוד משהו. אני רוצה להגיד רגע עוד משהו, כי זה נאמר. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: זה שיש לכם עכשיו מערב פרוע זה רק כי אני מתייעצת. גיורא ואלה: אני רק רוצה להגיד עוד משהו קטן, כי זה נאמר פה בשיחה צדדית. לכאורה כאשר יש מכירה, אני מדבר פה לזה, אתם הכי חשובים. לכאורה כשיש מכירה, בין אם זה פורמט או תוכנית או whatever אז חלק מזה - - - היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: רגע, לפנחס ולי יש שאלות. שקט בחדר, אנחנו רוצים ברמת ההבנה. פנחס, תתחיל אתה, כי יש לנו פה ויכוח. בוא נראה מי צודק. פנחס גורט: ההגדרה אומרת אספקת תכנים המיועדים בעיקרם לצפייה על ידי הציבור בישראל. עכשיו אני שואל למה אתה מתכוון? יש תוכנית לצורך העניין, שמשודרת בישראל והכוונה הייתה לשרד אותה בעיקר לצפייה לציבור בישראל. בשלב מסוים, לא יודע, זה הגיע לאוזניו או לידיו של גורם בין לאומי שפתאום אומר רגע, זה תוכנית שיכולה ללכת לי טוב. אני יכול למכור אותה, אני יכול לשדר אותה גם בעולם. אפילו שזה בעברית. ואז הוא מוכר ומשרד אותה. זה אופציה א'. אני שואל כדי להבין, יש סדרה כזאת שנניח, שוב, כמו שאמרתי, היא מיועדת לצפייה בעיקר בישראל, אפילו מאה אחוז בישראל. מישהו גילה עליה ואומר וואלה, זה יכול לעניין את הקהל שלי. אני מדבר על מישהו ענק, נניח נטפליקס. והיא מתחילה לשדר את זה בעולם. עכשיו כמובן שיש מזה הכנסה מאוד משמעותי, שכנראה עוקפת בהרבה את ההכנסה שהייתה עד עכשיו. זו אופציה ראשונה. אופציה שנייה, יש ספק תכנים שגם ככה יש לו חברה של הפקות מקור. הוא יודע שיש רצון נניח בקהלים מסוימים בעולם לצפות בעברית והוא מראש מגבש תוכנית שהיא לא מיועדת בעיקר לצפייה בישראל, כי הוא רוצה להוציא אותה לעולם. אבל זה ספק תכנים ישראלי. השאלה היא למה אתה מתכוון, א' או ב'? גיורא ואלה: א'. פנחס גורט: אם זה א', אני לא יודע אם זה לא נכנס להגדרה, צריך לשאול את זיו. אפרת רייטן מרום (העבודה): אבל זיו אמר ביושר שיש הרבה מאוד מודלים שצריך להתייחס אליהם מבחינת ההכנסות. פנחס גורט: לא, שאלה ממוקדת. אם מדובר בסדרה שיועדה לישראל, אבל בהמשך התברר שיש לה פוטנציאל בחו"ל וזה כבר לאחר שהיא נכנסה להגדרה של תכנים המיועדים בעיקרם לצפייה על ידי הציבור בישראל. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: ולא משדרים אותה בישראל? פנחס גורט: משדרים אותה. אלעד מן: אבל ההכנסה היא מאספקת צפייה ושמע בישראל. זיו גלעדי: הסברנו את זה כשדיברנו על הגדרות יסוד. שני סוגי ההכנסות המרכזיות, אני לא רוצה לדבר באחוזים, אבל המרכזיות בפער גדול, זה הכנסות מדמי מנוי והכנסות מפרסומות. שוב, זה בפער גדול ההכנסות. בפריפריה של זה יש כל מיני דברים שזה באמת שאלה איך מסווגים אותם. אני על זה צריך לדבר היום עם המועצות, אין לי את התשובות בשליפה. אני צריך לדבר איתן איך הן מסווגות את זה היום אם הדברים האלה עולים. איך הן רואות בזה. יכול להיות שיש פערים. כבר גילינו לא מעט נושאים שכל מועצה וגם התאגיד כגוף שלישי מסתכל עליהם בדרכים שונות. צריך ללמוד כל אחד למה הוא חושב שהוא הגיע למסקנה שלו. אין לי תשובה על תתי המקרים הקיצוניים. אני אומר, אבל הרוב המוחלט של המקרים זה דמי מנוי שקל לזהות מתי הם בישראל, ופרסומות שקל לזהות בישראל. גיורא ואלה: אבל זיו, אם אפשר להגיד, זה נכון להיום. המודלים הכלכליים מאוד מאוד משתנים ואנחנו גם רוצים שהם ישתנו. אנחנו רוצים לאפשר לשחקנים. לכן ההגדרה למשל של ההכנסה שמכניסה בתוך הרף של 40 שאנחנו מקווים שהיא תרד, היא כן הגדרה יחסית מאוד מכלילה, נכון? זיו גלעדי: הגדרה של הכנסה בישראל היא הגדרה פתוחה. אני אומר, בליבה שלה מאוד קל לאפיין אותה ובפריפריה יש מקומות שאני גם לא יודע לתת עליהם תשובה בשליפה. רוני אבולעפיה: רוני אבולעפיה, הפורום הדוקומנטרי. אני חושבת שאלה לא מקרים בשוליים, אלה המקרים, בהפקות המקור גם בדוקו וגם בדרמה, כשאין חרם על ישראל ואנחנו מקווים שתוך כמה שנים נחזור למצב של לפני שנתיים, זה לא בשוליים. כמעט כל מי שמפיק תוכן עושה את זה ומנסה למכור את זה בחו"ל. זה חלק, כמו שמיכל אמרה, מהמודל העסקי. אני רוצה רק להבהיר לכם מה קורה כשזה נמכר לחו"ל. אני עשיתי סרט דוקומנטרי, נניח שהוא נמכר לשידור בקנדה. אוקיי? קנדה, הערוץ הקנדי שילם 100 שקלים על לשדר את הסרט הזה. 50 מתוך ה-100 שקלים האלה, אם הוא סרט של הוט או yes ילכו להוט או yes. 50% למפיק. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: נשמע כמו דיל הוגן. רוני אבולעפיה: בסדר. אבל אנחנו לא מדברים פה על המפיק, אנחנו מדברים על חובת הפקת המקור. מה עם הכנסות של גוף שידור? מודי שרפסקי: אבל מי פה לוקח את הסיכון הכלכלי, אני לא הבנתי. רוני אבולעפיה: זה הכנסות - - - היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: את רוצה להכניס את זה לתוך ההכנסות. רוני אבולעפיה: זה הכנסות שהם מייצרים מתוכן, מהפקות של תוכן ישראלי. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: הוט ו-yes זה נשמע הגיוני, אתם מכניסים פה כסף. תסבירו לי למה לא. מודי שרפסקי: צריך לזכור שמי ששם את כל הכסף על ההפקה, מאה אחוז מההפקה הזאת, ולקח את הסיכון עם ההפקה הזאת - - - היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: ומי שיצר, הגה? מודי שרפסקי: רגע. אבל מי ששילם. בסדר? בסוף יש גורם שצריך לממן את היצירה. וצריך לזכור, היא אמרה 50% הולך להוט ו-yes - - - היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: זו שאלה קניינית של מי היצירה בסוף. מודי שרפסקי: הכול מוסדר בהסכמים. שלי טל מירון (יש עתיד): זה קשור לניהול סיכונים של מה יצליח ומה לא. רוני אבולעפיה: זה זכויות המסחור נקרא. מודי שרפסקי: זכויות המסחור של היצירה, כמו שאמרה רוני בהגינותה או חצי. 50% הולך להוט ו-yes או קשת, אני לא יודע בקשת איך זה עובד, אני יודע אצלי רק איך זה עובד. ו-50% מקבלים היוצרים. היוצרים נהנים מההכנסה הזאת. גיורא ואלה: אבל אנחנו לא מדברים על מי נהנה או לא נהנה. מודי שרפסקי: אבל שנייה, 50% מהכסף הולך ליוצרים. זאת אומרת, היוצרים נהנים ממכירה - - - היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: ברור. אני רוצה לשמוע את מיכל. מודי שרפסקי: - - - והיום ההכנסות מהדבר הזה לא נלקחות בחשבון. וצריך לזכור גם שיש לי הרבה הוצאות כשאני משווק לחו"ל. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: אני חייבת לציין שאני על הגדר בעניין הזה, מורכב לי. מודי שרפסקי: המון הוצאות, להחליף מוזיקה בשביל זכויות יוצרים, יש המון הוצאות. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: מודי, הנקודה ברורה. מיכל, שתי דקות. מיכל פליישר: אני חושבת שיש פה התבלבלות. כי אנחנו לא שואלים פה למי יש זכויות ביצירה. בסדר? זו שאלה מסדר אחד. למי יש זכויות ביצירה, אם ממסחרים את היצירה, מי מקבל כסף, מי מקבל תמלוגים בגין השידור. מי מקבל תמלוגים בגין שידור בנטפליקס. מחלוקות שי לארגוני הזכויות עם נטפליקס ואחרים על הזכות שלהם לתמלוגים בגין השידור. זה בכלל לא נושא השיח. נושא השיח הוא לא של מי היצירה ומי זכאי לתמלוגים בגין היצירה או לכסף בגין היצירה או לזכויות המסחור שאני מוכרת את היצירה. זה קיים בהסכמים בינינו לבינם. לפעמים זה 50%, לפעמים זה משהו אחר. הייתה ועדת אייל שעסקה בזה. עכשיו אנחנו דנים במשהו אחר לגמרי. נחזור רגע למושכלות היסוד. יש פה עניין שפתחו ואמרו פה בכנות, יש אינטרס ציבורי ביצירה ישראלית. בחרו במקרה הזה, ואין הרבה דיונים בכנסת שהם כאלה, להטיל מס, מס תוספתי, על חברות עסקיות פרטיות. לא על התאגיד, לא על המדינה, ולהחיל חובה נוספת: מכל הכנסה שלכם מאספקת תכנים לישראל אתם תפיקו הפקות מקור בשיעור של 6.5%, זה מה שמוצע כאן. לבוא ולהגדיל את בסיס ההכנסה במסגרת הדיון פה ולהכניס הכנסות מתחומים שהם לא אספקת תכני שמע בישראל זו חקיקה אחרת. אני שמעתי פה סביב הדיון, אני לא רוצה אפילו להזכיר, אבל כל מיני רעיונות. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: אני נוטה להסכים איתך. זיו? מיכל פליישר: אפשר גם לנסות את ההכנסות מאספקת חשמל או מים בישראל. אסף גרונבאום: אם אפשר לפני זיו. מיכל פליישר: כרגע החוק הזה מדבר רק על אספקת תכנים בישראל ואי אפשר לשנות את זה. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: מיכל, את ברורה ואף משכנעת. כן? נגה בריינס: נגה בריינס מאיגוד העורכים. זיו אמר ובצדק, הוא העלה את הדוגמה של התאגיד ובתאגיד כל ההכנסות האלה חוזרות ליצירה המקורית. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: התאגיד הוא 250 מיליון פיקס פרייס ליצירה ישראלית. זה משחק אחר. גיורא ואלה: אני רק רוצה לחדד, אנחנו לא מדברים על הכנסה מאספקת חשמל ולא מאינטרנט ולא מסלולר - - - אפרת רייטן מרום (העבודה): נכון. מהיצירה שעשיתם יחד. גיורא ואלה: ולא משום דבר. זה הארד קור היצירה. זה אחד. שתיים, אני מתרעם על השיח כאילו מדברים היוצרים, היוצרים וכו' וכו'. זה לא האירוע. האירוע הוא כמה מחזירים ליצירה. זה הדבר החשוב. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: האירוע הוא איך אתה מגדיר את ההכנסות. גיורא ואלה: לא, ברור, ברור. אבל רגע, שנייה. שי חייק: אבל גיורא, כשמכרתי בחו"ל היצירה הישראלית לא נהנית מזה? אני לא הבנתי. אפרת רייטן מרום (העבודה): אבל מה קשור ליהנות? גיורא ואלה: רגע, זה בדיוק מה שאני אומר. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: לא, חבר'ה, בואו ניתן לגיורא. אפרת רייטן מרום (העבודה): גם אני נהנית מזה. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: שקט בחדר. אין תתי שיחות. גיורא מדבר, כולם שותקים. גיורא ואלה: אם באנו ואמרנו שאנחנו מגדרים ובמסמכים של הממ"מ יש כל מיני סוגים של מודלים של איך מחשבים את ההכנסה שבגינה יש חובה להשקעה בהפקות מקור ויש צורות יותר גדולות ויש צורות יותר מצמצמות וכו'. אבל אם באנו ואמרנו שהאירוע הוא אירוע שמדבר על הכנסה מאספקה של תכני צפייה ושמע, ויש עוד סימן שאלה לגבי השקעת בעלים. קריאה: בישראל. אפרת רייטן מרום (העבודה): נכון, בדיוק מה שרציתי להוסיף. גיורא ואלה: רגע. אז הדבר הזה זה לא nice to have. מישהו עבד את העבודה הקשה הזאת, השקיע. כל שרשרת הערך השקיעה בדבר הזה וואלה, עשו בוננזה. למה זה לא חוזר חזרה ליצירה? ליצירה. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: בעיניי זה בעיקר שאלה, אפילו לא מהותית, אלא משפטית. אני טועה? שלי טל מירון (יש עתיד): יש הערכה של משרד התקשורת מה ההכנסות מזה? אתם יודעים? אבי בן הלל: אז למה אתם כל כך מתרעמים אם זה לא בוננזה? אסף גרונבאום: בלי להיכנס ליסודות מתחרים המילה בוננזה היא לא במקום. אבי בן הלל: אז למה אתם כל כך מתרעמים? למה אתה כל כך מתנגד? היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: לא לריב עכשיו. לא לריב. מיכל פליישר: המכירה לחו"ל היא באמת עניין של כבוד. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: הנה זה קורה. הנה זה קורה. שעתיים אנחנו פה והכול מתחיל לנזול לכל מיני זה ולא אסוף. זיו. גיורא ואלה: אני רק רוצה להגיד שניונת לפני זה, שהיו לי הערות נוספות שלא קשורות לנקודה הזאת. אם יהיה לי זמן אחר כך אני אשמח. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: אורי? אורי שרף: אצלנו, שוב, זה בחקיקת משנה הנושא מוסדר, לא בחקיקת הראשית, תקנות הכספים. והם מגדירות במפורש שהכנסות ממכירת עותקים, ככה זה נקרא בעצם. כל הפירות של בעל הרישיון ממה שהוא משדר ברישיון. קריאה: קלטות. אורי שרף: כן. אם עכשיו as is הסדרה נמכרה ולא משנה למי, אז ההכנסות שלה נכנסות אצלנו לבסיס ההכנסות. שלי טל מירון (יש עתיד): זאת אומרת לא משנה איפה משודר. אורי שרף: אבל אם - - - את הפורמט כפורמט, שזה לא עותק, אלא רק את הפורמט אז זה - - - היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: אוקיי. אז אני צריכה שתסביר לי מה זה עותק ומה זה פורמט. אורי שרף: עותק זה הסדרה איך שהיא נמכרת לגמרי, אותה צורה בדיוק. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: היה והסדרה בטיפול, אוקיי? קריאה: בטיפול זה פורמט. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: נמכרה. שחקנים אחרים, שפה אחרת. אורי שרף: זה פורמט. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: זה עותק או פורמט? אורי שרף: פורמט. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: ומה דין פורמט? נכנס לבסיס ההכנסות? לא נכנס לבסיס ההכנסות. שלי טל מירון (יש עתיד): לא. כי הפיקו ועשו את זה שם. גיורא ואלה: פאודה זה עותק, ילד רע – עותק. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: זאת אומרת רק אם זה אותה סדרה copy paste בעברית משודרת. כמה מקרים כאלה יש? שלי טל מירון (יש עתיד): יש, יש. בטח שיש. גיורא ואלה: ילד רע בעברית של הוט עשו בוננזה שחבל על הזמן בנטפליקס. שלי טל מירון (יש עתיד): פאודה, כל מיני כאלה. גיורא ואלה: יש, יש. הסדרות שלנו מצליחות בעולם למרות העולם. שלי טל מירון (יש עתיד): טהרן, פאודה, זגורי. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: אני לא יודעת, אני משאירה את - - - אורי שרף: אצלנו זה נקרא פירות מהרישיון. כך זה נקרא. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: מה שאורי פה אומר זה שמיכל טועה ושכן, נכנס לבסיס ההכנסות. אפרת רייטן מרום (העבודה): אני לא מצליחה להבין. אתם יכולים רגע לעזור לנו שנייה? היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: נכנס לבסיס ההכנסות. אפרת רייטן מרום (העבודה): זיו, רגע. זה לא אותה רגולציה. הוא רשות שנייה. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: אני מנסה לחשוב רגע על העיקרון המזקק, לאו דווקא על הגוף. אסף גרונבאום: אז אם אפשר להגיד מילה. אפרת רייטן מרום (העבודה): אני חייבת רגע שנייה שפשוט תמסגרו אותנו. כי אני חושבת שבסוף אנחנו חוזרים חזרה להגדרה של ההכנסה. אז בואו תעזרו לנו, תגדירו לנו הכנסה שבגינה יש 6.5%. שלי טל מירון (יש עתיד): כרגע זה בישראל. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: השאלה אפרת אם אנחנו מוסיפים בחו"ל, זאת השאלה. אפרת רייטן מרום (העבודה): זה הרבה יותר. שלי טל מירון (יש עתיד): יש לי גם שאלה. אפרת רייטן מרום (העבודה): זה נכון כמובן שזה אחד האלמנטים שאנחנו בוחנים, אבל כשאנחנו נכנסים לעניין של ההגדרה של הכנסה, היו פה שאלות באמת הזרמת בעלים אם זה נכנס להכנסה או לא. זאת אומרת, העניין של הגדרת ההכנסה הוא מהותי כדי שאפשר יהיה בכלל לדון הלאה. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: זה פחות או יותר מה שאנחנו מגדירים הכנסה. אוקיי, כן אסף? אסף גרונבאום: אני רגע רוצה לחזור רגע לרציונל. כל הרציונל של הפקות מקור זה שכאשר יש ספקי תכנים שמספקים שידורים לציבור בישראל הם יספקו אחוז גבוה של שידורים שיהיו בעברית ויהיו יצירה ישראלית. לכן אין שום טעם להתייחס בכלל למה שקורה בחו"ל. זה נוגד את כל הרציונל של הפקות מקור. הפקות מקור זה הפקות שמיועדות למי שצופה בהן בישראל ולכן אין מקום בכלל. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: לא פותחים פה דיון. אבי בן הלל: לא נכון. זה לא נכון. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: חבר'ה, לא פותחים פה דיון. הכול נשמע, הכול נאמר. אני מבקשת מכם לחזור אולי להתייעץ, יש פה שתי עמדות לדעתי, גם בתוך הייעוץ המשפטי. לחזור עם מסקנות. אבי בן הלל: עוד סוגיה קטנה שצריך לקחת לתשומת לבנו, זה הסיפור רגע של הבין לאומיות. הרי אם הם נכללים בחובת השקעה והן מוכרות - - - היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: בוא לא ניכנס לזה. אבי בן הלל: לא, לא, זה חשוב. זה חשוב כי יש פה גם שני אלמנטים. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: אבל כרגע משתנה שאין לי תשובות עליו. אבי בן הלל: לא, אבל רגע. יש גם נטפליקס ישראל ויש נטפליקס רגיל. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: לא, לא, אני מבקשת לא להכניס את הסוגיות האלה. אבי בן הלל: הם מוכרים את התוכן שלהם לנטפליקס ישראל. כלומר, זה לציבור הישראלי. אפרת רייטן מרום (העבודה): אה, בתוך מדינת ישראל, ספציפית לאזרחי מדינת ישראל. אבי בן הלל: בדיוק, הם מוכרים הרבה תכנים לנטפליקס ישראל. זה לא שזה נמכר במקומות אחרים. זה לא שזה נצפה בפריז ובברלין. בסדר? אז זו סוגיה שצריך לשים אליה לב, יש שם הרבה מאוד כסף. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: כן, שלי. שלי טל מירון (יש עתיד): רציתי שאלה קטנה. זה מחזיר אותי שוב לנושא הכלכלי שכבר דיברנו עליו. אני לא יודעת אם למשרד התקשורת או למועצת הרשות השנייה ולמועצת הכבלים והלווין יש נתונים בכלל. אני לא יודעת אם יש פילוח שיודע להגיד כמה מתוך התוכניות האלה מצליחות להימכר לשוק הבין לאומי. על איזה פלח שוק אנחנו מדברים, כמה כסף זה ובמה מדובר. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: לא, אבל אני חושבת שאנחנו גוזרים את העיקרון, פה זה שאלה שאתה גוזר את העיקרון לפני. אנחנו לא אומרים טוב, זה מעט אז לא או וואי, זה הרבה אז כן. אנחנו אומרים האם מהותית זה נכון או לא נכון. שלי טל מירון (יש עתיד): זה נכון. אבל אני גם חושבת על התמריץ. מה יהיה התמריץ של לעשות דברים בהמשך. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: השוק החופשי. שלי טל מירון (יש עתיד): כן, אני מסתכלת על זה. פשוט מעניין אותי. את צריכה להחליט, אבל לדעתי אנחנו חייבים דיון חסוי רגע שנותן לנו נתונים. תנו לנו לראות נתונים שנבין מה ההשלכות, שנבין על מה מדובר. אלה גופים שאנחנו צריכים להבין מה ההשלכות של זה. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: אני לא יודעת. כשהכנתם את ה-RIA היו לכם נתונים - - - רוני אבולעפיה: היצירה הישראלית סופר מצליחה בעולם. מדובר במיליונים רבים. שלי טל מירון (יש עתיד): אני לא יודעת, אין לי נתונים. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: כשהכנתם את ה-RIA היו לכם בסיס נתונים? למשל כמה אחוזים מהסדרות נמכרות, כמה זה? שלי טל מירון (יש עתיד): נמכרות לחו"ל, מה פלח השוק. משהו, יש לכם? היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: אריאל. אריאל שטיינר: כפי שזיו אמר, עיקר ההכנסה זה ממנויים ופרסומות ודמי העברה שדיברנו עליהם קודם. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: זאת אומרת אתה אומר שזה יחסית זניח. אריאל שטיינר: אבל לא פה, זה באמת השוליים. אני כן רוצה רק להגיב למשהו שהוא בשולי הדיון. נאמר פה קודם שהחובה הזאת היא מס. זה לא נכון. החובה הזאת אינה מס. אסף גרונבאום: רגע, למה זה לא מס? היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: זה עכשיו לא השאלה. אסף גרונבאום: לא, למה? זו שאלה משפטית שצריכה לעלות פה על השולחן. למה אתה חושב שזה לא מס? אריאל שטיינר: זה לא מס כיוון שזה לא יוצא מהכיס שלך והולך לקופת המדינה, אלא זו קופת השקעה שהיא - - - היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: תודה רבה. תודה רבה. אלעד מן: אני. אלעד מן, היועץ המשפטי של הצלחה. אני באתי לפה מדיון בוועדה לביטחון לאומי, ששם דיברו על הסתרת נתוני הפשיעה. כמה מתאים שפה אנחנו מדברים על הסתרת נתוני ההשקעה. כי זאת בעצם התמצית של העניין. אף אחד לא יודע כמה עסקאות נעשות בברטר, כמה הכנסה פסיבית יש ממניות ונדל"ן. איפה המספרים האלה ומה היחס שלהם להכנסות פרסום. כמה מבנדלינג נכנס לקופה על לקוחות שבויים. לכן הדיון פה הוא חסר לגמרי במובנים של מבנה ההכנסה. אם יש מנוי שבוי ומוכרים לו חשמל ומוכרים לו שירותי טלפון בצורה שמשרתת את כלל התאגיד, הדעת נותנת שההכנסות האלה צריכות לקבל ביטוי גם בחובת ההשקעה. אותו דבר, אני רואה את הפרצופים המזועזעים מולי. אני ממש הכנתי - - - היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: בסדר, אבל באמת זה לא מקדם, אלעד. אלעד, זה לא מקדם כרגע את הסעיף וזה בטח לא מקדם את הדיון. אז בבקשה. אלעד מן: אבל מישהו צריך להגיד את זה. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: הערה עניינית. לא כרגע. כרגע אנחנו דנים על זה, על סעיף מסוים. אלעד מן: בדיוק אנחנו בזה. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: טוב. תחתור לסיום. אלעד מן: ההערה השנייה שהיא מתודולוגית, אבל היא מהותית לחלוטין, זה שאנחנו לא יודעים את נתוני האמת נכון להיום. כיוון שהרשות השנייה לא פרסמה את דוחות 2022. מועצת הכבלים והלוויין פרסמה רק את דוחות 2022. שלי טל מירון (יש עתיד): לנו אין נתונים. אלעד מן: השחקניות עצמן לא מפרסמות את הנתונים. ולכן הערה ראשונה היא שהדיווחים שמוגשים מכוח הסעיף הזה - - - קריאה: הנתונים הועברו לרשות. שלי טל מירון (יש עתיד): לא, אבל הם לא פרסמו דוח. אלעד מן: אתה יכול לפרסם את זה ביוזמתך, אתה יודע. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: בסדר. תודה. אלעד מן: הדיווחים מכוח הסעיף צריכים להיות פומביים. זאת אומרת כשגוף מעביר דיווח למועצה על מכלול הכנסותיו הדיווח הזה צריך לקבל פומביות. הקביעה של יושב-הראש צריכה לקבל פומביות עוד לפני השורה התחתונה. כל הדברים האלה אין שום סיבה שהם לא יהיו שקופים בזמן אמת. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: תודה רבה. הדיון הסתיים. למצדה יש כאן סוג של - - - שי חייק: גברתי, רק תחשבי אם הדבר הזה עומד בקנה אחד עם ההצהרות של השר על רפורמה של דילול הרגולציה ושוק חופשי ונכניס לכם תחרות. רז ניזרי: זה גם לא עולה בקנה אחד עם חופש המידע, אלעד. אתה יודע את זה. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: מצדה, את רוצה או שאני ממשיכה? אלעד מן: חופש המידע זה זה. רז ניזרי: חופש המידע זה מידע מסחרי. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: חבר'ה, שקט. שקט בחדר. מצדה רוצה לאגד את זה לאיזה שהוא משהו שנראה שיצלח את החדר. אני באמת רוצה שננסה בשלב הזה אם יש דברים שיש עליהם הסכמות כבר לעשות עליהם צ'ק ולא לחזור אליהם אחר כך. בואו נקשיב למצדה ונראה אם אנחנו מסוגלים להתכנס לזה. מצדה מצלאוי דוד: בסעיף באמת 59, לפני שאנחנו עוברים לסעיף 60, היו לנו שתי סוגיות מרכזיות. הסוגייה הראשונה זאת הייתה הסוגייה של מתי אנחנו קובעים את מועד ההשקעה בהפקת המקור. לגבי זה אני כן חושבת שהייתה פה בסך הכול הסכמה די רחבה שנכון לקבוע את מועד ההשקעה כמועד החתימה, עם איזה שהיא אפשרות גמישה לתת למועצה את הסמכות לקבוע את הכללים לגבי מועד השידור. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: אני מאוד נוטה להסכים עם זה. זיו? אנחנו יכולים ללחוץ יד? זיו גלעדי: צריך לבדוק. מצדה מצלאוי דוד: ככל שאין התנגדות אנחנו גם חושבים. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: בואו ננסה להוריד לנו קצת מהעומס אחר כך. אריאל שטיינר: אנחנו נצטרך לבדוק. מצדה מצלאוי דוד: בסדר. אנחנו כן נגיש שנראה לנו שבסך הכול זה כן איזה שהוא כיוון חיובי במובן הזה שזה כן תוחם במסגרת החקיקה הראשית את הקו המנחה ובכל זאת מאפשר למועצה את הגמישות בהקשר של קביעת כללים לגבי מתי אפשר יהיה להכיר או לא להכיר ביחס למועד השידור. זה לגבי זה. לגבי הנושא של ההערה לגבי אספקת תכני צפייה ושמע והאם אנחנו מכירים בהפקות שנמכרו. אני חושבת שזו סוגיה שצריך לחשוב עליה. אנחנו נשאיר את זה. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: מאוד מורכבת. מצדה מצלאוי דוד: מאוד מורכב. אנחנו נשאיר את זה כרגע כמשהו שמצריך הכרעה. גם אנחנו צריכים להתכנס בינינו לאיזה שהיא עמדה. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: יש פה כרגע 50-50. גיורא ואלה: יש לי רק שאלה לגבי החלק הראשון. מצדה מצלאוי דוד: זה לגבי זה. אסף גרונבאום: רק צריך לשים לב שצריך יהיה לחדד את ההגדרה של אספקת תוכן בישראל. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: אסף, לא. מצדה מצלאוי דוד: שיהיה צריך מה? הוא כבר התחיל. פנחס גורט: ככל שיוכרע לכאן או לכאן יהיה צורך לחדד את ההגדרות הרלוונטיות. ברור. מצדה מצלאוי דוד: זה גם לגבי 59(א), גם לגבי 59(ב). אם יש עוד משהו לגבי זה, אם לא, אנחנו נתקדם לסעיף 60. אפרת רייטן מרום (העבודה): אבל את יכולה להגיד באמת משהו? כי עלתה פה באמת שאלה מעניינת וזה מה שניסיתי להגיד לך מקודם. האם באמת הטלת החובה הזאת על ידי מדינה על תאגידים פרטיים, על חברות פרטיות, האם זה באמת לא נכנס בגדר מס? כי זה הטלת חבות ישירה על גוף פרטי וזה לא שהם מקבלים בתמורה משהו. זה לא. קריאה: זה נכס. אסף גרונבאום: לא, אנחנו לא מקבלים נכס, זו בדיוק הנקודה. בעולם הזיכיונות אנחנו השתמשנו במשאב מוגבל. כיום המשאב הזה פתוח לכולם. אפרת רייטן מרום (העבודה): אני לא אוהבת, כמובן שאי אפשר לבוא, אף אחד לא נהנה לבוא ולהגיד שהחובה לעשות הפקות מקור זה מס. אבל צריך רגע להסתכל למציאות בעיניים. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: אסף, כואבת לי היד. אנחנו מתקדמים חברים. לגבי סעיף 60, 61 אם יש לכם הערות נקודתיות. לא כלליות, לא ללכת לסמטאות צדדיות. נקודתי לסעיף 60,61 או שאפשר להמשיך ל-62. שלי טל מירון (יש עתיד): לא, יש לנו שאלות. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: תודה. 62. צביקה גוטליב: גברתי, אבל את אמרת שאת נותנת אפשרות לדבר גם לגורמי מקצוע, גם לחברי כנסת ברוטציה ולכאן לא הגעת, למרות שנרשמנו. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: שאלתי את שניכם ואמרת שאלעד ידבר. צביקה גוטליב: לא, הוא דיבר על הבסיס לחישוב ההכנסות. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: הבנתי. אוקיי. עשית ככה אז הייתי בטוחה שהוא מדבר בשמך. צביקה גוטליב: הוא דיבר על הבסיס של ההכנסות. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: אוקיי. אתה רוצה לדבר? צביקה גוטליב: הוא מבין גדול ממני בזה. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: אוקיי. אתה רוצה זכות דיבור? צביקה גוטליב: אפשר? היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: בוודאי. צביקה גוטליב: אוקיי. עו"ד צביקה גוטליב מאיגוד המפיקים. אני רוצה להגיד שבדיון הקודם לצערי לא יכולתי להגיע, אבל נאמר פה משהו נורא חשוב שככה דילגו עליו ואני שמח שראש המטה של המנכ"ל אמר אותו. בעצם הוא אמר אנחנו הקלנו מאוד על הפלטפורמות והורדנו מ -15% ל-6.5%. זה מה שהוא אמר בדיון הקודם ואני חושב שהסוכרייה הזאת היא נורא מהותית כאן. היא הופכת את כל החוק הזה, מבחינתנו היוצרים, לנזק ולגזר דין מוות. הסכומים שאנחנו מדברים עליהם, גם אם נעלה אותם מ-6.5% ל-7% לא מסתכמים במספרים שמדברים עליהם במשרד התקשורת. אם את רוצה לדבר על מספרים אפשר גם להציג. שלי טל מירון (יש עתיד): אתה מדבר על הערוצים. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: אני אגיד לך איזה מספרים לי יש בראש. צביקה גוטליב: ה-6.5% האלה לא מגיעים לסכומים שאנחנו מדברים עליהם. אסף גרונבאום: אנחנו עולים נומינלית, אנחנו יורדים באחוזים. זה לא נכון. צביקה גוטליב: הם גזר דין מוות. שלי טל מירון (יש עתיד): רגע, יש פה בלבול, צביקה. למי אתה מתייחס, לפלטפורמות או לערוצים? יש פה בלבול. צביקה גוטליב: אותו דבר. קריאה: לא נכון, הפלטפורמות העלו מ-4% ל-6.5%. צביקה גוטליב: לא. אתם מדברים על סוגה עילית, אני מדבר כל תוכן וכל יצירה. אני לא מדבר כרגע על סוגות. אתם לוקחים עבודה וכסף מהתעשייה. בסדר? אתם יכולים להציג את זה איך שאתם רוצים. לרדת מ-8% השקעה ל-6.5% זו הורדה. לרדת מ-15% ל-8% זו הורדה. קריאה: לא, זה קודם 4% לפני. צביקה גוטליב: לא, זה לא 4%, זה 8%. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: עו"ד גוטליב, שנייה. אני מסתכלת על זה נומינלית. מה שאני יודעת שיש זה 250 מיליון של התאגיד כל שנה ובחוק הזה כשהוא יעלה ל-7% בקירוב 300. זה אומר 550 מיליון. צביקה גוטליב: זה לא נכון, התאגיד אבל, גם רשות השידור. זה לא נכון. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: למה לא? איפה אני טועה? צביקה גוטליב: כי התאגיד מחויב למה שבעצם רשות השידור הייתה חייבת. אתם מתעלמים לחלוטין מרשות השידור לאורך שנים. בסדר? הייתה חובה בחוק להשקיע בהפקות מקור. כרגע המתנה שמשרד התקשורת נותן לגופי השידור כדי שהם יתמכו בחוק הזה, סוכרייה, זה לרדת לרשת וקשת. אסף גרונבאום: זה מצליח, אתה רואה. אתה רואה איך אנחנו תומכים, חבל על הזמן. שי חייק: בינתיים היוצרים תומכים בחוק. צביקה גוטליב: זה כסף שנגרע מהתעשייה. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: שומעת אותך. תודה. תודה רבה. צביקה גוטליב: רגע, משפט אחרון. המפיקים מתנגדים לחלוטין לחוק ולפרק היצירה באופן מוחלט. שיהיה ברור הדבר. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: Seriously? צביקה גוטליב: חד משמעית. הוא גזר דין מוות לתעשייה. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: לא, אני חושבת שגזר דין מוות לתעשייה זה מה שקורה עכשיו. צביקה גוטליב: בואי נדבר על מספרים. שלי טל מירון (יש עתיד): אולי תציג לנו מספרים? אפרת רייטן מרום (העבודה): אתה אומר דברים קשים. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: רגע, רגע. התחשיב הנומינלי שלי הוא בקירוב 550 מיליון שקלים בשנה. צביקה גוטליב: אבל עוד פעם, את לוקחת, לפי מה? את לוקחת את התאגיד 250 מיליון שקלים. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: לא משנה עכשיו מה היה ברשות. צביקה גוטליב: אבל זה חשוב מאוד. שלי טל מירון (יש עתיד): תסביר. למה זה גזר דין מוות? היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: אני מסתכלת ש-2027 נפתחת, הרגולציה הישראלית מחייבת את התעשייה ב-550 מיליון שקלים ליצירה ישראלית. אם אתה לוקח את החוק הזה, איפה אני טועה? איפה אני טועה? שלי טל מירון (יש עתיד): אז אולי שצביקה יציג את הנתונים שיש לו. בואו נשמע, זה מעניין מאוד. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: פחות או יותר אנחנו יודעים אותו. אפרת רייטן מרום (העבודה): אתם יכולים להסביר לנו קצת יותר בפירוט? שלי טל מירון (יש עתיד): גלית, אבל זה מעניין לשמוע את הנתונים שיש לו, בואו נשמע, זה הכי חשוב. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: מה הנתונים? צביקה גוטליב: בשמחה רבה. ב-2014 הוט ו-yes השקיעו 312 מיליון שקלים בהפקות מקור. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: כל אחת, שתיהן ביחד? צביקה גוטליב: ביחד. שלי טל מירון (יש עתיד): אנחנו רוצים לרשום. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: 2014 כמה? צביקה גוטליב: הוט השקיע 180 מיליון ו-yes השקיעה 132 מיליון. מה שאומר גם, אני חוזר למה שהיה בדיונים הקודמים, שאפשר לדבר על ההכנסות ועל המספרים של החברות. זה קורה גם היום. אפשר והחוק הזה מהבחינה הזאת. קשת ורשת וערוץ 10 – 243 מיליון. רק הם, אני לא מדבר לא על התאגיד ולא על - - - היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: כמה קשת רשת? אפרת רייטן מרום (העבודה): קשת, רשת ו-? צביקה גוטליב: קשת, רשת ו-10 – 243 מיליון שקלים. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: 243, אנחנו מגיעים לחמש מאות - - - צביקה גוטליב: 554. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: נכון. וזה בלי התאגיד אתה אומר. צביקה גוטליב: בלי התאגיד ורשות השידור. מיכל פליישר: רשות השידור לא עשתה כלום אז. צביקה גוטליב: רשות השידור הייתה מחויבת - - - מיכל פליישר: אתה יודע שיש לך 250 מיליון שקלים. אפרת רייטן מרום (העבודה): רגע, רגע. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: אי אפשר ככה. שלי טל מירון (יש עתיד): אפשר לשמוע אותו רגע? שנייה. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: די. רגע. שוב, כמה רשות השידור הייתה מחויבת? צביקה גוטליב: רשות השידור אני לא מדבר עליה כרגע, אני מדבר רק על מי - - - אסף גרונבאום: לא, זה חשוב לסך הכולל. מה, אי אפשר להתעלם ממה שלא נוח. מיכל פליישר: לא היו הפקות מקור בתאגיד. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: אי אפשר שאי לא שומעת מילה. באמת אי אפשר. אסף גרונבאום: יושב פה היועץ המשפטי של התאגיד לשעבר, אפשר לשאול אותו. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: אסף, אסף. מה אתה אומר? צביקה גוטליב: אנחנו מדברים על גופים שמחויבים תחת חוק התקשורת וחוק הרשות השנייה. אני לא מדבר כרגע על התאגיד, שם אותו בצד כרגע. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: לא, אני רוצה נומינלי לשנה, אני בחורה שמרנית. אני רוצה כמה כסף יש. צביקה גוטליב: מה זה נומינלי לשנה? אבל זה לא עובד ככה. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: כמה כסף מדינת ישראל, תאגיד, קשת, רשת, לא אכפת לי. שלי טל מירון (יש עתיד): אבל זה לא אותו דבר. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: כמה כסף מדינת ישראל מחויבת - - - צביקה גוטליב: זה לא עובד ככה. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: - - - לתת ליצירה. למה לא? צביקה גוטליב: כי אנחנו מדברים פה על גופים פרטיים, לא על גוף ציבורי. אפרת רייטן מרום (העבודה): זה בא מהכסף הפרטי. שלי טל מירון (יש עתיד): יש שידור ציבורי ויש חברות מסחריות. אסף גרונבאום: אתה בא מהמקום של היוצרים. אתה בא מהמקום של היוצרים, לא מהמקום שלנו. צביקה גוטליב: חד משמעית. אני מדבר לגמרי על היוצרים. אסף גרונבאום: יפה. אז תגיד כמה קיבלתם, לא כמה נתנו. צביקה גוטליב: אני אומר. אפרת רייטן מרום (העבודה): מה זאת אומרת, אסף? הוא אומר שהוא מייצג את המפיקים, מה? צביקה גוטליב: שילמו, הוציאו 554 ב-2014. שלי טל מירון (יש עתיד): אוקיי, תמשיך. צביקה גוטליב: אפשר לעבור הלאה? שלי טל מירון (יש עתיד): כן, כן, חשוב מאוד. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: זה 554 ובנוסף לזה עוד 250 של התאגיד? שלי טל מירון (יש עתיד): הוא לא יודע כמה זה היה אז. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: חבר'ה, אני לא יכולה לשמוע כלום כי כל שאלה אתם עונים במקומו. כן? צביקה גוטליב: התאגיד לא היה קיים ב-2014. אנחנו מדרים על רשות השידור. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: אוקיי, אז זה מסדר לי את המספרים. מיכל פליישר: הסכומים מתייחסים לא רק לסוגה עילית. זה נכון? צביקה גוטליב: אני מסכים. אפשר להמשיך אבל? היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: אפשר להמשיך. מיכל פליישר: חשוב, זה לא תפוחים לתפוחים. שיגיד כמה סוגה עילית. צביקה גוטליב: לא מעניין אותי סוגה עילית, חברים. אתם גורעים כסף מהתעשייה. מהפרנסה של אנשים ומיצירה. אתם לוקחים כסף מיצירה ומיוצרים. מודי שרפסקי: תפסיק עם האמירות האלה. צביקה גוטליב: אני אומר את זה במפורש, בוודאי. מודי שרפסקי: הן לא נכונות ואתה סתם - - - היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: שנייה, שנייה מודי. קריאה: זה לא מכובד לדבר בגניבה. צביקה גוטליב: לא, אני לא מדבר בגניבה. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: אני אאפשר - - - צביקה גוטליב: אתה עשית סיבוב יפה על משרד המשפטים. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: אם לא תפריעו אני אאפשר לכם להתייחס. אם תפריעו אני לא אאפשר לכם להתייחס. אני רוצה לשאול, היינו הוט, yes, קשת, רשת, ערוץ 10. נקסט, מה עוד היה? צביקה גוטליב: בואו נדבר רגע על מה קורה ב-2022, כי אנחנו לא יודעים מה קורה - - - היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: אוקיי, ב-2014 אנחנו מדברים על 554 מיליון. שלי טל מירון (יש עתיד): נכון, בלי התאגיד. צביקה גוטליב: נכון. רק גופים פרטיים. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: אנחנו מדברים על אותו סכום כרגע. אפרת רייטן מרום (העבודה): הוא יכול לדבר על 2022? כי הוא רצה לתת נתונים. צביקה גוטליב: אני רוצה. כי לשמחתנו אחרי הפנייה שלנו למועצת הכבלים פרסמו את הדוח של 2022 שבוע שעבר או לפני שבועיים. אלעד יכול להוסיף אולי יותר. ב-2022 הוט השקיעה 102 מיליון ו-yes השקיעה 89 מיליון. זאת אומרת ירדנו מ-312 מיליון ל-191 מ-2014 עד 2022. שלי טל מירון (יש עתיד): הערוצים כמה? צביקה גוטליב: הערוצים לצערי, יצא פה המנכ"ל של הרשות השנייה. לא פרסם. שי חייק: אני אבדוק לך את זה. צביקה גוטליב: אתה רוצה להגיד לי? אתה יודע את הנתונים. שי חייק: אני אבדוק לך את זה, אני לא יודע אותם. אלעד מן: אנחנו יודעים שלמישהו יש דפיציט של עשרות מיליוני שקלים בחובות הפקה. שי חייק: אתה מכוון את זה אליי? אלעד מן: לא, אבל שנינו יודעים מי זה. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: הוט ו-yes, איך אתם מסבירים את הירידה הזאת? מודי שרפסקי: זה נורא פשוט, בהכנסות. הדוחות שלנו הם במקרה פומביים, אז אפשר לראות גם מה קרה להכנסות. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: אוקיי, מה אתה עונה לזה? שי חייק: לא, זה לא ההכנסות, זה ה-OTT. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: הם אומרים לך אנחנו מחויבים לפי הכנסות, ההכנסות ירדו. שלי טל מירון (יש עתיד): לא, מי שעבר לשידור באינטרנט לא מחויב בהפקות מקור. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: חברה', אי אפשר. שקט בחדר. שלי טל מירון (יש עתיד): אבל גלית, מי שב-OTT לא מחויב בהפקות מקור. ברור שיש ירידה. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: את זה אני יודעת. את זה אני יודעת, אבל אנחנו מדברים פה על הוט ו-yes שכן מחויבות. שלי טל מירון (יש עתיד): מי שעבר לאינטרנט ב-2022 לא מחויב, אין עליו רגולציה. שי חייק: Yes והוט העבירו את הלקוחות שלהם ל-OTT. הם לא מחויבים בחלק מהלקוחות שלהם בהפקות מקור. צביקה גוטליב: Yes היום נמצאת ב-85% OTT, או 90%, אני לא יודע כמה הם דיווחו לאחרונה. האחרון שראיתי 85%. זה אומר שרוב ההכנסה שלהם לא מחויבת בהשקעה. זה אומר שכסף, כמויות של כסף נגרעו מהתעשייה ומהיצירה. בלי להתייחס בכלל להתייקרות של כל הדברים מ-2014 עד 2022. שלי טל מירון (יש עתיד): בגלל זה התעשייה גוועת אבל. צביקה גוטליב: והעובדה שאני לא יודע מה קורה ב-2023 - - - היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: אבל כאשר החוק הזה יעבור גם מה שנמצא על ה-OTT יהיה מחויב. צביקה גוטליב: קודם כל, כן. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: אז בעצם אתה מחזק את החוק. צביקה גוטליב: לא. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: למה? כשאתה בא אליי עם שנת 2022 ומראה לי ירידה מ-312 מיליון ל-191 מיליון ואז באותה נשימה אומר לי שהחוק קובר אתכם, אני באה ואומרת לך מנגד הירידה הזו תיעלם. כי היא תגולם ב-OTT. צביקה גוטליב: זה לא נכון. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: למה? צביקה גוטליב: למה זה לא נכון? כי ההכנסות - - - היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: כרגע אתה אומר לי 85% הכנסות לא מדווחות. אני באה לתקן את זה. צביקה גוטליב: נכון, נכון. אפרת רייטן מרום (העבודה): אז למה כן? צביקה גוטליב: בעבר שילמו על מנוי של yes והוט בגלל שזה היה קשור גם בעלויות תשתית, 200 שקלים והיום משלמים על מנוי להוט ו-yes 60 שקלים או 90 שקלים. מיכל פליישר: זה שטויות שאין לתאר. מנוי כבלים ומנוי סיבים בהוט משלם סכום אחר. תרימו טלפון למוקד של הוט, סיבים אופטיים עולה פחות מכבלים? היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: מיכל, את תצטרכי ללמוד לחכות לתורך ולסמוך עליי שאני אתן לך. לא להתפרץ. לא להתפרץ, נורא פשוט. כן? עופר ויסוקר: היי, עופר ויסוקר, יועץ משפטי וסמנכ"ל רגולציה, yes. מה שקרה בשוק, וצריך להכיר את הנתונים, גם אם מתעקשים מעבר לשולחן להגיד נתונים שהם יודעים שהם לא נכונים, בעזות מצח. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: לא לחלק ציונים. זה עכשיו 10 דקות ריב, נקודה. צביקה גוטליב: מה לא נכון? כבוד יושבת-הראש מה לא נכון? שיגיד מה לא נכון. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: לא לחלק ציונים. עופר ויסוקר: אין בעיה. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: תמשיך ושקט בחדר. עופר ויסוקר: אני לא אחלק ציונים נוספים. צביקה גוטליב: אבל מה לא נכון? תגיד מה לא נכון. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: הוא רוצה, הוא ממש מעוניין, אם תיתן לו. אז תיתן לו. שלי טל מירון (יש עתיד): סבלנות. עופר ויסוקר: פשוט השוק נפתח לתחרות. נכנסו שחקנים בין לאומיים וגם התרבו שחקני הטלוויזיה הרב ערוצית שיש בשוק. מה קרה בעקבות הדבר הזה וכמו שמודי אמר, הדוחות של yes הם פומביים, לא צריך אפילו שאני אבוא הנה, אפשר ללכת ולקרוא אותם. מה שקרה שההכנסות נחתכו ב-30%. הרווחים לא קיימים. אפשר להסתכל גם על תזרים המזומנים. כל המדדים הפיננסיים שעליהם צריך להסתכל. דרך אגב, הכסף לא הלך לפח. כמו שאמרה פה נציגת אחת היוצרים, אני לא זוכר מי, אבל אני חושב שהמספרים שלה די נכונים. כ-900 מיליון שקלים הגופים הבין לאומיים מכניסים היום. הם לא ממוסים היום. מה קרה להכנסה הממוצעת, ולא בגלל, הנה אני מרסן את עצמי, לא בגלל הדברים שנאמרו שברור מה שאני רוצה להגיד עליהם. מודל ההוצאות שלנו לא השתפר. מה שקרה שההכנסות הלכו מכבלים ולוויין לגופים אחרים. אז אם יש 900 מיליון שקלים בבין לאומי שלא ממוסים כרגע ויכול להיות שגם לא ימוסו, כי זה מעלינו ואי אפשר. הם נעלמו. לא יכול להיות שהוט ו-yes יישאו בזה. אפשר לבדוק גם את התגובה שלנו לכל השינויים ולפולקמן. אנחנו בחיים לא אמרנו שצריך לא להיות חובת השקעה בהפקות מקור. אין לנו בעיה עם חובת השקעה בהפקות מקור. אנחנו גאים להיות מאלה שמשקיעים בהפקות מקור, אנחנו רוצים להמשיך לעשות את זה. אנחנו בעד שימסו את הכול, גם את ה-OTT. אין לנו בעיה. אז לבוא ולהציג גם על ידי אלעד וגם על ידי צביקה כאילו אנחנו לוקחים מהיוצרים? אנחנו אלה שנותנים ליוצרים, אנחנו אלה שמממנים גם הפקות שנופלות. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: תודה. מיכל. עופר ויסוקר: אני משלים במשפט. ההכנסות באמת הלכו למקומות אחרים. החוק החדש מדבר, כי כך הכנסת, המחוקק בחר, אולי גם הכנסת תבחר, הוא מדבר על סוגה עילית. אנחנו רוצים להשקיע בזה. ואומרים, וגם נאמר בוועדות שאמרנו למה זה לא על הכול? אמרו לא, אם אתם רוצים להשקיע בדברים אחרים תשקיעו. אין לנו בעיה. מדבר על סוגה עילית. ואז נותנים נתונים שהם לא משווים סוגה עילית לסוגה עילית, אלא לוקחים את כלל ההכנסה שהושקעה גם באולפן חדשות בספורט נגיד, לשם הדוגמה. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: זה כשאנחנו מדברים על מספרים נומינליים. עופר ויסוקר: כן. ועכשיו אם באים ואומרים 320 כמו שמשרד התקשורת אמר, אז לוקחים כמה הושקע בסוגה עילית, כמה עכשיו משקיעים. אפשר לחשב כמה התאגיד הוסיף או לא. כי בסוף אנחנו מסתכלים שליוצרים, שכולנו חפצים ביקרם, יגיע כסף. אז מסתכלים על כלל העוגה. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: אוקיי, תודה. עופר ויסוקר: ליוצרים וליצירה וגם ליוצרים. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: תודה רבה. מיכל. מיכל פליישר: אני אשתדל לא לחזור על מה שנאמר. אפרת רייטן מרום (העבודה): שנייה, רק שאלה נקודתית. עופר, שאלה נקודתית. סליחה מיכל. אבל אני רק מנסה להבין, זאת אומרת עצם כניסת ה-OTT לא השפיעה עליכם מבחינת? עופר ויסוקר: לא, אני אומר יותר מזה. אפרת רייטן מרום (העבודה): כי אני כן מוצאת כאן קשר בין הדברים שאתם אומרים. אתם לא סותרים מאוד אחד את השני. כי יש פה שינוי, רגע. שינוי משחק, גם בגלל הבין לאומיות שנכנסו ואנחנו יודעים מה קרה לכם, בגלל זה אנחנו מתעקשים פה לריב עם האקבי וטראמפ, כן? היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: כל עוד לא איתי אני בסדר עם זה. אפרת רייטן מרום (העבודה): בדיוק. אבל זה ברור שאתם נפגעתם מזה. לכן אנחנו רוצים לראות מה אנחנו עושים. אי אפשר להתעלם מאותו רכיב באמת של העברת מינויים או לא יודעת איך זה קורה, ל-OTT. ברור שזה השפיע וזה גם השפיע עליהם. אי אפשר להתעלם מזה. עופר ויסוקר: אבל אני אמרתי, לא היית בדיון הקודם. אם אני טועה אני מתנצל. אפרת רייטן מרום (העבודה): כן, ביום ראשון. עופר ויסוקר: אני אמרתי ש-yes שאכן העבירה לקוחות ל-OTT. אפרת רייטן מרום (העבודה): עשרות רבות של אחוזים. עופר ויסוקר: העבירה לקוחות ל-OTT. משקיעה היום, ונקבתי במספר, עשרות מיליונים מעבר לחובה שלה. למה שגוף פרטי יעשה את זה? איפה מחיאות הכפיים? שאני לא מבקש. אבל זה קורה. זה קורה וזו עובדה. אנחנו משקיעים מעבר לחובה. אנחנו גם אומרים שברגע שיהיה את החוק הזה, שיעבור מצידי מחר, אני לא מבין למה מדברים עליו כל כך הרבה. אז קדימה, נשקיע גם מ-OTT. אבל אז מי עוד ישקיע? תשקיע סלקום, תשקיע פרטנר, תשקיע free TV, תשקיע נטפליקס. נטפליקס היום היא ספק הטלוויזיה הכי גדול במדינת ישראל. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: בוא, לא, לא, עופר, תודה. מיכל, אם אין לך מה להוסיף welcome. מיכל פליישר: יש לי מה להוסיף. קודם כל, אני מצטרפת להתקוממות על זה שסביב השולחן הזה יושבות, אגב, שימו לב, סלקום ופרטנר בכלל לא פה, יושבות סביב השולחן השחקניות שמשקיעות כמו שהצגת, מאות מיליונים בהפקות מקור מידי שנה. הקצב של המעבר של הלקוחות של הוט ל-OTT הוא הרבה יותר נמוך, אז גם אין לזה השפעה בנתונים שאתה מציג. אנחנו גם לא אומרים שלא צריך להחיל חובת הפקה ב-OTT. אנחנו גם אומרים שאנחנו משקיעים מעבר למחויבות שלנו. כשיושב מולנו נציג של ארגוני היוצרים ואומר - - - אבי בן הלל: לא ארגוני היוצרים. צביקה גוטליב: המפיקים. אבי בן הלל: איגוד המפיקים. מיכל פליישר: של המפיקים. ובדיון קודם אומרים שכל מה שאנחנו רוצים זה לא להפיק הפקות מקור ועכשיו אומרים שאנחנו רוצים לרצוח את התעשייה זה מאוד מקומם. צביקה גוטליב: לא אמרתי שאתם, החוק. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: לא, החוק. אנחנו רוצחים, לא אתם. מיכל פליישר: בזה נסיים את הפרק הזה. לעניין החוק: החוק מחיל חובה על כל שחקני ה-OTT. כמובן שגם נטפליקס, אבל ייכנסו סלקום ופרטנר וכל ספק תכנים שהוא מעל 40 מיליון שקלים. שזה אומר שייכנסו עוד ערוצים. ישתנה המודל. עוד פלטפורמות יוכלו אולי לעשות קצת כסף מפרסום. הכסף הזה מפרסום גם לצורך העניין אם ערוץ שמרוויח מעל 40 מיליון שקלים יהיה לו הכנסות גם מהפלטפורמות, גם מהפרסום, גם זה יהיה מוסה בהפקות מקור. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: תודה . מיכל פליישר: מוצגת פה בחוק עוגה. שלי טל מירון (יש עתיד): כמה גופים כאלה יש, גלית? אנחנו יודעים? היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: אני מתחילה לחשוב - - - מיכל פליישר: עוגה משמעותית מאוד. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: אני מתחילה לחשוב שאולי צריך לחוקק בתוך התאגיד, את יודעת, כי תכף מגיעים למיליארד שקלים בשנה. למה רק 250? אתם תאגיד השידור הציבורי. גיורא ואלה: חד משמעית. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: אנחנו לא צריכים עוד חדשות ולא צריכים עוד אולפני אקטואליה. תשקיעו ביצירה. שלי טל מירון (יש עתיד): לא צריך חדשות בשידור ציבורי? היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: לא, בואי. הם כרגע, יש המון ספקיות שעושות חדשות ואקטואליה. אין עוד ספקית שמקבלת כסף מהישראלי - - - שלי טל מירון (יש עתיד): אבל חדשות בתאגיד ציבורי יש לו ערך בפני עצמו. מה זאת אומרת? בדמוקרטיה בוודאי. זה כבר דיון אחר. יבגני סובה (ישראל ביתנו): אני מסכים. צריך יותר להשקיע בתחקירים. לא חדשות, בתחקירים. אני מסכים עם זה. שלי טל מירון (יש עתיד): גלית, יש לי שאלה קטנה. האם משרד התקשורת יודע - - - אפרת רייטן מרום (העבודה): אני לא הייתי מדברת על חבל התלייה כשהנידון לא נמצא כאן, אגב. אולי צריך לקרוא להם. שלי טל מירון (יש עתיד): יש לי שאלה חשובה. האם משרד התקשורת יודע להגיד לנו, עכשיו כשהצטרפו, אם החוק הזה מחוקק וכל ה-OTT נכנסים לתוך רגולציה, אני לא יודעת מה המחזורים של כל הגופים האלה. מי עובר את ה-40 מיליון. אבל כמה גופי שידור הם יודעים להגיד לנו שהולכים להיכנס לפול? זו שאלה. לא יודעת. קריאה: משרד התקשורת יודע להגיד - - - שלי טל מירון (יש עתיד): אבל אני אומרת שוב, אנחנו לא יודעים את הנתונים. אני לא יודעת למי יש מחזור מעל 40 מיליון. אני חוזרת וחוזרת למודל הכלכלי, כל פעם. קריאה: משרד התקשורת יודע, הוא הוציא דרישות נתונים לכולם. שלי טל מירון (יש עתיד): לכן שיציג לנו בדיון חסוי. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: זיו, יש לכם נתונים כמה ספקים עומדים להיכנס ל-40 מיליון? אפרת רייטן מרום (העבודה): אתם יכולים לעשות לנו מצגת של כל הדברים האלה, שנבין מה? היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: בואי קודם נראה אם יש את הנתונים. אריאל שטיינר: יש לנו את הנתונים. כפי שאמרתי, אנחנו יכולים להציג אותם ברמה אגרגטיבית או ברמה פרטנית. אם זה רמה פרטנית אז זה דיון אחר. ברמה אגרגטיבית, ברמה מצרפית, אני פשוט כרגע לא מול האקסל הנכון. אבל אני רגע אגיד את זה מהראש. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: או שתחכה שיהיה לך. אריאל שטיינר: אני אגיד לכם כמה שחקנים. קריאה: אולי פשוט למסור את הנתונים בחופש מידע. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: בבקשה לא לדבר כולם בבת אחת. שי חייק: רגע גברתי, אני ממש אשמח להתייחס בשם הערוצים. קודם כל, אני באמת אומר, לא בציניות, מה שהפלטפורמות אמרו נכון לעניינם וכו'. אני רק רוצה להגיד דבר אחד: קודם כל נומינלית אם היית מחשב את ה-15% שלנו והירידה כביכול של הערוצים היית מגלה שמתווה ההפחתה שלנו מגיע במקסימום בעוד שבע שנים קדימה, כיוון שמכניסים לבסיס ההכנסות, למשל אני לא יודע מה, וידיאו ב-V1, לא יודע, כל מיני דברים שלא היו קיימים לפני. לכן זה לא נכון. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: בגלל שבסיס ההכנסות גדל. שי חייק: ברור. עוד פעם, אני רק אגיד דבר אחד, לפחות מבחינתי, לא רוצה בשם הערוצים המסחריים. לפחות מבחינת קשת, בסופו של דבר ביום שבו מתחילה הוראת השעה ה-15% שלי גבוהים יותר נומינלית מהמקור. לכן מתווה ההפחתה היחיד שקיים פה מול הפלטפורמות. לערוצים אין מתווה הפחתה בעניין הזה. קריאה: פלטפורמות מתחילים מ-4% ל-6.5%. שי חייק: אז אני אומר לך שלי - - - היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: כולם מסכנים, כולכם. שי חייק: לא, לא. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: אין תחרות. שי חייק: אבל למה. לא אמרת להם שהם מסכנים. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: לא, לא. שי, אל תשוו. אל תשוו. כי זה מייצר פה שיח, כל אחד קם להגן על עצמו. לכן דבר עליכם. אל תדבר על השחקניות האחרות. שי חייק: לא, לא. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: בלי השוואה. שי חייק: רגע, אני לא אמרתי דבר רע. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: זה הקפיץ את הוט ו-yes מהכיסא. מיכל פליישר: הוצאות אחרות לגמרי. שי חייק: אני לא אמרתי שלא. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: שי, זה ויכוח סרק. שי חייק: אני לא אמרתי. עוד פעם. אפרת רייטן מרום (העבודה): עקרונית, תדבר עקרונית. שי חייק: עקרונית אני אומר, כיוון שאני יודע גם שיושבת-ראש הוועדה דוגלת בשוק חופשי וכו'. בסופו של דבר הדבר הזה מתחיל מזיכיון שבו אתה מקבל משאב מוגבל, בלעדיות שהייתה לנו על פרסום ועל חדשות. הדבר הזה נפתח פה. אני לא מקבל מהמדינה שום דבר ובסוף מתווה הפחתה שלי מגיע חמש שנים אחרי שהחוק הזה מתחיל. לכן אני אומר, אני לא אומר מה הם צריכים לעשות, אני רק אומר שבעניין הזה הערוצים פה מופלים לרעה, זה הכול. מיכל פליישר: לא נתחיל לדבר על האפליה שלכם לרעה, יש לנו הרבה מה להגיד. אז נשמור על הזכות. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: עדיף לא פה. לא פה. מיכל פליישר: אבל אנחנו שומרים על הזכות. זה רלוונטי לפה, לא עכשיו. צביקה גוטליב: בסוף אנחנו מדברים פה על המילה הפחתה. בסדר? במקום 15 שקלים אנחנו יורדים ל-6.5 שקלים בתוואי - - - היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: כשבסיס ההכנסות גדל מאוד. זאת אומרת זה 6.5 שקלים מעוגה הרבה יותר גדולה ומכל השוק. זאת אומרת, כל גוף, גם הוא יגדיל את ההכנסות. צביקה גוטליב: אבל עדיין לא ראינו את המספרים האלו. וגם הסיפור הזה של הוט ו-yes שאומרים, אגב, אני מסכים עם כל מה שהם אומרים שהם השקיעו לאורך שנים. מסכים לגמרי. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: יותר מזה, הם אומרים שהם משקיעים מעבר למה שהם חייבים. צביקה גוטליב: זה יש לנו מחלוקת, אבל לא ניכנס לזה כרגע. בסדר? בסופו של דבר זה 6.5 שקלים שייצאו החוצה במקום 8 שקלים החוצה ליצירה. בסדר? תגדירי סוגה עילית, לא סוגה עילית, זה לא רלוונטי. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: תודה. כן, אנחנו ביקשנו את הנתונים ממשרד התקשורת ונקבל אותם. מירב, בקצרה. מירב אתרוג בר: מירב אתרוג בר, איגוד הבמאיות והבמאים. משרד התקשורת פרסם את נייר העמדה שלו, את התחשיב הכלכלי שלו ודיבר על 320 מיליון. זה הסכום שאמור להגיע אליו בשנת 2026. אנחנו הראינו בניתוחים הכלכליים שלנו שכדי להגיע גם לסכום הזה במונחים ריאליים, בסדר? הוא רוצה להשוות את ההשקעה למה שהיה ב-2018. נתחיל מזה שאנחנו חושבים שההשקעה צריכה להיות תואמת לשנת 2016-2017, לפני שהשוק קרס ולפני שנכנסו הבין לאומיות. כי כל העוגה גדלה בסופו של דבר והיא צריכה להתחלק בהתאם. כדי להגיע לסכום הנכון אנחנו אומרים ש-6.5% זה לא מספיק. זה צריך להיות 8% ואת עוד מדברת על זה שכנראה מעל הראש של כולנו לא יהיו את הבין לאומיות, שזה 900 מיליון שקלים הכנסה בישראל. וזה אומר שהם מקבלים את הכסף מישראל אבל לא משקיעים שקל. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: מירב, אני פועלת להגדלת הסכום. אני לא מבטיחה 8%. מירב אתרוג בר: אני לא מתווכחת על זה שהם משקיעים והם עושים, אבל ה-6.5% זה לא מספיק. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: אני פועלת קשות ורבות מאחורי הקלעים להגדלת הסכום. אני נותנת לך רמז עבה. מאוד לא יכולה להתחייב על 8%. מירב אתרוג בר: אוקיי. זה מה שהמספרים מראים שצריך להגיע אליו, כדי לעמוד, כשאנחנו מדברים בלי הבין לאומיות. אז אם המדינה אומרת, ואני מסכימה עם גופים שצריך להיות שוויון. אם המדינה אומרת שהיא לא יכולה להחיל את החובה על הגופים הבין לאומיים, אז בבקשה, שתכניס את היד לכיס ותקים קרן והקרן הזאת תכניס, תשים את הסכום שהיום אנחנו - - - היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: יש. קוראים לה התאגיד, מיליארד שקלים. מיליארד שקלים. מירב אתרוג בר: התאגיד הוא גוף שהיום כבר עושה. גיורא ואלה: והוא גם עשה, רגע, רגע, נורא חשוב לי להגיד. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: לא רק עושה, עושה מצוין. אני בהצעת חוק שלי לסגירת התאגיד רק מחלקת האקטואליה. הדוקו, הזה שלהם מצוין, הדרמה. גיורא ואלה: גברתי יושבת-הראש רק מספרים, התאגיד השקיע את הסכומים האלה גם ב-2017. בסדר? השנה שעליה אנחנו מדברים על הבנצ'מרק. זאת אומרת, ההשקעה של התאגיד לא רלוונטית כי היא הייתה גם בנקודה שאליה אנחנו משווים. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: לא, אנחנו השווינו ל-2014. גיורא ואלה: לא, בסדר. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: רק אם יש לך משהו לחדש. מודי שרפסקי: משהו לחדש. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: לחדש. לא להגיד כמה אתם נפלאים, לחדש. מודי שרפסקי: חס וחלילה. גם. אבל דבר קטן. צריך לזכור שהחובה עכשיו חלה על סוגה עילית. הרי מזה התחלנו, שיש כשל שוק. עלול להיות כשל שוק. צריך לזכור שחוץ מסוגה עילית אם יש תכנים שהם לא סוגה עילית וכלכלי לגופים לעשות אותם. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: כמו סאטירה למשל. מודי שרפסקי: לא רק סאטירה. לא יודע, כל מיני תוכניות ריאליטי, תוכניות אולפן, דברים כאלה. שגם מפרנסות את היוצרים. יש במאים ויש תסריטאים. וזה עוד כסף שצריך לזכור - - - גיורא ואלה: לא, לא נכון. זו גניבת דעת. המספרים שאנחנו מדברים עליהם הם רק של סוגה עילית. כשאנחנו משווים - - - היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: גיורא, זה מה שהוא אומר. מודי שרפסקי: גיורא, אבל אתה מפריע לי. גיורא ואלה: זה לא נכון. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: לא, לא, גיורא. גיורא. גיורא ואלה: אתה משקר. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: גיורא, הוא, רגע, שקט בבית הזה. גיורא ואלה: זה לא נכון. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: שקט. אני מרגישה שאני מורה. הייתי מורה פעם, היה יותר קל. יבגני סובה (ישראל ביתנו): גלית, יש מחסור חמור במורים, כדאי מאוד שישמעו את ההצעה שלך. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: אני באמת צריכה לחפש קריירה חדשה. מודי שרפסקי: גיורא, במילה. הנתונים שאמרו פה, אבל תהיה רגע בשקט. הנתונים שאמרו ב-2014 ו-2022 זה נתונים שהם לא רק סוגה עילית. ה-8% הוא לא רק סוגה עילית. אז אל תגיד שאנחנו - - - היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: אני מבקשת עכשיו, בלי ויכוחים ספונטניים, תודה. הוועדה שוקטת, שמענו הכול. הכול יילקח בחשבון. אסף גרונבאום: רגע, ביקשת עוד הערות לפני שנפתח הדיון הזה על סעיפים 60, 61 היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: ו-62. יש לנו עד סוף השעה הזאת את שלושתם. נקודתי. אני מתחננת, אני על הברכיים, רק מה שרלוונטי לסעיפים האלה, נקודתי במשפט. כן? אסף גרונבאום: סופר נקודתי. רק שאלה שאני מפנה אותה לרשות השנייה ואם מועצת הכבלים והלוויין פה. יש פה מועדים שנקבעו 30 ביוני ולאחר מכן 30 בספטמבר. אנחנו נבקש לדעת האם מבחינתם לוחות הזמנים האלה הם בכלל ריאליים? אנחנו חוששים שאם פרק הזמן הזה יהיה מאוד קצוב וקצר אז בסופו של דבר לא ניתן יהיה לבצע הכנסה כמו שצריך ויתחילו לבוא איתנו עם כל מיני חישובים רטרואקטיביים שזה הדבר הכי גרוע שיכול להיות. אבי בן הלל: אבל למה מתייחסים אליהם? הם לא יהיו הגוף. הם לא הגוף. אסף גרונבאום: הם יודעים מה ריאלי לצורך חישוב. אבי בן הלל: אבל אם אנחנו נעבוד לפי קבועי הזמן של הרשות השנייה אנחנו נמצא את עצמנו בתקופת האבן. אז נראה לי שזה לא רלוונטי. למה הם נותנים את התשובות? שמשרד התקשורת ייתן את התשובות. ; היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: אורי, אתה יכול לענות? כי אני לא רואה פה את הנציג של מועצת הכבלים והלוויין. מועצת הכבלים. צריך לבדוק את זה. תודה. אורי? אורי שרף: לוחות הזמנים קצרים. קצרים מאוד. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: קצרים עד כדי בלתי אפשריים? אורי שרף: שוב, כמו שאמרו. הגוף יהיה גוף אחר. והנתונים אחרים. פנחס גורט: אוקי, אם תוכל להסביר רק כדי להבין, מה בדיוק? היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: רק אני מזכירה פה שאתם ידועים לשמצה בעיכוב של שלוש שנים. אני מתה לדעת מה כרגע מעכב. עופר ויסוקר: היא רשות כושלת שלא עושה את העבודה. בגלל זה אומרים שלוחות זמנים - - - היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: לא, לא נחוץ. לא נחוץ כרגע. כן, אוקיי. אורי, כן? אורי שרף: אני אגיד שגם בנושא ההכנסות וגם בנושא ההוצאות שאולי הוא יותר פשוט, אבל בנושא ההכנסות בעיקר יש, אצלנו לפחות, מורכבות לא קטנה. בקבלת הנתונים מחד, אבל גם בניתוח שלהם ופינג-פונג שוטף מול בעלי הרישיונות. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: הבנתי. זיו, דעתך על העמדה פה? הוא טוען שזה לוח זמנים כמעט בלתי אפשרי. פנחס גורט: אבל מצד שני אתם העמדתם את הזמנים האלה בהצעה, אז צריך רק להבין. זיו גלעדי: אנחנו חושבים שאפשר לעשות את זה בשלושה חודשים. אני שוב אומר, בשנים הראשונות, בשנה הראשונה זה יהיה יותר קשה כי יהיה צריך לפתח את שיטות העבודה. בשנים הבאות רוב הדברים יתגלגלו. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: זה כבר ירוץ. זיו גלעדי: רוב הדברים יתגלגלו ויהיה כל שנה עוד דברים - - - אבי בן הלל: זו נקודה חשובה. מה שבעצם הרשות השנייה בעצם אומרים, הם אומרים שהנתונים שהם מקבלים מגופי השידור הם נתונים שמצריכים הרבה עיבוד. אי אפשר לקבל את הנתונים האלה ולעשות ראה וקדש. צריך ללכת ולחפור ולהבין האם הכול דווח או לא הכול דווח. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: אני מניחה שדוח ה-RIA והייעוץ המשפטי חושבים שזה אפשרי. זה מה שהם אומרים פה. אורי שרף: רק אני כן אציין, שוב ברגולטור החדש, הוא יצטרך לפקח גם על הרבה יותר גופים בעניין הזה. פנחס גורט: בעצם רק כדי להבין את זה, המשמעות היא, אני שואל אותך זיו, עד 30 ביוני מגישים למועצה זו את הדוח של ההכנסה השנתית, של ההשקעה ביחס לשנה הקודמת ואז בעצם עד לספטמבר, שזה בעצם למעשה שלושה חודשים הם צריכים גם לנתח הכנסות. אסף גרונבאום: זה נכון גם לגופים הבין לאומיים לפי הנוסח, כן? פנחס גורט: כן, ברור. לעתיד וגם להבין בעצם אם אותו גוף עמד בחובת ההשקעה שלו. עופר ויסוקר: זה מאוד פשוט. כל גוף פרטי יודע לעשות את זה. אין סיבה שרשות של המדינה לא תדע לעשות את זה. פנחס גורט: אני רק אומר שלא הצגתי את זה כדי להסביר שזה מסובך, אלא רק עובדתית להבין למה בדיוק הסעיף מתכוון. עופר ויסוקר: לא, אתה צודק. אבל לוקחים כלכלן, לוקחים רואה חשבון. אם צריך לוקחים שניים ועוד שניים ומחשבים. זה פשוט כל כך. אתם יודעים שאין חברה פרטית שלא הייתה עומדת בחצי מהמועדים. פנחס גורט: בסדר גמור. זיו גלעדי: לקחנו בחשבון בתוך זה שחודש אוגוסט במשק הישראלי הוא חודש של חופשות וחודש ספטמבר הוא חודש של חגים. לקחנו את זה בחשבון. הייתה גם את ההצעה שנציגי yes העלו לאפשר להגיש לפני ואם מגישים לפני אז לעשות שלושה חודשים. שמענו גם את הדבר הזה. אמרנו שנחשוב גם עליו בסך הכול בחיוב. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: תודה. אורי שרף: עוד הרבה בהקשר הזה, שאמנם בזק חברה ציבורית, הבעלים של yes ולכן יש לה אליה חובות כחברה ציבורית מתי לפרסם את הדוחות הכספיים. אבל חלק ניכר מהגופים המפוקחים שיהיו הן חברות פרטיות שעליהן החובות הרבה יותר מבחינת לוחות הזמנים הרבה יותר - - -. אנחנו מכירים, אנחנו מקבלים את הדוחות הכספיים ואנחנו רוצים לקבל אותם כמובן אחרי ביקורת ומעבר של רואה חשבון של החברה עצמה וזה לוקח זמן. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: תודה. ליאור תמאם: גברתי, אני חושב שאנחנו מתעלמים פה מנקודה שמונחת לנו פה מול העיניים כדי להבין האם שלושה חודשים זה מספיק. יש לנו כרגע רשויות שיושבות מסביב לשולחן שכושלות בארבע שנים, חמש אפילו מתקרב. בואו נבין למה. ואם נבין למה אולי נוכל להבין האם שלושה חודשים זה מספיק. האם צריך לשנות את המודל. בואו נפצח את זה. נבין למה הרשות השנייה לוקח לה חמש שנים לפרסם. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: אני אסביר לך. כי עד עכשיו לא הייתה חקיקה. ליאור תמאם: עדיין, יש בקשות חופש מידע שמוגשות. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: עזוב. ליאור תמאם: יש פה איזה שהיא בעיה. אלעד מן: זה לא משנה חקיקה, מינהל תקין, זה ל קשור לחקיקה. ליאור תמאם: יש פה איזה שהיא בעיה שקיימת. שקיימת, מונחת על השולחן שלנו ואנחנו מתעלמים מלנסות להבין אותה. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: מישהו יכול להגדיר את הבעיה. ליאור תמאם: יש לנו את מנכ"ל הרשות השנייה. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: מה הבעיה, אורי? אלעד מן: חוסר תפקוד קוראים לזה. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: בדיוק. בדיוק. השאלה אם יש לנו פה גוף לא מתפקד. ליאור תמאם: אורי, מנכ"ל הרשות השנייה, אומר שהבעיה היא אצל גופי השידור. גופי השידור אומרים מה פתאום, אנחנו מגישים בספטמבר. אז מה הבעיה? היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: זיו ואריאל, לפי הניתוח שלכם, איפה הייתה הבעיה? למה הרשות השנייה כשלה בדיווח מאוחר מאוד פעם אחר פעם? האם זה היה בגוף הרשות או בדיווח של הגופים המשדרים? ואם זה בדיווח של הספקיות למה שם יש בעיה? אריאל שטיינר: אנחנו לא מוסמכים לדבר בשמם של גופים אחרים. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: לא, אבל מה? האם התרשמתם שיש איזה שהיא בעיה כרגולטור, שיש איזה איזה שהיא בעיה אינהרנטית בלספק את הנתונים האלה? או שפשוט אנשים לא עשו את מה שהם צריכים לעשות? זה מה שאני מנסה להבין. אריאל שטיינר: אני מציע להפנות את השאלות האלה לגופים עצמם. אבי בן הלל: למנכ"ל הרשות השנייה. יושב פה. תגיד לנו מה הפער. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: הוא יגיד שלא דיווחו לו. אבי בן הלל: לא, בואו נראה, בואו נבין. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: הספקיות, האם אתן דיווחתם בזמן אמת שנדרשתם? אורי שרף: נגיד שהיה פער מאוד משמעותי בדיווח, בתאריך הדיווח. ויכוחים ופינג-פונג הולך ונשנה וויכוחים. ושוב, אצלנו זה גם מול - - - היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: ויכוחים סביב מה? זה נורא פשוט. תן לי את הנתונים. מה הבעיה? אורי שרף: על מה נכנס בבסיס ההכנסות. אסף גרונבאום: שינו את מנגנון החישוב באופן רטרואקטיבי אחרי חמש-שש שנים. אורי שרף: אנחנו בוויכוח, שוב, מול המפוקחים שלנו. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: זאת אומרת זה משהו שאם תהיה רגולציה ברורה זה ייפתר? קיבלנו תשובה. אבי בן הלל: לא, רגע. אבל גברתי יושבת-הראש, הרגולציה הזאת עכשיו שמונחת לפנינו היא לא ברורה. היא לא תיתן מענה לאירוע הזה. אסף גרונבאום: לכן אנחנו מעירים בכל סעיף וסעיף שצריך - - - אבי בן הלל: זאת הנקודה החשובה. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: למה היא לא ברורה? תן לי דוגמה קונקרטית מה לא ברור. יש פה את הייעוץ המשפטי. אסף גרונבאום: מנגנון החישוב. הנה, הנושא שעומד על הפרק הוא מנגנון חישוב ההכנסות, שמשום מה כל הזמן זורקים אותנו למועצה. אבל זו סוגייה קריטית שהיא פותחת פתח להרבה שאלות ודיונים. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: לומר שהמועצה מחשבת זה לא אומר שאין חישוב ברור. זה אומר שהמועצה מחשבת וזה עוד לא קורה בחקיקה. אין פה הקש לוגי. אסף גרונבאום: לא, יש שאלה לגבי מנגנון החישוב, מה נכלל ומה לא נכלל. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: זה ברור לפי החוק. אסף גרונבאום: זה ממש לא ברור. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: זיו? זיו גלעדי: בליבה זה ברור ויש אזור אפור ששם זה פחות ברור. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: והאזור האפור הזה אנחנו נותנים למועצה, את שיקול הדעת. אסף גרונבאום: אבל גם לרשות השנייה ניתנת אותה סמכות למועצת הרשות השנייה ועדיין לא מצליחים להגיע לפתרון. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: רק שפה המועצה הזו מחויבת על פי חוק והרשות השנייה לא. אסף גרונבאום: היא מחויבת על פי כללי מינהל תקין. כשהיא חורגת מכללי המינהל התקין אלעד מן מיד מגיש עתירה לבג"ץ. זה אותו דבר בסוף. צביקה גוטליב: אנחנו ב-2026 ו-2027 - - - היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: זיו, אתה לא חושב שההערה של אסף לפיה אם נשאיר את זה, את החלק הקטן בתחום האפור לשיקול המועצה, זה יוביל בהכרח למה שאנחנו מדברים כיום עם הרשות השנייה? אין לך את החשש הזה? ואם לא, למה? זיו גלעדי: אני לא יכול להגיד שאין לי בכלל חשש. אני חושב שאנחנו פותרים את רוב הבעיות. הנושא של פרסום הדוחות, אמרנו את זה בדיונים הראשונים, הוא נושא שמאוד מטריד אותנו. אנחנו קובעים כאן לוחות זמנים וחובה לפרסם דוחות. ומה חובה לכלול באותם דוחות - - - היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: אבל הנה, יש לך פה שידור חי שכל עוד זה בתחום האפור זה לא קורה. הנה. אבי בן הלל: לא, הבעיה היא שמחריגים הכנסות מסוימות. גיורא ואלה: שלוש שנים הם רבים על איך מחשבים באנדלים. אם רבים שלוש שנים על באנדלים אז בואו נתכבד ונקבע את זה פה. זיו גלעדי: אנחנו חושבים שלא נכון לקבוע את השאלות המקצועיות האלה בוועדה בכנסת. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: אני גם מסכימה. צריך לתת למועצה את האוטונומיה שלה. בסדר גמור. אבי בן הלל: אז רגע, אז קבועי הזמנים הם לא רלוונטיים. זה במקום שלושה חודשים שלוש שנים. צריך להגיד את זה, לשים את זה על השולחן. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: לא, זה לא יהיה ככה. אבי בן הלל: למה? זה עובדה. זה בדיוק הפער. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: תרגיע אותו למה זה לא יהיה שלוש שנים. הנה, אביטל סומפולינסקי תרגיע אותך. אביטל סומפולינסקי: אני לא רוצה להרגיע אף אחד, כי המציאות תמיד, כן. אבי בן הלל: היא לא רגועה בעצמה. אביטל סומפולינסקי: כן. אלעד מן: זה לבקש את הדברים הנכונים מהמפוקחים שלהם כמו שצריך ולהפסיק את ההתחמקויות שאורכות שנים, לא להפעיל סמכויות. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: איך אני יודעת שהמועצה הזאת תהיה זריזה, חדשה וכזו שלא תיתן לאף אחד להוליך אותו - - - אסף גרונבאום: אם היא לא תהיה פוליטית. אביטל סומפולינסקי: קודם כל, באמת צריך להבטיח שהיא לא תהיה פוליטית והיא תהיה מקצועית. אני חושבת שזה דבר שמאוד יכול לסייע בנושא הזה. יש פרק אכיפה שגם הוא מאוד יכול לסייע בנושא הזה. וגם אני חושבת שהצעת החוק הזאת עדיין כוללת את הרמה של ההסדר הראשוני. יותר דברים ממה שיש בדין הקיים במובן הזה שכן העלינו לרמת חקיקה יותר דברים. עלו פה במהלך הדיונים גם הצעות נוספות להכניס. זה תמיד trade off לגמישות, לרצון בכל זאת להסדיר דברים. אבל עלו פה דברים. נבחן אותם ונראה מה כן יש מקום להכניס אותם לחקיקה ראשית כדי להדק יותר. המציאות היא תמיד יצירתית. אם כולם יתכנסו לשולחן הדיונים וירצו באמת לקדם את הסוגייה זה אפשרי. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: איזה כיף כשאת on board. אביטל סומפולינסקי: אני תמיד on board. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: טוב. 62. אביטל סומפולינסקי: אנחנו כנראה לא פשוט on the same board. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: בדיוק. אני בספינת אהבה. אני עם קפטן סטובינג. אסף גרונבאום: רגע, איך הכרענו את הסוגייה הזאת רק? היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: שמעת מה אמרה עכשיו. אסף גרונבאום: מה, שהם יבדקו? היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: כן. אסף גרונבאום: שייבדקו. טוב. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: היא כבר אמרה לך שהם העלו לשלב החקיקה הרבה יותר דברים שהיו בשלב המועצה. זיו יקרה, 63 עד 66 להקריא בבקשה. מצדה מצלאוי דוד: 62? היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: שאלתי, לאף אחד אין. מצדה מצלאוי דוד: אה, ל-62? היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: אין. נעמה מנחמי: אולי רק שזיו יסביר אותו, כי קודם הוא נתן הסבר כללי. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: את מה, את 62? קריאה: כן, אפשר לקרוא אותו שוב? הוא הוקרא בחטף. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: זיו בבקשה, יש פה בקשה לחזרה על הסבר. נעמה מנחמי: לא לחזרה, להסבר נקודתי ל-62, להבדיל מההסבר הכללי מקודם. זיו גלעדי: קודם הסברנו שברגע שספק נכנס למסגרת החובה הוא צריך להגיש דוחות באופן מתגלגל. סעיף 62 מתייחס לספקים שאין להם חובה להגיש דוחות באופן מתגלגל. ולכן את הדוחות שלהם הם מגישים במענה לבקשה נקודתית. זה סעיף שמסדיר את בדיקת הדוחות שמתקבלים במענה לדרישה נקודתית. והדרישה הזאת, גם מבחינת המועדים שלה, היא יכולה להיעשות במועדים שונים בשנה. זאת אומרת, אפשר לראות שבאמצע השנה ספק מתחיל לפעול בישראל, מתעורר החשש או האינדיקציה שהוא צריך להיכנס למסגרת החובה, לכן פונים אליו. זה הסעיף שמסדיר את זה. את הדברים שקורים באופן יזום על ידי המועצה ולא באופן מתגלגל לפי השנים הקודמות. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: תודה רבה. פנחס גורט: אם אפשר, רציתי על זה לשאול. בעצם אם כמו שאמרת זה הולך על שחקנים שאתה, אמרת חושש, אבל אני לא יודע אם זה חשש אז נראה לי לכן גם תיקנת את עצמך. בעצם אפשר על ההודעה הזאת של הדיווח, אם שחקן חושב שהוא לא מתאים לדבר הזה, אז הדרך היחידה שהוא יתמודד זה למסור נתונים או שהוא יכול גם - - -? בעצם איך אתה יודע? לפי מה אתה קובע למי אתה פונה אם מתעורר זה? זה פתוח לגמרי לשיקול דעת של המועצה? זיו גלעדי: קודם כל בקשת מידע היא מעשה מינהלי. ומעשה מינהלי כשלעצמנו כפוף לביקורת. פנחס גורט: ברור, ברור. זיו גלעדי: עכשיו השאלה מה צריך לחצות כשפונים. אז אני כבר אמרתי בעבר, יש כל מיני אינדיקציות שיכולות להיות לעניין הזה. זה גם דיברו חבריי. למשל מחירים שספקים גובים בדרך כלל מפרסמים, אני גובה 39.90 שקלים, 50 שקלים. אז את המחיר יש לי. לגבי שאלות של אינדיקציות לגבי מספר המינויים, אז יכול להיות מכל מיני מקורות. אלה יכולים להיות דברים שהשוק מדווח עליהם. יש כל מיני הסכמים ושיתוף פעולה, יש דברים שמדווחים בחו"ל. יש חברות שהן ציבוריות בחו"ל והן מדווחות על זה. יש כל מיני נתונים שאפשר לקבל דרך ספקי אינטרנט, מהם האתרים הפופולריים וזה מהווה איזה שהיא אינדיקציה לכמות הגלישות וכמות המשתמשים שנכנסים. יש כל מיני דברים שחלקם לא פומביים לגמרי, אבל הם יחסית נגישים למהסדר. הוא יצטרך להשתמש בכלים האלה ודרך זה לעשות איזה שהיא הנחה שספק מסוים אולי מתקרב לרמה שבה צריך לבקש ממנו דיווח. יכולים להיות גם, שוב, דברים משנים קודמות. אני למשל יודע את מספר המנויים משנים קודמות, אבל ראיתי שדמי המנוי עלו בשנה הנוכחית. ואם אני עושה מכפלה אז מתעורר אצלי החשש, או האפשרות כמו שאמרתי, שהוא עובר מעל 40 מיליון. כי היה לו בשנה שעברה X מנויים. ו-X מנויים כפול דמי מנוי עוד יותר גבוהים אולי עוברים את ה-40 מיליון. אז זה יכול להגיע מכל מיני מקומות. הרגולטור יצטרך, הוא לא יוכל כמובן להוציא את זה באופן שרירותי. הוא יצטרך שתהיה לו איזה שהיא אינדיקציה שהוא מסוגל לעמוד מאחוריה. פנחס גורט: לנמק, להסביר. מצדה מצלאוי דוד: ומדוע שזאת לא תהיה המועצה, יושב-הראש או המנכ"ל? זיו גלעדי: את בסוף סמכות ביצועית לפנות. אז חשבנו שזה צריך להיות יושב-הראש. נעמה מנחמי: כן, אבל הוא יכול להביא להם רשימה נגיד לישיבה החודשית, אלה הגורמים שאני רוצה לפנות אליהם כדי לדרוש מידע. כן, לא. זה לא נראה לי משהו שהמועצה יכולה להתעסק בו. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: השאלה אם יש מניעה למה שהיו"ר לא יעשה את זה. מצדה מצלאוי דוד: נראה לי אבל שזה כן חוזר לדיון שהיה לנו בהקשר בכלל של הרישום במרשם, לגבי איך לנהל את זה. אני חושבת שהטענה הייתה ואני חושבת שיכול להיות שזה גם נכון לכאן, לגבי זה שבסוף רוצים ליעל את העבודה ושהיו"ר יש לו את הסמכות הזאת בסוף. אגב, הוא יכול גם לפנות למועצה לגבי חלק מהדברים. אבל נראה לי שבסוף הרעיון היה, אם אני מקבילה את זה, שהיו"ר בסוף יש לו את הסמכות גם לנהל את המרשם וגם לפנות בהקשר הזה הסמכות הרחבה של לפנות לגופים מסוימים כדי לבדוק אם הם יכולים להיכנס למרשם. נראה לי שזה קשור לאותה סמכות כללית. נעמה מנחמי: אני דווקא חושבת שזה קשור באמת לנושא של פיצול יושב-ראש – מנכ"ל. ככל שהוועדה תחליט בסופו של דבר שלא לפצל את התפקידים, אני כן הייתי רוצה לראות את המועצה מעורבת יותר גם בדברים שאולי נשמעים כמשהו ניהולי, אבל בסופו של דבר זה רותם את חברי המועצה להתנהל לא רק על דברים שמאוד תחומים שבהם היא עוסקת. הרבה פעמים החלטות או נושאים שכבר מגיעים מאוד מבושלים והם כזה רק כשהם כבר שואלים שאלות זה כבר אחרי שעבדו עליהם הרבה זמן. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: זיו, אני ממליצה שתיקח את דבריה של נעמה בחשבון. כי באמת, אם יש לנו, ככל שבסוף היו"ר יהיה גם המנכ"ל אולי באמת צריך לחזק קצת את המועצה. זיו גלעדי: אני רק אגיד בנושא המאוד נקודתי הזה, ובהקשרים יותר רחבים ואלה גם דברים שעלו פה בוועדה. חומרי הגלם של רגולטור זה מידע. בטח של רגולטור בתחומים האלה. הדבר הראשון ששואלים, וגם ששואלים אותנו, כמו שקרה פה לפני דקות אחדות. שואלים אותנו מה המידע, מה הנתונים. להקשות על השלב שבו אוספים את המידע, שהוא האמצעי שאיתו אחר כך עובדים, להקשות על הדבר הזה בעיניי זה לא נכון. נעמה מנחמי: אז יש לי הצעה. אולי יש לי הצעה. שי חייק: כן, מצד שני שלא תהיה סמכות רחבה מידי. כי גם יש גופים בצד השני, בסדר? אסף גרונבאום: הכי רחבה שאפשר. כמה שיותר. שי חייק: כללי מינהל תקין תמיד בוחרים ביעילות. נעמה מנחמי: זיו, גם יש את החשש ההפוך. שיושב-הראש, שהוא באמת דמות מאוד חזקה, מחליט שהוא לא דורש מידע מגוף מסוים. לא משנה כרגע למה. אז אולי כדאי לייצר איזה שהיא סמכות מקבילה. זאת גם אפשרות. זיו גלעדי: אני חושב שבמערכת היחסים בין המועצה ליושב-הראש הם יבקשו ממנו להציג להם מידע והוא יגיד אני מסרב להציג לכם מידע – זו תהיה אמירה מאוד קשה לביסוס. נעמה מנחמי: לא, זה לא שהוא מסרב להציג את המידע. זיו גלעדי: מסרב לדרוש את המידע שאחר כך אני אציג בפניכם. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: בואו נשאיר את זה כרגע פתוח. נעמה מנחמי: אנחנו רואים התנהלויות של מועצות. זיו גלעדי: אנחנו רואים את זה בכיוון ההפוך. אנחנו רואים את זה בכיוון לא של דרגי הביצוע. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: אוקיי. 63. אסף גרונבאום: רגע, אם אפשר על העניין הזה. באמת, נראה לי שגם המשנה ליועצת המשפטית לממשלה העירה בזמנו שאחד הסעיפים הכי התערבותיים שיש זה סעיף 108 לחוק שמתייחס לדרישות מידע על ידי יושב-הראש. וסעיף 109 הוא סעיף די דומה לו בהקשר הזה ואולי הוא אפילו התערבותי יותר, כיוון שהוא מאפשר לדרוש מידע גם מגופים שהם לא מפוקחים כרגע והם לא נמצאים במרשם. לכן זה מחזק את התפיסה שלפיה הסמכות הזאת לא צריכה להימצא בידי אדם אחד, בידי יושב-הראש, אלא בידי המועצה כולה. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: ברור. אתה מחזק את עמדתה של נעמה. תודה. מצדה מצלאוי דוד: לא, אבל אני רק אשיב לך. בסוף סעיף 109 הוא מייצר סמכות שנועדה לדרוש מידע לצורך הבנה לגבי ספקים שלא נרשמים במרשם או שלא יודעים אם הם קרובים לסף כדי לייצר יותר ידע למועצה. בסוף המידע הזה ישרת את המועצה, גם כדי לדעת יותר טוב את המצב בשוק וגם כדי לקבל החלטות רוחביות. אז אני לא חושבת בהקשר הזה שזה סעיף כל כך, זאת אומרת זה סעיף - - - אני אומרת, עצם הסמכות היא סמכות שהיא מאפשרת למועצה לדרוש מידע. אסף גרונבאום: לא, יש לי תשובה לזה. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: אבל זה לא דיון. אתה לא יושב עכשיו בפאנל ומנהל דיון. תודה רבה. אביטל סומפולינסקי: שנייה, אני רוצה רגע להשיב למצדה. מצדה, הצורך בסמכות גם כלפי מי שלא רשום במרשם כדי מה שנקרא לוודא האם הוא צריך להיות רשום במרשם זה חלק מסמכויות האכיפה. עכשיו השאלה למי צריך לתת את הסמכות הזאת ואיך נותנים אותה. אלה שתי שאלות שונות לגמרי. מצדה מצלאוי דוד: לא. לכן השבתי לגבי עצם הסמכות עצמה של דרישת המידע, שלטעמי היא חשובה. אסף גרונבאום: לכן הצענו את היידוע, שהוא חוסך את הדבר הזה. במקום לנבור למישהו במסמכים הוא יידע אותך בהודעה פשוטה האם הוא חצה רף מסוים. מצדה מצלאוי דוד: בסדר. אבל גם עלתה טענה מנגד שיש אנשים, שיש ספקים שאין להם אינטרס - - - היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: אנחנו ליטרלי בסיבוב השלישי של אותו דבר, את והוא. מצדה מצלאוי דוד: שאין להם אינטרס - - - היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: תודה. מצדה מצלאוי דוד: - - - גם אם תהיה עליהם חובת דיווח. ואנחנו יודעים שזו גם בעיה שהיא אינהרנטית לשוק הזה. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: תודה. זיו, 63, 64, 65, בבקשה. זיו גלעדי: ריבית ודמי פיגורים בשל השקעה שלא בוצעה והחובה לבצעה בשנה העוקבת 63. לגבי סכום שספק תכנים נדרש להשקיעו בשנה מסוימת לפי סעיפים 57(א), 58 או 62, וכן לפי פסקה (2) שלהלן, לפי העניין, ולא הושקע, יחולו הוראות אלה: (1) לסכום האמור יתווספו ריבית שקלית ודמי פיגורים לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה מתום השנה שבה נדרשה השקעתו ועד למועד ביצוע ההשקעה בפועל; לעניין זה, "מועד ביצוע ההשקעה בפועל" – המועד שבו נתן ספק התכנים אפשרות סבירה לצפות בתוכן הצפייה ושמע של ההפקה המקומית שבה השקיע את הסכום לפי (2); (2) ספק התכנים ישקיע את הסכום האמור בשנה העוקבת, במימון, בהפקה או ברכישה של הפקות מקומיות מסוגה עילית, וזאת אף אם באותה שנה לא חלה עליו חובת ההשקעה לפי הסעיפים האמורים. השקעה בהפקה מקומית של יוצר חדש 64. לעניין הפקה מקומית שהבמאי, התסריטאי או המפיק שלה הוא יוצר ישראלי חדש, יראו בסכום שהושקע בהפקה כאילו הושקעו בה עשרה אחוזים נוספים לעניין חובות שלפי סימן זה; לעניין זה "יוצר ישראלי חדש" – במאי, תסריטאי או מפיק שהוא אזרח ישראלי, אשר בחמש השנים האחרונות לא מילא תפקיד כאמור בהפקה מקומית שנעשתה עבור ספק תכנים. השלמת הפקה מקומית לציבור בישראל 65. בעת חישוב היקף ההשקעה של ספק תכנים רשום או של ספק תכנים בין לאומי לעניין סעיפים 57(א), 58, 62 או 63(2), לפי העניין, לא תובא בחשבון השקעה בהפקה מקומית, אלא לאחר שספק התכנים נתן אפשרות סבירה לצפות בתוכן הצפייה ושמע של אותה הפקה בישראל ובלבד שמדובר באפשרות הראשונה לצפייה בתוכן האמור באמצעות ספק תכנים. שפה של הפקה מקומית 66. על אף האמור בפסקה (2) להגדרה "הפקה מקומית", המועצה רשאית לאשר מראש, כי הפקה מסוימת תיחשב הפקה מקומית אף אם עיקר התוכן שלה הוא בשפה אחרת שאינה עברית, ערבית, רוסית או אמהרית, אם מצאה כי להפקה האמורה זיקה ישירה וברורה לציבור בישראל וכי השימוש בשפה האחרת הוא נדרש בנסיבות העניין. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: אני שואלת גם את הייעוץ וגם את החבר'ה פה בשולחן. האם אני יכולה לתת לו לעשות את דברי ההסבר סעיף-סעיף או שעדיף שייתן דברי הסבר להכול ואז חוזרים סעיף-סעיף? נעמה מנחמי: נראה לי יותר יעיל סעיף-סעיף. כשיסיים, נעבור. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: סבבה. אז תתחיל עם דברי ההסבר של 63. זיו גלעדי: חובת ההשקעה בבסיסה היא חובה שנתית. זאת אומרת אין אפשרות מובנית לצבור חובות השקעה ולהגיע בשנה הזאת לא התאים לי ואני רוצה לצבור את זה לשנה הבאה. זה לא אפשרי. וצריך לעמוד בחובות השקעה כל שנה. עדיין, והדברים נאמרו פה גם על ידי בעלי העניין, יכול להיווצר מצב שבו בשנה מסוימת לא יעמדו בחובת ההשקעה. על הדבר הזה אמרנו, במקרה כזה החובה כן תיצבר לשנה הבאה. היא תיצבר, כיוון שהחובה היא כספית אז היא תוצמד לשקל, זאת אומרת יהיה ריבית שקלית. וגם תהיה ריבית פיגורים, דמי פיגורים. אני אגיד שלפי הרפורמה בחוק ריבית והצמדה אז דמי פיגורים היום זה לא משהו אוטומטי. זה מבטא איזה שהיא פסול באי ביצוע הדברים בשנה מסוימת. אז כאן כשאנחנו מצמידים לזה דמי פיגורים זה נועד לבטא שנעשה פה משהו שהוא בעיקרון לא תקין. היה צריך לעמוד בחובת ההשקעה בשנה מסוימת וזה לא בסדר שלא עמדו בה. כמובן שבשנה העוקבת שבו הוא יצטרך להשקיע, זה יכול להמשיך להתגלגל. הוא יכול גם בשנה העוקבת לא להשקיע וזה ממשיך להיצבר לו, גם שקלית וגם דמי פיגורים. וזה כמובן לא תלוי. יכול להיות שמישהו בשנה מסוימת ירד מתחת לרף ואין עליו יותר חובה. אבל את החובות שלו מהעבר הוא ממשיך לסחוב והם ממשיכים לחול עליו. שי חייק: זה אותו כנ"ל לגבי גם עודף או לא? זיו גלעדי: לא. שי חייק: אה, עודף לא מתגלגל, רק החובה. שלי טל מירון (יש עתיד): יש לנו שאלות. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: קודם כל הייעוץ המשפטי ואז נעשה גורמי מקצוע, ח"כים, גורמי מקצוע, ח"כים, שתי וערב. פנחס גורט: קודם כל יש כאן שאלה מה קורה עם מי שלמשל השקיע, כמו שדובר לפני כן, החוזה נחתם עכשיו ועכשיו הוא שם את הכסף ונניח בעוד ארבע שנים מתברר, למרות כל מה שנאמר כאן, שההפקה נפלה. אז בעצם עכשיו רטרואקטיבית הוא יהיה חייב ריבית, כולל גם ריבית פיגורים לגבי זה? זו שאלה שנייה. שאלה שנייה, כשכתוב "לעניין זה מועד ביצוע ההשקעה בפועל המועד שבו נתן ספק התכנים אפשרות סבירה לצפות בתוכן הצפייה והשמע" השאלה אם זה לא בעצם סוגר את זה לכיוון, זה כן מגדר את כל מה שנאמר קודם וכבר מופיע כאן שהחובה היא כן בשעת השידור. למרות שכתוב לעניין זה. דה פקטו יוצא שזה למעשה - - - זיו גלעדי: קודם כל, אני לא חושב שזה מתחייב. אבל אכן אנחנו היינו פתוחים להערה הזאת. אמרנו שאנחנו לא הכרענו בשאלת חובת - - -. כשנכריע הנוסח יהיה בהתאם למה שנכריע. ואם נרצה להשאיר את זה פתוח - - - פנחס גורט: השאלה אם הנוסח הזה לדעתם לא מכריע? זיו גלעדי: לא. לא. כי גם בנוסח הזה, ואמרו את זה חבריי, גם בנוסח הזה נגיד נחתם הסכם בשנת 2026, בודקים בשנת 2028 האם הדבר הזה שולם כדי להכיר בחוזה שנחתם ב-2026. מצדה מצלאוי דוד: זה לא מה שכתוב. מיכל פליישר: אמורים לבדוק מתי שולם בכלל. אנחנו בודקים מתי נחתם, מתי שודר. לא בודקים את מבנה התשלומים בתוך ההסכם. פנחס גורט: אני אומר, בהגדרה הפשוטה כאן - - - מיכל פליישר: בהשקעה זה נשמע כאילו צריך לשלם. פנחס גורט: זיו, בהגדרה הפשוטה כאן נראה שהמועד שבו אתה תכיר זה מועד השידור. נכון? זיו גלעדי: התשובה היא שלא, אני לא - - - קריאה: ב-65 זה הרבה יותר מובהק. פנחס גורט: כן, בסדר, אנחנו עוד לא שם. זיו גלעדי: אני לא בטוח שזו הקריאה היחידה האפשרית. אבל אני אומר שלא הכרענו בזה ושמענו את הבקשות שכן נכריע בדבר הזה. פנחס גורט: זאת אומרת אתה אומר גם אם מהנוסח משתמע אחרת, בשלב זה זה עוד לא הוכרע וצריך לשקול את הדבר. בסדר. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: גורמי מקצוע? רונן ריינגולד: לא הבנתי. גם אם יש סתירה אינהרנטית בתוך הסעיף? היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: שנייה. הוא לא דיבר היום. אני אתן לך רונן, אני אתן לך אחרי פנחס. פנחס גורט: לגבי הדבר הראשון ששאלתי, בעצם מה קורה אם מישהו לא עמד, התברר לך אחרי חמש שנים שהוא לא עמד בשידור, כי ההשקעה נפלה. קריאה: פנחס, כשאמרת הפקה נפלה התכוונת שהיא לא שודרה? פנחס גורט: לא שודרה וגם לא תשודר. שלי טל מירון (יש עתיד): נגיד לא הצליחו למכור אותה. קריאה: לא שודרה. בכוונה אני מחדדת. פנחס גורט: נקרא לזה ההפקה נגנזה. בסדר? זיו גלעדי: אז פנחס, שוב, זאת שאלה של המתודולוגיה. אם החובה היא ל-2026 והעמידה בחובה היא באמצעות חתימה ב-2026 על כל ההפקות הרלוונטיות, משמע הפקה שב-2028 התברר שהוחלט לגנוז אותה או לבטל אותה היא הפרה של החובה לשנת 2026, לא לשנת 2028. לכן כן, התשובה היא שכן, זה נצבר לו לשנים. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: אני רוצה לתת לרונן מזולת. אני אתן לכולם. כל מי שרוצה להגיד משהו לגבי הסעיף הזה יאמר. רונן ריינגולד: תודה. הערה קצרה. אני עו"ד רונן ריינגולד בשם זולת. אני רוצה להתחבר לדברים שפנחס אמר כרגע וגם שאסף אמר לפני כחצי שעה. ההרגשה שלי, כמו שאמרתי בישיבה הקודמת, אני חושב שהדיון צריך לצאת מנקודת מוצא מהותית של אותה שיטה, אותה מתודולוגיה שמשרד התקשורת עדיין לא הבהיר מה המתודולוגיה. האם עושים לפי השנה או האם עושים לפי צפייה? אני חושב שזה דיון קצת בעייתי לבוא ולומר אפשר לקרוא את הסעיפים כך או אחרת. הרי זה בדיוק המשימה שלנו, להבין בדיוק איך אפשר לקרוא את הסעיפים. כבר עכשיו בשלב הזה שהמחוקק כרגע מחוקק את הסעיפים משאיר חוסר ודאות אני חושב שזו בעיה מאוד גדולה. אני חושב שהמתודולוגיה של הדיון צריכה להיות כזאת: קודם כל, משרד התקשורת צריך לבוא ולהכריע איך מייחסים את הסכומים לשנות ההשקעה. זה דבר ראשון. לאחר מכן צריך לראות שלושה דברים שמתיישרים. הרי יש פה שלושה, גם בזמנים הרי יש פה שלושה סוגי זמנים: יש את שנת הייחוס, יש את השנה שבה בודקים ויש את השנה שבה מייחסים את השקעה. זה שלושה דברים. כל הסעיפים האלה כרגע לא מדברים לא על ההשקעה גופה, לא מתי משקיעים. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: אני חושבת שהנקודה ברורה. זיו, בוא תנסה לענות לו על חוסר הבהירות הזאת. רונן ריינגולד: לא, אני חושב אבל, סליחה זיו, הכוונה שלי שנראה לי, ואני חושב שאמרתי את זה גם בפעם הקודמת, לא הסכמת איתי. שאחרי שקובעים את המתודולוגיה, כלומר את המהות, מייצרים את הנוסח. כי כרגע לפחות בטיים ליין, בעיניי כשאני קורא את זה, זה לא מסתדר. ואני מתחבר להערה של פנחס, שואל האם בעצם הניסוח לא מכתיב בעצם את ההשקעה? ואתם אומרים 'לא, אפשר לקרוא את זה גם אחרת'. אני חושב שזו תהיה טעות כרגע - - - היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: מבחינה משפטית מה? זיו גלעדי: כבר אמרתי את זה קודם בתחילת הדיון ואני אגיד את זה שוב. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: תגיד את זה שוב, כי obviously יש בלבול. שי חייק: אבל זו שאלה של מדיניות, זה לא רק שאלה משפטית. זיו גלעדי: אני מקבל את הביקורת על חוסר הבהירות. אני אומר שחוסר הבהירות במובנים מסוימים הוא היה מכוון. אבל אני מבין את חוסר שביעות הרצון ואנחנו צריכים לחשוב מה לעשות עם זה. זה הכול. אפרת רייטן מרום (העבודה): שאלה קצרה, באמת, נוכח כל מה ששמענו כאן היום, במיוחד עכשיו. האם בעצם כאשר משרד התקשורת הכין את הרפורמה, את החוק הזה, האם בעצם ישבתם עם היוצרים, עם כל השחקנים, עם הספקים, עם המשדרים, עם כולם. הגעתם, בעצם עשיתם איזה שהיא עבודת הכנה של לשבת עם כולם? היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: בטח. אפרת רייטן מרום (העבודה): החוק הזה בעצם הגיע אחרי הבשלות הזאת? כי עולים פה פערים כל כך רציניים לגבי הבסיס והמהות שאני שואלת את השאלה הזאת לא סתם. זיו גלעדי: בעבודה הממשלתית אין שלב שבו במסגרת הניסוח, אחרי ניסוח, לפני ועדת שרים - - - היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: לא, אבל היו פגישות של השר, אני יודעת. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: עם יוצרים. אפרת רייטן מרום (העבודה): רגע, שנייה. כי זה נורא חשוב. אסף גרונבאום: לא, אבל קביעת המתודולוגיה. אפרת רייטן מרום (העבודה): כי זה נורא חשוב. מה מתודולוגיה? אסף גרונבאום: לא, אני אומר, זה לא ניסוח. הוא אומר אנחנו לא מראים ניסוח ליוצרים. אבל צריך את העקרונות - - - אפרת רייטן מרום (העבודה): לא, לא. לא שאלתי על ניסוח. שנייה. אני אחדד אם לא הייתי ברורה. בסוף כל חקיקה, במיוחד, אני יודעת, בממשלה אני לא יודעת. פה בכנסת, אוקיי? הנה, יושבים, יושבת-הראש, אנחנו הח"כים, יושבים עם כל הצדדים ומגיעים איתם לנוסח מיטבי. האם עשיתם את הדבר הזה עם הספקים, עם המשדרים, עם היוצרים לפני שהבאתם את הנוסח הזה? רז ניזרי: הם לא בהכרח צריכים. אני חושב, אם יורשה לי, הם לא בהכרח צריכים לשבת. אפרת רייטן מרום (העבודה): אולי תחדד אותי, רז, אני לא יודעת. רז ניזרי: אני אחדד. הם לא בהכרח צריכים באמת, כממשלה, לשבת עם כל אחד על נוסח. אבל הבעיה היא, ואולי לזה את מתכוונת, ולזה אני אצרף גם את הקול שלנו. נוסח, זיו, בסדר. אתם לא צריכים לשבת עם אף אחד. אבל מה שעולה - - - קודם לכן, אין אמירה לגבי המהות. זאת אומרת, נוסח עושים אחרי שיודעים מה רוצים. ולהשאיר את המהות בצורה, נאמר פה איזה משפט שאולי זה מכוון. כלומר, אני לא יודע, לא מבין. לא יודע מה הכוונה "זה מכוון". אפרת רייטן מרום (העבודה): אלה שני דברים שונים אבל, רז. אביטל סומפולינסקי: אלה שני דברים שונים. אפרת רייטן מרום (העבודה): לא התכוונתי לזה. אביטל סומפולינסקי: ברמת המהות האופן שבו דברים, הליך חקיקה ממשלתי תקין קורה, כן? בואו נדמיין רגע הליך בנורמה. אז יש הפצה להערות ציבור. לא מתקיים הדיון כמו שהוא מתקיים פה. זה מה שנקרא דיון ציבורי בכנסת. לכן הרבה פעמים בוודאי שעולות פה סוגיות שלא מתחדדות עד תומן במסגרת ההליך הממשלתי. זה ממש עניין שגרתי. זה בסדר גמור. לכן הסוגיות שעולות פה חלקן נובעות, לאורך החקיקה. חלקן נובעות מזה שלא הבשלנו עד הסוף את התהליך וחלקן נובעות מהאופן הטבעי שבו הליכי חקיקה אמורים לעלות. וסוגיות שהרבה פעמים אנחנו חוזרים וצריכים לבחון אותן זה החלק השגרתי של הדברים. הערות ציבור התקבלו ביחס לחקיקה. איזה פגישות נעשו אני לא יודעת, זיו יוכל להרחיב על זה. אבל פה במקרה הספציפי הזה, בסוגייה הזאת שזיו העלה, העמימות לא נובעת מזה שלא ניסחנו נכון את ההסדר הזה, אלא מהרצון להשאיר את העמימות הזאת. זיו דיבר עליה. אנחנו שמענו את ההערות ונשקול את הדברים שוב פעם. רז ניזרי: לכן בעיניי זה בסדר גמור, אני רק רוצה להשלים. בעיניי בהמשך למה שנעמה אמרה, שגם אמרה המשנה ליועצת, זה בסדר גמור. אין טענה שבממשלה, הממשלה לא צריכה לחדד כל ניואנס. אבל מבחינתנו זה מה שאמור לקרות פה, בכנסת. ואם בכנסת אין תשובות לדבר הזה, וכשנציגים שעוסקים בכך אומרים אנחנו לא יכולים לדעת שאנחנו יוצרים הפקה ב-2026 אנחנו לא יודעים אם ב-2027-2028 תשודר, הדברים לוקחים זמן והכול והתשובה היא שאנחנו לא יודעים – פה התקלה. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: אז היא עונה לך המשנה, עונה לך המשנה, עונה לך גם זיו. הבנו שחוסר הבהירות המכוון הזה מייצר חוסר בהירות שקצת יוצא משליטה. לכן הם ייקחו את העניינים האלה, ידונו בהם וייצרו. דברים שלא נאמרו, כן? רז ניזרי: ונדון בהם כשיהיה תשובות. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: כן, עמוס. עמוס נוימן: עמוס נוימן, תל"י. רק הערה נקודתית לסעיף 63(2). בהשלמות, אחרי שמוצאים שיש חוסר מופיעה כאן המילה "רכישה" של תוכניות. הייתי רוצה להבין אולי זיו מה המשמעות של הדבר הזה. שאנחנו לא נהיה במצב שבו רוכשים משהו שכבר שודר ומזדכים על ההוצאה הזאת. זיו גלעדי: קודם כל, העיקרון המסדר הראשוני הוא שחייבת להיות אפשרות צפייה וצריכה להיות אפשרות צפייה לראשונה. הקראתי את זה בסעיף 65. המילה "רכישה" היא - - - היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: לא, ברגע שיש "לראשונה" זה מסדר נראה לי את החשש של עמוס. עמוס נוימן: לא מסדר, לא, לא. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: לא? למה לא? עמוס נוימן: מכיוון שזה לא קשור אחד לשני פה. זיו גלעדי: לא, אבל אני כן אגיד, גברתי, שלא, זה מאובן שנשאר שם בטעות והתכוונו להוציא אותו. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: מה המאובן? "הרכישה"? קריאה: ההצעה שלנו היא פשוט להשאיר "במימון או בהפקה". היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: אוקיי. קריאה: למחוק את המילים "או ברכישה". היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: מקובל, בסדר. אז פשוט תמחקו את ה-"רכישה". עמוס נוימן: תודה. שלי טל מירון (יש עתיד): אבל גלית, פאן לנו במקסימום, אבל עוד שתי דקות 13:00 והמוח שלנו כבר חורים-חורים של גבינה צהובה, אני מודה. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: גיורא. יש לי חולשה לגיורא. במשפט, גיורא. כי הוא ילד מתוק והוא יוצר ואכפת לו מהיוצרים. גיורא ואלה: אני רוצה א' לשאול שאלה והדבר השני להעיר הערה לגבי סעיף 64. אז אני אתחיל רק מהערה לגבי - - - היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: אולי נחכה גיורא? גיורא ואלה: אז רק שאלה לגבי 63. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: בוא נתמקד ב-63. גיורא ואלה: רק שאלה לגבי סעיף 63. מה קורה או האם ניתנת הדעת איפה שהוא גם בהמשך של הנוסח, לגבי סנריו שבו אנחנו רואים שקבועי הזמנים פה הם מאוד ארוכים. חלק מהעניין זה שזה בלתי נמנע. מה קורה במצב שבו ספק תכנים רשום נמצא במרשם, לא עומד בחובות ההשקעה שלו. ואז בחלוף שנתיים נניח יוצא מהמרשם. איזה כלי אכיפתי יש כדי להתמודד עם מצב כזה? זיו גלעדי: קודם כל יש סמכויות פיקוח ואכיפה, פרק העיצומים. שלדעתי לפי המתווה של היועצת המשפטית לכנסת הוא כרגע בהקפאה. אבל יש לזה פתרון דרך עיצומים כספיים. וכמובן החובה הזאת נצברת. גיורא ואלה: כלומר, אני רק רוצה להגיד, שלא יהיה מצב שבו מישהו עושה אביוז, נמצא בתוך המרשם, עושה אביוז. לא משקיע כמו שצריך. מגלים את זה רק בחלוף שנתיים-שלוש או whatever ואז הוא כבר בכלל לא אתנו. הספק התפרק, לא נמצא או סתם לא במרשם ועבדו על כולנו. שלי טל מירון (יש עתיד): כן, יש בזה משהו. בגלל שהסייקל ארוך צריך לפתור את זה. אלעד מן: נגיד שזה גם לא מקרה היפותטי, כי יש עכשיו משהו דומה. שלי טל מירון (יש עתיד): למה אתה לא מספר לנו מה? בוא, תגלה לנו. אלעד מן: כתוב בעיתון. גיורא ואלה: אני כן אגיד שבכיוון של מחשבה כשמטילים, לא יודע אם יגיעו לדבר או לא יגיעו לדבר על עיצומים וכו', והם מאוד חשובים ככלי אכיפתי, בסוף צריך להבין לאן הכסף של העיצומים האלה הולכים. הם הם נבלעים בחור השחור של קופת המדינה או שהם חוזרים חזרה לתכלית שבגינה הם הוטלו. כלומר, להשקעה בהפקות מקור. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: זאת שאלה ממש מצוינת. לאן זה בסוף מגיע? לקופת המדינה או לחבר'ה? פנחס גורט: מישהו לא עמד בחובות ועכשיו הוא כבר לא במרשם. אז בעצם זה שתוציאו אותו מהמרשם זה לא רלוונטי לגביו. עכשיו השאלה - - - אביטל סומפולינסקי: את כספי העיצומים נעביר לתאגיד. שלי טל מירון (יש עתיד): אבל הוא לא ביצע את חובתו. זיו גלעדי: זו שאלה נפרדת. מה שגיורא מכוון אליו בחוק הרשות השנייה למשל יש כל מיני מנגנונים למשל של העמדת ערבויות שנועדו לצורך הבטחת עמידה בהפקות מקוריות. ואז אם הרשות מחלטת את הערבויות האלה היא משתמשת בזה לצורך הפקות מקומיות. היא לא לוקחת את זה לשלם בונוסים לעובדים שלה. בסדר? הוא מתכוון לזה. מנגנון העיצומים הוא מנגנון של תשלום, בגדול לאוצר המדינה, כאן זה לתאגיד הסטטוטורי בעצמו. הוא לא מנגנון שבו מוטל עיצום כספי והוא מועבר למאן דהוא. פנחס גורט: אבל זה מייצר בדלתא שלו שאלה מה בעצם קורה. עדי ליברוס: פנחס, בעיקרון כשאדם מבצע הפרה בזמן שהוא כפוף לרגולציה, גם אם הוא יצא מהמרשם הוא עדיין חשוף להפרה הזאת. עדיין אפשר להגיע ולאכוף. פנחס גורט: אם המשמעות היא כספית אז צריך להבין אם הכסף אחרי זה חוזר ליוצרים. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: ולאן הכסף הולך. פנחס גורט: ליצירה, התכוונתי ליצירה. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: לאן הכסף? תתארו לנו. לאן הוא הולך? עדי ליברוס: לאוצר המדינה. פנחס גורט: ברור לי. אני רק אומר, מה שגיורא הצביע עליו לדעתי שיכול להיות שכאן בסוף - - - היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: גיורא, זה הולך לאוצר. גיורא ואלה: אני יודע. מיכל פליישר: אבל למה שזה לא יחזור ליצירה וליוצרים עצמם? אלעד מן: חיפשתם להגדיל את העוגה, זו הדרך. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: הפסקה. נחזור עוד שעה ונמשיך. (הישיבה נפסקה בשעה 13:02 ונתחדשה בשעה 14:05.) היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: היינו באמצע הדיון על 63(2). אם יש למישהו מה להוסיף בבקשה. אם לא, עוברים ל-64. מודי, בבקשה. מודי שרפסקי: על 63, כמה דברים. אחד, 63 זה בעצם סעיף שאומר שאם לא השקעת בשנה מסוימת אז בעצם מטילים עליך איזה שהוא קנס עם ריבית והצמדה. וצריך לזכור שגם היום צריכים שתהיה איזה שהיא גמישות. זאת אומרת, היום בהוראות הקיימות מוגדר לי למשל להעביר עודפים עד אחוז מסוים, עד 10% משנה לשנה. כי יכול להיות שבשנה, אם החובה שלי היא 100, יכול להיות שבשנה מסוימת - - - היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: כשמדובר בעודפים. אבל אם מדובר בגירעון? מודי שרפסקי: אז רגע, אז אני אומר. כל עוד הפערים האלה נובעים מהעברות של עודפים שהם בהתאם לכללי המועצה, אז ברור שהסעיף הזה לא צריך לחול. זה דבר ראשון. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: אני חושבת שהוא לא חל על עודפים, נכון? מודי שרפסקי: לא, כרגע אין הוראה על עודפים. זיו גלעדי: אמרנו, כרגע בנוסח אין אפשרות. מודי שרפסקי: אז אני חוזר רגע אחורה. אמרנו שכל הנושא של ההכרה צריכים שיהיו כללים. והכללים צריכים להגיד בין היתר לתת איזה שהיא גמישות מסוימת. X אחוזים של העברות של עודפים. אם עשיתי בשנה אחת 105 ובשנה שנייה 95 כנראה שאני בסדר ואני לא צריך לחטוף את הדבר הזה. זה דבר ראשון. דבר שני, אנחנו כן חושבים שצריך להיות הבדל בין ספק שלא השקיע מראש כי הוא הפר נגיד או ספק שנפלה לו הפקה מסיבות שהן לא תלויות בו. או שנדחתה או כל מיני דברים מהסוג הזה. לכן גם פה צריך לתת כללים למועצה ולקבוע שהסעיף הזה לא חל על הפקות שנכנסות במסגרת הכללים. דבר אחרון, הנושא הזה של ריבית והצמדה, אמרו את זה כבר קודם, שבעצם החישוב של הריבית הוא מתום השנה שהייתי אמור להשקיע ועד מועד השידור בפועל. זה קצת לא הגיוני, כי עלול להיות מצב שההצמדה תהיה נגיד לתקופה של ארבע שנים או משהו כזה, שממילא השיטה שבחרנו היא שיטת החוזים. זאת אומרת, זה כן צריך להתכתב עם השיטה הזאת. ברגע שחותמים על חוזה בעצם מילאתי את החובה. זה חייב להיות עקבי, אחרת זה יוצר איזה שהוא עיוות. דבר אחרון. בדברי ההסבר יש את המילים "לא יעמוד בחובת ההשקעה עד המועד האחרון לתשלום". זה נראה לי טעות, כי לא הבנו מה זה המועד האחרון לתשלום. אני חושב שהכוונה היא עד המועד האחרון לעמידה בחובת ההשקעה או למילוי חובת ההשקעה. אז הביטוי הזה שם לטעמנו הוא טעות. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: כן זיו? גם לגבי הפרה מכוונת לעומת אילוצים של כוח הטבע, האם יש מקום לדיפרנציאציה בתוך הנוסח? זיו גלעדי: יש הערה יותר רחבה שגם העלו נציגי yes בדיון הקודם. אני חושב שאנחנו פתוחים לשקול אותה. זה הנושא של קביעת כללים. אני כן אסביר שבאופן כללי אנחנו חששנו קצת מהאפשרות של לקבוע כללי הכרה, כי אנחנו ראינו איזה שהוא פתח לקביעת רגולציה נוספת ועודפת בדבר הזה. אמרו חבריי שאכן בנוסח התזכיר שפורסם כן היה נוסח כזה ובנוסח הסופי אין הצעה כזאת. אני שומע, אנחנו צריכים לחשוב על זה. אני חושב שזו בעיה ספציפית, שאלה ספציפית שעולה. עופר ויסוקר: זיו, נוסח התזכיר שבסעיף הוא אמר במה אפשר להתערב, הוא אמר גם במה אי אפשר להתערב. אתם יכולים גם לשנות אותו כמובן. אבל הוא נתן למועצה גם את המותר וגם את האסור, כי למנוע - - - מיותרת שגם אתה וגם אני לא רוצים. זיו גלעדי: שומעים את ההערה. יש בה טעם. אנחנו צריכים לחשוב על זה. יש לזה גם חסרונות. אנחנו מאוד חששנו מהאופן שבו נקבעו כללים בעבר והחילו כל מיני חובות שלא הייתה כוונה להחיל אותן. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: עדיין, מ שהכי מצלצל לי זה נגיד התחייבות להפקה ואז, לא יודעת מה, מלחמה, whatever. שלי טל מירון (יש עתיד): נכון. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: פה צריך להגן עליהם. שלי טל מירון (יש עתיד): גם בהיבט השידור, לא רק בהכנה של זה. עופר ויסוקר: צריך להבין שהגנה על היוצר, וזה קרה ופה אני חושב שהיוצרים יוכלו להעיד, שלפעמים יוצרים באים אלינו ואומרים 'אנחנו צריכים עוד זמן'. אני אומר להם 'אבל יש לי כללים'. הם אומרים 'תפנו למועצה, תבקשו דחייה'. למה? כי הוא עובד על היצירה הדוקומנטרית. הזכרנו פה את אביתר בנאי, אני חושב שזה היה 11 שנה. הוא מבקש. אני אומר לו אבל הכללים לא מרשים לי. ואני הולך. אני הולך, רק אני עושה את זה. וזה בסדר, באהבה. נלחם עם המועצה כדי לתת ליוצרים עוד זמן. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: זיו, צריך למצוא את דרך המלך בין זה שזה לא יהיה פתח לאובר רגולציה לבין זה שיש מקרים שבהם לא יהיה הוגן להשית קנסות. צריך למצוא את דרך המלך. בסדר? אני הבטחתי, שנייה מיכל, הבטחתי לך, קרין. יש לך שלוש דקות. קרין קיינר: יכול להיות שאני אעשה את זה אפילו יותר קצר. שלום, שמי קרין קיינר, אני במאית ויוצרת דוקומנטרית. הסדרה עכשיו האחרונה שלי מועמדת לפרסי הטלוויזיה והאקדמיה, "כפר עזה – 95% גן עדן". האמת שאני יכולה לקחת את כפר עזה כדוגמה. כי אנחנו יצאנו לצילומים 10 ימים אחרי ה-7 באוקטובר. אנחנו בעצם תיעדנו שנתיים, בעצם תיעדנו את החיים של קהילת כפר עזה במשך שנתיים. הסדרה, גם זה כולל את חזרתם של החטופים החיים האחרונים שלהם, גלי וזיוי ברמן. הסדרה בעצם עלתה לשידור יומיים אחרי חזרתם. זה אומר שאנחנו עבדנו סביב השעון במשך שנתיים וצילמנו למעלה מ-100 ימי צילום. אני כן באתי היום במיוחד, כי אני עכשיו באמצע צילומים של הפקה חדשה, דוקומנטרית, ואני רוצה שנייה להגיד כמה דברים. כולם פה מדברים עלינו היוצרים, היצירה, וכמה שאנחנו חשובים לכם וכמה שהיצירה חשובה לכם. וזה לא משנה אם זה חדשות או לא חדשות. אז כן, אחד, זה משנה. יש סוגה עילית. סוגה עילית זה מה שאני עושה, זה עמיתיי העלילתי עושים, ואין תקציבים. התעשייה הזאת קורסת. באמת, אנחנו קורסים. אני באתי לפה היום במיוחד בשביל לבקש דבר אחד. ואני לא מתייחסת כרגע להוט ו-yes, שיש לי הרבה מה להגיד, על העובדה שאתם מדברים על ההכנסות, אבל אתם עוד שנייה כבר עוברים ל-OTT ואתם מקצצים וחצי מההפקות. מודי שרפסקי: את לא היית, דיברנו על זה. קרין קיינר: אני יודעת, נאמר לי. הייתי פשוט חייבת איכשהו להוציא את זה ממני. להקיא את העובדה שביטלו חצי מההפקות. זה לא קשור להכנסות, בוא נדבר על זה. אבל שנייה, אני רוצה להיות מדויקת. שלי טל מירון (יש עתיד): מה הכוונה? היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: מתי ביטלו חצי מההפקות? שלי טל מירון (יש עתיד): כן, מה זאת אומרת ביטלו חצי מההפקות? תסבירי. קרין קיינר: לא מזמן - - - היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: היו הפקות שכבר עלו על תהליך ובוטלו? קרין קיינר: לא, לא. הפקות שהובטחו ובוטלו, כיוון שאין תקציב. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: אוקיי. מודי שרפסקי: סליחה, אין שום מצב שהיו הפקות ובוטלו. אין דבר כזה. איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): רגע, היא לא אמרה. לא שמעת שהיא אמרה, היא לא התייחסה ל-yes, אני לא שמעתי. קרין קיינר: לא, אמרתי yes והוט. אני חייבת לדייק את זה, בסדר? יש לחצים משני הכיוונים. אתם עוברים לפרטנר, סליחה, שמבחינתי הם פושעים כרגע. אבל אני רוצה להיות מדויקת ולהגיד לגלית למה אני פה. אוקיי? היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: כן. אני מבקשת לא להתבטא ככה על אף, לא פושעים. קרין קיינר: בסדר. אני עוצרת. אני ככה מונעת מרגש וזה. סליחה. אני ממש רוצה להגיד משהו. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: אני חייבת פה, הייעוץ המשפטי זה, הם לא פושעים כי החוק מאפשר להם. הם לא עוברים על החוק. קרין קיינר: האין חוק. ועל זה אנחנו מדברים. איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): היא אמרה מבחינתה, לא מבחינת החוק. קרין קיינר: תקשיבו, אני באמת אומרת, אין לנו, באמת, תקשיבו, אין לנו תקציבים. אין לנו איך לעבוד. אני בכלל לא מדברת על מה שקורה מול חו"ל, שבזמנו גם היינו יכולים לגייס דברים מחו"ל, אבל קצת שמו X עלינו ביצירה הישראלית. לא ניכנס לשם. הדבר היחיד שאני באמת רוצה לבקש, בבקשה, תעבירו את הפרק שקשור ליצירה. אתמול באמת הבנו - - - היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: זה מה שאנחנו עושים עכשיו. קרין קיינר: לא, לא, לא. אני רוצה להחריג את הפרק של היצירה. אני רוצה שתעבירו אותו ראשון. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: לא יקרה. קרין קיינר: את יכולה להחיל אותו תחת הרגולציה הקיימת. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: כרגע אנחנו קרובים לסיום הפרק הזה ואז לפחות יש לנו משהו בידיים. בואי נמשיך. קרין קיינר: אבל שנייה. אני רוצה רגע לדייק את זה. בסדר? אתם עוד 30 יום - - - היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: כי את עושה פיליבסטר למטרה שלך. שלי טל מירון (יש עתיד): לא, אבל היא רוצה להתבטא. לגיטימי. קרין קיינר: המטרה שלי אחת היא: לדאוג לנו, כי אין לנו כסף. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: זה מה שאנחנו עושים. קרין קיינר: כל הסיפור הזה של פרטנר וסלקום, אני לא מדברת על נטפליקס עם הדרישות של טראמפ. זה לא הגיוני, זה למעלה מעשור שהם לא מעבירים. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: את זה אנחנו מתקנים. קרין קיינר: הם לא מממנים יצירה מקורית. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: את זה אנחנו מתקנים. קרין קיינר: ואז זה מה שמדברים הוט ו-yes שנלקחו להם הכנסות. אבל תחילו אותם תחת הרגולציה הקיימת. פשוט תנו לנו איכשהו לעלות. תקשיבי, זה גזר דין מוות על היצירה. אין כסף. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: שוב, הדברים האלה מובנים, הם נאמרו, אנחנו קשובים אליהם מאוד. בואי נמשיך עם הפרק של היצירה, לטובתך. קרין קיינר: אני יודעת. אבל זה לא רק שאתם רוצים - - - היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: אמרנו שתי דקות, אנחנו כבר למעלה מחמש. קרין קיינר: אני רק רוצה לסיים. זה לא רק זה. את צריכה להבין, הפקות לא קורות, חברות הפקה, אנחנו כיוצרים אוכלים אותה. למשל אני אגיד לך משהו מעניין. בסיטואציה הקיימת, בגלל הפשן שלי ושל חבריי, מאוד נחמד לכולם שנעבוד בחינם, כי אנחנו נורא רוצים שהיצירה שלנו תצא. זה לא עובד, זה לא התחביב שלנו, זה המקצוע שלנו. אנחנו מפרנסים משפחה. מפה אני צריכה לרוץ לקחת את הילדות מבית הספר. זה לא עובד ככה. אתם צריכים שנייה להחריג את הפרק של היצירה, להחיל את הרגולציה הקיימת. זה פתרון פשוט. כי אני לא יודעת לאן הולך חוק התקשורת. תקשיבי, עברנו פה כמה סבבים. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: תודה רבה. קרין קיינר: תודה רבה לך. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: יש פה שני הלומי קרב הבנתי. מי פה? יוסי סרדי: אני וחברי הטוב חגי. אני יוסי סרדי, אני אשמח להקשבה לי ולחברים שלי. אני בטוח שפגשתם את שאר כל החברים הלומי הקרב פה במסדרונות. אנחנו פה ממש משהו קטן. קודם כל, תודה על הבמה, להגיד בנושא העלאת המודעות. משפט שתפס אותי כשנכנסתי ופתחתי את הדלת זה שאתם חלק פה יוצרים סרטים על ה-7 באוקטובר ועל כפר עזה. אני רוצה להגיד לכם משהו, אנחנו את הסרטים האלה יוצרים יום יום בעיניים, במציאות שראינו. אנחנו היינו שם. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: אתה יכול לספר על עצמך? יוסי סרדי: אני לא אוהב לדבר על עצמי, אני ממש לא אוהב לדבר על עצמי. אבל אני אענה על הבקשה. אני, השיקום שלי זה על ידי זה שמטפלים בחברים שלי. היום אני רק מבקש שיסתכלו עליהם. כרגע אנחנו עומדים על 80 מתאבדים. 80 הלומי קרב שלא צלחו בשיקום שלהם. אני יוסי, כלבן ביחידה מיוחדת. נקראתי לדגל כמו שאר הלוחמים, מלח הארץ, הטובים ביניהם כבר לצערי לא איתנו. הפכו לדסקיות ולמדבקות שאנחנו עונדים על הצוואר, כמו חברי הטוב אורי דנינו שנרצח בשבי. אני באמת לא באתי לדבר על עצמי. אני באתי לדבר על כל הנושא הזה של מודעות להלומי קרב. כל אחד כפי יכולתו ומעלתו כאן, איפה שהוא יכול לתרום. אני באמת רוצה שישמעו גם את חברי חגי. יש לנו משפחות. ואת המחזות האלה שאתם צילמתם אנחנו ב-7 באוקטובר אספנו, הרמנו אותם. הסתכלנו להם בגובה של העיניים. אנחנו ילדים. חלקנו כבר עברו מלחמות קודמות, כל הלומי הקרב. אנחנו עמוד התווך של המדינה. וזה צריך להיות משימה לאומית לכולם. לזכור, משימה לאומית, הלומי הקרב הם לא לבד. את הסרטים שאתם יוצרים אנחנו חווים ועוברים יום יום בבתים שלנו. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: במציאות שלכם. יוסי סרדי: זו המציאות שלנו. המציאות שלנו אפילו הרבה יותר קשה. כי הצילומים שלכם התחילו לאחר ה-10 לפחות. אנחנו מה-7 באוקטובר. ולוחמים מדורות קודמים, חווים את זה ממלחמות כאלה ואחרות. לכן החשיבות פה, אנחנו אין לנו צד פוליטי, לא ימין ולא שמאל. זה לא מעניין אותנו. יש לנו משימה אחת וזה להגן על המדינה ואנחנו נמשיך לעשות א זה בצורה הכי טובה שרק אפשר. תזכרו אותנו. תזכרו אותנו, תעלו מודעות. היום זה אנחנו, מחר זה הילדים שלכם. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: ואני רוצה להוסיף ולומר שיש כל כך הרבה מכם. כל בית שני. אנשים לא תופסים את הכמות של האנשים שנמצאים היום בפוסט טראומה או הלם קרב. יוסי סרדי: לצערי רואים אותם רק בכותרות כשהם לא צלחו בשיקום שלהם, כמו 80. אני אשמח שחברי חגי יגיד כמה מילים. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: בוא חגי, בוא תתקרב אלינו. יוסי סרדי: תודה רבה על הכול. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: תודה רבה. שלי טל מירון (יש עתיד): תודה רבה. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: תודה רבה, תרתי משמע. חגי עזרן: צוהריים טובים. שלום לכולם. אני לא אגנוב מזמנכם. אני אשמח אישית, והחברים שלי, נשמח אם כל אחד פה ייקח לתשומת ליבו את העניין של המודעות דרך התקשורת, דרך היצירות, דרך הסרטים, דרך הדוקו, שזה משהו שאפטר שוק אחרי המלחמה אנחנו נקבל עשרות אלפי פצועים. אנחנו כרגע עומדים על בסביבות ה-50,000. יש לנו עשרות אלפי מילואימניקים שסיימו שירות לפני כמה חודשים, חודשיים. וזה בדרך כלל מתפרץ אחרי שישה חודשים, שמונה חודשים, שנה. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: לפעמים 10 שנים. חגי עזרן: נכון. אני אישית שירתי בשנת 2002. סחבתי איתי דברים מאוד קשים במשך שנים והכירו בי רק אחרי 20 שנה. שומר חומות הדליק אצלי את הכול. היינו השבוע, היה במסגרת הילדים שלנו, המשפחות שלנו, שהם בעצם החוסן. הוועדה אתמול הייתה על המענים הטיפוליים שהם לא מקבלים. ילדים עד גיל שבע לא מוכרים ולא מקבלים מענה. זה בעצם הצעדים הראשונים שלהם בעולם מולנו. היום היה ועדת חינוך על הילדים. זה מאוד חשוב. לכן כל בן אדם כאן, כל חבר כנסת, כל איש ציבור, חייבים לדבר על זה, חייבים להעלות את המודעות. חייבים לעשות את החוק כבר, שהילדים שלנו יהיו מוגנים בחוק. הנשים שלנו, הבעלים של. זה כל כך רחב. וגם ההגדרה, שיגדירו אותנו נכון, כ-Combat PTSD, כתגובת קרב. זה לא פוסט טראומה רגילה. לא יכולים לטפל בהלום קרב כמו מישהו שנפגע מתאונת דרכים או נפגע מאיזה אירוע חד פעמי. אלה אנשים שבאמת שינו את התת מודע שלהם והכניסו את עצמם למציאות אחרת והמציאות הזאת ממשיכה כשחוזרים לבית ובעצם זה הדבר הכי קשה. באמת תודה רבה לכם. ותעלו מודעות, זה הכי חשוב. זה מציל חיים. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: בהחלט. חגי עזרן: תודה רבה. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: תודה רבה לשניכם, תודה רבה. זהר גופן מהמכון הישראלי לדמוקרטיה. זהר, יש לך שלוש דקות. זהר גופן: תודה רבה. יש לי שתי הערות קצרות באופן כללי על הפרק. דבר ראשון, הצעת החוק מגדירה את המקומיות של ההפקה. היא מגדירה איזה סוגות, ז'אנרים, נכנסים תחת סוגה עילית, אבל היא לא מגדירה את העילית. לדעתנו זה חשוב שזה ייכנס להצעת החוק. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: העילית. שלי טל מירון (יש עתיד): זאת אומרת ההגדרה של הסוגה. זהר גופן: כן. מה זה אומר סוגה עילית ביחד להפקה מקומית שהיא דרמה, אבל לא. למשל בכללי הרשות השנייה מתייחסים לאיכות השידורים ולמדידה של השקעה כספית פר דקות של שידור. אולי הם מפורטים מידי, אבל אנחנו חושבים שכן צריך להתייחס לזה בהצעת החוק. סתם לצורך הדוגמה, אם אני אצלם את עצמי בטלפון ואערוך את זה, אני חושבת שזה יכול להיכלל כסוגה עילית. לדעתנו חשוב לקבוע כללים שיבטיחו בפועל שהתכנים שיקודמו באמצעות הרפורמה יהיו כאלה שהשוק לא יפיק אחרת. עניין נוסף שאנחנו רוצים להעיר עליו, למרות שאנחנו כבר לקראת סוף הפרק אבל חשוב שייאמר. אי אפשר לקרוא את הפרק הזה לדעתנו במנותק מהוראות המעבר. כל השיח פה הוא על מה יהיה ב-2032. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: אנחנו מגיעים להוראות המעבר. זהר גופן: אוקיי. איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): לא, תשלימי את זה, כי זה חשוב. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: הוראות המעבר זה ממש הדבר הבא, נכון? פנחס גורט: נכון, אבל זה לא היום. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: החשיבות של הוראות המעבר מאוד ברורה לנו. זהר גופן: אוקיי. נגה רובינשטיין: אבל הוא כן קשור בהכרח לדיון שלנו, אי אפשר לנתק את זה. איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): תשלימי. זהר גופן: אין בעיה. אנחנו רוצים פשוט שנעמוד על הדברים של מה קורה עד אז. סעיף 192 מחלק את השנים עד 2032 במדרגות. אבל כמו ששי לדעתי העלה, יש עניין עם הפרסום. הפרסום נפתח באופן מיידי, אבל ההפחתה והשוואה קורית בהדרגה וזה משהו שצריך לקחת בחשבון. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: אוקיי. זיו, בקצרה, אתה רוצה לענות? שלי טל מירון (יש עתיד): הם יחשבו על זה. זיו גלעדי: להיכנס לנושא הזה של הוראות המעבר? היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: לא. שלי טל מירון (יש עתיד): על מה שהיא אמרה לפני. על הסוגה. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: הגדרת סוגה עילית. זיו גלעדי: כן. בעיקרון אני חושב שההערה נכונה. ההגדרות שאנחנו נתנו גם לתעודה וגם לדרמה הן הגדרות יחסית טכניות. על גבי ההגדרות האלה צריך לבוא גם איזה שהוא רובד איכותני. זאת אומרת, בסוף צריכה המועצה לשבת ולראות - - - היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: זאת אומרת אתה מטיל את זה על המועצה. זיו גלעדי: כן. הטענה כאן הייתה קצת שונה. שזה מתחבר לטענות שעלו קודם שאולי המועצה צריכה לקבוע בנושא הזה כללים. אנחנו לא קבענו בעניין הזה סמכות. איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): אבל למה שלא נכניס את הכללים האלה לתוך החוק? אם אנחנו לא רוצים שהמועצה תיגע בתוכן ולא רוצים מעורבות פוליטית וכל הדברים האלה, אז בואו נקבע את זה כאמירה נורמטיבית בתוך החוק. מהי סוגה עילית, מה הכללים ביחס אליה. אפשר לקחת דוגמאות מתוך הרשות השנייה, לטייב את זה. ואז הדברים יהיו ברורים. שלי טל מירון (יש עתיד): לחלוטין. וזה מוציא את הערך הפוליטי, כן רוצה תוכן, לא רוצה את התוכן. זיו גלעדי: לא, אז אני אומר, חלק מהדברים האלה קבועים היום ברמה של כללים. אני לא בטוח, בטח אני לא בטוח שנכון להעלות אותם לרמה של חקיקה ראשית. זהר גופן: למה? אבל יש הפניה לדעתי בסעיף 59 לחוק הרשות השנייה שמתייחס לאיכות התכנים. איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): למה לא להעלות את זה לרמה של חקיקה ראשית? היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: בואו נקשיב לאריאל. אריאל שטיינר: הנושא של נאותות הפקה נדון גם בוועדת פולקמן וההמלצה הייתה חד משמעית נגד. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: למה? מה הטעם? אריאל שטיינר: מתוך ההבנה שכן נכון לאפשר גמישות לגופי השידור. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: ואם מישהו מצלם את עצמו הולך ברחוב עם מצלמת סלפי והנה סוגה עילית? שלי טל מירון (יש עתיד): הגמישות היא מסוכנת. אריאל שטיינר: אני לא בקיא בדיוק בניואנסים, אבל יש הגדרה של דרמה ויש הגדרה של תעודה. יכול להיות שאם מישהו מצלם בפלאפון שלו תעודה ועושה מזה עריכה, או שיש דברים שמשולבים עם מצלמה - - - איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): לא, זה לא העניין אריאל. העניין הוא שאתם אמרתם בתחילת הדרך שאתם לא רוצים מעורבות בתכנים. וכשאנחנו קובעים, כשאנחנו מאפשרים למועצה לקבוע כללים ונותנים את הדברים האלה לשיקול דעת וגמישות – זה לא, זה מעבר לרגולציה. זה כבר ממש יכול להיות - - - היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: זה לא תכנים, איתן. שלי טל מירון (יש עתיד): זה כן תכנים. הם יחליטו איזה סוגה, מה נחשב איזה סוגה. איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): בסוף זה אירוע סובייקטיבי. בסוף יישבו אנשים, יקבעו כללים לכאורה ויחליטו האם התוכנית הספציפית עומדת בכללים או לא עומדת בכללים שהם עצמם קבעו. אם את לא רוצה מעורבות, גם לא פוליטית וגם מעורבות בתכנים, תקבעי אותם בחקיקה. מה הכללים של סוגה עילית? היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: אני לא מסכימה איתך שזה לא, זה אולי בתכנים של הגדרות מה אתה מכליל כסוגה עילית זה מעורבות בתוכן? זה מעורבות בצורה. איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): סליחה, לא. זהר גופן: זה לא מעורבות בצורה. איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): את רואה פרק, הם אמרו שיהיה אפשר גם להתייחס לפרק מסוים. פרק או תוכנית. ואת מחליטה האם זה נופל להגדרות סוגה עילית או לא נופל להגדרות סוגה עילית. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: לא, פה החשש זה חיפוף, לא החדרת תכנים פוליטיים. ברגע שאתה לא עושה משהו איכותני, כמו שזהר נתנה פה, למשל פר production דקה כמה היא עולה כדי להבטיח איזה שהוא רף של איכות. איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): מי יקבע את זה? מיכל פליישר: זה נקרא נאותות הפקה, יש לזה הגדרות. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: אני רק אומרת שזה לא תכנים, זה משהו אחר. מצדה מצלאוי דוד: יש לי משהו רק להגיד על זה. אנחנו מאמינים להתייחס לזה, הפלטפורמה, בסוף התמריצים של הפלטפורמות וגם של ספקי התכנים זה לייצר תוכן איכותי. אם הם משקיעים בהפקה שאמורה להעלות להם את הרייטינג הם לא ישקיעו בהפקות. בסוף יש את העניין של השוק ואיך שהשוק יתנהל. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: נכון, נכון. אנחנו לא יכולים לשמור ככה. מצדה מצלאוי דוד: הם לא ישקיעו כספים בהפקות שהן יהיו מחופפות. איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): מאיפה הנחת העבודה הזאת? מצדה מצלאוי דוד: כי הם בעצמם אומרים לך שהתמריץ הכלכלי שלהם זה לייצר הפקה שהיא איכותית. איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): מאיפה הנחת העבודה הזאת? עניין של איכות זה עניין סובייקטיבי, מצדה. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: אני תכף אתן לך מיכל. נראה לי שבסוף התמריץ זה שיצפו בי, זה התמריץ. איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): זה לא קשור בכלל לאיכות. זה ממש לא קשור לאיכות. מיכל פליישר: לנושא הזה, הרי החובה הכלכלית היא נקבעת. אנחנו כבר ממילא חייבים להפיק הפקות מקור. תוסיפו על זה את התחרות. אין שום סיבה שאנחנו ניקח את הכספים האלה ונשים בדברים לא איכותיים. המגמה של הפחתת רגולציה היא מאוד חשובה והיא נועדה למנוע מצב שבו קובעים אם סדרה, ובאמת חה"כ גינזבורג, אין הכוונה כאשר מדברים על נאותות הפקה לתוכן, לא החוק יסמיך כללים שמאפשרים התערבות בתוכן. כך אני מבינה את החוק. אנחנו לא היינו מסכימים לזה וזה לא הכוונה. אני לא מדברת כרגע על שידורי חדשות, אני מדברת על דרמות. יש להניח שאנחנו נרצה לעשות את הדרמות הטובות ביותר. יש לנו תחרות רק היום של חמישה ספקי טלוויזיה רב ערוצית מתחרים. הניסיון להתחקות אחרי מה דרמה טובה, בטח בשיני העיתים וטכנולוגיות ואם זה HD או SD או אם היום הז'אנר קובע פרקים של 60 דקות או שהיום הציבור בישראל לא יכול לשאת סדרות של יותר מ-15 דקות. אנחנו צריכים לתת לתחרות ולשינוי העיתים להשפיע. חובת ההשקעה הכספית היא כשלעצמה מגדירה את הנושא. בהמשך אני ארצה להתייחס לריבית פיגורים. להתייחס לסעיף הזה עכשיו? היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: אני רוצה שאנחנו נסיים כבר את 63. שלי טל מירון (יש עתיד): יש לנו עוד שאלות. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: כדי להגיע ל-64. לכן בואו. עופר ויסוקר: אני רק אגיד, אנחנו משקיעים היום מחוץ לחובה. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: לא, לא, תראו מה קורה. עופר ויסוקר: לא, משפט של 10 מילים בבקשה. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: אני נותנת למישהי נחמדה לדבר, היא לא נוגעת בסעיף ועוד פעם אנחנו בורחים. אני רוצה להיצמד לסעיפים. זה צמוד לסעיף? עופר ויסוקר: כן. בדיוק אני עונה לחה"כ גינזבורג. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: מה שגינזבורג דיבר זה לא על הסעיף הזה, אבל לא משנה. איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): על הפרק הזה. עופר ויסוקר: כמה פעמים שאני משקיע מעבר לחובה. תבדקו. זה פה. תבדקו אם יש הבדל בין איך אני משקיע כאשר חלה עליי חובה - - - איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): מה זה קשור? היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: תודה. שלי, יש לך שאלות לגבי 60? שלי טל מירון (יש עתיד): על 63. לגבי הנושא של מועד ביצוע ההשקעה בפועל. אז כתוב "נתן הספק אפשרות סבירה לצפות בתוכן". מה זה אפשרות לא סבירה? זאת אומרת, מה הכוונה? אני רוצה להבין בדיוק למה אנחנו מתכוונים. ועוד שאלה. אם ספק קיבל הוראה להשקיע סכום מסוים, לפי מה שאמרנו, הכנסות וכו', והוא רוצה לערער על הסכום מאיזה שהיא סיבה ויש איזה שהיא דלתא חסרה. מה אנחנו עושים במקרים האלה? היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: יש אפשרות לערער? שלי טל מירון (יש עתיד): וגם האם אנחנו מפרסמים איזה ספקים עומדים ולא עומדים בדרישה? האם אנחנו נותנים פומביות על הדבר הזה? אנחנו אומרים מי לא עמד בחובת ההשקעה, מי כן. זה ייצא באיזה שהוא דוח, זה יפורסם לציבור? היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: אוקיי. שקיפות, ערעור? בבקשה חברים. נעמה מנחמי: אפשר עוד שנייה לחדד את השאלה? היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: כן. נעמה מנחמי: אם תוכלו לענות גם על השאלה הזאת כמובן וגם קצת לצאת טיפה, לסקור יותר רחב ובכלל לדבר על נשוא של השגה מול כל מיני החלטות של המנכ"ל. השגה, איך אתם רואים את ההשגה לפי החוק הזה? היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: תודה. כן? אריאל, זיו? זיו גלעדי: אני אתחיל מהשקיפות. יש לזה התייחסות. בפרק שדיברנו על הדוח השנתי שהמועצה חייבת לפרסם אז היא חייבת לפרסם גם מי עמד ומי לא עמד. הייתה בקשה לפרסם גם ממש את ההפקות שהוכרו ולא הוכרו. אני חושב שבגדול ההערות האלה נפלו על אוזניים קרויות. אז תהיה שקיפות ויצטרכו לפרסם מי עמד ומי לא עמד. אמרנו כנראה גם לרמת הפקות. אפשר קצת להתווכח על זה, כי הפקות שנחתמות היום אבל עוד לא משודרות, אז מה בדיוק הן כוללות, זה עניין מסחרי רגיש. אבל העיקרון של השקיפות אומץ והוכלל כבר בסעיף הדוח. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: לגבי הערעור? זיו גלעדי: לפני הערעור. לגבי ההזדמנות הלא סבירה. היו מקרים כאלה בעבר. למשל שיש דרישה להעמדה של תכנים למינויים. ואז עשו איזה מן העמדה בשעת לילה מאוחרת כהרף עין ואנשים לא הספיקו לראות, כן הספיקו לראות, מיד זה עבר ל-VOD. אז כאן בסוף המילה "סביר" היא מושג שסתום. יהיה צריך לבחון את זה עניינית. כמובן בעולם שאנחנו הולכים אליו, שיש גם VOD וגם ערוץ לינארי וגם כל מיני דרכים אחרות, אז אפשר לבחור באיזה מהם. אי אפשר להגיד שפתחתי את זה לצפייה לרבע שעה במועד מסוים ואני מסמן "וי" על החובה הזאת – זה לא סביר. לגבי אפשרות ערעור. אני אענה כאן רגע בהקשר יותר רחב. יש הסדרים רגולטוריים מסוימים שבהם נקבעו כל מיני ערכאות שיפוטיות או מעין שיפוטיות לעררים. אנחנו לא ביקשנו לקבוע כזה. המנגנון המקובל למחות על החלטות של רגולטור הוא מנגנון של בית משפט. בית משפט לעניינים מינהליים. כבר הסברנו שבית משפט לעניינים מינהליים הוא מנגנון הרבה יותר מזמין לציבור ולציבור המפוקחים מאשר מנגנון בג"צי. ללכת לבית המשפט העליון. שוב, גם מבחינת ענייני ניהול עומסים, אבל גם מבחינת האפשרות להביא ראיות ולקיים דיונים יותר מעמיקים. זה לא קיים היום כלפי הרשות השנייה ומועצת הכבלים והלוויין. כיום ההחלטות שלהם צריכות להגיד לבג"ץ. מה שיוצר הליך מאוד קשה. אנחנו פתוחים לשמוע על כל מיני מנגנוני עררים אחרים. אני חושב, זו לא עמדה, אבל כהערה שהושמעה, שמן מנגנון שבו יש המועצה היא ועדת ערר על חלק מחברי המועצה או על פקידים שעובדים ברשות, זה מנגנון שאני חושב שהוא לא כל כך מקובל אצל רגולטורים אחרים. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: הוא גם לא בריא, הוא לא נשמע בריא במיוחד. נגה, את רצית לדבר? אני מדגישה שוב, 63(1) או (2). נגה רובינשטיין: אני רוצה להתייחס לגבי מה שנאמר כאן על ידי עורכת הדין מהמכון הישראלי לדמוקרטיה. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: אז בשני משפטים. נגה רובינשטיין: בשני משפטים. הסיפור של הוראות המעבר, הן רק מכונות הוראות המעבר, אבל הן דרמה. את מפריעה לי, מיכל. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: כשנגיע אליהן. נגה, אנחנו מגיעים אליהן, מעבר לדלת. נגה רובינשטיין: כי מדובר על השבע שנים - - - מיכל פליישר: אם מישהו עושה מימיקה. נגה רובינשטיין: מדובר על שבע השנים הקרובות, שזה נצח, אחרי החוק. זה משהו שחייב להיות מדובר - - - היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: בואי נדבר על זה, אנחנו אוטוטו שם. נגה רובינשטיין: בסדר. אנחנו רק לא פשוט אוטוטו שם מבחינת מספרים, אבל בסדר. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: אוקיי. מיכל פליישר: גם לא מופיע בסדר היום של היום. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: סעיף 63(1) ו-(2) יש עוד הערות? אוקיי, דברי הסבר 64, זיו. זיו גלעדי: סעיף 64 הוא סעיף שמאפשר, נותן איזה שהוא נקרא לזה פקטור או איזה שהיא הקלה בביצוע ההשקעה בהפקות אם מי שיוצר של ההפקה הוא מה שקראנו לו יוצר חדש. זאת אומרת, מישהו שלא הפיק כמה שנים. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: חמש שנים אם אני לא טועה, נכון? זיו גלעדי: נכון. אני כן אגיד כאן באופן יזום, כי אני יודע שזה גם יעלה, שהכללנו כאן גם את המפיק. זה דבר שהוא שונה מהסדרים אחרים, שבדרך כלל מקובל לדבר בהם רק על הבמאי או התסריטאי. אנחנו כן חשבנו שצריך לייצר איזה שהוא עידוד לתחלופה גם בבמאים, גם בתסריטאים וגם במפיקים. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: אני רוצה שתסביר לי רגע את החישוב. בעצם אם ספקית תוכן מעסיקה עכשיו הפקה של יוצר חדש אז זה נחשב כאילו חברת התוכן השקיעה 10% לעומת 6.5?מאיזה עוגה זה יוצא 10%? זיו גלעדי: אם הם חתמו חוזה על מיליון שקלים, אז הם בעצם יכולים להזדכות על 1,100,000 שקלים. עניין החתימה עוד לא קבענו שהוא המתודולוגיה. אבל נניח שזה עניין החתימה או התשלום בפועל היה של מיליון שקלים. אם מדובר ביוצר חדש הם יכולים להגיד זה בעצם 1,100,000. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: זאת אומרת אנחנו השקענו 1,100,000, מתקזז להם. זיו גלעדי: למרות שבפועל הוצאנו רק מיליון. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: ברור. פנחס גורט: אולי זה לא בהיבטים של קיזוז דווקא. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: אני משוכנעת, אני צפיתי את זה. פנחס גורט: בהיבטים של קיזוז זה לאו דווקא. המשמעות היא בעצם שאם נניח אני חייב עכשיו מיליון, אז אני למשל אשקיע 900,000 וזה ייחשב לי עדיין כמיליון. קריאה: איך שהוא הסביר את זה זה הכי פשוט, במקום מיליון יירשם לך 1,100,000. מיכל פליישר: זה כאילו השקעת יותר. זה לכאורה השקעת יותר. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: תנו לי להמר, הספקיות מתות על הסעיף הזה. קריאה: כל הזמן ממציאים פה עוד המצאות. הוא מחויב להגיע ל-6.5 ואז מזה ייגזר ה-10% או שפנחס שואל האם הוא - - - זיו גלעדי: לא. 6.5% בסוף מתרגם למספר נומינלי. נניח שצריך 10 מיליון להשקיע בשנה. פנחס גורט: רגע זיו. הוא יגיע ל-6.5% גם בלי להשקיע את כל הסכום שהוא בעצם 6.5%. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: נכון. זיו גלעדי: זאת המשמעות. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: אוקיי. יוצרים, תחממו מנועים. תזכרו שאנחנו כולנו בעד יוצרים חדשים גם. בואו נתחיל ככה, שם ותפקיד? אבי בן הלל: אני לא מצליח להבין למה מנגנון העידוד צריך להיות על חשבון היצירה. אפשר לייצר מנגנון שמחייב - - - היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: כמו? אבי בן הלל: לא, אפשר לייצר מנגנון - - - היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: שמחייב. אבי בן הלל: מחייב. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: אנחנו לא בזה. אבי בן הלל: למה להגיד מסך ההפקות החדשות שאתם מפיקים בשנה 10%-15% מהם צריכים להיות עם במאים או יוצרים חדשים. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: ואם הם לא טובים? אבי בן הלל: למה זה צריך להיות על חשבון? היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: אני אגיד לך למה. אני לא אתן יד למכסה על ספקית תוכן שאני אומרת לה את חייבת עכשיו השנה 10% יוצרים חדשים. אבי בן הלל: אבל גלית, מה שאתם עושים פה - - - רוני אבולעפיה: את נותנת אינסנטיב מאוד משמעותי. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: לא, לא, לא. אנחנו לא מחייבים את הספקיות להעסיק יוצרים חדשים. רוני אבולעפיה: כן, אבל את נותנת להם - - - היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: אנחנו מעודדים אותם. עכשיו תאמיני לי, תאמיני לי, גם הייתי בצד ההוא כשהייתי כותבת וכבר הגעתי עם הוט לדעתי ועם קשת לדעתי, היו ימים כאלה, כמעט לזה. לא ייקחו יצירה אם היא לא טובה. זאת אומרת, אם הוא יוצר חדש - - - רוני אבולעפיה: יש לכם יותר מידי אמון בשוק הזה, אני חייבת להגיד. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: לא נכון. לא נכון. בסופו של דבר מה שמעניין ספקית תוכן זה שהיא מעמידה את הסדרה בפריים טיים של יום שלישי, שאנשים אשכרה ירצו לראות אותה. לכן אני אומרת לך, בוודאות של מאה אחוז, שלא יועסק יוצר בינוני כי הוא חדש רק כדי לחסוך את הכמה ג'ובות האלה. אני טועה? קרין קיינר: ה-6.5%, בבקשה, אתם קצת, אף אחד לא נגד יוצרים חדשים. אנחנו כולנו היינו שם וכולנו נלחמים על כל שקל שיש. אבל כאילו, תנסו להוסיף, תנסו לתת עוד. אל תיקחו את זה מחשבון מה שכבר יש. אנחנו רצינו 8%, את אומרת נישאר ב-6.5%. אבי בן הלל: גם ה-6.5% זה לא 6.5%. זה 6% עכשיו. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: לא נישאר ב-6.5%. קרין קיינר: אי אפשר שזה יהיה על חשבון. אנחנו בקושי שורדים בעצמנו, זה לא קשור לבמאים חדשים. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: אני יכולה לתת לכם את המילה שלי, לא נישאר ב-6.5%. ליאור תמאם: אני יכול להגיד משהו על הסעיף הזה? היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: אחד-אחד. ליאור תמאם: הסיפור של הסעיף הזה הוא פשוט שכל היצירות יהפכו ליצירות של יוצרים חדשים. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: לא נכון. ליאור תמאם: זה כל הסיפור. גם ככה בכל יצירה יש יותר מיוצר אחד, יש יותר מכותב אחד. הרבה פעמים יש יותר מבמאי אחד. מה שייווצר פה זה, וזה אולי לא רע, אבל חבל שזה יבוא על חשבון הורדת 10% מהתמיכה. מה שיקרה זה שבכל יצירה יופיע גם יוצר חדש. איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): יהיו שיתופי פעולה. ליאור תמאם: תמיד הוא נמצא. זה בסדר שיהיו כמה שיותר חדשים. חבל שזה אומר שההשקעה היא 10% פחות. קרין קיינר: אבל תקשיבו, אתם גם לא מבינים, אנחנו כבמאים לא מרוויחים כמעט שום דבר. גם לא כתסריטאים. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: אוקיי, מי שיתפרץ ייצא. קרין קיינר: יש לנו מחיר גלובלי. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: אני לא רוצה לבקש ממך לצאת. אבי בן הלל: היא רוצה לענות לך, קרין. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: עכשיו הייתה לי שאלה חשובה ממה שהוא אמר והיא ברחה לי מהראש. וזה לעזור לכם. נזכרתי, רגע. היה והמפיק הוא ותיק, הבמאי הוא ותיק, התסריטאי הוא חדש. איך אתה מחשב את זה? זיו גלעדי: מספיק שיש אחד. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: אז פה הם צודקים. אפרת רייטן מרום (העבודה): וואי, זה גאוני. אני גם רוצה לבוא. אבי בן הלל: לדעתי לא הבינו את הנקודה הזאת. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: הם צודקים. קרין קיינר: אבל מה גאוני בזה? אתם לא מבינים, אנחנו לא - - - אבי בן הלל: זה לא גאוני, זה מגוחך. איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): אבל אנחנו מבינים את זה. את לא מקשיבה. את פשוט לא מקשיבה. קרין קיינר: התקציבים נראים אותו דבר כבר 20 שנה. ירון לוי (יש עתיד): בסופו של דבר, המוח הישראלי גיחך כאן מסביב לשולחן כי בכל יצירה אפשר להכניס מישהו אחד שהוא חדש. אפרת רייטן מרום (העבודה): בכל הפקה. ירון לוי (יש עתיד): אז זה סתם מייתר את זה וזה סתם יוצר בירוקרטיה. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: זיו, תעזור לנו פה, איך אנחנו מסגננים את זה? אני מאוד בעד לתמרץ יוצרים חדשים, מאוד בעד, זיו. אפרת רייטן מרום (העבודה): זה פשוט, אני אם הייתי - - - היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: פה אתה באמת נותן פרצה צינית. אני אקח את הבמאי הכי טוב, אני אקח את התסריט הכי טוב. אני אכניס איזה, לא יודעת מה. אפרת רייטן מרום (העבודה): די, נו, באמת. ירון לוי (יש עתיד): עוזר הפקה בשם מפיק חדש. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: נערת מים חדשה. אפרת רייטן מרום (העבודה): כן, לא, תקשיבו, זה לא נורמלי. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: אני צוחקת. אפרת רייטן מרום (העבודה): זה לא נורמלי. מיכל פליישר: רק במאי, תסריטאי ומפיק. אפרת רייטן מרום (העבודה): אז אחד נביא רק את הבמאי. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: אבל לסייג את עצמי, אפרת, אלה שלושה תפקידי מפתח. זה במאי, תסריטאי או מפיק. אפרת רייטן מרום (העבודה): בסדר גמור. איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): מה קורה אם יש מפיק משותף? היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: גם פה אתה לא תעשה משהו שהוא לא איש מקצוע. לא יודעת. איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): יש מפיק משותף, נכון? ירון לוי (יש עתיד): יש לי שאלה. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: בואו אחד-אחד. אפרת רייטן מרום (העבודה): אני אקשה עליכם עוד יותר. יש הרבה מאוד סרטים שיש שני תסריטאים ושני מפיקים. מה? אתם נכנסים פה לאיזה אירוע שאין לכם על זה שליטה ואתם עושים פה - - - רוני אבולעפיה: אתם כל הזמן מדברים על הפחתת הרגולציה ולא רוצים להתערב ולא רוצים להתערב. ובמקומות שדווקא כן נדרשת ההתערבות, כמו כשקודם דיברה חברתי על נאותות הפקה, ששם אני חושבת שכן צריך להגדיר אותה בחקיקה, אתם לא מתערבים כי לא רוצים רגולציה. אבל פתאום באיזה סעיף כזה שהוא באמת לא הגיוני, נותן להם הנחות סתם, על כלום ושום דבר. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: ברור. רוני אבולעפיה: ופה אתם כן מתערבים. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: זיו, איך אנחנו באמת שומרים? ומה שאפרת אומרת מאוד נכון, בהרבה מאוד הפקות יש שני תסריטאים, יש שיתופי פעולה בהפקה. איך אנחנו יוצרים מצב שזה לא ינוצל? אריאל שטיינר: אני רגע אתייחס. התכלית של הסעיף הזה לא הייתה בשום פנים ואופן להפחית את ההשקעה ביצירה, אלא דווקא לעודד את היוצרים החדשים. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: זה ברור. אבל עולים פה תסריטים שהם - - - אריאל שטיינר: רק רגע. ולא רציני לאפשר abuse. יחד עם זאת, ההערות האלה נופלות על אוזניים קרויות. איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): אני רוצה להציע הצעה. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: ההערות נופלות על אוזניים קרויות. אריאל שטיינר: אנחנו נבדוק איך אנחנו מצד אחד מעודדים את היצירה החדשה. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: מגדרים את זה בעיקר. אריאל שטיינר: ומצד שני לא יוצרים פה פתח לניצול לרעה של הסעיף. איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): אריאל, אין פה התייחסות ליצירה חדשה. יש פה התייחסות לאדם. התייחסות פרסונלית. לכן, אני לא מתרשם, לא נראה לי שהפלטפורמות או הערוצים מדירים יוצרים חדשים. יש יוצרים צעירים שזה להם תוכנית חדשה או יצירה חדשה. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: איתן, זה קליקה. אפרת רייטן מרום (העבודה): לא, לא נכון. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: בואו, רגע, רגע. שקט. איתן מדבר, שקט. איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): אני לא מקבל את האמירה של יושבת-הראש שמדובר בקליקה. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: בכל דבר יש קליקות. איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): סבבה. אני יכול לא לקבל את האמירה הזאת? היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: כן. איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): יופי. אז לא קיבלתי אותה ואני לא מקבל אותה עדיין. אני חשוב שבסוף אנחנו רואים על גבי המרקע הרבה מאוד יצירות שונות, של יוצרים חדשים או מפיקים חדשים או במאים חדשים שנותנים להם צ'אנסים. אני מכיר חלק מהם והם התקדמו במעלה הדרך. אפרת רייטן מרום (העבודה): שפורצים ברשתות ואז עוברים הלאה. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: אמר לך עכשיו שטיינר שזה נופל על אוזניים קרויות. איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): אז אני מציע לחברי הוועדה שהסעיף הזה פשוט יימחק מהחוק. הוא לא חשוב. הוא לא צריך. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: אתה כן רוצה לעודד יוצרים חדשים. אפרת רייטן מרום (העבודה): אז בנפרד. איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): אני יעודד יוצרים חדשים. א', אני שמח שאת אומרת את זה כי מי שרצתה להפחית רגולציה ומוסיפה רגולציה שלא קיימת, זה דיסוננס. אני חושב שאם אנחנו מאפשרים פה השקעה ביצירת מקום יתנו מקום גם ליוצרים חדשים. לא התרשמתי שבשנים האחרונות רק יוצרים ותיקים יצרו. אבי בן הלל: מנסים לפתור בעיה שלא קיימת. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: מה הייתה המוטיבציה שלכם? באמת פשוט לעזור ליוצרים חדשים? יש בסיס לדבר הזה? מעניין אותי איך התחקיתם אחרי הרעיון. היה בסיס, השוויתם עם משהו? אפרת רייטן מרום (העבודה): כן, מאיפה זה נולד? היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: ראיתם שיש חוסר עידוד ביוצרים חדשים? אפרת רייטן מרום (העבודה): מאיפה זה נולד? היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: מה היה הרציונל? נעמה מנחמי: וגם אם אפשר התייחסות למה קורה בעולם? יש התייחסויות כאלה? יש? איך פותרים את זה במקומות אחרים. מירב אתרוג בר: גלית, אפשר לתת דוגמה מחוק הקולנוע. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: תכף. דוגמה שתעזור לנו עם הסעיף הזה? אני אחזור עלייך. אריאל שטיינר: קיימת היום בחקיקה התייחסות לשאלה של עצמי מול עצמאי. זאת אומרת איפה אני כגוף שמשקיע ויוצר עושה את היצירה שלי. וכיום, יתקנו אותי חבריי מהשוק, 50%, עד 50% יכול להיות בתוך בית העסק שלי ו-50% צריך לצאת החוצה. זה מתוך מחשבה של ביזור. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: מה זאת אומרת? שחברת הפקה תעסיק את עצמה ולא תיקח מישהו מבחוץ? אריאל שטיינר: לא. לצורך העניין, הגוף שחלה עליו חובה באופן ישיר, למשל בפלטפורמות וערוצים, אז שחלק מההפקה, מהיצירה שהם יוצרים לא עושים את זה אצלם בבית, אלא בחוץ. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: אוקיי. אריאל שטיינר: אנחנו סברנו שלא נכון לכלול את זה במסגרת החקיקה. זה גם נשען על המלצות של קודמנו. ונתנו פה את הסעיף הזה כעוד משהו שהוא יכול ליצור את - - - היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: אבל אתה מבין את הפרצה עכשיו, נכון? אריאל שטיינר: כן, כן, אנחנו מבינים את הפרצה. אבי בן הלל: זה מעבר לפרצה. אריאל שטיינר: אבל החשיבות של המגוון היא בכל זאת לנגד עינינו ואנחנו רוצים כן לתת לזה התייחסות בחוק. אבי בן הלל: אבל על בסיס מה זה קיים? זה בעיה שלא קיימת. מנסים לתת פתרון לבעיה שלא קיימת. איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): ההגדרה של יוצר ישראלי חדש הוא אחד שלא מילא תפקיד בהפקה מקורית עבור ספק תכנים. אבל אם הוא עשה הרבה מאוד סרטים בקולנוע וכו'? הוא חדש או לא חדש? אז אני חושב שכל הסעיף הזה הוא בעייתי כשלעצמו. נניח שהוא יצר מלא סרטים, מלא מלא סרטים. קריאה: אגב, לפי ההגדרה טרנטינו הוא חדש. איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): הוא לא היה בספק הזה, לא ב-yes, לא בהוט, לא בקשת, לא ברשת, לא בשום פלטפורמה כזאת. אז הוא חדש או ישן? לכן אני חושב גברתי שהסעיף הזה לא רלוונטי. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: הדברים שלך נשמעו באופן ברור ביותר. איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): לא צריך אותו. נגה בריינס: נגה בריינס, מנכ"ל איגוד העורכים. שני דברים: אחד, הקידום של יוצרים צעירים נמצא כבר בחוק הקולנוע והוא כולל סדרות טלוויזיה והוא כולל גם טלוויזיה. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: זה מה שאת רצית להגיד, מרב, על חוק הקולנוע? מירב אתרוג בר: כן. נגה בריינס: שתיים, אני רוצה לתת דוגמה ממה שקורה גם בחוק הקולנוע, דוגמה דווקא שלילית, הפריפריה. יש עידוד של יוצרים מהפריפריה. וברגע שהדבר הזה נכנס מה שקרה זה שיוצרים, צלמים, עורכים וכאלה, תל אביביים - - - היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: עברו לגור בפריפריה? נגה בריינס: לא. אמרו להם בואו תערכו את הסרט, לא תקבלו קרדיט. תקבלו את הכסף. אבל הקרדיט ילך ליוצר בפריפריה. שלי טל מירון (יש עתיד): כאילו רימו, עשו מניפולציה על המערכת. נגה בריינס: לכן המניפולציה על המערכת היא משהו שקורה כל הזמן. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: תעיפו את הסעיף הזה. נגה בריינס: צריך ממש להיזהר ממנו. שלי טל מירון (יש עתיד): וואו. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: תעיפו את הסעיף הזה. פנחס גורט: אני רק אומר, אנחנו כייעוץ משפטי לוועדה ממליצים בחום להוציא את הסעיף הזה. אנחנו חושבים שגם הפתח למניפולציה הוא רחב. לא ברור בכלל אם יש איזה שהיא תשתית עובדתית שמלמדת על זה שיש בו צורך. איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): או כשל. פנחס גורט: כמו שאמר חה"כ גינזבורג, מרגע שהקביעה שמדובר על במאי, תסריטאי או מפיק שהוא לא באמת, לא "לא באמת", אלא לא מחייב שהוא חדש ממש כמו שאנחנו מבינים מפיק חדש, אלא הוא פשוט לא מילא תפקיד בהפקה מקומית של ספק תכנים. איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): בחמש שנים האחרונות. פנחס גורט: יכול להיות שגם 20 שנה כן והוא פרש לחמש שנים לעשות משהו אחר. אנחנו ממליצים למחוק את זה. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: להוריד. תראה, אני ממש מצדדת במה שפנחס אומר פה ולא רק בגלל מה שנגה אמרה. שבסופו של דבר מה אנחנו עושים פה, אריאל? נותנים, אתה מכיר איך רגולציה נותנת פתח לפולישטיקים? זה בדיוק המקרה. לקחת יוצר, להוציא לו חשבונית, לתת את זה על שם אחר, גזרתי את הקופון. אם כל האוריינטציה שלנו היא להוריד רגולציות, אם אין כשל שוק לתת לזה לרוץ – אני אומרת, אני מצדדת בהמלצה של הייעוץ המשפטי. בואו נחליט עכשיו שאנחנו מורידים את הסעיף הזה. שי חייק: אז אפשר להחליט בחלק מהמקרים. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: בואו, אני רוצה לשמוע את דעתכם לפני שאני מחליטה. אריאל שטיינר: אני לא יכול לקבל את ההחלטה. אני צריך לשאול את הממונים עליי. שלי טל מירון (יש עתיד): את יכולה, גלית. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: אני רק רוצה לשמוע. אני רוצה לשמוע. אריאל שטיינר: אני אומר, אני לא יכול לקבל את ההחלטה, אני צריך לשאול את הממונים עליי. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: אז תבדוק עכשיו. אריאל שטיינר: אני אבדוק. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: תבדוק, בזמן שאנחנו יושבים פה. ליאור תמאם: אני יכול להגיד משהו גם על עצם העידוד של יוצרים צעירים וקצת ללמוד מחוק הקולנוע? בחוק הקולנוע כבר עשור שיוצרים צעירים מעודדים. ובאמת אם מסתכלים על העשור הזה רואים שיש בעיקר סרט ראשון ושני. הפסיקה להיות תעשיית קולנוע של יוצרים. כי ברגע שאתה מסיים את סרט הביכורים שלך, שזה הסרט הראשון והשני, אתה כבר לא תקבל. יש 70%, כמעט 80% מהסרטים שנעשים בקולנוע הישראלי - - - היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: אז אתה אומר שבקולנוע רק היוצרים החדשים מקבלים? ליאור תמאם: כן, חד משמעית זה מה שאני אומר. זה עובדה שניתן לראות. בגלל שהפנו לזה, נוצר מצב שאין תעשיית קולנוע לוותיקים. אנחנו רוצים את הצעירים, אין ספק. וגם יש ותיקים בקנה מידה מסוים שמקבלים. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: בשוק שמתנהל סבבה יצרנו כשל שוק עם רגולציה. ליאור תמאם: חדש, כשל שוק חדש. אבי בן הלל: לכן הדרך היחידה היא לעשות את זה הפוך. ליאור תמאם: אני לא יודע אם הוא התנהל סבבה. אבי בן הלל: לקבוע 15%-20% מההפקות עם יוצרים חדשים ואם לא, הם נקנסים. כלומר, זה לא על חשבון. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: אני לא יכולה לאלץ חברת תוכן - - - אבי בן הלל: ברור שאת יכולה. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: לא, לא. כשבאים אליהם 100 יוצרים חדשים, אף אחד לא מספיק טוב. אף אחד לא עובר את הרף של ספקית התוכן, אתם חייבים כי אני רגולטור? אפרת רייטן מרום (העבודה): גלית, יש לי הצעה. בסוף יש כאן, לא יודעת לאיזה מספר נגיע שהוא יהיה החבות שלהם בהשקעה. אבל אני חושבת שאם רוצים כאן כן לעודד צעירים זה צריך להיות אקס הדבר הזה, עם הטבות. כמו שבעצם, הרי היה פה סעיף כולו היה מכוון להטבות. אז אנחנו נסתכל על ההשקעה שלכם כ-10% יותר. נכון? זה בעצם הטבה. זה עידוד בואו תשקיעו בצעירים ונחשב לכם את ההשקעה כאילו היא כפולה. אז אפשר להציע את זה בנפרד ל-6.5%. להגיד להם חברים, בואו תשקיעו גם בצעירים. אנחנו נתייחס לזה בצורה אחרת מבחינת ההשקעה. או למצוא איזה שהוא מנגנון אחר. ואז את מרוויחה משני. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: איזה מנגנון? אלעד מן: יש בתאגיד כללי תמהיל ואפשר לשקול הכנסה של כללי תמהיל. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: מה זה אומר כללי תמהיל? אלעד מן: כללי תמהיל זה כמה התקשרויות מוכרות יכולות להיות עם מפיק מסוים. כמה מפיקים או יוצרים חדשים יכולים. שי חייק: אין בעיה, אז שהמדינה תממן אותנו גם בהתאם לזה. לא הבנתי. אלעד מן: ידעתי שזה יעורר התלהבות בקרב המפוקחים. אם אמרתם שאין כשל שוק אז אין. צביקה גוטליב: ראש המטה אמר פה משהו חשוב שככה עבר מתחת לרדאר שבעצם הם ביטלו מה שהיה בחוק הקודם, את כל הנושא של הפקות חיצוניות. הפקות מקומיות קנויות. שזה משהו שצריך לחזור לחוק. למה? אחרת יקרה מצב שגוף השידור יפיק רק עובדה וארץ נהדרת ולא יהיה שום פתיחות ליוצרים חדשים ולמפיקים חדשים וכל הדברים, הכול יהיה in house. הוא אמר את זה פה, זרק את זה ככה על הדרך. אבל זו נקודה מהותית. הפקות מקומיות קנויות. ליאור תמאם: בעבר ישבה על המדוכה ועדת אייל שמי שמתעסק בתחום כבר הרבה שנים מכיר אותה, והיא קבעה שחייבים שיהיו הפקות חיצוניות. ולא רק זה, היא קבעה גם שהפקות החיצוניות האלה יקבלו אחוז מסוים מהבעלות. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: טוב, בואו. ליאור תמאם: לא, זה חשוב כי זה בדיוק היה המנגנון שבאמצעותו יצרו ביזור והכניסו תכנים חדשים. כי בתי הפקה מרכזים סביבם יוצרים. בתי הפקה חדשים מייצרים סביבם יוצרים יותר חדשים. ובאמצעות פיזור של חברות הפקה שעובדים איתם מייצרים את אותו ביזור ודם חדש. זה לפחות מה שנקבע בוועדת אייל בעבר. מודי שרפסקי: אני רק רוצה להזהיר שמה שדיברנו כל הזמן מהנושא הזה של כל החזרה של הרגולציה בדלת האחורית. שהנה מתחילים בואו נעשה קצת ילדים ונעשה קצת חדשים ונעשה קצת זה. והנה אנחנו חוזרים. אין לי גם בעיה, ההפקות של yes הן במאה אחוז הפקות קנויות. ליאור תמאם: אז אם אין לך בעיה אז מה הבעיה? מודי שרפסקי: רגע, שנייה. אבל אני אומר, לא צריך להתחיל להכניס את זה בכללים. אם לגוף מסוים זה משתלם לעשות את זה, עדיף לו לעשות ככה, הוא יעשה את זה. זה המהות של השוק החופשי. ברגע שאתה מכניס את הכלל הזה פתאום קפצה המועצה לא רק מפיקים חיצוניים, ערוצים חיצוניים. ואז צריך בערוצים וזה עוד 50%. אי אפשר לצאת מזה. אפרת רייטן מרום (העבודה): אתה צודק. מודי שרפסקי: תשאירו את זה ברמת השוק החופשי. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: אני מסכימה. רונן ריינגולד: אני בכל זאת רוצה לאתגר את הנושא הזה ואני מסכים לנקודות העלו פה. הרי בא אריאל ואמר לנו אותו ניסיון לקדם יוצרים חדשים בא במקום, אם הבנתי אותו נכון, במקום אותו הסדר שקיים היום של 50% שהולך להפקות, זה נקרא הפקות קנויות. שהמטרה שלו זה לייצר פלורליזם וריבוי מפיקים. ובעיקר להגן על המפיקים הקטנים, צריך להגיד את זה, מפני המפיקים הגדולים. כמה שיותר מפיקים ככה זה יותר טוב - - - היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: למה זה הוצא מהחוק זיו? רונן ריינגולד: זו בדיוק השאלה שלי, רק באמת, אם ניסו להגן פה על התעשייה יותר קטנה ואנחנו באמת רואים ואני חושב שאני שותף לביקורת הזאת. כי באמת זה יוצר מקום להרבה מניפולציות לא מוצלחות והעירו את זה בצדק. אז אולי אפשר לחזור לאותה ועדת אייל שהזכירו את זה כבר כמה אנשים, שבאה ואמרה בואו ננסה להגן על כמה שיותר מפיקים שיתרמו לשוק ההפקה. אני לא חושב שזה רעיון שיחדיר, סליחה מודי, אבל בדלת האחורית את הרגולציה הישנה. ואז אתה רשאי להגיד מה שאתה חושב. זה מצב שקיים היום, לפחות על חלק גדול מגופי השידור שנמצאים היום. זו רגולציה שחלה. כן אני יודע שרוצים ליצור דה רגולציה כיום, אבל אנחנו רוצים גם - - - היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: לכל הגופים האלה, רונן, שאלת ידע. לכל הגופים האלה יש חברות הפקות בית? רונן ריינגולד: לא, לא, זה לא עובד ככה. אני אגיד לך. קודם כל אני חושב שהשאלה - - - היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: ל-yes אין. להוט? עמוס נוימן: לא. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: עמוס אומר לא. לאיזה אחוז מהם? לקשת יש חברת הפקות בית שלה? חברת ההפקה קשת. אפרת רייטן מרום (העבודה): לא הבנתי, אין להוט ו-yes הפקות? מודי שרפסקי: הכול זה מפיקים חיצוניים. אין לנו בית הפקה משלנו. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: אז רק לקשת או לרשת גם? אפרת רייטן מרום (העבודה): מה, ל-yes אין? רונן ריינגולד: זה לא הבחנה אמיתית. שנייה אם אני יכול בכל זאת לתת, כי אני לא בטוח - - - היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: חבר'ה, שקט בחדר. שקט, אני מתכוונת לזה. רונן ריינגולד: אני לא בטוח שזה יבוא מגופי השידור, אני אגיד לך. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: חבל שלא נשארת פה לשמוע על מה שקורה אקוויוולנט לזה בחוק הקולנוע. החרבו דרבו. מה התשובה שקיבלת? אריאל שטיינר: התשובה שנתתי קודם היא אותה תשובה. זאת אומרת, אנחנו ערים לבעיה המקצועית שפה, אבל כרגע אין לי את האישור לבטל את הסעיף. שלי טל מירון (יש עתיד): מה הרציונל? היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: לא, לא, שנייה, אני מנהלת את זה. אני רוצה, תחזרו בבקשה מירב ונגה על מה שקורה כרגע בחוק הקולנוע כשיש עידוד להפקות פריפריה והפקות חדשות. בבקשה. נגה, ספרי לו. נגה בריינס: כן, כן. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: אריאל, תקשיב, זה חשוב. נגה בריינס: בעצם מה שקורה בחוק הקולנוע שיש את ההקרנות של הפריפריה. ברגע שזה נכנס, שיש ניקוד גבוה יותר להיות מכסה של אנשים מהפריפריה. ואז באו הפקות, אמרו לעורך תל אביבי - - - אריאל שטיינר: לא, את ההסבר הזה שמעתי. נגה בריינס: אה, אז הוא שמע, הוא היה. קרין קיינר: ומה שקורה מבחינת יוצרים צעירים שמעת גם? שבעצם התחשיב נותן יתרון לגופים חדשים, למפיקים חדשים. ליאור תמאם: רגע, רגע, יש לו תשובה נראה לי. יש לו תשובה. חזור אלינו עם תשובה. שלי טל מירון (יש עתיד): המשא ומתן בעיצומו. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: רגע, תפסיקו. חבר'ה, תפסיקו. מתחיל להיות צוהריים, אווירת סוף קורס. לא, אנחנו אסופים. אנשים מדברים בזמן דיבור. עכשיו רונן באמצע. רונן, תסיים. רונן ריינגולד: אני רק רציתי לתת לך את ההסבר כמו שאני מבין, בסדר? בסוף-בסוף נוצרת ההבחנה הקצת פיקטיבית, בואי נגיד את זה ככה, אני ממש מנסה להגיד בזהירות, שחצי מההפקות הן אתה שולט עליהן ואתה מכתיב את סוג ואופי ובאמת נכנס לרזולוציה. ולכאורה, באופן תיאורטי, חצי אחר מההפקות אתה צריך לרכוש אותם. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: זה בהנחה שיש לך הפקת בית, חברת הפקות בית. כרגע רק לקשת. רונן ריינגולד: לא, לא. אז הנה אני אומר. נגה רובינשטיין: לא, זה ממש לא נכון עובדתית. את אומרת את זה גם פעם שנייה. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: גם לך אין? נגה רובינשטיין: שנייה. זה ממש. אתם יכולים שנייה לתת לי להסביר? היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: שנייה, רונן ישלים. רונן ריינגולד: לא, אני חושב שמה שגם נגה, והיא יודעת להסביר את עצמה מצוין, מנסה להגיד, גם אם אין לך הפקה בבית אז זה הולך ככה: חצי מההתקשרויות שאתה תתקשר בהן אתה תשלוט עליהן במלואן. החצי השני אתה לא יכול לשלוט עליהן, אתה צריך לרכוש מוצר מוגמר. בסדר? שזו הפקה. אבל כבר בשנת 2014 באה ועדת אייל ואמרה חבר'ה, יש לנו בעיה בתחום ההפקות. יש אמנם את הכללים, אבל השוק לא תמיד מתנהג ככה. וגם כשאתה מתקשר, סליחה, עם ברודקסטר כלשהו, בלי שמות, יכול להיות שגם את החצי שאסור לך להתערב אתה כן מתערב. למה? כי יש לך כוח שוק ואתה - - - קריאה: כי אתה שמת את הכסף. רונן ריינגולד: זה בסדר גמור, אני רק משקף את מה שנאמר ב-2014. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: וזה בסדר גמור גם מבחינתי, אני איתו. רונן ריינגולד: בסדר, אבל זה המצב שהם העירו. עכשיו אני אומר, אם ההגנה על היוצרים החדשים לא נכנסה כמו שאריאל אמר, סליחה זה על ההפקות הקטנות, לא נכנסה, אפשר להכניס בדלת הקדמית, לא בדלת האחורית, אולי את המחשבה כן להחזיר את הרגולציה על ה-50% של הפקות קטנות ועצמאיות. נגה רובינשטיין: אני רוצה רק להסביר בנוסף לדברים שרונן אמר, שמתארים את מה שהיה באופן מדויק. אבל אני רוצה להסביר רגע את הרציונל. והרציונל לא מתיישב עם מה שנמצא היום בפני הוועדה ומה שהציג משרד התקשורת. בעבר היו שני ערוצים והיה הוט, אחרי זה גם התווספה yes. הרעיון היה שכאשר יש מעט ערוצים ומעט פלטפורמות, בשביל להבטיח שיהיה מגוון ושלא יהיה בית הפקה אחד, הערוצים המסחריים היו צריכים לרכוש X אחוזים מההפקות כהפקות חיצוניות והפלטפורמות הוט ו-yes היו צריכים לרכוש X אחוזים של ערוצים כערוצים עצמאיים. זאת אומרת מכיוון שהם גייד קיפר להרבה מאוד - - - היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: מי זה "הם"? נגה רובינשטיין: הוט ו-yes הם גייד קיפר לפלטפורמה וקשת ורשת או מה שהיה פעם ערוץ 2 וערוץ 10, הם היו גייד קיפר להפקות בערוצים המסחריים. ההיגיון היה שבשביל שיהיה איזה שהוא מגוון של דעות, שלא אנשים יראו רק ערוצים ששייכים להוט ו-yes, שכל אחד מהגופים בטריטוריה שרלוונטית לו יהיה צריך להוציא הפקות החוצה או ערוצים החוצה. בסדר? אצלם זה ערוצים, אצלנו זה הפקות. זה המשמעות של הדבר הזה. באה כאן הרפורמה ואומרת יהיו כאן הרבה שחקנים. אני פותחת את השוק. זה בדיוק מה שנטען על ידי השר שהולך להיות, אחרת בשביל מה אנחנו נמצאים כאן? כי בעצם הכול חוזר אחורה לרגולציה - - - היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: מה הטיעון כרגע לגבי הסעיף הספציפי הזה? נגה רובינשטיין: שנייה. הטיעון כרגע, תראי, הסעיף הספציפי הזה התגלגל לעוד מחוזות. מה שאני אומרת שעניין ההפקות החיצוניות הן לא רלוונטיות. ואם הן רלוונטיות אז אפשר להוסיף את ה-10% גם הפקות חיצוניות אם רוצים לעודד דבר כזה. לכן צריך לאפשר לכל שחקן לנהל את הפלטפורמה הקטנה שלו. כי יהיו כאן הרבה פלטפורמות, כמו שנאמר, כפי שהוא רואה לנכון באופן שהוא הכי יעיל, הכי נכון, עם ההתמחויות שלו. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: אני מנסה לראות אם הבנתי אותך. את לא רוצה לא רגולציה על מה הפקות בית ומה הפקות חוץ ואת לא רוצה רגולציה על יוצר חדש. נגה? נגה רובינשטיין: כן, כן, אני איתך. שי חייק: אנחנו לא אמרנו שלא רוצים רגולציה, גברתי. אמר את זה השר. אני לא יודע, זה ההצהרה המכוונת. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: אני ליטרלי מנסה להבין מה נגה אומרת. מה את רוצה? נגה רובינשטיין: מה שאני אומרת זה שאם הולכים להצעת החוק הנוכחית אין שום היגיון אם התפיסה שלה וגם הרגולציה שלה היא על בסיס ההנחה שיש כאן מגוון של שחקנים, אין שום היגיון להחזיר בדלת האחורית או הקדמית או מהחלון להחזיר הפקות חיצוניות ופנימיות. להחזיר מגבלות - - - היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: את מתנגדת לדבריו של רונן בעצם. נגה רובינשטיין: אני לא מקבלת אותם. קשה לי להתנגד לרונן, אבל אני לא מקבלת. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: את לא מקבלת את הדעה שלו. קרין קיינר: יושבת-ראש הוועדה, אני חייבת להגיד משהו. מהניסיון שלי, לא נעים לי להגיד, שוק חופשי עיין ערך פרטנר וסלקום, לא תומך ביצירה מקורית. וסליחה, כבודם של yes וקשת רשת, אם את מדברת על דלתות פתוחות, הם לא בדיוק אוכפים את הסוגה העילית. סרטים של עובדה זה לא דוקו, שזה תוכנית, סליחה, שיש לה תחקירים נהדרים ומופלאים. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: אנחנו נסוגים עוד פעם מהדיון. הדיון הוא כרגע - - - קרין קיינר: אני רק אומרת על הדלתות הפתוחות ושוק חופשי ושהם רוצים שוק חופשי ושהם יחליטו לבד. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: בסדר. אני ממש מתעקשת, בואו נדבר רגע על הסעיפים עצמם. זה קשור לסעיף? רוני אבולעפיה: כן. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: כן? רוני אבולעפיה: אני חושבת שזה מאוד ראוי ואצילי לעודד יוצרים צעירים ולעודד מפיקים קטנים ולעודד אנשים בתחילת דרכם באופן כללי וריבוי דעות ומגוון דעות. הדרך היחידה לעשות את זה היא באמת עומדת בניגוד לרזון דטרה של כל הדבר הזה היא להכריח את הערוצים לקנות חלק מההפקות שלהם ממפיקים קטנים. ממפיקים חיצוניים. זו הדרך היחידה לעשות את זה. נגה רובינשטיין: בסדר, אז חזרנו אחורה. רוני אבולעפיה: אפשר להגיד אנחנו שוק חופשי. אי אפשר להגיד אנחנו גם דואגים - - - היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: נניח אני איתך. רוני אבולעפיה: אי אפשר להגיד אנחנו גם דואגים לצעירים ולקטנים ולחלשים. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: רוני, נניח אני איתך. רוני אבולעפיה: אבל גם אנחנו נגד רגולציה. נגה רובינשטיין: זה לא מה שקרעי אומר. זה לא מה ששר התקשורת אומר. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: בנות, בבקשה. ראית מה קורה כשמכריחים. מספרים לך פה איך זה בסופו של דבר בשטח. קרין קיינר: לא נכון. מבחינת ההפקות החיצויות זה עובד. הרגולציה הקיימת היום עובדת במובן הזה שהם חייבים להוציא החוצה X אחוז הפקות חיצוניות ומוציאים. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: זיו, למה אתה, אין לנו סעיף על הפקות חיצוניות. נכון? למה? זיו גלעדי: אני חושב שנגה רובינשטיין הסבירה את זה בצורה - - - היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: שוק חופשי. זיו גלעדי: שוק חופשי. נגה רובינשטיין: זה לא שוק חופשי לגמרי. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: רגע, אני רוצה לשמוע אותו. זיו גלעדי: שוב, כמו שנגה אמרה, פעם בגלל שהאמצעים היו מצומצמים והשוק היה שוק של משאבים במחסור הדרך להבטיח פלורליזם הייתה לכפות על המעט שיש להיות פלורליסטים ולהוציא הפקות החוצה. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: עכשיו אתה אומר בגלל שהשוק גדול? זיו גלעדי: שוב, השאלה על איזה סיטואציה אנחנו מדברים. אנחנו מדברים על מצב שיש בו הרב היותר גופים שיש להם חובות להפקות מקומיות. חלק מהם הם פלטפורמות שבאמת משדרות גם ערוצים אחרים. נתנו את האופציה לאותם ערוצים לבקש וולונטרית להכרה כספק ואז לעשות את ההפקות אצלם בבית. חלק זה בכלל ערוצים. השוק בכלל נראה הרבה יותר שונה ומשונה ממה שהוא נראה בזמנו. וזה מאפשר להביא את ההפקות מהרבה יותר מקומות שונים. אפרת רייטן מרום (העבודה): גלית, שאלה באמת אלייך אולי ולכולם. ברגע שיש פה התערבות רגולטורית שמכריחה מפיקים, לא משנה, גופי תקשורת, להשקיע במשהו מסוים, פה נבחר הצעירים. יכול היה לבחור גם באתיופים או נשים או פריפריה. פה נבחר רק צעירים, שזה כבר משהו בפני עצמו. אם זה נולד בגלל כשל שוק באמת נורא גדול, אז תבקשי את הפרטים, את הנתונים. אם באמת את רואה 10 שנים אחורנית שיש בעיה. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: ניסינו להבין, אבל לא - - - אפרת רייטן מרום (העבודה): אז בואו נבין. ואז נבין למה הסעיף הזה צץ. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: כאילו הסעיף הזה לא מתאים לחוק. קרין קיינר: זה סתם פופוליזם, נו באמת. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: הוא לא מתאים לרוח של החוק. אתה מבין מה אני אומרת, זיו? אתה מסכים איתי? זיו גלעדי: אני מבין. הלך הרמ"ט. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: הלך הרמ"ט, יחזור. נגה רובינשטיין: אבל גם הוועדה יכולה לקבל החלטה גם בלי הרמ"ט. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: אני בכל זאת הייתי מעוניינת, אם מותר לי. אפרת רייטן מרום (העבודה): מהשכל הישר. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: אם את מרשה לי. אני בכל זאת מעוניינת לשמוע את העמדה שלכם. אורי שרף: גברתי יושבת-הראש, עמדת הרשות השנייה בעניין הזה דומה מאוד לעמדה שהציג עו"ד רונן. העמדה היא שגם נדרש רף בנוגע להפקות מקומיות. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: אתה הקשבת למה שזיו אמר? זה עולם חדש. אורי שרף: אני מבין שזה עולם חדש, אבל עדיין אני מציג את העמדה. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: זה מלא שחקנים, זה מלא פלטפורמות. זה כבר לא שלושה ערוצים. אורי שרף: עדיין מהיכרותנו את הגורמים שנמצאים מולנו - - - היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: זה עולם חדש שמחויב להפקות מקור. אורי שרף: עדיין, 40% צריכים להיות הפקות מקוריות. מתוכם, אפשר לחשוב על האחוז, סדר גודל של 50% קנוי. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: אני לא משתכנעת. אורי שרף: וגם אנחנו מדברים אצלנו ברגולציה לפחות שיש רף מקסימלי, זאת אומרת כמה אפשר לקנות מגורם אחד באותן הפקות קנויות. שי חייק: כן, אבל אמר השר שהמטרה שלו בלסגור את הרשות השנייה היא להפסיק את המועצה הקומוניסטית. אז אני לא יודע. אורי שרף: זה העמדה שלנו. אני רק אציין עוד משהו קטן בהקשר הזה. אני לא זוכר אם הקראנו את ההגדרה של הפקה מקומית, זיו, כן או לא. אבל אני אגיד שבהפקה מקומית מצוין ש-51% לפחות מאנשי הצוות שנטלו חלק ביצירתו הם תושבי קבע, ישראלים בעצם. ואנחנו ההמלצה שלנו היא להעלות את האחוזים האלה ל-75%. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: באיזה סעיף? אורי שרף: בהגדרות של הפקה מקומית. בהגדרה עצמה שיהיה אחוז יותר גבוה של ישראלים. לא שיהיה 51% אלא 75%. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: דיברנו על זה. כן? עופר ויסוקר: אני רוצה להגיד, ברגולציה הקיימת אכן שהותוותה, כשהיה בהתחלה רק הוט, אפילו yes מסכנה לא הייתה פה, היה רק ערוץ 2, עוד לא היה קשת, רשת וכן הלאה, אכן בדיוק כמו שנגה אמרה, היו כללים שנועדו לייצר פלורליזם. היו המון קטגוריות. כמה שעות חדשות אני משדר בכל ערוץ, כי אני לא רוצה מנויים. אני רוצה לשדר טלוויזיה לא טובה כדי שהמנויים ילכו. אז נתנו לי הוראות, כי המשאב היה בצמצום. וכמה בחוץ וכמה ילדים וכמה גיל רך וכמה חגים וכמה מועדים וכמה דקות לפרק וכמה פרקים בסדרה וכמה הכול. ועדת פולקמן דנה בזה. דנו בזה כבר. לא שאני אומר שאי אפשר להחליט פה אחרת. אבל העולם הוא באמת אחר. Yes היום חווה תחרות וגם הוט וקשת. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: אני מסכימה. אני כרגע נוטה לכיוון. עופר ויסוקר: לכן לבוא ולהכניס בדלת האחורית מחדש כללים, גם תשאלי מה קורה עכשיו. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: בוא נשמע עכשיו את עמוס. עופר ויסוקר: אני רק רוצה עוד נקודה אחרונה. יש היום חובת הוצאה החוצה מסוימת. yes היום למשל מוציאה מאה אחוז מההפקות שלה החוצה. אין שום תלונה, אין כשל שוק. המטרה של חקיקה מזהים כשל שוק, ואז מתערבים, למרות השוק החופשי. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: אני מסכימה. עופר ויסוקר: אבל אין, לא קיים כשל שוק. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: אני לא יודעת כמה מדיד כשל, כי איך אתה מודד אם יוצרים חדשים? יש כשל שוק? אבי בן הלל: איך אפשר למדוד אם קיים כשל שוק אם קיימת היום רגולציה לעניין הזה? היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: רגע, רגע. תודה. כן עמוס. עמוס נוימן: התשובה לכשל שוק בהקשר הזה היא הסתכלות על כשל שוק פוטנציאלי עתידי ולא נוכחי בעיניי. אני אסביר. תיאורטית, קודם כל אנחנו מסתכלים על רף של 40 מיליון. נכון, זה לא מיליארד שחקנים, בואו. כרגע אנחנו מדברים פוטנציאלית בנקודת הזמן הזאת על כבין חמישה לשמונה שחקנים. תחשבו על האפשרות שבה yes תפסיק את טוב ליבה בלהוציא הפקות החוצה, תייצר חברת הפקה פנימית. כך תעשה גם הוט, כך תעשה גם קשת רשת, free TV. מה יקרה? יהיו חמישה שחקנים, כל שחקן תהיה לו חברת הפקה ורק דרכה הוא יפיק. מותם של כל המפיקים העצמאיים בישראל. זה הכול. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: זיו? לא להתווכח ביניכם. עמוס מצייר פה תסריט שבו בסוף כל אספקת תוכן, כל חברה שמספקת תוכן עלולה להקים לעצמה חברת הפקות ואז יש לך שוק ריכוזי של איזה חמש חברות הפקות וכל שאר המפיקים הקטנים? מה אתה עונה? רוני אבולעפיה: כשמורידים רגולציה מחזקים את החזקים. זה הרעיון של הורדת רגולציה, לא? עמוס נוימן: סתם כדי לחסוך את מחיר המפיק, את עלות המפיק. אפרת רייטן מרום (העבודה): כן, ברור. עופר ויסוקר: 25 שנה זה לא קרה, מחר בבוקר זה יקרה. רוני אבולעפיה: אבל הייתה עליכם רגולציה. עופר ויסוקר: לא, לא נכון. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: חבר'ה, זה לא פריסטייל. עופר ויסוקר: אין לכם מושג מה אתם אומרים. אתם סתם מקשקשים. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: כן זיו? לתרחיש האפשרי של עמוס מה אתה עונה? זיו גלעדי: שוב, לגבי תרחישים כלכליים אני מעדיף שישיב בנושא הכלכלה. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: הוא הלך, לא חוזר. שלי טל מירון (יש עתיד): הוא במשא ומתן. זיו גלעדי: אני לא בטוח שההערכה של חמישה היא הערכה משקפת. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: הערכה של חמישה? זיו גלעדי: כן. אני חושב שההערכה היא ליותר. עמוס נוימן: אמרתי חמישה-שמונה, זיו. זיו גלעדי: שמונה מתחרים בשוק, זה לא שוק ממועט מתחרים. עמוס נוימן: שרק הם מפיקים. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: אבל נניח אתה הולך על שמונה ואחד מהשמינייה הזאת מקים בית הפקות משל עצמו. הוא מעסיק הרבה מאוד מפיקים בבית ההפקות. עמוס נוימן: לא, אני פוחד שכולם יעשו את זה. וזה לא שהוא מעסיק מפיקים פרילנסרים. עולם חברות ההפקה בישראל, גם ככה, צביקה יגיד את זה יותר לעומק. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: כמה חברות הפקה יש בישראל, אתם יודעים להגיד? עמוס נוימן: תני לצביקה לדבר. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: כמה? צביקה גוטליב: בסביבות ה-100. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: 100 חברות הפקה. אני רוצה רגע לשמוע ממך. צביקה גוטליב: בסופו של דבר השוק החופשי הוכיח שהוא לא עובד, לכן צריך רגולציה. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: למה? אתה מזהה כשל שוק? צביקה גוטליב: בוודאי. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: מה הכשל? צביקה גוטליב: פרטנר וסלקום לא משקיעים במסגרת שוק חופשי, לכן צריך רגולציה. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: את זה אנחנו מכניסים, הם ישקיעו. צביקה גוטליב: לשמור על הדברים שצריכים שמירה. אחרת לא היו משקיעים בהם. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: שוב, זה בהנחה והחוק הזה עובר, פתרנו. צביקה גוטליב: בסדר. לכן אני אומר, צריך לשמור על הדברים האלה, כולל על המפיקים הקטנים. נתנו כאן דוגמה קודם, אני לא זוכר מי זה היה, אני חושב שאלעד נתן, של תוכנית חיסכון. בסוף הכול יהיה תוכנית חיסכון. הכול מופק על ידי חדשות 12. שי חייק: איך? אבל מה שעובד היום אין. צביקה גוטליב: 192 שעות שהוכרו רק ב-2021 של תוכנית חיסכון. את מבינה מה אני אומר לך? 192 שעות. קריאה: היו תוכניות כאלה גם של רשת. צביקה גוטליב: גם של רשת. זה מה שיהיה. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: רגע, מעניין אותי. אנחנו באמת מאפשרים פה לשחקניות הגדולות לייצר איזה שהוא משק אוטרקי של הפקה, לעשות איתו מה שבא להם, כמו תוכנית חיסכון back to back. ליאור תמאם: אני רוצה להרחיב את זה. יושבת-הראש אני רוצה להרחיב שנייה את מה שנאמר. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: שנייה, אני רוצה בכל זאת לאפשר. דבורה, נכון? דבורה קמחי: דבורה קמחי, סמנכ"לית רגולציה, רשת מדיה. אתם פשוט יכולים לבדוק את הנתונים. היום כשמתאפשר לנו להפיק 50% מההפקות בתוך הבית, תבדקו בדוחות הרשות השנייה ותראו שעדיין אנחנו מזמינים ממפיקים עצמאיים הרבה מעבר ל-50%. רוני אבולעפיה: ומכריחים אותם לערוך בחדרי העריכה שלכם. דבורה קמחי: זה דבר ראשון. הדבר השני, אני חושבת שהשיח כאן קצת נשכח שהמטרה של החקיקה היא לאפשר לשחקנים חדשים להיכנס לשוק מכיוון שהרגולציה היום היא מהווה את החסם לכניסה של שחקנים חדשים לשוק. ובעצם מה שאני רואה פה בשעות האחרונות שאנחנו חוזרים לאט-לאט אחורה לרגולציה. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: מה את היית ממליצה? עמוס נוימן: פתאום לרשת יש אינטרס. דבורה קמחי: לשחרר ולאפשר שוק חופשי. צביקה גוטליב: אבל אתם לא עומדים כבר שנים בחובות שלכם בחוק. שנים רשת לא עומדת בחובות שלה. היא חייבת יותר ממיליון שקלים - - - נגה רובינשטיין: אז אנחנו עכשיו דנים בחוק הקיים? אז רגע, יש לנו מה להגיד על החוק הקיים. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: חבר'ה, אחד-אחד. מה אתה אומר? צביקה גוטליב: אני אומר, רשת כבר חייבת מעל 100 מיליון שקלים לחובות יצירה. אנחנו יודעים עכשיו שזה לא מספיק עובד. אז עכשיו לפתוח את זה עוד יותר זה יעבוד יותר טוב? כבר יש עכשיו הוכחה ש-100 מיליון שקלים - - - נגה רובינשטיין: הוכחה שהרגולציה לא הוכיחה את עצמה. צביקה גוטליב: אז בואו נפזר אותה ונפרק אותה ואז יהיה הרבה יותר טוב? היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: לא. המחשבה שאם עם רגולציה זה לא עובד אז בלי רגולציה זה יעבוד יותר טוב? נגה רובינשטיין: יש כאן עלויות. אני אגיד לך בדיוק מה קורה. קריאה: אבל בואי נדייק, קשת לא עושה דוקו כבר שנים. נגה רובינשטיין: שנייה. אני אגיד לך מה קורה. קריאה: וגם מכריזים על זה בשמחה, כי אין לזה רייטינג. אבי בן הלל: גם דרמות הם עושים פעם בשנתיים, זה לא רק דוקו, כן? נגה רובינשטיין: אחרי שכולם התלוננו שלא נתנו להם ולא שילמו להם ולא כלום, אני רוצה רגע להגיד מה זה אומר. הרי רשת היא גוף שגם עבר את הטלטלות שלו בשנים האחרונות ולא כי השוק מאוד שופע. וזה מתחבר לכל סוגיית הפרסום והעובדה שערוצים מסחריים, ועוד מעט הוט ו-yes גם הם ירגישו את זה כשהם ייכנסו לתחום של הפרסום. הפרסום בטלוויזיה לא גדל. הפרסום הצטמצם והפרסום הולך באחוזים מאוד גדולים לפלטפורמות. הרגולציה כבר היום לא מתאימה את עצמה למה שקורה בשוק. לכן במקום לבוא בטענות על מה שקורה ברשת כי לדעתכם היא לא משקיעה מספיק, יש לה המון כסף, המון עודפים, המון מזומנים. צביקה גוטליב: זה לא לדעתי, זה החוק. נגה רובינשטיין: אבל היא לא משקיעה בכם. אתם מתמקדים במקום הלא נכון. וזה לפעול מול החלשים ולא מול החזקים. צביקה גוטליב: איפה? נגה רובינשטיין: איפה יוטיוב? איפה גוגל, איפה פייסבוק? היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: זה לא בחוק הזה. נגה רובינשטיין: איפה, איפה אתם? על מה דיברתם? מתי לאחרונה פעלתם בגינם? צביקה גוטליב: כמו שפעלנו מול free TV. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: אריאל, תראה, אני מנסה להתמרכז. התחלנו בדיון איך אנחנו מתמרצים יוצרים חדשים ונהיה פה איזה שהוא קונצנזוס שזו דלת שלא טוב לפתוח. ואז עלתה אלטרנטיבה במקום לעשות את זה, במקום לתמרץ יוצרים חדשים, שיש פה באמת הרבה מאוד בעיות ופרצה שקוראת לקמצן, לא נגיד לגנב, אמרנו בואו נעשה יציאה 50% להפקות חוץ. איפה אתה עומד כרגע עם תשובתך לגבי העידוד, האינסנטיב ליוצרים החדשים? ואני אשמח לשמוע את שניכם לגבי, שוב, זיו כבר אמר את דעתו, אבל אולי אחרי ששמעת עוד נתונים אולי יש לך דעה אחרת. כן, שניכם. הבמה שלכם. אריאל שטיינר: לגבי השאלה של עצמי או עצמאי, אז העמדה שלנו היא שהצעת החוק היא בעצם יוצרת חובה ישירה על הרבה מאוד שחקנים, מה שבעולם הקיים לא קיים. זאת אומרת, היום יש חובה רק לארבעה שחקנים. בעולם החדש, זה גם שאלות אחרות שנשאלנו, לפי הערכות שלנו לעת עתה יש לפחות 10 שחקנים ישראלים. שלי טל מירון (יש עתיד): מעל 40 מיליון, זאת הכוונה. אריאל שטיינר: הדבר השני, שני מנגנונים: אחד מנגנון של מה שקראנו לו ניכוי או קיזוז ובעצם העברה לשחקן אחר וגם מנגנון שבעצם מאפשר מימון של היצירה. שלושת הדברים שאמרתי זה בעצם מודלים שמאפשרים לשוק את הגמישות וכן בסוף להגיע לתכלית הזאת של יוצר עצמאי, מתוך המנגנונים מלמעלה שקבענו במקרו. אנחנו לא חושבים שנכון להיכנס לקביעה ספציפית ולקבוע חובה ייעודית לדבר הזה. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: של מה, הפקות חוץ? אריאל שטיינר: כן. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: ומה לגבי הסעיף כולו, על 64? אריאל שטיינר: לגבי סעיף 64, שוב, התכלית פה הייתה לעודד יוצרים חדשים. אנחנו שמענו את מה שעלה פה בוועדה. כרגע אנחנו לא בשלים להכריע. לא בשלים למחוק. והדבר הזה ידון מול יו"ר הוועדה. צביקה גוטליב: גברתי, הם יציגו מתישהו עשרת הגופים האלה שהם אומרים? היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: שידון מולי, בסדר? תראו, זו הערה שנייה שנזרקת פה לכיוון הזה ופה אני חייבת להגן על החבר'ה מהמשרד. הם ישבו על החוק הזה, יש להם רציונל. אני לא רוצה בגלל שלי כרגע בחדר אני משתכנעת לכיוון השני, לבוא ולהנחית. אני רוצה לדבר, אני רוצה לשמוע. ואם אני אשתכנע, אני אשתכנע. ואם לא, אז לא. בסדר גמור. צביקה גוטליב: גברתי יושבת-הראש, הם יכולים להציג לנו את עשרת הגופים שמכניסים יותר מ-40 מיליון שקלים שהם מדברים עליהם כל הזמן ומתבססים עליהם? מיהם עשרת הגופים האלה? פה יושבים ארבעה גופים. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: מיהם עשרת הצדיקים שעוד בחייהם? אפרת רייטן מרום (העבודה): ממש שאלה חשובה, בבקשה תגידו לנו. שלי טל מירון (יש עתיד): ברור, זה מה שביקשתי שתגידו לנו. זיו גלעדי: זו אותה שאלה בשינוי אדרת שעולה פה שוב ושוב, לדעת את ההכנסות של גופים מסחריים. שלי טל מירון (יש עתיד): תעשו לנו דיון חסוי. אפרת רייטן מרום (העבודה): אבל אתם זורקים עשרה, אתם זורקים מספרים ואנחנו לא יכולים להתייחס לזה. זיו גלעדי: נשאלנו אז אמרנו שיש עשרה. ואתם ביקשתם, אתם מבקשים לדעת מה הנתונים בלי לדעת מה - - - אפרת רייטן מרום (העבודה): אז מה אתם רוצים שאנחנו נעשה? איך אנחנו יכולים להתייחס למה שאתם אומרים? אולי יש 12? אולי יש 15? אנחנו לא יודעים. אלעד מן: המטרה היא להסתיר? אני לא מבין. אפרת רייטן מרום (העבודה): אתם רוצים שנעשה דיון חסוי? שלי טל מירון (יש עתיד): תעשו לנו כבר דיון חסוי. זיו גלעדי: שמענו את הבקשה, הסברנו מה הקושי. אפרת רייטן מרום (העבודה): אני מבקשת לפנות למנהלת הוועדה ויו"ר הוועדה. איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): ביקשנו את זה בישיבה הקודמת, אפרת. ביקשנו דיון חסוי בישיבה הקודמת. אפרת רייטן מרום (העבודה): תעשו דיון חסוי. כי אנחנו לא יכולים להבין. הם כל פעם מתחמקים. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: חבר'ה, הסיפור יוצא משליטה. אפרת רייטן מרום (העבודה): הוא אמר הם מסכימים. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: אנחנו יוצאים משליטה. תודה. גם אני וגם הייעוץ המשפטי רשמנו לנו את סעיף 64 עם כמה סימני קריאה. בסדר? הכול מובן, הכול נשמע. אין שום דבר שאתה יכול לחדש עכשיו. ליאור תמאם: לא, יש רק דבר אחד שאני יכול לחדש, בבקשה. העובדה שיהיו רק ארבע חברות הפקה או עשר חברות הפקה היא לא באה לידי ביטוי רק מבחינה כלכלית, היא גם באה לידי ביטוי מבחינת יצירה. כשלי יש 10 מנהלי דרמה שהם העולם היחיד - - - היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: בואו נמשיך. ליאור תמאם: לא, זה חשוב כשהם חושבים על סעיף 64 ועל זה. קרין קיינר: זה חשוב לקהל. שלי טל מירון (יש עתיד): רגע, תסיים את הטיעון. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: הנה מריחת זמן. ביי, תודה. שלי טל מירון (יש עתיד): רגע, תמשיך את הטיעון. ליאור תמאם: לא, גברתי יושבת-הראש אני באמת שואל, איך משרד התקשורת עשה את החישוב של מי מגיע ל-40 מיליון שקלים? היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: אבל אני מסבירה לך שגם אני וגם הייעוץ המשפטי מתנגדים לסעיף הזה ואלא אם כן הם ישכנעו אותי אחרת הוא לא יעבור. אוקיי? אפרת רייטן מרום (העבודה): ואנחנו ממש מבקשים, גלית, אנחנו באמת, אנחנו צריכים לפקח על עבודת הממשלה. אם אני לא יכולה לדעת מה הנתונים שעומדים בפניהם, איך אני יכולה לבדוק אותם? לכן אני מבקשת דיון חסוי. נעמה מנחמי: לחלופין, להעביר אותם לממ"מ. זיו גלעדי: רק להבין מה הנקודה. הבקשה היא בעצם לדעת כמה מכניסים? לא בהכרח את המספר המדויק, אבל בוודאי חיווי של האם מעל 40 מיליון לגבי גופים שהם חברות פרטיות, חלקן אפילו לא מאוגדות בישראל. מבקשים לדעת את הנתון הזה, וזה נתון מאוד רגיש. אנחנו מבינים את הצורך ואנחנו מחפשים פתרון. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: נגמר הדיון. איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): דיון רק בקרב חברי הכנסת. רק בקרב חברי הכנסת, דיון חסוי, בלי גורמי המקצוע. זיו גלעדי: שמענו את ההצעה הזאת. לא הספקנו לדבר על זה עם - - - היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: חברה', באמת, אני לא רוצה להוציא מפה מנכ"לים ויועצים משפטיים של חברות מכובדות וטובות, אבל אני אעשה את זה. אני יודעת, צוהריים אנחנו עייפים. תשמרו על זכות דיבור ועל שקט כאשר מישהו מדבר. נעמה? נעמה מנחמי: אני חוזרת ומבקשת, זה אין צורך בהכרח להציג את הנתונים בוועדה. אני מבינה שיש פה סודות מסחריים. כן ביקשנו להביא את הנתונים לממ"מ כדי שיהיה גוף חיצוני שיעבור עליהם, יבדוק שאין טעויות. זה משהו שנהוג מאוד בכנסת. גם בהצעות חוק תקציביות הממ"מ נותן חוות דעת. כלומר, אני יכולה להגיד שאני הייתי עדה לכמה פעמים שהממ"מ בחן את הנתונים ומצא שגיאות קריטיות, קרדינליות משמעותיות שהביאו לשינוי ואפילו להסרה של הצעות חוק מעל השולחן. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: יש לכם בעיה להעביר את זה לממ"מ? זיו גלעדי: אז אני חייב להודות שאני שומע את זה פעם ראשונה בשעות הארוכות שאני יושב עם הייעוץ המשפטי. אבל אנחנו לגמרי נכונים לבחון. איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): לא, זה עלה בדיון הקודם. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: אוקיי, הוא יבחן. הוא יבוא, לא, לא, לא. רוני אבולעפיה: גברתי, זה נשמע כמו הסתרה. הרי שהחוק ייכנס לתוקף אז אנחנו נדע מי הגופים. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: צאי לחמש דקות, תחזרי. אני לא יכולה, אני לא יכולה לנהל את הדיון ככה. רוני אבולעפיה: אנחנו הרי נדע, עוד חודשיים החוק ייכנס לתוקף ואנחנו נדע מי הם. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: אני לא יכולה לנהל דיון ככה. קריאה: ערוץ 14. רוני אבולעפיה: מה הסוד הגדול פה? היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: צאי בבקשה לחמש דקות. אני לא יכולה לנהל דיון ככה, כשכל אחד מתפרץ. הכול חשוב לכולם, אי אפשר לנהל דיון ככה. רוני אבולעפיה: למה מסתירים? היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: אנחנו מבקשים מזיו וזיו יחזור לנו עם איזה שהם פתרונות של איזה שהוא יידוע. בסדר זיו? אוקיי. וסעיף 64 אריאל. בואו נעבור ל-65. אני משאירה כרגע את 64 עם סימן שאלה מאוד גדול. 65, הסבר בבקשה. איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): כל הסעיפים פה בסימן שאלה. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: תודה. איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): לא קיבלנו תשובות עדיין. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: 65, בבקשה זיו, הסבר. זיו גלעדי: אני חושב שדיברנו על זה דרך שיח על סעיפים אחרים. למשל 63(2). בסוף בשביל לראות בהפקה ככזאת שהושלמה ועמדה בחובה, צריך שהיא תועמד לצפייה. גם כאן, שוב, נשאלתי קודם על האפשרות סבירה, אז הסברתי את האפשרות סבירה. וכמובן צריכה להיות אפשרות ראשונה, זאת אומרת שידורים חוזרים ורכש של דברים שכבר שודרו בעבר לא נכנס. אני אומר את זה במפורש, כי זה נושא שהתלבטנו בו והוא נכלל בנוסחים שונים. אבל הנוסח שמובא בפניכם הוא נוסח שבו אי אפשר לרכוש תכנים ששודרו בעבר ולבקש להכיר בהם כהפקות מקומיות. אבי בן הלל: גם אם זה לא באותו גוף שידור. זיו גלעדי: נכון. אבי בן הלל: מעולה. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: שאלות? כן נגה. נקודתי ולסעיף. נגה רובינשטיין: נקודתי וגם לסעיף. הרעיון של הסעיף הוא לגמרי מקובל מבחינת התכלית שלו. על מנת שהיצירה תהיה כזאת שמכוונת לקהל הישראלי ולקהל של הספק התכנים הרשום. לפעמים יצירות נמכרות גם לגורמים זרים, גורמים בין לאומיים שלא משדרים נניח בישראל. ויכול להיות שלוח הזמנים שם של השידור יהיה שונה מזה של ישראל. למשל אם סדרה משודרת או סרט משודר שבוע לפני מחוץ לישראל ושבוע אחרי בישראל, אבל הסרט הופק על ידי ספק התכנים, מיועד לציבור בישראל, עומד בכל הדרישות של הפקות מקור. איזה סיבה יש שהוא לא יוכר? היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: זיו, אריאל? לטענתה של נגה. אריאל שטיינר: לפחות זו פינה שאני לא חשבתי עליה. אין לי תשובה. פנחס גורט: אני חושב שאפשר לומר, ברור ממה שנכתב כאן האפשרות הראשונה לצפייה, לפחות לפי ההסבר של זיו, זה נועד להבטיח שלא מדובר בתוכן ממוחזר. איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): שידור חוזר. נגה רובינשטיין: או מיובא. פנחס גורט: בעצם מה שנגה אומרת שזה מייצר איזה שהיא מורכבות אחרת, שאם כן יצרת תוכן חדש כדי שייחשב כהפקה מקומית, אז ברגע שנניח איכשהו הסתדר טכנית או באופן אחר שזה משודר בפעם הראשונה בחו"ל אז כביכול איבדת את האפשרות. עמוס נוימן: לא, אפשר לפתור את זה דווקא בקלות אני חושב. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: לא בלי לבקש זכות דיבור. בבקשה. עמוס נוימן: אני חושב שאפשר לפתור את זה קלות, כי אם יש פה עניין של קופרודוקציה שבה נותנים לגורם הבין לאומי זכות שידור ראשונה באיזה שהוא פער מזכות השידור בישראל, עדיין אפשר להכיר בזה בעיניי. כאילו, זה לא פותח פתח בעייתי אם גוף השידור הבין לאומי מקבל איזה שהוא חלון טיפה יותר מוקדם. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: אוקיי. כן, עופר? נגה רובינשטיין: רק צריך לעשות את ההתאמה, זה נשמע לי הגיוני לחלוטין. איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): למה אבל הסעיף לא מאפשר את זה? לא הבנתי. אני קורא את הסעיף, אני לא רואה איך זה לא מאפשר את זה. נגה רובינשטיין: אם אתם חושבים שהסעיף מאפשר את זה לפי הנוסח וזה מה שהייעוץ המשפטי חושב. איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): אני קורא את העברית. לא יודע, תגידו לי אתם איך זה מונע את זה. קריאה: באמצעות ספק תכנים ישראלי זה צריך להיות ואז הוא יאפשר. פנחס גורט: אני אגיד לך למה, חה"כ גינזבורג. אני אומר לדעתי למה זה יכול לייצר מורכבות. כי בעצם נכתב כאן "מלבד שמדובר באפשרות הראשונה לצפייה בתוכן האמור באמצעות ספק תכנים". עכשיו, יש לנו הגדרה לספק תכנים. עכשיו נניח שמדובר ביצירה שנעשתה בישראל ומדובר ביצירה חדשה. עכשיו רוצים שהיא תוכר כהפקה מקומית, אבל הפעם הראשונה ניתנה נניח הזדמנות לגוף שהוא לא מוגדר כספק תכנים לשדר אותה. איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): כמו? פנחס גורט: כמו חברה א' שקיימת במקסיקו. איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): אבל אני קורא גם את דברי ההסבר ושם - - - פנחס גורט: יש גם מקומות שדברי ההסבר למשל קבעו שיש זכות הצבעה כפולה למרות שלא. אז צריך, דברי ההסבר הם איזה שהוא כלי עזר, אבל הם לא יכולים להחליף את מה שכתוב בחוק. איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): בסדר, אבל גם בחוק. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: מה אתה היית מציע, פנחס? פנחס גורט: צריך פשוט מאוד, נחשוב על זה איך אפשר לנסח מחדש באופן שמצד אחד זה רק שידורים חדשים, כמו שכולנו מבינים אותם, ייכנסו. אבל מצד שני - - - נגה רובינשטיין: זה יכול להיות פרק זמן קצר. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: אנחנו מדברים פה על בעיה ניסוחית. אני חושבת שהצוות, זיו תהיה איתי. פנחס גורט: אם יאמר לנו זיו שהכוונה לא הייתה להוציא החוצה הפקה מן הסוג הזה, אז הבעיה היא רק ניסוחית. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: אם הבעיה היא רק ניסוחית, אז אנחנו יכולים לשבת על זה ולנסח אחרת. זיו גלעדי: בואו נגיד, השאלה של מועד השידור היא לא שאלה צדדית. היא שאלה שבלב העניין, גם בפן המסחרי. זה לא שבטעות למישהו התפלק לו והוא הקדים את השידור בישראל ביום. זה משהו שמאוד חשוב לשני הצדדים לדעת. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: זה ברור. שי חייק: לאיזה צדדים? זיו גלעדי: למשל לכם - - - קריאה: למפיק הישראלי ולמפיק הבין לאומי שעושים את הקופרודוקציה. שי חייק: הבנתי. ולך חשוב לקשור לי את הידיים בעסקה הזאת? היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: רגע, בואו נבין עד הסוף. אני רוצה להבין עד הסוף. זיו, תשלים. זיו גלעדי: עכשיו אני אומר, אנחנו מאוד לא רצינו לאפשר שידורים שניים. שידור שני מבחינתנו הוא לא נכנס לכאן. עכשיו עולה השאלה האם בסיטואציות מסוימות אנחנו עולים עם זה באותו יום? איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): זה שידור שני בישראל. זיו גלעדי: רגע, שנייה. האם אנחנו בעצם עולים עם זה באותו יום, אבל הוא משדר את זה באוסטרליה בשעון אחר. איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): זיו, אבל זה שידור שני בישראל. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: אבל תן לו שנייה. איתן, תן לו לסיים. איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): אבל הלוגיקה הראשונה לא - - - זיו גלעדי: אבל חה"כ גינזבורג, כמו שאמרתי, לא בכדי הדברים האלה מוסדרים. כי גם אם זה הופיע פעם ראשונה באוסטרליה זה לא מונע את הנגישות באופן הרמטי לצופים בישראל. לכן הדברים האלה מאוד חשובים. נגה רובינשטיין: אז למה זה בעייתי? שי חייק: למה הם חשובים? פנחס גורט: מה שקורה שחה"כ גינזבורג שאל שוב למה זה לא נכנס בהגדרה שכבר כעת. שוב, אני אנסה לומר מה שאני הבנתי מבחינת הסיטואציה. אם לא הבנתי נכון אני אשמח שיתקן אותי. בעצם יש לנו הפקה ישראלית שמכרה במקביל את זכויות השידור שלה גם לספק תכנים בחו"ל. לא ספק תכנים כהגדרתו בחוק כאן. ספק שלא משדר בישראל, אין לו שום קשר לישראל. שי חייק: נטפליקס, לצורך העניין. פנחס גורט: לא, לא נטפליקס. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: לטלוויזיה האוסטרלית, ערוץ 4 באוסטרליה. פנחס גורט: איזה שהוא ערוץ שהוא בכלל לא קשור לחוק הזה. לא בעקיפין ולא במישרין, בין אם סעיף 58 יישאר בחוק ובין אם לאו. יש כמובן משמעות, כמו שזיו אמר, וזה ברור, למי משדר ראשון ומתי. כי זה מייצר איזה שהוא באז סביב זה, זה מושך אליו אולי צופים, אולי אנשים רוצים את התוכן הזה ולכן יתקשרו עם אותו ספק תכנים. אני לא יודע למה, זה עניין כלכלי שלו. אבל כרגע מדובר בתוכן שהשאלה אם הוא הפקה ישראלית או לא לפי הגדרות התשובה היא כן. למעלה מ-51% וכל זה. לשאלה אם אותו גורם שיצר את זה זה תוכן חדש? גם לזה התשובה היא כן. איפה זה לא נכנס? כתוב כאן "ספק תכנים נתן אפשרות סבירה לצפות בתוכן הצפייה ושמע של אותה הפקה בישראל", זאת אומרת צריך לאפשר בישראל. "ובלבד שזה הפעם הראשונה שהתוכן הזה עולה לשידור באמצעות ספק תכנים". ברגע שאתה העלית את התוכן הזה לשידור בחו"ל על ידי מישהו שהוא לא קשור לחוק הזה, למעשה אתה שללת מאותה הפקה את היכולת להיות מוכרת בישראל כהפקה מקומית, על כל המשמעויות. מודי שרפסקי: אני לא בטוח שזה הניסוח. שי חייק: זה לגמרי הניסוח. מודי שרפסקי: הכוונה הייתה שרוצים להגיד שזה יהיה - - - שי חייק: הנה, זיו אומר שכן. אתה מסביר לו שלא? היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: זיו, בוא תגיד לנו מה כוונת המשורר. מודי שרפסקי: שי, אני יכול לדבר, מותר לי. שי חייק: אתה יכול, אבל זה לא עושה רושם, מודי, באמת. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: בואו ניתן לזיו. תראו איזה קטע. שי חייק: אל תהיה אדון. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: שי. מודי שרפסקי: שי, בוא. שי חייק: אבל למה הוא נהיה אדום? היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: נגמרה לי הסבלנות. שי, צא ל-10 דקות. תודה. נגמרה לי הסבלנות. שי חייק: אבל צריך שלוש קריאות, תראי איפה אני יושב. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: שי, החוצה. 10 דקות תחזור. שלי טל מירון (יש עתיד): החולשה זה רק לגיורא, לא להתבלבל פה כל הגברים. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: בדיוק. גיורא מצביע שעות, גיורא לא מתפרץ. שלי טל מירון (יש עתיד): כבודו במקומו מונח. היא יש חולשה אליו, כל השאר לא. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: כן. וגיורא מייצג את האנדרדוג, את היוצרים. כן זיו? קרין קיינר: גיורא מא.ק.ט, הם מרוויחים מאוד יפה. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: מה יפתור לכם את הבעיה? העניין הניסוחי? פנחס גורט: כן, אני חושב שכן. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: העניין הניסוחי יכול לפתור את הבעיה, זיו? אין ביניכם ויכוח מהותי? זיו גלעדי: ניסוח שיאמר מה? פנחס גורט: למשל אני אתן דוגמה. אם בסופו של דבר, שוב, דיברנו על המורכבות של זה לפני כן. אבל אם נניח סעיף 58 לא קיים, למעשה החוק הזה לא מתייחס לספק תכנים בין לאומי. אני שוב שם בצד את כל השאלות שזה מעורר, נשים את זה בצד. בעצם אם יהיה כתוב "ובלבד שמדובר באפשרות הראשונה לצפייה בתוכן האמור באמצעות ספק תכנים ישראלי" המשמעות היא שזו הפעם הראשונה שספק תכנים ישראלי מאפשר את זה. זיו גלעדי: נחשוב על זה, אני לא חושב שלזה התכוונו. בסוף התוכן הזה, אנחנו רוצים להכיר בו כתוכן שהפקה מקומית על בסיס החובה שבחוק השידורים הישראלי. ללכת עם הדבר הזה ולשדר אותו קודם אצל מפיק זר ואז להגיד השידור השני אצלנו הוא הפעם הראשונה שזה בישראל ובכך עמדנו בידי החובה בחוק. איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): אבל זאת הפקה ישראלית. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: רגע, עדי ליברוס. איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): אבל זה יצירה ישראלית הרי. פנחס גורט: אבל סייעת ליצירה בכל מקרה. איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): בדיוק. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: רגע, זה נורא קשה היום, אני לא יודעת למה. עדי, בבקשה. עדי ליברוס: אני אנסה בזהירות, בסדר? כי אני בוודאי לא בקיאה בהתנהלות העסקית השוטפת של הקופרודוקציות. אבל הקופרודוקציות בבין לאומיות מעוררות את השאלה הבאה ואת המתח הבא: נניח שעברנו את המשוכה, אני רק אגיד, אנחנו מדברים על מצב של שיתוף פעולה בין ספק תכנים ישראלי לספק תכנים בין לאומי ושיתוף הפעולה הזה בא לידי ביטוי בחוזה מלכתחילה והספק הבין לאומי מעורב ביצירה במקרה הקל מ-א' ועד ת', במאה אחוז. בסדר? הוא משפיע על התסריט ועל התוכן ועל הפקה. על כל האירוע הזה. אז איך אנחנו מכירים בהפקות כאלה? מצד אחד יש פוטנציאל גדול להכניס כסף גדול לשוק הישראלי. מצד שני, יש חשש שהם יסיטו את המוקד של התוכן מהישראליות. כי ברגע שמשקיע, זה לא מקרים תיאורטיים, ברגע שגורם זר דומיננטי כמו בתי ההפקה הגדולים בעולם נכנסים לתוך שיתוף פעולה עם שחקן ישראלי יש - - - היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: אנחנו לא מדברים על קופרודוקציות כרגע. נגה רובינשטיין: נכון. עדי ליברוס: לא, לא, רגע. נגה רובינשטיין: לא, אבל הבעיה היא לא קופרודוקציה. עדי ליברוס: יכול להיות שאני באוף מוחלט. מה שרציתי להגיד זה שאם אנחנו מאפשרים להכיר, אם הולכים עם הפרשנות שמציע פנחס ומאפשרים להכיר כשידור ראשוני בישראל גם יצירה שמלכתחילה הופקה עם שותף בין לאומי ושודרה לפני שלוש שנים כבר בחו"ל ורק עכשיו היא תשודר לראשונה בישראל, אז זה משנה. פנחס גורט: לא, זה חייב אבל להיכנס להגדרה של הפקה מקומית בלאו הכי. עדי ליברוס: כן, אבל השאלה אם אתה מראש מפיק אותה ואתה יודע שהיא תשודר בישראל עוד חמש שנים, אז השאלה אם אתה משיג את אותה תוצאה מבחינת העידוד של היצירה הישראלית. איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): למה? אני לא מעודד יצירה ישראלית? זה הפקה מקורית על פי ההגדרה. למה? אם היוצרים מעורבים בה וספקי התכנים מעורבים בה, למה אני פוגע בסיפור של הפקה ישראלית? זו הפקה מקומית. ישודר באוקלהומה איפה שהוא, אני יודע? מה המטרה? זיו גלעדי: המטרה של החוק היא לעודד יצירה ישראלית. איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): אבל איך זה מונע? איך השידור במקסיקו הראשוני מונע את עידוד ההפקה הישראלית, אם מדובר בהפקה ישראלית? זיו גלעדי: השידור במקסיקו יוצר חשד שאולי לא מדובר בהפקה ישראלית, אלא מדובר בהפקה מקסיקנית, ואז רק מנסים לנצל את האפשרות להזדכות עליה גם בחוק הישראלי. עכשיו רגע, אני אסביר. פנחס גורט: אבל אתה תעבור דרך אותם מבחנים של הפקה מקומית. איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): בדיוק. זיו גלעדי: אבל בנוסף צריך גם את המבחן של שידור ראשוני בישראל. אני מבין את הבעיה של הקופרודוקציות. אני אולי אנסח אותה ככה: יש שאלה האם אפשר לעשות את זה חמש שנים לפני, לשדר במקסיקו ואחרי חמש שנים לשדר בישראל ולהגיד זו פעם ראשונה. אני חושב שזה אנחנו במובהק לא תומכים בזה. יש שאלה האם זה סימולטני לגמרי, הפקנו את זה ביחד, בוא באותה שעה בדיוק נלחץ על play בישראל ובבלגיה. איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): זה לא אפשרי. זיו גלעדי: זה בוודאי, בעינינו זה אפשרי. איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): לא, זה לא אפשרי. זיו גלעדי: זה כן אפשרי. איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): לא, זה לא אפשרי. כי בארגנטינה בשעה מסוימת אצלך פה זה חצות וזה לא אפשרי אני אומר לך. זיו גלעדי: אז אני מקבל. ונתתי בעצמי את הדוגמה זאת. עכשיו השאלה, אני חושב שסימולטני לגמרי עונה. עכשיו נקרא לזה הסמי סימולטני, מעין סימולטני. שפה רוצים לעשות את זה בשעת צפיית השיא וגם בבלגיה בשעת צפיית השיא, שהן לא אותן שעות. בלגיה זה הפוך, כי הם אחרינו, אבל בואו נגיד ממדינה שהיא מזרחית אלינו. ואז היא תעלה את זה קודם. ואז היא תעלה את זה קודם. אני חושב שאם זאת הבעיה, שרוצים להעלות את זה באותו יום, אבל רק שעת צפיית השיא, אבל כאן זה יעלה ב-21:00 ושם ב-21:00. ו-21:00 שלהם הוא קצת לפני, אני חושב שזו באמת בעיה פתירה ברמת הניסוח ואני לא רואה בזה קושי מהותי. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: ואתה רואה עין בעין עם המהות? החידוד פה הוא סמנטי. פנחס גורט: נבחן את זה גם אנחנו. כן, אנחנו צריכים לחשוב על זה. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: אוקיי. נחוץ לסעיף הזה? אורי שרף: שוב, אני רק אגיד שגם אצלנו ברגולציה זה קיים. אנחנו הגדרנו את זה בצורה הפוכה. זאת אומרת, הגדרנו שידור חוזר ואמרנו שהפקה מקומית לא תוכר מה שהוא שידור חוזר. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: הבנתי, אוקיי. איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): אבל בחו"ל? בחו"ל יש שידור חוזר? נגה רובינשטיין: אני אגיד משהו שנייה. בניסוח, מה שזיו דיבר עליו ומה שפנחס מדבר עליו - - - עדי ליברוס: חו"ל מוחרג. הדוגמה שאני נתתי היום, נגה סליחה, רק לסגור את השיחה ביניהם. לפי כללי הרשות השנייה חו"ל מוחרג. איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): אז חו"ל מוחרג. עדי ליברוס: אז זה נחשב שידור חוזר. זה נחשב שידור חוזר. איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): אם שודר בחו"ל זה נחשב שידור חוזר. עדי ליברוס: זה שידור חוזר, אין הכרה. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: כן, נגה? בקצרה ממש. נגה רובינשטיין: הסעיף צריך להביא בחשבון, התכליות וההיגיון - - - אורי שרף: לא. חו"ל, אם זה שודר בחו"ל זה לא ייחשב שידור חוזר. איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): אוקיי, אז לפי הרציונל שאני מדבר. אורי שרף: כן, כן, לגמרי. איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): אז זה הפוך ממה שמשרד התקשורת מבקשים. אורי שרף: כן, כן. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: הוא אמר שזה הפוך. נגה רובינשטיין: אני כן חושבת, ברור שצריך להפעיל שיקול דעת, כי הרציונל, התכליות שזיו ופנחס דיברו עליהם לגמרי מקובלות עליי או לגמרי הגיוניות, עזבי מקובלות עליי. לגמרי הגיוניות. אבל הניסוח צריך להיות כזה שמאפשר איזה שהיא גמישות מסחרית. נכון, לפעמים העלה בחו"ל יוצרת איזה שהוא הייפ לקראת השידור בארץ. אבל ברור שאם ההפקה נועדה לישראל, לציבור הישראלי וכו', אז זה משרת לגמרי את התכלית. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: זה בדיוק מה שסוכם. מצדה מצלאוי דוד: אז בואו נסכם רק על העיקרון, כי בסוף אני מבינה שיש פה הסכמה לגבי העיקרון, שהשידור צריך להיות סמוך. גם אם אנחנו מאפשרים את הדבר הזה השידור בחו"ל לעומת השידור בישראל צריך להיות בסמיכות זמנים מאוד קרובה במובן הזה שזה לא ייחשב הפקה שהיא כמו שידור חוזר בפער כמו של חודש, לצורך העניין. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: המהות ברורה ומסוכמת על כולם. מצדה מצלאוי דוד: אנחנו מדברים על העיקרון, אנחנו ניישר קו. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: הניסוח נדייק אותו. אסף גרונבאום: זה משהו שאפשר להכניס אותו לכללים אבל. זה יותר מידי פרטיקולרי. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: יש לך משהו לסעיף הזה? אסף גרונבאום: לא, לא. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: רונן, בקצרה בבקשה. רונן ריינגולד: אני ממש אשתדל להיות קצר. אני אמרתי את זה בישיבות קודמות, אבל אני רוצה לשוב על ההערה הזאת. יש את ההגדרה של הפקה מקומית בחוק השידור הציבורי שאומרת דבר כזה: "הופק בעבור קהל יעד ראשוני ישראלי". הייתה בהתחלה התנגדות לזה. אבל אני חושב, זיו, שזה יכול לסדר את העניין שזה גם מגן באמת שהפקה, אתה דיברת על שימוש לרעה מקודם ואני מתחבר לזה. לכן יכול להיות שברגע שאתם כתבתם רק "לצורך אספקתו בישראל". תאגיד השידור הציבורי זה כתוב אחרת קצת: "הופק בעבור קהל יעד ראשוני ישראלי". ואז התוכן צריך להיות באמת מכוון יותר לקהל הישראלי. גם אם הוא לצורך אספקתו בישראל. יכול להיות שזה מסדר את התכלית, את הרציונל. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: פנחס, אתה שומע את מה שרונן אומר? רונן ריינגולד: שאתה רוצה לשמור עליו. פנחס גורט: רשמתי את ההערה שלך כבר כשאמרת אותה אז. רונן ריינגולד: בסדר גמור. אני חושב שזה מתחבר למה שזיו אמר ומה שאמרתם. דבר שני, עוד פעם, אני לא מומחה גדול לקופרודוקציות, אבל אני חושב שסוגיית הקופרודוקציה היא סוגיה מאוד ייעודית שצריך לתת לה מקור של החרגה עצמאית. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: זאת אומרת לנסח לה סעיף משלה? רונן ריינגולד: אני חושב שכן. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: למה? רונן ריינגולד: כי הפקה מקומית, עוד פעם, לשמור על 50% או 75% של ישראליות בדרך כלל לא מסתדרים עם קופרודוקציות. שעדיין במקרים מסוימים רוצים לשמור עליהם. ואז נשאלת השאלה רגע, איך אנחנו מסתדרים עם אחוז הישראליות עם הקופרודוקציות, אם השידור הראשוני זה בדרך כלל - - - היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: זיו, אין סעיף? זיו גלעדי: אני אסביר שנייה את העניין של הקופרודוקציות. באופן כללי אנחנו מאפשרים קופרודוקציות. הבעיה הכשל שנתקלים בו בקופרודוקציות שכל מדינה קובעת לעצמה כללים. ומה קורה אם שתי מדינות קובעות 51? אז המתמטיקה לא עובדת ואז זה מסכל את זה. אז כאן עולה השאלה האם בגלל קופרודוקציה נוותר על איזה שהם עקרונות ליבה? אין לי תשובה על זה. רונן ריינגולד: או שאתה קובע חריג ספציפי ששומר על הקופרודוקציה לצד הפקה מקומית ישראלית. עופר ויסוקר: רק לענות לרונן. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: לא צריך. למה? עופר ויסוקר: על העניין הראשוני. רונן מנסה, כמו בהרבה טענות אחרות שלו, להחזיר את הרגולציה שקיימת היום ולא להתקדם קדימה. אני לא יודע למה. לבוא ולהגיד שעכשיו תהיה מועצה שתבחן אם תוכנית מסוימת כוונה באופן ראשוני לקהל X או לקהל Y זה בלתי אפשרי. לכן משרד התקשורת עשה פה בשכל. דרך אגב, זה גם - - - היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: בסדר גמור. עופר ויסוקר: בחוק הקיים, מבחן השידור. האם זה משודר לראשונה בישראל. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: אני חושבת שהמהות של הסעיף מקובלת על כולם. אנחנו נעשה דיוק בניסוח. 66, זיו. מודי שרפסקי: יש הגדרה של שידור ראשוני בחוק התקשורת שאומרת במשפט את כל מה שאמרנו פה בצורה הכי טובה. שידור ראשון של תוכנית בטלוויזיה בישראל. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: תציע את זה לפנחס. מודי שרפסקי: כן, הנה, אמרתי לפנחס. זה פותר את כל האירוע. איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): לפני יותר מחודש דיברנו פה בישיבה על כך שהרשות השנייה עוד לא פרסמה את הדוחות שלה. והיא אמרה שזה עניין של כמה שבועות. עברו כמה שבועות והדבר הזה טרם פורסם. עכשיו שם אנחנו נוכל לגלות ברמה של פרסום פומבי הרבה מאוד מידע, אמנם רלוונטי לפני שלוש שנים אחורה, אבל אני שואל אותך, מתי אתה מתכוון לפרסם את הדוחות האלו? מה התשובה? אורי שרף: כבר אמרתי, זה נמצא בראש סדר העדיפות אצלנו. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: זיו, לאן אתה הולך? איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): לא, זאת לא השאלה מתי. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: תמרח את התשובה, תמרח. איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): אמרת לפני כמה שבועות אמרת בעוד מספר שבועות. אז מה? איפה זה עומד? אורי שרף: אין לי תשובה שונה כרגע. שלי טל מירון (יש עתיד): נכון. אפשר התייעצות סיעתית רגע, חמש דקות. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: אני מרגישה כאילו לקחו לי חפץ מעבר כשהוא יוצא מהחדר. איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): אתה רציני עכשיו מדבר שאתה לא יודע מתי תפרסם אותם? אורי שרף: לא, שוב, אני אומר, אני מאוד מקווה - - - אלעד מן: מה עוצר אותך, אורי? מה? תספר לנו. אתה רוצה חוקר ילדים? מה צריך? תספר. אורי שרף: אין צורך. שוב, אני אומר, זה נמצא באמת בראש סדר העדיפות ואני מאוד מקווה שזה יקרה בשבוע הקרוב. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: אריאל, אתה רוצה אתה להסביר את 66 עד שזיו חוזר? איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): אתה פה נמצא, אתה נותן הערות לגבי התנהלות הרשות השנייה והכללים ואיך אתם רואים ומה אתם מצפים ואיך אתם מפרשים. אבל בסוף בסוף אתם רק מעידים על כך שאתם לא עומדים בכללים של עצמכם, בכללי החוק. אני חושב שזה מאוד בעייתי שאתה יושב כאן ואין לך פה תשובות והדבר הזה מתמהמה ונדחה. ואני לא מדבר איתך על דוחות עכשוויים שצריכים להיות מפורסמים, אלא על דוחות עבר שטרם פורסמו. ולנו אין את המידע, לא ככנסת ולא כוועדה, לדעת איך השוק הזה נראה בעצם. אבי בן הלל: ועל בסיס זה לחוקק חוק חדש. ליאור תמאם: ואז כששואלים את זיו איפה המידע שלו, הוא אומר זה מידע חסוי, אני לא יכול לספר. והוא צודק, כי יש מועצה ציבורית שאמורה לעשות את הסיכוך הזה. אז מה יהיה, אורי? איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): אולי נחכה ליושב-ראש המועצה החדשה. אני לא יודע. ליאור תמאם: יושבת-ראש. איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): יושבת-ראש. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: כן, רוצים שיעור חברה? רוצים שירי עידוד לזיו? ליאור תמאם: מחכים לזיו? היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: מישהו רוצה? בא לי לתת לנגה. אולי אביטל, דברי הסבר ל-66? אביטל סומפולינסקי: הסעיף מדבר בעד עצמו. צביקה גוטליב: גברתי יושבת-הראש, אני רוצה לשאול שאלת תם. אני מנסה להבין. אנחנו מתמודדים כמפיקים בכל התעשייה עם סוגיית AI. היא משפיעה על אופן - - - היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: אנחנו מדברים על זה כל ועדה. צביקה גוטליב: אבל בחוק אין שום התייחסות לזה. זאת אומרת שהחוק הזה יחוקק והוא לא יהיה רלוונטי לחלוטין למציאות שבה אנחנו מתנהלים. הוא רלוונטי לחדשות, לפרסומות, להפקות, להכול. והחוק הזה לא נעשתה בדיקה סביב הדבר הזה והוא לא נוגע בזה. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: אני אדון בזה גם. צביקה גוטליב: אז מה המשמעות של החוק? היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: אני אדון בזה. אני אמרתי, אנחנו מדברים על זה כמעט כל דיון ארוכות. צביקה גוטליב: איפה אבל זה מופיע בחוק? היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: זה לא מופיע בחוק. צביקה גוטליב: אז איזה ערך יש לחוק הזה? הוא יחוקק והוא יהיה כבר לא רלוונטי. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: שנייה. אנחנו כרגע סוטים. בבקשה זיו, 66. איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): אין לה תשובה. לא תהיה תשובה. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: זה לא שאין לי תשובה, זה שאין תשובות. אין תשובות. איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): את כל כך צודקת. שלי טל מירון (יש עתיד): בדיוק, אנחנו מצטרפים לאמירה שאין תשובות. צביקה גוטליב: אבל צריך לבדוק את זה מקצועית. איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): כמה דיונים בלי תשובות. שלי טל מירון (יש עתיד): לגמרי. צביקה גוטליב: צריך לבחון את זה מקצועית. יש צוות מקצועי במשרד. פנחס גורט: רק אפשר לומר, מה שנאמר ביום ראשון לגבי העניין הזה זה שבעצם כזו הפקה כנראה תהיה מאוד זולה ועדיין יש כספים רבים מאוד שאמורים להיות מופרשים לפי ה-6.5%. צביקה גוטליב: אבל אנחנו לא מדברים רק על ההפקה. על הכול, כל הסוגיות בחוק התקשורת, כולל המודלים הכלכליים, כולל הפרסומות, כולל החדשות. הכול מושפע מהדבר הזה. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: זה באמת כרגע לא הדיון. שמה פה קו, זה לא הדיון כרגע. זיו, 66. זיו גלעדי: סעיף 66 דיברנו עליו כשהקראנו, דיברנו בעקיפין כשדיברנו על ההגדרה של הפקה מקומית, שהיא אחד הקריטריונים שלה זה הקריטריון השפתי. זה הסעיף שבעצם מסמיך את המועצה לאשר שפה שחורגת מארבע שפות שדיברנו עליהם. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: כל עוד יש לזה הצדקה תמטית. זיו גלעדי: בדיוק. ושוב, רק בשביל זה, נתתי את הדוגמה. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: זאת אומרת זה יכול להיות, אם דובר קוזשווילי רוצה לכתוב סרט בגרוזינית עדיין נחשב הפקה ישראלית. זיו גלעדי: נכון. אבל סרט שיש לו איזה זיקה לישראל. משפחה שעלתה מגרוזיה, אבל מדברת - - - היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: משפחה גרוזינית שמדברת בישראל. עדי ליברוס: יש לזה איזה שהוא סעיף מקביל בחקיקה הקיימת? זיו גלעדי: למיטב ידיעתי לא. אבל אנחנו מכירים שכן לעיתים חורגים מהשפות המקובלות. לא, אני לא חושב שיש חובה לעברית והם מאפשרים גם שפות נוספות. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: כן, כן. נגה, בבקשה. נגה בריינס: כל עוד זה לא מייצר איזה שהוא חריג, זאת אומרת כל עוד יש עוגנים שנשמרים כמו זה שהצוות ישראלי, זאת אומרת שזה לא יהיה מן פרצה כזאת שאפשר יהיה להכניס בה כל מיני דברים. זיו גלעדי: כן, כן. סתם אני אתן דוגמה: נניח שמחליטים לצלם סדרה של משחקי הכס בישראל, כי צריך נוף מדברי. אז אי אפשר לטעון שהאנגלית שם היא נדרשת לצורך איזה שהוא תוכן ישראלי. זה הרי נדרש כי רוצים לשווק את זה בחו"ל ואין פה שום זיקה מיוחדת לישראל. לכן אם יבקשו אישור על שימוש בשפה האנגלית בדבר כזה, כנראה שהוא לא צריך להינתן לפי הקריטריונים האלה. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: עוד שאלות? שלי טל מירון (יש עתיד): כן. צריך לשים לב באמת שאין פה עניין, שלא יהיה כאן איזה קטע נישתי. אם אני לא טועה, היה בתאגיד את הסיפור הזה שרצו לחייב נגיד הפקות מקור, לא יודעת, בגיאורגית, לא יודעת, כל מיני. באמת, אמיתי. מודי שרפסקי: זה בחוק התקשורת, כן. שלי טל מירון (יש עתיד): אני לא מזלזלת, אגב, באמת. יופי שיש קהילות. אבל אני רוצה להימנע מזה שיהיה פה, אתם יודעים, שימוש - - - מודי שרפסקי: אז זה קבוע בחקיקה ראשית היום, שזה מכסות שהמדינה, זה מימון של המדינה. לא מטילים את זה על גופים פרטיים. וזה צריך להישאר ככה. שאם המדינה רוצה שזה ימשיך להיות מהמדינה. ליאור תמאם: אז המדינה מעודדת גיאורגית ואמהרית. רוסית דווקא אין. מודי שרפסקי: אמהרית וטיגרינית. שלי טל מירון (יש עתיד): רוסית אין? יש איזה מעל מיליון. איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): למה ספרדית אין? היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: אין פה מספיק. מודי שרפסקי: אין פה מספיק דוברי ספרדית. איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): בין 180,000 ל-200,000. שלי טל מירון (יש עתיד): לא, יש פה מלא. כל מי שראו קטנטנות דוברי ספרדית. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: האמת שכל הישראלים דוברי ספרדית. שלי טל מירון (יש עתיד): תכף בגלל אשרף כולם מדברים טורקית. ליאור תמאם: אין ערוץ ספרדי שבא ועשה לובי כדי לקבל כסף על זה. זה הסיפור. איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): אה, זה של לובי, הבנתי. שלי טל מירון (יש עתיד): נכון. זה פשוט צריך - - - היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: כן, זה רק עניין של לובי? שלי טל מירון (יש עתיד): תכף זה יהיה בטורקית, אתם תראו. אלעד מן: בוטל בתאגיד. בוטל. ברדיו, בוטלו. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: היה רדיו פרסי. ביטלו אותו? אלעד מן: כן, לפני כמה וכמה שנים. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: כמה וכמה שנים התאגיד קיים? אלעד מן: שמעון אלקבץ. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: שמעון היה בגלי צה"ל, לא בתאגיד. אלעד מן: הוא היה גם בתאגיד סמנכ"ל רדיו, לפני שהוא היה. שלי טל מירון (יש עתיד): אין, אלעד זה מחשב, אני לא ראיתי דבר כזה. הכול הוא זוכר. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: חברים, הייתכן כי אנחנו מסיימים מוקדם היום. שלי טל מירון (יש עתיד): בהחלט. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: 67 לא עושים. איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): סעיף 67, מהר 67. שלי טל מירון (יש עתיד): אנחנו יכולים לסכם. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: ל-67 יש קשר ישיר ל-58 וזה אנחנו בפלונטר. איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): אין פלונטר, גברתי. אני אומר לך שאין פלונטר. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: זה ליטרלי להיות צודק או חכם כרגע. אתה צודק, כולם צודקים. אני הכי כועסת על זה. איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): זה לא עניין של כעס. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: לא, לא, זה לא הוגן, זה אתה צודק. איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): לא עניין של הוגן. לא דיברתי - - - היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: השאלה אם אנחנו מחלצים משהו או מוותרים על הכול. באמת זאת השאלה. איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): לא, זאת לא השאלה. השאלה האם יש למדינה ריבונית ולכנסת אפשרות להטיל מגבלות כמו שעשו בצרפת ובמקומות אחרים. שלי טל מירון (יש עתיד): אבל אחרת מה אנחנו עושים פה? איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): זה בכלל לא סוגיה של צדק או לא צדק. רוני אבולעפיה: זו שערורייה אם לא תהיה חובת הפקה לבין לאומי. איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): חד משמעית. לכן אני לא מבין למה לא זה. רוני אבולעפיה: ואני לא יודעת איך הגופים המסחריים שיושבים כאן שותקים. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: מי שרוצה לדבר עכשיו כשיש לנו זמן על 58, על הדילוג. איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): לא, אני רוצה את 58 ו-67 גם להקריא אותם. אני מזכיר, אדוני היועץ המשפטי לממשלה, ששני הסעיפים האלה הוקראו ואושרו על ידי הממשלה, על ידי ועדת שרים לחקיקה. הם הובאו לשולחן הוועדה כדי שנדון בהם ולא כדי שנתעלם מהם. פנחס גורט: בוודאי. אני גם אמרתי פה - - - שלי טל מירון (יש עתיד): וזה גם משנה את אופי החקיקה לחלוטין אם מוותרים על זה. פנחס גורט: התייחסתי לפני כן ואמרתי שאני חושב שהדבר הזה יוצר גם בעיה בהיבט הכלכלי, שמשרד התקשורת צריך לתת את דעתו לעניין הזה. וגם בעיה בהיבט המשפטי. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: אני חייבת לומר לך שאתה והמנכ"ל תמימי דעים בסיפור הזה. פנחס גורט: גם נאמר שמנכ"ל משרד התקשורת. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: מנכ"ל משרד התקשורת. איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): גם שר התקשורת וגם שר המשפטים, כי שניהם הצביעו בעד הסעיף הזה. פנחס גורט: ושמענו דברים דומים גם מהייעוץ המשפטי לממשלה. אני חושב שזה נכון. השאלה היא רק, אני חשבתי, זה מה שהצעתי ליושבת-ראש הוועדה, שלפני כן היה רושם שאולי יש גורמים שרצו להגיד משהו על הדילוג הזה ולא קיבלו את הזמן. אז אולי נכון - - - איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): למה דילוג? אני רוצה שנקרא את הסעיף. מודי שרפסקי: אם אפשר להגיד משהו על 58. שלי טל מירון (יש עתיד): בפועל דילגנו עליו. איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): אז אני מבקש להקריא אותו. מודי שרפסקי: על 58 פנחס? פנחס גורט: לא, זה ברור. אני לא יכול לקבוע מה יוקרא או לא יוקרא. יש יושבת-ראש לוועדה הזאת. אני אומר אבל, לגבי עצם הדילוג - - - אבי בן הלל: פנחס, הבעיה פה היא יותר רצינית. מודי שרפסקי: על 58 אמירה קטנה רק, שבמידה, אם לא היינו מדלגים עליו, אז שימו לב שזה 57 על ספק ישראלי עוד אי שוויון, יש חובה של 6.5% מתוכם 10% בתעודה. ועל ספק בין לאומי אין תעודה. כאילו, למה? אם מחליטים שתעודה זה חשוב זה צריך להיות על כולם. פנחס גורט: לא נכנסו ל-58. אבי בן הלל: אבל פנחס, יש בעיה טכנית בסיפור הזה. בדילוג על 58, ה-58 הזה משפיע על כל שאר על כל שאר הסעיפים שאנחנו ממשיכים לעבור עליהם. שלי טל מירון (יש עתיד): לגמרי, לגמרי. אבי בן הלל: זו הבעיה. אנחנו כאילו ממשיכים לדון בסעיפים שיש להם רלוונטיות. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: הוא כבר דיבר על זה. פנחס יתייחס שוב. פנחס גורט: אמרנו שאנחנו רואים בדבר הזה מורכבות. שלי טל מירון (יש עתיד): יש לי שאלה/הצעה. אבי בן הלל: מה זה מורכבות? בסוף אנחנו דנים פה שעות על גבי שעות. שלי טל מירון (יש עתיד): חודשים, מה זה שעות על גבי שעות? יש לי הצעה. אם עד כה, באמת, כמה זמן אנחנו בוועדה? חודשיים וחצי כבר? איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): מדצמבר. שלי טל מירון (יש עתיד): אני איבדתי כבר את תחושת הזמן. אני חושבת, באמת אני אומרת, אני יודעת שהייעוץ המשפטי לוועדה עושה את הדברים בשיתוף כנראה עם היועצת המשפטית לכנסת. אני חושבת שאחרי חודשיים בחוק ממשלתי כל כך גדול, סבוך וכו', היינו מאוד רוצים שהיועצת המשפטית לכנסת תבוא לוועדה, תשמיע את קולה. היא מעולם לא הייתה פה. ותתייחס לסעיף הזה שהוא הרה גורל לכל החקיקה הזאת. כי אם יש פה בעיה משפטית - - - איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): אין פה בעיה משפטית. אבי בן הלל: יש בעיה משפטית להוציא אותו. שלי טל מירון (יש עתיד): יש בעיה משפטית להוציא. איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): אין פה בעיה משפטית בסעיף הזה. שלי טל מירון (יש עתיד): איתן, אתה לא מבין מה אני אומרת. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: יש בעיה משפטית להוציא אותו. שלי טל מירון (יש עתיד): אם מוציאים את הסעיף - - - איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): יש פה שלושה יועצים משפטיים בכירים של הכנסת הזאת שאומרים - - - שלי טל מירון (יש עתיד): אבל איתן, אני יכולה לסיים את מה שאני אומרת? היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: אתה לא מקשיב. אנחנו אומרים שיש בעיה משפטית להוציא אותו. איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): גלית, הבעיה היחידה שיש לי פה - - - שלי טל מירון (יש עתיד): איתן, אני באמצע להגיד משפט. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: אני איתך, אני איתך. שלי טל מירון (יש עתיד): אבל אני באמצע להגיד משהו. אפשר להשלים את דבריי, גם אם אתה חולק עליי? אני חושבת שאם יש סיטואציה שיוציאו את הסעיף הזה, שאני מתנגדת להוצאתו מן הסתם, צריכה היועצת המשפטית לכנסת לבוא ולהגיד משפטית את עמדתה ואת עמדת הייעוץ המשפטי לכנסת באופן נחרץ. כי יכול להיות שכל עבודתנו מתייתרת. והוועדה הזאת לא רלוונטית. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: אוקיי, אני אשאל אותה. איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): ביחס לחובת השקעה של ספק תכנים בין לאומי בהפקות מקומיות, בסעיף 58. ספק תכנים בין לאומי שהכנסתו בשנת הכספים הנתונה בפרק זה של הדיווח מאספקת תכנים בישראל עולה על 40 מיליון שקלים חדשים ישקיע בשנה העוקבת לשנת הדיווח סכום כספי השווה ל-6.5% לפחות מהכנסתו האמורה במימון או בהפקה של הפקות מקומיות מסוגה עילית. זה נראה לי סעיף שעכשיו הקראתי אותו והוא נראה לי שהוא חלק אינטגרלי מהחוק והוא צריך להיות חלק מדיוני החוק הזה בלי יוצא מן הכלל. גם סעיף 67 שאומר שיושב-ראש המועצה יפרסם באתר האינטרנט של הרשות רשימה של ספקי תכנים בין לאומיים שחלה עליהם חובת השקעה לפי סעיף הזה – גם זה סעיף שברגע זה הוקרא ואני מבקש שנדון בשני הסעיפים הללו כי הם חלק אינהרנטי מתוך החוק הזה. אי אפשר להוציא אותם מהחוק הזה. הם סעיפים שהובאו לשולחן הוועדה והוועדה צריכה להתייחס אליהם. הם הוקראו ממש ברגע זה ולכן אין שום סיבה שאנשים לא יתייחסו אליהם. תודה רבה. היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: תודה רבה. אני מפזרת את הוועדה. אנחנו ניפגש פה ביום ראשון, תודה. הישיבה ננעלה בשעה 15:56.