פרוטוקול ועדה

הכנסת העשרים-וחמש מושב רביעי פרוטוקול מס' 557 מישיבת ועדת החוץ והביטחון יום שלישי, ט"ז בשבט התשפ"ו (3 בפברואר 2026), שעה 11:00 סדר היום: << נושא >> שיפור מענים להלומי והלומות קרב << נושא >> נכחו: חברי הוועדה: בועז ביסמוט – היו"ר שרון ניר – מ"מ היו"ר מירב בן ארי רם בן ברק משה טור פז מאיר כהן מאיר פרוש מטי צרפתי הרכבי אלעזר שטרן חברי הכנסת: דן אילוז מיקי לוי טטיאנה מזרסקי פנינה תמנו מוזמנים: אל"מ ענבר סיטבון – רמ"ח פצועים ושו"ן, משרד הביטחון סרן אור אברג'יל – רמ"ד מיצוי זכויות נכי צה"ל, משרד הביטחון לימור לוריא – עוזרת סמנכ"ל ור' אגף שיקום, משרד הביטחון צליל הברי מאירזון – ר' תחום תקציבי שיקום ומשפחות, משרד הביטחון מילי שוורצמן – ר' היחידה לניהול השירותים הסוציאליים, משרד הביטחון עמית זיו שניר – ראש חטיבת קשרי חוץ ושיתופי פעולה, משרד הביטחון אייל ברוך – רפרנט ביטחון באגף תקציבים, משרד האוצר עידן קלימן – עו"ד, יו"ר ארגון נכי צה"ל יהודה איש שלום – מנהל אגף פוסט טראומה, ארגון נכי צה"ל אייל בן שושן – עו"ד, יועמ"ש ארגון נכי צה"ל דניאל סער – פעילה חברתית, פורום יהלומי קרב איילת עירון – מקדמת מדיניות, פורום נשות המילואימניקים מוריה אילן זר כבוד – חברה בהנהלת הפורום, פורום נשות הפצועים איתי גיטלר – מילואימניק, תנועת המילואימניקים ארז בן עזרא – מילואימניק, תנועת המילואימניקים נעמה גולדשטיין – עמותת חברות ברזל, פורום נשות הפצועים יובל שני – הלום קרב קרן אוליאל – בת זוג של ג'וש בון, הלום קרב יהושע פריש – הלום קרב נדב וירש – הלום קרב דוד נוזידה – הלום קרב שמיר בניטה – הלום קרב אושר ועקנין – הלום קרב תומר בדני – הלום קרב עומר אמסלם – שקוף קרב מיכה כץ – הלום קרב חגי עזרן – הלום קרב יוסי סרדי – הלום קרב ייעוץ משפטי: גלעד נווה ראש תחום בכיר (ביטחון): יוני בן הרוש – ראש תחום בכיר (ביטחון) רישום פרלמנטרי: חבר תרגומים, מיטל פורמוזה רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> שיפור מענים להלומי והלומות קרב << נושא >> << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> בוקר טוב לכולם. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> מזל טוב ליושב-הראש לבר מצווה של הבן שלו שהייתה אתמול. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> תודה רבה מירב. תודה, אבל זה היה אתמול, היום יש נושא. << דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר >> מזל טוב בועז. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> תודה כולם, תודה. זה היה אתמול, אבל מה שחשוב היום - - - << דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר >> זה שכל הקואליציה פה. אין לה אחריות לזה. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> עם כל הכבוד לקטנות וההערות האלה - - - << דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר >> זה לא קטנות, זה ממש לא קטנות. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> נושא הדיון הוא חשוב. << דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר >> אנחנו אופוזיציה, יכולים לדבר, הם יכולים לעשות. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> לא להפריע לי בבקשה. אנחנו מקיימים את הדיון הזה לאחר תקופה ממושכת וזאת בעקבות בקשתם של הגורמים המקצועיים להשלים את עבודת המטה היסודית. העמדתי לרשות הגורמים המקצועיים זמן מספק להיערכות והיום אנחנו מתכנסים מתוך ציפייה להצגת צעדים ברורים וקונקרטיים ולא רק הצהרת כוונות. לא דיון לשם דיון. אני כבר אומר שיהיה מספיק זמן ואני באמת רוצה לשמוע כל מי שרוצה לדבר בדיון הזה ידבר. זה שכבר יהיה ברור. עידן נמצא פה? עידן קלימן נמצא כאן? ישבת אצלי אחרי הדיונים, עם די בטן מלאה. אז בוא, אחרי זה אנחנו נשמע כמובן את חברינו הלומי הקרב, להם אנחנו חייבים הכול, כולל את בר המצווה של הבן שלי אתמול, אני אתן גם לכם את הקרדיט. עידן, תפתח. << אורח >> עידן קלימן: << אורח >> בוקר טוב. אפשר גם להגיד כמובן מזל טוב. אדוני יושב-הראש, חברי הכנסת ונציגי מערכת הביטחון, אני מודה על ההזדמנות לעדכן את הוועדה שאנחנו רואים את נושא הכלים הטיפוליים לפצועות ופצועי צה"ל בכלל ולפוסט טראומתיים בפרט. ואני מבקש לומר כבר בפתיחה, הדיון הזה הוא לא דיון תיאורטי והוא איננו עוסק בעתיד הרחוק. זה דיון על מציאות שמתרחשת כאן ועכשיו בעיצומה של המלחמה שאחרי המלחמה. ארגון נכי צה"ל יחד עם מערך הנפגעים של צה"ל ועם אגף שיקום נמצאים בחזית הזאת יום יום. אנחנו פוגשים את הפצועים לא דרך לוחות וגרפים, אלא דרך בני אדם, משפחות ומשברים, חלקם קשים וחלקם היו יכולים להימנע. אני אומר את זה בצורה הכי ברורה ומכבדת, אמנם נעשים באגף שיקום מאמצים גדולים ויש בו אנשי מקצוע מסורים. הביקורת שלי שתגיע עכשיו היא איננה אישית, היא מערכתית ונובעת מאחריות עמוקה לפצועי צה"ל. בשנה האחרונה בלבד נקלטו כ-23,000 פצועים חדשים ולפנינו על פי תחזיות גל נוסף של לפחות 20,000 נוספים. זו מציאות חסרת תקדים. בתוך המציאות הזאת מוקמת ועדה ציבורית שאמורה בלוח זמנים קצר מאוד לייצר פתרונות מערכתיים רחבי היקף. וכאן אדוני יושב-הראש חשוב לי לדייק, אני לא מתנגד לוועדות ואני לא מבקש לנהל את המדינה במקום הממשלה. אני מבקש להזכיר למדינה את האחריות שלה. זו אחריות שלנו כארגון יציג על פי חוק. הבעיה איננה חוסר ידע, הבעיה היא חוסר יישום. רפורמת "נפש אחת" היא לא רעיון והיא לא טיוטה, זו רפורמה שנכתבה על ידי מיטב המומחים בישראל בתחומי בריאות בנפש, הרפואה, שיקום, המשפט והמדיניות הציבורית. היא גובשה בעבודה יסודית, בין תחומית. עברה החלטת ממשלה ותוקצבה על ידי הממשלה. כאשר הרפורמה הזאת החלה להיות מיושמת ראינו תוצאות בשטח ומיד. ראינו שהמערכת יודעת להתגייס ולעבוד מהר. לכן אני שואל שאלה פשוטה, לא מתריסה אלא אחראית. איך יתכן שאנחנו עדיין דנים במקום ליישם? לפצועי צה"ל אין זמן לתהליכים אין סופיים. יש החלטת ממשלה, יש רפורמה מקצועית ומתוקצבת. עכשיו חובתנו ליישם. ואני בכלל לא מבין למה עוד אני צריך לשכנע מישהו. יש הסכם חתום בין מדינה לבין ארגון יציג. יש החלטת ממשלה, אני אומר את זה פעם שלישית. יש החלטה ליישם את ההסכם וההסכם מתוקצב. ואני שואל מי מנהל כאן את העניינים? נשמע לעיתים שצריך עוד זמן ללמוד או להיעזר יותר במערכת האזרחית. וגם כאן אני מבקש לדייק. קופות חולים, שירות התעסוקה וגופים אזרחיים נוספים הם גופים חשובים ומקצועיים בתחומם. הם לא נבנו, לא הוכשרו ולא מתוקצבים לשיקום הוליסטי מתמשך וייחודי של פצועי צה"ל. פצוע צה"ל איננו מטופל רגיל ואדם שסובל מפוסט טראומה איננו עוד מקרה בריאות נפש. שיקום הוא ליווי של אדם ומשפחה לאורך חיים שלמים. לא טיפול נקודתי, לא הפניה בין מערכות ולא הכללות תקציביות חסרות פנים. אני אומר את זה אחרי לא מעט ישיבות של הוועדה הזאת, לא פה, הציבורית. המדינה לא יכולה לפרק את האחריות שלה באמצעות העברה שקטה של פצועים בין גופים. הפתרון איננו הפרטה ולא אוטומציה חסרת נשמה, אלא חיזוק אגף השיקום בכוח אדם, בסמכויות וביכולת תפעולית אמיתית. ושוב נשאלת שאלה, האם לאור מה שאנחנו חווים פה אגף שיקום נכשל? והתשובה היא לא. האגף עובד מעל קצה היכולת שלו. יש בו אנשים טובים ומסורים, אבל בלי מספיק תקנים, בלי מספיק רופאים וביחס מטפל-מטופל בלתי סבירים. גם המערכת הטובה ביותר תיכשל ותקרוס ולשם זה הולך. ואני מתריע על זה שנתיים בכל מקום, בכל ועדה, גם בוועדה הזאת, גם בוועדות הרווחה, גם ועדת ביקורת המדינה. ואף אחד לא עושה כלום. זו אמנם ביקורת, אך בעיקר קריאת אחריות. הצרכים ידועים, ברורים ומוסכמים. חקיקה מהירה של ארבעת פרקי רפורמת "נפש אחת", העברה מיידית של פצועי חרבות ברזל וגם מי שנפצע קודם לכן לוועדות הרפואיות, הכרה תפעולית במחלות נלוות לפוסט טראומה. תוספת משמעותית של כוח אדם, לרבות רופאים. חיסול בירוקרטיות ושיפור השירות הדיגיטלי. כל הדברים האלה נכתבו ברפורמת "נפש אחת" על ידי מיטב המומחים. אבל מעל הכול, מכל הכול חייבים לשפר כאן ועכשיו את השירות לפצועים ואת הנגישות האישית של אנשי אגף שיקום לפצועים ולבני משפחותיהם. דבר שלא יכול להיעשות בלי כוח אדם. הפצועים צריכים לחייג למספר טלפון ועובד אגף צריך להיות מעבר לקו. מה כל כך מסובך להבין את זה? כמה ועדות עוד אנחנו צריכים? כמה ועדות עוד ידונו בזה עד שמישהו באמת יענה מעבר לקו? שירות טוב זה לא מותרות, זה תנאי בסיסי לשיקום. הוועדה הציבורית הנוכחית דנה ברוב הסוגיות במה יהיה יותר נוח למערכת ולא מה יותר נכון לפצועים. גם פה מתוך אחריות אני מתריע ואני אומר את זה פה לראשונה בוועדה, לא רציתי להגיד את זה בוועדה. אנחנו שוקלים את המשך השתתפותנו בוועדה הזאת. אני לא האמנתי, אני באמת לא האמנתי שאחרי מערכה כזאת קשה, כזו דרמטית למדינת ישראל, אני אמצא את פצועי צה"ל, אני אמצע את עצמי כנציג פצועי צה"ל בעמדת התגוננות בכל סעיף שם ולא בפריחה שיקומית. אני אומר כאן דבר לא פשוט. אני מסיים אדוני. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> בבקשה. << אורח >> עידן קלימן: << אורח >> אני אומר דבר לא פשוט אבל הכרחי לומר אותו ביושר. לאור כל מה שאנחנו חווים, נושאי הוועדה מלמדים כי גורמים בכירים במדינת ישראל סבורים לכאורה שמשרד הביטחון, על כל מסירות אנשיו, אינו יכול לעמוד בהיקף ובמורכבות משימת השיקום שניצבת לפנינו. ואז נכון וראוי שהדבר ייאמר בגלוי על ידינו. אם זה נכון ואם זה מה שחושבים המנדט לטיפול בפצועי צה"ל - - - << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> מי חושב את זה, לא הבנתי? << אורח >> עידן קלימן: << אורח >> אני אבהיר. << דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר >> אבל אם כבר הפסיקו אותך שנייה אחת. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> לא, לא להפריע. << דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר >> שנייה רגע בועז. אם אתה מבהיר, תבהיר גם מי אתה חושב שכן יכול להיות אם לא משרד הביטחון. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> כן, מי יכול לתת חוץ ממשרד הביטחון? << דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר >> בגלל שמשרדים אחרים אנחנו מכירים. << אורח >> עידן קלימן: << אורח >> אני אומר. אני היום באתי להוריד את הכפפות. אני אומר הכול גלוי. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> יהיה לנו זמן בדיון. תכף אני אגיד לכם גם איך זה יתנהל. << אורח >> עידן קלימן: << אורח >> אתם תסיקו את זה לבד. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> אוקיי. תסכם, תסיים כי יש פה דוברים רבים. בסדר, אני מבקל את השאלות, אבל אני אסביר לכם איך זה יתנהל ויהיו תשובות. בבקשה. << אורח >> עידן קלימן: << אורח >> קודם כל אני מודה לך על זכות הדיבור. אני יודע שיש דוברים רבים, אבל בסופו של דבר הכיוון שאליו הולכים - - -, אני חושב שזו אחריות לאומית בקריסה. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> תודה. << אורח >> עידן קלימן: << אורח >> לכן חשוב שתשמע. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> בוא תסכם רק. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> אני רק מציע שאל תחשבו על שום גוף אחר חוץ ממשרד הביטחון. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> תמשיך. יהיה לנו זמן. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> שיוסיפו לו כסף, אל תחשבו על שום גוף. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> בבקשה. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> אני ניהלתי את הביטוח הלאומי, תאמינו לי. תישארו במשרד הביטחון. << דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר >> גם את משרד הבריאות אנחנו - - - << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> עידן, לסכם. << אורח >> עידן קלימן: << אורח >> אדוני, אני לא חושש משינויים. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> עידן, לסכם. << אורח >> עידן קלימן: << אורח >> אני אומר - - - << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> אני רק יכול להציע. << אורח >> עידן קלימן: << אורח >> חבר'ה, תנו לי לומר את דבריי, את מה שאני מרגיש. אני חווה את הוועדה הזאת, אני חווה את הפצועים. אני ביום ראשון הייתי צריך להציל אדם מהתאבדות. תנו לי בבקשה לסיים. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> עידן, אנחנו איתך אח שלי. אל תטעה. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> עידן. רגע, חבר'ה, חברי הכנסת. << אורח >> עידן קלימן: << אורח >> אני מסיים כבר. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> בבקשה תסכם עידן. << אורח >> עידן קלימן: << אורח >> אני רוצה שהדבר ייאמר בגלוי על ידינו. לאור מה שאנחנו חווים, שאם משרד הביטחון, אני מדבר על משרד הביטחון, חושב שהוא לא יכול לעמוד בהיקף ובמורכבות, אני מציע שהמנדט לטיפול בפצועי צה"ל יוחזר לממשלה שתידרש לבנות כנראה מנגנון לאומי מתכלל בהתאם לגודל האתגר. אבל כל עוד המנדט מצוי בידי משרד הביטחון, החובה היא לחזק אותו. לא לעקוף אותו. ליישם את החלטות הממשלה במלואן. אנחנו מחפשים לשקם את הלוחמות והלוחמים שלנו. אנחנו מתריעים כי השתיקה מסוכנת יותר מהדיבור. מי שנפגע בשירות המדינה לא צריך להיאבק במדינה כדי להשתקם. אפשר להקים ועדות ואפשר לשקם פצועים, אבל אי אפשר לעשות את שניהם ביחד בו זמנית. לכן לסיכום אני קורא לוועדת חוץ וביטחון לדרוש לוח זמנים מחייב ליישום מלא של רפורמת "נפש אחת". לסייע לאגף שיקום באמצעות מינוי גורם בכיר בעל סמכות משרד ראש הממשלה, שיתכלל את הממשקים הבין משרדיים ויתמוך בהשגת היעדים עד ליישום המלא של הסעיפים שאושרו בהחלטת ממשלה 981. זה המינימום שאנחנו פצועי צה"ל זכאים לו מהמדינה שאותה שירתנו נאמנה. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> עידן, תודה רבה. אמרת פה דברים מאתגרים. אמרת גם דברים קשים. << אורח >> עידן קלימן: << אורח >> אני גם מוכן - - - << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> שנייה, כמובן. אבל אני אגיד לכם איך זה יתנהל. קודם כל הדיון הוא לא חשוב, הוא חשוב מאוד. ובדיון הזה, עם כל הכבוד, זה אחד הדיונים הבודדים עוד בעידן הזה של הפוליטיקה הישראלית שקואליציה ואופוזיציה אנחנו תמימי דעים, כך אני חושב. לכן כאשר שאל אותי קודם חה"כ ידידי אלעזר שטרן איפה הקואליציה, אז קודם כל אני פה רואה חברים, אבל לא הנקודה. הנקודה פה היא לא להתווכח כמו ילדים ימין שמאל, כי פה כולנו מאוחדים. אני מסתכל פה על חבריי הלומי הקרב. אנחנו מחויבים לכם, כולכם. אני מסתכל פה על הגברת האצילה, בשבילי את תמיד גב' שוש. את מוכרת, לא מוכרת. ואני מסתכל עלייך ואנחנו כולנו מחויבים, שפה אין באמת פוליטיקה. וזה גם יקל על הדיון. מה זה על הדיון? על השגת תוצאות ולא סתם בלה, בלה, בלה – כי זה אנחנו לא רוצים. לכן איך זה יתנהל הדיון הזה? אנחנו לא נעשה סתם ניקח פה את הרשימות נגיד חברי הכנסת ואחרי זה גורמים מקצועיים או הלומי הקרב תחילה כמובן. אלא נעשה את זה כשיחה ואנחנו באמת נתקדם פה, כי החברים שלי שיושבים כאן ואני רואה אותם כמעט כל יום בכנסת, רוצים תכלס. אנחנו לא באים פה לסמן "וי" להגיד הנה היה פה דיון, איזה כיף, איזה יופי. אנחנו לוקחים נושאים ואנחנו מתקדמים. אנחנו פה מגיעים לתוצאות. לכן גם הדוברת הראשונה תהיה חברתי מהאופוזיציה, כי אני בטוח שאנחנו פה תמימי דעים, רוצים בדיוק את אותו הדבר. מירב בן ארי, בבקשה, תפתחי. << אורח >> קריאה: << אורח >> אתה עושה פוליטיזציה, אין פה פוליטיקה. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> סליחה? לא שמעתי. אני אומר שאין פה פוליטיקה. כולנו פה למען החברים שיושבים כאן. כולנו מאוחדים למענכם. בבקשה מירב. לא להפריע. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> הדיון האחרון שהתקיים פה היה ב-10 בנובמבר. מאז עשינו כמה שיחות, פגישות. באחד הסיורים שלי גם ביקרתי בבית הלוחם בתל אביב. התרשמתי מאוד. דיברתי גם באמת עם הצוות שכולו מחויב והכרתי יותר. אני בכלל המלצתי ליושב-הראש גם להגיע ולראות. ובכלל, הנושא הזה אני מלווה אותו לדעתי בשנה וחצי האחרונות ביחד עם יושב-הראש. דווקא ככל שמכירים יותר ויותר עם מה מתמודד ארגון נכי צה"ל מבינים לא רק את החשיבות, אלא גם את העומס העצום שאיתם מתמודדים. הקשבתי ברוב קשב למה שאמרת. אני המומה, אני חייבת לומר, לכן שאלתי אותך את השאלה. אני חושבת, אני לא יודעת מי בממשלה לא מבין, אבל אין שאלה בכלל שמשרד הביטחון הוא הכתובת והוא זה שצריך להתמודד עם פצועי צה"ל. זה רק התייחסות למה שהיה. עכשיו אני רוצה להגיד שני דברים. קודם כל, מאז הדיון בנובמבר, בתאריך 17 בדצמבר 2025, תומס אדזגאוסקס, מפקד צלפים בגבעתי, קצין משוחרר בן 28 מאשדוד כתב למשפחתו במכתב: "מי שהייתי נהרג ב-7 באוקטובר" והתאבד. ב-1 בינואר 2026, ארי גולדברג, בן 23, חייל בודד, לוחם הנדסה קרבית, בבוקר בו היה אמור להשתחרר משירות צבאי, גם נטל את חייו. ב-11 בינואר 2026, ג'וש יהושע בון, חייל בודד שנלחם בשלוש זירות כצלף, עשה מעל 700 ימים במלחמה, התאבד. אז קודם כל, בשבילם אני פותחת את הדיון הזה עם להזכיר את השמות שלהם. כי בסוף אותו הלם קרב לצערי הוא דינמיקה ארוכה מאוד. לעיתים הוא חי עם זה כל החיים ולעיתים הוא מחליט ליטול את חייו. לכן לפני הכול אני רוצה להדגיש את שלושתם. עכשיו לעניין. אני אדבר ממש קצר, כי יש פה אנשים שהרבה יותר חשוב שידברו. אני שמחה מאוד לראות את כולכם. אני חושבת שבפעם האחרונה שהיינו, היינו כאן מצומצם. אמרתי גם לעידן כשהייתי שם שזה חשוב. אני יודעת שאתה נמצא כאן המון. אני מ-2015, לדעתי עוד כשהייתי עם אלאלוף בוועדת רווחה עוד היית מגיע. אני חושבת שהנוכחות שלכם חשובה וקודם כל זה שהגעתם לפה כולם. אני ממש מקווה, ואני אומרת את זה גם לאחיי ואחיותיי הלומי הקרב שאנחנו נמצאים איתם בקשר, בבקשה בואו ניתן את האפשרות. וזה אני אומרת לך וגם לחברי הכנסת, לשמוע עמדות מקצועיות. אני מרגישה שהרבה פעמים הדיון הזה הוא מאוד אמוציונלי, מאוד רגשי. אני יודעת, אני נמצאת פה, שומעת כל הזמן. מאוד חשוב שנגיע גם לדברים שהם תכלס, שורה תחתונה. ובאמת איך אנחנו מקדמים, כדי להבדיל, אני מאוד מעורבת גם בנושא של רצח נשים, אז תמיד אני אומרת להבדיל, שוב, אין נמנע את הרצח הבא של האישה. איך אנחנו בוועדה נותנים פתרונות. הלוואי והמטרה כאן היא למנוע את אותו חייל הבא שיתאבד. ואנחנו כולנו אחראים נהיה עליו. לכן אני ממש אבקש לשמוע פתרונות ואיך מקדמים. וכמובן, טוב שעידן פתח כדי שנבין איפה אנחנו נמצאים. כי אני מבינה את המציאות המורכבת שלך. אבל אני מנסה לחשוב על פתרונות. הנוכחות שלכם כאן בהרכב הזה יש לומר היא חשובה מאוד. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> תודה רבה. תודה על הדברים המאוד ברורים. מירב, אני מצטרף אלייך. לפני שנשמע נציג מהלומי הקרב שרוצה לפתוח כמובן, אלעזר, רצית להוסיף כמה מילים. << דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר >> אני אגיד דבר אחד, מה אני חושב שנכון שיתנהל הדיון הזה. לשמוע עוד אחד שניים, לא משנה, הלומי קרב, משרד הביטחון, לא משנה מי. לשים הצעת החלטה של הדיון הזה בסוף, מה אנחנו חושבים. נגיד עכשיו נגמר הדיון ומאותו רגע שיתייחסו לאותה הצעת החלטה. אחרת מה שיקרה פה כולנו נדבר, נשמע הרבה רעיונות. אני אומר את זה, אני לא צריך להגיד לאף אחד, אני מאוד מעורב בתחום הזה. כל שבוע אני פוגש את זה. אני חושב שחשוב שנשמע גם את העוצמות, שמי שפוגש את זה מכיר את זה. אני באמת מציע, בועז, לא משנה אם צריך לעשות, זה דיון שתכננת לשעתיים וחצי. יכול להיות שצריך לעשות רבע שעה הפסקה באמצע. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> אנחנו נאריך, אין בעיה, אני רוצה לשמוע את כולם. << דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר >> מה שאני אומר, לעשות אולי רבע שעה הפסקה. לשים על השולחן יחד איתם, שהם ישימו, הצעת החלטה ושנתייחס לאותה הצעה. גם הם יתייחסו. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> יכול להיות. נראה כיצד הדיון יתפתח. אני לא שולל על הסף, לכן יכול להיות, כי אנחנו רוצים. הנה, שמת לב, שמעת את מירב, אני שומע אותך, אני שומע אותי. אנחנו רוצים פה תכלס, דיון של תכלס. מי רוצה לפתוח? << אורח >> עומר אמסלם: << אורח >> אנחנו הלומי קרב מעדיפים לא לדבר עכשיו. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> מקבל, מכבד. אז גורמי המקצוע. לימור, בבקשה. << אורח >> לימור לוריא: << אורח >> בוקר טוב לכולם. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> בוקר טוב לימור. מאה אחוז. מבין, מכבד, צודק. פה מונולוגים היו. << אורח >> מיכה כץ: << אורח >> שומעים אותנו כל היום. הגיע הזמן, אנחנו רוצים לשמוע את הצד השני. את כל הצדדים, כי אין פה צד שני, אנחנו כולם פה ביחד. אנחנו רוצים לשמוע את כל הגורמים ובעזרת השם בסוף יהיה לנו משהו חכם להגיד. לא, אתם יודעים הכול כבר, אז אין. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> כן, שמענו את זה. רק מילה אולי הערה אחת, משהו קשור לדיון, זה כן קשור להלומי קרב. אתמול הגעתי לפה, באמת, זה היה יום שבו קצת הרשיתי לעצמי להוריד את הרגל. הייתי עם הבן שלי, בר מצווה וכאלה. וירדתי למטה לכיוון הוועדה. חשבתי שזה הכלב שלך היה, אני לא אגיד שם, לא אחשוף מיהו. בחור שבדרך כלל מגיע אליי. הוא עובד פה, עובד בכנסת. הוא בא עם כלב. כלב כמו שכלב, כלבה מקסימה. אני מסתכל גם על אחד מהצוות שלי שמכיר אותו היטב, אנחנו פשוט מכירים אותו, הוא בא אלינו לחדר. והיה לו קשה לדבר. ואז אמרתי אתה שומר לו על הכלב? חשבתי עליך. ואז הוא אומר לי 'לא, זה שלי'. ואז הוא הסתיר ממני, 7 באוקטובר. הוא בא לפה, הוא אף פעם לא אמר לי. הוא עובד כאן, הוא עובד כנסת, והוא הלום קרב והוא פשוט לא סיפר. והוא היה ברגע קשה, הוא ישב בפינה למטה. הוא ישב עם עצמו וראיתי את הייסורים. הוא היה לבד. האיש הזה שנה איתי, בא אליי לחדר, מדר איתי ופשוט הוא אף פעם לא סיפר ולא ידעתי. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> זה השקופים, אתה רואה? << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> מדהים, מדהים. ליבי יצא אליו. בבקשה לימור. << אורח >> לימור לוריא: << אורח >> בוקר טוב לכולם. אנחנו נתייחס היום למה שהתבקשנו על ידי הוועדה. אדוני יושב-הראש, אלה הנושאים שהתבקשנו. היום האגף מטפל ב-85,400 פצועי צה"ל. אני מזכירה לכולם, ערב המלחמה היקף פצועי צה"ל עמד על 60,000. אנחנו מדברים על תוספת בשנתיים של 25,000 פצועים, כאשר מתוכם 24,000 פצועי מלחמה. תקציב 2025 הסתיים ב-8.6 מיליארד שקלים. ורק באמת לראות איך אנחנו, אני מאוד מסכימה עם עידן חברי על היקף הפעילות שגדלה. מ-61,000 אנחנו עם 85,000. כאשר מסתכלים על מתמודדי הנפש, אז אם היינו עם 18% היום אנחנו עם 38% וכן, אנחנו צופים שבשנתיים הקרובות יתווספו עוד 20,000 פצועים. כך שהאגף יטפל ב-100,000 איש כשמחציתם מלינים על מצב נפשי. מאוד חשוב להגיד. אם ערב המלחמה אגף שיקום היה מקבל 700,000 פניות, אנחנו היום מטפלים ב-1.4 מיליון. זה פי שתיים. זה עכשיו הזמן שכולם צריכים את הטיפולים הרפואיים ואת הטיפולים הנפשיים ואת הפרוטזות ואת פגיעות הראש. זה הזמן שהאגף נמצא בו ואני נוטה להסכים מאוד עם עידן חברי, היקף כוח האדם, אני אראה אותו בהמשך, עלה ב-39%. היקף הפניות לאגף השיקום גדל ב-100%. אם מישהו חושב שאנחנו נוכל לעשות את זה בלי מענים מסוג אחר, אנחנו באמת מתקשים. אני מזכירה לכולם, השנים הראשונות של הפציעה אלה השנים שהכי צריכים את הליווי של אגף השיקום ואני אראה את זה גם בהמשך. כן היה חשוב לנו להראות, אם בעבר היינו מקבלים כ-6,500 פניות בשנה לאגף, את 2024 ואת 2025 סיימנו עם 17,000 אנשים חדשים שמבקשים להיות מוכרים באגף השיקום. וכאשר כולם חושבים שנגמרה המלחמה, אני מבקשת להגיד, באגף השיקום המלחמה מתחילה עכשיו. כי הרבה חיילים שסיימו את השירות עכשיו מתפנים ומבינים את הקשיים שהם מתמודדים איתם ופונים אלינו. ואתם רואים, אם לפני כן 48% מהאנשים שניגשו אלינו הלינו על מצב נפשי, היום אנחנו כבר עם 64% ואנחנו צופים שהשיעור הזה ילך ויגדל. וזה המצב. הזכירה פה חברת הכנסת לגבי אנשים ששמו קץ לחייהם. אני רוצה לנצל את הבמה הזאת כדי להגיד. חלק מהאנשים מסיימים את השירות. יש יכולת לעזור. לא תמיד פונים לאגף שיקום, יש גם בצה"ל, יש גם בתוכנית עמית, יש גם באגף שיקום מענים. אנחנו כל הזמן - - - << אורח >> יהושע פריש: << אורח >> למה את חושבת הם לא פונים אליכם? סתם מעניין. כי הם יודעים איזה אבל קורה. אני באמת, סליחה שאני אומר את זה. << אורח >> קרן אוליאל: << אורח >> את יודעת למה ג'וש לא פנה אליכם? ג'וש לא פנה אליכם כדי שלא תורידו לו את הפרופיל הצבאי והוא לא ימשיך לשרת את המדינה. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> בואו. << אורח >> יהושע פריש: << אורח >> עזבי את זה, את יודעת, אני פניתי לאגף השיקום חמש פעמים. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> יהיה, יקירי. << אורח >> יהושע פריש: << אורח >> איבדתם את הטפסים שלי ארבע פעמים. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> יקירי, יקירי. << אורח >> יהושע פריש: << אורח >> ארבע פעמים. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> חברים, בואו, יהיה זמן. ראית, גם החברים שבאמת הדיון הזה הוא שלהם, שלנו, זה דיון של כולנו פה. וכדי באמת שנתקדם בתוצאות יהיה זמן לדבר כולם. אבל אנחנו רוצים, ראית, הם בעצמם, רציתי לתת להם לפתוח, אמרו בואו נשמע את גורמי המקצוע ואז נבוא עם השאלות שלנו. בואו, כי אנחנו רוצים פה תוצאות. בבקשה גברתי, כן לימור. << אורח >> לימור לוריא: << אורח >> כשאנחנו מסתכלים עד כה, 40% מפצועי המלחמה הם בגין מצב פיזי. 37% נפש ו-23% זה גם מצב פיזי וגם מצב נפשי. כאן אתם רואים את ההתפלגות. נמצאים פה למטה וחה"כ אלעזר שטרן מטפל בהם באופן אישי, 2% של פגועי הראש שיש לצערי פגיעות קשות שמחייבות תשומת לב מיוחדת. גם לזה אנחנו צריכים לתת מענה. כאשר מדברים על תקציב אגף שיקום אנחנו רואים שמתוך 38% מטופלי אגף השיקום שהם מתמודדי נפש, 10,500 זה פצועי המלחמה עד כה ו-20,000 זה בגין אירועי העבר. התקציב של אגף השיקום, מחציתו הוא לנפש. זאת אומרת הם 38% מסך כל המטופלים באגף והתקציב המוקצה אליהם הוא 50%. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> לשנת 2025 היה? << אורח >> לימור לוריא: << אורח >> נכון. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> נגיד 2024 גם היית רואה את זה כ-50% נפש? << אורח >> לימור לוריא: << אורח >> אני מוכנה להוציא את זה. אם תרצו אנחנו נוציא. מחצית מתקציב אגף שיקום. אני כן אגיד כבר עכשיו, אנחנו מנתחים כל הזמן. אנחנו רואים שאדם עם מוגבלות נפשית פונה לאגף השיקום פי שלוש מאדם עם מוגבלות פיזית. כי הצריכה היא הרבה יותר גדולה של השירותים הנדרשים. << דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר >> מה זה, אותו אדם? << אורח >> לימור לוריא: << אורח >> לא, אנחנו מסתכלים ממוצע. כמה בממוצע אנשים עם מוגבלות פיזית או פציעה פיזית - - - << דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר >> אותו אדם פונה אליכם, אתם אומרים פי שלוש. << אורח >> לימור לוריא: << אורח >> אדם עם פציעה פיזית. למה? כי יש הרבה יותר צרכים, עליות וירידות. << אורח >> מיכה כץ: << אורח >> סליחה, אני ממש מתנצל. אבל הנתון הזה, אני מסכים איתך לימור, כי אני נפצעתי גם פיזית. וכמות הפניות שפניתי היו X ומבחינת נפשית הכמות הייתה Y. וזה גם רשום אצלך במערכת. אבל אני חייב להגיד שחד משמעית בן אדם שמקבל כדור בתוך הלב או RPG לחזה או נקטעו לו הרגליים, כמה הוא היה צריך לפנות לאגף כדי לטפל טיפול? התשובה היא אפס. הוא לא היה צריך לפנות פעם אחת. כי הצבא הרים אותו, לקח אותו, טיפל בו ושחרר אותו מתי? רק אחרי שיש לו את כל המענים שהוא צריך. << אורח >> עידן קלימן: << אורח >> מיכה, מיכה. תעצור שנייה, נשמה. כי אתה טועה וכולכם טועים. פשוט עמותות אזרחיות לוקחים את פצועי הגפיים, קטועים וכאלה שצריכים מכשירים קצרים וארוכים ושולחים אותם לטיפולים בחו"ל לפני האגף. אנשים התייאשו. אתם חושבים שצריך, אתם פשוט לא מכירים, נשמה. עזוב, זה לא אחד על חשבון השני, תפסיקו. זה כולם ביחד פה אחים. אתם פשוט לא יודעים. חבל שאתם אומרים. << אורח >> מיכה כץ: << אורח >> אני לא מכיר אף עמותה שהגיעה לשטח ופינתה חייל שקיבל כדור בחזה ופינה אותו מהשטח. << אורח >> עידן קלימן: << אורח >> אנשים מתייאשים. מקבלים או את המכשירים הלא נכונים או שהתהליך הוא ארוך ובירוקרטי. מבקשים חוות דעת שנייה ולא מקבלים. ואז יש כל מיני עמותות שמטיסות אותם לחו"ל. << אורח >> מיכה כץ: << אורח >> בסדר, בוא נעבור שנייה, נלך אחורה. אני מצטער שאמרתי פרוטזה. << דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר >> לא, זה לא מחלוקת. שנייה. << אורח >> מיכה כץ: << אורח >> אני מדבר על שלב, שנייה, בועז. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> אני מחזק את אלעזר. זה לא מחלוקת, זה נתון אתה מוציא. << אורח >> מיכה כץ: << אורח >> אף אחד עם כדור בחזה לא פונה על ידי עמותה. כל חייל בשטח שפונה מהשטח פונה על ידי חיילים, על ידי פרמדיקים ורופאים. אבל קטועי הנפש לא פונו מהשטח על ידי חיילים ורופאים. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> הדברים ברורים. << אורח >> מיכה כץ: << אורח >> וכשנשלחתי אני בפציעות פיזיות לטיפול בצריפין טיפלו בי פיזית עד הסוף במאה אחוז, אבל לא נגעו בטיפול בנפש. בשנייה שסיימו את הטיפולים הפיזיים זרקו אותי לרחוב. ובאותה שנייה שאני הייתי קטוע נפש ברחוב לא היה לי את היכולת לפנות ללימור ולאגף השיקום. לא הייתה לי היכולת למשך שנתיים. ומהרגע שפניתי היא לא מפסיקה לפנות אליי. אבל עד שהגעתי ליכולת לפנות אליה לקח מעל שנתיים. הבן אדם עם ה-RPG בחזה לא יוצא משדה הקרב ושוכב בבית שנתיים עם RPG בחזה. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> מאוד ברור. תודה, תודה על הדברים. לימור, בבקשה. << אורח >> לימור לוריא: << אורח >> אני רוצה להגיד, היה לנו מזל גדול שהיה לנו את רפורמת "נפש אחת". כי אם היינו נכנסים למלחמה הזאת בלי המענים שפותחו בשנתיים שקדמו, אני לא יודעת איפה היינו עומדים. אני חושבת שבזכות הרפורמה היו לנו הרבה מענים שבעצם היוו לנו איזה שהיא תשתית להגיע עד הלום. ויש מענים שוטפים, אם זה טיפולים נפשיים גם לפצועים וגם לבני המשפחה. ואתם מכירים שבמלחמה הזאת גם הרחבנו את "נפש אחת", כי הרעיון היה למנוע. נתנו טיפולים נפשיים גם לפצועים הפיזיים וגם לבני המשפחות שלהם. הקבוצות, הכלבים, החונכות, הטיפולים האלטרנטיביים. ליווי לאנשים שזקוקים להשגחה. יש לנו מענים בזמן משבר כמו קו נפש אחת. תכף אני אראה לכולם את הנתונים ואת הגידול בהיקף השימוש בשירותים האלה. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> מה המספר של קו נפש אחת? << אורח >> לימור לוריא: << אורח >> 8944 כוכבית. הניידת שעשינו, ואני אראה לכם את ההיקפים. את הבתים הבטוחים, הבית המאזן. ורשת ביטחון כלכלית – סיוע בשכר דירה וסיוע במעונות וצהרונים לילדים. אני חייבת להגיד, אתם תראו כמה עכשיו זה מציף אותנו עם הפצועים החדשים, כי ההיקפים הם הרבה יותר גדולים. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> כמה בתים מאזנים יש היום? << אורח >> לימור לוריא: << אורח >> אני אראה הכול כמה גדלנו, בסדר? הנה, זה מגיע. << אורח >> עידן קלימן: << אורח >> אני רק רוצה לשאול אתכם, רפורמת "נפש אחת" לא הושלמה. הועברו שני פרקים מתוך שישה. אומרת פה בגילוי לב ובכנות ראש האגף כמה מזל יש לנו שהיא עברה. היא לא סתם אומרת את זה, כי אמרתי לכם שהיא באמת נבנתה על ידי מיטב המומחים. לקחו את כל הלקחים מהעבר, את כל הדברים הרעים. תיקנו אותם ורפורמת "נפש אחת" הייתה לה רוח גבית אמיתית על ידי אנשי מקצוע וגם על ידכם. << דובר >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> וגם על ידי שר הביטחון גנץ. << אורח >> עידן קלימן: << אורח >> כן, כן, חד משמעית. ומי שהוביל אותה זה ראש הממשלה המכהן כיום, זה היה שילוב כוחות של כולם. תודה על ההערה. אני אומר, היום הוועדה, אני מתריע בפניכם, אני הייתי שם. אני כתבתי את רפורמת "נפש אחת" עם החברים שלי פה, היא נכתבה בדם. אני נמצא בוועדה הזאת, אלה אנרגיות אחרות, זה כיוון אחר. רפורמת "נפש אחת" באמת באמת שמה את הפצוע במרכז העניינים ומסביבו בנתה את הכול. הוועדה הציבורית היום דנה על מה נוח וטוב למערכת, לא מה נוח ומשקם את הפצוע. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> הנציגות שלה פה? << אורח >> עידן קלימן: << אורח >> וזה מדהים. << אורח >> לימור לוריא: << אורח >> אני אתייחס לוועדת מור יוסף, היא עוד לא המליצה כלום. << אורח >> עידן קלימן: << אורח >> אני אסביר לך למה. << דובר >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> למה באמת? << אורח >> עידן קלימן: << אורח >> כי זה כסף. חבר'ה, 23,000 פצועים חדשים זה מיליארדי שקלים. ואם באמת נשלים את רפורמת "נפש אחת" שתיתן מענה לחברים פה, כי הם לא קראו את זה, הם לא יודעים. היא תיתן לכם מענה. היא נבנתה באמת על ידי אנשים מדהימים. אבל אני אומר לכם שאני בא לוועדה ואני אומר להם תגידו, מישהו קרא את המסקנות של הרפורמה? אתם יושבים ודנים איתי עוד פעם על קופות חולים. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> אבל זה לא עוזר. אתה כל פעם, שנייה. << דובר >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> לא, אבל הוא צודק, הוא נוגע בבעיה. הוא אומר שיש פה ועדה שהיא לא מתכנסת בכלל לאירוע. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> אבל אתה לא אומר מה מונע. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> רגע, רגע. << אורח >> עידן קלימן: << אורח >> אני מבקש לדייק. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> לימור, תוכלי להתייחס לזה? מאה אחוז, לימור תתייחס. << אורח >> עידן קלימן: << אורח >> אני אגיד שוב פעם, פעם אחרונה, סליחה שאני חופר. ישבו מיטב המומחים וכתבו רפורמה. אני נכנס לדיון הראשון של הוועדה הציבורית ואני שואל אותם תגידו, אני רואה את הנושאים שאתם מעלים לדיון. אלה נושאים שנטחנו ברפורמה, היו מסקנות והממשלה החליטה. למה אני עוד פעם דן עליהם? << דובר >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> יש חזרתיות. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> הבנו. << אורח >> עידן קלימן: << אורח >> למה אני עוד פעם פה בחדר דן בדברים? << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> עידן, הדברים ברורים. לימור תתייחס לנושא. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> לימור, מור יוסף הוא כאילו - - - << אורח >> לימור לוריא: << אורח >> פרופ' מור יוסף. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> יש לי שנים עם פרופ' מור יוסף, כולל הוועדה על אלימות נגד צוותים רפואיים. הוא מינוי שלכם? זה מה שרציתי לדעת. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> היא תתייחס. << אורח >> לימור לוריא: << אורח >> לא מינוי שלי אף אחד. << דובר >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> לא, מה קשור מינוי שלה? יש ועדה ציבורית. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> בואו נאפשר לה להתייחס מירב, בואו נאפשר לה להתייחס. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> רק שאלה טכנית, מי מנחה אותו? << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> בבקשה. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> מי מינה אותו? << אורח >> לימור לוריא: << אורח >> קודם כל, פרופ' שלמה מור יוסף, אתם יודעים, יש התייחסות לזה בנפרד. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> רק מי מינה את פרופ' מור יוסף? << אורח >> לימור לוריא: << אורח >> שר הביטחון ושר האוצר. זו ועדה משותפת. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> תודה. זה רק מה שרציתי לדעת. פרוצדורה, לא יותר מזה. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> תודה. נמשיך ותהיה התייחסות. << דובר >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> השאלה אם הוועדה הזאת יש לה תוספת תקציבית? << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> נתייחס לזה. << דובר >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> בדיוק, אם אין תוספת תקציבית - - - << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> פנינה, אני פה מנהל את הדיון הזה. << דובר >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אין בעיה, אז תרשום אותי בבקשה. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> בבקשה, צריך להתייחס ואחרי זה נתייחס לנושא. את רשומה, כולכם תדברו. << דובר >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> בסדר גמור. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> קדימה. << אורח >> לימור לוריא: << אורח >> אז אמרתי שהיה לנו מזל שהיה לנו את נפש אחת, אבל עדיין המלחמה הכניסה אותנו לאתגרים והלכנו פה בשני צירים במקביל. קו7דם כל, כל מה שהיה לנו לפני היינו צריכים להגדיל באקסטרים. שתיים, היו דברים שהיינו צריכים ליצור יש מאין. אני אתחיל על הגידול: מ-1,000 מטפלים הוספנו עוד 3,000 מטפלים. מבית מאזן אחד לשלושה בתים מאזנים חדשים שהם רק לפצועי צה"ל. וב-2026, יושבת פה הרופאה הראשית מאחוריי, נוסיף בית מאזן נוסף. מבית בטוח אחד לארבעה בתים בטוחים. מ-70 כלבי שירות ל-400 ושדרוג אתר האינטרנט כדי להנגיש את המידע של גידול של 30%. זה צד ימין. צד שמאל זה בעצם המענים החדשים. כל הניידות שאני אראה את הנתונים, שמונעות אשפוזים במחלקות פסיכיאטריות. החוות השיקומיות, שהגיעו הפצועים ואמרו אני לא מתאים לי עכשיו ללכת לפסיכולוג, אני רוצה להיות בטבע, אני רוצה להיות שם חצי יום וזה עובד. פתחנו מנוע חיפוש באתר למטפלים נפשיים. אפליקציה של ה-VA שעברתנו. << אורח >> קריאה: << אורח >> אוי, היא גרועה. << אורח >> לימור לוריא: << אורח >> בסדר. << אורח >> קריאה: << אורח >> היא גרועה, חייבים לסגור אותה. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> גברתי, ההערות מיותרות. אחרי זה, בבקשה. << אורח >> לימור לוריא: << אורח >> זאת אפליקציה שעובדת שנים והתאמנו אותה לישראל. קנאביס רפואי וכרטיס אשראי, כי היה בעבר אנשים היו משלמים מכיסם ועד שהם היו מקבלים מאתנו החזר זה היה בירוקרטיה קשה. יחד עם החשב עשינו כרטיס אשראי שהם יכולים להעביר ולא לשלם. בתחילת המלחמה האגף, יחד עם מפע"ת במשרד הביטחון יצאנו בקול קורא, ביקשנו מה-startup nation להביא טכנולוגיות ומחקרים חדשים לטובת פצועי צה"ל שמתמודדים עם תגובה נפשית. אנחנו נראה לכם, גם בזה יש לנו התפתחויות. גם את האפליקציה לטיפולים אלטרנטיביים. תסתכלו כאן על הנתונים. תראו איפה היינו, התכלת זה מה היה לפני והכחול זה איפה אנחנו. אם זה בטיפולים נפשיים. חברת הכנסת, שאלת אותי על קו סיוע "נפש אחת", מ-11,000 פניות ל-20,000 פניות. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> הפניות הטלפוניות? << אורח >> לימור לוריא: << אורח >> כן. אתם רואים, טיפולים נפשיים מ-14,000 ל-30,000. קו "נפש אחת" מ-11,000 ל-20,000. טיפולים של בני משפחה, יש לנו הרבה יותר בני משפחה צעירים, וטיפולים אלטרנטיביים. כשאתם מסתכלים מצד ימין אתם רואים הרבה יותר שימוש במצבי משבר. צוותי מתן מ-113 ל-250. ניידות. צריך לזכור, בעבר האנשים האלה ברובם היו מתאשפזים במחלקות סגורות. אנחנו רואים שב-85% מהמקרים הצוות המקצועי שמגיע לבית בזמן של איום אובדני מרגיע את המצב וחוסך את האשפוז גם עבור הפצוע שאנחנו לא רוצים להגיע למצבים - - - << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> לימור, יש מגבלה כספית למשהו מהדברים שאמרת כרגע? << אורח >> לימור לוריא: << אורח >> כרגע לא. << דובר >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> כל מגבלת כוח אדם, גם אחר כך היא תציג את האתגרים. << אורח >> לימור לוריא: << אורח >> לגבי כוח אדם יש לי הרבה מה להגיד. << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> אולי לציין שזה פי שלושה מתמודדי נפש וזה לא פי שלושה מענים. זאת אומרת, עדיין מתמטית יש חוסר. << אורח >> לימור לוריא: << אורח >> א', לא כולם מממשים וזה בסדר. << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> לא, לא, ברור לי. << אורח >> לימור לוריא: << אורח >> ולא כולם במצב קשה. << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> נכון. ציינת 11,000 ב-2023 ו-31,000 עכשיו. זאת אומרת שזה פי שלוש. << אורח >> לימור לוריא: << אורח >> פה זה לא פי שלושה, כי לא כולם עדיין מממשים את הכול. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> אוקיי, תמשיכי לימור. << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> זה רק ברקע הדברים צריך לזכור. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> ברור, ברור. << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> זה לא התייעלות, זה מענה חירום. << אורח >> לימור לוריא: << אורח >> גם אני רוצה להראות לכם את הבתים המאזנים מ-584 ל-1,245. זה קפיצה מטורפת. כנ"ל לגבי הבתים הבטוחים. אני אגיד לכולם, אם יש משהו שלמדנו ברפורמת "נפש אחת" זה שהפצועים יודעים טוב מאתנו מה הם צריכים. וכשהם אמרו תקימו לנו בית בטוח, וכשהם אמרו תביאו ניידת של אנשי מקצוע ולא משטרה כשיש איום אובדני – זה מוכיח את עצמו. << דובר >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אבל לימור, כשאת אומרת 1,245 בתים מאזנים, זאת אומרת שנמצאים שם בפועל? << אורח >> לימור לוריא: << אורח >> אשפוזים. << דובר >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אוקיי. << אורח >> קריאה: << אורח >> יש ארבעה. איך? 15 איש בבית. << אורח >> לימור לוריא: << אורח >> כן. א', לא כולם כל השנה. וחלק יש לנו גם אנחנו נניח משפחה רוצה להיות בבית מאזן, פצוע ליד הבית שלו, אז אנחנו גם קונים שירות מבתים מאזנים של משרד הבריאות. כמו שאמרתי, השנה אנחנו נפתח בית מאזן רביעי. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> שנייה רגע. כן, חברת הכנסת. << דובר >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> כן. דבר נוסף, אני חושבת שהקושי האמיתי בשליחת אמבולנס זה שעובדתית לא כולם יודעים שיש אמבולנס ייחודי. ואז מה שקורה - - - << אורח >> לימור לוריא: << אורח >> זה לא אמבולנס. << דובר >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> צוות התערבות. מה שקורה שבסוף אומרים להם לכו לפסיכיאטר המחוזי ועד שהוא עונה ואז זה מגיע למשטרה ונהיה בלגן ומד"א לא יכולים להתערב. מה אני מנסה לומר? אם הם לא יידעו, ההורים במיוחד והמשפחה, שיש צוות התערבות ייחודי שאפשר להזעיק אותו – אז הם בסוף ייפלו עוד פעם בין הכיסאות. וראינו את זה עם לא מעט מתמודדי נפש שיצאו מהצבא ומוכרים, שזה מסלים ואפילו מגיע למצב של כלא. << אורח >> עידן קלימן: << אורח >> תגידו, מישהו חשב פעם שאם התהליך יהיה יותר טוב לא יצטרכו את הדברים האלה? << דובר >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> התהליך, ולא רק התהליך, הנגשת הזכות הזאת וקמפיין על הדבר הזה או שליחה בדחיפה למשפחות. << אורח >> לימור לוריא: << אורח >> קודם כל אני מאוד מסכימה איתך. אני כן אגיד שאנחנו גם מתכננים, אני מקווה בחודש-חודשיים הקרובים, לעשות כנס למשפחות ולמתמודדי פוסט טראומה, כי חשוב, בסוף מי שנמצא ביום יום עם הפצועים זה בני המשפחה, זה בנות הזוג, הילדים, ההורים. וצריך שגם הם יידעו את זה במצבי משבר. אני מאוד מסכימה איתך. אני גם אגיד שפצועים שהם נקלטים באגף אנחנו עושים ערבי הסברה. אבל אני אומרת לכם שהיקף הנקלטים הוא פשוט מטורף. << אורח >> יהושע פריש: << אורח >> מה עם אלה שאין להם את המשפחה? חיילים בודדים שנכי צה"ל? ואין להם אף אחד. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> בוא נתקדם. אחרי זה, הדובר הבא ואז אדוני. << אורח >> עידן קלימן: << אורח >> אדוני סליחה, מה שהוא אומר, אני חייב שנייה, תעצרו שנייה. אני חייב רגע שתעצרו שנייה. תסתכלו, הוא צודק. << אורח >> יהושע פריש: << אורח >> אין לי אף אחד פה, אני חייל בודד, אין לי אף אחד. << אורח >> עידן קלימן: << אורח >> רגע, תן לי שנייה. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> עידן, לא צריך לצעוק. << אורח >> עידן קלימן: << אורח >> באמת, אני באתי אמרתי היום זה חייב להיעצר. את צודקת על האמבולנסים, כולם צודקים. אני רוצה לחתור שהם לא יצטרכו אמבולנסים. זאת אומרת שתהליך הקליטה, האיתור שלהם יהיה מהיר. אפס בירוקרטיה. מישהו שעונה לטלפון כשהוא במצוקה. משפחה שמקבלת את הטיפול. דברים נכתבו ברפורמה. הם גם תוקצבו. הם נכנסו למסלול נכון. היום אנחנו מדברים על להביא עוד אמבולנסים, עוד בתים מאזנים? זה אומר שאנחנו מוותרים עליהם בשלב האיתור והמניעה. << דובר >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> לא, חס וחלילה. אתה צודק, אבל יש גם את מקרי הקצה. << אורח >> עידן קלימן: << אורח >> זה ברור, זה ברור. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> פנינה ועידן. עידן, אני מנהל את הדיון ואני רוצה פה להתקדם ולהגיע פה באמת לתוצאות. << אורח >> דוד נוזידה: << אורח >> אני לא צריך שתגידו לי איך לחיות, אני צריך שתפתחו את האוזניים ואת הכיס. זה מה שאני צריך. לא צריך שתגידו לי מה לעשות, איך לחיות. אני יכול ללמד אתכם. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> עידן, בבקשה. לימור תמשיך. בבקשה, בלי התפרצויות. << אורח >> דוד נוזידה: << אורח >> אין תשובה לשאלה הזאת. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> אחרי לימור, אדוני, תזכיר לי את השם. << אורח >> עומר אמסלם: << אורח >> עומר אמסלם. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> אחרי לימור עומר יגיב לדברים. בבקשה לימור. << אורח >> לימור לוריא: << אורח >> אז אני ארוץ. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> בבקשה, כן. כי יש פה הרבה מאוד דוברים ואני רוצה לתת לכולם לדבר. << אורח >> לימור לוריא: << אורח >> אין בעיה. פה יש לכם תקציב שביקשתם. אז אני אשאיר, זה באמת מספרים, זה לא אנשים. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> מה התקציב ל-2026, אגב? << אורח >> לימור לוריא: << אורח >> 10.45. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> מה התוספת? << אורח >> לימור לוריא: << אורח >> 10 מיליארד ו-45. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> לי יש שאלות מנחות. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> בבקשה מאיר. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> לימור, מ-2013 אנחנו יושבים כאן. לא כאן, בוועדת הרווחה על הכול. אני רוצה לשאול כמה דברים. היות ובזמנו הגיע אשל ופרש את התוכנית, היא תוכנית מדהימה הרפורמה שאנחנו מדברים עליה. אבל היו כמה דברים שאני רוצה לשאול. אלה היו ליבת העניין. מה הייתה הטענה הגדולה שבעטיה קיבלנו החלטת ממשלה וכו'? אחד, וזה כל הזמן חוזר על עצמו ואני רוצה תשובות. הכרה מהירה. שתיים, שיפור משמעותי של תהליך ההכרה. שלוש, קיצור משמעותי בוועדות הרפואיות. ארבע, הכרה בקשר הסיבתי עם המחלות הכרוניות. על זה קם ונופל. כי מהרגע שיש הכרה זה הרבה יותר קל. כשאני פוגש, היום אני מטפל בעשרה פצועי צה"ל שאומרים לי יותר, שאומרים לי הבעיה הגדולה שלנו זה ההכרה. הוועדות הרפואיות, הבירוקרטיה, הטרטור הגדול. את כבר אומרת שמ-700 עליתם ל-1.4 מיליון. אבל כוח האדם עלה ב-38%. אין. זה בעיה. והדבר הבא שאני רוצה שתעני האם זה בעיה של תקציב? כי תזכרו, אדוני יושב-ראש הוועדה, בשנת 2024 בדוח של מבקר המדינה הוא אמר שהוועדה או יישום הוועדה הוא איטי מאוד. ומדהים, הוא גם מציין שאין ניצול תקציב. יש כסף, אין ניצול. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> זה הפער, זה בדיוק הפער. << אורח >> לימור לוריא: << אורח >> אני אתייחס בבקשה לזה. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> מדובר בבירוקרטיה לניצול הכספים. << אורח >> לימור לוריא: << אורח >> קודם כל לגבי הכרה. אני אחלק את ההתייחסות לשתיים: קודם כל לגבי הכרה. אני חושבת שבמלחמה הזאת סדר גודל של כל עוד הייתה המלחמה עד אוקטובר היה 70% מהאנשים הוכרו במיידי, הכרה עד לוועדות. זה היה גם כן במענה שיקומי. עם זאת אני רוצה לשים פה ולא לטאטא. היום פצוע יוצא מצה"ל ומלין על מצב נפשי, כדי שאני אשלח אותו לפסיכיאטר, חבר'ה, זה שישה חודשי המתנה לפסיכיאטר. אין לי פסיכיאטרים. אין. זה לא שאגף שיקום רוצה ולא, אין פסיכיאטרים. אתם שואלים אותי מה עשינו? גם פה הלכנו לכיוון יצירתי. יחד עם שיבא עשינו פרויקט חדשני, נקרא ליב, של אבחון אנשים מתמודדי פוסט טראומה ב-AI, תוך 48 שעות. כבר 300 אנשים נבדקו ואנחנו הולכים לכיוון הזה וזה כבר מתוקצב. אנחנו מנסים בכל דרך. אותו דבר אתם אומרים לי על הוועדות. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> צריך להקים את מרכז בידיים טובות. הוא הוקם? << אורח >> לימור לוריא: << אורח >> יש, יש. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> יש את המרכז הזה? << אורח >> לימור לוריא: << אורח >> יש. וגם עכשיו העברנו סיוע משפטי חינם לפצועי צה"ל. וכאשר שואלים אותי, אני גם לזה אתייחס. אבל קודם כל, חשוב להבין, אנחנו מנסים בכל דרך. לגבי הוועדות הרפואיות, גם פה חשוב לי שכולם ישמעו. יש לנו, ראיתם, 40% ומשהו שהם מתמודדים עם בעיה פיזית. היום יש 5.5 חודשי המתנה לאורתופד. צריך למצוא פתרונות אחרים. << דובר >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר >> אז אולי להוסיף אורתופדים שעובדים בהסדר הזה. << אורח >> לימור לוריא: << אורח >> אחלה, אבל זה לא בעיה של הסדר. אין לנו בעיה. אומר ברסי, חברי הטוב במשרד הבריאות, כשיש אורתופד הם רוצים שהוא יטפל בפצועים ולא רק יהיה שמאי של הוועדה הרפואית. ולכן צריך לחשוב על מענים יצירתיים. כאן אני רוצה להגיד, כי גם פה אני מאוד מתחברת לעידן. אי אפשר לטפל ב-25,000 פצועים שהגיעו פה בשנתיים באותן שיטות של ה-6 באוקטובר. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> הוועדה המליצה על משהו בסוגייה הזאת? << אורח >> לימור לוריא: << אורח >> על ועדת מור יוסף אני תכף אתייחס בנפרד. אני לא רוצה, אני חושבת שהוועדה עוד לא - - - << דובר >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אבל השאלה, באמירה שלך שאת אומרת שאי אפשר לטפל בפונים שנכנסו. << אורח >> לימור לוריא: << אורח >> אני אתן דוגמה. << דובר >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> שנייה. האם זה בגלל שהטיפול הקודם הוא לא רלוונטי או האם זה בגלל שזה טיפול שאין איוש של כוח אדם או שאי אפשר לתת מענים בדרך הזאת? או שצריך קיצור? את צריכה רגע להסביר איפה הבעיה. << אורח >> לימור לוריא: << אורח >> אני אסביר. אגף שיקום עובד על פי נהלים והוראות - - - << דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר >> רגע, לימור, סליחה שנייה. אני רוצה להגיד. << דובר >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אבל תן לה לענות לי, אלעזר. תן לה לענות לי. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> אלעזר, לא להפריע. << דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר >> אני יודע למה הפסקתי רגע. << דובר >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אבל אל תפסיק, אני רוצה לשמוע אותה. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> אלעזר, אתה לא מנהל את הדיון פה, עם כל הכבוד. << דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר >> בועז, תקשיב לי רגע משהו, תשמע רגע. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> אחרי זה, לא, שנייה. << דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר >> אז אני אומר לך משפט אחד, אני לא הולך לנאומים של פנינה, בסדר? << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> אבל היא שאלה שאלה. << דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר >> ולא להזכיר שמות. תן לי להגיד לך משהו. << דובר >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> לא הבנתי מה אמרת. אני שאלתי שאלה, תן לה לענות. מה זה הדבר הזה? אדוני, אתה פה לא בצבא. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> בבקשה תן לה. לימור ואחרי זה אלעזר. בבקשה לימור. ותתייחס בכבוד. << אורח >> לימור לוריא: << אורח >> אני אתייחס למה שנשאלתי. << דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר >> תכף אני אסביר לך למה. תשמע, לימור תענה ואני אגיד אחרי זה את המשפט. << אורח >> מיכה כץ: << אורח >> אני מתחנן שתפסיקו לריב ביניכם. מי שרוצה לריב, שייצא החוצה. מי שרוצה לריב שייצא החוצה. << אורח >> יוסי סרדי: << אורח >> תעצרו את זה, מה עובר עליכם? כמו מה אתם נראים? << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> תודה, תודה. << אורח >> יוסי סרדי: << אורח >> תעצרו שנייה, תעצרו שנייה, תעצרו. כמו מה אתם נראים? אנחנו לא ימין, אנחנו לא שמאל, אנחנו באותה סירה. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> זה ברור. << אורח >> יוסי סרדי: << אורח >> אנחנו רואים את המחבלים האלה בעיניים. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> טוב שהזכרת, תודה. << אורח >> יוסי סרדי: << אורח >> תפסיקו עם זה. תעצרו שנייה, תעצרו, אני מתחנן. תעצרו. תעצרו שנייה. אני יושב פה שותק, לא הוצאתי מילה. אני לא הוצאתי מילה. אני מסתכל, אני אומר איך הם יסדרו? איך הם יעזרו אם הם לא מצליחים לכבד אחד את השני. כל אחד פה מתפרץ כמו פסיכופת. כל אחד מאשים את השני. אנחנו יצאנו להילחם לא האשמנו אף אחד. אף אחד, שמאל, ימין, דרוזי, בדואי. הלכנו להרים את הפאקינג גופות האלה. תתאפסו על החיים שלכם, תעצרו שנייה. בעיה – פתרון, בעיה – פתרון. מה קורה? אנשים פה לא קיבלו מגירה בגן? מה זה ההתפרצויות האלה? אתם פה בשביל הלומי הקרב, תכבדו. עזבו את הפלאפונים. תסתכלו, מי שמדבר מולכם תסתכלו לו בעיניים בכלל. תסתכלו לו בעיניים. טיפה ערכים. לא בונים בניין אם אתה לא יודע לבנות. הוא יתרסק לך בפנים. תעצרו, תנשמו. תנשמו. יש פה אנשים כמונו, לוחמים שנתנו את המיטב בשביל הילדים שלכם. נכי צה"ל, הלומי קרב, משפחות שכולות. אנשים מסתכלים עליכם מבחוץ. אני כאזרח הקטן לא רוצה להיות פה, לא כיף לי להיות פה. אני מגיע לפה ואני אומר מה הולך פה? מה זה הדבר הזה? זה סרט אימה. לא חשבתי שאני צריך להילחם בלהשתיק אנשים שיתאפסו. << דובר >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אנחנו איתך. << אורח >> יוסי סרדי: << אורח >> אתם יכולים להיות ההורים שלי. תעצרו, תנשמו. תפתחו דיון עם אפשרות לדבר כמו אנשים. כמו אנשים בוגרים. בעיה – פתרון, בעיה – פתרון, בלי להתפרץ. תודה. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> תודה לך, תודה על הדברים החשובים. << דובר >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> תודה יוסי. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> ניישם. << אורח >> לימור לוריא: << אורח >> אפשר רגע להתייחס למה שנשאלתי על ידי חה"כ תמנו שטה, כי זה חשוב. תראו, אגף שיקום נכון להיום עובד על פי נהלים והוראות שנכתבו לדעתי בשנות ה-50 ומשהו. כל בקשה חריגה מגיעה לוועדת ל', ועדת חו"ל, ועדה זה. זה נחמד כשיש לך 100 פצועים בשנה חדשים, אבל לא כשיש לך 17,000. עכשיו אנחנו מוצאים את עצמנו כל היום מתעסקים בבירוקרטיה. ואז אומר עידן, בצדק, עד שהוועדה מתכנסת, עד שאתה משכנע את החשב ועד ש-, כבר הפצוע מישהו אחר יסיע אותו. צריך לשחרר לנו את החבל. אנחנו בעלי האחריות. אני צריכה פתרונות יצירתיים. המלחמה הזאת הביאה צרכים שלא העלינו על הדעת. בגלל שיש החלטה 4088 אי אפשר לזוז ימינה או שמאלה בלי תיקוני חקיקה. ואז אני מוצאת את עצמי שאני משחקת בכללים הישנים במציאות בלתי אפשרית. וזה לא מתאים להיקפים האלה. אני חושבת שאנחנו בתקופת חירום, שצריך לשחרר לאגף את החבל ולאפשר לנו ברוחב לב לתת לפצועים. כי אני אומרת לכם, אנחנו נשקיע בהם היום זה win-win שנים קדימה. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> לימור, מי צריך לשחרר לך את החבל? << דובר >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> האוצר, כולם. << אורח >> לימור לוריא: << אורח >> אני אגיד, ברגע שיאפשרו לנו - - - << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> החלטה ממשלתית. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> תנו לה לענות. << אורח >> עידן קלימן: << אורח >> רגע, תן לי לעזור לה, כי היא לא יכולה להגיד את זה, היא עובדת מדינה. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> כן, תגיד אתה. << דובר >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> שר הביטחון. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> רגע, רגע. << אורח >> עידן קלימן: << אורח >> אני עוזר לה, סמוך עליי. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> תן לו, הוא מכיר את זה. << אורח >> עידן קלימן: << אורח >> סמוך עליי. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> אני מבקש אבל משהו. << אורח >> עידן קלימן: << אורח >> סמוך עליי, יש תשובות שהיא לא יכולה לתת. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> עידן, אני מבקש. << אורח >> עידן קלימן: << אורח >> הוא שאל שאלה מדויקת. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> שנייה, בסדר. עידן, עם כל הכבוד, הוא יכול לשאול. אני פה מנהל את הדיון הזה. << אורח >> עידן קלימן: << אורח >> אני יודע. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> ולכן גם שמעת את הלום הקרב. וכל ההתפרצויות וכל הקפיצות לא יהיו. רגע, אני מדבר. שנייה. הוא שאל שאלה, גם פה חה"כ פורוש ביקש ממני תוך כדי שהיא דיברה ורוצה לדעת, אז היא תענה. אבל לא להתפרץ. << אורח >> עידן קלימן: << אורח >> אבל תרשה לי לעזור לה, כי היא עובדת מדינה היא לא יכולה לענות. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> אז תפנה אליי ואני מאפשר לך. בלי להתפרץ, לא להתפרץ. << אורח >> עידן קלימן: << אורח >> למי שלא הבין את דברי הפתיחה שלי - - - << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> מאה אחוז עידן, אבל לא מתפרצים בדיון הזה. << אורח >> עידן קלימן: << אורח >> סליחה, אני נורא מתנצל. אבל אני רוצה לומר. שאלתך היא מעולה. אגף שיקום צריך להיות כמו יחידת סמך. צריך להיות לו את היועץ המשפטי שלו, את אנשי הכספים שלו, את אנשי המשפט שלו. הוא צריך להיות, ההתקשרויות לא דרך מינהל הרכש, אלא רק דרך אגף שיקום. תקציב סגור שמנוהל על ידי ראש אגף שיקום. לא יכול להיות שראש אגף שיקום צריך לבלות חצי מהזמן שלו בקריה במקום במשרד ולטפל בפצועים ולדבר עם אנשים שלא אכפת להם מפצועי צה"ל ושיש להם את הסדר המינהלי שלהם. ואם מנה"ר יש להם אלפי חוזים לעשות בשנה אז אנחנו נמצאים עוד פעם כבן חורג לא יצרני בתעדוף נמוך. מה שהיא כראש אגף לא יכולה להגיד ואני כן יכול להגיד, כי אני רואה את זה מהצד. כי כשאני מביא לה מרפאת שיניים מובילה בתל אביב שהרופא שמנהל את זה טיפל בפצועי צה"ל באיכילוב בלסתות והוא מתנדב לטפל בפצועי פוסט טראומה כי הוא מומחה בזה, ולוקח חצי שנה לרשום אותו כספק, כי מישהו במנה"ר זה לא מעניין אותו בכלל. ואני צריך לעשות מיליון טלפונים, אז זה היא לא יכולה להגיד פה בוועדה ואני אומר בשמה. מה שאני אמרתי לכם בפתיח כשאת לא היית פה, צריך לקבל החלטה אחד או אפס. או שאתם מוציאים את הטיפול בפצועי צה"ל ממשרד הביטחון או שאתם נותנים לה להוביל כקברניט במסגרת שהיא מנהלת ולא תלויה באף אחד שיושב בקריה. וזה, סליחה, היא לא יכולה להגיד ואני אגיד. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> חשוב. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> מה צווארי הבקבוק שלך, בדיוק. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> שרון, שרון. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> לא, רק שיגיד. << אורח >> עידן קלימן: << אורח >> אדוני יושב-ראש הוועדה, רק שתדע שהחלטה 4088 נעשתה בשנת 2012. היא החליטה להקפיא את זכויות נכי צה"ל. עברנו מלחמת עולם פה ואף אחד לא חושב, האוצר מוביל את זה ואף אחד לא חשב לשחרר את זה. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> תודה. אלעזר הערה, לימור מסיימת ואתה אדוני. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> יש פה אוצר אבל? << דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר >> אני, מה אני אמרתי? << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> שהאוצר יתייחס להחלטה 48. אני מוותרת, אני רוצה לשמוע את האוצר. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> אוקיי, מקבל. << דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר >> לימור, אני רוצה להגיד משהו. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> שרון, אין בעיה. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> תודה. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> אחרי אלעזר. << דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר >> כשדיברת והדגשת שאנחנו עובדים על פי נהלים. וזה הולך גם עם מה שעידן אומר פה כל הזמן. אני אגיד משהו קשה, את מכירה אותי לא מהיום. אני חושב שאין ברירה, אתם לא צריכים לעבוד לפי נהלים. << אורח >> לימור לוריא: << אורח >> אני מסכימה. << דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר >> אני רוצה להגיד, עד שישתנו הנהלים זה הרבה זמן. אני רוצה להגיד למה אני מתכוון. אני חושב שאם יש מג"ד שסיים תעסוקה בעזה ואומר לך אני רואה, נתתם לי להחליט על חיים ומוות. אני לפני כל הוועדות ולפני כל הפסיכיאטרים שחסרים עכשיו בתוך המערכת והחמישה חודשים שיעמדו, הוא צריך טיפול. או הוא צריך סיוע. אני חושב שלשם צריכים ללכת. אני חושב צריך ללכת הרבה קודם. הרי אנחנו מכירים את המפקדים שבאים, שגורמים את העם ועושים את היומיים או שלושה ואומרים השלושה האלה צריכים לטפל בהם אחרת, הם הלומי קרב. עכשיו אם הם נכנסים לתוך המערכת והנהלים שאת דיברת ממתי שלא עדכנו אותם, אנחנו יודעים כמה זמן ייקח, כמה חמור יהיה הנזק, איזה מחיר תשלם גם המשפחה. לכן אני חושב שבתוך האירוע הזה, אני לא רוצה להגיד איפה ומה בדיוק. אבל צריך לקחת את הנהלים, אני אגלה לך משפט אחרון, לא יודע אם את אוהבת בננות או לא, אבל זה עובר בסורגים. בסדר? לא ישימו אותך שם. בסדר? זה קשה מה שאני אומר. צריך למתוח את הנהלים ולפעמים, כשאתה רואה בעיניים את הבעיות האלה ואתה יודע שבסוף זה יגיע לשם, פשוט לעשות את זה. << אורח >> עידן קלימן: << אורח >> אבל אם ראש אגף שיקום אומרת לך - - - << דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר >> אתה צודק, זה לא סותר את מה שאמרת עידן. << אורח >> עידן קלימן: << אורח >> לא, אני רוצה רגע שנייה להבהיר ומה אני מבקש ממכם. אם ראש אגף שיקום אומרת לכם, זה מתחבר למה שהבחור פה אמר. היא אומרת לכם שצריך חמישה חודשים בשביל להשיג פסיכיאטר כדי לקבל אישור שהוא פוסט טראומתי, זה לא בעיה שלו, זה לא בעיה שלהם. אז תאשרו אותו. << אורח >> יהושע פריש: << אורח >> עזוב את זה. אני רוצה להגיד לך, אתמול הייתי סוף סוף אחרי חמישה חודשים, תקשיב, אחרי חמישה חודשים הייתי סוף סוף באורתופד. אתה יודע מה קרה? נכנסתי לשם, חיכיתי חצי שנה לתור הזה, שהוא יכול להגיד לי שאני צריך עוד צילום ולך הביתה, תחזור עוד חצי שנה. << דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר >> אני אהיה יותר גס. << אורח >> יהושע פריש: << אורח >> אז אני אסבול מאוד מהטיפול, אני לא אקבל את הטיפול, אני לא אקבל שום מענה, אני לא אקבל שום עזרה. אני לא אקבל הכרה מאגף השיקום ואני לא אקבל כלום. זה מה שיקרה. << דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר >> תן למג"ד לא לפסיכיאטר, תן למג"ד סמכות שהוא יכול להגדיר אחרי תעסוקה מבצעית שניים כנפגעי פוסט טראומה שצריכים טיפול. << אורח >> קריאה: << אורח >> יש היום קב"ן בכל חטיבה. << דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר >> אני מכיר את זה. << אורח >> לימור לוריא: << אורח >> חה"כ שטרן, אני רוצה רגע להתייחס לשני דברים שאתה אומר. (היו"ר חה"כ שרון ניר) << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> תנו ללימור בבקשה לסיים. << אורח >> לימור לוריא: << אורח >> אני יכולה לחשוב מה שאני רוצה. בסוף יש חתימה של חשב. את יכולה להחליט מה שאת רוצה. את חושבת שהוא צריך לנסוע לחו"ל, זה נחמד. אבל צריך ועדה. ומה שאני רוצה להגיד, אני אתן לכם דוגמה הכי פשוטה: החוק שהעברנו דווקא ב-2023 אומר שאנשים הלומי הקרב מקבלים סיוע בשכר דירה בדרך המלך, 2,800 ובוועדת חריגים 4,500. היקף האנשים שמגיעים לוועדת חריגים הוא מטורף עכשיו, כי יש לנו הרבה יותר. אני רוצה להגיד, בהיקפים האלה שחררו אותי, תנו לעובדים שלי לקבל החלטה. הרי מאה אחוז מההחלטות שם אושרו בוועדה הזאת. רק מה? זה לוקח שלושה חודשים. << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> זה בדיוק הבירוקרטיה. << דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר >> נכון, נכון. << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> תודה רבה. אני רוצה בדיוק בהמשך לזה, כי אנחנו רוצים להתקדם בדיון. חברי הכנסת, זה דיון שבוער בעצמותיהם של כולם פה. כולם באמת רואים לנגד עיניהם את הפצועים, את הלומי הקרב ורוצים לעזור. היות ואנחנו מבינים, לאט לאט הבעיה מתמקדת בעצם העובדה שיש פה בירוקרטיה אין סופית ויש פה עלייה בפצועים, עלייה בתקציב, אבל חוסר יכולת לממש את התקציב בגלל תהליכים סבוכים שלא מתאימים לתקופת החירום הזאת. אני מבקשת לשמוע כעת את נציג האוצר. גם להחלטה מספר 48 וגם לכלים שאתם יודעים לתת עכשיו אל מול העלייה בתקציב לאותו משרד הביטחון לממש את סמכויותיו, כולל החלטות מנה"ר, חשכ"ל וכדומה. בבקשה אדוני. << אורח >> אייל ברוך: << אורח >> אפשר רק לחזור על השאלה השנייה? << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> יש נהלים שהם טרום ה-7 באוקטובר, נהלים שהיו מתאימים אולי לתקופה של לפני ה-7 באוקטובר. ב-7 באוקטובר נדרשו פה חברי הכנסת לתת את הדעת בוועדה משותפת לתקציב הביטחון ואנחנו כמעט שילשנו את התקציב לנכי צה"ל ולפצועים מתוך הבנה שמה שהיה לא יכול להיות. מתוך העלייה הדרמטית בהיקף הפצועים והצורך המיידי לעזור לאותם אלה שנמצאים כאן. אני מבקשת ממך לשמוע, אל מול העלייה בתקציב כיצד זה מתיישב עם החלטות אנכרוניסטיות משנת 1950 ועוד, כמו החלטה 48 אם אתה מכיר אותה. והאם אפשר לעשות משהו ברמה הבירוקרטית, כפי ששאל פה חה"כ פורוש, משהו שצריך מאתנו כחברי כנסת כדי לשנות את היכולת התפעולית של אגף השיקום בהקשר הזה. בבקשה. << אורח >> לימור לוריא: << אורח >> אולי אני רק אעזור לחברי נציג האוצר. המגבלה של 4088 זה של משרד המשפטים גם. זאת אומרת זה לא בעיה רק של האוצר. << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> אז אנחנו מיד אחריו נשמע גם את ההתייחסות של ייעוץ משפטי פה. << אורח >> דניאל סער: << אורח >> ואם אפשר לשאול בין כמה משרדים מתחלקים כל התקציבים האלה. << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> בסדר גמור. אני אתן לך לדבר, אני מבטיחה. בבקשה. << אורח >> אייל ברוך: << אורח >> אני אייל ברוך, משרד האוצר, אגף תקציבים. אני אתחיל מהשאלה הראשונה. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> מה תפקידך אייל? << אורח >> אייל ברוך: << אורח >> רפרנט בצוות ביטחון. << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> בבקשה, אנחנו ניתן לו לדבר כי אנחנו רוצים גם לקדם דברים פה בדיון הזה, לצאת מפה עם action items. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> אני בכוונה שאלתי. צריך לשבת כאן שר האוצר. << אורח >> עידן קלימן: << אורח >> זו המהות, חבר'ה. << אורח >> דניאל סער: << אורח >> מחול הפקידים אתם עושים לנו פה. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> יש לי מספיק ניסיון, זה מה שייצא מהישיבה הזאת. << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> אנחנו נאפשר לו לדבר. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> שר הביטחון ושר האוצר צריכים להגיע לישיבה כזו. << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> חד משמעית. הוא גם יעביר את זה, אני רואה שהוא רושם. בבקשה. << אורח >> עידן קלימן: << אורח >> זה באמת לא אשמתו. << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> נשמע ממנו מה הוא אומר. ואתה יודע, יש פה אנשים - - - << אורח >> עידן קלימן: << אורח >> אני לא רוצה חלילה לזלזל. לדעתי הוא היה בתיכון או אפילו בחטיבה כש-4088 החליטה עליה ממשלת ישראל, לא הוא. לכן זו לא אשמתו, אין לנו מה לתקוף אותו. אמרה ראש אגף שיקום, היא מקבלת החלטות מקצועיות וחשב אומר לה לא, את לא יכולה. היא רוצה עכשיו לקחת בן אדם, לשלוח אותו לחו"ל וחשב אומר לה את לא יכולה. << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> תודה. בבקשה, נציג האוצר. (היו"ר חה"כ בועז ביסמוט) << דובר >> מאיר פרוש (יהדות התורה): << דובר >> לדעתי היא גם לא מקבלת החלטה כיוון שהיא יודעת שלא יבצעו את זה. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> שרון ביקשה, ובצדק, לשמוע את נציג האוצר. בבקשה, בואו נשמע את נציג האוצר. << אורח >> אייל ברוך: << אורח >> אני אגיד שהחלטת ממשלה 4088 מ-2012 קבעה בהמשך לחוות דעת של המשנה ליועצת המשפטית לממשלה מ-2005 שיש צורך לעגן את כלל ההטבות שניתנות באגפי שיקום ומשפחות בחקיקה, לעגן אותם בחקיקה. << אורח >> עידן קלימן: << אורח >> וכמה זמן היא נתנה לממשלה לעשות את זה? כמה זמן ההחלטה נתנה? שלושה חודשים, חודשיים. 60 יום. כמה שנים עברו? 2012, כמה שנים עברו? זו החלטה שבכלל, בית משפט בכלל void, זו החלטה שהיא void. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> תודה. << אורח >> אייל ברוך: << אורח >> המטרה כמובן של ההחלטה הזאת נועדה שנכי צה"ל יראו את כל הזכויות שלהם בתוך החוק ולא יהיו סימני שאלה על איך נקבעו הנהלים והכול יהיה מוסדר כראוי. << אורח >> קריאה: << אורח >> ולא יהיו קומבינות, כן. << אורח >> אייל ברוך: << אורח >> לא, אין היום קומבינות. << אורח >> קריאה: << אורח >> רק לאחר חמש שנים של לחימה. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> בואו, נו. << אורח >> אייל ברוך: << אורח >> על בסיס הנהלים הקיימים היום באגף, אלה שעדיין לא הספקנו לחוקק וזה גם נדון במסגרת מור יוסף, אנחנו בשיתוף פעולה עם משרד הביטחון כדי להביא אותם בהקדם לחקיקה כי יש צורך להסדיר את זה בחקיקה. כל הנהלים וכל מה שכן קיים היום בחוק מתוקצב. << אורח >> קריאה: << אורח >> כל החוק צריך ליפול. << אורח >> אייל ברוך: << אורח >> מתוקצב. << אורח >> קריאה: << אורח >> מהמוכניות ועד, אל תגיד לי לסתום את הפה. אל תגיד לי לסתום את הפה. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> תהיה תגובה עכשיו. תהיה תגובה עכשיו שחברך שיושב משמאלך יגיב. בבקשה. << אורח >> אייל ברוך: << אורח >> למיטב ידיעתי, לימור, תקני אותי אם אני טועה, אין בעיה ביכולת לממש את התקציב בהתאם לנהלים הקיימים ובהתאם לדברים שקבועים בחוק היום. לימור התייחסה לוועדות חריגים שנדרשות החלטה ספציפית ואני מניח שהיא התייחסה לנושא שצריך לעלות לחשב משרד הביטחון לאור כך שאנחנו התחלנו תקציב המשכי לשנת 2026 וכל החלטה נדרשת באישור חשב, בהתאם לחוק יסוד התקציב וחוק משק המדינה. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> כל ועדת חריגים צריכה אישור של החשב? << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> בואו נעשה תיקון לוועדת חריגים. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> רגע, לפני שממשיכה לימור, אני חושב שיש לך כבר - - - << אורח >> עומר אמסלם: << אורח >> אני שומר את זה ממש, כאילו. << אורח >> אייל ברוך: << אורח >> כבוד יושב-הראש רק משפט אחרון אם אפשר. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> משפט אחרון. << אורח >> אייל ברוך: << אורח >> לצערי לא הייתי בפתיחת הדיון, לא ידעתי שהוא הוקדם, זה היה אמור להיות ב-14:00. אני הכרתי בשעה 14:00. בכל מקרה, לא הייתי פה בכל ההצעה של לימור, אני מניח שהיא נגעה בכל האתגרים שעומדים בפני האגף. אני אגיד שהוקמה ועדה בין משרד האוצר למשרד הביטחון, הסכימו על הקמת ועדה בין משרדית, ועדת מור יוסף בראשות פרופ' מור יוסף. היא דנה בכל האתגרים שיש לאגף שיקום. אני מקווה שהיא תביא מסקנות טובות ושנוכל ליישם אותם כדי לפתור את כל הקשיים שיש בעצם. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> תודה רבה. בבקשה, רצית להתייחס. << אורח >> עומר אמסלם: << אורח >> מדבר עומר אמסלם. אני רוצה, אתם מכירים את ה-7 באוקטובר כל מי שפה? מכירים, לא? יופי. זה מה שאתם עושים להלומי קרב מקום המדינה. ה-7 באוקטובר זה מה שאתם עושים להלומי הקרב מתחילת קום המדינה הזאת. סבבה? אתם רואים אותנו כשקופים. עכשיו אני פונה אליך, עידן. אחרי זה אני אפנה אליך, בסדר? אני אספר לך סיפור. באתי לאכול ארוחת ערב עם אשתי, הילד שלי בא לחבק אותי מאחורה, שברתי לה את כל הבית. עכשיו יש לי שאלה אליך, עידן, למה אתה דוחה את בג"ץ? למה אתה דוחה את אות הארגמן? למה אתה דוחה את הדברים הכי פשוטים? כן, תסתכל לי בעיניים, יפה מאוד. << אורח >> עידן קלימן: << אורח >> לא, לא, לא. << אורח >> עומר אמסלם: << אורח >> רגע, אני אסיים לדבר, אתה תענה לי. << אורח >> עידן קלימן: << אורח >> לא, נגמרו הימים שאנחנו שק חבטות שלך. << אורח >> עומר אמסלם: << אורח >> לא, לא. עד עכשיו לא דיברתי, בחיים לא דיברתי. << אורח >> עידן קלימן: << אורח >> אני, רגע סליחה, ישבתי איתך בישיבה. רגע עומר, נשמה. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> לא, חבר'ה, חבר'ה. << אורח >> עומר אמסלם: << אורח >> בחיים לא דיברתי איתך, נכון? << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> בואו נשמור על הדיון הזה. << אורח >> עידן קלימן: << אורח >> שר הביטחון אישר את מה שאישר. << אורח >> עומר אמסלם: << אורח >> אני רוצה לסיים. תודה רבה, עידן. אני רוצה לסיים. << אורח >> עידן קלימן: << אורח >> זה אצל שר הביטחון. << אורח >> עומר אמסלם: << אורח >> אחרי זה אתה תענה, סבבה? << אורח >> עידן קלימן: << אורח >> עומר, זה אצל שר הביטחון. << אורח >> עומר אמסלם: << אורח >> אחרי זה אתה תענה. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> עידן, עידן, אתה תגיב. << אורח >> עומר אמסלם: << אורח >> אחרי זה אתה תענה. אתה לא שק החבטות שלי. << אורח >> עידן קלימן: << אורח >> זה אצל שר הביטחון. << אורח >> עומר אמסלם: << אורח >> אתה לא שק החבטות שלי, אני שק החבטות שלך. << אורח >> עידן קלימן: << אורח >> לא נכון. << אורח >> עומר אמסלם: << אורח >> כולם פה שק החבטות שלך. זה לא אישית אליך, זה ארגון נכי צה"ל, שאתם צריכים לבוא ולא הגיוני שבבג"ץ - - - << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> בוא, בוא. << אורח >> עומר אמסלם: << אורח >> רגע. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> בבקשה, בשבילי. << אורח >> עידן קלימן: << אורח >> אם זה לא אישית אליי למה אתה אומר את השם? << אורח >> עומר אמסלם: << אורח >> לא הגיוני שבבג"ץ אנחנו יושבים ומי שאמור לייצג אותנו דופק אותנו מאחורה. לא הגיוני הדברים האלה. לא הגיוני הדברים האלה. למה אני צריך, אותו איתי. למה הוא נגדי? אני אגיד לך, רגע, התביעה בבג"ץ. אני אגיד לך מה התביעה בבג"ץ אומרת: נצרכים שווי ערך ל-100% פלוס פיזי. יש לי שאלה אליך. אני מוכן, מוכן שתי רגליים שיורידו לי, העיקר לחבק את הילד שלי, שיבוא אליי מאחורה, יחבק אותי ואני לא אקלל את ראבו. זה מה שאני רוצה. מה ההבדל ביני ובין נכה פיזי? מה ההבדל בין כל הלומי הקרב פה לנכים פיזית? מה ההבדל? שנינו היינו בקרב. כשאתה נפצעת אספו אותך, נכון? << אורח >> עידן קלימן: << אורח >> אין שום הבדל ואתה מקבל יותר. << אורח >> עומר אמסלם: << אורח >> אספו אותך כשאתה נפצעת, נכון? << אורח >> עידן קלימן: << אורח >> זה שאתה צועק ככה זה לא עוזר. << אורח >> עומר אמסלם: << אורח >> כשאתה קיבלת כדור מי אסף אותך? << אורח >> עידן קלימן: << אורח >> אני לא יצאתי נגדך. << אורח >> עומר אמסלם: << אורח >> מי אסף אותך? << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> אני מבקש, עומר, תודה. אני עוצר את שניכם. << אורח >> עומר אמסלם: << אורח >> אנחנו רוצים אותך איתנו, לא נגדנו. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> אני עוצר את שניכם. << אורח >> עידן קלימן: << אורח >> אני אשכב על הגדר בשבילך. << אורח >> עומר אמסלם: << אורח >> אתה יודע, אני לא שונא אף אחד. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> רם בן ברק, תגיבו. << אורח >> עומר אמסלם: << אורח >> אבל אני רוצה אותך איתנו, לא נגדנו. << אורח >> עידן קלימן: << אורח >> עומר, אתה יודע שאין יושב-ראש ארגון שנלחם למען הפוסט טראומתיים יותר ממני. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> עידן, עידן. << אורח >> קריאה: << אורח >> עידן, יכול להיות שגם עליך עובדים וגם אתה לא יודע. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> בבקשה. לעצור מיד. הדיון הזה אנחנו ננהל אותו בצורה קונסטרוקטיבית. אנחנו נגיע פה לתוצאות וזה תכלס. לא סתם צעקות, אנחנו באמת פה נתקדם. בבקשה רם בן ברק. << דובר >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה אדוני יושב-הראש. הדיון, דיון טעון והוא לא טעון סתם, הוא טעון כי הוא נוגע באמת בדברים מאוד מהותיים לחברה הישראלית ולפצועי צה"ל. אני חושב שיש דברים שעולים כאן שאנחנו יכולים לטפל בהם, אדוני, באופן די מיידי. כמו לאשר ללימור ולאשר את כל רפורמת "נפש אחת" על כל הסעיפים שלה. כמו להפוך את אגף השיקום לאגף שיש לו את כל היכולות בעצמו. זה בידיים שלנו. צריך להביא לכאן את השרים הרלוונטיים ולעשות את זה. << אורח >> דניאל סער: << אורח >> ולא את הרפרנטים בבקשה. << דובר >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר >> כן, כן, אמרתי. אבל אני מסתכל על הדיון ואני רואה גם מי מנציגי הפצועים הגיעו. ואתה לא רואה כאן פצועי גפיים, אתה רואה כאן פצועי הלם קרב. ויש לזה כנראה סיבה טובה, אדוני יושב-הראש. כנראה שהטיפול בפצועי גפיים, ראש ואחרים פצועים קשה מאוד, כנראה שזה טיפול שיודעים להתמודד איתו ונותנים כנראה שירות לא רע. אני חושב שבכל מה שקשור בתגובת קרב או בהלם קרב, כמו שקוראים לזה, אני חושב ששם אנחנו נכשלים. אנחנו נכשלים באבחון, נכשלים בטיפול. ושים לב שבכל הוועדות שאנחנו יושבים כאן הם בעיקר באים לכאן, כי הזעקה שלהם. ואתה יודע מה, זה לא כולם. כי אני רואה מה אגף השיקום עושה. הוא עושה המון. אני רואה שהוא עושה המון באבחון הראשוני, בטיפול הראשוני. הרבה מאוד ענשים שחווים הלם קרב ויודעים להוציא אותם עוד בהתחלה ולהחזיר אותם למסלול, עושים הרבה מאוד דברים. יש קבוצה של של פצועים קשה שבהם צריך לעשות טיפול כנראה אחר. כנראה שאנחנו טועים בטיפול. כי לא יכול להיות שאנחנו לא מצליחים. תשמע, עוד כשאני הייתי יושב-ראש הוועדה דיברנו על זה. זה כבר היה לפני שלוש וחצי שנים. << אורח >> שמיר בניטה: << אורח >> רם, כי המחלה, הפציעה הזאת היא פציעה פרוגרסיבית. אם אין תוכנית שיקום, כל נכה, כל אדם יהפוך להיות נכה קשה. << דובר >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר >> זה מה שאני אומר. << אורח >> שמיר בניטה: << אורח >> וזה מה שקורה לנו בגיל 35. << דובר >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר >> לכן אני חושב שאנחנו מעבר צריכים להתמקד בשני דברים: אחד, איך אנחנו באמת, שמענו את עידן, איך אנחנו באמת מעבירים את "נפש אחת" על כל הסעיפים שלה. איך אנחנו הופכים את אגף השיקום ליחידת סמך עצמאית עם חשב ועם יועץ משפטי שלו, שיודע לעשות את כל התהליך עצמו בתקציב מוגדר ויודע להתנהל וצריך לסמוך עליהם שיעשו את זה ויחסכו בירוקרטיות. זה יכול לעשות המון. הדבר השני זה איך אנחנו באמת עושים חשיבה אחרת, איך אנחנו מטפלים בפצועי הלם הקרב או תגובת קרב הקשים ונותנים להם מזור. הזכירו כאן את בג"ץ, אני לא רואה שום סיבה בעולם ש-100% פלוס יהיה לאדם, כמובן שאני בעד, שלא מתפקד בגלל פציעה גופנית ולא יהיה אותו דבר לאדם שהוא סובל מפגיעה נפשית ומגיע לאותו חוסר תפקוד מסיבות אחרות. בדברים האלה אנחנו צריכים לעשות בהם סדר ולשם צריך ללכת. תודה. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> תודה, תודה לך רם. בבקשה, רק לימור תסיים. << אורח >> לימור לוריא: << אורח >> כן, היה לי מאוד חשוב. קודם כל, אני רוצה כן להגיד לחה"כ בן ברק, צריך לזכור, יש לנו שיעור גבוה של אנשים שמתמודדי הלם קרב שמשתכרים ושלומדים ושיש להם משפחות. << דובר >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר >> ציינתי את זה. << אורח >> לימור לוריא: << אורח >> זה חשוב גם לדעת ולהגיד. עם זאת, אני מסכימה, וכאן אני רוצה לנצל את הבמה להגיד. תראו, ב-2021 כשנכנסה רפורמת "נפש אחת" החלטת ממשלה דיברה על תוספת לאגף שיקום של 240 תקנים. בפועל נכנסו 95 תקנים בלבד. זאת אומרת, נכנסנו למלחמה בדפיציט ביחס למה שהיה בהחלטה 981, החלטת הממשלה. נכנסה המלחמה, נכון, קיבלנו 132 עובדים, אבל אני מזכירה לכם, זה עדיין ברגרסיה ביחס למה שהחליטו עוד לפני המלחמה. רוצה לומר, הגידול שלנו בהיקף כוח אדם הוא 39%, והגידול במשימות הוא 100%, לפי הנתונים שראיתם של פניות. וכשאתם מדברים על ליווי צמוד יותר, ואני מסכימה עם מה שנאמר פה, עובדת סוציאלית התפקיד שלה הוא אחת לכמה ימים להרים טלפון ולשאול מה עניינים עם הפצוע. אבל כאשר יש לה 1,004 אנשים פר קייס מה היא תעשה קודם? אנחנו חייבים לתגבר אותה. עכשיו תסתכלו, אתם רואים גם עובדי מרפאה שצריכים לשלוח, עובדי רווחה שצריכים לתת סיוע בדיור. אנחנו חייבים לתת לעובדים שלנו היקף משימות שהם יכולים לבלוע. אני לא יכולה לבקש מהם לעבוד יותר ממה שזה. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> לימור, מה את עושה, סליחה שאני שואל, אני מכיר אותך הרבה שנים. מה את עושה לטובת העניין? האם את יכולה להציג בפני הוועדה רצף של פניות לשר שלך, לחשבות? הרמת דגל אדום ואמרת אי אפשר להמשיך כך? אני יודע כשהייתי שר רווחה ובאו העובדות הסוציאליות ואמרו זה, אז אני כשר הלכתי, הפכתי עולמות, את יודעת את זה. והבאנו עוד 200 תקנים. לשמוע שבאגף שלך אחרי המלחמה הזאת את צריכה להילחם על תקנים, זה נשמע מטורף לגמרי. זה לא אמיתי. מי שלא היה שם חושב שזה לא אמיתי. << אורח >> עידן קלימן: << אורח >> זה המצב. << אורח >> לימור לוריא: << אורח >> אני כן אגיד רגע שהתפיסה הייתה של מנכ"ל משרד הביטחון להקים ועדה משותפת עם האוצר מתוך כוונה שגם האוצר מבין שצריך - - - << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> קשקוש בלבוש. אתה רוצה להרוג משהו תקים לו ועדה. << אורח >> עידן קלימן: << אורח >> גם אני האמנתי. לכן הסכמתי להיות חלק מהוועדה. ואני אומר לך שבדיוק מה שאתה אומר, זה קשקוש בלבוש. ואדוני יושב-ראש הוועדה, רק שתבין, יש תקינה במדינת ישראל וביטוח לאומי רשם את זה. על כל 250 מטופלים עובדת סוציאלית. זה בביטוח לאומי. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> וזה המון. זה המון. << אורח >> עידן קלימן: << אורח >> וזה המון עדיין. במשרד הביטחון 1 ל-1,000. פי ארבע. בקופת חולים על כל רופא משפחה 1,500 מטופלים, שרובם אנשים בריאים שרואים את הרופא פעם בארבע-חמש שנים. במשרד הביטחון היום 1 ל-4,000, 1 ל-5,000. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> מטורף. << אורח >> עידן קלימן: << אורח >> תקשיבו, מדובר בהזנחה פושעת. << אורח >> שמיר בניטה: << אורח >> אנשים שלא צעקו את הקול. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> תודה. אני רוצה לעבור לחברי הכנסת. << אורח >> שמיר בניטה: << אורח >> אפשר רק שאלה אחת ללימור? רק אחת. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> אפשר יקירי, בבקשה. << אורח >> שמיר בניטה: << אורח >> לימור, מבחינתך בעתיד הקרוב, מה שהיה היה. מבחינתך, אגף השיקום, הוא אמור להיות הגוף שמשקם את הפצועים מ-א' ועד ת'? הוא זה שאמור לקחת את כל האחריות על הטיפול לשלוח את הבן אדם? << אורח >> לימור לוריא: << אורח >> חד משמעית. << אורח >> שמיר בניטה: << אורח >> להביא אותו, ללוות? << אורח >> לימור לוריא: << אורח >> כן. << אורח >> שמיר בניטה: << אורח >> מי אחראי להשגיח? הוא אמור להפנות לעמותות או הפתרון שלנו אמור להיות בית אחד – משרד הביטחון. << אורח >> לימור לוריא: << אורח >> בית אחד, משרד הביטחון. << אורח >> קריאה: << אורח >> אני יכולה לשאול שאלה קשה את לימור? << אורח >> עידן קלימן: << אורח >> - - - בית אחד של משרד הביטחון, למה אני נמצא בוועדה שמספרת לי שהטיפול הרפואי יהיה בקופת חולים - - - << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> עידן, עידן. << אורח >> עידן קלימן: << אורח >> שהשיקום יהיה בשירות התעסוקה. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> עידן, עידן. << אורח >> שמיר בניטה: << אורח >> אני יודע. אני איתך. עידן, אני איתך בקטע הזה. << אורח >> עידן קלימן: << אורח >> איפה אני נמצא? << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> ביקשתי, ההערות שלך הן מאוד במקום ואתה תורם מאוד לדיון, גם פתחתי איתך. אני מבין. בוא נעשה את זה בלי להתפרץ. אתה תדבר עוד. << אורח >> עידן קלימן: << אורח >> אבל זה דברים שלא ידעו, כאילו פה כולם מתפלאים כאילו לא ידעו עליו. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> לימור תסיים, כי יש בשקפים של לימור גם את האתגרים עצמם. יש את האתגרים ברמה הלאומית ואי אפשר, השקף הזה הוא חשוב וגם תורם לדיון. ואני מניח שיהיו גם לחברי הכנסת חבריי, גם לחבריי הלומי הקרב, גם למשתתפים פה תגובות. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> רק צריך לציין שזו אחת ההחלטות הכי נבונות למנות את הגברת הזאת באגף, כי אני מכיר את האגף לפני. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> יפה. בבקשה גברתי. בואו נסיים השקפים ואז נעבור אליכם, חברי הכנסת. << אורח >> לימור לוריא: << אורח >> אחד, אנחנו רוצים להגיד, יש אתגרים ברמה הארגונית. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> מיקי לוי, אתה רצית להתייחס, אתה תתייחס ראשון. << אורח >> לימור לוריא: << אורח >> אתגרים לפצועים ואתגרים גם למערכת. ברמה הלאומית, קודם כל אני חוזרת ואומרת, צפויים להיכנס לאגף השיקום לפחות עוד 20,000 פצועים בשנים הקרובות. אנחנו מניחים שעד 2028 כבר יהיו 100,000 איש. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> איך את נערכת? << אורח >> לימור לוריא: << אורח >> איך אני נערכת? בזה שאני - - - << אורח >> יהושע פריש: << אורח >> איך הם אמורים להיערך? אני לא מבין את זה, איך הם אמורים להיערך? אין להם כלום. אתם שומעים? המערכת שבורה. המערכת מרוסקת. אין להם תשובות. לא הגיע הזמן לעשות שיפוץ? לא הגיע הזמן פאקינג להרוס את הבניין ולהתחיל מחדש? לא הבנתי את זה. אנחנו דנים פה על שטויות. תקשיבו, זה הזיה. אתם מדברים על שטויות. אנחנו מבינים שזה מרוסק, צריך לבנות את זה מחדש. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> לא, לא, זה לא מרוסק, אני לא מסכים איתך. זה לא מרוסק. << אורח >> יהושע פריש: << אורח >> אז תנו לנו לדבר כבר. כי אנחנו יודעים את זה, זה שבור פה. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> יקירי. אני פתחתי אתכם, ביקשתם, לפי דעתי גם בצדק, להקשיב. האמן לי, יש מספיק זמן. אמרתי גם אני אאריך את הדיון אם צריך. אבל אתם תגיבו. << אורח >> נדב וירש: << אורח >> אדוני יושב-הראש, רק חשוב לי רגע להגיד. לימור, באמת, אנחנו מכבדים את אגף השיקום, מכבדים גם את הצבא וגם את ארגון נכי צה"ל ואת העבודה שלהם. אני רוצה רגע שתבין את הסיטואציה. יש לנו, כמה פצועים יש לנו כבר? 85,000 מתוכם חרבות ברזל. בסדר? עד שהוא מגיע לוועדה ועד הוא מקבל את ההכרה לוקח זמן. ומה שקורה, הפציעה מתקבעת. היא מתקבעת. הם רוצים לעזור לנו, רוצים לקדם אותנו. ואז מה שקורה יש לנו את הוועדות הרפואיות, יש לנו אחר כך עד שההכרה מגיעה. עד שהוא מחליט אותו חייל להגיע, ואני עובד עם אור, יש לי סרן, אלופי משנה, באמת, הרבה אנשים עוברים אצלי. ואני אומר לך, הפציעה היא לא הפציעה של הוועדה לקבל את קביעת האחוזים, היא עד הוועדה ועד שהוא מקבל את הזכויות המעוגנות שלו בדרך. כי מה שקורה, עד שהוא מגיע לזה, נגיד הוא מגיע עם עורך דין והוא לא אוהב את התוצאה, אז הוא רוצה לערער. ואז אחר כך הוא מכניס את עצמו עוד פעם לסוג של סחרור מסוים. ומה שקורה, שאנחנו רוצים לטפל, עובדים סוציאליים, רופאים, אנחנו פשוט עושים את האנשים פצועים. ובגלל זה אנחנו נמצאים כאן בוועדות הכנסת. בגלל זה יש פה הלומי קרב לדורותיהם. זה לא סתם. גם יהיה פה חרבות ברזל אם אנחנו לא נתעשת, שומעת? אל תגידי לי יאללה. << אורח >> עידן קלימן: << אורח >> נדב, נדב. << אורח >> נדב וירש: << אורח >> אל תגידי לי יאללה. << אורח >> נדב וירש: << אורח >> תתחילי להתנהג בהתאם. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> די, די. << אורח >> נדב וירש: << אורח >> שומעת? << אורח >> דניאל סער: << אורח >> באת לקטוף פירות של אחרים? על עבודה שלי? באת לקטוף פירות? << אורח >> נדב וירש: << אורח >> תתחילי להתנהג עניינית. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> די גברתי. << אורח >> דניאל סער: << אורח >> איפה אתה נדב וירש? << אורח >> נדב וירש: << אורח >> תתחילי להתנהג עניינית. << אורח >> דניאל סער: << אורח >> נדב וירש. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> מי זאת? << אורח >> עידן קלימן: << אורח >> נדב, אתה בכיוון הנכון. תתמקד. << אורח >> דניאל סער: << אורח >> האמת תמיד אני אוציא אותה לאור. << אורח >> נדב וירש: << אורח >> זה כל הסיפור. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> דניאל, דניאל. << אורח >> דניאל סער: << אורח >> אתה לא תאכל לי את הפירות. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> דניאל, די. די, בבקשה. דיברנו קודם, שמענו. כולם פה. << אורח >> עידן קלימן: << אורח >> נדב, תן מספרים, נדב. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> חבר'ה, אני רוצה להבין דבר אחד. רגע, דניאל. אני רוצה להסביר משהו פה לכולם. הדיון הזה, שנייה אחת, אני רוצה להגיד פה משהו, שתבינו רגע את התנהלות המשך הדיון. שמעתם קודם את הלום הקרב, אין לי ואני לא זוכר את השם. כל העקיצות, בבקשה, מה זה? גברת. גברת. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> די, זה לא מתאים. מה זה הדיבור הזה? << אורח >> נדב וירש: << אורח >> יושב-הראש, אני מבקש ממך, אם היא מדברת בצורה כזאת, תקשיב, אני מכבד את המשכן הזה. אני מכבד את לימור לוריא, שאני רב איתה כל שני וחמישי עם הצוות שלה ואני רב עם עידן ואני מתנהג בכבוד. מי שלא יתנהג אליי בכבוד, כמו שמתנהגים פה למשכן, שאני מכבד את חברי הכנסת היקרים האלה. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> לא, רגע, רגע. אני עוצר אותך. << אורח >> נדב וירש: << אורח >> אני מבקש ממך, תכבד אותי גם. זה הכול, אני לא אספוג עלבונות מאנשים, זה הכול. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> שנייה, אני מבקש שתעצור רגע אחד. << אורח >> יוסי סרדי: << אורח >> בבקשה, לא לענות. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> די, זה לא מתאים. זה לא מתאים, מספיק עם זה. << אורח >> יוסי סרדי: << אורח >> בבקשה גברת, תעצרו. בבקשה. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> דניאל. << אורח >> יוסי סרדי: << אורח >> בבקשה. מה יש לה? << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> מה זה הדיבור הזה? << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> רגע. גברתי, פניתי אני אלייך ואמרתי, את רשומה כאן. כל אחד פה ידבר. כל אחד. ויהיו פה דברים, הנושא הוא קשה. הנושא הוא כואב, הנושא הוא טעון ואני מבין. יש פה טענות כל כך צודקות. אבל פה, מה ההבדל בין הדיון הזה לבין הכניסה של חבריי הלומי הקרב לדיונים אחרים? שפה הדיון הזה הוא כדי לפתור בעיה, הוא כולו שלהם. רגע, מה זה? אני לא שומע. לכן אני מבקש, אני לא רוצה להוציא אף אחד. אני יותר מידי מכבד פה את כולם. גם אין לי מושג מה הסיפור של כל אחד. גברתי. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> די עם זה. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> שנייה, לא תהיה ברירה. חבר'ה. דניאל. << אורח >> קריאה: << אורח >> תתחילו להירגע כאן עם כל האיומים האלה. מי שרוצה לאיים שיעוף מהכנסת. יש פה ועדה להלומי קרב, לסתום את הפה ולכבד. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> אני מבקש רגע. חמש דקות הפסקה. דניאל, בואי אליי בבקשה. << הפסקה >> (הישיבה נפסקה בשעה 12:28 ונתחדשה בשעה 12:30.) << הפסקה >> << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> אני רוצה להסביר משהו, תקשיבו לי כולם. זה דיון שאני לא רוצה להוציא אף אחד. הדיון הזה הוא חשוב. אין לי, כפי שאמרתי קודם, אין לי מידע על כל אחד ואחת, אני לא יודע מה כל אחת ואחד עבר ויש לי יותר מידי כבוד למשתתפים פה. יותר מידי כבוד למשתתפים פה. אבל מצד שני, אי אפשר לפגוע בדיון הזה, כי הדיון הזה אמור לקדם אותנו. אנשים פה מחכים וצריכים את המענה הזה בדחיפות. וזה לא עשרות וזה לא מאות, זה לא אלפים, זה אפילו עשרות אלפים, זה מספרים מטורפים. לכן יש לנו מחויבות להצליח בדיון הזה. אין לנו את הלוקסוס לפוצץ או להתעכב. אין זמן. לכן אמרתי, כשאני רוצה לתת לדיון הזה יותר זמן זה לא כדי לחפות על ההפסקות האלה. זה כי הדיון הזה חשוב, חיוני והכרחי. אנשים פה מדברים מדם ליבם. חברי הכנסת פה מאוחדים, כולנו פה יחד. אז אנא, נמשיך את הדיון הזה בצורה מכבדת. << אורח >> נדב וירש: << אורח >> אדוני יושב-הראש, כמו שסיפרתי לך שזה מתקבע, אז זה הסיפור המורכב שכאן אנשי צבא נראה לי מבינים את הסיפור הזה. יש מעמדות אצלנו. בסדר? כשאתה נפצע כנכה צה"ל, יש לך מעמד 01, מעמד 02, מעמד 03 ואז להיכנס לתוך שער הכניסה של אגף השיקום. מה שקורה בפועל זה יש המון אנשים שרוצים להגיש את הבקשה, אגף השיקום עמוס בפניות. הוא לא מצליח להגיע לכולם. מה שקורה, האנשים האלה נשארים על סטטוס 01, כמו שאמרנו, עידן, אתה יכול להמשיך אותי בבקשה. כמו שאמרנו, התהליך הרפואי שלהם נפגע, כי הם לא מקבלים טיפול. ואז הם נופלים על הקצינים של צה"ל. ואז מה שקורה נוצר פה גם וואקום מסוים. אני אשמח, עידן, בבקשה להשלים אותי. ואם אפשר, אתם יכולים בבקשה רק להקשיב לנו? כי זה באמת חשוב. יש פה כל כך הרבה אנשים שאנחנו מייצגים. << אורח >> עידן קלימן: << אורח >> אדוני, אני ברשותך רק רוצה לחדד את הדברים הנכונים שנדב אמר. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> אני מאפשר לך ונסיים. << אורח >> עידן קלימן: << אורח >> כדי שתבינו את גודל הטרגדיה. אתם כל הזמן שומעים 23,000 פצועים. נשמע כאילו ה-23,000 פצועים האלה מוכרים ומטופלים. בואו נבין רגע. נדרג רגע שנייה, מעמד 01 זה מעמד רק להכרה וטיפול רפואי. מעמד 03 זה לפני הוועדה הרפואית. זה טיפול רפואי פלוס תגמולים. ו-06 זה כבר מעמד כנכה צה"ל. שימו לב לדברים הבאים: יש לכם עשרות אלפי פצועים מחרבות ברזל שנפצעו בשנה הראשונה, אפילו בחודשים הראשונים ועד היום לא מוכרים כנכי צה"ל, לא עברו ועדה רפואית. יש לך, תקשיב טוב אדוני יושב-ראש הוועדה, 9,000 איש, 9,000 לוחמות ולוחמים שנמצאים במעמד המינימלי של 01, רבים מהם פצועי פוסט טראומה שלא מסוגלים בעקבות הפציעה שלהם להרים את הטלפון ואפילו לנסות לדחוף את עצמם ל-03. אני שומע עליהם במסדרונות ואז אני מרים טלפונים ומנסה לקדם אותם ל-03 כדי שלפחות יקבלו כסף לאכול. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> אבל לימור מערערת על הנתונים האלה. << אורח >> עידן קלימן: << אורח >> לא סיימתי. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> תהיו מתואמים. << דובר >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> היא מערערת על זה לימור, היא אומרת שזה לא נכון. אז תגידו רגע תמונת מצב. << אורח >> עידן קלימן: << אורח >> בבקשה, שתערער. אלו נתונים שאני קיבלתי. ו-03 היתרה. עכשיו יושב אצלי בן אדם, אבא לשני ילדים, בן 38. אומר לי, אני מתחיל להסביר לו את הבעיות של כוח האדם. כי בשיחות שלנו בפנים אנחנו אומרים רגע, אנחנו דוחפים אותם ל-06. נגיד עכשיו עשינו מבצע פלא וכל ה-23,000 יוכרו 06. מי יקבל אותם בלובי של בניין הברוש? מי יענה להם בטלפון? חסרים מעל 300 עובדים. אני אפילו טוען שיותר. אז יש לנו שתי טרגדיות: אחת, שאנשים פה נפצעו וכבר שנתיים מחכים לוועדה רפואית. ותבינו, זה אומר שהחיים שלהם עוד לא התחילו. הם נמצאים באירוע זמני. עוד לא התחילו, הם לא עברו ועדה רפואית. הם עוד לא יודעים על מה הם מוכרים. הם עוד לא התחילו את השיקום שלהם למעשה. ואז, גם אם אתה עובר את המשוכה הזאת, אתה מגיע למחסור בכוח אדם. אתם מבינים את גודל הטרגדיה? כוח אדם חסר בוועדות, כוח אדם חסר בתוך האגף. פנינו לאן? לאן? << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> תודה. ברור. בבקשה לסיים ונעבור למיקי לוי אחר כך לחברי הכנסת. אחרי זה כמובן חבריי הלומי הקרב, לפי הסדר שאתם ביקשתם. << אורח >> לימור לוריא: << אורח >> אחד, כמו שאמרנו, הולך להיות המשך כניסה של פצועים. שתיים, זה נכון, מורכבות באבחון ובשיקום מתמודדי נפש, אנחנו רואים שהליווי שנדרש עבורם הוא יותר אינטנסיבי. שלוש, יש במדינת ישראל מחסור בפסיכיאטרים. זה אירוע קשה. וצריך לראות מה אנחנו עושים עם זה. אנחנו הולכים עם הפתרונות שאנחנו מציעים לשלב ההכרה. << דובר >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> יש עו"סים קליניים, אפשר להכשיר מהר. יש הרבה הצעות. << אורח >> לימור לוריא: << אורח >> שנייה. אחד, קודם כל לעניין האבחון, כמו שאמרתי - - - << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> זה בכלל במדינה, לא רק בצה"ל. המחסור, אני כבר רואה, המחסור שקיים פה. << דובר >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> נכון. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> המחסור שקיים פה. << דובר >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> נכון, פסיכיאטרים. << אורח >> לימור לוריא: << אורח >> קודם כל לעניין שלב האבחון וההכרה אנחנו הולכים לכיוון של שיטת AI, עם ליב, שזה יאפשר לפחות, רגע. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> וזה מקובל על הוועדה הרפואית? הם מתבססים על זה? << אורח >> לימור לוריא: << אורח >> הוועדה, זה לא רלוונטי. זה קודם כל אומר יש תגובה נפשית שקשורה לשירות או אין תגובה נפשית. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> לא, אנחנו רוצים לפשט. אנחנו רוצים להבין אם גורמי הבריאות מכירים בזה. << אורח >> לימור לוריא: << אורח >> קודם כל, כן. אנחנו, זה כבר עבר ואנחנו הולכים עם זה. פשוט כי כמו שנאמר, אנשים רוצים קודם כל להיות מוכרים. לכן אין זמן עכשיו - - - << אורח >> יהושע פריש: << אורח >> לא אכפת על ההכרה. לא אכפת על ההכרה. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> רגע, רגע. בבקשה יקירי. << אורח >> יהושע פריש: << אורח >> אכפת לי על הטיפול. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> בבקשה יקירי, בבקשה. << אורח >> קריאה: << אורח >> אבל ההכרה זה הטיפול. זה בא ביחד. << אורח >> יהושע פריש: << אורח >> לא, זה לא. הכרה זה כיס. הכרה זה כסף. אני לא אכפת לי על הכרה, בא לי טיפול. בא לי לישון כמו שצריך. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> ברור, הדברים ברורים. << אורח >> יהושע פריש: << אורח >> בא לי לא להיות חברים שלי מתים - - - בחלומות. << דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר >> אומרים כוח אדם גם, איזה כוח אדם גם? איזה? << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> תהיה התייחסות שלכם. תהיה התייחסות ארוכה, לא סתם סיכום. בבקשה גברתי. << אורח >> לימור לוריא: << אורח >> ארבע, שעלה מאוד חזק, במלחמה הזאת הסיפור של המשפחות. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> גם אגב, להתייחסות שתהיה לכם יהיה משקל עצום, אז בבקשה. << דובר >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> הסיפור של המשפחות ויש פה את נשות הפצועים. << אורח >> לימור לוריא: << אורח >> בדיוק. ואני חושבת שאנחנו מאותגרים היום. יש לנו משפחות של חבר'ה צעירים עם שלושה, ארבעה וחמישה ילדים שההורה חוזר לא במיטבו והאישה והילדים נאלצים ופונים אלינו לעזרה. אני אומרת לכך את האמת, אנחנו עם היקפים כאלה של לטפל בפצועים, אז בבני המשפחה? אבל המשפחות חייבות מענה. בסוף הן נמצאות שם. העניין, אני אומרת, בסוף אמר פה הבחור שאני לא מכירה אבל היה מקסים. ב-7 באוקטובר לא שאלו שאלות, הם היו שם. ועכשיו תורה של המדינה לרכוש את אמון האנשים האלה והמשפחות שלהם. אנחנו צריכים להיות שם בשבילם ואליך, יוסי כנראה. << אורח >> יוסי סרדי: << אורח >> אני רוצה להגיד משהו לא בשמי, בסדר? אני מדבר רק בשם, השיקום שלי הוא השיקום של החברים שלי. ואני אמרתי לפסיכולוג שלי רוב הסיכויים שאני לא אגיע לפה יותר. הוא שאל אותי למה? אמרתי לו כי אם חברים שלי אני קובר אותם כל יום, אז אני לא משתקם. אני לא צריך כסף, אני לא צריך כבוד. אלה שני דברים כשיצאתי מהקיבוצים הבנתי שלא הולכים איתם לקבר. אז את זה תזכרו את זה טוב. זה דבר ראשון. אני בתור הלום קרב אתמול ישבתי בבית עם עצמי ואמרתי כמה פתרונות. אני בטוח שיש פה אנשים מבריקים וחכמים שיכולים לתת את הפתרון. הבעיה היא לא לתת את הפתרון ולהטיח אחד בשני. הבעיה לתת בעיה כמו שנתת. ואני, סתם דוגמה, אתן כפתרון. כתבתי, אני לא מבין ב-AI ולא בבינה מלאכותית. קידום על ידי בינה מלאכותית AI ואבחון וזיהוי מוקדם. אוקיי? כמו שדיבר פה חברי הטוב, הוא אומר בעצם כל ההכרה הזאת, אנחנו יוצאים מהקרב, אנחנו לא יודעים להתעסק בכל הבירוקרטיה הזאת. אנחנו לא שם. אנחנו לא שם. אנשים פה בכאב. כשאתם מבקשים, כשהמערכת מבקשת לחייל להתקשר ולחכות ולהמתנה – זו הדרך שהוא כבר מתייאש ואומר די. כמו חברי הטוב אורי אפשטיין ז"ל. הדרך הזאת להכרה היא קשה. עוד פעם, לא כי מישהו אשם, אנחנו לא מחפשים פה אשמים. אנחנו מחפשים פתרונות. והפתרונות הם פשוטים. לדוגמה להכניס מערכת AI שמנתחת נתונים דמוגרפיים על ידי שאלונים. יש היום, וצה"ל יודע, ארנק דיגיטלי שבעצם שם חייל שעבר לחימה או זמן מה, יכול להיכנס ארנק הדיגיטלי הזה, למלא איזה שאלון קצר על ידי אותו חייל או אפילו מפקד או אפוטרופוס כזה או אחר, שבעצם הבינה המלאכותית יודעת לזהות ולהעלות במערכת אנשים דחופים יותר. אם סתם דוגמה, חייל יגיד אני יומיים בעצם עשיתי ימי מילואים וחוויתי איזה משהו שהוא מבחינתו, עוד פעם, אנחנו לא מזלזלים פה באף אחד, כל אחד ומה שהוא חווה. אבל אנחנו מתחילים, אנחנו מסתכלים על פתרון. על פתרון. זה לבוא לקחת מערכות AI, וכל הנושא הזה של ההתקדמות להסברה. אני לא מבין ב-AI. כמה דברים אם הייתי מבין הייתי עושה. אם זה בחשיפה, אנחנו מגיעים לפורים. נפצים הולכים להתפוצץ בכל מקום. לוקחים מערכת AI, מוציאים סרטון יפה של חייל שהולך בפורים, מוזיקה, רעש, פתאום פיצוץ, פתאום הוא חוזר בשנייה לקרב. אנשים עוברים חשיפה מסוימת. כי הלומי קרב, אנשים לא מבינים מה זה להיות הלום קרב. אני לא שופט אותם, כי הם לא היו שם. הם גם לעולם לא יבינו. אבל אם אנחנו רוצים להיות חברים, צריך פה חיבור. צריך להפסיק להאשים ולהטיח אחד בשני 'אתה ואתה'. אנחנו באותה סירה. אין אני עושה מנגל על הסירה שלי. אני אעשה פה חור. בא לי לשכשך את הרגליים במים, אנחנו כולנו נתבע. ואת זה אתם צריכים להבין. לא היה פה לוחם מילואים אחד, לוחם סדיר אחד שהלך לקרב ואמר תקשיב, תגיד לי, אתה מה בחרת? את מי בחרת? אין דבר כזה. בקרב יש אני, אתה, כולם מתחת לאלונקה. אם מישהו טיפה יוריד בגובה של המפרש אנחנו ניפול כולנו. בעיה – פתרון. כל אחד שיש לו פה במוח שלו פתרון, שיעלה. לכבד אחד את השני, תנו לדבר. הלומי הקרב פה כולנו פורצים ויש לנו באמת כאב שהוא מובן, אגב. שעד עכשיו אנחנו מבינים שלא היינו אמורים להיות פה. אם אנחנו מתקדמים כמו ממשלה נורמטיבית, אנחנו לא אמורים להיות פה. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> תודה. << אורח >> יוסי סרדי: << אורח >> לכן אני אומר דבר פשוט, קחו את הזמן לחשוב על כל מיני פתרונות יצירתיים. אני בטוח שאם אני עובר פה אחד אחד שיש לו דברים בסל, בוא נקרא לזה בסל, דברים שהוא יכול לתת למען הלומי הקרב, הוא מטורף. משרד הביטחון עושה המון, אגף הפצועים עושה המון, ארגו9ן נכי צה"ל עושה המון. אנחנו עכשיו מנסים למתן את הנקודה בעצם שאנחנו מאבדים אנשים שלא מצליחים להגיע לשם. ושם, אנחנו נתחיל לסלול דרך. אין מה לעשות, זה קצת עפר, קצת קשה, קצת לא נעים, כולם חוטפים מכות מכל הכיוונים, רעש. אבל אנחנו נסלול דרך ואז כולנו נוכל לנסוע בה לדרך של ההצלחה. תודה. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> תודה על הדברים. בהחלט כל אחד פה יכול לתרום, זה אני מסכים איתך. אני גם חושב על כל מיני דברים, נדבר על זה ממש במילות הסיכום. חה"כ מיקי לוי, בבקשה. << דובר >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה אדוני יושב-הראש. אני עבדתי עם עידן שנים רבות ועם לימור בשלוש שנים האחרונות בוועדה לביקורת המדינה. דנו בנושא שכר הרופאים, 27 רופאים, רק שאנשים לא מגיעים. 27 רופאים וגם זה לא מלא. לכן הנושא הזה עוד לא נסגר סופית, למרות שהאוצר כן הסכים לתת כסף. אני שם את זה רגע בצד. אני אומר, אני יודע מה לימור ואנשיה נותנים את הנשמה, זה לא מספיק. אני מבקש להציע ללכת לצד המעשי. הוועדה הזאת, אדוני יושב-הראש, רשאית להוביל חקיקה. ניתוק אגף השיקום ממשרד הביטחון. עם תקן, עם תקן כוח אדם, עם אנשי מקצוע ועם מנכ"ל וכל מה שצריך. אם לא, בעוד חודש תמצא את עצמך יושב פה בדיון נוסף ודן בנושאים נוספים וברעיונות נוספים ואנחנו לא נגמור את זה. אם נלך לחקיקה, וזה לא אומר שבמקביל לא נצטרך לטפל, נשב ונטפל. אבל חקיקה תפתור את השורש לשנים רבות. ניתוק אגף השיקום ממשרד הביטחון, עם תקציב נפרד. אם אני מסתכל קדימה לעתיד לבוא, זה הפתרון היחידי. זה לא אומר שלא נמשיך לטפל, נמשיך לטפל. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> מיקי, אני רוצה להגיד דעה. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> אתה אמרת דבר שונה קודם. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> אני רוצה להגיד דעה שהיא קצת, דווקא מתוך - - - << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> אני דווקא מציע לשמוע, שתי דעות, כולם רוצים את אותו דבר, אבל - - - טיפה שונה. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> אסור לשחרר את משרד הביטחון מהיותם, תאמינו לי. תסתכלו על נפגעי פעולות איבה, שלא נמצאים במשרד הביטחון. משרד הביטחון חייב להיות תמיד, תמיד, המטריה של כל הדבר הזה. << אורח >> שמיר בניטה: << אורח >> הוא שלח אותנו, ברור. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> שנייה. מה שכן צריך לעשות זה לתת סמכויות ללימור. אם לימור לא יכולה, תקשיבו חבר'ה, אם לימור לא יכולה לקבל החלטה על לשלוח פצוע או פצועה שצריכים טיפול מיידי לחו"ל זה אומר את הכול. לימור והחברים שלה ירוצו, אם לימור לא יכולה לקבל החלטה להוסיף עוד 200 תקנים, אם לימור לא יכולה לקבל החלטה לשנות תעריפים. אתה רוצה פסיכולוג? תן לו 600-700 שקלים, תן לו 800 שקלים. הוא יבוא. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> זה הסיפור. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> אם לימור לא תוכל לעשות את זה, סליחה לימור שאני מדבר בשמך, את יכולה לחשוב אחרת. אבל אני הייתי עושה את זה. לקחת את האגף שלך, לתת לו סמכויות. הוועדה הזאת לא יכולה לחוקק. יש פה חצי מהדברים יכול שר הביטחון בתקנות שר, תאמינו לי. אני משתגע מזה. אם יגיעו לכאן שר הביטחון ושר האוצר והם יודעים שלא צריך לרוץ לחקיקה. הוועדה הזאת אם תתחיל לטפל בחקיקות מהסוג הזה, זה לא נגמר. לברור את הדברים. הייתי שם, אני יודע. לברור את הדברים. 50% מינימום השר יכול לעשות בתקנות. לכתוב אותן ולהגיש אותן וזה עובר. הוא מחליט. הוא רק מביא אותן לאישור כאן, לא להצבעה. לאישור של הוועדה, לדעת. זה מה שאתם צריכים. אחרי המלחמה הזאת, אחרי ההלם הנוראי, אחרי הקושי הגדול, מה שכן הוועדה צריכה לעשות זה כל יום לנדנד. כל יום לנדנד. אין אנשים יותר טובים מכם. באמת, אני לא רוצה, לא בשביל המחמאה. אין אנשים יותר טובים מכם בעולם. אחרי מה שאתם עברתם, ואני רואה אתכם, זה קצת גורם לכולנו לבושה. לכן בלי בירוקרטיה, תשאירו את משרד הביטחון. אם פעם משרד הביטחון יבוא ויגיד לכם תעברו למקום אחר – תתנגדו. תזכרו. תתנגדו. סליחה, תודה. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> תודה לך. שרון ואלעזר. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני, תודה רבה. אדוני, אני רוצה להמשיך את דבריהם של חבריי ובאמת לשים את עמדתי פה. ואתה יודע מה? לקרוא קריאה מכאן, קריאה על סף נואשת, אחרי אין ספור דיונים בנושא הזה, לשר הביטחון ולשר האוצר, שהם הכתובת. הם הכתובת. שר ביטחון ושר אוצר צריכים לראות לנגד עיניהם, על אף כל המשימות החשובות והרבות שמונחות לפתחם, הם צריכים לראות לנגד עיניהם את הפצועים ונכי צה"ל. ולאפשר ולתת לאגף השיקום את כל הסמכויות הנלוות. בלתי מתקבל על הדעת שלראש אגף שיקום אין יועץ משפטי שצמוד אליה, שיכול לתת לה חוות דעת איך היא מקדמת החלטה כזו או אחרת. ולצד זה גם יועץ כלכלי שנותן לה את הסמכות לממש את ההמלצה שנתן לה היועץ המשפטי. ברגע ששני הכלים האלה יהיו לרשותה, יועץ משפטי ואיש כספים שאומר לה את יכולה את ההוצאה הזאת לקדם. או אפילו מיני ועדת חריגים שתיקבע בתקנות שר, שהיא יכולה להיות אצלה, על ידי אנשים חיצוניים שהיא מביאה, שהיא ממנה. היא לא חייבת לקבל את ההחלטה בעצמה, אבל אפשר לקבוע שקובעים איזה שהיא ועדה שכפופה אליה שמביאה לידי ביטוי בסופו של יום ונותנת את הדעת למקרים חריגים. יש פה רגולטור שהוא אגף השיקום, שבאמת רואה לנגד עיניו קודם כל את טובת הפצועים. תראו, הגדלנו את התקציבים פי שלוש. אני זוכרת את זה בדיונים שהוצגו לנו, אדוני יושב-ראש ועדת חוץ וביטחון, שלא מצמצנו. אמרנו לצורך תקציבי שיקום, לנכי צה"ל, להלומי קרב, צריך לשלש את התקציב. עכשיו אנחנו צריכים לבחון את עצמנו איך מממשים את התקציבים האלה. לא מספיק להעלות תקציבים ולקשור את ידיה של ראש אגף השיקום. אנחנו צריכים לבדוק את עצמנו לפי מיצוי זכויות של אותם אנשים שיושבים פה. לפי איך הם מקבלים את הזכויות שלהם בדחיפה ולא בתחנונים ובוועדות חריגים ובירוקרטיה. בלתי מתקבל על הדעת. לכן אני אומר אדוני, בסוף יש לנו את הפריווילגיה לבקר את העשייה החשובה של משרדי הממשלה בתקופה עצימה. אנחנו צריכים עכשיו לסכם את כל הדיון הזה, לערוך את זה ולהוציא מפה קריאה לשר ביטחון לתקן תקנות ולשר אוצר לאפשר לו לממש את זה תקציבית. והכול בתוך אגף השיקום. מבחינתי שזה ייחשב אפילו כהוראת שעה שמשרד הביטחון מביא לנו, שהיא נותנת את הדעת לשנים הקרובות עד שבסוף נדע להכיל את אירוע החירום שקרה לנו בהקשר הזה. תודה. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> תודה לך. חה"כ אלעזר שטרן, בבקשה. << דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר >> יושב-הראש, אני אגיד לך משהו. יש פה הרבה מילים בתוך הדיון הזה. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> אתה רוצה תכלס. << דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר >> המון מחמאות, המון הזדהות, המון בעיות. אני אומר, המחמאות בצדק לאגף השיקום. אבל עם זה לא הולכים למכולת. ואני הייתי מצפה, באמת, יכול להיות שהדיון היום היה כל היום הזה, שעתיים, לא משנה כמה יהיה החלק הראשון. אני מצפה ממשרד הביטחון שבפעם הבאה, שתהיה, לדעתי הם די בשלים לזה, בעוד שבוע, לא יותר. שיבואו לנו עם צ'ק ליסט. בגלל שאני לא הבנתי מה צריך לעשות. יש פה הרבה מאוד רעיונות והרבה מאוד כאב והרבה מאוד שינוי נהלים והרבה מאוד בעיות של תקציבים וסמכויות וכל מיני דברים. אני לא אומר שבדיון אחד אפשר לפתור את הכול. אבל מה שצריך לצאת מדיון כזה לדעתי זה רשימה של To do list בעניין הזה. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> אני רוצה, זה מספיק חשוב מה שאמרת בשביל שתהיה התייחסות. נחזור אליך. << אורח >> עידן קלימן: << אורח >> הבחור הזה אמר בעיה – פתרון, בעיה – פתרון. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> ה- To do list הזה שחה"כ שטרן מעלה כעת. רגע עידן. בבקשה לימור. שנייה, To do list. בבקשה, בואו. << אורח >> לימור לוריא: << אורח >> אני אגיד רגע, אם הייתם שואלים אותי מה אנחנו צריכים, שלושה דברים: תוספת כוח אדם כאן ועכשיו במיידי. שתיים, מערכת מחשובית חדשה, אוטומטית. אי אפשר עם השיטה הזאת. שלוש, עד שתהיה מערכת חדשה לשחרר לנו לתקופה הקרובה את המגבלה שחייבים עד לחקיקה לעבוד לפי נהלים בלי לזוז ימינה או שמאלה. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> תקנות שר. << דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר >> אוקיי, אני מסיים רק. מה שאני אומר, עידן, שנייה רגע. גם מה שלימור אמרה עכשיו, את זה צריך לפרט. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> הוראת שעה. << דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר >> אלה שלושה דברים מה שלימור אמרה. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> אנחנו צריכים להוציא הוראת שעה מוועדת חוץ וביטחון. << דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר >> נגיד שחררו לנו נהלים, תגידי איזה נהלים. בדיוק בדברים האלה. היא מכירה את זה, היא, האנשים שלה מסתובבים בשטח, פוגשים את כל מה שאתה רוצה. << אורח >> עידן קלימן: << אורח >> נושא הדיון, רגע, שנייה. אתם אומרים דברים נורא חשובים. אני רק רוצה לשים - - - דבר אחד. נושא הדיון היה מתן הפתרונות לפצועי הפוסט טראומה, בדגש על הדיון של הוועדה הציבורית. אוקיי? << אורח >> מיכה כץ: << אורח >> אני חושב, עידן, היה רשום שם הלומי קרב. לא היה רשום - - - << אורח >> עידן קלימן: << אורח >> רגע, רגע, וואו. די, שנייה רגע. << אורח >> מיכה כץ: << אורח >> אל תעשה לי 'וואו, וואו', כי אתה התפרצת לי שלוש פעמים בשיחה אחת שאמרתי, לא אמרתי כלום. אבל די, מה היה רשום נושא הוועדה? אני רוצה לשמוע, שנייה. << אורח >> עידן קלימן: << אורח >> אני בא לומר דבר פשוט. << אורח >> מיכה כץ: << אורח >> אני רוצה לשמוע מה הנושא של הוועדה בבקשה. מה הנושא של הוועדה שרשום שם? << אורח >> עידן קלימן: << אורח >> אני בא ואומר - - - << אורח >> מיכה כץ: << אורח >> מה הנושא של הוועדה שרשום שם? << אורח >> עידן קלימן: << אורח >> תן לי לסיים. << אורח >> מיכה כץ: << אורח >> אני לא שומע. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> אני אענה לך. שיפור מענים להלומי והלומות קרב. << אורח >> מיכה כץ: << אורח >> הלומי והלומות קרב. לא פוסט טראומה, הלומי והלומות קרב. << אורח >> עידן קלימן: << אורח >> אתה רואה את זה כהלום קרב. << אורח >> מיכה כץ: << אורח >> לא אני. לא אני. זה הנושא של הוועדה. << אורח >> קריאה: << אורח >> כן, תשלימו עם זה כבר. זה גם יהיה יותר קל. << אורח >> מיכה כץ: << אורח >> לא, זה הנושא של הוועדה. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> בואו ניתן לו. מאה אחוז, קיבלתי, בבקשה. << אורח >> מיכה כץ: << אורח >> זה הנושא של הוועדה. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> עידן ואחריו רם בן ברק. << אורח >> עידן קלימן: << אורח >> באתי לומר, אני חושב שאחד הדברים החשובים, אם לא, אז אני הולך, בסדר נשמה? אם זה לא מספיק חשוב מה שאני אגיד. אוקיי? כרגע, תבחן אותי. << אורח >> מיכה כץ: << אורח >> אמרתי שלא חשוב? אמרתי תדייק. << אורח >> עידן קלימן: << אורח >> אני בא לומר את הדבר הבא. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> לא להתווכח. לא להתווכח. << אורח >> מיכה כץ: << אורח >> - - - אתם כולכם חושבים - - - << אורח >> עידן קלימן: << אורח >> מיכה, תן לי שנייה. << אורח >> מיכה כץ: << אורח >> - - - קצת לדבר. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> ועוד איך. ואתה גם תדבר. אני גם רוצה. << אורח >> עידן קלימן: << אורח >> תן לי שנייה ותשפוט את מה שאני אומר. << אורח >> מיכה כץ: << אורח >> לא שופט אותך, מה שאתה אומר זה חשוב. אבל צריך לדייק. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> קיבלנו. << אורח >> עידן קלימן: << אורח >> דיברו פה חברי הכנסת דברים מאוד חשובים. אמרה ראש אגף השיקום שלושה נושאים שכולנו עומדים מאחוריה, סימן קריאה. אני רק מזכיר לכם שהנושא הזה, אגב, אתה מדבר על הלם קרב או פוסט טראומה, אני התקשרתי אתמול ואמרתי אני חושב שצריך לטפל בכל פצועי צה"ל, בלי קשר. כי גם קטועי רגליים - - - << אורח >> מיכה כץ: << אורח >> אני חושב שלא. << אורח >> עידן קלימן: << אורח >> - - - וגם משותקים וגם זה, לא מקבלים יחס הולם. << אורח >> מיכה כץ: << אורח >> אתה רוצה ללכת - - - << אורח >> עידן קלימן: << אורח >> חברים שלכם, לא. << אורח >> מיכה כץ: << אורח >> אתה לא צריך לטפל בכל חיילי צה"ל? תגיד לי, אתה גזור? באמת, די, עידן. חאלס. ואתה אומר לי אנשים מדברים דברים לא יפים? << אורח >> עידן קלימן: << אורח >> אני גזור, אחי? מה לעשות, גם אני נפצעתי בקרב. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> בלי כעס. בלי כעס. << אורח >> מיכה כץ: << אורח >> אני אמרתי שלא צריך לטפל בך? אני איתך. << אורח >> עידן קלימן: << אורח >> עכשיו אני בא ואומר דבר כזה. אני מעיד בפניכם שאני נמצא בתוך ועדה ציבורית ואני שומע את הפתרונות שלהם – הזוי. לשלוח אתכם לקופות החולים, לשלוח אתכם לשירות התעסוקה. << אורח >> קריאה: << אורח >> אז מה עשית עם זה? << אורח >> עידן קלימן: << אורח >> תבוא לוועדה תשמע את הצרחות שלי ואת מה שאני עושה. מה עשיתי עם זה? עליתי למנכ"ל - - - << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> עידן, עידן. אני מפסיק את דוח השיח שנייה אחת. רם בן ברק ונחזור. << אורח >> עידן קלימן: << אורח >> אני רק רוצה לומר דבר אחרון. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> לא, לא, אני מפסיק. אתה תחזור. בבקשה. << דובר >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר >> אני מסכים עם חה"כ שטרן שצריך לזקק את המכשולים העיקריים במתן מענה להלומי הקרב, שזה נושא הדיון. אני חושב שצריך לבדוק איך אפשר לעשות את זה באמת שאגף השיקום תהיה לו הסמכות, בעצם שהוא יהיה אגף all in, את כל המעגל, סוגרים בתוך המעגל. ראש האגף היא זאת שמאשרת או לא מאשרת ולא צריכה לצאת החוצה בתקציב מוגבל. אני חושב שזה ייתן פתרון מאוד יפה. אני חושב, אדוני, אם אפשר להמליץ, אני הייתי קובע בזמן הקרוב מאוד ישיבה נוספת יחד עם המשרדים הרלוונטיים, אבל מרמת מנכ"ל ומעלה. זאת אומרת, השרים הם לא רלוונטיים כי הם רובם פוליטיים. אבל המנכ"לים מאוד רלוונטיים. את המנכ"לים של משרד הביטחון, משרד האוצר, משרד המשפטים. יש לנו לגמור את רפורמת "נפש אחת", צריך לגמור אותה סוף סוף, את החקיקה שלה, לאשר אותה. יש לנו את האפשרות לראות איך אפשר לאפשר לאגף השיקום להיות יחידה עצמאית בתוכה. איך אפשר לפתור את שאר הבעיות שעלו כאן, לראות איך אפשר לעשות את זה כאן ועכשיו ולצאת לדרך חדשה בכל מה שקשור בטיפול בהלומי קרב. שהטיפול בהם הוא באמת קשה יותר, כי הוא מורכב יותר. אגב, זה יהיה נכון לכל הפצועים. << אורח >> עידן קלימן: << אורח >> לגמרי. אני אסיים. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> רגע, שנייה אחת. שעה וחצי של דיון לשמוע את חבריי הלומי הקרב. << אורח >> עידן קלימן: << אורח >> אבל, אבל אמרת שאני אסיים. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> אתה תסיים את המשפט ולאחר מכן, מי ביניכם רוצה לפתוח? בבקשה, תגידו לי מי או שאני אקבע. << אורח >> עידן קלימן: << אורח >> אני הייתי אצל מנכ"ל משרד הביטחון יחד עם לימור. אני אמרתי לה תקשיבו חבר'ה, די כבר עם החרטות האלה של ועדות ציבוריות. שיהיה ברור גם, האוצר עושה את תפקידו, זה לא עניין אישי. אבל אין ועדות שאתה באמת בא לדון מקצועית אם אתה כל היום מוגבל בקטע התקציבי. זה לא מתקדם לשום מקום. אמרתי למנכ"ל תן ללימור ולי, תביאו עוד איזה איש ציבור, אז הצעתי שם בחדר את רוני מורנו, כי היה משנה למנכ"ל וכאלה. אנחנו ניכנס לחדר, תוך יומיים מביאים לכם את כל הפתרונות. אני מדבר על צרכים, לא מדבר על כסף. ומה שאמרה פה ראש האגף צודקת. אמרה את הדיגיטציה, את כוח האדם ואת היכולת לנהל את המערכה באופן עצמאי. אם אתה נותן לה את זה, התחלת ללכת לפתרון של הדברים. כל דבר אחר, אני נמצא שם, תקשיבו, פעם-פעמיים בשבוע. מבזבזים את הזמן של כולנו. דנים על דברים, עוקף יריחו. אין לך שם שום דבר שהולך זה. אתה פותח עוד פעם נושאים מההתחלה. אני לא יודע איך תעשה את זה. אני באמת לא יודע, אולי דרך ראש הממשלה. אני לא יודע מי זה שיכול להנחית את הפטיש ולקבל את ההחלטה. אולי ממשלת ישראל כהחלטה, אבל זה אצלך בידיים. תכניסו אותנו לחדר בלי כל הלוויינים האלה, אנחנו נפתור את הבעיה, נביא לכם את התוכנית, תאשרו אותה ונעוף קדימה. אבל אני מבטיח לך שבניגוד לזה שזה יהיה חודשים ובלגנים, יומיים. יומיים אני צריך. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> אין לנו את הלוקסוס, אין לנו זמן. כן, בבקשה פורוש, כן. << דובר >> מאיר פרוש (יהדות התורה): << דובר >> אם לא יהיה, משרד הביטחון יגיד אין לי כסף. אני לא תכננתי בכלל שאני צריך להוציא על זה כסף. אם אין לך את האוצר שהוא חייב לפתוח את הכיס ולתת תקציב לזה, חייב. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> גם הוא אמר. אתם רואים, אמרתי לכם, יש פה הסכמה קואליציה-אופוזיציה. כולנו יחד בסיפור הזה. הלום הקרב יובל שני בבקשה, ראשון. << אורח >> יובל שני: << אורח >> אני רוצה להציג פה פן אחר שאף אחד לא דיבר פה, או שאולי שכח, וזה מגביר את השקיפות בנושא. הלומי הקרב הוותיקים, שאני חלק מהם. שמעתי פה בתכלס הרבה דברים יפים והרבה פתרונות, אבל בתכלס בשטח קורים דברים אחרים. כל אחד פה דיבר קצת על כל דבר. אני הלום קרב 31 שנה. אני מרגיש שזנחו אותנו, הלומי הקרב הוותיקים. אלה שמתמודדים יום יום, כל אחד ובעיותיו הוא: בעלי משפחות, גרושים. אין מישהו, דיברו על זה מקודם, אין מישהו שמתקשר, אפילו פעם בשבוע, פעם בשבועיים, לשאול מה קורה, מה נשמע, איך מסתדרים או סתם להתעניין. לי אמרו כמה פעמים 'אתם יודעים איך להתמודד, כרגע אנחנו מתעסקים עם המקרים החדשים', ולא מבינים שיש פה טעות גדולה. אם ייקחו אותנו, הלומי הקרב הוותיקים, כמובן מאליו ולא ככאלה שצריכים לחזק ולטפח, אז יאבדו אותנו. אני הקמתי עם כל הקשיים שלי במשך כל השנים, משפחה עם ארבעה ילדים ששירתו וישרתו בצבא. אני מתמודד יום יום ובסוף אנחנו קורסים והאישה כבר לא מכילה אותנו. לפני חודש היא הפסיקה גם להכיל אותי כבר. אנחנו נעלמים בתוך השקיפות. באתי לכאן כדי להציף את זה. כשהייתי פצוע צעיר בבית הלוחם תל אביב אמרו לי בדיוק הפוך: יש פצועים ותיקים שמתמודדים שנים, קח דוגמה מהם ואל תתלונן. היום הפירמידה התהפכה. זה מה שאני רציתי להציף פה. דרך אגב, גם כל הנושא, ואני שמח שנציגים של משרד הביטחון יושבים פה, הנושא של הטיפולים הרגשיים לבני משפחה. בעיקרון אמרו לנו שאם אנחנו מגישים את החשבוניות שלנו על הילדים שלנו שעוברים טיפולים רגשיים עד ה-15 לחודש, אז אנחנו מקבלים את זה בקצבה הקרובה. לפעמים זה לא קורה. ואז אנחנו נמצאים בבור ואנחנו משלמים את הכסף. אני רוצה שמשרד הביטחון, ואמרתי את זה כמה פעמים, יצא לי פעם אחת פגישה לפני שנתיים כמעט במשרד עם לימור. כנראה שעכשיו, אולי בגלל המלחמה, עוד פעם זה הלך לאיבוד. שישימו לב לדברים האלה. זה גם רשום ברפורמת "נפש אחת", שעד ה-15 אם אנחנו מגישים חשבוניות. אין לנו כרטיס אשראי כמו של הקנאביס, אני מוציא את זה מהכסף שלי. << אורח >> עידן קלימן: << אורח >> זה לא הלך לאיבוד. << אורח >> יובל שני: << אורח >> יש טיפולים. אני מגיש. << אורח >> עידן קלימן: << אורח >> זה לא הלך לאיבוד. זה פשוט מה שקרה זה מחסור בכוח אדם, שתי בנות על 20,000 קבלות, לא יגיע בחיים. תשים שם ארבע-חמש בנות יהיה ב-15. << אורח >> יובל שני: << אורח >> אז יש מתנדבים, אני לא יודע מה, אפשר למצוא פתרונות. << אורח >> עידן קלימן: << אורח >> זה מה שאנחנו צועקים, מחסור בכוח אדם. << אורח >> יובל שני: << אורח >> לא יכול להיות שאני אשלם בחודש 6,000 שקלים בחודש על הילדים שלי ואני אתן את החשבוניות וב-1 לחודש פתאום אני רואה שהכניסו לי את זה אחרי שהחשבונית נסגרה. ואני נכנס לבור. ועוד עכשיו אני לבד והתגרשתי לפני חודש לצערי הרב, בגלל הסיבות שאני תיארתי. אני דואג לילדים שלי ואני גם צריך לדאוג לי ולכל הדברים שמגיעים לי. אני אומר, אותנו הלומי הקרב הוותיקים, אל תשכחו אותנו. אנחנו הולכים לאיבוד. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> תודה רבה על הדברים יובל. לא להפריע עידן, רגע. דוד נוזיצר? << אורח >> דניאל סער: << אורח >> כמה משפחות עוד יתפרקו עד שאתם תבואו ותתנו לנו את הטיפול? קנאביס אתם יודעים לסבסד וטיפולים לילדים? טיפולים לילדים? << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> דניאל, דניאל, את גם תדברי. בבקשה. בבקשה דוד ואחריו תומר בדיני, בבקשה. << אורח >> דוד נוזידה: << אורח >> אני גם הלום קרב. אני לא יודע כבר ממה אני יותר הלום, מהקרב או ממה שאני עובר אחריו, אתכם, עם כל המערכת המסורבלת הזאת. כתבתי איזה משהו קטן. אני בדרך כלל לא נוהג לכתוב, אבל אני כבר מרוב שאני מוצף אז אני אשתדל לעקוב אחרי זה. כתבתי שנמאס ושאין זמן ואף אחד לא מבין את זה כנראה. והצביעות והאטימות והבריחה מאחריות לא רק שלא נעצרת, אלא תופסת תאוצה. ולא לזה באנו ולא ניתן לזה גם יד. אתם רואים, אנחנו מנסים, באים לפה. לימור אולי עשתה מצגת על המחשב, אנחנו המצגת של החיים. מי שצריך לתת את התשובות וההסברים על ההתנהלות שבלשון המעטה לא מורידה מכבודם של משפחות פשע. פשעים בחסות החוק של אנשים שעובדים תחת החסות ובאחריות של משרדי הממשלה, משרד הביטחון ובמיוחד באגף השיקום. פקידים, עורכי דין, אנשי עסקים, בעלי עמותות, בנקים, כולם בוחשים באותה הקערה. אני יודע בדיוק מה עשיתם, איך, כמה ולמה. אני עברתי והרגשתי אישית אצל כל אחד ואחד מכם את כל מה שרציתם וחשתם אפילו, כל הפעולות והדרכים המלוכלכות שבהן פעלתם. להטיל את האשמה על האשמה, לבוא בהתקפה כדי לברוח מאחריות. למה אתם נוהגים ככה? אני רוצה להגיד שבגללכם היום אני הולך, אני מנסה להחזיק עבודה כבר שנה, היום אני הולך לעשות שימוע, הולכים לפטר אותי, כי אני כבר כל כולי בדבר הזה. וזה לא מעניין אותי, את האמת, שהולכים לפטר אותי. זה לא מעניין אותי. לא מעניין אותי הילדים, לא מעניין אותי אשתי, לא מעניין אותי כלום. בגללכם הגעתי למצב הזה, שאני לא מאמין כבר בכלום. ובגללכם, ולא בגללי. אני קורא לכם לאלתר, היום, פה, להפסיק את כל הדילים, את כל המעקבים, ולהפסיק לשחק בחיים של אנשים ולהתחיל לעבוד. להתחיל לעבוד באמת וברצינות. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> תודה על הדברים המאוד ברורים. המשפט שלך, אגב, שאנחנו המצגת של החיים, אני לא חושבת שהותירה פה מישהו אדיש. תודה על הדברים. בבקשה יקירי. << אורח >> תומר בדני: << אורח >> שלום לכולם, קוראים לי תומר בדני. אני הלום קרב מחרבות ברזל. 200 ימים הייתי בעזה, באיסוף חלקים של גופות של חיילים שלנו. בזיהוי שלהם, באריזה. וזה בא לי בבומרנג. קשה. קשה להיות הלום קרב בישראל. אני רוצה קודם כל להגיד תודה לאגף השיקום ולקציני תל"ם. בזכותם כביכול אני עומד פה. כל יום שאני חי אני אומר תודה. אני על הקצה. אני באמת על הקצה. החיבוק של קציני תל"ם שעוזר. אגף השיקום קורס. לא מעניין אותי סיסמאות, לא מעניין אותי דיבורים. נטו, תביאו להם אנשים. תעזרו להם לעזור לנו. אם העובדת הסוציאלית שלי לא יכולה לענות לי כי יש לה 1,000 ומשהו אנשים, או אני לא יכול לקבל את התרופה שלי שאני אשן בלילה אני למחרת קורס. אני קורס. אני לא מצליח לישון בלילה, אז אני לא יכול. אני משתולל בבית, אני רב עם אשתי. ברגע שאין לי אף אחד, אין לי אף אחד כבר. רבתי עם ההורים שלי, רבתי עם האחים שלי, אני קורס. אבל אני לפני התפוצצות. המקדים של זה, קחו את האנשים, תתחילו לטפל באנשים שיוצאים היום. יוצאים מהמילואים, טפלו בהם. תעצרו את ההתאבדויות. באתי ללכת לבית בטוח, לא היה מקום. לא היה מקום. לקחתי כדורי שינה עד שראיתי את הפסיכיאטר שלי, שאני אוכל להחזיק מעמד. אני מבקש, תנסו לעצור את המתאבדים. בן אדם שרוצה להתאבד, כן, לא יעזור כלום. לא יעזור לאף אחד פה כלום. אם תיתנו את הטיפול, את המסגרת איך שהם יוצאים, לדבר עם המשפחות, כל הדברים האלו. לא מעניין אותי כסף, לא מעניין אותי כלום. באמת, זה לא מעניין אותי. אני צריך את הטיפול שלי. אני צריך את הפסיכיאטר שלי, אני צריך את הפסיכולוגית שלי. אני צריך את כולם. אני צריך עכשיו. אני הייתי בשביל כל המדינה הזאת. הייתי ואני לא ישן בלילות היום בגלל זה. ואני לא יכול. תודה רבה. << אורח >> מיכה כץ: << אורח >> אם זה חשוב לך, שמיר, אתה יכול להיות לפניי אם זה חשוב לך. לא צריך? אוקיי, אני הקשבתי ממש ורשמתי פה מלא דברים. יכול להיות שהדברים לא לפי הסדר, אבל אין מה לעשות. זה המשרד שלי, כמו שלכם יש מחשבים לי יש דפים. סבבה. דבר ראשון, אני רוצה להגיד מזל טוב, בועז, על בר המצווה. תודה רבה על הכול. דבר שני, אני רוצה להודות לקדוש ברוך הוא - - - << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> זה הרבה בזכותכם. << אורח >> מיכה כץ: << אורח >> תודה רבה. אני רוצה להודות לקדוש ברוך הוא, לאגף השיקום ולארגון נכי צה"ל על הנחישות, העוז, הגבורה וההתמדה שלכם ברצון לשקם אותנו. אין מה לעשות, החזית שלנו כבר התהפכה מממש לחימה פיזית שלא נגמרה, אבל התהפכה לזה שהחזית היא בנפש במדינה הזאת. ואני מודה לכם מאוד על כל מה שאתם עושים. תודה שאתם נותנים לנו יכולת לצמוח מחדש ולהשתקם, לצמוח לתוך מציאות חדשה וטובה, כי כבר לא נחזור מהקרב ממה שהיינו קודם, אנחנו נצמח לתוך משהו חדש. אני חייב להגיד שאין, חייב לשים סוף לדבר הזה "פוסט טראומתיים". לא יכול להיות שבביטוח לאומי הבינו שיש פצוע ביטוח לאומי ויש נפגע פעולות איבה. אותו דבר בכל ארגון ובכל מקום אין מה לעשות, צריך להגדיר את הדברים כמו שצריך בשביל לטפל בו כמו שצריך. ואנחנו לא פוסט טראומתיים, אנחנו Combat PTSD. סבבה? Combat PTSD. ואין לי בעיה שהבחור הזה, הנחמד הזה, אח שלי, שהוא יהיה ראש אגף PTSD ובתוכו יש גם PTSD וגם Combat PTSD, אין לי בעיה עם זה. אבל די, אי אפשר ככה שהשם של הוועדה יהיה רשום הלומי קרב / Combat PTSD ואומרים אין דבר כזה, אתה תקרא לזה מה שאתה רוצה. לא, אני לא רוצה לקרוא לזה מה שאני רוצה, אני רוצה שאתם תעשו משימה לאומית, עכשיו, ברגע זה בועז, ברגע זה, להגדיר מי אחראי ולעשות עכשיו משימה לאומית להגדרה להלומי קרב. הגדרה. הגדרה. לא לזרוק אותנו לתוך פול של הכול. לא. אני מבקש שתתנו יותר כלים לאגף ולארגון. תנו להם את הכלים שהם צריכים. כמו שלימור וכולם אמרו, שחררו את החבל כבר. שחררו אותם. שחררו אותם, כדי שבמקום שיגידו לנו יש לנו רצון, שהרצון הזה יהפוך למציאות. שיהפוך למציאות. היא מתקשרת לאנשים ב-22:00 וב-24:00. היא צריכה גם לישון. היא צריכה גם לישון. << אורח >> דוד נוזידה: << אורח >> למה היא צריכה להתקשר בכלל? היא צריכה להתקשר? << אורח >> מיכה כץ: << אורח >> כי לא נותנים כלים. אבל רגע, שנייה, תעשו לי טובה. << אורח >> דוד נוזידה: << אורח >> אני שלחתי לה מייל לפני איזה שנתיים. אני צריך לשלוח לה מייל ב-1:00? << אורח >> עומר אמסלם: << אורח >> אני יכול לומר לזכות לימור לוריא - - - << אורח >> דוד נוזידה: << אורח >> היא לא אשמה. << אורח >> עומר אמסלם: << אורח >> רגע תעצור. מה המצב עם דוד, סבבה? עם הבית המאזן אחי. היא התקשרה ב-24:00, הייתה - - - << אורח >> דוד נוזידה: << אורח >> הכול טוב. << אורח >> מיכה כץ: << אורח >> בכל שעות היום. בכל שעות היום. << אורח >> קריאה: << אורח >> נכון, היא עושה את זה. גם אצלי היא שלחה באופן אישי מייל. << אורח >> דוד נוזידה: << אורח >> כמו שאנחנו עושים. רגע, על מה אנחנו באים ונלחמים פה? על המובן מאליו. אותו דבר, בדיוק. << אורח >> מיכה כץ: << אורח >> אני מבקש שתתנו להם את הכלים הנכונים ותנו להם פשוט לבחור, כי הם יודעים את הכלים, גם עידן וגם לימור יודעים את הכלים. תנו להם בבקשה כבר לפעול. אבל יחד עם כל הכלים האלה בלי הגדרה של Combat PTSD לא יעזור כמה כלים תתנו להם, זה לא יכול להיות נכון. לא מעניין אותי מה יגידו, זה לא יכול להיות. עוד פעם אני אומר, אני לא מבין איך אנחנו לא המשימה הלאומית, לא מבין את זה. כמו שאמרתי קודם, סיבה שלא פונים לאגף השיקום, החלל הריק הזה של בין המעבר לצבא, לאגף השיקום, להכרה ראשונית, היא מכון שאיבה. לא יודע איזה סוג שואב אבק משתמשים, אבל הלומי קרב נשאבים לשם. ואני מצטער, וכן יש עמותות שמטפלות בכל מיני פרוטזות, מלא דברים. אבל בזמן הפציעה, אין חייל צה"ל בזמן הפציעה שבאה עמותה לגרור אותו מהשטח. והלומי קרב משחררים אותם לתוך הרוח ללא שום יכולת אי פעם לקבל את ההכרה הראשונית הזאת בין הצבא לבין אגף השיקום. עכשיו כן, יש ימי עיבוד. אבל ימי העיבוד האלה לא הולכים בצורה טובה. יש יומיים עיבוד, ישר אחרי לחימה ושולחים אותך הביתה לתשעה ימי הסתגלות. שבתשעת ימי ההסתגלות האלה לא רק שאבא רגיל, שיש לו משפחה ויצא מהלחימה, פתאום תוך תשעה ימים האלה רואה מה קרה לו בעבודה. הוא רואה מה קרה לו בבית. שלא נדבר על עולים חדשים שיוצאים, לא יודעים אפילו לאיזה בית הם הולכים. שלא נדבר על כל הסוגים של הלוחמים והחיילים, אחרי תשעת ימי העיבוד האלה אף אחד לא מדבר איתם. ימי העיבוד האלה הם או הפוכים או שצריך להוסיף עוד שני ימים, אחרי שנסעת הביתה, תשעה ימים, צריך להחזיר אותך חזרה לתוך הצבא, וכל הדברים שעלו לך בתשעת הימים האלה אחרי העיבוד, שיהיה לך מקום לפרוק אותם ותקבל מענה באותה שנייה. אתם חייבים לשנות את זה כמה שיותר מהר, להוסיף עוד יום או יומיים אחרי שהחייל הלך הביתה לתשעה ימים, להחזיר אותו לתוך הצבא ולעשות את הקישור הזה בין הצבא לאגף השיקום. לא יכול להיות שג'וש בון וכל האחרים נתקעו איפה? באגף השיקום. לימור יודעת, היא יכולה להגיד בדיוק כמה אנשים מוכרים, עם הכרה, לא צלחו בשיקום והמספר הוא הכי קטן. הכי קטן. בצבא יש כמות כזאת בין ההכרה באגף השיקום, יש כזאת. שם חייב לתת מענה מיידי עכשיו, כי אנחנו מאבדים שם את הלוחמים. עוד פעם אני אגיד פה, כמות הילדים של הלומי הקרב הם מעל 1,200 אובדניות מאז תחילת הלחימה. לא יודעים כמה ילדים של הלומי קרב היו להם ניסיונות אובדניים ולא יודעים כמה ילדים של הלומי קרב אושפזו בעקבות הדבר הזה. אני אגיד לך רק למה. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> התייחסת לזה גם במהלך - - - << אורח >> מיכה כץ: << אורח >> ברור. אני אתייחס לזה כל הזמן ואני אמשיך להתייחס לזה כל הזמן, בגלל שעד שלא תהיה הגדרה של Combat PTSD לא יהיה טיפול ומערך, בדיוק כמו שלימור ביקשה והתחננה, טיפול למשפחות ולילדים שלנו. השיקום שלי זה המשפחה שלי. השיקום שלי והמעטפת היחידה שיש לי זה המשפחה שלי. והבחור הזה פה לא הייתה צריכה להתפרק לו המשפחה ותומר לא צריך להתפרק לו המשפחה ועומר לא היה צריך לגור מחוץ לבית שנה ואני לא צריך לסבול והילדים שלי והמשפחה שלי, כולם פה מודעים ורוצים לעזור לאשתי ולילדים ואין להם את היכולת. אין להם את היכולת. זה לא יכול להיות שבביטוח לאומי בן אדם שנפל מהמדרכה פה, אין לו מעטפת משפחתית, אבל בן אדם שנפל פה כי ירה עליו מחבל ומוכר נכה פעולות איבה מקבל מעטפת משפחתית. זה לא יכול להיות שעשיתם שינויים ועשיתם צו השעה וכל מיני דברים לשבים והשבות מהשבי והחטופים, שהמשפחות שלהם והאחים שלהם וההורים שלהם מקבלים נכות מוסבת בגלל החטיפה שלהם ומקבלים טיפולים. מדברים על טיפולים נפשיים שראינו פה על הלוח כמה נותנים טיפולים נפשיים למשפחות. זה לא טיפול נפשי. זה לא טיפול נפשי. זה אך ורק עובדת סוציאלית או פסיכולוג. הם לא מקבלים פסיכיאטר מאגף השיקום. לא נותנים להם את האפשרות הזאת. צריך לשחרר להם ולתת להם את היכולת ללכת לפסיכיאטרים. אני לא מקבל שיקום של ספורט. יש לי חבר שקטעו לו את הרגליים, הוא לא רץ יום בחיים שלו. יום בחיים שלו. פתאום הוא אצן, הוא רץ, הוא תפס את הספורט. אני לא יכול לייצג את ישראל בספורט. לא יכול. אין ייצוג להלומי קרב בספורט, לייצג את המדינה. אין. וזה לא אשמתם, זה עניין עולמי ופה ושם, סבבה. << אורח >> קריאה: << אורח >> יש עכשיו פראלימפי, אולימפיאדה. << אורח >> מיכה כץ: << אורח >> אין פרא אולימפי. לא יכולים להיות הלומי קרב בפראלימפי, זה לא קורה. << אורח >> עידן קלימן: << אורח >> אבל באינביקטוס כן. << אורח >> מיכה כץ: << אורח >> לא יודע אינביקטוס, אף אחד לא התקשר אליי. ואם יש, אני אשמח להפנות. עוד פעם אני אומר, חייבים הגדרה ברורה של Combat PTSD. בלי זה לא תוכלו לעזור לנו לעולם. שבעה חודשים אנחנו ישנים פה באוהלים. ילדים. אתה ראית, ראיתם, ילדים בלי נעליים, בבוץ, בגשם, בשלג, לא יודע מה, אנחנו נמצאים פה בחוץ. כשנפצעתי פיזית לא באתי וישנתי פה בחוץ. לימור הייתה שותפה לשיקום שלי, 15 שנה שיקמו אותי בצורה מטורפת בפן הפיזי. בניתי עסקים, הכול. אבל היום לא מצליח לעמוד על הרגליים והקצת שיש לי והקצת שהיה לכולנו, המשפחות שלנו לא מתפרקות, הן מתפוצצות. המשפחות שלנו מתפוצצות. למה? כי אין הגדרה נכונה. אני רוצה לדבר על האמבולנס. אני אישית התקשרתי לאמבולנס הזה. התקשרתי לאמבולנס, הייתי במצב קיצון מעל הקיצון שאני כבר נמצא. ארבע שעות חיכיתי, אף אחד לא התקשר אליי. מרוב שהייתי במצוקה ברחתי מהבית. התקשרו לבית שלי, רצו לדבר איתי, אשתי ענתה. הם אמרו איפה מיכה? היא אמרה מיכה לא פה, הוא ברח. הוא הלך, לא יודעת לאן. הם אומרים כשהוא יחזור שיתקשר. זה מה שהם אמרו. דיברו על, הנשים שלנו לא יכולות להתקשר לאגף. לא יכולות. יתקשרו, לא יקבלו מענה. הן לא יכולות לפתוח פניות בשבילנו, רק אנחנו. אבל תגיד לי איזה חייל שנורה בבטן או נורה בחזה היה צריך להתקשר לקבל טיפול? מי? איפה הוא? אני לא מכיר כזה. לקחו אותו, פינו אותו מהקרב, שמו אותו במקום עד שיקום. אבל אני, מדמם למוות ברחובות ואשתי או הילדים שלי לא יכולים לפנות. לא יכולים לפנות. קו חם למשפחות? בקושי קו לנו, אין להם אנשים שיעבדו. צריך להיות קו חם שיכולות לפנות משפחות: ילדים, הורים, נשים, לא יודע. כאשר נפצעתי פיזית הבת שלי לא הייתה צריכה להתקשר לשאול את אגף השיקום מה צריך לעשות בשבילי כשהייתי בכיסא גלגלים, הם לא יודעים איך להתמודד. פתחו את הדלת, ירדתי ברמפה. אבל עכשיו מה הילדים אמורים לעשות? מה הנשים שלנו, מה הילדים אמורים לעשות שאסור להם לפנות לאגף השיקום בשמנו, מה? ואתה יודע, האמבולנס הזה לא הגיע אליי אף פעם. לא הגיע. חזרתי הביתה 24 שעות, 30 שעות אחרי, לא חיפשו אותי. לא חיפשו אותי. לא התקשרו. התקשרו פעמיים, אשתי ענתה, הם אמרו כשמיכה יחזור שייצור איתנו קשר. לא הגיע האמבולנס הזה, לא הגיע. אני אישית, חגי ועוד הרבה מפה, מעל 50 מקרים שהאמבולנס הזה לא הגיע. מעל 50 מקרים. פה בירושלים של הלומי קרב בכל מיני היקפים. סיוע משפטי. אני רוצה לדעת, הדבר החדש הזה של סיוע משפטי. אני ראיתי לפני שבועיים או שלושה באינטרנט, ראיתי שהלום קרב מיום כיפור פעם ראשונה בחיים שלו, בן 74, קיבל קצת אומץ לב ללכת לוועדה. קיבל אומץ לב פעם ראשונה ללכת לוועדה. אני רוצה לדעת, היום בבוקר פותח את העיניים הלום קרב מיום כיפור, לא מעניין אותי ממתי. הוא יקבל את הסיוע המשפטי הזה גם? היום, ביום שהוא יפנה ויקבל 01, 03. << אורח >> קריאה: << אורח >> לא. << אורח >> מיכה כץ: << אורח >> למה שהוא לא יקבל? << אורח >> קריאה: << אורח >> למה לא? הוא כן מקבל. << אורח >> מיכה כץ: << אורח >> רק שאלתי. אם התשובה היא כן אני מודה לכם ואנחנו נוציא בשורה ונגיד לכל הלומי הקרב מאז קום המדינה ומלפני שלא יפחדו, שיש להם ייעוץ משפטי. << אורח >> קריאה: << אורח >> זה לא נסגר עדיין. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> תמשיך. << אורח >> קריאה: << אורח >> אבל ההודעה לא יצאה ככה. ההבנה הייתה שזה לחרבות ברזל. << אורח >> לימור לוריא: << אורח >> לא, זה לא רק חרבות ברזל. החלטת הממשלה אומרת על מי שהגיש בקשה אחרי ה-7 באוקטובר. הגיש בקשה. זאת אומרת זה יכול להיות בגין אירועי עבר, אבל הגיש. << אורח >> מיכה כץ: << אורח >> אמרתם גם עידן וגם לימור שהנכים הפצועים יודעים הכי טוב מה הם צריכים. אנחנו צריכים את המשפחות שלנו, הלומי הקרב. אנחנו פצועים, ה-Combat PTSD צריכים את המשפחות שלנו ואתם לא מפסיקים, בועז, גם אתה, על הדלת שלך כל יום אתה שומע בלי סוף כמה המשפחות שלנו מתפרקות. כמה הלומי קרב מתגרשים, כמה ילדים שלנו עוזבים את הבית. הבת שלי רק עזבה את הבית לפני שבועיים כבר בפעם החמישית. אשתי עוזבת אותי כמעט כל יום, כמעט כל יום היא עוזבת אותי וחוזרת והולכת וחוזרת. ומתחננת כבר. היא צריכה כבר להיכנס לשיקום. אבל היא לא יכולה. היא לא יכולה לראות פסיכיאטר וכאשר נותנים לה פסיכיאטר זה לעוד שנתיים. למה? כי היא לא הלוחמים. אבל אני לא יכול בלי המשפחה שלי, לא יכול להשתקם. זה הדבר היחיד שיש לי וזה הדבר היחיד שנותן לי מקום ללכת אליו. והיא לא יכולה לתת לי טיפול למשפחה שלי, היא לא יכולה. היא רוצה, היא לא יכולה. למה? כי כל החוקים במדינה מתקדמים. ביטוח לאומי מתקדם, פעולות איבה מתקדם, השבים מהשבי מתקדם, החטופים מתקדם. אבל אין משימה לאומית אי פעם ל-Combat PTSD, להלומי הקרב. אין משימה לאומי, אין מישהו שלוקח שאומרים לו זה אתה. עד שאתה לא פותר את הדברים האלה, עד שאני לא רואה שהלומי קרב לא מפסיקים להתגרש ואין להם מענה ואין להם משפחות. זה הפער הכי גדול לדעתי שיש, זה המשפחות שלנו, אנחנו חייבים אותם. איך אנחנו, חיילי צה"ל וכוחות הביטחון נהיינו בסוף סדר העדיפות של ממשלת ישראל. איך? ואני חייב להגיד, שלא תבין לא נכון, אתה עושה המון ועדות להלומי קרב, אתה עושה. יש גם חברי כנסת אחרים שעושים. אבל בואו ניקח עכשיו את הוועדות שעושים ל-AI, בואו ניקח ועדות שעושים לכל מיני דברים אחרים. בואו נראה כמה היו ל-AI בשנה האחרונה, בואו נראה כמה ועדות להלומי קרב היה בשנה האחרונה. אני יכול להגיד לכם כבר שאתה לא תראה כמה היו להלומי קרב, כי הכמות שיש ל-AI, AI הרבה יותר חשוב מאתנו. אולי תחליפו את כל החיילים פשוט ב-AI. אין הנגשה לחיילים עולים חדשים או משפחותיהם. אין, אני חייב להגיד שאין. אני מחפש כל יום, לא מוצא. לחיילים, עולים חדשים שאין להם את השפה, אני לא רואה הנגשה בדבר הזה. לא רואה. מצטער, לא רואה. << אורח >> יהושע פריש: << אורח >> עזוב הנגשה, מדבר על משפחות. אין לי משפחה. אין לי אף אחד. אתה יודע מי המשפחה שלי? מי לקח אותי לפני שש שנים כשהגעתי? תשע שנים אני פה. מיכה לקח אותי. זה המשפחה שלי. ואין לי. << אורח >> מיכה כץ: << אורח >> איפה קצינות הנפגעים בעלי שפות, שיכולים ללכת למשפחות ולהסביר להורים. אמא שעלתה מאתיופיה, היא צריכה שיגיעו אליה הביתה ויסבירו לה. בקיצור, אומרים כל הזמן ששילשתם את התקציב, שילשתם את התקציב להלומי הקרב. אבל אני מצטער להגיד לכם שלא שילשתם את התקציב להלומי הקרב. כי אין כזאת הגדרה. גם פה האחראי על PTSD בארגון נכי צה"ל יגיד אין דבר כזה הלום קרב, אין דבר כזה Combat PTSD. יש רק פוסט טראומה. גם ראש ארגון נכי צה"ל יגיד את זה, וזה לא באשמתו. זה בגלל שאתם לא עושים איזה שהיא הגדרה ולא עושים איזה שהוא חוק. אותו דבר גם לימור, לא יכולה לטפל ב-Combat PTSD כשאין את ההגדרה הזאת במחשב. הדבר הראשון שצריך תגדירו ותעשו הגדרה Combat PTSD. כמה פסיכיאטרים היו צריכים לשבת פה, ישב פה אייל פרוכטר, ישבו פה מלא פסיכיאטרים, איגוד הפסיכיאטרים בעצמו אומר אתם לא יכולים לטפל באנשים האלה בתור PTSD, לא יקרה. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> תודה מיכה, הדברים מאוד ברורים. << אורח >> מיכה כץ: << אורח >> דבר אחרון הכי חשוב, אני רוצה לדעת מתי המשך הדיון של זה. רוצה לדעת מתי המשך הדיון של זה. << אורח >> נעמה גולדשטיין: << אורח >> רגע, פורום נשות הפצועים, אנחנו רוצות רגע להגיב לדברים שלו. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> רגע, אתן רשומות. << אורח >> חגי עזרן: << אורח >> אני לא אגזול מזמנכם. יש לנו הרבה דברים שדיברו פה לימור וגם עידן. אבל אתם צריכים להבין שהמענה שלנו הוא הרבה יותר רחב. אנחנו מדברים קודם כל, סתם שתבינו, מצוקה לבלילה – אין מענה להלומי קרב בלילה. אין להם מענים בשעות שאנחנו אמורים לקבל מענה. זה אומר שאני לתומי באמת חשבתי שעידן יפתח, יש לנו בתי לוחם, יפתחו אותם 24 שעות קבוע. זאת אומרת, אני אישית מוכר מ-2006 על פציעה פיזית ומ-2023 על הפציעה הנפשית שלי. אני לא דורך בבית הלוחם. קשה לי באמת פיזית לבוא לבית הלוחם. קשה לי. אין לי בלטה אחת, מקום אחד לבוא בשקט, של שקט, לילדים שלי. שבתות שם בקיץ זה סדום ועמורה. למשל בבית הלוחם בירושלים, כשהיה צריך לעשות משהו עם הנכים הפיזיים סגרו את כל הבריכה. הביאו שם נינג'ות ודברים כאלה. אני רוצה שקט, מקום, חדר, משהו אחד, קטן, לבוא ב-2:00. אין לי, אין לנו לאן ללכת. ושם אנחנו נופלים. וזה מה שאנחנו בעצם רוצים. זה הפלסטרים שיתנו מענה. כי כל מה שעכשיו אנחנו מדברים זו תוכנית שתקום עוד שלוש שנים, ארבע שנים כל הדברים האלה. לא יודע, כל המענים שאנשים באמת יקבלו. זה לוקח זמן כל הדברים האלה. אבל יש פלסטרים שאפשר לעשות. לפתוח בתי לוחם. זה להקים בארבע כנפות הארץ, חמש כנפות הארץ, מקומות שיכולים לקבל את האנשים האלה. כי זה בעצם השיקום, אנחנו מחפשים שיקום ומענה ואין לנו את זה. זה לפי דעתי מה שאנחנו צריכים לחשוב. לעשות את זה בפיילוטים קטנים, עיריות, את כל הדברים האלה. << אורח >> עידן קלימן: << אורח >> רגע יקירי, אתה קצת לא מעודכן. קודם כל, התחלנו את הפיילוט בירושלים. << אורח >> חגי עזרן: << אורח >> יום בשבוע. << אורח >> עידן קלימן: << אורח >> לא, אבל ההיענות הייתה קצת נמוכה. << אורח >> חגי עזרן: << אורח >> כי הגדרת יום. אני לא רוצה להגדיר יום. << אורח >> נדב וירש: << אורח >> לא, לא, תקשיבו, אתה לא מבין, זה לא ישנה שהוא הגדיר את היום. מאוד קשה להביא פוסט טראומתיים. חבר'ה, תשימו את הדברים על השולחן. גם אנחנו כפורום יהלומי הקרב מתקשים להביא אנשים, כל הזמן להביא אותם ולמשוך אותם מהבית. זו המשימה. << אורח >> עידן קלימן: << אורח >> מאוד קשה. << אורח >> חגי עזרן: << אורח >> אבל אם יהיה מרחב שקט, מרחב מוגן, מקום שפתוח 24 שעות, תעודת זהות, חגי, כנס, שב. << אורח >> עידן קלימן: << אורח >> חגי, רק שתדע שיש לנו ככה: קודם כל, יש לנו מה שלא היה לפני חרבות, רכזי פוסט טראומה בכל בית לוחם, מרכז ייעודי לפוסט טראומה, מתעסק רק עם פוסט טראומה. הלומי קרב, מה שתרצו. רק עם זה. יש לנו עכשיו בירושלים בנייה מדהימה, שאגב, החבר'ה עושים את זה בעצמם יחד עם הקבלן המבצע. הם שותפים להקמת פינה שקטה וגינה ומקום ייעודי שלהם בחורשה של בית הלוחם. שזה מדהים. לא יודע אם ראיתם סרטונים. תראה את עדיקה וכל החברה שם עושים את זה. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> שמיר, ביקשת מקודם. בבקשה, המתנת בסבלנות. << אורח >> שמיר בניטה: << אורח >> יחסית קצר. כי זה ועדת מעקב. את הכאב ואת הסיפורים אנחנו כל פעם אומרים וכל פעם מדברים. אני עוד פעם, אני אחד מאלה שלא חושב שמגיע למישהו הכול. אבל אני חושב שמגיע לאנשים לקבל את הטיפול הראוי שמגיע להם. מיכה צודק, וזה בכוח הוועדה לעשות, וזה להגדיר מהי תגובת קרב. אתם לא מבינים מה, אני פונה לחברי הכנסת, כיוון שיש הרבה מאוד ידע חסר בכל מה שקשור לזה שאני מגיע לוועדה ואני רואה את עצמי כגיבור שאני מתמודד נפש. זה לא מתאים להיות מתמודד נפש, אני נפצעתי. חלק מהפציעה שלי היא להתמודד עם בעיות נפשיות, אבל הפציעה הכללית שלי היא תגובת קרב והיא משפיעה על הרבה דברים בחיים האישיים שלי. אני רוצה לבקש מהוועדה ומצה"ל בעיקר שלושה דברים: אתם לכם יש את הכוח הפוליטי להעביר את מה שעידן, ישבנו אצל שר הביטחון. שר הביטחון הסכים קודם להעביר את השלב הראשון, שלב ההכרה או מה שנקרא הוקרה באנשים שנפצעו ולהפוך אותם קצת ללא שקופים, מה שנקרא אות עיטור הפציעה. הדבר השני זה כל מה שקשור למעבר הזה בין החיים של חיילי המילואים בתקופה הזאת לבין האזרחות, גם חיילי מילואים וגם סדירים. אנחנו מפקירים אותם. אם אנחנו מבינים שפציעת תגובת קרב, אם אנחנו מקבלים את מה שכל המומחים אמרו שזו פציעה שהיא מתגברת עם הזמן ואנחנו אומרים לבן אדם בוא תהיה פצוע לבד שנה וחצי עד שאתה מגיע לוועדה, זאת אומרת שאנחנו לכתחילה גזרנו עליו חיים של הלם קרב. אבל אני רוצה לספר לכולם סיפור, ובעיקר לך בועז, אני יודע שאתה עסוק. חזרנו מאומן לפני כמה שבועות. - - - מכיר את מעללנו. אבל הסיפור הזה, נסעו חמישה הלומי קרב ותיקים ונסע הלום קרב צעיר מחרבות ברזל. ובסוף המסע הזה הוא אמר לי משפט שהבהיר לי שאני לא אפסיק להגיע לכנסת ואני לא אפסיק להילחם. אני חושב שאם היו יודעים להשתמש בכלי הזה יותר, אני חושב שגם הרבה אנשים היו מבינים כמה לא כדאי להם להיות נכים. אבל הבחור הזה חזר איתנו והדבר שהוא אמר לי בשדה תעופה, הוא אמר לי אני רוצה להגיד לך דבר אחד: אני כמוכם לא רוצה להיות. אחרי חמישה ימים שהוא ישן איתנו באותו חדר חמישה הלומי קרב, שנשברים גיטרות מטריגרים שקורים בלילה, שחמישה אנשים לא ישנים, אני פעם ראשונה בחיים חייתי במקום אשתי ואני חזרתי משם גמור ומודה לה על כל רגע שהיא סובלת אותי. זה בלתי יאמן מה זה לחיות איתנו ביום יום. אני לא אומר את זה כאיזה שהוא תירוץ, אלא אני אומר את זה כי ברגע שמבינים שהטיפול בפציעה הזאת, הסוד של הטיפול הזה הוא טיפול רציף וטיפול שהעיקר שלו זה קשר, קשר אישי בין אנשים. אם נלך למדעי המוח ונכניס פה את הזה, אנשים צריכים לשחרר אוקסיטוצין, שזה קורה להם עם הכלב או בעיקר מרגשות. אז יש לנו סיכוי להציל אנשים ולהוציא אותם לעבודה. אני רוצה להגיד לכולם, אני מכיר הרבה סוגים של נכים. הנכים היחידים שאני מכיר שמוכנים לקרוע את תעודת הנכה שלהם מחר זה אלה שלא מסוגלים לחבק את הילד שלהם. היחידים שמוכנים לוותר על כל שקל שהם מקבלים, זה אלה שלא מסוגלים לדעת שהם יזדקנו עם האישה שהם אוהבים. אנשים מוכנים לוותר על כל חוויה או כל טיול או כל מקצוע פראלימפי ולייצג את מדינת ישראל, כי הם יעמדו לבד על הדוכן. הם יישארו בודדים. ואם הצבא ומשרד הביטחון ואתם, חברי הכנסת, לא תתעשתו על על עצמכם במיידי, יש דור שלם של אנשים שמסתובב עכשיו שהוא בר הצלה. לא סתם, יובל שני, שאנחנו חברים הרבה זמן, לפעמים אנחנו מסתכלים על עצמנו כאבודים. אבל כמו שאנחנו מסתכלים על עצמנו כמי שהלכו לאיבוד בתוך המערכת, כך אנחנו מסתכלים על החבר'ה הצעירים האלה שיוצאים ואומרים אלוהים ישמור, אם הם רק היו יודעים מה מחכה להם מה הם היו מוכנים לעשות כדי לא להיות במצב הזה. וזה כן בידיים שלכם. כן בידיים שלכם להביא את השר, כן בידיים שלכם להביא את הרמטכ"ל. כי כן, זה בידיים שלנו אם לעשות, איך הוא אמר? לוקחים ימי עיבוד ליומיים? כן, זה בידיים שלנו להחליט שלא. עיבוד לא עושים יומיים, עושים חמישה ימים. זה הכלל, וצריך להביא את המשפחה. יכולים. לא צריך יותר מזה, זה יכול לקרות מחר. אז סליחה ותודה. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> לא, למה סליחה? תודה שמיר. אני פשוט חייב לנטוש אתכם לכמה דקות, כי יש לי שיחת טלפון. רק בעקבות הדברים שאמרה, שרון תמשיך, רק הערה אחת לגבי מה שאמרת ואני בטוח ששרון מצטרפת אליי ואלעזר ורם בן ברק חברי, לגבי רעייתך. איך אני אגיד את זה? נוכחותך כאן מאוד נעימה לנו, רק שתזכור את זה. תודה רבה. (היו"ר שרון ניר) << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> בבקשה גברתי, חה"כ פנינה תמנו שטה. << דובר >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> תודה גברתי היושבת-בראש. קודם כל להודות ליושב-הראש, שהוא יצא, ומקיים את הדיון הזה. אני חושבת שהדבר הטוב ביותר, ואני אפנה אליו, וגם את תפני אליו עם הבקשה הזאת, זה לדאוג שתהיה או ועדת משנה או ועדה מיוחדת. היה לי גם שיח עם הנציגים, עם הלוחמים היקרים שנמצאים פה ומציפים את הקול החשוב הזה כדי שבאמת נהיה במקום הרבה יותר טוב בעליות שם בשבילם אחרי כל מה שהם הקריבו. גם להודות למי שעוסקים במלאכה: ללימור, לנציגי צה"ל, ענבר, אור וכל היתר וכמובן ארגון נכי צה"ל. בסוף אתם עומדים במלאכה הקדושה הזאת יום יום ואני יודעת שלא פשוט להגיע למקום הזה. הרבה פעמים אתם תחת ביקורת. ולא רע גם להגיד מילה טובה. בסוף אני אודה לחיילים, אתם בראש מעייניי. אבל לצד זאת, אני מרגישה, לימור, ופה אני שמעתי את ארגון נכי צה"ל ומשם אני גוזרת את זה, שיש בסיס. היה דיון, הייתה רפורמה "נפש אחת", שוב, של בני גנץ. היו תמות, היה חזון, היה שינוי דיסקט, תפיסה, הכלה, הכרה. ויש את הבסיס הזה ואנחנו יודעים מה קורה כשיש חילופי תפקידים או כאשר משנים ועדה. הרבה פעמים הקושי הוא דווקא בהעמקה והכרה של הבסיס הזה שממנו יוצאים לדרך. התוכנית עובדת. צריך להרחיב אותה. אני כן מסכימה איתך, כנראה שיש הרבה דברים שרק את יכולה להגיד כמי שעומדת בראש המערך הזה, שהכלים של לפני המלחמה, לפני ה-7 באוקטובר, הם לא אותם כלים שאנחנו יכולים להשתמש בהם היום. לתחושתי כן צריך רגע לעצור, לקחת את כל חברי המועצה, פרופ' מור יוסף הוא איש מאוד רציני. כן להפגיש עם הקולות, עידן היקר ואת החברים האלה, שגם ישמעו, לעשות יום עיון שאתם מרגישים שזה יושב בדיוק על המקום הנכון. מה לי חסר? אנחנו ככנסת. אנחנו גוף מפקח. גם היום אני מרגישה איזה תחושה, אולי יש איזה שהיא התקדמות מדיונים קודמים, אבל גם תחושה שלא מחזיקים בבעיה. היה פה את יוסי שאמר בעיה – פתרון, בעיה – פתרון. הוא צודק, צריך לפשט את העניינים. צריך להביא לנו מעבר למערך, ראינו את זה הרבה פעמים, צריך לבו7א ולהראות מה החסמים, מה הבעיות ולצד זה איפה הפתרונות שאתם מציעים ומה הפער התקציבי. אחרת לא נתקדם, אתם לא תתקדמו. ולפעמים דברים ייעשו, ואני בטוחה שייעשו. אבל אם זה לא מועבר בצורה הנכונה לציבור אנחנו ניפול. חשוב לי לגעת בעוד סוגיה, נמצאות פה פורום נשות הפצועים. << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> בקצרה גברתי, כי יש עוד 10 דקות ויש אנשים שהגיעו, חברים של ג'וש בון. << דובר >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> כן. יש פה את פורום נשות הפצועים. באמת, מצדיעה לכן. הן הביאו קול מאוד חשוב שגם את היית שותפה כשהיית יושבת-ראש בוועדה לקידום מעמד האישה. קול שהוא סופר משמעותי. חייב לקחת את המכלול הזה. אז היה שפה של הלקוח זה לא המשפחה. מאז התקדמנו, גם הצבא וגם משרד הביטחון. אנחנו במקום אחר. << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> תודה רבה. << דובר >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> נקודה נוספת גברתי יושבת-הראש. העולים החדשים והחיילים הבודדים. לא יכול להיות שעולים חדשים שההורים שלהם אין להם את השפה ואת הכלים להיאבק עבורם יפלו בין הכיסאות. ועידן, אתה היית מלווה את צ'קול, אם אתה זוכר, שהוא בסוף נהרג לצערנו. ואני אומרת, לא יכול להיות מצב שאנחנו מפקירים אותם. אנחנו מפקירים את החיילים הבודדים שנמצאים פה וההורים שלהם לא כאן כדי להיאבק עליהם, אנחנו מפקירים את חסרי העורף ואנחנו מפקירים את אלה שההורים שלהם אין להם שפה. אני יום יום מטפלת בזה, כולל הסיפור של אתמול. אתמול אתם זרקתם, קיצרתם, הצבא קיצר שירות של חייל שנפצע, שאת כל השירות שלו הוא עשה בעזה, עבר תאונת דרכים. כן, לא היה לו ביטוח והוא אמר שהוא לא ידע. על זה אתם זורקים אותו, מקצרים לו. תקשיבי, קיצרו לו שירות ואמרו לאמא ולבחור הזה שהוא ממוצא אתיופי להתראות, אתה ברחוב. היא גרה בטבריה קומה רביעית, דירת עמידר. בלי מעלית. << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> תודה רבה גברתי. << דובר >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> לא, אני רוצה שהם יתנו תשובה על הדבר הזה. קיצרו שירות, הביאו לו באותו יום שחרור. << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> הנושא הפרטני הזה, הוא נושא אחר, אני מבקשת שאחרי זה אלוף משנה - - - << דובר >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> לא, הוא לא נושא אחר. את יודעת למה? שרון, את מכירה אותי טוב. << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> הוא לא נושא של הלומי קרב. אני רוצה לשמוע אותם גברתי. << דובר >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> שרון, הוא לא נושא אחר. אני לא אתן לחברה הישראלית להיות צבועים. לפני חודשיים הרביצו להלום קרב, אף אחד לא אמר כלום, בן הקהילה האתיופית. זה לא נושא אחר. וכאשר יש פצוע בן הקהילה האתיופית שנזרק לרחוב ממלונית כשהוא פצוע רב מערכתי, אני הולכת, סליחה, זה לא שאני לא מכבדת אותך, פשוט הקול הזה הוא חשוב. << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> לא, לא, הכול בסדר. אנחנו מבקש מאל"מ ענבר סיטבון תוך כדי לבדוק את הנושא הפרטני. << דובר >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> משפט אחרון. << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> את מכירה את זה? << דובר >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אני רק אזכיר שבני הקהילה שלי נלחמו באומץ רב ונפלו בקרב יותר מהשיעור שלנו באוכלוסייה. << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> בהחלט. << דובר >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אז תתעוררו על עצמכם ותטפלו בדבר הזה. << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> בהחלט. תודה רבה גברתי. << אורח >> עידן קלימן: << אורח >> רגע, לפני שאת הולכת, את יודעת מה את צודקת? שברפורמת "נפש אחת" נקבע שהדבר הזה אסור. נקבע שאסור לשחרר פצוע מצה"ל, לא פוסט טראומתי ולא פיזי, עד שהוא עובר להכרה באגף השיקום. << דובר >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> והם שיחררו אותו לרחוב. << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> תודה רבה. << אורח >> עידן קלימן: << אורח >> מה שאני בא לומר שבעומסים האלה - - - << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> אני מבקשת את ההתייחסות למקרה הפרטני החשוב הזה, שחה"כ תמנו שטה מטפלת בו באופן אישי. << אורח >> עידן קלימן: << אורח >> זה המשמעות של חוסר כוח אדם. << אורח >> קריאה: << אורח >> כמו שהיה עם ג'וש בון. << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> אני מבקשת לא להפריע. אנחנו רוצים לשמוע עוד אנשים, תודה רבה. אני מבקשת להקשיב כעת ליהושע פריש, חבר של ג'וש בון ואולי יש פה קו מקשר. כי באמת החיילים הבודדים, אלה שלא תמיד מחוברים גם להוויה, לתרבות, אין להם משפחה שתתמוך אותם ותדע להציל אותם ממשבר כזה. אז אנחנו צריכים רגע לדעת, יש פה מרכיב קושי נוסף לתמוך אותם. אז בבקשה יהושע פריש. בבקשה. << אורח >> יהושע פריש: << אורח >> נעים מאוד, אני יהושע פריש. אני קודם כל, אני נכה צה"ל. עם אחוז הנכות הבדיחה לעומת הפציעה שלי. הייתי בהתהפכות של האמר בצבא ב-2019, עד היום אני לא מקבל טיפול, לא מקבל מענה. הייתי בוועדה באגף השיקום, נתנו לי 10%. התוצאות של הוועדה "אתה שמן וזה למה כואב לך הגב". אני מוכן להראות לכל אחד פה תמונה שאני הייתי מתחת להאמר, תקוע חצי פאקינג שעה, דומם, צורח, חושב רק על מוות. ושום דבר אחרת מזה. והעיקר שאני שמן וזה מה שגורם לי לכאבי הגב שלי. הייתי בוועדה, הרופא ביקש ממני להתכופף, אז אני מתכופף כמה שאני יכול. ומה הרופא עשה? איזה הבל הבן אדם הזה עשה לי? הוא שם את היד שלו על הגב שלי, אומר 'אתה יכול להתכופף עוד. עוד, עוד, עוד' ודחף אותי לרצפה. אני רוצה שתבינו, זו ההתייחסות שלכם. עזוב, עזוב חייל בודד, ללוחמים? ועזוב את זה שאני גם הלום קרב מ-7 באוקטובר, אני פה במלחמה כבר מה-7 באוקטובר, אני במילואים. אני בימ"מים שאני יושב פה, אתם מבינים את זה, נכון? אני גם, אני יוצא מפה ואני הולך לשמירה, זה מה שאני עושה. אז אני רוצה לשאול כמה שאלות. לא רק שאלות, אני רוצה שתבינו גם כן למה אנשים לא רוצים, במיוחד גם חיילים בודדים לא רוצים לטפל באגף השיקום. דבר אחד: הם מפחדים שילכו לטיפול, שסוף סוף ילכו לטיפול שיעיפו אותם מצה"ל. הם נתנו את כל כולם לצה"ל והם מפחדים שצבא יבוא ויגיד בגלל שאנחנו חושבים שאולי יש סיכוי קטן שאתה לא כשיר, אז אתה לא הולך לעשות זה. אני אומר לכם שזו טעות הכי גדולה שיכולה לקרות. למה? כי קרן יושבת פה לידי והיא יכולה גם להגיד לכם שג'וש לא הלך לטיפול בגלל שהוא פחד שיוציאו אותו מהמערכת. המפקדים שלו פחדו להוציא אותו גם מהמערכת, כי הם רצו לשמור אותו במערכת. זה קצת על ג'וש. אני גם אגע בעניין של חיילים בודדים. אני חייל בודד, עליתי מארצות הברית. אני כבר עשור פה בארץ, אז אני פחות חייל בודד, אבל אני עדיין עם הקהילה ואני חושב שאני מייצג כבר את הקהילה כבר בשלב הזה. יש לי גם עוד חבר ג'ק פה שהוא גם חייל בודד. ולמה אנחנו לא פונים לאגף השיקום? כי יש אנשים שלא רוצים, עזוב שלא יודעים לטפל בבירוקרטיה, אין להם כסף לשלם לעורך דין. ףף << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> אתם מכירים את מה שהעלתה פה ראש אגף השיקום שאפשר לפנות עם ייעוץ משפטי בחינם? << אורח >> עידן קלימן: << אורח >> עוד לא עבר. << אורח >> יהושע פריש: << אורח >> תקשיבו, מי יהיה שם כדי להגיד לי את זה? אגף השיקום יוזמן, אני מקווה מאוד, ליום סידורים של נפש בנפש אני מאמין, לעזור לחיילים בודדים שם. אבל עזוב את זה, איפה אגף השיקום? כשאני השתחררתי מהצבא, כשאני השתחררתי אחרי פציעה שלי, של ה-PTSD שלי, של הלום קרב שלי וכל הדברים, איפה אגף השיקום היה? אני עד היום לא פניתי. אני מפחד מאגף השיקום. אני רואה את הבניין הזה אני נכנס לפחד, להתקפה, לחרדה, שאין דברים כאלה. אני מפחד מהבניין הזה. כי למה? כי פאקינג אנשים שם שורפים את עצמם מרוב שלא מטפלים בהם. זה המציאות. זה המציאות. אני מוכר 10%, שברתי שלוש חוליות בגב. הייתי תקוע מתחת להאמר. ועזוב את זה שהייתי צריך גם להרוג מחבלים במלחמה הזאת ושחילצתי גופות של טנקים בזרעית. מה אמורים לעשות פה? אז אולי נדפק לי השכל, אולי נדפקה לי הקופסה ואולי אני לא, לא יודע. אבל איפה הטיפול? למה אני צריך להתחנן? למה אני צריך להתחנן לעורך הדין שלי לטפל לי בתיק, שבסוף הוא ייקח לי 50% מהפאקינג כסף, שלא אכפת לי מכסף. בא לי טיפול. אין לי אף אחד. אין לי אף אחד חוץ מהקהילה שלי, חוץ מאחי פה, זה הבן אדם. אין לי אנשים. אנחנו חיילים בודדים לא מקבלים כלום מהמדינה הזאת. אנחנו לא מקבלים כלום. נתנו הכול. וחיילים מפחדים לדבר אתכם. וכאשר מדברים אתכם ולהגיד שלא ישחררו אותו, למי הוא אמור לפנות? מישהו, חייל בודד עובר משהו בסוף השירות שלו שהוא יכול לקבל הכרה כנכה? אני יכול להבטיח לכם שהוא לא עובר את זה. לא בגלל אני גם עברתי את זה, בגלל אף אחד לא מדבר איתך. שולחים אותך למקצוע לחיים בסוף השירות הצבאי, שולחים אותך לאיזה מערכת שאומר לך כנס משתחררים וזהו. לא מדברים איתך על הלום קרב, על הפצוע, על הגוף, על הנפש, על כלום. זה על זה, וגם הבירוקרטיה, זה הזיה. << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> בוא תתכנס בבקשה יהושע למשפט אחרון, כי אני רוצה לתת לעוד אנשים. << אורח >> יהושע פריש: << אורח >> אני 10% נכה ואני עדיין נלחם על זה. אני רוצה להגיד משהו לארגון נכי צה"ל. אני לא יכול להיכנס לבית הלוחם. אתם מבינים איזה הזיה זה? אני רוצה לשנות את החיים שלי. אני צריך טיפול ואני לא יכול להגיע לשם. אני מתחנן שאני אלך לשם. אני מתחנן, תן לי ללכת לשחות, תן לי ללכת לטפל עם עצמי. << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> מתחת ל-19. << אורח >> יהושע פריש: << אורח >> אני לא יכול להגיע למקום הזיה הזה. << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> מתחת ל-19% אני מבינה. נכון? << אורח >> יהושע פריש: << אורח >> איזה הזיה. איזה פאקינג הזיה. אף אחד לא אמר לי על ועדת חריגים. באתי למקום, אפילו לא הכניסו אותי כי אין לי מדבקה. זו המציאות? שאני צריך 19%, אוקיי, בסדר, 19%. אז אגף השיקום, את יכולה לעזור לי לקבל 19% או לפחות מה שמגיע לי, בקטנה? << אורח >> דניאל סער: << אורח >> ואז זה יהיה הסללה לנכות. - - - להוכיח את נכותו וללכת לרופאים ולהביא לכם מסמכים וכל זה בשביל מה? להיכנס לבית הלוחם. << אורח >> יהושע פריש: << אורח >> אני אסגור בכמה משפטים אחרונים. אני חיכיתי לפני כמה ימים, אתמול הייתי בבית חולים הדסה. << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> יש פה כמה נציגים מארגון נכי צה"ל שאחרי זה בתום הדיון אני בטוחה שישמחו לקחת ממך פרטים. << אורח >> יהושע פריש: << אורח >> אני אשמח, אבל זה לא רק בשבילי, אתם מבינים את זה? אני אשמח שהוא יכול לעזור לי פרטני. << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> אני בטוחה, כן. אבל יש ועדת חריגים ולכן אין לי ספק שהם יתנו על זה את הדעת. << אורח >> יהושע פריש: << אורח >> אין בעיה, לידור יכול לעזור לי, אתה יכול לעזור לי. << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> יעזרו לך אחרי זה. << אורח >> יהושע פריש: << אורח >> אבל מה עם אחרים? מה עם אחרים? זה לא רק אני. אוקיי, אני פה בשביל לדבר בשבילם. אבל מה עם אחרים? אני אתמול הייתי בהדסה כדי לעשות בדיקה לגב. << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> יהושע, אני חייבת לתת לעוד אנשים לדבר. << אורח >> יהושע פריש: << אורח >> דברו, דברו, אני לא - - - << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> אני מצטערת. << אורח >> יהושע פריש: << אורח >> העיקר אני יושב פה שעתיים, במקום המזדיין הזה. כולם מדברים - - - << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> יהושע, יש לך - - - << אורח >> יהושע פריש: << אורח >> לא, לא, לא, תני לי לדבר. << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> בוא, שב תגיד. אני נותנת לך. << אורח >> יהושע פריש: << אורח >> - - - אני אין לי משפחה. << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> שב, אני נותנת לך. << אורח >> יהושע פריש: << אורח >> לא. << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> שב, אני נותנת לך לדבר. << אורח >> יהושע פריש: << אורח >> לא רוצה לדבר. << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> מוריה אילן, פורום נשות פצועים. << אורח >> דניאל סער: << אורח >> אין לו את הבית שלו להיות בו - - - << אורח >> קריאה: << אורח >> הם באים מארצות הברית, באים לתת את עצמם למדינה. << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> חברים, אני רוצה לתת לכולם לדבר. אנחנו גם נעזור ליהושע פריש. רשמנו את זה. אנחנו נעזור לו. << אורח >> יוסי סרדי: << אורח >> לא, זה בדיוק הקטע, חבר'ה. חבר'ה, זה לא לעזור. << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> אני אשמח אם מישהו יביא אותו במקום, בואו תביאו אותו. << אורח >> יוסי סרדי: << אורח >> תקשיבי, זה לא לעזור לו. זה לעזור לכולם. חבר'ה, חבר, אם יש פה מישהו שסבבה לו לצחוק פה בוועדה בזמן שאנשים פה מדממים, אז שנייה להירגע. << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> אני מבקשת רגע, סליחה, סליחה, אני מנהלת את הדיון. תודה. << אורח >> יוסי סרדי: << אורח >> אני לא דיברתי עלייך. << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> לא, לא, אני מנהלת את הדיון. בואו ניתן לה לדבר. אם אתה רוצה לעזור לו, שנעזור לאוכלוסיית הבודדים אז תקרא לו עכשיו. << אורח >> יוסי סרדי: << אורח >> הלומי הקרב מעלים בעיה, אנחנו בואו נעשה פינג-פונג. << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> את קוראת לו? תביאו אותו. << אורח >> יוסי סרדי: << אורח >> די עם הפינג-פונג הזה. << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> מי מביא אותו, את יהושע פריש? יופי, שמיר הלך להביא אותו. שמיר, תודה. << אורח >> יוסי סרדי: << אורח >> הוא מעלה בעיה, מי יכול לתת לו פתרון? << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> מוריה, בבקשה. << אורח >> יוסי סרדי: << אורח >> מי יכול לתת לו פתרון? << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> אנחנו רושמים, תאמינו לי, יש פרוטוקול לדיון ואנחנו גם נעשה - - - << אורח >> יוסי סרדי: << אורח >> אני בטוח, אתם הקול השפוי, אבל תעשו את זה, בבקשה. << אורח >> מוריה אילן זר כבוד: << אורח >> תודה רבה. << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> מוריה, בבקשה. << אורח >> דניאל סער: << אורח >> אף אחד לא בא בשביל עצמו, באנו בשביל הקהילות שלנו. << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> את צודקת. מוריה, בבקשה. (היו"ר בועז ביסמוט) << אורח >> מוריה אילן זר כבוד: << אורח >> בהמשך לדברים שהעלו פה קודם, אני מוריה ונעמה. אנחנו מפורום נשות הפצועים. הבעלים שלנו נפצעו במהלך המלחמה הזאת. פורום נשות פצועים חרבות ברזל. אנחנו פורום שמאגד תחתנו את כל נשות פצועי המלחמה, אם זה במילואים, סדיר, קבע, כוחות הביטחון, נשות שוטרים וגם נשות אזרחים. כרגע אנחנו נשות חרבות ברזל. הרבה מאוד מהנשים בפורום שלנו הבעלים שלהן הלומי קרב ופוסט טראומה. חשוב מאוד להגיד שהרבה מאוד מהפצועים פיזית גם מתפתחת אצלם פוסט טראומה. אנחנו שומעות, אנחנו חשות מה זה להיות מה שהם העלו פה מהצד שלהם כהלומי קרב, מה זה להיות הנשים בבית שחיות את המלחמה ואת הפוסט טראומה של הבעלים שלנו שחזרו משדה הקרב. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> אנחנו איתך. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> יהושע פריש. יהושע, אני פשוט לא הייתי פה. הבנתי שאתה צריך להשלים את דבריך, אז בבקשה יהושע. אני גם רוצה לשמוע אותך. בבקשה, לאט-לאט. << אורח >> יהושע פריש: << אורח >> אני מצטער שיצאתי ככה, זה קשה לי. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> הכול בסדר יהושע. << אורח >> יהושע פריש: << אורח >> אתה יודע, יש לי בקשה אחת לוועדה הזאת. יש את הוועדה להלומי קרב, יש את הוועדה להכול, יש גם ועדה של עלייה וקליטה, אבל זה לא שייך. זה לא שייך. צריכה להיות ועדה למען חיילים בודדים, חיילים בודדים נכי צה"ל, הלומי קרב, נפגעי פעולת טרור, עזרה למען העולים האלה שעשו כל כך הרבה. כי ועדת עלייה וקליטה לא יעשו כלום, סליחה. זה לא במקום. חייל בודד לא יודע לפנות ואין לו אף אחד לעזור לו. אין לו. אנחנו פה לבד. אין לנו אף אחד פה. אני מתחנן אליכם, תפנו לארגונים. תפנו למרכזי חיילים בודדים. תפנו לאנשים. זו עבודתכם. אני יודע שקשה לעשות את זה לפעמים, אבל אין להם לאן לפנות. הם לא יודעים להתעסק עם הבירוקרטיה הזאת. אפילו האתר המזדיין הזה הם לא יודעים. זה הזיה. אין להם לאן להגיע. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> בוא נשמור על השפה, בוא נשמור. << אורח >> יהושע פריש: << אורח >> זה פשוט הזיה שאני צריך להגיע לפה ולהתחנן אליכם תטפלו בי, תעזרו לי. אני מתחנן. חיילים בודדים אין להם אף אחד פה שנלחם בשבילם. אני פה כדי לייצג אותם. אנשים מתחננים אליי, אומרים לי תעזרו לנו. אז מה אני עושה? אני פונה לארגונים פרטיים, non-profit, שיתנו מענה נפשי לחיילים בודדים האלה. שיתנו עזרה. אין אף אחד שעוזר. אז צה"ל, בבקשה, משרד הביטחון, ארגון נכי צה"ל, תעזרו לנו, אנחנו מתחננים אליכם, תעזרו לנו. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> תודה, תודה רבה. משפט אחד, כי הבנתי - - - << אורח >> דוד נוזידה: << אורח >> סליחה שנייה, כבוד יושב-הראש, אני רוצה פשוט בהקשר הזה. יש פה איזה שהוא הקשר, אני לא יודע איך לקרוא לזה. זה מדהים קצת, אם אתם מסתכלים על זה. כי הוא פה, והוא מי שמטפל בו ותומך בו ונותן לו את מה שהוא צריך בעצם, זה הוא. << דובר >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> שהוא גם עולה. << אורח >> דוד נוזידה: << אורח >> לא הוא, לא הם. לא למי שיש כביכול את כל הכלים שצריך. זה הוא. הוא שבעצמו מתמוטט ומעצמו. הוא קוראים לו אבא - - - << אורח >> יהושע פריש: << אורח >> מיכה כץ ונאווה כץ הם המשפחה שלי, חד משמעית. הם אנשים שלקחו אותי מההתחלה של השירות שלי ועד היום, הכניסו אותי לבית שלהם. נאווה קוראת לי הילד שלה. << אורח >> דוד נוזידה: << אורח >> מה עושים למיכה ובאיזה מצבים העמידו את מיכה. אולי לא בכוונה, לא אמרתי משהו אישי. המערכת. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> תודה, תודה. << אורח >> יהושע פריש: << אורח >> אני מתחנן, בבקשה, תכניסו פרוטוקול, תכניסו ועדה למען הדבר הזה. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> רשמתי לפניי, אבל גם ניפגש ממש בקרוב. זה לא שניפגש בעוד חודשים. אני רוצה גם שבקרב הגורמים המקצועיים יגיעו הדרגים הגבוהים. נעמה, בבקשה. רשמנו בפנינו, רשמנו הכול. << אורח >> עידן קלימן: << אורח >> אני רק אומר לפרוטוקול שאנחנו לא מכירים את ג'וש, לא הגשתם בקשה. יש בארגון נכי צה"ל - - - << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> עידן, אני רוצה לסיים עוד שתי דקות, אני רוצה לשמוע אותם. << אורח >> עידן קלימן: << אורח >> רק להגיד שיש בארגון נכי צה"ל - - - << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> עידן, אני אמרתי לך משהו. אתה לא יכול לעשות את זה, בבקשה. אחרי זה יישאר זמן. בבקשה נעמה. << אורח >> נעמה גולדשטיין: << אורח >> נעמה מפורום נשות הפצועים. אני רק רוצה לציין בראשית דבריי שאנחנו לא הצלחנו להביא אף אישה שבעלה מאובחן בפוסט טראומה. רק שתבינו את העומס שיש על הנשים האלה. יש להן לטפל גם בבעל וגם בילדים. אני לא אלאה פה, אני רק רוצה להציף כמה נקודות. חוות חוסן שהוצעו פה כטיפולים אין עליהן שום מעקב, משרד הביטחון זורק כספים. אנשים רשומים ולא מגיעים, זה דבר אחד. בתים מאזנים – שמים אנשים בבתים מאזנים לא מותאמים. וזה גורם אחר כך לעוד יותר ירידה בתפקוד, למצבים שהבעל נכנס לבית חולים, לא בית מאזן, עוד יותר גרוע מבית, לכפר שאול או מחלקה סגורה. ככה שגם כשנותנים טיפול לא תמיד הטיפול מותאם. יותר מזה, המשפחה לא מעורבת בטיפול. אישה שבעלה מאובחן בפוסט טראומה אין לה מושג מה היא עושה. אין שום תוכנית טיפול סדורה. היא מוצאת את עצמה לבד מול כל העולם. יש לה ילדים לגדל. יש לה בעל שלא מתפקד. או שדוחפים לו סמים או שהוא שוכב כל היום במיטה וזה מה שהוא עושה. שתבינו את המצבים. נשים קורסות. באמת שקורסות. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> נעמה, אני פשוט חייב לסיים. << אורח >> נעמה גולדשטיין: << אורח >> אין בעיה. אנחנו ההצעה שלנו, אנחנו מבקשים להקים מרכז שיקומי. כמו שיש שיקום פיזי אנחנו מבקשים שיהיה שיקום נפשי. אין בעיה להקים את המרכזים האלה תחת בתי הלוחם או תחת בתי - - - << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> תודה נעמה, אני חייב לסיים ב-14:00. << אורח >> נעמה גולדשטיין: << אורח >> רגע. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> נעמה, תודה. הדברים ברורים. זה רשום וגם את תבואי גם בישיבה הבאה. << אורח >> מוריה אילן זר כבוד: << אורח >> גם הדרכה למשפחות, איך להתמודד עם האבא והבעל הפוסט טראומתי. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> בבקשה, עידן. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> עידן, להתייחסות לנושא החיילים הבודדים. << אורח >> עידן קלימן: << אורח >> רק רציתי להגיד שג'וש כמובן אנחנו נדבר מיד אחרי. בארגון נכי צה"ל יש תוכנית ייחודית לחיילים בודדים, שנולדה אחרי חרבות ברזל. << דובר >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> ועולים חדשים. << אורח >> עידן קלימן: << אורח >> פצועים בודדים זה לא רק עולים חדשים, זה גם אנשים - - - << דובר >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> לא, אמרתי שגם לעולים החדשים צריך תוכנית ייחודית ואני פניתי לשר, ההורים שלהם לא יודעים לעזור להם למצות את הזכויות. << אורח >> עידן קלימן: << אורח >> הם איתנו, זה תחת הפצועים הבודדים. הם איתנו. יש קבוצה של מעל 170 פצועים בודדים שנמצאים תחת קבוצה שלנו. של חרבות, שכבר התחילו ונעבוד כקבוצה. תמיכה. אני רק מבקש ממך אדוני יושב-ראש הוועדה - - - << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> שנייה, אי אפשר. << אורח >> יהושע פריש: << אורח >> אבל עידן, לי אין 19%, צריך לעבור ועדת חריגים. << אורח >> עידן קלימן: << אורח >> רק להגיש ועדת חריגים לבית הלוחם ולהתקבל. ואז אתה בפנים והכול בסדר. זה לא אנחנו, זה המחוקק, אחי. ב-1996, לפני שאני הייתי הצ'ופצ'יק של הקומקום העבירו את זה בכנסת. זה לא תלוי בארגון נכי צה"ל. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> רגע, תקשיבו, אני פשוט מסכם פה. << אורח >> עידן קלימן: << אורח >> אני מבקש אדוני בסיכום - - - << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> אני אומר בינתיים, לא. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> יהיה דיון המשך. << אורח >> עידן קלימן: << אורח >> אני מבקש כיושב-ראש ארגון נכי צה"ל שבסיס הסיכום שלך יתחיל מהאירוע של תוך שנה להעביר ב-12 החודשים הקרובים את כל פצועי חרבות ברזל ועדה רפואית להכרה ב-06. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> אז יש הרבה מסקנות. << אורח >> עידן קלימן: << אורח >> זה הבסיס של הבסיס. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> אני כבר אגיד דבר אחד, שבאמת, הדיון היום, אנחנו קוראים לתיקון החלטת ממשלה 4088 על ידי משרדי המשפטים, האוצר והביטחון. אנחנו גם קוראים למימוש מלא של רפורמת נפש אחת, לרבות השלמת צעדי חקיקה ותקציב מתאים. להשלים בהקדם את פער כוח האדם באגף השיקום עוד בשנת 2026. לבצע בחינה להעברת אגף השיקום ליחידת סמך עצמאית שתאפשר מתן מענה מהיר, בדגש על מהיר, ויעיל, לצרכי הנכים. להאיץ את סיום עבודת ועדת מור יוסף. הוועדה המשותפת לתקציב וביטחון בראשותי מבקשת לקבל הצעת תקציב מעודכנת לגבי אימוץ כל תהליך השיקום, לגבי 2026, שתיתן מענה מתאים לפערים שהוצגו לי כאן בדיון, שאני חושב כמובן סיפור של כוח אדם, שזה גם כוח אדם. דיגיטציה שהזכרתם. כוח אדם ודיגיטציה. בכל מקרה, הדיון הבא יהיה בהקדם. יהיו פה עוד נושאים. כפי שאמרתי לכם, אני אעבוד בצמוד גם עם חבריי לאופוזיציה, אנחנו באמת עובדים יד ביד. זה יותר מסימבולי העובדה ששרון פה יושבת לידי ויד אחת, כי פה יש קונצנזוס. יש פה קונצנזוס. אני מאוד מודה, עידן, על תרומתך הרבה לדיון הזה. כמובן לך, לימור, על העבודה. אל"מ ענבר סיטבון וכמובן אתם, חבריי. מספיק הימים שאתם פה באים כאשר יש דיונים על כל כך הרבה נושאים ואתם מקבלים את החמש-עשר דקות, כמו איזה סימון "וי". זה לא המקרה. << אורח >> קריאה: << אורח >> אני לא יצא לי דקה לדבר. אני שלוש שעות שומע הרבה בעיות, בזמן שיש לי בעיה רצינית. אני פה עשרות פעמים, בין אם זה מהאבות הגרושים, חיילים בודדים והלומי הקרב. אני בא לייצג, הפעם, את הבעיה האישית שלי. חודש וחצי שאני לא רואה את הילד שלי. חודש וחצי, בגלל הרשות המבצעת שזה אתם, זה תחתיכם. אני לא רואה את הילד שלי. אני יכול לגדל עשרות חיילים בודדים בשנה, מאות חיילים בודדים עוברים בקהילה שלי, שהקמתי עם ג'וש בון של never alone, אבל את הילד שלי, את הילד שלי, האישי, אני לא יכול לגדל. למה? בגלל תלונת שווא. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> אתה תבוא אליי. << אורח >> קריאה: << אורח >> תלונת שווא. לקחו לי את הנשק. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> זה נושא פרטני. << אורח >> קריאה: << אורח >> לוחם שאין לו נשק זה לוחם בלי יד. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> תודה. << אורח >> קריאה: << אורח >> אין לו את המשמעות. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> תבוא אליי ונראה. << אורח >> קריאה: << אורח >> את המשמעות, לקחתם לי את הלב, את הילד שלי. שנה וחצי, בגלל 15 תלונות שווא. כל פעם שבא לה, יש איזה קנאה, היא הורסת. דיברנו פה על משפחות - - - << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> אני נועל את הדיון. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 13:55. << סיום >>