פרוטוקול ועדה

הכנסת העשרים-וחמש מושב רביעי פרוטוקול מס' 472 מישיבת ועדת הפנים והגנת הסביבה יום שני, כ"ב בשבט התשפ"ו (09 בפברואר 2026), שעה 12:38 סדר היום: << הלסי >> הצעה לדיון מהיר בנושא: מתווה פיצוי בלתי הוגן לתושבי שכונת נס לגויים בתל אביב, של חה"כ עופר כסיף, חה"כ קטי קטרין שטרית, חה"כ מירב כהן << הלסי >> נכחו: חברי הוועדה: יצחק קרויזר – היו"ר חברי הכנסת: עופר כסיף מוזמנים: יונתן רלבג – יועמ"ש החטיבה לשמירה על הקרקע, רשות מקרקעי ישראל שלומי גבאי – סגן השמאי הממשלתי, השמאי הממשלתי הראשי - אגף שומת מקרקעין חגית שמואל לונה – שמאית מחוזית, השמאי הממשלתי הראשי, אגף שומת מקרקעין עידן אשר – יועמ"ש חברת עמידר - החברה הלאומית לשיכון בישראל אורן חזן – חבר כנסת לשעבר נופר בן הרוש – תושבת שכונת נס לגויים בתל אביב יורם חג'בי חגי – עו"ד, תושב שכונת נס לגויים בתל אביב דודו הלוי – נציג תושבי שכונת נס לגויים בתל אביב ראובן בן יעקב – תושב שכונת נס לגויים בתל אביב ורד אלבלה – תושבת שכונת נס לגויים בתל אביב רחמים סאטל – תושב שכונת נס לגויים בתל אביב איסי גולן – תושב שכונת נס לגויים בתל אביב יוסף חרמון – תושב שכונת נס לגויים בתל אביב אפרת קמחי – תושבת שכונת הארגזים משתתפים באמצעים מקוונים: נועה מושייף – עו"ד, ייעוץ וחקיקה (אזרחי), משרד המשפטים ייעוץ משפטי: רעות בינג סגנית מנהלת הוועדה: ליאת סעדון רישום פרלמנטרי: חבר תרגומים, מיטל פורמוזה רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> הצעה לדיון מהיר בנושא: מתווה פיצוי בלתי הוגן לתושבי שכונת נס לגויים בתל אביב (מס' 6478). << נושא >> << יור >> היו"ר יצחק קרויזר: << יור >> אנחנו פותחים את הדיון היום בנושא מתווה פיצוי בלתי הוגן לתושבי שכונת נס לגויים בתל אביב. הצעה לדיון מהיר של חה"כ עופר כסיף, חה"כ קטי שטרית וחה"כ מירב כהן. חה"כ כסיף, אתה רוצה לפתוח ולחבר את כל הנוכחים? בבקשה. לאחר חה"כ כסיף נעביר את רשות הדיבור בין התושבים הרבים שאני רואה שנמצאים כאן, לבין המשרדים הרלוונטיים. כל אחד שמדבר רק לציין את שמו ותפקידו לפרוטוקול. בבקשה חה"כ כסיף. << דובר >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר >> שלום, תודה רבה וברוכים הבאים לכל האורחים המכובדים. האמת שאני חייב להגיד שאני מתרגש לראות פה כמה חברים ותיקים, כי אני מלווה את המאבק של השכונות כבר כמה שנים, מגבעת עמל, עליה השלום שזו הייתה טראומה. וכפר שלם, אבו כביר, נס לגויים, שכונת הארגזים. אני אישית מלווה את השכונות האלה ומנסה להיאבק על זכות התושבים שם להישאר במקום או לקבל פיצוי הולם ואני מתרגש לראות אתכם פה. אני אתן איזה שהיא סקירה היסטורית קצרה לטובת הפרוטוקול ואז גם יהיה לי חשוב להוסיף איזה שהוא, כמה אמירות לגבי זה. קודם כל, אנחנו מתמקדים עכשיו בנס לגויים, אבל צריך לזכור שיש כמה וכמה שכונות בתל אביב, חלקן כבר הזכרתי, גבעת עמל, פונו כבר, חלקן עומדות לפני פינוי. יש גם לכל שכונה בעיות ייחודיות, אבל יש גם בעיות משותפות. אני אתייחס לבעיות המשותפות בסוף דבריי. קודם כל צריך להזכיר שהמתחם עצמו נס לגויים קם על חורבות הכפר הפלסטיני אבו כביר. בהתחלה הוקמה שם מעברה, בשנות ה-60 שוכנו במבני קבע יהודים בעיקר מזרחים, וזה חשוב להזכיר את זה ואני גם רוצה אחר כך להגיד מדוע. הם זכו למעמד של דיור מוגן בשטח שהמדינה הקצתה להם. במשך עשורים התושבים שם חיו ללא כל שירותים מוניציפליים הכי בסיסיים שיש. ממש הזנחה פושעת, גם מידי המדינה וגם מידי העירייה, שנים ארוכות. בשנת 2017 אושרה בוועדת התכנון המחוזית של תל אביב תוכנית התחדשות עירונית בשכונה שנקראת נווה עופר, זה לא על שמי. ובחודש מרץ 2025 רמ"י פרסמה מכרז שיווק במסגרת של תוכנית אב להקמת כ-500 יחידות דיור. זה המכרז שאנחנו עוסקים בו. בחודש נובמבר האחרון, ממש לא מזמן, חברה בשם ריאליטי זכתה במכרז במחיר של 350 מיליון שקלים לרמ"י. בהתאם לתנאי המכרז המציע אמור להתחייב למלא את ההתחייבויות של רמ"י או של עמידר כלפי הדיירים המוגנים, כולל התחייבות שנובעת מחוזה השכירות. וכל מחויבות אחרת כלפיהם, לפי כל דין. אבל מיד לאחר הזכייה ובלי שרמ"י והתושבים הגיעו להסכמות, היזם הפרטי החל בביצוע עבודות בשכונה, בלי שהייתה אכיפה מצד המדינה או העירייה. רמ"י טוענת שמאחר והתושבים שם מנס לגויים לא היו בעלי המקרקעין הם חסרי זכויות קנייניות באדמה ולא צריך לפצות אותם בדירה תמורת דירה או משהו שווה ערך לקרקע. רמ"י על בסיס זה מבססת את גובה הפיצוי על המעמד שלהם כדיירים מוגנים בלבד. מה שאומר שסכומי הפיצוי הם לא סתם נמוכים, הם ממש מעליבים ומשפילים. בוודאי לא יכולים לתת מענה לאנשים הטובים שחיים שם. התושבים לא מתנגדים לפיתוח ולהתחדשות עירונית, אבל הם דורשים צדק. נורא פשוט. עשורים שהם חיו שם או אבותיהם ואימותיהם, חיו שם, טיפחו את המקום באמת בתנאים קשים. אמרתי קודם, בעצמם. והמדינה המפקירה אותם לחסדי השוק של הנדל"ניסטים. הדבר הזה הוא בלתי נסבל. בשורה תחתונה מי שאיבד או יאבד חלילה בית או נכס ראוי שיקבל בתמורה בית או נכס. זה הדבר הכי פשוט. עכשיו אני רוצה להגיד פה עוד כמה דברים ואני אנסה לקצר. דבר ראשון, הצדק הטבעי אומר, אני לא מדבר כרגע על החוק, אני מדבר על הצדק הטבעי והבסיסי. תושבים שלא קיבלו עזרה במשך עשורים טיפחו במו ידיהם, פשוטו כמשמעו, את המקום ועכשיו רוצים לזרוק אותם לכלבים. הדבר הזה, אם זה לא עוול, אם זה לא אי צדק במובן הכי בסיסי, אז אני לא יודע מי אי צדק ועוול הם. זה אנטי צדק, זה אנטי דמוקרטי אני חייב להגיד. משום שדמוקרטיה היא לא רק כמו שאנחנו יודעים שלטון הרוב, הדמוקרטיה היא גם זכויות של הפרט וזכויות של אלה שזקוקים ביותר. אני רוצה להגיד גם עוד משהו. התוכנית, כמו בשכונות נוספות, היא גם אנטי יהודית. היא לא רק אנטי דמוקרטית ועוול הווה אומר מנוגדת לצדק הטבעי, לצדק חלוקתי. היא גם אנטי יהודית. ואני רוצה להסביר מדוע. משום שכולם מכירים את האמירה אל תשליכני לעת זקנה. אבל תיקחו בחשבון שיש המשך למשפט הזה במקורות, הוא אומר ככלות כוחי אל תעזבני. וכשאנחנו מדברים על הסיפה חז"ל אמרו שכאשר מדובר ב-ככלות כוחי אל תעזבי, הכוונה היא לא רק לזקנה, הכוונה היא לחולשה חברתית. לחולשה כלכלית, להיעדר קול. זה הפרשנות של חז"ל. רבי דוד קמחי, רד"ק, עוד הוסיף ואמר על זה שהמשמעות של ככלות כוחי אל תעזבני זה כאשר האדם אינו יכול לפעול עצמאית. למשל בגלל פרנסה לא מספקת. בנוסף לכך שמדובר על תוכנית שהיא לא צודקת ולא דמוקרטית, היא עומדת כנגד כל ערך יהודי, כפי שאני הזכרתי, ויש עוד הרבה מה להזכיר בהקשר הזה. לכן אני פונה פה ליושב-ראש הוועדה, יחד עם החברים שלא נמצאים והחברות, ומבקש מאוד לתת מענה לתושבים הטובים האלה שעומדים בפני שוקת שבורה. אני מבקש שבהמלצות של הוועדה תהיה דרישה מרמ"י, מרשויות המדינה, מריאליטי ולהחיל את זה על שאר השכונות. בשלב ראשון להקפיא לחלוטין את הפינויים. יש פה אנשים שבנוסף למה שהבהרתי עד עכשיו, אנשים מבוגרים, אנשים חולים, אנשים נכים, אנשים עם טיפול שמקבלים לסרטן. אי אפשר לסבול את ערלות הלב שעומדת כאן על הפרק. אי אפשר. לכן אני מאוד מבקש שבהמלצות יהיה כתוב במפורש הקפאה מיידית של הפינויים ומתוך מטרה או לבטל לחלוטין את הפינויים או לתת פיצוי הולם. נכס תמורת נכס או שווה ערך לנכס. זה מה שאני מאוד מבקש שהוועדה תקבל ואני מקווה שנצליח. אני בכל מקרה עם חבריי, לא אוותר על המאבק הזה. << יור >> היו"ר יצחק קרויזר: << יור >> תודה רבה. מי כבודו? << אורח >> יורם חג'בי חגי: << אורח >> עו"ד יורם חג'בי חגי, מייצג את תושבי נס לגויים. הוא שהגיש את העתירה לביטול המכרז שניהלתי זכתה בו. אני מייצג עכשיו כל אחד. יורם חג'בי. << יור >> היו"ר יצחק קרויזר: << יור >> יורם חג'בי רשום, אז בהמשך הדיון כשאני אתן לך את זכות הדיבור. << אורח >> יורם חג'בי חגי: << אורח >> הייתי רוצה לדבר גם משהו מהפן המשפטי. << יור >> היו"ר יצחק קרויזר: << יור >> נשמח לשמוע, אבל בהתאם לסדר הדוברים. תודה רבה חה"כ כסיף. אני חושב שבעקבות הדיון הזה והדחיפות בסיטואציה של התושבים, אז גם הבאנו את זה במהירות כאן לדיון בוועדה. זה נושא שהוא חשוב. << דובר >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר >> ואני מודה. << יור >> היו"ר יצחק קרויזר: << יור >> מגורים של אותם התושבים. אני רוצה אבל לשמוע רגע לפני שאנחנו נשמע גם את התושבים ואת נציגיהם, אני ארצה לשמוע רגע את רמ"י. לתת פה איזה שהיא התייחסות מה קורה שם מבחינתכם. וגם להתייחס להצעות שהציע חה"כ כסיף. << אורח >> יונתן רלבג: << אורח >> יונתן רלבג, יועץ משפטי לחטיבת שמירה על הקרקע, רשות מקרקעי ישראל. כמו שהוזכר, יש בעצם את החלק במתחם נס לגויים ששווק במכרז. זה בכפוף לשמירת כמובן זכויות הדיירים המוגנים. זה חלק אינטגרלי מהמכרז. חשוב כמובן לציין שאנחנו כבר אחרי עתירה ואחרי פסק דין של בית משפט מחוזי שאמר שלא נפל רבב בפרסום המכרז. יש מספר הליכים משפטיים כרגע שמתנהלים. תביעות פינוי שהוגשו בחלקים שלא שווקו במכרז כלפי תושבים ממתחם נס לגויים. חשוב לציין שיש בהחלט מתווה פיצויים. לקרוא לו מתווה פיצויים בלתי הוגן אני חושב שזה דבר שהוא מאוד לא נכון, אבל אני לא כאן כדי לדבר על מהו הוגן ומהו לא, אלא רק לשקף את מה שיש. יש מתווה שאושר באופן רוחבי במשרד המשפטים. מתווה מדיניות אחידה לתשלום פיצויים בגין פינוי קרקע מדינה למחזיקים שלא כדין, שאושר על ידי המשנה ליועץ המשפטי לממשלה ארז קמיניץ בזמנו. המתווה הזה מציע פיצויים נרחבים מאוד גם למי שאינו בעל זכויות בקרקע. לפי המתווה הזה זכאים התושבים לערך של 80% מדירה של 100 מטר באזור שבו הם גרים. זאת אומרת אנחנו מדברים על 80% מערך דירה בתל אביב, בגודל של 100 מטר רבוע. אז בסכומים אנחנו מדברים בין 2.5 מיליון שקלים ללמעלה משלושה מיליון שקלים לכל אחד מהזכאים. כאשר כמובן מדובר באיזה שהוא מתווה פוחת. מי שאכן כמו שציין חה"כ כסיף, נכנס במעברה וקודם לשנת 1970 הוא מקבל את הפיצוי המלא. דיירים מוגנים מקבלים, אגב, יותר במתווה הזה, בשל זכותם המעוגנת כדיירים מוגנים. הם כמובן לא חייבים לקבל את המתווה ומתנהלים מולם באופן רגיל לפי חוק הגנת הדייר. מי שנכנס החל משנת 1970 ואילך יש איזה שהוא מדרג פוחת. 1970 עד 1980, 1980 עד 1990, 1990 עד שנת 2000. פולשים לאחר שנת 2000 למתחם נס לגויים לא זכאים לפיצוי. << אורח >> קריאה: << אורח >> כל מי שנמצא כאן הוא בעצם נתבע. << אורח >> קריאה: << אורח >> זה שקר. << יור >> היו"ר יצחק קרויזר: << יור >> אנחנו תכף נשמע גם את נציגי התושבים. דודו הלוי, בבקשה. << אורח >> דודו הלוי: << אורח >> שלום, צוהריים טובים לכם. קודם כל, אני נמצא פה עם התושבים. תודה רבה יושב-הראש. אני הייתי, אני יושב-ראש סניף של הליכוד, הייתי בדרום תל אביב עד לפני מספר שנים. אני בא ואומר לרמ"י, דיבר פה חה"כ כסיף על הזקנים, על החולים, על אנשים חסרי ישע. אומרים המלבין שיניו יותר ממשקהו חלב. איפה החיוך שלהם? איפה התעוזה הזאת להגיד להם אחרי כל כך הרבה שנים, עשרות שנים, לכו הביתה? איפה התעוזה הזאת של הממסד הזה, של רמ"י, שהוא גוש שמן שנותן שמנת רק ליזמים כאלה או אחרים ולא מתחשב בקטנים ובחולים. באנשים האלה, חסרי הישע, ריבונו של עולם. אני פעיל חברתי בהתנדבות. אני רק רוצה להגיד דבר אחד: קודם כל, לחה"כ כסיף, שאני משתתף ועומד מילה במילה מה שהוא אמר. ובנוסף לכך, אני מכיר את האזור הזה על בוריו. אני גדלתי שם, אני גדלתי בקריית שלום שזה חופף מאוד לתל כביר, לנס לגויים. הייתי רוצה שמישהו מאתנו יהיה מסוגל להצביע להרים את היד ולהגיד שמפנים אותו מהבית שלו והוא מרים את היד. אני בטוח שאף אחד לא היה מרים את היד, גם אני לא הייתי מרים את היד. זו הסיטואציה שנמצאת פה, כרגע הם תושבים חלשים. מאוד חלשים. ואי אפשר להגיד להם 'אין מה לעשות אתכם'. לא מקובל בשום צורה ובשום קונספט שיכול לעלות על הדעת. האנשים האלה חיו שם 40, 50 ו-60 שנה. המדרגות האלה לא נותנים להם שום מענה. צריכים לבטל קודם כל לאלתר את צו הפינוי של אנשים שלא ישנים בלילה. זה יותר מצדקה, לתת צדקה לבן אדם שהוא רעב. כפי שציינתי, שלמה המלך אומר המלבין שיניו יותר משקהו חלב. אדם שאתה נותן לו לחייך ונותן לו את המקום שלו, את הכרית שלו שעולה אפילו 10 שקלים אבל יש לו את קורת הגג, הוא יודע שיש לו את השקט שלו. ולהם אין. והם לא מסוגלים לזה. אף אחד מאתנו לא ירצה להיות בסיטואציה של פינוי כזה או אחר. אנחנו מפחדים מדוח של 100 שקלים שלא יבוא עיקול. לאיפה הם ילכו? איפה הם ישנו? איפה הם יאכלו? מי ייתן להם מענה? מי, היזמים? היזמים יתנו להם מענה? לא מעניין את אף אחד. אני מבקש בכל לשון של בקשה שתהיו קשובים. אתם פשוט לא מבינים את הכאב שלי כלפיהם. אני באתי לפה לא על מנת לקבל פרס וגם לא להדליק משואה. אני באתי לפה שתגידו אנחנו באים פה לעזור לכם ודי לישיבות, די לישיבות כאלה או אחרת. להגיע איתם להסכמה, להגיע איתם למצב שביתי הוא מבצרי. תודה רבה. << יור >> היו"ר יצחק קרויזר: << יור >> תודה רבה. אני רק מבקש בלי מחיאות כפיים. אנחנו בוועדה בכנסת, אז גם אם הדובר מציג את עמדתכם מדם ליבו, אז בבקשה תשמרו על איפוק. השמאי הממשלתי, תתייחס? << אורח >> שלומי גבאי: << אורח >> שלום לכולם, שלומי גבאי, סגן השמאי הממשלתי. אני למעשה זומנתי לדיון כנציג השמאי הממשלתי הראשי. בסופו של דבר מדובר פה בעניין של מדיניות. מדיניות של רשות מקרקעי ישראל לגבי מתווה של פיצוי ובסופו של דבר השמאי הממשלתי האחריות המקצועית שלנו למעשה ללוות את נושא השווי. זאת אומרת, ככל שיוחלט שבאמת הפיצוי במתווה כזה או אחר, שכרגע הוא מצוי בדיון, יהיה על סמך שומת מקרקעין, אז אנחנו נדע להקצות את השמאים וגם לבקר את השומה ולפקח על העבודה המקצועית במקרה הצורך. זה למעשה המנדט שלנו. << יור >> היו"ר יצחק קרויזר: << יור >> את השמאות לפיצוי שיונתן דיבר, מי בעצם עשה? השמאי שלכם, של רמ"י, לא השמאי הממשלתי? משם הענקתם את הנתונים. << אורח >> יונתן רלבג: << אורח >> כמובן. השמאים שלנו גם עובדים, שמאים של השמאי הממשלתי הראשי, הם עובדים על פי הנחיותיו. << יור >> היו"ר יצחק קרויזר: << יור >> הבנתי. בסדר גמור. עו"ד יורם חג'בי, אתה מייצג את מי? << אורח >> יורם חג'בי חגי: << אורח >> את תושבי נס לגויים. << יור >> היו"ר יצחק קרויזר: << יור >> שכולם מאוגדים בקבוצה אחת? << אורח >> יורם חג'בי חגי: << אורח >> אז אני אסביר. היה חלום של תושבי נס לגויים עוד לפני שהיה המכרז, שהיא תהיה הפעם איזה התאגדות של כל התושבים ושיוכלו לפנות לרמ"י ולומר להם בואו תשתפו אותנו בפינויים שלנו. אנחנו מסכימים להתפנות. הקמנו אגודה, יש לנו אגודה לתושבים, ובואו נעשה הפעם שונה את הדבר. האגודה יחד עם רמ"י בהסכמה ניסו לתת מענה לכולם, לפנות את כל המקום, לשלב את כל מי שגר שם בשכונה הזאת, נס לגויים. ואז הוגשה, רמ"י פרסם מכרז לשיווק של 550 יחידות דיור, שבו נמצאים חמישה דיירים מוגנים. כאשר השווי שנקבע היה 770 מיליון שקלים, כאשר הזוכה בעצם שילם כ-340 מיליון שקלים, 370 מיליון שקלים, לא זוכר. וזה למה? כי יש דיירים מוגנים. קרקע תפוסה שווה פחות כסף. את זה השמאי הממשלתי, שלומי, לא עשה. הוא רק אמר המינימום זה 10% עד הסכום הגבוה. שליש מהסכום את זה משלמת ריאליטי היום. כאשר כולנו יודעים פה שבית שאני מוכר ב-3.5 מיליון שקלים או ארבעה מיליון שקלים, הדרום - - - רק היום הצפון בתל אביב. ובעצם נגרע מהקופה של כולנו בין 770 ל-500 מיליון שקלים. מה זה? חמישה דיירים מוגנים מורידים שווי של 770 מיליון שקל ל-300 מיליון שקלים? גם הצעות שהוגשו היו עוקבות אחת אחרי השנייה. אני ניסיתי, הגעתי עתירה לביטול המכרז. אלוהים עדי כמה השקעתי בעתירה הזאת והוספתי עוד שני עורכי דין יחד איתי, גם את משרד כספי בהתנדבות וגם את משרד גורניצקי. אין טענה שלא טענו אותה. אבל מה היה חסר שם? כשהופעתי בדיון, מה היה חסר? לא היה מי שיסתכל עליי בכלל. ואני 48 שנים, שנתיים סטאז'ר, 50 שנה במקצוע. תגגלו את השם שלי, יש לי מאות תיקים, ארגזים. ואני מדבר, לא שומעים אותי בכלל. וכמובן פסק הדין היה מאוד טכני, על פי הדין המינהלי. אדוני, יש צד ג' זוכה. לא נפל פגם מהותי במכרז, לא הוכחת את זה, אומר לי השופט מה זה עניינך? אז הוא שילם פחות כסף. אני אומר לשופט זה עניינך הדבר הזה, אתה גם אזרח במדינה הזאת. מוכרים את זה בנזיד עדשים? עכשיו יש חמישה דיירים מוגנים שריאליטי צריכה לפנות אותם, לא אתם. והם לא ישנים בלילה, אחת מהן חולת סרטן בבית, לא הגיעה. הגיע אחד עם גלגלים, עגלה פה. איפה הוא? הוא פה. עכשיו דיירים, איפה שורש הרע בנושא הזה? שהאנשים האלה באו ועלו לארץ בכלל לא דיברו איתם. לא באו אליהם בכלל. מי דיבר איתם? מדוע למשל לא עשו אגודת נס לגויים, המינהל או הממשלה או הסוכנות? היו מקצים להם לכל אחד, כמו שהקצו במקומות אחרים שהייתי מטפל, ברמת אביב, במקומות אחרים. למה המדינה לא עשתה את הדבר הזה כשהיא לקחה את האנשים האלה, הם באו כעולים חדשים, דאגה להם כבר לדיור. לא דייר מוגן. דייר מוגן זה זמני. הוא לא משלם כסף. תן להם זכויות. הרי המלכוד של דייר מוגן היא מלכודת. והנה, תראו עכשיו, הנה תביעה שהגיעה לי זה עתה, המנוחים - - - של נתבעים 1 ו-2, הוכרו אצל התובעת כדיירים מוגנים בנכס המוגן בו התגוררו. הוכרו כדיירים מוגנים. זה מלכודת. מה דייר מוגן? יש את הפקיד מעמידר, מגיע כל שבוע. יש תוספת קטנה בחלון, עיריית תל אביב מגיעה, צו הריסה. זה מה שעשו לאנשים האלה. אני יודע את זה מידיעה אישית, כי מתקשרים אליי באמצע הלילה. אין להם שום סיכוי כנגד רמ"י או כנגד עמידר. עמידר ניגשת לתושבים שם, אומרת כל יום בודקת אותם עם יס"מים שם בשטח. אבל למה? למה אני שואל? למה לא לעשות את הדבר הזה, להקפיא את הנושא. אדם שהוא מחזיק יש לו זכויות כלשהן. אבל מה קרה? כשחוקק חוק המקרקעין ב-1969 יש סעיף שאומר מי שהוא בעלים של הקרקע יכול לדרוש בכל עת את מי שהוא לא הבעלים שמחזיק בשטח. נגמר הסיפור. ברגע ש- - - אני הבעלים הוא מחזיק, איזה הגנה יש לו? איזה הגנה יש לו? זו זכות קניינית של המדינה. מה הוא יכול לעשות בכלל? ואני מופיע בתיקים כאלה, הופעתי בהמון תיקים. אומרת לי השופטת חג'בי, איפה החוזה? איפה, מתי מפנים? זה ככה. אני עושה לה הצגה. אני חוויתי את זה 40 שנה. אני אומר לה הוא מחזיק 30 שנה במקום. טוב, הגיע הזמן לצאת. אלה ציטוטים. כן, תצא חג'בי, תצא מהמקום. עורך הדין שמייצג את עמידר מה אכפת לו? יש לו נצח. כלומר, אין לו שום זכות הגנה כנגד אותם בעלים. גם דייר מוגן עשה איזה הפרה שהיא קטנה, גם אין לו. שכר דירה רובם לא יכולים לשלם. ומה, יש תרגיל חדש. מפסיקים לגבות שכר דירה מהתושבים. לא גובים מהם בכלל, לא באים אליהם. אומר לי לקוח, שמע, הם לא לוקחים לי שכר דירה. שישלם. לא, לא, הוסיפו טיפה - - - ולא רוצים שכר דירה ממנו. כלומר, הוא מועמד לפינוי. לא היום, לא מחר. עכשיו שימו לב, המדינה לא פינתה אותם עשרות שנים. עשרות שנים. הגיעו לשם ב-1950, 1949, נלך צפונה צפונה, הצהירו בשנות ה-70, קצת פסקי דין, 80. אבל איפה עכשיו, כבוד יושב-הראש, איפה עכשיו התביעות? יש לנו תב"ע מ-2017, ל-1,500 דירות, תב"ע נס לגויים, שבעצם הייתה אמורה להיות בשיתוף פעולה עם התושבים. אני מחזיק פה מסמך, החלטת הנהלה אדוני 4595, נושא הסמכת פינויים וקריטריונים זמניים מתחם נס לגויים, זה סליחה, ב-2019. אנחנו 2025. ומה נאמר פה? קידום, שיווק 300 יחידות דיור לפחות לצורך מימון מהלך הפינויים. 300 יחידות זה הרבה כסף. הייתה כוונה כזאת. הקימו מינהלת, אני הופעתי גם. בשביל מה שואלים את הבן אדם? איפה החופש הלך? איזה זכויות יש לך? לזה עשינו את הדבר הזה? - - - יודעים שאין להם חוזים. לא נתנו להם חוזים גם כן, סליחה. הם לא קיבלו חוזים. שמים אותם, לא מפנים אשפה. אנשים שם הולכים כמו סהרורים. הייתי שם במקום. ומה, עכשיו לוקחים כלים שבכלל לא מתאימים לתושבים האלה. הרי אין להם שום סיכוי בכלל להתמודד עם הטענות האלה. ואז מה ממשיכים בכתב התביעה לומר פה? הם כותבים עכשיו בנו פה, בנו שם, פינוי. ואלה הורים שהגיעו בשנות ה-50, 1949, הסבא והסבתא. << דובר >> רעות בינגג: << דובר >> והם דיירים מוגנים? << אורח >> יורם חג'בי חגי: << אורח >> לא. תקשיבי גברתי, דיירות מוגנת קשה היום למצוא בכלל. אבל מה? אל תכעסו עליי, אל תכעסי עליי, אני מדבר מדם ליבי. אבל מה? במכרז כתבו דיירים מוגנים. ברוך השם. עכשיו, אנחנו בדיון, היינו במן דו מחשבה. לכאורה דייר מוגן לא מקבל פיצויים, לא גבוה. מצד שני, דייר מוגן על פי הכללים החדשים אם מוגן אז אפשר לעשות מכרז, כי יש לו זכות חוקית. למה? כי יש הנחיה של יועצת משפטית לממשלה שאם יש פולשים במקום אין מכרז. כתבו שדיירים מוגנים. השופט אומר לי חג'בי, מה, הם לא מוגנים? הם בעלים אמרתי לו. מה אני אגיד לו? ואז אפשר לעשות מכרז, כי יש דיירים מוגנים, משהו חוקי פה. ואז אני רואה כתוב שם ליד זה, הרי משקיעים שם שני דונם, דונם, ה-5.70 האלה. אני אומר מה עם השטח הזה? כתבו חזקה רצונית או משהו כזה. << דובר >> רעות בינגג: << דובר >> אבל יש מסמך משפטי שמעיד על זה שהם דיירים מוגנים, שאפשר להשתמש בו בשביל באמת אי אפשר לשווק מכרז. << אורח >> יורם חג'בי חגי: << אורח >> יש לי מסמכים שגם עמידר מצאה אותם, שהם ישנים. יש להם מעמד של דייר מוגן. אבל זה לא, דייר מוגן הזה זה דייר שאם, עמידר, לא יודע. הפיצוי לא מהשמיים ולא מן הארץ. פיצוי רק - - -. אם יש 60 מטר ודונם, מה התפללנו שיהיה? שיהיה לנו אגודה יחד עם המינהל ולא מאוחר גם היום. יש עוד שלושה מתחמים יש. אנחנו מוכנים כולנו להתפנות בהסכמה. אבל לעשות קריטריונים. למה שהם לא יישארו במקום, למה לא? יהיה פחות בעוגה, חלק ממנה. אני שם המון המון שנים. אתם צריכים להבין שאדם שגדל בבית 60 שנה או 70 שנה עם ההורים שלו, הוא מרגיש מאוד זהות למקום הזה. הוא אומר זה הבית שלי. ככה הוא מרגיש לפחות. אז עכשיו אתם עובדים לפי הדין נניח. אבל זה לא הכלי שבו אתם צריכים להשתמש נגד האנשים האלה. זה מאוד בוטה. הסכומים הם כאלה: 2,800,000, 230; ו-300,000 שקלים. אלה הסכומים. אני לא יודע מה ששלומי קבע. אלה הסכומים. ואני גם לא ראיתי שהוא שם אותם שאלות של אשר, זה נכון, אבל עדיין נמצאים ברף הנמוך. דירה באזור שם של ארבעה חדרים, לא קרקע, שווה לפחות 3.4-4 מיליון שקלים. מה עם כל שאר המחזיקים? כלומר, מה שאנחנו אומרים זה דבר כזה, סליחה. כל המחזיקים יעופו, כי אין להם הגנה לכאורה. אין להם הגנה לכאורה. הצעירים יקבלו שם אולי 300,000 שקלים והשאר גמרנו. גם הוכשר השטח, הפרויקט שהוא נס לגויים לשיווק כולו בעצם. וזה לא הייתה כוונת הפרויקט במקור שלו. הכוונה הייתה שהם ישתלבו שם, שיהיה משא ומתן. לכן מה שאני מציע, דבר ראשון להסיר את הפחד והאימה מהתושבים. מסתובבים שם גם אנשי משטרה, מגישים לאנשים זימונים. תראו, הנה עכשיו הוגשו כמה תביעות הגיעו עכשיו. למה צריך את הדברים האלה? למה? כדי לקיים את ה-500 יחידות דיור, לפנות אותם מיד ולשווק? ולמה לשווק את היחידות האלה? חיכיתם מ-2017 עד 2024 ולא שיווקתם. לא שיווקתם. מה הלחץ עכשיו? הקרקע לא בורחת. הקרקע, מחיר שלה רק עולה הקרקע. << אורח >> יונתן רלבג: << אורח >> רק התייחסות קצרה לדברי עו"ד חג'בי. כפי שהוא טען וטען גם בבית משפט טענה שנדחתה, שלפיה סבורים היו הדיירים שהם זכאים ל-300 יחידות דיור מתוך הפרויקט. וברור ש-300 יחידות דיור בפרויקט מהסוג הזה מדובר לא על פיצוי, אלא על שווי מאוד מאוד גבוה של נכסים שאין להם בהם שום זכויות, אלא מדובר בכספי ציבור. כאשר נותנים דוגמה ל-300,000 שקלים, אז אנחנו מדברים על נכס שהוקם במקום לאחר שנת 1991, שזה שוב, אנחנו מדברים, בסופו של דבר מגיע אדם, פולש לקרקע, למקרקעי המדינה. אנחנו לא מדברים על האנשים שהגיעו בשנת ה-50 וה-60 וששמו אותם במעברה. << אורח >> קריאה: << אורח >> קיבלתי מחלת ריאות, קיבלתי מחלת לב, קיבלתי הכול. אגורה לא שילמתם, משנות ה-50. התחתנתי הולדתי שלושה ילדים שם. זרקתם אותי כמו כלב, אפילו לא אמרתם לי קח לירה ותצא. << דובר >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר >> אפשר רגע להוסיף לפני שהוא ממשיך? << יור >> היו"ר יצחק קרויזר: << יור >> כן, תוסיף חה"כ כסיף. אחר כך חה"כ לשעבר, לשעתיד, אורן חזן. << דובר >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר >> אני רוצה לחזק. << יור >> היו"ר יצחק קרויזר: << יור >> אני רוצה גם את משרד המשפטים בזום, שאני גם רוצה שיתייחס. << דובר >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר >> אוקיי. תראו, יש שיר שאולי חלקכם מכיר, בהקשר אחר לגמרי שמדבר "החוק היבש לא נרטב אף פעם, אפילו לא מדמעה של ילדה". אז אני אומר בפרפרזה לזה, גם פה ניכר שהחוק היבש לא נרטב אף פעם, גם לא מדמעה של מגורש. אני אומר את זה משום שעם כל הכבוד לחוק, ואני לא אומר את זה רק בצורה צינית, מדובר פה על חיים של אנשים. אני חייב לתת לכם פה דוגמה מגבעת עמל שכבר לא קיימת. וגם כמו שאמרתי, ליוויתי אותם. אתם יודעים ששלושה אנשים, אני תכף בוכה, אז תסלחו לי אם יוצא לי. שלושה אנשים מגבעת עמל נפטרו משברון לב. שלושה אנשים מגבעת עמל נפטרו. פשוטו כמשמעו, בגלל שברון לב. ובגלל שלא היה להם לאן ללכת. אתם יודעים שהפינוי של גבעת עמל היה בשביל, מסכן, כדי שיהיה לו כמה גרושים לדמי כיס, האדון תשובה. שהוא שילם 1,800,000 מהכיס הפרטי לפינוי למשטרה, שתאבטח את הפינוי. ואחר כך, אחרי שגירשו אותם והרסו את השכונה, הוא דרש מהתושבים שהם יחזירו את הכסף של הפינוי. תגידו לי, איפה אנחנו חיים? איך הדבר הזה יכול לקרות ועד היום לא ניתן פתרון לאנשים האלה. רוצים שזה יקרה שוב? שעוד אנשים ימותו? שעוד אנשים ייזרקו לרחוב? שעוד אנשים יהיו חולים, כדי שאיזה נדל"ניסט ינפח את הכיס שלו עוד? המדינה לא אמורה לדאוג לאוכלוסיות הכי מוחלשות קודם כל? בגלל חוק יבש עלאק? הדמעות צריכות להרטיב את החוק היבש. אני מאוד מקווה שהוועדה תצא בהמלצות הנכונות, בדרישות הנכונות ושאפשר יהיה לכפות את זה על כל מי שנוגע בדבר. שלא יהיה אדם אחד, רבע אדם, שייזרק לרחוב, שלא תהיה לו קורת גג, שלא יוכל לקבל טיפול רפואי. זהו, לפני שאני כאן נשבר. << אורח >> ראובן בן יעקב: << אורח >> רציתי רק לדייק. << יור >> היו"ר יצחק קרויזר: << יור >> כבר נגיע לכולם. יש פה עוד רשימת דוברים ארוכה, אני מקווה שנשמע את כולם. << אורח >> ראובן בן יעקב: << אורח >> לא, הוא פשוט אמר כאן משהו מאוד חלקי. הוא אמר שהם דואגים לכל האנשים שבאמת צריכים לקבל ומוכרים. כל האנשים כאן הם נתבעים על ידיכם, שיזוזו מכאן. זאת אומרת, לא משנה כמה אנשים, אתם רוצים להזיז אנשים לפני שעוד בכלל אתם מקבלים את המקום. זאת אומרת, אתם נותנים לחלק מהאנשים שאתם מכירים בהם שזה ארבעה, שלושה אנשים, חמישה אנשים. אבל כל השאר אתם מעיפים. יש תביעה שאומרת כולם פה לעזוב. צו פינוי. אני בכלל נולדתי שם. אני בן 49 ונולדתי שם. גר שם עד עכשיו, כמובן. אבא שלי, שהוא קנה את הדירה, הוא היה, הוא קנה את הדירה מאחותו. אנחנו משלמים כל חודשיים את התשלום לרמ"י. ובאופן עקרוני אבא שלי, שעכשיו נהיה דמנטי, מאובחן על ידי אברבנאל, אתם תובעים אותו. הוא צריך אפוטרופוס, הוא צריך עובדת. אתם תובעים אותו כאילו הוא ישות שיכולה להגן על עצמה. יש לי הוכחה שהוא לא יכול להגן על עצמו. איך אתם תובעים אותו? סליחה, אני מצטער שהפרעתי. << יור >> היו"ר יצחק קרויזר: << יור >> לא, לא, הכול בסדר. משרד המשפטים, אתם שומעים אותנו בזום? נועה, את שומעת אותנו? << אורח >> נועה מושייף: << אורח >> אני אשתדל לעשות את זה קצר ותמציתי. קודם כל, תודה רבה שאפשרתם לי לעלות בזום, לא רציתי להדביק אף אחד מכם במחלת החורף. אני רגע ארצה לעשות סדר בדברים. צריך להבחין בין שני מצבים: בין מצב של מה שמכונה פלישה, החזקה שלא כדין, לבין מצב שבו מדובר בדיירות מוגנת. דיירות מוגנת, כמו שאמר חברי עו"ד יונתן רלבג, זה זכות מכוח חוזה. בכל מקרה הזכויות האלה נשמרות. זאת אומרת, לפי חוק הגנת הדייר וגם המכרז מאוד ברור. שכל התקדמות במכרז כפוף לזכויות של הדיירים המוגנים. צריך להגיע למשא ומתן עם הדיירים המוגנים. להבנתי לא יכלו להיות, ויתקנו אותי רשות מקרקעי ישראל אם אני טועה, אבל להבנתי אין פה מצב שמוציאים מישהו מהבית בדיירות מוגנת, עד שלא מגיעים להסכמה. כאמור, המכרז כפוף להסכמה. אז האירוע הזה, אני מבינה שהוא לא נוח. אני באמת משתדלת לדבר גם בסמנטיקה להתנסח בשיא העדינות והרגישות, כי אני מבינה לגמרי את המצב המורכב שהתושבים מצויים בו, וזה לא מס שפתיים. באמת אנחנו מבינים את המצב המורכב. לכן גם מאוד חשוב, אנחנו מכירים את זה בהתנהלות של רמ"י שהמכרז באמת יכלול את ההתקדמות בכפוף להסכמות עם הדיירים המוגנים. זה כבר כתוב במכרז. זאת אומרת, זה כתוב במכרז. זה לא משהו שאני מנחה את רשות מקרקעי ישראל או אומרת. הם לא היו צריכים את משרד המשפטים כדי שנגיד את זה. זה כתוב במכרז בכל התנהלות של רמ"י מול דיירים מוגנים. לדעתי גם יונתן הזכיר ואני רוצה שנייה איזה שהיא התייחסות בהקשר הזה. בהקשר של סעיף 2(ה) ומחזיקים שלא כדין. צריך רגע להבין, אירועים של טענת בעלות, שמעתי שגם עו"ד חג'בי התייחס לזה. טיעונים לזכות בעלות זה טיעונים שצריכים להיבחן על בסיס ראיות, על בסיס עדויות. להבנתי וכך גם באמת פסק הדין שגם אותו הזכיר עו"ד רלבג, פסק הדין גם מתמודד עם הטענה הזאת ואמר שלכל הפחות בשלב הזה של העתירה לא הובאו בפניו ראיות או אפילו טענות מבוססות מספיק בשביל לבסס טענת בעלות. וגם אמר את זה בפסק הדין ואני מניחה שגם רמ"י, כי בסוף אם יש טענות בעלות הן צריכות להתברר. ופסק הדין אמר את זה שבהקשר הזה הטענות שמורות למחזיקים שאם יש להם טענת בעלות וטענות הבעלות הזאת תתברר. אבל להבנתי זה לא משהו שלכל הפחות לא הובהר עד השלב הזה ולדעתי אפילו לא נטען בצורה מבוססת. אז בהקשר של סעיף החוק שגם אותו הזכיר עו"ד חג'בי, סעיף החוק, סעיף 2(ה) לחוק רשות מקרקעי ישראל לא אומר שאי אפשר לקיים מכרז כאשר יש החזקה שלא כדין, לכל הפחות זאת הפרשנות שלי. << אורח >> יורם חג'בי חגי: << אורח >> אישור היועצת המשפטי צריך. << אורח >> נועה מושייף: << אורח >> אני אשמח רק להשלים את המשפט, גם ככה אני מרחוק, זה קצת מורכב. אז כאמור, סעיף 2(ה) אומר שבשביל להקצות קרקע שיש בה מחזיקים שלא כדין צריך לקבל את רשות היועץ המשפטי לממשלה. זאת אומרת, גם צריך לשים את הדברים האלה על דיוקים, שגם במקרים שבהם יש החזקה שלא כדין עדיין בכפוף לאישור היועצת המשפטית לממשלה, שנשקלים שם כל מיני שיקולים ולרוב אנחנו מעדיפים שהדברים האלה ייפתרו לפני ההקצאה. אבל לומר שאי אפשר לעשות קרקע תלושה כמו שאתם מכנים אותה בעגה – זו גם אמירה לא מדויקת. להבנתי את האירועים הספציפיים האלה שאנחנו מדברים עליהם, לפחות ממה שאני מבינה, לדיירות המוגנת לא צריך פה את אישור היועצת המשפטית לממשלה. אפשר להתקדם במכרז כפי שציינו פה רבים וגם עו"ד חג'בי בעצמו. הדין מאפשר להתקדם במכרז, ואני שנייה מדברת מהזווית של הדין או לפחות משרד המשפטים. אפשר להתקדם במכרז כל עוד זכויות הדיירים המוגנים נשמרות. ושוב, המכרז מגדיר את זה בצורה מאוד מפורשת. אני לא יודעת להיכנס לפרטים של מספרים ומשא ומתן, כי באמת אנחנו לא בפרטים האלה של המשא ומתן שהתנהל, מספרים וכמויות. אבל בסוף כרגע מה שמאוד חשוב לי להגיד בפעם ה-500, זכויות הדיירים המוגנים נשמרות כחלק מהמכרז. זאת אומרת, אין פה משחק בהקשר הזה. << אורח >> יורם חג'בי חגי: << אורח >> נראה לך הגיוני שהם אומדים שווי של 400 מיליון שקלים בגלל ארבעה דיירים מוגנים מוציאים את זה למכרז? נראה לך הגיוני במבחן התוצאה? נראה לך הגיוני? << אורח >> נועה מושייף: << אורח >> לא הבנתי את השאלה. << אורח >> יורם חג'בי חגי: << אורח >> אני אחזור. ההערכה הייתה במכרז שהסכום מוערך, זה לא הערכה כמו שמעריכים בדרך כלל, כ-700 מיליון שקלים. בסוף הזוכה שילם 370 מיליון שקלים. למה? כי הקרקע תפוסה. נראה לך הגיוני שבגלל ארבעה דיירים מוגנים המדינה תפסיד 400 מיליון שקלים? זה נראה לך הגיוני? את לא מבינה מה אני אומר? השווי היה שווה יותר. << אורח >> נועה מושייף: << אורח >> - - - << אורח >> יורם חג'בי חגי: << אורח >> תקשיבי לי רגע. זה נראה לך הגיוני לאשר דבר כזה, בגלל ארבעה דיירים מוגנים? שהשווי ירד ב-400 מיליון שקלים? עכשיו עוד דבר, אנחנו יושבים פה עם דיירים, גברתי, שהם לא בעלים כמובן, כי לא נתנו להם בעלות. הם דיירים מוגנים, חלקם, כבר פה יש לי תביעות שהדיירות המוגנת התפוגגה. להגיש 10 תביעות עכשיו אליי. הוא אומר התחילו כדיירים מוגנים סיימו כפולשים. התחילו דיירים מוגנים וסיימו כפולשים. אין פה, זה הדור השלישי. הם כבר הלכו לעולמם כבר. הם גרים שם. לא ניגשים אליהם, לא מדברים איתם. לכן מה שאני הייתי רוצה להציע זה להקפיא עכשיו את התובענות של המדינה, לבוא למשא ומתן עם התושבים. זה אני מציע לוועדה כמובן. שלושה חודשים לעשות הפסקה. את לא אחראית על זה, זה המינהל בכלל. << אורח >> נועה מושייף: << אורח >> אני לא מכירה את הטענות האלה. << יור >> היו"ר יצחק קרויזר: << יור >> תכף נשמע את כל הדיירים שיש כאן, רק שנוכל להקשיב עד סוף דבריה של נציגת משרד המשפטים. << אורח >> יורם חג'בי חגי: << אורח >> תודה רבה. << אורח >> נועה מושייף: << אורח >> אני לא מכירה את הטענות של אדוני ביחס לטענות של דיירות מוגנת. << אורח >> יורם חג'בי חגי: << אורח >> אני מומחה בטענות האלה. << אורח >> נועה מושייף: << אורח >> אני לא מכירה את הטענות האלה. אם יש כאלה טענות אני מניחה שרשות מקרקעי ישראל ידעו להתייחס. אני לא מכירה כאלה טענות. << אורח >> יורם חג'בי חגי: << אורח >> הם לא במסלול שלנו בכלל. << אורח >> נועה מושייף: << אורח >> יש כללים מאוד ברורים ביחס להתפוגגות של דיירות מוגנת. אני בטוחה שרשות מקרקעי ישראל פועלים לפי הדין, זאת לא שאלה בכלל. << אורח >> יורם חג'בי חגי: << אורח >> תשמעי את התושבים עוד מעט. << אורח >> נועה מושייף: << אורח >> לכן אני לא מכירה את הטענות. אני מניחה שהטענות מורכבות. אולי צריך לברר אותן. אני לא מכירה טענות כאלה. << יור >> היו"ר יצחק קרויזר: << יור >> בסדר גמור. << אורח >> נועה מושייף: << אורח >> לשאלתך ביחס לזה, אני לא אשת מקצוע של שומה ולכן אני לא יודעת להתייחס לשומה. השמאי, לפי השמאי הממשלתי אולי ידע להתייחס. << אורח >> יורם חג'בי חגי: << אורח >> יש מבחן תוצאה גברתי. << אורח >> נועה מושייף: << אורח >> אני מניחה שזה היה בפניו. בזה הרגע הוא לא יוכל לתת התייחסות מפורטת - - - לבחון אותו בצורה אפקטיבית. אבל ברמה עקרונית בוודאי שערך הקרקע עשוי לרדת כאשר יש מחזיקים במקום ומעוניינים לפצות אותם. מה לעשות? אם יפצו אותם הערך יורד. הערך הזה היה יורד בין כה וכה הוא היה מתקזז. מה לעשות? << אורח >> יורם חג'בי חגי: << אורח >> צריכים למצוא פתרון לכל התושבים, עם המינהל ביחד. << אורח >> נועה מושייף: << אורח >> כאמור, המכרז כפוף לזכויות שלהם ולכן בוודאי שערך הקרקע יירד. להגיד לך בכמה הוא יירד? אני לא אשת מקצוע לאירוע הזה ואני לא יודעת לומר. << אורח >> יורם חג'בי חגי: << אורח >> תודה. << יור >> היו"ר יצחק קרויזר: << יור >> בסדר גמור. נועה, תודה רבה. אורן, בבקשה. << אורח >> אורן חזן: << אורח >> קודם כל תודה רבה על ההזדמנות. כאשר מדברים פה אז צריך לדבר בחרדת קודש. קודם כל, עצם העובדה שאני יושב כאן כאשר מימיני רק קיר, ביחד עם עופר כסיף, ונלחמים על הזכויות של האנשים, זה מעיד עד כמה האבסורד זועק לשמיים ועד כמה החמלה לא קיימת אצל המדינה. יש לי דז'ה וו. ישבתי כאן במקום הזה אז בשעתו כחבר כנסת, גם לגבי שכונת עמל וגם לגבי כפר שלם וגם לגבי ליפתא וגם לגבי הארגזים. זה חוזר כל פעם לאותו מקום, לאותה נקודה. יש את המדינה, מבלי לפגוע באף אחד מכם, מעריץ חלקכם באופן אישי. יש את המדינה שהיא רואה ניירת ושטרות, לא רואה בני אדם. יש את המוסר, את האתיקה, את הלב ואת החמלה שאמורה להיות מצד חברי הכנסת, נבחרי הציבור, שאמורים לפקח על העבודה שלכם, שהיא מנותקת לחלוטין מהמציאות. הבשורה לא תבוא מכם, כי אצלכם יש חוק יבש. הוא צוין פה. מדברים פה על הורדת ערך הקרקע בגלל אותם דיירים מוגנים. אבל מה לגבי עליית ערך הקרקע? הרי גם לך וגם לאחרים פה ברור שדקה אחרי שהיזמים יקבלו את הקרקע וכולם ייצאו זה לא יהיה 1,500 יחידות, זה יהיה 4,000 או 5,000 או 6,000. ומי שלא מבין את זה הוא משקר לנו ולעצמו. תן לי, בבקשה אל תפריע לי. תאמין לי, באופן חריג אני יושב פה כמעט שעה ושותק. אני מבטיח לך, זה חריג מאוד. יושב עופר ואומר על אנשים שמתו משברון לב. ערך חיי אדם אי אפשר לכמת אותו לא ב-300,000 ולא בשלושה מיליון שקלים. אתם כולכם תצטרכו ללכת לישון עם זה בלילה. אבל הבשורה לא תבוא מכיוונכם, היא גם לא תבוא מבית המשפט. כי לצערי בבית המשפט יש אנשים שרואים רק את החוק. הבשורה צריכה לבוא מכאן. אני רוצה להגיד לכם שאתם בידיים טובות, כי יש פה יו"ר ועדה שאני בטוח שלא יעזוב אתכם. כואב לי, כי אם הדיון היה עכשיו הפוך והוא היה על דאגה לטייקונים או ליזמים שצריכים לקבל עוד זכויות, עוד הקלות, עוד תספורת, עוד פטור, אז היו יושבים פה 30 חברי כנסת. אבל רק עופר כסיף פה, כי האירוע הזה רחוק מהעין, רחוק מהלב. לא מעניין אף אחד. אבל זה מעניין אותנו כי זה החיים שלכם. אני רוצה להגיד מה אני מציע ומה אני חושב שצריך לקרות. אני חושב שצריכה לצאת מפה כפייה, צריך לכפות, ממש בכפייה. ואם צריך להעביר חקיקת בזק לזה, אז חקיקת בזק. יש לזה תקדימים מהפינויים הקודמים בשכונות אחרות ובמקומות אחרים. לחייב את רמ"י לשבת ביחד עם הנציגות המוסכמת של כולם ולהתייחס לכולם באופן שווה, בגובה העיניים. לא כי החוק מגדיר מי מוגן ומי לא. יש תפיסה מעוותת, וגם לזה צריך לתת פתרון. אני לא מבין איך כל כך הרבה שנים לא מתייחסים לזה. כי זה קל, כי אף אחד לא רוצה להתעמת עם הטייקונים. אף אחד לא רוצה לבוא ולהגיד לכם 'נו, נו, נו, תרוויחו פחות, תשלמו יותר'. שותקים. אבל לא יכול להיות שאם דייר מוגן שנולדו לו ילדים ונכסים באותו בית, הוא מת, המוגנות מתה איתו. זה לא הגיוני. אבל עזבו דייר מוגן. אתה דיברת על אנשים שהגיעו בשנת 1991. אני הולך בראש שלך. אני מניח לרגע בצד את העובדה שהשבע לעולם לא יבין את הרעב. יש פה הרבה אנשים שבעים, פקידי מדינה הם שבעים. הם שוכחים שרגע אחרי הם יכולים להיות מפוטרים ולהיות באותה נקודה. אנשים יזמים הם שבעים. אבל הרעבים הם אלה שרוצים קורת גג או רוצים שיהיה להם אוכל במקרר, שתהיה להם יכולת לטפל בעצמם. צריך לראות אותם. אבל אני אומר דבר הפוך, ריבון כל העולמים, הפיצוי צריך להיות לא לפי שווי הקרקע, לפי המסגרת שבה הם גרים, אלא לפי הערך הנדל"ני של האירוע. << אורח >> ורד אלבלה: << אורח >> אנחנו רוצים בית תמורת בית. << אורח >> אורן חזן: << אורח >> שנייה, בבקשה, מחילה. את עדינה, אני חושב שמגיע לכם הרבה יותר. << אורח >> ורד אלבלה: << אורח >> זה מספיק. << אורח >> אורן חזן: << אורח >> דיברת על 1991. איפה הייתה המדינה מאז 1991 ועד היום? לא ביקשה, לא דרשה. כסף היא יודעת לקחת. מיסים היא יודעת לקחת, אגרות יודעת לקחת. << אורח >> ורד אלבלה: << אורח >> ארנונה. << אורח >> אורן חזן: << אורח >> לשלוח לצבא היא יודעת לשלוח, לדרוש שירות היא יודעת לדרוש. אבל אז כאשר מגיעים אנשים נותנים להם בעיטה לא בתחת, בראש, תמותו. זה לא יכול לעבור. הדבר הזה לא יכול לעבור. דבר נוסף, אתם גיבורים רק על חלשים. כי יש שכונות שלמות שיושבים שם מאפיות ועבריינים ומחזיקים את הקרקע. ואני יודע שיש תוכניות ענק לשכונות האלה, אבל לא נוגעים. אליי באו נציגים מרמ"י לפני ארבע שנים. אני לא אגיד את שם השכונה. אמרו לו אורן, בוא תיקח את הקרקע מאתנו במתנה, רק תפנה אותם. אי אפשר לפנות אותם בבית משפט, אנחנו נקבל כדור בראש. אז אולי במקום להיות גיבורים רק על חלשים תשנו סוויץ'. תישנו טוב בלילה, תסתכלו על הילדים שלכם כשהם הולכים לישון, תגידו אבא היה אבא טוב. דאג לאנשים שיהיה להם קורת גג. אבא היה אבא טוב, הוא לא ראה רק נייר וחקיקה ישנה שלא רלוונטית להיום. אמא הייתה אמא טובה, הסתכלה על הגברת שנפטרה והשאירה לילדים שלה כולה בית. עכשיו בואו, אנחנו לא מדברים עכשיו על שמריהו או סביון. גם ככה גרים באזור מורכב, סופר מורכב. אז איפה אתם? אי אפשר הרצחת וגם ירשת. עמידר אומרת לאנשים תגורו בבית, כשאני צריך אני אבעט אתכם. אבל בינתיים תשפצו, תצבעו. כשמגיע לכם זכויות לא ניתן לכם. ואז ברגע האמת בועטים את כולם. הפיצוי לא אמור להיות במדרגות של בין 300,000 שקלים ל-80% מערך הדירה לפי 100 מטר של דירה. הפיצוי אמור להיות כזה שייתן לאנשים האלה קצת עדנה ונחת אחרי שהם החזיקו בשביל המדינה את האזור הזה כל כך הרבה שנים. הדרך היחידה לעשות את זה ולשמור שבדקה שאחרי, כאשר ערך הקרקע יעלה, זה לשבת איתם ביחד עם נציגות, להניח לרגע בצד את החקיקה. כן, אתם חזקים, בבית המשפט אתם חזקים. אף אחד לא יכול נגד המדינה בבית המשפט, שלא יספרו סיפורים. גם ההוא שניצח פעם אחת בבית המשפט מצאו 20 דרכים אחרות להרוג אותו. אי אפשר לנצח אתכם בבית משפט. לכן אני מבקש מיושב-הראש לדרוש שהם יישבו ביחד עם נציגות לבנות מתווה משותף ולחשוב על חקיקת בזק שנשענת גם על התקדימים שהיו פה בעשור האחרון לגבי פינויים אחרים. כי אם לא, מה שיקרה זה דבר אחד: כולנו נצא מהדלת ולהם יפרצו לדלת ויזרקו אותם מהבית. וזה אסור שיקרה. << יור >> היו"ר יצחק קרויזר: << יור >> תודה רבה על הדברים. << אורח >> עידן אשר: << אורח >> אני עו"ד עידן אשר, אני נותן סיוע משפטי לעמידר גם בנושא נס לגויים. עמידר מנהלת את הנכסים במתחם נס לגויים ועוד נכסים בארץ עבור רשות מקרקעי ישראל, את נכסי רשות הפיתוח. מה שחשוב לי קודם כל להגיד שרוב המחזיקים במתחם נס לגויים הם באמת דיירים מוגנים, הם משלמים שכר דירה חודש בחודשו. הם שילמו דמי מפתח כשהם נכנסו, הם דיירים מוגנים שמוכרים על ידינו. אנחנו עושים הכול כדי לשכנע אותם לקבל את דמי הפינוי שאנחנו מציעים להם, שהם בסדר גודל של שלושה מיליון שקלים, 2,900,000. << אורח >> קריאה: << אורח >> סליחה, 1,800,000, סליחה, שהציעו לי לפני שנתיים. << אורח >> עידן אשר: << אורח >> מגורים? << אורח >> קריאה: << אורח >> לא, לא מגורים. << אורח >> עידן אשר: << אורח >> אני רוצה לסייג, אני מדבר על מגורים. בבתי עסק המפתח הוא כמובן שונה. זה תלוי בגודל העסק וכו'. אבל אני כל השיח עד עכשיו היה על מגורים, אז נסחפתי לשיח על המגורים. כמובן בבתי עסק זה גם לפי 90% משווי העסק, בהתאם לגודל של העסק. אבל זה משתנה בהתאם לגודל העסק. במגורים לדיירים מוגנים זה סדר גודל של 2,900,000. למי שהוא איננו מוגדר אצלנו כדייר מוגן, אם הוא מחזיק לפני שנת 1971 הוא זכאי לקבל קצת פחות, 2,600,000. הסיבה לפער היא שאותו דייר מוגן שילם לאורך כל השנים שכר דירה כמובן והוא בדרך כלל גם שילם דמי מפתח. אבל מחזיקים שנכנסו הם או הוריהם, סביהם, כמובן נכנסו לנכס לפני שנת 1971 הם זכאים לקבל 2,650,000 שקלים. << דובר >> רעות בינגג: << דובר >> זה לפי המתווה של משרד המשפטים? << אורח >> עידן אשר: << אורח >> משרד המשפטים, מיושם במתחם נס לגויים. מה שחשוב לי מאוד להגיד, אולי אני יכול להגיד, זה לא מאוד רווח במקומותינו, אני מרגיש שיכול להיות שיש כאן תקלה שלנו, לצרוך העניין שלי, שתפקידי לתווך בין הקריטריונים לבין המחזיקים, הדיירים. ואם יש מישהו שמקבל צו פינוי, מחזיק לפני שנת 1971, הוא, הוריו או סביו, לפני שנת 1971 ולא קיבל מאתנו הצעה לדמי פינוי במספרים שאמרתי, במגורים, אם יש כזה דבר זו תקלה שלי. << אורח >> קריאה: << אורח >> יש. יש הרבה. << אורח >> עידן אשר: << אורח >> בסדר, אז אני רוצה לומר על זה שנייה. אנחנו קיבלנו החלטה, אנחנו זה רשות מקרקעי ישראל, קיבלנו החלטה שגם דובר על איפה הייתם, אז היו תביעות שהוגשו בתחילת שנות ה-2000 ויש פסקי דין לפינוי מאמצע 2012-2013. קיבלנו החלטה שגם מי שיש נגדו פסק דין לפינוי שלא כנגד פיצוי גם אותו אדם, ככל שהוא מחזיק, לפי המועד שבו הוא מחזיק יהיה זכאי לקבל את דמי הפינוי על פי קריטריונים. ואם הוא מחזיק לפני שנת 1971, ואני אומר לכם, אנחנו יחסית גמישים בראיות. אנחנו לא נותנים לכל מי שאומר, ואנחנו מבקשים איזה שהוא ביסוס ראייתי. אבל אנחנו יחסית גמישים בראיות. מי שמצליח להראות, גם אם יש נגדו פסק דין לפינוי ללא פיצוי אנחנו מציעים לו את הפיצוי, את אותו פיצוי. הרעיון שלנו הוא לא לפנות אנשים שמחזיקים משנות ה-50-60 ללא תמורה. דרך אגב, גם מי שמחזיק אחרי. מי שמחזיק ב-1975 זכאי לקבל מיליון שקלים. << אורח >> דודו הלוי: << אורח >> יש אפשרות שתתחייבו כאן כרגע לגבי הפינויים, לעצור את הפינויים האלה? << אורח >> עידן אשר: << אורח >> אני רוצה לומר משהו. << אורח >> דודו הלוי: << אורח >> כי אנחנו לא ישנים בלילה. << אורח >> עידן אשר: << אורח >> אני רוצה לומר משהו. אם אתם לא יודעים, אנחנו גם יום לפני מועד פינוי בהוצאה לפועל, יום לפני, מי שיודע יודע. זה לוקח שנים אחרי הליך משפטי ועד שמגיעים להוצאה לפועל ועד שמגיעים למועד פינוי. אנחנו ערים לקושי, ערים מאוד למצוקה שזה גורם לאנשים. אנחנו יום לפני פינוי הבאנו החלטה בערב, של אותו ערב, לפורום המוסמך ונתנו למשפחה שהייתה אמורה להתפנות למחרת את אותו פיצוי שהיא הייתה זכאית לו אלמלא ההליך המשפטי ואלמלא הפיצוי. << אורח >> קריאה: << אורח >> 300,000 וזרקת אם עם ארבעה ילדים. << אורח >> עידן אשר: << אורח >> אני לא, אני רוצה לומר משהו. << אורח >> קריאה: << אורח >> זרק ארבעה ילדים לרחוב. << אורח >> עידן אשר: << אורח >> שלא ישתמע אחרת. << אורח >> דודו הלוי: << אורח >> 300,000 שקלים זאת אומרת שזה רק ההובלה, ההובלה לרחוב. << אורח >> קריאה: << אורח >> מה שהוא אומר באמת לא נכון. כבוד היו"ר, אני רוצה. << יור >> היו"ר יצחק קרויזר: << יור >> שנייה, לא, לא, לא. << אורח >> דודו הלוי: << אורח >> אמור מעט ועשה הרבה. פה אמור מעט ועשה הרבה. << יור >> היו"ר יצחק קרויזר: << יור >> אבל דודו, תן לו לסיים לדבר. ויש פה תושבים שאני רוצה לשמוע אותם. תקשיבו חברים, זמן הוועדה, דודו, זמן הוועדה לא מוגבל. אנחנו ב-14:00 צריכים לסיים אתה דיון. לכן אני רוצה לשמוע, הוא יסיים לדבר. << אורח >> דודו הלוי: << אורח >> שלא ידבר על מספרים של 300,000 שקלים. << אורח >> עידן אשר: << אורח >> אני רוצה להסביר. << יור >> היו"ר יצחק קרויזר: << יור >> אני רוצה לשמוע את התושבים. << אורח >> עידן אשר: << אורח >> אפשר להסביר את זה? אני רוצה להסביר את זה. אני לא מסתיר את הקריטריונים, הקריטריונים ידועים. מי שמחזיק בנכס אחרי שנת 2000 לפי הקריטריונים שלנו לא זכאי לפיצוי. מי שמחזיק בין שנת 1990 לשנת 2000 זכאי ל-300,000 שקלים. שנייה, שנייה. חברים, אתם דיברתם, אבל אני רוצה - - - << אורח >> ורד אלבלה: << אורח >> אתה יודע שהביאו את אמא שלי מהמעברה? << אורח >> רחמים סאטל: << אורח >> מי שמחזיק בשטח לפני קום המדינה מה קורה איתו? << אורח >> עידן אשר: << אורח >> מי שמחזיק שם לפני קודם המדינה הוא זכאי, אותו דבר כמו מי שמחזיק לפני - - - << אורח >> רחמים סאטל: << אורח >> אבל אני מועמד לפינוי ב-25 במרץ. משפחת סאטל. אתם הולכים לפנות אותה, אנחנו קיימים באזור לפני קום המדינה. השטח שלנו שלושה דונם וכולם מדברים רק סיפורים. אני מתקשרים אליי בעוד חודש וחצי אנחנו מפנים אתכם. << אורח >> עידן אשר: << אורח >> אבל משפחת סאטל, אני יכול לפתוח את העובדות לגבי כל אחד. אבל משפחת סאטל ספציפית - - - << יור >> היו"ר יצחק קרויזר: << יור >> לא, לא נכנסים למשהו פרטנית. << אורח >> רחמים סאטל: << אורח >> אבל האדמה - - - << אורח >> עידן אשר: << אורח >> האדמה בבעלותך, סאטל. << אורח >> רחמים סאטל: << אורח >> על שם הסבא ועד עכשיו לא רוצים לתת לנו לרשום אותה. אתם מספרים לנו סיפורים. המוטב - - - נכסי נפקדים כבר אצלו התיק כבר קרוב לשנה וחצי. לא יכול לרשום את הבית. << אורח >> עידן אשר: << אורח >> סאטל, אתה בעלים. בשטח שבו אתה בעלים אנחנו בכלל לא פועלים - - - << אורח >> רחמים סאטל: << אורח >> אבל אתם באים לפנות אותי. אני בעלים ואתה בא לפנות אותי. << אורח >> עידן אשר: << אורח >> בגין שטח שהוא אחר. << אורח >> רחמים סאטל: << אורח >> לא נכון. לא נכון. - - - מספר 17, הכנסתם 17 ב-15 והשם שלנו לא מופיע שם. אם אתה מחליף אתה צריך לשנות את המספר. << אורח >> דודו הלוי: << אורח >> עידן, אתה מרשה לי, בכבודך, להגיד משפט אחד? << אורח >> עידן אשר: << אורח >> בטח. << יור >> היו"ר יצחק קרויזר: << יור >> רק בקצרה, דודו, כי אני רוצה לשמוע את האנשים. << אורח >> דודו הלוי: << אורח >> אני מסיים. אחד הסיבות שלא רציתי להיות חבר כנסת וגם לא שר, ויכולתי לעשות את זה הרבה מאוד פעמים, זה דיבורים כמו חול ואין מה לעשות. אני את ה-"פה, פה, פה" דיבורים האלה עייפתי עוד מהילדות שלי. אני גדלתי במשפחה מרובת ילדים עם 11 נפשות, מבין מה זה מצוקה, מבין מה זה חולשה. יש פה אנשים שצוחקים כי הם לא יודעים מה זה מזרחיים 11 נפשות. אני רואה את הגיחוכים פה. הייתי מציע שני דברים. יש שני דברים שהייתי עומד ומבקש מהיו"ר. א' לבטל את הצווים הללו, כי זה סכנה לחיים שלהם הנפשיים והאישיים. << אורח >> אורן חזן: << אורח >> אפשר להקפיא אותם. << אורח >> דודו הלוי: << אורח >> לא, לא, אני הייתי מבקש לבטל, לא להקפיא. להקפיא זה עדיין פחד, עדיין זה יחזור. אני מבקש שהוועדה תמנה היום את הנציגות למשא ומתן ישיר מול בא כוח האגודה של נס לגויים ונושא הפינויים יוסדר בהסדר. כי כאשר הקרקע תשתחרר ניתן יהיה להגדיל את הזכויות מ-1,650 דירות ללמעלה מ-4,000 דירות. ופה הטעות שלכם. יש כאן 213 דונם, פלוס המטרו. המדינה תרוויח מיליארדים ולא נזיד עדשים. והמחזיקים ייצאו בכבוד מהמתחם, בכבוד רב. את זה אנחנו מפספסים. את זה אנחנו לא מבינים. אתם יכולים להרוויח הרבה יותר כסף ולתת חיוך הרבה יותר רחב לחלשים, למסכנים, לאומללים. אני עכשיו, ברצינות, עם יד על הלב, אם הייתי עכשיו יושב כאן במקומכם, במקום רמ"י הייתי אומר כבוד היו"ר אנחנו מבטלים את כל הצווים. איפה הם גרו? עם עכברים, עם אנשים לא פשוטים. << יור >> היו"ר יצחק קרויזר: << יור >> דודו. << אורח >> דודו הלוי: << אורח >> סיימתי. ותודה רבה על זכות הדיבור. << יור >> היו"ר יצחק קרויזר: << יור >> תודה רבה. ישי גולן. אני מקריא לפי סדר האנשים שנרשמו פה פשוט, אז בבקשה. << אורח >> איסי גולן: << אורח >> תודה רבה. שמי איסי גולן, אני הבן של שמעון גולן והנכד של עזרא גורזט. סבא שלי ז"ל בנה, קנה את המקום בשנות ה-50. אבא שלי ואמא שלי גרו שם. אנחנו נולדנו שם, שלושה ילדים. אני יכול להגיד לך שלפני חמש שנים זרקו את ההורים שלי משם. בלי לדבר, בלי לתת שקל לאבא שלי. אבא שלי היום עם סרטן, עם קוצב לב, נכה צה"ל כמובן. קשה לו ללכת, קשה לו אפילו להוריד את הזבל במדרגות. ואגורה לא נתנו ואגורה הוא לא קיבל ואף אחד לא דיבר איתו ואף אחד לא פנה אליו לעזרה. פשוט זרקו אותו. אתם מדברים פה על אנשים משנות ה-90. אנחנו מדברים פה על בן אדם משנות ה-50. איך זה יכול להיות? זה סותר את הכול. באמת כבודו, שמעתי אותך, נגעת לי בלב. איך זה יכול להיות שכל מה שאתה אומר זה הפוך מכל מה שקורה? אתה יכול לענות לי בבקשה? << אורח >> עידן אשר: << אורח >> אני יכול להגיד לך שניהלתי משא ומתן עם הרבה מאוד משפחות במתחם והגענו להסכמות ופינוי בהסכמה של הרבה משפחות במתחם. << אורח >> ורד אלבלה: << אורח >> כי הם לא גרים שם. << אורח >> עידן אשר: << אורח >> לא, לא, כאלה שכן גרים. << אורח >> ורד אלבלה: << אורח >> לא, הם לא גרים. סליחה. << אורח >> איסי גולן: << אורח >> אני רק רוצה להגיד לך על הגברת הזאת שאמא שלה ז"ל, מתה משברון לב. אמא שלה הייתה הגננת שלי. << אורח >> ורד אלבלה: << אורח >> כן, אמא שלי הייתה גננת. << אורח >> נופר בן הרוש: << אורח >> שרה פריאל רחמים. << אורח >> איסי גולן: << אורח >> היא הייתה שוטרת. רק שתבין כמה שנים אנחנו שם. << אורח >> עידן אשר: << אורח >> אז שרה רחמים, אנחנו יודעים שהיא מחזיקה שם משנות ה-50. << אורח >> איסי גולן: << אורח >> אנחנו גם. אז למה זרקו את אבא שלי? סבתא שלי נהייתה חולה רק בגללכם. למה זרקו את אבא שלי ככה לפני חמש שנים? << אורח >> עידן אשר: << אורח >> אני לא טיפלתי בזה לפני חמש שנים, אני לא מכיר את המקרה. << אורח >> איסי גולן: << אורח >> אני מקבל את מה שאתה אומר בידיים פתוחות ובאהבה. עם מי אנחנו צריכים לשבת לדבר בשביל לגמור עם הסיפור הזה? כי אם אבא שלי ימות לפני שהסיפור הזה ייגמר, איך, אתה יודע, אנשים פה ציטטו פסוקים מהתורה וזה, יהיה גם עין תחת עין. << אורח >> ורד אלבלה: << אורח >> הנה, אמא שלי נפטרה כבר. << אורח >> איסי גולן: << אורח >> אם כבר מדברים. << אורח >> ורד אלבלה: << אורח >> דום לב, שברון לב. << אורח >> איסי גולן: << אורח >> שאמא שלה הייתה הגננת שלי, שרה הגננת. << יור >> היו"ר יצחק קרויזר: << יור >> איסי, רק מאחר ואנחנו מדברים פה על מצוקה קשה וכואבת, האדונים הנכבדים שיושבים לשמאלך הם מיישמי מדיניות של משרדי ממשלה. ולכן אבקש רק לשמור על כבודם. << אורח >> איסי גולן: << אורח >> אני שומר על כבודם. << אורח >> עידן אשר: << אורח >> במה שקשור אליי אני מקבל. << אורח >> איסי גולן: << אורח >> אתה נעלבת ממני, כבודו? << אורח >> עידן אשר: << אורח >> הייתי אומר באהבה, אבל אני מבין את הקושי. << יור >> היו"ר יצחק קרויזר: << יור >> לכן לא שאלתי אותך. יש כתובת, אתה יכול - - - פה בלבד. << אורח >> איסי גולן: << אורח >> אני התייחסתי אליו בשיא הכבוד. << יור >> היו"ר יצחק קרויזר: << יור >> אתה מדבר בנימוס ובכבוד, רק המשפט האחרון שלך היה - - - << אורח >> איסי גולן: << אורח >> כולכם ציטטתם מהתנ"ך דברים, אז גם אני ציטטתי. << יור >> היו"ר יצחק קרויזר: << יור >> הבנת למה אני מתכוון. << אורח >> איסי גולן: << אורח >> גם אתה הבנת למה אני מתכוון. << יור >> היו"ר יצחק קרויזר: << יור >> נופר, בבקשה. << אורח >> נופר בן הרוש: << אורח >> מה אני אגיד? סבתא נפטרה בדצמבר האחרון משברון לב. הסבתא, האמא של סבתא רבתא שלי גרה איתנו שם. יש לנו פה תמונות ומסמכים. אני דור חמישי. הילדות שלי דור שמיני, שביעי, שישי. << אורח >> ורד אלבלה: << אורח >> ואנחנו חיים שם - - - << אורח >> קריאה: << אורח >> ואיפה מה ששלחו לנו, איפה התביעה? << אורח >> נופר בן הרוש: << אורח >> הבית שלי עם דליפות ועובש, אני לא יכולה אפילו לבנות מעל הגג הרעוע שלי עוד גג כי יתבעו אותי. גם מקלט אין. יש לי ילדה על הרצף, יש לי ילדה נפגעת חרדה. מקווה שתבינו. אין לי מה להוסיף, אתם כאילו יושבים פה ואני מרגישה שעושים מאתנו צחוק. << אורח >> איסי גולן: << אורח >> אני יכול להוסיף עוד דבר קטן בבקשה? << יור >> היו"ר יצחק קרויזר: << יור >> כן. << אורח >> איסי גולן: << אורח >> עוד דבר קטן. בגלל שלא היה לנו מקום לגור, אני ואמא שלי עברנו שוד מזוין. עם אקדחים העירו אותנו, בגלל שלא היה לנו איפה לגור. היינו צריכים כל פעם לעבור ממקום למקום כי לא היה לנו כסף לשכירות. אני לא מאחל לאף אחד את הטראומה, את הפוסט טראומה. אני לוקח כדורים שזה ציפרלקס ואני לוקח קלונקס. קבוע. ארבעה גרם ביום. פעם אחת שכחתי את הכדורים, הייתי בטיסה, כמעט קפצתי מהמטוס. אני לא מאחל את זה לאף אחד. אני מתייחס פה לכולם בכבוד ואני רוצה שיתייחסו אלינו בכבוד. אנחנו משנות ה-50, אנחנו רוצים לפתור את זה. כבודו, האם אפשר לפתור את זה במהירות? << יור >> היו"ר יצחק קרויזר: << יור >> ננסה להגיע ולמצוא פתרון. << אורח >> איסי גולן: << אורח >> לפני שאבא שלי חס וחלילה יעבור לעולם הבא. בבקשה ממך, אני מתחנן. << יור >> היו"ר יצחק קרויזר: << יור >> איסי, אנחנו נגיע תכף לסיכום של הדיון ואני מקווה שנמצא פה איזה שהוא פתרון. << אורח >> קריאה: << אורח >> אין לנו תיאבון גדול, אנחנו נסתפק במועט, אבל בכבוד. ולא לזרוק אותנו כמו כלבים. << יור >> היו"ר יצחק קרויזר: << יור >> אפרת קמחי כאן? << אורח >> קריאה: << אורח >> למה ההתנצלות הזאת כל הזמן? למה במועט? מה שמגיע לך תקבל. << אורח >> ורד אלבלה: << אורח >> אנחנו רוצים במועט. << אורח >> קריאה: << אורח >> אין לנו כוח. מה אני צריך, שאבא שלי ימות מעצבים? אני לא רוצה שאבא שלי ימות. << אורח >> יוסף חרמון: << אורח >> ה-300,000 שהוא אומר שהוא הציע לבן אדם לפני פינוי זה בן אדם עם ארבעה ילדים, בנות. הוא הוציא אותו מהבית עם 300,000 והוא הוריד לו כסף על ההוצאה לפועל. הוא לא נתן לו 300,000. הם אומרים פה דברים, הם משקרים במצח נחושה פה. << אורח >> קריאה: << אורח >> הוא אומר שהוא מכיר את סבתא שלי, שרה רחמים, שהציעו לנו פינוי וקיבלנו צו הריסה. ואנחנו צריכים עוד לשלם על זה. << אורח >> נופר בן הרוש: << אורח >> אני לא הוספתי שאני נכה ומוכרת בביטוח לאומי. ואם אני לא אהיה ליד אמא שלי אף אחד אחר לא יוכל לטפל בי. בי ובאחותי. אנחנו מוכרות בביטוח לאומי, יש לנו מחלה נדירה של גנטיקה בשרירים, DT1. שזה דיסטוניה. אין לי דרך ללכת ולא לגור עם אמא שלי עם שתי בנות. אז תתחשבו במצבנו הנפשי והבריאותי גם. << אורח >> קריאה: << אורח >> אני מוכן עכשיו להתקשר לבן אדם שאנחנו מדברים עליו ספציפית והוא יגיד לך שמתוך ה-300,000 הורידו לו את ההוצאות של הוצאה לפועל ונראה מי משקר. << יור >> היו"ר יצחק קרויזר: << יור >> לא, חלילה. אני לא, אנחנו לא נכנסים פה ספציפית. << אורח >> קריאה: << אורח >> הוא מספר לך סיפורים, הוא מיפה את הסיפור. אבל הוא לא אומר לך את האמת. בן אדם עם ארבעה ילדים זרק אותו לרחוב, נתן לו כאילו 300,000 ומה-300,000 הוריד לו את ההוצאה לפועל. מה הבן אדם, ויש פה עוד הרבה אנשים, אני לא רוצה לדבר - - - << אורח >> ורד אלבלה: << אורח >> סליחה, גם קיבלנו צו וגם אנחנו צריכים לשלם על פינוי, אנחנו צריכים לשלם. שאנחנו נהרוס את הבתים שלנו, לא אתם תבואו תהרסו לנו. << יור >> היו"ר יצחק קרויזר: << יור >> אפרת קמחי, בבקשה. << אורח >> אפרת קמחי: << אורח >> שלום לכולם, תודה על הזכות לדבר. אני משכונת הארגזים. ליבי ליבי עם נס לגויים, כי אנחנו עברנו את זה. סליחה על הדמעות, פשוט זה להוציא להורג. אני אסור לי לדבר, אני חתומה שאסור לי לדבר ובחרתי לעקוף את זה, כי אין לי ברירה. לנו נתנו לרכוש יחידות בו בזמן שלקבלן נתנו לו 780, העלו לו ל-2,100 יחידות דיור עבור 400 משפחות. נתנו לנו לרכוש, למרות שהתקפלנו ואמרנו בסדר, נרכוש. אמה מה, כרגע הם רוצים להוציא אותי. נתנו לי ביום שלישי מכתב לצאת ב-18 במרץ עם 2,000 שקלים שכירות, שאני לא אעמוד בזה, לצערי הרב. אין בית אב אצלנו, אמנם אנחנו יותר צעירים מכם, אבל אין בית אב שאין בו חולי. אין בית אב שלא קיבל התקף לב ואין בית אב שלא קיבל את המחלה, לצערי הרב. אני אשמח שתעזרו לנו. << אורח >> דודו הלוי: << אורח >> אני אשמח לתת מכיסי כסף. << אורח >> אפרת קמחי: << אורח >> לא לתת. למי תיתן כסף? לשבע משפחות שעכשיו? << אורח >> דודו הלוי: << אורח >> לא, לך. << אורח >> אפרת קמחי: << אורח >> וכמה זמן תחזיק אותי? << אורח >> דודו הלוי: << אורח >> מה שאני יכול. << אורח >> אפרת קמחי: << אורח >> לא מדובר בחודש. << אורח >> יורם חג'בי חגי: << אורח >> ברשותך, תראו, אני יודע שעומדים להגיע 30 תביעות. שני משרדי עורכי דין שאני מכיר אותם, מכינים. קיבלתי כבר 10 תביעות. המצב לא טוב. המצב לא טוב, כי הולכים, בוא נאמר שהמרוץ לשיווק של הדירות הוא עז ואדיר. אני יודע שלוחצים על עמידר להגיש תביעות כדי שאפשר יהיה לשווק את כל המתחם. זו טעות חמורה לשווק את כל המתחם. יש לנו עוד מעט את המטרו, תוספת דירות גדולה. כבר השיווק של המתחם הראשון פגע בכל המתחם כמתחם שתוכנן ב-2017. לכן אני מבקש מהוועדה אם אפשר לקבל החלטה קודם כל להקפיא באמת את התביעות שמגיעים. נקפיא את התביעות לחצי שעה. אני מאמין, יש לנו אגודה כבר, אפשר לשאת ולתת עם עמידר עבור כל התושבים. יש מספיק לתת, יש ממה לתת. הקרקע שהם עליה, הם לא פולשים. הם לא פולשים, זו קרקע שהם החזיקו אותה עבורכם, עבור המדינה. << אורח >> ורד אלבלה: << אורח >> ועוד חצי שנה לקבל עוד פעם התקף לב? אני לא מבינה. << אורח >> יורם חג'בי חגי: << אורח >> הם שמרו על הדירות מפני פולשים. גרו שם בדירות שאנשים נטשו אותם כדי שיהיה מי שיחזיק את הדירות האלה. אני אגיד יותר מזה, זכות החזקה, כמה שבתי משפט איידו אותה, אבל עדיין היא זכות מסוימת. גם סעיף 16 ביטלו אותו, אבל עדיין, האנשים פה, הם גרים שם. לכן יש מספיק לתת. מעל 2,000 דירות יהיו שם. אז לעצור, לסדר את התב"ע, לשלב את האגודה והכול יהיה בהסכמה. אולי זה ייתן מרפא לאנשים האלה, גם כלכלי וגם נפשי. זה מה שאני מבקש. אם המחוקק יתערב פה אין סיכוי. הוא עושה את העבודה שלו. הוא יודע כתב תביעה הוא סטנסיל. כתבי תביעה סטנסיל אותו דבר. - - - כדיירים מוגנים, הם עכשיו מחזיקים, אין להם חוזים, לא משלמים, פה בנו, פה בנו. אלה סטנסילים מוכנים. אני לא פוגע בעורכי הדין שעשו את זה, כי זה מה שעושים. מקבלים את התביעה, אותה משפחה שמקבלת נכנסת לחרדות איומות. לכן אני מציע להקפיא. המינהל, תנו הוראה אתם, תעבירו החלטה במועצת המינהל להקפיא שישה חודשים. אף אחד לא יברח. אף אחד לא יברח לכם, תאמין לי. << אורח >> יונתן רלבג: << אורח >> זאת הבעיה. זאת אומרת, כבר הרבה מאוד זמן מנסים לקדם שיווק במתחם הזה. << אורח >> יורם חג'בי חגי: << אורח >> לא, לא, לא. לא בוער. << אורח >> אורן חזן: << אורח >> חשבתי שתגיד שהבעיה זה שאנשים נזרקים לרחוב ואין מי שידאג להם. << אורח >> יורם חג'בי חגי: << אורח >> לא בוער, תגיד לי שלא בוער. תאוות השיווק צריכה להירגע קצת. לא בוער. האדמה היא של כולנו. האדמה שייכת לכל עם ישראל, לא למינהל. << אורח >> יונתן רלבג: << אורח >> אפשר רגע להשיב, עו"ד חג'בי? כמו שאמרנו, מי שמחזיק משנות ה-50 יכול לקבל את מתווה הפיצויים. מדובר על כמעט שלושה מיליון שקלים. מי שדייר מוגן דייר מוגן. מי שהוא לא דייר מוגן יכול לקבל למעלה מ-2.5 מיליון שקלים. מציעים לאנשים מתווים. הם לא רוצים, לא חייבים לקבל אותם. << אורח >> אורן חזן: << אורח >> שאלה, אני יכול לשאול אותך שאלה? מחילה, שאלה. כאשר משרד השיכון מקדם התחדשות עירונית המדינה צריכה את זה, אין ספק, גם המדינה צריכה שבמקום הזה ייבנו אלפי יחידות דיור. אין מחלוקת. כאשר מקדמים התחדשות עירונית ועושים פינוי בינוי אומרים לאנשים אתם תקבלו דירה עם בונוס או חצר גדולה יותר או מרפסת גדולה יותר או מחסן נוסף או עוד חנייה. אתם תקבלו שדרוג לדירה. ועד אז אנחנו נשכן אתכם, נממן לכם את השכירות ואז תחזרו לכאן. עוד לא פתרו את העניין של ועד הבית, שבסוף אנשים נכנסים לחובות בגלל ועד הבית. אבל נשים את זה רגע בצד. למה אתם לא יכולים להגדיר כאן ליזמים קחו את כל האנשים האלה, תשכנו אותם. תשלמו להם את השכירות. הם יחזיקו את עצמם עד שייבנה. וכאשר ייבנה תתנו להם דיור משודרג ביחס למה שהיה. פתרת את הבעיה. בכל קומבינציה שעושים זה מתקבל. הרי אין לך מחלוקת איתי שהיזם שיבנה פה יתעשר במאות מיליונים, לא בכמה עשרות אלפי שקלים וגם לא בכמה, במאות מיליונים. אז מה עומד לנגד עינינו? גם המדינה תרוויח מזה, כי הם לא ישבו על המדינה. גם - - - משלמים כסף, גם העניינים הבריאותיים שעוברים על המדינה יהיו פחות. << דובר >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר >> הכי חשוב שתצילו חיים. << אורח >> יורם חג'בי חגי: << אורח >> אני יכול להביא לכם פינוי בהסכמה של כולם. << יור >> היו"ר יצחק קרויזר: << יור >> שנייה אחת, עו"ד חג'בי, רגע. שלומי, אתה רוצה להתייחס? << אורח >> שלומי גבאי: << אורח >> אני רק רוצה, אני אנסה להתייחס לשתי הנקודות, אם יהיה זמן. אני רק רוצה לדייק את האמירה הראשונה שלי. כמו שאמרתי, מי שעורך את השמאות עבור משרדי ממשלה ויחידות הסמך הממשלתיות זה השמאי הממשלתי, באמצעות שמאי מאגר שאנחנו מעסיקים, שזכו במכרז של השמאי בממשלתי. במקרה הזה לפי בדיקה שעשיתי אני רואה שלמעשה השומה הזאת נערכה על ידי עמידר החדשה, זו חברה ממשלתית. היא לא מחויבת לעבוד עם השמאי הממשלתי. זאת אומרת, המתווה של הפיצוי שהוא מוצע כאן הוא מבוסס על סמך שומה שהיא לא נערכה על ידי השמאי הממשלתי. << אורח >> אורן חזן: << אורח >> שלא נגלה שמישהו קיבל - - - << אורח >> שלומי גבאי: << אורח >> לא זה, אני לא אמרתי שאין פה הליך לא תקין. אני אמרתי שזה לא עבר איזה שהיא בקרה של השמאי הממשלתי. חשוב לי להגיד, פשוט יש פה מתווה שמקודם על ידי רשות מקרקעי ישראל ועמידר באמצעות שומה שהוזמנה על ידי עמידר החדשה, באמצעות שמאי שהוא לא כחלק ממאגר השמאי הממשלתי. חשוב לי לדייק את העניין הזה, הבקרה והפיקוח המקצועי. ככל שיוחלט על המשך במתווה הזה וירצו לעשות משהו קצת יותר מה שנקרא זה מפוקח ומבוקר באמצעות שומה, אז אנחנו נוכל באמת לבוא ולקחת חלק. בעניין הזה כמנדט שלנו, כשמאי ממשלתי, לבוא ולפקח. בנושא השני, לעניין הפער שציינת. קודם כל, תראה, בסופו של דבר, אני אומר דבר פשוט. בסופו של דבר, כשאני קורא את חוברת המכרז ובסוף ערך השומה הוא היה לצורך מחיר מינימום. מחיר המינימום במכרז נקבע כ-91% כפול 15% ממחיר השומה. זאת אומרת, זה לא, אין פה, בסופו של דבר - - - אבל בסוף השוק שילם את מה שהוא שילם והוא גילם בהצעה, גם לזוכה וגם למציעים האחרים גילמו בהצעה שלהם את כל המטרדים, חלילה, לא מדבר פה על - - - << אורח >> יורם חג'בי חגי: << אורח >> במקום שומה מלאה, שומה של שווי אמיתי. << אורח >> שלומי גבאי: << אורח >> מטרדים במישור הכלכלי שצריך לשאת בהם כדי לממש פה איזה שהיא תוכנית או בנייה בקרקע. אז זה לא משנה אם הערך, אם מחיר השומה היה 700 או 600 מיליון שקלים. בסוף כאשר מדברים פה על 15% מ-91% בסוף זה לא כזה משמעותי ביחס להצעות שניתנו בראיית השוק. << אורח >> דודו הלוי: << אורח >> שלומי, אני מסכים להראות לך שמאי של האגודה. יש לנו, אגודה כבר יש לנו. תודה קודם כל. אבל אני מציע ברשותכם, אם אפשר, הדרך לא אצה. התושבים התאגדו כאגודה. אני מציע שיהיה הקפאה, יהיה דו שיח פורה עם רמ"י וגם עם עמידר, אנחנו מכירים אותם המון שנים. בשעה טובה מנהל ברמ"י חדש. נשב איתו, נגיע להסכמות עבור כל התושבים. אני אומר את זה בפני יושב-הראש פה. << דובר >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר >> זה win win, כולם ירוויחו מזה. << אורח >> דודו הלוי: << אורח >> לכל התושבים. << יור >> היו"ר יצחק קרויזר: << יור >> חה"כ כסיף, אתה רוצה לסכם? << דובר >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר >> כן, תודה. קודם כל, אני רוצה להודות בעיקר לתושבים ולכולם, ליושב-הראש ולכל מי שלקח חלק. אני באמת מאוד מקווה שתצא בשורה טובה מפה. << אורח >> ורד אלבלה: << אורח >> אמן. << דובר >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר >> ושסוף סוף יהיה פתרון לאנשים. אפשר, כמו שנאמר, אפשר להגיע להסכמות. אין שום סיבה להתעקש ואפילו אני אומר לעמוד על קוצו של יוד על חשבון של אפילו אדם אחד. אפשר להגיע להסכמות, בואו נעשה את זה. לטובתם, נביא להם בשורה. << אורח >> יורם חג'בי חגי: << אורח >> והמדינה לא תיפגע, רק תרוויח. << יור >> היו"ר יצחק קרויזר: << יור >> תודה. עופר, אתה רוצה להוסיף. << אורח >> נופר בן הרוש: << אורח >> לטובת הראש השקט שיוכלו לישון בלילה. << אורח >> אורן חזן: << אורח >> אומרים איזה החכם הרואה את הנולד. זה לא אומר שהוא נביא, זה אומר שהוא ראה תהליכים בעבר, הוא מזהה אותם שוב ויודע לאן זה הולך. אם אתם לא תעצרו כאן ותסתכלו על האנשים שמולכם, תמשיכו להסתכל על הכסף, על השטר ועל החוק היבש, התוצאה תהיה כמו במקומות אחרים. היא תהיה הרת אסון. היא תעלה גם בחיי אדם. לא אצה לאף אחד הדרך. זה מקרה חריג. בדרך כלל בעסקים, ככל שעובר הזמן אתה מפסיק כסף. כאן ככל שעובר הזמן אתם תרוויחו יותר כסף. אפשר לפתור את זה, זה רק בחירה שלכם. ואם זה לא אתם, אז תגידו מי ואנחנו נלך ונדבר איתו. אני חושב שיושב-הראש, אתם זכיתם שזה מי שמנהל את ועדת הפנים היום. הוא לא יוותר והוא איש ישר עם לב וחמלה ורצון לעזור. אני רוצה להגיד לך תודה לא רק על הדיון, אלא על מה שאתה עושה מעבר. << אורח >> דודו הלוי: << אורח >> גם רמ"י עם אוזן קשבת ואני מודה לכם, באמת. אני מודה לכם, אפילו שלא קיבלתם, נתתם את הטון האחרון שלכם, לגבי ההקפאה אני מאמין שאתם תעשו את זה גם כן. << יור >> היו"ר יצחק קרויזר: << יור >> אני רוצה לסכם פה את הדיון, כי אנחנו צריכים לסגור את הוועדה ולהעביר לדיון נוסף. קודם כל, חה"כ כסיף, תודה רבה שהעלית את הנושא הזה פה לשולחן הוועדה. לאורן, חברי היקר. << אורח >> אורן חזן: << אורח >> לא דיברתי בכנסת, תראה עד כמה זה חשוב. << אורח >> נופר בן הרוש: << אורח >> כל הכבוד. אורן, ליבי איתך. << יור >> היו"ר יצחק קרויזר: << יור >> בסוף זה נושא שהוא קשה. אמרת בינך לבין עופר. אני חושב גם אני ועופר כמעט לא מסכימים על כלום, אבל פה באמת זה לא נושא פוליטי בכלל. זה נושא אנושי. אמרת עופר, בצדק, החוק היבש לא נרטב אף פעם. ובאמת, מבחינת החוק היבש יכול להיות שהצדק מה שנקרא עם המדינה. << אורח >> יורם חג'בי חגי: << אורח >> המשפט איתם, לא הצדק. << יור >> היו"ר יצחק קרויזר: << יור >> בסדר. אני רוצה להגיד שמבית המשפט יוצא צדק, בסדר? אבל אין ספק שכאשר אנחנו רואים פה, גם יונתן וגם עידן, כשאנחנו רואים פה את החבר'ה, אני לא רואה פה, בהרבה דיונים אתה מגיע ואתה מבין שיש כאן איזה מישהו שיושב על פיסת נדל"ן ורוצה להרוויח פה איזה משהו. אנשים פשוטים. עם ישראל מה שנקרא, עמך ישראל, אנשים יקרים, פשוטים, שרוצים, לא שמעתי פה משהו אחר מעבר לכבוד. זה הכול. לא שמעתי פה להתעשר, לא שמעתי להרוויח, לסובב. רוצים מה שנקרא לסיים את חייהם בכבוד. נאמרו פה אמירות מאוד משמעותיות. בסוף הנדל"ן הוא שווה הרבה. ואני חושב שברצון טוב גם של התושבים, ואני מבין שהם פה די מאוגדים. נכון שכל מקרה פה הוא לגופו, אבל בסוף כקבוצה יש להם ייצוג. ואני חושב שברצון טוב אפשר לשבת אתכם, עם רמ"י ועם עמידר, להגיע לאיזה שהוא מתווה מוסכם. לבנות איזה שהיא קבוצה שתדע לדבר. אני לא רוצה להגיד עכשיו שהוועדה תחייב אתכם, אבל בסוף אנחנו רוצים לעשות את הדברים בטוב. אז גם לשבת עם התושבים, לבנות איזה צוות. תבנו אצלכם מרמ"י. אני יודע שכאשר עובדים אתכם טוב, אנחנו עובדים הרבה ביחד על דברים מאוד חשובים, יש אוזן קשבת ורצון טוב ועבודה מקצועית ונכונה. גם עם עמידר, אני בטוח שתמצאו את המתווה. אני לא יודע, להגדיל את היחידות, יש פה את המטרו. יש פה פוטנציאל כלכלי. לחייב את היזמים. לא מדובר פה על קבוצה גדולה מאוד של אזרחים. אני חושב שאפשר להגיע פה להבנות, לתת להם איזה שהיא בשורה באווירה טובה, במצב טוב. לעצור שנייה רגע עם הפחד שלהם של הפינוי. לגבש איזה שהוא צוות. דרך אגב, זה יכול להיות גם בדד-ליין, זה יכול להיות בלוחות זמנים מאוד ברורים, שיהיו ברורים לכולם. המסגרת היא טובה לשני הצדדים. להקים איזה שהיא קבוצה שתדע לשבת בצורה טובה, נעימה, עם המייצגים שלהם. בליווי של הוועדה. הוועדה תעשה את זה בשמחה רבה ולבוא ולהגיע כאן לאיזה שהוא מתווה שבאמת ייתן לאנשים האלה את הדבר הבסיסי שכל אזרח מגיע לו, שזה לחיות בכבוד. << דובר >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר >> יצחק, רק דבר אחד, אני מבקש שלפחות שיהיה כתוב לפרוטוקול שאנחנו מבקשים להקפיא את כל הפינויים. << יור >> היו"ר יצחק קרויזר: << יור >> אני יכול להכניס את זה לפרוטוקול. אני יכול לבקש שהדבר הזה יישקל בכובד ראש. אנחנו בוועדה, אני מניח שנהיה בקשר גם איתך חה"כ כסיף, גם עם אורן וגם עם רמ"י, גם עם עמידר וגם עם התושבים. << אורח >> ראובן בן יעקב: << אורח >> אפשר להוסיף משהו? << יור >> היו"ר יצחק קרויזר: << יור >> ב-30 שניות, כי אנחנו צריכים לפנות את החדר. << אורח >> ראובן בן יעקב: << אורח >> מה שהם אומרים כאן בעצם שהם מציעים לאנשים שהם כן נמצאים במקום, הם מציעים להם הצעה טובה או לא טובה כמובן. הם שוכחים את העניין שפשוט רוצים לפנות, סליחה, אני פשוט מתרגש מאוד, בגלל זה אני קצת בורח לי המחשבה. אבל הם רוצים בעצם לפנות כאן את כל האנשים. הם הביאו לכל אחד מהאנשים שיושבים פה, וחלק כמובן לא נמצאים, צו פינוי. << יור >> היו"ר יצחק קרויזר: << יור >> לכן אני אומר, במקום להגיע עם צו פינוי אפשר להגיע עם מתווה. << אורח >> ראובן בן יעקב: << אורח >> אני תושב מוגן, משלם דמי מפתח. והם הביאו נגדי לפנות אותי. על מה? אתם הצעתם לי גם לפני זה כסף תמורת זה שאני אעבור, לסלק אותי משם. ועכשיו פתאום אתם אומרים שאני בכלל לא צריך להיות שם? זה חוסר תום לב. << יור >> היו"ר יצחק קרויזר: << יור >> אנחנו צריכים לסגור את הוועדה. תודה רבה, ישיבה זו נעולה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 14:05. << סיום >>