פרוטוקול ועדה

הכנסת העשרים-וחמש מושב רביעי פרוטוקול מס' 35 מישיבת הוועדה המיוחדת לפיקוח על תהליכי הסרת חסמים יום שני, ט"ו בשבט התשפ"ו (02 בפברואר 2026), שעה 9:00 סדר היום: << נושא >> החסמים לשיקומם המלא והמיטבי של החטופים ומשפחותיהם לאחר שובם << נושא >> נכחו: חברי הוועדה: מיכאל מרדכי ביטון – היו"ר חברי הכנסת: ולדימיר בליאק חילי טרופר מירב כהן מיקי לוי נעמה לזימי גלעד קריב מוזמנים: יעל גורן חזקיה – ראש אגף מדיניות ממשל וקשרי חוץ, מנהלת החטופים הנעדרים והשבים, משרד ראש הממשלה אושרה גדרון – ראש תחום ממשל, מנהלת החטופים הנעדרים והשבים, משרד ראש הממשלה גילה שחר – מתכללת יח' דרור לטיפול ושיקומם של השבים מכוחות הביטחון באגף השיקום, משרד הביטחון ליאת הוד – ממונה מנהלת נפגעים, הרוגים וחטופים, שפ"י, משרד החינוך הדס גבריאל זני – עו"ד, ממונה ארצית נפגעי עבירות המתה וחרבות ברזל, סיוע משפטי, משרד המשפטים שרון רוטשילד – נציגת משרד הבריאות במנהלת, משרד הבריאות אור צוברי – מנהלת אגף חרבות ברזל, משרד הרווחה והביטחון החברתי חדוה הלב"ץ – עו"ס, המוסד לביטוח לאומי צחית לוי – ר"מ פרט משפחות החטופים והשבים, צה"ל ד"ר נויה שילה – מנהלת מרכז שבים לחיים, שיבא תל השומר מור פרץ – מנכ"לית 255 ארגון התמיכה בחטופים ומשפחותיהם ליאת קליין גנץ – ראש תחום מדיניות וממשל, 255 ארגון החטופים ומשפחותיהם דני מירן – 255 ארגון החטופים ומשפחותיהם חן אביגדורי – 255 ארגון החטופים ומשפחותיהם אסתר בוכשטב – אמא של יגב, 255 ארגון החטופים ומשפחותיהם ענבר גולדשטיין – 255 ארגון החטופים ומשפחותיהם שמעון אור – דודו של פדוי השבי אבינתן אור מיכה כ"ץ – נציג הלומי הקרב נכחו באמצעים מקוונים: אלי שתיוי – משפחות החטופים כרמית פלטי קציר – אביה נרצח ואמא ואחיה נחטפו, משפחות החטופים חנה כהן – דודה של ענבר היימן שנרצחה ונחטפה ב-7 באוקטובר מנהלת הוועדה: אפרת מורלי רישום פרלמנטרי: רינת בן מוחה, חבר תרגומים רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי -דיוקים והשמטות << נושא >> החסמים לשיקומם המלא והמיטבי של החטופים ומשפחותיהם לאחר שובם << נושא >> << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> בוקר טוב לכולם, אנחנו מתחילים את דיוני הוועדה להסרת חסמים ומעקב אחר החלטות ממשלה. היום זה גם יום מיוחד עבורי, זו הפעם הראשונה בשנים האחרונות שבמסדרונות הכנסת אני לובש חולצה רגילה. לקחתי על עצמי בזמן שחטופים לא היו בבית, לשים כל יום חולצה של חטוף אחד ולספר את הסיפור שלו. לשים אותו על ליבנו, לשים אותו במליאה, לעלות למליאה ולנאום כל יום. זכינו לכל החטופים ששבו. אנחנו מאוד כואבים ועצובים על כל אותם חטופים שלא השבנו בחיים. הדבר הזה הוא כאב גדול לבני המשפחה, לעם ישראל. יש עוד חטופים ממלחמות אחרות שלא שבו הביתה, רון ארד, יהודה כץ והחייל הנעדר גיא חבר, גם עבורם אנחנו מתפללים שישובו הביתה. נגיד עוד משפט, שיש מעל 300 אזרחים בישראל שלא יודעים איפה הם, הם נעדרים. זה אירוע קשה, קשה למשפחות, קשה למדינה. רק השנה כל מדינת ישראל נחשפה להיעלמותה של הימנוט קסאו ממרכז הקליטה בצפת, ממקום שהיה אמור לגונן עליה ועל משפחתה נעלמו עקבותיה ויש לנו תפילה שבגלל שזו היעלמות יחסית טרייה, שהיא תימצא ותשוב לביתה. לקחנו על עצמנו לנוע מיד, ביום ששמעתי שכל החטופים חוזרים ורן גווילי שב לקבר ישראל, הוועדה שלנו יזמה דיון על המשך הסיוע והשיקום למשפחות החטופים. השבת החטופים לקבר ישראל והביתה למי ששרד היא רק שלב ראשון במסע חיים קשה, בפגיעה נפשית וגופנית שרק מעט ממנה נחשפנו לכל אותם חטופים וחטופות גיבורים שהיו מוכנים לפרט את פרטי הפרטים של מה שהם עברו בשבי. כמו בכל תחום זה מאוד הרואי, מאוד סימבולי, התמונה שכולם שבו הביתה, אבל זה מאוד סיזיפי, מאוד קשה. עבודה שחורה מחכה לנו, עבודה קשה מאוד ב-10-20 השנים הקרובות לא לשכוח אף אחד מאחור. וגם תהיה דיפרנציאליות בין משפחות החטופים. יהיו משפחות עם עוצמות, עם יכולות משפחתיות, עם מערך תומך קהילתי, עם יכולת כלכלית. יהיו משפחות שישובו לעבודה, יהיו משפחות שהשבר הנפשי והמנטלי יפגע בשילוב שלהן בתעסוקה, בשילוב שלהן בקהילה. אנחנו נדרש לעשות יותר עבור המשפחות האלה. אני כל כך גאה בחבורת המשפחות של החטופים שנמצאת פה היום בתוך ארגון 255 שנשבע ללוות כל משפחת חטופים עד 120 ולהפוך את זה לשליחות החיים שלהם, שמתוך העוצמה שיש במשפחות החטופים תהיה עזרה הדדית, ערבות הדדית ומסירות נפש למי שצריך אותנו בשנים הקרובות. היה לי דיון מקדים גם עם נציגי משפחות החטופים, עם דני מירן שהוא כמו אבא שלי, כמו אח שלי, כמו חבר שלי וצעדנו יחד, אבל גם עם אסתר אני מרגיש חברות. ודיברנו גם קודם שאנחנו רוצים לתקן, אנחנו רוצים לעשות, אנחנו רוצים להיות ענייניים. דיברתי עם נציגי הממשלה, הממשלה עשתה דברים משמעותיים עבור משפחות החטופים והגיבה יחסית מהר, בכנסת, בחקיקה שאפשרה את כל המעשים, אבל אף מעשה הוא לא שלם ואף אדם לא יהיה גאה וגאוותן על מעשיו, אלא תמיד ישאל את עצמו: מה אפשר לתקן? איזה דבר צריך להגמיש? איזה מעשה עוד לא נעשה שיכול להשלים את השיקום ואת הליווי וכו'? אלו הדברים שאני ארצה לשמוע. אנחנו מראש אומרים: יש עשייה אדירה וטובה, אנחנו רוצים להשלים אותה והיא גם משנה את פניה. אנחנו עוברים מהשבת החטופים לקליטת החטופים בקהילה, במשפחה, מהשיבה הפיזית, מהשיבה לקבר ישראל, אל הליווי המשפחתי, אל המעשים היותר עדינים ורכים שהם לא נוצצים והם יומיומיים והם סיזיפיים. אלו הדברים. אני מבקש ב-20 הדקות הראשונות לאפשר למשפחות החטופים להציג את הצרכים, את הכאבים, את המחשבות, ואז אני אתן לגופי ממשלה להציג את מה שנעשה עד היום ומה הכיוונים והיוזמות וגם התייחסות לדברים שהם ישמעו מצד משפחות החטופים. הדיון הזה יהיה ענייני ומכבד. הוא בא לעבוד, הוא בא לעשות. אין לנו כוח להאשמות, אין לנו כוח לווכחנות, אין לנו כוח לדיבור לא ענייני. באנו לפה לעבוד. אז בבקשה משפחות החטופים, את סדר הדוברים אתם תקבעו בבקשה. << אורח >> שמעון אור: << אורח >> תודה לכם חברים, אחים. אני הגעתי לפה, אני לא רואה את עצמי בר זכות לדבר על הצרכים של משפחות החטופים, אני מעגל שני, אני הייתי מעורב פה במאבק הגדול להחזרת החטופים. באתי לפה להגיד תודה ביום החג של הכנסת, להגיד תודה לך, להגיד תודה לכנסת, להגיד תודה לכל מי שהיה מעורב בהחזרת החטופים וזה כולם מבחינתי. התודה היא לא שלמה, יש פה את אסתר, יש פה עוד אחרים שהיקר שלהם לא הגיע והיו אמורים להגיע. התודה היא לא שלמה, אבל בכל אופן אני רואה לנכון להגיד תודה, להגיד תודה לכולם, למשכן הזה שאפשר לנו להגיע כל שבוע ולהגיד את דברינו. להגיד תודה למטה שעבד בצורה משמעותית מאוד שנתנה בית לאנשים, לחטופים ולמשפחות שלהם להיות במקום הזה. גם לפורום התקווה שאני נמצא בתוכו. כל אחד בדרך שלו נתן את מה שהיה יכול לתת. תודה לראש הממשלה, תודה לגל הירש, תודה לכל מי שלמעשה היה מעורב, עם כל חילוקי הדעות, בסופו של דבר כולם רצו להביא למטרה המיוחלת שלא יישאר אף אחד כמה שניתן בעזה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> ממש מסכים איתך וגם תוסיף את השב"כ, את המוסד, את נועם תיבון, את חיילי צה"ל, יחידות סודיות שאנחנו לא יכולים לפרט אותן אפילו. מהממשלה, מראש הממשלה עד אחרון החיילים. והמחזה הזה של עם ישראל, אולי איזה תמונת היפוך שמקום אחד מוכן להפקיר את אנשיו ואת לוחמיו ולהתאבד, ואנחנו נביא חטיבה שלמה להחזיר הביתה קבר אחד, בלילה המיוחד הזה, בעבודה קשה, לא קלה, לאתר את גופתו ולהביא אותה. << אורח >> שמעון אור: << אורח >> פתיחה של 700 קברים. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> זה היה משהו שהוא רק עם ישראל, רק מדינת ישראל, רק החיילים שלנו, רק הרוח היהודית, הישראלית היא זאת שמנצחת. ותדע לך שזה גם איזה סגירה יפה שהדברים שלך בחדר הזה ובחדרים אחרים, היה מי שרצה לפלג ולהגיד: אלו ככה ואלו ככה. מותר דעות שונות גם איך מחזירים את החטופים, גם מה התפיסות, הכול. אבל אסור שתהיה שנאה, אסור שזה יביא לפילוג. אנחנו זזים למשימה הבאה עכשיו, ואני שומע קולות וזה לא נעים לי. במקום להתמקד במה שעשינו טוב יחד ועכשיו ללוות את המשפחות, אנחנו מתעסקים במשהו אחר וזו טעות. ממש תודה לך שאתה מביא את זה. אני אתן לך להשלים אם תרצה, אבל לא אמרתי שהחולצות שלבשתי בשנתיים האלה הבאתי לוועדה, אתם יכולים לקחת כל אחד חולצה אחת, למזכרת, לזיכרון את השאר אני אתן למשפחות החטופים שיהיה שימור ותיעוד, זה יהיה חלק מהזיכרון, ואז מי שירצה ייקח שיהיה לו אחת למזכרת. שמעון, בבקשה. << אורח >> שמעון אור: << אורח >> אני חייב לומר שאני זכיתי להיפגש עם הרבה משפחות חטופים, עשיתי את זה במסגרת מחקר של האוניברסיטה העברית, אבל זה מבחינתי לא היה מחקר, זה היה למעשה לפגוש את הלב של האנשים. ואני זיהיתי שאנשים למעשה פעלו להחזיר את היקר שלהם מתוך היסוד הקיומי שלהם. בין אם זה יסוד הלאום או בין אם זה יסוד האדם. שני יסודות שלמעשה אנחנו לא נוכל אף פעם לוותר עליהם, על אף אחד מהם, על אף יסוד. לא האדם ולא הלאום שלמעשה חלק בלתי נפרד מאיתנו. אני מצטרף לקריאה שלך שאנחנו נסתכל קדימה שזה אומר לנסות לאחד את השורות ולפעול ביחד, שגם מציאות כזאת לא תהיה עוד וגם שנגיע גם לפריחה, לפריחה תרבותית. אז אני שוב אומר תודה. זו פעם אחרונה שאני מגיע למקום הזה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> עד כדי כך, יהיה לך קשה, שמעון? כולנו אנחנו משנים הרגלים. << אורח >> שמעון אור: << אורח >> אכן. לא יהיה לי קשה, אני רוצה לברך. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אתה מוזמן תמיד לבוא, יש עוד מה לעשות בכנסת לטובת עם ישראל, כל אחד ייקח את האנרגיות שלו ויתעל אותן לעוד מעשים טובים. יפה. << אורח >> שמעון אור: << אורח >> אני רוצה לברך שבאמת הזכויות של המשפחות, גם אלה שחזרו חיים וגם אלה בעיקר שלא חזרו חיים – לא יישכחו. ובאמת תתירו את כל הצדדים הבירוקרטיים כדי שיהיה להם כמה שיותר קל לשוב לחיים רגילים. תודה רבה לכם. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> היה גם רעיון לאפשר את הזיכרון השלם ויוזמה של משפחות החטופים שכיכר החטופים תישאר כיכר חטופים, גם עם איזה גלעד, עם משהו שיציין את זה לדורות. חלק מחובתנו זה לזכור את האירוע ולהנחיל אותו לדורות הבאים, גם כזהירות ולמידת לקחים מהעבר וגם כדרך היחידה להוקיר את הגיבורים האלה במרחב הציבורי. הוועדה תפנה לראש העיר חולדאי לבחון את האפשרות הזאת במכתב ולפגוש נציגות של משפחות החטופים כדי לשקול את הרעיון הזה. זה דבר שנטפל בו. בבקשה. תודה לכם. דני מירן. << אורח >> דני מירן: << אורח >> שלום, דני מירן, אני מגיע מ-255 ורוצה להגיד תודה לכל אלה שהגיעו ומכבדים את הנושא, ואני חושב שהוא נושא כאוב, חזק, ורוצה להגיד שאנחנו נמצאים בנקודת מפנה, נקודה חדשה, ופנינו לעתיד. בואו באמת נזכור את העבר, אבל מהיום והלאה נדבר מה אנחנו עושים בעתיד. ורוצה להגיד חג שמח לכנסת וט"ו בשבט שמח. על העובדה שנעניתם ובאתם להקשיב ולנסות להבין את מצב המשפחות, תודה. מרבית הנושאים הועלו על נייר העמדה מטעם עמותת 255. אבל אוסיף שרק בעזרתכם ובאמצעים אשר תקצו לשיקום המשפחות, ואני מדגיש שמדובר על מעגל שני, גם על מעגל שני ושלישי לקורבנות ה-7 באוקטובר 2023. באנו היום לישיבה לא על מנת לבקש רחמים, באנו לבקש עזרה ואתם העזרה שלנו. כל אחד במקומו, כל אחד במשרדו. שלב א' של החטופים הושלם, מי לחיים ומי לקבר ישראל. אבל מחכה לנו אתגר של החלמה פיזית ונפשית של כל החטופים ומשפחותיהם, שילובם מחד בחיים עצמם, בתעסוקה, דיור, קהילה וכולי. מאמין שכל אחד מהנוכחים יהיה מליץ יושר למה שכתוב בדף העמדה שלנו, ותודה שבאתם. ולחבר הכנסת מיכאל ביטון, תודה שיזמת את הפגישה הזאת ואני מקווה שיהיו המשכים לפגישה הזאת ונוכל להיפגש אולי פעם בחודש. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> כל עוד הכנסת הזאת קיימת, כל חודש יהיה מעקב. כל חודש אנחנו נעשה דיון של נושאים שעלו, בעיות ייחודיות. לא שמות של משפחות, זה לא יהיה פה, אבל מקרים או הבנה מתוך מקרה מה צריך לעשות ולתת זמן לממשלה לטפל. כל חודש אנחנו נעשה דיון מעקב. << אורח >> דני מירן: << אורח >> תודה. << אורח >> חן אביגדורי: << אורח >> בוקר טוב אדוני היושב-ראש, שמי חן אביגדורי. ב-7 באוקטובר נחטפו מקיבוץ בארי אשתי והבת שלי והוחזרו אחרי 50 יום. אני מלווה את 255 כמעט מיומו הראשון. זו יוזמה של המשפחות, של המשפחות בלבד. ובאתי לתת קצת רקע לארגון ומטרותיו ואחר כך אני אכנס לפרטים. כבר לפני שנה וחצי למעשה זיהינו שלושה דברים עיקריים. הדבר הראשון זה שמשפחות חטופים זה לנצח. הילדה שלי והאישה שלי כבר שנתיים בבית, אז השיקום שלנו בסדר, אבל תמיד יש משהו שיחזיר אותנו אחורה, תמיד יש משהו שמעלה לנו דברים. אני רוצה להגיד שדווקא בשבועיים האחרונים, אחרי שנתיים שהבית מתנהל כמעט כרגיל, פתאום יש שיחות על מה היה שם ולמה הבת שלי לא אוהבת אורז צהוב וכל מיני כאלה דברים. אז משפחות חטופים – למרות שאנחנו מאוד מתגאים בשיקום שלנו, המשפחה שלי – זה לנצח. הדבר השני שאיתו יצאנו לדרך זה משהו שמישהו אמר לנו פעם, זה בא ממקומות הטיפול, סליחה על האנגלית כי זה נשמע הרבה יותר טוב Nothing about us without us אנחנו אוכלוסייה עם צרכים מאוד מיוחדים, אנחנו אוכלוסייה שרק אנחנו יכולים להבין את עצמנו. יש המון גופים ממשלתיים ושאינם ממשלתיים שרוצים לעזור ותודה רבה לכולם. אבל אף אחד לא יודע מה אנחנו באמת רוצים, אף אחד לא יודע באמת מה אנחנו מרגישים, אף אחד לא יודע באמת מה הצרכים שלנו. ואף אחד לא יודע את הדבר הפשוט. אני אגיד לכם עוד פעם, למשפחה שלי, סליחה שאני מביא מהדוגמאות שלי. לנו היו שבעה חטופים בשבי. שבעה אנשים שיצאו מאותו ממ"ד. שישה מהם אלו נשים וילדים שחזרו אחרי 50 יום והגבר חזר אחרי 505, וגם בקבוצה הזאת שיצאו מאותו ממ"ד וחזרו באותו ג'יפ של הצלב האדום, יש צרכים שונים, יש סיפורים שונים, יש התמודדויות שונות. אין דין משפחת חטוף כדין אחר, שלא לדבר על המשפחות. ואנחנו יודעים את זה ולכן nothing about us without us אומר שאנחנו רוצים לא להחליט אלא להיות במעגלים, להשפיע על מה שקורה, ואנחנו רוצים להחליט על עצמנו. הדבר השלישי שארגון 255 קם לאורו זה שאין משמעות למעגלים. מהמדינה אנחנו שומעים יותר ויותר: אתה מעגל ראשון – אני מעגל ראשון – הילד שלך מעגל ראשון, אבל אימא שלך מעגל שני ואחותך מעגל שני ויש מעגלים שלישיים. אין משמעות ועוד מעט ענבר תרחיב בזה כי בזמן אמת א' היו משפחות שהמעגלים הראשונים שלהן לא תפקדו ולכן החלוקה הזאת נראית לנו שרירותית ולא קשובה. אני אסיים את דבריי עם ארבעת העקרונות ש-255 חרתה על דגלה, ארבעה דברים שאנחנו עושים, הדבר הראשון זה ענייני פרט, עוד ירחיבו את זה. הדבר השני זה קהילות, מתוך ההבנה שמשפחות חטופים זה לנצח, אנחנו יודעים שאנחנו צריכים להקים ולשמר את הקהילות האלה כי אנחנו יודעים מה טוב לנו ועצם המפגש עושה לנו טוב. הדבר הבא הוא קידום מדיניות ועליו גם יורחב בהמשך. והדבר האחרון הוא עניין הנרטיב. אני רואה פה את החולצות, זה לא סוד שהתחיל המאבק על הנרטיב. אנחנו יודעים מה קרה לנו ואנחנו יודעים בדיוק מה אמרו לנו ומי אמר לנו ומתי. ויש ניסיונות עכשיו לשנות קצת את הנרטיב וזה עוד משהו ששמנו לנו ב-255 כמטרה. אנחנו הנפגעים, זה קרה לנו ואנחנו נספר את הסיפור שלנו. תודה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> תודה לך. << אורח >> ענבר גולדשטיין: << אורח >> בוקר טוב לכולן ולכולם. אני ענבר גולדשטיין. טוב, אין דרך לצאת מזה, אח שלי ואחיינית שלי נרצחו בכפר עזה בבוקר ה-7 באוקטובר. גיסתי ושלושת אחייניי נחטפו מאותו בית ושוחררו אחרי 51 יום. הבית שגדלתי בו נשרף ולא קיים יותר, אז אני חושבת שאני בהסתכלות הרחבה יכולה להביא איזה 360 כזה של אסון. אבל דווקא פה בהקשר הזה, אני יושבת כאוכלוסייה לא קיימת מאחר ובסיפור החטופים אני בסך הכול דודה, ולמי אכפת מהדודים? דודים זה מעגל 2-3 שחן נגע בהם קודם, אבל המלחמה הזאת עשתה משהו, היא בעצם שדרגה את כל המעגלים הרחוקים והפכה אותם למעגל אחד. כי מי שעמד על הרגליים ומי ששרד ומי שיכול היה לעשות משהו - עשה, לא משנה מה הקרבה שלו, וגם כולנו יכולים להסתכל רגע פנימה לתוך שולחן השבת אצלנו בבית ולחשוב מי הבן אדם הכי קרוב אלינו במשפחה? זה לא תמיד יהיה האח או ההורה, לפעמים זה הדוד, לפעמים זה הבן דוד ולפעמים זה גם השכן. המלחמה הזאת בהחלט הדגישה את הדבר הזה. בהינתן שאנחנו לא קיימים בירוקרטית, נשארנו עם הרבה מאוד צרכים לא ממומשים כי מבחינת המדינה, המדינה לא מחויבת לטפל בנו. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> את אומרת שאת דודה, אבל את אחות של אדם שנרצח. << אורח >> ענבר גולדשטיין: << אורח >> נכון, אבל הוא לא היה חטוף. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אבל המחיר ששילמת הוא של אח שלך, זו קרבה ראשונה. << אורח >> ענבר גולדשטיין: << אורח >> אני יודעת, בוא נקבע דיון אחר שבו אני אספר לך כמה קשה זה אפילו לאחים שכולים למצות את הזכויות שלהם, ואיך המדינה עדיין עובדת בעידן האבן שאני לא יכולה לקבל החזרים כרגע על חודש דצמבר כי אין לי מדפסת, אז אני לא יכולה להדפיס את הטופס שאני צריכה למלא. בסדר? זה לדיון אחר. אבל פה בהקשר הזה, בכוונה צמצמתי רגע ואמרתי שבהקשר הזה אני דודה של חטופים, של שורדי שבי, גיסה של שורדת שבי. אני לא מעגל ראשון. ההפרדה למעגלים היא משהו שקיים רק בארץ ישראל, במסגרת הלמידה שלנו והפגישות עם אנשים בהקמה של 255 למדתי ביטוי שקיים בארצות הברית, באנגלית משתמשים בביטוי co-victim, שזה אומר קורבן משנה, מדינת ישראל לא מכירה בקורבנות המשנה. תכף אסתר תרחיב על זה יותר כי זאת פעילות שהיא נמצאת בה הרבה זמן. מה שעוד חשוב לי בעצם להגיד זה שעליי נגזר מאז ה-7 באוקטובר או ה-8 באוקטובר, או למעשה ה-9 באוקטובר שזה היה בוקר המודעות הראשון, כי רק ב-8 באוקטובר הבנו שאין את מי להציל מהבית של אח שלי. בכל בוקר עד יומי האחרון אני אקום עם הטייטל הזה על הראש. וחוץ מאיתנו שנושאים בטייטל הזה מכורח הנסיבות, כל שאר הטייטלים סביב השולחן הם זמניים ולכן מה שאנחנו עושים עכשיו הוא כל כך כל כך חשוב כי אנחנו מנסים לכונן פה את יחסי הגומלין ואת יחסי העבודה השוטפים בין האנשים שגורלם נגזר עליהם לבין אנשים שבחרו בתפקיד ובחרו לעשות אותו, ואנחנו רוצים לוודא ששיתוף הפעולה הזה הוא טוב והוא נכון. יש כבר הרבה עשייה משותפת עם המדינה וזאת באמת – גם ציינתם את זה – הזדמנות מצוינת להודות גם על ההתגייסות המהירה, על תקנות שעברו מעכשיו לעכשיו, על שיתופי פעולה. אור יושבת פה ממשרד הרווחה, גם עם המנהלת. מאוד חשוב להגיד שאנחנו מבקשים, כעיקרון, 255 מבקש לעבוד עם המדינה מתוך תפיסה מאוד פשוטה, אסטרטגית שיחסי האמון של האזרחים עם המדינה נפגעו, נקודה, הנחת מוצא. הדרך שלנו לבנות מחדש את יחסי האמון האלה זה לייצר חוויה מתקנת במפגש של האזרחים הנפגעים עם מוסדות המדינה. מוסדות המדינה שלא תמיד היו שם, מוסדות המדינה שגם לא היו שם ב-7 באוקטובר, בחלק מהמקומות גם לא היו שם אחרי, בטח עבור מעגלים רחוקים יותר, כמוני. לא חזרתי לעבודה. אני בת 38 שנעזרת בהורים כרגע כדי להתקיים כי לחזור לפרנסה הקודמת שלי לא היה רלוונטי, ואני צריכה להמציא את עצמי מחדש. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> במה עבדת פעם? << אורח >> ענבר גולדשטיין: << אורח >> הייתי פרסומאית, הייתי סמנכ"ל לקוחות במשרדי פרסום, הייתה לי עבודה שמאוד אהבתי. התנחמתי בזה שאין לה משמעות לעולם, העולם לא באמת צריך פרסום כדי להתקיים. הייתי ב-meaningless, נזרקתי לצד השני של ה-meaningful, ואני לא יכולה לחזור אחורה, ואני גם לא רוצה לחזור אחורה כי ענבר שהייתה פרסומאית היא לא ענבר שיושבת מולכם היום, זו מישהי אחרת ואני זוכרת לה חסד נעורים אבל היא לא פה, אני פה ואני לא יכולה לחזור לשם. שיתוף הפעולה הזה עם המדינה חשוב לנו ברמה האסטרטגית. אנחנו רואים את עצמנו בחלק מהמקומות כמענה משלים למענים הקיימים במדינה, ובשאר המקומות אנחנו רואים את עצמנו כמכפילי כוח. אנחנו באמת מבקשים מכל גופי המדינה שיושבים פה, שנסובו לשולחן ושהדבר הזה חשוב להם, לשתף איתנו פעולה ולמצוא את הדרך ואת מנגנוני העבודה כדי לעשות את זה. דני קצת נגע בזה, אנחנו לא מסכנים, אנחנו לא נזקקים, אנחנו אנשים בעלי כוחות ויכולות שמבקשים לקחת את עתידם בידיהם Nothing about us without us אנחנו רוצים להשמיע את הקול שלנו, אנחנו חושבים שזה קול שמאוד חשוב שיישמע ואנחנו מאמינים ששיתופי הפעולה האלה יוכלו לסייע לנו גם בחזרה לחיים, זה אפילו לא חזרה לחיים כי אנחנו לא חוזרים לאותם חיים אלא בנייה של החיים שלנו קדימה. אנחנו לא יודעים איזה צרכים ימשיכו לצוף לאורך הדרך, אבל אנחנו יודעים כמה חשוב שאנחנו נהיה שם בזמן אמת לקבל את הצרכים מהשטח ולדעת להתאים להם את המענה, בין אם הוא קיים ובין אם הוא דורש פיתוח. ואנחנו לא יכולים ולא רוצים לבד. אנחנו רוצים מכפילי כוח. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> ולהדגיש שאת אמרת לבנות אמון בין הממשלה למגזר השלישי למשפחות החטופים, זה מחייב סדירויות. זאת אומרת, זה מחייב תהליך קבוע של מפגש, של שולחן עגול. לא יודע, אחת לשבועיים, זה יכול להיות בזום, זו יכולה להיות פגישה של נציג או שניים מטעמכם עם ביטוח לאומי, עם המנהלת, עם רווחה, עם כמה גופים מרכזיים שדרמטיים, משרד הבריאות, ולייצר סדירויות וגם לבקש ממישהו ממשרדי הממשלה להיות מתכלל של השיח הזה. טבעי שזו תהיה המנהלת כי יש לה ראייה כללית והיא יושבת במשרד ראש הממשלה וגם בסמכותה לפעול מול משרדים שונים לייצר את ההזדמנות הקבועה הזאת. אני אומר אחת לשבועיים, אחת לשלושה שבועות, שיחת עבודה, פגישת עבודה פיזית או בזום מה על הפרק? מה אתם מזהים? במה התקדמנו? במה אנחנו חלוקים? הכול צריך להיאמר, אבל שזה יהיה סדור, שזה לא יהיה דו-שיח של חירשים ולא רק כשמשהו מתפוצץ או כתבה כזאת או איזה אסון חס ושלום, אלא יצירת סדירויות. הסדירויות גם יציפו את המקרים החריגים שאי אפשר לדבר עליהם בוועדות, שאפשר בקבוצה קטנה של חמישה-שישה אנשים להציף משפחה, להציף צורך ייחודי, למצוא מענה חריג. רמת האמון צריכה להיות כזאת שאומרים: יש בעיה, סתם, צריך להשקיע סכום בצורך מאוד מיוחד במשפחה מאוד מסוימת. אז המצב צריך להיות כזה שהממשלה אומרת: אני יודעת איך לעשות את זה, אני אמצא, יש לי ועדת חריגים, בואו ננסה. ויהיו מקרה שהם יגידו: אנחנו העמותה, את זה אנחנו יודעים לפתור, את זה גייסנו, יש שותף, את זה תורידו מהעניין. זאת רמת האמון של צורת העבודה. בבקשה תשלימי, אני קטעתי אותך. << אורח >> ענבר גולדשטיין: << אורח >> לא לא, זה בסדר, אני ממש בסוף דבריי. אני אסכם גם בתודה, גם על הפורום הזה. אני באמת מקווה שזו ראשית של דרך משותפת. תודה על החולצות שמולנו, זה מסמל הרבה יותר מערמת חולצות על שולחן, אדוני היושב-ראש, תודה על חלקך. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> התפללתי שבכל פגישה, הייתי אומר: שיבוא יום ולא צריך חולצות. << אורח >> ענבר גולדשטיין: << אורח >> אז נכון, כי גם אנחנו אמרנו פתאום צריך לחשוב מה לובשים. נכון, זה כבר לא מדי עבודה של מאבק. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> הבגד של ללוות את המשפחות 20 שנה מינימום, כל אחד מאיתנו התחייב לפעול למענם 20 שנה, זה הבגד הכי טוב שיש. << אורח >> ענבר גולדשטיין: << אורח >> כן, אנחנו זוכרים שהמאבק שלפנינו באמת הוא המאבק הארוך, וזה המאבק על בניית חיים טובים וראויים ומכבדים. ואנחנו באמת לא פה כפרזיטים שרוצים שיעשו עבורם, אנחנו רוצים לעשות עבור עצמנו ושיהיו לצידנו את האנשים הנכונים שיבינו את החשיבות ואת המנגנונים וירצו לעבוד איתנו. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> וגם מותר לעמותה להשפיע על מדיניות. היא יכולה להגיד: המגזר השלישי יודע לעשות דברים מסוימים, משאביו מוגבלים אבל הוא גמיש, הוא זריז, הוא מחליט מהר, אין לו תקנות, אין לו חוקים. אבל המעשים הגדולים הם של ממשלה, ומגזר שלישי בשיח טוב שמשפיע על המדיניות הממשלתית. ככה זה צריך להיות. << אורח >> ענבר גולדשטיין: << אורח >> מסכימה. ובמעבר חד נראה לי, אסתר, זה בדיוק אלייך. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> בבקשה אסתר. היא הכי מנומסת, תדעי לך, בכל הדיונים. << אורח >> אסתר בוכשטב: << אורח >> ככה חינכו אותי. טוב. אז למי שלא מכיר, שמי אסתר, אני מקיבוץ נירים. אני אימא של יגב. יגב נחטף ב-7 באוקטובר ביחד עם אשתו רימון, ויגב נרצח בשבי, רימון לשמחתנו חזרה בחיים, יגב נרצח בשבי ב-14 בפברואר. ומשם כבר ב-7 באוקטובר הבנו שעלינו מוטל מס האחריות. זה אחד הדברים העצובים שקרו לנו מעבר לאירוע עצמו, לאובדן של יגב – התחושה שאנחנו אחראים על האירוע, זה משהו שקשה לי להסביר אותו. אני חלק מצוות קידום מדיניות שהיה במטה מנובמבר 2023 – זה כאילו נשמע לי בחיים אחרים – ומשם אנחנו בעצם התחלנו לקדם חשיבה ועבדנו בשיתוף פעולה עם יעל ואושרה. אושרה, אני לא זוכרת אם היית בהתחלה אבל את יעל אני זוכרת מההתחלה. ובעצם אנחנו לא הבנו בדיוק את האירוע, אני חושבת שאף אחד לא הבין את האירוע. לא אתם, לא אנחנו, אף אחד. ולא היה שום מחקר שידבר על חטיפה בסדר גודל כזה. אני לפעמים אומרת שאנחנו התחלנו ב-7 באוקטובר את אירוע החטיפה, היינו 251 משפחות שבות, כולנו היינו חטופים ולאט לאט נעשתה הפרדה מהמציאות הרעה שנכפתה עלינו. חלק היו חטופים חיים, חלק היו חללים מה-7 באוקטובר שבהדרגה התחילו להגיע הודעות, וחלק שאני מנויה על החלק הזה הרע - זה משפחות שהיקרים שלהם נרצחו בשבי. בתוך הסיפור הזה, המסע, אנחנו לא כל כך הבנו מה עושים, מה צריך? אבל לשמחתי – אני לא יודעת אם שמחתי, חסרות המון מילים בעברית – התלוו אלינו פסיכולוגים במטה והתחיל מחקר על מה קורה למשפחות החטופים ולחטופים ששבו, ואחד המחקרים דיבר על זה, אני זוכרת שקראתי את המחקר של דוקטור עינת יהנה ואמרתי שזה פשוט מה שאני מרגישה, שעדיין לא קראו לזה במילים ברורות האובדן עמום. דיברתי על זה בהתחלה, שאלו אותי אם אני מתגעגעת לבן שלי? אז אמרתי שאין לי בכלל את הפריבילגיה להתגעגע אליו כי אני עסוקה בדאגה, אני מוטרפת מדאגה מה קורה לו. והאובדן העמום הזה היה בעצם עד היום שהארון שלו הגיע לבית הקברות בנירים. האובדן עמום זה אחד המושגים שצריך להבין שהוא שונה מכל אירוע אחר של אובדן. הזמן, הזמן הארוך שאתה לא יודע מה קורה עם הבן שלך, אתה לא יודע אם יש לך אות חיים עכשיו ושנייה אחרי אתה כבר לא יודע מה קרה מאות החיים הזה. וגם האבל המשובש, שאני אוכל לספר את הסיפור שלנו, שאנחנו קיבלנו את הידיעה שיגב בחיים, רימון חזרה והחטופות האחרות חזרו וסיפרו לנו עליו שהוא בחיים והוא שורד, ותוך כדי זה התחילו להגיע סרטונים של החמאס עם ידיעות שיגב לא בחיים, ואז הגיעה ידיעה מהצבא שיש אינדיקציה שיגב לא בחיים, ואז חזרו בהם ואמרו: זה לא בטוח, יש חשש כבד. ואחרי חודשיים נודע שהוא לא בחיים, ואחרי חודש הוא הובא לקבורה. כל האבל המשובש הזה, שקודם עושים טקס פרידה, יושבים שבעה, ורק אחרי חודש מביאים לקבורה. כל הדבר הזה משבש את האבל שיש לאבל סיבות הגיוניות, פסיכולוגיות, חברתיות, לתהליך שלו, וזה לא היה אצלנו אצל רוב משפחות החטופים. מתוך הדבר הזה אנחנו התחלנו לחשוב על חוק שיתאים למשפחות החטופים: חוק נפגעי חטיפה. והיום אני מבינה שזה אחד הדברים שאנחנו צריכים לקדם כי יש הבדל, ואני אומרת שוב שהכאב והאובדן הוא אותו אובדן לכולם, לכל מי שאיבד יקיר ויקירה ולא משנה אם זה מתאונת דרכים, אם זו מחלה או במלחמה כולה, כל אובדן הוא אותו דבר, אבל ההתמודדות היא שונה בגלל הסיפור של הזמן, אורך הזמן. אני חושבת שצריך לקחת את החוק הזה, נפגעי חטיפה, ולהתחיל לעבוד עליו. יש לו בסיס, יש לו עקרונות כבר, ואנחנו התחלנו לעבוד עליו ואני מקווה שנמשיך בשיתוף פעולה עם צוות המנהלת שנקדם את החוק. אני רוצה להגיד כמה מילים לגבי המעגל השני והשלישי. אני יכולה להגיד שאחרי ההלוויה של יגב, בסוף ההלוויה הייתה לי תובנה תוך כדי ההלוויה, כשראיתי את בני הדודים, ראיתי את הסבתות, ראיתי את הדודים והבנתי שהם היו במאבק והמאבק שלנו נגמר בכאב, בכאב גדול. וראיתי את אחד בני הדודים ואמרתי: הוא לא כואב רק את האובדן של יגב, הוא כואב את האובדן של – לא יודעת איך להסביר את זה – את חוסר האונים שלו שהוא לא הצליח במאבק. הוא הרגיש... ואת זה אני אומרת שזה כולם, כולל הסבתות, אימא שלי בת 91, היא מרגישה שהיא לא עשתה מספיק כדי להחזיר את הנכד שלה, אישה בת 91. רגשות האשם שמלוות אותם הם כל כך קשים, ואנחנו החלטנו שמיזם ההנצחה שלנו של יגב יכלול את כל בני המשפחה שיעבדו במיזם הזה, ואנחנו מגייסים אותם כל הזמן. אחד הדברים של המיזם שלנו זה סיורים ברחוב לדרי רחוב, אנחנו מחלקים אוכל, אנחנו מבשלים את האוכל באותו יום, בני המשפחה, ואני, אח שלי, הבת שלי ואחיין עושים את הסיור ברחוב. סיור לא פשוט, אני מזמינה כל אחד מכם לבוא לראות את רחובות תל אביב אחרי המלחמה, כמה דרי רחוב נוספו לאוכלוסייה ברחוב. ואנחנו עושים את הסיור הזה מעבר להנצחה של יגב, גם כדי לתת כוח לבני הדודים שיעשו, שיהיו בעשייה, שיתמודדו עם עשייה כדי לא לשקוע. אמרה לי בשבוע שעבר שורדת זנות: אני יודעת כמה קשה לקום בבוקר, אבל זה שאת קמה בבוקר ועושה, זה מה שמציל אותך. ואת זה אמרה לי אישה שורדת זנות מתוך הכאב שלה היא אמרה לי: אני מבינה. אז אני אומרת שהמעגלים השני והשלישי, אני לא יודעת, והחברים, וכולם, התמודדו עם האירוע, עם המאבק, והיום אחרי הוא יום קשה גם בשבילם וצריך לתת להם תשובות. תודה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> גם אני רוצה להזכיר את אח שלך המדהים שאירח אותך חודשים רבים בבית, ושם באנו לנחם אותך, ואתה רואה שכשמשפחות קרסו, כשהקרבה הראשונה קרסה של הורים ואחים, אז אותם דודים הם אלה שפתחו את הבית, הם אלה שבאו למטה, הם אלה שהיו המערך התומך והנאבק בתוך הקריסה הזאת המשפחתית. עוד דוברים? << אורח >> ענבר גולדשטיין: << אורח >> רק אם אפשר להוסיף, סליחה, אדוני היושב-ראש, על מה שאמרת. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> כן. << אורח >> ענבר גולדשטיין: << אורח >> זה נכון גם לאחרי המאבק ולא רק לתקופת המאבק. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אין לי ספק. << אורח >> ענבר גולדשטיין: << אורח >> כשהאחיינים שלי חזרו, כמה חודשים טובים אחרי, היה איזה יום שישי שנסעתי במקרה לשפיים לבקר אותם, גם הם לא גרים בבית שלהם והם היו רעבים, עברתי במקרה ליד מקום שמוכר אוכל מוכן, וביום הזה שקניתי להם אוכל לא קניתי לעצמי אוכל. זה נמשך גם אחרי המאבק, זה לכל החיים. בגלל זה אנחנו אומרים שמשפחות חטופים זה לנצח, בדיוק הסיפור הזה << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> ברור. ממש רק פשוט אני הייתי עד לפתיחת הבית של אח של אסתר וזה היה דבר מיוחד. אני ממש עוד מעט רוצה לשמוע גם את המשרדים. אני אתן לך, דני, אבל שנשאיר זמן גם לדיון המקצועי, וגם יש שתי משפחות שביקשו בזום. אני אתן לכל משפחה בזום שתי דקות. בבקשה תתכוננו. דני, כן. << אורח >> דני מירן: << אורח >> אני שכחתי לציין, יש מספר קבוצות של חטופים, לדעתי לפי החלוקה שלי, אחת זה חטופי הנובה, ביניהם חוגגים, עובדים, מאבטחים וכולי. חטופים מיישובי העוטף, חטופים אשר שהו אצל משפחות או חברים בעוטף במהלך החג, משפחות החטופים טרום ה-7 באוקטובר, תושבי חוץ וכל מה ששכחתי, בטוח ששכחתי עוד קבוצות. לזה מצטרפות באמת תת-קבוצות של כל הספקטרום, מהחטופים עצמם ועד בן הדוד האחרון שפעל בנושא הזה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> תודה. המשפחות בזום, בבקשה. אלי, מה שלומך? << אורח >> אלי שתיוי: << אורח >> היי, בסדר. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> בקשה ידידי, קדימה. << אורח >> אלי שתיוי: << אורח >> כן, אז קודם כול אנחנו משתייכים ל-86 בערך, משפחות חללים, חטופים חללים. אנחנו חיכינו 200, 300, 400 ימים. אני חיכיתי כמעט 600 ומשהו יום בתקווה שעידן יחזור חי, והוא חזר חלל. באותו יום שהוא חזר חלל כל הזכויות שלנו נלקחו מאיתנו. אני מדבר על תקציבים, אני מדבר על מלווים, ביום אחד. אני ככה מסתכל על המשפחות, כל המשפחות הם החברים שלי, אנחנו הפכנו להיות משפחה אחת גדולה, אבל יש קטגוריות והקטגוריה שלנו היא הקטגוריה שאני לא יכול להסתכל מרוב שיש שמה סבל ענק, הסבל הוא באמת אנשים שאף אחד לא חזר לעבודה מתוך האנשים האלו של החללים גם אחרי ארבעה-חמישה חודשים אחרי שקיבלו את החלל. אני בעצמי גם. לא מצליחים לתפקד בשום פנים ואופן. אנחנו עדיין שקועים בדבר הזה. זה לא כמו שקברנו אב או אם שישבו שבעה, חודש וקמנו וממשיכים הלאה. המלחמה היומיומית שלנו בסיוטים, כולנו היינו ואנחנו בטראומה, ידועים, וכמובן עושים לנו המון בעיות בביטוח לאומי בוועדות, ועדות שמבזות ממש את ההורים של גיבורי ישראל שנהרגו עבור מדינת ישראל, ואי אפשר להשוות בכלל מקרה כמו למשל השר סמוטריץ' שעניתי ודיברתי את זה ברדיו שהשוו אותנו להורים חללים רגילים וזה שונה בתכלית. אנחנו עדיין חיים את הדבר הזה ולא מצליחים לקום. כל המשפחה, זה מעגל שלם שבעצם תקוע עדיין עם עידן שלי. עדיין עם עידן שלי. וכל הלילות זה מה עשו לו ואיך הרגו אותו? באיזו צורה? האם קטעו לו יד? האם ערפו לו את הראש? דברים מזוויעים שאנחנו רואים בלילות ואף אחד לא נותן לנו מענה לדבר הזה, לא תקציבית, אנחנו מקבלים רק 8,000 שקל, אב שכול למשפחה, 8,000-9,000 זה כל הסיפור, זה מה ששווה היום ילד בישראל, פשוט ככה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> תחזור על המשפט האחרון. << אורח >> אלי שתיוי: << אורח >> אני אומר ש-8,000 שקל, זה מה ששווה היום ילד במדינת ישראל, הילד שלי, זה מה שאנחנו מקבלים 8,000 או 9,000 שקל לחודש, אין לנו שום תנאים נוספים. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> תודה אלי, שעלית ואמרת את כאבך. יש עוד משפחה בזום? אין. אז מור, מנכ"לית 255 בבקשה. << אורח >> מור פרץ: << אורח >> אני אגיד רק בכמה משפטים כדי שנוכל להמשיך את השיח. קודם כול להגיד תודה, גם תודה על כינוס הוועדה הזו שזה בעצם הפעם הראשונה שמתכנסת ועדה שאין חטופים בעזה, מי היה מאמין שנגיע לרגע הזה? וגם מכאן לשלוח את תנחומים למשפחת גווילי שעוד יושבת שבעה ברגעים אלה. אני רוצה להגיד – משפחות קצת דיברו – מנקודת המבט שלי, אולי אני אגיד את המובן מאליו, אבל שהאירוע הזה של ה-7 באוקטובר הוא אירוע שאף אחד לא התכונן אליו, אף אחד לא ידע איך נכון לגשת אליו? ונעשתה כאן עבודה באמת מעל ומעבר של כל משרדי הממשלה, בראשם של המנהלת, כדי לטפל באירוע הזה בצורה הכי נכונה שיכולה להיות. עדיין, אני חושבת שגם כל משרדי הממשלה שעושים את כל מה שהם יכולים, בין אם זה ביטוח לאומי, חינוך, בריאות, רווחה וכולי, בתוך המגבלות שלהם בסוף יש מגבלות, ועל המגבלות האלה מבחינתנו אנחנו באנו לדבר כאן, על המגבלות שצריך לשנות בחקיקה ובשותפות עם גורמי הממשלה בהקשר הזה, כי באמת בסופו של דבר יש איזושהי תקרת זכוכית, בין אם היא באה לידי ביטוי במעגלים השונים, במעגל שני-שלישי וכולי, ואלו האזורים שמבחינתנו חשוב לעבוד עליהם. אני אגיד שאנחנו כאן כמו כל ארגון חברה אזרחית, הייתי שמחה לראות פה עוד ארגוני חברה אזרחית שעושים עבודת קודש עם החטופים. אז אני רק אומרת מתוך נקודת המבט המאוד קטנה ומצומצמת שלי ושלנו, אז אגיד מתוך נקודת המבט שלי שבסוף היכולת לבנות אמון בינינו, בין ארגוני חברה אזרחית לבין משרדי הממשלה היא בעצם הפתרון, ובאמת לנו, כגופי חברה אזרחית, המקסימום שאנחנו יכולים לעשות זה לייצר איזושהי קהילה למשפחות הללו, שזה מה שאנחנו עובדים עליו. לייצר קהילה שתיתן באמת את התמיכה לכל החיים, כי כולנו מבינים שזה אירוע שילך לכל החיים, וביחד עם הגופים הרשמיים של המדינה, בממשלה ובכנסת, לחשוב איך אפשר גם להרחיב את הזכויות הקיימות וגם למצות איפה שנדרש בתוך העבודה המשותפת את הבנייה של יחסי האמון. אז תודה שוב, גם ככה זה אולי דיון כאן ראשון אחרי שהחטופים חזרו, אבל יש עבודה משותפת מהיום הראשון שהמנהלת הוקמה ועוד קודם לכן בכל מיני זירות. אז רק לברך על הדבר הזה ולקוות שעכשיו בעצם אפשר להגיד: אוקיי, זה הרגע שבו אולי כולנו קיווינו אליו, אבל מכאן מתחילה גם דרך חדשה שהיא מן הסתם הרבה יותר מורכבת, כולנו יודעים, יודעות את הדבר הזה, ולאט לאט. אנחנו כאן לכל מה שיידרש. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> תודה רבה מור. נציגי ממשלה תקבעו את הסדר, אבל אני חושב שמשרד ראש הממשלה והמנהלת, ואחרי זה המשרדים השונים כמבט כללי גם על מה ששמעתם וגם לאן פניכם ומה מתוכנן? וגם האם אתם מגובים היטב בתקציב המדינה? כי עדיין הכנסת יכולה להשפיע על הדבר הזה בחודשיים הקרובים כשהתקציב נידון פה, אנחנו יכולים להתמקד אם יש בעיה כזאת ולהציף אותה, אז להציג לנו גם את ההיבטים הללו, אז בבקשה. << אורח >> יעל גורן חזקיה: << אורח >> תודה כבוד יושב-הראש ותודה לכם על הפתיחות ועל שיתוף הפעולה במשך השנתיים האחרונות, את כולכם פגשתי גם ברמה האישית וגם ברמה המערכתית, אם באמת בצוות מדיניות וחקיקה במטה ובמשלחות כאלו ואחרות. אז קודם כול אני גם כן מאוד מאוד מתרגשת ברמה האישית לשבת פעם ראשונה בכנסת גם ביום חגה, אבל גם כשבאמת אין לנו חטופים בעזה, ומפה אני גם שולחת תנחומים וחיבוק למשפחת גווילי היקרה. כדי לא להתפרס אני ככה אתייחס לדברים. אז קודם כול ידינו מושטת לשיתוף פעולה, זה דבר ראשון. מהרגע הראשון, מעכשיו ולתמיד. ושאלו אותי: אוקיי, עכשיו נגמרה לך העבודה אז מה הלאה? אז אמרתי שבמובן מסוים היא רק התחילה, שזה לא באמת נכון כי עבדנו לא מעט בשנתיים וארבע האחרונות, אבל לגמרי יש לנו עוד כברת דרך, אנחנו מבינים שהסיפור הוא תם ולא נשלם ושיש עוד מה לעשות ביחד איתכם, בשיתוף איתכם. כמובן בשיתוף עם כל חברותיי, בעיקר, למשרדי הממשלה, שזה הזמן גם לומר לכם תודה שביחד, ואם לא היינו עובדים ביחד ומתכללים את העבודה ביחד זה לא היה מצליח. את כל הליווי הפרטני למשפחות, מציאת פתרונות גם מחוץ לקופסה, לא תמיד הצלחנו, גם אנחנו מודים, רצינו הרבה דברים אחרים, הרבה פעמים יש חסמים. אז על כך גם תודה. עכשיו אני אתייחס לדברים גם שנאמרו פה וגם דברים שאולי לא נאמרו וחשוב להתייחס אליהם. קודם כול בראש ובראשונה – ואני מתחברת למה שדני אמר – החלמה פיזית ונפשית. בראייה שלנו כמנהלת ומשרדי הממשלה אנחנו קודם כול רואים את השיקום, ולכן גם המנהלת – הייעוד שלה הוא פחות ללוות את המשפחות לצד האסון והאירוע ורגע להסתכל בראייה שיקומית קדימה יחד עם כל משרדי הממשלה. לכן החוק שמחוקק למשפחות השבים, שהוא בעצם – אני ככה אומרת שהוא חוקק לפני פחות קצת פחות משנה –נותן איזשהו מעמד למשפחות השבים. משפחות השבים – ברגע שהשב שב הביתה לשיקום – אני מדברת על מי ששב בחיים – בעצם המעמד שלהם בפני החוק, הם היו עד כל משפחות חטופים, וכמו שאלי אמר: נגמרים המענקים, נגמרת ההכרה, הקצבה החודשית, ההכרה כמשפחת חלל ובעצם המשפחה ככה מסתכלת ימינה שמאלה וחוץ מהזכאות לשב עצמו – שזה ניתן על פי חוק פדויי שבי ותכף אני אתייחס גם לחוק הזה – בעצם למשפחה לא היה דבר בעולמות השיקום, הן הנפשי, הן הפיזי והן התעסוקתי. אנחנו מבינים שהיה פה אירוע ולכן החוק שחוקק הוא נותן לתקופה של שלוש-ארבע שנים זכויות שיקום תעסוקתיות, פיזיות ונפשיות מלאות. אנחנו לקחנו את הרמה הגבוהה ביותר של זכויות השיקום ונתנו את זה למעגל הרחב של המשפחה, שזה אומר למעגל הקרוב הראשון, שזה אומר אבא, אימא, בן או בת זוג ואח או אחות וילד או ילדה. אתם הייתם הרי בכנסת לפני שבוע נראה לי כשעבר חוק, באמת חוק היסטורי שמכיר גם ביתומים בגירים, גם באירוע הזה, אני אומרת רק שתבינו שבמשפחות החטופים אחים וילדים קיבלו הכרה מה שלא היה במשפחות שכול שלפני ה-7 באוקטובר, וזו הייתה חדשנות בפני עצמה בהקשר הזה כי הבנו שהמעגלים הם מתרחבים. תכף אני אתייחס למעגל שני. אז בהקשר של חקיקת משפחות השבים נתנו בהקשר הזה זכויות שיקום מלאות ברמה הגבוהה ביותר. נכון, אין קצבה חודשית קבועה למשפחות השבים אבל יש גם ועדות חריגים וככל שעולה צורך נוסף אז יודעים גם להגיש לוועדות חריגים, וזה אירוע אחד. מעבר לכך, כל מה שהמנהלת עשתה בזמן אותן משפחות חטופים, שזה נוגע לכל עולמות משרדי הממשלה שיושבים פה ממשרד הרווחה והבריאות והחינוך, גם שם אנחנו ממשיכים לתת למשפחה המעטפת הראויה וכל צורך שעולה אנחנו יודעים בדרכים... כן מה לעשות מדינת ישראל משרדי ממשלה הרבה פעמים הבירוקרטיה היא מנצחת אותנו. אבל בהקשר של משפחות החטופים והשבים, והשבים עצמם, לשם כך נועדנו, כדי לוותר על הבירוקרטיה ולנסות לתת את המענים המהירים ביותר. שוב, לרוב אנחנו מצליחים ולרוב גם לא. כמו שאמרו פה צריך מעטפת אישית, אנחנו מנסים לתת את המעטפת האישית, כמובן גם הרוחבית, ואני חושבת ששיתוף הפעולה איתכם רק יכפיל את הכוח כפי שאמרתם. לגבי משפחות החטופים החללים, זה נכון שהם מוכרים כמשפחות שכולות, ויש חוק משפחות שכולות ממדינת ישראל שמתוקף החוק הזה הם מקבלים את הזכויות שמגיעות להן. עכשיו כשהחוק הזה הורחב בעצמו, הוא מביא איזושהי הרחבה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> רק להבנה, אני פשוט גם משפחה שכולה. אז אם אזרח נחטף ונרצח בשבי הוא במעמד משפחה שכולה מלא אצל אגף משפחות של משרד הביטחון? << אורח >> יעל גורן חזקיה: << אורח >> מלא, בוודאי או אגף השיקום ואגף האיבה בביטוח לאומי. לפי העניין, אם הוא אזרח או אם הוא חייל. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> זה מה שאני רוצה להבין, כי המילה משפחות שכולות היא שייכת למשרד הביטחון. נפגעי פעולות האיבה זו הגדרה אחרת, אז צריך לדייק את זה. << אורח >> יעל גורן חזקיה: << אורח >> אז אני אחדד. אזרח חטוף וחייל או כוחות ביטחון, כיתות כוננות – היה לנו גם כאלו במהלך ה-7 באוקטובר, אזרחים שמתוקף היותם חברים בכיתת כוננות קפצו להגן על היישוב, יש לנו פה את עומרי מירן כדוגמה – אז אוטומטית הם גויסו למילואים ואז הם חיילים לכל דבר. ולכן היום עומרי הוא בעצם שב שמטופל על ידי משרד הביטחון, תכף גילה תתייחס. ואזרח ששב מן השבי מטופל על ידי הביטוח הלאומי והמנהלת. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אבל אזרח שנרצח בשבי? << אורח >> יעל גורן חזקיה: << אורח >> גם הוא בעצם נפגע איבה, הוא בעצם חלל איבה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אז צריך. << אורח >> יעל גורן חזקיה: << אורח >> אלו אותן זכויות. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> כן אבל המילה משפחה שכולה לא מתאימה. << אורח >> יעל גורן חזקיה: << אורח >> אוקיי אני לוקחת לתשומת ליבי. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> כי זו הגדרה בחוק. המילה משפחה שכולה היא הגדרה בחוק. יש נפגעי פעולות האיבה. << אורח >> יעל גורן חזקיה: << אורח >> אתה צודק. הם פשוט שואבים מאותו חוק. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> זה החוק של ביטוח לאומי. << אורח >> דני מירן: << אורח >> אני מבקש להעיר על הדברים שלך אם אפשר. << אורח >> יעל גורן חזקיה: << אורח >> בטח. << אורח >> דני מירן: << אורח >> המשפחות שהושבו ויחסו אותן למשפחות נפגעי פעולות איבה זה לא אותו דבר. נפגעי פעולות איבה, הבן היה במסעדה, היה פיצוץ, הבן נהרג לצערנו, המשפחה ממשיכה, יושבת שבעה ממשיכה את החיים שלה. במקרה שלנו אם הבן נהרג שם, המשפחה פה שנתיים פלוס איבדה מהחיים שלה. << אורח >> יעל גורן חזקיה: << אורח >> נכון. << אורח >> דני מירן: << אורח >> אז אי אפשר, את הקבוצה הזאת, של ה-7 באוקטובר 2023, לשייך לפעולות איבה. צריך לתת להם הגדרה שונה לגמרי. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> זה עיקר הדיוק של הפגישה הזאת. << אורח >> יעל גורן חזקיה: << אורח >> אתה צודק, דני. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> הטענה היא שכיוון שמדובר באירוע שנמשך חודשים ושנים עם השלכות על כלל המערכת המשפחתית, עם קריסה של המשפחה, עם אי-ודאות עם אותן תהפוכות גורל לא לדעת וגם לקבל מידע סותר, אז האמירה היא שהמערך התומך של משפחות חטופים הוא נפגע פה הוא נפגעי פעולות איבה פלוס. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> הספרות המקצועית מכירה במשפחות החטופים כנפגעים ישירים, האו"ם הוא מכיר בדבר הזה אבל החקיקה הישראלית עדיין צעד מאחור ולא מכירה במשפחות כנפגעי חטיפה, וזה משהו שצריך להדביק את זה בחקיקה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אז אחד, עוד ייבחן פה האם נביא הצעת חוק פרטית של נפגעי חטיפה בישראל, או שהממשלה תחליט שהיא מביאה חוק כוללני שמאפשר לה לפעול באופן חריג עבור משפחות של חטופים ונותן לה את כל סל הכלים. בינתיים, גם בהגדרות הקיימות הוחרגו משפחות החטופים בפעולות מסוימות ותקציבים מסוימים. מה שאנחנו מבקשים עם הפנים להמשך שזו תהיה הגישה. כיוון שהאדם הזה היה חטוף, ואמנם הוא נרצח והוא אזרח, אבל הזמן הזה והחטיפה היא פקטור שמשפיע ודורש פתרונות אחרים. << דובר >> חילי טרופר (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> לכן רק עוד דבר אחד, כשאמרת שיש ועדת חריגים, האם לא נכון להגדיר את כל מי שעבר את החוויה הזו כחריג? כלומר אין מה להשוות אותו. << אורח >> יעל גורן חזקיה: << אורח >> משפחות החטופים בזמן השבי היו מוגדרות כמשפחות חטופים, קיבלו רובד נוסף כמשפחות חטופים. << דובר >> חילי טרופר (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> ברור, כל עוד הם היו שם, עכשיו הם מסתכלים קדימה. האם לא נכון לחסוך להם? הרי גל גישה לוועדה היא עם מבוכה, היא בירוקרטיה. יש אנשים שצריכים להתעסק בשיקום שלהם. כשאתה שולח אותם להתעסק בוועדה, אתה שולח אותם לעוד משימה שהיא לא קלה לא בהיבט הבירוקרטי - - - לא נכון להגדיר לפחות כמה שנים קדימה? ברור שהם חריגים, למה אפשר להשוות אותם? << אורח >> ענבר גולדשטיין: << אורח >> וגם רגע סליחה להגיד שהביטוי של נפגעי פעולות איבה הוא לא נכון פה, כי מי שלא נכח פיזית במקום הפיגוע הוא לא נפגע פעולות איבה. ההורים שלי שהבית שלהם נשרף הם היו בחו"ל, אחרת הם היו מתים, הם לא נפגעי פעולות איבה ולכן הביטוי הזה גם הוא הוא לא רלוונטי בגלל זה. בגלל זה אנחנו מתעקשים על נפגעי חטיפה. << אורח >> יעל גורן חזקיה: << אורח >> אני אשלים את זה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> חבר'ה, שנייה. אנחנו נצא מפה עם משימות להמשך. אנחנו מתארים מציאות קיימת, מתארים פערים וגם מביאים הצעות מעשיות. כרגע, הממשלה עשתה תקנות לחטופים וזה אפשר לה לפעול באופן מסוים ולתגמל. היא לא הגדירה בחוק מעמד כזה אבל יש לה כלים גם היום לעשות יותר למען משפחות חטופים, יש לה כלים, ויכול להיות שיש מקום לחוק שמגדיר את המעמד הזה, אבל גם בכלים הקיימים יש לכם דרך. << אורח >> יעל גורן חזקיה: << אורח >> אני אדייק אותך כי אנחנו כן הגדרנו בחוק מעמד כזה. בחוק תגמולים למשפחות החטופים הוגדר מי הוא חטוף, מי הוא בן משפחה של חטוף וכך גם בחוק שיקום השבים. ולכן יש לנו הגדרה מי הוא בן משפחה של חטוף וגם אמרתי שהיא אף הורחבה על הגדרה של משפחה שכולה. כלומר מה זה הורחבה? הרובד של המענקים ניתן גם לאחים וילדים מה שלא קיים במשפחות שכולות לפני. אני אתייחס ברשותך, לעניין של נפגעי איבה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> יעל, נכון? << אורח >> יעל גורן חזקיה: << אורח >> נכון. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אני גם אמרתי לכם בשיחה מקדימה, ועדות לא נועדו לעשות עבודה יסודית, ועדות נועדו לשים זרקור על בעיה כשהעבודה היסודית נעשית בשיח עמוק, ארוך ומקצועי בין הגופים הרלוונטיים, במקרה הזה משרדי ממשלה, חברה אזרחית, העמותה והמשפחות עצמן. << אורח >> יעל גורן חזקיה: << אורח >> נכון. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אז שמים בעיה ואומרים שאנחנו לקראת שינוי או לקראת ניסוח או פה אנחנו מסכימים לשנות או פה זה לא יקרה, הכול צריך להיות על השולחן אבל לא לדקדוקים שלא יאפשרו לנו מבט כללי על עיקרי האתגרים. זה מה שאני מבקש ממך. אני כן מראש כבר אומר שעד שניפגש עוד חודש תהיה פגישה או שתיים ביניכם, תהיה עבודה ויהיה שיח והדברים ילובנו. פה אנחנו נעשה רק את הזרקור על הבעיות והאתגרים. << אורח >> יעל גורן חזקיה: << אורח >> אין בעיה. אז אני באמת אתקדם לעוד שתי סוגיות חשובות שהן בעיות שצריך לפתור אותן. לגבי המשפחות, הרי אמר פה דני ונכון אמרה את זה ענבר שיש משפחות שגרו בעוטף בזמן אירועי ה-7 באוקטובר ולכן אוטומטית מוגדרות כנפגעי פעולות איבה, ומתוקף היותן כאלו יכולות לגשת לוועדות רפואיות, לקבל אחוזי נכות כאלו ואחרים ולקבל את הזכאויות הרלוונטיות משם. יש משפחות שכמו שדני אמר היקרים שלהן נחטפו ממסיבת הנובה, אינן תושבות העוטף אבל ירדו באותו יום לשטח והסתובבו שם והוכרו גם הן כנפגעי איבה כי הן היו באירוע עצמו. ויש משפחות שכל מה שהן עשו באמת זה היה להיות בטלפון או להסתכל בפייסבוק ולראות את הדברים האלה קורים באמצעים דיגיטליים או גם לא. ולמשך כל השנתיים האלה בעצם היו באירוע, אירוע מתמשך של אובדן עמום וכל המשתמע מכך. לכן מה שאומרות פה המשפחות לגבי נפגעי חטיפה. נפגעי פעולות איבה, לפי החוק היום אם אנחנו רוצים לשנות אותו, הוא מכיר רק במי שנכח באירוע וזה יוצר איזושהי איפה ואיפה באירוע הזה, כי יש משפחות חטופים שלא נכחו באירוע ומתוקף היותן כאלו נמצאות היום – תכף אולי הסיוע המשפטי ירצו להתייחס לזה – בקשות להכרה אבל הן נדחו. אז נכון שאנחנו כמנהלת וכמי שמלווה את המשפחות האלה שנתיים וארבע, וביחד עם הסיוע המשפטי גם כן מבינים שצריך להסתכל על כל השנתיים האלה כשנתיים מעבר לרובד המענקים שקיבלו המשפחות, כשנתיים שזה לא היה אירוע שכול רגיל. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אז רק על הבעיה שהגדרת, אתם הולכים לבחון איך לסייע להכניס את המשפחות האלה שלא נכחו פיזית אבל לא פחות נפגעו? << אורח >> יעל גורן חזקיה: << אורח >> אני ביקשתי מראש המנהלת ביחד עם מנכ"ל הביטוח הלאומי וסמנכ"ל במשרד הביטחון, לקיים דיון עקרוני על זה. זה נושא שהוא על השולחן, אנחנו דנים בו, אנחנו נגיד גם את ההמלצות שלנו. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> בסדר גמור. << אורח >> יעל גורן חזקיה: << אורח >> זה אירוע אחד אנחנו כמובן מקבלים גם חוות דעת משפטיות וכמובן נעשה את זה בשיתוף. בסוף יש את חברינו מהאוצר אבל צריך גם את הדברים האלה לשים על השולחן. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> הצטרף אלינו חבר הכנסת, מיקי לוי. כשתרצה לדבר אז תגיד לנו. יעל, אמרת שיש עוד בעיה? << אורח >> יעל גורן חזקיה: << אורח >> יש עוד דבר אחד שאני אשים על השולחן פה. אני אתייחס לעוד שני דברים האמת. אחד, סוגיה שנמצאת על השולחן כרגע וזה נוגע לשבים עצמם, חוק פדויי שבי. חוק פדויי שבי תוקן פעם אחת והוא באמת, כפי שאמר חבר הכנסת טרופר, פותר את הסוגייה הבירוקרטית של העמידה בוועדות רפואיות, פוטר את השבים מלעמוד בוועדות רפואיות ונותן להם אחוזי נכות לצמיתות, כ-50% אחוזי נכות לצמיתות. התיקון שמובא כרגע שעבר כבר קריאה ראשונה ובעצם מונח על שולחנה של ועדת עבודה ורווחה זה הכרה כ-100% נכות. מעבר לכך ובהקשר הזה אני אומרת שבחוק הזה, בגלל שבאמת היה איזשהו הסדר עם פדויי מלחמות העבר, כרגע – אני לא רוצה לומר את המילה תקוע – עוד לא מובא להצבעה לקריאה שנייה ושלישית, כי יש פה איזושהי סוגיה שעוד לא סגורה בין אגף תקציבים באוצר לבין משרד הביטחון לגבי מקור תקציבי << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> תחדדי את החלק שתקוע. זה לא ה-50 ל-100 אחוזים, זה משהו אחר? << אורח >> יעל גורן חזקיה: << אורח >> אני אחדד. ה-50 ל-100 אחוזים – יש הסכמה של כל גורמי המקצוע כולל אגף תקציבים באוצר לגבי חטופי ה-7 באוקטובר לתקן את ההכרה מ-50% ללא ועדה רפואית ל-100%. עברנו ועדת שרים, עברנו קריאה ראשונה, כשהיינו בוועדת עבודה ורווחה חבר הכנסת יו"ר הוועדה הקודם – כי מי שהגיעו לוועדה אלו היו פדויי מלחמות העבר, עמותת ערים בלילה ועוד כמובן יש לנו לא מעט פדויי שבי ממלחמות העבר –ביקש להגיע איתם לאיזשהן הבנות שגם הם יוכרו כאחוזי נכות, גם הם יקבלו את אותם 100% אחוזי נכות ללא ועדות רפואיות. זה איזה שהוא תיקון עוולה היסטורית, יש לומר, שאנחנו מודעים שבירכנו עליה. הייתה התכנסות לתוך האירוע הזה ובאמת הגענו שוב לוועדה. אבל אני מבינה שהנושא כרגע הוא עדיין בדין ודברים על אף שהיה סיכום בין אגף תקציבים. << דובר >> חילי טרופר (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> בין מי למי? << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> האוצר. הוא יכול היה להיגמר בוועדת עבודה ורווחה בקריאה שנייה ושלישית, הכנה, אבל מחכים לאישור של האוצר להרחבה של הזכות. << אורח >> יעל גורן חזקיה: << אורח >> זו גם בעיה של מקור תקציבי מטעם משרד הביטחון. אני לא בקיאה בפרטים לאשורם. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> זה יהיה פינג-פונג אבל זה עניין כספי. עניין כספי שמונע את השלמת התיקון הזה של החוק הזה. << אורח >> יעל גורן חזקיה: << אורח >> יש לומר שהרוב, אני חושבת אפילו של-99% מהשבים יש להם היום 100% נכות כי הם קיבלו את זה ללא עמידה בפני ועדה. << אורח >> חן אביגדורי: << אורח >> מה? מחילה, על מה את מתבססת? << אורח >> יעל גורן חזקיה: << אורח >> אבל זה לא לצמיתות. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> רגע, רגע. << אורח >> יעל גורן חזקיה: << אורח >> לא לצמיתות, על נתונים של הביטוח הלאומי. << אורח >> חן אביגדורי: << אורח >> אני מדבר על המשפחה שלי ועל אנשים שמכירים, מעולם לא עלה מעל ה-50%. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אביגדורי. אני רוצה בכלל שתסבירי. אמרת שהחוק אפשר לא לעמוד בפני ועדות ולקבל 50%. אבל דה-פקטו רבים מהם קיבלו 100%. באיזו דרך הם קיבלו? << אורח >> יעל גורן חזקיה: << אורח >> זה נקרא מסלול ירוק, זו הגשה ללא עמידה בפני ועדה. הגשה של טפסים של חתימת השב עצמו, מובן. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> בעוד שהוא בא ואומר שמצבי יותר קשה מ-50%, וביטוח הלאומי הכיר ויש לכם את הנתונים. בפעם הבאה תציגו לנו – אם זה ייפתר בחוק אז עוד יותר טוב, אבל אם לא ייפתר - מי קיבל את ה-100%, מי לא, כמה הפער? << אורח >> יעל גורן חזקיה: << אורח >> אני לא יכולה להיכנס לפי שמות, אני יכולה לאחוזים. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> לא שמות, מספרית. << אורח >> חדוה הלב"ץ: << אורח >> הגישו 90 בקשה להגדלה של הנכות. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> ו-88 קיבלו? << אורח >> יעל גורן חזקיה: << אורח >> קיבלו 100%. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אבל זמנית? לכמה זמן? << אורח >> חדוה הלב"ץ: << אורח >> זו הלקונה. בדרך כלל לשנה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אז מתי זה יפקע אם לא יהיה חוק? << אורח >> חדוה הלב"ץ: << אורח >> כל אחד באופן אישי. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> לכל אחד יש תאריך אחר? << אורח >> חדוה הלב"ץ: << אורח >> כן. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> האם יש מקרים שכבר פנו אליכם שזה פקע וזה פגע בהם? << אורח >> חדוה הלב"ץ: << אורח >> הם לא פונים אלינו, אנחנו יוזמים. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> כמה כאלו יש שנפגעו מזה שזה היה זמני? << אורח >> חדוה הלב"ץ: << אורח >> אנחנו יוזמים את הפניה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> לא, יוזמים זה טוב, הפנייה, אבל הם לא יכולים לתת 100% כי זה היה זמני. או שהוא צריך להגיש שוב? << אורח >> חדוה הלב"ץ: << אורח >> אנחנו מאריכים. << אורח >> אסתר בוכשטב: << אורח >> מיכאל, אני רוצה רגע להגיב. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אני אתן לך, אסתר. << אורח >> אסתר בוכשטב: << אורח >> אני רוצה לתקן משהו בסיסי בחוק הזה של ה-50% וה-100%, שזה לא נכות, אלו זכאויות כשל נכות של 50% וכשל-100%. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אנחנו לא רוצים לראות אותם נכים. זה בשיעור של. << אורח >> אסתר בוכשטב: << אורח >> אנחנו לא רוצים ואנחנו גם לא יכולים. אז בחוק הזה שאנחנו עשינו אותו ביחד בזמנו, התעקשנו שזה ייקרא כשל. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> תגידי לי, שאלה אחרונה. הדיון עכשיו הוא על חטופים, לא על הלומי קרב. הזמן שלי על הלומי קרב הוא הכי גדול בכנסת, אבל אל תפריע לדיון על חטופים, צא החוצה. תודה רבה. אסתר. << אורח >> אסתר בוכשטב: << אורח >> אני אומרת שההבדל בין החוק שאנחנו ביקשנו בהתחלה 100% והתפשרנו על 50% ואמרנו שאנחנו נראה אחרי שהחטופים ישובו מה המצב ואז נעלה את זה ל-100% לזכויות כשל. עכשיו כשחדווה מדברת על פניות לוועדה, זה אומר שאותו חטוף ששב הוא חייב להיות מוכר כנכה. זאת אומרת זה לא כשל, ברגע שאתה מגיע לוועדה זו כבר הכרה בנכות, זו נכות מלאה, זה לא משהו שכשל. ואחת המחשבות שהיו לנו בזמנו זה לתת לחטופים את האופציה לשיקום, וכשאנחנו רצינו שיקום, וגם לא ידענו מה יהיה מצבם של הילדים, של הנעים, ולא רצינו לקבע עליהם את הכותרת "נכים". וזו אחת הבעיות עם החוק הזה שהוא תקוע. << דובר >> חילי טרופר (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> יש לי שאלה לביטוח לאומי, בהגדרה עכשיו כשמישהו מוגדר 100% אז אם הוא יוצא לעבוד מתחילים להוריד לו וכו'. הם פטורים מהדבר הזה? כלומר כשל זה גם במשמעויות זה לצמיתות ולא משנה אם הולכים לעבוד וכמה משתכרים בחודש? << אורח >> חדוה הלב"ץ: << אורח >> אני אגיד יותר מזה, קודם כול אני מצטרפת למה שאסתר אמרה, מבחינתנו זו הלקונה הכי משמעותית, היא לוקחת מאיתנו הרבה משאבים, תשומות ואנרגיה ברצון שלנו, אפרופו, להסיר חסמים. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> תנסחי את הלקונה כיעד לתיקון. מה צריך לתקן? << אורח >> חדוה הלב"ץ: << אורח >> התיקון הוא בעצם הכרה כ-100% לצמיתות. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> לצמיתות? << אורח >> חדוה הלב"ץ: << אורח >> כן. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אבל לא הבהרת לי, אותם אנשים שפנו אחרי שפקע ה-100% שלהם. << אורח >> חדוה הלב"ץ: << אורח >> הם לא פונים, הביטוח הלאומי יוזם. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> והוא מחודש אוטומטית או לא? << אורח >> חדוה הלב"ץ: << אורח >> עד כה הוא חודש אוטומטית ול-100% מאותם מקרים שזה חודש. צריך להבין שלחלק זה תלוי באיזה שלב הם הגישו. דרך אגב, לא כולם רצו להגיש. << אורח >> יעל גורן חזקיה: << אורח >> ולכן אנחנו מחכים ומצפים לתיקון הזה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> בסדר. יעל, תשלימי כי אני רוצה לשמוע אחרים. << אורח >> חדוה הלב"ץ: << אורח >> רק לא עניתי לו לגבי ההארכה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אני אתן לך, הביטוח לאומי מקבל את הזמן שלו להיות סדיר וסדור להגיד את הדברים. יעל, תשלימי << אורח >> יעל גורן חזקיה: << אורח >> זה לגבי החקיקה, שאנחנו מקווים שבקרוב נתכנס אליה. אני אגיד משהו לגבי מעגל שני. מעגל שני הכוונה היא לא על אחים וילדים אלא מעגל שני כמו ענבר וכמו נוספים שאנחנו מכירים אותם היטב, בני דודים שהיו חלק מאוד משמעותי. תראו, זה נכון שהחוק כחוק שנותן קצבאות והכרה בזכויות שיקום הוא מדבר על המעגל הראשון שאמרתי שהם הורים, אחים, בני ובנות זוג וילדים. אבל המנהלת יחד עם משרדי הממשלה ויחד גם עם עמותות מגזר שלישי וגם עם מרפאת השבים בשיבא ומרפאות השבים בכלל וקרנות הביטוח הלאומי ומשרד הרווחה ומשרד החינוך וכולי, נותנת מעטפת מאוד רחבה על המעגל השני. יכול להיות שזה לא מספיק אבל אני אומרת שיש גם קבוצות תמיכה של סבים וסבתות, של אחים. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> יש פה נציגים של שיבא? << אורח >> יעל גורן חזקיה: << אורח >> כן. מרפאת השבים יחד עם קרנות הביטוח הלאומי במיזם משותף, הייעוד שלה זה לתת מענה למעגלים הנוספים בכל מה שקשור. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> יעל, שאלה אחרונה אליך. אני סימנתי שני דברים שהצגת. אחד לגבי נוכחות באירוע או לא – מצב שהפלה את משפחות החטופים מי שנכח פיזית או לא. והשני זה ההסדרה של 100% קבוע באותו שיעור. << אורח >> יעל גורן חזקיה: << אורח >> נכון, זו לא אפליה בחוק, זו לשון החוק, לשון החוק מכיר רק במי שנכח באירוע. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> בסדר. יש עוד דברים שאת, מה התפקיד שלך? << אורח >> יעל גורן חזקיה: << אורח >> אני ראש אגף ממשל ומדיניות. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> מי זה ראש המנהלת? << אורח >> יעל גורן חזקיה: << אורח >> ירון כהן. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> הוא ימשיך? << אורח >> יעל גורן חזקיה: << אורח >> כן. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אז אילו נושאים נוספים שאת מתכוונת לקדם בסוגיות של משפחות החטופים שמונחים על שולחנך? << אורח >> יעל גורן חזקיה: << אורח >> כן, יש לנו דיון מקצועי נוסף שדן במשפחות החטופים החללים. אנחנו עוד בוחנים איך. בהמשך למה ששתיוי דיבר. אנחנו בוחנים את המענה, זה בראשית - - - << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> הבנתי, הדבר הזה בבחינה וגם אתם תמשיכו דיאלוג ישיר עם משפחות החטופים מחוץ לחדר וגם עם העמותה. << אורח >> יעל גורן חזקיה: << אורח >> גם עם העמותה וגם עם קהילות נוספות. יש לציין שיש קהילות רבות נוספות של משפחות חטופים. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> תודה רבה. << אורח >> חן אביגדורי: << אורח >> אדוני, שאלה נוספת אחרונה. אני לא משפטן, אני שומע פה המון דברים ואני סוכם את זה בראש שלי לזה שטוב יהיה אם יהיה חוק נפגעי חטיפה. טוב למדינה, טוב למשפחות. אני רוצה לדעת מה עמדת המנהלת בעניין של החוק הזה והאם היא מקדמת אותו? << אורח >> יעל גורן חזקיה: << אורח >> קודם כול, אני אגיד ואמרתי כבר שהמנהלת היא לא stand alone באירוע הזה. יש דיון מקצועי על השולחן שאנחנו מקיימים, ביחד עם משרד הביטחון והביטוח הלאומי בהקשר הזה כדי להבין את המשמעויות של זה. יש לזה משמעויות שבטוח שיביאו פתרון להרבה משפחות, אבל יכול להיות שיצרו... יש ביטויים שאני שונאת להשתמש בהם אבל אני חייבת לומר אותם, יש לנו בסוף אוכלוסיות רבות נוספות שנפגעו ב-7 באוקטובר, יהיו לזה השלכות רוחב, ותקדימים, ויש חסמים משפטיים וגם חסמים תקציביים וצריך רגע לשים את זה על השולחן. מור בתפקידה הקודם הייתה עובדת מדינה, ויודעת ומכירה את כל התהליכים האלה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> חן, מה שקורה שכשאתה רוצה לעשות משהו למען קבוצה מאוד קטנה, בסך הכול משפחות החטופים זו קבוצה קטנה, ואז הדרישה מורחבת. << אורח >> חן אביגדורי: << אורח >> זה ברור לי שכל פסיק בחוק משפיע גם על אוכלוסיות שאינן אוכלוסיות של משפחות חטופי ה-7 באוקטובר. תודה רבה על התשובה. יש לוח זמנים לדבר הזה? כי אומרים לי: אנחנו בדיון בוועדה. את זה שמעתי מספיק בשנתיים האלו. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> חן, אתם מדברים על הסדרת מעמד החטוף בחוק, והמושג הזה כבר נכנס לחוק, ואפשר להרחיב אותו. << אורח >> חן אביגדורי: << אורח >> אני מדבר על הפתרון הכולל, הגדול, היפה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אבל כבר יש לך רגל בדלת. << אורח >> חן אביגדורי: << אורח >> רגל בדלת, סבבה. אני רק שואל אם יש לוח זמנים לדבר הזה. << אורח >> יעל גורן חזקיה: << אורח >> יש לוח זמנים לדיון העקרוני שאם מתקדמים איתו או לא. מעבר לכך, אני עוד לא יודעת לומר מה יהיה אחרי זה. << דובר_המשך >> חן אביגדורי: << דובר_המשך >> אוקיי. << אורח >> יעל גורן חזקיה: << אורח >> אני אגיד לך איך זה עובד על קצה המזלג. בדרך כלל כשגורמי המקצוע ממליצים על שינוי חקיקה כזה או אחר, אז כמובן שעוברים אחרי זה לשיח שהוא שיח אוצרי ושיח משפטי, ולראות איך מכנסים את זה. אבל גם שם יש חסמים כמו בכל דבר שמדינת ישראל מקדמת. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> בסדר, אבל אנחנו רוצים לנצח ומהר, וגם הוכיחה המדינה שבחקיקה למען חטופים היא חוקקה מהר. << אורח >> יעל גורן חזקיה: << אורח >> מאוד מהר. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> את אותה מהירות כדאי גם עכשיו. זה לא אירוע שצריך להאט אותו. השלמת דברים, ביטוח לאומי. << אורח >> חדוה הלב"ץ: << אורח >> תודה, שמי חדוה, מנהלת תחום שיקום בביטוח הלאומי, מנהלת את המערך של הטיפול במשפחות חטופים בביטוח לאומי. אני אמשיך את התשובה שלי לעניין ה-100%. אני אגיד שלא רק שב-100% יש איזה שהוא disregard או הורדה בקצבה, היה והשב עובד, בעצם הוא גם פטור מתשלום מס הכנסה עד גובה של כמעט 700,000 שקל בשנה, אם אני לא טועה. זאת אומרת שיש לנו באמת את כל הסיבות לשאוף לזה שהחוק יעבור לטובת השיקום של השבים. אנחנו בוועדה להסרת חסמים יש הרבה עשייה, אבל אני רוצה לשים דגש דווקא על הנושא הזה, גם הוועדות, גם לשבים, גם למעגל ראשון, נעשות בצורה, כמו שיעל קראה לה, הירוקה ביותר שניתן. אנחנו עושים את ההשתדלות הגדולה שכל הוועדות לבני משפחה, יש לנו 637 בני משפחה זכאים, זאת אומרת מה שאנחנו קוראים ממעגל ראשון. יש עוד אלפי מעגלים נוספים שגם הם מגיעים לפתחנו על ידי גורמים שונים, גם החברה האזרחית, עמותות, וגם משרדי הממשלה, וגם להם אנחנו עושים את המסלול הירוק ביותר שניתן בכלל במיצוי זכויות בגמלאות. זאת אומרת, מה שניתן ככל יכולתנו. לא תמיד ניתן להשפיע על ועדות אבל הגישה היא גישת בית הלל של ביטוח לאומי בכל הגמלאות, סיעוד, ילד נכה, אבטלה. הרבה פעמים גם פטור מהתייצבויות כשצריך. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> חדוה, אני רוצה למקד אותך. אני גם יודע שנעשית עבודה טובה וזמינות. קודם כול לגבי מעגל, נקרא לו מעגל שני, אין לו הגדרות רשמיות אבל לפעמים אתם יכולים לתת פתרונות לפי פניה, וזה במעגל שני. << אורח >> חדוה הלב"ץ: << אורח >> נכון. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> ולגבי ההבנה שלך, כמו ששאלתי את יעל 2-3 דברים שהיא מבינה שהם לקונות או נושאים לקידום, אילו דברים את רואה שאת הולכת לקדם שהם לא פתורים היטב בתחום הפעילות שלך? << אורח >> חדוה הלב"ץ: << אורח >> אני אגיד שיש בטווח הקרוב ויש לנו חשיבה יותר ארוכה. בטווח הקרוב במסגרת תיקון חוק משפחות פתחנו מרכז שתחת קורת גג אחת המשפחות מקבלות באופן פרואקטיבי ככל שניתן את מיצוי הזכויות. מאחר והחוק הוא זמני הוא לארבע שנים, מתוך מחשבה שאנחנו לא נרצה לפספס. כרגע אחוז המיצוי הוא רק 65%. כל המשפחות קיבלו כבר ב-push את המידע לגבי הזכויות ואנחנו כרגע בסבב שני, אנחנו שואפים להגדיל את זה, זאת אומרת ליצור יותר קשר עם המשפחות. מעבר לזה שהכנסנו גם מענים משלימים שלא נמצאים במסגרת החוק כמו הרצאות, קבוצות ויש גם בקנה, כמו שנאמר פה בתחילת הוועדה, שיתופי פעולה נוספים עם ארגונים כאלו ואחרים, עם עמותות, עם חברות אזרחיות גם בארץ וגם בעולם, כדי לתת מענים משלימים. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אני רוצה להבין. החוק הזה הוא ארבע שנים, עברו שנתיים, אז אתם תאריכו אותו? << אורח >> יעל גורן חזקיה: << אורח >> לא, זה מיום שהחטוף שוחרר. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אז רגע, אולי כדאי כבר לפעול להארכת התוקף של החוק הזה, לראות את הנולד. << אורח >> יעל גורן חזקיה: << אורח >> הוא רק חוקק לפני חצי שנה, אנחנו ניתן לו עוד קצת זמן. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> כן, וה-65% מבחינתך זו בעיה ואת רוצה ב-100% מיצוי זכויות, זה יעד שלך? << אורח >> חדוה הלב"ץ: << אורח >> היעד כרגע הוא כן למקסם את מיצוי הזכויות ולראות באמת שמי שלא ממצה זה באמת לא מתוך חוסר ידיעה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> חוסר ידיעה או חוסר רצון לעשות בירוקרטיה. << אורח >> חדוה הלב"ץ: << אורח >> כן. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> ואם מישהו אומר: אין לי כוח לטפסים. << אורח >> חדוה הלב"ץ: << אורח >> אנחנו מגיעים אל האנשים לביקורים. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> עוזרים לו? בביקור בית? << אורח >> חדוה הלב"ץ: << אורח >> אנחנו מגיעים אל האנשים לביקורי בית, יש לנו מי שמרכזת את כל הנושא של הקשישים, יש לנו מי שמרכזת את הנושא של הפנייה לעמותות למענים משלימים. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> תודה רבה. שיבא. כן, דני. << אורח >> דני מירן: << אורח >> אני להשלים את הדברים שיושב-ראש אמר: מה קורה למשפחות שלמשל לא פונות למוסדות, מסיבות של חסמים נפשיים או בושה, ויושבות בבית? זה כמו באירוע של פיגוע המוני, והמטפלים שמגיעים לפיגוע המוני ניגשים ישירות לצועקים ולמדברים, ולאלה השקטים לא ניגשים. אז שינו את הסדר, צריך לגשת קודם לאלו שלא צועקים. ואיך מטפלים באלה שלא מגיעים? << אורח >> חדוה הלב"ץ: << אורח >> יש לנו רשימה של 637 בני משפחה, מבחינתנו, בחברה האזרחית. משרד הביטחון יוסיף מה שיש לו להגיד. אנחנו פונים באופן אישי, יש לנו פרוטוקול של פניות. זאת אומרת, אנחנו עוקבים אחרי כל בן משפחה היה והוא לא ממצה והוא לא ער. דרך אגב, גם דיברו כאן על בירוקרטיה, אז אגיד שיש לנו טלפון ייעודי ומה שצריך זה לשלוח תמונת SMS. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> מי זה ראש המרכז הזה? << אורח >> חדוה הלב"ץ: << אורח >> אני המנהלת שלו. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> את המנהלת? יפה מאוד. << אורח >> חדוה הלב"ץ: << אורח >> יש וואטסאפ, שולחים בוואטסאפ את התמונה של החשבונית וזה בתוך יום-יומיים כבר בתוך חשבון הבנק בהחזר, היה ונדרש נחנו נוסעים לביקורי בית כל הארץ. ועוד דבר אחד שכן חשוב. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> ענבר, אבל הנה, ראש המרכז פה. << אורח >> ענבר גולדשטיין: << אורח >> אבל אני לא אבל אני לא מקבלת מהחטופים. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> את מעגל שני. << אורח >> יעל גורן חזקיה: << אורח >> זה משרד הביטחון וגילה תתייחס. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> היא מעגל שני. << אורח >> חדוה הלב"ץ: << אורח >> עוד דבר אחד אני רוצה להגיד, כן חשוב לי להגיד כי אני מכירה במה שנאמר פה ואני מסכימה עם המשפחות, שזר לא יבין זאת. ואני חושבת שלפעמים גם המשפחות עצמן עדיין לא יודעות מה ילד יום וזה משהו שהוא ברור לנו. ולכן עוד שני דברים שבחשיבה ארוכת טווח, קודם כול אנחנו גם הכנסנו, אנחנו משתפים פעולה עם בני משפחה, זאת אומרת אנחנו גם מעסיקים בני משפחת חטופים, גם חללים וגם כאלה ששבו בחיים, כדי לקבל מהם את האינפוטים, את הביקורת. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> תראי את ענבר התותחית שרוצה לעשות משהו עם משמעות בחיים, היא כבר לא רוצה פרסום יותר. << אורח >> ענבר גולדשטיין: << אורח >> די, עזבו אותם מפרסום. << אורח >> חדוה הלב"ץ: << אורח >> ואחנו נשמח לקבל כל פידבק. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> כן, אבל אמרת עוד שני דברים. אמרת: העסקת בני משפחה ושילובם, ועשייה. << אורח >> חדוה הלב"ץ: << אורח >> וגם כמובן אנחנו פועלים גם מתוך ההבנה שעובדי השיקום הם מלווים באופן אישי והיינו רוצים שהעבודה שלהם תהיה הכי טובה שניתן. אנחנו עושים מה שאפשר גם לשמר את איכות השירות שהם נותנים וגם לשפר. וגם כן פועלים למערך של הדרכה וגם לימודים, קורסים. מי שהזכיר כאן את המחקר של דוקטור ענת יהנה אז גם איתה אנחנו עובדים כרגע כדי לשפר. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> תדייקי לי את הסעיף השלישי, עובדי שיקום מלווים באופן אישי. מה הדגש? לאן זה הולך? << אורח >> חדוה הלב"ץ: << אורח >> עובדי השיקום שמלווים את המשפחות באופן אישי הם, אני אומרת שאנחנו עושים ככל שניתן כדי שהם יתנו את המענה הטוב ביותר, שלא ישקטו על השמרים, שישתפרו. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> פרואקטיביות? << אורח >> חדוה הלב"ץ: << אורח >> זה מעבר לפרואקטיביות, אני חושבת שהם צריכים לפעול באופן מקצועי ולהכיר. דיברו כאן על מושגים של אובדן עמום ושכול משובש. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> תודה. סליחה, לא נשאר לי זמן. חבר הכנסת גלעד קריב ביקש לומר משהו. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> בוקר טוב לכולם, מתנצל על האיחור בהגעה. יש איתנו נציגי משרד האוצר? << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> הוא שומר על עמימות. בסך הכול הוא בסדר. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> עמימות קונסטרוקטיבית. קודם כול בוקר טוב לכולם, ט"ו בשבט שמח אם אפשר לומר. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> מזל טוב לכנסת. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> לא, אני לא אאחל מזל טוב לכנסת ביום שבו יו"ר הכנסת בוחר להביא אל תוך המשכן ואל יום חגה של הכנסת את הוויכוח בין הרשויות. אמיר אוחנה בחר לא להזמין את סגל א' של מדינת ישראל לישיבה החגיגית, כי הוא לא רוצה להזמין את נשיא בית המשפט העליון. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> סגל א' מצומצם. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> לא, אני אומר שאמיר אוחנה בחר ביום חגה של הכנסת, אחרי שנתיים של מלחמה, שלוש שנים של שסע בחברה, לא להזמין את סגל א' של המדינה כדי שנשיא בית המשפט העליון לא יקבל הזמנה. אז תסלחו לי, אני פחות מתרשם מהפרחים, מהדוכנים, מהקאפות החגיגיות, מהבובות של בן גוריון. כל הדברים האלה זה לזרא בעיניי, כשהדבר המרכזי שצריך לקחת, אפרופו הדיון של היום, משנתיים קשות ומדממות, זה את הצורך שלנו לצמצם כמה שניתן את גבולות המחלוקת בתוך החברה הישראלית ולא להוסיף להם. דבר שני שאני מבקש לומר רק במשפט ואני מקווה שלא תצא תקלה על ידי, בימים האחרונים מתקיים שיח שבו משפחות חטופים וחטופים ששבו מן השבי הנורא מוצאים את עצמם בהתמודדות תקשורתית מול מי שעדיין נושא בתפקיד של ראש המנהלת שאמורה לטפל בחטופים השבים. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> גל הירש הוא לא ראש המנהלת, גלעד קריב חבר הכנסת, הוא לא ראש המנהלת, הוא מתאם השבויים והנעדרים, וראש המנהלת הוא ירון כהן, זה בכלל לא אותו דבר. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> טוב, אני אחזור ואומר, תודה על התיקון. אדם שמקבל משכורת ממדינת ישראל כדי לתאם את הטיפול בעניינם של החטופים ששבו ובני המשפחות של החטופים כולם – לא ראוי שהאדם הזה ישב באולפני תקשורת וידבר על חטופים ששבו ועל משפחותיהם. והאירוע שבו אנחנו נמצאים בימים האחרונים הוא אירוע הזוי, אירוע הזוי ואירוע חצוף מצד אדם שמשמש כעובד ציבור ומתבטא באופן, בעיניי, גם לא מכובד אבל גם באופן פוליטי כאשר אסור לו לעשות את זה בהיותו עובד ציבור. אני מנצל את ההזדמנות הזו, יש לי כבוד ענק לכל מי שהיה שותף למאמץ להשבת החטופים ולכל מי שמלווה היום את משפחות החטופים, אבל עובד ציבור, בכיר ככל שיהיה, אין לו שום מנדט, מוסרי, ציבורי ומשפטי כעובד ציבור, לשבת באולפני תקשורת וללכלך על חטופים ששבו ועל משפחות שחלקן לא זכו שיקיריהן ישובו בחיים. מדובר בפשיטת רגל מוסרית וראוי לאותו אדם שיתפוס את עצמו ומהר. כי הוא גרר אותנו לאירוע מאוד מאוד חמור. עכשיו אני רוצה ברשותך, אדוני יושב-ראש לומר בקצרה את הדבר הבא. תראו, יש לנו אתגר גדול של מיצוי זכויות. מיצוי זכויות תמיד קשור בהסרת חסמים בירוקרטיים. כן, מה לעשות? במפגש של אנשים עם רשויות המדינה יש הרבה בירוקרטיה, ואם אנחנו באמת שואפים למיצוי זכויות מקסימלי צריך כל הזמן לעבוד על הסרת חסמים. וחשוב לי לומר, אני חושב שיש פה הרבה מאוד מאמץ מצד המנהלת, מצד הביטוח הלאומי, מצד משרד הביטחון שמטפל בקבוצה קטנה אבל חשובה מתוך החטופים. יש עוד הרבה מה לעשות, בסדר? תמיד יש במה להשתפר. גם צצות כל הזמן תופעות חדשות. אין מה לעשות, במהלך של מיצוי זכויות חשבת שפתרת בעיה, מסתבר שלא פתרת ואתה צריך כל הזמן לחשוב. אז המערכת הזאת צריכה כל הזמן להיות מאוד קשובה, צריכה להיות בשטח. ואתם הרבה בשטח וצריכים לעשות מאמץ גדול מאוד, והסיפור לא ייגמר תוך חצי שנה. אני זוכר את הדיונים הראשונים שלנו בתיקון חוק פדויי שבי. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> גלעדוש, אני צריך לסכם את הדיון. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> אני מסיים, משפט אחרון. ישבו איתנו אנשים מ-1973, זה פרויקט שהתמשך שנים, אבל מרכז הכובד כרגע לא מצוי בנושא מיצוי הזכויות והסרת החסמים, מרכז הכובד כרגע מצוי בנושא החקיקה. חסרות לנו כמה קומות של חקיקה שתעגנה זכויות כספיות וטיפוליות שבזמן המלחמה ובזמן שנאבקנו על החזרת כל החטופים לא הגענו לחוקק את אותן קומות. עכשיו צריך לומר, ואני בכוונה פונה לנציג האוצר למרות שזו עמדת שר האוצר של הדרג הפוליטי, מה שקרה זה שברגע שהחטופים חזרו אז כאילו הנושא שוחרר רק לדרגים הבירוקרטיים, אבל כל הנושא של חבילת המענקים שצריך לתת גם למשפחות כדי שהם יוכלו לשקם את תשתית הפרנסה שלהם אחרי שנתיים של מאבק, גם מעטפת התמיכה הכלכלית והטיפולית לחטופים ששבו, גם לטפל בכל בני המשפחה הגרעינית – צריך להתייחס למה שקרה כאן לקרבה ראשונה, לאחים ששנתיים לא עבדו, ששנתיים לא חיו חיי משפחה תקינים. פה לא משנה כמה הביטוח הלאומי יהיה אפקטיבי, כי אם הבית הזה לא מוכן לשים תשומת לב ומהלכי חקיקה לעוד כמה דברים לא גדולים, זה לא לברוא פה עולם שלם. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> זה עלה פה, אנחנו נקדם. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> בעניין הזה צריך לומר. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> נשמה, אמרת לי: אני מסיים. זה כמו דבר תורה של רב שעולה לתורה וקרא את כל ספר התורה. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> אתה מכיר, יפה מאוד. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> תגיד לנו משפט סיום. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> יש פה חברי קואליציה שהניחו הצעות חוק עם חברי אופוזיציה, זה לא עניין של אופוזיציה וקואליציה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> מצוין. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> שר האוצר כרגע מתנגד לכל חקיקה נוספת שתיתן את המענה שצריך, ולכן אני מבקש אדוני יושב-הראש שזה יהיה המסר. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> יופיע, זה גם בסיכום. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> תודה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> חברים, נשארו לי ב-20 דקות לסכם את הדיון. אני רוצה לשמוע את משרד הביטחון, משרד הבריאות. כל אחד אחר שירצה לדבר – דקה בלבד. יש לנו שלוש משפחות שעלו בזום, אני לא יודע אם נצליח לשלב אותן, מי שלא נצליח נשלב הפעם נשלב הפעם הבאה. אבל אני חייב גם את ארבע הדקות לסכם. << אורח >> חן אביגדורי: << אורח >> אדוני, גם אני אשמח להתייחסות ממשרד האוצר. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אני אתן לאוצר. רגע, רגע, תנו לי לנהל את זה קצר ולעניין. שיבא, מרכז שבים לחיים, בבקשה. << דובר >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר >> למה לא הבאת את משרד השיכון? יש את אותה משפחה שאיבדה את הבן שלה וגרה בדירה של עמידר, ואתה ואני לא הצלחנו לקנות עבורה את הזכויות. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אז סליחה שלא עדכנתי אותך, החרגנו אותם והיא תקנה את הבית. וגם החוק שלי של חוק המכר, שתקוע שנתיים של מי ששכר, שם יש סעיף מיוחד למשפחות שכולות, שלא מתנה להם את השנים. אבל תודה לך, מיקי, עם הלב הגדול שלך. זה היה מרגש, באמת. נתנאל לפידות, סמנכ"ל שיכון, מצאנו פרצה כיוון שהם החלו בהזמנת שמאי לפי פקיעת חוק המכר, לראות בזה המשך העסקה ולא משהו חדש שנולד לאחר חוק המכר. שבים? << אורח >> נויה שילה: << אורח >> (הקרנת מצגת) אני אשמח לומר בכמה מילים. בוקר טוב, שמי דוקטור נויה שילה, אני משיבא, אני מנהלת מרכז שבים לחיים. אני רוצה לומר רק בשתי מילים על מה אנחנו עושים בשיבא, לשתף אתכם, את חלקכם אנחנו כמובן מכירים אישית. בעצם בשיבא היו שישה מבצעי השבה, הגיעו ב-57 שבים ושבות, ואנחנו בעצם הבנו, כמו כולכם, שמדובר פה באירוע שהוא מאוד ייחודי, ושאנחנו צריכים לבנות פרוטוקולים חדשים בעצם לייצר את הרפואה מחדש. אני רוצה לשתף אתכם בכמה מהתובנות שהיו לנו. קודם כול, אני כל כך מזדהה עם כל מילה שנאמרה פה. היה פה שמעון אור מקודם, פתח את הדברים ואמר: לי אין זכויות כי אני מעגל שני. מבחינתנו, כשבן אדם נחטף, כל משפחתו נחטפת, כמו שאמר דוקטור מיקי פולק הפסיכיאטר שעובד איתי, ואנחנו מטפלים בכולם ובדיוק באותה צורה, שתכף אני אספר לכם במילה מה היא, ואת כל העניין התקציבי אנחנו פותרים בעצמנו בשקיפות מלאה למטופל. מה שביטוח לאומי משלם לשבים ומעגל ראשון – נפלא. מעגל שני ושלישי – יש לנו שיתוף פעולה אסטרטגי עם הקרנות לביטוח לאומי, אנחנו מגייסים פילנתרופיה. זה בכלל לא מעניין את המטופל וזה שקוף מבחינתו. אנחנו מבינים שמה שנדרש פה זה בעצם ליווי רפואי, רב-מקצועי, הוליסטי, עוטף, של רפואת גוף, נפש ורוח והוא מותאם אישית לכל בן אדם. העניין העיקרי פה הוא case management ניהול מקרה שצופה פני עתיד, שיודע לתעדף מה יותר דחוף, מה פחות דחוף, שיודע לראות את הדברים הלאה. יש פה ידע מאוד ייחודי שאנחנו מפתחים אותו, לומדים אותו ורוצים לראות איך הוא מתקדם הלאה. הדבר הזה צמח מהשטח, מהר מאוד הבנו שהימים הראשונים הם רק תחילתה של הדרך. מהר מאוד הבנו שיש בני משפחה של חטופים חללים שלא זכו להגיע למתחם השבים. מהר מאוד הבנו שיש בני משפחה של חטופים שעדיין בשבי וביקשו את עזרתנו, ואנחנו נענינו לכולם ואנחנו עובדים בשטח ומקימים את הדברים בשיתוף פעולה עם כל הגופים הנפלאים שנמצאים פה. כולם קולגות שלי, כולם הפכו להיות חברים שלי והיום יש לנו ב-196 מטופלים במרכז שבים לחיים. שליש מהם הם שבים ילדים ומבוגרים. שני שליש זה בני משפחה בכל המעגלים, כולם מקבלים את מלוא הטיפול. רק בשנת ב-2025 היו ב-936 ביקורים בתוך מרפאת השבים בשיבא, במרכז שבים לחיים, ועוד כמעט ב-1,500 ביקורים בשיבא כולה. יש יותר מ-100 אנשי צוות מתוך שיבא שעובדים איתנו. אני רוצה לסיים בציטוט קצר שאמר דן אנטבי שהוא החם של אוריאל ברוך זכרונו לברכה, שהוא נחשב מעגל שלישי ואנחנו מטפלים בו והוא השתתף בביקור שהיה עם בכירי הביטוח הלאומי רק ביום חמישי האחרון בשיבא, והוא מאז ב-7 באוקטובר תומך בבת שלו, בנכד שלו, מחזיק את המשפחה ונחשב מעגל שלישי שאין לו שום הכרה והוא מתמודד עם בעיות מאוד מורכבות בגוף, בנפש. ומה שהוא אמר, אני מצטטת, כמובן באישורו: "מצאתי את עצמי את עצמי זועק ואין מענה. אטימות ממסדית ושימוש תדיר במושג: אתה מעגל שני, שלישי ואינך זכאי, האומנם?". אנחנו שמענו עליו ושמענו אותו זועק את הזעקה שלו ויצרנו איתו קשר והזמנו אותו להגיע אלינו למרכז שבים לחיים. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> העבודה שלך מדהימה, נויה. רק משפט סיום. << אורח >> נויה שילה: << אורח >> אני אסיים במשפט סיום. אני חושבת שלנו יש משימה לאומית וחובה ערכית ומוסרית, ואני חושבת שהרפואה הציבורית היא דוגמה יפהפייה לאמצעי לשקם את האמון של האנשים האלה בחזרה במערכת. אני עובדת מדינה כמוך ואני חושבת שהאחריות שלנו היא לעשות את הדבר הזה בצורה ההוליסטית, המרוכזת, צופה פני עתיד, חומלת והטובה ביותר. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אולי הייתי מוסיף ראייה מרחיבה וכוללנית, זאת אומרת הרחבת המבט אל כלל המשפחה, אל המשפחה הרחבה. באמת זה ניכר שיש פה עשייה מדהימה. << אורח >> נויה שילה: << אורח >> לא הבנתי את השאלה. איך מגיעים אלינו? << דובר >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר >> לא מה עושים עם אותה משפחה? << אורח >> נויה שילה: << אורח >> אנחנו בעצם מייצרים להם, כמובן אנחנו בית חולים, אנחנו מתעסקים בכל הצד הרפואי. << אורח >> יעל גורן חזקיה: << אורח >> אנחנו עובדים בשיתוף פעולה, כולם. << אורח >> נויה שילה: << אורח >> אני חושבת שמה שנכון לעשות זה לייצר מרכז ארצי שלוקח את ההובלה על העניין הרפואי. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> וגם השאלות שלי קצת בקטנה בבקשה, האם יש מרכז שבים כזה בסורוקה? האם יש שלוחה בצפון? ניתן לך, משרד הבריאות. << אורח >> שרון רוטשילד: << אורח >> אני רוצה להתייחס בהיבטים של משרד הבריאות ושל המדיניות. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> בבקשה, קצר ולעניין. << אורח >> שרון רוטשילד: << אורח >> משרד הבריאות כן רואה את תפקידו לתת רפואה מיטבית, מונעת גם לשבים וגם כמובן לבני המשפחה, והוא פעל בשיתוף עם הקופות ועם מרפאות השבים על מנת להסיר חסמים ועל מנת להקל בכל מה שקשור במיצוי זכויות ובירוקרטיות למול קופות החולים. קופות החולים העמידו אנשי קשר לטובת בני משפחה, שמאפשר באמת באופן ישיר גם פנייה פרואקטיבית של הקופה לבני המשפחה על מנת לשמר שגרת בריאות, אבל גם יש את הערוץ של פנייה אלינו, אל משרד הבריאות בעזרה במיצוי זכויות. אנחנו פועלים ביחד עם בני משפחה, חשוב לי להגיד, על מסמך מדיניות ונהלים לטיפול במשפחות ובשבים עצמם, וזה מסמך שנכתב ומתבסס גם על סמך מיידעים רפואיים שנאספים מהשטח וגם על סמך מיידעים שאנחנו אוספים מהמשפחות באמצעות מחקר איכותני של צרכים ובקשות שעולות מהן, מתוך הבנה שיש דברים, שעם כל הכבוד לנו כגורמי מקצוע, הידע נמצא בקרב בני המשפחה וחובתנו לאסוף את זה משם. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> האם יש מרכז כזה בסורוקה וגם בצפון? << אורח >> שרון רוטשילד: << אורח >> יש מרפאת שבים שהוקמה בכרמי גת, סורוקה נותנים את המענה בהתאם למענים של הקופות. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> בצפון? << אורח >> שרון רוטשילד: << אורח >> כל מענה ניתן בהתאם לאוכלוסייה ולצרכים ולתשתיות הקיימות. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> זה משפט כללי אבל יש לא מעט חטופים תושבי הדרום. << אורח >> יעל גורן חזקיה: << אורח >> אני אומר בהקשר על זה משהו, חברי הכנסת? << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> כן. << אורח >> יעל גורן חזקיה: << אורח >> החוק של פדויי שבי קובע גם טיפולים רפואיים, כלל הוצאות טיפולים רפואיים לצמיתות עד סוף החיים. המימוש של זה יכול להיעשות גם דרך הקופות וגם דרך מרפאות השבים – מרפאות השבים שאגב יש גם באיכילוב ובבילינסון – שיודעות לעבוד יחד עם הביטוח הלאומי ומשרד הביטחון. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> יעל, את לוחצת לי על הפצע? << אורח >> יעל גורן חזקיה: << אורח >> למה? << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> כי את אומרת לי שלא רק שבשיבא יש שבים, גם בבילינסון וגם באיכילוב. ואני שואל האם הקימו בסורוקה מרפאת שבים? << אורח >> יעל גורן חזקיה: << אורח >> התשובה היא לא. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אז לא, אז זה לא בסדר. אל תמרחו אותנו. << אורח >> יעל גורן חזקיה: << אורח >> אבל רגע, יש מענה דרך קופת החולים. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> לא, אבל אז גם יש מענה קופת חולים, אז למה נויה הקימה מרכז? אז יש קופות. << אורח >> ענבר גולדשטיין: << אורח >> אני הייתי צריכה להתחנן לקבל אחות קופת חולים. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> מרכז שבים כנראה טיפל טוב יותר ונגיש יותר ושלם יותר, אז אי אפשר להקים אחד כזה בנגב? << אורח >> שרון רוטשילד: << אורח >> אני אגיד שיש משפחות שמעדיפות לקבל את המענה גם דרך קופות החולים. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אני אגיד לך משהו, את כבר רוצה להגיד שהביזיון של משרד הבריאות שבו יש חטופים בנגב, שהמשפחות שלהם חיכו ליקיריהם וסורוקה טיפלה במשפחות שנתיים, משרד הבריאות לא חשב שיהיה איזה חטוף שישוב לסורוקה? << אורח >> שרון רוטשילד: << אורח >> סורוקה ממשיכה לטפל במשפחות. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אל תפריעי לי, תני לי להשלים את המשפט. פרופסורים וראשי מחלקות ומנהיגים רפואיים בסורוקה כואבים את הביזיון הזה שלא נמצאו ראויים, אותם משפחות מהדרום שלוו על ידם שנתיים בהיבטים בריאותיים, גם לשוב לסורוקה. שחטוף אחד ישוב הביתה בסורוקה. ויש מעל שמונה חטופים תושבי הנגב. אז לא להסביר לי את מה שלא צריך להסביר. תקימו מרפאת שבים בסורוקה ובצפון וזה יופיע בסיכום ואנחנו נבדוק אתכם על זה, ואל תשלחו אותנו לקופות, כי אם זה קופות, אז לא צריך שלוש מרפאות שבים במרכז הארץ. << אורח >> שרון רוטשילד: << אורח >> זה לא רק קופות. אם שב מעוניין לקבל מענה בסורוקה, הוא יקבל. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אבל למה יש במרכז הארץ שלוש מרפאות שבים ואין בסורוקה אחת? אין לזה הסבר. לא להסביר את מה שלא צריך, ללכת לבדוק ולתקן. << אורח >> דני מירן: << אורח >> אני רוצה להוסיף שהטיפולים בקופת חולים הם נותנים מכסה של טיפולים, 12 טיפולים, ו-12 טיפולים למשפחה שהיא לא בחיים כבר שנתיים, לא ממש את החיים שלה, היא צריכה טיפול של שנים. לקבל ב-12 טיפולים? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אנחנו מחריגים את זה. << אורח >> דני מירן: << אורח >> לא, בקופות חולים, זה שונה לגמרי, סליחה. קופות חולים נותנים 12 טיפולים. אז לא להפנות לקופות חולים, בבקשה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> תודה, אין לי זמן. משרד הביטחון, בבקשה. << אורח >> גילה שחר: << אורח >> שלום, אני גילה שחר ממשרד הביטחון, מנהלת את יחידת דרור, יחידה שהוקמה במיוחד לטפל בשבים ובשבות. אנחנו מטפלים בשבים ושבות של כוחות הביטחון, כולל כיתת כוננות, ובבני המשפחה שלהם. לכל שב יש את העובדת הסוציאלית האישית שמטפלת בו וגם היא זו אשר נמצאת בקשר עם בני המשפחה. 90% מהם, אפילו למעלה מזה, כבר הוכרו בכ-100% נכות ללא עמידה בפני ועדה רפואית, והחסם שאנחנו רוצים לקדם הוא החוק שמחכה לקריאה שנייה ושלישית כדי להכיר בהם ב-100% לצמיתות. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> יש עוד דברים שאתם כמשרד רוצים לקדם? עוד בעיות או חסמים שאתם זיהיתם ואתם עובדים עליהם? << אורח >> גילה שחר: << אורח >> לא. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אני מבקש ממשרד ראש הממשלה יעל, שהשולחן העגול שבו יושבים משרד הביטחון והבריאות והמנהלת ואת, עם הסדירויות של אחת לשבועיים לפחות זום או דיבור עם נציגי משפחות שכולות. גם מה אתם מקדמים? מה הם רואים? וגם המקומות הפרטניים איפה שצנעת הפרט. << אורח >> יעל גורן חזקיה: << אורח >> סליחה, אני לא הבנתי. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אני צריך לדעת שיש שולחן עגול עם סדירויות, בכל שבועיים בערך שיחת זום או מפגש פיזי. נציגי משרדי הממשלה העיקריים שעוסקים במשפחות החטופים עם המוסד לביטוח לאומי, בשיתוף העמותות והארגונים ונציגי משפחות. פעם בשבועיים זום או פגישה של מה קורה, אחד מעדכן את השני גם על העניינים של מדיניות וגם על פניות פרטניות שנתקעו, מה לשים לב. << אורח >> יעל גורן חזקיה: << אורח >> זה קורה בשגרה, הם יודעים. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אוקיי, זה מה שאני מבקש. ואני ביקשתי ממך, כראש הממשלה, לראות את התמונה הגדולה. << אורח >> יעל גורן חזקיה: << אורח >> אני פחות ראש הממשלה, אני אתן לך בסוף יעל, תשמרי את הדברים. כרמית פלטי קציר. כל משפחה שם בזום תהיו דקה כל אחד, כי אם לא נסכם כראוי את הדיון, לא עשינו כלום. << אורח >> כרמית פלטי קציר: << אורח >> הקשבתי לדיון ואני רוצה להגיד שאני מאוד מסכימה עם הדברים שחבר הכנסת קריב אמר. אני חושבת שלדבר על חסמים במצב שבו הבסיס בכלל לא בנוי, הבסיס של הכרה, הבסיס של חקיקה, הבסיס של ההגדרה של משפחות החטופים כנפגעי חטיפה, כמשהו ייחודי. כרגע המודל הוא הוא טלאי על פאץ' להשיג עוד חצי זכות מפה ועוד חצי הכרה משם. המודל הזה לא מספק, וגם אחוזי המימוש שלו. מנסים למצוא לנו פתרונות על סיטואציות שהן לא מותאמות, לא היה דבר כזה במדינת ישראל ש-251 אנשים נחטפו ביום אחד. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> כרמית, האם היית שותפה בכתיבת נייר העמדה של 255? << אורח >> כרמית פלטי קציר: << אורח >> לא. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אז ראשית אני מבקש ממך כל עצה מעשית איך לעגן זכויות באופן שזה לא נדבות אלא שיטה אפקטיבית ופשוטה – תשלחי גם לעמותה וגם אלינו לוועדה את העצות המעשיות. << אורח >> כרמית פלטי קציר: << אורח >> אני שוב אומרת שאתם מדברים על הסרת חסמים כאילו הדרך סלולה, הדרך לא סלולה. הדרך בעיניי חייבת לעבור דרך חקיקה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אני מסכים. יש פה המון רצון טוב וגמישות של אנשי המקצוע, אבל צריך לצייד אותם בחקיקה מרחיבה שזה לא החלטות חריגות אלא שיטה פשוטה שעובדת. תודה. חנה, דודה של ענבר זיכרונה לברכה, בזום נמצאת. << אורח >> חנה כהן: << אורח >> אני חנה כהן הדודה של ענבר היימן. אני יושבת פה ואני שומעת את כל השיח, אין לי אלא להגיד שאני מזועזעת. יש פה חטופים חללים שיש להם הורים, הורים שהם לא שקופים, שהם שבורים, שהם מרוסקים, שהם צריכים להופיע בפני ועדה בביטוח לאומי ומשפילים אותם שם. אני אספר לך על אחי, שהוא הגיע מול ועדה והיא שאלה אותו: למה לא יצאת לעבוד? למה אתה לא עובד? אתה בוכה לפעמים בלילה? והוא בסופו של יום מקבל ב-40% נכות. איך עשיתם איפה ואיפה כזו שלשורדי השבי נתתם ב-100% נכות, גברת יעל ממנהלת החטופים, השאלה היא אלייך, את באמת מאמינה שהם פעולות איבה? את באמת מאמינה ששנתיים בשבי אפשר למחוק ולהגיד: לא קרה פה כלום? אנחנו לא ניתן לשום חוק לעבור אם לא תתנו מענה להורים של החטופים החללים. כבר היינו בסרט הזה ואנחנו לא סתם אומרים. אני מזמינה אתכם לראות באיזה מצב נמצא אחי ובאיזה מצב נמצאת גיסתי. אני לא מתביישת להגיד ששום שורד שבי לא נמצא במצב שלהם, אוקיי? לאנשים האלה מגיע מענה בביטוח לאומי, לקבל אחוזי נכות בלי שום ועדה. בלי שום ועדה. הם לא צריכים לעמוד בפני ועדות ולעבור את כל ההשפלות האלו. צר לי מאוד שאתם חושבים כל היום ונותנים מענה ואיך נטיב עם כל פדויי שבי שחזרו מהשבי, כשיש פה משפחות שאיבדו ילדים שראו סרטונים שלהם נרצחים בלייב, כשהם היו שנתיים בשבי יחד עם הילדים שלהם. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> תודה, חנה. הדברים נוקבים והם יהיו חלק מהמשימות שלנו ואנחנו לא נרפה. יהיה פה עוד, ואת מוזמנת לבוא בפעם הבאה להיות איתנו בוועדה. יש מישהו שלא דיבר? << אורח >> הדס גבריאל זני: << אורח >> שלום. עורכת הדין הדס גבריאל זני מהסיוע המשפטי, משרד המשפטים. קודם כול אני רוצה לציין שאנחנו, החל מה-7 באוקטובר, מלווים ומייצגים גם את משפחות החטופים וגם את השבים עצמם בכל מה שקשור ונובע מהאירועים, גם בייצוג בפני הוועדות וגם בכל מה שקשור למיצוי זכויות. אני חייבת להשלים כאן משהו בהמשך למה שיעל ציינה, בהיבט של הנושא של פגיעה מרחוק. הסיוע המשפטי מנהל מעל ב-50 תיקים של משפחות מקרבה ראשונה שהיו חשופות בזמן אמת לאירועי הפגיעה ביקיריהן. אם זה בחטיפות עצמן, אם זה הסרטונים. << אורח >> חן אביגדורי: << אורח >> איך זה לא הגיע אליי? את מספרת את הסיפור שלי, ישבתי בבית והתפוצצתי מדאגה. << אורח >> הדס גבריאל זני: << אורח >> אתה עם יעל קסטן, אתה בקשר איתנו, מיוצגים על ידינו אנחנו. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> חן, אני לא אגיע לסיכום. בעוד חמש דקות מעיפים אותנו מהחדר הזה. לא נטפל בהכול היום, אבל מתחילים היום. אני מבקש ממך משפט סיום. << אורח >> הדס גבריאל זני: << אורח >> אני רק רוצה לציין שלפני ה-7 באוקטובר ניתנו ארבע החלטות של הרשות המאשרת שכן הכירו במקרים של פגיעה מרחוק, שאנשים שנחשפו בזמן אמת לאירוע הפגיעה ביקיריהן. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> מה ההמלצה המעשית שלך לתיקון? << אורח >> הדס גבריאל זני: << אורח >> אנחנו ממשיכים כרגע. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> מצוין, העבודה שלכם היא ממש טובה, אני מכיר את הפעולה הזאת. אבל יש לך משהו שצריך לתקן כלפי העתיד? << אורח >> הדס גבריאל זני: << אורח >> ברור, קודם כול הלוואי וזה יהיה בחקיקה ויכירו במקרים האלה ומשפחות לא יצטרכו - - << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> זה יהיה, לא הלוואי, אנחנו עובדים על זה. << אורח >> הדס גבריאל זני: << אורח >> - - לעמוד על פני דוכן העדים, לעבור חקירות משפילות, כדי להוכיח את העובדה שהן באמת בזמן אמת היו עדות לפגיעה כל כך קשה ביקירן. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> תודה רבה. נציג הלומי קרב בבקשה, משפט. << אורח >> מיכה כ"ץ: << אורח >> ממש משפט סיום, הצעה מעשית לתיקון. אנחנו המעגל הראשון. אנחנו הלומי הקרב פה, שבעה חודשים מחוץ לכנסת. באתי לפה, רציתי להגיד תודה על הרבה דברים אבל זה לא חשוב עכשיו, מה שחשוב זה לדעת שאנחנו המעגל הראשון. ואיפה המשימה הלאומית? כולם מדברים על משימות לאומיות, בכל ועדה שאני נכנס אליה: משימה לאומית לזה, משימה לאומית לזה, משימה לאומית לזה. אין משימה לאומית להלומי קרב. אין משימה לאומית לטיפול בנו, לא במשפחות שלנו, לא מעגל שני ולא כלום. אז אנחנו רוצים דבר ראשון הגדרה. כי אם תהיה הגדרה, אז תוכלו אולי לעזור לנו שיהיה חוק. ואז לא יודע, אבל יש פה כל כך הרבה דברים שרשמתי אבל אין לכם זמן. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אתה יודע שאני אקדיש המון. << אורח >> מיכה כ"ץ: << אורח >> אני יודע, אבל בסופו של דבר בדקתי באתר של הכנסת כמה דיונים היו למשפחות החטופים ולכל מיני דברים אחרים, ובדקתי כמה היו להלומי קרב, << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> מתוך מה שראית בהלומי קרב, ב-70% שלי מכל הכנסת. << אורח >> מיכה כ"ץ: << אורח >> אין בעיה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> ואני אעשה עוד דיונים והלב שלי יהיה רק להלומי קרב כי אני עוסק בזה וראית את החוק שלי שהוא תקוע, תוקעים אותו. אני חייב לסכם כי צריך לצאת מהחדר הזה. חברים, אנחנו מתחייבים שיהיה פה דיון מעקב בעוד חודש על הנושאים שעלו כאן. שתיים, הוועדה תפנה לחולדאי לבחון הכרה סדורה בכיכר החטופים ותבקש ממנו גם לשלב בחשיבה על כיכר החטופים מפגש עם המשפחות להנצחה ולמקום המשמעותי הזה לדורות ולחינוך. הוועדה מבקשת ממשרד ראש הממשלה לקיים שולחן עגול משותף של ממשלה, מגזר שלישי, משפחות וחברה אזרחית, בסדירות של אחת לשבועיים-שלושה, זום, פגישה פיזית, שבה יעלו נושאים עקרוניים, מדיניות, מגמות ומעשים של הממשלה וסוגיות פרטניות רגישות שבקבוצה קטנה אפשר לטפל ולתקן. דובר פה על ועדות של ההורים בביטוח לאומי, גם אם עדיין אין חקיקה, חייבים לא לשמוע פה את הדברים הקשים של תהליך מבזה, כמה שפחות ביזוי, כמה שיותר מסלול ירוק, כמה שפחות בירוקרטיה, ולשלוח את מלווה המשפחות – אם מישהו לא יכול להתעסק עם מסמכים, לעשות בשבילו את המסמכים. נושא מרכזי שעלה פה זה הגדרת מעמדם המיוחד בחוק של החטופים, השבים ומשפחותיהם, יש כבר התייחסות בחוק למשפחות חטופים, אבל יכול להיות שדרוש פה חוק רחב שיסדיר את זה לשנים הקרובות. סוגיות שהוצגו על ידי משרד ראש הממשלה שבכוונתו לבדוק ולנסות לפתור. משפחות שיקיריהן נחטפו ואינן תושבות העוטף ולא נכחו באירוע פיזית, ההגדרה שלהם פוגעת בהם, אבל הבעיה שלהם לא פחות קשה וצריך למצוא פתרון. לגבי חוק פדויי שבי שנתן 50% אוטומטית והייתה פה הרחבה ל-100% על בסיס פניות של ב-90 משפחות, ב-88 הוכרו באופן זמני ב-100% ולחלקם זה פוקע, אבל יש פרואקטיביות לפנות אליהם ולהאריך להם את תקופת הביניים עד שנסדיר את הדבר הזה בחקיקה קבועה עבור כולם, והדגש הוא שהם לא נכים אלא תגמול בשיעור שמושווה לתנאים של נכים. עיסוק במשפחות החטופים החללים כפי ששתיוי הציג לנו, סוגיה שלא פתורה. לגבי ביטוח לאומי, מעבר לעשייה הטובה, מרכז שהם הקימו שיגדיל את מיצוי הזכויות שלו מ-65% ל-90%, ל-100% בכל השיטות והרעיונות שנאמרו. הוועדה רואה באופן משמעותי את שילוב המשפחות בתעסוקה בתוך ביטוח לאומי בליווי המשפחות, הדבר הזה מבורך, יש להרחיב אותו ולבחון עוד עשייה בתחום. לגבי עובדי השיקום שיהיו מקצוענים ומלווים ומוכשרים כדי לעשות ליווי מיטבי, זה אתגר שהצגתם וצריך לעסוק בו. הוועדה דורשת ממשרד הבריאות בתוך חודש להקים מרכז שבים בסורוקה עבור המשפחות בדרום ומרכז שבים בצפון, ותוציא על כך מכתב למשרד הבריאות ולשר שיפעל באופן מידי לדבר הזה. הוועדה רואה את מרכזי השבים כשדרוג, כתוספת, כדבר שמשלים את עבודת הקופות ובתי החולים, והוכח לפי התגובות של המשתתפים ולפי הצורך של מעל אלף איש שמטופלים שם – הדבר הזה הוכח כנחוץ ואנחנו נעקוב על כך שגם בנגב וגם בגליל יקבלו את הטיפול. אני שמח שחברות הכנסת נעמה לזימי ומרב הצטרפו לקראת סוף הדיון, ובפעם הבאה נוכל לתת לכן לדבר. אנחנו חייבים לרוקן את החדר בדקה הזאת. אני מתנצל, הייתי קצת קשוח גם כי צריך לנהל את הזמן, גם כדי לא לאבד פוקוס, וגם – מצד אחד לשים את הכאב ואת המצוקה על השולחן, אבל בלי הקצאת זמן למעשים ולהתחייבויות, זה יהיה בזבוז זמן. אז אני חושב שהאיזון הזה נשמר. אנחנו מתחייבים לעקוב, אבל יותר ממה שנרצה לעשות מעקב, נרצה להתבשר, יעל, שיש סדירויות של שיח בכל שבועיים בפורום ההוא שדיברתי, ורק תספרו לנו על מעשים טובים והחלטות משותפות ואותו אמון שייבנה, וזה המבט קדימה, כי השיקום, גם הפיזי וגם המנטלי וגם המשפחתי, התעסוקתי, הקהילתי והדיור – כל זה עוד לפנינו כאתגר לשנים רבות. תודה רבה, אני נועל את הדיון. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 11:02. << סיום >>