פרוטוקול ועדה

הכנסת העשרים-וחמש מושב רביעי פרוטוקול מס' 198 מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי יום שני, כ"ב בשבט התשפ"ו (09 בפברואר 2026), שעה 12:44 סדר היום: << נושא >> מאבק באלימות בתוך המשפחה – הגנה ואכיפה << נושא >> נכחו: חברי הוועדה: מירב כהן – היו"ר עדי עזוז חברי כנסת: אלעזר שטרן מוזמנים: כנרת מנגן אלמליח – מנהלת אגף א' (תיאום ותכלול מערכתי), המשרד לביטחון לאומי אפרת ליפשיץ-פרקש – עו"ד, ממונה ייעוץ משפטי, המשרד לביטחון לאומי רפ"ק נעה מנטש – ר' חו' אלמ"ב, משטרת ישראל, המשרד לביטחון לאומי גנ"מ נעה בין – מפקדת יחידת משגב, שב"ס, המשרד לביטחון לאומי סאיד תלי – מנהל תחום פ"א אלימות במשפחה, ועדות ותוכניות, משרד הרווחה והביטחון החברתי בישראל הילה דולינסקי – עו"ד, עוזרת ייעוץ משפטי, משרד הרווחה והביטחון החברתי בישראל רחל ספירו – עו"ד, ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים אפרת פילזר-ביזמן – נציבות זכויות נפגעי עבירה, משרד המשפטים דניאל רז – עו"ד, ממונה ארצי בתחום דיני משפחה ומזונות חו"ל, משרד המשפטים - הסיוע המשפטי ד"ר זהר סהר – מנהלת המחלקה לטיפול באלמ"ב ופגיעה מינית, משרד הבריאות ברברה לנג – עו"ס, מנהלת תחום בכיר, המחלקה לטיפול באלמ"ב ופגיעות מיניות, משרד הבריאות אושרה יוסף פרידמן – סמנכ"לית הרשות לקידום מעמד האישה עילית מידן – עו"ד, פרקליטות המדינה הילה בוסקילה – עו"ד, הנהלת בתי המשפט איריס יפתח-שרצקי – עו"ס קלינית, הרשות לשיקום האסיר עדו אבגר – ראש צוות, מרכז המחקר והמידע של הכנסת יפית אלפנדרי – מנהלת תחום בכיר כלכלה מגדרית וחברתית, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ד"ר אוריה לוי – מנהלת תחום רווחה, פשיעה ומשפט ואנשים עם מוגבלות, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה הדס ארנון-שרעבי – עו"ד, מנהלת קידום מדיניות וחקיקה, עמותת רוח נשית לרה צינמן – יו"ר ארגון משפחות נרצחים ונרצחות יהודית רוקח – המשמר המגדרי בכנסת, עמותת פני"ם חדשות גילי בר לב יוסף – המשמר המגדרי בכנסת, עמותת פני"ם חדשות רבקה ליאון זדה – עו"ס, רכזת מדיניות חברתית, איגוד העובדות והעובדים הסוציאליים ורד בר – עו"ד, מנהלת היחידה לקידום מדיניות וחקיקה, מרכז רקמן לקידום מעמד האישה מאירה בסוק – עו"ד, יועצת משפטית, נעמ"ת ורדית אבידן – עו"ד, מנהלת מערך משפטי, ויצו רחלי סונגו – מנהלת קשרי ממשל, שדולת הנשים בישראל רוחמה גמרמן – יו"ר פורום של תקווה קרוליין עידן – עו"ד, יו"ר משותפת פורום משפחה, לשכת עורכי הדין בישראל מי-טל גרייבר שוורץ – מנהלת תפעול פרויקטים בכירה, פורום מיכל סלה דוד פחימה – מנכ"ל פורום אבי-שאג לאלימות כלפי נשים ענבל אביב – עו"ס, רכזת פורום עמותות שמפעילות מקלטים נאדיה אסטפאן – עו"ס, מנהלת הוסטל קמה רועי בני – נציג מועצת התלמידים והנוער הארצית דקלה כהן – עדוּת אורטל אזולאי – עדוּת ר' – עדוּת ייעוץ משפטי: ענת מימון מנהלת הוועדה: דלית אזולאי רישום פרלמנטרי: חבר תרגומים, יפית גולן רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> מאבק באלימות בתוך המשפחה – הגנה ואכיפה << נושא >> << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אנחנו רוצות לפתוח את הדיון השלישי בסדרת הדיונים בנושא אלימות במשפחה, סדרת דיונים שמטרתה להגיש לממשלה מסמך עבודה עם תובנות שמטרתן להבין מה עושים אחרת. אחרי שרואים את הנתונים המדאיגים על העלייה הדרסטית במקרי הרצח של נשים, אנחנו רוצים להפיק לקחים, ללמוד מהעולם ולחשוב יחד איך מצילים את האישה הבאה. הדיון הזה יעסוק בפרק של הגנה ואכיפה. נקודה שעלתה במסקנות הוועדה לבדיקת מקרי רצח של נשים בתוך המשפחה בשנת 2024, זה שיש בעיית שיתוף פעולה, תיאום, סנכרון לרוחב בין כל המערכות שפועלות. זה מתבטא גם בקשיים בהעברת מידע, גם במחסור בהערכות סיכון משותפות, זה מהמסמכים שקראתי. אז אנחנו נעסוק בזה, בסנכרון. הסוגייה השנייה שנעסוק בה, זה האם התשתית החקיקתית מספיקה או לא. יש לנו את חוק מניעת אלימות במשפחה, שזה החוק העיקרי, שבוצעו בו שני תיקונים בשנים האחרונות, גם תיקון מס' 18, שזה צו שמחייב גברים אלימים ללכת למרכזי טיפול, וגם תיקון מס' 19, שזה האיזוק האלקטרוני. אז אנחנו נשאל האם התיקונים האלה טובים או שצריך לעדכן אותם, האם יש צורך בתיקונים חדשים, האם היישום שלהם, הביצוע שלהם, עובד. הסוגייה השלישית שניגע בה, היא הרחבת השימוש בכלי של הערכת מסוכנות לטובת טיפול במקרי אלימות במשפחה. יש כלים שונים של הערכת מסוכנות, אז איזה כלי הוא בעצם כלי הכי אפקטיבי, מה בדיוק בודקים במסגרתו ובאיזה שלבים עושים את זה. בעיקר, האם אפשר לעשות הערכת מסוכנות לפני שיהיה מאוחר מדי. הנושא הרביעי, זה שנשמע מרשות לשיקום האסיר סקירה בנוגע לגברים אלימים שמשתחררים לקהילה, איך מטפלים בזה. והנושא החמישי יהיה אלימות במשפחה שמערבת נשק חם. יש הרבה יותר רישיונות של נשקים, והשאלה היא איך מונעים זליגה של נשק שניתן כחוק לנשק שבסוף משמש לאלימות במשפחה ונעשה בו שימוש שאינו חוקי. בדיון הזה, כיוון שיש פה חמש תתי-סוגיות, אנחנו נלך פר סוגיה. אני אתן התייחסות פר סוגיה. זה לא יהיה כמו בדיון הקודם. בואו נתחיל עם מה שעלה במסקנות הוועדה לבדיקת מקרי רצח של נשים על עניין שיתוף הפעולה והסנכרון בין המערכות, גם בהעברת מידע וגם בהערכת מסוכנות. לפני שנצלול לזה, בואו נשמע שתי עדויות של נשים. היועצת המשפטית, את רוצה? << דובר >> ענת מימון: << דובר >> אני רק אסביר. הדיונים שלנו משודרים בלייב, גם הפרוטוקול שבדיעבד מתפרסם, וגם השידור מתפרסם. כשהדיון משודר, אנחנו לא יכולים באותו רגע לחסות את אותו חלק של דיון. אפשר לא לצלם את הדובר ולחסות את השם שלו, שתדעו. ומהפרוטוקול כן אפשר להוריד בדיעבד חלק אם רוצים, אבל כדאי באמת להגיד מראש אם יש למישהו מהדוברים פה בעיה, כדי שנוכל להיערך מבחינת הצילום והפרוטוקול. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> נתחיל עם דקלה כהן. זה מתאים לך שאת מצולמת או לא? מצולמת, אוקיי. << אורח >> דקלה כהן: << אורח >> נעים מאוד, אני דקלה כהן. אני שמחה שזה מצולם, כי אני אחרי הרבה שנים בתוך המאבק הזה. אמא לשלושה ילדים, בני 20, 18 ו-14. בת לאיש צבא שסיים כסגן אלוף במילואים ואמא מדהימה שגידלו אותנו בצורה הכי מדהימה שיכולה להיות. לצערי, נכנסתי למעגל האלימות ממש לא במתכוון. בתואר ראשון בחינוך ליוויתי נוער בסיכון שנים, אני עם תואר שני בייעוץ ארגוני, אני מלווה אנשים שנים. בשביל זה סוג של הגעתי לעולם, לשליחות. נכנסתי למעגל האלימות ממש בטיפין-טיפין, בדיוק כמו שחברתי קודם אמרה, בלי לשים לב. כולם מכירים את המילה 'כולה' ממערכות החינוך – 'כולה מה אמר', 'כולה מה עשה', 'כולה מה קרה'. אני היום מתנדבת גם במקלטים בכל מיני מקומות, חסויים כמובן, לעזור לנשים שבכלל לא מבינות עדיין שהן נמצאות בתוך המעגל הזה. חשוב לי לומר כמה דברים מאוד חשובים, ואני חושבת שזו פעם ראשונה שאני ככה נמצאת במעגל כזה גדול, שזה באמת יכול לקרות לכל אחת. את נכנסת למעגל הזה כל כך בקלות, והמילה 'כולה', גם מהסביבה הקרובה של החברים והמשפחה, עד שבכלל את מבינה מה את אומרת ומה את מספרת. יחד עם זאת, יש לי שני ילדים שנמצאים כרגע בניכור הורי, שלא ראיתי אותם כבר תקופה מאוד ארוכה. אם זו המערכת המשפטית, יש לי ילד שעבר חמישה אירועים מוחיים, שלצערי הייתי צריכה להוציא אפוטרופוס בלעדי על עניין הבריאות שלו כדי לטפל בו. אם זה זה שיש לי ילדים שהתגייסו, שלא יכולתי לראות אותם. כל מיני דברים כאלה שקורים בדרך. ברוך השם שיצא מצב שיש אצלי סביבה מאוד תומכת, כי אני חושבת שזה משהו שצריך לדבר עליו, הסביבה התומכת. בדיוק כמו שיש חולה, אז שהחולה הזה יקבל סביבה תומכת, שהסביבה הזאת תהיה לה את הכלים לטפל בזה. אני יכולה לבוא ולהגיד שאני עוברת מסכת שהסתיימה באלימות מילולית בבית, כלכלית. אם לקחת מפתח של רכב, אם זה לקחת אשראי, אם זה לא לתת לך לצאת מהבית ולהראות לך שאת לא מספיקה לאלימות שמתקיימת היום בבתי המשפט, שאין לה גבולות והיא לא נגמרת בשום מקום. אם זה באמת מחדר המדרגות שהילדים שלי יוצאים, זו השיחה אליי. ואני אמא מאוד משמעותית בחיים של הילדים שלי, עד למקום שאני באמת לא יכולה לראות את הילדים שלי כי הם מפוחדים, ואי אפשר לדבר על זה, כי גם מערכת הרווחה ומערכת השיפוט ומערכת המשטרה באמת לא מגיעות עם פרוטוקול מובנה מספיק כדי לדעת איך לטפל באותו אירוע. יש לי הרבה מה לומר בנושא, ואני יותר מאשמח להשתתף בכל הדברים האלה כדי להבין שזה באמת יכול לקרות לכל אחת, והמילה 'כולה' צריכה להימחק מהשולחן, כי ה'כולה' הזה מתחיל ב'כולה', ולא צריך להגיע לאלימות פיזית שמישהו יירה בך או ירצח אותך. יש שם הרבה הרבה דברים לפני זה שרוצחים את הנפש שלך. ובאמת מורידה את הכובע לכל אחד ואחד שנמצא בוועדות האלה, לולא המערכת הגדולה הזו, אנחנו אפילו יכולות לא להיכנס לתוך המעגל הזה. אם באמת הדברים יעברו לאט לאט מהמקום הכי קטן, בתי הספר, דרך משפט שילד אומר, בציור, ועד למקומות הגדולים, ולא להגיע לזה שאנחנו מאבדים בן משפחה. תודה רבה לכם. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> תודה, דקלה. ואם תרצו להתייחס בהמשך, תגידו לי. אני אתחיל עם משרד הרווחה, סאיד. הנושא הראשון זה באמת הנקודה שעלתה במסקנות הוועדה לבדיקת מקרי רצח של נשים, על הסנכרון בין משרדי הממשלה. << אורח >> סאיד תלי: << אורח >> הערכת סיכון לניבוי פוטנציאל לאלימות, נקרא לה קטלנית, נשענת על מידע רחב שלפעמים אנשים שונים מחזיקים בו. והם כמובן לא תמיד יודעים, כשכל אחד מהם מחזיק באיזושהי פיסת מידע שיכולה להיות חשובה. כלומר, אם אני בעצם מטפל באישה או מטפל בגבר, ואני רואה רק חלק מהמידע, אז אני יכול להיות עיוור ולא לראות את התמונה, ולהעריך שאולי יש פה בעצם מקרה של סיכון גבוה, אפילו סיכון לאלימות קטלנית. הוועדה לבדיקת מקרי רצח מתכנסת חמש-שש פעמים בשנה, תלוי מספר המקרים, והשנה כמובן התכנסנו יותר כי היו הרבה יותר מקרים. אנחנו מבצעים תהליכי למידה, באמת לראות מה יכולנו למנוע, איזה לקחים אפשר להפיק. ראינו, למשל, שיכולים להיות מקרים שאולי חלק מהמידע, הגבר והאישה או אחד מהם היו מטופלים במקביל ברשויות שונות, רשויות מקומיות הכוונה, או מטופלים במשטרה ובבריאות וברווחה, ושלושת הגורמים האלה לא ידעו. בחלק מהמקרים אני אומר, כי זה לא צריך להיות ככה, רק אני אומר חלק מהדברים שאנחנו למדנו. ולפעמים גם אפילו נניח מישהו מהם מטופל באופן פרטי, וזה לא עבר. לפעמים אפילו בתוך מחלקה אחת שני עובדים סוציאליים היו מעורבים, ולא כולם ידעו בזמן אמת. אלה דברים שאנחנו בעצם למדנו. חלק מהדברים אנחנו כבר ביצענו שיפורים. למשל, נוהל הטיוב שבנינו ביחד עם משטרת ישראל הוא בדיוק על מנת למנוע את המקרים האלה, שהמשטרה הייתה מטפלת במקרה ואנחנו היינו מטפלים במקרה, אני מתכוון הרווחה, ולא ידענו, ולא ראינו תמונה שלמה שיכולים להעריך ממנה את רמת הסיכון. כלומר, ראינו איזשהו חלק מהמידע. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> בשורה התחתונה, מה לא עובד בהעברת המידע בין הגופים? איפה צריך עזרה? מה צריך לתקן? << אורח >> סאיד תלי: << אורח >> זה כבר לוקח אותנו אחורה לדיון הראשון. אבל למשל, חוק זכויות החולה, ככל שיעבור ויתקדם, אין ספק שהוא ישפר את העברת המידע. דרך אגב, גם במסגרת דיוני הוועדה לבדיקת מקרי רצח. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> מצוין. מה עוד? << אורח >> סאיד תלי: << אורח >> חלק מהדברים זה גם הטמעה, כמו נוהל טיוב, או יותר ערנות של עובדים והעברת מידע, ולשאול את האישה על העברת מידע. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אוקיי. טוב, תודה רבה. אני רוצה לעבור לעניין של התשתית החקיקתית. יש לנו שני תיקונים של חוק מניעת אלימות במשפחה, תיקון 18 ותיקון 19, והאם נדרשים תיקונים אחרים? זו הסוגייה שאני מבקשת מהדוברים הבאים שתתייחסו אליה. נתחיל עם ורד ממרכז רקמן. << אורח >> ורד בר: << אורח >> תודה רבה. עו"ד ורד בר, מרכז רקמן. הסעד העיקרי היום בחקיקה שניתן לנפגעות אלימות במשפחה נמצא תחת החוק למניעת אלימות במשפחה. יש לנו צווי הגנה בכלל, ויש לנו את צווי ההגנה בפיקוח טכנולוגי, שזה תיקון שנכנס לפני שנה וחצי, ואני רוצה להתייחס ממש בקצרה לכמה סוגיות בשני ההקשרים. קודם כל, בהקשר של צווי הגנה. אנחנו מדברות על אותו חוק שנחקק בשנת 1991, והוא תוקן לאורך השנים, אבל לא מספיק. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> איזה תיקון זה, סליחה? צווי ההגנה? << אורח >> ורד בר: << אורח >> לא, אני אומרת שזה עוד לפני התיקונים. זה לא תיקון, זה מופיע בחוק עצמו. כדי לקבל צו הגנה רגיל, אותה החלטה שבכלל על הפוגע לשמור מרחק ממנה וכן הלאה, יש כל מיני קריטריונים. אחד מהם הוא להראות שאירוע האלימות היה בסמיכות להגשת הבקשה. זו סוגיה אחת שאני רוצה לדבר עליה, והסוגייה השנייה היא משך הזמן. בהקשר של דרישת הסמיכות, צריך להבין שהיום בתי המשפט עומדים על זה בעמידה מאוד דווקנית. מה זה אומר? זה אומר שאם היה אפילו אירוע חיצוני שניתק את הקשר בין הצדדים, למשל אם האישה שהתה במקלט לנשים נפגעות אלימות, אם הוא שהה במעצר או במאסר אפילו בגלל אותה אלימות שבגללה היא מבקשת את הבקשה, ועכשיו הוא עומד להשתחרר, הוא היה כמה חודשים במאסר או שנה, הוא עדיין אדם מסוכן. אם היא תגיש בקשה לקבל צו הגנה ליום של אחרי השחרור, באים ואומרים לה לא הייתה סמיכות. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> כי הסטירה הייתה לפני שנה? << אורח >> ורד בר: << אורח >> כי הסטירה הייתה לפני שנה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> הבנתי. << אורח >> ורד בר: << אורח >> אם היא שהתה שנה במקלט לנשים נפגעות אלימות, או שנה בדירת מעבר, והוא לא יכל להגיע אליה, היא לא יכולה להוציא בקשה לצו מניעה. זה תיקון חקיקה ראשון שנדרש לעשות. זה משהו שמופיע בחקיקה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אבל מה, בית משפט לא מבין את זה? זה לא ברור מאליו? << אורח >> ורד בר: << אורח >> הדרישה בחוק היא סמיכות זמנים. זה מופיע בחוק. זה הדבר הראשון. והדבר השני, זה באמת שיש פרשנות מרחיבה ודווקנית לעניין של הסמיכות, שגם בסעיפי חוק שבהם לא מופיעה דרישת הסמיכות, כי בעצם יש שלושה תתי-סעיפים. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> זה תיקון של חוק מניעת אלימות במשפחה, מה שאמרת? << אורח >> ורד בר: << אורח >> כן, של סעיף מספר 3. דרישת הסמיכות מופיעה בעצם רק בסעיף 3.1. אבל בסעיפים 3.2 ו-3.3 שמדברים על התנהגות הנותנת בסיס להניח כי יש מסוכנות, או התעללות נפשית נמשכת, גם שם אנחנו מזהות במרכז רקמן שיש מקרים שבהם בתי המשפט עדיין פוסקים שאין לתת צו מניעה, כי בעצם לא הייתה סמיכות זמנים. זה לא מופיע כבר בחוק, זו פשוט פרשנות של בתי המשפט. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אז אם את מתקנת את סעיף 3, סגרת גם את זה? << אורח >> ורד בר: << אורח >> כן. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אוקיי. הלאה. << אורח >> ורד בר: << אורח >> הדבר השני זה משך הצו. אפשר להוציא את הצו לשלושה חודשים ולהאריך אותו ולהאריך אותו. ככל שההארכה היא ליותר זמן, ככה הדרישות הן יותר מחמירות, ומשך הזמן המקסימלי שניתן להאריך את הצו הוא שנתיים לכל היותר. אנחנו מדברות על צו שבסך הכל מונע מהפוגע להגיע למקומות ספציפיים שבהם הנפגעת שוהה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> מה הרציונל של שנתיים? כי מה יקרה בחלוף שנתיים? << אורח >> ורד בר: << אורח >> בדיוק. אין רציונל. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אבל היה רציונל למחוקק? << אורח >> ורד בר: << אורח >> הרציונל הוא שכן יש פגיעה. הרציונל המקורי היה, כשהחוק נחקק ב-1991, בדרך כלל היה מדובר בזוג שחלקו דירה משותפת, ואז יש פגיעה בזכות הקניינית של הפוגע. וצריך לעשות איזון זכויות, אנחנו מסכימות לעניין הזה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> מי שדיבר עם אישה שחוותה דבר כזה, יודע שגם אחרי 20 שנה היא בודקת מה קורה לה מאחורי הגב. << אורח >> ורד בר: << אורח >> בדיוק. איזון זכויות הוא דבר נכון, אבל לא על חשבון הביטחון. במיוחד אנחנו מדברים במצבים שממילא אחרי שנתיים הם כבר עשו פירוק של השיתוף, או ממילא היא הלכה ושכרה דירה נפרדת, או שהיא עברה לגור במקום אחר שאין לו זכויות קנייניות. יש כאן עדיין פגיעה בחופש התנועה של הגבר, גם בזה אין להקל ראש. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אז מה את חושבת שהאיזון הנכון? << אורח >> ורד בר: << אורח >> שהיא תוכל להוציא צו מניעה לתקופה יותר ארוכה, ואפילו לכל החיים. שוב, אנחנו מדברות על צו שהוא לא עכשיו אומר, אתה לא יכול לצאת מהבית, או צו מעצר. אלא אתה לא יכול להגיע למקומות א', ב' ו-ג' כשאין לך מה לחפש בהם. הפגיעה פה היא מינימלית. כמובן, שוב, במצבים שבהם המסוכנות מצדיקה את זה. אלה תיקונים שנדרשים לגבי צווי ההגנה בכללותם. ובמצבים של צווי פיקוח טכנולוגי, דיברנו על זה כבר מספר פעמים. אני אתייחס רגע לשינוי העיקרי בחקיקה. כיום יש רף מאוד מאוד גבוה להוצאת צו הגנה בפיקוח טכנולוגי. צו ההגנה בעצם דורש הרשעה קודמת או הפרה קודמת של צווי מניעה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> את מדברת על תיקון 19 עכשיו. << דובר_המשך >> ורד בר: << דובר_המשך >> כן, תיקון 19, והערכת מסוכנות. עכשיו, למה? ברגע שיש הערכת מסוכנות, ואנחנו אומרים יש כאן גבר מסוכן, משרד הרווחה בא ועושה הערכת מסוכנות והוא מעיד על זה שיש מסוכנות, למה יש גם את הדרישה הקודמת של הרשעה או הפרה של צווי מניעה קודמים? במיוחד דרישת ההרשעה לא עומדת במבחן המציאות, כי אנחנו יודעים שאין הרבה תיקים פליליים שמוגשים, כשיש, הם הרבה פעמים נסגרים מסיבות כאלה ואחרות. זאת אומרת, הדרישה של הרשעה לא עומדת במבחן המציאות, ולרוב הגברים הפוגעים לא בהכרח יש הרשעה קודמת. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אז להוריד תנאי של הרשעה קודמת. << אורח >> ורד בר: << אורח >> להוריד תנאי של הרשעה קודמת. ברגע שיש מבחן מסוכנות, צריך לשאול את עצמנו למה צריך בעצם עוד תנאים, וצריך לשאול האם לא מספיק להראות ראיות לכאורה לזה שיש כאן אדם מסוכן, שוב, לשלוח אותו להערכת מסוכנות, ואם נמצא שהוא מסוכן, זה צריך להיות התנאי העיקרי. אלה התיקונים העיקריים הנדרשים. אני אחזור רגע למשך הזמן של הוצאת הצו, ואמרנו, לכל היותר אפשר להוציא צו הגנה לשנתיים, זה חל גם על איזוק אלקטרוני. פה העניין של משך הזמן הוא עוד יותר קריטי, כי יש כאן גבר שכבר עמדנו בכל המבחנים, הוא כבר הורשע בעבירה קודמת או שהוגש כתב אישום, ונערכה הערכת מסוכנות, ועברנו את כל התהליך, ובסוף אומרים לאישה, את יכולה לקבל צו הגנה לשלושה חודשים, או לחצי שנה, לכל היותר לשנתיים. זה חלק מהסיבות שנשים אולי חוששות להתחיל את כל התהליך הזה, שאנחנו יודעות שיש את הפערים, כי מה הן בסוף מקבלות? הגנה לשלושה חודשים, לחצי שנה, לשנתיים. הוא לא עובר בדרך תהליך שיקום, רמת המסוכנות שלו רק גבוהה, והיא יודעת שאחרי שנתיים היא תמצא את עצמה בסכנה לא פחותה, אולי אפילו יותר גדולה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אוקיי, תודה רבה. רבקה ליאון זדה, איגוד העובדים הסוציאליים. << אורח >> רבקה ליאון זדה: << אורח >> תודה רבה. אני גם אתייחס רגע לעניין צו ההגנה, עוד לפני שאני מתייחסת לתיקונים 18 ו-19. אני אצטרף לדברים החשובים והחכמים שנאמרו כאן. צו הגנה מעצם היותו לא מתאים למעגל האלימות. זאת אומרת, ברגע שיש צו הגנה שהוא לתקופה בדרך כלל קצרה וקצובה, ואז הגבר האלים נפטר מצו ההגנה ויכול לחזור לאזור של האישה, זה משחזר את מעגל האלימות של ירח הדבש. הגבר יכול להגיע, ואנחנו רואים את זה הרבה, מגיע, מתנצל, מבטיח שזה לא יקרה שוב, וחוזר חלילה. אז מלכתחילה עצם זה שצו ההגנה קצוב בזמן יחסית קצר, זה ממש משתלב יופי עם מעגל האלימות. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> את אומרת אבל נקודה מעניינת, אולי צו הגנה בכלל לא מתאים למקרים של אלימות במשפחה. << אורח >> רבקה ליאון זדה: << אורח >> או שאפשר להאריך אותו, מראש לתת אותו לתקופה יותר ארוכה. << דובר_המשך >> ורד בר: << דובר_המשך >> הוא מתאים, אבל הוא נדרש לתקופות יותר ארוכות. שוב, במצבים מסוימים הוא נדרש לתקופות ארוכות, לפעמים הוא מתאים לשלושה חודשים. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אוקיי. זה רק מחזק את הכיוון שצריך מקלטים לגברים אלימים. << אורח >> רבקה ליאון זדה: << אורח >> חד משמעית. זה בוודאי. צו הגנה מוכיח את עצמו כשיש אכיפה לצו, שזה בעיקר עניין האיזוק האלקטרוני. לגבי תיקון 19, אני לא אחדש כאן שום דבר, אבל אנחנו יודעים כמובן שזה לא מספיק מיושם בשטח, והרבה בגלל התנאים המחמירים שניתנו בחוק, כמו שנאמר כאן לפניי. וגם בגלל, יש את העניין של ה-15 קילומטר, אני מבינה שכבר יש התקדמות עם העניין הזה, ורצון כן לבדוק כל מקרה לגופו. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> שזה יהיה פחות מ-15 קילומטרים? << אורח >> רבקה ליאון זדה: << אורח >> כן. צריך לבדוק שזה מיושם, ולראות שזה באמת מפסיק להוות חסם, כי זה הרי מגוחך. בני זוג שמגדלים ילדים ביחד, יהיו במרחק של 15 קילומטר אחד מהשני, זה ברור. ולגבי תיקון 18, קודם כל אני ממש שמחה. הייתה תקופה ארוכה שהרגישה שהתיקון הזה הוא מתחת לרדאר, אני שמחה שהוא ככה מגיע לפרונט. בעינינו זה אחד התיקונים הכי חשובים, זה בעצם לאפשר סוף סוף באמת לטפל בשורש הבעיה לגבר, להגיע לטיפול. אנחנו יודעים שלגברים באופן כללי קשה להגיע לטיפול. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אז זה עובד מבחינתך הנוסח? << אורח >> רבקה ליאון זדה: << אורח >> לא. חד משמעית. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אז מה הבעיה שם? << אורח >> רבקה ליאון זדה: << אורח >> לא מספיק מיושם. זה ממוצע של 15 הפניות לעובדת סוציאלית. יש לנו שבעה תקנים, אם אני מבינה, מאוישים. אני לא יודעת אם הבעיה היא בבתי המשפט. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> עוד פעם תגידי לי את הנתון. << אורח >> רבקה ליאון זדה: << אורח >> עד כמה שידוע לי, אולי סאיד יתקן אותי פה, שבעה תקנים מאוישים, לעו"ס מעריך ומפנה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> וזה מעט אנשים שפונים? << אורח >> רבקה ליאון זדה: << אורח >> מעט מדי. ההפניות צריכות להיות דרך בתי המשפט. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> מי שאמור להפנות את זה, זו מערכת המשפט. << דובר_המשך >> רבקה ליאון זדה: << דובר_המשך >> כן. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אז למה בעצם? אפשר להתייחסות של הנהלת בתי המשפט? << אורח >> רבקה ליאון זדה: << אורח >> 105 הפניות, עד כמה שידוע לי. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> 105 הפניות בכמה זמן? לכל עו״ס? << אורח >> רבקה ליאון זדה: << אורח >> לא. 105 סך הכול מאז כניסת התיקון לתוקף. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> מתי התיקון נכנס? << אורח >> רבקה ליאון זדה: << אורח >> אוגוסט 2022. << אורח >> הילה בוסקילה: << אורח >> יש פה מספר רבדים לתשובה, אני חושבת שכדאי שהיא תהיה מלאה. הילה בוסקילה, הנהלת בתי המשפט. החוק אומנם באמת נכנס בשנת 2022, אבל אולי סאיד רוצה להסביר את הקושי ביישום שלו ב-2021 שלא אפשר את זה. << אורח >> סאיד תלי: << אורח >> קודם כל, באמת בתיקון 18 יש שינוי במובן הזה שיש כבר הפניות, 105 בשנת 2025, כשבעצם החסם העיקרי הוא שאנחנו, המשרד, הקצה 25 תקנים לטובת יישום החוק הזה, ולצערי המון מאמצים לקלוט ולאייש את המשרות, ועד עכשיו רק שבעה תקנים מתוך ה-25. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> הבעיה היא דווקא התקנים ולא מספר הפונים? << אורח >> סאיד תלי: << אורח >> לא. הרי בסופו של דבר אנחנו לא יכולנו ליישם את זה, למרות שזה חוק ותיק יותר מ-19, כי לא היו לנו עובדים. מכל מיני סיבות, זו היסטוריה ארוכה, לא נחזור אליה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אז הבעיה היא איוש תקנים. << אורח >> סאיד תלי: << אורח >> איוש תקנים, ובחלק מבתי המשפט שכן נפתח, אולי זה חבלי לידה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> גם לשבע המשרות הקיימות? << אורח >> סאיד תלי: << אורח >> אבל החסם העיקרי זה ההפניות, כן. << אורח >> רבקה ליאון זדה: << אורח >> זהו, אני גם חושבת. גם לשבע המשרות הקיימות, 105 סך הכול, הלוואי על כל עו"ס תקינה כזאת. << אורח >> סאיד תלי: << אורח >> לא, העו"סים מחכים ורוצים. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אני חוזרת לבתי המשפט. מה עם אירוע ההפניה לעו"סים? << אורח >> הילה בוסקילה: << אורח >> למיטב הבנתי, הוראות החוק אומרות שברגע שניתן צו הגנה, צריכה להיות הפניה לעו"ס מעריך. כלומר, שוב, בשיתוף פעולה עם משרד הרווחה, בתי המשפט לא הפנו לעו"ס מעריך, משום שלא ניתן היה ליישם את זה עד לקבלת העדכון ממשרד הרווחה שניתן להעביר, אז התחילו לעשות את ההפניות. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> מתי זה קרה? << אורח >> הילה בוסקילה: << אורח >> זה נעשה בצורה מדורגת. << אורח >> סאיד תלי: << אורח >> ממאי 2025. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אז בעצם הייתה להם חצי שנה. << אורח >> הילה בוסקילה: << אורח >> כן. זה מעט זמן. << דובר >> ענת מימון: << דובר >> זה עניין גיאוגרפי גם של הפריסה? כלומר, יש בתי משפט שבכלל לא יכולים עדיין להפנות? << אורח >> סאיד תלי: << אורח >> בוודאי. << אורח >> הילה בוסקילה: << אורח >> חד משמעית. יש בתי משפט ספציפיים למעשה שיכולים להפנות. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> רק תבינו כמה זה איטי. באוגוסט 2022 החוק נכנס לתוקף, במאי 2025 אמרתם, אנחנו יכולים להתחיל. << דובר >> ענת מימון: << דובר >> וזו הוראת שעה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אז לדעתי את הוראת השעה צריך להתחיל ממאי 2025. << דובר >> ענת מימון: << דובר >> נכון. << אורח >> הילה בוסקילה: << אורח >> אני רק אדגיש, בנוגע לאותן משרות שאוישו, זה משרות במקומות ספציפיים ולכן בתי משפט ספציפיים יכולים להעביר את זה להערכה, ולא מדובר במחוזות המרכזיים בשלב זה, אוקיי? << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> עדיין. << אורח >> רבקה ליאון זדה: << אורח >> אבל יש בחיפה מקלט, לא? << אורח >> סאיד תלי: << אורח >> אכן כך. זה המצב. אנחנו בעיקרון עושים כל מאמץ להשלים. הרי לא סתם הקצינו משרות בשביל לא לאייש אותן. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אז הבעיה היא לא בהפניה, הבעיה היא באיוש. << אורח >> סאיד תלי: << אורח >> קודם כל האיוש. כרגע אנחנו התחלנו. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אני מבקשת גם שכבר עכשיו יאריכו את הוראת השעה לרגע שבו באמת היה אפשר להתחיל, כי אי אפשר למדוד את הזמנים כשיש חסם, אי אפשר להפנות, כי אין עו״סים שמאיישים את התקנים. אני חושבת שצריך עכשיו כבר להיערך. << דובר >> ענת מימון: << דובר >> צריך בחקיקה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> נכון. אז צריך פה חקיקה מעכשיו. << אורח >> רבקה ליאון זדה: << אורח >> אם יורשה לי, יש כאן שתי בעיות, גם נושא האיוש וגם עניין ההפניות. ואם אנחנו חוזרים רגע לעניין בירור המידע והעברת הנתונים, אילו היינו יודעים כמה צווי הגנה הוגשו בתקופה הזאת בבתי המשפט הרלוונטיים, אז גם היינו יודעים יותר לשים את האצבע על איפה הנקודה הבעייתית. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> את יודעת להגיד לי כמה צווי הגנה הוגשו בתקופה הזו? << אורח >> הילה בוסקילה: << אורח >> אני לא התבקשתי למסור את הנתונים האלה לכנסת ואין לי אותם בשלוף, אבל אפשר לדעת שבשנה יש בממוצע 10,000 בקשות לצווי הגנה. << אורח >> רבקה ליאון זדה: << אורח >> אם זה הממוצע, אז בוודאי אנחנו לא במספרים... << אורח >> הילה בוסקילה: << אורח >> רגע, בקשות לצווי הגנה. אני לא יודעת כמה החלטות שמורות על מתן צו הגנה יש. כאמור, אפשר לפנות בבקשה לקבלת מידע. << אורח >> עדו אבגר: << אורח >> אני אחדד, גברתי, הנהלת בתי המשפט יודעת לדווח על בקשות לצווי הגנה, היא לא יודעת להגיד בכמה מהבקשות ניתן צו בפועל. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> למה היא לא יכולה לדעת בכמה בקשות ניתן צו בפועל? << אורח >> הילה בוסקילה: << אורח >> כי אין לנו נתונים לגבי סיווג סגירת תיק, וזה גם מה שנקבע בחקיקה. כלומר, התיקון לחוק בעצם קובע איזה גוף נדרש לדווח על מה. נגיד בתיקון מספר 19, יחידת הפיקוח נדרשת לדווח על כמות צווי הפיקוח שניתנו בכל שנה, כשהנהלת בתי המשפט נדרשת לדווח על כמות הבקשות שהוגשו אליה לבתי המשפט. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אבל זה מידע חלקי, אם אנחנו לא יודעים כמה בפועל קיבלו צו הגנה. << אורח >> הילה בוסקילה: << אורח >> לא, יש לנו את המידע הזה. המידע הזה מתקבל מיחידת הפיקוח לפי החוק. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אוקיי, סיימנו? שלום, אלעזר. איזה כיף שהגיע גבר מהח"כים, זה משמח. פורום העמותות המפעילות מקלטים, ענבל אביב, שלום. << אורח >> ענבל אביב: << אורח >> תודה. אני רוצה לדבר על המקלטים כשירות הגנה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> יש לך משהו להגיד בעניין תיקוני החקיקה? לא, אוקיי. אני רק אומרת, יש לי חמישה נושאים. טוב, אני אקטלג. תדברי, ואני אסווג את זה בראש. << אורח >> ענבל אביב: << אורח >> המטרה העיקרית של מקלטים לנשים נפגעות אלימות היא להגן על חיים של נשים, ובנוסף, הנשים גם זוכות שם למגוון מענים בכל תחומי החיים, ייעוץ משפטי, הדרכה הורית, טיפול אישי וקבוצתי, וגם הילדים של הנשים זוכים למעטפת טיפולית שיקומית. ובמובן הזה, זה שירות ייחודי שאישה נפגעת אלימות לא מקבלת גם הגנה וגם טיפול אינטנסיבי, ממש 360, היא לא תקבל את זה בשום שירות אחר. ולמרות זאת, בשנתיים האחרונות אנחנו רואות ירידה במספר הנשים שמגיעות למקלטים. יש לזה כל מיני גורמים, גם כמובן כל מה שקשור למלחמה, גם כל מה שקורה בחברה הערבית. אנחנו רואות ירידה במספר הנשים שמגיעות למקלטים, גם למקלטים הייעודיים לנשים ערביות, וגם למקלטים הכלליים והמעורבים, שגם לשם כמובן נשים ערביות יכולות להגיע. ובנוסף לכל הסיבות האלה, אנחנו גם עשינו סקר וראינו שנשים בחברה בכלל מכירות את זה שיש מקלטים, הן מודעות לקיום שלהם, אבל הן לא יודעות מה יש במקלטים. הן לא יודעות שמקלטים מתאימים לילדים, יש סטיגמות על איך נראה המקלט, על איזה שירותים הן מקבלות בו, וגם זה יכול להיות חסם לפנייה למקלט. ולכן אנחנו מבקשות לקדם תהליך שיעלה מודעות ויעמיק את ההיכרות, גם של הציבור הרחב עם עבודת המקלטים וגם של אנשי מקצוע שהם שומרי הסף בהרבה תחומים, רווחה, בריאות, חינוך, משטרה, שהם פוגשים את הנשים, פוגשים ילדים שיכולים להגן על החיים שלהם בתוך המקלטים, אבל הן לא מצליחות להגיע. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אוקיי, תודה רבה. << אורח >> דוד פחימה: << אורח >> גברתי, מילה אחת לחוק 18. דוח מבקר המדינה מ-2020-2024 אומר ככה: 7% מהשופטים רק השתתפו בימי עיון בנושא האלימות במשפחה. זאת אומרת, מי שאמור לעצור את המסלול, הוא לא יודע לראות מסלול. יש לי על זה מחקר שלם, אבל הרעיון הוא שאם 7% מהשופטים שאמורים להיות בדיונים האלה, אנחנו רואים מ-2024, הם לא השתתפו בדיונים האלה, אז איך הם יבינו את המסלולים האלה? << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> נקודה חשובה. << אורח >> הילה בוסקילה: << אורח >> אני אשמח לדעת מאיפה הנתון הזה מגיע. ודבר שני, חשוב לי לומר, שופטי המערכת הם שופטים פליליים, אזרחיים, משפחה, עבודה, מינהלי. יש תחומים שונים ומינויים שונים. בית משפט לענייני משפחה זה בית משפט ייחודי, ויש בו מספר שופטים שהם שופטי בית משפט לענייני משפחה. ומהפנייה שעשינו לוועדה במכתב אתמול, פירטנו את כל ההשתלמויות ששופטי המשפחה השתתפו בהן במהלך השנה האחרונה, וניתן גם להסתכל באתר של המכון להכשרת שופטים ולראות שם את ההשתלמויות שיש בנושא הזה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אוקיי, תודה. כנרת מהמשרד לביטחון לאומי, רצית להתייחס? << אורח >> אפרת ליפשיץ-פרקש: << אורח >> עו"ד אפרת ליפשיץ-פרקש, מהמשרד לביטחון לאומי. נשמעו פה טענות לעניין תיקונים נדרשים לחוק, תיקון מספר 19 לחוק בעצם. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> נכון. << אורח >> אפרת ליפשיץ-פרקש: << אורח >> אני רוצה להזכיר דברים שהזכרנו גם בדיונים קודמים, ואנחנו נזכיר את זה גם בהקשר הזה. קודם כל, נקודת המוצא היא שאנחנו נמצאים בהסדר שהוא הוראת שעה לשלוש שנים, עם מחקר מלווה שנמצא בתהליך, שבעקבותיו גם יוגשו בהמשך המלצות לשרים לגבי המשך הוראת השעה וכו'. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> מה עוד? את רוצה ללמד אותנו? << אורח >> אפרת ליפשיץ-פרקש: << אורח >> רגע, אנחנו עסוקים בראש ובראשונה למקסם את החקיקה הקיימת בנוסח הנוכחי שלה, וכפי שגם נשמעו בדיונים קודמים, יש עוד דברים שצריך לעשות ברמת השטח, ברמת הפרקטיקה, שהם לא תלויים בחקיקה, כדי שנוכל למקסם את הפוטנציאל הקיים. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אגב, הקמפיין התחיל? << אורח >> כנרת מנגן אלמליח: << אורח >> התחייבנו שהקמפיין יעלה בפברואר, ואנחנו עומדים בלוחות הזמנים. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> יופי. << אורח >> אפרת ליפשיץ-פרקש: << אורח >> דברים שאנחנו מזהים בשטח, וכנרת פה לצידי יושבת בראש ועדת היגוי בין-משרדית שאנחנו מנהלים באופן איטי, כדי לעקוב אחרי הנושא ביחד עם כל החברים שלנו מכל משרדי הממשלה הרלוונטיים, וכמובן, בראש ובראשונה עם שב״ס ועם משטרת ישראל, שאמונים על התהליך. למשל דברים שזיהינו, כן ניסינו לפעול, לעשות מה שאנחנו יכולים בגבולות האפשר. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> בלי תיקון חקיקה. << אורח >> אפרת ליפשיץ-פרקש: << אורח >> גם בלי תיקוני חקיקה, וגם בהתחשב בזה שאנחנו בכל זאת, בלהעביר תיקון חקיקה, בטח תוך כדי שאנחנו בהוראת שעה, היום זה קצת יותר בעייתי, חקיקה ממשלתית. אני לא צריכה לחדש בנושא הזה, זה ידוע שזה לא משהו שפשוט להעביר אותו. ולכן, למשל, אם זיהינו שיש פער בעניין של הסמכויות של המבררים של יחידת משגב בשב״ס, פעלנו לקידום צו מכוח סעיף 39 לחוק המעצרים, ואכן ועדת חוקה אישרה לנו את הצו הזה שמעניק סמכויות עיכוב ומעצר למבררים, על מנת שהפעילות שלהם בשטח תהיה יותר אפקטיבית ותאפשר את מימוש האחריות שלהם, את מימוש התפקיד שלהם ואת ההגנה על הנשים שמוגנות בצו. בקשר לנושא של הקלת תנאי הסף, הטענה שתנאי הסף הם ברף גבוה מדי, אני אזכיר, שוב, אני מצטערת שאני חוזרת על הדברים שנאמרו בדיונים אחרים, אבל זה רלוונטי מאוד להבין את זה גם בהקשר שלנו. לא בכדי נקבעו תנאי הסף האלה. אני מזכירה שאנחנו בהליך אזרחי, לא בהליך פלילי, ומה שמוטל פה זה למעשה מגבלות שמוטלות על אדם שלכאורה בסיטואציה הספציפית הזאת, כשהוא מגיע לבית המשפט, אין נגדו תלונה במשטרה ספציפית על האירוע. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> טוב, על זה כבר דיברנו. אנחנו לא רוצים לחכות שהוא ירצח אותה ואז ניתן צו. << אורח >> אפרת ליפשיץ-פרקש: << אורח >> אבל לכן, כדי להבדיל בין זה לבין צו הגנה רגיל, בכל זאת צריך להיות הבדל בין צו הגנה רגיל לבין צו הגנה בפיקוח טכנולוגי, שהוא נועד בהגדרה למקרים יותר חמורים. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> מסכימה. << דובר_המשך >> אפרת ליפשיץ-פרקש: << דובר_המשך >> ולכן נעשתה ההבחנה הזאת, כאשר זה תנאי סף שמבחינת בית המשפט הוא אינדיקציה לכך שיש פה משהו - - - << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אבל זה לא טוב, כי זה מוריד גם את המקרים שאת רוצה להשאיר, אז אולי צריך אינדיקציה אחרת. << אורח >> אפרת ליפשיץ-פרקש: << אורח >> קודם כל, אנחנו לא שמענו על זה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> הנה, שמעת פה מארגונים שמלווים נשים. << אורח >> אפרת ליפשיץ-פרקש: << אורח >> אנחנו שמענו דווקא מיחידת הפיקוח שישנם כמה וכמה מקרים שבהם בית המשפט נקט בסעיף האפשרות לחרוג מתנאי הסף הזה, ונתן צווים גם כשלא הייתה הרשעה קודמת. << אורח >> רבקה ליאון זדה: << אורח >> אנחנו יודעים כמה מקרים כאלה היו של הסעיף החריג? << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> כן, שאלנו את זה גם בדיון קודם ואמרתם שתביאו את הנתון. << אורח >> אפרת ליפשיץ-פרקש: << אורח >> מפקדת יחידת משגב אומרת פה שלפחות עשרה מקרים, מתוך כלל המקרים. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> שהם כמה? << אורח >> כנרת מנגן אלמליח: << אורח >> מתוך 46-47. << אורח >> ורד בר: << אורח >> אבל אנחנו לא יודעים כמה בקשות נדחו מתוך 281 הבקשות שהוגשו. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> בכל מקרה, זה מספרים כל כך קטנים שקשה לי להפיק מהם תובנות. << אורח >> ורד בר: << אורח >> אבל אנחנו לא יודעים כמה נדחו בגלל אי עמידה באותם הסעיפים. שוב, צריך לזכור שהוא סעיף חריגים, טוב שהוא קיים. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> רגע, אני רוצה שהיא תסכם את דבריה ונמשיך, כן. << אורח >> אפרת ליפשיץ-פרקש: << אורח >> הדברים האלה הם חלקיים כדי שנוכל להבדיל בין צו הגנה רגיל לבין צו הגנה בפיקוח טכנולוגי, ויש להם כדי ליצור את האיזון הנדרש. ואגב, כך אני מגיעה לנושא השני והאחרון, דובר פה על משך צו. לגבי משך צו הגנה רגיל, אני אתן לחברתי ממשרד המשפטים להתייחס, אבל לגבי צו הגנה בפיקוח טכנולוגי, זה לא סתם צו שמונע ממנו להגיע למקום שלכאורה הוא לא אמור להיות בו. זה משהו שמטיל עליו מגבלה פיזית. זאת אומרת, יש אזיק שמותקן לו על הרגל, הוא צריך ללכת עם מגבלה שהיא אחרת, היא שונה מאשר צו הגנה רגיל. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אני מסכימה, אבל לפעמים הסכנה היא גם גדולה יותר. << אורח >> רבקה ליאון זדה: << אורח >> אני כן רוצה שנזכור, רובנו ישבנו כאן ושמענו עדות מאישה שכמעט נרצחה ולא קיבלה את הפיקוח הטכנולוגי כי לא הייתה הרשעה קודמת. היה תיאור מזעזע שלא רציתי לחזור עליו. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> נכון. אורטל רצתה להעיר משהו, בבקשה. ואחריה שירות בתי הסוהר. << אורח >> אורטל אזולאי: << אורח >> אני רוצה דווקא להתייחס לעניין הזה, אני לא יודעת אם זה גם לדיון הקודם וגם לנוכחי. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> לך יש פריבילגיה להתייחס למה שאת רוצה. << אורח >> אורטל אזולאי: << אורח >> תודה, תודה. לא מובן מאליו. ככה גם אמרתי לדוד עכשיו, אני רוצה באמת להיכנס לעניינים, להיות ממש שותפה ופעילה בכל העניין הזה, בסיטואציות של למנוע. לא צריך להגיע לסיטואציה, אני יכולה להגיד לך גם מחוויה שעברתי. דיברתי בעברי שהגשתי תלונות, זה היה תלונות הדדיות. וכשהגעתי לקצין המשטרה בפתח תקווה, אחד הקצינים, אמרתי לו, מה, עד שלא מגיעים לסיטואציה של רצח אתם לא מתייחסים? והתגובה שלו הייתה חד משמעית – כן. זו הייתה אמירה כאילו ממש חותכת. כי גם אצלי היו סיטואציות שגם הגיעה אליי שוטרת לבית כשהתלוננתי, בוא נגיד בסיטואציה שגם הילדים איתי, והיא פשוט גם הולכת ומצלמת ומדברת אבל בפועל באמת הם לא עושים שום דבר, התיקים נסגרים על ימין ועל שמאל. ואני תמיד גם חוזרת על זה שאני נמצאת, אני גם עוקבת אחרי פורום מיכל סלה, זכרה לברכה, וכל פעם כשאני רואה חשיפה של רצח של אישה, אני אומרת למה באמת צריך להגיע לסיטואציה כזו כדי לשמוע עוד ועוד? למה לא לעשות באמת משהו שיאכוף את זה, ולא להגיע למקום הזה? מעבר לזה, יש עוד נקודה שרציתי לדבר עליה, זה עניין במיוחד כשיש ילדים בתמונה. ואני מגיעה למצב שאני שומעת ילדים, שבעצם הם במשמורת שלו אבל הם מתלוננים על אלימות, אני הולכת וחושפת את זה ללשכות הרווחה, איך הילדים מספרים מה שקורה איתם, וזה הולך סחור-סחור וגם לא עושים עם זה שום דבר. כל תיעוד שאני אביא, כל דבר שאני אגיד, זה נמשך שנים. ועוד דבר, דיברנו על צו הגנה. אני מגיעה לבית משפט, במידה והמצב זה שהילדים, בגלל הכשל של מערכת המשפט וגם לשכות הרווחה, שהם באמת חשופים להכול גם לאורך כל השנים, והמצב שלי ושל הילדים, זה הגיע למצב שאני מגיעה לבית משפט לבקש צו הגנה, ואז אני אומרת להם אני רוצה מינימום, לפחות בזמן שיש את צו ההגנה הזה שהם נתנו לי על 14 יום, לפחות שהוא ייתן לי לדבר עם הילדים, שהוא לא ינצל את צו ההגנה הזה, שלא יהיה לי אפילו קשר מינימלי עם הילדים. זה פשוט אבסורד. ואז ככה, איך אומרים? זה לא נפסק. אם זה המקום שבאמת לתת הגנה, זה באמת עד הסוף. זו המילה האחרונה מכל הבחינות, וגם לא פחות לאכוף את זה בצורה ממש אינטנסיבית. כי בוא נגיד, אנחנו כולנו פה בשביל הדבר הזה, כי באמת חבל. זה עניין באמת של החיים, לא פחות שלנו. אני אומרת לעצמי כל הזמן, איך אומרים? כואב לי להגיד את זה, אבל לפחות שיפגע בי. אני מגיעה למצב שאני אומרת שיפגע בי. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אהובה. לא, לאט לאט. קשה. << אורח >> אורטל אזולאי: << אורח >> אני עשר שנים אומרת שיפגע בי ולא בילדים, ולא ייקח את זה כקלף מיקוח עבורי, לנקום בהם. הם ממש שנים חסרי ישע. אמרתי לך, יש לי כל מיני הודעות SMS מהם ודברים לאורך כל השנים. הם עברו אלימות, במיוחד הגדול שלי שהוא בנתק איתי היום, עבר אלימות במסגרת שהוא היה, ופשוט קבעו לי עובדה שגם עם תמונות, הוא מביא לי תמונות שחנקו אותו, ילד חנק אותו, ילד מורח לו משחת שיניים על המיטה, והוא אומר לי אמא תוציאי אותי. והידיים שלי כבולות מלעשות. ואז אחרי שנתיים פתאום זה מגיע למצב שהאבא איים עליהם שם, רק אחרי שהתלוננתי על כל האלימות. מבחינתי לא עשו כלום. אני באה ומביאה להם, תקשיבו, הילד במצוקה. הילד, יום אחד כשהגעתי לבקר אותו הוא ניסה מסתבר לברוח מהפנימייה. ואני אומרת לעצמי, הייתי שם ופשוט כואב לי שבאמת לא היו שם בשבילי, גם מלשכות הרווחה. אני יכולה להגיד לך גם שעד היום אני פונה ללשכות הרווחה בפתח תקווה, ואם אני לא אגיע לראש העיר ואגיד לו תשמע יש מצב כך וכך עם הילדים, עם הגרוש, לא משנה עם מה, לא יתקשרו אליי. לא יענו לי לטלפונים. זה פשוט אבסורד. אז אני רוצה להבין מה מתחולל שם, מה הולך מאחורי הקלעים. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אנחנו ננסה לפרק את זה, זו מערכת מאוד סבוכה. << אורח >> אורטל אזולאי: << אורח >> זה ממש מסובך. ואני רוצה גם להגיד, שבאמת לא פחות כמו שגבר עובר את האלימות, וכל מה שקורה מול בית המשפט, מול העניין של ניכור הורי, אז אמא שלא פחות. יש פה אמא כמוני, שאני עוברת עשר שנים גם אלימות, וגם היום ניכור הורי. בעצם שנתיים, שגם על זה אני מנסה להילחם, והשופטת והאפוטרופוס לדין, כשאני ביקשתי מומחה לניכור הורי, מבחינתם זה לא המצב. ילד לא מדבר איתי שנתיים, אין לי תשובות, אין לי כלום, מבחינתם אין מה לעשות. אז אני אומרת שכאילו בכל המישורים אני לא מקבלת מענה וזה פשוט עצוב. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אני מציעה שמשרד הרווחה, כל אדם הוא עולם ומלואו, גם את המקרה הזה כדאי בכל זאת ללמוד ולראות אם אפשר אפילו פה לעזור. << אורח >> אורטל אזולאי: << אורח >> גם יש משטרה שיושב שם עו״ס, איך אומרים? יש עו״ס כזה, חוקר ילדים. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אני חייבת להמשיך, בסדר? משפט אחרון. << אורח >> אורטל אזולאי: << אורח >> רציתי רק להגיד את הנקודה הזו, שחוקר הילדים, שגם פניתי להתלונן על העניין הזה, כשראיתי שהילד עובר אלימות במסגרת, הם אמרו לי, איך באמת את משאירה אותו שם? ועוד פעם אני מסבירה להם את אותו דבר. אז אני אומרת, איפה כל אלה שיושבים בכיסאות? מה באמת התפקיד שלהם שם לעשות? << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אני מבקשת שמשרד הרווחה, תחברו את זה רגע למערכת. המקרה הפרטני שאני מבקשת, כמו פניית ציבור שאתם מטפלים בה. << אורח >> סאיד תלי: << אורח >> אני אשמח לקבל את הפרטים, ונעביר את זה לגורמים האחראים אצלנו לבדיקה מעמיקה. אי אפשר להתעלם מזה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> בסדר, תלמדו את זה רגע. שירות בתי הסוהר. << אורח >> נעה בין: << אורח >> שלום לכולם. נועה בין, מפקדת יחידת משגב, שירות בתי הסוהר. אני רוצה להתייחס לכמה דברים. קודם כל, אנחנו מדברים על תיקון 19 לחוק למניעת אלימות במשפחה. מדובר בחקיקה חדשה שזקוקה עדיין לתהליכי הטמעה. אנחנו, כיחידת משגב, שאנחנו רואים את עצמנו בפרונט של החקיקה הזאת, באמת אנחנו עושים מאמצים כבירים להטמיע את זה. לעניין בתי המשפט, אז היינו בכל בתי המשפט לענייני משפחה, שוחחנו עם כל השופטים, העברנו הדרכות לכל השופטים לענייני משפחה. וגם עדיין מתייעצים איתנו, יש לנו קשר טוב מאוד עם הנהלת בתי המשפט. << דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר >> הנתון הזה של ה-7%, זה כלל השופטים או שופטים לענייני משפחה? << אורח >> נעה בין: << אורח >> זה לא קשור לסעיף 19. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> זה משהו אחר. << דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר >> לא, אני יודע, אני רק שואל על הנתון, על השופטים. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> תעביר את הנתון ונלמד אותו, את המקור שלו. << אורח >> נעה בין: << אורח >> דיברו כאן על תנאי הסף. גם ממה שאני רואה, תנאי הסף לא מהווים מכשול. יש את סעיף הסל, והשופטים רואים את המסוכנות ומסתכלים לאנשים בעיניים. זאת לא הבעיה. אנחנו רואים את מיעוט הפניות בכלל, הבקשות, לפיקוח טכנולוגי, ופה זו הבעיה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> ממה זה נובע, לדעתך? << אורח >> נעה בין: << אורח >> ממה זה נובע? חד משמעית מחשש של נשים. ככה אנחנו רואים את זה. אנחנו משוחחים עם כל כך הרבה נשים, שלא בתוכנית שלנו, ומנסים לשכנע אותן. את במקום כל כך רגיש ופגיע. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> כאילו, הן מפחדות מנקמה? << אורח >> נעה בין: << אורח >> אני לא יודעת אם זה מנקמה. בסוף זה גם לאזור כוחות אחרי מה שהן עברו. כן, נקמה. זה לא נקמה, זו פגיעה, שזה יסלים. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> מפחדות שזה יחמיר את המצב. << אורח >> נעה בין: << אורח >> אבל גם הן במקום מאוד פגיע. ולכן גם משהו שאנחנו כן חשבנו עליו, על איזשהו שינוי שכרגע אנחנו בשיח בין משרדים, זה שגורם מדינתי הוא זה שיגיש את הבקשה, ולא האישה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> רעיון מעולה. להסיר ממנה את האחריות. << אורח >> נעה בין: << אורח >> היה לנו כבר מספר דיונים גם עם משרד המשפטים. באמת, זה יסיר ממנה את האחריות. אנחנו רואים את הסכנה, אנחנו אלה שנגיש. ברור שבסוף היא זו שצריכה גם להסכים לתהליך, כי ללא הסכמה שלה זה לא יתאפשר. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אבל זה מסיר ממנה את האחריות. << אורח >> נעה בין: << אורח >> זה מסיר ממנה גם את האחריות שמישהו אחר, "זה לא אני, זה הם הגישו". עדיין, זה מסיר ממנה את האחריות. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> וזה תיקון חקיקתי. << אורח >> נעה בין: << אורח >> זה יזדקק לתיקון חקיקתי, וכרגע אנחנו בשיח. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> מעניין. << אורח >> נעה בין: << אורח >> יש חלק של זה שכן יזדקק לתיקון חקיקתי, יש חלק של זה שהוא כבר מצוי עכשיו בחוק, ואנחנו צריכים לראות איך ליישם את זה. כי גם בחוק כתוב שגם תובע, פרקליט, עובד סוציאלי, יכול להגיש את הבקשה הזאת. אנחנו צריכים לראות איך כן מיישמים את זה, ובאיזו קונסטלציה כן יהיה ניתן להגיש במקום האישה. << אורח >> מאירה בסוק: << אורח >> סליחה, יש לי שאלה. לגבי ההרשעה הראשונה, הלא החוק המקורי של חוק הפיקוח לא דיבר על הרשעה, אלא דיבר רק על הערכת מסוכנות גבוהה. האם הם רואים שאם לא הייתה הרשעה, היה יותר קל לאישה להגיש את הבקשה לפיקוח? << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> בקיצור, הן לא יודעות להגיד בסוף מה החסם היותר אפקטיבי, כי זה לא הרבה זמן, נכון? זה מה שאת אומרת. האם זה כי הן חוששות? << אורח >> נעה בין: << אורח >> אבל אין קשר, פשוט להגיש. להגיש, גם אם אין עמידה בתנאי הסף, ואנחנו רואים הרבה נשים כאלה, והשופטים מתייחסים לזה בשיא הרצינות. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אני עדיין חושבת שיש מקום לתקן, אבל יכול להיות שזה לא יפתור את כל הבעיה. << דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר >> אני חושב שהעניין הזה של האיזוק, א', לפי התמונה הזאת, אישה רק יכולה להפסיד מאיזוק. מה היא יכולה להרוויח? אם מישהו כבר לוקח על עצמו לפגוע בילדים, או בה, בסדר? אם הוא כבר החליט שהוא פוגע, אז מה הוא אומר? אוקיי, יידעו בעוד רבע שעה שהלכתי לשם. כאילו, מה עושה האיזוק? זאת אומרת, מה שאני אומר, למה בכלל לא להוציא את זה מראש מההחלטה של האישה? << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> זו שאלה, ויש בזה היגיון. כן, לשכת עורכי הדין? << אורח >> קרוליין עידן: << אורח >> אני רוצה להתייחס לדברים של נעה, כי מה שנעה אומרת זה נכון. האישה לא רוצה, כי למעשה אנחנו עורכי הדין. אנחנו שליחי שינוי, אנחנו רוצים לספק לה את כל ההגנות ולהגיש לה הכול. אבל אנחנו חייבים גם להגיד את האמת, לא כל הנשים שמגיעות לצווי הגנה מגיעות מתוך מעגל האלימות. מדובר בנשים נורמטיביות, אקדמאיות, בעלות מקצועות, והן לא רוצות להיות חתומות על הדבר הזה. << דובר >> קריאה: << דובר >> למה? מה זה קשור? << אורח >> קרוליין עידן: << אורח >> בטח שזה קשור. כי אם היא יושבת, בסוף הלקוחה צריכה להיות חתומה על זה, היא צריכה לרצות את אמצעי הפיקוח הטכנולוגי. אמצעי פיקוח טכנולוגי מגיע לכל המשפחה, מגיע לה הצמיד, מגיע לבן זוג הצמיד, מגיע לילדים. << דובר >> קריאה: << דובר >> לא נכון, היא לא מקבלת צמיד. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אוקיי, אני רגע עושה פאוזה לעניין של האיזוק ונמשיך ליתר דוברים. אני אגיע גם אלייך עוד מעט בכללי. דניאל רז, הסיוע המשפטי. << אורח >> דניאל רז: << אורח >> דניאל רז, ממונה ארצי בתחום דיני משפחה ומזונות חו"ל, בהנהלת הסיוע המשפטי במשרד המשפטים. כמובן, כל מה שאני אומר זו העמדה של הנהלת הסיוע המשפטי ולא של משרד המשפטים. אני רק אומר, לגבי השאלות שאתם הפניתם אלינו לגבי תיקון 19. ראשית, אנחנו רואים בתיקון 19 תיקון מאוד מאוד חשוב, ומאז חקיקתו של התיקון אנחנו התחלנו בהכשרות לכלל עורכי הדין שלנו, גם חיצוניים, אלה שעובדים איתנו, וגם פנימיים. ככה שבפועל אנחנו מדברים, נכון להיום יש לנו מאגר של 600 עורכי דין בדיני משפחה שמייצגים ברחבי הארץ, וכולם היו חשופים לזום שאנחנו עשינו. אנחנו עושים את זה בשיתוף כמובן עם המשטרה, עם השב״ס, עם ייעוץ וחקיקה. אנחנו ממשיכים לעשות את זה. לגבי השאלה השנייה שהפניתם אלינו, אנחנו לא רואים בזה סוף. אנחנו צריכים להמשיך כל הזמן לרענן, כולל גם לחדד הנחיות ספציפיות לגבי החוק. כך, למשל, הנושא של דרישת הסף של תיקון 19, שמיד אני אתייחס, אנחנו כמובן מעודדים, עורכי הדין שלנו, לפנות לבית המשפט במקרים שנגיד, למשל, תנאי הסף לא מתקיימים, אבל יש שיקול דעת שבית המשפט כן הפעיל. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אתה מדבר על סעיף הסל. << אורח >> דניאל רז: << אורח >> סעיף הסל, ויש לנו כבר לא מעט מקרים שזה נעשה, כולל גם פסק דין בבית המשפט המחוזי. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אם בסעיף הסל יש הרבה פריטים, סימן שזה לא מנוסח טוב. << אורח >> דניאל רז: << אורח >> לא, אבל יש עלייה משמעותית של התיקים האלה. אבל אני כן אגיד שיש לנו כבר פסק דין ראשון בבית המשפט המחוזי, ערעור על בית משפט לענייני משפחה, ששם לא נתנו להאריך את צו ההגנה באותם תנאים של פיקוח אלקטרוני, ובית המשפט המחוזי הגדיר באופן ברור שלא צריך את אותם התנאים המקוריים, ושניתן להמשיך הלאה לתקופה נוספת. זה פסק דין מאוד חשוב, הוא לא מחייב, כי זה לא של העליון, אבל הוא מנחה בתי משפט אחרים בענייני משפחה. אני כן אציין לנושא של מה שאנחנו דיברנו, על התיקונים הדרושים לחוק למניעת אלימות במשפחה. אנחנו כבר אמרנו במספר הזדמנויות שאנחנו חושבים שהתנאים של החוק כפי שהם היום הם נוקשים מדי, וכמו שנאמר לא מעט, לא צריך כל הזמן להסתייע בסעיף הסל. אז אמרנו שאולי צריך לחשוב טיפה להקל עליהם. שני נושאים. אחד, לעניין המרחק. בתי המשפט, גם בהתאם להנחיות שאנחנו נותנים לעורכי דין שלנו, אנחנו מבקשים כל פעם שבתי המשפט לא בהכרח ייצמדו ל-15 קילומטרים, ויש לנו לא מעט החלטות שיפוטיות שבתי המשפט נעתרים לבקשה שלנו ומקטינים את הטווח ככה שניתן בעצם לתת איזוק בתנאים המתאימים. ולעניין גם תנאי הסף, אנחנו כמובן, אמרתי קודם שאנחנו מעודדים עורכי דין גם בהנחיות שאנחנו נותנים, ואנחנו יודעים, במחוז ירושלים תהיה עוד פעם הכשרה בקרוב של התיקון, ואז כל הזמן זה on-going. אמרתי גם אז, בהתחלה, כשהחוק יצא, שלא מספיק יודעים עליו ולא מספיק מכירים אותו, ואנחנו מייצגים את שליש מהתיקים. היום זה לא המצב. החוק מוכר, גם שופטים כבר יותר ויותר מכירים את החוק. אנחנו רק צריכים יותר להשתמש בו במקרים המתאימים. << אורח >> הילה בוסקילה: << אורח >> אני כן ארצה להתייחס לשני דברים. אחד, לנושא הידיעה של הציבור וההיכרות של הציבור לתיקון לחוק. כפי שציינו גם במכתב, לתחושת הגורמים אצלנו שעוסקים בתיקון לחוק, הציבור לא מכיר את התיקון. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אני לא חושבת שהציבור צריך להכיר את התיקון. אני חושבת שמי שצריך להציע אותו בנקודה המתאימה, צריך להכיר את זה. << אורח >> הילה בוסקילה: << אורח >> כשאני אומרת הציבור, אני מדברת גם על ציבור עורכי הדין, גם על ציבור שבעצם הבקשה הזו נועדה בשבילו. ובסוף אנחנו מדברים גם על השטח. כלומר, השטח זה גם העובדים הסוציאליים ברשויות המקומיות, שאמורים להיות אלו שמכירים את האפשרות הזאת, למי שזה יכול להתאים לה. ואנחנו גם שומעים, וגם שוחחנו על זה כאן גם עם השותפים שלנו לתהליך הזה, שגם בתחנות המשטרה המקומיות בהרבה מקרים לא מכירים את האפשרות הזאת. ובעצם מקורות הידע שאליהם מפנים את אותן מבקשות זה בעצם ארגוני הנשים. וזה משהו שצריך לתת עליו את הדעת ולראות איך אפשר להטמיע את הידיעה ואת המודעות לדבר הזה. דבר שני שרציתי לחדד, זה שנושא הטווחים לא קבוע בחקיקה. החקיקה לא מדברת על זה שבין מבקש למפוקח צריך להיות מרחק של 15 קילומטר. ה-15 קילומטר נולד מהשטח, ולפי החוק יש דרישה שהמשטרה תגיש בתוך חמישה ימים מיום שבית משפט מורה לה. << אורח >> דוד פחימה: << אורח >> מה הפירוש מהשטח? << אורח >> הילה בוסקילה: << אורח >> אני מסבירה. המשטרה צריכה להגיש חוות דעת שנוגעת להיתכנות שימוש בכלי של פיקוח טכנולוגי, אוקיי? זה חלק מהדרישות שהשופט צריך להידרש אליהן, כלומר לפני שהוא נותן החלטה הוא צריך לקבל את חוות הדעת מהמשטרה, שכוללת גם התייחסות לטווחים. כלומר, מה המרחק בין המפוקח למוגן שצריך להתקיים כדי שהצו יהיה ישים בנסיבות העניין. המשטרה נותנת את חוות הדעת הזו, ובחוות הדעת הזאת ברוב המקרים כתוב שהמרחק צריך להיות כ-15 קילומטר. << אורח >> דוד פחימה: << אורח >> אתם מתייחסים לזה כמו שיש משמורת של הורים. אין אחרי 15 מטר חומה. << אורח >> הילה בוסקילה: << אורח >> אני לא המשטרה. << אורח >> דוד פחימה: << אורח >> אין חומה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> בסדר, אבל הם צריכים להגדיר את זה איכשהו, אין להם ברירה. << אורח >> דוד פחימה: << אורח >> מה פירוש הדבר? << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> בביצוע אתה צריך להחליט מה הגבולות. << אורח >> דוד פחימה: << אורח >> אם יש סכנה, סכנה היא בכל מקום. ואם לא, כמו שאמר חבר הכנסת, אל תתנו את זה בכלל. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> בסדר, אבל בסוף אתה לא יכול להגיד לו תרד ממדינת ישראל, נכון? אז אתה צריך רגע לתחום את זה באיזושהי צורה. אין ברירה, העולם הוא לא תיאורטי. << אורח >> דוד פחימה: << אורח >> אז בואי אני אשאל שאלה אחרת, גברתי. מתי זה מתריע? כשבאיזה מרחק הוא מגיע אליה? << אורח >> נעה בין: << אורח >> רק רגע, אתה כנראה לא מבין ולא הבנת את הכוונה. המרחק הוא קבוע. גם אם זה קילומטר, שני קילומטר, הם יכולים להסתובב בכל מקום וזה כמו עיגולים שחקנים. כל פעם שהוא ייכנס לטווח שהוגדר על ידי בית המשפט של קילומטר, גם אם הם באילת שניהם, והוא נכנס לטווח שלה, זה מתריע. << אורח >> דוד פחימה: << אורח >> על זה דיברתי. << דובר_המשך >> נעה בין: << דובר_המשך >> הם כל הזמן דיברו פה על ה-15 קילומטר. בדרך כלל חוות הדעת של המשטרה מדברות על 15 קילומטר של מרחק לפני ההתרעה. ולמה זה? יכולת התגובה של המשטרה, ה-15 קילומטר משול ל-15 דקות. בסוף, לבית המשפט יש את שיקול הדעת, והוא מחליט אם לתת את ה-15 קילומטר או לא, תלוי גם איפה כל אחד מהצדדים גר. בדרך כלל בית המשפט נותן פחות, ויש לנו גם מרחקים של קילומטר, ואנחנו עומדים בזה. אנחנו גם עומדים בזה, והם שומרים על המרחקים, וברוך השם, אף אחד לא התקרב. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אוקיי, אני עוצרת. תודה. אנחנו לא נספיק. פאוז. << אורח >> סאיד תלי: << אורח >> מירב, אפשר להתייחס לזה בקצרה או לא? << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> לזה? ממש בקצרה, כן. << אורח >> סאיד תלי: << אורח >> קודם כל, בשלושת החודשים האחרונים של 2025 הייתה עלייה במספר ההפניות. אני מדבר עלינו כמעריכי מסוכנות. כלומר, אם עד לפני החגים היו משהו כמו עשר הפניות, אז אחרי החגים... כן, זאת אומרת, אני מדבר, בחודשים האחרונים של שנת 2025 הייתה עלייה, ושבעצם אנחנו קיבלנו פי שניים לעומת לפני החגים. וזה לא סתם קרה, כי קודם כל יש פה המון שותפים שבאמת עושים מהלכים של הטמעה. אנחנו לאט לאט מגיעים ומכסים, אלפי עובדים סוציאליים שיכולים להיות כמובן גורמים מפנים. ברור שקמפיין יכול לעזור, וזה לא מזיק המחקר, ואנחנו כמובן שותפים במשרד לקמפיין שהם מובילים. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> טוב, הבנתי. משרד המשפטים, רחל, את צריכה להוסיף עוד משהו? << אורח >> רחל ספירו: << אורח >> רק רציתי להתייחס גם לגבי תיקוני חקיקה שעלו פה. חלקם לא הובאו בפנינו עד כה, אז אני כן אשמח לקבל מסמך מסודר שגם מתייחס לחסמים שעלו. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אנחנו נעשה ריכוז ונעביר לך. << אורח >> רחל ספירו: << אורח >> בסדר. וכפי שחברתי פה ציינה, אנחנו כן בוחנים את הנושא הזה של אפשרות להגיש באמצעות גורם מדינתי או גורם כזה או אחר. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> זה מעולה. ריכוז חקיקות, בסדר. אני עוברת הלאה. עילית מידן, את רוצה להוסיף משהו? לא, אוקיי. את חייבת לי תשובה, לא שכחתי. אחר כך ניתן את זה. הערכת מסוכנות. ר', תרצי להתייחס לזה? זהו, השתכללנו מהדיון הקודם. << אורח >> ר': << אורח >> כן, אני רק אשמח שהעדות תהיה חסויה שוב. שוב שלום לכולם. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> רגע, חכי שנייה, יש פה אי הבנה. לא רואים אותך, אבל שומעים אותך. אם יש לך עם זה קושי, עדיף שלא תדברי. << אורח >> ר': << אורח >> אוקיי, אני אדבר. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אוקיי. לא רואים, אך שומעים. << אורח >> ר': << אורח >> בהמשך ישיר לנשים היקרות שהעידו כאן לפניי, אני רוצה לשאול אתכם שאלה. איך יכול להיות בעצם שעדיין אין אכיפה ששומרת על ילדים ותינוקות חסרי ישע מפני ההורה הפוגע? הבעיה מתחילה בהגדרות. מערכת המשפט מחפשת לבדוק מסוגלות הורית, כשמה שהיא חייבת לבדוק זו מסוכנות. אלו שני דברים שונים בתכלית. לאחרונה פורסם מאמר של מכון חרוב, מרכז מהמובילים בישראל בתחום ההתמודדות עם אלימות במשפחה, בדגש על אלימות והתעללות בילדים. המאמר מדבר על הערכת מסוכנות במערכת המשפט, ומדגיש את החשיבות לביצוע הערכת מסוכנות על ידי קרימינולוג קליני במקרים של אלימות נפשית. בתי משפט ובתי דין רבניים נוטים להפנות באופן אוטומטי להערכת מסוגלות הורית. ההערכה הזו מתמקדת ביכולתם של הורים לספק לילדיהם טיפול הולם, אבל היא לא מתמקדת בחיזוי התנהגות עבריינית או אלימה. עוד מוסבר במאמר שמבחני מסוגלות הורית משמשים בעיקר לאבחון וטיפול פסיכולוגי, בעוד שהערכות מסוכנות משמשות לקבלת החלטות על תנאי פיקוח. הערכות מסוכנות מובילות לדיוק גבוה יותר בזיהוי סיכונים, ומאפשרות התאמה מיטבית של תוכניות טיפול וניהול סיכונים. חשוב לעשות שינוי מהותי בהתמודדות מול אלימות נפשית. נשים מכל מעמד עוברות אלימות כזאת, ורובן לא מודעות בכלל. ובמקרה הזה, זה באמת יכול לקרות לכל אחת. ההתמודדות הקריטית שחייבת להיעשות בהקדם, במקרים כמו שלי, היא שכל אישה שמתלוננת על אלימות נפשית קשה, תעבור ריאיון עם אשת מקצוע, ותתקבל המלצה לצד השני לאבחון מסוכנות על ידי קרימינולוג קליני. מערכת המשפט נותנת משקל רב להמלצות הרווחה, וחייבים למצות את הבדיקות באופן מקיף ומעמיק לפני שתינתן אפשרות להורה הפוגע לקבל זמני שהות ללא פיקוח. את המלחמה שלי אני עושה בשביל הבת שלי ובשביל הבנות שלכם. אני כאן לעזור ולסייע לנשים שעוברות התעללות, התעללות שעברתי בעצמי ושאני עדיין עוברת. אני רוצה לפעול לשינוי מיידי בהקדם, כדי שהאישה הבאה לא תצטרך לעבור את מה שעברתי לתקופה כל כך ארוכה. תודה רבה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> תודה לך. שוב תודה. גם בדיון הקודם תרמת לנו מאוד. אני עוברת עכשיו לסקירה של הרשות לשיקום האסיר, שזו בעצם הרשות שמטפלת באסירים המשוחררים כשהם חוזרים לקהילה. בדיון הקודם שירות בתי הסוהר, הם שמו את הדגש, נועה, נכון? את שמת את הדגש על האנשים שנמצאים בתקופות מאסר קצרות, או כאלה שלא שיתפו פעולה ולא הסכימו לעבור תהליך שיקום, שהם מבחינתכם הקבוצות היותר מסוכנות כשהם חוזרים לקהילה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> זאת לא הייתה היא, זו הייתה נציגת שב"ס. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> סליחה. << אורח >> איריס יפתח-שרצקי: << אורח >> אני אנסה לקצר. שלום לכולם. למי שלא מכיר, הרשות לשיקום האסיר היא למעשה רשות סטטוטורית שעובדת על פי חוק, חוק הרשות לשיקום האסיר, וגם מכוח חוק לשחרור מוקדם. למעשה היא מובילה בתחום השיקום והטיפול באסירים בכלל, ובאסירי אלמ״ב בפרט. חשוב להגיד שהמנדט שלנו מתחיל כאשר אסיר מתקרב לריצוי שני שליש ממאסרו, כלומר לקראת ועדת השחרורים, ולכן אנחנו נכנסים לתמונה יחסית מאוחר, אבל מטפלים באמת באוכלוסייה הכי קשה, הכי מורכבת והכי אלימה. הבשורות הטובות הן שאסירי אלמ״ב ברובם הם ברי שיקום. הבשורות הפחות טובות, שרובם לא זוכים לשיקום. חשוב לי להגיד, מתוקף ניסיון רב השנים שלי עם אוכלוסייה קרימינלית, שענישה היא חשובה, הרתעה היא חשובה. אבל לעולם, גם כקרימינולוגית אני אומרת את זה, אנחנו לא נוכל באמת לחיות בחברה בטוחה אם אסירים לא יעברו תהליך שיקום מלא. ענישה כשלעצמה, הרתעה וכל הטכנולוגיה המאוד מתקדמת וחשובה, לא תספיק אם אסירים לא יעברו תהליך שיקום, ועל כך בעצם הרשות לשיקום מאסיר אמונה. יש לנו כיום שני הוסטלים ייחודיים בתחום אלימות במשפחה. נאדיה, שיושבת כאן, מנהלת גם הוסטל לאסירים אלימים, ויש לנו עוד הוסטל מפתחות שהוא ספינת הדגל. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> מה זה אומר? זאת אומרת, אחרי שהם משתחררים הם חיים בהוסטל? << אורח >> איריס יפתח-שרצקי: << אורח >> כן. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> מבחירה? << אורח >> איריס יפתח-שרצקי: << אורח >> כן. אם יורשה, אני קצת אספר מה זה לנהל הוסטל כזה. חשוב לי אבל להדגיש נקודה מסוימת לגבי השחרור לשיקום. רוב אסירי האלמ״ב היום משתחררים בשחרור מלא, לא בשחרור מוקדם, וזה אומר שהמוטיבציה שלהם לעבור תהליכי שיקום שואפת לאפס. הם צריכים הרבה מאוד סיוע ועזרה, אבל כשאין להם את החרב על הצוואר, הם לא מגיעים לשיקום. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> את יכולה לחזור על זה שוב? << אורח >> איריס יפתח-שרצקי: << אורח >> אני אחזור. רוב אסירי האלמ״ב משתחררים למעשה בשחרור מלא. הם לא זוכים לשחרור מוקדם. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> וואלה. כי הם לא שיתפו פעולה. << אורח >> איריס יפתח-שרצקי: << אורח >> לאו דווקא, אבל זה דיון נפרד. העניין הוא שדווקא אלה שמשתחררים בשחרור מוקדם, שלכאורה הרבה מתרעמים מדוע, הם נכנסים למערכת מאוד מאוד אינטנסיבית של טיפול ושיקום ופיקוח. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אלה של המוקדם. << אורח >> איריס יפתח-שרצקי: << אורח >> אלה שמשתחררים בשחרור מוקדם למסגרות שלנו. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אצלכם הרוב לא. << אורח >> איריס יפתח-שרצקי: << אורח >> זה לא שהרוב לא. שב״ס יושבים פה, יש כ-1,400 אסירי אלמ״ב בבתי הסוהר, מתחת ל-10% זוכים לטיפול. במסגרת תוכנית פיקוח, למעשה, הרשות לשיקום האסיר מפעילה תוכניות שיקום בפיקוח לשליש שנותר למאסרם. השליש יכול להיות שנה, הוא יכול להיות גם שבע שנים. אנחנו למעשה מציעים פיקוח לכל אורך תקופת השליש, שאגב, כוללת גם איזוק אלקטרוני, כוללת תעסוקה, טיפול פרטני, טיפול זוגי, טיפול משפחתי, סיוע בקנסות וחובות. בנוסף, אסירים בשחרור מלא גם זוכים לטיפול, אבל הם פשוט לא מגיעים. זאת אומרת, אנחנו יודעים שהרבה פעמים המוטיבציה החיצונית לשיקום הופכת למוטיבציה פנימית, כי הרבה מהם רוצים להשתחרר בשחרור מוקדם, אבל נכנסים תוך כדי לתהליכים מאוד מעמיקים של טיפול, ותוך כדי מבינים כמה הם צריכים את הטיפול. חשוב להגיד שאנחנו לא רואים רק את טובתם, נקרא לזה, של הגברים האלימים. להפך, ככל שאסיר אלים משוקם בחברה, כך האישה תהיה מוגנת יותר. וכמובן, התהליכים שאנחנו מקיימים היום, של טיפול זוגי, של גישור, הם בסופו של דבר התהליכים שיחזיקו הכי מעמד לטווח ארוך. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אחרי שהוא השתחרר? << אורח >> איריס יפתח-שרצקי: << אורח >> אחרי שהוא השתחרר, בהוסטל, לדוגמה. נאדיה תיתן איזושהי סקירה קצרה על כך. אנחנו מקיימים טיפול זוגי, גם אגב עם כאלה שהתגרשו או שלא חיים ביחד. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> כמו הגישה של צדק מאחה. << אורח >> איריס יפתח-שרצקי: << אורח >> לגמרי צדק מאחה. הלוואי שנוכל ליישם את זה גם בתוכניות שלנו. מבחינת המשאבים, אז כן, אנחנו צריכים עוד הוסטלים. דיברתם מקודם על מקלטים, אבל אנחנו יודעים היום שאסירים שמשוקמים בהוסטל, שהוא בעצם למעשה בתנאי פנימייה, הם רוכשים שם כלים מאוד בסיסיים למיומנויות שנראות לכולנו מובנות מאליהן. לקום בבוקר, לצחצח שיניים, ללכת לעבודה, אחר הצהריים לבשל, לנקות, באמת, הרבה מאוד תחומי חיים, שקודם כל הם לומדים איך ליישם אותם, ואחר כך כל הנושא של האלימות נכנס. כשאנחנו מתחשבים גם בנושא התרבותי. אסיר אלים מהמגזר היהודי, דינו לא כמי שמהמגזר הערבי, הרוסי, וכן הלאה. זאת אומרת, גם הדקויות האלה הן מאוד חשובות. בסופו של דבר, כל ההתייחסות לשיקום אסירי אלמ״ב צריכה באמת לתפוס בעיניי ראש סדר עדיפויות היום. יש גם תוכניות היום למגזר הערבי בנושא שיקום אסירי אלמ״ב. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> החזרתיות, מה השיעורים שלה? << אורח >> איריס יפתח-שרצקי: << אורח >> בדיוק. You read my mind. מבחינת הרצידיביזם, ההישנות, אנחנו במחקר האחרון שנעשה. הרצידיביזם נבדק בין שלוש לחמש שנים אחרי השחרור מהכלא. הרצידיביזם בכלל בקרב אסירים שמשתחררים בשחרור מוקדם לתוכניות רש"א, עומד על 24%, בעוד שהרצידיביזם בקרב אלה שמשתחררים בשחרור מלא ולא זוכים לשחרור מוקדם הוא מעל 40%. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> וואו. זה מטורף. זה משוגע. << אורח >> איריס יפתח-שרצקי: << אורח >> כן. זה משוגע, זה מטורף, זה משמח, אבל עוד עבודה רבה לפנינו. אנחנו מבינים לפעמים שאנחנו פחות פופולריים בדיונים כאלה, כאילו תופסים את הצד של המקרבן. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> לא, אנחנו רוצים לפתור את הבעיה. << אורח >> איריס יפתח-שרצקי: << אורח >> אבל החשיבות פה מבחינת מניעת מעגל האלימות, גם הבין-דורית, היא כל כך חשובה, ואני מאוד אשמח גם לתת את רשות הדיבור לנאדיה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> בסדר. תראו, אני אמורה לסיים את הדיון ב-14:00, שזה עוד תשע דקות. אני אבקש לגנוב עוד רבע שעה, אבל אחרי זה פשוט החדר נסגר, אז אני מבקשת שתדברו כמה שיותר קצר, כי מי שלא יספיק, לא יספיק. אוקיי? ואני צריכה חמש דקות לסיכום מקצועי. בסדר? התחננתי. זהו. << אורח >> נאדיה אסטפאן: << אורח >> צהריים טובים לכולם. שמי נאדיה אסטפאן, מנהלת הוסטל ומרכז יום קמה בכרמיאל לאסירי אלמ״ב. ההוסטל הוא מסגרת פנימייתית, שהיא ממשיכה את הטיפול האינטנסיבי שהחל האסיר בכלא. זאת אומרת, תנאי קבלה להוסטל ולתוכנית רש"א בכלל זה שהאסיר התחיל תהליך שיקום וטיפול במהלך שהותו במאסר, והוא עובר מיפוי מבחינת דפוסי אלימות, שימוש בחומרים, והכול עוד בהיותו בכלא, עד כמה הוא מתאים להיות בתוכנית המשך של ההוסטל או של מרכז יום. וכשהוא מגיע להוסטל, ממשיכים להעמיק את הטיפול בכל העניין של דפוסים אלימים, גם מתייחסים להקשרים תרבותיים, וכל הנורמות החברתיות שקיימות שם בתוך השימוש בדפוסים האלימים. מקבלים טיפול פרטני, טיפול קבוצתי, טיפול זוגי ומשפחתי, ליווי תעסוקתי. חובה על כל אסיר שנמצא בהוסטל להיות משולב כבר מהשבוע הראשון בתעסוקה, תעסוקה כמובן של מעסיקים שחייבים להיות מאושרים, לא סתם. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> תגידי, מי שחי בהוסטל, מה החזרתיות של האירועים? << אורח >> נאדיה אסטפאן: << אורח >> האחוז הוא כמו תוכניות של רש"א. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> וכמה זמן הם חיים בהוסטל? << אורח >> נאדיה אסטפאן: << אורח >> תשעה חודשים עד שנה, תלוי ביתרת המאסר. מאסרים ארוכים זה שנה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אז תגידו לי רגע, לסיכום החלק שלכם, סליחה שאני מאיצה, מה חסר לכם? << אורח >> איריס יפתח-שרצקי: << אורח >> אוקיי, זה מאוד מאוד מורכב. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> את אישה קלאסית, כי לא אמרת מה חסר. זה כאילו כל הנשים. הגברים ישר אומרים, אני צריך מיליארד שקל. << אורח >> איריס יפתח-שרצקי: << אורח >> לא, פחות ממיליארד שקל. יושב כאן סאיד, שבאמת אנחנו עובדים הרבה מאוד שנים בכל הנושא של ועדות אלמ״ב. אני חושבת שהרבה מאוד זמן גם מבחינת תודעה, בעינינו, לא הייתה מספיק הבנה לגבי המשמעות של שחרור מוקדם, לא כפרס, אלא כדרך. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> כתוכנית שיקום. << אורח >> איריס יפתח-שרצקי: << אורח >> כתוכנית שיקום אינטנסיבית. אני חושבת שגם אנחנו ארגון קטן, וכאשר שומעים באמת ברמה של תקשורת שאסירים משתחררים בשחרור מוקדם, חושבים שזה פרס. זה לא פרס. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אולי אפשר לשלב עם זה עבודות לקהילה או משהו כזה. גם איך שהציבור מבין את זה, שהם עכשיו מנסים לכפר. << אורח >> איריס יפתח-שרצקי: << אורח >> לגמרי, והם מכפרים. אנחנו באמת לא מספיק במודעות בעניין הזה, הרבה מהם גם מתנדבים ועושים תהליכים מאוד משמעותיים. ויש את העניין הזה של פתיחת עוד הוסטלים. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> כמה יש בארץ? << דובר_המשך >> איריס יפתח-שרצקי: << דובר_המשך >> יש שני הוסטלים של הרשות לשיקום האסיר, שמכילים גם מרכזי יום. אנחנו בעצם בונים תוכניות שיקום על פני רצף. זאת אומרת, אסירים שהם יותר אלימים, עם אלימות פחותה, וכאלה שמשולבים בתוכניות שיקום בקהילה. ולמעשה ההוסטלים מבחינתנו, ואנחנו גם עכשיו בדיוק מתחילים מחקר בנושא, הם הוכחו כהצלחה של ממש מבחינת הישנות העבירות, ובכלל גם כמיטיבים במעגלים הקרובים ביותר לחיי האסיר, אם זאת בת הזוג הנוכחית, או לשעבר, אם זה הילדים, אם זו החברה והקהילה. ונוסיף כמובן שמבחינת עלויות, לא דיברנו, לשקם אסיר בחוץ עולה הרבה פחות מאשר להשאיר אותו בין כותלי בית הסוהר. נאדיה, את רוצה עוד להוסיף? << אורח >> נאדיה אסטפאן: << אורח >> כן, רציתי להוסיף מילה על שיקום אסירים. אם הגענו למצב שאסיר שישב בכלא על רצח על כבוד המשפחה, שהוא היום עובר בין בתי סוהר ומעביר מסר ומדבר על למה זה לא נכון ולמה אסור לעשות את זה, זה אומר שאנחנו שברנו את מעגל העבירה. זה אומר שזה כבוד שאחד הדיירים של ההוסטל שלנו היום מסתובב ומעביר מסר גם בבתי ספר בחברה הערבית, גם בבתי סוהר, ומדבר על כמה זה חשוב באמת לא לחזור לשם, זה לא נכון ולא לעשות את זה. והמטרה שלנו הייחודית באמת להגן על הנשים והילדים, על הקורבנות. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> ברור. טוב, תודה. << אורח >> עדו אבגר: << אורח >> אפשר לשאול ממש מילה בהקשר? זה נתון ישן מ-2019, אבל ב-90% מוועדות השחרורים של אסירי אלמ״ב, הוועדה החליטה שלא לשחרר את האסירים לשחרור מוקדם מטעם של מסוכנות. דווקא בגלל שהם מסוכנים, הם נשארים בכלא עוד את השליש ומשתחררים בלי שום דבר. << אורח >> איריס יפתח-שרצקי: << אורח >> ואז יוצאים עוד יותר מסוכנים בלי משאבים, בלי פיקוח, בלי טיפול ובלי סיוע. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> היה שווה לתת לך משפט. הצדקת את המשפט שלך. אוקיי, אני רוצה רגע התייחסות לעניין הנשק. לרה, את רצית להתייחס גם לנשק וגם להערכת מסוכנות, נכון? בבקשה. << אורח >> לרה צינמן: << אורח >> כן, וגם לצווי הגנה. אני קודם רוצה להעיר בקשר לצווי הגנה. שתי נשים נרצחו על ידי בני משפחה שהם לא בני זוג. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> חשוב שתדעו שהבת של לרה נרצחה. סליחה, חשוב לי להציג את זה, כי כשהיא מדברת על הכשלים במערכת היא חוותה אותם באופן אישי ומקרוב, והיא לקחה את כל הכאב הזה לעשייה ציבורית, למען המשפחות של הנרצחים והנרצחות. << אורח >> לרה צינמן: << אורח >> תודה, מירב. שתי נשים, אחת נרצחה על ידי אחיה, אחת נרצחה על ידי בנה, ושתיהן הוציאו צווי הגנה שהם לא היו תחת פיקוח אלקטרוני. האם בעצם בקרב כל הגופים שאמונים על ההמלצות להוציא צווי הגנה קיימת גם מודעות למקרים שהם לא אלימות בין בני זוג? ו-ב', בקמפיין הסברה שהמשרד מכין, האם תשימו דגש גם שזה לא רק אלימות בין בני זוג, כדי שזה יהיה ידוע גם לציבור וגם לקורבנות הפוטנציאליים? זה דבר ראשון בקשר לצווי הגנה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> רגע, אז אולי נקבל תשובה לשאלה של לרה? נבחרת, אפרת. << אורח >> אפרת ליפשיץ-פרקש: << אורח >> על פי החוק, בוודאי. << אורח >> לרה צינמן: << אורח >> לא על פי החוק. << אורח >> אפרת ליפשיץ-פרקש: << אורח >> לא, גם צו הגנה רגיל וגם צו הגנה בפיקוח טכנולוגי נועדו להגן על כל בני המשפחה לפי הגדרתם בחוק, ובוודאי שזה לא רק בני זוג, אלא גם בני משפחה אחרים. לגבי מודעות, על זה אני לא יכולה להשיב. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> בסדר? קיבלת תשובה, לרה. השאלה השנייה? << אורח >> לרה צינמן: << אורח >> השאלה השנייה בקשר לבקשות לרישיון לנשק, זה היה בדיון בוועדה כאן ובוועדה לביטחון לאומי. בהצהרת בריאות שממלא מגיש הבקשה וממלא רופא, ולא רק רופא המשפחה אלא כל רופא, הכול בנוי על אמון, ומי שנמצא בטיפול פסיכיאטרי פרטי שלא מופיע בשום תיק רפואי בקופת חולים, הוא עלול להסתיר את זה. ואם הוא גם לא מגיע לריאיון פרונטלי באגף כלי ירייה, אז בוודאי שהוא יכול להסתיר את זה. ואם הוא נמצא במצב מעורער מבחינה נפשית בזמן שהוא מגיש את הבקשה, ועדיין לא הגיע לשום טיפול, זה גם עלול לחמוק מכל הצהרת בריאות שבעצם משמשת מסמך לקביעת הקריטריון למתן רישיון לנשק. וקיים גם טופס שאלון שפותח על ידי משרד הבריאות, שהוא הרבה יותר מעמיק ומחמיר מהטופס הנוכחי, והוא לא אומץ על ידי המשרד לביטחון לאומי. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> זו נקודה חשובה. אני אשמח להתייחסות שלכם. רגע, תעשי פאוז ליתר השאלות. << אורח >> כנרת מנגן אלמליח: << אורח >> לצערי הרב, אני לא יכולה להתייחס לשאלה הזאת. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> דווקא כתבנו מראש על נושא הנשק. << אורח >> כנרת מנגן אלמליח: << אורח >> לא, כתבתם בנוגע לרווחה. לרווחה כן יש לי תשובות. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> העניין של זליגת נשק חוקי. << אורח >> כנרת מנגן אלמליח: << אורח >> על זה כן יש לי תשובות. על הנושא של העברת המידע, הסוגייה שהעלתה הגברת לרה, לזה אין לי תשובות. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אוקיי. אבל לסוגיית הנשק? << אורח >> כנרת מנגן אלמליח: << אורח >> לסוגיית הנשק? אין בעיה. בנוגע למידע שמועבר ממשרד הרווחה בתהליך קבלת רישיון הנשק, לאחרונה, באמצע יוני 2025 תוקן חוק כלי ירייה, ולראשונה הורחבו אפשרויות הדיווח של עובד סוציאלי, שבעקבות התיקון הוא יוכל לדווח על מסוכנות ממטופל המבקש רישיון להחזקת כלי ירייה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> עוד הפעם, הלכתי לאיבוד. << אורח >> כנרת מנגן אלמליח: << אורח >> עד שתוקן החוק, למעשה חובת העברת המסוכנות חלה רק על מי שמחזיק בכלי ירייה. החל מאמצע שנה שעברה, למעשה גם אפשר להעביר הערכת מסוכנות כלפי מי שמבקש כלי ירייה. אז בעצם יש לנו אפשרות לפסול מישהו שמבקש כלי ירייה בגין הערכת מסוכנות שמועברת על ידי הרווחה, בממשק טכנולוגי, שגם זה חידוש. זה משהו שהרבה מאוד שנים לקח עד שקרה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אני לא יודעת איך זה לא קרה מלכתחילה. זה הזוי שזה לא קרה מלכתחילה. << אורח >> כנרת מנגן אלמליח: << אורח >> אני מסכימה איתך. המון שנים, עוד החל מהמלצות ועדת דן רונן אי שם בשנת 2017, אם אני זוכרת נכון. המון שנים זה לקח. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> כן, אבל עשו פה מהלך שמאוד מאוד מרחיב את מתן הנשק, אז הבסיס הוא, לפחות באותה נשימה, לתקן את זה שמי שמבקש כבר נבדוק אותו. << אורח >> רבקה ליאון זדה: << אורח >> כן, אבל אי אפשר לתת לעובדות הסוציאליות את האחריות על זה שהמדינה החליטה להפריט את הביטחון הלאומי. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> לא, אבל למה להפיל את זה על העובדות הסוציאליות? << אורח >> רבקה ליאון זדה: << אורח >> חד משמעית, זה מה שאני אומרת. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> לא הבנתי. עוד פעם, תסבירי לי. << אורח >> רבקה ליאון זדה: << אורח >> כמו שאני מבינה, מה שקורה היום זה שעובדת סוציאלית יכולה באופן וולונטרי לדווח על זה שמישהו בטיפולה עומד לבקש רישיון לנשק, נכון? << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> או ביקש, או מחזיק. << אורח >> רבקה ליאון זדה: << אורח >> אז א', עובדות סוציאליות לא בהכרח יודעות אם מי שבטיפולם הולך לבקש נשק או לא, ו-ב', אנחנו לא רוצים שאנשים יימנעו מלפתוח תיק ברווחה או לגשת לטיפול בגלל שאולי אחר כך הבן זוג לא יוכל לקבל רישיון לנשק. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אז מה הפתרון? << אורח >> ורד בר: << אורח >> צריך להבין שכרגע גם בתיקון לחוק שתוקן, הוא לא באמת הרחיב משמעותית את המקום של משרד הרווחה. בעוד שלגבי משרד הבריאות ולמשטרה, אגף כלי ירייה פונה אליהם ואומר להם, האם יש לכם מידע על האדם הזה והזה, האם הוא מוכר לכם? << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> זה לא ככה. << אורח >> ורד בר: << אורח >> לא, בהקשר של משרד הרווחה, זה רק אם אותה עובדת סוציאלית מזהה מסוכנות, היא היחידה שיתנו לה להעביר מידע. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> ויש לי שאלה, אם המשרד היה פונה אליכם ושואל, זה בסדר? << אורח >> רבקה ליאון זדה: << אורח >> אנשים מוכרים לרווחה על מגוון מאוד רחב של בעיות וקשיים. לא כל אדם שיש לו ילד עם מוגבלות. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אבל אם היה הפוך, ואת לא היית צריכה למרקר ולהגיד להם, זה אל תתנו לו נשק, אלא הפוך, הם היו באים ואומרים לך, זה ביקש, זה בסדר? << אורח >> רבקה ליאון זדה: << אורח >> להבנתי זה מה שקורה עכשיו. זה משהו מאוד מורכב שאני חושבת שצריך להתייחס אליו בדיון נפרד, אולי מצומצם יותר. << אורח >> ורד בר: << אורח >> אני גם רוצה להוסיף, שבחודש מאי נעשה דיון בוועדה לביטחון לאומי, שבו משרד הרווחה בא והציג כבר איזשהו מתווה למעורבות יותר רחבה שלהם, מעבר לאותו תיקון לחוק שנעשה, זה היה ממש במקביל, ומאז בעצם לא חזרנו לדיון הזה, לא קרה כלום. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> תקשיבו, אני רוצה להציע כדי להתייחס לזה ברצינות, זו סוגיה כבדה. אני מציעה שבדיון הבא, לפני הפרק הרוחבי, אנחנו נעשה תת-דיון רק לעניין של הנשקים, אוקיי? רק לסוגיה הזאת, כי בחמש דקות שנותרו לי אני בוודאי לא יכולה להתעמק בזה. רועי, בסדר? נשק נעשה בנפרד. יש לנו עוד דיון, אז לפניו תצמיד לי עוד דיון על הנשק. כרגע אני לא אפתח את הסוגייה הזו. קרוליין מלשכת עורכי הדין, רצית להתייחס? << אורח >> קרוליין עידן: << אורח >> רציתי להתייחס, אבל הזמן שלנו קצר. בהמשך להערה של הנהלת בתי המשפט לגבי ההכשרות של עורכי הדין, אנחנו פועלים כל הזמן להכשיר את עורכי הדין בהכול. כן, אני אדאג היום, אחרי הישיבה, בתפוצה רחבה שכל עורך דין לענייני משפחה יקבל שוב את העדכון ואת התיקונים. תודה רבה לך. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> מעולה, זה חשוב. יש פה נציג של מועצת תלמידים? אני לא אשן בלילה אם אני לא אתן לו לדבר. אתה האחרון החביב, אני אחריך מסכמת. כל מי שלא הספיק, יש לנו עוד דיוני המשך. סליחה, עשיתי כמיטב יכולתי. << אורח >> רועי בני: << אורח >> תודה רבה. שלום לכולם. אני רועי בני, תלמיד כיתה י״ב, ואני נציג מועצת התלמידים והנוער הארצי. כשאני מדמיין מה עובר על ילדים שחווים אלימות במשפחה, הדמעות בעיניים שלי לא מפסיקות לזלוג. הטראומה הקשה של ילדים שעברו ועוברים אלימות במשפחה תבוא לידי ביטוי למשך שנים ארוכות, ולעיתים אף לכל החיים, בפן הרגשי, החברתי, הלימודי, ולעיתים גם הזוגי. המענה החינוכי שאותם ילדים מקבלים, אם בכלל מקבלים, לא מספיק כדי להתגבר על הטראומה שהם עברו ועוברים. זה קורה מכמה סיבות: חוסר הבנה והתמחות בנושא של הצוות החינוכי, וגם המחסור באנשי צוות והעומס הרב המוטל עליהם, מה שלא מאפשר להם להגיש סיוע מספק לאותו ילד או נער שחווה אלימות במשפחה, ואפילו לא לזהות בכלל שהוא חווה אלימות במשפחה. איפה המדינה? איפה המערכת? שנים שהמצב לא מטופל ואף מחמיר. לפעמים זהו ריב אלים בין הורים שמשאיר בילדים צלקת, ולפעמים הריב גם זולג לשימוש באלימות המופנית כלפי הילדים עצמם, מה שמעמיד את הילד בסכנה ומעמיק עוד יותר את הטראומה שהוא חווה. כאשר הילד נחשף לאלימות ואין מי שיסביר לו למה זה לא בסדר להשתמש באלימות, הוא עלול לאמץ את דפוס ההתנהגות האלימה, ובעתיד, כאשר הוא כבר יגדל ויהיה נער מתבגר, ולימים גם איש בוגר, הוא עשוי להיות אלים לסביבה בה הוא נמצא ולפתח מערכת יחסים אלימה, ויהיה קשה מאוד עד בלתי אפשרי לחנך אותו לדפוס התנהגות אחר. בשנים האחרונות חלה עלייה חדה במספר מקרי האלימות, והנתון הזה לא פסח על בתי הספר. ההפך הוא הנכון. עלינו לגנות כל סוג של אלימות שהיא. ובנוסף, עלינו לוודא כי מערכת החינוך תשים דגש של חינוך לסובלנות ולקבלת האחר, ומתן אפס סובלנות לאלימות. צו השעה מחייב אותנו לבנות תוכנית חינוכית מקיפה לזיהוי ומניעת אלימות בחברה ובמשפחה, שתועבר לכל שכבות הגיל ולכל המגזרים בלי יוצא מן הכלל. רק ככה נוכל למגר את תופעת האלימות בבתי הספר, במשפחה ובעתיד גם בחברה, וליצור עתיד טוב יותר במדינה גם לילדים וגם למבוגרים. תודה רבה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> תודה לך. כל הכבוד, הבאת לנו אחלה נימה לסיים איתה את הדיון. נסכם את זה ככה. ברשימת תיקוני החקיקה, שאנחנו נכין ריכוז של כל התיקונים שעלו פה ואנחנו נעביר את זה לרחל מייעוץ וחקיקה. בסדר, רחל? ככה, חוק זכויות החולה זה כבר בתהליך מתקדם. אנחנו מבקשים שזה יזורז, נפנה למשרדים הרלוונטיים ונכניס את זה גם לדוח שלנו. אחר כך יש את סעיף 3 שאנחנו רוצים לתקן בחוק מניעת אלימות במשפחה, ששם יש גם את העניין של הסמיכות לבקשת הצו, שבעצם למדנו שלפעמים במציאות האישה נמצאת במקלט או שקורים דברים בשטח שבמבחן התוצאה הסמיכות של אירוע אלימות לבקשת הצו אין סמיכות, אבל זה בגלל שהיא במקלט, אז זה לא אומר שלא צריך צו הגנה. אז צריך לתקן את זה. וגם את משך הזמן המקסימלי שהוא כיום, עושים לשלושה חודשים ואז מאריכים כל פעם עד לכל היותר שנתיים, גם פה יש בעיה, כי לפעמים צריך צו הגנה ליותר משנתיים, כמובן במקרי קצה, אבל צריך, אז גם את זה צריך לתקן. אני עוברת לתיקון הבא שדיברנו עליו, תיקון 19, שזה האיזוק האלקטרוני. הנקודות שעלו הן – להוריד את התנאי של ההרשעה הקודמת. אנשי מקצוע פה אמרו, יש סעיף סל שבמסגרתו גם אם אין הרשעה קודמת ניתן לקבל איזוק, אבל אנחנו לא חושבים שזאת דרך המלך, אנחנו חושבים שדרך המלך זה לתקן את זה, לבחון את זה. גם כאן יש את ה'עד שנתיים', ומאותו נימוק, ייתכן שגם כאן במקרה קצה צריך יותר משנתיים, ולא נכון להגביל לשנתיים. ה-15 קילומטרים, למדתי בוועדה שלמרות שנכתב 15 קילומטרים, במקרים שונים כן מאפשרים מרחק קצר יותר, אבל אם בעתיד כשמתקנים את החוק צריך לתת לזה ביטוי, שלפעמים זה לא 15, מה את אומרת? ה-15 לא מופיע בחוק? זו חוות דעת, אוקיי, אז זו לא חקיקה, בסדר גמור. ונקודה מאוד חשובה שעלתה פה, זה שצריך ללכת למהלך שגורם שאינו מדינתי יגיש את הבקשה לאיזוק אלקטרוני. זה לא בהכרח מחייב תיקון חקיקה, ייתכן שאפשר לעשות את זה כבר עכשיו, וזה נשמע רעיון בכיוון מאוד נכון. ועוד נקודה שעלתה בהקשר לתיקון 19, זה שכל המערכות חייבות להכיר ולהציע את זה בצמתים הנכונים, אם זו המשטרה, הרווחה, הרשויות המקומיות וכל מי שבאקו-סיסטם, שמעניק שירות, שרואה את הלקוחות הפוטנציאליים. אני עוברת לתיקון 18. למדנו שהוקצו לו במסגרתו 25 תקנים לעו"סים, ובפועל אוישו רק שבעה תקנים. ואז רק ממאי 2025 המערכת כוילה, והיה אפשר להתחיל להפנות ממערכת בתי המשפט לעו"סים שיפנו לטיפול של גברים. וגם זה רק בחלק מבתי המשפט באזורים גיאוגרפיים מסוימים. אז קודם כל צריך לאייש את המערכת, ואני מבקשת שגם תהיה כבר היערכות להארכה של הוראת השעה, כיוון שהלכה למעשה לא היה לנו זמן לבחון את זה. זה עבר באוגוסט 2022, במאי 2025 התחיל ביצוע חלקי, ועדיין אנחנו בחלקיות כיוון שיש איוש מאוד נמוך של המשרות, גם בפריסה גיאוגרפית. וכשמדברים על 105 הפניות מתוך 10,000 בקשות לצווי הגנה בממוצע בשנה, אנחנו מבינים שהמספרים הם מאוד מאוד נמוכים. אז צריך לאייש, וצריך להאריך את הוראת השעה. אני מבקשת שאת החיבור בין אורטל, שדיברה פה בוועדה, למערכת הרווחה, אנא טפלו במקרה הפרטי. אני אודה, כי אנחנו מתעסקים במאקרו ובמדיניות, אבל בסוף יש פה אנשים. תודה רבה. אנחנו נרכז את כל ההצעות לתיקוני חקיקה שעלו פה ונעביר לייעוץ וחקיקה, לרחל ספירו. אני מבקשת לבחון גם את הרעיון של צדק מאחה במסגרת הרשות לשיקום האסיר. ההצגה שלכם הייתה מדהימה בעיניי. הנתונים שלכם משנים צורת חשיבה, משנים את הקיבעון המחשבתי, למרות שהם מנוגדים לאינטואיציה, אבל עם תוצאות קשה להתווכח. ולכן צריך לבחון את המודל הזה של שחרור מוקדם ושיקום בקהילה, גם כי זה יותר אפקטיבי וגם כי זה יותר זול. אם צריך שזה ירגיש יותר טוב בבטן, גם יש דרכים לעשות את זה, שיתרמו חזרה לחברה שהם כל כך פגעו בה. אפשר למצוא את הדרך גם שזה לא ירגיש מעוות, לא ירגיש פרס. ואת נושא הנשק, חלוקת הנשקים, שבאמת הקצב מאוד גדל ואנחנו רוצים להתמקד בשאלה איך מונעים שהנשק החוקי יזלוג לשימושים שאינם חוקיים, עם זה נפתח את הדיון הבא. תודה רבה, היה מאוד מלמד. תודה לכל האנשים הטובים שטרחו והגיעו היום. אני נועלת. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 14:13. << סיום >>