פרוטוקול ועדה
הכנסת העשרים-וחמש
מושב רביעי
פרוטוקול מס' 538
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שני, כ"ט בשבט התשפ"ו (16 בפברואר 2026), שעה 11:28
סדר היום:
<< נושא >> מעקב אחר יישום תקנות חינוך חינם לילדים חולים (תוכנית חינוך לילדים מאושפזים וילדים חולים בביתם), התשפ"ד - 2024<< נושא >>
נכחו:
חברת הוועדה:
עדי עזוז – מ"מ היו"ר
מוזמנים:
ורד יחזקאל
–
ממונה על היחידה לתלמידים חולים בביתם, משרד החינוך
רחל אלג'ים
–
מפקחת, אגף בכיר חינוך מיוחד, משרד החינוך
לירון בן חקון
–
מדריכה ארצית, היחידה לתלמידים חולים בביתם, משרד החינוך
טלי אולשטיין
–
מדריכה ארצית, אגף חינוך מיוחד, משרד החינוך
מיכל ברוש
–
מורה, רכזת כיתות אונקולוגיה, אחראית אשפוזים ארוכי טווח, משרד החינוך
עדי נועם
–
עו"ד, לשכה משפטית, משרד החינוך
מנחם גולדין
–
עו"ד, מנהל תחום שילוב בחינוך, נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, משרד המשפטים
עידית צוריאל
–
עו"ד, המחלקה למשפט ציבורי-חוקתי, משרד המשפטים
מיכל גלסר
–
מפקחת ארצית, המערך הטיפולי, האגף להכשרה מקצועית, משרד העבודה
אתי וייסבלאי
–
מרכז המחקר והמידע של הכנסת
לירון כרמלי
–
מנהלת אגף חינוך, רווחה צעירים, מרכז שלטון אזורי
קובי בן חמו
–
מנהל בית ספר שיקומי, בית חולים אלין
מירה קלף אסולין
–
מנהלת המרכז החינוכי הדסה, בית חולים הדסה
נעמה אלבז
–
מנהלת קשרי ממשל, עמותת גדולים מהחיים
שרונה נמר
–
יו"ר, המטה לקידום החינוך לילדים חולים
נלה דוידוב
–
מנכ"לית, המטה לקידום החינוך לילדים חולים
יונית בנט לוי
–
אחות בדימוס, מתנדבת - הקואליציה למחלות נדירות
תהילה בוקובזה
–
נציגה, מועצת התלמידים והנוער הארצית
משתתפות באמצעים מקוונים:
ד"ר יסכה כהן
–
מנהלת, מחלקת בקרות קופות חולים, משרד הבריאות
בשארה אילהאם
–
מורה
ייעוץ משפטי:
נירה לאעמי רכלבסקי
מנהלת הוועדה:
אתי דנן
רישום פרלמנטרי:
א.ב., חבר תרגומים
רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.
<< נושא >> מעקב אחר יישום תקנות חינוך חינם לילדים חולים (תוכנית חינוך לילדים מאושפזים וילדים חולים בביתם), התשפ"ד - 2024<< נושא >>
<< דובר >> היו"ר עדי עזוז: << דובר >>
צוהריים טובים, היום יום שני, כ"ט בשבט התשפ"ו, 16 בפברואר 2026. אנחנו פותחים את הדיון, מעקב אחר יישום תקנות חינוך חינם לילדים חולים (תוכנית חינוך לילדים מאושפזים וילדים חולים בביתם), התשפ"ד-2024. זה דיון שני שאנחנו עושות לדעתי בחודש האחרון, בתוך חודש. בדיון הקודם עלו, אני חייבת להגיד, דברים טובים והתקדמות טובה של משרד החינוך. זה באמת מראה על הרצינות ושלקחתם את המשימה בשתי ידיים, וגם על העלייה בכמות הילדים שמקבלים את השירות. אני זוכרת שבאמת עוד בקדימה מדע המצב היה הרבה יותר רע, אז על זה באמת הוועדה מברכת.
כן עלו גם אתגרים נוספים בעיקר מהמשפחות ומהארגונים על הטופס עצמו, על ההגשה. היו לנו הרבה שאלות על נתונים בדיון הקודם, שלא התקבלו לפני. הפעם באמת שלחתם את המצגת. אנחנו שמחות על כך. אני אשמח שמישהי מכם שתירצו ממשרד החינוך, תתחיל עם נתונים מהמצגת. הבנתי שאתן לא רוצות להציג אותה, או שאתן רוצות להציג אותה?
<< אורח >> ורד יחזקאל: << אורח >>
אנחנו יכולים גם להציג את זה בעל פה.
<< דובר >> היו"ר עדי עזוז: << דובר >>
אז בעל פה, אין שום בעיה. בבקשה.
<< אורח >> ורד יחזקאל: << אורח >>
שמי ורד יחזקאל ואני ממונה על היחידה לתלמידים חולים במשרד החינוך. לגבי הנתונים, אז סך הכול פניות שהוגשו למוקד, בזה עצרנו בפעם הקודמת, 4,013 פניות, מתוכן מספר הפניות שאושרו, 2,992 שזה 75%. אני עוד מעט אפרט איפה ה-25% האחרים כי על זה גם הייתה שאלה בפעם הקודמת. כל הנתונים פה הם לתשפ"ה.
<< אורח >> שרונה נמר: << אורח >>
על השנה אין לכם נתונים?
<< דובר >> היו"ר עדי עזוז: << דובר >>
מי שמדברת, שתיקח מיקרופון ותתחיל עם שם מלא ותפקיד לפרוטוקול כדי להקל.
<< אורח >> שרונה נמר: << אורח >>
שרונה נמר, יושבת-ראש המטה לקידום החינוך לילדים חולים. שאלתי לגבי נתונים מהשנה גם כן, לדעת מה קורה.
<< דובר >> היו"ר עדי עזוז: << דובר >>
אני מציעה שהמשרד יסיים להציג. תרשמו את השאלות ואז נעביר אליכם, בסדר?
<< אורח >> שרונה נמר: << אורח >>
תודה.
<< אורח >> ורד יחזקאל: << אורח >>
דיברנו על 4,013 פניות. מספר הפניות, בקשות שנסגרו ממספר סיבות, יש לנו כל מיני סיבות. זה 22% מהפניות. יש מספר סיבות עיקריות שבגללן הם לא קיבלו את המענה. הורים שמשכו את הבקשה, 92 פניות. לדוגמה, הם היו בתהליך שיבוץ או הורים שהבינו שהם מעדיפים להעביר את הילד שלהם למסגרת אחרת מותאמת יותר. העלו בשוגג זה 258 פניות. מה זה אומר? לדוגמה, הורים שהתכוונו להגיש לוועדת זכאות ואפיון והגישו לתלמידים חולים בביתם, או תלמידים שהתכוונו להגיש בקשה לחינוך ביתי והבקשות הגיעו אלינו, שזה לא מעט פניות כאלה.
<< דובר >> נירה לאמעי-רכלבסקי: << דובר >>
258 הגישו בשוגג?
<< אורח >> ורד יחזקאל: << אורח >>
כן.
<< דובר >> היו"ר עדי עזוז: << דובר >>
זה לא מעט.
<< אורח >> ורד יחזקאל: << אורח >>
נכון. 484 פניות לא עמדו בתנאי הסף. לדוגמה, אישור רפואי המפנה להמשך טיפול רפואי, רופא שנתן מכתב להורים לגשת למשל לאורתופד או לגשת לרופא אחר ואז העלו בכל זאת הפנייה אלינו, אז אנחנו החזרנו את זה להורים שימשיכו להמשך טיפול רפואי.
<< דובר >> נירה לאמעי-רכלבסקי: << דובר >>
זה רופא שכתב שהילד צריך להיות בביתו ובמקביל הפנה לאורתופד?
<< אורח >> ורד יחזקאל: << אורח >>
אצלנו זה עדיין רשום כפנייה, לכן הפנייה היא נכללת בתוך ה-4,013.
<< דובר >> נירה לאמעי-רכלבסקי: << דובר >>
אבל אם הרופא כתב שהוא צריך להיות בביתו?
<< אורח >> ורד יחזקאל: << אורח >>
לא, הוא לא רשם שהוא צריך להיות בביתו. צריך להיות בביתו זה משהו אחר כמובן. בתנאי שרופא הפנה אותם לטיפול אחר. הוא לא חולה בביתו.
אישור רפואי שהוא מתחת ל-21 יום או תלמיד מעל גיל 18 בחינוך הרגיל או מעל גיל 21 בחינוך המיוחד. תלמיד ללא שיבוץ במצבת תלמידים. זה קורה לא מעט ואז אנחנו גם מסייעים להם במידה והוא באמת זכאי. אנחנו מסייעים גם בעניין הזה של השיבוץ.
<< דובר >> היו"ר עדי עזוז: << דובר >>
זאת שאלה שגם עלתה בפעם הקודמת וזה אולי אפילו קצת לקונה בתוך הדבר הזה, כי הרבה מהם באמת הם בלי שיבוץ, אז השאלה כמה יש כאלה?
<< אורח >> ורד יחזקאל: << אורח >>
אני לא יודעת להגיד לך מספר, כמה תלמידים ללא שיבוץ, אבל אם ציינו את זה, זאת אומרת בזמן שבדקנו יש לא מעט תלמידים שהיו ללא שיבוץ. מעבר דירה או - - -
<< דובר >> היו"ר עדי עזוז: << דובר >>
אנחנו נשמח לנתון הזה לוועדה, אני גם אגיד למה. זה לא רק שזה באמת הרבה, כי הרבה מהם בטח בחינוך המיוחד. אם יש ילדים שהייתה להם התנהגות מאתגרת ולא הצליחו או רגרסיה בבית הספר, אז בעצם מוציאים אותם. עדיין אין להם שיבוץ, אז הם לא חוסים תחת החוק. השאלה באמת כמה כאלה יש לנו, כדי שנראה אם זה משהו שצריך להתייחס אליו נקודתית.
<< אורח >> ורד יחזקאל: << אורח >>
מאה אחוז. רשמתי לפניי.
תלמידים מאושפזים שהגישו אלינו, זה נמצא במקום אחר. אנחנו לא נותנים שירות לתלמידים מאושפזים. משפחה שדיווחה שהיא לא בארץ וביקשה לקבל את השירות, גם זה קרה לנו. סיבות נוספות זה 74 כמו פניות כפולות. מה שהיה עד היום, כל פעם שמשפחה נכנסה לפורטל להגיש בקשה, היא פתחה פנייה. אותה משפחה שנכנסה לפורטל ארבע פעמים או כדי להשלים מסמכים או מכל מיני סיבות, לראות אם יש תשובה או משהו כזה, זה נפתח כפנייה. היום אנחנו עושים הסדרה. כל משפחה שתפתח, יהיה לה מספר פנייה ואז הם יגיעו ישר לפנייה שלהם וזה לא יספר לנו כמספר פניות.
<< דובר >> נירה לאמעי-רכלבסקי: << דובר >>
זה נכון שזה עובר דרך מערכת הזיהוי הממשלתית?
<< אורח >> ורד יחזקאל: << אורח >>
כן.
<< דובר >> היו"ר עדי עזוז: << דובר >>
צריך לעשות את הזיהוי הכפול הזה?
<< דובר >> נירה לאמעי-רכלבסקי: << דובר >>
כן.
<< דובר >> היו"ר עדי עזוז: << דובר >>
זה אירוע.
<< אורח >> שרונה נמר: << אורח >>
גרוע מאוד כי יש הרבה הורים שלא יכולים להירשם. לפחות 50% מהמשפחות, אין להם שני אמצעי זיהוי, אז הם לא יכולים להירשם. אם אתה לא נרשם במערכת הזדהות ממשלתית, אתה גם לא יכול להירשם לפורטל ואז איך אתה תגיש ואיך תעקוב אחרי התשובות של המוקד?
<< דובר >> נירה לאמעי-רכלבסקי: << דובר >>
למה זה דרך מערכת הזיהוי הממשלתית?
<< אורח >> ורד יחזקאל: << אורח >>
אני חושבת שזה איזה שהוא מהלך של המדינה.
<< דובר >> נירה לאמעי-רכלבסקי: << דובר >>
המדינה לא מחייבת. יש איזה רצון של המדינה באמת לנוע לכיוון שכל השירותים הציבוריים יהיו דיגיטליים, אבל עדיין כשתיקנו את חוק תקשורת דיגיטלית, במקרה אני טיפלתי בזה, הוכנס גם סעיף של מענה הולם שהכנסת הכניסה. אני הצעתי להכניס סעיף כזה שאומר שעדיין למי שאין לו מיומנות או מי שלא יכול. יש אוכלוסיות שלמות שלא קרובות בכלל לקבל שירות דרך מערכת הזיהוי הממשלתית, עוד קודם אפילו.
<< דובר >> היו"ר עדי עזוז: << דובר >>
גם האוכלוסייה הכללית. לכי עכשיו תמצאי את הדרכון ומתי יצאת פעם אחרונה מהארץ, מתי הנפקת את תעודת הזהות. לא לכולם זה פשוט.
<< דובר >> נירה לאמעי-רכלבסקי: << דובר >>
מערכת הזיהוי היא חולייה יותר גבוהה באי-נגישות הדיגיטלית שיש לחלק מהאנשים. השאלה אם אתם לא יכולים לבקש ממערך הדיגיטל, דווקא בעניין הזה בואי נגיד אבטחת מידע, הזיהוי של האנשים באמת פחות קריטי פה כי אתם בסוף אחר כך מגיעים לאנשים, אתם רואים את הזיהוי בין הילד להורה. שם לא קריטי שיהיה ברור מי מקבל את השירות.
<< אורח >> ורד יחזקאל: << אורח >>
אני חושבת שגם אחת המחשבות הייתה שזה בעצם מערכת שהיא מאוד מאובטחת.
<< דובר >> נירה לאמעי-רכלבסקי: << דובר >>
אני אתקן את עצמי. כאן אין קריטיות בכניסה שמישהו יזייף זהות. כשאתם נכנסים כבר לתוך הדברים, אתם מקבלים צילום תעודת זהות, אתם מזהים את הילד מול מערכת חיצונית. כולנו בעד אבטחת מידע ואי זיוף, אבל דווקא במקרה הזה העניין של לתת מענה הולם ושאנשים באמת יוכלו להגיש, עולה על העניין של אותו זיהוי חד-חד-ערכי שבאמת המדינה שומרת לדברים משמעותיים.
<< אורח >> ורד יחזקאל: << אורח >>
אני אציין לגבי אותן משפחות שלא מצליחות להיכנס בגלל באמת קושי טכנולוגי כזה או אחר. הם מרימים טלפון למוקד והמוקד יכול להשתלט להם על המחשב. זה קורה לא מעט והוא עוזר להם להעלות את הפנייה, או שהמוקד שולחים את זה למייל והמוקד מעלה בעצמו.
<< אורח >> נלה דוידוב: << אורח >>
איך הם יודעים מלכתחילה להגיע למוקד?
<< אורח >> ורד יחזקאל: << אורח >>
מה זאת אומרת? קודם כל יש באתר. איך הם ידעו להיכנס לפורטל?
<< אורח >> נלה דוידוב: << אורח >>
רוב הפניות מגיעות אלינו ואנחנו מגלגלים אליכם. אותם אנשים שהם לא דיגיטליים, הם מגיעים אלינו. אנחנו מרכזים, שולחים ומצפים שאתם תעבירו.
<< אורח >> ורד יחזקאל: << אורח >>
אתם מצפים וזה קורה, נכון? אין פנייה שמגיעה אלינו והיא לא מטופלת מיידית. אין דבר כזה.
<< אורח >> נלה דוידוב: << אורח >>
כן, אבל אנחנו לא עובדים בשביל המוקד לילדים חולים, נכון? אתם אמורים להנגיש את השירות. אנחנו לא עובדים בשבילכם. אנחנו נותנים מענה לאותם הורים שמסתבכים. אנחנו פה כדי להעלות איזו שהיא בעיה שתוכלו לפתור אותה, כי בסוף יש הרבה מגזרים שהם לא שולטים דיגיטלית באופן הזה. צריך למצוא איזה שהוא מענה. אנחנו בסוף מקבלות מלא פניות.
<< אורח >> שרונה נמר: << אורח >>
חשוב לציין גם שהורים לא יודעים שיש תשובות בפורטל. נגיד יש בעיה, הורים הגישו מסמכים במייל ויש תשובה בפורטל שהמסמך נפסל מאיזו שהיא סיבה. הורים מחכים כי הם לא יודעים שיש תשובה, ואז אחרי חודש, חודש וחצי, חודשיים הם פונים אלינו ואנחנו פונים אליכם ואז מסתבר שפתאום אנחנו מגלים שבפורטל יש מלא תשובות.
עוד משהו לגבי הפורטל. סליחה שאני מתפרצת אבל זה באמת קריטי. בכל פעם שהורה פונה ומבקש למשל שתחזור רפרנטית מהמוקד או שיחזרו כי הם שאלו שאלה, נכנסים לפורטל ורואים שהפנייה נסגרה. אם הפנייה נסגרה אז היא לא טופלה.
<< אורח >> ורד יחזקאל: << אורח >>
אני חושבת שזה מקרה ספציפי.
<< אורח >> שרונה נמר: << אורח >>
זה לא ספציפי.
<< אורח >> ורד יחזקאל: << אורח >>
זה לא רווח כי רוב התלמידים באמת מקבלים מענה.
<< אורח >> נלה דוידוב: << אורח >>
לא דיברנו על מענה. דיברנו על שיחה. אני אתן דוגמה אישית. לצורך העניין, שעות סיוע לילד. אנחנו בהמשך טיפול. מה אני מקבלת באימייל? נסגרה הפנייה. טופלה. לא, נעשתה שיחה. אחרי כל שיחה שנעשית אתכם יוצאת פנייה באימייל שהפנייה טופלה והסתיימה, ואז אותו הורה מתחיל לחפש אתכם, מתחיל לחפש אותנו. הפנייה לא הסתיימה.
<< אורח >> ורד יחזקאל: << אורח >>
זה מאוד חשוב מה שאת אומרת. אנחנו עכשיו עושים שינוי בכל ההסדרות האלה. כל משפחה שמקבלת את הזכאות, הם מקבלים גם מכתב. גם לא זכאות. גם אם יש נגיד דחייה, יש להם מכתב מסודר עם הנימוקים. זה הדבר שאנחנו עובדים עליו. המכתבים מוכנים. צריך כל מיני אישורים. צריך לראות איך מעלים את זה למקום הנכון. אנחנו על זה.
<< אורח >> לירון בן חקוי: << אורח >>
לירון בן חקון, אני מדריכה ארצית של תלמידים חולים בביתם. אני רק רוצה להתייחס בנוגע למה ששרונה אמרה. אנחנו עובדים עכשיו עם התקשוב בדיוק על המערכת כדי שכשתהיה פנייה, תוכלו לראות את הסטטוסים של הפנייה ואז אתם לא תיראו יותר "נסגר", "טופל", אלא אתם תיראו את הסטטוסים של הפנייה. יהיה מספר פנייה ואז תוכלו לראות באמת את הסטטוס וזה לא יהיה כל פעם פנייה חדשה.
<< דובר >> נירה לאמעי-רכלבסקי: << דובר >>
מה לגבי לשלוח SMS, יש לך הודעה חדשה בפורטל?
<< אורח >> לירון בן חקון: << אורח >>
גם יש חיווי של SMS. זה יגיע בפורטל ויש עדכון גם במייל וגם ב-SMS.
<< אורח >> נלה דוידוב: << אורח >>
בהמשך למכתבים שאתם הולכים להוציא, יש חלק מההורים שכן קיבלו, אממה, אתם שולחים זכאות ומכאן מה קורה? ההורה צריך לחפש אתכם. למה הורה צריך לחפש אתכם? יצאה זכאות אישור, ההורה מתחיל לחפש אתכם ואז מתקשר אלינו.
<< אורח >> ורד יחזקאל: << אורח >>
לא הבנתי מה את אומרת.
<< אורח >> נלה דוידוב: << אורח >>
יצאה זכאות שהילד קיבל את התוכנית. יצא מכתב. מי מלווה את זה הלאה? ההורה צריך להתחיל לחפש את המוקד.
<< אורח >> ורד יחזקאל: << אורח >>
מה פתאום. אין דבר כזה.
<< אורח >> נלה דוידוב: << אורח >>
יש דבר כזה.
<< אורח >> ורד יחזקאל: << אורח >>
אם יש מקרים שהם מקרים שהם יוצאי דופן, אנחנו מטפלים בהם. מקרים נקודתיים, מטפלים. אין דבר כזה שהורה יחפש את המוקד שלנו.
<< אורח >> נלה דוידוב: << אורח >>
עם המכתב מישהו מתקשר?
<< אורח >> ורד יחזקאל: << אורח >>
יש לנו את המומחיות הפדגוגיות ויש לנו את המדריכות המחוזיות והם על הדברים לפי רשימת שמות. יש לנו סטטוסים מידי יום עם המחוזות, ואנחנו עוברים ילד-ילד שיש איתו איזה שהוא עניין. אין דבר כזה שהורה יחפש את מי שנותן לו שירות. לא קורה. אם יש מקרה כזה, זה מטופל, ואני אומרת את זה באמת חד משמעית. זה בנפשנו. אנחנו עושים באמת עבודה שהיא לא עבודה משרדית. אנחנו עובדים מכל הלב ומכל הנשמה, וכל ילד, אנחנו לוקחים אותו באופן אישי. חשוב לנו שכל ילד יקבל את המענה. יש מקרה כזה שחלילה משפחה, משהו הלך לאיבוד בדרך, אז זה יכול לקרות כשיש כל כך הרבה אנשים וכל כך הרבה משפחות. זה מטופל באופן מיידי. אני גם לא אומרת תוך שבוע. באופן מיידי דבר כזה.
<< דובר >> היו"ר עדי עזוז: << דובר >>
תודה, ורד.
יש לי שאלה בנוגע לנתונים. האם יש לכם גם פילוח לפי חברה יהודית, ערבית, חרדית?
<< אורח >> ורד יחזקאל: << אורח >>
לכאן לא הבאנו את הנתונים האלה. זה לא משהו שהתבקשנו אז לא הבאנו, אבל בוודאי שיש אצלנו.
<< דובר >> היו"ר עדי עזוז: << דובר >>
גם הממ"מ וגם אנחנו נשמח לפילוח הזה.
בבקשה גבירתי, רק שם ותפקיד לפרוטוקול.
<< אורח >> נעמה אלבז: << אורח >>
בוקר טוב, נעמה אלבז, עמותת גדולים מהחיים, מנהלת קשרי ממשל. יש לי כמה שאלות. אני לוקחת אפילו שלושה צעדים אחורה. קודם אתחבר למה שאמרתם, שזה מדהים בעיניי.
בהמשך למה שאמרה היושבת-ראש, האם יהיה איזה שהוא פילוח של הילדים שאושרו ובתוך התוכנית כפי שאתם קוראים לה, לפי גילים ולפי הסיבה שהם בבית? עמותת גדולים מהחיים מלווה ילדים חולי סרטן, ילדים אונקולוגיים. אנחנו לא יודעים על כל ילד וילד, מי נמצא בתוכנית, מי לא נמצא בתוכנית, בעיקר כי זה דינמי וזה משתנה כל הזמן, אבל לכם זה בוודאי כתוב באיזה שהוא מקום. האם ייצא איזה שהוא דוח אפילו בהמשך כדי שנוכל לדעת כמה ילדים מתוך אותם 4,013 שציינת, הם ילדים אונקולוגיים?
<< אורח >> ורד יחזקאל: << אורח >>
סיבה, אנחנו לא יכולים לדעת. אנחנו לא יכולים לשאול. האישור הרפואי ברוב המקרים לא כותב מה הסיבה, אז אין לנו דרך ואנחנו גם לא יכולים לשאול את השאלה הזאת על פי התקנות. מבחינת גילים בוודאי יש לנו צעירים יותר, יסודי.
<< אורח >> נעמה אלבז: << אורח >>
האם את יכולה כבר היום לומר לנו מההיכרות שלך את הנתונים, איך זה כרגע מפולח פחות או יותר, אם יש יותר צעירים, יותר תיכוניסטים? איך זה פחות או יותר נראה כרגע? כי אנחנו מרגישים שהמענה הוא יותר טוב באזור התיכון אבל הרבה פחות טוב באזורי יסודי, חטיבה.
<< דובר >> היו"ר עדי עזוז: << דובר >>
בדרך כלל זה הפוך.
<< אורח >> נעמה אלבז: << אורח >>
במקרה שלנו אנחנו מרגישים את זה יותר גם כי אנחנו יותר בקשר עם ההורים האלה, ושוב, זה כשאנחנו שואלים. במקרה שלנו אני מוכרחה לומר שמהבחינה הזאת אין בעיה כזאת של ההורה רץ, כי היה חשוב לנו מאוד להכניס בתקנות, וזה כנראה מתקיים, שאיש הקשר עם האגף הוא מנהל או יועצת, זאת אומרת הם מסייעים להורים כי זה היה חלק מהעניין. אנחנו ביקשנו שהדבר הזה לא יהיה כולו על ההורים כי יש להם מספיק על הראש, אז ההורים באמת מעבירים את המסמכים. כשאני שואלת את ההורה, איך אתם מסתדרים בבית ספר? אתם צריכים שיעורים פרטיים? "בית ספר דואג לנו".
<< דובר >> נירה לאמעי-רכלבסקי: << דובר >>
זו הייתה כוונת התקנות. הייתה כאן העברת אחריות למנהלי בתי הספר.
<< אורח >> נעמה אלבז: << אורח >>
נכון, מכיוון שאנחנו יודעים שההורים, יש להם על הראש כל כך הרבה.
<< דובר >> נירה לאמעי-רכלבסקי: << דובר >>
לא רק זה. המנהל יודע מה תוכנית הלימודים וגם איזה מענים רגשיים צריך.
<< אורח >> נעמה אלבז: << אורח >>
נכון, וזה חשוב גם שהוא ישמור על קשר עם הילד בבית, כי במקרה שלנו לפעמים חודשים והרבה זמן שהם בבית.
עוד משהו שאני רוצה לגעת בו שקודם עלה כאן על עניין של חוסר השיבוץ, וזה משהו שלפי דעתי אנחנו נצטרך לגעת בו Down the Road. יש נשירה סמויה, נשירה גלויה לא בגילים הצעירים, כי הם עברו מחלה והם עברו ניתוחים והם עברו טראומה והסמכות ההורית הלכה לעזאזל. אנחנו יודעים שההורים בעניין הספציפי הזה לפעמים פשוט לא נלחמים איתם. אם המענה קיים ובית הספר בעניין ובית הספר עוזר להם לקבל את השעות, זה יכול גם להקטין את אחוזי הנשירה, כי יום אחד הילדים האלה ישאירו בעזרת השם את הסרטן מאחוריהם, ירצו להמשיך בחיים. חלקם רוצים להגיע לאקדמיה ואז הם מגלים שכל השנים האלה המבוזבזות, לך עכשיו תשלים את הכול. פה התוכנית היא חשובה מאוד כדי לשמור על הרצף החינוכי והרצף הפדגוגי.
רציתי לומר עוד משהו. אנחנו עוד בענייני המודעות, כלומר אנחנו מרגישים שיש שיפור. יותר הורים אומרים, בית הספר עוזר לנו, התוכנית עוזרת לנו, אבל עדיין ישנם הרבה מאוד שלא מספיק מודעים לנושא הזה, אז אנחנו מהצד שלנו יכולים להמשיך ליידע. יש לנו פלטפורמה שבנינו במיוחד שנקראת "זכות גדולה", עם מיצוי זכויות להורים לילדים חולי סרטן, אבל אנחנו נשמח אם אפשר יהיה, מאחר וגם אנשי החינוך במחלקות, זה גם כן מהצוות שלכם, נכון?
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
לא.
<< אורח >> נעמה אלבז: << אורח >>
אין לכם בכלל קשר עם הצוותים? הייתי שמחה מאוד אם המורים או אנשי החינוך שנמצאים במחלקות בבית הספר של בית החולים, כמו שקוראים לזה, יוכלו גם הם ליידע את ההורים שכשהילד חוזר הביתה יש מענה, מכיוון שההורים מקבלים אינפורמציות כשנמצאים במחלקה, אבל זה ממש לא בראש שלהם לחשוב מה יקרה אחר כך עם בית הספר. כרגע קודם כל שהילד יחיה. אחר כך הם לא יודעים. יש לנו שירות שעבדנו עליו כל כך קשה וכל כך הרבה מאמצים הושקעו וזה עובד נהדר, אבל חבל יהיה שלא כל ההורים יהיו מודעים לשירות הזה וינצלו אותו.
אנחנו מציעים שוב לסייע בכל דרך ולהשתתף בימי החשיפה וימי העיון שאתם מקיימים למפקחות, למנהלים, לצוותים החינוכיים כדי קצת להסביר להם מה זה ילד חולה סרטן, שזו מחלה שיום אחד היא מסתיימת, בתקווה, והילד אמור לחזור לחינוך הרגיל.
הדבר האחרון, אם אפשר לשפר בממשק את הטבלה הזאת של כמה שעות זכאות יש לילדים, כיוון שההורים, אין להם התחלה של מושג. הם לא מגיעים כל כך רחוק. זה להיכנס ללינק ועוד לינק. הם לא מגיעים לזה. הם לא יודעים מה מגיע להם. אני מניחה שמנהלים מניחים שהם יודעים, אז הם לא - - -. אם אפשר להנגיש את זה יותר טוב להורים.
<< אורח >> ורד יחזקאל: << אורח >>
כן, אז המידע הזה יהיה בתוך המכתב שדיברנו עליו, מכתבי הזכאות שיישלחו אליהם למייל.
<< אורח >> נעמה אלבז: << אורח >>
תודה רבה.
<< אורח >> ורד יחזקאל: << אורח >>
אני רוצה לענות. אמרת, לא מספיק יודעים בבתי חולים.
<< אורח >> נעמה אלבז: << אורח >>
ההורים לא יודעים.
<< אורח >> ורד יחזקאל: << אורח >>
ההורים לא יודעים. אולי העובדים במחלקות לא מספיק מודעים לזה. אנחנו בדיוק עכשיו מסיימים את התהליך של עבודה. קודם כל אנחנו עובדים עם החינוך המיוחד. אנחנו בדיוק עובדים עכשיו על ממשקי עבודה כדי לייעל את העניין הזה. אנחנו בדיוק סיימנו לכתוב כרטיסי מידע שמיועדים למנהלי בתי הספר, מיועדים גם לצוותים בבתי החולים עם תהליך, מה קורה, מי זכאי ואיך אנחנו מגישים את הבקשה.
<< דובר >> נירה לאמעי-רכלבסקי: << דובר >>
אולי אפשר לשאול באופן כללי איך הפיקוח נחלק בין משרד החינוך לבין משרד הבריאות בכל מה שקשור לבתי החולים? החוק מדבר על סמכות להתקין תקנות. כמובן הסמכות צריכה להיות מחולקת לפי הנושא. שר הבריאות הוא זה שמתקין את התקנות לגבי בתי החולים, ושר החינוך כן צריך לקבוע את ההוראות בדבר הפעלה של מסגרת חינוכית באישור שר הבריאות. זאת ההקמה. מה קורה לגבי הפיקוח בפועל והחלוקה בין המשרדים?
<< אורח >> עדי נועם: << אורח >>
עדי נועם מהלשכה המשפטית במשרד החינוך. כל ההיבטים הפדגוגים הם אך ורק בפיקוח ובאחריות של משרד החינוך. יש לנו מפקחים.
<< דובר >> נירה לאמעי-רכלבסקי: << דובר >>
מאיפה המפקחים?
<< אורח >> רחל אלג'ים: << אורח >>
רחל אלג'ים, מפקחת באגף בכיר חינוך מיוחד, משרד החינוך. ספציפית לשאלה הזאת, המרכזים החינוכיים הם סמלי מוסד שמשויכים לחינוך המיוחד ולכן הפיקוח עליהם נעשה על ידי מפקחי החינוך המיוחד במחוזות.
<< דובר >> היו"ר עדי עזוז: << דובר >>
מה תפקידו של משרד הבריאות בפיקוח? משרד הבריאות פה?
יש בזום משרד הבריאות?
<< דובר >> אתי דנן: << דובר >>
יש, כן.
<< דובר >> היו"ר עדי עזוז: << דובר >>
נשמח לשמוע את הפידבק של משרד הבריאות.
<< דובר >> נירה לאמעי-רכלבסקי: << דובר >>
כמה פעמים בשנה מגיע מפקח לכל בית חולים לילדים?
<< אורח >> רחל אלג'ים: << אורח >>
זה תלוי. כל מפקח במחוז, יש נהגים שונים ונהלים שונים. אין איזה שהוא מפתח על בית ספר רגיל, לא על בית ספר של חינוך מיוחד ולא על מרכז חינוכי. יש הרבה מאוד סוגי התקשרויות.
<< דובר >> נירה לאמעי-רכלבסקי: << דובר >>
אני יודעת שזה תחת חינוך מיוחד אבל אין צורך לערבב עכשיו את המוסדות. המוסד כאן הוא מאוד ברור, מה שאנחנו דנים בו כרגע. אני יודעת למשל שבגיל הרך, פעם בשנה בערך יכולה להגיע מפקחת מטעם משרד החינוך למעון פרטי בגיל הרך, לפעוטות.
<< אורח >> רחל אלג'ים: << אורח >>
לפעמים זה יותר מפעם בשנה כי יש צורך.
<< דובר >> נירה לאמעי-רכלבסקי: << דובר >>
את יודעת מה, אני לא רוצה לדבר דווקא על בתי חולים במרכז. דווקא בתי חולים בפריפריה. יכול להיות שכמה שנים לא יגיע מפקח?
<< אורח >> רחל אלג'ים: << אורח >>
קשה לי להאמין. זה לא סוג ההתקשרות. המפקחים רואים בהם כמנהלים בצוות הניהול שלהם. אני באה ממחוז צפון. אני מכירה את ההתנהלות. המנהלים גם של המרכזים החינוכיים הם חלק מקבוצת המפקחים. יש מפקח ומנהליו. הם חלק מקבוצת המנהלים. הם שותפים לתהליכי פיתוח מקצועי, למפגשים סדורים, והמפקחים מגיעים גם כשגרה לתוך המוסדות האלה. אלה מוסדות חינוך. את אמרת לא להתייחס כרגע לעניין של החינוך המיוחד, אבל זה כן מוסד בתפיסה של המפקח. ביחסים עם מנהל המוסד החינוכי הזה, זה מוסד חינוכי. זה מרכז חינוכי. זה לא בית ספר, אבל זה מוסד ככל המוסדות.
<< דובר >> נירה לאמעי-רכלבסקי: << דובר >>
עכשיו כשהתקנות שונו, שודרגו, יש דרישות נוספות בתקנות מול מנהלי בתי הספר.
<< אורח >> רחל אלג'ים: << אורח >>
אני רוצה בכמה מילים בכל זאת לספר שאנחנו מאוד גאים במרכזים החינוכיים בבתי החולים שנותנים מענה לתלמידים המאושפזים. כדאי לנו לדעת כישראלים שאין לתופעה הזאת אח ורע בעולם לא מבחינת חקיקה, לא מבחינת היקף ולא מבחינת טיב המענים שניתנים מבחינה פדגוגית בתוך המרכזים החינוכיים, החל מהשלב שהחוק הזה נכנס לתוקפו ב-2001. יש לנו כאן נציגות מהדסה.
<< דובר >> נירה לאמעי-רכלבסקי: << דובר >>
יש גם נציג מבית חולים אלין.
<< אורח >> רחל אלג'ים: << אורח >>
קובי מאלין, בוודאי. אתם תוכלו לשמוע ולהתרשם. הם אמרו, אוקיי, אנחנו לא רק איזה מרכז חינוכי שנותן מענה, אנחנו מפתחים תפיסה פדגוגית חינוכית יחד עם משרד החינוך ואגף חינוך מיוחד שהחוק הזה הופקד אצלנו. זה לא מתוקף חוק החינוך המיוחד. פותחה כאן פדגוגיה שלמה שיש לה שלושה צירים מרכזיים שהם מתכתבים עם התקנות, ולכן חשוב לי להגיד את זה גם כאן. שלושת הצירים האלה הם מתוך התפיסה החינוכית שבסיסה אגב, גם הילדים נשארים עם שיבוץ בקהילה. לראות את הילד שנמצא כעת במשבר בתוך רצף החיים שלו, מתוך אמונה שהוא יחלים ויחזור אחר כך לקהילה. מתוך זה שלושת הצירים: אחד, זה באמת שמירה על הרצף החינוכי. שניים, זה החוסן וההתמודדות ועיבוד חווית האשפוז עצמה שגם היא טראומטית מאוד, ושלוש, זה תחום עצום ומדהים.
אני ממש אשמח אם אתם תבואו לבקר ותתרשמו מהפדגוגיה סביב תיווך הליכים רפואיים. יש לזה משמעות לפעמים לחיים של הילד שמסכים לעבור בדיקה מכיוון שהיה שם איש חינוך שעשה איתו את התיווך של התהליכים הרפואיים. כל הדברים האלה עומדים ביחס ישיר לתקנות מכיוון שצריכים לקרות שני דברים מאוד בסיסיים: אחד, ההורים מתבקשים. זכותם לחתום או לא לחתום על טופס של הסכמה לקבלת שירותי חינוך. הם לא חייבים. הדבר השני זה הסכמת ההורים לקבלת מידע מהמסגרת החינוכית כדי שאפשר יהיה לשמור על הרצף החינוכי. אני יכולה לדבר עכשיו על הרצף החינוכי והמשמעויות שלו הרבה זמן.
<< דובר >> נירה לאמעי-רכלבסקי: << דובר >>
איך אתם מתמודדים אם ההורים לא חותמים, למשל?
<< אורח >> רחל אלג'ים: << אורח >>
יש שיח. עוד מעט מירה, מנהלת המרכז החינוכי בהדסה תוכל לספר על זה קצת יותר. אני חושבת שתמיד עדיף לשמוע מאנשי השטח, אבל בשיח, ואם הורה לא מוכן אז הוא לא מוכן ואנחנו מכבדים את זה.
עוד רגע אולי נדבר על שדירת המנהיגות והמעורבות של המפקח. לפעמים עולות סוגיות גם פדגוגיות, גם ארגוניות, גם של כוח אדם, והמפקח שם כדי להיות גוף מייעץ, כדי להיות גם גוף אם צריך מארגן ומסדר. המפקחים שם. גם אם לא פיזית, אנחנו היום במגוון של אמצעים וזה יכול להיות מפגשי זום, התייעצויות טלפוניות. הקשר הוא ישיר.
<< דובר >> היו"ר עדי עזוז: << דובר >>
תודה. לא הצלחנו להבין את שיתוף הפעולה בממשק בין משרד החינוך למשרד הבריאות. את יכולה להגיד על זה מילה?
<< אורח >> רחל אלג'ים: << אורח >>
אני יכולה להגיד שבחוק עצמו כתוב שמנהל בית החולים יהיה זה שפונה בבקשה לפתוח מסגרת חינוכית, מרכז חינוכי בתוך בית החולים שלו, ואכן זה כך. יש לנו 37 סמלי מוסד ב-41 בתי חולים ברחבי הארץ.
<< דובר >> היו"ר עדי עזוז: << דובר >>
זה גם למשל בבית חולים אברבנאל שיש למאושפזים עם אוטיזם לילדים. זה גם שם נחשב?
<< אורח >> רחל אלג'ים: << אורח >>
כן. אם יש בית חולים שמנהל בית החולים לא פנה, אז מן הסתם לא יהיה שם. כן יש הסדרות בין משרד החינוך למשרד הבריאות בכל מיני דברים. התקנות מאוד שימחו אותנו שהן יצאו בכל העניין שמדבר על התוכנית החינוכית על הסכמת ההורים. אנחנו חושבים שזה קריטי, אם כי אנחנו כבר פועלים ככה במרכזים החינוכיים לאורך כל השנים, אבל ראינו בזה הזדמנות טובה לריענון. עשינו מספר דברים כדי ליישם את זה. כמובן פרסמנו בפורטלים שלנו. עשינו מפגש בהובלתה של טלי עם כל מנהלי המרכזים החינוכיים. ביקשנו מהם להנחות את הצוותים שלהם להקפיד הקפדה יתרה למרות שאנחנו יודעים שהם עושים את זה, אבל שוב.
כן אני רוצה לספר על משהו נחמד חדש שאנחנו עושים, שוב, בשותפות גם עם יחידות בתוך המשרד עם ילדים חולים בביתם, עם השפ"י. אנחנו הולכים להסתכל קצת יותר זום-אין על הנתיבים של היציאה מאשפוז וחזרה לתוך הקהילה. יש כל מיני נתיבים כאלה וחשוב לנו למפות גם שם שמנהלים בבתי הספר ידעו את כל הנתיבים האלה. אולי זה גם קצת מתייחס לשאלה שלך. זה משהו שאנחנו גאים בו.
<< דובר >> נירה לאמעי-רכלבסקי: << דובר >>
יש היום מרכזים רפואיים בארץ ששוהים בהם ילדים שאין להם מסגרת חינוכית?
<< אורח >> רחל אלג'ים: << אורח >>
בגדול הם חייבים להיות משובצים, אבל אנחנו מקבלים את כולם.
<< דובר >> נירה לאמעי-רכלבסקי: << דובר >>
אולי צריך לשאול את משרד הבריאות האם יש כזה דבר?
<< אורח >> רחל אלג'ים: << אורח >>
יכול להיות שיש ילד שבדיוק עבר, אבל בגדול הילדים משובצים במסגרות חינוכיות בקהילה. זה מתוך תפיסת עולם של הרצף החינוכי.
<< דובר >> היו"ר עדי עזוז: << דובר >>
תודה רבה על הדברים וגם מאוד כיף לראות את גאוות היחידה ואת חוויית העשייה.
נשמח רגע לפידבק של משרד הבריאות שהם בזום. ד"ר יסכה כהן, נשמח לשמוע את המקום של המשרד בנושא של הפיקוח ושל שיתופי הפעולה. בהמשך לשאלתה של היועצת המשפטית, האם יש ילדים לא משובצים בבתי החולים?
<< אורח >> יסכה כהן: << אורח >>
למשרד הבריאות אין איזה שהוא פיקוח על המסגרות האלה כמו ששמעתם. זה בפיקוח מלא של משרד החינוך. אין לנו נתונים לגבי מי משובץ ובאיזה מסגרות. זה לא בתחום האחריות של המשרד. הממשק הוא בלבד למתן מסמכים רפואיים להצגת הילד. זה הדרישה גם בתקנות. הדרישה היא מסמך רפואי שיועבר לאנשי החינוך.
<< דובר >> נירה לאמעי-רכלבסקי: << דובר >>
החוק הרי קובע שמי שמבקש להקים את המסגרת החינוכית בבית החולים זה מנהל בית החולים. במה מתבטא הפיקוח שלכם בחוק הזה?
<< אורח >> יסכה כהן: << אורח >>
לפי החוק הזה אין לנו פיקוח על המסגרות האלה.
<< דובר >> נירה לאמעי-רכלבסקי: << דובר >>
שר הבריאות, קודם כל הוא צריך לתת אישור לתקנות לגבי הקמת המסגרות האלה לפי החוק, וכמו כן התקנות בכל מה שנוגע לסמכויות שלו מותקנות על ידו.
<< אורח >> יסכה כהן: << אורח >>
לא לחייב. זה משהו אחר עד כמה שאני מבינה.
<< דובר >> נירה לאמעי-רכלבסקי: << דובר >>
אם הוקם עכשיו מרכז רפואי נוסף בדרום והמנהל של המרכז לא מגיש בקשה למשרד החינוך, מי מפקח על זה? משרד החינוך בוודאי לא יכול לעשות עם זה כלום כי הוא רק מגיב לבקשה. מי קורא לסדר את אותו מנהל מרכז רפואי ואומר לו, תשמע, אתה חייב להקים פה - - -?
<< דובר >> היו"ר עדי עזוז: << דובר >>
הרי יש מרכזים חינוכיים לא בכל בתי החולים, אז השאלה מי בודק את זה, האם הם ביקשו, האם הם לא ביקשו, למה הם לא ביקשו, האם יש צורך בבית חולים?
<< אורח >> יסכה כהן: << אורח >>
אני יכולה לברר עם הלשכה המשפטית לגבי ההסדר של הסעיף הזה. אני אשאל ואני אחזור אליכם.
<< דובר >> היו"ר עדי עזוז: << דובר >>
בסדר גמור. תודה.
יש לנו הורים בזום שפעם קודמת לא הצלחנו, והבטחתי שאנחנו נתחיל איתם. בשארה אילהאם, מורה בתוכנית ואחריו חן דיין.
<< אורח >> בשארה אילהאם: << אורח >>
אני מורה בתוכנית. אני לא מן ההורים. הייתי לפני כן בחברת קדימה מדע. אחר כך עבר למשרד החינוך. מה שאני רוצה להגיד זה שיש מורים שיש להם הרבה כישרונות, מיומנויות ומשרד החינוך לא מנצל את ההון הזה. יש מורים שכאילו הם על המדף, איך שאומרים. קודם כל משרד החינוך פונה לבית הספר לשלוח מורה מטעמו. הורים מציפים אותנו שאותם מורים, בגדול הם מורים שחסר להם שעות. הם לא פנויים ממש להתאים את לוח הזמנים שלהם לתלמידים החולים. אין להם את המיומנויות והכישרונות שיש לנו.
יש לנו הרבה כישרונות ומיומנויות שאנחנו יכולים לספק לתלמיד מבחינת ההוראה, מבחינה נפשית, ליווי המשפחה. אותם מורים ממש מונעים, סליחה, רק ממניעים כמותיים ולא ממניעים של ממש מסירות לעבודה עצמה. גם שומעים מההורים שלפעמים גם כן הם לא מגיעים ואין מישהו שיבקר את העבודה שלהם אם הם מגיעים לבית התלמיד. יש קבוצה של מורים שהם ותיקים, שעברו מהספקים לפני המעבר. אותם מורים הם נכס. יש להם הרבה מיומנויות. אני לא מבינה למה הם שמים אותנו על המדף? למה לא מנצלים את הכישרונות שלנו? ההורים פונים אלינו אבל אנחנו חסרי אונים. אנחנו לא יכולים לעשות שום דבר.
אנחנו באים לעזור להורים ומשרד החינוך לא נותן לנו למשל להגיש פנייה. שולחים את התשובה להורים. ברגע ששולחים פנייה ממייל פורטל הורים, להורים אין את האפשרות לשלוח, בפרט בחברה הערבית. אין להם אזור אישי בפורטל הורים.
<< אורח >> נלה דוידוב: << אורח >>
את מדברת רק על החברה הערבית?
<< אורח >> בשארה אילהאם: << אורח >>
כן. אני מכירה את זה מהעבודה שלי ומהיועצות. הרבה הורים אומרים לנו, איך הם יכנסו לפורטל הורים להגיש את הפנייה? אנחנו באים לעזור להם ולא מצליחים כי אחר כך התשובה מגיעה לפורטל ההורים. איך הורים יכנסו לפורטל הורים כאשר גם כן זה מחייב שיהיה להם אזור ממשלתי אישי? אזור ממשלתי אישי זה מחייב דרכון, מחייב כרטיס אשראי. בחברה הערבית הרבה משפחות הן עם מצב סוציו-אקונומי נמוך. אין להם חשבון בנק, אין להם דרכון. זה מכשול בפני עשרות הורים. אני בשטח ואני מכירה את ההורים והם מציפים אותי.
כאן אני מנצלת את הבמה להציף אתכם לבוא לקראתנו שההורים יבינו. הרבה תלמידים קיבלו סיוע אחרי שלושה חודשים, ארבעה חודשים בגלל כל הפרוצדורה והביורוקרטיה של הניירת. זה מאוד קשה. גם כן לנצל את הנכס של המורים הוותיקים כמוני שיש להם ניסיון יותר מ-15 שנים. אנחנו על המדף. קודם כל פונים לבית הספר. בתיכון אני מבינה שיש צורך שיהיה מורה מתמחה במתמטיקה, באנגלית. זה בסדר, אבל לשלוח מורים לאומנות לגיל הרך, לתלמידי תיכון רק שזה מבית ספרו של התלמיד, ככה אתם שומרים על חיבור בין התלמיד לבין הקהילה? זה פשוט הזוי.
<< אורח >> ורד יחזקאל: << אורח >>
העלית כמה דברים ואני אתייחס אליהם. קודם כל לגבי המערך הדיגיטלי עם ההזדהות הלאומית. כרגע זאת הדרך שאנחנו עובדים. לבקשת חברת הכנסת עזוז, אנחנו נבדוק את זה לגבי ההמשך.
<< דובר >> נירה לאמעי-רכלבסקי: << דובר >>
מה האופציה הכי טובה שיכולים להציע להורים, הכי קצרה? היא אומרת ששלושה, ארבעה חודשים לוקח להורים להבין בכלל איך לפנות אליכם.
<< אורח >> ורד יחזקאל: << אורח >>
אם זה לפנות אלינו, אז טרם הכרנו אותם. יש מספר טלפון שאפשר להתקשר אליו. גם יש לנו שני נציגים דוברי ערבית במוקד שהם יכולים לסייע.
<< אורח >> בשארה אילהאם: << אורח >>
זה בעברית. האימא אומרת לי, התקשרתי, אין מענה.
<< אורח >> ורד יחזקאל: << אורח >>
אנחנו פעם בשבוע-שבועיים מבקרים במוקד ואנחנו ממש עומדים ליד המוקדנים. הם עובדים ויש מענה כמו שיש מענה לשאר ההורים. אם יש משהו נקודתי אפשר לשלוח מייל. יש גם מייל ייעודי לזה.
<< אורח >> שרונה נמר: << אורח >>
אין מספיק מענה בערבית. גם אלינו פונים הורים מהחברה הערבית. בקושי מצליחים להוציא משפט. אומרים לנו, אין מי שיענה במוקד בערבית. לא לענות בעברית. אם יש מישהו שהוא מהחברה הערבית, מייד לקחת מספר טלפון. תוך כמה דקות להחזיר לו תשובה. שיתקשר אליו מישהו בערבית.
<< אורח >> ורד יחזקאל: << אורח >>
תיראי, להגיד תוך כמה דקות זה קצת בעייתי כי אולי אותו מוקדן עסוק בפנייה אחרת, אבל כן יענה באותו היום, זה בטוח.
<< דובר >> נירה לאמעי-רכלבסקי: << דובר >>
מנהלי בתי הספר, בדיוק בגלל זה גם הכנסנו אותם לתקנות. הם אמורים לעזור להורים בדיוק בנקודה הזאת. בית הספר, בכל זאת יש לו את הכוח המוסדי והמשאבים המוסדיים.
<< אורח >> ורד יחזקאל: << אורח >>
אני אציין שרק היום כשאנחנו יושבים פה בחוץ לפני הכניסה לדיון, מתקשרת אליי אחת ממנהלות בתי הספר שקיבלה את הטלפון שלי עם אותו עניין שיש לה תלמידה חולה בבית, מה עושים עם זה, והפניתי אותה. הם דוברי רוסית. היא אמרה לי שיש לה מישהי מהצוות דוברת רוסית והיא יכולה לסייע להורים. יש לה את הטלפון שלי. במידה והם לא מסתדרים אנחנו עוזרים להם. יש לנו מוקד, כמו שאמרתי קודם, שיכול להשתלט על מחשב בבית ויגיש את הפנייה במקומם.
<< אורח >> נלה דוידוב: << אורח >>
המרחק בין שיתוף פעולה של מנהלים במוסדות לחיבור למוקד הוא פער עצום. אני יכולה להבטיח לכם, אם אנחנו נעשה סקר רנדומלי, 80% המוסדות, אין ביניהם קשר בין ההורים לבין המנהלים לבין תוכנית לילדים חולים. אני במערכת הזאת 13 שנה. מספיק מנהל שמתחלף בבית ספר, מספיק ילד שעובר מגן למסגרת. אין שיתוף פעולה. הדבר הכי קריטי, התאמה לילד שלי, כמה אני מחכה, שלושה חודשים? אתם מול בית הספר הגעתם לאיזה שהוא פתרון? אין. זה משהו שחייב להיעשות באיזה שהוא שיתוף פעולה.
<< דובר >> נירה לאמעי-רכלבסקי: << דובר >>
ברור, כי המנהל חייב לאשר את התוכנית הלימודית. המנהל הפך להיות חולייה לא רק בלתי נפרדת, שאין בלתה.
<< אורח >> נלה דוידוב: << אורח >>
זה לא קורה.
<< אורח >> ורד יחזקאל: << אורח >>
זה ממש מקרים בודדים. ברגע שיש איזו שהיא בעיה אנחנו עולים לזום יחד עם המחוז, יחד עם המומחיות הפדגוגיות שלנו, יחד עם המנהלים, יועצים ומה שצריך לתוך מפגש. אנחנו עושים את זה.
<< אורח >> שרונה נמר: << אורח >>
למה הורים מדווחים שאין תוכניות? אין תוכנית חינוכית.
<< דובר >> היו"ר עדי עזוז: << דובר >>
ורד, מנהלי בתי הספר, יש הטמעה, מודעות, הכשרה, הדרכה?
<< אורח >> ורד יחזקאל: << אורח >>
כרטיסי המידע האלה נותנים מענה מדויק איך הורים יכולים לפתוח פנייה, איך בית הספר יכול לעזור להם לפתוח פנייה. יש מספר טלפון באותיות קידוש לבנה. מאוד ברור.
<< דובר >> היו"ר עדי עזוז: << דובר >>
יש תיווך גם למנהל בית הספר?
<< אורח >> ורד יחזקאל: << אורח >>
בוודאי.
<< אורח >> לירון בן חקון: << אורח >>
ממש חשוב לי להתייחס לשאלה השנייה שהציגה המורה. קודם כל תודה רבה שאת מורה במאגר ואת עובדת עם תלמידים חולים. אנחנו מברכים על זה ומוקירים את זה מאוד. יחד עם זאת בהתאם לתקנות שנכתבו, אנחנו פועלים באופן ישיר מול בית הספר, ואנחנו רואים משמעות מאוד גדולה שצוותי החינוך מבית הספר אליו משויך התלמיד, אשר יגיעו ללמד אותו בביתו, הם יהיו המורים שמשובצים לתלמיד. זו הסיבה שאתם מרגישים בשטח פחות שיבוצים עבורכם, כי באמת רוב המורים הם מורים שמלמדים במוסדות החינוך קודם כל של התלמיד, אחר כך במוסדות החינוך בכלל ואחר כך רק מורי המאגר. אנחנו יותר מנזמין אותך להיות מורה במערכת החינוך.
<< דובר >> היו"ר עדי עזוז: << דובר >>
תודה רבה לכן על ההתייחסות.
<< אורח >> בשארה אילהאם: << אורח >>
אני מורה בבית ספר לחינוך מיוחד, חירשים ועיוורים.
<< דובר >> היו"ר עדי עזוז: << דובר >>
זה נכון, כי היא הציגה שהיא הייתה בקדימה מדע לפני.
<< אורח >> בשארה אילהאם: << אורח >>
יש להם כישרונות. למה לא לנצל את הכישרונות של אותם מורים? יש להם מיומנויות. הם פנויים מבחינת לוח זמנים.
<< אורח >> נלה דוידוב: << אורח >>
מה שהיא אומרת, שפשוט המורים שלא משובצים במסגרות, הם עובדים עם הילדים החולים שלנו עם הרגישות וההבנה, כי זו עבודה מאוד אינטנסיבית, והמורים במסגרות, אין בהם שום הבנה.
<< אורח >> עדי נועם: << אורח >>
התפיסה היא שאנחנו רוצים שכל הילדים יהיו בריאים ויחזרו וילמדו על ספסל הלימודים יחד עם חבריהם. השילוב הזה, הרי בדיוק זה גם הטענות שהיו, שהתלמידים, שכחו אותם והמנהל לא רואה אותם. כשאנחנו לוקחים מצוות בית הספר והצוות נשאר מחויב והמנהל בתמונה, זה הרבה יותר עוזר להשתלבות טובה עם ההבראה והשיפור במצבו של התלמיד.
<< אורח >> נלה דוידוב: << אורח >>
הצוות הזה עובר איזו שהיא הכשרה והנחייה לילדים חולים? הוא מבין מה המשמעות של ילד חולה? למה אותו מורה מתעקש לתת מבחנים ועבודות של אותה שנה, של אותו מקום כשהילד הזה לא נמצא שנה במסגרת? איפה ההכשרה של אותם מורים בתוך המסגרת לעומת המורים שמגיעים מתוכניות ומלמדים את הילדים?
<< אורח >> לירון בן חקון: << אורח >>
נלה, את מדברת על מקרה מאוד ספציפי, על כל מה שקשור לבגרויות.
<< אורח >> נלה דוידוב: << אורח >>
לא דיברתי על בגרויות.
<< דובר >> היו"ר עדי עזוז: << דובר >>
אני רגע עוצרת כי יש פה שאלה שגם אני רוצה לשאול לגבי השעות. השעות קצת הטרידו אותי במצגת מבחינה זו ששעות ההוראה כתובות על כ-61,000 ושעות סיוע כ-38,000. בשנה החולפת בנתונים שקיבלנו מכם, שעות הוראה היו כמעט 340,000 שעות לעומת 61,000. שנה נוכחית 61,000. זה פער מאוד משמעותי. כנ"ל יש פער בשעות הסיוע של כ-240,000 שעות לעומת כ-40,000 שעות. לפי מה שאני מבינה מהתקנות, דווקא השעות לכאורה אמורות לגדול כי כל ילד אמור לקבל לפי שלב החינוך שלו, אז אשמח לחידוד שלכם על הפער.
<< אורח >> ורד יחזקאל: << אורח >>
לגבי הפער, היום בבוקר דיברתי עם אתי. הספקנו לעשות את הבדיקה הזאת, בדיקה זריזה. תשפ"ב הייתה שנת מעבר. דיברתם על הנתונים מתשפ"ג. בתשפ"ג נעשתה הסדרה בתוך המשרד והוקמה יחידה עצמאית, אז לקח זמן. חלק מהתלמידים הגיעו מקדימה מדע וכנראה שהגיעו מהיקף שעות גדול מאוד. במשרד תוך כדי בניית היחידה וההסדרה וראייה של באמת הצרכים ומתן מענה מדויק יותר לתלמיד, נעשתה איזו שהיא טבלה הרבה יותר מסודרת והרבה יותר מותאמת. יכול להיות שהפער נובע מהמקום הזה. בשיח שלי עם אתי, קודם אמרתי שאנחנו נעשה בדיקה קצת יותר מעמיקה, אבל כרגע זה הדבר היחיד שעלה לנו.
<< דובר >> היו"ר עדי עזוז: << דובר >>
צריך לעשות עוד בדיקת עומק כי זה עדיין לא מסביר פער כזה משמעותי. אנחנו בסיכום נתייחס לזה.
<< אורח >> עדי נועם: << אורח >>
גם צריך לזכור, קצת קשה להסתכל על זה בראייה שנתית כי יכול להיות שיהיה ילד שהוא חודש יהיה במצב שהוא מרותק לביתו ולומד, וחוזר ללימודים. זה לאו דווקא ילדים שהם כל השנה על פני כל הרצף.
<< דובר >> היו"ר עדי עזוז: << דובר >>
ועדיין 340,000 לעומת 60,000 זה פער שעתי.
<< אורח >> נלה דוידוב: << אורח >>
בגלל שהסדירו את הנושא של השעות, יש לכל גיל עד מכסה של תשע שעות הוראה, 11 שעות הוראה, 13 שעות הוראה בשבוע לילד שלומד בכיתות י"א, י"ב, ופעם השעות אפשרו קצת יותר. ילד שלומד לבגרויות יכול היה ללמוד 18 שעות הוראה.
<< דובר >> היו"ר עדי עזוז: << דובר >>
צריך גם את זה לבדוק, כי אם צמצום או פגיעה בשעות, תלוי מה ההיקף. לפי זה אפשר לדעת אם יש פגיעה.
<< אורח >> שרונה נמר: << אורח >>
גם חוסר במורים. זה גם חלק מהעניין.
<< דובר >> היו"ר עדי עזוז: << דובר >>
צריך לענות על זה. זה פער שהוא באמת גדול מידי.
<< אורח >> נלה דוידוב: << אורח >>
הפער שגדול זה חד משמעית בגלל ההסדרה של השעות, כי פעם ילדים היו מקבלים גם 17–18 שעות הוראה בשבוע, והיום הם נאלצים לקבל בין 7 ל-11 שעות בשבוע.
<< דובר >> היו"ר עדי עזוז: << דובר >>
הבנתי. נשמח להתייחסות שלכם לוועדה.
דבר נוסף שלא ראיתי במצגת ויש לי שאלה, זה הנושא של מרכזי היום. אם הבנו נכון, המרכזים החינוכיים זה מה שעובד בתוך בתי החולים ועל זה קודם דיברתם, נכון?
<< אורח >> רחל אלג'ים: << אורח >>
כן.
<< דובר >> היו"ר עדי עזוז: << דובר >>
מה המקום של מרכזי היום? זה קטגוריה אחרת?
<< אורח >> רחל אלג'ים: << אורח >>
יש כמה סוגים של מרכזי יום. יש מרכזי יום שהם חלק מבתי החולים ושם אנחנו נמצאים.
<< דובר >> היו"ר עדי עזוז: << דובר >>
לאיזה גילים זה מרכזי יום?
<< אורח >> רחל אלג'ים: << אורח >>
מיסודי ועד על-יסודי. יש מספר מועט מאוד. יש שלושה מרכזים לטיפול יום שהם בקהילה, ויש בתים מאזנים, אם את מתכוונת לזה.
<< דובר >> היו"ר עדי עזוז: << דובר >>
וגם שם אתם מחילים את התקנות ואתם מפקחים שם?
<< אורח >> רחל אלג'ים: << אורח >>
כן, אנחנו מפקחים שם. במרכזים שהם מחוץ לבתי החולים זה דרך המתי"א, אבל גם להם יש פיקוח של חינוך מיוחד וגם איתם אנחנו בקשר גם בפיתוח מקצועי, גם בהדרכה, הכול.
<< דובר >> נירה לאמעי-רכלבסקי: << דובר >>
בתים מאזנים יש יותר.
<< אורח >> רחל אלג'ים: << אורח >>
לילדים ונוער יש לנו שלושה שפועלים ועוד שניים שהם בהקמה.
<< דובר >> היו"ר עדי עזוז: << דובר >>
אוקיי.
נציגי ציבור שרוצים להתייחס? בבקשה, שם מלא ותפקיד לפרוטוקול.
<< אורח >> יונית בנט לוי: << אורח >>
שמי יונית בנט לוי, אחות בדימוס, מתנדבת בקואליציה למחלות נדירות, ומתנצלת שהמנכ"לית לא כאן. בריאות. מכיוון שאני עוסקת בתחום של מחלות נדירות וילדים שזקוקים לכל המסגרות שאנחנו מדברים עליהן כאן, רציתי קודם כל לדעת אם יש איזה שהוא פילוח של משרד החינוך לגבי ילדים שמחלתם מאלצת אותם להיות בביתם שנים רבות? זאת שאלה אחת.
מכיוון שאני מכירה את ארגון קשר למשפחות מיוחדות שהוא ארגון לדעתי מדינתי כזה, הוא לא מוטה, האם יש שימוש שלכם בהפצת המידע להגברת מודעות דרך ארגון קשר שהוא פרוס בכל הארץ, גם במגזר הערבי וגם בחברה היהודית ונדמה לי גם בנגב?
<< אורח >> ורד יחזקאל: << אורח >>
אין לנו קשר עם ארגון קשר. יש לא מעט עמותות וארגונים. אין לנו קשר מיוחד איתם. אם הם פונים אלינו, כמובן הם מקבלים מאיתנו מענה.
לגבי תלמידים שהם מעל שנה, בוודאי שיש לנו נתונים. כאן מולי יש נתונים של תלמידים שהם שישה חודשים ומעלה בתוכנית. אני יכולה להגיד שבשנת תשפ"ה 42% מהתלמידים היו שישה חודשים ומעלה, שזה לא מעט.
<< אורח >> אתי וייסבלאי: << אורח >>
מה לגבי ילדים שממשיכים שנה אחרי שנה להיות בתוכנית? יש לכם נתון כזה?
<< אורח >> ורד יחזקאל: << אורח >>
יש לנו נתון כזה ואנחנו נספק אותו אם יש צורך.
<< דובר >> היו"ר עדי עזוז: << דובר >>
אוקיי, תודה.
שאלה נוספת שיש לנו בנושא הפיקוח זה נושא של ילדים שיש להם סל אישי בבית הספר. איך אתם מפקחים על זה שהסל הזה הולך איתם כשהם חולים ולא ניתן לבית הספר?
<< אורח >> לירון בן חקון: << אורח >>
תלמיד חולה בביתו שזכאי לשירותי חינוך מיוחדים, הוא זכאי גם לשלוש שעות טיפול בבית ו-20 שעות סיוע.
<< דובר >> היו"ר עדי עזוז: << דובר >>
הסל שלו הולך איתו גם כשהוא בבית?
<< אורח >> לירון בן חקון: << אורח >>
אנחנו לא לוקחים את הסל של בית הספר ומביאים את הסל הביתה.
<< דובר >> היו"ר עדי עזוז: << דובר >>
אני רוצה להבין שאני שואלת אותך טוב את השאלה. מה קורה עם הסל שהולך לבית הספר?
<< אורח >> לירון בן חקון: << אורח >>
צריך לבדוק בבית הספר.
<< אורח >> נלה דוידוב: << אורח >>
הוא נשאר בבית ספר.
<< אורח >> עדי נועם: << אורח >>
אנחנו מדברים על הזכאות שהיא מתוקף התקנות שקובעות את העניין של ההיקף.
<< אורח >> נלה דוידוב: << אורח >>
יש סל בבית ספר ויש סל לתוכנית ילדים חולים. בזה הם שונים. בכל השאר הם דומים. למה שאותם ילדים יקבלו את אותו סל שיש במסגרת גם בבית? הרי ילד גם ככה לא הולך למסגרת.
<< אורח >> לירון בן חקון: << אורח >>
יש ילדים שהם הולכים גם לבתי הספר ומקבלים גם סיוע בבית ספר וגם סיוע בבית. גם טיפול בבית ספר וגם טיפול בבית.
<< אורח >> נלה דוידוב: << אורח >>
נכון, ואותם ילדים שלא הולכים ויש להם סל לצורך העניין, סתם אני אומרת, 30 שעות סיוע במסגרת, למה אותן 30 שעות סיוע לא יתקבלו גם בבית אם אותו הילד לא מגיע? למה זה מוגבל עד 20?
<< אורח >> עדי נועם: << אורח >>
גם יש הבדל בהיקפים שאנחנו מדברים על למידה בכיתה לעומת למידה בבית אחד על אחד.
<< אורח >> נלה דוידוב: << אורח >>
נכון. למה צריך להיות הבדל? ילד חולה שלא מגיע הוא צריך קצת יותר, וצמצמתם את זה כמה שפחות.
<< אורח >> עדי נועם: << אורח >>
כי בבית ספר זה בראייה גם כיתתית.
<< אורח >> נלה דוידוב: << אורח >>
אבל ילד הוא לא בכיתה. הילד הוא בבית. צריך להסתכל על ראייה בבית בדיוק כמו בבית חולים.
<< אורח >> עדי נועם: << אורח >>
גם הסייעת יכולה לעבוד בבית ספר. היא התקבלה לעבודה בבית ספר וזה השיבוץ שלה.
<< אורח >> נלה דוידוב: << אורח >>
לא דיברתי שאותה סייעת תבוא לעבוד בבית.
<< אורח >> עדי נועם: << אורח >>
אנחנו לא יכולים לקחת את אותה סייעת ולשלוח אותה - - -
<< אורח >> נלה דוידוב: << אורח >>
לא דיברתי על כוח האדם הספציפי. דיברתי על הסל.
<< אורח >> עדי נועם: << אורח >>
זה הסל. הסל קיבל עובד מסוים וזאת העבודה שלו.
<< אורח >> נלה דוידוב: << אורח >>
לא דיברתי על הסל. אם יש לאותו ילד ועדת פילוח לצורך העניין לפי זכאות ואפיון, רמה 8, אותן שעות מפולחות. למה אותו סל מפולח לא הולך לבית?
<< אורח >> עדי נועם: << אורח >>
כי ברגע שהוא נכנס תחת חוק חינוך חינם לילדים חולים ויש תקנות, היקף השעות והסל משתנה.
<< אורח >> נלה דוידוב: << אורח >>
לרעתם.
<< אורח >> עדי נועם: << אורח >>
אנחנו לא רואים את זה בהכרח לרעתם כי זה טיפול שהוא באמת אחד על אחד בשונה מכיתה בבית ספר.
<< אורח >> נלה דוידוב: << אורח >>
אחד על אחד כשאותו ילד מעבד את זה לאט. אחד על אחד כשאותו ילד, עד שהוא נכנס.
<< אורח >> עדי נועם: << אורח >>
הדיון הזה הוא דיון שהיה מקום לקיים אותו כשהיה את העבודה המאוד ממושכת ומאומצת לגבי התקנות.
<< אורח >> נלה דוידוב: << אורח >>
נכון, אבל היום בשטח רואים שמה שכרגע צומצם על הפער שדיברה - - -
<< דובר >> היו"ר עדי עזוז: << דובר >>
אנחנו גם נבדוק את זה בתוך הוועדה. אני רוצה שמי שלא דיברה או דיבר, יספיקו.
מירה קלף אסולין, מנהלת בית חולים הדסה, ביקשת זכות דיבור. אנחנו נגביל את זה לשתיים-שלוש דקות כדי שנספיק את מי שגם לא דיבר. בבקשה.
<< אורח >> מירה קלף אסולין: << אורח >>
קודם כל אני רוצה להצטרף לרחל ולגאווה. אני מנהלת את המרכז החינוכי הדסה. אני רוצה להגיד שעלו נקודות כמו הקשר עם הפיקוח, קשר מדהים בין אם זה הפיקוח של החינוך המיוחד, הכוללני שמגיעות המפקחות לבית הספר, מעורבות בכל המחלקות בתוכנית הלימודים. אני באופן אישי פוגשת גם את המפקחת פעם בשלושה שבועות במפגשים מחוץ לבית החולים. היא מרבה להגיע אלינו ואני נורא שמחה מהעניין הזה. גם תודה, רחל וטלי.
בעניין הזה של ילדים שנמצאים אצלנו במרכז החינוכי ובמרכזים החינוכיים האחרים בארץ, הילדים, למעשה מאותו רגע שהם מתקבלים לבית החולים, בין אם זה ילדים שמגיעים אפילו ליום אשפוז אחד עד אשפוזים מאוד ממושכים, ילדים שהם חולי סרטן, ילדים מהמחלקות הפסיכיאטריות, ילדי דיאליזה, השתלות מח עצם וכל מי שנכנס אלינו, מקבל את המענה החינוכי שאנחנו נותנים לו במותאם לו אישית. יש ילד שמאוד זקוק ל-X שעות לימודית ויש ילד שזקוק ל-X שעות מבחינה טיפולית. עמוד התווך שלנו בבתי חולים בארץ במרכזים הרפואיים זה להכין ילדים גם לפרוצדורות רפואיות שזה חלק מתהליך החוסן שילדים נכנסים אלינו למסגרות, והתפקיד שלנו זה למעשה לשלוח אותם לקהילה מאוד מחוזקים. זה את הילד ואת המשפחה.
<< דובר >> נירה לאמעי-רכלבסקי: << דובר >>
המנהלים באמת משתפים פעולה כמו שהתקנות כאן דורשות?
<< אורח >> מירה קלף אסולין: << אורח >>
לגמרי. אני יכולה להגיד גם באופן אישי וגם מהעמיתות שלי וגם מהעמית שיושב מולי, אנחנו משתפים פעולה.
<< דובר >> נירה לאמעי-רכלבסקי: << דובר >>
לא אתם, סליחה. מנהלי בתי הספר אני מתכוונת, משתפים פעולה לקראת החזרה?
<< אורח >> מירה קלף אסולין: << אורח >>
אני אחלק את התשובה לשני חלקים. אנחנו כן רואים מגמה בהאצה מאוד גבוהה, ואודות למשרד החינוך בכל הקשור לתקנון ולמחויבות של המנהלים בקהילה לשתף עם המנהלים של המרכזים החינוכיים פעולה, וזה אומר החל מרגע שיש לנו ילד חולה וההורים חותמים על ההסכם, כבר המנהלים והצוותים והיועצת וכל מי שנמצא יודעים שהילד נמצא בית החולים. זהו, מתחיל התהליך.
<< דובר >> נירה לאמעי-רכלבסקי: << דובר >>
מה קורה עם הילדים שההורים גם אחרי שכנוע לא חותמים? הרי לכאורה הוא חייב לקבל את החינוך גם לפי התקנות, אז איך זה מסתדר?
<< אורח >> מירה קלף אסולין: << אורח >>
כשהורה לא חותם אנחנו לא יכולים לתת לו, לכן יש את ההסכם שההורה צריך לחתום. אנחנו לא מוותרים, ואני יכולה לומר שהאחוזים שהורים בסופו של דבר חותמים הם מאוד מאוד גבוהים כי הם כן רואים את היעילות של המענה החינוכי-הטיפולי שאנחנו נותנים לילדים. אנחנו עושים איתם תהליכים ולא מוותרים. בסופו של דבר גם אם יש התנגדות ליום, יומיים, שלושה, ארבעה כי רגע גם צריך להבין איפה אתה נמצא כשאתה מגיע עם איזו שהיא בשורה קשה, בסופו של דבר ההורים חותמים. יש לנו הרבה מאוד סבלנות. לשם כך אנחנו נמצאים. אני רוצה להגיד שכל הצוותים כל כך מקצועיים וכל כך מדויקים כדי לא לוותר על אף הורה. בסופו של דבר אני לא רואה הורה שלא מקבל את המענה הזה.
<< דובר >> היו"ר עדי עזוז: << דובר >>
תודה.
יעקב בן חמו, מנהל בית הספר השיקומי בבית החולים אלין.
<< אורח >> קובי בן חמו: << אורח >>
אני יכול להביא את נקודת המבט שלי כמנהל של בית ספר שיקומי. זה קצת שונה מבית חולים רגיל. אנחנו מאוד עובדים קשה על שלושה שלבים, מהרגע שילד מגיע אלינו השיקום שהוא עובר, כי אצלנו הילדים גם מגיעים מתקופה הרבה יותר ארוכה מכיוון שהם עוברים שיקום. התהליך שהוא עובר בתוך בית החולים ועיקר המאמץ שלנו הוא השלב שהוא מגיע לקהילה. כדי להגיע לתוצאה הזו אנחנו עובדים מאוד קשה גם עם ההורים, גם עם הנהלת בית הספר בקהילה. חלק מהעבודה שלנו זה המחויבות של בית הספר להגיע לבית החולים, להכיר את הילד, להבין מה זה אומר להיות ילד בתוך בית חולים ולהבין גם מה זה אומר בית ספר בתוך בית חולים, מתוך מטרה להחזיר את הילד אחר כך לקהילה עם נחיתה רכה כמה שאפשר.
<< דובר >> נירה לאמעי-רכלבסקי: << דובר >>
כולל ליידע את ההורים בכך שיש מוקד חדש של משרד הבריאות, החינוך.
<< אורח >> קובי בן חמו: << אורח >>
כאן יש מעגלים שאנחנו עובדים איתם גם בשיתוף של בית החולים. אני אתן דוגמה. למשל, נושא של התנגדות של הורה שלא רוצה לחתום על ההסכם, הרופא נכנס לתמונה. העובדת הסוציאלית בתוך בית החולים נכנסת לתמונה. המגמה היא בסופו של דבר לגרום להורה לרצות מתוך אינטרס אישי שלו, שזה לא בא מתוך כפייה. לא רק זה, בסופו של דבר כשילד עובר לקהילה בתוך בית החולים, יש לנו מורה שהתפקיד שלה זה להיות מתאמת קהילה. היא בודקת מה קורה אחר כך. גם כשהוא השתחרר פיזית מבית החולים מבחינה פורמלית, יש קשר עם המחנכת.
<< אורח >> נעמה אלבז: << אורח >>
סליחה, זה נסגר ואז צריך לפתוח מחדש כאשר הוא בבית, או שאוטומטית הזכאות שלו עוברת? מה קורה כשהילד מסיים את פרק הזמן שלו בבית החולים וחוזר הביתה? מי מעביר את המקל? האם נסגר הטיפול וצריך לפתוח מחדש? באחריות מי זה?
<< אורח >> לירון בן חקון: << אורח >>
קודם כל ההורה יודע מתי הבן שלו מאושפז ומתי הוא חוזר חזרה הביתה.
<< אורח >> נעמה אלבז: << אורח >>
האם הוא יודע מה הוא צריך לעשות כדי שזה ימשך, כדי לקבל את השעות אחר כך כשהילד בבית?
<< אורח >> לירון בן חקון: << אורח >>
זה מאוד תלוי במקרה. אם עכשיו יש לנו תלמיד, לצורך העניין אונקולוגי שהוא מקבל שירותים של תלמידים חולים בביתם, ובחודשיים הקרובים הוא יהיה מאושפז, אז האימא אומרת לנו, הבן שלי עכשיו נכנס לטיפולים, הוא בחודשיים הקרובים יהיה מאושפז בבית חולים. אנחנו לא מבטלים את המורים. אנחנו לא סוגרים את הפנייה. הוא בהשהיה.
<< אורח >> נלה דוידוב: << אורח >>
כשאותו ילד נכנס לטיפולים פעם ראשונה עוד לפני שנרשם לתוכנית, כשהוא יוצא הוא צריך להירשם.
<< אורח >> נעמה אלבז: << אורח >>
בדיוק. סיים את הטיפולים, הגיע הביתה. צריך לפתוח מחדש את הזכאות?
<< אורח >> נלה דוידוב: << אורח >>
כן.
<< אורח >> נעמה אלבז: << אורח >>
מי אחראי על זה?
<< אורח >> נלה דוידוב: << אורח >>
ההורה והמנהל.
<< אורח >> קובי בן חמו: << אורח >>
צריכה להיעשות עבודה מאוד יסודית ולקחת אחריות מאוד גבוהה בשיתופי הפעולה בין הקהילה לבין בתי הספר בתוך בית החולים. זה דורש עבודה, זה דורש מאמץ. לא תמיד מנהלי בתי הספר בקהילה מודעים למה שקורה לילד, לכן גם מנהל בית הספר בתוך בית החולים צריך לקחת אחרית ולוודא שהם מקבלים את המידע, לוודא שהעובדת הסוציאלית נותנת את כל התמיכה שהיא נדרשת, לוודא שגם בקהילה המקל הזה ממשיך להיות, כי כל הסיפור זה בקהילה.
<< דובר >> נירה לאמעי-רכלבסקי: << דובר >>
את קובי אני מכירה וגם היינו בסיור באלין, הצוות של הייעוץ המשפטי, אבל אולי ליתר המסגרות היותר קטנות אולי, ליידע לגבי הצורך להגיש בקשה.
<< אורח >> רחל אלג'ים: << אורח >>
אגב, על זה סיפרתי קודם שאנחנו עושים עכשיו. יש לנו צוות היגוי משותף שאנחנו רוצים - - -
<< דובר >> היו"ר עדי עזוז: << דובר >>
ליציאה לקהילה.
<< אורח >> רחל אלג'ים: << אורח >>
ליציאה לקהילה. יש עוד כל מיני נתיבים שחשוב שההורים ידעו.
<< דובר >> היו"ר עדי עזוז: << דובר >>
אנחנו חייבות לסגור כי מתחיל פה תיכף דיון נוסף. אני מסכמת את הישיבה.
בתום הישיבה הגיעה הוועדה למסקנות הבאות: הוועדה מודה למשרד החינוך על הפעולות ליישום התוכנית ולמתן מענים חינוכיים לתלמידים החולים בביתם והמאושפזים, וקוראת להמשיך ולתת להם את הליווי והתמיכה.
הוועדה מברכת על שיתוף הפעולה בין משרד החינוך ומשרד הבריאות בהקמת מרכזים חינוכיים בבתי החולים שנותנים מענים לילדים המאושפזים. הוועדה מבקשת ממשרד החינוך להעביר לה דיווח כמה תלמידים ללא שיבוץ לא משתתפים בתוכנית.
הוועדה מבינה כי עדיין קיימת ביורוקרטיה וקושי למשפחות לקבל את המענים הנדרשים. הוועדה קוראת למשרד החינוך להקל את הביורוקרטיה הקיימת ולבחון את נושא ההנגשה הדיגיטלית. הוועדה קוראת למשרד החינוך לבדוק מול מערך הדיגיטל לייתר את הצורך בהזדהות באמצעות מערכת הזהות הממשלתית.
הוועדה קוראת למשרד הבריאות לבחון את הפיקוח על המוסד הרפואי שבו מטופלים הילדים. האם מנהל בית החולים מגיש בקשה להקים מסגרת חינוכית בבית החולים? אם לא, כיצד פועל המשרד בנושא?
הוועדה מבקשת ממשרד החינוך לבחון את התלונות שנשמעו בוועדה על כך שאין מענים במוקד של המשרד בשפה הערבית. הוועדה מבקשת ממשרד החינוך לבחון את פער השעות של ההוראה והסיוע שניתן לילדים בין השנה הקודמת לשנה הנוכחית, ולהעביר אליה את תוצאות הבדיקה תוך שבוע.
הוועדה מבקשת ממשרד החינוך להעביר אליה את מספר התלמידים שמשתתפים בתוכנית בפילוח לפי חרדים, ערבים ויהודים. הוועדה תקיים סיור במרכזים החינוכיים לילדים חולים בבתי החולים.
תודה רבה, הישיבה נעולה.
<< סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 12:33. << סיום >>