פרוטוקול ועדה
הכנסת העשרים-וחמש
מושב רביעי
פרוטוקול מס' 205
מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי
יום ראשון, כ"ו באדר התשפ"ו (15 במרס 2026), שעה 13:00
סדר היום:
<< נושא >> השפעת מתווה החל"ת המתגבש על נשים ומשפחות << נושא >>
נכחו:
חברי הוועדה:
מירב כהן – היו"ר
מוזמנים:
משה יפרח
–
סמנכ"ל השמה ומעסיקים, שירות התעסוקה הישראלי
ד"ר גבריאלה הילברון
–
מנהלת אגף במינהל המחקר, המוסד ביטוח לאומי
גילית רובינשטיין
–
מנכ"לית איגוד לשכות המסחר
רן מלמד
–
מנכ"ל נקודת מפנה
משתתפים בהיוועדות חזותית:
גיל הכהן
–
רפרנטית תעסוקה, אגף תקציבים, משרד האוצר
נטע בר זיו
–
רכזת תעסוקה, אגף תקציבים, משרד האוצר
הדס פוקס
–
מנהלת תחום בכירה תשתיות נתונים, משרד העבודה
דורי שרף
–
מנהלת אגף גיוון ושוויון, נציבות שירות המדינה
ליאור עובדיה
–
עו"ד ארצי, נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה
קרן בן הרוש
–
עו"ד, יועצת ברשות לקידום מעמד האישה
חגית פאר
–
יושבת ראש נעמת
ורדית אבידן
–
עו"ד, מנהלת מערך משפטי, ויצו
מורן נגיד
–
יועצת משפטית, תנועת אמונה
רחלי סונגו
–
מנהלת קשרי ממשל, שדולת הנשים בישראל
יעל שלו-ויגיסר
–
ראשת מטה ירושלים ומטה מרכז, כוח לעובדים
דיאנה בארון
–
עו"ד, מנהלת מדיניות ציבורית, עמותת "קו לעובד"
ד"ר דנה שחייני
–
מרצה וחוקרת בכירה במכללת סמינר הקיבוצים, ארגון אלמנות ויתומי צה"ל
שירלי שיף
–
מקדמת מדיניות, עמותת חמניות – המקום ליתומים בישראל
שי גרוסמן
–
אשת פצוע, פורום נשות הפצועים ממלחמת חרבות ברזל
נעמה גולדשטיין
–
פורום נשות הפצועים ממלחמת חרבות ברזל
בר שהם
–
עו"ד, צוות מדיניות, פורום נשות המילואימניקים
בקי קשת
–
עו"ד, מקדמת מדיניות, הפורום למאבק בעוני
רולא חליחל
–
עו"ד, מנהלת המרכז לסיוע משפטי ומנהלת מרכז זכויות נשים בדואיות בנגב, אית"ך – משפטניות למען צדק חברתי בישראל
אור גולני
–
מנהלת התנועה והפיתוח הארגוני, בונות אלטרנטיבה
ייעוץ משפטי:
ענת מימון
מנהלת הוועדה:
דלית אזולאי
רישום פרלמנטרי:
דנה אנקר, איטייפ
רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.
<< נושא >> השפעת מתווה החל"ת המתגבש על נשים ומשפחות << נושא >>
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אני פותחת את הדיון של הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי. היום אנחנו בזמן חירום ומרבית המשתתפים יהיו בזום. זה גוזל מאיתנו התנהלות לוגיסטית קצת יותר מורכבת, אני אשמח שכולם יהיו ממוקדים וקצרים.
עברנו הרבה שנים של חירום. היו לנו שלוש שנים של קורונה, עוד למעלה משנתיים וחצי רצף של מלחמות ועדיין, נראה שהסנכרון בין המערכות לא עובד. דברים שאמורים להיות מובנים מאליהם אחרי שש שנים לא עובדים.
הדבר הראשון שאני מבקשת להציג כאן – פתיחת שוק התעסוקה באופן מלא, מערכת החינוך סגורה באופן מלא ושמים הורים במצב שהוא בלתי אפשרי. אנשים צריכים לטפל בילדים קטנים, שצריכים להגיע למרחב מוגן מספר פעמים ביום וצריכים לעבוד כאילו אנחנו בשגרה. המצב הזה בלתי אפשרי ואני אומרת את זה כאמא לשלושה ילדים מתחת לגיל 14.
מי שישלם את המחיר זה בראש ובראשונה נשים, כי ברוב המשפחות בישראל, מי שיישאר בבית עם הילדים אלה הנשים. אנחנו יודעים את זה מסבבים קודמים במצבי חירום. המצב הזה גם לא משתלם למשק. בטווח הארוך, זה יוצר פערים חברתיים-כלכליים אדירים, שקשה מאוד לתקן אותם אחר כך והראשונות לשלם את המחיר זה נשים.
יכול להיות שזה גם קשור לעובדה שהנהלת משרד החינוך והנהלת משרד האוצר והנהלת הביטוח הלאומי מנוהלים על ידי גברים וגברים קיבלו את ההחלטות האלה. היעדר הייצוג הנשי במשרות הבכירות במשרדים האלה, מורגש היטב בהחלטות הלא מאוזנות ולא סבירות שהתקבלו פה בסבב הנוכחי של המלחמה.
הדיון היום יתמקד במודל החל"ת. להבנתי, יהיה מודל חל"ת במסגרתו אנשים יוכלו לקבל דמי אבטלה בשיעור של 50% עד 70% מהשכר המקורי שלהם. בעבר הועלו טענות על כך שזה לא מאפשר גמישות, או שבן אדם לגמרי חוזר לעבודה או שלא וזה לא מאפשר פתרון אמצע. תכף נשמע ממשרד האוצר את כל הפרטים.
נשים את הדגש על קבוצות ספציפיות שנפגעות. קודם כל, העובדות השעתיות, שהרבה פעמים הן לא יוצאות לחל"ת, אלא מפחיתים להן את שעות העבודה. הן לא בחל"ת, הן לא מפוטרות, הן פשוט לא מקבלות שכר, כי אין להן מספיק שעות.
הנשים המבוגרות, שכל פעם במצבי חירום הן נפגעות. מעל גיל פרישה, אין דמי אבטלה בחוק הישראלי. העניין הזה הוא עיוות גם בשגרה וניסיתי לתקן את זה בחקיקה, אך ללא הצלחה. כשבונים מודל חל"ת, כמו שנעשה בעתות חירום, הן לא מקבלות שום מענה.
נשים שהן מפרנסות יחידות, אימהות חד-הוריות, נשים בהיריון שזה יכול לפגוע בדמי הלידה שלהן בעתיד, עצמאיות שההכנסה שלהן נחתכת בצורה דרסטית.
יש קבוצה אחת שנתעכב עליה בדיון היום וזה המטפלות במעונות היום. אותן מטפלות בגיל הרך, מגיל לידה עד גיל שלוש, ייאלצו לצאת לחל"ת על פי המתווה, מה שיוביל לירידה דרסטית בשכר שלהן. מטפלת במעון יום מקבלת שכר של כ-6,000 ש"ח בחודש, יורידו את זה ל-70% משרה, זה 4,200, ממה אתם רוצים שהנשים הללו יחיו? המעונות האלה במילא בקריסה.
מה שהכי מקומם, שזה אפילו לא נתון לשיקול דעתן. המעונות הללו סגורים בהנחיית המדינה, כמו בתי הספר, כמו הגנים העירוניים. אין להם שום שיקול דעת ולחתוך להם בשכר הנמוך ממילא, זו שרירות לב שלא ראיתי כדוגמתה ואני אתעכב על כך בדיון היום.
אם אני אראה שאנחנו נתקלים באטימות, אני אפנה לערכאות משפטיות, כי זה עוול. החלק הכי עצוב, שלא התקבלה אפילו פניית ציבור אחת בנושא, מה שמלמד עד כמה האוכלוסייה הזאת מוחלשת. הן לא מיוצגות, קולן לא נשמע, לא חברות במרכז של אף מפלגה ופוגעים בהן פגיעה קשה. הנושא הזה יהיה במרכז הדיון שלנו היום. אם לא יתקבלו תשובות מספקות, אני אקח את כל הכסף של התקציב לבוחר שלי ואשים את זה על ייצוג שלהן בבית המשפט. הדבר הזה לא הגיוני.
אחרי כל כך הרבה שנים של חירום, הציפייה הייתה שיהיה מבנה מוסדר לשעת חירום ולא בכל פעם שיש סבב של מלחמה, יהיה צורך בתיקוני חקיקה חדשים, ייקח חודשים עד שהפיצויים יגיעו וכל פעם ימציאו את הגלגל מחדש. בתקופה הזאת במדינת ישראל יש יותר סיכוי למלחמה מאשר לשגרה ולכן, היה מקום לייצר ודאות, מתווה שמוסכם מראש, שנכנס לפעולה באופן אוטומטי.
אני אפתח את הדיון עם נטע בר זיו, רכזת תעסוקה באגף תקציבים.
<< דובר >> נטע בר זיו: << דובר >>
אני כאן, גיל הכהן תציג את הדברים.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
תציגי בבקשה את המתווה ואם תוכלי גם להתייחס לנקודות שהצגתי בפתח הדיון.
<< דובר >> גיל הכהן: << דובר >>
המתווה הוא אותו מתווה שהיה במסגרת מבצע עם כלביא. הוא מורכב משני רכיבים עיקריים, האחד, זה מתווה הסיוע לעסקים שמעניק מענה לעסקים שנפגעו מעל ל-25% במחזור שלהם, לעסקים בעלי מחזור שנתי של עד 400 מיליון ש"ח. המתווה לעסקים כולל שני רכיבים, האחד, פיצוי על הוצאות קבועות, שאי-אפשר לחסוך גם כאשר אין פעילות והשני, הוצאות על שכר עובדים.
הרכיב של ההוצאות הקבועות עולה, ככל ששיעור הפגיעה עולה ורכיב הפיצוי על השכר מאפשר לעסקים הללו להמשיך לשלם שכר לעובדים ולקבל פיצוי של 75% על השכר שהם משלמים מעבר לפגיעה שהם חוו.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
עד שיחזרו הנציגות של אדף תקציבים, נעבור לגילית רובינשטיין. תודה שהגעת לירושלים.
<< דובר >> גילית רובינשטיין: << דובר >>
גילית רובינשטיין, איגוד לשכות המסחר. אני גרה בירושלים, אמא לשתי ילדות, היה לי חשוב להיות בדיון הזה. אני אדבר מהלב, כאמא וכמייצגת המגזר העסקי. נציגת האוצר ציינה כי המתווה זהה למה שהיה במבצע עם כלביא, אני אחדד שמדובר במתווה שהוצע ולא במתווה שהתקבל לבסוף בכנסת. אנחנו נאבקנו בוועדת הכספים על מנת לקצר את משך התקופה מ-14 ימים ל-10 ימים ורצינו אפילו פחות מכך.
בזמן מבצע שאגת הארי, המשק היה סגור לגמרי למשך שישה ימים. התקופה הזאת של השישה ימים היא משהו שצריך לתת ובאוצר מדברים על 14 ימים ולא משנה כמה משא ומתן היה - - -
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
היו 14 ימים במודל המקורי של עם כלביא, ירד מ-10 ימים.
<< דובר >> גילית רובינשטיין: << דובר >>
התחלנו עם שישה ימים בפועל ובאוצר מתעקשים על 14 ימים ולא על 10 ימים של עם כלביא. מי שיכריע בעניין זה ועדת הכספים והקול שלכם צריך להישמע באותה ועדה. גם באגף תקציבים, מי שמקבל את ההחלטות ואיתו מנהלים את המשא ומתן זה גברים, מנהלים, שכנראה לא מבינים את הסיטואציה הבלתי אפשרית שכולם נמצאים בה כרגע.
העובדה שהמעסיקים והעובדים נמצאים כתף אל כתף, מסביר עד כמה המצב הזה הוא קשה ועד כמה צריך לתת ודאות גם למעסיקים וגם לעובדים. המצב של השנים האחרונות של קורונה ומלחמות, מביא גם את העסקים לחוסר יכולת של שרידות מינימלית. העסקים לא יכולים לספוג את זה בעצמם. יש תקופת רציפות שהעסקים לא שורדים את זה.
ביקשנו חל"ת גמיש, הצענו מודל. כל מלחמה אנחנו מציעים מודל.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
תציגי את המודל בקצרה.
<< דובר >> גילית רובינשטיין: << דובר >>
חל"ת גמיש מאפשר לעובד ולמעביד להיות בעבודה חלק מהזמן וחלק לא. הגמישות מתבטאת בזה שהוא יכול להיות יומיים בבית ויומיים להגיע והוא יוכל לקבל דמי אבטלה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
במודל שמציע האוצר, שהמעסיק מקבל פיצוי, בודקים מה היקף המשרה של העובד?
<< דובר >> גילית רובינשטיין: << דובר >>
לא.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
הלכה למעשה, זה לא גמיש?
<< דובר >> גילית רובינשטיין: << דובר >>
לא.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אני שואלת מחוסר ידיעה.
<< דובר >> גילית רובינשטיין: << דובר >>
אני אסביר. קודם כל, אם צריך לצבור לפחות 14 ימים, בני זוג לא יכולים לחלוק את הנטל. מי שלא יהיה 14 ימים בבית, לא יוכל לקבל. הגמישות שאנחנו מבקשים היא במקום הזה.
<< דובר >> ענת מימון: << דובר >>
14 ימים זה במודל החל"ת. במסלול למעסיקים יש שתי אפשרויות, לפי הוצאות קבועות או לפי תשלום שכר לעובדים. מעסיק יכול להמשיך לשלם שכר לעובדים ולקבל פיצוי.
<< דובר >> גילית רובינשטיין: << דובר >>
אני לא מכירה את המודל הזה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
נחדד את העניין הזה מול נציגי האוצר. אם זה נכון, זה מאפשר גמישות.
<< דובר >> גילית רובינשטיין: << דובר >>
אני לא חושבת שהיא נכונה. המומחים בדיני עבודה אצלנו לא דיברו על הדבר הזה.
<< דובר >> ענת מימון: << דובר >>
זה המודל שהיה טרום הקורונה, במבצעים שהיו בדרום ובצפון.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
ענת, תסבירי את המודל.
<< דובר >> ענת מימון: << דובר >>
בעבר, במבצעים צבאיים, מודל הפיצוי כלל גם אפשרות לקבל תשלום דרך קרן מס רכוש, על השכר ששולם לעובדים בתקופה של אותו מבצע. כשהתחילה הקורונה, הגיע המודל של החל"ת. הוציאו את העובדים לחל"ת, ביטוח לאומי ישלם להם את דמי האבטלה וביטלו את האפשרות לקבל פיצוי מס רכוש בגין אותו הפסד עבור תשלום שכר לעובדים.
המנגנון של הקורונה הוא זה שיצר את החקיקה של סעיף 177(א) לחוק הביטוח הלאומי, שיצר את המגבלות של החל"ת. קבעו שאי-אפשר להשתמש תמיד בחל"ת כדי לקבל שכר על תקופה שעובד לא עובד ונקבע מנגנון שהחל"ת צריך להימשך לפחות 30 ימים ולהיות ביוזמת המעסיק.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
וזה המצב כרגע?
<< דובר >> ענת מימון: << דובר >>
זה המצב שיש היום. כשהתחילה מלחמת חרבות ברזל ואחרי זה, מבצע עם כלביא, החליטו לקצר את משך התקופה מ-30 ימים ל-14 ימים, או ל-10 ימים. באחד המנגנונים הייתה אפשרות לפגוע ברצף של 14 הימים ביומיים של עבודה.
<< דובר >> גילית רובינשטיין: << דובר >>
בוודאות לא במבצע עם כלביא.
<< דובר >> ענת מימון: << דובר >>
לדעתי בחרבות ברזל.
<< דובר >> גילית רובינשטיין: << דובר >>
יש מודל של שר הכלכלה ומשרד הכלכלה, שבנו מצגת על חל"ת גמיש בשביל לאפשר את זה. בחוק של מחלת ילד, יש רציפות בין הורים, בחוק של מחלה קשה של ילד, יש רציפות, בחוק של ילד בעל מוגבלויות יש רציפות. הטיעון שאי-אפשר לייצר רציפות כי זה תקדים, הוא לא נכון. הדבר הזה קיים ואפשר לאמץ את זה גם כאן.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
שירות התעסוקה ואחרי זה נטע מהאוצר.
<< דובר >> משה יפרח: << דובר >>
משה יפרח, סמנכ"ל השמה ומעסיקים, שירות התעסוקה. מודל החל"ת הוא לא מודל החל"ת הגמיש. במבצע עם כלביא, הורידו את החל"ת מ-30 ימים ל-12 ימים, מה שיצר למעסיקים פתרון חלקי ואפשר להם להוציא את העובדים לחל"ת. האבטלה לא נותנת מענה מלא והאוכלוסיות שהכי נפגעות מזה, זה האוכלוסיות החלשות, שגם ככה השכר שלהן נמוך.
גם אנחנו בשירות התעסוקה מחכים לראות מה המתווה שיאושר בסוף. הוא רק הוצג ולא אושר. במשרד הכלכלה יש מתווה שיכול לתת מענה טוב יותר למעסיקים מהמתווה של האוצר. מודל חל"ת גמיש משפה בעיקר את המעסיקים. המעסיק יוכל לשלם שכר לעובדים ורשות המיסים תשפה את המעסיקים.
ככל שהמודל שיאושר הוא מודל החל"ת שהיה במבצע עם כלביא, אנשים אמורים להתייצב בשירות התעסוקה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
בעם כלביא היה צורך להתייצב בשירות התעסוקה, כדי לקבל את החל"ת?
<< דובר >> משה יפרח: << דובר >>
בעם כלביא, מי שיצא לחל"ת היה צריך להירשם בשירות התעסוקה.
<< דובר >> ענת מימון: << דובר >>
היה רישום מרחוק.
<< דובר >> משה יפרח: << דובר >>
נכון. בעם כלביא, המתווה אושר בדיעבד, אחרי שהסתיימה המלחמה ודרשו מאנשים להירשם בשירות התעסוקה. הבנו שאנחנו צריכים לעזור ופיתחנו יכולת דרך המעסיקים להגיש לנו קבצים של אנשים שיצאו לחל"ת וגם פישטנו את הרישום אצלנו באתר. אנחנו ערוכים לדבר הזה, ברגע שיאושר.
כל הזמן עולה שאלה לגבי האנשים שכבר רשומים אצלנו. אותן אוכלוסיות חלשות שנמצאות בשירות התעסוקה. הנגשנו באתר את היכולת להירשם, גם בלי להתייצב אצלנו, גם עבור אנשים שפוטרו וגם עבור אנשים שכבר רשומים אצלנו. יש לנו מוקד שנותן מענה במספר שפות. אנחנו למודי ניסיון, הצלחנו להשתלט על האירוע הזה תוך שמירה על זכויות כלל דורשי העבודה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
תישאר איתנו, במקרה שיעלו טענות שרלוונטיות לשירות התעסוקה.
<< דובר >> משה יפרח: << דובר >>
מעבר לזכאות לחל"ת, אנחנו מנסים לאפשר לאנשים לרכוש מיומנויות. אנחנו עושים סדנאות חוסן והכשרות קצרות, שאנשים שיושבים בבית יוכלו לקבל מאיתנו עזרה בתקופה הזאת.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
נחזור לנטע ממשרד האוצר.
<< דובר >> נטע בר זיו: << דובר >>
אני אציג בצורה מלאה. המתווה הוא אותו מתווה שיושם בעם כלביא ובחרבות ברזל. מבחינה מאקרו-כלכלית, אנחנו רואים שהוא היה מתווה מוצלח. אנחנו מסתכלים על הוצאות כרטיסי האשראי שמשקפות מצב של העסקים בארץ וגם של העובדים, אנחנו רואים שהוצאות האשראי לאחר שני המשברים עלו וחזרו לקו המגמה ואף מעבר לכך.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
בדקתם גם הרחבת פערים חברתיים?
<< דובר >> נטע בר זיו: << דובר >>
אני מדברת מבחינת שוק העבודה, ברמת המאקרו.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
גם פערים חברתיים זה מאקרו.
<< דובר >> נטע בר זיו: << דובר >>
בשוק העבודה, ראינו ששיעור התעסוקה חזר למצבו. מספר העובדים שיצאו לחל"ת - - - היה מאוד נמוך, פחות מ-3%.
המתווה מחולק לשני רכיבים. האחד, פיצוי על ההוצאות הקבועות של העסק, כולל שכירות וארנונה וכדומה. השני, שיותר רלוונטי לדיון הזה, רכיב השכר. עסק יוכל לשלם שכר לעובדים שלו ולקבל פיצויים מהמדינה בשיעור של 75%, כתלות בפגיעה הכלכלית שלו. כלומר, גובה הפיצוי יהיה כתלות בגובה הפגיעה בעסק.
המענה המשלים, לעסקים שלא רוצים או לא יכולים לפתוח בזמן המלחמה, שזה הקלות ביציאה לחל"ת, ביחס למה שקבוע בחוק הביטוח הלאומי. מבטלים את ניכוי ימי החופשה מהעובדה, החל"ת יהיה מהיום הראשון ולא צריך להמתין חמישה ימים על חשבון העובד, כדי לקבל את דמי האבטלה מהמדינה. שני המענים הללו הם מענים משלימים.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
העסק יוכל לשלם שכר ולקבל 75% מהשכר, אם העסק שלו נפגע. יש משמעות להיקף המשרה של העובד בתקופה הזו?
<< דובר >> נטע בר זיו: << דובר >>
התנאי הוא ביחס לעסק. העסק צריך לרדת ב-25% לפחות בפעילות שלו כדי להיכנס למתווה. על כל שקל שהעסק משלם לשכר, הוא יוכל לקבל 75% פיצוי.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
ולא אכפת לכם אם הוא העסיק את העובד בחצי משרה, שלושת רבעי משרה, או משרה מלאה?
<< דובר >> נטע בר זיו: << דובר >>
הבחינה היא בחינה של נפח תשלומי השכר.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
איגוד לשכות המסחר העלה את נושא מספר הימים, תסבירי את זה בבקשה.
<< דובר >> נטע בר זיו: << דובר >>
ביחס לרכיב השכר, העסק יכול לקבל החזר ביחס לכמות השכר שהוא משלם. לא שואלים אותו כמה העובד עבד בפועל, כמה הוא הגיע לעבודה. רשות המיסים בודקת מה היקף תשלומי השכר שהעסק שילם.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
כדי שנוכל להבהיר את הדברים, יש כמה שאלות ספציפיות. ענת, היועצת המשפטית.
<< דובר >> ענת מימון: << דובר >>
מעסיק יכול לבחור להשאיר חלק מהעובדים ולקבל את המסלול של הפיצוי ממס רכוש וחלק מהעובדים להוציא לחל"ת?
<< דובר >> נטע בר זיו: << דובר >>
כן. עבור העובדים שבחל"ת הוא לא יקבל פיצוי מהמדינה.
<< דובר >> ענת מימון: << דובר >>
ברור. תקופת המינימום שנקבעה לחל"ת, לצורך זכאות לדמי אבטלה, אתם עומדים על 14 ימים במתווה שאתם מציעים?
<< דובר >> נטע בר זיו: << דובר >>
אנחנו עומדים על 14 ימים.
<< דובר >> ענת מימון: << דובר >>
ברצף?
<< דובר >> נטע בר זיו: << דובר >>
כן.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
בעם כלביא שיניתם את זה לאחר משא ומתן, למה עוד פעם מכבש לחצים?
<< דובר >> נטע בר זיו: << דובר >>
בעם כלביא, הצגנו מודל של 14 ימים, אבל המלחמה נגמרה לאחר 12 ימים ולכן זה הותאם. במצב הנוכחי, אנחנו כבר לאחר 14 ימים. החל"ת הוא כלי שמתאים לעסקים שלא פועלים בכלל.
<< דובר >> ענת מימון: << דובר >>
לגישתכם. יכול להיות שמעסיק יעדיף להוציא עובדים מסוימים לחל"ת ולפעמים זה דווקא העובדים שייפגעו יותר מהמודל הזה. אם יש עובד שהמעסיק קורא לו לעבודה, אבל הוא רוצה לצאת לחל"ת, כי יש לו ילדים בבית, הוא לא יכול לעשות את זה, כי זה חייב להיות ביוזמת המעסיק. מה קורה במצב כזה?
<< דובר >> נטע בר זיו: << דובר >>
החל"ת הוא כלי ספציפי ומגודר בחקיקה. הוא מתאים למקרה שבו העסק לא יכול לעבוד במלחמה. בעם כלביא, התקופה קוצרה, כי המלחמה נמשכה 12 ימים בלבד. במבצע הנוכחי, שאגת הארי, עברנו כבר את ה-14 ימים וזה כלי שמתאים לעסקים שאין להם כל פעילות במהלך המלחמה. עסקים שיש להם פעילות מלאה, או פעילות חלקית, יש את רכיב השכר במתווה הפיצויים שמאפשר גמישות ביחס לעובדים.
לעובדים יש הגנה מפני פיטורים, אם הם לא יכולים לחזור לעבודה. למעסיק יש את המענה מטעם המדינה לשלם לעובד שכר ולקבל פיצוי מהמדינה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אם הפגיעה לא הייתה בשיעור הנדרש, הוא לא יקבל פיצוי מהמדינה. יכול להיות שהוא הסתדר בלי עובד מסוים שלא הגיע, הוא לא יקבל את השיפוי כי ההכנסות לא ירדו ב-25% ומעלה והעובד נותר ללא מענה.
<< דובר >> נטע בר זיו: << דובר >>
אם העסק לא נפגע, אז - - -
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
יכול לקרות מצב שהעסק לא נפגע, אבל העובד נפגע.
<< דובר >> ענת מימון: << דובר >>
המעסיק פותח את העסק וקורא לעובד שיגיע.
<< דובר >> נטע בר זיו: << דובר >>
זה יכול לקרות גם במצב רגיל.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אנחנו במצב שמערכת החינוך סגורה. הילדים בבית ושני ההורים נדרשים לצאת לעבודה. סביר שבמצב כזה בן אדם ייתקל בקושי.
<< דובר >> נטע בר זיו: << דובר >>
בהינתן שהמעסיק רוצה שהעובד יעבוד, מודל השכר מאפשר לו גמישות. זה לא היה בקורונה, זה התחיל בחרבות ברזל ואנחנו רואים את היעילות של המתווה הזה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
איזה נתון מלמד על היעילות של המתווה הזה?
<< דובר >> נטע בר זיו: << דובר >>
בעם כלביא, ראינו שפחות מ-3% מהעובדים יצאו לחל"ת. רואים את זה גם בנתונים של היקף תשלומי רכיב השכר במס רכוש, שעומד על כשני שליש, זה אומר שיש שימוש נרחב בכלי הזה. מעסיקים בוחרים להמשיך לשלם שכר לעובדים ולקבל פיצוי מהמדינה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
נציגת איגוד לשכות המסחר רוצה לשאול.
<< דובר >> גילית רובינשטיין: << דובר >>
בשבוע שעבר יצאנו בפנייה לרשות המיסים על הפיצויים של עם כלביא שעדיין לא ניתנו לעסקים. עסקים מרימים אלינו טלפונים שעדיין לא קיבלו את הפיצויים על עם כלביא. איך אפשר להגיד דברים כאלה? לא ניתן מענה לעובדים, שהם הורים לילדים קטנים, שצריכים גם וגם.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
איזה תיקון היה נותן מענה?
<< דובר >> גילית רובינשטיין: << דובר >>
חל"ת גמיש.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
במה זה שונה ממה שהם מציעים?
<< דובר >> גילית רובינשטיין: << דובר >>
קודם כל, 14 הימים שמבקשים ברצף, זו הנקודה המהותית ביותר. אי-אפשר לדרוש רצף ואם דורשים רצף, צריכה להיות רציפות בין ההורים, כפי שקיים בחוקים אחרים.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
זה מבחינתך הגורם המכריע?
<< דובר >> גילית רובינשטיין: << דובר >>
כן.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
נטע, שמעת את העניין של 14 ימים והרציפות בין ההורים?
<< דובר >> נטע בר זיו: << דובר >>
החל"ת הוא פתרון לבן אדם יחיד, ברצף של 14 ימים. אני לא מבינה למה איגוד לשכות המסחר מתעלם מרכיב השכר שנותן גמישות מלאה ולא מצריך הוצאה לחל"ת. העובד יכול לקבל 100% מהשכר, לא לעבוד ב-100% מהשעות ועדיין המדינה תשתתף בשכרו. יש כאן גמישות מלאה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אם יש מישהו עם ילדים שלא יכול לצאת לעבוד ולא יכול לעבוד מהבית, כדי לצאת לחל"ת הוא צריך 14 ימים ברצף.
<< דובר >> נטע בר זיו: << דובר >>
הוא לא יוצא לחל"ת.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אני לא מדברת על מצב שהוא עובד והמעסיק משלם לו. אנחנו מדברים על תרחיש שהוא לא עובד, בגלל הנסיבות והילדים.
<< דובר >> נטע בר זיו: << דובר >>
אנחנו לא בודקים כמה מישהו עבד, השאלה רק אם הוא נשאר תחת ניהול השכר של המעסיק.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אם המעסיק לא רוצה להשאיר אותו תחת ניהול השכר? מה הוא עושה?
<< דובר >> נטע בר זיו: << דובר >>
אפשר להוציא אותו לחל"ת. גם בחל"ת גמיש זו תהיה בחירה של המעסיק ולא של העובד. אין הבדל בין המסלולים בהקשר הזה. הגמישות מקבלת מענה מלא ברכיב השכר. מי שהעסק שלו מושבת עד סוף המלחמה, פתרון החל"ת נותן מענה עבורו ועבור העובד.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
הוא יכול להפעיל את רכיב השכר על חלק מהעובדים ואת רכיב החל"ת על חלק מהעובדים?
<< דובר >> נטע בר זיו: << דובר >>
נכון.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אני מבקשת התייחסות למטפלות במעונות היום. המקומות סגורים בהנחיית הממשלה, איך אתם מקצצים להן את השכר שהוא גם ככה נמוך?
<< דובר >> נטע בר זיו: << דובר >>
מעונות היום הם ארגונים פרטיים.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
זה שהם ארגונים פרטיים זו תקלה. הם מפוקחים ומסובסדים על ידי המדינה ונותנים שירות, שראוי היה שיהיה במלואו ציבורי והיום הוא בחלקו ציבורי. הממשלה הודיעה שהם לא יכולים לפתוח את שעריהם, אין פה שיקול דעת. מה אותה מטפלת מסכנה אשמה? יש לה בדיוק את אותן הוצאות. במה הן שונות מהגננות בגן העירוני?
<< דובר >> נטע בר זיו: << דובר >>
הגננות הן עובדות מדינה וזה שונה. גם לגבי הסייעות בגנים אין מתווה ייעודי. הן ככל העובדים במשק.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
חייב להיות. זה עוול ענק. זה לא הוגן ואני חושבת שזה גם לא יעמוד בבית משפט. לא הגיוני שמצד אחד אומרים להן שהן לא יכולות לעבוד כי הגנים סגורים בהנחיית פיקוד העורף ומצד שני, מקצצים להן 25% מהשכר.
<< דובר >> נטע בר זיו: << דובר >>
אף אחד לא מקצץ להן מהשכר. הן שוות לכל העובדים במשק, במובן שגם המעסיק שלהן, בין אם זו עמותה ובין אם גוף פרטי, יכול להעסיק - - -
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
מעון ויצו בבית הכרם יכול לפתוח את שעריו?
<< דובר >> נטע בר זיו: << דובר >>
לא. אני אומרת - - -
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
הוא פרטי.
<< דובר >> נטע בר זיו: << דובר >>
המטפלות במעונות היום הן עובדות והמעסיק שלהן, כמו כל מעסיק, יכול להיות זכאי למתווה הפיצויים. הוא יכול להשתמש ברכיב השכר, להמשיך לשלם להן ולקבל החזר מהמדינה, ככל שיש פגיעה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
הם לא יכולים, כי המעסיקים שלהם, ויצו או נעמת למשל, לא יכולים לספוג את ה-25% האלה. אלה גופים הפסדיים. הם עמותות ללא מטרות רווח, שנכנסו במקום שהמדינה הייתה אמורה להיות בו. הם אומרים בגלוי שהם יגלגלו את זה למטפלות, כי אין להם מאיפה להביא את הכסף הזה.
מהותית, אין הבדל בינן לבין גננות עירייה. אבל פרוצדורלית, מצאו מישהו לגלגל עליו את האחריות, אבל הם נותנים שירות ציבורי לכל דבר ועניין. הכול שם מפוקח, זה שירות בסיסי.
<< דובר >> נטע בר זיו: << דובר >>
המעונות, בין אם זה עמותה ובין אם זה עסק פרטי, זכאי לאותו מתווה כמו יתר העסקים במדינה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
זו תשובה אטומה לגמרי. עסק מסחרי לא דומה לעמותה שמפעילה גני ילדים, נתונה לפיקוח שלכם, לבירוקרטיה שלכם, מדווחת לכם. יש אגף במשרד ממשלתי שמפקח עליהן. מהותית זה שונה. אני מבקשת שתבחנו את זה ואם לא, נגיע לבית המשפט. זה לא ראוי וזה יחס מזלזל. צריך להיות כאן מתווה ייחודי, כי זה מקרה ייחודי ואף אחד לא מייצג אותן.
<< דובר >> ענת מימון: << דובר >>
החישוב של הירידה של 25% בשביל להיכנס לשערי המתווים, הוא שנתי?
<< דובר >> נטע בר זיו: << דובר >>
הוא ביחס למחזור בשנת הפעילות הקודמת.
<< דובר >> ענת מימון: << דובר >>
מעסיק שהירידה שלו היא 23%, אין לו שום תמריץ להמשיך לשלם שכר לעובדים, כי הוא מעדיף להוציא אותם לחל"ת ושהמדינה תשלם להם.
<< דובר >> נטע בר זיו: << דובר >>
בעולם העסקי, 23% זו לא פגיעה.
<< דובר >> ענת מימון: << דובר >>
אני מדברת על התמריץ של המעסיק. מבחינת העובד, אין סיכוי שהמעסיק שיודע שהוא לא יקבל את הפיצוי במסלול השכר ימשיך להעסיק אותו. אתם דוחפים את המעסיקים לחל"ת.
<< דובר >> נטע בר זיו: << דובר >>
כספי משלם המיסים צריכים להתמקד בעסקים ולתת רשם ביטחון גם לעובדים וגם לעסקים שנפגעו מהמלחמה. לכן, נקבע שיעור פגיעה של 25%, כך היה גם בקורונה, גם בחרבות ברזל, גם בעם כלביא, שמשקף פגיעה אמיתית מהמלחמה.
יש פה רשת ביטחון גם לעובדים וגם למעסיקים. רכיב השכר נותן גמישות מאוד - - -
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
נשמע את חגית פאר, יושבת ראש נעמת. אחריה, את ורדית אבידן מויצו ואת מורן מאמונה. אני רוצה לשמוע את המעונות. חגית, תתייחסי בבקשה לטענה של האוצר ששכר המטפלות לא אמור להיות מקוצץ. האם זה המצב?
<< דובר >> חגית פאר: << דובר >>
תודה על הוועדה ועל דבריך. המדינה לא למדה פעם אחר פעם. אנחנו בתקופה כל כך ארוכה וכל פעם אנחנו צריכות להיאבק על מה שאמור להיות ברור מאליו. מטפלות מחנכות במעונות היום, הן כמו כל הצוותים החינוכיים. כמו סייעות בגנים שממשיכות לקבל את השכר שלהן, כמו הגננות, כמו המורים. לא יכול להיות שאת העובדות האלה אנחנו צריכים להוציא לחל"ת.
אנחנו לא עסק. אנחנו עמותה, אנחנו מלכ"ר ואנחנו לא יכולים לקבל את הפיצוי ואנחנו לא יכולים לשלוח הביתה עובדות שאנחנו בקושי מצליחים להחזיק ביום-יום ובשעת מלחמה לשלוח אותן לביטוח לאומי, לקבל משכורת זעומה, אפילו מתחת למה שהן מקבלות ביום-יום.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
תסבירי איך זה יעבוד. משרד האוצר אומרים שזה כמו כל עסק, אפשר להמשיך לשלם את השכר למטפלות ולקבל שיפוי מהמדינה בגובה של 75%.
<< דובר >> חגית פאר: << דובר >>
אנחנו עמותה ללא כוונות רווח. אנחנו משלמים שכר גבוה יותר, לפחות בארגונים הגדולים, גם ב-נעמת, גם בויצו, גם באמונה. אנחנו משלמים מעבר למה שהמדינה נותנת לנו, לא נוכל להשלים את השכר ל-100% מהתקציב שלנו. זה לא הוגן ולדעתי, זה גם לא יעבור בית משפט. יש כאן אפליה ברורה ולא נוכל לעמוד בזה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
בכמה מטפלות מדובר?
<< דובר >> חגית פאר: << דובר >>
מדובר על כ-20 אלף מטפלות במעונות יום בכל הארגונים. מדובר על 120 אלף פעוטות.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
תודה חגית. ורדית מויצו.
<< דובר >> ורדית אבידן: << דובר >>
יש לנו 2,700 מטפלות שנמצאות בהמתנה. כרגע אנחנו דואגים להם, אבל זה לא יכול להימשך זמן רב. אנחנו עמותה לא למטרות רווח. יש כבר בעיה שורשית במעונות האלה, כי אנחנו תלויים בשכר של הורים וייתכן שלהורים כרגע אין איך לשלם את זה. חייב שיהיה מתווה למטפלות היום, בדומה למה שיש לעובדות המדינה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
מה היה בסבבים הקודמים?
<< דובר >> ורדית אבידן: << דובר >>
דאגנו להם. אבל כשעבר זמן רב מדי וזה לא התאפשר, הוצאנו לחל"ת.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
מורן מאמונה.
<< דובר >> מורן נגיד: << דובר >>
אי-אפשר להיות בנקודת עיוורון כל כך למשבר שקיים ממילא בתחום העסקת המטפלות, הקושי בגיוס מטפלות וזו יכולה להיות המכה האנושה ביותר שתהיה למעונות המפוקחים. מדובר על מחסור מאוד גדול במעונות מפוקחים, אני לא מצליחה להבין את הנימוק - - -
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אם אלו לא היו נשים מוחלשות, ללא כוח פוליטי, זה לא היה קורה. זה לא הוגן ולא צודק ולא שוויוני ופשוט לא יכול לקרות. 20 אלף נשים שעובדות בשכר של 6,000 שקל, מה יש לנו?
<< דובר >> מורן נגיד: << דובר >>
אם הן תצאנה לחל"ת בתנאים הקיימים, הן לא תחזורנה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
המצב הזה לא הוגן. תודה. רחלי משדולת הנשים ואחרי ויוי מהסתדרות העובדים ולאחר מכן, יעל מכוח לעובדים.
<< דובר >> רחלי סונגו: << דובר >>
רוב הגנים מגילאי אפס עד שלוש, הם גנים פרטיים.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
הפרטיים נפתחים בחלק מהמקומות. העמותות קיבלו הנחיה לסגור, בלי שום אפשרות לשיקול דעת.
<< דובר >> רחלי סונגו: << דובר >>
ההורים ממשיכים לשלם כרגיל. בתל אביב אנחנו משלמים מעל 10 אלף שקלים, למעונות פרטיים, בזמן שחלקנו הוצאנו לחל"ת, או חווינו ירידה בהכנסות ואפילו יש לנו יותר הוצאות, כי אנחנו צריכים לקחת בייביסיטר לילדים בזמן הזה. משרד האוצר צריך לעשות חשיבה לגבי הנושא של גילאי אפס עד שלוש. ההורים הפכו בני ערובה למצב הזה.
משרד האוצר לקחו את כל העובדים והעובדות כבני ערובה ושמו אותם בסיטואציה בלתי אפשרית. אני צריכה לבחור אם להישאר עם הבנות שלי בבית, כי אין להם מסגרת ולהתנתק מהעבודה, כדי להיות 14 ימים ברצף בחל"ת.
יש מחקרים שמלמדים שמי שייפגע מזה זה נשים ובמיוחד אימהות. אני מקבלת פניות מנשים שמקום העבודה שלהן חשוב, הן רוצות גם לעבוד וגם להיות עם הילדים בבית. אנחנו לא יכולים להיות רק עם הילדים בבית.
ביום האישה האחרון פורסם דוח שהראה שישראל במקום השני מהסוף בפערי שכר בין גבר לאישה במדינות ה-OECD. במצב כזה, ברור שמי שייצא לעבודה זה הגבר ולא האישה. לפחות תתנו לאוכלוסיות מסוימות חל"ת גמיש. למשל, אימהות חד-הוריות, הורים לילדים עם צרכים מיוחדים, בנות זוג של אנשי מילואים.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
יעל מכוח לעובדים ואחריה, דיאנה מכוח לעובד.
<< דובר >> יעל שלו-ויגיסר: << דובר >>
תודה על הדיון החשוב. אנחנו מוטרדים מההיבטים המגדריים של המתווה הזה. אני אתמקד בעובדים שעתיים. בישראל בין רבע לשליש מהעובדים הם עובדים שעתיים ולא מדובר על עובדים זמניים. מדובר על עובדים שזו צורת ההעסקה שלהם, מרביתן נשים.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
מה חל עליהם במתווה הזה אם לא מזמינים אותם?
<< דובר >> יעל שלו-ויגיסר: << דובר >>
יש כמה פגיעות. החישוב של דמי האבטלה שמגיעים להם, הוא לפי התקופה האחרונה שהייתה להם, שלאו דווקא מבוססת על העבודה שלהם. יכול להיות שהייתה להם תקופה חלשה יותר והייתה אמורה להיות תקופה חזקה יותר, אבל הם יקבלו לפי התקופה הקודמת. הרבה מהנשים יוצאות לחל"ת בקיץ, לוקחות דמי אבטלה בקיץ והן לא זכאיות יותר לדמי אבטלה. התקופה הרצופה של המלחמות, גזלה מהן את כל ימי האבטלה.
הנשים שעובדות כעובדות שעתיות, הן הנפגעות העיקריות מהמתווה הזה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
איך אפשר לפתור את זה?
<< דובר >> יעל שלו-ויגיסר: << דובר >>
המדינה צריכה לפצות מעסיקים על מלוא השכר שהם משלמים עכשיו ולא באופן חלקי. צריך גם להתנות את זה בכך שהם יתחייבו לקלוט בחזרה את כל העובדים שהם הוציאו לחל"ת. צריך לקבוע שהחישוב של הזכויות של העובדים השעתיים ייעשה לפי רבע שנה שקדמה למשבר, תוך נטרול תקופות המלחמה והשבתת המשק. צריך לנטרל את ההיעדרות מהעבודה בתקופות מלחמה קודמות. כל העניין של מובטלים חוזרים, הוא בעייתי לעובדים שעתיים פי כמה מעובדים חודשיים.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
תודה רבה. דיאנה מקו לעובד ואחר כך, שלומי מארגון אלמנות ויתומי צה"ל.
<< דובר >> דיאנה בארון: << דובר >>
הגשנו נייר עמדה יחד עם שדולת הנשים. אני מתחברת למה שנאמר לגבי עובדות שעתיות ואוסיף שאחת ההצעות שהזכרנו בנייר העמדה שהגשנו לוועדה, זה שכל עוד ממשיכים להסתמך על הפתרון של החל"ת, עובדים שעתיים לא נקראים לעבודה, עד שמוציאים להם מכתב הוצאה לחל"ת.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
שאלה לביטוח הלאומי, האם עובד שעתי יוכל לומר שהוא יצא לחל"ת בלי הצהרה של המעסיק?
<< דובר >> גבריאלה הילברון: << דובר >>
אני ממנהל המחקר, אני סבורה שלא, שכדי לצאת לחל"ת חייבים הצהרה של המעסיק. אבל אני מוכנה לוודא.
<< דובר >> ענת מימון: << דובר >>
בחוק כתוב במפורש שביוזמת המעסיק יצא לחל"ת. החוק לא מאפשר לעובד לבחור את זה.
<< דובר >> דיאנה בארון: << דובר >>
הצענו שהעובד ימלא הצהרה ושהביטוח הלאומי יפנה למעסיק, אם הוא רוצה אישור מהמעסיק והביטוח הלאומי דחה את זה.
פתרון החל"ת לא מהווה תחליף לשכר. השיפוי שמציעים במסגרת המתווה לפיצויים למעסיקים, לא מהווה תחליף לשכר. המעסיק יכול לא להגיש בקשה לפיצוי ולא לכלול בה את השכר של העובדים. זה לא תחליף לחקיקה מסודרת שנותנת לעובד זכות לדרוש שכר בהיעדרות שלו.
נוצר מצב שאנשים שלא זכאים לחל"ת, אין להם רשת ביטחון אחרת. צריך תוכנית מגירה, שברגע שנכנסים למשבר, העובדים יודעים איזו זכות לשכר מגיעה להם והמעסיקים יודעים איזה פיצוי יגיע להם בגין תשלום השכר לעובדים.
אנחנו הגשנו הצעת חוק פרטית בנושא הזה, יחד עם מספר חברי כנסת, בהובלתה של חברת הכנסת נעמה לזימי. הדבר הזה צריך הסדרה בחקיקה ראשית. בעיה נוספת שעלתה עוד בעם כלביא ולא קיבלה מענה וגרמה להרבה נזק לעובדים שהוצאו לחופשה בזמן הזה שהיא חלף שכר. מדובר על עובד בחופשה רגילה, שעדיין נצברת לוותק, צובר זכויות סוציאליות, אם המעסיק והעובד הסכימו שהעובד ינצל ימי חופשה, המעסיק לא היה זכאי לפיצוי עבור זה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
נטע מאגף תקציבים, את רוצה להתייחס רגע לנקודה שהועלתה?
<< דובר >> נטע בר זיו: << דובר >>
ההחרגה של ימי החופשה, נועדה להיטיב עם העובדים. כדי לתמרץ את המעסיקים לא להוציא עובדים לחופש ולהמשיך לשלם להם שכר רגיל, נקבע שמעסיק שיוציא את העובד לחופשה, לא יוכל לקבל פיצוי, כדי להגן על העובד. ההסתדרות הייתה מאוד בעד המהלך הזה.
<< דובר >> דיאנה בארון: << דובר >>
מכיוון שהמתווה הזה אומץ רטרואקטיבית, כבר נוצרה מציאות בשטח.
<< דובר >> נטע בר זיו: << דובר >>
אני לא מכירה את המקרה שאת מדברת עליו, שווה לברר אותו. אפשרנו להחזיר את ימי החופש ולקבל פיצוי עבור הימים.
<< דובר >> דיאנה בארון: << דובר >>
אנחנו השבוע קיבלנו מרשות המיסים תשובה שלילית על עם כלביא וזה היה בחקיקה. חופשה רגילה הוחרגה בהגדרה.
<< דובר >> נטע בר זיו: << דובר >>
אני לא מכירה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
תעבירי את הפרטים ונבדוק אותם. נשים מבוגרות, בכל פעם שיש משבר אני מנהלת על זה מאבק ואנחנו מצליחים לקבל מענק מסוים. מי שעובדת אחרי גיל פרישה, אין לה ברירה וצריך לדאוג להן.
<< דובר >> נטע בר זיו: << דובר >>
אנחנו נציע בחקיקה מתווה ייעודי לבני 67 ומעלה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
מתי מעבירים את החקיקה הזו? אנשים עדיין לא קיבלו את הפיצויים של עם כלביא.
<< דובר >> נטע בר זיו: << דובר >>
לגבי עם כלביא, אני מכירה ש-70% מהתיקים בערך נסגרו.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
יש 30% שלא, זה די הרבה.
<< דובר >> נטע בר זיו: << דובר >>
אני לא אתייחס בשם רשות המיסים, כי הם הגוף שבודק את התיקים. הכוונה שלנו להביא את זה כמה שיותר מהר. המתווה שלנו הוא מתווה שהוא כמו לחיצת כפתור, העובדים מכירים אותו, העסקים מכירים אותו.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
למה צריך חקיקה מחדש?
<< דובר >> נטע בר זיו: << דובר >>
היה לנו קשה להתאים אותו למשבר הרלוונטי. בעם כלביא ביצענו קיצור של ימי החל"ת, כדי שיתאימו לאורך הלחימה ועכשיו בצפון אנחנו מייצרים מתווה יותר רחב ביישובי קו העימות, כי המערכה מקשה עליהם יותר. לא היינו יכולים לעשות את זה, אם היה מתווה קבוע בחקיקה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
מה עם האפשרות לתת לעובד לצאת לחל"ת מיוזמתו? זה משמעותי בעיקר עבור העובדים השעתיים, שיכולים לא לקרוא להם.
<< דובר >> נטע בר זיו: << דובר >>
החל"ת קבוע בחקיקה, המתווה נועד להקל את תנאי החל"ת.
<< דובר >> ענת מימון: << דובר >>
הסעיף קובע 30 ימים ואתם משנים את זה, אפשר לשנות.
<< דובר >> נטע בר זיו: << דובר >>
זה הסדר מאוד ראשוני ובסיסי של הגדרת החל"ת. היציאה לחל"ת היא בהסכמת שני הצדדים. מעסיק לא יכול לכפות על העובד לצאת לחל"ת.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
יש כאן כוח מאוד גדול למעסיק. העובד השעתי בנקודה מאוד חלשה. יש כאן פתח גדול לניצול.
<< דובר >> נטע בר זיו: << דובר >>
המתווה מניח שאנשים לא עוברים על החוק.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אני מתקדמת. דנה, ארגון אלמנות ויתומי צה"ל.
<< דובר >> דנה שחייני: << דובר >>
נעים מאוד, ד"ר דנה שחייני, חוקרת ומרצה באקדמיה ואלמנת צה"ל, אלמנתו של סגן אלוף ארז שחייני, שנהרג לפני ארבע שנים, חודשיים ו-14 יום בתאונת מסוק העטלף. אמא לשלושה יתומים, שניים מתחת לגיל 14, אחת בת 14. עד עכשיו לא דיברו על משפחות שהן חד-הוריות.
סמוטריץ' בא ואמר שאחד ההורים ייצא לחל"ת, אני לבד. חודש אחרי שארז נהרג, חזרתי לעבוד. העבודה שלי היא ההגדרה שלי. היא היכולת שלי להתפרנס בכבוד, היא היכולת שלי להגדיר את עצמי והיא היכולת שלי לקום בבוקר ולתת דוגמה לילדים שלי. אנחנו מחפשים את הדרך לעבוד, על אף המצב, על אף המורכבות. התחושה הקשה שעלתה לי, שברגע שמציעים הצעה כזו, לא לוקחים בחשבון מה קורה במשפחות שיש בהן הורה יחיד.
הורה יחיד ליתומים, שחוו טראומה בשנים האחרונות. חברותיי הרבות מאוד שהתווספו מאז 7 באוקטובר והלאה, נמצאות בסיטואציה מאוד קשה. אנחנו בשיניים ובציפורניים נאבקות כדי להצליח ואני לא הצלחתי להבין איך המתווה נותן מענה למשפחות האלה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
נטע, את רוצה להשיב מה המתווה במצב כזה?
<< דובר >> נטע בר זיו: << דובר >>
המתווה לא מתייחס להורים, למשק בית, או למי שיש לו ילדים עד גיל 14 או גיל אחר, הוא מתייחס לעובדים. לכן, המענה שניתן גם ביחס למשפחות יחידניות הוא אותו מענה ואנחנו סבורים שהוא מענה מיטבי. המענה הוא לעובד הבודד.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
מה שהיא יכולה לעשות, זה רק לצאת לחל"ת, להפסיק לעבוד.
<< דובר >> נטע בר זיו: << דובר >>
היא יכולה לצאת לחל"ת, או שהמעסיק ימשיך לשלם לה שכר ובהתאם לירידה בפעילות שלו, הוא יקבל פיצוי על השכר.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
היא לא יכולה לעבוד, כשיש לה ילדים קטנים בבית.
<< דובר >> נטע בר זיו: << דובר >>
אנחנו לא בודקים את היקף העבודה ואם מישהו עבד או לא עבד. זו בחירה של המעסיק.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
דנה, אני חוזרת אליך רגע.
<< דובר >> דנה שחייני: << דובר >>
כמה פרודוקטיבית את חושבת שאלמנה כזאת תהיה?
<< דובר >> נטע בר זיו: << דובר >>
זו לא שאלה שנבחנת במסגרת המתווה. אנחנו לא בוחנים כמה פרודוקטיבי העובד. המעסיק יכול להמשיך לשלם שכר לעובד.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
מה יכול להיות הפתרון הנכון עבורכם?
<< דובר >> דנה שחייני: << דובר >>
קודם כל, צריך מנגנון שיגדיר משפחות שיש בהן רק הורה אחד. אני חייבת לתת מענה לילדים שלי בכל מצב, בטח ילדים שעברו תקופה מאוד קשה של מלחמה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
זה נכון לגבי כל משפחה חד-הורית, אבל כשהנסיבות הן שמישהו הקריב את חייו למעני, זה במעמד אחר.
<< דובר >> דנה שחייני: << דובר >>
שיבחנו מה קורה בזמן חירום עם משפחות שכולות. זו הבקשה שלנו.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
שירלי שיף, עמותת חמניות. אחריה, שי מפורום נשות הפצועים.
<< דובר >> שירלי שיף: << דובר >>
תודה רבה על הדיון החשוב. אם חד-הורית או אב חד-הורי, לא יכולים ללכת לעבוד. הילדים נמצאים בבתים, עדיין לא חזרו למסגרת הלימודים והם צריכים לבחור אם להישאר ולשמור על הילדים או לצאת להתפרנס. אין ודאות מבחינת משרד החינוך מי חוזר ללמוד ומתי והאלמנים והאלמנות ממשיכים לחיות על חסדי המעסיק. זו סוגיה אחת שחשוב להבין.
הסוגייה השנייה, צריכים להחריג את האוכלוסייה הזו של ההורים היחידים, אלמנים ואלמנות מהמתווה של החל"ת, כי הוא לא רלוונטי. איך אם או אב חד-הוריים אמורים לצאת לעבודה, כשהילדים נמצאים בבית וגם אומרים להם שאחרי 14 יום, יחתכו להם 30% מהשכר, כשהם המפרנסים היחידים וכל הנטל עליהם.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
תודה. שי מפורום נשות הפצועים.
<< דובר >> שי גרוסמן: << דובר >>
אני מטעם פורום נשות הפצועים.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
נחזור אליך. בר שהם, פורום נשות המילואימניקים ואחריה, נילי פרידמן, פורום משפחות הקבע.
<< דובר >> בר שהם: << דובר >>
בני ובנות זוג של משרתי המילואים שהם גם עובדים חיוניים, חיים כרגע במציאות בלתי אפשרית. הם חייבים לעבוד, כאשר הילדים ללא מסגרות ושני בני הזוג לא נמצאים בבית. למשל, היום פנתה אלינו אחות, שבעלה נקרא הבוקר למילואים ולא מאשרים לה לצאת לחל"ת, כי היא עובדת חיונית. המתווה של החל"ת חייב לכלול אפשרות יציאה לחל"ת גם ביוזמת העובד/ת וקבלת דמי אבטלה גם לעובדים חיוניים.
אנחנו מצטרפות להצעות שהועלו פה לחל"ת גמיש, שמאפשר הפחתת אחוזי משרה, או היעדרות לא רציפה, כדי לשמור על הרצף התעסוקתי ולקבל פיצוי עבור הירידה בהכנסות. זה פתרון רלוונטי במיוחד לבני ובנות הזוג של אנשי המילואים, שחווים ירידה בשכר בשנתיים וחצי האחרונות של המלחמה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
שי, בבקשה.
<< דובר >> שי גרוסמן: << דובר >>
אני מייצגת את פורום נשות הפצועים. יש נשים רבות שבן הזוג לא מסוגל לעבוד, או להיפך, הוא יכול לעבוד, אבל לא יכול להישאר בבית עם הילדים, בגלל פציעה פיזית או פציעה נפשית. בעלי נפצע בעזה, לפני יותר משנתיים, גם נכות פיזית וגם נכות נפשית. הוא עובד, אבל הוא לא יכול להישאר בבית עם הילדים. עברנו לגור ליד ההורים שלי, כדי שנוכל לקבל עזרה.
בחודשים האחרונים התחלתי עבודה חדשה, הכול טרי ואז מגיעה המלחמה הזאת. אם אני ארצה לצאת לחל"ת, אני לא אהיה זכאית לדמי אבטלה, כי לא עבדתי מספיק חודשים. נשות הפצועים זה מגזר שלא מוכר וחשוב להכיר את המקרים האלה ולהתייחס אליהם.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
מתווה החל"ת לא נבנה תוך חשיבה על העובד, אלא מהפרספקטיבה של המעסיק. אין התייחסות לתנאים הספציפיים של העובד, בין אם זו אלמנה, אשת פצוע, אם חד-הורית. זה מצריך תיקון, כי זה יוצר עיוותים.
רן מלמד.
<< דובר >> רן מלמד: << דובר >>
רן מלמד מנקודת מפנה, גם מעמותת מחדש שמסייעת לנשים שורדות אלימות. האוצר עושה פה שני דברים חמורים. יש תובנות, מביאים אותן בפני האוצר, האוצר מתעלם וממשיך ללכת עם המנטרה שלו. הדבר השני, שהוא יותר גרוע, הוא שמתייחסים לכלל האוכלוסייה בתור אוכלוסייה אחת, במקום לחלק את האוכלוסייה לקבוצות יחס ספציפיות ולהתאים את המענה הרלוונטי לכל קבוצה.
המסמך של שדולת הנשים וקו לעובד מאוד מפורט ואני תומך בו. אפשר להעביר אותו למשרד האוצר ולבקש שיתייחסו ספציפית לכל נקודה ונקודה בו. אני אתייחס לאימהות חד-הוריות במספר היבטים. קבוצה אחת היא העובדת במפעלים החיוניים, שהיא הורה יחיד שאין עוד מישהו בבית, שתאבד את עבודתה אם לא יעזרו לה באמצעות החל"ת או בדרך אחרת.
הקבוצה השנייה הוא כ-30 אלף אימהות חד-הוריות שמקבלות מזונות מהביטוח הלאומי. חלק גדול מהן הפסיקו לעבוד מאז תחילת המלחמה ואין שום חל"ת שיכול לתת להן פתרון. מכיוון שחג הפסח מגיע, צריך לבקש מהביטוח הלאומי ומשרד האוצר, שאותן נשים יקבלו מענק השלמה לקראת חג הפסח, כי אחרת הן לא יוכלו לשרוד את החג. מענק דומה צריך לייצר גם עבור מי שמקבל קצבאות זקנה או קצבאות קיום אחרות מהביטוח הלאומי ואינו יכול לעבוד כרגע עקב המלחמה.
אנחנו מקבלים פניות רבות מנשים שלא דוברות את השפה העברית והן לא יודעות מה הזכויות שלהן. אין הסברה נגישה בשפות שונות, לא באמצעות לשכות, לא באמצעות המעסיקים וחייבים לתת פתרון בעניין הזה.
נשים שיצאו מהמקלטים והתחילו להשתקם ולמצוא עבודה, אין להן תקופת אכשרה מספקת. אם לא נפתור את הבעיה של תקופת האכשרה, הרסנו להן את יכולת השיקום קדימה וגם בזה צריך לטפל.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
נטע, אשמח להתייחסות לעניין תקופת האכשרה.
<< דובר >> ענת מימון: << דובר >>
בחרבות ברזל זה קוצר לשישה חודשים.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
מה התכנון לגבי תקופת האכשרה?
<< דובר >> נטע בר זיו: << דובר >>
אחת ההקלות שמוצעת במתווה היא קיצור תקופת האכשרה הנדרשת מ-12 חודשים לשישה חודשים מתוך 18 החודשים האחרונים. תקופת האכשרה עבור אנשים עם מוגבלות קוצרה לשלושה חודשים.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
איך פותרים את הבעיה של העובדים החיוניים?
<< דובר >> ענת מימון: << דובר >>
עובד חיוני לא יכול לצאת לחל"ת, גם אם הוא רוצה, מה האופציה לגבי עובד כזה עם ילדים קטנים? בייחוד במצב של הורה יחידני. למשל, אחות בבית חולים.
<< דובר >> רן מלמד: << דובר >>
עובדת במפעל של אסם או שטראוס. העובדים הכי בסיסיים.
<< דובר >> נטע בר זיו: << דובר >>
לא הבנתי את השאלה.
<< דובר >> ענת מימון: << דובר >>
אני אסביר. יש עובדים שמוגדרים כעובדים חיוניים והם חייבים להגיע לעבודה בשעת חירום. מעסיקים לא מוציאים עובדים כאלה לחל"ת, גם אם העובד מבקש כי יש לו ילדים קטנים. מה האופציות שעומדות בפני אותו עובד?
<< דובר >> נטע בר זיו: << דובר >>
אין הבדל בין העובד הזה לבין עובד אחר שהמעסיק דורש ממנו להגיע לעבודה.
<< דובר >> ענת מימון: << דובר >>
אבל אין ירידה בהכנסה לעסק חיוני. הוא עובד בשעת חירום כמו בזמן רגיל.
<< דובר >> נטע בר זיו: << דובר >>
הוא יכול להוציא לחל"ת.
<< דובר >> ענת מימון: << דובר >>
המעסיק לא יוציא אותו לחל"ת, כי הוא צריך אותו. יש כאן כשל. המעסיק לא רוצה, הוא רוצה שהעובד יגיע לעבודה.
<< דובר >> נטע בר זיו: << דובר >>
אולי התשובות לא מספקות אתכם, אבל שקלנו את הדברים.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
נטע, אני אסביר. המתווה הכללי נכתב מהפרספקטיבה שהמעסיק הוא הציר ויש בזה היגיון. אבל יש מקרים יוצאי דופן שזה לא הגיוני. למשל, עובד בעסק חיוני וההכנסות לא ירדו והוא הורה יחיד והמעסיק לא רוצה להוציא לחל"ת. הבן אדם לא יכול לעבוד, כי יש לו שלושה ילדים בבית. אם הייתם נותנים כוח לעובד, זה היה מנטרל את העיוות.
<< דובר >> נטע בר זיו: << דובר >>
אף אחד לא יכול להכריח עובד להגיע לעבודה. הוא גם לא יכול לפטר אותו.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
הוא יפטר אותו דקה אחרי.
<< דובר >> נטע בר זיו: << דובר >>
למעסיק יש את הבחירה אם לשלם שכר לעובד או להוציא אותו לחל"ת. במקרה של העובדים החיוניים, גם אם אין ירידה בהכנסות, אפשר להוציא את העובד לחל"ת. בפני המעסיק עומדת הברירה אם להביא את העובד או להוציא אותו לחל"ת.
<< דובר >> ענת מימון: << דובר >>
למשל, רופאות שהבעלים שלהן במילואים, את אומרת להן לצאת לחל"ת, המשק יכול להתמודד עם זה? מה האופציות?
<< דובר >> נטע בר זיו: << דובר >>
אני לא חושבת שזה רלוונטי, אבל זו בחירה של בית החולים ויש את המענה מהמדינה כרשת ביטחון בשביל העסק להוציא אותו לחל"ת.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אנחנו מצביעות פה על כשל ששווה לתת עליו את הדעת. נכניס את זה לסיכום. בקי מהפורום למאבק בעוני.
<< דובר >> בקי קשת: << דובר >>
הממשלה קיבלה החלטה שיש לה שלושה רכיבים. רכיב ראשון, משלמים בין 70% ל-75% מהנזק בלבד. רכיב שני, המעסיק יחליט מה שטוב לו והעובדים שיסתדרו עם זה. הטענה שאי-אפשר לפטר זו טענה יפה, אבל זה לא מכסה את כל הסיפור. הרכיב השלישי, האוכלוסיות הכי מוחלשות לא יקבלו שום מענה.
עובדים שהם עובדים שעתיים, לא רוצה להוציא את העובד לחל"ת, כי נוח לו שהעובד זמין אם יהיה צורך בביצוע עבודות קטנות. למעסיק אין אינטרס לשלם משכורת מלאה ולקבל שיפוי.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אין לו סיבה לקחת סיכון. הוא יכול לשמור לעצמו את כל האופציות פתוחות.
<< דובר >> בקי קשת: << דובר >>
בדיוק. אנחנו מכירים הרבה מעסיקים שלא מאמינים שהם יקבלו. לפעמים לא מדובר בירידה בהכנסות, אלא עלייה בהוצאות, כי יכול להיות שמדובר במעסיק שדואג לעובדים שלו לדרכי הגעה, כי אין תחבורה ציבורית למשל. המעסיק לא רוצה לשלם שכר מלא, אבל גם לא רוצה להוציא לחל"ת, כי יש לו אינטרס להשאיר את העובד תלוי באוויר.
ההצעה של הממשלה נותנת למעסיק את כל הכוח. ירצה – יעזור לעובד. לא ירצה – לא יעזור.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
האוצר אומר שהוא עשה את זה במצבי חירום קודמים והנתונים מראים שזה היה פתרון טוב. מה את אומרת שסותר את זה?
<< דובר >> בקי קשת: << דובר >>
אנחנו יודעים שסטטיסטיקות יכולות להטעות ואפשר לסובב אותן להרבה כיוונים. יכול להיות שאנשים טובים ועמותות טובות קנו עוד אוכל, כדי לתת ולכן יש עליה בקניות בסופרים. אנשים שפרנסו את עצמם עד תחילת המשברים, התדרדרו לפת לחם ונדבות. הפעילות שלנו מדברות על כך שלא יכלו לבד לקנות אוכל או לשלם את ההוצאות הבסיסיות שלהם.
רק השבוע שתי פעילות שלנו דיברו איתנו, אחת שעובדת כמסייעת בבריכת שחיה, כשיש מעט עבודה, נותנים את זה למדריכות בכירות ולא לסייעת. עובדת אחרת שמטפלת בקשישים, היא עובדת חיונית, היא נדרשת לעבוד את כל השעות שלה, אבל אין תחבורה ציבורית מסודרת, מה שדרש ממנה להשקיע שעתיים נוספות בעמידה בתחנות אוטובוס לא ממוגנות, בסכנה. זה עוד שעות שאף אחד לא מפצה אותה על זה, כשהילדים שלה נמצאים בבית.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
נטע, קודם הצגת לנו שנתוני התעסוקה חזרו לנורמלי, אבל העובדים השעתיים לא מוצאים לחל"ת, איפה הם באים לידי ביטוי בנתונים? יש פה נתון שאומר שזה בין רבע לשליש מהעובדים במשק.
<< דובר >> נטע בר זיו: << דובר >>
עובדים שעתיים יכולים להיות זכאים ליציאה לחל"ת, כמו כל עובד אחר.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
למעסיק אין אינטרס לעשות את זה, כי הוא רוצה לשמור לעצמו על גמישות מרבית. איך מודדים את מצבם?
<< דובר >> נטע בר זיו: << דובר >>
אני אשמח להוציא נתונים יותר מדויקים לגבי העובדים השעתיים. אולי ביטוח לאומי שנמצא כאן - - -
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
נפנה לביטוח הלאומי. גבריאלה, את יודעת לשפוך אור על העניין הזה?
<< דובר >> גבריאלה הילברון: << דובר >>
אני מתכתבת עם האחראים על דמי אבלה, אין לי מספרים כרגע. אבל אמרו שבקורונה ובעם כלביא, היו עובדים שעתיים בחל"ת.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
בטוח שיש כמה. אנחנו מדברים על מאות אלפי עובדים, אם לא מיליונים.
<< דובר >> גבריאלה הילברון: << דובר >>
לא מדובר על מספרים מזעריים. אנחנו צריכים לבדוק את זה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אני אשמח לתשובה. מדובר בקבוצה שלא בטוח שלמעסיק כדאי להוציא לחל"ת.
<< דובר >> גבריאלה הילברון: << דובר >>
קשה לפרש את הנתונים.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אני רוצה ללמוד מה קרה שם. הארגונים החברתיים אומרים שהקבוצה הזאת נפגעת.
<< דובר >> גבריאלה הילברון: << דובר >>
הם מכירים את המיקרו ולנו יש את - - -
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
לכן אני מבקשת תמונה מלאה. נטע, יש לך מידע נוסף לגבי העובדים השעתיים?
<< דובר >> נטע בר זיו: << דובר >>
אין לי מידע נקודתי. המתווה הוא מתווה שיכול לחול על העובדים השעתיים.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
בקי, אני חוזרת אליך, תשלימי את דבריך.
<< דובר >> בקי קשת: << דובר >>
בוועדה אחרת היה דיון על הצעת חוק שנועדה לחייב את המעסיקים לדווח על שעות העבודה של העובדים. הייתה אמירה של הביטוח הלאומי שאין כמעט נתונים בנושא, הם יכולים לדרוש את זה, אבל זה רשות ולא חובה. הביטוח הלאומי אמרו שהם מתכוונים לפעול לצורך איסוף נתונים ואני אשמח לשמוע איך בכוונתם לקדם את האיסוף של המידע.
אנחנו שוב ושוב במצב שאין מידע לגבי העובדים השעתיים ולא לוקחים אותם בחשבון בעיצוב המדיניות. לא מדובר על מקרים בודדים, אנחנו מדברים על מעל רבע מהעובדים במשק. המתווה מתעלם מהם לחלוטין.
סיטואציה נוספת שצריך לחשוב עליה, היא מצב של אנשים שמקבלים דמי אבטלה והתקופה עומדת להיגמר. צריך להאריך את תקופת דמי האבטלה עד סוף המלחמה. בזמן מלחמה אנשים כנראה לא ימצאו עבודה חדשה ויתחילו בה. ההצעה שלי שהקריטריונים שנקבעו לדמי אבטלה, לא יכולים להיות רלוונטיים בזמן מלחמה, לא כמה זמן עבדו לפני ולא אם כבר ניצלו ימי אבטלה.
באוכלוסיות הכי מוחלשות לא לכולם יש זמינות לאינטרנט, לא לכולם יש יכולת להיכנס בקלות לממשק הממשלתי והזמן שניתן להגיש את התביעה לביטוח הלאומי היה יחסית קצר. בלשכת התעסוקה גם לא הייתה זמינות לשפות שונות.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
תשובה בבקשה משירות התעסוקה והביטוח הלאומי.
<< דובר >> משה יפרח: << דובר >>
אנחנו נגישים גם בשפה הערבית. בעם כלביא, הורדנו את החובה לעבור דרך ההזדהות הלאומית מתוך הבנה שזה יותר מורכב. נתנו גם יכולת למעסיקים להעביר לנו רשימות של מעסיקים ולא להכריח את העובדים עצמם להירשם.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
רולא ואחר כך, אור מבונות אלטרנטיבה.
<< דובר >> רולא חליחל: << דובר >>
שלום לכולם, תודה רבה על הדיון החשוב. אני אשמח להתייחסות ממשרד התעסוקה לעניין הנגישות הדיגיטלית. יש אנשים בנגב שלחלקם אין אינטרנט ואפילו לא מחשבים. איזו חלופה יכולה להינתן להם? הנושא השני הוא פרק הזמן בו ניתן להגיש את הבקשה. שנה שעברה הוא היה קצר יחסית והמון נשים לא קיבלו את הזכאות שלהן, כי הן לא הספיקו להגיש את הבקשות.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
תשובה, בבקשה.
<< דובר >> משה יפרח: << דובר >>
אנחנו נתנו אפשרות למעסיקים להעביר רשימות. יש לנו מוקד שעובד בחמש שפות, שגם הם מסייעים. לגבי טווח הזמן להגשה, עד היום אנחנו מקבלים בקשות על עם כלביא ואנחנו מאשרים בצורה רטרואקטיבית, אז אין בעיה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אם יהיו בעיות פרטניות, את מוזמנת לפנות ללשכה שלי, חשוב לי לדעת ולנסות למצוא פתרון. אור מבונות אלטרנטיבה. אחר כך גבריאלה ועוד נציגי ממשלה.
<< דובר >> אור גולני: << דובר >>
רוב הדיון הזה הוא על האמא והאישה שלא ישנה בלילה יחד עם הילדים והילדות שלה. אני מרגישה שאני בנקודה שאני צריכה לבחור בין הקריירה שלי לבין הילדים שלי וזו בחירה אבסורדית שאני ועוד נשים רבות נדרשות לה בעת הזו.
המתווה לא נכתב מנקודת המבט של העובד והעובדת בקצה והדבר המשמעותי שעולה פה בדיון, הוא שהמדיניות שנקבעת מחלישה את החלשים והחלשות. כשאנחנו ניגשות למדיניות חירום ועתות משבר, העורף לא נלקח בחשבון. במבחן המציאות, הנשים ישלמו את המחיר, כי הפער בשכר בישראל עולה מדי שנה, כי מדי שנה הכספים הקואליציוניים הולכים למקומות אחרים והגיע הזמן לקחת אחריות על העורף.
אנחנו עכשיו צריכות לעשות מעשה ולייצר חקיקה ולא רק לדבר על הפערים שקיימים.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
תודה רבה. גבריאלה מהביטוח הלאומי.
<< דובר >> גבריאלה הילברון: << דובר >>
דמי אבטלה הם פרוגרסיביים. מי שההכנסה שלה נמוכה יותר, האחוז שהיא תקבל בדמי האבטלה גבוה יותר.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
המקסימום זה 70, נכון?
<< דובר >> גבריאלה הילברון: << דובר >>
לא. 80. אין שינוי בערך של דמי האבטלה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
איך זה עובד במודל החל"ת?
<< דובר >> גבריאלה הילברון: << דובר >>
אותו דבר כמו דמי אבטלה רגילים. רק תנאי הזכאות, או תקופת האכשרה - - -
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
המקסימום זה 80.
<< דובר >> גבריאלה הילברון: << דובר >>
המקסימום הוא 80, למי שמעל גיל 28. לגבי חל"ת, בחרבות ברזל היו כ-128 אלף אנשים שיצאו לחל"ת, 56% מהם נשים, כאשר ל-41% מאותן נשים היו ילדים מתחת לגיל 14. בימים כתיקונם, 55% ממקבלי דמי האבטלה הם נשים. לא הייתה כאן חריגה מאוד גבוהה.
בעם כלביא, התמונה שונה, כ-98 אלף יצאו לחל"ת ו-69% מהם היו נשים. מתוכן, ל-40% היו ילדים מתחת לגיל 14. החל"ת היה יותר קצר, גם הממוצע וגם החציון.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
קרן מהרשות לקידום מעמד האישה.
<< דובר >> קרן בן הרוש: << דובר >>
עמדתנו מובאת בפנייה שהועברה לאוצר ביום רביעי האחרון. קראנו להטעמה ושילוב היבטים מגדריים בזמן תכנון המתווה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
הייתן מעורבות במתווה שהאוצר הציג עכשיו?
<< דובר >> קרן בן הרוש: << דובר >>
לא היינו מעורבות. אנחנו בדיאלוג כרגע בימים האחרונים, לאחר שהמתווה פורסם.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
למה לא לפני שהמתווה פורסם? אתם מוסד ממשלתי, למה לא להשפיע לפני שהוא פורסם?
<< דובר >> קרן בן הרוש: << דובר >>
בהתאם לסמכותנו על פי חוק ביקשנו שיתייעצו איתנו והמתווה פורסם באותו ערב.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
ללא היוועצות?
<< דובר >> קרן בן הרוש: << דובר >>
ללא היוועצות. היום תישלח פניית המשך עם מענים גם לטווח קצר, גם לטווח ארוך, כל הדברים שעלו כאן. מענים ייחודיים לאימהות יחידניות ואלמנות והנושא של עובדים שעתיים. כל המענים האלה הם רכיבים בפנימיית ההמשך שלנו ואנחנו בוחנים לעומק את הפתרונות, גם בהיבטים יותר ריאליים ופחות ריאליים ונעדכן את הוועדה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
נטע, מדוע לא התייעצו עם הרשות לקידום מעמד האישה לפני פרסום המתווה שיש לו השלכות משמעותיות על מעמדן של נשים.
<< דובר >> נטע בר זיו: << דובר >>
המתווה דומה למתווה שהיה במשברים קודמים ואנחנו נשמח לשבת עם הרשות ולהעמיק במתווה, ככל שצריך.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
חשוב לקבל את הפרספקטיבה הזו.
<< דובר >> ענת מימון: << דובר >>
יש החלטת ממשלה 2096 שמדברת על זה ששיקולים מגדריים צריכים להישקל כשבאים לייצר פתרון לשעת חירום.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
קרן, מתי העברתם את עמדתכם לגבי המתווה?
<< דובר >> קרן בן הרוש: << דובר >>
הפנייה הועברה ביום רביעי בצהריים.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
זה מאוחר מאוד.
<< דובר >> קרן בן הרוש: << דובר >>
מאז החל דיאלוג כדי שנהיה חלק מההיוועצות. ההיוועצות היא סמכות שלנו על פי חוק ואנחנו עושים מאמצים רבים - - -
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
לשלוח פניה לפני ארבעה ימים, לא עונה להגדרה של מאמצים רבים. מאמצים רבים, זה להתכנס מיד עם מצב החירום ולהיות סביב השולחן ולדאוג שהאינטרסים מקבלים מענה. ברגע שהתחילה המלחמה, זה היה הזמן שלכם להיכנס ולדאוג לאינטרסים שלנו.
דורי, נציבות שירות המדינה.
<< דובר >> דורי שרף: << דובר >>
מתווה החל"ת הכללי לא חל על שירות המדינה. אנחנו עם יד על הדופק לגבי הסדר השיפוי שייקבע. ברור לנו שיש כאן בעיה. הנחיית הנציב האחרונה שהופצה מתייחסת לעובדה שמערכת החינוך סגורה. נתנו שיקול דעת למשרדים לאפשר לעובדים, בעיקר הורים שמערכת החינוך של הילדים שלהם סגורה, עבודה מרחוק. זה קורה באחוזים מאוד גבוהים.
הנושא של העובדים החיוניים הוא באמת מורכב. עיקר הבעיה היא במצבים שבהם שני בני הזוג משתייכים למערך החיוני. זה יוצר סיטואציה קשה עד בלתי אפשרית ואין לנו כרגע מענה טוב לזה. כרגע המתווה הקיים לא חל על שירות המדינה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
ליאור, נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה.
<< דובר >> ליאור עובדיה: << דובר >>
הנציבות אמונה על פי חוק למגר את תופעת האפליה בשוק העבודה. לעמדת הנציבות, ככל והמתווה יאפשר רק לאחד מבני הזוג לממש את היציאה לחל"ת, יש פוטנציאל שתהיה פגיעה יותר משמעותית בנשים מאשר בגברים. ברוב המשפחות, כאשר יצטרכו להחליט מי יישאר בבית, זו תהיה האישה ובכך נשים מפסידות זכויות בעבודה שנגזרות מהיציאה לחל"ת.
בתקופות חירום קודמות, שליש מהפניות לנציבות התקבלו מהורים לילדים קטנים. סקר שנערך בנציבות לפני כשנתיים סקר את הפניות שהתקבלו בנציבות והסקר הצביע על פערים משמעותיים בין נשים לגברים בתנאי ההעסקה, בירידה בזמינות לעבודה. הנפגעות הראשונות בשוק העבודה היו נשים, 35% נשים לעומת 26% גברים.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
ליאור, משפט סיכום.
<< דובר >> ליאור עובדיה: << דובר >>
אנחנו מודעים למתווה המתגבש, אבל אם יוחלט שזה רק אחד מבני הזוג, אנחנו חוששים מאפליה בעבודה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
תודה רבה. אני צריכה התייחסויות קצרות. הדס ממשרד העבודה.
<< דובר >> הדס פוקס: << דובר >>
אני מנהלת את המחקר במשרד העבודה. במשברים קודמים ראינו שנשים יוצאות לחל"ת יותר מאשר גברים. ראינו גם שמיד אחרי שהמשבר נגמר, הנשים חוזרות לשוק העבודה. החל"ת לא גורם להן לצאת משוק העבודה, אבל יש כאן השפעה לטווח ארוך.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
מה רואים בטווח הארוך?
<< דובר >> הדס פוקס: << דובר >>
אנחנו לא יודעים.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
נעמה, בבקשה.
<< דובר >> נעמה גולדשטיין: << דובר >>
אני מפורום נשות הפצועים. הבעיה העיקרית היא שאי-אפשר להשאיר את הילדים עם הבעל והאישה מחויבת לקחת את החל"ת ולא כולן זכאיות לחל"ת, כי חלק כבר היו בחל"ת ממושך ודברים דומים ולכן, אנחנו מבקשות שזה יילקח בחשבון.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
תודה. אני מסכמת את הדיון. דיון שחשוב שעשינו אותו, כי חשוב להשפיע על הדברים עכשיו, לפני שהמתווה מתקבע בחקיקה. למדנו שהמתווה שגובש והיה בסבבים קודמים, נבנה על הפרספקטיבה של המעסיק.
המעסיקים בישראל מייצרים משרות ופרנסה והם חשובים מאוד, אבל יש מקרים שבהם צריך לראות גם את הפרספקטיבה של העובד, כי הפרספקטיבה שלו יוצאת דופן ולא תמיד האינטרס של המעסיק ושל העובד זהים. לכן, יש מקום למתווים שמותאמים למקרים ספציפיים, בדגש על האוכלוסיות הכי חלשות.
במתווה שראינו אין יוצאים מן הכלל. לא עובד שעתי ולא הורים לילדים קטנים ולא אלמנות. יש מקום לשים דגשים על אוכלוסיות ספציפיות. זה יהפוך את המתווה לטוב יותר, הוגן יותר, מאוזן יותר.
כדי להיכנס למתווה החל"ת, צריך להיות בחל"ת מינימום 14 ימים ועלתה פה הצעה לאפשר חלוקה של הימים בין ההורים ובכך לייצר רציפות שתעזור לאנשים לנהל את העבודה והבית במקביל. לפחות לאוכלוסיות מוחלשות, אבל זה נכון לכולם.
עלתה פה טענה כי יש עסקים שעדיין לא קיבלו את הפיצויים ממבצע עם כלביא. צריך לפנות לרשות המיסים ולוודא שהפיצויים מגיעים ולהפיק לקחים, כדי שבסבב הזה לא יקרה אותו דבר, שיעברו חודשים ואנשים לא יקבלו את הכספים.
המטפלות במעונות היום, מדובר ב-20 אלף מטפלות שהולכות להיכנס למתווה החל"ת וכ-25% מהשכר שלהן יקוצץ. שמענו את המפעילות של מעונות היום שהסבירו שאין ברירה, אלא להשית את זה על המטפלות. זו נקודה דחופה ביותר שצריך לתת לה מענה קונקרטי. אם לא יהיה להן מענה קונקרטית, אני אשכור עורך דין ואנחנו נגיע לבתי משפט.
העובדים השעתיים, שהוא נתח גדול מהמועסקים בישראל, בין רבע לשליש שהמתווה לא נותן להם מענה ותנאי השוק יוצרים מצב שלמעסיק אין אינטרס להוציא אותם לחל"ת והוא מזמין אותם לפחות שעות. הם מקבלים פחות הכנסה וזה לא משוקף באף נתון.
לא קיבלנו נתון מביטוח לאומי או מאגף תקציבים בעניין הזה. יש לי חשש שהעובדים השעתיים נפגעו בצורה דרסטית וזה לא משוקף בנתוני האבטלה, כי הם לא פוטרו ולא הוצאו לחל"ת, ההכנסה שלהם פחתה בפועל ויש כאן פגיעה משמעותית באוכלוסיות חלשות. אנחנו מבקשים לקבל נתונים על העובדים השעתיים ובמידת הצורך, להכניס סעיף שמתייחס למצב של העובדים השעתיים.
צריך לשקול לתת לעובד אפשרות לצאת לחל"ת מיוזמתו ולא ביוזמת המעסיק. גם ביחס לעובדים שעתיים וגם ביחס לעובדים נוספים. יש מקרים שבהם העובד צריך לקבל את הזכות לצאת לחל"ת מרצונו.
מענק חלף אבטלה לנשים מעל גיל פרישה, שלא זכאיות לדמי אבטלה. צריך לוודא שזה נכנס. ראוי שתהיה התייחסות לחד-הוריות בכלל, אבל אלמנות במיוחד. הן אלמנות כי בן זוגן הקריב את חייו למעננו. אי-אפשר לשים אותן במצב בלתי אפשרי בחירום וכך גם לגבי נשות פצועים שצריכות לקבל מענה ייחודי במתווה.
נאמר שתקופת האכשרה תקוצר לשישה חודשים ולבעלי מוגבלות לשלושה חודשים, כמו שהיה אחרי המשא ומתן הקודם. חשוב שזה יישמר. צריך לתת מענה למי שלפני המלחמה מימש את הזכות לדמי אבטלה ודמי האבטלה שלו הולכים להסתיים. צריך לחשוב על פתרון לאנשים האלה, שברור שבזמן מלחמה יהיה להם קשה לחזור לשוק התעסוקה.
זה לא תקין שלא הייתה התייעצות עם הרשות לקידום מעמד האישה כפי שדורש החוק, לפני שמשרד האוצר פרסם מתווה. ראוי לעשות את זה עכשיו לפחות, לפני שזה מתורגם לחקיקה. גם לא ראוי שהרשות למעמד האישה שלחה את עמדתה רק לפני ארבעה ימים. גם זה צריך היה להיעשות קודם. התקשורת בין משרד האוצר לרשות למעמד האישה צריכה להיות טובה יותר, כי זה מה ששומר על האינטרסים של הנשים.
במידת הצורך, נעשה דיון מעקב. תודה ליועצת המשפטית ולמנהלת הוועדה. אני נועלת את הדיון.
<< סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 15:10. << סיום >>