פרוטוקול ועדה

הכנסת העשרים-וחמש מושב רביעי פרוטוקול מס' 42 מישיבת ועדת משנה של ועדת החוץ והביטחון למשאבי אנוש בצה"ל יום שני, כ"ט בשבט התשפ"ו (16 בפברואר 2026), שעה 12:33 סדר היום: << נושא >> שינויים באופן הפעלת מילואים ב-2026 - דיון המשך << נושא >> נכחו: חברי הוועדה: אלעזר שטרן – היו"ר שרון ניר חברי הכנסת: יעל רון בן משה מוזמנים: זאב ריינמן – אגף תקציבים, משרד הביטחון נעה ליפשיץ – אגף חיילים משוחררים ומילואים, משרד הביטחון אריה קרינץ – רפרנט ביטחון, אגף התקציבים, משרד האוצר תא"ל בני בן ארי – קצין מילואים ראשי, צה"ל אל"מ נטע גמון – רמ"ח מילואים, צה"ל סא"ל במיל' יוסרי זין אלדין – עוזר קצין מילואים ראשי, צה"ל עדן ארבל – אמ"ץ, צה"ל לירון סיבוני – מנהלת תחום בכיר הון אנושי, נציבות שירות המדינה דבורה שארף – מנהלת אגף גיוון ושוויון, נציבות שירות המדינה רס"ן במיל' שחר ורון – כתף אל כתף עומר שחר – כתף אל כתף אוריאל אסולין – חייל מילואים יעקב שטרן – מ"פ במילואים אילת פלר מימון – ראש תחום קשרי ממשל וצבא, אימהות בחזית קרן ממו – תחום מדיניות, פורום נשות המילואימניקים שרון בריק דשן – חברת הצוות המוביל, שותפות לשירות רותם אבידר צאליק – מנכ"לית ומייסדת, שדולת המשרתים הודיה שלו מנס – אשת מילואימניק שבות רענן – פורום נשות המילואימניקים אור ברקוביץ – אגף קשרי ציבור, תנועת אם תרצו מנהל הוועדה: אמיר ברגר רישום פרלמנטרי: נועם כהן, חבר תרגומים ‏‏רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> שינויים באופן הפעלת מילואים ב-2026 - דיון המשך << נושא >> << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> צוהריים טובים, הכותרת של הדיון היא שינויים בהפעלת מילואים ב-2026 - דיון המשך. אנחנו כבר דנו בעניין הזה בהיבטים שונים, האמת היא שבדיונים הקודמים עסקנו בעיקר בתחזית, וצריך להגיד את האמת, בתחזית, בתקווה שהיא תתממש, ביחס לתחזיות שצה"ל הציג כאן ולא התממשו, למרות שכבר כשהציגו אותן ידענו שהן לא יתממשו. אולי אני צריך להגיד לפני זה, אני חושב שחלק גדול מהדיונים האלה היה מתייתר אם במקום לעבוד בצווי 8 היו משנים את חוק המילואים. וזה די עצוב שאנחנו צריכים לעבוד בטלאים. זאת אומרת שעל פניו אולי טוב למילואימניק עם צווי 8, כיוון שהתנאים שלהם שם מסודרים יותר מאשר בחוק מילואים, וזה סוג של התחמקות שעוד פעם מטיל את העומס בסוף גם על המילואים. הסיבה שאנחנו התכנסנו כאן היום: אחת, לשמוע תחזית מעודכנת לאור, אם אתם רוצים, צו 8 האחרון, תוכנית האימונים, תוכנית התעסוקות, כפי שהוצגו גם במליאת הוועדה, ולא פחות מכך, שינוי במדיניות ביחס לימי ההתארגנות. כל אחד יקרא לימים האלה בסוף איך שהוא רוצה, אבל בסוף, אם אתם שואלים אותי, זה סוג של חזרה לשגרה, של איך המילואימניקים, איך המשפחות שלהם חוזרים לשגרה אחרי עוד סבב מילואים שבא אחרי עוד סבב, אחרי עוד סבב ואחרי עוד סבב ואחרי עוד סבב של מילואים. אני מודה, ואני שם את זה פה בתשתית הדיון, כשמי שיושב בוועדה הזאת ומעלינו כאן בדיוק יושבת ועדת כספים, אין ספק שההסתכלות על תקציב המדינה שעכשיו נערכים הדיונים עליו, והעברות הכספים הקואליציוניים, הם יותר מאשר מרימים לנו גבה ביחס לסדרי העדיפויות הנכונים של תקציב המדינה, וכשזה מתגלגל עד למטה, אני יכול להגיד, עד הילדים של המשרתים, שלא צריך להגיד לכם שזה מיעוט שבמיעוט. קמל"ר הודיע שהוא קצת מאחר. אתם רוצים להתחיל להציג את התחזיות שלכם? << אורח >> עדן ארבל: << אורח >> אני עדן, אני נציגת אמ"ץ. בגדול, אנחנו בשנת 2026, בתחילתה יצרנו גרף שהוא גרף לחימה שעוסק בשלוש גזרות עיקריות, כשהוא מתחלק גם למילואים וגם לסדיר, שאת הסדיר אני רק בנקודה קצרה אומרת. בסדיר המטרה היא לעשות תעסוקה שהיא תעסוקה ארוכת טווח בגזרות שהן הגזרות המאפיינות, ולאפשר כשירות שהיא כשירות גבוהה. זה מבחינת הסדיר. המילואים – אנחנו יצאנו עם כמה הנחות יסוד בתכנון הגרף, הראשונה היא יציבות, כשהמטרה היא לייצר את מלוא היציבות לאנשי המילואים, להוציא גרף שהוא גרף שנתי. אנחנו נמצאים אומנם תחת הכותרת "מלחמה", אבל המטרה היא כן לייצר יציבות. אני אומרת את זה כמובן בסוגריים, אנחנו לא יודעים מה עתיד להיות, אבל זה נכון לכרגע. לעמוד במשימת ההגנה, זאת אומרת, לייצר יציבה הגנתית, מוחזקת, טובה בגזרות הלחימה, מפיקוד דרום, פיקוד מרכז ופיקוד צפון. וגם כשירות, כשירות היא אחת מהנחות היסוד שאנחנו מבינים שנדרש לעסוק בה, ולכן לוחם שמגיע היום למשימה, מגיע ל-55 ימים שמורכבים מאימון, ואימון שהוא אימון מלא, זאת אומרת, גם אימון עם הגדוד וגם לאחר מכן הכנה למשימה שאותה הוא הולך לבצע. פרק המשימה. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> איך החלוקה ביניהם? << אורח >> עדן ארבל: << אורח >> תשעה ימים של אימון מלא, 42 ימים שהם ימי המשימה, יום אחד שהוא יום חזרה לכשירות, זיכוי הנשקים בחזרה, ושלושה ימים נוספים שהם ימי התארגנות. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> להבדיל ממה? << אורח >> עדן ארבל: << אורח >> בשנים קודמות זה היה נראה אחרת. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> איך? << אורח >> עדן ארבל: << אורח >> בגדול, המשימה התארכה. זה תלוי האם במהלך השנה היו גדודים שאותם הבאנו למשימה נוספת בחיצי הצפון, שזה לפני שנתיים, במרכבות גדעון בעזה, ולכן המשימה הייתה נראית שונה. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> יש לי שאלה. ברשותכם, אני טיפה אקשה, בסדר? הימים בסוף, הם כאילו על מה שהיה, נכון? נותנים התרעננות, יומיים-שלושה, מה שאמרתם עכשיו, כן? והשאלה שלי, אנחנו שומעים על אפשרות של חזרה ללחימה בעזה. אתם לא לוקחים את זה בחשבון? אני אומר את זה אולי לימי המילואים. אני אשאל עוד פעם. << אורח >> עדן ארבל: << אורח >> על מתכונת התעסוקה. << אורח >> זאב ריינמן: << אורח >> זאב ריינמן, אגף תקציבים במשרד הביטחון. אני בטוח שקמל"ר יגיע, אבל זו שאלה טובה. הנחות היסוד שעל בסיסן הרמטכ"ל פקד את גרף המלחמה של שנת 2026, וגם הנחות היסוד שנמצאות בבניית תקציב הביטחון של 2026 ויגיעו פה לדיונים בוועדה בצורה מפורטת – היה דיון ייעודי על מילואים, אני משער שהוא ייקבע מחדש בימים הקרובים – הם, כפי שנאמר, מצב מבצעי שדומה למצב המבצעי היום של החזקה ללא מבצע עצים או ללא מוכנות מוגברת מעבר לנקודה שאנחנו מכירים, לפחות לפי הערכת המצב היום, שמשתקפת ב-40,000 משרתי מילואים בממוצע יומי על פני השנה, ומשתקפת בפרק משימה עבור מסגרות לוחמות גדודיות של 55 ימים. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> זאב, תשמע משהו. << אורח >> זאב ריינמן: << אורח >> עכשיו אני עונה לך. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> אנחנו הורים לילדים, אתם שוכחים את זה. אנחנו רואים את הצווים שהם מקבלים. לא 55 ולא סיפורים. << אורח >> זאב ריינמן: << אורח >> לא, רגע. הצווים שיוצאים, יצאו צווים לפני החלטת הממשלה, הם יצאו לפני. << אורח >> עדן ארבל: << אורח >> ב-25 בינואר הייתה ועדת מחליטים שאותה קיבלנו, ומשם יצאו צווים עדכניים. << אורח >> זאב ריינמן: << אורח >> יותר מזה, לאור הערות של הציבור - - - << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> שמה? שאתם מקצרים ל-55? << אורח >> זאב ריינמן: << אורח >> נכון. חברת הכנסת ניר, אני אגיד לך יותר מזה. צווים שכבר בוצעו ותוקנו עבור - - - << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> זאב, עדן, סליחה, אני רוצה להסביר לכם. תקלה שלי, לא הסברתי את עצמי נכון. תוציאו צווים, תוציאו ל-70 יום, תורידו ל-55 יום. דרך אגב, קצת מרגיז אותי שאתם לא עושים הבדל בין חיילים לבין מפקדים. << אורח >> זאב ריינמן: << אורח >> יש הבדל. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> לא, ב-55 ימים אין הבדל. << אורח >> זאב ריינמן: << אורח >> ה-55 זה מי שאינו מפקד ואינו קצין. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> אוקיי, מן הראוי שכשמציגים נתונים, ישר להגיד באותו זמן, כמו שמופיע בחוק המילואים, את ההבדל הזה בין מפקדים לבין מי שלא מפקדים. אני אגלה לכם את האמת, הילדים של המפקדים הם אותם ילדים של הלוחמים. זאת אומרת, אני חושב שנכון להגיד את זה ישר. אבל זה דבר אחד, לא את זה שאלתי. שאלתי מהסתכלות של השנתיים האחרונות, ולא רק, גם בהסתכלות על ההצהרות של עכשיו. הרי יכול להיות שבעוד חודש אותם אנשים שאמרתם להם, עכשיו קיצרנו לכם את הימים בסוף, קוראים להם עוד פעם. האם בשיקולים שלכם של מה שצריכים לעשות אותם ימים לקחתם בחשבון שמי שאתם מקצרים לו את ימי ההתארגנות בסוף, את החזרה לשגרה, הוא יהיה הרבה פחות זמין מנטלית, המשפחה שלו תהיה הרבה פחות זמינה כשקיצרתם לו את הימים האלה? ואחרי זה תגידו לי גם על כמה מדובר. מה שאני רוצה להגיד, שאתם יותר מדי מהר חוגגים את ה-55 ימים, זה דבר אחד. והדבר השני, שאחרי הכאילו חגיגות של ה-55 ימים. דרך אגב, כמה זה מפקדים? << אורח >> זאב ריינמן: << אורח >> יש שבעה ימים נוספים למפקדים שאינם קצינים, ועוד שבעה ימים נוספים לקצינים. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> אוקיי, הגענו ל-70 ימים. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> כן, זה מה שאנחנו מכירים, את ה-70. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> הגענו ל-70 ימים. דרך אגב, סתם שאלה. למפקדים שאינם קצינים - - - << אורח >> זאב ריינמן: << אורח >> רק אני אגיד, כל הדברים האלה הם תקרה, הם לא ממוצע. חשוב להגיד את זה. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> כן, התכנסנו פה בערך לתקרות, אנחנו לא מכניסים עכשיו שתבואו להביא לנו את השומרים במחנה מטכ"ל. אנחנו מכירים את האירוע הזה של הממוצעים. וכבר אמרנו כמה פעמים כאן, אל תעשו לנו ממוצעים, אנחנו לא רוצים ממוצעים. לכאן ולכאן אנחנו לא רוצים ממוצעים. אנחנו רוצים את השפיץ, אנחנו רוצים את השיא, את אלה שאיך אני אגיד? שהדאגות על כמות ימי המילואים הן לא יותר מאשר הדאגות על חיים ומוות. אנחנו לא מדברים פה, רק זה עולה פה מדי פעם בדיונים על חוק ההשתמטות וכל הדברים האלה, על דברים שאנשים לא מבינים. אתם כן מבינים על מה אנחנו מדברים. ואין לזה פיצוי, יש לזה קצת הקלה בהיבט של הימים. אני באמת אומר את הדברים האלה, אנחנו נשמע כאן אחר כך את האנשים, אבל אני אומר גם לכם, כשמציגים את הנתונים האלה, אני מבקש, אני שאלתי שני דברים: אחת, תציגו גם על אחרים, לא רק על מה שנקרא הלוחם הפשוט או על חייל המילואים הפשוט, אלא גם על המפקדים וגם על הקצינים, זה דבר אחד; ודבר שני, בראש שלכם, תיקחו כבר עכשיו את השאלה הזאת שאותי מלווה כל הזמן, האם אתם לוקחים בחשבון שאתם נותנים ימים על מה שהיה גם את הימים על מה שיהיה, בהיבט של תחזוקת המוטיבציה של המשרת ושל המשפחה שלו. רמ"ח מילואים, אתם רוצים להוסיף דברים? << אורח >> נטע גמון: << אורח >> אנחנו נמתין לקמל"ר כדי שהוא באמת יוכל להתייחס להיבטי כוח אדם, חשוב לו מאוד, עוד שתי דקות. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> האמת היא שגם לי חשוב שקמל"ר ישמע את כולם, נחכה את שתי הדקות האלה. << דובר >> יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אפשר בינתיים לעבור בוועדה לביקורת המדינה, הם מציגים עכשיו את דוח מבקר המדינה על טיפול המדינה בחבל תקומה. נושא מעניין שגם בו כולם יגידו שהכול בסדר, משרד ראש הממשלה עשה נהדר והכול נהדר. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> פה לא אומרים עוד שהכול בסדר. << דובר >> יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> גם בוועדה לביקורת המדינה היושב ראש לא אומר שהכול בסדר, השאלה מה - - - << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> הקמל"ר, בני, אני אגיד לך מה היה כאן ולאן אנחנו הולכים ולמה חיכינו לך. אגף מבצעים באמצעות עדן הציג את התחזיות, זאב דיבר על ה-55 ימים, ובין השאר כמובן דובר גם על הקיצור של ימי ההסתגלות בסוף. ואני אמרתי שאני מבקש שני דברים, ובזה אני מסיים עכשיו. אחת, כשאתם מציגים 55 ימים, תציגו כמו בחוק המילואים, מה זה אומר גם לגבי מפקדים. יש לנו הרבה הרבה מפקדים בתוך אותם חיילים, כמובן הדיון יתמקד בלוחמים. והדבר השני, שאני אומר כבר מראש שאני לא משוכנע שבהעזה שלכם לקצר את ימי ההסתגלות בסוף הבאתם בחשבון ש-55 הימים יכולים להיות גם 95 הימים ככה, בהתחשב בזה שאנחנו במזרח התיכון. ומי שמקשיב גם לראש ממשלה ולשר ביטחון ולרמטכ"ל על למה הצבא מוכן ולמה הצבא צריך להיות מוכן, ואז נעשה הוקוס פוקוס ונגיד, אוקיי, תחשבו שהיו לכם ימי התרעננות ואתם באים מלא מוטיבציה להתקלה הבאה. בבקשה, תודה. << אורח >> בני בן ארי: << אורח >> שלום לכולם, שוב, אני באמת מתנצל על האיחור. לענייננו, אני חושב שיש לנו את המענה לסוגיות שהעלית והן לנגד עינינו, אבל כדי לדבר על הדבר הזה צריך להסתכל על התמונה השלמה. אני באמת בקצרה רוצה להציג את המכלול של הדברים כפי שאנחנו רואים אותו, וזה מתחיל קודם כול מתרחיש הייחוס ומהמציאות המבצעית שמולה אנחנו מתמודדים. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> לא, אל תדבר על המציאות המבצעית, עזוב, גם אין לנו זמן. דבר על החייל, על יחידת המילואים בקצה. << אורח >> בני בן ארי: << אורח >> אין בעיה. אני אומר שאל מול המציאות המבצעית שקיימת היום אנחנו עשינו מספר פעולות כדי להפחית את העומס על משרתי המילואים. קודם כול, צמצמנו את המשך. בשנה שעברה המשך של לוחם בגדוד מילואים ממוצע היה בסביבות 120 ימי מילואים, אנחנו מדברים השנה על התוכנית שלנו כרגע לעד 55 ימים, שזה צמצום משמעותי. ושוב, זה תלוי כמובן עם אותה כוכבית קטנה שאמרת, בהינתן שנצליח לשמר את המצב המבצעי הנוכחי, נוכל לעמוד בזה. הדבר השני, שהוא משמעותי מאוד למשרת מילואים, הוא הוודאות. אנחנו פקדנו את הגרף עוד לפני סוף השנה, והיום כל משרתי המילואים יודעים להגיד מתי המילואים שלהם מתחילים, מתי הם מסתיימים. זה שינוי מאוד מאוד גדול עבור משרת מילואים ועבור המעטפת של משרת המילואים שיודעת להתארגן לדבר הזה. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> לא בטוח שזה נכון. << אורח >> בני בן ארי: << אורח >> נכון, עוד פעם, בהנחה שנצליח - - - << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> לא, יש משרתי מילואים שנתתם להם צו וקיצרתם להם את זה תוך כדי. << אורח >> בני בן ארי: << אורח >> אתה צודק, בזה אתה צודק. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> אוקיי, לכן זה לא מדויק. << אורח >> בני בן ארי: << אורח >> מהרגע שפקדנו את הגרף וקיבלנו את הדבר הזה, זה המצב. אני אומר, אלה שינויים שכבר עשינו, והדבר הנוסף, התוכנית בנויה על זה שהתעסוקה המבצעית הזאת תהיה המופע הבודד של אותו גדוד מילואים בשנת 2026, שזה גם שינוי מאוד משמעותי, שצריך לקחת את כל הדברים האלה בחשבון כשמדברים על משרתי המילואים. עם זאת, ברור לנו לגמרי שאחרי שנתיים וחצי מלחמה, המעטפת למשרת המילואים, צריך גם לשמר אותה וגם לשפר אותה כדי להתמודד עם האתגרים שמשרתי המילואים מתמודדים איתם היום. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> אני רק אשים בהערת אזהרה, ביוני 2024 ישב פה רח"ט תומכ"א ודיבר על 60 ימי מילואים, וכמו שעכשיו חברות הכנסת העירו, אמרנו גם אנחנו: על מה אתה מדבר? והוא אמר: זאת התוכנית. אמרנו: על מה אתה מדבר? אנחנו מכירים עם דברים אחרים. << אורח >> בני בן ארי: << אורח >> שוב פעם, אנחנו עושים תוכנית. אם בסוף המציאות המבצעית תיאלץ אותנו - - - << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> לא, אני אגיד עוד פעם, אני לא סתם אומר לכם את זה. << אורח >> בני בן ארי: << אורח >> אתה צודק, אבל החלופה לא לעשות תוכנית היא לא - - - << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> שנייה, אני אגיד לך למה אני אומר את זה. אני אומר את זה ואני אחזור ואני אגיד את זה. בגלל שאם פתאום יצטרכו, ויכול להיות שנצטרך כולנו יחד, לעוד 50 ימים, לא נוכל להגיד למה קיצרנו להם את ימי ההסתגלות בגלל שאמרנו 55 ימים. << אורח >> בני בן ארי: << אורח >> אבל רגע, אני אגיע לימי ההסתגלות ואני חושב שיש לנו גם את המענה. אני אגיע לזה, אני מתחייב לך. בנוסף לכל הדבר הזה, אני רוצה להדגיש פה לכולם שבסוף יש הערכת מצב מתמשכת כל הזמן בצה"ל, האם ניתן לרדד עוד יותר את סד"כ המילואים בגזרות השונות אל מול מצב מבצעי נתון. זה משהו שהוא חונה על שולחנו של הרמטכ"ל ושל סגן הרמטכ"ל ברמה השבועית, ואנחנו בוחנים כל הזמן את הדבר הזה. ובמידה ונוכל לרדד, נרדד. זה לנגד עינינו לכל אורך הדרך. בנוסף לדבר הזה, לקחנו את כל ההטבות שהיו בשנת 2025 ואת כל המעטפות שבנינו, ועשו פה הרבה מאוד דברים, גם בעזרת החדר הזה, לטובת משרתי המילואים, אנחנו ממשיכים אותם לשנת 2026, והורדנו את הרף של כמות הימים שנדרש כדי להגיע לאותן הגנות והתאמות. הורדנו את זה ל-45 יום מ-60 כדי שחיילי המילואים יוכלו להגיע לזה ולקבל את מה שהם זכאים לו. בנוסף, כדי לדייק עוד יותר את המעטפות, עשינו את אמת המדרגים. אמת המדרגים באה ואומרת – מרב המשאבים שלנו ילכו לקצה המבצעי, לקצה החץ, לחייל בגדוד הלוחם, הוספנו עוד שלושה מדרגים למדרגים השונים והתאמנו את כל ההטבות לכל מדרג. זאת אומרת שעכשיו מרב המשאבים שלנו הולכים באמת לתמוך את הלוחמים בקצה ולא את אנשי המפקדות, שעובדים קשה גם הם, אבל צריכים לקבל פחות ומסוגלים לתת מענה למעטפת שלהם יותר מאשר הלוחמים בקצה. זה בהקשר של אמת המדרגים. כדי לתת מענה גם לנושא ימי העיבוד, שברור לנו שחובה להמשיך אותם, וברור לנו שאנשי המילואים נזקקים להם, הנחה הרמטכ"ל לקיים בכל חטיבה הערכת מצב ואבחון פנים-גדודי ופנים-חטיבתי, ונתן את הסמכות לאותו מח"ט לקבל את ההחלטה, האם הוא מוותר על יום או יומיים אימון ומפנה אותם לטובת טיפול באנשים, אם זה יהיה עיבוד, אם זו תהיה הפוגה, או כל צורך. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> למה לא גם וגם? << אורח >> בני בן ארי: << אורח >> כי כרגע אנחנו לא מסוגלים לעמוד גם. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> מה זה לא מסוגלים? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> תקצצו משימות. << אורח >> בני בן ארי: << אורח >> אנחנו כרגע לא מסוגלים לעמוד. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> אני שואל מה זה לא מסוגלים. למה לא מסוגלים? << אורח >> בני בן ארי: << אורח >> עוד פעם, אנחנו כרגע לא יודעים להביא עוד ימים לדבר הזה. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> מאיזו בחינה? << אורח >> בני בן ארי: << אורח >> אני אומר, רק שאתם לא נותנים לדבר. בסופו של דבר, מי שיודע הכי טוב מה צריכה היחידה שלו זה המג"ד והמח"ט, ולכן הם עושים רגע את האבחון הפנים-גדודי. והשיח, אני אומר לכם, כמי שגם שומע וקשוב לאנשי המילואים וחווה אותם מקרוב, בסופו של דבר, אין מישהו שיודע יותר טוב מהמג"ד והמח"ט להגיד האם צריך להשקיע עוד יומיים באימון או להשקיע עוד יום - - - << קריאה >> קריאה: << קריאה >> זו אמירה מאוד קשה. << אורח >> בני בן ארי: << אורח >> זו לא אמירה קשה, זו אמירה מבצעית. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> בחירה מאוד קשה. << אורח >> בני בן ארי: << אורח >> זו לא בחירה קשה. אנחנו אחרי שנתיים וחצי במלחמה, אנחנו בכשירות במערך המילואים מהטובות שיש. לצד זה, אנחנו - - - << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> בני, למה אתה שם את המג"ד? זו לא חוכמה מה שאתם אומרים, הנה, המפקד מכיר הכי טוב. זו לא חוכמה להגיד למג"ד המילואים, תחליט או-או. אם אנחנו כבר כל כך גדולים, ואני חושב שצריך להיות ככה, ואנחנו שמים כזה משקל על מג"די המילואים ועל מח"טי המילואים, שהם בדרך כלל סדירים, אתה לא יכול להגיד לו: תבחר בין שני ימי מילואים לשני ימי הפוגה. מה זה נקרא? זה כאילו אתה תגיד לו: תבחר בין שני סוגי תחמושת, אתה לא יכול את שניהם יחד, כששניהם קריטיים. ולכן אני שואל אותך, ואתה לוקח אותי לנושא המילואים. תגיד זאת הבעיה של המילואים. בגלל שעל פניו אני חושב ששני הדברים האלה, יש להם משמעות של חיי אדם. גם לקיצור ימי המילואים יש משמעות של חיי אדם, וגם לקיצור ימי ההסתגלות יש משמעות של חיי אדם. ועכשיו אתה אומר למג"ד, תחליט איפה אתה לוקח את הסיכון כשבסוף הדילמה היא כסף. זה לא שאני חושב שאין גבולות לכסף, אבל כשלא היית אמרנו, פה למעלה מחלקים הרבה מאוד כספים להרבה מאוד דברים. ובעיניי, אם זאת הבעיה, יכול להיות שאנחנו לא עושים את העבודה שלנו בזה שבתקציב הביטחון מביאים מג"דים לדילמה הקשה הזאת. זה לא של עשירים, כבר דיברנו על זה. בסדר, אני הבנתי, תמשיך. << אורח >> בני בן ארי: << אורח >> זה מענה אחד. בנוסף לזה, הנחה הרמטכ"ל גם על הקצאה נוספת של 500,000 שקל לכל חטיבה לטובת מענה לעורף המשפחתי בזמן התעסוקה המבצעית כדי להגדיל את המעטפת ואת היכולת של כל חטיבה לתת מענה לאתגרים גם בעורף בזמן המשימה. אני חושב שהדבר הזה מאפשר כן גם את הטיפול באימונים, הוא מאפשר גם את שימור הכשירות. אתה יודע טוב מאוד, היית שם עד לא מזמן, אתה יודע שאין גבול לכמות האימונים והרצון להישאר בכשירות, ואם אני עושה תרג"ד יום, אני יכול גם לעשות אולי תרג"ד לילה ואחרי זה אני גם יכול לעשות תרח"ט ואחרי זה תראו"ג. צריך איפשהו למתוח את הקו. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> זה אני מקבל. תודה על המחמאה שהייתי שם עד לא מזמן, אבל אני אגיד לך את האמת, לא הייתי שם אף פעם. לא הייתי שם אף פעם, בגלל שצריך להודות ביושר, אנחנו לא חווינו את ההתשה הזאת, את הקשיים האלה, את האינטנסיביות של הלחימה. הייתי מג"ד מילואים, להבדיל מהרבה אנשי קבע, השתחררתי, הייתי גם מג"ד מילואים, גם מח"ט מילואים, גם בזמנים של אינתיפאדה, גם בזמנים של תעסוקות בעזה בשנות ה-80 המאוחרות, שנות ה-90 – לא היינו במציאות כזאת. << אורח >> בני בן ארי: << אורח >> אני רק אגיד עוד מספר משפטים קצרים. קודם כול, צריך להבין שכרגע אין שום דבר גנרי במערך המילואים. זאת אומרת, בסוף כל גדוד וכל חטיבה הם עולם בפני עצמו עם סיטואציה אחרת. יש כאלה שהספיקו להתאמן תוך כדי המופע הקודם, יש כאלה שעברה כבר כמעט שנה מהמופע הקודם שלהם, ויש כאלה שסיימו תעסוקה לפני ארבעה וחמישה חודשים והם כרגע בהפעלה. כל אחד צריך משהו אחר. יש כאלה שעשו תעסוקה בצפון, יש כאלה שעשו בעזה, יש כאלה בסוריה, כל אחד עם החוויה המבצעית שלו. יש כאלה עם נפגעים, לצערי, יש כאלה עם חללים. כל אחד והצרכים שלו. ולכן נתנו את הגמישות למפקד. אני חושב שאני לפחות, כמפקד מילואים, יכול להגיד לך שהעברת האחריות הזאת אליי היא בעיניי דווקא משהו שתמיד שאפנו אליו. היכולת שלנו להחליט מה נכון ליחידה שלנו, מה נכון לאנשים שלנו, איך לטפל בהם ומה יותר חשוב כרגע לעשות, אני חושב שזה משהו שכל מג"ד רוצה ושואף ונכון שיקבל. אני חושב שבסיטואציה הנוכחית זה המיטב. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> אני רוצה רגע לשאול אותך, קמל"ר. אני אגב עם העיקרון מאוד מוכנה להזדהות שצריך לתת את הגמישות למפקד, בין אם זה מפקד סדיר או מפקד מילואים, אבל איזו גמישות אתה רואה פה? אני לא רואה פה גמישות, אני רואה פה התבוננות מאוד גרידית על היכולת שלנו לקיים ליין מילואים מאוד מאוד עמוס. ואני אומרת את זה, זה בעיניי ניסוי לא טוב. יכול להיות שיש הרבה לחץ להתכנס, וזה בסדר, אבל היקף המשימות היום שמוטל על אנשי המילואים הוא מאוד דומה להיקף המשימות שהיה בשנה שעברה, לפחות בתפיסת הדברים שאני רואה אותם. << אורח >> בני בן ארי: << אורח >> לא, זה ממש לא. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> ומה שמצטמצם אלה ימי המילואים, אבל המשימות מוטלות - - - << אורח >> בני בן ארי: << אורח >> איך את יכולה להגיד את זה כשאנחנו מדברים על 120 ימ"מ בשנה שעברה ממוצע לגדוד כשאנחנו מדברים פה על 55? זה הבדל של שמיים וארץ. זה עדיין המון, אבל זה הבדל של שמיים וארץ. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> אני יכולה להגיד את זה, קמל"ר, כי גם פעם קודמת – אני ממש מרגישה דז'ה וו – ישבנו פה לפני שנה באותו דיון שהסברתם לנו שהיקף המילואים יהיה סדר גודל של 70 יום לחיילים. זה הסתיים ב-120. אם לא הייתי בסרט הזה לא הייתי אומרת את זה. אני באותו סרט. ולכן אני אומרת לכם, רגע, השאלה אם אתם עכשיו בתוך דיונים של התכנסות משאבית נותנים להתכנסות המשאבית - - - << אורח >> בני בן ארי: << אורח >> לא, אבל כשהמצב השתנה, גם הפתרונות השתנו. כשעלינו מ-70 ל-120 הבאנו מעטפות הרבה הרבה יותר - - - והרבה יותר משאבים. זה לא אותו דבר. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> אני אעבור רגע לקרן, נשות המילואים. סתם אני אזרוק לכן רעיון שלדעתי ככה צריך להתייחס אליו, בסוף לא יודע איך לכמת אותו. << אורח >> בני בן ארי: << אורח >> אני רק רוצה להוסיף פה עוד דבר אחד, כי דיברנו על הכלים למג"ד ולמפקד, ואני חושב שזה המפתח לסוגיה. בנוסף לכל הדברים האלה, הוחזר עוד פעם מענה שהיה ב-2026 אחרי שהגענו למצב שהגענו, נוסף עוד סל ימ"מ שמקבל כל מח"ט ומג"ד כדי לטפל גם בדברים אחרים ביחידתו, גם בנושא שימור המוכנות והכשירות לכל אורך השנה בימ"ח וכולי, אבל גם אם הוא עכשיו צריך לתת מענה חריג בעוד ימי עיבוד כאלה ואחרים או בעוד סדנה או בעוד טיפול נקודתי. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> כמה ימים אלה, דרך אגב? << אורח >> בני בן ארי: << אורח >> המספר עדיין לא נחלט סופית, זה יהיה איפשהו בין 600 ל-1,000, איפשהו באזורים האלה, לשם אנחנו מכוונים. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> זה בערך יום אחד לגדוד. בסדר, הבנתי. בכוונה שאלתי את המספר, בשביל להגיד שזה בסוף יום אחד. << אורח >> בני בן ארי: << אורח >> זה נקודתי. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> כן, הבנתי. אני רוצה להגיד לכם. בעיניי, מה שחשבתי עכשיו, אני מודה, לדעתי, יום המילואים ה-400-300, אתם צריכים להתייחס אליו, מבחינת התמיכות שהוא צריך זה יום וחצי. אתם מבינים מה אני אומר? זה לא יום, זה יום וחצי. תכניסו לתוך האירוע הזה את השחיקה ואת כל מה שיש, אם היו המפתחות של ההתרעננות, של ההכנה, של כל מה שאתם רוצים, ליום ה-400, פי 1.5 מאשר ליום ה-200, מה שנכון בעיניי מכל הבחינות, יכול להיות שכל המפתחות פה היו מפתחות אחרים. << אורח >> בני בן ארי: << אורח >> אנחנו כרגע מכוונים לשליש-שני שליש. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> אני אומר, צריך לחשוב על זה, דרך אגב, על ההיבטים השונים, על החופשות של המילואים, על כל מה שיש בתוך זה. קרן, בבקשה. << אורח >> קרן ממו: << אורח >> נעים מאוד, קרן ממו מפורום נשות המילואימניקים. קודם כול אני אגיד שכל דיון בהפעלת מילואים בשנת 2026 חייב להביא בחשבון את המחירים המשפחתיים והשחיקה המשפחתית. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> קרן, סליחה, הערה. אני קראתי את החומר המצוין שהכנתם, ואני לא יודע על מה הסתמכו הנתונים שלכם בתוך זה, אני אשמח לשמוע. תבחרי את מה שאת רוצה להציג כאן. << אורח >> קרן ממו: << אורח >> אני כן אציג מספר נתונים כי זה חשוב, והעברנו דוח מצב של משפחות המילואים לשנת 2025 המבוסס על נתונים מהשטח. הנתונים מצביעים על פגיעה קשה במשפחות משרתי המילואים – הן בהיבט התעסוקתי: 54% מבנות הזוג השכירות נאלצו להפחית את המשרה שלהן, 30% נפגעו תעסוקתית, ומעל 83% מהעצמאיות דיווחו על פגיעה בעסק שלהן – והן בהיבט הרגשי: 68% מהנשים מדווחות על מצוקה נפשית, ולמעלה מ-90% מההורים מצביעים על השפעה רגשית והתנהגותית שלילית על הילדים. מובן שהמצב בבית משפיע באופן ישיר על החייל בחזית. 70% מהמשרתים מעידים שהמצב בבית משפיע על המוטיבציה שלהם לשירות, ו-81% מהמפקדים מצביעים על קשר ישיר בין המצב המתוח בבית לבין איכות ותפקוד הלוחם בשטח. המשמעות של הנתונים האלה, שהעורף המשפחתי, שהוא תנאי לכשירות מערך המילואים, נשחק. לכן אנחנו נבקש מספר דברים עיקריים: להבטיח ודאות ועמידה בהגבלת ימי המילואים, כרגע נקבעו 55 ימים, כך שלא תיווצר חריגה בפועל דרך צווים או מתכונות שירות מצטברות, ולעדכן בהתאם את הצווים שכבר נשלחו. דיברתם על זה שהצווים עודכנו, אנחנו מכירות נתונים שונים, יש עדיין היום חיילי מילואים שמחזיקים בצווים עם יותר ימים. ככל הניתן, נבקש לפצל את 55 הימים האלה לשתי פעימות על מנת להקל על העורף שסוחב משא כבד כבר שנתיים. באשר למתכונת היציאות, לפי המפורסם בתקשורת בכל אופן, מדברים על מנגנון שונה משבוע-שבוע, עשר-ארבע, יש כל מיני מנגנונים שדיברו עליהם. בעת הזאת המתכונת של עשר-ארבע, שדומה לחייל סדיר, היא קשה והיא תהווה אתגר עצום למשפחות שלנו. אנחנו נבקש לשמר את ימי האימון, העיבוד והרענון כחלק בלתי נפרד מהשירות, כמרכיב חיוני לחזרה מתפקוד מבצעי לשגרה משפחתית ותעסוקתית מטבעה. בהקשר זה, יש לאפשר למשרתים המעוניינים לממש את ימי ההתרעננות מתי שהם רואים לנכון. יש משרתים שיעדיפו מייד לחזור לעבודה, רגע להסדיר נשימה, לייצב את השולחן שלהם ואת הבית שלהם ואז לקחת את הימים לעצמם. ודבר אחרון, בהמשך למה שנאמר פה, נבקש כי לפני סיום התעסוקה יתקיים יום עיבוד רגשי בתוך היחידה בהובלת קציני בריאות הנפש על מנת לזהות מצוקות ולאפשר חזרה טובה יותר הביתה. אני חושבת שמה שנאמר פה, שמח"ט או מג"ד יבחר בין יום עיבוד לבין יום התרעננות או לבין יום לחימה כזה או אחר הוא שגוי. יום העיבוד הזה לפני שהם חוזרים הביתה הוא קריטי, הוא קריטי למשפחות, הוא קריטי למשרת המילואים, ואנחנו נבקש שהוא יהיה בנפרד, שהוא לא יבוא על חשבון דבר כזה או אחר. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> תודה. יעקב, בשביל לגוון, בבקשה. << אורח >> יעקב שטרן: << אורח >> שלום לכולם, אני יעקב שטרן, אני מ"פ עורב בחטיבה חמש בסיירת. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> אני רק צריך להגיד, עוד יבוא הגילוי הנאות בהמשך, אבל הוא לא קשור למשפחה. << אורח >> יעקב שטרן: << אורח >> לא חלק מהגילוי הנאות. אני אתחיל בזה שזכות וכבוד להיות פה. בשנתיים וחצי האחרונות עשיתי מעל 500 ימי מילואים, בעיקר ברצועת עזה, מחר בבוקר אני נוסע לגזרה הסורית, ואנחנו עובדים קשה ושמחים לתת את המענה למדינת ישראל. אני מתחיל בזה כי באמת הלוחמים בפלוגה שלי, וספציפית גם הלוחמים שאיתי בסבב המילואים הנוכחי הזה, ממש מרגישים את זה שעולם המילואים מתחלק לשניים: אלה שלא יכולים ולא באים ואלה שלא יכולים ובאים, וזה מאוד מאוד מורגש. אף אחד לא יכול להגיע. אני משתדל לקיים שיחות אישיות במהלך הקו, אם אלה הגירושין, אם אלה הבעיות הנפשיות, אם זה האדם שאומרים לו בעבודה ליטרלי, תקשיב, אם אתה לא תעזוב את המילואים, אנחנו נפטר אותך. זה חוקי, זה לא חוקי, זה קורה, וזה קורה כל יום בצורה מאוד משמעותית. בני, שבאמת אנחנו מרגישים אותו לפחות בשנה וחצי בכמה זומים ורצון לעזור לנו בשטח, שזה מוערך, ציין שמרב המשאבים מושקעים כרגע במערך המילואים. אני אישית, בתור מי שחוזר מחר לגזרה להיות מ"פ, לא מרגיש את זה בהמון היבטים. בהיבט הראשון, התקנים שלי בפלוגה קוצצו באשכרה. היו לי 112 תקנים, היום אני יכול לגייס עד 70 לוחמים. כלומר, יש לי לוחם שהיה מ-7 באוקטובר, נתן עזה תמרון, נתן נצרים, נתן רפיח, ועכשיו אומרים לו, יש לך רף תקנים מוגבל כי יש עוגה, והעוגה של הגדוד מוגבלת. ואתה יכול להגיע, ואם אתה תגייס עוד אנשים, אין לך מאיפה להביא להם את התקנים. הדבר הזה הוא חמור, והוא פוגע באמון של החייל בסוף. דבר ראשון. הדבר השני הוא קיצור הימים. דיברו על זה פה הרבה. אני עכשיו בסבב. לי אמרו בהתחלה, ב-16 במרץ אתה משתחרר. הבאתי חילוף בעבודה, ארגנתי בייביסיטר כל שבוע, הבאתי הרבה רזולוציות שמאפשרות לי לעצור את החיים, ופתאום אומרים לי, לא, תקשיב, בסוף את העיבוד אתה לא באמת צריך, כי אתה כבר עשית ארבעה עיבודים, ובאמת הסיפור של ימי ההתארגנות, אתה כבר יודע איך זה לחזור לחיים, קדימה. עזוב 16 במרץ, כבר תחזור ב-12 לעבודה. למה אני אשם בזה? למה היחידות שלוחמות ברגעים אלו ממש, עכשיו, אומרים להן, כבר יצאה הודעה מהגדוד, לגבי השבוע האחרון, אנחנו צריכים לראות, הגדוד אמר, עוד אין שום דבר פורמלי, אבל יש פה איזה עניין סביב הימים בסוף. אתם עכשיו פה נמצאים, לא נקצר לכם מהאימון, לא נקצר לכם מהשהות בסוריה, מאיפה נקצר לכם? מהימים שאתם בבית. הדבר הזה הוא חמור, זו פגיעה בחוזה, כי אני קיבלתי צו. הצו שלי אמר לי: אתה מגויס מינואר עד 16 במרץ. ה-16 במרץ הזה הוא באיזשהו עניין, לא בטוח, נראה לגביו. עוד עניין. הסיפור הזה של השבוע-שבוע, בסדר, יום לפה, יום בבית. אורך הנשימה, אנחנו אומרים, המילואים עכשיו 2026, הגוף החזק שלנו יודע לשרוד הרבה שנים. תוך שנתיים וחצי אנחנו שומרים, ברוך השם, על אחוזים טובים, אבל האחוז הזה מתכלה. הייתי ב-7 באוקטובר ב-124% גיוס, היום אני ב-70%. אלו החיים. החיים קשים, ויש עומס, ויש שחיקה, ויש פצועים, ויש פצועים בנפש, ואנחנו מרגישים את זה. אומרים לנו עכשיו ארבע-שמונה, פעם הבאה זה כבר יהיה עוד יותר, זה יהיה 3-11, זה בסדיר. אנחנו לא בסדיר ואנחנו לא מצליחים להגיע לזה. והלוחמים ממש מדברים את זה, השבוע-שבוע נותן לנו אורך נשימה. דיברת על זה שזה פוגע בחיי אדם. לנו בגדוד התאבד חייל, בחטיבה התאבדו שלושה חיילים. המצב הנפשי של החיילים גרוע. המצב הנפשי של החיילים גרוע מאוד. אני מרגיש את זה כל יום בסיור, מי שאיתי בדוד מאחורה, מה הוא מדבר, מה אשתו מרגישה, מה שיחת הווידאו עם הילדים שלו בערב, איך הם מרגישים. הדבר הזה הוא מאוד מאוד משמעותי. להגיד בסדר, ימי העיבוד, הכול טוב, אתם כבר מכירים עיבודים, זה לא כזה נורא. הדבר הזה הוא מאוד מאוד חמור. מילא להגיד אנחנו לא נפגע, המצב הנוכחי יישאר כמו שהוא, ובסדר, אנחנו מבינים את העומס, אבל לא נפגע, אבל לא, במי פוגעים? פוגעים בנו. אנחנו באמת אחוז אחד. הפלוגות הלוחמות, הקצה המבצעי, החץ הכחול של מדינת ישראל, בו פוגעים בהרבה היבטים, אנחנו מרגישים את זה כל יום. על מה מדברים בפלוגה? "מה? איך לא יהיה שבוע-שבוע? כן, טוב, איזה לילה פה"? על מה מדברים בפלוגה? "איך זה יכול להיות שמקצרים את ימי העיבוד? אני רוצה לעשות נופש עם אשתי, זה לא הגיוני". הדבר הזה הוא מאוד מאוד משמעותי ללוחמים. אני רוצה לסיים שוב בזה שאנחנו נגיע כי אנחנו כאלה. יש שיגידו שאנחנו פראיירים, יש שיגידו שאנחנו לאומיים. אנחנו שמחים להגיע, וגם בסבב הבא אנחנו נשים את המדים מהארגז ואנחנו נגיע, אבל חייב שתראו אותנו. חייב לא לפגוע ודאי, אם אתם רוצים להוסיף ימי רענון, עלא פאדי, לפגוע בימי הרענון בשלב הזה? לפני שלושה חודשים סיימנו את רפיח, ברפיח היה לנו גיהינום, התקופה הכי קשה שלי בתור מ"פ מילואים, גם ברמת הסבבים, גם ברמת העבודה של השחתה של בתים. עבדנו מאוד מאוד קשה. זה ששנה קלנדרית חדשה התחילה זה לא מעניין, סיימתי בסוף אוגוסט. הנה, אני שוב מחר לובש מדים, הולך לסוריה. איך יכול להיות שבי, שהוקפצתי הרי בצו 8, אני לא באיזה "יש לך גרף", אני בינואר 2026, הוקפצתי בצו 8, בי פוגעים? אני חושב שזה ממש ממש לא טוב. אני מסיים שוב בזה שהלוחמים שלנו, אני מדבר בשם כלל הגדוד, שמחים להגיע, והעורף שלנו נותן לנו כוחות, אבל כדי לנצח, המוטיבציה היא דבר שקשה לדבר עליו, אבל היא מאוד מאוד מאוד מורגשת. אני אסיים באנקדוטה שאני קיבלתי אישור בתואר ראשון להשוות בין מלחמת ההתשה למלחמת חרבות ברזל, וממש ממש רואים את הסיפור הזה של המוטיבציה. פלוגה וגדוד שיש להם מוטיבציה, מה זה מוטיבציה? שהמפקדים שלהם רואים אותם, שעוזרים להם בהטבות, שרואים להם את הבית, שמה מצליחים. ופלוגה וגדוד שאין להם אותה, את המוטיבציה הזאת, זה באמת נפגע. הדברים הקטנים האלה, קיצור ימי הרענון עכשיו, זו לא נקודה קטנה, זו נקודה מהותית וקריטית. אני מבקש בכל לשון של בקשה לבחון את זה שוב ולבטל את הדבר הזה. תודה רבה. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> תודה. אמרתי קודם שאני לא צריך גילוי נאות, עכשיו אני כן צריך גילוי נאות. כתבתי ליועצת המשפטית של הכנסת ושל הוועדה: "בוועדת המשנה לכוח אדם ובוועדת החוץ והביטחון מתקיים היום דיון בנושא שינויים בהפעלת המילואים ב-2026. היוזמה לדיון הינה שינוי מדיניות מערכת הביטחון ביחס למשרתי המילואים ובעקבות פניות של מספר חיילי מילואים בכתב ובעל פה. לאחר שפורסם הדיון פנתה אליי אחת מבנותיי, הודיה שלו-מנס בבקשה להשתתף בדיון כאשת מפקד מילואים קרבי פעיל גם בשעות אלה. מאחל לכל חבר כנסת להיזקק לעשות גילוי נאות כזה או דומה לו. הודיה, בבקשה. << אורח >> הודיה שלו מנס: << אורח >> שלום לכולם, קוראים לי הודיה, אני אשתו של בן שלו, מ"פ במילואים, גדוד 7020, חטיבה חמש, נמצא בימים אלה בצפון, מסתבר שלא רחוק מיעקב, מקביל. אני אימא של נטע, נועם, עברי ורונה, גילאי שנה עד שמונה, גרים ביישוב רתמים בנגב. כבר מעל שנתיים שאנחנו בסטטוס של או לפני או אחרי סבב. בסוף הסבב הנוכחי ימי המילואים שלנו הסתכמו ב-414 ימים, מרביתם הגדול בעזה. כבר שמעתם רבות מנשות מילואים אחרות מה אנחנו עוברות בשנתיים וחצי האחרונות, ולא בזה באתי להתמקד היום. הגעתי לפה מרתמים כי משהו בסיסי נפגע. ימי ההתארגנות או ימי העיבוד אינם מותרות, הם לא פינוק, הם האוויר לנשימה. הם הגשר בין המציאות הקשה של השירות לבין החזרה לחיים האזרחיים, הם הזמן שבו אדם חוזר להיות ממפקד לבן זוג, אבא, עובד, חלק מהחיים שלנו. יכול להיות שימי ההתארגנות נראים מהצד כהטבה שנחמד שיש אבל אולי לא הכרחית, אבל האמת היא שכאשר אנחנו מקבלים צו מילואים, ההשפעות שלו מתחילות הרבה לפני יום הגיוס וממשיכות עוד הרבה אחרי יום השחרור. מרגע הגעת הצו היה ברור לבן שעליו להשקיע שעות רבות בעבודה כדי להספיק ולסגור את כל המשימות ולנקות שולחן חודשיים קדימה. אם רצינו לצאת לחופשה משפחתית או זוגית בתקופה שלפני או אחרי המילואים, כמובן שגם אותה צריך לבטל, כי הרי לא נראה טוב שאתה יוצא לחופש לפני או אחרי שאתה נעדר לתקופה של חודשיים וחצי מהעבודה. אני לא מדברת בכלל על שעות על גבי שעות שבן משקיע בבית באין ספור זומים, טלפונים וטבלאות אקסל כמפקד בהכנות למילואים, שעות שהן על חשבון המשפחה שלנו, לא מתוגמלים, לא ימ"מים, שום תגמול אין על השעות האלה, הן על חשבון המשפחה הפרטית שלנו שעומדת להתנתק ממנו לתקופה ארוכה. כלומר, לא רק שאני יודעת שבן הולך להיעדר מהבית לתקופת המילואים, אני גם צריכה לדעת שלא נוכל להרשות לעצמנו שום חופשה או זמן משפחתי לאחר השחרור. זה חלק מהאוויר שימי ההתארגנות נתנו לנו שהוא כל כך נצרך. יש הבדל גדול בין סוגי השירות, צריך להיות גם הבדל והבנה בהתאמה של ימי ההתארגנות. שירות ממושך, אינטנסיבי, שירות בתנאים מורכבים, כל אלה משאירים חותם. ימי ההתארגנות מאפשרים עיבוד, התאוששות וחזרה הדרגתית. בלי זה המעבר הוא חד, הוא קשה, ולעיתים הוא בלתי אפשרי. אנחנו משפחת מילואים גאה, אנחנו שמחים לשרת, אנחנו ניתן למדינה הכול. זאת לא הסיסמה, זו דרך החיים של בן ושלי. אבל כדי שנוכל להמשיך להתייצב שוב, אנחנו צריכים לדעת שגם המדינה מחויבת אלינו. ימי ההתארגנות הם לא פריבילגיה, הם תנאי שמאפשר את ההמשך, הם מה שמחזיק את היכולת שלנו לנשום, להתייצב מחדש ולהמשיך לתת. כשמורידים לנו את ימי ההתארגנות, לוקחים לנו את האוויר. אני מבקשת כאן היום דבר פשוט – מחויבות הדדית. אנחנו מחויבים למדינה שלנו בכל ליבנו, אנחנו מבקשים לראות שהמדינה מחויבת גם אלינו. לא מתוך חולשה אנחנו מבקשים את זה, אלא מתוך רצון להמשיך להיות חזקים, להמשיך לשרת, להמשיך לתת. תודה רבה. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> תודה, הודיה. יעל, את רצית. << דובר >> יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> הודיה, תודה רבה, שמת את הדברים מאוד מדויק ואני מצטרפת להתרגשות. אני אדבר גם כאשת מילואימניק, בעלי עכשיו בקו עם אלכסנדרוני, אנחנו עוד מעט מסיימים, אני עכשיו חוזרת לחליפה. חשוב פה בכל מקום, גם בדיונים פומביים, והדיון הזה הוא פומבי, אבל גם בדיונים הסגורים, לתת את כל הברכות והתודות למילואימניקים ולמשפחות שלהם. ולמה זה חשוב? כי זה כבר לא מובן מאליו. אתם ודאי זוכרים את קמפיין הנגד או ששחק את מעמד אנשי הקבע בצה"ל. אני כאשת מילואימניק וכנבחרת ציבור מרגישה שעכשיו יש קמפיין על הראש של המילואימניקים. אני אתן לכם דוגמה קטנה. ראש אגף תקציבים החדש, שלא התבטא שום התבטאות פומבית מאז שנכנס לתפקידו, כפי שדווח בכלכליסט, ההתבטאות הפומבית הראשונה שלו בכנס באילת לפני שבוע הייתה על הצורך בהתייעלות, שזו איזו סיסמה, כולנו חושבים, ומה הדוגמה הראשונה שהוא נתן? בימי המילואים. ככה, זו הדוגמה הראשונה של ראש אגף תקציבים לאיפה צריך להתייעל. כאילו אנחנו לא יודעים מה קורה פה קומה מעלינו בוועדת כספים. אחר כך הוא גם עבר לדבר על צמיחה באמצעות בינה מלאכותית, אבל כאילו, ימי המילואים והצמיחה של הבינה. ואף אחד בקהל לא קם ואומר לו, אתה לא תדבר על אנשי המילואים באופן הזה. יש עוד 100 סעיפים שאפשר להתייעל בהם לפני ימי המילואים. ואיך אני יודעת שהקמפיין הזה נמשך? כי הנה, מ-1 במרץ גם נציבות שירות המדינה מתחילה להקשות על מילואימניקים בעבודה במקביל למילואים. עכשיו תגידו לי, אי אפשר במקביל למילואים לעבוד. אפשר, אנשים עשו את זה ב-500 הימים הראשונים שלהם, הם יכולים גם עכשיו. אתם לא צריכים את אותו איש מילואים? יש לו יותר מדי זמן פנוי? שחררו אותו. אם הוא מצליח לפתוח לפטופ ולהיות תוך כדי בקו, ומותר על פי המג"ד שלו, על פי המ"פ שלו, ואם הוא מורה, להיות בקשר עם המורים בצוות, עם ההורים, אפילו עם התלמידים, אם הוא רופא בקופת חולים. מי אלה אנשים שעובדים בשירות המדינה? עובד סוציאלי שנשאר בקשר עם מקום העבודה שלו. למה לא לאפשר לו את זה? וכשהוא חוזר הביתה, ימי ההתרעננות, בחופשים, בעשר-ארבע, אומרים לו: לא, את זה אתה צריך להיות עם המשפחה שלך. ברור לכם שהמשק לא יכול להחזיק באופן הזה. למה לא לאפשר לרופא ללכת לעבוד בקופת חולים ביום שהוא בחופשה, גם אם הוא בצו מילואים פעיל? אתה צריך אותו במילואים? גם קופת חולים צריכה אותו, גם המעסיק שלו צריך אותו. וכשנציבות שירות המדינה הולכת על הצעד הזה, מה זה משדר למעסיק הפרטי? אם אתם היום מנהלים עסק, אתם רוצים לגייס איש מילואים שעושה 55 ימי מילואים בשנה? זה הרי לא ישתנה בשנת 2027. ואם הוא מפקד והוא יעשה 59 ימי מילואים או 69 או 70 ימים? מה אנחנו משדרים פה למשק, לציבור? אנחנו עכשיו חלק מקמפיין שהולך על הראש של המילואימניקים, והדבר הראשון שצריך להגיד זה לא, אנחנו מעריכים את העבודה שהם עושים ואת המשפחות שלהם, ומעכשיו אנחנו הופכים את השיח ואנחנו מנסים למצוא איך אפשר לשים אותם ראשונים, מתועדפים בכל מקום, גם אם זה אומר שהם יקבלו שתי משכורות. לא עליהם אנחנו נחסוך. ואם לא צריך אותם במילואים, שחררו אותם. אם הוא מצליח להחזיק עוד עשרה ימי עבודה בשירות הציבורי, שיעבוד עוד עשרה ימים. למה להגביל את זה? אני רק רוצה ברשותך משפט אחרון. אנחנו לא קיבלנו תשובה, אדוני היושב ראש, לבקשה שלך לבדוק את המתכונת של שבוע-שבוע ולא עשר-ארבע. אני חושבת שסיכמת כך את הדיון הקודם. נאמר פה שאולי שבוע-שבוע, צריך יהיה לזמן את האנשים ל-90 ימים. תראו, מה בסוף על הפרק? מי שמגיע ל-55 ימים של עשר-ארבע, אני מניחה שהוא יגיע גם ל-90 ימים של שבוע-שבוע. הוא כבר מגיע, הוא מגיע גם בתנאים הקשים האלה. תראו, עשר-ארבע אי אפשר להחזיק מקום עבודה, סטודנט מאבד עוד שנה בלימודים. מי שעכשיו באלכסנדרוני ועשה את ינואר-פברואר הוא לא סטודנט בסמסטר הזה. אם היינו מאפשרים לו לעשות שבוע-שבוע, גם אם זה היה עוד חודש והוא יעשה עוד שבועיים בצבא, אבל גם שבועיים באוניברסיטה, יכול להיות שהוא היה מחזיק את הסמסטר הזה. לא קיבלנו על זה תשובה. מי שלא מגיע לעשר-ארבע, יכול להיות שכן נרוויח אותו בשבוע-שבוע. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> תודה. בני, אני רוצה להגיד לך משהו בתוך האירוע הזה. יש פה שלוש קומות לדיון הזה: הקומה העליונה היא בכלל ההתייחסות למילואים. אנחנו באותו צד. דרך אגב, אני חושב שבכל הדברים אנחנו באותו צד, אבל בטח בעניין הזה. וההתייחסות של המדינה והמשחקים על ימים מול מה שאנחנו, תשמעו, אלה שאתמול הפכו ניידת בבני ברק, המדינה משלמת להם, צריך להגיד את האמת. אלה שאתמול הפכו ניידת בבני ברק ותקפו חיילות יצאו מישיבה שממומנת על ידי המדינה. פה על מה אנחנו מדברים? זאת הקומה העליונה. הקומה מתחת היא בכלל ההתייחסות לימי ההתרעננות האלה, שגם פה הדעה שלנו היא מאוד מאוד ברורה, על מה מתקמצנים. והדבר השלישי, שגם יעקב דיבר כאן על זה, זה הנושא של תוך כדי. מאיפה בא הדבר הזה? הבוקר מישהו אמר לי דוגמה על מדריך צלילה שלקח בחשבון מתי הוא משתחרר ממילואים עם ימי ההתרעננות והשאיר את היומן ריק, ועכשיו פתאום אומרים לו, אם אתה רוצה להתפרנס אתה צריך לעבוד. הוא אומר לי, כבר אין לי מי לעבוד עכשיו. בגלל שזה שינוי כללי המשחק תוך כדי המשחק. אין לי ספק שאתם תשנו את זה, זה לא יכול להיות שלא תשנו את זה. ואני אומר, תחשבו גם על הדבר הזה, בגלל שמעבר להיבט כאילו היבש התכנוני של האנשים שתכננו יש פה גם עניין של אמון. אם אותו מיעוט, שכמו שאמר פה מ"פ הפלנ"ט, בין 124% לבין 70%, ועכשיו אנחנו גם הולכים לפגוע ב-70% מתייצבים האלה. וכמו ששמעתם פה, שמאחורי כל אחד כזה יש משפחה שלמה שאנחנו לפחות רוצים שתגבה, שתדחוף. שבות, בבקשה. << אורח >> שבות רענן: << אורח >> אני רוצה להתחבר לדברים שנאמרו פה. גם אנחנו בסבב חמישי עכשיו בסוריה. חטיבה חמש כבוד. אני חייבת להגיד לכם שאני די חזקה, והילדים שלי, בגדול שרדנו את כל הסבבים, והסבב הזה הרבה הרבה יותר קשה, והעשר-ארבע הזה זה דבר בלתי אפשרי למשפחות. אני לפני שבוע וחצי הגעתי לכאבי גב והייתי צריכה לנסוע למיון ושכן שלי הסיע אותי. וצור, לפני שהוא יצא, בגלל שהם בסד"כ כזה מצומצם, היה צריך לתפור שתי משימות כדי שמישהו לא יידפק בגללו ורק אז לצאת לאסוף את הילדים. אנחנו גם ככה על הקצה, אתם שמים אותנו במצב בלתי אפשרי. הוא נמצא איתי יום וחצי, אני צריכה לקחת משככים חזקים כדי שהוא יחזור כי אנשים אחרים נדפקים, כי עוד בתים מחזיקים ככה, מעל המים. אין שום אפשרות לשים אותנו במקום מעבר לקצה שאנחנו נמצאים, זה פשוט לא אפשרי. ולכן, כל צמצום של הימ"מים, אני בעד לצמצם ימ"מים, צריך להיות בצמצום המשימות. תעשו מבצע תרומת דם, תרומת חיילים, תגייסו עוד סדיר מכל הארץ, תחזירו עוד מפטור, תיקחו חבר'ה שסיימו, גם שלדג, לא עלינו, יכולים לעשות בט"ש, לא רק אנשים בסבב חמישי. תביאו עוד אנשים שאתם לא קוראים להם, ואנחנו יודעים שלא קוראים להם כי אנחנו מכירים אותם, כי הם חברים שלנו, וכולם תולשים את השערות על הדבר הזה. תתחילו להביא אותם, אנחנו פשוט לא מצליחים להחזיק ככה. אני חושבת שצריך להיגמל מהמילואים, יש עוד אנשים שהם בהסדרים של יומיים ומקבלים שבוע, זה עוד קיים, הדברים האלה. תקימו מלשינון בצה"ל ותאמינו לי שאתם תקבלו כל כך הרבה פניות על מי שבאמת עושים ניצול בימי מילואים לעומת הלוחמים שכל כך זקוקים לימ"מים האלה, בין אם בהתארגנות ובין אם בצו בית. שאין מה לעשות, כשאת בקריסה ולמרות שהם בעשר ארבע, את צריכה אותו ביום השמיני. מה לעשות? דברים קורים. בסבב חמישי זה באמת הולך ונהיה קשה. גם מנטלית, אני חייבת להגיד לכם שכשהם חוזרים הרבה יותר קשה לסקוץ' כבר להידבק הביתה. זה קשה, וזה הולך ונהיה קשה, ואלה האנשים הכי חזקים מנטלית שיש למדינה הזאת. אבל אתם שמתם אותנו בנקודת קצה שאחרי סיום המלחמה אתם בונים עלינו לבט"ש, אפילו שאין לזה הצדקה, לא לזה נועד מערך המילואים. בסדר, אתם צריכים תקופת מעבר, אבל תראו לנו שאתם עושים את כל מה שאפשר כדי שזה יהיה מעבר, כדי שבאמת לא יצומצמו הימ"מים כדי לסמן וי בטבלה של צה"ל, יצומצמו המשימות. שהיחס בין הימ"מים למשימות יישאר אותו דבר, הכול יצטמצם, אפילו תרחיבו מעטפת ליחס הזה, ותביאו עוד אנשים, בעדיפות סדירניקים, ואם לא, תגייסו עוד מפטור. אתם יודעים שלא סיימתם את המלאכה, אתם יודעים שיש עוד הרבה המלצות שעוד לא מומשו, תיתנו שם את כל הגז במקום לעשות לנו את כל החישובים האלה, שהם יפים על הנייר, אבל הם בלתי אפשריים לסד"כ. ממש, אנחנו במצב בלתי אפשרי שכל היום חושבים מה קורה למשפחה ההיא, מה קורה במשפחה הזאת, ואתם מנצלים את המחויבות שלנו למדינה ואת הערבות שלנו אחד לשני כשאנחנו באמת כבר מעבר לקצה. בבקשה, לא על המערך הלוחם, תמצאו את הדרך לצמצם משימות, ובעיקר לצמצם אותן במקומות שצריך ולא עלינו. מלשינון, אני אומרת לכם, זה ירוץ, זה יהיה חזק מאוד, כי יש מקומות שבהם אפשר לצמצם, וזה לא על החטיבות הלוחמות. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> תודה. שרון, בבקשה. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> תודה רבה, אדוני. תראו, אני מקשיבה פה לכל הדוברים, בעיקר למ"פ הפלנ"ט, ליעקב, להודיה שדיברה פה מדם ליבה, וגם לשבות, ואני אומרת לעצמי, זה לא נתפס. זה לא נתפס שאחרי שנתיים וחצי של 500 ימי מילואים, ההתייחסות לאנשי המילואים הלוחמים, לוחמי המילואים והמפקדים שלהם, היא כאילו הם מובנים מאליו. זה לא נתפס. זה לא נתפס, הרפורמה הזו, שהיא בעיקר בסופו של יום בשינוי תנאי השירות של אנשי המילואים, ולא משנה איך נסובב את זה, ולא בשינוי המשימות שמוטלות עליהם. תקשיבו, אני אומרת לכם, זה בדיוק הסיפור. היינו באותו דיון, וזה יתפח לנו בפרצוף. אנחנו עם צה"ל, אנחנו רוצים שאנשי המילואים יגיעו. לוחמי המילואים, באמת, הם הכי חשובים לנו בעולם. אנחנו שומעים פה את הזעקה של הציבור על משפחות שמתפרקות, על גירושים, על ילדים שמרטיבים בלילה. חייבים להתבונן אחרת על משרתי המילואים שהם לוחמים. הגרף הזה שנבנה, אני אומרת לכם, אם לא תחושו אותו, אם ימשיכו להתייחס אליהם כאילו הם מובנים מאליו, אם לא יבינו שבסוף מאוכלוסיית הגיל הרלוונטי זה רק 4%. למרות שזו חובה, בפועל זו זכות. שירות מילואים, אלה שמגיעים בגלל החברים שלהם, בגלל המפקדים שלהם, שמגיעים בגלל המסגרת עצמה, שאחד מביא את השני, הם לא מובנים מאליהם. אם יש שיח, כפי ששמענו כאן מיעקב, וזה יורד מ-120% ל-70% איוש, ובסוף אנשי המילואים אומרים, רגע, איך נעשה את זה? אנחנו במקום שבאמת צריך לעשות איזשהו סוג של חשיבה מחודשת. בטח לא לגעת בימי העיבוד, זה בעיניי יהרג ובל יעבור. אנחנו רואים מה קורה בסוף עם לוחמים שחוזרים ולא חוזרים לעצמם. אנחנו לא רוצים להיות במקומות האלה. ולי זה ברור, כחברת ועדת חוץ וביטחון, וגם לכם זה בטח עוד יותר ברור, שבעשור הקרוב ימשיכו להצטרך את אנשי המילואים, זה לא ירד מ-70 יום בשנה. תעשו חושבים ותראו לאן לוקחים את זה. אנחנו לא נתפשר, לא בנושא העיבוד, ואני אומרת לכם לגבי מתכונת שירות, תחשבו אתם פעמיים, כי זה יתפוצץ בפרצוף. תודה. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> תודה. מישהו מנציבות שירות המדינה? יש פה כמה נציגים? בבקשה. << אורח >> לירון סיבוני: << אורח >> קודם כול, חשוב לי להגיד שנציבות שירות המדינה מחבקת ומחזקת את משרתי המילואים. אני לירון סיבוני מנציבות שירות המדינה. כמו שחברת הכנסת יעל אמרה, יצא מסמך של נציבות שירות המדינה ב-1 במרץ, שהוא בא להסדיר מדיניות שלא הייתה קיימת עד כה. מה שאת הצגת זה לאפשר לאותו חייל מילואים שנמצא באיזושהי גזרה לבוא ולפתוח מחשב. חשוב להבין שעד לאותו מסמך זה לא היה, הוא לא היה מקבל על זה שום שכר. זאת אומרת שמהרגע שאנחנו פרסמנו את המסמך, הוא יכול לבוא ולדווח על זה. זה החידוש במסמך, שהוא לטובת המילואימניקים ולא לרעתם. היה חשוב לי להגיד. << דובר >> יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> למה אתם מגבילים שם לוחמים ל-60 שעות בחודש? << אורח >> לירון סיבוני: << אורח >> קודם כול, אנחנו יוצאים מנקודת הנחה שאין להם את הפניות הזו. << דובר >> יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> ואם יש להם? << אורח >> לירון סיבוני: << אורח >> אנחנו צריכים ליצור איזשהו מנגנון שהוא אחיד. אנחנו גם לא רוצים לבוא ולפגוע בשירות הצבאי שלהם. אנחנו מבינים שלוחמים זה - - - << דובר >> יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> על זה צה"ל – המפקד, המח"ט, המג"ד, ידעו לשלוט בזה. << אורח >> לירון סיבוני: << אורח >> עבדנו על זה יחד עם צה"ל ויחד עם משרד האוצר ואלה ההסכמות שהגענו אליהן, שאמרנו שיהיו איקס שעות ללוחמים, איקס שעות למפקדים. << דובר >> יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אנחנו לא צריכים להסכים לזה. << אורח >> לירון סיבוני: << אורח >> מה יש לא להסכים? << דובר >> יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> בואו נשמע את צה"ל, אם עבדו על זה יחד איתכם, האם זה מקובל עליכם שלוחם שיוצא לשמונה ימים במסגרת העשר-ארבע יכול לעבוד שמונה ימים, שזה יותר מ-60 שעות. << אורח >> לירון סיבוני: << אורח >> יצרנו הבחנה מסוימת שתואמת את המציאות. << אורח >> זאב ריינמן: << אורח >> זה נוהל שלהם, הוא לא של צה"ל. << דובר >> יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> זאת אומרת, מבחינת צה"ל, אם לוחם יוצא בעשר-ארבע ורוצה לעבוד את כל ארבעת הימים, מה זה רוצה? המעסיק שלו דורש ממנו, כולל מעסיק שהוא שירות המדינה, אין מבחינתכם - - - << אורח >> זאב ריינמן: << אורח >> אין מניעה בפקודות צה"ל ואין מניעה בנהלים. אני גם אדגיש, מדובר בנציבות שירות המדינה. רוב משרתי המילואים שלנו הם משרתי מילואים בשוק הפרטי. << דובר >> יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> בסדר, הציגה גברת מנציבות שירות המדינה, וזה גם איתות ברור לשוק הפרטי. לי יש עובד בצוות שהוא מילואימניק, למה שלא יעבוד? אני לא מבינה את הדבר הזה. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> אני אגיד רק דבר אחד. אנחנו מדברים, זאב, כמו שאמרת, על נציבות שירות המדינה ועל עובדי מדינה. הבעיה, אולי הרבה יותר קשה, היא אנשים בשוק הפרטי. בהיבטים שמעסיקים מחזיקים היום אנשים שיגידו מי עושה מילואים ומי לא עושה מילואים, ואו לא מעסיקים, או מוצאים מילים אחרות. לא יגידו למישהו: אני לא מגייס אותך לעבודה בגלל שאתה עושה שירות מילואים. להבדיל, כמו שלא יגידו למישהי: אני מפטר אותך בגלל שאת בהיריון. להבדיל, אני לא משווה בין הדברים. אבל על פניו, מילואים אתה יכול לעשות פעמיים בשנה וכל שנה אחרי כל שנה אחרי כל שנה, בסוף גם הטענות שלנו למעסיקים הפרטיים, אם המדינה לא מוצאת דרך לחבק אותם הרבה יותר, בהיבט הכלכלי גם, יש גבולות למה שאני אגיד, אני לא מצליח להבין אותם, בגלל שבסוף אתה יכול להבין אותם. ואני אומר את זה בגלל שזה קשור לכל מה שאנחנו מדברים כאן. על המכסות, על הימים, על ההתרעננות, לכל מה שיש באירוע הזה. דרך אגב, דברים שלא נצליח לפתור, לא משנה אם יהיה קמל"ר לצורך העניין. ב-55 ימי מילואים, במקרה הטוב, או למפקדים 70 ימי מילואים, מאוד קשה להגיד שאין הרבה מעסיקים במשק שלא יימנעו מלהעסיק מילואימניקים. אני אומר את זה בכאב גדול. וכשאין מלחמה וכשזו מציאות לא של שנה אחרי 7 באוקטובר, כשזאת מציאות שמתמשכת ומתמשכת ומתמשכת. אני אומר את כל הדברים האלה, אתה לא יכול לכמת את זה, לצורך העניין, בימי ההתרעננות, אבל אתה כן יכול לכמת את זה. תגידו, איתם אתם מתקמצנים? אתה מתכוון למדינה. עליהם אתם עושים קופה? על המיעוט הזה? הרי אם יעשו כמה ישנם בחטיבות האלה, כמה לוחמים יש מקרב שכבת גיל במדינת ישראל, על כמה אחוזים אנחנו נדבר? אנחנו יודעים על כמה נדבר, נכון? לא צריך לקחת עוד בשביל להוסיף אצבעות כדי לספור. אני אגיד את האמת, אני לא מרגיש אפילו שהצבא מציף את זה מספיק, את הקושי הזה ואת המיעוט הזה. ואני אומר, כבר נאמר פה, יש ימי מילואים שאנחנו יודעים שהתנהגו, אולי גם מתנהגים, אני לא יודע, בפזרנות יתרה. ולא משנה אם לא צריך את האוצר בשביל לעצור את זה, אני מבין את הדברים האלה, מבין את זה. דרך אגב, אני גם מבין את זה בגלל שבסוף זה בא על חשבון הלוחמים שלנו. ולכן בזה הצבא צריך לעשות את מלחמת החורמה, היה צריך להתחיל אותה כבר מזמן. אבל יחד עם זאת ובאותו הזמן לא לקצץ, ללכת הפוך. ואני אמרתי ואני אומר עוד פעם, יום המילואים ה-400 הוא כמו כמו שני ימי מילואים של 200 הימים. וככה צריך להתייחס לזה בכל ההיבטים. במיוחד כשהבנו שהדבר הזה הוא - - - << אורח >> דבורה שארף: << אורח >> חשוב לי להסביר. יש החלטת ממשלה מדצמבר 2024 שקבעה שאנחנו חייבים להסדיר את העולם של עבודה במקביל לשירות מילואים במסגרת כל החלטות ההתייעלות שעברו בנוגע לתקציבים שיצאו בזמן המלחמה. ההחלטה הזאת קבעה לנו את כללי היסוד שעומדים בבסיס ההחלטה, היא קבעה את העניין שצריך לקבוע מכסות, היא קבעה את העניין שצריך לתעדף לוחמים, והיא קבעה את התעדוף של המפקדים הלוחמים בנוסף, וזה באמת המדרג שמופיע בהנחיה. חשוב להגיד שאני חושבת שההנחיה הזאת, דווקא אחרי כל מה שנאמר פה, מבינה שהמציאות הזאת פה להישאר. ימי המילואים לא הולכים לשום מקום, ולכן חשוב רגע להסתכל על כלל השחקנים בזירה ולהסדיר את מערכת היחסים ביניהם, וזה מה שההנחיה הזאת באה לעשות. היא באה להסתכל גם על אותו חייל מילואים שכרגע נקרא, ומבחינתנו, המדרג הוא שכשמפקד לוחם נקרא עכשיו ליום ה-400 במילואים, הוא באמת צריך להיות בשטח, זה לא שמשחקים איתו. אנחנו לא חושבים שבן אדם יושב עכשיו על גבול סוריה ויש לו המון המון זמן פנוי. אנחנו כן רוצים להסדיר וגם לגרום למעסיק שלו שיהיו לו גבולות לכמה פגישות הוא יכול לקרוא לו עכשיו, ומה הציפיות ההגיוניות מבחינתנו לבן אדם כזה לפניות לעבודה. גם את זה צריך לזכור. בסוף, יש שם אנשים שצריכים להתמודד עם סד לחצים, כמו שאמרתם, גם מהבית, גם מהעבודה, וצריך להסדיר את מערכת היחסים הזאת. << אורח >> רותם אבידר צאליק: << אורח >> אנחנו דופקים את הלוחמים פעמיים. בעלי מפקד לוחם, וכשאת מגבילה אותו בנוכחות כזאת, הפוטנציאל שלו להתקדם בקריירה שלו ופוטנציאל ההשתכרות שלו נפגע משמעותית. ויש כאן מחירים שלא מדברים עליהם. המחירים האלה בטווח הרחוק, אחרי שתפיסת הביטחון של מדינת ישראל השתנתה לאין שיעור, הם כאילו לא נספרים, זה לא מעניין אף אחד, והתשובות שלך עכשיו רק מעידות על זה. ואני עובדת פה עם בני ועם יוסרי ועם צה"ל צמוד, ועדיין אין התייחסות, אף פעם. וגם הפרקטיקה של החלטות ממשלה, שהן חד-פעמיות כאלה, של פעם בשנה במקרה החלטת ממשלה שעל פניו מצמצמת את ימי המילואים ומהצד השני מייד דוחפים לנו צו 8, זו גם לא פרקטיקה נהוגה ולא יכולה להתקיים, פשוט לא יכולה להתקיים. אי אפשר לנהל ככה חיים, אי אפשר לנהל ככה מדינה. אני שומעת אותך מנסה לדבר בהרבה מאוד היגיון, אבל בסוף אנחנו צריכים להגיע לכאן בקושי רב, נשים בהיריון עם תינוקות שנשבר להן הגב, ולהסביר פעם אחר פעם שזו לא פרקטיקה שמתקיימת. מדינת ישראל, זו לא אירוע שאפשר להחזיק ככה פשוט, אי אפשר. צריך אם כבר לעשות איזשהו שינוי עומק. << דובר >> יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אדוני, אני חושבת, אם תסכים, שהסיכום של הוועדה יהיה לבקש משירות המדינה לחשוב שוב על המכסות, כי החלטת הממשלה לא קובעת לנציבות מה מכסת השעות. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> יעל, בכל מקרה בדיון הבא אנחנו מבקשים שתחשבו עם משרד האוצר, ואולי כן עם הצבא וכן עם המפקדים, ששומעים את זה כאילו מלמטה, בדיוק את הדברים האלה. אמרת פה שכאילו זה נעשה עם הצבא, יכול להיות שזה לא עם האנשים שכאן, אולי זה עם אנשים אחרים. אני רואה את תנועות הפנים והנעות הראש כאן. אני אומר עוד פעם, תעשו את זה עוד יותר עם הצבא ממה שעשיתם את זה עד עכשיו עם הצבא. << דובר >> יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> והייתי מבקשת קמפיין חיובי של נציבות שירות המדינה, לעובדינו המסורים שהם גם לוחמים במילואים. זה בדיוק הפוך. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> לא, אני רוצה להגיד לכם יותר מזה, אם כבר יעל ככה מתעקשת על זה. אני לא יודע איך מקדמים בשירות המדינה לצורך העניין. << אורח >> בני בן ארי: << אורח >> יש הצעת חוק. << אורח >> דבורה שארף: << אורח >> נכון, יש הצעת חוק למתן עדיפות לחיילי מילואים. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> דרך אגב, אתם יודעים, הצעת חוק היא דבר אחד. ואיך אני אגיד לכם? אני רואה מה קורה במשרדי ממשלה כשרוצים לעשות דברים שאני לא נהנה מהם. יכולים לעשות המון המון דברים, לא כולם טובים. בלי חוק, יש דברים שלא צריך חוק. שידעו במשרדי הממשלה שכשמישהו הוא מ"מ במילואים או לוחם שעושה הרבה ימים, יש לו עדיפות, בגלל שבשירות המדינה, אני מניח, באים לשרת את המדינה, ואחד הביטויים העילאיים לשירות המדינה הוא אותם חיילים, לוחמים, מפקדים, שנמצאים שם. אפשר להגיד עכשיו מחכים לקריאה שנייה ושלישית ויכול להיות שהחרדים יאפשרו לממשלה כן להעביר את החוק הזה או לא. עכשיו יש איזה סוג של שביתה בגלל שהם רוצים השתמטות יותר, לכן לא מעבירים חוקים ויכול להיות שדווקא את זה לא יתנו להם להעביר. בגלל שיגידו, אוקיי, תעבירו במקביל גם חוקים שמקדמים העדפה מתקנת אותנו. ואני אומר שלא צריך לחכות לזה. ובאמת בעניין הזה אין פוליטיקה, חוץ מהפוליטיקה ההיא. לא רק הילדים של הח"כים באופוזיציה משרתים בצבא, יש מספיק ח"כים בקואליציה. סליחה, לא מספיק, אבל יש הרבה שמשרתים בצבא ונושאים בנטל לא פחות מאשר ח"כים באופוזיציה. ולכן אני חושב שלא צריך לחכות לדברים האלה, ולא לצבוע את זה גם, לא להמתין לחקיקה הזאת. הרי בינינו, אני פעם אמרתי כשהכנסתי את התרומה של מח העצם לצבא ואמרו לי אתה לא יכול, אמרתי לפרקליטות בסוף, אני אוהב בננות, בדקתי, זה עובר בסורגים, לכו לעשות. אני רוצה לראות מנהל בשירות המדינה שיאשימו אותו שהוא קידם מילואימניק בגלל שהוא עשה יותר ימי מילואים, בואו נראה. ולכן אפשר להגיד מחכים לחוק. זה בסדר, אני לא נגד החוק, אבל אני נגד לחכות לו. << אורח >> אור ברקוביץ: << אורח >> שמי אור, גם משרת מילואים, גם עובד באם תרצו, אבל אני באתי גם קודם כול לחזק את מה שהרבה חבר'ה אמרו פה לגבי כל נושאי ימי ההתארגנות, אני לא ארחיב. אני כן ארחיב לגבי נושא היציאות, של העשר-ארבע לעומת שבוע-שבוע, כמו שהרבה כבר דיברו פה. אנשים חושבים פה רק על סדירים כשמסתכלים על זה, אבל מה עם עצמאים? בשבוע-שבוע הרבה עצמאים יכולים להמשיך לגלגל את העסק שלהם והוא יכול להמשיך לפעול, ועשר ארבע, שארבעת הימים האלה יכולים להיות חמישי, שישי, שבת בתוך ארבעת הימים האלה, ואז מה עשית? אתה חודשיים ברצף בצבא, אין לך שום ימים לעבוד בהם, אולי יום או יומיים בשבוע, וזה פשוט מנטרל לגמרי את הקריירות של אנשים, את המשפחות שלהם, משאירים משפחות בבית, רואים אותן סוף שבוע אחד כאילו הם בסדיר. אני לא ראיתי התייחסות לזה, אני אשמח להציע אולי איזושהי עצה, יש שחיקה כמובן של אנשי המילואים שקוראים להם לעוד סבב ועוד סבב ועוד סבב, ואני לא ראיתי מספיק יוזמות כדי להרחיב את המעגל של משרתי המילואים. אנחנו יודעים שמשרתי המילואים שמשרתים בתפקידים קרביים הם מיעוט קטן, אחוז מאוד מאוד מזערי מהאוכלוסייה. אני בטוח ואני יודע מחברים וכאלה שעשו שירות שלא היה קרבי, הם לא היו קרביים בצבא, הם לא עשו טירונות 05, 07, מ"כים 08, לא עשו. אני חושב שזה לא אמור להיות כזה אתגר גדול לפתוח כיתות לכאורה בבא"חים של אנשים שעשו סבב ב' שהיו רובאי 02, 03, לא היו לוחמים, ויכולים להעלות להם את הרובאי. אוקיי, הם לא יהיו עכשיו באגוז, אבל הם יכולים לתפוס קווים ולשחרר הרבה מאוד אנשי מילואים לעשות דברים אחרים. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> אור, תודה, הנקודה ברורה. בני, אנחנו ישבנו פה, אני באופן אישי, בוועדת חוץ וביטחון מהשבוע השלישי של המלחמה, על מיצוי כוח של אנשים שלא קוראים להם, והצבא עשה בזה דברים, הקים מזה יחידות. לא יודע אם זה 15,000 או 20,000 כבר. << אורח >> בני בן ארי: << אורח >> מעל. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> עוד יותר? זה עולה. << אורח >> בני בן ארי: << אורח >> כולל כאלו דרך אגב, שהכשרנו. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> אוקיי, לקח זמן עד שזה הונע, אבל זה הונע, התהליך הזה. מה שאני אומר, גם בהמשך לדברים שלו, בהקשרים האלה, זה שצריך להיות יצירתי פה בעניינים האלה. יכול להיות שאותן משימות שהיום הן יחסית משימות עורפיות ולוקחים אליהן גדודים, אפשר כן להכשיר אליהן אנשים שגם עד היום עם המאמצים לא הותנעו. ולכן, מה שאני אומר כאן, אני מציע לכם לעשות עוד פעם מחשבות מחוץ לקופסה, להתכנס על העניין הזה, להסתכל על מצבות כוח האדם, על ימי המילואים של מי כן ומי לא, ויכול להיות שאפשר לרדת קומה מבחינת הכשירויות, אבל לפתור או לכסות ככה חלק מהמשימות. << אורח >> שחר ורון: << אורח >> אני אהיה קצר כי צריך לסיים, אבל כן חשוב לי להגיד משהו קטן. אני אנסה להמחיש את זה בדוגמה קטנה. אני באמת לא יודע למי לפנות, כי אופוזיציה פה, אין קואליציה, וצבא, נראה לי שאני אפנה לצבא כי שם אני מרגיש הכי בבית. אתמול, בדיוק לפני שנתיים, נועם חבה, זיכרונו לברכה, אחד הלוחמים בפלוגה שלי, נפל בפעילות בעזה, בח'אן יונס, ליד בית חולים נאצר. אני משתף אתכם שאני הולך לישון, עוצם את העיניים, נזכר ברגע הזה, נזכר בפיצוץ, נזכר בטיפולים, נזכר בכל הדברים. עם זה אני הולך לישון, אני קם בבוקר, ואני עולה לכנסת ישראל לשבת בדיון על זכויות מילואימניקים או על הפעלת המילואימניקים. הדיסוננס הזה, אני, שחר, לא מצליח להכיל אותו, אני לא מצליח להכיל אותו. היום כשאני אחזור הביתה, הראש שלי לא יצליח להכיל את הדיסוננס שבין מה שאנחנו נדרשים ומה שקרה לבין מה שאנחנו צריכים לעשות. אנחנו צריכים להיות פה בוועדה, אנחנו צריכים לשמוע מ"פים מדברים על מה הם צריכים לקבל ולמה לקצץ יום פה ויום לא פה, ואני משתף אתכם שיש לי לילות שלמים שאני לא מצליח לישון, לא בגלל סיוטים מהמלחמה, אלא כי אני לא מצליח לגשר על הפער הזה. ואני חושב שזה עוד נדבך, חבר הכנסת אלעזר, אתה דיברת על שלושה נדבכים, אני חושב שזה נדבך שחשוב שנכיר אותו, שיש היום הרבה לוחמים והרבה חיילים בצבא שיש בהם את הדיסוננס הזה, ושמענו על למה מקצרים לי פה עוד שבוע ופה עוד שבוע. והדיסוננס הזה, אם אנחנו לא נצליח לענות עליו ולגשר אותו, אנחנו נהיה בבעיה כחברה במדינה. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> שחר, תודה. אני רק אגיד לכם, שחר לא הציג את עצמו לגמרי, רק מי שליקט הבין. שחר גדל במגלן, מפקד צוות במגלן, מ"פ ב-202, חווה את המלחמה הזאת במקומות הכי מאתגרים שאפשר, ואפשר אולי לעטוף את הכול, ואת אותה מוטיבציה שבה הוא רצה להגן על המדינה כשהוא היה לוחם ומפקד הוא מקדיש להילחם על המדינה כאן בזמן הפנוי שלו כשהוא מגיע למקומות האלה. שחר, אנחנו מאוד מעריכים את זה, שתדע. תודה. אילת, בבקשה. << אורח >> אילת פלר מימון: << אורח >> תודה רבה. אני אייצג קצת את המילואימניקים הצעירים, כי אנחנו האימהות לסדירניקים, למילואימניקים. אני רק אגיד באמת במשפט שזה מדהים שכשמדברים על השתמטות יש פה נוכחות של קואליציה מקיר לקיר, וכנראה סד"כ המילואים זה עניין רק של אופוזיציה, כי פעם אחר פעם אני רואה את שטרן, את יעל, את שרון ניר וזהו. באמת, הגיע הזמן להציף את זה כלפי מעלה. לא יכול להיות שעניין המילואים והסד"כ של צה"ל וכל הדאגות האלה הן רק עניין של אופוזיציה. מה קורה פה? זה בלתי נתפס, באמת. אני רוצה לספר לכם על אימא למילואימניק צעיר שהשתחרר בנובמבר, התחיל לעבוד בשמירות, הבוס לקח אותו לעבודה כי הוא הבטיח לו שבוע-שבוע, ואמרו, אפשר יהיה להתארגן על זה. ואז הנחיתו עליהם את העשר-ארבע. הוא בא לבוס, בחור צעיר, ואמר: אני ממש מצטער, אבל זימנו אותי לינואר וזה הולך להיות עשר-ארבע. אתה יודע מה הבוס אמר לו? וכבר כמעט אין לי טענה באמת למעסיקים. הוא אמר לו: לא רק שאתה מפוטר, אתה גם מחזיר לי את הכסף על הקורס שהשקעתי בך. זו המציאות של המילואימניקים הצעירים שהשתחררו בנובמבר וקיבלו צווים כבר לינואר. יש פער אדיר בין מה שקורה בכל התכנונים לבין איך שזה מתורגם בשטח. ואני יודעת שזה לא חוקי, הבוס שלו יודע שזה לא חוקי, אבל זו המציאות. הוא אמר, אני השקעתי במאבטח, אני צריך אותך, ואי אפשר לעשות את כל השינויים האלה מעכשיו לעכשיו. זה שוב חוזר לזה שמוטיבציה היא לא סעיף תקציבי. המוטיבציה של החבר'ה, באמת, הם נותנים את הכול, אבל המובנות מאליו של השינויים התדירים האלה ואיך שזה מתורגם אחר כך למציאות שלנו בשטח, כאילו יושבים שם, גם במשרד האוצר וגם בכל הניסיונות, ולא לוקחים בחשבון את הדברים האלה. תמסרו את המסר הזה. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> תודה, אילת. רותם, את רוצה משפט? << אורח >> רותם אבידר צאליק: << אורח >> אני הקמתי את שדולת המשרתים, בגדול. אני לא אתן פה פיץ' של שדולת המשרתים. את הדיסוננס הזה אנחנו חווים כל הזמן בבית, ואני רוצה להגיד שכאילו כבר אין לגיטימציה לדבר יותר על חוק הגיוס, זה כבר כאילו נורא ברור מאליו, וגם שלא נדבר על זה שמשתיקים אותנו בכל מקום שאנחנו מעזים לדבר על הרחבת השורות. אבל מהצד השני, צמצום ימי העיבוד, על פניו צמצום ימ"מים, שזו בשורה שהיא ריקה לחלוטין, כל הדברים האלה, זה מרגיש כאילו אנחנו בסיבובים סביב עצמנו. לא רק שאין פה באמת את הרחבת השורות, גם יש כאן פגיעה בזכויות. אני אמרתי את זה, ואני באמת בקשר עם כל משרדי הממשלה, בסוף יש איזושהי חוויה שזה הדבר הנכון לעשות. אני רוצה לספר לכם, יש לי חברה טובה שהיא מתנדבת בשדולת המשרתים, הבעל שלה יצא מהחילוץ של גופתו של רן גואילי, זיכרונו לברכה, ומה שנקרא, בדק 200 גופות, סיים, ארז את המזוודה, חזר הביתה. היא הייתה בהלם. הוא מג"ד, הוא לא ראה בית כבר אני לא יודעת כמה זמן, עבר דברים נוראים, וכאילו לא נורא, לא צריך. כשאני בדקתי מאיפה הגיעה החלטת הממשלה, אמרו לי: מה שקורה בימי העיבוד זה אין לתאר, הם מתפרעים לגמרי, זה סתם שטויות, עדיף שיהיו בבית עם הנשים שלהם. ואני רוצה להגיד, אחת, זה זלזול מטורף במה שחווים חיילי המילואים, גם בשטח וגם באותם ימי עיבוד ובצרכים שלהם, אבל מהצד השני, שוב, מה הפתרונות שלנו? מה אנחנו כן עושים? אני אומרת, שנייה לפני שזורקים עוד החלטת ממשלה לאוויר עם איזושהי עלק בשורה, סליחה, זה ממש לא האירוע, אבל כן, מה האלטרנטיבות שלנו? ובאמת אני אומרת, אני אפילו שמה בצד את האירוע של הסד"כ, שהוא אירוע בסיסי ביותר ושורשי שאנחנו חייבים לפתור אותו, בפרקטיקה שנוהגת כרגע צריך לתת מענים, והם לא קיימים. בני, אנחנו צריכים כמובן לדבר על זה ולראות איך עושים את זה, אבל זה לא יכול לצאת אפילו. זה לא יכול לצאת ולא יכול לצאת בלי הסברים. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> תודה. בני, בבקשה, קמל"ר. << אורח >> בני בן ארי: << אורח >> אנחנו יושבים בצדדים שונים של השולחן, אבל כולנו באותו צד, אני חושב שאין פה מישהו שלא דיבר על דברים שכולנו מחויבים אליהם פה ומנסים לפתור ולהביא את המענים הנכונים לאתגרים שמשתנים. אני רוצה להגיד שאנחנו עושים גם כמה מהלכים מאוד גדולים, ודיברת עליהם לא מעט תוך כדי הוועדה, שצריך להבין אותם רגע, והם ישפיעו, הם השפיעו כבר על גרף 2026. אחד זה הגידול בסד"כ – אנחנו הכשרנו ובנינו כוחות גם מרובאי נמוך יותר שהרמנו לו את הכשירות, אנחנו עושים את זה גם היום. הקמנו אוגדה חדשה, פתחנו עוד את אוגדה 38 עכשיו, ואנחנו בונים סד"כ סדיר. אנחנו מבינים שכדי להוריד את העומס ממשרתי המילואים צריך להוסיף עוד סדיר ועוד מילואים, ואנחנו עושים את זה על זה כל הזמן. זה קורה as we speak, מה שנקרא. כל גדודי חטיבות דוד, שזו האוגדה החדשה שבנינו, נמצאים בשנת 2026 על גרף, ככה הצלחנו להוריד את כמות הימים. זו הדרך. בנוסף לזה, אנחנו גם מצמצמים את המשימות, אנחנו מבינים שמפתח לדבר הזה זה גם לצמצם את המשימות, והיום יש לכל גדוד מספר משימות מוגדר. דובר פה מקודם על הקיצוץ בכמות הימים, זה קיצוץ משימות. זה מגיע מהמקום הזה כדי להצליח להוריד את העומס מהמשרתים. לצד זה, אני אומר לכם, כולנו פה מחויבים להביא את המענים, גם את ימי העיבוד, גם את ימי ההתארגנות, גם את המענה לפגיעות הכלכליות. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> מה זה נקרא מחויבים להביא? << אורח >> בני בן ארי: << אורח >> אני חושב שברגע שיש את האופציה להעביר ימים שהם לאימון - - - << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> לא, אני לא מבין. << אורח >> בני בן ארי: << אורח >> ברגע שקיים המרחב הזה, וניתן לתת מענה גם לפגיעה הכלכלית על ידי קרן הסיוע ועל ידי מנגנונים נוספים שיש לנו היום לתת, והמנגנונים לתמיכה במשפחות, שדובר על זה פה לא מעט, אני חושב שהדבר הזה ביחד ידע להביא מענה. אנחנו צריכים לראות מה אנחנו עושים עם אלה ששינינו להם באמצע, זה אתגר, נראה איך מביאים גם לזה מענה, אבל אני חושב שכרגע היכולת שנתן הרמטכ"ל למפקד לקבל את ההחלטה הזאת ביחד עם אנשיו היא כלי נכון בעת הזו כדי לתת את המענה. לא פגענו בימי ההתארגנות, יש פה איזה בלבול בדבר הזה. ימי ההתארגנות ממשיכים לפי אותו מפתח. ברגע שקוצר משך התעסוקה, זה כבר לא 90 ימים כמו שהיה בשנת 2025, קוצרו גם ימי ההתארגנות בהתאם. זה אותו מפתח, לא השתנה. מה שהשתנה זה אותו יום עיבוד ששמנו במודל שהצגנו כאן, ואנחנו ניתן לזה מענה. לא רק זה, הוא גם נתן את האופציה למי שצריך לעשות יומיים. ולכן אני חושב שיש פה מענה. << דובר >> יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> זה לא מדויק מה שאתה אומר. קיצרתם לפי המפתח 90 יום לפי המשך הנוכחי, אבל גם שישי-שבת אתם סופרים. << אורח >> בני בן ארי: << אורח >> לא, סופרים שישי-שבת כיום אחד, אבל שוב, בואו ניכנס ל - - - << דובר >> יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> נכון, נו, מתוך שלושה ימים שישי-שבת נספר כיום אחד. לא, זה לא לפי אותו מפתח. אני לא רוצה לפתוח את זה כי אין זמן, אבל זה בדיוק המשפט הזה. אחרי כל הדברים הטובים שאמרת והנכונות כן לראות איך עושים וכזה, להגיד את זה ככה, זה שוב אותו משבר אמון שאנחנו כל פעם, זה לא לעניין. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> תודה. אני אגיד ככה לסיכום. אני חושב שרוח הדברים פה, בני, מאוד, מאוד, מאוד ברורה. אני חושב שבשנת 2026 היה צריך להעלות את ימי ההתרעננות, לא להוריד אותם, להעלות אותם, וגם את המפתחות אליהם. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> וגם את מספר ימי המילואים. << יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >> בגלל שכמו שאמרתי קודם, יום מילואים אחד מבחינת העומס, כשזו כבר השנה השלישית, שווה לשני ימי מילואים בתחילת הדרך. אני לא מעלה על דעתי, אני לא רוצה להגיד, לא יודע מה עבר לכם בראש כשחשבתם שאפשר תוך כדי לקצר את ימי ההתרעננות, דוגרי לא מצליח להבין. זאת אומרת איפה עצרתם בדרך, מי עצר אתכם בדרך, איך אף אחד לא הרים דגל אדום, ולהגיד, אי אפשר לעשות את זה? ולכן אני חושב שלא צריך, כמו שאתה אומר, נראה מה עושים עם זה. צריך ללכת לשכב על הדלת של הרמטכ"ל, שר הביטחון, לא יודע איפה, שהוא ישכב לשר האוצר, ולעצור שמה. זה לא יכול להיות, יש דברים שזה go, no go, במיוחד כשאנחנו מבינים את המספרים האלה. ואני חושב שבסך הכול, אני אגיד את זה ככה, אני חושב שאם בבית של ראש הממשלה, של שר האוצר, של שר הביטחון, היו אנשים שנמצאים במקומות האלה עכשיו, זה לא היה קורה. זה לא היה קורה. ולכן אני חושב שכדאי מאוד שיעצרו את זה. ופה אני מחבר עוד פעם, אין פה חברי קואליציה, אבל אני בטוח שאם נלך לחברי הקואליציה ונסביר להם מה עושים, אני לא רוצה לפרוס את זה יותר ולהגיד במה מתעסקים פה היום. שיקחו כסף מאלה שאתמול הפכו ניידת ושרפו אופנוע של המשטרה ויעבירו את זה לימי התרעננות של המילואימניקים בעזה ולבנון וסוריה. תודה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 14:09. << סיום >>