פרוטוקול ועדה

הכנסת העשרים-וחמש מושב רביעי פרוטוקול מס' 542 מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט יום שלישי, ל' בשבט התשפ"ו (17 בפברואר 2026), שעה 13:00 סדר היום: << נושא >> בחינת העסקה של בני/בנות נוער מגיל 16 כסייעים/סייעות בגנים ובצהרונים << נושא >> נכחו: חברי הוועדה: צבי ידידיה סוכות – היו"ר מוזמנים: ליאת שני – ממונה על שוויון בין המינים וזכויות התלמיד והתלמידה, משרד החינוך ערן יעקב הולץ – ייעוץ משפטי, משרד החינוך מאיר דוד – מנהל, מנהל הסדרה ואכיפת חוקי עבודה, משרד העבודה עידית צוריאל – משרד המשפטים מריה רבינוביץ' – מרכז המחקר והמידע של הכנסת אלברט טייב – ראש עיריית כפר יונה, מרכז השלטון המקומי מיכל מנקס – סמנכ"לית חינוך ורווחה, מרכז השלטון המקומי עמוס תמם – יועץ לחינוך מיוחד, מרכז השלטון המקומי איילת חכים – מנהלת גן, יו"ר סיעת נח"ל, הסתדרות המורים נילי ציוני – הנהלה, ארגון המורים קונסטנטין שוויביש – איגום - ארגון מורים עולים רות לוי – ראש חטיבת החינוך, הסתדרות המעו"ף ליאור בר-ניר – ראש תחום חינוך ומשפט פלילי, המועצה לשלום הילד איילת קציר – יו"ר ומייסדת התנועה, מובילי חינוך בישראל יעל חג'בי – ראש צוות גנים ומובילת תחום לידה עד שש, הנהגת ההורים הארצית חנית מאיה יששכר – אימא, פעילה, הנהגת ההורים לילדים מלידה עד שלוש מנחם אבן ישראל – נציג מועצת התלמידים הארצית יניב בר אור – מנכ"ל, התאחדות מעונות היום ד"ר כרמל בלנק – חוקרת בכירה, מרכז טאוב ד"ר סמדר מושל – מנהלת מרכז מידע ומחקר, המועצה לגיל הרך ליאל פלג – אגף זכויות וקשרי ממשל, אלו"ט תמר גלפנד – פורום צרכים מיוחדים יקותיאל משי – עמותת 121 רונית אביב – יו"ר, עמותת תומכות ותומכים זה בזו אורית חזן – מוסד שמואל נאמן, הטכניון רות ולנס – התנועה הקיבוצית לי הופמן אגיב – הדמוקרטים סתיו סעד – אגף הגיל הרך, ויצ"ו דורית יצחק – מנכ"לית, ארגון מאירים ייעוץ משפטי: שמרית גיטלין שקד מנהלת הוועדה: אתי דנן רישום פרלמנטרי: נועם כהן, חבר תרגומים ‏‏רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא > בחינת העסקה של בני/בנות נוער מגיל 16 כסייעים/סייעות בגנים ובצהרונים << נושא > << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> שלום לכולם, צהריים טובים. אנחנו בדיון שלישי היום, שהכול מתרכז בסוף סביב אותו הדבר, משבר בכוח האדם בגיל הרך. כותרת הדיון כרגע היא בחינת ההעסקה של בני ובנות נוער מגיל 16 כסייעים וסייעות בגנים ובצהרונים. לצורך ההגינות, והיות שאמרנו בדיון הקודם שאנחנו נמשיך באותו נושא, מי שלא דיבר או דיברה יוכלו לדבר עכשיו. אנחנו נתחיל עם מי שלא דיבר בדיון הקודם ואחר כך אנחנו נמשיך. << אורח >> חנית מאיה יששכר: << אורח >> שמי חנית, אני מייצגת את ההנהגה ההורית של גילאי לידה עד שלוש בירושלים. קודם כול, אנחנו יכולים להסכים על שני דברים: האחד הוא שקיימת הזנחה משמעותית של שנים רבות שמביאה את כולנו לשולחן הזה, שכולם מסכימים שההצעה היא באמת באמת הזויה, ויש פה לפחות איזשהו קונצנזוס על כך. אנחנו משקיעים עשירית ממה שמשקיעות מדינות המערב בתקציב חינוכי. ברור שהכול עניין של השקעה בסוף, וברור שבסוף הכול עניין של תקציבים, וברור שבסוף הכול תלוי בכמה אנחנו מכניסים את היד לכיס וכמה עמוק. אבל לדבר השני, ולפני שאני פותחת את זה, אני מתחברת. הציעו כאן הצעות, דיברו בשמנו ההורים, נותנים לנו פתרונות שאנחנו ההורים לא נשלח, לא נסגור, ו-35 הורים לא ילכו הביתה ויהיו עם הילדים שלהם. ומישהו שאל אותנו, הורים יקרים, מה אתם רוצים? הורים יקרים, האם אתם מוכנים לקבל עובדות זרות כסייעות בגנים של הילדים? << אורח >> יעל חג'בי: << אורח >> גברתי, יושבת פה נציגת הנהגת ההורים הארצית, לידיעתך. << אורח >> חנית מאיה יששכר: << אורח >> אוקיי, יופי. הנה, אנחנו כן נבטא את זה שאנחנו מרגישים שקודם כול - - - << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> מה זה אנחנו? את נציגה של? << אורח >> חנית מאיה יששכר: << אורח >> כן, של ארגון הנהגה הורית של גילאי לידה עד שלוש. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> ככה קוראים לארגון? << אורח >> חנית מאיה יששכר: << אורח >> ככה קוראים לו. << דובר_המשך >> יעל חג'בי: << דובר_המשך >> אני חייבת רק לומר שאנחנו ארגון ההורים היחיד שמוכר על ידי משרד החינוך. אבל את יכולה להמשיך, תמשיכי, אני איתך. << אורח >> חנית מאיה יששכר: << אורח >> יכול להיות. אנחנו הנהגה מהשטח, זה בסדר. אנחנו יכולים להגיד שאחד הדברים שאנחנו מרגישים, ואנחנו יכולים לתת גם נתונים, אנחנו מדברים על תקציב של 220 מיליון בגיל הרך שגם הוא לא מוצה עד תומו. כלומר, כסף מתקיים. על מה הוא מושקע כאן, איפה שמים אותו ואיך מכניסים? הרי ברור שבסופו של דבר זה יוצר פערים מאוד מאוד מסיביים. דיברו פה על פערי שפה ודיברו פה על הרבה פערים. גננת שמקבלת ילדים בגיל שלוש לגן שמגיעים כך או כך כבר בתוך הפערים האלו, בוודאי שנוצרת איזושהי שחיקה ויכולת לתוך הדבר הזה, להתמודד איתו. דיברו כאן גם הרבה על תנאי העסקה של תומכות חינוך, ואין ספק שהתנאים שלהן צריכים להיות ראויים וטובים יותר, אבל מעבר למשכורת, יש עניין של יוקרת מקצוע. הרבה צעירים שרוצים ללכת וללמוד מקצוע, נקבע הרצון שלהם בלמידה הזאת גם על בסיס יוקרת מקצוע. וכשמקצוע מוחלף עכשיו והופך להיות באותו לבל כמו מטפל סיעודי, כן, הרבה אנשים, פרחי חינוך קוראים להם, בורחים מתוך המקצוע הזה. ואנחנו צריכים לחשוב, אם שואלים אותנו כמה פתרונות יש, הנה, אנחנו יכולים לתת אפילו בקצה פתרונות. האם ניסו לדבר עם פנסיונרים של משרד החינוך, לעשות תוכנית כזו שמשלבת פנסיונרים? לא על בסיס קבוע, אולי על בסיס שבועי, אולי על בסיס חודשי, שנותנת מענק. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> כן, בשבוע שעבר הוצגה פה. << אורח >> רונית אביב: << אורח >> פורשי משרד הביטחון כבר משולבים בחינוך המיוחד הקשה, וזה איזשהו פיילוט שהייתי מרחיבה אותו לכל הארץ, זה עובד מעולה. << אורח >> חנית מאיה יששכר: << אורח >> מעולה. שאלו פיילוטים שללא ספק ברור שהם צריכים השקעה כלכלית, אבל גם בהבאת עובדים זרים יש כאן השקעה כלכלית לא מועטה. בסופו של דבר, גם משרדים אחרים יכניסו את היד, אם זו רשות האוכלוסין ואם זה שירותים חברתיים ושירותי חברה ושירותים רפואיים, כי בסופו של דבר אנחנו נפצה על הפער. תומכת חינוך היא משמעותית. בכלל, כל הגיל הרך הוא כל כך משמעותי כי אנחנו מתוקצבים ומתקצבים נורא יפה בגילאי בית הספר, אבל הפערים שאנחנו צוברים בשש השנים האלו ומעלים ילדים לבית הספר דורשים מאיתנו כמערכת להכניס את היד עוד יותר עמוק לכיס, ולא תמיד יש לנו את זה. תקציבי הכלה שאנחנו כבר לא עומדים בהם. אנחנו כל כך משקיעים טכנולוגית, מתמטיקה, בינה מלאכותית, אבל את הבסיס אנחנו לא מעניקים. ואיפה אנחנו ואיפה מיצוי התקציבים בתוך הדבר הזה? כי בסופו של דבר, מיצוי תקציב של הגיל הרך, של לידה עד שלוש, לא מוצה עד תום בשנים האחרונות, מרגע שהוא תוקנן, ויש על מה למצות אותו. כספים יש, השאלה היא איך אנחנו מקצים אותם, מה אנחנו שמים, ואיפה התפיסה הרווחת שלנו בישראל. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> תודה רבה. << אורח >> ליאל פלג: << אורח >> אני עו"ד ליאל פלג מאלו"ט, אני מייצגת פה גם עוד ארגונים שתומכים במשפחות של ילדים עם מוגבלות שהגשנו ביחד נייר עמדה לוועדה בנושא. אני לא אחזור פה על כל הדברים הבאמת מאוד חשובים שנאמרו לגבי כמה הדבר הזה יכול להיות מזיק, אבל אני כן רוצה לחלק, כי אנחנו מדברים פה על איזושהי סוגיה של כוח אדם, כמו שאנחנו מדברים על סוגיה, אם זה היה עכשיו אצל נהגים או בבנייה או בסיעוד, ורגע להבין מה זה התפקיד הזה של תומכות חינוך עבורנו. גם נזרקו פה לאוויר כמה פעמים "היפוך הפירמידה" וכל הדברים האלה. אצל ילדים עם מוגבלות, התקופה הזאת של הגיל הרך היא איזשהו חלון הזדמנויות קריטי שלא יחזור אחר כך עוד פעם בחיים שלהם, שזו בדיוק התקופה ההתפתחותית שיכולה לקבוע האם הם יגדלו להיות אנשים מבוגרים שהם מתקשרים, שהם עצמאיים, שיכולים ללכת למסגרת של חינוך רגיל, אחר כך הם יכולים להשתלב בשוק העבודה, ובהמשך, אם הם יהיו תלויים בכלל במערכות של המדינה או שיוכלו לתפקד באופן עצמאי. כלומר, זה הזמן שאנחנו רוצים לחשוב לטווח ארוך איך אנחנו משקיעים דווקא בשלב הזה, ולא כאיזושהי סיסמה כללית של היפוך הפירמידה. אנחנו חייבים להשקיע עכשיו אם אנחנו רוצים להסתכל קדימה על ההשפעה של זה למערכת החינוך בהמשך ובכלל למערכות המדינה. ובתוך הדבר הזה לתומכות חינוך יש תפקיד מאוד משמעותי והשינוי של השם מסייעת לתומכת חינוך הוא לא רק סמנטי, הן באמת שם כשותפות מלאות בתוך תהליך חינוכי והתפתחותי. הן מקור יציב, בטח אלה שנמצאות לאורך זמן, לתמיכה והכוונה שהיא מקצועית, ואנחנו לא יכולים לוותר על הדבר הזה. כשחלק מזה זה גם מיומנויות גבוהות של תקשורת, שהן קריטיות בשלב הזה, בטח בשפת האם של הילדים. ואם אנחנו מכניסים נשים שגם אם הן נשות חינוך מקצועיות, אבל הן לא מכירות את השפה של הילדים ולא יכולות לתקשר איתם, אנחנו מפספסים את כל ההזדמנות הזאת לעשות את התהליך ההתפתחותי שדיברנו עליו. וכל שאר הדברים שאמרו פה לגבי חיזוק הפרופסיה, אנחנו מצטרפים ואני לא אחזור שוב. אני כן רק אגיד שאתמול אמור היה להיות פה דיון בוועדה על ועדת שפירא שבוטל, אני לא יודעת למה ואם אמור להיקבע מחדש. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> הוא נדחה, אני חושב שלשבוע הבא. שר החינוך רצה להשתתף בעצמו, הוא לא יכל, רצינו אנחנו גם שהוא יהיה. סיבה טובה. << אורח >> ליאל פלג: << אורח >> זה משמח מאוד לשמוע, כי אני חושבת שלגמרי הדבר הזה יכול להיות איזשהו מפתח, במיוחד אם אנחנו רוצים לדבר הזה שהוא יבוא יחד עם תקציב, כי באמת העניין הזה של השקעה בגיל הרך הוא דבר שהוא מוכח ומגובה מחקרית שיכול לעזור לילדים בהמשך ולצמצם פערים של השקעה. שלכשאנחנו נותנים אותה בהמשך מערכת החינוך, אם נשקיע אותה בשלב הזה יהיו לנו מקורות תקציביים אחרים שנוכל לקחת אותם. זהו, תודה רבה. << אורח >> תמר גלפנד: << אורח >> קודם כול, צבי סוכות, אני מאחלת לך בהצלחה בוועדה, אתה עושה עבודה מאוד יפה בשטח. אני רואה את זה לפי הדפים שלך בפייסבוק וברשתות, כל הכבוד לך. שמי תמר גלפנד מפורום צרכים מיוחדים, אני מעסיקה עובדת זרה, יש לי ילדה נכה בת 17. כשאני ראיתי את הפרסום בתקשורת חשבתי שזו בדיחה, סתם אולי מעלים, צוחקים איתנו. לא, אבל אחרי שראיתי שנקבע דיון הבנתי שזה אמיתי. כל מה שמדברים עליו, לוקח למדינת ישראל מעכשיו עוד עשר שנים ליישם. מכניסים לנו לתודעה שזה נורמלי וזה הגיוני, אבל דבר אחד, מי שלא מעסיק עובד זר לא מבין בכלל מה זה עובדים זרים. המשבר של הסיעוד – לי יש ילדה שלא מדברת, עם טיטולים, נכה בכיסא גלגלים, סיעודית – המחסור בכוח אדם הוא מטורף בחינוך המיוחד. עובדים מגיעים, אחרי כמה חודשים הם עוזבים. למה הם עוזבים? הכול בגלל השכר. אם עובד מקבל 40 שקל והוא לא מקבל 100 שקל לשעה, זה הבדל משמעותי, כי הוא רוצה בסוף החודש שלו לכסות את המשכנתה, את השכירות, את האוכל, יוקר המחיה הוא מטורף. והסייעות, שהן עושות את העבודה הכי קשה, הכי קשה במסגרות, מקבלות את השכר הכי נמוך. עובדים זרים, שתבינו, המשבר בסיעוד, יש 17,000 עובדים זרים שהגיעו למדינת ישראל שצריכים לצאת מהארץ, למה? כי נגמר להם התאריך של הוויזה, והם לא יוצאים, כי כיף לגור במדינת ישראל, אלה התנאים הכי טובים שיש. יש עוד 10,000 עובדים זרים, עשינו על זה דיון בוועדת עובדים זרים, שיש להם צו יציאה מהארץ. למה יש להם צו יציאה מהארץ? הם לא שילמו חשבונות, הם לקחו הלוואות מהבנקים, יש להם חובות לסלולרי, לחברת חשמל, הם לא יכולים לצאת. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> זאת בדיוק הסיבה שהמדינה מגבילה את זה כל הזמן. << אורח >> תמר גלפנד: << אורח >> בקיצור, הם לא יכולים לצאת ממדינת ישראל. אני רק רוצה להגיד לכם מה יהיה בבוקר. בבוקר, כשתגיע עובדת זרה לגן, 30 הורים יריבו איתה, מה את עושה אחר הצוהריים? בואי תנקי לי את הבית לפסח. כי זה מה שהיום העובדים הזרים יודעים לעשות, הם מקבלים 100 שקל לניקיון. ואני אומרת לכם, אין משבר סייעות, יש משבר שכר, ותכניסו את זה טוב לראש. מגיע לעובדים האלה לקבל 100 שקל לשעה, לא יכול להיות שהם לא עובדי מדינה, אין להם תנאים. כאילו חושבים, יאללה, מחר את לא רוצה לעבוד, מחר נחליף עובד אחר. לא, אלה הילדים שלנו, זה הדור הבא של עם ישראל. ואני יכולה להגיד דבר אחד. אם גדולי ישראל היו יושבים פה בוועדה, הם היו בוכים עם דמעות, כי הם לא היו מאמינים שגויים יבואו ויפתחו את הגן בבוקר. תודה רבה. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> תודה רבה. << אורח >> לי הופמן אגיב: << אורח >> תודה, אדוני היו"ר. אני לי הופמן אגיב מהדמוקרטים, וגם יש לי פורום של הורים למען תומכות החינוך שהקמנו אותו בחודש יוני, כשהייתה כל הסערה סביב התנאים של תומכות ותומכי החינוך. קודם כול, אני רוצה לומר, בסוף אנחנו מדברים פה על הילדים והילדות שלנו, וגם בעיקר על נשים שעובדות מאוד מאוד קשה וכמובן הכי קל לפגוע קודם כול במקצועות שמחזיקות בהם בעיקר נשים. אני רוצה לציין רגע את אופן הדיון בשולחן. בסוף כולנו רוצים שלילדים שלנו יהיה חינוך ברמה הגבוהה ביותר, אנחנו רוצות שהילדים והילדות שלנו יהיו בטוחים. אני רק רוצה לבקש, אם אפשר, אפילו בתור אימא, טיפה פחות זלזול בשולחן. היו פה גלגולי עיניים, באמת, זה נורא נורא קשה. לא ממך, חלילה. בסוף כולם פה עם אותה מטרה – למצוא פתרונות. עכשיו יש לי שאלה. מה מונע גם מהוועדה הזו וגם ממשרד החינוך לדרוש תקציבים כדי לפתור את העניין הזה אחת ולתמיד? כלומר, איפה זה עומד? אנחנו מדברים פה, צריך שכר, צריך תקציבים, צריך הכשרות, צריך לתת תנאים, למה זה לא קורה? אם חינוך הוא הדבר הכי חשוב וזה העתיד של הילדים והילדות שלנו, מה מונע מאיתנו להפנות לשם את מירב המשאבים? באמת. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> היות שזה נידון כאן בכל כך הרבה ועדות, אנחנו מתעסקים בזה, אנחנו עכשיו מתעסקים בפתרונות ספציפיים שעלו מכל מיני כיוונים. << אורח >> לי הופמן אגיב: << אורח >> כן, ברור שהפתרון הזה הוא פתרון פופוליסטי שצועק אנחנו לא יכולים להתמודד עם הדבר הזה יותר. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> יש כל הזמן שיח על הדבר הזה. בסוף, את יודעת, אנחנו במדינה עם מה שנקרא שמיכה קצרה. יש לנו ביטחון שאנחנו לא יכולים לשחק בו, יש לנו מערכת בריאות שאנחנו כמובן גם בה לא רוצים לגעת. בסוף בתוך כל זה אין פה. << אורח >> לי הופמן אגיב: << אורח >> תסכים איתי אבל שאם אנחנו מסתכלים אפילו על הרזרבות שעברו בסוף תקציב 2025, ישבו בדצמבר והעבירו פה מיליארדים למטרות שהן לא בראש סדרי העדיפויות של המדינה. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> אני יכול להגיד לך גם שאני לא מכיר, שוב, בדיונים שעלו כאן, לא נאמר ממשרד החינוך שחסר להם כסף בסיפור הזה. הם בונים תוכניות. << אורח >> לי הופמן אגיב: << אורח >> נכון, זה הכול עניין של סדרי עדיפויות. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> הם מייצרים הרבה מאוד דברים. אני לפחות לא מכיר אמירה שהאוצר בולם את התוכניות של משרד החינוך. << אורח >> לי הופמן אגיב: << אורח >> ועדיין הורידו את השכר ביוני לכל תומכות ותומכי החינוך. לא רק להן, אבל בסוף זה יוצא מאותם תקציבים. למה לא פשוט לקחת גוש של תקציב ולייצר את הדבר הזה? << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> לא, יש תוכניות שבונים, ועם הרבה כסף, רק אתמול הוצגו כאן. יש הרבה תוכניות שבונים. עדיין יש כאן בעיה. << אורח >> לי הופמן אגיב: << אורח >> בסדר, אני יודעת שזה יוצא מהשלטון המקומי, זה חלק מהבעיה. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> לי, עדיין יש כאן בעיה שבסוף, קחי מקום, לצורך העניין כמו תל אביב, המגורים בתל אביב הם יקרים מאוד. << אורח >> לי הופמן אגיב: << אורח >> ואז תומכות החינוך לא גרות שם. אני גרה בהוד השרון אגב, אצלנו רוב תומכות החינוך הן מטייבה. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> יפה. איך שלא נהפוך את זה, בסוף יש כאן אתגר אמיתי. האתגר הוא אמיתי, זה לא רק עניין של כסף. יש פה הרבה מאוד מחשבה כל הזמן, הקימו אגף חדש במשרד החינוך לעניין הזה, כל הזמן מחשבה. ושוב, חלק ממה שאנחנו עושים היום, שלושת הדיונים בוועדה היום, אלה דיונים שבאים מפתרונות שעלו מהשטח, לא פתרונות שהגיעו ממשרד החינוך, שאנחנו דנים בהם. << אורח >> לי הופמן אגיב: << אורח >> למרות שאני כן רוצה לומר שהדיון הראשון די סותר את הדיון השני והשלישי. כי בסופו של דבר, אם בהרבה מכוח העזר שלנו והכוח שמגיע לעבוד בגנים מדובר בנשים מהחברה הערבית, למה לעצור את זה? << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> אף אחד לא אמר לעצור את זה, אמרנו שצריך לבדוק איך הדבר הזה עובד, לראות שאנחנו לא לוקחים אנשים שמנסים לטשטש פה את הזהות של המדינה. << אורח >> לי הופמן אגיב: << אורח >> אצלנו לא היו בעיות כאלה, בהוד השרון. << אורח >> ליאור בר-ניר: << אורח >> ליאור בר-ניר, המועצה לשלום הילד. בהמשך לדברים שאמרתי בדיון הקודם, אני רוצה להתמקד בבני הנוער. כמובן שאנחנו מעודדים את בני הנוער לעבוד בחופשים בעבודות שמתאימות לטווח הקצר ועבודות שמתאימות ללוח החופשות של מערכת החינוך, אבל עבודה קבועה במסגרות יום לפעוטות וילדים לא משרתת לא את הילדים ולא את בני הנוער. הילדים צריכים דמות קבועה, יציבה, מקצועית. בני נוער צריכים ללמוד. אני לא רוצה שיתפרש כהוא זה שאנחנו מעודדים את בני הנוער להבריז מהלימודים לצורך עבודה במסגרות. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> לא, בכל מקרה אנחנו לא מדברים על שעות הלימודים, אין חיה כזאת, אין סנריו כזה. << אורח >> ליאור בר-ניר: << אורח >> בסדר גמור, אני רוצה לשים את זה פה על השולחן. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> אני אגיד לך למה, מאיפה זה צף, הנושא של הדיון הזה. זה צף ממפעילים של מסגרות שבאו ואמרו: תשמעו, בחופש הגדול לפעמים יש זמן שזה לא חופף, בני הנוער מחפשים עבודה. להביא בת נוער בת 16 שתבוא ותעזור כסייעת שלא נמצאת כי היא לצורך העניין חולה באותו יום זה אירוע שיציל את הגן באותו בוקר. אבל מצד שני, אנחנו רואים ש-18 אפשר, 16 אי אפשר. זה אירוע שהוא פתוח, עליו אנחנו דנים, זה אירוע שפתוח לדיון. אנחנו לא מדברים עכשיו, בטח לא בזמן הלימודים, בטח לא על חשבון הלימודים. זה אירוע שאנחנו מדברים על ימי שישי במקומות שבהם אין לימודים ביום שישי, על החופש הגדול, אולי צהרונים. << אורח >> ליאור בר-ניר: << אורח >> חשוב לי להבהיר את זה. וגם בצהרונים חלק מהילדים לומדים. בכל מקרה חשוב להבהיר את הנקודה הזאת. וכאן המקום של הוועדה לדרוש מהממשלה למצוא פתרונות אמיתיים בטווח המיידי, בטווח הבינוני ובטווח הארוך, פתרונות שרואים את טובת הילדים. זה רלוונטי לשני הדיונים שהיו כאן. תודה, אדוני. << אורח >> סתיו סעד: << אורח >> אני אשמח להתייחס כגוף מפעיל. אני סתיו, אני מהאגף לגיל הרך בוויצ"ו. עד עכשיו הדיון דיבר על סייעות ועל גילאי שלוש עד שש, וכן חשוב לי לדבר על מטפלות במעונות היום. ההפרדה הזאת, כל הזמן אנחנו מדברים על הגיל הרך, אבל כשנוח אנחנו מפרידים בין שלוש לשש, וכשלא, אנחנו ביחד עם לידה עד שלוש, וזה קצת מבלבל אותנו. בסוף צריך להתייחס גם למטפלות בגיל הרך. אנחנו כגוף מפעיל בסוף מתמודדים עם מצוקה אמיתית כל יום ונאלצים לצערנו לסגור כיתות. אני אפילו לא יכולה לתת חינוך, אנחנו מדברים על איכות החינוך, אני לא מצליחה לתת אותו להורים. חשוב לי להגיד שאנחנו כגוף גדול וותיק מאמצים את כל הפתרונות האלה. אנחנו מעסיקים בחופשים בני ובנות נוער בגילאי 16, אנחנו מאמצים כל רעיון של שירות לאומי וכל עמותה של שירות לאומי אלינו, וגם אנחנו העלינו את הרעיון של לבחון עובדים זרים, כי אין לנו ברירה. ולצערנו, אנחנו כל הזמן נאלצים להתעסק בפתרונות הזמניים האלה ובפלסטרים האלה שכל הזמן מציעים לנו ואנחנו חושבים עליהם בעצמנו מבלי לדבר כל הזמן על המהות. לא יכולים כל הזמן להשאיר אותנו רק בשיח של פתרונות זמניים ובפלסטרים. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> מה ההצעות שלכם? << אורח >> סתיו סעד: << אורח >> אני אגיד שאנחנו מאמצים את כל הרעיונות האלה, אבל גם אנחנו נותנים אופק למטפלות שלנו. אנחנו היום נותנים ל-50 מטפלות אצלנו תואר ראשון בחינוך לגיל הרך יחד עם מכללת לוינסקי וינגייט. אנחנו עושים את הפרופסיה בעצמנו, כי אנחנו לא מקבלים עזרה מהמדינה. אנחנו מגייסים תרומות כדי להכשיר וכדי לתת תארים למטפלות שלנו, כי אם אנחנו לא נעשה את זה, אף אחד לא יעשה את זה עבורנו. ופה אנחנו מבקשים שתעזרו לנו. אם אנחנו התחלנו לעשות מהפכה בגיל הרך כבר מעכשיו ואנחנו מתחילים להכשיר את המטפלות שלנו בעצמנו, אנחנו חושבים שזאת הדרך וזה מה שצריך לעשות. אבל אני אומרת במקביל, אני גם נאלצת, כדי לתת חינוך להורים, כדי לאפשר בכלל את האפשרות הזאת, גם לבחון את כל הפתרונות האלה. אנחנו מבקשים כן לדבר על הכשרה, על שכר, על תנאים בשביל שלא נצטרך כל הזמן להתעסק בפתרונות זמניים שלחלקנו או לרובנו נשמעים הזויים. תודה. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> תודה רבה. << אורח >> יניב בר אור: << אורח >> יניב בר אור, מנכ"ל התאחדות מעונות היום הפרטיים. המצב היום בשטח הוא שיש מחסור מתמשך בכוח אדם, המסגרות מצמצמות פעילות ונסגרות, ואין מאגר מטפלות ישראליות שממתינות להיקלט. כל הפתרונות שהובאו לשולחן, תמיד היה איזשהו גורם מקצועי שבא ואמר זה לא ולא יודעים להעביר כסף למסגרות פרטיות, לא יודעים לשלם למסגרות פרטיות, אפשר רק במעונות הסמל ואפשר רק פה ורק שם. אנחנו לא מבקשים לפגוע באיכות החינוך כפי שניתן היה לשמוע כאן מחלק מהדוברים ולא מבקשים להחליף מטפלות מוסמכות. אנחנו לא מפקידים גנים בידי עובדים זרים או בידי בני נוער. אנחנו כן מדברים על כוח עזר, אוקיי? תחת פיקוח, רגולציה, הכשרה בסיסית. בני נוער היום יודעים במחויבות אישית לעזור במשטרה ולהחזיק נשק, והם יודעים ללכת למד"א, אני עצמי בוגר מסלול כזה של מד"א, והם יודעים ללכת ולהציל חיים בכיבוי אש, למה שלא יהיה איזשהו פרויקט של אח או אחות גדולה שבאים לשחק עם הילדים? << אורח >> ליאל פלג: << אורח >> הבן שלי עושה את זה, אבל הוא לא תחליף לסייעת. << אורח >> יניב בר אור: << אורח >> אני לא אמרתי תחליף, סליחה, וגם לא הפרעתי לך. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אתה מדבר על תגבור. << אורח >> יניב בר אור: << אורח >> אני מדבר על תגבור, אני מדבר על כוח עזר נוסף. אנחנו צריכים כוח עזר נוסף מכיוון שהמעונות נסגרים כי אין כוח אדם במעונות ואנחנו צריכים כוח עזר נוסף. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אבל הוא לא יכול להחליף תקן. אני הייתי מנהלת מעון נעמ"ת. הוא לא יכול להחליף תקן. << אורח >> יניב בר אור: << אורח >> אני לא הפרעתי לאף אחד מכם. ישבתי כאן כמה שעות, באתי מחיפה, מרחוק, ישבתי והקשבתי לכל אחד ואחד מכם. אנחנו מבקשים כוח עזר נוסף במעונות כי המעונות קורסים כי אין כוח אדם. כי כשאתם ההורים באים ודורשים שמטפלות יעסקו בחינוך ומטפלות יהיו מוסמכות ומטפלות יהיו מוכשרות, וכל התדמית הנוראית שנוצרה בשנים האחרונות על המטפלות בגיל הרך, ואתן רוצות שיהיו אנשים מוסמכים וישראלים, בסופו של דבר, אתם צריכים לזכור שכדי שהמטפלת תוכל לעסוק בחינוך והגננת תוכל לעסוק בחינוך, היא צריכה עזרה. כמו שלרופא יש אחות, ולאחות יש סניטר, ולהם יש כוח עזר נוסף, במעונות גם צריך כוח עזר נוסף. הבעיה היא בעיית תדמית, ואני מסכים, גם בעיית שכר, אבל אני רוצה להגיד דבר אחד. בעיית השכר היא לא רק בעיית שכר, כי באזור המרכז משלמים גם 60 וגם 80 שקל לשעה, ואין עובדים. גנים נסגרים, אני מקבל את הטלפונים כראש ארגון שגנים נסגרים בבוקר כי אין עובדים. אתם יכולים לספר סיפורים על - - - << קריאה >> קריאה: << קריאה >> כמה מרוויחה מנהלת הגן הזה? << אורח >> יניב בר אור: << אורח >> היא עצמאית, היא פרטית, אני מייצג את הפרטיים. היא משלמת. היא משלמת 60 ו-80 ואין עובדים. את לא מקשיבה. את רק יודעת להפריע, אבל את לא מקשיבה. אין עובדים, לא ב-60 ולא ב-80 שקלים. מתעלמים פה מהמגזר הפרטי, שהוא חלק עיקרי בחינוך לגיל הרך. רוב הפעוטות נמצאים בתוך המסגרות הפרטיות. לנו אין רשת ביטחון, ואנחנו מופלים לרעה מול מעונות הסמל, וכשאומרת כאן נציגת ויצ"ו שהיא יכולה לקבל כל מיני עובדים, מורות חיילות. << אורח >> סתיו סעד: << אורח >> לא אמרתי מורות חיילות, אמרתי בנות שירות לאומי. << אורח >> יניב בר אור: << אורח >> בנות שירות לאומי, סליחה. אנחנו לא יכולים לקבל אותן, כי לא יודעים להעביר את הכסף למסגרות הפרטיות. אנחנו מבקשים איזשהו פתרון שיתן גם לנו מענה. אני חושב שהיעדר פתרון או חוסר פתרון הוא יותר מסוכן, כי אם לא יהיה איזשהו פתרון, לא יהיה חינוך ולא יהיה פיקוח ולא תהיה יציבות, וזה מסוכן יותר מכל פתרון ביניים מפוקח שלא עומד במבחן המציאות. אם אתם מפחדים מעובדים זרים, הפתרון ההזוי הבא שאולי תשמעו בקרוב זה שאילון מאסק ישלח רובוטים. מה אתם רוצים? אילו פתרונות אתם באמת מביאים לשולחן הזה? יש מחשבה שכולם חייבים להיות קבועים, שכל המטפלות חייבות להיות קבועות, שמענו את זה כאן, פרופסיה וכל מיני. אנחנו מבינים שעובדים עוברים מקומות עבודה, והדור של היום זה דור של מיצוי מהיר, מאוד מהיר. אנשים מגיעים לעבוד ובורחים, לאו דווקא בגלל שכר, אלא כי אנחנו מדינה של הייטק. במשך שנים ההורים אומרים לעובדים: אנחנו מקדשים פה חמש יחידות מתמטיקה, פיזיקה והישגים טכנולוגיים אדירים, אבל אנחנו דורכים על מקצועות הלואו-טק, ואנחנו לא מעריכים את המטפלות האלה, ומתקיימים כאן דיונים שמציגים את המטפלות האלה כאחרונות בשרשרת המזון. אנחנו הראשונים שצריכים לצאת לעבודה, הראשונים שצריכים גם לוותר על השכר בקורונה, הראשונים שצריכים לוותר על השכר במלחמה, האחרונים בשרשרת המזון, אבל הראשונים שצריכים להתייצב ולטפל בילדים שלכם. אני מבקש שתתנו פה פתרונות, אבל פתרונות אמיתיים, ותפסיקו להגיד שמפקירים את הילדים. הילדים חשובים לנו מאוד, אנחנו לא רוצים להפקיר את הילדים. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> אף אחד לא טען שרוצים להפקיר את הילדים. << אורח >> יניב בר אור: << אורח >> אבל אם אין לנו עובדים, מי שיסבול מזה בסופו של דבר אלה אותם הורים שמצקצקים ואומרים אוי, אוי, אוי, מטפלות זרות. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> תודה רבה. אנחנו נעבור למשרד העבודה. << אורח >> מאיר דוד: << אורח >> תודה, אדוני היושב ראש. מאיר דוד, משרד העבודה. אני ביקשתי לדבר כי אני צריך לצאת לדיון נוסף. בנושא עובדים זרים כבר אמרנו את עמדתנו קודם, אני רק אוסיף שהיום יש מחסור של 5,000 עובדים זרים, ברגע שייכנסו עובדים זרים, בעוד חמש שנים יהיה מחסור של 15,000 סייעות ועוזרות הוראה. כי במקום שנכנסים עובדים זרים, העובדים הישראלים יוצאים, יוצאים ולא נכנסים לשם חדשים. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> הייתה פה הנציגה שלכם, היא דיברה. << אורח >> מאיר דוד: << אורח >> היא דיברה על זה, אבל היה חשוב לי להוסיף, כי נראה לי שהנושא הזה המשיך לעלות. נקודה שנייה, השכר של הישראלים נפגע. אני אגיד מה אנחנו חושבים. ולכן לנושא של העובדים הזרים אנחנו מתנגדים ונתנגד בתוקף. בנושא העסקת בני נוער, שגם על זה אנחנו אחראים, אנחנו כן חושבים שאפשר לשלב בני נוער בעבודה הזאת, כמובן בתנאים שחוק הנוער מאפשר. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> לא, אבל הוא אמר לא במקום. << אורח >> מיכל מנקס: << אורח >> אין במקום. מי היום בתיכון יוצא ב-13:00 מבית הספר? << אורח >> יעל חג'בי: << אורח >> היו"ר חידד שלא מדובר בשעות הלימודים. << אורח >> מאיר דוד: << אורח >> חברים יקרים, אני אחראי על חוק עבודת הנוער ועל הפיקוח ועל אכיפה של חוק עבודת הנוער. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> מה צריך לעשות בשביל זה? << אורח >> מאיר דוד: << אורח >> א', היום, כבר היום ניתן להעסיק אותם בשעות שהם לא לומדים, את הנערים. אם הם סיימו ללמוד ב-12:00 בצוהריים או ב-13:00, הם יכולים ללכת לעבוד ולסייע בגן. כפי שציינת, רובם לא לומדים ביום שישי או ביום אחר בשבוע, הם יכולים לעבוד ביום החופשי שלהם ולסייע. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> לפי החוק היום הם יכולים? << אורח >> מיכל מנקס: << אורח >> אני לא מכירה יום חופשי לתלמידים. << אורח >> מאיר דוד: << אורח >> יש, תלמידים לומדים חמישה ימים בשבוע. << אורח >> מיכל מנקס: << אורח >> לא, ממש לא. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> מיכל, הילדה שלי היא בת 14 באולפנה, היא לומדת חמישה ימים בשבוע. << אורח >> מאיר דוד: << אורח >> אני אומר, אלה פתרונות זמניים, זה סיוע, אלה לא פתרונות שבסופו של דבר יחליפו את תומכות ההוראה. אני אומר, ביום החופשי, בחופשות פסח, חנוכה, חופשת סוכות, בחופשות כאלה, אלה חופשות רשמיות מלימודים, כן, הם יכולים לעבוד ולסייע ולתמוך, כמו שאתה אמרת, כי יש גם חופשות של תומכות הוראה. בטווח הארוך, אדוני היושב ראש, אני חושב שצריך תוכנית לאומית. אני חושב שלקחת בכל הגנים. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> בגלל שזו כותרת הדיון ואתה הראשון שמתייחס באמת לכותרת הדיון, איפה הבעיה אם ככה? למה המפעילים היום טוענים שהם לא יכולים להעסיק אותם? << אורח >> מאיר דוד: << אורח >> את מי? את בני הנוער? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אין בעיה. << אורח >> מאיר דוד: << אורח >> שוב פעם, אמרתי, אפשר להעסיק אותם, אבל יש את המגבלות, לא בשעות הלימודים עצמן. ואנחנו כאן כדי לתת את הפתרון הזה ולסייע. מעבר לפתרון הזה, אדוני היושב ראש, צריך תוכנית לאומית להצלת החינוך בגיל - - - << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> מגיל 16. << אורח >> מאיר דוד: << אורח >> מגיל 16 ומעלה, בסדר? מגיל 16. בחופשות אפשר מ-15 גם. << אורח >> איילת קציר: << אורח >> אבל הם לא יכולים להחליף עובדים. << אורח >> מאיר דוד: << אורח >> לא אמרתי שהם יחליפו, אני אמרתי סיוע. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אגב, צבי, מניסיון, הרי יש את המסגרת של מחויבות אישית בתיכון, ואני רוצה להגיד שלאורך שנים זה פשוט לא צלח בגני הילדים, זה לא צלח. הם לא התמידו, לא הצליחו בהתמדה. << אורח >> מיכל מנקס: << אורח >> אבל רק לחזק את הדברים של משרד העבודה. יש קול קורא. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> לא, יש פה רבים שלא דיברו, מיכל, דיברת הרבה. << אורח >> מיכל מנקס: << אורח >> אבל אני מחזקת אותו, הוא לא יודע את הפרטים. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> אני ממש שמח שאת רוצה לחזק אותו, אבל אני רוצה לתת לו לסיים. << אורח >> מאיר דוד: << אורח >> עוד משפט אחד. כן צריך לבנות תוכנית לאומית להצלת החינוך לגיל הרך. שילוב של שירות לאומי עם לימודים אקדמיים, כפי שאמרו בוויצ"ו, שנותנים להם אופק. או עתודה אקדמית, או להכרה כעבודה מועדפת. יש המון פתרונות. אפשר לקחת צעירים לפני צבא, אחרי צבא, במקום שירות צבאי, ולשלב אותם בתעסוקה, ואולי גם להגיע וליצור תומכי לחימה. כן, הם תומכי לחימה היום. תומכי הוראה הם תומכי לחימה כי הם מטפלים בילדים, והדבר הכי חשוב לנו הוא הילדים. ולהפוך אותם בסופו של דבר למקצוע ראוי, מקצוע שייתן להם גם עתיד. הם יהפכו מתומכות הוראה בסוף למחנכות ההוראה, הן ינהלו את הגנים. וזו הדרך, זה מה שאנחנו צריכים לפעול, ואלה התקציבים שצריך להקצות, לבני נוער. אם ירצו עוד שאלות, אני אשמח לענות אחר כך ונסייע אחר כך איך לעשות את זה נכון כדי שבני הנוער יועסקו כחוק ויתמכו בהוראה. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> מעולה, תודה רבה. הנהגת ההורים עכשיו. << אורח >> יעל חג'בי: << אורח >> תודה רבה, כבוד היו"ר. יעל חג'בי, ראש צוות גנים, מובילה את תחום לידה עד שש בהנהגת ההורים הארצית. קודם כול, שמחתי מאוד לשמוע שיהיה דיון על ועדת שפירא, אני עוד אגיע לזה בהמשך דבריי, אני מחכה לזה בקוצר רוח. אני רוצה להתחיל ולומר שגם שמחתי לשמוע שהציגו פה באופן ברור שהמשבר הוא לא רק במעונות ובגיל הרך, המשבר נוגע בכל החלקים של מערכת החינוך, בכל צוותי החינוך, מהמעונות ועד התיכונים. אנחנו פשוט מרגישים את זה יותר בגיל הרך, כי מה לעשות? המבנה של ההוראה שם גורם לכך שנראה את זה יותר טוב. אבל אם לצורך העניין יש מורים בבתי הספר שלא מלמדים את המקצוע שלהם או מורים שאינם בעלי תעודת הוראה ועדיין משרד החינוך לא תופס זאת כמחסור ולא רושם את זה אצלו כ"צריך להחליף", אנחנו פשוט לא מסתכלים על המציאות בעיניים. בעניין הגיל הרך, שלשם כך התכנסנו, אני רוצה להתייחס קודם כול למה שנאמר כאן כלפי ההורים. אני לא תמימה ואני לא רוצה לבוא ולומר שכל ההורים ממש נפלאים והם מתייחסים לצוותי החינוך בכבוד, אני מבינה שגם שם יש לנו משבר. מעבר למשבר כוח האדם יש לנו משבר אמון. משבר האמון הזה הוא סוג של ספירלה שאנחנו לא מצליחים לצאת ממנה. הוא נוצר כתוצאה מהזרמה של כוח אדם שהוא לא בהכרח מקצועי, מין מצוקה כזאת שלוקחים את כל מה שיש במקום באמת להזרים כוח אדם ולהכשיר אותו בצורה מסודרת. אנחנו מדברים על דחייה של הכשרות, היה פה דיון שלם על דחייה של הכשרות בשנתיים בתחום המעונות. אני מצטערת שאני מדלגת מנושא נוסף, אבל כן, אנחנו מדברים גם על לידה עד שלוש וגם על שלוש עד שש באותו דיון למרות שאנחנו מדברים פה על שני אירועים שונים, ואנחנו יודעים שאלה מערכות שונות שמתנהלות שונה. אני רוצה לומר שאם אנחנו מסתכלים על הפיכת הפירמידה, כמו שאמרו כאן, ואם אנחנו מסתכלים על רצף של בית, מוסד חינוכי, לא משנה באיזה גיל זה, צריך להבין שההורים חייבים להיות שותפים. ככל שימשיכו לפמפם פה כל מיני מנטרות, ולצערי, נציג ההסתדרות הלך, של - - - << אורח >> רות לוי: << אורח >> אני נציגת ההסתדרות, אני ראש חטיבת החינוך, את מוזמנת אליי. << אורח >> יעל חג'בי: << אורח >> אני שמחה לומר לך את זה בצורה הזאת. ככל שנמשיך ונשמע בכל כנס אפשרי, בכל ראיון לתקשורת באשר הוא, עד כמה ההורים הם הבעיה, זו פשוט התעלמות. << אורח >> רות לוי: << אורח >> ההסתדרות לא אמרה דבר כזה מעולם. << אורח >> יעל חג'בי: << אורח >> דברי עם יפה. << אורח >> רות לוי: << אורח >> ההסתדרות הכללית החדשה, הסתדרות המעו"ף, מעולם לא. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> היא מדברת על הסתדרות המורים ופה זו הסתדרות העובדים, אלה שני ארגונים שונים. << אורח >> רות לוי: << אורח >> אנחנו מדברים רק על תומכות החינוך, אין לי מגע עם מורות וגננות. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> בבקשה לתת לנציגת הנהגת ההורים לסיים. << אורח >> יעל חג'בי: << אורח >> אני מדברת בכלל על צוותי החינוך ועל ארגוני העובדים באשר הם. חיבור לא נוצר מנתק, אלא מהשקעה בחיבורים ובכבוד הדדי, והנהגת ההורים הארצית לגמרי תשמח להיות שותפה לטיפול במשבר הזה בכל דרך שנוכל, וגם אנחנו פועלים לטיפול במשבר הזה מהצד שלנו, ללא עזרה של גורמים חיצוניים. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> מה העמדה שלכם על נושא הדיון הזה והנושא הקודם? << אורח >> יעל חג'בי: << אורח >> על הנושא הקודם אנחנו כמובן נגד. אני לא רוצה לחזור על כל מה שנאמר, על המשמעות של החינוך בגיל הרך והכנסה של עובדים זרים. לפני שהגענו לדיון גם חקרנו את ההשפעה בכלל של תחום העובדים הזרים על המשק ועל מעמד העובד, וגם מהבחינה הזאת אנחנו נגד. אנחנו מוקירים את השלטון המקומי על הרצון שלו למצוא פתרונות, זה מאוד מאוד חשוב לנו לראות שיש לנו שותפים מהבחינה הזאת שרואים את המצוקה שלנו, היום-יומית, ואנחנו יודעים שהשלטון המקומי שם עבורנו, אבל אנחנו לא חושבים שזה הפתרון. הפתרונות שהוצעו כאן מבחינת נוער ושירות לאומי אלה פתרונות זמניים, פתרונות ביניים נהדרים, אבל אם יש משהו שאותי באופן אישי מאוד מאוד מתסכל זה שבשנתיים האחרונות כשאני מגיעה לדיונים כאן ואנחנו נוגעים בגיל הרך מכל מיני זוויות, אנחנו עדיין לא רואים את הצעד המשמעותי הבא. אני מבינה, באמת שאני מבינה שאנחנו אחרי תקופת מלחמה ואחרי קורונה. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> לא, אבל את נמצאת בדיונים והיית היום בדיונים והיית אתמול בדיונים והיית בשבוע שעבר בדיונים, את שומעת את האמירות. מה זה אני לא שומעת? את שומעת את - - - << קריאה >> קריאה: << קריאה >> זה לא מתכנס לידי החלטות. << אורח >> יעל חג'בי: << אורח >> לא, אני שמחה גם על הדיון שהתקיים אתמול, וכמו שאמרתי, וכמו שציין יקותיאל חברי פה שנמצא סביב השולחן, הסיפור הזה של מנהל לידה עד שלוש כבר נאמר, הוזכר על ידי משרד החינוך. אני חושבת שצריך להפעיל קצת יותר לחץ על משרד החינוך, כי לא הגיוני שלבנות תוכנית שלד למנהל הזה ייקח חצי שנה. אנחנו גוררים רגליים הרבה יותר מדי זמן, ואנחנו מול שוקת שבורה. לגבי המאמצים שכל פעם אומרים בעניין יישום מסקנות ועדת שפירא - - - << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> במשפט. << אורח >> יעל חג'בי: << אורח >> אני אשתדל. מדברים פה הרבה על השכר. אני מסכימה שצריך לטפל בעניין השכר, אני מסכימה שצריך להסדיר את השכר של המטפלות במעונות, חד-משמעית, ללא צל של ספק, אבל צריך גם לדבר על תנאי העסקה. ישבתי עם אדם מאוד חכם שדיבר איתי על כל העניין הזה של מטפלות מתעללות וגננות מתעללות וכל היוצא בזה, והוא ישב וקרא פסקי דין ועל בסיסם הוא ישב וחקר מה קורה, מה מוביל את אותן נשים, והוא דיבר במושגי דחק. ככל שאנחנו לא נשפר את תנאי העסקה, וכשאני מדברת על תנאי העסקה, אני מדברת על תקינה ראויה, אני מדברת על מערכת תמיכה. כי כשאני מדברת על משבר כוח האדם במערכת החינוך, אני לא מדברת רק על צוותי החינוך, אני מדברת גם על כל המעטפת. אם עכשיו מטפלת נמצאת בתוך סיטואציה מול כמה ילדים בוכים, אין לה כלים כי דחו לה את ההכשרה, אין לה מספיק, מה זה חמש שעות בחודש? זה לא מספיק. היא נמצאת במצבי דחק. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> אי אפשר שהדיון הזה יהפוך עכשיו עוד פעם לדיונים הקודמים. << אורח >> יעל חג'בי: << אורח >> לא, זה ממש לא. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> זה כן, כי אנחנו באנו לדון על דברים מסוימים ואת מדברת על הדברים שדיברנו עליהם אתמול. << אורח >> יעל חג'בי: << אורח >> עניתי גם על הדברים שבאנו לדבר עליהם. אני רק רוצה לומר שהגיע הזמן לעשות את הצעד הבא. אני מבקשת שכבודו יצטרף לאמירה של הוועדה לזכויות הילד בעניין המשבר בגיל הרך. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> כבר דיברנו על זה אתמול. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> גם הייתה ועדה משותפת. << אורח >> יעל חג'בי: << אורח >> כן, אוקיי, אבל לא יצאה הצהרה רשמית. ומעבר לזה, בעניין התקציבים שמדברים על כך שכל הזמן כן צריך לדבר על התקציבים המאוד מאוד גדולים שיידרשו לנושא, מה לעשות שאנחנו מדברים על זה כבר שנים, וככל שאנחנו מתקדמים משנה לשנה, התקציבים שיידרשו ילכו ויגדלו? << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> תודה רבה. אני ממש אבקש מהדוברים הבאים, תתיחסו לנושאים לשמם התכנסנו, כי לדבר על המשבר בגיל הרך, עשינו על זה אתמול שעתיים וחצי של דיון, לפני שבוע, לפני שבועיים, בשבוע הבא יהיה פה השר על ועדת שפירא. כרגע זה לא הנושא, כרגע אנחנו מדברים על פתרונות ספציפיים שאנשים העלו בכל מיני מקומות ואנחנו רוצים להתייחס אליהם. << אורח >> יעל חג'בי: << אורח >> מקובל. אני הגבתי קונקרטית. << אורח >> אלברט טייב: << אורח >> אני אלברט טייב, ראש עיריית כפר יונה. אני רוצה להגיד משהו כראש רשות. אנחנו ביום-יום מתמודדים עם התופעה של החוסר, זה בסופו של יום מגיע לפתחנו. ואם אנחנו נמשיך לצפות שממשלת ישראל, ואני לא בא פה בדברי התרסה חלילה, יעבירו כספים או ישדרגו את השכר או כל מיני כאלה דברים מחר בבוקר, יש לנו טעות חמורה מאוד, אנחנו נמשיך לחכות עוד הרבה שנים. אני מתחבר מאוד לדברים של יושב ראש האיגוד של המעונות הפרטיים, כל מה שהוא אמר אלה דברי טעם, זה בדיוק הסיפור. ילדים בני 16 ו-17 היום עושים הרבה יותר דברים ממה שאנחנו עשינו כשהיינו בני 20 ו-25 ואין שום סיבה בעולם שלא לקבל אותם לאחר הלימודים, ועכשיו אני בכלל הבנתי שזה גם מותר, אדוני היושב ראש, ממה שלמדתי כרגע, שזה בכלל אפשרי. אני לא רואה שום סיבה לא לקבל את בני הנוער האלו שיוכלו לסייע. אף אחד לא בא להחליף שום סייעות, אף אחד לא לוקח תפקיד של אף סייעת. אבל אני אתן לכם דוגמה מהיום בבוקר. יש לנו את הקייטנה של הקיץ, זה אמור להיות חמישה ימים. אדוני, אנחנו כנראה בכפר יונה לא נפתח, כי מי שיפתח פחות מחמישה ימים לא יקבל את הסיוע. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> אבל בקייטנה אתה בטח יכול להעסיק בני נוער. לדעתי אתה יכול להעסיק בני נוער בקייטנה. << אורח >> אלברט טייב: << אורח >> כן, בסדר גמור, אני מדבר גם על הצהרונים. אנחנו לא יכולים כי ביום החמישי הסייעות לא יכולות להגיע מכל מיני סיבות, גם הן רוצות לבלות עם המשפחה, גם הן רוצות לטוס לחו"ל, גם הילדים שלהן חולים, הן חלק מאיתנו. ובשורה התחתונה, אנחנו בדילמה גדולה, כי אנחנו לא יכולים לפתוח את היום החמישי, כי חסרות לנו כמה סייעות לכמה גנים, ויהיה לנו אירוע מאוד גדול אם נפתח בחלק כן ובחלק לא. ואני אומר לכם, אין שום סיבה בעולם שבני ה-16 או ה-17 האלו לא יבואו ויסייעו. הם לא מחליפים אף אחד, זה פתרון זמני. יש מצוקה אדירה ושבר עמוק. חברתי קודם דיברה כאן על הנושא של גיל אפס עד שלוש, וזה נכון, יש שבר גדול ואף שכחו את הגיל הזה מכל הפרמטרים והכול נכון וטוב. אבל כל מה שאני אומר זה בואו נסתכל רגע בעיניים מפוקחות על האירוע עצמו, מה אנחנו כן יכולים. לפעמים אקמול, לפעמים פלסטר, מי שדיבר כאן על פלסטר, גם כן עוזר ומכסה את השריטה או את הדימום הקל שיש. זה הסיפור בדיוק. בואו ניתן כאן פתרון, אדוני היושב ראש, פתרון שהוא אד הוק. אי אפשר כרגע, הלוואי ובאמת מכאן תצא הבשורה הגדולה ויוכלו לפתור את כל הבעיות שיש לנו עם כל הסייעות, הלוואי, אבל זה לא האירוע כרגע. אנחנו מדברים כרגע על אילו פתרונות זמניים, והם בהחלט זמניים. זה לצהרונים. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> הדגש על זמניים, וזה חייב לבוא בצמוד לתוכנית סדורה. << אורח >> אלברט טייב: << אורח >> מסכים איתך, מסכים ב-100%, אבל בואו שנייה נהיה מפוקחים, נהיה מפוקסים, ונתכנס לאירוע הזמני, ולא ננסה כאן בוועדה הזו, שאני הגעתי לכאן רק להגיד את זה, אדוני היושב ראש, בואו ניתן כרגע פתרונות. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> דברים חשובים. תודה רבה. תראו, אנחנו מקיימים פה דיון, ובעיניי, מה שיפה בכנסת זה שאנחנו יכולים לשמוע דעות שונות ואנשים שונים, שלכולנו אכפת, בסוף לכולנו אכפת מהילדים. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> וזו דעתי. אני בטוחה שלראש העיר הנכבד חשוב מאוד מהילדים, אבל גם חשוב לו מההורים, כי הוא רוצה שהעיר תמשיך להתנהל. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> בדיוק, וגם לשלטון המקומי וגם לכם. << אורח >> יקותיאל משי: << אורח >> יקותיאל משי מעמותת 121, אני עוד מהדיון הקודם על הגיל הרך. דבר ראשון, אני רוצה להגיד לך תודה. אתה נכנסת לתפקיד שלך לפני חודש וחצי בערך, מאז קיימת לפחות שישה-שבעה דיונים בנושא הזה. היו לאורך השנים דיונים, באמת תודה רבה על כל דיון ודיון שעשית. אני יכול להגיד לך שחלק מהדיונים התקדמו והבשילו לקראת דיונים שלנו עם גורמים בממשלה, לא רק משרד החינוך. אנחנו כתבנו תוכנית לאומית, עלה פה הנושא של תוכנית לאומית רב-שנתית. כתבנו אחרי מחקר של שנתיים, זה עבר לגורמים, מי שהיה צריך לקבל את זה, אנחנו בשיח עם גורמים בממשלה. אולי בשורות גם מיידיות וגם, כמו שאמרתי, תוכנית לאומית. בנוגע לשלטון המקומי, אני חייב להגיד משהו, גם מעונות היום הפרטיים. אני רק חייב להגיד, השלטון המקומי, אני יכול להבין את הצעקה שלהם, כי הם לא רצו את האירוע של הגיל הרך, הם התנגדו לאירוע של הגיל הרך, כי מבחינתם, הם לא נושאים באחריות לגיל הרך, על פי חוק. באו אליהם ואמרו: תיקחו אחריות על הגיל הרך. הם אמרו: אוקיי, תביאו לנו תקציבים. אף אחד לא הביא תקציבים, הביאו איזה תקן. ההורים לגיל הרך, למי באים בטענות? לשלטון המקומי, וגם למעונות היום הפרטיים. אני יכול להבין את הזעקה, כשבן אדם מנסה לשרוד הוא יביא כל פתרון, גם אם הפתרון הוא לא טוב, וברור שהוא לא טוב. לכן אני מקווה שאנחנו נהיה אנשי בשורות בזמן הקרוב, גם שתצא איזושהי קריאה, איזושהי אמירה, איזשהו מעשה שיוביל לאיזשהו פתרון, או לפחות לראות את האור בקצה המנהרה בנושא של הגיל הרך. תודה לך שוב. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> תודה, יקותיאל. << אורח >> מיכל מנקס: << אורח >> אני רק רוצה לומר משהו אחד, לא אחזור על שום דבר, בהקשר של העסקת בני נוער. כשבנינו יחד עם משרד החינוך את הקיץ, את בתי הספר של החופש הגדול וגם את צהרוני ניצנים בחופשות, תקצבנו ואנחנו גם מעודדים העסקה של בני נוער במהלך הזה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> זה מופיע בקול הקורא. << אורח >> מיכל מנקס: << אורח >> זה מופיע בקול הקורא משום שאנחנו שמנו את זה שם במחיר יפה. אנחנו לא מצפים רק להתנדבות בני נוער, אנחנו גם מוקירים את מי שבחר להיות מדריך צעיר, מה שנקרא מד"צ, מש"צ לסוגיו, וכמובן שיוכל גם להשתכר, וזה גם קורה וזה קורה יפה, זה קיים. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> שמח מאוד לשמוע. << אורח >> רות לוי: << אורח >> אני רותי לוי, אני עורכת דין ואני ראש חטיבת החינוך בהסתדרות המעו"ף. סייעות הן חלק מבני. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> מה זה הסתדרות המעו"ף? << אורח >> רות לוי: << אורח >> הסתדרות המעו"ף היא ההסתדרות שמטפלת בתומכות החינוך גם, היא חלק מההסתדרות הכללית. עמיחי שדיבר לידי הוא המנכ"ל שלנו. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> אתם חלק מההסתדרות הכללית? << אורח >> רות לוי: << אורח >> ברור, כן. דיברנו מקודם, היה כאן מישהו שדיבר ונגע בי בנושא של הצלת החינוך. אני 12 שנים עובדת עם תומכות החינוך, הן אלה שמקבלות את הילדים שלנו בבוקר, ב-7:30, ויש כאלה גם ב-7:00. הן יודעות הכול, אם הרביצו לי, אם נגעו בי, אם אהבו אותי, אם כיסו אותי בלילה, איך אני מגיע בבוקר. לגננת אין זמן לזה, הגננת עושה דברים פדגוגיים. תומכת חינוך היא הרבה מעבר למה שאנחנו כאן דיברנו בשולחן. הפתרון היחידי כדי שיבואו עוד תומכות חינוך, שיבינו שזאת באמת משימה לאומית, כי הרי אנחנו עם הספר היינו פעם, לאן נפלנו? חייבים להרים אותנו מלמטה, וזה מתחיל ונגמר בתקציבים. כשיהיה תקציב ונוכל להביא 25 ילדים בכיתה, שתי תומכות חינוך למורה, זה תקציב, זה כסף, רק אז הפרופסיה תישמר, רק אז זה יהיה – אני לא אגיד את זה במילה, אני אגיד את זה – זה יהיה סקסי להיות תומכת חינוך, כולם ירצו להיות חלק ממערכת כזאת. אנחנו חייבים כפתרון לאומי להרים את כל הנושא של החינוך. דיברה כאן גננת מדם ליבה. זה מתחיל, גננת, תומכת. אין לי בעיה עם בני הנוער שיבואו בפגרות של החגים לעשות קייטנות אחר הצוהריים. אני הייתי בעברי נהגת אמבולנס, בלי בני הנוער לא הייתי קיימת, הנהג נוהג ובני הנוער מטפלים. באמת, הנוער הישראלי הוא נפלא ונהדר, אין לי שום דבר נגדו. יש לי לטובת הילדים שלנו, יש לי לטובת תומכות החינוך ומערכת החינוך. תצילו אותנו. והמטרה היא כסף, זה הכול. מישהי כאן אמרה שאין סיכוי, יש סיכוי. אנחנו כולנו ביחד צריכים להירתם לזה. תודה רבה. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> תודה רבה. << אורח >> רות ולנס: << אורח >> תודה, כבוד היושב ראש. שמי רותי, אני אחראית על הגיל הרך בתנועה הקיבוצית. זה לא פוסח על אף אחד, גם לא על התנועה הקיבוצית. אני לא אחזור על דברים שנאמרו, אני רוצה להציע להחליף את המונח שאנחנו משתמשים בו של "משבר כוח האדם בחינוך". "כוח אדם" רומז על סידור עבודה ורומז על צורך למלא רובריקות בין 14:00 ל-16:00, מי יפתח את הגן, מי יסגור את הגן. המשבר שלנו הוא החינוכי ארצי, הוא משבר של אנשי חינוך. אנחנו מזמן הפסקנו לדבר על איך אנחנו הופכים להיות כמו מדינות מערב אחרות שהופכות את החינוך להיות הדבר החשוב ביותר, שהשכר של נשות חינוך הוא משהו שכולם רוצים אותו. אני הייתי מוכנה להיות גננת באהבה, אני לא יכולה לקיים את הבית שלי לא על להיות מטפלת ולא סייעת שנייה ולא שום דבר בתנאים שבהם הן עובדות, וגם אני לא חושבת שאני יכולה לקיים את הזיקה למקצוע ואת התשוקה למקצוע בתנאים שהיום עומדים בפניי. ובנוסף לזה, אנחנו עסוקים בהחמרה של הרגולציה, והחמרה של המצלמות, והחמרה של כל מיני דברים כדי לפקח על כוח אדם שתנאי הסף שיעבוד במעונות שלנו ובגנים הם כאלה שמדאיגים אותנו. אני רוצה גם להוסיף שבגיל הרך אין הבדל בין עבודה טכנית או לוגיסטית לבין עבודה שקשורה בהתפתחות ובחינוך. כל עובדת שמגיעה לגן, ובין אם היא מחליפה טיטולים או שוטפת את המטבח, יש לה אינטראקציה עם הילדים. כל התחום הטיפולי הוא תחום התפתחותי חינוכי קריטי, הוא מתחיל בקשר עין ובמגע ונגמר בדיבור ובתיווך. עם כל הכבוד, ילד בן 16 יכול להיות מהמם וגם נערה בת 16 יכולה להיות נפלאה, אני חושבת שזה להוזיל את המקצוע עד לכדי, אנחנו במוד הישרדותי, באמת. הגענו לשפל ברמה שאנחנו חושבים – עצם המילה פלסטר שמשתמשים פה שוב ושוב, ואני לא מזלזלת באף אחד ובכובע שלו שצריך לתת דין וחשבון למחר בבוקר, זה ברור למה אנחנו מחפשים את הפלסטרים – אבל אנחנו הגענו למצב שאנחנו עוד שנייה באל-חזור, וזה יהפוך להיות שמרטפיות כדי שהורים יוכלו לצאת לעבודה, ככה ייראה החינוך שלנו, כולם ילכו מתחת לרדאר. << אורח >> איילת קציר: << אורח >> זה מתחיל להרגיש פה כמו איזו שיחת ונטילציה. כי אנחנו מנהלים פה דיונים בנושא הזה, כל כך הרבה דיונים, גם בראשותך, גם בראשותו של חבר הכנסת טייב כשהיה כאן. חייבים לעשות מעשה, בשלב הראשון הכרזה של מצב חירום לאומי וקדימה, ולהעלות הילוך. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> הדברים נאמרו, בואו נתקדם. << אורח >> קונסטנטין שוויביש: << אורח >> שלום, תודה רבה, כבוד היושב ראש. שמי קונסטנטין שוויביש, אני מנכ"ל רשת איגום, איגוד מורים עולים שקיימת 35 שנה. ב-35 שנה אנחנו עוסקים בשני דברים: קליטה וחינוך. א', אני רוצה לאכזב אתכם. המצב לא רק רע, הוא גם לא ישתפר. הוא לא ישתפר מסיבות שונות, אחת מהסיבות היא שאף אחד לא רוצה לעבוד בחינוך – לא גננת, לא תומכת הוראה או סייעת או עוזרת, פשוט לא רוצים. אנחנו לא רוצים להכיר במציאות, כי המציאות של מדינת ישראל היום היא שזה תחום, כמו שאמר יניב, לואו-טק, לא הולכים, לא ללמוד ולא לעבוד. לכן כל פתרון הוא פתרון. אני אשם, אני מעסיק נוער, כן, בשעות לפי החוק. אני גם לא מבין למה אנחנו צריכים לדון על זה, כי יש חוק ולפי החוק אנחנו יכולים להעסיק. זה פתרון שהוא עובד. ב-30 באוגוסט ארבע מטפלות עזבו את המעון שלי בפתח תקווה, ואז באתי לעבוד, אני ולידי עבדה עוד עובדת בת 16. בימי שישי, כשיש תיכונים שבימי שישי לא לומדים, בימי שישי אפשר. זה פתרון. אני אף פעם לא מסכים עם מיכל, למרות שאנחנו יושבים יחד בחיבה ואהבה, אבל השלטון המקומי זה אחד היריבים שלנו. שותפים, יריבים, זה הולך יחד. אם צריך, שוב, אני אשם, אני מעסיק עובדים זרים. זה נקרא פליטים, הם מאוקראינה, פליטות, יש להם אישור עבודה בארץ, ואני ברוך השם רשת דו-לשונית, לכן אין לי בעיה של שפה, ואני מעסיק אותן והן בסדר גמור ויש להן רישיון עבודה, ואין לי שום בעיה איתן. פשוט זה חלק מהעניין. פה אפילו לא צריך אנגלית, אנחנו מדברים את אותה אוקראינית או אותה רוסית, אין לנו בעיה. אבל זה פתרון זמני והוא מתאים לי, יכול להיות שהוא לא מתאים לצפון תל אביב, כי שם פחות מדברים רוסית כנראה. << אורח >> יעל חג'בי: << אורח >> איך אתה מביא לפה עובדות זרות? << אורח >> קונסטנטין שוויביש: << אורח >> אני לא מביא אותן, הן מקבלות אישור עבודה בתור פליטות. << אורח >> יעל חג'בי: << אורח >> זה סיפור אחר, אוקיי. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> חשוב להגיד שגם ההורים שלנו שעלו מרומניה לא ידעו עברית. << אורח >> יעל חג'בי: << אורח >> לא, בסדר, זה סיפור אחר לגמרי. << אורח >> קונסטנטין שוויביש: << אורח >> גם אנחנו, כשהתחלנו לעבוד, אנחנו לא עבדנו בעברית. העברית שלי, אחרי 35 שנה, עדיין מדבר עם טעויות, זה לא מפריע לי. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> יש את המעון של גרישה בפתח תקווה שאתה בטח מכיר. << אורח >> קונסטנטין שוויביש: << אורח >> את גרישה אני מכיר, ויש מעון שלי בפתח תקווה, מוכר, פרחים. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אני מכיר. אני מכיר ילדים שהתחנכו שם, דוברי עברית, ולא קרה להם שום דבר, הם למדו עוד שפה. << אורח >> קונסטנטין שוויביש: << אורח >> נכון. יש לי עוד דבר חשוב אחד, מכיוון שהייתה לי רשת של גני ילדים ומעונות. הבחורה מוויצ"ו עזבה כבר? צריך לשאול אותה כמה גני ילדים משלוש עד שש נשארו אצלה. גורנישט. בעברית אפס. גם אצלי היו 15 גנים, היום בקושי שלושה. למה? כי משרד החינוך מסבסד עובדי הוראה במוכר שאינו רשמי ב-70%-90% של עלות כוח אדם. אני צריך להביא עוד כסף. לכן אני סגרתי את כל הגנים. ויש לי סייעות, אין לי בעיה. יש לי תומכות חינוך, סייעות, עוזרות, מכיוון שכולן עדיין נשות חינוך אשר עלו. לפני 30 שנה הן היו צעירות ונחרצות, היום הן פחות צעירות, נגיד כך, והן הולכות, והדור החדש לא רוצה לעסוק בחינוך. ומשרד האוצר, שהוא גורם די רלוונטי, אם אפשר לתת לו לדבר, אני חושב שכולם היו שמחים. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> תודה, אדוני. << אורח >> רונית אביב: << אורח >> תודה, כבוד היושב ראש וכל הנכבדים כאן מסביב לשולחן. רונית אביב, יו"ר עמותת תומכות ותומכים זה בזו. אף אחד מכם לא שם לב, אבל כשאני הערתי איזושהי הערה למיכל, היא אמרה לי איזשהו משפט שבזה הכול מתחיל ונגמר. כשאני אמרתי לה: בואו תדברו איתנו, אני מייצגת אלפי תומכות מהשטח, מכירה את האתגרים דה פקטו מהשטח, לא מייצגת רשמית, אני לא איגוד מקצועי, אבל אנחנו עמותה שנפתחה ויש חברות שפונות אליי ומספרות לי את האתגרים. כשאני אמרתי לך תדברי איתי, בסך הכול המטרה שלנו היא משותפת, מה אמרת לי? את לא רלוונטית. זו הבעיה. כשיש 70,000 תומכות ותומכי חינוך במערכת החינוך שרק 55,000 מועסקים בשלטון המקומי, עוד 15,000 בעמותות וארגונים פרטיים, שזה גם המקום להגיד שצריך לעשות צו הרחבה, שגם הארגונים יוכלו להיות משופים על ידי המדינה, את לא יכולה להגיד לי - - - << אורח >> מיכל מנקס: << אורח >> אבל שיהיו מחויבים לתנאים גם. << אורח >> רונית אביב: << אורח >> נכון, שיהיו מחויבים לתנאים. << אורח >> קונסטנטין שוויביש: << אורח >> עברתי ארבע ביקורות השנה כביקורת שכר של סייעות. ארבע בשנה אחת. << אורח >> מיכל מנקס: << אורח >> - - - מטפלות. << אורח >> קונסטנטין שוויביש: << אורח >> לא, אני מדבר על תומכות חינוך. << אורח >> רונית אביב: << אורח >> זה שאת אומרת לי שאני לא רלוונטית זה ניתוק מהשטח. אני הכנתי מצגת יפה, אבל אני רוצה לתת מקרה מעכשיו. תומכת, יו"ר ועד של התומכות ששולחת לי הודעה: רונית, בואי תשמעי מה עשו לנו. ב-7:30 בבוקר הוזמנו לישיבה עם ראש העיר, היינו עד 20:30. מה עשה ראש העיר? הוריד לנו את השעה הזאת מהשכר. כשיורדת שעה מיום עבודה זה גם פוגע בתמריץ ההתמדה. << אורח >> מיכל מנקס: << אורח >> אדוני היושב ראש, אני מבקשת שוב, או שהיא מזדהה ואומרת את שם ראש העיר ונבדוק איתו, או להפסיק לתת דוגמאות. << אורח >> רונית אביב: << אורח >> אני לא פה כדי לעשות שיימינג. << אורח >> מיכל מנקס: << אורח >> את עושה. את עושה עכשיו ל-270 ראשי רשויות, אחד מהם יושב כאן. << אורח >> רונית אביב: << אורח >> אני לא פה כדי לעשות שיימינג, אבל יש לי את זה ואני אוכיח לך את זה. << אורח >> מיכל מנקס: << אורח >> לא, אל תגידי יש לי את זה. או שאת לא מעלה את המקרה הזה או שאת אומרת את השם. << אורח >> רונית אביב: << אורח >> ראש עיריית רחובות. אותו דבר בקריית גת, שלא מוכנים לפתוח קורסים של הכשרות ולא מוכנים לתת לתומכות לעלות ברמה. יש לנו פה מקרה, עכשיו אנחנו מתמודדים עם תומכות חינוך מיוחד קשה, תקשיבו, בא לי לבכות כשאני מדברת על זה. תומכות ותומכים בחינוך המיוחד הקשה בחטיבות הביניים ובתיכונים הם לא אנשים, אלה מלאכים. אלה אנשים שמחליפים טיטולים, שנמצאים שם ברגעים הכי קשים. יצא מכתב מהסתדרות המעו"ף, שאני שמחה שהם הרימו את הכפפה, יצא מכתב בסוף שנת הלימודים, בתיכונים ובחטיבות היא מסתיימת ב-20 ביוני, החל מה-21 מתחילות הקייטנות. למרות שזה לא רלוונטי לגנים, אבל אני נותנת דוגמה כי היא אקוטית איך הם מתייחסים לתומכות חינוך. בגלל זה זה מעצבן אותי, זה לא שאין עובדות, יש עובדות, אתם עושים הכול כדי להבריח אותן. ב-21 ביוני מתחילה הקייטנה, יצאה הנחיה להתחיל לשלם להן תוספת על הקייטנה החל מה-21. מה עשו המרכז לשלטון מקומי? לקחו את המכתב המכובד הזה, קימטו אותו ואמרו: זה לא מעניין אותנו, אנחנו לא מקשיבים לזה, אנחנו נתחיל לשלם להם החל מ-1 ביולי. אני שואלת, באמת, באמת בכאב, במי אתם נלחמים? במי אתם נלחמים? בנשים היקרות האלה שנותנות את הלב והנשמה? במי אתם נלחמים? << אורח >> מיכל מנקס: << אורח >> מה את רוצה? אני מדברת עם ההסתדרות. << אורח >> רונית אביב: << אורח >> אבל למה את עוצמת את העיניים לנוכח המציאות? ההתעמרות. << אורח >> מיכל מנקס: << אורח >> אבל למה אני צריכה לקבל את ההערות האלה כמו בשוק? << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> מיכל, את יודעת כמה אנחנו סופגים פה בבית הזה? הכול טוב. << אורח >> מיכל מנקס: << אורח >> אתה צודק, אבל אתה חבר כנסת, אני עוד לא. << אורח >> רונית אביב: << אורח >> כמו בשוק? אני מדברת בשיא הכבוד, אני שואלת שאלות נוקבות ואין לך תשובות. << אורח >> מיכל מנקס: << אורח >> את צורחת. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> כבודך במקומו מונח, הכול טוב. << אורח >> רונית אביב: << אורח >> אני צורחת כי זה מכאב, לא כי אני צועקת. אני מבקשת תשובות. אני רוצה שתדעו, נחתם הסכם שכר, מה שאתם לא יודעים זה שלתומכות אין ימי חופשה, הן מחויבות לעבוד בקייטנות. << אורח >> עמוס תמם: << אורח >> יש להן 22 ימי חופשה בשנה, תדברי דברים מאוד ברורים. << אורח >> רונית אביב: << אורח >> באוגוסט רק. << אורח >> עמוס תמם: << אורח >> לא, לא קשור. << אורח >> רונית אביב: << אורח >> אסור להן לקחת יום חופש. << אורח >> רות לוי: << אורח >> זה לא נכון, מה שאת אומרת. << אורח >> רונית אביב: << אורח >> רותי, בואי ננצל את הבמה. תגידי פה קבל עם ועולם, מותר להם לקחת יום חופש? << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> 20 שניות לסיום בבקשה. << אורח >> רונית אביב: << אורח >> ברור שמותר להן לקחת יום חופש באמצע השנה בתשלום? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> תורידי את הטונים, את צורחת עליי וזה לא נעים. << אורח >> רונית אביב: << אורח >> אני מצטערת, אני פשוט באמת נסערת מעצימת העיניים הזאת, שאף אחד לא אומר את האמת, שאף אחד לא מסתכל למציאות בעיניים, לזלזול בנשים והגברים היקרים האלה שבאים לעשות עבודה. קודם כול להאמין ולתגבר ולהעריך את ההון האנושי הזה שמגיע לעבוד, ויש, הם רוצים לעבוד, באמת שהם רוצים. תנו להם את הכבוד הזה. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> הדברים ברורים, תודה רבה. << אורח >> אורית חזן: << אורח >> שלום, אני אורית חזן, אני פרופסור בטכניון בפקולטה לחינוך למדע וטכנולוגיה. שלושה דברים שלא נאמרו. דבר ראשון, נתון – מדינת ישראל היא המדינה היחידה ב-OECD, כמובן שהיא עם אחוז הילודה הכי גבוה, 2.8, אבל היחידה שהיא מעל אחוז הגידול הטבעי שמבטיח צמיחה. זאת אומרת, לא רק שיש לנו הכי הרבה ילדים, אנחנו גם היחידים שעוד צומחים. אני חושבת שזה נתון משמעותי שצריך ללמוד אותו ולהתבסס עליו כאשר מבינים שמדינת ישראל צריכה להשקיע בחינוך, ממש ככה. דבר שני, אני רוצה להשוות את החינוך לצה"ל, לביטחון. אני באמת מאמינה שהחינוך והביטחון הם שני דברים קריטיים למדינת ישראל באותה רמת חשיבות. ואני מניחה ומקווה שלא חושבים יום אחד גם להביא עובדים זרים לצה"ל. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> תלוי בחוק גיוס. << אורח >> אורית חזן: << אורח >> זה כל כך עצוב שזה ממש לא מצחיק, סליחה. אפשר לפתוח גם את זה, אבל אנחנו לא נפתח את זה. אני חוזרת מתחילת הנקודה הזאת. חינוך וביטחון, שני דברים קריטיים באותה רמת חשיבות. וכפי שלא נעלה על דעתנו, אני מקווה, להביא עובדים זרים ועובדות זרות לצה"ל, אני מקווה שגם לא צריכים לחשוב בכלל על הבאת עובדים זרים לחינוך. אני אציע מספר פתרונות, יכול להיות שחלקם כבר נאמרו, אני לא אפרט אותם, אבל אחד חדש שלא נאמר עד כה. על השכר ועבודה מועדפת ושירות לאומי, וכמובן ההורים, כי כשאני רואה את המצב של הכסף שהמשק מבזבז כאשר הם לא הולכים לעבודה, אפשר פשוט להעביר אותו לסייעות או לעובדים. והפתרון שלא עלה, ואני מקדמת במספר דרכים, הוא מילואים בחינוך. אם כבר התחלנו לדבר על ההשוואה בין צה"ל לחינוך, לעשות מילואים בחינוך. זו מסגרת שאנחנו עובדים עליה, הצענו גם לשלטון המקומי כבר, זה לא התקדם שם. יש לנו שני מסלולים, אחד לחירום, אחד לשגרה. ואני מבקשת, אם יום אחד אפשר להקדיש דיון שלם למילואים בחינוך, כי זה יכול להיות פתרון להרבה מהבעיות שדנים פה, במחסור פה, במחסור שם, כולל במקצועות STEM, כולל בגני ילדים, בהרבה הרבה מסגרות. בהזדמנות שאני מדברת אני מבקשת דיון בנושא הזה. תודה רבה. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> תודה רבה. << אורח >> ערן יעקב הולץ: << אורח >> תודה רבה, אדוני. ערן הולץ, הלשכה המשפטית במשרד החינוך. אני אתייחס להעסקת נוער, הנושאים האחרים כבר נידונו. למשרד החינוך עוד לא הגיעה הצעה קונקרטית בהקשר הזה של העסקת בני נוער. ככל שתגיע, כמובן היא תעבור בחינה יסודית. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אבל למה אתה אומר את זה? << אורח >> קונסטנטין שוויביש: << אורח >> לא צריך שום דבר, איזו בקשה? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> יש לך קול קורא שמאפשר את זה. << אורח >> ערן יעקב הולץ: << אורח >> אני לא מדבר על הקולות הקוראים. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> בוא תסביר איפה הבעיה. כרגע זה בלתי אפשרי? << אורח >> ערן יעקב הולץ: << אורח >> יש את ההיבט המשפטי, כמו שכבר שמענו כאן, ההיבט של חוק עבודת נוער. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> מותר. << אורח >> ערן יעקב הולץ: << אורח >> זה לא מקומי לומר. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> מה זאת אומרת? << אורח >> ערן יעקב הולץ: << אורח >> כי אני לא אמון על החוק הזה, זה משרד העבודה. << אורח >> קונסטנטין שוויביש: << אורח >> היה פה האמון על החוק הזה והוא אמר שזה אפשרי. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> לא, יכול להיות שיש פער במשרד החינוך, אני יודע? << אורח >> ערן יעקב הולץ: << אורח >> לא, אני פשוט לא נכנס לזה. יש את העניין של הקולות הקוראים, בסדר, את זה שמענו, כמובן את זה אנחנו מכירים. ככל שיש הצעות קונקרטיות אחרות במהלך השנה ולא לחופשות, אנחנו נבחן אותן. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> זאת אומרת, מבחינתכם כמשרד החינוך, אין לכם התנגדות לדבר הזה. << אורח >> ערן יעקב הולץ: << אורח >> שוב, אנחנו נבחן ככל שיהיה משהו קונקרטי. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> לבני נוער. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> כן, לבני נוער. << אורח >> כרמל בלנק: << אורח >> ד"ר כרמל בלנק ממרכז טאוב. אני רוצה להביא כמה נתונים. לעניין העובדים הזרים, סקירה של ספרות שנעשתה במדינות המפרץ, ששם יש אחוז גבוה של עובדים זרים שמגיעים, מראה קודם כול שמגמה של כניסת עובדים זרים, גם נכנסו שם למסגרות החינוך לגיל הרך, היא בלתי הפיכה. בהרבה מדינות שם יש 1% של עובדים מקומיים, ומה שקרה זה שהמעונות עברו להיות מעונות שמתופעלים באנגלית. הדבר הזה הוריד את אחוז ההרשמה למסגרות, כי המשפחות שדוברות ערבית לא יכולות לתקשר עם הצוות. ההסתכלות על עובדים זרים כפלסטר זמני, מעבר למה שהזכירו פה, פגיעה בחינוך ופגיעה במעמד המקצועי, ואני אוסיף גם הרחבת הפערים, כי ילדים מבתים מוחלשים שאין להם בבית את הספרים ואת הרקע ואת החיזוק של השפה, כשגם במסגרת הם פוגשים עובדות מוחלשות - - - << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> את היית כשהיא דיברה בהתחלה? << אורח >> כרמל בלנק: << אורח >> כן. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> כי היא דיברה על תחומים אחרים. << אורח >> כרמל בלנק: << אורח >> גם במדינות המפרץ, הרבה מכוח העבודה שהגיע היה בערך 30% בעלי תעודות בגרות, אבל הרבה בעלי תואר אקדמי. אגב, התארים האקדמיים הכי גבוהים היו של מהגרות עבודה שהגיעו ממצרים – אני לא חושבת שהן יגיעו לישראל – ודווקא הפיליפינים והודו והמדינות האלו הגיעו עם תעודת בגרות. עדיין לא הייתה את השפה, וזה הוביל גם לירידה בהרשמה, וגם כשבחנו את השפה של הילדים אחר כך, ראו שרמת הביטחון שלהם גם בשפת האם וגם ברמת האנגלית ירדה. אין הרבה מחקרים על זה, אבל כן זה פתרון שצריך להבין שהוא לא זמני, הוא חד-כיווני. << אורח >> מיכל מנקס: << אורח >> אם כך, מה הפתרון? << אורח >> כרמל בלנק: << אורח >> הציעו כאן כמה פתרונות. << אורח >> כרמל בלנק: << אורח >> אני אומרת, קודם כול, אני מתעסקת בנתונים ולא בניחושים. אני יכולה להגיד לך מה מראים הנתונים. << אורח >> מיכל מנקס: << אורח >> אני מכירה, אני קוראת את הדוחות שלכם. << אורח >> כרמל בלנק: << אורח >> מיכל, קודם כול, למשל, מתן הדרכה טובה ואיכותית לצוותים מורידה את השחיקה ומצמצמת את העזיבה בערך ב-20%. זה נתון לא שלי, זה נתון של פרופ' אסתי עדי יפה. הרחבת ההדרכות במעונות היא מאוד חשובה, היא תצמצם את הבעיה ותצמצם את הנשירה. << אורח >> מיכל מנקס: << אורח >> פניתם למשרד החינוך? << אורח >> כרמל בלנק: << אורח >> בוודאי שפנינו, והייתי כאן גם בדיונים כשקיצצו 200 מיליון שקלים מהרחבת שעות ההדרכה, אבל אנחנו כאן מדברים על ועדה שיש לה כוח גם לחפש פתרונות. עוד פתרון זמני ומיידי הוא נערות שלומדות במגמת חינוך, יש כמה מאות כאלו בשנה, זה בעיקר בחברה החרדית, לומדות במגמת חינוך, ומסתבר שתוך כדי הלימודים הן עוברות הכשרה בגיל הרך של מטפלת סוג אחת. הן מסיימות י"ב עם הכשרה בגיל הרך, הן אחר כך צריכות עוד סטאז' כדי לקבל מטפלת סוג שתיים, אבל הן יכולות לעשות י"ג-י"ד, הן יכולות לעבוד בחופשים, וזה כוח אדם שמראש יש לו פאשן לגיל הרך. << אורח >> מיכל מנקס: << אורח >> הן יבואו לעבוד בתל אביב? הן יבואו לעבוד בהוד השרון? << אורח >> כרמל בלנק: << אורח >> מיכל, קודם כול, יש הרבה ערים שבהן יש מחסור, ואני יודעת שלכל טענה שעולה כאן יש לך תשובה, ואני מבינה את זה וזה בסדר. אין פתרונות קסם, הפתרונות הם פתרונות תשתיתיים, אבל אם אנחנו עכשיו מחפשים פלסטרים, כן, גם בכפר יונה צריך פלסטר, לא רק בהוד השרון ולא רק בתל אביב. בקיבוץ גבעת השלושה, איפה שאני גרה, יש בנות נוער שעובדות בחופשים. זה עובד נהדר כתוספת, לא במצב שבו אין סייעות והן באות להחליף סייעות. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> לכולם ברור שזה לא הפתרון למשבר. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אולי אפשר לבקש שיפתחו יותר מגמות כאלה ביותר בתי ספר, זה רעיון נהדר. << אורח >> כרמל בלנק: << אורח >> אפשר לפתוח, אפשר להציע להן אחר כך אופק מקצועי כמו הפתרון שמירב כהן כאן דיברה עליו. לייצר איזשהו אופק מקצועי, אבל קודם כול למצות את האפשרויות שיש לנו כאן. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> נכון. יניב ממעונות היום הפרטיים אומר פה אמירה טובה, למשרד החינוך כדאי בעיניי לשקול את הדבר הזה, לייצר עוד תוכניות כאלה בבתי הספר. כי בסוף זו הדרך להכניס חבר'ה לחשוב בכלל על אופק החינוך. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> לא, זה לחשוף אנשים לתחום החינוך. << אורח >> איילת קציר: << אורח >> - - - ענף שלם של בתי ספר מקצועיים שצומצמו בגלל ההסללה. הרי אנחנו יודעים שהחברה החרדית מנותקת. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> ככל שאתם תחשפו יותר אנשים לחינוך, ככה יהיו יותר אנשי חינוך. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> מועצת התלמידים, הכי בקצרה, ואנחנו חייבים לסיים. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אין משפט שאת לא מכניסה את החברה החרדית. << אורח >> איילת קציר: << אורח >> כי זה כואב. << אורח >> קונסטנטין שוויביש: << אורח >> אצלי עובדות גננות חרדיות. << אורח >> איילת קציר: << אורח >> כי זה פצע, זה כואב. צריך לשלב אותם בחברה, מה לעשות? << אורח >> עמוס תמם: << אורח >> אני עמוס ממרכז השלטון המקומי, אני אחראי על תחום החינוך המיוחד. אני רוצה להגיד שני דברים על שני הנושאים של שתי הוועדות. אני שמעתי את כולם, אבל בהחלט אפשר לעשות פיילוט ואפשר כן לנסות כרגע, כדי לפתור מצוקה שהיא זמנית והיא אקוטית במדינה, כן להביא עובדים זרים או עובדות זרות, איך שתרצו. מהניסיון שלי, ויש לי הרבה ניסיון, אני 45 שנים עסקתי בחינוך, עשיתי כמעט את כל התפקידים, מסייע ועד מורה, מנהל בית ספר, מנהל אגף, ועכשיו בשלטון המקומי, אני לא מתפלץ. אנחנו גם קולטים עלייה, אנחנו קולטים עובדות לתפקיד של תומכת חינוך שהן עולות חדשות, גם מחבר העמים לשעבר, גם מאתיופיה, ואנחנו מעסיקים אותן ומלווים אותן וזה כן עובד. ואני לא רואה כל כך את ההבדל אם מייבאים אנשים אחרת ונבדוק אותם. זה לגבי עובדים זרים. באופן זמני, כן? ואפשר להגדיר את זה לתקופה מסוימת, ואני לא בטוח שהזמני הוא קבוע כל הזמן. לגבי נוער, מהניסיון שלי, אני העסקתי בני נוער, ומותר על פי חוק בחופשות ובחגים, מגיל 15 ומגיל 16, והם עשו עבודה בחינוך המיוחד כתגבור נוסף. גם השכר שהם מקבלים לשעה מאפשר לך לפעמים להכניס שני בני נוער באותו תשלום של אותה שעה. חבר'ה שנמצאים בצופים, נמצאים בבני עקיבא, בעזרא, בכל מיני תנועות, וכשהם מגיעים לעבוד יש לזה מס נוסף שהם מוסיפים שהוא מצוין לילדים. הקרבה שלהם בגיל, היכולת שלהם לשבת על הרצפה ולשחק עם הילדים ולקבל אותם ולעשות, וזה עובד מצוין. אני לא חושב שהיה בכלל צריך להיות דיון, כי בחוק מותר להעסיק. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> לא, אני אגיד לך את הנקודה. הנקודה היא בסוף האם פותחים גן כשחסרה סייעת ויביאו במקומה ילדה בת 16. << אורח >> עמוס תמם: << אורח >> לא, אנחנו לא רוצים חס וחלילה לפגוע במישהו שלא ילך לבית ספר או יעדיף בגלל מצב כלכלי דווקא ללכת לעבודה. אני מדבר על חופשות, בפגרות ובחגים. החינוך המיוחד בישראל עובד 11 וחצי חודשים בשנה, כך שיש מספיק זמן לתת להם. ולגבי מה שאמרת, רונית. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אבל מחויבות אישית הם הולכים למד"א. << אורח >> עמוס תמם: << אורח >> לא, לא דיברתי על מחויבות אישית, אני מדבר על להעסיק אותם. מחויבות אישית זה חשוב. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> אני אגיד לך משהו. בסוף זה נחמד שהם יוכלו להיות סיוע מהצד, השאלה האם יש דרך לייצר, וזה של משרד החינוך, האם יש דרך לייצר שיהיה אפשר לפתוח גן במקרה שבו הסייעת לא נמצאת. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> לא, זה לא יכול להיות שהן במקום תומכות חינוך. << אורח >> עמוס תמם: << אורח >> לא, זה לוותר על הלימודים שלהם. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> הן לא יכולות להיות במקום תומכות חינוך, נקודה. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> לא בשעות הלימודים, אנחנו מדברים על לא שעות הלימודים, ביום שישי לצורך העניין, שהם ביום חופשי. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> יום שישי זה יום לימודים. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> או ביום אחר, ביום שמותר להם לעבוד. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> התקנות מחייבות גיל 18. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> בשום פנים ואופן לא במקום תומכת חינוך. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> אני יודע את זה, איילת, ולכן אני פונה למשרד החינוך כדי לשנות את זה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אבל בשום פנים ואופן, אני רוצה לחדד, לא במקום תומכת. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> גננת יכולה לעבוד עם נערה בת 16? << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> אם היא יכולה לעבוד עם מישהי בת 18 והיא תבחר לעבוד עם מישהי בת 16, היא תעבוד עם מישהי בת 16. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> לא, זה לא יכול להיות במקום תומכת חינוך. תומכת חינוך זה סוג של מקצוע, אתה לא יכול להכניס ילדה בת 16, נקודה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> כבוד היושב ראש, לא עלה הנושא של עבודה מועדפת. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> עלה הרבה פעמים. << אורח >> עמוס תמם: << אורח >> ולגבי מה שרונית אמרה, תומכות ההוראה הן עובדות של הרשויות המקומיות. << אורח >> מנחם אבן ישראל: << אורח >> אני מענדי אבן ישראל ממועצת התלמידים והנוער הארצית, אני לומד בישיבת מקור חיים בכיתה י"ב. אני רוצה להגיד שתי מילים ממש לפני סוף הדיון. דבר ראשון, תודה לך על כל הדיונים שאתה מקדיש, באמת יוצא מן הכלל. ועכשיו בנוגע לנוער. דבר ראשון, כמו שעלה פה במילה, התקנות כרגע לא מאפשרות, זה משהו שלא עלה פה. כרגע אי אפשר להעסיק אותם באמת בתקן. מה כן אפשר לעשות? יש את המושג סייעת שלישית, שהוא גם לא עלה פה היום, אני לא מבין איך הוא לא עלה פה היום. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אין כזה דבר, הלוואי והיה. << אורח >> מנחם אבן ישראל: << אורח >> סייעת שלישית, סייעת שנייה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> יש שנייה וזה גם תקן, זה חייב להיות. << אורח >> מנחם אבן ישראל: << אורח >> כן, נכון. כשאנחנו לוקחים סייעת שנייה, מה התקן שלה? התקן שלה לא מאפשר לנו להשאיר את הסייעת הזאת לבד עם הילדים, היא חייבת נוכחות של בן אדם אחר. אנחנו יכולים לקחת את התקן הזה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> לא, אני לא יודעת מאיפה הבאת את זה. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> לא להפריע לו בבקשה, תודה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> מי זה אנחנו? << אורח >> מנחם אבן ישראל: << אורח >> אנחנו כאנשים שמנסים לחשוב על פתרון. אנחנו יכולים לבוא ולקחת את הנוער הזה, שהוא נוער מעולה ועובד עם ילדים, ולאפשר לו לעבוד, אפילו בתקן, בזמנים שבהם מותר לו לעבוד על פי חוק. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אין זמנים, לא מחליפים. חמישה ימים בשבוע. << אורח >> מנחם אבן ישראל: << אורח >> יש זמנים שמותר לעבוד על פי חוק, ובזמנים האלה, אם אנחנו נכשיר אותם כמו שצריך, ואם אנחנו נאפשר לייצר תקן מיוחד שבו הם חייבים להיות גם בנוכחות מבוגר, אנחנו יכולים באמת לעשות פה תמיכה. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> אני מסכים מאוד עם מה שאמרת, תודה רבה. אנחנו מסכמים. הוועדה מכירה במצוקת המחסור בתומכות החינוך בגני הילדים שהולכת ומחמירה. הוועדה מברכת על יוזמות שנעשו על ידי מרכז השלטון המקומי במטרה להתמודד עם מחסור בעובדים. יחד עם זאת, הוועדה מתנגדת לרעיון של העסקת עובדים זרים כסייעות באופן זמני מתוך חשש שפתרון זמני כזה יהפוך לפתרון קבוע, דבר שלא תואם את הצרכים לטווח הארוך. הוועדה ממליצה לחפש פתרונות כלכליים לטובת תגמול והכשרה של תומכות חינוך ישראליות במקום להסתמך על פתרונות כמו העסקת עובדים זרים. הוועדה קובעת כי העסקת עובדים זרים כצוותי סיוע במסגרות הגיל הרך תהווה פגיעה באיכות החינוך, סכנה ממשית להתפתחותם של פעוטות בישראל ולחוסנה של מערכת החינוך כולה. הוועדה קוראת לבחון קידום העסקתן של תומכות חינוך כעבודה מועדפת. הילדים במדינת ישראל צריכים לקבל את החינוך הטוב ביותר, ואנחנו רוצים למצוא את הפתרונות הטובים ביותר עבורם, ולכן, שמענו על המחסור המתמשך בכוח האדם, ואנחנו כן מבקשים ממשרד החינוך לבחון את מה שהעלה פה הבחור, או לפחות כסייעת שנייה, כן להשתמש, כמובן שלא בשעות הלימודים, בבני ובנות נוער מגיל 16 כצוותי סיוע זמניים. הוועדה קוראת למשרד החינוך, בשיתוף משרד העבודה והשלטון המקומי, לבחון את הפתרון הזה ולהגיש לוועדה דוח בדבר היתכנות ליישום בטווח הקרוב. אנחנו נמשיך לעקוב אחר הנושא. תודה רבה לכם. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 14:13. << סיום >>