פרוטוקול ועדה
הכנסת העשרים-וחמש
מושב רביעי
פרוטוקול מס' 541
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שלישי, ל' בשבט התשפ"ו (17 בפברואר 2026), שעה 11:34
סדר היום:
<< נושא >> היתכנות להעסקת עובדים זרים כצוותי סיוע במסגרות החינוך לגיל הרך << נושא >>
נכחו:
חברי הוועדה:
צבי ידידיה סוכות – היו"ר
יוסף טייב – מ"מ היו"ר
משה טור פז
נעמה לזימי
סימון דוידסון
חברי הכנסת:
אימאן ח'טיב יאסין
מאיר כהן
מירב כהן
עאידה תומא סלימאן
פנינה תמנו
מוזמנים:
מוריאל אורדן
–
עוזרת ייעוץ משפטי, משרד החינוך
אביבית אסרף
–
מנהלת תחום פרויקטים ובקרה, מנהל הסדרה ואכיפה, משרד העבודה
ענת גרייפנר
–
מנהלת שירות לילדים ומתבגרים, מנהל מוגבלויות, משרד הרווחה והביטחון החברתי
תאיר פרי
–
מתמחה, משרד המשפטים
יובל וורגן
–
ראש צוות, מרכז המחקר והמידע של הכנסת
אפרת לב ארי
–
ייעוץ משפטי, רשות האוכלוסין וההגירה
משה נקש
–
ראש מנהל עובדים זרים, רשות האוכלוסין וההגירה
מריה רבינוביץ
–
מרכז המחקר והמידע של הכנסת
ליאור בר ניר
–
ראש תחום חינוך ומשפט פלילי, המועצה לשלום הילד
מיכל מנקס
–
סמנכ"ל חינוך וחברה, מרכז השלטון המקומי
עמוס תמם
–
יועץ בתחום החינוך המיוחד, מרכז השלטון המקומי
איילת חכים
–
מנהלת גן, יו"ר סיעת נח"ל, הסתדרות המורים
נילי ציוני
–
הנהלת ארגון המורים, ארגון המורים
עמיחי סטינגר
–
מנכ"ל הסתדרות המעוף ומנכ"ל האגף להתאגדות עובדים, ההסתדרות החדשה
רות לוי
–
ראש חטיבת החינוך, הסתדרות המעוף, ההסתדרות החדשה
רעות שפונדר
–
גננת, חברת הנהלה, ארגון הגננות הארצי, ההסתדרות הלאומית
יעל חגיבי
–
ראש צוות גנים ומובילת תחום לידה עד שש, הנהגת ההורים הארצית
חגית נויה יששכר
–
אימא וסוציולוגית ארגונית, ארגוני הורים
סתיו סעד
–
סגנית מנהלת האגף לגיל הרך, ויצ"ו
ליאל פלג
–
ראש תחום חינוך, אגף לקידום זכויות וקשרי ממשל, אלו"ט
פז כהן
–
הנהגת ההורים הארצית
יניב בר אור
–
מנכ"ל, התאחדות מעונות היום
ד"ר סמדר מושל
–
מנהלת מרכז מידע ומחקר, המועצה לגיל הרך
ד"ר כרמל בלנק
–
חוקרת בכירה, המרכז האקדמי רופין
איילת קציר
–
יו"ר ומייסדת התנועה, מובילי חינוך בישראל
קרן אוחנה איוס
–
מנכ"לית, חיב"ה - ארגון הגנים הפרטיים
קונסטנטין שווייביש
–
מנכ"ל, איגום - ארגון מורים עולים
עמליה עוזר
–
סמנכ"לית, עוטף תחנה מרכזית
שפי פז
–
פעילה חברתית, החזית לשחרור דרום ת"א
רונית אביב
–
יו"ר עמותת תומכות ותומכים זה בזו
לי הופמן אגיב
–
אקטיביסטית חברתית, הדמוקרטים
ייעוץ משפטי:
נירה לאמעי רכלבסקי
מנהלת הוועדה:
אתי דנן
רישום פרלמנטרי:
נועם כהן, חבר תרגומים
רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.
<< נושא >> היתכנות להעסקת עובדים זרים כצוותי סיוע במסגרות החינוך לגיל הרך << נושא >>
<< יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >>
אנחנו מתחילים את הדיון, תודה רבה לכל מי שהגיע. הדיון הזה מתקיים אחרי שראינו כמה פרסומים בתקשורת, אני לפחות נחשפתי לאמירות, בעיקר של חיים ביבס, על תוכנית להביא עובדים זרים ועובדות זרות שישמשו כצוותי סיוע במסגרות החינוך לגיל הרך. אני מוכרח לומר שכשאני שמעתי על הדבר הזה, זה היה נראה לי דבר מאוד מוזר, מאוד משונה.
אני חייב לומר שכשאני שמעתי על הריאיון, הוא היה נשמע לי מאוד הזוי, מאוד משונה. בסוף, אנחנו מדברים פה כל כך הרבה על החשיבות של הגיל הרך, על המגע האנושי, על השיח, על היכולת לתקשר, על השפה. ילד בגיל הזה, זה הגיל שהוא רוכש שפה, זה הגיל שמדברים איתו, בטח מישהו שלא דובר את השפה לא יוכל לעשות את זה. יש כאן בעיות גם שאנחנו לא יודעים מה העבר של האנשים הללו, אין לנו יכולת בכלל לדעת אם יש להם היעדר עבירות מין לדוגמה או דברים כאלה, שום דרך לפקח על הדבר הזה.
אבל כדרכי, אני מגיע לדיונים כדי לשמוע וכדי ללמוד. הדיון הזה, בעיניי, חשוב שהוא יתקיים, מפני שכשאני פניתי למשרד החינוך, לפחות כאן בוועדה, התשובה הייתה שמשרד החינוך לא מכיר את הדבר הזה, אבל שבוע אחר כך חיים ביבס בא ואמר, זה מתחיל לקרות.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
לא במשרד החינוך.
<< יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >>
נכון, ועדיין, צריכה להיות עמדה גם שלנו כאן. כמו שאמרתי לפני רגע, אני ברמה האישית מסתייג מאוד מהדבר הזה, אבל תמיד מגיע ללמוד, והדיון הזה, כשמו כן הוא, דיון. אנחנו נתחיל מחברי הכנסת, אחר כך גורמי המקצוע. חברת הכנסת נעמה לזימי.
<< דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >>
תודה רבה. מקודם התקיים כאן דיון שגם נגע בסיפור הציוני במידה כזו או אחרת. תגידו לי, החזון הציוני זה לייבא עובדים זרים לכל תחום? נהגי תחבורה ציבורית, עובדי בניין, עובדי חקלאות. והנה אנחנו מגיעים גם לדבר הכי קדוש, מה שנקרא, כן? הטיפול בילדים שלנו. זה לשקם את הגיל הרך? זה לשקם את מערכת החינוך? זה מעבר ללהפריט הכול, זאת הפקרה מכוונת, זה הרבה מעבר להפרטה. זה כבר לא הדבר המוכר. זאת הפקרה מכוונת של מדיניות שאיבדה עצמה לדעת, החלפת ערכים בפלסטרים עד כדי חורבן טוטלי.
אני רוצה לומר, ופה אני שמחה שיש תמימות דעים, אבל לא יעזור, כשאני פותחת כל פעם את הסיפור של עובדי ועובדות ההוראה, המטפלות, הסייעות, הגיל הרך, הגננות, כל הדבר הזה, שזה מתחיל בשכר, זאת התשובה לזה. הדיון שמתקיים כאן מוכיח את הטענה הברורה שהעלאת מעמד המורות, המטפלות, הגננות, זה קודם כול שכר. והמשפט הקבוע שלי, שאני תמיד אומר אותו, שליחות צריכה להיות מתוגמלת. שליחות שאינה מתוגמלת היא פיקציה, היא מילים יפות וריקות, היא לפזר סיסמאות. כי כשהשכר נראה כמו שהוא נראה תחת יוקר מחיה מאמיר, אנחנו מפרקים את האדנים של המקצועות הללו.
בוודאי ששכר וסביבת עבודה ותנאים הם הבסיס, אחר כך אפשר גם לדבר על יוקרת המקצוע של המטפלת לגיל הרך, של הגננת, של הסייעת, של המורה. אבל יוקרת המקצוע, לא מתחילים שם בשיחות העצמה כשהתשתית רקובה, לא קיימת, לא מאפשרת.
אתם יודעים שחלק ממערכות החינוך המפוארות היום בקריסה כי היום מורה, ואני נשואה למורה, לא יכולה להרשות לעצמה לשכור דירה באזורים מסוימים. יש לנו ערים שלמות שאם יש זוג מורים, אין להם אפשרות בכלל לחיות בהן. זה דבר מטורף, זה דבר מופרע. ואני אומרת, אי אפשר לדבר על חינוך כאבן הראשה של השיקום, של הבנייה מחדש, כשמנגד אנחנו נלחמים עם מורות, מפרקים את כל העוגנים שלהן של עבודה מאורגנת, נוזפים בהן, רודפים אותן פוליטית, מנהלים סביבן מסע ציד, וגם מתפלאים שאין מספיק במערכת, שיש מחסור מטורף.
אולי נתחיל לתגמל אותן? אולי נתחיל להגיד, אתן המקצוע הכי חשוב? המטפלות לגיל הרך, אתן מחזיקות את הילדים שלנו. בגיל ההתפתחות הכי חשוב, נשמע לנו הגיוני שתבוא עובדת זרה שלא יודעת את השפה, שלא תוכל להחליף מילה עם התינוק שלנו?
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
יש לה אימון של שלושה חודשים.
<< דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >>
אימון של שלושה חודשים, כן. בגיל הכי חשוב להתפתחות קוגניטיבית, שקובע את העתיד של הילדים שלנו, מגיל לידה עד גיל חמש, זה הגיל שהחלטנו להביא עובדות זרות או עובדים זרים. לא יקרה.
<< מנהל >> (היו"ר יוסף טייב, 11:40) << מנהל >>
<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>
נעמה, את אומרת דברים חשובים, את חוזרת על עצמך. תתכנסי לסיכום בבקשה.
<< דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >>
סליחה. אני רק אומרת, לא יקרה, הדבר הזה הוא הופכי למדיניות שצריכה להיות כאן – השקעה מניבת צמיחה, מניבת פריון. השקעה שהיא לילדים שלנו זאת השקעה בעובדות שמטפלות בילדים שלנו. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>
תודה רבה. חברי הכנסת, ברשותכם, אין לי בעיה להמשיך עם הסבב כפי שביקש היו"ר, אני חושב, לטובת הדיון, בואו נשמע את השלטון המקומי, שיציג לנו באמת מה הוא מתכנן לעשות, ועל זה אם תוכלו להגיב ולהביע את דעתכם, בשמחה רבה. מיכל מנקס, השלטון המקומי, בבקשה.
<< אורח >> מיכל מנקס: << אורח >>
תודה רבה. מיכל מנקס, סמנכ"לית חינוך, רווחה וחברה במרכז השלטון המקומי, אדוני היושב ראש וממלא מקומו, אני שמחה על הדיון. אני שמחה על הדיון בראש ובראשונה משום מערכת החינוך, שהיא חשובה לכולנו, אני שמחה על הדיון משום שלצערי, כפי שאנחנו רגילים בעת האחרונה, הקונספירציות, שאני כבר הגעתי לשמוע אותן, וסיפורי הסיפורים שגם התחילו פה במסדרונות, טוב שייעצרו. ואני רוצה לפתוח ולומר, אנחנו הראשונים, מרכז השלטון המקומי והעומד בראשו, הראשונים שנלחמים עבור העובדים שלנו, ולראיה, אני כבר אמשיך.
אנחנו רוצים מערכת חינוך לתושבינו, אזרחי כל מדינת ישראל, ואנחנו עושים הכול בכדי שתהיה. לצערי, אנחנו לבד. אנחנו לבד משום שהמחסור שיש היום בסייעות - - -
העובדות מדברות בעד עצמן. אנחנו שנים זועקים, אין מספיק כוח אדם. צריך לשנות את הכשרת המורים והכשרת עובדי החינוך כולם, צריך לתגמל אותם, צריך להעלות את שכרם. ומה שקורה, עובדתית, בפועל חסרות, ואני כרגע גם רוצה לעשות סדר, אני לא מדברת על מעונות היום, אני מדברת על חוק לימוד חובה שהמדינה חייבת בו מגיל שלוש ועד שש בשלב זה.
מה שאנחנו מבקשים זה לנסות ולסגור את הפער בחוסר כוח אדם שרק ילך ויגדל, ואני אסביר. חסרות כיום 3,000 גננות וסייעות/תומכות חינוך בגני הילדים. המחסור הזה נובע מהרבה מאוד סיבות, נתחיל בגידול הטבעי. מדי שנה, תודה לאל, אנחנו מתברכים וגדלים במערכת. נמשיך בגידול האקספוננציאלי בחינוך המיוחד. אבל בואו נתחיל מההתחלה. בגלל כשל בבינוי ובגלל שהמדינה לא יודעת למצוא את הכסף או לא רוצה לבנות גני ילדים, מצופפים גנים. אנחנו עם גנים עם 35 ויותר ילדים, כי אין מבנים, ואולי גם בגלל שאין גננות, ואם אין גננת לא פותחים גן. מצאו פתרון, סייעת שנייה. עזבו שמכניסים שוב את היד לכיס. צריך להכפיל כמעט את מספר הסייעות, בגלל שיש עוד תפקיד. ומדינת ישראל הגדילה לעשות ומצאה פתרון שבכל העולם לא עלו עליו.
<< דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >>
אתם הזרוע הביצועית של המדינה הזאת. שבוע של הפגנות ושבוע של שביתות של כל ראשי הערים והעסק הזה נפתר. הייתי שם. אני לא יודע מה קורה לכם.
<< אורח >> מיכל מנקס: << אורח >>
אני יודעת. אבל דקה, חבר הכנסת, אני עוד לא בפתרונות.
<< דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >>
ראשי הערים, אתם ממילא מנהלים את המדינה הזאת, תפתרו גם את הבעיה הזאת, ואתם יכולים לפתור.
<< אורח >> מיכל מנקס: << אורח >>
אתה צודק, הכול אנחנו נפתור, תנו לנו. הכול נפתור, אנחנו לא מתנערים מאחריות. אני רק רוצה להמשיך את דבריי. מדינת ישראל מצאה פתרון שגם בעולם לא עלו עליו – סייעת רפואית לילדים עם אלרגיות מסכנות חיים. בשום מקום בעולם אין דבר כזה. אני כבר לא מדברת על הכסף. מה פרופיל ההעסקה? מה תנאי הסף של אותה סייעת? שוב, כמו הסייעת הראשונה, כמו השנייה וגם כמו הסייעת בחינוך המיוחד.
יש לנו חמישה תפקידים שאנחנו צריכים למצוא עובדים שהלכו וגדלו והתעצמו עם השנים ואף אחד לא שם לב, כולם בנות יענה. הרשויות יפתרו, הן ימצאו. יש גני ילדים, ופה שמישהו יגיד שאני טועה - - -
<< דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >>
לא אמרתי שהרשויות יפתרו, יביאו כסף. חבר'ה, ברצינות. אני רוצה לשמוע מכם, מנציגי הרשויות, שאתם אלה שפותרים את הבעיה, ואני יודע איך אתם פותרים את הבעיה.
<< אורח >> מיכל מנקס: << אורח >>
אני יודעת שאתה רוצה שאנחנו נפתור את הבעיה, אבל - - -
<< דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >>
לכן אני אומר, אתם צריכים לשים את זה במרכז השולחן שלכם בטיפול ולדרוש. אבל כשלא רוצים לריב עם שר החינוך, כשמכניסים פוליטיקה, זה מה שקורה.
<< אורח >> מיכל מנקס: << אורח >>
אתה צודק. אני מבקשת לסיים את דבריי. אנחנו מדברים על חמישה תפקידים שמתמודדים באותו פרופיל, ובואו אני אומר מה תנאי הקבלה. תעודת בגרות, זה תנאי הקבלה. הכשרה מקדימה אין, לא צריך. ואני רוצה לגלות לכם סוד שמור. היות שלא עומדים בתור, ותכף אני גם אומר מה עשינו בשביל שיעמדו בתור, והיות שלעתים לא מוצאים סייעות עם תעודת בגרות, מסתפקים גם ב-12 שנות לימוד. אחרי זה נדבר על ההכשרה של יתר האנשים. פחות או יותר זה המצב כרגע. דיברתי על גידול טבעי. אנחנו ב-1 בספטמבר לא נוכל לפתוח מערכת משום שאין כיתות ואין כוח אדם.
<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>
מיכל, אנחנו מכירים את הבעיה, בואי תציגי את הפתרון.
<< אורח >> מיכל מנקס: << אורח >>
נשאלנו, או עולה פה שאלה, מה עשינו? עשינו הסכם שכר פורץ דרך. יושבים כאן לצידי אנשי ההסתדרות, והם היו שותפים אמיתיים, גם משרד החינוך, גם משרד האוצר. הסכם פורץ דרך שמשנה גם את השכר, גם את האופק שלא היה קודם לכן לסייעת. אחד מההסכמים שבידיה לקבל תוספות שכר, תגמולים, המדינה לראשונה משתתפת בהכשרות שלה.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
מי דואג שההסכם הזה נאכף בשטח?
<< אורח >> מיכל מנקס: << אורח >>
משטרת ישראל. אני ממשיכה.
מעבר לזה, אנחנו, והשנה גם משרד האוצר והחינוך נרתמו, יזמנו את תוכנית אופק בתנועה. אופק בתנועה היא תוכנית לסייעות שרוצות לעשות תעודת הוראה ורוצות אולי להיות גננות. אנחנו נרוויח מזה פעמיים, משום שגם סייעת, שהיא עובדת של הרשות המקומית, שאני מאפשרת לה ללמוד להיות גננת, גם אם תלך ותהיה גננת, עשיתי טוב למערכת החינוך. לעתים זה חוזר אליי, לרשות, לעתים לרשות אחרת. היה ולא רוצה, תישאר בגן, בוודאי תהיה נינוחה יותר. הדבר הנוסף שעשינו - - -
<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>
סליחה, מיכל. אני מבקש, בפעם הבאה שמישהו מתפרץ, אני פשוט מוציא אותו בלי התראות.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
לא, אני רוצה שהיא תענה על השאלה.
<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>
היא לא עובדת אצלך. כשתגיע זכות הדיבור שלך את תוכלי להתייחס. תרשמי את הדברים ותוכלי להתייחס בצורה מכובדת, אלו כללי הדיון.
מיכל, ברשותך, עשיתם דברים חשובים, אנא ממך תתייחסי לפתרון או לפלסטר שאתם מציעים כרגע, כי הפלסטר הזה מייצר פה, קודם כול על זה הדיון, ואני מבין שיש התנגדות, את דעתי האישית כבר אמרתי.
<< אורח >> מיכל מנקס: << אורח >>
אני מגיעה לזה. הדבר האחרון שאני רוצה לציין לפני שאני אתייחס לעניין הוא אוזלת היד, שוב, לצערי, של משרדי החינוך והאוצר. אנחנו כבר שנים מבקשים שיוסיפו לחוק עבודה מועדפת את מקצוע הסייעת ומאבטחי מוסדות חינוך. אנחנו כל הזמן חוזרים ואומרים, אני יודעת שזה נפתח לדיון, ביקשנו שיוסיפו, ואוזניים אטומות. אחרי שעשינו את כל זה, עכשיו יבואו וישאלו אותי מה אנחנו עושים.
אני רוצה להתכנס לעניין. בגלל הרצון לפתוח את גני הילדים ואת מערכת החינוך ולמלא גם את מקומן של הגננות, סליחה ששכחתי, היעדרויות הגננות והבור העמוק שיוצרות ההיעדרויות האלה, משום שלראש הרשות חשוב יותר כנראה לפתוח את הגן מאשר למשרדים אחרים, על זה אנחנו גם צריכים עוד סייעות. אין לנו גננות, אנחנו לא יודעים להעסיק אותן.
כדי שאנחנו נפתור את הבעיה, לפחות נאפשר לסייעות להיות בגני הילדים, אנחנו מבקשים לבחון ואנחנו בוחנים את זה בהחלט ביסודיות ובכל האחריות הנתונה לזה, אנחנו בוחנים החלטת ממשלה, זה לא השלטון המקומי שעושה מה שבא לו, מדובר בהחלטת ממשלה שתתגבש והיא תתגבש סביב מספר סגור, תחום, נבדק, נבחן ומוערך של עובדות שאנחנו רוצים להביא.
מה היתרון? היתרון הוא בהגדרת תנאי הסף שאנחנו נגדיר מראש. כבר עכשיו אני יודעת לומר לך שאנחנו נבקש למיין, לראיין, פיזית, לא כשמגיעות כבר לפה, חתול בשק מה שנקרא. אנחנו רוצים הכשרה אקדמית של חינוך לגיל הרך/גננת, דוברות אנגלית רהוטה והיעדר עבירות פליליות. אנחנו יודעים שיש מנגנונים, אנחנו מכירים איך עושים את זה. אני אשמח לקבל פה כל רעיון לתנאי סף נוספים שאנחנו צריכים אולי לבחון.
אנחנו נבנה, יחד עם כל מי שנוגע בדבר, תוכנית הכשרה. התוכנית תתבצע לפני שהן מגיעות וגם הן ייבחנו עליה לפני שהן מגיעות, בתוכנית אנחנו רוצים להכניס גם תכנים פדגוגיים מותאמים לתרבות הישראלית, לימוד השפה העברית, בוודאי במונחים לגיל הנכון, בטיחות, התנהלות, התנהלות מול הורים, עבודת צוות, חגי ומועדי ישראל, כל מה שנמצא לנכון להביא.
לסיכום, אנחנו מדברים על נבחרת שתיטיב את המצב. אני מזכירה שגן לא יכול לעבוד עם אדם אחד, וכל היעדרות שכזו סוגרת גן ו-35 הורים יושבים בבית. אני אגיד יותר מזה. בגלל שיש מחסור בצוותים ובכוח אדם, בחינוך המיוחד לא נפתחות כיתות גן בגלל שאין גננות, ואז הילדים משולבים ואז צריך עוד סייעות. אני כרגע מכוונת לחינוך הרגיל, לגני הילדים. אנחנו גם בוחנים אגב את כוח הסיעוד למקרים סיעודיים קשים, מה שיפנה לנו סייעות לעבודה. אני אשמח לענות.
<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>
ברשותכם, שני ח"כים צריכים לצאת באופן מיידי להצבעות. בואו נתכנס, כל ח"כ שתי דקות, תוכלו להגיע כולם להצבעות. בבקשה, קינלי.
<< דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >>
אני חושב שהדיון הזה הוא חלק משלושה דיונים שיש לנו היום שקשורים כולם למשבר עובדי ההוראה בישראל, משבר שהוכחש עד לפני כמה חודשים על ידי משרד החינוך. אמרו שאין בעיה, אמרו שלא צריך לטפל בזה. כשהמספרים תפחו, כשהעובדות תפחו, פתאום המשרד אמר, יש, אבל קצת. לא, יש בישראל משבר חינוך קשה שנובע גם מאי-הגעה וגם מבריחה של מורים, גננות, סייעות, שלא רוצות לעבוד בעבודה שלהן.
אני חושב שהפתרון שמוצע כאן הוא פתרון גרוע, הוא לא פתרון שמתאים לחינוך בישראל, וצריך להימנע ממנו בכל דרך, ויש דרך. אני נותן כאן יוצא מן הכלל אחד בכל זאת. יש מקצוע אחד שמשיק לחינוך שבו כן נכנסו עובדים זרים, מקצועות הרפואה, מה שנקרא הפרה-רפואי. אם תגידו שהיוצא מן הכלל הוא סייעות רפואיות, כלומר, אלה שמטפלות בילדים, כאן דווקא יש, בעיניי, היות וזה לא מקצוע חינוכי, אני חושב שדווקא זה יכול להיות אפשרי. אבל בעיניי, כל השאר – גני ילדים, גיל הרך, בכל מקום – זו טעות. כל אופציה אחרת בעיניי היא יותר טובה, כולל הדיונים ההזויים שהיו פה בהקשרים אחרים.
אני באמת אומר, אני חושב שאנחנו צריכים לברוח מהפתרון הזה, גם סביב כל המקצועות האחרים שמביאים לכאן עובדים זרים. יש כאן דיון גדול אם זו האופציה הטובה ביותר, אני חושב שהיא לא, אבל שם עוד יש הבנה. אנחנו לא צריכים לתת לזרים לגדל את הילדים שלנו, נקודה.
<< דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >>
אני שמעתי את נעמה, שמעתי מה שדובר כאן עכשיו, ואני מצדדת בכל מילה ורוצה להגיד, ההרגשה שלי, שהיא על סמך מה שקורה פה, מה שמוצע הוא פתרון פוליטי גרידא. יש בארץ הזאת אזרחים שהם מוכשרים, יש לנו מעל ל-15,000 מורות ומורים ומטפלות שהם יכולים לעבוד במקצוע הזה, וצריך לתת להם.
<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>
פספסת את הדיון הקודם.
<< דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >>
זה רווח של המדינה ורווח של האנשים. הם כבר מוכשרים ומוכנים. תודה.
<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>
תודה רבה.
<< דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >>
כולם מכירים את כל הדיבורים, עשינו מלא דיונים בנושא הזה, אני לא רוצה לחזור על הרבה דברים שאני אמרתי, אני רק רוצה לשאול שלוש שאלות. קודם כול, אני תומך בשלטון המקומי. אני תומך בהם, ואני אגיד לכם למה. אין לשלטון המקומי כבר מה לעשות, אין להם. השלטון המקומי נמצא בשוקת שבורה, עשינו דיון מיוחד והגיעו לפה ראשי ערים, אין להם כבר מאיפה להביא עובדים, אין להם. גנים נסגרים, הורים לא הולכים לעבודה, אנחנו רואים פה אפילו חברי כנסת באים עם הילדים שלהם. שבוע שעבר נאור היה פה עם הילדה שלו, למה? כי הודיעו להם בבוקר, הגן סגור. אנחנו יודעים על המחסור, אנחנו יודעים על הבעיה, אנחנו לפני תקציב המדינה, איפה האוצר?
<< דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >>
קומה למעלה, שר האוצר יושב.
<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>
הוא כנראה בכספים.
<< דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >>
אנחנו לפני תקציב המדינה, ממש רגע לפני. אני רוצה להבין מה קורה בתקציב המדינה ב-2026 בנושא הזה שאנחנו מדברים עליו עכשיו: סייעות, גננות, משכורות. מה, שקל אחד נתנו? אני כבר אומר לך שלא, שקל אחד לא מתקציב המדינה. הכול דיבורים, אין שקל אחד. זו שאלה ראשונה. שאלה שנייה. מחצית מהגננות שמסיימות את הלימודים לא הולכות לעבוד בכלל במקצוע שלהן, מחצית. מתוך 840, הולכות 400 ומשהו. את עושה לי לא כי זה לא נכון?
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
לא, אני מזועזעת.
<< דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >>
מתוך 840, 400 ומשהו הולכות לעבוד בתור גננות. יש לנו 400 גננות בשנה, תכפילו את זה בכמה שנים, מה אתם עושים עם זה? אם הייתי עכשיו במשרד החינוך וזה היה תפקיד שלי, הייתי הולך אליהן הביתה. זה על השולחן, הכסף על הרצפה. איפה הן? למה לא הולכים אליהן?
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
תנאי העסקה.
<< דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >>
והדבר השלישי והאחרון. יש פה נציגים של סייעות, מטפלות, תומכות חינוך?
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
תומכות חינוך.
<< דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >>
חייבים לשמוע אותן. כי אני קיבלתי היום בבוקר כל מיני תכתובות על כאלו שמשפילים אותן במקום העבודה שלהן, באות ליום עבודה אחד ולא באות יותר. חבר'ה, יש אותן פה, הן שלנו, נמצאות כאן.
אני מבקש לשמוע את שלושת הדברים, לקבל תשובות על זה. יש לי שדולה שאני צריך לנהל עכשיו, אני מתנצל מראש שאני צריך ללכת. תודה.
<< דובר >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר >>
אני רוצה לומר לנציגת השלטון המקומי, מיכל, אני רוצה דווקא להודות לשלטון המקומי, כי אני חושבת שההצעה שלכם כל כך הזויה שהיא נותנת לנו את הסטירה שאנחנו צריכים לקבל כדי להתעורר, ועל זה אני מודה לך. כי לפחות לא מטייחים, לפחות לא מטייחים ואומרים, אין מה לעשות, זה המצב בשטח, אין לי מי שיטפל בילדים, ועל זה לפחות אני מודה לכם.
אני חושבת שההצעה תחמיר מאוד את המצב, וגם אין שום סיכוי שהיא תהיה זמנית. להפך, היא תהפוך לפתרון קבוע. מדוע? מה יקרה? קודם כול, זה יוריד את השכר עוד יותר, כי יבואו עובדות בשכר נמוך.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
עובד זר זה לא זול.
<< דובר >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר >>
אבל יש הרבה מתווכים בדרך שגוזרים קופון.
<< אורח >> שפי פז: << אורח >>
הם יגורו אצלנו, הכול בסדר.
בלאו הכי כל ההודים גרים אצלנו, גם ההודיות יגורו.
<< דובר >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר >>
אני רק אסביר רגע. תראו, ההתמחות שלי היא גרונטולוגיה, אני באה מעולם הזקנה, את תחום הסיעוד אני מכירה ממש ממש טוב. תחום הסיעוד מבוסס רובו, ועוד מעט כמעט כולו, על עובדים זרים, בעיקר לחולים הקשים ביותר. זה מוריד את השכר בתחום, יש בדרך הרבה מאוד גוזרי קופונים, מתווכים ותעשייה שלמה. אני לא אומרת שזה לא עולה הרבה למדינה, זה עולה המון למדינה, אבל העובד בקצה מקבל שכר נמוך. זה יוריד את השכר של צוותי החינוך בגנים בכל הגילים עוד יותר.
הילדים שלי, שלושתם היו בוויצ"ו. הגננת של הבת שלי, מזל, היא קיבלה סדר גודל של 6,200 שקל בחודש לעבודה שהיא צריכה לבוא מחוץ לעיר, לפתוח את הגן ב-7:00, להיות עד 16:00, עם גן של 18 ילדים, עבודה מאוד מאוד קשה, גם פיזית וגם חינוכית, וזה שובר. מתי מעט יישארו במשכורת כזו. אגב, אם במקרה את גננת ויש לך ילדים בגילים האלה, כבר מה שווה? כלומר, רק לשים אותם במסגרת ולצאת לעבוד זה לא משתלם. השכר הוא מאוד מאוד נמוך, ולהביא עובדים זרים יהפוך את השכר לעוד יותר נמוך, כך שישראליות בכלל יעזבו את התחום. ואם אתם חושבים שזה יהיה פתרון זמני, כי יש כרגע מחסור מאוד גדול, זה בטוח יהפוך לפתרון קבע, כיוון שעוד יותר יעזבו את התחום. ואם רצינו לעשות פרופסיה והעברנו את התחום הזה ממשרד העבודה למשרד החינוך, זה בדיוק בווקטור ההפוך.
<< אורח >> מיכל מנקס: << אורח >>
לא העברנו, הוא תמיד היה שם.
<< דובר >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר >>
לא, הייתה העברה בין המשרדים.
<< אורח >> מיכל מנקס: << אורח >>
ממש לא הייתה.
<< דובר >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר >>
לא יודעת, ראיתי שעברה.
<< אורח >> מיכל מנקס: << אורח >>
סליחה על ההתפרצות. בסוף דבריי לא שאלתי את כל נותני העצות ואלה שיש להם עמדה בעד או נגד, מה במקום.
<< דובר >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר >>
את ביקשת שייתנו לך להשלים. מה שעשית עכשיו לא מכבד. אנחנו הקשבנו לך בכבוד, בלי זלזול ובלי ציניות.
אם אנחנו חושבים שזה גם יחסוך כסף לקופה הציבורית - - -
<< יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >>
מירב, שנייה, אני מתנצל. אני אתן לך להמשיך, פשוט עאידה חייבת להגיע להצבעות על ההסתייגות שלה. אכפת לך שהיא תגיד כמה מילים ואני אחזור אלייך?
<< דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >>
אני מאוד מתנצלת, מירב, פשוט אני מפחדת שיבטל לי את כל ההסתייגויות אם אני לא מגיעה.
האמת שאני יושבת ומקשיבה והקשבתי לדברים של נציגת השלטון המקומי והייתי בהלם, הייתי בהלם לא מההבנה או מהסתירה הזו של כמה המצב הוא גרוע, הייתי בהלם שמישהו בכלל חושב שזה הפתרון. אני חייבת להגיד, אי אפשר להגיד שיש מקצוע שבא במגע עם הילדים והוא לא חינוכי, לא חייב להיות חינוכי. אין דבר כזה. כל מי שבא במגע עם הילדים, הוא חייב להיות דמות חינוכית. אי אפשר לבוא ולהגיד שהם צריכים להיות עם אנגלית שוטפת. למה, הילדים שלנו עם אנגלית שוטפת? איך יתקשרו? אתם דואגים רק שיתקשרו בצוותים, מה עם הילדים במקרה הזה?
אני חושבת שזו לא בעיה רק מקצועית, זו בעיה של מדיניות ושל פוליטיקה, וצריך להגיד את זה בצורה הכי ברורה. מדינה וממשלה שיודעת שיש לה משבר כל כך עמוק שכבר נמשך שנים, אני זוכרת את עצמי לפני חמש ושש שנים בוועדה לקידום מעמד האישה דנה בעניינים האלה, ואף אחד לא מוצא פתרון כי אנחנו לא על הכוונת שלהם ואנחנו לא בסדר העדיפויות. זה לא אני ולא אתן ולא היועצות, החינוך הוא לא בסדר העדיפויות, העתיד של הילדים הוא לא בסדר העדיפויות.
היה אפשר, היום יש דיונים על תקציב המדינה, איפה נמצא החינוך בתקציב המדינה ובמה מושקע ואיפה? גיאוגרפית, איפה זה מושקע? על זה צריך לחפש בתוך תקציב המדינה. חוץ מזה, יש נשים נהדרות שעברו הכשרה ומתאימות, גם יהודיות וגם ערביות, אזרחיות המדינה, מדברות עברית וערבית טובה, לא צריך אנגלית, אבל מה עם תנאי ההעסקה שלהם? מישהו מדבר על תנאי ההעסקה? למה הן בורחות מהמקצוע? כי תנאי ההעסקה הם לא אנושיים. מה אנחנו דורשים? רוצים עכשיו להשקיע בהכשרה בעובדות הזרות? תשקיעו במי שנמצא, תעלו להן.
ועם כל הכבוד, במקום להתפלפל ולהביא הצעות שמתאימות לאמירויות וקטאר, איפה שרוב העובדים הם עובדים זרים והאזרחים יושבים להם ומשחקים בכספים שלהם, תנחתו על הקרקע. השלטון המקומי הוא כוח פוליטי אדיר במדינה הזו, תתנהגו לפי הכוח הפוליטי הזה, תשתמשו בו כדי ללחוץ על הממשלה, לא כדי לנסות להוציא כל מיני פתרונות.
הדברים האלה לא מכוונים לאנשי המקצוע בשלטון המקומי, אני מבקשת שתעבירו את זה לאנשי הפוליטיקה בתוך השלטון המקומי. הם אלה שצריכים לזוז, לא לדחוף אתכם לכל מיני פתרונות הזויים שאתם יודעים טוב מאוד שהם לא מתאימים מקצועית. אתם אנשי מקצוע, אתם חייבים להביא פתרונות מקצועיים. הם אנשי הפוליטיקה ונבחרי הציבור, הם צריכים לצאת במגננה על האינטרסים של הציבור, אפילו אם זה מול ממשלה שהם שייכים אליה. תודה.
<< מנהל >> (היו"ר צבי ידידיה סוכות, 12:06) << מנהל >>
<< יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >>
תודה רבה. חברת הכנסת מירב כהן.
<< דובר >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר >>
אני התחלתי קודם להסביר שזה לא יהיה פתרון נקודתי זמני, אלא זה פשוט ישנה את כל התחום, והישראליות יעזבו עוד יותר את התחום, גם בגלל שזה עוד יותר עושה זילות לפרופסיה וגם כי זה יוריד עוד יותר את רמת השכר. אם אנחנו חושבים שזה יהיה זול יותר מפשוט לשפר את התנאים של הגננות והסייעות והצוותים בגנים, אנחנו טועים. כי בסוף, ככל שאנחנו נזניח את המערכת הזו, אנחנו משלמים בריבית דריבית בהמשך.
למשל, הנתון המדהים ש-19% מהתלמידים בבתי הספר הם חלק מהחינוך המיוחד, זה נתון מדהים, זה כל ילד חמישי. חלק מהפערים האלה ניתנים לצמצום בשלב של הגיל הרך. הרי כל המחקרים מראים שעד גיל שנתיים 80%-90% מהשכל מגיע לשלב הבשלות. ברור שאם אנחנו נשקיע בתחום הגיל הרך, אנחנו נחסוך כסף גדול בהמשך, ואם נזניח, נשלם בריבית דריבית. וזה בדיוק מסוג המהלכים שיגרום לנו להוציא יותר כסף, פשוט בגילים היותר מאוחרים, ואנחנו כבר רואים את זה. אם כל ילד חמישי הוא בחינוך המיוחד, משהו בשיטה שלנו לא עובד. עכשיו לגבי מה אפשר לעשות.
<< יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >>
ועדת שפירא כבר אמרה מה שהיא חושבת על הנושא, היפוך הפירמידה. הבעיה היא שהאוצר לא מתעורר.
<< דובר >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר >>
נכון. עכשיו לגבי מה נכון לעשות. אגב, יש מתווה מדיניות. השרים בממשלה, אני זוכרת שכשהייתי שרה לי היה מאוד חשוב להעלות את הכספים לזקנים, ואמרתי, אני לא מצביעה בעד תקציב המדינה כל עוד קצבת הבטחת הכנסה לא עולה, והיא עלתה. כל אחד בוחר את המלחמות שלו כשר, נכון? אף אחד לא בחר את המלחמה הזו, זו האמת.
מה אפשר לעשות? כמובן שצריכים להעלות קודם כול את השכר. אין, אי אפשר לברוח מזה בשום צורה. ואז יש את הרעיון של העבודה המועדפת, שיש בו היגיון, אני יודעת שהאוצר באופן מסורתי, וחבל שהאוצר לא פה בדיון, כי הוא הכי רלוונטי, כי הפתרונות הם במידה רבה אצלו.
<< יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >>
הם בזום.
<< דובר >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר >>
אוקיי. אני יודעת שאת המודל של העבודה המועדפת האוצר כל השנים לא אהב. אגב, גם בתחום הסיעוד הוא לא אהב את זה. העליתי את זה אז גם בנושא הזה. אבל אם עושים את זה כמסלול, שנגיד לוקחים חיילים וחיילות משוחררים, ועושים את זה כמסלול שמסליל אותם כבר ללימודים והשקעה, והנה, הם מתחילים התנסות, ואז מסלילים אותם לתחום החינוך בראייה ארוכת טווח, יש בזה היגיון, זה יכול לעבוד. זה כמובן מצריך העלאת שכר, כי לא יכול להיות שמישהו שבא בעבודה המועדפת יקבל שכר יותר גבוה ממי שנמצאת שנים במערכת, שזה המצב כרגע, עבודה מועדפת היא בסכום גבוה יותר מהשכר היום, לפחות במעונות הסמל.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
גם בנות שירות לאומי, דרך אגב.
<< דובר >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר >>
נכון. השאלה היא איך לוקחים את כוח האדם הזה ואומרים, אוקיי, עכשיו אנחנו מכשירים אותו ומסלילים אותו כעתודה לתחום החינוך בראייה ארוכת טווח. ככה זה גם לא עושה זילות לתחום, כאילו הבאנו כוח עבודה זול וזמין, צ'יק צ'ק, ואז מה שווה מעמד הגננת אם אפשר להחליף אותה בילד בן 18 מחר בבוקר? זה אומר שאין לה שום חשיבות לתפקיד שלה. אבל אם מעבירים פה מסר שזה חלק מהלימודים שלו, חלק מהסטאז' שלו, ואנחנו יוצרים ככה עתודה, אני חושבת שיש בזה היגיון מאוד מאוד גדול, וזה יכול בפרק זמן סביר לתת עוד פתרונות למערכת. אבל זה מצריך משאבים, ולכן האוצר פה הוא חשוב.
בקיצור, לסיכום, חינוך אי אפשר לייבא מחו"ל, אי אפשר לעשות את זה, ואני חושבת שהדוגמה הזו ממחישה עד כמה חשוב שבסוף המערכת תהיה ציבורית ושיהיה סטנדרט שאנחנו מחויבים לו. כי תראו לאיזה דיון הזוי הגענו, אף פעם לא היינו חולמים על כזה דיון, זה קטע מארץ נהדרת. אנחנו צריכים להקפיד שהסטנדרט הציבורי והפיקוח והמעורבות הציבורית לא נשכחת מאחור.
<< יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >>
תודה רבה, חבר הכנסת מאיר כהן.
<< דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >>
אני מכיר טוב את הרשויות המקומיות ואני מכיר טוב אתכם. הכעס שלי הוא על זה שאתם בכלל מביאים רעיון כזה או חוברים אליו.
<< דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >>
זה נורא. אני באמת קצת הופתעתי לשמוע אותך אומרת שזה הולך להתגבש להצעת מחליטים של הממשלה.
<< יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >>
נשמע עוד מעט את משרד החינוך בנושא הזה.
<< דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >>
זה איום ונורא. זה איום ונורא שגם הורים מצטרפים לדבר הזה.
כשאני מדבר על ההורים, אני לא מדבר רק על ההורים שיושבים כאן, אני מדבר על מה שאני מקשיב. אני סבא, יש לי נכדים, אני שומע את הרחוב.
ואחרי שאתם מעלים הצעה כזאת הזויה, את גם אומרת, מיכל: טוב, לכל אלה שמבקרים אותנו, יש לכם איזו הצעה אחרת? מה אתם סתם מדברים? זה צריך לרדת מסדר היום הציבורי, אסור בתכלית האיסור. 27 שנים ניהלתי בית ספר והייתי ראש עיר, מה לא?
<< אורח >> מיכל מנקס: << אורח >>
אבל לא היה - - -
<< דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >>
אני אגיד לך מה היה. היה דבר אחד, הייתה נחישות, ולא פחדנו לריב עם שרים ולא פחדנו לריב עם שר האוצר.
עם ההורים, שיש להם המון כוח, ומרכז השלטון המקומי, שיש לו עוד יותר כוח, ובמקרה עכשיו הוא מנוהל באמת על ידי איש מצוין, ואני לא אומר את זה כי אני סתם חבר של ביבס, כי אני רואה את העבודה. אבל אם אתם מחליטים שזאת המשימה של השנה, אתם לא תיתנו יד לדבר הנורא והאיום הזה. זה נורא ואיום כי מה שזמני הופך להיות לקבוע. ואתם תבואו עוד, כשיהיו חסרים מורים לכיתות א' נביא ממרוקו, ומורים לכיתה ב' נביא מתאילנד.
<< אורח >> מיכל מנקס: << אורח >>
עד ש - - -
<< דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >>
לא, עד שאתם תחליטו שאתם יוצאים למאבק החיים שלכם.
ביחד איתכם, לא אמרתי, אני לא פוטר.
<< אורח >> מיכל מנקס: << אורח >>
אבל למה צריך מאבק?
<< דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >>
כי חייב מאבק.
<< אורח >> מיכל מנקס: << אורח >>
זה חוק.
<< דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >>
כשרציתי להוריד את מחירי המים יצאתי למאבק, וכשרציתי לקבל הטבות מס יצאתי, אין מה לעשות. אתם לא יכולים להתנהג במקום כזה פוליטי ויצרי ולבוא ולהגיד, אנחנו נקבל את מה שהממשלה אומרת.
<< אורח >> מיכל מנקס: << אורח >>
חבר הכנסת כהן, אתה יודע שפנינו בכתב, בעל פה, בשביתות, באיומי שביתות, השבתנו את 1 בספטמבר.
<< דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >>
לא, אני לא יודע.
<< אורח >> מיכל מנקס: << אורח >>
אתה יודע ואתה מכיר.
<< דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >>
אני לא יודע, אני מצטער.
<< אורח >> מיכל מנקס: << אורח >>
ויותר מזה אני אגיד. חיים ביבס באומץ לוקח פה אחריות לא לו. מדינת ישראל מחויבת בחינוך, והוא היחיד שבא עם פתרון, ואין פתרונות אחרים.
אין בעיה, בואו איתנו ב-1 בספטמבר עם ההורים - - - כי אין פה החלטה.
<< דובר >> יוסף טייב (ש"ס): << דובר >>
אבל למה ללכת לקצה, מיכל? תקדמו עבודה מועדפת, תקדמו החלטת ממשלה על עבודה מועדפת. למה אתם צריכים ללכת לקצה?
<< אורח >> מיכל מנקס: << אורח >>
יש עכשיו על סדר היום עבודה מועדפת להחלטת ממשלה, לא מוכנים להכניס את החינוך. גם מאבטחי מוסדות חינוך אין.
<< יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >>
מיכל, לא להיכנס לוויכוח עם חברי הכנסת עכשיו.
<< אורח >> שפי פז: << אורח >>
למה ביבס לא פה? זה רעיון שלו, לא?
<< דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >>
בצוק העתים אני מוצא ראשי עיר - - -
<< אורח >> מיכל מנקס: << אורח >>
מי זאת, חברה שלו שאלה? קוראים לו חיים ביבס, הוא ראש עיר.
<< אורח >> שפי פז: << אורח >>
למה חיים ביבס - - -
<< אורח >> מיכל מנקס: << אורח >>
כשהוא יהיה חבר שלך תשאלי את זה ככה.
<< אורח >> שפי פז: << אורח >>
למה, לא קוראים לו ביבס?
<< דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >>
מיכל, חבל, אתם הולכים למקומות, עזבי.
<< אורח >> מיכל מנקס: << אורח >>
אבל אני לא מוכנה ליחס הזה.
<< אורח >> שפי פז: << אורח >>
לא קוראים לו ככה?
<< דובר >> יוסף טייב (ש"ס): << דובר >>
מיכל, כולנו קוראים לו ביבס, זה שם חיבה, אנחנו אוהבים אותו. זה לא מתוך זלזול. זה כמו שקוראים לי טייב, הכול טוב.
<< אורח >> שפי פז: << אורח >>
אפשר להגיד ביבי, אי אפשר להגיד ביבס?
<< דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >>
בצוק העתים, כשלא מתכנסים לפתרון פעם אחת ולתמיד לפתרון לעומק ופתרון אמיתי, משאירים את ראשי הערים בצר להם למצוא כל מיני פתרונות, לפעמים על גבול הטירוף, הופכים את ההורים למנזר השתקנים, כי מה לעשות? הם גם רוצים שהילד יהיה בבית הספר. ואת עוזרות הגננות האלה שמקבלות שכר איום.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
כמה הן מקבלות?
<< דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >>
אני יודע, 43-42 שקל ברוטו.
<< אורח >> שפי פז: << אורח >>
מקסימום 45. זה מה שאומרות הסייעות.
<< דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >>
תאמיני לי שזה מה שהן מקבלות. מה הפתרון? הדבר הראשון, הדבר הזה, להוריד אותו מסדר היום. הדבר השני, הלכתי לבדוק מה קורה במקומות אחרים לפני שבאתי, ומיכל הזכירה את זה קצת. למשל במערב אירופה סייעות גננות הן גננות שעושות סטאז' ובלי זה הן לא מקבלות תעודה.
יתרה מכך, הן גם הולכות לעשות סטאז' לאן שהמדינה שולחת אותן.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
אבל זה כשיש לך סטודנטים. אין לך סטודנטים, המכללות ריקות.
<< דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >>
רגע, לא הסטודנטים. לפני שלושה שבועות עשיתי כאן כנס, מי ילמד את הדור הבא. אתה היית, גם איילת הייתה.
למה אני מזדעק פה? כי עדיין בנושא של הגננות אין צרה, אין מחסור.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
יש מחסור אדיר.
<< יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >>
יש.
<< דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >>
חבריה, דיברתם על לימודים. הן מסיימות ולא באות לעבוד בגלל תנאי שכר. הבעיה הגדולה שקיימת היום, למשל, סיפרו לנו בירושלים כאן, ירדו מ-61 פרחי הוראה ל-19 פרחי הוראה. מה שצריך לעשות, אחת זה לזנוח את זה, דבר שני זה לשבת עם ועדי ההורים ולשבת עם שר האוצר ולהפוך הצעת ממשלה שבאה ואומרת – יש העלאת שכר לשנה הקרובה לסייעות ב-50%. ותסבירו ליפה בהסתדרות המורים - - -
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
זה לא קשור ליפה.
<< יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >>
חבר הכנסת כהן, משפט אחרון.
<< דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >>
משפט אחרון. ולהסביר לכל ארגוני המורים. כי אני יודע מה יקרה, אם יעלו פה, הם יפתחו הסכמים. להגיד להם: השנה פותחים רק את ההסכם של הסייעות.
<< אורח >> מיכל מנקס: << אורח >>
אבל הסכם של הסייעות נחתם - - -
<< דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >>
כי חתמתם על הסכם. מה, את רוצה לשמוע אותי?
<< יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >>
מיכל, זה לא סימפוזיון פה.
חבר הכנסת כהן, תודה רבה. אני רוצה לפנות לרשות האוכלוסין.
<< אורח >> אביבית אסרף: << אורח >>
היה לנו דיון מקביל למשרדי הממשלה בוועדת העבודה, חלק הגיעו כנציג יחיד והתעכב פה הדיון, הם ירדו.
<< יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >>
אוקיי, נשאל את משרד העבודה.
<< אורח >> אביבית אסרף: << אורח >>
נעים מאוד, אביבית אסרף, משרד העבודה. מבלי להיכנס לשאלה המהותית האם זה נכון שעובדות זרות יטפלו בילדים שלנו, זה רגע בצד, אני אדבר בהיבטי תעסוקה. ואני רוצה גם להתחבר לחברת הכנסת מירב, לדברים שהיא אמרה. ברמת העיקרון, ברציונל, אנחנו מכניסים עובדים זרים לישראל במקומות של כשל שוק, במקום שאין אף פתרון אחר למצות בישראל מבחינת ביורוקרטיה, מבחינת משכורות, מבחינת הכשרות, רק אז אנחנו פונים לבחינת הכנסת עובדים זרים לתחומים האלה. כמו שחברת הכנסת מירב אמרה, כל מקום שנכנסים בו עובדים זרים, כל ענף שנכנסים בו עובדים זרים פוגע בסופו של דבר בשכר של העובדות הישראליות המקבילות. הוא מוריד את השכר.
אנחנו חושבים שהפתרון של עובדים זרים, במיוחד בתחום הזה, הוא פתרון שהוא אולי קצר טווח, קצר מועד, מחר בבוקר מכניסים את העובדים הזרים, אבל הוא יפגע עתידית בכל מערכת החינוך ובעובדות שלנו פה בישראל. אנחנו חושבים שזה לא נכון.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
אגב, זה גם לא מהיר. להסכמים עם הסיעוד לקח שנים.
<< אורח >> אביבית אסרף: << אורח >>
נכון, אלה גם לא הליכים כאלה מהירים. אבל גם לצורך העניין, לו יצויר שבעוד שנה נניח מהיום יצליחו להכניס עובדים זרים, זה פתרון קצר טווח, אבל הוא פגיעה ארוכת טווח אנושה, גם בשכר, גם בכלל במכלול של העובדים שיסכימו להשתלב. בסוף, כשנכנסים עובדים זרים לענף מסוים, ישראלים פחות אוהבים, זו הופכת להיות עבודה פחות אטרקטיבית לישראלים, הם לא מעדיפים אותה. אנחנו חושבים שנכון לקדם עבודה מועדפת, נכון לקדם מסלולי הכשרה, כמו שאמרו כאן, כאשר חלק מההכשרה מתבצעת בפועל. נכון אולי לצרף כסייעות נוספות בני ובנות שירות, סייעים נוספים בגנים.
אני רוצה לדבר על העלויות. העלויות של עובד זר הן לא זולות. גם בהינתן שהן יקבלו פה שכר מינימום, עדיין יש עלויות של אגרות שהן מאוד מאוד גבוהות: עלויות של מגורים שהן מחויבות מצד החוק, עלויות של ביטוח רפואי.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
הן לא יקבלו שכר מינימום כי גם אם הן יבואו, והן לא יבואו, הן יקבלו כמו סייעות רגילות, מכיוון שאנחנו נעמוד על זה שלא יביאו לי פה עובדים להוזיל את המקצוע כשגם ככה המחיר פה הוא לא בשמיים.
<< אורח >> אביבית אסרף: << אורח >>
לא, אני אומרת, גם בהנחה שעובדת זרה תקבל כאן שכר מינימום, עדיין יש עלויות למעסיק, כגון אספקת מגורים שהוא מחויב לתת, ביטוח רפואי, ואגרות.
<< יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >>
רציתי לשאול את רשות האוכלוסין, אבל אולי את תדעי את התשובה. כשאתם מביאים עובדים זרים לארץ, אתם יכולים לדעת אם יש להם עבר פלילי לצורך העניין?
<< אורח >> אביבית אסרף: << אורח >>
בעיקרון, אני יודעת שהרשות מבקשת היעדר.
<< יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >>
אבל הם מגיעים ממדינות עולם שלישי שאין.
<< אורח >> אביבית אסרף: << אורח >>
נכון, זה בדרך כלל מאושר בקונסוליה, לפי מה שאני יודעת.
<< יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >>
וזה משהו שאנחנו סומכים עליו? היום אנחנו מקפידים לא להכניס למערכת החינוך - - -
<< אורח >> אביבית אסרף: << אורח >>
אני לא רשות האוכלוסין, אני לא רוצה להיכנס, אבל אני אומרת - - -
<< יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >>
הם יגיעו לפה עוד מעט, אנחנו נשמע אותם.
<< אורח >> שפי פז: << אורח >>
תגידי להם, את יודעת שחצי מהם יברחו ויעברו לשוק הפרטי.
<< דובר >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >>
בעיניי, זה פשוט הזוי שמנהלים על זה דיון. איזו איוולת, איוולת שלא נשמעה הרבה זמן בכנסת ישראל. שלא נדבר על זה שבזמן שכשרת העלייה והקליטה לשעבר אני נלחמתי שיביאו עולים לישראל מיהודים וזרע ישראל, אוהבי ישראל, אותם מעכבים ולא מביאים, ובינתיים רוצים להביא אלפי עובדים זרים שיבואו, נממן אותם, ועלויות אני שומעת כאן. בושה וחרפה.
האיוולת הזאת צריכה לרדת מסדר היום. בסוף, התפקיד שלנו, אנחנו לא יותר מומחים מאף אחד. יש פה מורים ויש פה באמת פרופסורות מכל התחומים שלנו אין יתרון בזה. אבל יש לנו יתרון אחד. כנבחרי ציבור צריך לדעת להגיד עד כאן, איפה האיוולת. והילדים שלנו הם לא ניסוי. הילדים שלנו הם לא ניסוי, לא בגיל הרך, לידה עד שלוש ולא משלוש עד שש ולא בבתי הספר.
אבל יש לי הצעה אחרת. יש הרבה מאוד עולים שמעכבים אותם מלעלות. ניקח את אותן עלויות, ניתן להן בתים, נכשיר אותן, הן יהיו סייעות, אין בעיה, ובאהבה גדולה. גם נעשה ציונות וגם נקלוט אותן וגם ירוויחו יפה. תודה רבה.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
חברת הכנסת, לפני שאת הולכת, בוועדה לזכויות הילד, כשסגרת את הוועדה, הכרזת על משבר בגיל הרך.
<< דובר >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >>
נכון.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
איפה זה עומד היום? למה אנחנו לא מתקדמים עם זה?
<< דובר >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >>
אני ממשיכה ללחוץ שיקיימו לי את הדיון, ואני ביקשתי, אני גם אזכיר לך מה אמרנו. אדוני היושב ראש, אולי אפשר לעשות את זה ביחד, נרים את הכפפה. אמרתי שמנכ"ל החינוך יגיע לדיון.
יכריזו על משבר לאומי. אם לא על הילדים שלנו, על מי כן? ואני אגיד לך משהו, הרשויות המקומיות הציפו משהו מאוד חשוב. הן אמרו שאם הן מכניסות לגן ילדים מתחת ל-30 ילדים, הן צריכות לשלם על כל ילד שחסר. מראש עדיף להן למלא 30 ילדים בגן אחד ושיהיו פשוט סרדינים.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
זה לא רק מחסור במבנים, זה גם עניין של התנהלות.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
את זה שיש מחסור כולנו יודעים.
<< דובר >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >>
תודה לחבר הכנסת טייב שהסב את תשומת ליבי שהדיון כאן מתנהל בזמן שיש הרבה מאוד.
<< יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >>
יוסי, תודה על העזרה.
<< דובר >> יוסף טייב (ש"ס): << דובר >>
עמדתי ברורה.
<< אורח >> אביבית אסרף: << אורח >>
דיברתי על העלויות ההעסקה של עובד זר, שהן גבוהות, ולכן עמדת משרד העבודה היא שנכון לקדם או להרחיב הסכמים קיבוציים לאותן תומכות חינוך, להעלות את השכר. זה הרבה יותר פרקטי מאשר להביא עובדים זרים, עובדות זרות, ולשלם להם שכר ותנאים עודפים, שהם גם כן עלויות.
<< דובר >> יוסף טייב (ש"ס): << דובר >>
משרד העבודה, למה אתם לא מקדמים את העבודה המועדפת? עבודה מועדפת נמצאת אצלכם.
<< אורח >> אביבית אסרף: << אורח >>
אנחנו באופן כללי לא חושבים שבעיות ביורוקרטיות שהן פנים-מדיניות נפתרות באמצעות עובדים זרים. זאת אומרת, את הביורוקרטיה צריך לפתור ולא באמצעות עובדים זרים, אלא באמצעות תנאים אחרים. אני מתנצלת, אני צריכה ללכת לוועדת העבודה.
<< יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >>
אני רוצה לדעת מי פה מגורמי המקצוע. משרד החינוך פה?
<< דובר >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר >>
יש פה רגע היסטורי, ששפי ואני מסכימות על אותו הדבר.
<< יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >>
מתחילת הדיון הזה כבר הרגשתי, אם אני ונעמה לזימי מסכימים על אותו דיון.
<< אורח >> שפי פז: << אורח >>
גם אני ונעמה לזימי מסכימות. תן לי בבקשה את שלוש הדקות שלי.
<< אורח >> עמיחי סטינגר: << אורח >>
רגע, מה איתנו, ההסתדרות?
<< יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >>
שפי הייתה בדיון הקודם ולא דיברה.
<< אורח >> שפי פז: << אורח >>
כמו שאמרת, רגע היסטורי, נסמן אותו, כי אני מסכימה עם כל מילה שמירב אמרה, וממש לא נעים לי, אבל גם שנעמה לזימי אמרה. מה שאני מבינה פה, תקנו אותי אם אני טועה, שכולם מסכימים שעובדים זרים זה רע. אנחנו מוכרים את המדינה.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
לא, ממש לא.
<< אורח >> שפי פז: << אורח >>
בסדר, אני הגזמתי. אנחנו מוכרים את המדינה. היום אני באופן יוצא מן הכלל לא מדברת על מסתננים, מבקשי מקלט וכדומה, אני מדברת על עובדים זרים. זאת הולכת להיות, לטעמי, בעיה מאוד מאוד גדולה, ואתם תראו, ברוב אני צודקת. חכו עוד כמה שנים, נראה מה הלאה.
אנחנו מוכרים את המדינה. אנחנו מביאים נהגים, אנחנו מביאים פועלי בניין, אנחנו מביאים פועלי חקלאות, אנחנו מביאים סיעוד, עכשיו אנחנו מביאים גם סייעות, זה לא ייגמר בזה. ומה שציינתי קודם, וצריך לקחת את זה לתשומת הלב, הם בורחים. אתם לא מודעים לזה כל כך. אם היו פה אנשי רשות ההגירה, הם היו אומרים לכם. הם בורחים בקצב שבערך אחד לשלושה עובדים זרים שמגיע לפה ברישיון בורח למעביד והם הופכים להיות לא חוקיים, הם הופכים להיות מהגרים לא חוקיים.
אנחנו רואים אותם. אני צחקתי קודם, איפה יגורו ההודיות? עם ההודים שאצלנו בדרום תל אביב. כי יש לנו כרגע כמויות מטורפות של הודים. הם באים מעולם שלישי, לא יעזור לכם כלום. ואם מישהו חושב שהם מתנהגים יותר טוב מהאריתריאים, אתם טועים. חכו, הכול בסבלנות. אנחנו כבר חשים את זה עלינו.
אני אגיד עוד משהו שאולי יאהבו פה. יש פה, לדעתי, שיתוף פעולה מדהים ולא חדש בין השלטון המקומי לבין קבלני כוח אדם. ואני יודעת, לא צריך להגיד לי מאיפה באים קבלני כוח האדם וכמה מהם הם אנשי ימין וכמה זה. אני יודעת, ואני אומרת את זה פה בתור ימנית גאה, שקבלני כוח האדם הם חלק גדול מהבעיה, ויש שיתוף פעולה עם השלטון המקומי, והם עובדים בהרבה מאוד עבודות בשלטון המקומי.
<< אורח >> מיכל מנקס: << אורח >>
אני מבקשת עכשיו שתתנצלי משום ההכפשה שכולם שותקים לה.
<< אורח >> שפי פז: << אורח >>
תגישי תביעת דיבה.
<< אורח >> מיכל מנקס: << אורח >>
מה זה הקשר הזה?
<< אורח >> שפי פז: << אורח >>
תגישי תביעת דיבה, אני אגיד מה שאני רוצה.
<< יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >>
שפי, אנחנו מכבדים אותך מאוד, אל תאשימי אנשים.
<< אורח >> שפי פז: << אורח >>
אני גרה בתל אביב, אני רואה מי עובד בהמון מקצועות בעירייה.
<< יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >>
אין בעיה, זאת דעתך, שפי, אבל אנחנו משתדלים לדבר פה בכבוד. יושבים פה אנשים, ולהאשים אותם בהאשמות שהן - - -
<< אורח >> שפי פז: << אורח >>
סבבה. אני לא אתנצל.
<< יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >>
בסוף הם באו לפה עם טענה, אפשר להתווכח, לא להיכנס להאשמות על מניעים זרים. הייתה פה רמיזה.
<< אורח >> שפי פז: << אורח >>
היה פה רמז, בסדר, אני לא אגיד יותר מילה. תחשבו לבד מי קבלני כוח האדם, מי מעסיק את העובדים של קבלני כוח האדם ומי העלה את זה. עכשיו אני רוצה להקריא לכם. אני דיברתי עם סייעת.
<< יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >>
ועם זה נסיים.
<< אורח >> שפי פז: << אורח >>
אוקיי, בזה נסיים. אני דיברתי עם סייעת וביקשתי ממנה לבוא לפה, רציתי שתבוא לפה סייעת ותדבר. והיא אמרה לי: נשמה, אם אני באה לפה, מחר אני מפוטרת.
<< אורח >> רונית אביב: << אורח >>
נכון מאוד, תודה רבה. אני נציגת התומכות והתומכים, אני אשמח גם לדבר.
<< אורח >> שפי פז: << אורח >>
אני לא אקריא את הכול, זה ארוך, אני אקריא כמה משפטים. היא מדברת על השכר, כולנו דיברנו, היא מדברת על תנאי העסקה. היא אומרת ככה: "אסור לנו לשבות, אסור לנו להפגין. מכריחים אותנו לבחור בבחירות המוניציפליות באנשים מאוד מסוימים, גם בהסתדרות. אנחנו מחתימות שעון בכניסה וביציאה, וחלילה אם איחרנו בחמש דקות, ישאירו אותנו אחרי שעות העבודה להשלים את השעות".
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
או שיורידו להן ממענק ההתמדה כמו שעושים תמיד.
<< אורח >> שפי פז: << אורח >>
"מנהלים איתנו שיחות זום מדי פעם ואומרים לנו: אם לא טוב לכן, תעזבו, אף אחד לא מכריח אתכן לעבוד פה". אבל הדבר הכי חשוב שהיא אומרת, ואת זה אני אגיד: "בנוגע לייבוא נשים ממדינות זרות, אתם מוכיחים שאין למקצוע החינוך שום ערך וחשיבות רצינית. צריך להעלות לנו את השכר". אגב, לסייעות שבאות לחברות כוח אדם משלמים יותר. "לדאוג לרווחתן של הסייעות, להפסיק לאיים עליהן, להסתכל על המקצוע של הסייעת בכבוד כמו סקטורים אחרים במשק". ברגע שייכנסו לפה 100 עובדות מהודו - - -
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
100? הם רוצים להביא 5,000.
<< אורח >> שפי פז: << אורח >>
המוניטין של המקצוע הלך לגמרי. מי הסייעות? הסייעות הן תמיד נשים משכונות מצוקה, תמיד נשים חד-הוריות, תמיד נשים שתלויות בזה.
<< יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >>
שפי, אנשים פה רוצים לדבר. כן, משרד החינוך.
<< אורח >> מוריאל אורדן: << אורח >>
מוריאל אורדן מהלשכה המשפטית במשרד החינוך. משרד החינוך לא בחן את הנושא הזה, לא הגיעה כל פנייה מסודרת למשרד והנושא לא נבחן על ידינו.
<< יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >>
כלומר, את האמירות על החלטת ממשלה שמתגבשת אתם לא מכירים.
<< אורח >> מוריאל אורדן: << אורח >>
אין לי מה לומר על זה.
<< יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >>
משרד העבודה מכירים? לכאורה גם לא מכירים. מעניין איך מתגבשת החלטת ממשלה בלי הממשלה.
אני באמת רוצה לתת לכולם, אבל אני קודם רוצה לשמוע את ההתייחסות של גורמי הממשלה. יש כאן עוד מישהו מגורמי המקצוע במשרדי הממשלה שרוצה להתייחס? רשות האוכלוסין חזרו? הם בדרך. טוב, נעבור קודם כול להסתדרות.
<< אורח >> עמיחי סטינגר: << אורח >>
תודה, אדוני היושב ראש. עמיחי סטינגר, מנכ"ל הסתדרות המעו"ף. אנחנו מייצגים את תומכות החינוך בשלטון המקומי בגיל הרך ובבתי הספר, גם בחינוך המיוחד וגם בחינוך הרגיל.
אני מתפלא, מיכל, בתור שותפים ארוכים שהולכים שנים ארוכות ביחד, אם הייתם רוצים לטפל בעניין הזה במקום להעלות רעיונות כשאתם יודעים שאין לכם פרטנר – בטח לא מצידנו, אנחנו לא ניתן לזה לקרות, אין סיכוי בעולם שאנחנו ניתן לזה לקרות – הייתם פשוט יכולים לבוא, יש לנו הסכם, עבדנו עליו קשה, אנחנו גאים בו. יש בו בעיות, בעיקר קשורות גם לעניין של מתי הוא נחתם, חודשיים לפני המלחמה, אבל הייתם יכולים להרים טלפון, להביא את משרד האוצר ופשוט לפתוח אותו השנה במקום לחכות עד שנת 2027 ולהגיד, לא, אנחנו כבולים בהסכם. בהסכמה שלנו אפשר לפתוח את ההסכם הזה עכשיו ולתקן אותו. אם אתם רוצים, אנחנו נהיה מחר בבוקר בישיבה כזאת.
שתיים, אני אגיד, שבגדול, כולם אוהבים את תומכות החינוך, אבל לא אוהבים אותן כשהן חולות או כשהילד שלהם חולה. אתם מדברים הרבה בשלטון המקומי על אופק בתנועה. איזה אופק בתנועה? אתם לא רוצים לתת להן, על קורסים אנחנו צריכים ללכת לבית הדין, על כל דבר אנחנו צריכים לריב, אנחנו בעיכוב בהכשרה שלהן. אתם פשוט רוצים תומכות חינוך שיבואו לפה, וכשהילד שלהן חולה, הוא פשוט יהיה חולה בבומביי והיא לא תצטרך לא לבוא לגן.
כי כשהיא לא באה לגן בגלל שהבן שלה חולה, אתם עומדים, ואני מבין את המצוקה, ואפשר לפתור אותה, ואפשר לפתור אותה בזה שנדבר, נפתח את ההסכם, נעמוד גם מול הורים, סליחה, שמתייחסים בחוסר כבוד לתומכות החינוך, ונגבה אותן, ולא נהפוך את ההורים לצודקים כל הזמן. וכשאבא או אימא מדברים לא יפה לתומכת חינוך, יום למחרת הבן שלהם צריך לא להיות בגן, וצריך לעמוד מאחוריהם ולתת גב לתומכות החינוך.
יש בעיה גדולה בחינוך המיוחד. אני לא מבין, אתם רוצים להביא גם לחינוך המיוחד? אנחנו יודעים שהבעיה הכי קשה היא בחינוך המיוחד. הילדים האלה, שגם ככה הגורל לא שפר עליהם, אליהם?
<< אורח >> מיכל מנקס: << אורח >>
אתה לא מייצג את הילדים, תתיחס רק למה שאנחנו - - -
<< אורח >> עמיחי סטינגר: << אורח >>
אני רק אסיים, מיכל. אני חוזר למה שאמרתי. אם רוצים לטפל במשבר שיש בסקטור תומכות החינוך, אפשר לבוא, אנחנו השותפים שלכם, אנחנו גאים בדרך שעשינו, אנחנו חושבים שיש עוד מה לשפר, ואפשר פשוט לפתוח מחר בבוקר את ההסכם ולחתום בתוך חודשיים על הסכם חדש שיביא עוד בשורה לתומכות החינוך.
<< אורח >> מיכל מנקס: << אורח >>
בשמחה. בלי קשר, בשמחה. אני רוצה לראות אותך מביא את האוצר ואני רוצה לראות שאחרי שהעלו את השכר עומד תור, כל הילדים של כל היושבים פה, ירצו להיות סייעות בגלל הכסף.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
זה לא רק עניין של שכר.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
זה עניין של יחס.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
נראה אם את תשימי את הילדים שלך אצל סייעות מהודו.
<< יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >>
מישהו שהיה בדיון הקודם ולא דיבר חוץ מאיילת?
<< אורח >> איילת קציר: << אורח >>
קודם כול, אתה מאוד ריגשת עם האמירות שלך, ונכון, מיכל, אני מסכימה, תהיה פה בעיה להביא את האוצר ואת השותפים האחרים. אני רוצה להגיד שמשרד החינוך והמדינה בכלל מכירים את המצוקה הגדולה הזאת, את המשבר הגדול הזה במערכת החינוך, בחינוך לגיל הרך, כבר הרבה שנים. אני הייתי המפקחת הראשונה במחוז שהודיעה לראש רשות ולמנהל המחוז שהבוקר לא נפתח גן ילדים בגלל מצוקה בכוח אדם. כמובן שהוזמנתי מייד אחר כך לאיזושהי שיחת בירור.
אבל אנשים לא כל כך מחברים את הנקודות. הסיפור הזה, גם אם אנחנו מצליחים בבוקר מוקדם, ויום עבודה של המפקחת על גני ילדים מתחיל בדרך כלל ב-5:00-4:00 עם ההודעות הראשונות על היעדרויות. אנשים לא מבינים את המצוקה הגדולה של השלטון המקומי ושל משרד החינוך בבוקר כזה בלשבץ אנשים שאנחנו אפילו לא יודעים מי הם, כי זה פוגע במוגנות של הילדים וגם במוגנות של הצוות שאיתם. לא מבינים את גודל המשבר. וזה לא עניין של העיקר לאייש מישהו שיפתח את הגן וישחרר את ההורים ליום עבודתם.
אני מדברת גם על תומכות וגם על גננות. בסופו של דבר, אני מזכירה שהבעלות על מוסדות חינוך היא בעלות משותפת, האחריות היא משותפת. השלטון המקומי ומשרד החינוך עובדים כתף לכתף לא מתוך מי ינסה לצאת הכי בסדר. והייתי המפקחת הראשונה שהודיעה, שזה לא קרה עד אז, שגן ילדים לא ייפתח. התרענו, צלצלנו בכל הפעמונים, כולם העדיפו להתעלם ולהמשיך קדימה כי המשק, לא החינוך, המשק חייב להמשיך לתפקד. בשורה התחתונה הכול זה כסף.
ולכן, אנחנו דיברנו קודם על אילו פתרונות אנחנו מציעים, קודם כול זה לעצור. לא רק להכריז על משבר לאומי בחינוך לגיל הרך ובחינוך בכלל, צריך לעצור, כי אחרת אף אחד לא ידבר איתנו על עוד תוספת שכר, על תנאים אחרים או על איזשהו טיוב מערכת החינוך. הפתרון השני, מדינת ישראל יודעת יפה מאוד להכניס לשוק העבודה ולתמרץ ציבורים מסוימים, כמו למשל בחברה החרדית, שיוצרים להם מסלולים של הכשרות אינסטנט. מדינת ישראל יודעת לעשות את זה יפה מאוד.
בסופו של דבר, כשאנחנו מדברים על תומכות למידה, תומכות חינוך בתוך גני הילדים, ואת יודעת מה? אני אפילו אכניס לזה את מעונות היום, לא יקרה שום דבר אם מדינת ישראל, ברגע שהיא מזהה שיש פה משבר אמיתי, תייצר מסלולי הכשרה שהם בתוך יום העבודה ולא בסיום יום העבודה, במימון המדינה, על מנת לייצר פה עוד כוח אדם ישראלי. זה מה שצריך פה במערכת החינוך וזה מה שגם יעלה את קרנה של המערכת.
<< יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >>
תודה רבה. ליאור בר-ניר, המועצה לשלום ילד.
<< אורח >> ליאור בר ניר: << אורח >>
תודה, אדוני. אני גם רוצה להודות לשלטון המקומי שעכשיו יש בזכות ההצעה שלו שיח ער על המשבר, בדרך כלל השיח הזה מתעורר רק כשקורים אסונות. ברור פה לכולם שהמסגרות האלו לגיל הרך מהוות אבן יסוד סופר משמעותית להתפתחות הנפשית, החברתית, החינוכית והפיזית של הילדים. בגלל הסיבות האלו גם יצאה הרפורמה לגיל הרך, וההצעה שמונחת פה לפנינו לא מתכתבת בעליל עם מטרות הרפורמה למסגרות איכותיות שעובדות בהן תומכות חינוך מקצועיות שעברו הכשרה מתאימה. ובמקום להקצות תקציבים להכשרות לתגמול הולם, לשיפור תנאי ההעסקה ובהפיכת המקצוע לפרופסיה, מחפשים כאן פתרונות יצירתיים שלא שמים שום פוקוס על טובת הילדים. ההצעה הזאת היא כמו פלסטר, פלסטר היא במקרה הטוב, היא מסייעת באופן זמני ובמקרה הרע מסתירה בעיה הרבה יותר עמוקה. תודה
<< אורח >> עמיחי סטינגר: << אורח >>
אני רק אציין, בהמשך למה שאמרתי, ההסכם האחרון שאנחנו מאוד גאים בו העלה את שכר תומכות החינוך ב-20% בממוצע, ועדיין יש לאן ללכת.
<< יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >>
איילת חכים.
<< אורח >> איילת חכים: << אורח >>
שלום, אני איילת חכים, אני מנהלת גן בתל אביב ואני מתמודדת בסיעת נח"ל בהסתדרות המורים, שהיום, ברגע זה יש בחירות, הייתי אמורה להסתובב בקלפיות, לבדוק שלא מרמים אותנו, אבל אני פה כי זה חשוב.
<< יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >>
מרמים אתכם.
<< אורח >> איילת חכים: << אורח >>
היה דיון של יו"ר הוועדה שנכחו בו מעט מאוד אנשים. אני לא אכנס לזה, זה לא הנושא, אבל זה צריך להדאיג פה כל מי שיש לו ילד במערכת החינוך. אני איילת חכים, אני עומדת כאן היום בשם תומכות החינוך והגננות. אני מדברת בשמן, אני מהשטח.
מאחורי כל גן עומדות נשים שקמות כל בוקר, נכנסות לגן ומחזיקות את הבסיס של החברה הישראלית. המסר שהן מקבלות מההצעה הזאת הוא שהן לא חשובות, מחר יחליפו אותן. לא כי אין נשים איכותיות בישראל, נאמר פה על ידי מאיר כהן, יש המון נשים שעברו הכשרה. יש גננות, יש תומכות חינוך שעשו השתלמויות, הן מוכשרות ולמדו לעשות את הדבר הזה. הן לא באות כי לא משלמים להן. אני אשמח אם תקשיבו לי, מהשלטון המקומי.
ילד בגן לא צריך רק שמישהו ישגיח עליו, זה לא בייביסיטר. הוא צריך שמישהי תבין אותו, שתדבר בשפה שלו, שתכיר את התרבות שלו ותראה אותו באמת. תומכת חינוך היא לא בייביסיטר, היא לא עובדת ניקיון, היא דמות חינוכית ערכית. היא זו שמרגיעה ילד בוכה, שבונה ביטחון עצמי, שמעצבת את האדם שהוא יהיה.
תדברו עם השטח. תדברו איתנו ולא עלינו. ויתור על נשות חינוך - - -
<< יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >>
אבל איילת, יש פה דיון חשוב, אנחנו בקצת זמן.
<< אורח >> איילת חכים: << אורח >>
אין בעיה, כמה הצעות.
<< יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >>
בדיוק, הצעות.
<< אורח >> רונית אביב: << אורח >>
אני מייצגת תומכות ותומכים. מיכל, את יודעת למה הן לא פה? כי הן מאוימות. כי הן פוחדות להיות פה.
<< אורח >> איילת חכים: << אורח >>
מיכל, אני שואלת אותך דבר כזה. איזו אישה איכותית תבחר להיכנס למקצוע שמודיע לה מראש שהיא ניתנת להחלפה על ידי כל אחד? מי תיכנס לדבר הזה? אתם רוצים חינוך איכותי? תשקיעו באנשי החינוך. אתם רוצים? תנו הקלות מס, תבטלו ארנונה, תנו לנו החזקת רכב. את מחייכת, אני יודעת שזו הממשלה.
<< אורח >> מיכל מנקס: << אורח >>
בדיוק. מפנים אלינו המון דברים ואין לי את הסמכות. אני אתן הקלות מס, זו בדיחה.
<< אורח >> איילת חכים: << אורח >>
אני יודעת שזו הממשלה, ולכם יש כוח. יש המון המון כסף במשרד האוצר, יש המון כסף במשרד החינוך, יש המון כסף בארגוני המורים.
אף אחד לא עומד אחראי לאן הכסף הזה הולך. הכסף קיים. יש את חוק ההתייעלות, חוק ההתייעלות שפוגע בנו, גם בנו, גם בתומכות החינוך. אנחנו משלמות מחיר כשכבר סגרו את הפער הזה. יצא מחקר של טאוב שאמרו שיש 4 מיליארד שקל במשרד החינוך. איפה הוא? איפה משרד החינוך? איפה ארגוני העובדים? תדברו עם השטח. לא יכול להיות. אני אשמח אם תסתכלי עליי, אני מדברת אלייך. שאלת על פתרונות, יש פתרונות. תנו הטבות מס, תנו הטבות בארנונה, תנו לנו החזקת רכב, תנו לנו הנחה על חניה. גננות ותומכות משלמות על חניות. תומכות חינוך שנכנסו - - -
<< אורח >> מיכל מנקס: << אורח >>
גם אני, גם את.
<< אורח >> איילת חכים: << אורח >>
את מקבלת יותר ממני אני מניחה. אין לי מה לפתוח תלושי משכורת. תומכות חינוך שנכנסו לעבוד בחודשיים האחרונים בעיריית תל אביב מקבלות מוניות מרמלה כשתומכת החינוך שלי משלמת על חניה כל יום. הן לא מקבלות שכר ראוי, הן לא מקבלות הערכה. את רוצה עוד פתרון? בואי ניתן קנס. קנס כספי לכל הורה שבא ומדבר בזלזול. את מחייכת, אבל זה אפשרי. את יודעת לתת דוח.
יש מלא פתרונות. אנחנו גננות, יש פה תומכות חינוך, תפני לשטח, יש לנו מלא דרכים יצירתיות. את רוצה פתרונות? תיפגשי איתנו. יש מלא אנשים שמנסים להיפגש איתך ואת לא עונה להם לטלפונים. תודה רבה.
<< אורח >> מיכל מנקס: << אורח >>
אין לנו סמכות להנחות בארנונה.
<< יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >>
תודה רבה. כן, רעות.
<< אורח >> רעות שפונדר: << אורח >>
אני רעות שפונדר, אני גננת מזה 12 שנים ואני חברת הנהלה בארגון הגננות הארצי מבית ההסתדרות הלאומית. אני באמת מקשיבה לדברים שנאמרים כאן, ואני חושבת לעצמי שאם זאת אסטרטגיה כדי לעורר פה מישהו שחייבים להתעורר, הנה, שמנו לכם פתרון על השולחן שהוא פשוט לא הגיוני ובלתי אפשרי כי לא נשארו לנו יותר פתרונות להציע – נהדר, התעוררנו, אני חושבת. אבל אם זה משהו שבאמת הולכים להתקדם איתו, אנחנו בבעיה.
כי אני יכולה לספר לכם מתוך הגנים, תומכות חינוך, הגדרת התפקיד שלהן, שם התפקיד שלהן, כן. פעם קראו להן עוזרות גננות, סייעות, תומכות חינוך. כן, תומכות חינוך זאת הגדרה מצוינת. אפשר באמת להפקיד את החינוך של הילדים שלנו בידי עובדות זרות או שאולי מישהו חושב שהגננות יכולות לעשות את זה לבד? הגננות יכולות להסתדר? הסייעת היא רק מנקה? לא, תומכת החינוך היא ממש לא רק מנקה, היא שותפה מקצועית של הגננות, ואנחנו לא יכולות בלעדיה.
<< אורח >> רעות שפונדר: << אורח >>
ואת זה אני באה לשים פה על השולחן, אם זה לא היה ברור למישהו. כי אנחנו באמת מתמודדים בגילאי שלוש עד שש בחלון קריטי בהתפתחות של הילד. אני לא אלאה אתכם פה, זה כבר נאמר, גם לדעתי שמעתי איזושהי הערה שזה לא כזה חשוב. אבל באמת התפתחות שפתית, אנחנו נחשוף את הילדים שלנו למודל לשוני, למודל שפתי פגום. אילו פערים אנחנו ניצור להם בהמשך? גם על הפערים האלה, כמו שנאמר - - -
<< יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >>
רעות, תנסי לא לחזור על דברים שנאמרו. מה יש לך לחדש?
<< אורח >> רעות שפונדר: << אורח >>
באמת פתרונות, כמו שאיילת אמרה, יש, אבל הם גם נאמרו האמת. הציעו, הציעו להעלות את השכר, הציעו - - -
<< יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >>
אם אין לך משהו לחדש על מה שאמרו קודם, בואי נתקדם.
<< אורח >> רעות שפונדר: << אורח >>
אוקיי. אני רק מבקשת באמת לקחת בחשבון לא להשאיר את הגננות בתוך הכאוס הזה לבד עם עובדת זרה. אנחנו צריכים מישהי שחולקת איתנו גם את השפה, גם את הזיכרון הקולקטיבי שלנו, גם את התרבות שלנו. בבקשה, הילדים שלנו לא הפקר. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >>
תודה רבה. אני רוצה לשמוע את רשות האוכלוסין, הם הגיעו לפה עכשיו.
<< אורח >> אפרת לב ארי: << אורח >>
צוהריים טובים. סליחה, אנחנו בריצה בין דיונים. אני אפרת מהלשכה המשפטית ברשות האוכלוסין וההגירה. קיבלנו עדכונים מדברים שנאמרו כאן במהלך הדיון לגבי הרישום הפלילי והכול. אנחנו חושבים שהרישום הפלילי הוא לא הנושא, הוא לא המוקד פה. כלומר, רישום פלילי ממדינת מוצא זה מה שקורה היום בכל הענפים הקיימים. ההצעה כאן, כמו שהבנו אותה, היא לפתוח ענף חדש שנקרא סייעות, סייעים זרים למסגרות חינוך לגיל הרך וכולי.
מבחינה משפטית, המסגרת לעשות דבר כזה, בהתאם להחלטת ממשלה 1752 מחודש מאי 2024, היא שמנכ"ל של משרד ממשלתי רלוונטי, ואני לא כל כך יודעת אם זה משרד החינוך, שלטון מקומי זה משרד הפנים לכאורה, מה העמדה שלהם בכלל, האם הם רוצים את זה. אבל המסגרת המשפטית הנכונה היא שמנכ"ל משרד משפטי פונה לוועדת מנכ"לים לנושא עובדים זרים ומבקש לפתוח ענף. לצורך כך צריך לבדוק כל מיני דברים, ובראש ובראשונה, האם נעשו ניסיונות להעסיק עובדים ישראלים, מהם התנאים, אילו צעדים נקט אותו משרד ממשלתי.
<< אורח >> מיכל מנקס: << אורח >>
אתם חיים באותה מדינה?
<< יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >>
מיכל, די.
<< אורח >> אפרת לב ארי: << אורח >>
אני עכשיו לא עונה על שאלות ביניים.
<< אורח >> משה נקש: << אורח >>
התשובה היא כן, אגב.
<< אורח >> אפרת לב ארי: << אורח >>
כן, חיים, אנחנו מכירים את הדיונים האלה בכל הענפים. המסגרת הזאת של לפתוח ענפים חדשים לגמרי, המסגרת של ועדת המנכ"לים והמתודולוגיה שלפיה היא עובדת, בעקבות המציאות שנוצרה פה, בעקבות מלחמת חרבות ברזל, היא לפתוח ענפים "חדשים" של עובדים זרים מחו"ל חלף עובדים פלסטינים שלא נכנסים לפה בהיקפים המאוד גדולים שהיו כאן לפני מלחמת חרבות ברזל. ככל הידוע לנו, עובדים פלסטינים חוקיים לא היו במסגרות חינוך.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
זה לא האירוע.
<< אורח >> אפרת לב ארי: << אורח >>
אני משיבה מהו המצב המשפטי, אני אשמח לא להיות מופרעת עם הערות ביניים. מעבר לזה, נשקלים גם שיקולי הגירה. בסוף, אנחנו כרשות האוכלוסין וההגירה גם פה כדי לעזור למשק ולחברה הישראלית, אבל גם כדי להגן על מדיניות ההגירה של ממשלת ישראל. להמשיך ולהביא לפה עוד ועוד ועוד עובדות זרות לכל מיני ענפים שלא היו פה לפני המלחמה, יש לזה משמעות על החברה בישראל. איפה הם יגורו? יש פה הקמה של תאים משפחתיים של עובדים זרים, יש פה השפעה דמוגרפית. בסוף זה לא רק השיקול. ושוב, מעבר לזה שיש פה את העניין של איזה מנכ"ל בכלל מתכוון להביא את זה לוועדת מנכ"לים. עד כאן. אתה רוצה להתייחס גם?
<< אורח >> משה נקש: << אורח >>
לא, אני אחדד. משה נקש, ראש מנהל עובדים זרים, רשות האוכלוסין וההגירה. כמו שאפרת אמרה, ואני רק אחדד כמה דברים, העניין של רישום פלילי, כל עובד זר חדש שמגיע למדינת ישראל נדרש להציג אישור רישום פלילי נקי מהמדינה שממנה הוא מגיע.
<< יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >>
אלה מדינות שיש בהן רישום פלילי מסודר בכלל?
<< אורח >> אפרת לב ארי: << אורח >>
כן, בוודאי.
<< אורח >> משה נקש: << אורח >>
כן. מכל מדינה שהוא מגיע הוא צריך להציג את זה. זה אחד מהתנאים לכניסתו לישראל, כמו גם בדיקות רפואיות ודברים נוספים. זה לעניין הזה. לעניין המקצועי, כמו שאפרת הסבירה, משרד ממשלתי שרוצה להוביל את זה צריך לבוא עם זה לוועדת מנכ"לים, שם הסמכות לדון בנושא. אני כן אגיד, מתוך הדיונים בוועדות מנכ"לים, שכרגע, בהתאם להחלטת ממשלה שקבעה שאחוז העובדים הזרים במדינת ישראל יהיה 3.3% מהאוכלוסייה, כל מכסות העובדים הזרים חולקו לענפי המשק הקיימים בהם הועסקו עובדים זרים ו/או עובדים פלסטינים בעבר. לעניין הזה גם אין כרגע מכסה פנויה.
אבל אם נדבר על המשמעות המקצועית הנוספת, זה כל הנושא הזה של הגירה, אפרת ציינה את זה פה. עובדים זרים במדינת ישראל, חוץ מזה שהם תופסים עבודה של עובדים ישראלים, שזו בעיה חמורה כשלעצמה, הם כמובן מביאים איתם תופעות של השתקעות, של שהייה בלתי חוקית, דברים שאנחנו נאלצים להתמודד איתם ולא תמיד יכולים להתמודד איתם ולא תמיד יש לנו את הכלים להתמודד איתם. ואני לא אכנס עכשיו לדיון של תקנים, כי גם זה עלה בלא מעט דיונים בוועדות כנסת כאלה ואחרות.
<< יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >>
הבנתי. תודה רבה.
היות שהדיון הבא גם הוא מתמקד במחסור בכוח האדם, אנחנו ננעל את הדיון הזה, ובעוד חמש דקות נתחיל את הדיון הבא. אם לא תצעקו ותקשיבו, תשמעו מה יש לי להגיד בנושא הזה. הדיון הבא ממשיך בנושא המחסור, פשוט אנחנו מדברים על פתרון אחר שהוא לא זה, אפשר גם לדבר על זה.
<< סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 12:53. << סיום >>