פרוטוקול ועדה

הכנסת העשרים-וחמש מושב רביעי פרוטוקול מס' 206 מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי יום שני, כ"ז באדר התשפ"ו (16 במרץ 2026), שעה 9:00 סדר היום: << נושא >> 1. מאבק באלימות בתוך המשפחה - המענים הנדרשים לחברה הערבית << נושא >> << נושא >> 2. מאבק באלימות בתוך המשפחה - מענים נדרשים לחברות בעלות ייחודיות תרבותית << נושא >> נכחו: חברי הוועדה: מירב כהן – היו"ר חברי הכנסת: עאידה תומא סלימאן מוזמנים: כנרת מנגן אלימלח – מנהלת תחום תכנון ובנייה, המשרד לביטחון לאומי נועה מנטש – ראש חוליית אלמ"ב, המשרד לביטחון לאומי ליאת ואקנין – חוליית אלמ"ב, המשרד לביטחון לאומי אפרת רותם – מנהלת חטיבה ארצית, איגוד העובדות והעובדים הסוציאליים משתתפים באמצעים מקוונים: נועה ברח"ד – המטה למלחמה בפשיעה ובאלימות בחברה הערבית, משרד ראש הממשלה חגי ברוש – מנהל תחום בכיר פיתוח טיפול ושיקום, המשרד לביטחון לאומי מייסא מונייר – מנהלת תחום חברה ערבית בתוכנית יתד במחוזות ירושלים ות"א מרכז במשרד הרווחה, משרד הרווחה והביטחון החברתי סאיד תלי – מנהל תחום פ"א אלימות במשפחה, ועדות ותוכניות, משרד הרווחה והביטחון החברתי אילן שריף – מנהל תחום פ"א אובדן ושכול, משרד הרווחה והביטחון החברתי תאופיק אגבאריה – מנהל אגף תעסוקה ורווחה, המשרד לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה שירין חאפי נטור – מנהלת אגף א' חינוך בחברה הערבית, משרד החינוך ורד גיל – ממונה אקלים חינוכי מיטבי ומניעת אלימות, משרד החינוך עדי טל נוסביום – חטיבה חברתית, משרד המשפטים דניאל רז – ממונה ארצי תחום מעמד אישי, הסיוע המשפטי, משרד המשפטים עלאא איוב – הפרויקטור לענייני החברה הערבית, פרקליטות המדינה עילית מידן – רפרנטית נפגעי עבירה, פרקליטות המדינה נסרין סלאמה – ראש תחום החברה הערבית, הסנגוריה הציבורית פתחי אבו יונס – יו"ר איגוד מנהלי מח' רווחה במגזר, מרכז השלטון המקומי בישראל צפורה לוי – מנהלת היחידה לטיפול באלימות במשפחה, אגף הרווחה, ירושלים, מרכז השלטון המקומי בישראל רוואן מחמוד – מנהל מרכז למשפחה מזרח ירושלים, מרכז השלטון המקומי בישראל אורית מרקוב – עו"ס בתחום אלמ"ב, עיריית חיפה, מרכז השלטון המקומי בישראל חגית דסקל ויכהנדלר – נציגת האיגוד לרפואת המשפחה, ההסתדרות הרפואית בישראל ורדית אבידן – מנהלת מערך משפטי, ויצ"ו נאדיה חמדאן – יו"ר נעמת מרחב מרכז הגליל, נעמ"ת רחלי סונגו – מנהלת קשרי ממשל, שדולת הנשים בישראל נור איברהים – אחראית תחום החברה הערבית, המועצה לשלום הילד טייבה חטיב – נציגה ארצית, מועצת התלמידים הארצית סאוסאן תומא שוקחה – מנהלת שותפויות בחברה הערבית, 'קווים אדומים' לרה צינמן – יו"ר, ארגון משפחות נרצחים ונרצחות ענבל אביב – רכזת הפורום, פורום העמותות המפעילות מקלטים נאילה עואד – מנכ״לית, עמותת נשים נגד אלימות בישראל אלה אלון – מנכ"לית שותפה, אית"ך-מעכי-משפטניות למען צדק חברתי בישראל ינאל גבארין – מנהל המחלקה הציבורית, יוזמות אברהם מנהלת הוועדה: דלית אזולאי רישום פרלמנטרי: סמדר לביא, חבר תרגומים רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> מאבק באלימות בתוך המשפחה - המענים הנדרשים לחברה הערבית << נושא >> << נושא >> מאבק באלימות בתוך המשפחה - מענים נדרשים לחברות בעלות ייחודיות תרבותית << נושא >> << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> בוקר טוב, אני פותחת את דיוני הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי. הדיון היום הוא חלק מסדרת דיונים, זה למעשה הדיון השביעי שאנחנו מקיימות בנושא מיגור האלימות בתוך המשפחה. חילקנו את הדיונים לפרקים ובכל פרק זה רוחבי וזה נוגע לכלל האוכלוסייה. לצורך העניין עסקנו במקלטים, אז המקלטים הם לדוברי אמהרית, רוסית, ערבים, ערביות, אבל החלטנו שאת הדיון הזה היום אנחנו נקדיש לאוכלוסייה הערבית כיוון שיש פה מאפיינים ייחודיים. קודם כל יש פערים במענים שניתנים לחברה הערבית, יש פערים בשיעורי הרצח, יש פערים משמעותיים בשיעור פענוח מקרי הרצח, יש סוגיות תרבויות ייחודיות, ורק לסבר את האוזן, אני אביא כמה נתונים מהדוח של הממ"מ. הממ"מ הסתכל על עשור, משנת 2015 עד שנת 2024. בשנים האלה, בעשור הזה, 53% ממקרי הרצח של נשים בישראל היו נשים ערביות. נשים ערביות שמהוות כ-20% מאוכלוסיית הנשים בישראל, כשמסתכלים על חלקן במקרי הרצח זה היה 53%, זאת אומרת פי שניים וחצי משיעורם באוכלוסייה. נסתכל על שיעור הפענוח. באותו עשור בחברה הערבית 54% ממקרי הרצח פוענחו בעוד שבחברה היהודית זה עמד על 91%, פער מאוד מאוד גדול. ואם נסתכל על שלוש השנים האחרונות אנחנו נראה שהפער הזה רק הלך וגדל. שימו לב, זה נתון מטורף בעיניי, 24% ממקרי הרצח של נשים ערביות בשלוש השנים האחרונות פוענחו בעוד ש-95% ממקרי הרצח בחברה היהודית פוענחו באותן שלוש שנים. לכן אנחנו חושבות שצריך לעשות פה זום-אין רציני למה קורה בחברה הערבית. יש לזה כנראה הרבה מאוד סיבות, לא רק סיבה אחת, מהזנחה של המדינה, רצח במשפחה, שזו תופעה שמאפיינת את החברה הערבית יותר, נשק בלתי חוקי, רשויות מקומיות שהרבה פעמים מתקשות לעשות פעילויות של איך מונעים אלימות במשפחה, התאמה של השירותים לשפה, התאמה תרבותית, וראינו שגם הוועדה הבין-משרדית שהוקמה בשנת 2017, גם היא הקימה ועדת משנה לחברה הערבית, זאת אומרת גם הם זיהו שזו סוגיה שעומדת בפני עצמה ומצריכה התייחסות נפרדת. אז היום אנחנו בדיון נתייחס לשיעור הפענוח של מקרי הרצח, נבדוק איזה מענים קיימים, איזה מענים חסרים וגם למה לא משתמשים יותר במענים הקיימים. ועוד סוגיה שאני למדתי שחשוב לשים עליה את הדגש זה איזה תמיכה והגנה נותנים למטפלים ולמטפלות בסוגיית האלימות בתוך החברה הערבית, גם במסגרת הפורמלית וגם לא פורמלית, כי הרבה פעמים מי שמטפל בנשים המאוימות הוא בעצמו הופך להיות מאוים וצריך לספק לו הגנה. הנחת היסוד היא שבמדינת ישראל לכל אישה באשר היא, לא משנה מה הלאום שלה, מה המוצא שלה, מה הרקע שלה, לכולן מגיע פה לחיות בביטחון. אני אספר אולי אנקדוטה מאחת מפניות הציבור שטיפלנו, הצוות שלי ואני, של אישה ערבייה מאוימת על ידי בעלה שאמרה לנו בשיחת הטלפון: תקשיבו, בשביל לרצוח אותי בעלי צריך בסך הכול 2,000 שקל. הרצח שלי עולה לו 2,000 שקל. אז אם חייה של אישה שווים במדינת ישראל 2,000 שקל אנחנו במקום מאוד מאוד מסוכן. בדיון הזה אנחנו גם נעשה השלמות לדיון הקודם שבו היו נשים שרצו להשלים עוד התייחסות לצרכים לנשים שדוברות רוסית, אז אנחנו נעשה השלמה ככל הנדרש לעניין הזה. הדיון היום יתקיים בזום ברובו, יש פה מספר קטן של משתתפות, רוב הדיון יהיה בזום ולכן זה מצריך מאיתנו עוד יותר להתמקד ולדבר בצורה ממוקדת וקצרה. ככל שהזמן יאפשר אני אתן לכל מי שביקשה לדבר, אבל אם הדברים יתארכו אז לא כולם יספיקו לדבר, אז התנצלותי מראש. עד כאן דברי הפתיחה שלי, אני פותחת את הדיון. ראשונת הדוברות, אנחנו נתחיל עם ארגון 'קווים אדומים', סאוסאן תומא שוקחה, היא תהיה הראשונה. << אורח >> סאוסאן תומא שוקחה: << אורח >> בוקר טוב. שלום לכולן, תודה על ההזמנה, אני משיתופים ואני מנהלת שותפויות בחברה הערבית ביוזמת 'קווים אדומים'. יוזמת 'קווים אדומים' מאגדת ומנהלת רשת - - - << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אנחנו יודעים מה זה, אין צורך שהארגונים יציגו את עצמם. זה דיון שביעי, אנחנו מכירים את כל הארגונים, אז פשוט לגופו של עניין. << אורח >> סאוסאן תומא שוקחה: << אורח >> אין בעיה. אני מנהלת פורום של חברה ערבית שגם מייצגת את העשייה בחברה, בתוך הרשות, והיא כוללת מגוון רחב של ארגונים שמנהלים מקלטים והם מיוצגים פה, מרכזי סיוע ונפגעות אלימות דרך מרכזי טיפול וגם חוקרים וחוקרות שמלווים אותנו בפורום שלנו. המטרה היא לצמצם את התופעה של אלימות בזוגיות. חשוב לי לפתוח ולומר שיש כיום המון עשייה בחברה הערבית שפועלת בשטח, ארגונים רבים שעוסקים לילות באמת במניעת וטיפול באלימות. עם זאת כדי לייצר שינוי אמיתי עלינו להסתכל למציאות בעיניים ולזהות את הפערים החסרים ואת החסמים שעומדים בפנינו. בשנה האחרונה ערכנו מיפוי צרכים מעמיק בתוך פורום החברה הערבית. אחד הפערים שמצאנו, שישנו מחסור גדול, גם בחברה הערבית וגם בחברה הכללית, במענים המותאמים לקהל של צעירים וצעירות, לפני זוגיות או בתחילת הזוגיות. אלה שלבים שבהם עדיין ניתן למנוע את האלימות ולטפל בה בהקדם. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> למשל איזה סוג של מענה לצעירים וצעירות לפני הזוגיות? תני לי דוגמה למענה שאפשר לתת שהיה אפקטיבי? << אורח >> סאוסאן תומא שוקחה: << אורח >> הכנה לזוגיות, תוכניות של צעירים וצעירות. בפורום של החברה הערבית פיתחנו תדריך מקצועי ייעודי למנהלי ומנהלות תוכניות של צעירים וצעירות. המטרה של התדריך היא להעניק להם כלים מעשיים. למשל בחברה היהודית יש הכנה לזוגיות ואצל החברה החרדית יש סדנאות איך להיות בזוגיות מיטיבה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> נגיד בחברה החרדית למדנו שיש מדריכי חתן וכלה, שזה נורא אפקטיבי. מה אותו שיבר שיכול להיות אפקטיבי בחברה הערבית? << אורח >> סאוסאן תומא שוקחה: << אורח >> בחברה הערבית יש מרכזי צעירים וצעירות ויש תוכניות לצעירים וצעירות, כמו יתד, כמו המון תוכניות. בתדריך שלנו, מה שעשינו עם פורום החברה הערבית, כמו שאמרתי, זה הענקת כלים למנהלים ולמנהלות של התוכניות האלה כדי לתת להם כלים למנוע אלימות בזוגיות בתחילתה. לאתר, לזהות את האלימות ונורות אדומות. חשוב להגיד שהתדריך הזה לא עומד בעצמו אלא מלווה בהכשרה למנהלים שמעורבים ועל ידי הארגונים השותפים שלנו ברשת. אנחנו רואים שהצעירים והצעירות זו אוכלוסייה באמת קריטית שצריכים לעסוק בה. אני חייבת להציף עוד סוגיה שהיא ממש כואבת בחברה הערבית, שאי אפשר לדבר על טיפול ומניעת אלימות בלעדיה. ההתמודדות עם אלימות בזוגיות ומשפחה נעשית תוך הקשר. אנחנו יודעים ממחקרים בעולם שאלימות כלכלית מגבירה גם את האלימות בתוך הבתים ואנחנו יכולים להגיד שהחברה הערבית היום סובלת מפשיעה ואלימות רחבה והטיפול בה, בשורשים של הפשיעה והאלימות, אי אפשר בלי הטיפול הזה לדבר על מניעת אלימות - - - << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> את מדברת על אלימות ברחוב, בכלל, לא רק כלפי נשים, וזה מחמיר גם את זה. << אורח >> סאוסאן תומא שוקחה: << אורח >> נכון. זה משפיע המון על הבתים, הפשיעה בכלל משפיעה, היא גם מגבירה את האלימות בתוך הבית, היא מגבירה את האלימות, זה חסם לביטחון האישי. אחד הדברים שאני חייבת להגיד, המוגנות של אנשי המקצוע. כל עוד הפשיעה המאורגנת והאלימות משתלטת על הרחובות בחברה הערבית והיכולת שלנו לפעול למניעתה, אנחנו שומעים שוב ושוב מסוכני השינוי שנמצאים בחזית, מורים, יועצים חינוכיים, צוותים חינוכיים ועובדים סוציאליים, שהם פשוט מפחדים להתערב. החשש לחייהם משתיק את העשייה שלהם. צריך לבדוק איך לדאוג גם למוגנות של סוכני השינוי והעובדים, אנשי המקצוע בשטח. אי אפשר לדרוש מהם להציל חיים כשהם חוששים לחייהם. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> למשל איך את חושבת שאפשר לעשות את זה? אבטחה? מה הכוונה. << אורח >> סאוסאן תומא שוקחה: << אורח >> לא אבטחה, אני חושבת שצריך לבדוק איך לעשות נהלים אחרים לחברה הערבית. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> שהדברים יהיו יותר חשאיים או דברים כאלה. << אורח >> סאוסאן תומא שוקחה: << אורח >> גם. רופאה שאנחנו יודעים עליה, גם בתקשורת דיברו עליה, כאשר היא דיווחה שיש חשש לאלימות בזוגיות, איימו עליה ועל הילדים שלה. למרות כל האבטחה לצערנו היא בחו"ל היום. זה היה הפתרון שלה, לעזוב את הארץ ולהיות בחו"ל. גם עובדים סוציאליים, גם מנהל הרווחה של כאבול, גם מנהלת הרווחה של ערערה, איימו על חייהם וזה חסם מאוד רגיש לכל העובדים הסוציאליים. הם חוששים להתערב וזה דבר שמצריך לדעתי עם משרדי הממשלה לחשוב ביחד, גם משרד הבריאות, גם משרד הרווחה, גם משרד החינוך. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> תודה רבה. למדנו. יש פה את נציגות המשטרה והמשרד לביטחון פנים. יש לכם רעיון איך מתמודדים עם הגנה על גורמים מטפלים? אנחנו מבינים שזו בעיה בחברה הערבית, זאת אומרת שעובד סוציאלי יכול לא לעשות את עבודתו מתוך פחד שהוא יחוסל. האם זו סוגיה שנדרשתם אליה? << אורח >> נועה מנטש: << אורח >> בוקר טוב. ככלל זו בעיה שאנחנו מכירים ומודעים אליה גם ברמת אישה שמגיעה. אין לנו יכולת להגן, גם לא על אישה, גם לא על עובדים, עובדים סוציאליים, מורים וכו'. זאת בעיה ואין לנו דרך לפתור את הדבר. << אורח >> כנרת מנגן אלימלח: << אורח >> אם אני זוכרת נכון, לרווחה יש תוכנית של הגנה על עובדים סוציאליים. אז אולי כדאי ש - - - << אורח >> אפרת רותם: << אורח >> יש לרווחה תוכנית להגנה על עובדים סוציאליים ויש גם צוות חשיבה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> מעניין אותי ספציפית על הנקודה הזו, אם אפשר להעלות את נציגת משרד הרווחה. סאיד יכול לענות לנו נקודתית על העניין הזה, על הסוגיה של ההגנה על הגורמים המטפלים וסוכני השינוי בשטח? כי כנראה זה אירוע מאוד משמעותי בחברה הערבית. << אורח >> סאיד תלי: << אורח >> בעיקרון מנכ"ל המשרד, ינון אהרוני, מינה את הצוות, הצוות הזה, חלק מהאנשים שיושבים פה השתתפו בו, כולל איגוד העובדים הסוציאליים, והוא בשלב שההמלצות כבר הוגשו וזה צריך להיות בשלב של הפצה אוטוטו. אז זה כן הגיע, אפילו המנכ"ל עסק בזה ויש המלצות. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אבל מה הכיוון? מבחינת התוכן, מה אתם חושבים שיכול להיות אפקטיבי? << אורח >> סאיד תלי: << אורח >> אני יכול להגיד מבחינתי לרוב, זה רעיון שלא עולה כסף וגם יכול להיות מועיל, חלק מהחסמים הוא שאנשים לא רוצים לפנות או שהם יכולים לחוש יותר מאוימים כשהם פונים לקבל שירות בתוך הרשות המקומית של עצמם. ככל, וזה הכיוון שאנחנו בוחנים אותו, נגמיש את זה ואנשים יוכלו לקבל שירות ברשות אחרת, נניח במקום יותר מרוחק. זה יכול להקל מהלחץ וגם יכול לשחרר את העובד או העובדת הסוציאלית בעצמה. ככל שנשבור את הקשר הזה שאנשים מקבלים שירות רק ברשות אליה הם משתייכים אז זה יכול מאוד לעזור. למשל זה משהו אחד שאנחנו מקדמים. << אורח >> אפרת רותם: << אורח >> יש במשרד הרווחה תוכנית מוגנות מצוינת שפועלת נהדר ועשתה שינוי מאוד מאוד גדול, אבל ברגע שהיא מגיעה להתמודד עם סוגיות של פשיעה מאורגנת הכלים שלהם חסרים. מונה צוות חשיבה במשרד הרווחה, אני הייתי אחת המשתתפות בו, פתחי אבו יונס שמשתתף בזום גם השתתף בצוות הזה, והגשנו את ההמלצות בספטמבר האחרון, 16-15 המלצות שונות לכלים להתמודד. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אתם הגשתם? << אורח >> אפרת רותם: << אורח >> הצוות הזה, צוות שמונה על ידי מנכ"ל משרד הרווחה, אני הייתי אחת החברות בו. המלצות החל מסוגיות של ממשקים מול המשטרה, סוגיות שנוגעות - - - << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> מה זאת אומרת? אני לא מבינה את הכותרות. << אורח >> אפרת רותם: << אורח >> ממשקים מול המשטרה, הכוונה למשל קצין משטרה שתפקידו יהיה ללוות ולתווך בחקירות שנוגעות לפגיעה בעובדות ועובדים סוציאליים במחלקות לשירותים חברתיים, שזו בעיה, אפילו אין לי מילים לתאר את העוצמה שלה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> כן, מה רוצים, שעובד סוציאלי יתעסק עם ארגון פשע? מה הוא יעשה? << אורח >> אפרת רותם: << אורח >> זה בעיקר בהחלט משפיע יום יום על העבודה. אם עובדים סוציאליים חווים ירי על הבית שלהם או על הרכב שלהם, או אם גבר נכנס ואומר שהוא מציע שהיא תיקח את הבת שלה מהגן היום קצת יותר מוקדם, אז אף אחת מאיתנו היא לא קדושה ולא יכולה להמשיך ולעבוד בתנאים כאלה ולסכן את עצמה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> ברור. << אורח >> אפרת רותם: << אורח >> חיבור בחקירות מול המשטרה, מלבד זה גם התאמה של דרכי הטיפול. בעצם יש לנו את מקרי הקצה, ממש אירועים של ירי ודברים מהסוג הזה, ושם צריך לבחור דרכי טיפול אחרות. דרך הטיפול הרגילה של עובדת סוציאלית פוגשת את האישה במשרד, עושה את דרכי ההתערבות, אולי לא עובדת וצריך מצבים שבהם או שהטיפול ניתן על ידי גורם אחר, מחוץ לרשות המקומית, או שדרכי ההתערבות יהיו שונות. זו המלצה נוספת. המלצה אחרת היא שכל העובדות והעובדים הסוציאליים ברשות מושפעים, גם אם הם לא נפגעו באופן ישיר, הם מושפעים כאווירה, אז אמצעים תומכים סביב זה, סדנאות, הגברה של חוסן, הקמה של מרכז חוסן. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אבל תכלס אם הם מאוימים על ידי ארגון פשע זה אירוע. << אורח >> אפרת רותם: << אורח >> אז יש את אלה שמאוימים. האירועים שהם מאוימים, לזה צריך לתת את המענה הקיצוני, אבל אני רוצה להגיד שגם אם מישהי אחת מאוימת כל הצוות שלה מושפע. הם לא מאוימים באופן ישיר, אבל כל אחת מהצוות שלה שיודעות שהקולגה שלהן מאוימת הן בעצמן מושפעות. או גם רק מישהי יודעת שהיא צריכה לתת מענה לאישה שיש לה בני משפחה במשפחת פשע או בארגון פשיעה. גם אם היא כרגע לא מאוימת, היא מן הסתם חוששת. המלצנו למשל לעשות שימוש במודל של נוהל חרדה של ביטוח לאומי. נוהל חרדה מאפשר אחרי אירוע, במקרה הזה זה אירועי איבה, כמות מסוימת של טיפולים במימון ביטוח לאומי, טיפולי עיבוד על האירוע. זה דורש התאמה מכיוון שזה מדבר על אירועי איבה. דיברנו על סוגיות שנוגעות לאפילו שיפוי על נזק. אם למישהי ירו על הרכב, היא צריכה לתקן את הרכב, חברת הביטוח לא בהכרח מכסה את זה ואם היא מכסה את זה היא מגלגלת אליה את העלויות, למה היא צריכה לשאת בעלויות האלה? דברים מהסוג הזה. יש איזה שהיא התקדמות עם היישום של זה, אנחנו מדברים מספטמבר, עכשיו אנחנו במרץ, הקצב הוא איטי מדי. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> לא הבנתי, אבל ההמלצות לא הוגשו. << אורח >> אפרת רותם: << אורח >> ההמלצות הוגשו בספטמבר האחרון למנכ"ל משרד הרווחה, ינון אהרוני, שהתחיל לבחון את הדברים והתחיל ביישום של חלקם, אבל הקצב הוא לא מספיק. אם אנחנו מדברים על חיי אדם, הקצב חייב להיות הרבה הרבה יותר מהיר. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> דלית, אנחנו נשמח לקבל את מסקנות הוועדה בנושא הזה של איך נותנים מוגנות לגורם המטפל. אני מבינה שיש דוח שהוגש למנכ"ל משרד הרווחה. אני עוברת למרכז אילאף, המנכ"לית ראויה. היא לא נמצאת. אני עוברת לנשים נגד אלימות, נאילה עואד. << אורח >> נאילה עואד: << אורח >> האמת, קשה לדבר על אלימות כלפי נשים בתוך המשפחה, אלימות במשפחה, בזמן שאנחנו מול עולם של מלחמות, מול תדירות של מלחמות שגוזלת מאיתנו גם את הביטחון האישי של כל אחד ואחת מאיתנו. אני חושבת שרווחת נשים ואנשים לא תהיה אם לא יפסיקו את המלחמות. אם לא נהיה בביטחון אנחנו לא נהיה בביטחון בתוך הבתים. כל התקציבים מושקעים במלחמות, אז אין בריאות, אין רווחה, אין חינוך. מה קורה עכשיו? כולנו נמצאים בבתים, כולנו לא יודעים איפה זה יהיה, מתי יסתיים, וזה מאוד מפריע, זה מאוד משפיע על החיים של הנשים, גם אלה שסובלות מאלימות. פשוט אין תוכניות אסטרטגיות לטיפול באלימות. אני פחות מ-30 שנה בתפקיד של מנכ"לית של נשים נגד אלימות, אבל 30 שנה אני מגיעה לכנסת ומדברת על אותם דברים, על אותם צרכים. אנחנו כל הזמן מדברות על אוזלת יד של המשטרה, על הזנחה של המשטרה בעניין של הגנה על נשים, על אי פענוח מקרי רצח, על אי פענוח מקרי אלימות, על אלימות גוברת וגואה של פשיעה בתוך החברה, על השתלטות של עולם הפשיעה גם ברשויות המקומיות, גם נגד העובדות הסוציאליות ואין שום תוכניות, אין תוכניות של אסטרטגיות, גם במערכת החינוך, הכול כיבוי שריפות. עד מתי אנחנו נגיד את אותם דברים? אני לא יודעת, מה זה עוזר? הדיון הזה היום, מה זה עוזר? בשביל מי? על מי נגן? רק לשים וי ולהגיד שעשינו את שלנו וזה עומד על סדר היום שלנו? פעם בשנה עושים את הדיון הזה ואז אומרים שעשינו את זה. זהו, אין לי מה להוסיף, אבל זה כואב, זה כואב, זה כואב. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אני שומעת. תודה על הדברים. המועצה לשלום הילד, נור איברהים. << אורח >> נור איברהים: << אורח >> שלום. אני שמעתי את הדברים של נאילה וזה באמת כואב מאוד, למרות זאת אני כן רוצה להודות על הדיון בכל זאת, בלי כמובן להתנתק מהמציאות שהיא מאוד מאוד כואבת. חשוב לי לחבר את הנושא, כמו שעשו חברותיי הקודמות, לקונטקסט ולמציאות של החברה הערבית היום, כמובן בלי לפגוע או להמעיט מהדגש על אלימות במשפחה כנושא נפרד או קריטי. כן יש מקום לומר שמציאות אלימה ומלאת אגרסיביות מביאה לעוד ועוד אלימות בכל המובנים ויוצרת מעין מעגל סגור שקשה מאוד לשבור אותו ולצאת ממנו. בדבריי אדגיש את האופן בו האלימות במשפחה משפיעה ופוגעת בילדים ונוער. אני חושבת שסאוסן נתנה דגש מאוד חשוב על התקופה המוקדמת, כלומר על צעירים ונוער, ואנחנו במועצה לשלום הילד חושבות שזה גם מאוד מאוד קריטי, ולא רק בהקשר של מניעה, אלא גם בהקשר של ילדים כנפגעים מאלימות במשפחה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> מה צעדי המדיניות שלשיטתכם חסרים היום, שחשוב להוסיף? מה עובד, מה לא עובד, מה חסר? << אורח >> נור איברהים: << אורח >> אני כבר אגיד. זה עלה בהקשר של חובת הדיווח בהקשר של אלימות במשפחה, אבל יש גם חובת דיווח חוקית, כלומר מכוח החוק, על ילדים ונוער שחווים אלימות. מבחינתנו אלימות במשפחה היא גם אלימות כלפי הילדים גם אם הילדים לא חווים אותה על בשרם במובן הפיזי, כלומר גם אם הם לא סופגים אלימות גופנית ופיזית, אלימות בתוך המשפחה היא גם אלימות כלפי הילדים לכל דבר ועניין וכך צריך להתייחס אליה. אז כשאנחנו מדברים על החברה הערבית יש בעיה שהיא לא באה מהאוויר, של חובת דיווח, יש בעיה של תת דיווח, הבעיה נובעת מהמציאות וכשאני אומרת המציאות זה מתחלק לשני חלקים. יש את המבנה שקיים היום שמיועד להתמודד עם כלל האוכלוסייה של חובת דיווח, מבנה שלא מתאים לחברה הערבית, ואני חושבת שכבר הזכירו את זה. בחברה הערבית כשהפנייה או חובת הדיווח נעשית לרשויות הרווחה, אז יש מכרים ויש חשש מהדלפת מידע, ובנוסף לזה יש בעיה מאוד חמורה, שכבר דיברו עליה בהרחבה גם ביחס לנשים, אני אגיד אותה גם ביחס לילדים ונוער, ששוב, מדובר בחובה חוקית לדווח עליהם - - - << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אני רוצה לוודא שאני מבינה, את מדברת על חובת דיווח על אלימות בדגש על ילדים או נשים? << אורח >> נור איברהים: << אורח >> בכללי יש חובת דיווח, על ילדים יש חובת דיווח מכוח החוק. לפי חוק העונשין כשילד או נער מתחת לגיל 18 או חסר ישע עובר פגיעה או הזנחה על ידי מי שאחראי עליו יש חובה חוקית לדווח עליהם. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> והמתכונת לא עובדת בחברה הערבית, כי? << אורח >> נור איברהים: << אורח >> המתכונת לא עובדת בחברה הערבית, כי המבנה, כי האופן שבו מבצעים את הדיווח לא עובר לחברה הערבית. אני מדברת פה מפניות שאנחנו קיבלנו כגוף, כמועצה לשלום הילד, מאנשי מקצוע שמתקשים לעמוד בחובה החוקית, שזה עוד יותר בעייתי - - - << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> מחשש לחייהם? לפגיעה? << אורח >> נור איברהים: << אורח >> חלק זה מחשש לחייהם, וחלק זה מהאופן שבו המערכת בנויה. המערכת בנויה באופן שלא מתמודד עם המאפיינים של החברה הערבית ולכן אנחנו חושבות שיש מקום פה, במיוחד בהקשר של חובת הדיווח, לבנות מנגנון ייעודי, כבר אמרו את זה, שמתאים יותר לחברה הערבית. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> איך לדעתך הוא צריך לעבוד? << אורח >> נור איברהים: << אורח >> כבר אמרו חלקית, נתנו התייחסות, שזה יכול לקרות באמצעות מתן שירותים מחוץ ליישוב או ברשות אחרת, זה יכול להיות גם דרך שרשרת של אנשים בסמכות שאם לבן אדם יש איזה שהיא היכרות אז אפשר לתת חלופה ועוד חלופה עד שהקשר הזה מתנתק. יש כל מיני דרכים, אני חושבת שכשרוצים לתת מענה אפשר לשבת ולפרק את זה עד הנקודה האחרונה ולמצוא פתרון. אני לא חושבת שכאן הבעיה, פשוט באמת צריך לעשות את זה, שאלת האיך אני חושבת שכדאי לדבר עליה. כמו שאמרתי, אבל אני אגיד שוב כדי להדגיש, אנחנו רואים בילדים שחשופים לאלימות כילדים שחוו בעצמם אלימות. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> ברור. תודה רבה לך, נור. הייתי רוצה את ההתייחסות של המשטרה ואולי הפרקליטות רלוונטית לשיעורי הפענוח שהוצגו. נתונים מאוד מאוד קיצוניים, בשלוש השנים האחרונות בעיקר ראינו עלייה דרסטית, אני אחזור על הנתון. אמרנו שיעורי פענוח של נשים שנרצחו בחברה הערבית, 24%, נשים יהודיות 95%. מה אתם אומרים לגבי שיעורי הפענוח? << אורח >> נועה מנטש: << אורח >> אני אתייחס. חלק מהאחוז הנמוך של שיעורי הפענוח קשור לחסמים שיש בחברה הערבית ולחברות בעלות תרבות ייחודית בכלל, גם חוסר אמון, מעגל השתיקה, כל הסכסוכים הפנימיים, תלות כלכלית, סכסוכי עבריינים. אנחנו יודעים שהרבה ממקרי הרצח של נשים זה אנשים שמגיעים עם פנים רעולות במקומות שבהם אין לנו מצלמות. גם מי שמכיר ויודע מסביב יש לו פחד לדבר ואז אנחנו לא יכולים לפענח את התיקים האלה, ל עומת החברה היהודית, ששם יש יותר שיתוף פעולה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> לי בראש, בסוף לכל אחד מאיתנו יש את המקרים הפרטניים שהוא ליווה, אני אקח כדוגמה את אמינה שהייתה פה, אמא של רבאב שהייתה מורה ונרצחה בחצר ביתה. שם יודעים מי זה, הוא שלח בן אדם לא בפנים רעולות, יודעים מי זה ועדיין לא קרה שום דבר וחלפו הרבה מאוד שנים. << אורח >> נועה מנטש: << אורח >> אני חייבת להגיד, זה שהם חושבים, בסוף המשטרה פועלת ראיות ואם אין לי דרך להוכיח את זה ראייתית אני לא יכולה להגיש נגדו כתב אישום. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> מהפניות שהוצגו פה, התחושה שלא נעשית עבודת חקירה מעמיקה. << אורח >> נועה מנטש: << אורח >> אני לא מסכימה עם הדברים. כל תיק - - - << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> את אומרת אותו יחס, מה שקורה בחברה היהודית והערבית. << אורח >> נועה מנטש: << אורח >> ברור, איזה שאלה, ללא משוא פנים. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> הנתונים הם 95 מול 24. << אורח >> נועה מנטש: << אורח >> אני יודעת מה אנחנו עושים. אני לא יכולה להתווכח עם הרגשה סובייקטיבית, אבל אנחנו עושים כל מה שאפשר, גם לנו יש אינטרס לפענח את התיקים האלה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> זה נראה לא טוב, הנתונים לא טובים. << אורח >> נועה מנטש: << אורח >> נכון, הנתונים לא טובים, אבל זה לא אומר שאנחנו לא עושים את כל מה שאנחנו יכולים כדי כן לפענח את התיקים האלה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> פרקליטות המדינה, תרצו להתייחס לסוגיה הזו? נמצא פה עלאא ואחר כך דניאל רז. << אורח >> עלאא איוב: << אורח >> אני אפתח בהתייחסות לסוגיית הנתונים ואז אני אבקש גם שעילית מידן, שהיא מרכזת תחום של אלימות במשפחה בפרקליטות, תנסה להגיד כמה דברים, במיוחד בנוגע לדוח שהם עבדו עליו, דוח בין-משרדי ממשלתי שיכול להיות שיש בו המלצות טובות. העניין של הנתונים, מה שמגיע לפרקליטות זה תיקים שבהם הוגשו ראיות, הנתונים אכן לא משביעי רצון, אבל צריך להגיד שביחס לאחוז הפענוח הכללי האחוז הוא יותר גבוה. אם אנחנו מדברים על אחוזים של 17% או 18% האחוז הכללי, אז באלימות נגד נשים הוא יותר גבוה וצריך לשים לב גם - - - << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> הלכתי לאיבוד, אתה יכול עוד פעם להסביר על איזה נתון אתה מדבר? << אורח >> עלאא איוב: << אורח >> אני אומר שאחוז הפענוח הכללי של כל מקרי הרצח באופן כללי עומד בשלוש השנים האחרונות בין 16% ל-19%, כללי, לוקחים את כל אירועי הרצח, את כל הנרצחים, ואם אנחנו לוקחים את אחוזי הפענוח של עבירות נשים הוא יותר גבוה. יחד עם זאת, צריך להגיד, חלק מהרציחות של הנשים בתקופה האחרונה, בשנים האחרונות, הם לא על רקע של אלימות במשפחה, הם גם על רקע של הפשיעה המאורגנת. אחד מכתבי האישום שהגשנו בשנה שעברה של רצח אישה זה בגלל ריב או סכסוך שהיה עם בעלה והדברים הם מאוד מסובכים. גם המטענים שהיו בלוד וברמלה, גם על רקע של ארגוני פשיעה. תיכף אנחנו גם נבהיר איך אנחנו בפרקליטות מתכוונים להעלות את אחוזי כתבי האישום ברגע שהתיק מגיע אלינו. הרבה מהתיקים בכלל לא מגיעים לפרקליטות כי לא מתגבשת בהם מסת ראיות שמאפשרת הגשת כתבי אישום. כאן צריך להגיד שלפעמים יודעים מי הרוצח מבחינה מודיעינית, אבל צריך לזכור שעדיין צריך להוכיח את זה מעל לכל ספק סביר וזה המכשול העיקרי. לכן בהמלצות שאנחנו תיכף נציג אנחנו כן מנסים לחשוב איך אנחנו יכולים להעלות את האחוז הזה בדרכים נוספות, לנסות להגביר את האמון וגם לפתח ביחד עם המשטרה פרויקטים ייחודיים שיכולים לתת מענה מסוים. אני אתן דוגמה. בשנתיים האחרונות אנחנו מפעילים פרויקט שנקרא פרקליט יישובי, שזה פרקליט שמלווה את תחנות המשטרה, מגיע פעם בשבוע לכמה יישובים כשאחת מהמטרות שלו זה להגביר את שיתוף הפעולה ולפתור חסמים. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אני אשמח ללמוד מה אתם חושבים שהם צעדי המדיניות שיכולים לשפר את זה. << אורח >> עלאא איוב: << אורח >> יפה, אז אני אעביר ברשות יושבת ראש הוועדה את רשות הדיבור לעילית מידן שמרכזת את כל התחום הזה בפרקליטות. << אורח >> עילית מידן: << אורח >> בוקר טוב, תודה רבה על ההזדמנות להציג בוועדה היום בנושא החשוב הזה. אני אפתח קודם ואגיד כמה מילים על העשייה באופן כללי של הפרקליטות בנושא של נפגעות עבירות אלימות במשפחה בחברה הערבית באופן ספציפי. בפרקליטות פועל פורום שעוסק בנפגעי עבירה באופן כללי, אבל יש לו תת פורום שעוסק בנפגעות עבירות מין ואלימות במשפחה בחברה הערבית מתוך הבנה שיש צורך לתת איזה שהוא דגש על הייחודיות של הליווי של נפגעות עבירות מין ואלימות במשפחה בחברה הערבית ולכן יש רפרנטית בכל מחוז שאחראית על הקשר הזה ועל הליווי ועל ללמוד מתיקים מה עובד ומה לא עובד בהקשר הזה כדי לטייב ולהגיע לנקודת הסיום של התיקים. יש לנו גם בפרקליטות יחידה למענה מקצועי ארצי לנפגעי עבירה שבה יש שלושה עובדים סוציאליים שהם נותנים מענה לנפגעי עבירה באופן כללי ואחד מהעובדים הסוציאליים בהגדרה הוא עובד סוציאלי מהחברה הערבית, דובר ערבית, שיכול לתת מענה מותאם לנפגעי עבירה מהחברה הערבית. כמובן יש גם הכשרות ומפגשים מקצועיים והפרקליטות לוקחת חלק בצוותים מקצועיים שנוגעים לנושא הזה. זה באופן כללי לגבי הפרקליטות, אבל בנוסף לכל אלה חלק מהחלטת ממשלה 1889 שעסקה בנושא של זכויות נפגעי עבירה, הפרקליטות מטעם משרד המשפטים ריכזה צוות בין-משרדי שבסופו של יום הציג דוח משותף בהסכמה של כלל המשרדים השותפים והוצגו המלצות בנושא של שיפור הנגישות של נפגעי עבירות מין ואלימות במשפחה בחברה הערבית לרשויות האכיפה. כלומר ההבנה הייתה שרשויות האכיפה הן אלה שצריכות לשפר את הנגישות אליהן ולא לחכות שנפגעות העבירה ייפנו אלינו. הצורך בצוות הזה התעורר מהטיפול שלנו בתיקים, מתוך הבנה שמספר התלונות בעבירות אלימות במשפחה בחברה הערבית הוא נמוך בפער מאוד מאוד גדול משיעור הגשת התלונות בחברה הכללית. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> ברור, כי הן רואות שאפילו אם ירצחו אותן לא יעשו כלום, אז למה שהן ייפנו כשהן חיות? << אורח >> עילית מידן: << אורח >> בדיוק, הפער הזה היה פער שהוא בלתי נסבל מבחינתנו ואמרנו למה זה קורה, וברור שיש עבירות, אבל אין תלונות, אז מה בעצם אפשר לעשות ולמה הן לא מתלוננות ומה החסמים, ובהמשך כמובן לראות איך אפשר לשלב ידיים כדי להסיר את החסמים ולהעלות את מספר התלונות וכמובן גם כך להביא ליותר כתבי אישום ולסגירת המעגלים. המטרה הייתה לראות איך אפשר לתת מענה מקצועי מותאם והולם לנסיבות הספציפיות. אגב אני אגיד שלא תמיד תלונה היא הפתרון, כל מי שעוסק בתחום יודע גם את זה, אבל אנחנו באנו מנקודת המבט האכיפתית כשהרעיון המסדר היה הנגשת מידע רלוונטי לנפגעות העבירה בחברה הערבית על מנת שהן יקבלו החלטה מושכלת כיצד לנהוג, למי לפנות, למי אפשר לפנות. איזה שהוא סל כלים משולב כזה, בהינתן האתגרים הייחודיים והחסמים. אני אגיד בכותרות ממש, ראשית לגבי החסמים. החסמים העיקריים שאיתרנו הם מיעוט תחנות משטרה ביישובים ערביים, וגם אם יש תחנת משטרה סביר להניח שהיא לא תרצה להיכנס להתלונן בתחנת המשטרה שבה כולם מכירים את כולם. מיעוט חוקרות דוברות ערבית, חוקרות ייעודיות לתחום האלמ"ב, כשהחשיבות של הגשת תלונה בשפה המותאמת ועל ידי אישה בדרך כלל היא קריטית ומאוד מאוד משמעותית, אבל אין מספיק כאלה. חסמים תרבותיים, חסמים דתיים, מיעוט ארגוני סיוע. נאילה, דיברת מדם ליבך, אבל אין הרבה ארגוני סיוע שנותנים את המענה הזה לנפגעי עבירה בחברה הערבית וגם לא בפריסה גיאוגרפית ארצית. והחסר בהנגשת מידע על אפשרויות נוספות מלבד ההליך הפלילי. דובר פה למשל על חובת דיווח, אבל הצד השני של חובת הדיווח הוא ועדות פטור שיכולות למשל להפנות את ההליך לאו דווקא להליך פלילי, או בית משפט קהילתי, או היבטים אחרים שהם לאו דווקא ההליך הפלילי. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> לא הבנתי, מה זה הפטור הזה? << אורח >> עילית מידן: << אורח >> יש חובת דיווח שמחייבת להפנות את ההליך למשל למשטרה או לרווחה, אבל במקרים מסוימים כאשר יושבת ועדת פטור ומחליטה שהאינטרסים יכולים להיות דווקא להפנות את ההליך לא להליך פלילי של תלונה וכתב אישום, למשל אם זה בעבירות כלפי קטינים במשפחה, אז יכול להיות שהדרך לטפל בזה היא בדרך אחרת שהיא יותר טיפולית, יותר שיקומית, והוועדה ממשיכה ללוות את ההליך כדי שלא ייפול בדרך, אבל לאו דווקא להפנות להליך פלילי שהוא הרבה פעמים יכול להיות יותר קשה. ההמלצות. אני רק אגיד שבצוות היו חברים גם משרד המשפטים, ייעוץ וחקיקה, סיוע משפטי, חטיבה חברתית, משרד הרווחה, המשרד לביטחון לאומי, משרד הבריאות ומהמשרד לביטחון קהילתי וההסכמה על ההמלצות הייתה של כלל המשרדים ובשיתוף פעולה עם כולם ואני מודה להם על כך. ההמלצות שלנו, אני אגיד ממש בכותרת, קביעת מנגנון לתיאום הגשת תלונות לנפגעי עבירה בחברה הערבית בעבירות של אלימות במשפחה כשהמטרה היא לפתור את המצב שאין מספיק חוקרות ואין מספיק תחנות, אז אם תהיה מתאמת הגשת תלונות היא תוכל להפנות ולתאם את הגשת התלונה בצורה הבטוחה, הנוחה והמותאמת ביותר. המלצה שנייה זה הקמת מוקד מענה ייעודי למסירת מידע לנפגעי עבירה בחברה הערבית בעבירות אלימות במשפחה, כשהמטרה היא שהמוקד ינגיש את המידע, למי אפשר לפנות. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> לא הבנתי, שהאישה תתקשר והיא תקבל שם מידע? הנפגעת? << אורח >> עילית מידן: << אורח >> נכון, היא תקבל מידע ואז תוכל להגיד מה היא רוצה לעשות, ואם היא רוצה לפנות לרווחה אז אותו מוקד יידע לקשר אותה לרווחה במיקום הגיאוגרפי הרלוונטי, כלומר לא להפנות ל-118 שהוא מוקד מצוין, אבל הוא כללי, אלא להפנות לגורם ספציפי ביישוב שבו היא מתגוררת שהוא יכול גם לתת את המענה וגם לסגור את הפנייה. כלומר ממש לעשות מוקד שייתן מענה גם גיאוגרפי, גם מותאם וגם מתוך הבנה ייחודית של החסמים, ועל פי רצונה של אותה אישה. כלומר, שוב, לא כל הנשים רוצות להתלונן מיד, אולי קודם כל רווחה, אולי קודם כל סיוע משפטי. ההמלצה השלישית היא הבניית מנגנון לזיהוי ואיתור נפגעות עבירה במהלך טיפול רפואי ובקופות החולים לצורך הפנייתן בהמשך לגורמים הרלוונטיים. שוב, אותו רעיון מסדר של גורם מותאם, במקום, בצומת הספציפי, שבו אפשר לגשת לאישה ולהציע לה את מגוון האפשרויות ולדעת למי מפנים. כמו שאמרתי, יצאנו לדרך עם התפיסה שצריך להנגיש את המידע, להנגיש את רשויות האכיפה לנפגעות העבירה וכמובן שיח בשיתוף עם הקהילה והכשרות. שוב, הרעיון המסדר הוא באמת לייצר פתרונות שמתכתבים זה עם זה מתוך הבנה שצריך להנגיש את המידע, לתת בצמתי המפתח את המידע המתאים ולמי אפשר להפנות ברמת הטלפון, כולל סגירת הפנייה על ידי גורם אחראי שיוכל לתת את המענים האלה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אז ההמלצות זה מתאמת הגשת תלונות, המוקד הייעודי הטלפוני ומנגנון לזיהוי נפגעות במערכת הבריאות, בקופות החולים ובבתי החולים. << אורח >> עילית מידן: << אורח >> אלה באמת ההמלצות המרכזיות ואנחנו נאמר שגם את חלקן אנחנו סבורים שיש מקום לעגן בתוכנית החומש הבאה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> תודה רבה לך. דניאל רז, הסיוע המשפטי. << אורח >> דניאל רז: << אורח >> קודם כל אני מודה לכם על קיום הדיון. אני מייצג את הנהלת הסיוע המשפטי במשרד. אנחנו כמובן מרכזים את כל התיקים של אלימות במשפחה, או מרבית התיקים, גם בחברה הערבית ובכלל, אנחנו מדברים על בערך שליש, כשבחברה הערבית לדעתי זה אפילו יותר. אני רוצה להתייחס לכמה נקודות שעלו. קודם כל הנושא של השפעת המלחמה על הנושא של האלימות. אז למשל אנחנו מרכזים את כל העמדות של נגישות לצדק בחמישה מוקדים ברחבי הארץ. אני אמרתי בדיון הקודם שדווקא העמדות הראו לנו, לפי הנתונים שראינו, שלא מעט נשים מהחברה הערבית פונות אלינו דווקא בעמדות, זאת אומרת שהן כן נוסעות לבתי המשפט, מגיעות לשם, בעדיפות למשל מאשר אפילו להתקשר למוקד 118. כשהעמדות נסגרו עכשיו במהלך המלחמה ולא היה מענה, אז יש לנו חשש שתהיה עלייה נוספת במקרים, בגלל שדווקא העמדות נתנו מענה. במיוחד אני מתייחס לעמדה של ירושלים, של פתח תקווה ולעמדה של באר שבע. אני אמרתי אז נתונים שאנחנו עשינו בדיקה, זה אמנם לא לפי היחס בחברה, אבל דיברנו על 18% - - - << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> למה הם נסגרו? << אורח >> דניאל רז: << אורח >> הם נסגרו בגלל המלחמה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אבל כל המשק פתוח. לך לקניון, תראה אותו מפוצץ, לא יכולים לתת שירות לנשים מוכות? << אורח >> דניאל רז: << אורח >> בזמנו זה היה בשיתוף עם הנהלת בתי המשפט. נצרת וטבריה עבדו ועדיין עובדות כל הזמן, יותר פתח תקווה ויותר במרכז היו בעיות, אבל עכשיו אני רוצה ליידע שהחל ממחר אני מאוד מקווה שכל העמדות יהיו פתוחות ויהיו עורכי דין ולפחות הצלחנו לפתור את זה. זה היה בשיתוף פעולה עם הנהלת בתי המשפט וזה חשוב להגיד את הדברים האלה. יש השפעה, גם כשהנהלת בתי המשפט מודיעה שרק דיונים דחופים, צווי הגנה, צריך לשים שם עורכי דין, יש אחריות כמובן של הנהלת בתי המשפט ושלנו, עורכי דין חיצוניים כמובן, אבל זה לפחות נפתר. זו נקודה מאוד חשובה כי יש לזה השפעה מאוד גדולה, ספציפית בחברה הערבית, והיה חשוב לנו להגיד את הנתון הזה. מעבר לזה מה שרציתי לומר בהקשר לחברתי עורכת דין הדס גבריאל זני, שהיא לא נמצאת פה, מרכזת נפגעי פעולות איבה, נפגעי רצח והמתה וכמובן לא מעט תיקים בחברה הערבית, אז בהיבט של החברה הערבית לצורך מודעות לשירותים שלנו אנחנו מפתחים עכשיו טופס מקוון בשפה הערבית להגעה אלינו, עלוני מידע בשפה הערבית ופגישות ברשויות המקומיות, שזה נעשה בימים אלה. הדס ביקשה לציין שאנחנו גם בעיצומו של מחקר אודות השירותים הניתנים ושיפורם בחברה הערבית. דיברתי על כך שיש לנו את ההכשרות, שהסתיימו, לעורכי דין שמייצגים בחברה הערבית בהקשר לאלימות במשפחה. אני כן רוצה להדגיש שלא רק העובדים הסוציאליים ולא רק אנשי חינוך מאוימים, גם עורכי דין שמייצגים מטעמנו, העלינו את הנושא הזה של אלימות כלפי עורכי ועורכות דין שמייצגים. זאת סוגיה מאוד מאוד קשה, זאת סוגיה אפילו לא פשוטה. אנחנו מנסים למצוא לזה פתרון, אבל זה לא פשוט כי עורכי דין שמייצגים בחברה הערבית, בדרך כלל אנחנו כמובן רוצים שזה יהיה אותו עורך דין שמדבר ערבית שיוכל לייצג לקוחה, וגם הוא לפעמים מאוים. היו לנו מקרים של אלימות של ממש ואנחנו עובדים עם המשרד. נמצאת פה עדי נוסביום מטעם החטיבה החברתית והיא מרכזת את כל העבודה של כל המשרדים השונים. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אני אתן עכשיו לעדי. אני אשמח שתתייחסי גם לעניין שיעורי הפענוח הנמוכים. << אורח >> עדי טל נוסביום: << אורח >> בתוך החטיבה יש לנו שלוש יחידות תיאום וביניהן יחידת הממונה על פעילות משרד המשפטים בחברה הערבית. היחידה זאת אחראית על כל פעילות משרד המשפטים בחברה הערבית ועל תוכניות שונות והיא מרכזת את החלטות הממשלה השונות בנושא החברה הערבית. במקביל במטה החטיבה יש לנו עיסוק בתחום של אלימות במשפחה במשרד המשפטים, בנושא הזה אנחנו מתאמים בין היחידות השונות במשרד כדי לשפר ולייעל ולדייק את עבודת המשרד בתחום. אנחנו מקיימים פורומים משרדיים להעמקה בתחומים של אלימות במשפחה ובשיתוף עם הנושא של החברה הערבית קיימנו גם מפגש ייחודי לתחום של אלימות במשפחה בחברה הערבית. מכיוון שאנחנו חטיבה אחת אנחנו פועלים באופן הוליסטי בתחומים האלה ואנחנו רואים ושומעים על הצרכים הייחודיים שיש בתחום הזה ולכן אנחנו גם מקדמים חשיבה ייעודית לתחום הזה וגם פרויקטים ייחודיים. יש לנו פרויקטים שונים שקשורים בין אם לאלימות במשפחה באופן כללי ואנחנו מנסים לתת את ההתייחסות הייעודית לתחום של החברה הערבית, בין אם הנושאים של הכשרות, כמו שדניאל ציין, יש הכשרה ייעודית לעורכי דין שמייצגים בבתי הדין השרעיים שקיימנו עם הסיוע המשפטי ביחד עם הוועדה הבין-משרדית במשרד הרווחה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> מה בעינייך צריך להיות הדגש בתוכנית החומש הבאה כדי באמת להביא לאפקטיביות גבוהה יותר? << אורח >> עדי טל נוסביום: << אורח >> יש כמה דברים שאנחנו רוצים לקדם בתוכנית החומש הבאה, גם להרחיב תוכניות שקיימות וגם אנחנו עובדים על כתיבת ההמלצות שלנו לתוכנית החומש הבאה כדי להרחיב כמה שיותר לתחום שיש שם התייחסות לנושא של אלימות במשפחה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> מה? תגלי לי, מה צריך לעשות? << אורח >> עדי טל נוסביום: << אורח >> אני רק אגיד לגבי אחוזי הפענוח, אין לי מה להרחיב מעבר למה שעלאא ועילית אמרו, כי אנחנו מרכזים את הפעילות הזאת ביחד עם הפרקליטות, אז מה שהם אמרו זה מבחינתנו הנתונים, אבל אנחנו עובדים על זה כל הזמן כדי לשפר את זה. אנחנו נבקש להכניס את ההמלצות שעילית ציינה, ויש לנו פרויקט חשוב מאוד בסנגוריה שאנחנו התחלנו אותו ואנחנו נבקש להרחיב אותו, אז אני אשמח שעו"ד נסרין סלאמה תרחיב עליו. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> בבקשה, נסרין מהסנגוריה הציבורית. << אורח >> נסרין סלאמה: << אורח >> תודה, כבוד היושבת ראש, ותודה על הדיון. אני רוצה לספר על פיילוט שמקודם בסנגוריה הציבורית שעניינו גיוס - - - להשתלבות בהליכי טיפול ושיקום. הפיילוט כולל גם עשייה למיפוי המענים השיקומיים הקיימים והרלוונטיים - - - (נתקים בזום). << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אנחנו לא מצליחים לשמוע את נסרין, אם זה ישתפר נחזור אליה, אני מאוד אשמח לשמוע על הפיילוט, אי אפשר לשמוע כרגע. אני אתן לסאיד ממשרד הרווחה שרצה להתייחס. << אורח >> סאיד תלי: << אורח >> כמה דברים. קודם כל כמובן המצב הוא מאוד מתסכל כי מצד אחד אם אני משווה את השירותים שהיו פה בעשור האחרון או בשנים האחרונות לעומת מה שהיה לפני עשר ועשרים שנה, אז אנחנו רואים הרבה יותר שירותים, יותר מרכזים, יותר מקלטים, יותר מרכזים חדשים כמו אלומה ועוד, אני לא אספור את כולם, אבל מצד שני אנחנו רואים שיש יותר אלימות וכמובן יותר רצח. אז אין ספק שזה כאילו פרדוקס כזה, אבל חשוב לי להגיד - - - << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אני אגיד לך מה אני חושבת על הפרדוקס הזה. אני חושבת שלא יעזור כלום, כשאישה רואה שהיא מתלוננת ולא קורה כלום, הבעל ממשיך וזה אף מגיע לרצח, אין, זו הפרסומת הכי טובה ללומר: אין לך מה לפנות אליהם, חבל על החיים שלך, תסתדרי בכוחות עצמך. אם היא הייתה רואה שמשהו קורה עם הפנייה ואנשים נכנסים לכלא ונשים ניצלות, זה היה מכניס בה מוטיבציה לקחת את הסיכון. זה שכל ישר. << אורח >> סאיד תלי: << אורח >> אין ספק שמניעה מתחילה בהרתעה והרתעה דורשת פענוח והאחוזים של הפענוח מאוד נמוכים, ברור שזו זירה יותר מורכבת, לרוב זו זירה מורכבת, אבל זה האתגר ואני מאמין שצריך להתמודד עם זה. ברור שזה מרתיע, הרי אלימות היא בסופו של דבר סימפטום של לא מעט דברים, נקרא להם תעסוקה והשכלה וכמובן מלחמה, הכול משפיע, בסופו של דבר הרווחה מתמודדת עם הסימפטום הזה, עם העלייה ועם חוסר אמון וכל הדברים. כן מאוד חשוב לי להעביר את המסר שהיום יש הרבה יותר שירותים, אפשר להתקשר לאלומה מרחוק ל-118, ברור שיש פה ושם קשיים כמו אין עובדים סוציאליים ויש חסמים, אבל עדיין השירותים, אפילו המקלטים, תסתכלו עכשיו, במקלטים יש יותר נשים ערביות, יש 44% נשים ערביות מסך כל הנשים, זה אומר שהרבה יותר נשים ערביות מתמודדות עם אלימות מאוד קשה והן כן מגיעות בסופו של דבר, אבל עדיין המקלטים לא מלאים ויש נשים שלא באות כי יש סטיגמה למקלטים ויש אנשים שלא מעודדים אותם ואולי אנשים שלא יודעים בכלל שיש. כנ"ל לגבי המרכזים, כנ"ל לגבי שירותים אחרים שאנחנו נותנים. יש לא מעט דברים שעדיין אנחנו לא מספיק מנצלים אותם, בגלל כל החסמים, אבל כן חשוב להשמיע בפורום הזה שיש היום הרבה יותר שירותים שאפשר להיעזר בהם. ברור שככל שאין פענוח וככל שיש יותר רצח זה משפיע, זה מפחיד וזה מרתיע, אבל זה מה שאנחנו יכולים כרגע לעשות מבחינת השירותים שלנו כרווחה, לפתח שירותים, להנגיש. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> סאיד, תודה על ההערה. חגי ברוש מהרשות לביטחון קהילתי. << אורח >> חגי ברוש: << אורח >> בוקר טוב. אני מבין שאני צריך להתייחס לסוגיה של מה נדרש בנושא הנגישות למענים בחברה הערבית בתחום האלימות בתוך המשפחה. קודם כל אני אפתח בכמה מילים לגבי מהי הרשות הלאומית לביטחון קהילתי, שהיא זרוע אזרחית של המשרד לביטחון לאומי. אנחנו כרגע מפעילים כ-16 עו"ס משטרה בתחנות המשטרה בחברה הערבית, ב-16 תחנות. אנחנו עוסקים המון בנושא של המניעה, בעיקר באמצעות הכשרות לאנשי מקצוע ושומרי סף וכמובן שככל שאנחנו נהיה יותר פרוסים בהיבטים של תקנים וכוח אדם שעוסק בעיקר בצד המניעתי, שדובר עליו רבות ממש לפני שתיים-שלוש דקות, ככה נוכל לעשות עבודת עומק יותר משמעותית. אנחנו מחזקים, לפי דעתי, בעבודה שאנחנו עושים, יש לנו 16 עו"סיות משטרה שיושבות בתחנת המשטרה חמישה ימים בשבוע ואחד הדברים שמאוד מייחד את העבודה שלהן זה זמינות 24/7 דווקא לקהילת הנשים שנמצאת אצלן בטיפול, בטח לאותן נשים שמוגדרות כנשים מאוימות. עו"ס המשטרה מפעילה את נוהל התיוג לנשים מאוימות בתחנת המשטרה. זאת אומרת יש פה אירועים שלפעמים אנחנו מקבלים בווטסאפ שלנו ב-12, ב-11, באחת או בשתיים בלילה, האישה מתקשרת לעו"סית ומיד העו"סית מפעילה את המשטרה ומגיעה ניידת משטרה ונותנת את המענה. אנחנו נמצאים כרגע יחד עם משטרת ישראל בתהליך של רצון להשלים את הפריסה שלנו בכל תחנות החברה הערבית במדינת ישראל, מדובר על עוד 11 תקנים. תזכרו שתחנת המשטרה בחברה הערבית נותנת בדרך כלל מענה ליותר מיישוב אחד, זאת אומר שכדי באמת להשלים את הפריסה על כל 87 או אני לא זוכר את המספר המדויק של היישובים בחברה הערבית אנחנו צריכים עוד 11 תקנים. זה נכנס להליך, אנחנו אמורים מחר לסיים את כל התכנון של זה אל מול משטרת ישראל ומיד להעביר את זה לוועדת מכרזים אצלנו במשרד. אני מאוד מאוד מקווה שלאור מה שקרה, לצערי, ב-2025 הגענו לשיאים של אירועים קשים של רצח נשים בכלל בישראל ואולי בפרט בחברה הערבית, שהמענה שלנו יגדל באופן משמעותי ויאפשר לתת את המענים האלה בצורה המיטבית ולכולם. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אגב יש פה שאלה גם אליך וגם אל משרד הרווחה, אנחנו התבשרנו על קיצוץ רוחבי בתקציב המדינה, האם זה נוגע גם לתקציבים שנוגעים לזה? << אורח >> חגי ברוש: << אורח >> למיטב ידיעתי לא. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> סאיד, אני מפנה אליך את אותה שאלה במשרד הרווחה. << אורח >> סאיד תלי: << אורח >> לא שידוע לי. אלה החלטות שצריך לבדוק אותן, אבל לא שידוע לי. << אורח >> כנרת מנגן אלימלח: << אורח >> אני רוצה רק להשלים את דבריו של חגי ולהגיד שעו"ס המשטרה החל מהיום הראשון למלחמה הוכרזו כעובדות חיוניות ונתנו מענה, כך שאיכות השירותים לא נפגעה לחברה הערבית בהיבט הזה בזמן המלחמה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> נסרין חזרה, נשמע את נסרין ואחר כך נעבור ללרה. << אורח >> נסרין סלאמה: << אורח >> רציתי לספר על פיילוט שמקודם בסנגוריה הציבורית דווקא מהכיוון של עוברי חוק שעניינו גיוס ורתימה של עוברי חוק שמואשמים בעבירות אלימות במשפחה המיוצגים על ידי הסנגוריה הציבורית להשתלבות בהליכי שיקום וטיפול. הפיילוט כולל גם עשייה ומיפוי מענים שיקומיים שקיימים ורלוונטיים לאוכלוסייה הזאת וליצירת קשרי עבודה עם גורמי חוץ שעוסקים ומתמחים בנושא כמו רווחה, רשויות מקומיות, או ביחידות המקבילות במשרד המשפטים וגם בחברה האזרחית. הפרויקט הזה הוא חלק מעשייה רבה שמקודמת בסנגוריה בהתאם לחלק המוטל עליה בהחלטת הממשלה 549, שבתמצית אני אגיד שהוא מתמקד בהעמקת המעורבות שלנו בהליכי טיפול ושיקום של עוברי חוק מהחברה הערבית, והנחת העבודה מבחינת איך זה עובד, ההנחה היא שהליך פלילי מהווה נקודה משברית שמחזיקה הזדמנות אמיתית לגיוס נאשם לטיפול ונכון יהיה במקרים המתאימים למנף את זה לכדי הליך שיקומי משמעותי שבכוחו לצמצם עבריינות חוזרת ובכך ימעיט את הסיכון להישנות העבירה ולפגיעה נוספת בקורבן העבירה, אותה קורבן עבירה או קורבנות נוספים. המשאב המרכזי של הסנגוריה בקידום הפרויקט הזה הוא יועצים שיקומיים מהחברה הערבית שהם עובדים סוציאליים שנקלטו במחוזות הסנגוריה במסגרת החלטת הממשלה 549 והם מהווים חלק משמעותי במערך המייצג, כלומר הם מצטרפים לסנגור שמייצג את הנאשם וביחד על סמך מערכת האמון הכל כך ייחודית שנבנית בין השלושה אנחנו מנסים ל - - - << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> זה ביחד עם הרשות לשיקום האסיר? הם היו פה באחד הדיונים והציגו עבודה מאוד מרשימה, בעיניי. זה קשור אליהם? << אורח >> נסרין סלאמה: << אורח >> אנחנו מדברים עוד לפני זה, במהלך כל ההליך הפלילי עוד לפני שהנאשם מורשע ומקבל את העונש, וגם אפילו החל מהליך המעצר. אנחנו מנסים לקדם הליך שיקומי ממש בשלבים מוקדמים, ככל שהמקרה מתאים וככל שאנחנו מזהים את הצרכים של הלקוח ואנחנו מזהים מוטיבציה אצלו. אנחנו גם רותמים אותו וגם עושים את המהלך ההפוך, אנחנו גם מתווכים את ההליך הפלילי ללקוח, כי הרבה פעמים מדובר פה על הרבה חסמים, אנחנו מכירים את זה די הרבה גם מהכיוון של עוברי חוק, הנושא של היעדר אמון ברשויות המדינה, שרואים אותו גם כלפי גורמי רווחה וגם כלפי בית המשפט ובכלל חוסר אמון בכך שהמערכת מעוניינת לעזור לו דרך שיתוף פעולה מצדו בהליך שיקומי. אנחנו "מנצלים" את מערכת האמון הייחודית הזאת עם הלקוח של הסנגור ומנסים לרתום אותו להליך הזה. אנחנו יודעים שעוברי חוק הם חלק ממעגל הפגיעה, אי אפשר לטפל בבעיה בלי לטפל בעוברי חוק, בזה שביצע את העבירה. מבחינת איך זה עובד, מעבר לזיהוי החסמים, התייחסתי לעניין הרתימה והרתימה ההפוכה, אבל גם חסמים נוספים, אפילו הממ"מ התייחס אליהם בתוך דוח שפורסם באוגוסט האחרון, אמנם בהקשר של הליך קהילתי, אבל הוא גם רלוונטי להליך פלילי. אני אתייחס בקצרה לחסמים כי אנחנו חושבים שזה נושא שצריך להתייחס אליו בדיון נפרד, גם הנושא של מחסור באנשי טיפול מהחברה הערבית, גם מחסור במסגרות שיקומיות שמותאמות שפתית ותרבותית וגם כל הנושא של תיוג שלילי של הליך טיפול. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> שוב, תגידי אותם עוד פעם. << אורח >> נסרין סלאמה: << אורח >> מחסור באנשי טיפול מהחברה הערבית. אנחנו רואים את זה גם אגב במסגרות שיקומיות שקיימות כבר, הן לא מותאמות שפתית ותרבותית לעוברי חוק מהחברה הערבית, הרבה פעמים הן לא מדברות את השפה הערבית ואם הנאשם לא יודע להסתדר בעברית מה שנקרא אז אי אפשר לטפל בו, אי אפשר להכניס אותו לטיפול. לכן העניין הזה של גיוס, גם אם לא נפתח מסגרות חדשות, אם נגייס אנשי טיפול למסגרות הקיימות אנחנו נתאים אותן שפתית ותרבותית וככה נוכל להרחיב קצת את המענים הקיימים בקהילה. גם הנושא של תיוג שלילי של הנושא של טיפול. אנחנו מכירים את זה, בחברה הערבית הרבה פעמים יש תיוג שלילי של הדבר הזה ומבחינת מי שמשתלב בטיפול זה יכול להיות משהו שמצטייר כמשהו שלילי. זה משהו שגם צריך לעבוד עליו מבחינת המודעות. אני רק אגיד שהצרכים הסוציאליים של עוברי חוק מהחברה הערבית הם הרבה יותר מורכבים משום שהרבה פעמים הליך פלילי הוא ההזדמנות הראשונה שבה בעצם יש התייחסות לכל הצורך הסוציאלי שלו. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> תודה רבה. מעתה אני אצטרך לקצוב את הדוברים. לרה, שלום לך. << אורח >> לרה צינמן: << אורח >> אני רוצה לשים דגש על אחד הגורמים לריבוי הרצח בכלל ורצח במשפחה, זה הנשק הבלתי חוקי, זה הפיל שבסלון. בלי להפעיל את כל האמצעים לאיסוף הנשק שום אמצעים לא יסייעו למיגור התופעה. גם קשה לנתק רצח, גם גברים בחברה הערבית, על בסיס יומי, מרצח נשים בתוך המשפחה, זה לפעמים הולך אחד ליד השני, נותרים המון יתומים בתוך המשפחות שלא זוכים לטיפול הראוי של הרשויות. כפי שציינו בדיונים הקודמים, טיפול שניתן לבני המשפחה אחרי הרצח הוא שנה אחת בלבד ואחר כך הם נותרים ללא טיפול ועלולים להידרדר ולעבור צד ולהצטרף לארגוני פשע, שזה כל כך מפתה. גם דובר על הקושי לטפל באלימות במשפחה, על המטפלים המאוימים, גם מרכזי הסיוע שמגישים סיוע למשפחות נרצחים, גם אותם עובדי מרכזים, עובדים סוציאליים ומטפלים, הם גם כן תחת איום ומתקשים להגיש טיפול ראוי למשפחות אחרי הרצח. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> תודה רבה, דברים חשובים. האם גם אילן ממשרד הרווחה רוצה להתייחס או שההתייחסות של סאיד הספיקה? << אורח >> אילן שריף: << אורח >> אני אגיד רק במילה. תודה על הדיון, סאיד כמובן מייצג אותנו בצורה הכי טובה שיש, רק להקשר הזה של העובדים הסוציאליים שלרה ציינה, אז לאחרונה אנחנו העברנו את כלל הסיוע לסיוע מקוון, גם בלי קשר למצב החירום שאנחנו נמצאים בו וככה לצערנו במקום להגיע לבתים, מה שמסכן את העובדים, עושים את זה בצורה מקוונת. לפעמים, אם יש צורך לפגוש משפחות, כשזה לא מתאפשר אז הפגישות נעשות או במחלקות השירותים החברתיים או במקומות אחרים, אבל את מה שעשינו בעבר, הריצ'ינג אאוט, ממש להגיע למשפחה שנמצאת ברגע מאוד מאוד סוער וקשוח, אנחנו כבר לא יכולים לעשות. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> תודה רבה. אני עוברת למרכז השלטון המקומי, פתחי אבו יונס. << אורח >> פתחי אבו יונס: << אורח >> גברתי יושבת הראש, נכבדים, כל הדוברים שדיברו עד עכשיו, אני הקשבתי בקשב רב לדבריכם, ורובכם אם לא כולכם הצביע על בעיה שיש לו ניסיונות והוא מתאמץ כדי לתת פתרונות כאלה ואחרים לבעיה מורכבת כשאין ביכולתו, הוא, הגוף שבא מאחוריו, לפתור אותו. זה מה שלמדתי עכשיו מכם. אנחנו מדברים על בעיה מורכבת ופתרונה לא יהיה בפתרונות פשוטים אלה ואחרים. הניסיונות לפתור את הבעיה בהתאמות אלה ואחרות לא ייתנו פרי. אני חושב שהבעיה היא כל כך מורכבת שאם אנחנו לא נקים רשות לאומית שתטפל בבעיה הזאת אנחנו נמשיך לדרוך במקום. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אתה מתכוון לאלימות בכלל, פשיעה או אלימות במשפחה? << אורח >> פתחי אבו יונס: << אורח >> אני מדבר על ההשלכות של הפשיעה על שירותי הרווחה השונים בחברה הערבית. בעיית הפשיעה זו בעיית המשטרה עם כוחות הביטחון, הם צריכים לפתור אותה, אבל אני מדבר על השלכות הפשיעה על שירותי הרווחה בחברה הערבית. אנחנו בפורום מנהלי שירותי רווחה בחברה הערבית יזמנו את הדיון הזה עם מנכ"ל משרד הרווחה, שמחנו שמנכ"ל משרד הרווחה נענה לבקשתנו והקים ועדה מיוחדת מטעמו, בשמו, שתיתן המלצות בניסיון לפתור את הבעיה המורכבת הזאת, לצערי עד היום ההמלצות האלה נמצאות על השולחן ללא שום יישום. אני רוצה לנצל את ההזדמנות הזאת והבמה הזאת כדי לפנות למנכ"ל משרד הרווחה, אין לנו הרבה זמן, הרי הכתובת נמצאת על הקיר והמוגנות של העובדים הסוציאליים, זה מזמן פאסה. משרד הרווחה, מדינת ישראל שלחה עובדים סוציאליים ברשויות המקומיות, כולל ברשויות המקומיות הערביות, כדי ליישם את מדיניות מדינת ישראל, משרד הרווחה, במתן שירות לאזרח. אני כיושב ראש פורום מנהלי שירותי הרווחה בחברה הערבית אומר לכם, מזמן זה חלף, אין לנו את היכולת, אם לא תקום רשות שתיקח את הטיפול בבני המשפחות של 250 נרצחים בשנה שעברה וב-1,000 נרצחים של עשר השנים האחרונות. אנחנו מדברים על אלפי נפגעים ונפגעות שמחכים לטיפול והם לא זוכים להתייחסות, אלה מקרי הרצח הבאים. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> תודה רבה, דברים חשובים. אני עוברת לענבל אביב, פורום העמותות שמפעילות מקלטים. << אורח >> ענבל אביב: << אורח >> אני אנסה לארגן את הדברים שלי כמו שהתבקש בדיונים קודמים, לפי מה קיים ועובד ומה עוד צריך שיפור. נתחיל מזה שמבין 17 מקלטים בכל הארץ יש שלושה מקלטים שמיועדים לנשים ערביות בסיכון, יש שני מקלטים מעורבים שמיועדים לנשים יהודיות וערביות, וזה אומר שגם הצוות הוא צוות מעורב, וכמובן שגם ליתר המקלטים שמיועדים לאוכלוסייה הכללית, גם בהם נשים ערביות יכולות לשהות. בתוך המקלטים הן זוכות למעטפת טיפולית שיקומית, הנשים והילדים, שנוגעת כמעט לכל תחומי החיים. מתוך העבודה במקלטים אנחנו מזהות כמה אתגרים ייחודיים לנשים ערביות. אחת, דובר פה, גורמי הסיכון הרבים. הנשים מאוימות גם מבן הזוג, גם מהמשפחה המורחבת וגם מארגוני פשיעה וזה משפיע, כמו שכבר אמרו, על העובדות הסוציאליות שאמורות לתת להן מענה. זה יכול להיות באופן ישיר, בן זוג אלים שמגיע לעובדת סוציאלית ומאיים עליה שלא תטפל בבת הזוג שלו, או עובדות סוציאליות שפשוט יודעות שנשים קשורות לארגוני פשע והן פוחדות לתת להן מענה, וזה גורם להיעדר הפניה למקלטים לנשים שזקוקות ולהיעדר תמיכה בהן כשהן יוצאות מהמקלט. שמחתי לשמוע שיש תוכנית עבודה בעניין הזה של משרד הרווחה וכמובן שבשלב הבא צריך גם להנגיש את הכלים שפותחו לעובדות הסוציאליות בשטח שיידעו להשתמש בהם ולעזור לעצמן ולנשים שהן מטפלות בהן. אתגר נוסף זה נושא התעסוקה וחסמים שיש לנשים ערביות בשוק התעסוקה. אנחנו יודעות ששיעור הנשים העובדות נמוך משיעור הנשים העובדות היהודיות, וגם בקרב הנשים שעובדות, השכר שלהן נמוך לעומת נשים יהודיות וגם לעומת גברים ערבים. החסם התעסוקתי והכלכלי גם מונע מנשים לצאת ממעגל האלימות, זה פוגע ביכולת שלהם לבנות חיים עצמאיים ובעצם מחזק את התלות בבן הזוג האלים. דבר נוסף שגם דובר פה זה האמון שיש לנשים במערכות ובארגונים הממסדיים שאמורים לעזור להן וגם מודעות לשירותים שיכולים לתת להן סיוע. אז דובר פה הרבה על שיעור פענוחי הרצח הנמוכים, זה כמובן פוגע באמון שיש לנשים בגורמים שאמורים להגן עליהן ולעזור עליהן ומונע פנייה לאותם ארגונים. ובאופן ספציפי לגבי המקלטים, אנחנו יודעות שבקרב נשים ערביות יש מודעות נמוכה יחסית לקיומם של המקלטים ולשירותים ולמענים שיש בתוך המקלטים, וגם זה יכול לפגוע ביכולת ובמוטיבציה לפנות למקלטים. אנחנו מבקשות לאור כל הדברים האלה גם לחזק ולשפר ולהרחיב את הסיוע הכלכלי והתעסוקתי שניתן לנשים, צריך להגדיל את הסיוע בשכר דירה, דיברנו על זה רבות בוועדה הזאת, להכניס אותן באופן אוטומטי למיזם לביטחון תזונתי, לאפשר להן מימון של הכשרות תעסוקתיות וליווי עד ממש השמה בשוק העבודה ולעשות תהליך של העלאת מודעות לשירותים וגם לדרכי הפנייה. יש שירותים, הזכיר פה סאיד את אלומה ואת 118 וארגוני החברה האזרחית שאפשר לפנות באופן אנונימי, יכול להיות שזה גם יעודד נשים לפנות. צריך להנגיש את כל המידע הזה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> תודה רבה. << אורח >> נאדיה חמדאן: << אורח >> האלימות במשפחה בחברה הערבית איננה רק בעיה פרטית, היא משבר חברה שמחמיר עם גל הפשיעה המאורגנת שמערער את הביטחון הקהילתי. לצד זאת יש הרבה תוכניות ותקציבים, אבל חוסר תיאום בין משרדי הממשלה, הרשויות המקומיות והארגונים הקהילתיים, וחוסר מדדים ברורים להצלחות הופכים את המאמצים לפחות אפקטיביים. אני מציעה להקים פורום חירום קהילתי לאומי לנשים שישלב מנהיגות נשים מקומית, רשויות, ארגונים ומשרדים, מנגנון תיאום, מעקב ומדידה בזמן אמת. כך נוכל לזהות נשים בסיכון, למנוע אלימות. כל המוסדות שעושים את הפרויקטים, אין להם מדדי הצלחה ואני רוצה לבדוק מה המדד של כל הצלחה של כל פרויקט ומיזם שעושים במשרדים. זו חובה מוסרית וחברתית. יש לי רק שלוש פניות, שלטון מקומי, משרד החינוך, משרד הספורט והביטחון הקהילתי. שלטון מקומי זה ועדות מעמד האישה שנמצאות ברשויות המקומיות, הן על הנייר בלבד. אם אנחנו לא עוסקים בזה מקומית לא יהיו לנו תוצאות. לכן אני רוצה שהשלטון המקומי וגם משרד הפנים ייקחו את הזכות שלהם לפקח ולבדוק מה קורה, האם הרשויות עוסקות בנושא הזה בתוך הוועדה למעמד האישה ובתוך ועדות אחרות, גם אם זה חינוך ואם ביטחון קהילתי או לא. אני חושבת שכולנו יודעים שזה לא כך. משרד החינוך, אגף שפ"י. במשרד החינוך יש תוכנית שנקראת כישורי חיים שהיא כמעט כמעט שלא מתקיימת. אני חושבת שצריכים להדגיש בנושא הזה למשרד החינוך שייקחו את הנושא של כישורי חיים ללימודי מגדר בתוך בתי הספר, כי חשוב לנו משם להתחיל להסביר לבן ולבת מה המעמד שלהם בתוך החברה ואיך הם צריכים להתנהל ולהתנהג. משרד הספורט, הספורט הוא כלי מיגור לאלימות. לא משקיעים מספיק תקציבים בחברה הערבית בספורט, ספורט זה כלי כל כך חשוב לנו, אתם לא יודעים כמה. גם משרד החינוך מתנער מהספורט בתוך בתי הספר, כי סתם עוד שיעור כזה, יעני לא אכפת להם אם זה מתקיים או לא, וגם בחברה עצמה, ברשויות, הספורט הוא מזערי, כדורגל וזהו, וזה לא מספיק. צריכים להשקיע הרבה כסף בספורט. ביטחון קהילתי. תפקחו על כל המחלקות ברשויות מה התוכניות שעושים שם, מדדי הצלחה של כפר וכפר, מקומית צריכים להביא מדדי הצלחה לכל הפרויקטים. בכללית המדינה עושה, המשרדים עושים, אין את שיתופי הפעולה בין המשרדים. ואני רוצה לגשת לכל מי שעכשיו דיבר, תנגישו את המידע על הפרויקטים שאתם עושים ועל התכנים, המידע לא מונגש. אני לא צריכה לבוא למחלקת רווחה לשאול האם יש מידע כזה או כזה, כולכם צריכים לפרסם את כל מה שאתם עושים ורוצים להנגיש אותו לקהילה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> תודה רבה. אני חוזרת לנציגת עיריית ירושלים ואז אני אתן לחברת הכנסת שהגיעה. << אורח >> רוואן מחמוד: << אורח >> אני רוואן, מנהלת מרכז למניעת אלימות במשפחה במזרח ירושלים. המרכז נותן שירות ציבורי לנשים, גברים וילדים שנפגעים מאלימות ואני רוצה להציג קצת נתונים. אני בתפקידי מפברואר 2025, היו 63 הפניות לגברים, נשים 80, והקמנו שש קבוצות טיפוליות, שתיים לגברים וארבע לנשים. אני קצת אציג את האתגרים והסוגיות שלנו במרכז, יש פער בין היקף האוכלוסייה למשאבי כוח האדם שיש לנו. מרכז אלמ"ב מזרח מעניק שירות לאוכלוסייה הגדולה ביותר בירושלים, אנחנו ארבעה מרכזים לאלימות במשפחה בירושלים, שלושה לחברה היהודית ואחד למזרח ירושלים. בהשוואה לשלושת המרכזים האחרים בעיר, מספר התקנים במרכז זהה למספר התקנים במרכזים האחרים, לדוגמה קיים תקן אחד בלבד לטיפול בגברים כאשר התקן מיועד לטיפול ב-22 מטופלים בעוד שבפועל התקבלו 63 הפניות לגברים בשנה שעברה. סוגיה אחרת, התאמת תפקיד עו"ס משטרה להקשר התרבותי. אנחנו בקושי הצלחנו לאייש את התפקיד אצלנו במרכז, שהוא בקשר רציף עם תחנות המשטרה לגבי אנשים שהם בסכנה גבוהה, אבל אנחנו פנינו בבקשה לשינוי שם, זה משפיע על ויסות התפקיד בתוך האוכלוסייה אשר אינו מתאים תרבותית לחברה הערבית ועלול להרתיע פונים פוטנציאליים שלהם. למרות פנייה בנושא הבקשה לא אושרה, למרות שזה מאוד יעזור לנו. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> לגבי הסוגיה של עו"ס משטרה, יש פה את נציגי משרד הבט"פ, אולי תהיו בקשר אחרי זה ותראו אם אפשר לפתור את זה. רועי ודלית, תחברו בין נציגת עיריית ירושלים רוואן לבין הבט"פ, אולי אפשר לפתור נקודתית את הבעיה שהיא מציגה פה. << אורח >> רוואן מחמוד: << אורח >> חוסר אמון במוסדות המדינה. חלק מהאוכלוסייה במזרח ירושלים חושש לפנות לגורמים רשמיים כמו שירות הרווחה או המשטרה. מצב זה מוביל לעתים לקושי בהגשת תלונות במשטרה ובמקרים רבים נשים שמגישות תלונה בוחרות בהמשך לבטל אותה ואינן ממשיכות בתהליך הטיפולי במרכז. סוגיה אחרונה, היעדר מענה לנשים פלסטיניות ללא מעמד תושבות. קיים קושי במתן מענה לנשים פלסטיניות שהיו עדות לאלימות במשפחה ונשואות לבני זוג בעלי תושבות בירושלים. נשים אלו נתקלות לעתים במגבלות הקשורות למעמדן המשפטי ולזכותן לשירותים. זאת הייתה החלטה בשנה האחרונה, שאנחנו לא יכולים לסדר נשים בעלות תעודת זהות פלסטינית במקלטים וזה תהליך מאוד מסובך ומורכב. זה חלק מסוגי אלימות הפוליטית שמשתמשים בהם חלק מהגברים במזרח ירושלים, שהם לא עוזרים לנשים האלה לקבל אישור שהייה בירושלים כדי שלא יגיעו להם השירותים והן לא יוכלו להשתמש בחוק נגדם על האלימות שהן עוברות בבית. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> וואו, עוד יותר מורכב. טוב, למדתי. תודה על הדברים. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> היה חשוב לי להגיע למרות שאנחנו באמצע הצבעות בכמה ועדות. לצערי הרב אנחנו לא מצליחים בסדר היום הקיים להקדיש את הזמן הראוי לנושאים החשובים שאת מעלה פה. קשה קצת להתמקד בצרכים שהם כל כך רחבים וששנים דיברנו עליהם וההתקדמות בהם היא קצת בעייתית. אני רוצה להתייחס לנקודה האחרונה שהעלתה רוואן בעניין נשים חסרות מעמד, שזה בעיה לא רק בירושלים, זאת בעיה בכלל האוכלוסייה הערבית. אנחנו מדברים על אלפי ואולי עשרות אלפי נשים ערביות פלסטיניות שנשואות, נמצאות בארץ יותר מעשר ו-15 שנה ואין להן מעמד. אני יודעת שהיה נוהל בעניין נשים חסרות מעמד למקלטים, כי ברגע שאישה אוזרת אומץ ומתלוננת למרות שהיא נמצאת כאילו בצורה בלתי חוקית בארץ, היה נוהל, אבל מלפני שנתיים, מ-7 באוקטובר והלאה, הנוהל הזה כמעט הופסק ולא מתקיים והנשים האלה נשארו במצב כזה שהן קודם כל מפחדות להתלונן, כי אז מעמיסים אותן על אוטו וזורקים אותן במחסום הקרוב ביותר, כי הן מה שנקרא שב"ח, שוהות בלתי חוקיות, והן לא יכולות להיות במקלטים. הצוותים במקלטים לא יכולים באופן ישיר לקבל אותן גם אם הן מגיעות דרך מרכזי סיוע וכו', כי אז הן מסתכנות בלעבור על החוק כאשר הן נמצאות שם. זה נושא שהוא לא בעיה של אישה פה או שם, אנחנו מדברות על מאות ואלפי נשים שאנחנו אומרות להן שזה או השהות שלכן ליד הילדים שלכן או תסבלו בשקט את האלימות, וזה מתכון גם לרציחות. הגיע הזמן לדבר על זה באופן ישיר ולהעלות את הנקודה הזו ולמצוא לה פתרון, אפילו אם זה לחזור להפעיל את הנוהל שהיה קיים כפי שהמדינה קבעה אותו, לא אנחנו. הנושא השני, אני רואה שבשנים האחרונות עולה השיח כאילו מקלטים זה לא הפתרון. אני בדרך כלל מתנגדת מאוד להתייחס לאלימות נגד נשים וכל הזמן לדבר על רקע תרבותי ואני אומרת שרקע תרבותי זה התרבות הפטריארכלית, כולנו נמצאות שם וכולנו סובלות ממנה, אבל הנסיבות שבהן מתקיימת אישה ערבייה במדינה הן נסיבות אחרות מאישה יהודייה או אישה בתל אביב או אישה בצפון ועל זה צריך לשמור. אי אפשר לדבר על מקלטים כבתי כלא כאשר לנשים מסוימות זה הפתרון הראשוני שצריך לחשוב עליו כדי לשמור על החיים שלהן. כאשר נרצחות בשנה אחת יותר מ-23 נשים ערביות, יותר מ-60% מהנשים הנרצחות, זה אומר דרשני, זה אומר אי אפשר לא לתת להן. אני כמי שחוקקה את חוק האזיק האלקטרוני, אני הצעתי אותו, אני קידמתי אותו שש-שבע שנים עד שחוקק, אחד הדברים שרובצים לי על הלב, שאני יודעת שחלק גדול מהנשים הערביות לא יכולות "ליהנות" או להשתמש בחוק הזה, בגלל בעיות אינטרנט, בגלל בעיות של המיקום שהן נמצאות בו. אז כן צריך לאפשר מגוון של פתרונות. בוועדה הבין-משרדית ששמה את תוכנית החומש למאבק נגד נשים, שאגב אני לא יודעת איפה עומדת הוועדה ואיפה עומדת התוכנית בימים האלה, אני מודה - - - << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> על הנייר הכול מתקדם ויש עלייה ברציחות. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> ברור, עלייה ברציחות, עלייה באלימות. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> יגידו לך הפרויקטים, התקציבים, מה שאמרנו קורה, אבל במבחן התוצאה המצב אחר. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> היום צריך לפתח מומחיות גם כן ואולי למידה יותר לעומק על ההצטלבות בין פשיעה לבין אלימות נגד נשים באוכלוסייה הערבית. לא יכול להיות ששר במדינת ישראל יקבל החלטה השבוע להפיץ עוד כ-350,000 כלי נשק לירושלים וכמובן לאזרחים היהודים בירושלים ובכפר סבא ולחשוב שזה לא יפגע בנושא או לא יעשה אסקלציה בנושא של אלימות נגד נשים. אנחנו צריכות לעשות את הקשר הזה, יותר נשק במרחב הציבורי זה אומר זליגה קודם כל של הנשק הזה גם לעולם הפשיעה, אבל זה אומר גם כן שהנשים נפגעות האלימות, שאולי לבני הזוג שלהן יש את הנשק הזה שנתן השר, מרגישות מאוימות וחיות בטרור מתמיד בתוך הבתים שלהן כי הן יודעות שלבן הזוג האלים יש נשק, ועל זה צריך לדבר. נשים ערביות נרצחות ולא מפענחים את הרצח שלהן כי גורמים בפשיעה עושים את העבודה עבור הגברים האלימים, מזמינים את הרצח. אני חושבת שכדאי מאוד לפתח, נאדיה דיברה על פורום קהילתי וכו', אני חושבת שצריך לקבוע גוף רב מקצועי שילמד את התופעה לעומק וילמד מה אפשר עוד לפתח כשירותים. כמובן מחסור בכוח אדם בעבודה סוציאלית, מחסור בתוכניות בחינוך, אנחנו מדברים על מחסור כללי. את כיהנת כשרה לשוויון חברתי ועמדת בקרוב על הרבה מהנושאים האלה, לצערי הרב אנחנו לא רק במצב שלא מתפתחים, אלא אנחנו נסוגים אחורה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> נכון. תודה לך. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> אני מתנצלת שעוד מעט ארוץ לעוד הצבעות. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> חגית דסקל מההסתדרות הרפואית. << אורח >> חגית דסקל ויכהנדלר: << אורח >> אני רופאת משפחה, יושבת ראש ועדה לנושא אלימות במשפחה בשירותי בריאות כללית במחוז חיפה בגליל מערבי ואני מייצגת את איגוד רופאי המשפחה. חשוב לי להגיד שנעשים הרבה מאוד דברים במערכת הבריאות. אני אתייחס לכמה נקודות וגם לנושא של המוגנות בהמשך, כי באמת זה לב העניין. נקודות נוספות שאני רוצה להתייחס. נגיד שמגיעה מטופלת שחשופה לאלימות בבית, היא לאו דווקא תבוא ותפתח את זה, אבל יהיו כל מיני סימנים. מה נדרש כדי שרופא או איש צוות רפואי יעלו על זה? קודם כל נדרשים ידע ומיומנויות ונדרשות הכשרות שוטפות בנושא מתחילת הלימודים, גם לסטודנטים לרפואה וגם לשאר מקצועות הבריאות, הכשרות במהלך ההתמחות, במסגרות העבודה. יש לוודא שהן מבוצעות ולתת את המשאבים שנדרשים לכך. רופאים שעוברים התמחות ברפואת משפחה לומדים על הנושא הזה, אבל לרוב מה שקורה זה שיש אחוז מאוד גבוה מרופאי המשפחה בשטח שהם לא רופאים שעברו התמחות והם לא עברו את ההכשרה הזאת במהלך ההתמחות ולא נבחנו על זה. נחוץ גם נושא של תמיכה, הכוונה וסיוע עם המקרים. יש ועדות, כפי שציינתי, לנושא אלימות במשפחה ופגיעה מינית במחוזות של קופות החולים ובבתי החולים, אבל יש צורך להסדיר את הנושא של התקינה והתגמול של הוועדות הנ"ל שחלק מהן גם לא מאוישות בגלל הדברים האלה והדברים האלה לא מוסדרים, צריך לפתור את זה. יש לוועדות תפקיד מפתח, גם בהכשרות וגם בהכוונה ובתמיכה בצוותים סביב כל מקרה שמאותר. אני מצטרפת גם לדרישות ולקולות שנשמעו פה על הנושא של חשיבה ואולי גם חקיקה בנושא של פתרונות וכלים חדשים שיקטינו סיכון לצוותים ויסייעו לקדם את הפעולה שלהם, בכלל זה שני דברים עיקריים, א', זה הסדרה של רשומות רפואיות חסויות במקרי סיכון, נושא שלא מוסדר מספיק, הוא דורש חשיבה מעמיקה ופתרונות יותר מוסדרים ממה שקיימים כיום, ו-ב' זה אפשרות לדיווחים שהם אנונימיים כפי שכבר הוצג על ידי דוברים קודמים, בפרט הנושא של חובת דיווח על קטינים וחסרי ישע, שתיעשה באופן אנונימי. אני רוצה לסיום להתייחס לנושא של המוגנות של הצוותים. בהחלט, כפי שצוין כבר מתחילת הדיון, מוכרים מקרים של איומים ופגיעות ברופאים ואנשי צוות סביב מקרים של אלימות במשפחה, אירועים מאוד דרמטיים, וגם לי חשוב להדגיש שאירוע כזה כשהוא קורה הוא מיד נודע והוא מהדהד במעגלים רחבים לתקופה ממושכת עם השפעה ישירה על הצוותים באשר הם, לא רק על אותו מקום. מול מטופלת או מטופל לרופא אין דרך לדעת אם מדובר במשפחת פשע או לא וזה בהחלט דורש חשיבה ייחודית איך לנהל את המקרה של האלימות במשפחה הזו. אני מצטרפת למסר על הקשר ההדוק בין האלימות בחברה הערבית בכלל לבין האלימות במשפחה, הצורך בטיפול שורש באלימות שבחברה הערבית, הנושא של זמינות הנשק הוא קריטי, קשור באופן הדוק לשיעורי הרצח, כמו שאנחנו יודעים. ואני אזכיר לסיום גם שהאלימות בחברה הערבית מכוונת גם כלפי רופאים וצוותים, אני אזכיר רופא של המחלקה שלי שנרצח לפני שנה במרפאה, ד"ר עווד. אמנם המקרה ההוא לא היה קשור לאלימות במשפחה, אבל האווירה שנוצרת קשורה באופן הדוק לקושי של אנשי המקצוע במערכת הבריאות לעשות את תפקידם בהקשר של איתור ודיווח על מקרי אלימות, כי הפחד מגיע לפעמים לדרגה של פחד שהוא משתק. אז אני שמחתי לשמוע על העבודה שנעשתה במשרד הרווחה ואני קוראת גם למשרד הבריאות לפעול לבחינת הנושא לעומק וקביעה של דרכי הגנה על המטפלים, כפי שגם את, חברת הכנסת מירב כהן, פתחת בדיון, נחוץ כנראה גם שיתוף פעולה בין-משרדי בנושא הזה של מוגנות הצוותים שהוא קריטי ומשמעותי. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> זה ממש חוזר כחוט השני בכל מקום. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> יש רופאה שאני מכירה שהצטרכה להגר מהארץ כי היא הייתה באיום מאוד גבוה משום שהיא נתנה דוח כאילו רפואי על מטופלת שניגשה אליה אחרי מקרה אלימות קשה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> מטורף, מטורף. << אורח >> אפרת רותם: << אורח >> אני רק רוצה לחדד, נעשתה עבודה על ידי משרד הרווחה שכללה גיבוש המלצות, הן עדיין לא מיושמות. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> כן, הם אמרו את זה, הם אמרו שזה מונח על שולחנו של מנכ"ל הרווחה. << אורח >> אפרת רותם: << אורח >> אפשר ללמוד מהן גם למערכת הבריאות, יכול להיות שיש גם דברים שהם אקוויוולנטיים, וזה מצוין, אבל צריך ליישם אותן. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> ברור, ובעיקר צריך לחסל את משפחות הפשע, אני חושבת שזה יפתור את הבעיה. << אורח >> אפרת רותם: << אורח >> זה יפתור הרבה מאוד בעיות. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> חוץ מלהבריח ולהסתיר את כולם שיוכלו לדבר בחשאי. << אורח >> מייסא מונייר: << אורח >> שלום לכולם ותודה על הזכות להיות כאן. כולם הציגו פה נתונים חשובים, סוגיות ממש נוגעות ללב, אני אדבר על הצעירים והצעירות בחברה הערבית. כמנהלת תחום חברה ערבית בתוכנית יתד, שהיא תוכנית לאומית לצעירים וצעירות במצבי סיכון, אני מגיעה כנציגה של התוכנית הזאת ואני מדברת על קבוצה שבה אנחנו חווים הצטלבויות של מיקומי שוליים, גם כצעיר, גם כצעירה, כאיש, כאישה, גם כמיעוט וגם כצעירים בפריפריה. לפי נתוני הלמ"ס החברה הערבית היא חברה צעירה מאוד וכמעט 39% מהצעירים והצעירות מוגדרים כצעירים חסרי מעש, מה שמייצר קרקע פורייה לפגיעות. אנחנו גם מבינים שהצעירים הבנים הם מחולליה של האלימות והם גם הנפגעים העיקריים ממנה. צעיר בלי מסגרת, בלי הכנסה, בלי רשת ביטחון, הוא חשוף יותר לאלימות בתוך המשפחה וגם מחוצה לה. יש לנו מודל שעובד היום, מודל לצעירות, מודל של מרכזי נור שהתחיל כפיילוט והיום הוא נמצא ב-33 רשויות ערביות שנותן מרחב נשי פתוח ובטוח לצעירות, גילאי 18 עד 26, במטרה לקדם אותן, לעזור להן לבנות תמונת עתיד ולשאוף לעבוד וללמוד במקומות שמקדמים אותן. זה מודל שעובד ושהועתק לצעירות בחברה החרדית. ההצלחה מעידה על זה שהמודל עובד ומפתח שירותים שמתייחסים לייחודיות התרבותית שיש לחברה הערבית. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> מה ההיקפים של הפרויקט היום? << אורח >> מייסא מונייר: << אורח >> במודל גדול כ-120 נשים צעירות, במודל קטן, זה תלוי במודל, זה 70 שעוברים במהלך השנה דרך המרכז ומקבלים את השירותים שלו. זה מודל שנשען גם על כל הייחודיות התרבותית, בין אם זה לתת להורים הכוונה, בין אם זה לייצר תקשורת בין הצעירות לבין ההורים. זה משהו שחסר לנו ואנחנו גם לומדים עכשיו לפתח אותו בקרב הצעירים הבנים. דיברו פה על נשים ועל הצורך, יש מענים וצריך לתת גם לצעירים האלה מענים. הצעירים האלה הולכים להקים משפחה עם הצעירות, אז אם הם לא יידעו איך להתנהל, איך לקבל החלטות, איך - - - << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> הדוברת הראשונה בדיון דיברה על הצורך בלתת מענה לצעירים לפני הזוגיות, אבל אם היא אומרת שיש עוד צורך כזה אולי זה לא מגיע למספיק אנשים. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> המודל הזה, איזה סוג של שירותים נותנים? היא דיברה על להכין אותם לזוגיות, אבל מה בדיוק, ואיך מגיעים הצעירים למרכזים האלה, מה ההגדרה של צעיר או צעירה שצריך להפנות לפרויקטים האלה? << אורח >> מייסא מונייר: << אורח >> מרכזי נור הם מרכזים לקידום צעירות ערביות, גילאי 18 עד 26, הוא נותן מענה לצעירות בלבד. מענים לצעירים בנים נמצאים בתוכניות יתד. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> זה מה שהיה פעם המרכזים של צעירות במצוקה שהוקמו, מרכזי יום כאלה? << אורח >> מייסא מונייר: << אורח >> לא, לא בתים חמים. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> לא בתים חמים, אז זה עוד משהו? איזה סוג של שירותים נותנים? << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אני מקבלת בקשות מהזום, אז אני חייבת לקטוע את זה, סליחה. יש עוד עשרות שמחכים. << אורח >> מייסא מונייר: << אורח >> אני יכולה לשלוח לכם את ה - - - << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> תשלחי לנו ותודה רבה לך. << אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >> תודה על הדיון החשוב הזה למרות מצב החירום. תודה לך ותודה לחברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. אני לא אתחמק, אני אגיד שבסוף האחריות שלנו כמערכת חינוך לחנך את הבנות ובעיקר את הבנים שלנו להיות בני זוג שלא מרימים את היד על בת הזוג שלהם היא אחריות שלנו. מהמקום הזה של לקיחת אחריות על המצב לפני שאנחנו מגיעים לטיפול באותו בעל או צעיר אלים ולפני שאנחנו פוגעים בנשים ומגיעים לרצח של נשים, אני חושבת שיש לנו את הזכות לעסוק בזה ומהמקום הזה אני רוצה לציין תוכנית אחת, שתיכף ורד תדבר עליה, שהיא תוכנית שאנחנו מאוד גאים בה, מחברות לזוגיות מיטיבה. התוכנית היא בהיקף הולך וגדל בחטיבות העליונות שבמהלכה אנחנו מנסים להסביר לצעירים האלה, שהרבה מאוד פעמים אנחנו תופסים את עצמנו מדברים איתם הישגים ולימודים ופחות מכוונים אותם בתרבות מסורתית שמרנית, לצערי הרבה פעמים, איך להתנהג ואיך להתנהל בחיים הזוגיים שלהם. אני חושבת שזה מאוד מאוד חשוב. ודיברו פה על כישורי חיים, אנחנו כמשרד משקיעים המון כדי שהמסרים יגיעו לילדים ולתלמידים ואנחנו נשמח גם לדעת מתי זה לא מגיע לילדים ולתלמידים. אנחנו משקיעים המון בשיעורים של כישורי חיים, יש יחידה שלמה של שוויון בין המינים, כדי שלא נשאיר את הזירה הזאת רק ליועצות, אלא להכניס את זה לתוך הטקסטים. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אם אתן רוצות להציג משהו, אז בקצרה. << אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >> ורד תציג את התוכנית. << אורח >> ורד גיל: << אורח >> תודה רבה על הדיון החשוב. נמצאת איתנו גם סורידה שמובילה את התוכנית. אני אהיה מאוד ממוקדת. יש לנו תוכנית לתלמידי כיתות י"א, תוכנית למניעת אלימות בזוגיות, שהיא חלק מיישום של החלטת הוועדה הבין-משרדית למניעת אלימות במשפחה והיא משותפת למשרד החינוך ולמשרד הבריאות בהובלה שלנו והיא תוכנית שחודשה ועודכנה והחלה לפעול במתכונת החדשה שלה משנת 2022. אני אומר על נתונים, בשנים 2022 עד 2023 אחוזי התלמידים שקיבלו את התוכנית והיו שותפים לה היה 82%, ב-2024-2023 85% ובשנה שעברה הגענו ל-88%, כמעט 90% מהתלמידים בחברה הערבית עוברים את התוכנית, וכמו ששירין אמרה, יש לנו מהלך פרואקטיבי מגני הילדים עד סוף כיתה י"ב גם של כישורי חיים, אבל לא רק, ואנחנו פועלים גם בפרואקטיבי וגם בריאקטיבי. אם בהמשך יהיה לנו זמן, לא בדיון היום, בדיונים נוספים, אנחנו נוכל להרחיב על עוד תוכניות. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> בשמחה, תודה רבה על כל העבודה. << אורח >> נועה ברח"ד: << אורח >> אני בדרך כלל משתתפת בדיונים של הוועדה לביטחון לאומי או של ועדת חוקה והלוואי ששם הייתה כזאת כמות של משתתפים ואכפתיות ודאגה, הדיון הזה הוא מאוד מאוד מרשים, אני רוצה להודות על ההזמנה אליו. אנחנו במטה למלחמה בפשיעה בחברה הערבית במשרד ראש הממשלה מתכללים את המאמץ הממשלתי למאבק בפשיעה בחברה הערבית, גם במסגרת תוכנית 549. לאחרונה נרתמנו לנושא של אלימות כלפי נשים ורצח על רקע האלימות הזאת בעיקר מפורום מיכל סלה, הם הראשונים שפנו אלינו, שדולת הנשים והמאמץ שנעשה במשרד המשפטים. הצלחנו להבין שזה חלק מהטלת האימה של ארגוני הפשיעה על החברה הערבית בכלל ועל נשים בפרט, מצאנו נקודות ממשק. עלה הרבה בדיון הנושא של עובדי מדינה מאוימים, זה כמובן לא חדש למי שמטפל בפשיעה מאורגנת, יש לנו שוטרים מאוימים, אנשי רשות המיסים מאוימים ויש אפילו ועדה במשרד לבל"מ, יש פה את הנציגות, ראיתי, אז ודאי שמעתם על זה, על כל הנושא של הטיפול בעובדי מדינה מאוימים. יש לנו גם סוג של ניסיון עם זה. יש עובדי מדינה שהעברנו אותם למצב אנונימי, עובדי רשות המיסים, עובדי שב"ס, לא מזדהים בפני הלקוחות, זה יכול לייצר סוג מסוים של מוגנות. אני לא יודעת איך זה יעבוד בעבודה סוציאלית. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> זה מטורף שאנחנו במצב כזה, זה מראה לפנים תחת איזה איום אנחנו נמצאים. << אורח >> נועה ברח"ד: << אורח >> אנחנו לא המדינה הראשונה בעולם שמתמודדת עם פשיעה מאורגנת ואנחנו לא המדינה הראשונה בעולם ששמה את העובדים שלה - - - << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> זה בעיקר לאנשי שב"ס, למשטרה ולרשות המיסים. אנשי מקצוע מהאוכלוסייה הערבית, עוד לא היה מקרה כזה. << אורח >> נועה ברח"ד: << אורח >> אנחנו גם מכירים את השימוש ברוצחים שכירים. אני לא קראתי עשרות מאמרים במה שקשור לאלימות במשפחה ורצח על הרקע הזה, אבל קראתי מאמר אחד שהפנו אותי אליו מ'קווים אדומים' שמשווה את אחוזי הפענוח. אני רוצה להגיד, להשוות בין אחוזי הפענוח בחברה הערבית ליהודית, אני לא יודעת כמה זה יתרום לפתרונות. מה שאני זוכרת מהמחקר הזה זה שבחברה היהודית 30% מהרוצחים מתקשרים למשטרה להתוודות, 30% נוספים מתאבדים ו-30% אחרונים מאובחנים כבעלי לקות פסיכיאטרית. בחברה הערבית מדובר ב-1%, 1% ו-1%, אז כמובן שהרבה יותר קשה לפענח במצב כזה. אני לא מתנצלת או משהו כזה, אני פשוט לא חושבת שזה הכיוון, להשוות בין החברה היהודית לערבית. אנחנו בתור מטה מנסים לקדם עבודה שתעשה חקר על התופעה הייחודית הזאת של רצח על רקע אלימות במשפחה של נשים ערביות בחברה הערבית במדינת ישראל, כי אני באמת חושבת שזה אירוע ייחודי ששווה התייחסות ומגיע לו את הכבוד שלו, לא בהשוואה לאחרים. עוד נקודה שאני חושבת שכדאי להשוות בין הטיפול בפשיעה הכללית לאלימות במשפחה בחברה הערבית זה הנושא של איך רותמים את המבנה החמולתי לסייע, ועדות גישור, ועדות של יישוב סכסוכים. אנחנו פועלים עכשיו להרים פרויקט שנקרא מג'לס שאמור לסייע בתוך החמולה לפתרון המצב. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> סליחה, אתם מחזקים את הכוחות הריאקציוניים בחברה כדי לשלוט בנשים? למה הפתרונות חייבים להיות בכיוון הזה כשזה נוגע לאוכלוסייה הערבית, לנשים ערביות? << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> לא, היא אומרת שיש מבנה קהילתי. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> המבנה החמולתי הזה לא מגן על הנשים והמבנה החמולתי זה חלק ממערכת הדיכוי שנמצאת נגד נשים ערביות, אז להיעזר בו דווקא כדי לגשר בעניינים האלה? אנחנו 30 שנה פיתחנו צורת עבודה מקצועית של ארגוני נשים שהקימו מקלטים ויש להם מרכזי סיוע ותומכים, יש עובדים סוציאליים. ללכת עכשיו למבנים שדווקא - - - << אורח >> נועה ברח"ד: << אורח >> בסדר גמור, כמו שנאמר, יש הרבה מאוד עשייה ועדיין אירועי הרצח גוברים. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> אז תבדקו אצלכם למה זה גובר. << אורח >> נועה ברח"ד: << אורח >> אנחנו כבר עובדים על תוכנית החומש הבאה, 549 הנוכחית מסתיימת בסוף השנה ואנחנו עובדים על 549 הבאה. אנחנו כן מצליחים לזהות תוכניות שעובדות, מערכת ההגנה שמעניק פורום מיכל סלה, יש תוכנית שאני לא יכולה לפרט עליה שמריץ משרד המשפטים, יש את התוכנית של השיקום של הסנגוריה הציבורית, תוכניות שקיבלנו לגביהן מדדים של אפקטיביות גבוהה ואנחנו נפעל כדי שיהיו להם יותר משאבים. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> תודה רבה. אנחנו עוברים על ההקלטה של הדיון ומזקקים את התובנות, אז במידת הצורך גם ניצור קשר לשאלות נוספות. << אורח >> טייבה חטיב: << אורח >> שלום לכולם. אני תלמידה בכיתה י"ב ונציגה במועצת התלמידים הארצית מהחברה הערבית. אני רוצה לפתוח ולהודות על ההזדמנות להשתתף בדיון החשוב הזה ולהשמיע את קולם של בני ובנות הנוער מהחברה הערבית. אני עומדת כאן היום לא רק כדי לדבר על נתונים יבשים אלא כדי לדבר על החיים האמיתיים של בני הנוער שחיים תחת פחד בתוך ביתם כשלרובם אין מושג למי הם יכולים לפנות. אלימות בתוך המשפחה לא פוגעת רק באישה אחת, היא פוגעת במשפחה שלמה, בילדים שגדלים בתוך מציאות של פחד וחוסר ביטחון כשהמקום הבטוח של רוב בני הנוער בגילם, הבית, מהווה סכנה. בחברה הערבית התופעה הזו מקבלת לעתים ממדים מורחבים במיוחד. יש מקרים רבים של אלימות שאינם מדווחים כלל בגלל תחושת הבושה, הפחד או חוסר האמון הניכר במערכת. החברה הערבית סופגת התעלמות יום יומית של המשטרה כלפיה, אז למי הם ייפנו? בחברה הערבית המודעות לנושא הזה כמעט שלא קיימת בחברה שלנו, חייבים להיות מענים כמו מרכזי סיוע בשפה הערבית, ליווי מקצועי, חינוך נגד אלימות ולערכים של כבוד ושוויון כבר מהגיל הצעיר והגברת האמון בין הקהילה לבין הרשויות. המאבק באלימות חייב לכלול עבודה חינוכית וחברתית עמוקה. יש צורך בהשקעה בחינוך לשוויון, לכבוד הדדי וליחסים בריאים כבר מהגיל הצעיר. שינוי אמיתי מתחיל בחינוך, בשיח פתוח, ביצירת תרבות שאינה מקבלת אלימות בשום צורה. המאבק באלימות בתוך המשפחה הוא אחריות משותפת של המדינה, של הרשויות המקומיות, המשטרה והחברה כולה. רק באמצעות שיתוף פעולה אמיתי נוכל לייצר מציאות פתוחה יותר לנשים, לילדים ולמשפחה בחברה הערבית. אני מקווה שהדיון הזה יהיה צעד נוסף בדרך לחזק את ההנהגה ולקידום חברה צודקת, פתוחה יותר לכולנו ושמה שהצגתי כאן יילקח בחשבון ויסייע לעיצוב מדיניות טובה ויעילה יותר. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> יפה. תודה רבה, אני מסכימה איתך שהכול מתחיל בחינוך. << אורח >> אלה אלון: << אורח >> אני רציתי לשים פוקוס בדברים שלי על הנגב, על הנשים הבדואיות בנגב. במרכז הזכויות שלנו לנשים בדואיות אנחנו מלוות משנת 2006 נשים נפגעות אלימות. נשים בדואיות מתמודדות עם דפוסים רבים של אלימות, פיזית, מילולית, נפשית, כלכלית ומינית. ממחקר שערכנו ב-2013 בקרב כלל הפונות למרכז הזכויות לנשים בדואיות עלה ש-93% מהפונות סבלו מאלימות כלשהי. מהניסיון שלנו המלחמה משפיעה מאוד על האלימות כלפי נשים בביתן. אשר בני הזוג נמצאים בבית החשש והמצוקה עולים, במיוחד בהיעדר מיגון, אל מול היעדר פניות של גורמי רווחה שיכולים לסייע, זה מאוד מעלה את רמת האלימות. לאלימות יש השלכות הרסניות על בריאותן של נשים, על מצבן הנפשי, על תחושת הערך העצמי שלהן, על ילדיהן, על אפשרויות חינוך, תעסוקה, ביטחון תזונתי. העוני וההזנחה של המדינה, היעדר אפשרויות תעסוקה, היעדר תשתיות, תחבורה ציבורית, נגישות לשירותי רווחה, שירותי בריאות, חינוך ומיצוי זכויות והיעדר של פתרונות דיור לצד הריסות בתים מסיביות יוצרים תלות של נשים בבני משפחה אלימים וחסמים בלתי אפשריים לצאת ממעגל האלימות. נשים שמנסות לצאת ממעגל האלימות משלמות מחיר כבד, חלק נאלצות לוותר על גידול ילדיהן, לחיות חיי גלות, חלק מאוימות ואף נרצחות. נשים שמבקשות לגור ליד משפחתן, ויש לנו כמה וכמה מקרים כאלה שהגיעו אלינו, מתמודדות עם צווי הריסה על בקתה קטנה שבנו בשביל להיות עם הילדים ליד המשפחה שלהן. אין התייחסות למצב הייחודי ואין פתרונות דיור שיכולים להיות רלוונטיים למגבלות התרבותיות שלהן. נשים רבות נאלצות להתמודד עם חובות בהוצאה לפועל שנרשמו על שמן וכך גם קשה לצאת מתוך המעגל של האלימות. וכמו שנאמר, הפשיעה בחברה הערבית ונשק מאוד מאוד משפיעים גם על הנושא הזה. גם אצלנו אנחנו רואות הרבה נשים פלסטיניות שנשואות לאזרחים והן חשופות ביותר לאלימות מגדרית ותלויות לחלוטין בבן הזוג, חשופות לגירוש, לא מקבלות מענה מהרווחה, מהסיוע המשפטי, משרד השיכון, ביטוח לאומי, שירותי רפואה, כלום. הפתרונות לבעיית האלימות המגדרית בחברה הבדואית דורשים לקיחת אחריות מצד המדינה והם צריכים להיות מקיפים ורב מדדיים ודורשים השקעה רבה בטיפול, במניעה ובשיפור במעמדן ובמצבן של הנשים הבדואיות, כמו גם של הגברים. יחד עם ארגון נשים נגד אלימות בתקציב של תובענות ייצוגיות אנחנו רתמנו שתי רשויות בדואיות לפרויקט פורץ דרך העוסק במניעת אלימות מגדרית יחד עם הרשויות והגורמים הרלוונטיים, אבל נאלצנו להפסיק את הפרויקט למרות הפוטנציאל הרב בגלל היעדר תקציב. מהניסיון שלנו כדי להתמודד עם הבעיה יש להשקיע בתקציבים בהנגשת טיפולים נפשיים לנשים נפגעות אלימות כדי לסייע להן לצאת ממעגל האלימות, בליווי פרטני לנשים המבקשות לצאת ממעגל האלימות, במציאת פתרונות המותאמים להן אישית בהתאם ליכולת לגייס תמיכה משפחתית וקהילתית כדי לסייע להם, בסיוע של הרשויות לשיקום של הנשים וגמישות לפתרון התואמים את המגבלות התרבותיות ולא מכניסים את הנשים לדרך ללא מוצא, בהגנה על נשים מפני פגיעה ברשתות חברתיות, בעבודת מניעה חינוכית בבתי ספר והעלאת מודעות בקרב נשים לזכויותיהן, והכי חשוב בייצוג לנשים בגיבוש תוכניות בנושא הזה, הנשים שנפגעות, ובתוכניות אחרות הנוגעות לחייהן, כמו תוכנית החומש ותוכניות בנושא תכנון. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> תודה רבה. אני אודה אם תהיו טיפה יותר ממוקדות, גם קשה לי לקלוט את הכול. ברור שהבעיה היא מורכבת, אבל צריך לבחור את הדברים הכי אפקטיביים שצריך להתמקד בהם, זה יעזור לנו גם אחר כך לגבש המלצות. << אורח >> ינאל גבארין: << אורח >> שלום לכולם, גברתי יושבת הראש, חברת הכנסת עאידה תומא. אני רוצה להתייחס לשלושה נושאים שמחוברים אחד לשני, פענוח רצח הנשים, שדובר כאן הרבה, היקף הנשק הבלתי חוקי והמדיניות הממשלתית דרך תוכנית החומש. שיעורי הפענוח הנמוכים של רצח נשים. דובר כאן על השוואות בין החברה הערבית לחברה היהודית, אני חושב שההשוואה היא כן חשובה כי ההשוואה נעשית על רקע שייכותן. שתי החברות חיות באותה מדינה והן אמורות לקבל את אותו שירות של רשויות המדינה וכל פעם שיש מקרים שאינם מפוענחים זה מעיד על הרתעה שנפגעת והאמון הציבורי של החברה הערבית במערכת אכיפת החוק נשחק. אבל חשוב לומר בצורה ברורה, קשה לדבר על פענוח ועל מניעת רצח נשים בלי להתמודד גם עם היקף הנשק הבלתי חוקי שמסתובב בחברה הערבית. רובן של הנשים הנרצחות בחברה הערבית נרצחות בנשק חם. כל עוד נשק בלתי חוקי זמין ונפוץ האלימות בתוך המשפחה הופכת קטלנית הרבה יותר. בהקשר הזה צריך לשאול שאלות לגבי המדיניות הממשלתית, תוכניות החומש 550 ו-549. התקיים דיון בוועדה קודם בעניין הקיצוצים, אני אשמח לדעת בעניין הקיצוצים מה קרה לתקציבים הללו אחרי הקיצוצים, מה ההשלכות על הפרויקטים שהיו בעבר ואינם היום או מה התדירות של הפרויקטים האלה, בטח בשנה האחרונה של החומש, מה אנחנו רואים בפועל ב-2026, האם המדיניות הזאת מצליחה לצמצם אלימות ולהגביר את הביטחון האישי, מה המדדים שנמצאו בתוכנית החומש 549 בעניין אלימות נגד נשים בחברה הערבית והאם מצליחים להגיע ליעדים האלה. << אורח >> ורדית אבידן: << אורח >> אני מבקשת להביא לכאן את הקול של נשים שכמעט שאינן נשמעות בשיח הציבורי, נשים שדווקא יצאו ממעגל האלימות, סיימו שהות במקלט וכיום חיות בקהילה. בתוך הקבוצה הזאת נמצאות גם נשים מהחברה הערבית וגם נשים חסרות מעמד שנמצאות במצב הפגיע ביותר. לאחרונה בגלל המלחמה ערכנו סקר פנימי בוויצ"ו בקרב נשים מקהילת 'צומחות יחד', קהילה של כמעט מעל ל-100 נשים שמהוות שיקום אחת לשנייה, קהילת שמלווה נשים לאחר שיצאו ממעגל האלימות. בקהילה הזאת יש גם נשים יהודיות לצד נשים מהחברה הערבית וגם נשים חסרות מעמד. מהסקר מצאנו, מהשבוע האחרון ממש, נשים מהחברה הערבית ונשים חסרות מעמד במצוקה ממשית, אין להן רשת תמיכה משפחתית. נשים ערביות, אחרי שהלכו למקלט התנתקו מהמשפחה שלהן, אז הן ללא משפחה, ללא בן זוג שחולק בנטל מן הסתם, ללא מקום עבודה מסודר, חלקן גם לא יכולות לעבוד, בגלל הטראומה, בגלל הילדים או בגלל מגבלות מעמד חוקי, זה בהקשר של חסרות מעמד. בהקשר של חסרות מעמד, אין להן זכאות לקצבאות או לרשת ביטחון וכל התזונה שלהן, דברים שהן צריכות, מחשבים לילדים, תלוי בוויצ"ו כפילנתרופית שלהם, אנחנו צריכות לגייס תרומות כדי להביא להן את זה. המשמעות היא שבשלב שבו אישה כבר עשתה את הצעד האמיץ ביותר, לעזוב בית אלים, היא מוצאת את עצמה לבד ובמצוקה כלכלית קשה. בשנת 2024 הוועדה הבין-משרדית הכירה בצורך הזה ותמכה בקהילות נשים שיצאו ממקלטים, אבל התמיכה הזו הופסקה. במציאות של מלחמה ממושכת שבה יש גם משפחות שחיות ללא מיגון זמין, ללא יציבות כלכלית, נשים רבות נמצאות במצב שבו ללא סיוע חיצוני אין להן אפשרות אמיתית לבנות חיים מחדש. זו נקודה קריטית, ישראל מתמודדת עם מגפה חברתית של אלימות במשפחה ומשברים ומלחמות רק מחמירים את התופעה. אנחנו צריכות לשבור את מעגל האלימות, לא מספיק להוציא נשים מהבית האלים, צריך גם לאפשר להן חיים בקהילה ואנחנו מציעות את הפתרון שכבר עלה פה, פתרון של קהילה, פתרון של אחת של השנייה, שנתמכות גם. המדינה צריכה להשקיע מיליונים בקמפיינים שמעודדים נשים לפנות לעזרה ולחברה ולהתערב, גם בהקשר של נשים שיצאו מהמעגל, כי כל כך קל לחזור למעגל. אם אין לך כלום, אם את לבד, אם אין לך כסף, כל כך קל לחזור אפילו לאותה משפחה אלימה ולאותו בן זוג אלים. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> נקודה חשובה. תודה רבה, ורדית. << אורח >> רחלי סונגו: << אורח >> תודה על הדיון החשוב הזה. דיברתם על נתונים, אני רוצה להגיד נתונים לגבי שיעור הפענוח. בשנת 2025 הפענוח בחברה הערבית היה 13%. מה זה 13%? זה שני מקרים. 16 נשים ערביות נרצחו על רקע מגדרי, שני מקרים פוענחו, זה אומר שיש 14 נשים שלא קיבלו צדק לחיים שלהן. יש 14 נשים שיש להן ילדים שלא יודעים מי רצח את אמא שלהם. בשנת 2024, 28% פענוח בחברה הערבית, חמישה מקרים. 18 נשים נרצחו, 13 נשים לא מקבלות צדק. דרך אגב בחברה היהודית 100% וב-2025 95%. דיברו פה על הרבה פתרונות והרבה דברים, אני רוצה להגיד מילה טובה לנועה מהמטה למאבק בפשיעה הערבית שהרימה את הכפפה אחרי שאנחנו ופורום מיכל סלה דיברנו איתה ואנחנו עושים שולחנות עגולים. אני דיברתי עם המון נשים ערביות לקראת פאנל שעשינו בנושא בחודש דצמבר, גם הזמנתי אותן, הרבה לצערי פחדו להשתתף, יש אוכלוסייה שלמה שחיה בפחד, לא רק אנשים שמדברים על אלימות, אוכלוסייה שלמה שחיה בפחד. הן לא שולחות לחוגים כי הן מפחדות שיירו בילדים שלהן. גברתי דיברה על 2,000 ₪ שעולה לרצוח אישה, את יודעת כמה עולה לגבר שרוצה שיירו על הבית של ההורים של אשתו כדי לאיים עליה? זה עולה 200 ₪, זה עולה כמה מאות שקלים. מה שעושים וכל הפרויקטים, זה חשוב וזה עוזר, אבל זה ממש לשים פלסטר בשבר. אי אפשר להפריד בין האלימות שקורית בחברה הערבית לבין מה שקורה. בשנה שעברה 250 גברים ונשים נרצחים בחברה הערבית והשנה, עוד לא התחלנו ו-60 אנשים נרצחו בחברה הערבית ועדיין זה ממשיך. דיברה נציגת המשטרה שקשה למצוא כי אלה אנשים שהם רעולי פנים, ברור שהם רעולי פנים, הם שוכרים אנשים. כל עוד לא יתייחסו לכל ארגוני הפשיעה האלה כארגוני טרור ולא ייתנו בטיחות לחברה אז זה ימשיך להיות. דיברו פה גם על בני נוער, היום הם מגייסים בני נוער בני 17-16 שנמצאים ברחוב. סליחה שאני מדברת ככה, כי פשוט אתה לא מבין מה עוד אפשר לעשות. הזמן עובר, השנים ממשיכות והמצב נעשה רק יותר גרוע. כל עוד המשטרה, המשרד לביטחון לאומי והמדינה לא יגידו שזה יעד לאומי, עכשיו אנחנו עושים החלטת ממשלה לגבי האלימות בחברה הערבית וספציפית לגבי נשים, איך אנחנו הולכים להוריד את האלימות בחברה הערבית נגד נשים ערביות, זה ימשיך להיות ככה וכלום לא ישתנה, לא משנה כמה פרויקטים אנחנו נעשה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> רחלי, תודה רבה. אני סיימתי את רשימת הדוברים שנרשמו מראש, אני ראיתי שפנו תוך כדי הדיון עוד אנשים שביקשו, אני לא אספיק כי אנחנו בחריגה של 20 דקות ויש לי השלמה לאנשים שלא הספיקו לדבר על החברה הרוסית. אז ברשותכם אני אסכם את החלק שנוגע לחברה הערבית ואז אני אתן לעוד דוברות בודדות בעניין החברה הרוסית לדבר. אני מתנצלת כמובן אם יש עוד אנשים שרצו לדבר ולא הספקנו, עשינו כמיטב יכולתנו. קודם כל נאמרו פה המון המון דברים ואנחנו נקשיב לכל הדברים גם בהקלטה וגם נפנה למי שאמר שיש לו דוחות או מסמכים שנכתבו או מחקרים כדי לבסס את זה, כמובן שאי אפשר את הכול להעביר בדיון זום כזה, אבל בשורה התחתונה, את חוסר האמון שהנשים הערביות מייחסות לממסד בישראל, בחוסר האמון הזה זכינו ביושר כשהנתונים הם ששיעורי הפענוח הם של 24%, עם השוואה או בלי השוואה לזה שאצל היהודים זה 95%, זה בסוף מקרין על הכול, כי איזה סיבה יש לפנות למערכת ולשתף איתה פעולה ולקחת סיכונים כשזו התוצאה בשורה התחתונה? וזה נתון שחייבים לטפל בו. נקודות שעלו ואנחנו נכניס את התובנות האלה לדוח שאנחנו נגיש למשרדי הממשלה. אני הולכת לפי סדר כרונולוגי של דברים שעלו בדיון, לאו דווקא לפי סדר החשיבות. מחסור במענים לצעירים וצעירות לפני השלב של הזוגיות, הכנה בעצם לזוגיות וזיהוי של נורות אדומים. עלתה וחזרה הנקודה של הפשיעה בכלל שמאוד מקרינה על האלימות. אחת הנקודות הכי חזקות שעלתה זה הצורך לספק מוגנות לאנשי המקצוע המטפלים, מורים, יועצים חינוכיים, עורכי דין מטפלים ומלווים, רופאים, עובדים סוציאליים. ישנה בעיה מאוד קשה של מוגנות, כי כשיש ארגוני פשיעה שהם הגופים המבצעים את הרצח אז אי אפשר לצפות מהעובדים הסוציאליים שיתמודדו עם זה בעצמם. אנחנו למדות שיש ועדה בין-משרדית שישבה וגיבשה תוכניות, כמו למשל לאפשר הגשת תלונות לא באזור הגיאוגרפי, לא בתחנת המשטרה או בלשכת הרווחה בה חיה האישה אלא במקום אחר כדי לנתק את הזיקה הזו, כדי שזה יאפשר מעטה חשאיות מסוים, ואני מבינה שיש עוד רעיונות. אנחנו נשמח לקבל את המסקנות של הוועדה הזו, אבל ברור שנדרשת שם עבודה רצינית. מיעוט תחנות משטרה ביישובים הערביים, מיעוט בחוקרות לתחום האלמ"ב, מיעוט בארגוני סיוע בחברה האזרחית, שזה מלמד שאולי צריך לתמוך בהם יותר וככה זה יעודד את ההקמה שלהם, ושיש צורך להסביר על עוד אפשרויות לנשים, הנגשה של עוד שירותים לנשים, מה עוד אפשר לעשות חוץ מההליך הפלילי. ויש אפשרויות, יש את מה שנקרא ועדת פטור, שזה בלי תלונה וכתב אישום, אבל זה כן מאפשר טיפול ושיקום. נקודה נוספת זה הרעיון לייצר מוקד ייעודי לנפגעות בתחום האלימות בחברה הערבית כשבמוקד הזה גם יסבירו להן מה האפשרויות שעומדות לרשותן, באיזה מסלולים הן יכולות לפעול ואז גם לעזור להן לצעוד במסלול שמתאים להן, אם זה מול רווחה, אם זה מול משטרה, אם זה מול סיוע משפטי וכן הלאה. צריך לפתח את המנגנון של זיהוי נפגעות במערכת הבריאות, אם זה בקופות החולים, אם זה בבתי החולים. שמענו שזה קורה במידה מסוימת, אבל צריך לעבות את ההכשרות וגם את המסלול הטיפולי לאחר מכן. כמובן שבסוף הרצח והאלימות זה סימפטום של בעיות שאולי אם היינו בעולמות של חינוך, תעסוקה, השכלה, אז פחות היו הולכים לפשיעה. זו אמירה שחזרה פה שאני חושבת שהיא נכונה וזה מחדד את הצורך ביישום אפקטיבי של תוכנית החומש לצמצום פערים בחברה הערבית. בסוף פשיעה לא ממגרים רק עם שופטים ושוטרים אלא גם עם יצירת אלטרנטיבה של אופק של תעסוקה והשכלה. שמענו מהסנגוריה הציבורית שכדאי להשקיע בליווי כבר בשלב של הליווי המשפטי, זה מאפשר אולי שיקום של מי שהוא בפוטנציאל יגיע למקרה של רצח. שמענו על הפיילוט ויש מקום לבחון אותו ולהרחיב אותו במידת הצורך. מחסור באנשי טיפול בחברה הערבית, זה דבר שחזר על עצמו. הנשק הבלתי חוקי שמושפע גם מחלוקת הנשק החוקי. הצורך במענה טוב יותר ליתומים, כדי שהם גם כן לא ייפלו אחר כך למעגל הפשע. התעסוקה של נשים מאוד חשובה, כדי לאפשר להן חוסן כלכלי שיאפשר להן לא לחזור למעגל האלים, כמו כן סיוע בשכר דירה, במיזם לביטחון תזונתי. בעצם לתת להן רשת ביטחון כלכלית וגם תעסוקה שתייצר להן עצמאות כלכלית שתאפשר להן לצאת ממעגל האלימות. עלה פה רעיון לפורום קהילתי של מנהיגות נשית שגם אותו צריך לבחון ואת הצורך בשימוש בספורט כדי להפחית אלימות. עלתה פה נקודה ספציפית של רוואן מירושלים, שאני מבקשת שנעביר למשרד הבט"פ, לראות אם אפשר לפתור את זה נקודתית. אני לא אחזור על הפרטים. עלתה הבעיה של נשים ללא מעמד, פלסטיניות ללא מעמד תושבות, גם יש צורך בהתייחסות ספציפית לנשים בדואיות. וגם הנקודה שצריך לשים בתוכנית דגש על נשים שכבר יצאו מהמעגל, היו במקלט, אבל עכשיו צריכות להשתלב מחדש בחיי הקהילה וזה דבר קשה מאוד שאם הן נכשלות בו הן בעצם חוזרות אחר כך לאותו מעגל אלימות שממנו הן כל כך נאבקו לצאת. זו נקודה שעלתה מוויצ"ו וגם להם יש תוכנית ששווה ללמוד אותה ולהכניס לתוכנית. כאן אני עושה סיכום של החלק הזה של החברה הערבית, כמובן הכול יאוגד למסמכים כתובים עם תובנות והמלצות לביצוע, ועכשיו אני עוברת להשלמה של דיון קודם. אני אתן למספר בודד של נשים להתייחס. נתחיל עם אורית מרקוב מעיריית חיפה. << אורח >> אורית מרקוב: << אורח >> בוקר טוב לכולם ותודה על הזכות לדבר. אני נציגה של מרכז יובלים, מרכז במסגרת שירותי רווחה של עיריית חיפה ואנחנו מרכז אלמ"ב, אני עובדת סוציאלית יחסית ותיקה במרכז. זה מרכז ייחודי, עד כמה שאני יודעת, יש לנו צוות שהוא צוות רגיש תרבות שמונה ארבע עובדות סוציאליות, אחת מהן דוברת אמהרית ושלוש עובדות דוברות רוסית. זה צוות ייעודי לאוכלוסייה עולה, לאוכלוסייה של מהגרים, לאוכלוסייה שונה מבחינה תרבותית שדורשת מענים שונים מכלל האוכלוסייה. חיפה כידוע זו עיר קולטת עלייה, עולים מהווים כשליש מכלל האוכלוסייה של חיפה. כ-3,000 עולים הגיעו בשנת 2022, זה הנתון האחרון שיש לי להגיד. העלייה המסיבית האחרונה הייתה משנת 2022 בעקבות המשבר והמלחמה בין רוסיה לאוקראינה ולאוכלוסייה הזאת יש מאפיינים שונים ממה שאנחנו מכירים מעליות קודמות, זו עלייה שעלתה ממשבר למשבר, ממלחמה למלחמה, עלייה שנושאת טראומה שבנוסף לטראומה של משבר העלייה ומשבר הקליטה יש את הטראומה של המלחמה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> תוכלי בגלל קוצר הזמנים למקד אותנו במה חסר לך, איזה כלי עבודה יכולים להיות אפקטיביים? << אורח >> אורית מרקוב: << אורח >> מה שבאוכלוסייה הזאת מאוד בא לידי ביטוי זה חשדנות כלפי מוסדות הממשלה, חשדנות שהיא כמובן בגלל הרקע של היחסים או מדינות המוצא ביחס לנושא אלימות במשפחה ובכלל, יש חשדנות כלפי מוסדות הממשלה, כלפי רווחה בפרט והם לא מודעים למענים שקיימים בארץ. זו אוכלוסייה שבאה בדרך כלל מחתך סוציואקונומי גבוה, בשונה מהעליות הקודמות, ופתוחה לשמוע, פתוחה להשתלב ולהיקלט במדינה, אבל אין להם הנגשה שפתית, אין הנגשה תרבותית של כל מה שקשור בנושא אלימות במשפחה, שכמובן התופעה קיימת שם. אנחנו מקבלים או מתמודדים בעיקר עם מקרי קצה, מקרים שהגיעו לסיכון ממשי, מקרים שהגיעו לסיכון וגם לפגיעה פיזית קשה או גם אלימות נפשית קשה. זו אוכלוסייה שאין להם מודעות למענים שקיימים בארץ. כמו שציינתי, חשדנות כלפי מוסדות הממשלה חייבת להיעשות עבודת הסברה, עבודת מניעה מאוד מקיפה בתחום עם הנגשה תרבותית ושפתית. כמו שאמרתי. זו אוכלוסייה שמאוד מעורה מצד אחד ומשתמשת המון במדיה, אמצעי תקשורת, רשתות חברתיות, אבל המידע הזה לא מונגש אליהן. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אוקיי, למדנו. תודה רבה, אורית. << אורח >> צפורה לוי: << אורח >> אני דיברתי בפעם הקודמת ודיברנו על האלימות הרוחנית, אני רוצה להגיד רק, בגלל שאני אחראית על כל התחום של אלימות במשפחה, כולל במזרח העיר ירושלים, רוואן דיברה וסימנה גם את החסמים והאתגרים וגם את המענים שאנחנו נותנים. אני מצטרפת למה שהיא אמרה שהמרכזים לטיפול באלימות במשפחה ברשויות הם מרכזים משמעותיים מאוד לאוכלוסייה, היינו שמחים אם היו מעבים את כוח האדם בהם וגם את תקציבי הפעולה כדי לפתח יותר מענים ויותר קבוצות. רק להגיד שהפלטפורמה הזאת של מרכזים למניעת אלימות, עם כל המענה הרחב שכולל גם עו"ס גברים, עו"ס נשים, עו"ס ילדים, עו"ס משטרה ועו"ס קהילתי זו הפלטפורמה המנצחת, רק היא צריכה להיות יותר מגובה ומעובה בתקציבים ובכוח אדם. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> מאה אחוז. תודה רבה, ציפי, על כל העבודה. בזאת סיימתי את הדוברים. אז, ברשותכם, אלא אם כן יש עוד מישהו שנרשם מראש ולא נתתי לו? אני אנעל את הדיון הזה ואנחנו נאגד את כל התובנות לדוח שיוגש. תודה רבה לכל המשתתפות וסליחה על החריגה בלוחות הזמנים. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 11:31. << סיום >>