פרוטוקול ועדה
הכנסת העשרים-וחמש
מושב רביעי
פרוטוקול מס' 303
מישיבת הוועדה לענייני ביקורת המדינה
ופרוטוקול מס' 552
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שלישי, כ"ח באדר התשפ"ו (17 במרץ 2026), שעה 14:00
סדר היום:
<< נושא >> היערכות מערכת החינוך ללמידה במצב חירום והפעלתה במלחמת חרבות ברזל, דוח מיוחד 2026 << נושא >>
נכחו:
חברי הוועדה:
אלון שוסטר – היו"ר
צבי ידידיה סוכות – יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט
חברי הכנסת:
ששון ששי גואטה
יצחק גולדקנופ
סימון דוידסון
משה טור פז
עדי עזוז
עודד פורר
מוזמנים:
אריה מור
–
סמנכ"ל ביטחון וחירום, משרד החינוך
רום בר אבן
–
אגף תקציבים, משרד האוצר
נטע בר זיו
–
אגף תקציבים, משרד האוצר
אריאל בליץ
–
פיקוד העורף, צה"ל
יניב בר אור
–
התאחדות מעונות היום הפרטיים
ליאור גבאי
–
אחראי על מסגרות הגיל הרך
מוזמנים (באמצעים מקוונים):
ליזי דלריצ'ה
–
ראשת עיריית גני תקווה
סמיר מחמוד
–
ראש עיריית אום אל פאחם
יערית מלמן
–
האגף לגיל הרך, עיריית תל-אביב
דפנה שגיא
–
עמק חפר
שריף ניג'ם
–
ראש מועצת גוש חלב
מור דקל
–
יו"ר העמותה למען הילד בגיל הרך
שלום נגר
–
יו"ר ארגון חלמיש
צופית גולן
–
הנהגת ההורים הארצית
ייעוץ משפטי:
תמי סלע
מנהלות הוועדה:
פלורינה הלמן לוין – מנהלת הוועדה לענייני ביקורת המדינה
אתי דנן – מנהלת ועדת החינוך, התרבות והספורט
רישום פרלמנטרי:
רויטל יפרח
רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.
<< נושא >> היערכות מערכת החינוך ללמידה במצב חירום והפעלתה במלחמת חרבות ברזל, דוח מיוחד 2026 << נושא >>
<< יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >>
שלום לכם. היום יום שלישי, כ"ו באדר התשפ"ה, 17 במרץ 2026. אני פותח את ישיבתן המשותפת של ועדות החינוך, התרבות והספורט והוועדה לענייני ביקורת המדינה בנושא "החינוך המיוחד והגיל הרך בשעת חירום – תמונת מצב". זה המשך הדיון מהשבוע הקודם שקיימנו בצוותא בנושא היערכות מערכת החינוך ללמידה במצב חירום, על בסיס דוח המבקר.
אכן בשבוע שעבר התכנסנו ודיברנו על תפעול מערכת החינוך, שמירה על רצף הלימודים במצב החירום, בהשתתפות שר החינוך והנהלת המשרד. הוועדות שמעו על אתגרי הלמידה והחינוך בשעת חירום. עסקנו בלמידה מרחוק ובאתגרי התקשורת בין המחנכים לחניכים, עסקנו בשאלות רגשיות, פדגוגיות וטכנולוגיות במציאות הייחודית. שלשום נפתחה האפשרות בחלק מהרשויות לפתוח את מסגרות החינוך במגבלות ההתגוננות ללמידה פרונטלית. אני מבין שבדיפרנציאליות מסוימת החינוך המיוחד פתוח אולי מעט קודם.
יש לקוות שהמציאות הביטחונית וההסכמות בין המשרד והרשויות, המורים, ההורים והתלמידים, יאפשרו הרחבה הדרגתית של חזרה ללמידה.
כפי שסיכמנו, הדיון הנוכחי של שתי הוועדות מוקדש להעמקה בנושא החינוך בגיל הרך ובחינוך המיוחד. אלו אתגרים שעומדים בפני אוכלוסיות והורים, הצוותים החינוכיים שמטפלים בהם באופן מורכב במיוחד הן בהיבט האפקטיביות המועטה של לימודים מרחוק והן בהיבט המעמסה על ההורים בשל העובדה של הקושי להשאיר את הילדים הפעוטים והנערים הללו ללא השגחה.
מכיוון שהאוכלוסיות האלה הן ראשונות לחזרה ללמידה בחלק ממוסדות החינוך בחלק מאזורי הארץ, אנחנו מבקשים לגעת באתגרים של חזרה של שגרה במציאות ההפכפכה. מרבית התלמידים בארץ עדיין לא זכאים לחזור לבתי הספר והגנים שלהם ולכן ניגע באתגרי החינוך ברשויות בהם הילדים נשארים בבית או שחלקם נשארים בבית.
נבקש לשמוע על מידת החופש שמקבלות הרשויות לקבוע מדיניות בעניין היקף ואופי ההפעלה של מסגרות החינוך בגבולות ההתגוננות שמציב פיקוד העורף, זאת מתוך הנחה שהרשות היא הגוף שמכיר בצור המיטבית את הצרכים והמענים האפשריים, וממנה להצמיח את הפתרונות הראויים לתקופת החירום.
אני אזכיר שבתחום החינוך המיוחד בחירום, הזכרנו בישיבה הקודמת שיש מתווה משנת 2023, קיימות החלטות אבל עדיין לא באו לידי יישום.
אני מעביר מיד את זכות הדיבור לחברי, יושב-ראש ועדת החינוך, התרבות והספורט, צבי סוכות. אני מבקש מחברי הכנסת שנמצאים להסכים למתווה שלנו, שאנחנו מציעים אותו בתחילת הדיון, של דילוג בין ראשי כנסת לראשי רשויות, שפחות יכלו להתבטא בשבוע הקודם, ומי שנמצא פה איתנו יבוא לידי ביטוי. לאחר מכן, נעבור לרשויות, משרד החינוך ואחרים, ונחלק את הדיון הזה לחינוך בגיל הרך בראשית, ולאחר מכן לחינוך המיוחד. אבל ההתייחסויות שלכם, חברי הכנסת ושל ראשי הרשויות, יהיו על שני התחומים.
צבי, בבקשה.
<< דובר >> צבי ידידיה סוכות (יו"ר ועדת החינוך התרבות והספורט): << דובר >>
תודה רבה אדוני. קודם כל, תודה רבה לכל מי שטרח והגיע לכאן וגם ב"ה הוועדה מספיק מלאה בזמן מלחמה. תודה לכולם. חשוב לי קודם כל לברך את שר הביטחון, את ראש הממשלה, את הטייסים שלנו על עוד חיסולים הלילה. זה נראה לנו נורמלי כזה, אנחנו חיים פה את החיים שלנו ועל הדרך מורידים היום את מפקד הבסיג' ומורידים את מי שהיה ראש מועצת הביטחון שם, את לאריג'אני. בסוף הדבר הזה הכי לא מובן מאליו. כל חיסול כזה הוא תוצאה של הרבה מאוד אנשים שעבדו ועמלו מסביב לשעון סביב אחורה וכמובן של הקב"ה, שמראה לנו את הניסים שלו יום אחרי יום במקום הזה.
<< יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >>
אנחנו נענינו לבקשתו של לאריג'אני, תפילתו להיות שאהיד.
<< דובר >> צבי ידידיה סוכות (יו"ר ועדת החינוך התרבות והספורט): << דובר >>
מי אמר שתפילות לא עובדות? אבל האמת שהדיון הזה לא מנותק. למה הוא לא מנותק בעיני? כי אנחנו נמצאים בחלק גדול מהיכולות שלנו כמדינה, ובסוף זה נראה לנו קצת נורמלי שאנחנו, מדינה כל-כך קטנה מול מדינה עם 90 מיליון תושבים, שגם לה הייתה תמיכה לא מועטה בעולם – אנחנו מצליחים לעשות להם כל-כך הרבה וזה הרבה מאוד גם בזכות מערכת החינוך שלנו. אנשים מצוינים, שאנחנו באמת יותר חכמים מהם, באמת יותר טובים מהם, באמת יותר לומדים מהם, ומערכת החינוך שלנו מוכיחה את עצמה. הטייסים שאו האנשים שבאמ"ן או ב-8200 או במוסד זה אנשים שהתחנכו במערכת החינוך כאן, במדינת ישראל, והם מחוללים נפלאות וכל העולם מסתכל על הדברים האלה. והמציאות הזאת משנה את המעמד של ישראל בכל העולם, כמובן גם את המציאות הביטחונית שלנו.
ודווקא בגלל הדבר הזה, אנחנו כאן, בוועדת חינוך, רואים את החינוך שלנו כמשהו שמעצב את העתיד של מדינת ישראל, את היכולות האלה. כי אם אנחנו לא נהיה מספיק חכמים, לא נהיה מספיק רציניים, אז בסוף הם יותר. במספרים הם יותר ובשטח הם יותר, והיתרון שלנו הוא בסוף החינוך והאיכות. ודווקא בגלל הדבר הזה אנחנו לא יכולים להגיד בסדר, יש מלחמה, בוא נשקיע עכשיו רק במלחמה ולא נראה מה קורה עם החינוך, וזו מציאות שבה ילדי ישראל עוד מעט שש שנים נמצאים בשגרה לא רצופה של לימוד, והדבר הזה חלילה כן עלול לפגוע בעתיד שלנו כמדינה. אנחנו מתייחסים לזה במלוא הרצינות כרגע.
אני חייב לומר שכל יום שעובר, אני קצת מתאכזב מהתוצאות של הדבר הזה. יש סיכוי שהיה אפשר לעשות את זה יותר טוב, ועדיין נכון שאנחנו כאן גם כדי לדון על החינוך המיוחד והגיל הרך בשעת חירום כי בסוף, אנחנו מבינים שזה אירוע והמוח מתפתח. והזמן שהמוח מתפתח יותר מכל זמן אחר בחיים זה הגיל הרך, ובסוף הילדים שנמצאים בגיל הזה, זורקים אותם.
אני חייב לומר שהייתי השבוע במקום מסוים, בשמרטפייה. מקום שעשו לילדים לעובדים חיוניים. הייתי עם חבר הכנסת טור פז, היינו שם יחד. האנשים הם אנשים טובים ואין לי מילה אחת להגיד עליהם. אבל בסוף אנחנו נכנסים לשם, אנחנו פוגשים משהו כמו 15 ילדים שיושבים באיזה ממ"ד. אנחנו שואלים: מה אתם עושים פה כל היום? אז כל הילדים כמעט עם הפלאפונים ביד.
<< דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >>
הם אומרים: אנחנו משחקים כדורגל. ואז התברר שהם משחקים כדורגל ככה.
<< דובר >> צבי ידידיה סוכות (יו"ר ועדת החינוך התרבות והספורט): << דובר >>
לי היה מאוד עצוב לראות את זה. זה התחלק שם – הבנים שיחקו כדורגל ולבנות יש איזו אפליקציה שהן משחקות עם בובות.
<< דובר >> קריאות: << דובר >>
- - -
<< דובר >> צבי ידידיה סוכות (יו"ר ועדת החינוך התרבות והספורט): << דובר >>
שם זה התחלק. אתה אומר לעצמך שבאמת כל-כך חבל כי אנחנו לא יודעים כמה המציאות הזאת תימשך, בטח ביישובי הצפון. הילדים האלה, שמוצאים את עצמם ממש ימים שלמים – לי זה היה אירוע מזעזע כי ממש ימים שלמים הם יושבים שם כל היום. נותנים לשם לשתות ולאכול, כמו שצריך אבל אין איזה מערכת חינוכית שבאמת מצליחה להחזיק אותם. אתה שומע את זה מעוד מקומות שההורים יוצאים לעבודה ומשאירים את הילדים שלהם בבית עם המסכים. זאת גם מציאות שלא נתקלנו בה יותר מדי בעבר, זה לא באמת עובד הזום, בטח כשההורים יוצאים לעבודה.
הדבר הזה עומד לפתחנו. בסוף זו אחריות שלנו כמדינה, כדרג מקצועי, לנסות ולייצר מקסימום פתרונות למציאות הזאת גם בזמן מלחמה. אנחנו נמצאים עכשיו ערב חופשת פסח אבל אני חושב שהדברים אמורים גם על אחרי חופשת פסח. יכול להיות שהדבר הזה יימשך ושוב, זה בעיקר ביישובי הצפון. אנחנו חייבים ללכת על הדבר הזה במלוא הרצינות כי בסוף זה העתיד של המדינה, זה העתיד של הילדים שלנו. עד כאן.
<< יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >>
תודה רבה. נתחיל ברשותכם ונעשה פינג פונג בין הח"כים לבין ראשי הרשויות. נתחיל איתך, חברת הכנסת עזוז.
<< דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >>
אני אצטרך לצאת ממש בהקשר של הוועדה כי אני צריכה לעשות משמרות על ילדיי עם אבא שלהם כדי להספיק לתפעל את החיים עצמם.
ברשותך, אדוני היושב-ראש, ותודה רבה על קיום דיון ההמשך בסד זמנים צפוף – תודה. אני דווקא כן רוצה להתחיל מהחינוך המיוחד. פעם, כשהייתי באלו"ט, היה לי יו"ר, עמוס שפירא, שבזמנו ניהל את חוגלה. הוא אמר שכל פעם בדיונים רצו להתחיל על הטיטולים, מדברים על הטיטולים כי זה הכי הרבה כסף ונייר הכסף היה נדחק לסוף. תמיד דיברו עליו בסוף. אז פעם אחת הוא שינה את הסדר וקודם דיברו על הנייר כסף. הסתדר הנייר כסף ולטיטולים תמיד הגיעו, בכל ישיבה.
אז אני אשמח כן להתחיל מהחינוך המיוחד כי יש מתווה לחינוך המיוחד משנת 2023 במשרד החינוך. זה מתווה ללמידה בחירום עבור מי שיש לו זכאות ללימודים בחינוך המיוחד, חלקו במרכזים טיפוליים בצורה פיסית, חלקו זה באמצעות לשלוח הביתה מישהי שתעזור ותקל.
ילדים עם צרכים מיוחדים – כל מה שאנחנו חווים, ולי יש שני ילדים קטנים בבית, זה כאין וכאפס לעומת האתגרים שהמשפחות האלה חוות. אלה סיפורים קשים, גם על רצף האלימות. אני חושב שזה שאנחנו כבר כמעט שלושה שבועות לתוך המלחמה, לא יכול להיות שהמגזר הזה לא עובד בכל הרשויות. אני גם פניתי על זה בשאילתה לשר קיש, הוא גם ענה על זה במליאה וגם העברתי לו את המתווה כי הבנתי שהוא לא באמת הכיר אותו לפני. שמחתי לראות שלאחר מכן יצאה הודעה לרשויות המקומיות להתחיל לקדם את זה. אני חושבת שאתם צריכים לשקף לוועדה איפה זה עומד וגם למה זה לא עבד עד כה, כי אני חוששת שהאירוע הזה יסתיים ועוד חודשיים יהיה עוד אירוע, אז איך אנחנו לא מגיעים שוב לדבר הזה.
מבחינת הדבר השני של החינוך הרגיל והמסגרות – להבנתי, הסייעות בגנים יקבלו במתווה הפיצויים 100% ובמעונות 75% כי זה נחשב עסקים במתווה הפיצויים. אני חושבת שהאוצר והחינוך חייבים לעבוד ביחד. אני לא יודעת, אני ניהלתי ארגונים, אין דבר כדה שחטיבה אחת לא מדברת עם החטיבה השנייה. יש משרדים, חייבים לדבר ביחד. אז שיהיה משרד ראש הממשלה שיתכלל את האירוע הזה אבל אם יש מתווה להוצאה לחל"ת – ואני גם רוצה להגיד מה זה חל"ת: 69% מהיוצאים לחל"ת זה יוצאות לחל"ת. מתוכן, ל-40% יש ילדים מתחת לגיל 14.
אז יש פה פגיעה מגדרית מובהקת. כמו כן, ככל שאנחנו יורדות יותר לרצפת הבטון, לסייעות, הן נפגעות עוד יותר. מי יכולה לחיות מ-4,500 שקל בחודש בישראל?
אשמח לתשובות גם על זה, על שיתוף הפעולה בין האוצר לחינוך כי זה חייב להגיע יד ביד. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >>
תודה רבה. נמשיך בפינג פונג. בזום נמצאים מספר נציגים, גם ראש העיר של אום אל פאחם, סמיר מחמיד. בבקשה. לאחר מכן, נעבור לחבר הכנסת. בקצרה אדוני.
<< דובר >> סמיר מחאמיד: << דובר >>
שלום לכם. תודה על הדיון המאוד חשוב. אני אקצר. אני אתייחס לחמש נקודות ממש בקיצור. אני אתייחס לחברה הערבית אבל זה לכולם. קודם כל, אנחנו יודעים שתלמיד בחינוך המיוחד – עמדה פרונטלית היא כמו חמצן בשבילו. לכן אני חושב שהיום, בעידן הזה, במלחמה הזאת, אין מענה אמיתי שניתן לילדים. כל המסגרות סגורות. השאלה הנשאלת למשרד החינוך היא האם מתקיימים ביקורי בית או שיש צוותים ניידים שמגיעים לאותם ילדים? כמה מטפלים נוספו מאז תחילת מצב החירום? לגבי הגיל הרך, כנ"ל – האם קיימת תכנית חירום ייעודית לאותם ילדים? כיצד מטפלים בילדים שאינם מדברים או מתקשים בתקשורת? כי גם כאן המערכות צריכות המשכיות כי הפגיעה הזאת של חודש יכולה לגרום נזק של שנים אצל אותם ילדים, לצערי הרב. וגם איזה כלים ניתנים להורים?
אנחנו מדברים בחברה הערבית גם על כשל של זום. יש לנו בעיות של תשתיות. יש מצב של - - - מאוד נמוך ויש גם עומס משפחתי. נוסף לכך, הנקודה האחרונה היא הנושא של רשויות מקומיות. אנחנו, כרשויות, נמצאים בקו החזית. נותנים לנו אחריות אבל בלי שום סמכות ובלי שום משאבים.
השאלה, אדוני היושב-ראש, כמה תקציב ישאירו לרשויות לניהול למידה בחירום במצב האקוטי שאנחנו נמצאים בו. תודה לכם.
<< יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >>
תודה על ההשתתפות שלך. חבר הכנסת גולדקנופ, בבקשה. סליחה, חבר הכנסת טייב.
<< דובר >> יוסף טייב (ש"ס): << דובר >>
יושבי הראש, אני לפעמים שואל את עצמי אם מה שנאמר פה על-ידי המשרדים, הם באמת מאמינים במה שהם אומרים או שזה מן השפה אל החוץ? במשך כל השנים אנחנו שמענו שצריך שהגיל הרך יהיה חלק אינטגרלי של מערכת החינוך במדינת ישראל. שאין להפלות בין הגיל הרך לחינוך הרגיל ובוודאי להפלות בגיל הרך בין לידה לגיל שלוש לבין גיל שלוש לשש.
בהצעת החוק של הקמת הרשות לגיל הרך נשאלנו למה כיוונו רק ללידה עד שלוש ולא לשלוש עד שש, וקיבלנו את האמירה הזאת והתחלנו לעבוד על אותם שינויים, שהרשות לגיל הרך תהיה מגיל לידה עד גיל שש. אבל מה? נפתחה מלחמה ואנחנו היום מופתעים שיש מתווה למטפלות, סייעות בגנים, ויש מתווה אחר למטפלות וסייעות במעון.
<< דובר >> קריאה: << דובר >>
לא רק.
<< דובר_המשך >> יוסף טייב (ש"ס): << דובר_המשך >>
לצערי, לא נוכל לתת יד ואני אומר את זה פה על השולחן: קואליציה ואופוזיציה ביחד, לא יתכן שבוודאי בזמן מלחמה ובוודאי לא לקראת החגים, מטפלת שעובדת קשה מאוד במשך כל השנה – עזבו את כל מה שאנחנו יודעים או לא יודעים על האיחוד של..., עשבים שוטים, לא עשבים שוטים, מכלילים את כולן. הן עושות עבודת קודש. ובזמן מלחמה, ערב חגים, מגיע האוצר ואומר: לא, אני אשים אותם במתווה כמו שאר העסקים. הן לא קשורות לחינוך. אז הגיל הרך זה חינוך או לא חינוך? אם זה חינוך ואתם רוצים את זה ממשרד החינוך, תביאו מתווה שווה בלי אפליה לגיל הרך. גנים ומעונות צריכים להיות משהו אחד ואין לחלק ביניהם. אני אומר לכם שאנחנו נלך עם זה עד הסוף. תיכנסו למתווה, לא מדובר פה עכשיו במאות מיליונים. זה עשרות מיליונים, ושווה להשקיע באוכלוסייה הזאת. אנחנו מדברים על נשים שעושות עבודת קודש, מעל מה שהן יכולות לתת הן נותנות, ולא יתכן שנסכים לדבר הזה.
<< יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >>
תודה, חבר הכנסת טייב. מכיוון שתהיה כאן אחדות דעים אני מניח - -
<< דובר >> יוסף טייב (ש"ס): << דובר >>
אני יורד לוועדת הכספים. נטפל באוצר שם.
<< יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >>
בהצלחה.
<< דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >>
זו הבעיה, שהחרדים כל הזמן מטפלים באוצר.
<< יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >>
מה שחשוב זה שפה אין חילוקי דעות. אני רוצה לעבור לאיל רייז. לא רוצה לדבר. אז אנחנו עוברים לתל-אביב, ליערית מלמן ודפנה מעמק חפר. יערית, בבקשה. סגנית האגף לגיל הרך.
<< דובר >> יערית מלמן: << דובר >>
אני אוסיף על מה שכבר נאמר. אנחנו בסיטואציה מאוד קשה. כל הגנים סגורים, המסגרות סגורות. הילדים במצב מאוד מאוד לא פשוט. אנחנו גם חרדים מה בעצם יקרה אחר-כך? איך הם יחזרו? מה תהיה היכולת לטפל בכל אותם המקרים שמתקיימים וקורים?
אנחנו מתקרבים כבר לסוף השנה וחלק מהילדים צריכים לעלות לכיתה א', עברו מעט מאוד מהשנה. מה המוכנות שלהם? אנחנו פה מייצרים בעיה נגררת. ברור שלא צריך להחזיר ילדים כשאין מקומות בטוחים וכשלא ניתן להתמגן אבל בכל זאת, אנחנו צריכים לחשוב קדימה איך אנחנו נותנים לילדים האלה, בטח ובטח בגיל הרך, אפשרות להיות במסגרת.
אני אשים דגש נוסף על מה שנאמר כבר על החינוך המיוחד. בעיניי זה אחד הדברים הכי מורכבים והכי קשים, וברור לנו שכל עוד נשים שהן מטפלות, לא משנה אם במעונות או בגנים, ואין להן מסגרות לילדים – הן לא יוכלו לחזור למסגרות. ילדי החינוך המיוחד חייבים לפגוש צוותים חינוכיים, גננות, ולא אנשים שהם לא מכירים. זה פי כמה יותר קריטי וכן צריך לדאוג לזה. תודה.
<< יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >>
תודה, יערית. אני מודה לך שהשתתפת. תשמרי על עצמכם בחזית.
חבר הכנסת גולדקנופ, בבקשה. לאחר מכן דפנה שגיא מעמק חפר.
<< דובר >> יצחק גולדקנופ (יהדות התורה): << דובר >>
שני השמות החביבים עלי, גם אלון שוסטר וגם צביקה סוכות. לפני שאנחנו חולקים על מה שקורה כאן, אנחנו צריכים לדעת שיש תפילה שאומרת "משנה עתים ומחליף את הזמנים ומסדר את הכוכבים". אנחנו לא יכולים מה שאנחנו רוצים. זה לא בא מאיתנו השינוי של העתים, של הזמנים, של הכוכבים. אנחנו גם לא יכולים להתלונן על זה, ואמרת קודם כאילו שזה פוגע בתדמית של החינוך מהיום ל-20 שנים קדימה. אני אקח את זה הפוך, קצת אחרת כי אנחנו צריכים לקבל כל דבר לטוב, מה שאפשר.
היום ילדים יודעים מה שאני לא ידעתי בתור ילד. לא ידעתי מה זה כטב"מים, לא ידעתי מה זה - - - ולא ידעתי כמה גדולה הארץ הזו וכמה קטנה הארץ הזו. לא ידעתי את כל הדברים האלה. ופה הילדים נפתחים להרבה מושגים חדשים בכלל, בין עם לעם, בין מדינה למדינה וכולי.
אז בואו ניגש רגע לעניין: האג'נדה של הליכוד, של ראש הממשלה בנימין נתניהו, הייתה בבחירות האלה חינוך חינם מגיל לידה.
<< דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >>
וואלה הזכרת לי.
<< דובר >> יצחק גולדקנופ (יהדות התורה): << דובר >>
הזכרתי לך. אני הלכתי יחד עם פרופסור טרכטנברג וגם הייתי חבר המועצה לגיל הרך. ישבתי שם שנתיים. איך קוראים למי שהייתה יושבת-ראש הגיל הרך? היא הייתה אחראית על החינוך בגיל הרך במשרד החינוך לפני כן. אתם זוכרים את השם שלה?
<< דובר >> קריאות: << דובר >>
סימה חדד.
<< דובר >> יצחק גולדקנופ (יהדות התורה): << דובר >>
סימה חדד השקיעה בזה שעות, ימים ולילות. אני לא יודע מי היה שותף איתה, אולי הוא נמצא פה עכשיו. זו הייתה האג'נדה, ופרופסור טרכטנברג רצה לעשות חינוך חינם מגיל אפס. נתניהו אמר לי כשנפגשתי איתו לפני הבחירות הקודמות: תשמע, אני הולך לעשות פה מהפך במדינת ישראל. כל ילד יוכל לקבל מגיל לידה. אמרתי לו: אל תגיד את זה, אתה לא יודע במה מדובר. לא מדובר פה על 700 או 500 שקל. מדובר פה על אלפים. איך תיתן את זה? הוא אמר לי: יהיו שוברים, יהיו וואוצ'רים, נשלח לכל אחד הביתה. אין מספיק מעונות יום. ישבתי בוועדה של טרכטנברג שאמר שם לבנט, שהיה שר הכלכלה: אני הולך לבנות 400 מעונות יום וניתן לכם. הוא שאל אותו: אתה תבנה עוד 400 מעונות יום? תוך כמה זמן? הוא אמר: תוך כמה שנים. אתה יודע כמה זמן זה לבנות 400 מעונות יום? ומי שיגיש את זה יהיה ראשון, יהיה שני, בסוף אולי בנו מתוך זה 50, או 60 מעונות יום, רובם בכל מיני מקומות שבכלל לא היו. זה הרבה מאוד.
טרכטנברג עשה חשבון שהיום הפתרון של מעונות יום, זה נותן פתרון ל-21% מילדי מדינת ישראל. ואם תבנה עוד 400 מעונות יום, שצריכים בשביל זה לפחות שמונה עד עשר שנים, אנחנו נעמוד אז ב-19% פתרון לילדי ישראל כי לא רק המעונות גדלים, גם הילדים מתרבים וגם המשפחות גדלות.
אז אם היום יזדמן לידינו שאנחנו צריכים לפתור את הבעיה הקטנה הזאת, ואני אומר לכם באמת שאני התנגדתי שיעברו חינוך ורווחה ומעונות יום ממשרד הרווחה ומשרד העבודה למשרד החינוך. ואני הייתי במשרד החינוך 50, 60 שנה. למעלה מ-60 שנה אני מסתובב במסדרונות של משרד החינוך, עוד אצל משה קצב ועוד לפניו ועם כל החבר'ה האלה, דוד בועז וכל אלה שהכרתם. אבל המקום של החינוך לגיל הרך, לא היה לו מקום במשרד החינוך.
בכל אופן, הייתה השרה שאמרה שהיא מוכנה לקחת את זה ולעשות את זה, ולא משנה מה שמה. אני באתי אליה בסוף ושאלתי אותה כחבר כנסת: נו, גברת, מה עשית? קיבלת שני מיליון שקל. היא אמרה שזה היה לפרסום, עדיין לא התחלנו. הבנתי מה המצב שלנו. היום אני רואה שאין את הרגש הזה - -
<< דובר >> צבי ידידיה סוכות (יו"ר ועדת החינוך התרבות והספורט): << דובר >>
תתכנס לסיום.
<< דובר_המשך >> יצחק גולדקנופ (יהדות התורה): << דובר_המשך >>
היום אין את הרגש הזה לילדים האלה במעונות יום. ה-19%, ה-21% שאנחנו כן חושבים שהם נמצאים במעונות יום, תן למעונות. אתה יודע שאי אפשר להשיג מטפלת היום. הרי במחירים האלה – אלה מחירי אפס. אתה הולך לקחת מטפלת בימים אלה, ומי יודע מה הבעיות שיש לה ואיפה היא גרה בצפון או בדרום, ואתה אומר למטפלת הזאת שגם את פת הלחם שלך, גם את זה לא תקבלי ועוד בצורה של אפליה. ילד שבחצי שנה גדול ממנו או ביום גדול ממנו – הסייעת שם כל היום ואני שמח על זה. אבל במעונות יום לא נותנים חינוך מיוחד, שעליו עוד לא דיברתי אבל בסיבוב הבא.
<< יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >>
תודה רבה. שני יו"רים, הצלחנו לעצור. מגני תקווה מצטרפת אלינו ראשת המועצה ליזי דלריצ'ה. נציגת השלטון המקומי.
<< דובר >> ליזי דלריצ'ה: << דובר >>
אני ראשת העיר ולא ראשת המועצה. תיקון קטן.
<< יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >>
תודה, תקלה.
<< דובר_המשך >> ליזי דלריצ'ה: << דובר_המשך >>
אני רוצה להביט מזווית אחרת על הסיפור הזה. בתחילת המלחמה כמובן אמרנו שקודם כל הנחיות פיקוד העורף. פיקוד העורף מקבל את הנתונים מהרמטכ"ל, מצבא ההגנה לישראל שיודע אם מסוכן או לא מסוכן. גם ההורים, גם הנהגות ההורים, כולם אמרו שמה שצריך להגן על הילדים שלנו – כולנו בבית. אבל אז, אפשרו לפתוח לחינוך הבלתי פורמלי, לחוגים, לנוער, לנוער בסיכון. ואז אני שואלת: אז איפה החינוך במיוחד ואיפה הגיל הרך ומה קורה עם הילדים האלה? הרי ה-30 ילדים שמותר ב-16 אחרי הצוהריים זה לא אותם 30 ילדים שמותר ב-12 בצוהריים?
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
צודקת.
<< דובר_המשך >> ליזי דלריצ'ה: << דובר_המשך >>
האם הטילים מזהים? ואז אתה מבין ומבינים כולם שהסיפור הוא לא רק ביטחוני. כי כל עוד הוא ביטחוני, אז אני לא מתערבת. אבל ברגע שאומרים שאפשר בנסיבות כאלה, אני חושבת שצריך להעביר לראשי הרשויות במדינת ישראל את הלמידה על הארגון שלהם, על החברה שלהם, על העיר שלהם, ושהם יחליטו האם הכל ממוגן ואיפה הם יכולים. האם בקפסולות, האם לחלק, האם יש להם הורים מתנדבים, האם יש להם חלוקת כוח אדם? לבדוק את הנסיבות. האם הם יכולים לארגן שמטרפיה למורים ולמורות, לגננות, לסייעות? כל עיר יכולה לטפל בעיר שלה. אני חושבת שהיינו יכולים כבר לפתוח כי מה שקורה זה שהמחיר הגדול שהילדים משלמים הוא שנמנעת מהם השגרה. ההורים, הלחץ – הסטרס הכי גדול זה בבית.
אני חושבת שאנחנו לא מבינים ונראה שאולי אין שם אימהות בשולחן מקבלי ההחלטות כי אם מישהו היה מבין את הנזק, אז אולי הוא היה מקבל החלטה אחרת. וכמובן, לא לפני שפיקוד העורף אמר ש-30 ילדים – אפשרי. 50 מבוגרים – אפשרי. אז אני חושבת שהמקום הכי מוגן לילדים שלנו זה ל-100 ילדים בבתי הספר בקפסולות, בחלוקות, איפה שיש קרבה למרחב המוגן. מה שקורה בלילות בכל הערים זה וונדליזם. הם נכנסים לתוך המקום, הם באמת מאבדים את זה. ואם הם מאבדים את זה, ההורים שלהם מאבדים את זה ואנחנו לא באירוע של 10 ימים שעוד רגע ייגמר. עוד רגע זה פסח ואחר-כך זה אחרי פסח. אז אני חושבת שצריך לעשות חשיבה פורמלית.
<< יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >>
תודה. ההערה שלך היא הערה עקרונית וחשובה. בכירי משרד החינוך, גם מי שלא נמצא פה, אני מבקש שיתייחסו לכך. תודה רבה.
<< דובר >> צבי ידידיה סוכות (יו"ר ועדת החינוך התרבות והספורט): << דובר >>
יש לי שאלת הבנה שצפה. מי מחזיק את המידע הזה על המקומות המוגנים? מי מחזיק את המידע?
<< דובר >> ליזי דלריצ'ה: << דובר >>
מה זה המידע? לכל עיר יש את רשימת המרחבים המוגנים שלה בתוך המרכזים, בבתי הספר. כמה תקן, כמה גודל המרחב ולכמה ילדים זה מספיק על-פי תקן. לעירייה יש את זה אבל לא נותנים לעירייה את ההחלטה האם לפתוח או לא את הבוקר. את הבלתי פורמלי – נותנים לה.
<< יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >>
תודה, ליזי. תודה על מה שאת עושה ועל הדברים החשובים שאמרת.
חבר הכנסת סימון דוידסון, בבקשה.
<< דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >>
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני רוצה ללכת לכיוון אחר. קודם כל, אני מתחבר לכל הדברים שחבר הכנסת גולדקנופ אמר. בסוף אנחנו פותחים את הדבר הזה והכל נמצא פה. יש מתקפה מטורפת על כל הנושא של מעונות היום, הגנים הפרטיים, תקראו לזה איך שאתם רוצים. בסוף אנחנו צריכים להבין – אתה אמרת 21%. זאת אומרת ש-79% מהילדים של מדינת ישראל, לאן הם הולכים? למעונות היום הפרטיים. בלי מעונות היום הפרטיים אין לאן לשלוח את הילדים שלנו. זה 80% מהילדים במדינת ישראל. גם הילדות שלי, כשהיו קטנות, הלכנו למעונות פרטיים כי לא היה.
תחשבו על הסיטואציה – קחו את מעונות היום ותחשבו על זה כביזנס קודם כל. זה מישהו או מישהי שהקימו עסק, שיש לו מטפלות, סייעות, מנקות, משלמים ארנונה, משלמים שכירות וצריכים להחזיק את העסק הזה. מה קרה? ב-28 בפברואר סגרו את העסק. אי אפשר לפתוח אותו, ואני מבין שאי אפשר לפתוח אותו. אבל במקום שמשרד האוצר, הגאונים של משרד האוצר והגאון סמוטריץ', נפוליאון סמוטריץ' היה אומר יומיים אחרי זה: תירגעו כולם, אנחנו נטפל בכולם. אנחנו נטפל בבעלי העסקים ובשכירים, כולם יקבלו פיצוי, העסק שלכם לא יתמוטט ותוכלו להחזיק אותו יום אחרי המלחמה. אבל לא, אנחנו שלושה שבועות מתחילת המלחמה והעצמאים לא יודעים איזה מתווה יהיה. אותם שכירים שעובדים בעסק הזה לא יודעים איזה מתווה יהיה ואיזה פיצוי יהיה להם. הם לא יכולים לשלם את השכירות או שהם משלמים את השכירות בגלל שההורים ממשיכים לשלם כסף.
אותם הורים שבאים ומתלוננים על אותם מעונות יום, תחשבו שאותו בעל מעון צריך עדיין לשלם שכירות, עדיין לשלם ארנונה ואת כל ההוצאות שלו. עדיין צריך להחזיק את המטפלות כי אם הן יברחו לו, אז מי יבוא? גם ככה, כל מטפלת שמגיעה – זה נס. מי יבוא לעבוד שם?
אז אני פונה פה למשרד האוצר ואמרתי את זה בוועדת הכספים כל השבוע. חנוך הסכים איתי, לא תאמין, ואני בטוח שגם ששי יסכים איתי. ביום שני תגישו כבר את המתווה. אני לא יודע כבר מה להגיד. הרי זה צריך להגיע לוועדת הכספים, זה לא יכול ליפול סתם מלמעלה. צריכים לדון על זה וזה לוקח זמן. אנחנו באירוע של תקציב המדינה ואין לנו דקה, אנחנו הולכים להיות שם לילות.
<< יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >>
סימון, אתמול או שלשום אמר לי אגף תקציבים בדיון אחר שבתוך יומיים הם מגישים.
<< דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >>
אז אתה דקה יותר ממני בפוליטיקה. אתה מאמין לכל אחד? אלון, אני לא מאמין לאף אחד. בסוף אתה יודע שאני בא מעולם השחייה ומה שחשוב זה הסטופר, התוצאה. מה התוצאה של אותו ספורטאי או אותו אדם שדיבר איתך? אני חי לפי תוצאות, והתוצאות היום הן עגומות. אלון, הן עגומות. לא היינו צריכים להגיע למצב הזה. עברנו קורונה, עברנו מלחמה, עוד ועוד. קיבינימט, הרי יש לכם תכנית. תרגיעו את האנשים, תרגיעו את בעלי העסקים. מעונות יום זה עסק כמו כל עסק אחר. אתם מסכימים איתי בנושא הזה.
<< יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >>
סימון, כשאתה אומר עסק, תזכור שאתה משחק במידה מסוימת לידיהם כי הם אומרים שזה לא בדיוק כמו גנים שהם לא עסק.
<< דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >>
אז אני רוצה שיחשבו שזה עסק. אני רוצה שהפיצוי יהיה כמו לעסק כי אותם מעונות - -
<< יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >>
אני לא יודע אם כדאי, אני לא בטוח שכדאי. אני לא יודע.
<< דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >>
אלון, אותו בעל מעון יום ממשיך לשלם את ההוצאות - -
<< יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >>
לא, אני יודע שיש בעיה אבל אני לא יודע אם כדאי להם.
<< דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >>
הרי זה יוקר המחיה. אני לא יודע, אצלכם בקיבוץ בטח לא משלמים את זה.
<< יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >>
מה לא משלמים? משלמים.
<< דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >>
אבל היום, במרכז הארץ, אתה יודעו כמה משלמים למעון יום? 5,000,6,000 שקלים בחודש. תחשוב מה קורה אם יש לך שני ילדים? 12,000 שקלים.
<< דובר >> יצחק גולדקנופ (יהדות התורה): << דובר >>
אתה חשבת שזה עסק מרוויח? זה עסק מפסיד. אף אחד לא רץ לעשות את העסקים האלה. חנות פלאפל תרוויח יותר.
<< יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >>
הבנתי. אני רוצה לעבור לאילת ולגוש חלב. בטי מאילת ושריף מגוש חלב. בואו נראה, צפון או דרום? אילת, בבקשה. לא, נעבור לשריף. טוב לראות אותך.
<< דובר >> שריף ניג'ם: << דובר >>
שלום. טוב לראות אתכם. תודה רבה על הדיון החשוב. זה ממש מאוד חשוב וזה גם שם אותנו בכותרות. אני מצטרף לרוב הדברים שהחברים הציגו אבל אני, בהיותי בקו הגבול, בקו העימות, רוצה לתת לכם מבט אחר לכל התמונה. אנחנו היינו במערכה הזאת כמעט שנה ומשהו. אני מבין ראשי המועצות שהחזרתי לימודים, החזרתי גנים, לקחתי אחריות מאוד גדולה על עצמי במיוחד כי היום לשקם את הנפש לא פחות קשה מלשקם את הפיסי, ושלא יהיה לא זה ולא זה. היום אנחנו במערכה לא פשוטה ויש רושם ותחושה שזה אוטוטו הולך להסתיים. הכל תוכנן טוב כמערכה צבאית אבל מבחינת משרד החינוך, אני לא מרגיש שהדבר תוכנן. זאת אומרת, כל השיח אם כן חוזרים מחר או לא. אנחנו צריכים קודם כל לקוות שהמערכה תסתיים כמה שיותר מהר אבל חינוך צריך לתכנן. אנחנו צריכים לתכנן משהו למערכה לפחות באורך חודשיים ואז לדעת מה אנחנו עושים עם הילדים.
אנחנו פה בדילמה מאוד קשה, ואחד הסעיפים שאני תמיד אומר כדוגמה, שאבא ואימא שהולכים לעבודה, בקו העימות לא כולם ממוגנים. בכפר שלי, יש לי 60% ללא מיגון. ילד יושב בבית בזום. מה עושים בסיטואציה הזאת? אין יותר קשה מזה. זה מה שחווינו וזה מה שאנחנו חווים כמעט יום יום. למזלנו, עד עכשיו המשק לא חזר אבל הפחד שלנו הוא מה יהיה כשיתחילו להחזיר את העסקים לעבודה כחיוניים ולא חיוניים, ואז אנחנו בדילמה.
הבקשה שלי היא לשבת עם פיקוד צפון ועם פקע"ר ולתת פתרון לכל היישובים בקו העימות. למשל בגוש חלב, במערכה שעברה לא היה פתרון. היישוב היחידי שלא קיבל פתרון. למה? כל הצירים מגוש חלב ואל גוש חלב מטווחים. בתי הספר ללא מיגון. אני כבר קיבלתי הכרה בצורך ולוקח לי זמן לבנות אבל אין מיגון. הילדים עשו בגרות מתחת לשולחנות. זאת הסיטואציה, בדיוק זה מה שעברנו.
לכן אנחנו צריכים לבוא מעכשיו ולתת תכניות לטווח של חודשיים, שלושה, מה עושים. להפסיק לדבר אחרי החגים פותחים או לפני החגים. בואו נתכנן לטווח ארוך וניתן פתרונות. בזמנו, עד הסוף, פתאום מצאתי מקום שהשכרנו ואני לא יכול להוציא את הילדים מחוץ לכפר כי כל הצירים מטווחים. מצד שני, אין לי מקום בטוח. עד שמצאנו ועד שהכרנו, אני אומר שבואו מעכשיו תתחילו לפרוס תכנית לטווח ארוך. מבחינתי, טווח של חודשיים, שלושה זה הרבה. אל תתחילו לחשוב אם זה בשבועיים יסתיים כי אם לא, יהיה פתרון. היום אני רץ ממקום למקום בשביל להביא מחשבים ללמידה מרחוק. אף אחד לא חשב על זה. מערכת החינוך לא הייתה מוכנה לספק מחשבים לילדים. כל הילדים נמצאים בבית, לא לכולם יש את היכולת לקנות שלושה, ארבעה מחשבים. בטלפון זה לא נוח, במיוחד אם אנחנו רוצים זום איכותי, זום עם עבודה ולא זום של מה נשמע, מה קורה ואיך אתם נשמעים? זום שאיתו אפשר לעשות עבודות.
<< יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >>
שריף, תודה. תודה על ההשתתפות. חבר הכנסת טור פז, בבקשה.
חבר הכנסת טור פז, בבקשה.
<< דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >>
יושבי הראש, תודה רבה. קודם כל, אני רוצה לפתוח ואולי זה יפתיע, ולהצטרף לקריאתו של יעקב אשר למערכת החינוך. צריך לפתוח את מערכת החינוך. לא חצי ולא רבע. ברירת המחדל צריכה להיות הפוכה. פתוח למעט מה שאי אפשר. להפוך את ברירת המחדל. זה לא צריך לקרות היום או מחר, זה היה צריך לקרות כבר לפני כמה ימים.
ואני אומר את זה כי בסוף, חבר הכנסת סוכות, הזכרת את הניצחונות הגדולים המלחמתיים. יש דיסוננס וקשה לקבל אותו, שעם כמה שמדינת ישראל מנצחת במלחמות, העורף שלה והמערכות האזרחיות שלה לא מספיק טובות. ובנושא החינוך אני מצטער, זו קבלת החלטות לא נכונה שלא לומר פחדנית. אני לא מקבל את זה. מדינה שלא חושבת שלמידה זה הדבר הכי חשוב, לא תצליח גם במלחמות שלה. חינוך זה לפני הכל.
נכון שצריך לשמור על החיים אבל אמרה פה ליזי, ראשת העיר, שזה כל-כך פשוט, למה 30 ילדים ושני מבוגרים במרחב מוגן זה טוב בחינוך הלא-פורמלי וזה לא טוב בפורמלי? זה אותו דבר, זה אותם 30 ילדים. אז מה, אי אפשר? אם יש בגן ילדים ממ"ד, ובגן הזה יש שניים, שלושה אנשי צוות, שיהיו בממ"ד.
<< יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >>
קינלי, בגלל הניסיון אני מרשה לעצמי לומר ככה: ההבדל לכאורה הוא בגלל שהחינוך הפורמלי הוא מנדטורי, אתה חייב לשלוח. האמת היא, וזאת התשובה שאני נותן, שבמציאות היום אף אחד לא יכפה ולא יבוא קצין ביקור סדיר לוודא את העניין.
<< דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >>
נו באמת. אלון, מי שפוטר אותך, יש כלל בחיים שלמדתי כמנהל, שמי שאומר לך פתרונות של ביטוח, הוא לא רוצה לעבוד. אם הוא אומר שיש בעיה של ביטוח, משמע שהוא לא רוצה לעבוד. אני לא מקבל את זה. זו שטות. מערכת החינוך יכולה ברגע להשבית את מערך הביקור הסדיר. היא יכולה לומר שעכשיו אין חובת ביקור סדיר אבל אני מאפשרת פתיחה של המסגרות, וזה מה שצריך לקרות. לא היום, זה היה צריך לקרות בשבוע הראשון ואנחנו בשבוע השלישי למלחמה. יש לי בשורה עצובה שיכול להיות שהמלחמה הזאת תימשך עוד הרבה זמן. לא מקבל את קבלת ההחלטות שלו, אני רק אומר שהוא צודק, שהיה צריך להשוות את החינוך הפורמלי והלא-פורמלי, לא יותר. זה לא אומר שכולם היו לומדים אבל זה בערך כמו הטיעון שחצי ממערכת החינוך בזום. לא, היא לא בזום. זום זה לא תחליף לפגישה פנים אל פנים, אמר פה מישהו מהאנשים. ולכן זה לא מענה חינוכי מספק, זה כישלון.
יש פה עדיין כמה מערכות, ואני מודה על זה שהחלטתם למקד בשתי המערכות היותר קריטיות של החינוך המיוחד והגיל הרך. אבל לפני כן אני רוצה לומר עוד משהו: בזמן כזה יש מענה ראשון ללוחמים ולמשפחות שלהם. ולכן היה צריך להיות וצריך להיות תיעדוף למשפחות אנשי המילואים כי במשפחה שאחד מבני הזוג נמצא כרגע במערכה, הוא צריך להיות ראשון בסדר העדיפויות, לפני הכל. ולא סתם בהרבה מאוד מקומות באמת פתחו מערכות. ביישוב שאני גר בו פתחו קודם כל שתי מסגרות – גיל רך לילדי אנשי המילואים, הם לפני הכל. אחר-כך חינוך מיוחד וגני הילדים היו כבר צריכים לחזור. אי אפשר לפתוח את המשק אבל לומר להורים הצעירים: מצטערים, אין לנו מסגרת בשבילכם. זה לא עובד.
ואחרי זה, אני אומר שגם ילדי החטיבות והתיכונים, צריך למצוא להם מענים. הזום הוא לא אפס. זה לא לא לימוד אבל הזום עובד חלקית, הוא מוצר משלים. הוא לא מוצר עיקרי. המוצר העיקרי הוא מפגש של מבוגר משמעותי עם ילד. זה חינוך. ולא יכול להיות שמחכים שבועיים וחצי לזה, זה היה צריך לקרות בשבוע הראשון. זה צריך לקרות כל שבוע, קבוצות קטנות, ביקורי בית, ולא לפחד לגעת גם בדברים הקדושים כמו חופשת פסח והחופש הגדול. לא יכול להיות שהסטנדרט במדינת ישראל הוא שעשרות ימי לימוד הולכים לאיבוד בגלל המצב המלחמתי. אתה יכול לנצח באיראן אבל אתה מפסיד בירושלים ובתל-אביב ובבני ברק וברמת הגולן. תודה.
<< דובר >> צבי ידידיה סוכות (יו"ר ועדת החינוך התרבות והספורט): << דובר >>
תודה רבה. חבר הכנסת ששי גואטה.
<< דובר >> ששון ששי גואטה (הליכוד): << דובר >>
אני לא ארחיב אבל אתה יודע שסיפרו לי על הנושא, וזה נושא שאתה אומר שלא הבנתי את האירוע? לא רציתי להאמין שאגף התקציבים, ואני לא אומר האוצר כי לשר יש הרבה דברים שהוא מתעסק בהם וטוב שהוא לא נכנס לכל עניין. אבל שוב, זה מקום שאגף התקציבים מראה לנו שהוא קצת מנותק מהציבור ומהמדינה.
אז אני חושב שכל המתווה של הפיצוי של מעונות היום הוא דבר גרוע ביותר. אסור - -
<< דובר >> צבי ידידיה סוכות (יו"ר ועדת החינוך התרבות והספורט): << דובר >>
אין עדיין מתווה. חכה.
<< דובר_המשך >> צבי ידידיה סוכות (יו"ר ועדת החינוך התרבות והספורט): << דובר_המשך >>
מה שהם מדברים, על 70%, מה שהם מדברים היום.
<< דובר >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר >>
אגב, הסיפור הזה שאין מתווים זה גם הזיה.
<< דובר >> צבי ידידיה סוכות (יו"ר ועדת החינוך התרבות והספורט): << דובר >>
תכף אתן לך את זכות הדיבור, חבר הכנסת פורר.
<< דובר >> ששון ששי גואטה (הליכוד): << דובר >>
אבל אני מראש אומר, כי באו לדבר ועניינו אותי ואנחנו יודעים בערך מה האוצר רוצה להביא, שהנושא של הגנים יקבלו 100%, גם דיברתי עכשיו עם מישהו בחוץ, ומעונות היום יקבלו בחל"ת 70%. לא טעיתי, נכון? יפה, לא טעיתי במה שאני אומר.
אז אני חושב שצריך לפצות את מעונות היום פר כל ילד שיש שם כי ההורים שילמו את הכסף ויש להם את ההוצאות הגבוהות שזה השכירויות, כל ההוצאות על המבנים וגם המשכורות. וגם ההורים בכלל שילמו את הכסף ומגיע להם לקבל את הכסף חזרה, וזה התפקיד שלנו פה, שהמעונות האלה לא יקרסו וימשיכו לעבוד. שלא יהיה הבדל בין הגנים לבין המעונות. מספיק כל הקטע של המעונות. יש לנו בעיות בכוח אדם שם, להביא אנשים בתוך המעונות שיתנו סיוע ועכשיו, ברגעים כאלה רואים את ההבדל שהאוצר עושה בין אלה של הגנים לבין אלה של המעונות. אז מי ירצה לבוא לעבוד במעונות?
אני מצפה ואני חושב שאתם יכולים לעשות את זה, וגם אני אעקוב אחרי הדבר הזה ולא ניתן לדברים לעבור. אגף תקציבים, אוצר, אני מקווה שתבינו את האירוע ותשנו את מה שחשבתם לעשות, ושבע"ה ניתן מענה נכון ויקבלו את מה שצריכים לקבל בכל מעונות היום. תודה רבה לכם.
<< דובר >> צבי ידידיה סוכות (יו"ר ועדת החינוך התרבות והספורט): << דובר >>
תודה רבה, חבר הכנסת גואטה. נעבור לארגונים. יניב, בבקשה.
<< דובר >> יניב בר אור: << דובר >>
תודה רבה ליושבי הראש. אני מהתאחדות מעונות היום הפרטיים. אני חושב שהבעיה מתחילה מזה שאין ודאות. בגלל שמעונות היום הפרטיים מוגדרים כעסק ולא כמסגרת חינוכית, אין ודאות. אנחנו רואים שעד היום אין שום מתווה שנמצא, ולהורים אין ודאות ולמסגרות אין ודאות. ראינו גם הרבה מאוד מסגרות שבגלל שהם מוגדרים כעסקים ולא כמסגרות חינוך, לא קיבלו שום פיצוי. מספיק שמסגרת חינוכית שהתחילה את דרכה עם 14 ילדים ושנה אחר-כך עם 28 ילדים, היא כבר לא יכולה להוכיח שיש לה ירידה במחזורים שנה מול שנה, אז הם לא זכאים לפיצוי.
והסיפור של החל"ת, זה לקחת עובדים ולפטר אותם בזמן מלחמה, להגיד להם שהמדינה תפצה אתכם ב-70%, והם לא חייבים לחזור. גם ככה אנחנו במחסור אדיר של מטפלות. אין לנו מטפלות. המסגרות נסגרות, המחירים עולים. אתם שומעים עצמכם איך ההורים באים ואומרים שהמחירים יקרים, כי פרמיית הסיכון כל הזמן עולה ועולה כי אין ודאות.
אז אם רוצים שיהיו מסגרות חינוכיות, וכבר שמענו את כל המתקפות האלה של מעין אדם בתקשורת והיום בבוקר שוב, והספורט החדש זה "הכה את הגננת". זה הספורט החדש. יש מצווה חדשה – במקום תרי"ג מצוות יש תרי"ד מצוות. המצווה החדשה זה "תבע את הגננת". מצווה לתבוע את הגננת. היום בבוקר אמרו את זה שמצווה לתבוע את הגננת.
אז משרד האוצר ומשרד החינוך, מי שצריך לקחת אחריות על הדבר הזה ולתת ודאות גם להורים וגם למסגרות, ובמקום לשלוח אותנו לריב עם ההורים ואתם יודעים, עלה רעיון באחת הקבוצות שאמרו: הלקוח שבוי, חוזה מסוכל. בואו נשחרר את כולם ונגיד שאין לקוחות שבויים. שבויים, אנחנו יודעים שצריך להחזיר את כולם, נכון? אז אנחנו מחזירים את הכל ואנחנו משחררים את כולם מהחוזים, וניפגש אחרי המלחמה.
אחרי המלחמה, פחות ילדים במסגרת, המחיר יעלה ואז מה? לאן ילכו ההורים? הרי המדינה לא יכולה לתת את הפתרון הזה במקום המסגרות. כ-77% שמענו שהולכים למסגרות הפרטיות. אז בואו תאמצו את המסגרות הפרטיות. ומשרד האוצר, בבקשה מכם, פיצוי מלא לעובדים, פיצוי מלא לא לעסקים, למסגרות חינוך כי במשרד החינוך אף אחד לא יצא לחל"ת. במשרד החינוך שום גננת לא הוצאה לחל"ת. אין שום סיבה להפלות בין מסגרת למסגרת. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >>
תודה. נמשיך לעקוב כמובן, בעיקר בוועדת הכספים בהמשך, במהרה בימינו, אני מקווה שבתחילת שבוע הבא.
<< דובר >> ליאור גבאי: << דובר >>
אני יושב-ראש פורום מסגרות החינוך לגיל הרך. אני רוצה להתייחס לשני היבטים מאוד פשוטים: האחד, כמו שהזכירו קודמיי – אכן מעונות היום בפיקוח, אני מדבר על מעונות הסמל, הם בפיקוח. הם לא יכולים לקבוע את המחיר שהם רוצים. ומכאן הנגזרת שהשכר שמשולם למטפלות ושאר הדברים לא נקבע על ידיהם אלא נקבע על-ידי המדינה.
המעבר למשרד החינוך הפיח איזו תקווה שבאמת תהיה השוואה בדיוק כמו גננת וסייעת. כרגע נמצאות עשרות-אלפי מטפלות שאומרות שהשכנות שלהן, שהן גננות וסייעות ברשויות המקומיות או במשרד החינוך, השכר שלהן מובטח. אז קודם כל, יהיה קושי גדול לקיים את המערך הזה של מעונות היום.
שלא לדבר על בעיה יותר משמעותית –הרי כולנו יודעים שבהיעדר מתווה יגיע ה-1 בחודש, שזה ערב פסח ולא יהיה להם שכר. אני יכול להרשות לעצמי להגיד לעשרות-אלפי מטפלות שלא יקבלו בערב פסח שכר? כי הרי אנחנו יודעים טוב מאוד שהם לא יקבלו בשום מתווה. אם אני אצטרך להוציא אותם לחל"ת, הם לא יקבלו שום דבר. המתווה של החל"ת, עד שהוא יהיה ואם הוא יהיה – זה יהיה אחרי פסח. האם להפקיר ממש לרעב עשרות-אלפי מטפלות? זה בכובע אחד.
שלא לדבר על הכובע השני, שהוא צודק – הורים לא אמורים לשלם עבור שירות שהם לא קיבלו. מה שכרגע משרד האוצר עושה לנו, הוא אומר, תקשיבו טוב: אתם כמו מאפיית פיתות. וכמו שמאפיית פיתות תסתדר, גם אתם תסתדרו. אבל הם שוכחים שאנחנו מובילים את החינוך לגיל הרך. הדבר היותר חשוב הוא שאנחנו גנים בפיקוח, כמו שאמרתי. והמשמעות של זה, ויש לנו ניסיון אגב. בעבר, כל פעם שהוציאו לחל"ת, בין 15% ל-20% מהעובדות לא חזרו לעבוד. גם ככה קשה להן.
אדוני היושב-ראש, אני רוצה להפתיע אותך – לא מדובר בלהמציא את הגלגל. היה מתווה קיים. ב"חרבות ברזל" היה מתווה קיים, שנתנו פיצוי פר ילד. מה שאנחנו מבקשים זה שבמקום שאני אצטרך לטרטר את פקידי האוצר במכתבים, האוצר היה צריך להתקשר אלי ולהגיד לי: ליאור, אל תוציא שום מכתב, תדבר עם ההורים ותרגיע אותם, המתווה של "חרבות ברזל" מתקיים גם פה. לא המצאתם את הגלגל. למה אני צריך היום לעמוד מול עשרות ארגונים ולהגיד להם שאין לי מענה כי כרגע המתווה לא קיים בזמן שבנינו, ישבנו ימים ולילות לפתור את הבעיה אז, ב"חרבות ברזל" - -
<< יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >>
כמה זמן הייתה ההשבתה?
<< דובר_המשך >> ליאור גבאי: << דובר_המשך >>
פחות או יותר גם 18 יום. אבל יצרנו מתווה של פר יום וזה שולם, והצלחנו להחזיר להורים והצלחנו לשלם משכורת למטפלות.
אני מבקש מכם, חברי הכנסת, אני ממש מתחנן, מדובר פה בשכר ל-40,000, 50,000 מטפלות שערב פסח לא יהיה להם פת לאכול, וזה על הגב של אנשי האוצר.
<< יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >>
תודה. הזעקה שלך מדויקת ונכונה.
<< דובר >> צבי ידידיה סוכות (יו"ר ועדת החינוך התרבות והספורט): << דובר >>
תודה רבה. ברשותך, אני מבקש להדפיס את המתווה שהיה ב"חרבות ברזל" כדי שאנשים יראו במה מדובר.
נעבור לזום, למור דקל מהעמותה למען הילד בגיל הרך. יש כאן מישהו מהארגונים שנמצא כאן ורוצה לדבר לפני שאנחנו עוברים לזום?
<< דובר_המשך >> ליאור גבאי: << דובר_המשך >>
אני רק אציין שמסגרות החינוך לגיל הרך כוללות את הארגונים הגדולים כמו נעמ"ת, אמונה, נאות מרגלית, בית יעקב ונשי חירות ואחרים, את מרבית מעונות הסמל. ולכן הזעקה שלנו לא מדברת מגזרית ולא גיאוגרפית, היא מדברת על כלל ישראל.
<< יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >>
בזמן הזה, עד שעולים בזום, השאלה לחברים מהאוצר היא נורא פשוטה – למה לא משכללים ולא מעתיקים? נשמע עוד הערות מהקהל.
<< דובר >> מור דקל: << דובר >>
שלום. אני יו"ר העמותה למען הילד בגיל הרב. תודה רבה על הדיון ועל זכות הדיבור. אני רוצה להוסיף לקודמי שדיברו באמת מדם ליבם, מהמקום של מעונות הסמל וגם מהמעונות הפרטיים. המצב שנוצר עוד פעם לצערי, כי זה לא מצב חדש, זה שכל פעם שיש מקרים של חירום, בריאות או כל דבר שמאלץ לסגור את המסגרות, בעיקר את מסגרות החינוך, נוצר מצב שבגלל היעדר מתווה והיעדר החלטות מראש של המדינה כלפי התשלומים וכלפי הזיכויים לכל המעונות, גם הסמל וגם הפרטיים – אני רק מזכירה לכם, לכל היושבים כרגע בדיון שכמעט 80% מהמסגרות במדינת ישראל לידה עד שלוש הם עסקים פרטיים, הם לא מעונות הסמל. וכשנותנים מתווה אך ורק למעונות הסמל בלי לתת שום יד עוזרת ובלי שום הסדר למעונות הפרטיים, אנחנו פוגעים ברוב הילדים והעובדות במדינת ישראל בתחום לידה עד שלוש.
דבר נוסף, המצב הקיים כרגע בתכלס, בואו נדבר תכלס, זה שבהיעדר מתווה ובהיעדר יכולת - -
<< דובר >> צבי ידידיה סוכות (יו"ר ועדת החינוך התרבות והספורט): << דובר >>
את אומרת שאת מכירה שיש כוונה לעשות מתווה רק למעונות הסמל?
<< דובר_המשך >> מור דקל: << דובר_המשך >>
כרגע, כשאנחנו מדברים על הוצאה לחל"ת כמו שדיברו בהתחלה וגם ליאור גבאי שדיבר מאוד נכון לגבי העובדות שלו, איפה הפתרונות לעובדות שנמצאות כרגע במעונות הפרטיים? אני היום, על הבוקר, קיבלתי כמה פניות ממטפלות במעונות פרטיים שאמרו: אני לא יודעת מה קורה עם השכר שלי בחודש הבא. כלומר, כשאתה מוציא כרגע את המתווה רק למעונות הסמל, אתה לא מביא פתרון, ועל זה יניב בר אור דיבר. תנו פה משהו אחיד גם למעונות הסמל וגם למעונות הפרטיים. גם כאן יש משבר כוח אדם, גם כאן יש משבר כוח אדם. אם מעון פרטי יוציא כרגע לחל"ת את העובדות שלו, גם הן יעזבו והוא לא יוכל להחזיר אותן אם כרגע נותנים מתווה שמחר בבוקר פתח-תקווה יכולה לפתוח. אם אני, כבעלת מעון פרטי, הוצאתי עכשיו ארבע עובדות לחל"ת ועוד יומיים אומרים לי: את יכולה לפתוח את המעון, איך אני אחזיר אותן? זו בעיה. חברים, זו בעיה.
הבעיה השנייה, ויש פה גם נציגי הורים בזום שחשוב לשמוע אותם, זה שהורים משלמים יום יום מחיר מלא על המעונות הפרטיים והסמל בלי ידע אם הם יקבלו את הפיצוי. לא ברור להם גם למה הם משלמים כאשר הם לא מקבלים שירות, הילדים נמצאים בבית וההוצאות הביתיות שלהם יותר גבוהות כרגע מיום רגיל.
<< יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >>
אני חושב שאת צודקת אבל זה לא שתי בעיות, זו אותה בעיה שאפשר להסתכל עליה... ברגע שהמדינה תשתתף אז הכל יבוא על פתרונו.
<< דובר_המשך >> מור דקל: << דובר_המשך >>
זו בעיה שיוצרת את הבעיה השנייה.
<< יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >>
בסדר גמור.
<< דובר_המשך >> מור דקל: << דובר_המשך >>
כבוד היו"ר, אנחנו לא צריכים פתרון שיהיה עוד שבועיים, שלושה, אנחנו צריכים פתרון מידי. וגם באותה נשימה להגיד שצריך להוציא הנחיות ומתווה שגם הורים שנמצאים כרגע בבית עם ילדים קטנים ולא יכולים לצאת לעבודה, לא יאבדו את מקום העבודה שלהם. שתהיה להם גם הגנה בדבר הזה.
אני מבקשת מכם, אנחנו לקראת חופשת פסח, אני לא מתערבת בפקע"ר, בראשי הרשויות ובביטחון. אני לא נכנסת לאירוע אם מישהו יכול לפתוח כי הביטחון קודם לכל אבל מתווה פיצוי גם למעונות הפרטיים, גם לסמל, ולדאוג להורים, לא לשכוח את זה.
<< יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >>
זה לא ו... זה אותו דבר. תודה.
<< דובר >> צבי ידידיה סוכות (יו"ר ועדת החינוך התרבות והספורט): << דובר >>
נמשיך. שלום נגר, בבקשה.
<< דובר >> שלום נגר: << דובר >>
אני עורך דין, יו"ר ארגון חלמיש. אנחנו מייצגים למעלה מ-450 מעונות יום מפוקחים מסובסדים. אני קודם כל רוצה לדבר דווקא על משרד החינוך ושר החינוך. בשנים האחרונות, כשהתכנסה הוועדה, ראינו את השר או את בכירי המשרד רק כשיש - -
<< דובר >> צבי ידידיה סוכות (יו"ר ועדת החינוך התרבות והספורט): << דובר >>
תנסה לקצר כי יש עוד הרבה שרוצים לדבר.
<< דובר_המשך >> שלום נגר: << דובר_המשך >>
אני אנסה לקצר, ממש דקה וחצי. ראינו אותם רק במקרים שהייתה תקשורת ותו לא. משרד החינוך לחלם בכל כוחו בנושא של חוק הרשות לגיל הרך. הוא אמר שחייב שיהיה רצף חינוכי מאפס עד שש ולא מאפס עד שלוש וכן, כמובן השר הקפיא את החוק הזה. אנחנו צעקנו שלוש שנים בוועדה והנה היום, מוכח כשהגענו בשעת מלחמה, ומשרד החינוך מתעלם באופן גורף מהמטפלות. ובאותו אגף במשרד החינוך, סייעות ישנות לבטח. אני לא מדבר לבטח מבחינת המלחמה, כולם עוברים אירועים קשים, מבחינת השכר שלהם. שוועדת הסל קבעה במפורש ששכר הסייעות שווה לשכר המטפלות ועושים השוואה. אבל פה פתאום משרד החינוך עושה הפרדה מוחלטת בין שכר הסייעות לשכר המטפלות. זה בלתי נתפס שערב חג הפסח מטפלות אמורות ללכת לבירוקרטיה של חל"ת, לקבל 70%, 75% וגם זה לא בטוח, חלקן גם לא זכאיות - -
<< דובר >> צבי ידידיה סוכות (יו"ר ועדת החינוך התרבות והספורט): << דובר >>
מה זה פה? אני כיו"ר הוועדה לא מכיר שום מתווה. אתה מדבר כאילו שיש מתווה ואתה מדבר עליו.
<< דובר_המשך >> שלום נגר: << דובר_המשך >>
רגע. אז אני אחדש לנוכחים שהבוקר היה זום עם האוצר ומשרד החינוך שלנו והוצעו לנו שני מתווים – מתווה לעסקים. היועצת המשפטית של הארגון הייתה בזום, היא סיכמה לי אותו. הוצע מתווה פיצוי עסקים כאילו שמדובר במאפיות ולא בחינוך. לא הגיוני, לא יתכן, שלא נשמע מילה של שר החינוך, רק כשיש תקשורת בוועדה. הוא בא ומתעלם, והאוצר מתייחס אלינו כעסקים ולא כחינוך. אם משרד החינוך לא יודע להכיל אותנו כחינוך ולא יודע להסתכל למטפלות בעיניים - -
<< דובר >> צבי ידידיה סוכות (יו"ר ועדת החינוך התרבות והספורט): << דובר >>
שלום, תתרכז בבקשה בפערים, שיש הבדל בין שכר המטפלות לשכר הסייעות. מה עוד?
<< דובר_המשך >> שלום נגר: << דובר_המשך >>
מה זאת אומרת, זה הבדל מהותי בוודאי. אני מדבר על זה שסייעת מקבלת שכר מלא, היא לא לזה ביטוי במשרד האוצר. זאת אומרת שמשרד החינוך, באותו אגף שם נמצאת המטפלת, המטפלת הולכת למתווה פיצוי לעסקים ומפסידה מהשכר 25%, וחלק מהן גם לא יהיו זכאיות לשכר בעוד שהסייעת מקבלת שכר מלא ישירות ממשרד החינוך. זה בלתי נתפס.
אז תחליט אדוני השר, אם אתה תופס אותנו בכוח בתוך המשרד, תתכבד לבוא ולעמוד לצידנו ותילחם מול האוצר. מסתבר שלמעונות היום אין שר. אז על מה התעקשת להשאיר את חוק הרשות לגיל הרך? בשביל תקשורת? בשביל חברי מרכז? לא ברור האירוע הזה. מי יכול להסתכל למטפלות של מעונות היום בעיניים ערב חג הפסח ולהגיד להן: תקבלו 75%? הרי הוועדה הזאת, כבר היה - -
<< דובר >> צבי ידידיה סוכות (יו"ר ועדת החינוך התרבות והספורט): << דובר >>
אתה מתכוון לסייעות בגנים, נכון?
<< דובר_המשך >> שלום נגר: << דובר_המשך >>
נכון, חד-משמעית.
<< דובר_המשך >> צבי ידידיה סוכות (יו"ר ועדת החינוך התרבות והספורט): << דובר_המשך >>
בסדר, אז זה לא משרד האוצר, זה הרשויות, זה השלטון המקומי.
<< דובר_המשך >> שלום נגר: << דובר_המשך >>
אני מדבר על משרד החינוך.
<< יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >>
אתה רוצה להשוות בין את המטפלות במעונות לסייעות בגנים? פשוט המילים התחלפו.
<< קריאה >> קריאות: << קריאה >>
כן, ברור.
<< דובר_המשך >> שלום נגר: << דובר_המשך >>
כן, כן. חד-משמעית. לא יתכן מצב כזה. הרי הוועדה בעצמה דנה בתפוסת ענף מעונות היום, ואחרי החג והמלחמה לא יהיה למי לחזור כי המטפלות יישארו בחל"ת או שילכו לגני הילדים כסייעות. לא מספיק שהמצב קטסטרופלי בעניין כוח אדם במעונות, מה שעושה שר החינוך ובכלל משרד החינוך, שמים את המסמר האחרון בארון הקבורה של הענף הזה.
אני לא בא בטענות לאוצר. אתה יודע למה? כי באוצר, למי שיש כוח, הוא יודע להילחם מולם. אבל כשלנו אין שר שבא ודופק על השולחן ואומר: אל תעשו אפליה בין המטפלות לסייעות, אז הם מנצלים את הפרצה הזאת וחוסכים מה שהם יכולים בגלל המצב הכלכלי של מדינת ישראל.
<< יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >>
אנחנו מיד נשמע את האוצר. תודה רבה. חברת הכנסת מירב כהן, מאז הישיבה הקודמת דיברת עם ד"ר איל בן זקן.
<< דובר >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר >>
עדיין לא דיברנו אבל העברתי את החומרים. קודם כל, תודה על הדיון החשוב. תראו, המטפלות במעונות הסמל הן באמת במצב בלתי אפשרי. מלכתחילה הן מקבלות שכר מאוד נמוך, סדר גודל של 6,000 שקלים. מוציאים אותן לחל"ת בעל כורחן. זה אומר שהשכר שלהן יגיע ל-4,000 שקלים, כשיש להן ילדים, יש להן שכר דירה וגם ככה הן מקבלות מעט מאוד וגם ככה מעט בוחרות בתחום הזה בגלל המצב הכלכלי.
בשונה, לעסק פרטי – פה אין שיקול דעת. המדינה הורתה לסגור את כל המוסדות. אין להם שיקול דעת. זה לא שהם יכולים לפתוח כמו כל עסק אחר, שיש לו את מודל החל"ת. פה אין שיקול דעת. ולכן המדינה מתייחסת למקום הזה בדיוק כפי שהיא מתייחסת לבתי הספר. ולכן הדין בבתי הספר צריך להיות כמו הדין כאן. לא יכול להיות שהמטפלות, שגם ככה הן קשות יום, יספגו את הפגיעה הזו, וגם לא הגיוני שההורים ישלמו מכיסם על שירות שהם לא קיבלו. אז הדבר הנכון זה שהמדינה תיכנס לוואקום הזה שנוצר.
<< דובר >> קריאה: << דובר >>
כמו בגנים.
<< דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >>
בדיוק אותו דבר. הרי מהותית, זה בדיוק אותו שירות כמו בגנים. עקרונית היינו רוצים שזה יהיה שירות ציבורי לכל דבר ועניין, לשם אנחנו חותרים. וגם מהותית, המדינה הורתה לסגור את המקומות האלה אז קחו אחריות. אמרתם שאי אפשר לפתוח? יש לזה מחיר. ולכן לא נכון להשית את זה לא על ההורים, ובטח לא על הגננות שגם ככה מקבלות שכר רעב.
<< דובר >> תמי סלע: << דובר >>
רק להוסיף שלפי ההנחיות, גם מעונות יום פרטיים ומשפחתונים, כולם תחת פעילות חינוכית וכולם תחת הוראה לסגור.
<< דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >>
נכון. אז ברגע שהמדינה מחייבת - -
<< דובר >> צבי ידידיה סוכות (יו"ר ועדת החינוך התרבות והספורט): << דובר >>
היא אומרת דבר מאוד פשוט, שאם המדינה אומרת שזה פעילות חינוכית אז זה לא יכול להיות מתווה עסקים.
<< דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >>
בדיוק. אם זה חינוך – זה חינוך. אם זה עסק – זה עסק. מודל החל"ת, שיש בו היגיון, והבנתי את ההיגיון. הוא אומר למעסיק: אנחנו נותנים לך גמישות מסוימת, תחליט אם אתה חוזר והפעילות נפגעה, אנחנו נשפה באחוז מסוים. אבל זה לא עסק רגיל, זה חינוך שהיה ראוי, שהיה ציבורי מלכתחילה ועכשיו מושתות עליו הנחיות כמו של מוסד חינוך, ולכן גם ההגנה שהוא צריך לקבל הוא של מוסד חינוך. זה לא עסק, זה מוסד חינוכי.
<< דובר >> יניב בר אור: << דובר >>
חשוב גם להסביר שבגיל 67 – הרבה מטפלות הן מעל גיל 67 ומודל החל"ת לא מתאים שם.
<< דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >>
הן אחרי גיל פרישה. את זה כן נתקן. גם בקורונה וגם בסבבים הקודמים נלחמנו עבור הנשים המבוגרות שצריכות לעבוד אחרי גיל פרישה, והן יקבלו. יש לי הבטחה כתובה מהאוצר.
<< דובר >> יניב בר אור: << דובר >>
היה את זה בפעם הקודמת. היום בבוקר קיבלתי טלפונים של בנות שלא קיבלו.
<< דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >>
אז צריך לטפל בזה, זה לא מקובל. לא יכול להיות שמי שממשיכה לעבוד אחרי גיל פרישה, לרוב היא עובדת כי אין לה ברירה – אנחנו לא נפקיר אותן.
<< דובר >> יניב בר אור: << דובר >>
לא קיבלו. זאת הסיבה שיש לנו מחסור במטפלות.
<< דובר >> צבי ידידיה סוכות (ועדת החינוך התרבות והספורט): << דובר >>
תודה, חברים. צופית מהנהגת ההורים הארצית איתנו בזום. בבקשה.
<< דובר >> צופית גולן: << דובר >>
קודם כל, תודה רבה על הדיון המאוד חשוב. אני לא מזלזלת לרגע בנושא מעונות היום, אני כן רוצה לשים את הפוקוס על שני הנושאים האחרים שהדיון הזה עליהם, וזה תלמידי החינוך המיוחד, שבתוך כל ההתלהבות של מעונות היום, שהיא מוצדקת ונכונה ולגמרי הגיונית אבל יש לנו פה חבורה מאוד גדולה של ילדים שבסופו של דבר לא מקבלת מענה בשום צורה שהיא. גם הילדים המשולבים, אנחנו יודעים שלא מצליחים להשתלב בזום. הכיתות הקטנות בבתי הספר הכוללניים בכלל אין על מה לדבר. הלימוד הזה בזום הוא לא משהו שאפשרי, הוא לא קיים. הם ברגרסיה מטורפת, ובסוף יש מודל, ואמרו את זה לפניי בתחילת הדיון – מודל מס' 3 של למידה בחירום עם הגעה לבתים.
מתחילת המבצע הנוכחי כל הזמן שמים על השולחן את המודל הזה ואומרים לרשויות תיערכו, תיערכו, תיערכו. אתמול סוף סוף יצא אישור רשמי, עכשיו אנחנו שומעים: אנחנו בשלבי היערכות. אי אפשר עוד שנייה יוצאים לפסח ואז גם ככה הם לא עובדים. אי אפשר להמשיך בשלבי היערכות, אי אפשר בלי לתת מענים בבתים. אם לא מצליחים לפתוח את החינוך, תפתחו מוקדים רשותיים. יש אלף ואחד פתרונות על השולחן שלא מיושמים כרגע בפועל. אי אפשר להמשיך להשאיר את הילדים האלה כל הזמן מאחור.
דבר נוסף שאני רוצה להתייחס אליו, לגבי המצב של ההורים. אמרו את זה לפניי, אני אציג את זה גם. עשינו סקר – 17,000 הורים ענו עליו. צריך להבין שזה לא מעט הורים, רובם המוחלט לא מעוניינים לחזור ללמידה בקרוב עד שהמצב פה לא יירגע. המצב קצת שונה כשמדובר בהורים של תלמידים של חינוך מיוחד, שם יש אחוז יותר גבוה שרוצה לחזור, ולא כי הם לא פוחדים לשלומם של הילדים אלא כי הם טוענים שהמצב בבית בקריסה, ולכן הם רוצים פתרון. אז זה משהו שצריך להתייחס אליו.
צריך לתת להורים פתרון עם מתווה, אמרו את זה לפניי בדיון ואני אחזור על זה. כרגע אין מתווה, כרגע אין שום דבר שמגן עלי כאימא שלא יכולה ללכת לעבוד בגלל שיש לי ילדים בבית. לשמור על מקום התעסוקה שלי, להשאיר את השכר שלי, כרגע זה לא קיים. ואמרו לפניי שרוב הנושאים בנטל הן אימהות. אי אפשר להמשיך את זה כמו שזה.
אנחנו כן מבקשים, כמו שנאמר פה באלף דיונים, שיימצא פתרון לתלמידים של החינוך המיוחד. התלמידים האלה קורסים בבתים, ההורים שלהם קורסים בבתים, ואנחנו מבקשים שכן תצא מפה הנחייה ואמירה לרשויות לא להתארגן עכשיו במשך שלושה, ארבעה ימים ואז יוצאים לחופשת הפסח. ההתארגנות הייתה צריכה לקרות כבר. צריך לתת מענים בבתים, ואנחנו שומעים המון משפטים כמו: אין להם איך להגיע לבתים, יש להם ילדים קטנים משל עצמם. המון תירוצים של למה אי אפשר. לא ראיתי ששואלים אף עובד חיוני אחר את אותן שאלות. כל עובד חיוני אחר עדיין נדרש להגיע למקום עבודתו. זה חיוני לילדים שלנו. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >>
תודה רבה לך. נעבור לצד האחר של השולחן ונתחיל עם תת-אלוף אריאל בליץ מטעם פקע"ר.
<< דובר >> אריאל בליץ: << דובר >>
שלום יושבי הראש ותודה על ההזמנה. אני אומר ממש בקצרה כדי להכניס לקונטקסט את ההגבלות ואת כל התהליך. אז קוראים לזה תהליך מדיניות ההתגוננות, והתכנית זה לאזן. זה בוודאי מוכר פה לרבים מהיושבים בחדר ובזום – לאזן בין חיי אדם היקרים לכולנו והחובה לייצר איזה שהוא איזון, איפה שזה ניתן, עם התפקוד של המשק וגם הבריאות הנפשית של הציבור ובוודאי ילדים של כולנו.
בפיקוד העורף מתקיים תהליך מבצעי. הוא קורה כל יום בראשותו של מפקד הפיקוד. לא פחות מזה, נשקלים בו שיקולים מבצעיים מורכבים, והתוצאה זה או הגבלות או הקלות בחלוקה גיאוגרפית או בחלוקה אחרת, כפי שניתן - -
<< דובר >> צבי ידידיה סוכות (יו"ר ועדת החינוך התרבות והספורט): << דובר >>
מי יושב סביב השולחן הזה, רק נציגי פיקוד העורף? מי יושב סביב השולחן שקובע את ההנחיות האלה כל יום, רק אתם?
<< דובר >> אריאל קלנר (הליכוד): << דובר >>
פיקוד העורף, היבטים של מודיעין.
<< דובר >> צבי ידידיה סוכות (יו"ר ועדת החינוך התרבות והספורט): << דובר >>
זאת אומרת, רק נציגי צה"ל. אין שם מישהו מהמערכת האזרחית.
<< דובר_המשך >> אריאל בליץ: << דובר_המשך >>
למשרד החינוך יש השפעה. הוא לא יושב בתוך התהליך המבצעי. הוא משפיע, הוא משוקף בחלק מהדברים. אנחנו לא מקבלים החלטות שקשורות למערכת החינוך ולילדי ישראל שלא בשיתוף פעולה.
<< דובר >> צבי ידידיה סוכות (יו"ר ועדת החינוך התרבות והספורט): << דובר >>
אני אגיד לך למה אני שואל, כי היה פה השר בשבוע שעבר בזום והוא אמר: אני לא חשוף לחומר המודיעיני, אני לא חשוף לאיומים, אני לא חשוף לתנאים המבצעיים. הוא לא אמר בדיוק את המילים האלה אבל בסוף פקע"ר מקבל את ההחלטות ואני צריך להגיד "אמן".
<< דובר_המשך >> אריאל בליץ: << דובר_המשך >>
ההחלטות המבצעיות או השיקולים המבצעיים, בחלקם מסווגים מאוד, הם קשורים להיבטים שונים. אני כן יכול לומר, אדוני היושב-ראש, שאנחנו בשיתוף פעולה מאוד הדוק עם משרד החינוך בתהליך הזה. זה לא שאנחנו מחליטים לבד ומוציאים את זה ואומרים אחרי תסתדרו. בכלל לא. זאת שותפות שאני מרגיש איתה מאוד בנוח. היא שמה את השיקולים האלה, ולראיה מאתמול ההקלות באש למערכת החינוך גם באזורים גיאוגרפיים וגם בהקשרים של חינוך מיוחד וכיו"ב, זה כל הזמן לנסות לנהל את האיזון הזה ולנסות לייצר גם סוג של ודאות צופה פני עתיד. ככל שהדבר אפשרי, חשוב לי לומר שבמידה שאנחנו משחררים, השיקולים גם יכולים להיות כאלה שמכווצים אותם חזרה. אני מזכיר לכולנו שאנחנו במלחמה והאירועים, גם נפגעים וגם ירי על העורף. חווינו אירוע בשפלה ובמרכז ממש כמה דקות לפני שהתחילה הוועדה הזאת.
לראיה, מאתמול, 40 רשויות חזרו ללימודים. נכון להבוקר, 33 מהן אכן ממשות את הלימודים. חלק שלא פתחו אתמול, פתחו את זה היום. אנחנו מלווים את התהליך הזה, כמו שאמרתי, יחד עם משרד החינוך.
באשר לסוגיה שעלתה פה על-ידי ראשת העיר גני תקווה. אני רק אומר שהשיקולים בין פתיחת מערכת החינוך הגדולה, הרחבה, בתי הספר, לבין היבטים של חינוך בלתי-פורמלי, הפגות, חינוך מיוחד וכיו"ב, ההבדלים הם הבדלים גדולים מאוד. ושוב, כדי לסכם את דבריי, אנחנו כל הזמן רואים לנגד עינינו את האיזון בין חיי אדם. ובל נשכח שאנחנו במלחמה שהאויב ממקד את הפעילות שלו בעורף הישראלי לבין הרצון לאפשר גם בחינוך המיוחד – איפה שאפשר, גם בבלתי פורמלי – איפה שאפשר. גם בפעילות תנועות הנוער, הפעילות ההפגתית וכיו"ב, לנסות לייצר את האיזון הזה, וזה נשקל מדי יום בצורה רצינית ואחראית.
<< דובר >> צבי ידידיה סוכות (יו"ר ועדת החינוך התרבות והספורט): << דובר >>
אני כן אגיד שגם שלחנו מכתב של הוועדה בשבוע שעבר לאלוף פיקוד העורף והציפייה שלנו כוועדת החינוך של הכנסת זה שכן יהיה נציג סביב השולחן, שיקבל את הסיווג המתאים ויהיה חשוף. יש מספיק אנשים במשרד החינוך שיכולים לקבל סיווג כי בסוף הזווית האזרחית, הזווית של משרד החינוך, חייבת להיכנס בעיניי לתוך השיקולים האלה כי בקצה אתם כן עושים את הדיפרנציאציה, אתם כן עושים את ההפרדה בין פעילות פורמלית ללא פורמלית, וזה כן שיקולים אזרחיים שהם לא שיקולים צבאיים. מתוך המקום הזה אנחנו כן מצפים, כוועדת חינוך, שיהיה נציג של משרד החינוך בתוך המקום הזה, שיהיה שותף מלא גם לחומר המודיעיני וגם להכל וגם להחלטות, כדי שנדע שההחלטות האלה מתקבלות גם עם הזווית האזרחית. יש לנו הרבה כבוד והרבה הערכה לפיקוד העורף אבל בסוף, הם בתחום של החינוך, הם עושים את זה כל החיים.
<< יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >>
תודה.
<< דובר >> תמי סלע: << דובר >>
הערה בהקשר הזה – באמת, לפי חוזר מנכ"ל, אנשי משרד החינוך בטח יציינו את זה אחר-כך אבל באמת יש שם התייחסות ללמידה בחירום, כשהאפשרות האחרונה היא הלמידה מרחוק. ויש שם הרבה אפשרויות, ביניהן בקבוצות קטנות, בבתים, בימים לסירוגין, בקפסולות. כל מיני דברים בכפוף למיגון ומשקיעים המון במיגון של מוסדות חינוך כדי לאפשר למידה גם במצבים כאלה בסופו של דבר. בקורונה דיברנו הרבה על הנזק המשמעותי שנגרם לילדים ולמשפחות.
אז עלה פה העניין של ברירת מחדל, ככל שאפשר, של למידה מקרוב. זה גם תואם את מה שחוזר המנכ"ל אומר. אגב, גם בהקשר של חינוך מיוחד יש פה הוראה מפורשת שאם לא ניתן להגיע אז צריך להגיע אל בתי התלמידים וללמד אותם שם. יש פה דברים שנראה שלא מקוימים לפי חוזר מנכ"ל, דברים שכבר חשבו עליהם לגבי המתווים בעבר.
<< יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >>
אני מציע שנעבור למשרד החינוך. אריה, אתה או איל? אריה, בבקשה.
<< דובר >> אריה מור: << דובר >>
אני סמנכ"ל ביטחון וחירום במשרד החינוך. כמו שאמרתי לכם בפעם הקודמת, איל ואני, אנחנו לא מכירים מהיום. איל ואני בתפקיד במערכת החינוך והיינו ב-18 מבצעים בדרום ובארבע מלחמות ואנחנו יודעים איך המערכת עובדת וכל מה שאת מציינת כתוב בחוזר מנכ"ל.
להבדיל מהמלחמות הקודמות, כולל ב"חרבות ברזל", התפיסה לשחרור מערכת החינוך בדיפרנציאליות הייתה מוגבלת. עד סוף השבוע שעבר מערכת החינוך לא יכלה לפתוח שום דבר. היו שיחות בעניין הזה, ובסופו של דבר זה נפתח החל מיום ראשון. יש פה את הנתונים, ובהתאם לדיפרנציאליות ולרשויות הצהובות, אפשר לראות מפה איך זה נראה. היום רוב המדינה - -
<< יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >>
מבחינת שטח, יש הרבה שטח צהוב.
<< דובר_המשך >> אריה מור: << דובר_המשך >>
הרבה שטח צהוב. היום יש הרבה שטח צהוב. זה אומר שבשטח צהוב, כל הפעילות החינוכית, נעזוב את הבלתי פורמלית, אמורה להתקיים. כאשר אנחנו מקבלים את ההנחיות בשש בערב, ברור שאי אפשר להכין ברשויות את ההסעות ואלף ואחד דברים ולהפעיל את זה למחרת בבוקר. ולכן הסיכום עם פיקוד העורף שיהיו לפחות 24 שעות. זה גם לקחים מהקורונה - -
<< יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >>
אריה, אנחנו כבר 72 שעות אחרי שאפשר היה להתחיל מהבית שלי, שאני יודע שהוא צהוב. אני יודע שהרגיעו ואמרו: חבר'ה, לאט. אמנם יש אפשרות אבל הרשות מניעה את המהלכים קצת יותר לאט.
<< דובר_המשך >> אריה מור: << דובר_המשך >>
נכון, יש פה שני וקטורים – יש וקטור אחד של לפתוח. יש וקטור אחר של ההורים ויש גם וקטור של הסיכון. גם את ההסעות החלטנו לעשות בדירוג, עם הסיכון של ההסעות. זה לא פשוט. אבל עיקר האוכלוסייה יושבת בגוש דן. ואם זה כתום ואי אפשר לפתוח, לא גני ילדים אפילו לא בקבוצות קטנות כי זו מערכת החינוך שכרגע היא כתומה ועל-פי ההנחיות לא ניתן לפתוח את מערכת החינוך, אז אנחנו פועלים על-פי ההנחיות האלה.
<< דובר >> צבי ידידיה סוכות (יו"ר ועדת החינוך התרבות והספורט): << דובר >>
מישהו יכול להסביר לנו את ההיגיון בעניין הזה? למה 50 מבוגרים יכולים להתכנס במקום שהוא ליד מרחב מוגן אבל 10 ילדים לא יכולים לשבת בתוך מרחב מוגן?
<< דובר_המשך >> אריה מור: << דובר_המשך >>
בדקות האלה קיבלתי תמונה של פצצת מצרר שנפלה בתוך מוסד חינוכי. אז אני לא יודע להסביר את כל ההיגיון אבל אני יודע - -
<< דובר >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר >>
יהודה, השאלה אולי יותר לפיקוד העורף, אני מצטרפת. הרי גם אם אתה עם הילד בממ"ד בבית, יש סיכון מסוים, נכון? אפשר להשוות את הסיכון במוסד החינוכי לסיכון פחות או יותר בבית.
<< דובר >> צבי ידידיה סוכות (יו"ר ועדת החינוך התרבות והספורט): << דובר >>
אתמול הייתי ברמלה בבית כנסת שהוצת שם אתמול. היה שם אוהל כזה בחוץ, אין שם אפילו מרחב מוגן, עשרות אנשים מתפללים. אתה מגיע לכל הסופרים, כמעט הכל פתוח. בוא ניתן את ההנחיות הכי מחמירות, בסדר? בתוך מרחב מוגן, רק בלי הסעות. מה ההיגיון בצורה כל-כך קיצונית להחריג - -
<< דובר >> אריה מור: << דובר >>
לא צריך להפעיל את ההיגיון כשיש את אריאל, אני מסכים.
<< דובר >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר >>
אז אולי צריך להפנות את השאלה לפיקוד העורף.
<< דובר_המשך >> אריה מור: << דובר_המשך >>
אנחנו יושבים ביחד. אני חושב וזאת דעתי, שהדיפרנציאליות אפשרית, וככה גם המדרג בתוך מרחבים מוגנים. ראינו כבר באירוע הזה שאפשר לעשות תחת שתי תקרות בטון, היו הנחיות כאלה, בתוך מרחבים מוגנים. אבל ההחלטה צריכה להתקבל בהתאם לסיכונים.
<< יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >>
בואו נשמע את אריאל. תחדד לנו את העניין, האם זה רק הלב היהודי או המוסלמי הרחום שלא רוצה לשקם את הילדים? אבל אומרים פה - -
<< דובר >> קריאה: << דובר >>
את הבלתי-פורמלי הם כן - - -
<< דובר >> אריאל בליץ: << דובר >>
זה חלק מהאיזון שדיברתי עליו קודם. ברשותכם, לא דינם של 50 אנשים בהתקהלות בסופרמרקט, שברגע שנשמעת אזעקה, לעיתים גם ללא הנחייה מקדימה, כפי שאנחנו מבינים ומסבירים, שההתרעה היא וזמן ההתגוננות הוא הקובע. אם התאפשרה הנחייה מקדימה אז זה מאפשר לנו לקדם את עצמנו למיגון מיטבי. לא דינם של 50 אלו, אנשים מבוגרים, שכל אחד עושה את שיקול הדעת שלו, הוא יודע מה הוא עושה בזמן הזה ודואג לעצמו, לאותו מספר של אנשים או ילדים בתוך מוסד חינוכי. המרחבים המוגנים הם כמובן עם מגבלות כאלה ואחרות.
ולכן מימשנו את הדיפרנציאליות. שמנו את החינוך המיוחד בתיעדוף ראשון ואפשרנו במקומות מסוימים. אפשרנו גם לימודים מעבר לחינוך המיוחד באזורים מסוימים. נמשיך לעשות כך ככל שהמצב המבצעי יאפשר את זה. האיזון הזה הוא נר לרגלנו, אנחנו מאמינים בו. הוא חשוב לנו מאוד כי הרי היינו יכולים להגיד - -
<< דובר >> צבי ידידיה סוכות (יו"ר ועדת החינוך התרבות והספורט): << דובר >>
לפי מה אתם מקבלים את ההחלטות? זה מה שאנחנו מנסים להבין.
<< דובר >> אריאל בליץ: << דובר >>
שיקולים מבצעיים שונים כמו מודיעין - -
<< דובר_המשך >> צבי ידידיה סוכות (יו"ר ועדת החינוך התרבות והספורט): << דובר_המשך >>
אבל זה לא מבצעי. השאלה מי יגיע יותר מהר לממ"ד זו לא שאלה מבצעית.
<< דובר_המשך >> אריאל בליץ: << דובר_המשך >>
לא, כי במקומות שבהם התממשו בשבועיים האחרונים - -
<< דובר >> צבי ידידיה סוכות (יו"ר ועדת החינוך התרבות והספורט): << דובר >>
באיזה שהוא מקום, במקום שבו אתה מגיע לסופרמרקט גדול לצורך העניין, ויצא לי להיות בסופרמרקט ופגשתי הרבה אנשים שלא הלכו לממ"ד שם, מול כיתה שיש לך מורה עם 10 תלמידים בצורה מאוד ברורה – אתה שואל אותי? במשקפיים שלי, ואני לא מתיימר לקבוע, הרבה יותר בטוח שהם יגיעו לממ"ד מ אשר בסופרמרקט. לכן אני אומר, על בסיס מה?
<< דובר >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר >>
בסוף מה שאנחנו אומרים זה שבכל דבר שאתה עושה היום יש סיכון. גם כשאתה בבית, יש סיכון. אני מסכימה איתך שהילדים, בוודאי הקטנים, זה משהו שאנחנו צריכים להגן עליהם במיוחד אבל אפשר להקטין מאוד את הסיכון. למשל, מלכתחילה ללמוד במרחב מוגן. למשל, כיתות מאוד קטנות. אני יכולה להגיד לך מה קורה בשכונה שלי. ההורים התארגנו, כי כולנו עובדים תוך כדי, כל יום הורה אחר לוקח קבוצה של חמישה ילדים למגרש כדורגל שיש בסמיכות אליו מקלט, וברגע שיש אזעקה, אנחנו מכניסים את הילדים, כל אחד במשמרת שלו למקלט. זה מה שאנחנו עושים. חמישה ילדים על מבוגר. בבקשה, התרעה בירושלים. קוטעים את משחק הכדורגל.
<< הפסקה >> (הישיבה נפסקה בשעה 15:24 ונתחדשה בשעה15:47.) << הפסקה >>
<< יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >>
אנחנו מחדשים את הדיון. נציג משרד האוצר, אנחנו רוצים להבין את הראש. מה ההיגיון? בוא נתחיל אחרת. הרי עברנו דבר או שניים, במיוחד מתווה בהקשר הזה של המלחמה, ולאחר מכן את אני חלש "איראן 3". אני חלש בשמות. אנחנו עכשיו ב"איראן 4"? היו שני אירועים ואז משהו ועכשיו המשהו הזה. אנחנו מנוסים. לא ברור לי למה לא מוציאים, למה לא מאפסנים כמו שעושים בכל מיני מקומות, באזרחיות ובמסגרות צבאיות, אורזים ומנקים ומוציאים את הפק"לים. למה צריך להמציא הכל מחדש?
<< דובר_המשך >> רום בר אב: << דובר_המשך >>
האמת שבגדול זה מה שכן עושים. אני אשמח להסביר בדיוק למה אני מתכוון.
<< יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >>
למה חלק מהפוזיציה המידית היא לא להגיד את זה?
<< דובר_המשך >> רום בר אב: << דובר_המשך >>
אני אסביר הכל. קודם כל, נאמר פה קודם - -
<< יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >>
ואחר-כך, מה הם ההסדרים המיוחדים ולוח הזמנים.
<< דובר_המשך >> רום בר אב: << דובר_המשך >>
אשמח להרחיב. נאמר פה קודם בדיון שבפגישה שערכנו הבוקר עם ארגוני המעונות ביוזמת משרד החינוך – זה בדיוק מה שעשינו באותה פגישה. משרד החינוך ביקשו מאיתנו לבוא ולהציג את המתווה, להסביר אותו באופן מפורט לארגוני המעונות ולעשות סדר בדברים, כפי שאתה אומר.
אני אשמח להסביר עכשיו גם בהמשך למה שהסברנו בדיון הזה. קודם כל, כפי שגם נאמר פה, אנחנו בימים האלה עובדים על הגשת התזכיר של מתווה הסיוע הארצי, שיספק מענה לכל הגופים במשק, ביניהם גם למעונות היום. הדבר עומד לקרות ממש בימים הקרובים. המתווה הזה אמור לתת מענה לכולם וגם למעונות, כשהמעונות, אם אנחנו לרגע צוללים למה שנאמר פה בדיון, אפשר לדמות איזה סוג של משולש – יש את המפעיל, ההורים והצוות. המתווה מאפשר איזו שהיא חלוקה של העלויות בין שלושת הצלעות של המשולש הזה, כשכל מפעיל יכול לבחור את התמהיל שנכון למעון או לארגון המעונות הספציפי שהוא מפעיל כתלות במבנה העלויות שלו, כתלות בגובה המחזור שלו, כתלות בהגבלות שיש עליו וכן הלאה.
במסגרת המתווה הזה, יש אפשרות להחזיר להורים תשלום מלא ולשלם שכר מלא למטפלות ולספוג איזה שהוא פער על המפעיל. זאת אפשרות אחת. אפשרות נוספת היא להחזיר להורים תשלום מלא ולשלם למטפלות שכר שהוא לא מלא ביחס לשכר שהן מקבלות בשגרה.
<< יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >>
כל זה, לאיזה גנים, לאיזה מעונות?
<< דובר_המשך >> רום בר אב: << דובר_המשך >>
מסגרת מתווה הסיוע, כל זה נכון לכל הגופים למשק שנכנסים לקריטריונים של מתווה הסיוע. לענייננו, זה כל המעונות.
<< יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >>
וכל מה שדיברנו, מעונות כאלה ואחרים, עם סמל ובלי סמל.
<< דובר >> קריאה: << דובר >>
גם הפרטיים.
<< דובר_המשך >> רום בר אב: << דובר_המשך >>
נכון, גם הפרטיים. דיברתי על שתי אפשרויות והאפשרות השלישית היא להחזיר אולי להורים איזה שהוא תשלום חלקי ולשלם שכר מלא לאנשי הצוות בלי השלמה של הארגון.
כל ארגון צריך לבחור את המסלול שנכון לו בהתאם לתנאים החשבונאיים שלו ולירידה שלו במחזור ולכל הדברים שנכונים לגביו ואולי לא נכונים לגבי אדם אחר. כי ברור שיש יתרון לגביהם ויש שוני בעניין המיקום הגיאוגרפי של כל מפעיל וכן הלאה. איך הדבר הזה קורה?
<< יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >>
סליחה, אם אתה יכול לחדד. הרי אתם הרגולטור של הרגולטורים. השאלה היא על מה אתם מקפידים, כי כשאתה אומר כל אחד מהמפעילים – זה בסדר עבור המפעילים אבל מי שומר על ההורים? מי שומר על העובדים?
<< דובר_המשך >> רום בר אב: << דובר_המשך >>
כל הורה שנכנס למעון חותם על חוזה מול המפעיל. שם נקבעו התנאים. יכול גם להיות שם תנאי כזה או אחר ולנו אין יכולת לדרוס את החוזה. אבל אנחנו מייצרים פה את התנאים שמאפשרים החזר תשלום מלא להורים ותשלום שכר לאנשי הצוות. אנחנו מייצרים פה את כל האפשרויות.
<< יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >>
אני רוצה לחדד את הרציונל. הנרטיב שלכם אומר ככה: במובן מסוים זה כן סוג של התקשרות עסקית בין אזרחים לספקי שירות. אם הספק יבחר במסלול לא אופטימאלי, הוא צריך לקחת בחשבון שהלקוחות שלו, איך נגיד, ידעו מה לעשות.
<< דובר_המשך >> רום בר אב: << דובר_המשך >>
אנחנו אומרים שאנחנו מאפשרים את התנאים למסלול - -
<< יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >>
ומה קורה כשאין מבחר, זאת השאלה, כאשר המדינה מקדשת את זכות הקניין או את ההתקשרות הזאת של ההורה והמפעיל במקרה הזה, אבל אין כמעט מבחר. בעצם יוצא שהמדינה מגינה על בעל העסק ולא על ההורה.
<< דובר_המשך >> רום בר אב: << דובר_המשך >>
ההנחה שלנו היא שכשאנחנו מייצרים את התנאים הנכונים ואנחנו מאפשרים את היכולת לבוא ולהחזיר תשלום להורים, וכשהארגון המפעיל, הדבר הזה שם אותו במקום שהוא הגיוני מבחינת הרווח שלו והתזרים שלו בשיפוי שהוא מקבל, ההנחה שלנו שהוא יעשה את זה. אנחנו לא מניחים שכשאנחנו שמים את התנאים, אנשים יבחרו שלא לעשות את זה. יכול להיות שזה המצב אבל - -
<< יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >>
עכשיו השאלה הבאה – מה קרה בעבר? היו שניים, שלושה אירועים - -
<< דובר_המשך >> רום בר אב: << דובר_המשך >>
אנחנו מדברים פה ואני בטוח שאנשים צופים בדיון הזה, אני רוצה לחדד את פרטי המתווה עד הסוף ואז אשמח להתייחס. אז במסגרת החלטה שתגיע לשולחן הכנסת, יהיו שני מסלולים – מתווה הסיוע, מתווה המשכיות הפעילות ואת מתווה החל"ת. האפשרות של אותו מפעיל להיכלל בכל אחד מהמסלולים האלה מבוססת על שני משתני החלטה: הוא צריך להחליט מה היקף ההחזר הכספי שהוא מחזיר להורים, שזה גוזר את היקף הירידה במחזור, והוא צריך להחליט את היקף ההוצאה לחל"ת.
מתווה השיפוי הוא כזה, שככל שיש - -
<< דובר >> צבי ידידיה סוכות (יו"ר ועדת החינוך התרבות והספורט): << דובר >>
אתה נותן למפעילים לקבל את ההחלטות האלה? הם יחליטו כמה להחזיר להורים?
<< דובר_המשך >> רום בר אב: << דובר_המשך >>
כן.
<< דובר_המשך >> צבי ידידיה סוכות (יו"ר ועדת החינוך התרבות והספורט): << דובר_המשך >>
מה קורה אם אין הסכמה?
<< דובר_המשך >> רום בר אב: << דובר_המשך >>
ככל שהם יחזירו יותר להורים, הפגיעה במחזור שלהם תהיה יותר גבוהה ואז הפיצוי שאנחנו נותנים להם יהיה יותר גבוה.
<< דובר_המשך >> צבי ידידיה סוכות (יו"ר ועדת החינוך התרבות והספורט): << דובר_המשך >>
הוא יהיה במקביל?
<< דובר_המשך >> רום בר אב: << דובר_המשך >>
אז אני אמשיך: הרכיבים שקיימים במתווה הזה זה שבוחנים את הירידה במחזור, שכפי שאמר היו"ר קשורה להיקף ההחזר ואז ההחזר הוא של 75% מהשכר ששולם ועד 22% מרכיב ההוצאות הקבועות, כל זה כתלות מגובה הירידה במחזור.
<< דובר_המשך >> צבי ידידיה סוכות (יו"ר ועדת החינוך התרבות והספורט): << דובר_המשך >>
ומה עם ההחזר להורים לא אמרת.
<< דובר_המשך >> רום בר אב: << דובר_המשך >>
אז אני אומר שההחזר להורים הוא הירידה במחזור. כל ההכנסות של המעון נובע מהכסף שאנחנו משלמים לו, נכון? כשהוא מחזיר את הכסף להורים יש לו ירידה במחזור. זה מקביל לירידה בהכנסות של כל דוגמה אחרת שניתן פה. ואז לאור הירידה הזאת במחזור, הוא יכול לגשת למתווה הפיצויים ושם הוא מקבל את ההחזר של 75% מגובה השכר ו-22% מגובה ההוצאות הכלליות.
<< דובר >> יניב בר אור: << דובר >>
זה מסלול עסקים רגיל. במה זה שונה? במה זה מיטיב? זה אותו מסלול של כל עסק אחר בארץ. אין פה שום דבר חדש לגבי מעונות.
<< דובר >> צבי ידידיה סוכות (יו"ר ועדת החינוך התרבות והספורט): << דובר >>
אתה אומר שבכל מקרה גם ההורים ידפקו וגם המעונות. כי בסוף לפי מה שאתה אומר, למעון לא משתלם להחזיר את כל הכסף להורים כי הוא גם לא מקבל את כל הכסף. בכל מקרה, איך שהוא לא ייצא הוא יקבל 75%.
<< דובר_המשך >> רום בר אב: << דובר_המשך >>
הוא יחליט האם הוא בוחר להחזיר את כל הכסף להורים, לשלם שכר מלא למטפלות, לקחת עליו את כל העלויות, לא לספוג עליו שום דבר. יש את אותו משולש, כמו שאמרנו, והוא בוחר לחלק את העלויות בין המשולש הזה, והוא בוודאי יכול לבחור שהוא משלם שכר מלא.
<< דובר_המשך >> צבי ידידיה סוכות (יו"ר ועדת החינוך התרבות והספורט): << דובר_המשך >>
זו אפשרות אחת, מה האפשרות השנייה? אפשרות אחת, אם הבנתי נכון, זה אומר שאתם אומרים למפעיל: אנחנו מחזירים לך את מה שנתת להורים. אנחנו לא נותנים לך את זה, אנחנו מסתכלים על הסכום הזה, מסתכלים בתוכו מה מרכיבי השכר שהיית אמור לשלם, מה מרכיבי ההוצאות הקבועות שלך ומחזירים לך 75% מההוצאות הקבועות - -
<< דובר_המשך >> רום בר אב: << דובר_המשך >>
נכון. - - - בגובה אובדן - -
<< דובר_המשך >> צבי ידידיה סוכות (יו"ר ועדת החינוך התרבות והספורט): << דובר_המשך >>
זאת אומרת, 80% מההוצאות הקבועות הוא לא מקבל.
<< דובר >> נטע בר זיו: << דובר >>
לא, לא. זה 22% מהמחזור, שזה אמור לשקף את ההוצאות הקבועות.
<< דובר_המשך >> רום בר אב: << דובר_המשך >>
שזה מספר נורמטיבי שהוא לרוב יותר גבוה.
<< דובר >> צבי ידידיה סוכות (יו"ר ועדת החינוך התרבות והספורט): << דובר >>
שזה בערך 100% מההוצאות הקבועות?
<< דובר_המשך >> רום בר אב: << דובר_המשך >>
במעונות אנחנו מעריכים שזה יותר גבוה.
<< דובר >> יניב בר אור: << דובר >>
22% מההוצאות הקבועות, לא מהמחזור.
<< דובר_המשך >> רום בר אב: << דובר_המשך >>
לא, לא, זה מהמחזור.
<< דובר_המשך >> יניב בר אור: << דובר_המשך >>
זה מה שכתוב במתווה של שר האוצר, שזה מההוצאות הקבועות.
<< יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >>
הנה, קיבלת עכשיו כסף. תראה כמה מיליונים. זו חלופה אחת.
<< דובר >> צבי ידידיה סוכות (יו"ר ועדת החינוך התרבות והספורט): << דובר >>
אז בקצה, איפה שכן יש שינוי זה רק בגובה השכר, שזה 75%, כמו כל מתווה העסקים בארץ.
<< דובר >> נטע בר זיו: << דובר >>
בדיוק. אנחנו פה כדי להסביר כי יש הרבה דיס אינפורמציה ובאמת חשוב לנו שהציבור שצופה בנו ידע שיש את האפשרות - -
<< דובר >> צבי ידידיה סוכות (יו"ר ועדת החינוך התרבות והספורט): << דובר >>
מה אתם אומרים על מה שרום נגע קודם, שלמה יהיה הבדל בין עובדי ההוראה הרגילים - -
<< דובר_המשך >> רום בר אב: << דובר_המשך >>
שאלת לגבי האפשרות השנייה – אז זו רק רגל אחת של המתווה. הרגל השנייה זה באמת האפשרות של הוצאה לחל"ת. כשמפעיל בוחר להוציא את העובדים לחל"ת, השכר שלהם יורד מהפעילות שלו. כלומר ההוצאות שלו פוחתות והוא יכול להחזיר את הוצאות התשלום להורים ולקבל שיפוי בגין הרכיב שנשאר לו של ההוצאות הקבועות, של שכירות ודברים שעדיין לא - -
<< דובר_המשך >> צבי ידידיה סוכות (יו"ר ועדת החינוך התרבות והספורט): << דובר_המשך >>
זה אותו דבר. בסוף מי שנדפק זה המטפלות.
<< דובר_המשך >> רום בר אב: << דובר_המשך >>
במסלול הזה המטפלות מקבלות במסגרת מתווה החל"ת שכר שהוא לא מלא, זה נכון. לכן יש אפשרות שנייה, שזו האפשרות - -
<< דובר_המשך >> צבי ידידיה סוכות (יו"ר ועדת החינוך התרבות והספורט): << דובר_המשך >>
גם במסלול הראשון אלא אם כן המפעיל סופג את זה על עצמו.
<< דובר_המשך >> רום בר אב: << דובר_המשך >>
לא, לא. המפעיל צריך לשלם שכר מלא במסלול הראשון.
<< דובר_המשך >> צבי ידידיה סוכות (יו"ר ועדת החינוך התרבות והספורט): << דובר_המשך >>
ואז הוא סופג על עצמו את ה-25% של השכר.
<< דובר_המשך >> רום בר אב: << דובר_המשך >>
נכון.
<< דובר >> יניב בר אור: << דובר >>
למעשה המפעיל צריך להחזיר את התשלום להורים, לממן חודשיים את המדינה עד שהוא יקבל את הפיצויים ולקרוס בדרך. זה המצב.
<< יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >>
תחזור לנתיב השלישי.
<< דובר >> רום בר אב: << דובר >>
יש שני נתיבים – נתיב מתווה הסיוע ונתיב מתווה החל"ת. זה המתווה שנכון לכל הגופים במשק, וחשוב לי לחדד שברור שיש איזו שהיא ייחודיות ושונות לעניין מעונות היום ביחס לגופים אחרים.
<< יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >>
רגע, אז רק בשביל הצופים – אני מבין שבחלופה הראשונה המפעיל הוא זה שמשלם אחוז מסוים, כ-25% מההכנסות מההורים. ובמסלול השני, של החל"ת - -
משרד האוצר
לא, זה 25% מהשכר, זה לא מסך ההכנסות. זה פחות מזה, זה רכיב יותר קטן.
<< יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >>
צודק. בנתיב השני של חל"ת, העובדים והעובדות, הם אלה שנושאים בחלק מהנטל. בכל מקרה, בשני המסלולים, ההורים אמורים שלא להיפגע.
משרד האוצר
נכון. יכול להיות שמפעיל יבחר לתת החזר חלקי להורים, זאת גם אפשרות. ואז המחזור יהיה חלקית והפיצוי שהוא יקבל יהיה יותר נמוך.
<< דובר >> נטע בר זיו: << דובר >>
הצענו לכם אפשרויות שהם תשלום מלא להורים. כמובן שזה באחריות המפעיל.
<< דובר >> צבי ידידיה סוכות (יו"ר ועדת החינוך התרבות והספורט): << דובר >>
שאלה פה היועצת המשפטית, איזה אינטרס יש לו כן לשלם להורים חזרה?
<< דובר >> נטע בר זיו: << דובר >>
שוב, זה עניין של יחסים בין נותן שירות למקבל שירות.
<< דובר >> צבי ידידיה סוכות (יו"ר ועדת החינוך התרבות והספורט): << דובר >>
אבל המתמטיקה מאוד פשוטה, אומרת תמי. אם הוא מחזיר להורים, הוא מפסיד 25%. אם הוא לא מחזיר להורים - -
<< דובר >> תמי סלע: << דובר >>
יש לו גם בירוקרטיה, הוא לא יודע מתי זה יגיע. צריך להיות לו אינטרס להחזיר להורים.
<< דובר >> רום בר אב: << דובר >>
זה נכון מה שאתה אומר ונכון לעכשיו לכל נותני השירותים במשק. יש 4.5 מיליון עובדים בשוק העבודה במדינת ישראל, זה המתווה שנותן מענה לכולם. מה שאתם אומרים הוא נכון לכל סוגי ההתקשרות שקיימים.
<< דובר >> תמי סלע: << דובר >>
חוץ מזה שפה ההורים ישבו בבית עם ילדים קטנים וגם לא יכלו לעבוד וחלקם הגדול גם לא קיבלו משכורת. זה כל הנזק.
<< דובר >> יניב בר אור: << דובר >>
ואתה צריך לדאוג שיהיה להם גם לאן לחזור.
<< דובר >> תמי סלע: << דובר >>
ואתה רוצה לשמור ענף שהוא גם ככה בקריסה.
<< דובר >> רום בר אב: << דובר >>
הייחודיות ביחס למקרים אחרים היא ברורה. יש שונות משמעותית, אין ספק לגבי זה אבל צריך להגיד "קומה למעלה", כמו שאנחנו נאלצים להיות בה – יש המון סקטורים וענפים במשק שיש להם שונות מאוד רלוונטית לעניין הזה. אפשר לתת פה המון דוגמאות בתיירות, בתעופה, בקבלנים, בחקלאים, בעצמאיים, בעסקי אירועים ועסקים חדשים. אפשר לעשות פה רשימה ארוכה מאוד וכל אחד יגיד למה הוא צריך מתווה מיוחד - -
<< יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >>
שוב, אני רוצה לחדד לעצמי את הנרטיב שלכם. אם אומרים בגדול שאו שאתם מחזירים להורים ומפסידים משהו כספי, או שאתם לא מחזירים להם את הכל ועלולים להפסיד אותם, את הלקוחות.
<< דובר >> יניב בר אור: << דובר >>
אדוני היושב-ראש, זה להחזיר להורים ולשלם את השכר. מאיפה?
<< דובר >> רום בר אב: << דובר >>
כנראה שיש לשלם להורים החזר מלא ולשלם שכר מלא ולספוג איזה שהוא רכיב. אומרים שיש אפשרות להחזיר את זה חלקי להורים ולספוג את הרכיב על המפעיל ויש אפשרות גם להוציא לחל"ת.
<< דובר >> צבי ידידיה סוכות (יו"ר ועדת החינוך התרבות והספורט): << דובר >>
מה היה בשלושת המתווים הקודמים? היה לכם גם באוקטובר 2023, בנובמבר 2023 וגם ב"עם כלביא". מה ההבדל ולמה?
<< דובר >> רום בר אב: << דובר >>
באוקטובר, אני חושב שזה היה אירוע שכולם יכולים לטעון שהוא היה קצת אחר. גם המתווה היה מאוד גס נקרא לו, ולא משויף. אולי דיפרנציאלי. הוא היה מאוד לא אינטליגנטי ביחס לזה שכולנו היינו בסיטואציה מאוד מורכבת, כולם היו במילואים וכולי, ורצינו לתת מענה הכי טוב שאנחנו יודעים לתת לאותה נקודת זמן. המענה הזה לא היה טוב. בגלל זה בחודש וחצי פעלנו ועשינו מה שאנחנו חושבים שהוא קצת יותר טוב.
<< דובר >> נטע בר זיו: << דובר >>
ב"עם כלביא", אכן זה מה שניתן - -
<< דובר >> רום בר אב: << דובר >>
בדיוק.
<< דובר >> תמי סלע: << דובר >>
ב"עם כלביא" אכן הרבה הורים לא קיבלו החזר.
<< דובר >> רום בר אב: << דובר >>
אחרי ניסיון יותר משמעותי עם כל המתווים האלה, עם כל החודשים, גם של 2023 וגם של 2024, אנחנו סבורים שמתווה הסיוע הזה כן נותן מענה מספיק טוב, וב"עם כלביא" זה הוכח. הדבר הזה נתן מענה לכולם.
<< יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >>
שתי שאלות של לו"ז: 1. למה לא הגשתם את זה לפני שבועיים וחצי? מאיפה הרעיון המשונה הזה לחכות לאירוע שלא היה צריך לחכות לו. אין פה שום דבר שהיה צריך לחכות בשבילו. 2. מה הלו"ז הצפוי? מתי ועדת הכספים תקבל על שולחנה את המתווה?
<< דובר >> נטע בר זיו: << דובר >>
אני אתייחס. צריך להגיד שבסוף המתווה שאנחנו הצגנו וגם נביא בהקדם האפשרי לחקיקה בוועדת הכספים הוא אותו מתווה שעשינו גם ב"חרבות ברזל" וגם ב"עם כלביא".
<< יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >>
היא הנותנת.
<< דובר_המשך >> נטע בר זיו: << דובר_המשך >>
נכון. עם זאת, בסוף כן יש מאפיינים שונים בכל משבר ומשבר שדורשים מאיתנו התאמות קטנות, ואלה ההתאמות שאנחנו מתכוונים להעביר בוועדת הכספים. למשל, במשבר הנוכחי יש את האירוע של הצפון, של קו העימות שיש שם בעיה יותר נרחבת מהמשק והוא מצריך איזה שהוא מענה ייחודי שאותו אנחנו מביאים. לדוגמה, ב"עם כלביא", המלחמה הסתיימה אחרי 12 ימים, מה שדרש התאמות במתווה החל"ת. אלה דיוקים שכן מאפשרים לנו מצד אחד את הגמישות ומצד שני, בגלל שעיקרי המווה כל-כך מוכרים וכל-כך ברורים, מאפשרים לנו יחסית להביא את זה באופן מהיר ולדאוג שהציבור יכיר את המתווה ולא יהיה מבולבל ממתווים שונים בכל משבר ומשבר.
מבחינת לוחות הזמנים – אנחנו מתכוונים להביא את הזה כבר בימים הקרובים ואני מקווה שניפגש עם וועדת הכספים בקרוב.
<< יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >>
תודה. אנחנו כנראה לא נספיק את כל מה שרצינו. למשל, לא שמענו מה קורה עם מתווה החינוך המיוחד אבל כנראה שאין לנו אפשרות להמשיך.
<< דובר >> פלורינה הלמן לוין: << דובר >>
אני לא מקבלת אישור.
<< יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >>
אז נסכם.
<< דובר >> צבי ידידיה סוכות (יו"ר ועדת החינוך התרבות והספורט): << דובר >>
קודם כל, אנחנו מכריזים שנקיים דיון המשך בהקדם האפשרי. אנחנו נצטרך להמשיך עם הדבר הזה ולהקדיש לזה יותר שעות אולי כי זה אירוע דרמטי מאוד.
תראו, המציאות הזאת שבה אמרת שהיינו במצבים מיוחדים, אני אומר לך שגם עכשיו המצב מיוחד. אני יכול להגיד לך שגיסי נמצא כרגע בלבנון, הוא לוחם. אשתו נמצאת בבית, היא לא יכולה לצאת לעבודה, היא עובדת בבנק ולא יכולה לצאת לעבודה כי היא עם הילדים בבית והיא משלמת על שני ילדים במקום המעון, היא משלמת במקביל למעון. אם יש להם הסכם עם המעון שאומר שהמעון לא חייב לשלם להם כסף, אין שום אינטרס למפעיל להחזיר להם ולו שקל. למה? כי בסוף אם הוא מחזיר להם כסף, על כל שקל שהוא נותן להם הוא מפסיד 25% של השכר על השקל שהוא נתן, ולכן אין לו שום אינטרס. להיפך, יש לו אינטרס לא לעשות את זה כי אם הוא משאיר את המצב הקיים שהוא לא מחזיר כסף להורים, הם לקוחות שבויים, גרים לצורך העניין – ולא משנה באיזה יישוב הם גרים אבל יש שם רק מפעיל אחד למעון – אין לו שום אינטרס לעשות את זה. הוא רק מפסיד שהוא עושה את זה. הפוך, הוא רק מפסיד שהוא עושה את זה.
לכן אני חייב להגיד לך שאני רואה את המתווה הזה שפוגע בצורה מאוד משמעותית בהורים. זה באמת פוגע כי התוצאה תהיה שאנשים לא יקבלו בכלל. לא שהם יקבלו חלק, הם לא יקבלו כלום, ואתה לא יודע כמה הדבר הזה יימשך. יהיה עכשיו חודש שלם שלצורך העניין גיסתי תצטרך להיות בבית עם הילדים ולשלם 5,000 שקל למעון. על זה שהיא לא יכלה ללכת לעבודה והיא מקבלת 75% מהשכר של עצמה כי היא חייבת לצאת לחל"ת כי היא עם הילדים בבית כי בעלה במילואים. ובמקביל, היא גם לא תקבל כסף בחזרה מהמעון כי אין שום אינטרס למפעיל לשלם לה את הכסף.
אני סתם נותן דוגמה כי אדם קרוב אצל עצמו, זה גיסי וגיסתי אבל אני מניח שזה קיים בהרבה מאוד בתים במדינת ישראל. אני לא צריך לספר לך איך הדברים האלה עובדים כי בסוף אתה חייב לייצר איזה שהוא תמריץ למפעילים לעשות את זה. אתה יודע מה המצב במדינת ישראל, אתה יודע שהיום המציאות במדינת ישראל היא שלא שהמעונות רודפים אחרי ההורים אלא המציאות הפוכה. היום אין לך מעונות שיש בהם מקומות פתוחים ורק מחפשים הורים. כל הורה שעוזב את המעון, יש עשרה בתור שישמחו להיכנס למעון הזה ולכן אין שום אינטרס. זה לא כל המשק, כמו שאמרה קודם היועצת המשפטית, ששם יש יחסי עובד מעביד או יחסי שוק חופשי, שאם לא תקנה פה, תקנה שם. בן אדם שגר במקום מסוים שלא יכול לשלוח את הילד שלו למעון הזה כי המעון החליט שהוא לא מחזיר את כסף, אין לו לאן ללכת.
לכן, גם בהינתן זה שאנחנו כמדינה הכרחנו את המקומות האלה להיסגר וזה לא כמו שאר המשק שלא הכרחנו אלא אם כן מישהו שאין לו מרחב מוגן אבל באופן כללי, לא הכרחנו את העסקים לסגור – כאן כן הכרחנו לסגור. דבר נוסף – אנחנו חייבים לייצר תמריץ, זו העמדה שלי.
<< יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >>
אני רוצה לומר שאנחנו משוכנעים שהיה צורך מיד עם פרוץ הלחימה להציג את העקרונות, לשים אותם על השולחן, לומר אותם לציבור. אני מבין את הרצון להיות מדויקים אבל כולנו מבינים שיש איזה שהוא איזון שצריך להיות בין המדויקות למהירות, ובמקרה הזה אני חושב שאנחנו קצת מאחרים. ולכן אני מבקש, אנחנו מבקשים במהירות האפשרית, עוד השבוע, להניח על שולחן ועדת הכספים את המתווה. ממילא בוועדת הכספים יהיה המשך הדיון, המשך השיוף והדיוק של המתווה לשיפוי חל"ת וכולי.
הנושא הנוסף זה חזרה ללימודים. המתווה הזה צריך להיות תוך נתינת מקום מרכזי, מקסימלי, לרשויות המקומיות. זו האחריות שלהן, הם נבחרו אישית על כך, ראשי הרשויות, ותנו להם את האפשרות לפעול כהבנתם, בתיאום עם כל הגורמים. וכפי שאמר יושב-ראש ועדת החינוך, התרבות והספורט, אנחנו נקיים ישיבת המשך בנושאים שלא נגענו עדיין.
<< דובר >> צבי ידידיה סוכות (יו"רועדת החינוך התרבות והספורט): << דובר >>
אני רק אגיד שאני בקשר על זה עם שר האוצר, כולל תוך כדי הישיבה הזאת. הוא נחוש להביא מתווה טוב. אני חושב שיהיה פה בסופו של דבר מתווה טוב. חייבים להביא פה מתווה שיהיה טוב ומהר ושכולם יבינו מה קורה עם הדבר הזה כי המציאות הנוכחית מחייבת.
<< יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >>
תודה רבה. הישיבה נעולה.
<< סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 16:07. << סיום >>