פרוטוקול ועדה

הכנסת העשרים-וחמש מושב רביעי פרוטוקול מס' 212 מישיבת הוועדה המיוחדת לעובדים זרים יום רביעי, י"ז בשבט התשפ"ו (04 בפברואר 2026), שעה 9:22 סדר היום: << נושא >> עלויות הטיפול הרפואי וחובות אבודים לבתי החולים של אוכלוסיית הזרים בישראל << נושא >> נכחו: חברי הוועדה: חוה אתי עטייה – היו"ר גלעד קריב מוזמנים: ד"ר מרים פינק – סגנית ראש חטיבת הרפואה כלכלנית בכירה, משרד הבריאות איריס ארגמן בלהוסקי – עו"ד, ייעוץ משפטי חטיבת בתי החולים הממשלתיים, משרד הבריאות טופז שאשא ברין – מנהלת תחום בכיר תקציב ותמחור, משרד הבריאות יוסף אוסדון – מנהל תחום בכיר בקרה וביקורת חשבות חטיבת בתי החולים, משרד הבריאות תמר ברדה – רכזת עובדים זרים, משרד הכלכלה והתעשייה חן בכר – עו"ד, מחלקת אמנות בינ"ל, משרד החוץ שלי לוי – ראש צוות בריאות, מרכז המחקר והמידע, הכנסת שלומי עדין – מרכז המחקר והמידע, הכנסת נעם כאהן – ייעוץ משפטי מינהל אכיפה וזרים, רשות האוכלוסין וההגירה שמעון זיגזג – מנהל אגף חקירות ומודיעין, רשות האוכלוסין וההגירה ערן קהת – עו"ד, מנהל אגף בכיר זרוע הרחקה, רשות האוכלוסין וההגירה מלי דודיאן – קשרי ממשל, רשות האוכלוסין וההגירה דפני פרי שרון – עו"ד, היועצת המשפטית, בית החולים איכילוב אושרת פנחס – ראש תחום בקרה, בית החולים שערי צדק ידידיה שרלו – סמנכ"ל כספים, בית החולים שערי צדק מיכל יגיל – רו"ח, מנהלת כספים, בית החולים וולפסון דניאל שפירו – רו"ח יועץ כלכלי לבית החולים וולפסון, דלויט יורם פרדינרו – מנהל אגף כלכלה והתקשרויות, בית חולים הדסה עין כרם והר הצופים עינב לבני שורקי – מנהלת הכנסות בתי חולים של הכללית, שירותי בריאות כללית דיאנה בארון – עו"ד, מנהלת מדיניות ציבורית, עמותת קו לעובד רויטל פרסמן – מתנדבת, עמותת קו לעובד ד"ר ינאי קרנצלר – מנהל המרפאה הפתוחה לפליטים וחסרי מעמד, ארגון רופאים לזכויות אדם שחר מנדיל – עו"ד, מקדמת מדיניות, א.ס.ף - ארגון סיוע לפליטים ולמבקשי מקלט משתתפת באמצעים מקוונים יעל פיילס – רפרנטית בריאות באג"ת, משרד האוצר מנהלת הוועדה: דיקלה טקו רישום פרלמנטרי: חבר תרגומים; אלעד גרנות רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> עלויות הטיפול הרפואי וחובות אבודים לבתי החולים של אוכלוסיית הזרים בישראל << נושא >> << יור >>היו"ר חוה אתי עטייה:<< יור >> בוקר טוב לכולם, מתנצלת על האיחור. היום יום רביעי בשבוע, י"ז בשבט תשפ"ו, 4 בפברואר 2026. אני מתכבדת לפתוח את ישיבת הוועדה בנושא עלויות הטיפול הרפואי וחובות אבודים לבתי החולים של אוכלוסיית הזרים בישראל. בדוחות שנתיים של חלק מבתי החולים בישראל מצוינים מדי שנה חובות אבודים של מיליוני שקלים של מהגרי עבודה, מסתננים, מבקשי מקלט. בתי החולים חייבים לספוג את העלות. חלק מאוכלוסיית הזרים בישראל חסרי כיסוי ביטוחי, עניין המשית על בתי החולים נטל כלכלי כבד. להבנתי, בהתאם להנחיות משרד הבריאות, יש חובה לבתי החולים לספק טיפול רפואי דחוף ובדיקה מלאה לכול מי שמגיע לשערי המיון, לללא כול התניה. אוכלוסיית הזרים שמטופלת בבתי החולים בישראל כוללת גם חולי דיאליזה, חולים אונקולוגים, שהטיפול בהם עשוי להימשך שנים. מהרגע שהטיפול בהם החל לא ניתן להפסיקו, שכן מדובר בטיפול מציל חיים ובתי החולים נאלצים להתמודד עם העלויות הגבוהות. נבקש לשמוע היום את נציגי בתי החולים שיפרטו על הנושא, את משרד הבריאות לגבי ההנחיות של המשרד לבתי החולים ופעולות שהוא נוקט בנושא, ואת משרד האוצר, שלהבנתי, העביר בעבר סכום לבתי החולים בשל החובות האבודים של הזרים. מלבד עלות הטיפול עצמו במקרים בהם האשפוז נמשך גם אחרי הטיפול בבית החולים כאשר המטופל נדרש למוסד המשכי, שיקום בבית אבות, אותה מסגרת לא רוצה לקבלו ללא מימון ועד שיימצא פתרון. בית החולים נאלץ, להבנתי, להשאיר את המטופל באשפוז. להבנתי, אחד הפתרונות שמצאו בתי החולים הוא ארגון טיסות רפואיות פרטיות של המטופלים לארץ מוצאם. פתרון יקר ומורכב אך מצדיק את ההשקעה בשל פינוי המיטה. נבקש לשמוע גם על כך. נבקש לשמוע על עובדים זרים שהמעסיקים שלהם לא מבטחים אותם בביטוח רפואי, בין אם הם חוקיים וגם אם לא, ועד כמה התופעה הזאת קיימת. נתחיל, בבקשה, עם נציגי מרכז המידע והמחקר של הכנסת. בבקשה, שם ותפקיד לפרוטוקול. << אורח >>שלי לוי:<< אורח >> בוקר טוב, שמי שלי לוי ואני ראש צוות בריאות במרכז המחקר והמידע של הכנסת. אני אציג כרגע ממש בקצרה. לבקשת הוועדה אנחנו פנינו לבתי החולים ולמשרד הבריאות לגבי בתי החולים הממשלתיים, כדי לקבל נתונים על סך החובות האבודים לבתי חולים כתוצאה ממתן שירותי בריאות לזרים חסרי כיסוי ביטוחי. ההגדרה שלנו הייתה זרים חסרי כיסוי ביטוחי, כי רצינו לקבל מידע על כלל הקבוצות הרלוונטיות, שזה יכול להיות גם עובדים זרים, גם תיירים ללא אשרה שנשארו כאן, גם פליטים, מבקשי מקלט ומטופלים מהרשות הפלסטינית. רצינו שזה יהיה רחב כמה שיותר, ולכן השתמשנו במינוח הזה. חלק מבתי החולים מסרו נתונים בהתאם להגדרות אחרות, חלקם למשל כללו את המטופלים מהרשות הפלסטינית וחלקם לא. אנחנו הצגנו בפני הוועדה את הנתונים. אנחנו אספנו לשנת 2023, 2024 ו-2025. לא כול בתי החולים מסרו נתונים לשנת 2025, אבל אנחנו יכולים להגיד שמתוך בתי החולים שמסרו לנו מידע, עולה שבשנת 2023 בערך כ-64 מיליון שקלים חובות אבודים לבתי חולים בגין מתן טיפולים לזרים חסרי כיסוי ביטוחי. שוב, אני אומרת, יש פה שונות בהגדרה, חלקם כללו רשות פלסטינית וחלקם לא. בשנת 2024 מדובר בחובות אבודים של 81 מיליון שקלים, ובכל אחת מהשנים האלה כשלושה רבעים מהחובות היו לבתי חולים ממשלתיים, שזה גם בתי חולים לאשפוז כללי וגם בתי חולים לבריאות הנפש. אנחנו ביקשנו גם נתון מצטבר. זאת אומרת, מעבר לעניין הזה של הנתונים השנתיים של 2023, 2024 ו-2025, מה סך החוב המצטבר נכון להיום. לא קיבלנו את הנתון הזה מכול בתי החולים. אנחנו יכולים להגיד שלגבי בתי החולים הממשלתיים, משרד הבריאות ציין שמדובר נכון להיום בחוב מצטבר של כ-500 מיליון שקלים לבתי החולים הממשלתיים. גם הדסה מסרה לנו נתון כזה ודיברה על כ-24 מיליון שקלים משנת 2021 ועד היום. בית החולים אסותא באשדוד גם הוא מסר את הנתון הזה, שמיום הקמתו בשנת 2017 ועד היום כ-8 מיליון שקלים חוב מצטבר. והמשפחה הקדושה בנצרת דיווח על חוב מצטבר של כ-700 אלף שקלים, אבל הוא לא מסר לאיזו תקופת זמן זה מתייחס. אני מניחה שבדיון יעלו גם הקשיים של בתי החולים בעניין שמדובר בתפיסת מיטות אשפוז, הקושי למצוא מסגרות המשכיות לאותם חולים. וגם, צריך לזכור שיש פעולות נוספות שבית החולים צריך לעשות ולממן כדי לפנות את אותן מיטות, וגם זה כרוך בעלויות כלכליות, שאני מניחה שהגורמים השונים יעלו. כרגע אלה הנתונים שיש בידינו. כמו שאמרתי, הנתונים משנת 2025 לא מלאים מכול בתי החולים, אבל זה כן נותן תמונת מצב טובה לגבי היקף החובות הקיימים היום וניתן לראות שמדובר בהיקפים גדולים. << יור >>היו"ר חוה אתי עטייה:<< יור >> תודה רבה. שערי צדק, ידידיה, בבקשה. << אורח >> ידידיה שרלו: << אורח >> בוקר טוב. קודם כול תודה על הדיון החשוב הזה. אנחנו באמת סובלים מתופעה שאפשר להגיד שהיא גם גדלה עם השנים של טיפול בחסרי מעמד, שאין מאחוריהם שום גורם שמממן אותם. זאת אומרת מגיע אלינו אדם או אישה שנזקקת לטיפול רפואי דחוף, אנחנו מעניקים אותו כמו שאנחנו יודעים להעניק, מאשפזים לפעמים את הבן-אדם, ואז כשמגיע הרגע שמישהו ישלם לנו על זה, אין למי לפנות. דיברת על עובדים זרים, עובדים זרים לרוב מגיעים עם ביטוח, אבל יש אנשים שפשוט אין להם ביטוח. הם הסתננו לפה, היה לנו מקרה של מישהי שהגיעה דרך הכנסייה האתיופית, הייתה פה עשרות שנים. דברים כאלה, אנשים שאין להם אבא ואימא ואין אף אחד מאחוריהם. למעשה, כשנגמר הטיפול הרפואי באדם, הרבה פעמים הוא במצב סיעודי וצריך לפנות אותו לאן שהוא. במצב הזה אף מוסד לא ייקח אותו כי אין לו אבא ואין לו אמא ואף אחד לא ישלם אותו והוא פשוט נשאר לשכב אצלי במיטה פנימית לנצח, לכאורה, עד שהוא ימות בשיבה טובה, או היא. כיום יש לנו מטופלת במצב דומה ששוכבת כבר מעל לשנתיים במחלקה פנימית כשהטיפול הרפואי הסתיים מזמן. שתבינו, מיטת אשפוז זה דבר יקר, זאת אומרת יש שם צוות יקר, ויש שם מעבדה, ויש חשמל ויש מים ויש את כול ההוצאות הכבדות מאוד של מיטת אשפוז, שבעצם, היא לא צריכה. היא לא נהנית מהשירותים האלה, רק אנחנו סופגים אותם. העלות כבדה ואנחנו אנחנו פונים למדינה בפניות חוזרות ונשנות בנושא הזה, שמישהו ייקח אחריות על הנושא או בהיבט המימוני, או בהיבט הביטוחי או בהסדרה. הסיפור שסיפרתם על הטסה לנו זה קרה. אני לא יודע, אולי עוד אצל חלק מעמיתיי פה מבתי החולים האחרים. כשלמעשה, באיזה שהוא שלב מסוים מצאנו חולה ששכבה אצלנו חודשים ארוכים ואמרנו "שנייה, אולי אם נטיס אותה בעצמנו לפחות נפנה את המיטה". אז אני אשלם את עשרות אלפי השקלים ואני אמצא את הסוכנות, ואנחנו נתחיל להתעסק באיך עוברים במדינות זרות בקונקשנים עם אנשים במצב סיעודי ועם רופא צמוד וכדומה. אני משקיע את כול הטיפול הזה כי אין לי ברירה אחרת ואני לא חושב שאני אמור להתעסק בזה ואני לא חושב שאני אמור לספוג את העלויות עליי, כתפיסה. זאת אומרת לא אני הבן אדם שהביא למצב שהגיעה אליי בלי כיסוי ביטוחי. אני מאמין שהמדינה צריכה לטפל בזה, היא יודעת לטפל בדברים האלה. היה כבר פתרון לחלק מאוכלוסיית העובדים הזרים, פליטים ממדינות מסוימות בגילאים מסוימים, מגנונים. מי שצריך לקחת אחריות על כול הנושא, כול מי שהוא חסר מעמד, שיהיה מנגנון שמטפל בו או כיסוי ביטוחי באחת מקופות החולים או מנגנון ממשלתי שמסיט אותו ומשפה עליו. הכול מקובל עלינו, אבל כרגע כשהמדינה מתעלמת זה פשוט נופל על הרופאים ועל האחיות בקצה, בתוך המחלקה, שמטפלות והעומס עליהן גדול והן צריכות לטפל בעוד מישהו שהם לא אמורים לטפל בו. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אוקיי, ביקשת לשאול שאלה. << אורח >> שלי לוי: << אורח >> לגבי סך החובות האבודים שאתם מסרתם לנו, האם זה כולל את אותן עלויות שנובעות מזה שאתם פעלתם כדי לפנות מיטות, עלויות הטסה וכדומה? << אורח >>ידידיה שרלו:<< אורח >> לא. << אורח >> שלי לוי: << אורח >> זה רק חובות אבודים לא כולל הפעולות? << אורח >> ידידיה שרלו: << אורח >> ציינו. רק את ימי שאנחנו לא מקבלים עליהם תשלום. העלויות האלה הן עלויות - - - , יש גם עלויות גבייה. זאת אומרת, עד שאני מגדיר מישהו שהוא חסר מעמד, אני עושה את כול המאמצים שלי, זאת אומרת אני הולך ואני בודק אולי הוא עבד אצל מישהו ואפשר לתבוע אותו. הכול, אולי זו תאונת דרכים ואני מחפש את כול הפרצות והאפשרויות לקבל כסף על הטיפול באותו אדם. ורק אם מיציתי את כול כול האפשרויות. אז גם את עלויות הגבייה שלי, פנייה לעורכי דין, חיפוש אחרי גורמים מבטחים, עבודה של אנשי הצוות שלי שעובדים קשה בשביל לנסות לגבות את החוב, שום דבר בעלויות האלה לא משוקף. הסכום הוא סכום רק על הטיפול הרפואי. << אורח >> שלי לוי: << אורח >> ואתם יודעים להגיד כמה זה העלויות הנוספות האלה? יש לכם איזו שהיא הערכה גם לגבי עלויות גבייה בכלל וגם הטסה של אותו מטופל? << אורח >>ידידיה שרלו:<< אורח >> אנחנו יודעים, אבל זה לוקח זמן להכין את זה, כי צריך לאמוד גם את עלות העובדים שמתעסקים בזה, שזה הרבה מאוד מהעלות, גם את עורכי הדין שאנחנו משלמים להם. הטסות זה דבר נדיר, זאת אומרת זה כן אפשר לבדוק את כול מה שעשינו לאורך הזה. אנחנו משתדלים לא להגיע לשם, זה מקרה מאוד קיצוני. << אורח >> שלי לוי: << אורח >> ואתם לא מסרתם לנו נתון מצטבר של סך החובות האבודים שלכם נכון להיום, אתם יודעים להגיד אותו? << אורח >> ידידיה שרלו: << אורח >> אנחנו יודעים להגיד ואנחנו נעביר את הנתון. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אוקיי, תודה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> יש כאלה שממתינים בזום ממשרד הבריאות להצטרף. בתי חולים וולפסון, מיכל, נכון? << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אנחנו נשלב אותם, בסדר. בית החולים וולפסון, בבקשה. מיכל, נכון? << אורח >> איריס ארגמן בלהוסקי: << אורח >> מיכל, אני אקדים ברשות יושבת-ראש הוועדה, עורכת הדין איריס ארגמן, מחטיבת המרכזים הרפואיים הממשלתיים. אנחנו מאגדים ומכירים את הבעיה בפריסה הרוחבית של 25 בתי חולים ממשלתיים. אני מבקשת לומר רק מספר מילים באופן כללי ואז כמובן יש כאן את מיכל מוולפסון ודפני מאיכילוב, יוכלו לפרט יותר ולתת לכם תמונה אמינה מהשטח. אז ממש במספר משפטים איזו שהיא תמונה כללית. אז תראו, קודם כול יש שתי הנחות מוצא: אחת, מדינת ישראל צריכה עובדים זרים. זה נתון שאנחנו יודעים וזה נתון גם שעולה, בין אם בחקלאות, בין אם זה בבנייה ובין אם זה - - - << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> בכול הענפים וגם בענפים חדשים. << דובר_המשך >> איריס ארגמן בלהוסקי: << דובר_המשך >> אוקיי, אז זו הנחה אחת. ההנחה השנייה זה שאותם עובדים צריכים לקבל טיפול רפואי ואנחנו מחויבים לתת להם טיפול רפואי כשהם מגיעים בשערינו. זה יכול להיות טיפול רפואי שזה ביקור במיון ובזה זה מסתיים וזה יכול להיות טיפול רפואי שנמשך לאשפוזים ממושכים של חודש, חודשיים ושלושה, וזה יכול להיות טיפול רפואי של שנים. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> להעביר לשיקום גם. << דובר_המשך >> איריס ארגמן בלהוסקי: << דובר_המשך >> כמו אותם מטופלים שלמשל זקוקים לשלושה טיפולי נפרולוגיה בשבוע, וכול שלושה חודשים איזה שהוא אשפוז לאפס את המערכות שלהם וכך הלאה, ואז הם נשארים שנים. זאת אומרת יש לכול בית חולים מספר מטופלים כאלה קבועים וזה חובות של בין מיליון ל-5 מיליון שקלים לכול מטופל. מראש אנחנו יודעים שאנחנו נותנים טיפול רפואי ואנחנו יודעים מראש שאין לנו כיסוי כאן, אבל חייבים לתת כי זה טיפול מציל חיים. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אז מה את מציעה? מי יממן את העלות התקציבית? הבעיה אנחנו מכירים אבל הפתרון? << דובר_המשך >> איריס ארגמן בלהוסקי: << דובר_המשך >> אז אני אומרת, השחקנים כאן, שני השחקנים שהם מונעי הנזק הטובים ביותר הם החברות שמביאות את העובדים או לחילופין המעסיקים שלהם. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אבל פה מדובר באוכלוסייה אחרת, שאין להם כיסוי ביטוחי. או מהגרי עבודה, תיירים, לא בהכרח של מעסיקים. << דובר_המשך >> איריס ארגמן בלהוסקי: << דובר_המשך >> אז אני מרחיבה את זה ואני אומרת ככה, אותם עובדים מגיעים עם חברות, נמצאים אצל מעסיקים. כשהם מסיימים את העסקתם הם נשארים בישראל. עכשיו, כול זמן - - - << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> לא, הלא חוקיים. << דובר_המשך >> איריס ארגמן בלהוסקי: << דובר_המשך >> בדיוק, כול זמן שהם עם מעסיק - - - << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> נשמע את רשות האוכלוסין. הם לא במכסה שלו. << דובר_המשך >> איריס ארגמן בלהוסקי: << דובר_המשך >> לכאורה, יש להם מעסיק, לכאורה - - - << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אבל הוא כבר לא, לא במכסה שלו. << דובר_המשך >> איריס ארגמן בלהוסקי: << דובר_המשך >> ואז ברגע שהם כבר לא מועסקים הוא כבר לא תחתיו. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> נכון. << דובר_המשך >> איריס ארגמן בלהוסקי: << דובר_המשך >> גם אותו מעסיק, שאנחנו כביכול אומרים "או, הוא אצל המעסיק הזה, הוא מבוטח", אז גם פה יש לנו בעיה, כי חברות הביטוח מחריגות את הפוליסה באופן כזה שכמעט כול הטיפולים המורכבים שאנחנו נדרשים לתת בבית החולים אינם מכוסים בפוליסה. ואז חברת הביטוח, לכאורה, אתם אומרים "אבל הוא מועסק", גם המטופל עצמו אומר "אבל יש לי insurance, אני מבוטח, אני משלם כול חודש". אבל מה? מה לעשות שאותה הפוליסה מכסה אקמול ותו לא. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> נכון. << דובר_המשך >> איריס ארגמן בלהוסקי: << דובר_המשך >> ואז אנחנו פונים לחברת הביטוח לפירעון החוב, הם אומרים: "לא, זה מצב קיים, זו מחלה קיימת. הוא הגיע עם זה לישראל, אנחנו לא מכסים". נשים לא מכוסות. אישה בהיריון בסיכון נכנסת, היא הייתה אצלנו חודש מאושפזת, אחר כך היא ילדה פג. היא לא עבדה, בגלל שהיא הייתה בהיריון בסיכון היא לא עבדה כמה חודשים, אז אני אפילו לא יכולה לקבל 281,000 שקלים שזו עלות של חבילת פג. אני לא יכולה לקבל לא את זה ולא את האשפוז בסיכון שמחלקת היריון בסיכון זה המון כסף ליום, זה כ-18,000 שקלים לכל יום. ונוצר בלי, עניין של שבוע שבועיים, יש לי חצי מיליון שקלים חוב ואין ממי להיפרע, כי ביטוח לאומי לא ישלם לי בגלל שהיא לא עבדה, היא שכבה בהיריון בסיכון והביטוח בכלל לא מדבר איתי, כי נשים אצלו זה מוחרג, זאת אומרת אל תפני אליי בכלל בענייני נשים. ואנחנו מוצאים את עצמנו בפני שוקת שבורה בעניין הזה. הרופאים המצוינים שלנו מצילים חיים, נותנים טיפול רפואי הכי טוב שהמדינה יכולה לתת ולא מקבלים תשלום. ונוצרים חובות אדירים לכול בית חולים ובית החולים נושא בנטל כבד שהוא לא אמור לשאת בו. הוא לא אמור לשאת בו. עכשיו שתי מילים רק לעניין הזה ששאלתם בנושא של הגירה מרצון וטיסות. קודם כול הגירה מרצון, כלשונה, צריך את הרצון של המטופל. המטופלים מסרבים, המטופלים לא מוכנים לחזור למדינת המוצא, המטופלים אומרים "פה יש לי טיפול רפואי אל"ף אל"ף, שם אין סיכוי לקבל טיפול רפואי, אין מי שילווה אותי שם. אני רוצה להישאר, אני לא מוכן שייקחו אותי מכאן". ואני אגיד לכם עוד דבר, אסור לי אפילו להתקשר להגירה מרצון ולומר להם "תקשיבו, יש פה מטופל אבל הוא לא רוצה ללכת". אני יכולה להתקשר אליהם רק אם המטופל במפורש אומר לי "אני רוצה. רוצה אני, תסדרי לי טיסה, יש לי מי שיחכה לי שם". ולא רק זאת, אני צריכה מבחינה רפואית לוודא שיש מי שיקבל אותו, שיקבלו את התיק הרפואי, שולחים לפני כן את התיק הרפואי, שהם יודעים מה לעשות, יש קשר בעניין הזה. אז זה לעניין הגירה מרצון. לעניין טיסות פרטיות, שזה באמת מקרה נדיר שבנדירים, כי מי שצריך לממן את הטיסות הפרטיות זה או המשפחה, שבדרך כלל אין לה, או אם הם מצליחים לגייס איך שהוא איזו שהיא עמותה או מישהו שיעזור להם לקחת טיסה. אבל זה לא מספיק. הגירה מרצון זה אם הבן אדם במצב יציב ויכול לעלות על מטוס והוא לא צריך טיסה רפואית. הגירה מרצון זה לא טיסות רפואיות. כשאני צריכה טיסה רפואית, זה אומר שזה קודם כול היא טיסה מאוד יקרה, אבל אני צריכה שרופא שלי מבית החולים ילווה אותם עד לארץ המוצא, ייצור קשר עם הצוות הטיפולי שיקבל אותו, יסביר להם בדיוק מה תוכנית הטיפולים. זאת אומרת זה גם עניין קליני וגם ענייןטכני של הטיסה. מאוד מורכב, נדיר שבנדירים. ברשותכם, אני אתן לכם, רק בשביל לסבר את האוזן, כמו שהחבר כאן אמר, שלפעמים אנחנו מנסים אולי דרך תאונות דרכים וכן הלאה. עובדת זרה יצאה לסוף שבוע עם חבר, נסעה על טרקטורון חשמלי. אני מדגישה חשמלי כי משרד התחבורה לא יכול לאתר את בעל הטרקטורון. נסעה על טרקטורון חשמלי לא מבוטח, בלי רישיון, התהפכה, ממש בסכנת חיים. היא ממולדובה. ניסינו מכול כיוון. עירבנו את השגרירות, אמרנו אולי מקרנית נקבל כסף כי זה רכב, אז הם אומרים לי "לא, זה לא קשור אלינו", - - << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> זה הליך קשה. << דובר_המשך >> איריס ארגמן בלהוסקי: << דובר_המשך >> - - השגרירות לא קשורה. בסופו של יום, איכשהו הצלחנו לעזור למשפחה לקבל איזו שהיא תרומה מאיזו שהיא עמותה וחלק המשפחה שילמה. וזו הטסה רפואית מאוד מאוד יקרה. ושוב, בשילוב כוחות והמון עבודה, וכמו שהחבר כאן אמר, עלויות אדירות של כול הנהלת בית חולים. אין יום, כול בוקר, בוקר טוב ישראל, זה מייל להנהלת בית החולים, כול ההנהלה מטפלת, כול ההנהלה יודעת שיש מטופלת כזאת. כול ההנהלה של המחלקה, המחלקה המשפטית, החשבות, משרד הבריאות. באמת עשרות אנשים שמטפלים בזה כול יום במקום להיות במחלקה ולטפל במטופלים הם צריכים לפנות זמן לעניין הזה. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> את יודעת להגיד מה קורה בהשוואה לעולם? << דובר_המשך >> איריס ארגמן בלהוסקי: << דובר_המשך >> אני יודעת להגיד, בעולם לא מקבלים טיפול רפואי בלי insurance שמכסה את הטיפול הספציפי שהבן אדם צריך. לא מקבלים לטיפול רפואי, או שתשלם מראש את כול התשלום. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אז נניח אם תיירים או - - - << דובר_המשך >> איריס ארגמן בלהוסקי: << דובר_המשך >> אין תיירים. אז מדינת ישראל עוזרת. אנחנו כמדינת ישראל עוזרים לאזרחים שלנו, כשמתקשרים אלינו יש עם מי לדבר ואנחנו עוזרים למטופלים שלנו שנמצאים בחו"ל, אבל כשאני פונה פה לשגרירות אין עם מי לדבר. אני אגיד לכם יותר מזה, הייתה לנו מטופלת מהפיליפינים שהצלחתי לארגן מישהי מהרווחה, משגרירות הפיליפינים ממחלקת רווחה שם, שהיא הגיעה לבית החולים, בא ודיבר איתה בשפה והכול וזה. הוא הגיע בצהריים, הוא אמר לה: "מחר בבוקר אנחנו נבוא, אנחנו נסדר לך טיסה, את תסעי, אנחנו נלווה אותך, הכול". אתם יודעים מה קרה באותו ערב? היא ברחה מבית החולים. היא ברחה מבית החולים כדי שלא יחזירו אותה ואין לנו מושג - - -. גם, דרך אגב, לאתר אותם, חלק מנושא הגבייה אין לנו שום דרך לאתר אותם. הם מחליפים טלפונים ניידים. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אין את מספר הזיהוי. בעיה. << דובר_המשך >> איריס ארגמן בלהוסקי: << דובר_המשך >> אין לנו מספר מזהה, אין לנו מספר ברזל שמזהה אותם. יום אחד הם בבית חולים הזה, למחרת הם עוברים לבית חולים האחר וכן הלאה והם ככה מטיילים בכול הארץ. << יור >>היו"ר חוה אתי עטייה:<< יור >> וכשהיא באה לבית החולים מה היא מציגה? מה זה, דרכון? מה היא מציגה? << דובר_המשך >> איריס ארגמן בלהוסקי: << דובר_המשך >> קודם כול היא יכולה להגיד "אני", היא לא חייבת להציג שום דבר. היא באה, היא אומרת – למה – היא באה היא אומרת "אין לי דרכון". "הדרכון אצל המעסיק", "שכחתי", "לא מצאתי", "איבדתי", לא משנה מה. היא מגיעה, מגיע בן אדם חולה, חייבים לקבל אותה למיון, לעשות לו טריאז' לעשות לו את כול הצילומים. רק העלויות האלה בשביל לדעת מה הבעיה שלה רק בפתח הדלת ואין לי כלום. יכול להגיע אותו בן אדם, אותו מטופל בהפרש של חודש וכול פעם הוא מקבל מספר אחר כי הוא לא מזוהה אצלי באופן חד חד ערכי. אז זו שוב הבעיה. היה לי חשוב ככה מלמעלה להציג ששתי הבעיות שלנו הן אחת, המעסיקים שמתכחשים לעובדים ופוטרים את עצמם מאחריות אחרי שהעובד כבר לא אצלם. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> כשהוא לא אצלם הוא לא מחויב לו. הוא כבר לא במכסה שלהם, הוא סיים את התקופה. << דובר_המשך >> איריס ארגמן בלהוסקי: << דובר_המשך >> לדעתי, מעסיק שרוצה להעסיק עובדים זרים והוא מקבל רישיון מיוחד בשביל זה, צריך להתנות את הרישיון הזה בזה שהוא אחראי להטיס אותו בחזרה כשהם מסיימים את העבודה אצלו. הוא היה אחראי, הוא ביקש את העזרה שלנו להביא אותו, הוא צריך להיות אחראי להחזיר אותו. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אבל יש את הברחנים, אנחנו מנהלים דיון כאן. ויש מבקשי מקלט גם. << דובר_המשך >> איריס ארגמן בלהוסקי: << דובר_המשך >> בסדר, אז צריך להכניס את המעסיק לאירוע. המעסיק הזה הוא זה שהיה איתו, הוא ידע איפה הוא גר, הוא היה איתו בקשר, הוא מונע הנזק הטוב ביותר שלנו בעניין הזה. ומונע נזק השני הטוב ביותר שלנו אלה חברות הביטוח שירחיבו את הפוליסה. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> זה כן, נכון. << דובר_המשך >> איריס ארגמן בלהוסקי: << דובר_המשך >> אני אגיד לכם למה זה יהיה טוב. כי אם אתם מטילים על חברת הביטוח, שתהיה לה פוליסה שתהיה רחבה ותכלול גם אונקולוגים וגם נפרולוגים ואת כול הבעיות האחרות - - << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> נכון. << דובר_המשך >> איריס ארגמן בלהוסקי: << דובר_המשך >> - - אז תהיה להן מוטיבציה לשלוח רופא משלהם למדינת המוצא. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> זה בהסכמים הבילטרליים אולי. << דובר_המשך >> איריס ארגמן בלהוסקי: << דובר_המשך >> ואז הם יעשו את כול הבדיקות במדינות המוצא ואם הם יגלו שם שלמישהו יש מחלת כליות הם לא יביאו אותו כי הם יודעים שאם הם יביאו אותו, קודם כול, הוא לא תורם לכלכלת מדינת ישראל כי הוא לא עובד. ולא רק זה שהוא לא תורם, הוא נופל נטל על מדינת ישראל בזה שאנחנו מממנים את הטיפולים הרפואיים. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> כן, אבל את מתייחסת רק לאלה שיש להם מעסיקים. מה קורה לאלה שאין להם מעסיקים? תיירים, מהגרי עבודה, מסתננים, פליטים? אז מה עושים עם האוכלוסייה הזאת? << דובר_המשך >> איריס ארגמן בלהוסקי: << דובר_המשך >> אז אני אומרת על אחת כמה וכמה כאן רשות האוכלוסין נכנסת לתמונה וצריך לזהות אותם וצריך להחליט מה לעשות איתם. אני לא מתעסקת במעמד שלהם, זה רשות האוכלוסין. תודה רבה, יש לנו מספיק אחריות למשרד הבריאות, אז זה רשות האוכולוסין אחראית על המעמד. אנחנו אחראים, מדינת ישראל מחייבת אותנו לתת טיפול רפואי ואנחנו אחראים על הטיפול הרפואי. מצד שני, מדינת ישראל רוצה שנעשה פעולות גבייה כדי להביא את הכסף ואין לנו אפשרות במקרים האלה לעשות את אותן פעולות גבייה. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> נכון. << דובר_המשך >> איריס ארגמן בלהוסקי: << דובר_המשך >> ולא שלא מנסים. אנחנו מנסים ויש לנו עלויות כבדות על זה, מנסים. יש הצלחות ממש, זה זוטות ההצלחות, אין ממש, לקבוצה הזו. ושוב, אנחנו הבנו, כי שלי, את דיברת על זה שגם פלסטינים ותיירים, אנחנו הבנו שאתם לא רוצים את ה- - - << אורח >> שלי לוי: << אורח >> לכן כתבנו "זרים חסרי כיסוי ביטוחי" כדי שזה יכלול הכול, ראינו באמת שאתם הוצאתם קבוצה מסוימת. << אורח >> איריס ארגמן בלהוסקי: << אורח >> נכון, משום שבבתי חולים יש סיווג לפי קבוצת אוכלוסיית המאושפזים והסיווג שלנו הוא מאוד ספציפי לזרים. ראית שהוא לא אחד: זה זר, עם אשרה, בלי אשרה, ילדים, וכולי. << אורח >> שלי לוי: << אורח >> ולכן ציינו את זה כאפשרות. << דובר_המשך >> איריס ארגמן בלהוסקי: << דובר_המשך >> אין לנו שום בעיה להוציא לכם ויש לנו והחובות מאוד כבדים שם, של תיירים, של אזרחים ישראלים שגרים בחו"ל ובאים לקבל טיפול רפואי בישראל וחוזרים למדינת המוצא ואין להם ביטוח. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אתם חייבים על פי חוק לקחת אותם? לתת להם? לא, אז שישלם. מה, אלה שעזבו את הארץ ומגיעים לפה, יש איזה משהו בביטוח לאומי, לא? << אורח >> איריס ארגמן בלהוסקי: << אורח >> לא, אין להם. וכדי לשמור על הזכות שלהם בביטוח לאומי הם צריכים לשלם כול שנה ולא משלמים. הם לא משלמים. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> נכון. והם לא שילמו אז הבעיה שלהם. << דובר_המשך >> איריס ארגמן בלהוסקי: << דובר_המשך >> אבל למה שהם ישלמו? << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אז שישלמו כסף בגין הטיפול, האשפוז. << דובר_המשך >> איריס ארגמן בלהוסקי: << דובר_המשך >> אבל אם הם יכולים לקבל טיפול בלי לשלם? << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אבל מה, אפשר לתת להם בלי לשלם? יש בעיה עם זה, לא? << דובר_המשך >> איריס ארגמן בלהוסקי: << דובר_המשך >> זה מה שקורה, אני חייבת, זה בדיוק העניין, אנחנו חייבים לתת טיפול רפואי. בשונה מהעולם, שמבקש - - - << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> לא, אבל אלה שבאים מחו"ל שישלמו, שיפקידו כרטיס אשראי. מה זה, לא חייבים? << דובר_המשך >> איריס ארגמן בלהוסקי: << דובר_המשך >> שוב, אני מדברת כעורכת דין. לי, עכשיו אני רוצה לתבוע, אין לי שום חובה להחתים אותו עכשיו על שטר חוב, אין לי אפשרות בחוק, לא נותן לי את הסמכות, את הכוח להתנות טיפול בתשלום. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> למה משרד הבריאות לא מתקן את החקיקה? << דובר_המשך >> איריס ארגמן בלהוסקי: << דובר_המשך >> אבל אז את מגיעה למצב שאת מתנה טיפול רפואי בתשלום והעיקרון הבסיסי הוא לא להתנות את הטיפול בתשלום. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אבל אפשר לתקן. משרד הבריאות יש להם החלטות ממשלה, הם יכולים לתקן את הסוגייה הזאת. << דובר_המשך >> איריס ארגמן בלהוסקי: << דובר_המשך >> אז אני מדברת על המצב, זה המצב כיום. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> כן, הבנתי. << דובר_המשך >> איריס ארגמן בלהוסקי: << דובר_המשך >> אז כמו שאמרתי, יש לנו גם חייבים תיירים או אזרחים ישראלים שגרים בחו"ל או פלסטינים או כול מי שנכנס להגדרה הזאת של חסרי מעמד. אז נוכל להעביר, אין שום בעיה להעביר את הנתונים האלה. << אורח >> שלי לוי: << אורח >> וגם הנתון שלכם לא כולל הוצאות גבייה? << אורח >> איריס ארגמן בלהוסקי: << אורח >> נכון. אבל אם את רוצה אני אוכל לכמת את זה. יש לי את הדרך לכמת את זה ואנחנו נכמת את זה ברמה של כול חטיבת המרכזים הרפואיים הממשלתיים, כול 25 בתי החולים. << אורח >> שלי לוי: << אורח >> וגם את מדברת על זה שחייבים לתת טיפול אבל אין אבחנה בין מתן טיפול מציל חיים לטיפול אחר? << אורח >> איריס ארגמן בלהוסקי: << אורח >> זה הכול מציל חיים. את צודקת, כול מה שאנחנו נותנים זה מציל חיים. תראו, מיון אני חייבת לקבל כי אני לא יודעת מה בדיוק המצב. אז כבר אגרת מיון 1,250 שקלים זה כבר על חשבוני, אוקיי? כי אין מי שישלם את זה. אבל אז אני מתחברת לבעיה, ואז יש אבחון, ואז יש החלטה אם לאשפז או לא לאשפז, איפה לאשפז. אני אגיד לכם יותר מזה, הוא נכנס למיון הוא עושה טריאז' ואז יש החלטה אם לעשות צילום כי צילומים זה כבר הרבה יותר יקר. אבל אם כדי לדעת אם יש בעיה רפואית כזו או אחרת נדרש גם להכניס אותו להדמיה אז יעשו צילום. יעשו כול מה שצריך כדי להבין מה יש לאותו מטופל וגם אם צריך לאשפז אותו וגם אם עכשיו הוא תושב חוזר. וזה סיפור אמיתי שהגיע, הגיע תושב חוזר אחרי 20 שנה, פגש את משפחתו, התרגש מאוד, היה אירוע לבבי, הגיע, צנתור, הצלנו את חייו והוא לא שילם. אז הדבר היחידי שהצלחתי לעשות במקרה זה לפנות למשפחה שלו, כי הצלחתי להגיע לקרובים. לפנות למשפחה ולהגיד להם "תקשיבו, אחיכם הגיע. הבנו, היה כאן איזה שהוא מפגש משפחתי מרגש, הצלנו את חייו. הוא צריך לשלם. או שאתם תשלמו או שהוא ישלם". בכול אופן, איכשהו אנחנו צריכים כאן כול הזמן כול האנשים כאן שמטפלים בנושא אנחנו מפעילים דרכים יצירתיות אני אומר, כדי לנסות בכול זאת לקבל משהו לפחות. עכשיו אני אעביר את השרביט לדפני מאיכילוב ומיכל מוולפסון. הן יוכלו לתת לכם דוגמאות מהשטח ממש יותר ספציפיות. תודה. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אוקיי, בבקשה. << אורח >> מיכל יגיל: << אורח >> תודה רבה על ההזדמנות. מיכל יגיל מבית חולים וולפסון. תודה רבה, איריס. אני אתחיל בזה שבית החולים נמצא בחולון קרוב לתל אביב ולאזור התחנה המרכזית, ולכן הוא מושך עובדים באופן טבעי ובאופן לא פרופורציוני לגודל שלו הרבה מאוד מהעובדים הזרים והפליטים והקבוצות שחיות באזור הזה. קצת מבחינת מספרים. אם אנחנו מתייחסים רק לעובדים הזרים, שככה אנחנו הבנו את השאלה, אז מדובר על חוב מצטבר רק בגין אלה שלא הצלחנו לגבות למרות מחלקת גבייה מאוד פעילה שעושה מאמצים כול הזמן. אז רק על העובדים הזרים 97 מיליון שקלים בתקופה שנשאלנו. אם אנחנו מרחיבים את האוכלוסייה הזו לכלול גם את הרשות הפלסטינית וקבוצות נוספות המספר הוא 134 מיליון שקלים. << אורח >> שלי לוי: << אורח >> רגע, אני רוצה לשאול שאלה כי זה נתונים שנמסר לנו. אנחנו קיבלנו נתונים משהו שיש לכם כמו בין 7 ל-11 מיליון בשנה. << אורח >> מיכל יגיל: << אורח >> אני אתייחס. << אורח >> שלי לוי: << אורח >> רגע, אם את אומרת ש-97 מיליון זה אומר שמה, שחמישית מהחוב שדיווחתם עליו בבתי חולים ממשלתיים הוא בוולפסון? החוב המצטבר? << אורח >> מיכל יגיל: << אורח >> לאיזו תקופה? << אורח >> שלי לוי: << אורח >> משרד הבריאות אומר לנו שנכון להיום החוב המצטבר בכול בתי החולים הממשלתיים הוא 500 מיליון. אם את מדברת על 97 מיליון. << אורח >> מיכל יגיל: << אורח >> 134 מיליון מתוך ה-500 זה וולפסון בגלל המיקום. << אורח >> שלי לוי: << אורח >> כמה? מאה? אז יותר אפילו ממה שהיא אמרה, אוקיי. << אורח >> מיכל יגיל: << אורח >> מ-2012 עד 2025 מצטבר. רק ב-3 השנים האחרונות המספר הוא 28 מיליון,וב-2025 המספר הוא 11 מיליון. הנושא הזה הולך וגדל משנה לשנה. מתוך אותם 97 מיליון, שזה רק העובדים הזרים. האוכלוסייה היא בעצם 134 אבל אני אתמקד בעובדים הזרים. רק בשלוש שנים האחרונות המספר הוא 28, 2023 עד 2025. מתוך ה-28 מיליון רק בשנת 2025 המספר הוא 11 מיליון. נסבר את האוזן, בית החולים וולפסון נמצא כול הזמן בגירעון ונאבק. ההבדל בין להיות בעודף של כמה וכמה מיליונים לעומת הגירעון של שנת 2025 זה ה-11 מיליון. מה היינו יכולים לעשות עם סכום כזה? היינו יכולים לרכוש למכשיר אנג'יו, שאנחנו חייבים בשביל צנתורים, וגם מכשיר MRI נוסף, יש לנו אחד. לחילופין היינו יכולים לרכוש מכשיר PET-CT או מכשיר לעשות ניתוחים רובוטיים מתקדמים, שזו הדרך של הרפואה היום בניתוחים רגישים כמו אורולוגיה וגניקולוגיה ועיניים ואף אוזן גרון. וככה לתת את השירות לעשרות אלפי אזרחים של מדינת ישראל באזור שלנו. ובמקום זה אנחנו מוצאים את עצמנו נושאים לבד בנטל הזה. אני לא אחזור על הדברים שכבר מובנים. אני רוצה לתת כמה דוגמאות: יש לנו את פלורנס מגאנה, שהיא כרגע מקבלת דיאליזה אצלנו. משנת 2007 עד היום על פלורנס העלות היא 4.7 מיליון שקלים. רק על אישה אחת. על איווינה, עובד זר מהפיליפינים שנפטר לצערנו, חולה אונקולוגי בשנים 2016 עד 2020 הוצאנו 1.9 מיליון שקלים. על קרלוס, עובד זר מקולומביה גם שנפטר, הוצאנו בשנים 2011 עד 2015 3 מיליון שקלים. יש לי עוד כמה דוגמאות, אני לא רוצה להלאות אתכם עם זה. מבחינת לידות המספר הוא כ-200 לידות בשנה. אנחנו לא מקבלים על זה. זה שווה ערך ל-3.7 מיליון שקלים. כול זה בית החולים מממן, כפי שאיריס הסבירה, כי חייבים ונותנים את הטיפול המיטבי. אבל בית החולים נושא בנטל הזה ונאלץ לצמצם את השירות, לצמצם משנה לשנה את השירות שהיה יכול לתת לאזרחי מדינת ישראל. תודה. << אורח >> איריס ארגמן בלהוסקי: << אורח >> תודה רבה, מיכל. באמת מבחינה כלכלית יש כאן גם הפסד אלטרנטיבי, כי אותה המיטה שהמטופל שהוא עובד זר יושב עליה יכל להיכנס מטופל מבוטח שכן היה נותן את הכסף הזה. זאת אומרת יש לנו גם הפסד אלטרנטיבי של אותה מיטה ובנוסף לזה גם הפירוט שמיכל נתנה לגבי אותם מכשירים שאפשר היה לקנות. חשוב להבין, עודPET-CT לבית החולים זה פחות זמן לאזרחי מדינת ישראל להמתין לצילום PET, שצילום PET זו הדמיה מחויבת לכול חולה אונקולוגי, שהוא נמצא במתח אדיר בין צילום לצילום כדי לדעת מה מצבו ובמקום לחכות מספר ימים הוא צריך לחכות מספר שבועות כי יש פחות מכשיר אחד או שניים שאפשר היה לקנות בסכומים האלה שאנחנו מפסידים כאן. זהו, רק זה רציתי להשלים. תודה. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> תודה. איכילוב. << אורח >> דפני פרי שרון: << אורח >> שלום, דפני מאיכילוב. בהמשך לדברים שמיכל אמרה, אני חוששת שמצב אצלנו עוד יותר גרוע, גם במספרים, גם בכמויות. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> זה המון. << דובר_המשך >> דפני פרי שרון: << דובר_המשך >> אנחנו בית חולים ציבורי שממוקם בלב תל אביב. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> נכון, שם בדרום. << דובר_המשך >> דפני פרי שרון: << דובר_המשך >> נכון, רוב מהגרי העבודה נמצאים אצלנו והם מתדפקים על דלתנו ואנחנו כמובן נותנים טיפול מציל חיים לכול מי שמגיע אלינו ומקבלים כול מי שמגיע למיון ועושים את זה, עבודה מסורה של הרופאים שלנו וכול הצוות הרפואי, ועושים את זה בלי הבדל דת, גזע, מין או אפשרות תשלום. אבל באמת החובות מצטברים ורק כדי לסבר את האוזן, אז דיברנו על חולי דיאליזה, למשל, אז יש אצלנו מ-2025 למעלה מ-125 מטופלי דיאליזה, כשהחוב המצטבר רק בגינם עבור השנה הזו הוא 33 מיליון שקלים. עבור דיאליזה עבור סך הכול אשפוז וסך הכול מיון, 33 מיליון שקלים בשנה אחת. וככה זה מצטבר משנה לשנה. מה שאנחנו מבקשים זה שני דברים. הדבר הראשון, וזה אני חושבת שזו החלטה שקל יותר יהיה לקבל זה לחלוק את הנטל בין בתי החולים הממשלתיים, כול אחד לפי גודלו. העובדה שאיכילוב ממוקם בלב תל אביב, העובדה שלנו יש, למשל, טיפולים שאי אפשר לקבל במקומות אחרים כמו, למשל, ניתוחים נוירו כירורגיים, ולכן אנחנו מקבלים מטופלים נוירו כירורגיים גם מבתי חולים אחרים. אז אנחנו נעשה את זה ונעשה את זה במסירות ובמקצועיות כפי שאמרתי. אבל אחרי שהם גומרים לקבל את הטיפול המקצועי אצלנו את המשך הטיפול הם יכולים לקבל במקומות אחרים ולכן הנטל צריך להתחלק באופן שוויוני בין בתי החולים הממשלתיים. הדבר השני, ופה אני רוצה להתייחס לאוכלוסייה מאוד ספציפית וזו האוכלוסייה של מי שמגיע ממדינה שבה הוא - - - << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> זו החלטה של החטיבה, לא? למה אתם לא עושים את זה, את מה שהצעת עכשיו? באופן שוויוני אני מתכוונת. << אורח >> איריס ארגמן בלהוסקי: << אורח >> אבל אי אפשר, הם מתגוררים, זה המקום שהם מתגוררים בו, הם מרוכזים בתל אביב. הם הולכים לבתי החולים לוולפסון ואיכילוב, שהם הקרובים למקום מגוריהם. עכשיו, גם אם זה פינוי - - - << אורח >> דפני פרי שרון: << אורח >> אין היום תבנית מסודרת להעברה בין בתי החולים. אנחנו לפעמים מבקשים להעביר ולא מוכנים לקבל. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> ראיתי גם בבני ברק יש הרבה. << אורח >> שלי לוי: << אורח >> אבל זה אפשרי, מבחינה חוקית זה הרי אין מגבלה. << אורח >> דפני פרי שרון: << אורח >> זה לא פותר את הבעיה הכללית. זה בהחלט יפתור לנו או יקל עלינו בבית החולים שלנו. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> גם אצלנו, אחד שצריך שיקום ליד מקום מגוריו, אין ברירה, אין מיטה אז שולחים אותו למקום רחוק מאוד. << אורח >> איריס ארגמן בלהוסקי: << אורח >> שיקום זה משהו אחר. כשאתה מגיע לבית החולים במצב קריטי, שיש לך עכשיו איזו שהיא בעיה אתה פונה לבית החולים הקרוב למקום המגורים. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> לא, אני יודעת, זו הדחיפות, במיידי ביותר. אבל אפשר אחר כך לנייד אותו, אם המצב משתפר, לא? << דובר_המשך >> איריס ארגמן בלהוסקי: << דובר_המשך >> זה לא העניין, אנחנו לא פה בשביל זה. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> לא, לא, ברור, ברור. אני הבנתי את הדיון, את מה צריך לעשות. << אורח >> דפני פרי שרון: << אורח >> אני כן רוצה להתייחס אבל למטופלים שיש להם מדינת מוצא, שבה הם יכולים לקבל שירותים רפואיים. אני לא מדברת על פליטים או אנשים שמגיעים מאזורי מלחמה. אני מדברת, למשל, על פיליפינים, למשל על סינים, למשל - - - << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> עובדים זרים? זאת האוכלוסייה? << דובר_המשך >> דפני פרי שרון: << דובר_המשך >> לא בהכרח עובדים זרים. הייתה אצלנו מטופלת מדרום אפריקה, היא נכנסה באשרת תייר ונשארה פה כחצי שנה והגיעה אלינו עם מצוקה קשה, הייתה צריכה השתלת כבד. השתלת כבד לאישה כזו אני לא צריכה לספר על התור להשתלת כבד. בחורה ישראלית צעירה הייתה אמורה לקבל את הכבד הזה ולא היא. לשמחתנו, הצלחנו לשפר את מצבה בלי שהיא נדרשה להשתלה. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> יפה. << דובר_המשך >> דפני פרי שרון: << דובר_המשך >> ורצינו להטיס אותה חזרה לדרום אפריקה, היא סירבה וזה בתשובה לסיפור ההגירה מרצון. היא סירבה ועזבה את בית החולים. אם היו מוצאים אותה ברחוב היה אפשר להעביר אותה למדינת מוצאה. ברגע שהיא דרכה בבית החולים אי אפשר לעשות זאת. וזאת על אף שאנחנו יכולים לעזור לה ולספק לה אמצעי הטסה טובים ולהטיס אותה ישירות לבית החולים בדרום אפריקה שיקבל אותה ויטפל בבעיה. רק אני אגיד, שבדרום אפריקה זה אחד מבתי החולים הראשונים בעולם שעשו השתלות כבד, כך שמצבה היה יכול להיות טוב שם מאוד ובטח טוב יותר מאשר מצבה היום, שהיא מסתובבת חסרת ביטוח, חסרת טיפול רפואי במדינה. כנראה חוששת להגיע שוב לבית החולים ותגיע רק כשהמצב יהיה מאוד קשה. אז זאת בעיה וזאת מצוקה שאני חושבת שאפשר לפתור אותה פה. למצוא דרך שבה רשות ההגירה תוכל לסייע לבתי החולים בפתרון הזה של הטסה רפואית או הטסה אחרת של מי שהם מטופלים, מטופלים קבועים. אני רק אספר עוד סיפור, שוב, כדי לסבר את האוזן - - - << יור >>היו"ר חוה אתי עטייה:<< יור >> אני רוצה שחן בכר, שיישמע אותך וגם שיתייחס אחר כך, בסדר? << דובר_המשך >> דפני פרי שרון: << דובר_המשך >> רק כדי לסבר את האוזן אני אספר על מטופל דיאליזה מהפיליפינים שבמשך שנים ארוכות מטפל אצלנו דיאליזה פעם בכמה ימים ובין לבין נוסע לביקור בפיליפינים וחזר לבקר וחזר לבית החולים. אז אדם כזה לא היה צריך לתת לו להישאר פה, לא היה צריך לתת לו לחזור לכאן ובכול זאת אנחנו, כמובן, לא נפר את זכותו לסודיות ולא נגלה לאף אחד מרשות ההגירה שהוא נמצא אצלנו, אבל צריך למצוא לזה פתרון חוקי לעשות את זה. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> נכון. חן, את יכולה בבקשה להתייחס גם לסיפור הקודם וגם למקרה הזה? << אורח >> חן בכר: << אורח >> אני אגיד שבגדול, בהסכמים הבין לאומיים אין כול כך התייחסות לביטוחים. זאת אומרת, העובדים מצהירים שהם לא חולים במחלות מסוימות, הם עוברים שורה של בדיקות רפואיות במוסד שהוא מוכר ומאושר על ידי רשות האוכלוסין. הבדיקות האלא אם אני לא טועה הן צריכות להיות בתוקף שלושה חודשים, במינימום, הם צריכים לעשות את זה שלושה חודשים לפני שהם נכנסים לארץ ושורת הבדיקות שהם צריכים לעבור זה בהתאם לתקנות ובהתאם, יש כול מיני הוראות שעה, נגיד קורונה, דברים כאלה שהם צריכים לעבור. אבל ההסכמים עצמם לא מפרטים אילו בדיקות הם צריכים לעבור. זאת אומרת, זה מצוין שזה יהיה בהתאם לנהלים ובכלל, כול ההסכמים כפופים לחוקים ולנהלים של מדינת ישראל. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אבל אתם לא יכולים לפרט? להכניס בהסכמים הבילטרליים, להרחיב לאור הסיפורים פה, אז להפיק לקחים ממה שקורה ואז להרחיב את ההסכמים הבילטרליים. << דובר_המשך >> חן בכר: << דובר_המשך >> קודם כול ההסכמים, אז כמו שאמרתי, הם כפופים לחוק במדינת ישראל. אנחנו לא יכולים להכניס משהו שלא יבוא בהלימה עם החוק הישראלי, זה א'. ב', אנחנו לא רוצים להיות יותר מדי ספציפיים בהסכמים שאנחנו חותמים אותם במטרה שהם יהיו בתוקף עכשיו 10 שנים, 20 שנה וכולי. בסוף את הדברים הספציפיים אנחנו מעדיפים לסגור בשיתוף הפעולה בין הצדדים אבל לא שזה יהיה בהסכם כי אז זה מגביל אותנו. כי מספיק שפתאום, לא יודעת, יש איזה קורונה, או איזה משהו, מגיפה, צריך לבדוק משהו ספציפי. לא יהיה לנו איך לעשות את זה אם יהיה מעוגן בהסכם שאנחנו יכולים לבדוק א', ב', ג', ד'. אבל שוב, ההסכמים עצמם כפופים לחוקים במדינה, אנחנו מסבירים את זה גם. יש לנו עכשיו איזה הסכם עם איזו שהיא מדינה שרצתה להכניס איזה משהו שנותן אקסטרה לעובדים ואנחנו אמרנו להם: אנחנו כפופים לחוק במדינה, אנחנו לא יכולים לתת שום דבר מעבר. יכול להיות שזה ייסגר ברמת המעסיק נותן או לא יודעת מה. אבל העניין הזה של ביטוח זה לא נכנס להסכמים עצמם. << דובר >> דיקלה טקו: << דובר >> אבל אם הוא מרוויח על חולה ממדינת המוצא הוא לא הצהיר על זה ובית החולים הוכיח שהוא היה חולה בעבר והוא לא דיווח - - - << אורח >> חן בכר: << אורח >> אז הדברים האלו לא צריכים לקרות. בדיוק בגלל זה יש את העניין הזה של ה- - - << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אבל הם קורים, את רואה שזה קורה. << דובר_המשך >> חן בכר: << דובר_המשך >> השאלה היא אם בהסכמים אפשר למנוע את זה. אני לא חושבת שזו הדרך. << אורח >> איריס ארגמן בלהוסקי: << אורח >> אם הנטל יהיה על חברת הביטוח להרחיב את הפוליסה. << אורח >> חן בכר: << אורח >> אבל אין התייחסות לחברת הביטוח בהסכמים. << אורח >> איריס ארגמן בלהוסקי: << אורח >> רגע, שנייה, אם הנטל יהיה להרחיב את הביטוח, אז יהיה אינטרס לאותה חברת ביטוח לשלוח רופא מטעמה למדינת המוצא ולעשות את כול הבדיקות. << אורח >> חן בכר: << אורח >> זה בסדר גמור, אני מסכימה איתך. << אורח >> איריס ארגמן בלהוסקי: << אורח >> אבל יש כן התניה שהמעסיק יבטח. אז כן אפשר להגיע ל - - - << אורח >> חן בכר: << אורח >> מה שכתוב בהסכמים, אגב, זה שהמעסיק חייב לבטח. אבל אין התייחסות לסוג הביטוח. זה גם, זה דברים שהם לא מופיעים בהסכמים, אנחנו פחות נוגעים בזה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> היקף הביטוח נקבע על ידי משרד הבריאות בצו ש- - - << אורח >> איריס ארגמן בלהוסקי: << אורח >> לא, מה שנקבע על ידי משרד הבריאות, משרד הבריאות מתייחס לדבר אחד בלבד וזה לנושא של בריאות הציבור ולכן הוא מוודא שכול מה שקשור למגיפות שהבדיקות האלה יהיו ואת זה עושים. אבל פה אנחנו - - - << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אבל הכיסוי הביטוחי הוא לפי צו של משרד הבריאות. << אורח >> איריס ארגמן בלהוסקי: << אורח >> רגע, שנייה. אני שוב אומרת, האינטרס לכך שהמטופל יהיה מבוטח בפוליסה מורחבת שתכלול הכול, האינטרס הוא בראש ובראשונה של המעסיק, כי המעסיק מביא מישהו שהוא יעבוד. המעסיק לא מעוניין להביא מישהו שיומיים אחרי הוא יסיים את העבודה שלו ואז הוא יצטרך להביא עובד חדש. ולכן המעסיק צריך שתהיה כאן פוליסת ביטוח מורחבת ולשלם כמה שצריך פרמיה, כדי שתהיה פרמיה מורחבת. ובהסכמים הבילטרליים צריך להיות כתוב, שהמעסיק יבטח בפוליסת ביטוח מורחבת, ולא רק בפוליסה שמכסה אקמול ותו לא. << אורח >> חן בכר: << אורח >> אני רק רוצה להגיד משהו קצרצר, רק לדייק. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> בבקשה. << דובר_המשך >> חן בכר: << דובר_המשך >> הסכמים בילטרליים הם נחתמים בין שתי מדינות. אני לא יכולה לחייב, זאת אומרת אני לא יכולה להכניס את המעסיק כצד להסכם, זו לא הדרך. זה חייב להיפתר בדרכים אחרות. אבל להכניס אותו כצד להסכם זה לא, אי אפשר לעשות את זה. אז לחייב אותו בהסכם לבטח באיזו שהיא פוליסה מורחבת אני לא יכולה לעשות את זה. << אורח >> איריס ארגמן בלהוסקי: << אורח >> אבל כתוב שם שהוא צריך לבטח אותם. << אורח >> חן בכר: << אורח >> רגע, כתוב שהמעסיק צריך ליידע את העובדה על זה שיש לו ביטוח או משהו כזה. אבל בכול מקרה החובה לעשות את הביטוח הזה היא לא קמה מתוך ההסכם הבין לאומי שהוא הסכם בין שתי מדינות. << אורח >> איריס ארגמן בלהוסקי: << אורח >> אז מה שמשורשר מההסכם זה אותו רישיון - - - << אורח >> נעם כאהן: << אורח >> לא, רגע, אני רוצה לדייק את זה. אני רק רוצה לדייק. אני, שוב פעם, זה לא טהור של רשות האוכלוסין אבל כדי לחדד. האינטרס הוא לא של המעסיק. האינטרס היחיד של המעסיק זה שיהיה לו ביטוח על פי חוק. הוא מחויב על פי חוק לבטח את העובד שלו ואם הוא מבטח את העובד שלו על פי חוק הוא מכוסה. בזה זה נגמר. זה לא האינטרס שלו, מכיוון שאם בסוף, כמו שאתם רואים, אם העובד הזה יגיע למצב של צורך בטיפול רפואי דחוף שלא מכוסה בפוליסה הוא עדיין יקבל את הטיפול הזה ואין מה לבוא בתלונות למעסיק, כי המעסיק עשה ביטוח רפואי. ולכן שאלת - - - << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> את יודעת מה זה כולל הביטוח? << דובר_המשך >> נעם כאהן: << דובר_המשך >> אני לא יודעת, זו שאלה של משרד הבריאות, אבל באמת, זה נקבע בצו של משרד הבריאות. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> את צריכה לשאול את משרד הבריאות, אנחנו לא המבטחים. << דובר_המשך >> נעם כאהן: << דובר_המשך >> החובה לבטח נקבעה בחוק ולכן היקף הפוליסה הוא צו של משרד הבריאות, מה הם מחויבים, ולכן שם צריך לשנות את זה. זה לא קשור להסכמים הבילטרליים וגם לא לסוג הרישיון. גם היחידה שלנו שאוכפת את הביטוח הרפואי שמעסיקים מחויבים לתת לעובדים היא אוכפת אותו על פי דין. אם יש ביטוח רפואי יש ביטוח רפואי. היא לא בודקת את היקף הביטוח הרפואי. ככול שהוא עומד בביטוח הרפואי המחויב על פי חוק אז הוא עומד בזה והוא לא מפר שום דבר. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> המעסיק משלם את כול העלות או שהעובד הזר גם משתתף בעלות של הכיסוי הביטוח הרפואי? << אורח >> שמעון זיגזג: << אורח >> יש סכום מסוים שלמעסיק מותר לנכות מהעובד והוא קבוע בתקנות ומשרד העבודה אחראי על זה. זה בסביבות שליש אם אני זוכר נכון, לא רוצה להתחייב, בסביבות שליש ולא יודע מ-110 או 120 שקלים, משהו כזה, אם אני זוכר נכון. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אנחנו נעלה את יעל מהאוצר כי היא כאן היא בוועדת הכנסת והיא יצא לרגע. יעל, בוקר טוב, בבקשה. נשמע את ההתייחסות שלך. << אורח >> יעל פיילס: << אורח >> בוקר טוב. קשה לי, אני לא יודעת בדיוק איפה היה הדיון אבל אני כן אגיד ש- - - << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אני אפנה אלייך את השאלה כך שיהיה לך יותר קל. האם משרד האוצר סייע לבתי החולים ומסייע בחובות האבודים של אוכלוסיית הזרים? את יכולה להתייחס לזה. << דובר_המשך >> יעל פיילס: << דובר_המשך >> בשנת 2022 נכנסו לתוקף תקנות שמתחשבנות בין קופות החולים לבתי החולים, שקבועות תקצוב בכלל בתי החולים על סמך קריטריונים אחידים ואובייקטיביים והם מגדירים לכול בתי החולים כללים לתקצוב, גם הממשלתיים, גם העצמאיים וגם בתי החולים של כללית, תקצוב מדי שנה - - << קריאה >> קריאה: << קריאה >> מה זה קשור לחובות האבודים? << דובר_המשך >> יעל פיילס: << דובר_המשך >> - - שממש נקבע לפי קריטריונים אובייקטיביים ואחידים כמו שאמרתי. גם איכילוב, גם וולפסון, שני בתי החולים גם, כמובן, מקבלים תקצוב. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> זה קשור לחובות אבודים? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> זה ממש לא קשור לחובות אבודים. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> חובות וחובות אבודים אבל אנחנו מתייחסים לחובות אבודים, אנחנו רוצים שתתייחסי. << אורח >> יעל פיילס: << אורח >> כמובן, רק שנייה אני חייבת להתייחס גם לוועדה השנייה. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אתה רוצה כעת לדבר? אז בסדר, חבר הכנסת גלעד, בבקשה ונמשיך את הדיון. את גורמי המקצוע לא שמענו ועוד הרבה דוברים. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> בסדר, אני אשתדל לקצר. ראשית אני מתנצל על ההגעה המאוחרת. הייתי בוועדה אחרת שעסקה בחוק שהצעתי. תראו, אני לא הייתי בכול הדיון אבל אני עוקב אחרי הדברים שנכתבו לי מתוך הדיון וגבירתי היושבת ראש, אני רוצה רגע לבצע איזו שהיא אבחנה שאני חושב שהיא מאוד נדרשת לנו כדי שנקדם טיפול בעניין הזה, כי כולנו מוטרדים מהחובות האבודים של בתי החולים. בסופו של דבר זה בא על חשבון המשאבים שבתי החולים יכולים להשקיע בטיפול בכולנו. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> והמיטות הפנויות גם. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> נכון, בסופו של דבר אנחנו רוצים את בתי החולים חסונים ושכול שקל שיש ברשותם יופנה לא לכיסוי חובות אבודים אלא לשיפור השירות והטיפול. אבל במידה מסוימת העיסוק בחובות האבודים זה עיסוק בסימפטום ולא בבעיה. וזה גם עיסוק יחסית עקר. אפשר לשבת כאן ולקטר על החובות האבודים אבל כשמם כן הם, הם אבודים והסיכוי שנוכל לגבות אותם, נוכל להקטין אותם מבלי טיפול בשורש הבעיה זה בסדר, אז ישבנו והוצאנו קיטור. וכאן צריך לבצע אבחנה בין שתי אוכלוסיות וכשאני מסתכל על הדוח החשוב שהגיש לנו מרכז המידע, ותודה. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> התחלנו איתם. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> אז אני אומר, רואים שהאבחנה הנדרשת לא מתבצעת. כי יש כאן שתי אוכלוסיות שאנחנו צריכים להבחין ביניהן כי גם הפתרונות הם לא אותם פתרונות. קבוצה אחת זו הקבוצה של מהגרי העבודה ולגבי הקבוצה הזאת מה שמסתבר - - - << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> שאין להם כיסוי ביטוחי. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> זה בדיוק העניין. תראו, אני רוצה רגע לומר, במדינת ישראל לא אמור להיות מהגר עבודה שמגיע לכאן ברישיון שאין בעבורו הסדר ביטוחי. ואז אם יש חובות אבודים אחת משתיים, או שההסדר הביטוחי שמוקן לאותו עובד הוא לא הסדר ביטוחי טוב. הוא לא מספיק מקיף, הוא הסכם ביטוחי שברגע שמפסיקים להעסיק את העובד - - - . מגיע עובד זר, חולה במחלה שהיא לא משביתה אותו יום אחד מהעבודה, שפעת. המעסיק מפטר אותו ומתפוגג הביטוח ואז הוא מתדרדר מצבו והוא הולך לבית החולים ונוצר חוב אבוד. זו בעיה בסוג הסדר הביטוח. אז צריך עכשיו להיכנס לבחינה של איך נראים הסדרי הביטוחים שמושתים על המעסיקים, לוודא שאין מצב שאדם, בעצם, מאבד את הביטוח. הוא הגיע לאירוע ביטוחי ואז בסוף בית החולים סופג את החוב האבוד. אז זאת סוגייה של מה איכות הסדר הביטוח, מה החובות של הביטוחים הפרטיים, איך יוצרים מצב שהאדם איבד את עבודתו בגלל שהוא חולה, אז חברת הביטוח לא מתנערת שהוא פוטר מעבודתו כי הוא חולה. כאן צריכים להגיע המשרדים הרלוונטיים ופה צריכה לצאת דרישה שלנו מהמשרדים הרלוונטיים, נניח זה משרד העבודה, אני מניח שזה אולי משרד הבריאות צריך להיות מעורב בזה. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> עדיין לא שמענו אותם. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> בסדר, תביאו הסדר ביטוחי שבו ברור שההסדר מכסה כול עובד זר שהגיע לכאן ברישיון, צריך שהביטוח הפרטי שלו יכסה את כול הסיטואציות הבריאותיות גם שנה אחרי פיטוריו אם הוא נמצא כאן. זאת סוגייה אחת. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> ועל חשבון מי העלות? ככה מכבידים יותר מדי על המעסיקים. כמה הם יכולים? יש עלות כבדה למעסיקים. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> אין בעיה, אז שייכנסו לעניין הזה ויביאו לישיבת המעקב שאני מציע לגבירתי לקבוע, ניתוח של מה צריך לקרות בהסדרים הביטוחיים. כי כרגע צריכים להבין מה קורה, ברגע שעובד זר נהיה חולה בצורה רצינית אז במקום שהביטוח ייכנס לתוקף הביטוח מתפוגג כי מפטרים אותו. << אורח >> איריס ארגמן בלהוסקי: << אורח >> לא, לא רק שלא מפטרים אותו, הביטוח מוחרג. מה שצריך זה פשוט לא להחריג את הפוליסה. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> בסדר גמור. אז אנחנו הולכים בלי ומספרים לעצמנו שאנחנו עם. << אורח >> איריס ארגמן בלהוסקי: << אורח >> בדיוק. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> הם לא מבוטחים באמת, הם מבוטחים על הפיצ'יפקעס. אבל באירוע הביטוחי הרציני שיוצר בסוף את החוב האבוד הם לא מבוטחים. אז שבו ותטפלו בלקונה הזאת. עכשיו אירוע שני, שלצערי לא מבחינים אותו ולכן אנחנו מקבלים מהממ"מ. כותרת אחת את מבקשי המקלט ואת הפליטים ביחד עם עובדים זרים. המדינה צמצמה דרמטית את הכיסוי הביטוחי של אוכלוסיית מבקשי המקלט ובני משפחותיהם. דנו בזה בוועדת בריאות. במקום שהמדינה תבין שהאינטרס שלה שלא יהיה פה ילד אחד ממשפחה של מבקשי מקלט שלא מבוטח בביטוח בריאות מלא, כך שכשיש לו שפעת הוא יילך לקופת חולים, כשיש לו התקף אסטמה הוא יטופל בקהילה, אנחנו, המדינה, יוצרת מצב שאוכלוסייה של עשרות אלפי אנשים שנמצאים כאן לא כמסתננים, הם נמצאים כאן תחת הגנה של החוק הישראלי והחוק הבין לאומי, מדינת ישראל לא מגרשת אותם כי היא לא יכולה לגרש אותם, כי הם מבקשי מקלט. הילדים שם לומדים בבתי הספר הממלכתיים עם ילדים שהם אזרחים ישראלים. במקום שמדינת ישראל תבין, שכול אדם שנמצא כאן זה אינטרס של מדינת ישראל שהוא יבוטח בביטוח בריאות מקיף, כדי שלפני שהוא מגיע לבית החולים הוא יטופל בקהילה, בקופת חולים. הוא לא יצטרך לקחת אוטובוס כשהוא חולה מדרום תל אביב לדרום חולון כי הוא לא יכול לקבל בקופת חולים בדרום תל אביב שירות. אז בא משרד הבריאות וצמצם את הכיסוי הביטוחי בצורה דרמטית, באופן שפוגע בעיקר במשפחות עם ילדים ובמבקשי מקלט קשישים. מי בעיקר חולה? מי בסוף מגיע לבתי החולים ויוצר חובות אבודים? אז יושבת פה מדינת ישראל, משאירה פה אוכלוסייה של עשרות אלפי מבקשי מקלט, שחלקם אין להם את ביטוח הבריאות הפרטי, כי הם לא עובדים. כי מדינת ישראל גם לא עוזרת להם בתחום העבודה. אז יש פה כיסים של תחלואה, שפוגעים בבריאות הציבור, פוגעים בזכות היסודית של אדם שנמצא פה כדין כמבקש מקלט להינות משירותי בריאות. אז אין מה לבכות על חובות אבודים של בתי החולים, כי מדינת ישראל יצרה את החובות האבודים האלה, כי היא פגעה רק בשנה האחרונה בביטוח בריאות של ילדי מבקשי המקלט, של מבקשי המקלט הקשישים ושל מבקשי מקלט חולים, הם לא עובדים. כשמבקש מקלט שנמצא פה כדין, יש לו מחלת כליות איזה מעסיק ייקח אותו? אם המעסיק לא לוקח אותו אז מי ישלם בעבור ביטוח בריאות, כי הבן אדם גם אין לו קצבה? ואז הבן אדם שהוא חולה כליות לא מטפל כמו שצריך ואז סוחב סוחב סוחב, ואז הוא מגיע לוולפסון. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> למה הוא לא עושה ביטוח פרטי? << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> מכיוון שהעלו את התעריף של הביטוח הפרטי. אין היום תקרה לביטוח משפחתי. פעם באו ואמרו "יש מקסימום שאתה משלם" . אבל עכשיו פר כול ילד אתה צריך לשלם. עשו רפורמה. << דובר >> דיקלה טקו: << דובר >> אבל גם ישראלים צריכים לעשות ביטוח. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> סליחה, את רוצה שנשווה? לא, סליחה. ממש לא. במדינת ישראל יש ביטוח בריאות ממלכתי, יש בו תקרות מאוד ברורות של כמה אפשר לגבות. עד לפני שנה וחצי משפחה של מבקשי מקלט שמותר להם לשבת פה, הם לא מפרים את החוק, עד לפני שנה וחצי אז הם היו משלמים 250 שקלים לכול המשפחה. עכשיו כדי לבטח את כול הילדים הם יכולים להגיע גם ל- 1,200-1,300. התרענו על זה בוועדת הבריאות, אמרנו שאנחנו הולכים להעצים כאן את בעיית החובות האבודים. זה לא רק עניין כספי. הם מעמיסים על בתי החולים כי הם לא הולכים עם בעיות קלות לקופות החולים אז הם מגיעים עם קטסטרופות לחדרי המיון. ולכן באמת אני מתחנן לפנינו שנפסיק לעשות כאילו ושמשרדי הממשלה יפסיקו לדבר על סוף הבעיה ולא על תחילתה. צריך לתקן מחדש את כול הנושא של ביטוח הבריאות למבקשי המקלט. צריך לבחון את כול איכויות הפוליסות הפרטיות ולראות איך באמת דואגים שכשקורה מקרה ביטוחי אז העובד שפה ברישיון לא נזרק אלא מטופל. ואז לא יהיו חובות אבודים. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> תודה רבה. מתי קיימתם את הדיון בסוגייה? מתי בערך זה היה? << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> לפני מה, שנה? << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> זה היה לפני שנה? << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> כדרך אגב, משרד הבריאות לקח על עצמו - - - << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> לא, מה ההחלטות שהתקבלו? << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> אז אני אומר, לצערי, וועדת הבריאות, אפשר לדבר פה עם חבר הכנסת בוסו שליווה את העניין כיו"ר הוועדה הקודם. וועדת הבריאות אישרה את התקנות. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> או יוני משריקי, לא? << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> זה היה יונתן, כן. אוריאל היה השר. א << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אוקיי, אז מה הוחלט? << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> משרד הבריאות לחץ לאשר את התקנות, הייתה הבטחה בוועדת הבריאות, שתוקם ועדה, נכון? הייתה אמורה להיות ועדת מנכ"לים שתבחן את הסוגייה של הכיסוי, של הבעיות הללו. בייחוד הילדים והאזרחים הוותיקים. שלוש האוכלוסיות: מבקשי מקלט קשישים, ילדים של מבקשי מקלט ומבקשי מקלט חולים. משרד הבריאות היה אמור לתקן את התקנות, התחייבו להביא תוצאות של עבודה שתמשיך - - -. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> הוועדה התכנסה? אתם יכולים להגיד? << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> לא. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אנחנו נטפל, נעשה את זה - - - . << קריאה >> קריאה: << קריאה >> הוועדה כבר למעלה משנה יושבת על המדוכה, עוד לא פרסמה את ההמלצות שלהם. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> עוד יושבת? הבנתי. אוקיי, נפנה אליהם. בבקשה, לפרוטוקול שם. << אורח >> דפני פרי שרון: << אורח >> דפני מאיכילוב. דוגמה טובה למה שאתה נתת זאת תינוקת בת חודשיים, בת לשני הורים, שלהם יש ביטוח, אבל לפי התקנות החדשות היא לא מבוטחת עד גיל חצי שנה, ולצערנו גילו לה גידול כלי דם בכבד שהוא מסכן חיים, ולכן אנחנו מטפלים בה בלי שיש כיסוי ביטוחי. תינוקת בת חודשיים. מה נעשה? נחכה שהיא תגיע לגיל חצי שנה? << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> מה המעמד שלה, של הוריה? << דובר_המשך >> דפני פרי שרון: << דובר_המשך >> המעמד שלהם מוסדר לגמרי, אבל לפי התקנות, על אף שהם משלמים ביטוח, היא זכאית לקבל - - - << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> לא, היא עובדת זרה? ההורים הם עובדים זרים? לא מסתננים או פליטים. << דובר_המשך >> דפני פרי שרון: << דובר_המשך >> נכון. הם משלמים ביטוח, אבל הבת שלהם יכולה לקבל שירותי בריאות רק מגיל חצי שנה. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> במקום לקבוע שהביטוחים הפרטיים של העובדים הזרים חייבים לכלול את כול בני המשפחה. במקום לשאול האם זה הגיוני שמי שגוזר את הקופון על הביטוחים של העובדים הזרים אלו חברות הביטוח הפרטיות ולא קופות החולים שנמצאות בגירעון. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> זו תקנה, גלעד? << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> כן. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אז צריך לתקן את התקנה. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> במקום לבוא ולומר שכול עובד זר ברישיון מבוטח על ידי קופת חולים, שהכסף ייכנס אליו, שייכנס גם לקופות לטיפול של הבריאות בקהילה. כול בית חולים כאן יאמר, שכשאין בריאות טובה בקהילה נוצרים עומסים בחדרי המיון ומהם נולדים גם, בסופו של דבר, חובות אבודים בקרב שכבות מוחלשות. אז במקום שמשרד הבריאות יישב על המדוכה במהירות ויבנה כאן תפיסה חדשה, מעודכנת. אתם מודעים לזה שמדינת ישראל עסוקה להגדיל את מספר העובדים הזרים? << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> הם יודעים. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> שעכשיו מדברים על עובדים זרים כנהגי אוטובוסים? << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> הם מעורים והם שותפים לכול דיון ודיון, והם גם חברים בוועדת המנכ"לים וראש הממשלה התחיל - - - << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> ולכן, אבל אתי, אבל התוצאה תהיה אחת, יידעו כול בתי החולים אתם הולכים להגדיל את החובות האבודים כי מדינת ישראל מכניסה יותר מהגרי עבודה ברישיון על מערכת ביטוחית לא מתפקדת שבסוף מתגלגלת למי? לבתי החולים שמפעיל משרד הבריאות. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> נכון, אתה צודק. וגם כשייכנס כאן הנושא של המטרו זו גם תהיה בעיה. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> בסדר. עוד מעט הסייעות של הילדים שלנו בגנים תיקחנה איתן מחלות ותדבקנה את הילדים כי הן לא יכולות לקבל טיפול בקופת חולים מאוחדת או כללית או לאומית באזור של הגן. הגיוני. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> זה גרוע ביותר. אוקיי, בוא נשמע את רשות האוכלוסין. בבקשה, שמעון. << אורח >> שמעון זיגזג: << אורח >> גבירתי, אני חייב לציין שבשנה החולפת עסק בנושא הצוות הבין משרדי, שבחן את הנושא הזה. רשות האוכלוסין וההגירה לקחה בו חלק. אני באופן אישי לקחתי חלק קטן מההיבט הזה, ואני יכול לספר על הדבר הזה. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> מי היה בצוות? << דובר_המשך >> שמעון זיגזג: << דובר_המשך >> בצוות בין משרדי? צוות די גדול בראשות החשכ"ל. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> גם ממשרד הבריאות היו שותפים? << דובר_המשך >> שמעון זיגזג: << דובר_המשך >> בוודאי, אם אני לא טועה גם איריס הייתה. << אורח >> איריס ארגמן בלהוסקי: << אורח >> אני חברה בצוות. << אורח >> שמעון זיגזג: << אורח >> נכון. ולמעשה המציאות היא מאוד מאוד מורכבת, במיוחד כשמדברים על הדבר הזה. אני חייב לומר לגבי האכיפה, ופה חייב להבין, לגבי אכיפה של ביטוח רפואי, אכיפה של אנשים שחייבים על פי חוק לבטח זרים. אנחנו הצענו לצוות דרכים מאוד אפקטיביות ויעילות להעלות את היקף המבוטחים בקרב הזרים באמצעים מסוימים, וההמלצות שלנו התקבלו, אגב. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אתה יכול לפרט את ההמלצות? << דובר_המשך >> שמעון זיגזג: << דובר_המשך >> ההמלצות, בגדול, נוגעות לכמה דברים בסיסיים. הדבר הבסיסי ביותר זה לממשק את מידע מחברות הביטוח אלינו ולמעשה להתנות - - - << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> הזמנו את הנציגים של איגוד הביטוח הם לא הסכימו, הם לא הגיעו. << דובר_המשך >> שמעון זיגזג: << דובר_המשך >> מן הסתם. ואנחנו דרשנו ממשק מחשובי ולמעשה במקום לבדוק אלפים בודדים בשנה אנחנו נוכל לבדוק מספר הרבה הרבה יותר רחב כאשר יש מימשוק מחשובי, ומעסיק לא יוכל להאריך היתר לעצמו לשנה נוספת להעסקת עובדים זרים ככול שיימצא במחשב באופן אוטומטי שהוא לא ביטח את עובדיו על כול התקופה. ואם הוא לא ביטח על כול התקופה, הוא יצטרך לתת דין וחשבון. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אבל לא תוכן הביטוח. כאן הם מדברים שהוא יהיה - - - << דובר_המשך >> שמעון זיגזג: << דובר_המשך >> אני מדבר, נכון, אני מדבר, ביקשת את ההתייחסות שלנו, אנחנו מתייחסים למה אנחנו יודעים להתייחס, אנחנו לא יודעים כרגע להתייחס למחלה כזו או אחרת. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אתה לא נותן פתרון. << דובר_המשך >> שמעון זיגזג: << דובר_המשך >> אני יכול לומר עוד, להתייחס לעוד עניין - - - << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> האגרה שנתית פר עובד? << אורח >> שמעון זיגזג: << אורח >> איזו אגרה? אין פה אגרה. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> מעסיקים משלמים אגרה למדינה על העסקת עובדים, נכון? << אורח >> שמעון זיגזג: << אורח >> נכון. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אין כול קשר לדיון. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> לא, אני אומר למה - - - << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> יש להם הרבה אגרות. כול ענף והאגרות שלו. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> אין בעיה. המעסיק משלם למדינה אגרה, נכון? << אורח >> שמעון זיגזג: << אורח >> נכון. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> יפה, למה שהמעסיק לא ישלם למדינה אגרה בעבור ביטוח הבריאות ומי שידאג לביטוח זה המדינה באמצעות קופות החולים. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אנחנו מבקשים להפחית את האגרות אז מה אתה מעלה? יש בעיה עם האגרות. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> לא, אני לא מעלה. אתי, הצעתי הצעה אחרת. היום מעסיק משלם אגרה למדינה. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> תלוי. יש אגרה שנתית, אגרת בקשה, יש הרבה מאוד אגרות. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> אני מדבר, אני אומר הוא משלם הרבה אגרות. ובמקביל, הוא משלם מהכיס שלו באופן פרטי. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> נכון, מבטח כיסוי ביטוחי. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> עכשיו, אני שואל אותך למה לא יותר הגיוני היה ש- - - << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אנחנו במשא ומתן עם ה- - - על כול נושא האגרות. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> אז למה לא יותר הגיוני היה שבמקום שחברות הביטוח הפרטיות תתעשרנה, שכול פעם שמשלמים אגרות ישלמו גם דמי ביטוח בריאות למדינה והמדינה תבטח את העובדים הזרים ברישיון - - - << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אתה חושב שהממונה על הביטוח בשוק ההון יסכים להצעה שלך? היא נהדרת. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> אנחנו עסוקים בלבנות הר מזומנים לחברות הביטוח הפרטיות? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> גם כך מי שנותן את השירות בפועל. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> זה קופות החולים. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> כי חברות הביטוח נותנות את השירות לקופות החולים. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> בוודאי. תוותר אתה על פקחים ועל עונשין ועל ענישה ולא יהיה פה עובד זר אחד ברישיון שלא מבוטח ויכול ללכת לקופת חולים. בשביל מה כול הטררם הזה? היחידים שנהנים מזה אלה חברות הביטוח הפרטיות. לא המעסיקים, לא בתי החולים, לא אתם שצריכים להפעיל פקחים, לא המערכת שצריכה להעניש אותם. תתייחסו - - - << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> היא הצעה טובה מאוד, אבל אם יהיה לנו שותפים ליישם אותה, אנחנו ננסה. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> אני רוצה לומר משהו, אנחנו צריכים שותפים במידה כי אנחנו בית המחוקקים. אז אם המדינה לא יודעת להביא פתרונות, תראו כול עובד זר לא מבוטח זו לא רק פגיעה בו, זו פגיעה בכול אדם שבא איתו במגע. יש מושג של בריאות הציבור. אנחנו ממש פוגעים בחיסון הכולל של החברה הישראלית בענייני בריאות. אז בואו נעשה רגע עצירה, בואו נבדוק האם השיטה הזאת של חברות ביטוח פרטיות, שנותנות ביטוח רפואי רע ומפסיקות את הביטוח דווקא ברגעים שצריך אותו. תקימו צוות, תבדקו, אולי הגיע הזמן לרפורמה אמיתית בכול הנושא הזה? זה יכול, כדרך אגב, לדעתי, לעזור כספית לקופות החולים, לא לפגוע בהן. ולבתי החולים בכלל זה. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אז בואו נשמע את הנציגה של קופת חולים כללית. << אורח >> שמעון זיגזג: << אורח >> אני רק רוצה להמשיך ולסיים דברים. אני חייב לציין תופעה מאוד נפוצה של חברות הביטוח. שהן נוהגות לבטח רטרואקטיבית, לאחר הביקורת שלנו, כן? שבעה ימים לאחור. וזה נדון בהרחבה בצוות הבין משרדי. אני מתכוון לכך שכשאנחנו באים לביקורת מעסיק יכול לקבל רטרואקטיבית ביטוח רפואי, כאילו היה לו ביטוח שבעה ימים לפני הביקורת, למרות שהוא לא עשה. אני חייב לציין פה את התופעה הבזויה הזו והלא ראויה. ואגב, זה למרות שעברנו את הצוות המכין, עד היום זה נמשך, בסדר? חברות הביטוח עדיין עושות את זה, מבטחות רטרואקטיבית פיקטיבית. פיקטיבית, כן? זה דבר שני. דבר שלישי, הייתה פה התייחסות לגבי אכיפה ולגבי עניינים. אנחנו מאוד נשמח לשיתוף פעולה של משרד הבריאות על כול זרועותיו יחד איתנו, עם האכיפה. במיוחד כשאנחנו מגיעים משפחות ואנחנו צריכים סיוע של בתי חולים כדי להרחיק וכול מיני פרוטוקולים מסוימים. אנחנו נשמח מאוד לשיתוף הפעולה הזה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> יש שיתוף פעולה. << דובר_המשך >> שמעון זיגזג: << דובר_המשך >> יש שיתוף פעולה חלקי, גבירתי, חלקי, גבירתי. כשבתי חולים מסוימים מסרבים לתת לנו שירות שנוגע להרחקה. עם כול הכבוד, את יודעת, זה גלגל. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אז רגע, אני מבקשת לא להכליל, לא להכליל. << אורח >> איריס ארגמן בלהוסקי: << אורח >> אנחנו מדברים כאן בשם 25 בתי חולים ממשלתיים, בכול בית חולים יש קצין ביטחון, יש צוות אבטחה, שיתוף פעולה מלא. לא היה שום אירוע שקשור לזה. יכול להיות שהיה בבתי חולים אחרים. אנחנו מדברים כאן רק בשם בתי החולים הממשלתיים. זה אחד. שתיים, השיתוף פעולה. שיתוף פעולה הוא גם בנושא, אני רוצה רק לציין שלא פעם יצא לי לעבוד מול שמעון זיגזג, שהוא אחראי על מעסיקים מתכחשים. וכשמגיע מטופל שהוא מפחד לתת לנו את הפרטים של המעסיק, משהו שהוא יפטר אותו וכן הלאה, אז הוא לא מסיים. זה די ברור שהוא הגיע, לפי חומרת הפציעה, די ברור שהוא נפצע בעבודה אז הוא לא יכול להגיד "נפלתי בבית או משהו בסגנון זה". זה די ברור שזו תלונת עבודה, אז שמעון ככול הניתן יש לו צוות והוא מסייע לנו ככול שניתן להגיע לאותם מעסיקים מתכחשים, כדי לקבל כיסוי עבור דמי האשפוז. כמו ששמעון אומר, לעתים אותו מבוטח בזמן אמת לא היה מבוטח. ומאחר פוליסת ביטוח או התקשרות הזו מאפשרת להם לעשות רטרו של שבעה ימים, אז זה מעודד מעסיקים להיות עבריינים, לא לבטח. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> נכון. << אורח >> שמעון זיגזג: << אורח >> בסיוע חברות הביטוח, אגב, כן? << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> נכון, ברור. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> צריך להוציא את חברות הביטוח הפרטיות מהעניין. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> זה מה שנעשה, נקדם את זה. << אורח >> איריס ארגמן בלהוסקי: << אורח >> יש שם זהות אינטרסים ולכן אמרתי בתחילת דבריי, חבר הכנסת טרם היה, אבל אמרתי בתחילת דבריי, שני הגופים מונעי הנזק היחידים במקרים האלה הם המעסיק, שכשהמטופל או העובד מפסיק לעבוד איתו צריך באחריותו להחזיר אותו למדינת המוצא. וחברות הביטוח שהם צריכים לבטל את כול ההחרגות שיש להן מהפוליסות. ובהתאם להחליט על פרמיה אולי קצת יותר גבוהה, לשם אני לא נכנסת. אבל כרגע הם שני מונעי הנזק הטובים ביותר וצריך לעשות דיון מולם, מול הנציגים שלהם ומול מי שאחראי עליהם ונותן להם רישיונות. אם זה משרד הכלכלה ומשרד הרווחה שנותן רישיונות למעסיקים. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> כול אחד בענף שלו. << אורח >> איריס ארגמן בלהוסקי: << אורח >> בדיוק, כול אחד בענף שלו, ואם זה אבי עובדיה שגם הבאנו אותו לוועדה, שהוא אחראי על הביטוח בשוק ההון במשרד האוצר וגם הוא מאוד רלוונטי. אני רק אומר שהוועדה של החשכ"ל עסקה ספציפית, היה לה מנדט - - - << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> מתי הוועדה מסיימת את העבודה? << דובר_המשך >> איריס ארגמן בלהוסקי: << דובר_המשך >> אבל היה לה מנדט מאוד מאוד ספציפי, ובגלל שהנושא הוא מאוד בוער אז הרחבנו את הדיונים, אבל ההמלצות שלהם מאוד ספציפיות אך ורק לייעול הליכי גבייה בנושא של עובדים זרים. זהו. זה היה מאוד ספציפי. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אבל מתי תפרסמו את ההמלצות? << דובר_המשך >> איריס ארגמן בלהוסקי: << דובר_המשך >> הוועדה התחילה את הדיונים בנובמבר 2025 וכול יום הם צריכים לפרסם. מה שקרה הוא שתוך כדי, לא חיכינו להמלצות הוועדה. תוך כדי כבר קיבלנו, למשל, ממשק בין בתי חולים לביטוח לאומי. אחת הבעיות שהעלינו בוועדה זה שאין תקשורת טובה בין משרדי הממשלה ורצינו לשפר לפחות את זה, כי זה היה בידיים שלנו. אז פה במקרה הזה הצלחנו קצת יותר לשפר את התקשורת בין בתי החולים לביטוח לאומי, לרשות האוכלוסין. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> זה האוכלוסייה רק העובדים הזרים? << דובר_המשך >> איריס ארגמן בלהוסקי: << דובר_המשך >> ספציפית הוועדה הזו רק לגבי עובדים זרים ורק ספציפית לנושא של גביה. היא הייתה מאוד ספציפית אבל הדיונים הורחבו בגלל סוג הבעיה של העובדים. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> יש לכם יכולת לבצע הבחנה בין כמה חובות אבודים הן של עובדים זרים שמבוטחים בביטוח פרטי וכמה מבקשי מקלט? << אורח >> איריס ארגמן בלהוסקי: << אורח >> כן, עשינו את זה. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> מה הפרופורציות? << אורח >> איריס ארגמן בלהוסקי: << אורח >> עשינו את זה ואחד הדברים, כפי שאמרתי קודם, שלכאורה הופתעו באוצר במסגרת הוועדה כשהבאנו את הנתון של חובות של מבוטחים שמועסקים. ואז הבאנו, בעצם, אפילו עשינו חתך מבחינה רפואית, כמה אונקולוגים, כמה נפרולוגים, כמה בבעיות אחרות, כמה זה בעיות של ילדי עובד זר, כפי שדפני ציינה. ועשינו את החיתוך הזה, הם הופתעו שיש שם בעיות ואז הבאנו את אבי עובדיה, האחראי על הביטוח בשוק ההון כדי שקודם כול יהיה מודע למספרים ויהיה מודע לזה שהפוליסה של עובדים זרים לא מכסה, באופן גורף לא מכסה את מה שחשוב. ואנחנו באופן קיצוני קראנו לזה שזה מכסה אקמול ותו לא. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> נכון. אוקיי, דיאנה בבקשה. ולהזדרז. << אורח >> דיאנה בארון: << אורח >> תודה רבה, גבירתי. עורכת הדין דיאנה בארון מעמותת קו לעובד. אני אתחיל את דבריי רגע במקום אחר. אני אתחיל את דבריי במה שקרה בדיוק לפני שנה. וגבירתי, יושבת הראש, את היית שם. ב-4 בפברואר 2025 את הובלת דיון בוועדת העבודה והרווחה לציון היום הבין לאומי למאבק במחלת הסרטן. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> נכון. << אורח >> דיאנה בארון: << אורח >> זה היה דיון לגבי צעירים ושיקום שלהם בתעסוקה. וזה היה ב-4 בפברואר, לפני שנה בדיוק. במקרה, יצא שאנחנו מציינים את אותו יום. ובאותו דיון אני לא יודעת אם את זוכרת, אבל הבאנו לדיון סטנלי. מבקש מקלט מניגריה. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> נכון, הוא הגיע. << דובר_המשך >> דיאנה בארון: << דובר_המשך >> הוא עבד 12 שנים בשירות עיריית תל אביב ואצל קבלנים בניקיון ואובחן עם סרטן סופני. סטנלי נפטר לפני חודש בדיוק, ב-4 לינואר. היום יום ה-30 למותו ואיתי נמצאת גם רויטל פרסמן, שתשמח גם להגיד כמה מילים. היא ליוותה אותו במשך השנתיים הקשות האלו של מאבק בסרטן. סטנלי גילה שלא עשו לו ביטוח רפואי רק אחרי שהוא אושפז באיכילוב ושם הוא אובחן עם סרטן סופני בדצמבר 2023, ורויטל הייתה אחת משיחות הטלפון הראשונות כשהוא אושפז, כשהוא התמוטט ורק אז הוא גילה, שלמרות שהוא עבד 12 שנים בניקיון בשירות עיריית תל אביב - אף אחד לא טרח לעשות לו ביטוח רפואי. אז כשמדברים באמת על מונעי נזק, העניין הזה של אכיפה הוא קריטי. אנחנו יודעים שרשות האוכלוסין וההגירה עושה אכיפה מול מעסיקים שלא עושים ביטוח רפואי לעובדים בניגוד לחוק עובדים זרים. אבל איפה מזמיני השירותים? סטנלי עבד בניקיון. יש מזמיני שירותים, שנכנסים למכרזים כדי להביא את הקבלנים האלה. עיריית תל אביב מעולם לא בדקה שהקבלנים בשירותיו - במשך 12 שנים - היא לא בדקה שהם, הקבלנים, עשו ביטוח רפואי. ובעזרתך, גבירתי, אנחנו הגשנו הצעת חוק לתיקון החוק להגברת אכיפה כדי להוסיף אחריות גם על מזמין שירות. שמזמין שירות, יחויב לבדוק. כי כשפנינו לעיריית תל אביב, כשסטנלי הגיע אלינו במצב קטסטרופלי וביקש עזרה להגיש תביעה, הדבר הראשון שעשינו את זה פנינו לעירייה ואמרנו "איפה היית בסיפור הזה?". העירייה אמרה "אנחנו לא היינו צריכים לבדוק את זה". למרות שלפי המכרז הקבלנים התחייבו לקיים את כול חוקי מדינת ישראל. העירייה אמרה "אם זה לא בחוק, אני לא חייבת לבדוק את זה". ולמרבה הצער, משפטית לא היה לנו מה להגיד עכשיו. יש טענה מול העירייה היום בבית הדין לעבודה ומול המעסיקים יש תביעה תלויה ועומדת. אבל איך מונעים את הסטנלי הבא? איך עושים את השינוי הזה ומתקנים את החוק להגברת אכיפה כדי לוודא שמזמיני שירותים גם בודקים את העניין הזה, כי למרבה הצער, הרבה - - - << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> משרד העבודה צריך לתקן את זה, נכון? << דובר_המשך >> דיאנה בארון: << דובר_המשך >> נכון. הרבה מאוד מבקשי מקלט מועסקים כעובדי ניקיון ועכשיו גם ענף שירותים ומסחר נפתח גם למהגרי העבודה, ויהיו גם מהגרי עבודה שיתחילו להיות עובדי ניקיון. אז צריך לוודא שמזמיני השירותים נכנסים גם לאירוע כי הם גם מונעי נזק מאוד חשובים. << אורח >> דפני פרי שרון: << אורח >> אני אוסיף על החוב של סטנלי, שבמקרה יש לי פה - - - << אורח >> דיאנה בארון: << אורח >> במקרה איכילוב כאן גם הקייס פה. << אורח >> דפני פרי שרון: << אורח >> כן, גם אני מכירה את הסיפור מזווית אחרת, כמובן, ולדעתי חלק מהחוב שלו שולם על ידי תרומות. << אורח >> דיאנה בארון: << אורח >> נכון, היה לו מזל. << אורח >> דפני פרי שרון: << אורח >> אבל החוב שנשאר הוא כחצי מיליון שקלים. << אורח >> דיאנה בארון: << אורח >> כן. ולגבי החוב הזה, דרך אגב, רויטל הייתה שם בימים ובלילות הראשונים, היא תשמח להגיד כמה פרטים על הדבר הזה, כי באמת מבקש מקלט שמאושפז בלי ביטוח רפואי, מדברים כאן על החובות האבודים, אבל מהצד השני אלו בני אדם, אלו בני האדם שסובלים סבל נוראי ומגיעים לבתי החולים האלה במצב קטסטרופלי. << אורח >> איריס ארגמן בלהוסקי: << אורח >> בתי החולים האלה נותנים את הטיפול הכי טוב. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אבל הם מטפלים את הטיפול המיטבי, מה? הם לא מפקירים אותו. << אורח >> דיאנה בארון: << אורח >> הדרכים היצירתיות שציינו כאן כדי לעודד השבה של האנשים הללו לארצם אלו דרכים. << אורח >> איריס ארגמן בלהוסקי: << אורח >> לא, לא. לא הבנת אותם. << אורח >> דיאנה בארון: << אורח >> אבל תני לי, סליחה, אני לא סיימתי את דבריי. << אורח >> איריס ארגמן בלהוסקי: << אורח >> אני אמרתי הדרכים היצירתיות לגבות את החוב, לא להשיב. << אורח >> דיאנה בארון: << אורח >> איריס, סליחה, לא סיימתי את דבריי. הדרכים היצירתיות הללו הן, בסוף, יש אנשים מהצד השני. הדרכים היצירתיות האלו להשבת אנשים לארצות המוצא שלהם - - - << דובר_המשך >> איריס ארגמן בלהוסקי: << דובר_המשך >> זה לא נכון, לא אמרתי את זה. << אורח >> דיאנה בארון: << אורח >> לסטנלי לא אמרו שהוא חולה בסרטן כשהציעו לו לטוס חזרה לניגריה, וסטנלי, היה כאן בכלל כמבקש מקלט כי הוא ברח מארגון טרור בניגריה. << אורח >> שמעון זיגזג: << אורח >> רגע, לראייתך - אני רק שואל מסקרנות – לראייתך, באיזה שלב הוא אמור לצאת אם בכלל? << אורח >> דיאנה בארון: << אורח >> הוא לא אמור. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> הוא לא אמור לצאת? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אחרי ההחלמה שלו. << אורח >> דיאנה בארון: << אורח >> מבקש מקלט, נמצא כאן, ברח מארגון טרור. קודם כול הדברים שחבר הכנסת אמר הם נכונים לגבי מבקשי מקלט. ההסדר הביטוחי שלהם - - - << אורח >> שמעון זיגזג: << אורח >> את יודעת שיש לנו 20,000 מבקשי מקלט שסורבו ולא יצאו? והם עדיין כאן. אני באמת שואל. לא, אני מנסה להבין. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> את צריכה לדייק בנתונים, דיאנה. << אורח >> דיאנה בארון: << אורח >> אתה מתווכח איתי עכשיו על הדבר הזה באמת? << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> הממשלה שלא מוציאה אותו. << אורח >> שמעון זיגזג: << אורח >> לא, חלילה, אני מנסה להבין. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> זה פשוט מאוד, גלעד, לא היית בדיונים פה, אנחנו עוקבים ועושים דברים. << אורח >> דיאנה בארון: << אורח >> אני באה ומספרת סיפור של מבקש מקלט כדי לתת קול לאנשים שאלה שיצרו, לכאורה, את החובות האבודים האלה, כשלמעשה, המדינה היא זו שיצרה אותם וזה נכון מה שחבר הכנסת אמר, כי המדינה היא זו שגרמה למחדל הזה שמוביל לחובות האבודים. אבל בקצה השני אי אפשר להצביע אצבע מאשימה על מבקשי המקלט האלו ועל מהגרי העבודה האלו. הם משלמים את המחיר האנושי. הם מתים, הם גוססים בבתי החולים. אם לסטנלי לא היה את רויטל במשך השנתיים הללו גם את השנתיים האלו הוא לא היה מקבל. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> טוב. א.ס.ף, שחר בבקשה. << אורח >> ידידיה שרלו: << אורח >> רק חשוב לי להתייחס לאמירה כללית. אנחנו מדברים על מטופלים שסיימו טיפול, הם סיימו את הטיפול, אין להם מה לחפש בבית חולים. מסוכן להם להיות בבית חולים, חוטפים אצלנו זיהומים. זה לא אנשים, אנחנו לא עוצרים טיפול באמצע. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> נכון. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> בוודאות עוצרים טיפול באמצע. << אורח >> דיאנה בארון: << אורח >> אם אפשר גם שרויטל תגיד עוד כמה מילים. לאריאל, מה קרה - - - << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> עוד 10 דקות אנחנו צריכים לפנות את האולם. חבל, אז בואו ניתן לאלה שלא דיברו גם. בבקשה. << אורח >> עינב לבני שורקי: << אורח >> אני אשמח גם להתייחס. אני נציגת כללית. עינב ליבנה שורקי, אני נציגת בתי חולים של הכללית. אני באמת מברכת את המעמד הזה ואת הוועדה שמתכנסת בנושא חשוב זה, נושא שלא ניתן לו איזשהו פתרון רגולטורי שנים שנים אחורה. לבתי חולים של הכללית מגיעים אלפי מטופלים בשנה. צריך להבין שהמטופלים האלה מגיעים במצב אקוטי. כלומר, רובם באמת נזקקים לטיפולים מצילי חיים, בין אם זה טיפולי דיאליזה - - - << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> את יכולה לפרט? עובדים זרים, פליטים? << דובר_המשך >> עינב לבני שורקי: << דובר_המשך >> אני מתייחסת לכולם, כלומר חסרי מעמד, כפי שקיבלנו את הבקשה, טרם השבנו, אנחנו נשיב עליה בימים הקרובים אבל אני אציין את הנתונים בהמשך דברי. עובדים זרים ללא כיסוי, תושבי הרשות ללא כיסוי, תיירים ללא כיסוי, יולדות, יילודים. חברתי כאן מאיכילוב ציינה אז כן, בשניידר יש פגה מאושפזת כבר מספר חודשים ללא כיסוי מבחינת הגורם המבטח שאמור, לשיטתנו, לבטח אותה לפי התקנות תקופת האכשרה לא הסתיימה. הנושא עדיין בבדיקה וכמובן שהוא לא יכסה רטרואקטיבית על כול ההוצאות של בית חולים שניידר. דוגמה נוספת יש לנו בבית חולים יוספטל באילת. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> יש גם שם הרבה מסתננים. << אורח >> עינב לבני שורקי: << אורח >> נכון, נכון. מתמודד עם אוכלוסייה, יחסית להיקף השירותים הרפואיים שניתנים באילת, עם אוכלוסייה מאוד משמעותית. יש שם מטופלת חולת דיאליזה. ההוצאה שלה היא כבר למעלה ממיליון שקלים, כן? זה נתח מאוד מאוד משמעותי לבית החולים והמשמעויות כבר דוברו כאן רבות באספקטים כאלה ואחרים. בתי החולים של הכללית, יש לנו חוב אבוד בהיקף של 10 מיליון שקלים בשנה, כאשר אנחנו מדברים על בעיה שלא ניתן לה איזה שהוא פתרון, בין אם תשלום או מנגנון תקצובי. אז נלך כול שנה אחורה אז במשך השנים אחורה זה 10 מיליון מצטברים. אנחנו מדברים על קרוב ל-50 מיליון שקלים. ציינתי שהמטופלים האלה מגיעים במצב אקוטי. מתוקף כך האשפוז שלהם, משך האשפוז ממושך יותר ממטופל רגיל, העלות הממוצעת לאותו מטופל היא פי שתיים ומעלה מכול מטופל בא אחר לבית החולים והסיבות לכך נדונו והן ידועות וברורות. אנחנו מדברים על מטופלים שמטופלים במסגרת טיפול נמרץ. רבע מההוצאה שציינתי בבתי חולים של הכללית זה בגין טיפולים לחולים אונקולוגיים, מטופלים שעברו ניתוחי ראש דחופים, וכן הלאה. מטופלי בריאות הנפש. מטופלי בריאות הנפש מגיעים עם צו משפטי, עם הוראה משפטית לאשפוז, כן? אבל מנגד בית החולים לא זוכה לכיסוי כספי בגין אותה הוצאה. העלו כאן מספר פעמים את המטופלים שסיימו את הטיפול האקוטי בבית החולים הכללי ונזקקים לטיפול ממושך בבית חולים אחר, שיקום, סיעודי מורכב, קימום כזה או אחר. אף בית חולים ממושך לא מוכן לקבל אותם אם אין כיסוי כספי מלכתחילה. אנחנו מדברים על כ-1,500 מטופלים בבתי חולים של הכללית. רובם ככולם מגיעים באופן דחוף דרך המיון. בכול שנה יש לנו בערך כ-200 מטופלים מאושפזים והעלויות הן בהתאם. צריך להבין שבאמת נאמר בין השורות לגבי העלויות הנוספות. העלויות הנוספות הן מאוד גבוהות. כלומר אם היום אני צריכה להוציא את הנתונים של החייבים בגין האוכלוסייה הזו, הנתונים הללו גבוהים ב-30%, 40%, 50% אם אני נדרשת לבחון היום את היקפי החוב האבוד בשנים עברו. המשמעות של זה שהצוותים שלנו בבתי החולים - משרדי הקבלה, ממשרדי הגבייה - יום יום עוסקים בהסדרת התשלום כן? זה כוח אדם שאני הייתי שמחה, כאחראית על בתי חולים של הכללית, ששעות העבודה האלה ינצלו לטיפול רפואי, למתן שירות באונליין היום יומי ולא בניסיון לחפש גורם מימוני כזה או אחר. אז טרם אמדנו את ההיקפים של העלויות הנוספות. אם נידרש לכך נעשה את זה. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אוקיי. << דובר_המשך >> עינב לבני שורקי: << דובר_המשך >> שוב, כפי שפתחתי אני גם אסיים. אני שמחה על הוועדה הזו. אנחנו נודה באמת להסדרת התחום הזה, בין אם זה בפן התשלום, בין אם זה באופן ישיר של התקצוב כקופה בעלת בתי חולים. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> יש לי שאלה אלייך. מה העמדה שלכם, של הקופה, שהקופות יבטחו את העובדים הזרים? << דובר_המשך >> עינב לבני שורקי: << דובר_המשך >> בהינתן מנגנון מסודר, אני חושבת, שכמו כול אוכלוסייה אחרת. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אז זה משהו שהקופה את חושבת שהיא יכולה לעשות? << דובר_המשך >> עינב לבני שורקי: << דובר_המשך >> כן. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> הן עושות את זה בפועל, הן נותנות את השירותים. << אורח >> שלי לוי: << אורח >> אבל פה מדברים על להרחיב את האוכלוסייה הזאת וגם יגיעו אנשים עם מצבים קודמים. לכן אני שואלת מבחינת עלויות האם זה משהו ש- - -? << אורח >> עינב לבני שורקי: << אורח >> ברגע שהנושא מוסדר מבחינה תקצובית, הכול יוסדר כן? אי אפשר לצפות שהקופות יתנו את חלקן, כן? << אורח >> שחר מנדיל: << אורח >> אפשר בבקשה להתייחס? << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> שחר, בבקשה ואחר כך ינאי ונסכם כי צריך לפנות את האולם. << אורח >> שחר מנדיל: << אורח >> תודה. עורכת דין שחר מנדיל מעמותת א.ס.ף. הדיון הזה עוסק, לכאורה, בנתונים וחובות ואני חלילה לא מזלזלת בחובות של בתי החולים. אנחנו ערים למצב שלכם, הוא לא טוב, אתם צודקים שבתי החולים צריכים לקבל שיפוי על ההוצאות שלהם ולא כול הנטל צריך ליפול על בתי החולים. נכון לחלוטין. אבל לא שם הבעיה. בצד השני, כמו שדיאנה אמרה, יש בני אדם. אם משרד הבריאות היה מלכתחילה נותן גישה לביטוחי בריאות לחסרי מעמד במחיר נגיש, לא היינו מגיעים לפה. מערכת הבריאות מסלילה אנשים לטיפול חירומי. זה המצב שלנו. תקנות הבריאות מאפשרות ביטוח רק לאריתראים, סודנים ואוקראינים, מתחת לגיל 18 מעל גיל 60. יש הרבה אנשים שנשארו בחוץ. יש לנו כאן אתיופים, קונגולזים, עוד חסרי מעמד מעוד מדינות, יש לנו קטינים בלי ביטוח רפואי באופן מוחלט. גם מבין הזכאים, המשפחות לא יכולות לעמוד בזה. יש לנו מצבים של הורים שצריכים לבחור מבין הילדים שלהם את מי לבטח. תארו לכם את עצמכם במצב הזה, שאתם צריכים לבחור מי מבין הילדים שלכם יזכה לטיפול רפואי. יש לנו משפחות שהיו יציבות, עובדים, מקבלים משכורת והגיעו למצב של נזקקות כי הם צריכים להוציא כול חודש אלפי שקלים על ביטוחי בריאות והן מגיעות לארגוני הסיוע לבקש אוכל, כי הן צריכות לחשוב האם לעשות ביטוח לילדים שיקבלו טיפול רפואי או שיישאר להם אוכל להביא הביתה, ואין להם. ובניגוד להסדר שחל עד התקנת התקנות, היה הסדר שנקרא הסדר מאוחדת שמאפשר ביטוח רפואי לכול הקטינים חסרי המעמד ללא קשר למדינת המוצא שלהם, היום אנחנו מגיעים למצבים קטסטרופליים וינאי תיכף יציג לכם דוגמאות. ומה שאמור פה לעורר אתכם ולהרגיז אתכם וליצור לכם איזו שהיא התעוררות זה המצב של הילדים האלה והאנשים האלה. יש לנו אנשים עם ילדים קטנים עם בעיות בכליות, ילדים עם אוטיזם, ילדים עם תסמונת דאון שגוססים בבית. זה המצב כרגע. אז מי שנפגע מהחובות האבודים של בתי החולים הם בני אדם, לא הנהלת בית החולים - שעוד פעם, אני לא מזלזלת בחובות האבודים, זה לא אמור ליפול על הגב של בתי החולים - אבל המצב הזה נוצר על ידי המדינה, שמסלילה אנשים להידרדרות במצב הרפואי שלהם, ואין להם ברירה אלא להגיע לבתי החולים. אני רוצה, באמת כול השיח הזה על הם עולים לנו כסף, קודם כול הוא מעורר סלידה בהקשר של בריאות, אבל הוא גם שקר. מבקשי מקלט משלמים פה מיסים, כמו כולכם. הם משלמים מיסים, מדינת ישראל לא מאפשרת להם לשלם ביטוח לאומי, לא מאפשרת להם לשלם מס בריאות כי היא לא רוצה לתת להם גישה. מדינת ישראל בוחרת שהאנשים האלה יהפכו לחובות אבודים. והדברים שאמרתם פה ברשות האוכלוסין, אם אנחנו לא רואים איזה שהוא צפי להרחקה, איזו הרחקה? יש רצח ם באריתריאה, יש רצח עם בסודן, אי אפשר לחזור לניגריה, אין להם לאן לחזור. אז כן, הם צריכים להיות בישראל ולקבל טיפול. זה המצב שהם נמצאים בו, זה מה שצריך לזעזע אתכם, לא חובות של מיליונים, ילדים שגוססים בבית שלהם. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> תודה. ינאי, בבקשה. << אורח >> ינאי קרנצלר: << אורח >> תודה רבה. אני רק אזכיר שוב, שמאחורי נתוני החובות האבודים מטופלים אמיתיים, חולים, חלקם מבקשי מקלט שברחו מזוועות איומות והגיעו לכאן. מלחמות, דיונים, עינויים, שכר רעב. כשהם חולים במחלות קשות הם צריכים לחכות בסבלם ובכאבם עד שמתדרדרים למצבי חירום כדי לקבל טיפול, כי אין להם יכולת לקבל שירותי בריאות ממערכת הבריאות. חובות האבודים, אנחנו נאמר את זה שוב, זה כשל של מדיניות בריאות של מדינת ישראל. היעדר טיפול בקהילה מוביל להידרדרות הזו. ביטוח בריאותי זה לא איזו מתנה שנותנים בחסד, זה כלי העבודה של מערכת הבריאות. ולכן הפתרון הנכון, גם למטופלים וגם למערכת הבריאות, זהה. הוא ברור: מדיניות מכילה, מקיפה ובת קיימא, שתאפשר נגישות שוויונית לטיפול רפואי נאות במסגרת מוסדות הרפואה הציבורית בישראל. טיפול בקהילה כשאפשר ובבית חולים כשצריך. ובמיוחד למבקשי מקלט שחיים כאן תחת הגנה. במרפאה הפתוחה שלנו לחסרי מעמד, של רופאים לזכויות אדם, אנחנו עדים מדי יום לעבודה המסורה באמת שלכם, של צוותי בריאות במוסדות שנאבקים על הזכות לבריאות, שמצדדים במטופל במקום להתנער ממנו ולאיים לגרשו. אני רוצה להתעכב על הפתרון הזה של להרחיק אדם חולה מהמיטה שלו, שדורש שיתוף פעולה של בית חולים. זה דורש ממנו להפר את החיסיון הרפואי, להפר את הפרטיות שלו ולגרש אדם חולה. שלא נעז להציע פתרונות כאלה, בבקשה. בבקשה. בשביל מבקשי מקלט ביטוח מעסיקים פשוט אינו מתאים. מי שעובד ומבוטח משלם מכיסו מיליוני שקלים על ביטוחי בריאות פרטיים. כשהם מתאשפזים לטווח ארוך עקב תאונה או מחלה או שמוגדרים כאובדן כושר עבודה, חברת הביטוח לא תשלם אלא המערכת הציבורית. מי הם המטופלים מאחורי החובות האבודים? מבקשי מקלט, החולים במחלות כרוניות או קשות, צעירים שמגיעים לגיל 18 וכבר אינם זכאים, אנשים שאיבדו זמנית את כושר עבודתם, האנשים שעובדים בניקיון או משלוחים בלי מעסיק פורמלי שמבטח. כולם עלולים למצוא עצמם ללא ביטוח. גם נשים בהיריון מאבדות לעיתים רבות כיסוי ביטוחי בעקבות פיטורין, תוך סיכון ממשי להן ולתינוקות. מרבית מבקשי מקלט ומהגרי העבודה הם באמת צעירים, הם עובדים או בריאים. אבל כמו בכול אוכלוסייה, לפעמים חולים. מיעוט נזקק לטיפול מורכב. כשמדובר במבקשי מקלט ופליטים, טראומות העבר, תנאי חיים בלתי אפשריים ועבודה מסוכנת מגבירים פגיעות לתחלואה ולפציעות. מדיניות שמונעת טיפול מסודר בקהילה אינה חוסכת כסף, היא גורמת סבל והיא דוחה את הבעיה עד שהיא מתפרצת בחדרי מיון במצבי חירום יקרים ומסוכנים יותר. הנגישות לטיפול החמירה בעקבות תקנות הבריאות החדשות, כמו שאמר חבר הכנסת, כמו שאמרה שחר. הוועדה הבין משרדית הייתה אמורה להגיש המלצות באוקטובר 2025. היא עוד לא הגישה. המלצות. היא גם הגדירה לעצמה מנדט שלא יענה על הבעיות שהעלה חבר הכנסת קריב. אז צריך לדרוש ממשרד הבריאות להיות זה שנאבק למען הבריאות של הפגיעים ביותר. המדיניות שדוחפת אך ורק לטיפולי חירום גורמת לכך שמטופלים משתחררים מבתי חולים ללא מעקב, ללא תרופות וללא יכולת להתמיד בטיפול המתאים להחמרה וחוזרים לאשפוז. זה מעגל, שאכן מעמיס על בתי החולים, שוחק צוותים ומונע רפואה מיטבית ובעיקר בעיקר בעיקר גורם סבל לאנשים ממש ממש פגיעים. בבקשה תראו אותם. הסדר ציבורי, שיכלול מבקשי מקלט וכלל הילדים חסרי המעמד, דווקא יחזק את מערכת הבריאות. זה יאפשר למטפלים שלכם להרגיש שהם עושים את מה שהביא אותם למקצוע הזה, לטפל באנשים שזקוקים לטיפול. אנחנו כאן אמורים להיות באותו צד במשרד הבריאות. אנחנו אמורים להיות באותו צד, להיאבק על הזכות לבריאות פגיעים ביותר, אנחנו אמורים להיות ביחד בזה, אז בבקשה הסדרת שירותי בריאות במערכת הבריאות הציבורית למען כול מי שצריך, במיוחד ילדים חסרי מעמד וכמובן מבקשי מקלט בגירים. תודה. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> תודה. רשות האוכלוסין, אתם רוצים להתייחס? << אורח >> נעם כאהן: << אורח >> לאיזה עניין? << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> מה שהוא העלה כאן. << דובר_המשך >> נעם כאהן: << דובר_המשך >> אני לא יודעת כמה זה רשות האוכלוסין. זאת אומרת, יש הסדרים ביטוחיים לכול מיני סוגים של אוכלוסיות שנקבעים על ידי משרד הבריאות. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אוקיי. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> האם אתם יכולים לשקול ולבחון מעבר? אני מדבר כרגע על מהגרי עבודה, אני שם בצד מבקשי המקלט זה אירוע אחר, הם פה במעמד אחר, הם לא באו בשביל הסקטור הפרטי, הם פה כדין, מדינת ישראל מחויבת באמנות בינלאומיות, לרבות בתחום שירותי הבריאות, בעבור מבקשי מקלט. מדינת ישראל כרגע מפרה את ההתחייבויות הבינלאומיות שלה בכך שהיא מונעת ממבקשי מקלט ובני המשפחות שלהם ביטוח רפואי מלא. צר לי לומר לכם את זה, וזה זה צריך אולי להידון בעתירה לבג"צ. לגבי העובדים, השיטה הזו עם חברות הביטוח הפרטיות לא עובדת. היא לא עובדת. השאלה, אני באמת שואל, לטובת כול ה- - -, כדי שאתם לא תתעסקו באכיפה כול היום ולראות האם אתם מוכנים לבחון בעבודת מטה אפשרות של שינוי השיטה, כך שבמסגרת התשלומים שממילא כול מעסיק משלם למדינה, בסדר? אז, בעצם, כול הביטוח לא יהיה אל מול חברות פרטיות. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אנחנו קיימים דיון בנושא ואתה מוזמן, בסדר? << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> בסדר. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> נשמח שתשתתף. אתה רוצה להגיד משהו? << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> זה לטובתכם, לסגור את הסיפור. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אני מסכמת. 1. הוועדה מבקשת ממשרד הבריאות, מבתי החולים להשלים את הנתונים והמידע ולמסור אותם בהקדם למרכז המחקר והמידע של הכנסת להשלמת המחקר. 2. הוועדה מודאגת מנושא הכיסוי הביטוחי של העובדים הזרים שהוצג בדיון. כיסוי ביטוחי לזרים שלא נותן מענה ביטוחי למחלות קשות, עובדים זרים שאין להם כיסוי ביטוחי בשל מעבר בין מעסיקים, מטופלים בבריאות הנפש על ידי צו משפטי, ביטוחי הבריאות של מבקשי המקלט ועוד, ותקיים ישיבה בנושא בהקדם. 3. הוועדה מבקשת מרשות האוכלוסין וההגירה לבחון אפשרות לגביית תשלום הביטוח הרפואי של העובדים הזרים במסגרת תשלומי האגרות השנתיות, שהמעסיק ישלם למדינה עבור ביצוע ביטוח רפואי לעובד, שיועבר לקופות החולים במקום לחברות הביטוח. אנחנו מבקשים תשובות עד הדיון הבא שנקיים בנושא בעוד כחודשיים. 4. הוועדה מבקשת ממשרד הבריאות לקבל את מסקנות הוועדה שדנה בנושא ניהול הגבייה של העובדים הזרים. 5. הוועדה מבקשת מרשות שוק ההון, ביטוח וחיסכון נתונים על שיעור הפרמיות בביטוחי בריאות לעובדים זרים, שחוזר למבוטחים בשירותי בריאות. תודה. הישיבה נעולה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 10:59. << סיום >>